ישיבת ועדה של הכנסת ה-12 מתאריך 24/10/1990

השמעת הזמר הים-תיכוני על-ידי רשות השידור (מעקב מדו"ח 39 של מבקר המדינה. עמ' 771); רשות השידור - פעולות בתחום ההדרכה (עמ' 703 בדו"ח מס' 40 של מבקר המדינה)

פרוטוקול

 
הכנסת השתים-עשרה

מושב שלישי



נוסח לא מתוקן



פרוטוקול מס' 160

מישיבת הוועדה לעניני ביקורת המדינה

יום רביעי. ה' בחשון התשנ"א, 24.10.90. שעה 09.00.

נכחו;
חברי הוועדה
ד' ליבאי - היו"ר

אי בורה

רענן כהן

די צוקר

ר' ריבלין

ש' שטרית
מוזמנים
י' הורוביץ - מנכ"ל משרד מבקר המדינה

ש' לביא - עוזרת בכירה למבקרת המדינה

ד"ר ב' גייסט - משנה למנכ"ל משרד מבקר המדינה

ד' ברנדרייס - משרד מבקר המדינה

ר' שוורץ - משרד מבקר המדינה

ש' יונס - משרד מבקר המדינה

א' הראל - יושב-ראש רש ו ת הש י ד ו ר

אי מקל - מנכ"ל רשות השידור

אי אבנר - יועץ מנכ"ל רשות השידור

ני כהן - היועץ המשפטי של רשות השידור

י' צנגן - סמנכ"ל כספים וכלכלה,. רשות השידור

אי כץ - מנהל הגביה, רשות השידור

י' רקם - מנהל חטיבת התכניות הקלות, רשות השידור

ג' בן-ש"ך - עורך תכניות, רשות השידור

ש' פרנס - עורך תכניות, רשות השידור

י' גנני - אחראי על התשובות לדו"ח מבקר המדינה,

רשות השידור

אי כהן - דוברת רשות השידור

עי ברלינסקי - המפקח הכללי, משרד הכלכלה

פי צדר - משרד הכלכלה

א' מרציאנו - משרד החינוך והתרבות

מ' ראובני)

אי בן-משה ) נציגי עמותת הפי"ל (ברישום)

י י כהן )

לי- נסים ) ונציגי הזמר הים-תיכוני

אי קרני )
מזכיר הוועדה
בי פרידנר
קצרנית
מ' כהן
סדר-היום
רשות השידור - פעולות בתחום ההדרכה

(עמ' 703 בדו"ח מס' 40 של מבקר המדינה);

רשות השידור - השמעת הזמר הים-תיכוני על-ידי רשות השידור

(מעקב מדו"ח 39 של מבקר המדינה, עמי 771).



רשות השידור - פעולות בתחום ההדרכה
(עמ' 703 בדו"ח מס' 40 של מבקר המדינה)
השמעת הזמר הים-תיכוני על-ידי רשות השידור

(מעקב מדו"ח 39 של מבקר המדינה. עמ' 771).
היו"ר ד' ליבאי
אני פותת את ישיבת הוועדה לעניני ביקורת המדינה ומקדם אתכם בברכה. לבל

סדר היום נושאים הקשורים לרשות השידור. קבענו שלושה נושאים,. בתקווה ובהנחה

שלפחות בשנים מהם נוכל לטפל היום. הנושא הראשון הוא השמעת הזמר הים-תיכוני

על-ידי רשות השידור. זאת בלנקבות פניה שקיבלנו מלנמותת הפי"ל (ברישום) ,

חתומים עליה מאיר ראובני וא. בן-מוש. הם העלו נושא שהוא פועל יוצא מאחד

הנושאים המבוקרים בדו"ח מבקר המדינה מס' 39. לכן ראיתי להעלותו כאן. הנושא

השני הוא אכיפת הגביה והטיפול באזרח, נושא הקשור יותר בתחום הכספי. והנושא

השלישי - פעולות בתחום ההדרכה. אני מציע שעד שיגיעו האנשים שהוזמנו לסעיף

הראשון, נתחיל בנושא הפעולות בתחום ההדרכה.

קכיקרם של דברים, כפי שעולה הם מריכוז המימצאים, הוא שבמשך שנים היתה

הזנחה בהכנת תכניות הדרכה. תכנית כזאת הוכנה רק בתחילת 1989. מבקרת המדינה

מעלה בבדיקתה ש-50% מהעובדים ברשות השידור לא עברו הכשרה או השתלמות. היא

מצביעה מבחינת החריגות על כך שבשנים 1988-1987 אושרו השתלמויות ל-114

עובדים, מהם 10 שהשתלמותם אושרה על-ידי מנהל מרכז ההדרכה, נמצאו חריגות

בין גוה שקובע הנוהל לבין מה שאושר לעובדים בפועל. חמישה עובדים קיבלו

מענקים להשתלמות בנושאים שאינם קשורים לעבודתם; חמישה עובדים לא חתמו על

התחייבות להמשיך ולשרת ברשות כתנאי לקבלת המענק; שנים מהם לא מילאו טפסים

כלל.

אתר כך עולים הנושאים של אישור השתלמויות בחו"ל, פתיחת קורס שדרים

ועורכים וקורסים לשפות. אני מציע שנשמע תחילה על פתיחת קורס השדרים

והעורכים. כנראה שיצאה תקלה מתחת ידי רשות השידור.
נ י כהו
הנושא הזה הוא סוב-יודיצה, הוא נמצא בדיון בבג"ץ ואני מבקש לא לדון

בזה עכשיו,
היו"ר ד' ליבאי
מה שכתבה מבקרת המדינה בוודאי ניתן לאיזכור ולציטוט. כשנגיע לתשובה,

נשמע את היועץ המשפטי של הרשות. מבקרת המדינה מעלה בדו"ח את העובדה שהוחלט

על פתיחת קורס שיכשיר עתודה של שדרים ועורכים לרדיו ולטלוויזיה. נרשמו

1,150 מועמדים, מהם 57 עובדי הרשות. בשלב השלישי נבחרו 94 מועמדים מתוך

1,150, ביניהם 15 עובדי הרשות. כל משתתף אמור לשלם שכר לימוד בסכום של 960

ש"ח. הקורס תוקצב בסכום של 250 אלף ש"ח, כך שהשתתפות הרשות במימונו תגיע

ל-150 אלף ש"ח בקירוב.

בדו"ח נאמר שאת ההחלטה לקיים את הקורס קיבלה ועדת השתלמות א' שבראשות

מנכ"ל הרשות, בלא שהענין נדון בוועד המנהל שלה. בהיוודע לחברי הוועד המנהל

דבר ההחלטה נתצגלעה ביניהם מחלוקת בדבר סמכויות המנכ"ל להחליט על דעת עצמו

על פתיחת הקורס. כמו כן התברר שלפי נוהל ההדרכה המושתת על הסכם קיבוצי עם

אגודת העתונאים יכול לעבוד בדירוג העתונאים והפקה-עתונות רק מי שיש לו

השכלה אקדמית, אולם תנאי זר, כלל לא צויין במודעות בעתונים. כתוצאה מכך

הופיעו בפני ועדות הקבלה 108 מועמדים חסרי תואר אקדמי, והתקבלו לקורס 33



מהם. כלומר נוצרה בעיה, כיוון שהדרישה להשכלה אקדמית לא הוצגה מלכתחילה

כתנאי לקבלה לקורס השדרים והעורכים, ונתקבלו 33 שלפי ההסכם קנם אה רדת

העתונאים המעמד שלהם הוא פרובלימטי.

היתה פניה אל היועץ המשפטי לממשלה. הוא הציע שהקורס ייפתח ויתנהל,

ואולם לגבי המועמדים שנתקבלו לקורס והם חסרי השכלה אקדמית יותנה, בהסכמת

אגודת הגנתו נאים ובאישור הוועד המנהל,. כי לא יוכלו להתקבל לעבודה ברשות

השידור בתפקיד המחייב השכלה אקדמית אלא אם ישלימו את השכלתם.

בינתיים הושקעו בהכנת הקורס הוצאות ישירות בסכום של כ-36 אלף ש"ח,

נוסף על מאות שעות העבודה שהשקיעו עובדי הרשית בשלבי ההכנה השונים. בקיץ

1989 פנו אחדים מהמועמדים לבג"ץ ועתרו לחייב את הרשות לפתוח את הקורס.

בתשובתה לעתירה הודיעה הרשות בספטמבר 1989 על כוונתה לקיים את הקורס

בראשית 1990 עם 68 משתתפים, ובתוכם העותרים, בהנחה שהם בעלי השכלה

אקדמאית, וזאת למרות המשך החתנגדות של איגוד העתונאים. בנסיבות: אלה לא ראה

הבג"ץ מקום לדיון , ובפסק-דין מאוקטובר 1989 החליט לדחות את העתירה. אבל עד

תחילת ינואר 1990 לא נפתח הקורס.

אני רוצה לשאול את מנכ"ל הרשות האם מאז הקורס התקיים?
א' מקל
אני מבקש שהיועץ המשפטי של הרשות יתייחס לשאלה הזאת.
נ' כהן
מבקרת המדינה מזכירה בג"ץ ראשון שהיה אשר נסתיים כפי שנסתיים. לפני

כחודש הוהש שני שבו עלינו להשיב על אותן השאלות שהוועדה מן הסתם תשאל

אותנו, בין היתר השאלה שעכשיו שאל היושב-ראש. ניתנו לנו 45 ימים. בשבוע

הבא אנחנו יושבים עם מנהלת מחלקת הבג"צים בפרקליטות לנסח את התשובה. עדיין

לא נתנו את דעתנו הסופית על כך. אני מבקש מהוועדה לאפשר לנו להשיב בתצהיר

התשובה שלנו את אשר נשיב, ובבוא הזמן, לאחר שהבג"ץ ייגמר, נחזור לוועדה

וניתן את כל התשובות. אבל בשלב זה נדמה לי שכמשפטן תסכים אתי שמן הראוי

שנדחה את מתן התשובות.
היו"ר ד' ליבאי
האמת היא שאני מתקשה לראות למה קבלת תשובה בוועדה לעניני ביקורת

המדינה במועד שקבעה הוועדה בנושא שהביקורת מטפלת בו יכולה להיות התערבות

בהליך. אבל מאחר שאני מאד מכבד אותך וזאת עצתך לרשות, והרי הרשות אמורה

לפעול לפי הייעוץ המשפטי שלך ואין דרכי לחייב אנשים כאן להרע את מצבם אלא

למלא את חובתם כלפינו, ומכיוון שהנושאים ברשות השידור הטעונים עיון בוועדה

זו הם רבים מאד - אז לא דוחקת לי השעה. אבל אני מבקש לדעת מהיועץ המשפטי,

וזה בוודאי לא קשור בפירוטה של התשובה לבג"ץ: האם ניתן להבין שהעותרים פנו

משום שעד היום לא נפתח הקורס?

נ' כהן ;

אמת.
היו"ר ד' ליבאי
ובכן בלי להיכנס לשאלה אם הנמקתך היא הנכונה או לא, אני דוחה את המשך

הדיון .



י' הורוביץ;

הטענה של העותרים היא גם שקיבלתם כתבים בלי הקורס הזה.
נ' כהן
נכון, שני הדברים כאחד. אני יכול לספר לכם גוה כתוב בעתירה. זה לא

סוב-יודיצה. אלה שתי הטענות.
היו"ר ד' ליבאי
אינני רוצה שנשמע קטעי דברים שיקררו אחריהם תגובות. אני יכול להמתין.

אינני רוצה להמתין עד שהבג"ץ יקיים את תגובתו בשלב זה אבל אני רוצה

להמתין עד שאתם תכינו את תשובתכם לבג"ץ ואז נשקול פעם נוספת. לכן אני שואל
את היועץ המשפטי
מתי להערכתך תהישו את התשובה?

נ' כהן ;

ניתנו לנו 45 ימים. יש לנו עוד 15 יום- בשבוע הבא ננסח את תצהיר

התשובה.
היו"ר ד' ליבאי
אני רוצה לבקש שכאשר תכינו את התשובה בענין זה לבג"ץ תואילו לשלוח

אלי עותק מהתשובה. ולאור התשובה אשקול הלאה את המהלך הנכון מבחינת סדר

הזמנים.
נ' כהן
ברצון רב.
היו"ר ד' ליבאי
אני מודה לך. ובכן אנחנו דוחים את הטיפול בנושא של פתיחת קורס שדרים

ועורכים בעמ' 706 למועד אחר.

אני מציע שנעבור לנושאים האחרים בפרק זר, ונשמע את התגובה עליהם.

הנושאים הם תכנית הדרכה וריכוז נתונים. פעילות ועדות ההשתלמות ואישור

השתלמויות בחוץ לארץ, עמ' 705-704. מנכ"ל הרשות, בבקשה.
א' מקל
באחרונה ביצע מרכז ההדרכה של רשות השידור פעולות רבות יותר מאשר

בעבר. יש לנו נתונים שרק בשנה האחרונה השתתפו למעלה משליש מעובדי הרשות

בפעולות הדרכה, בקורסים, ימי עיון, סיורים והשתלמויות שונות. כלומר אנחנו

מדברים בערך על 500 עובדים, ובוודאי תסכימו שזה שיעור מכובד של משתלמים

להבי שנה אחת בלבד.

