ישיבת ועדה של הכנסת ה-12 מתאריך 20/02/1989

חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים (תיקון מס' 6), התשמ"ח-1988

פרוטוקול

 
הכנסת השתים-עשרה

מושב ראשון



נוסח לא מתוקן



פרוטוקול מס' 8

מישיבת ועדת החוקה חוק ומשפט

יום שני, ט"ו באדר אי התשמ"ט (20 בפברואר 1989) ,שעה 11:00

נכחו: חברי הועדה;

א' לין - י ו "ר

א' דיין

צ' הנגבי

מי וירשובסקי

יצחק לו י

די ליבאי

חי מירום

א. רובי נשטי י ן

ר' ריבלין

מוזמנים;

עי אבל - איגוד חברות הביטוח

ר' אברמסון - משרד האוצר

מ' כהנא - " " סגן המפקח על הביטוח

עי אליצור - משרד המשפטים

ש' גוברמן - " "

סא"ל א. בן-ארי - משרד הבטחון

ד' בנרי - " "

מי צלטנר - מנכ"ל קרנית

דייר גי קלינג - לשכת עורכי הדין

מזכירת הועדה; די ואג

יועצת משפטית; ר' מלחי

קצרנית; א' אשמן

סדר הי ום; חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים (תיקון מס' 6), התשמ"ח-1988



חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים (תיקון מס' 6), התשמ"ח-1988

היו"ר א' לין;

אני פותח את ישיבת ועדת חחוקה חוק ומשפט. נמשיך בדיון בהצעת חוק פיצויים

לנפגעי תאונות דרכים מחנקודח שאליח הגענו בישיבה הקודמת - סעיף 5ד. לא סיכמנו

בענין סעיף 5ב(ב), בו מדובר על תשלום תכוף גםכשיש ספק בדבר זכאות לכאורה של המבקש

פיצויים. נחזור לסעיף זה לאחר מכן, לאחר שנראה אם שאר סעיפי החוק עונים על הבעיות

אותן רצינו לפתור.

עד שנקבל את הנוסח המוצע לסעיף 5ד. נעבור לסעיף 5ה.

ע' אליצור;

(קוראת סעיף 5ה. - סייגים לענין בקשה)

לסעיף קטן (א) - היות ובקשה לתשלום תכוף היא לא בקשה שאדם מגיש פעם אחת

ונותנים לו את התשלום לשנתיים, זו התקופה המכסימלית, אלא אפשר שיאשרו תשלום
לתקופות קצרות, יתכנו שני דברים
א. לאחר שנדחתה בקשה, הוא חוזר ומגיש בקשה

נוספת; ב. יתכן שאדם מבקש לשנות החלטה קודמת. אנחנו מבקשים להגביל ולומר שבשני

המקרים הוא לא יכול להטריד את בית המשפט בכל חודש או חודשיים, אלא יצטרך להמתין

שישה חודשים, ורק אם השתנו הנסיבות יוכל בית המשפט לשוב ולדון בבקשה.
ג' קלינג
הערה לסעיף קטן (ב). אמנם הייתי שותף לניסוח, אבל בעני ן זה קיימנו דיון בלשכה

ואנחנו בדעה שעלולה כאן לצאת מכשלה מבחינת העומס על בתי המשפט. הכוונה היא

שהתביעה העיקרית תוגש תוך שנתיים, שעקב התשלום התכוף לא ינציח אדם מצב שהוא מקבל

תשלום ולא מגיש את התביעה העיקרית. אבל אם הוגשה התביעה העיקרית תוך שנתיים אבל

הבירור שלה לא מסתיים לא תוך שלוש שנים ואפילו לא תוך חמש שנים, מה שקורה,

לצערנו, אין שום הגיון בכך שצריך יהיה לבקש מבית המשפט בבקשות מיוחדות, על פי

הסמכות הנתונה בסעיף קטן (ג), לשקול אם נוצרו נסיבות מי וחדות להארכת התשלום

התכוף. בלאו הכי על פי סעיף קטן (א) יש סמכות לבית המשפט.
היו"ר א' לין
אני לא יודע אם הועדה תסכים לדעה זו. אנחנו יוצרים היום מוסד משפטי שהוא יוצא

דופן - התשלומים התכופים. אי אפשר ליצור מוסד משפטי שהוא יוצא דופן, ועוד מעט

נחזור לסעיף שמדבר על זכאות לכאורה, ויחד עם זה לעשות את זה למוסד קבע. הכוונה

היא שזה יהיה הסדר לטווח קצר, חריג, ואת התביעות יצטרכו להגיש. אי אפשר לאחוז

במקל בשני קצותיו. צריך לקבוע תקופה קצובה, ולדעתי גם שנתיים זו תקופה ארוכה מדי,

אבל יכול להיות שאי אפשר לבקש שמערכת, שהיא בלתי יעילה באופיה, התייעל בקפיצה

אחת. תקופה של שנתיים נראית תקופה סבירה.

אם לחברי הועדה אין דעה אחרת, נאשר סעיף קטן (ב).

אושר. סעיף 5ה.

אנחנו חוזרים עכשיו לסעיף 5ד. - ריבית פיגורים. לפניכם נוסח לועדה מיום 20

לפברואר.



ר י מלח< ;

הנוסח שהונח לפני הועדה הוא פחות או יותר מה שהועדה החליטה פרט לפיסקה (2)

שבה היינו אמורים לקבוע מועד, כתבתי את המועד שנראה לי מתאים, אבל הדבר הזה לא

סוכם בועדה.

היו"ר א' לין;

נקרא קודם את הסעיף כפי שהוא מופיע בחוברת הכהולה, ולאחר מכן נקרא את הנוסח

החדש.

(קורא סעיף 5ד. להצעת החוק)

אנחנו עוררנו שאלות שונות לגבי הסעיף הזה, כגון מאיזה יום צריכה לרוץ ריבית

פיגורים, אם מיום הגשת התביעה או ממועד אחר, מה צריך להיות גובה הריבית. נראה

עכשיו באיזו מידה הנוסח החדש משקף את הדיון בועדה.

(קורא סעיף 5ד. בדף הלבן, נוסח לועדה מיום 20.2.89)

ר' מלחי;

בישיבה אחרונה נעצרנו בשאלה מאיזה מועד צריך לשלם את התשלום התכוף. היו שתי
אפשרויות
האחת - לפי סעיף 5א.(1), ההוצאות שהוציא בפועל; והשניה -התשלומים

החודשיים. לגבי האפשרות הראשונה נראה היה לקבוע 60 יום מקבלת הדרישה. בין הההלטות

שהתקבלו בועדה, היתה החלטה להוסיף בסעיף קטן (ב) הגדרה לדרישה: דרישה - כפי

שתיקבע בתקנות. לגבי האפשרות השניה היה ברור שמועד התשלום הוא מדי חודש בחודשו,

ובנוסח שלפניכם כתבתי "מהיום ה-10 בכל חודש", אבל כמובן שאפשר לקבוע כל מועד אחר

שהועדה תמצא לנכון.

החלק השני של הסעיף, ההגדרה של הפרשי הצמדה וריבית היא בעקבות מה שקבעה הועדה
בתיקון לחוק ההוצאה לפועל
הצמדה פלוס ריבית בשיעור 12% לשנה.
היו"ר א' לין
חובת התשלום היא 60 יום מיום הגשת הדרישה. אמרנו שהריבית תרוץ מאותו יום בו

הנתבע חייב לשלם, לא לפני כן. יש תשלומים חודשיים, חלקם לכיסוי הוצאות שהיו לנפגע

בעבר, כגון הוצאות ריפוי, אישפוז, וחלקם לצרכי מחייה. נראה לי שהנוסח הזה פחות או

יותר משקף את הערות חברי הועדה בדיון הקודם.
ע' אבל
אני רוצה קודם כל לתאר את המצב הקיים. למרות שהסעיף הזה קיים כבר שתים עשרה

שנה, לפי מיטב ידיעתי וגם ידיעתם של עמיתי, לא נפסקו פיצויים עונשיים כאלה אלא

במקרים שאפשר למנות אותם על אצבעות יד אחת, ואולי אפילו לא זה. כלומר, למעשה לא

נזקקו כלל לסעיף זה. אמנם הסעיף הזה הוכנס להצעת החוק, אבל בעצם הוא הועתק בדיוק

מן החוק המקורי. אף אחד לא התכוון להכניס בו שינויים. אמנם הסנקציה פה היא לא

יותר חמורה מן הסנקציה הקודמת - - -
אי רובינשטיין
כאן היא ענין שבשיגרה.
ע' אבל
ההנחה היא שאם בית משפט יחייב חברת ביטוח לשלם, היא תשלם. לא קורה שחברת

ביטוח לא תציית להוראות בית משפט ולא תשלום במועד מה שחויבה לשלם. לכן בפועל לא

נזקקו כלל לסנקציה הזאת. יכול להיות שתובע מבקש שחברת ביטוח תשלם לו תשלום תכוף,

ואין הסכמה. התובע מבקש 5000 שקל לחודש, חברת הביטוח אומרת שתשלם אלף, אין

הסכמה. הוא מגיש דרישה לבית המשפט. נניח שהשופט ידון ויקבע שחברת הביטוח צריכה

לשלם אלפיים שקל לחודש, השאלה היא אם על אותם אלפיים שקל לחודש יחייב את החברה

בריבית הגבוהה.
היו"ר א' לין
פה מדובר בהליך תכוף וקצר. אנחנו לא רוצים ליצור מצב כזה שלחברת הביטוח יהיה

כדאי להתדיין. אם כדאי לה להתדיין, ואם כל מה שהיא נושאת כשאינה משלמת אלא מושכת

את הדיונים, נזקקת להתדיינות בבית משפט, זה רק מה שהיא יכולה לקבל כשהיא מפקידה

את הכסף בניירות ערך בבנק, אין לה סיבה למהר לשלם.. אנחנו רצינו לעשות את

ההתדיינות בלתי כדאית. לא עונש שמטילים אותו מיום שבית המשפט נתן החלטה. זו היתה

ההנמקה.
ר' אברמסון
צריך לזכון שמדובר כאן בהליך מהיר, והכוונה היא שגם בית המשפט ידון בענין

מהר, יחסית. התובע מגיש בקשה לחברה. יכול להיות שבתום לב תהיה באמת מחלוקת אם

צריך או לא צריך לשלם לו סכומים כאלה. עד היום בכל החוקים ריבית בשיעור 12% היוגה

החריג מן הכלל, הכלל היה 4%. 12% קבענו למקרה שבחוסר תום לב החברה לא שילמה.

במקרה שלפנינו בכל לא בטוח שלתובע מגיע תשלום, אולי יש בכלל ספק בזכאות שלו,

ואנחנו אומרים שהכלל הוא שהחברה תשלם הצמדה ו-12% ריבית.

אם רוצים שלא יהיה כדאי להברה להגיע לבית משפט, הרי הסנקציה הזאת ממילא מצויה

לגבי הסכומים שצריך לשלם. אולי צריך לכתוב את זה במפורש בחוק חוזה הביטוח ולהחיל

את זה גם על התשלום התכוף, אבל שזה יהיה בסוף הדיון, לאחר שתתברר כל המחלוקת. אם

בסוף הדיון יראו שהחברה לא שילמה בזמנו ללא הצדקה, היא תצטרך לשלם את הסכומים

האלה.

מה שקורה הוא שבמסגרת של תשלום תכוף מחייבים את חברת הביטוח בסנקציה שהיא

חריגה מכל הסנקציות האחרות בחוקים, וכן נגרום אולי לדיון נוסף על כל הדיונים

שממילא דנים בתשלום התכוף, דיון בשאלה אם צריך או לא צריך לחייב את החברה.

הנושא של 5(א}(2) כאשר הוא מגיע לדיון- הוא כבר עבר, אלה הוצאות שהוא כבר

הוציא. הכיסוי להוצאות אלה צריך להיות לא מיום הדרישה אלא מיום ההוצאה. אין טעם

להטיל ריבית של 12% על הוצאות שעדיין לא הוציא. 5(א)(2) מדבר על תשלומים עתידיים.
הי ו "ר א' לין
מדובר על פיגור מהמועד שבו צריך היה לשלם. נקודת המוצא היא פשוטה: באיזה יום

חייב היה לשלם על פי החוק. אין שום רטרואקטיביות. מאותו יום שהחוק מחייב אותו לשלם

הוא ישלם ריבית.
ר' אברמסון
היו הוצאות ביום הדרישה. בין יום הדרישה ובין היום שהגיע לבית המשפט היו עוד

הוצאות, אלה ההוצאות שגבי מלחי התייחסה אליהן בסעיף 5(א)(2). אבל אין אלה ההוצאות

של 5(א)(2), כאשר בית המשפט דן בהן אלה כבר הוצאות לפי (5)(א)(1). הוצאות שהוא

כבר הוציא אותן. על מה מחייבים בריבית?
היו"ר א' לין
יש חלק שכבר הוציא לצרכי מחייתו עד שהגיש את הבקשה, ויש חלק מסוים שיוציא

בעתיד לצרכי מחייתו , אבל חובת התשלום על החייב היא רק 60 יום מיום שהוגשה הדרישה.

הקביעה של 60 יום מתייחסת לשני סוגי התשלומים.

ר' אברמסון;

האם כוונת הועדה להטיל ריבית בשעור 12% גם על תשלום הוצאות שהוא טרם הוציא?

אם כן, יש מקום להטיל 12% החל מהמועד ההוצאות שיוציא שבית המשפט יחשב לו לגבי

העתיד.

ר' מלחי;

בית המשפט קיבל את הדרישה ביום מסוים, מיום שקיבל את הדרישה ועד יום ההחלטה

היו עוד הוצאות, שבעקרון הן שייכות לסעיף קטן (2). ביום שבית המשפט יתן את

ההחלטה, יש להניח שהוא יצרף את וההוצאות האלה להוצאות של סעיף קטן (1), אבל מבחינת

הריבית הוא יתייחס לתאריך של ההוצאות האלה. סעיף קטן (2) הוא עם הפנים לעתיד.

השופט קובע תשלום איקס מדי חודש בחודשו, התשלום הזה עליו נאמר שאם לא ישולם ביום

מסוים, יהיה חיוב בריבית.
היו"ר א' לין
יכול להיות שאדם הגיש דרישה, חברת הביטוח לא נענתה, הוא פנה לבית משפט. הוא

הוציא הוצאות לאישפוז ולצרכי מחיה, את הכל הוא צריך לקבל 60 יום מיום הדרישה,

ולאחר מכן הוא יקבל מה שצריך לקבל בתשלומים תכופים.
ר' אברמסון
זה לא מה שכתוב.
היו"ר א' לין
נבדוק את -זה. "מהיום ה-10 בכל חודש" - אני מסכים שלא לזה אנחנו מתכוונים.

אפשר לשנות את הניסוח באופן שתהיה גמישות.

השאלה היא מה צריך להיות גובה הריבית על פיגור בתשלומים שהגיעו לאיש על פי

החלטת בית המשפט, לאחר שחלפו 60 יום מהגשת הדרישה, אם ריבית רגילה או מעבר לזה.

והשאלה היא אם אנחנו רוצים ליצור מצב שמעודד התדיינות או לא. אני מסכים שיש פה

קושי, ועוד נחזור לסעיף הקודם. אבל יחד עם זה צריך להביא בחשבון שחברות הביטוח

הרבה יותר מנוסות מהנפגע והן יודעות טוב יותר מה הסכומים שצפוי שייפסקו לו בבית

משפט, הן יכולות לעשות הערכה הרבה יותר שקולה כמה לשלם וכמה לא לשלם.

ר' ריבלין ;

אני חושב שאין נימוקים נוספים על אלה ששמענו בישיבה הקודמת. אם בהצעה שלפנינו

כתוב יימהיום ה-10 בכל חודשיי, זה לא יכול להיות לפני שעברו 60 יום. פה מדובר על

הסדר תשלומים לאנשים שכמעט וודאי שמגיעים להם פיצויים, ולכן בא התשלום התכוף. לכן

אין כל מניעה, לאחר הנימוקים ששמענו בפעם הקודמת, לקבוע סנקציה חריפה ולהותיר

בידי בית המשפט שיקול דעת, כשהוא רואה שהיתה מחלוקת אמיתית, להוריד את השיעורים.

מי שחייב בפיצויים כנראה באמת חייב, כי הרי אין פה שאלה של אדם או רשלנות. יכולה

להיות מחלוקת אם מי שנפגע הוא בר ביטוח או הוא כזה שלפי כל הכללים לא מגיעים לו

פיצויים. לכן אני חושב שההיגיון עליו דיברנו בפעם הקודמת עומד בעינו, אפשר רק

לתקן טעות בניסוח סעיף קטן (2) בהגדרה של מועד.



א' רובינשטיין;

בפעם קודמת שאלתי ולא קיבלתי תשובה, מכיוון שזה שנוי במחלוקת, אם הסעיף

הספציפי בעניו ריבית עונשית בחוק חוזה הביטוח חל גם על החוק הזה. אם <ש ספקות אם

אמנם זח חל, צריך להגיד דבר ברור.

