ישיבת ועדה של הכנסת ה-12 מתאריך 30/05/1989

הצעת חוק לשכת עורכי הדין (תיקון מס' 16), התשמ"ט-1988; חוק הבחירות לכנסת (תיקון מס' 22), התשמ"ט-1989(מאת חה"כ מ' גפני ו-ח' רמון)

פרוטוקול

 
הכנסת השתים-עשרה

מושב ראשון



נוסח לא מתוקן



פרוטוקול מסי 36

מישיבת ועדת החוקה חוק ומשפט

יום שלישי, כ"ה באייר התשמ"ט (30 במאי 1989). שעה 00;11

נכחו: חברי הוועדה;

א' לין - הי ו "ר

צי הנגבי

מ' וירשובסקי

אי ולדמן

יצחק לוי

ד' ליבאי

< י עזרן

אי רביץ

ריריבלין

שי שטרית

מוזמנים;

חה"כ מ' גפני

שי גוברמן - משרד המשפטים

ר' רוזנפלד - " "

אי שיל"ת - משרד הפנים

ב' יערי - משרד הפנים

ת' אדרי - ועדת הבחירות המרכזית

עו"ד י' רובין - ראש לשכת עורכי הדין

עו"ד מ' ינון - לשכת עורכי הדין

מזכירת הוועדה;

ד' ואג

יועצת משפטית לוועדה;

ר י מלחי

הקצרנית;

חי בנקין

סדר היום;

א. חוק הבחירות לכנסת (תיקון מס' 22), התשמ"ט-1989 - מאת חברי-הכנסת מ'

גפני ו-ח' רמו ן.

ב. הצעת חוק לשכת עורכי הדין (תיקון מסי 16), התשמ"ט-1988.



א. חוק הבחירות לכנסת (תיקון מס' 22), התשמ"ט-1989

(מאת חה"כ מ' גפני ו-ח' רמון)

היו"ר א' לין;

אני פותח את הישיבה.

הסעיף הראשון של סדר היום הוא חוק הבחירות לכנסת (תיקון מסי 22),

התשמ"ט-1989, הצעת חוק פרטית של חברי הכנסת גפני ורמון.

בפתח הדיון אני רוצה לציין שהוגשו לוועדה מספר הסתייגויות בכתב הן של חברי

כנסת שהם חברי הוועדה והן של חברי כנסת שאינם חברי הוועדה. על פי התקנון והנוהל
אנחנו ננהג בדרך הבאה
אלה שהם חברי הוועדה יצטרכו לבוא ולנמק את הסתייגויותיהם

וליטול חלק מדיוני הוועדה, ואם יהיו כאלה שלא יבואו ויעלו את נימוקיהם והשגותיהם

במהלך הדיון בוועדה, לא נתיירא להסתי יגויותיהם במהלך הדיון. אם בתום הדיון, לאחר

שהתקבלו ההחלטות הסופיות, הם ירצו להגיש הסתייגויות, 1{ זכותם, אבל הם יצטרכו

לחזור ולהגיש הסתייגויות לאחר שהוועדה תסיים את דיוניה. חזקה עלי מצוות יושב ראש

הכנסת, שנתן הבהרה בנושא זה במכתבו מתאריך 23 ביולי 1986. אשר לחברי כנסת שאינם

חברי הוועדה ושהגישו הסתייגויות בכתב, אעלה את ההסתייגותיותיהם בוועדה, ואם

הוועדה תחליט לרשום אותן כהסתייגויות, הן יירשמו כך, ואם תחליט שאין מקום לרשום

אותן כהסתייגויות, לא יירשמו כהסתייגויות.

בשלב זה מונחת לפני הסתייגויות של חבר-הכנסת יאיר צבן, ואני אעלה אותה לאחר

מכן, וכן מוניות לפני הסתייגות של חבר-הכנסת טובי. חבר-הכנסת צבן אינו חבר הוועדה,

ולחבר-הכנסת טובי יש כאן נציג, חבר הוועדה מאיר וילנר. דינם של מגישי הסתייגויות

שיש להם נציגים בוועדה יהיה כדין הברי הכנסת שהם חברי הוועדה. אני מבין שבשלב זה

אין עוד הסתייגויות. אם כן, אני מעביר את ההסתייגויות שלפני ליועצת המשפטית של

הוועדה, ולאחר מכן הן יובאו במהלך הדיונים בוועדה על פי הנהלים שקבענו.

לפני מכתב של חבר-הכנסת משה גפני , שהוא אחד ממגישי הצעת החוק הפרטית, ובו

נאמר: "הנני מבקש לתקן את הצעתי ולאפשר מיום כניסת החוק לתוקפו - 14 יום לערעור

לפני בית המשפט על תוצאות הבחירות לכנסת ה-12". אם חבר-הכנסת גפני יבוא במהלך

הישיבה הוא יציג את העני ן, ואם לאו, היועצת המשפטית תבהיר לוועדה את כוונת המציע

ואנחנו נתייחס לזה התייחסות עניינית.
ש' ג ו ברמן
אני מציע שהוועדה תשמע את דעותיהם של נשיא בית המשפט העליון או של מנהל בתי

המשפט איך הם רואים את הצעת החוק מזווית הראיה הארגונית.
הי ו"ר א' לי ן
מר גוברמן, למה אתה מציע לנו את זה עכשיו? הייתי מעדיף שהצעות כאלה יובאו כמה

ימים לפני הדיון, ואז נוכל להעביר להם את ההזמנה, ישירות או דרכם, ברצון רב. פשוט

חבל לדחות דיונים. אשמח לקבל את הצעתך ולהעביר את הצעת החוק לנשיא בית המשפט

העליון וגם למנהל בתי המשפט כדי שישמיעו דעתם, בין בדרך של הופעה בפני הוועדה

ובין בדרך אחרת. בעתיד, אם יהיו הצעות לנציגי הממשלה להזמין אנשים נוספים לדיוני

הוועדה, אני מאד מבקש שההצעות יועלו סמוך מאד לזמן קבלת ההזמנה כדי שנחסוך בזמן.
שי גוברמן
אני מצטער, קיבלתי את הידיעה על תכנית הוועדה רק ביום שישי.



היו"ר א' לין;

מאחר שההחלטות על סדר היום בשבוע שלאחר מכן מתקבלות כאן ביום שלישי, אשאל את

מזכירת הוועדה מתי זה הועבר למשרד המשפטים.

די ואג;

אנחנו מעבירים את ההזמנה למשרד המשפטים ביום רביעי בבוקר או ביום חמישי

בבוקר.

היו"ר אי לי ן;

נעשה כ0?מץ להעביר את זה ביום רביעי.

שי ג וברמן;

הצעתי השניה היא לשמוע את דעתו של היועץ המשפטי של ועדת הכנסת לעני ן הוראה

המעבר בהצעת החוק.

הי ו"ר אי לי ן;

בעני ן הוראת המעבר דיברתי עם יושב ראש ועדת הכנסת וארצה להציע הצעה בשלב

מאוחר יווזר.

לפנינו עוד מכינב שקיבלנו מדייר עודד קרי ב, שהיה מעורב בערעורים שהוגשו על פי

החוק הקיים. הזמנו אותו לבוא ולהעיר את הערותיו אישית בפני חברי הוועדה, אבל הוא

בחר שלא לעשות כן. הפצנו את המכתב בין חברי הוועדה ונבקש גם מהי ועצת המשפטית

להציג אותו בתמציתיות רבה.

שי ג וברמן;

כיוון שאני מייצג בערעור, הנדון כעת על פי החוק הקיים בפני ודת הכנסת, את שר

הפנים ואת יושב ראש ועדת הבחירות המרכזית, אני מבקש שתרשמו עובדה זו לפניכם, שמא

יחשוב מישהו שיש לי שמץ של ניגוד עניינים לגבי החוק הזה, בעיקר לגבי סעיף 2 שבו.

ר' מלחי;

אבל איו לך אינטרס אישי.

ש' גוברמן;

אין ל' שום אינטרס אישי.
ר' ריבלין
וכאן אתה מייצג את שר המשפטים?

שי גוברמן;

כאן אני לשירות הוועדה הנכבדה הזאת.

הי ו"ר א' לין;

אנחנו מודים למר גוברמן על הערתו. רשמנו זאת לפנינו.

נשמע עכשיו מגב' מלחי מה היו הערותיו של ד"ר קריב.
ר' מלחי
אעמוד על עיקרי ההערות. ראשית, ערעור על קיצוץ הזכות לערער, שהיתה נתונה עד

כה לכל אדם, והוא מנמק את זה בין היתר בכך שעד היום הזכות הזאת לא הפריעה, ולראיה

הוא אומר שבמשך כל השנים הללו היו בסך הכל כשלושה ערעורים בפני ועדת הכנסת ולכן

לדעתו אין שום צורך ענייני לקצץ בזכות הזאת.

כן טוען דייר קריב שיש קיצוץ בעילות הערעור לגבי בחירות שהיה פגם במהלכן.

אינני חושבת שזה נכון, כי אם אנו אומרים שהמנדטים לא חולקו כחוק, או שהבחירות

בקלפי מסויימת לא התנהלו כחוק, זה כולל את ענין הפגם, ודיברנו על כך בוועדה.

הערה נוספת של דייר קריב נוגעת להוראת המעבר. הוא גורס שאמנם ניתנת הזכות למי

שהגיש ערעור לפי החוק הקיים להגיש אותו שוב לפי החוק החדש לבית המשפט העליון, אבל

מתעורר ספק אם מי שאין לו זכות לפי החוק החדש יוכל להגיש ערעור לבית המשפט

העליון. אינני מאמינה שיש מקום לספק הזה, אבל אם יש לו מקום, זו לא היינה כוונת

הוועדה. כוונתנו היתה שכל מי שהגיש ערעור, לא תישלל זכותו להגיש ערעור, גם אם אין

לו זכות כזאת לפי החוק החדש.

הי ו"ר א' לי ן;

אני חושב שזו היתה כוונת הוועדה, שכן איננו רוצים לשלול זכויות באופן

רטרואקטיבי.

חבר-הכנסת גפני , אתה רוצה להסביר את ההערה שהפנית בכתב לוועדה?

מי גפני ;

כשהוגשו ערעורי בחירות בשעתם וגם אנחנו רצינו להגיש ערעורי בחירות והיו עוד

גורמים שרצו להגיש, אמרו לנו שאין צורך משום שמאז קום המדינה לא באו ערעורי

בחירות לכלל ביטוי, ועל כן אלה הן תוצאות הבחירות ולא צריך לפתוח אותן מחדש.

כיוון שערעורי בחירות מקבלים בחוק החדש מעמד רציני והם מגיעים לבית המשפט, יש לנו

וכן לגורמים נוספים מה לומר, ועל כן אנו מבקשים שלאחר כניסת החוק לתקפו תינתן

אפשרות להגיש ערעורים נוספים לבית המשפט. לצורך זה צריך לשנות את הוראת המעבר

הקובעת שמה שהוגש בשעתו בפני ועדת הכנסת יוגש גם בפני בית המשפט.

