ישיבת ועדה של הכנסת ה-12 מתאריך 20/02/1989

השתלת כליות (עמ' 260 בדו"ח מס' 38 של מבקר המדינה); תקציר לדיון בוועדה לענייני ביקורת המדינה של הכנסת משרד הבריאות השתלת כליות (דו"ח שנתי 38 עמ' 260)

פרוטוקול

 
הכנסת השתים-עשרה

מושב ראשון



נוסח לא מתוקן



פרוטוקול מס' 3

מישיבת הוועדה לענייני ביקורת המדינה

יום שני. ט"ו באדר אי התשמ"ט (20 בפברואר 1989), שעה 30;09

נוכחים;

חברי הוועדה; היו"ר ד' ליבאי

ח' אורון

י' גולדברג

ר' ריבלין

ד' תיכון
מוזמנים
מבקר-המדינה מ' בן-פורת

י' הורוביץ - מנכ"ל משרד מבקר המדינה

ש' רוזביץ - משרד מבקר המדינה

ר' גולדמן - " " "

ע' ברלינסקי - המפקח הכללי, משרד הכלכלה והתכנון

ח' נוימן - משרד הכלכלה והתכנון

פרופ' י' לס - מנכ"ל משרד הבריאות

מ' משיח - מנהל שירותי האשפוז, משרד הבריאות

י י קרנות - סגן יועץ משפטי , משרד הבריאות
מזכיר הוועדה
ב' פרידנר

קצרנית; ר' בלומרוזן

סדר-היום;

השתלת כליות. (עמ' 260 בדו"ח 38 של מבקר המדינה)



היו"ר ד' ליבאי ;

אני פותח את הישיבה.

ר' ריבלין;

אדוני היושב-ראש, אני מבקש לא לקיים בימי שני ישיבות ועדה לפני השעה 10.00,

משום שיש ישיבה של ועדת הכנסת משעה 9.30 עד שעה 10.00.
היו"ר ד' ליבאי
את נושא השעות נלבן בשבוע הבא. זה נושא הגיש וכאוב שחוזר מדי שנה.

השתלת כליות

(עמ' 260 בדו"ח מס' 38 של מבקר המדינה)

הי ו "ר ד' ליבאי ;

כדרכנו, נבקש מנציגת משרד הבריאות לקרוא את תמצית הפרק.
ר י גולדמו
(מקריאה את תמצית הפרק. ראה נספח לפרוטוקול)

הי ו"ר ד' ליבאי;

אני מייחס חשיבות רבה מאוד לפרק הזה. ראויה לציון מבקרת המדינה שהתעכבה על

נושא זה.

לא נסיים היום את הדיון בנושא זה, כי לא נוכל לשמוע היום את הנושאים באחריות

לנושאים אלה בבתי-החולים בהם הבעיה אקטואלית ומטרידה. מדובר בבתי-החולים

ביילינסון, הדסה, שיבא וכיו"ב. פרופ' זכי שפירא מבית-חולים ביילינסון התקשר

והתנצל, שכיוון שכבר נקבע ניתוח מסובך מאוד לבוקר זה הוא מבקש להשתחרר מנוכחות

היום כי השהות שלו שם חשובה ביותר. יחד עם זאת, הוא חשב שיש הרבה מה לומר בנושא.

הוא לא רצה שהוא וחבריו לא יוכלו להביע את עמדותיהם בפני חברי הכנסת. על-כן,

נתחיל לדון בנושא זה. לא נסיים את הדיון בלי לשמוע את המומחים הפועלים בשטח.

הנושא של השתלת כליות, והשתלת איברים בכלל, מעורר - במיוחד לאחרונה - בעיות

קשות מאוד מכמה היבטים. היבט ראשון: המבקר כותב, ש"המקורות להשגת כליות לצורך

השתלה הם מתורם חי, קרוב משפרוה ומתורם מת". כל קטיגוריה מעוררת בעיות משלה.

הקטיגוריה הראשונה היא "מתורם חי". ראיתי בשבוע שעבר, בעתו ן "חדשות", פנייה של

אסיר למערכת בה הוא מציע את כלייתו למכירה כדי שיוכל לשכור לעצמו עורך-דין, כיוון

שהוא טוען שהוא חף מפשע ואין ידו משגת לשכור לו עורך-דין.

מקור הכנסה כזה מזעזע אותי. אבל, אין זה אפייני רק לאסיר. ידוע לי על מקרים

נוספים כאלה, לתדהמתי גם בארץ. לפני שבועיים הייתי בחוץ-לארץ, שהיתי גם בלונדון.

היתה שם באורנה תקופה סערת-רוחות בלונדון, עקב פרשה של בית-חולים יוקרתי שהסתבר

שהוא מעורב ברשת שהעבירה אנשים שהם במצוקה כלכלית מטורקיה ללונדון. קראתי על-כך

בעתונים היומיים, מיום ליום. אשפזו אותם אנשים מטורקיה בבית-חולים, עקרו מהם את

הכליה, או איבר אחר, תמורת סכום גדול - 10,000 דולר.
י' הורוביץ
4700 דולר.



היו"ר ד' ליבאי;

כל סכום שהוא. לאחר-מכן היו מחזירים אותם למקומותיהם. אנשים היו עושים זאת

מתוך הזדקקות לכסף. דברים אלה חוקיים גם בארץ. למיטב ידיעתי, אין איסור על אדם

למכור איברים מגופו.
מ' משיח
יש איסור.

היו"ר ד' ליבאי;

נשמע אם יש איסור. אם יש איסור, צריך להבהיר שיש איסור. לא ייתכן שיתפרסמו

פניות כאלה מעל דפי העתונות בארץ, שאנשים יציעו את אבריהם למכירה ללא תגובה או

הסדר מתאים.

קטיגוריה נוספת היא "מתורם מת". כאן יש בעיה של הגדרה של מוות מוחי. מבקרת

המדינה הקדישה לנושא זה קטע שלם בדו"ח. בעמוד 264 לדו"ח נאמר: "הודות לפיתוח

טכנולוגיות רפואיות ניתן כיום, לאחר קביעת מוות מוחי שיש עמו הפסקת חיות, לקיים

באופן מלאכותי את פעילות הלב והריאות. פעולה זו הכרחית להבטחת ההצלוחה של השתלת

כבד ולב. איברים אלה אינם ניתנים להשתלה, אלא אם נלקחו ממי שמחזור הדם שלו פעל עד

לרגע ההשתלה...". כאן מתעוררת בעיית יכולת ההגדרה מתי אדם נפטר פטירה כזאת שניתן

להוציא מגופו איברים לצורך השתלה.