הי ו "ר א' לין;

בדקתי את הדבר, ולדעתי יש ספקות.
א' רובינשטיין
עבור חמש מילים נוספות אנחנו יכולים לחסוך מעצמנו דיון נוסף בעוד שמונה שנים,

חמישה שופטים, טונות של נייר - כדאי לעשות את זה ולו מבחינה כלכלית...

אנחנו רוצים בסעיף זה גם לעשות צדק עם הנפגעים וגם להקטין התדיינות. אדם מבקש

שחברת ביטוח תשלם לו 6000 שקל. אנחנו רוצים שחברת הביטוח תלך לקראתו, אבל אנחנו

רוצים שגם הנפגע יקבל הצעה סבירה שהחברה תציע לו. אם כך, אנחנו צריכים לומר
לנפגע
הציעו לך 3000 שקל, קח את הסכום הזה, ועל הסכום שיקבע מעבר לזה - חברת

חביטוח תחוייב בריבית. אם אנחנו קובעים סנקציה רק לחברת הביטוח, אנחנו מעודדים את

הצד השני שלא להתפשר, כי גם הוא לא מסכן דבר. על סכום שאינו שנוי במחלוקת הוא

ריבית 12%. לדעתי, מניעת התדיינות היא ממש חיונית למערכת המשפטית, ולכן צריך

לקבוע שהריבית חלה רק על הסכום שאינו שנוי במחלוקת, ואז שני הצדדים נדחפים להגיע

לפשרה. חברת הביטוח מסתכנת בזה שאם לא תגיש הצעה סבירה, היא תשלם רטרואקטיבית

הצמדה פלוס 12%, הנפגע מתסכן בזה שהוא יאבד את הריבית על החלק שלא הסכים לקבל.
הנפגע אומר
מגיע לי תשלום בסך 3000 לחודש. חברת הביטוח אומרת: אלפיים.

המדיניות הנכונה היא לקבוע שהוא יקה את אלפיים חשקלים שחחברה מוכנה לתת, יהיה

רשאי לתבוע מעל זה, אבל את הריבית העונשית תשלם חברת הביטוח רק על הסכום שמעל

אלפיים שקל.
חי מירום
כתוב: ייעל הסכום שה ושהה".

קודם כל נסכים על הרעיון. צריך להיות ברור לגמרי שלא תהיה ריבית עונשית על

הסכום שהוצע לו על ידי חברת הביטוח והוא לא קיבלו.
א' רובינשטיין
מצד שני צריך להבהיר, שכאשר הוא מקבל סכום שהוצע לו, הוא לא מאבד את זכותו

לתבוע תוספת. זה הפתרון המשפטי הטוב ביותר לצמצום התדיינות.
ע' אליצור
ההצעה הזאת באה מתוך התיקון לחוק חוזה הביטוח, שהיו כל כך הרבה ויכוחים עליו.

אבל נדמה לי שהתוצאה שמתקבלת כאן היא בדיוק הפוכה. עלתה שם אותה שאלה ששאל היושב

ראש, זה יגרום לכך שחברת חביטוח תציע לו רק אלף שקלים, כי אם לא שילמה - רק על

אותו אלף תשלם 12%. בחוק חוזה הביטוח דיברנו על סכומים שאינם שנויים במחלוקת בתום

לב - זאת אומרת שהחברה לא יכולה להציע לו 500 שקלים לחודש כדי להפטר ממנו, זה לא

בתום לב. אם בית המשפט חם ????? שהסכום שנראה בתום לב הוא אלפיים, והחברה לא שילמח את

חסכום הזה, עליו תשלם 12%. זה המצב בחוק חוזה הביטוח.



היו"ר א' לין;

זאת סיבה נוספת שלא להחיל את אותו עקרון כאן, אנחנו עוסקים כאן בפרוצדורה

מהירה. אני הושב שהצעתו של חבר-הכנסת רובינשטיין היא טובה מאד.

י' לוי;

הברות הביטוה בדרך כלל מבינות בענינים אלה יותר מן הנפגע, ילהצו עליו לא

להגיש תביעה לאהר שיגיעו לסכום מוסכם. הוא תובע 3000, חברת הביטוה מציעה לו 1000,

היא תגיע אתו לפשרה על 1500 או אלפיים בתנאי שלא יגיש תביעה נוספת. והשאלה היא איך

למנוע את הלהץ של הברת הביטוח על הנפגע, שכל הסכם אתו, אם בעל פה ואם בכתב, יהיה

מותנה באי הגשת תביעה נוספת.
ד' ליבאי
גם היום היא יכולה לעשות זאת.

היו"ר א' לין;

חבר-הכנסת לוי, אגיד לך למה אני לא הושש, הרי יש לנו כאן סנקציה נגד הברת

הביטוה. אם החברה לוחצת עליו, הוא לא יסכים ויגיש תביעה לתשלום תכוף. לפיכך חברת

הביטוח תציע לו את הסכום הסביר שהיא חושבת שמגיע לו. ואם תוריד את הסכום, תדע

שצפויה לה סנקציה של ריבית עונשית.
דייר ג' קלינג
הבנתי חבר-הכנסת רובינשטיין שיש שוני מסוים בין הצעתו ובין ההצעה כפי שהוצגה

על ידי היושב ראש. הבר-הכנסת רובינשטיין בעצם מציע שחברת-הביטוה תשלם את הסכום,

כי ברגע שהיא מציעה, לנפגע אין שום סיבה לא לקבל אלא אם כן מאלצים אותו לוותר על

זכותו לתבוע. אם תתקבל ההצעה שעל אותו סכום שהברת הביטוה תשלם לו לא תחול הריבית,

אני הושב שבכך תושג מטרה נוספת. אם חברת הביטוח תציע סכום משמעותי, אינני הושב

שלנפגע יהיה כדאי בכלל להתדיין על היתרה.

הי ו "ר א' לין;

זה ענין אחר. הרי אנחנו לא יכולים לפתור את כל הבעיות. אנחנו צריכים למצוא

מנגנון שנותן תשובות דינמיות לבעיה שלפנינו, כמובן, תשובות שהן גם צודקות.
מ' כהנא
כדי להיות עקביים עם חוקים אחרים, גם חוק חוזה הביטוה וגם הוק ההוצאה לפועל,

כשמדובר על ריבית בשיעור 12%, מעל הריבית הרגילה, מדובר על מקרה של חברת ביטוח

שחוטאת במשהו, ויש כבר איזה שהוא פסק דין. בהוק הזה אומרים שכאשר יש הובה הוקית

לשלם, אז הל הקנס. אמרנו שהלה חובה לשלם גם כשיש ספק ספיקא, ספק בזכאות לכאורה,

וחברי הועדה עצמם אמרו שזה נראה להם מאד מרחיק לכת. זאת אומרת שהמחוקק מטיל את

חובת התשלום על הברת הביטוה גם כשיש ספק. אם הברת הביטוח בטוחה בעצמה עד כדי כך

שהיא הושבת בתום לב שאין אפילו ספק, אינני הושב שצריך להטיל עליה את הקנס הזה.

כיום ריבית בשיעור 12% היא גבוהה מאד. הריבית על כסף צמוד נזיל היא כיום 2% -

3%. ריבית בשיעור 12% היא סנקציה רצינית מאד. ואני רוצה להגיד לחברי הועדה, לא

חברת הביטוח היא שמשלמת את הקנס, הציבור הוא שמשלם את הקנס. כל התחשיבים שנעשים

עם אבנר, זה ענין שעוסקת בו ועדת הכספים, בנויים פחות או יותר על קוסט פלוס. אם

כי הקוסט הוא מוגדר, 11% ולא יותר, אבל כל מה שמתחת ל-11%, כל מה שמשלמת חברת

ביטוח מכוח תביעות - משלם הציבור, על פי הסכם רב-שנתי.



השאלה שעומדת לפני חברי הועדה היא אם להוציא כסף מכיס של הלק מהציבור ולהעביר

אותו לכיס של חלק אחו* בציבור, כאשר אין בתום לב אפילו ספק ספיקא, בסעיף קודם דובר

על ספק לכאורה. אם הרחקנו כל כך לכת בסעיף קודם בדבר ספק לכאורה - - -
הי ו "ר א' לין
עוד לא גמרנו סעיף זה.

מ' כהנא;

אם הברת ביטוה בתום לב לא משלמת, אני הושב שזה לא יהיה עקבי עם הוקים אהרים

אם נטיל עליה קנס כזה.
הי ו "ר א' לין
מר כהנא, אתה מעלה את השאלה העקרונית שדנו בה בפעם הקודמת. מערכת השפיטה

לחוצה ודחוסה, לדאבוננו, בלתי יעילה. יש בעיה של נפגעי תאונות דרכים. בא החוק

ויצר מוסד של תשלום תכוף. התעוררו בעיות. נוכהנו שהתשלום התכוף איננו תכוף. למה?

כי יש שאלה של חבויות וכו'. במחיר שצריכה היום לשלם הברה שמשהה תשלום, כדאי לה

להשהות את התשלום. עורכי דין כמעט לא עולים לה כסף, ולא נגרם לה נזק מכך שהיא

משהה את התשלום. אנהנו לא יכולים לעשות דבר והיפוכו. אנחנו צריכים לעשות דבר

שנותן לנו תשובה גם לשאלת הצפיפות ואי היעילות בהליכים השיפוטים. בעצם אין פה

קנס, משום שחברת הביטוח היא המנוסה והיא מסוגלת להעריך מה צריך לקבל הנפגע.

פרט לכך, אנחנו לא סוגרים בפני בית המשפט את האפשרות להחליט לא להטיל ריבית

בשעור 12%, אם מצא בנסיבות הענין שמוצדק להטיל שעור נמוך יותר. יש שיקול דעת לבית

המשפט. כאשר חברת הביטוה עומדת בפני דרישה, אני רוצה שתשקול את הדרישה הזאת

ברצינות, וכשהיא תדע שעל סכום שהיא לא מוכנה לשלם תצטרך לשלם הצמדה פלוס 12%, היא

תשקול ברצינות וייחסכו התדיינויות. זו הבעיה העקרונית וכאן יש קו עקבי בתפיסת

הועדה. אנחנו רוצים לחזק את המגמה הזאת בהצעת החוק הזאת, ואנחנו הולכים בקו ישר

עם מה שאמרנו לגבי חוק ההוצאה לפועל, גם שם אנהנו לא רוצים שחייב יעכב תשלום.
מי צלטנר
אמרת שההצעה הזאת באה למנוע מצב שכדאי יהיה לחברת הביטוה להשהות את התשלום.

אני מציע לגרום לכך שגם לתובע לא יהיה כדאי שלא לקבל את הכסף. אם מדברים היום על

סנקציה של ריבית בשעור 12% בכל מקרה, התובע ההכם לא יהיה מעונין לקבל את הכסף.
הי ו "ר א' לין
על פי ההצעה של הבר-הכנסת רובינשטיין, הוא חייב לקבל. על הבעיה הזאת כבר

התגברנו ,
מ' צלטנר
לא התגברנו. דייר קלינג אמר: הסכום ששולם לו. אני אומר: הסכום שהוצע לו. אם

הוצע לו סכום והוא לא הסכים לקבלו, לא יקבל עליו ריבית.



היו"ר א' לין;

הכוונה של דייר קלינג היתה שההתשלום הוצע לו בלי תנאי.

אם אין דעות אחרות של חברי הועדה, אני רוצה לסכם את הדיון בסעיף זה. נקבל את

ההצעה בדף הלבן של הנוסח לועדה ונשלב בה את הצעתו של חבר-הכנסת רובינשטיין,

שהתשלום עם הצמדה וריבית בשעור 12% יהיה רק מעבר לסכום שהוצע לתובע על ידי חברת

הביטוח ונפסק על ידי בית המשפט. כשאנחנו אומרים הוצע, הכוונה להצעה ללא תנאים

מוקדמים וללא סייגים. רק על מה שמעבר לזה יחולו הצמדה וריבית בשעור 12%.

בסעיף קטן (2) נתקן את הניסוח באופן שיהיה ברור שמדובר על מתן תשלומים שהיו

מגיעים לו ב-10 לכל חודש מתום 60 יום להגשת הדרישה.

ע' אליצור;

יש פה בעצם אפשרות לשתי דרישות: האחת לפי פיסקה (1), להוצאות ריפוי, ודרישה

שניה היא לתשלומים חודשיים. זאת אומרת שגם התשלום החודשי הראשון צריך להיות תוך

60 יום מהגשת הדרישה.

היו"ר א' לין;

אני לא רואה אפשרות לשתי דרישות. לפי החוק אפשר להגיש דרישה אחת שכוללת את

שני המרכיבים. אין אפשרות להגיש שתי דרישות שונות. על פי התיקון שעשינו עכשיו, אי

אפשר להגיש באופן מפוצל. אם זה לא ברור, צריך לכתוב זאת. אנחנו הבינונו שהתובע

יוכל לתקן את הדרישה רק אחת לשישה חודשים, אם הנסיבות מצדיקות זאת. כך אני מבין

את סעיף 5ה.

ר י מלחי ;

אני חושבת שתיקון של דרישה במסגרת סעיף 5 לא מוגבל לשישה חודשים. ההגבלה

לשישה חודשים מופיעה לגבי החלטה של בית משפט, ולא בשלב שלפני החלטה. אבל אני

מסכימה שדרישה צריכה לכלול את שני המרכיבים.

היו"ר א' לין;

כן, אבל כתוב שבית המשפט לא יזקק לבקשה נוספת אלא אם עברו שישה חודשים. ברור

שבקשת צריכה להיות אחת, אין לפצל אורנה, ואפשר לחדש אותה רק אחת לשישה חודשים,

וההסדר מוגבל לתקופה של שנתיים.
אי רובינשטיין
אני חוזר ושואל למה צריך לקבוע שנתיים, מדוע לא שנה וחצי? 18 חודשים לא

מספיקים להכנת תביעה?
היו"ר א' לין
אני הייתי מסכים לשנה. אבל בהכירי את המערכת הזאת, נדמה לי שאם אנחנו קובעים

שנתיים זוהי כבר התקדמות רצינית, ואם נקבע תקופה קצרה משנתיים תהיה זו הפרזה.
דייר ג י קלי נג
אני לא מציע לקצר את התקופה.
סא"ל א' בן-ארי
לפי הנוסח שהתגבש, סעיף 5ד. ידבר על ריבית על סכום השנוי במחלוקת. מה יקרה

לגבי הסכום שאיננו שנוי במהלוקת?
ה י ו "ר א' לין
כרגיל - הצמדה פלוס 4%. זו עמדת הועדה. אם אתה סבור שיכיל להיות ספק, תבדוק

את הנושא היועצת המשפטית. לדעתה, כרגע אין בכך ספק.

דייר ג' קלינג;

הערה לניסוח. לענין סעיף 5(א)(2), מדובר על תשלומים הודשיים. אני מבין

שהניסוח המוצע יוצא מהנחה שהתשלומים החודשיים משתלמים ב-1 לחודש. אבל זה לא כתוב
בשום מקום. מוטב לומר
מהיום העשירי לאחר המועד שבו צריך היה לשלם.
היו"ר א' לין
אנחנו לא קבענו באיזה יום צריך לשלם את התשלומים החודשיים. את זאת קובע בית

המשפט. ההערה במקומה. נכתוב לגבי תשלומים חודשיים: מהמועד שקבע בית המשפט.
ר' ריבלין
אני עדיין לא שקט בענין הקודם. אם יתברר שהסכום ששנוי במחלוקת לא צריך היה

להיות שנוי במחלוקת, למה לא תוטל אותה סנקציה? בניגוד למה שאמר סא"ל בן-ארי .
הי ו "ר א' לין
אם שילם ביום שהוא צריך לשלם, לא חלה עליו שום סנקציה. מעבר לזה חלה ריבית

עונשית.
סא"ל א. בן-ארי
יכול גם להיות שעיכב תשלום שאיננו שנוי במחלוקת, אבל לפי הכתוב כאן הריבית

העונשית חלה רק על התשלום השנוי במחלוקת.
ר' ריבלין
נני שהתובע מבקש 3000 שקלים, הברת הביטוח מציעה לו 300, הסכום השנוי במחלוקת

הוא 2700. אם בית המשפט קובע שהסכום שמגיע הוא באמת 3000, איזו ריבית תחול על

ההפרש בין 300 ל-3000?
היו"ר א' לין
הצמדה פלוס 12% ריבית. אבל יכול להיות שחברת ביטוח מסכימה לשלם תשלומים

חודשיים. התביעה לתשלום. תכוף מורכבת משני חלקים - הוצאות שהוציא ותשלומים

חודשיים. היא מפגרת בתשלומים החודשיים שהסכימה להם. אם פיגרה, לדעתי גם כאן צריך

לחול הכלל שקבענו.
מ' צלטנר
למה? ילך להוצאה לפועל. הסנקציה קיימת. כמו בכל חוב שנפסק בבית משפט ולא

משלמים אותו.



