ישיבת ועדה של הכנסת ה-12 מתאריך 21/02/1989

החלת רציפות על הצעת חוק יחסי ממון בין בני זוג (תיקון מס' 1) (מאת חבר-הכנסת ח' רמון); הצעת חוק ההוצאה לפועל (תיקון מס' 8), התשמ"ח-1988; הצעת חוק הנזיקין האזרחיים (אחריות המדינה) (תיקון מס' 3), התשמ"ח-1988

פרוטוקול

 
הכנסת השתים-עשרה

מושב ראשון



נוסח לא מתוקן



פרוטוקול מס' 9

מישיבת ועדת החוקה חוק ומשפט

יום שלישי, ט"ז באדר א' התשמ"ט (21 בפברואר 1989). שעה 00;11
נכחו
חברי הוועדה;

א' לין - היו"ר

א' אבוחצירא

צ' הנגבי

יצחק לוי

ד' ליבאי

י י עזרן

ר' ריבלין

מוזמנים;

פ' אלבק - משרד המשפטים

ע' אליצור - " "

ש' גוברמן - " "

פרופ' נ' רקובר - " "

מי כתנא - סגן המפקח על הביטוח

ר' אברמסון - משרד האוצר

די בנרי - סגן יועץ משפטי, משרד הבטחון

סא"ל א' בן-ארי - הפרקליטות הצבאית

עי אבל - מנכ"ל "אבנר", איגוד לביטוח

נפגעי רכב

מ' צלטנר - מנכ"ל "קרנית"

דייר ג' קלינג - לשכת עורכי הדין

יועצת משפטית לוועדה; ר' מלחי
מזכירת הוועדה
ד' ואג

הקצרנית; ח' בנקין

סדר היום;

א. החלת רציפות על הצעת חוק יחסי ממון בין בני זוג (תיקון מס' 1), מאת חבר-

הכנסת ח' רמון.

ב. הצעת חוק ההוצאה לפועל (תיקון מסי 8), התשמ"ח-1988.

ג. הצעת חוק הנזיקין האזרחיים (אחריות המדינה) (תיקון מס' 3). התשמ"ח-1988.



א. החלת רציפות על הצעת חוק יחסי ממון בין בני זוג (תיקון מס' 1),

(מאת חבר-הכנסת ח' רמון)

היו"ר א' לין;

אני פותח את הישיבה.

הסעיף הראשון על סדר היום הוא החלת דין רציפות על הצעת חוק יחסי ממון בין בני

זוג (תיקון מס' 1), התשמ"ו-1987, הצעת חוק פרטית מאת חבר-הכנסת חיים רמון. בבקשה,

חבר-הכנסת רמון.

ח' רמון;

חוק זה עבר בקריאה ראשונה והכנתו כאן בוועדה לקריאה שניה ולקריאה שלישית כמעט

הסתיימה, באופן עקרוני החוק בא לתקן מצב שלא נתנו עליו את הדעת בחוק יחסי ממון.

כיום חוק ירוסי ממון בין בני זוג קובע שניתן להגיע לאיזון משאבים בין בני זוג רק

לאחר פסק דין סופי של בית-דין רבני. כולנו יודעים, לצערנו, שפסק-דין סופי

בבית-דין רבני הוא לעתים סיפור של שנים רבות, וגברים בעיקר מנצלים את המצב הזה על

מנת לסחוט מן האישה רכוש המגיע לה על פי דין. זאת מן הטעם שאישה שאין לה גט היא

הרבה יותר מוגבלת מגבר שאין לו גט. למשל, גבר שאין לו גט אין לו שום בעיה להוליד

ילדים, והם ייושבו ככשרים ויבואו בקהל עדת ישראל, ואילו אישה אינה יכולה לעשות

זאת. כך שהגבר מנצל מצב זה לטובתו, ולא מעטים המקרים בהם נשים היו מוכנות לוותר

על הכל ובלבד שיזכו בחופש.

לא זאת היתה כוונת המחוקק, ולכן הצעתי הצעת תיקון שבמקרים מסויימים ניתן

יהיה לחלק את הרכוש המשותף גם בהעדר פסק דין סופי של בית-דין רבני. גם בדיונים

שהתקיימו בוועדה הזאת בקדנציה הקודמת וגם במגעים שניהלתי עם חברי הכנסת, בעיקר

מהסיעות הדתיות, אמרתי שאני בהחלט מסכים שייקבעו כללים מתי יוכל בית המשפט לפסוק

בדבר חלוקת הרכוש. למשל. כשבני הזוג חיים בפירוד שנה או שנתיים. זח מה שהצענו אז

וזה מה שאנו מציעים היום להוסיף בהצעת החוק הזאת.

אני מציע שבשלב זה נעביר את הצעת החוק למליאת הכנסת לצורך החלת דין

רציפות, ולאחר מכן היא תחזור לדיון בוועדה, וכאמור, גם על פי הסכמתי נוכל להוסיף

את הסעיפים שיגבילו את תחולת החוק וימנעו את הסכנה שחברי כנסת דתיים מסויימים

רואים בצמצום כביכול של סמכויות בית הדין הרבני. אין בחוק זה שום כוונה לצמצם את

סמכויות בית הדין הרבני. לא זה הנושא בו עוסקת הצעת החוק.
יצחק לוי
ביקשתי לעכב את החלת דין הרציפות כיוון שראיתי בהצעת החוק כפי שהיא כיום

פגיעה בסמכותו של בית-הדין הרבני וגם סברתי שהיא חסרה מבחינת תכנה. כששוחחתי עם

חבר-הכנסת רמון הוא אמר לי שזה חלק מהמלצות ועדת שמגר והדברים הוסכמו. לאחר

שביררתי את הענין אני מבין שבנקודה זו היו שתי גישות, ומה שמציע חבר-הכנסת רמון

זו דווקה גישת המיעוט באותה ועדה, ולא גישת הרוב.

אף על פי כן אני מוכן להסיר את התנגדותי ואני מבקש מהיושב ראש שלאחר החלת דין

הרציפות נקיים דיון ממצה בהשתתפות כל המומחים. אני מבין שחבר-הכנסת רמון יהיה

פתוח להכניס את השינויים הדרושים כדי שהחוק הזה יוכל להתקבל על דעת כולם.
היו"ר א' לין
החלת דין הרציפות משמעה שאנו ממשיכים את הדיון בערך בנקודה בה הופסק הדיון

בכנסת הקודמת, הווה אומר שאנו מתחילים בדיון יסודי בוועדת החוקה, חוק ומשפט לקראת

הכנת הצעת החוק לקריאה שניה ולקריאה שלישית. בדרך-כלל אנחנו מחילים את דין

הרציפות כדי לא לנצל חילופי כנסות לפגיעה בהתקדמות הצעת חוק במסלולה בכנסת.



אני רוצה להתייחס להצעת חוק לאו דווקה מההיבט הממוני אלא בעיקר מההיבט

החברתי. מובן שחוק צריך להקיף את כל האספקטים. עקרונית אני מסכים שיש צורך

בתיקון החוק וגם אציע הצעות לפתרון הבעיה הכאובה של נשים המקופחות במקרים

מסוימים. כמובן, אתנגד עקרונית לכל פגיעה בסמכויות בית הדין הרבני, אבל לא זאת

הבעיה הרלוונטית כאן.

לצערי הרב, יש כאן ענין של חוסר מוטיבציה לקבל גט, כי בסופו של דבר ידוע שאשה

שקיבלה את כל מה שמגיע לה - ומבחינה חברתית יהיו לכך השלכות חמורות - אין לה שום

מוטיבציה לקבל גט. אני בא עכשיו מצרפת, שם יש גירושים אזרחיים. במקרים אלה

הניתוק בין בני הזוג הוא מוחלט, ואין שום ענין בגט. ההשלכות החברתיות היהודיות

הן קשות מאד. לצערי הרב, אני מוכרח לומר לכם שיש כאן ענין של ממזרים. לכן, לדעתי,

הקלקול הרבה יותר גדול מהתיקון.

ניתן לפתור את הבעיה הממונית - והיא חשובה מאד ואיני מזלזל בה - בכך שנבטיח

את כל זכויות האשה מבחינת ממון או רכוש, אבל היא לא תוכל ליהנות כהן. אפשר, למשל,

להבטיח את כל זכויותיה בבנק, והיא תדע שזכויותיה הממוניות מובטחות ונושאות תשואה

ריאלית. יש כאן בעיה שאנו צריכים לעקוב אהריה: כל אשה שפותרת את בעיות הרכוש

המשותף אין לה ענין לקבל גט, וזה יוצר מצב של היי אישות בנפרד, דבר שהוא חמור מאד

מבחינת ההלכה, בפרט במדינת ישראל בה הגירושים היחידים המוכרים הם גירושים על פי

דת ישראל ותורת ישראל.

היו"ר א' לין;

חברי הכנסת, איננו דנים עכשיו בתוכן. לדעתי, הבעיה היא בעיה אמיתית. אישית גם

נתקלתי בכמה מקרים בהם הבעל משתמש בזה שקיים רכוש משותף כדי ליצור לחץ על האשה

לוותר ויתורים לא הוגנים, וכתוצאה מכך נדחית ההחלטה בדבר מתן גט. מושכים אנשים

לבתי הדין יתר על המידה, משתמשים בנושא הרכוש כלחץ להשגת תוצאות לא הוגנות. הבעיה

היא בעיה. נצטרך לעסוק בה בכובד ראש. דעתי האישית היא שיש להחיל את דין הרציפות

על הצעת החוק. לאחר מכן, כשתחזור הצעת החוק אלינו, נתמודד עם הבעיה הזאת. לכן

בשלב זה אני מבקש לא להיכנס לעומק אלא להתייחס רק לשאלה אם מוצדק להחיל על הצעת

החוק דין רציפות.

הצבעה

ההצעה להחיל דין רציפות על הצעת חוק יחסי ממון בין בני זוג

(תיקון מס' 1), התשמ"ו-1987, מאת חה"כ ח' רמון - נתקבלה

ב. הצעת חוק ההוצאה לפועל (תיקון מס' 8), התשמ"ח-1988

היו"ר א' לין;

אנו עוברים לחוק ההוצאה לפועל (תיקון מס' 8), התשמ"ח-1988. נדון בנוסח הלבן,

אותו נוסח שממנו קראנו בישיבה הקודמת. אישרנו כבר את הסעיפים 1 ו-2. נעבור לסעיף

3.

סעיף 3

היו"ר א' לין;

לפניכם נוסח מה-19 בפברואר המשקף את החלטת הוועדה בישיבה הקודמת, עם שינוי

מבני מסויים. בדיון הקודם התעוררה שאלה איך אנו מגדירים "נכה" לצורך החוק הזה.

החלטנו לאמץ את התפיסה של הביטוח הלאומי לענין "נכה", היינו כמשמעותו של

"מוגבל בניידות".



א' אבוחצירא;

אני מתנגד לנוסח שלפנינו, כי משמעותו היא שהענין נתון להחלטה שרירותית של ראש

ההוצאה לפועל. כתוב כאן "אם שוכנע שעל אף נכותו יכול הנכה להסתפק במכונית שערכה

יותר נמוך", כלומר, לגבי נכה אחד יכול ראש ההוצאה לפועל להחליט כך, ולגבי נכה ארור

להחליט אחרת. לדעתי, לפחות בוועדה זו צריכים אנו לעמוד על המשמר ולא להשאיר

ברקיקה דברים בלתי ברורים, וליתר דיוק לא להשאיר דברים לשיקולו של פקיד, ויהיה זה

פקיד בדרגה גבוהה ככל שתהיה ובעל הסמכות החשובה ביותר.

היו"ר א' לין;

לא מדובר כאן בפקיד, אלא בשופט. ראש ההוצאה לפועל הוא שופט.

א' אבוחצירא;

לא צריך להיות הבדל. ייתכן שלנכה אחד יש יותר כסף והוא יכול לשכור לו

עורך-דין ולזכות ולנכה אחר אין כסף, והתוצאה היא שאין חוק שווה לכולם.

אנו מדברים עכשיו על נכה מוגבל בניידות ואנו יודעים בדיוק מה ההגדרה. בביטוח

הלאומי יש הגדרה ברורה. עלינו להחליט אם אנו רוצים שיעקלו את הרכב של נכה כזה.

היו"ר א' לין;

חבר-הכנסת אבוחצירא, מאחר שלא היית בדיון הקודם אסביר מדוע החליטה הוועדה מה

שהחליטה. מדובר במקרה שהנכה הוא החייב. הוא נוסע במכונית מפוארת ואינו עומד

בהתחייבות יסודית שלו, כגון תשלום מזונות למשפחתו. במקרה זה עלול להיגרם עוול

לבני המשפחה שאינם יכולים לרדת לאותה מכונית יקרה ואין להם בעצם ממה לגבות את חוב

המזונות. ההצעה שלפנינו היא המלצה של ועדה שבחנח את חוק ההוצאה לפועל.