מבקר המדינה סיים את הביקורת באוגוסט 1987. נאמר בדו"ח שעד אז "לא גיבש

המשרד קווי מדיניות ברורים בנושא ולא קבע יעדים מוגדרים וקדימויות להפעלתם של

היעדים. לא נקבעו הסדרים מחייבים ונוהלי עבודה לתיאום ולשיתוף פעולה בין בתי

החולים במישור הארצי...", זאת בשעה שועדה משנת 1975 המליצה "לתגבר את יחידות

ההשתלה הפועלות בחמישה בתי חולים". מהדו"ח נראה שיש נסיגה בעניין הזה, בגלל הבעיה

של בית-חולים שיבא ובגלל בעיות בבתי-חולים אחרים. נשמע על-כך. אותה ועדה המליצה

גם לפעול ליצירת מסגרת מתאימה כדי שיהיה שיתוף פעולה מירבי בין הצוותים העוסקים

בכך. לפי פרסומים בעתונים יש כמעט ניכור ותלונות על חוסר שיתוף-פעולה. קראתי

בעתון "חדשות" מיום שישי האחרון כתבה בה ראיון עם דייר דן שמואל י . דייר דן שמואלי

מתאר מצב דברים מסויים. עוד נשוחח על-כך.

אותה ועדה קבעה גם ש"על המשרד לדאוג להגדרות חוקיות ברורות להרנרמת איברים".

בקשר לכך נבקש את היועץ המשפטי והמנכ"ל להואיל ולהשכיל אותנו.

כן היה סעיף בהמלצות האומר ש"יש להגביר במיוחד את פעולות ההסברה לציבור

הרחב...". מבקרת המדינה מזכירה את אגודת אד"י . כל הנושאים האלה ראויים לעדכון.

לאחר-מכן נדון בהם אחד לאחד.
ד' תיכון
הצעה לסדר. אני קורא בסיכום שהמבקר אומר, ש"נושא ההשתלות בכלל והשתלת הכליות

בפרט הוא אחד הנושאים החשובים העומד כיום על סדר יומו של הציבור". אני בהחלט חושב

שאכן זה נושא חשוב. לאור זאת אני מציע שתפתח את הישיבה הבאה לציבור. לציבור יש

ענין בנושא הזה. וחשוב שנאיר את הנושא מכל הכיוונים ומכל ההיבטים. אני מציע לנהל

דיון פומבי בנושא זה.
היו"ר ד' ליבאי
מבחינתי הצעתך כבר נתקבלה. אם לא נשמע הסתייגות מכך, הישיבה הבאה יכולה

להיות פתוחה וגלויה.



ד' תיכון ;

ויוזמנו נציגי אמצעי התקשורת.
היו"ר ד' ליבאי
אני יכול לפתוח את הישיבה בפניהם ולהזמין אותם.

קודם-כל נשמע תגובות לאמור בדו"ח. נשמע קודם-כל את מנכ"ל המשרד.
פרופ' י' לס
כפי שאמר היושב-ראש, הדו"ח מעודכו לחודש אוגוסט 1987. מאז נעשתה פעילות

רצינית מאוד בנושא זה.
היו"ר ד' ליבאי
אני מבין שאדוני נכנס לתפקיד באוקטובר 1987. למעשה, אחרי התקופה אליה מתייחס

הדו"ח.
פרופ' י' לס
אפרט את הפעילות של המשרד, בכמה נקודות. בנושא של קביעת מוות מוחי, המשרד

פירסם בחודש אוקטובר 1987, ממש כאשר נכנסתי לתפקיד, את חוזר המנהל הכללי בנושא

קביעת מוות מוחי. החוזר הזה פתח אופקים לאנשי המקצוע ושיחרר כבלים. כיום קיימת

הגדרה רפואית של המושג מוות מוחי. ועדה ישבה על הגדרה זו. למדנו מנסיון בארצות

אחרות. היום לרשותו של כל רופא, בכל בית-חולים, נוהל ברור בו הוא יכול להחליט מתי

קיים מוות מוחי. המסמך הזה קיים.

ועדה שנקראת "ועדה לקידום שתילת איברים בישראל" נתכנסה גם-כן בחודש אוקטובר,

אצל שרת הבריאות. הועדה הגישה מסקנות, שגם הן מונחות בפני. המסקנות העיקריות הן:

הקמת מרכז השתלות ארצי בבית-החולים ביילינסון. כדי לתת לאותו מרכז השתלות ארצי

שיניים, בימים אלה אנחנו מפרסמים, לאחר ההליך הראוי, "תקנות בריאות העם - חובת

איתור והודעה על תורמי איברים אפשריים". דהיינו אנחנו רוצים לקבוע בתוקף החוק מצב

בו בכל בית-חולים בארץ בו יש מועמד פוטנציאלי להשתלות, דהיינו שמת מוות מוחי לפי

ההגדרה בחוזר המנכ"ל - תהיה חובה חוקית על רופא מתאם באותו בית-חולים להודיע

למרכז ההשתלות הארצי על קיומו של אותו תורם. אמרו לי שיש ארץ אחת בעולם בה הגוף

הוא רכוש המדינה. זאת ארץ קיצונית אליה ישראלים נוסעים לקבל שירותי השתלות. ברוב

הארצות בעולם הגוף הוא רכוש האדם ומשפחתו.
י י הורוביץ
בבלגיה?
פרופ' י' לס
אינני רוצה להזכיר שמות, כי לא ראיתי את המסמך המשפטי. יש ארצות בהן קל לקבל

איברים ויש ארצות בהן יותר קשה. בכל-אופן המינימום שאנחנו מתקנים, שתהיה חובת

דיווח, שזה לא ייעשה על בסיס אישי. זאת התקדמות נוספת בנושא זה.
היו"ר ד' ליבאי
מה שהודעת עכשיו זה בבחינת נוהל קיים?
פרופ' י' לס
זה בהליך רקיקה.
היו"ר ד' ליבאי
למה אתה קורא "הליך חקיקה"?

פרופ' י' לס;

יהיו תקנות בתוקף פקודת בריאות העם וגם בתוקף חוק האנטומיה והפתולוגיה. מהות

התקנות היא, שאם בבית-חולים כלשהו במדינת-ישראל שוכן חולה שהרופא, בתוקף אותו

חוזר מנכ"ל שציינתי קודם, קבע שמת מוות מוחי והוא מועמד פוטנציאלי ל השתלה, זה לא

יהיה נתון לשיקול-דעתו של הרופא ולשאלה אם הוא מכיר רופא בביילינסון או בהדסה או

לא, אלא תהיה חובה חוקית, בתוקף החוק של המדינה, להודיע למרכז ההשתכלות הארצי,

שמוקם כיום בבית-החולים ביילינסון, להודיע שבבית-חולים זה וזה שוכב חולה זה וזה

במצב כזה וכזה והוא מועמד פוטנציאלי .
ר' ריבלין
האם מרכז ההשתלות הארצי מעוגן היום בחוק?
פרופ' י' לס
הוא מעוגן במסקנות של ועדה. התקנות האלה יתנו לו את השיניים. אנחחנו דואגים

לו לתקציב, לפקידה, למחשב, למאגר נתונים, אנחנו קובעים את ההגדרות.
ר' ריבלין
השאלה היא אם אותו מרכז מוסמך לקבוע למי יש עדיפות, כשיקול אובייקטיבי

לחלוטין. אנחנו יודעים שקשרים בין בתי-חולים מסויימים יוצרים מצב שלבתי חולים

מסויימים יש עדיפויות. השאלה היא אם למרכז ההשתלות הארצי יהיה תוקף ולפיו ייקבע

סדר העדיפויות, שלא יהיה חשבון אחר אלא החשבון הכללי.
פרופ' י' לס
המסמך שהונח אצל היושב-ראש ברגע זה הוא המסמך שמגדיר את פעולות המרכז הזה.

