ישיבת ועדה של הכנסת ה-12 מתאריך 26/06/1989

חוק לתיקון פקודת הסמים המסוכנים (מס' 3), התשמ"ח-1988

פרוטוקול

 
הכנסת השתים-עשרה

מושב ראשון



נוסח לא מתוקן



פרוטוקול מס' 46

מישיבת ועדת החוקה חוק ומשפט

יום שני, כ"ג בסיון התשמ"ט (26 ביוני 1989), שעה 00;11

נכחו; חברי הועדה;

אי לין - היו"ר

אי אבוחצירא

אי דיין

צי תנגבי

מי וירשובסקי

יצחק לו<

די ל<בא<

י' עזרן

אי רובינשטיין

ר י ריבלין

שי שטרית

מוזמנים;

חי אטקס - משרד העבודה והרווחה

דייר מי חובב - " " "

אי פלאי - " " "

ר' אלרועי - הרשות למלחמה בסמים

ג' ויסמן - משרד המשפטים

י י קרפ - " "

אי מישר - משרד הבריאות

דייר י י סנטו - " "

תנ"צ ר' פלד - משטרת ישראל, ראש ממ"ן

ח' שמואלביץ - משרד המשטרה

אי קמר - לשכת עורכי הדין

מזכירת הועדה; די ואג

קצרנית; אי אשמן

סדר היום; חוק לתיקון פקודת הסמים המסוכנים (מסי 3). התשמ"ח-1988



חוק לתקון פקודת הסמים המסוכנים (מס' 3), התשמ"ח-1988

היו"ר א' לין ;

אנ< מתכבד לפתוח את <ש<בת ועדת החוקה חוק ומשפט. אנחנו עומדים בעיצומה של

קריאה חוזרת של הנוסח המלא והמעודכן של הצעת החוק לתיקו ו פקודת הסמים המסוכנים,

שכולל החלטות הועדה. הגענו לעמוד 9. סעיף 16, והדיון יתנהל מנקודה 1{,

אני רוצה להביא לידיעת חברי הועדה וכל חברי הכנסת, שהברי הועדה שירצו להגיש

הסתייגויות יוכלו לעשות זאת לאחר שנסיים את קריאת הנוסח כולו. אני מבקש

שההסתי יגוי ות יוגשו בכתב ליועצת המשפטית של הועדה או למזכירת הועדה. על פי הנהלים

עליהם החליטה הועדה, לא נרשום הסתייגויות של חברי כנסת שאינם חברים בועדה,

לפני כהצי שעה הגיע אלי מכתב מעו"ד אריה קמר, שחוזר ומשיג על התפישה שהטלת

מבחן כמוה כהטלת עונש. הוא סבור כי אם בסעיף 37א.(א) נשאיר את המלים "בנוסף על כל

עונש אחריי, הרי רק במקרה שמוטל עונש אחר אפשר יהיה להטיל את העונשים האחרים עליהם

מדובר בפקודה הזאת. עיינתי עכשיו במכתב זה, ואני מוכרח להודות שקטונתי מלתת חוות

דעת משפטית אם אכן צודק מר קמר. אני מבקש שנקבע כי אם יש שמץ של יסוד לטענתו, לא

נגרום לכך שבגלל נוסח נכשיל את כוונת הענישה שבחוק הזה. אני מעביר את מכתבו לגבי

יהודית קרפ, המשנה ליועץ המשפטי של הממשלה, ומבקש לבדוק את הדבר מחדש, ואם יש שמץ

של יסוד לטענתו - ניתן לזה ביטוי בניסוח הסופי. אינני רוצה לחזור לדיון שכבר

מיצינו אותו בישיבה קודמת, אני רק מבקשת שתעשה בדיקה חוזרת בידי גברת יהודית קרפ

ואולי גם מומחים נוספים במשרד המשפטים.
א' פלאי
ביקשנו מגבי קרפ שגם שירות המבחן יהיה שותף לדיון הזה.

היו"ר א' לין;

השאלה היא לא לתוכן אלא לנוסח המשפטי בלבד, ועל כך נאמנים עלינו אנשי משרד

המשפטים.

גי ויסמן;

בישיבה האחרונה ביקשה הועדה שנציע נוסח אחר לענין ביטול חילוט וסעדים לשמירת

רכוש. אנחנו מניחים את ההצעה על שולחן הועדה. כללנו בהצעת הנוסח את העמדות שהובעו

בעת הדיון בועדה.

י' קרפ;

משרד המשפטים מבקש לרשום הסתייגות בענין חיוב בית המשפט לתת את החלטתו בתוך

פרק זמן מוכתב. בישיבה קודמת נאמר שאם נרצה להסתייג, אולי תנתן לנו הזדמנות נוספת

לשכנע את חברי הועדה.

היו"ר א' לין;

נדחה את זה לסוף הדיון. כמובן שמה שאמרתי לחברי הועדה בדבר רישום הסתייגויות

והגשתן בכתב בתום הקריאה של נוסח ההצעה יפה גם באשר לנציגי משרד המשפטים. אני

רוצה שנתקדם בחוק, ועל פי הזמן הפנוי שיהיה לנו נחזור לדון בנושאים שכבר דנו בהם.

אני קורא את הנוסח שהוכן על ידי משרד המשפטים בענין ביטול חילוט ובענין סעדים

לשמירת רכוש.



(קורא סעיף 36ה. - ביטול חילוט).

נדמה לי שהנוסח המוצע משקף באופן מלא את ההחלטות שלנו בנושא זה, ואני מציע

לאשר אותו.

אושר סעיף 36ה.

(קורא סעיף 136. -סעדים לשמירת רכוש)

י' לוי;

אני מבין שיש גם אפשרות חילוט אם לא הוגש כלל כתב אישום.

י י קרפ;

בהליך אזרחי. פיסקה (א) מדברת בהליך אזרחי, ופיסקה (ב) מדברת רק בהליך פלילי

בטרם הוגש כתב אישום.

ג' ויסמן;

בפיסקה (ה) צריך להיות: בסעיפים קטנים (א) או (ב).
היו"ר א' לין
אני חושב שגם סעיף זה משקף נאמנה את החלטות הועדה ואנחנו יכולים לאשר גם

אותו.

אושר סעיף 136. עם התיקון בפיסקה (ה).

אני רוצה להודות לנציגי משרד המשפטים על הכנת עבודה; נקיה ומסודרת בזמן כל כך

קצר.

י' קרפ;

אני מבקשת לחזור לסעיף 36ח. (ב) בענין מטרות השימוש ברכוש המחולט. אחרי שיקול

נוסף, לאחר ששינינו בפיסקה (2) ובמקום "פעולות הרשות" כתבנו "תפקידי הרשות", אני

מציעה למחוק פיסקה (3), ולא לתת מעמד מיוחד לאמור בפיסקה זו. תפקידי הרשות כוללים

גם את אכיפת החוק.

תנ"צ ר' פלד;

מקובל.

הי ו"ר אי לין;

אני מבין שאין התנגדות בועדה.

הוחלט בסעיף 36ח. (ב) למחוק פיסקה (3).
י' לוי
אני מציע שלא רק הרכוש שהולט אלא גם הקנסות שייגבו בגין הפקודה הזאת יועמדו

לרשות הקרן.



היו"ר אי לין;

אני מתנגד לזה.

* י לי*;

אני מבקש לנמק. חילוט רכוש זח תהליך ארוך מאד, ומכיוון שזח חידוש התהליך יחיח

עוד יותר ארוך. יעבור זמן עד שילמדו את חענין ועד שיחיו חרבח תקדימים. אם אנחנו

אכן רוצים שחקרן חזאת תוכל לפעול, צריך לתת לח מיד את חכלים לחתחיל בפעולח. אני

יודע שבדרך כלל הקנסות חולכים לאוצר, אבל אני מציע שבאופן יוצא מן חכלל, מאחר

שבחוק חזח עושים חרבח יוצאים מן חכלל, חקנסות בגין עבירות על פקודת חסמים יועברו

לקרן ואפשר יחיח לעשות בחם שימוש לטובת חענין, בעיקר לאחר שחעליני את חקנסות

באופן משמעותי.

י י קרפ;

אני רוצח רק לחציג את חרקע בענין חשימוש בקנסות לצרכים מיועדים שלא מאוצר

חמדינח. בעולם חגדול מזח די חרבח שנים חכירו בעובדח שאפשר לעשות שימוש בקנסות

שמשולמים עקב חליכים פליליים לסיוע לקורבנות עבירות. במדינות די רבות יש חוקים

שמייעדים באופן מפורש את השימוש בקנסות. אגב, יש מדי נות שמנצלות את אגרות

חנישואים ומעבירות אותן לקרנות לתמיכח במקלטים לנשים מוכות.

בישראל חכלל חוא שלא מייעדים קנסות, אבל יש לנו שני חריגים. חחריג חראשון חוא

בענין קנסות שגובות עיריות על חשחתת מקרקעין, חדבקת מודעות, ולפי חחוק חכסף חולך

לקופת חעיריח. חריג שני חוא בענין שפיכת שמנים לים, גם שם יש ייעוד של כספי

חקנסות.

אי רובי נשטיין;

גם בחוק שמירת ניקיון.

י י קרפ;

כשחבאנו את חצעת חחוק חזאת בפני ועדת חשרים וקבענו ייעוד חכספים חמחולטים,

צריכים חיינו לעמוד במאבק משום שחאוצר חביע חתנגדות, ואנחנו הסתמכנו על תקדימים

שכבר קיימים.

באופן עקרוני, אני חושבת שראוי לתמוך ברעיון שגם חקנסות ילכו לקרן, אבל זח

ענין לעמדת ממשלח. כיוון שחחצעח עלתה בשלב חזח, אני לא חושבת שאנחנו יכולים לייצג

איזו שחיא עמדח של חממשלח, לחיוב או לשלילח.

חיו"ר א' לין;

בעקבות דבריח של גב' קרפ, אני משנח את עמדתי ונוטח לתמוך בעמדתו של חבר-חכנסת

יצחק לוי. אין כאן ענין של עמדת ממשלח, יש עקרון של חאוצר, או ליתר דיוק של אגף

חתקציבים באוצר, חם חושבים שחעקרון חזח יקוב את חחר ושחוא עדיף על כל דבר אחר וכל

מטרח אחרת. חעקרון חזח אומר שאין מיסים ייעודיים, אמנם כאן מדובר לא על מיסים אלא

על קנסות, לוקחים את כלל חחכנסות ומחלקים אותן לכל חצרכים. זח יפח מאד באופן

עקרוני, אבל זח פשוט לא עובד. חעקרון נכון, אבל במציאות חישראלית חוא לא עובד, לא

לגבי תשתית חכבישים ולא בחרבח נושאים ארורים.

אנחנו מחוקקים חוק מיוחד שנועד לחתמקד במלחמח בסחר בסמים. נתנו לבית חמשפט

אפשרות לחטיל קנס בסך מיליון שקלים על עבירח של סחר בסמים, משום שחבאנו בחשבון מח

שאמר חבר-חכנסת לוי, שחליכי חחילוט לא יחיו מחירים. חמאבק בסמים חוא בעיח דחופח.

אני משנח דעתי, אני מצטרף לחצעתו של חבר-חכנסת יצחק לוי.



אי רובינשטיין;

הבעיה היא תקדימית. יש הרבה חוקים בהם יש צורך להקד<ש כספים למטרות ציבור<ות,

לדוגמה - המלהמה בעישון. כאשר חוקקנו את החוק לאיסור עישון במקומות ציבורייים, עלה

רעיון שהקנסות יהיו קודש למלחמה בעישון. (א' לין: אם א<ננ< טועה, דובר שם רק

על עישון טבק). בקנה מידה לאומי, קורבנות העישון לא פחותים מקורבנות הסמים ואולי

גם עולים עליהם. הסמים מסוכנים מבחינה אחרת, מה שמסוכן היא תרבות הסמים, אבל

מבחינת הנזק לבריאות העישון הוא חמור ביותר. מדי פעם עולות הצעות נוספות מסוג זה.

בהיותי בממשלה תמכתי בייעוד כספים לכבישים, משום שלא ראיתי דרך אחרת לאלץ את

האוצר ליגת קדימות לענין הכבישים. עשיתי זאת פשוט לשם איום על האוצר.

אני לא יודע אם בחוק הזה יש בעיה כזאת. אני מציע שבענין כה עקרוני נשמע את

נציג האוצר. אנחנו צריכים לשמוע מה ההקצבות שהם מוכנים לתת לרשות למלחמה בסמים.

אם אין בעיה כספית, אם נותנים עדיפות למלחמה בסמים, צריך לחשוב פעמיים לפני

שמחליטים על הועדת קנסות. לא מדובר כאן בהועדת הכנסות מדינה אלא קנסות, זה דבר

הרבה יותר משמעותי. אם אתה אומר שהקנס הולך במישרין למטרה זו או אחרת, לדעתי, זה

עלול גם להשפיע על שיקולי השופטים. זה שונה מקנס רגיל, זאת כאילו תרומה.

י' לוי;

נגה רע בהגדלת הקנס על סוחרי סמים?

אי רובינשטיין;

זו חוק מרחיק לכת, אבל אני רוצה הגדלת קנסות גם על עבירות ארורות. צריך לשמור

על איזה שהוא איזון בין מטרות שונות של החברה. יש בארץ בעיות קשות מאד של פשיעה,

של פשיעה כלכלית, שגם היא גורמת נזק גדול מאד לחברה. אסור לאבד את הפרופורציה בין

הענינים השונים.

לכן לא הייתי מציע שנאמץ את ההצעה בדבר ייעוד קנסות בלי לדון בענין באופן

יסודי ולפחות לשמוע אם יש בעיה של תיקצוב פעולת הרשות. אם אין בעיה של תיקצוב,

בוודאי שלא צריד לייעד את הקנסות.
היו"ר אי לין
קודם כל נבהיר אם יש בעיה של תיקצוב.

א י פלאי;

הבוקר קיבלתי אישור מהיועצת המשפטית של משרד האוצר, שבנושא קציני מבחן לא

תהיה בעיה. התבקשתי לומר זאת לועדה.
אי רובי נשטיין
הדבר הכי טבעי הוא שקנסות שמטיל בית משפט יממנו את מערכת בתי המשפט, שהיא

עצמה סובלת מחוסר אמצעים.

דייר מי חובב;

יש בעיה של תקציב לפעולות מניעה וטיפול למשתמשים בסמים.
היו"ר אי לין
גבי אלרועי, אולי תוכלי לומר לנו מה תקציב הרשות היום ומה היתה הצעת התקציב

שהרשות הכינה.



ר' אלרועי;

תקצ<ב הרשות הוא 1.5 מיליון שקל לשנה. א<ננ< <ודע מה ה<תה הצעת התקצ<ב.

ד"ק מ. חובב;

הכוונה של הרשות היתה ל-8 מיליון שקל.

מי וירשובסקי;

אנ< תומך בהצעה של חבר-הכנסת לוי - א. מפנ< שהיא מוצדקת בענין הספציפי הזה,

מפני שזה הוק מיוהד; ב. בכל מקום שאפשר להכות במשרד האוצר - אני תומך בזה, מפני

שהאוצר הפך להיות הכל יכול והקובע הכל בהקצבות לכל דבר בהברה. לא משרדי הממשלה,

משרד האוצר קובע הכל דרך הפריזמה שלו. אני חושב שהגיע הזמן שהכנסת תצר את צעדיו.
אי רובינשטיין
הכנסת קובעה, בהחלטה על חוק התקציב.
מי וירשובסקי
אתה יודע מהו חוק התקציב, זו לקיחת סמכויות נוספות לאוצר. מה שעשו לשלטון

המקומי זה פשוט אונס, שלועדה הזאת אין לו תרופה.

א' קמר;

החוק הזה הוא יוצא דופן. הוא נועד למטרה חשובה מאד של מלחמה בנגע הסמים. כל

העונשים והסנקציות החמורות הם אך ורק על סחר בסמים. אבל סוחר לא יכול לסחור ולא

כדאי לו לסחור אם אוכלוסית הצרכנים שלו תקטן.

לפי המידע המועט שבידי, אין תקציבים שיכולים להלום את היקף הבעיה, אין די

מוסדות מתאימים לגמילה ולמעקב. במצב הקיים במדינה, אין אפשרויות לטפל בצרכנים. כל

אותם הכספים שיתקבלו מקנסות לפי חוק זה, ראוי שיועדו למטרה הזאת.