אין זה ענין של שרירות, חבר-הכנסת אבוחצירא. מדובר כאן בהחלטה שיפוטית של ראש

ההוצאה לפועל על פי העובדות העומדות לפניו. אין זו החלטה פקידותית. חזקה על ראש

ההוצאה לפועל שהוא בוחן היטב את נסיבות המקרה, והוא יעשה שימוש בסעיף הזה במקרה

חריג. יש כאן גם הגנה מסויימת. ראש ההוצאה לפועל אינו יכול להחליט על עיקול ללא

התייעצות עם המוסד לביטוח לאומי, ואם זה האחרון מחליט לא להגיב ועברו 30 יום, ראש

ההוצאה לפועל יכול להפעיל את סמכותו. לאחר שהוא מקבל חוות דעת מהמוסד לביטוח

לאומי הוא יכול להחליט על עיקול והוא גם יכול להחליט שקודם כל תועמד לרשות הנכה

מכונית בערך פחות. עד כאן הנמקות הוועדה שהושמעו בישיבה הקודמת.

א' אבוחצירא;

היכן כתוב שמדובר במקרים של מזונות?

היו"ר א' לין;

זה לא כתוב בסעיף. הזכרתי מזונות כדוגמה. מדובר גם בחובות אחרים, לא רק

במזונות, כגון שאדם לווה כסף ולא החזיר את החוב.
יצחק לוי
אני מסכים לרוח הסעיף. לדעתי, ההתייעצות עם המוסד לביטוח לאומי מאד

חשובח, ולכן שאלתי היא אם להסתפק בהתייעצות או לדרוש יותר מזה. אם מדובר

בהתייעצות בלבד, אין ראש ההוצאה לפועל חייב לקבל את העצה, והייתי רוצה שיהיה

משקל יותר מכריע לדעתו של המוסד לביטוח לאומי. אני מציע למצוא נוסח לפיו חוות

דעתו של המוסד לביטוה לאומי תחייב יותר.



שנית, איני מבין מה פירוש "הועמדה מכונית חילופית". מי צריך להעמיד אותה?

הנכה צריך לדאוג לכך בעצמו. אני חושב שהנוסח צריך להיות שהעיקול יהיה כזה שישאיר

בידו סכום לרכוש מכונית חילופית. אם כותבים "הועמדה", משמע שיש חובה על מישהו.

אנחנו צריכים לדאוג שהעיקול יהיה בשיעור כזה שישאיר בידי הנכה סכום לרכישת רכב

חילופי.

היו"ר א' לין;

ההערה השניה נראית לי נכונה. תיכף נשמע תגובות של משרד המשפטים. אשר להערה

הראשונה, אני חושב שבכך נפר עיקרון מאד חשוב. לא ייתכן שסמכות הניתנת לראש ההוצאה

לפועל תועבר למוסד לביטוח לאומי. אם תאמר שהוא יוכל למכור את המכונית רק בהסכמת

המוסד לביטוח לאומי , המוסד לביטוח לאומי יעמוד בפני לחצים של הנכה לא לינת הסכמתו,

ובכך ארגה קובע למעשה שסמכות ההכרעה היא לא בידי בית המשפט, לא בידי ראש ההוצאה

לפועל, אלא בידי המוסד לביטוח לאומי. אינני חושב שזו הכוונה. לא הייתי ממליץ

שנכניס לחוק עיקרון כזה ונקשה על עבודתו של ראש ההוצאה לפועל משום שאנו נותנים

אמון במערכת השיפוטית.

ע' אליצור;

לגבי ההצעה הראשונה אני מסכימה בכל עם היושב ראש.

שנית, אני רוצה להפנות את תשומת לבכם לסעיף מקביל, סעיף 38 לענין הגנת בית
מגורים של חייב, האומר
"היו המקרקעין שעוקלו משמשים בית מגורים לחייב, רשאי ראש

ההוצאה לפועל להורות שלא יימכרו אלא אם הוכח תחילה להנחת דעתו שיהיה לחייב ולבני

משפחתו הגרים עמו מקום מגורים סביר או שהועמד לרשותם סידור חלוף". הרעיון כאן הוא

אותו רעיון, כלומר אם יוחלט שהנכה אינו יכול להסתדר בלי מכונית, ידאגו לו

למכונית, אם כי זולה יותר.

היו"ר א' לין;

אבל חבר-הכנסת יצחק לוי מציע הצעה פרקטית יותר, שרק חלק מהסכום ישמש לגביית

חובות ובידי הנכה יישאר חלק שיאפשר לו לרכוש מכונית אחרת. האם יש מי שמתנגד להצעה

זו? אני רואה שאין התנגדות.

נוכח הערתו של חבר-הכנסת אבוחצירא אני מציע שלא נכריע עכשיו לגבי הסעיף כולו

ונעבור לסעיפים הבאים, שכן אני מצפה שבמהלך הישיבה יצטרפו חברי כנסת נוספים

שהשתתפו בישיבה הקודמת ויחוו דעתם לגבי נוסח הסעיף הזה.

סעיף 4

היו"ר א' לין;

סיימנו את הדיון בסעיף 4.
ע' אליצור
בשורה הראשונה של הסעיף כתוב עכשיו: "נשיא של בית משפט שלום רשאי לקבוע,

באישור מנהל בתי המשפט", ובסוף הסעיף החלטתם להוסיף: "על פי בקשת הזוכה או

החייב".
היו"ר א' לין
נכון. אם כן, בשני שינויים אלה סעיף 4 מאושר.

אישרנו סעיפים 5, 6 ו-7.



סעיף 8
היו"ר א' לין
נחזור לסעיף 8 מאחר שהוא בעל משקל מיוחד. להזכירם, סעיף זה בהצעה המקורית

דיבר על הצמדה וריבית שיוטלו על החייב שאינו פורע את חובו על פי שטר הוב, שטר

חליפין או שיק. הוועדה היתה בדעה שברגע שיש החלטה סופית של בית משפט, הקובעת שיש

חוב ובעל דיו צריך לשלם את חובו, מאותו ונאריך לא ייתכן שהריבית תהיה ריבית רגילה,

לא ייתכן שיהיה כדאי לחייב לא לפרוע את חובו. היינו בדעה שמיום שיש החלטה סופית

של בית משפט, או מהיום הנקוב לפרעון שטר חוב, שטר חליפין או שיק, תחול הצמדה פלוס

12% ריבית צמודה על החוב. זו היתה החלטת הוועדה. משרד המשפטים ביקש לשקול את

הענין.

ע' אליצור;

אני מודה שרק הבוקר הצלחתי לדבר בעניו זה עם שר המשפטים. עקרונית הוא הושב

שזו גישה נכונה לקבוע ריבית שתעודד חייבים לשלם חובם. יהד עם זה מדובר כאן בתיקו ו

חוק פסיקת ריבית והצמדה. דיברתי בשבוע שעבר עם החשב הכללי. עקרונית הוא אינו

מתנגד כיוס לתיקוו, שלא כפי שהיה בשנים קודמות, אבל שר המשפטים מבקש פסק זמו כדי

לבדוק איזו השלכה יש לתיקוו חוק פסיקת ריבית, שכמובו אינו נכלל בחוק ההוצאה

לפועל, על חוזים, על השבת כספים וכו'. השר ביקש להשהות את ההחלטה הסופית של

הוועדה.

היו"ר אי לין;

אני מציע שאנהנו נאשר היום את הסעיף. אני לא חושב שההגיון סובל תוצאה אחרת

ממה שהוועדה מציעה. ההוצאה לפועל סובלת היום ממחנק אדיר וצריכים להכניס מספר

שינויים. איו לי שום ספק שהעיקרוו המוצע על ידי הוועדה יאושר. נתנו די זמו למשרד

המשפטים ולמשרד האוצר לשקול את העניו. לא הייתי רוצה שנשמיך להשהות את ההתקדמות

בדי ו ו בהוקים בוועדה.

אם כן, אני מציע שנאשר היום את סעיף 8. אם לאחר מכו תבוא הערה של שר המשפטים

לגבי האישור שלנו, נשקול את הענין מחדש.

עי אליצור;

כלומר, להכניס תיקון עקיף בחוק פסיקת ריבית?

היו"ר אי לין;

זה בדיוק מה שאמרנו . אם יש החלטה סופית של בית משפט, לא ייתכן שיהיה תמריץ לא

לשלם את החוב. הרי אנו רוצים לייעל את ההוצאה לפועל, לקצר דיונים ולהקל על העומס

הרב.
שי ג וברמן
אני רק מבקש שהצעת ההוק לא תונח על שולחו הכנסת.
היו"ר א' לין
היא לא תונח על שולחו הכנסת. נחכה שבוע ימים ואם יהיו השגות לשר המשפטים,

נביא את זה שוב לפני הוועדה. בכל אופו נדע שגמרנו ושלא נחזור כל פעם לדיוו מחדש.



ר' ריבלין;

אני בהחלט מצטרף לדעתו של ה<ושב ראש. אני בהחלט חושב שאם לא ננהג כך נעשה את

עבודתנו פלסתר ונהפוך אותה לחסרת תועלת. אם לרשות המבצעת <ש הערות, שתתכבד ותעיר

את הערותיה, כי לא מדובר כאן בחטיפה, אלא בדבר שנעשה מתוך שיקול דעת. היו דיונים

יסודיים בנושא, וזו דעתנו. אם אנו טועים, יבואו ויבהירו לנו מדוע, אבל אי-אפשר

לעכב את העניו שוב ושוב ואני מצטרף לדעתו של היושב ראש.

ר' מלחי;

אם ההחלטה בעינה עומדת, שאלתי היא אם יש מקום להוראת מעבר.

עי אליצור;

הצענו תיקון לחוק ההוצאה לפועל לא בעניו גובה הריבית אלא בעניו אחר לגמרי,

תיקון סעיף 81א הדו בשטר- לביצוע. בהזדמנות זו רצו לתקו את הריבית לגבי שטר

לביצוע. הסבתי את תשומת דולב שאם נעשה כו זה יעודד אנשים להגיש התנגדויות - שעה

שכיום אין כמעט התנגדויות - ובית המשפט בתור רשות שיפוטית לפי חוק פסיקת ריבית

יוכל לפסוק רק 4%, ואז הציעו תיקוו עקיף לחוק פסיקת ריבית, וזה בוודאי ובוודאי

נושא ההורג ממסגרת הצעת החוק שאנהנו הצענו.

היו"ר אי לין;

רבותי. כל הדברים האלה עמדו בפני הוועדה בפעם הקודמת ואנחנו צריכים להתקדם.

אשר לענין הרטרואקטיביות, אני מציע שהוראה זו תחול רק מהיום ואילך, כלומר היא

תחול על שטרות או שיקים שיוצגו להוצאה לפועל מהיום ואילך, או על החלטות של בית

משפט שיינתנו מהיום ואילך.
יצחק לוי
מיום קבלת החוק.
היו"ר אי לין
מיום פרסום החוק, לא באופו רטרואקטיבי.

עי אליציר;

לגבי שטרות לביצוע, אין שום הגיון שמהיום ואילך לא תחול הריבית של 12%, ואם

לא מהיום ואילך, 30 יום לאחר תחילת ההוק.

אי אבוחצירא;

רצוי שזה יהיה 30 יום מיום קבלת החוק, כדי שאנשים שירצו לשלם קודם לכו יוכלו

לעשות זאת.

היו"ר אי לין;

לגבי שטרות ושיקים אני מציע שנקבל את הצעתו של חבר-הכנסת אבוהצירא - 30 יום

לאחר קבלת החוק, ולגבי כל החלטה של בית משפט - מיום פרסומו של החוק.

עי אליצור;

ולגבי חוק פסיקת ר<בית גם תיקים שתלויים ועומדים בבתי משפט ושטרם ניתו בהם

פסק דין?



היו"ר א' לין;

בוודאי.

ר' ריבלין;

אני מעלה הצעה, גבי אליצור: כל סכום שלא נפרע - וזה הנוהג במשך ארבעים שנה -

הריבית שתחושב לגביו עד כניסת החוק לתקפו היא 4%, ומכניסת החוק לתקפו ואילך 12%.

הבעיה היא בעיית הפרעון, לא החוב, וצריך לנסח את הסעיף בהתאם.

עי אליצור;

לגבי חובות שכבר נפסקו ראש ההוצאה לפועל אינו יושב בערעור על בית המשפט. אם

בית המשפט פסק 4% לא צמוד, זה יהיה 4% לא צמוד, כפי שעשינו כשהכנסנו את התיקונים

לחוק פסיקת ריבית והצמדה. זה ברור שראש ההוצאה לפועל אינו יכול לשבת בערעור
ולומר
אמנם בית המשפט פסק 4%, אבל אני אומר 12%. זה דבר אחד.

שנית, אני מסבה תשומת לבכם שאנו מדברים כאן על שטרות לביצוע, אבל איננו

מדברים על חובות פסוקים אחרים. אם אתם רוצים לדבר על חובות פסוקים אחרים, אתם

צריכים לומר גם את זה. לא קיבלתם החלטה שגם על חובות פסוקים אחרים תחול ריבית של

12%.
היו"ר א' לין
ענין הרטרואקטיביות הוא ענין העומד בפני עצמו. ראשית, יש ההלטה עקרונית שזה

יחול גם על החלטות של בתי משפט ולא רק על שטרות חליפין ושיקים. ביום שבית המשפט

קבע שאדם צריך לשלם חוב תרוץ ההצמדה פלוס 12%. התקבלה החלטה של הוועדה בפעם

הקודמת.

