ישיבת ועדה של הכנסת ה-12 מתאריך 20/11/1991

מינהל הכנסות המדינה - מס' יבוא על רכב נוסעים (דו"ח 41 של מבקר המדינה, עמ' 67)

פרוטוקול

 
הכנסת השתים-עשרה

מושב רביעי



נוסח לא מתוקן



פרוטוקול מס' 290

מישיבת הוועדה לעניני ביקורת המדינה

יום רביעי. י"ג בכסלו התשנ"ב. .20.11.91. שעה 09.00.
נכחו
הברי הוועדה; ר' ריבלין - מ"מ היו"ר

י' גולדברג

ד' תיכון

מוזמנים; י' הורביץ - מנכ"ל משרד מבקר המדינה

א' דוידזון - משרד מבקר המדינה

י' רוט - משרד מבקר המדינה

שי יונס - משרד מבקר המדינה

ש' הר-גיל - משרד מבקר המדינה

א' בראונר - משרד מבקר המדינה

א' גול - משרד מבקר המדינה

שי ברקן - סגן מנהל המכס, משרד האוצר

שי גולדנברג - גובה מכס, תל-אביב-יפו

אי פרהי - גובה מכס, אשדוד

ש' אלישר - המחלקה הכלכלית, משרד התחבורה

א' פרייס - סגן מנהל אגף הרכב, משרד התחבורה

מי איתן - משרד הכלכלה והתכנון

מזכיר הוועדה; בי פרידנר

קצרנית; מ' כהן

סדר-היום; מינהל הכנסות המדינה - מס' יבוא על רכב נוסעים

(דו"ח 41 של מבקר המדינה, עמ' 67).



מינהל הכנסות המדינה - מס' יבוא על רכב נוסעים

(דו"ח 41 של מבקר המדינה, עמ' 67).

אני מתכבד לפתוח את ישיבת הוועדה לעניני ביקורת המדינה ומקדם אתכם בברכה.

נושא הדיון היום הוא מס' יבוא על רכב נוסעים. נמצא אתנו מר שלמה ברקן, סגן

מנהל המכס, שהוא המשיב העיקרי לדו"ח הביקורת. יש בדו"ח הזה דברים שדורשים

הסברים מדוקדקים של הרשות, וזאת לשון המעטה. כי אנחנו בכל זאת מדברים כאן

בהיקף יבוא של כ-355 מיליון דולר, בתקופת הביקורת, כאשר המכס ומס הקניה נעים

בין 106% ל-140%. ידוע לנו שהיום הופחתו המכסים ל-100% בערך. אבל אנחנו מדברים

על תקופת הביקורת. הביקורת מביאה מימצאים מסויימים שלפיהם יש כל מיני נושאים

שאינם סגורים די הצורך, הן במובן של המיומנות של המעריכים, הן במובן של

אפשרויות ההתחכמות של יבואני הרכב. אינני אומר סתם דברים בעלמא, אלא כך אומר

הדו"ח. כלומר בהחלט יש אפשרות ל"משחקים" של יבואני הרכב, והמכס או שאינו נותן

את דעתו על כך, או שבלית ברירה - או אולי מתוך ברירה - מעלים עין.

אני בהחלט חושב שאנחנו צריכים לקבל תשובות מדוקדקות על הנושאים האלה. מר

ברקן יקבע לנו מי האנשים שידברו מטעמו. אני מבקש ממר ברקן לומר לנו האם הפרק

נקרא על-ידי המכס, והאם אתם יכולים להשיב לנו על מימצאי הדו"ח. לפני כן אני

רוצה לומר שבהתחלה חשבנו לדחות את הדיון בשל אי-יכולתו של מנהל המכס להשתתף

בדיון. אני הצעתי לזמן את סגן מנהל המכס, כי הוא בקיא יותר ממנהל המכס החדש

בנושאים שהביקורת מדברת עליהם. לא ראיתי את הזמנתו של מר ברקן כמי שצריך אישית

להשיב על הביקורת. הוא משיב בשם המשרד.

שי ברקן;

הפרק בהחלט נקרא, לא רק על-ידי הנוכחים פה, גם על-ידי אחרים. אני מבקש

להתייחס לדברים קודם בהכללה, ואחר כך אעבור לנושא המיסוי על רכב.

בשנת 1990 שוחררו באגף המכס 670 אלף משלוחים, על כלל היבוא למדינת ישראל,

כאשר ערך היבוא היה 15.3 מיליארד דולר. הטובין נכנסו דרך נמלי ים, אוויר, דואר

חבילות ומעברים יבשתיים.
תהליכי העבודה מבוססים על העקרון הבא
שומה עצמית של היבואן או בא-כוחו,

כלומר סוכן המכס, שבה הוא מצהיר על גבי טופס שנקרא רשימון על ערכם של הטובין,
סיווגם
לצורך מכס, פרטי היבואן, כמויות, בצירוף של המחאה שלעניות דעתו של

היבואן מכילה את סך הכל המסים שחלים לגבי אותו מטען ששוחרר לפי אותו רשימון

יבוא.

במערכת של 670 אלף טפסים, כאשר מדובר בשומה עצמית, האגף נוהג כך שהוא

מקבל כל הצהרה, למעט בדיקות מידגמיות. הבדיקות המידגמיות נחלקות לשתי רמות:

האחת, בדיקה פיזית יסודית, דהיינו ראיה בעין של הטובין עצמם ומבחן של כל אחד

מהטפסים שמצורפים לרשימון היבוא. הבדיקה הזאת נעשית בסדר גודל של עד 5% ולא

יותר. הבדיקה האחרת נעשית בדיעבד, מה שנקרא אצלנו ביקורת כוללת. אחרי שהטובין

סולקו מהפיקוח של רשויות המכס, הטפסים נבדקים כדי לראות האם כל הצרופות צורפו,

האם ההצהרות מולאו כראוי, והאם ניתן ללמוד מתוך הצרופות שאכן היבואן הצהיר

נכון, הן לגבי הסיווג, הן לגבי ביקורת טובין והן לגבי שיעורי המסים החלים.

אין שוני בתפיסת העולם של המכס ובהתנהגות שלו לגבי טובין שאינם רכב לבין

טובין שהם רכב. כולם משתחררים פחות או יותר באותה מתכונת. המבקר עסק בבדיקת

יבוא רכב למדינת ישראל. אני רוצה לומר מה ההתייחסות שלנו לנושא.



קודם כל, דווקא טובין שהם כלי רכב הם הרבה יותר קלים לבדיקה. הם מגיעים

על ידי מספר מצומצם מאד של יבואנים, סוכנים בלעדיים. הם מוכרים על-ידי משרד

התחבורה כזכאים לייבא את אותו רכב. הם מקבלים היתר מוקדם של הרשות המוסמכת

במשרד התחבורה כדי לייבא את הרכב ואת הדגם המיוהד שמותר לייבא. מכאן יש שיטה

שהיא אולי שונה באופייה מהשיטה המקובלת של יבוא. אומר מהי.

מאחר שמרכיב המס הוא מרכיב עיקרי במחיר המוצר הזה - ואגב, בשנה האחרונה

יש ירידה דרסטית במיסוי, ובהחלט יש לזה השפעה גם על ההתנהגות שלנו בשטח -

היבוא נעשה ישירות, לא תמורת תשלום מסים, אלא מהנמל למחסני ערובה פרטיים שהם

בבעלות של היבואן הבלעדי. רק הוא זכאי לקבל רשיון למחסן ערובה כזח. ועל פי

הרשיון יש עליו שורה של כללים כיצד עליו לנהוג בטובין שמאוחסנים אצלו במחסן,

מה מותר לו לעשות בכלי הרכב ומה אסור לו, ומתי מותר לו לעשות את זה. והוא נתון

לביקורת פתע או ביקורת שיגרתית לגבי ספירתם של כלי הרכב, כמות כלי הרכב

שנמצאים במחסן, ולעתים מאד מאד רחוקות - גם לאפשרות של כניסה לחשבונותיהם של

האנשים בבנקים.

כאשר אזרח מבקש לקנות כלי רכב, הוא פונה לסוכן מקומי או לסוכן ראשי. ורק

אחרי שהוא משלם את כל מחיר המכונית, כולל המס, נוהג היבואן להגיש רשימון, לשלם

על פיו את המס. ומרגע זה הוא רשאי להוציא את כלי הרכב ממקום האחסנה למקום שבו

הוא זכאי לטפל ברכב, כלומר לנקות אותו ולהכשירו למסירה לקונה. יש מערכת יחסים

בין משרד התחבורה ומשרד הרישוי לבין כל סוכן כזה. חלק מהסמכויות אוצלו לחלוטין

ליבואן, חלק נעשה בנוכחות נציג משרד התחבורה, שמכשיר את המכונית ומתיר למסור

אותה לאזרח.

היו"ר ר' ריבלין;
בעמי 70 בדו"ח נאמר
"משרד מבקר המדינה העלה כי הפיקוח על הנעשה במחסנים
הרשויים לרכב היה רופף
מבין 12 מחסני רכב שבטיפולו של בית המכס תל-אביב-יפו

המציא רק יבואן אחד של כלי רכב כרטיסי מלאי; האגף לא עמד על קבלת כרטיסי המלאי

משאר היבואנים". חאם יש לכם השגות על מימצאי הדו"ח?
שי ברקן
אמרתי שאדבר קודם בהכללה, אחר כך אעבור לפרטים.

שיטת גביית חמס היא אחד הדברים החריגים. יש הבדל בין גביית מסים שיגרתית

על כל הטובין שמגיעים לארץ לבין גביית מסים על רכב. ברכב היא שונה לחלוטין.

בטובין אחרים אנחנו מבססים את הערך לצורך מכס בנמל היבוא, מה שמקובל לומר

סי"ף, ועליו גובים את המכס. אם על אותו מוצר חל מס קניה, ותמ"א הוא כלי לקבוע

את הבסיס לצורך גביית מס קניה, מוסיפים את התמ"א על הערך לצורך מכס, פלוס מכס,

וממנו גובים את מס הקניה. וכמובן אחר כך, על כל אלה, את מס ערך מוסף. בגביית

מסים על רכב שיטת גביית המס היא שונה. נאמר ששר האוצר רשאי לגבות את המס

מהמחיר לצרכן האחרון. וזאת השיטה שבה אנחנו הולכים.
די תיכון
לא הבנתי את ההבדל. אם זה תמ"א, אז מה ההבדל?
שי ברקן
השיטה של גביית מסי יבוא על טובין שאינם רכב נעשית בדרך הבאה: ערך לצורך

מכס זה הערך עד לנמל היבוא, פלוס 2% דמי רציף; על הנתון הזה גובים מכס. אם יש

על אותם טובין גם מס קניה ותמ"א, על שני הנתונים של הערך לצורך מכס פלוס המכס



אנחנו מוסיפים לצורך חישוב מס הקניה את התמ"א. למשל, אם המחיר חוא 102, ערך'

למכס פלוס 2% שלום הגליל, ואם יש 50% תמ"א, אנחנו מבססים את הערך לצורך גביית

מס קניה על 102 פלוס 50%.
ד' תיכון
רק מס קניה? האם אינך כולל את המכס?
שי ברקן
לגבי ה-102, ערך לצורך מכס פלוס מכס, תמ"א 50% - אני מקבל בסיס של 153.

