ישיבת ועדה של הכנסת ה-12 מתאריך 06/03/1989

חוק לתיקון פקודת הסמים המסוכנים

פרוטוקול

 
הכנסת השתים-עשרה

מושב ראשון



נוסח לא מתוקן



פרוטוקול מס' 12

מישיבת ועדת החוקה חוק ומשפט

יום שני, כ"ט באדר אי התשמ"ט (6 במרץ 1989). שעה 00;11

נכחו; חברי הועדה;

א' לין - היו"ר

א' דיין

צי הנגבי

א' ורדיגר

יצחק לוי

די ליבאי

א' רובינשטיין

ר' ריבלין

ש' שטרית

מוזמנים;

בי ארד - מנהל הרשות למלחמה בסמים

אי הופמן - הרשות לשיקום האסיר

מי היבנר - משרד הבריאות

דייר י י סנטו - "

ג' ויסמן - משרד המשפטים

י י קרפ - " "

תנ"ץ ח. זיו - משטרת ישראל, מחי מודיעין

סנ"ץ דייר שי ציטרין- " " מחי לזיהוי פלילי

דייר שי קראוס - " " " " "

ח' שמואלביץ - משרד המשטרה, יועץ משפטי

אי פלאי -משרד העבודה והרווחה. מנהלת שרות המבחן למבוגרים

פרופ' ש"ז פלר

מזכירת הועדה; די ואג

י ועצת משפטית; ר י מלחי
קצרנית
אי אשמן

סדר היום; חוק לתיקון פקודת הסמים המסוכנים (מסי 3). התשמ"ח-1988



היו"ר א' לין;

רבותי , אני פותח את ישיבת ועדת החוקה חוק ומשפט. הנושא לדיון היום הוא החוק

לתיקון פקודת הסמים המסוכנים. יהיו כמה דברים שנאמר ונצטרך לחזור עליהם במשך

הדיון. אבל מכיוון שהחוק הוא מקיף, כבד משקל, ולא רק מבחינת הבעיות שהוא תוקף אלא

גם מבחינת העקרונות המשפטיים שגלומים בו, יהיו כמה דברים שנחזור עליהם. נשמע

היום את ההערות של הנציגים של משרדי הממשלה השונים באשר למגמות החוק, המצב הקיים

שהוא הרקע להצעת החוק, כל הדברים שבמסגרת הדיון הכללי, ולאחר מכן נעבור לדיון

בסעיפי החוק.

לפי הדו"ח שפירסמה משטרת ישראל על הפשיעה בשנת 1988, נפתחו 4304 תיקים על

עבירות שימוש בסמים מסוכנים, לעומת 3806 בשנת 1987 - עליה ב-13%- בקבוצת העבירות

של סחר, ייבוא וייצוא סמצים, נפתחו ב-1988 2036 תיקים, לעומת 2241 בשנת 1987 -

ירידה ב-9.1%. אני חושש שהירידה הזאת לא משקפת ירידה אמיתית בסחר בסמים. יכול

להיות שנפתחו פחות תיקים, היו פחות גילויים של עבירות, כי אי אפשר להניח שהיקף

השימוש בסמים או הסחר- בהם ירד ב-1988. אני חושב שהמגמה היא של עליה והתבססות של

הענף העברי י ני הזה.

הרווח הגלום בעבריינות זו הוא גבוה מאד. המחיר של קילוגרם הרואין בתאילנד הוא

5000 - 7000 דולר, המחיר הסיטוני בישראל הוא 80,000 עד 100,000 דולר. זו רק דוגמה

שמצביעה על שיעור הרווח הפנטסטי שגלום בענף זה של העבריינות.

בהצעת החוק שלפנינו, כך אני התרשמתי, יש ניסיון חדש לתקוף בעיה פלילית

ספציפית גם באמצעי חקיקה וענישה שלא היו כל כל מקובלים עד היום. עם כל רצוננו

להגן על זכויות הפרט, ובוודאי נקפיד על כך בדיונינו בועדה, אני רואה בהצעת החוק

שלפנינו התקדמות חשובה מאד בחשיבה שלנו באשר לתקיפת תופעות עבריינות שמהוות סכנה

לחברה הישראלית. זאת אומרת, אמצעי החקיקה המוצעים הם בהתאמה לחומרת הבעיה והסכנה

שמאיימת על החברה. חומרת הבעיה והסכנה מחייבים נקיטה באמצעים שונים מאלה שחשבנו

שאפשר לנקוט בהם במסגרת הענישה הפלילית. עד כאן הערותי.

אנחנו פותחים בדיון כללי על הצעת החוק, שבאה בעקבות המלצות של ועדה בראשותו

של פרופסור מן. גבי יהודית קרפ, בבקשה.
י' קרפ
בתחום ההתמודדות עם עבריינות הסמים ההיבט הפלילי הוא רק אחד משורה של היבטים.

הבעיה היא מולטי-דיסציפלינירית וגם ההתמודדות היא רב-ענפית. כמובן שהחוק כשלעצמו,

בין שהוא חוק שאוסר ובין שהוא חוק מסדיר, לא יכול לינת מענה לבעיה הכוללת.

אילו הגשנו את הצעת החוק לפני שנתיים, בוודאי היו נוכחים כאן אנשי משרד

המשפטים ואנשי המשטרה,כי אלה היו המשרדים שהקדישו מו-ושבה ומשאבים להתמודדות בתחום

הסמים, ומשרד הבריאות, אולי בצליעה מסוימת, אבל הסתייענו בו. לפני מספר חודשים

התקבל החוק להקמת הרשות למלחמה בסמים, ולכן יש כאן היום צוות שיכול לשפוך אור על

הבעיה מכל כיווניה, וגם לתת אינדיקציות על מה שנעשה בתחומים אחרים שמעבר לתחום

החוק הפלילי. אני סומכת על הנוכחות של נציגי הגורמים השונים כאן, שהם ירחיבו

את היריעה, ואני אתמקד בתחום הספציפי של הרוקיקה.

החקיקה בנושא הסמים מעוגנת בעיקרה בפקודת הסמים המסוכנים, פקודה מנדטורית

שעברה תיקונים מסוימים, האחרון בהם היה בשנת תשל"ט. הפקודה עוסקת בעיקר באיסור

פעילות בתחום הסמים - סחר, ייבוא, ייצוא, גידול, החזקה של סם ושימוש בו. עד 1979

היינה התייחסות אחידה לעבירות הסחר ולעבירות השימוש בסמים מסוכנים, העונש על

העבירות היה אותו עונש. ב-1979 תיקנו את החוק, הבחננו בין עבירות סחר, על כל

מה שהן כוללות, גידול, ייצור, ייבוא, ייצוא וכוי, שהעונש עליהן הוא 15 שנות מאסר,

ובין עבירות שימוש והחזקת כלים לצורך שימוש, שהעונש עליהן הוא 3 שנות מאסר, עם

הקנסות שנלווים באופן קורלטיבי לעונשי המאסר שנקבעו, ויש סמכות לבית משפט להטיל

גם קנס פי חמישה מהרווח או טובת ההנאה שהפיקו או שעמדו להפיק מהעבירה.



פקודת הסמים המסוכנים עוסקת בהיבט אחר של העיסוק בסמים והוא השימוש הלגיטימי

בסמים לצרכי רפואה, בצורה מוסדרת, בהבדל מהשימוש הבלתי מותר ובלתי מוכר. הצד הזה

של ההסדר מעוגן בפקודה ובתקנות הסמים המסוכנים, שדנות בעניני רישוי, הסדרה, עיסוק

לגיטימי בסמים.

אין בפקודת הסמים המסוכנים - זה היה מאפיין של החקיקה שלנו עד היום,

בהסתייגות מסוימתת, שתיכך אעמוד עליה - אין בפקודה התייהסות להיבטים אחרים או

לדיסציפלינות אחרות של ההתמודדות עם סכנת הסמים, בעיקר התחומים של הטיפול,

הגמילה, השיקום, המניעה. לענין זה יש התייחסות שולית בלבד בחוק העונשין. חוק

העונשין הוא דבר הרקיקה השני שיש בו התייהסות לנושא הסמים המסוכנים, וזה בשוי

היבטים.

בחוק העונשין יש סעיף שדן בשכרות, שקובע את הגנת השכרות, וההתייחסות היא לא

רק לשכרות ממשקאות משכרים אלא גם מסמים. הסעיף קובע שאין הגנה של החוק, גם אם אדם

לא יכול ליצור את המחשבה הפלילית הנדרשת לצורך הוכחת עבירה, אם הוסר היכולת הוא

עקב שכרות או שימוש בסמים, אלא אם השימוש נעשה שלא בידיעתו או שלא ברצונו. וזה

היבט אהד של ההתייחסות לסמים מסוכנים בהוק העונשין.

ההיבט השני הוא בסימן ז' לפרק ו' בחוק העונשין, סעיפים 82 עד 86. הפרק דן

בגמילה, והוא ההתייחסות היהידה של המחוקק לנושא הגמילה. הקדמתי ואמרתי שההתייחסות

הזאת היא מוגבלת מאד, משום שכל כולה מכוונת לגמילה של עבריינים שנידונו לעונש

מאסר שאיננו פחות מחצי שנה, ובנסיבות מיוחדות שהחוק מגדיר אותן. המאפיין הבסיסי

של ההסדר הזה הוא שלא נועד לתת מענה לטיפול במסגרת הקהילה לאנשים שצורכים סמים.

מאפיין נוסף הוא שטיפול הגמילה הוא לא חלק מהמרכיב העונשי מחוץ למאסר. כלומר,

החוק לא קובע הסדרים לטיפול גמילה במסגרת מבחן, או טיפול גמילה כעונש בפני עצמו,

כהסדר בפני עצמו. האפשרות היחידה לטיפול גמילה שמוכר על ידי החוק הוא לגבי

אסירים. זה מעורר בעיות מרובות, שנתייחס אליהן כשנגיע לאותו סעיף שבא להחליף את

ההסדר הקיים בהסדר חדש.

ר' ריבלין ;

גם לא על רקע פסיכיאטרי?

י' קרפ;

האישפוז של הולה נפש מוסדר בפני עצמו. יש לנו בעיה, שלפי דעתי, החברה שלנו

עדייו לא נתנה לה מענה. השאלה אם נרקומן הוא חולה עדיין לא מצאה פתרון לא ברקיקה

ולא בפסיקה, ולשאלה הזאת יש השלכות בכיוונים שונים, בין השאר לנושא של חוק הביטוח

הלאומי, לקבלת גימלאות, בין השאר גם לעניו האישפוז. בעוד שלגבי שכרות קבעה הפסיקה

ששכרות היא מהלה, והדבר מוכר גם בהסדרים של הביטוח הלאומי, לגבי נרקומנים, אלא אם

יכולים להוכיח באופן עצמאי שהשימוש בסמים גרם להם לתופעות פיסיולוגיות או נפשיות

שמוכרות כמהלה במסגרת המהלות המנויות בהוק הביטוה הלאומי, רק על סמך ההתמכרות לסם

לא יכול אדם לקבל גימלה או לקבל שיקום. אם כי המוסד לביטוח לאומי נערך לניסיון

לקלוט נרקומנים לטיפול גמילה ולקבלת גימלה, זה לא מוסדר בפני עצמו במסגרת חוק

המוסד לביטוה לאומי.