עי אליצור;

התקבלה החלטה לגבי תיקון חוק פסיקת ריבית, אבל מה לגבי חובות פסוקים הנמצאים

היום בהוצאה לפועל?

היו"ר א' לין;

תיכף נדון על כך.

שי ג וברמן;

אם מתקנים את חוק פסיקת ריבית. והצמדה, אזי תינתן סמכות לבית משפט או לרשות

שיפוטית להחיל את הריבית הגבוהה שנקבעה עכשיו מתחילת העילה, ולא רק מיום הפסיקה,

כי זה נגה שנאמר בחוק פסיקת ריבית והצמדה.

היו"ר א' לין;

הוועדה לא נכנסה לענין זה, מר גוברמן.

עי אליצור;

לכשיתקבל התיקון שאתם מציעים בחוק פסיקת ריבית והצמדה, ייכתב בהגדרה של

"הפרשי הצמדה וריבית" בסעיף 1 "12% צמוד" במקום 4% לא צמוד". זה כל התיקון. יש

סעיף האומר מאיזו תקופה יכולה רשות שיפוטית לפסוק הפרשי הצמדה וריבית, ומר גוברמן

מפנה את תשומת הלב לכך ששם כתוב שהתאריך הראשון הוא היווצר עילת התביעה.
היו"ר א' לין
אבל אנחנו לא משנים את זה.
היו"ר אי לין
זה זמן רב שהוועדה הזאת פונה למשרד המשפטים ואומרת שהיא רוצה לראות שינויים

בעקרונות של הוק פסיקת ריבית והצמדה. משרד המשפטים לא מצא את הזמן להביא לנו

הצעה, ואיני אומר את זה בביקורת אלא אנ< מציין את זה כעובדה. נושא זה הועלה כאן

מספר פעמים.

עכשיו אנו דנים בחוק ההוצאה לפועל. איננו רוצים לעשות כרגע מהפכה בכל חוק

פסיקת ריבית והצמדה. אנו עוסקים עכשיו בהיבט של הוצאה לפועל. ברגע שבית משפט נתן

החלטה שאדם צריך לשלם כסף, זו כבר מסגרת של הוצאה לפועל. בזה אנו עוסקים היום.

שואלת גבי אליצור שאלה רלוונטית לענין התיקון: מה לגבי פסקי דין שכבר נמצאים

בידי ההוצאה לפועל? האם העיקרון הזח יחול כמו לגבי שטרות ושיקים, כפי שהציע

חבר-הכנסת אבוחצירא, או שנחיל אותו רק לגבי החלטות של בית משפט מהיום ואילך?

א' אבוחצירא;

אני מבקש שלא ניצור חקיקה רטרואקטיבית. מה שנפסק נפסק. הביצוע תלוי בהוצאה

לפועל. בדרך-כלל הכנסת נמנעת מיצירת תקדים של רטרואקטיביות. אני בעד זה שכל מה

שאמרנו לגבי ההוצאה לפועל יחול תוך 30 יום. איננו נוגעים בפסקי דין שכבר נתקבלו,

כי זו כבר תהיה תחולה רטרואקטיבית, וחקיקה רטרואקטיבית אי נח רצויה. דברים

הנמצאים בצנרת ושפסקי הדין בהם יינתנו לאחר אישור החוק כבר נכנסים לדעתי למסגרת

הקטגוריה החדשה.

ר' ריבלין;

עם כל הכבוד, אני חושב שאתה טועה כאשר אתה מדבר על רטרואקטיביות לגבי פסקי

דין שכבר ניתנו. אין פה הנחה שלפיה קובעים החלטה כזאת או אחרת, אלא מדובר כאן על

חוב שעדיין לא שולם. כלומר, מה שקובע הוא מועד התשלום ולא תאריך ההתחייבות לביצוע

או התאריך שבו גמלה העילה יש איזושהי העדפה של אדם שלא שילם את חובו וממשיך לא

לשלם את חובו, וייתכן מאד שניתן פסק דין אחת-עשרה שנה קודם לכן ובכל זאת אין

הנושה מצליח להוציא ממנו את כספו. לכן מוצע שמהיום תזה הוא יצטרך לשלם 12% ריבית.

עד היום היה כדאי לחייב לא לשלם את חובו, ומהיום יידע שזה כבר לא כדאי לו. לכן

אינני חושב שיש כאן חקיקה רטרואקטיבית. אם רוצים להיתלות באילנות גבוהים של

רטרואקטיבית, לא בענין זה. ייתכן שאתה צודק בגלל סיבות אחרות.

יצחק לו *;

כל תיק שמגיע להוצאה לפועל הוא לאחר פסיקת בית המשפט.

עי אל<צור;

חוץ משטרות.

<צחק לו *;

כלומר, לגבי חובות פסוקים אחרים, ולא שטרות ושיקים, אין ויכוח שראש ההוצאה

לפועל אינו יכול לשנות פסק דין של בית משפט. אם בית המשפט קבע שהוא מחייב את

החייב ב-4% לא צמודים, ואנחנו מקבלים עכשיו תיקון לפיו הריבית תהיה 12%, האם התיק

צריך לחזור לשופט?



אשר לשטרי חליפין, שטרי חוב ושיקים הנמצאים כבר היום בהוצאה לפועל, המטרה היא

לזרז את ההייב לפרוע אותם, וברור שההוראה צריכה להול עליהם מיד. כאן אין בעיה של

פסיקה. אלא מה? נותנים לחייב שהות של 30 יום שבהם הוא יוכל להזדרז לשלם וכך יחסוך

מעצמו את הריבית הגבוהה של 12%. לכן לגבי שטרי חוב ושטרי חליפין אין לדעתי בעיה

של רטרואקטיביות, כי הם עדיין לא נגבו. לגבי החובות הפסוקים האחרים שאלתי שאלת
הבהרה
האם לאחר פסיקת בית המשפט התיק צריך לחזור אליו כדי לשנות את הריבית ואת

ההצמדה, או שמא החוק משנה ממילא גם את פסק הדין של בית המשפט?
היו"ר א' לין
אתן לך תשובה חלקית ואני גם רוצה להביע דעה אישית בשלב זה. לדעתי, לא מדובר

בשום רטרואקטיביות ואין כאן צורך לחזור לבית המשפט. במחשבה שניה נראה לי שאין

מקום להבחין בין שטר חליפין ושטר חוב לבין חובות פסוקים של בית משפט וצריך להחיל

אותו כלל שהציע חבר-הכנסת אבוחצירא, היינו: שלושים יום מיום כניסת החוק הזה לתקפו

תחול ריבית של 12% גם על חובות פסוקים הנמצאים בצנרת.
יצחק לו*
ואין צורך לחזור לבית המשפט?
היו"ר א' לין
לא. ברגע שאנו קובעים שריבית של 12% תחול 30 יום מיום כניסת החוק לתקפו,

והסמכות לקבוע ריבית נמוכה יותר היא של ההוצאה לפועל, כפי שכתוב כאן, אין צורך

להחזיר את התיק לבית המשפט. אין כאן ענין של רטרואקטיביות, אלא של שינוי הנורמה

בחוק לגבי חובות תלויים ועומדים שאותו חייב מטריח את ההוצאה לפועל להתעסק בהם.

איני רואה שום סיבה להבחין בענין זה בין שטרות ושיקים לבין חובות פסוקים של בית

משפט.
א' אבוחצירא
כשאיזה מדבר על חוב פסוק אני מבין שארגה מתייחס לענין שכבר אינו בצנרת ויש כבר

פסק דין, אלא שההוצאה לפועל לא הצליחה להוציא אותו לפועל.
היו"ר אי לין
בדיוק כך. ניתן פסק דין לפני שנתיים, למשל, החייב לא שילם את חובו ופנו

להוצאה לפועל, אך הוא עדיין חייב.
ר' מלחי
אבל אינך מתכוון לשנות את הריבית לגבי חוב פסוק שמועד תשלומו כפי שנקבע בפסק

הדין טרם הגיע.
היו"ר א' לין
ודאי שלא. אם בית המשפט קבע שעל החייב לשלם את חובו ביום מסויים, מאותו יום

ואילך ישלם החייב 12%. השאלה היא מה דינם של חובות שכבר ניתן פסק דין לגביהם והם

נמצאים עדיין בצנרת של ההוצאה לפועל כי החייב טרם פרע אותם. חבר-הכנסת אבוחצירא

הציע שהריבית הגבוהה של 12% תחול על שטרות ושיקים 30 יום מיום התקבל החוק, ואני

אמרתי שלדעתי אותו כלל צריך לחול גם על חובות פסוקים.
אי אבוחצירא
אם כך הדבר, אני חייב לשנות את הצעתי. אנו מנסים כאן לשחרר את צוואר הבקבוק

בהוצאה לפועל ולגרום לכך שחייבים יבואו לפרוע את חובותיהם.



ר' ריבלין;

כל מה שאנו רוצים זה לא לתת פרס לסרבנים.

א' אבוחצירא;

אם אנו כוללים כאן גם הובות פסוקים, זה בכל זאת מהפך ולכן אני חושב שיש

להאריך את התקופה מעבר ל-30 יום. מדובר להערכתי באלפי חייבים אם לא בעשרות אלפים

ואין זה מעשי שכולם ירוצו לפרוע את חובותיהם תוך 30 יום. לכן אני מציע שנקבע

תקופה של 60 יום מיום כניסת החוק לתקפו.

ר' ריבלין;

שכנעת אותנו.
י' עזרן
אם בית המשפט נתן פסק דין והתיק מועבר להוצאה לפועל, -זה נקרא ייגזילה'י או

"מחוסר גביה". במקרה זה צריך להבטיח שני דברים: לא רק להוציא את הגזילה מהגזלן -

מי שאינו מחזיר חוב נקרא "גזלן" - אלא גם לדאוג, וזה העיקר, שבעל החוב יקבל את מה

שגזלו ממנו. אנחנו צריכים להבטיח את ערך החפץ המוחזק, כך שכאשר הוא יגיע לידי בעל

הבית הוא יהיה אותו חפץ שנגזל או נעשק ממנו, וזאת אנחנו עושים על-ידי הצמדה ואין

כאן פסול ברטרואקטיביות. זאת אומרת שענין הרטרואקטיביות אינו תמיד פסול.

ר' ריבלין;

מה קובע המשפט העברי בענין זה?

י י עזרן;

זה מה שאמרתי, להחזיר לפחות את ערכו של החפץ שנגזל.

ע' אליצור;

לפי חוק פסיקת ריבית כיום רשאית רשות שיפוטית לפסוק הפרש< הצמדה וריבית, אבל

היא אינה חייבת. מה הדין באותם מקרים שהיא לא פסקה ריבית בשיעור 4%? האם נחיל את

ה-12% על כל התיקים בהוצאה לפועל בלי להתחשב מה אמר השופט באותו תיק?

א' אבוחצירא;

זו הנקודה שרציתי להגיע אליה בסוף.
שי ג וברמן
בעניינים של פרוצדורה, של מתן סמכות לבית משפט, הכלל הגדול הוא שנותנים סמכות

לבית משפט מהיום ואילך לגבי כל ענין שנמצא בפני השופט באותו יום, ויש לשופט שיקול

דעת. סומכים שהוא לא יעשה עוול, כי הוא צריך לעשות צדק לכל הצדדים שלפניו, ועל כן

ההבחנה לגבי רטרואקטיביות אינה קיימת כאשר מדובר במתן סמכות לבית משפט. הסמכות

ניתנת מהיום ואילך ובית המשפט יפעיל אותה בשום שכל.
ר' ריבלין
כשאתה אומר "בית משפט" אתה מתכוון גם לראש ההוצאה לפועל?



ש' גוברמן;

גם לראש ההוצאה לפועל.

א' אבוחצירא;

לדעתי, יש חובות שאנו צריכים להתייחס אליהם בנפרד, חובות הכרוכים בבעיות

חברתיות, כגון חוב שכר דירה שמשפחה חייבת ל"עמידר". ייתכן שמדובר במספר קטן של

מקרים מסוג זה, אבל הדוגמה שנתתי היא מאד מאד חשובה.

היו"ר אי לין;

רבותי, איננו יכולים להתיימר להיות ההוצאה לפועל עצמה. כל מה שאנו צריכים

לעשות זה לקבוע נורמות וקווי פעולה להוצאה לפועל. ההוצאה לפועל בישראל אינה

מתפקדת, וכתוצאה מכך נגרם עוול גדול לאנשים שכבר שילמו שכר טירחת עורך-דין, היו

בבית המשפט והקיזו דם ואחר כך עליהם לרוץ אחרי ההוצאה לפועל. אני מבין שיש גם

בעיות חברתיות, אבל המאסה היא בדרך-כלל של סרבני תשלום.