די תיכון;

אבל התמ"א הרי נקבע בין המחיר ביבוא לבין המחיר לצרכן.

שי ברקן;

מס קניה נקבע על בסיס מחיר סיטוני. כדי להגיע למחיר הסיטוני קבע המחוקק

בתעריף שיעור תמ"א ענפי כזה או אחר. שיעור התמ"א בא לבטא את מתח השיווק המקובל

באותו ענף. אם ערכו של המוצר המסויים לצורך מכס היה 100, והיה עליו רק 2% היטל

שלום הגליל, קיבלתי 102. אם התמ"א היה 50%, הוספתי את התמ"א לבסיס הערך הזה,

דהיינו קיבלתי 153. ממנו, אם היה 30% מס קניה, גביתי 45% ומשהו. 2% פלוס 45%,

זה 47% .

במכוניות התהליך שונה לגמרי. לוקחים את המחיר לצרכן וממנו הולכים אחורה,

כאשר למעשה בתעריף המכס נמצא שאמנם יש 5% תמ"א לצורך הענין, אבל הוא מבטא את

המתח המקובל בנושא.

די תיכון;

אז אם יש מבצע של איזה סוכן מכירות, הכל יורד בהתאם?

שי ברקן;

אם המבצע הוא לכולם, בתקופה מסויימת, על כמות מסויימת מוגדרת - אכן כך

הוא. אם המבצע שונה במהותו, והיו מקרים כאלה, לא ניתן לעשות את זה. ולכן היינו

צריכים לגבות גרעו ן. בזה צודק המבקר שלא גבינו בזמנו. אחר כך תיקנו את זה. אבל

אלה דברים בהחלט חריגים לצורך העני ן.

די תיכון;

דווקא עכשיו זה לא חריג.

שי ברקן;

אלה מבצעים שהסוכן צריך לפרסם אותם לידיעת הציבור. כל אחד יכול לקנות,

באותו מועד, באותו מחיר. המבצע פתוח לכל אחד.

די תיכון;

ואתה מוריד בהתאם את מס הקניה ואת התמ"א?



שי ברקן;

הואיל והמחיר לצרכן השתנה, כתוצאת מכך סכום מס הקניה שאני גובה הוא נמוך

יותר.
ד' תיכון
זאת אומרת שחלק מהמבצעים נעשה על חשבון המסים?

ש' ברקן;

כן, בהחלט על חשבון המסים.

לגבי הנוכחות שלנו, הבדיקות שנעשו במחסני ערובה - אנחנו נמצאים במחסני

ערובה בבדיקות שבהן נעשות ספירות מלאי בלבד. רק במקרים מעטים בדקנו קצת יותר,

ונכנסנו לקרביים של כלי הרכב. אינני חולק על הדברים שנאמרו בדו"ח. אבל אני

רוצה לומר שלעתים אנחנו עומדים בפני השאלה איפה להשקיע יותר בנושא הבדיקות

הפיזיות, האם להשקיע בבדיקה של כלי רכב שנמצאים במחסני ערובה, שכבר נפקדו פעם

אחת על ידי רשויות המכס, בנמל היבוא, ועכשיו נמצאים במחסן ערובה שגם כן נמצא

בפיקוח המכס, או להשקיע בעשרות אלפי מכולות שפוקדות את הנמל, והטובין שבתוכן

מוסתרים ועלומים לחלוטין. האם האמצעים צריכים להיות מושקעים במכולה כזאת או

בכלי רכב, שגם אחר כך, לאחר ששולמו עליו המסים והוא מוצא מהמחסן, אני בהחלט

יכול, לא בכל מקרה, אבל בהרבה מקרים, להגיע אליו גם כשהוא בידי הצרכן. אני

בהחלט יכול להעיד על שורה של צעדים שננקטו בתקופת ההפקדה, כאשר אחת מחברות

הרכב עשתה איזה שימוש לא נכון בדרך גביה.

המבקר העיר על כמות הבדיקות שלנו במחסני ערובה שנמצאים בפיקוח רשויות

המכס.

ד' תיכון;

האם הוא מבקש שתבדקו כל כלי רכב בנפרד?

שי ברקן;

לא. הוא אומר שבשיטה המידגמית עלינו לפקוד את מחסני הערובה הרבה יותר

מאשר פקדנו אותם בתקופת הביקורת.
היו"ר ר' ריבלין
מר ברקן מסביר עכשיו באופן כללי את נושא המיסוי על רכב נוסעים, אחר כך

נעבור לדו"ח עצמו. כי הביקורת למעשה מתייחסת בעיקר לנושא של חופש הפעולה הניתן

לשומרים מטעם החוק. כלומר השאלה היא איך נותנים לחתול לשמור על החלב; איך

נותנים לחתול לקבוע את מס הקניה על השמנת.

די תיכון;

זה לא בדיוק כך.

היו"ר ר' ריבלין;

כך אני הבנתי את זה. כך אני מפרש את דוייח הביקורת. אולי אני קצת בוטה,

אבל בוודאי נשמע שהדברים תוקנו או סודרו.



ש' ברקן;

עד כה השבתי על הקטע של הבדיקה הפיזית במערכת.
י י הורביץ
אנחנו בדקנו וראינו שהמחשב אומר לכם לעשות בדיקה פיזית מידגמית, נניח של

5% מכלי הרכב. אלו ההוראות שלכם. הוא אומר לאדם ללכת ולעשות בדיקה פיזית. לפי

המימצאים שלנו, גם כשאומרים לכם לעשות את אותה בדיקה פיזית מידגמית, אינכם

עושים אותה, לא במחסנים ולא במקום אחר. כלומר מי שבמחסן אומר: אני יכול אולי

לסמוך על זה שעשה בדיקה פיזית, אולי אני יכול לסמוך על הבדיקה שנעשית אחר כך

אצל היבואן וכו'. כל חוליה בשרשרת, לפי הדו"ח שלנו, לא עושה כמו שצריך את החלק

שלה. היא סומכת על הוליה קודמת או על החוליה הבאה. מסתבר שגם החוליה של בדיקה

פיזית, גם החוליה של מחסנים, גם החוליה של בדיקת מסמכי היבואנים, אינן פועלות

כהלכה. אני מדבר על תקופת הביקורת.
שי ברקן
אני רוצה לומר שלפי סדרי העדיפויות, לגובים יש שיקול דעת לא לעשות בדיקה

פיזית, גם כאשר המחשב מורה לעשות כן.

לגבי הנושא של בדיקת מסמכים - יעידו סך הכל הגרעונות שאנחנו גבינו

מיבואני רכב, שלא ביוזמת משרד מבקר המדינה, על שורה של ליקויים שנמצאו ועל מסה

של שחרורים שנעשו במערכת. בהחלט היו כאלה. היו דברים שאנחנו לא מצאנו, שהמבקר

העיר עליהם, ובהחלט אימצנו אותם. אינני חולק על זה. אמרתי במפורש שיש סדרי

עדיפויות שהאגף קבע.
י י הורביץ
האם יש לך נתון כמה בדיקות פיזיות נעשו מאז הדו"ח?
שי ברקן
אין לי כרגע נתון כזה. אבל אני חוזר ואומר שהבדיקות הפיזיות בכלי רכב

שאפו לאפס. אבל לעומת זאת יש לנו צוות שעוסק במחסנים רשויים ומתפקידו לפקוד

מחסן עד ארבע פעמים בשנה. אלה הנהלים שלנו. הוא לא בא לבדוק רכב שכבר לא נמצא

בידי בעל המחסן, אלא את אותו כלי רכב שנמצא במקום, האם הוא נמצא שם בדרך

המקובלת, האם כמות כלי הרכב שם מתאימה למה שהוצהר. לא מעבר לזה.

לגבי נושא המיסוי, הבהרתי את דרך גביית המס. במרוצת השנה האחרונה היתה

מהפכה בנושא המסים המוטלים על כלי רכב. יש השוואה מוחלטת במס קניה לגבי כל כלי

רכב שמובא למדינת ישראל כרכב פרטי. ואין זה משנה אם זה 1,300 סמ"ק, או 1,600,

או 2,200 או למעלה מ-3,000 סמ"ק. מס הקניה הוא 110%.
די תיכון
זה לא מדוייק.
שי ברקן
הישווינו את הכל ל-110%, כאשר לגבי מדינות שלישיות יש מכס בשיעור של 7%.

נוסף ל-2% שחלים על כל כלי הרכב וכל הטובין המיובאים למדינת ישראל, למעט

יהלומים.



אנחנו בהחלט קיבלנו את עמדת המבקר לגבי מערכת היחסים ונושא המיכון בין

יבואני הרכב, משרד התחבורה ובינינו. יש מושג שנקרא אצלנו "רכבית". צריך לזכור

שצריך ליצור קשר בין רשיון הרכב לבין הרשימון שעליו שולמו המסים. היום חלק

מיבואני הרכב נמצאים במערך ממוכן שקשור עם משרד הרישוי ואתנו. כל מי שיש לו

רכב פרטי יכול לראות היום ברשיון הרכב, בתחתיתו, התייחסות לא רק לכלי הרכב
וללוחית שלו, אלא למטה נאמר
שולמו מסים לפי רשימון זה וזה. זו הצלבה שבהחלט

מסייעת. בעבר היו כמה אירועים, כאשר היתה אפליה במיסוי בסמ"קים, ואפשר היה

לשחרר רכב בסמ"ק מסו י ים ולהצהיר למשרד התחבורה על סמ"ק אחר.

אגב, גם משרד התחבורה וגם אגף המכס בהחלט הסכימו וראו לנגד עיניהם את

הכדאיות שהנושא הזה יהיה פרי של תהליך ממוחשב, אבל מקורו יהיה אצל היבואן ולא

אצל מישהו אחר, כדי לפשט תהליכים ולתת שירות לכל מי שזכאי לו.

יש בדו"ח שורה של הערות שמתייחסות לדרך הטכנית שבה אנחנו עוברים על

הטפסים. אני מתייחס לסעיף העוסק בפיקוח, בעמי 69. שיפרנו חלק מהדברים.

בשנים האחרונות הורחבו השירותים בנושא של שחרור כלי רכב במדינת ישראל.

בעבר כל כלי הרכב הפרטיים שוחררו בבית המכס יפו, למעט חברה אחת בחיפה. אני

מדבר על שחרור תמורת תשלום מסים, לא על דרך היבוא. בתחילת דברי אמרתי שיש שני

הליכי פיקוח של המכס, פעם בנמל היבוא, שעה שהוא מתיר אותם לצורך אחסנה, ופעם

שניה במחסן הערובה, במחסן שנמצא בבעלות היבואן הבלעדי, שצריך לעמוד בשורה של

קריטריונים ותנאים המופיעים בפקודת המכס ובתקנות. בנושא הזה קיבלנו את ההערה

של המבקר.

