ישיבת ועדה של הכנסת ה-12 מתאריך 05/02/1991

יחידת דובר צה"ל; יחידת דובר צה"ל דו"ח שנתי 40 עמ' 783

פרוטוקול

 
הכנסת השתים-עשרה

מושב שלישי



נוסח לא מתוקן



פרוטוקול מסי 201

מישיבת הוועדה לעניני ביקורת המדינה

יום שלישי, כ"א בשבט התשנ"א, 5.2.91, שעה 11.00.

נכחו;
חברי הוועדה
ד' ליבאי - היו"ר

י' גולדברג

די צוקר

די תיכון
מוזמנים
י' הורוביץ - מנכ"ל משרד מבקר המדינה

אי יערי - משרד מבקר המדינה

מ' בס - משרד מבקר המדינה

ע' מעיין - משרד מבקר המדינה

י' ברטשניידר - משרד מבקר המדינה

תא"ל נ' שי - דובר צה"ל

אל"מ ח' ארז - רמ"ח בקרה ומעקב

רס"ן ש' אלעד - רע"ן ארגון ביחידת דובר צה"ל

סרן ד' ירון - קצינת מעקב מבקר המדינה

סרן אי בן-עמי - מחלקת היסטוריה
מזכיר הו ועדה
בי פרידנר
קצרנית
מ' כהן
סדר-היום
צה"ל - יחידת דובר צה"ל

(דו"ח מס' 40 של מבקר המדינה, עמ' 783).



יחידת דובר צה"ל

(דו"ח מס' 40, עמ' 783)

היו"ר ד' ליבאי;

אני פותח את ישיבת הוועדה לעניני ביקורת המדינה. על סדר היום הפרק על

יחידת דובר צה"ל בדו"ח מס' 40 של מבקרת המדינה. אני מקדם בברכה את דובר צה"ל,

תת-אלוף נחמן שי, ואת הצוות המסייע לו, את מנכ"ל משרד מבקר המדינה ואנשי

המשרד, ואת חברי הוועדה. נראה לי שבחירת הנושא בשעה זו היא די מובנת. יחידת

דובר צה"ל נמצאת היום במרכז ההתענינות הציבורית והפרטית. דובר צה"ל נחמן שי

מצוי באמצעי התקשורת ושומע את מירב שבחו בפניו. עם זאת, אנחנו אמורים כאן לא

רק לומר דברי הערכה שבההלט מגיעים לו וליחידה בימים אלה, אלא גם להתייחס אל

הביקורת של מבקרת המדינה על היחידה. נכון שמצד אחד ניתן היה לדחות את העיסוק

שלנו בוועדה בביקורת לימים אחרים; מצד שני, דווקא כשדובר צה"ל נמצא במרכז

תשומת הלב הציבורית, טוב לשמוע את תגובתו גם לביקורת שהופנתה אל היחידה שלו.

אינני יודע אם הביקורת מתייחסת לתקופת כהונתך. דומני שהיא מתייחסת לתקופה

שקדמה למינוי שלך. אבל כך נהוג, שאנחנו מזמינים את המפקד או את הממונה הנוכחי

על היחידה, והוא זח שצריך להשיב בשם היחידה, גם אם הביקורת מתייחסת לתקיפה

שקדמה לו. לעתים זה נותן לו עדיפות מסויימת, משום שהוא יכול להגיב ענינית

ופחות במעורבות אישית, ויכול גם לומר שהביקורת נכונה, שתוקנו ליקויים, והוא לא

צריך לראות את הביקורת כמופנית ישירות אליו.

מר אביעזר יערי הציע שהפעם נקרא את תמצית הפרק. אני מוכן שנעשה זאת.

גב' עליזה מעיין, בבקשה.
ע' מעיין
(קוראת את תקציר הפרק. ראה נספח לפרוטוקול).
היו"ר ד' ליבאי
תודה. טבעי שהדו"ח שעוסק בעבר ממקד את הביקורת מבחינת הפעילות של הדובר

בהקשר לאינתיפאדה. וכולנו יודעים שיש הבדל שבמהות, לא רק הבדל שבדימוי, איך

צה"ל מצטייר כשהוא צריך לעסוק בשטחים בפעולות למניעת ההתקוממות, פעולות שיטור,

אם תרצו - פעולות דיכוי, שם הוא מצטייר, לפחות באמצעי התקשורת, כצבא כיבוש,

לבין צה"ל שמצטייר כצבא של עם שנופל קרבן להתקפה, וביחוד מותקפים אנשים חפים

מפשע בעורף. אנחנו מבינים היטב את כל זה מבחינת השוני בטיב המטריה שאותה צריך

הדובר להסביר או לייצג.

עם זאת יש כאן הערות שמתייחסות ליכולת ההתארגנות של הדובר בשעת חירום.

מדובר פה באותו מרכז שידורים לאומי, שהביקורת התריעה בזמנו שהוא אינו ערוך

לתפקידו בשעת חירום. יש השאלה העקרונית יותר באיזו מידה הדובר ערוך ומסוגל לת

מידע בסמוך לאירוע, ובאיזו מידה מועבר אליו מידע שהוא מהימן. איש אינו חושד

בדובר שהוא מוציא ביודעין מידע מוטעה. כל השאלות האלה נכונות גם לימים אלה, אם

כי כפי שאמרתי המטריה שונה.

אם חברי הכנסת רוצים להפנות לדובר צה"ל שאלות, הן באשר לאקטואליה והן

באשר לדו"ח, בבקשה. אחר כך אתן לו את רשות הדיבור לתשובות ולתגובה על הביקורת.

ד' צוקר;

דו"ח הביקורת נוקט בלשון מאד סטרילית, ובצדק, כאשר הוא מתאר את מערכת

היחסים בין דובר צה"ל לבין הדוברות בפיקודים.



א' יערי;

גם בזרועות.

די צוקר;

בפועל כל מי שמצוי בענין יודע שבמציאות הדברים לא היו כך, אלא היו קרבות

של ממש. הבעיה כמובן הרבה יותר רחבה, מפני שהיא קיימת לא רק בפיקודים, אלא גם

בזרועות וגם בחילות שמחזיקים דוברים. לפי מיטב ידיעתי, וזאת שאלתי הראשונה,

המלצות הדו"ח, שיכול להיות שתאמו את הגישה שלך, דובר צה"ל, לא יושמו, בוודאי

לא בחלק מהזרועות ולא בחלק מהחילות. יכול להיות שבפיקוד אחד או שנים הן יושמו.

אני מבקש לדעת איפה עומד יישום הענין. ובעיקר אני רוצה לדעת, עד כמה שאתה יכול

להגיד זאת, את עמדת הרמטכ"ל בנושא חזה. כי אינני חושב שדובר- צה"ל לבדו יכול

ליישם את המסקנות. אני גם לא חושב שזאת גם אחריות בלעדית שלו. יש דרג מעליו

שזאת האחריות שלו.

במהלך האינתיפאדה, אחת הבעיות הקשות היתה מערכת היחסים הזאת בין דובר

צה"ל לבין הדוברות בפיקודים. זה גם השפיע מאד על העבודה. אבל זה הגיע למצב

שמרבית כלי התקשורת בארץ - ואינני מדבר על כלי תקשורת זרים - מפרק זמן מסויים

והלאה, אפשר גם לציין מתי זה התחיל, נהגו כמעט באופן שיטתי, כשציינו את מספר

האבידות או הפצועים, להסתמך קודם כל על גורמים ערביים, אחר כך על דובר צה"ל.

לפי דעתי זה היה הסימפטום הכי מדאיג אצל דובר צה"ל. זו היתה תופעה די מחרידה,

שכלי תקשורת שרצו להביא מידע אמין, בחרו לצטט קודם כל את "שיפה", ורק אחר כך

את דובר צה"ל. האם יש לזה תשובה היום? מאחר שאני מניח שבתום המלחמה הזאת נחזור

שוב פחות או יותר לאירועים שיצדיקו עוד פעם עבודה מאד מאומצת של דובר צה"ל,

האם אתה חושב שיש לזה תיקון?

השאלה השלישית שלי, שאינך חייב להשיב עליה, היא: האם יש איזה סיכוי

לשיפור באינטנסיביות, בתכיפות של הופעות של אלופי פיקודים, לא תמיד באישור. לא

מדובר על כל אלופי הפיקודים, לא על כל המפקדים. רואים פה אבחנה ברורה מאד בין

מפקדים מסויימים לבין אחרים, לא צריך להזכיר שמות, כולם יודעים על מה מדובר.

זו שאלה רצינית, והיא לא קנטרנית לגבי אדם זה או אחר. אפשר להביא דוגמאות כדי

לומר שיש אלטרנטיבה. זה לא מצב שבו מוכרחים להתנהג בצורה מסויימת. אלא יש מפקד

בכיר שמתנהג בצורה אחת, יש מפקד בכיר שמתנהג בצורה אחרת. האם אתה חושב שבענין

זה יש סיכוי לשיפור כלשהו?

י' גולדברג;

ככלל אני מצטרף לדברים שאמר חבר-הכנסת צוקר. אינני מתייחס לתקופה של

הדובר הנוכחי. בימים אלה שומעים אותך בתגובות מהירות, בזמן אמיתי. זה חשוב מאד

בנושא דוברות, כי אחרת מישהו אחר "משחיל" את הידיעות. להערכתי בימים אלה

העבודה נעשית בצורה יוצאת מן הכלל, כי אנחנו שומעים דובר אחד ולא דוברים. כאשר

שומעים כמה דוברים באותו נושא, לפעמים יש גם שיבושים במידע. הכרנו את זה טוב

מאד בתקופת האינתיפאדה. בדוברות ובהסברה בנושא האינתיפאדה לדעתי נחלנו כשלון

חרוץ.

אנחנו מכירים את זה גם בדוברות של הפיקודים. אני יודע שחל שינוי בענין

זה. אני רואה את זה בשטח. הורידו את התקן ושיבצו אותם ביחידת דובר צה"ל. נדמה

לי שבשנה שהדו"ח מתייחס אליה היתה איזו עצמאות בענין זה, ואלופי הפיקודים או

דרגים נמוכים מהם בעצם גיבשו את המדיניות של הדוברות. אני יודע מהשטח עצמו

שחלו שינויים בענין זה, בוצעו תיקונים בעקבות דו"ח הביקורת וניתנו הנחיות

חדשות.