אני מציע שניתן שהות של 90 יום מיום פרסום החוק ונקבע נורמה אחידה לכל וניתן

סמכות לראש ההוצאה לפועל לקבוע ריבית נמוכה יותר אם הוא מוצא לנכון. חייב שחושש,

חייב שיש לו בעיה חברתית, הוא שירוץ להוצאה לפועל, ולא שההוצאה לפועל תרוץ

אחריו. לגבי העתיד איני חושש, כי הנושא עומד לפני בית המשפט ונתון להחלטתו והוא

תמיד יכול לקבוע פחות מהנורמה. זו נורמה אחידה שבית המשפט מוסמך לסטות ממנה כלפי

מטה. לגבי מה שנמצא בצנרת, אם נקבע תקופה של 90 יום, ירצה החייב להנמיך את שיעור

הריבית, ירוץ הוא להוצאה לפועל. יכול להיות שיווצר קצת לחץ, זה בריא, והדברים

יתחילו לזוז, יחול שינוי.

אם כן, בהתחשב בכל מה שאמרו חברי הוועדה אני מציע שסעיף זה יחול על שטרי

חוב, שטרי חליפין ושיקים וגם על חובות פסוקים. במה שנוגע לדברים שבצנרת אנו

נותנים שהות של 90 יום מיום שהחוק מקבל תוקף, ולראש ההוצאה לפועל יש תמיד סמכות

לפסוק פחות מהנורמה שנקבעה. במסגרת זו תהיה גם התחשבות בחובות הכרוכים בבעיות

חברתיות, כפי שאמר חבר-הכנסת אבוחצירא.

יצחק לוי;

אם בית המשפט פטר חייב מאותם 4% שנקבעו בחוק הקיים בגלל מצוקת החייב ומשפחתו,

אין הגיון שההוצאה לפועל תבוא עכשיו ותטיל עליו 12%. לכן, לדעתי, ההוראה הזאת לא

לתחול לגבי אותם פסקי דין בהם ראה השופט לנכון לפטור את החייב מהריבית של 4%

הקבועה בחוק הקי ים.

היו"ר א' לין;

לפי דעתי, מקרים כאלה של פטור כמעט שאינם קיימים, וכאן אנחנו גם נותנים שהות

של 90 יום בהם אפשר לחזור להוצאה לפועל ולבקש הנחה.

אני מציע שנאשר את סעיף 8 כפי שסיכמנו אותו.

סעיף 9

היו"ר א' לין;

אני רוצה לחזור לסוגיה שעלתה. מוצע כאן להסמיך את שר המשפטים להתקין תקנות

בדבר סגירת תיקים שהחוב שנותר בהם הוא חוב פעוט. בדיון הקודם היו לבטים בנושא זה,

כי אם השר יקבע בתקנות שיש לסגור תיק בו מדובר על חוב פעוט של 10 שקלים, למשל, כי

אז כל חייב ישלם את חובו פחות 10 שקלים.



אי אבוחצירא;

הלוואי שזו תהיה הבעיה.

היו"ר א' לין;

נכון, אבל מבחינת התפיסה העקרונית היו לבטים שמא יש בכך עידוד של החייבים לא

לשלם את מלוא החוב, והיועצת המשפטית של הוועדה הציעה לי לפני הישיבה שניתן סמכות

זו לשר המשפטים לגבי מלאי התיקים הקיים היום, כפעולה חד פעמית. יכול להיות שבעתיד

ניתן לו שוב את הסמכות הזאת, אבל אם נגביל אותה היום למלאי הקיים נפתור את הבעיה

העקרונית.

יצחק לוי;

אפשר לקבל נתונים מה אחוז התיקים האלה?

היו"ר א' לין;

משום מה ראש ההוצאה לפועל וסגנו לא באו לישיבה היום ולכן אין לנו תשובה על

כך, אבל בלאו הכי שר המשפטים צריך להביא את התקנות לאישור הוועדה ואז נראה את

הנתונים. כאמור, זה סעיף של הסמכה.

א' אבוחצירא;

שאלתי העקרונית היא אם יש תקדים לקביעה בחוק ששר המשפטים סוגר תיק?

עי אליצור;

הוא לא סוגר תיק, הוא מתקין תקנות. אני מפנה את תשומת לבך לרישה של הסעיף
בחוק המקורי
יישר המשפטים ממונה על ביצוע חוק זה והוא רשאי להתקין תקנות בכל ענין

הנוגע לביצועו, לרבות תקנות הקובעות...".

אי אבוחצירא;

כלומר, השר יתקין תקנות שבהן ייאמר שכל התיקים שהחוב בהם הוא בסכום מסויים

- סגורים.
י י עזרן
באיזו זכות אתה יכול למחול חוב שאינו שלך? ארנה יכול להגיד שאינך נזקק להוציאו

לפועל.

ר' ריבלין;

הוא לא בר הוצאה לפועל.

היו"ר א' לין;

רבותי, לא מדובר במחיקת חוב אלא בסגירת תיק בהוצאה לפועל.

י' עזרן;

זה היי נו הך.
היו"ר א' לין
אם אותו חייב יהיה ח<<ב לנושה סכום כסף נוסף בעתיד, הנושה יוכל להגיש את

התביעה לגבי שני ההובות ביהד. שיהיה ברור, אין מדובר במחיקת חובות, אלא בסמכות

חד-פעמים להתקין תקנות בדבר סגירת תיקים.

יש הצעה נוספת שכל חייב שאינו משלם את חובו וצריך להפעיל את מערכת ההוצאה

לפועל כדי לגבות ממנו את החוב - ישלם סכום מינימום מסויים נוסף לחוב. ההצעה היא

לתת סמכות לשר המשפטים לקבוע בתקנות שיובאו לאישור הוועדה סכום מינימום שיוטל על

כל חייב נוסף על סכום החוב שהוא צריך לשלם, נוסף על ההוצאות והאגרות. הכוונה

להרתיע בכך אנשים שאינם פורעים את חובותיהם.
ר' ריבלין
צריך לתת לבעל חוב אותו אמצעי שיש גם למדינה. למשל, כאשר אדם אינו משלם דו "ח

חניה במועד הוא משלם קנס.

אי אבוחצירא;

כשההוצאה לפועל באה היום לגבות חוב היא גם מגישה חשבון?

ע' אליצור;

כל ההוצאות שהנושה משלם כדי לגבות את החוב מובאות בחשבון, וכשהחייב בא

לשלם את החוב בסופו של דבר הוא צריך לשלם גם את כל ההוצאות האלה.

אי אבוחצירא;

כלומר, כבר הצטברו סכומים נוספים על החוב עצמו.

היו"ר אי לין;

ההוצאות האלה שארע-? מתייחס אליהן, חבר-הכנסת אבוחצירא, אלה סכומי כסף שהנושה

הוציא כבר מכיסו והוא צירך לקבל אותם לאחר מכן מהחייב, ואילו כאן לא מדובר בסכום

כסף שהנושה צריך להוציא מכיסו.

אי אבוחצ<רא;

אני מבין שאתה רוצה בסכום כסף שישולם למדינה.

ר' מלחי;

מעין קנס.

היו"ר אי לין;

אינני אומר כרגע אם זה קנס או לא. הנושה לא יקבל את הסכום הזה, אלא המדינה

תקבל אותו כדי לייעל את מערכת ההוצאה לפועל. שוב אני מזכיר שמדובר רק במתן סמכות

לשר המשפטים.

אי אבוחצירא;

אני חושש מזה במקצת. לו ההוצאה לפועל היתה באה אלינו עם נתונים לגבי הסקטורים

שבהם מדובר, היה לנו יותר קל להתייחס לסוגיה זו. כל עוד אין לפני נתונים אני חושש

מקביעת כוללת, או ממתן סמכות עקרונית לשר המשפטים להביא לפנינו תקנות בענין זה.



ע' אליצור;

זה דבר שצריך להביא בפני השר.

היו"ר א' לין;

אנשי ההוצאה לפועל היו בישיבה הקודמת של הוועדה ונתנו לנו תמונה כללית של מה

שקורה בהוצאה לפועל, אם כי לא ניתוה פרטני. מדובר כאן במתן סמכות עקרונית. יכול

להיות קושי בישור העקרוני, אבל צריך להכריע. אינני מאמין במונחים של צדק מופשט.

אם אין מיישמים אותו ואין משיגים אותו, אין ערך להחלטות. אם בית המשפט קבע שאדם

צריך לשלם את חובו, הוא צריך לשלם. כששר המשפטים יביא את התקנות לאישור הוועדה,

נוכל לשקול לפטור סוגים מסויימים של חובות מהתוספת הזאת.
ע' אליצור
האם הכוונה היא שכולם ישלמו אותו סכום מינימלי ולא חשוב מה גובה החוב?

ר' ריבלין;

מדובר בחייבים מכל הסוגים, החל מהמסכנים ביותר שבאמת אין להם מה לאכול ולכן

אינם משלמים את חובותיהם וכלה בסרבני התשלום הגדולים ביותר. אנחנו דנים כאן

בהליכי ההוצאה לפועל וצריכים לייעל אותם. למעשה הפכנו למדינה שבה יש לסרבני

תשלום גן-עדן. אנחנו מנסים לפתור אי-אלו בעיות במסגרת מוגבלת ומתוך ראיה כוללת

של כל הדברים. אולי יצטרכו לכתוב בתקנות שראש ההוצאה לפועל יהיה מוסמך לפטור חייב

מתשלום אותו קנס - אפשר לקרוא לזה כך או אחרת - אם ימצא שיקולים מיוחדים לפטור

אותו.

מכל מקום אנחנו צריכים להתיירוס למצב נתון במדינה. אדם נותן שיק של 35 שקלים,

למשל, מתוך כוונה ברורה לא לכבד אותו, מתוך הנחה שלא יתבעו אותו לדין על סכום

פעוט כזה, וזה הופך אצלו לדבר שבשיגרה. יום אחד הוא ימלא דלק בתחנה הזאת ולא יכבד

את השיק ויום אחר הוא ימלא דלק בתחנה אחרת, יקנה במכולת הזאת ולמחרת במכולת אחרת,

ממש חינגת שיקים, וזה הופך לנורמה במדינה. אם אדם זה יידע שעל אותו שיק של 35

שקלים שהוא לא כיבד הוא ישלם קודם כל הוצאות משפט, לאחר מכן אגרה ולארור מכן את

ההוצאות על כל פעולה בהוצאה לפועל וריבית, ודינו יהיה כדין אדם שלא שילם דו"ח

חניה על סך 20 שקלים, אולי זה ירתיע אותו.

אדם שאינו משלם דו "ח חניה כזה תוך 30 יום מיום התשלום משלם 40 שקלים, ואם לא

ישלם 40 שקלים במועד, הוא ישלם 176 שקלים. הענין פשוט הופך להיות ענין מהותי.

היום כאשר התעוררה שאלה ציבורית אם אדם יקבל את רשיון הנהיגה בכפוף לתנאי שהוא

ישלם את כל הדו"חות שהוטלו עליו, אנשים התחילו לשלם דו"חות. זה הפך לדבר

שבשיגרה, גם אצל חברי הכנסת, לא לשלם דו"חות חניה. לכן וההצעה שהוצעה יש בה גורם
מרתיע נוסף לאדם, שיידע
גם אם הוא מתעסק בפרוטות, בסופו של דבר הוא עלול להיקלע

למצב בו ישלם בגאות.

א' אבוחצירא;

אני חושב שנתנו כבר דחיפה מספקת.

היו"ר א' לין;

חבר-הכנסת אבוחצירא, אני מבין שיש התלבטות עקרונית. תאמין לי, אין זה בעיה של

מידע. איננו דברים בפרטים אלא בתפיסה העקרונית.



ר' ריבלין;

נניח שאדם חייב 50 שקלים, והנושה אינו מוותר, בצדק ובדין. ההליכים של פתירות

תיק בהוצאה לפועל, בין שמדובר בחוב של 50 שקלים ובין שמדובר בחוב של 5 מיליון

שקלים, הם אותם הליכים. אנחנו רוצים שההוצאה לפועל תהיה כזאת שיהיה מוסר

תשלומים בארץ.

א' אבוחצירא;

אבל ההוצאה לפועל במקרה זה הופכת לאמצעי נוסף של הכנסות למדינה. זו משמעות

ההצעה שהועלתה .

היו"ר א' לין;

מיצינו את הדיון. מי בעד מתן סמכות לשר המשפטים גם באשר לקביעת סכום מינימום

שיוטל על החייב בכל מקרה של הוצאה לפועל? אני מבקש להזכיר שהתקנות הן באישור ועדת

החוקה, חוק ומשפט.

הצבעה

ההצעה להסמיך את שר המשפטים לקבוע בתקנות גם סכום מינימום

שיוטל על החייב בכל מקרה של הוצאה לפועל - נתקבלה
היו"ר א' לין
פנו אלי מלשכת עורכי הדין ואמרו שאחד הדברים היעילים שאפשר לעשות זה לאפשר

לאנשים לשלם כסף לשוטרים כדי שיבצעו פעולות של הוצאה לפועל לא בשעות עבודתם

הרגילות.

