ישיבת ועדה של הכנסת ה-12 מתאריך 03/04/1989

חוק לתיקון פקודת הסמים המסוכנים (מס' 3), התשמ"ח-1988

פרוטוקול

 
הכנסת השתים-עשרה

מושב ראשון



נוסח לא מתוקן



פרוטוקול מס' 22

מישיבת ועדת החוקה חוק ומשפט

יום שני, כ"ז באדר ב' התשמ"ט (3 באפריל 1989). שעה 00;11

נכחו; חברי הועדה;

א' לין - היו"ר

צ' הנגבי

מ' וירשובסקי

א' ורדיגר

יצחק לוי

ד' ליבאי

ע' לנדאו

י' עזרן

אי רובינשטיין

ר' ריבלין

ש' שטרית

מוזמנים;

נצ"מ א' איש-שלום - משטרת ישראל

רפ "ק י' לב - " "

נצ"מ ש' קראוס - " "

תנ"צ ח' הירש - משרד חמשטרה, יועצת משפטית

ח' שמואלביץ - שירות בתי הסוהר, יועץ משפטי

ב' ארד - מנכ"ל הרשות למלחמה בסמים

ר' אלרועי - " " "

דייר חי גלסר - משרד הבריאות

אי הופמן - מנכ"ל הרשות לשיקום האסיר

ג. ויסמן - משרד המשפטים

י. קרפ - " "

דייר מ. חובב - משרד העבודה והרווחה

מ' צ'ליק - " " "

ד"ר ח' משגב - לשכת עורכי הדין
מזכירת הועדה
ד' ואג

יועצת משפטית; ר מלחי

קצרנית; אי אשמן

סדר היום; חוק לתיקון פקודת הסמים המסוכנים (מס' 3). התשמ"ח-1988



חוק לתיקון פקודת הסמים המסוכנים (מס' 3). התשמ"ח-1988
היו"ר א' לין
רבותי, אני פותח את ישיבת ועדת החוקה חוק ומשפט. בשתי הישיבות הקודמות קיימנו

דיון כללי על עקרונות החוק לתיקון פקודת הסמים מסוכנים ועל מגמותיו. קיבלנו

אינפורמציה לא מעטה את הרקע, על צריכת הסמים בארץ והסהר בהם, על הבעיות הקשורות

באכיפת החוק, ועל חשיבות החוק המוצע כמכשיר למאבק בנגע הסמים בישראל. היה גם

דיון עקרוני על המשמעות של מתן סמכויות נוספות למשטרה לחוק, שאם לא ייעשה בהן

שימוש זהיר עלולה להיות בהן פגיעה מסוימת בזכויות הפרט. את הדיון הכללי סיימנו,

ולא נחזור עליו במסגרת הדיון בכל סעיף וסעיף אם כי הוא רלוונטי לכל הסעיפים שיהיה

עליהם דיון. ניגש עכשיו לקריאת סעיפי החוק. נבהן את סעיפי החוק גם לאור העקרונות

ולאור הקריטריונים שהצגנו בדיון הכללי.

גב' קרפ צריכה היתה להגיב על כמה דברים שנאמרו, אבל אם אין דברים שאת מבקשת

לומר בשלב זה, אני מניה שנשמע את ההערות שלך במסגרת הדיון בסעיפים השונים.

ג' ויסמן;

ברשות היושב ראש, הייתי מבקשת שסעיף 1 להצעת החוק, סעיף ההגדרות שבו יש הגדרה

של רכוש, יידון כשנגיע לסעיף המהותי שבו יש משמעות להגדרה הזאת, כדי שלא צריך

<היה להזור ולהגיד על איזה רכוש רוצים להחיל את ההוראה.

אנחנו מבקשים להוסיף גם הגדרה נוספת. אבל מאחר שההגדרה לא הגיעה לחברי הועדה

לפני הישיבה, הייתי מבקשת לדחות את הדיון בסעיף ההגדרות.

ההגדרה הנוספת שאנחנו מציעים קיימת גם היום, אבל לא בגוף הפקודה אלא בתוספות

לפקודה, וזו הגדרה של סם מסוכן. אנחנו מעדיפים לכלול אותה בסעיף ההגדרות בחוק.

היו"ר א' לין;

נשמע מהי ההגדרה המוצעת לסם מסוכן.

ג. י ויסמן;

ההגדרה לסם מסוכן מצויה בשתי התוספות: בתוספת הראשונה - בסוף כל אחד מהסימנים

בהם מפורטים הסמים השונים; ובתוספת השניה שמתייחסת לכמות סם שמי שמחזיק בה חזקה

עליו שהוא סוחר בסמים ולא משתמש. בהגדרה של סם מסוכן בתוספת השניה נאמר שזה כולל

פל תכשיר, תרכובת, תערובת או תמיסה שלו. בתוספת הראשונה לא מופיעה תערובת, אבל

וחלק מהעבירות בפקודה מתייחסות רק לתוספת הראשונה. היה פסק דין שלא ראה בתערובת

קם, כשמדובר בכמות. במקום שההגדרות יהיו מפוצלות בשתי התוספות, אנחנו מבקשים

לקבוע אותן בסעיף ההגדרות בפקודה.

בהגדרה עצמה אין שינוי. ההגדרה תואמת גם את הגדרת הסם באמנות הבינלאומיות

שישראל צד להן.

ההגדרה המוצעת לסם מסוכן; "חומר מן המפורטים בתוספת הראשונה לרבות האיזומרים

האופטיים, הסטראואיזומרים, האסטרים והאתרים שלו, ולגבי כל אחד מהם - כל מלח,

תכשיר, תרכובת, תערובת או תמיסה שלו".

היו"ר א' לין;

להכניס בחוק מלים שאף אחד לא מבין אותן? למה לא להשאיר את ההגדרה המפורטת

במסגרת התוספת?



ג' ויסמן;

כי בתוספת צריך לחזור על זה שש פעמים, בכל סימן וסימן.

היו"ר א' לין;

ג

גם בתוספת אפשר לרכז הכל במקום אהד. זה נראה לי לא אסתטי להכניס בהגדרה שבחוק

מונחים שאף אחד לא מבין אותם.

מ' וירשובסקי;

אני לא מתנגד להרחבת ההגדרה, אבל האם אי אפשר לכתוב; סם מסוכן - כל חומר

שפורט בתוספת. לתקן את התוספת ולהוסיף מה שחסר. זה לא רק ענין של אסתיקה. אני

הייתי רוצה שאזרחים יוכלו לקחת חוק ולקרוא אותו. אזרח שיקרא את הסעיף הראשון בחוק

הזה יגיד; תודה, אני לא מבין בזה שום דבר. בחוק יש גם אלמנט חינוכי.

היו"ר א' לין;

אני מתקוממים נגד ההצעה להכניס כבר בסעיף הראשון בחוק הגדרה שאנחנו עצמנו לא

מבינים אווזה, ויש להניח שגם 50% מאזרחי ישראל לא יבינו אותה. בחוק צריכות להיות

מילים מובנות. בתוספת אפשר לבנות את ההגדרה כפי שצריך. האם זה הכרחי שהדברים האלה

יופיעו בסעיף הראשון בחוק?

ג' ויסמן;

ההגדרה היא אולי בלתי מובנת ליותר מ-50% מהיושבים בחדר זה וגם בציבור, אבל

היא דרושה לכל אדם שפותח את החוק ורוצה לדעת איזה סם הוא סם מסוכן. אם לא תהיה

ההגדרה בחוק, צריך יהיה ללכת לתוספות ולקרוא בזהירות רבה מאד, להגיע לפרט 101

ו-102 באחת התוספות.

היו"ר א' לין;

השאלה היא אם היא אפשר בהוק להשתמש במילים פשוטות, לדבר על סמים או תערובות,

הכל כמוגדר בתוספת.

ג' ויסמן;

לא רק סם או תערובת, אלא גם מלח או תכשיר או תרכובת של אותו סם.

ד"ר ח' גלסר;

אפשר לומר; שינויים כימיים.

היו"ר א' לין;

אנחנו לא מדברים כרגע על התוכן אלא על ניסוח החוק בלשון מובנה לציבור. אני

מעדיף שבסעיף הראשון תהיה הגדרה במילים מובנות לציבור, ותהיה התייחסות לתוספת שבה

יבואו כל המונחים הקשים האלה. האם אפשר לעשות את זה?



נצ"מ ש' קראוס;
כיום כתוב
סם מסוכן - חומר המפורט בתוספת הראשונה. אחר כך באה תוספת שניה,

ובה יש הגדרה אחרת של סם מסוכן. אם לא מוציאים לפני סוגריים, אם להשתמש בניסוח

מתמטי. הגדרה אחת שכופלת כל פריט שמופיע ברשימה המפורטת, עלולים להגיע לטעות.

הניסיון לימד שזה אמנם מה שקרה. במקרה מסוים אמר שופט: איך אתה מגדיר תכשיר? הלך

למילון אבן-שושן וחיפש הגדרה של תכשיר, מצא שתכשיר זה דבר אחר ושונה מתערובת. הוא

החליט שהוא לא יכול להרשיע את האיש על החזקת תערובת שמכילה סם.
היו"ר א' לין
ניצב-משנה קראוס, מה זה איזומרים אופטיים?
נצ"מ ש' קראוס
אלה חומרים שמבחינה כימית הם נראים שווים, כמו שתי הידים, אבל כשם ששתי

הידים לא חופפות זו את זו, הן מהוות תמונת ראי זו של זו, כך גם איזומרים אופטיים.

הגוף שלנו הרבה יותר רגיש מהפרספציה בדיבורים, הגוף מגיב לאחד מן השנים. אם ניקח

האמפטמין, רק הדיאמפטמין, שהוא הסטריאואיזומר שמסובב את האור ימינה, הוא שפעיל על

המרכזים במוח.

בארצות הברית יש בעיה של "טיילור מייד דראגס". רצים כל הזמן לפני הפקודה

ויוצרים סמים שעדיין לא אסורים בחוק. גורמים נזקים איומים לציבור המשתמשים בסמים

האלה. אחר כך הרשויות רודפות אחריהם ומכניסות גם את הסמים האלה לפקודת הסמים.

אנחנו רוצים שלא הנהיה אפשרות לקחת את ההרואין, לדוגמה, לעשות איזו שהיא נגזרת

כימית פשוטה שלו, למכור אותה באופן חופשי ולהגיד שזה מותר, כי החומר הזה לא נזכר

בחוק. אנחנו רוצים לאסור גם תרכובות כימיות של הסמים המסוכנים. אבל אם נעשה את זה

בצורה פשטנית, נחטיא את המטרה.
היו"ר א' לין
אני לא רוצה לעשות את זה בצורה פשטנית, אבל אני רוצה שהמינוח בסעיף הפותח את

החוק יהיה פשוט ככל האפשר. בתוספת אפשר להכניס הגדרה מקצועית עם כל המונחים

המדעיים.
נצ"מ ש' קראוס
כך פחות או יותר נעשה קודם לכן, וכאשר התקינו תקנות פה ושם שכחו סעיף זה או

איור, והתוצאה היא המצב הקיים. יכול להיות שנוכל להטליא עכשיו ולקבל דבר שיהיה טוב

ומסודר לרגע זה, ובעוד שנה תתגלה בעיה.
ח' הירש
אפשר לתקן את שתי התוספות.
י' קרפ
אולי יש מילה בלשון בני אדם שנותנת אווזה משמעות, לדוגמה סמים ומוצרי הלווי

שלהם כמפורט בתוספת, כדי שבהגדרה בחוק תהיה הפנייה מיידית לכל הפירוט שהוא לא

בלשון בני אדם. האם יש איזה ביטוי שהוא המכנה המשותף?
דייר ח. גלסר
שינויים כימיים או דריבטים - ניגזרות.



היו"ר א' לין;

צריך למצוא את המטבע הלשונית הנכונה, כדי שיהיה ברור לציבור למה הכוונה. נשנה

את התוספות ובהן נקבע הגדרה כוללת שמכילה את כל המונחים המקצועיים.