יחד עם זאת נשאלות פה כמה שאלות. השאלה הראשונה: אם לא מנצלים את התקן,

אולי התקן גדול מדי ואין בו צורך? אני לא חושב שאין בו צורך. אני חושב שיש

מקום ללוות כל עתונאי זר שמגיע לארץ. כי אס הוא מקבל מידע מכל מקור אחר, בסופו

של דבר הוא פוגע בדוברות צה"ל. זה מה שקרה להערכתי בשנות האינתיפאדה. הדו"ח

מבקר את התקופה הזאת, וזה חייב תיקון. אני חושב שהתקן הוא חשוב כשלעצמו. אבל

חובתו של הדובר לגרום לכך שכל מי שמשובץ בתקן, אם הוא אכן דרוש, ימלא את

תפקידו ואת יעודו, ועל-ידי כך יצליח הדובר להעביר את המסר של שלטונות הצבא

לכלל העתונות, ובאמצעותה למדינות אחרות בעולם. אינני מדבר כרגע רק על הדוברות

בארץ פנימה. כל אחד מאתנו שהיה בחוץ-לארץ וראה את שידורי הטלוויזיה ואת המסרים

שהובאו בעיקר בתקופת האינתיפאדה, יודע שבחלקו הגדול המידע הזה היה חד-ממדי ולא

נתן תמונה אובייקטיבית, שגם בתקופת האינתיפאדה בעצם מתקיימים במדינת ישראל

חיים נורמליים, מעבר לאזורים פרובלימטיים.
היו"ר ד' ליבאי
אבל אלה לא חדשות.

י' גולדברג;

על כל פנים, ממה שאני ראיתי בחוץ-לארץ על הארץ, הראו תמונות נוראות. אני

חושב שזה זיעזע את כולם.

בהזדמנות זו אני רוצה לברך את דובר צה"ל. אני חושב שבעצם ימי המלחמה האלה

הוא "גלולת ההרגעה" של המדינה. הלוואי שנמשיך לתפקד כפי שאנחנו מתפקדים במצב

זה. אני יודע שקל מאד לתפקד כאשר יש קונסנסוס לאומי, ואין תגובות של

פוליטיקאים שמתמקדים בכל מיני נקודות ונושאים.

הדו"ח שלפנינו אכן מתאר נכון את המצב שהיה בתקופת הביקורת. אני יודע שחלו

כמה שינויים, לפחות בפיקודים. יש להדגיש זאת בהערכה. אינני בקיא במה שקורה

במשרד הדובר עצמו.

היו"ר ד' ליבאי;

תודה. תת-אלוף נחמן שי, בבקשה.

די צוקר;

האם תוכל להתייחס גם לעבודת המטה והצוות שלידך בתקופת המלחמה, נדמה

לי שהם קצת נעלמו.
תא"ל נ' שי
אתייחס לזה. הם לא נעלמו, ואני מקווה שגם לא נעלבו. בהחלט אזכיר את זה.

אדוני היושב-ראש, חברי הוועדה, אני נכנסתי לתפקידי ב-1 בספטמבר 1989.

הדבר הראשון שמצאתי היה דו"ח של מבקר המדינה על תיפקוד היחידה ומימצאים שונים

שנמצאו. אני ראיתי בדו"ח הזה בסיס טוב כדי לצאת ממנו לשינויים שהחלו באותה

תקופה, והם נמשכים בעצם עד הרגע הזה. היה לי בהחלט אילן גבוה להיתלות בו. לא

ידעתי שהדיון פה יגיע כל כך מאוחר, חשבתי שהלחץ יפעל עוד קודם ובהחלט דרבנתי

את מערכת הבטחון, בהתאם לדו"ח הזה, לעשות פעולות שונות. ואני מוכרה לציין שזה

דבר אפקטיבי. כלומר מי שנשען על דו"ח מבקר המדינה ואומר: המבקר אמר כך וכך -

מסתבר שהמערכת בהחלט נענית.



היו"ר ד' ליבאי;

במערכת הבטחון זה נכון. לא פעם אמרתי ששם אני רואה תשומת לב רבה לדו"חות

הביקורת.

תא"ל נ' שי;

כתבתי עשרות מכתבים שבהם ציטטתי שורות מתוך הדו"ח, ואמרתי שאינני רוצה

למצוא את עצמי בעוד שנה-שנתיים נותן הסברים מדוע דברים לא תוקנו. הדברים הם

בידינו, כלומר המימצאים שנמצאו נכונים, הם ראויים לתיקון ועלינו לתקנם, זה היה

הדבר הראשון שהינחה אותי. לאהר מכן ניתחתי בעצמי את נושא הדוברות בעבר, בתוספת

לנסיון אישי שלי בתחומים האלה, ומה חשבתי שצפוי להתרחש בעתיד בתחום התקשורת,

דברים שכל אחד מאתנו ראה בעת האחרונה מרגע שהחלה המלחמה במפרץ. וכל זה גרם לנו

להכניס שינויים בעבודת דובר צה"ל.

אני רוצה לפתוח דווקא בדברים שנעשו מאז ה-1 בספטמבר 1989, אחר כך אתייחס

לשאלות של הברי הוועדה. אני מצוייד בתשובות לכל ענין. אבל אני רוצה קודם כל

להסביר מה קרה ביחידת דובר צה"ל לאור הדו"ח של מבקר המדינה.

העקרונות שמנחים אותנו החל מאותו תאריך, 1.9.89, חלקם נמצאים באותו דו"ח

מפורסם של שלמה גזית, וחלקם ממקורות אחרים, הם העקרונות הבאים: קודם כל זו

יחידה שלא רק מקבלת, אלא גם יוזמת. היא לא מחכה שהאירועים יקרו, אלא היא הולכת

לקראתם, צופה אותם, ופועלת אצל התקשורת מתוך רצונה שלה. כלומר תכנית הסברה

מוסדרת, לפעמים היא לטווה קצר, לפעמים לטווח ארוך, אבל היא אומרת שאנחנו

הולכים קדימה ולא מחכים.

העקרון השני הוא עקרון של פתיחות. שלמה גזית הגדיר אותו: הכל פתוח, חוץ

ממה שסודי, או מסווג סיווג בטחוני כזה או אחר. הרמטכל אימץ את הכלל הזה, ואני

נוהג לפיו. אני חושף ככל האפשר את מערכת הבטחון, את צה"ל, על פי העקרון שאין

לנו מה להסתיר. ואני מאמין בזה אמונה שלמה, גם בנושאים שעלו לאחרונה על סדר

היום, התגוננות, מוכנות העורף וכן הלאה. כי ראיתי את זה במו עיני. אני חושב

שזה משדר את המצב כמות שהוא ומראה אותו, וזה עדיף על פני נסיונות הסתרה.

וכולנו יודעים שבמוקדם או במאוחר הדברים מתגלים. היום, באינטנסיביות שהתקשורת

עוברת, אין אפשרות להסתיר דבר. זה יקח חודש, חודשיים או שלושה, אבל בסופו של

דבר הדברים מתגלים.

העקרון השלישי הוא עקרון המקצועיות. זאת מערכת שחייבת להתבסס על אנשי

מקצוע. היום כבר יודעים שדוברות או תקשורת היא תחום כמו תחומים אחרים. בעבר

היה מקובל בצה"ל שמלקטים ליחידה, החל מהדובר וכלה באחרון החיילים, מכל מיני

גופים ויחידות, אנשים שאולי יש להם ענין או סקרנות, אבל בשום אופן אין להם

הרקע המקצועי. אני חושב שהתופעה הזאת הולכת ומשתנה. אני שמח שלי הזדמן להיות

דובר שבא מתוך המערכת המקצועית, אבל זה לא נגמר בזה.
די צוקר
כמה אנשים ביחידה שלך היום הם בעלי מקצוע?
תא"ל נ' שי
קודם כל, כל חייל בסדיר שמגיע היום ליחידת דובר צה"ל, בניגוד למצב בעבר,

חייב לעבור סינון מקצועי על-ידי מינהל הגיוס של צה"ל. אין יותר פרוטקציה. אדם

לא יכול להגיע ליחידה רק מפני שמישהו "סידר" לו את זה. זאת אומרת שמגיעים

חיילים בסדיר רק בעלי כישורים. הם עוברים קורס של שבועיים. זה אמנם לא קורס

ארוך, אבל הם לומדים בו מהי תקשורת, מהי דוברות ואיך אפשר לעבוד. ואז הם

נקלטים לתוך היחידה.



כל אנשי המילואים שלנו עוברים בהדרגה קורס שהוזכר בדו"ח. לא הצלחתי לעמוד

בזה שזה יהיה ארבע פעמים בשנה. לצערי אנחנו עומדים רק בפעם אחת בשנה מפני שזה

קורס יקר מאד, הקורס הוגדל משלושה שבועות לחודש, והוא נותן להם את כל יסודות

העבודה, התקשורת וכוי.

לגבי קצינים מקצועיים, קודם כל אנחנו עומדים על כך שכל שנה לפחות קצין

אחד מיחידת דובר צה"ל יצא ללימודים אקדמיים. אולי זה נשמע לכם לא מספיק, אבל

בצה"ל קשה מאד להוציא קצין ללימודים אקדמיים. עכשיו יש אחד שלומד שנה שניה,

אחד שלומד שנח ראשונה, ואחד שאנחנו כבר מתכננים לשנת חלימודים חבאה. והבסיס

לכך הוא הדו"ח הזה. אין בארץ לימודים לתואר ראשון בתחומי תקשורת, אז הם לומדים

השכלה כללית. אבל קיבלנו תקציב מיוחד, וכל קצין ביחידה יכול להירשם לקורסים

שמתקיימים באוניברסיטאות או במקומות אחרים וללמוד את עבודת התקשורת, יחסי

ציבור, תקשורת וכו'.
די צוקר
כמה מהם עושים את זה?
תא"ל נ' שי
מרביתם עשו את זה בשנה האחרונה. יש קורסים, החל ב"דייל קרנגי" וכלה

בלימודי חוץ של הטכניון. העלות שלהם משתנה. קיבלנו תקציב, ולמעשה כל קצין

ביחידת דובר צה"ל יכול לצאת לפחות פעם שנה לקורס אחד שנותן לו הכשרה ספציפית.

אין לנו יכולת להביא אנשים מתוך צה"ל שיש להם רקע עתונאי או תקשורתי, כי אין

כאלה. אני גם לא בטוח שצה"ל יעודד את התופעה שכל פעם "צונחים" מבחוץ אנשים

לעמדות מפתה כאלה או אחרות ביחידת דובר צה"ל. אבל מי שמגיע ליחידה - אנחנו כבר

מכשירים אותו. ואנחנו מחפשים גם בתוך צה"ל אנשים שהכשירו את עצמם בצורה כזו או

אחרת לתחום הזה. למשל, כשאנחנו מקבלים עתודאים או משרתים לשנה, עולים חדשים

וכן הלאה, שהשירות שלהם יותר קצר, אנחנו מקבלים ליחידה כאלה שיש להם כבר

השכלה, בוגרי אוניברסיטאות בארצות-הברית בעתונאות או בתקשורת.