ר' ריבלין;

כמו במגרשי הכדורגל.

היו"ר א' לין ;

בענין זה יש בעיה עקרונית שבעל חוב שיש לו אמצעים יוכל לשכור שוטר, ואילו בעל

חוב שאין לו אמצעים לא יוכל לעשות זאת. יחד עם זאת נראה לי שבראיה חברתית רחבה זה

כן משרת את המטרה. אני רק מציג את הענין בפניכם ואינני רוצה להיכנס לדיון.

אי אבוחצירא;

צריך לדון בענין זה ולהזמין לדיון את נציגי המשטרה וההוצאה לפועל.
היו"ר אי לין
נעשה זאת בישיבה הבאה. במסגרת הצגת הענין אני רק רוצה להוסיף שזה גורם הכנסה

נוסף לשוטרים שטוענים שמשכורתם נמוכה והם רוצים לעשות עבודות שיטור בשעות נוספות.

אם כן, נכון שמצד אחד מי שאין לו כסף לא יוכל לשכור שוטר לענין זה, אבל מצד אחר,

אם הטיפול בתיקים מסויימים יסתיים, זה גם יקל על ההוצאה לפועל לטפל בתיקים של אלה

שאין להם אמצעים לשכור שוטר. שר המשטרה נתן את הסכמתו בכתובים לענין הזה. גם משרד

המשפטים ישקול את הענין.

עי אליצור;

הוא שוקל אותו כבר מזמן. זה מעורר הרבה בעיות.



היו"ר אי לין;

הענין הוצג ונדון בו בישיבה הבאה.

אם כן, סיימנו את סעיף 9 להצעת החוק וגם את סעיף 10 הדן בהוראת המעבר לגבי

השטרות. בזה סיימנו את הדיון בהצעת הוק זו. נעכב את הנחתה לקריאה שניה ולקריאה

שלישית בשבוע ימים כדי שמשרד המשפטים יוכל להשמיע הערותיו, ואם יהיה צורך בכך,

נביא שוב את ההוק לוועדה. את הנושא של הפעלת שוטרים לצורך הוצאה לפועל נביא

כנראה לדיון נפרד בוועדה בשבוע הבא ונחליט אם לצרף את זה להצעת החוק הזאת אם לאו.

עי אליצור;

אם יש בכלל צורך בהוראה כזאת.
היו"ר אי לין
הרי אמרתי שנקיים דיון. טרם קבענו עמדה.

ג. הצעת חוק הנזיקין האזרחיים (אחריות המדינה) (תיקון מס' 3). התשמ"ח-1988

היו"ר א' לין;

לפני שנקרא את סעיפי החוק אני מציע שד"ר קלינג יציג את הנושאים העקרוניים

שהוא העלה במכתבו. קודם כל נתייחס לצד העקרוני של ההערות האלה.

דייר ג י קלינג ;

נראה לי שמה שמציעים יגרום להרעת מצבם של חיילים ולאפלייתם לרעה. כיום חייל

שנפגע בתאונה כלשהי יש לו, לפי פסק הדין שנזכר בדברי ההסבר, אפשרות להגיש תביעה

נזיקית נגד מי שפגע בו, ואם מי שפגע בו הוא בשירותה של המדינה, הרי בפועל המדינה

היא הנושאת באחריות. זו בעצם טענתה של המדינה, שזה מסכל את מטרתו של החוק בדבר

אחריות המדינה כפי שהוא כיום.

שלילת זכות התביעה תביא להרעת מצבו של החייל, והמישור בו הדבר מוצא את ביטויו

הקיצוני הוא המישור של תאונות דרכים. נניח שאוטובוס צבאי מסיע לעבודה אזרחים

עובדי צה"ל וחיילים וקורית תאונה. לאזרח עובד צה"ל תהיה תביעה לפי חוק פיצויים

לנפגעי תאונות דרכים ותביעה נגד המוסד לביטוח לאומי. תחילה הוא יקבל מהמוסד

לביטוח לאומי, כי התאונה קרתה בדרך לעבודה והיא נחשבת כתאונת עבודה, והסכומים

שהוא יקבל מהמוסד לביטוח לאומי ינוכו מהסכומים שהוא יקבל לפי חוק פיצויים לנפגעי

תאונות דרכים. בסך הכל הוא יקבל את הסכומים על פי אמות המידה הנזיקיות שבאות

לידי בטוי בחוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים.

לעומת זאת החייל שישב לידו, נפצע באותה תאונה ואולי אף שוכב לידו בבית החולים

לאחר התאונה - לאותו חייל אין היום שום ברירה. הוא יכול להגיש את תביעתו אך ורק

לפי חוק הנכים (תגמולים ושיקום). לפי המצב המשפטי כיום אין הוא יכול להגיש הביעה

נגד המדינה, אבל הוא יכול להגיש תביעה נגד הנהג שהסיע את האוטובוס ושגרם לתאונה.

יש לו עילת תביעה נגד הנהג לפי חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, ואת העילה הזאת

רוצים לשלול ממנו לפי הצעת החוק שלפנינו.

התוצאה הזאת של אפליית החייל היא תוצאה שלילית קודם כל מבחינת הגישה.

שהמחוקק במדינת ישראל יקבל רקיקה המפלה חייל לרעה - זה דבר פסול מיסודו. אם

מבהירים את המצב המשפטי הקיים ומבטיחים שחייל שנפגע בתאונת דרכים - בכוונה תחילה

אני מתמקד בנושא תאונות הדרכים - מצבו יהיה כמצב כל אזרח שנפגע בתאונת דרכים, זה

אינו קשור בעלויות גבוהות. אם מישהו חרד מהעלויות ומוכן להניח לצדק, אני אומר שזה

אינו קשור בעלויות גבוהות, וזאת מטעם פשוט.



היו"ר א' לין;

אנ< מבקש שנעזוב כרגע את ענ<ו העלויות הגבוהות וננסה למקד את הוויכוח ברמה

העקרונית. אתה מדבר על חייל שנפגע בתאונת דרכים. יש שתי סיטואציות אפשריות: א.

אותו חייל מוסע על ידי חייל אחר ברכב צבאי; ב. מסיע אותו אזרח הנמצא בדרכו למחנה.

לפי ההצעה שלפנינו אותו חייל לא יוכל לקבל מאומה על פי חוק הפיצויים לנפגעי

תאונות דרכים והוא יוכל לקבל רק מצה"ל על פי חוק הנכים.

ד"ר קלינג;

אין זה מדוייק. במקרה שהחייל נוסע ברכב צבאי זה בדיוק כך, היינו זכותו היחידה

היא לפי חוק הנכים (תגמולים ושיקום), אין לו ברירה ואין הושלמה. אם הוא נפגע על

ידי רכב שאינו רכב צבאי, בדרכו למחנה, כי אז יש לו ברירה. לפי סעיף 36 לחוק הנכים

(תגמולים ושיקום), הוא יכול להגיש תביעתו במסגרת חוק הנכים, כי זה תוך כדי השירות

ועקב השירות, אבל הוא יכול לוותר על זכותו זו ואז יוכל להגיש תביעה בנזיקין, או

לפי חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, נגד הנהג שפגע, בין שפגע בו כשהיה הולך רגל

ובין שפגע בו כשנסע ברכב פרטי.
היו"ר א' לין
אם כן, שתי הסיטואציות האפשריות הן אלה: א. התביעה שיש לחייל הנפגע היא רק

נגד חיילים; ב. לחייל יכולה להיות תביעה נגד אזרח שהיה אחראי לתאונת הדרכים על פי

חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים.
מ' צלטנר
אבל יש גם סיטואציה נוספת, שהחייל נפגע כנהג ברכב צבאי.
ד"ר קלינג
אם אדם נוהג ברכב של עצמו , הרי לפי פקודת ביטוח רכב מנועי תביעתו היא על פי

פוליסת הביטוח שיש לו, אלא שאת חישוב הפיצויים עושים לפי חוק פיצויים לנפגעי

תאונות דרכים. כשחייל נוהג ברכב צבאי, אין לו פוליסת ביטוח. עד לפסק-דין שניתן

על ידי בית המשפט העליון לפני זמן קצר - הוא ניתן אחרי הגשת הצעת החוק - היתה
סברה שהמדינה מופיעה בשני תפקידים
גם כבעלת הרכב וגם כמעין מבטחת, אבל לאחר

שניתן אותו פסק דין של בית המשפט העליון בענין פחימה, כיום המצב הוא שגם ללא

תיקון החוק אין לאותו חייל אפשרות להגיש תביעה לפי חוק פיצויים לנפגעי לגאונות

דרכים.
פ' אלבק
ההצעה שלנו היינה בעצם רק לתקן פרט קטן שהתעורר כתוצאה מפסיקה, ובית המשפט

העליון ביקש פעמיים שנציע לתקן את החוק. הצעת התיקון שלנו היא מה שבית המשפט

העליון הציע שנבקש לתקן. מדובר באותה סיטואציה כפי שהגדיר אותה דייר קלינג:

כשחייל נפגע בתאונה יש לו ממילא, מכוח החוק, תביעה לפי חוק הנכים. אזרח שנפגע

באותה תאונה אין לו, כמובן, אותה תביעה. אשר לחייל שנפגע בתאונת דרכים, יש בחוק

הנזיקין האזרחיים (אחריות המדינה) הוראה האומרת שאם החייל נפגע תוך כדי ועקב

שירותו הצבאי, אין הוא יכול להגיש תביעת נזיקין נגד המדינה, וכיום זו גם תביעה

לפי חוק הפיצויים לנפגעי רנאונות דרכים.

אין פירוש הדבר שלחייל יש פחות משיש לאזרח, כפי שהציג זאת דייר קלינג. לחייל

יש בין כה וכה תביעה לפי חוק הנכים, שהיא התביעה שאין כלל לאזרח שנסע באותו רכב

ונפגע באותה תאונה. לכן המצב החוקי הקיים הוא אפליה לטובה של החייל. איננו

מדברים על אפלייה לרעה של החייל, אלא על השאלה כמה רחבה צריכה להיות האפליה לטובה

של החייל. הסיטואציה שקבע המחוקק בחוק הנזיקין האזרהיים (אחריות המדי נה) היא

שאותו חייל שלפי חוק הנכים (תגמולים ושיקום) מקבל טיפול רפואי, שיקום ותגמולים

בגלל הפגיעה הזאת, לא תהיה לו נוסף לכך תביעת נזיקין נגד המדינה, אלא שיש דרך



שבית המשפט העליון התייחס כאליה כדרך לעקוף את כוונת המחוקק בזה שתובעים אישית את

החייל השני שהיה מעורב באותה תאונה.

היו"ר א' לין;

נניח שחייל נוסע למחנה הצבאי במסגרת שירותו הצבאי. בדרך הוא נפגע בתאונת

דרכים בה היה מעורב רכב הנהוג בידי אזרח. אם לא היה חייל, אין ספק שהוא היה יכול

להגיש תביעה על פי חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים. האם זה נכון?

פ' אלבק;

לא, כי לפי חוק פיצויים לנפגיע< תאונות דרכים אדם תובע לא את הנהג של הרכב

השני שהוא הרשלן, אלא את הנהג של הרכב שבו נסע אותו אדם. לכן הסיטואציה הרגילה

היא שהחייל הנוסע לצבא נפגע בתאונת דרפים - או שהוא נוסע ברכב צבאי, או שהוא נוסע

כשהוא עצמו הנהג -ולא תהיה לו עילת תביעה נגד הרכב השני. זאת הסיטואציה הרגילה,

בין אם הוא חייל ובין אם הוא אזרח.

כל הרעיון של חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים היה לצאת מכל מסגרת דיני

הנזיקין והאחריות - היינו מי רשלן, הרשלן משלם וכו' - ולעבור לסיטואציה שיוצרים

פיצויים אבסולוטיים כדי שאדם שנפגע בתאונה לא יישאר ללא פיצוי.

היו"ר א' לין;

זה ברור לנו, קיימנו דיון בחוק הזר!. אני רק רוצה לנסות לראות אם אכן יש אפליה

כפי שטוען דייר קלי נג.

פ' אלבק;

יש אפליה לטובת החייל. מצב משפטי נתון, בלי הצעות לתיקונים: חייל שנוסע

למחנה ברכב של אזרח, בין אם זה רכב פרטי שלו ובין אם זה רכב של אדם שלישי שנותן

לו טרמפ, יש לו שתי תביעות שונות ויש לו זכות לבחור ביניהן: תביעה נגד המדינה לפי

חוק הנכים (תגמולים ושיקום) ותביעה נגד המבטח לפי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות

דרכים. יש לו ברירה בין שתי תביעות. בזה הוא שונה מן האזרח שנפצע באותה תאונה

ובאותה הדרך. לאזרח אין ברירה בין שתי תביעות.
היו"ר א' לין
אם אזרח הוא בדרכו לעבודה ואדם אחר נוהג במכונית שפגעה בו, יש לו קודם כל

תביעה לביטוח הלאומי, כי זו תאונת עבודה, וזה מתקזז לאחר מכן עם התביעה לפי חוק

הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים.
פ' אלבק
- כאשר ההבדל העקרוני הוא שההטבות לפי הנכים הן יותר גבוהות, כי מאחורי זה יש

עמדה ערכית שהמדינה רוצה לינת מירב ההטבות לנפגעי צה"ל, וחייל שנפצע בתאונת דרכים

מקבל כל ההטבות כאילו היה חייל שנפצע בחזית.
היו"ר א' לין
מאחר שאני חש שהדיון העקרונ< אינו מקדם אותנו די הצורך, אני מציע שניגש

לקריאת סעיפי החוק סעיף סעיף. נוכחת שאין דרך להגיע לפתרון מהיר.

