ישיבת ועדה של הכנסת ה-12 מתאריך 28/06/1989

חוק יחסי ממון בין בני זוג, התשמ"ז-1987

פרוטוקול

 
הכנסת השתים עשרה



נוסח לא מתוקן



פרוטוקול מס' 47

מישיבת ועדת החוקה חוק ומשפט

מיום רביעי. כ"ד בסיון. התשמ"ט - 28 ביוני. 1989. בשעה 9:00
נכחו
חברי הוועדה
א' לין - היו"ר

ש' אלוני

ג' גל

א' דיין

יצחק לוי

רענן במן

י' רביץ

אי רובינשטיין

ח' רמון

ש' שטרית

ע' אליצור - משרד המשפטים

עי פרידמן - יועצת משפטית של נעמ"ת

רי שעשוע חסון - לשכת עורכי-הדין

עו"ד ה' קולין - בתי הרין הרבניים
יועצת משפטית
ר' מלחי
מזכירת הוועדה
ר' ואג
ר ש מ ה
ש' צחר
סדר היום
חצעת חוק יחסי ממון בין בני זוג (תיקון) התשמ"ז-1987

של חבר הכנסת חי רמון.
היו"ר אי לין
בוקר טוב. אני מתכבד לפתוח את ישיבת ועדת החוקה חוק ומשפט. על סדר היום

שלנו חוק יחסי ממון בין בני זוג, התשמ"ז-1987, הצעת חוק פרטית של חבר הכנסת

חיים רמון.

אגי מבקש לחוור ולהזכיר כי אני מקפיד על התחלת ישיבת מוועדה בזמן,

ובנוכחות כל המוזמנים. מוזמן קולא יגיע בזמן, לא יוכל להשתתף כישיבה. יקויבת

ועדה של הכנסת איננה תחנת רכבת שנכנסים אליה ויוצאים ממנה מת* קורוצימ. נציגת

לשכת עורכי הדין, ונציג בתי הדין הרבניים, שזו הפעם הראשונה שחוזמן לישיבת

הוועדה, סרס הגיעו. אמ לא יגיעו בחמש הדקות הבאות, לא יוכלו לדאבוני להשתתף

בישיבת הוועדה. גם המש דקות המתנה אלו הן מעבר למה שמקובל כישיבות הוועדה

הזאת.

בפעם האחרוגה דיבתו על כן שביחד עם עו"ד משה דרורי נגבש כמה הוראות

שיתנו תשובה למספר שאלות שהתעוררו.

החוק הזה בא לקבוע שאפשר לתת צו חלוקת רכוש טרם פקיעת הנישואים. בהצעה

המקורית היה כתוב שרק בית-הדין או בית-המשפס יקבעו נסיבות מצדיקות לכף. המטרה

היתה לתת פירוס של נסיבות מצדיקות, ולא שיקול דעת רחב. ההצעה המונחת לפנינו

נועדה להנדיר באילו מקרים ובאיזה מצבים יוכל כית-המשפס או בית-הדין לעשות

שימוש בסמכותו. על מסרות החוק, הסיבה להצעת החוק וכוי אין סעם לחזור, כי

עשינו זאת כבר בשלוש ישיבות.

נקרא עכשיו את ההצעה שהכין הבר-הכגסת חיים רמון, על פי בקשת הוועדה,

ונשמע את ההערות לסעיפים השונים. אני קורא את הסעיפים:

"תיקון סעיף 8

1. בסעיף 5 ללחוק יחסי ממון בין בני הזוג, תשל"ג-1973, לאחר סעיף קטן (ב)
יכוא
"(ג) ראה בית משפט או בית דין נסיבות המצדיקות זאת, רשאי הוא, לבקשת אחד

מבני הזוג, לקבוע שהזכות כאמור בסעיף קסן (א) לעיל תקום לא עם פקיעת הנישואין
אלא באחד ממועדים אלה
(1} יצא פסק דין מבית דין הכופה על בני הזוג או על אחד מהם להתגרש או

המצווה עליהם או על אחד מהם להתגרש או המייעץ להם להתגרש או הדוחה תביעה לשלום

בית שהגיש מי מהם;

(2) עכרו שמונה עשר חודש מיום פתיחת אהד ההליכים המוזכרים בעיסקה (1) לעיל
וטרם ניתן פסק דין
(3) הנישואין בין בני הזוג הגיעו למעשה לקיצם בהתחשב בזמן שבו בני הזוג

חיים בנפרד;

(4) כל מקרה אחר בו ראה בית משפס או בית דין כי קיימות נסיבות מיוחדות

המצדיקות זאת, ובלבד ששוכנע כי אין בהליכים המשפטיים למימוש הזכות לאיזון

המשאבים כדי לסכל נסיון כן ואמיתי לשלום בית.