היו"ר אי לין;

רבותי, אני יותר ויותר משתכנע שיש טעם רב בהצעה הזאת. קודם כל, כאם לא מדובר

בהכנסות ממיסים אלא מדובר בקנסות. הקנסות הם בגין ביצוע עבירות, שהן היעד המרכזי

להתקפה בחוק הזה. מטרת החוק הזה היא לתקוף את הסחר בסמים. כמובן שאנחנו רוצים גם

לעזור למשתמשים בסמים, אבל החוק מכוון בעיקר למלחמה בסחר בסמים. למלחמה הזאת יש

צורך באמצעים. האמצעים הדרושים למאבק בנגע הסמים לא יסופקו מתקציב המדינה. זה

ידוע לכולנו.

שר המשטרה חוזר ומדגיש במליאת הכנסת וגם בהזדמנויות אחרות שיעדי המשטרה במאבק

בפשיעה הם ירושלים, השמירה על הסדר הציבורי, המלחמה בסחר בסמים. הסחר בסמים מניב

ומשליך על הרבה מאד סוגי עבירות ארורות. זה אחד המוקדים המרכזיים במאבק בפשיעה.

מכיוון שלא צפויות בעתיד הקרוב כל כך הרבה הכנסות לקרן עקב הילוט של רכוש,

אני מציע לקבל את הצעתו של חבר-הכנסת יצחק לוי.

הצבעה

בעד ההצעה של חה"כ י י לוי - רוב

נגד - 1

הוחלט שהקנסות על עבירות סחר בסמים יועדו לקרן



י' קרפ;

אני אומרת בשם המשרד, לא אישית, שאנחנו שומרים לעצמנו זכות להסת<<ג.

היו"ר א' לין;

אנחנו עוברים לסעיף 16 - תיקון התוספת הראשונה.

אושר סעיף 16

סעיף 16ב. - תיקון התוספת השניה.

גי ויסמן;

זה תיקון בהתאם להגדרה החדשה של יזסמים.

היו"ר אי לין;

אלה תיקונים טכניים.

אושר סעיף 16ב.

אנחנו עוברים לסעיף 17 - תיקון חוק העונשין. סימן ז': טיפול במעורבים בסמים.

(קורא סעיף 82 - טיפול למעורבים בסמים)

נאמר כאן "אם לא הטיל על הנידון עונש מאסר בפועל". כדאי לחזור ולשמוע למה

כשאדם נתון במאסר אי יהיה אפשר לתת את הצו הזה.

י' קרפ;

אני מבקשת להקדים ולומר שאנחנו מציעים בכלל למחוק את המלים האלה, משום שהם

מיותרות לארור עברנו למודל שצו הטיפול משולב בצו המבחן. בית המשפט יטיל צו הטיפול

כשהוא מוסמך להטיל צו מבחן.

אי רובינשטיין;

אני לא מתנגד למחיקת המלים האלה. אני חושב שכמו שצריך להחמיר בעונשיהם של

סוחרי סמים, אם יש אדם שהוא רק משתמש בסמים ועל כך הוא נידון, החוק לא צריך לשלוח

אותו לבית הסוהר. אני חושב שצריך להרחיב את סעיף 82 ולומר שאדם שהורשע בשימוש

בסמים והוא מוכן לקבל עצמו טיפול לגמילה מסמים, לא ישלח לבית סוהר אלא יקבל את

הצו המשולב של טיפול ומבחן. מדובר באנשים חולים, שגורמים לעצמם נזק רב. העונש שהם

מטילים על עצמם יותר גדול מכל עונש שאנחנו מטילים עליהם. הענשה של משתמשים בסמים

וכליאתם בבתי סוהר הם מיותרים לחלוטין.

אני מציע להרחיב את סעיף 82 ולומר: נידון אדם ונוכח בית המשפט כי הוא משתמש

בסמים מסוכנים, והוא מוכן לטיפול גמילה, יטיל עליו בית המשפט עונש של מבחן וכו'.

א י פלאי;

בכל מקרה?
אי רוב<נשטיין
כן, בכל מקרה. אני רוצה שאי אפשר יהיה לשלוח אדם כזה לב<ת הסוהר, בתנא* שהוא

מוכן לטיפול גמ<לה. אם אדם שהורשע בש<מוש בסם, לא בסחר, והוא מוכן לט<פול -

מקומו לא בבית סוהר. הטיפול בו לא צריך להיות עונשי, צריך לנסות לעזור לו לצאת

ממצוקתו, אם הדבר בכלל אפשרי.

היו"ר אי לין;

אתה מדבר רק על עבירות של שימוש בסמים ולא סחר בסמים.

אי רובינשטיין;

הסעיף הזה מדבר על משתמש בסמים.

היו"ר א' לין;

לא. הסעיף הוא רחב. כתוב בו "נידון אדם ונוכח בית המשפט כי הוא משתמש בסמים

מסוכנים". לא כתוב שהוא נידון רק על שימוש בסמים. יכול להיות שנידון על עבירות

אחרות ובית המשפט מצא כי נוסף לכך הוא משתמש בסמים מסוכנים.

אתה מציע לקבוע שאם אדם הורשע רק בעבירה של שימוש בסמים, לא יוכל בית המשפט

לשלוח אותו למאסר אם האיש מקבל עליו טיפול גמילה.

אי רובי נשטיין;

אני מציע לקבוע סעיף נפרד נוסף לסעיף 82, שגם הוא דרוש. כי אם אדם הורשע

בעבירה אחרת והוא משתמש בסמים מסוכנים, יש אפשרות לשלוח אותו למאסר ונוסף לכך לתת

לו רפואי - מבהני. אני מציע עכשיו להוסיף סעיף שקובע שאם אדם נידון אך ורק על

שימוש בסמים, ולא על מסחר, לא יישלח לבית הסוהר. אני חושב שאדם כזה מקומו איננו

בבית הסוהר.

י' קרפ;

כוונתנו בסעיף 82 היתה לאפשר לבית המשפט לשלוח לטיפול אדם שנידון בפניו על

עבירה כלשהי ואגב הדיון הסתבר שהוא משתמש בסמים. אוכלוסית המשתמשים בסמים מופיעה

בפני בתי המשפט בסיטואציות שונות, והסיטואציה האופיינית בפני בית המשפט היא לא

דיון רק על שימוש בסם. אפשר לומר ששימוש בסמים הוא תת-תרבות של קבוצת אוכלוסיה

מסוימת, ואם הם נתפסים בפריצה או בגניבה יש קשר לשימוש בסמים. אם ההצעה היא

לשנות את הסעיף עצמו, הרי זו תשובתי.

באשר להצעה להוסיף התייחסות שתחייב את בית המשפט לשלוח משתמש בסם לטיפול,

כלומר לשלול את שיקול הדעת מבית המשפט בענין הזה, אני הייתי מציעה לחברי הועדה לא

לקבל את ההצעה. מדיניות החקיקה שלנו בענין מדיניות השפיטה של בתי המשפט היא לא

לקבוע לא עונש הובה, אבל גם לא חובה הפוכה, כלומר לא לחייב את בית המשפט להטיל

עונש שיוציא עונשים אחרים ממכלול העונשים שבידי בית המשפט.

אי רובינשטיין;

אני רוצה די-קרימינליזציה, די-עינוש של עבירת השימוש של אדם שמוכן להגמל.

י' קרפ;

לפי הצעתך, גם אם אדם חוזר ומופיע לפני בית המשפט בעבירה שלישית ורביעית, בית

המשפט גם אז יהיה מוגבל.



אי רובינשטיין;

אפשר לקבוע זאת רק לעבירה ראשונה.

י' קרפ;

אנ< לא רואה גם הצורך בדבר הזה. אילו בתי הסוהר שלנו היו מלאים באנשים שכל

חטאם היה שהשתמשו בסמים מסוכנים, הייתי אומרת ש<ש א<זו מד<נ<ות של בתי המשפט

שאנחנו צריכים למצוא לה תקנה. אבל לא זה המצב. אני לא חושבת שאפשר למצוא בבית

סוהר אדם שהורשע רק על שימוש בסמים. היה מקרה אחד שאדם חזר והופיע בפני בית

המשפט, ובית המשפט מצא שאין לו תקנה. אבל זה מקרה אחד ויחידי שאני מכירה, ואין זו

הפרקטיקה של בתי המשפט.

לא הייתי קובעת איזה שהוא טיפול חובה לפני שאני יודעת שהמערכת ערוכה לספק את

הטיפול הזה. התנסינו כבר בחקיקה שלנו, כמו בשירות לתועלת הציבור, שעד היום הוחל

רק על חלק מהאוכלוסיה, יוצר עיוות באכיפת החוק. אני לא חושבת שאנחנו צריכים לחזור

על טעויות מסוג זה. אותה טעות טעינו גם באשר לגמילת אסירים מסמים מסוכנים. יושבנו

שאנחנו קובעים מודל שיתן תרופה לבעייתם של אסירים, והסתבר שהמערכת הקדישה לנושא

הזה 12 מיטות טיפול, והיה פער גדול מאד בין הכוונות היפות של המחוקק ובין המציאות

בשטח. אני לא מציעה לחזור על טעות כזאת.

היו"ר אי לין;

לאחרונה הגיעו לידיעתנו מקרים של שימוש בסמים של חיילים בצה"ל. אמנם שם

הדיון הוא בבית דין צבאי, אבל בכל מקרה עומדת השאלה אם אדם שמשתמש בסמים הוא

עבריין שצריך לשבת בבית סוהר, אם אנחנו רואים אותו רק כקורבן או שאנחנו רואים בו

אדם שעלול להפיץ את הנגע ולגרום לכך שגם אנשים אחרים ישתמשו בסמים. צריך לבחון את

הסוגיה מבחינה עקרונית. מרגע שאמרנו שאדם כזה אינו עבריין והוא צריך רק לקבל

טיפול, יצרנו מעין הכשר לדבר הזה, נורמה חברתית. אם זו הנורמה, גם אחרים ישתמשו
בסמים ויאמרו
אנחנו לא עבריינים, אם יתפסו אותנו - לכל היותר נסכים לעבור טיפול

גמילה. צריך לחשוב גם על ההשפעות האלה. אם כי אינסטינקטיבית אתה אולי מתקומם נגד

זה שמכניסים למאסר נערה בת 19 שמשרתת בצה"ל על שהשתמשה בסמים, צריך לחשוב גם על

ההשלכות.

מה שמוצע לנו בסעיף 82 הוא מתן שיקול דעת לבית המשפט, על פי חומרת המקרה. אם

הוא רואה שלא כדאי להכניס את הנידון לבית הסוהר, הוא יכול, בהסכמתו, להטיל עליו

מבחן. אם הוא רואה מקרה חמור יותר שאולי מצדיק מאסר, יוכל לגזור מאסר. זה ההבדל

בין שתי תפיסות. אנחנו צריכים קודם כל להתיירוס לצד העקרוני.

י' קרפ;

אני רוצה קודם כל להוסיף אינפורמציה. ועדת מן, שדנה בהתמודדות החברתית עם

בעית הסמים, שקלה את האפשרות להפוך את השימוש בסמים, או שימוש ראשוני, לעבירות של

ברירת קנס, כדי לעשות די-קרימיניזציה של השימוש בסמים קלים. הועדה שקלה ברצינות

את הענין ודחתה הצעה זאת, משום הנימוקים שהשמיע יושב ראש הועדה, שאם אתה בא להקל

עם המשתמשים יש בזה מסר נורמטיבי מסוים.

מי וירשובסקי;

אני מבין למת לא רצו לתת לעבירה זו מעמד של ברירת קנס, שבחברה הישראלית <ש לה

קונוטציה שאפשר לעשות את המעשה, משלמים את הקנס ושלום על ישראל.

לעצם הענין, אנחנו בתור מחוקקים צריכים לחשוב אם אנחנו רוצים לראות באדם

חולה, מי שלוקח סמים הוא חולה, אם אנחנו רוצים לראות בו עבריין שמועד למאסר.



בסיטואציה של סעיף 82, אדם נידון על עבירות אחרות ונוסף לכך מצא ב<ת המשפט

שהוא משתמש בסמים, אני מקבל את הנוסח כמו שהוא. אבל אני מציע להוסיף סעיף ולקבוע

שאם פשעו היחידי של אדם הוא שימוש בסמים, והוא מוכן לטיפול גמילה, לא צריך לראות

בו עבריין, לא צריך להרשיע אותו. גבי קרפ אומרת לנו שאין הרבה אנשים כאלה בבתי

הסוהר, אבל יכול להיות שמחר יהיו מקרים כאלה. השאלה היסודית היא אם אדם כזה, שהוא

באמת חולה, האם הוא צריך לבלות ימיו בבית הסוהר, שם הסיכוי שלו להגמל הוא עוד

יותר קטן.

אני תומך בהצעה של חבר-הכנסת רובינשטיין להוסיף סעיף. לא לתקן את סעיף 82, כי

הוא מדבר על סייטואציה אחרת. אני חושב שהמחוקק צריך להכיר בכך שאדם שמשתמש בסמים

הוא חולה.

היו"ר א' לין;

שימוש בסמים לא יהיה עבירה פלילית.

אי רובי נשטיין;

לא זאת ההצעה שלי.

היו"ר א' לין;

זאת תהיה התוצאה.

מי וירשובסקי;

אם אדם מסית ומדיח לדבר עבירה, הרי הוא עובר עבירה. אבל אם התנהגותו של אדם

עלולה להשפיע על מישהו, זה לא נותן כוונה פלילית במעשיו.

תנ"צ ר' פלד;

אני רוצה להוסיף כמה עובדות. קודם כל, רוב המשתמשים הם לא מתמכרים. יש

פירמידה שרק בקצה העליון זה נמצאים המתמכרים. מטבע הדברים, רוב האנשים שנתפסים על

שימוש הם לא מהנמכרים, והם בכלל לא זקוקים לטיפול גמילה. אם נקבל את הסעיף המוצע,

קבוצה שלמה של אנשים נשלח לטיפול שהם בכלל לא צריכים לקבל. אם רוב המשתמשים הם לא

חולים, הם בשלב כזה שהם לוקחים סמים מרצונם, למה להתייחס אליהם כאל חולים שזקוקים

לטיפול?

אי רובינשטיין;

השאלה היא למה להתייחס אליהם כאל עבריינים.

היו"ר אי לין;

השאלה היא מה תהיה ההשפעה הכללית.

תנ"צ ר' פלד;

עובדה שניה. חלק ניכר מצרכני הסמים מממנים את הצריכה שלהם על ידי מכירה. לא

פעם בפעולת אכיפה מצליחים לתפוס בשימוש ולא באקט המכירה עצמו. אם יתקבל התיקון,

זה יסכל את האפשרות לטפל באדם זה.

כשנרקומן מגיע לבית משפט על עבירה של שימוש, זו בדרך כלל פעם שלישית או

עשירית שהוא נתפס, ואז מה שהוצע כאן הוא בין כך לא רלוונטי.



אני חושב שהסעיף המוצע משדר מסו- הפוך לכל רוח חחוק, הוא מתיר את עבירת

השימוש, לפחות ברמז. אנ< חושב שזה <פגע ב<כולת שלנו לשדר מסר חד משמע< של א<סור

ושל סיכול.

< י לו<;

יש הבדל בין אדם שחלה ובין אדם שמכניס את עצמו למחלה. בוודאי שגם זה זקוק

לטיפול. אם השופט יראה אפשרות לינת לו טיפול, יקבע שיקבל טיפול. אבל לא צריך לפטור

אותו מן העבירה שעבר.

השימוש בסמים בצה"ל הוא מסוכן מאד. אם במישור האזרחי אנחנו מכריזים מלחמת

חורמה בסמים, בצה"ל על אחת כמה וכמה. המלחמה שם צריכה להיות הרבה יותר חזקה. לא

הייתי מתייחס בסלחנות לחיילת בת 19 שעישנח סמים, כי אם הנגע הזה חלילה יתפשט

בצה"ל, הבעיה תהיה קשה מאד.

אולי אפשר למצוא דתך ביניים, כן לראות במשתמש עבריין, אבל על שימוש חד פעמי

להטיל עונש אחר ולא מאסר. אני לא מקבל את ההצעה שהמשתמש בסמים לא יוגדר כעבריין.

ההגדרה של עבריין היא רחבה, ולא כל עבריין צריך ללכת למאסר. אולי אפשר ללכת בדרך

שהציע חבר-הכנסת רובינשטיין, בהרשעה ראשונה או במקרים מסוימים לא יוטל עונש מאסר.