נצ"מ ש' קראוס;

תערובת - זו המילה הקריטית שנחוצה לנו.

היו"ר א' לין;

לא נחליט עכשיו מהו הנוסח המתאים ביותר. אנחנו מבקשים שהפירוט לא יופיע בפתח

ההוק אלא בתוספת. בסעיף החוק יופיעו המונחים הפשוטים בשפה העברית, שהציבור יבין

למה הכוונה.

נעבור להצעת החוק.

סעיף 1 - תיקון סעיף 1. בסעיף זה יש הגדרה של רכוש. נחזור לסעיף זה כשנגיע

לסעיף האופרטיבי בנושא זה.

ג' ויסמן;

בסעיפים מ-2 עד 8 יש אותו תיקון טכני, לאור הוראות סעיף 61 לחוק העונשין שקבע

את סולם הקנסות, שקשורים בעונשי מאסר מסוימים. היום קבועים בחוק סכומי קנסות

בלירות. אנחנו מבקשים למחוק את המלים ייקנס חצי מיליון לירות" והמקבילות להן

בסעיפים האחרים, ואז יכנס לפעולה הסולם לפי סעיף 61 לחוק העונשין.

היו"ר א' לין;

כלומר, זה לא ישנה את התוצאה, אלא זה רק תיקון אסתטי, הדברים יהיו כתובים

בחוק עצמו.

אנחנו רוצים לבחון אם הענישה היא מספקת או לא. יתכן שנרצח, על פי הצעה של

הועדה המיוחדת לענין סמים, בראשותו של חבר-הכנסת יצחק לוי, לקבוע עונשים כבדים

יותר. נבחן סעיף סעיף ונראה במה מדובר.

ג' ויסמן;

סעיף 2 הוא תיקון לסעיף 6. העבירה בסעיף 6 היא גידול, ייצור והפקה של סם

מסוכן ללא היתר. זו אחת העבירות הקשות. כיום העונש הוא מאסר 15 שנה. הקנס יהיה 45

מיליון שקל.

י' לוי;

אני מציע שבכל הסעיפים העונש יהיה מאסר, שבעבירות סמים אי אפשר יהיה להמיר

מאסר בקנס. בשביל מי שמגדל סמים או סוחר בסמים 45 אלף שקל זה כסף קטן. עונש 15

שנות מאסר הוא משמעותי. מי הטיפש שילך לשבת בכלא 15 שנה במקום לשלם 45 אלף שקל?

דייר ח. משגב;

אין לעבריין בחירה. בית המשפט מחליט, והוא יכול לקבוע גם מאסר וגם קנס.

י' קרפ;

קודם כל צריך לקרוא את מפת הענישה בכללותה. אם כתוב קנס 45 אלף שקל זה עדיין

לא גורע מסמכות בית משפט להטיל עליו פי חמישה משווי טובת ההנאה שהוא הפיק, אם זה

עולה סכום של 45 אלף שקל. כלומר, בתי המשפט יכולים סכומים הרבה יותר גדולים.
היו"ר א. לין
באיזה מקרה אפשר להטיל סכומיה גדולים יותר, כאשר תופסים את נשוא העבירה?

י. קרפ;

לא. כאשר מסתבר מה היה גודל העיסקה, בלי שתופסים את הסמים. כאשר בית המשפט יודע

מה הרווח או טובת ההנאה שחשבו להפיק, הוא יכול להטיל קנס פי חמישה מהפכים הזה. מכוח

החרק, לפי פרק דרכי ענישה בחוק העונשין, לבית המשפט יש סמכות להטיל על אדם קנס בדרך כלל

פי ארבעה, לעבירות סמים פי חמישה, מגובה טובת ההנאה או הנזק שנגרם, הכל לפי הגבוה יותר.

נוסף לכך, בהצעת החוק המוצעת אנחנו מכניסים עונש דרסטי מאד, שבא להתמודד עם הכדאיות

הכלכלית של סוחר בסמים. בצדק העיר חבר-הכנסת לוי, אנחנו לא צריכים להתייחס לסוחרי סמים,

מהבחינה הכלכלית, באותם קני מידה שאנחנו מתייחסים לעבריינים רגילים. בהצעת חוק זו קובעים

שאפשר לחלש את הרכוש של סוחר- בסמים.
יצחק לוי
אני מבקש להבין. אם אדם נתפס בייצור סם, האם יש אפשרות שהשופט יטיל עליו עונש כספי

במקום מאכר? אם כן, אני רוצה למנוע אפשרות כזאת.
י. קרפ
אפשרות תאורטית - יש- אבל אני לא חושבת שהאפשרות הזאת הוכחה כאקטואלית בפסיקה של בתי

המשפט. כלומר, בתי המשפט נוטים תמיד להטיל עונש מאסר. השאלה של גודל הקנס היא שאלה

נפרדה.

מה שאתה מציע למעשה זה לקבוע מאסר חובה. הנושא הזה הוא אמנם על מדוכת משרד

המשפטים. אנחנו מקיימים דיונים על האפשרות לקבוע על עבירות סמים, בנסיבות מסוימות, עונש

מאסר חובה, כעונש מינימום, אבל אנחנו עדיין לא בשלים להגיש הצעה בענין זה.
היו"ר א. לין
הנושא הזה נמצא גם על מדוכת ועדת החוקה. ועדת החוקה קיבלה פעם החלטה בנושא זה,

אבל היא נפלה במליאה. הנושא בהחלט רלוונטי לחוק שלפנינו, כי אנחנו דנים כאן בהחמרה.
א. רובינשטיין
האם יש מקרים שבתי המשפט לא מטילים עונש מאסר?
י. קרפ
אין תקדימים כאלה.
ע. לנדאו
יש מקרים שבית המשפט מטיל עונש מאסר מגוחך?
ג. ויסמן
ונשנים האחרונות זה קורה הרבה פחות. העונשים חם בדרך כלל מ-6 חודשים עד 3י 1 שנה.

הממוצע הוא כ-5 - 6 שנים.
נצ"מ א. איש-שלום
נתקלו גם במקרה שנקבע מאסר על-תנאי פלוס קנס, בגלל נסיבות מיותרות. אני חושב

שהעונש הממוצע הוא מאמר חמש שנים.

היו"ר א. לין;

יש כמה סוגיות לגבי הענישה, ואני מציע שנדון בהן אחת אחת. כשניתנת טמכות לבית המשפט

לקבוע מאסר וקנס, אין זאת אומרת שיש בחירה למי שהורשע בדין. ההחלטה היא בידי השופט. אם

ניתנת לבית המשפט למכות לקבוע גם מאסר וגם קנס אין זאת אומרת שהוא יקבע מאסר ולא יקבע קנס,

או שיקבע קנס ולא יקבע מאסר. הסוגיה של עונש מאסר חובה, כעונש מינימום בעבירות סמים,

זו סוגיה עקרונית. נדרשנו לסוגיה זו כשדנו בעבירות מין, אונס, רוב חברי הועדה היו בעד

עונש מינימום אבל ההצעה נפלה במליאת הכנסת..

אני מבקש להתייחס לקנס עצמו. את הקנס הזה אפשר להכליל נוסף לעונש מאסר גם כשאין

לבית המשפט ידיעה על טובת ההנאה שהפיק העבריין. צריך להבחין, הקנס שהוא פי חמישה מטובת

ההנאה אפשר להטיל כשיש ידיעה על טובת ההנאה שהעבריין הפיק או יכול היה להפיק. הקנס שאפשר

להטיל לפי הסעיף "שאנחנו דנים בו אין לו שום קשר לדבר הזה, את הקנכ הזה אפקיר להטיל ביחד עם

עונש מאסר.

לא מתקבל על דעתי שעל עבירה של גידול והפקה של סמים אנחנו נקבע היום קנס 45 אלף שקל,

אף על טי שהקנס בא נוסף לאפשרויות ענישה נוספות שיש בחוק. הקנס לפי סעיף זה הוא העונש

הפשוט והמיידי ששופט יכול להטיל. הרי גם אם ניתן לשופט סמכות לקבוע קנם מיליון שקל, הוא

יוקל לקבוע 50 אלף שקל. בסך הכל אנחנו קובעים כאן תיקרה. בעבירות סמי1 לקבוע לשופט קנס

15 אלף שקל כחיקרה? לא מתקבל על דעתי.

אני מציע שבכל העבירות החמורות, חוץ מהחזקת ממים לשימוש עצמי, נקבע קנם מיליון שקל.

אם השופט יחליט במקרה מסוים להטיל רק 100 אלף או 50 אלף שקל. הסמכות נתונה. העונש הזה עומד

בפני עצמו, בלי קשר לשאלות המורכבות של תפיסת רכוש וכו'. במאבק בפשע הסמים לא מתקבל על

הדעת שהקנס המכסימלי יהיה 45 אלף שקל. אני מציע שבכל העבירות החמורות נקבע קנס מיליון שקל.

י. קרפ;

שתי הערות. ראשית, כאשר בתי המשפט שולחים סוחרי סמים למאסר, יש להם התחבטות גדולה אם

להטיל עליהם גם קנס. אני לא חושב שהמצב הוא שבית המשפט אומר: הייתי מטיל עליו קנס יוקר

גבוה אלא שאני מוגבל בתיקרה שקבע המחוקק.

הערה שניה היא חשובה יותר לענין הזה. בענין עבירות סמים זה פשוט מאד לחשב את הנזק

וטובת ההנאה לפי כמות הסמים וסוגיהם. אני חושבת שבכל עבירת סמים יכול בית המשפט להכנס ישר

לתחום של הכפלת טובת ההנאה פי חמישה וקביעת קנס גבוה יותר.

הי ו"ר א. לין;

יכול סוחר לסחור בכמויות עצומות של סמים ולהתפס פעם רק עם 10 גרם, או 1 ק"ג. הקנס שיוכל

השופט להטיל עליו הוא לא על העיסקות שהוא לא יורע אלא רק על העיסקה שהוא יודע.

אנחנו רוצים שבתי המשפט יקבל איתות ישיר מהמחוקק. בחוק שלפנינו יש מגמה מרכזית: להכות

קשה בסוחרי הסמים - ברכוש שלהם. אנחנו רוצים בנושא זה לתת שיקול דעת וכוח לבתי המשפט.
יצחק לוי
אני רוצה להבין את מדיניות משרד המשפטיים. הבאתם לפנינו חוק שיש בו חידושים רבים

ונועזים, בענין סמכויות שוטרים, סמכויות היפוש אם ובלי צווי חיפוש, חילוט רכוש. ודווקא

בדבריט הפשוטים יותר, שקל יותר לעקות אותם, אין שינוי. הרי הסעיפים שנדון בהם אחר כך

בוודאי יעוררו ויכוח גדול, אם אין פגיעה בזכויות אדם, עד רמה נותנים כמכות לפגוע ברכושו

של אדם אחר וכדומה. כאן יש לנו מעיפים שהם לכאורה פשוטים, חט לא מעוררים ויכוח, ודווקא

בהם אינכם מציעים שום החמרה. אתם עושים כאן רק תיקון מכני, לא מציעים לא החמרה במספר שנות

. הכאסר, לא בכך שעונש מאסר יהיה חובה, ולא בהעלאת הקנסות. מה ההיגיון להגיע הצעת חוק

עם אמצעיים חדשים ודרמטיים ולא לעשות אח הדברים הפשוטים? אני מציע שמשרד המשפטיים

ישקול שוב את הדברים.
היו"ר א. לין
אנחנו נשמע כאן תשובה ונקבל היום החלטה.
דייר ח. משגב
אני מבקש לתמוך בהצעה של חבר-הכנסת אוריאל לין. אני חושב שההצעה שלו לזיבה. השופטים

פשוט לא מסוגלים להכנס לכל משחק החישובים על טובת ההנאה שאדם הפיק או עמד להפיק, והם

בדרך כלל לא עושים את החישוב חזה. אם קובעים תיקרה, קודט כל זה איתות של המחוקק. שנית,

הדברים בבית המשפט יהיר הרבה יותר פשוי1ים.

