ישיבת ועדה של הכנסת ה-12 מתאריך 08/01/1992

החינוך הדרוזי; שאילתות

פרוטוקול

 
הכנסת השתים עשרה

מושב רביעי



נוסח לא מתוקן



פרוטוקול מס' 309

מישיבת ועדת החינוך והתרבות

שהתקיימה ביום ד', ג' בשבט התשנ"ב, 8.1.1992, בשעה 9:15
נחכו
חברי הוועדה; היו"ר מ. בר-זהר

ש. הלפרט

ה. מחאמיד
מוזמנים
מ. נפאע, חבר כנסת

ז. אורלב, מנכ"ל משרד החינוך והתרבות

מ. מאיר, ד"ר, מפקח ארצי לתפקידים מיוחדים בלשכת מנכ"ל

משרד החינוך והתרבות

ג. בן-דרור, ד"ר, מנהל מינהל הפיתוח משרד החינוך

והתרבות

ב. נסים, משרד החינוך והתרבות

ס. פאלח, הממונה על החינוך הדרוזי, משרד החינוך

והתרבות

ח. מנסור, הסתדרות המורים

י. חאוכה, ראש המועצה כפר קמא

פ. חלבי, ראש המועצה דלית אל כרמל

מ. קנג', ראש המועצה עוספיה

מ. מזרחי, יו"ר ארגון ההורים הארצי

ט. טריף, מזכיר המועצות הדרוזיות, ראש המועצה ג'וליט

א. בלר, משרד האוצר

מ. מולא, ראש המועצה ירכא

א. אטאם, כפר ירכא

ו. נאסר א-דין, ראש המועצה כסרא

מ. טייף, ראש המועצה יאנוח

ט. חייר, ראש המועצה פקיעין

מ. עמר, חורפיש

ק. ג'אנם, ראש המועצה מג'אר

ג'. סלאללחה, ראש המועצה בית-ג'אן

ע. הזימה, ראש המועצה אבו סנאן

ר. סאף, ארגון הורים ארצי, כפר ינוח

ע. רוזן, דוברת
מזבירת הוועדה
י. גידלי
נרשם ע"י
חבר המתרגמים בע"מ

סדר היום

החינוך הדרוזי



חיו"ר מ. בר-זהר; אני מתכבד לפתוח את ישיבת ועדת החינוך

והתרבות.

שאילתות

(1) שלח לי חבר מועצת הורים בית-הספר התיכון בכבול מכתב, ובו טוענים

שהמצב שם הולך ומידרדר. זו תלונה על מנהל בית-הספר.

(2) שאילתא חוזרת מארגון המועצות האיזוריות של ההתיישבות העובדת. פניתי

אליכם בקשר לציוד כיתות, הקצבתם כספים שכיסו חלק מהכיתות, חלק גדול

מהכיתות נשארו ללא ריהוט, אין לזה פתרון. אמרתם שמגיע להם, אבל מה

לעשות, אין.

תשובה כזאת אינני מוכן לקבל. אני מחזיר לכם את התשובה של מר

צימבליסטה, ואני מבקש שלא יינתנו לי תשובות כמו זו, שלכיתות מגיע,

אבל אין מה לעשות, הכסף נגמר.

(3) יש כאן בעיה עם בית-ספר תימון בבני-ברק. יש לי פניה של ועד

החורים.

(4) בזמנה היתה בעיר! עם ילד שמת בתוך ההסעה, עכשיו יש מקרה של ילד בן

שנתיים שהורידו אותו ברחוב.

ז. אורלב; זה לא שייך לנו. זה שייך למשרד העבודה

והרווחה. אני מציע שבכל-זאת זה יהיה בגדר

השאילתות שלנו, כדי שנוכל לבדוק.

היו"ר מ. בר-זהר; אנחנו עוד נצטרך לקיים דיון בקשר לבחינות

באולפנים. יש הבדלים עמוקים מאוד בין

אולפנים שונים ובין עולים שונים.

החינוך הדרוזי

אני חייב להתנצל בפניכם, אבל כל עמיתי בכנסת סיימו את העבודה ביחד אתי

ב-5:45 הבוקר, גמרו להצביע, לצעוק ולישון על השולחנות, ואני מבין שכולם

התמוטטו. חשבתי שאסור בשום פנים ואופן לבטל או לנדחות ישיבה, אסור

שדברים כאלה יחבלו בעבודה של הכנסת, מה גם שאתם באים מכל חלקי הארץ

וחשוב לי מאוד שנדון לעומקו של הענין. ב-5 בבוקר שאלו אותי האם הישיבה

תתקיים, הקצרניות ביקשו שלא נקיים את הישיבה, אבל אמרתי שבשום פנים

ואופן לא, אנחנו מקיימים את הישיבה, מאחר שהדיון הוא דיון מאוד מקיף.