אבל בכל מקרה חייבים להגדיר את המשתמש כעבריין.

אי רובי נשטיין;

לא הצעתי לבטל את העבירה, רק לצמצם את דרכי הענישה, להטיל מבחן אבל לא מאסר.

אי דיין;

אני מציע שחועדח תקיים דיון עם מומחים, כי יש היום דעות שכל איסור הסמים וכל

מערכת הטיפול בעצם פשטו את הרגל. יכול להיות שאחנו לא הולכים בכיוון הנכון. יש

שמציעים אפילו היתר השימוש בסמים, כדי לבטל את הכדאיות של הסחר בסמים. זו הצעה

קיצונית ביותר.

ענישת המשתמש בסמים - זה דבר שצריך לשקול אותו בכובד ראש. אני יודע שבתי

המשפט לא שולחים משתמשים לבתי הסוהר. אבל מן הראוי לקיים דיון אם אנחנו בכלל

רוצים להעניש את המשתמש. אולי צריך לעשות מהפכה, להחמיר עם הסוחרים - חילוט,

שינוי בסדרי הראיות, קנסות גדולים, אבל על המשתמש אפילו לא לתת תווית של עבריין.

ד' ליבאי;

מבחינה נורמטיבית, הגעתי למסקנה שבחברה שלנו יש להשאיר את האיסור על סמים,

כולל צריכה, כי כל שינוי יתפרש לא נכון. קשה יהיה להגיד לילדים לא לנגוע בסמים,

אם הדבר יהיה מותר על פי החוק. קשה לי לומר לבתי לא לעשן, אני יכול לייעץ לה,

לומר שהסיגריה מזיקה, לומר פעם איות ופעם שניה, אבל לא יותר מזה. ואם היא רוצה

לעשן, יש לפניה דוגמאות של מעשנים אחרים, אנשים טובים וסמכותי ים בעיניה. כשמדובר

בסמים, הענין הוא אחר, עם כל המשמעות של עבירה על החוק, כל הסנקציות שבחוק, כל

הגינוי החברתי. אני מגיע למסקנה שבחברה שלנו האיסור צריך להיות נורמטיבי, ואם כך

אין להרשות שימוש בסמים, בוודאי שלא סיור בסמים.

לכן אין מנוס מהמסקנה הראשונה, שיש להשאיר את המשטרה בתמונה. אם זו עבירה,

המשטרה מטפלת במשתמשים בסמים. עד כאן אני שמרן. אני גם חושב שהמשטרה צריכה לטפל

במשתמשים, משום שכל משתמש סם יש לו ספק. אם המשטרה צריכה להלחם בספקי הסמים,

בסורורי הסמים, היא לא יכולה להוציא מתחום עיסוקה את המשתמשים, כי הם חוליה בשרשרת

ולרוב הם עדים חשובים לענין מקור הסם.



אבל מכאן והלאה אנ< קצת נעצר בקו המיושבת הזה, כשאנ< רואה את הנער<ם והנערות

שמסתבכים בשימוש בסמים באופן מקרי וספורדי, עקב מעין אופנה חברת<ת, או עקב הקלעם

למקום ש<ש מי שהצ<ע סם, ויש מי שאינו שקול והוא מסתבך.

בזמנו יעצתי שהמשטרה והתביעה יאמצו להם מד<נ<ות, שעם הגשת כתב א<שום ראשון

נגד משתמש בסם לא <בקשו אפ<לו הרשעה פל<ל<ת. רוק<רה משטרת<ת - כן; כתב א<שום - כן;

א<מת ההתנגשות עם ההוק והבנה שהולכים לדרך שה<א פסולה להלוט<ן - כן. אבל מאחר

שפעמים רבות מ< שנקלע לזה לראשונה ד< לו בעימות עם המשטרה, בהגשת כתב אישום נגדו,

בתפיסה לאן הגיע, פלוס תוכיות ההורים, היהס בבית הספר וכל הקשור בזה - לא להגדיר

אותו כפושע, לא לתת לו סטיגמה שהוא כבר עבריין, שהוא כבר הצה את הקו האדום ויש

עליו כבר כתם פלילי. לכן הצעתי היתה שהמשטרה והתביעה במקרה כזה יבקשו "ללא

הרשעה". מה "ללא הרשעה"? מה שאפשר. מה אפשר? כאן אני בא לבעיה. אפשר להטיל

מבחן. השבתי שטוב יהיה אם במקרה כזה יבקשו מבהן ללא הרשעה, גם אם המבהן יהיה

להודש או לחודשיים וגם אם יהיה לחצי שנה.

כאן אני צריך לפנות לרשויות המבחן ולשאול אם הם מסוגלים לעמוד בעומס הזה של

תסקירים ושל מבחן, ולו לתקופה קצרה. אם כן, אני הולך בקו של חבר-הכנסת

רובינשטיין ואני מרחיק לכת ממנו, אני לא רוצה שאם הורשע המשתמש אז יעמוד למבחן

לתקופה מסוימת. כמדיניות, אני לא רוצה שבמקרה של שימוש ראשון תהיה הרשעה. הייתי

אומר שאם אדם הועמד לדין לראשונה על שימוש בסמים, יוטל עליו במבחן, בתנאים

הרגילים - א. בהסכמתו; ב. בהמלצת שירות המבחן. אבל כאן יש לי פתח, אם שירות

המבחן לא ממליץ, או אם השופט חושב שהנסיבות של השימוש או הרקע של האיש הם כאלה

שהוא לא מתאים למבחן, כי אצלו זו מעין פרפרת לשורה של עבירות אחרות, יוכל השופט

גם להטיל מאסר. כל מה שאני יכול לעשות זה לתת הנחייה למדיניות מטעם המחוקק, שמי

שהועמד לדין לראשונה על שימוש בסמים יועמד למבחן, אם הסכים לכך, אם יש המלצה של

שירות המבחן. אם לא, או אם השופט חושב אחר, הוא רשאי גם לפעול אחרת, אבל הטעמים

המיוחדים יירשמו. יהיה קל יותר למשטרה ולתביעה לגמור תיקים כאלה במבחן או בדרכים

איורים, שלא יביאו סטיגמה של הרשעה.

לא דיברתי על גמילה. אין מקום לגמילה כטיפול שיגרה. אני מסכים עם מה שאמר

נציג המשטרה.

אי רובי נשטיין;

אני מקבל את התיקון.

די ליבאי;

רוב המשתמשים בסמים לא טעונים גמילה, למעט הנרקומנים וצרכני סמים קשים. הענין

נתון לקצין המבחן, אם הוא חושב שהמבחן צריך להיות משובץ בתנאי של גמילה, באותם

מקרים בודדים כך יהיה. ככלל, אני לא רוצה לערב כאן את שיקול הגמילה אלא יותר את

שיקול החינוך לגבי המשתמשים בשלב הראשון.

זו הצעתי, ברוח הדברים של חבר-הכנסת רובינשטיין עם כמה תיקונים.

היו"ר א' לין;

אני מצטרף במידה רבה להמלצה של חבר-הכנסת ליבאי. אילו קיבלנו את הצעתו של

חבר-הכנסת רובינשטיין כפי שהיתה, היינו גורמים מהפכה. בעצם היינו קובעים ששימוש

בסמים הוא כבר לא נורמה אסורה, זו כבר לא נורמה שהחברה מוקיעה אותה. יותר מזה,

הייתי אומר שהיינו נותנים יותר מאשר איתות, היינו נותנים כאילו הכשר לשימוש בסמים

מסוכנים. אם אומרים שאדם שמשתמש בסמים אפשר יהיה רק להעבירו למבחן וגמילה, ואין

הוא בבחינת מורשע פלילי במובן הרגיל.

רבותי, לדברים כאלה יש תוצאות גדולות מכפי שחושבים. אני יכול לתת דוגמה מתחום

אחר. היו המלצות ואמרו לאנשים שטוב מאד לחגור חגורות בטיחות גם בנסיעה בעיר, זה

עשוי להציל אותם. אבל אנשים לא רצו להשתמש בחגורות ושום המלצות לא עזרו. מרגע



שקבעו שזו נורמה מחייבת, לא לחגור חגורת בטיחות בעיר זו עב<רה פלילית, הר< אף כ<

הקנס הוא נמוך חוגרים את החגורה, משום שהמחוקק חיווה דעתי שאי חגירת החגורה ה*א

עבירה פלילית.

אני מציע לא לשנות במאומה מהקביעה שהשימוש בסמים הוא עבירה פלילית. ואם ירדתי

לסוף דעתו של חבר-הכנסת רובינשטיין, גם הוא לא מציע זאת, אלא שהוא מציע להגביל

את הענישה כד שאי אפשר יהיה להטיל עונש אחר פרט לטיפול.

בסעיף 37א. כתבנו: "הורשע אדם בעבירה לפי פקודה זו או שקבע בית משפט כי אדם

עבר עבירה כאמור ולא הרשיעו"... אנחנו יכולים להכניס אלטרנטיבה נוספת בסעיף זה,

לא רק אם "נידון אדם" - אם אינני טועה, נידון פירושו הורשע.

י' קרפ;

נידון הוא מי שהורשע או שבית המשפט קבע לגביו שעבר עבירה בלי שהרשיעו.

ד' ליבאי;

אני מבקש להחליף את המילה נידון. אני מצוי בחוק הפלילי, אבל אינני יודע מה זה

נידון.

היו"ר א' לין;

בסעיף 37א. יש לנו נוסח: "הורשע אדם בעבירה לפי פקודה זו או שקבע בית משפט כי

אדם עבר עבירה כאמור ולא הרשיעו..." אני מציע שאותו נוסח נאמץ גם לסעיף שאנחנו

דנים בו. לבית המשפט יהיה שיקול דעת, כשבא לפניו מקרה לא חמור, הוא לא רוצה

להרשיע את האדם, הוא קובע שעבר עבירה אבל אינו מרשיע אותו, הוא מטיל עליו צו

מבחן. בית המשפט לא חייב להרשיע את האיש כדי להטיל עליו צו מבחן.

בדרך זו אנחנו לא עושים מהפכה נורמטיבית. אומרים שאם אדם משתמש בסמים יש חשש

שמא ישפיע על אחרים. לא שמא. אנשים משתמשים בסמים, בעיקר בני נוער, מפני שחברים

שלהם משתמשים בסמים, משום שהנורמה החברתית מושכת אותם להשתמש בסמים. בתחום הפלילי

אנחנו נאבקים נגד נורמה שאותה אנחנו רוצים לעקור. לכן יש חשיבות רבה שהשימוש

בסמים ישאר בגדר הרשעה פלילית, עם האפשרות לבית המשפט להטיל צו מבחן בלי הרשעה.

די ליבאי;

זאת הוא יכול לעשות גם היום לפי פקודת המבחן.
היו"ר אי לין
אנחנו לא משנים את התפיסה היסודית.

ר' ריבלין;

איד קוראים בפקודת המבחן לנאשם או לנידון?
א' פלאי
אני קוראת סעיף 1 לפקודה: הואשם אדם בעבירה וראה בית המשפט שהאישום הוכח, אלא

שבהתחשב בנסיבות הענין ובכללן אופיו של האדם, עברו, גילו, תנאי ביתו, בריאותו

הגופנית ומצבו השכלי, טיב העבירה שעבר וכל נסיבה מקילה שבה נעברה העבירה, ראוי

לפי דעתו לשחרר את העבריין על מנת להעמידו למבחן; רשאי בית המשפט לעשות אחת מאלה:

להרשיעו וליתן צו מבחן, ליתן צו מבחן בלי להרשיעו, אם אין על הנאשם עונש מאסר

על תנאי וכו'.



ר* ר<בל<ן;

אפשר להשתמש כאן באותן מלים.

א' קמר;

זה מתייחס גם לכל הסע<פ<ם הקודמים. צריך למצוא את הב<טו< הנכון, כד< שתהיה

אה<דות גם בתוך אותו הוק וגם בין חוקים שונים.

ה<ו"ר אי לין;

הוחלט להחליף את המונח "נידון" בסעיפים שבהם הוא מופיע.

ד' ליבאי;

אני מציע שתה<ה פיסקה מיוחדת בענין שימוש ראשון בסמים, אחרת הדבר הזה נבלע

ולא עשינו כלום. אפשר להחליט שלא עושים כלום. אבל אם רוצים לעשות משהו, הרי בנוסח

המוצע כאן לא עשינו כלום, מפני שבלאו הכי חלה פקודת המבחן.
ר' ריבלין
הכוונה למי שהשתמש לראשונה או מי שנתפס לראשונה בשימוש בסמים?

י' קרפ;

הכוונה היא תמיד לפעם ראשונה שנתפס.
רי ריבלין
מה ההיגיון?

אי רובינשטיין;

עבירה ראשונה.

די ליבאי;

ההיגיון הוא בכך שפעם ראשונה הנער או הנערה עומדים בקונפרונטציה עם החוק.

השאלה היא אם לתת לו כבר בשלב זה את ההלם ואת הסטיגמה של עבריין או לא.
היו"ר אי לין
אנחנו אומרים שלא חייבים לתת לו סטיגמה של עבריין. הרי ארזה תמיד הייתי חסיד

של אי צמצום שיקול הדעת של בית המשפט, בפרט בענישה מינימלית. ידעת להציג את העמדה

בכשרון כה רב. מדוע אתה לא רוצה לסמוך עכשיו על שיקול דעתו של בית המשפט, שעל פי

נסיבות תענין הוא ישקול, ובמקרה קל בוודאי לא יטיל מאסר ולא ירשיע, הוא ישתמש

בסמכותו. אנחנו צריכים לקבוע קריטריון של עבירה ראשונה?

ד' ליבאי;

אנחנו דנים בחוק מיוחד לנושא מיוחד - סמים. הכנסת יוצאת כאן מגדרה ולא משאירה

את מערכת התחיקה הרגילה בנושא זה. זה לא דבר רגיל. אין לנו חוק הגניבות, אין לנו

חוק הא<נוסים. בדרך כלל יש לנו הגדרת עבירות. פה יש חוק שלם לטיפול בנושא, בשני

הכיוונים - החמרה רבה בענישה, ועכשיו יש פרק שענינו יותר טיפולי, שיקומי, חינוכי.

כיוון שאנחנו עוסקים ביוצא מן הכלל, אני שואל אם במסגרת היוצאים מן הכלל הכנסת

כמחוקק, כמדברת בשם ציבור, ביחוד ציבור הורים, לא רוצה לומר מה לעשות בנערים

ובנערות שנגועים בשימוש בסם, ולתת הדרכה בענין זה. לא נעצרתי בכך שאמרתי שיטילו



עליו מבחן, הסמכתי את בית המשפט גם לשלוח אותו למאסר. לכן אמרתי כהדרכה כלל<ת -

תראו אם אפשר להעמיד אותו למבחן ולגמור את הענין בלי הרשעה; אבל אם שירות המבחן

לא יסכים או אם השופט לא יסכים, <וכל גם לשלוח אותו לב<ת סוהר. בסופו של דבר אני

משאיר לבית המשפט את השיקול הסופי.

אני מציע שבעבירות שימוש בסמים הסוגיה של מבחן, עם הרשעה, בלי הרשעה, תוכל

להיות פתוחה בכל שלב של הדיון. יכול להיות שיש שופטים שיעדיפו לסיים כך את התיכן,

ביחד עם התביעה ועם המשטרה, ולא יגיעו גם לשלב הוכחות. אם תהיה הסכמה של המשתמש,

אין בכלל צורך בשלב ההוכחות, אין צורך בכל הקונפרוטציה. אם בלאו הכי אין הרשעה,

חבל על כל חשלב של שמיעת הראיות בתיק הזה, חבל על בזבוז הזמן של השופטים ושל כל

העדים. הפתרון הזה יתקבל בברכה על ידי ההורים, על ידי הנער, על ידי שירות המבחן.

יהיה כתב אישום ותהיה הפנייה לרשויות המבחן. מי שנמצא במבחן נתון לפיקוח.

י' קרפ;

אנחנו דנים בבעיה שיש הרבה מאד אמביוולנטיות לגביה. אני התייחסתי קודם לשאלה

אם אנחנו קושרים את ידי בית המשפט בענין סוג העונש שהוא יכול להטיל, ואמרתי נגה

שאמרתי. אבל אני מבינה שהייתי צריכה להקדים ולפרוש לפני חברי הועדה את הנושא של

מדיניות התביעה בסוגיה של שימוש בסמים.