אני רוצה להביא דוגמה ממקרה שהיה לפני שבוע. שני אנשים הורשעו בייבוא 8 ק"ג הרואין

במסגרת עיסקה של כ-12 ק"ג הרואין. אני לא הייתי צד למשפט, אבל אני מכיר את הפרטים.

בעיסקת טיעון עם הפרקליטות הוסכם שהם יקבלו עונ מאסר 8 שנים, זאת אומרת, שנה על כל קילוגרם

הרואין - שימו לב - וקנס משמעותי כפי שימצא לנכון בית המשפט. בית המשפט פסק על האחד

קנס 15 אלף שקל, ועל השני 25 אלף שקל, אני חושב שזה מצחיק. 25 אלף שקל על 8 ק"ג

הרואין - אני חושב שהעונש הוא מצחיק. ועוד הגישו ערעור לבית המשפט העליון על גובה הקנס.

כמובן שבית המשפט העליון דחה את הערעור.
ב. ארד
גם מאסר שמונה שנים זה מצחיק.
דייר ח. משגב
גם זה מצחיק. אבל הפרקליטות משום מה, אולי בגלל טיבן של הראיות, הגיעה לעיטקת טיעון.

אני חושב שאם קובעים באופן כשוט קנס מירבי, מאפשרים לשופט להפעיל שיקול דעתו. אם

מכריחים את השופט להכנס לכל משחקי חרווח הצפוי או זה שכבר הופק, קשה לו לעשות זאת. פשוט

לא עושים את זה.
היו"ר א. לין
אני רוצה שיובן, לא מדובר על קנס מינימום שחובה להטילו, מדובר בתיקרה לסמכות

בית המשפט.



א. ורדיגר;

אי אפשר להגיד שמאסר שמונה שניט זה כלום, אבל קנס 15 אלף שקל הוא בוודאי מג.וחך.

דייר ח. משגב;

זה פרופורציוני למכסימום הקנס. השופט היה מוגבל.
א. ורדיגר
אני עדיין לא תופס את הרתיעה של בחי המשפט מלהטיל גם מאסר וגם קנס על עבירות כל כך

המורות. אט אנחנו באמת רוצים להלחם במגיפת הסמים, שאני רואה בה טרגדיה של עם ישראל,

צריך לנקוט באמצעים מתאימים. ההברחה האתרונה, שהיו מעורבים בה גס אנשים שאולי הם מכובדים

בהברה, צריך להדליק אור אדום.

אני מקבל את ההצעה של היושב ראש לקבוע תיקרה מיליון שקל לעבירות המורות, כאיתות

לבית המשפט. בתי המשפט לא יכולים לדעת בדיוק את כל פרמי הפרטים של מערכת הסחר בסמים,

ולכן יש עיוותים. אני חו7.ב שצריך להיות עידוד מפורש של המחוקק לנהי המשפט לנהוג בכל

החומרה בעבירות הוזמורות, ובוודאי בקנסות. אני מציע לקבל את הצעת היושב ראש.
א. רובינשטיין
אני חומך בהצעה.

י. קרפ;

אני מוכרחה לומר שאני מתחבטת מבחינה הטקטיקה של אכיפח החוק. בשבתי המשפט שולחים אנשים

לתקופת מאסר ארוכה, הם מהססים מאד להטיל גס קנסות. יש בעיה עם גביית הקנסות. יש שיקולים

של בית משפט שאס אדם נשלח לכלא לתקופה ארוכה הקנס הוא לא רלוונטי. יש משהו שטמון בפסיכולוגיה

של בתי המשפט. לא בכדי במקרה שהוזכר הטילו קנס 15 אלף שקל, לא משום שחשבו שהרווח או טובת

ההנאה הם נמוכים אלא משום ששלחו אדם לתקופת מאסר של שמונה שנים וזה מטה את הכף, מבחינת איזון

העונש, לקנס בסכום נמוך. אני לא משוכנעת שנשנה את הפסיכולוגיה של בית משפט אם נקבע תיקרה

מיליון שקל.

אנחנו מציגים כאן עונש חדש. אני מושכנעת שיהיו לנו קשיים להביא את בית המשפט להפעיל

את העונש החדש, בגלל חומרתו. אם אנחנו נותנים לבית המשפט אלטרנטיבה של תיקרת קנס גבוהה

יותר, וכאן יהיה פטור מלעשות בדיקות אם אמנם הרכוש הגיע לידיו של אדם עקב טהר בסמים וכל

הפרטיט שהוא צריך לבדוק, לפי החוק, לצורך החרמת רכוש, אם תהיה לו אלטרנטיבה לעשות חילוט

בדרך קנס גבוה, אני חושבת שבתי המשפט יטו לא להפעיל אח כעיף התילוט, שהוא סעיף קשה.

המגמה שלנו בהגשת הצעת החוק ו:יא לעודד את בתי המשפט ללכת בדרך של חילוט הרכוש-

קבענו גם שבית המשפט חייב לנמק למה הוא בוחר שלא ללכת בדרך של חילוט הרכוש. אס אנחנו נותנים

איזה שהוא מכשיר אקוויוולנטי אבל שהוא מסוג אחר, ומצריך חשיבה מסוג אחר, אני חושבת שזה

עלול לכרות את הענף מתחת לרצון שלנו לקדם את הענישה מהסוג החדש, שנתקבל עכשיו במרבית

מדינות העולם כמכשיר הנבון ויותר.

לא שאני חושבת שאנחנו צריכים להקל בקנסות, אבל אני חושבת שאנחנו עלולים להכניס כאן

איזה שהוא אלמנט שאיננו יודעים מה תהיה התוצאה שלו, מבחינת הפסיכולוגיה של בתי המשפטי

בשימוש במיגוון דרכי הענישה שיש להם. אני מבקשת שחברי הועדה ישקלו גם את הדבר הזה.
היו"ר א. לין
יש כמובן משקל לדברים שאמרה גב' קרפ. מצד שני, אנחנו יודעים שאנחנו נותנים מכשירים

חדשים שעדיין איננו יודעים מה יעילותם. בתי המשפט צריכים להתרגל להבין גם אח כוונת

המחוקק, והייתי אומר, גם לציית לכוונת המחוקק. וזו בדיוק כוונת המחוקק. אנחנו לא יכולים

יותר מדי להתאים אח החוקים לפסיכולוגיה של בתי המשפט. אני חושב שכדאי שבחי המשפט יתאימו

את הפסיכולוגיה שלהם לחוקי מדינת ישראל. אני אומר אח הדברים בצורה פשטנית, בלי לרמוז

הלילה שיש כוונה לא לציית לחוקים.

כאן יש דבר פשוט. תפסו אדם בעיסקה מסויימת, יחכן שעשה אלף עיכקות אחרות ולא נתפס.

מכים אוחו כאשר תופסים אוחו. המכשיר של חילוט רכוש הוא מכשיר טוב, אבל הוא צריך עוד

לעמוד במבחן הביצוע.
ע. לנדאו
מה הקנסות שמקובלים בעבירות אלה במדינות אחרות, למשל בארצות הברית?
רפ"ק י. לב
בארצות-הברית הולכים לחילוט רכוש. כמעט אין קנסות כספיים.
הנ"צ ה. הירש
אבל החילוט שם באמת מופעל היטב.

הי ו"ר א. לין;

הקנס שאני מציע הוא מכסימלי. יש סמכות לביח המשפט. אם יפעיל אה מכשיר חילוט הרכוש,

לא ישתמש יותר מדי בקנס; אס לא יופעל מכשיר המילוט, הוא ישתמש בקנס במלוא כוחו. הרי הכוונה

שלנו בחוק הזה היא לפגוע בבסים הרכוש של טוהרי הסמים, זו אחת המגמות המרכזיות בחוק הזה,

ואנחנו נותנים מכשיר נוסף.

יצחק לוי;

העיקר כאן הוא לפגוע בפסיכולוגיה של סוחרי הסמים, לא של השופטים.

אנחנו צריכים מחר לצאח לציבור ולומר: ההמרנו. אני הייתי מציע החמרה גדולה וקובע

20 שנוח מאסר במקום 15 שנות מאסר במכסימום, אף כי שופט יכול לגזור עשר או חמש שנות מאסר

לפי שיקול דעתו. אני רוצה שנצא עם בשורה לציבור, נגיד שהעלינו את הקנסות, הגדלנו תקופת

המאסר. כאן מדבריה על חילוט, אבל העם לא יבין מה זה חילוט, תעבור שנה עד שאולי יבינו את זה.

אני מציע בסעיף הזה לקבוע קנם מיליון שקל, כן;צעת היושב ראש, ומאסר עשרים שנה.
היו"ר א, לין
אני מציע לא להעלות מספר שנוח המאסר. אנחנו עומדים בפני הבעיה בכל החוקים

הפליליים; אנחנו קובעים עונש מכסימלי, בתי המשפט לא ממצים את העונש המכסימלי. אין טעם

להעלות את המכסימום כשעוד לא ממצים אה מה שניתן. אם בחי המשפט ימצו את עונש המאסר טקבוע

היום בחוק, אס יגזרו אפילו 12 או 10 שנים, זה יתן תשובה. הבעיה היא לא במכסימום שקבע

החוק, הבעיה היא בגזר הדין שניתן על ידי בית המשפט. הבעיה הזאת קולה וחוזרת מדי פעם בפעם.

אם אתה רוצה, חבר-הכנסח לוי, אעמיד הצעתך להצבעה.
יצחק לוי
אני רוצה לנמק את הצעתי. בית המשפט רואה תמיד את התיקרה שקבע החוק, וממנה הוא יורד.

אילו היתה התיקרה חמש שנים, היה גוזר על מי שנתפסו עם 8 ק"ג הרואין מאסר שלוש שנים,

מי היו כבר מקרים המורים יותר ובהם צריך היה צריך אולי לגזור מאסר חמש שנים. לפי התיקרה,

בית המשפט מתפשר.

אני הייתי מטיל על סתר במאה גרם 15 שנות מאסר, כדי להפחיד אנשים, שיבינו מה חומרת המעשה.

הסם הורם הכל, הורם משפחות, הורס ילדים, הורס את החברה. זה גרוע יותר מאינתיפאדה, מתאונות

דרכים, מהכל. זה הנגע החמור ביותר. (א. לין: לא כדאי לעשות את ההסוואה עם תאונות דרכים).

בתאונות דרכים אפשר להלחם ביתר קלות, אם כי לצערנו אנתנו לא כל בך מצליחים בזה. סם זה דבר

שאוכל את העם מבפנים. לפי התיקרה שבחוק, בית המשפט יקבע את העונשים.

אני מציע לקבוע קנם מיליון שקל ומאסר עשרים שנה, במקום חמש-עשרה.
ג. ויסמן
בפקודת הסמים יש לנו כבר עבירה שהעונש עליה הוא עשרים שנות מאסר, ולכן אנחנו לא יכולים

להעלות את העונש בסעיף הזה. על עבירה של הדחת קטין העונש הוא עשרים שנות מאסר. אם נעלה כאן

לעשרים שנות מאסר, לא יהיה הבדל.
יצחק לוי
העונש שם צריך להיות מאסר עולם.
ג. ויסמן
מאסר עולם, ועונש זה בלבד, נקבע רק על רצח.
יצחק לוי
על הדחת קטין אפשר לקבוע 25 שנות מאסר.