(2) תחולתו של חוק זח נם על הליכים תלויים ועומדים בבית משפס או בבית הדין."
י' רביץ
אגי הושב שבסעיף קסן (3) צריך היה לציין את הזמן בו חי בנפרד הזוג

שהנישואין שלו הגיעו למעשה לקיצם.
היו"ר אי לין
יא צריו היה לכתוב זאת, כי זה נחון לשיקול דעתו של בית המשפט או בית

הדין, אם נוכח שמדובר בתקופה די ארוכה לדעתו.
י' רביץ
ומה זו תקופה די ארוכה? האם נשאיר זאת לפילוסופיה של השופ ט? הסעיף הזה

נראה לי לוקה בחסר.
ח' רמון
אפשר להוסיף "ולא פחות משנה".
י' רביץ
על פניו נראה לי הסעיף הזה סותר את סעיף (2} המדבר על 18 חודש. יתכן וחבר

הכנסת רמון שכח להוסיף נם בסעיף קטן (3) את התקופה קול 18 חודש.

אני חוזר על הצעת התיקון קולי בדיון הקודם. אנחנו באים לתקן עוול קוכולנו

מסכימים שהוא עוול נוראו שיש לתקנו, והכוונה לנסיון של הבעל בדרן כלל לכפות על

אשתו לוותר על הממון. הוא אינו נותן לה נס, ולמעשה מענן אותה, ואז האשה חייה

בנפרד ממנו, או אולי בחטא, או שהיא מוכנה לוותר על הממון.

שי אלוני!

זה לא רלבנטי לענין זה.

יי רביץ!

זה רלבנטי בהחלט, וזו היתה למעשה ההנמקה לתיקון הזה. ואני מסכים שזה חוק

חשוב שבא לתקן עוול. מטרת החוק למנוע עיגון נשים או לחץ עליהן לוותר על ממון,

לבל תהיה נתונה לסחיטה.

הייתי מרגיש הרבה יותר נוח אם החוק הזה היה משאיר את מספר 1, או לפחות

חלק ממנו, ביחד עם שאר הסעיפים. דהיינו, שהצד המבקש את חלוקת הממון, הצד שרוצה

להתגרש, יהיה מוכן לתת או לקבל גט. שנית, שבית הדין לפחות המליץ על מתן נס,

וישנ צושאיננו רוצה לתת גט באופן שרירותי. צריו להיות ברור שבית הדין אכן

ממליץ לתת נט, והצד השני אינו רוצה לתת גט.

אני חושב שעם הכנסת התיקונים שהצעתי, דהיינו- קביעת זמן לחיים בנפרד,

וכן הבטחה שהצד המבקש את הלוקת הממון יהיה מוכן לתת או לקבל את הגט, הכל לפי

העניין, וגם שבית הדין ממליץ על גט, אנחנו לא מוציאים את בית הדין מהתמונה,

ואנחנו יודעים שיש כאן הלין גרושין אמיתי ולא מצב של ברוגז בין בני הזוג, כאשר

הוא או היא ברחו מהבית וכבר מתחילים לעשות חלוקת ממון, אלא שיש הליך של בית

דין שניסה לעשות שלום בית ולא הצליח, ובית הדין מגיע למסקנה שאכן אין

לנישואים האלה סיכוי, ושהנישואים האלה פקעו באופן ממשי, אם כי עדיין לא באופן

הלכתי. אחרי הוספת ההצעות שלי אפשר לדעתי לחיות עם התיקון הזה, שהוא תיקון

מבורך המונע סחטנות.

היו"ר אי ליו;

אלא שאז תתעורר השאלה אם יש צורן בסיטואציות האחרות המנויות כאן, והאם

הסיטואציה היחידה, שבית המשפט יפעיל את סמכותו, עונה על הבעיה המרכזית שהחוק

בח לתת לה תשובה.



ש' אלוני;

אני לא חושבת שצריך את כל הסעיפים האלה כשזה בא לתקן לקונה שלבתי המשפט

ברוב המקרים יש בבר סמבות. אבל לצורך השגת רוב בוועדה אלך לענין הזה. אני

חושבת שההצעה קול הבר הבסת רביץ, לצמצם את הדבר יותר, שמה שלמעשה לעל את ההצעה

שלפנינו. מפני שיש פה סיבוך של הדברים.

מדובר במצב בו שני בני הזוג לא היים יהד, אלא היים בנפרד. צד אדה מבקש

את רבושו, ואנהנו הייבים ללבת לקראת, שהוא יובל לקבל את רבושו. ישנה עובדה שהם

לא היים ביחד. או ישנה עובדה שבית דין המליץ על אהד הצדדים, וזה מופיע פה.

י' רביץ;

זו חלופה. אין לי את זה בהצעה. אם יש לי את זה, אני מסבים.

שי אלוני!