בענין אישפוז הולי נפש, יש סמכות לפסיכיאטר מהוזי להורות על אישפוז כפוי, אם

מצא שאדם בגלל מחלת נפש מסכן את הציבור או מסכן את עצמו. השאלה אם אפשר לומר

שהתמכרות היא מחלת נפש שהיא תנאי לאישפוז כפוי, היא שאלה שלא נמצא לה מענה.

ר' ריבלין;

אם הפסיכיאטר המחוזי קובע - - -



י' קרפי.

הפסיכיאטר המחוזי יקבע על סמך נתונים שמביאים בפניו אם פלוני מסכן את הציבור

או מסכן את עצמו, אבל הוא לא יראה את עצמו מעוגן דווקא בהתמכרות לסם, אלא בכל

האימפליקציות כלפי פלוני שאת אישפוזו באים לבקש. לכן לא הזכרתי את החוק לטיפול

בחולי נפש כחוק שיש בו איזו שהיא התייסות לבעית הסמים.

חוק משלים שיש בו התייחסות הוא פקודת התעבורה. בפקודת התעבורה יש שני סעיפים

שמתייחסים מפורשות לנושא. הסעיף הראשון קובע את העבירה של נהיגה בשכרות, והיא

כוללת גם נהיגה תחת השפעה של סמים - סעיף 62 לפקודת התעבורה. הסעיף השני דן

באפשרות בדיקה של נהגים שיש חשד שהם נוהגים תחת השפעה של אלכוהול או של סמים

מסוכנים.. סעיף זה מתייחס במפורש לסמים מסוכנים, אלא שלא ניתן להפעיל אותו משום

שבעוד לגבי שכרות נמצאו מדדים אם אפשר לומר שאדם נוהג במצב של שכרות, לגבי סמים

מסוכנים עדיין לא נמצאו המדדים שיכולים לשמש בסיס לבדיקות. לכן הסעיף הזה, עד כמה

שידוע לי, לא מופעל לענין סמים מסוכנים.

היו"ר א' לין;

יש סעיף בענין שלילה אדמיניסטרטיבית של רישיון נהיגה ממי שנתפס נוהג בשכרות.

י' קרפ;

יש סעיפים עקיפים שמאפשרים לרשות הרישוי, אם מקבלים מידע שאדם לא כשיר

לנהיגה, ואפשר לכלול במסגרת זו גם את העובדה שהורשע בשימוש בסמים מסוכנים, או

בסחר בסמים מסוכנים, לזמן את האיש לבדיקות ולהסיק את המסקנות עד כדי שלילת רישיון

הנהיגה. אבל זאת לא התייחסות ישירה לנושא הסמים.

עד כאן מערכת החוקים שיש בהם התייחסות ישירה לסמים מסוכנים. כאמור, החוק

המרכזי הוא פקודת הסמים המסוכנים, וההתייחסות החברתית מתמקדת באיסור ובהיתר,

כלומר רק באספקטים הפליליים של העיסוק בסמים מסוכנים, ובאלה אני כוללת גם איסור

והיתר לענין הסדרה של עיסוק לגיטימי בסמים. לזה אני צריכה להוסיף שורה של פקודות

- פקודת הרופאים, פקודת הרוקחים, פקודת הוטרינרים, פקודת רופאי השיניים - שכולם

עוסקים בצד הרפואי של שימוש בסמים, מסדירים ומתירים את השימוש בסמים לצרכים

רפואיים. בפקודת הרוקחים ישנו ההסדר המפורט ביותר לעיסוק בסמים מסוכנים באופן

לגיטימי.

הפיקוח על השימוש בסמים מסוכנים הוא בשני מישורים עיקריים: האחד - הפעולה

המשטרתית לאכיפת החוק; והשני - הפיקוח של משרד הבריאות - הגדרה, מעקב ויצירת

המסלולים של התעסקות בסמים למטרות מותרות.

היום יש כבר שלוש אמנות בינלאומיות, שעל בסיסן אנחנו עוסקים בחקיקה שלנו.

הראשונה היא האמנה בענין סמים נרקוטי ים, משנת 1961, שישראל הצטרפה אליה וחתמה

עליה. השניה היא אמנה בדבר חומרים פסיכוטרופיים, משנת 1971 ,שישראל לא חתמה עליה,

אבל למעשה היא פועלת על פיה. האמנה הזאת קבעה את החומרים שצריכים להיות אסורים

בשימוש לא מורשה. הדבר בא לידי ביטוי בתוספת לפקודת הסמים המסוכנים, שמונה ומפרטת

מה הם הסמים שאסורים לפי הפקודה.

בדצמבר 1988, בועידה של האומות המאוחדות, התקבלה אמנה חדשה, שהיא שלב נוסף

בהתמודדות הבינלאומית עם בעית הסמים המסוכנים. ישראל חתמה עליה אבל טרם אישררה

אותה, משום שהאישרור מחייב תיקונים בחוק, שטרם נערכנו להם והם מחייבים מחשבה

מקיפה וקצת עבודה השוואתית, ועדיין לא הגענו אל המוגמר. האמנה הזאת עוסקת בעיקר

במלחמה בהון הממוחזר בענף הכלכלי הזה של סמים מסוכנים, המלחמה היא בהלבנת הון

שהוא תוצר בסחר בסמים מסוכנים, בהחרמת רכוש והון שהם פרי הסחר הזה או שהם משמשים

את הסחר הזה. הרעיון המרכזי בהתמודדות הזאת הוא למעשה הרעיון שמצוי בהצעת החוק

שלנו, שהמלחמה בסחר בסמים מסוכנים לא יכולה להצטמצם במישור הקונבנציונלי של ענישה

קונבנציונלית, כמו מאסרים ואפילו קנסות גבוהים, אלא שצריך לפגוע בעילה לכל הסחר

בסמים המסוכנים - ההיבט הכלכלי. אם מנסים לשמוט את הבסיס הכלכלי, יש סיכוי יותר



גדול להוציא סוחרי סמים משוק הסמים. אם אנחנו שולחים סוחר סמים למאסר, אנחנו

יכולים להיות בטוחים שמיד צצים תחתיו עשרה מחליפים, שהוא שולח אותם לשוק, משום

שהכסף ישנו ומשום שהפיתוי הוא כל כך גדול שהוא מעל ומעבר לסכנה לרצות כמה שנים

עונש מאסר בבית סוהר. אם לא יהיה הבסיס הכלכלי לקניית הסמים ולכל הפעולות הנדרשות

כדי לפתח את שוק הסמים, הסיכוי שאפשר יהיה לשלוח מחליפים למי שנמצא במאסר הוא

י ותר קטן.

הצעת החוק מתמקדת בשלושה נושאים מרכזיים. הנושא הראשון הוא מתן כלים יותר

נרחבים למשטרה למלחמה הקשה בסמים. לא בהיסח הדעת אני אומרת מלחמה, אלא מפני

שאנחנו מדברים במלחמה. כל מי שנותן דעתו למשמעויות ולהשלכות החברתיות של הנגע

הנורא הזה של שימוש בסמים מסוכנים, של סחר בסמים מסוכנים, יודע שאם לא נתייחס

לנושא כאל מלחמה שהיא בנפשנו, אנהנו יכולים להרים ידיים. הדבר הזה מחייב, במלחמה

כמו במלחמה. זה בהחלט כרוך בהעמדה של ערכים חברתיים מול ערכים חברתיים אחרים.

אנחנו צריכים לחשוב אם אנחנו משמרים אותן זכויות, אותן הגבלות על סמכויות המשטרה,

אותן הגנות שאנחנו נותנים לעבריינים בעבירות אחרות גם במלחמה בסמים המסוכנים, או

שאנחנו אומרים שכאן צריך להתמודד בצורה אחרת, משום שהמלחמה היא מסוג אחר, ומשום

שהחברה צריכה לגייס את כל המשאבים שלה כדי לנסות לבלום את הנגע הזה.

אני מוכרחה לומר שהתשובה על השאלה הזאת היא לא קלה ולא פשוטה. אם אנחנו

מגישים לכם את הצעת החוק כפי שאנחנו מגישים, זה לא בלי התחבטויות, ולא משום

שאנחנו חושבים שדעה אחרת היא לא דעה לגיטימית. הנושא הוא בהחלט בעייתי. עברתי על

דברי-הכנסת, כל חברי הכנסת ברכו על הצעת החוק, אבל אותם חברי כנסת שיחד עם הברכה

הביעו הרהורים והסתייגויות התמקדו בשאלה אם כשאנחנו נותנים סמכות למשטרה לערוך

חיפושים גם כשאין להם יסוד סביר לחשוב שאדם מסוים נושא עמו סם, האם הרגנו

מהמסגרות המותרות של מתן סמכות למשטרה, ואולי אנחנו צריכים להיצמד למה שיש לנו עד

ה<ום, כדי להקפיד על כך שזכויות האזרחים לא ייפגעו; אם כשאנחנו קובעים חזקות

מסוימות אנחנו לא חורגים מן הגבול, איך הצבנו את החזקות האלה, איפה הצבנו את קו

הגבול; אם קבענו חזקה,שרכוש מסוים שמצוי בידי אדם עשר שנים קודם הרשעתו חזקה עליו

שהוא רכוש שהושג אגב סחר בסמים מסוכנים, איך הגענו דווקא למספר של עשר שנים? למה

קבענו כך, או אם בכלל נכון לקבוע חזקה כזאת?

אני מציגה את הפרובלמטיקה, ואני מקדימה ואומרת שזו שאלה קשה. אנחנו בחרנו

בדרך שבחרנו, ואנחנו בהחלט מכירים בעובדה שאנחנו הולכים בדרך קצת מסוכנת, אבל

אנחנו סוברים שיש להסיק את המסקנות המתבקשות כדי לתת את הכלים המירביים, תוך

ניסיון לאזן ולראות איפה הנזק גדול יותר, אם בהשארת המשטרה בלי הכלים שהיא זקוקה

להם או באפשרות של פגיעה בזכויות בסיסיות של אזרחים. ההצעה של משרד המשפטים היא

להסיק את המסקנות שמתבקשות, וכשנגיע לכך, נציג את הפרטים.

ובכן, נושא אהד הוא הענקת סמכויות למשטרה, וזה בתחום של חיפושים, חזקות,

ואפשרויות נרחבות יותר של השמדת סם.