אני כבר אומר לכם שלא נוכל לסיים את הדיון בישיבה אחת, אלא נקיים שניים

או שלושה דיונים. אזמין אתכם פעם נוספת, כי החלטנו יחד עם המנכ"ל לדון

בבעיות של החינוך הדרוזי נושא נושא לפי הסדר, לעבור על הנושא של בינוי

וכיתות, לעבור על הנושא של הפדגוגיה ורמת לימודים, ורמת המורים. את כל

הדברים הללו יש ללכת ולמצות, כדי שנוכל למצוא ולהציע פתרונות אמיתיים

לבעיות שישנן.



את הישיבה כינסנו משום שנמסר לנו דו"ח על ההינוך הדרוזי, שמר סלאח טריף

היה מאוד פעיל בקבלתו. ביקשנו לדעת מה קורה בחינוך הדרוזי, ואמנם

קיבלנו את הדו"ה הזה, שהקיף תחומים ומשונים בחינוך הדרוזי.

יחד עם זה רצינו לבדוק מה קורה בחינוך הדרוזי, האם באמת הופקו לקחים

ממה שסוכם בדו"ח, האם הדברים מתפתחים כפי שצריך. יש כמה מימצאים

מדאיגים מאוד בחינוך הדרוזי, ואנחנו רוצים להגיע לפתרון.

בשלב ראשון אני מבקש ממנכ"ל משרד החינוך וממר סלמן פאלח למסור לנו

דיווח על החינוך הדרוזי. אני רוצה לשמוע לאחר מכן ממר בן-דרור מה מצב

הבינוי ותוכניות הבינוי בחינוך הדרוזי. מיד לאחר מכן ארצה לשמוע את

ראשי המועצות.

הנושא הראשון שנעסוק בו היום הוא הנושא הכללי, המצב בחינוך הדרוזי,

והנושא של הבינוי.

ז. אורלב; מתוך רגישות ודאגה לחינוך הדרוזי, שמהווה

כ-2 פסיק משהו אחוזים ממערכת החינוך במדינת

ישראל, ובתיאום עם ראשי הרשויות ואנשי הצמרת החינוכית של המגזר הדרוזי,

הוקמה ועדה בראשותו של פרופ' בן-דרור לבדיקת מערכת החינוך במגזר

הדרוזי. זה נעשה יותר בגלל תחושות שהיו, שהמגזר הדרוזי צריך בדיקה כדי
לאשר או להכחיש טענות בעיקר בשני תחומים
(א) היתה תחושה שהמגזר הדרוזי איננו מגיע להישגים הלימודיים שהמגזר

הדרוזי מצפה מעצמו.

(ב) היתה תחושה שיש פיגור בכל הנושא הפיזי של מערכת החינוך, בעיקר

בבינוי ובתקנים.

ועדת בן-דרור סיימה את עבודתה בקיץ, ומאז היו כמה פגישות, בין היתר עם

ראשי הרשויות, ועוד אחת עם הצמרת החינוכית. שר החינוך והתרבות אימץ את

המלצות הוועדה.

המלצות הוועדה מתרכזות בעיקר בתחומים הפדגוגיים, וקובעות שמאז שהוקמה

היחידה לחינוך הדרוזי מדינת ישראל השיגה הישגים מצויינים, אולם ההישגים

המצויינים האלה הגיעו למיצוי עצמי שלהם, וחייבים עתה לעלות מדרגה. אין

לתבוע עוד איזה שהוא שיפור, אלא שההישגים בחינוך הדרוזי יגיעו לשיוויון

עם ההישגים במגזר היהודי.

התוצאות של מבחני המשוב, מבחני ההישגים בכיתות ד' ו-ה' שנערכו בתשנ"א,

מלמדות שהתוצאות במגזר הדרוזי אינן, לצערי, שונות באופן יסודי מהתוצאות

במגזר הערבי, וזאת בוודאי אכזבה גדולה. זה מחייב לקחת ברצינות מוחלטת

את המלצות ועדת בן-דרור, שעיקר משקלן בתחום הפדגוגי.

הצעתי ליו''ר שהיום אנחנו נתרכז בתחום הפיזי.

הדוי'ח שם את הדגש על שני תחומים עיקריים-.



(א) כוחות ההוראה, שבו הוא מציע שינויים, ומצביע על דרכים כיצד להביא

להשבחת כוחות ההוראה, להעלאת רמת כוחות ההוראה על-ידי ניידות,

השתלמויות, הדרכות, הסמכות וכדי.

(ב) הוא מטפל בתכנים הפדגוגיים שקשורים בתוכניות הלימודים, כוחות העזר

המקצועיים ועוד נושאים מקצועיים, שיכולים להביא לשיפור ההוראה.

היו"ר מ. בר-זהר; מה מתוך זה בוצע מאז שהדו"ח הזה פורסם?