בל אהת מההלופות שלפנינו מספקת. יש מערבת בוהנית בין הסמבויות של בית

הידן הרבני לבין בית המשפס. בית הדין הרבני לעתים רהוקות מאד ממליץ על פירוק

הנישואים, כי צריכות להיות עילות שמעוגנות לא בהוק הזה, אלא בהלבה.

י' רביץ;

לאו 'ווקה. אם הוא רואה שאין סיכוי להמשיך בנישואים האלה, הוא ממליץ.

שי אלוני!

הפילוסופיה של בית-הדין היא להרהיק בלל האפשר להניע לההלסה בזאת,

ובינתיים ישאר המצב במו שהוא. אם נשאיר את זה כדבר קובע עיקרי, אז בל ההוק לא

יהיה קיים.
יצחק לוי
אני מסבים לרוה ההוק, ובמיוחד מסבים לבך שסמבות בית המשפס תורהב. אני

אומר זאת נלל העיבובים הממושבים בבתי הדין מסו נ זה. מצד שני אינני רוצה בשום

פנים ואופן לצמצם את סמבות בתי הדין לנסות לעשות שלום-בית. נראה לי להשאיר את

סעיף (1) בלבד, ולמהוק את הסעיפים (2) (3) ו-(4). האפשרויות המו זברות בסעיף

קטן <1) מבסות למעשה את בל המקרים. לא הייתי קובע זמנים, בי זה יהיה לרעת

הצדדים.

פעמים רבות קורה שבחיי הזונ יש עליות וירידות, ויש נם עליות וירידות

במהלך השבנת שלום בית, ולא הייתי קובע לבן לוה זמנים. ובאמור, הייתי מוותר על

סעיפים קטנים (2) (3 )ו-(4). בסעיף (4) אנהנו נותנים לבית המשפס סמבות שהיא

של בית-הדין בלבד. בלומר, לדון מתי יש אפשרות להניע לשלום בית, ומתי לא. אם

ענין שלום בית היה מתברר בבית המשפס אז נבון היה לומר שבית המשפס ידון נם

בנסיבות מצדיקות ובלבד שזה לא פוגע בשלום בית. אבל מאהר וזה לא עניינו של בית

המשפס בבלל, בית המשפס לא דן בשלום בית.
ח' רמון
בית המשפס בן מספל בזה, הוא עושה וקובע ואומר אף יותר מבתי דין רבניים.



יצחק לוי!

מדובר בהליך גירושין, והתיק נפתח אן ורק בבית הדין, ולא במקום אזור.

הייתי מסתייג מנתינת הסמכות לבית המשפט לקבוע את הנסיבות המצדיקות זאת. יכולה

להיות סתירה בין קביעת בית הדין לבין זו של בית המקשפט, וזה לא מצב בריא. אילו

היה הדבר מתואם או אילו היה כתוב שזה בהסכמת בית הדין, הייתי מקבל את סעיף

(4). אסור שהחוק יצור מצב של סתירות בין בית המשפס לבית הדין. לכל אהד יש

הסמכות שלו. ל5י החוק יש לבית המשפט סמכות לדון בהפרדת נכסי ממון אחר פקיעת

הנישואים. אנחנו רוצים להרחיב את זה ללפני פקיעת הנשואים, ואני בעד זה. אבל

שבשום אופן לא יהיו מצבים של סתירות בין בית המשפס לבית הדין. הייתי שמון אם

הבר הכנסת רמון היה מסתפק בסעיף קסן (1).

היו"ר אי לין!

אני מבין שאתה מצטרף לעמדתו של חבר הכנסת רביץ.

יצהק לוי!

פחות או יותר, אבל לא בדיוק. העיקרון צריו להיות שלא ליצור סתירות בין

שתי האינסטנציות האלה.
הי קולין
פח שנוגע לענין סתירות והשפעה, עקיפה או ישירה, של מה שהתרחש בבית המשפס

על בית הדין, כשזה עלול לפעמים לנרום לכפיית נס, דבר שאיננו רצוי, הדיינים

מוסמנים ממני לדבר על זה, ויש דיינים שמוכנים להופיע בפני הוועדה.

כיוון שהסמכות היא מקבילה ברוב המקרים יכול להיות מצב שבית המשפס נוסע

במלול מסמים, ובית הדין נוסע במסלול אחר.

ניקח לדונמה את סעיף קסן (3). הנישואים הניעו למעשה לקיצם. ביתר המשפט

יחשוכ שהם הגיעו לקיצם, וזז קביעה לא אובייקסיבית. בית המשפס יכול לחשוב כן,

בית הדין יהשוב שעידין יש מקום לשלום בית. כנ"ל לנבי סעיף קטן (2), בענין

שמונה עשר החודשים.

הי רמון!

