ישיבת ועדה של הכנסת ה-12 מתאריך 12/04/1989

חוק לתיקון פקודת הסמים המסוכנים (מס' 3), התשמ"ח-1988

פרוטוקול

 
הכנסת השתים-עשרה

מושב ראשון



נוסח לא מתוקן



פרוטוקול מס' 27

מישיבת ועדת החוקה חוק ומשפט

יום רביעי, -ז' בניסן התשמ"ט (12 באפריל 1989). שעה 00;08
נכחו
חברי הוועדה: א' לין - הי ו "ר

די ליבאי

ח' מירום

שי שטרית
מוזמנים
י' קרפ - משרד המשפטים

ג' וייסמן - " "

דייר הי גלזר - משרד הבריאות

תנ"צ א' איש-שלום - משרד המשטרה

תנ"צ ר' פלד - ראש ממ"ן

אי הופמן - הרשות לשיקום האסיר

ר' אלרועי - הרשות למלחמה בסמים-

דייר מי חובב - משרד העבודה והרווחה

מי צי ליק - " " "
יועצת משפטית לוועדה
ר' מלחי
מזכירת הוועדה
ד' ואג

הקצרנית; ח' בנקין

סדר היום;

חוק לתיקון פקודת הסמים המסוכנים (מסי 3). התשמ"ח-1988.



חוק לתיקון פקודת הסמים המסוכנים (מסי 3). התשמ"ח-1988

היו "ר א' לין;

אנ< פותח את הישיבה.

אנו ממשיכים בדיון ובהצבעה על סעיפי חוק לתיקון פקודת הסמים המסוכנים (מס'

3), התשמ"ח-1988. בישיבה אתמול סיימנו את הדיון בסעיפים 11 ו-13 להצעת החוק. לאחר

מכן נראה את הנוסה המתוקן. נמשיך היום בסעיף .12

לידיעתכם, נקיים ישיבות לדיון בחוק הזה במהלך הפגרה. היום תקבלו הודעה על

המועדים. קיבלנו אישור של ועדת הכנסת ונקיים כארבע ישיבות. נגה נראה לכם עדיף,

ישיבה בבוקר, הפסקה קצרה וישיבה אחר-הצהריים, או ישיבה אחר-הצהריים וישיבה למחרת

בבוקר?

תנ"צ ר י פלד;

אני מעדיף ישיבה רצופה באותו יום עם הפסקה באמצע.

ג' ויסמן;

עדיף לשבת ברציפות.

הי ו"ר א' לין;

אם כן, נשב ברציפות.

סעיף 12

ג' ויסמן;

הקנס היום לפי סעיף 61 לפקודת העונשין הוא 15 אלף שקל. זה מה שאושר על ידי

הוועדה גם בסעיפים קודמים, למשל בסעיפים 7(ג), 9(ד) ו-10 לפקודה, היינו סעיפים 3,

4 ו-5 לנוסח הכחול.

ר' מלחי;

זה לא נאמר במפורש, אלא זו תוצאה.

י' קרפ;

זה מכוח סעיף 61 לחוק העונשין.

ג' ויסמן;

בסעיף 9(ד}, למשל, מדובר על עבירה של שימוש עצמי שלגביה נקבע מאסר של שלוש

שנים והקנס מעכשיו יהיה 15 אלף שקל.

הי ו"ר א' לין;

אני מציע שבכל מקום שיש מאסר של שלוש שנים יהיה קנס של 45 אלף שקלים. לא נראה

לי שכנגד מאסר של שלוש שנים יהיה קנס של 15 אלף שקלים.



ג' ויסמן;

אבל הוועדה החליטה בסעיף 10 שהקנס יהיה 15 אלף שקלים.

הי ו "ר א' לין;

הוועדה החליטה למחוק את המלים "או קנס חצי מיליון לירות" ו"או קנס חמישים אלף

לירות" המופיעות בסעיף 10 לפקודה, ואני חשבתי שהתוצאה של המחיקה הזאת היא שמעתה

הקנס יהיה45 אלף שקלים. סברתי שזו התוצאה האוטומטית בעקבות מחיקת הקנס בסעיפים

שעברנו עליהם היא. מסתבר ששגיתי. לכן אני מציע שבכל מקום בו נקבע בפקודה מאסר של

שלוש שנים הקנס יהיה 45 אלף שקלים.

י' קרפ;

אני רוצה לומר משהו בשם הסדר החקיקתי. החוק קבע בתור עקרונות בסיס איזושהי

השוואה ערכית בין שנות מאסר לבין הקנס, כך שכאשר אנחנו מחוקקים מהקביעות האלה

והלאה איננו צריכים לקבוע קנס מיוחד אלא במקרים מיוחדים שאנחנו רוצים להחמיר מעבר

למה שהמחוקק קבע בתור איזה שהוא שיוויון-איזון. כאשר אנחנו מדברים על הנושא של

שימוש עצמי בסמים אינני חושבת שיש לנו כוונה להחמיר מעבר למה שהחוק קובע היום,

ואם אין לנו כוונה מיוחדת לשבור את סדרי ההשוואה בין מאסר וקנס, לדעתי זה לא יהיה

נכון מבחינה חקיקתית לעשות חקיקה מיוחדת רק משום שאנחנו מדברים בסמים. לא חלקתי

על זה שאנחנו קובעים עונש מאסר יותר גבוה ממה שהחקיקה קובעת היום לגבי עבירות

אחרות מבחינת הקנס, אבל כשאנו מגיעים לעבירות הקלות, לשימוש עצמי בסמים, אינני

חושבת שאנחנו צריכים לשבור את המסגרות רק משום שאנחנו עוסקים בסמים.

היו"ר א' לין;

האמת היא שכאשר אנחנו עוסקים בסמים אנחנו כן שוברים את המסגרות. יש קנסות לא

רק לגבי עבירה של שימוש עצמי בסמים, אלא גם לגבי עבירות אחרות, ולפי הכתוב עכשיו

בנוסח הכחול גם לגביהן הקנס יהיה 15 אלף שקלים. גם כשזו עבירה קלה יחסית כגון

שימוש עצמי בסמים תלוי במי מדובר. אם מדובר בתלמיד תיכון, למשל, אני מניח שגם

קנס של 500 שקלים יספיק. לעומת זאת אם תעשיין מפורסם או איש עסקים גדול נתפס

בשימוש עצמי בסמים, יכול להיות שבית המשפט לא ירצה להטיל עליו מאסר אלא קנס

מרתיע. לא נראה לי שאנחנו צריכים להגביל את הקנס ל-15 אלף שקלים, אבל נשמע גם מה

דעת המשטרה בעני ן זה.