ה י ו "ר א' לין;

בסעיף 2 להצעת החוק הדן בהוראת המעבר כתוב: "ערעור על תוצאות הבחירות לכנסת

השתים-עשרה שהוגש כדין והכנסת טרם החליטה בו, לא יוסיפו לדון בו, ואולם רשאי

המערער לחזור ולהגישו לפי חוק זה לא יאוחר מ-30 ימים מיום תחילתו של חוק זה". האם

הוראה זו מונעת מגוף, שטרם הגיש ערעור לוועדת הכנסת, להגיש את הערעור לבית המשפט?
מ' גפני
על פי הוראה זו - כן.

הי ו"ר א' לין;

הצעתך היא בעצם שנשנה את הוראת המעבר וניתן גם לאנשים נוספים להגיש ערעור.

נשקול את הצעתך כשנדון בהוראת המעבר.

נעבור על החוק סעיף סעיף.



סעיף 1 " 80(א)

היו"ר א' לין;

בשלב ראשון נתייחס רק לשני עניינים מרכזיים: מי רשאי להגיש את הערעור ומאילו

עילות.

יצחק לוי ;

אני רוצה להב<ו מדוע הצעת חהוק החדשה גורעת מההוראה בחוק הקיים לגבי ערעורים

שהוגשו לוועדת הכנסת. למה לא ייאמר שכל אדם שזכאי לבחור רשאי לערער, ולא רק

רשימה?

הי ו "ר א' לי ן;

הטעם לפך הוזכר בדיון הראשון שאתה לא השתתפת בו. ראשית, הנסיון שהצטבר מראה

שלא הוגשו ערעורים רבים לכנסת. לו היו מוגשים מאות ואלפי ערעורים, ודאי שהכנסת

היתה מתעוררת וקובעת הוראה לצמצום הזכות.

מי אדוני?

ב' יערי ;

יערי ממשרד הפנים.

היו"ר א' לין;

אינני אוהב לעשות זאת, אבל הרבה מאד פעמים ביקשתי שעובדי מדינה לא יאחרו

לישיבות.
בי יערי
האשמה היא ב- - -

הי ו "ר א' לין;

בלי אשמה. אגיד לך במה העני ן. הודעתי כבר בפעם הקודמת ושלחתי גם מכתב למנכ"ל
משרד הפנים
עובד מדינה שאינו יכול לבוא בזמן לוועדה, שלא יבוא. איני יכול לקיים

ישיבה של ועדת כנסת כשלא באים בזמן. בנושא זה אינני מוכן לוותר. אני מצטער, זה

קורה עם עובדי מדינה בכירים ממשרדים אלה ואחרים. זו שאלה של נורמה. בענין זה

הנורמה לא נכונה. אבקש להתייחס לישיבות הוועדה בכל הכבוד הראוי, כאילו השר

במשרדכם הזמין אתכם אליו.
ב' יער י
מותר להעיר הערה?
הי ו"ר א' לין
לא כדאי. הערתי הערה כללית. אינני נכנס למקרה הפרטי. זה פוגע בישיבות הוועדה

ואני שואף להגיע לנורמה מסויימת.

חבר-הכנסת לוי, הנימוק היה שכל אדם שיש לו נגיעה ושי יפות אמיתית לנושא

הבחירות כלול סבר בין אלה היכולים לפנות לבית המשפט. אם חלקה של סיעה אחת נגרע

בגלל זה שסיעה אחרת קיבלה יותר, חזקה שהיא תשמור על האינטרס שלה. פן ניתנת פאן

אפשרות ערעור לפל חבר של ועדת הבחירות המרכזית. כשאנו מעבירים את המעמסה הזאת

לבית המשפט, כשאנו קובעים הרכב מיוחד שבו משתתף שופט של בית המשפט העליון, האם



אנחנו יכולים להרשות לעצמנו שכל אזרח שירצה בכך יוכל לפנות לבית המשפט? הרי זה

עלול להתבטא במאות ואולי באלפי ערעורים. השאלה היא אם אנחנו צריכים תמיד להרשות

להגיש ערעורים כשיש אינטרס לא להכביד יותר על המידה על המערכת המשפטית. זה היה

השיקול המרכזי. גם לא חשבנו שמישהו ייפגע פגיעה אמיתית מהקביעה בסעיף זה.

כך זה בדרך כלל גם בפניה לבג"צ. לא כל אזרח יכול לפנות לבג"צ גם אם הוא סבור

שיש עוולה ציבורית. למרות שכאזרח המדינה יש לו אינטרס הוא צריך להוכיח שיש פגיעה

ממשית בו עצמו.

ר' מלחי;

היום המסגרת של הבג"צ הורחבה מאד.

היו"ר א' לי ן;

אבל זה העיקרון. גם בג"צ יכול להיות מוצף במאות אלפי פניות. צריך להימנע

מיצירת צדק תיאורטי שלאחר מכן אינו מאפשר לבתי המשפט לפעול.

מ' גפני;
שאלה כללית
מתי יש לאזרח זכות עמידה בבג"צ?

ש' גוברמן;

אסביר תחילה מדוע העדיפה הוועדה לצמצם את הזכות להגיש ערעור בחירות. זה נוגע

לנושא האחריות. אם ערעור בחירות מתקבל, הבחירות לכנסת עשויות להיות בטלות ויש

לערוך אותן מחדש. זה נושא רציני אשר דורש אחריות ממי שפונה לבית המשפט לשקול את

הערעור, לשמוע את העדים ולהפעיל את כל מערכת הערעור.

לפי החוק הקיים די שאזרח כותב מכתב ליושב ראש הכנסת כדי שמערכת הערעור תפעל.

אמנם הנסיון הראה שלא ניצלו זכות זו לרעה, והערעורים הוגשו בתום לב, ביושר

ובהגינות, אבל כשמעבירים את כל המערכת הזאת לערכאה שיפוטית, נראה לי שטוב תעשה

הכנסת אם תגדיר את הזכות כמוצע בנוסח הכחול, כי נוסח זח כולל את כל האורגנים שהם

למעשה אחראים לתוצאות.

הרי הבחירות מנוהלות על ידי הנציגים של המנגנון הפוליטי, על-ידי נציגי

המפלגות באמצעות ועדת הבחירות המרכזית. לכן כל מי שיש לו נגיעה לקיום מערכת

הבחירות ולניהול הבחירות וכל מי שעלול להיפגע מתוצאות הבחירות אם היתה אי-תקינות

בהן - כל אלה יכולים למצוא את ביטויים באמצעות אחד הגורמים הרשאים להגיש את

הערעור. נדמה לי שהאזרח יכול למצוא את ביטויו באמצעות אחד הגורמים האלה, ואם לא

ימצא אוזן קשבת במערכת הפוליטית, הוא יוכל לפנות ליועץ המשפטי לממשלה ולבקש שהוא

ייצג את הציבור. כך שמבחינה זו האינטרס של הציבור בא על סיפוקו המלא, עם כל

האחריות שצריכה ללוות הגשת ערעור.

אשר לשאלתו של חבר-הכנסת גפני, זכות העמידה בבג"צ הורחבה עד מאד בעקבות

הפסיקה האחרונה ההולכת ומתרחבת של בית המשפט. נותנים זכות זו כשהנושא הוא בעל

חשיבות ציבורית עליונה ונותנים אותה לכל אדם שיש לו נגיעה אישית בענין הנדו ן.

ר' ריבלי ן;

אני חושב שכל הנימוקים שעמדו לנגד המציעים וכפי שהוסברו על ידי מר גוברמן

ממצים. יחד עם זאת יש נימוק מכריע נוסף, והוא שאם נותנים לאדם זכות עמידה כבורור

עלולים להגיע לתוצאה הפוכה, היינו תהיה הצפה של בית המשפט בערעורים כאלה ואז לא



לא יוכלו להבחין בין התבן לבין המוץ. לכן טוב עשו המציעים שהלכו בכיוון הזה. לכן

אם כי נראה לכאורה שגישה זו פוגעת בעיקרון הדמוקרטי שלכל אהד מהבוחרים בישראל יש

זכות עמידה בערעורי בחירות, לדעתי זו מסננת ראויה המועילה למערכת יותר משהיא

פוגעת בעיקרון הזה.

אי שיל"ת;

השאלה היא אם כדאי להשאיר "כל סיעה של הכנסת הנבחרת" בין הגופים המנויים

בסעיף, כי נאמר כבר "כל חבר הכנסת" וממילא זה כולל כל סיעה. "סיעה" פירושה קבוצה

של אנשים, ועלולים לעורר אחר כך בבית המשפט את השאלה אם כל הסיעה או לא כל הסיעה

הסכימה.

הי ו"ר אי לין;

מה זה מפריע? זו בעייתה של הסיעה. אם הסיעה תחליט על כך, ונהיה פניה סיעתית

ואולי יהיה גם מימון סיעתי, ואם לא, תהיה פניה של קבוצת חברי הכנסת או של חבר

כנסת אחד. למה לנו להיכנס לעני ן זה?

יצחק לוי;

לדעתי, סתרתם במקצת את עצמכם. תחילה נאמר כאן שהנסיון עד כה הראה שהיו מעט

ערעורים של אזרחים. מכאן ניתן ללמוד קל וחומר לגבי בית המשפט, כי הפרוצדורה שם

מסובכת ואנשים יצטרכו לקחת עורכי דין ולהוציא כספים. לכן איני רואה חשש שיהיה

שיטפון של ערעורי בחירות שאי אפשר יהיה להתגבר עליו.

הי ו"ר א' לי ן;

מדוע זה כל כך חשוב לך שכל אזרח יוכל לפנות לבית המשפט?

יצחק לוי;

משתי סיבות. ראשית, הצעת החוק הזאת באה להוסיף צדק ולא לגרוע ממנו. הטענה של

מגישי הצעת החוק היתה שוועדת הכנסת אינה מוסד מספיק אובייקטיבי כדי לדון

בערעורים. התוצאה היא שבטענה של הוספת צדק מצמצמים בעצם את זכותו של הבוחר כפי

שהיתה בחוק הקיים. שנית, הבחירות הן כמעט האקט היחיד בו אזרח יכול להשפיע במישרין

ולכן זה האקט הנוגע לו ביותר והחשוב לו ביותר. לכן חייבים לתת אפשרות לבוחר

להתערב או לפחות לערער על תוצאות הבחירות. לא לכל מפלגה יש אינטרס זהה לזה של

הבוחר. הפניה ליועץ המשפטי לממשלה אפשרית בכל עני ן. בזה אין שום חידוש.

לכן אני מציע לוועדה לא לשנות את זכות האזרח להגיש ערעור. גם מבחינה ציבורית

זה עלול להיראות כאילו הכנסת רוצה להשאיר רק לפוליטיקאים את זכות הערעור.