הוא מגדיר בעיקר פעולות של INPUTלא של OUTPUT, כלומר של זרימת המידע. היום אין

למרכז יכולת להגיד שבית-חולים מסויים יעשה ניתוח מסויים. לא חשבנו על הנקודה

הזאת. ה-OUTPUT אינו מוסדר. לפחות שה INPUT-יהיה מוסדר.

ר' ריבלין ;

הINPUT- הוא רק בנושא של מידע.
היו"ר ד' ליבאי
השאלה היא אם הנושא הזה ראוי להסדר בתקנות. כל עוד מדובר בדיווח, ניחא. אתה

רשאי להורות לבתי-החולים להעביר דיווחים. אבל כתוב במסמך סעיף: "נתקבלה הודעה

במרכז המידע על צורך באיבר מסויים להשתלה בהתאם לתקנה 8, ימסור הרופא הממשלתי

מייד למתאם של אותו בית-חולים כל מידע שיתקבל אצלו באותו יום, ובמידה וקיים איבר

מתאים ידאג הרופא הממשלתי להעברת האיבר מבית-החולים בו נמצא התורם לבית-החולים

המבצע." כאן אנחנו עוסקים בתקנות שעניינן לא רק בדיווח. מעורב כא1 ענין של

שיקול דעת. סעיף זה כולל את הוצאת האיבר מן הגוף ואת העברתו למקום בו זקוקים לו.

השאלה היא אם לכל זה ניתן להסמיך בתקנות מבלי שזה יעבור את הכנסת.



האם אתם חוזים בעיה בענין זה מצד החוגים הדתיים, או שבנושא זה יש הבנה מצד

חוגים דתיים? אנחנו יודעים שלעתים בנושאים אלה יש לעתים עיכובים בגלל בעיות של

השקפה דתית. מצד שני, קריאתי דווקה בדו"ח מבקר המדינה שבקרב החוגים הדתיים פיקוח-

נפש הוא עניו שמפרשים לקולא. אבקש ממך להגיב על-כך.
פרופ' י' לס
התקנות הן טיוטה שהבאנו בפני הוועדה על-מנת להראות שאנחנו פועלים בנושא הזה.

הטיוטה עוברת עכשיו לעיונם של החוגים הרפואיים כדי שמה שכתוב כאן יהיה מקובל על

מרכזי ההשתלות.

י י קרנות;

אין-ספק שאנחנו חייבים לעמוד בכל דרישות החוק של אנטומיה ופתולוגיה, כולל

הסכמה וכל הכרוך בכך, עם כל הקשיים. התקנות האלה אינן במקום החוק. מוכרחה להיות

הסכמה לפי חוק האנטומיה והפתולוגיה. התקנות הן גם-כן בתוקף אותו חוק. אין לנו

ספק בכך.
היו"ר ד' ליבאי
אני שואל בצורה יותר ישירה: האם הנושא של תרומת איברים ושתילת איברים לא היה

ראוי שיוגדר עקרונית בחוק שמכוחו תוכלו להוציא את התקנות המתאימות.
י י קרנות
יעזור לנו מאוד חוק כזה, אם יעבור. אנחנו רק נשמח.
היו"ר ד' ליבאי
אנחנו יכולים לעשות כל מאמץ בעזרת הוועדה הזאת והוועדה הרלוונטית האחרת למצוא

את הכלי המתאים, אם הגורמים המוסמכים במשרד הבריאות יכוונו אותנו. איננו יכולים

בכמה ישיבות אד-הוק להיות מומחים בסוגיות כל-כך קשות ומסובכות. אנחנו מוכנים

לנסות להפוך את הוועדה הזאת למנוף להעברת חקיקה בכנסת, לאחר שיחות מוקדמות עם

חברים מסיעות שונות - קואליציה ואופוזיציה. אם ניתקל בקושי, אפשר בלית-ברירה

להמשיך בגישה אחרת, של תקנות.
ר' ריבלין
אדוני היושב-ראש, הסדר הטוב הוא ששר הבריאות יפנה לועדת השרים לענייני חקיקה

וינסה להעלות את הנושא. אלא אם כן לא יוכל, נפעל ביזמה של הוועדה.
היו"ר ד' ליבאי
אם ישנם קשיים, הם הרבה יותר גדולים בדרג של הממשלה מאשר לפעמים בין חברי

הכנסת. אבל ייתכן שהקשיים הם גדולים.

מכל מקום, מנכייל המשרד אומר שהמשרד פועל עכשיו בקשר לנושא הזה ומכין, מבחינה

משפטית, כיסוי להטלת חובת דיווח , קשר ותיאום להקמת מרכז ארצי למידע להשתלת

איברים. המרכז מנסה לתאם גם בין ההיצע לבין הביקוש. יחד עם זאת, בפועל המצב נשאר

כפי שהיה. אלא שיש התייחסות לביקורת ונסיון לפתור את הבעיה.
פרופ' י' לס
אם יורשה לי לעדכן במישור נוסף - משרד הבריאות, זה כשנה וחצי,לו חץ את המערכת

לכיוון של "ביטוח משלים". הביטוח המשלים הוא מושג חדש במערכת הביטוחית של הבריאות

בארץ. לקח לא מעט זמן לקופת-חולים ולהסתדרות "לבלוע" את העניין. בסוף זה "נבלע"

וזה הופך למדיניות. לשמחתנו קופת חולים פתחה בשבועות האחרונים בתכנית ביטוח



משלים לביצוע השתלות, טיפולים וניתוחים בחוץ-לארץ, בשם "שתיל". מבחינה

אידיאולוגית יש בכך התקדמות רבה מאוד, כי זאת הפעם הראשונה שקופת-הולים עושה

ביטוה וולונטרי. דהיינו, מי שרוצה - מצטרף, ומי שאינו רוצה - אינו מצטרף. מי

שמכיר את הנימים הדקים של הרקמה האידיאולוגית יכול להבין שיש כאן התקדמות גדולה

לכיוון של מערכת יותר רציונאלית. מדובר בתשלום של 5 שקלים לחודש למשפחה. משרד

הבריאות בוודאי מברך על הכיוון הזה, שיעזור בביצוע השתלות בחוץ-לארץ. כפי שידוע,

אין בעיה טכנולוגית להשתיל בארץ. יש רופאים, יש מומחים, יש כלים ומכשירים. אין

לנו איברים. בין השאר, כי אנחנו מדינה קטנה עם הבעיות שלה, בעיות של דת, מסורת

ומנטליות. בעולם הגדול יש יותר איברים. זה פתרון מסויים מן ההיבט הכלכלי, שיוכל

לעבור לאנשים לבצע השתלות בחוץ-לארץ.