תנ"צ ר ' פלד;

אני חושב שכל החוק הזה הוא חוק מחמיר ופורץ גדר בהשוואה למניעות הרגילות,

ולכן אינני חושש מהפריצה הזאת. אני בהחלט בעד קביעת קנס גבוה יותר.

די ליבאי;

לא בחנתי עדיין מה קרוי כאן "עבירות קלות" ולכן אני מבקש הסבר. המגמה להחמיר

ברורה. מאידך גיסא כשנוקבים סכום קנס צריכים להביא בחשבון את סכנות האינפלציה

ושינוי המטבע, וכל שינוי צריך להיקבע על ידי המחוקק, בעוד שאם אין נוקבים בקנס

ומסתפקים בהפניה לסעיף כללי, די בכך שיתוקן פעם אחת הסעיף הכללי ותהיה לו השלכה

על כל העבירות בלי שיהיה צורך להתייחס אל כל עבירה ועבירה בנפרד.

היו"ר א' לין;

דווקה את הנקודה האחרונה הזאת אנחנו יכולים לתקן בקלות על ידי הכנסת סעיף של

הצמדה אוטומטית לגבי כל הקנסות.



ד' ליבאי;

זה לא מקובל.

י' קרפ;

אבל אפשר לכתוב "דינו קנס כאמור בפיסקה (4) בסעיף 61(א) לחוק העונשין".

ד' ליבאי;

סעיף 33. שאותו בא סעיף 12 לתקן, אומר: "(א) העובר על תקנה שהותקנה על פי

פקודה זו, דינו - מאסר שלוש שנים או קנס חמשת אלפים לירות". כיוון שמדובר בעבירה

שנקבעה בתקנה הייתי הולך לקולא.

היו"ר א' לין;

נכון שזו עבירה שנקבעה בתקנות, אבל זו עבירה שלגביה יש שלוש שנות מאסר.

ד' ליבאי;

אני מציע שנקרא את התקנות, נראה באילו עבירות מדובר ובהתאם לאופי העבירות

נחליט מה צריך להיות גובה הקנס.
היו"ר א' לין
הנה, למשל, סעיף 7(ג) לפקודת הסמים המסוכנים אומר: "העובר על הוראות סעיף זה,

דינו - מאסר חמשל-עשרה שנה או קנס הצי מיליון לירות, ואם החזיק בסם או השתמש בו

לצריכתו העצמית בלבד, דינו - מאסר שלוש שנים או קנס חמישים אלף לירות". אני רואה

לנגד עיני מקרים בהם בית המשפט לא ירצה להטיל מאסר, אבל הוא כן ירצה להחמיר עם

אנשים בגלל מעמדם החברתי ואופי העני ן. קנס של של 15 אלף שקלים לא יהיה בגדר ענישה

אמיתית. לכן אני מציע שהקנס המקסימלי יהיה 45 אלף שקלים.
ד' ליבאי
בבקשה, אבל את סעיף 7(ג) מתקן סעיף 3 לנוסח הכחול, ואנחנו דנים עכשיו בסעיף

12 לנוסח הכחול.
ג ' ויסמן
יש עבירות נוספות שצריך להתייחס אליהן, והחלטת הוועדה בעני ן הקנס צריכה לחול

על כל אחת מהן.
היו"ר א' לין
חבר-הכנסת ליבאי, אם זו עבירה קלה יחסית שאין זה מן הראוי לקבוע לגביה קנס

גבוה יותר מ-15 אלף שקלים, גם אין זה ראוי לקבוע לגביה שלוש שנות מאסר. יש פה
אסימטריה
מצד אחד שלוש שנות מאסר, ומצד אחר קנס של 15 אלף שקלים, ובית המשפט

יכול להטיל את שניהם יחד או רק אחד מהם, לפי שיקול דעתו.
ד' ליבאי
אם ההגיון הזה נכון, מדוע המחוקק השאיר בסעיף 33(א) לפקודה קנס של 5 אלפים

לירות בצד שלוש שנות מאסר, בעוד שבסעיף 7(ג) הוא קבע קנס של 50 אלף לירות בצד

מאסר שלוש שנים? משמע שאין זה מדע מדו י יק.



תנ"צ א' איש-שלום;

כנראה, היה תיקון בצד אחד ושכחו לתקו גם את הצד האחר.
ח' מירון
אני מקבל את גישת היושב ראש שצריכה להיות איזו שהיא קורלציה בין גובה המאסר

לבין גובה הקנס. קנס של 45 אלף שקלים נראה לי פרופורציונלי יותר. למרות ההשוואה

שעשה חבר-הכנסת ליבאי בין סעיף 33(א) לביו סעיף 7(ג) לפקודה, לא נראה לי שיש בזה

רציו של ממש. אני יודע שגובה הקנסות אינו מתעדכו בחוקים, ובהזדמנות זו צריך

להכניס סדר בכל הסעיפים הנוגעים בדבר.

תנ"צ א' איש-שלום;

הייתי מציע ללכת לכיוון הרעיון שהעלה יושב ראש הוועדה, כי אני חייב לציין

שאינני זוכר תקנות לפי הפקודה הזאת.

היו"ר א' לין;

חבר-הכנסת ליבאי מעיין בהן עכשיו והוא תיכף ישכיל אותנו.

ג' ויסמן;

אלה תקנות לגבי רוקחים, למשל.

תנ"צ א' איש-שלום;

אם מדובר על תקנות של רוקחים, אני יכול לומר מהפרקטיקה המעשית שזה עני ן חמור

ביותר.

ד' ליבאי;

התקנות בעיקרן הן על אספקה על ידי רוקח. בדרך כלל לא נקבע עונש חמור שכזה

בתקנות, ונכון היה לקבוע כאן שנתיים מאסר, אבל מאחר שאנחנו עכשיו באווירה של

החמרה וכל הקלה תתפרש לא נכון, אנחנו מנועים מכך. אם כבר היה עונש מאסר של שלוש

שנים, נשאיר אותו, ואם משאירים אותו יש מקום לאחידות כפי שהציע היושב ראש.

היו "ר א' ל י ן;

אם כך הדבר, מקובלת עלינו ההצעה שבכל מקום שנקבע מאסר של שלוש שנים הקנס יהיה

מעתה 45 אלף שקלים.