ההרחבה של שחרור כלי הרכב גם לנמל התעופה בלוד, שכן היה גם רכב שהגיע

בדרך האוויר, והיה גם רכב ששוחרר תמורת תשלום מסים באשדוד - הביאה לכך שאנשי

המקצוע כולם ישבו ביפו. אחרי הערת המבקר שלחנו, כפי שנדרשנו, אנשים מבית המכס

אשדוד, שירכשו את הידע המקצועי אצל אנשי המקצוע שלנו בבית המכס ביפו. דבר דומה

עשינו גם בבית המכס בלוד.
די תיכון
מה זה משנה?
שי ברקן
הנושא שלגביו המבקר מבקר אותנו איננו הנושא של דרך הישוב המס. הוא עוסק

בכך שבכלי רכב, בנוסף למחיר הבסיסי שלו, יש שורה של תוספות ואבזרים, והם חלק

מהערך לצורך מכס, וכמובן גם חלק לצורך חישוב מס הקניה. אנשים שישבו קודם בבתי

המכס לא היו בקיאים במערכת הזאת, ולכן עלול היה להיווצר מצב, כפי שאכן נוצר

בחלקו, שהמעריך לא לקח בחשבון שכאשר לכלי הרכב היה צבע מטלי, הוא היה צריך

להוסיף לערך את הצבע המטלי. זו אחת הדוגמאות. אנחנו קיבלנו את הביקורת הזאת.

היו ימי עיון לאנשים שלנו, והיו גם סיורים אצל יבואני הרכב כדי לראות מקרוב את

התהליכים בנושא הזה. נדמה לי שבחלק הזה של הנושא יצאנו נשכרים. ובכן לגבי בתי

המכס, אנשים יצאו לבתי-המכס וישבו שם תקופה מסויימת כדי לקבל את המידע המקצועי

באותו ענף. נוסף לכך היו סיורים אצל יבואני רכב כדי ללמוד מקרוב את הדברים

ששייכים לנושא הזה.
י י הורביץ
כי זה משפיע על המחיר והמס.



ש' ברקן;

ההשפעה בעיקרה נובעת מהאבזרים והתוספות בכלי הרכב, אם כי ה"בסט פרייס"

הוא החלק הרלבנטי והעיקרי בנושא. אני בהחלט מקבל את הערה הביקורת בנושא הזה.

בעמי 70 בדו"ח הביקורת עוסקת במערכת האחסנה ובעוד כמה דברים. אמרתי

שהנהגנו היום אצל חלק מיבואני הרכב, עדיין לא אצל כולם, את התהליך הממוחשב,

שבו כל אמצעי הפיקוח שיכולים להיעשות בבית המכס כדי לקבל נתונים על מה שנמצא

אצל היבואנים עצמם. המערכת קשורה עם משרד הרישוי כדי לקבל נתונים על הענין

הזה. ולגבי הנושא של כרטיסי מלאי, בהחלט מקובל עלי שלא הגישו דו"ח. אנחנו

חושבים שבדרך של המיחשוב נצליח להגיע להישגים יותר טובים.

תפיסת העולם של האגף גורסת שיש מאבחן ברור בין נסיונות להתחמקות שיש

מאחוריה משקל פלילי לבין אפשרויות של אין אפס ליקויים. אני בהחלט חושב שכאשר

יבואן צריך לפקוד אותנו פעמיים, צריך לשקול פי כמה בענין הפלילי לעומת הדוגמה

של מכולה שנכנסת לנמל, לכאורה אנחנו יודעים מה יש בתוכה, אבל מרגע שהיא סולקה

מפיקוח רשות המכס היכולת שלנו לדעת מה נמצא בתוכה אחרי תשלום המס שואפת לאפס.

צריך לזכור שכלי הרכב נמצאים בפיקוח רשות המכס תקופה של ימים עד חודשים,

באחריותו של בעל המחסן, על פי הכללים הנהוגים. אני בהחלט גורס שאין אפס

ליקויים, ועלולים להיות דברים כמו ענין האבזרים שהמבקר התייחס אליו, ובהחלט

צריך לעשות הכל כדי לצמצם את הליקויים לאפס, כמו גם לגבי כל טובין אחרים

שמגיעים לארץ. צריך לזכור שכלי רכב יותר קשה להבריח מאשר מכשיר וידיאו. אני

בהחלט חושב שאנחנו צריכים לעשות יותר, ואנחנו עושים יותר.

די תיכון;

למה אתם צריכים לעשות ולא היבואן? הוא הנאמן שלכם. אבל יש כאן ביקורת

גדולה על היבואנים, שהם בעצם מהתלים בכם, וכתוצאה מכך הם גורפים כסף. למה

הפיקוח צריך להיעשות על ידך? למה לא תטיל את החובה על היבואן להצהיר ולהודיע

לך מיד על כל שינוי, בכיוון ההפוך?

היו"ר ר' ריבלין;

הביקורת אומרת שהם מקבלים את הרשימונים. אבל היא טוענת שהמכס לא עושה

ביקורות פתע, לא עושה ביקורת שוטפת שמאפשרת לבדוק את הדברים.

הביקורת אומרת שהיבואן מהתל במכס, הייתי אומר אפילו מרמה אותו, בזה שהוא

מוריד את המחיר ליום, מקבל מס קניה נמוך יותר, ולאחר מכן מעלה על המחיר. ואתה

בעצם שואל אותו למה הוא לא מפקח על זה. הוא לא יכול לפקח על זה. הם נאמנים

שלו. זה צריך להתבסס על אמון. אם הם מהתלים ומשטים בו, הוא צריך להעמיד אותם

לדין. ובענין הזה יש הרבה כסף.

שי ברקן;

בתחילת דברי דיברתי על שיטת העבודה, ואין נפקא מניה אם אני עוסק בכלי רכב

או ביבוא של טובין אחרים למדינת ישראל. ואמרתי שזה נעשה על פי שומה עצמית של

היבואן.

די תיכון;

אבל מסתבר שזה לא עובד.



ש' ברקן;

אני מחלק את זה לשתי רמות התנהגות.

היו"ר ר' ריבלין;

יש פה רמה תיאורטית ורמה מעשית. עיקר הביקורת היא על הצד המעשי, לא על

הכללים, הכללים ברורים, אלא איך מפקחים. אנחנו יודעים שהיבואנים הם למעשה

נאמנים של המכס. בנאמנות יש חובה כפולה ומכופלת. ואני פירשתי את הביקורת כך

שנותנים לחתול לשמור על החלב, או אפילו לקבוע את מס הקניה. ואני מתכוון כמובן

ליבואנים.

ש' ברקן;

אמרתי בתחילת דברי שבשנת 1990 השתחררו 670 אלף. משלוחים. כלומר מדובר על

670 אלף טפסים, לכל אחד יש כמה צרופות. והנושא הוא שומה עצמית מוחלטת. הבעיה

שהועלתה כאן היא בעיית מערכת ההרתעה והענישה. זו הבעיה.

אנחנו מבחינים בצורה ברורה בין העובדה שאין אפס ליקויים בתהליכי השחרור

ואין אפס ליקויים גם אצל היבואן בשומה עצמית.
ד' תיכון
לא זה הנושא.

שי ברקן;

בהחלט כן. השאלה היא האם היבואנים הם בחזקת עוברי עבירה פלילית בכוונה

להתחמק מתשלום מס. באותם מקרים שמצאנו שהיתה התחמקות מתשלום מס, העמדנו את

האנשים לדין או שאנחנו נמצאים בתהליך של העמדה לדין. במה שנוגע לחלקי חילוף

לרכב, שם העמדנו אנשים לדין.

די תיכון;

אני רוצה להתייחס לדברים שנאמרו עד כה. אנחנו מדברים על מוצר עתיר מסים

עקיפים, וכל תנודה קלה כאן מעשירה מישהו, בדרך כלל על חשבון הציבור. קח את

עתונים של היום ותראה שכתוצאה מהצטברות של מלאי, או כתוצאה מתחרות וכניסת

מודלים חדשים מיפן, כולם פתחו במבצעי הוזלות. מבקר המדינה אומר לך; מהתלים בך,

משטים בך. מישהו מפרסם מודעה על מבצע, ביום הראשון הוא מכר את כל הכמות, והוא

ממשיך לשחרר על פי מחירי המבצע, אתה נותן לו הנחה במס קניה, הוא משלשל את כל

הכסף לכיסו, הציבור משלם יותר, ואתה לא עושה כלום. אני אומר לך; היבואן הוא

נאמן שלך, אבל הוא משקר, הוא מרמה. מה אתה עשית כאשר התבררה לך התופעה הזאת,

שכנראה יש בה רווחים גדולים? כנראה שזאת טכניקה די מוכרת, שהיבואנים למדו

לעבוד לפיה ולעבוד עליכם. מה אתה עשית כשזה התברר לך? האם העמדת אנשים לדין?

אם כן, כמה ואת מי? ומה היו פסקי-דין? האם שילמו כופר תמורת הדבר הזה? אם זה

עני ן של נאמנות, ברגע שאתה תופס מישהו שמרמה, אתה יכול לומר לו; רימית אותי,

מהיום והלאה יהא עליך לשחרר כל כלי רכב בנפרד.

היו"ר ר' ריבלין;

שולל לך את הרשיון כיבואן.



ד' תיכון;

לא, אלא אני בא להקשות ואומר שמהיום והלאה הוא יגיש לך מסמכים לגבי כל

כלי רכב בנפרד ויאמר לך בכמה הוא מוכר אותו. ואז הוא ירוץ אחריך, ולא להיפך.

כלומר יש לך אמצעי הרתעה עצומים, אבל אינך עושה שימוש בהם, למרות שהמוצר הוא

עתיר מסים. היום אתה מדבר על 110% מסים, אבל לא מזמן זה היה 180% ויותר.

לגבי אבזרים - זו הרמאות הכי גדולה.

שי ברקן;

נכון.

די תיכון;

אני רוצה עכשיו לקנות מכונית. הלכתי לראות "סובארו". אמרו לי שאני מקבל

את המכונית עם רדיו, בלי שטיחים, עם מצתים או בלי מצתים וכוי. ב"טויוטה" אמרו

לי שאני מקבל את המכונית בלי רדיו, עם הכנה לרדיו, עם רמקול אחד מצד ימין, עם

שטיחים או בלי שטיחים, עם מנעול אוטומטי, אלקטרוני, וכו'. הבנתי שבענין הזה

כנראה יש רווחים עצומים. כלומר במירווח שבין מחיר המכונית לבין מחירה כשהיא

מצויידת, כל היבואנים מרוויחים הרבה כסף, ומכאן המשחקים שהם משחקים עם ציבור

הלקוחות. אני רוצה לשאול את נציג משרד התחבורה מדוע אינכם מוציאים תקנה שאומרת

שהלקוח מקבל מכונית הכוללת מזגן, רדיו, שטיחים, או מכונית ערומה לגמרי.
היו"ר ר' ריבלין
אני מצטרף לשאלה הזאת. ואני רוצה לומר עוד כמה דברים. קראתי את הדו"ח

בעיון. הדו"חות של ביקורת המדינה הם לרוב מאד מדוייקים. אני אומר לרוב, כי

לפעמים הגוף המבוקר מתבקש להגיב על מימצא כלשהו ואינו מגיב; אילו הגיב, ייתכן

שהדברים בדו"ח היו כתובים אחרת. אבל ב-99.9% של המקרים מדובר במימצאים שאין

עליהם מהלוקת..

לגבי הדו"ח הזה, מדובר כאן במסים בהיקף של מאות מיליוני שקלים בשנה.

שי ברקן;

גביית המסים על כלי רכב לנוסעים נעה בין 850 מיליון עד 1.1 מיליון שקלים

לשנה.