זה לא מסלול מקביל. זה דבר סכני.
הי קולין
לנב< ההערה על שלום בית, שלום בית הוא אכן נושא של נשואים שהוא בסמכותו

היהודית של בית הדין, ולא בסמכות בית המשפס, גם לא בסמכות מקבילה.
ר' שעשוע-חסון
הצעת לשכת עו"ד הוגשה על כל סעיפיה. במידה והולכים לצמצם אותה חלופה

ראשונה בלבד, אנהנו מסירים את ההצעה וחוזרים לתמוך בהצעה של חבר הכנסת רמון.

היו"ר אי ליו;

הדברים אינם עובדים כך. ברגע שהגשתם את הצעותיכם לוועדה, הוועדה רשאית

לעשות בהן את אשר תמצא לנכון. אנו מבקשים לשמוע הערותיך לדברים ששמעת כאן.



לגונו של ענין, אם אנחנו נצמצם את ההצעה לחלופה הראשונה או הראשונה

והשנייה בלבד, הרי יווצר שוב המצב שזוגות יצטרכו להתדיין במשך שנים, אלא אם

כן תהיה הגבלה בזמן, על מנת להגיע לפירוק. בעוד שבאן ישנה אפשרות ליצור מצב

שבל נושא הרכוש יופרד מהשאלה של הגט בצורה שלא יובל להוות מאצעי לחץ, ואין טעם

לקשור את שני הדברים, בל קשר בין שני הדברים מחזיר את הלחץ לקדמותו.

ע' פרידמן;

בעיקרון אנחנו סומבים את ידינו על ההצעה המקורית, בי אנחנו סומבים על

שיקול דעתו של בית המשפט. לבית המשפט יש מספיק שיקול דעת שיובל במסגרת

ההתדיינויות של הצדדים בפניו להחליט אם יש או אין מקום. אנחנו יודעים שבתביעות

לפירוק שיתוף במקרקעין הדברים נעשים במעט בדרן אוטומטית, וזה נעשה לפני מועד

פקיעת הנשואים. אז אנחנו עדיין אומרים שזה נעשה בצורה סוחפת ובאמת מבלי להבנס

למהות היחסים בין בני הזוג, אבל אם ינתן לבית המשפט שיקול דעת, יש לסמוך על

שיקול הדעת שלו.

ישנו היום חוק הסדר התדיינות בין בני זוג, שברגע שאחד מן הצדדים מגיש

איזו שהיא תביעה לשלום בית זה מעכב כל נעילות אחרת שנוגעת לנושא של רבוש. בן

שממילא זה יהפוך להיות נשק כדי לעכב את מה שהחוק היה בעצם רוצה להחיש.

עוד נקודה בענין לשום-בית. הנסיון שלנו בבתי הדין מראה, שכאשר מבקש הבעל

שלוט בית, בית הדין בדרך כלל נענה. לצערנו אינו נענה באותה מידה כאשר האשה היא

המבקשת שלום בית. לכן החלופה שבית הדין דוחה תביעה לשלום בית לא תיתן את

הפתרון שלמעשה רוצים למצוא כאן.

היו"ר אי לין!

מאחר שאני רוצה להגיע במידת האפשר לאחידות דעות בוועדה, העירה לי היועצת

המשפטית של הוועדה, ואני חושב בצדק, שאנחנו יכולים לוותר על סעיף קטן (4).

סעיפים (1) (2 )ו-(3) נותנים פתרון. לא מקובל עלי מה שאמר עורר-דין קולין,

שאין פה ענין של קביעת עובדה אובייקטיבית. יש פה עובדה שבית המשפט על פי מיטב

שיקולו קובע שהתקיימה. לא בל עובדה שווה לשתיים פלוס שתיים. יש עובדות שהט

מצבים יותר מורכבים, ובית המשפט צריך לקבוע שהמצב העובדתי הזה קיים. זו לא

שאלה סובייקטיבית. זו שאלה שהיא סופית. זו החלטה שיפוטית. חבר הכנסת רמון, האם

אתה תושב שהיינו יכולים לוותר על סעיף קטן (4)?

חי רמון!

ניסיתי להניע כאן לשלום בית, ורציתי שכל חברי הוועדה יתמכו בחוק. החוק

בנוסח המקורי סיפק אותי, כשסמכתי על בית המשפט. אבל מאחר ורציתי שנניע כאן

לשלום בית, נסינו להכניס בו סייגים. אם נמחוק את כל שאר הסעיפים, כי אז לא

עשינו כלום. אם אנחנו נשארים רק עם סעיף קטן (1), גם אז לא עשינו כלום. כי

הבעיה שלנו היא מתי מקבלים פסק דין. לפעמים מרגע התביעה עד למתן פסק דין כלשהו

בחלופות הללו יכולים לעבור שנים, והצד הסוחט מנצל את הליכי בית הדין על מנת

לדחות עוד פסק דין ועוד פסק דין, ועוד בקשה וכו'.