הוחלט;

בכל מקום בפקודה שנקבע מאסר של שלוש שנים הקנס יהיה 45 אלף שקלים.

ג' ויסמן;

אנחנו גם מבקשים למחוק את סעיף 33(ב) לפקודה האומר; "הורשע אדם על עבירה לפי

סעיף קטן (א) הנוגעת לניהול פנקסים או למתן מרשמים המכילים סמים שפקודה זו חלה

עליהם או לניפוק על פי המרשמים, לא יידון למאסר בלי ברירה לשלם קנס או לקנס העולה

על 750 לירות, אם ראה בית המשפט שהעבירה נעברה מחוסר תשומת לב...". אנחנו רוצים

לתת לבית המשפט את כל שיקול הדעת לקבוע את העונש הראוי לפי כל מקרה, ולא לחייב

אותו בענישה קטנה במיוחד. אם העבירה נעברה מחוסר תשומת לב, הוא יטיל את רוקנס

הראוי לדעתו לאותו מקרה. זו למעשה הוראה אנאכרוניסטית.



היו"ר א' לין;

סעיף קטן (ב) מתייחס למקרה שבו לא היתה כוונה פלילית. באילו עבירות מדובר?

ג' ויסמן;

מדובר בעבירות של רשלנות ושל אחריות קפידה, כלומר אם אדם צריך לרשום רישומים

מסויימים והוא אינו רושם אותם, לא צריך להוכיח שום כוונה פלילית בענין זה. זה

כמו בעבירות של מס הכנסה, בנושא הגשת דו"חות.

הי ו "ר א' לי ן;

הכוונה לרישום שאותו אדם חייב בו על פי פקודת הסמים המסוכנים?

ג' ויסמן;

או התקנות על פיה.

ד' ליבאי;

לפי סעיף זה אם העבירה היא מחוסר תשומת לב העונש הוא קנס בלבד.

י' קרפ;

לסעיף זה אין אח ורע בכל החקיקה שלנו, גם כשהיא עוסקת בעבירות מינהליות

לכאורה או עבירות של רישומים. אין אנו לנו דוגמה שבה אנו מגבילים את שיקול הדעת

של בית המשפט בעבירה של רשלנות או הזנחה ואומרים לו שאסור לו להטיל עונש מאסר

והוא חייב להטיל קנס. זה היפוכו של הרעיון עונש החובה או עונש המינימום, וכשם

שהגישה האחת לא נהוגה אצלנו בחקיקה, אנחנו בוודאי לא ממליצים על השיטה השניה, מה

גם שאנחנו מדברים בעבירות של סמים שאנו נוטים לראות אותן על דרך ההחמרה. כאמור

סעיף זה הוא מיוחד במינו ואיני יכולה להצביע על שום מקבילה לו ברקיקה אחרת

בעבירות בעלות אותו אופי, כך שאנו חושבים שאין מקום להשאיר אותו בחוק.

די ליבאי;

האם יש לכם דוגמה של עבירה על תקנות שהעונש עליה הוא שלוש שנות מאסר?

י ' קרפ;

עבירות על תקנות התעבורה. אני חושבת שגם שם העונש הוא מאסר שלוש שנים.

ד' ליבאי;

אם זה דבר מקובל בחוקים נוספים, אין מקום לפיסקה (ב).

היו "ר א' לין;

אני חושב שהוראה זו טרחנית במקצת, כי כשבית המשפט גוזר את גזר הדין הוא רואה

את השיקולים האלה לנגד עיניו. במקרה זה נראה לי שבית המשפט כן ישקול את השיקולים

האלה.

ד' ליבאי;

נדמה לי שבפקודת הפרשנות יש עונש מסו י ים ההל באופן כללי על מי שעובר על תקנה,

ו נדמה לי שזה ששה חודשי מאסר.



י' קרפ;

בדרך כלל העבירות על תקנות הן יותר קלות, אלא שבתחומים מסו י ימים, כשהמחוקק

חשב שעבירה על התקנות היא בדרגת חומרה יותר גבוהה מאשר עבירה על תקנות סתם - הרי

התקנות האלה מסדירות את לב הנושא שאנו עוסקים בו - הוא קקבע בחוק עונש חמור יותר.

די ליבאי;

יש רק הבדל אחד, שהתקנות אינן עוברות את הוועדה הזאת ולא את הבית הזה. כל

התקנות יכולות להתחלף במחי יד, עם חתימה של שר אחד, ונאמר שהשר יקבע בתקנות

עבירות שדינן שלוש שנות מאסר. יש נורמה מסויימת שעבירה שנקבעה בתקנות ולא בחוק,

לא רואים בה עבירה חמורה, כי אם זה עני ן חמור, שיפנו למחוקק. זו הנקודה ולכן

גישתי היא עקרונית. אם יהיה כתוב ששינוי התקנות האלה יהיה טעון אישור ועדת החוקה,

חוק ומשפט, לא תהיה לי שום בעיה.
היו"ר א' לין
לפי מה שכתוב בסעיף 39 שר הבריאות רשאי להתקין תקנות לביצוע פקודה זו. אני

חושב שאנחנו צריכים לקבוע שהתקנות יותקנו על ידי שר הבריאות באישור שר

המשפטים ובאישור ועדת החוקה, חוק ומשפט.

די ל*בא*;

אם זה באישור ועדת ההוקה, חוק ומשפט, נחה דעתי לחלוטין ואין צורך באישור של

שר המשפטים. אם אתה רוצה בכך, אפשר לכתוב: בהתייעצות עם שר המשפטים ובאישור ועדת

החוקה, חוק ומשפט, ואז לא יהיה שום קושי למחוק את סעיף קטן (ב).

היו"ר א' לין;

הייתי הולך בכיוון זה. איננו מתייחסים לתקנות שכבר קיימות אלא לתקנות חדשות

שאנו מניחים שיותקנו בעתיד.

י' קרפ;

אינני חושבת שזה חיוני להתנות את התקנת התקנות בהתייעצות עם שר המשפטים.

מדובר בעיקר בתקנות הסדריות, ושר המשפטים אינו מעורה בתחום הזה. אני מהרהרת כאן

בקול רם.

היו"ר א' לין;

אגב, תקנות אלה אינן לגמרי בתחום הבריאות.

ד' ליבאי;

התייעצו עם השר.