הי ו "ר א' לין;

על פי התיקון בחוק נגיע לאותה תוצאה,

ע' אל י צ ו ר ;

בינתיים רק על שטרות לביצוע והחלטות סופיות של בית משפט. ההוצאה לפועל מבצעת

פסקי דין שניתנו עד היום בלי הצמדה ועם ריבית בשיעור 4%. את זה אנחנו לא יכולים

לשנות.
היו"ר א' לין
גם כאן לא הנהיה תחולה רטרואקטיבית. השאלה שעולה כאן היא שאלה משפטית והיא

נוגעת לפיגורים בתשלומים. אינני יודע אם חוק ההוצאה לפועל כיום עונה על הבעיה

הזאת או לא.
עי אליצור
בוודאי שלא.
היו"ר א' לין
לפי דעתי, אנחנו צריכים לקבוע אותו עקרון גם לגבי פיגורים בתשלומים. אחרת

יסכימו לשלם, ויפגרו בתשלומים.
סא"ל א. בן-ארי
אולי צריך לחזור לנוסח שהוצע בדף הלבן, ובסופו של דבר להשאיר את שיקול הדעת

לבית המשפט.
היו"ר א' לין
אל תשאיר לא יותר מדי שיקול דעת ואל תבלבל אותו. הוא צריך קריטריונים ואמות

מידה. קיבלנו את הנוסח הלבן בתיקונים מסוימים. אישרנו את הנוסח הלבן בשני

תיקונים, ואני חושב שצריך להוסיף גם את התיקון השלישי , שהריבית העונשית תהיה גם

על פיגורים בתשלומים.
א' רובינשטיין
לגבי פיגורים אין ענין של מניעת התדיינות. בעצם צריך להרחיב את התיקון בחוק

ההוצאה לפועל, אחרת יהיה מצב אבסורדי, יהיה מצב שונה בהחלטות משפטיות שונות, באחת

תהיה ריבית של 4% ובאחרת 12%. כאן אין הרציו שאומרים לצדדים להתפשר. לאחר

שהתפשרו, החייב איננו עומד בתשלומים, ואנחנו אומרים שאם זה לגבי תשלום תכוף ישלם

בהוצאה לפועל ריבית יותר גבוהה - - -
היו"ר א' לין
בהחלט כן, כי מדובר באדם שנפגע בתאונת דרכים והוא תלוי בתשלומים התכופים

האלה.
א' רובינשטיין
אני יכול להביא מקרים מההוצאה לפועל שהם קורעים לב, מזונות ועוד. צריך לבקש

ממשרד המשפטים שיגיש תיקון לחוק ההוצאה לפועל שיכלול תיקון גם לענין זה.



ע. אליצור;

הועדה הציעה לעשות תיקון עקיף בחוק פסיקת ריבית. חוק פסיקה ריבית נותן סמכות לבית

המשפט, לא לראש ההוצאה לפועל, לפסוק הפרשי הצמדה וריבית בשעור 12/4, כפי שהצעתם- זה

יהיה תקף מכאן ולהבא לגבי פסקי דין שיתן בית המשפט. לגבי פסקי דין שכבר נתן בית המשפט

והיום הם נמצאים בביצוע בהוצאה לפועל, אם בית המשפט פסק ריבית בשעיר 4% בלי הצמדה - כך

תבצע ההוצאה לפועל. ראש ההוצאה לפועל לא יושב בערעור על בית משפט. זה המצב היום.
א. רובינשטיין
אני חושב שהתיקון צריך להיות אוניברסלי, הוא צריך להיות גם בחוק פסיקת ריבית וגם

בחוק ההוצאה לפועל.
היו"ר א. לין
עד שנעשה תיקון אוניברסלי, לפנינו עומדת היום הבעיה של נפגעי תאונות דרכים. אם החייב לא

שילם על פי דרישה, , י _ ולאחר מכן הסכים לתשלום או שבית המשפט פסק והוא

מפגר בתשלומים, האם בדרך זו הוא לא עוקף אח ההוראה הראשית?

א. רובינשטיין;

בוודאי- אבל ריבית בשעיר 12% בנסיבית של האינהלציה ביים היא ריבית עינשית. ואנחנו

בהחלט רוצים שתהיה עונשית, כדי ששני הצדדים יגמרו את הענין ביניהם ולא יטרידי את בחי

המשפט.

אני לא יודע איפה הקושי הגדול שמונע לעשות תיקון כללי. אם משרד המשפטים והאוצר רוצים

להציע משהי, שהריבית העינשית תהיה לא 12% אלא 11%, בסדר, אבל שתהיה הוראה אוניברסלית לענין

אי-קיים פסקי דין וחיובים. גם במזונות יש מקרים קירעי לב. אני לא יודע איך אפשר בכלל

לשלוט על הענין, כשבעצם יש ארבעה תעריפים לריבית: 24/0, 4% צמוד, 12% צמיד.
היו"ר א. לין
אני הבינותי שבחוק ההוצאה לפועל קבענו אח העקרון שעל אי קייס החלטות של בתי המשפט

בעתיד מיום ההחלטה וקוטל ריבית בשעור 12/0. לפי דעתי, זה כולל גם החלטית על פי החוק הזה,

שכן אלה החלטות סופיות של בית משפט.

ע. אליצור;

נכון, ולכן אין צירף לעשות שום תיקון. שם 12% וכאן 12%, אותו הדבר בדיוק. בין שיכניסו

אה זו; לחוק ההוצאה לפועל ובין שלא יכניסו, חלה הריבית בשעור.
היו"ר א. לין
רבותי, נחזור עכשיו לסעיף 5ב(ב) בחוברת הכחולה. אמרנו שנחזור לדון בסעיף הזה, שהוא

פרובלמטי.

אני רוצה לציין, שעל פי החוק החבות לשלם היא לגבי מי שינהג ברכב שהיה מעורב בתאונה.

יש חובת הוכחה שהרכב היה מעורב בחאונה, והנהג ברכב או הבעלים שלו נושא באחריות. השאלה

היא לגבי תשלומים תכופים כשיש "ספק בדבר זכאותו לכאורה של המבקש". כלומר, הספון יכול

גם להיוח לגבי מעורבות הרכב בחאונה.

למה אנחנו צריכים את ההוראה המפליגה הזאת ברבר "מפק ברבר זכאותו לכאורה", האם לא די

ב"לכאורה זכאי", ככתוב בסעיף קטן (א)?

ד. ליבאי;

למה לרדת עוד קטגוריה? זה כבר לא "המוציא מחברו עליו הראיה".
היו"ר א. לין
כדיון הקודם אמר מר קלוגמן שהיו מקרים שבית משפט אמר: אני חושב שהוכחה זכאותו לכאורה

של המבקש, אבל יש לי ספק בכך, ומשום שיש לי ספק אני נותן תשלום תכוף. השאלה היא אם צריך

לזכות אדם בתשלום תכוף כשלא הצליח להוכיח זכאות לכאורה.
מ. צלטנר
היו מקרים שבית משפט התלבט יותר מחצי שנה בבעיה אס הסיטואציה שבאה לפניו היא תאונת

דרכים. יש בעיות שכרוכות באינתיפאדה, תיקונים במוסך, חניה כדין ועוד בעיות שונות, האם הן

בבחינת תאונת דרכים או לא? זה הגיע לבית המשפט העליון. פסק הדין ניתן כשבע שנים לאחר שהענין

נדון במחוזי וכשש שנים לאחר שהצדדים סיכמו את הטענות שלהם בפני בית המשפט העליון.

יש עוד בעיה, אף אחד לא יודע בדיוק מה זה כלי רכב. אמר השופט ברק, יש כלים שברור

שהם כלי רכב, יש כלים שברור שהם לא כלי רכב, ויש כלים שהם באפלולית היחסית, אדם מחכה לבית

המשפט העליון שיגיד לנו אם זה רכב או לא רכב. למשל, יש סוגיט שונים של עגורנים, כלים

חקלאיים, שעד היוט אתה לא יודע אם זה רכב או לא. גם המשפטן הטוב יכול רק לנחש. יעז גם בעיה

עובדתית, שנבדקת על פי עדויות, אם הרכב היה מעורב בתאונה, אס היה מגע פיסי. כל הדברים

האלה צריכים עדויות, לפעמים הרבה דיונים, והם בוודאי לא יכולים להיות נידונים בפורום של

עזרה ראשונה. בעזרה ראשונה לא עושים את הניתוח הכללי.

עד היום כדי לתת תשלום תכוף צריך היה קודם כל להחליט אם יש או אין חבות, אי אפשר

לתת תשלום תכוף אם "-ין חבות. כדי למנוע את המצב שבית המשפט יצטרך להכריע אם יש או אין

חבות במסגרת הבקשה לתשלום תכוף, הציע משרד המשפטים שכאשר ברור שאין תאונת דרכים, בית המשפט

שולח את האיש הביתה; במקרים שהדבר לא ברור, אם לבית המשפט יש ספק לכאורה, יש שני סוגי

ספיקות, ספק יותר גדול וספק קטן, יש מקרה שברור שהיתה תאונת דרכים, אבל לא לגמרי ברור אם

לנפגע היה ביטוח - - -

י. לוי;

מהו הספק הגדול?
היו"ר א. לין
הכלל הוא שצריך להוכיח לכאורה זכאי. עכשיו יורדים לדרגה יותר נמוכה ואומרים שגם אם

יש לשופט ספק אם הוא זכאי לכאורה, גם אז אפשר לפסוק.



י. לוי;

להספקות של השופט יכולות להיות סיבות שונות. לכאורה זכאי - פרוש הדבר שלשופט יש ספק,

והמילה "לכאורה" מיותרת. זכאות לכאורה - - -

היו"ר א. לין;

גם זכאות לכאורה היא עם ספק. אבל כאן ירדו לרמה של טפק בזכאות לכאורה.
ד. ריבלין
בכל הכבוד, אני לא מסכים. זכאות לכאורה - בית המשפט אומר שאם המצג של התובע הוא נכון,

הרי אז יש לו זכות. אם הוא אומר שגם אם המצג של התובע נכון יש לו פפק אס הוא מקנה לו

זכות, הרי אז גא סעיף קטן (ב). זכאות לכאורה היא על סמך מצג עובדות מסוים, שלא נכנסים

לברר אותן.
מ. צלטנר
לא הייתי יכול להסביר זאת טוב יותר. הסעיף מדבר על הסעיף הקל ועל הספק הכבד יותר וקובע

גם תוצאות שונות. כל זה כדי למנוע את הדיון בתשלום תכוף. כשנמשיך לקרוא בחוק, נראה שאם

בסופו של דבר יתברר שלא היתה זכאות, אותה קרן ציבורית תישא בחבות, לא הברת ביטוח.

הי ו"ר א. לין;

אם יש לשופט ספק בדבר זכאותו לכאורה, למה לא יתקדמו יותר בדיון עד כדי הוכחה שיש

זכאות לכאורה?
מ. צלטנר
השאלה המשפטית בין שלב א ושלב ב יכולה לקתת הרבה זמן, ואנחנו לא רוצים שהיא תתעורר

במסגרת של עזרה ראשונה.
א. רובינשטיין
זה יכול לקתת שלושה ימים.
מ. צלטנר
לא בהכרת. חיכו שבע שנים להחלטה.
א. רובינשטיין
בגלל הערעור. באינסטנציה הזאת זה לא משנה. גם לאחר התיקון בחוק יכול להיות ערעור,

הוא יכול להמשך למונה שנים. מה זה משנה? אנחנו מדברים כעת על אדם שבא לבית משפט ומבקש

עזרה ראשונה. בית המשפט צריך להחליט אם המלגזה הלז; רכב מנועי או לא.
מ. צלטנר
שופט שלום לא רוצה להחליט בזה.
א. רובינשטיין
במקום לקבוע בחוק דבר מעוות, למה שהשופט לא יחליט אם המלגזה היא כן או לא רכב מנועי?

אני גם לא יורע מה הבעיה לגבי כלי רכב מנועי. אני מכיד רק שני סוגים של כלי רכב, מנועי

ולא מנועי.
מ. צלטנר
יש ארבעה סוגים טל עגורנים.

א. רובינשטיין;

בתי המשפט קיימים בשביל להחליט. זה ענין של שיגרה, בגללו צריך לעוות את הכל?

ר. אברמסון;

בהצעת הסעיף הזה הכוונה ע,לנו היתה למנוע את שלב ההוכחות במסגרת הדיון לתשלום תכוף.

אמכנו שאנחנו לא רוצים שאת כל מה שצריך להביא בעת הדיון הראשי יביאו לענין תשלום תכוף.

כך נכנס "לכאורה", זה בא להגיד שבית המשפט לא צריך לשמוע הוכחות. בית המשפט לא שמע את

ההוכחות, אבל כמו שאמר חבר-הכנסת ריבלין, אילו שמע את ההוכחות ברור היה שהאיש זכאי לקבל

את הכסף. אולי הנימוח לא בהיר. ה"לכאורהיי מתייחם כאילו לספק של בית המשפט, הוא שמע

הוכחות ולכאורה נראה לו שהאיש זכאי. אבל לא לזה היתה הכוונה. הכוונה היתה שבית

המשפט לא ישמע הוכחות, ועל סמך מה שמציגים לפניו הצדדים לכאורה נראה לו שהאיש זכאי.

לזה מתייחס סעיף קטן (א).

סעיף קטן (ב) צריך היה להתייחס למצב שבו בית המשפט שומע מה שיש לצדדים, והוא אומר:

גם אילו עימעתי הוכחות וגם אם בסופו של דבר אחרי שהמצב העובדתי היה מוכח, לא הייתי בטוח

שהאיש זכאי, אולי זה בכלל לא היה נכנס לגדר תאונת דרכים. נכון שאפשר לקרוא את הסעיף הזה

בצורה מוטעית. ה"לכאורהיי יכול להתייחס לשיקול דעת של השופט, ולא לזה היתה הכוונה. אולי

צריך לתקן אה הניסוח. הכוונה - ולדעתי, לזה צריכה הועדה להתייחס, - שבשלג הדיון המיקדמי

לא יהיו הוכחות.
ר. ריבלין
אני חושב שהניסוח מצוין.
ד. ליבאי
לא נוח לי עם שני המושגים זה בצד זה, "לכאורה זכאי" בפיסקה (א), ו"ספק בדבר זכאותו

לכאורה" בפיסקה (ב). מה זה "לכאורה"? השופט התרשם מראיות או מענות, והוא מוצא בסיס

לתביעה, אלא לא מעל לכל ספק סביר, הוא לא שמע אח כל הראיות אבל לכאורה יש בסיס. זו נקיטת

עמדה מסוימת, לכאורה מחייבת, מטעם בית המשפט.

אם החשש הוא שה"לכאורה" הוא דרגה גבוהה מדי ולכן צריך להתייחס גם לדרגה נמוכה יותר

"ספק בדבר זכאותו לכאורה", אני מעדיף נוסח אחר מוכר במשפט, שלא נותן להחלטת השופט את

הגושפנקה של לכאורה. הנוסח המקובל במקרים כאלה בתחום שאני רגיל בו יותר הוא: יש יסוד

סביר לזכאות. זאת לא גושפנקה של לכאורה, אבל זאת גושפנקה שיש יסוד סביר לזכאות. אומר
השופט
לא הגעתי כאן לדרגת בחינה של לכאורה, אבל כשאני מוצא שיש ימוד סביר לזכאות, אני

נותן את התשלום-

לפי דעתי, יסוד סביר הוא פחות מאשר לכאורה, הוא מעל הדרג של ספק בדבר זכאות לכאורה,

והוא היה פוטר אותנו משני המושגים גם יחד. אני מציע את זה לבחינה.
היו"ר אי, לין
לפי דעתי, כדאי למחוק להלוטין את פיסקה (ב). לא הייתי כותג "יסוד סביר", כפי שהציע

חבר-הכנסת ליבאי, אם כי אני הולך בכיוון הצעתו. אני מציע להשאיר "זכאי לכאורה" למחוק

פיסקה (ב).



במהלך הדיון כאן קיבלתי את ההרגשה שיש בזה נסיון לעשות את מלאכתו של בית המשפט קלה.

מה בעצם עומד בפנינו? מדובר לא על המאסה הגדולה של המקרים אלא על חריגים. בדרך כלל

כשיש תאונת דרכים, אהד, יודע איזה רבב היה מעורב בתאונה, אתה יודע מי נהג, אתה יודע

מי חברת הביטוח. ובפרט אם נפגע אדם, כי מקרה כזה מחייב גם דו"ח של המשטרה ותביעה פלילית.

אם אנחנו עוסקים בחריגים, האם לא מוצדק שבמקרים שיש ספקות, כשהראיות שלפני בית המשפט

לא מספקות, שבית המשפט כן יכנס במידה מסוימת לדיון?

מה יקרה אם בית המשפט פוסק סכום, ולאחר מכן המחבר שבכלל לא היו חייבים לשלם את

הסכום הזה, וצריך לתבוע השבת תשלומים וכל הקשור בזה? אנחנו בעצם פותחים פתח להחלטות

שיפוטיות בלי בדיקה יסודית של הנושא, גם כשיש ספקות אמיתיים אם יש זכאות לכאורה, ומקבלים

החלטות על תשלומים.