בימים אלה פניתי לממונה על התקציבים באוצר בדרישה לבטח בתכנית "שתיל" של

קופת-חולים 160,000 משפחות מעוטות יכולת, שהיום משרד הבריאות מתקצב את הפרמיה של

הביטוח הרגיל שלהם ב-160 מיליון שקל בערך לשנה. אם רוב העם מסוגל לינת אותם 5

שקלים לחודש בביטוח הוולונטרי, חשוב שהמדינה תשתתף בפרמיה של הביטוח של השתלות

וניתוחים בחוץ-לארץ עבור אותה קבוצה מוגדרת של מעוטי יכולת.
י' הורוביץ
האם ביטוחים כאלה יש רק בקופת-חולים הכללית?
פרופ' י' לס
קופת-חולים של ההסתדרות מבטחת 82% מהאוכלוסיה ואת רוב האוכלוסיה מעוטת

היכולת, זאת האוכלוסיה החלשה שהמדינה צריכה לדאוג לביטוח שלה. אין זאת אוכלוסיה

שתצטרף באופן וולונטרי לביטוח הזה. בזה יהיה פתרון נוסף לנושא של השתלות בחוץ-

לארץ.
היו"ר ד' ליבאי
אני מקדם בברכה את היזמה למהלך החשוב הזה גם מבחינה סוציאלית וגם מבחינת צדק

חברתי, אבל אני רוצה לחזור ארצה. בעמוד 262 לדו"ח, נאמר: "מספר החולים המועמדים

להשתלה היה בינואר 1987 257 ובסוף אוגוסט 1987 - 278...". כלומר, יש כאו הערכה של

278 מועמדים באוגוסט 1987. אנחנו כבר ב-1989. האם אפשר לדעת מהו מספר המועמדים

להשתלת כליות.
ר' גולדמן
יש נתונים בתמצית.
היו"ר ד' ליבאי
אני מודה לך.
פרופ' י י לס
אולי דייר משיח, שהוא ראש שירותי האשפוז במשרד הבריאות, יכול להשיב לכך.
היו"ר ד' ליבאי
ד"ר משיח, אולי תיתן לנו נתונים על הביקוש והמצאי.
מ' משיח
רשומים כ-350 איש להשתלה. אבל, מלבד עובדה זו, המומחים להשתלות אומרים לנו -

וזה מצויין בתמצית שהוגשה לוועדה - שלא כל החולים שמקבלים דיאליזה מתאימים

להשתלה, גם אם היו רוצים השתלה, מה עוד שיש כאלה שמתאימים להשתלה ואינם רוצים

השתלה. ההערכה היא שרק כ-25% מתוך כלל של כ-1500 חולים שקיימים היום יכולים להיות

מושתלים וגם רוצים להיות מושתלים.

מבקר המדינה מ' בן-פורת;

נדמה לי שהשיעור הוא מעל 50%.
מי משיח
שמתי לב שזה כתוב, לכן אמרתי את הדברים. יכול להיות שלא התייעצנו עם אותם

מומחים, המומחים שאנחנו התייעצנו אתם ומתייעצים אתם נוקבים ב-25% מכלל חולי

הדיאליזה, על כל הסוגים שלהם, כאשר מדובר לא רק באלה שמסוגלים להיות מושתלים אלא

גם רוצים להיות מושתלים.
היו"ר ד' ליבאי
לכן נקבת במספר של 350?
מי משיח
לא. זאת עובדה שרשומים 350. אנחנו יודעים שיש חולים שיכולים להיות מושתלים,

שהמומחים ממליצים להם על השתלה והם מסרבים. יכול להיות שהפער נובע מכך שלא כל מי

שראוי להיות מושתל גם רוצה להיות מושתל. אנחנו יודעים שיש יחידה מכובדת בתל-אביב

שרוב החולים בה מסרבים לעבור השתלה, למרות שהמומחים ממליצים להם, כי באותה יחידה

היו מקרים של תמותה כתוצאה מהשתלה. מי שמכיר יחידת השתלה יודע שזה מעין מועדון

חברתי. אותם אנשים יושבים אחד ליד השניה שלוש פעמים בשבוע, במשך שנים רבות,

נקשרים ביניהם ייוסים. כתוצאה מכך כנראה כולם יחד אינם נוטים לעבור השתלות וכמעט

אינם מופיעים ברשימות.
היו"ר ד' ליבאי
האם יש לך נתונים על מידת הדרישה להשתלת איברים חיוניים אחרים, כבד או לב?
מי משיח
יש ועדה במשרד הבריאות שמאשרת נסיעות לחוץ-לארץ. היא מקבלת בקשות ללא הגבלה

מכל למי שהרופאים חושבים שהוא ראוי להשתלה ואינו יכול לקבל פתרון בארץ. בנושא

הכליות, אורגה ועדה אישרה בשנה שעברה, ואני אומר זאת על-סמך הזכרון, אני מניח

שאיני טועה - תשעה מקרים להשתלת כליות בחוץ-לארץ. אפשר להניח שזה המספר של הביקוש

להשתלה בחוץ-לארץ, פלוס-מינוס. המשמעות של האישורים האלה היא שמומחים, בעיקר

מאורנה יחידה בביילינסון שהם ראש המומחים להשתלה, קבעו שאין סיכויים סבירים שאותם

חולים ימצאו פתרון בישראל, בגלל הנדירות של סוג הרקמות שלהם או בגלל סיבוך מיוחד

אליו נקלעו כתוצאה מדיאליזה ממושכת או השתלות חוזרות.

לגבי השתלות של איברים אחרים. בשנה שעברה - 1988 - אישרה אותה ועדה כ-50

מקרים להשתלות לב וריאות. שוב אני אומר זאת על-סמך הזכרון. כן היא אישרה כ-35

מקרים של השתלות כבד. אני יוצא מתוך הנחה שזה פוטנציאל ההשתלות ב-1988 בכל מכלול

האיברים.



איברים נוספים שמושתלים הם קרניות. ישראל מספקת את כל הצורך, פרט למספר

מצומצם של קרניות שמיובאות מחוץ-לארץ. זאת-אומרת, שבמקום שהנוסע יסע לעשות את

ההשתלה בחוץ-לארץ, מייבאים מספר קרניות מחוץ-לארץ.

גם עור הוא איבר שהוא מושתל. הבעיות עולות מדי פעם בפעם, בעיקר כאשר יש מקרי

כווייה רבים. נמצא הסדר בין מנכ"ל משרד הבריאות לשעבר והמימסד הדתי, וזה עובד

בצורה פחות או יותר מתקבלת על הדעת. יש בנק עור יחידי בישראל, ב"הדסה" בירושלים,

כאשר צה"ל אחראי עליו. כל הפעולות בו תואמות את הוק האנטומיה והפתולוגיה. לא היה

צורך לשנות את החוק.
היו"ר ד' ליבאי
מבחינת היחידות, אם אני מבין נכון את הטיוטה של התקנות, הנטיה היא לעשות את

המרכז להשתלות כליה בביילינסון. זאת שאלה ראשונה.

שאלה שניה. בכמה יחידות ערוכים לבצע בפועל את ההשתלות הללו?
מי משיח
בעבר היו השתלות בכמה בתי-חולים. בידי תיק על מספר ההשתלות במשך עשר שנים.