נושא שני בהצעת החוק הוא בתחום הענישה, וזה בשני מישורים. מישור אחד הוא

הגישה החדשה, ואולי לא כל כך חדשה, יושב כאן פרופסור פלר, ואני מניחה שאחד הדברים

שהוא יאמר הוא שההצעה שלנו בדבר חילוט רכוש היא לא הצעה חדשנית, משום שגם היום

יש סמכויות להחרמת רכוש שמעורב בעבירה. אנחנו הרחבנו כאן, והרחבנו עוד יותר גט

בדרך של קביעת חזקות. אבל החידוש שלנו הוא באפשרות של החרמת רכוש בהליכים אזרחיים

גם במנותק מהליכים פליליים וגם במנותק מהרשעת אדם בעבירה של סמים. אני רוצה לסייג

קצת את הדברים שאמרתי קודם, החילוט בהליכים אזרחיים הוא לא חלק ממערכת הענישה אלא

הוא חלק מראיה חברתית של תפיסת הרכוש שלא יכולה להיות בעלות בו, וארחיב את הדיבור

כשנגיע לענין זה.

בהקשר של ענישה, אנחנו מציעים סוגי עונש נוספים למי שהורשע בעבירות סמים,

בעיקר עבירות סחר בסמים. אני מתכוונת בעיקר לשלילת רישיונות, בין רישיון נהיגה

ובין רישיון עיסוק, ולאפשרות של שלילת דרכון למי שנמצא שהוא סוחר בסמים.



הענף השלישי הוא מבחינה מסוימת החידוש הגדיל ביותר בהצעת החוק והוא ראית

הטיפול כמרכיב בהתמודדות בנושא הסמים המסוכנים. כפי שאמרתי, ההצעה שלנו באה לבטל

את ההסדר שהיה, שלא פעם כפי שצריך היה לפעול, לגבי אסירים. להשאיר את נושא טיפול

הגמילה לאסירים במסגרת ההסדרים שיש בשירות בתי הסוהר לטיפול באסירים, לאו דווקא

עקב צו גמילה של בית משפט, ולאו דווקא לגבי אסירים שבית המשפט באופן מקרי מחליט

לשלוח אותם לטיפול גמילה, ולהכניס בהוק מערכת של טיפול גמילה במסגרת הקהילה ולא

במסגרת שירות בתי הסוהר, שהוא חלק מהענישה לעבריינים שהם לא עבריינים קשים אלא

דווקא עבריינים שבית המשפט סבור שלא צריך להרחיק אותם מהקהילה, ולכן הטיפול להם

הוא במסגרת הקהילה.

אלה שלושת הנושאים העיקריים שהצעת החוק עוסקת בהם. עד כאן הצגת הנושא

מבחינתנו. נתייחס לפרטים כשתדון הועדה בכל סעיף וסעיף.

הי ו "ר א' לין;

רבותי, אנחנו נמצאים עדיין במסגרת הדיון הכללי בהצעת ההוק. אני הושב שאי אפשר

להעריך את הצעת החוק הזה, גם מבחינת התפיסות החדשות בענין הענישה והכלים שנותנים

בידי המשטרה, אם לא מקבלים תמונה מלאה על חומרת הבעיה של סחר בסמים ושימוש בסמים

ומגמת הגידול בשנים האחרונות. משום כך אני מציע שנשמע עוד כמה נציגים מהמשרדים

הנוגעים בדבר, ואחר כך נשמע דעות חברי הועדה.

תנ"ץ חי זיו;

מבחינת היקף הבעיה, אני רוצה להתייחס למספר היבטים. ההיבט הראשון הוא הערכות

של משטרת ישראל לגבי כמויות הסמים שנכנסים לישראל, מדרך הטבע מדובר בהערכות. אני

רוצה להציג מספר נתונים. אתייחס רק לסמים שנהוג לכנות אותם קשים - הרואין

וקוקאין. אם בשנת 1980 הערכנו את כמויות ההרואין שחדרו למדינת ישראל ב-80 ק"ג,

ההערכות לשנת 1988 הן של 1500 ק"ג - טון וחצי הרואין.

ר' ריבלין;

זה כולל את יהודה ושומרון?

תנ"ץ חי זיו;

כן.

הקוקאין הוא יחסית חדש במקומותינו. עד שנת 1985 קשה היה להעריך את הכמויות,

בשנת 1985 הוערכה כמות הקוקאין המוחדר לארץ ב-25 ק"ג, בשנת 1988 - קרוב ל-250

ק"ג. אגב, הנתונים לגבי הקוקאין תואמים מגמה עולמית מובהקת מאד של הצפה מאסיבית

של העולם המערבי בקוקאין מדרום אמריקה. מדו"חות של סוכנויות אכיפה במקומות אחרים

בעולם אנחנו מקבלים תמונת מצב דומה של המגמה בצריכת קוקאין.

אני חוזר ואומר שאלה הן הערכות. ההערכות שלנו מבוססות הן על תיקים, הן על

מידע שמצטבר, הן כמויות שנתפסות. אם לדבר על תפיסות, הרי גם כאן המספרים מצביעים

על מגמה של החמרה רבה בעשור האחרון. ניקח לדוגמה שוב את הקוקאין, אם בשנת 1984

נתפסו קרוב לשני ק"ג, בשנת 1988 נתפסו בארץ מעל 16 ק"ג. מגמה בולטת מאד. בהרואין

- אם בשנת 1984 נתפסו כ-6 ק"ג, בשנת 1988 מדברים על כ-60 ק"ג. יש כמויות של סמים

בשוק הישראלי, ולדעתנו זה מצביע על שוק בלתי-רווי.

היו"ר אי לין;

על מה ביססתם את ההערכות שלכם באשר לכמויות הסמים שהוחדרו לארץ?



תנ "ץ ח. זיו;

יש מספר מישורים של הערכה. מישור ראשון זה הכמויות שעליהן אנחנו, כביכול ,

יודעים, לפי מידע שנאגר במערכת המשטרתית. מישור אהר - הכמות שנתפסות. יש איזה

שהוא הישוב שמתבסס על סטטיסטיקות של כמויות סמים שנתפסות ביחס לכמויות שמוחדרות.

אלה המישורים העיקריים, והמרכזי הוא מישור המידע המשטרתי.

לדעתנו, ההערכה המספרית של הכמויות היא פהות משמעותית מאשר המגמה. יכול מאד

להיות שאנהנו טועים בהערכה מספרית, אבל אם יש איזו שהיא עיקביות במגמות ההערכה,

שמבוססות תמיד על אותם מישורי הערכה, לדעתי המגמה היא די ברורה, ולא כל כך השובים

המספרים שנוקטים בהם.

אני רוצה לדבר על הרכב שוק הסמים, מבחינת סוג הסם. גם פה אנחנו רואים בעשר-

השנים האחרונות מגמה ברורה מאד של מעבר מסמים רכים או קלים לסמים קשים. אנחנו

מתבססים על נתונים של מוצגי סמים שהמשטרה תופסת והם מועברים לבדיקה של המחלקת

לזיהוי פלילי. אם בשנת 1981 שיעור ההרואין מסך כל מוצגי הסמים שנתפסו היה 8%, הרי

בשנת 1988 השיעור הגיע לכ-40%. במקביל יש ירידה בכמויות מוצגי השיש שמשטרת ישראל

תפסה, ממעל 60% בשנת 1981 לכ-35% ב-1988. לדעתנו, זה מצביע על מגמה גם בשולח

הישראלי של מעבר מסמים קלים או רכים לסמים קשים.

יש עליה די בולטת בכמויות הסמים שנתפסים בתפיסה אחת. אם בתחילת שנות השמונים

היה נדיר מאד לתפוס מוצג סם, נאמר מוצג הרואין במשקל של רבע או חצי ק"ג, הרי היום

אנחנו מדברים על תפיסות בסדר גודל מעל 10 ק"ג וקרוב ל-15 ק"ג, נדמה לי שהתפיסה

הגדולה ביותר היתה בכמות כזאת, בדרך כלל אגב הברחה. אבל אנחנו עדים גם לתפיסות

אגב חיפושים שיגרתיים בכמויות של 5 ק"ג ומעלה. אולי זו אינדיקציה לכמויות הסמים

שיש בשוק.

בשנים האחרונות אנחנו עדים לכך שאין נקודה של כניסה לארץ, בים, באייר או

ביבשה, מעבר גבול פורמלי או לא פורמלי, חוקי או לא חוקי, אין נקודה כלשהי שהיא

חסינה בפני חדירת סמים לישראל, אם זה בצפון הגבול עם לבנון, אס זה הגבול הימי

באזור רצועת עזה, אם זה הגבול היבשתי עם ירדן בערבה, אם זו רמת הגולן. אין לנו

שום אזור גבול בישראל שחסין בפני הברחת סמים. אני אומר את זה לא על סמך מידע אלא

על סמך תפיסות של סמים בפועל.

אם בתחילת שנות השמונים יכלה משטרת ישראל להצביע על מספר קטן של דמויות

פעילות בתחום הברחת הסמים לארץ, אם זכור לכם, בזמנו צוינו עשרת הגדולים, אחד-עשר

הגדולים. המצב כיום הוא שונה לחלוטין. שוק ייבוא הסמים לארץ פרוץ לחלוטין. לשום

אדם או לשום קבוצת פשע אין איזה שהוא מונופול על ייבוא סמים למדינת ישראל. יש

התארגנויות, בין אם התארגנויות אד-הוק ובין אם התארגנויות למספר הברחות, על בסיס

שכונתי או על בסיס של קרבת משפחה, או בכלל בלי התארגנות, קם אדם בבוקר ויש ברשותו

קפיטל מסוים ויש לו קשר עם גורם הספקה בחו"ל, בדרך כלל גורם ההספקה בהו ייל גם היא

ישראלי, הוא יוצא להו"ל ומייבא את הסם בייבוא אישי, נקרא לזה כך. שולח את הסם

לעצמו או מביא אותו בעצמו, והרי לכם עוד כמות בלתי מבוטלת של סם שחודר לארץ. הוא

איננו צריך אפילו לדאוג שיהיה לו מזמין לחומר. הוא יכול להיות שקט ובטוח שכל חומר

שיכניס לארץ ייקלט מייד.

במספר בירות וערים באירופה יש מושבות עברייניות ישראליות, אלה מהווים קציני

קישור נאמנים לכל סוהר או יזם ייבוא סם לישראל, כך שדרכם של סוהרי הסמים מישראל

מרופדת גם בחו"ל.

אי רובינשטיין;

מה מספרם?



תנ"ץ ח. זיו;

מאות רבות של עבריינים ישראלים ששוהים בחו"ל, פעילים בחו"ל ופעילים בכי ו ו ן

לארץ. המספר הולך וגדל.

אי רובינשטיין;

יש יותר ממאה ישראלים שיושבים כיום בבתי סוהר באירופה על עבירות סמים.

ג' וייסמן;

יש קרוב לאלף ישראלים שאסורים באירופה, לא כולם על עבירות סמים. גם בארצות

הברית המספר הוא לא מבוטל.

ב' ארד;

הרשות למלחמה בסמים פעילה רק מסוף דצמבר 1988, שישה חודשים מאז פרסום החוק.

התחלנו כבר לתת את הדעת, גם במועצת הרשות וגם בועדות המקצועיות, למוקדי עבודה

לשנה הקרובה. אם כי אנחנו משוכנעים שהמוקד העיקרי צריך להיות המניעה, מאחר שתמיד

יותר קל, לטווח הארוך, לנסות לעצור ביקושים כבר מההתחלה, אין ספק שתוצאות טובות

זה ענין של זמן. מה עוד שיש גם מחסור במשאבים, שבוודאי לא עוזר לפעול בעת ובעונה

אחת בכל בתי הספר, בכל קבוצות הנוער שמסתובב ברחוב, מי שכן לומד או לא לומד, עובד

או לא עובד.