כשאני מעמיד זה מול זה, אני חושב שאם בתי המשפט יקדישו קצת זמן ומאמץ למקרים

החריגים, אפשר להגיע להחלטה נכונה.
ר. ריבלין
אף כי אני נוטה להסכים אתך בדבר המחיקה של סעיף קטן (ב), אני חייב להפנות את תשומת הלב

להיגיון שיש בסעיף זה, לכאורה. המושגים שמשתמשים בהם כאן הם לא מהתחום הפלילי, כמו

ספק סביר וכיוצא באלה, אלא מהתחום האזרחי. התיקון לחרק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים

בא לתת סעד לאנשים שהם מוגבלים לאחר שנפגעו בתאונה דרכים וזקוקים לסעד זמני. יש היגיון

בחוק כולו, והשאלה היא אם יש גם היגיון בסעיף קטן (ב). המנסח השתמש כאן באותה מאטריה

שהשתמשו בה בהגנה לכאורה כשמדובר בבקשת רשות להתגונן, אמנם נכנסים כלשהו לענין העדויות,

אבל עדויות לא לגבי אמיתות הדברים אלא לגבי עצם העובדות שהן רקע לבקשה.

אם בא אדם ואומר שמגיע לו תשלום לפי סעיף 5ב., הוא מגיש את הבקשה שלו על כמך

הנתונים, יכולה בהחלט להתעורר השאלה אם על סמך אותם נתונים שהוא הביא עומד לו סעיף

קטן (א), לכן גא סעיף קטן (ב), ולא בכדי. הוא בא לתה סעד לאדם שהוא לכאורה אומלל, הוא

פגוע, עדיין לא ידוע למה, ולכן יש הגיון משפטי להתקדם ולהעניק לו איזה שהוא סיוע לפי

(ב).

למרות שאני נוטה לומר שסעיף קטן (א) כולל ב"לכאורה" גם את האפשרות לבית המשפט

לתת את הסעד במסגרת הזאת, יש בהחלט הבדל בין (א) ו-(ב). שתי הסיטואציות שונות גם מבחינה

עובדתית וגם מבחינה משפטית.

היו"ר א. לין;

רבותי, אנחנו צריכים להתקדם להצעות מעשיות: או שנקבל סעיף קטן (ב) כפי שהוא;

או שנקבל את ההצעה של חבר-הכנסת ליבאי ונחליף את "לכאורה זכאי" ואת "ספק בדבר זכאותו

לכאורה" בביטוי יסוד סביר; או שנשאיר רק "לכאורה זכאי" ונטיל קצת יותר מאמץ על בית

המשפט במקרים החריגים. אנחנו צריכים להגיע לגיבוש של הצעות.

ד"ר ג. קלינג;

המטרה של ההצעה כולה היא, לצערי, לא להקל על הנפגעים אלא להקל על בית המשפט. היינו,

שענינים כאלה בכלל לא יגיעו לבית המשפט. זה לאורך כל הדרך. זאת היתה המחשבה כאשר נוסחו

הדברים. אני מסכים שאולי (א) ו-(ב) לא נראים כל כך יפה.
ר. ריבלין
ברשותך, להקל על בית המשפט שיקל על הנפגעים.
ד"ר ג. קלינג
בוודאי שכך בסופו של דבר, אבל קודם כל כדי שבענינים באלה לא יעסיקו בתי משפט.

הבעיה היא ששופטים לא תמיד מבינים את התפקיד שלהם בענין תשלום תכוף. היו שופטים

שקיימו קדם- משפט ואין סוף דיונים גם לענין ההוכחות וגם לענין הטיעון המשפטי. על מנת

להשמיט את הבסיס, כדי שלשופט לא יהיה שום תירוץ, סעיף לב. על כל תלקיו וגם סעיף 5ג. באו
לומר לשופט
אל תשקיע בזה עבודה כי אין צורך.

תבר-הכנסת רובינשטיין אומר שהענינים היום פשוטים, ושהוא לא מבין מדוע שופט לא מחליט.

כשחוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים נידון בשנת 1975, היה מוסכם על כל חברי הועדה

ועל משרד המשפטים שהחוק הזה הוא פשוט, בכלל לא ידונו בבתי משפט. אחרי 14 שנים אנחנו רואים

איזה סבך משפטי יצא. אני לא מדבר על עובדות. יש שני כרכים עבי-כרם שערך עו"ד צלטנר, שכל

כולם פסקי דין סותרים, על מה שכתוב באותו חוק פשוט.

על מנת שלא יהיה תמריץ, לא לעורכי הדין לטעון ולא לשופט לכתוב פסק דין מלומד, לאחר

דחיות, נכתבד בסעיפים קטנים (א) ו-(ב) ברחל בתך הקטנה, עד כמה שאפשר, הרי אי אפשר לכתוב

לשופט שלא יטרח, ולאחר מכן בסעיף 5ג. - שמה שיכתוב השופט בכלל לא תהיה לו משמעות להבא.

על מנת שהדברים יהיו ברורים ו<א נכנס לאותו סבך שקיים היום בבתי המשפט, אני מציע

להשאיר סעיפים קטנים (א) ו-(ב). מה ההבדל בין שני הסעיפים האלה, מבחינה מעשית? אני מסכים

שזה לא אלגנטי. ההבדל הוא בכך שעל מנת להפעיל את סעיף קטן (ב) צריך לכתוב טעמים מיוחדים,

וכן שיש מיגבלה של שישה חודשים. לעומת זאת בסעיף קטן (א) אין צורך לנמק פסק בית המשפט,

כל מה שצריך הוא לקבוע את המועד האחרון להגשת תביעה עיקרית, והוא לא תמיד לאחר שישה

חודשים. ההבדלים הם קטנים ולא משמעותיים. אבל אני חושב שזו הדרן היחידה להבהיר לכל המערכת

המשפטית, כולל עורכי הדין, שאין טעם להתדיין בסוגיות האלה.

אני ממליץ להשאיר את הסעיף כמות שהוא.
היו"ר א. לין
נכון שיש פה הגבלה לשישה חודשים ויש דרישה שהטעמים יירשמו, אבל יש כאן קביעה של עירון

משפטי חדש, יוצא דופן. אני חושש שהתגובה של בתי המשפט תהיה שיתחילו לחתום מהר על תשלומים,

מהר מדי, בלי בקרה מספקת. קל מאד לרשום עשרה טעמים, אין בעיה לרשום טעמים מיוחדים.

ד. ליבאי;

מה יהיה אחרי שישה חודשים? נניח ששופט לא ירצה לקבוע עמדה נוקשה, הוא יגיד שיש

טעמים אלה ואלה, וגם אם הוא חושב שיש ספק בדבר הזכאות, יש לשלם סכומים מסוימים, ולכן

הוא פוסק לפי סעיף קטן (ב). לאחר שישה חודשים יבואו נציגי חברת הביטוח ויגידו: עבר הזמן

של הספק, עכשיו אדוני צריך להחליט לא על הספק אלא להחליט על לכאורה. זה מה שיקרה בפועל

אס נשאיר את הסעיף כמו שהוא? הרי לאחר שישה חודשים והוא לא יכול לקצוב. לו תשלומים תכופים

אפ יש לו ספק, אלא רק אם השופט יקבע עמדה. זאת אומרת שתתחיל להיות פסיקה על ההבדל בין

לכאורה ובין ספק בדבר זכאות לכאורה. דייר קלינג, זה לא רק ענין של אלגנטיות. תתפתח

תורה משפטית שלמה מה זה לכאורה ואיך הוא נקבע לעומת ספק בדבר זכאות לכאורה, כי הספק הופך

עכשיו למושג משפטי שגם הוא יחפש ייחוד משלו. אני מפחד מההתפתחות הזאת, מהר השלג הזה שאינני

יודע לאן יגלוש.

לכן אני אומר או שנקבל את הצעתו של היושב ראש, שאני לכאורה מוכן להסכים לה, רק שאני

שלא כמוסכם אינני רואה מיד את האפליקציה שלה בשטח, לחידוד הענין, להשאיר את סעיף קטן (א)

כמו שהוא, נסמוך על בחי המשפט שימצאו כי ה"לכאורה" די גמיש להכניס גם שיקולים של טובת

הענין, צדק ויעילות. או שנקל על בית המשפט ונלך לפי ההצעה שאני הצעתי, אני רק מבקש לדעת

אם יש בה היגיון ואם יש בה בעיות כלשהן, ובמקום לכתוב לכאורה, שהוא מושג שבמידה מסוימת
מגבש מצב, כאילו אמר השופט
שקלתי וישי לפני כבר ראיות ואני נוקט עמדה, אולי ניקח מושג

צנוע יותר - יש יסוד סביר לזכאות. זה לא לכאורה, זה לא מוחלט, אבל כיוון שיש יסוד סביר,

אני מוכן לתת את התשלומים התכופים.





ר. ריבלין;

הפרשנות טיל יטוד מביר תהיה פרולמבטית בדיוק כמו - - -
ד. ליבאי
יסוד זה מינימום, סביר זה ענין שבהיגיון. זה לא לכאורה, שזה כבר גיבוש החלטה על

סמך חומר.
היו"ר א. לין
נדמה לי שההבדל הזה הוא כבר בתחום האמנות.

ד. ליבאי;

יכול להיות. מצד אחד אני מושפע מאד מעמדת חברי שעוסקים בזה, שגורסים שטוב להשאיר

סעיפים קטנים (א) ו-(ב), אבל אני אומר שכמחוקק אני נוטה יותר לדעת היושב ראש, אני לא

רוצה שניצור מצבים ומושגים חדשים לבקרים. אינני יודע איך יתגלגל הדבר הלאה. אני מעדיף

שהמושג לכאורה ישלוט בכיפה ויישאר יחודי.

השאלה שאתם מתבקשים להשיב לנו עליה עכשיו היא, והיה אם נקבל את עמדת היושב ראש, או

את ההצעה שלי להשתמש במושג יסוד סביר, בלי לכאורה ובלי (ב), מה יכולות להיות ההשלכות

בפועל על המערכת?
ע. אליצור
רציתי רק להבהיר שמה שנאמר בסעיף קטן (ב) בענין הגבלת הזמן הוא שהתביעה צריכה להיות

מוגשת תוך שישה חודשים. אם תוגש התביעה תוך שישה חורשים, יכול בית המשפט לקבוע תשלום

תכוף לשנתיים.

ד. ליבאי;

רצונו של המחוקק הוא על סמך ספק לחייב חברות ביטוח לשלם במשך שנתיים? שנתיים זה

הרבה זמן.

י. לוי;

אני נוטה להצעה למחוק את סעיף קטן (ב) מכמה וכמה טעמים. לפי האמור כאן, אני חושב שלא

יהיה מקרה שבית המשפט לא יוכל לפסוק תשלום תכוף, כי כל מקרה שיגיע לבית המשפט אפשר לכלול

במטגרת של "ספק בדבר זכאותו לכאורה של המבקש", ואם השופט לא יקבע תשלום תכוף, זה יהיה

פתח לערעורים. תמיד אפשר למצוא נימוקים אחרים שיירשמו.

אנחנו קובעים כאן עקרון שמשלמים כסף לאדם שזכאותו עדיין רחוקה מלהיות מוכחת.

הכסף הזה לא יוחזר, או שיוחזר מקרן ציבורית. התשלום הזה ישולם לא שישה חודשים אלא שנתיים.

שנתיים ישלמו כסף מבלי שהוכח אפילו שהוא זכאי לכאורה, יש ספק גם בדבר זכאותו לכאורה.

אדם יקבל כסף במשך שנתיים, והוא לא יחזיר אותו. את הכסף תחזיר קרן. אנחנו פותחים פתח

לתשלומים בצורה קלה מדי. זה שינוי עקרוני.

אני חושב שבסעיף קטן (א) במסגרת "סבר בית המשפט כי לכאורה זכאי המבקש לפיצויים"

אפשר להתחשב במצבים מיוחדים ובדברים אחרים. לא צריך עוד להרחיב. אני מציע למחוק את סעיף קטן

(ב).



היו"ר א. לין;

ד"ר קלינג, אתה אמרת שאולי בתי המשפט לא יבינו את כוונת הסעיף הזה ויכנסו להליכים

ולפרוצדורה בדיונים רגילים. אולי אפשר לומר בסעיף ששמיעה של בקשות כאלה תעשו- בדרך

מקוצרת ולא בהליכי הפרוצדורה.
ד"ר ג. קלינג
גם היום כתוב שזה הליך מקוצר.

ר. ריבלין;

כפי שאמרתי קודם, אף כי אני חושב שיש הבדל בין (א) ובין (ב), אני בדעתו של היושב ראש

משום שאני חושב שהעקרון המשפטי שנקבע בסעיף קטן (ב) הוא מרחיק לכת, ואני לא הושב שזה

המקום שאנחנו נקבע עקרונות מרחיקי לכת כאלה.
א. דיין
אני בעד הסעיף כמו שהוא. מדובר בתשלום שלא הולף לאיבוד. מדובר באדם שנפגע בתאונת

דרכים. יש מקרים שלנפגע אין מקורות קיום, התאונה לא מוכרת לו כתאונת עבודה. הרי

המחוקק הביא לביטוי אח כוונתו בכך שהפך את החיובים האלה למוחלטים. המחוקק רצה שהנפגע

יקבל פיצויים, אם הוא אשם או איננו אשם. ראינו מה קרה מאז חוקק החוק, גם התשלום התכוף שנועד

למחיית הנפגע ובני משפחתו, גם אותו לא מקבלים.

אני בעד כל דבר שיכול להקל בקבלת תשלום תכוף. לדעתי, הסעיפים האלה יגרמו לכך שחברות

הביטוח ישלמו ולא ילכו לבית המשפט. עדיין יש כאן דברים משפטיים, יש דרישה שיירשמו טעמים

מיוחדים, צריך שתהיה זכאות לכאורה וספק בדבר זכאות לכאורה. זאת אומרת שיש כאן גם חומר,

זה לא איזה ענין שבכלל לא היתה תאונה. היהה תאונה, יש נפגע, ויש ספק בדבר הזכאות לכאורה.

למה לבטל אה המעיף הזה? האדם לא צריך להחזיר את הכסף, יש קרנית שהיא תשלם בסופו של דבר.

י. לוי;
זה רע מאד
הוא לא זכאי, והציבור ישלם.

א. דיין;

אם הוא בכלל לא זכאי, עדיין יש החייב של קרנית. לא מדובר פה באיזה תביעה להוצאת כסף

על ידי אדם שזה לא מגיע לו וכוי. לכן אני לא נרתע מהענין הזה. לדעתי, זה מוגדר יפה מאד.

יש "לכאורה", שם באמת צריך ראיות לכאורה. אבל אם בית המשפט, מטעמים מיוחדים, מחליט על תשלום

תכוף לאדם שנפגע בתאונת דרכים - למה לא? לדעתי, זה ימנע תביעות בענין תשלומים תכופים.

א. רובינשטיין;

אני תומך בעמדת היושב ראש. לחבר הכנסת דיין, יש כאן מצד אחד הפרה של עקרון משפטי,

ומצד שני, אנחנו חושבים שאת מקרי הגבול אפשר יהיה לפתור במסגרת זכאות לכאורה. צריך לזכור,

אין צדק אבסולוטי. אחת הבעיות של המערכת המשפטית שלנו היא שמרוב רצון לצדק אבסולוטי

היא עושה עוול לרבים משום שהיא סתומה לחלוטין. פשוט מאד, היא לא נותנת סעד לאנשים. אם אנשים

הגיעו לבית המשפט העליון בתביעות נזיקיל. בתאונת דרכים לאחר שבע שנים, בעיני זה העוול

המירבי, מרוב רצון לעשות צדק מוחלט לחלוטין.

לפי דעתי, סעיף קטן (ב) יגרום לגל חדש של התדיינויות. זה עקרון חדש וחדשני לגמרי.

אני לא מכיר דבר דומה לו. אני לא מכיר דבר כזה נשום מערכת משפטית. תראו מה יקרה סביב

הדבר הזה, יתחילו בתי משפט לפרש מה הכוונה, יגידו שצריכה להיות אחידות בפיסקה, יהיו

ערעורים. '"יל דברים הרבה יומר קטניט מזה ערערו ועשו אותם עילה להתדיינות ארוכה וממושכת, עם

דיונים נוספים. יש, חזקה שיש כוונה למחוקק, אבל באן אני עצמי לא יודע למה הכוונה.
א. ד י י ן
הכוונה לשלם.

א. רובינשטיין;

יש זכאות לכאורה.

אני רוצה לומר גם דבר על הכוונה לשלם. יש טעות אם חושבים שככל שמטילים יותר על המבטח

זה יותר טוב. הרי בסופו של דבר הציבור צריך לשאת בכל ההוצאות האלה. תטיל מס חדש

ותממן פיצויים לנפגעי תאונות דרכים - זה בעצם מה שאתה רוצה.

אני לא השתכנעתי שיש הצדקה לסעיף הזה. כל הדוגמאות שקיבלנו, אפשר לפתור אותן במסגרת

הכרעה שיפוטית.

היו "ר א. לין;

אני הושב שד"ר קלינג הגדיר את זה בצורה מדוייקת: זה בא לנוהות בתי המשפט.