היו"ר ר' ריבלין;

בשנת 1989 מדובר על 885 מיליון שקלים. יש כאן אפשרות ל"משחקים" בעשרות

מיליוני שקלים, בעיקר מס קניה, כי עם המכס כמעט אין בעיה. אנחנו יודעים

שכשמדובר בנאמנות חובתו של אדם חייבת להיות אבסולוטית, שכן אם הוא נתפס חלילה

בקלקלתו, אין יותר נאמנות. אילו כל אזרחי המדינה היו יכולים לצאת נשכרים מכך

שפעם מחיר המכונית הוא כזה ופעם הוא אחר, והצרכן היה משלם פחות, ניחא. אבל

מהדו"ח אינני מקבל את הרושם שכך הדבר. אדרבה, הרושם הוא שאותם נאמנים יכולים

לעשות דווקא לעצמם ולבתיהם, מתוך כך שהם יכולים "לשחק" עם מס הקניה. למעשה מס

הקניה נקבע על ידם. למעשה כל הפרטים, כל החישובים הנחוצים כדי לקבוע את גובה

המסים נעשים על ידם. גם כאשר אתם מקבלים הוראה ממחשב שאתם צריכים לעשות פיקוח,

אינכם עושים אותו. כלומר אין שום פעולה בעלת אופי הרתעתי. יותר מזה, אם בשלב

כלשהו אתה מגלה שלא שולם המס במלואו, אתה בא אל אותו נאמן ואומר לו שבזמנו לא

שולם המס במלואו, אז ההרתעה היחידה היא שהוא ישלם את המס פלוס כופר או כדומה.

זה לא מתקבל על הדעת מבחינה ציבורית.
ד' תיכון
אני רוצה להחריף את הנושא הזה. אני חושב שמרמים אתכם, עובדים עליכם. אילו

אני הייתי מנהל המכס, לאחר הדו"ח הזה הייתי אומר: יש פה עבירות מס לכאורה

בהיקף של עשרות מיליונים. אגב, בכנסת נופלים חוקים בשל סכומים של 6-5 מיליון
שקלים. אז אני הייתי סוגר את כל הענין הזה ואומר
מעכשיו אנחנו קובעים שיטה

חדשה, וכל יבואן שייתפס במעשה רמאות, רשיונו יישלל. מר ברקן, האם לא נדלקו

אצלך נורות אדומות שיש כאן בעיה? נניח שעד עכשיו לא שמת לב. אני מניח שהעובדים

שלך גם קונים מכוניות, ואינני חושד בהם, אבל נוצרים יחסים של אמון בין היבואן

לבין העובדים. האם אינך חושב שיש כאן נושא שמחייב אותך להתארגן מחדש כדי לחסום

משהו שהוא כנראה יותר גדול מגדול?
שי ברקן
היה לי קל מאד לבוא ולהגיד
דו"ח מבקר המדינה העיר לנו הערות, אנחנו

מקבלים את מרבית הדברים. בשלב הבירורים הדו"ח היה הרבה יותר מורכב; לגבי חלק

מהדברים יושרו ההדורים. ואני בהחלט לא חולק על העובדות המופיעות בדו"ח. עכשיו

אתם שואלים מה עשינו ומה אנחנו מתכוונים לעשות להבא. הדו"ח מתייחס ל-1990,

ולכן לא רציתי להיכנס לוויכוח על העבר. הוויכוח הוא על תפיסת עולם, על הרתעה

וענישה. באותם מקרים שאנחנו מצאנו שהיו יותר מסטיות, ברמה אזרחית, העמדנו

לדין, בעיקר יבואנים של חלקי חילוף. בנושא של יבואני רכב, עמדה לדין חברה

שגבתה דמי הפקדה יותר משהיתה צריכה לגבות. לפני מספר שנים היה אירוע עם אחד

היבואנים הגדולים, הוא הסתיים בכופר. ומדי פעם נקבעו כללים נוספים, על פי

המימצאים שלנו, שבאו להוסיף ולהרתיע במערכת הזאת.

אני חוזר ואומר שיבוא כלי רכב למדינת ישראל קל יותר לבדיקה. הוא גם שונה

באופיו ובמהותו לגבי כל סוג רכב. חבר-הכנסת תיכון הציג כאן את הנושא של אבזרים

לסוג רכב כזה או אחר. שיטת מכירת כלי הרכב על-ידי יצרנים בעולם שונה באופייה

ובמהותה. היצרנים האמריקנים נוהגים למכור מכונית "ערומה" לחלוטין, ועליה

מתחילים "להלביש" את כל התוספות והאבזרים. ואז מ"בסט פרייס" של 5,600 דולר

מגיעים ל-16 או 17 אלף דולר מחיר המכונית, כתוצאה מהתוספות. האירופים נוהגים

למכור במחיר בסיסי, שאין בו התוספות שמקובלות במזרח הרחוק כמחיר בסיסי.

לדוגמה, ברכב האירופי בדרך כלל הגה כוח אינו מוכר כחלק מהמחיר הבסיסי. בארצות

הברית הגה כוח נכלל ב"בסט פרייס". לא כך באירופה. יפן נוהגת למכור את הגה הכוח

כ"בסט פרייס". השיטות שונות באופיין ובמהותן, על פי הבסיס שנקבע אצל יצרנים.

התחרות היא בינן לבין עצמן. המחיר הבסיסי נמצא בכל חשבון שמצורף לרשימון

היבוא. ואם יש תוספות, הוא צריך לכלול את התוספות החלות. והתוספות החלות הן

חלק מהמחיר לצורך הענין. אם חלילה היבואן לא הגיש לנו את רשימת התוספות ושיחרר

את הרכב כאילו הוא שיגרתי, הוא התחמק מתשלום מס. אם זה היה ברמה הד-פעמית ולא

דבר שהוא מינהג מדי יום ביומו, אנחנו מתייחסים לזה כאל ליקוי, ובמקרה כזה

אנחנו גובים את הגרעון ונוהגים לקחת כופר.
היו"ר ר' ריבלין
הדברים האלה ברורים. השאלה שלי היא אחרת. כתוב
לפני עיוור אל תשים

מכשול. ניקח לדוגמה יבואן, איזו ביקורת עצמית יש לו כשהוא יודע שלמעשה המכס

אינו מבקר אותו? איזו ביקורת עצמית יש לו בפני הפיתוי הגדול, כשהוא יודע שהמכס

לעולם לא יבוא לראות אם יש לו אבזרים כאלה או אחרים, אם יש לו הגה כוח או לא,

כפי שנאמר בדו"ח. כלומר, מערכת הפיקוח שיש לך על יבואני הרכב אינה סגורה במידה

כזאת שהיבואנים אינם יכולים לעשות מה שהם רוצים.
שי ברקן
גם המבקר אינו אומר שהמכס לא נוהג לחלוטין לבקר.



היו"ר ר' ריבלין;
בעמי 72 בדו"ח כתוב
"תהליך שחרור טובין מיובאים מפיקוח רשות המכס מבוסס

על עקרון של "שומה עצמית", כשהאגן אמור לערוך בדיקות בעלות אופי הרתעתי לאימות

נתוני היבוא. למרות ההיקף הכספי הגדול הכרוך בענין, היתה מערכת הבדיקה לקויה

ביותר. כך לא נבדקו בקפידה מסמכי היבוא של הרכב שיובא ולא נערכו בדיקות של כלי

הרכב גב, כאשר המחשב הנפיק הוראה לערוך בדיקה כזאת, במגמה לעמוד על המרכיבים

ואיבזור כלי הרכב. גם הפיקוח על המחסנים הרשויים של רכב, המנוהלים בדרך כלל

על-ידי היבואנים, לא היה מעמיק. יבואני הרכב שינו לעתים תכופות את מחירי כלי

הרכב, לעתים באופן ארעי; האגף התקשה לעקוב אחרי מחירי הרכב לצרכן כדי לוודא

שהמחיר עליו הודיע היבוא מוצע לכל דורש, וכדי לפקח על כך שזהו המחיר בו נמכר

כלי הרכב בפועל". פה מדובר בעיקר לא על כיצד נקבע המכס, כי הדברים האלה

ברורים, אלא על מערכת הפיקוח של אגף המכס על היבואנים. כפי שעולה מכאן הוא

שהפיקוח הזה שואף לאפס, כלומר כמעט אין פיקוח.

שי ברקן;

המבקר לא אמר שלא נבדקו לחלוטין, אלא שלא נבדקו בקפידה.
די תיכון
המבקר אומר שעובדים עליכם. ואם הוא לא אומר זאת, אני אומר את זה. ויש עוד

מרכיב אחד שהמבקר לא נגע בו, שהוא חשוב ביותר, והוא הפרשי שער. הם לא משפיעים

בכלל במדינת ישראל, לפחות בזמן הקצר. אתן דוגמה. לפני שבועיים שער החליפין היה

2.44 שקלים לדולר. היום השער הוא 2.33 שקלים. האם אתה חושב שמישהו הוזיל את

המחירים?
ש' ברקן
אתייחס לזה. יש תקנות שאושרו על-ידי ועדת הכספים כיצד נקבעים שערי חליפין

לענין המכס, ועל פי זה נעשה השחרור.
די תיכון
האם אתה זוכר באיזו שנה זה נקבע על-ידי ועדת הכספים? לפני עשרים שנה?

שלושים שנה?
שי ברקן
לא. בפעם האחרונה שזה נקבע, עד כמה שאני זוכר יושב-ראש ועדת הכספים היה

חבר-הכנסת שוחט. זה היה כאשר ביקשנו לעבור מפעמיים בשבוע לפעם בשבוע, שער

שייקבע ביום ששי.
די תיכון
אני רוצה להבהיר: אין לי טענות אליך, אבל אם המכס מחושב על בסיס מחיר

המכירה, משטים בך. למשל, אלמנט נוסף של שערי חליפין. תראה לי יבואן אחד שהוריד

את המחיר בשבועיים האחרונים כתוצאה מירידת שער הדולר. אני בטוה שלא תמצא אחד.

ואתה הרי מבסס את זה על מחיר המכירה. אז לאן הולך הכסף?
ש' ברקן
מי שיראה את הפרסומים האחרונים בעתונות של שנים-שלושה יבואני רכב, יראה

שכאשר שער החליפין היה ברמה של יותר מ-2.40 שקלים, בהחלט היתה עליה במחיר.

היום המחיר נמוך יותר.

ד' תיכון;

אני ראיתי את הפרסומים, ולא ראיתי שהיו הבדלים.

היו"ר ר' ריבלין;

מר ברקן, כמה בדיקות עשית שאתה יודע שמה שאתה אומר הוא נכון.

ש' ברקן;

ראיתי את הפרסומים בעתונות.
ד' תיכון
אני קורא את כל המודעות כבר חודש ימים.

ש' ברקן;

אתן לך דוגמה. מכונית פזיו 405, אוטומטית, לפני חודש וחצי או חודשיים

פורסם בעתון שמחירה 53 אלף שקלים ומשהו. כששער החליפין עלה, היא נמכרה ברמה של

54 אלף שקלים ומשהו.

די תיכון;

היום מחירה 54,400 שקלים.

היו"ר ר' ריבלין;

אני רוצה להפנות את תשומת לבכם שהדו"ח אינו דן בשיטה, אלא בפיקוח.