ר' ריבלין;

האם היית משנה את עמדתך לו ההוק הזה היה קיים והיו מוגשים לבית המשפט 3,000

או 10 אלפים ערעורים?

יצחק לוי;

בוודאי שמספר התיקים משפיע, אבל אני חושב שזה לא יהיה מן היושר הציבורי

בהזדמנות זו בה רוצים להרחיב את הצדק דווקה לצמצם את זכות הבוחר.
היו"ר א' לין
אני חושב שמיצינו את הדיון. לדעתי, חבר-הכנסת לוי טועה בעמדתו בנושא הזה. מה

שנראה כצדק מופשט, צרוף והחלטי מביא לפעמים לתוצאה של אי-צדק. בפרקטיקה מה שנראה

כאי-צדק הוא לפעמים הצדק הטוב ביותר שאנחנו יכולים להציע. בסעיף שלפנינו אנו

נותנים זכות ערעור להרבה מאד גורמים שיש להם נגיעה ואחריות, ואם נרחיב זכות זו

עוד יותר - ומר גוברמן הזכיר שיכולים להגיע לפסילה מוחלטת של כל הבחירות - זה לא

יהיה כל כך פשוט כפי שנראה ממבט ראשון. כשאנו מקבלים חוק המאפשר ערעור בפני בית

משפט, זה שונה מאשר ערעור בפני הכנסת וזה מחייב אותנו בזהירות.

ר' מלחי;

רציתי רק להוסיף על הדברים שאמר היושב ראש ושאמר חברי מר גוברמן לחבר-הכנסת

ישצחק לוי. היועץ המשפטי לממשלה לא רק מייצג את הציבור, כפי שהוא עושה את זה גם

בעניינים פליליים, אלא הוא גם מייצג אנשים שאין להם אינטרס אישי ושאין להם מעמד

בעניו הזה. יתירה מזאת, אם מישהו יגיש לממשלה חומר משכנע ומאיזו שהיא סיבה הוא

יחליט לגנוז אותו, יש בג"צ. היועץ המשפטי לא יוכל להתעלם מחומר שיש בו ממש, ואז

זה נותן זכות עמידה.

יצחק לוי;

מקשים-על האזרח, כי הוא יצטרך לשכור עורך-דין ולשלם כסף.

היו "ר א' לי ן;

מיצינו את הדיון ואנחנו יכולים לגשת להצבע.

אי שיל"ת;

יש לי כאן ספק מסויים. כתוב בסעיף "כל רשימת מועמדים שהשתתפה בבחירות",

ואינני יודע מה הוא המונח "השתתפה". אולי כדאי לכתוב "שאושרה כדין על ידי ועדת

הבחירות".

ש ' גוברמן;

אני חושב שהביטוי "השתתפה בבחירות לכנסת" הוא די ברור. הכוונה בעיקר לרשימת

מועמדים אשר לא זכתה למנדטים והיא אינה מיוצגת בכנסת.

אי שיל"ת;

מה פירוש "השתתפה", אם הרשימה ניהלה תעמולת בחירות בטלויזיה וויתרה לאחר מכן,

האם היא השתתפה?

הי ו"ר א' לי ן;

האם רשימה שלא אושרה כדין על ידי הוועדה יכולה להשתתף בבחירות? האם יש אפשרות

כזו, מר שיל"ת?

א' שיל"ת;

רשימה כזו יכולה לטעון שעד השלב שהיא לא אושרה היא השתתפה. היא אספה חתימות,

הפקידה ערבון, אחר-כך לא אישרו אותה. אני מציע לכתוב "שאושרה על ידי ועדת

הבחירות" ואז נדע במי אנחנו עוסקים.



היו"ר א' לין;

למה לא נקבל את זה?

ש' ג וברמן;

בבחירות לרשויות המקומיות, למשל, היתה רשימת מועמדים שאושרה אבל לפני יום

הבחירות היא ביטלה את עצמה.

ר' ריבלין;

אפשר לכתוב "אושרה והשתתפה".

ש' ג וברמן;

אם היא השתתפה, היא ממילא אושרה.

הי ו"ר א' לין;

מר שיל"ת ציין את גדר הספק, שייתכן שהשתתפות לפני אישור הרשימה תתפרש

כהשתתפות במובן הרחב. לכן אני מציע לצמצם את הפירוש ולכתוב "שאושרה כדין

והשתתפה".

ש' גוברמן;

אני מפנה את תושמת לבכם לסעיף 7(א) לחוק יסוד: הכנסת בו נאמר שרשימת מועמדים

"לא תתשתתף בבחירות לכנסת". הביטוי "להשתתף בבחירות" הוא ביטוי מוכר בחוק.

הי ו "ר א' לין;

יש לי בקשה כללית לנציגי משרד הפנים, לאו דווקה לגבי דיון זה; בירור משמעויות.

משפטיות של מונחים תשתדלו לקיים קודם הישיבה עם נציגי משרד המשפטים. במקרה זה

יכול להיות שמר שיל"ת צודק ויכול להיות שמר גוברמן צודק, אבל לו הייתם מבררים את

הענין לפני הישיבה היינו חוסכים זמן. לכן אני מבקש שבעתיד ליבון המשמעות המשפטית

של מונחים ייעשה לפני ישיבת הוועדה. על כל פנים אנו מסכמים שכוונתנו לרשימה

שאושרה כדין והשתתפה, והיועצים המשפטים של משרד הפנים ושל משרד המשפטים יבדקו אם

אכן דרושה הגדרה נוספת בסעיף הזה ומסקנתם תועבר ליועצת המשפטית של הוועדה שלנו .

ר' ריבלין;

אדוני היושב ראש, יש דוגמה מוחשית מהבחירות האחרונות. רשימת כך היתה סיעה

בכנסת והיא השתתפה במערכת הבחירות עד שנפסלה, ולאחר שנפסלה הורתה לחבריה להצביעה

בעד רשימה זו או אחרת. מבחינת המשמעות העובדתית היא השתתפה בבחירות. השאלה היא אם

השתתפה מבחינת המשמעות המשפטית.

הי ו "ר א' לי ן;

עניינית קיבלנו את ההערה של מר שיל"ת, והשאלה היא רק אם יש ספק לגבי המובן של

הביטוי "השתתפה בבחירות".

אם כן, סיימנו את הדיון ברישה של סעיף 86(א) ואנו עוברים לפיסקאות (1) ו(2)

המפרטות את העילות שבגינן אפשר להגיש את הערעור. נשמע הסבר ממר גוברמן.



ש' גוברמן;
היום החוק קובע שלוש עילות
העילה הראשונה היא שהבחירות בקלפי מסויימת לא

התנהלו כחוק, בלי ההמשך המובא בנוסח הכחול; העילה השניה היא שבהנהלת הבחירות או

במהלכן היה פגם העלול להשפיע על תוצאות הבחירות, על מספר הקולות או על חלוקת

המנדטים, והעילה השלישית היא שהמנדטים לא חולקו כחוק.

כשהכנסת חוקקה את חוק הרשויות המקומיות (בחירות), התשכ"ה-1965 היא הכניסה

שינוי קטן. היא אימצה את העילות של חוק הבחירות לכנסת תוך שיפור מסויים, ואת זה

אמר חבר-הכנסת לשעבר בר-רב-האי, זכרונו לברכה, כשהביא את הצעת החוק לכנסת. העילות

חתוקנו במקצת, כך שפיסקה (1) אומרת שהבחירות בקלפי מסו י ימת "לא התנהלו כחוק והיתה

עלולה להיות לדבר השפעה על תוצאות הבחירות". במאמר מוסגר אני רוצה לומר שלקביעה

הזאת היתה השפעה חשובה מאד על פסיקתו של בית המשפט המחוזי לאחרונה, בערעור על

הבחירות לרשויות המקומויות בחיפה. התוספת "והיתה עלולה להיות לדבר השפעה על

תוצאות הבחירות" שימשה לבית המשפט אמצעי מאד חשוב להגיע להכרעתו.

פיסקאות (2) ו(3) זהות לפיסקאות (2) ו(3) של חוק הבחירות לכנסת. במקור, בחוק

הבחירות לכנסת השניה והשלישית, אם אינני טועה, היו רק שתי פיסקאות.

היו "ר א' לי ן;

מר גוברמן, אנחנו רק מבקשים הסבר קצר אם שתי העילות המפורשות כאן עונות על

כל הצרכים.

ש' גוברמן;

לעניות דעתי, פיסקה (2) בחוק הקיים האומרת "שבהנהלת הבחירות או במהלכן היה

פגם העלול לשפיע על תוצאות הבחירות, על מספר הקולות או על חלוקת המנדטים" הופפת

לשתי הפיסקאות המוצעות בנוסח הכחול, והחפיפה הזאת יוצרת ערפול. לכן הצענו לבטל

אורנה פיסקה (2).

הי ו "ר א' לי ן;

האם אנחנו יכולים לחשוב על עילה צודקת להגשת ערעור שאינה כלולה בשתי הפיסקאות

בחוברת הכחולה?

שי גוברמן;

לעניות דעתי, לא.

ר' ריבלין;

בעני ן זה יש לי דעה שונה. נניח שמפלגה מסו י ימת מנסה לעשות לגבי כלל ציבור

הבוחרים דבר שהוא פסול מעיקרו. בית המשפט דן בענין פלאטו שרון והרשיע, ולכן נוח

לי להתייחס לדוגמה זו. במקרה כזה יש קושי לזהות אותו אדם שקיבל שוחד בחירות

ולהראות באיזו קלפי הצביע, אבל אפשר לומר שהיה שוחד בחירות לגבי כלל הבוחרים

בישראל, להערכתי, במקרה כזה פיסקאות (1) ו(2) בנוסח הכחול לא יספיקו, ופיסקה (2)

בחוק הקיים שאותה אתם מבקשים לבטל היתה מכנסה את הנושא.

הי ו "ר א' לי ן;

חבר-הכנסת ריבלין, אם נכניס עילה נוספת כמו שאתה מציע, אנחנו עלולים לגרום

לאנרכיה.



ר' רי בלי ן;

לא אמרתי שאני בעד זה. היושב ראש שאל אם אפשר לחשוב על עילה נוספת.

היו"ר א' לין;

שאלתי אם אפשר לחשוב על עילה שתהווה סיבה להגשת ערעור על תוצאות הבחירות,

הווה אומר גם פסילתן. הרי בית המשפט מוסמך גם לפסול את תוצאות הבחירות.

ר' ריבלין;

אחדד את העני ן. האם זה ראוי לדעתך, אדוני היושב ראש, שאדם יורשע בעבירה של

שוחד בהירות וימשיך לשבת בכנסת?

יצחק לוי;

זאת לא השאלה.

הי ו"ר א' לין;

ראשית, אם אדם יושב בכנסת כתוצאה ממעשה פלילי , אני חושב שזה נכנס לגדר העילות

המנויות כאן.