א. רובינשטיין;

אבל אני טוען ההיפך, אני טוען שזה מזמין התדיינות. אם זה דבר שמי שמחוקקים אותו

לא יודעים מהו... הדוגמה היהירה שקיבלנו היתה בענין כלי רכב מנועי, שאר הבעיות כבר

הוכרעו, פיצוצים, מגע פיפי - לאהר שנים רבות, כל הבעיות האלה כבר הוכרעו. בשביל הדבר

השולי הזה אנחנו נכניס עקרון הדשני ומהפכני? אני לא יודע למה בית משפט לא יכול להכריע מה זה

כלי רכב? בשביל זה הוא קיים. זה ענין שיגרתי, ענין של יום יום. מחליטים בשאלות הרבה

יותר קשות-

אני תומך במחיקת סעיף קטן (ב)-
ח. מירום
אני תומך בהשארת סעיף קטן (ב). כל סעיף שיש לו אופי סוציאלי יש בו סיכון של תוספת

התדיינות וגם תוספת תשלום. לפי דעתי, זו מטרת הטעיף- אדם דלפון שקשה לו לטפל באיזו שהיא

נכות שנגרמה לו, ספק אס היא מקנה לו זכאות אבל היא נגרמה לו, יקבל סעד מבית המשפט.

יש סייג - מטעמים שיירשמו. יש אפשרות לרשום את הטעמים, ובכל זאת לתת איזה שהוא מענה

לבעיה. על כן לפי דעתי המטרה היא נכונה. אני לא מכחיש שיכול להיות שזה יוסיף התדיינות

גט באשר לסעיף הזה ולשיקול הדעת של בית המשפט. אבל אני חושב שמטרת הסעיף היא חשובה ,
שיוכל שופט להגיד
למרות שיש לי ספק באשר לזכאות לכאורה של האיש, בכל זאת

אני מחליט, בנסיבות המיוחדות שישנן, אני מחליט שישולם לו תשלום תכוף. צריך לזכור

שמדובר בתשלום תכוף.

הבר הכנסת לוי, גט סעיף קטן (גי) יכול לגרום מתן תשלום שאין לא הצדקה.

י. לוי;

שם הסבירות של, זכאות היא גדולה יותר.
ה. מירוס
לדעתי, בכעיף קטן (ב) יש נסיון ללכת עוד יותר לקראת מצבים מיוחדים ולתת להם מענה,

ואני בעד זה.



היו"ר א. לין;

כמה שאלות. אין ספק שאדם נפגע בתאונת דרכים --

מ. צלטנר;

גם בזה יכול להיות ספק.

היו"ר א. לין;

אני הבינותי שלפחות בדבר אחד לא צריך להיות ספק: שהוא נפגע בתאונת דרכים. עכשיו
אומרים לי
לא, די שהוא נפגע, ואפילו יכול להיות ספק אם נפגע. אס אלה הרמות של הספק,

הייתי חוטף את עמדתו של חבר-הכנסת רובינשטיין ללא שום היסוסים.

במקרה שלא ידוע מי הפוגע, נניח בתאונת פגע וברה, קרנית היא זו שחייבת לשלם. ואס כך,

מדוע קרנית לא נותנת את התשובה גם במקרה כזה? אם קרניה צריכה לשלם כשלא ידוע מי הפוגע,

ברור שאם התביעה מופנה לקרנית, אין צורך להוכיח מי הפוגע. ואז עולה השאלה לשם מה יתדיין

עם חברה כשלא בטוח אם פגעו בו או לא פגעו בו, שיתדיין עם קרנים.
י. לוי
קואלה. האם ניתן להגביל את בית המשפט במקרה של ספק בדבר זכאות לכאורה, שהסעיף הזה

יהיה תקף בתנאי שהדיון בתיק יסתיים תוך שלושה חודשים?
מ. צלטנר
אין שליטה.
א. רובינשטיין
התשובה שלילית חד-משמעית.

היו"ר א. לין;

אם אין לחברי הועדה שאלות נוספות, נעבור לשמיעת תשובות.
דייר ג. קלינג
מה צריך לומר לבית המשפט? לצערי, המחוקק ניסה לומר אבל בתי המשפט לא הבינו. בסעיף

בחוק הקיים קודם כל קראו לזה תשלום תכוף, ואחר כך גם כתבו שייקבע סדר דין מקוצר. לא חשוב

כרגע אם המינוח היה נכון או לא, אבל רצו לומר לבתי המשפט שזה ענין קצר. בתי המשפט קיימו

דיונים ארוכים, ובית המשפט העליון תמך בזה. רק לפני כשנתיים בית המשפט העליון החליט

שאפשר גם להציג שאלונים וגילוי מסמכים במסגרת תהליך שצריך להסתיים תוך זמן קצר.

אם רוצים שבתי המשפט יבינו, ומכיוון שאי אפשר להגיד להם את הדברים שנאמרו כאן

בועדה, צריך לומר להם את זה בחוק עצמו. לי נראה שזאת הדרך היחידה.

השאלה של חבר-הכנסח לוי היא בעצם השאלה מה ההבדל בין (א) ובין (ב). אני חושב שההבדל

הוא בעיקר בפן המשפטי. אני מסכים שמדובר בארס שנפגע, הוא מוכרה להראות שהוא נפגע, יש לו

מסמכים ר3ואיים, ואם לא ישכנע לכאורה את בית המשפט, בית המשפט לא יפסוק לו תשלום על סמך

הספקות שיש לו. ובכן, מדובר באדם שנפגע, אבל - - -



ח. מירום;

יכול להיות מצב שהשופט לא; יהיה כל כך בטוח אם מדובר בפגיעה של ממש.

ד"ר ג. קלינג;

על מנת לזכות בתשלום תכוף צריך להצביע על צרכים. הרי לא מדובר באדם שרוצה פיצויים

על כאב וסבל, ואז יש ספק אם הנאורוזה שלו היא תוצאה מהתאונה או מסיבה אחרת. מדובר באדם

שמבקש לצרכי מחייה או שהיו לו הוצאות. לא יעלה על הדעת שמדובר באדם שלא נפגע ובית המשפט

בכל זאת יפסוק לו תשלום.
היו"ר א. לין
איך אתה יודע מה יקבע בית המשפט? איך אתה יודע איזו פרשנות יתן בית המשפט?

דייר ג. קלינג;

לי נראה שהבעיה עליה צריך סעיף קטן (ב) לענות היא הבעיה המשפטית. אני מצטער לאכזב

את חבר-הכנסת רובינשטיין, אני תושב ששתים או שלוש שנים לאתר הפסיקה המקיפה של בית המשפט

העליון בקשר להגדרה של תאונת דרכים, אנחנו נעמוד שוב בפני מצב כזה שיהיו פסקי דין נוספים

לאחר שתתעוררנה בעיות נוספות. מזה אין מנוס, וזה קשור לעצם החבות. אבל את החריש הזה לא

צריך לעשות בקשר לתשלום התכוף- לכן החוק עדיין איננו סגור, מהבחינה של עורכי הדין

ובחי המשפט.

בהצעת החוק יש סעיף 7, הועדה עוד לא הגיעה אליו, אבל יש עכשיו כוונה להרחיב אותו

במידה מסוימת. סעיף 7 עוסק במקרים שבהם אין מחלוקת שאדם נפגע, אבל משיקולים של מדיניות
המחוקק אומר
הפתרון בשבילך הוא לא בחוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים או בפקודת הנזיקין.

לא מדובר באדם שלא נפגע ולא מגיע לו פיצוי, אלא עומדת השאלה דרך איזה צינור.

הפתרון שמוצע בסעיף 5ז., דהיינו שמאחורי כל הבעיות האלה תעמוד קרנית, הוא פתרון

שלא קל היה לשכנע לקבלו לא את הברות הביטוח, לא את אבנר ולא את קרנית. גופים אלה שמכירים

את המצב בשטח ורצו לתרום תרומה, לא כספית, אבל לתרום תרומה על מנת להקל פעל בתי המשפט,

הכירו בדרך הבלתי שיגרתית שלא מקובלת עליהם, על מנת לתת את הפתרון - שחברת ביטוח תשלם גם אם

יכול להיות שבסופו של דבר לא תחויב, ושקרנית תעמוד מאחרי זה. אני מסכים שמדובר במקרים

שוליים, מדובר במספר קטן יחסית של מקרים שבהם בית המשפט יתן תשלום תכוף לפי סעיף קטן

(ב) ולא היה נותן אחרת. אבל בהרבה מאד מקרים אחרים שאינם שוליים ידון בית המשפט בשאלות שאין

שום חשיבות חברתית לדון בהן לענין התשלום התכוף, יאמר: כאן אין לי ספק ואני מחליט שיש

חבות, ובאותם מקרים רבים יהיה בזבוז זמנו של בית המשפט.
ע. אבל
בזמנו אנחנו אמנם הסכמנו, אבל הסכמנו בקושי גדול. סעיף 5ג., שהוא חדש, שאומר שהחלטת

בית המשפט בבקשה לתשלום תכוף לא תהווה מעשה בית דין לגבי התביעה העיקרית, אני מניה שהוא

יקל הרבה על בית המשפט לפסוק בענין תשלוט תכוף. קודם באמת פחדו לפסוק בענין זה כי לכאורה כבר

הכריעו שהיתה תאונת דרכים, ואז צריך היה באמת לשקול את כל השיקולים המעמיקים. אם אומרים

עכשיו שזה לא מעשה בית דין, יהיה הרבה יותר קל לבית המשפט לקבוע החלטות בנושא זה, גם

לפי סעיף קטן (א).



מ. צלטנר;

היושב ראש שאל שלוש שאלות שעדיין לא ענו עליהן: א. אם יכול להיות שאין נפגע;

ב. אם יכול להיות שאין תאונת דרכים; ג. למה הדדישה לא תהיה ישידות מקרנית. אביא

דוגמאות מהחיים.

מקדה דאשון. אני יכול אפילו להגיד את שם האיש, כי הוא כבד לא בין התיים. יפת נגד

נפגע בשעה 12 בלילה, הלך מכות בדיסקוטק, שברו לו את הצלעות. למחרת בא סיפור על תאונת דדכים,

לא היה ולא נבדא.- הוא יכול לבקש תשלום תכוף, הוא פצוע, הוא נפגע, בזה אין ספק, הוא

צדיך כסף לצדכי מחיה.

מקדה שני. אשה נפגעה. למעשה לא קדה לה שום דבד, וזה התבדד בדיעבד. היתה טענה שכלי דכב

נגע בה, היא פגועה, והביאה אפילו חוות דעת שיש לה % 100 נכות פסיכיאטרית, ניורולוגית וכדומה,

לדבות חוות דעת של מומחה מוסכם. בסופו של דבד התברר שכל העסק היה _______ ואין בכלל

נפגע.

ועכשיו לשאלה השלישית. כפי שאמד מד אבל, פה נעשה דבד הדיג - משלמים כשאין בטחון שאמנם

צדיך לשלם. חברות הביטוח אמדו, ובצדק, אם בסופו של דבר מתבדר שהם לא צדיכים לשלם, למה שזח

יפול עליהן, הרי הן חבדות מסחריות. קרנית אמרה: בסדר, אנחנו נהיה מוכנים לשלם, אבל אנחנו

לא מוכנים לשלם כדבד שבשיגדה. לא יתכן שבכל מקדה שחברת הביטוח הגיד: אין אחדיות, יש ספק,

קרנית תשלטה ואולי בסוף תקבל בחזרה מחברת הביטוח. אמרנו שאת זה נשאיר לבית המשפט.

בית המשפט יראה שלכאורה יש אחריות לחברה, יטיל את התשלום על החברה. אם בסופו של דבד יתברר

שאין אחדיות, יחזדו לקרנית. אם יראה בית המשפט שלכאורה אין אחריות לחברה, יטיל על קרנית.

להטיל באופן אוטומטי את כל המקרים האלה על קרנית, זו מעמסה יותר מדי גדולה על הציבור.

מה שמוצע כאן זה פתדון ביניים.
ד. ליבאי
מההצעות שעומדות לפנינו, אני נוטה להצעה של היושב ראש, להסתפק בסעיף קטן (א).

לאחר הדברים שאמר חבר-הכנסת דיין שלכאודה נוטה יוחד לגישה סוציאלית, אני דוצה לומד מה קשה

לי בענין הזה. אני לא עוסק כאן בחוק עזרה סוציאלית ולא בביטוח לאומי גרידא. אני עוסק כאן

בחוק שכוונת המחוקק היתה, כפי שנאמר בסעיף 2, שהמשתמש ברכב מנועי חייב לפצות את הנפגע על נזק

גוף שנגרם לו בתאונת דדכים שבה מעודב חדכב. אבל לא חובה אבסולוטית אלא אם היו האלמנטים:

נזק גוף, תאונת דרכים, רכב מעורב. ועוד לא אבסולוטית, כפי שנאמד בסעיף 7 שנפגעים אלה

ואלה אינם זכאים לפיצויים על פי חוק זה: ויש שורה של חריגים: מי שהרכב שימש לו לביצוע

פשע, מי שנהג בדכב כשאין לו רשיון נהיגה וכו'. המחוקק קבע למי מגיעים פיצויים. עכשיו

אנחנו לא עוסקים בשאלה למי זה מגיע. אין פה שום הצעה לתקן בענין זה. יש נורמות, לאלה

ואלה מגיע.

עכשיו אומדים שעד שתתבדד התביעה יעבור זמן, המציאו את הפטנט של תשלום תכוף. למי

מגיע תשלום תכוף? למי שמגיעים לו פיצויים על פי החוק. כיוון שאין לנו זמן לנהל את התביעה

ולא רוצים שתתנהל כולה, מוכנים להקל: ישלמו תשלום תכוף לא למי שמגיע, אלא למי שלכאורה מגיע.

עד כאן אני מוצא היגיון.

אני מוצא פסול הגיוני ואפילו מוסדי וחינוכי בזה שנגיד: לא דק שלא מגיע לך מכני שלא

הוכחת, לא דק שלא לכאורה מגיע לך, אלא יש ספק בדבד הזכאות לכאורה, וכבר אנחנו מורים לתת

לך כסף.

אם רוצים לשנות אח הדברים, שנו את הקריטריונים בסעיף 2 ובסעיף 7 לחוק.
א. דייז
גם לכאורה זה ספק.



ד. ליבאי;

לכאורה זה מושג משפטי ברור לשלב מוקדם. אומרים: מגיע לך בשלב זה,לצורך תשלומים

פחותים, אני מסתפק בלבאורה, שהוא מושג משפטי גמיש מאד אבל מוכר מאד . אבל להצהיר

שהמחוקק אומר שאם לשופט יש בכלל ספק אם מגיע לאיש משהו, המחוקק מורה לשלם לו - לפי דעתי

זו חריגה מכל מטרות החוק.
א. דייז
מטעמים מיוחדים.

ד. ליבאי;

זה לא חשוב. אני מציע לקבל את הצעת היושב ראש.
היו"ר א. לין
נצביע.

הצבעה

בעד אישור סעיף קטן (ב) - 2

בעד מחיקת הסעיף - 4

הוחלט למחוק סעיף קטן (ב) לסעיף 5ב.

האם אפשר באיזו שהיא צורה לתת ביטוי לרצון שהדיונים במסגרת התשלום התכוף יהיו

דיונים קצרים, שלא על פי דיני הראיות והפרוצדורה בדיון משפטי רגיל?

ע. אליצור;

לפי סעיף 5ו. מוסמך שר המשפטים לקבוע בתקנות "סדר רין מיוחד בבקשה לתשלום תכוף #.

היו"ר א. לין;

הוא כבר קבע?
ע. אליצור
הוא יקבע.
היו"ר א. לין
נדון כשנגיע לסעיף 5ו. בסעיף 5ב. מחקנו את סעיף קטן )ב), אם כי היו הרבה

ספקות והרבה היסוסים, הגענו להכרעה לאחר שקיימנו דיון די מעמיק בס.עיף. סעיף 5ה.

כבר אושר. אנחנו עוברים לסעיף 5ו.

(קורא סעיף 5ו. - תקנוה)



א. רובינשטיין;

מכיוון שאני צופה כגר פני העתיד, אני חושכ שצריך לכתוב במפורש שבסדר דין מיוחד

בבקשה לתשלום תכוף אפשר לוותר על שאלונים וגילוי מטמכיט.
י. לוי
בתקנות.
מ. צלטנר
יש פסק דין שאומר שמותר לעשות את זה, וזה פוגע בדיון.

ת. מירום;

אתה רוצה להכניס את זה בחקיקה ראשית?

מ .צלפנר?

אם משרד המשפטים יתחייב לכלול את זה בתקנות - - -
א. רובינשטיין
אם משרד המשפטים יקבע את זה בתקנות, האם אין חשש שזה אולטרה-וירס?
ע. אליצור
זה יהיה אינטרה-וירס. רציתי להפנות את תשומת לבבם שגם היום קיימות תקנות פיצויים

לנפגעי תאונות דרכים ( סדר דין מקוצר לתשלום תכוף). אנחנו מתכוונים להחליף אח התקנות

האלה בתקנות חדשות.
היו"ר א. לין
מה הבעיה לכתוב בסעיף ההסמכה הזה שבו מדובר על סדר דין מיוחד, לתת ביטוי גם

לכך שהכוונה היא לשם יעילות ומהירות הדיון-

ע. אליצור;

סדר הדין קבוע בתקנות מדר הדין האזרתי, ולא בחוק. לא כן בסדר הדין הפלילי.
היו"ר א. לין
פה אנחנו קובעים סעיף הסמכה, וחבר-הכנסת רובינשטיין מציע שההסמכה תהיה במסגרת

מסוימת, השאלה היא למה לא נאמר: סדר דין מיוחד לשם ייעול וקיצור הליכי הדירן בבקעה

לתשלום תכוף. אם קביעה כזאת בתקנות לא תהיה אולטרה-וירס, אין בעיה.
ר. מלחי
בסעיף קודם במקום שדובר על צרכי מחייה, הוספנו גם סיעוד. הייתי מוסיפה סיעוד גם

בסעיף קטן (2) ל-5 ו.