אין ספק שנצטרך להרחיב את שירותי הטיפול והשיקום, מאחר שיש אלפי אנשים

שמחפשים טיפול, וכיום בדלות השירותים לא יכולים למצוא את הטיפול בארץ. אני חושב

שהטיפול במסגרת בתי חולים פסיכיאטריים, שהיה בפקודת העונשין, נבע בין היתר מחוסר

מוסדות גמילה.

מישור נוסף הוא החמרת האכיפה. אין ספק שההצעות המובאות היום לפני הועדה מהוות

צעד אחד, אולי קטן אבל משמעותי , בהחמרת הענישה ועקב כך גם הרתעה.

אנחנו חושבים שיתכן כי הנתונים על היקף הבעיה הם קטנים לעומת המציאות. בין

היותר, בהתבסס על מה ששמענו קודם על נתוני המשטרה, אבל לא רק זה אלא גם לעומת מה

שקורה בשטח. נדמה לנו שיש גידול מתמיד בשימוש בסמים. יש הערכות שהגידול מדי שנה

בשנה בשנים האחרונות הוא בין 25% ל-35%. עצם הגידול בתחום זה מחייב התארגנות מסוג

אחר, ואולי פעם ראשונה במדינה ננסה באמת לפעול בחזית רחבה, בכל הדרכים האפשריות.

האחרונות.

נדמה לי שההצעה שמובאת היום לועדה היא צעד נוסף, כפי שאמרתי, הן להרתעה ואולי

גם בהקדשת משאבים. מהנסיון בארצות אחרות, ובעיקר בארצות הברית, כסף רב מחילוט

רכוש של סוחרים בסמים מוזרם בחזרה למאבק נגד נגע הסמים. אני לא יודע אם צריך

להגיע רק לרשימה של עשרה, או לעשרות ומאות של אנשים שמגלגלים כספים ממקורות

עברייניים, והסחר בסמים הוא אחד החשובים בהם. אבל לא רק זה, יש חשיבות גם להפסקת

רישוי כצד מרתיע נוסף במאבק הגדול הזה.

היו"ר א' לין;

זו לא רק הרתעה, זו גם מניעה של ביצוע עבירות.
ב. ארד
נכון. יש שאלה כללית מהי מניעה. למעשה כל הדברים שדיברתי עליהם הם מניעה, כי אכיפת

חוק גם היא מניעה, אפילו תיפול ושיקום הם גם מניעה.

נדטה לי שנשלה את עצמנו אם נגיד: בסדר, אם נחמיר מאד את הענישה, אם נעמיד טיפול

לכל דורש, ואפילו אם נערוך תוכניות מניעה לנוער כולו ולמבוגרים, אפילו תהיה מודעות

ציבורית הרבה יותר גדולה, נוכל להפסיק את הנגע או להוריד אותו משמעותית. אני אומר זאת

בעקבות חוסר הצלתה בארצות אחרות. אבל יחד עם זאת,יש בארץ מצב שהוא אופייני לנו ובכל אופן

אפשר לתחום את התופעה, בוודאי ובוודאי אפשר לנסות לצמצם את הגידול. לכן אני יכול לציין

את הקמת הרשות בסימן ראשון למודעות ממשלתית לתופעה.
היו"ר א. לין
אנחנו לא רואים ברשות רק סימן למודעות. הקמנו בתוק את הרשות החדשה הזאת כי ראינו בה

גוף אקטיבי, דינמי, שצריך לתאם את כלל הפעילות והמלחמה בנגע הסמים.
ב. ארד
ראשית, אני מודה על האימון. אני מקווה שלא נאכזב, אם כי ברור שבתחילה ננסה ללכת בדרכי

נועם ובאמת לקחת את כולם ביחד, כל אחד בתחום האחריות שלו, ולנסות להוציא תוצרים יותר

אפקטיביים ויותר מתואמים,

אנחנו חייבים בשנים הקרובות לצמצם את הגידול. נראה בזה הישג ממשי אם אכן הגידול בצריכה

ובהיצע אכן יקטן, ואחר כך נוכל לדבר מה לעשות עוד. בכל אופן האימרה "לנו זה לא יקרה" וכוי,

אני חושב שאנחנו רחוקים מזה. אם כי כולם אומרים שעדיין לא הגענו לשיעור הקיים בארצות-הברית,

מתוך לימוד די מעמיק של הנושא אני עצמי לא כל כך בטוח שאכן לא הגענו. אני חושש שאין כמעט

בית ספר שאין בו התופעה הזאת, אין ציבורי אוכלוסיה או קהילות שבם באמת נקיים לגמרי מסמים.

ברור גם למה, מצד אחד הפיתוי הכספי במכירה, ומצד שני עצם ההתעסקות בנושא והלחץ שבו חיה החברה

שלנו.
א. פלאי
קודם כל אנחנו מברכים מאד על הצעת החוק. יש בו בהחלט כלים חדשים שנראים יותר אפקטיביים,

הן למשטרה והן למערכת המשפטית.

אני רוצה להתמקד בפרק שעוסק בטיפול במעורבים בסמים. בהצעת החוק יש גישה חדשנית לאפשרות

של בית המשפט להטיל צו טיפול למעורבים בסמים. זה בהחלט חידוש חשוב מאד ועשוי להיות גם

אפקטיבי מאד. עם זאת נראה לי שאפשר היום, לאור פיתוחים שקיימים במערכות החברתיות,

לפתח כלים טיפוליים חדשניים שלא היו בשנים קודמות, והם נמצאים במסגרות הקהילה. לדוגמה,

קדימה, שם במסגרת הקהילה, באמצעים של הלשכה לשירותים חברתיים, יש שם תהליך של גמילה פיסית,

ויחד עם זה תהליך ממושך, עם הקהילה ביחד, עם הגורמים בקהילה, חהליך מתמשך של טיפול באיש

ובמשפחתו תוך כדי מעקב רפואי צמוד. אני מביאה את הדוגמה הזאת למודל שמתפתח. המשרד שלנו

בשיתוף עם משרד הבריאות עוסקים בפיתוח השירותים האלה, והרושם הוא שעוד היד נטויה. בנושא

הזה יש נסיונות מענינים, שעושים לפחות רושם שכדאי להמשיך בהם. אני אומרת זאת כי אני חושבת

שכדאי להרחיב את האפשרויות החוקיות לאור ההתפתחות שישנו בטיפול, ולאפשר שצו הטיפול יינתן

לביצוע בכל אותם מקומות שייראו מתאימים לגמילה מסמים.

חשובה מאד הגשת תזכיר של קצין מבחן. כדאי לחשוב מי יהיה הגורם בהמשך, לאחר שיינתן

צו טיפול, אם כדאי שכל הגורמים הדיפוזיים האלה יהיו המקשרים עם בית המשפט, או כדאי שקציני

המבחן כמסגרח-על יהיו המקשרים, גם כאשר הטיפול יינתן במסגרות שונות. חשוב מאד שהקשר עם

בית המשפט יישאר פתוח למקרים, שבוודאי יהיו רבים, שאנשים ייכשלו בתהליך, או יהיה חשש

שייכשלו, וחשוב יהיה להחזיר אותם מיד לבית המשפט בתהליך מהיר, אפקטיבי, שהאיש יידע שלא

יעברו חודשים מרגע שעזב את המערכת הטיפולית ועד שהוא מוחזר לביח המשפט. צריך להיות קשר

מיידי, אם אדם מתחיל לפזול החוצה אפשר יהיה להחזיר אותו לבית המשפט. אלה דברים שכדאי

לדון בהם תוך התייחסות לפרטים.
היו"ר א. לין
איר אתם רואים את היקף הבעיה?
א. פלאי
מאות אנשים בשנה מובאים לשירות המבחן וליחידה שעוסקת בנפגעי סמים. יתכן מאד מרגע שבית

המשפט יראה שיש לו בלים חדשים ונוספים, ההיקף יגדל בהרבה. ההערבה היא שההיקף יגדל בהרבה.

בשירות המבחן למבוגרים מספר המובאים על עבירות סמים הוא מאות בשנה. ברור לנו מתוך היכרות

עם האוכלוסיה, שאחוז גבוה מאלה שמובאים לדין ונשלחים לשירות המבחן הט מק-תמשים בסמים. למרבית

הסקרים אין לנו היום כלים לטיפול, מלבד אותם כלים קונבניונליים. בו-זמנית נעשה פיתוח,

ברשות למלחמה בסמים, מ7רד הבריאות, פיתות גדול ברקויות חברתיות מקומיות, כל זה ביחד עם

המסגרת המשפטית החדשה יכול לתת מענה להרבה יותר אנשים.

אני רואה חשיבות רבה בפיתוח הזהיר של כלים. כלומר, לא באים ואומרים שפתחו מקום,

לדוגמה בית-אביבה על יד בית-שמש, ניסיון מענין מאד לכל הדעות, אבל יש שם עשרים איש; יש תוכנית

להקים מוסד בנגב, אבל זה נתקל בקשיים. התהליכים הם איטיים מאד, וכנראה אי אפשר לדלג עליהם.

החשיבות של החוק היא בכך שהוא יקדם את הדברים, אבל אני חושבת שכולנו צריכים לחיות ערים

לכך שהתהליכים צריכים להיוח ממושכים וזהירים.
מ. היבנר
אני רוצה לומר כמה דברים כלליים על המצב היום, שאיננו משביע רצון, לעומת הצעת החוק.

כיום אין מוסדות גמילה, בתי המשפט לא שולחים למוסדות גמילה אלא לבתי חולים פסיכיאטריים

ולמקום סגור. בתי החולים הפסיכיאטריים במצב שהם נתונים בו כיום, אינם ערוכים לקלוט אנשים

אלה, מצד אחד, ומצד שני התנאים המוקדמים להעברת אדם לגמילה, כפי שהחוק מציין, אדם שנידון

למאסר בפועל לפחות חצי שנה, ולא תמיד עומד בית החולים בדרישה ובעומס. יכול מאד לקרות

שאדם נידון וגמר כבר לרצות עונשו ורק אחר כך מתפנה מקום בבית החולים. לצערי הרב, ההסדר

הקיים לא עמד במבחן.

לפי ההסדר הקיים, השופטים יכלו לקבוע מה שקבעו ללא שהיו חייבים בהתייעצות עם גורמים

מקצועיים. הם יכלו להתייעץ, אבל זו לא היתה חובה. הצעת החוק פותחת פחח לאנשי המקצוע

להכנס לעובי הקורה עוד בשלב המיקדמי, ובוודאי בשלב המאוחר. בהצעת החוק נאמר שיוגש

תזכיר של קצין מבחן, ועוד נשמיע הערותינו בעת הדיון בסעיף זה, אבל לאנשי המקצוע תהיה יד

בכל תהליך הגמילה והשיקום של האסיר.

