ישיבת ועדה של הכנסת ה-12 מתאריך 22/01/1992

חוק לימוד חובה (תיקון מס' 19), התשנ"ב-1991

פרוטוקול

 
הכנסת השתים-עשרה

מושב רביעי



נוסח לא מתוקן



פרוטוקול מס' 314

מישיבת ועדת החינוך והתרבות

יום רביעי. י"ז בשבט התשנ"ב (22 בינואר 1992). שעה 00;09

נכחו;

חברי הוועדה; חי מירום - מ"מ היו"ד

מוזמנים; אי בריק - היועץ המשפטי. משרד החינוך והתרבות

דייר בי נוי - מנהלת המחלקה לקו פתוח תלמידים.

משרד החינוך והתרבות

ט' שטיין - משרד המשפטים

יועץ משפטי; מי בוטון

מזכירת הוועדה; י' גידלי

קצרנית; אי זכאי

סדר-היום; חוק לימוד חובה (תיקון מסי 19). התשנ"ב-1991.



חוק לימוד חובה (תיקון מסי 19). התשנ"ב-1991

היו"ר חי מירום;

אני פותח את הישיבה. אנחנו מקדישים היום את זמננו לחוק לימוד חובה

(תיקון מסי 19), התשנ"ב-1991, של חבר-הכנסת יצחק לוי. נשנה זאת ל-1992 כדי שלא

נצטרך לעשות זאת במליאה.

מי בוטון;

לא, כרגע אנחנו משאירים זאת וכותבים 1991, בזמן שהצעת החוק תבוא למליאה

נשנה ל-1992 כדי שתהיה רציפות.

היו"ר חי מירום;

הצעת החוק הזאת עברה בקריאה ראשונה ואנחנו עוסקים עכשיו בהכנתה לקריאה

שניה ולקריאה שלישית. אני מבקש מהיועץ המשפטי לוועדה להסביר היכן אנחנו עומדים

ובמה אנחנו עוד צריכים לדון.
מי בוטון
כפי שאמר יושב-ראש הישיבה, הצעת החוק הזאת מקורה בהצעת חוק טרומית של

חבר-הכנסת יצחק לוי. בדיון הטרומי, לקראת ההכנה לקריאה ראשונה, שמענו את כל
הגורמים הנוגעים בדבר
את הסתדרות המורים, הנהלות בתי-הספר, מרכז השלטון

המקומי ואת המשרדים. למעשה לקראת ההכנה לקריאה ראשונה קיימנו את הדיון

היסודי והעיקרי בהצעת החוק, דיון שבדרך כלל מקיימים אותו בין הקריאה הראשונה

לבין הקריאה השניה והקריאה השלישית. לכן לא הזמנו היום שוב את כל הנוגעים

בדבר לשמיעת טענותיהם ויושב-ראש הוועדה הקבוע החליט שהישיבה הזאת תיועד אך ורק

להערותיהם של חברי הכנסת.

המטרה של הצעת החוק, כפי שהציג אותה חבר-הכנסת יצחק לוי, היא למנוע נקיטת

אמצעי משמעת נגד תלמידים בגלל מעשים או מחדלים של הורים. ההצעה באה בעקבות

אירוע מסויים כאשר הורה התפרע או עשה משהו לא תקין - אני לא זוכר את הנסיבות

של אותו מקרה - ובעקבות זה הרחיקו את ילדו מבית-הספר. הצעת החוק הזאת באה

לקבוע שאין להעניש תלמיד באמצעי ענישה כלשהו שמקובל כיום במערכת החינוך בשל

התנהגות ההורים או מעשה או מחדל שלהם. הדוגמה שהובאה באותו הקשר היתה שאם

הורה לא משלם תשלום שעליו לשלם לבית-ספר כמו דמי שכלול או דברים אחרים, צריך

לנקוט אמצעים נגד ההורים ולנסות לגבות מהם את הסכום אבל לא לנקוט אמצעי משמעת

נגד התלמיד ולא להרחיק אותו מבית-הספר כתוצאה מכך.