נתייחס לנוסח הלבן שהגיש לנו משרד המשפטים ולא לנוסח הכחול.



סעיף 1 - 7ב

פ' אלבק;

סעיפים 6 ו-7 המאוזכרים כאן יוצרים לכאורה, על פני החוק, חסינות למדינה, אבל

לא משום שאין משלמים, אלא כיוון שהפיצוי ניתן במסגרת הוקים אחרים, ולזה בעיקר

מתייחס התיקון המוצע. היות ואותו אדם מקבל את הפיצוי או את הטיפול הכולל באותה

תאונה במסגרת החוקים האחרים - אלה הנזכרים בסעיפים 6 ו-7 להוק בדבר אחריות המדינה

- אין מקום שיבוא נוסף על זה פיצוי בנזיקין, וכשם שלמדינה יש חסינות משנת 1952,

כך תהיה חסינות לעובד המדינה או לחייל, שלגבי פעולתו המדינה היתה אחראית באחריות

שילוחית אילמלא הפטור שיש לה.

היו"ר א' לין;

וזה בעקבות פסק-הדין.

פ* אלבק;

זה בעקבות פסק-הדין, כי עד אותו פסק דין פשוט לא נהגו לתבוע את החיילים

אישית.

דייר קלינג;

אני רוצה להתייחס לשאלה אם אכן יש פתרון חילופי. הפתרון שמציע חוק הנכים

(תגמולים ושיקום) הוא פתרון נאות והולם כאשר מדובר בחיילים צעירים בשירות סדיר,

וזאת בהשוואה לפיצויים בנזיקין. כשבאים לפצות בנזיקין אדם צעיר שנפגע, אין בסיס

לחשב פיצוי על אבדן הכנסות גבוהות, ובתי המשפט מתבססים על השכר הממוצע במשק

והפיצויים שבהם זוכים בנזיקין נפגעי גוף שנפגעים לפני שיש להם מקצוע אינם בסדרי

גודל גבוהים. לכן הפיצוי במסגרת חוק הנכים (תגמולים ושיקום) הוא בהחלט פיצוי נאות

ובוודאי שלאלה אין צורך לדאוג. אולם אנו מדברים על אטוכלוסיה הרבה יותר רחבה.

ניקח לדוגמה איש מילואים בגיל יותר גבוה שהכנסתו הרבה יותר גבוהה מאשר השכר

הממוצע במשק. איש מילואים כזה יקבל פיצוי על פי אותן אמות המידה, כי חוק הנכים

הוא חוק שיוויוני ואין בו כל התחשבות בהכנסה שאבדה. זו דוגמה אחת.
דוגמה שניה
שיעורי נכות. שיעור הנכות לפי חוק הנכים (תגמולים ושיקום) אינו

מתחשב בשום עיסוק אלא הוא קבוע כתוצאה מן הפגיעה. הדוגמה הקיצונית היא של כנר

שנפגעה אצבע שלו. שיעור הנכות שלו הוא 5% עד 10%, מענק חד-פעמים לפי חוק הנכים

(תגמולים ושיקום). לגבי בחור צעיר שעוד אין לו מקצוע הנכות היא באמת לא חמורה,

אבל אם הנפגע הוא כנר בגיל 40 המשרת במילואים ונפגע, הרי הפגיעה לגביו הרבה יותר

חמורה והוא יקבל הרבה יותר במסגרת דיני נזיקין.

דוגמה אחרונה. מדברים כל הזמן על חייל. כדאי לחשוב לרגע גם על המשפחות, כי

אותה מטריה מצויה לגבי משפחות חיילים שנספו במערכה, שמקבלות לפי חוק משפחות

חיילים שנספו במערכה. שם על מנת שהמשפחה תהיה זכאית היא צריכה להיות כמעט במצב של

נזקקי סעד. לא כל משפחה שנתמכה על-ידי בן משפחה מקבלת אוטומטית קיצבה לפי חוק

משפחות חיילים שנספו במערכה. שוב מדובר בייחוד באנשי מילואים, כי בחור צעיר אינו

תומך בהוריו. הורים שמצבם הכלכלי טוב ושנתמכים על ידי בנם המשרת במילואים יכולים

למצוא את עצמם במצב שבו לא יקבלו מאומה לפי חוק משפחות חיילים שנספו במערכה, אם

כי יש להם זכאות. הם יקבלו תעודה או כיוצא בזה ולא יקבלו שום דבר לפי חוק אחריות

המדינה.
כאן חוזרים אנו למישור העקרוני
האם יש לשלול טוטאלית את האפשרות הזאת מכל

אדם שנפגע תוך כדי השירות ועקב השירות, בנסיבות שבהן אפשר לתבוע בנזיקין או לפי

חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים?



היו"ר א' לין;

קודם כל יש לפנינו כאן עקרון די פשוט: אם המדינה אינה אחראית, לא ייתכן

שחייל שחיה בשירות המדינה ושגרם למעשה יחיה אחראי. נדמה לי שאין חולקים על

העיקרון הזה. הנקודה שבה מתמקד ד"ר קלינג היא זו: כאשר קמות שתי עילות תביעה על

פי שתי מערכות חוקים, באילו מקרים אין למנוע הגשת תביעה על פי החוק האחר? ד"ר

קלינג אומר במקרים מסויימים הקריטריונים של הפיצויים על פי חוק הנכים עלולים לא

לתת פיצוי מלא, ולכן אין סיבה לשלול עילה אחרת אם היא קמה על פי חוק אחר. אני

מבקש שתגדיר עכשיו במדוייק את המקרים בהם היית רוצה שהנפגע כן יוכל לתבוע על פי

חוק אחר.
ד"ר קלינג
בכל המקרים ששיעור הפיצויים לפי פקודת הנזיקין או לפי חוק הפיצויים לנפגעי

תאונות דרכים עולה על הזכויות שמקבל הנפגע לפי חוק הנכים (תגמולים ושיקום), ואלה
הדוגמאות שנתתי
א. איש מילואים שנקבעת לו נכות נמוכה, אבל נכות זו פוגעת

בהכנסתו, כי הוא כנר.
היו"ר א' לין
היכן קמה לו עילה?
ד"ר קלינג
אם הוא נפגע בתאונת דרכים, קמה לו עילה לפי חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים.

הוא הוסע ברכב צבאי על מנת לנגן ביחידה והמכונית התהפכה. כיום, לפני התיקון, הוא

יכול לקבל פיצוי לפי חוק הנכים (תגמולים ושיקום), או לתבוע את החייל לפי חוק

הפיצוי ים.
היו"ר א' לין
כאן אנו שוללים ממנו את האפשרות לתבוע את החייל.
ד"ר קלינג
זאת השאלה. אם שוללים, משאירים אותו היום עם פיצוי שאינו מתקרב כלל לנזק

שנגרם לו, כי הוא יקבל פיצוי כמו אותו חייל בן 19 שנכרתה לו אצבע כתוצאה מתאונה,

בלי כל התחשבות בזה שהוא נשאר יוסר פרנסה בגיל 40.
היו"ר א' לין
כדי שהדיון יהיה יעיל ככל האפשר אני מבקש שנתמקד כרגע בסיטואציה מוגדרת אחת:

חייל מילואים נוסע למחנה ברכב צבאי ונפגע בתאונת דרכים. כיום יש לו עילת תביעה

נגד החייל על-פי חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים. לפי ההצעה שלפנינו לא תהיה לו

עילה כזאת. האם זו תוצאה נכונה?
סא"ל א' בן-ארי
נדמה לי שאם מה שד"ר קלינג מבקש לתקן מבחינת הזכויות אכן טעון תיקון, המקום

לכך אינו חוק אחריות המדינה, אלא חוקי השיקום, כי אין זה נאות שאם המדינה איננה

אחראית - וזה הכלל - יעקפו את הכלל הזה על ידי תביעה אישית נגד החייל עצמו. אשר

על כן אני חושב שאת העיקרון הזה צריך לקבל. כמובן, זו שאלה נפרדת אילו זכויות

צריכות להיות מוקנות לאנשים שנפגעים עקב שירותם. זה ענין שונה לחלוטין.
ר' אברמסון
דייר קלינג מעלה כאן שאלה עקרונית. למעשה הוא פותח את חוק הנכים (תגמולים

ושיקום), כי הוא מתייחס לתאונת דרכים שבה כנר איבד אצבע אהת והוא מקבל רק מענק

לפ< חוק הנכים.

היו"ר א' לין;

כאן אנו משנים את המצב החוקי הנתון.

ר' אברמסון;

אין ספק.
בא ד"ר קלינג ואומר
נראה מה אנו משנים. אנו שוללים בגאותו חייל מילואים את

הזכות לתבוע לפי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, וזה רע. לדוגמה הוא מביא אותו

כנר שיכול לקבל לפי חוק הפיצויים הרבה יותר ממה שהוא מקבל לפי חוק התגמולים.

אני רוצה לומר לדייר קלינג שאותו הגיון צריך לחול לגבי אותו חייל אם הוא נפגע

לא בתאונת דרכים, אלא בתאונת אימונים בגלל רשלנות של חייל. בדיוק מאותו הגיון

תגיד שהנפגע יכול לתבוע את המדינה או את החייל.

היו"ר א' לין;

את זה איש לא אמר. צמצמתי את הדיון ואמרתי שמקובלת עלינו התפיסה העקרונית

שאם אדם אינו יכול לתבוע את המדינה על פי חוק הנכים הוא לא יוכל לתבוע את החייל,

ואם לפי המצב החוקי כיום יש לאדם עילת תביעה גם לפי חוק אחר, אנו באים לשנות את

זה עכשיו. לכן אני מבקש להתייחס בשלב זה רק לשאלה אם זה צודק.

ר' אברמסון;

אני חוזרת ואומרת שאיש לא התכוון לשנות סיטואציה שבה חייל נפגע בתאונת דרכים

עקב השירות לסיטואציה שבה נפגע חייל באימונים. התכוונו שלגבי חייל כזה יחול כלל

אחד, וזה חוק הנכים (תגמולים ושיקום). לזה התכוונו. בא בית המשפט העליון ואמר

בפסק דין ראונדנף שהחייל הזה בכל זאת יש לו עילת תביעה נגד החייל השני. ואז באנו

ואמרנו שזה יוצר מצב אבסורדי. מפסק-דין ראונדנף התברר שלחייל יש בכלל זכות תביעה

לפי חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, ואת זה אנו באים לתקן.
מה שד"ר קלינג אומר הוא
אכן החייל המסכן הזה שפגע לא צריך לשאת בכל הנטל,

אבל לחייל שנפגע צריך להשאיר את הזכות לתבוע לפי אחת משתי מערכות החוקים, ואנו

אומרים שזה לא קיים לגבי חייל שנפגע עקב השירות שלא בתאונת דרכים וזה לא צריך

להיות קיים לגבי חייל שנפגע בתאונת דרכים עקב השירות. זה מה שאנו אומרים ועל זה

הוויכוח עם ד"ר קלי נג.
ע' אבל
על מנת לפשט את הענין אני רוצה לומר שהשאלה היא אם אותו חייל שנפגע ברכב

צבאי, צריך להתייחס אליו כמו אל חייל אחר שנפגע במערכה, ואז יש לו רק אופציה אחת,

לתבוע לפי חוקי השיקום, או להתייחס אליו כחייל שנסע ברכב אזרחי, ואז יש לו עדיין,

גם לפי הצעה זו, שתי אופציות: או לתבוע לפי חוק הפיצויים או לתבוע לפי חוקי
השיקום. כאן אומרים כאילו
כיוון שהחייל נפגע ברכב צבאי וכיוון שמי שצריך לשלם זו

המדינה, מצבו צריך להיות דומה למצב אותו חייל שנפגע באימונים, במלחמה או בהסתערות

אל פני האוייב, ולא ייתכן שמצבו יהיה משופר יותר דווקה בגלל זה שהוא נסע ברכב

צבאי ולרכב הצבאי היתה סתם תאונה. בסיטואציה בה הוא נפגע ברכב אזרחי יש מערכות

אחרות שמפצות אותו, ואלה המערכות של פיצויי פיטורין. כאן אנחנו עדיין נותנים לו
את הזכות לבחור אחת מהשתיים
או לפנות לחברות הביטוח או לפנות לשלטונות הבטחון.