אני בער העלאת כל העונשים בפקודת הסמים בחמש שנים.
י. קרפ
הקדמתי ואמרתי שבמשרד המשפטים אנחנו שוקלים עכשיו את הנושא של התמרת עונש המאסר, אבל

לא בכיוון של העלאת התיקרה, משום שאנחנו כבר למודי ניסיון. אם מעלים תיקרה לפני שמגיעים

למצב שבתי המשפט אומרים שלדעתם העונש לא מספיק, אין השפעה משמעותית להעלאת התיקרה. בתי

המשפט לא מרגישים מצוקה, לא מרגישים שחסרים להם כלים לענישה, הם חושבים שהמכסימום די גבוה

והם עושים שיקולים לגבי הנסיבות והמקרים שלפניהם.

אנחנו שוקלים את האפשרות לקבוע תקופות מאסר מינימום, לפי חומרת העבירה לפי כמות

הסם. זה מעשה מורכב מאד. אנחנו בודקים אח כל הקונספציה, משום שצריך לנהוג זהירוח. אבל

המחשבה היא שאם להחמיר, הרי להתמיר בכיוון הזה ולא בהעלאת תיקרת העונשים.

לא הייתי מציעה שהועדה במסגרת הדיון בהצעת החוק שהגשנו הדון בסוג אחר של החמרת העונש,

כל זמן שאנחנו לא הצלחנו לגבש את כל הנתונים הדרושים להכנת הצעה רציונלית ואפקטיבית.
ר. ריבלין
נמצא אתנו נציג המועצה הציבורית למלחמה בסמים, והייתי מבקשה לשמוע מה עמדת המועצה

לגבי ההצעה קלל חבר-הכנסת לוי. אני רואה בהצעה זו רק אלמנט פסיכולוגי, אבל יכול להיות שהאלמנט

הפסיכולוגי הזה הוא חשוב.
ב. ארר
אני רוצה קודם כל לתקן, אני לא נציג המועצה, אני מנכ"ל הרשות למלחמה בסמים. יש לי

שלוש הערות לגבי ענישה בנושא סמים, לאו דווקא בענין הקנס או החמרת העונש. אתד מאמצעי

המלחמה בסמים - הכנטת קבעה את שם הרשות והכריזה מלתמה בסמים - אהד האמצעים הוא האכיפה,

משמע הענישה. אגיד יותר מזה. אמרתי קודם בהערת ביניים שמאסר שמונה שנים הוא מעכל מדי בעיני,

כי כקילוגרם אהד של הרואין עושים 25 אלף מנות הרואין, או 25 אלף איש שכל אחד לוקח מנה אחת,

או הרבה אלפים שלוקחים סמים - וזה מקילוגרם אחד, לא מ-8 ולא מ-12 ק"ג.

קטונתי מלתת עצות לועדה אם צריך להחמיר את העונש הכספי, אם צריך להחמיר בנושא החילוט,

שיתכן שהוא יתן לנו, משמע גם לרשות, אמצעים להלחם יותר בתופעה, או שצריך להגדיל את עונש

המכסימום, או כפי שאמרה גב' קרפ, לקבוע עונש מינימום, ופה כאילו שוללים מבית המשפט את שיקול

הדעת. אבל נדמה לי שאם באמת רוצים להלחם בתופעה, אין מנוס מלהחמיר את הענישה.
היו"ר א. לין
מה הצעתך קונקרטית? שמעת כאן הצעה להעלות תקופת המאסר מ-15 ל-20 שנה, אתה כבור שזה

יסייע?
ב. ארד
אני לא יכול להביע דעה של הרשות. אני יכול להגיד שאישית אני מזדהה עם ההצעה האחרונה

לקבוע קנס מיליון שקל ומאסר עשרים שנה. אבל זו דעה אישית, לא דעת המועצה. גבי קרפ מייצגת

את המועצה לא פחות ממני.
ר. ריבלין
אין כל מניעה להעלות את העונש כאן למאסר עשריט שנה, בלי שיש צורך להעלות את העונש על

שידול קטינים. עבירה של שידול קטינים היא עבירה חמורה מאד, גם עבירה זו היא חמורה מאד,

אבל אין קשר בין זו לזו, אין פרופורציות, לא צריכות להיות מדרגות. אני חושב שאנחנו מוסמכים

ורשאים לדון ולהחליט להעלות את העונש בסעיף שאנחנו דנים בו, אם אנחנו חושבים שראוי לעשות כך.
י. קרפ
נכון שמנהל הרשלת הביע דעה אישית, אבל לרשות יש ועדות. יש לרשות ועדה לאכיפת החוק

בנושא כמים, במקרה, אני יושבת בראשה. הרשות עדיין לא קבעה עמדה, משוס שאנחנו דנים בשאלה

אם לקבוע עונשי מינימום על עבירות סמים. עדיין לא גיבשנו דעה איך וכמה ובאילו תנאים. אבל

מה שברור לנו, שהעלאת מכסימום הענישה בלי לקבוע קונקרטיזציה יותר גדולה של דרוג פנימי

בעונשים, לא תביא שוט אפקטיביות.

לכן אני הייתי מציעה לא לשחק בהשליות, אלא לתת לנו את ההזדמנות לגבש הצעה ראויה ולהביאה

בפני הכנסת, ולא בהזדמנות זו שדנים בהצעת התוק שלפני הועדה להכניס תיקונים שלא נלמדו עד

סופם ולכן האפקטיביות שלהם מוטלת בספק.
היו"ר א. לין
אני רוצה שנגיע להכרעה הנקודה זו. אני חושב שהועלו כבר כל ההיבטים של הנושא וחברים

הביעו רעתם. השאלה היא אם רוצים להעלות את הקנס, אם רוצים להגדיל תקופת המאפר. היו שתי

הצעות קונקרטיות. כולנו יודעים שאם מעלים את העונש המכסימלי זה לא בהכרה מעלה את גזרי

הדין בבתי המשפט. מצד שני, יש בזה ביטוי לעמדת המחוקק, שאיננו רואה בזה ענישה מפפקת.
ד. ליבאי
לענין תקופת המאסר המירבית. לבתי המשפט קשה לעתים להתחשב בעונש המירבי שקבע המחוקק.

ראשית, משום; שהתביעה הכללית, משיקולים מעשיים, מרבה להביא תיקים, של סמים לבית משפט השלום.לכאורה

אם העונש המירבי הוא מאסר 15 שנה או 20 שנה, זה לא בנמכות ביה משפט השלום, זה בסמכות בית

משפט מהוזי. אבל המחוקק עשה חריג והוא מרשה, לפי שיקול דעת פרקליט המחוז, להביא תיקים

לבית משפט השלום, ואז העונש המירבי הוא חמש שנוח מאסר. הבינו, מה שקובע זה לא רק מה

שכותבים בספר החוקים, יש גם מציאות. אי אפשר להביא את הכל לבתי משפט מחוזיים, ובמחוזי דרושים

שלושה שופטים, גנו זה עומס עצום. לכן מכוונת הפרקליטות הרבה תיקים לבית משפט השלום, ולכן

אם אם תכתבו מאסר עשרים שגה, בעצם העונש יהיה רק שלוש או חמש שנים מאסר בבית משפט השלום.

צריך לחשוב על זה-

שנית, משום שהמחוקק היום נוטל אמת מידה אחת כמעט לכל סוגי העבירות של סמים - 15 שנים

מאסר, להבדיל מעבירה אחת של שידול קטינים שם העונש הוא 20 שנה - העונש האחיד של מאסר גי 1 שנה

אולי הוא טוב, אבל כשצריך להטיל על עונש על אדם שמשתמש בסם - - - (י. קרפ: העונש על שימוש

עצמי הוא 3 שנים). על סוגי עבירות שונים, למעט שימוש עצמי, העונש הוא מאסר 15 שגה. אם

רוצים שבתי המשפט יתחשבו יותר בעמדת המחוקק, הוא' צריך לבודד סוג אחד או שני סוגים של התנהגות

חריגה בתחום הטמיע, כמו שעשה לגבי שידול קטינים, ועליהם להגדיל אה העונש באופן משמעותי.

לעניות דעתי, אפ נגדיל את העונש באופן כולל ונקבע 20 במקום 15 שנה, לא עשינו כלום

מבחינת האפקטיביות בשטם. אם חושבים שהמחר בסמים הוא המכה המרכזית, נדמה לי שאין בארץ

גידול סמים בקנה מידה גדול, הבעיה המרכזית היא סחר, כולל ייבוא, העונש היום הוא מאסר 15

שנים, וזו; הרבה. אם רוצים לשנות רמות ענישה, צריך להקדיש לזה מחשבה עד כדי כף שיתכן שצריך

יהיה להגדיר מחדש את העבירות, או לחלק לסעיפים חדשים, ואז יהיה מקום להתאים לסוגים מסוימים

של עבירות עונשים מירביים שונים. זה כן. אבל לקחת את הסעיף הכללי 19א. שקובע "העובר

על הוראות סימן זה, דינו -מאסר חמש עשרה שנה ..." , ובמקום חמש עשרה שנה לכתוב עשרים שנה

ולחשבב שעשינו משהו - לא עשינו כלום. גורמים לבתי המשפט לזלזל בעונש המירבי, כי בתי המשפט

לא יכולים לקבל כי על קטנה כחמורה, על סוג זה ואחר של עבירה אנחנו נותנים אותו העונש.

גבי קרפ אמרה שהענין הזה נבחן עכשיו במשרד המשפטים. לא הייתי מציע לעשות את זה בגררה.

אני מציע שמשרד המשפטים יגיש לנו הצעה נוספת לחלוקה חדשה של עבירות עם עונשים בצירן.

לי יש נטיה להחמיר בעונשים על טהר בסמים. בעיני מחר בסמים משול להריגה. אם על הריגה

יש עונש מאסר עשירים ענה, שיהיה עונש כזה גם על סחר בסמים. אבל סחר בכמויות משמעותיות,

שגם הן טעונות הנחייה של המחוקק. הקושי הוא להגדיר את הכמויות. לכן זה לא ענין לנו לירות

מן השרוול, בכל יתר העבירות אם העונש המירבי הוא 15 שנה, הרי בהי המשפט רחוקים גם מלמצות

את העונש הזה- לא כאן הבעיה.

עונש כספי, בזה הייהי משאיר את היזמה למשרד המשפטים ולמשטרה. אס הם חושבים שהעונש

הכספי טעון חיקון, אני מבין שהם חושבים שזה טעון תיקון והם הציעו מה שהציעו. אני מתאר

לעצמי שיש סיבה למה שהם הציעו לנו.
היו"ר א. לין
יש שחי קבוצות של עבירות. קבוצה אחת הן כל אותן עבירות בבצד המסחרי קל הסמים,

ואין המחוקק עושה הבחנה בין המגדל, סוחר או מהזיק בסמים למטרה מסחרית, משום שהוא תופס

את מכלול המעשים האלה בהגדרה הרחבה של פעילות מסחרית בסמים. קבוצה שניה הם המשתמשים

בסמים לצרכים אישיים, לגביהם המחוקק מחמיר פחות.



ד. ליבאי;

נניח שאדם קיבל סם לשימוש עצמי, אבל הוא נותן ממנו גם לחברו שיושב אחו. אם תדקדק בסעיף,

זו כבר הספקת סם כמו סחר סם, ואם נעלה אה העונש, גע על זה יהיה העונש מאסר עשרים שנה.

ושאני אומר שצריך להגדיר מחדש את העבירות, אני רואה לעיני את הפרקטיקה בבתי המשפט.

אני חושב שניתן להגדיר את כל הדברים האלה מחדש, שהרי לא מי שלקח טם לשיבוש עצמי ונתן לחברו,

והיום זה נכנם להגדרה של סחר, שלא סהרי מי שהוא ממש סוחר סמים. כה שאמר היושב ראש אין

לו היום ביטוי בהגדרות בסעיפי החוק.
הי ו "ר א. לין
למה שארתי יש ביטוי מפורש בפקודה הסמים המסובנים. בכל אחד מהסעיפים מדובר על החזקה,

גידול, שיווק. תיכך נעבור כעיף מעיף, ובכל סעיף נקבל החלטה.