השאלה העומדת כאן לפנינו היא אם די בכך שבוצעו עבירות פליליות על פי חוק

הבחירות כדי שנפסול את תוצאות הבחירות. לדעתי, לא די בכך כי זה ייצור אי-ודאות

מוחלטת באשר לתוצאות הבחירות. צריך גם להוכיח שהעבירות הפליליות האלה השפיעו על

תוצאות הבחירות.

נניח שקנו קולות של בוחרים ואותם בוחרים השתתפו בהצבעה. אני חושב שצריך לתקוף

ישירות ואישית אותו אדם שקנה קולות ונבחר לכנסת, ואי-אפשר לפסול בגלל זה את כל

תוצאות הבחירות. גם אם אני לוקח את הדוגמה הזאת שאדם עבר עבירה פלילית, קנה קולות

והצביעו עבורו, אינני חושב שזו צריכה להיות עילה לפסול את תוצאות הבחירות בכללן,

אלא זו צריכה להיות עילה לפסול אותו אדם שקנה קולות כחבר הכנסת.
ר' ריבלין
ואם מדובר ברשימה כולה, כגון שהשני ברשימה עשה אותם מעשים שעשה הראשון.

היו "ר א' לי ן;

הקולות בבחירות בישראל אינם ניתנים לאדם, אלא לרשימה. לכן אני מתכוון לכך שזו

יכולה להיות עילה לפסול את הרשימה.

מר גוברמן, האם הסיטואציה הזאת המתוארת כאן כלולה בנוסח שלפניו, ואם לאו, האם

אינה יכול להציע מסגרת אחרת?

י' עזרן;

רציתי להתייחס לנושא שהיושב ראש העלה, אבל ממבט אחר לגמרי. אני מבין שהערעור

במסגרת פיסקה (א) דן בפסילת הקולות, היינו בחירות חוזרות, ובמסגרת פיסקה (ב) -

בפסילת הנבחר עצמו. לכן מפריע לי הנוסח שהמנדטים לא חולקו כחוק". צריך לתקן



ולכתוב שחלוקת הקולות ביחס למנדטים לא היתה כחוק, כי יתכנו כל מיני עילות לפסול

אדם כנציג, כגון שהוא מקבל משכורת במקום אחר, או שהתברר שיש לו אזרחות אחרת, אבל

הקולות הם כשרים. פיסקה (ב) באה לתקן מצב אחד בלבד: כאשר יחס הקולות מחייב כך

וכך מנדטים והיתה טעות, והיו דברים מעולם. בנתניה, למשל, יש עכשיו בג"צ בכמה

נושאים מסוג זה. לכן חייבים לתקן את הנוסח.

היו"ר א' לי ן;

נגדיר את הסוגיה בצורה מדוייקת. רשימה קיבלה קולות כתוצאה מביצוע עבירות

פליליות. אנחנו רוצים לפסול את הסיעה הזאת.
ש' גוברמן
אני חושב שהחוק הקיים - בעיקר ברשויות המקומיות כי שם זה בא לידי ביטוי

בערעורי בחירות במספר הזדמנויות - הציב קושי גדול מאד. ברחובות, למשל, בשנת 1959,

כאשר הוכח לבית המשפט שרשימה מסו י ימת קיימה שחיתות רבתי, בית המשפט לא ראה דרך

להעניש אותה רשימה.
היו"ר א' לי ן
אנו מדברים עכשיו על עבירה פלילית, ושחיתות אינה תמיד עבירה פלילית.
ש' גוברמן
על זה מדברים, אבל בואו נקרא לילד בשמו. מדובר בעבירת שוחד בחירות.
ר' ריבלין
נניח שהוצגו תעודות זהות מזוייפות, ואותרו רק חלק מהן, אבל אילו היתה אפשרות

לחקור את התופעה לפני ולפנים - וזה אולי ענין של ארבע-חמש שנים - המסקנה היתה

שזוייפו תעודות זהות במידה היכולה להשפיע על ששה מנדטים.
היו"ר א' לי ן
זח במסגרת פיסקה (1) האומרת "לא התנהלו כחוק".
ר' ריבלין
כיוון שאני צריך ללכת לוועדת הכספים אני רוצה להתייחס גם לסעיף קטן (ד)(1)

בסעיף זה האומר שבית המשפט רשאי "לבטל את הבחירות בכלל או באזור קלפי מסויים".

כלומר, הצעת החוק נשארת דווקנית לחוק הקודם.

מה ההבדל בין "לבטל את הבחירות בכלל", היינו בכל הארץ, לבין לבטל את חבחירות

באזור קלפי נפרד, כאשר העילה היא "שהבחירות בקלפי מסויימת לא התנהלו כחוק"? היה
צריך לומר
בית המשפט רשאי לבטל את הבחירות באותו אזור קלפי בו התנחלו שלא כחוק.

יכולים להיות מספר אזורי קלפי כאלה. המחוקק ניסח את סעיף קטן (ד) באופן כללי,

ולעומת זאת ביטל את העילה השלישית. אם כבר ביטלו את העילה השלישית, צריכים לבטל

גם בסעיף קטן (ד) את הסמכות הגורפת של בית המשפט לבטל את הבחירות באופן כללי.

כאן אני מסכים עם חבר-הכנסת יצחק לוי באמרו שאכן יש פגם ממשי ביכולת לגעת

בכל אותם דברים הפוגעים בדמוקרטיה, ולכן אני בהחלט מציע שבנושא זח תישאר חעילה

השלישית, למרות שהיא מאד מגבילה בחוק.



הי ו"ר א' לין;

מה אומרת העילה השלישית?

ר' ריבלין;

ייפגם בהנהלת הבחירות או במהלכן, שעלול להשפיע על תוצאות הבחירות". יכול

בהחלט להיות שפונים לבית המשפטים ואומרים: מצאנו עד עכשיו 150 תעודות מזוייפות,

מצאנו את בית-הדפוס, ברור לנו שהונפקו בו למעלה מ-15 אלף תעודות זהות, אלא שלא

איתרנו אותן עדיין ואיננו יודעים באילי אזורי קלפי השתמשו בחן. אם יתאפשר לנו

לחקור את התופעה לפני ולפנים במשך ארבע-חמש שנים, נגיע לחקר האמת. במקרה זה יכול

בית המשפט לומר שיש בכך כדי להשפיע על תוצאות הבחירות והוא יבטל את הבחירות בכללן

לפי סעיף קטן (ד).

היו"ר א' לי ן;

אמקד את הדיון לפי הסוגיות. ראשית, העילה לפי פיסקה (1) מחייבת להוכיח

שהבחירות בקלפי ספציפית לא חתנחלו כחוק, בעוד שהעילה השלישית שהושמטה מתייחסת

לפגם, בלי שיש צורך להוכיח את הזיקה בין הפגע לבין ההצבעה בקלפי ספציפית. אנחנו

צריכים להכריע אם אנו רוצים להוסיף גם את העילה של פגם כללי בניהול הבחירות, נוסף

לזיקה לקלפי מסו י ימת.

ש' ג וברמן;

אני סבור שהמלים "שבהנהלת הבחירות או במהלכן היה פגם העלול להשפיע על תוצאות

הבחירות, על מספר הקולות או על חלוקת המנדטים" חופפות ונכללות בתוך הביטוי

"שהבחירות בקלפי מסו י ימת לא התנהלו כחוק". איני יכול להפריד בין שני הביטויים

האלה. הבחירות אינן מתנחלות כחוק כאשר יש בהנהלת הבחירות או בהמהלכן פגם העלול

להשפיע על תוצאות הבחירות.

הי ו"ר א' לי ן;

"במהלכן" - משמע גם מחוץ לקלפי.

ש' ג וברמן;

לא נאמר "ההצבעה בקלפי", אלא "הבחירות בקלפי".

היו"ר א' לי ן;

איננו חייבים להיות צמודים לנוסח הקודם. נניח שמישהו הצליח לחוכיח פגם חמור

במהלך הבחירות, אך לא הצליח להוכיח גם זיקה לקלפי מסו י ימת. למה שזה לא ישמש עילה?

יצחק לוי;

אתן דוגמה. בוועדת הכנסת היו טענות שהברכות ששלחו מהרבי מלובביץ הן פגם

בתהליך הבחירות וזה השפיע על הרבה בוחרים. בית המשפט לא דן בזה וועדת הכנסת לא דנה

בזה.

מי גפני;

אני חושב שהיושב נגע קודם בנקודה המרכזית. ועדת הכנסת לא שמעה את הערעור

בנושא הברכות. השביעו אנשים ובירכו אנשים על מנת שיצביעו עבור מפלגה מסו י ימת,

והוגש על זה ערעור - בעצם לא ערעור אחד, אלא כל חערעורים נוגעים לענין הזה. ועדת



הכנסת לא קיבלה זאת, ולדעתי בצדק, כי יש כאן שני דברים שונים. עד כמה שהספקתי

להבין במחצית השנה האחרונה, בערעור בחירות אין נוגעים כלל בנושא הפלילי. גם אין

נוגעים ביושרו, בפעילותו החוקית או הלא חוקית של הנבחר או של הסיעה ששלחה אותו.

ערעור בחירות מתייחס אך ורק לפעילות ועדות הקלפי וועדות הקלפי, האם הן ניהלו את

הבחירות כחוק. משמע שאני יכול להצביע על אדם מסו י ים שהצביע בקלפי ספציפית, ומתברר

שהוא בעצם לא הצביע. בתעודת הזהות הוא חתום כמי שהצביע, אך לאחר חקירה מתברר שהוא

לא הצביע, ובאותה קלפי ספציפית נרשם שהמפלגות קיבלו 900 קולות, שעה שהצביעו שם

800 איש. אם 100 הקולות החסרים יכולים לשנות את תוצאות הבחירות, יכולים לערער על

כך לפי החוק, ובית המשפט יכול לשנות את התוצאה ולהחליט על בחירות חוזרות.

יש אפשרות לקבוע חוק חדש שיאפשר לפסול נבחר מסויים או סיעה מסויימת ללא קשר

לתוצאות הבחירות ברגע שיתברר שאותה סיעת נקטה אמצעים פליליים, אבל זה לא החוק

לעני ן ערעור בחירות. זה חוק חדש שאינו קשור לעני ן הזה.

היו"ר א' לי ן;

השאלה העומדת לדיון היא מה יהיו העילות להגשת ערעור על תוצאות הבחירות.
מי גפני
אדוני היושב ראש, אתה הצבעת על זה בהתחלה, ואני הושב שזו רוח הדברים

בערעור בחירות. כך גם הבנתי במהלך כל הדיונים.