היתה הסוגיה של הקשר בין ההשתלמות לבין עבודתו של העובד. בעקבות דברי

המבקר אנחנו יותר מקפידים על זה עכשיו, וגם הודענו למבקר שנקפיד שיהיה קשר

בין ההשתלמות לבין עבודתו של העובד. ואכן באחרונה, כששוב אישרנו פעולות

השתלמות, מאד הקפדנו בנושא הזה של הקשר בין ההשתלמות לבין עבודתו של

העובד.



אני רוצה לציין שרק 5 מתוך 114 העובדים שאושרו להם השתלמות קיבלו

מענקים להשתלמות בנושאים כלליים, וזאת כדי להרוזיב את השכלתם וידיעותיהם

הכלליות, דבר שעוזר לעובדים גם בתחום עבודתם ברשות. במלים פשוטות: אנחנו

מאד משתדלים שיהיה קשר, אבל לא הייתי אומר שצריך באופן קטיגורי לפסול את

האפשרות שאדם ישתלם מם בנושאים אחרים. למשל, נניח שאדם הוא כתב לעני ני
קליטה
לא ייגרם שום נזק אם הוא ילמד פילוסופיה. להיפך. יום אחד הוא הם

עשוי להחליף תחום בעבודתו. צריך לשאוף לקשר, אבל אין לפסול באופן קטיגורי

השתלמות שמרחיבה את האופקים. מכל מקום, מדובר על 5 מתוך 114.
היו"ר ד' ליבאי
האם מנכ"ל משרד מבקר המדינה רוצה להעיר על התשובה הזאת להבי אותם 5

עובדים? לכאורה תשובת מנכ"ל הרשות היא שלא די בכך שטכנאי ידע עוד יותר טוב

רק את המקצוע שלו; הוא חושב שהשכלה כללית היא הם כן עילה לשלוח אדם

להשתלמות. אם זה עניני, אם לא מסתתר מאחורי זה שום דבר, אני חושב שזאת

תשובה שניתן בהוזלט לקבל אותה. אבל אם זה ענין של השתלמות שלא התקיימה או

השתלמות שבאה לשרת מטרות זרות, אז כמובן שהתשובה היא טובה, אבל לא לענין.

כיוון שהפירוט של המקרים איננו לפנינו, אני שואל את אנשי משרד מבקר המדינה

האם לדעתם התשובה עונה על הביקורת. אם לדעתכם צריך לקבל פרטים נוספים,

מתוך הכרת הנסיבות של המקרים הללו, אני מציע שתעירו על כך עכשיו.
ד"ר ב' גייסט
יש הבדל דק, אבל משמעותי מאד, בין השתלמות כללית לבין השתלמות

ענינית. אם אנחנו הולכים לפי הכלל של מר מקל, אז בעצם אין שום מהבלה על

אישור השתלמות כלשהי. אם טכנאי יכול לקבל השתלמות בפילוסופיה וכו', א! הכל

פתוח.

יש בשירוונ המדינה ובשירות הציבורי שני סוגים של תשלומים. תשלום אחד

הוא מטעם המעביד, המיועד בעיקר להגביר את המיומנות של העובד במקצועו. מלבד

זה יש קרנות ההשתלמות והסכמי העבודה שמאפשרים את ההשתלמות בתחום

הפילוסופיה. כאשר המעביד משלם עבור ההשתלמות, היא צריכה להיות קשורה

למקצוע של המשתלם.
היו"ר ד' ליבאי
אבל אינך יכול להוסיף יותר להבי חמשת המקרים מבחינה זו שהיו שם לדעתך

שיקולים זרים או כדומה.
דייר בי גייסט
לא.
היו"ר ד' ליבאי
פשוט העלית את השאלה של הקשר בין ההשתלמות הספציפית לנושא עיסוקם

ברשות.
ד"ר ב' גייסט
כפי שהרשות: עושה זאת היום, זה נהפך למעין הטבה. כי הם נותנים 2,000

דולר לאיש, והוא יוצא לחוץ-לארץ.
היו"ר ד' ליבאי
אינני מדבר עדיין על הנסיעות לחוץ-לארץ. בדו"ח נאמר שנמצאו חריגות

בין מה שקובע הנוהל לבין מה שאושר לעובדים בפועל, ושחמישה עובדים קיבלו

מענקים להשתלמות בנושאים שאינם קשורים לעבודתם.
ר' ריבלין
מדובר על כך שאושרו השתלמויות ל-114 עובדים; חמישה עובדים לא חתמו על

התחייבות להמשיך ולשרת ברשות כתנאי לקבלת המענק. האם באמת אין פה איזה

תשלום מוסווה או פרמיה מוסווית, סדי לאפשר להם לעבוד באותה תקופה שהרשות

ביקשה שהם יעבדו, וזו למעשה עקיפת התמורה שהרשות רשאית לתת. זאת השאלה

האמיתית. כשמדובר על 114 משתלמים, להבי 5 משתלמים יכולה לפעמים להיות

פרשנות לכאן או לכאן . אבל מה שצורם פה את העין הוא לא רק שמספר עובדים

קיבלו את המענקים להשתלמות בנושאים שאינם קשורים לעבודתם, אלא הם לא חתמו

על התחייבות להמשיך ולשרת ברשות. וזאת בהחלט יכולה להיות פרמיה מוסווית.

י' הורוביץ;

יש הם מקרים שהאיש מפסיק לעבוד לאחר שעשה את ההשתלמות, וא ז הרשות

אינה מפיקה ממנו תועלת, ולהתחייבות אין שום משמעות.
א' מקל
יכול להיות שבעבר היו מספר מקרים, אבל זה היה מחמת טעויות. בעקבות

הערות המבקרת הידקנו את הפיקוח על כל הפעילויות האלה. אנחנו מקפידים

שהעובדים יחתמו על טופס בקשה. על פי הביקורת, היו כמה מקרים שלא הגישו

בכלל טופס בקשה וכדומה. היום אנחנו מקפידים על כך שהעובדים יחתמו על טופס

בקשה, שהם יגישו דיווחים בכתב בגמר ההשתלמות, והם שיחתמו שהם ימשיכו לעבוד

ברשות תקופה כזאת או אחרת. אנחנו הם בודקים עכשיו מחדש את הקריטריונים

לקביעת הסכומים של המילגה. מכל מקום, לא מדובר כאן בהטבות מוסוות, אלא

מדובר ממש בהשתלמויות המתבצעות בפועל.
היו"ר ד' ליבאי
אני מציע שנעבור לפרק על אישור השתלמויות בחוץ-לארץ. אני מבין שבדרך

כלל מאשרת אותן ועדת השתלמות אי, שהמנכ"ל הוא היושב-ראש שלה. מדובר כאן על

השנים 1987 ו-1988. בשנתיים אלו אושרו השתלמויות ל-22 עובדים. נאמר בדו"ח

שבפרוטוקולים של ועדת השתלמות א' לא צויין מדוע ועל פי אילו אמות מידה

נבחרו דווקא אותם 22 עובדים. בדו"ח מדובר על כך שלרוב לא מתקבל דו"ח

מהעובדים בתום ההשתלמות, באופן שניתן לראות אם באמת היה קשר בין שהיתם

בחוץ-לארץ לבין אותה השתלמות. כמו כן מתריעים בדו"ח על כך ששיטת ההקצבה

היא בסכום כוללני, בלי שום קשר להוצאות בפועל, וזה נראה כמעין הטבה לשכר

ולאו דווקא השתלמות. כך אני מבין את הדברים.

בסעיף 2 בעמי 706 נאמר: "לעובדים השוהים בחוץ-לארץ בנסיעות פרטיות

נוהגת הרשות לאשר תשלום אש"ל עד לחמישה ימים לצורך השתלמות. בשנת 1987

קיבלו שבעה עובדים תשלום אש"ל לחמישה ימים בחו"ל, ועובד אחד לשלושה ימים.

אף אחד מן העובדים האמורים לא דיווח עם שובו במה השתלם בעת שהייתו בחוץ

לארץ". כלומר יש פה חשש של ניצול לרעה של שהות בחוץ-לארץ בנסיעה פרטית

להגשת דו"חות אש"ל, למרות שהנסיעה לא היתה קשורה בשום צורה עם הרשות.
א' מקל
קודם כל אני רוצה לומר שכל הדברים האלה קרו לפני שנכנסתי לתפקידי.

כפי שאמרתי, מאז שאני נכנסתי לתפקידי הידקנו מאד את הפיקוח על כלי

הפעילויות האלה.

לגבי המצב היום - יש לנו כמה סוגים שלי השתלמויות בחוץ-לארץ. סוג אחד

הוא שאנחנו מאפשרים למספר מסויים שלי עובדים לינסוע לחוץ-לארץ ומקציבים לכל

אחד מהם סכום קבוע לצורך השתלמות. מדובר בכ-12 עובדים בשנה בקטיגוריה

הזאת, בעקבות הערות המבקר אנחנו בודקים עכשיו מחדש את נושא הסכום. אנחנו

כנראה באמת צריכים לשנות את מדיניותנו ולא לתת סכום קבוע, אלא לתת סכום

שהוא יותר ספציפי לאותה השתלמות.
היו"ר ד' ליבאי
האם השנה יצאו אנשים לחוץ-לארץ?
א' מקל
כן .

היו"ר די ליבאי;

אבי שואל מפני שדו"ח הביקורת יצא כבר מזמן, והשאלה היא אם הפיקו ממנו

לקחים והאם כבר מיישמים אותם.
א' מקל
הסוה השני הוא מה שקרוי תשלום אש"ל של כמה ימים לצורך השתלמות בחוץ

לארץ. יש מקרים שעובד נוסע נסיעה פרטית, אבל היא אומר לנו: אני אהיה

בלונדון, אני מבקש לבלות שם שלושה ימים ב-בי.בי.סי. או בתחנת שידור אחרת

לצורך השתלמות. אנחנו מקפידים עלי הנוהל הבא: קודם כל, הוא חייב להביא לנו

מראש אישור מה-בי.בי.סי. או מהתחנה האחרת שאכן הזמינו אותו להשתלם. שנית,

עם שובו הוא חייב להגיש דיווח בכתב על ההשתלמות. את כל זה, אנחנו עושים

בעקבות הביקורת. כלומר שיפרנו מאד את הנהלים. אנחנו עושים הם מעקב

ומקפידים שכל אחד אכן יגיש את הדיווח בכתב.
היו"ר ד' ליבאי
אמרת ששיפרתם את הנהלים, ואני רוצה להאמין שתקפידו להבי נהלי הדיווח.

בכל זאת השאלה המרכזית שנשאלת כאן היא להבי נסיעות בתפקיד של עובדי הרשות

לחוץ-לארץ. זה בוודאי בונוס רציני והטבה ניכרת לעובד. אני רוצה לשאול כמה

ישיבות של ועדת השתלמות אי היו בשנה האחרונה? כמה עובדים אושרה נסיעתם

לחוץ-לארץ? והאם יש איזה קריטריונים לאישור הנסיעות? שמא יאמרו, ושמא הם

יצדקו, שהדברים נקבעים בעצם על פי דרהת הקירבה של העובד למנהל הכללי, שהוא

יושב-ראש הוועדה, או על פי שיקולים זרים אחרים. תמיד יש הם קנאה הגורמת

לפתחון פה.
אי מקל
אני מבין שאתם מדברים על ההשתלמויות של שבועיים-שלושה בחוץ-לארץ.

הקריטריונים והנהלים ברורים. בכל שנה נוסעים במסהרת הזאת 12 אנשים: ארבעה

עובדי הטלוויזיה, ארבעה עובדי הרדיו, אחד עובד הרדיו בערבית, אחד עובד

הטלוויזיה בערבית, ושני עובדי המינהל של רשות השידור. בעבר היה מקובלי

שעובד כזה מקבל 2,000 דולר לצורך השתלמות. בעקבות הביקורת אנחנו נשנה את



זה ונתאים את זה באופן יותר ספציפי להשתלמות. יכול להיות שאחד יקבל 2,500

דולר ואתר יקבל 1,200 דולר. על כל פנים, קיבלנו את הביקורת ואנחנו מתקנים

את הדברים בהתאם.

איר שנים-עשר העובדים האלה נבחרים בפועל? כל אתד מהם מומלץ על-ידי

מנהל המדיום שבו הוא עובד, הרדיו או הטלוויזיה. כלומר מנהל המדיום הוא

שמציע, ומנכ"ל הרשות צריך לאשר. עד עכשיו אינני זוכר מקרה שלא אישרתי את

ההמלצה של מנהל המדיום. תיאורטית יכול להיות מקרה כזה, יכולה להיות

התייעצות ביני לבין מנהל המדיום. בכל אופן, מנהלי המדיה ממליצים על

האנשים. הם עושים זאת לפי מה שהם חושבים שהוא רלבנטי לענין . עד היום נסעו
כל מיני סוגי עובדים
עתו נאים, צלמים, טכנאים, בעלי מקצועות שונים. בדרך

כלל מנסים לקחת אנשים ותיקים שכבר הוכיחו את יכולתם, ועם זאת הם עוד מספיק

צעירים כדי שההשתלמות תועיל להם.
י' הורוביץ
מה התוכן של ההשתלמות הזאת?
א' מקל
בדרך כלל הם נוסעים להשתלם בתחנות שידור בחוץ-לארץ, ממשל ב-בי.בי.סי.