מתוך הנסיון שצברנו במשך תקופה ארוכה מאד אנו יודעים שגם כאשר הפיצויים

נמוכים יותר בפניה למערכות השיקום, רוב גדול של אנשי המילואים המבוגרים נזקקים

דווקה להוקי השיקום מפני שהוקי השיקום קובעים אחריות הרבה יותר גדולה. גם אם

התשלום השוטף נמוך יותר, יש שם אחריות לדברים רבים שקורים, ומתוך הנסיון הפרקטי

שלנו אנו יכולים לומר שמעטים מאד אלה הבוחרים לפנות לחברות הביטוח. שם היחס הרבה

יותר מכובד, הרבה יותר אבהי , אם אפשר להתבטא כך.
י' לוי
אני חושב שכאן רוצים לאחוז את החבל בשני הקצוות. השאלה היא איך אנו מתייחסים

לתאונת דרכים של חייל כשהוא בדרכו למחנה. אם אנו רואים אווזה כתאונה במסגרת

הפעילות הצבאית שלו, הרי כל התיקונים האלה מקומם בחוק הנכים. מכל מקום מובן שחייל

שנפגע בתאונת דרכים יכול לבחור בין שתי מערכות חוקים, ואילו אזרח יכול לתבוע רק

לפי חוק אחד. אין ספק שיש כאן הטבה לחייל, ואני מציע לקבל את התיקון של משרד

המשפטים. אם הוועדה תמצא לנכון לפתוח דיון בחוק הנכים, נקיים דיון, אבל אין

הצדקה להכניס בחוק זה את כל התיקונים.
היו"ר א' לין
חבר-הכנסת לוי, מאחר שהבעת דעה בשלב זה גם אני אעשה כן. אני יכול להבין בהחלט

שאם המדינה פטורה מאחריות, גם מי שפועל כמורשה או מטעמה של המדינה פטור מאחריות.

אם הוא לא פעל מטעמה, אינני מבין מדוע צריך לפטור אותו מאחריות. כלומר, אני מבחין

בין שני מקרים. במקרה אחד מי שקמה תביעה נגדו פעל מטעם המדינה, כגון חייל שהסיע

חיילים אחרים, או אזרח שנשכר על ידי המדינה להסיע חיילים. הלא יכול להיות מקרה

שלנפגע תהיה תביעה לא נגד מי שפעל מטעם המדינה, אלא נגד אדם שלישי שנסע בדרכו

למחנה, וזו נחשבת פגיעה עקב שירותו הצבאי. איני רואה סיבה לשלול ממנו את זכות

התביעה נגד אדם אחר.

י' לוי;

אז תסיר את זכותו לתבוע לפי חוק הנכות, כי לא ייתכן שתהיה לו גם זכות זו וגם

זכות זו. אם אתה חושב שבמקרה כזה יש לו אפשרות לתבוע אותו נהג, תוציא אותו מכלל

הזכאים לתבוע לפי חוק הנכות. איני מבין איך אדם יכול לבחור על פי איזה חוק לתבוע.

או שהוא תובע לפי חוק זה או שהוא תובע לפי חוק זה.

היו"ר א' לין;

חבר-הכנסת לוי, ראשית, המדינה אחראית כלפיו כי הוא נוסע לשירות צבאי. יכול

להיות שהפיצויים שהוא קיבל מהמדינה אינם מספקים אותו, ויש לו אפשרות לתבוע אדם

אחר שנושא באחריות לפי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים. למה לפטור אותו אדם

שגרם לתאונת הדרכים, רק משום שהנפגע קיבל פיצוי כשהמדינה? מהמדינה יקבל הנפגע מה

שהוא יקבל, וכשהוא יתבע את האדם הארור ינוכה מה שהוא קיבל כשהמדינה. אני מתייחס
לנוסח שלפנינו
"יהיה פטור מאחריות כאמור גם מי שבגללו היתה המדינה אחראית" - "מי

שבגללו" ולא "מי שפעל מטעמה", ויש הבדל גדול בין השניים.

י' לוי;

לפי המצב הקיים כיום אותו חייל יכול לבחור על פי איזה חוק לתבוע. נניח שהוא

בוחר לתבוע על פי חוק הנכות. התוצאה היא שהנהג הפוגע פטור מכל אחריות, כ<

החייל הנפגע העדיף לא לתבוע אותו.

היו"ר א' לין;

לפי המצב המשפטי הקיים כיום הוא יכול לבחור לתבוע את המדינה ואחר כך לקזז.

אנו משנים עכשיו את המצב המשפטי הקיים.



אני מסכים שאם המדינה פטורה גם מי שפעל מטעמה פטור, אבל אם עילת התביעה היא

נגד אדם שלא היה מורשה של המדינה ולא פעל מטעמה, למה לינת לו ליהנות?

ר' אברמסון;

איננו שוללים את הזכות לתבוע אדם שלא פעל מטעם המדינה.

היו"ר א' לין;

מכל מקום כך אני הבנתי את סעיף 7ב(א).

שי ג וברמן;

נדמה לי שיש כאן אי-הבנה מצד היושב ראש הנכבד. אין כוונה לשלול זכות תביעה של

חייל כלפי מעוול אזרחי, דהיינו אם הפגיעה ארעה תוך כדי השירות ועקב השירות יכול

להיות שהחייל יהיה זכאי לתבוע את המדינה באמצעות קצין התגמולים, ובעת ובעונה אחת

תהיה לו עילת תביעה נגד האזרח המעוול. זכות התביעה תישלל ממנו רק כאשר הפגיעה

היתה בידי אדם שהיה שלוח של המדינה.

היו"ר א' לין;

אבל לא זה מה שכתוב כאן, אלא כתוב "מי שבגללו היתה המדינה אחראית". אני

מתייחס כרגע לנוסח המדוייק של החוק. מנוסח זה עולה שאם מעוול אזרחי גרם לתאונה,

והתאונה היא במסגרת חוק הנכים, הנפגע לא יוכל לתבוע אותו מעוול אזרחי.

פ' אלבק;

רק אם המדינה אחראית לאותו מעוול באחריות שילוחית. למעשה זה דומה מאד למי

שפועל מטעמה של המדינה. ההצעה היא שאם המזיק הוא אדם שהמדינה אחראית לו באחריות

שילוחית, אי-אפשר לבחור. אם המדינה אינה אחראית לו באחריות שילוחית, אפשר לבחור.

המדינה אחראית באחריות שילוחית למי שפעל כעובד שלה, לחייל בתפקיד ובמקרים

מסויימים גם לשלוח שלה, אבל מדובר בעיקר במי שפעל מטעמה של המדינה.

היו"ר א' לין;

אבל זה לא נאמר כאן.

פ' אלבק;

זה קצת יותר צר כי יש מקרים שמישהו פועל מטעם המדינה ובכל זאת אין המדינה

אחראית לו אחריות שילוחית. אם המדינה שולחת משלוחים בדואר, נניח בחברת תעופה או

בחברת מוניות, אמנם הן מובילות את המשלוח מטעם המדינה, אבל כקבלנים עצמאיים

והמדינה אינה אחראית לנזקים שהם גורמים. באותם מקרים שהמדינה אינה אחראית באחריות

שילוחית לא מצאנו לנחוץ להרחיב את הפטור גם לגבי אותו אדם. כשם שהמדינה אינה

אחראית לו באחריות שילוחית, כי חושבים שזו פעולה עצמאית שלו ובמישור הכלכלי הוא

רגיל להיות אחראי בעצמו לפעולות שהוא עושה, כך גם אין הצדקה שאותו פטור מאחריות

שיש למדינה יחול עליו. אם השליחות שהוא עשה היא שליחות כזאת שהמערכת המשפטית

הכללית רואה את המדינה כאחראית באחריות שילוחית לפעולה שלו, אז גם המערכת הכלכלית

צריכה לתת לו אותם שיקולים שיש למדינה.

היו"ר א' לין;

אני מסכים אתך בכל, מלבד זה שזה לא כתוב כאן. כל מה שכתוב בסעיף הוא "גם מי

שבגללו היינה המדינה אחראית". נניח שחייל נסע למחנה ברכבו של אזרח שהציע לו טרמפ

ונגרמה תאונה בגלל אותו אזרח. לפי סעיף זח אותו נהג אזרחי יהיה פטור.



שי ג וברמן;

- רק אם המדינה הטילה עליו להסיע את ההחייל.

פ' אלבק;

אני חושבת שהיושב ראש צודק, יש פה בעיה ניסוחית.

ר' אברמסון;

לא, כתוב "בנזיקין". הוק תגמולים ושיקום זה לא נזיקין, זה לא יוצר אחריות

למדינה, כאשר פוגע מישהו שלישי שאינו-קשור למדינה, המדינה לא אחראית בנזיקין.

היו"ר א' לין;

מדוע איננו מנסחים את הסעיף הזה בשפה פשוטה?

ש' גוברמן;

הביטוי "המדינה אחראית בנזיקין" הוא ביטוי מדוייק, כי לקבוע בחוק הזה את

הקטלוג מתי המדינה אחראית בעד פעולות שלוחיה, זאת לא האכסניה המתאימה. האכסניה

המינאימה היא פקודת הנזיקין. רצינו להיכנס לתוך החוק הקיים בסעיפים 5. 6 ו-7, שם

יש למדינה פטור מאחריות בעד נזיקין. רצינו להיצמד לנוסח הקיים ולומר שבאותם

המקרים בהם המדינה פטורה מאחירות בנזיקין גם שלוחיה יהיו פטורים מאותה אחריות.

לכן השתמשנו במלים "שבגללו היתה המדינה אחראית בנזיקין אילולא הסעיפים האמורים".

די בנר*;

לא השתמשנו כאן במפורש בביטוי "אחריות שילוחית" משום שאחריות של מזמין לקבלן

נדמה לי שהיא לא אחריות שילוחית הקבועה בפקודת הנזיקין. נוסף לכך אנו מפנים לסעיף

הזה גם בתיקון בחוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, בו מושג "האחריות השילוחית" לא

קיים. שם האחריות נובעת מהיתר. בהגדרה הזאת רצינו לכלול גם את המקרים האלה.

ד"ר קלינג ;

אני עדיין בדעה שרצוי היה לא לקבל את התיקון, אבל אם הוועדה תחליט לקבל אותו,

אני מציע שבמקום "מי שבגללו היתה המדינה אחראית" ייאמר: "מי שהמדינה היתה אחראית

למעשי נזיקין שלו". הביטוי "אחריות שילוחית" לא מוכר בחקיקה. פרופ' ברק כתב הרבה

מאד על השאלה מה זאת אחריות שילוחית וזה לא ברור.

בתשובה לדברים שאמר חבר-הכנסת לוי במישור העקרוני אני רוצה לומר שהשיטה

במדינת ישראל היא שיש אפליה גדולה בין נכים. תלוי ממה אדם נכה. יש מחקרים המראים

עד כמה גדולים הפערים. אין שמים את הדגש על מה שהאדם סובל ממנו, אלא איך זה נגרם

לו, כך שיש אפליה בין נכים במדינת ישראל. אם אדם נופל בביתו ונפגע הוא לא יקבל

פיצוי, ואם הוא נופל בתיאטרון הוא מקבל פיצוי.

חבר-הכנסת לוי, יש מישור בו מקובל על כולנו שיש ברירה, וזה המישור של תאונות

עבודה, שנותנות עילה לתביעה בנזיקין או לפי חוק פיצויים. אם אינני טועה, כמחצית

מהאנשים הזכאים לפיצויים לפי חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים הם גם זכאים לפי

חוק הביטוח הלאומי, כי זה או בדרך לעבודה, או בדרך מן העבודה או תוך כדי העבודה.

לכן המצב הזה שבו יש פיצוי בשני מישורים מקבילים הוא מצב מוכר ושכיח במדינת ישראל

ומתמודדים אתו יפה מאד על ידי זה שמה שאדם מקבל לפי חוק הביטוח הלאומי מנכים לו

ממה שהוא מקבל על פי חקיקה אחרת. הדרך הטובה ביותר להביא לשיוויון היא להעמיד את

חוקי הנכים - חוק הנכים (תגמולים ושיקום) וחוק משפחות חיילים שנספו במערכה -

באותו מצב כמו חוק הביטוח הלאומי.



כל הדוגמאות שניתנו כאן ה<ו לגבי חיילים שנוסעים ברכב צבאי, אבל יש לזכור

שמדובר גם על מי שנוסע ברכבת ישראל, שהיום היא אמנם שייכת לרשות הנמלים, אבל רשות

הנמלים דינה כדין המדינה לפי הוק רשות הנמלים. נניח שמישהו מקבל טרמפ ברכב של

משרד הבריאות. למיטב ידיעתי, משרד הבריאות מבוטח בחברת ביטוח "ענבל". אם נפגע

באורנה תאונה עובד של משרד הבריאות שנוסע לעבודתו, יש לו תביעה נגד "ענבל" ונגד

המוסד לביטוח לאומי. החייל שנסע למחנה צבאי, בגלל זה שהוא עלה בטרמפ ברכב של

משרד הבריאות ולא ברכב אזרחי אחר, זכויותיו תיפגענה לפי ההצעה.