הנוסח שנמצא כאן תואם. הוא מוסכם גם על משרד החינוך וגם על משרד המשפטים

ואני מציע שהוועדה תדון בו.
היוייר חי מירום
אני מבקש לשמוע את היועץ המשפטי של משרד החינוך והתרבות.
אי בריק
קיבלתי העתקים של שני מכתבים שהופנו לכנסת - של הסתדרות המורים וארגון

המנהלים; ושל מרכז השלטון המקומי.



היו"ר חי מירום;

המכתב של הסתדרות המורים, שחתום עליו מר אדלשטיין, מערער על החקיקה כולה.

הטענה של הסתדרות המורים איננה חדשה, היא הובאה בישיבות הקודמות ועל כן אין

צורך להזדקק לה הואיל והוועדה והכנסת כבר חיוו דעתן בענין. לכן אני מבקש

להתייחס למכתב השני של עורך-דין יובל גלאון בו יש טענה שהמושג אמצעי ענישה לא

ברור ויש להגדירו.

אי בריק;

הכנסת החליטה לעגן בחקיקה את הקביעה שהילד לא יקבל עונש ממשי, דהיינו אחד

מאמצעי המשמעת המקובלים כאשר הילדים עצמם אינם מתנהגים בצורה נאותה, כמו הרחקה

מבית-הספר; כלומר, לא יינקטו אמצעים כאלה כאשר נעשתה פעולה מסויימת - בעיקר של

אלימות - על-ידי ההורים, אלא כל נושא ייבדק לגופו. מעבר לחוק הזה קיימות

ההוראות בקשר להעברת תלמידים מבית-ספר אחד למשנהו מטעמים חינוכיים, שהיא גם

פריבילגיה של ההורים עצמם, דהיינו, גם ההורים יכולים לבקש העברת בנם לבית-ספר

אחר. לכן חסכמנו לנוסח הזה של הצעת החוק.

אשר להגדרה של אמצעי ענישה. קשה למצוא מלה יותר חזקה מההגדרה הזאת.

לפני הישיבה התייעצתי עם מר בוטון האם במקום אמצעי ענישה כדאי לכתוב: לא

ייענש תלמיד וכו', כך שיהיה ברור כי מדובר במקרים כאלה.

עקרונית, הבענו דעתנו על החוק בישיבה הקודמת.

היו"ר הי מירום;

האם לנציגת משרד המשפטים יש מה להוסיף?

טי שטיין;

אני מסכימה עם העמדה שנקטנו בישיבה הקודמת שבעקבותיה אכן תוקן הנוסח, פרט

למלים "אמצעי ענישה" שצריך לתקן.

אי בריק;

גם אנחנו התלבטנו בקשר למלים האלה ולבסוף החלטנו שתהיינה המלים "אמצעי

ענישה". האלטנרטיבה הנראית לי היא אם נכתוב; במוסד חינוך לא ייענש תלמיד

בשל...; או; מוסד חינוך לא יעניש תלמיד בשל...; אם זה עונה לטענה שהועלתה

במכתב של מר גלאון, זאת האלטרנטיבה היחידה במקום המלים "אמצעי ענישה".

מי בוטוו;

המכתב שנתקבל מעורך-הדין גלאון איננו מדבר על עונש או אמצעי ענישה, הוא

אומר שאין הגדרה מה הם אמצעי ענישה. הוא היה רוצה לראות בחוק הגדרה מה הם

אמצעי ענישה שיכולים לבוא בחשבון, הוא איננו טוען שהמינוח אמצעי ענישה הוא לא

טוב, אלא שצריך להגדיר מה הם אמצעי ענישה. מבחינה זו אם נכתוב "אמצעי ענישה"

או "יעניש" זה היינו-הך. אחרי דיון רחב בו התלבטנו על כך, הגענו למונח "אמצעי

ענישה", כלומר אמצעי ענישה כלשהו - ולא רק להעניש באופן כללי - כמו הרחקה, או

הפסקה של השתתפות בשיעורים מסויימים, או אי-השתתפות בדברים אחרים. נדמה לי

שגם בחוזר שהוציא משרד החינוך והתרבות משתמשים במינוח הזה. אני סבור שהביטוי

הוא די מוצלח ואין צורך להגדיר אותו, אי-אפשר להיכנס לפרשנות ולומר; אמצעי

ענישה זה להרחיק, להעביר וכוי. אמצעי ענישה במובן המקובל הוא כל אמצעי שבא

לפגוע או להעניש את התלמיד.