או בצרפת או כדומה. עכשיו למשל צלם חזר משלושה שבועות בהו כמריה.

ר' ריבלין ;

האם יש הם מקרים שבאים מחוץ-לארץ להשתלם אצלנו?
א' מקל
יש כאלה שבאים להדריך. יש מקרים שבאים ממזרח אירופה להשתלם אצלנו.

מארצות המערב - זה לא כל כך נפוץ.
א' הראל
אני רוצה לומר שבנושא ההשתלמויות אולי הביקורת היתה צריכה להיות

הפוכה, שזה מעט מדי. כי הבעיה המרכזית של רשות השידור היא שבתחום הטכני

אנחנו מפגרים אחרי כל המדינות המתקדמות בעולם. ואם אתה בא לרשות שידור

באחת המדינות המתקדמות בעולם, קשה להשוות את הדברים עם השיטות והמכשירים

שפועלים אצלנו. השינויים בתחום הזה הם מהירים מאד, ויש צורך להכשיר את

האנשים ולהעלות את רמתם. זה הסיכוי היחיד להגיע למצב שנוכל להתמודד עם מה

שנעשה בעולם.
היו"ר ד' ליבאי
אם כך, אני שואל את יושב-ראש הרשות למה כל כך מעט השתלמויות יש. כי

הרי רשות השידור לא יכולה לומר שאין לה תקציבים.
א' הראל
המערכת האמיתית של השתלמויות תהיה כאשר רשות השידור תעבור את המהפך

שהיא עומדת בפניו ולא עושה אותו עכשיו. זה לא כלול בביקורת, אבל הכוונה

היא למעבר ל-אי.אן .ג'י ., מעבר לשידור לווייני, מעבר לשיטות שידורים שכל

העולים כבר עובד בהן, ואנחנו עדיין לא. כשנעשה זאת תתחיל מערכת השתלימויות

הרבה יותר מקיפה מאשר מערכת ההשתלמויות של היום.
ר' ריבלין
לי אין טענה נגד השתלמויות. רשות השידור היא אחת הרשויות העשירות

במדינה, והלוואי והיתה עושה יותר השתלמויות, יותר הפקות וכו'. הרשות גובה

סכומים גדולים מהאגרה, והכספים האלה היו אמורים להיות משק סגור. האוצר לקח

50 מיליון שקלים מכספי הרשות. כך שאין לה בעיה כספית.
היו"ר ד' ליבאי
לא היתה.
א' מקל
הופקעו 125 מיליון שקלים.

ר' ריבלין ;

בפרק על אישור השתלמויות בחוץ-לארץ, בעמי 705, כתוב: "בפרוטוקולים של

ועדת השתלמות א' לא צויין מדוע ועל פי אילו אמות מידה נבחרו דווקא אותם 22

עובדים". הכוונה לעובדים שאושרו להם השתלמויות בשנים 1987 ו-1988. זאת

אומרת שלמעשה אין שום קריטריונים בנושא הזה. הרושם שליי הוא שההשתלמויות הן

דבר שהעובדים עצמם יוזמים. אני רוצה לשאול: האם יש לכם קריטריונים בנושא

הזה? האם יש לכם תחזית להבי השתלמויות, שלפיה אתם אומרים שהשנה יצאו כך

וכך צלמים, כך וכך מפיקים, כך וכך במאים, שדרים וכדומה? כלומר האם יש לכם

תכנית השתלמויות? זה יכול היה לפתור את הבעיה. נכון שיכוליים להיות הם

אישורים וזריהים. למשל, אם נוסע אחד העובדים המרכזיים של רשות השידור לחוץ

לארץ לחופשה, ובאותו זמן הוא יכול לבקר הם ברשויות השידור באותן ארצות,

אין שום סיבה שלא ינצל לכך את הלשהות בחוץ-לארץ. זה גם חוסך לרשות. אבל אם

היוצא מן הכלל הופך להיות הכלל, אין לקבל את זה. זה לא יעלה על הדעת.

אי מ7ול;

נראה לי שנוצר כאן בלבול מסויים בין כמה סוגים של השתלמויות. יש

אצלנו שלושה סוגים של השתלמויות. האחד הוא אותו סוה שכבר הסברתי קודם,

שבכל שנה נוסעים 12 עובדים להשתלמות, על פי המלצות המנהלים שלהם. בדרך

כלל הם משתלמים בתחנות שידור בחוץ-לארץ, כל אחד בתחומו: צלם בתחום הצילום,

איש קול בתחום הקול, עתונאי בתחומי חדשות וכיוצא באלה. יש לנו סוה נוסף,

והוא כאשר עובד נוסע באופן פרטי לחוץ-לארץ ומבקש להקדיש ימים אחדים

להשתלמות. כלומר זה לא כך שיש רק 12 בשנה. שאלו כאן למה המספר כל כך קטן.

ובכן מדי שנה יש עשרות רבות.

מלבד אלה יש עוד לא מעט נסיעות לחוץ-לארץ שאינן נקראות השתלמויות,

אבל יש בהן משום השתלמות. לדוגמה, בשבוע הבא נוסע איש קול ללונדון כדי

לבדוק את הניידות החדשות שקנינו כדי לוודא שהן בסדר. אם הוא שוהה שם שבוע

או שבועיים הוא בוודאי לומד מזה הרבה. אלה דברים שיהרתיים, כי כל הזמ ן יש

נסיעות כאלו כדי לבדוק ציוד שרוכשים וכדומה.
היו"ר ד' ליבאי
בהנחה שיש לכם תקציבים, ומבחינה זו מצבכם יותר טוב משל גופים אחרים,

מדוע אינכם שוקלים נסיעות של יותר עובדים להשתלמות בתחומי המקצוע שלהם.

במלים אחרות! האם אין מה ללמוד במקומות אחרים נוכח ההתפתחויות, והאם לא

כדאי לשקול הכנת תקציב השתלמויות יותר רציני? ההשתלמויות יכולות להיות

בארץ או בחוץ-לארץ, אינני מתערב בזה, כי אנחנו לא אנשי מקצוע.



ההשתלמויות בארץ הן מסיביות. אגב, אנחנו שוקלים עכשיו דבר נוסף,

בנוסף למרכז ההדרכה שלנו. נפגשתי באחרונה עם מנהל בית-הספר לקולנועב

בירושלים, שזה גוף ציבורי, כדי לבדוק אפשרות לשיתוף פעולה, שנעשה גנבודה

משותפת בתחום של הכשרת כוח אדם. זה עוד אפיק אפשרי של השתלמות לעובדים. אם

שליש מהעובדים שלנו השתלמו בשנה האחרונה, נדמה לי שזה עונה על הצרכים.

להבי ההשתלמויות בחוץ-לארץ, לפי דעתי אין צורך להרחיב את המסגרת. אני

חושב שהמסגרת הנוכחית מספיקה בהחלט. עובדים לא מעטים נוסעים לחוץ-לארץ מדי

שנה. מעבר לזה יהפוך באבות לתוספות, כמו שהמבקר חושש. אני מתנגד לההגדלת

המספר.
י י הורוביץ
ההתרשמות שלנו בביקורת היתה שיש מקום להרחבה ספציפית של ההשתלמויות

בארץ, לפי הצרכים של הרשות ולפי תכנון של הרשות. בחוץ-לארץ - זה אפילו על

הצד היותר גבוה, לפי חלוקה פנימית של מנהלי המדיה או של המנהלים האחרים,

ורצוי היה למלא את זה הם בתכנים, ולא שרק העובד יציע לאיזו תחנת שידור הוא

רוצה להיכנס ולדווח אחר כך מה הוא עשה שם וכו', אלא שלרשות השידור תהיה

יותר שליטה באישור מראש של התכנים ובחובת דיווח של העובד לאחר מכן. להבי

השתלמויות בארץ - בהחלט אפשר להרבות בהשתלמויות, בשליטת רשות השידור.
ש' שטרית
אני רוצה להתייחס לנושא ההדרכה, עמי 704 בדו"ח. בתקופה האחרונה היו

קשיים להבי קורס כתבים שכן נפתח או לא נפתח וכו'
היו"ר ד' ליבאי
בתחילת הישיבה שמענו מהיועץ המשפטי של הרשות שלגבי הקורס הזה יש

בג"ץ, ולכן דחינו את הדיון על כך.
ש' שטרית
השאלה שלי לא מתייחסת לקורס. אני שואל שאלה אחרת. אין מערכת פורמלית

שצריך לעבור אותה כדי להתקבל לעבודה ברשות השידור, במיוחד בטלוויזיה.

הדו"ח מעלה בעיות רבות להבי המשקל של ההחלטות הבלתי פורמליות, של שיקול

הדעת הבלתי מוגבל שיש לאנשים שממלאים תפקיד ברשות השידור. ואני מדבר על

הצוות האופרטיבי, לא על הצוות המי נהלי, זאת אומרת עורכים, מפיקים, כתבים,

עוזרי הפקה, תחקירנים וכו'. הקליטה נעשית למעשה לפי קשרים אישיים. זה יוצר

מצב שבו רשתות חברתיות מכתיבות למעשה מי יהיה כתב, מפיק, עוזר; אחר כך באה

המערכת הפוליטית וקובעת מי יהיה מנכ"ל, מי יהיה יושב-ראש, מי יהיה מנהל

מחלקת חדשות. כלומר יש קטע שבו המערכת הפוליטית מכתיבה. אבל יש קטע שאינו

טעון החלטה של גוף על פי דין ברשות, ופה למעשה יש עולם מלא של קשרים

אישי ים.
היו"ר ד' ליבאי
חבר-הכנסת שטרית, לנוכח הערות הביקורת מיצינו את נושא ההדרכה. יכול

להיות שיש הרבה מה לדבר על ההדרכה. על פי החוק ועדת החינוך והתרבות אמורה

לפקח על רשות השידור. אני תמיד מזהיר את עצמנו שלא נגלוש גועל ומעבר לתחום

הביקורת, בהתאם לדו"ח הביקורת.
שי שטרית
אני רוצה לשאול שאלה קצרה: האם הממונים עלי רשות השידור על פי החוק,

היושב-ראש והמנכ''ל, עשו משהו בתקופת כהונתם כדי להבטיח שמערכת הקליטה של

עובדים לרשות תתנהל כראוי? מערכת זו חשובה מאד מבחינה זו שמה שאנחנו רואים

על המסך או שומעים ברדיו איננו צריך להיות תוצאה מקרית של קשרים אישיים.

א' מקל;

קודם כל, אנחנו בכלל לא קולטים עובדים קבועים. אנחנו נמצאים ב-200

איש מעל שיא כוח אדם, ועל פי הוראות האוצר אנחנו מצווים לפטר עוד 200 איש.

אנחנו מתמודדים עם זה, וזה קשה. במדינת ישראל לא מפטרים אנשים. ובכן איננו

קולטים עובדים קבועים! הרבה שנים לא קלטנו עובדים קבועים. נקלטים כל מיני

עובדים לא קבועים למשימות כאלה ואחרות, ושם השיקול הוא מקצועי. בדרך כלל

זה נעשה בדרה המקצועי של מפיק או של מנהל מחלקה כזאת או אחרת. אם הוא צריך

עוזרת הפקה או כדומה, הוא עושה זאת על פי השיקול המקצועי שלו, בדרך כלל

ללא התערבות.

היו"ר ד' ליבאי;

אם חבר-הכנסת שטרית רוצה לנהל מעקב על דו"ח קודם של מבקר המדינה על

כוח אדם ברשות השידור, אני איעתר לו. אבל אז צריך למקד יותר את הנושא. זה

נושא רציני מאד, ואם תגיש לי בכתב את הדברים העדכניים יותר, נעשה זאת

כדו"ח מעקב על דו"ח קודם בנושא זה.

א' הראל;

אני רוצה להוסיף כמה מלים. אני חושב שהתערבות של יושב-ראש בשיקולים

מקצועיים של המערכת בקליטת עובדים היא בלתי נכונה ואסורה לחלוטין. ואני

אינני מתערב בשיקולים לגבי קליטת אנשים הם כאשר נדמה לי שלפעמים השיקולים

אינם נכונים מבחינת ההישה שלי. הייתי רוצה שזה יהיה כך בכל המערכות.
היו"ר ד' ליבאי
הנושא טעון בירור רציני. אי אפשר לגעת בו על קצה המזלג. או שדנים

בנושא של גיוס כוח אדם ומהות כוח האדם ברשות השידור, או שלא. במידה שהנושא

יעלה, הוא יעלה בצורה יותר מסודרת, על סמך דו"ח קודם של מבקר המדינה.

אני עובר לנושא הבא, של בחירת השירים המושמעים בטלוויזיה וברדיו,

במישדרים השונים של הרשות. אנחנו עושים זאת בהקשר לדו"ח 39 של מבקר

המדינה. באותו דו"ח הביקורת דנה בין השאר על אופן בחירת השירים. שם אמנם

דובר על רשת ג', שלפחות בזמנו היתה פופולרית ביותר. המבקרת בעצם הצביעה על

כך שבחירת השירים כפי שהיתה אז, היתה די שרירותית ודי אישית, על פי טעמם

של עורכים ומהישים. שאלה קשה היא אם ניתן לעשות אחרת ואיך ניתן לעשות

אחרת. בדו"ח 39, בעמ' 773, נאמר: "בעקבות הביקורת הודיעה רשות השידור

למשרד מבקר המדינה כי מנהל "קול ישראל" החליט להקים, מקרב עובדי הרדיו

ומומחים שמחוץ לרדיו, ועדה שתערוך מדי חודש רשימת שירים רחבה, ומתוכה

יתבקשו העורכים המוסיקליים להרחיב את התכניות במטרה למנוע משוא פנים או

עיוותים אחרים". כלומר, אני מבין שלא הוציאו מהעורכים המוסיקליים את

הסמכות להחליט מה ישודר, אבל לפחות אמרו שיפנו את תשומת לבם למיגוון רחב

יותר של פזמונים או שירים.