אנחנו צריכים להבחין בין שני דברים. יש הנחיות היועץ המשפטי לממשלה בענין

קטינים שנתפסו בשימוש בסמים קלים, באופן ספורדי, ומוכנים לשתף פעולה עם המשטרה

בגילוי מקורות הסם ומוכנים לקבל על עצמם טיפול. המסלול לקטינים האלה הוא מסלול של

אי תביעה. אפילו לא פותחים להם תיק פלילי. בעקבות ההנחיות האלה הופצו הנחיות

מנכ"ל משרד החינוך, ובמקביל, לנוער שאיננו לומד יש הנחיות בשירות המבחן. המגמה

היא למעשה כפולה. מצד אחד, המגמה היא שהקטין לא יירתע לשתף פעולה במלחמה של

הרשויות עם סוחרי הסמים. מצד שני, אם השימוש הוא ספורדי ואם לא היה מעורב גם

במכירת סם או בחלוקת סם לאיורים, לא להכתים את עברו, לתת לו לפתוח דף חלק, בתנאי

שהוא עובר טיפול. טיפול הוא לא בהכרח טיפול גמילה, טיפול יכול גם להיות במסגרת

של מכון ייעוץ, תחנות אל-סם.זה באשר לקטינים. והפתרון שלנו הוא הרבה יותר מרחיק

לכת מאשר אי הרשעה, משום שאין להם אפילו תיקים רשומים.

לגבי מבוגרים, יש הנחיות של היועץ המשפטי לממשלה לגבי מדיניות תביעה. בהנחיות

האלה יש דיפרנציאציה, אם מדובר באדם שהוא רק משתמש בסם או שהועמד לדין על שימוש

פלוס עבירה אחרת, אם זו עבירה ראשונה של שימוש בסמים או עבריינות חוזרת. המגמה של

ההנחיות האלה היא שאם מדובר בשימוש ראשון, שהתביעה תסכים לעונש בלי הרשעה.
(קריאה
אפשר לסגור את התיק). המגמה היא לא לסגור את התיק אלא להגיע לעונש בלי

הרשעה, לשלב בתוך העונש או מבחן או שירות לתועלת הציבור. רק במקרים מעטים

המגמה היא לסגור את התיק. המדיניות שלנו בעיכוב הליכים בדרך כלל מכוונת להסדרים

של עונש בלי הרשעה במסגרת בית משפט, ולא עיכוב סתם. אבל יש מקרים, בעיקר כשמדובר

בצעירים, שעברו גיל 18, אבל שכל המסגרת הסביבתית שלהם היא חיובית, לאפשר במסגרת

עיכוב לעשות שירות לתועלת הציבור, או טיפול בהסכמה, ואז סוגרים את התיק בעיכוב

הליכים. המקרים האלה די נדירים. ככלל, אנחנו שואפים לכך שהענין יגיע לבית משפט

לשם ההרתעה.

עכשיו אני רוצה לחזור לעיקר ההצעה. כשאנחנו נלחמים בסמים, אנחנו לא יכולים

להליום בהם באמביוולנטיות. ראשית, אילולא היו משתמשים בסמים לא היו גם סוחרי סמים,

לא היינו צריכים להלחם בסוחרי הסמים. אבל יותר מכך, אנחנו חרדים למשתמשים בסמים

ואי אפשר להרתיע אדם מלהשתמש בסמים בלי שיש איזה שוט שמאיים עליו. נעשו מחקרים,

אבל עד היום לא יודעים מה באמת מרתיע אדם מלעבור על החוק. יש גירסה שלא חומרת

העונש היא שמרתיעה אדם אלא מיידיות של התפיסה, המיידיות של התגובה והוודאות של

התגובה. לצערנו הרב, בסיטואציה הקיימת היום אנחנו לא יכולים לדבר לא על מיידיות



ולא על וודאות של תגובה. אנחנו צריכים לדבר על משהו שבאמת מרת<ע. ואחד הדברים

שבאמת מרתיעים הוא שאפשר להסביר לנוער שהוא עלול להסתכן בסטיגמטיזציה שתעכיר את

כל מהלך חייו בעתיד. אנחנו מסבירים לו שכתוצאה מהשימוש שלו בסמים אפשר לשלול ממנו

רישיון נהיגה, או לאסור עליו שימוש ברישיון נהיגה. אלה דברים שהנוער מבין, הם

רלוונטיים לגביו.

היו"ר א' לין;

גם לאנשים ידועים בחיי הכלכלה.
י' קרפ
כשאנחנו מדברים כאן על משתמשים בסמים, אנחנו לא צריכים לחשוב רק על נוער ולא

רק על קבוצות שוליים. לאחרונה נתפסו משתמשים בקוקאין. הסם הזה נמצא בשימוש במה

שנקרא החברה הגבוהה, על כל פנים שכבות עתירות אמצעים שקובעות איזו נורבה חברתית.

אני חושבת שאנחנו מאבדים את הכלים המינימליים שלנו להתמודדות בשימוש בסמים אם
אנחנו אומרים להם
הכל טוב ויפה, אבל אתם יכולים להיות בטוחים שאין סכנה שבית

המשפט ישלח אתכם למעשה, או שבית המשפט ירשיע אתכם והעבר הפלילי שלהם יוכותם - וכל

זה מכוח הצהרה של המחוקק. לא רק מכוח הצהרת מדיניות, שהיא מחייבת רק בנסיבות

הענין, אחרי שנבדק הענין שוקלים אם נכון יהיה במקרה כזה לסגור את הענין בלי

הרשעה, התביעה לפי הנחיות פנימיות שלה ממליצה בענין זה. שונה המצב אם אומרים

לאנשים כאלה בחוק שאין שום סכנה שיורשעו וילכו לבית סוהר.

אנחנו רוצים להתמודד עם השימוש בסמים לא משום שאנחנו רוצים להתמודד עם סוחרי

הסמים אלא משום שאנחנו רוצים להציל את הנוער מכניסה למהלך חיים של שימוש בסמים.

אם הם יודעים שכל עוד לא תפסו אותם בפעם ראשונה הם יכולים להתנסות בשימוש בסמים,

ואנחנו יודעים שעם כל סדרי העדיפויות של המשטרה יכול לעבור זמן רב עד שייתפסו,

הרי הם יוכלו פעמים רבות להשתמש בסמים. אני חושבת שחברה לא יכולה לקבוע עבריינות

סוג בי, לומר שאנחנו רוצים שזו תהיה עבירה ואנחנו רוצים להלחם בה, אבל ביחד עם זה
אנהנו משלחים אותות ומסרים
דעו לכם, זאת עבירה אבל עבירה מסוג כזה שבית המשפט לא

יכול להרשיע אתכם, בית המשפט לא יכול להטיל עליכם מאסר. אנחנו מאבדים כלי חשוב

מאד

יחד עם זה אני חוזרת ומדגישה, אנחנו ערים לרגישות הנושא ואנחנו מפתחים כלים

של הנחיות.
די ליבאי
מה שאת אומרת לנו הוא שליועץ המשפטי מותר לומר את זה, לכנסת - אסור.
י ' קרפ
לא. היועץ המשפטי לממשלה לא מכריז על זה ברבים. אם החוק יקבע שלא תהיה הרשעה,

קמה זכות לאדם לא להיות מורשע. ואילו בשעה שלבית משפט יש שיקול דעת והוא בודק לפי

נסיבות הענין, האדם שעומד לפניו אף פעם לא יכול לדעת מה יהיה העונש שיוטל עליו.

חוטר הוודאות הזה לגבי העונש וחומרת העונש הוא אחד המרכיבים הרושובים ביותר בהרתעה

של אנשים משימוש בסמים.
היו"ר אי לין
בצבא החמירו בענישה רק משום שחששו מההשפעה הסביבתית והחברתית שעלולה להיות

לשימוש בסמים בתוך צהל.



ר' ריבלין;

למען <ראו ו<<ראו.

י' קרפ;

אנ< רוצה לחזור ולהג<ד, המצב הוא לא כזה שאנשים נשלחים לבתי סוהר, או שאנשים

מורשעים בסיטונות על שימוש ראשון בסם. לא כך. גם הנטיה של בתי המשפט היא להתחשב.

למה אנחנו צריכים להכניס דבר מחייב כשאין לנו תופעה אמיתית שאנחנו צריכים להתמודד

אתה?

ר' אלרועי;

בעקבות הדברים של גבי יהודית קרפ בדבר עבירות מסוג בי, אני חושבת שכבר היום

הנוער נורא מבולבל ממסרים בענין חשיש לעומת מסרים אוקיאנטים. אני חושבת שאנחנו

צריכים להיות מאד חד-משמעי ים בכל המסרים שאנחנו מוסרים, כי אם אנחנו אמביוולנטיים

- האמביוולנטיות הזאת עוברת גם לנוער. מסקנה לגבי דיפרנציאציה בענישה - אני חושבת

שצריכה להיות חזית איות.

י' קרפ;

אני רוצה לציין שגבי רות אלרועי היתה יועצת, עבדה הרבה שנים בתחנת ייעוץ

לנוער בנושא סמים, וחזקה עליה שהיא יודעת מה היא אומרת.

דייר מי חובב;

ענין ההרתעה הוא דומיננטי גם לגבי המשתמש, ואין להתעלם מזה. היועץ המשפטי

לרשות המבחן לנוער פועל, והרבה מאד מקרים נסגרים.

אני רוצה מכאן לעבור לסעיף 83 ולהציע להוציא את ענין הטיפול הרפואי. אנחנו

רוצים שיהיה טיפול גם במקרים שאין צורך לשלוח בני נוער או אנשים לבדיקה רפואית.

אני מציע לראות סעיפים 82 ו-83 כמקשה אחת, לדבר על הטיפול שניתן במסגרת שירותי

המבחן.

היו"ר א' לין;

אני מציע שקודם נסכם נושא אחד, אחר כך נעבור לנושא שני. שמענו מיגוון של

דעות. כמובן שאפשר להמשיך את הויכוח, כי הענין הוא עקרוני וההצעה מרחיקה לכת.

אנחנו חייבים להבין שאי אפשר להא בק נגד סוחרי הסמים אם בדרך זו או אחרת כאילו

מתירים את השימוש בסמים. השינוי הוא מרחיק לכת, הוא נעשה אגב תיקון בנוסח המתוקן.

אני מציע שנסתפק בשלב בזה בשינוי הנוסח. במקום "נידון אדם" נכתוב: "הורשע אדם

בעבירה לפי פקודה זו או שקבע בית משפט כי אדם עבר עבירה כאמור ולא הרשיעו". ומכאן

יבוא המשך הסעיף כמות שהוא.

אני חושב שבהתחשב במדיניות הענישה שמבוצעת בפועל, שיקול הדעת שיש לבית המשפט

והנטיה שלא להחמיר עם אנשים סתם כך, וגם לשם שמירה על המסר החברתי, אני חושב

שנוכל להסתפק בזה.

ד' ליבאי;

מדוע מבחן כולל בהכרח תנאי שאדם יעבור טיפול? שמענו מנציג המשטרה, רוב

המשתמשים אינם זקוקים לטיפול.



י' קרפ;

זה לא שולל מבית המשפט את הסמכות להטיל מבחן. הח<דוש כאן הוא שאפשר לשלב תנא

ט<פול בתוך מבחן.

ד' ל<בא<;

סע<ף 82 הוא הוראה ספציפית בחוק ספציפי, ולכן ה<א גוברת. ההוראה של סעיף 82

קובעת שעל עבירות סמים שאפשר להטחל מבחן רק עם ט<פול. ב<ת המשפט <קבל טיעון כזה.

אי פלא<;

האם זה מבטל את האפשרות להשתמש בפקודת המבחן כשלעצמה ובחוק השירות לתועלת

הציבור כשלעצמו? יש גם שירות לתועלת הציבור ללא הרשעה, צריך להשאיר גם אפשרות

זאת, זה אקט חינוכי חשוב מאד.

די ליבאי;

צריך לומר שאין בזה כדי לפגוע בהוראות פקודת המבחן ובהוראות חוק השירות

לתועלת הציבור.

הנוסח של סעיף 82 אומר שאם אדם הועמד לדין והורשע, או אם קבע בית המשפט שהוא

עבר את העבירה והחליט לא להרשיעו, רשאי בית המשפט להטיל עליו מבחן בתנאי שהנידון

יעבור טיפול. אני אומר שאם בית המשפט ראה לפניו את צעיר בן 18 או בן 21, והוא קבע

שהשתמש בסמים, או הרשיע אותו בשימוש בסמים, לעתים יכול להסתפק במבחן מבלי צורך

לשלוח אותו לטיפול, ויכול המבחן לכלול תנאי של טיפול. בישיבה קודמת כבר הערתי

שאני סקפטי לגבי כל הפרק הזה.

י' קרפ;
אם קוראים
"רשאי להטיל עליו מבחן" וכאן בא פסיק, ואחר כך "בתנאי שיעבור

טיפול", אני מבינה את הקריאה הזאת שאומרת שבית המשפט לא יוכל לשלוח אדם למבחן אלא

בתנאי שיעבור טיפול.

מה שאנחנו רצינו לומר הוא שבית המשפט רשאי להטיל עליו מבחן, שאחד מתנאיו הוא

שיעבור טיפול.

אם נכתוב טיפול במסגרת צו מבחן, זה מקובל?

די ליבאי;

גם היום זה נעשה. אם אתם רוצים לחזק את זה, חזקו את זה. אם אפשר, עשו את זה

בפקודת המבחן ולא כאן. אבל אם אתם רוצים לעשות זאת כאן-, יהיה כאן. בתנאי שיהיה

ברור שיכול גם להיות מבחן בלי טיפול.

י י קרפ;
נכתוב
רשאי הוא להטיל עליו טיפול במסגרת צו מבחן.
א י פלאי
חשוב מאד שגם בעבירות של שימוש בסמים תמשיך להיות האפשרות להטיל שירות לתועלת

הציבור ללא הרשעה.



י קרפ;

אנחנו לא שוללים אפשרות זאת. התאמנו את הנוסח.

אנחנו מבקשים לתקן את הכותרת, ובמקום "טיפול למעורבים בסמים" לכתוב גם
בכותרת
טיפול למשתמשים בסמים.

א' קמר;

מקובלת עלי ההצעה של חבר-הכנסת ליבאי, שאפשר יהיה כבר בתחילתו של הדיון, בלי

שיהיה צורך לנהל משפט ולשמוע עדויות כדי להגיע למסקנה שהאיש אמנם ביצע את העבירה

ושהוא ראוי לקבל את הטיפול, שבכל שלב של המשפט - - -

הי ו "ר אי לין;

יש לכך התנגדות?

י י קרפ;

כן.

ד' ליבאי;

אם זה לא יתקבל, ארשום הסתייגות.

י' קרפ;

מבחינה עובדתית, אין שום מניעה, אם כל הצדדים מסכימים, בכל שלב שהוא לסדר את

הענין. יש לנו פרוצדורות קבועות מה קורה לתיק שמגיע לבית משפט. תיק שמגיע לבית

משפט יכול או להסגר על ידי פסק דין של בית משפט, בין שבית המשפט מרשיע ובין שאינו

מרשיע; הוא יכול להסגר בין משום שהתביעה חוזרת בה ובין משום שהיועץ המשפטי לממשלה

מעכב את ההליכים. אין לנו שום פרוצדורה שתיק שנמצא בפני בית משפט נשאר תלוי

באויר. אני לא יודעת מה המשמעות של החלטת בית המשפט שבאו הצדדים לפניו והסכימו על

טיפול, ואני גם לא חושבת שבהזדמנות חגיגית זאת שאנחנו עושים תיקון לפקודת הסמים

המסוכנים אנחנו צריכים להפוך סדרי עולם ולקבוע דווקא בשביל שימוש בסמים פרוצדורות

שעוד לא שמענו עליהן. לכן אני מתנגדת. אני חושבת שאפשר לקיים את זה, לא צריך

בשביל לכתוב שום דבר במסגרת החוק, ולא צריך ליצור מוסדות שלא קיימים.

היו"ר אי לין;

חבר הכנסת ליבאי, נניח שאדם עומד בפני בית משפט והוא רוצה לקבל טיפול. בית

המשפט יכול לקבוע, לאחר שמיעת הראיות, שהוא עבר את העבירה, להרשיע אותו או שלא

להרשיע. מה מונע מאותו אדם להודות ולעשות הסדר שישיג את התוצאה שאליה מתכוון

חבר-הכנסת ליבאי? אם הוא מודה, סוגרים את ההליך עקב הודאה. מה החידוש שאתם מציעים

כאן?
י' קרפ
רוצים לחסוך ממנו את הודאה.