ע. אליצור;

הסיעוד הוסף בסעיף 5(א) לצרכי ריפוי, לא לצרכי מחייה.
ר. מלחי
אף על פי כן, אולי צריך להוסיף הגדרה לענין סיעוד.

היו "ר א. לין ;

הגדרה על פי התקנות תקל על בתי המשפט, והרי אנחנו רוצים דיון מהיר. אם תהיה כאן הגדרה של

סיעוד, זה יקל על בית המשפט, זה יחסוך ויכוחים.
ר. אברמסון
גם לגבי ריפוי יש אותה בעיה. כיוון שצרכי מחיה זה מושג רחב מאד, היתה כוונה להגדיר

אותו. אם מוסיפים פה סיעוד, צריך להוסיף גם ריפוי.
היו"ר א. לין
גס סיעוד זה מושג רחב מאד. ריפוי הוא מושג מצומצם יותר. אני חושב שאין מניעה להוסיף

כאן גם סיעוד. אם לא ירצה השר להגדיר בתקנות, לא יגדיר. בענין זה אין מקום לויכוח סוער מדי.
א. רובינשטיין
אנחנו דנים כאן בדבר תכליתי. האם משרד המשפטים מתכוון להתקין את התקנות כך שיוצאו

מהענין השאלונים וגילוי מסמכים? פה הייתי רוצה לרקורד התחייבות כלפינו.
היו"ר א. לין
אני מציע להוסיף בסעיף הזה שהתקנות יהיו באישור ועדת החוקה חוק ומשפט. הבקרה שלנו

תהיה הרבה יותר יעילה אם התקנות יובאו לאישור הועדה.
ש. גוברמן
זה מכביד על המכניזם.
היו"ר א. לין
זה לא יכביד. הועדה הזאת תעבוד, וזה לא יהיה כל כך קשה. נראה אם התקנות מתאימות

למטרה הכללית. כמה זמן דרוש לאישור של תקנות?
ע. אליצור
רציתי להסב את תשומת לבכם ששום סדרי דין עד היום לא היו טעונים אישור הועדה. אפילו

תקנות סדר הדין האזרחי, חמש מאות תקנות, גם הן לא טעונות אישור ועדת החוקה.
א. רובינשטיין
לקבוע, שחקנות כאלה יהיו באישור הועזה " זה מרחיק מאד לכת אנחנו לא מאשרים תקנות סדר

דין אזרחי.
ד"ר ג. קלינג
כל התקנות לפי חוק פיצויים לנפגעי האונות דרבים, גם תקנוה דיוניות כמו לענין מומחים

רפואיים, טעונות אישור על הועדה. שנית, ההגדרה של צרכי מחייה, ועכשיו גם סיעוד,

זה ענין מהותי ולא דיוני.

ע. אליצור;

תקנות פיצויים לנפגעי תאונות דרכים (סדר דין מקוצר לתשלום תכוף) אינן באישור

ועדת החוקה הוק ומשפט, מפני שזה נוגע לסדר דין. יש לנו די הרבה חוקים שבהם יש

צורך באישור ועדה מועדות הכנסת לענין תקנות, אבל סדר הדין הוא בסמכות שר המשפטים לבדו,

בלי אישור.
א. רובינשטיין
אני תומך בזה. אחרת נסתום את הועדה. אני רק מבקש שמשרד המשפטים יחליט מה רוצים

לעשות ושיודיעו לנו מראש.

היו"ר א. לין;

אני מקבל את העמדה הזאת. חבר-הכנפת רובינשטיין, אתה רוצה שיתנו הצהרה כאן במקום?

יש להם סמכות? אפשר רק לבקש שיגבשו עמדת המשרד ויודיעו לנו לישיבה הבאה. הם לא יכולים

כרגע להתחייב.
י. לוי
אם הוכח שהשאלונים זה הגורם שמעכב, ואנחנו לא רוצים לקתת לעצמנו סמכות לבדוק

תקנות סדרי דין, אולי להכניס הוראה בחוק העיקרי. אם לא, אולי אפשר לקבל תשובה ממשרד

המשפטים. תמיד יש לנו אפשרות להכניס את זה לחוק.
היו"ר א. לין
אני חושש לכתוב חוק שייראה קצת מגוחך. אנחנו נכתוב בחוק שלא יגישו שאלונים? יש גם

דברים אחרים בסדרי דין, שגם הם מורכבים, כמו הודעה מראש על בקשה להודות בעובדות, גילוי

מסמכים וכו', אם תשאל אוחי, אני הייתי מעדיף שהועדה תבקד את הענין. אם הועדה לא רוצה, לא

תבקר. לפי דעתי, דיון כזה צריך לעשות כמו שעושים דיון דחוף, במסגרת של תצהירים, ורק אם

יש צורך בשמיעה ובחקירה - - -
מ., צלטנר
זו הכוונה-
היו"ר א. לין
ברור שזו הכוונה. נסמוך על משרד המשפטים שלא יסתור את החוק.
ע. אליצור
כל כוונת החוק הזה היתה לדיון דחוף. נדון בענין בועדה שדנה בכל הנושאים, נתשוב איך

לעשות זאת.

הוחלט בסעיף 5ו. בפיסקה (2) להוסיף הגדרה של סיעוד.

נפסיק עכשיו את הישיבה ונחדש אותה בשעה 13:30.

(הישיבה נפסקה בשעה 00:13)
היו"ר א. לין
אני מחדש את הישיבה"

(קורא סעיף 5ז" - זכות חזרה בתשלום תכוף)
ע. אליצור
בסעיף קטן (א), במקום לכתוב "נדחתה התביעה" ברישא, לכתוב: ביטל התובע את התביעה

העיקרית או שהיא נדחתה לאחר שהנתבע כבר שילם לתובע... זה מתאים למה שהיה לנו בסעיף

קודם, כאשר דיברנו על ביטול בסעיף 5ב.(ג). זאת אומרת, לכלול כאן גט את המקרה

שהוא אמנם הגיש תביעה אבל לאחר מכן ביטל אותה, כאילו לא הגיש.
היו"ר א. לין
אנחנו קובעים כאן זכאות לקבל התזר תשלומים. לאחר שקובעים מתי יהיה נתבע זכאי לקבל

חזרה תשלומים, ברור שרק במקרים אלה יהיה זכאי לקבל חזרה. אנחנו צריכים לשאול את עצמנו

אם זה מכסה את כל האפשרויות.
ר. אברמסון
נדמה לי שהכתוב כאן לא מכסה סיטואציה שהתובע בכלל לא מגיש תביעה עיקרית. הוא קיבל

תשלום תכוף לפני שהגיש תביעה עיקרית, הוא לא מגיש תביעה עיקרית. גס במקרה זה צריך להחזיר

תשלומים.
ר. מלתי
בסעיף 5ב.(ג) כבר אמרנו שהוא צריך להחזיר את הכספים בשני מקרים: אם לא הגיש תביעה

ואם הגיש; תביעה וביטל אותה. את שני המקרים האלה צריך להוסיף לסעיף 5ז.
ע. אליצור
זה מה שהצענו.
ר. מלחי
שלושה מקרים זכאי הנתבע להחזר תשלום: אם התובע לא הגיש תביעה, אם הגיש ונדחתה התביעה,

אם הגיש וביטל. לזה צריך להוסיף שאם התובע לא יכול להחזיר את הכסף, הנזק יפול על קרנית.

זה כתוב לגבי האפשרות שהתביעה נדחתה, וצריך להוסיף את שני המקרים האחרים.
היו"ר א. לין
יש פה שני מישורים; האחד, באיזה מקרים יכול נתבע לבקש החזר תשלומים, וההוראה צריכה
לכסות את כל המקרים
השני, מי צרייך לשלם בחזרה - בזה עוסק סעיף קטן (ב). השאלה אם צריכה

להיות הקבלה, גט מהתובע, גם מכ,י שאחראי לפי פקודת הנזיקין וגם מהקרן. מה ההגיון בכך

שהקרן, כמשמעותה בפרק ג', צריכה להחזיר את הכספים האלה? אני מתכוון למקרים ששילמו

סכומים לאיש שאולי בכלל לא נפגע בתאונת דרכים. הרי קרנית משלמת לנפגעי תאונות דרכים.

איך אפשר בכל מקרה לחזור לקרנית?
ד"ר ג. קלינג
הקרן הסכימה, על מנת להקל את התהליך.
היו"ר א. לין
אני שואל שאלה אחרת. האיש לא נפגע כלל בתאונת דרכים. הוא נפגע, אבל לא בתאונת דרכים,

והוא קיבל תשלום תכוף. עכשיו אומרים שמי ששילם לו יכול לחזור לקרנית, למרות שזה מכלל

מחוץ למסגרת של תאונות דרכים. מה ההיגיון בזה?
ר. מלתי
בכל המבנה של החוק הזה ראינו אה קרנית ככתובת למקרים שחברות הביטוח הן לא הכתובת

הנכונה, כי הן חברות שפועלות על במים מסחרי.
מ. צלטנר
חבלות הביטוח היו מוכנות לשחק אח המשחק הזה עד גבול מסוים, במלים אחרות, מוכנות

לשלם תשלומי ביניים. אבל אם בסופו של דבר יתברר שלא היתה כלל תאונת דרכים, או שלא

היה נפגע, או שבכלל לא צריך היה לשלם על פי החוק הזו;, אמרו החברות: אנחנו גופים מסחריים,

אנחנו מוכנות לשלם בינתיים, אבל אם בסופו של דבר יתברר שאין מקור אחר, אז נפנה לקרנית.

קרנית הסכימה, בהיותה גוף ציבורי היא הסכימה.
מ. כהנא
בעקרון השאלה של היושב ראש היא במקומה, הכוונה היא שקרנית באמת לא תכסה דברים

שהם מחוץ לנושא תאונות דרכים. אבל אפשר להסתכל על זה גם בצורה אחרת. אותו כסף שהלך לאיבוד

מפני שבטעות שילמנו למישהו, זו עלות מסוימת של החוק הזה כי את זה אנחנו רוצים לתת לאזרחים.

כל עלות בזאת שאיננה עסקית, היא נופלת על קרנית. הנכונות שלנו לשלם גם במקרים שיש ספק,

הם חלק מן העלוה של החוק.
היו"ר א. לין
זה מחזק אותי בדעתי שהתיקון שעשינו בסעיף 5ב. היה במקום.
ע. אליצור
בסעיף 5ז.(ב) יש גם תשובה על השאלה הזאת: "שילמה הקרן תשלום תכוף לתובע או החזירה

תשלום כאמור לנתבע לכי סעיף קשן (א), תהא לה זכות חזרה על התובע או על מי שאחראי לנזק לפי

חוק זה".
היו"ר א. לין
זה פתרון חלקי. לא היו נותנים אפשרות לפנות לקרן אלמלא התעוררו ספקות אם אפשר לגבות

בחזרה ממי שקיבל את הכסף.

אנחנו אומרים בסעיף זה הזכות לתבוע בחזרה, כפי שאמרה גב' מלחי, תהיה אם - א. בכלל

לא הוגשה תביעה; ב. הוגשה תביעה ובוטלה; ד. נדחתה התביעה. בכל אחד מהמקרים האלה יכול

הנתבע ששילם לתבוע החזר מכל אחד מהשלושה שמפורטים בסעיף. יש הערות?
ד"ר ג. קלינג
יש בעיה של לוח זמנים. אם נאמר "לא הגיש", השאלה עד מתי לא הגיש. אם אנחנו אומרים

ביטל, אולי מחק את התביעה בגלל נימוק פורמלי והוא מגיש תביעה אחרת, ואולי גם רצוי

שיגיש את התביעה בבית משפט אחר. לכן צריך לקבוע איזה שהוא לוח זמנים להתגבשות של הזכות

הזאה. אם התביעה העיקרית נדחתה, אין בעיה. אבל בשני המקרים האחרים צריך לקבוע איזה

שהוא זמן.

ד. אברמסון;

בית המשפט קובע מועד להגשת התביעה. הוא יכול להאריך אותו, אבל מועד חייב להיות .צריך

להגיש לבית המשפט בקשה להארכת מועד.
ד"ר ג. קלינג
צריך לכתוב: לא הגיש במועד שקבע בית המשפט. ומה בדבר ביטול?

היו"ר א. לין ;

ברור שהכוונה היא שיש זכות הזרה אם לא הגיש תביעה במועד שקבע בית המשפט.
ר. מלווי
קבענו את זה בסעיף 5ב(ג). אולי צריך לקשור את ההוראה בסעיף 5ז. לסעיף 5ב(ג).
היו"ר א. לין
זה מה שביקש ד"ר קלינג, ואני חושב שאין בזה בעיה.
מ. צלטנר
אני שואל אה עצמי אם לא כדאי אפילו להרחיב את הזכות. כתוב: מי שאחראי לנזק על פי

פקודת הנזיקין. עכשיו עלתה בי המחשבה שאולי כדאי לכתוב: בנזיקין. יכול להיות שיש אחריות

של יצרן, שבגלל פגם נרכב נגרמה תאונה והוא אחראי. למה לא לתת במקרה כזה גם אפשרות לחזור

למישהו שאחראי לא על פי פקודת הנזיקין?
היו"ר א. לין
השאלה במקומה. אם הוא אחראי, מה זה משנה אם הוא אחראי על פי פקודת הנזיקין, די שהוא אחראי

על פי חוק. אין צורך להגביל אה זה לפקודת הנזיקין. נכתוב: מי שאחראי בנזיקין"
ד"ר ג. קלינג
עקב האיזכור של פקודת הנזיקין יש בעיה אחרת, שכאן אין לה פתרון ברור. לפי סעיף 7

יכול להיות שמדובר בתאונת דרכים ושעל פי כל המבחנים הנפגע צריך היה לקבל פיצויים, אלא

שהוא נסע לבצע עבירה ולפיכך דחה בית המשפט את התביעה העיקרית. יש לו עילת תביעה לפי

פקודת הנזיקין, לכן אין שום היגיון לדרוש ממנו שיחזיר את הכסף שקיבל.
היו"ר א. לין
אם יש לי עילה אחרת, יגיש תביעה אחרת. אנחנו לא יכולים לפתור לו את הבעיה במסגרת

החוק הזה.



מ. כהנא;

אפשר לתאר מקרים שונים. יכול להיות שהתביעה נדחתה באופן חלקי, ועד לאותו מועד שולם

לו יותר ממה שמגיע לפי חשבון סופי. יכול להיוח -"צריך לנסח את הדברים אחרת, ובמקום

להזכיר את כל האפשרויות, פשוט לומר: אם שולמו לאדם סכומים שלא מגיעים לו, יש זכות

תביעה- בל להכנס לענין העילה. הזכרתי אפשרות אחרת, יכולות להיות עוד אפשרויות.

היו"ר א. לין;

אני נציע שנוסיף: אט שולם לו במסגרת התשלומים התכופים מעבר למה שנפסק בתביעה העיקרית.

כלומר, נוסף מקרה רביעי על השלושה שציינו, שבמסגרת התשלומים התכופים האיש קיבל מעבר למה

שנפסק לו בתביעה העיקרית. נוסיף סיטואציה רביעית.
ע. אליצור
שאלה לצורך הניסוח. בזמנו החליטה הועדה בענין 5ב(ג) ושם אמרנו: "שולם כבר למבקש

תשלום תכוף, יהיה הנתבע זכאי להחזרתו כאמור בסעיף 5ז." האם צריך למחוק אה זה בסעיף 5ב(ג.)

ולהכניס כאן? שם הסדרנו את כל הענין של מי שלא הגיש את התביעה העיקרית.
היו"ר א. לין
נדמה לי שהסעיף הזה עונה על כל הבעיות. אני מציע שתבדקו, אבל לי נדמה שזה עונה על

כל הבעיות. אם הוא לא עונה, נשאיר את ההוראה בסעיף 5ב(ג).
ר. מלחי
ד"ר קלינג העלה את האפשרות שמי שביטל תביעה, הגיש אחרת במקומה. אנחנו יצאנו מהנחה

שאחרי שהגיש פעם אחת לגבי התשלום התכוף, לא התביעה העיקרית, הוא גמר, לא יוכל שוב לשחק

עם הענין הזה. אם רוצים להתייחס למקרה שביטל והגיש תביעה אחרת - - -
ד"ר ג. קלינג
לא. אני מקבל מה שנאמר כאן.
היו"ר א. לין
הוחלט בסעיף 5ז. א, , לציין ארבעה מקרים בהם יש זכות חזרה: לא הוגשה תביעה במועד שקבע / בית המשפט,

הוגשה ובוטלה, הוגשה ונדחתה על ידי בית המשפט, במסגרת התשלומים התכופים שולם יותר

ממה שנפסק בחביעה העיקרית; ב- בסעיף קטן (א) , במקום "מי שאחראי לנזק לפי פקודת הנזיקין"

יבוא: מי שאחראי בנזיקין; ג. לבדוק את הקביעה שנוספה לסעיף 5ב(ג).
מ. צלטנר
לאור התיקון בסעיף קטן (א), צריך לכתוב ב-(ב): מי שאחראי בנזיקין או על פי חוק
ע. אליצור
אני רוצה להזכיר שלמר צלטנר היתה עוד הערה לסעיף קטן (ב): וחבותם כלפיה על פי חוק זה

תהא ביחד ולחוד.