אני מקבל את התיקון, שמי שמבקש חלוקת רכוש צריך להצהיר באיזו שהיא דרך

שהוא מסכים לקבל גט. זה בהחלט מקובל עלי. החוק הזה נולד כדי לפתור את הבעיה של

המבקשים גט כאשר הצד השני מסרב לתתו, מתוך כוונה לסחוט את המבקש. אז אם המצב

הזה קיים הוא צריך להגיד שהוא רוצה גט. הוא יהיה מוכן לקבל גט, ומבחינתי אין

מניעה להוסיף את זה בתיקון.
א' רובינשטיין
מובן מאליו שארם בא לבית משפט וטוען נגר הצר השני שהוא מעכב את הגט..
י' רביץ
הוא לא צריו לטעון זאת. הנשואים בין בני הזוג הגיעו למעשה לקיצם.
ח' רמון
מטרת החוק היתה לאפשר למי שרוצה גט באמת ובתמים לא להיות נסחט. אומר חבר
הכנסת רביץ
אני יגול לעלות על רעתי שמי שאינו רוצה גט עלול לנצל את החוק הזה,

כשהוא רוצה לפרק את הרכוש אבל לא רוצה גט. על מנת שהאיש הזה יבוא בידיים נקיות

לבית המשפט כשהוא באמת רוצה נט, והצר השני מסרב. אינני מתננר לכן שהוא יצהיר

שהוא רוצה גט.

לנכי סעיף קטן (3), הייתי מוכן לעשות איזה שהוא מבחן של זמן לחיים בנפרד.

כמו למשל שנה.

שי אלוני;

אכל יש זוגות שלא יכולים לחיות בנפרד, כי יש להם רק רירה אחת או בית אחר.
חי רמון
יש להם את 18 החורשים.
היו"ר אי לין
אם אנחנו מגיעים למסקנה שאפשר לוותר על סעיף קטן (4). הייתי משאיר את

סעיף קטן (3) בניסוחו הקיים, כי אחרת אנחנו מרוקנים אותו מתוכן.

חי רמון!

אני הייתי מעריף לא להכניס בסעיף (3) הגבלה של זמן ולהשאיר את סעיף קטן

(4), כי אנחנו לא יורעים את נפתולי הנסיבות כנושא האישות. ואם נשאר עם הסעיפים

הטכניים כלבר, אנחנו עלולים להימצא בבעיה.

נתאר לעצמנו מצב של זוג מתדיין שבא לבית המשפט, ושם מספר אחר הצררים שהוא

הגיש בקשה לשלום בית, ושבית הרין עומר לרון בה בעור חורשיים או שלושה חורשים,

ולכן הוא מבקש שבית המשפט יחכה, כי אם יפרק עכשיו את הענין הוא מסכל למעשה

נסיון כן ואמיתי לשלום בית. הרי גם היום בית המשפט יושב על עניינים של שלום

בית ללא הפסק. כל הזמן הוא מנסה לעשות שלום בית לא באופן רשמי וכרי, וגם במקרה

הזה הוא ירצה בשלום בית, והוא לא יזדרז לפעול במקום שיש סיכוי לשלום בית.

בית המשפט רואה שאנחנו קבסענו מספר סעיפים מוגררים מתי זה אפשרי, ויבין

שמרוכר בנסיבות מי וחרות המצריקות זאת.
י' רביץ
סעיף קטן (3) חייב לקרות אחרי שהתקיים מה שכתוב בסעיף קטן (2), בך שבכל

מקרה ישנם אותם 18 חורשים.



ח' רמוז!

אני מסכים לקביעת זמן.
י' רביץ
אבל חייה להיפתח תיק. אם אתה קורא את סעיף קטן (3) בפני עצמו, לא נפתח

תיק, זה נסע לצפת וזה לטבריה, ושום דבר לא קרה.

ח' רמון!

את זה אנחנו פותרים במעין* המרכזי שהכנסת, כשאמרת שהוא חייב להו1יע שהוא

רוצה גט.

יי רביץ!

אבל הוא הודיע זאת בבית משפט, ולא בבית דין. אני רוצה שהוא או היא יגשו

לבית דין ויילחמו על גט.

ש' אלוני!

הם רוצים שהכל יהיה בירי בית הדין.

יי רביץ!

אני בעד החוק, בי אני חושב שהחוק הזה בא למנוע חיים בהטא לפי השקפת עולמי.

אני חושב נם שזה בא להתיר ענונות, ואני במובן בעד זה. לבן אני רואה בחוק הזה

חוק חשוב מאד.

חי רמון!