ש' שטרית;

בסעיף 39(5) לפקודה כתוב "לקבוע הוראות בדבר בקורת ופיקוה על סמים מסוכנים

שבידי רשויות המדינה ומוסדותיה".

היו"ר א' לין;
אם כן, הסיכום הוא
שר הבריאות רשאי להתקין תקנות לביצוע פקודה זו,

בהתייעצות עם שר המשפטים ובאישור ועדת החוקה, חוק ומשפט, ואנו מוחקים את סעיף קטן

(ב) בסעיף 33 לפקודה.



נעבור עכשיו לסעיף 14 לנוסח הכחול. אתמול סיימנו את הדיון בסעיפים האחרים

ונקבל נוסח חדש ממשרד חמשפטים.

סעיף 14 - 36א

ג' ויסמן;

זח החידוש חעיקרי בחוק וחוא נעשה בהתאם לחקיקות אחרות, בעיקר בארצות-חברית,

המאפשרות במנותק מהרשעתו של אדם בהליך פלילי חילוט של רכוש שהוכח שהוא קשור

לביצוע עבירת סמים. יש לזה חשיבות כשאנו מדברים על רכוש שבעליו עברו אולי את

העבירה במקום אחר ואינם נמצאים בארץ, או עברו את העבירה כאן וברחו לחוץ לארץ.

אנחנו הגבלנו את נקיטת הצעד הזה - וזה צעד חמור למדי מבחינת מי שמחזיק באותו

רכוש, מי שהוא בעליו - בכך שאמרנו שבית המשפט לא יתן צו חילוט אס השתמשו ברכוש

ללא ידיעת הבעלים או ללא הסכמתם, או שמי שקיבל את הרכוש שילם את המחיר המלא וקיבל

אותו בתום לב, בלי לדעת שמקורו של רכוש זה בעבירת סמים.

היו"ר א' לין;

אתמול דנו בנושא החילוט הפלילי וקבענו מספר עקרונות לגביו. צמצמנו את המסגרת

שהוצעה. לגבי החילוט האזרחי, ראשית, לא צריך כלל שאדם יורשע בעבירה על פי פקודת

הסמים, אלא צריך להוכיח שהרכוש שימש לביצוע עבירה, ועוד נדבר על ההגדרה. שנית,

אפשר גם לחלט רכוש של אדם שלא הורשע בביצוע העבירה רק כאשר השימוש ברכוש נעשה

בהסכמתו. לגבי החילוט הפלילי קבענו שאפשר לחלט רק את רכושו של מי שעבר עבירה

פלילית. אם נעשה שימוש ברכוש שלא בידיעתו ושלא בהסכמתו של בעל הרכוש, ברור שהוא

לא עבר עבירה פלילית, אבל אם השתמשו ברכושו לצורך עבירה פלילית וזה כן היה

בהסכמתו ובידיעתו, הרי שהוא עבר עבירה פלילית. למה לא להגיש נגדו צו אישום ולחלט

את רכושו אגב דיון במשפט פלילי?

ש' שטרית

אני שותף לרתיעה מקבלת סעיף 14. בדברי ההסבר בהצעת החוק וגם בדברי ההסבר

שנאמרו בעל פה לא שמעתי נימוק שמצדיק צעד מרחיק לכת כזה. הסייגים הבאים איורי

המלים "בית המשפט לא יורה על חילוט אזרחי של רכוש אם הוכיח מי שטוען לזכות

ברכוש..." מצביעים על האלטרנטיבות העומדות לרשות בעלי הרכוש. הם צריכים לבוא

ולהתדיין ולשכנע וכו' והרי הם בסך הכל אנשים מפשע. אם מישהו לקח מהם ללא ידיעתם

את המכונית, איזו הצדקה יש למחוקק להטיל עליהם את החובה לבוא ולהוכיח שהם בסדר?

זה נראה לי עומס גדול מדי לאנשים שאינם קשורים לעבירה.

אני מתייחס גם לאיש עצמו שכן עבר עבירה. יש הליך פלילי והוא הורשע. איך הגעתם

למסקנה הזאת? אני הייתי דורש הוכחות מאד מאד רציניות וחמורות כדי להסכים להסדר

הקיצוני הזה. נכון שהוא מקובל בארצות-הברית, אבל איננו צריכים לאמץ כל דבר

שמקובל בארצות הברית. אני רוצה להזכיר לך, גבי קרפ, שההגנות החוקתיות המוענקות

שם הן כאלה שלו הייתי עבריין הייתי מרוצה יותר בארצות-הברית מאשר כאן. לכן אני

נגד החילוט האזרחי, אלא אם תביאו עוד נימוקים שטרם הבאתם ושמצדיקים את הנהגת

החילוט האזרחי. קוראים לזה י'חילוט אזרחי" אבל זה עונש.

היו"ר א' לין;

ודאי שזה עונש. השאלה המרכזית היא מתי לחלט רכוש בלי שהדבר נעשה במסגרת הליך

פלילי בו הורשע אדם בעבירת סמים, ובקשר לאורנה עבירה שבה הורשע יש רכוש ששימש

אמצעי לביצוע העבירה.
ד' ליבאי
הדברים שאמר פרופ' שטרית הם תגובה די טבעית לחידוש שמתחדש כאן. מלכתחילה

חשבתי שמה שהוא אמר זה מה שצריך להאמר. כשאני משתדל להעמיק בסעיף הזה אני מוכן

לעשות צעד קטן בכיוון הסעיף, בין משום שזה חידוש מכל הבחינות ובין משום שאני ער

גם לסכנות, אבל אני ער גם לקושי מסו י ים שמחכה לפתרון. הייתי משמיט את פיסקה (1)

ולא הייתי נוטה ללכת להליכים של החרמת רכוש בנימוק שהרכוש הזה שימש כאמצעי לביצוע

עבירה כאשר לא מוכיחים את העבירה ואין הליך פלילי ואין כל הבטחונות שהחוק הפלילי

מקנה לאדם כנגד קביעה שהיתה עבירה ונעשה שימוש ברכוש לצורך עבירה, ועוקפים את כל

זה והולכים בכיוון האזרחי. אני הייתי נרתע מזה.