יש בתי חולים שהיום כבר אינם ידועים כמרכזים להשתלה, כמו בית-חולים חדרה, או בית

חולים אסף הרופא. היום אין משתילים בהם עוד. הסיבה היא שלפני כעשר שנים יותר בתי

לחולים נכנסו לתחום הזה. עם השנים למדו שלא טוב לבצע ניתוחים אלה במסגרת הפעולה

השיגרתית של הכירורגיה הכללית בבתי החולים, אלא רצוי להקים יחידות שיתמסרו לענין

של השתלות כליה. באותו זמן לא דובר על השתלות של איברים אחרים. עם הזמן משרד

הבריאות דחף להקים לפחות שלוש יחידות. כך הוקמה יחידה בבית-חולים רמב"ם, שעד היום

לא הוכיחה את עצמה, לא בהשתלת כליות ולא בהשתלת איברים אחרים, מסיבות פרסונליות

ידועות. ב"הדסה" ירושלים יש היחידה השניה, השלישית ב"תל-השומר" והרביעית

ב"ביילינסון". היום רק היחידה בבית-החולים ביילינסון ממלאת את יעודה ואת הציפיות

ממנה והיא משתילה את רוב ההשתלות. בשנה האחרונה היא השתילה כ-80% ממספר ההשתלות

בישראל. ב"הדסה" ירושלים מספר ההשתלות ירד בצורה חדה ביותר, על אף שלא היה שם שום

סכסוך אישי ידוע. בתל-השומר היה סכסוך אישי, ומספר ההשתלות ירד לחלוטין, ובשלב

מסויים ניתנה הוראה על-ידי משרד הבריאות להפסיק את ההשתלות, כי היה חשש לחייהם של

חולים מושתלים, בגלל סכסוכים אישיים שהתפתחו בין הרופאים.

היום הגישה של המשרד היא שצריכים להיות מספר מרכזים - בצפון, במרכז ואולי גם

בדרום, באותם בתי חולים בהם יש מחלקה נוירו-כירורגית מפותחת, כי רוב המקרים

שצפויים להיקבע כמוות-מוחי אמורים להיות בבתי-החולים האלה. על-כן השאיפה של המשרד

היא שהמרכזים באותם ארבע בתי-חולים יתפתחו. יש גם שאיפה לפתח מרכז כזה

בבית-חולים "סורוקה" שגם בה יש מחלקה נוירו-כירורגית מפותחת. בינתיים אין שום דבר

קונקרטי בתחום הזה.

היו"ר ד' ליבאי;

היתה המלצה של הוועדה משנת 1975 להגדיל את מספר היחידות שעוסקות בהשתלה ל-5

בתי חולים, ואילו היום פועלת רק יחידה אחת. השאר מנוון מסיבות שונות שהזכרת וגם

שלא מצאת לנכון לפרש. כרגע פועלת היחידה בביילינסון. היתה המלצה, ובתחום זה אין

התקדמות. אם היה מדובר על שיתוף-פעולה, עד היום אין שיתוף-פעולה בין כל בתי

החולים לבין אורנה יחידה. אותו ד"ר דן שמואלי צריך להתרוצץ ולחפש איברים. אין

משהו מסודר בענין הזה. אם דובר על הצורך להגביר במיוחד את פעולות ההסברה לציבור

הרחב - אינני רואה הסברה מיוחדת בתחום הזה. אלה נקודות התורפה.

מצד אחד אני רואה את חוזר המנהל הכללי שהוציא פרופ' יורם לס עוד בנובמבר 1987

באשר לקביעת מוות מוחי. אני נוטה לקבל שהנושא הובהר.
י' קרנות
זאת תהיה תוספת לתקנות.
היו"ר ד' ליבאי
קודם אמרתי שאינני יודע מדוע אסור לאדם בישראל להציע איבר למכירה. מישהו

הגיב שזה אסור. מדוע?
מ' משיח
המנהל הכללי הקודם, מר מיכאלי, הוציא בחוזר מנכ"ל הנחיות לכל בתי החולים

שמבהירות שמותר לקבל תרומת איברים רק מבני משפחה מדרגת קירבה ראשונה. אין אפשרות

לסחור באיברים ואין אפשרות לתרום איברים גם ללא מסחר מבני משפחה שאי נם בדרגה

הזאת. זאת מתוך ידיעה כי גם בישראל היו מספר אנשים שרצו ואפילו הפגיעו ליד משרד

הבריאות כדי לקבל אישור למכור כליה. זה כמעט איבר יחידי זוגי שאפשר למכור אחד

ממנו. כתוצאה מכך יצאה אותה הנחיה. לא ידוע לנו שמאז שיצאה ההנחיה הז את אין

פועלים לפיה. לשאלה אם הציבור יודע - הציבור שרוצה למכור ופונה למשרד הבריאות

מקבל תשובה ישירות.

היו"ר ד' ליבאי;

איו מצב שבו יש איסור למכור. כאשר הייתי בלונדון היתה סערה ציבורית. היה
ויכוח גדול, ויכוח אתי
כיצד ייתכן שרופאים כל-כך מכובדים בבית-חולים יוקרתי

נתנו יד להשתלות שעה שהעלימו עין שהמקור הוא מסחר באיברים. ההוראה של המנכ"ל לכל

היותר מחייבת מבחינה מינהלית. לכל היותר יהיה אפשר לטעון שיש פה סוגיה אתית. אבל

אין ידיעה בציבור - ועכשיו אני רואה שבצדק - שאסור להציע. אם מישהו מוכן לקנות -

לא המוכר עובר עבירה ולא הקונה עובר עבירה. אם אנחנו רוצים לקבוע נורמה, אנחנו

קובעים זאת בחוק. למעשה, אתה מאשר את דברי שאין היום איסור במדינה לסחור

באיברים. מה שאתה אומר הוא, שהנחתך היא שהרופאים יקפידו על האתיקה, ולא ישתילו

איבר אלא אם מקורו הוא מבני משפחה. אבל הדברים אינם פשוטים. דו"ח המבקר ארמר שיש
שלושה מקורות לאיברים
תורם חי - זאת קטיגוריה נפרדת מ"קרוב משפחה" - קרוב: משפחה

ותורם מת. האם יש תורם חי שאיננו קרוב משפחה?
מי משיח
השתלה יכולה להעשות רק בבתי-החולים. בתי החולים מתייחסים להנחיית מנכ"ל לא

פחות מאשר לחוק. יש הנחיית מנכ"ל שאוסרת לקחת תרומת איברים, בין בכסף ובין בלי

כסף, ממי שאיננו קרוב משפחה בדרגה ראשונה. הוראה זו מתקיימת בכל בתי החולים

בישראל.
פרופ' י' לס
לפני כמה חודשים הייתי צריך לאשר מקרה של תרומה של בעל לאשתו. כל-כך מקפידים

על-כך, שלגבי תרומה של בעל לאשה היה צורך באישור מיוחד.
היו"ר ד' ליבאי
מבחינה רפואית אפשר להשתיל לאו-דווקה מקרוב משפחה. מבחינת קידום הנושא, אין

סיבה למנוע מאדם לתרום כליה לאדם אחר, גם אם אינו קרובו.
ר' ריבלין
הבעיה היא אתית.