כל הדברים האלה שהזכרתי, בתוספת שינויים בסדרי העבודה הפנימיים ביחידה -

שאינני יודע אם יש טעם כרגע לפרט אותם - מוליכים לדעתי לדבר הבסיסי של דבר

צה"ל, והוא האמינות, היכולת להביא את הציבור למצב שהוא יאמין למסר, למלה,

להודעה של דובר צה"ל.

אני רוצה למנות מה הדברים שנעשו בענין זה. קודם כל נקבע עקרון שלצה"ל יש,

דובר אחד. יכול להיות שיהיו אנשים רבים שידברו בשם צה"ל, אבל בסופו של דבר

לצה"ל יש דובר אחד. חדבר הזה מעוגן בהחלטה של שר הבטחון והרמטכ"ל, וזה עונח על

השאלה הראשונה ששאל חבר-הכנסת צוקר. אינני יכול להגיד שהביצוע הוא מושלם. אני

יכול להגיד שבחלקו חוא נעשה, בחלקו עדיין מחכה ונמצא בעבודת מטה. זה בוצע

בפיקודים. בכל הפיקודים הורד הדרג של הנציג, נקבעו כללי עבודה אחרים והצטמצמה

מאד עצמאותו של הנציג בפיקוד. אתה רמזת על המחיר, אינני רוצה כרגע להרחיב. זח

גרם לשיבושים מסויימים כאלה ואחרים, מפני שלא כל אחד קיבל את זה. אבל מרגע ששר

הבטחון והרמטכ"ל החליטו שכך צריך להיות, העבודה נעשתה הרבה יותר קלה. ואני

קיבלתי גיבוי מלא ללכת בדרך הזאת, כלומר לרכז את הדוברות בתוך יחידת דובר צה"ל

בתל-אביב, בענף קישור לעתונות, ולוודא שהדוברויות בפיקודים פועלות בהתאם.

זה לא נעשה עדיין בתחום של יחסי ציבור, ענפים, מדורים וכן הלאה, שקיימים

בזרועות ובחילות בצה"ל. זה נמצא בטיפול. דעתי היא שכולם צריכים ללכת באותו

מסלול. אני גם הצעתי את הדרך. אמרתי שצריך לדאוג שכמו שבפיקודים יש נציגים של

דובר צה"ל, צריכים להיות גם בזרועות ובחילות נציגים של דובר צה"ל. לא קצין של

החיל שמישהו הסמיך אותו להיות דובר, אלא דובר צה"ל יציב קצין מטעמו, והוא ייצג

גם את דובר צה"ל כלפי אותו גוף, וגם את אותו גוף כלפי דובר צה"ל. זה הכיוון

שיש ללכת בו.



הוקם ביחידת דובר צה"ל ענף תקשורת חוץ. ענף זה לא הוזכר בין הענפים שקראה

הגב' מעיין. זה ענף הדש שאנחנו ניתקנו אותו מאחד הגופים שאליו היה מסופח,

ולמעשה הוא ממקד היום בתוכו את כל העבודה עם תקשורת חוץ. חשיבותה ומעמדה של

התקשורת הזאת הם מעל לכל ספק. והיום יש לנו צוות שלם שכל ענינו תקשורת חוץ.

אני חושב שהוא הוכיח את עצמו, במיוחד בתקופה האחרונה, במרכזי התקשורת שהוקמו

בירושלים ובתל-אביב מאז תחילת המלחמה.

"שדה הקרב האלקטרוני" - היערכות לעידן התקשורת האלקטרונית: היום כבר ברור

שכלי התקשורת האלקטרוניים מלווים את המלחמה מקרוב ובעצם בשידור ישיר. חשיבותם

עולה מכל בחינה שהיא על כל התקשורת הכתובים שבאים אחריהם באיחור. יש להם גם

מקום משלהם, אבל הם בוודאי לא בגל הראשון. אנחנו רואים את רשת ", CNN"אנחנו

רואים את הרשתות האחרות ואת שידורי הרדיו. לכן בנינו לעצמנו מערכת שלמה

שמיועדת לענות על הצרכים האלה.

די תיכון;

רדיו וטלוויזיה הם אצלך באותה קטיגוריה?

תא"ל נ' שי;

כן, כל אחד בדרכו. לפי דעתי הטלוויזיה מתקרבת למצב שהיא תשדר תמונות קרב

בשידור ישיר. אילולא האמריקנים היו מגבילים אותם, מסיבות השמורות עמם, לפי

דעתי הם היו נמצאים היום עם הגייסות, עם מערכות שמאפשרות לשדר מערב הסעודית

ישירות ללוויין, תוך שהן מדלגות על כל התשתית.
די תיכון
אתה מתכוון לצלחת הקטנה שהכתב פותח ומשדר מיד?
תא"ל נ י שי
כן. יש לנו סרט שהכנו בענין הזה. הוא חלק מההכנה שלנו את צה"ל. אנחנו

מלמדים את צה"ל כחלק מתורת הלחימה שלחם איך עובדת תקשורת. בסרט שאנחנו הכנו יש

בדיוק צוות כזה שמתפרס בשדה הקרב, מציב צלחת, ואז הוא לא קשור יותר בתשתית של

המדינה המארחת, הוא יכול לשדר ישירות משדה הקרב אל הלוויין. יש גם טלפונים

קטנטנים. אין אפשרות ליירט את זה ולא לצנזר את זה.
די תיכון
זאת אומרת שמעתה ואילך אתה צריך לעמוד ליד הכתב שמשדר?
תא"ל נ י שי
כן. וגם זה אני יכול רק בדיעבד. הם פרסו את הציוד הזה בירדן, והוא משמש

להם תחנת מעבר מעיראק. הם הביאו ציוד כזה גם לארץ, אבל הצנזורה מנעה מהם

להפעיל אותו עד שהיא בדקה שבאמת יש איש שלה ליד הציוד. כי אחרת הם מתעלמים

מהמגבלות. בדרך כלל זה צי-יך ללכת דרך עמק האלה, ושם יושבים הצנזורים ובודקים

את התמונה היוצאת. יש מכשירים קטנים מאד, צלחות וטלפונים, שהם עובדים

באמצעותם. עשרות מכשירים כאלה הגיעו לארץ, ברגע האחרון הצליחו לעצור את חלקם,

והם משדרות ישירות ללווין. הם מתעלמים מקווי הטלפון. ואז אין לי שום אפשרות

ליירט את השיחות ולדעת באיזו מידה יש בהן חומר בטחוני. אין לי ספק שיש מכשירים

כאלה בארץ, כי המכס בעצם לא ידע את מה הוא מאשר להכניס. זו מגבלה רצינית.



אנחנו היינו צריכים להיערך לעצמנו גם בתחום של נושא החירום, וגם בתחום

העבודה חשוטפת, לתת יותר דגש לתקשורת האלקטרונית שמתפרסת עכשיו בארץ, לערוץ

השני, לכבלים וכדומה. וגם שידורי הרדיו התרבו מאד. אנחנו ערכנו את עצמנו

לעבודה מולם.

אני נתתי עדיפות גבוהה לנושא החירום ועסקתי בו מרגע כניסתי לתפקיד. אנחנו

גם עשינו מבנה ארגוני חדש לשעת חירום, גם נכנסנו לעבודה רצינית של הצבת אנשים

חדשים ביחידה, וגם נתנו את הדגשים שהוזכרו פה, תקשורת חוץ ותקשורת אלקטרונית.

תקשורת חוךץ - כדי להביא לדעת קהל אוהדת לישראל, ולא צריך להרחיב בזה; ותקשורת

אלקטרונית - מפני שאלה הראשונים שנזקקים לשירותים ואנחנו צריכים לעבוד אתם.

אתן דוגמה. היום כשאנחנו הולכים לתת "בריפינג" לכתבים בתל-אביב, זה הולך

בכמה שלבים; קודם כל ה"בריפינג" החי, לאלה שמשדרים חי ברגע הזה, כמו רשת

" CNN"ורשתות אחרות. אחר כך זה עובר ל"בריפינג" של כלל התקשורת. הם יודעים

שלשידור החי יש עדיפות על פני האחרים.

אני רוצה לציין שגם בתחום של שיבוץ חיילים למילואים נכנסנו לשיטה חדשה

שמבוססת על מיון של מחלקת מדעי ההתתנהגות בצה"ל. אני חושב שגם פה נפסקה

הפרוטקציה לחלוטין. האנשים צריכים לעמוד במבחנים בכתב, במבחנים בעל-פה, במבחן

אישיות. חלק לא רוצים לעשות את זה, ואנחנו מוותרים עליהם. אנחנו רוצים שהאנשים

שמגיעים ליחידת דיבר צה"ל יהיו אנשים טובים שמסוגלים לדבר בשפות, שמסוגלים

לתקשר בין אנשים, שמסוגלים לייצג את מדינת ישראל. ואני רוצה להגיד לכם דבר
שאתם בוודאי יודעים
את ההסברה הלאומית בעת כזאת, לא רק ההסברה הבטחונית, עושה

דובר צה"ל. מפני שהנושא המרכזי הוא נושא הבטחון, ואנחנו מוצאים את עצמנו בשורה

הראשונה. לא שזה מתחלק בין גורמים אחרים. בסוף, את ההסברה, עושה בעיקר דובר

צה"ל. ולכן האנשים שלנו צריכים להיות מעולים.

לגבי הנושא של איחוד רשתות שידור, זו נקודה מאד עדינה. בשנת 1982 מבקר

המדינה הצביע בדו"ח שלו על הבעייתיות של כפיית הדיברור על רשתות הרדיו

המשולבות. דיברור הוא תהליך שבו איש שלנו יושב בתחנת השידור, צופה או מאזין

לכתבה או לדיווח, ומחליט מה ישודר ומה לא. גם בנושאים האלה היינו ערוכים

ומוכנים כפי שצריך. לפני המלחמה כינסתי את מנהלי הרדיו והטלוויזיה ודנתי אתם

בנושא הזה. אמרתי להם שאנחנו הולכים להיכנס למלחמה, והשאלה איך אנחנו משדרים

במלחמה. כל אחד מהם הגיב בדרכו כפי שהגיב. בסופו של דבר הגענו לזה שהם נכנסו

לשדר ביחד, למרות שאנחנו לא מדבררים את המוצר המוגמר.