בהצעת החוק יש גם דבר מפליג, לדעתי, שבניגוד למצב הקיים שהגמילה היא בכפיה, לפי הצעת

התיקון אדם צריך להביע רצונו ונכונותו. אני בטוחה שאנשי המקצוע בוודאי יגידו שהשיקום

יש לו חלק גדול בגמילה, ואילו המצב היום הוא אולי גמילה אבל בוודאי לא שיקום. בהצעת התיקון

יש גם גמילה וגם שיקום, ואנשי המקצוע אומרים שאי אפשר לעשות זה בלי זה. עד כאן הסקירה הכללית.
ד"ר י. סנטו
כפי שגבי קרפ ציינה בתחילת דבריה, משרד הבריאות אמון על מספר מיגזרים בהתמודדות

בשימוש לרעה בסמים. בצד של צמצום ההיצע, הוא מפקח על השימוש הרפואי בסמים מסוכנים באמצעות

חוק הרופאים, מקורה הרוקחים; ומצד אחר הוא אמון על צמצום הביקוש באמצעות טיפול ושיקום

מי שמשתמשים לרעה בסמים.

בשנים האחרונות השימוש לרעה בסמים נמצא בעליה מתמדת. למשל, הסטירות עקב שימוש לרעה

בסמים עולות בשיעור 30% לשנה מאס 1984. כמויות הסמים התחליפיים שאנשים מבקשים כתחליף

לטיפול או כתחליף להתמודדות בבעית ההתמכרות מאז 1985 עלו כמעט פי שישה. מספר האנשים שפונים

לטיפול עולה בהתמדה. אנחנו מעריכים שיש היום בישראל כ-18 אלף איש מכורים לסמים, וזוהו

על ידי מערכות הבריאות והרווחה.



המצב הגיע לקיצוניות כזאת שהיום יש קבוצות של ישראלים שמקבלים טיפול באירופה,

בארצות-הברית. ההערכה היא שבשנים האחרונים יש מאות ישראלים מדי שנה שנוטעים לטיפול בחו"ל,

משום שבישראל קצרה היד מלהושיע. הדברים מגיעים לאבסורד כזה, שעבריינים נחלצים לעזרה

עצמית ומשקמים את עצמם מחוץ למסגרות המימסדיוה של משרד הבריאות ומשרד העבודה והרווחה,

משום שאין משאבים וקצרה היד מלהושיע.

מול היקף התופעה, משרד הבריאות נותן טיפול לכ-800 איש, ברשת של חמישה מרכזי שיקום

אזוריים, שחלקם הגדול אינם מסוגלים לספק טיפול שיקומי אינטגרטיבי אלא מתמקדים בעיקר

בייצוב תיפקודו של האדם וחתירה לכך שאפער יהיה להתחיל את עבודת השיקום בהמשך הדבר, אם

תהיה נכונות ויהיו משאבים שדרושים לפתח ממגרות כאלה.

במשך ארבע השנים האחרונות מערכת הטיפול כמעט לא השתנתה, למעט פתיחה של מספר זעום של

יחידות. היקף השירותים למי לבאים ומתענינים בטיפול כמעט לא גדל משמעותית. אנחנו נמצאים

במצוקה הולכת וגוברת בתחום הזה. ככל שהתופעה מחריפה, מחריפות גם תופעות הלווי.

לאחרונה אנחנו עדים להתפשטות מחלת האיידם. חלק גדל והולך של חולי איידס ושל מי

שנושאים נוגדני איידם הם מקרב אוכלוסית המכורים לסמים, או מקרב אוכלוסית המכורים שמזריקים

סמים. היום יש בישראל 76 חולי איידם, 18% מתוכך מזריקי סמים. ההנחה היא שתוך שלוש שנים

מספר החולים יגיע ל-150, וחלקם של המשתמשים בסמים יגיע לשליש. אם ההדבקה נעשית היום,

הגילוי של המחלה יכול להיות בטווח של שלוש - חמש שנים. זה הזמן שעובר עד שמתגלים

הסימנים הראשונים.

אנחנו עומדים בפני בעיה מורכבת מאד, יש לה היבטים חברתיים ויש לה היבטים רפואיים.

מבחינה זו הקמתה של הרשות היא צעד בכיוון הנכון, לשילוב האמצעים והמאמצים להתמודדות

כוללת בתופעת הסמים.

ועתה להיגד הטיפולי של החוק. אני רוצה לומר מראש ללאחת הסיבות לכשלון של חוק העונשין

הוא חוסר היכולת של מערכת הטיפול להציע מקומות בהם יבוצע אפילו צו החזקה במוסד סגור,

שיש בחוק היום. צו החזקה המוסד סגור יש בו הרבה מאד פגמים, אבל יש בו אלמנט אתד, שלפי דעתי

חסר בהצעת ההוק, והוא אפשרות של טיפול בכפיה באנשים גם אם לא הורשעו.

החוק הזה הוא אות מתה, אם אין אפשרות להגשים אותו במקומות שבהם יבוצע צו הגמילה או

צו הטיפול. אם מחוקקים חוק שמאפשר לאדם לקבל סיוע לפתרון בעיתו ואין מקום שבו יינתן לו

הסיוע, מסופקני אם יש מקום לחקיקה מסוג זה. אם יהיה כתוב שיינתן צו טיפול, אבל לא יהיה

מקום לביצוע הצו, הרי זה לא יוסיף כבוד לחוק.

משרד הבריאות רואה בברכה את השילוב בין מערכת אכיפת החוק ומערכת השיקום, ואת

השילוב של תהליך המבחן עם תהליך השיקום. כמובן שצריך להביא לכך שהתהליך השיקומי והתהליך

הטיפולי יהיו על טהרת השיקולים המקצועיים, ולא יהיה עירוב של ענישה בטיפול. אם בית המשפט

מחליט שאדם זקוק לטיפול, שתהליך הטיפול יהיה בלתי תלוי בתהליף הענישה.
א. הופמן
העדר מסגרות טיפוליות לנפגעי סמים הוא אתד המכשולים הגדולים בפני שיקום אסירים.

80% מהאסירים שיוצאים מהכלא אם נפגעי סמים.

י. לוי;

מהתקופה שלפני הכלא, או מתקופת המאסר בכלא?
א. הופמן
חלק הגיעו לעבירות מתוך הסמים, או שזה היה משולב, עפ התרבות שהם חיים בתוכה, והלק

קיבלו את הסמים בכלא, בלחץ קבוצתי שקשה מאד לעמוד נגדו.

יש שטחים שלמים בארץ שבהם אין לנו כל אפשרות להענות לבקשה של אנשים שקמבקשים טיפול,

כי אין מסגרות. אני נפגש עם אסירים בכלא, יש אנשים שמבקשים לקבל מיכול בבית אביבה, אבל

נדכה לי עיש תור כבר לשנה וחצי. אצל דייר רייטר ביפו יש 12 מימות. בקושי רב ובלחצים גדולים

אני מצליח להכניס לשם אסיר אחד להודש. המסגרות הטיפוליות מעסות מאד, לכן לא היחה לנו

ברירה ונאלצנו בכוחות עצמנו לפתח כמה דברים. הגיע ארצה פרופסור טברסקי שיעזור לנו בנושא

זה. פרופסור טברכקי הוא אחז- המומחים הגדולים בארצות הברית, הוא עומד בראש מרכז בפיסבורג,

והוא עוזר לנו בהתנדבות.

נתן עדיפות בטיפול לאנשים שעברו את המחלה הטיפולית של שירות בתי הסוהר. שירות בתי הסוהר

מקיים בכלא איילון מחלקה מעולה לגמילה מסמים, אבל כל זה שווה רק אם מיד לאחר שהאסיר

משתחרר נותנים לו פתרון. אנחנו נותנים לאנשים שיצאו מהמחלקה הזאה עדיפות במסגרות החוץ-

קהילתיות שפיתחנו, אם זה בהוסטל מיוחד לנרקומנים לשעבר, אם בקיבוצים, ישיבות, מושבים,

מגורים משותפים עם סטודנטים ועוד.

אחד הכלים שעוזרים לנו, ואנחנו מתנים בזה את העזרה לאסיר, הוא השתתפות ב-N.A

יש בתל אביב מסגרת טובה מאד של N.A , שמסייעת לנפגע סמים שרוצה להשתקם. מכיוון שלמדינה

אין די אמצעים, גם אם נוכל דרך הרשות למלחמה בסמים להקים כמה קהילות טיפולוות לא נוכל

להקיף את הנושא כולו, לכן נצטרך לבנות יותר מסגרות, ששותפים בהם משרד ההעבודה והרווחה,

משרד הבריאות וגס אנחנו קצת שותפים באותן נקודות יינוגערת לנו, דוגמת המודל של לוד. היתה שם

בעיה קשה של אסירים, ומצאנו אה הדרך למאסר-בית לאדם שנמצא בתהליך של שיקים. כל החכמה בשיטה

הזאת היא שמיד אחרי מאסר-הביח שבו הוא עובר את הגמילה הפיסית, הוא נכנס מיד למשטר של עבודה
וטיפול. (ר. ריבלין
מאסר-בית על פי צו?) מרצון. המשפחה מקבלת על עצמה את האחריות,

וכל ארבע שעות איש טיפול, לפי תורנות בין הגורמים השונים הרפואיים והסוציאליים, נכנס לבית

המשפחה. אנשים עוברים בדיקות שתן מתאימות. גם בזה יש לנו בעיה, כי רק בתל-השומר יש היום

אפשרות לבדיקות סמים. קשה מאד להעביר בדיקות מבאר-שבע או מקומות מרותקים אחרים, וזה כמעט

מנטרל את השיטה הזאת.

הכיוון שנראה לנו, בעקבות התייעצות עם פרופסור טברסקי, שאנתנו נצטרך ליצור מסגרות

קצרות-מועד עם המשכיות, שיכינו את האנשים להשתתף במסגרות ה-N.A. לפתח את המסגרות

הקהילתיות ולחייב אותם להשתתף בהם לאחר שעברו את תהליך הגמילה הפיסית, שהוא קצר יחסית.

אחד הדברים שמעסיקים אותי ביותר, גם במסגרת הרשות למלחמה בסמים, הוא הכשרת כוח אדם

שיוכל להתמודד עם הנושא.כמעט אין לנו בארץ אנשים שיש להם הכשרה בתחום הזה. לאנשים שלנו

נתתי עכשיו הכשרה סיסטמתית ואינטנסיבית על ידי פרופסור טברסקי. היום עוברים את בתי הספר

לעבודה סוציאלית, את בתי הספר לפסיכולוגיה, את המסגרות לקרימינולוגיה, את בתי הספר

לרפואה, את המחלקות לפסיכיאטריה, בלי הכשרה רצינית לנושא הגמילה מסמים. אני חושב שלנושא זה

צריך יהיה לתת עדיפות בשנים הקרובות, אם רוצים להתמודד עם הבעיה.