היו"ר א' לי ן;

חבר-הכנסת גפני, אינני בטוח שההבחנה שעשית היא הבחנה נכונה. גם אם הבחנה זו

קיימת כיום בחוק, אינני בטוח שהיא צריכה להישאר. ניקח שוב את הדוגמה הפשוטה, ואפנה

את השאלה גם למר גוברמן כדי שהוא יסביר לנו מה המצב המשפטי. סיעה ניהלה מערכת

בחירות וקיבלה קולות באמצעים בלתי חוקיים. אנחנו רוצים לפסול אותה, כלומר שלא יהיו

לה נבחרים בכנסת, שכן בית המשפט שוכנע שקולותיה הושגו באופן מאסיבי באמצעים בלתי

חוקיים. האם החוק מאפשר זאת היום?
שי גוברמן
יש להבחין בין עילות הערעור לבין התרופות.
היו"ר א' לי ן
אני מדבר כרגע על העילות.
שי גוברמן
כשבוחרים מצביעים בקלפי והצבעתם נגועה בשוחד או בשחיתות אחרת, אני טוען שאלה

הן בחירות שלא התנהלו כחוק, ולא הייתי מציע לפרש את הביטוי "התנהלו כחוק" פירוש

מצמצם. לדעתי, צריך לפרשו בצורה רחבה, לאמור: אם תהליך של בחירות חוקיות הוא

תהליך המבטא את הרצון האמיתי של הבוחרים, הרי כאשר הרצון שהובע בבחירות אינו הרצון

האמיתי, אלא רצון של חלק ניכר שהוא מושחת, אלה אינן בחירות כחוק, ויש על זה פסיקה.
היו"ר א' לי ן
עם כל הכבוד, זו פרשנות.
שי גוברמן
יש פסיקה.
היו"ר א' לין
אבל אנחנו רוצים לתת ביטוי לרצונו של המחוקק בחוק. כפי שחבר-הכנסת גפני הציג

את זה, מנוסח החוק עולה שאנו תוקפים את ניהול הבחירות, אבל איננו תוקפים את המעשים

הבלתי חוקים שעמדו מאחורי השגת קולות. מר גוברמן אומר שיש לפרש את הענין בצורה

רחבה, ואני נוטה להסכים שהתפיסה צריכה להיות תפיסה רחבה, אלא שלדעתי צריך לתת לזה

ביטוי בסעיפי החוק עצמו ולא רק בפרשנות של הפסיקה.

ו

אם כן, אני מבקש שתהיה קודם התייחסות לענין הזה: סיעה קיבלה קולות באמצעים

פליליים, כלומר אנשים שקולותיהם נקנו הצביעו לפי הסדר - תעודת הזהות שלהם כשרה, הם

קיימים, הם אינם משקרים. האם אנו רוצים שזו תהיה אחת העילות לערעור בחירות? זו

חשאלה העקרונית הנשאלת עכשיו. לאחר מכן נדבר על פרשנות ועל ניסוח.

יצחק לוי;

ראשית, תשובתי לשאלתך חיובית.

אשר לפירוש של מר גוברמן, נראה לי שכל זמן שאנו משאירים את המלים "קלפי

מסו י ימת" הפירוש מצומצם יותר. יכול להיות שאפשר למחוק את המלים האלה, ואז הפירוש

יהיה רחב י ותר.
מי גפני
הנקודה היא בדיוק זו שחבר-הכנסת לוי עמד עליה, היינו שהבחירות בקלפי מסו י ימת

לא התנהלו כחוק. אם ברור מעל כל ספק שסיעה מסו י ימת עשתה פעולות בלתי חוקיות, אך

אי-אפשר להצביע על קלפי מסויימת, אין תרופה לענין הזה במסגרת החוק בדבר ערעורי

בחירות, אלא אם כן פוסלים את הסיעה. במסגרת התרופות שההוק קובע הוא מאפשר לקיים

בחירות חוזרות או לפסול קלפי מסויימת. כיוון שבמקרה זה אי-אפשר להצביע על קלפי

מסויימת, הרי שהתרופה היא פסילת האישים או הסיעות, והתרופה הזאת אינה כלולה בחוק

שלפנינו.
היו"ר א' לי ן
יכול להיות שבחוק הזה אין תרופה כזאת, אך אנחנו עוסקים עכשיו ביצירת

החוק. אני רואה שיש כבר נקודות שיהיה צורך להשקיע בהן יותר מחשבה לקראת הדיון

הנוסף בישיבה הבאה.
מ' גפני
שכחתי עוד נקודה אחת, אדוני היושב ראש. אשר לשאלה אם לקיים את החוק כמות

שהוא או לשנותו, כאן אני חושב שייווצר אי-הצדק שדיברת עליו קודם כאשר אנו מנסים

לעשות את הצדק המוחלט, כי אין שום בעיה לשום סיעה בכנסת או לרשימה להעסיק את בית

המשפט ולהציפו בערעורים.
היו"ר א' לי ן
זה מחייב אותנו עוד יותר להגביל את מי שרשאי לפנות.
ש' שטרית
לי יש קושי ליצור קשר בין פסילת הבחירות לבין עבירה המבוצעת על ידי פעילים

של סיעה, ולאו דווקה בקטע של ההצבעה עצמה.



היו"ר א' לין;

אגב, חבר-הכנסת שטרית, אין חובה לפסול את הבחירות כולן. הסמכויות שיש לבית

המשפט הן רהבות והוא מפעיל אותן על פי המימדים של היקף הבעיה.

ש' שטרית;

נניה שאנו מקבלים את הגישה לפיה זה יכול לשמש עילה לערעור בחירות. אם מדובר

בסיעה גדולה שפעילותה היתה כל כך אינטנסיבית, השפעתה על תוצאות הבחירות היא

משמעותית, ולכן ייתכן שבית המשפט יפעיל את סמכותו לפסול את כל הבחירות, ואז ייערכו

בחירות חדשות. אם מסתבר שההשפעה היא אזורית מקומית, יש סמכות לפסול את הבחירות

באזור מסו י ים בלבד.

בהעדר הרשעה במעשים אלה, אם יש אפשרות להצביע על קלפי מסויימת בה היח פגם

בניהול הבחירות, הרי שהדברים ניתנים להוכחה ברורה. אם רוצים להוכיח חרמות,

נידויים, שוחד וכיוצא באלה, מעלים את רמת ההליך לרמה של הליך פלילי כמעט, והשאלה

היא אם לא צריכה להיות הפרדה בין סיטואציה בה רוצים לבטל את הבחירות בעקבות פעולות

שאינן קשורות להצבעה עצמה לבין סיטואציה בה מגישים ערעור בחירות כפי שזה מופיע

היום בספר החוקים או בהצעת החוק שלפנינו.

זה דומה לעני ן החילוט בעבירות סמים בו דנו לפני מספר ישיבות - חילוט כשיש

הרשעה וחילוט באין הרשעה, חילוט פלילי וחילוט אזרחי. כאן יש סיטואציה בה הולכים

לקבוע שאדם עבר עבירה על חוקי הבחירות, אבל לא כשיש אישום ספציפי נגד פלוני, אלא

בקשר לדיון האם תוצאות הבחירות יעמדו בתקפן אם לאו.

לכן הייתי אומר שיש אולי לעשות מין הבחנה בין שני סוגי הליכים. משום חומרת

התופעה בבחירות הקודמות אינני בטוח שזו צריכה להיות הצעת החוק. הרי יש שתי בעיות.

הבעיה הראשונה היא של הגדרת פעולות מסויימות שאינן מוגדרות כיום כעבירות, והבעיה

השניה היא עילה של פרקטיקות מסויימות כבסיס לערעור. אני חושב שאלה שתי סוגיות

שצריך לטפל בהן.

נניח שסוג מסו י ים של מעשים אינו נחשב כיום כעבירה.

היו"ר א' לין;

בזה איננו עוסקים.

שי שטרית;

אבל אם אתה מדבר על התופעה החברתית, איך שיבשו תוצאות של בחירות במובן זה

שלא היתה בחירה חופשית, אלא היתה זו תוצאה של איומים על אנשים שאם לא יצביעו בעד

מפלגה מסויימת תרבץ עליהם קללה - לפי ההגדרות של הדין הפלילי או לפי חוק הבחירות

עצמו, הקובע את ההוראות לגבי שוחד בחירות, הבטחות או איומים - אינני בטוח שהמעשים

הללו נכללים בגדר זה.

צריך לתקן את הקטע ההוא כך שיכלול גם מעשים כאלה ואחר כך נוכל לשכלל ולשפר

גם את הקטע של ערעור בחירות. אם לא נשכלל את הקטע חהוא של העבירות, יהיה לנו קשה

להתמודד עם הבעיה בקטע של ערעור בחירות. רק אז נוכל לכתוב במסגרת העילות שהבחירות

לא התנהלו כחוק והמנדטים לא חולקו כחוק ונוסיף עילה שפעילי הסיעה עסקו בתעמולת

בחירות בניגוד לסעיפים אלה ואלה.

אני מתאר לי שזה יהיה מוגזם לדבר על פסילת תוצאות הבחירות בגלל זה שגודל

המודעה לא היה לפי המידות המותרות. לכן צריך לצמצם את סוג ההפרות של דיני הבחירות

שאפשר שישמשו עילה לפסול את תוצאות הבחירות. בכך משכללים את הקטע ההוא, כוללים את

העילה הנוספת בהצעת החוק שלפנינו, מתקבלת תמונה שלמה ואז יכולים להחליט - בזה אני



חוזר להערתי הראשונה - אם רוצים או לא רוצים שתהיה גם הרשעה באותם מעשים. אפשרות

אחת היא לבוא ולהוכיח בבית המשפט שהופרו ההוראות לא לקלל, לא לנדות ולא לעשות

חרמות, וזה מהווה עבירה, ולהתבסס על זה בלי שתהיה הרשעה, ואפשרות אחרת היא לדרוש

הרשעה. באלטרנטיבה של ההרשעה יש חולשה, כי עד שהדיון יסתיים בהרשעה יעברו אולי

שלוש שנים.

שי גוברמן;

אתה מדבר על חקירה משטרתית?

שי שטרית;

זה שיקול נגד דרישת ההרשעה ובעד הגישה של השארת העילה בלי דרישת הרשעה. זה

גדר השאלות שאנחנו צריכים להכריע בהן אם אנו רוצים להרחיב את העילות מעבר למה

שכתוב בסעיף 86(א) המוצע.

יי עזרן;

הניסוח לא ברור לי. כתוב בסעיף "שהבחירות בקלפי מסו י ימת לא התנהלו כחוק",

וזה מושג רחב מאד. יכולה להיות פסילה טכנית, כגון שתעודת הזהות לא היתה כשרה,

ומיתה עלולה להיות לדבר השפעה על תוצאות הבחירות. מקרה שחיה בשנת 1973 שנפסלה קלפי

מסו י ימת כי התמונה בתעודת חזהות היתה תפוסה בסיכה ולא מהודקת כדין. קול אחד לא חיה

משנה, אבל בבחירות החוזרות - בית המשפט פסק באותו מקרה שיתקיימו בחירות חוזרות

באותה קלפי - הסיעה שקיבלה קודם רוב קיבלה מיעוט, ומי שאמור היה להיות ראש המועצה

המקומית היה סגן, וזה שחיה צריך לחיות סגן היה ראש המועצה, וכעת הוא שר בישראל.