יש לפנינו עכשיו שתי הצעות! א. בכל מקום שעד היום היה קנס חצי מיליון לירות, נקבע

קנס מיליון שקל. זו היתה הצעתי. ב. חמ"כ לוי הציע שבכל העבירות שעו- היום היה עונק, מאמר 15

שנה, נקבע מאשר 20 שנה.
י. לוי
לא בכולן. בסעיפים מסוימים.
היו"ר א. לין
נעבור עכשיו סעיף סעיף. אם אנחנו רוצים להתקדם בחוק הזה, אני לא מציע שנלך עכשיו לשינוי

ההגדרה של העבירות. העבירות מוגדרות בפקודת הסמים.

סעיף 2 הוא תיקון סעיף 6. בסעיף 6 לפקודה נאמר: "לא יגדל אדם סם מסוכן, לא ייצר אותו, לא

יפיק אותו, לא יכין אותו ולא ימצה אותו מחומר אחר, אלא ברישיון מאת המנהל. העובר על הוראות

סעיף זה, דינו - מאסר חמש עשרה שנה או קנס הצי מיליון לירות".

אני מציע שהקנס יהיה מיליון שקל. אני מעמיד הצעתי להצבעה.

ה צ ב ע ו;

הוחלט בסעיף 2: במקום למחוק את המלים "או קנס וזצי מיליון לירות"

לקבוע קנס מיליון שקל.

ההחלמה התקבלה ללא מתנגדים.

אני מעמיד להצבעה את הצעתו של חבר-הכנסה יצחק לוי, להאריך תקופת המאסר לעשרים שנים.

הצבעה

ההצעה של חבר-הכנסת י. לוי לסעיף 2 לא נתקבלה
י. לוי
אני מבקש להגיש הסתייגות.
היו"ר א. לין
זכות ההסתייגות שמורה לכל חברי הועדה, גם בלי הודעה כאן.



סעיף 3. להצעת החוק הוא תיקון סעיף 7 לפקודה, בכעיף יי נאמר: 7% יחזיק אדם סם מסוכן ולא

ישתמש בו..."סעיפים קטנים (א) ו-(ב) מדברים החזקת סם מסוכן. סעיף קטן (ג)1 " העובר

על הוראות סעיף זה, דינו - מאסר חמש עשרה שנה או קנס חצי מיליון לירות, ואם החזיק בסם או

השתמש בו לצריכתו העצמית בלבד, דינו - מאסר שלוש שנים או קנס חמישים אלף לירותיי.

אני מציע גם כאן לקבוע קנס ביליון שקל,. במקום חצי מיליון לירות. נמחק קנם חמישים אלף לירות

הצבעה

הוחלט בסעיף 3: בפעיף 7(ג) לפקודה לקבוע קנס מיליון שקל.
י. לוי
אני מציע שדינו טל העובר על הוראות סעיף זה יהיה אסר עשרים שנה, במקום חמש עשרה,

ואם החזיק בסם או השתמש בו לצריכתו העצמית בלבד - מאסר חמש שנים, במקום שלוש שנים.
היו "ר א. לין
הצבעה

בעד ההצבעה של חבר-הכנסת י. לוי - 2

נגד - רוב

ההצעה של חבר-הכנסת י. לוי לסעיף 3 לא נתקבלה

סעיף 4 להצעת החוק בא לתקן סעיף 9 לפקודה. בסעיף 9 נאמר: "(א) המחזיק חצרים לא.

ירשה להשתמש בהם לשם הכנת מס מסוכן, שימוש בו, מכירתו או עשויית עיסקה אחרת בו, שלא בהיתר,

(ב) לא יהיה לאדם ענין בניהול חצרים המתמשים למטרה כאמור בסעיף קטן (א). (ג) לא יהיה אדם

נוהג לבקר במקום שנועד לשימוש בסמים מסוכנים". מעיף קטן (ד) קובע את העונש: "העובר על הוראות

סעיף זה, דינו - מאסר חמש עשרה שנה או קנס הצי מיליון לירות, ואם עבר עליהן אגב התזקת

שם מסוכן או שימוש בו לצריכתו העצמית בלבד, דינו - מאסר שלוש שנים או קנס חמישים אלף לירות".

אני מציע שגם כאן נעלה את הקנס המכסימלי למיליון שקל.

הצבעה

הוחלט בסעיף 4: בסעיף 9(ד) לפקודה לקבוע קנס מיליון שקל.
יצחק לוי
אני מציע שהמאסר יהיה 20 שנה, ולמי שעבר את העבירות אגב החזקת סם מסוכן או שימוש בו

לצריכה עצמית בלבד יהיה ו;עונש מאסר חמש שנים.
היו"ר א. לין
נצביע.

הצבעה

בעד ההצעה של חבר-הכנסת י. לוי - מיעוט

נגד - רוב

ההצעה של תבר-הכנסת י. לוי לסעיף 4 לא נתקבלה

סעיף 5 הוא תיקון סעיף 10 לפקודה. בסעיף 10 נאמר: "לא יהיו ברשותו של אדם כלים המשמשים

להכנת סם מסוכן או לצריכתו, שלא בהיתר; העובר על הוראות סעיף זה, דינו - מאסר חמש עשרה

שנה או קנס חצי מיליון לירות, ואס היו הכלים לשימוש בצריכתו העצמית בלבד, דינו - מאסר שלוש



שניט או קנס חמישים אלף לירות". אני מציע שלגבי החלק הראשון הקנס יהיה מיליון שקל, על פי הקו

שכבר קבענו.

הצבעה

הוחלט בסעיף 5: בסעיף 10 לפקודה לקבוע קנס מיליון שקל
יצחק לוי
בסעיף זה אינני מציע הארכת תקופת המאסר.

היו"ר א. לין;

סעיף 6 הלא תיקון סעיף 19 א לפקודה. בסעיף 9א נאמר: "העובר על הוראות סימן זה, דינו -

מאסר חמש עשה שנה או קנס הצי מיליון לירות". סימן זה עוסק בייצוא, ייבוא, מסחר והספקה,

תיווך, הובלה במעבר, הטיה, טלטול ספ במעבר.

אני מציע שהקנס יהיה מיליון שקל.

הצבעה

הוחלט בסעיף 6: בסעיף 19א לפקודה לקבוע קנכ מיליון שקל
יצחק לוי
אני מציע שהמאסר יהיה עשרים שנה. כאן מדובר בסחר.
היו"ר א. לין
הצבעה

ההצעה של חבר-הכנסת י. לוי לסעיף 6 לא נתקבלה

סעיף 7 היא תיקון סעיף 21 לפקודה. בסעיף 21. נקבע: (א העושה אחת מאלה, דינו - מאסר

עשריים שנה או קנס חצי מיליון לירות: (1) נותן לקמין סם מסוכן; (2) בהיותו אחראי לקמין מניח

לו להשיג סם מסוכן או להשתמש בו; (3) משדל קטין להשיג סם מסוכן או להשתמש בו."

אני מציע שגם בסעיף הזה הקנס יהיה מיליון שקל.

הצבעה

הוחלט בסעיף 7:בסעיף - 21(א) לפקודה לקבוע קנס מיליון שקל
יצחק לוי
אני מציע שהעונש יהיה מאסר עשרים וחמק- שנה.
היו"ר א. לין
הצבעה

בעד ההצעה של חבר-הכנסת י. לוי - 3

נגד - 1

הוחלט בסעיף 7: בסעיף 21(א) לפקודה לקבוע מאסר עשריפ וחמש שנים
ג. ויסמן
נשקול אם להגיש הסתייגות.



ד. ליבאי;

עשרים וחמש שנים - זה יו"ר מאשר על הריגה, שוד, אינוס ועוד משהו ביחד עט זה-
היו"ר א. לין
זו הריגה של ילד, והוא יהרוג אם ילדים אחרים.
ד. ליבאי
זו גישה שמחיה של המחוקק לנושא רציני של רמת עונשים, אחידות עונשים, רק משום שכרגע

מונחת לפני הועדה פקודת הסמים המסוכנים. כאשר סומכים על מערד המשפטים, הוא מביא לנו הצעה לאתר

שהוא רואה את התמונה כולה, כשחברים כאן יורים מהמותן ותושבים שהם נלחמים בסמים, לא מבינים מה

יהיו התוצאות. למה רק עשרים וחמש שנים? אני מציע חמישים שנים. למה לא?
היו"ר א. לין
אני מבקש לא להטיף לחברי הועדה לאתר ההצבעה. אני לא מסכים שיש כאן תפיסה שטחית. היה כאן

דיון רציני מאד. יש כאן הבדלים בהבנה '-"יל הבעיה ובתפיסות אישיות. (ר. ריבלין: הועדה היא גם

לא מקום למתן ציונים). נכון. אני לא רוצה שנגיע לסגנון כזה.

י. עזרן;

הערה אחת. מצד דיני העונשין בהשקפת העולם היהודית, זה נקרא אפילו דיני די גרמא. הנותן

סם פטור מדיני אדם וחייב בדיני שמים. יש נזק עקיף. אני לא בא להעניש את הסוחר, את המספק, אני

רוצה להציל את הקטין, ולכן אני חייב להרחיק את המזיק.

אני מסכים עם חבר הכנסת ליבאי, אילו הכוונה היתה רק להעניקו, זה הרגה יותר מדי. יכול

להיות שזה דיני דיי גרמא בעקיפין. אבל כאשר חייבים להגן על הקטין ועל החברה, במצב החמור

השורר היוט, מצווה וחובה להרחיק את המזיק.
היו"ר א. לין
סעיף 8 להצעת החוק הוא תיקון סעיף 27 לפקודה. בסעיף 27 נאמר: "לא יסרב אדם ליתן למנהל

כניסה לחצרים כאמור בסעיף 26, לא יפריע ולא יעכב בעצמו או על ידי אחר כניסת המנהל כאמור,

ולא יימנע מהציג, לפי הדרישה, את כל מלאי הסמים המסוכנים שבהחזקתו או בשליטתו, את הרשומות

והפנקסים שעליו לקיימים ומסמכים אחרים שדרש המנהל הנוגעות לעסקאותיו בסמים מסוכנים. העובר על

הוראות סעיף זה, דינו - מאסר שלוש שנים או קנס חמישים אלף לירות".

ההצעה היא למחוק את המלים "או קנס חמישים אלף לירות". אני מציע שנאשר את ההצעה, ואז

יחול הקנס המקובל.

הוחלט לאשר סעיף 8

אנהנו עוברים לסעיף 9 - תיקון סעיף 28 לפקודה.
ג. ויסמן
(קוראת סעיף 9)
היו"ר א. לין
זהו סעיף מורכב, סעיף מרכזי בחוק. אני רוצה שנטמע קודם כל ניתוח משפטי, מה הסמכויות

שיש היום ומה הסמכויות התמרות היום, וכן שנשמע מהמשטרה על הבעיות האופרטיביות. דנו בענין

באופן כללי, אבל אני חושב שצריך לחזור ולדון גזה בקשר לסעיף שעוסק בסמכויות חיפוש.
ר. ריבלין
סעיף קטן (2) יוצא דופן. כל יתר הסעיפים מתייחסים לנקודות מעבר מארץ לארץ, ואילו

ב-(2) כדובר בצורה גורפת על חיפוש בלא צו חיפוש "בכליו או בגופו של אדם, אם יש לו חשד שאותו

אדום נושא עמו שלא כדין מם מסוכן, אף בלא שעצר אותו אדם". סעיף זה כאילו אומר שאפשר

לבוא לאדם בכל מקום בארץ, בלי כל צו ובלי מעצר, ולחפש בכליו או בגופו. השאלה שלי חיא אם

זה סעיף גורף, או שכל מעיף 28% בנוסחו המתוקן, בא לאפשר חיפושים שלא חיפושים לנוהגים לגבי

חשודים בהחזקת סמים כשהם נמצאים במקומות מהם יכולים לברוח מן הארץ, ואס כך סעיף קטן (2)

הוא יוצא דופן ואני לא יודע אס יש לו מקום.