די צוקר;

האם אתם עובדים שם לפי הסטנדרט של "קול ישראל" או של גלי צה"ל?
תא"ל נ י שי
לפי הסטנדרט של "קול ישראל". השאלה בהחלט נכונה. בגלי צה"ל אנחנו חייבים

לדברר את החומר הצבאי-בטחוני, כי זו התחנה שלנו. ב"קול ישראל" איננו רשאים

לעשות זאת. במלחמה, שבה מתגייסים אנשים לשירות ולובשים מדים, אנחנו עומדים על

כך שהחומר שלהם יעבור- את הביקורת שלנו. לא יכול להיות שכתב יהיה חייל, יסקר את

המלחמה, יחזור וידווח מה שהוא רוצה, בלי שתהיה לנו על זה בקרה. מבקר המדינה לא

אוהב את זה, הוא אומר- שאסור לנו לבקר מפני שרשות השידור אינה רשאית לוותר על

עצמאותה, גם אם היא רוצה.
די צוקר
בכל התהליך של האיחוד היא ויתרה על זה. זה לא עבר שום תהליך של דיון

בוועד המנהל. זה עבד לא בהתאם לחוק, אלא בניגוד לחוק. מהלך כל כך משמעותי נעשה

בלי הוועד המנהל.
ז" תיכון
על הרבה דברים הם ויתרו בימים האחרונים.
תא"ל נ' שי
אנחנו חצענו להם לשדר במשותף, כי חשבנו שגם אם אין מצב חירום פורמלי, יש

מקום לפחות בתחום של חדשות ואקטואליה לשילוב לרשת אחת. הם קיבלו את ההצעה שלנו

והם פועלים בהתאם.
די תיכון
אתה חושב שזה מצדיק את עצמו כרגע?

תא"ל נ' שי;

כן, אין לנו ספק. משתי סיבות: א. באותו קטע טראומטי, שבין האזעקה להרגעה,

שנמשך בין 45 דקות לשעה וחצי. אגב, למרות שלא שאלתם, אני רוצה לומר שבנסיבות

החדשות אנחנו פלשנו לתחומים לא לנו, וצריך להזכיר זאת. עכשיו זה בכלל הפך

להיות חוקי. ההודעות שאני מוסר הן הודעות שהג"א צריך למסור. עכשיו בודקים את

זה מבחינה משפטית, איך זה עומד במבחן. החל מהיום שהודענו לאנשים לא ללכת

לעבודה, התברר שצריך לעגן את זה מבחינה משפטית.
אי יערי
לא הוכרז מצב הג"א.
תא"ל נ' שי
נכון. ובכן אני אומר שהאיחוד הזה הצדיק את עצמו. ואחת הסיבות שהם לא

התפצלו עדיין היא שהם לא יכולים להבטיח לנו שבעת אזעקה הם מתאחדים באופן מידי.

בינתיים לא יכולים לתת לזה פתרון טכני.
י י גולדברג
האיחוד הזה טוב, כי אחרת אנשים לא יודעים לאיזו רשת להאזין, ומתחילים

לעבור מרשת לרשת, ובכל רשת הם שומעים דבר אחר.
די צוקה
הפתרון של הטלוויזיה יותר פשוט מבחינה טכנולוגית?
תא"ל נ י שי
הטלוויזיה מסרבת להעביר את השידור המשותף הזה גם אצלה. אני מדבר על הקטע

של ההוראות לאוכלוסיה איך להתנהג.
די תיכון
האזעקה מושמעת בעת ובעונה אחת בשני ערוצי הטלוויזיה. מדוע אי אפשר לאחד

מיד את כל הרשתות, את הרדיו והטלוויזיה?

תא"ל נ' שי;

הם מכניסים את האזעקה לשידור. אבל לאחד את השידור עצמו - פה יש קושי

טכני.



ע' מעיין;

איך הנושא של איחוד הרשתות "מתלבש" או לא "מתלבש" על נושא מש"ל, מרכז

שידורים לאומי? הפתרון הנוכרוי הוא פתרון למצב הנוכחי. אבל בעצם מש"ל הוא פתרון

אמיתי למצב של מלחמה אמיתית, מלחמה מסוג אחר.

תא"ל נ י שי;

אם היינו מגייסים כתבים ושולחים אותם לסקר את המלחמה בדרג הנפרס, היינו

מפעילים מרכז שידורים לאומי, אולי גם היינו קוראים לו מרכז שידורים לאומי.

אנחנו הגענו להבנה, שאולי מבקר המדינה היה מותח עליה ביקורת בעתיד, אבל ברגע

שישבתי אתם הם היו מוכנים להיכנס למשטר של מרכז שידורים לאומי. אנחנו צמצמנו

אותו, אבל הם היו מוכנים לשדר יחד, תוך קבלת הביקורת שלנו. מצאנו איזה פתרון

שלפי דעתי היינו יכולים לחיות אתו בעתיד, והוא שלא תהיה התערבות ישירה שלנו

בתכני השידור, ויחד עם זה כן תהיה מידה של הנהיה. כי הרי לא עולה על הדעת

שהשידור הזה יתנהל ללא קבלת איזו שהיא מדיניות ממערכת הבטחון. הם היו מוכנים

לזה, אבל בחרנו בפתרון המצומצם, לא המלא, כלומר איהוד במתכונת המסויימת הזאת,

בלי כתבים מגוייסים ובלי דיברור. אין היום שום דיברור.
ע' מעין
היום כבר מדברים על פירוק הרשתות.
תא"ל נ' שי
בינתיים זה נדחה עד יום ראשון. הרשתות לוחצות, הן רוצות להיפרד.

די תיכון;

אם אתה סבור שהאיחוד הצדיק את עצמו, אז חבל לפרק אותו.
תא"ל נ י שי
אני אביע את דעתי האישית, אבל זו שנתמכת ונשענת כרגע על דעתו של שר

הבטחון. כשהעלינו את זה בפניו שלשום, הוא ביקש שנחכה בינתיים עם הפיצול, כי

הוא חושב שחשוב שלא רק בקטע הטכני, אלא גם מעבר לזה, יהיה שידור אחד. אין לנו

עמדה בקטע הזה. אנחנו לא יכולים להגיד להם שיישארו מאוחדים. אנחנו מציגים להם

את זה בכל פעם להחלטתם, והם מחזירים את ההחלטה אלינו. הדרך הזאת יותר נוחה

להנהלת רשות השידור. להם זה יותר נוח מסיבות שלהם. כרגע גם הבקשה שלנו היא

להמשיך לשדר יחד. בעצם הם יכולים לומר: איננו רוצים בזה יותר. אנחנו רוצים מהם

רק את הקטע של השעה הזאת.

די תיכון;

האם אתה יכול לכפות את זה עליהם מכוח חוק?

תא"ל נ י שי;

לא. אולי אני יכול לעשות זאת באמצעות סעיף 46 ה"קטלני" בחוק רשות השידור.
אי יערי
לשם כך צריך הכרזה על מצב מתאים. אבל אינני יודע אם צריך את זה בכלל.

ברגע שיתנו לו את הכניסה החופשית לרשתות, הוא לא צריך את זה.



היו"ר די ליבאי;

הם מעונינים בזה מפני שהציבור מעונין.

תא"ל נ י שי;

לדעתי כרגע זה עדיין מתחייב. אני אומר את זה על רקע דברים ששמעתי ערב

המלחמה בוועדת החינוך והתרבות. הם דיברו שם נגד המלל, נגד השטף הזה, נגד כל

מיני תופעות שלא נמצאו ראויות בעיניהם. אבל כמובן יש לזה מחיר. אין הפלורליזם

שכולנו רוחצים בו. אבל צריך לזכור שמדובר רק ברשת אחת. כל הרשתות האחרות

פועלות, רשת אי לעולים, רשת גי שכולה מוסיקה, "קול המוסיקה", גם צה"ל-2 פועל.

זאת אומרת זה לא איחוד טוטלי. הדבר היחיד הוא שמי שרוצה להתעדכן בחדשות

ובפרשנויות, יכול לשמוע את זה ברשת אחת, משותפת. לפי דעתי הם גם מצאו פתרונות,

כולל הכנסת נשים לשידור, דברים שבימים הראשונים לא היו מספיק שלמים. היום זה

עובד כך.

אבל אני אומר שוב שזה נתון להחלטה שלהם. כשיש בקשה של שר הבטחון הם

יכולים לא להיענות לה, ולהחליט לפצל. זח בידיהם.

די תיכון;

אני רוצה לשאול ערד שאלה. האם בין האזעקה ועד שנשמעת ההרגעה אתם גם

מבקשים שהם ישדרו חומר מיוחד, או שאתם נותנים להם יד חופשית לשדר מה שהם רוצים

באותו זמן?

תא"ל נ י שי;

התרגולת עד עכשיו היא שהם משדרים את ההודעות שאנחנו מעבירים אליהם. יש גם

ההודעות בשפות זרות. יש להם הודעות מוכנות מראש. ברדיו ובטלוויזיה יש היום

הודעה מוכנה מראש, למשל שאחרי 20 דקות צריך לצנן את הממ"טים, כל מיני פעולות

שצריך לעשות, על סמך הנסיון. יש לחם גם הודעות מוכנות מראש למקרה של התקפה

כימית, ביולוגית או אחרת.
די תיכון
האם אתם מרוצים ממה שעושים בטלוויזיה בזמן הזה? מה אתם רוצים שישדרו בחצי

השעה הזאת? האם אתם רוצים להביא מסר מסויים, או שאתם נותנים לכל אחד לשדר מה

שהוא מבין, מלבד ההודעות?
תא"ל נ י שי
הם משדרים מוסיקה, ולפי דעתי זו הדרך הנכונה ביותר.

די צוקר;

הבעיה היא שחלק מהם מדברים יותר מדי, שואלים על אזורים מסויימים אלה

ואחרים וכדומה.

תא"ל נ י שי;

זה לא בידי.

די תיכון;

בהתחלה זה היה מבלבל.



תא"ל נ' שי;

נכון. כמו בכל דבר אחר, אנחנו השתפרנו גם פה, ומרגע שהצגנו את המפה כל

אחד יודע עכשיו לאיזה אזור מתייחסים, ואנחנו מקצרים בזה. היה שלב שהתחלנו

להתוות כל מיני דרכים, כי התברר שאנשים לא יודעים באיזה אזור בדיוק הם גרים.

נדמה לי שהיום זה מסודר. גם הטלוויזיה "התיישרה" יותר טוב. אבל הטלוויזיה תמיד

תהיה כלי איטי יותר מאשר הרדיו, כי טכנית קשה לה. לא בכל חדר יש טלוויזיה.

ברגע שאני מתקשר לטלוויזיה, לוקח להם חצי דקה להכניס אותי לשידור.

די תיכון;

האם אין להם כתב קבוע בכוננות?
תא"ל נ י שי
יש להם שדר בכוננות בבנין, שיכול מיד להיכנס לאולפן ולהתחיל לנהל את זה.

אבל טכנית יותר קשה להכניס שידור לטלוויזיה מאשר לרדיו.