מבקרת המדינה העירה הם להבי הנושא של מצעד הפזמונים. בעמי 774 נאמר:

"את השירים החדשים בוחרת העורכת מתקליטי השדרים והאלבומים החדשים שנשלחו

לה". זה היה נושא בפני עצמו, מה קורה עם האלבומים האלה. ועוד נאמר בדו"ח:



"לידעת הביקורת, בחירת השירים החדשים וקביעת דירוג השירים במצעדי הפזמונים

אינן מתבצעות כיאה לרשות שידור ממלכתית. מן הראוי שמומחי קול ישראל יעבדו

שיטה יותר אמינה. הדבר נחוץ גם כדי למנוע כלי חשד לחוסר אובייקטיביות

בבחירת השירים ובדירוגם ולפגיעה בטוהר המידות. בעקבות הביקורת הודיעה

הרשות למשרד מבקר המדינה בדצמבר 1988 כי תבדוק דרכים חדשות לקביעת דירוג

מצעד הפזמונים, המתבססות עלי קנה מידה אובייקטיבי, כהון מספרים סטטיסטיים

אמינים המעידים על כמות המכירות וכדומה".

זו סוגיה רצינית מאד, לידעתי הם קשה מאד, כי לא קל להסיר חשדות ליגבי

שיקולים בליתי עניניים. אין כאן אמות מידה מדעיות ממש. אבל הנושא חשוב ויש

לגביו רגישות רבה. בהקשר לזה אנחנו עוברים ליפניה שלי חברי עמותת הפי"ל

(ברישום),. חתומה על-ידי מאיר ראובני ואביגדור בן-משה. לדבריהם יש קיפוח

שלי הזמר הים-תיכוני, והם מנמקים את טענתם. בינתיים הם הגישו לנו היום חומר

נוסף, אקטואלי יותר. הפניה הקודמת הגיעה אלי בחודש יוני 1990.

בחומר שהוגש לנו היום נאמר שחברות התקליטים "הד ארצי", ,. N.M.C.

)לשעבר ( , C.B.s."פונוקול" ,"הליקון " וכו'-, המייצגות בין היתר את הרפרטואר

הבינלאומי, הצליחו להביא את רשות השידור למצב שבו 51% מהרפרטואר המשודר

הינו מוסיקה לועזית. הם חוזרים על הטענה של מבקרת המדינה שהטעם האישי של

המגישים קובע. יש פה אפילו חשש לטוהר מידות מבחינה זו שהם אומרים ש"מבין

עורכי ומפיקי התכניות ישנם כאלה הכותבים שירים ופועלים לקידומם ולפרסומם

באמצעות הרשות הממלכתית, כאילו היה זה עסק פרטי". ובנספח מס' 5 הם מביאים

דוגמאות של שירים שנכתבו על-ידי עורכי תכניות. הם טוענים ש"רוב עורכי

ומפיקי התכניות ברדיו אינם מתמצאים ברפרטואר העברי הים-תיכוני וחלקם אף

סולד ממנו".

הם מעלים טענה שאולי ראויה לעיון מיוחד באשר לקדם-אירוויזיון, מה קרה

לנו באירוויזיון האחרון עם השיר הידוע של ריטה. הם מדברים על נושא

המיכרזים ואומרים שמדי פעם ב/פרסמת רשות השידור מיכר7ים של פרוייקטים

משותפים. כמו כן הם מעלים את הנושא של קבלת התקליטים ברדיו. נוהל קבלת

התקליטים ברדיו כבר נדון על-ידי מבקרת המדינה.

בהמשך הם מדברים על הנושאים של מצעד הפזמונים, ועל קיפוחו של

הרפרטואר העברי הים-תיכוני. הם כותבים: "הרפרטואר העברי הים-תיכוני מושמע

בדרך כלל בגיטאות מוסיקליים המיוחדים לשם כך, וזאת בכוונה לרצות את שוחרי

המוסיקה הזאת כדי לסתום פיות. הדבר נעשה בדרך כלל על-ידי עורכים שאינם

מתמצאים כלל בנושא ובמקרים מסויימים אף סולדים ממוסיקה זו. בעקבטת פ ניה של

הפדרציה הישראלית למוסיקה ים-תיכונית, המייצגת את רוב הזמרים בתחום זה,

לרשות השידור בתביעת תמלוגים, נענו חבריה על-ידי מר מוטי לוי, מנהל מחלקת

התקציבים ברשות, כי סכום התמלוגים המגיעים להם בגין השמעת הרפורטואר אותו

הם מייצגים מסתכם ב-1% מכלל השירים המשודרים. מן הראוי לציין כי נתון זה

משקף גם את אחוז החשיפה בטלוויזיה הממלכתית".

לבסוף הם מגישים הצעות לשינויים. הם אומרים: "יש לבצע סקר דעת קהל

שיקבע את טעמם של המאזינים והצופים שוחרי המוסיקה בארץ; למנות עורכי

ומפיקים שטעמם המוסיקלי ישקף את טעם הקהל כפי שיבוא לידי ביטוי בסקר

שייערך; לקבוע נהלים לקבלת תקליטים ולהחזר תקליטים במידה שאין בדעת הרשות

להשתמש בהם", וזאת כדי שלא יהיה מצב של הכרת תודה למי ששולח תקליטים חינם

לעורכים וכדי שהתקליטים לא "ילכו לאיבוד' ויגיעו למכירה במקומות שהם

נמכרים. הם מבקשים "לקבוע שיטה אמינה ומבוקרת לניהול מצעד הפזמונים או

לבטלו". כן הם מציעים "להקים ועדה פריטטית שחבריה ישקפו את טעמו המוסיקלי

של העם ואשר תורכב מנציגי רשות השידור, מפיקים, כותבים, מלחינים... כדי

שתבחן כל יצירה שתגיע לרשות". וזה כל עוד רשות השידור היא ממלכתית ויש לה

למעשה מונופול, ואין תחנות פרטיות ואין תחרות.

זה עיקר הדברים מתוך החומר הנוסף שקיבלנו היום.



אתן עכשיו את רשות הדיבור לנציגי עמותת הפי"ל. אתם פה לא במצב של

שיחה עם מנהלי רשות השידור. הזמנתי אתכם כדי שתוכלו להשמיע את דבריכם

בעיקר לחברי הוועדה, ואנחנו, עלי סמך גוה שכתבתם ומה שתאמרו לנו, נבקש

הסברים הן מראשי הרשות והן מהעורכים והמפיקים שלי תכניות זמר ברשות, והם

יסבירו לנו את גישתם. אחר כך אנחנו נסיק את המסקנות שלנו ונביא אותן

למליאת הכנסת.

נשמע עכשיו את נציגי עמותת הפי"ל, חברי הכנסת שירצו בכך יגיבו עלי

דבריהם, ולאחר צאתם של המוזמנים נשמע הם את התגובות של אנשי רשות השידור.

אינני רוצה שיתפתח כאן דו-שיח בין ביניהם. בסופו של דבר הדברים מכוונים אל

הוועדה וחבריה.

אביגדור בן-משה, בבקשה. תאמר לנו את עיקר הדברים, נכון להיום.
א' בן-משה
הנתונים הם עדיין כפי שהיושב-ראש קרא אותם. שום דבר לא השתנה. אין

לנו הרבה מה להוסיף על זה, עד שנשמע מה יש לאנשים פה להגיד.
היו"ר ד' ליבאי
אני אשאל אותך. אחרי שקראתי את הדברים, אני רוצה שתנסו להסביר לנו

מבחינתכם. יכולה להיות טענה שיש בציבור הרבה יותר רצון לשמוע את הזמר שאתם

מייצגים, ולכן המאזינים כאילו מקופחים. יכולה להיות טענה שכיוון שמשמיעים

מעט מאד מהיצירות האלה, אז האמנים שמבצעים אותן מקופחים, השירים לא מספיק

מובאים לידיעת הקהל, והם לא מקבלים מספיק תמלוגים. אני רוצה להבין מה משני

הדברים האלה הוא העיקר אצלכם, על מה אתם שמים דגש: אנשים רוצים לשמוע ולא

משמיעים להם, או שאתם מקופחים מבחינה זו שיחסית לאמנים אחרים, אתם לא

מיוצגים מספיק בתכניות של הרשות?
א' בן -משה
אנחנו חושבים שכל הנושא לא הוצג פה נכון. על מה אנחנו מתריעים? איננו

באים להגיד שאנחנו מקופחים, אלא קודם כל שיש פה אי-סדרים חמורים, שיש ארבע

תברות רציניות שלמעשה 90% מהרפרטואר המשודר באמצעי התקשורת מייצגים את

החברות האלה. מדובר ברשות ממליכתית, ומן הראוי שמישהו ישים לב לכך ויטפל

בזה. לדעתנו זר, דבר לא נכון . אם חושבים שזה נכון , שיעמידו אותנו על

טעותנו. אנחנו טוענים שאותן חברות גורמות לנו להתגמד ולהגיע לכך שאנחנו

מיוצגים בשידורים רק בהיקף של 1%. לדעתנו הרפרטואר העברי שלנו ראוי לחשיפה

הרבה יותר גדולה.
היו"ר ד' ליבאי
לעומת ארבע החברות האלו שמפיקות גם דברים בינלאומיים, או זמר לועזי -

מי מפיק את הזמר שלכם? האם יש חברות מסויימות שהן רואות את עצמן מקופחות?
א'- בן-משה
יש מספר חברות די רציניות בתחום הזה, שהן מובילות, כמו "האחים

ראובני", "האחים אזולאי", "חברת בן-מוש". ויש עוד הרבה מאד גופים פרטיים

קטנים שאין להם שום סיכוי להגיע לאמצעי התקשורת, ואנחנו לא מדברים בשמם.
היו"ר ד' ליבאי
מה אתה עצמך עושה?
א' בן- משה
אני מפיק ובעל חברה.

היו"ר ד' ליבאי;

אתה מפיק את הזמר הים-תיכוני או גם דברים אחרים?
א' בן-משה
בעיקר, וגם דברים אחרים.
היו"ר ד' ליבאי
כשאתה מוציא את התקליטים האליה, אתה מעונין הם שהם יימכרו יותר, ואתה

רוצה שהזמר יהיה נפוץ יותר, וזה גם נותן לך תמלוגים.

א' בן-משה;

בוודאי, רווחים, לא רק תמלוגים.
היו"ר ד' ליבאי
אם זה ישודר יותר, יהיו לך יותר תמלוגים.
א. בן - משה
בוודאי.

היו"ר ד' ליבאי;

אתה בעצם בעל ענין מסחרי פה.
א' בן-משה
אם מדברים על הצד המסחרי, צריך להעמיד את זה בפרופורציה הנבונה. אם

אני בקבלי ענין מסחרי, יש פה עוד בעלי ענין מסחרי שיש להם 90%. למשל, החברות

המאוגדות האליה מקבלות תמלוגים של 400 אלף דולר בשנה מרשות השידור, רק

מהשמעות, בכלל בלי למכור. זה עסק טוב. אז אם לבקר - אוליי קודם לבקר אותם,

אחר כך אותנו.

שי שטרית;

ענין מסחרי הוא לגיטימי לחלוטין . אלי תיליחץ.
היו"ר ד' ליבאי
בדיוק בך. אני רק מנסה להבין מה אתם מבקשים ולמה, זה ש-51% מהרפרטואר

הם תוצרת שלי חברות מסויימות, זה עוד לא אומר שהשיקול' לשדר את ה- 51% האלה

איננו נבון. יבולי להיות שהם מייצרים הרבה יותר ממך; יכול להיות שהיקף

הייצור שליהם מבחינת הצריבה הוא כזה שזה טבעי. השאליה הקשה שאני שואל היא מי

יכול לשפוט כאן בין הדברים השונים שהעורכים או המקישים רוצים לישדר. אם אתה

מייחס לימישהו חשד שהוא משדר משהו מפני שהוא כתב והוא רוצה להרוויח יותר,

7rטענה שצריך ליבדוק אותה. זה דבר אחר. אבלי לימה אני צריך להניח שהמפיק

בוחר את התקלייטים ליא לפי שיקולי עניני, מפני שהוא רוצה שהתכנית תהיה טובה,



שהמאזינים ייהנו? יכול להיות שאתה יכול לטעון שחסרות לך תכניות של זמר

מזרחי או ים-תיכוני, שיחסית לתכניות אחרות אתה רוצה שיהיו יותר תכניות של

זמר ים-תיכוני. זה סוג טענה שצריך לבדוק אותה" אבל אינני יודע למה אני

צריו לחשוד במפיק שהוא אינו פועל לפי שיקול דעת עניני ביותר וישר ביותר,

ושאינו משמיע את גוה שלפי דעתו המאזינים רוצים לשמוע.
שי שטרית
אדוני היושב-ראש, קודם כל אני מודה לך שמיקדת את הנושא, אני חייב

להצהיר שיש לי אינטרס בענין הזה לא מסחרי, לא חומרי. הקשר שלי לנושא הזה

היה הם קשר משפטי. אתחיל בו. הנושא של איזון, מה שנקרא איזון חברתי או

שיקוף המסורת של כל שבטי ישראל, מופיע בחוק. בחוק רשות השידור מוטלת חובה

על רשות השידור לשקף את המסורות והתרבויות של כל שבטי ישראל. אני הסתמכתי

פעם על הסעיף הזה בבית-המשפט העליון, כשייצגתי את קבוצת צל"ש בנושא עמוד

האש.
נכון אמר היושב-ראש
איך אנחנו יכולים להתערב בשיקולים של מגיש,

מפיק, עורך. כאן הבעיה שלנו. כי אנחנו רוצים הם חופש ביטוי. חופש ביטוי

אמור לא רק בתחום החדשות, הם בתחום האמנותי. למעשה יש לנו כאן התנהשות בין

הערר של חופש הביטוי האמנרתי של אלה שהתמנו לפי פרוצדורה מקובלת, ואנחנו

נותנים להם את החופש להביע מה שהם רוצים, לבין החובה שמוטלת עליהם, מאחר

שזאת רשות ממלכתית, לשמור על האיזון.