ש' ברקן;

מדובר על הרתעה וענישה. אני חוזר ואומר שעל פי המימצאים, גם של מבקר

המדינה וגם שלנו, אנחנו רואים את זה בדרך של גרעונות. המבקר העיר על גרעונות

מסויימים, ואנחנו מצאנו נוספים, בהחלט ביוזמתנו ולא על פי תכתיבים של המבקר,

אבל היו גם דברים שאנחנו לא ראינו, ובהחלט דרשנו את מה שהיינו צריכים לדרוש.

לקטע הזה התייחסנו בנושא של תשלום כופר ולא העמדה לדין. כאשר לנגד עינינו

עומדת גביה של מיליארד דולר, כאשר לנגד עינינו עומד ציבור של יבואנים שמייבא

בין 60 ל-85 אלף כלי רכב בשנה, ואנחנו מוצאים סטיות מול מכונית בסדר גודל של

כ-1,000 פחות או יותר - לא נוכל להוכיח כוונה להתחמק מתשלום מס, ולכן גם נתקשה

מאד להעמיד אנשים לדין פלילי. אנחנו צריכים להרתיע על ידי גביית הגרעון, ושנית

- על-ידי גביית כופר. אלא אם כן זה יהיה סטנדרט שמתלווה לפעולה יום-יומית

ושיגרתית של היבואן, אז כמובן נפעל באמות מידה שונות מאלו שאנחנו פועלים בהן

עכשיו.

די תיכון;

כמה כופר גביתם?



ש' ברקן;

אשיב על כך מיד. יש אמות מידה לגבי מכס שמתירות לגבות, על פי החוק, עד פי

שלושה מסכום הגרעון. זה במסגרת הענישה. אנחנו בדרך כלל נוהגים לגבות בין 5%

ל-20% כופר. יש מקרים שגובים יותר. וזה חוץ מהגרעון עצמו.

די תיכון;

אני מניח שכאשר תצא מכאן תאמר שהיתה ישיבה קשה מאד. ואז יש לך שתי

אפשרויות. אפשרות אחת היא שתאמר לעצמך; מבקר המדינה צודק, ואנחנו במכס צריכים

לעשות משהו. אפשרות שניה היא שתאמר; התנפלו עלי שלא בצדק, אינני חושב שהם

צודקים, ולכן לא אעשה ולא כלום. איזו משתי האפשרויות האלו תאמץ לעצמך?

ש' ברקן;

אני חוזר ואומר מה שאמרתי בתחילת דברי; אינני חולק בגדול על דו"ח מבקר

המדינה. שנית, כשהגיע אלינו הדו"ח מונה צוות שבדק את הדברים האלה. חלק תוקן

מיד, ואלה הדברים הטכניים, כמו הכשרתם של עובדי מכס וכדומה.

די תיכון;

אלה הדברים הקלים.

היו"ר ר' ריבלין;

כמה בדיקות מידגמיות לגבי יבואנים אתה עושה השנה, ב-1991? האם כתוצאה

מהדו"ח המצב בתחום זה השתפר? או האם קראתם את הדו"ח ואמרתם; זו תקנה שהציבור

ישלם עליה?

שי ברקן;

בלי קשר לדיון הזה המתקיים היום בוועדה, אתמול התקיים אצלי דיון בקשר

ליבואן מסויים, שבבדיקה שלנו כתוצאה מדו"ח המבקר, שנעשתה אצלו בשטח, נמצא פער

בין המחיר שהיה צריך למכור לצרכן לבין המחיר שמכר למעשה לצרכן. מדובר על מאי

1991, כלומר אחרי דו"ח המבקר, כתוצאה גם מדו"ח המבקר, הלכנו לביתו של היבואן,

לקחנו פרק זמן מסויים, בדקנו, מצאנו דברים מסויימים חריגים. על סדר גודל של 44

משלוחים, מצאנו 3 כלי רכב שנמכרו במחיר גבוה מזה שהיה מותר ליבואן למכור.

די תיכון;

אפשר לגזור את המודעות בעתונים, להתקשר בטלפון ולשאול. לא צריך לבדוק

הרבה.

שי ברקן;

לא על זה העיר המבקר בעיקר. הוא העיר בעיקר על נושא האבזרים, על נושא

המחסנים - - -

היו"ר ר' ריבלין;

גם על המחיר. ואחת השיטות לבדוק זאת היא כפי שאומר חבר-הכנסת תיכון.

ואינני רוצה להיכנס לנושא של רכב להשכרה, שגם פה אתם נותנים הנחות.



ש' ברקן;

לגבי הנושא של כלי. רכב להשכרה - לפני שלוש שנים ועדת הכספים אישרה את

ביטול הפטור הניתן לכלי רכב להשכרה וגביית מסים בשיעור זהה למסים המוטלים על

כל אחד מאתנו שקונה רכב.

היו"ר ר' ריבלין;

הרי המס משולם לפי המהיר לצרכן. נניה שיבואן קונה 35 מכוניות, ואז הוא

מקבל הנחה של 6.000 שקלים על מכונית. איך אפשר לדעת מי קיבל את ההנחה?
ש' ברקן
המבקר מתייחס לענין הזה. שיטת גביית מס הקניה היום על רכב, משום שהיא

נגבית מהמחיר לצרכן, יוצרת מצב שכאשר היצרן נותן הנחה ליבואן והוא מגלגל אותה

רק לאוכלוסיה ספציפית ולא לכולם, הקונה לא יכול ליהנות מההנחה הזאת. אחד

הדברים שאנחנו בוחנים כתוצאה מזה היא ללכת בכיוון הפוך. כלומר האם לא ללכת

לשיטה של גביית מס קניה על פי הדרך המקובלת לגבי כל מוצר ומוצר שנכנס למדינת

ישראל.

א' דוידזון;

למה לא?

היו"ר ר' ריבלין;

בוודאי . למה לא? זה מסר חשוב.

די תיכון;

מתחילת. הישיבה רציתי לשמוע זאת.

שי ברקן;

זה אחד הדברים שאנחנו בודקים עכשיו. יש אצלנו צוות שעוסק בזה. זה כולל

דיון שלנו עם לשכת המסחר. אבל אני רוצה לומר מיד את הבעיות שעלולות להתעורר.

המבקר יבוא מיד לבדוק אותנו, כי באותו יום יכולים שני אנשים לקנות אותו כלי

רכב, אחד ישלם עבורו 42,460 שקלים, והשני ישלם 43,520. מדוע? כי האחד ישלם על

פי שער החליפין ביום מסויים, והשני ישלם על פי שער החליפין של היום שלמחרת,

שהשתנה בינתיים.
היו"ר ר' ריבלין
האם זה לא כך גם היום?
שי ברקן
לא. שער- החליפין נקבע אחת לשבוע. המחיר נקבע על פי המוצהר ברשימון.

די תיכון;

לפי איזה שער חליפין אתה מחשב את זה? לפי השער הגבוה במזומנים?



ש' ברקן;

לא. השער היציג שפורסם על-ידי בנק ישראל ביום ששי, בתוספת0.5% - נכנס

בתוקף ביום שלישי.

די תיכון;

אבל הם גובים לפי שער החליפין הגבוה במזומנים.

ש' ברקן;

הם צריכים לגבות מהצרכן את המחיר כפי שהוצהר ברשימון היבוא, המבוסס על

המחיר שבא לידי ביטוי בשער שאני אמרתי.

די תיכון;

הם צריכים. אבל תנסה פעם לבדוק את זה.

ש' ברקן;

אני עובר לחלק של האבזרים. לצערי לא הצלחנו לעשות דבר שרצינו לעשות. אומר

מהו. אנחנו ביקשנו לאחד את שיעורי רומסים על חלקי חילוף בטיחותיים וחלקי חילוף

שאינם בטיחותיים. לצערנו משרד התחבורה אינו מוכן לאמץ את הרעיון. הנושא הועלה

בזמנו כשהוזמנתי לוועדת שרים בראשותו של השר מגן. ישבו שם גם אנשי משרד

התחבורה, וכנראה שיכולתם לשכנע היתה גדולה מיכולתי. אני רוצה לומר מה אני

הצעתי. אנחנו גובים סכומי עתק על חלקי חילוף לרכב שאינם בטיחותיים; אנחנו

פוטרים ממס קניה חלקי חילוף בטיחותיים. משרד התחבורה מגדיר מהו חלק חילוף

בטיחותי ומה איננו חלק בטיחותי. אנחנו רצינו, במקום 40% מס קניה ו-60% תמ"א,

לקבוע שיעור אחיד של 15%, על חלקים בטיחותיים ושאינם בטיחותיים. זה הפסד

הכנסות יחסית קטן, אבל זה דבר חדש והגיוני, שבו אין ליבואנים אפשרויות לנצל את

ה"חללים" שישנם בתחום הזה.

אני רוצה להרחיב בענין הזה, לומר מה היה ומה לדעתנו צריך להיות. לצערנו

לא בכל הצלחנו להגיע לזה. יש במערכת חלקי חילוף בטיחותיים וחלקים שאינם

בטיחותיים. חלק חילוף בטיחותי הוא מוצר בר-פיקוח, ומחירו לצרכן נקבע על-ידי

משרד התחבורה. לא כן לגבי חלק חילוף שאינו בטיחותי. ציבור היבואנים מייבא גם

את החלקים הבטיחותי ים וגם את אלה שאינם בטיחותיים. הפער האדיר בשיעורי מסים

בין חלקים אלה לאלה יצר אצל מספר יבואנים של חלקי חילוף את הדבר הבא; להצהיר

על ערך גבוה מהמחיר הנכון של מוצר בטיחותי, ועל פי זה משרד התחבורה קובע את

המחיר בר-הפיקוח; להפחית את המחיר הנכון של המוצר שחייב במס קניה; למעשה לשלם

או להעביר את מלוא התמורה ליצרן או ליצואן בחוץ-לארץ, אבל להתחמק מתשלום מס

ולהכתיב אמות מידה כפי שבאו לביטוי בדברים שאמרתי.

י' הורביץ;

האם זה מאפשר לו "לשחק" כך גם לגבי מחיר המכונית? למשל, עם מזגן?

ש' ברקן;

לא. אתייחס בנפרד לענין המזגנים.

אני רוצה לומר שעשינו מבצע, פשטנו על מספר יבואנים, חלקם ישבו תקופה לא

קצרה במעצר עד שנגבו מהם ההודעות. נגד אחד כבר הוגש גליון אישום; עכשיו עוסקים

בזה נגד שני, שלישי ורביעי. זח תיק סבוך מאד. קשורים בזה אלפי מסמכים. יש לנו



ראיות ברורות, אני מקוות שהשופטים יקבלו את תפיסת עולמנו ואת העובדות שנציג

בפניהם. אין לי ספק שהאחדת השיעורים על חלקי חילוף תמנע את דברים מן הסוג הזה.

המבקר גם מעיר על זה בדו"ח. כאמור השר מגן לא קיבל את זה. משרד התחבורה דבק

בעמדתו שחלק בטיחותי חייב להיות פטור מכל מס כדי שהציבור יקנה יותר חלקי חילוף

כאלה. המחיר בר-הפיקוח נקבע על פי מחיר היבוא והמס המוטל או שאינו מוטל על
החלק הבטיחותי. יתרה מזאת
מי שמכיר את נושא החיוב בביטוח. הסכומים מבוססים על

מחיר חלקי החילוף. לאור הדברים שאמרתי, למרכיב של מחיר חלקי החילוף יש השפעה

גדולה מאד על מחיר הביטוח שהצרכן משלם.