אבל אני מוצא ממש בפיסקה (ב), זאת אומרת שחקירת המשטרה מגלה שרכוש שהושג

במישרין או בעקיפין כשכר עבירה נמצא - או שהממון הופקד בבנק או שהוא נתפס אצל

עבריין אחר או שהעבריין קנה לו בינתיים מסעדה גדולה הרשומה על שמו - אלא שהוא ברח

לחוץ-לארץ וקשה להגיש כתב אישום נגדו. בדרך כלל אין מגישים כתב אישום כשהנאשם לא

בארץ, או שהוא החליט לשמש עד מדינה והסגיר רשת שלימה ולא הוגש נגדו כתב אישום.

לעתים יש טעם אחר, כגון שהוא חולה סרטן ואלה ימיו האחרונים, ועל כן החליטו לעכב

את ההליכים מתוך רחמנות גרידא או מתוך שיקול אחר. במצב זה פרי ההנאה מעבירות סמים

קיים, לא קשה להוכיח את הקשר שלו לעבירה, אבל יש סיבה המונעת את העמדת העבריין
לדין. על כך אומרת ההצעה
לפני שפרקליט המחוז מחליט לסגור את התיק הוא יכול

לבחור באלטרנטיבה של השגת טובת ההנאה הזאת והחזרתה למי שצריך להחזיר אותה.

היו"ר א' לין;

לפי קו המחשבה שלך מה ההבדל בין זה לבין רכוש ששימש אמצעי לביצוע עבירה והוא

בבעלותו של העבריין, והעבריין נמלט לחוץ-לארץ?

ד' ליבאי;

כאשר העילה היא ספציפית שהרכוש הושג בעבירה והוא פרי הנאה מהעבירה, העילה

להתדיינות מאד מצומצת, אבל כשפותחים פתח ואומרים שזה נועד לשמש אמצעי, המצב שונה.

היו"ר א' לין;

לא "נועד לשמש" אלא "שימש".

ד' ליבאי;

הדברים אינם פשוטים, ומלכתחילה סימנתי לעצמי למחוק את המלים "נועד לשמש" כדי

להקל ולכתוב "שימש כאמצעי לביצוע עבירה", אבל זו ממש סנקציה. יש הבדל בין לא לתת

לאדם ליהנות מפרי העבירה לבין להעניש בלקיחת רכוש כשאין מבררים את האשמה ואומרים:

זה היה אמצעי לעבירה. השאלה היא מרך הרכוש ששימש אמצעי לעבירה. לו היית מגביל את

זה לחפץ, אדוני היושב ראש, מיד הייתי מתרצה לך, אבל רכוש זה הרבה יותת מחפץ, ולא

התנהל משפט והנאשמים העיקריים אינם ואין מתגונן ונותנים פתח לנהל את המשפט בהליך

אזרחי במקום בהליך פלילי. וכל זה למה? כדי להחרים רכוש ששימש כאמצעי לביצוע

העבירה. מה הרכוש הזה, דירה?
היו"ר א' לין
לא דירה, אלא מעבדה כלשהי או כלי רכב, דברים מסוג זה.
ד' ליבאי
הרי אין סטיגמה ברכוש הזה. יש סטיגמה בפירות ההנאה. לכן אני נרתע מזה ואני

אומר שבשלב ראשון די לנו בפיסקה אחת, ואם צריך לשים יד על הרכוש, יילכו למשפט

פלילי אם זה רק אפשר. לזו גישתי.



תנ"צ א' איש-שלום;

היושב ראש הזכיר קודם עד מדינה. אמנם יש כאן בעיה מסויימת, כי עד מדינה עוזר

לנו, אבל בפרקטיקה נתקלנו כבר במקרים בהם בא אדם ואומר: אני רוצה להיות עד מדינה,

אבל אני רוצה לעזור גם לחבר שלי, ולפעמים הוא חושף מקרה כה חמור שכדאי לינת את

החסינות גם לחבר שלו. במקרה כזה אתה אומר: בסדר, אינך עומד לדין פלילי, אבל איני

רוצה שיישאר לך רכוש שהוכח שהוא באמת קשור לעבירה.
ד' ליבאי
תן לי דוגמה לגבי הרכוש.
תנ"צ א' איש-שלוש
נניח שעלית על מקרה אחרי ההתיישנות והוכחת אותו, אבל הסתבר לך ש"פספסת" ביום

את תקופת ההתיישנות, ואז אומר האיש: מצטער, חלה ההתיישנות, לא עשית שום הליך

חקירתי, אינך יכול להעמיד אותי לדין. התשובה היא: בסדר, איני יכול להעמיד אותך

לדין, אבל אני רוצה את הרכוש.
ד' ליבאי
כשאני יודע שמדובר בפירות של פשע, קל לי, אבל כשאיני יודע מה מהות הרכוש הזה

ולא היתה העמדה לדין וחלפו עשר שנים - בעבירות אלה ההתיישנות חלה אחרי תקופה של

עשר שנים - ובשנה האחת-עשרה תבוא למישהו שמחזיק ברכוש ותגיד לו: אדוני, תן לי

הרכוש, כי גיליתי שבגלל משהו שקרה לפני אחת-עשרה שנה הרכוש הזה נגוע בעבירה - זה

פשוט לא הגיוני. איפה יש הוכחות אחרי עשר שנים?
ש' שטרית
תנסה לכוון את ההערות שלך לשאלה מה השוני בין עבירה מסוג סמים לבין עבירות

אחרות שהפגיעה החברתית שלהן לא פהות רומורה ובכל זאת אינכם מציעים לההיל את ההסדר

הזה לגביהן. אני מתייחס לזה במובן העקרוני יותר, ולכן איני מבחין בין רכוש ששימש

או נועד לשמש לביצוע העבירה לבין משהו שהושג, במישרין או בעקיפין, כשכר העבירה,

כפרי העבירה. אנחנו פורצים כאן פרץ בנושא הסמים, ואחר כך יבקשו לנהוג כך גם לגבי

הברחות וגם לגבי עבירות ארורות.
היו"ר א' לין
אני מציע שננסה לבחון את הדברים על פי הסיטואציה שתיאר חבר-הכנסת ליבאי:

עבריין סמים עבר עבירות בישראל וברח. הצליחה המשטרה לגייס ראיות מצו יינות ששכר

העבירה נמצא כאן בתל-אביב בצורת דיסקוטק. הרכוש הוא רכושו של אותו עבריין הנמצא

בחוץ-לארץ, ובהיותו שם הוא ממשיך ליהנות מפרי העבירה שלו. נצא מתוך הנרד! שהוכח

מעל כל ספק שזה רכושו ושזה פרי של עבירה. אינני אומר שקל להוכיח את זה. הדברים

האלה טעונים הוכחה, ואם לא הוכחו, לא יוכל בית המשפט לעשות שימוש בסמכות. דרושה

כאן הוכחה בהליך מיוחד שהרכוש הזה הוא תוצאה של עבירה וזה רכושו של מי שנמלט,

ואנחנו יודעים שהוא יכול להמשיך ליהנות מזה ולבסס את תעשיית הפשע שלו בהברחת

סמים. השאלה הנשאלת היא אם אנו רוצים לתקוף בעיה זו ולמצוא לה פתרון ומה הפתרון

הנאות.