היו"ר ד' ליבאי;

אני שואל מבחינה רפואית. באיזו מידה זה אפשרי.

ר' ריבלין;

זה פותח פתח לסחר-מכר.
היו"ר ד' ליבאי
אילו ההוק היה אוסר את ענייו המכר ואת עניו הקניה, זה היה מעביר את העניו רק

למישור השאלות הרפואיות עם בעיה אתית מסויימת. אני מוצא שיש מקום להכניס עניו זה

בהוק. אינני יודע מה התגובה שלכם. אבל לא הייתי נמנע מלקבוע בחוק עבירה של מכירת

איברים. אם אדם מציע למכירה איבר מאיבריו, לדעתי יש לקבוע זאת כעבירה. אותו דבר

לגבי אדם שרוכש איבר בתמורה כספית. הייתי קובע זאת כעבירה. אם זה איננו אסור

על-ידי המחוקק, באיזו זכות אינה רוצה למנוע זאת בבית-חולים? אם זה מותר, מי אתה

שתתערב? בזכות הוראת מנכ"ל?

בדו"ח מבקר המדינה כתוב ש"המשרד לא פרסם הנחיות מפורטות ואחידות לצורך הגדרת

תורמי איברים ולא דאג לתשתית חוקית, שתסדיר את מכלול הבעיות של השתלת איברים."

התשתית החוקית מתייחסת קודם-כל לבעיה של מקור האיברים.

חשבתי שיש מקום להעלות נושא זה כאו כדי לברר גם לעצמנו מה אפשר לעשות עוד.
פרופ' י' לס
חלה התפתחות בשנים האחרונות. לפני מספר שנים היתה דרושה תרומה מקרוב משפחה,

בגלל בעיית ההתאמה. היום יש תרופות שהפכו את המצב על פיהו. דהיינו, היום לא

כל-כך מסתכלים על נושא ההתאמה. לכו התרחב שוק האיברים פלאים, כי אפשר לקהת איכר

מתורכיה ולשלוח את הכליה שלו בדואר אוויר לאנגליה, והמושתל מקבל תרופה מסויימת

שמונעת את הדחיה של האיבר. לכו, בהחלט יש מקום לחקיקה כזאת, כי ככל שהמדע מתקדם

השוק של איברים הולך ומתרחב.

אני רוצה להתייחס, ואולי אף לבקש את עזרת הוועדה, בנושא של הסברה לציבור

הרחב. אחד הכלים החשובים בהם אנהנו יכולים להגיע לציבור זה דרך רשיון הנהיגה.

ברשיון הנהיגה ישנו הספה של אגודת אד"י. מסיבה שאינה ברורה לי, אנחנו נתקלים

בחומה בצורה במשרד התהבורה בעניו זה. יש לי מכתב אחרון מהיועצת המשפטית של משרד

התחבורה, שאומרת לי על דעת שר התהבורה, שאני מעריך שהוא התעמק בנושא, שאינם

מוכנים לשנות את נוסח הספח.
ר' ריבלין
לשנות ממה למה?
פרופ' י' לס
אנחנו נתקלים במשרד התחבורה בחומה. אנחנו רוצים שכאשר אזרח ניגש לבנק ומשלם

את החשבון, שיהיה הסדר שיהיה ניתן לקחת ממנו את התלוש עליו הוא חתם - תלוש זה

מבחינת חסיון וחוק מאגרי מידע יילך למרכז הארצי להשתלות, וייכנס למסד המידע. ואז

אם חס וחלילה אדם מגיע לבית-חולים במצב של מוות מוחי, מתקתקים את מספר תעודת

הזהות שלו ורואים על מסך המחשב שהאיש חתם. אני בטוח שיהיו מאות אלפים שיחתמו.
י' הורוביץ
כבר ישנם.
פרופ' י' לס
היום המצב מסובך. יש בעיה של חסיון. יש התחייבות שהמידע לא יינתן לאף גורם

אחר. אנחנו רוצים שיהיה מהלך מסודר. משום מה יש התנגדות ממשרד התחבורה.
ר' ריבלין
מה פירוש "משום מה"? האם אין להם נימוקים?
היו"ר ד' ליבאי
אנחנו יכולים להזמין לדיון הבא את שר התחבורה או מי שהוא ימצא למקום. האם

הבעיה התעוררה רק עם שר התחבורה הנוכחי או גם עם קודמו?
פרופ' י' לס
אינני בטוח שהוא חדר לעומק הענין. אבל בהחלט אין שיתוף-פעולה מצד משרד

התחבורה בנושא הזה.

מי משיח;

אבקש לכלול בענין זה גם את ענין שיתוף הפעולה עם אד"י. זה מקור שצריך לשתף

פעולה אתו. ביולי 1987 נפגשנו - אנשי משרד הבריאות - עם אותה משפחה וקיבלנו מהם

מידע על החומר- שישנו ברשותם. אז הסתבר לנו, וכנראה גם להם, שהניסוח של הכללים

שלהם הוא כזה שהם אינם יכולים ואינם רשאים להעביר את המידע, כי התחייבו למי שחתם

להם לא להעביר- את המידע לגורם אחר. לכן לא יכולנו לקחת את החומר שיש בידם

ולהעבירו למחשב של מרכז המידע בביילינסון, מתוך כך שלא רצינו להפר התחייבות שלהם

למי שחתם להם.

לעומת-זאת, הם נתנו את הסכמתם שנפעל לשינוי ההסדר, כך שהספה של רשיוו הנהיגה,

במקום שייחתם על-ידי מי שמעוניין בכך ויישלח בדואר על-ידי עצמו לאדייי בפתח-תקיוה,

יילקח באשנב בבנק ויועבר ישירות למרכז המידע בביילינסון.
היו"ר ד' ליבאי
האם הם הסכימו ?
מי משיח
אגודת אד"י הסכימה. בעקבות זה היתה לי פגישה עם מנכ"ל משרד התחבורה, מר לוי.

היה לי רושם שגם הוא נוטה להסכים לזה. הוא אפילו סיפק לי את הנוסח שקיים היום כדי

להציע שינוי. והצענו שינוי. השינוי אינו דראסטי, אלא שבסך-הכל יופיעו שלושה
שינויים
1. מספר הזיהוי של בעל רשיון הנהיגה; 2. הכתובת שלו. 3. במקום

שיישלח בדואר על-ידו, יישלח על-ידי הבנק. לאחר שגיבשנו את הנוסח, העברנו זאת

למשרד התחבורה, ובמשך קרוב לשמונה חודשים לא קיבלנו תשובה. רק בימים אלה קיבלנו

תשובה. והשר תחדש מצוטט כמי שאיננו מסכים לשינוי הזה. בכוונתנו להמשיך לנסות

להשפיע עליו. בוודאי שהוועדה יכולה לעזור לנו בזה.
היו"ר ד' ליבאי
האם תוכל להמציא לי צילום של המכתב האחרון הזה, כדי שיהיה לפני, כדי שזאת

חהיה עילה לנו להזמין לישיבה הבאה את שר התחבורה או את האחראי במשרד לקביעת

המדיניות בנושא זה.