די ליבאי;

מאחר שהפתרון המצוי הוא ללא פסק דין מרשיע, אני לא מוצא משמעות לענין הודאה

או אי הודאה, כאשר הפתרון הוא מבחן ללא הרשעה.



היו"ר אי לין;

איך סוגרים את ההל<ד הפלילי?

ד' ליבא<;

יינתן צו מבחו ללא הרשעה. וכמו בכל מקרה של מבחן, התיק לא סגור. גם כאשר

השופט כותב שהוא מט<ל על אדם מבהן ללא הרשעה, לפ< פקודת המבחן הת<ק לא סגור. לפ<

החוק, אנש< ש<רות המבחן יכולים לחזור לשופט כעבור שבוע, כעבור חודשיים וכעבור
שנתיים, ולהגיד לשופט
אדוני, תן לו עונש במקום מבחן. לכן אין כאן בעיה של סגירת

תיק. יש כאן גישה יותר הומנית-טיפולית, ואני מציע לאפשר אותה באופן מלא. אני לא

רוצה שהילד ישקר ויהיה מוכרח להודות מפני שעורך הדין יגיד לו: לא איכפת לי מה אתה

אומר, יש לך הזדמנות פז לצאת מן הענין, אתה רוצה שיטילו עליך עונש מאסר? עבדתי

בשטח, אני יודע את כל השיחות שמתנהלות עם התביעה. אני לא רוצה שנכנס למצב כזה. יש

לנו אפשרות לומר בחוק שאין צורך בכל שלבי ההוכחות, לא צריך להודות בדברים שהילד

כן מוכן או לא מוכן להודות, כשזה לא רלוונטי, כי הוא לא מורשע. אני מציע לייעל את

זה. הילד מסכים למבחן, יעמוד למבחן.
ר' ריבלין
קשה לי להבין את הצעתו זו של חבר-הכנסת ליבאי. יש שלוש דרגות: 1. אדם הוא

אשם; 2. למרות שהוא אשם לא מרשיעים אותו; 3 .הוא זכאי. אם יעמידו לדין קטין על

שימוש בסמים, והוא מכחיש מכל וכל, יכול לבוא עורך דין מלומד ובקי בהליכי משפט
ולייעץ לו
מה איכפת אם אתה אשם או לא אשם, אם זה נכון או לא נכון, אני יכול

להוציא אותך כאילו אתה זכאי. מדוע? אם אדם זכאי, לא צריך לקבל ממנו הודאה וגם לא

צריך להעמיד אותו במבחן.
די ליבאי
הוא לא יסכים, התיק יישמע והוא יזוכה.
ר' ריבלין
במסגרת סעיף 82 אנחנו מדברים על המקרה שאדם באמת עבר את העבירה, לא רוצים

להרשיע אותו מנימוקים חברתיים, נימוקים אישיים כלשהם, כפי שפקודת המבחן קובעת,

כפי שהפקודה הזאת קובעת, רוצים להתנות בטיפול. כל הדברים האלה ניתנים לאדם שאמנם

עבר את העבירה, לא לכאורה, אלא שהוא מודע בעבירה. לכן אני לא רואה מקום להצעה של

חבר-הכנסת ליבאי. אמנם זו הצעה פרקטית מאד, כי כבר ראינו חפים מפשע שהורשעו. זה
קורה. עורכי דין יאמרו
למה לך להסתבך עם כל הענין הזה, נותנים לך כאן הזדמנות

לקבל אותה תוצאה של זכאות.
די ליבאי
שמעתי את דבריו של חבר-הכנסת ריבלין, ואני רוצה לחסוך את הו יכוה. אני מסיר את

הצעתי בענין זה. נשאר במוסכמות. על פי המוסכמות נמשיך ונלך בענין זה.

עו"ד קמר העלה שאלה לגבי סעיף 82 בהנחה שיש כתב אישום, בהנחה שהאיש זקוק

לטיפול, והוא שואל למה בסעיף 82 לא יוכל להנתן צו בכל שלב. נניח שצריך להוכיח

בראיות, כי האיש כופר באשמה, אבל לטיפול הוא מסכים. הוא כופר בהיקף האשמה, הוא

כופר בהיקף השימוש בסמים. השאלה נשאלת למה צריך לחכות למשפט. אם הוא עצור, הוא

יסכים לקבל את הטיפול בהיותו עצור. למעשה השאלה נשאלה רק למקרה שהוא לא עצור והוא

רוצה ללכת לטיפול. אבל אם הוא כבר לא עצור, לא ירצה בטיפול.



היו"ר אי לין;

עו"ד קמר העלה את השאלה בעקבות דבריך, לא להיפך.

ח' שמואלביץ;

לגבי הנוסח של סעיף 82, היתה הצעה למחוק את המלים "אם לא הטיל על הנידון עונש

מאסר בפועל".

י' קרפ;

מחקנו את המלים האלה.
חי שמואלביץ
עמדת משרד המשטרה היא שהמלים האלה צריכות להופיע בחוק. אם יכול בית המשפט

ליתן צו טיפול על אדם שהוטל עליו מאסר בפועל, הדבר הזה לא ישים. שירות בתי הסוהר

לא מסוגל לבצע טיפולי גמילה באסירים. אם מוחקים את המלים האלה, המשמעות היא שבית

המשפט יכול לינת צו טיפול גם לאדם שהטיל עליו מאסר בפועל.

י י קרפ;

לא זאת הכוונה.

חי שמואלביץ;

אולי לא זו הכוונה של משרד המשפטים, אבל זו המשמעות של הסעיף בחוק. שירות בתי

הסוהר יחוייב לשלוח אנשים לטיפול גמילה בזמן שאין לו יכולת ארגונית לעשות זאת.

הדבר הזה הוא לא ישים. הרי כל התיקון לסעיף 82 מטרתו היתה לבטל אותם סעיפים

קודמים בסימן ז' כי אי אפשר היה ליישם אותם, לא היו מיטות ולא היו אפשרויות

טיפול. והנה קובעים משהו הרבה יותר רחב, ששירות בתי הסוהר אין לו שום אפשרות

לבצע, אפילו לא אפשרות תאורטית.

י' קרפ;

הכנסנו את המלים האלה כאשר חשבנו שאנחנו מדברים על צו טיפול שהוא נפרד ממסגרת

של מבחן. מרגע שקבענו את המודל של טיפול רק במסגרת של מבחן, לא יתכן לפרש

שבית משפט יטיל צו טיפול על מי שהוא שולח אותו לבית סוהר, משום שהוא לא יכול

להטיל עליו מבחן ולשלוח אותו לבית סוהר. לכל היותר הוא יכול להטיל עליו מבחן אחרי

שהוא יוצא מבית הסוהר, ובמסגרת צו הטיפול הוא יעבור את המבחן. כך שאי אפשר לפרש

את השמטת המלים כאפשרות לשלוח לטיפול מי שהוטל עליו עונש מאסר בפועל.

חי שמואלביץ;

התשובה ברורה וברורה הכוונה. חוששני שכאשר יבוא הדבר למבחן בבית משפט הדבר לא

יהיה ברור, ובתי המשפט יגידו שאין להם מגבלה ואולי נקבע טיפול גם במסגרת מאסר.

יינתנו צווים שהם בלתי אפשריים לביצוע.

היו"ר אי לין;

אני שואל לתוכן לא לניסוח. גבי פלאי, האם יש ענין שאפשר יהיה לתת צו טיפול

למי שנמצא במאסר בפועל?



אי פלא< ;

בוודא< שלא.

ה<ו"ר אי לין;

קודם כל נבין את הכוונה, איור כך נתווכח על הניסוח. השאלה שעומדת עכשיו

לפנינו היא רק לניסוח, כי גם גב' קרפ אומרת שאם מוחקים את המלים האלה המשמעות

איננה שאפשר לתת צו טיפול לאדם שנמצא במאסר בפועל.

אי דיין;

מדוע יש התנגדות לכך?

א' קרפ;

יש התנגדות עקרונית. היתה לנו שיטה שטיפול גמילה היה רק באסירים. השיטה הזאת

נכשלה לאורך כל הדרך. אנחנו חושבים שאי אפשר להמשיך בשיטה של טיפול בבית הסוהר

לפי צו של בית משפט, בתור חלק מן העונש. אנחנו משאירים את טיפול הגמילה בבית

הסוחר בידי רשויות בתי חסוהר, שיש להן תוכניות גמילה לאסירים, אבל לא לפי צו של

בית משפט אלא לפי הצרכים של בית הסוהר ולפי מצב האנשים שנמצאים שם.

חשוב למחוק את המלים האלה. אם נשאיר אותן, משמיטים את האפשרות מבית המשפט לתת

צו טיפול אחרי שהוא שלח אדם לבית הסוהר.

די ליבאי;

לפי דעתי, צודק היועץ המשפטי למשטרה שהוא אומר שאם נמחק את המלים "אם לא הטיל

על הנידון עונש מאסר בפועל", עלולים שופטים להטיל גם מאסר וגם מבחן וגם הוראת

טיפול, הוראת טיפול במסגרת מבחן בתקופת המאסר, להתחכם - - -

י י קרפ;

אי אפשר לתת מבחן בתקופת מאסר.
די ליבאי
גבירתי, האמיני לי, אני נכנס ויוצא בבתי המשפט, זה יותר מאפשרי. אם אנחנו

רוצים להגן על בתי הסוהר ועל המשטרה מאכיפת צוים מעין אלה, אנחנו צריכים לכתוב

במפורש.

אבל גם את צודקת. את העלית את האפשרות לגזור על אדם מאסר ואחר כך להטיל עליו

מבחן. זו שאלה של מדיניות. אני חושב שאין להרשות זאת לבית המשפט. אין להרשות

שקודם ישלח אדם להרקב שלוש שנים בבית סוהר, יקבל או לא יקבל טיפול, וארור כך עוד

להוסיף לו איורי שייצא מבית הסוהר, פתאום אז דואגים לו ואומרים שיקבל טיפול.

אני מעדיף את הנוסח המקורי של הסעיף, שאם בית המשפט דן אדם למאסר, ישלח אותו

למאסר ורשויות בית הסוהר יראו אם יוכלו לתת לו שיקום או לא, בלי בלופים. ולא שבית

המשפט יהיה נורא הומני, ישלח אדם למאסר שלוש שנים ויגיד: אחרי שהוא יוצא אני מטיל

עליו גם מבחן, ואחרי כל מה שקלקלו בבית הסוהר המבהן יתחיל לתקן אותו במשך עוד חמש

שנים.



היו"ר אי לין;

השאלה שעומדת עכשיו על הפרק ה<א אם רוצים לתת צו מבחן או צו ט<פול לאחר שאדם

ריצה עונש מאסר.

א' פלאי;

בהמשך לדבריו של חבר-הכנסת ליבאי, כאשר אדם נמצא במאסר עד תום ההליכים

המשפטיים, אם הוא נמצא במאסר תשעה חודשים ובית משפט עכשיו גומר לדון בענינו,

אנחנו באים ומציעים צו מבחן לפי סעיף 82, לפי הצעה זאת, אם לא נמרק את המלים, בית

המשפט לא יהיה רשאי לינת צו מבחן בתנאי טיפול, או שיאמר שתשעת החודשים האלה לא

היו.

ד' ליבאי;

גבי פלאי השיבה על השאלה. זו דוגמה טובה.

היו"ר א' לין;

אני מציע לסכם שנקבע בסעיף הזה שכאשר אדם נמצא במאסר בפועל, אין צו טיפול.

יכול להיות צו טיפול לפני או איורי מאסר.

י י קרפ;

אני מתחננת מבחינת הסדר ברקיקה. אנחנו קבענו את המודל של צו טיפול רק במסגרת

מבחן. אין לנו שום מסגרות אחרות. אי אפשר להטיל מבחן בתוך מאסר, כלומר אי אפשר

יהיה לצוות על טיפול במסגרת בית סוהר. אחרת נצטרך לעבור על כל הרקיקה שלנו, ובכל

מקום שמתייחסים למבחן צריך להוסיף את המלים: לא בזמן שאדם יושב בבית סוהר. זה לא

מתקבל על הדעת. בית המשפט העליון - - -

די ליבאי;

אם ונביאו פסיקה, אולי תשכנעו אותי.

היו"ר א' לין;

חבר-הכנסת ליבאי, אני שמעתי את הנימוקים של גבי קרפ והם שיכנעו אותי. אני

הצעתי מה שהצעתי משום שאתה אמרת שאי אפשר לדעת בנה יחליטו בתי המשפט. מאחר שנסיונך

. הוא רב משלי, חשבתי שיש מקום לתיקון הזה. קשה לי מאד להתמודד כשמצד אחד גבי קרפ

מציגה עמדה, ומצד שני אתה מדבר על ניסיון אישי.

ד' ליבאי;

אם גבי קרפ אומרת שיש פסיקה שלא מאפשרת זאת, תציג לנו בבקשה את הפסיקה ואני

אקרא אווזה.
י' קרפ
אני רוצה להפיס דעתו של חבר-הכנסת ליבאי. לפי החוק הקים בית המשפט בכלל לא

יכול להטיל מבחן בנוסף למאסר. מה עשו בתי המשפט? התחכמו. כיוון שאפשר להטיל מאסר

ומאסר על תנאי, הלכו בתי המשפט והוסיפו בתוך המאסר על תנאי את המבחן. כך יצרו את

האפשרות של מבחן אחרי מאסר. אבל בשום פנים ואופן אי אפשר במסגרת החוק להטיל צו

מבחן בתוך מאסר.
די ליבאי
אני לא מכיר את הפסיקה. אנ< חושב שהדאגה שהביע נציג המשטרה היא במקומה.

השופטים רגילים לינת צוים של טיפול בגמילה בתוך בתי הסוהר. יגידו להם שעכשיו יש

שיטה הדשה, אם אתם רוצים לתת צו טיפול - עשו את זה באמצעות מבחן, ותנו לנו צו

גמילה בתוך בית הסוהר. הרי אין מקום אהר. אנהנו מדברים פה על אוטופיות. אינם

יודעים שסעיף 82 כולו הוא תוצאה מכשלון גמילה בתוך בתי הסוהר. רוצים להוציא את זה

אל מהוץ לבתי הסוהר. יש להם בסך הכל 22 מיטות. אסור להחזיר את הנטל לשירות בתי

הסוהר.

היו"ר א' לין;

אני מציע שבשלב זה ניתן ביטוי בסעיף לכך שצו טיפול לא יכול להיות בזמן שאדם

מרצה עונש מאסר בפועל.

י' קרפ;

במקום לקלקל נוסהי רקיקה ולהייב אותנו לעבור על כל הרקיקה הקודמת כדי להכניס

תיקונים רלוונטיים, כי אם פה יהיה כתוב מבהן אבל לא בזמן מאסר, מיד יפרשו את זה

שכל המבהנים האהרים יכולים להיות בזמן מאסר, אני מציעה להוסיף את המלים טיפול

בקהילה, או דבר דומה, כדי להסיר את הספקות. אני הושבת שזה מיותר, אבל אם יש

חששות, הייתי מוסיפה את המלים האלה.
היו"ר אי לין
מדוע לא לקבוע, לא לגבי המבהן אלא לגבי הטיפול, שטיפול לא יכול להעשות בתקופת

מאסר. לא שינוי לענין צו מבהן, אלא רק בנושא ספציפי זה של טיפול. ואז אנחנו לא

צריכים להשוש מיצירת תקדים לגבי צו מבחן.

ד' ליבאי;

היושב ראש צודק. לא לגבי המבחן, לגבי המקום צריך לכתוב: במקום שאיננו בית

סוהר.

ח' אטקס;

בכל פעם שבית המשפט העליון דן בהצעה של שירות המבהן להטיל צו מבהן על אדם

שבמאסר, הוא מקצר את תקופת המאסר כדי להטיל צו מבהן וקובע שצו המבחן יתחיל רק

לאחר סיום המאסר. זאת קביעה ברורה מאד. לכל מערכת המשפט ברור היום שלא ניתן להטיל

צו מבחן בתקופת המאסר.

היו"ר אי לין;

רבותי, אני מציע שנסכם כי ייאמר כאן שטיפול לא יכול להנתן בתקופה שאדם מרצה

עונש מאסר בפועל.