בסיטואציה הזאת אני רואה קושי רב בהוכחת המרכיבים הנחוצים לצורך ההילוט, אבל

נניח שהצליחו לעמוד בנטל ההוכחה ובית המשפט השתכנע, וכל מי שיש לו טענות לגבי

אותו רכוש יוכל לטעון אותן. אנחנו צריכים לראות איך אנו משריינים את זכויותיהם של

צדדים שלישיים, אבל השאלה היא אם בסיטואציה זו ניתן לעבריין להתחמק או שננסה

לתפוס אותו, והעובדה שהוא נמצא מחוץ לגבולות המדינה אינה סיבה לא לנסות להתמודד

עם תפיסת פירות העבירה.



אני נוטה להסכים לשיטת חשיבתו של חבר-הכנסת ליבאי כי אני רואה טעם רב בהבחנה

שהוא עשה בין רכוש ששימש לביצוע העבירה לבין רכוש שהוא פרי העבירה. אם אכן זה פרי

העבירה וזה מזין את עולם הסמים, נראה לי שאנחנו צריכים להתמודד עם זה.

תנ"צ ר' פלד;

היתה לי בעיה למצוא דוגמאות ונטיתי לקבל את מה שאמר חבר-הכנסת ליבאי .

בארצות-הברית זה יותר קונקרטי כי מדובר במפעלים לייצור, למשל מפעלים לייצור סמים

סינטטיים, ואז גם אם האדם ברח עדיין אפשר לחלט את המפעל, וזה החפץ שייצר את הסם.

בארץ יש, למשל, מפעלים לקודאין, וקודאין הוא סם שמופץ. נתאר לעצמנו סצנריו שהחל

הליך ובעליו של מפעל כזה ברח. אני בהחלט רואה במפעל הזה רכוש שנכון לחלט אותו על

פי הסעיף שלפנינו.

היו"ר א' לין;

כלומר, אותו מפעל המייצר תרופות מותרות יכול לשמש גם לייצור סמים מסוכנים. זו

דוגמה אחת שעומדת לנגד עיניך. הייתי נוטה לבחון את האפשרות של השמדת אמצעים

לייצור סמים מסוכנים אם הוכח שהם שימשו לייצור סמים מסוכנים. אני רק מהרהר בקול

רם. יש לך עוד דוגמה שאתה רואה לנגד עיניך?

תנ"צ ר' פלד;

לא.

היו"ר א' לין;

אם כן, בואו נבחן את זה ולא להזדקק להגדרות רחבות כגון "שימש לביצוע עבירה".

ד' ליבאי;

תכתוב "שימש לייצוא סמים מסוכנים".

תנ"צ א' איש-שלום;

אני חוזר לאותה דוגמה שהביא חבר-הכנסת ליבאי לגבי עד מדינה. האיש נתפס בשעת

העברת סם במכונית שלו, וחותמכים אתו על הסכם כעד מדינה. במסגרת ההסכם הזה אין

סמכות לחלט לו את הרכוש. אומרים לו: לא נעמיד אותך לדין על הסם ובלבד שתעזור לנו

בגילוי מקרה הרצח. לפי המצב המשפטי הקיים אי-אפשר לעשות דבר לגבי המכונית שלו

למרות שהסם נתפס בה.
ד' ליבאי
עם כל הכבוד, איזה עד מדינה יסכים בתנאים הללו להיות עד מדינה ולמסור לך את

המידע שאתה מבקש? אוזה רואה לנגד עיניך עד מדינה שיאמר לך; בסדר, קח את המכונית,

קח את הכסף?

היו"ר א' לין;

במסגרת המאבק בסמים אינני רואה בעיה מיוחדת בכך שחייבים להפקיע או לחלט

מכונית ספציפית, כי תמיד יימצאו מכוניות אחרות לביצוע עבירה. מקום שמשמש לייצור

סמים מסוכנים זה עני ן אחר. לכן אינני יודע אם הדוגמה שהבאת, תת-ניצב איש-שלום,

היא כל כך משכנעת.
ש' שטרית
אני בהחלט מוכן להסכים להוראות ספציפיות, מיוחדות לסמים מסוכנים, כמו בדוגמה

של החרמת מפעל לייצור סמים מסוכנים. צריך להוכיח שהוא מייצר סמים מסוכנים. אינני

מוכן לצעוד צעד נוסף. אם היה משפט ושמעון הורשע ולוי ברח אבל במהלך המשפט הוכח

שהוא היה קשור לעבירה, אני מוכן להסכים שלגבי תרכוש של לוי יהיה חילוט אזרחי. זו

ההרחבה שאני מוכן לקבל, אבל אז אני יודע שמערכת העובדות עברה את כור ההיתוך של

ההליך הפלילי .

היו"ר א' לין;

איזה רכוש מחלטים, רכוש שהוא פרי העבירה או רכוש ששימש לביצוע העבירה?

ש' שטרית;

בתנאי זה אני מוכן להסכים גם לאלטרטיבה של (1) וגם לאלטרנטיבה של (2), כי

הבעיה בעיני אינה ההפרדה כמו שחבר-הכנסת ליבאי הציג, אלא הבעיה היא קודם כל

שמשתמשים בהליך אזרחי כדי לעשות צעד עונשי. מה שחשוב לדעתי הוא אם מערכת העובדות

עברה את כור ההיתוך של הליך פלילי, ואם היא עברה אותו, אני מוכן להתפשר כדי להגן

על החברה ולומר שיקחו את המכונית של לוי.

היו"ר א' לין;

על אף זה שלוי לא התגונן בפני תביעה פלילית. הרי ההליך נגע לאנשים אחרים.

טי שטרית;

אבל אתה מוכן ללכת רחוק יותר ולנקוט את הצעד הזה בלי שהיתה הרשעה של מישהו.

ד' ליבאי;

המדינה תובעת אדם בהליך אזרחי, והשופט יחליט. המדינה כבר תובעת במקום הבעלים

האמיתי ים.