מהצעה הקונקרטית זה שבבל מקרה צריך להצהיר שהוא מובן לקבל גט. אני גם

מובן לקבוע איזו שהיא תקופה לחיים בנפרד. אני מציע שנה של חיים בנפרד,
ע' אליצור
אם מובנים לקבוע בסעיף קטן (3) תקופה, הייתי מציעה שבסוף הסעיף ייאמר

שהתקופה לא תהיה קצרה מ-18 הודשים, וזה יהיה בהתאמה לבקשה שהוגשה. בי יש להניח

שכאשר הבקשה הוגשה בני הזוג כנר חיים בנפרד. ואם שם אפשר לחכות 8! חודשים,

אפשר לקבוע את אותה התקופה נם בטעיף קטן (3). אם שם מוצדק לחכות 18 חודשים,

נדמה לי שאותה הצדקה קיימת נם באן.

היו"ר אי לין;

הסיטואציות בשני הטעיפים שונות בעיקרן, והנדרת המצב העובדתי שונה במהותה.

פה זה הליך, וכאן זה ענין של מצב עובדתי. הנשואים בין בני הזוג למעשה הניעו

לקיצם, ועברה תקופה מסויימת שבה הם חיים בנפרד. אבל הקביעה החשובה המהותית היא

שהנשואים הניעו לקיצם, בעוד שסעיף (2} מתייחט לאקט פרוצדורלי בתקופת זמן

נתונה. יש בכל זאת הבדל בין הדברים.

יי רביץ!

אני רוצה לשאול את עורן דין קולין, במקרה שזוג חי בנפרד 8! חודש,

והנישואין בין בני הזוג הניעו למעשה לקיצם וכו', מה 'יעשה בית הדין במקרה כזה?

האם לא ימליץ על נט במקרים באלה? מה תהיה המלצתו?
הי קולין
הנושא של שלום בית איננו מקרה שבא הגבר וזורק את המלים האלו, ובית הדין

נותן. זה לא וגועל כן. כשאדם טוען שלום-בית ניצב מולו הצד שכנגד הטוען מה שיש

לו לטעון. כי אם הוא תובע גרושין, הוא נם מנמק זאת בדרך כלל. נם כשהוא אומר

שאין לו עילה מוכרת בדין, עדיין הוא מנמק. הוא מנמק את זה בהתנהנות, הוא מנמק

תא זה בסבל נופני ונפשי. כל הנושאים האלה הם עילות להתגונן ננד טענת שלום-בית.

בית הדין מנסה לבדוק בכנות אם הטענה לשלום בית היא טענה בנה ואמיתית, אם יש לה

סיכוי, ונם מפנה את האנשים למומהים שונים. הוא מפנה אותם לפסיכולוגים, הוא

מפנה אותם לעתים לסוציולוגים ולכל אדם המתמחה בנושא הזה. היות ובית הדין מתעסק

בשלום-בית כנושא י יהודי שלו, ולא אגב תביעה אחרת, הוא מנסח גם לנקוט באמצעים,

אם על ידי השוועה אישית או בכל דרך אחרת. אבל כשהוא גומר את כל ההליכים האלה

ומגיע למסקנה שאין תקווה לשלום בית הוא בגירוש ממליץ בפני הצדדים להתגרש.

אם מדברים על נושא הזמן, כל מי שמכיר את מערכת בתי המשפט יודע שאין מצב

שתיק שנפתח היום ייגמר ב-18 חודש. צריו לעבור שלוש ערכאות. אבל בית הדין

בוודאי יגמור את הענין בזמן הזה.

היו"ר אי לין;

זו הסיבה שבשלה הגיש השבר הכנסת רמון את הצעת החוק.

על החוק הזה ההלנו רציפות. במושב הזה דנו בו שלוש פעמים. הבר הכנסת רמון

מגיש הצעת החוק עשה מאמץ להגיש נוסח חדש, במיוחד כדי לענות על החששות שהיו

לנציגי המפלגות הדתיות בוועדה, שלא רצו שיקול דעת רחב אלא רצו הגדרה של

סיטואציות מוגדרות. יחד עם זאת, יצירת ההגדרות והסיטואציות האלה לא יכולה לסכל

את המטרה העיקרית של החוק. ואת המטרה העיקרית של החוק הגדרנו.

לפנינו שתי הצעות. הצעה אחת של הבשר הכנסת רמון על פי הנוסח המונח
לפניכם, עם שני התיקונים הבאים
א. מי שמבקש צו לאיזון משאבים או לחלוקת רכוש

חייב להצהיר לפני בית הדין או בית המשפט שהוא מסכים לקבל גט. ב. בסעיף קטן

(3) אחרי המלים "הנישואין בין בני הזוג הגיעו למעשה לקיצן יבוא: "ובלבד שבני

הזוג חיים בנפרד שנה אחת לפחות". את הנוסח הסופי נשאיר ליועצת המשפטית של

הוועדה.