העירו הערות שאם מדובר באימונים, אם מדובר בפעולה צבאית, לא יעלה על הדעת

שאותו חייל שנפגע ושיש לו זכות לפי חוק הנכים יגיש גם תביעה נגד החייל שפגע בג.

לפי המצב המשפטי היום, לאחר פסק-דין ראונדנף, זה אפשרי. על זה אני רוצה להעיר שתי

הערות. גבי אלבק הצביעה על כך שכאילו פסק דין ראונדנף שינה את המצב. הוא לא שינה

את הפרקטיקה. במשך שנים הפרקטיקה היתה שהאחראי למחלקת התביעות של משרד הבטחון היה

מטפל בתביעות נגד חיילים, אלא שזה לא הגיע לפסק דין של בית המשפט העליון. כשזה

הגיע לפסק דין של בית המשפט העליון, כולם ראו את המצב בצורה ברורה וחד-משמעית.

עד אז נאמר שהמצב מבחינה משפטית היה אפרורי.

הערה אחרונה. אני בהחלט סבור שצריך לעשות הבחנה. כל הטיעונים שאני מעלה הם
במישור הפגיעות, שהייתי קורא להן
הפגיעות האזרחיות במסגרת הצבא. תאונת דרכים זו

פגיעה ב"מישור האזרחי". כך אני מכנה את זה לצורך נוחיות. אם קורית תאונה כלשהי

בקולנוע צבאי, גם היא במישור האזרחי. לעומת זאת אם קורית תאונה באימונים, תוך כדי

פעולת לחימה, לגביה צריך להיות דין שונה. ההצעה אינה מנסה לעשות את ההבחנה, ואני

מציע לעשות את ההבחנה בין שני הסוגים.

היו"ר א' לין;

העלינו בעיה עקרונית, שאם המדינה פטורה מאחריות, גם זה שפעל מטעמה יהיה פטור.

אני מבין שאם חייל נוסע בדרכו למחנה ברכב שבו נוהג אזרח וקורית תאונה, הסעיף

שלפנינו מאפשר לחייל לתבוע גם את האדם שנהג ברכב. אני השתכנעתי שצריך לקבל את

הסעיף הזה.

יצחק לי*;

גם אני חושב שצריך לקבל את הסעיף הזה,

היו"ר אי לין;

אם כן, אנו מאשרים את סעיף 7ב(א). נעבור עכשיו לסעיף 7ב(ב}.

ד"ר קלינג;

זו תחולה רטרואקטיבית של דין מהותי, בעוד שמדיניות המחוקק במשך כל השנים היינה

להימנע משלילת זכויות מהותיות קיימות. לכן התחולה צריכה להיות מיום קבלתו של

החוק.
היו"ר אי לין
למה לא להחיל את הסעיף רק לגבי עילות שטרם נוצרו?

שי ג וברמן;

אני חולק במקצת על דברי ד"ר קלינג לגבי הפרשנות שהיתה קיימת עד פסק-דין

ראונדנף, לפני פסק דין ראונדנף היו פסיקות סותרות של בתי משפט מחוזיים, ופסק דין

ראונדנף קבע את הדין. היה הרכב של חמישה שופטים, כאשר השופט שמגר והשופט לוין

פירשו את החוק כאילו מי שפועל מטעם המדינה, גם הוא חוסה בצל החיסוי של המדינה,

ואילו שלושת השופטים האחרים פסקו אחרת, אבל כמעט בדברי כל השופטים הובעה המשאלה



שכך יהא, דהיינו שהחוק יתוקן. הוויכוח העקרוני בבית המשפט היה האם ניתן לפרש

מתוך ההוק את החסינות של המעוול, הפרט הפועל מטעם המדינה, או שדרושה רקיקה,

ואנחנו מציעים את החקיקה.

הגישה המסורתית של המדינה היתה לראות את הפרט הפועל מטעם המדינה כמשוחרר. אם

תבוא היום הכנסת ותקבע שהפטור מאחריות יחול רק מהיום ואילך, נשנה מצב משפטי שהיה

מקובל.

היו"ר אי לין;

אני בדעה שצריך לאשר את סעיף 7ב(ב) כמוצע בנוסח שלפנינו. אם כן, גם סעיף קטן

(ב) מאושר. נעבור לסעיף 7ג.

פ' אלבק;

אם יש חברת ביטוח שהיא צד שלישי בתאונה - מדובר בחייל שנסע בטרמפ ברכב אזרחי

והוא מקבל תגמולים על פי חוק הנכים - למדינה תהיה תביעת השיפוי הרגילה.

היו"ר אי לין;

אם אין הערות, נאשר את הסעיף כמות שהוא.

סעיף 2 - תיקון חוק פיצויים לנפגע* תאונות דרכים

פ' אלבק;

בסעיף 8(א) לחוק הקיים: "מי שתאונת דרכים מקנה לו עילת הנביעה על פי חוק זה,

לרבות תביעה על פי ביטוח כאמור בסעיף 3(א)(2} לפקודת הביטוח, לא תהיה לו עילת

תביעה על פי פקודת הנזיקין בשל נזק גוף, זולת אם נפגע בתאונה שנגרמה על ידי אדם

אחר במתכוון". הסעיף בהצעה הזאת רק בא להבהיר שכל התביעות האחרות שקמות בהתאם

לפקודת הביטוח הן גם כן על פי חוק זה, דהיינו על פי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות

דרכים, ולכן אם יש חסינות לפי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, הרי זה יחול גם

על האחריות לפי התיקון שחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים הכניס לפקודת הביטוח.
היו"ר א' לין
מה המצב המשפטי כיום ומה אנו רוצים לשנות?

מי צלטנר;

הבעיה היא די מסובכת. כיום כאשר קירית תאונה של שני כלי רכב - רכב אחד צבאי

עם חיילים ורכב אחד אזרחי עם נוסעים אזרחיים - הקונספציה של החוק היא שהמבטח של

הרכב האזרהי ישלם עבור הנהג והנוסעים שנפגעו ברכב האזרחי, והצבא ישלם עבור

הנוסעים והחיילים שנפגעו ברכב הצבאי, כי הצבא פטור מביטוח והוא מוגדר כמבטח.

סעיף 8 אומר שמי שיש לו עילת תביעה על פי חוק זה, לא תהא לו עילת תביעה

בנזיקין. חייל שנפגע ברכב צבאי היתה לו עד התיקון עילת הנביעה על פי חוק זה. לכן

הוא לא היה יכול לתבוע בנזיקין את הרכב השני המעורב בתאונה. ברגע שאנו מחסנים את

החייל וקובעים שאין לו עילת תביעה בנזיקין, אלא רק לפי חוקי השיקום, לכאורה נוצר

מצב שלאותו חייל יש אופציה לתבוע בנזיקין את הרכב האזרחי והמבטח שלו. יתירה מזאת,

כאן אנחנו כאילו מפירים את האיזון שכל אחד משלם עבור הנוסעים שלו, כי אותו משרד

בטחון שישלם לו לפי חוקי השיקום נכנס בנעליו של החייל שהוא מפצה ועל אוהנם סכומים

שהוא שילם הוא יכול לחזור כביכול לנהג האזרחי ולמבטח האזרחי ולדרוש פיצוי על מה

שהוא שילם, בעוד שהרעיון היה בעצם שהוא ישלם עבור הנוסעים שלו.



היו"ר א' לין;

מה תהיה התוצאה הסופית על פ< התיקון?

מ' צלטנר;

התוצאה הסופית תהיה שכל אחד ישלם עבור הנוסעים שלו והם אינם חוזרים איש

לרעהו.

היו"ר א' לין;

האם יש הערות לתוצאה הסופיתל הזאת?

דייר קלינג;

אחרי קבלת התיקון הקודם התוצאה הזאת היא בלתי נמנעת.

היו"ר א' לין;

גם אני סבור כך, אם כן, אנו מאשרים את פיסקה (1). נעבור לפיסקה (2).

פ' אלבק;

הסעיף המוצע הוא למעשה ההצי השני של התיקון לסעיף 7 לחוק הנזיקין האזרחיים

(אחריות המדינה}, כיוון שבחוק הפיצוי ים לנפגעי תאונות דרכים אומר הסעיף הקיים

שהסעיפים בחוק אחריות המדינה הנותנים פטורים למדינה יחולו גם על חוק הפיצויים

לנפגעי לגאונות דרכים. היות וכאן בחוק מרחיבים אנו במידה מסויימת את הפטורים ההם,

הרי לצורך הסימטריה אנו יוצרים נוסח חדש שתואם כבר את המצב המתוקן של חוק הנזיקים

האזרחיים (אחריות המדינה).

יצחק לוי;

זה תיקון טכני שבא בעקבות התיקון הראשון.
דייר קלינג
אני מסכים שזה נובע מהחלק הראשון. בכל זאת אני רוצה להעיר הערה לענין

הרטרואקטיביות. איני רוצה לפתוח מחדש את ההחלטה שנתקבלה, אבל כאן נאמר שפסק הדין

צריך להיות פסק דין סופי. זה נאמר גם בסעיף 7ב(ב). כפי שאני מבין את זה, אם יש

פסק דין שעליו תלוי ערעור, אפשר יהיה לומר בערעור שלאחר מתן פסק דין בערכאה

ראשונה תיקנה הכנסת את החוק ולכן צריך לקבל את הערעור. אני חושב שזה מעבר לכוונת

היושב ראש. הייתי מציע להשמיט את המלה "סופי".
פ' אלבק
הרי כולנו יודעים שיש תיקים שנשארים פתוחים כי מחכים לתיקון הזה. הצעת החוק

שלנו היא מלפני הרבה שנים, ובית המשפט העליון כבר נזף בנו על זה שהתיקון עוד לא

הוגש. לכן הרטרואקטיביות.

היו"ר אי לין;

נניח שעדיין אין פסק דין סופי ויש ערעור. מדוע שההחלטה בערעור לא תתקבל על פי

המצב החדש?
יצחק לוי
ד"א קלינג, האם אתה מתכוון לערעור שהוא רק בגין תיקון החוק, או שמא ארגה

מתכוון לומר שערעור היה מוגש בין כה וכה?

דייר קלינג;

אני מדבר על ערעור תלו<.

יצחק לוי;

לדעתי, צריך להבחין בין שני המקרים.

האם היו מקרים שהוגשו ערעורים בגלל תיקוני חוק שנתקבלו?

דייר קלינג;

למיטב ידיעתי, הכנסת נזהרה לא לפגוע בזכויות שניתנו בפסק-דין. אפילו בחקיקה

פיסקלית שלעתים היתה מאד לא נוחה למדינה לא נגעו במי שזכה כבר במשפט.

לא ידוע לי על שום מקרה שבו היו ערעורים תלויים ובעצם הוסיפו נימוק ערעור.

אחרי ההוראה הזאת כל נימוקי הערעור האחרים אין להם יותר שום חשיבות. צריך בא כוח

המדינה לתקן את הודעת הערעור, להוסיף שבחודש אדר אי התקבל תיקון לחוק אחריות

המדינה ולאור זה מובן מאליו שצריך לקבל את הערעור. לכל שאר הנימוקים אין יותר שום

ערך, ולי נראה שזו התערבות בתוצאה שכבר הושגה בבית המשפט ושצריכה להיבחן בערעור

רק לאור נתונים משפטיים שהיו קיימים בשעת הדיון דלמטה, ולא על סמך נתונים משפטיים

חדשים.

עי אליצור;

רציתי לתת כדוגמה את חוק הירושה, שהתיקון האחרון בו התקבל לפני מספר שנים

ושהחלנו אותו גם לגבי עזבונות של אנשים שנפטרו לפני תחילתו של החוק, ובלבד שטרם

ניתן בהם צו ירושה או צו קיום צוואה. היה לנו לפחות מקרה אחד שבו הנשיא שמגר חיכה

עם הערעור מפני שהוא ידע שיש לנו הצעה כחולה. למעשה אנחנו תיקנו דברים שלדעתנו

חיו מעוותים בחוק הקיים, והוא חיכה ונתן את פסק הדין בערעור לפי התיקון שכבר

התקבל בי נתי ים.

היו"ר אי לין;

לו היינו היינו רוצים לשנות תפיסה מסויימת בחקיקה, הייתי מקבל את דעתך, דייר

קלינג, אבל במקרה זה מדובר על כך שתפיסה מסויימת שהיתה ביסוד הרקיקה לא באה לידי

ביטוי מספיק בחקיקה עצמה, ועל כן בית המשפט העליון קבע אחרת ואף הזמין אותנו

לשנות. על כן הייתי מקבל את הסעיף המוצע.

אני רוצה להודות לדייר קלינג עבור השתתפותו היום. על אף שחלק מדעותיו לא

התקבלו, כיושב ראש הוועדה אני מרגיש חובה להודות לו על כך שהחלטות הוועדה תקבלו

רק לאחר דיון מעמיק.

הישיבה ננעלה בשעה 13:45

קוד המקור של הנתונים