לדידי הנושא הזה הווה עובדה.

במקרה זה אם נתייחס לאותו קול בודד, ודאי שאין לו שום השפעה ושום השלכה, אבל

אם נהליט שכל הקלפי פסולה, זה עלול לשנות לגמרי את המצב ביחס לכל הקלפיות. לכן אני

שואל מה פירוש ייוהיתה עלולה להי ות לדבר השפעה על תוצאות הבחירות"? למה להשתמש

בלשון עבר ולא לומר "ועלולה להיות השפעה על תוצאות הבחירות"? הרי ההשפעה היא גם על

העבר וגם על העתיד. הנוסח פשוט מעורפל.

היו"ר א' לי ן;

זמן העבר בנוסח הוא שלא נראה לך?

י י עזרן;

כן.

היו"ר אי לי ן;

ההתייחסות היא לתוצאות עצמן, כי התוצאות מצולמות בנקודת זמן ספציפית. השאלה

היא אם התוצאות הסופיות של הבחירות היו יכולות להשתנות בעקבות זה. ההתייחסות היא

למצב סטטי, אבל אין זו השאלה המרכזית העומדת לפנינו.

יש לנו אי-אלו עקרונות שמנחים אותנו כשאנו עוסקים בחקיקה חדשה. בל נשכח

שהמטרה המרכזית שעמדה לנגד עיני המציעים היתה שוועדות הכנסת לא ימשיכו לפעול

כערכאה שיפוטית ושהסמכות תועבר לבית המשפט. לא היתה לנו כוונה לפרוש את העני ן כפי

שאמר חבר-הכנסת שטרית, שלדאבוני הרב לא נכח בחלק הראשון של הדיון, עכשיו הוא אינו

שומע את דברי ויכול להיות שאחר כך הוא יחזור וידבר בלי לשמוע את החלק הרביעי של

הדיון.



בבואנו להעביר את הסמכות לבית המשפט איננו יכולים לעשות עבודה חלקית. אנחנו

צריכים להשתדל לעשות עבודה שלמה תוך ידיעת היעד העומד לפנינו. איננו באים לשנות את

ההגדרה מה מהווה מעשה חוקי ומה אינו מהווה מעשה חוקי. בעני ן זה אנו משאירים את

ההגדרה על פי החוק הקיים. אנו עוסקים רק בשאלה באילו עילות אפשר יהיה לבקש לפסול

תוצאות בקלפי או באופן כללי.

הועלתה כאן אפשרות להוסיף שתי עילות, ואני מעלה אותן כנושא למחשבה לקראת

הדיון בישיבה הבאה. עילה אהת אומרת שלא צריך לייחס את המעשה הבלתי חוקי לקלפי

מסויימת, אלא די להצביע על מעשה בלתי חוקי בניהול הבחירות. עילה שניה היא מעשה

בלתי חוקי של סיעה לא בניהול הבחירות, אלא בהשגת הקולות שהצביעו עבורה. זו עילה

נוספת שאנו מציעים לשקול אותה, כשבצידה תהיה גם סמכות לבית המשפט לא רק לפסול חבר

כנסת באופן אישי אלא גם לפסול סיעה שלמה. אם הסיעה כולה קיבלה באופן מאסיבי קולות

כתוצאה ממעשה בלתי חוקי, יכול בית המשפט לפסול את כולה.

אם נקבל רק את החלק הראשון, הרי שאין בכך כדי לשנות מהעילות הכתובות כיום

בחוק הבחירות לכנסת. אם נכלול גם את העילה הנוספת, הרי שנרחיב במקצת את העילות.

מאחר שהעילות הן הנושא המרכזי נפסיק עכשיו את הדיון בחוק הזה ונחדש אותו בעתיד

הקרוב ביותר. האמנתי שנוכל לסיים היום את הדיון, ולכן קבעתי נושא נוסף לדיון בשעה

12:00 - דחינו אותו בחצי שעה - אבל שגיתי. מאחר שהסוגיות הן סוגיות מפתח כבדות,

אני מבקש שנקדיש להן מחשבה לקראת הישיבה הבא.

מי גפני;

כפי שהצגת את זה, אדוני היושב ראש, גם חבר-הכנסת רמון וגם אני הגשנו את הצעת

החוק כדי להעביר ערעורי בחירות לבית המשפט, שהוא בעל הסמכות האובייקטיבי ביותר,

ודאי יותר מוועדה של הכנסת, במיוחד לאור הדיונים בהם נכחתי בוועדת הכנסת. כיוון

שהיושב ראש הציג את הדברים כחומר חשיבה לחברי הוועדה, אבקש להפנות את תשומת לבם גם
לנקודה הבאה
החוק הקיים הוגש על מנת לסגור את נושא הבחירות, היינו שלא ייווצר

מצב שהבחירות יתמשכו לאורך זמן, ולפי דעתי, זה חוק פגום מיסודו. הוא אינו עונה על

הרבה דברים ועל הרבה שאלות, כי לא השקיעו בו הרבה מחשבה, הוא אף פעם לא בא לידי

ביטוי מעשי והובא תמיד לוועדת הכנסת כדי שהיא תסיים את הדיון בענין זה.

עכשיו שאנו מחוקקים את החוק החדש ומעבירים את הענין לבית המשפט, אם הוא יגיע

פגום, יכול להיות שבמקרה הספציפי הזה טוב מבחינתי שהוא יגיע פגום, אבל לטובת

הדורות הבאים עדיף שלא יגיע פגום.

ב. הצעת חוק לשכת עורכי הדין (תיקון מס' 16), התשמ"ט-1988
היו"ר א' לי ן
אנו עוברים לנושא השני העומד על סדר היום: הצעת חוק לשכת עורכי הדין (תיקון

מסי 16), התשמ"ט-1988.

ראשית, אני רוצה להתנצל לפני הנציגים המכובדים של לשכת עורכי הדין על שדחינו

את מועד חדי ו ן בחוק זה מ-12:00 ל-12:30. הוועדה בדרך כלל משתדלת לא להזמין את כל

המשתתפים בדיון לאותה שעה.

בהזדמנות זו אני רוצה להוסיף, עורך-דין רובין, שלהערכתי יש ללשכת עורכי הדין

תרומה ההולכת וגדלה לעבודת הוועדה. אנחנו שומעים דעות רציניות, מאד מקיפות בנושאים

המובאים לדיוני הוועדה, וזה תורם תרומה מאד מאד חשובה לכך שנגיע להחלטות יותר

טובות ויותר נכונות. בדרך כלל אנחנו גם זוכים להשתתפות כמעט מלאה של נציגי הלשכה

בנושאים שכל אחד מהנציגים מתמחה בהם, וללא שום ספק התרומה ניכרת וחשובה ביותר. אני

מקווה שכך זה יימשך.



אתמול שמענו דברים מפי ד"ר קלינג, ואני מוכרח לומר שהיתה זו הרצאה בהירה

ועניינית, וכל חבר ועדה שנכח כאן יודע שזה תרם לקבלת הההלטות הנכונות. כך שאנחנו

מאד שמחים על ההשתתפות שלכם.

עו"ד י' רובי ן;

תודה רבה.

הי ו"ר א' לי ן;

אשר להצעת ההוק המונחת לפנינו, כמעט סיימנו את הדיון בה והגענו לסעיף הדן

בבית הדין המשמעתי והקשור בסעיפים הנוגעים לפרסום ברבים של ההלטות בתי הדין

המשמעתיים. אתם גם הפניתם מכתב בנושא זה ליושב ראש הוועדה מיום 16 במאי 1989. אבקש

שתציגו את עמדת הלשכה, וזה יהיה בסיס לדיון ולהחלטות בעני ן.

עו"ד י' רובי ן;

ראשית, אני רוצה ליושב ראש הנכבד על דבריו המחמיאים, ואני מקווה ששיתוף

הפעולה אכן יימשך, וביתר תוקף. אני גם רוצה להודות לו על כך שהוא נענה לבקשת הדחיה

שלנו בנושא הפרסום, והיא אכן הבשילה פירות. ישבה ועדה בראשות עורכת-הדין יהודית

קרפ, המשנה ליועץ המשפטי לממשלה, בתוקף תפקידה כהברת הלשכה, והציעה הצעות שנדונו

לאחר מכן בוועד המרכזי. הוועד המרכזי החליט - אני אומר זאת באופן כללי, לאחר מכן

ארד לפרטים - שלגבי עונש השעיה או הוצאה מהלשכה תהיה חובת פרסום של שם המורשע

בדין. לעומת זאת כשמדובר בהשעיה זמנית, כלומר אותה השעיה שהיא מנת חלקו של

עורך-דין לפני הרשעתו, טרם נתבררו הראיות בקשר לכך, הדבר יהיה נתון לשיקול דעתו של

בית הדין שבפניו עומד האדם.

נדמה לי שבנדון זה התקרבנו לדעות שהושמעו בוועדה בישיבתה לפני כחודשיים

ואולי אף הפלגנו ועלינו עליהן.

היו"ר א' לי ן;

בדבר אהד הפלגתם ובדבר שני אינני בטוח שאני מבין את הצעתכם, אבל מאחר שהיה

פסק זמן די ממושך בין הדיון הראשון לבין הדיון השני, אני מציע שחברי הוועדה ישאלו

שאלות ונבהיר את העני ן.

מה לגבי עורך דין שהורשע בבית המשפט בעבירה שיש עמה קלון? בדיון הקודם הובעה

דעה שאם עורך דין הורשע בעבירה שיש עמה קלון, ועל בסיס הרשעה פלילית זו נוקטים

נגדו אמצעים משמעתיים נוספים, אין שום סיבה שלא לפרסם את הסנקציות שננקטו נגדו

מאחר שביסודו של דבר עומדת ההרשעה של בית המשפט בעבירה שיש עמה קלון.

עו"ד י' רובין;

נכון, אנחנו חושבים שהפתרונות שאנו מציעים אכן עונים לענין זה. כלומר, אם

ההרשעה בפלילים בענין שיש בו משום קלון משמשת בסיס להרשעה בבית הדין המשמעתי, חייב

בית הדין המשמעתי להחליט על פרסום שמו של אותו אדם. אין לו בכלל שיקול דעת בנושא

זה. לעומת זאת אם מדובר בהשעיה זמנית, ולא בעונש של השעיה או של הוצאה מהלשכה, אנו

משאירים את העני ן לשיקול דעתו של בית הדין, כי ייתכן מאד שאמנם היתה זו הרשעה

בפלילים, אבל בית הדין סבור שיש ממש בנימוקי הערעור שאותו נאשם מציג לפניו. לכן
הוא יכול להגיד
כיוון שהענין עדיין מסופק ולא ברור מה תהיה תוצאת הערעור, אנהנו

נשקול בשלב זה שלא לפרסם את דבר ההשעיה. אבל במקרה המתאים בית הדין מוסמך בהחלט -

ואני מניח שהיושב ראש התכוון למקרה הברור, החד והחותך - להחליט על פרסום דבר

ההשעיה.