היו"ר ר' ריבלין;
בעמ' 72 בדו"ח כתוב
"לדעת משרד מבקר המדינה, כל עוד מוטל מס בשיעורים

שונים על חלפים לרכב, יש להקפיד על סיווגם הנכון של פריטים כאלה כדי למנוע

התחמקות מתשלום מס". האם זה כבר מסודר אצלכם?
שי ברקן
עובדה שמה שמצאנו במבצע שעשינו נבע מהדברים שהצגתי זה עתה. זה נבע או

מהצהרה לא נכונה לגבי הסיווג, או בפירוש מהצהרה על מחיר נמוך. זה בדיוק מה

שעשינו. אינני רוצה לומר לזכות מי יש לזקוף את היוזמה הזאת, לזכותנו או לזכות

המבקר.
היו"ר ר' ריבלין
האם יכולים להיות עוד חלקים, כמו מזגן?
שי ברקן
יש מערכת ., A.B.Sשזה מגיע עם הרכב עצמו. אבל אני מדבר על מה שלא מגיע עם

הרכב עצמו. יש תקנה של משרד התחבורה שיבואן רכב חייב לשמור שבע שנים על חלקי

חילוף למכונית. ההיקף והמחזוריות של יבוא חלקי חילוף הם עצומים. מדובר ביבוא

חלפים לכלי רכב בהיקף של למעלה מ-100 מיליון דולר בשנה. לגבי המיסוי, אמרתי

במה מדובר. היה ויכוח מה בטיחותי ומה אינו בטיחותי, לא אכנס לזה.

יש דבר נוסף. הממשלה החליטה שכדי לצמצם את תאונות הדרכים, כלי רכב

מ-1989, מ-1,600 סמ"ק, חייב להיות מיובא לישראל עם . מזגן בפנים, או להימכר

לצרכן עם מזגן בפנים. כדי שלא תתעורר בעיה של הכבדת נטל המס, דבר שישפיע על

המהיר לצרכן, נקבע שמחיר מזגן אינו חלק מהערך לצורך מכס, ועליו לא נגבה מס

קניה. בחיי יום-יום יש לנו בעיות בתחום הזה. כי יש מזגנים שמחיריהם שונים,

שהעוצמה שלהם שונה. עם כל ההערכה לידע של ציבור העובדים שלנו, היכולת לאמת

דברים מן הסוג הזה אינה גדולה. היבואן יכול לעשות שימוש לרעה בנושא הזה.

אנחנו הוזרים ואומרים שבענין זה יש להנהיג תהליכים פשוטים ככל שניתן, עם

שיעורי מסים אחידים ככל שניתן, ואז תגדל היכולת שלנו לפקח על זה.
היו"ר ר' ריבלין
אינני מבין את זה. האם אתם אינכם יכולים להתקשר בטלקס או בפקס ליצרן

ולשאול אותו מה מהירי המזגנים?
שי ברקן
אם הוא יהיה מוכן לומר לי, והוא יהיה מוכן לעשות זאת בטכניקות מסויימות,

אין לי ספק שהוא יגיד לי בדיוק את אותו סכום שכתוב בחשבון. עשינו כמה נסיונות.



ויש מקרה שאנחנו עדיין בודקים. איש שלנו בחוץ-לארץ מנסה להגיע לנתונים, והוא

נתקל בקשיים גדולים בענין הזה. יש לנו נתונים שהוא קיבל משלוש מדינות. זה קשה,

השאלות הן מוזרות. כי לא מקובל בעולם שפתאום שואלים מהו המרכיב של מהיר המזגן
היו"ר ר' ריבלין
זו בעיה תחיקתית. אפשר לקבוע שמזגן שמחירו עד סכום מסויים יהיה פטור.
ש' ברקן
זה אחד הרעיונות שעלו. אבל גם בקביעת מס קצוב יש קושי. גם בזה יש רמת

סיכון מסויימת, אם כי הרבה יותר קטנה. נוסף לזה, צריך לזכור שמס קצוב הוא מס

רגרסיבי לחלוטין.

לגבי יבוא החלפים והאחדת השיעורים, המדינה לא יכולה להרשות לעצמה אבדן

מסים של עשרות מיליוני שקלים, בוודאי לא בתקופה זו, עם כל נושא הקליטה. אלה

סכומי עתק. אנחנו היינו מוכנים להפסיד אחוז קטן, לא גדול במס, על-ידי האחדת

השיעורים במערכת. אם בקטע הזה הוועדה היתה יכולה לסייע, הייתי רואה בזה הישג

גדול.

עכשיו יש דבר חדש במכונית. באחרונה יש שיטה של מערכת בלימה מיוחדת

שמיועדת בעיקר למניעת החלקה, מערכת . A.B.Sשוב, היה לחץ של משרד התחבורה לראות

בחלק הזה חלק בטיחותי. הכוונה איננה כשהוא מגיע בנפרד, שאז אין ספק שהוא חלק

בטיחותי, אלא כשהוא מגיע מורכב בתוך המכונית. כשהוא מגיע מורכב בתוך המכונית,

אני שוב נקלע לאותו מצב כמו בנושא המזגן. ואני אומר במפורש: האגף לא יוכל, עם

כל היכולת שלו, עם כל אנשי המקצוע שיש לו, לבלום את החריגות בנושא הזה.
היו"ר ר' ריבלין
אינני מבין מדוע. ניקח לדוגמה מכונית ב.מ.וו. עם מערכת בלימה כזאת

ומכונית ב.מ.וו. בלי מערכת כזאת. בבלגיה או בגרמניה יודעים מה ההבדל במחיר בין

מכונית אחת לשניה. זו לא בעיה כל כך גדולה.

שי ברקן;

אספנו נתונים על מחירי מערכות . A.B.Sכשהן מגיעות בנפרד, כחלק חילוף. על

זה יש להוסיף את מחיר העבודה וכו'. מהנסיון שיש לנו, של איסוף הנתונים בנושא

הזה, קיבלנו מידע מדהים לגבי כמויות, סוגים ואיכויות של הדברים האלה. יש פערים

גדולים מאד בנושא הזה, ויש קושי לקבוע דברים. ובכן קבענו כלל מסויים. אינני

יכול לומר שזאת הצלחה מוחלטת.

היו"ר ר' ריבלין;

אבל ל-A.B.S יש מחיר בסיסי.

שי ברקן;

אין מערכת . A.B.Sאחת דומה לשניה. יש סוגים שונים, לנפחי מנוע שונים

וכו'.



היו"ר ר' ריבלין;

אני מניח שיש טבלאות, אלה דברים שאפשר ללמוד אותם. אבל באמת נאמר בדו"ח

ש' ברקן;

אם יכבידו עלינו בדברים מהסוג הזה, אנחנו בהחלט נתקשה להתמודד אתם. אני

אומר זאת בפירוש. זו בעיה. ברמות מסים של 110% מס קניה, כאשר מאפשרים היום

לציבור היבואנים לנטרל חלק מה-110% ולא לחייב אותם במס, אני מעלה על דעתי

שיהיו כאלה שינצלו את זה לרעה. אנחנו עובדים היום על בדיקת מחיר המזגן של

יבואן אחד, האם החלק שהוא ניטרל מהחיוב במס הוא נכון או שהוא צריך להיות אחר.

אנחנו עובדים על זה זמן רב, במונחים של חודשים, לא של ימים, ולצערנו עד רגע זה

לא מצאנו ראיה שמחזקת את המחיר שלו ולא ראיה שתוקפת את המחיר שלו. ועדיין

עובדים על זה.

ובכן לגבי חלקי החילוף, מבחינת ההגנה על הצרכן, אם היינו מפשטים את שיטת

הגביה, יכולנו לצאת נשכרים. והנושא הזה בהחלט חשוב לכולנו במערכת.

לגבי התוספות, אני בהחלט מקבל את דעת המבקר שאנחנו צריכים לעשות יותר.

כתוצאה מדו"ח המבקר הקמנו צוות שבודק את הנושא. ישבתי גם עם אנשי המכס, וגם עם

לשכת המסחר ונציגות של יבואני הרכב, והעלינו את האפשרות של שיטת גביית מס כפי

שגובים על כל הטובין. עוד לא קיבלנו תשובה בענין זה ולא גיבשנו החלטה סופית

בנושא. לפני שבועיים היתה למנהל המכס פגישת היכרות עם ציבור יבואני הרכב,

ובאותו דיון הזכרנו להם שהם חייבים לנו תשובה בענין מזווית הראיה שלהם.

תוך כדי הבדיקה מצאנו חלק מהדברים שיש בהם קשיים. היושב-ראש העלה פה כמה

דברים, למשל יבוא במחיר מוזל עבור חברות השכרה. היום זה בהחלט לא מקובל, איננו

מפחיתים במס. זה שוק פתוח. אבל מחר יכול להיווצר מצב שנאמץ את השיטה הזאת. היא

לא קלה, יש בה לא מעט קשיים. אבל בהחלט בוחנים את הנושא. אני מניח שבמרוצת שנת

1992 תהיה החלטה האם אנחנו ממשיכים במתכונת הנוכחית של הגביה, או שאנחנו

מאמצים שיטה חדשה.
היו"ר ר' ריבלין
אני רוצה לפנות אל גובי המכס בתל-אביב-יפו ובאשדוד, לקרוא לפניהם קטע
מהדו"ח ולבקש מהם הסבר. בעמי 70 בדו"ח כתוב
"משרד מבקר המדינה העלה כי הפיקוח

על הנעשה במחסנים הרשויים לרכב היה רופף. מבין 12 מחסני הרכב שבטיפולו של בית

המכס תל-אביב-יפו המציא רק יבואן אחד של כלי רכב כרטיסי מלאי. האגף לא עמד על

קבלת כרטיסי המלאי משאר היבואנים". מר ישראל גולדנברג, גובה מכס בתל-אביב-יפו,

בבקשה.

י' גולדנברג;

אין לי ויכוח עם מה שכתוב בדו"ח מבקר המדינה. אחת הסיבות לכך היא שאת כל

הנתונים שמופיעים בדו"ח הזה אנחנו סיפקנו. וכל מה שסיפקנו הוא תוצאה של

ביקורות. אין בדו"ח הזה שום נתונים מגורמים שמחוץ לאגף. כל הנתונים הם ממקורות

של בתי המכס ושל מחלקת החקירות של המכס.

כשמדברים על ביקורת, תלוי איך מסתכלים על זה. אנחנו מחוייבים לפי כל

הכללים שנקבעו, לפי מצבת כוח האדם שלנו, לעשות בדיקות מידגמיות ארבע פעמים

בשנה בכל מחסן רכב ובמחסנים אחרים. בדו"ח כתוב שבתקופת הדו"ח, תקופה של ששה



חודשים, מצאו שאנחנו בדקנו שלוש פעמים ויותר ב-10 מחסנים מתוך ה-12, ובשני

מחסנים נוספים היו שתי בדיקות באותה תקופת. כלומר הממוצע השנתי עלה הרבה מעל

למה שהיינו צריכים לעשות.