די צוקר;

זה לא רק ענין טכנולוגי. זה ענין של נגישות לכלי.
די תיכון
אבל הרדיו זה מכשיר שהולך ונגמר. כולם צופים בטלוויזיה.

תא"ל נ י שי;

הרדיו לא נגמר כשיש היום מכשירי רדיו קטנים מאד.

די תיכון;

איפה נמצאים מרבית המאזינים כשקורה דבר כזה, הם מאזינים לרדיו או צופים

בטלוויזיה?

תא"ל נ י שי;

רובם צופים בטלוויזיה. אחר כך לדעתי הם עוברים לרדיו, אחר כך הם חוזרים

לטלוויזיה,

אני רוצה עכשיו להראות לכם שקף שמבטא את השינוי בנושא האמינות של דובר

צה"ל מנובמבר 1989 עד 27.1.91. הממוצע הרב-שנתי של האמינות של דובר צה"ל עמד

על 69%.

די צוקר;

על פי מה זה נקבע?

תא"ל נ' שי;

על פי סקרים. אנחנו עורכים סידרה של סקרי דעת קהל. היה סקר שנתי של

ממד"ה, מחלקת מדעי ההתנהגות, ולאחרונה, משלב חלוקת חמסיכות שבו נכנסנו לעבודה

מסודרת בתחום של עבודה עם העורף עשינו סקרים מדי כמה ימים כדי לדעת איך האנשים

מגיבים על חלוקת המסיכות, מה מדאיג אותם וכוי.



י' גולדברג;

זה נעשה גם בקרב האוכלוסיה הלא-יהודית או רק היהודית?
תא"ל נ' שי
כן, אני חושב שגם בקרב האוכלוסיה הלא-יהודית.

י' הורוביץ;

על מה מעידות הירידות בגרף הזה? האם ניתחתם אותן? מה המשמעות שלהן?

תא"ל נ י שי;

אלה ירידות קלות מאד. אנחנו רואים כאן שמה-18.1.91 עד ה-27.1.89, ועשינו

סקרים כמעט בכל יום, זה עלה מ-90% ומשחו עד 96%. ולפני כן רואים עליה הדרגתית.

בעיני היא יותר חשובה, מפני שהיא מבטאת עליה הולכת ונמשכת באמינות דובר צה"ל

בתקופה של אינתיפאדה, לא בתקופה של מלחמה. ברור שמלחמה באופן טבעי מחזקת את

הזיקה לצה"ל, למפקדי צה"ל ולדובר צה"ל, אם כי למשל בנושא ההגנה האזרחית הציבור

לא נותן 96% להגנה האזרחית היום. הוא לא נתן בעבר ולא נותן גם היום. הוא לא

בטוח כל כך שהמערך הזה אמין.
היו"ר די ליבאי
נכון.

די צוקר;

סימן שלפעמים הציבור צודק.

תא"ל נ' שי;

זה משמש בידי דוגמה לכך שזה לא אוטומטי. גם בתחומים אחרים הרגשנו

בשינויים. זו התוצאה מכל מה שקרה מאז שהחלה המלחמה, 96%. זה כמובן אחוז גבוה

מאד, וקשה להאמין שאפשר יהיה להחזיק אותו בשיא הזה.

די צוקר;

אבל אתה לא לוקח את זה בתור מדידה מקצועית. זה אומר לך מה דעת הקהל

חושבת. זו לא בחינה מקצועית של האמינות. אלה שני דברים שונים.

תא"ל ני שי;

כן, זה מראה איך הציבור מתייחס להודעות של דובר צה"ל. בוודאי שיש עוד

קבוצות התייחסות שהן חשובות.

די צוקר;

זו מעין צביטה נוספת על הלחי.

היו"ר ד' ליבאי;

עם כל הכבוד, האמינות של הדובר בציבור היא לא סתם צביטה על הלחי.



די צוקר;

אינני רוצה לבטל את זה כהוא זה. מה שאני רוצה לומר הוא שמבהינה מקצועית

יש אמות-מידה נוספות, ואסור להסתפק רק בזה.

אי יערי;

בכך אין ספק.

תא"ל נ' שי;

אני רוצה להתייחס לפעולת היחידה, ולא רק לעבודתו של הדובר. באופן כמעט

מקרי לגמרי יצא שדובר צה"ל עצמו מדבר אל הציבור ומעביר הודעות כאלה ואחרות. זה

לא תוכנן כך, זה לא היה רשום בשום פקודה, זה פשוט יצא כך ברגע שהתייצבתי באותו

מקום והתחלתי לדבר ברדיו ובטלוויזיה. אבל זה לא יכול היה להיות 96% ולא היתה

יכולה להיות הצלחה כזאת לדוברות היום, אילולא העבודה של המערכות האחרות,

שהתכוננו לקראתן והכנו אותן. כשדיברתי על מערך חירום, עם דגש מיוחד על תקשורת

חוץ ותקשורת אלקטרונית, התכוונתי לכך שאנחנו מעסיקים היום, בסדיר ובמילואים,

למעלה מ-250 איש.
די תיכון
כמה עתונאים זרים נמצאים היום בארץ?
תא"ל נ' שי
כאלף איש, שבאו במיוחד לסקר את המלחמה. הם התמקמו בירושלים ובתל-אביב,

וכל לילה הם מחפשים טילים.
היו"ר ד' ליבאי
אני מוכרח לומר שביומיים האחרונים החלק שלנו ב CNN-הולך וגדל, הגם שמספר

הטילים יורד. יש ראיונות וכתבות על ישראל מעל ומעבר לנפילות הטילים כאן.

די צוקר;

כי מתעסקים הרבה עם הבוקר שאחרי המלחמה.

תא"ל נ י שי;

נכון. עכשיו עברו גם לשאלת השטחים. העובדה שיש עוצר שנמשך כמעט שלושה

שבועות, זו סוגיה מאד מרכזית. אינני מתעלם ממנה. וטרור, ולבנון, וכן הלאה. הם

פה, אז באופן טבעי הנוכחות יוצרת את נפח הסיקור. הדברים קשורים זה בזה.

ובכן בתקופה הזאת פרסנו את היחידה גם בכל המערך של ההגנה האזרחית, שלקחנו

על עצמנו להיות הדוברים שלו, ושכל העבודה שלו נעשית באמצעותנו. עשרות קצינים

שלנו הם בעצם דוברי ההגנה האזרחית, הג"א, במקומותיה. בירושלים ובתל-אביב הוקמו

מרכזי תקשורת חוץ, יחד עם לשכת העתונות ומשרד החוץ, והם נותנים שירות לתקשורת

הזרה. יש מרכז תקשורת אלקטרונית, שארנון צוקרמן עומד בראשו, והוא משמש גוף

שמתאם היום בצורה וולונטרית את כל כלי התקשורת האלקטרוניים, גם את הטלוויזיה

הכללית, גם את ערוץ 2, גם את הטלוויזיה החינוכית, את גלי צה"ל ו"קול ישראל".

יש כתובת, המרכז הזה עונה עליה, ולפי דעתי זה חשוב מאד.

די צוקר;

איך מערכת היחסים עם לשכת העתונות?



תא"ל נ' שי;

בסדר. אנחנו עובדים במתואם. יש לנו פורום של דוברים, אמנם הוא מורכב

מבעלי מקצוע ולא מ"קברניטים", בפעם האחרונה הוא התכנס לפני עשרה ימים, עכשיו

הוא אצלנו, ואנחנו מעדכנים באירועים השוטפים, ומשוחחים מה אפשר לעשות ואיך.

למשל, דיברנו הרבה על נושא הצנזורה. גילינו שעם כל הרצון שלנו להיות דמוקרטיה

- וגם נהיה דמוקרטיה אהרי שהכל ייגמר - יש עבירות על הצנזורה שלנו אסור לעבור

עליהן לסדר היום. ואם ראיתם את השידורים, מסתבר שגם ארצות-הברית וגם בריטניה -

שתי דמוקרטיות יותר ותיקות מאתנו - מטילות מגבלות על הסיקור.
היו"ר די ליבאי
נראה שהן מחמירות יותר מאתנו.
תא"ל נ' שי
הרבה י ותר מאתנו.
די תיכון
המצב שלהם שונה. אתה עוד לא עברת לשלב שלהם, לשלב של לחימה. אם וכאשר

תעבור - והלוואי ולא תעבור - איך אתה נערך לזה?
תא"ל ני שי
אני לא אצליח לעשות את מה שהם עושים. זו האמת.
די תיכון
אבל האם יש לך מערך בנוי לכך?
תא"ל נ' שי
יש לנו חוליות סיקור שלנו בשטח, שצריכות לספק את התמונות בעצמן. אנחנו לא

נתיר לכל כתב להגיע לאזור הלחימה. אף אחד גם לא יודע איזו לחימה תתפתח.

אחד חלקחים הוא הקמת מערך וידיאו ביחידת דובר צה"ל. היום התחום המרכזי

הוא טלוויזיה. אנחנו היום מצלמים גם חומר לטלוויזיה. בעבר עשינו את זה רק

לעתונות הכתובה ותמונות "סטילס" לתקשורת. היום אנחנו גם מצלמים דיווחים

שטל ו ו י ז י ה יכולה לקבל ולהשתמש בהם.
די צוקר
וקונים את זה מכם?
תא"ל נ' שי
לא קונים, מקבלים את זה מאתנו חינם. ויש ביקוש. בלילה השני של הטילים

שנפלו אצלנו, אנחנו היינו שם הראשונים. אנחנו סיפקנו לתקשורת הישראלית והזרה

את התמונות הקשות ביותר של נפילת ה"סקאדים". היתה לנו התלבטות שנמשכה עשרים

שניות. זה הרבה. התלבטנו, מפני שיש לזה השלכות כלפי פנים, מה זה עושה לישראלי

שיושב בבית ורואה את התמונות הקשות האלה. אבל החלטנו להראות לציבור הישראלי את

התמונות הקשות האלה, ואמרנו שהן קשות. זה בא אחרי שבפעמים קודמות היה לנו

ויכוח אם התמונות קשות או פחות קשות. החלטנו שכשזה קשה - זה קשה, וכשזה פחות



קשה - זה יהיה פחות קשה, ולכן הצוותים שלנו, שהיום צמודים להג"א ומקבלים

ראשונים את הידיעה איפה נפל טיל, רצים למקום ומצלמים, ואנחנו מעמידים את ההומר

הזה לרשות כלל אמצעי התקשורת.

אני רוצה להשיב על שתי שאלות שעוד לא דיברתי עליהן. האהת, בענין הזרועות

והדוברויות שלהן. הבעתי את דעתי. העבודה פה נמשכת. אני מקווה שהיא תסתיים בדרך

הנכונה, באותו פתרון שהצבעתי עליו.