מ. צלטנר;

נכון, החנות צריכה להיות באחריות מוחלטת, כי הרי הקרן משלמת באחריות מוחלטת. לכן

אם שילמו, זכות החזרה צריכה להיות מקבילה.
היו "ר א. לין
אם שילמה הקרן תשלום תכוף לתובע, למה תהאה זכות חזרה על התובע?
מ. צלטנר
מאותה סיבה שחברת ביטוח משלמת גם כשהענין לא ברור. בית המשפט מחליט שאין לענין

זה חברת ביטוח, אבל הוא רואה לפניו אדם שנפגע, נניח שנפגע בתאונת פגע וברח, לכאורה

הפוליסה לא מנסה אה המקרה הזח, והוא אומר: קודם כל אני מחייב את הקרן לכאורה.

היו"ר א. לין;

אם שילמה הקרן תשלום תכוף לתובע, יש לה זכות חזרה על התובע?

מ. צלטנר;

אם בסופו של דבר מתברר - - -
היו"ר א. לין
זה לא כתוב כאן.
מ. צלטנר
אתה צודק. צריך להוסיף.
היו"ר א. לין
הכוונה היא רק לאותם מקרים לפי סעיף 3ז(א).
ע. אליצור
אם כתוב "לפי סעיף קטן (א)", זה מתייחס גם לרישא.

היו" ר א. לין;

זה לא ברור,
מ. וירשובסקי
צריך לכתוב: הכל לפי סעיף קטן (א) .
ע. אלי צור
נכון.
היו"ר א. לין
אני לא רוצה שנעסוק כאן בניסוח. אני רוצה שברור יהיה שמדובר רק במקרים לפי סעיף

קטן (א). התיקון שהציע . עו"ד צלטנר מתקבל?
דייר ג.. קלינג
לדעתי, התיקון צריך להתקבל.

אני מבקש להעיר עוד שתי הערות. הערה אחה מהותית. לפי הכתוב בטעיף קטן (ב) לקרן יש

זכות חזרה על התובע או על מי שאתראי לנזק לפי חוק/זה. אם יש מי שאחראי לנזק לפי חוק זה,

מדוע שהקרן התזור על התובע? אין בזה שום היגיון- מדוע לא תחזור על מי שאחראי לפי החוק?

היו"ר א. לין;

אני חושב שהתשובה פשוטה. פה מדובר בתשלום שהם שילמו אף כי לא היו חייבים בו. אדם קיבל

כסף שלא צריך היה לקבל. למה לשלוח את הקרן למישהו אחר? הקרן תנחר על פי נוחותה את מי היא

רוצה לתבוע. הרי כל התשלום לא היה במקומו. הרי הסער התכוף כולו נלווה לתביעה העיקרית, מרגע

שנפלה התביעה העיקרית, אדט קיבל כסף שלא מגיע לו, למה לשלוח אח:/ למישהו אחר?
דייר ג. קלינג
היתה טעות בענין חברת הביטוח, התברר שאחראית חברת ביטוח אחרת. אני לא מדבר עכשיו על

היגיון צרוף אלא על הבחינה המעשית. הרבה יותר מעשי שקרנית תפנה לאותה חברת ביטוח שהתברר

שהיא חייבת, כי מדובר בחבות על פי חוק זה. לא מדובר בחבות לפי פקודת הנזיקין או משהו אחר - -

מ. צלטנר;
כן מדובר. כבר שינינו והוספנו
לפי חוק זה או בנזיקין.
דייר ג. קלינג
גם אם נאמר בנזיקין, נראה לי הרבה יותר פשוט שקרנית לא תחנך - לקרנית יש גישה חינוכית

לתובעים שמגישים תביעות שלא כדין - אני חושב שהתפקיד לגל קרנית לא לחנך אלא לנסות לגבות

את הכסף בחזרה.
היו"ר א. לין
מי שאחראי לנזק לפי חוק זה - משמעות הדבר שהוא היה צריך לשלם על פי החוק הזה, ואז באמו

אין נימוק . , למה לחזור על התובע שקיבל את התשלומים התכופים. אם מדובר באדם שהיה אחראי

לנזק לא על פי חוק זה אלא על פי חוק אחר, זה ענין אחר. אבל אם היה אחראי על פי חוק זה, אני

חושב שהשאלה של ד"ר קלינג היא במקומה: למה יתבעו את התובע, למה לא יחזרו על מי שצריך היה

לשלם?
מ. צלטנר
הרי קרנית לא תחזור על התובע כשיש לה חברת ביטוח. שום אדם שיש לו היגיון לא יחזור על

התובע, כשקרנית גובה בסך הכל 1% או 2% ממה שהיא משלמת לתובעים היא לא תחזור על התובע כשיש

חברת ביטוח. אבל כשגוף משלם אלונטריה, כשלא צריך חיה לשלם, צריך להשאיר לו את האופציה להחליט

ממי הוא חובע החזר, כשיש כמה וכמה חייבים.
היו"ר א. לין
לעקרון הזה כבר הסכמנו.
מ. צלטנר
יכול להיות שלא ברור אם יש חייב על פי חוק זה, יכול להיות
שלכאורה יטען התובע
אני חושב שהוא אשם, הוא אחראי, אל תבוא אלי. מכריחים אח הקרן ללכת

לויא דולורוזה. הוא מוען שאולי יש אחראי אחר על פי החוק, הקרן תצטרך לתבוע אותו,

בסוף יתברר שכן או לא, ובינתיים התובע יושב לו בשקט בבית.
היו"ר א. לין
האפשרות לתבוע בכל מקרה או ממי שקיבל תשלום -או מצד שלישי, נראית לי נכונה. אבל אם

יש צד שלישי שהוא אחראי על פי חוק זה, שיגיש ישירות תביעה נגדו ולא נגד התובע. למה

לסבך? אם קרנית תחזור לתובע ותרצה לגבות ממנו החזר התשלום, הייתי נותן לו אפשרות
להתגונן ולהגיר
מה אתם רוצים ממני, יש אחראי על פי חוק זה. אם יש מי שאחראי על פי חוק

זה, למה לתת לקרנית אפשרות לתבוע את התובע?
מ. צלטנר
כי הקרן שילמה למי שלא מגיע לו תשלום ממנה.

היו"ר א. לין;

מגיע לו תשלום, אבל לא מקרנית. במסגרת ההסדר בין קרנית וחברות הביטוח הענין צריך

להגיע לפתרון ביניהם, לא צריך לחזור על התובע.
ר. אברמסון
נדמה שהכוונה, בסעיף הזה היתה להכניס את הקרן בנעליו של מי שקיבל אה התשלום לצורך

הגביה של התשלום. נניח שיש מחלוקת בין שתי חברות ביטוח מי ביטח את האיש, למשל בשעה שתים

עשרה בלילה בין ביטוח לביטוח. היום יש לתובע, ואנחנו רוצים שיהיה לו, אינטרס לתבוע את

שתי החברות, למקרה שתידחה תביעה שלו נגד חברה אחת ולא יוכל עוד לחזור לחברה השניה, התביעה

תידחה לגמרי. אפשר לעמוד במצב כזה שקרנית שילמה כסף ולא יכולה לתבוע, למרות שיש נתבע

לפי חוק זה.

לכן אני חושבת שנכון הרעיון של מר צלטנר למחוק את המלים "לפי חוק זה", להשאיר אפשרות

לקרנית לתבוע ממי שצריך לקבל ממנו כסף לפי חוק זה, לפי פקודת הנזיקין, לפי חוק אחריות

על מוצרים פגומים, לפי כל חוק. יש להניח שקרנית תפעל בתי יון ולא תחזור על התובע כשיש לה

חברת ביטוח.
היו"ר א. לין
זה ירה. אגל אם יש מי שאחראי על פי חוק זה, למה צריך להמריד גם את התובע?
מ. צלטנר
מה הבעיה לתובע? אם הקרן תתבע אותו, במקום שהוא יעלה טענות סרק, כגון: יש לך

חברת ביטוח, אל תיפנה אלי וכו', אין דבר יותר פשוט מאשר לשלוח הודעה צד ג' להבות ולומר:

אם אני אחראי, החברה תשלם. בזה נגמר הסיפור. האלטרנטיבה האחרת היא לתת לכל תובע
אפשרות לטעון
יש עוד מישהו אחראי, לך אליו. לאחר שהוא קיבל כסף שלא מגיע. לו. מרגע שהוא

טוען כך, ונגמר הסיפור.
ה י ו "ר א. לין
(לא נגמר הסיפור. הוא צריך להוכיח.
מ. צלטנר
בינתיים הוא סוחב את המשפט שנתייים. הוא קיבל כסף מנתבע שלא צריך היה לקבל ממנו.

היו"ר א. לין;

זה נכון, הוא קיבל מקרניה כשלא צריך היה לקבל ממנה. הוא מעלה טענה שיש מישהו אחר

שאחראי על פי חוק זה. זאת אומרת שהתשלום אמנם הגיע לו, והוא שגה בזה שקיבל את הכסף

מקרנית. השאלה היא אם. נכון להכניס אותו למסגרת הדיונית הזאת. הוא בלאו הכי יימצא במטגרת

הדיונית אם קרנית תחליט להגיש הביעה נגרו, ואז הוא יכול להעלות טענת הגנה, במקום לשלוח

הודעה של צד שלישי. מה זה משנה מבחינת הקרן אם הוא מגיש הודעת צד שלישי או מעלה בענת

הגנה?

מ. צלטנר;

אם הוא יודע שהוא הנהבע והוא קודם כל צריך לשלם, אני מונע קודם כל טענות סרק.

אני מדבר מהניסיון. אדם אומר לעצמו: ממילא בתוך שלוש שנים הס לא יראו פרוטה מהכסף שקיבלתי,

ועד שיתברר הענין ממילא אוכל את כל הכסף. יכול להיות שאין צד שלישי. הוא יטען שהוא חושב

שיש חברה אחרת שצריכה לעלם. אין לו שום הוכחה שהוא שילם את הפרמיה, אין לו שום תעודה.
מ. כהנא
מבחינה פרקטית, אין טכנה גדולה.

דייר ג. קלינג;

אני חושב שאין היגיון בהצעה.
היו"ר א. לין
אני מציע שנקבל את ההצעה של גב' אברמסון בעקבות עו"ד צלטנר, ובמקום "מי שאחראי
לנזק לפי חוק זה" נכתוב
מי שאחראי לנזק. ואז ברור שלא מצמצמים את זה לאחריות לפי חוק זה.

מ. וירשובסקי ;

הייתי רוצה לשמוע מדוע ד"ר קלינג אומר שזה לא הגיוני. לא הייתי רוצה לחוקק חוקים שאם

גם הם לא מזיקים, הם לא הגיוניים. אני רוצה לעשות חוק שיהיה גם מועיל וגם הגיוני.
ד"ר ג. קלינג
אם יש חברת ביטוח שצריכה ויכולה לשלם, אין שום טעם לערב את הנפגע בכל ההליך הזה.

על פי ההצעה, הדרך תהיה אמנם כפי שאמר היושב ראש, דהיינו תוגש תביעה נגד הנפגע, הנפגע ישלח

הודעת צד שלישי נגד חברת הביטוח. אני לא רואה בזה אסון, אני רק לא רואה את ההיגיון שבכך.
היו"ר א. לין
גם אני מתקשה לראות אח ההיגיון שבדבר.
ע. אליצור
אז אולי לשם שינוי תקבלו את הצעת הממשלה... אם אין לכם שום דבר נגד , אולי תקבלו,
היו"ר א. לין
יש. הנוסח "לפי חוק זה " נראה לנו מצמצם באופן בלתי הגיוני.
מ. צלטנר
זה מוסכם. ההצעה היא לכתוב; על מי שאחראי לנזק. האם מהנוסח הזה ברור שזה כולל

אחראי לפי חוק הפיצויים ? אחראי לנזק זה בדרך כלל לפי פקודת הנזיקין. אני מציע: על מי

שאחראי לנזק או לפי חוק זה. כי זו אחריות מוחלטת.
ד"ר ג. קלינג
הייתי אומר: אחראי לפצות על הנזק על פי כל דין. אחרת יכולה להיות בעיה אם אין הכוונה

לאחריות שילותית.
היו"ר א. לין
אם יש אחראי על פי חוק זה, האם אין זו סיבה את זה להוציא מהתחולה ושאי אפשר יהיה

לחזור לתובע?
מ. כהנא
לדעתי, כן. אבל זה יכול להיות מורכב, יכול להיות, שרק באופן חלקי יש אחריות לפי חוק זה.

ד"ר ג. קלינג.

לא יכול להיות. אם יש אחריות לפי חוק זה, אין אחריות לפי שום חוק אחר.
מ. כהנא
התובע נהג במכונית ונפגע. הוא קיבל תשלומים תכופים העולים על הפיגוי הסופי. במקרה זה

למרות שהוא אחראי לתאונה, הוא אשם בתאונה, חברה הביטוח שלו אחראית לפי חוק זה. יש כאן

אחריות שאיננה על פי פקודת הנזיקין, העקרון שהעלה היושב ראש מקובל עלי אבל לנסח אותו

באופן שלם זה קצת מורכב אבל אין סיבה לא לעשות זאת, הניסוח הנוכחי אולי יש באמת פגם מסוים,

כפי שאמר ד"ר קלינג, אבל פרקטית אין בו פגם, משום שחברת ביטוח או קרנית לעולם לא תיפנה לאיש

פרטיי כשהיא יכולה לפנות לחברה.
היו "ר א. לין
זה לא משנה. החוק המהותי צריך להיות ברור.
מ. כהנא
בעקרון אני תומך כגישה הזאת, שאם יש אחריות לפי חוק זה - הוא קודם.
מ. וירשובסקי
זה מקובל גם עלי.
ר. אברמסון
אני מבקשת להערה הקודמת שלנו, כשהוספנו את המילה "הכל", ואחר כך לדבר גם על הענין הזה.

כשאני קוראת סעיף קטן (ב), אני רואה שלא בלי כוונה לא נכתבה שם המילה "הכל". למה סעיף קטן

(א) מדבר רק על מקרה שבו קרנית משלמת אחרי שחברת הביטוח שילמה. קרנית יכולה לשלם גם ישירות,
כאשר בית המשפט יגיד
אני באמת לא יודע אנו קרנית צריכה לשלם או מישהו אחר, אבל אלי מחייב את

קרנית לשלנו את התשלום התכוף. במסגרת התביעה העיקרית יבול להסתבר "בכל זאת יש חברת ביטוח.



אם נתייחס רק לסעיף קטן (א), אין בעיה של חברת ביטוח אחרת. אבל אנחנו רוצים לדבר גם על

המקרה שקרנית משלמת תשלום תכוף, כשבית המשפט מתייב את קרנית.
היו"ר א. לין
אם קרנית היא ששילמה, ולא היתה צריכה לשלם, מפני שהתביעה העיקרית נדחתה, צריך לתת

לה אפשרות לתבוע השבת סכומים בדיוק כמו שנותנים לחברות ביטוח חוץ מזה שהיא לא תוכל

לתבוע את עצמה.

אני חושב שבסעיף קטן (ב) - הכל לפי סעיף קטן (א). זה פותר לנו את הבעיה אס חוזרים

לתבוע או הוזרים למי שאחראי על פי כל דין.

עכשיו אנחנו מדברים על תביעות של קרנית להחזיר לה כספים ששילמה, צריך להיות ברור

שסעיף 5ז(א) חל גם על קרנית. גם קרנית היא מן הנתבעים שיכולים לתבוע השבת תשלומים.

מכיוון שפיסקה (3) בסעיף קטן (א) אומרת שיכולים לתבוע גם מהקרן, יכולים לתת לך ניתוח

משפטי שזה לא כולל את קרנית.בסעיף קטן (א) לכאורה נראה על פניו שקרנית לא כלולה. אני רוצה

שיהיה ברור שגנו קרנית יכולה לתבוע לפי עקרונות אלה, חוץ מאשר לתבוע את עצמה.

ע. אליצור;
אפשר לומר
יהא הנתבע זכאי להחזר התשלום מאת אחד מאלה, לפי הענין. ואז ברור שגם

קרנית יכולה להיות הנתבע.