י. קרפ;

לשאלה של חבר-הכנסת ריבלין, אין שוס ספק שהיתה לנו כוונה לשנות מהמצב הקיים. עד כמה

ו,נוסח של הצעת החוק מבטא מד, שחשבנו, יש בזח איזו שהוא ספק, ואגיע לכך בסוף דברי. אבל אני

רוצה קודם להסביר את המצב הקיים.

היום סמכות החיפוש לגבי סמים, כמו לגבי כל דבר אחר, היא בשתי אפשרויות: או על ידי

הוצאת צו מבית משפם, או כסמכות נלווית לסמכות מעצר. בשני המקריט צריך חשד סביר, או שאתה צריך

חשד סביר כדי לעצור, או שאתה צריך חשד סביר שישכנע את בית המשפט להוציא צו. הניסיון

במשטרה הראה שיש סוגי פעולות שמחייבים לערוך חיפושים גם אין חשד סביר ספציפי לגבי אדם

מסוים, אלא שהמסיבות הן כאלה שיש מידע מודיעיני שנותן אינדיקציה למציאותו של סם, והכוונה

היא בעיקר למקומות בהם מבריחים סמים, כלומר בנקודות כניסה ויציאה מן הארץ, וצריך לאשר

עריכת חיפוש גם אם אין מידע מודיעיני ספציפי על אדם ספציפי, וצריך לאפשר גם חיפוש מהיר

בלי הפרוצדורה של מעצר , כדי למנוע במקרים רבים בליעה של הסס דרך הפה.

הצעת החוק הזאת לא באה לשנות את המצב הקיים מבחינת סמכות החיפוש בכלי ובגופו של אדם -

ומיד אגיע למשמעות המלים"בגופו של אדם" - מבחינת הצורך בחשד סביר, אלא לאפשר למשטרה לדלג על

הפרוצדורה של המעצר לצורך חיפוש.
תנ"צ ח. הירש
סליחה, ההצעה אמנם מדברת על השד לענין חיפוש בגופו של אדם, אבל לא לענין חיפוש בכלים.

בכלים יוכל להערך חיפוש גם אם יש רק חשד שבמטוס מסוים מגיע משלוח של סמים אבל לא יודעים

בדיוק באיזו מזוודה.
י. קרפ
רציתי להגיע לזה בקשר לשאלה של חיפוש על גופו ובגופו של אדם.

אנחנו יצאנו מהנחה, שעלתה מחדש בדיון שלנו במשרד אחרי הישיבה הקודמת שנערכה כאן

והדיון על חיפוש בגופו של אדם. הנוסח של סמכות חיפוש היום, כשהיא נלווית למעצר, לפי

פקודת מעצר וחיפושים, מדבר על חיפוש בגופו של אדם. סעיף 22 לפקודה אומר: שוטר שעצר

אדם לפי צו או בלא צו, או שקיבל נעצר ממי שעצרו, רשאי לחפש בכליו או בגופוש בעצמו או

על ידי אחר, ולקים במשמורת בטוחה כל דבר שנמצא אצלו, הסעיף הזה התפרש על ידי בתי

המשפט כסעיף שאיננו מאפשר חיפוש בגופו של אדם במשמעות חדירה לתוך הבוף, לא מאפשר חוקן,לדוגמה,

בלי שיש חקיקה מפורשת שמאפשרת את זה. הפירוש היה של חיפוש על גופו של אדם, בהבדל מכליו. י

כלומר, אפשר להביא אדם להוריד את בגדיו כדי לחפש, אולי אפשר לחפש במראית עין, אבל אי אפשר

לחדור לגופו.



יש לנו ספק בנוגע לחיפוש בפיו של אדם. עדיין לא הגיעה להכרעה בבית משפט השאלה אם

זה חיפוש בגופו של אדם, או שזה מסוג החיפושים והבדיקות כמו טבילת ידים, שבתי המשפט פרשו

שהן חלק מהחיפוש, למרות שהן בדיקות גופניות.

שאם

אנחנו יצאנו לכתחילה מתוך הנחה שאם אנחנו עושים הבחנה בין חיפוש בגופו ובין חיפוש על גונו

על אדם, בזה אנחנו מאפשרים גם חיפוש מסוג חדירה לגופו של אדם, ולכן לגבי הפיטקה הזאת

דרשנו חשד סביו-. אבל במחשבה שניה, הגענו למסקנה שאנחנו לא רוצים לתת לכילה "בגופו"

משמעות אחרת מזו שניחנה לה בפירוש שנתנו בתי המשפט, שהיא חיפוש למעט חדירה לתוך גופו של

אדם. זאת אומרה, חיפוש על גופו.
היו"ר א. לין
יש לומר במפורש: על גופו.
י. קרפ
אנחנו לא רוצים לשנות מהנוסח "נוקטים בפקודת מעצר וחיפושים. לכן ההבהרה חהיה בדרך

של ביטול ההבחנה בין שני חלקי סעיף, בין חיפוש בגופו ובין חיפוש על גופו - סעיפים קטנים

(2) ו-(3).

אנחנו רוצים לאפשר שחיפוש בגופו של אדם, במשמעות של חיפוש על גופו, יהיה רק כשיש

חשד סביר. חיפוש בכליו של אדם, בתנאים שמפורטים בפסקאות הקטנות. כלומר בפקודות .

הכניסה והיציאה מן הארץ ובכלי רכב, זח יהיה גם אם אין חשד סביר. השוני שאנחנו

מבקשים להכניס לענין החיפוש בגופו של אדם הוא שנאפשר חיפוש גם לא מבוצע מעצר. זאת אומרת,

גם אכ לא מעבירים את הפרוצדורה של המעצר עם כל המתבקש. אבל התנאי הוא שקיים חשד סביר.

אנחנו רוצים לאפשר לשוטרים, אם יש להם חשד סביר שאדם נושא סם, לאפשר להם לחפש בפיו

של אדט או על גופו של אדם, בלי לומר לו: אתה עצור, ולהסביר לו על מה הוא עצור, ידי

לא לאפשר לו לבלוע את המם, אלא לעשות פעולה נהירה של חיפוש, אבל רק אס יש חשד סביר.
היו"ר א. לין
קיבלתי מכתב שאומר שגם היום יש לשוטרים סמכות כזאת, שכן עיכוק בסמים הוא פשע,

ואם שוטר חושב שמבצעים פשע יש לו סמכות לבצע מעצר.
י. קרפ
הוא יכול לבצע מעצר כשהוא חושד באדם שהוא מבצע פשע, אבל צריך לבצע את המעצר

לפי הפרוצדורה.
היו"ר א. לין
אי אפשר לבצע חיפוש על שום החשד שאדם ביצע פשע, בלי צו חיפוש, טבלי לעצור אותו?

אם שוטר חושד שבדירה מסוימת נ-בצעים עכשיו פשע, הוא לא יכול להכנס לאותה דירה ולעשות חיפוש?
א. רובינשטיין
הוא יכול, אבלי כאן מדובר על דבר אחר לגמרי. לפי מה שכתוב כאן, אפשר יהיה לעשות

חסימה בכביש ולחפש בכל מכונית.
היו"ר א. לין
אם יש חשד סביר שאדם נושא סמים או מבצע עבירה של נשיאת סמים,/שוטר לבצע חיפוש על גופו?
י. קרפ
כן. אבל היום אם אין צו חיפוש, הוא יכול לבצע את החיפוש רק אם הוא עוצר את האיש

והחיפוש נלווה למעצר.



היו"ר א. לין

מד; קורה אם יש חשד שבשדה התעופה מסוים מבריחים סמים, לא יודעים בדיוק מי נושאים את

הסמים, אבל רוצים לעשות בקורת בכמה נקודות מעבר- את זה איישר יהיה לעשות לכי הצעת החוק?
י. קרפ
לפי ההצעה, כן. לפי המצב היום, לא.
תנ"צ ח. הירש
זה יאפשר למשטרה לעשות בקורת מידגמית.
ר. ריבלין
במקרה שיש חשד, למה לא לעצור את האיש?
תנ"צ ח. הירש
אט הוא מחזיק את הסם בפה, עד שיעצרו אותו - יבלע את הסם.
נצ"מ א. איש-שלום
אחר כך יש גם בעיה קל שחרור ממעצר. לעי ההצעה החדשה, עושים חיפוש, .אם לא נמצא סם,

שולחים את האיש לביתו.
י. קרפ
נענינו לרחשי לב הועדה. שמענו את החששות, ואנחנו חוזרים בנו מהאפשרות לערוך חיפוש .

אל גופו קל אדם בלי שיש חשד בביר"-
ד. ליבאי
אני מביע הערכה לנציגי משרד המשפטים ששמעו לבקורת שהיתה לחלק מחברי הועדה בישיבה קודמת,

ואני תושב שההצעה שמביאים היום היא איזון סביר ביותר בין האינטרסים השונים - בין המגמה

לתפוס אח העבריינים ולשרש את החופשה ובין השמירה על זכויות אדם.

לגבי מקומות מסוימים, אלה שמוגדרים בפסקות (3) ו-(4), אם מדובר בגניסה לשדה תעופה,

למנחח, למחקן חעופתי או לנמל, אלה אזורים מיוחדים שהם באמת מועדים להברחות. אין אלה

מקומות שבני אדם מן הישובים מצויים בהם דרך כלל. אם לגבי מקומות אלה נותנים יותר סמכויות

למשטרה, אומרים ששט יוכלו לבדוק בלי יסוד סביר, לפי חוש הריח ולכי החלמה שמקבלים בו ברגע,

בעיני זה סביר ואני לא רואה בזה פגיעה בכלל אוכלוטי המדינה, ואני לא רואה בזה מדינת

משטרה. במקומות אלה אני מוותר על היסוד הסביר, המחיר שווה, בהנחה שהמשטרה פועלת בתום לב.

לגבי פיסקה (1), במצב הנתון אני מוכן ללכת גם כאן לקראת ההצעה. יש לי בעיה עם הענין

הזה, תקפתי אותו בישיבה קודמת, אבל אני מבין את הקושי של המשטרה למצוא תמיד יסוד סביר

לגבי חיפוש בכלי רכב. אני לא יודע אם יש די איזון במילה "לדעתו", אבל אפשר בזה ללכת לקראת

המשטרה. כשעוצרים כלי רכב בארץ לצורך בדיקות בטחוניות ועוד, אני לא חושב שנושא הסמים

יהווה עילה, כל עוד החיפוש נעשה בתום לב, אני לא חושב שנושא הסמים ישמש/לבייצוע חיפושים

למטרות אחרות. אם תקום צעקה ציבורית, נצטרך לבחון את הדברים. אבל גם אם אני חושב על

החקלות שבחיפוש בכלי רכב, אני אומר: ניחא.



עיקר הדאגה שלי היתה בענין פיסקה (2). להרשות חיפוש בגופו של אדם על סמך חשד בלבד,

זה נראה לי חמור ומסוכן בחברה דמוקרטית. היום בא משרד המשפטים ומציע שיהיה כתוב:

בכליו או על גופו - ואני מבקש שישאר על גופו, ולא בגופו, גם אם באיזה שהוא מקום מצאתם

שכתוב אחרת,אם אתם רוצים, אני מוכן אפילו להוסיף בפיו, אני מבין למה אתם לא רוצים, כי

זה עלול למעט דברים אחרים - בכליו או על גופו של ארם, אם יש לו יסוד סביר שאותו אדם נושא

עמו שלא כדין סם מטוכן, אף בלא שעצר אותו אדם.

המשטרה צריכה לסמכות הזאת במנותק ממעצר. אי? גם תועלת בזה שתמיד תעצור ואתר כך יתגלה

שלא היתה סיבה למעצר. הסיבות שהובאו כאן הן נכונות. יש מקום לסעיף הזה, ואני אומר זאת

לאחר שגבי יהודית קרפ אמרה שבמקום חשד ייכתב כאן יסוד סביר. רציתי להדגיש שמשרד המשפטים

הביא שינוי מהותי ותשוב בנקודה המכרעת.
ג. ויסמן
חשד סביר.