זו ההצעה המתוקנת של חבר הכנסת רמון. כנגדה ישנה הצעה של חבר הכנסת

רביץ: להשאיר רק את סעיף קטן (1} כסעיף המקנה סמכות לבית המשפט.

אינני רוצה למשוך את הענין, ולכן אני רוצה שנצביע עכשיו. אם יש לן, חבר

הכנסת רכיץ, הצעת פשרה בין שתי התפיסות, הבה נשמע אותח.
יי רביץ
אינני יכול לעשות זאת ברגע זה. הייתי רוצה לשבת בעניין זה עם חבר-הכנסת

רמון. אני לא אמשוך את זה.
היו"ר אי לין
הנוסח שהוכן נמצא בפני חברי הוועדה. חבר הכנסת רביץ, אם אתה וחבר הכנסת

רמון תגיעו לאחר מכן לנוסח שונה, ותבקשו מהוועדה לעכב העברת הצעת החוק לקריאה

שנייה ושלישית, נקבל את פנייתכם, ונכון בהצעתכם. אבל ברנע זח אינני יכול לעצור

הליכים בוועדה ללא סוף, ואני מבקש שנקיים עכשיו הצבעה.



אני רוצח להבהיר כי אינני מנסה למשוך אח מחקיקה, כי אני בהחלט בעד רוח

ההצעה. אבל מאחר שאנחנו עומדים לעשות דגר מאי עקרוני בחיים הציבוריים, האט

אין זה חשוב. אדוני היושב ראש, להזמין לישיבה הוועדה אחד מחברי בית הדין

הגדול. שאני יודע שהוא מוכן לבוא, ו/או את נציג הרבנות הראשית, שנם הוא טוכן

לבוא, ורק אחר כך לסכם את הדברים.

היו"ר אי לין;

חבר הכנסת רביץ, אתה ביקשת מאתנו להזטין היום את עו"ד קולין, ובהתאם

לבקשתו אכן הוזמן ובא. ידעת שאפשר להזמין אנשים נוספים לישיבת הוועדה, לכן לא

יתכן שרגע לפני ההצבעאה אתה טבקש לעשות זאת. אני מצטער, אבל אי אפשר לקיים כן

ישיבה של מוועדה.

אני טעטיד עכשיו להצבעה את שתי הנוסחאות. אט תבוא אחר כך בקשה לרוויזיה,

נתייחס אליה.

אני טעטיד להצבעה את ההצעה של חבר הכנסת רטון כשהיא מתוקנת, כפי שהסברתי;

ההצעה השניה היא זו של חבר הכנסת רביץ וחבר הכנסת יצחק לוי.

הצבעה

בעד ההצעה המתוקנת של חה"כ חי רטון - 6

בעד ההצעה של חה"כ יי רביץ ויצחק לוי - 2

היו"ר אי לין!

אנחנו מאשרים את ההצעה המתוקנת של חבר הכנסת חיים רטון. אם תבוא בקשה

לרוויזיה משותפת אנחנו נשקול את ההצעה.
ר' מלחי
נסוף סעיף קטן (נ) כתוב: לא עם פקיעת הנישואין, אלא באחד ממועדים אלה:

את הטלה "מועדים" יש להחליף בטלה ייטקריטיי, אבל זה לא מספיק. בהצעה של חבר

הכנסת חיים רטון היה כתוב "אלא בטועד אחר שיקבע", ולדעתי צריך להחזיר את הנוסח
הזה. והסיפא תהיה
...לא עם פקיעת הנישואין אלא בטועד אחר שיקבע באחד מהמקרים

הבאים.
היו"ר אי לין
חודה על ההערה. התיקון בהחלס טקובל.
עי אליצור
לדעתי צריך להיות כתוב בסעיף קטן ג) "לפני פקיעת הנישואין" ולא "עם פקיעת

הנישואין".

לסעיף (1). האם פסק דין המייעץ לבני זוג להתנרש הוא פסק דין? הוא הרי

מייעץ להם להתנרש, נותן להם עצה לעשות זאת.
ר' שעשוע חסון
זו ההלכה. אפשר להניד פסק דין או החלטה.
בסוף פיסקה 1 צריך להוסיף את מה שהוועדה החליטה
ובלבד שבן הזוג המבקש אח

איזון המשאבים מובן לחח או לקבל גס לפי הענין.
היו"ר אי ליזן
זה תנאי המתלווה לכל המצבים. אבל זה באמת עניין של נוסח.
ע' אליצור
עברו 18 חודשים מיום שהוגשה בקשה לקבלת פסק דין באמור בפיסקה (1).
ולדעתי צריו להוסיף כאן אח המלים
"וסרם ניחן פסק דין".