אינני אומר שמה שעשינו מספיק. אני בהחלט מקבל את ההערות של מבקר המדינה

שחייבים לעשות יותר. הבעיה היא קודם כל כוח האדם שעומד לרשותנו. שנית, אני מעז

לשאול מה יתנו לנו הביקורות האלה. דובר פה לא מעט על ביקורות פיזיות. אני רוצה
להצהיר בכל האחריות
מבחינה כמותית המערכת סגורה הרמטית. כלומר, כל רכב שמגיע

לנמל מגיע למחסני ערובה. לגבי הרכב עצמו, כיחידה אחת, אין אפשרות שלא ישלמו

עליו את המס. מדובר כאן על מאות מיליונים, על למעלה ממיליארד שקלים שאנחנו

גובים בשנה. הייתי אומר שהרוב המכריע, ב-98%-99%,זה מובטח בהחלט, מפני שזה

סגור, אפילו שבדו"ח כתוב שנתנו למחסנים למלא את הטופס מ"ב-354א', שזאת "תעודת

הלידה" של הרכב. לפי שיטת העבודה הנהוגה, אנחנו נותנים להם ספרים ממוספרים,

בכל ספר כזה יש 125 תעודות כאלה, והם חייבים להחזיר אותם בצירוף רשימון של

תשלום מסים, עם כל הטפסים הדרושים. ואנחנו בודקים את זה אחד אחד. זו בדיקה

מפורטת מאד. כאמור, זו בדיקה כמותית.

אינני רוצה להרחיב את הדיבור על ענין המחירים, זו בעיה של השיטה. יכול

להיות שיש מקום לשינוי השיטה. אבל כאחראי יותר על הצד של הביצוע אני מציין

קודם כל שהסכומים הגדולים מובטחים. עם זאת, אני מסכים שאם נעשה יותר ביקורות,

יהי ו י ותר מימצאים.

בדו"ח צויינו בעיקר שתי חברות שלא נהגו כשורה. מדובר בחברת "רז-קאר",

בתקופה שהיתה בפירוק, וחברת "נוע" שגם כן היתה בפירוק. לגבי יבואני הרכב

המסודרים, כדי להערים על המכס, גם בסכומים קטנים מאד, הם צריכים לעשות קנוניות

עם אחרוני עובדי המחסנים. זה לא נראה לי סביר. וגם אז מדברים על שולי המס

ברכב.

דובר קודם על ענין שער החליפין של הדולר. שני-שלישים מהרכב המיובא היום

הוא יפני, לכן לדולר אין השפעה. הין עלה. אבל גם כששער החליפין של הדולר היה

יותר גבוה, עד כמה שאני יודע המחירים לא עלו. היבואנים אומרים שהם סופגים את

ההפרשים. זו בעיה אחרת, בעיה של השיטה.

אנחנו צריכים לדאוג לכך שלא "ישחקו" אתנו. אנחנו פועלים במסגרת האפשרויות

שלנו. אם נקבל אמצעים נוספים, אני בטוח שנעשה יותר. למדתי הרבה מהישיבה הזאת

היום. אני בטוח שאפשר בהחלט לשפר את העבודח שלנו.
י י הורביץ
אני רוצה לשאול שתי שאלות, והראשונה למר ברקן. האם יש אפשרות מעשית שקונה

הרכב יקבל מהיבואן את העתק החישוב שלגביו נעשה חישוב המכס, ואולי עם העתק

למכס? אינני מתכוון להפוך את הציבור למפקח. אבל מול המחיר הגבוה שהקונה משלם
ליבואן, היבואן יגיד לו
קנית ממני מכונית כזאת וכזאת, הפרטים שלה הם אלה

ואלה, המכס ששולם עבור המכונית שלך הוא כזה וכזה. ושיימסר העתק לממונה זה או

אחר במכס או כדומה. זה עוד אמצעי שהקונה ידע מה המצב, ואולי גם המכס ידע את

המצב. האם זה אפשרי, או שיש בזה הכבדה גדולה מדי על היבואנים? יכול להיות שהם

יצטרכו להעסיק עוד פקיד לצורך זה.
השאלה השניה מופנית למר גולדנברג
האם הפיקוח היום מאפשר לך לדעת לפחות

האם המכונית היא מדגם Lאו ?GL
י' גולדנברג
כן.



ש' ברקן;

לשאלתו הראשונה של מר הורביץ - הנושא נשקל בעבר, אנחנו מנועים מלעשות

זאת, כי ברגע שאנחנו נציג בפני הצרכן את סך הכל המסים שנגבו מהמוצר, הוא ידע

מה מחיר הרכב ומה הרווח של היבואן. אנחנו מנועים מלעשות זאת, כי זו ממש כניסה

לתחום הפרט.

היו"ר ר' ריבלין;

אני לא רואה בזה כניסה לתחום הפרט.

י' הורביץ;

אולי צריך לעשות שינוי חקיקה בענין זה? האם זה יעזור לכם?

ש' ברקן;

לפי דעתי זה יפריע, תהיה בזה הכבדה, כי יהיה צורך בעוד טופס. הדבר השני

הוא מידת היכולת שלנו לפקח על זה. שלישית, אנחנו בוחנים שיטת גביה אחרת, שיטת

מיסוי אחרת, וזה אמור להביא לשינוי גדול בנושא.

היו"ר ר' ריבלין;

דיברת על הסודיות של מתח הרווחים של היבואן. בזמנו משרד התחבורה פתח את

נושא היבוא האישי. ברגע שעושים יבוא אישי, אפשר להוריד מאד את מתח הרווחים.

שי ברקן;

בסיס המחיר בקניה ביבוא אישי שונה לחלוטין מיבוא מסחרי, כמותי. ביבוא

אישי אין אפשרות לקנות ישירות מהיצרן.

היו"ר ר' ריבלין;

קמו חברות שעסקו ביבוא אישי. הן היו הסוכנות של הצרכנים ליבוא אישי. והן

ייבאו מכוניות בכמויות גדולות. היבואנים התקוממו נגד התופעה הזאת, הפוגעת

בפרנסתם.

שי ברקן;

עשינו את זה במתכוון, קבענו רמות מס ביבוא אישי כדי שיתחרה ביבואנים. אבל

השוני המהותי הוא בבסיס המחיר לצורך גביית המס. יש הבדל בין בסיס המחיר לבין

המחיר שמשלם האדם בפועל ביבוא אישי. אתן דוגמה מתחום אחר; קילו עגבניות

בסופרמרקט עולה סכום מסויים; כשקונים ארגז בשוק הסיטונאי, המחיר לקילו יותר

קטן. את החלק הזה אנחנו מנועים מלספר. אם יאמרו שמותר, נעשה זאת.

היו"ר ר' ריבלין;

אם חקיקה תעזור לך בענין הזה, אנחנו יכולים לשקול יוזמת חקיקה.
ש' ברקן
אני רוצה להדגיש עוד דבר: עד 1600 סמ"ק יש פיקוח על המחיר. שם הוגבל מתח

הרווחים של היבואן. זה נעשה כשהיו לנו רמות מסים שונות. כשהמס הוא אחר, אולי

צריך לשקול את זה מחדש. ואולי משרד התחבורה כבר שינה את ההתייחסות שלו בענין

זה.

חבר-הכנסת תיכון שאל אותנו מה עשינו כדי להתגבר על בעיות וכדומה. יש בידי

ארבעה מכתבים שיצאו מלשכתי אל הגובים, כתוצאה מדו"ח מבקר המדינה. אשאיר לכם
עותקים מהם. אציין את הכותרות העיקריות שבהם
הגברת הידע המקצועי של עובדים

העוסקים בגביית מסים על רכב; בדיקות מידגמיות לאימות המחיר לצרכן; בדיקות

במהסני ערובה על-ידי חוליות מעריכים. וביקשתי מהגובים להודיע לי תוך חודש ימים

מה עשו בענינים אלה. במכתב אחר מדובר על השתלמויות מקצועיות בנושא רכב. זו
פניה למחלקת הדרכה, ונאמר בה
מיסוי בתחום הרכב דורש ידע מקצועי. לא נערכו

השתלמויות. בעבר נהגנו לערוך השתלמויות אצל יבואני רכב להכרת המחזור והמחירים,

והשתלמויות פנימיות. גם בתחום זה יש עשיה. קטע אחר עוסק בנושא של הכשרת

העובדים. חלק אחר עוסק בביקורת שנערכה בבתי המכס, ובליקויים שנמצאו. אנחנו

מבקשים לתקן את כל הדברים האלה. כל זה נעשה בעקבות דו"ח המבקר, ובהחלט עונה על

חלק מהשאלות שנשאלו כאן. אעביר את החומר הזה לוועדה.
היו"ר ר' ריבלין
ברשותך אנחנו נעביר עותקים מהמכתבים האלה למשרד מבקר המדינה.

אני רוצה לפנות לגובה המכס מאשדוד, מר פרחי. אני מפנה את תשומת לבך למה
שנאמר בעמי 71
"משרד מבקר המדינה מצא כי עובדי המכס לא נהגו לבדוק את חישוב

המחירים של רכב. בבית המכס אשדוד, ששם משוחרר חלק ניכר מכלי הרכב, לא טופלו

עניני שחרור הרכב על-ידי עובד מיוחד שזה תחום עיסוקו והתמחותו. כתוצאה מכך אף

לא סודרו ההודעות על שינויי המחיר במשך תקופה ארוכה ועובדי המכס לא יכלו

להיעזר בהן כדי לעמוד על מחירי כלי הרכב השונים שלפיהם הוגשו רשימונים ושולמו

מסים על כלי רכב ששוחררו. האגף הודיע למשרד מבקר המדינה בנובמבר 1990 כי בבית

המכס באשדוד ימונה מעריך שיתמנה בשחרור כלי רכב ויוקפד על סידור ההודעות". מר

ברקן דיבר על הנושא הזה. אבל אם למר פרחי כמי שפועל בשטח יש מה להוסיף, בבקשה.
א' פרחי
עיקר שחרורי הרכב במשך שנים רבות נעשה באמצעות בית המכס יפוי. היום זה

מתחלק גם למכס אשדוד וגם למכס נתב"ג. כתוצאה מהביקורת יש עכשיו חמישה מומחים

שמתמצאים בנושא של רכב. לגבי רכב אישי, עוד לפני שהמבקר ביקר במכס אשדוד, היה

עובד שהתמצא בנושאים הקשורים בזה.
היו"ר ר' ריבלין
אני רוצה לומר מה היה היתרון של המעריך של הרכב ביבוא האישי. הוא היה

מקבל נתונים מהיבואנים, וזה לימד אותו איפה ה"מקלרים" מרמים את המכס. ואז ראית

רשימה של פריטים שונים. את כל הדברים האלה הם הביאו לידיעת המכס, כדי שיגבה

כמה שיותר מכסים על הרכב האישי, כדי שהדבר ייעשה בלתי יעיל. עובדה שבתקופה

ההיא המכס גבה סכומים גדולים של מסים. היבואנים הם שנתנו את הפרטים שגובה או

מעריך זקוקים להם כדי להעריך את שווי המכונית.