ד. ליבאי;

אני מעדיף יסוד סביר. אבל אם יש לכם במקומות אחרים הביטוי חשד סביר, יהיה כך. בפקודת

מעצר וחיפוש (נוסח חדש) נאמר יסוד סביר.

י. עזרן;

חיפוש בגופו של אדם, שמשתמעת ממנה חדירה לגופו, אני רואה כדבר מרחיק לכת וחמור מאד.

אבל לא יהיה זו; הגיוני לבטל אותו לגמרי, כי הרי אנחנו יודעים שזו דרך הברחה והסתרה בגופו

של אדם. כדי למנוע את הסירבול של מעצר, אפשר להשאיר בגופו, כשהכוח בתוך גופו, כשיש

צו חיפוש. זאת אומרת, אפשר לדלג על המעצר ולבקש צו חיפוש, ואז יכול החיפוש להיות אפילו

בתוך גופו קל ארם.
היו"ר א. לין
אני מבקש שנתמקד בנושאים שבהם אנחנו צריכים לקבל הכרעה. באופן כללי, הועדה יכולה לקבל

את הגישה של משרד המשפטים ולאמץ אותה, זאת אומרת שהנגיעה בארם לא תעשה סתם כך אלא על

יסוד חשד סביר, או יסור סביר. במה שנוגע לכלי רכב ולמקומות שמועדים להברחה, אנחנו מוכנים

לקבל גישה קצת שונה.

אנחנו צריכים לתת דעתנו על כמה דברים. אנחנו צריכים לשקול אט אנחנו רוצים להשאיר את

המונח בגופו של אדם, או לכתוב במפורש בצורה מצומצמת: על גופו. יש שאלה על סמך מה אפשר

יהיה לעשות חיפוש אישי, אם על יסוד השד, חשד סביר, יסור סביר - איזה מונח הוא הטוב ביותר.
י. עזרן
חשד סביר יכול להיות לא רק כלפי מי שמחזיק אלא גם כלפי מי שמשתמש בסם. יכול להיות

שרואים במראה או בהתנהגות של אדם שנטל סמים. אולי אפשר שהחיפוש בגופו יכלול גם דגימת שתן ,

או לקיחת דם. הנקודה הזאת לא מכוסה.
תנ"צ ח. הירש
האם שוללים בכלל אפשרות של חיפוש בתוך גופו של אדם, או שעוד לא דנים בזה?
היו"ר א. לין
לא במסגרת הסעיף הזה. כען זה בכלל לא מוזכר. אם אתם רוצים שבמסגרת הסעיף הזה נדון

גם בחיפוש בתוך גופו של אדם, נצטרך התייחסות ספציפית. כרגע אנחנו לא עוסקים בנושא זה.
א. רובינשטיין
גם אני מקבל בברכה את השינוי בעמדת משרד המשכימים ומסכים לו באופן עקרוני. לגבי השאלות

שעומדות להכרעה, אני לא מתנגד לשימוש במילה בגופו. אני בעד אתידות. אם פתאום באן נגיד על

גופו, שלא במו שכתוב בפקודת מעצר וחיפושים, יחשבו אולי יש כאן כוונה לצמצם ולהגביל. בוודאי

שלא זו הכוונה- אני בעד זה שייאמר בגופו, כשברור שזה לפי פסיקת בית המשפט.

אנתנו צריכים לחוד לדון אם אנתנו רוצים לאפשר למשטרה לתפש בפי הטבעת, להכניס חוקן, כל

הדברים האלה ששנויים במתלוקת. זו בעיה שונה. בענין זה אביע דעתי אתר כך.

ענין החיפוש בכלי רכב שונה מחיפוש בכניסה או יציאה מהארץ. מדובר כאן שנוסף

לחיפושים הבטהוניים, שכולנו מקבלים על עצמנו בגלל פיקוה נפש, ונוסף לבדיקות חורף, נוסף

למחסומים של השוטרים של המועצות החקלאיות ועוד, תהיה סמכות למשטרה להקים מחסום דרך

ולחפש בכל מכונית שלישית.
היו"ר א. לין
גם היום יש לה סמכות כזאת. היא יכולה לעצור כלי רכב ולבקש רישיונות.
א. רובינשטיין
זה דבר אוזר. הרי הכל ענין של איזונים. גנ1 אם נתליט כאן על העונשים החמורים ביותר, לא

נחסל את הסחר בסמים, במצב הטוב ביותר נקטין אותו. אבל מצד שני, נהיה מדינה שבה יש בעיה

רצינית לגבי חופש התנועה בדרכים, לא אדבר על חופש התנועה, יתהיה הפרעה חמורה לזרימת

התנועה בדרכים, בזבוז זמנו של כל אזרת. אני לא מכיר מדינה שיש בה סמכויות כאלה.

אפשר לעצור מכונית ולבקש רישיון, אבל לפי ההצעה הזאת אפשר יהיה לעצור ולחפש בכל מכונית

רביעית, או עשירית. דווקא משום שלמשטרה יש כל כך הרבה סמכויות לעצור מכוניות, ואנחנו

מסכימים להן, לא צריך להוסיף דבר, שלדעתי, יטריד רבבות אזרחים שאין להם שום קשר לסמים.

בנמלים - תעשו הכל. אבל סתם לעצור מכוניות?

י. עזרן;

יש כלבים שיכולים לרחרח רגעים אחדים כדי לגלות כמים. זה לא נמשך הרבה זמן, ויש לזה

כוח הרתעה.

לי אין היסוסים, למרות התששות של חבר-הכנסת רובינשטיין, בנושא כלי רכב, בסעיף קטן (1).

אין לי היסוסים בענין סעיפים קטנים (1), (3) ו-(4). יש לי היסוסים לגבי סעיף קטן (2), וגם

לרישא של סעיף קטן (1) באותו הקשר.

הייתי מבקש להוסיף אלמנט של תום לב של השוטר, שיהיה ברור באופן שאינו משתמע לשתי

פנים. הסעיפים האלה נותנים כוח בידי השוטר לערוך גם חיפושים שרירותיים, תוך פגיעה

מפורשה בחופש הפרט.יש לו חשד סביר, זה בסדר, אבל הייתי רלצה להוסיף גם תום לב.
א. רובינשטיין
חשד סביר כולל תום לב.

תנ=צ ח. הירש;

אם לא היה תום לב, התשר איננו סביר.
ר. ריבלין
אני בטוח שהמשטרה לא תקים מחסום בדרך סתך כך. מיא תקים מחסום כשיש לה ידיעה שיש מכונית

שעלולה להבריח סם, והם לא יודעים בדיוק איזו מכונית, יעצדו ויבדקו כל מכונית. הוא הדין

כשמדובר בחיפוש בגופו של אדם. בנקודה גבול יש חשש לייבוא או ייצוא סמים, יש חשש שאדם

יבדח ואם לא יתפסו אותו על אחר, לא יהיה כבר כה לעשות. לא כך בענין פעיך קטן (2). אם

אוסרים שחשד סביר כולל בתוכו גם אלמנט סל תום לב, אולי הייתי מסתפק בכך. אבל בכל זאת

אני רוצה להביע אח חששי ששומרים שירצו להתנכל במישהו, יוכלו לעשות שימוש בסעיף קטן.(2).
היו"ר א. לין
אין ספק שיש כאן בעיה עקרונית, אבל אני לא חושב שהפתרון הוא בכך שנוסיף תום לב, כי

אז יצרנו מצב גזה כאילו בכל המקרים שנאמר רק חשד סביר זה יכול להיות ללא תום לב. זה אלמנט

מרכזי. השאלה היא איך אתה מוכיח שהוא עשה את החיפוש ללא תום לב, ומהי מערכת הענישה

לרשות הפרקליטות והמשטרה כדי להעניש שוטרים שמנצלים סמכותם לרעה.

אני מציע שעכשיו נעבור לסעיף עצמו, נשמע מה התיקונים המוצעים על ידי משרד המשפטים,

ונתקדם לאישור הסעיף. את הסעיף הזה נסכם היום, אני לא יודע אם נתקדם גס לסעיפים הבאים.

י. קרפ;

אני מוכרחה להתוודות בפני הועדה, שכיוון שאנחנו קצת שינינו קונספציה, יש לי הרהורים אם

את הנושא של חיפוש בגופו של אדם כשיש חשד סביר אנחנו צריכים לכתוב בנוסח כפי שכתבנו "אף

בלא שעצר אותו אדם", משום שזו סמכות החיפוש שמוקנית כאן לשוטר באופן ישיר. ברישא אנחנו

אומרים "מבלי לפגוע בסמכות הכללית הניתנת לשוטר לערוך חיפוש, רשאי שוטר לערוך חיפוש בלא

צו חיפוש", בלי להתנות זאת במעצר. לכן אני חושבת שהמלים "אף בלא שעצר אוחו אדם" הן מיותרות-
היו"ר א. לין
נעבור על הסעיפים אחד אחד. בסעיף קטן (1) לא מדובר על חשד סביר. מדובר על עצירה

של כלי רכב לצורך חיפוש, אולי אפילו לרגע כדי שכלב יוכל לרחרח, כמו שאמר חבר-הכנסת עזרן.

אני אינני חושש מהסעיף הזה. אני חושב שיש לו כוח הרתעה. אני תושב שבמציאות הקיימת בישראל,

אט עוצרים כלי רכב לבדיקות פתע, זה לא מקטין אלא מעלה את רמת הבטחון. האפקט הפסיכולוגי

יכול להיוח גדול. על כן אני מציע לאשר סעיף קטן (1).

אושר סעיף קטן (1)
י. קרפ
סעיף קטן (2). אנחנו לקחנו את הנוסח "אס יש לו חשד" מהסעיף המקביל בחוק סמכויות

חיפוש בשעת חירום. אין לי 7.ום התנגדות להוסיף את המילה סביר, כי לפי דעתי, כשאומרים חשד

הוא מוכרח להיות סביר. אני קצה חושש מהשוני בנוסחאות, אולי יגידו לנו אחר כך: האם

בחוק סמכויות חיפוש בשעת חירום החע.ד לא צריך להיות סביר?
היו"ר א. לין
אין צורך בשתי מילים. אם חשד אינו סביר, הוא לא חשד.
י. קרפ
חשד תייב להיות סביר, אחרת הוא לא חשד.



ר. מלחי;

חשד - זה סוביקטיבי, סביר - זה אובייקטיבי.
ע. עזרן
אם יש חשש מפני שרירות לב, אפשר למצוא את האיזון העדין. ההחלטה לערוך חיפוש על סמך חשד

יכול לקבל שוטר אחד, והחיפוש בפועל יישה על ידי שנים.
היו"ר א. לין
זה לא ישנה דבר, אלא רק יסרבל אה הענין.
י. קרפ
אם יסוד מביר נראה לחברי הועדה, אפשר לקבוע יסוד סביר, כמו בפקודת מעצר וחיפושים.
היו"ר א. לין
יסוד סביר להניח שאותו אדם.. התוצאה תהיה שווה, אפ כי הפרשנות תהיה של בתי המשפט.

אנחנו צריכים להבין שאם אנחנו כותבים חשד טביר, לא די שיהיה לשוטר חשד קל. נניח ששוטר בשדה

התעופה רואה אדם שמתנועע בצורה חשודה בעיניו, האם זה חשד או שזה חשד סביר? זה מכנים

אותו לדילמה מסוימת. אנחנו נותנים לשוטר סמכויות, אולי סמכויות מפליגות. כאן מכניסים

מונח שהגדרחו לא כל כך קלה, מהו השד סביר לעומת חשד? אם אתם חושבים שזה לא מהורה בעיה,

אין לי התנגדות.
א. רובינשטיין
צריך להתאים את הטרמינולוגיה בכל הפקודות האלו?. לדעתי, צריך להתאם את הכל לפקודת מעצר

וחיפושים.
י. קרפ
בפקודת מעצר וחיפושים מדובר על יסוד סביר להניח, במקום שמדובר במעצר. במקום שמדובר

בסמכויות חיפוש מיוחדות, לפי חוק סמכויות קעה חירום, מדובר על חשד, לא על חשד סביר.