היו"ר א. לין;

כמובן שהתוק שעוסק בכלים המשפטיים והוא יוצר גם מקורות מימון. הכוונה היא להעביר משאבים

מהעולם העברייני למטרות גמילה ושיקום. (ר. ריבלין: זה לא משק סגור). זה לא משק סגור,

אבל יש כאן מגמה של העברת משאבים ממקום למקום, ואולי יהיה בזה לפחות פתרון תלקי לבעית

המשאבים.



פרופ' ש"ז פלר;

רק כמה הערות, כי קיבלתי את החומר רק אתמול אחר הצהרים. זהו חופר חשוב מאד, לא קל, די

מגוון מבחינה הבעיות שרוצים לתת להן פתרון. קשה לחוות דעה על רגל אחת ואפילו על שתי רגלים,

מהיום למחר. אם תרצה הועדה לשמוע אותי כשתדון בסעיפי החוק, אולי עד אז אוכל לעיין בחומר בצורה

יסודית. הדברים שנאמרו כאן ישמשו לי הומר נוסף למחשבה.

מחסלים הסדר נורמטיבי בחוק הפלילי ומציעים הסדר של צו טיפול. לאחר ששמעתי וראיתי

בטלוויזיה שאנשים נוסעים לטיפול לספרד, לצרפת ולמדינות אחרות, מפני שבארץ אין מסגרת

לטיפול, ולאחר ששמעתי כאן שיש אנשים שרוצים לקבל טיפול ואין אפשרות לתת להם טיפול -

אם זה המצב, לשם מה נחוץ לנו צו? צו כולל בתוכו איזו שהיא מידה של כפיה למרות שאי אפשר

לצוות על אדם לעבור טיפול בלי שיסכים, אבל הוא מסכים משום שאומרים לו שהטיפול הוא במקום

עונש, במקום טיפול עונשי. אני שואל את עצמי, עד כמה אנחנו צריכים לקוות לתוצאות חיוביות.

אני חושב שצריך לראות את הבעיה של מי שצורכים סמים בנפרד מהבעיה של מי שעוסקים בסמים,

ואשר הם באותה דרגה של אנטי-חברתיות כשל רוצחים. במי שצורכים סמים צריך לטפל ראשית כל במישור

החברתי, ואולי לפעמים גם על דרך של צו להפנות לטיפול. אבל אני שומע שיש רבבות אנשים שבאים

למשרד הבריאות, דורשים כל מיני חומרים ותרופות כדי להתמודד עם בעית הזדקקות לסמים, ואי

אפשר לעמור בזה. כאן המוקד, ולא מה שיכול לבוא מפקודת הסמים המסוכנים.

לענין ההסדר עצמו, כשנגיע לדיון בהוראות התוק אשמיע הערותי.
ועכשיו לענין שהוא רגיש מאד
מתן סמכות לכל שוטר לעשות חיפושים. אמנם מדובר בחיפושים

בנקודות רגישות שהן כניסה למדינה ויציאה ממנה. (י. לוי: לא רק שם. גם ברכב) לא רק בנקודות

כניסה ויציאה, אבל בנקודות אלה לא תמיד אפשר לבוא עם צו חיפוש מטעם השופט. מעניקים סמכויות

שיש לקברניט של כלי טיס. זה טוב, אבל אינני יודע כמה אפשר לעשות ללא אמצעים משלימים,

שיכולים לתת את התקווה ואת הבטתון שלא יהיה נציול של סמכות תוך הטרדה לא תמיד מוצדקת של

הפרט.

מלבד מקום אחד שבו מדובר על חשד שאותו אדם נושא עמו סם מסוכן, בסעיף 9(2), בכל
המקומות האחרים נאמר
כאשר לדעתו של השוטר יש צורך בחיפוש לצורך קיום הוראות הפקודה.

ובסעיף קטן (ד) נאמר: "נעשה חיפוש, תיערך רשימת הדברים שנמצאו ושנתפשו, הרשימה תיחתם בידי

המחפש והנחפש, והעתק הרשימה החתומה כאמור יימסר לנחפש לפי דרישתו". ואם לא מצאו שום

דבר, אין צורך באיזה שהוא פרוטוקול שיצדיק את הצעד התמור הזה, באים אל אדם ואומרים לו:

תרים את הידים, תוריד את המכנסים, אני רוצה לחפש על גופך, בכיסיך ובכל מה שיש לך.

אני שם את הדגש על הפרט הזה, כי צריך לחשוב על דרכי מיתון. אפילו לא נדרש שהשוטר

יהיה בדרגה מסוימת. כל שוטר? אמנם מדובר על חיפוש בכליו או בגופו של אדם כשהוא נמצא בשדה

תעופה. כל אדם הוא אדם, אבל כולם שם מאות אנשים, ואפשר שברגע מסוים יבוא שוטר, ינעלו את

כל הדלתות ויעשה חיפוש. כאשר הצעד הוא אינדיבידואלי, זה דבר אחד. כאשר הצעד יכול לקבל

מימדים קולקטיביים, צריך לחשוב על זה פעמיים. לא שאני בא לחשוד, חס וחלילה, במי שממלא

תפקידו כשוטר, אבל צריך להיות איזה שהוא איזון בין אינטרסים , צריך להיות איזה שהוא תיאור

של סמכויות. אני לא רוצה לדבר על הגבלות. כשלעצמי, כך אני רוצה להאמין, אם יבוא אלי

שוטר בבית, ברחוב, אפתח לפניו את הכל, כי אין מה להכתיר. אבל לא על כך בנויות זכויות

הפרט. מבחינה כללית, צריך להזהר בתחום זה. כי אמנם צריך לתפוס את הפעילות הרצחנית של

סחר בסמים והספקת סמים והפיכת חיי אדם למקור בצע, אבל בכל זאת יש איזה שהוא גבול שצריך

לחשוב עליו.זה לענין הסמכויות. אני אינני מתייחס בזה למשטרה, אני מתייחס לסמכויות של

הרשויות.



באשר לתפיסה הכללית של ענישה של עבירות ספים, החידוש בהצעת החוק, נדמה לי שיש כאן

איזו שהיא קפיצה מעבר לנחוץ, וכל קפיצה כזאת עלולה לגרום תוצאות 7ללא תמיד הן רצויות.

בוודאי שצריך להשתמש לא בחילוט אלא בהחרמה, כי חילוט פירושו שאתה נוקט אח הצעד בגלל מהות

הרכוש. אדם נושא כלי נשק ללא רשות - לחלט; אדם מחזיק מטבע חוץ ללא היתר - לחלט;

מצאו אצל אדם סמים - לחלט. כאן מדובר בהחרמה - להחרים הלק או כל רכושו של מי שיש חשד

שמקור רכושו הוא עיסוק בסמים.

אבל זה לא הכל. ראיתי בכמה מקומות בחוק, מבחינת המדיניות, שהחילוט יכול לבוא במקום

עונש או נוסף לעונש. זה מסוכן מאד. מי שתבוא להחרים אה רכושו ותאמר שזה במקום עונש,

יש לו מאות סוכנים בחוץ-לארץ והוא קושר אתם קשרים, הוא יכול גס להחזיק מעמד לאחר ההחרמה, כי

אנשים אלה אינם מחזיקים את כל כספם כאן. מי שנגדו מפעילים אמצעי יוצא דותן של ההרמה, ולא

רק של רכושו אלא גס של האשה, הילדים, אביו ואמו, הכל בא בחשבון, אותו צריך גם להושיב

בבית הסוהר, כדי שלא יתפתה למחרת היום לבנות מחדש את עסקיו. והוא יכול לעשות זאת הרבה יותר

קל מאשר אנחנו אילו היו אומרים לנו היום שאנחנו מפוטרים מן העבודה. לו יש תמיד עבודה...

החרמה - כן, אם כי גם בזה יש דברים שצריך לסדר אותה קצת אחרת. אבל החרמה לא במקום עונש,

כי החרמה צריכה להיות במקרים התמוריט ביותר. לא די שהוא ימסור לך את כל המפתחות, ולמחרת

יקנה לו כספת אחרת-

חילוט אזרחי - אני מבין שהכוונה לחלוט בהליכים אזרחיים, מפני שהחילוט אינו אזרחי.

החילוט כרוך בביצוע עבירה, ולא בל עבירה. לי יש רעיון קצת שונה, לוותר על הפרוצדורה הזאת

בהליכים אזרחיים כשמדובר בדבר שנובע מביצוע עבירה, אבל את העבירה לא קבעת, ולא בהליכים

אשר הפרוצדורה הפלילית מבטיחה אותם. חילוט זה לא דבר פשוט, זו תוצאה די חמורה-

רציתי לשאול, יש מקום לחקירה, או להעמדה לדין על עבירה, מאלה החמורות שבסימן בי, פרק

גי לחוק, האם שם אין צורך מלכתחילה לארגן צעדים להבטחת כל הרכוש? אם כן, מדוע צריך עוד

חילוט?

ג. ויסמן.

הנאשם לא נמצא.

פרופי ש"ז פלר;

בעקבות מה שנעשה כדי לשמור על האפשרות להחרים, ואי אפשר להעמיד אוחו לדין בגללו, אפשר

לחשוב על צו של בית משפט פלילי, על בסיס החקירה שנעשתה, ולא סתם כעין הליך אזרחי שאיננו

הולם את המאטריה. כשקוראים את הסעיף הראשון של החילוט האזרחי, בין המלים הראשונוח שאנחנו

נתקלים נמצא את "העבירה". מי קבע את זאת? מי חקר את זאת? (ג. ויסמן: בית המשפט)

בית המשפט האזרחי באופן ישיר?

אלה היו הערות כלליות ביותר, לפני שהספקתי ללמוד את החומר באופן יסודי.
היו"ר א. לין
רבותי, אנחנו במסגרת הדיון הכללי על המגמה הכללית, הבעיה הכללית, הכיוון של הצעת החוק

שלפנינו. עדיין איננו בוחנים כל מכשיר ומכשיר. ברור שנצטרך לבחון בחינה מדוקדקת כל מכשיר

חדש שמוצע לנו, גם מהבחינה של שמירה על זכויות הפרט. זה מהנחות היסוד של העבודה שלנו.
א. רובינשטיין
באופן כללי, אני תומך בהצעת החוק, בכיוונה, בהחמרת המלחמה בסוחרי הסמים, בהחרמה,חילוט או

הפקעה של רכוש סוחרי סמים. זה אחד האמצעים החשובים. אני יודע שגם ארצות-הברית, שיש לה

ביל-אוף-רייטס, הלכה בכיוון זה. הייתי מבקש שנקבל לצורך השוואה אתהחוק האמריקאי בענין זה

ואת האמנה הבינלאומית, כרי שיהיו לנו איזה שהם קריטריונים.



אני למד משידורי הטלוויזיה וממה שאני קורא, שנושא הגמילה הוא פרובלמטי מאד. לפני כקינה,

בתוכנית "מבט שני" בטלוויזיה, אמר קצין משטרה דבר שאני לא יכול ל7.-כוח. כששאל אוחו המראיין:

אתה מכיר מקרה אחר שאדם נגמל מתלות בסמים קשים? וקצין המשטרה השיב: לא, אני לא מכיר.