ש' שטרית;

אבל אני דורש הליך נוסף. לאחר שהיה הליך פלילי בו הורשע שמעון ולוי לא הורשע

כי היה בחוץ לארץ, אני אומר שאפשר לתבוע את החרמת רכושו של לוי בהליך אזרחי.

היו"ר א' לין;

השאלה היא אם זה נחוץ. אנו אומרים שאנו מסכימים שיהיה חילוט של רכוש ששימש

לי יצור של סמים.

ש' שטרית;

זו קטגוריה נפרדת.

היו"ר א' לין;

השאלה היא אם אנחנו צריכים גם לחלט רכוש ששימש לביצוע עבירה כאשר אדם לא

הורשע באותה עבירה, או שלא היתה בכלל הרשעה בעבירה. במקרה שהרכוש הופק כתוצאה

מביצוע עבירה אני חושב שאנחנו כן יכולים לאפשר לתביעה להגיש בקשה לחילוט הרכוש

והיא צריכה להרים את נטל ההוכחה, וזה כדי לא לאפשר לאנשים להתחמק על ידי זה שהם

עוזבים את המדינה ויד החוק אינה יכולה להשיג אותם אישית.



שי שטרית;

אם הוא עזב את המדינה, איך העני ן יתנהל?

תנ"צ א' איש-שלום;

זה כלי שקורא לבוא ולהתגנון ולא לברוח.

ש' שטרית;

נניה שמדובר בפלוני שיש לו סכום של מיליון דולר בחשבון בנק, ואני מדבר בכוונה

על סכום גדול במי וחד, כי אז יהיה הדבר כדאי למדינה. מי יחלט?
ד' ליבאי
מגישים תובענה ויחד עם התובענה יכולים לבקש צו עיקול לפי סעיף 36ב וקודם כל

שמים יד על הרכוש. לפי הדין האזרהי צריך להגיש כתב הגנה, והאיש ישלח עורך דין עם

יפו י כוח ויתגונן.

ה י ו"ר א' לין;

חבר-הכנסת שטרית, האם אתה גורס שבמקרה שעבריין עזב את הארץ אי-אפשר יהיה

להגיע לרכושו בשום פנים ואופן? האם זו עמדתך, או שארזה רוצה להתמודד עם זה?

שי שטרית;

אני מוכן להתמודד, אבל כשבוחנים את המודל הזה בצורה מעשית רואים שאין הבדל

גדול בין הסמכות המינהלית לחלט לבין מתן כותרת: "הליך אזרחי". עד עכשיו דובר כל

הזמן על מקרה שהאיש נסע לחוץ-לארץ, וכיוון שאי-אפשר להזדקק להליך פלילי, רוצים

לפחות לתפוס את פרי העבירה, או כלים ששימשו אותו בביצוע העבירה כאמור ב(א}(1}.

בפועל אם אין לעורך-הדין העד העיקרי, כמעט שאין לו אפשרות להתגונן.

תנ"צ ר' פלד;

אני רוצה לתת שתי דוגמאות. דוגמה אחת היא לא רק ייצור סמים אלא גם ממכר סמים.

למשל, בית מרקחת המוכר סמים באופן שיטתי. אני חושב שדוגמה זו דומה לדוגה של מפעל

המייצר סמים. דוגמה שניה; השבוע חזרתי מקפריסין, ושם יש סיפור מעניין. הם תפסו

אניה עם 2 טון קפטגון, שהוא מין סם סינטטי. בעל האניה יושב בלבנון והוא מתגונן

באמצעות עורכי דין ואינו מגיע לקפריסין, וכנראה, הם יצטרכו לשהרר את האניה כי היא

לא שייכת לצוות. זו בההלט דוגמה לכך שלו היה להם חוק כמו זה הם היו יכולים בהחלט

לטפל באניה. היום כנראה הם יצטרכו לשחרר אורנה.

י' קרפ;

עלי לומר שאנהנו מאד התחבטנו אם לנסה את הסעיף כפי שהצענו אותו, כשגדר הספקות

שלנו היו הדברים שהושמעו פה. הבאנו לוועדה את המודל הזה כשהדוגמה שעמדה לנגד

עינינו היא הדוגמה כפי שמצאנו אותה בארצות-הברית. יש עוד מספר ארצות בהן אפשרויות

החילוט האזרחי אינן מגיעות לדרגת הקיצוניות שבארצות-הברית, ואנחנו חשבנו להביא את

המודל במיטבו כפי שהוא פועל בארצות-הברית, משום ששם עושים בו שימוש.

העיקרון במודל הזה אינו עיקרון של עונש אלא של סטיגמטיזציה של רכוש, כלומר

הפעולה היא נגד הרכוש, לא נגד האנשים המחזיקים בו. רכוש שהיה מעורב בעבירה או

שהוא פרי עבירה הוא רכוש נגוע שאדם אינו יכול ליהנות ממנו, והעיקרון הוא שהרכוש

צריך לעבור למדינה. על בסיס העיקרון הזה בנויה ההצעה שלנו.



אני בהחלט חושבת שהספקות שליוו אותנו וכפי שמצאו ביטוי כאן בוועדה, יש מקום

להתגדר בהם. נוצרת כאן איזו שהיא פשרה שנראה לי שאפשר לקבל אותה. אני חושבת שזה

מקובל על הכל, חוץ מחבר-הכנסת שטרית שאולי לא כל כך הבנתי את התנגדותו, הנובעת

מחוסר היכולת של אדם להתגונן בתביעה שמגישים נגדו. זו סוגיה שהיא משותפת לתביעות

אזרחיות נגד אדם הנמצא בחוץ לארץ, ואינני חושבת שאנחנו חוסמים דרכם של אנשים

להגיש תביעות רכוש רק משום שהאדם נמצא בחוץ לארץ ויש לו קשיים להתגונן. אני גם לא

הייתי רואה בעין רעה אם כתוצאת לוואי של הצורך שלו להתגונן הוא היה בא לארץ

והיינו יכולים לשקול להגיש נגדו תביעה פלילית על עבירת סמים.

שי שטרית;

את ודאי מבינה שאיני מתכוון להגן על אלה שהם אכן רשעים, אלא על אנשים חפים

מפשע שהמשטרה תתבע אותם.