לגבי המקורות הערביים והמקורות הישראליים - עשינו כמה שינויים בדרכי

הדיווח הפנימיות של צה"ל כדי שנוכל לקבל את הדיווח יותר מהר, ולצאת אתו יותר
מהר. כאן קרו שני דברים
האחד, האמינות של הערבים ירדה. גם הם נפלו בשבי הקסם

של המהירות וזייפו באמינות. הם גילו שיש להם במה מאד נוהה, ולכן הם מיהרו

להעביר דיווחים לא נכונים. אנחנו יודעים את הצינורות שבהם האינפורמציה יוצאת,

והם טעו. יש כאן ענין של מהירות מול אמינות. אנחנו עלינו על מקרים כאלה

והעמדנו את התקשורת על הטעויות. שנית, התקשורת הישראלית נעשתה יותר זהירה,

כולל זאת של הרדיו והטלוויזיה. לפני שהם משתמשים במידע כזה, הם פונים אלינו.

גם אנחנו שיפרנו את השיטות. אינני יכול להגיד שזה מושלם, כי יש תהליך

שהדברים צריכים לעבור, קודם כל תהליך טכני, מרמה לרמה, ושנית - תהליך של בדיקה

ואימות. אבל מה שפועל פה, והוא ההשוב ביותר, זה שלא מסתירים את האמת גם כשהיא

מתגלה לנו באיחור. היה מקרה אחד ידוע בבית-לחם, שאנחנו הודענו הודעה לא נכונה,

שלפיה סיור הותקף וכתוצאה מכך הוא הגיב והרג. הגיעה אלינו כתבה של , ABCוהתברר

לנו שהסדר היה הפוך, כלומר היתה איזו הפגנה קטנה, סיור מג"ב עצר, ירה והרג.

אנחנו פעלנו בענין זה. אני יכול לומר כאן שלא כל אהד בצה"ל אהב את מה שעשינו,

אבל אנחנו התייצבנו ואמרנו שהיתה טעות. כלומר אנחנו מודים בטעות כשהיא נעשית.

מוטב להודות בטעות כשהיא נעשית, כדי שידעו שכשאנחנו לא מודיעים על טעות - אז

לא היתה טעות. ושנית, אני חושב שגם בצה"ל השפענו בכך שאנשים יותר זהירים

בהעברת דיווח מוטעה. אני חושב שמספר האירועים האלה השינויים במחלוקת הולך

וקטן.

לגבי הופעות של אלופי פיקודים ואלופים בכלל, התהליך הוא שכל הופעה כזאת

טיעונה אישור הרמטכ"ל ושר הבטחון. אלה הפקודות הקבועות. הם גם אחראים על קביעת

התדירות. אני יכול להמליץ, אבל הם אומרים: אלוף פלוני או אלמוני הופיע יותר

מדי או פחות מדי וכו'.
די תיכון
האם אין יותר דוברים פרטיים? הענין הזה נגמר?
תא"ל נ' שי
חל שיפור בענין הזה. בפיקודים נעשתה עבודה יותר עמוקה; בזרועות ובחילות

הטיפול עדיין נמשך. אני הושב שצריך לקבוע שכל דוברויות צה"ל למיניהן נתונות

בידי דובר צה"ל, גם אם זה בהיל האוויר, בחיל הים, באכ"א, אג"א, בכל מקום.
היו"ר ד' ליבאי
האם זה לא המצב היום?
תא"ל נ' שי
זה לא המצב היום. לא יכול להיות שחיל יקים בתוכו גוף שייקרא קצין תקשורת.



די צוקר;

אפילו במשטרה צבאית יש קצין תקשורת.
די תיכון
למה אתה לא מטפל בזה? אפשר לפתור את זה.
היו"ר די ליבאי
אבל זה לא נתון להחלטה שלו.

תא"ל נ' שי;

אני מטפל בזה. אמרתי שזה נמצא בעבודה, היא נמשכת זמן מסויים, אני מקווה

שהיא תסתיים בדרך כפי שאני רואה אותה. אז גם "נגדיל את המקצועיות, אז גם נוכל

להגיע למצב שקצינים מחליפים תפקיד בתפקיד. הרי איות הבעיות שלנו היא שאנחנו לא

יכולים לטפח כוח אדם מקצועי מפני שהיחידה כל כך קטנה.

לגבי התדירות - בתקופה הזאת אני חושב שנכון לאפשר לאלופים להופיע, כי הם

משמשים בעצם מעין מסבירים לאומיים, לכן כמעט כל ערב רואים או את שר הבטחון או

את הרמטכ"ל, הופיעו גם סגן הרמטכ"ל, מפקד חיל האוויר, קצין נ"מ ראשי של צה"ל

ואחרים. אנחנו חושפים אותם, כי צריך שיהיה כל ערב מישהו שידבר עם הציבור, אל

הציבור. מנסים מאד להגביל את תדירות ההופעות, ושהן ייעשו רק כמו שצריך. לא

אסתיר שלפעמים יש הופעות ש"בורהות" לנו בצורה כזאת או אחרת.

לגבי ההערות של חבר-הכנסת גולדברג, אנחנו לא איבדנו איש בסדר הגודל של

היחידה. כלומר אנחנו משתמשים באותם משאבי אנוש שעומדים לרשותנו, אבל בצורה

אחרת. יש אותו מספר אנשים ביחידה, מספר קטן יחסית, 139 אנשים, בסדיר ובקבע,

חוץ מיחידת מילואים שמונה כ-750 איש. אנחנו מחלקים אחרת את כוח האדם, אבל לא

קטנו, לא נתנו לעצמנו לקטון. המשימות גדלות, ולכן אין טעם להקטין את כוח האדם.

לגבי זמן אמיתי - זה בהחלט דבר שמנחה אותנו.

יש עוד תחום אחד שאנחנו פעילים בו, והוא הסברה בכתב. בימים אלה אנחנו

מוציאים דיווח יומי, זה נקרא ", I.D.F. DAILY"שמסכם גם את האירועים וגם את

עמדות צה"ל, והוא מקבל תפוצה רחבה ביותר, גם בארץ, לתקשורת ישראלית, גופים

ישראליים וכן הלאה, וגם בחוץ-לארץ, לגופים יהודיים שהם בעצם המסבירים שלנו, כל

נציגויות משרד החוץ בחוץ-לארץ, כל נספחי צה"ל בחוץ-לארץ, ועוד כל מיני יהודים

טובים שמעמידים את עצמם לרשותנו וזקוקים לאינפורמציה. למשל, איש כמו חיים

טופול שהיה עכשיו בארץ, אנחנו מכניסים אותו מיד לקו ההסברה שלנו.

י' גולדברג;

האם אתם קשורים גם עם משרדים שקיימים בארץ ומספקים אינפורמציה לעתונות

זרה?
תא"ל נ' שי
כן. כל דף של אינפורמציה עובר לכל גורם שמעונין בו ושפונה אלינו, לכל מי

שיכול לסייע לנו בהסברה.



אנחנו הפקנו סרט של שש דקות בנושא ה"סקאדים", מהשבוע הוא "ירוץ" בכל מיני

מקומות. אני הושב שחשוב שבכל הופעה בהוץ-לארץ על המצב היום בארץ, יקרינו לפני

כן את הסרט הזה. הסרט כולל את הנזקים, את ההתנהגות של הציבור, את התגובה של

הציבור, בלי פתטיות ובלי סיסמאות, אלא פשוט תיאור עובדות: טילים, תגובת

האוכלוסיה, איך ישראל נהגה בימים הקשים האלה. זה בא גם כתוצאה מהביקוש, וגם

כתוצאה מהעובדה שיש לנו האמצעים והכלים ואנחנו יכולים לעשות את זה בזמן קצר

בי ותר.

אי יערי;

אני רוצה לשאול את נחמן שי מדוע אין הפעם עוד ענף חשוב של הסברה, שהיה

במלחמות אחרות - אם כי הפעם זו מלחמה אחרת - וזה מה שנקרא "מסביר לאומי",

מישהו שנותן פרשנות יומית, בכל פעם מבהיר שאלה אחרת וכו'.

תא"ל נ י שי;

היו שני תפקידים שדובר עליהם בעבר בהקשר למלחמות. האחד הוא מסביר לאומי,

והאחר הוא עוזר הרמטכ"ל להסברה. גם בתרגיל "מסביר פנים" משום מה החליטו שצריך

עוזר רמטכ"ל להסברה. הרמטכ"ל סיכם שלא יהיה עוזר רמטכ"ל להסברה, אלא שדובר

צה"ל הוא עוזר הרמטכ"ל להסברה.

אי יערי;

הפעם או בכלל?

תא"ל נ י שי;

בכלל. הוא אומר שאין סיבה שיהיה אחרת. אם הוא מתפקד בסדר, אין צורך

שבתקופת חירום יהיה גם עוזר רמטכ"ל להסברה. הוא עוזר הרמטכ"ל להסברה, הוא צריך

לגדול מבחינת הממדים של היחידה.

היו"ר ד' ליבאי;

אין מקום לכפילות. דובר צה"ל צריך להיות יועץ הרמטכ"ל ואפילו שר הבטחון

בכל נושאי התקשורת. בשביל מה להכניס עוד אהד? כדי שיהיו חילוקי דעות?

אי יערי;

לא יועץ. פרשן כלפי הציבור. אני לא התכוונתי שבתוך המערכת יהיה עוד

מישהו.

תא"ל נ' שי;

אני דיברתי על עוזר הרמטכ"ל להסברה. זה תפקיד שניסו להציג אותו כדרג

ביניים בין הרמטכ"ל לבין דובר צה"ל; כאילו דובר לא יכול להתמודד עם מלחמה, אז

בא מישהו לעזור לו. הדבר הזה ירד מסדר היום.

לגבי מסביר לאומי - זו פונקציה היסטורית שהיתה ב-1967, ומאז לא מצליחים

לשחזר אותה. ב-1973 היא כבר היתה חלקית. ב-1982 היא התפוצצה באופן מוחלט.

התחילו להסביר את המסבירים בתדירות של שלושה ימים. אנחנו ישבנו ערב המלחמה ולא

מצאנו אישיות אחת שמקובלת על כלל הציבור, שהיא א-פוליטית, בעלת רקע בטחוני,

שדעתה מקובלת על הכלל, ושהיא יכולה לעבור בתור מסביר מטעם. ואולי גם עברנו את

העידן הזה, אולי לא זקוקים לזה יותר. יש לנו מספיק אנשים שיכולים להתמודד עם

כל נושא ספציפי.