מבקר המדינה מ' בן-פורת;

לגבי "תורם חי " - יש כאלה שרוצים לתרום את האיברים שלהם לאחר המוות. האם גם

במקרה של מוות טבעי ייתכנו מקרים שניתן להשתמש בכליה שלהם, או שזה מותנה בתנאים

מסו י ימים?
פרופ' י' לס
זאת שאלה רפואית מקצועית. בדרך-כלל מי שמת ממוות טבעי, בתנאים של בית-הולים,

לא בתאונה חס ושלום, הכליות שלו אינן מתאימות, כי הוא מת תוך הידרדרות אטית של

מחזור הדם שלו ואז הכליות לאט לאט מפסיקות להפריש שתו. בדרך-כלל אנשים שמתים

מוות טבעי בבית הולים אינם מתאימים להשתלות. המקור הטוב ביותר הוא: המחלקות

הנוירו-כירורגיות, של מקרים בהם יש נניח גידול במוח או תאונה במוח. ברגע שהנזק

הוא מוחי - ועל-כו אנחנו משתמשים במושג מוות מוחי - כאשר מחזור הדם פועל, רק אז

יש מקום להשתלה.
מבקר המדינה מ' בן-פורת
זאת-אומרת, אם אנחנו קוראים ש-250,000 איש הסכימו שלאחר מותם יקחו את כלי יוזם,

זה חשוב, אבל מוגבל למקרים המתאימים, שהם רק פגיעה מוחית.
היו"ר ד' ליבאי
לכו המקרים הם בודדים.

פרופ' י' לס;

גם מספר ניתוחי הכליה אינו בשמים. מדובר על כמה עשרות.

י י הורוביץ;

מי פונה למשפחות?
פרופ י י י לס
על-סמך הנסיוו, לדעתי לא עובדת סוציאלית. אם זה מקרה שמופיע במסד המידע - אין

בעיה. אחרת, אם הרופא המטפל לא ייגש למשפחה, זה לא יילך.
ר' ריבלין
אני רואה בכך קושי גדול. נתקלתי בכך גם בהקשר לחבר כנסת שהיה במצב דומה.

למשפחה יש באותו רגע חוסר אמון ברופא, מתוך רצונו לעשות ככל שביכולתו להציל את

הנפגע ומצד שני, מתוך רצונו להציע שימוש באיברים. יש למצוא מנגנון אחר. רופא
שיוצא מחדר ניתוח ואומר
לצערי הרב איו מה לעשות, אני מבקש מכם לתרום - נוצר

חוסר אמוו, גם בקרב אנשים שהם בדרך-כלל שקולים וקרים. אצל הקרובים התקווה תמיד

נמשכת. לפעמים זה עלול להימשך שעות רבות. לבקש מהמשפחה להוציא איבר מו המת-החי

או החי המת, זה קשה מאוד.
היו"ר ד' ליבאי
נמשיך לדון בשאלות האלה בישיבה הבאה, בנוכחות אלה שעוסקים בדברים בפועל.

הישיבה הבאה תהיה בעוד כשלושה שבועות.
ר' ריבלין
אם אדם תורם מראש איברים, האם יש צורך בהסכמת המשפחה?
י' קרנות
לא, אבל יש צורך לעשות מאמץ להודיע להם.
ר' ריבלין
ואם אומרים: לא.
י י קרנות
אפשר לפנות לבית-המשפט.
ר' ריבלין
האם הם יכולים להוציא צו מניעה?
י' קרנות
הם יכולים לעשות הכל.
ר' ריבלין
אם כך, מה שווה החתימה?
היו"ר ד' ליבאי
מבקרת המדינה מעלה גם את השאלה העקרונית, מי צריך להיות זה שפונה למשפחה.

נוכל להרחיב את הדיון בנושא זה בישיבה הבאה.

אני מודה לכם. הישיבה נעולה.

(הישיבה ננעלה בשעה 10.45)



תקציר לדיון בוועדה לענייני ביקורת המדינה של הכנסת

משרד הבריאות

השתלת כליות

(דו"ח שנתי 38 עמ' 260)

ו- התקדמות הרפואה ופיתוחו של טכניקות כירוגיות מאפשרות להתמודד

עם בעיות סבוכות אשר עד לפני שנים לא היה להן פתרון.

דוגמה מובהקת לכך היא בתחום השתלת איברים, שתכליתה הצלת חיי

אדם או שיפור איכות חיי החולה, הסובל ממחלה כרונית קשה. המונח

השתלה מתייחס להעברת איבר מגוף אחד (תורם) למשנהו מקבל. תורם

בכוח הוא אדם שנפגע בראשו כתוצאה מתאונה קטלנית ואשר איבריו

לפני פטירתו תיפקדו באורח תקין.

2 השירותים הרפואיים הניתנים לחולים הסובלים מאי ספיקת כליות

סופנית* הם- דיאליזה ("ככיה כאכותית") וניתוח של השתלת כליה.

למעשה, כלה חולים האמורים עוברים תחילה טיפול בדיאליזה. רבים

מהם מגיעים במרוצת השנים למצב שהשתלת כליה חיונית היא לחייהם.

השתלה מוצלחת של כליה משחררת את החולה מן התלות בדיאליזה,

מבטיחה את שיקומו ומאריכה את לוחלת חייו. לטווח הארוך השתלה

זולה בהרבה מדיאליזה ממושכת. שיעור ההצלחה של השתלת כליות,

בארצות המפותחות ובישראל, אצל חולים שקיבלו כליה מתורם חי

(קרוב משפחה) מגיע כיום ל-95% בקירוב, ואלה שקיבלו מתורם מת ל-

80% בקירוב. מושתלים שדחו את שתל הכליה נאלצים לחדש את הטיפול

בדיאליזה.

3 נוכחשיעור ההצלחה הגבוה בהשתלת כליות, שבה ועולה בעיית המחסור

באיברים להשתלה, בגלל מיעוט הכליו הזמינות לעומת המספר הגדל

של חולים הממתינים להשתלה. על פי נתוני המעבד לסיווג רקמות של

המשרד, מספר החולים המועמדים להשתלה היה בינואר 1987 257 ובסוף

אוגוסט 1987- 278. מספר ההשתלות שבוצעו בחודשים ינואר-

אוגוסט היה 64. יוצא, אפוא, שבתקופה האמורה נוספו 85 מועמדים

חדשים. בינואר 1988 היה מספר המועמדים כהשתכה 292 ובסוף דצמבר

1988 - 346**. מספר ההשתלות שבוצעו במלך השנה היה 76**,

דהיינו, נוספו 130 מועמדים חדשים.

4 בשנים 1986 עד 1988** התרכזה עיקר הפעילות ההשו1כתית בשני בתי
חולים
בילינסון שבפתח תקווה והדסה בירושלים. עד אוגוסט 1986

פעלה יחידה להשתלות גם בבית החולים ע"ש שיבא בתל השומר, אבל

פעילותה הושבתה (ראה להלן).