כל ההערות והשאלות שלי מופנות כמובן הם לאנשי רשות השידור, לא רק

לנציהי עמותת הפי"ל, שאני משבח אותם על החומר שהגישו. אהיד את ההערות שלי

בלי להתעלם מהדילמה הקשה של מציאת ההבול הנכון בין חופש הביטוי האמנותי של

אנשים שממלאים את התפקיד המקצועי בקטע הזה, לבין הצורך למצוא איזון. בעצם

השאלה היא איך אנחנו מבטיחים שיהיה איזון הם משיקולים מסחריים, וזה

להיטימי לחלוטין. ככל שמשמיעים יותר שיר ברדיו, יותר אנשים ילכו לקנות את

התקליט, והם התמלוגים שמקבלים מהרשות יהיו יותר גדולים.

ובכן השאלה היא מסחרית. הם דו"ח הביקורת התייחס לכך. נוסף לכך, יש פה

הם השאלה של האיזון התרבותי והחברתי בחברה הישראלית. והשאלה היא איך אנחנו

יכולים, עם כל המהבלות של חופש הביטוי וחופש האמנות, שאנחנו חייבים תמיד

לשים אותם לנגד עינינו, לשמור על איזון כזה. אם הנתונים במסמך שקיבלנו

נכונים, נאמר כאן ש-.517 ממה שמשמיעים זו מוסיקה לועזית, 40% זה רפרטואר

ישראלי, ומתוך ה-10% הנותרים יש חלק כלשהו למה שנקרא זמר ים--תיכוני, להם

הוא מושמע לפי דבריהם ב"גיטאות מוסיקליים". ובכן השאלה היא האם אנחנו

עומדים בתביעה הלהיטימית לחלוטין, שהם מעוהנת בחוק, לא רק בצדק דמוקרטי.
ר' ריבליו
דרך אהב, האם יש הם "גיטאות מוסיקליים" אחרים?
ש' שטרית
כן. יש למשל תכניות חזנות, יש תכניות מיוחדות.
ר' ריבליו
אני מבין שהם מדברים גבל שילוב הזמר הים-תיכוני במסהרת הכללית של

יצירה ישראלית מקורית, ברשת ג' או ברשת בי. הם לא באים להתלונן על כך שיש

תכניות חזנות או כדומה.
ש' שטרית
אם אתה שואל על "גיטאות מוסיקליים" - יש, מהסוג הזה. לא שמעתי על

"גיטאות מוסיקליים" מסוג אחר, כללי.

אני חושב שהקבוצה הזאת פחות מתענינת באי-הסדרים שהמבקרת מתריעה עליהם

כשלעצמם. היא אומרת, גם אני אומר, שכתוצאה מכך שהתחום הזה פרוץ, ששיקול

הדעת הוא לגמרי חופשי, הוא יכול להיות תלוי בחברויות, הוא יכול להיות

תלוי באינטרסים מסחריים סמויים, בהטבות בליתי ידועות, ששדרים מקבלים כל

מיני דברים חינם, כמו שכתוב בדו"ח. השאלה היא האם כתוצאה מאי-הסדרים האלה

איו תשש שתהיה החמרה יותר הדולה של המצב.

אנחנו יודט;ים שיש הם הענין של נטיות אישיות, אז גם נגדן צריך לעשות

משהו כדי שיהיה איזון. אם היה מדובר רק בנטיות אישיות, יכול להיות שהדבר

היה פחות חמור. אם כל הענין של חוסר האיזון היה נובע רק מנטיות אישיות,

הייתי אומר שהבעיה די מוגבלת, מאותרת, אבל לפי דו"ח הביקורת זו לא רק בעיה

של נטיות אישיות. כלומר יש כאן בעיה של תופש ביטוי אמנותי, שהוא ענין של

נטיות אישיות, פלוס אי-סדרים שעוד מחמירים את האפשרות שחוסר האיזון נובע

גם מאינטרס חומרי.

לכן אנחנו צריכים לחשוב כאן מה הדרכים שהרשות צריכה להציע כדי להבטיח

שיהיה איזון, וכדי שאינטרסים חומריים וקשרים חברתיים והעדפות אישיות, שהן

לא רק ענין של נטיה אישית טהורה, שהם היא להיטימית לחלוטין, אלא הן נובעות

הם מדברים נוספים. השאלה היא מה נעשה, מה אפשר לעשות, חוץ מאותה ועדה להבי

מצעד הפזמונים, שזה רק קטע קטן של הנושא.

רענן כהן ;

הבעיה הרבה יותר מורכבת. השאלה המרכזית היא מהו הקו המפריד בין המותר

והאסור. הרי יש מערכת יחסים בין עובדי הרדיו לבין כל מיני אנשים בעלי

ענין , ולפעמים הדברים מתפתחים לנורמות לא בריאות. ואז יוצא שאנחנו נותנים

העדפות לקבוצות מסויימות לעומת קבוצות אוזרות. השאלה היא כיצד אנחנו יכולים

להבטיח שהמגזרים השונים בחברה הישראלית, העדות השונות, מקבלים את מה שמגיע

להם על פי יחסם בתוך האוכלוסיה, או מעט מזה.

אינני יודע איזה אחוז מכלל האוכלוסיה מהווה האוכלוסיה של יוצאי עדות

המזרח. אני חושב שזה למעלה מ-53%, כולל דור שני. האם ברשות השידור נעשתה

בדיקה של חלוקת השידורים על פי אותן אוכלוסיות, כדי לתת ביטוי לכל חלקי

האוכלוסיה, כדי שלא יעלה ענין הקיפוח? זה לא יעזור, אנשים פה מבטאים תחושת

קיפוח, הם חשים שלא נותנים להם ביטוי. אם הם באים בטענות כאלה, אנחנו

צריכים להבטיח שהתחושה הזאת לא תהיה קיימת אצלם, שיינתן יותר ביטוי

לאוכלוסיה הזאת. נסים משעל השתמש פעם במונח "השחרה".
א' מקל
ביטוי לא מוצלח, אומלל.

רענן כהן;

מותר לי לומר מה אני חושב. השאלה היא איך להביא לכך שרשות השידור תתן

יותר ביטוי לאותה אוכלוסיה שחשה נפגעת. כמו שמצאתם פתרון לבעיית השידור

לאוכלוסיה הרוסית, ואני מברך על כך, אני רוצה שיינתן ביטוי הם לאוכלוסיה

הזאת, שאחרי כל כך הרבה שנים עדיין יש לה תחושה של קיפוח. אינני רוצה

שתהיה לה תחושה כזאת.



אני חושב שהנושא צריך להיבדק. ואני שואל האם נעשה מחקר או האם

נבדק מה אחוז השירים שנותנים ביטוי לרצון של האוכלוסיה הזאת, שמושמעים

ברדיו, מכלל השירים המושמעים.
ר' ריבלין
אני נולדתי בארץ, אין לי בעיה שלי סטימגה עדתית, ואני מוחה בכלי תוקף

על דברי חברי. אם אני מוזמן לעתים תכופות לרשות השידור, זה לא מפני שאני

אשכנזי , אלא אולי מפני שאני טוב.

רענו כהו ;

אולי יש לך קשרים מיוחדים?
ר' ריבלין
אולי. תבדוק את זה. אם אתה היית מוזמן לעתים תכופות לרשות השידור,

הייתי מנסה לברר במה אתה טוב ממני.

אני רוצה לומר שבמסמך שהוגש לנו יש כמה דברים שמעוררים שאלות. למשל,

צריך לדון בכובד ראש בנספח 7, שיש בר דוגמאות של הפקות ממיכרזים. אם למשל

יש ברדיו מפיק או עורך תכניות שעוסק מם בהפקה ועריכה של תקליטים או קלטות

של חברות שונות, צריך לשאול את מנכ"ל רשות השידור האם זה בדין. האם ייתכן

שעובד רשות השידור ינחה הם אירועים פוליטיים של אהודות שונות וגושונות.

וכדומה. יש הרבה שאלות שאינן קשורות בנושא העדתי כלל וכלל.

ארבעים ושתים שנים אחרי קום המדינה, ילדיהם, נכדיהם וניניהם של

המייסדים נשואים אלה עם אלה, והטעמים של האנשים התערבבו. אני, למשל, אוהב

שירים מזרחיים וזמרים מזרחיים, ואילו לילדי יש טעם אחר. לכן אני מציע לכם

לרדת מהנושא העדתי. אתם יכולים לומר שאין הזדמנויות שוות מבחינת העדפה

מסחרית. את זה אנחנו צריכים לבדוק. אבל אל תעלו את הנושא העדתי. יכול

להיות שיש לכם שירים מצויינים. אם כן, הם יגיעו לרדיו. עוד לא קרה ששיר

טוב לא הגיע לרדיו. היתר. תקופה שרשות השידור לא רצתה "זמרי קסטות". אז

"זמרי הקסטות" היכו את רשות השידור, לא להיפך.

יכול להיות שיש העדפו.ת. את הדברים האלה צריר לבדוק. ואני בטוח

שמנכ"ל רשות השידור יורה לבדוק זאת. צריך לזכור שבכל מקום שיש בו אנשים,

תמיד יהיו העדפות שנובעות מנטיות לבם של האנשים.

ובכן קודם כל צריך לבדוק האם באמת החומר שהחברות שלכם מפיקות

ושהזמרים שלכם שרים באמת ראוי לשידור. אם נבדוק את הדברים בתקופת קיומה של

גודינת ישראל, את היכולת של זמרים להתפתח, נראה שדווקא זמרים בני עדות

המזרח הצליחו יותר מכולם והובילו בתחום זה. לכן אני מציע לכם לרדת מהנושא

העדתי, ומהר ככל האפשר.

הערה להבי העולים החדשים מרוסיה. אני באמת חושב שבתקופה של העליה

הגדולה למדינת ישראל, לפני ארבעים שנה, היה קיפוח של העולים החדשים,

מבחינה זו שאז לא שידרו חדשות בשפות שלהם. ואז הגיעו מאות אלפי עולים. אני

בהחלט חושב שאם בתקופה מסויימת עלו לארץ מאות אלפים מבני מרוקו, רשות

השידור דאז היתה צריכה לשדר חדשות בשפתם. היום משדרים חדשות לדוברי אנהלית

ולדוברי רוסית, וזה דבר ההיוני.

בענין שלפנינו, יש לי הרבה שאלות לאנשי רשות השידור בקשר למסמכים

שהוהשו לנו. אם תאמרו לנו שמישהו מקופח בהלל הנושא העדתי, אני מוחה על כך

בפל תוקף. אינני מוכן לקבל זאת.



א' בורג;

בעצם במה אנחנו עוסקים? אנחנו עוסקים כאן בין השאר בנסיון ללכת.

בעדינות רבה בין תוויות ותיסב ולים וסמלים ודברים מאד עמוקים. אני רוצה

להרחיב קצת את הנושא. הוזכר כאן זוהר ארגוב. הוא מייצג עידן מסויים בריבוד

החברתי בישראלי. הפריצה הגדולה שלו היתה בסוף שנות השבעים, אלה השנים שבהן

מנחם בגין עלה לשלטון. לא אכנס לקטע הפוליטי. הוא אז נתן תחושה של

מוביליות חברתית לבני עדות המזרח. אין לי ביטוי יותר טוב, אולי אומר

היהודים שעלו לכאן מהספירה האיסלמית לעומת אלה שעלו מהספירה הנוצרית. זוהר

ארגוב הוא הביטוי החב.רתי המוסיקלי של הדברים האלה. בתקופה שפרוייקט שיקום

השכונות קיבל עדיפות בסדר החיים הלאומיים שלנו, היתה הם הפריחה של זוהר

ארגוב. ואז התחיל המאבק של "זמרי הקסטות" בתחנה המרכזית בתל-אביב. השיר

"אני מלך הקסטות של התחנה המרכזית" היה להיט, והוא מייצג תקופה. זה רובד

אחד.