מ' וירשובסקי;

ראשית, אני מצטרף לברכה של היושב ראש ללשכה על תרומתה, ואני יושב די הרבה

שנים בוועדה ואני יודע שהתרומה היא רבת שנים.

האם איננו מטפלים יותר מדי בלשכת עורכי הדין? האם לא צריך להשאיר את רוב

הדברים האלה לסידורים פנימיים בתוך הלשכה ושהמהוקק יעסוק בה פחות? נקבע מספר

עקרונות יסוד, ויתר הדברים ייקבעו בסידור פנימי. זה התיקון הששה-עשר לחוק, בממוצע

תיקון אחד כל שנתיים, ואינני יודע אם אנחנו צריכים לעסוק בזה. האם נתנו אי פעם את

דעתנו על כך גם מבחינתנו כחברי ועדה וגם מבחינת לשכת עורכי הדין? האם איננו נכנסים

כאן לדברים שטוב להם שי וסדרו באופן דמוקרטי בתוך הלשכה, בלי שיהיה פיקוח של המהוקק

הראשי ?

היו"ר א' לי ן;

מה הם הנושאים שאתה חושב שמוטב שהחוק לא יעסוק בהם?
מ' וירשובסקי
לכשעצמי, לו הייתי חבר לשכה פעיל, אולי הייתי מתנגד לתיקון המוצע בשאלה אם

אם אדם יכול לחזור ולהיבהר פעם נוספת לכהונה. בכל אופן איני יודע אם המחוקק הראשי

צריך לעסוק בנושא ברמה הזאת. צריך לקבוע כעיקרון שיש בית דין משמעתי ושיייעשה בו

צדק, היינו לקבוע כל מיני דברים כלליים כאלה ודברים מאד בסיסיים, בלי להיכנס

לפרטים. אם מחר תהיה דעה אחרת, נצטרך לתקן שוב את החוק ואינני יודע אם זה נחוץ, הן

מבחינת העומס על המחוקק והן מבחינת החיים הפנימיים של הלשכה. זו בעיה שמטרידה אותי

כבר הרבה זמן, כי מאז שאני חבר הכנסת וחבר הוועדה הזאת טיפלתי הרבה פעמים בנושאים

הנוגעים לחוק לשכת עורכי הדין ותמהתי על כך לא פעם.

אינני יודע אם אנחנו צריכים לעסוק בדברים האלה בחקיקה ראשית. לכל היותר אולי

זה צריך להיות בצורת תקנות שיאושרו על ידי ועדת החוקה, חוק ומשפט כדי שיהיה פיקוח

של המחוקק.

היו"ר א' לי ן;

כדי שהדיון בכיוון שהצעת יהיה פורה אני מציע שנתייחס לחוק סוגיה סוגיה. במה

שנוגע לעקרונות הפרסום באשר לעורכי דין שבתי הדין המשמעתיים קיבלו החלטות לגבם על

חריגות מהאתיקה המקצועית או עבירות פליליות, נדמה לי שיש בזה עני ן ציבורי ברור

ואין זה נושא שאתה חושב שצריך להשאיר אותו רק לשיקול דעתה של הלשכה.

מי וירשובסקי;

אכן כך.

הי ו"ר א' לין;

מבחינת התפיסה הכללית, העברנו ללשכת עורכי הדין סמכויות מאד מפליגות,

ובמקרים רבים הן מוסדרות בחוק ולא על ידי ארגון שהוא מקצועי בעיקרו. משום כך

התפיסה הגלומה בחוק זה היא שהמחוקק כן מתערב וכן רוצה לוודא שהאינטרס הציבורי לא

ייפגע במקרים אלה בהם העביר סמכויות כה מפליגות. אולם אם מישהו יחשוב שזה מיותר

שהמחוקק יעסוק בסוגיות מסויימות, אנחנו בהחלט יכולים לדון בזה במסגרת הצעת חוק

חדשה, ונשמח לשמוע באילו נושאים כדאי שהכנסת לא תדון. בענין זה היזמה יכולה לבוא

או מטעם הלשכה או מטעם חבר-הכנסת וירשובסקי.

נחזור עכשיו להצעות הלשכה לענין הפרסום.
ר' מלחי
יש לי ספקות לגבי ההצעה השניה שבאה לאפשר פרסום של השעיה -זמנית בסעיף 78.

1ה עומד בניגוד להוראה בסעיף 72 האומרת שכל עונש - ודאי וודאי פרסום - לא יבוצע כל

עוד אינו סופי. אמנם זה נתון לשיקול דעתו של השופט, אבל יש לי ספק אם הדבר

רצוי בצורה זו, משום שאם ההשעיה הזמנית לא היתה כל כך צודקת כלפי עורך-הדין ופסק

הדין משנה את זה לאחר מכן, הנזק אינו ניתן לתיקון.

אם עומדים על כך שתהיה אפשרות לפרסם גם השעיה זמנית - ויש לזה טעם משום שיש

כאן גם עני ן של אינטרס הציבור לדעת על ההשעיה הזמנית - לפחות הייתי יוצרת אפשרות

של ערעור על ההחלטה הזאת, תוך עיכוב הפרסום עד לקבלת התוצאה של הערעור.

הי ו"ר א' לי ן;

הצעת הלשכה נראית לי על שני חלקיה. אם אדם הורשע על ידי בית משפט, ההרשעה

מתפרסמת, בין שזו הרשעה בערכאה ראשונה ובין שזו הרשעה בערעור. מסיבה זו אנו מדברים

כאן על שיקול דעת ולא על חובה. בית הדין ישקול על פי נסיבות העני ן. ערעור בנושא זה

יכול להימשיך שנתיים ושלוש. מן ההכרח להביא בחשבון את האינטרס הציבורי, ומשום כך

אנו משאירים את הסמכות בגדר של שיקול דעת. לכן לי על כל פנים ההצעה נראית, ואני

מבקש לשמוע את דעת חברי הוועדה האהרים.

די ליבאי;

הדברים אינם פשוטים. אין לי ספק שאם ניתן גזר דין או עונש של הוצאה מהלשכה,

חייב להיות פרסום מתאים. אני מבין שזו המלצת הלשכה בנדון זה וצריך לתמוך בכך.

אני עובר עכשיו לסוגיה השניה של השעיה כעונש, לא של הוצאה מהלשכה. לכאורה,

אם מחליט בית הדין להשעות מישהו מהמקצוע, מן הראוי שציבור הלקוחות יידע על כך,

והדבר הטבעי הוא לומר את אשר נאמר במסמך שלפניו מטעם הלשכה, שגם כל השעיה תתפרסם.

אולם כאן אני מעלה את הקושי הבא: אם כל השעיה תתפרסם, ייתכן שהרכבים מסו י ימים של

בתי הדין יחששו לגזור השעיה לא בגלל הצורך להרחיק אדם מהמקצוע לזמן מסויים כתגובה

עונשית, אלא בשל הנזק העצום הכרוך בפגיעה בשמו ובהמשך פרנסתו אם יושעה

לחודשיים-שלושה וגזר דין יתפרסם.

אנחנו עומדים לעשות את הענין כענין שבחובה, כלומר הפרסום אמנם יש לו מטרה

עונשית לגבי הנדון, אבל האם לא תהיה לו מגמה של הרתעה לגבי בית הדין השופט את חברו

שיימנע מלהשעות בגלל העובדה שההשעיה כורכת כחובה גם את פרסומה? לכן אם מדובר

בהשעיה לתקופה ארוכה, אני מסכים שהשיקול הדומיננטי הוא כמו בהוצאה מהלשכה. אם

מדובר בהשעיה לתקופה קצרה, השאלה היא אם לא לתת לבית הדין את שיקול הדעת אם לפרסם

או לא לפרסם, כפי שזה כיום. אני מעלה זאת כשאלה בגלל השיקול הזה ואני רוצה לשמוע

את תגובות נציגי הלשכה לחשש שאני מעלה כאן. לא צריך לומר כאן מה המשמעות של פגיעה

בשמו של עורך דין שהוא מושעה, מבחינת המשך תפקודו ופרנסתו בעתיד, וזה אמור לגבי

בעלי מקצוע רבים.

בסעיף 78 הדן בהשעיה זמנית ההצעה היא שבית הדין יהיה מוסמך להחליט על פרסום

דבר ההשעיה הזמנית. זו סמכות שלא היתה לו עד כה, אבל אני מבין שאין חובת פרסום.

אני תומך בזה, דהיינו מתן שיקול הדעת הוא במקומו והוא גם עונה על החשש שהבעתי קודם

לכן. במלים פשוטות אני תומך בהצעה לגבי הוצאה מהלשכה ולגבי השעיה זמנית, אך כיוון

שהשעיה יכולה להיות עד עשר שנים, השאלה היא אם לא לומר: מזמן מסויים - חובת פרסום,

ועד זמן מסויים - שיקול דעת לבית המשפט. אינני בטוח עמדתי. אני פשוט רוצה להתייעץ

בנושא זה עם חברי הבכירים בלשכת עורכי הדין.
היו"ר א' לין
על פי המקרים שאני ראיתי החלטת ההשעיה אינה קלה והיא ניתנת במקרים חמורים.

אני חושב שנציגי הלשכה גם יוכלו להסביר את זה.



כנגד הפגיעה באותו עורך-דין בגלל הפרסום אנחנו צריכים לראות תמיד לנגד

עינינו את החובות המיוחדות המוטלות עליו לא כאזרח רגיל אלא כעורך דין. אנו מדברים

כאן על מקצוע בו החובות המוטלות על האדם מבחינת היושר, האתיקה והאמינות כלפי הלקוח

צריכות להיות הרבה יותר מפליגות מאלה המקובלות בדרך כלל. כשאנו מציגים את הפגיעה

בעורך-הדין אנחנו צריכים להביא בחשבון גם את החומרה המיוחדת של המעשים שאותו אדם

עושה בהיותו עורך דין. צריך למדוד את שני הצדדים.

שי גוברמן;

כמה הערות טכניות. ראשית, כשמדובר בפרסום דבר הוצאתו של עורך דין מחברות

בלשכת עורכי הדין, מוצע בפניה של הלשכה שהפרסום ייעשה על ידי הוועד המחוזי. עם כל

הכבוד, נדמה לי שהיה רצוי שהפרסום ייעשה במרוכז על ידי הוועד המרכזי. גם בחירת

העתון שבו יהיה הפרסום, נוח שתהיה בדרך של רוטציה בין העתונים היומיים השונים

ורצוי שזה ייקבע לא במישור המחוזי, אלא במישור הארצי ועל ידי הוועד המרכזי.