אי דיין;

אני מסתייג מזה. אמנם נכשלנו בעבר בטיפול בבתי הסוהר. גם בחוץ אין טיפול, גם

בבית הסוהר אין טיפול. נכשלנו כי לא היו אמצעים. אנחנו הולכים לחקיקה מחמירה, שיש

בה חילוט רכוש, קנסות גדולים, יש רשות, השר הממונה הוא ראש הממשלה, יש ועדת כנסת

שדנה בנושא, הרשויות המקומיות נדרשות להשקיע אמצעים ולהקים מוסדות. אולי דווקא

כשאדם נתון במאסר זו הזדמנות לטפל בו. אם נכשלנו בעבר, הרי זה מפני שלא טיפלנו,

לא השקענו בנושא הזה, לא עשינו כלום. צריך למצוא דרכים לטיפול באדם שנתון במאסר,

והוא רוצה לקבל טיפול. בשירות בתי הסוהר צריך להתחיל לחשוב בצורה יותר מודרנית,

ולנצל את תקופת המאסר לתת טיפול לפחות לחלק מהאסירים. למה לשלול את זה?
אי אבוחצירא
בויכוח בנושא זה הזהרנו הרבה פעמים לא כיתת בניסוח לגיטימציה לדברים

גם אם אנחנו מבינים שהחברה כבר נתפסה להם. אני גם כא רוצה שניחן לגיטימציה

לשירוח ממלכתי למנוע טיפול. אני מתנגד לשינוי, משום שבזה נותנים לגיטימציה

לאי טיפול.

היו"ר אי ליו;

לא נקיים דיון מחדש. אנחנו צריכים להגיע להצבעה. בסעיף 82 מדובר על

טיפול שצריך לעשות באדם על פי צו של בית המשפט במסגרת העונש שהוא מטיל.

התפיסה כאן היתה שטיפול גמילה באסירים שנמצאים בבית סוהר יינתן על ידי

שירות בתי הסוהר, במסגרת היכולת והאמצעים שבידיו. מדוע? משום שצווים של

בית משפט לטיפול בתקופת המאסר אי אפשר היה ליישם אותם. התפיסה הזאת לא

שוללת טיפול באסיר. שירות בתי הסוהר יתן את הטיפול במסגרת הסמכויות שלו,

לפי האמצעים שלו, בדרך הטובה ביותר.

מציע חבר-הכנסת דיין, ומצטרף אל י ו חבר-הכנסת אבוחצירא,

שבית המשפט יוכל לחת גם צו טיפול לאדם שנמצא בבית סוהר. אני מעמיד את

ההצעה להצבעה.

הצבעה

בעד ההצעה של תה"כ א' דיין - 2

נגד - רוב

ההצעה לא התקבלה
ר' ריבלין
חבר-הכנסת דיין, אם נחוקק חוק - שירות בתי הסוהר יוכל כבר לתת טיפול?

אי דייו;

אבל כאן כאילו אומרים; אין טיפול. זאת המשמעות.

ר' ריבלין;

צריך לכתוב בחוק שאם יש אסיר חולה צריך להכניס אותו למרפאה?

אי דיין;

אין טיפול.

די ליבאי;

נכון, אין טיפול. כל הפרק הזה הוא מס שפתיים, הוא בא כאילו לאזן את

ההחמרה בחלק אחר של החוק, לחת רושם כאילו יש שיקום וטיפול. אחרי שיהיה

חקציב, אני מוכן לחזור ולדון בסעיף 82.

חי שמואלביץ;

כדי להרגיע את חברי הכנסת דיין ואבוחצירא, שירות בתי הסוהר גם היום

נותן טיפול גמילה בהיקף גדול מאד לאוכלוסית האסירים, ויחסית למה שניתן

בה?// - השירות עושה זאת ביעילות רבה. מה ששירות בתי הסוהר לא יכול לקחת על

עצמו הוא שיינתנו צווי טיפול של בתי משפט, שיגידו שיינתנו טיפולים בכל

מיני מקומות. שירות בתי הסוהר לא יכול לקתת על עצמו להעביר אסירים, ללוות

אותם, לשמור עליהם.



א' דיין;

צריך לתת לו אמצעים.

היו"ר א' לין;

כבר הצבענו. מי שירצה, ירשום הסתייגות.
א' דיין
אני רושם הסתייגות.
א' אבוחצירא
רושם הסתייגות.

היו"ר אי ליו;

חבר הכנסת דיין, תסביר את ההסתייגות שלך למליאת הכנסת. יתכן שיקבלו

אותה.

הוחלט בסעיף 82 - א. להחליף את המילה "נידון" ; ב. למחוק את המלים

"אם לא הטיל על הנידון עונש מאסר בפועל".

(קורא סעיף 83 - תנאים לצו מבחן בטיפול)

י' קרפ;

במשפט הראשון נפלה טעות - במקום "יתנה" צריך לבוא "יתן". תיקון נוסף.

קודם קראנו לזה מבחן בתנאי טיפול. לאור ההערה של חבר-הכנסת ליבאי, אנחנו

אומרים להטיל צו טיפול במסגרת מבחן. נתקן גם כאן ונאמר: לא יתן בית משפט

צו טיפול במבחן אלא אם -י.

ח' שמואלביץ;

אני מציע לקבוע בסעיף 83; לא יקבע בית משפט במסגרת צו מבחן כי הנידון

יעבור טיפול אלא אם - ואחרי כן יבואו פסקות (1) - (3). ואז בסעיף 82 במקום

"להטיל עליו מבחן בתנאי..." אפשר יהיה לקבוע-. במסגרת צו מבחן גם לקבוע

כי הנידון יעבור טיפול במקום וכוי. כך יהיו הדברים ברורים מאד.

היו"ר אי ליו;

את ענין הניסוח נשאיר בידי משרד המשפטים, תעביר להם את ההערות שלך.

א' אבוחצירא;

יש לי הערה עקרונית לסעיף קטן (2)(ב). בסעיף זה נותנים למדינה את

הלגיטימציה לומר בחוק; נכשלתי, אני מרימה ידים. ברור שסעיף 83 יחול בסופו

של דבר על עשרים או שלושים איש במדינת ישראל כולה. בשביל עשרים או שלושים

איש אני לא רוצה לכתוב סעיף מיוחד ולחת לגיטימציה לומר שאחד התנאים הוא

שיש מקום, שהרי לא יהיה מקום. לשם מה נחוץ הסעיף הזה? למה לי לרמות את

עצמי? בסעיף הזה אני מרמה את עצמי, כי אין מקומות טיפול וזה יהיה תנאי

לצו טיפול. נניח שיימצא שאדם מתאים לטיפול והוא עומד בכל התנאים, אבל

בסופו של דבר יגידו; סליחה, אין מקומות טיפול. יש מוסד אחד שנחשב טוב ושם

יש 12 מיטות, בסך הכל יש אולי 30 מיטוח.



היו"ר א' לין;

חבר-הכנסת אבוחצירא, המסקנה העולה מדבריך שאם נתן בית משפט צו.

חייבים יהיו לבצע אותו, בלי להתחשב אם יש אמצעים או אין אמצעים.
א' אבוחצירא
אפשר לבטל את סמכות בית המשפט לתת צו. אבל אי אפשר לתת לבית המשפט

סמכות לתת צו טיפול ולומר שלא יוכל להשתמש בסמכות זאת. אני מציע למחוק

פיסקה (ב). בעצם אין צורך בסעיף 83 כולו. אם בסך הכל מדובר על עשרים או

שלושים איש בכל מדינת ישראל, אין צורך בסעיף הזה כולו. אם יש צורך בהוראה

בענין ההסכמה, אפשר להעביר אותה לסעיף אחר.

אני מציע לבטל את סעיף 83.
שי שטרית
אני שותף לדעתו של חבר-הכנסת אבותצירא. באיזה מצבים יש לנו הוראה

בענין מצאי של מקומות? האם יש הוראה כזאת בתוק החוסים או בחוק העונשין

(דרכי ענישה)?
י' קרפ
יש הוראה כזאת בתוק עבודה לשירות הציבור, עבודת שירות במקום מאסר.
א' דיין
כשמחליטים על מעצרים בודקים אם יש מקומות מעצר?
שי שטרית
אם זאת פרוצדורה שהמחוקק כבר אימץ אותה בעבר, היא נראית לי מענינת

מאד. אני מבין שמוטל עלינו לבדוק מה מחירו של התוק לפני שאנחנו מחוקקים

אותו. אבל אם אנחנו כמחוקקים מחליטים שהמלחמה בסמים היא חשובה לחברה

הישראלית, מותר לנו להגיד למי שצריך להקציב את הכסף שזו דעתנו. כמה ענינים

יש לועדת החוקה חוק ומשפט שבהם היא יכולה לקבוע דבר ששווה כסף? זה הענין

ששווה כסף. אם החלטנו ששיקול הדעת צריך להיות לבית המשפט, צריך לתת לו

אפשרות להפעיל את שיקול דעתו.
היו"ר אי ליו
אני מבקש שנתמקד בסעיף הזה. תמיד נוכל לחזור לסעיפים אחרים. יש הצעה

למחוק את הסעיף כולו, יתכן שזה הגיוני.
שי שטרית
יש בחוק הזה דברים קשים מאד בחלק העונשי.
היו"ר א' לין
ההחמרות הן לא כלפי המשתמשים. כלפי הסותרים בסמים.
שי שטרית
אם משקמים נרקומנים, מונעים קליינטים מן הסוחרים. לסוחרים יש

אסטרטגיה, כדי להגדיל את השוק הם משתדלים להביא יותר ויותר אנשים לשימוש

בסמים. כאסטרטגיה של מלחמה נגד הסוחרים צריך לבנות מנגנון שיקום כדי

להוציא יותר ויותר אנשים ממעגל השימוש בסמים. יש קשר בין הדברים.



נראה כיי שזה גילוי של חוסר אומץ לב מצידנו אם אנחנו אומרים שלא נטיל

חובת טיפול. בית המשפט יכול להטיל צו טיפול, אבל קודם כל הוא צריך לבדוק

אם מישהו הבין מקום לטיפול, מישהו הקציב משאבים, הכין תוכנית עבודה, הוציא

מכרזים, שכר אנשים וכו' וכו', ורק אם הכל נעשה יוכל לתת את הצו. אם לא -

ממשיכים בשיטה הישנה. לפי דעתי, לזה אסור לנו לתת יד.
היו"ר א' לין
הסעיף הזה מגביל את סמכות בית המשפט: הוא קובע שצריכה להיות הסכמה של

המשתמש, צריך להוכיח שמצבו של אותו אדם מצדיק טיפול, וצריך להראות שיש

מקום למתן הטיפול. השאלה שעומדת בפנינו היא אם המגבלות האלה מוצדקות. אם

אינן מוצדקות, מוטב למחוק את הסעיף כולו. לענין ההסכמה בלבד אנחנו לא

צריכים סעיף מיוחד.
יי עזרו
ברור שהאידיאל הוא שאפשר יהיה גם לשפוט, גם להחליט וגם לבצע. לפי

הסקרים, יש קרוב ל-200 אלף צורכי סמים, בצורה זו או אחרת. אין ספק שאין

מקום לטפל בכולם. בעקרון, מקובל עלי שלחוק צריכות להיות שיניים ושאפשר

יהיה לבצע אותו. אבל זה לא יסוד החקיקה. אם מדובר כאן על סוג הטיפול, הרי

זה נוגע לזכויות האדם, נניח שמחר ימציאו תרופת פלא שאפשר להזריק לאדם לשם

גמילה, אבל זה יהיה בבחינת ניסוי. האם נרשה לכל אחד לערוך ניסויים כאלה

בכל מי שצורך סמים? יכול להיות שהמשתמש עצמו מסכים לטיפול, הוא מכיר במצבו

העגום ורוצה לקבל טיפול. אבל צריך להגן עליו, צריך להיות פיקוח. המחוקק

חייב לדאוג לזכויותיו של אדם, ולו גם אדם אחד. יכול להיות שהטיפול גם
איננו מחייב
אישפוז, כך שאין הכרת במיטות, יש גם טיפול אכסטרני.

למרות כל הקשיים בביצוע, נראה לי שהסעיף הזה הוא מחוייב המציאות והוא

מוצדק מבחינת זכויות האדם.
היו"ר א' לין
יש הבדל בין הדרישה שתהיה הסכמה ושהאדם יימצא מתאים לטיפול ובין

הדרישה להוכיח שיש מקום שבו יוכל לקבל טיפול. מקום תלוי במשאבים, בהערכות.

זה לא נוגע למצבו של אותו אדם.
ר' ריבלין
כשאנחנו דנים אם להשאיר או לא להשאיר את סעיף 83, אנחנו צריכים לראות

אותו לא בפני עצמו אלא במכלול כל הסעיפים. אי אפשר לראות את סעיף 83 בלי

סעיף 82. לכן אני מציע לא לבטל את סעיף 83, אם כי אני מבין את המחאה של

החברים האומרים שאנחנו מחוקקים חוקים שלמעשה לא ניתן לבצע אותם, והחוק

עצמו מתייחס לאפשרות של ביצוע ואי-ביצוע בסעיף קטן 2(ב).

במכלול השיקולים, אנחנו צריכים לאשר את סעיף 83, קודם כל בגלל אותם

תנאים שנוגעים לזכויות הפרט, קודם כל הסכמתו של האיש שהיא תנאי הכרתי. אם

ועדת החוקה חוק ומשפט יכולה לחייב את רשויות המדינה להקים אותם דברים

שאנחנו מדברים בהם בחוק הזה, מה טוב. אבל אני מציע שנהיה ריאליים.
היו"ר אי ליו
אני מוצא טעם רב בעמדתו של חבר-הכנסת אבוחצירא. הרי אנחנו קובעים את

כל נושא הטיפול במסגרת של מבחן. בית המשפט לא נותן צו מבחן בלי שיקבל

תסקיר, וחזקה עליו שהוא שוקל את כל השיקולים הנחוצים. בסעיף הזה אנחנו

בעצם קובעים שסמכותו של בית המשפט מוגבלת, משום שלא כתובים מספר דברים

בתסקיר של קצין מבחן. אם קצין מבחן לא רוצה לכתוב שיש מקום, לבית המשפט



אין סמכות לתת צו טיפול. אנחנו כאילו נותנים פה לתסקיר של קצין המבחן מעמד

עליון על שיקול דעתו של בית המשפט. הענין הזה מפריע לי. זאת מגבלה קשה.

אני מבין את הכוונות הטובות שהיו בסעיף הזה, אבל אני תושב שלא ייגרע מאומה

אם נמחק את סעיף 83 כולו, ואת ענין ההסכמה נשלב בסעיף 82.
ר' ריבלין
ומה יהיה אם לא יהיו מוסדות מתאימים?

היו"ר א' לין;

בית המשפט ישקול. ומה יהיה אם לא יהיו מקומות בבתי הסוהר?
ר' ריבלין
נניח שביום אחד ארבעים בתי משפט יתנו צווים כאלה. שופט יקבל תסקיר של

קצין מבחן האומר שפלוני מתאים לטיפול גמילה, והשופט יתן צו, בלי להתחשב אם

יש מקום טיפול, אם מבחינה רפואית הוא מתאים או לא מתאים. אדם שנמצא במבחן

צריך לקיים את הצו. הוא בא לקיים את הצו, והנה מתברר שמי שמפר את הצו של

בית המשפט היא מדינת ישראל.
א' קמר
קצין המבחן יוכל להפנות את תשומת לבו של בית המשפט שאין מקומות.
ר' ריבלין
ננית שיש מקום אתד וחמישים שופטים נתנו צווי טיפול.
א' אבוחצירא
למדינה יש מספר קטן מאד של מיטות. יש כמה מיטות במוסדות פרטיים

שנחשבים יוקרתיים, והם עולים הרבה כסף. הסעיף הזה הוא מצויין לבעלי

האמצעים, אלה יוכל לשלם הרבה ולקבל אישפוז.

אם אני מבקש למחוק סעיף 83 זה לא מפני שאני רוצה למנוע טיפול. אם

השופט יתן צו, מי שיש לו אמצעים יוכל לקבל את הטיפול, אני לא מונע זאת.