הרובד השני קשור לנימים הדתיות ששזורות לכל האורך בשירה שאני קורא לה

המזרחית. אינך יכול לנתק אותה משורשים דתיים עמוקים ביותר. הלהיט

הבינלאומי של עפרה חזה, "אם ננעלו דלתי נדיבים", הוא שיר של רבי שלום

שבזי. זאת לא שירה פולקלוריסטית, זאת שירה דת. כלומר, השירים האלה באים מן

העומק הדתי, וזה קדם לכל ההל ההדול של "צלילי הכרם".

למה אני מעלה את הדברים האלה? אני מעלה אותם כדי לומר: אל נשפוט את

הזרם המזרחי על פי המופע שלו בערוצי השידור בלבד, אלא הוא חלק מכל המהמה

החברתית של ארבעים-ושלוש שנות סוציולוגיה בישראל. היו תקופות שפשענו, כי

לא היינו מוכנים. היום לא היו עושים דברים שעשו אז, היום לא היו מרססים

בדי.די.טי., וכן היו משדרים במוגרבית ובשפות אחרות. אבל מי ידע אז? האם

רשות השידור היתה מפותחת אז באותה מידה? התשובה שלי היא לא. שאלה שניה
שעומדת על הפרק
האם בגלל שאז נוצרה מציאות של קיפוח, היום אנחנו צריכים

לעשות מעל ומעבר או להביא את זה למצב נורמלי? תשובתי: אל נעשה "אובר".
ש' שטרית
רק "אובר". צריכה להיות העדפה חיובית. אחרת איך אפשר לתקן? צריך

פיצוי.
א' בורג
לפי דעתי צריך לפתח את המכשירים שיתנו את המינון הנכון, שעוד שנה או

שנתיים כבר תישכח התקופה שהיה איזה עיוות. דבר שאסור לעשותו nr"איי
שידור", לאמור
זאת התווית שלכם, אתם במגירה הזאת, בשעה הזאת והזאת. nrלא

נכון. אני רוצה לשמוע כל הזמן סוה מסויים של מוסיקה.

היום למעשה פתוחות בפנינו שתי דרכים. על פי חוק הרשת השניה, מותר

היום לפתוח ערוכי רדיו אלטרנטיביים. היום יש תחנת "קול השלום" של אייבי

נתן, יש ערוץ 7, ויש התחנות הממלכתיות. יכול להיות שצריך לעודד ערוץ של

מוסיקה ים-תיכונית. אני לא פוסל את זר, על הסף. אני מודיע שאאזין לו.

האפשרות השניה היא מאד בעייתית, כי אף אחד לא עשה סקר מהו ההיזון

החוזר בין האזנה לסקר דעת קהל. הרי ככל שאתה משמיע יותר אתה משנה את הסקר.

אבל צריך לפתח תהליך של הערכה מתמדת של טעם, שתהיה אובייקטיבית, שכל חודש

או כל שבוע - את זה יאמרו המקצוענים - יעשו סקרים מול תחנות, מול פלחי

האזנה, מול שעות האזנה. כי לא דומה החייל המאזין בשתים בלילה על משמרתו

לעקרת הבית ששומעת בעשר כבוקר. ועל פי התוצאות המתמידות האלה לשנות כל

הזמן את מינון השידור.



היו"ר ד' ליבאי;

אני רוצה לומר דברים קצרים, כחבר הוועדה. בישיבה הבאה נשמע את אנשי

רשות השידור. אני חושב שעצם קיומו של הדיון הוא חשוב. אינני חושב שנצא

מכאן עם מסקנות חד-משמעיות, לפחות לא היום.

הטענה הראשונה של החברים שמייצגים את הזמר הים-תיכוני התרכזה בהעדר

שוויון בין מפיקים. אני מבין שאביגדור בן-משה הוא גם כן מפיק. כל אחד צריך

לשים עצמו כאילו הוא מר הראל, מר מקל, או אנשים אחרים שנמצאים כאן, מנהל

חטיבת התכניות הקלות או עורכי תכניות, שבעצם כולנו נהנים מפרי עבודתם. קל

לייחס לאנשים שיקולים בלתי עניניים ופסולים, ביחוד שקשה להוכיח את הדברים,

אבל כנראה מותר לחשוד בכל אחד. מותר גם להגן עליהם.

שמענו כאן שיש מפיקים שהם מקופחים. זו טענה. אינני יכול ללכת לפי
הגישה
הבה ניצור שוויון בין המפיקים. הם הם לא תובעים את זה. יש מפיקים

גדולים, יש מפיקים קטנים, ואי אפשר להגיד שניתן לכל מפיק זמן שווה.

שמענו שיש זמרים שהם מקופחים, שהשמעתם איננה ביחס סביר. שוב, אינני

יכול לבוא למנהלי הרשות ולהגיד להם: תנו לכל זמר זמן שווה. יש זמרים יותר

טובים ופחות טובים, זמרים יותר פוריים ופחות פוריים. אומרים: הציבור רוצה

לשמוע את הזמרים האלה ואלה. כל אחד מדבר בשם הציבור. אבל מה זה הציבור? זד,

נעלם אחד גדול.

מה שאני רוצה לומר הוא שקשה מאד למצוא כאן איזה קריטריון אובייקטיבי

מבחינת יחס שוויוני. לכן אנחנו מדשדשים פה באיזו ביצה, כי התחושה היא לא

טובה, שכן איננו יכולים לתת תשובת פלאים ולבוא עם הנוסחה של שוויון.

בדברים האלה כנראה לא יכול להיות שוויון. אם כך, מדובר על העדפה. כשמדובר

על העדפה ואין לנו קריטריונים ברורים, שוב איננו יכולים לתת תשובות חדות.

אם כך מה נשאר7 כאן אני אומר שני דברים. אפשרות אחת היא שזה נשאר

לחופש תחרותי. חופש תחרותי הוא בין תחנות משדרות, וממילא בתחנות המשדרות

השונות, מתוך רצון ליצור גיוון ולהתחרות על המאזין, זה יביא ליותר שידורים

של דברים שונים. זה מוכרח לבוא. מדובר בביטול מונופול. בזמן האחרון אנחנו

עושים צעדים בדרך של חקיקה וכך הלאה לבטל מונופולים, אבל זה נעשה בקצב

מסויים וזה עדיין לא בא לידי ביטוי. אבל זה שיש הם הלי צה"ל והם "קול

ישראל", ובייקול ישראל" יש רשתות שונות ועורכים שונים וכך הלאה, ואני רוצה

להעמין שהם לא מקבלים תכתיבים מלמעלה לשדר דווקא זמר זה או אחר וכדומה -

זה מרחיב את האפשרויות.
ש' שטרית
אתה אומר שאין קריטריון. אבל יש חוק שמדבר על איזון . אז מוטלת חובה

על כל אחד לפעול על פי זה. זה לא פרוץ לחלוטין, בכל זאת קיימת חובה חוקית"
רענו כהו
אם זו היתה מערכת מסחרית, לא היינו מתווכחים. אבל אנחנו מדברים על

מערכת ממלכתית, שצריכה לתת ביטוי לכל האוכלוסיה במדינת ישראל.
היו"ר ד' ליבאי
אנחנו יכולים תמיד לחשוד באחראים, ואינני מדבר פה שמית. אני מדבר על

אחראים על הוף כזה שמביא יום יום את התקשורת, את החדשות ואת השירים לציבור

שלם. אני יכול לחשוד בהם באינטרס אישי, ויש כאלה שניסו. אני יכול לחשוד



בהם באינטרס חומרי, ויש כאלה שניקו. אני יכול לחשוד בהם באינטרס פוליטי,

ויש כאלה שמנסים. אם נעביר את זה לספירה אחרת - וזה באמת לא חוקיך הדיון -

אני למשל חי בתחושה שבשידורי הטלוויזיה כמעט מחקו את האופוזיציה.
שי שטרית
זו לא תחושה. זו עובדה.

א' מקל;

הערב מופיעים ב"מוקד" עוזי ברעם ויוסי שריד. מופיע גם רחבעם זאבי. גם

הוא אופוזיציה.
היו"ר ד' ליבאי
בי"מוקד" מאד משתדלים ליצור איזונים. זה בולט. בשאר המישדרים,. עד כמה

שזה נוגע להבאת דעות שרבות לציבור - בטלוויזיה כמעט אין שום אפשרות לתת

לזה ביטוי. והתחושה שלי בחודשיים-שלושה האחרונים היא שהאופוזיציה נגוחקה

כמעט לחלוטין . ואל תגידו לי שהראו את טדי קולק. אי אפשר לא להראות אותו

כשקורה משהו בירושלים.
ר' ריבליו
אנחנו טענו זאת ארבעים שנה.
היו"ר ד' ליבאי
אני טוען זאת, אם כי זה לא מבוסס על שום סקר.

מה שאני רוצה לומר לגבי הנושא שאנחנו דנים בו הוא שיש תחושה שהזמר

ר,ג1זרחי או הים-תיכוני מקופח מאד. היום ניתן לזה ביטוי כאן. יש תחושה של

קיפוח- אם זה נכון או לא, זה לא חשוב. התחושה היא החזקה, והיא קיימת.

אני רק יכול להציע כאן שני דברים. האחד, שהאנשים הממונים על הנושא,

שאני רוצה להאמין שמבחינה אישית הם עובדים בתום לב - מתוך אילוצים

מסויימים ומתוך תפיסות עולם, אבל שהם ישרים - יעשו סקר בנושא, ואם לא הם,

שימונה הוף שיעשה זאת. אני מדבר על סקר אובייקטיבי. אינני יודע אם זמר ים

תיכוני זה זמר מזרחי. יש חלוקות מסויימות מקובלות, ואפשר לבחון כמה מקדישה

רשת מסויימת או תכנית מסויימת למוסיקה מסוגים שונים, ואז אפשר בפורום

מסויים לנסות לנתח את זה ולראות אם שיקול הדעת של העורך א1 המגיש הוא

עניני. יכול להיות שהוא עניני, אבל שמא התוצאה היא כזאת שיש מאזינים או

תרבויות או היבטים שעל פני הדברים יוצאים מופלים, מעבר למקריות או

לסבירות. אני אומר זאת להבי כל הנושאים. זה יפה להבי פוליטיקה, להבי זמר

ולגבי נושאים אחרים שצריכה להיות בהם חלוקה. כלומר מעבר לפרופורציה של אי

השמעה, זה כבר מתחיל להיות טעון הסבר, אם ערים לכך שהגורם הזה קיים,

זה מה שאני הייתי אומר לאחראים על כך ברשות. אתם מוכרחים לפעול לא רק

על פי תחושות, ולא להשאיר לאחרים שימדדו לכם את הזמן . אתם מוכרחים לעשות

ביקורות עצמיות לעצמכם, ולו רק כדי שיהיה לכם נייר ביד ותוכלו להציג

עובדות. אתם מוכרחים את זה ברשות השידור,
י' רקם
עשינו את זה פעם,
היו"ר ד' ליבאי
אם יש לכם נתונים, צריך לנתח אותם. הם בניתוח הנתונים אתם צריכים

להיות כנים גנם עצמכם. אם יש 1% לזמר הים-תיכוני, אנחנו צריכים לשמוע מכם

הסבר על כך בתמלוגים החלק שלהם הוא 1%.
א' מקל
אני אסביר זאת.
היו"ר ד' ליבאי
כאן אנחנו צריכים להבין יותר,. לכן אינני רוצה היום להגיד מסקנות, האם

מדובר על כל הזמר המזרחי , האם מדובר רק גבל מפיקים מסויימים, זמרים

מסויימים וכדומה. צריך לשבת ולעשות דו"ח. כי לכאורה הם מציגים "קייס" של

אפליה. אני אומר לכאורה. יכול להיות שכשנשמע את התשובה נראה שהדברים אינם

כך. מה שידבר זה עובדות, סקרים, ניתוח הנתונים. אי אפשר לדבר סתם על

העדפות וטעמים.

אני מציע שנשמע עכשיו את מאיר ראובני.
מ' ראובני
אני בעל חברה שנקראת "האחים ראובני". אני עוסק כעשרים שנה בהפקות של

מוסיקה. מאחורי כ-700 הפקות של תקליטים. הסיבה שהגענו לכאן היא לא כדי

לטעון על קיפוח עדתי, כמו שאמר חבר-הכנסת ריבלין. לא זו הבעיה שלנו. מה

שאנחנו מבקשים או שהשירים שאנחנו מדברים עליהם ישודרו בכל שעות השידור

שבהן משדרים שירים ברשות השידור, באותה רמה, ולא ב"גיטאות" שיצרו.

מדברים אצלנו על עידוד תוצרת הארץ, על "כחול ליבן". איפה זה בא לידי
ביטוי כשמדברים על
515 מוסיקה לועזית שמייבאים מחוץ-לארץ, משלמים תמלוגים

למלחינים בחוץ-לארץ, וזה כאשר אנחנו, המפיקים, הגדולים או הקטנים יותר,

משקיעים ממיטב כספנו לעודד כותבים, מלחינים, זמרים אלמונים, ומקווים להגיע

לכך שנקצור את הפירות.

המוסיקה המזרחית, שאנחנו קוראים לה היום מוסיקה ים-תיכונית, היא מעין

סינתיזה של מוסיקה תימנית, יוונית, תורכית, עירקית, ישראלית. זו למעשה

המוסיקה המסורתית אנחנו גדלנו עליה. זו המוסיקה שאביהו מדינה כותב. אני

יודע שיש הרבה אנשים ששומעים את המוסיקה הזאת. אבל אני גם יודע שיש הרבה

אנשים שלא מוכנים להודות בכך.