הי ו"ר א' לי ן;

האם זה מסוג הדברים שצריכים להיות בחוק לדעתך?

ש' גוברמן;

אני חושב שזה צריך להיקבע בחוק, כי כאן מטילים חובה והחוק צריך להבהיר על מי

מטילים את החובה. אם כותבים שהלשכה תפרסם, המשמעות היא שהוועד המרכזי יפרסם.

אשר לפרסום, במכתב של לשכת עורכי הדין נאמר שהפרסום ייעשה בפרסומי הלשכה,

ומזה אפשר להבין כאילו מדובר בכל הפרסומים. כמובן, אני מציע שזה ייעשה רק באחד

מפרסומי הלשכה ולא בכל הפרסומים, כי ברוך הי, יש ללשכה מספר בטאונים, ואינני בטוח

שיש הצדקה שהפרסום ייעשה בכולם.

עו"ד י' רובין;

יש פרסום מרכזי של הוועד המרכזי ויש פרסומים מחוזיים.

היו"ר א' לי ן;

הכוונה, כמובן, לפרסומים של הלשכה המרכזית.

שי גוברמן;

אבל לא לכל הפרסומים. צריך לבחור בפרסום אחד של הוועד המרכזי.

הערתי האחרונה נוגעת להבחנה בין השעיה זמנית, שאיננה עונשת, לבין השעיה

שיכולה להיות לתקופה קצרה, אבל היא באה כעונש. אין ספק שכאשר מדובר בענישה ההשעיה

צריכה לבוא לידי ביטוי על ידי פרסום מתאים. בהשעיה זמנית, כאשר המשפט הפלילי עדיין

לא הסתיים, אני נוטה להמליץ שלא תהיה חובת פרסום.

עו"ד מ' ינון;

ההשעיה הזמנית מתחילה כבר מהרגע שהוגש גליון האישום.

ר' מלחי;

כאן הדבר מופיע כנתון לשיקול דעתו של בית המשפט.



ע ו"ד מ' ינון;

רציתי להעיר לגבי שני דברים. ראשית, לגבי נושא ההשעיה לתקופה קצרה, גם

חבר-תכנסת ליבאי העלה אותו וגם אנחנו התלבטנו בו במוסדות הלשכה ואפילו הועלתה הצעה

שהשעיה תהיה רק משלושה חודשים ומעלה, היינו שבית הדין לא יוכל להטיל השעיה קצרה,

כי יש בכך עונש כפול כשנותנים השעיה קצרה וגם פרסום. היו על זה דיונים רציניים

והסיכום היה להשאיר בכל זאת את האפשרות של השעיה קצרה עם פרסום, כי כפי שאמר יושב

ראש הוועדה, מנסיוננו אנו יודעים שמגיעים בדרך כלל להשעיה כשמדובר באנשים שעברו

כבר מסלול של הרשעות קודמות ושקיבלו בעבר השעיה על תנאי. הרי לפני כמה שנים הוספנו

גם השעיה על תנאי, כלומר מי שכבר מגיע להשעיה, בדרך כלל אין זו הפעם הראשונה שהוא

מגיע לבית הדין.

יצחק לוי;

מה ז ו השעיה חלקית?

ע ו "ד מ ינון;

למשל, כשאומרים שאדם אינו יכול להופיע בבתי המשפט, או אינו יכול לייצג

בנקים. המשרד שלו ממשיך לתפקד חלקית. אמנם קשה מאד לפקח על כך, אבל זה סייג

מסויים.

אשר לפרסום, אין זה מקרה או טעות שכתוב ייועד מחוזי". גם אצלנו התקיים דיון

כי בעבר היה ויכוח בין הוועדים המחוזיים לבין הוועד המרכזי, כשהוועד חמחוזי רצה

לפרסם במקומון מסויים, כגון המקומון "קול העיר" בירושלים, או מקומון בבאר-שבע, כי

כך יידעו התושבים את העני ן במדוייק, ובדרך-כלל העני ן הוא דווקה מקומי ולא ארצי.

היו"ר א' לי ן;

מה אתם מציעים עכשיו?

ע ו"ד מי ינון;

אנחנו הצענו שהפרסום בעתון יהיה לפי החלטת הוועד המחוזי, כלומר אם הוועד

המחוזי בבאר-שבע יחליט שהפרסום בעתון הוא במקומון של באר-שבע, או ב"קול העיר"

בירושלים, לא נתנגד לזה. היה על זה ויכוח וכך סוכם אצלנו. אם זה יתקבל על דעתכם,

בבקשה. ההצעה המקורית שלנו היתה שהפרסום יהיה לפי החלטת הוועד המרכזי.

היו"ר אי לין;

אני רוצה להתייחס עכשיו לא לדרך הפרסום אלא לענין העקרוני. נראה לי שהצעת

הלשכה גם בעני ן חובת הפרסום וגם בעני ן שיקול הדעת היא הצעה נכונה. יתירה מזו,

אנחנו גם מעוניינים להגביר את ההרתעה כנגד ביצוע עבירות כאלה שעליהן צריך להביא

עורכי דין בפני בתי דין משמעתיים. יש בכך משום חיזוק ההרתעה ומשום הבאת דבר שחובה

להביאו לידיעת הציבור. גם הציבור זכאי להגנה. יתר על כן, כפי שאמר עכשיו עורך-דין

ינון, השעיה ניתנת במקרים לא קלים. לכן אם היו לנו ספקות לגבי ענין ההשעיה, אני

אומר שכרגע אין לי ספקות מיוחדים בנדון זה.

אשר לעני ן הפרסום, חייתי נוטה לקבל את דעתו של מר גוברמן, שכדאי שהפרסום

ייעשה על ידי הוועד המרכזי ולא על ידי הוועדים המחוזיים. נדמה לי שזח נושא אופי

יותר אלגנטי, יותר ריכוזי ויותר מסודר.



ד' ליבאי;

אני מצטרף לעמדתך, דהיינו אם הגיעו הדברים לידי כך שלשכת עורכי הדין רואה

צורך להשעות חבר או להוציא אותו מן הלשכה, מן הראוי שזה יהיה ידוע ברבים. זה גם

יעורר יותר אמון במערכת הזאת וביכולתה לטפל בחבריה. הערתי מה שהערתי שמא חובת

הפרסום תביא לכך שבתי הדין יימנעו מהשעיה לתקופה קצרה, אבל לאהר ששמעתי את עמדת

ראשי הלשכה, מבהינתי הדברים מתיישבים ואני תומך בעמדת הלשכה ובעמדה שלך, אדוני

היושב ראש, ואין לי כל עני ן בהסתייגות כלשהי, בייחוד לאחר ששמעתי את תשובתם שהם

שקלו את הענין והגיעו למסקנה שכך עדיף.

ר' מלחי;

אני מבינה שאני במיעוט מוחלט, אבל אני בכל זאת רוצה להוסיף כמה מלים לחיזוק

הגירסה שלי בענין הזה. כפי שאמר בצדק חברי גוברמן, השעיה זמנית לא באה לענוש אלא

למנוע מאותו אדם לגרום נזק נוסף. כל עוד הוא מושעה אין שום סכנה שהוא יגרום נזק

בתפקידו כעורך דין. מה מוסיף הפרסום - ואנהנו עוד לא יודעים אם הוא ראוי לו -

להשעיה המונעת ממנו לגרום לציבור כל נזק שהוא, כי הוא אינו מתפקד כעורך דין? אינני

יודעת מה הפרסום מוסיף, אבל אני יודעת מה הוא גורע: אם היתה כאן החלטה לא-צודקת,

היא לא ניתנת לתיקון.

יצחק לוי;

אני רוצה להתייחס לנושא הפרסום ולא לנושא ההשעיה. אני מבין שהפרסום של לשכת

עורכי הדין מגיע רק לעורכי הדין, והמטרה היא שזה יגיע לידיעת הציבור.

עו"ד מי ינון;

יש כאן שלושה פרסומים; 1. ברשומות, היינו בילקוט הפרסומים שצריך להגיע לכלל

הציבור אלא שלא קוראים את זה; 2. בבטאוני הלשכה, שאותם קוראים עורכי הדין

והשופטים; 3. בעתו ן יומי או במקומון, כפי שייקבע, וזה לכלל הציבור.

די ליבאי;

נדמה לי שמתן שיקול דעת לבית הדין עונה כאן על הבעיה, כי יש ויש מקרים. היה

עורך דין שהורשע ברצח. כשהוגש כתב אישום על רצח, כולם ידעו על כך. כשהורשע בבית

המשפט, כולם ידעו. האם אסור לדעת שכתוצאה מזה שהוא הורשע ברצח הוחלט להשעותו, ולו

זמנית, מלשכת עורכי הדין? זה מקרה אחד.

יש מקרה שעורך דין מורשע במעשה שחיתות נורא ומביאים את גזר הדין לבית הדין

המשמעתי כדי להשעותו, תחילה באופן זמני. או שמדובר במקרה שעורך דין הואשם באשמה

חמורה ביותר, ועל פני הדברים כולם יודעים שאין הרבה ספקות ובית הדין יחליט להשעות.

למה שלא לפרסם את דבר ההשעיה? אם מוגש כתב אישום ועורך הדין מראה שיש לו הגנה טובה

והוא עשוי לצאת זכאי, אני משוכנע ששום הרכב הגיוני של בית דין לא יפרסם את זה.

לכן ההצעה לתת את שיקול הדעת לבית הדין עונה, לפי דעתי, על שתי הפנים; הן הפרסום

במקום שצריך לפרסם והן במקום שצריך להצניע.

עו"ד י' רובין;

אני מסכים לדברי חבר-הכנסת ליבאי ורוצה רק להוסיף לגבי מלחי שגם אם עוצרים

מישהו זו יכולה להיות מכה מאד מאד אנושה, למרות שאותו אדם עדיין לא הואשם ולא

הורשע.

ר' מלחי;

אבל זה נעשה כפעולת מנע.



עו"ד י' רובין;

כאשר משעים אדם ונותנים שיקול דעת בקשר לפרסום, המצב הרבה יותר קל מאשר

בפרסומים אחרים שאינם פחות חמורים.

היו"ר א' לין;

אני מציע שנסכם על דעת כל חברי הוועדה - שכן לא שמעתי דעה אחרת - שאנו

מקבלים את נוסח החוק על פי ההצעה של לשכת עורכי הדין, כאשר ענין הפרסום ייקבע על

ידי הוועד המרכזי.

באין הערות נוספות אנו מסיימים בזה את הדיון בחוק ונגיש אותו לקריאה שניה

ולקריאה שלישית בכנסת בשבוע הבא. תודה רבה לכם.

הישיבה ננעלה בשעה 00;13

קוד המקור של הנתונים