ד' ליבאי;

בכל זאת פרקליט המחוז בוחן את העני ן ואיכפת לו מהתגובה הציבורית ומגיש את

התביעה. שנית, למה קשה לאדם חף מפשע לבוא ולהציג את העובדות?
י' קרפ
אני מבקשת להוסיף שלגבי נו זה הבסיס שממנו נוכל לצאת אחר כך לנסיונות שלנו

להילחם בהלבנת הון, וזו סוגיה מאד קשה שאנו מחוייבים מבחינת האמנה הבי ן-לאומית

שהצטרפנו אליה להתחיל בנקטית אמצעי רקיקה כדי להתמודד אתה, והדרך של הוכחות בפני

בית משפט על הקשרים שבין רכוש לעבירה, גם אם אין לנו הרשעה ספציפית - היא הכרח

כדי לבסס את האפשרות שלנו לצאת למלחמה בהלבנות ההון.

גדר הספקות הוא לגבי הנושא של רכוש ששימש כאמצעי לעבירה. מה שהסתמן פה הוא

שנטיל על התובע להוכיח, ראשית, שהמדובר ברכוש ששימש לייצור של סמים מסוכנים או

לסחר בהם. בהקשר הזה הייתי מוכנה לקבל גם את ההצעה של חבר-הכנסת שטרית, שאם מדובר

בקביעה של בית משפט שבוצעה עבירה, גם כל אמצעי אחר לביצוע אותה עבירה, היינו גם

אם אין זה רכוש ששימוש לייצור או לממכר סמים. זה בתור פשרת ביניים.

היו"ר א' לין;

זה לא בדיוק בקו המחשבה שלש חבר-הכנסת ליבאי ושלי. זו היתה הערה שהשמיע

חבר-הכנסת שטרית.

י' קרפ;

כן, אני פשוט הייתי רוצה להציע אווזה בתור איזו שהיא פשרה, משום שבנושא של

אמצעי ששימש לייצור וששימש באופן קבע לממכר סמים ולא כדין יש הסכמה, אני מנייוה גם

של חבר-הכנסת שטרית. הייתי מציעה להוסיף גם את זה.

היו"ר א' לין;

גבי קרפ, נסכם על דעת הרוב - אני אומר את הדברים האלה באופן עקרוני, אבל עוד

נעבור עליהם, כל הדברים עדיין לא סופיים - שאנו מפשרים חילוט של רכוש ששימש

לייצור או ששימש לשיווק של סמים, בלי להתייחס כרגע לשאלה אם אדם הורשע או לא

הורשע בעבירה פלילית. זה החלק הראשון.

תנ"צ ר' פלד;

יש להוסיף; והובלה.



היו"ר א' לין;

אנחנו נשקול הובלה לא בעסקה ארעית אחת, אלא הובלה דרך קבע.

תנ"צ ר' פלד;

או של כמות סיטונאית.
הי ו"ר אי לין
לגבי הובלה יש בעיה, ולכן איני רוצה לסכם נקודה כזו. בהובלה יכול להיות מקרה

חד-פעמי שמכונית שימשה למטרה זו, ויכול להיות המקרה הקיצוני של אניה שאותו הזכרת.

י' קרפ;

אני חושבת שלגבי הובלה הדבר פשוט ביותר. בעוד שיש לנו התחבטות לגבי אמצעי

ששימש לעבירה אם אין קביעה של בית משפט שנעברה עבירה, הרי כשתופסים את הסם בתוך

הרכב אין שום ספק שאותו רכב שימש כאמצעי לביצוע העבירה, גם אם בית המשפט לא קבע,

גם אם הוא לא הרשיע. צריך להוכיח לבית משפט שהסם נמצא בתוך כלי הרכב הזה. זה כל

מה שצריך להוכיח.
היו"ר א' לין
זה שקיימת הוכחה זה ברור. השאלה היא אם משום כך אנחנו רוצים להפקיע את הרכוש.

קיימנו את הדיון לא לגבי ההוכחה אלא לגבי הצד העקרוני. על פי הדעות שהושמעו עד כה

אני מסכם שאנחנו צריכים לשקול את נושא ההובלה. במה שנוגע לייצור ושיווק יש לנו

לפחות עמדת רוב בשלב זה.

ד' ליבאי;

אתם שוכחים שסעיף 36(א) לחוק עומד בעינו.

י' קרפ;

שם כתוב "סמים מסוכנים או כלים שנועדו לשימוש" ומכונית אינה נכנסת בגדר זה,

אבל העיקרון הוא אותו עיקרון.

ד' ליבאי;

אז תוסיפו כלי רכב בסעיף 36(א). זה הרבה יותר פשוט מאשר לפתוח בהליך אזרחי.

אכן רכב. משמש כיום הרבה מאד להובלת סמים.

י' קרפ;

זה קצת בעייתי, כי בסעיף 36 מדובר גם על השמדה. הכוונה היא למכור את הרכב

ולהשתמש בתמורה שלו.

היו"ר א' לין;

חבר-הכנסת ליבאי אני מעריך את ההצעה שלך, אבל לפני שתתגבש כהחלטת ועדה צריך

להתקיים די ו ן בה.

ננסה לראות מה עמדת הוועדה בשלב זה. לגבי חפצים או נכסים ששימשו לייצור

ולשיווק סמים אנחנו מדברים על אפשרות של חילוט. אשר לאמצעי הובלה, נבדוק את הנושא

הזה מחדש ונדון בו כנושא העומד בפני עצמו. אשר לפיסקה (2) המדברת על פירות

העבירה, אנחנו מאשרים את ההצעה כפי שהיא מונחת לפנינו.



ש' שטרית;

במקרה זה אני שומר לעצמי זכות להגיש הסתייגות, אבל יש לי כרגע הצעה על דעת

הרוב. בסעיף קטן (2) יש הפרדה ב<ו סיטואציה שהרכוש הושג במישרין כתוצאה מביצוע

העבירה, ובין סיטואציה שהרכוש יועד לכך. אני מציע לבטל לפהות את הסיטואציה השניה,

היינו למחוק את המלים "או שיועד לכך".
היו"ר א' לין
אני הושב שאת המלים "או שיועד לכך" נסכים למחוק, האמת היא שמה שסיכמנו אתמול

לגבי נוסח הענין הפלילי יחול גם על הנוסח של הענין האזרחי .

בישיבה הבאה, שעל המועד שלה נודיע לכם, נמשיך בענין ההילוט האזרחי בנקודה זו,

הישיבה ננעלה בשעה 9:30

קוד המקור של הנתונים