אבל מי שמכהן כראש עיר צריך להלחם נגד הסעיף הזה, כי יום יום יבואו אליו
משפחות ואנשים שיטענו
נתנו לי צו, אני מבקש שתמצא לי מקום. הוא לא יוכל

להצליח למצוא מקום, ובזה הוא נכשל כאיש ציבור.
די ליבאי
אני מתקשה לקבל את עמדת היושב ראש באשר למחיקת סעיף 83 וביחוד

פיסקה (ב). צריך ללכת לפי שיטה אתת או לפי שיטה שניה. דהיינו, או שמקבלים

את השיטה, שבקריאה ראשונה נטיתי לה, ואולי יצרתי תרעומת מסוימת אצל שירותי

המבחן, שאני שכולי בעד טיפול ושיקום אמרתי שזה מס שפתיים וצריך למחוק את

כל הפרק הזה. זה תוק עונשי דרקוני, תוק שבא להתמיר עם סותרי סמים, הניתו

לצד הטיפולי. זה לא טיפול רציני. צריך להעלות את כל הנושא הטיפולי בצורה

רצינית, לבדוק את המצב בשטת ואת המשאבים, עם ועדת הכספים. מה שיש כאן זה

מס שפתיים. זו דרך אתת, ובה אפשר למתוק גם את 82 וגם 84 ו-85, אבל נדע מה

עשינו. נדע שאם יבוא נרקומן לפני בית משפט, אם יחשוב בית המשפט שהוא מסוכן

לתברה - ישלח אותו לבית סוהר, ואם לא ירצה לשלות אותו לבית סוהר - לא יידע

מה לעשות בו. כי לא נתנו לו אלטרנטיבה. זה דבר תמור מאד שלא נותן לנו

מנות, ולכן רוצים להכניס סעיפים 82 ו-83, שלפחות ייראה שאם השופט יתאמץ

מאד במקרה מסוים הוא יוכל אלטרנטיבה לנרקומן או למשתמש.

צריך לראות את המצב, ובענין זה צריכים לדבר אנשי שירות המבחן. אם יש

רק 12 מיטות או 81, זה ענין אתד. אם יש יותר, ניחא. אם לא, תהיה זו דאגה



לבודדים, ליחסנים, לפרוטקציוניסטים, אני לא יודע למי. זה לא טוב ולא בריא.

אם מישהו תושב שמוטב שיחין 12 או 20 מלא כלום ולכן הוא רוצה להשאיר את

הסעיף הזה, ואולי הסעיף הזה יהיה פתח להוספת מקומות, אם זאת הגישה - צריך

להשאיר את פיסקה (ב) עם כל סעיף 83. כשם שאי אפשר לקבוע עבודה לתועלת

לציבור עד שלא אומרים לבית המשפט שיש תוכנית לעבודה במקום מאסר, והשופט

יודע לפני שהוא חותם שיש מקום עבודה ויש תוכנית, והוא לא סתם שולח אדם

לרתוב בנימוק כאילו יש תחליף לבית הסוהר, או שהוא נותן צו שלא תהיה שום

אפשרות לבצע אותו ויתרוצצו אנשים כאלה ויגידו: תראו את בתי המשפט, נותנים

צווים שאין להם בכלל יישום - כמו שאמר חבר-הכנסת ריבלין.

היו"ר אי לין;

חבר הכנסת ליבאי, אם במקום לכתוב "הוגש תסקיר קצין מבחן" נאמר:

השתכנע בית המשפט כי מצבו של הנידון מצדיק הוצאת צו טיפול וכי יש מקום -

זה יהיה יותר טוב?
די ליבאי
הנוסח שאתה מציע הוא יותר טוב, אבל הוא בבחינת מכשול בפני עיוור.

יבוא הסניגור ויגיד שיש לו מקום מצוין. כאן רוצים שבית המשפט יסתמך על גוף

רשמי, שהוא רגיש מאד לבעיות הפרט, ואם הגוף הזה אומר לשופט שיש מקום הרי

מטעם המדינה אומרים שיש מקום. הנוסח שלך מניח אפשרות שהשופט יגיד: הנה

הסניגור אומר לי שיש מקום. זה גורם קושי, כי הסניגור עלול גם להטעות.
היו"ר א' לין
נשאיר את הנוסח כמו שהוא.
דייר יי סנטו
הסעיף הזה נועד לנסות להתמודד עם כמה בעיות. העקרון שמסיגים את בית

המשפט נשען על התקדים של צו טיפול להחזקה במוסד סגור, גם שם קבעו את

התנאים שבהם יטיל בית המשפט צו. אני חושב שהטיפול חייב להיות מעוגן בתהליך

שהוא מפוקח, בתהליך ממוסד, שיש לו הגדרה ותאור. ולא יכול להנתן טיפול בלא

שהגורמים המטפלים יקחו חלק בהכנת התסקיר של קצין המבחן. לכן צריך להגדיר

את סוג הטיפול, זמן הטיפול ותהליך הפיקוח.

הסוגיה אם יש מקום או אין מקום יש בה שתי שאלות: 1. הסדרת התהליך כך

שצווי טיפול יוכלו להיות מנווטים בהתאם ליכולת המערכת; 2. השאלה המהותית

מה קורה אם אין די מקומות. הקביעה בענין מקום נועדה בראש ובראשונה למנוע

הצפה, שיום אחד יקבלו מאה צווים וביום שני כל המיטות יעמדו ריקות. זו היתה

המטרה המרכזית בהגדרה "יש מקום".
ש' שטרית
זה פתח לפרוטקציה. מי שיש לו כסף, ישיג אישור שיש מקום. שונה הדבר אם

בית המשפט מחליט.
דייר יי סנטו
הכנת התסקיר היא התהליך שבאמצעותו המערכת הטיפולית באה בתיאום עם בית

המשפט לגבי האפשרות לבצע את הצו.



היו"ר א' לין;

אנחנו לא אומרים שלא צריך להתחשב בשאלה אם יש או אין מקום, או שלא

צריך להחחשב בשאלה אם אדם מסכים או מתאים לטיפול. אנחנו שואלים מי מכריע

בענין זה, אם אנחנו קובעים מיגבלה שתנאים אלה חייבים להכלל בתסקיר של קצין

מבחן, שכן לפי הצעת החוק, אם קצין המבחן כותב אחרת שאין מקום או שהאיש לא

מתאים לטיפול - לבית המשפט אין סמכות. זה נראה לי מופלג.

דייר מי ת ובבי.

שירותי המבחן כן נערכים לנושא הטיפול, ונאמר כבר כאן שהאוצר הקציב 15

תקנים לשירות עוד לשנה זו.
ד' ליבאי
כמה מקומות יש?
דייר מי חובב
מדובר לא רק על מקומות. לכן אני קושר סעיף 82 כסעיף 83. סעיף 82 מדבר

לא רק על מקומות אלא גם על טיפול שלא במקום פיסי מסוים. לכן צריך לקשור את

שני הסעיפים האלה בצורה שונה. כפי שאני מבין את הדברים, סעיף 83 בנוסחו

מתייחס למקום פיסי מחוק למסגרת קהילתית, וזה גורם לחלק מהבעיות שהועלו פה.

יש גם טיפול אמבולטורי.

אם מדובר על צו מבחן בתנאי טיפול, טיפול בקהילה, אמבולטורי, אצל רופא

פרטי, או במסגרת זו או אתרת, צריך לקשור את זה רק בסעיף 82,ולהשאיר את

סעיף 83 לענין הוצאת אדם למסגרת פנמייתית. או לבטל את 83. נראה לי שעכשיו

יש ערבוב של שני הדברים האלה.

י' קרפ;

נקודת המוצא שלנו היא שונה. דובר על 17 או על 13 מיטות כשהיה מדובר

על גמילה במוסד סגור, משום שהיה מדובר בעבריינים שאי אפשר היה לתת להם

טיפול במקום אחר אלא בבית חולים לחולי נפש. בתי החולים לחולי נפש לא היו

מוכנים לזה, לא היו להם מספיק מקומות, והם גם לא רצו לקבל את העבריינים

האלה. לכן היינו במצוקה של מקומות טיפול.

אנחנו עוברים עכשיו למערך חדש לגמרי, לטיפול במסגרת הקהילה. המקום לא

מוכרח להיות מקום סגור, הוא לא מוכרח להיוח בית תוכיים, לא אומרים שזו

צריכה להיות מסגרת זו או אחרת. אבל אומרים שצריכה להיות תוכנית טיפול

שמייחדת את זה מעבר לצו מבחן רגיל. הרי יכולנו להסתפק במה שיש, לא היינו

צריכים לכתוב שום דבר. אם בית משפט רוצה היום להטיל מבחן על אדם ולהורות

שהוא יעבור טיפול במסגרת צו המבחן, יש לו סמכות לעשות דבר זה. הייחוד של

הסעיף הזה שהוא בא לקבוע את המוסד עול טיפול במסגרת מבחן. יש דברים

שמייחדים אותו מעבר לצו מבתן רגיל. לכן לא די ששירות המבחן יבוא לשופט עם

איזו שהיא תוכנית רגילה, כפי שהוא מציג במסגרת צו מבחן רגיל, אלא הוא צריך

לבוא עם הפרטים שמרכיבים את הטיפול.

אנחנו מדברים במערכת של הליך פלילי. כאשר בית משפט קובע את הטיפול

כחלק מן הענישה. כל מערך הטיפול הוא חלק מן העונש, במובן זה שאם אדם לא

עומד אחר כך בטיפול כפי שנקבע, בית המשפט יכול לשקול מתדש את העונש. לכן

חשוב מאד שיהיו לפני בית המשפט הפרטים המדוייקים על תוכן הטיפול, לרבות

מקום הטיפול. ואני רוצה להדגיש שמקום טיפול הוא כאו דווקא מוסד או מסגרת

מיוחדת.

אם בית משפט פוטר אדם בהליך פלילי בצו טיפול, חשוב שיידע אם צו

הטיפול הזה הוא בביתו של אותו אדם או בבית חולים, או במסגרת פנימייתית

אחרת. זה חלק מהמרכיבים שבית המשפט חייב לדעת כשהוא מפעיל שיקול דעת אם



להמיר אלטרנטיבות אחרות של התייחסות לעבריין בצו טיפול במסגרת מבחן . כך

שהשאלה איפה יהיה יהיה הטיפול, אם יש מסגרת. טיפול ומה תוכן הטיפול, היא חלק

אינהרנטי כשבית משפט קובע צו טיפול במסגרת מבחן .

יטען מי שיחשבו שבמחיקת הסעיף ובאי ציון החומרה שתוטל על קצין המבחן

להכין מראש את המסגרת הטיפולית כך שיוכל לבוא לבית. המשפט ולהצביע; זאת.

התוכנית שלנו - כמו שהוא עושה בשירות לתועלת הציבור, כמו שהממונה על

עבודות שירות עושה במסגרת שירות במקום מאסר. הוא בא לבית המשפט ואומר; זה

מה שהצלחתי להשיג, הנה אפשר לשלוח את האיש. אני לא רואה בשום פנים ואופן

אפשרות שיבוא קצין המבחן ויגיד; אני מצטער מאד, האיש מתאים לטיפול, אין

מקום טיפול שמוכן לקבל אותו ; ובית משפט יגיד; לא, אני לא מחוייב בתסקיר

קצין מבחן , אני מודיע שאני שולח את האיש לטיפול" כשהטיפול הוא במסגרת צו

המבחן. שירות המבחן לא יכול לקבל על עצמו לקיים טיפול במבחן אלא אם יש לו

הכלים.

אני חושבת שאנחנו לא מכבידים לא על שירות המבחן ולא על בית המשפט בכך

שאנחנו קובעים את המסגרת. אם אנחנו מוחקים את הסעיף, זה לא יבטיח לנו

פריצת המגבלות והוספת מקומות טיפול,, ההיפך הוא הנכון,, אם החוק מחיי! קציני

מבחן להצביע על מקומות טיפול, זה הרגה יותר מחייב את המערכת מבחינה

תקציבית. מאשר אם פורצים את המסגרת ואומרים שבית המשפט יכול בלי שום חשבון

לתת צו טיפול. התוצאה היחידה תהיה כפי שתאר חבר-הכנסת ריבלין. שבתי המשפט

יתנו צוי מבחן , ואחר כך שירות המבחן יצטרך להביא את האנשים לבית המשפט

לבחון מחדש את ההחלטה שלו משוכן שלא יימצאו מקומות.

היו"ר א' לין;

אני רוצה להציע הצעת סיכום על סמך הדיון שהתקיים, אני מציע שהתנאים

למתן צו טיפול במבחן יהיו; א. האיש הגיע הסכמתו לעבור טיפול; ב. מצבו

מצדיק טיפול, בהתאם לאישור רפואי,, לא " אישור רפואי בידי רופא שאישר לכך

שר הבריאות" אלא רק אישור רפואי; ג. הוגש תסקיר שיש בו תוכנית טיפול

מפורטת. אני לא דורש מעבר לזה. תוכנית טיפול צריכה בלאו הכי לכלול גם את

מקום הטיפול,,

בעל אמצעים יביא תוכנית טיפול הכי טובה, הכי מסודרת, עם אישור רפואי

טוב שישלם עבורו כמה אלפי דולרים,, זה יהיה טיפול למיוחסים,, לבעלי האמצעים.

הם היחידים שיוכלו להביא תוכנית. טיפול,, את המדינה אנחנו לא מחייבים בכלום.

א' לין ;

חבר-הכנסת דיין, אני לא מסכים עם דבריך. אי אפשר כל דבר שיש בו

אלמנטים של סדר ודרישה להגיש דברים מסוימים לבית המשפט לראות כשאלת מימון,

כמה שנעשה לטובת העשירים. הרי לא יתכן שקצין מבחן לא יפרט את. תוכנית

הטיפול, כדי שבית המשפט יראה מה התוכנית שלפניו לצורך הטיפול. קצין המבחן

יכול להציג תוכנית טיפול מבלי להתחשב ביכולתו הכספית של אותו אדם,, הוא

יציג תוכנית טיפול במסגרות הקיימות. אני חושב שגם נציגי משרד העבודה

והרווחה נוטים לקבל הצעה זאת.

ד' ליבאי;

אני מקבל את הצעת הסיכום של היושב ראש. אני חושב שהדברים שנאמרו בסוף

שינו את התמונה מעיקרה. המילה "מקום", למרות שלא כתוב מקום סגור,, כשמדובר

על צו ועל מקום שגו אדם נמצא לטיפול לתקופה מוגדרת, עושה רושם של הגבלה

רבה של חירותו של אותו אדם. הוא צריך להמצא שם ולקבל טיפול תקופה מסוימת.

מכאן נבעו רבות מן ההערות שאנחנו הערנו. הדברים שאמר דייר חובב ואחר כר

ההבהרות של גב' קרפ, משנים את התמונה עד כדי כך שעכשיו גם איו צורך בכל

ההסתייגות של היועץ המשפטי למשטרה, אם באמת נכתוב את הדברים בצורה מפורשת.



בסעיף 82 אין צורך במילים "אם לא הטיל על הנידון עונש מאסר בפועל", אם

כותבים; להטיל עליו מבחן בתנאי שהנידון יעבור טיפול בקהילה...

י' קרפ

הצעתי זאת קודם. לדעתי , די לכתוב "במקום".

ד' ליבאי;

לא משנה הנוסח, צריך להיות ברור שהכוונה לטיפול בקהילה.

בסעיף 83, בסעיף קטן (2) (א) , אני מקבל שאם משאירים בכלל את הדרישה

לאישור רפואי, אין צורך לומר "שנתן מי שאישר לכך שר הבריאות. כיוון

שמדובר בתסקיר של קצין מבחן, אני לא יודע אם צריך איפלו לכתוב "בהתאם

לאישור רפואי". יכול להיות שהאיש זקוק לטיפול יותר חברתי או פסיכולוגי ולא

רפואי. הייתי משאיר רק את הרישא של פיסקה (א); " מצבו של הנידון מצדיק

הוצאת צו טיפול במבחן והנידון מתאים לטיפול", ולמחוק את הסיפא" ובאותה

פיסקה להמשיך, כמו שאמר היושב ראש; ויש תוכנית מתאימה לטיפול,, משך הטיפול

והפיקוח על הנידון לענין הטיפול. זה חשוב. א בל צריך להשמיט את "יש מקום

מתאים בו יקבל הנידון טיפול, סוג הטיפול".