מה שאנחנו עושים הוא שאנהנו מכשירים אצלנו אנשים, שהם במעגל פנימי של

הסברה. אם הנושא הוא חיל אוויר, אנחנו מדברים עם שלושה-ארבעה מפקדי חיל אוויר

לשעבר, מעבירים להם את המידע ומציגים אותם לתקשורת. אותו דבר בהגנה אזרחית, או

בכל תחום אחר. יש לנו מאגר של מומחים. אין לנו אדם אחד שעושה את כל ההסברה

מהתחלה ועד הסוף. זה גם לא יהיה מקובל על התקשורת, כי גם התקשורת השתנתה, זו

לא תקשורת אחת. מי שיופיע בגלי צה"ל, לא ירצו אותו כבר ב"קול ישראל". מי

שיופיע בערוך הראשון לא יהיה מקובל בערוץ השני או בטלוויזיה החינוכית. זה היה

יפה לזמנו, ולדעתנו זה עבר מן העולם.
י י הורוביץ
האם נקבע לאחרונה תקן של היחידה למילואים ותקן לזמן חירום? ובהשוואה לתקן

הזה, האם יש חוסר בבעלי מקצועות או באחרים? ולהיפך, האם יש במערך המילואים או

במערך של היחידה, חיילים, קצינים או אחרים שאינם מנוצלים, שאינם מגיעים לידי

ביטוי?
תא"ל נ' שי
יש פה שקף של כוח אדם סדיר ביחידת דובר צה"ל. היום אנחנו עומדים בתקן מול

מצבה, 139 איש. זה כולל קצינים וחיילים בקבע ובסדיר.

מ' בס;

מתי היה השינוי בין התקן הקודם לבין התקן הקיים?
רס"ן שי אלעד
ביולי 1989.
תא"ל נ' שי
בעקבות הדו"ח, על רקע המימצאים שלו, נעשתה עבודה. הגדילו את היחידה,

ויכול להיות שימשיכו להגדיל אותה. אבל בכל פעם יגדילו אותה במקביל גם בתקן, לא

רק במצבה, לפי הצרכים. אם יש צורך. כזה או אחר, אנחנו מציגים אותו לאג"ת, אג"ת

מאשר, אכ"א מזרים לנו את כוח האדם בהתאם. מילואים יש_ לנו כ-.750. עכשיו עוד

נמשכת העבודה של הגדלת התקן של המילואים. המצבה היא 750,. התקן הוא כ-890.

אנחנו חסרים כ-100 איש. והסברתי קודם שאנהנו לא מקבלים סתם אנשים, אלא רק כאלה

שעומדים בקריטריונים. איננו מקבלים אותם בקצב המתאים.
ד' צוקר
בסדיר התקן הוא 139. הדובר של פיקוד דרום כלול בתוך זה, בתקן שלך? האם

הוא שי יך לך?
תא"ל נ י שי
כן. וזה עושה את ההבדל בהשוואה לבעלי תפקידים אחרים. הוא קצין שלי, הוא

מונה על ידי, חוות הדעת עליו הן שלי, הקידום שלו מותנה בי וכדומה.
י י הורוביץ
מה חסר במילואים בתקנים ומה מיותר?



תא"ל נ' שי;

ענין השירות במילואים קצת מסובך, כי חלק גדול מהאנשים שם לא נקראו

למילואים. הם מוכנים לבוא, אבל לא קוראים להם, מפני שלא זקוקים להם ביחידה

באופן שיגרתי. אני אפילו הקטנתי בתקופה הזאת את השימוש באנשי מילואים, כי זה

הוסך כסף. אין סיבה לקרוא סתם לאנשים. כל יום מילואים זה 107 שקלים. אינני

קורא לאנשים סתם. עם זאת, אנחנו מוציאים יותר אנשים לפעילויות בכלל צה"ל,

לשמירה, לאבטחת מיתקנים, לתעסוקה מבצעית, לפי המשימות שצה"ל קבע, גם קצינים

וגם חי ילים.

אל"מ ח' ארז;

ההערה לא היתה על מצבת כוח אדם במילואים ביחידת דובר צה"ל. המצבה מול

התקן מדברת על 95% איוש כוה אדם. הלוואי שבכל יחידות צה"ל יהיה איוש בסדר גודל

כזה. היא מדברת על הניצול של שירות המילואים. דובר צה"ל, מרגע קבלת הדו"ח,

התחיל להיכנס למחזוריות של הוצאת אנשי מילואים לתעסוקה מבצעית כמו כל איש

מילואים אחר בצה"ל.

י' הורוביץ;

זאת אומרת שאם אי-פעם בעתיד נעשה מעקב, לא נמצא מצבים שבהם לא יצאו

למילואים שנתיים, שלוש, ארבע.
אל"מ ח' ארז
יכולים להיות מקרים מאד חריגים, אבל לא מצב כפי שהמבקרת ציינה.

תא"ל נ י שי;

אם תמצא כאלה, זה מפני שצה"ל לא זימן אותם למילואים, לאמור שצה"ל לא מצא

דרך להשתמש בהם. אנחנו לא זקוקים לכולם בכל ימות השנה. התקופה שלהם היא תקופת

החירום, שגם בה אנחנו מאד זחירים, אנחנו מנהלים מעקב. אם אנחנו לא מנצלים את

האנשים, אנחנו מיד משחררים אותם. אין סיבה לשבש את החיים במדינה. הכלל הזה מאד

חשוב לנו. אבל החירום הוא הדבר העיקרי שבשבילו בעצם היחידה קיימת. בכל היתר,

ברגיעה, אנחנו משתדלים מאד להישען על המערך הסדיר ולא להזמין אנשים למילואים.

מצאתי למשל שהיו 6 קצינים באופן קבוע בחטיבות באזורי יהודה ושומרון, שלא עשו

דבר. אני הפסקתי את זה. הבל היה על הזמן שהם מבטלים שם.

י י הורוביץ;

לעומת זאת חסרים לך בעלי מקצוע.
תא"ל נ' שי
בסדיר ובקבע חסרים לי יותר ויותר בעלי מקצוע, שאותם אני מנסה להכשיר

בעצמי. אבל לא פעם אני ממלא את החלל באמצעות אנשי מילואים מתוך היחידה.

יש עוד שני נושאים חשובים שאני רוצה להזכיר, שנוגעים לחירום. האחד הוא

צוות החשיבה, שהוזכר גם בדו"ח. הצוות הזה קיים, חלק מהאנשים שוחררו, והוא

אוייש מחדש. בשבועיים הראשונים הוא התכנס מדי יום, והוא קבע את קווי ההסברה של

דובר צה"ל, שממילא עולים גם לדרגים הממונים עלינו. זו חבורה של כעשרה אנשים,

אזרחים, שבאים מדיסציפלינות שונות, תקשורת אמריקנית, אירופית, וכאלה שלא בהכרח

עוסקים בתקשורת.



ד' צוקר;

מי בחר את ההרכב?

תא"ל נ' שי;

אני מיניתי אותם, מתוך היחידה. הם אנשי מילואים של היחידה. היו הרבה מאד

מתנדבים, ואמרתי שאנחנו צריכים לתת את התפקידים האלה לאנשי היחידה.

די צוקר;

מינה צמח עושה מילואים?

תא"ל נ' שי;

לא. היא שייכת לצוות אחר שעסק בהסברה בעורף. זה צוות בין-מחלקתי בצה"ל.

זה לא צוות החשיבה. היו שני צוותים: צוות אחד עסק בכל נושא ההסברה בעורף, היו

שם נציגים של מחלקת מדעי ההתנהגות, קרפ"ר, קצין חינוך ראשי ואחרים. אתם עיצבנו

ביחד את ההסברה לעורף. אבל גם לפניהם יש צוות חשיבה פנימי שלנו, שמרכז את

האינפורמציה. אנחנו מנהלים היום גם מעקב אחרי מה שמשודר בכלי התקשורת

האלקטרוניים, רדיו וטלוויזיה, ישראלים וזרים, גם מקבלים מברקים מחוץ-לארץ, וזה

משמש חומר גלם שאותו אנחנו מעבדים לקווי הסברה.

אנחנו מריצים כל מיני מערכות שהיום אולי אינן חיוניות, אבל אנחנו בודקים

אותן כדי לדעת אם הן יעבדו במצב של מלחמה מלאה, והם הן יעבדו נכון. יש לנו

תקופה כזאת שאנחנו יכולים לעשות את זה. זה אמיתי, אבל לא בהיקף מלא, אלא בחצי

או ברבע היקף.

ובכן גם צוות החשיבה עובד, גם המעקב, גם ההסברה בכוזב.
היו"ר ד' ליבאי
תודה. אני חושב שזאת היתה דוגמה טובה מאד למתן תשומת לב רבה מאד, הייתי

אומר מלאה, להערות ביקורת, נסיון טוב להתמודד עם הביקורת ולהפיק ממנה את מירב

הלקחים. הרושם שתת-אלוף נחמן שי והצוות שלו עשו בוועדה הוא אותו לרושם שהם

עושים היום בציבור הרחב. אני יכול רק לברך אותך ולהודות לך, שנצליח אתך גם

הלאה.

אם תהיינה לנו שאלות לגבי עבודת דובר צה"ל בעקבות הביקורת, לא בהתמודדות

עם המציאות העכשווית, אלא בהקשר לטיפול באינתיפאדה, נוכל לזמן אותו שוב, אם

יהיה צורך בכך.

אני מודה לכולכם. הישיבה נעולה.

(הישיבה נסתיימה בשעה 12.25).



נספח



יחידת דובר צה"ל

דו"ח שנתי 40 עמ' 783

תקציר

תפקידיו העיקריים של דובר צה"ל בעת רגיעה הם: לייעץ לרמטכ"ל

בנושאי דוברות והסברה; להיות אהראי לדוברות ולהסברה של צה"ל;

ולהיות אחראי לקשר עם גורמי התקשורת בארץ ובחו"ל. תפקידיו

העיקריים של דובר צה"ל בשעת הירום הם: להיות ממונה על הדוברות

ועל ההסברה של אירועי המלהמה; לארגן סיקור של אירועי המלהמה;

ולהנהות את שידורי הרדיו והטלוויזיה בישראל בכל הנוגע להדשות,

ליומנים ולפרשנות.

ארגון ותפקוד היהידה

יהידת דובר צה"ל בוללת ברגיעה המישה ענפים: ענף קישור

לעיתונות, ענף קשרי ציבור, ענף הסברה, ענף הסרסה וענף ארגון

והדרבה. בנוסף לכך יש לדובר צה"ל נציגות בבל אהת משלוש מפקדות

הפיקודים המרחביים.

1. ביחידה מוצבים מאות אנשי מילואים. הביקורת העלתה, כי כ-15%

מתוך אנשי המילואים של היחידה לא שירתו כלל שירות מילואים פעיל

במהלך שנות העבודה 1987 ו-1988. עוד העלתה הביקורת, כי לא

הייתה חלוקה שווה של נסל שירות המילואים בין האנשים ששירתו.