היתה לנו שיחה עם אבי פזנר. הוא אמר לנו: אתם בכלל לא מקופחים. אמרתי

לו שאנחנו לא מדברים על קיפוח אלא על אי-שוויון. הוא אומר שהוא שומע את

המוסיקה הזאת כל היום בערוץ 7. הוא לא יודע שערוץ 7 זו תחנה פירטית. ובאמת

הרבה אנשים מכוונים את המקלטים שלהם לערוץ 7, שבה משמיעים הרבה את המוסיקה

הזאת. מדוע? למה לא יכולים להשמיע אותה ברשתות השונות של "קול ישראל"?

אני יודע שבכל מדינה מתוקנת, בכל תחנה ובכל רשת שומעים שירים בשפתה

של אותה מדינה. כשאני פותח את הרדיו ב"קול ישראל", ברוב המקרים אני שומע

מוסיקה לועזית. איפה התרבות שלנו?
היו"ר ד' ליבאי
מה אתה מציע? ומה אתה מבקש?
מ' ראובני
אנחנו רוצים לעודד את אותם כותבים ומלחינים ישראליים, ואנחנו רוצים

לשמור על המסורת הנפלאה שיש לנו בעדות המזרח. זה יכול להיעשות גם על-ידי

רשות השידור. היא קיימת גם לשם כך. נעשים דברים, אינני יכול לומר שלא. יש

תכניות נהדרות. אבל שוב, מדוע אנחנו לא משולבים בתכניות לאורך כל היום,

בכל התחנות ובכל השידורים? אם אנחנו לא מוצאים את דרכנו לאותן רשתות לאורך

כל היום, ואם החומר שלנו הוא חומר ספציפי, ויש לו קהל יעד - בבקשה, תנו

לנו תחנה, ונשדר בה את המוסיקה שאנחנו מדברים עליה.
היו"ר ד' ליבאי
אני מבין את הדרישה לתחנה. אבל אני חושב שאת שימי תבורי, את חיים

משה, את מרגלית צנעני ואחרים שומעים די הרבה ברדיו. או שאולי אני טועה?
י' כהן
אבל יש עוד 200.
מ' ראובני
אתה מדבר פה רק על כמה זמרים. אנחנו מדברים על עשרות רבות. אם אתה

מזכיר שלושה-ארבעה זמרים, ניקח מולם שלושה-ארבעה זמרים אחרים, מהצד השני

של המיתרס, ונבדוק את היחס, כמה אלה מושמעים וכמה אלה מושמעים. זה שואף

ל-1% בלבד.
א' מקל
לכן אתם מקבלים 1% מהכסף.
ש' שטרית
למה אתם לא מזכירים את הטלוויזיה? מה עם הטלוויזיה?
מ' ראובני
אנחנו הקדשנו לנושא הזה עבודה רבה מאד, במשך שנה וחצי. התקשרנו עם כל

הנוגעים בדבר. ביקשנו, התרענו, דיברנו, כתבנו. דיברנו גנם מגישים, עם

עורכים, עם מנהלים, פנינו לחברי כנסת. הטענה שלנו היא ש-60% מהקהל בארץ לא

באים לידי ביטוי. בנובמבר 1989 בוצע סקר על-ידי "קול ישראל", ישם מדובר

בפירוש על כך ש-60% מהקהל רוצה רוצים את אותה מוסיקה שלא שומעים אותה

ברדיו. וזה כל מה שאנחנו מבקשים.
י' רקם
זה לא מדוייק. יש לי פה הסקר.
היו"ר ד' ליבאי
את הדברים האלה נבדוק בישיבה הבאה. שמענו היום את הדברים שלכם, הם הם

הוהשו לנו בכתב. בישיבה הבאה ננסה לבדוק באיזו מידה הרשות נותנת לעצמה דין

וחשבון , בין השאר על הטענות שאתם מעלים כאן . אני מציע שנשמע עכשיו את חבר

הכנסת צוקר, ואחר כך מנכ"ל הרשות יהיב בקצרה תהובה ראשונית. בישיבה הבאה,

בעוד שבועיים-שלושה, נשמע דברים יותר מפורטים מאנשי רשות השידור.



חלק, מהדברים לא שמעתי . אבל מאחר שהוויכוח הזה מתעורר לא בפקנם

הראשונה, והוא הם לא ישכך במהרה, אני רוצה לומר כמה דברים. ליפני כן אני

רוצה לומר למר ראובני על גזה שהוא איבחן כבעיה ישראלית ייחודית, בקשר

לשידורים שלי מוסיקה לועזית, שהוא טועה מאד. אירופה עומדת בפני אותה בעיה

קשה שלי אימפריאליזם תרבותי אמריקני. והיא באמת הולכת, למשל בטלוויזיה,

לחקיקה, כדי להגביל כמויות, להגביל זמן שידור של חומר אמריקני. כלומר זאת

בגניה של רוב העולם המערבי במאבק שלו מול סוג מסויים של תרבות, שהמקור שלו

הוא בדרך כלל אמריקני. כך שזאת לא בקניה ייחודית לנו.

לפי דעתי הוויכוח שעלה כאן יימשך עוד הרבה שנים.. כל עוד אנחנו נהיה

נתונים במצב של כמעט מונופול. היום המונופול כבר לא בלעדי , אבל זה כמעט

מונופול. כלומר יש פה תביעה מוזרה. אנשים חושבים שבתוך מונופול אפשר לקיים

פלורליזם. אין דבר כזה. ואז באמת מגיעים לתביעות, כמו של חבר-הכנסת שטרית,.

שהן נכונות בתחום של החינוך, בתחום של התעסוקה,, אבל הן אסון בתחום

התרבותי. בתחום התרבותי לעשות העדפה חיובית, זה פשוט אסון . כי אז תהיינה

קטיגוריות מאד שרירותיות, בלי שום ממד של איכות. ואני מציע לכל חסידי

הזמר המזרחי לא לקבל את זה. כי פירוש הדבר הורדת האיכות לרמה הנמוכה

ביותר. גופני שיהיה לכם זמן , תצטרכו למלא אותו. אל תקבלו את זה. כולם רוצים

לעמוד במבחן של איכות, זמר כזה וזמר אחר.

דיברו כאן על ענין הבחירה. מוסיקה לא בוחרים על-ידי סקרים: מוסיקה

בוחרים על-ידי סיבוב הכפתור. בארץ יש מעט תחנות" מי שרוצה לדעת איך באים

לידי ביטוי טעמים תרבותיים, יראה מה קורה בטלוויזיה בכבלים, למשל בבת-ים

או בחולון או בפתח-תקוה. לקחתי את לוח השידורים של המקוגוות האלה. שם באמת

אנשים יכולים לבחור, לפי טעמם.

כל עוד לא יהיו פה כל הערוצים שהחוק מאפשר, הבעיה הזאת לא תיפתר.

ושלחברי הכנסת לא יהיו טענות לאף אחד. יש חוק שאנחנו חוקקנו. יש ממשלה, יש

שר הממונה על החוק הזה, וצריך לבוא אליו בטענות. אין לי טענות לרשות

השידור, שהיא תעמוד על טעמיה האיכותיים ותעשה מה שהיא רוצה. כל זמן שלא

תהיה פה אפשרות של בחירה, הוויכוח הזה יחזור על עצמו שוב ושוב, ולא נמצא

לזה שום פתרון.
היו"ר ד' ליבאי
תודה. יהודה כהן, בבקשה.
י' כהן
אני חבר בעמותת הפי"ל, אבל כאזרח, לא כמפיק. החברים האחרים שנמצאים

כאן, המפיקים, גוקבלים את ההיזון החוזר מהאמנים שאתם הם נמצאים בקשר ישיר,

אליהם מתנקז כל התיסכול, והם לקחו על עצמם את הגושיגוה לטפל בענינם ולייצג

אותם כאן .

דיברו כאן על הרמה האיכותית הנדרשת. הרמה הזאת אכן הושהה על-ידי

זמרים שונים, וזה מפני שניתנו להם ההזדמנויות לכך. אבל עדיין יש תיסכול של

האמנים, של החברים בשטח. אמנם משמיעים אותם בתכנית בין עשר לאחת-עשרה

בלילה, אבל לא בשעות אחרות, עם יהורם האון ואחרים. הם רוצים להיות מושמעים

גם בשעות אחרות, לא ב"גיטאות" המוקצים לכך, ולא נותנים להם.
ר' ריבלין
הטובים לא נמצאים ב"גיטאות", אלא בראש רשימת השירים המושמעים.
י' כהן
לגבי עורכי התכניות, גם של הטליוויזיה, אני רוצה לצטט קטע מנספח מס'

3, ראיון גנם רפי גינת, לשעבר עורך התכנית "סיבה למסיבה" . זה מעיד על היחס
לאמנים. הוא אומר
" יש משהו מוזר בטלוויזיה שכל מנהל, הכוח שלו זה רק כוח

פסיליה. איו ליו כוח - בגלל היחסים האנושיים המורכבים בטליוויזיה - להכניס

משהו. כשאני הייתי יושב על יסיבה למסיבה', הכוח שלי היה להגיד: זה לא, לא

רוצה. אני לא צריך לנמק, וכולם יכולים לקפוץ". ובכן זה מה שקורה. לא מעט
אנשים מרגישים תיסכול, והתשובה היא
הם יכולים לקפוץ. זה היחס לאמן שמשקיע

בזה את מיטב כספו. מדובר בעשרות אלפי דולרים. הוא רוצה להביע את עצמו

ולהביא לביטוי את הציבור שעומד מאחוריו. אז אומרים לו שהוא יכול לקפוץ.

מדובר במאות אמנים, מדובר בתעשיה שלמה, שכולה "כחול לבן". זר, לא

יבוא. והרבה מאד משפחות מתפרנסות מזה. צריך להיות לזה יחס אחר ברשות

השידור, גישה ליברלית, פתוחה יותר, הבנה, ולא לההיד: הוא יכול לקפוץ. זו

תשובה מתסכלת.
י' רקם
מי ב"קול ישראל" אמר לכם כך?
י' כהן
אני ציטטתי גוהעתון "חדשות" את דבריו של רפי גינת.
י' רקם
אנחנו מדברים עכשיו על רשת ג'.
ש' שטרית
לא, מדברים על הכל.
היו"ר ד' ליבאי
תודה ליהודה כהן. אלברט מרציאנו, בבקשה.
א' מרציאנו
אני קשור לנושא לא כמי שעוסק בהפקות או כדומה, אלא כמי שעובד במשרד

החינוך וממונה על תרבות ואמנות בשכונות. ואני רוצה לומר כמה דברים. קודם

כל, מוסיקה זה לא ענין של מספרים וחשבון . יש פה ענין של רגשות, של אהבה.

מוסיקה זה לא רק לשמוע, זה הם תפילה, זה הם בכי, זה הם שמחה, זה הם אהבה.

אי אפשר לומר על שיר אם הוא טוב או לא. לאחד הוא טוב, לשני לא. לכל אחד

הטעם שלו והנשמה שלו.

אנחנו חיים במדינה פלורליסטית. אני מבין את הקריטריונים של השדרים:

כאשר שיר "תופס", משמיעים אותו יותר. לפי דעתי על איכות לא צריך להתפשר.

אבל גוי קובע את האיכות? לפי דעתי צריכה לקום איזו ועדה שיהיו שותפים בה

נציהים של סוהים שונים של האוכלוסיה, ושתיעשה בדיקה של הנושא. לפי דעתי

בעבר היה קיפוח. אבל מאז שיואל רקם נמצא בתפקיד, הפניות שלנו נשקלות בכובד

ראש.



לפי דעתי צריך לחלק את הנושא הזה לשני חלקים. יש הבעיה של המפיקים

שמשקיעים בזה הרבה מאד כספים, ובסופו של דבר יש כאלה שמקבלים דחיפה יותר

גדולה ואחרים שאין משמיעים אותם כלל. והדבר השני - צריך לדעת מה האזרחים

רוצים. לשם כך צריך לפי דעתי להקים וקנדה שיהיו שותפים בה נציגים של מגזרים

שונים שלי הציבור, יחד עם אנשי רשות השידור. עם זאת, אין להתפשר נבל איכות.
היו"ר ד' ליבאי
תודה רבה. מנכ"ל רשות השידור, בבקשה.
א' מקל
נאמרו פה בערבוביה שלושה דברים שהקשר ביניהם רופף. אתייחס לשלושתם

בקצרה. הנושא האחד הוא כל הנושא של האיזון המוסיקלי, האם צריך מוסיקה כזאת

או אחרת. זה נושא לגיטימי. אתייחס לזה. הנושא השני! הועלו פה אינטרסים

מסחריים מסויימים, שגם הם לגיטימיים. גם על זה יש לי מה לומר. הנושא
השלישי
הוטחו כעין האשמות על חוסר סדרים מסויימים ברשות השידור. גם

האשמות כאלה לגיטימי להטיח, ובלבד שאפשר להוכיח אותן אחר כך.
ש' שטרית
מבקרת המדינה כתבה על דה.
א' מקל
כן. אני רוצה להתייחס לשלושת הדברים האלה שעלו כאן בערבוביה מסויימת.