אס נכניס טרמינולוגיה של חשד סביר, לפי דעתי זה קצת מסבך, אם כי אפשר לחיות גם כך-

אולי מתאים יותר לכתוב יסוד סביר.
א. רובינשטיין
כן. הדוגמה שנתן היושב ראש היא בהחלט של יטוד סביר, משום שיש יסוד סביר להניח כשיש

איזה שהוא אלמנט אוביקטיבי. לא די שהפנים של אדם לא מצאו חן בעיני השוטר. יכול להיות

שהשוטר רואה אדם מזיע, או פוגש אנשים מסוימים.
רפ"קי. לב
ו

אני רוצה לתת לטס דוגמה לשיטת עבודה שנהוגה היום, בין השאר בנמל-תעופה בן-גוריון.

עובדים לפי פרופיל עברייני. אנשי המודיעין והבילוש שעובדים שם, לאחר הרבה שנוח עבודה

במקום והרבה ניסיון, הגיעו לכן שהם מסוגלים במקרים רבים לגלות חשוד שנושא סמים, לפי

הבעות הפנים שלו, רעידות ידים, הזעה. אני מדבר על אדם שאין עליו מידע ספציפי, יש רק חשד.
היו"ר א. לין
לאהר בחינת שני הסעיפים האלה, אני חושב שאפשר בהחלט לכתוב כאן יותר מחשד . אפשר

לכתוב או חשד סביר או יכוד מביר להניח. אני מבין שאתם מעדיפים לכתוב: יסוד סביר להניח.

צריך לכתוב גם את המלים "אף בלא שעצר אותו אדם"?

י. קרפ;

לפי דעתי, זה מיותר.
א. רובינשטיין
אני בעד זה שיופיעו המלים האלה, גנו אם הן מיותרות, כדי שאדם ידע שאפשר לחפש אצלו

גם בלי לעצור אותו.
ד"ר ח. גלכר
בנוגע לאישכוז חולי נפש, כדובר בחוק על מי שמסוכן לעצמו ולאחרים. לא פעם נתקלנו

בבעיה מי חולה, מי קובע אם הוא מסוכן לעצמו ולאחרים. אבל אם יש פסיכיאטר מחוזי וצריך לרווח,

אם יש פקודה אבל יש גם בקורת, מקטינים אח הסיכון של שימוש לרעה. אם שוטר צרין לפעול

מיד, אין לו זמן להוציא צו משפט, אבל לאחר מכן יצטרך לדווח על הפעולה שעשה, יש בקורח

על הפעולה, זה מונע ניצול לרעה של סמכות. צריך להיות דיווח על כל חיפוש.
תנ"צ ח. הירש
גס היום יש חובה לדווח לאחר ביצוע החיפוש. אנחנו לא מתנגדים שזה ייאמר במפורש בחוק.

החובה לדווח קיימת היום מכוח נהלים פנימיים של המשטרה.
היו"ר א. לין
למה להסתפק בנהלים פנימיים? חשוב מאד שתהיה חובת דיוות. למה לא נקבע זאת בחוק?
י. קרפ
למה רק בענין זה? יש הרבה מאד חיפושים בלי צו. אני חושבת שאנחנו צריכים לסמון על

נהלים תקינים של המשטרה. כשאנחנו דנים בסמכות, אנחנו דנים בשאלה של מתן הכוחות במידת

הצורך, ולא יותר ממידת הצורך. אם מסכימים שצריך לתת למשטרה את הכוחות, אנחנו לא
מצמצמים את הכוחות
האלה על ידי הוראה חריגה בחקיקה שמחייבת דיווח לאחר מעשה. זה נכנם

לתחום של צורת הפעולה של המשטרה.
היו"ר א. לין
אנחנו מדברים כאן בסמכות, שלפחות לפי דעתנו היא קצה חריגה, וזו סמכות לחיפוש בגופו

של אדם על יסוד חשד סביר שהוא מבצע עבירת סמים.

1
י. קרפ
הסמכות קיימת היום לגבי כל אדם שעוצרים אותו.
היו"ר א. לין
לא עצרו אותו. הוא הלך ברחוב דיזינגוף, חושדים בו שהוא נושא סם, אפשר לערוך בו חיפוש

על יסוד חשד סביר. זו לא סמכות הריגה?



י. קרפ;

היא חריגה במובן זה שהיום אפשר לעשות חיפוש כזה רק אם עוצרים את האיש.

תנ"צ ח. הירש;

מקילים על האיש אם חוסכים ממנו את המעצר.

גם היום יש חובת דיווח, אבל היא לא קבועה בחוק אלא בפקודות המשטרה.

היו"ר א. לין;

אני מציע שלנושא הדיווח נחזור בסיום הדיון בחוק.

הוחלט בסעיף קטן (2) במקום "אם יש לו חשד", יבוא: אם יש לו יסוד סביר להניח.

י. קרפ;

בסעיף קטן (3 )כתוב "בכליו או על גופו" ואני מציעה לכתוב: בגופו. ההבדל היחידי בין

סעיפים (2) ו-(3) הוא שבראשון דרוש יסוד סביר, בשני במקום יסוד סביר יש פירוט של מקומות

שבהם נעברה העבירה, מקומות שמועדים להברחה.

היו"ר א. לין;

הוחלט בסעיף קטן (3) במקום "על גופו", יבוא; בגופו-

נעבור לסעיף קטן (-4).

א. רובינשטיין;

בסעיף קטן (3) לא כתוב "לדעתו", ואילו בסעיף 4 זה מופיע. האם זה בכוון?

י. קרפ;

זה לא מכוון. נפלה טעות.

א. רובינשטיין;

אני מציע למתוק את המילה "לדעתו".

היו"ר א. לין;

אם כל הדיון שקיימנו בועדה עד היום בחוק הזה היה נערך רק כדי שנמחק את המילה

"לדעתו", כדאי היה להשקיע את הזמן.

ר. מלחי;

גם בסעיף קטן (1 ) מופיעה המילה "לדעתו",

י. קרפ;

נמחק אותה גם ב-(1).
היו"ר א. לין
הוחלט בסעיף קטן (1) ובסעיף קטן (1) למחוק את המילה "לדעתו".

אנחנו עוברים לסעיף (ג). הסעיף לא ברור.
ג. ו יסמן
כדי שהדברים יהיו ברורים יש לקרוא את סעיף 9(ג) לחוק הטיס (בטחון בהערכה האזרחית):

סירב אדם שייערך בכליו, על גופו, במסען ובטובין אהרים, חיפוש בנסיבות שמפורטות בסעיף קטן

(א), בידי המוסמך לכך, או כירב להזדהות כאמור בטעיף קטן (ב), רשאי המוסמך לעריכת החיפוש

או לדרישת ההזדהות, בלי שיגרע מסמכותו לבצע את החיפוש - למנוע מאותו אדם את הכנימה לשדה התעופה,

למנחת וכו'; להוציא מהמקומות האמורים או את המטען, או את הטובין האזורים. זאת

אומרת שיש סמכות למנוע מענו להכנס או להוציא אותו בכוח, נוסף לסמכות לעשות את החיפוש

בעל כורחו.
היו"ר א. לין
אושר סעיף קטן (ג)

כעיף קטן (ד) נותן תשובה חלקית לענין הדיווח.

אושר סעיף קטן (ד)

ח. שמואלביץ;

אתת הבעיות הקשות והכאובות במלחמה בסמים מסוכנים היא הנושא של סמים מסוכנים בתוך

בחי הסוהר. שירות בתי הסוהר כיום איננו מצליח להתמודד עם החדרת סמים בכמויות עצומות לתוך

בתי הסוהר ושימוש בהם באופן כמעט חופשי, עד כדי כך שאסירים נכנסים למעגל הסמים גם אם באו

לבית הטוהר כשלא היו נגועים בסמים. צריך לתת כליט חוקיים לשירות בחי הסוהר כדי למנוע

החדרה של סמים למלא.צריך לזכור שרוב האסירים יוצאים לחופשות, מקבלים מבקרים.

מכיוון שעדיין לא היה דיון על חיפוש בתוך גופו של אדם, אני מבקש כרגע בהקשר של סעיף

9 שלם והרים תינתן הסמכות, כזו שקיימת לפי סעיף קטן (ב)(3) לגבי מי ששוהה ב???????????????

שתהיה להם סמכות לעשות חיפוש בכליו או בגונו יגל אדם שמצוי במיתקן של שירות בתי הסוהר, בלי

לדרוש חשד.

י. קרפ;

בנקודת בתי הסוהר אין סמכות לערוך חיפוש באסיר?
ח. שמואלביץ
רק לגבי אסירים, אבל אין סמכות לחיפוש בגוף לגבי כל מבקר שעלול להכניס סמים מסוכנים.
היו"ר א. לין
מהי הסיטואציה שאתה רואה לעיניך? איכה החוליה הרופפת? אחה מתכוון למי שמבקרים במיתקן

כליאה" אם לא דרוש חשד, אחה רוצה לערוך בדיקות בכול מי שנכנס למיתקן?

ח. שמואלביץ;

אני מסכים שגם לענין זו; יהיה כחוב: יסוד סביר להניד!.
א. רובי נשטיין
אבל הרי בודקים בכלים של כל מבקר בכלא.
ח. שמואלביץ
לא <ל גופו.

היו"ר א. לין;

אם עירות בתי הסוהר מבקש שתהיה לסוהרים סמכות חיפוש במי שיש יסוד סביר להניח

שהם מבריחים סמים לכלא, סבכות לערוך את החיפוש בתוך מיתקן הכליאה, אני חושב שצריך

לתת את הסמכות.
ח. שמואלביץ
נושא שני הוא חיפוש בתוך גופו של אדם.
הי ו"ר א. לין
בנושא זה נדון בנפרד. אני מבקש שמשרד המשפטים, בתיאום עם כל הגורמים הנוגעים בדבר,

יביא לנו הצעד בנושא זה, אם בכלל צריכה להיות סמכות כזאה. יכול להיות שמשרד המשפטים ישתכנע

שלא להגיש בכלל הצעה כזאת; אם ישתכנע להגיש הצעה כזאת, בתיאום עם המשטרה וגורמי אכיפת

ההוק, נדון בזה בסעיף נפרד.

אנחנו חייבים להתקדם יותר כהר בחוק הזה. לא הייתי אומר בשטחיות, חלילה, אבל יותר מהר.

אני רואה בזה אהד החוקים החשובים ביותר, ובשבוע האחרון של עבודת הכנסת לפני פגרת הפסח

נצטרך להקדיש שעות רבות לחוק הזה.

קיבלתי מכתב שאומר שהמשטרה בדרכיה בתפיסת עבריינים בעצם מבססת ו?????דת את עברייני

הסמים. מכתכ מפורט מאד של עו"ד מאיר זיו, שהוא מפנה אותו לשרי המשפטים, הבטחון והמשטרה.

הוא מצרף פסק דין, עובדות מסוימת מכתב אישום שהוגש. לטענתו, יש שיתוף פעולה בין המשטרה

ובין סוחרי סמים בלבנון, שמקבלים לגיטימציה לחופש תנועה ומרגישים את עצמם כאנשים מוגנים

בגלל עיסקות שהם עושים עם המשטרה, ובדרך זו נותנים ביסוס לעבירות האלה.

אני מבקש מהמשטרה להכין הערותיה למכתב זה לישיבה הבאה.

נצ"צ א. איש-שלום;

אני רוצה רק לומר לפרוטוקול, יש במשטרה דיון בענין זה.
היו"ר א. לין
הישיבה נעולה.

(הישיבה ננעלה בשעה 13:20)

קוד המקור של הנתונים