המסה הכללי הודיע למשרד מבקר המדינה בנובמבר 1989, כי החל

מספטמבר 1989 מקצה היחידה קציני מילואים לתעסוקה מיבצעית רגילה

בצה"ל.

דובר צה"ל הכיר במארס 1987 בצורך להכשיר את אנשי המילואים

שביחידתו במקצוע צבאי בתחום ההסברה. עד יוני 1989, הוכשרו רק

כ-15% מבין אנשי המילואים של היחידה. המסה הכללי הודיע למשרד

מבקר המדינה, כי לשנת העבודה 1990 מתוכננים ארבעה קורסים

להכשרת אנשי המילואים של היחידה.

2. הנציגויות בשלוש מפקדות הפיקודים המרחביים מופקדות על ייצוג

יחידת דובר צה"ל בפני התקשורת בכל הנושאים הקשורים לפיקודים.

הביקורת העלתה, כי לא הייתה הגדרה של תפקידי הנציגויות, שתבהיר

את סדרי העבודה בינן לבין ענף קישור לעיתונות שביחידת דובר

צה"ל, ושתסדיר את סמכותן בנוגע לפרסום הודעות לתקשורת באופן

עצמאי וכן את סמכותן בנוגע לעיסוקן בפועל גם בתחום יחסי

הציבור של הפיקוד.

בתחילת ינואר 1990 הורה הרמסכ"ל את אגף התכנון במטכ"ל (להלן

- אג"ת) לבדוק את המבנה ואת הארגון של הדוברות בצה"ל, נוכח

הערכתו, שהמצב הקיים אינו משביע רצון. אג"ת התייחס בבדיקתו

בעיקר לעניין הנציגויות של דובר צה"ל במפקדות הפיקודים

המרחביים. אג"ת קבע, כי כדי לשנות מצב זה יש צורך לחזק את

יכולתו של דובר צה"ל לשלוס בנציגויות, אשר ימשיכו להיות

כפופות לדובר ומונחות על ידיו. באמצע ינואר 1990 הגיש אג"ת

לאישור הרמסכ"ל המלצות ברוח זו.



3. בסוף מאי 1988 מינה הרמטכ"ל ועדה, בראשות האלוף (מיל') שלמה

גזית, לבדיקת היערכות יהידת דובר צה"ל לקשר עם גורמי התקשורת,

ולביצוע פעולות הסברה ברגיעה ובחירום. הוועדה, שהגישה את

המלצותיה בפברואר 1989, מיקדה את עיקר עבודתה בקביעת תפישת

היסוד למדיניות הדוברות, שאותה יש לאמץ, ושלפיה יש לפעול.

מדיניות זו מבוססת על שלושה עקרונות: פתיהות, א-פוליטיות,

ועצמאות דובר צה"ל.

מעיון במסקנות הוועדה התברר, כי בהתייהסה אל עיקרון הפתיחות,

המליצה הוועדה לבחון ולאמץ "מדיניות הפוכה מהמדיניות הנהוגה

בפועל". הוועדה קבעה, כי המדיניות הרצויה היא, ש"הכל פתוה, אלא

אם יש בפרסום נזק ביטחוני אמיתי". בהמלצות הוועדה בנוגע

לדוברות א-פוליסית ולעצמאות הדובר היא קבעה, כי ישנה "היוניות

להפרדה קיצונית בין דוברות, המסבירה את מדיניות הביטחון, לבין

דוברות המפיצה מידע על פעולת דרגים מיבצעיים".

במארס 1989 אימץ הרמטכ"ל את העקרונות המנחים, שעליהם המליצה

הוועדה. הביקורת העלתה, כי עד מועד סיום הביקורת לא נקבעו

הנהיות במגמה לממש את קביעת הרמטכ"ל בדבר אימוץ מסקנות הוועדה.

המטה הכללי הודיע למשרד מבקר המדינה בנובמבר 1989, כי תיקבענה

הנהיות לפעולה ברוח המלצות דו"ח ועדת גזית.

היערכות יהידת דובר צה"ל לדיווח על אירועי ההתקוממות

באזורי יהודה, שומרון וחבל עזה

1. תדירות האירועים ביהודה, שומרון ועזה הביאה לגידול ניכר

במספר הפניות של אמצעי התקשורת לקבל מידע מיחידת דובר צה"ל

ומנציגויותיה בפיקודים המרחביים. דובר צה"ל התקשה לדווח על

אירועים אלה סמוך מאד לזמן התרהשותם, כיוון שקצב הדיווחים

שהועברו מהשטח ליחידת דובר צה"ל ולנציגויותיה בפיקודים

המרחביים ומועד העברתם לתקשורת היו איטיים.

בכתבות שהתפרסמו בעיתונות הישראלית הוצב, לעתים, סימן שאלה על

מהימנות הדיווהים של דובר צה"ל על אירועים ביהודה, שומרון

ועזה. גם נציגי התקשורת הזרה ערערו על אמינות דובר צה"ל. לדעת

הביקורת, המידע הניתן על ידי דובר צה"ל חייב להיות, בראש

ובראשונה, אמין. עם זאת, יש לפעול למתן המידע במהירות האפשרית,

ולגבש את הדרכים לכך.

2. הביקורת העלתה, כי אף שהדיווח בתקשורת הפך לשדה מערכה עיקרי

על עיצוב דעת הקהל, לא היו הנחיות כתובות או ניירות מטה, שמהם

ניתן ללמוד על מדיניות ההסברה ועל סדרי העדיפויות לביצועה.

3. ביהידת דובר צה"ל הוקם לפני מספר שנים צוות השיבה, המורכב

מאנשי מילואים בעלי הכשרה בתחום המקצועי, ושתפקידם לייעץ לדובר

בתחום מדיניות ההסברה. מעיון בפרוסוקולים של דיוני הצוות עולה,

כי הצוות העיר במקרים אחדים על חוסר המעש ועל חוסר האונים

בתהום ההסברה היזומה, ועל היעדר אסטרטגיה תקשורתית מגובשת.

הביקורת העלתה, כי לא היה מעקב אחר המלצות הצוות והערותיו, או

המשך טיפול בהם.



4. במארס 1988, כארבעה חודשים לאחר תחילת ההתקוממות. מונה

לדובר צה"ל עוזר לתקשורת זרה, אך בפועל לא היה ביחידת דובר

צה"ל גורם מרכזי שעמד בקשר עם כתבי החוץ. הטיפול השוטף בפניות

של כתבי החוץ בוצע ברובו על ידי נציגות דובר צה"ל בפיקוד

המרכז, ועל ידי מדור בענף קשר לעיתונות, שביחידת דובר צה"ל.

המטה הכללי הודיע למשרד מבקר המדינה בנובמבר 1989, כי נעשית

עבודה מטה במטרה לרכז את הקשר עם הכתבים הזרים על ידי ענף

חדש, שיוקם ביחידת דובר צה"ל.

פעילות שוטפת של יחידת דובר צה"ל

1. במקביל ובנוטף לפעולות דובר צה"ל, מקיימים חלק מאגפי המטה

הכללי והזרועות גופים ליחטי ציבור. הביקורת העלתה, כי הקמתם של

גופים אלה לא לוותה בהגדרת יחטי הגומלין, והזיקה המקצועית בינם

לביו יחידת דובר צה"ל. המטה הכללי הודיע למשרד מבקר המדינה, כי

באג"ת נעשית עבודה לבדיקת יחטי הגומלין בין הגופים ליחטי ציבור

לבין יחידת דובר צה"ל, ולקביעת כפיפותם המקצועית ליחידת הדובר.

2. על פי פקודת מטכ"ל, יחידת דובר צה"ל אמורה להפיק טרטים

מטוגים שונים לצורכי צה"ל. התברר, כי גופים רבים בצה"ל רכשו

ציוד צילום בווידאו, ועוטקים בהפקה עצמאית של טרטים לצורכיהם.

בעקבות הביקורת הודיע המטה הכללי למשרד מבקר המדינה, כי אג"ת

מקיים עבודה מטה בנושא הפקת טרטים בצה"ל.

היערכות היחידה לשעת חירום

לביצוע תפקידיה מאורגנת יחידת דובר צה"ל בשעת חירום בשני
דרגים
הדרג המטכ"לי והדרג הנפרט. תפקידו העיקרי של הדרג

המטכ"לי הוא לאטוף, לעבד ולהפיץ מידע הקשור באירועי המלחמה,

ולהנחות את כל אמצעי התקשורת, המקומיים והזרים, הטוקרים את

המלחמה. תפקידו של הדרג הנפרט הוא לסקר באופן עצמאי את אירועי

המלחמה, ולהזרים מידע עדכני עליהם לדרג המטכ"לי.

1. מאז 1975 ועד מועד הביקורת ביוני 1989 לא נבדקו התאמתם של

תקן ומבנה היחידה לתפקידיה בחירום.

2. הדרג הנפרט מורכב מ-22 חוליות טיקור לרדיו ולטלוויזיה,

המוצבות במלחמה במפקדות הפיקודים המרחביים ובאו גדות. הביקורת

העלתה, כי מצבת כוח האדם בחוליות הייתה בשיעור של כ-65%מהתקן.

ב-12 צוותי טיקור לטלוויזיה ובתשעה צוותי טיקור לרדיו הטרו

צלמים וטכנאים. היעדרם עלול למנוע את הפעלת הצוותים במלחמה.

3. ביוני 1989 נערך ליחידה תרגיל הטברה לחירום. עד אותו מועד

תורגלה היחידה, באופן חלקי בלבד, בדצמבר 1986. בעקבות לקחי

התרגיל האחרון, נקבעו ועודכנו ביולי 1989 התפקידים בחירום של

היחידה והמטלות שאותן יש לבצע ברגיעה לקראת מלחמה.

4. ועדה, שמונתה להפקת לקחי מלחמת יום הכיפורים בנושאי דוברות

צה"ל והתקשורת המליצה, להפעיל בשעת חירום מרכז שידורים לאומי,

שיכלול את אולפני חטלוויזיה ואולפני הרדיו, המשותפים לקול

ישראל ולגלי צה"ל. מרכז זה יופעל בפיקוח יהידת דובר צה"ל בכל

הנוגע להטברה ולפרשנות צבאית וביטחונית. בעת הביקורת מרכז

השידורים שהוקם ביחידת דובר צה"ל לא היה ערוך לתפקידו בשעת
חירום
הוא אויש בשיעור של כ-35% מהתקן, ומאז הקמתו הוא לא

תורגל להפעלה בחירום.

קוד המקור של הנתונים