היו"ר א' לין;

יש הבדל אחד בין הצעתך להצעתי ; אתה לא מבקש שום תעודה רפואית אני

הורדת רק את הדרישה שהרופא יאושר על ידי שר הבריאות"

א' קמר ;

לפי- הסעיף בענין תקנות ניתן יהיה להוסיף כל מיני הוראות ביצוע,

לרבות כיצד עורכים תוכנית. כיצד מאשרים אותה וכו'. אם ניתן לעשות זאת

בתקנות, למה לקבוע היום מסגרות נוקשות?

י ' עזרן ;

נדמה לי שיש צורך באישור משרד הבריאות, למרות שזה מחמיר, כדי שלא

יהיו לחצים על קצין המבחן. אישור אחר אפשר להשיג במצבים שהם קשים ביותר.

כשיש בדיקות רפואיות,. קצין המבחן הוא באמת בלתי תלוי. אי אפשר ללחוץ עליו,

אם משרד הבריאות הוא שמאשר שאדם מסוים לא מתאים לטיפול"

1131111

לא לכל רופא יש מומחיות לתת תעודות מסוג כזה, וכבר היו דברים מעולם.

ד' ליבאי;

מה דעתך על ההצעה שאישור רפואי לא יהיה תנאי הכרחי? במקום שקצין מבחן

חושב שיש בעיה רפואית, הוא יפנה לרופא וידרוש תעודה רפואית; במקום שהוא

חושב שהבעיה לא כל כר רפואית - למה להכביד בביורוקרטיה?

היו"ר א' לין;

יש סוגיה אחת אם דרושה תעודה רפואית ואיזו תעודה רפואית, אם היא

צריכה להיות רק של רופא שאושר בידי שר הבריאות. אגי מבקש שגגיח בשלב זה

לסוגיה זאת, עוד נחזור אליה. אני מציע שכרגע נעסוק במסגרת של סמכות בית

המשפט. בענין זה יש הצעה מנוגדת להצעה של חבר-הכנסת ליבאי ושלי?
א' אבוחצירא
אני העלתי את הבעיה שהמדינה איננה מסוגלת לתת פתרון טיפולי. מכאן

בגענו לנושא אחר . ובעצם ברחנו מהויכוח על הטיפול שהמדינה צריכה לתת

ו שאיננה יכולה לתת. מכיוון שהמדינה איינה יכולה לתת טיפול, הצעתי שלא

להטיל על בתי המשפט את המגבלה של "יש מקום". וחבר- הכנסת ליבאי כבר אמר,

כשמדברים על מקום הכוונה למיטה טיפולית וכו'. אני מבין שזה כבר ירד,

ההצעה של היושב ראש מרחיקה אותי מהנושא של טיפול מטעם המדינה. זה

הדבר שמפריע לי. בכל שאר הדברים אני יכול לתמוך בהצעה, אבל בזה הועדה לא

תנותנת. פתרון לבעיה של טיפול מטעם המדינה.
היו"ר א' לין
במסגרת של חוק פלילי אפשר לתת תשובה לבעיה כזאת?
א' אבוחצירה
אבל לזה בא הסעיף שבהצעת החוק,
היו"ר א' לין
האם אתה חושב שכאשר בית המשפט רוצה לתת צו טיפול, אין מקום שתוגש לא

תוכנית במסגרת תסקיר של קצין מבחן?
א' אבוחצירה
על זה אין ויכוח" הויכוח הוא על כך ששופט יוכל לתת צו רק אם נוסף לכל

האישורים והתעודות יאמרו לו שיש מקום כאן וכאן. בדרך כלל- התשובה תהיה

שאיו מקום, ואז לבית המשפט לא תהיה אפשרות לתת צו. זאת הנקודה. לא מפריע.

לי שיש אנשים בעלי אמצעים שיכולים לדאוג לעצמם למקום" מה שמפריע לי שלא

יהיה טיפול לרוב הגדול, שאיו להם אפשרות להגיון. לטיפול פרטי בתשלום. באלה

צריכה המדיגה לטפל, והיא איננה יכולה לטפל בהם, היא לא מעמידה את האמצעים

הדרושים למתו הטיפול.

עכשיו עוד התחזקתי בדעתי " אני מקבל את הגישה של חבר-הכנסת ליבאי, אם

אנחנו דנים בחוק עונשין שמחמיר עם מי שצריך להחמיר, נסתפק בזה ולא ננסה

בהזדמנות זאת לתת מעין פתרון קוסמטי, כשאי אפשר לתת טיפול. בחוק הזה באים

להתמודד עם הסחר בסמים, את בעית הטיפול במשתמשים לא פותרים בסעיפים 82

ו-83. צריו להפריד את הדיון, להתעמק יותר בנושא הטיפול ולהכין רווק בענין

שיקום"
א' דיין
הזדמנות. לתקו בעניו הטיפול תהיה לגו אם לא נאשר את החוק הזה,
היו"ר א' לין
אנחנו לא רוצים לעשות חגיגה לסוחרי הסמים, החוק הזה מנסה קודם כל

להאבק בסוחרי הסמים ולתת פתרונות גם לבעיות נוספות." נכון שהאמצעים

מוגבלים, אני לא חושב שחוק פלילי הוא המסגרת המתאימה לפתרון בעיות

תקציביות.
ש' שטרית
אפשר להסתפק במה שכתוב בסעיף 82 ולהוסיף רק את תנאי ההסכמה זה היה

אומר לצבור שבית המשפט הוא הוא הגורם המרכזי , הוא הקובע, על יסוד נתונים

שנותנים לו, כפי שמקובל בכל ענין, אפשר להוסיף; על יסוד תסקיר. בתסקיר

תהיה כל האינפורמציה שאפשר להגיש . אם הסנגור רוצה להוסיף אינפורמציה,

יוסיף, בית המשפט יקבע לפי שיקול דעתו, והוא לא צריך להיות תלוי בהכוונה

שיש בנוסח המקורי וגם בנוסח שהציע היושב ראש.
היו"ר א' לין
חבר-הכנסת דיין, אם ההצעה הזאת מקובלת עליך, אולי אשנה עמדתי. אנחנו

צריכים להתקדם בחקיקה. חשבתי שמתגבשת הסכמה בכיוון מסויים ולכן הצעת

סיכום. אבל אם ההצעה הזאת מקובלת, על חברי הועדה אני מוכן לקבל אותה.

אני מתנגד להצעה. אני מבין את כל משאלות הלב ואת כל ההערות של החברים

כולל היושב ראש, אבל צריך לזכור שאנחנו עוסקים בחוק עונשי ומגמת החוק היא

עונשית, לא חברתית. אמנם אנחנו רוצים באמצעות החוק הזה להסדיר כמה דברים

אבל המגמות של סעיפים 82 ו- 83 הן עונשיות. סעיף 82 הוא סעיף עונשי שאומר

שאתה יכול לעשות כך וכך במקום להטיל עונש. כאן מדברים בעבריינים, לא

במסגרת של שיקום מטעם הרשות למלחמה בסמים. אני חבר בועדה למלחמה בסמים,

ביקרנו בהרבה מוסדות, וראינו איך נעשה הטיפול, יש הרבה אנשים שבאים רק

לטיפול יום, כאן מדובר באדם שבא לפני בית המשפט ובית המשפט מטיל עליו

עונש.

סעיף 82 אומר שהחוק קובע עונש, ואפשר גם לתת הקלה. במקום להטיל על

האיש עונש כזה וכזה, נותנים לו הקלה, ההקלות האלה צריכות להיות מותנות

בתנאים מסוימים, התנאים קבועים בסעיף 83,. התנאי הראשון הוא לטובתו של

האיש, הוא צריך לתת הסכמתו לטיפול. שני התנאים האחרים הם תנאים חברתיים.

השאלה היא אם צריך לקבוע אותם תנאים חברתיים. אני חושב שהם דרושים, כי

אחרת עלולים אנשים להענש במאסר. בעוד שאילו היו התנאים האלה בית המשפט היה

נותן להם את ההקלה.

חבר הכנסת עזרן נגע בענין הרפואי ואחז את השור בקרניו. אני חושב

שתעודו, של רופא בלתי תלוי היא תנאי הכרחי על מנת למנוע לחץ בעיקר על קצין

המבחן שצריך להגיש תסקיר. יכול להיות שאני טועה בענין זה, ואני מוכן לשמוע

את הדעה של שירות המבחן. יש מקרים שרופאים פרטיים תמורת תמורת תשלום נותנים

תעודות לא נכונות.

נכון שיש כאן כביכול העדפה של אנשים בעלי יכולת. לכן יש מקום לתיקון

שהוצע כאן, ואני מבקש מנציגי משרד המשפטים לקבל את התיקון הזה ובמקום לדבר

על מקום, צריך לדבר על טיפול מתאים.
היו"ר א' לין
זה כבר הוסכם. שמענו את הדעות, שמענו את חילוקי הדעות. נבקש מגב'

יהודית קרפ להציע נוסח. אם הנוסח לא יתקבל, נגיש שתי גירסאות - האחת. כפי

שהציע חבר-הכנסת שטרית, אני אתמוך בגירסה של חבר-הכנסת ליבאי ושלי.
י' קרפ
אני מציעה את הנוסח שנקטנו בו בשירות לתועלת הציבור: התסקיר צריך

לקבוע שנעשו סידורים על פי תוכנית מפורטת, שיאפשרו לנידון לקבל את הטיפול.



הנוסח הזה גם מבטיח לנו שלא מדובר בתוכנית בעלמא אלא שנעשו הסידורים,

הוא לא מתייחס ל "מקום".

אנחנו צריכים לזכור שלא מדובר כאן במאסות של אנשים שצריכים לקבל

טיפול אלא באותו מיעוט שהגיע לבית המשפט. אנחנו רוצים לפתוח להם דרך

לטיפול. אם נדחה את ההתייחסות לענין הזה עד שנשיג את התקציבים, לא נועיל

כלום.
ד' ליבאי
אני פונה לחברים דיין, אבוחצירא ושטרית, אני הייתי בדעתכם כשראיתי

את הטיוטה הראשונה לחוק. אני מציע שתשקלו את השינוי שחל כאן לפני שאתם

קובעים את עמדתכם הסופית אם לקבל הצעתי להצטרף לסיכום שהציע היושב ראש.

כשהיתה לפנינו ההצעה המקורית מטעם הממשלה, בחוברת הכחולה, היא עוררה

תרעומת גדולה בדיוק בנקודה שאתם העליתם כי בסעיף 83 כתוב היה שלא יתן בית

משפט צו טיפול אלא אם הוגש תסקיר קצין מבחן הקובע - "שיש מקום במוסד או

במרפאה ששר הבריאות אישר לענין זה כמקום טיפול, בו- יקבל הנידון את

הטיפול", כשעמד לפני הועדה הנוסח הזה, אמרתי שאני יודע שאין מקומות כאלה,

ונותנים סמכות לבית משפט לשלוח אנשים לשום -מקום.

בנוסח שלפנינו יש כבר ריכוך, השאירו את המקום אבל השמיטו את המוסד

ו המרפאה וכו'. ועדיין חשבתי שאם מדברים על מקום ועל משך זמן, הכוונה היא

למקום מסוים. ואז אמרתי שזו דרך או ליחסנים, או ל-12איש, בדיוק כמו שאתם

אמרתם,,

עכשיו עשינו כאן תמורה גדולה, שאני חושב שהיא מהותית, אם אני קושר

אותה לדבר נוסף. בהצעת החוק בחוברת הכחולה יש גזירות קשות, אבל יש גם

כוונה טובה. אם יילקח רכוש מסוחרי הסמים או יוחרם רכוש, והיום הוספנו שגם

קנסות, הכסף ילך לקרן של האפוטרופוס הכללי שמיועדת ליישום החוק הזה. בדברי

ההסבר לחוק כתבה הממשלה כי "הוצאות הביצוע של חוק זה ימומנו מכספי הקרן

שתוקם לפי סעיף 36 (ה) (ב) לפקודה ומסעיפי תקציב...... שיועדו למימוש סימן ז '.

בחוק העונשין..." כלומר, יש כאן מחשבה מצד הממשלה על אמצעי מימון.

אם הטיפול הוא לא רק במספר המצומצם של המוסדות הקיימים אלא יש מיגוון

הרבה יותר רחב של דרכי טיפול, יש אפשרות של פיתוח.
א' דיין
אתה מוכן לכתוב סעיף שקובע שאם קצין מבחן מביא תוכנית, אין הבדל בין

מי שמממן בעצמו ובין מי שאינו מממן את הטיפול.
ד' ליבאי
ההנחה היסודית היא ששירות המבחן לא מפלה ביו יהודי לערבי , בין עשיר

לעני, אלא נותן את הטיפול בהתאם לצרלי המטופל,, איך צורך לכתוב זאת בחוק,,

החשש מהפלייה נבע. ממיעוט המקומות. אם יש גמישות מירבית בדרכי הטיפול,

ההתייחסות לשיקום היא חיובית. אני מציע לא לסגור את הדלת, לקבל את הניסוח

שהציעה גב' קרפ, או לנוסח שהצענו היושב ראש ואנוכי קודם. אם לא תהיה

התייחסות לטיפול, אני לא חושב שמישהו יזדעזע מאד ופתאום יתן את הכספים. אם

לא תהיה כאן התייחסות לטיפול, הוא פשוט לא יהיה.
ש' שטרית
שיקול הדעת צריך להיות לבית המשפט, לא לקצין המבחן.



גם כך שיקול הדעת של בית המשפט. גם כשמוגש תסקיר בית המשפט יכול

לדחות אותו, הוא יכול לקבל אותו בהסתייגויות, לבקש תוכנית אלטרנטיבית.

מהצעתך?

לא. אני מציע למחוק את סעיף 83 , ואת התנאי של הסכמה לטיפול לכלול

אני מצטרף להצעה של חבר-הכנסת שטרית.

לחברים ליבאי, ריבלין ולי היתה הצעה אחרת. נעמיד את שתי הגירסאות

האלה להכרעת המליאה. אנחנו לא יכולים להמשיך את הויכוח בלי סוף.

המליאה לא תהיה מסוגלת להתמודד עם הבעיה. אני מציע שנקבל ההחלטה,

ותהיה הסתייגות.
היו"ר א' לין
מה שאתה אומר לי הוא שאצטרף לגירסה של חבר-הכנסת שטרית, שתהיה החלטת

הועדה.

להשאר כאן עד להצבעה אחרי השעה שתים. אני מבין את רצונו של היושב ראש

לסיים את הדיון בחוק הזה, אבל לא בכל מחיר. אני מציע להביא את הנושא הזה
היו"ר א' לין
יש בפנינו שתי גירסאות. אני מציע שנראה בחבר-הכנסת ליבאי מי שמייצג

גירסה א', חבר-הכנסת שטרית מייצג גירסה ב'.
א' דיין
הסכמנו להצעה של חבר הכנסת שטרית רק כפשרה. ההצעה שלנו היא אחרת: או

למחוק הכל או שיהיה טיפול רציני.
היו"ר א' לין
אנחנו צריכים להתקדם בחקיקה. אנחנו מסכמים כרגע שיוגשו שתי גירסאות,

אבל חבר-הכנסת לבאי ישוחח עם חבר הכנסת שטרית, ואם יצליחו למצוא נוסח

שיגשר ויאחד אל שתי הגירסאות, וזה צריך להעשות עד מחר, נגיש גירסה מאוחדת.

אנחנו עוברים לסעיף 84 - הסתכלות.
י' קרפ
אנחנו מבקשים למחוק את הסעיף.
היו"ר א' לין
הוחלט למחוק סעיף 84.

(קורא סעיף -85 תקנות)
ש' שטרית
יש מניעה שלא להוסיף כאן אישור ועדת החוקה חוק ומשפט?

יש כאן טעות דפוס. צריך להיות: טיפול רפואי ודרכי טיפול רפואי. כך

החליטה הועדה. שתי המילים נשמטו בהדפסה.
ד' ליבאי
אני- מציע שבנושא כל כך חריג, התקנות לפי סעיף 85 יובאו לאישור הועדה.
היו"ר א' לין
הוחלט לקבל סעיף 85 עם התוספת: התקנות יהיו באישור ועדת

החוקה חוק ומשפט.

אנחנו עוברים לסעיף 18 להצעת החוק - תיקון חוק בתי המשפט.
ג' ויסמן
הסעיף הזה כבר אושר. הסעיף הזה אומר ששופט יחיד בבית המשפט המחוזי

רשאי לדון בנושא.

תודה. הישיבה נעולה.

(הישיבה ננעלה בשעה 14:10 )

קוד המקור של הנתונים