5 משנת 1981 עד 1988 חלה ירידה ניכרת במספר השתלות הכליות שבוצעו

בתי החולים מ-103 בשנת 1981 ל-80 ב-1986, ל-100

ב-1987 ול-76 ב-1988***. בד בבד חלה עלייה הדרגתית ורצופה

במספר חולי הדיאליזה ובמספר המועמדים להשתלה. בסוף שנת 1984

היו במדינה כ-1,120 חולי דיאלזה; מספרם גדל ב-1986 ל-1300

בקירוב, ובסוף דצמבר 1988 ל-1,451**. שיעור ההשתלות שבוצעו ב-

* אובדן בלתי הפיך את התיפקוד הכיליתי.

** נתונים אלה עודכנו בפברואר 1989.
*** המקור
נתוני היחידה הארצית לדיאליזה והשתלות של משרד

הבריאות.



1986 הגיע לכ-6% בלבד מכלל חולי הדיאליזה, ולכ-5% ב-1988.

יצוין, שלא כל חולי הדיאליזה מועמדים להשתלה, קצתם מהססים או

מסרבים שתבוצע בגופם וקצתם אינם מתאימים בשל גילם הגבוה או

מסיבות רפואיות אחרות. על פי הערכת מנהל המעבדה הארצית לסיווג

רקמות, יותר ממחצית מכלל חולי הדיאליזה מתאימים להשתלה.

הירידה שהיתה במספר ההשתלות נבעה, בין היתר, מבעיות שנתגלעו

בפעילות היחידה להשתלות בבית החולים ע"ש שיבא; ומשום שציבור

הרופאים בפרט והציבור בכלל אינו ער דיו לצוך החיוני בתרומת

איברים.

6 עוד בשנת 1975 המליצה ועדה מקצועית, שמינה משרד הבריאות, על

נקיטת שורה של פעולות לקידום השתלת הכליות. הבדיקה שערך משרד

מבקר המדינה בקיץ 1987 העלתה, כי משרד המריאות לא פעל לקידום
הנושא
המשרד לא גיבש קווי מדיניות ברורים בתחום זה, ולא קבע

יעדים מוגדרים וקדימוית להפעלתם; לא נקבעו הסדרים מחייבים

ונוהלי עבודה לתיאום ולשיתף פעולה בין בתי החולים במישור

הארצי, במגמה להגדים את מספר הכליות הזמינות, כנהוג בארצות

אירופה ובארה"ב*; לא מונה צוות רפואי מתאם שיהיה אחראי לנושא

בככ אחד מבתי החולים; המשרד לא פרסם הנחיות מפורטות ואחידות

לצורך הגדרת תורמי איברים ולא דאג לתשתית חוקית, שתסדיר את

מכלול הבעיות של השתלת איברים**, המשרד לא פעל להגברת המודעות

של רופאי בבתי החולים בדבר חשיבות הנושא ובאיתור והודעה על

תורמים בכוח; המשרד לא יזם פעולות הסברה באמצעי התקשורת לציבור

הרחב בדבר החשיבות של תרומת איברים לצורך הצלת חיי אדם.

7 בהיעדר הסדר מחייב לשיתוף פעולה בין בתי החולים התרכזה הפעילות

בתחום זה בבתי החולים שיש בהים יחידות להשתלה. בבתי החולים

האלה, הרופאים המשתילים שוקדים במיוחד להגביר את המודעות

לתרומת כליות. לרשות המעבדה הארצית לסיווג רקמות יש מידע

שבאמצעותו אפשר לאתר את החולה המתאים ביותר להשתלה. ואולם, בשל

ההיצע המוגבל של תורמי כליות הן מושתלות קודם כל בחולים

המטופלים באותו בית חולים שביצע את קציר הכליה, ולא על פי

שיקולי ההתאמה העדיפה ביותר דווקא.

8 ועדת מומחים לקידום השתלת איברים בישראל, שמינה מנכ"ל המשרד

בקיץ 1987, דנה בל סוגי ההשתלות- כליות , כבד ולב- ובחנה

סוגיות שונות בנושא. המלצות הוועדה, שהוגשו באוקטובר 1987,
עסקו במיוחד בנושאים אלה
הגברת מודעות הציבור הרחב לצורך

בתרומת איברים ; העזרות בגופים וולונטריים קיימים; חובר איתור

תורמי איברים והודעה עליהם; הגברת שיתוף הפעולה בין מרכזי

ההשתלה לבין בתי החולים; הקמת מרכזי תיאום ארצי להשתלה איברים

ותיגמול צוותים רפואיים. לדעת חברי הוועדה, פעולות אלו אינן

ניתנות ליישום בלא מעורבות ישירה של המשרד.

*באותן ארצות פועלים מרכזי תיאום בין ארציים המרכזים מידע

אודות תורמים בכוח ומפעילים רשתות בין ארציות לצורך איתור

תורמים והעברת איברים להשתלה.

** בפברואר 1989 המציא משרד הבריאות לביקורת הנחות כאלו.





9 נושא ההשתלות לסוגיהן הוא אחד הנושאים החשובים העומד כיום על

סדר יומו של הציבור. בעניין זה קבע מבקר המדינה, כי כדי לקדם

בעתיד את ביצועו דרוש, שמשרד הבריאות ינקוט בצעדים מתאימים

לטיפול יעיל ונמרץ יותר בתחום זה . ראוי גם, שהמשרד ישקול את

האפשרות של שיתוף פעולה עם ארגון וולונטרי אדי* , במגמה לנצל את

מאגר המידע המצוי ברשות ארגון זה. בארץ קיימת בעיה מיוחדת של

תרומות איברים בהיקף הדרוש, עקב סיבות ייחודיות. משום כל גדל

מספר הממתינים להשתלה, כאשר עדיין קיימת אפשרות לתת להם טיפול

רפואי חלופי; יש שחולים נוסעים לחו"ל לצורך ניתוחי השתלה ויש

שחולים נפטרים, בגלל היעדר איברים חינויים להצלת חייהם.

10 יחסי עבודה מעורערים פגעו בתיפקודה התקין של היחידה להשתלת

כליות בבית החולים ע"ש שיבא והיא נקלעה למשבר חריף ובעטיו

הוחלט לסגרה. הליכי הטיפול של הנהלת המשרד היו ארוכים

ומייגעים ולא הופקו מהם מבעוד מועד הלקחים הדרושים. התמשכותו

של התהליך הגביר את סבלם של החולים שנקלעו לפרשה עגומה זו

וגרם נזק כבד לכל הצדדים שהיו מעורבים בו.

* ארגון פרטי וולונטרי השוקד על מספר תורמי איברים על ידי

החתמתם על טופסי הסכמה לנתיחה במקרה של פטירה (ההחתמה נעשית,

בדרך כלל, על ספח המצורף לרישיון הנהיגה). ביולי 1987 היו

רשומים בארגון כ-250,000 איש שחתמו על טופס ההסכמה.

קוד המקור של הנתונים