ש' ברקן;

אנחנו התייעלנו מאז. והיום יש טופס אחיד, מוכן, עם שורה של אביזרים,

וכשאנחנו בודקים בדיקה פיזית - ואנחנו עושים זאת בעיקר ביבוא אישי של רכב -

אנחנו מסמנים את התוספות שישנן ברכב.
אי פרחי
לגבי ההערות של המבקר בנושא של הביקורות, היקף הביקורות הועלה בסדרי גודל

של 2%-3%. מצב הנוכחי של כוח האדם העומד לרשותנו, זה למעשה קצה גבול היכולת

שלנו להתמודד עם הנושא של הרכב, בהתחשב בזה שיש עוד שורה שלמה של סוגי יבוא

ושל פרצות רחבות יותר מאשר זה בא לידי ביטוי בדו"ח הזה.

יש סעיף אחר שבו המבקר מתייחס למכס אשדוד, בעקבות ביקור שהוא עשה באחד

המחסנים. ומוזכר פה "אוברסיס". למען הדיוק אני רוצה לומר שהמבקר ביקר בשני

מחסנים, האחד היה חברת המזרח הקרוב. לפי דברי עובדים שלי שהתלוו אל המבקר,

נאמר שהמחסן מסודר. לגבי הנושא של "אוברסיס", זה מחסן חצרים, עם כל המשתמע

מכך. דברים תוקנו. והמבקר מציין שבזמן הביקורת תוקנו ליקויים כפי שצויינו.

נכון להיום, "אוברסיס" סגר את מחסן החצרים שלו בגלל חוסר כדאיות כלכלית.

היו"ר ר' ריבלין;

האם אתם עושים גם ביקורות פתע או רק ביקורות שי גרתיות?
אי פרחי
אנחנו עושים ביקורות פתע לכלל מחסני הערובה. יש לנו גם המחסנים הפרטיים

וגם המחסנים הכלליים, וגם מה שנקרא צידה לאניות, מטוסים ודיפלומטים. לפי

ההנחיות הכתובות, צריכות להיות לא פחות מארבע ביקורות בשנה. אנחנו עושים במשך

השנה הרבה יותר ביקורות.
היו"ר ר' ריבלין
נניח שאתם עושים ביקורת פתע בתל-אביב או באשדוד. האם אתם עושים אז בדיקה

מידגמית על כמה מכוניות?
ש' ברקן
יש מאבחן ברור באשר לביקורת שעליה מדובר. רכב שמגיע למדינת ישראל ונפרק

בנמל אילת, יש אליו צרופה של חשבון ו"פקינג ליסט" שבה נאמר כמה כלי רכב הגיעו,
מה מחירם, ואיזה סוגי כלי רכב. ניקח לדוגמה "סוברו"
500 מכוניות אוטומטיות,

400 מכוניות עם הגה רגיל 1600, "לגסי" כך וכך מכוניות, סך הכל 3,000 מכוניות.

על טופס אחד עולות כל המכוניות. מעבירים אותן על משאיות למחסני ערובה בתל

אביב, שמונה מכוניות על כל משאית כזאת. מתלווים לזה טפסי לוואי שאנחנו דורשים.

הם ממוכנים בדיעבד. המידע הזה כבר נמצא ביום הראשון שהטובין נמצאים בפיקוח של

המכס. כאשר גובה שולח אדם לעשות בדיקה מידגמית במחסן ערובה באזור תל-אביב, כל

מה שהוא צריך לעשות בקטע המידגמי שעליו מדובר הוא לבדוק האם ב-20.11 נותרו

במלאי 2,400 מכוניות, והאם הן נמצאות; שנית, אם אני רוצה לבדוק חלק מהן - איזה

נמצאות במערכת. מה הסכנה שעלולה להיות? אינני מדבר על אבזרים. הסכנה שעלולה

להיות - וזה היה בעיקר כשהמיסוי היה שונה - היא שיוצאו מכוניות 1800 סמ"ק

וישולמו מסים על 1600 סמ"ק. ההפרש הזה היה יכול כמובן להגיע לכיסו של היבואן.

זו הבעיה. זו אחת הדוגמאות. והיו דברים מעולם.



השאלה שנשאלת היא האם כאשר מוגש מסמך לתשלום מס, רשימון לצריכה בארץ,

ושולם והוצהר שהמחיר הוא נניח למכונית סוברו אדומה , 1600-DLהאם באמת זו

שוחררה או ששוחררה מכונית עם צבע מטלי ועם פנסים הלוגניים. זו הבעיה שעליה

מדובר. זה לא יכול להימצא בבדיקה של ביקורת פתע.

היו"ר ר' ריבלין;

נניח שיש לך רשימה של 50 מכוניות. למה אי אפשר לבוא ולבקש לבדוק ארבע

מכוניות אלו ואלו, לפי המספרים שלהן ברשימה, ולעשות עליהן בדיקה מידגמית,

לראות אם הן נמצאות וכדומה.

י' גולדנברג;

בהחלט עושים את זה.

היו"ר ר' ריבלין;

אני רוצה לפנות אל מר פרייס ממשרד התחבורה. נושא האבזרים הוא ענין של

מדיניות. הסיווג של האבזרים נעשה על-ידי המכס. לגבי האבזרים הבטיחותיים, אתם

פועלים לפי הסיווג של המכס.

אי פרייס;

הכנתי פה תזכיר קצר. מופיעים בו הפריטים שפטורים ממס קניה. זה נמצא בספר

המכס. מובן שקודם יש על זה דיון. אנחנו מבקשים את זה, לא תמיד מקבלים. אחרי

דיון זה נכנס לרשימה.

היו"ר ר' ריבלין;

אנחנו מבקשים שיהיו אבזרי בטיחות ברכב. זה דבר חשוב ביותר. מצד שני אנחנו

רוצים שהאזרחים ישלמו כמה שפחות בשביל כלי הרכב, שהוא דבר חיוני מאד היום לכל

אחד. עם זאת אנחנו מבקשים שלא יהיה ניצול לרעה של כל מיני לקונות, המאפשרות

לעשות רווח גם על חשבון הציבור. המבקר הציע לשלם מס אחיד על כל האבזרים, כדי

שלא יהיו פתחים לתרגילים שונים. אתם אומרים שאינכם מקבלים זאת, אתם רוצים

לעודד שימוש באבזרי בטיחות. מה הם אבזרי הבטיחות החיוניים, לפי דעתכם?

אי פרייס;

אני רוצה לקרוא את הרשימה; פגוש למניעת התנגשות תת-רכבית במשאית, חגורות

בטיחות, בלמים וחלקיהם, גלגלים, בולמי זעזועים, חלקי הגה, מערכות בלימה,

מערכות בלם-נוע, אבזרי היגוי, חלקי מיתלה קדמי, מנגנון הידראולי להגה, צלחות

רתימה לחיבור תומך נתמך, ווי גרירה, מחזירי אור, ציוד תאורה וציוד איתות

חזותי, מגבי שמשה, מפשירים, מפיגי אדים, מתיזי מים, מזגני אוויר, מראות וכו'.

היו"ר ר' ריבלין;

בקיצור כל המכונית, למעט המנוע.

א' פרייס;

לא. כל מערכת ההנעה איננה, לא מנוע, לא דלתות, ועוד. חלקי הבקרה החיוניים

לרכב הם בפנים.



י' הורביץ;

קובעים להם גם מחיר מכסימלי, בצו של שר התחבורה?

אי פרייס;

כן.

יי הורביץ;

האם אתם יודעים איך לקבוע את המחיר? האם יש לכם ידע טוב כזה שתוכלו

להעמידו אולי גם לרשות המכס כדי לקבוע מה המחיר בחוץ-לארץ, או שמא יש כאן גם

כן חשש שאם יצרן מסויים של חלפים מייצר גם אבזרים בטיחותיים וגם לא בטיחותיים,

הוא יודע שזה נשלח לישראל, שזאת שיטת המיסוי שבה, ואולי הוא יגדיל את המחיר של

אבזרים מסוג זה או אחר. האם אתם קובעיםש את המחיר המכסימלי? האם שר התחבורה

קובע?

אי פרייס;

המחיר המכסימלי קבוע בצו פיקוח של שר התחבורה.

אי פרייס;

אם אתה צריך להגיד למשל שהמחיר של פגוש הוא כזה וכזה, מה בסיס הידע שלך,

או האם אתה נשען על המכס?

אי פרייס;

לא. הבסיס הוא המחיר שלו פו"ב.

י י הורביץ;

לך אין בקרה משל עצמך על מחיר החלפים?

אי פרייס;

על גובה המחיר פו"ב - לא.

י י הורביץ;

כלומר עלול להיות, וזה ראוי לבדיקה, שמא המחיר שלהם יותר גבוה, באשר אין

על זה מיסוי; ולעומת זאת, גם לא יודעים את המחיר של חלפים אחרים. לך אין בקרה

משלך על כך.

אי פרייס;

אין לי. ובכל זאת זה מגיע.

היו"ר ר' ריבלין;

היבואנים נותנים לכם את הנתונים. אנחנו חוזרים לאותה נקודה, שהיבואנים

מספקים את הנתונים.
א' פרייס
אין דרך אחרת.

היו"ר ר' ריבלין ;

אני אומר שוב שכאשר היתה אפשרות ליבוא אישי, הם נתנו נתונים אחרים. הם

הבינו שהיבוא האישי הופך להיות סכנה ממשית לקיומם המסחרי. לגבי אבזרי בטיחות,

יש אבזרים שבחוץ-לארץ הם מובנים מאליהם, יש כאלה שהם זולים מאד, ופה צריך לשלם

עבורם מחירים גבוהים.

אני מודה לאנשי המכס ומשרד התחבורה. שמחנו לשמוע שבכל זאת נעשו כמה דברים

בעקבות דו"ח הביקורת. אנחנו רואים בחומרה רבה את היכולת של יבואנים לעשות

רווחים לעצמם על חשבון המס שאזרחי המדינה צריכים לשלם. אנחנו חושבים שצריך

למנוע כל אפשרות כזאת עד כמה שאפשר. אני מבקש מהנהלת המכס להודיע לנו תוך מספר

חודשים איזו התקדמות חלה בנושאים. אלה מאז דו"ח הביקורת ומה המימצאים שקיבלתם

כתוצאה מהדברים שעשיתם בעקבות הדו"ח. אני חושב שהציבור כולו רוצה לשלם את מה

שהוא צריך לשלם עבור הטובין שהוא קונה, כמו את המסים שהוא חייב לשלם על פי

החוקים והצווים. אם היבואנים מנצלים לרעה את התחשיבים השונים להנאה אישית,

כאשר רוב המידע שניתן למכס, כמו למשרד התחבורה, בא מאותם יבואנים עצמם, והם

אשר קובעים את המחירים - אסור שזה יהיה.

אני מבקש שאתם תעבירו אלינו בכתב התייחסות לאותם דברים שביקשנו, ומה

ההתקדמות שחלה מאז ותחול עד מרס 1992, וזאת כדי לעשות את המעקב הדרוש. ואז לא

נצטרך לקבוע ישיבה נוספת.

אני מודה לכולכם על ההיענות שלכם ועל הפרטים הממצים שמסרתם לנו. אני מודה

בעיקר לסגן מנהל המכס, ומברך אותו לצאתו בשליחות המכס לחוץ-לארץ. באותה

הזדמנות הוא יוכל לדבר עם כמה מהיצרנים של כלי הרכב בשוק האירופי, ויוכל ליידע

את אנשי המכס מה הם באמת מחירי הרכב.

אני מודה לכם. הישיבה נעולה.

(הישיבה נסתיימה בשעה 11.00).

קוד המקור של הנתונים