היו"ר חי מירום;

דייר בלהה נוי, את רוצה להוסיף משהו?

ד"ר ב' נוי;

זה דיון של משפטנים, לכן קצת קשה לי, משום שהלק מאמצעי הענישה יכולים

להתפרש גם כאמצעים חינוכיים ולא כאמצעי ענישה. למשל, מורה יגיד: הרהקתי את

התלמיד כדי לחנך אותו ולעזור לו ולא כדי להעניש, כך שכל אמצעי ענישה עלול

להיות גם אמצעי חינוכי שלא קשור בענישה. אבל אם ייאמר כאן "להעניש" זה יצביע

על הכוונה ולבתי-הספר יהיה יותר קשה להתחמק מזה.

היו"ר חי מירום;

אין ספק שההקיקה הזאת מביאה עמה קצת בעיות משום שאנחנו משאירים כאן מקום

להתדיינות ולפרשנות של בית-משפט בבוא העת כאשר הוא יצטרך להכריע בשאלה האם

ננקט פה אמצעי ענישה או לא. המגמה שהכנסת היוותה דעתה לגביה: מניעת ענישה

בגין מעשה הורים - התקבלה ולא נרהיב את הו ויכוה. בשנים האחרונות שמענו שיש

יותר מקרים המצריכים טיפול. הכוונה היתה להכניס פיסקה בחוק על-מנת שהרמזור

האדום הזה יהבהב ברור יותר מאשר הוזר המנכ"ל שהיה נהוג עד כה.

יש לי התלבטות עם המונה "אמצעי ענישה" כי אף אהד אינו יודע אם זה אמצעי

או אמצעי, כשתהיה פרשנות לגבי כוונת המחוקק האם הוא כיוון ליחיד או לרבים,

משום שאין מנקדים את הפרסומים ברשומות. אבל אינני רואה הבדל רב בין המינוח

"אמצעי ענישה" לבין המינוה "לא ייענש", מה גם שיש משמעות למלים "מוסד חינוך",

כלומר, המלים "מוסד חינוך לא ינקוט אמצעי ענישה..." הם חלק מן המהות והמחשבה

שבחוק הזה.
אי בריק
הצעתי: מוסד הינוך לא "יעניש" וכוי, אבל כפי שאמרת אדוני היושב-ראש,

ההבדל בין המינוחים האלה הוא דק.
מי בוטון
יש אמצעים שונים לענישה והמוסד לא ינקוט באף אמצעי כזה של ענישה.
היו"ר חי מירום
היות והמציע עומד על הנוסח הזה, ואין הבדל גדול בין נוסח זה לנוסה אחר,

אני מציע שייאמר כפי שהיה בנוסח של הקריאה הראשונה. הנוסח הזה, על הבעייתיות

שבו. מניח את הדעת. אני מציע לקבל את נוסה הצעת החוק כפי שעברה בקריאה

הראשונה גם בקריאה השניה ובקריאה השלישית. אני מבקש מהיועץ המשפטי לוועדה

לקרוא את החוק כדי שנצביע עליו.
מי בוטון
אני קורא את ההוק:

חוק לימוד חובה (תיקון מסי 19), התשנ"ב-1991 - בקריאה השניה יהיה:

התשנ"ב-1992. סעיף 1. בחוק לימוד חובה, התשייט-1949, אחרי סעיף 3ב יבוא:

"סייג לענישה 3ג. מוסד הינוך לא ינקוט אמצעי ענישה נגד תלמיד בשל מעשה או

מחדל של הורי ו."



היו"ר חי מירום;

אני מעמיד את החוק להצבעה. מי בעד הצעת החוק בנוסחה, כפי שקרא אותה היועץ

המשפטי? מי נגד?

הצבעה

היו"ר חי מירום;

אני מודיע שאני בעד הצעת החוק כפי שהיא מובאת כאן, כך שההצעה לאשר את

החוק נתקבלה.

באופן פורמלי אני מבקש מהיועץ המשפטי לרשום אותי להסתייגות לנוסח האומרת:

"מוסד חינוך לא יעניש תלמיד..".

אני מודה לכל האורחים.

הישיבה ננעלה בשעה 09:30

קוד המקור של הנתונים