בסעיף קסן (3) לא מספיק לומר שהנישואין הגיעו לקיצם, אלא צריו להתחיל בזה

שבית המשפט או בית הדין שוכנע שהנישואין בין בני הזוג הגיעו למעשה לקיצם.
היו"ר אי לין
זה מכוסה על ידי סעיף (ג).

עי אליצור!

אני בכל זאת הושבת שיש צורן בזה. המלים "נסיבות מוצדקות" שבסעיף (ג)

מיותרות. בית המשפס הוא שצריך לקבוע זאת, והוא יקבע זאת רק כשהוא יהיה משוכנע

שהנישואין בין בני הזוג הניעו לקיצם.
היו"ר אי לין
לדעתי אין צורן לכתוב זאת, כי הדבר מוסבר ברישא של מסעיף ובסופו, איפה

שכתוב "באחד המקרים האלה". זה ויקוה על נוסה. אנזונו לא אומרים שבית המשפס לא

יקבע זאת. בית המשפס הוא שיקבע זאת, והוא יקבע זאת אהרי שהוא יהיה משוכנע שכן

פני הדברים.

ע' אליצור!

המלים "ראה בית המשפס נסיבות המצדיקות זאת" לא מתלבשות עם ההמשך. מפני

שממה נפשן. אם קיימות נסיבות אלה, הוא צריך לעשות את זה. והמלים "נסיבות

מצדיקות" לא נדבקות להמשך.

ר' מלחי;

מנסיבות האלה מאפשרות לו להחליט כך. אבל הוא לא חייב.

היו"י אי לין!

הוא ראה נסיבות מצדיקות למתן הצו בהתקיים אחד המקרים. זו רוק החוק.

עי אליצור;

זה לא מכסה אח המצב שהוא צריך להיות משוכנע שהנישואין הגיעו לקיצם.

המלים "קיימות לדעת כיח המשפס או בית הדין נסיבוח מיוהדות המצדיקות זא

שבסעיף קסן (4} מופיעות ברישא, אז לדעחי אין בהן צורך כאן.



סעיף קטן (4} יאמר אח אותו הדבר נם אם נמחוק את המלים האלה, אבל מאחר

והן נאמרו רחוק מהסעיף הזה כדאי ויפה לחזור על הדברים, גיוון שהסמכות בסעיף

הזה היא רחבה מאד.

היו"ר אי לין!

כאן זוז גם נסיבות מיוחדות. במקרים הקודמים צריכים להתקיים אחד מהמקרים

העובדתיים על פי קביעת בית המשפט, כאשר צריכות להיות נם נסיבות מצדיקות לפתן

הצו. יכולות להיות נסיבות ויכולה להיות בקשה שמסכנת או מונעת זנת זה, ואז

צריכה ליהות גם קביעה עובדתית שאכן התקיים אחד המצבים האלה, והמחוקק מביע את

לעתו שנם אם התקיים אחד המצבים האלה זה לא מספיק כדי לתת את הצו 3י בנוסף לזה

צריף נסיבות מצדיקות. לא יתן השופט את הצו אוטומטית משום שהתקיים אחד המצבים.

בסעיף (4 )משום שיש חזרה לסיטואציות מיוחדות ויוצאות דופן אנחנו אומרים

"נסיבות מיוחדות המצדיקות זאת". זח משהו קצת שונה.

ע' אליצור! ,

כשאנחנו קוראים רישא של סעיף, ואחר כך יש פיסקאות צריו לראות אם כל

פיסקה ופיסקה מתיישבת עם הרישא.
היו"ר אי לין
לתוכן זה נחוץ. אבל אם יש פה סתירה ניסוחית הייתי מפריד את סעיף קטן (4)

ועושה אותו לסעיף קטן (ד), ואז הייתי שובר את הרצף הניסו ו!*.
ר' שעשוע-חסון
אבל אז חסרה הסיפא של (נ) מה יכול בית המשפט לצוות.
ר' מלחי
צריו יהיה לחזור על הסיפא של סעיף (ג) גנז בסעיף (ד).
היו"ר א' לין
אני מסכים שבנקודה הזאת צריך למצוא פתרון ניסוחי-
ע' אליצור
בסעיף 2 צריך להיות כתוב שהוראות חוק זה יחולו גם על הליכים תלויים

ועומדים בבית משפט או בבית דין ביום תחולתו.
היו"ר א' לין
אני מסכים לזה.

נבר קבלתי בקשה לרוויזיה על ההחלטה שהתקבלה כאן היום. אנחנו נביא את זה

בבר בשבוע הבא. מצד שני חייבים להבין שאי אפשר לדחות ללא סוף את הדיונים בחוק

זה או אחר בוועדה. החוק הזה נמצא בוועדה בבר מספר שניט.

אני מודה לכולכם. ישיבה זו נעולה.

(הישיבה ננעלה בשעה 11:00)

קוד המקור של הנתונים