ר. אברמסון;

אם כך, לי יש שאלה. אני חוזרת שוב לסעיף קטן (א). מדובר כאן על מקרה שנדחתה התביעה

העיקרית- נניח שהתביעה הוגשה נגד קרנית ונגד הסנה. התביעה נגד קרנית נדחתה, לאחר שקרנית

שילמה. עדיין לא נדחתה התביעה העיקרית, התביעה העיקרית התקבלה כנגד הסנה. צריך להכניס כאן
סיטואציה נוספת
נדחתה התביעה העיקרית כנגד מי ששילם את התשלום התכוף. כי בהחלט יתכן שהחוב ע

יתבע גם את קרנית וגם תברח ביטוח ויגיד: ממישהו מהם אני צריך לקבל.
ר, מלחי
מדובר על מי ששילם.
ע. אליצור
לאחר קריאה נוספה אני חושבח שבסעיף קטן (א) קרנית היא באמת לא אחד מן הנתבע ס, לה יש

הוראות ספציפיות בסעיף קטן (ב). סעיף קטן (ב) הוא סעיף ספציפי לקרנית, לכן אי אפשר לומר

שקרנית היא אחד הנתבעים בסעיף קטן (א). אני חוזרת בי מההצעה לכתוב "לפי הענין".
היו"ר א. לין
אם נקרא שוב את סעיף קטן (ב), נראה שסעיף קטן (א) לא דורש בכלל תיקון. חשבנו שהוא

טעון תיקון לאחר שגבי אברמסון עוררה את הבעיה, ויתכן שאותה בעיה לא קיימת.
ר. אברמסון
כשדיברנו על סעיף קטן (ב), נאמר שמוסיפים את המילה "הכל", שגם הרישא וגנו הסיפא של המשפט

הראשון בסעיף קטן (ב) מתייחסים למה שנעשה בסעיף קטן (א). מה שנעשה בסעיף קטן (א) זה רק

שקרנית משלמת אחרי שיש נתבע ששילם, זה לא מתייחס לסיטואציה שבה קרנית משלמת מלכתחילה. אם

מוציאים את המילה "הכל" וקוראים אותו כפי שקרא אותו היושב ראש עכשיו, ולא כפי שקרא אותו

קודם לכן, זו סיטואציה אחרת. עובדה שיושבים פה בועדה, ויושבים כאן גם אנשים שניסחו את

הצעת החוק, ולא מבינים מה שכתוב, כנראה שצריך לנסח אחרת, או אולי להוסיף פסיקים במקומות

הנכונים. עובדה שאנחנו התבלבלנו בקריאה של הסעיף ופרשנו אותו בשתי דרכים שונות לגמרי.



ע. אליצור;

צריך למחוק את המילה "הכל" שהוספה בסעיף קטן (ב).

ר. אברמסון;

אם מוחקים "הכל", ובאמת מתייחסים לקרנית כאשר היא משלמת מלכתחילה וכאשר היא משלמת

בתור מחזירה, אז יש הצדקה לשאלה של היושב מלכתתילה, כאשר היא משלמת מלכתחילה ויש חברת ביטוח,

למה ללכת לתובע?
הי ו"ר א. לין
אנחנו הולכים כחור סחור. ניקח את הסיטואציה הפשוטה. סיטואציה ראשונה: "שילמה הקרן תשלום

תכוף לתובע... תהא לה זכות חזרה על התובע". סיטואציה שניה: "או החזירה תשלום כאמור לנתבע

לפי סעיף קטן (א)..- תהא לה זכות חזרה על הו1ובע או על מי שאחראי לנזק". בסיטואציה הראשונה

היא יכולה לחזור על התובע.

אם שילמה תשלום תכוף ולא היתה צריכה לשלם, או החזירה תשלום - הכל לפי סעיף קטן (א) -

יש לה זכות חזרה. אני הושב שאם הוספנו כאן את המילה "הכל", הרי בדיוק לזה התכוונו.
ע. אליצור
אין ספק שכל הסעיף מתייחס לרישא של (א) : מה קורה כאשר ביטל התובע את תביעתו או שנדחתה,

ובעצם מלכתחילה לא הגיע לו תשלום תכוף. אין ספק שגם התשלום התכוף של קרנית מתייחס רק למקרה

הזה, ולא למקרה שצריכה היתה לשלם.
היו"ר א. לין
אין ספק שהכוונה המקורית של המנסח היתה ש"לפי סעיף קטן (א)" חל על שני המקרים.
מ. וירשובסקי
בוודאי- ולכן צריך להוסיף את המילה "הכל"- דייר קלינג, אני לא שוכנעתי שיש פה חוסר

היגיון. אני חושב שיש פה פתרון של מחוקק. אפשר להגיד שאין בזה צורך, אבל מכיוון שרוצים בזה

זהו דבר שלם.

היו"ר א. לין;

הוחלט בסעיף 5ד(ב):א.לכני המלים "לפי סעיף קטן (א) להוסיף: הכל; ב. למחוק את המילים
"לפי חוק זה" ובמקומן יבוא
אחראי לפצות עלהנזק על פי כל דין.

אני רוצה לבקש דבר אחד. זמנה של הועדה הוא קצוב, ואני מבקש שאת כל הדיונים הפנימיים

תקיימו לפני הדיון בועדה, ככל האפשר. אנחנו לא יכולים פה להתחיל כמעט את כל החשיבה מלכתחילה.

אנחנו בדרך כלל יוצאים מהנחה שהדברים נבדקו מכל זוית אפשרית.
ע. אליצור
הדברים נבדקו, וכאן בדיון עולות בעיות ומעירים הערות שמעוררות שאלות גם אצלנו.



ד"ר ג. קלינג;

הערה לענין תקופת ההתיישנות. את הערותי הבאתי לפני מר קלוגמן, ומשום מה לא היתה

התייחסות אליהן. בסיפא של (ב) יש דבר מוזר מאד. בדרך כלל התיישנות מתחילה מיום שבו

נוצרה עילת תביעה. עילת התביעה נוצרה כשקמו שני דברים. אם נדבר על קרנית, קרנית שילמה

והתברר שלא היתה צריכה לשלם, התביעה העיקרית נגדה נדחתה. כאן כתוב שעילת התביעה נולדה ברגע

שהיא שילמה. זה אפשרי, לצערנו, בהליכים במדינת ישראל זה אפשרי שהתביעה תידחה לאחר יותר

משבע שנים, עד שיהיה פסק דין של בית המשפט העליון. אין שום היגיון שבמקרה כזה קרנית לא

תוכל להגיש את התביעה. היא שילמה בשנת 1980, ער שהתברר בבית המשפט העליון שהתביעה העיקרית

נדחתה מגיעים ל-1989 - וקרנית לא תוכל כבר לתבוע החזרת התשלום התכוף. אין בזה שום היגיון.

לדעתי, תקופת ההתיישנות צריכה להתחיל מהיום שבו התברר שיש עילת תביעה.
היו"ר א. לין
למה סיבכחס אותנו בענין ההתיישנות? זה ענין רלוונטי? זה היה ענין רציני שהפריע

עד כדי כך שהכנסתם כאן את ענין ההתיישנות?

דייר ג. קלינג;

הערה שניה. אם תישאר הוראת התיישנות, היא צריכה לחול גם על סעיף קטן (א) ולא רק על

סעיף קטן (ב).
היו"ר א. לין
תגידו לי, נ.ל ענין ההתיישנות היה סל כך נחוץ כאן?

דייר ג. קלינג;

לדעתי הוא מיותר.

מ. צלטנר;

הוא נחוץ. אחרת עלול להווצר מצב שהקרן שמשלמת - - -

היו"ר א. לין;

הזכות לתבוע נולדה לא מיום ששילמת, אלא מהיום שהתברר שלא היית צריך לשלם. אני לא יודע

למה הכניסו כאן את הענין הזה, לא התעמקתי בענין ההתיישנות. אני מניח שהמשפטנים שהציעו את זה

התעמקו בענין. אם יש בעיה, אני מציע שנכתוב שהתקופה של שבע שנים רצה מיום שבו הוא יכול

לתבוע השבת הכסף.

מ. כהנא;

אני מבין שבחלק הראשון של הסעיף סוכם לכתוב; על פי כל דין. . פקודת הנזיקין

קובעת דבר אחד וחוק זה קובע דבר אחר. לפי פקודת הנזיקין, כל מי שישב בתוך רכב פונה - - -

מ. צלטנר;

אם יש חוק הפיצויים אין פקודת הנזיקין.



היו"ר א. לין;

קרנית שילמה כסף. היא לא חלתה צריכה לשלם. היא רוצה לתבוע את הכסף בחזרה, היא תובעת

ממי שקיבל את הכסף או ממי שהיה אחראי לפצות אותו אדם עבור הנזק, לפי כל חוק זהוא.
מ. כהנא
אבל יש סתירה בין החוקים. בפקודת הנזיקין אתה הולך לפי מי שאחראי לנזק - - -
מ. צלטנר
אין סתירה. בשיש תביעה לפי חוק הפיצויים, אין פקודת הנזיקין. זה ייחוד עילה.לא יכולה

להיות סתירה.

היו"ר א. לין;

זה גם לא משנה אם יש סתירה. הוא בותר את מי הוא רוצה לתבוע והוא צריך להגיש תביעה

כיאות לבית משפט.

,. ההערה האחרונה של מר כהנא היא מסוג הדברים שנותנים תמיכה להערתי הקודמת, שצריך

לעשות ליבון יסודי ככל האפשר לפני הדיון בועדה-
ע. אליצור
סליחה, הוא הסכים למה שהיה כתוב במקור - "מי שאחראי לנזק לפי חוק זה". לאחר שהכניסו

פה תיקון, זכותו לשאול שאלה.
היו"ר א. לין
נעבור לסעיף קטן (ג). כל זה בתנאי שלא מגישים את התביעה כנגר הנתבע אלא צד שלישי. אם אתה,

בא לבקש החזר מהתובע, לא תטיל עליו את החובה לעשות כל מה שאפשר כדי לסייע לך. אני

מציע שנתקן קצת את הנוסח הזה, כדי שיהיה ברור שהחובה לא חלה כאשר התביעה היא נגד הנתבע עצמו.
מ. צלטנר
מפריע לי שאין שום סנקציה לסעיף הזה.

היו"ר א. לין;

הסנקציה תהיה בהוצאות שיפסוק בית המשפט. לסנקציה יש מקום בהקשר אחר. אם הם לא משלמים

בזמן על פי הדרישה, אנחנו מטילים עליהם ריבית מרתיעה - 12% והצמדה. מה קורה אם התובע קיבל

כספים שלא מגיעים לו? אנחנו לא אומרים איך קרנית או חברת ביטוח ששילמה כשלא היתה צריכה

לשלם, איך תקבל כספה בחזרה. האם אנחנו לא צריכים לקבוע כאן איזון ולהגיד שהם צריכים לקבל

את הכסף בחזרה באותם תנאים - הצמדה פלוס 12%?
מ. צלטנר
אני חושב שאתה צודק.
דייר ג. קלינג
אני חושב שאתה מעמיד את הנפגע בסיכון גדול מדי.



היו"ר א. לין?

היום הוא צריך להחזיר את הכסף בתנאים של חוק פסיקת ריבית?
ד"ר ג. קלינג
בוודאי.
היו"ר א.. לין
בית המשפט אומר לאדם שהוא צריך להחזיר את הכסף, האם בית המשפט יכול גם לקבוע הצמדה

ו-1% ריבית?
ע. אליצור
רשאי- אם נתקן חוק פסיקת ריבית והריבית תהיה בשעור 12%, כולם ישלמו 12/0.
מ. צלטנר
אם התברר שלא היו ידים ורגלים לתביעה, שמלכתחילה לא צריך היה לתבוע?
מ. וירשובסקי
השאלה אמיתית. אני חושב שאנחנו צריכים פעם לדון בנושא הסנקציה. אני מוכרח לציין

שבמסכת היחסים בין המבוטח לחברת הביטוח ובכל העולם הזה אנחנו לא פועלים בעולם איזונים

מוחלטים, בלשון המעטה. אנו יש אפשרות מכוח הדין הכללי להטיל איזה שהן הוצאות על הנהנה שלא

כדין, אני לא חושב שצריך כאן לעמוד על איזון מלא, הצמדה ו-%/12 ריבית.
היו"ר א. לין
מגיעים הפרשי הצמדה וריבית בשעור 4%?

מ. צלטנר;

רק אט בית המשפט יגיד.

מ. וירשובסקי;

כמחוקק, נוח לי במצב הקיים. יכול מאד להיות שאין כאן איזון, אבל נוח לי במצב הזה.

ע. אליצור;

גט כשמדובר בתובע שמתברר שלא היה בכלל זכאי והוא קיבל כסף במשך שנים?

ר. אברמסון;

צריך לכתוב שכאשר מחזירים כסף, צריך להחזיר בערך ריאלי. גם בלי ללכת לבית משפט.
היו"ר א. לין
צריך להיות ברור שכסף צריך להחזיר בערך ריאלי. אני לא מדבר כרגע על ריבית עונשית, אבל

לפחות שיהיה עקרון שצריך להחזיר כסף בערכו הריאלי, לפחות. אני הייתי אפילו מרחיק לכת ואומר,

אם השתכנע בית המשפט שהתביעה לא היתה במקום, יוכל לקבוע ריבית 12%, כדי שיהיה ברור

לאנשים שמגישים תביעות שווא שיש על זה סנקציה. מצד שני, הייתי רוצה לתת שיקול דעת לבית

המשפט שלא לפסוק הצמדה. העקרון הוא הצמדה פלוס ריבית. אני רוצה לתת שיקול דעת לבית המשפט

בשני הכיוונים - גם להוריד וגם להעלות.
מ. צלטנר
מנימוקים מיוחדים.

היו"ר א. לין;

כן. השתכנע בית המשפט שהתובע הגיש תביעה בתום לב, עשה שגיאה, אבל הוא מסכן, אולי

יוותר לו במידה מסוימת;. השתכנע שלא היה כל יסוד לתביעה, ההחזר יהיה לא רק במחיר ריאלי

של הכסף אלא מעבר לזה.

מ. כהנא;

אולי אפשר בכל זאת לשוב ולפתוח את סעיף שדיברנו בו קודם, וגם שם לעשות הבחנה

בין תום לב והוסר תום לב.

היו"ר א. לין ;

אה הדיון הזה סיימנו. אני לא מבקש כרגע לפתוה גם את הצד השני, נתרכז בנושא שלפנינו.

ע. אליצור!

לפי סעיף קטן (א) עוד לא הגענו בכלל לבית משפט. אם לא נכתוב בו שהכסף יוחזר בערך

ריאלי - - -

היו"ר א. לין ;

צריך לקבוע אה העקרון שכסף מחזירים בערך ריאלי. אחרת אנחנו מעודדים תביעות שווא.

ע. אליצור!

עדיין אין לנו חוק הצמדת חיובים, ואין לנו גם כוונה להגיש חוק כזה.

מ. וירשובסקי;

אני לא מוכן לדיון הזה. אני לא רוצה להגיד שזה נושא חדש, כי אני רוצה שנפתור בעיות,

אבל אני לא חושב שבהזדמנות זו צריך ליצור את האיזון, ביחוד כשיש כלי לשפות אם מישהו עשה

מה שעשה וניצל לרעה.
ע. אליצור
אין כלי. אם התובע יחזיר בערך נומינלי, אי אפשר יהיה לפנות ולדרוש הפרשי הצמדה

וריבית.



היו"ר א. לין;

חבר-הכנסת וירשובסקי אמר שהוא לא מוכן לדיון. לא נסיים היום את הדיון בחוק. אני

מציע שלישיבת הועדה מחר תובא הצעה של נוסח כפי שאני מציע: העקרון הוא שהחזר כספים ייעשה

בהצמדה פלוס 4%; לבית משפט סמכות לבטל, להקטין או להעלות אח הריבית עד 12%. אם השתכנע

בית המשפט שהתביעה הוגשה בתום לב, יחליט להוריד את הריבית, והנימוקים יירשמו. זה יחול

על כל ההחזרים שבסעיף 5ז.

מ. וירשובסקי;

אם זה מובא כהצעת היושב ראש, בסדר.

ע. אליצור;

הצמדה פלוס 4% זה העקרון, בלי בית משפט. מי שירצה לשנות את שעור הריבית, יפנה לבית

המשפט.
היו"ר א. לין
(קורא מעיף 6 - הוספת כותרת מימן גי)
ע. אליצור
עשינו חלוקה חדשה, את פרק ב' חילקנו למספר סימנים וצריך להוסיף כותרת.
היו"ר א. לין
אושר סעיף 6
מ. צלטנר
הערה לסעיף קודם. אני רשמתי אוו1ה, אני לא יודע אם דיברנו על זה. ההצעה היא לסעיף 5ז.

להוסיף סעיף קטן (ד): שולם לתובע תשלום תכוף בסכום העולה על הסכום שהוחלט כסכום הכולל

בתביעה העיקרית, יהיה הנתבע זכאי להחזר התשלום העודף מהתובע.

אם זה יבוא כסעיף קטן נוסף, זה יחול גם על סעיף קטן (א) וגם על (ב). אחרת זה יחול רק

לענין סעיף קטן (א).
היו "ר א. לין
אמרנו שסעיף קטן (ב) הוא פועל יוצא של סעיף קטן (א). אמרנו: הנל לפי סעיף קטן (א).
מ. צלטנר
האם לא יותר טוב לקבוע סעיף נפרד (ד) ואז יחול על הכל?
ר. מלחי
אני הבינותי "יהיה סעיף קטן נפרד שיחול על כל האפשרויות.
היו"ר א. לין
אני חשבתי שזה יכול להכנס במסגרת 5ז (א). לשם מה סעיף נפרד? בסעיף קטן (א) מדברים

על ארבע סיטואציות בהן אפשר לדרוש השבת תשלומים. אני לא רואה סיבה להוסיף סעיף.

נמשיך בדיון בישיבה מחר. הישיבה נעולה.

(הישיבה ננעלה בשעה 10;11)

קוד המקור של הנתונים