י. קרפ;

זה פשטני מאד.
היו"ר א. לין
פשטני ומרשים.
א. רובינשטיין
פשטני ומרשים. אותו קצין משטרה הוא אדם שעוסק שנים בנושא זה. גם מתוך מפרות שאני

קורא, אני רואה שענין הגמילה הוא פרובלמטי מאד, כמובן, כשמדובר בסמים קשים. אילו היו לנו

משאבים בלתי מוגבלים, בוודאי שיצריך היה לעשות את הכל, גם גמילה, גם הרתעה, גם חינוך, מניעה

והכל. אבל אם המשאבים הם מצומצמים - זו בעצם הבעיה שהרשות צריכה לתת עליה את הדעת, ואנחנו

כועדה צריכים לתת עליה את הדעת - איפה התמורה יותר טובה למלחמה בסמים? לפי דעתי, אולי

זה נשמע אכזרי, הדבר העיקרי היוט הוא למנוע הצטרפות משתמשים חדשים. הדבר המרכזי הוא לא

הטיפול במכורים לסם, גם להם צריך לעזור, הם בני אדם, אנחנו לא רוצים להפקיר אותם לגורלם,

אבל הדבר העיקרי הוא להשקיע מאמץ חינוכי בכל תלמיד בית-ספר יסודי בישראל, ולא להסתפק

בדיבורים כלליים, לתכנן מבצע חינוכי הסברתי, שילד יגדל עמו מרגע שהוא קולט משהו, שהסם הוא

מוות. זה דורש משאבים, זה לא דבר פשוט. אני כשלעצמי, כמדיניות קלל מחוקק, הייתי מעדיף את

הפעולה בתחום הזה. כמובן שהייתי רוצה לעשות הכל, אבל אם צריך לשקול, הייתי נותן עדיפות

למניעה. אני לא חושב שנוכל להציל את אלפי המתמכרים שיש בארץ. כמובן, צריך למפל בהם טיפול

הומני. הטיפול באנשים המכורים לסמים לא צריך להיות טיפול עונשי. צריך רק למנוע

ככל האפשר את הנזק לחברה,וצריך לתת להם אפשרות להשתקם, אם הם יכולים. אבל

בענין המניעה והחינוך - בזה לפעול ללא פשרות.

אני שלם עם רוב הדברים שכתובים בהצעת החוק. סעיף 9 נראה לי מוזר מאד. יש בו שלוש דרגות

של הסמכת שוטרים. בפיסקה (2) כתוב "אט יש לו חשד שאותו אדם נושא עמו שלא כדין סם מסוכן".

בפיסקה (3) : "כשהחיפוש דרוש לצורך קיום הוראות פקודה זו". זה הכל. זו סמכות על כל עובר

אורח וכל מי שרוצים. בפיסקה(4) כתוב: ייכשהחיפוש דרוש לדעתו לקיום הוראות פקודה זו" - לדעתו.

כלומר, יש לנו שלוש ררגות. אני בכלל לא מבין את זה. אני חושב שמשרד המשפטים צריך לחשוב על

זה מחדש. אנחנו דרצים במלחמת חרמה נגד הסמים, אבל אנחנו לא רוצים שמי שאין להם שום קשר

לסמים ימצאו את עצמם מופשטים בשדה תעופה, או במכונית. בחיפוש אינטנסיבי במכונית אפשר

לעכב כל אדם, בכל בנלי רכב, זה ענין לשעה או שעתיים. זה נראה לי מרחיק לכת, ואני לא חושב

שזה דרוש.
יצחק לוי
בוודאי צריך להסכים לכל צעד שיכול למנוע שימוש בסמים, צמצום השימוש או גמילה.

בעקבות הדברים של חבר-הכנסת רובינשטיין, אני רוצה לומר שנוכחות של צורך סמים במשפחה היא

סכנה למשפחה - סמנה פיסית, סכנה לרכוש המשפחה, סכנה למקומה של המשפחה בחברה וכדומה. יש

בעיות בגמילה. אבל אני לא חושב שאפשר להתרכז רק בחינוך התלמידים, צריך לדאות גם אה מצוקת

החברה במקום שגרים מסוממים. אנשים חוששים לרדת בחדר מדרגות, חוששים לצאת לרחוב משעות

ערב. יש מקומות שהמצב חמור מאד. לכן צריך לעשות בשני התחומים ביחד.

שאלה לאנשי המשטרה. בחוק מוצע לתת סמכויות רחבות מאד לשוטרים, חיפושים, אמצעים

שונים. הרי בבית הסוהר הסמכות הזאת קיימת גם בלי החוק הזה, ואף על פי כן חודרים סמים

לבית הסוהר, אפירים נדבקים בנגע הסמים. הדבר לא מובן. אם בבית סוהר, שם יש סוהרים שרואים כל

יום את האסירים, בודקים ויודעים, הכל נעול על סורג ובריח, ואף על פי כן אי אפשר למנוע

חדירה של סמים, האם על ידי נתינת סמכות לשוטר לחפש ברכב מזדמן או בנוסע מזדמן

נמנע חדירת סמים? צריך לקבל תשובה איך הגיעו בבתי הסוהר למצב הקיים, מדוע שירות



בתי הסוהר לא מצליח למנוע חדירת סמים? זו שאלה שאין לי עליה תשובה. יכול להיות שכל

הסעיף בענין חיפושים לא יועיל. אם זה לא מועיל בבית הסוהר, שם יש סמכויות, לשם מה

צריך לתת סמכויות לשוטרים?

נוכח הניסיון בבתי הסוהר, אולי כדאי להפריד בין אסירים שמשתמשים בסמים ושאינם משתמשים,

כמו שמפרידים בין אסירים בטחוניים ואחרים. אסירים שצורכים סמים בבית הסוהר הם יותר

מסוכנים מרוצחים ויותר מסוכנים ממחבלים, כי הם מדביקים אחרים.

היו"ר א. לין;

יש גם בעיה של הפרדה בין נוער ומבוגרים, עבריינים קשים ועבריינים קלים.

יצחק לוי;

בוודאי. אבל השאלה היא מהו היום הדבר המסוכן ביותר. לדעתי, הסמים מסוכנים יותר

מכל דבר אתר. מתתשבים בהבדל שבין נוער ומבוגרים, מתחשבים בהבדל בין אסירים בטחוניים

ואחרים, ובענין הזה אין התחשבות, זה בכלל לא קריטריון בשיקולים של שירות בתי הסוהר-

לבנין המחלקות בתוך בית הסוהר. הדרך להפרדת המסוממים מאסירים אחרים נתונה לנו, לשם כך

אין צורך בחוק לענין זה.

יש בעיה כשבאים להטיל באופן אוטומטי את האחריות לפשע של סוחר הסמים גם על משפחתו,

ילדיו, הוריו. אנחנו אומרים בחוק הזה שאת כל משפחתו של סוחר הסמים אנחנו רואים אחראית

לסחר בסמים. יש בזה ענישה קולקטיבית, שלא כל כך נראית לי. יכול להיות שפוגעים באנשים

חפים מפשע, או הורסים משפחה שלמה בגלל תפוח רקוב אחד.
היו"ר א. לין
לפנינו אחת הבעיות הקשות בתחום העבריינות. אם אנחנו רואים גידול בעבריינות ובפשיעה

בישראל, התהום של עבירות סם הוא המסוכן ביותר. עבירות הסמים הן לא רק עבירות שימוש וסחר

בסמים, הן גורמות גט עבירות אחרות, עבירות קשות. כשקוראים סטטיסטיקה על שוד מזוין, ואפילו

מעשי רצח, במקרים מסוים זו תוצאה של התמכרות לסמים ואיבוד שליטה. זו בעיה שמאיימת על

התברה הישראלית. אנחנו רואים את מימדי הבעיה בארצות-הברית, וכל מה שמתרתש בארצות הברית

מגיעה לישראל במימדיה המלאים, כעבור זמן מסוים. בארצות הברית הם אפילו לא מעלים היום על

דעתם להשתלט על בעית הסמים, ההתפתחות היא כזו שהיא עברה את גבול השליטה. לישראל יש אולי

גם יתרון בכך שהיא מדינה קטנה, להאבק בתופעות שליליות אולי קל יותר במדינה כמו ישראל

מאשר בארצות הברית- לפעמים גם היתרון הזה לא מנוצל כפי שצריך.

אס אנחנו סבורים שהבעיה כה חמורה, אנתנו צריכים להגיע למסקנה שהכלים שהחוק נתן למשטרה,

לתביעה ולבתי המשפט, אינם מספיקים כדי לתקוף את הבעיה, אני חושב שגם מהנתונים המעטים

ששמענו היום מהמשטרה, מסתבר שאנחנו לא תוקפים את הבעיה ויש גידול והתפשטות בצריכת הסמים.

אנתנו עלולים להגיע בקרוב גם בבתי הספר למצב שקיים: בארצות הברית, חלילה. אפשר להגיע לכך

שזו תהיה נורמה חברתית, שילדים יפתדו לא להשתמש בסמים פן יגידו להם בסביבה החברתית שלהם:

אתם לא רציניים. מתחילים להשתמש בחשיש, עוברים לקוקאין והרואין, לקראק.

גם כשאנחנו רוצים לצאת למאבק בתחום העברייני הזה, ברור לנו שאנחנו חייבים לשמור על

זכויות הפרט. ברור לנו שכל מכשיר חדש שאנחנו רוצים לתת למלחמה בסמים, מתייב בדיקה קפדנית

ביותר- אבל אם ניקח את ענין החיפושים, חבר-הכנסת לוי, אתה מעלה בדעתך שאפשר להלתם היום

בהברחת סמים כשכל הגבול פרוץ ואי אפשר לבצע חיפושים אפקטיביים בכל אלה שנמצאים בקו

הגבול, בתחנות המעבר?



אם הבעיה היא חמורה והכלים בחוק לא מספיקים, לפי דעתנו, אנחנו צריכים להתמודד עם

הבעיה בכל האומץ. אני שמח מאד שמשרד המשפטים הגיע הצעה כזאת. אני מכיר את התפיסה שלהם,

שהיא כל כך קונסרבטיבית, שלא האמנתי קאי פעם יגישו הצעה כזאת. כקקראתי את הצעת החוק, פשוט

נדהמתי שמשרד המשפטים, על אף גישתו הקונסרבטיבית מאד מאד, מוכן להגיש לנו הצעות כאלה יריע-

בהן כלים חדשניים למלחמה בתופעת הסמים.

בוודאי שאנחנו צריכים לבחון את הכלים, אבל נדמה לי שאין לנו מנוכ היום מלהעניק אה

הכלים החדשים האלה, לאחר בדיקה קפדנית מאד, עם ההגנות המתאימות, אבל לא יתכן שאי אפשר

יהיה לבצע את החיפושים בכל תחנות המעבר והגבולות יהיו פרוצים להברחה. < < י .?

כמובן, כמחוקקים לא נשלה את עצמנו שבזה שנתנו בחוק כלים, בזה פתרנו את הבעיה. בלי

פעולה חינוכית מעמיקה במערכת החינוך, בלי שיהיו מוסדות מתאימים לגמילה ולשיקום, בלי

שיהיו משאבים מתאימים,בלי שהמשטרה תעשה שימוש יותר אפקטיבי באמצעים שיש לה, אי אפשר

להלחם בתופעה. אגב, העבריינות בשנת 1988 עלתה לא רק בעבירות סמים, היא עלתה באופן כללו.