להבי נושא האיזון המוסיקלי, אני נמנה עם אלה שטוענים שצריך להיות

ביטוי נכון פחות או יותר למה שהציבור רוצה. צריך להבין מה הציבור רוצה.

האם מישהו, בגלל שהוריו נולדו במרוקו, אינו אוהב לשמוע פופ אמריקני? אלה

שטויות. אבל צריך לתת איזה ביטוי. אני לא אומר את זה סתם מפני שכך אני

רוצה. אני מודיע ברבים שפעלתי בענין זה בצורה נמרצת. ואני יכול לומר שמזה

שנה יש שינוי רציני מאד בנושא זה ב"קול ישראל". הענין הזה במידה רבה נובע

ממינוי המנהל הנוכחי של חטיבת התכניות הקלות, יואל רקם, שמוכר ברכים כיוצר

בתחום הזה, ולפי מיטב ידיעתי אפילו טבע את מטבע הלשון מוסיקה ים~תיכונית.

אני מודיע שכאשר הוא מונה לפני שנה, אחד השיקולים שעמדו לנגד עיני כחבר

ועדת המיכרזים היה שהוא מוכר כמי שמכיר את המוסיקה הזאת וירבה רתת אותה,

על פי מיטב הבנתו. זה היה אחד השיקולים שבגללם החלטתי להעדיף אותו. גם

חברים אתרים בוועדה למיטב ידיעתי שקלו את הנימוק הזה. מאז שהוא נכנס

לתפקיד אכן יש מהפכה בענין זה ברשת הי. יעידו על כך רבים וטובים שהם שוחרי

הזמר המכונה ים-תיכוני. אינני נכנס לוויכוח מה זה מזרחי ומה זה ים-תיכוני.

אינני רוצה היום להיכנס לכל הפרטים, איזה תכניות יש וכך הלאה. נעשה

זאת בישיבה הבאה. אני קם לא רוצה להיכנס לענין הסקרים. אם כי אני מודיע

שהסקרים אומרים שהציבור מרוצה מהכמות שמשודרת היום. נוכיח את זה בישיבה

הבאה בסקרים שכבר עשינו בענין זה.

זה לגבי נושא האיזון.

עם זאת, יש אי-אלו טענות שהם אני מודאג בקשר אליהן . אזכיר את הדברים

בקצרה. אני הם כן לא מרוצה עדיין משיטת המצעד" מבקרת המדינה התייחסה לזה.

אני בוחן עכשיו שיטות נוספות. השנה היה ויכוח ציבורי להבי מי שנבחר, וזה

להיטימי. אבל לא בכך הענין. בדקתי שוב לעומק את הנושא. השיטה הנוכחית

עדיין לא מוצאת חן בעיני. נצטרך לשפר הם אותה. ואם לא נעמוד בכך - נצטרך

להוריד את המצעד- בכלל. אני בודק עכשיו דרכים נוספות.



יש עוד דברים שלא מוצאים חן בעיני. למשל, קשה לי לחיות עם המחשבה שיש

אצלנו ברשת ג' אנשים שהם כותבים שירים והם עורכים תכניות. אינני חושד

באיש, אבל זאת בעיה. אני מנסה להתמודד אתה. זה קשה. למשל, לא מכבר הצעתי

לוועד המנהל שבתחרות הקרובה של הקדם-אירוויזיון עובדי- רשות השידור לא

יורשו להגיש שירים. דעתי לא התקבלה. אני רוצה בזה בעיה, וצריך לתת על כך

את הדעת. יש כאן בעיה מסויימת.
היו"ר ד' ליבאי
זה תלוי יותר בשופטים. אם השופטים לא יהיו מאנשי רשות השידור, אז

אין מניעה.
א' מקל
אפשר להתווכח על זה, אני לא חושד באיש, אני רק אומר שהצדק צריך הם

להישמע.

ובכן להבי האיזון, אני טוען שהמצב היום בקדר הגזור, משקף את מה שצריך

להיות.

להבי הנושא של האינטרס המסחרי - הדבר שאולי לא הובן פה כראוי הוא

שהחברים האלה שאני מכבד אותם, את רובם אינני מכיר אישית, הם בעלי אינטרס

מסחרי לגיטימי. הם מפיקים של מוסיקה מזרחית או ים-תיכונית. הם מייצגים

מספר מסויים של זמרים, אבל הם בהחלט לא מייצגים את כל הזמרים. למיטב

ידיעתי הם הם לא מייצהים את רוב הזמרים החשובים שקיימים בתחום הזה.
ש" שטרית
אדוני המנכ"ל, האם נתת דעתך על השאלה שעורכי תכניות כותבים מלים

לזמרים ומכניסים את השירים האלה לתכניות?
א' מקל
זאת הבעיה שיש לי, היא לא מוצאת חן בעיני.
שי שטרית
מה עשית בענין הזה? לא מספיק לומר שהיא לא מוצאת חן בעיניך.
א' מקל
אני מוכן להסביר זאת בישיבה הבאה. הענין בעיצומו. אגיד רק דבר אחד
שעשיתי
הוצאתי הוראה בכתב להבי התכנית המשודרת מדי בוקר משעה שמונה עד

עשר. יש שם מדור שנקרא יישיר השבוע". משמיעים חמש פעמים רצופות את אותו

שיר, כל יום. נתתי הוראה שלא יושמעו שם שירים שנכתבו על-ידי עובדי רשות

השידור. זאת, כדי שהצדק יישמע. לא מצא חן בעיני שעשו את זה, נתתי על כך

הוראה בכתב, ואני מתכוון לעשות עוד דברים מסוה זה. יכול להיות שצריך

לקבוע, ואני אפילו מעלה זאת בפני אנשי משרד מבקר המדינה, זה ענין ציבורי -

יכול להיות שצריך לקבוע שאנשים שכותבים שירים באופן סיטוני לא יערכו

תכניות מוסיקה ב"קול ישראל". אני אתמוך בהישה כזאת, ובלבד שהיא תבוא מגוף

ציבורי מוכר. הם על זה אפשר להתווכח.
א' הראל
אני אתנגד לזה.
א' מקל
אפשר להתווכח עלי זה ויכוח ציבורי. אני אתמוך בגישה כזאת. אדרבה,

שהמבקר ייכנס לזה ויקבע .

החברים כאן מייצגים את עצמם. הם רוצים לעשות יותר כסף. זה לגיטימי.

אבל הם לא מייצגים את רוב הזמרים המזרחיים החשובים במדינת ישראל. אומר את
מי הם לא מייצגים
הם לא מייצגים את מרגלית צנעני, את חיים משה, את דתלון ,

את עזבונו של זוהר ארגוב - - -
ש' שטרית
מה אתה רוצה? יפוי כוח של עורך-דין?
אי מקל
אני חוזר בי. היתה פה טעות. אבל אני טוען שהם מייצגים אמנים

מסויימים, הם לא מייצגים אמנים אחרים. עשינו בדיקה, והאמנים שהם מייצגים

מושמעים אצלנו בהיקף של 1%, ולפיכך התמלוגים הם בהתאם. אני אומר שיש כאן

אינטרס מסתרי, לגיטימי, אבל אל נחשוב שכל מה שהם רוצים זה לא הזמרים

המזרחיים. יש פה הבדל בינם לבין הזמר המזרחי. אבל זה לגיטימי . אנשים רוצים

לעשות כסף, אין בלבי עליהם דבר.

הוטחו פה מיני האשמות על חוסר סדרים" אינני רוצה להיכנס היום לכל

הדברים. אתייחס היום רק לדבר אחד שמר ברלינסקי יעץ לי כן להגיב עליו. אני

מתייחס לטענה שיש מפיקים ברדיו שגם מפיקים תקליטים, והתקליטים האלה

משודרים ברדיו. זה מופיע באחד הנספחים.
היו"ר ד' ליבאי
לא דנו בנושא הזה לפרטיו. המנכ"ל ראה היום לראשונה את החומר ואת

הנספחים, לא הייתי רוצה שהוא יגיב על כך כבר. הנושא הזה יידון בנפרד,

ולמנכ"ל יהיה זמן לבדוק את הדברים. אינני מציע להגיב בחופזה. ע
אי מקל
לגבי נספח מסי 7 אני רוצה לומר רק זאת: רשות השידור גם כן עוסקת

בהפקת תקליטים. יכול להיות שזה טוב, יכול להיות שזה רע, אפשר להתווכח על

זה. העובדים שמוזכרים פת מפיקים תקליטים במסגרת עבודתם ברשות השידור. הם

לא מקבלים על זה שום כסף, אלא הכסף הרגיל על עבודתם ברשות השידור. אולי

אפשר לומר שזה לא בסדר שרשות השידור מפיקה תקליטים. נתמודד גם עם זה. אבל

לא הייתי רוצה שיתקבל הרושם שכאילו הם מפיקים תקליטים, מקבלים עבור זה

כסף, ובגלל זה משמיעים דברים אלה ולא אחרים. הם מפיקים את התקליטים האלה

במסגרת עבודתם ברשות השידור. רציתי להבהיר את הנקודה הזאת, כי אינני מוכן

שיטיחו באנשים מיני האשמות על טוהר מידות אישי. זה כבר מסוכן.
היו"ר ד' ליבאי
תודה. מאחר שלא מיצינו היום את הנושא, אנחנו נמשיך לברר אותו בישיבה

נוספת. יש לנו שאלות אל אנשי רשות השידור ואל העוסקים בכך, ונבקש מהם

הבהרות.

אני רוצה לומר רק דבר אחד. מאחר שלא מדובר פה בדברים שאפשר למדוד

אותם במדוייק, ואי אפשר לחבר תשובות קולעות ונחרצות, והרבה פה זה ענ ין של

תחושות ושל טעם וכיוצא בזה, אז לפחות צריכה להיות פתיחות מסויימת אצל



הצדדים השונים, ואני מדבר גם על אנשי הרשות, הם על אנשי הציבור וגם על אלה

שהופיעו לפנינו. ההידברויות בנושאים האלה, החלפת הדעות, שמיעת האחד את

השני, לדעתי הם כשלעצמם הצעד החשוב ביותר. כי אנשים אינם אטומים, לא אלה

שיושבים ברשות השידור ולא אלה שמפיקים, ואני מאמין שהם קולטים, מעצם

הבעייתיות של הנושא הזה, שהדברים אינם פשוטים, ויחד עם זה שאין אטימות בצד

האתר. אני רוצה שהם אתם תצאו עם ההרהשה הזאת.

אני רואה את המפיקים והמהישים לנהד עיני. לא המנכ"ל קובע אישית כל

יום מי ישודר ומי לא. למפיקים ברשות יש רהישות רבה. אני אומר זאת בלי

שנתתי להם היום את רשות הדיבור. הם שמעו אתכם והם מרגישים שיש פה גופים

שחשים את עצמם מקופחים. זו לא סיבה להשמיע כל הזמן את השירים שלכם כדי

להיות נחמדים אליכם, כי אז יקומו הרבה גופים אחרים וזמרים אוזרים ויזעקו

שהם מקופחים. יש כאן אין סוף רגישויות, והטענות על קיפוח באות מכל הצדדים.

וקשה לצאת מזה. זה לא אומר שמי שטוען את זה הוא כבר צודק. לא שצריך לשדר

לפי סקרים. חס וחלילה. כי בין השאר הסקרים מושפעים ממה שכבר משדרים. אם

תשדר יותר זמר אחד, בסוף יבקשו לשמוע רק אותו. אבל אמרתי שהם צריכים מפעם

לפעם לבדוק את עצמם. זו כל הבקשה שלי אליהם, בהנחה שהם אנשים ישרים,

ובעיני הם אנשים ישרים, כל עוד לא יידבק במישהו כתם של ממש. הם אנשים

ישרים, פועלים על פי מיטב שיפוטם. לא אהיד להם שיפעלו בניהוד לדעתם. תעשו

לפי מיטב שיפוטכם. ובסך הכל נהנים מאד משידורי הרדיו. זו הרגשתי. אינני

מדבר בשם ציבור, אלא בשם עצמי. אבל יש מה לבקר, יש מה לשנות, ותיהשו

לדברים בפתיחות. שמעתם את הטענות כאן. אל תחכו לישיבה הבאה. אם תראו שניתן

לעשות דברים בנדון מפני שהם צודקים בנקודה מסויימת, תקנו אותם ואל תחכו.

אם לאחר בחינה תחשבו שהם לא צודקים, תישארו בעמדתכם.

אני מודה לכם מאד שבאתם. לכם יש הרגישויות שלכם. אינכם צריכים לחזר

על הפתחים, והיום ניתנה לכם הזדמנות להשמיע את דבריכם הם למנהלי הרשות, הם

למפיקים ולעורכים. הם שמעו אתכם היום, הם הם יעבירו את הדברים הלאה. הם

אתם שמעתם את עיקר התשובה של המנכ"ל. אתם מבינים היטב שיש הם תשובות ויש

הם בעיות אחרות. זה רק נושא אחד במכלול של נושאים. בישיבה הבאה שתהיה

בעוד שבועיים-שלושה נשמע מאנשי הרשות קצת יותר תהובות. נשמע את תהובות

העורכים על השאלה של בחירת השירים, לאור הערות הביקורת. באותה ישיבה נדון

גם בנושא הכספי, בענין ההביה.

אני מודה לכולכם. הישיבה נעולה.

(הישיבה נסתיימה בשעה 11.20 ).

קוד המקור של הנתונים