(ר. ריבלין; חלק בגלל הסמים) עוד לא היתה שנה בעשרים השנים האחרונות שהיה גידול כה רב

בעבירות הקשות, שוד מזוין, סמים, עבירות רכוש. בוודאי שאנחנו לא רוצים לעבור את הגבול,

בוודאי שאנחנו רוצים לשמור על זכויות הפרט, לא רוצים שישראל תהפוך למדינת משטרה, אבל

אנחנו צריכים לחפש את הדרך הטובה ביותר ליצירת הכלים המתאימים.

א. ורדיגר;

אני מתפלא מאד שבמצב אליו נקלענו, בגלל הזנחה של כולנו, של כל הממשלות, אנחנו

מתווכחים עכשיו על פסיק זה או אחר בקשר לזכויות הפרט כשמדובר במכת מדינה. אני חושב שיחסית

אנחנו נמצאים בצרה גדולה יותר מאשר ארצות הברית. אנחנו מדינה שמשמשת מעבר למבריחים מצפון

לדרום בעיקר, לעולם כולו, ומשהו נשאר גם בארץ. לכן אני לא מתלונן על הסמכויות הרחבות

לחיפושים ועל פגיעה בזכויות הפרט. אני מברך על ההצעה הזאת, ואני חושב שטוב אנחנו עושים עם

נוקטים באמצעים, שאולי מישהו בחברה יראה בהם כאילו פגיעה בזכויות הפרט. אבל אם אנחנו

ניצבים במצב,שבעיני הוא טרגדיה לאומית, צריך להסיק את המסקנות.

דובר כאן על מיגזרים שונים שגם הם קשורים ונגועים. אני חושב שתאונות דרכים רבות

גם הן קשורות בנגע הסמים.
א. רובינשטיין
לא שמענו הוכחה לזה. שכרות יוחד מסמים.

א. ורדיגר;

אני זוכר דיון בועדת החינוך בכנסת הישישית, היושב ראש היה דייר רימלט המנוח. התחילו

להגיע ידיעות ראשונות על סמים בבתי הספר. אני העליתי את הנושא מעל בימת הכנסת, בשנת 1967 או

1968, הצעה לסדר בנושא סמים בבתי ספר תיכוניים. באה משלחת גדולה של מורים, מנהלים,
פרופסורים, והתנפלו
אין דבר כזה, אולי יש איזה תופעה כאן או שם. רבותי, במשך השנים האלה

קרה משהו בישראל. יש עוד מי שחושבים שהתופעה היא בשולי החברה, בשכונות, באזורים מסוימים.

רבותי, הנגע הזה חדר לכל, לחברה הגבוהה, לאינטלגנציה, וגם לעבריינים.

בתוקף תפקידנו בועדת הפנים ביקרנו בבתי סוהר. ניגשו אלי אסירים, אנשים שעברו עבירות
קשות, אפילו רצח, ואמרו
כאן מכריחים אותנו להשתמש בסמים. בין כתלי בתי הסוהר יש סחר בסמים.

כנראה שאין לו הכלים להאבק. אני כבר לא מדבר על גמילה, הזכירו כבר כאן כמה מעטות

המיטות לצרכי הגמילה. אנחנו צריכים להודות שאין לנו כוחות להאבק בנגע הזה. אם הצעת החוק

הזאת נוגעת בזכויות הפרט, אני חושב שבמצב שאנחנו נתונים בו אין לנו ברירה, אנחנו צריכים

להאבק בכלים שיש לנו. אנחנו גם יודעים שלא יחפשו בכל המכוניות ובכל המטוסים, אין לנו גם

כל כך הרבה שוטרים, אבל לכל הפחות ליצור הרתעה. במצב הזה אנחנו צריכים קצת לסגת מהחשש

לזכויות הפרט, להאבק ככל האפשר בכלים שישנם, והלוואי שנוכל להשיג איזה שהם הישגים. אני

מברך על הצעת החוק, וכשנדון בסעיפים, אעיר כמה הערות.
ר. ריבלין
אני לא רוצה לחזור על דברי קודמי, גם מבין חברי הכנסת וגם מבין האורחים הנכבדים.

כמובן שצריך להבחין נין שלושה תחומים: הענישה, הגמילה, החינוך ופעולות מנע. אנחנו בועדה

הזאת, ובחקציב שישנו, אנחנו לא יכולים, לצערי הרב, לא יכולים לתת הרבה פתרונוח בנושא

הגמילה ובנוקא החינוך ופעולות המנע שצריך לעשות. בעולם כולו, והיום זה לא רק בעולם המערבי

אלא גם בעולם המזרחי, בעולם כולו יש אופנה מסוימת, אנשים מתפתים, צעירים מתפתים ללכת בדרך

הרעה הזאת. הרעה החולה הזאת היא דבר שאנחנו חייבים להאבק בו.

אני רואה בחיוב רב את הצעת החוק. יש לי הערות לגופם של דברים בכל מעיף וסעיף. כללית

אני רוצה לומר, שניתן לגשר בין זכויות הפרט ובין הסמכויות היתרות שנהנו כאן לרשויות כדי

שיפעלו בכל כוחן ובכל חומרת הדין למנוע בעיקר את המחר בסמים. אני חושב שניתן למצוא גשר. אולי

צריכה להיות משטרה מיוחדה לטיפול בסמים, או שיהיו סמכויות לשומרים מיוחדים, כדי שלא יוכל

כל שוטר לעשות שימוש לרעה בסעיפים גורפים שנותנים לו אפשרות להתעלל בכל ארם שהוא מבקש להתעלל

בו.

אני חושב שיושב ראש הועדה צריך להפנות את תשומת לב הציבור וגם חברי הכנסת כולם לכך

שהמשטרה בעצמה מודה בכך שבית הסוהר הוא אחד המקומות שהסם הופך להיות לחם חוקם של אנשים.

אני חושב שניתן שם לנסות להקפיד, משום שבית המוהר נמצא לכאורה ב57ליטתה המוחלטת של הרשות.

כיצד אנחנו יכולים לומר שנלחם כנגע הסמים, כאשר במקום סגור ומסוגר יש סחר בסמים בכל יום,

אם בכסף או בשווה כסף. אס התמונה כה חמורה כפי ששמענו מהמומחים כאן, אנחנו צריכים לתת

את הדעת על כך שבתחום הרשות וברשות הרשות מתנהלים חיי סמים פעילים.

י. קרפ;

הערה לסדר, שאולי היא קורצת סדר. אני מבינה שהכנסת מינתה ועדה מיוחדת לענין סמים.

היו"ר א. לין;

לא ידעתי.

י. קרפ;

אני חושבת שהיה ראוי ויפה אילו מצאנו דרך שחברי הועדה המיוחדת הזאת ישתתפו בישיבות

של ועדת החוקה חוק ומשפט בנושא זה.

ר. ריבלין;

את צודקת. אדוני היושב ראש, הועדה הוקמה רק ביום שלישי שענו-, על ידי ועדת הכנסת.

יושב ראש הועדה המיוחדת הוא חבר-הכנסת עובדיה עלי.

י. קרפ;

זו הערה לסדר, שאולי היא קצת פורצת את המסגרות המקובלות, אבל אני חושב שכולנו נוכל

להפיק תועלת מדיון משותף.

הערה שניה. בפתח דברי לא ציינתי שהוראות הצעת החוק שלנו מבוססות בעיקרן על המלצות

של ועדת מן. זה כתוב בדברי ההסבר. הייתי מציעה לחברי הועדה לקרוא, אם לא את הדו"ח כולו,

כי זה דו"ח עב כרס, לקרוא לפחות את החלק על החקיקה ואכיפת החוק. זה החלק שאני ניסחתי,

לכן אני ממליצה עליו... אבל אני חושבת שהוא יכול לתת לחברי הועדה מושג על החתום שאנחנו

עוסקים בו, מבחינת האיזונים שמתבקשים.
היו"ר א. לין
הגשתם לועדה עותק של הדו "ח?

י. קרפ;

אצלנו אזל הדו"ח.

היו"ר א. לין;

חברי ועדה העירו זה מספר פעמים, שכאשר מגישים הצעה חוק שמבוססת על המלצות ועדה, יש

כמה חברי ועדה חרוצים, לא כולם, יש מי שרוצים לעיין בדו"ח.
י. קרפ
הערה שלישית. אני מציעה שלפני שנכנס לדון בסעיף, שהצטייר לי כאן כפרובלמטי ביותר -

בנושא החיפושים, לפני שאנחנו נציג את הסעיף ואת האיזונים שאנחנו חושבים שהכנסנו בו,

שהמשטרה תציג בצורה מפורטת את הצרכים והבעיות שלה בהקשר זה, ואיך הסעיף המוצע עונה,

כדי שחברי הכנסת ישתכנעו שמבחינה מעשית אלה הצרכים.
היו"ר א. לין
להמשך הדירן, אני אפנה ליושב ראש ועדת החינוך ואבקש ממנר, עקב הדבדים שנאמרר כאן על ידי

חבר-הכנסת רובינשטיין, שרעדת החינוך תקיים דיון מקיף בשאלה כיצד מ37רד החינוך תוקף את

הבעיה של התרחבות השימוש בסמים בבתי המפר. אני רואה יזעם רב בדבריר של חבר-הכנסת רובינשטיין,

שכמובן שאנחנו צריכים לעבוד גם בנושא הגמילה, אבל העיקר הוא למנוע את התרחבות מעגל

המשתמשים בסמים, והמסגרת לפעולת המנע הזאת היא מסגרות-ת בתי הספר, שהיא גם נתונה לפיקוח

רלשליטה במידה רבה ירתר ממסגרות אחרות.

נבקש ממשרד המשפטים לדיון הבא להביא דוגמאות מתוכן האמנות הבינלאומיות וגם מהחקיקה

האמריקאית החדישה בנושא המאבק בסמים, כדי שהדברים יהיר לעיני הרעדה. נבקש מהמשטרה

בישיבה הבאה לתת תשרבה על השאלה שהעלתה גבי קרפ, והייתי אומר שזה גם מה שהועדה ציפתה

לשמוע מכם - מה הבעיות שלכם במאבק בסמים, מדוע אתם צריכים אח הכלים החדשים. כדי שנבין

ירתר את החשיבות והחיוניות של הכלים שאנחנר רוצים ליצרר.
י. לרי
גס על הנעשה בבתי הסוהר.

היו"ר א. לין;

נטפל גם בזה, אם כי זו סוגיה קצת שונה. בישיבה הבאה נשמע גם תשובה מלאה יוהר

מגבי קרפ להערות הכלליות למגמות החוק. בתום החלק הזה ניגש לסעיפי החוק עצמם.

אני מודה לכל המשתתפים. הישיבה נעולה.

(הישיבה ננעלה בשעה 13:20)

קוד המקור של הנתונים