ז. אורלב; הדו''ח הזה, אם אינני טועה, פורסם ביוני

1991. אנחנו נמצאים חצי שנה לאחר הפירסום.

לגבי מה שנעשה עד היום נשמע מהנוגעים בדבר. משרד החינוך והתרבות התחיל

לבצע את המסקנות שלו גם בתחומים הפיזיים וגם בתחומים הפדגוגיים. אני

מציע היום להתרכז בנושאים הפיזיים, ולהקדיש את הישיבה הבאה לנושאים

הפדגוגיים.
היו"ר מ. בר-זהר
כלומר, תוכניות חינוך, מורים, תקנים, מספר

תלמידים, הישגי תלמידים.
ז. אורלב
נכון.

אני מציע שבעניינים הפדגוגיים מצד משרד

החינוך והתרבות יהיה יו"ר המזכירות הפדגוגית, ויהיו שני מנהלי המחוזות

הנוגעים בדבר.

מבחינת הפיתוח, על-פי התוכניות הידועות למשרד החינוך והתרבות ב-5 השנים

הקרובות נצטרך לבנות כ-140 כיתות במגזר הדרוזי.

ר. סייף; אי-אפשר לגעת בנושא התאום מבלי לקבוע את

המטרה.
היו"ר מ. בר-זהר
המטרה של כולם היא לשפר את החינוך הדרוזי.

המטרה מתחלקת לכמה נושאים. יש נושאים של

צפיפות תלמידים בכיתות או של מבנים שאינם מספיקים. זה נושא אחד, שהוא

נושא מאוד כאוב. כפי שאמרתי בהתחלה, עוד לפני שנכנסת, אנחנו עומדים

לדון בנושא כולו פרקים פרקים. כלומר, אנחנו רוצים לקחת נושא ולסגור

אותו, כדי שנוכל לשמוע גם את האורחים שלנו, ומה ניתן לעשות בנושאים

הללו.

אם נקיים ויכוח כללי, כל אחד יגיד מה שעל לבו על החינוך ועל המורים ועל

התוכניות ועל הכיתות, ונלך הביתה. אני מעדיף ללכת בצורה יותר שיטתית.

כלומר, לקחת נושאים ולסגור אותם. היום נושא בינוי, ואני מציע שאת הדבר

הזה מייד נסגור. בדיון הבא נדון בתקנים, תוכניות הלימודים, מספר

תלמידים, הישגי התלמידים, בדברים שמטרידים אותנו. אפשר לדון בכל אחד

באופן נפרד.

ר. סייף; כשאתה מדבר על בינוי, אתה מתכוון גם

לתקציבים, לנושא ספריות וכן הלאה.



חיו"ר מ. בר-זחר; בוודאי. ביל הנושא הפיזי.

ז. אורלב; על-פי התוכניות של משרד החינוך והתרבות יש

צורך לבנות במגזר הדרוזי כ-140 כיתות. נקבעה

ועדה משותפת למשרד החינוך והתרבות ולראשי הרשויות, על-פי מיטב ידיעתי

בלי קשר לישיבה הזאת. הוועדה המשותפת אמורה לשבת ביום ראשון הקרוב.

לכתחילה שר החינוך והתרבות, שאימץ את המלצות הוועדה, החליט שזו תהיה

תוכנית חומש. ראשי הרשויות ביקשו משר החינוך והתרבות לקצר את זמן ביצוע

התוכנית, והשר נענה. אנחנו מדברים היום על 3 שנים וחצי, 3 שנים פלוס

איזו שהיא שארית. אנחנו נבצע אותה בחצי שנה שלאחר 3 השנים. נוכל לומר

שבתום 3 שנים וחצי אלה השווינו את הסטנדרט והנורמה של מערכת החינוך

במגזר הדרוזי אל מערכת החינוך היהודית.

קשור מאוד לבינוי זו מערכת ההסעות. על-פי החלטת הממשלה, כל ישובי

הדרוזים במדינת ישראל דינם כדין ערי פיתוח, ובתוקף החלטה זו משרד

החינוך והתרבות מממן 100 אחוזים מההסעות הנוגעות במגזר הדרוזי, כפי

שמקובל לגבי כל ערי הפיתוח. במסגרת הזאת גם כל ישובי הדרוזים, כל

מוסדות החינוך במגזר הדרוזי, מקבלים את התקנים של יום חינוך ארוך.

אעביר את רשות הדיבור לד"ר גדעון בן-דרור, כדי שהוא יציג את התוכנית.

אנחנו יודעים שגם מרכז השלטון המקומי עם ראשי הרשויות ערכו תוכנית,

שהוגשה על-ידי מר טריף לשר החינוך והתרבות בפגישה שהיתה אצל שר החינוך

והתרבות. היא נמצאת בידי גדעון בן-דרור. אנחנו מודעים לכך שיש פערים,

נדבר על הפערים האלה ונציג את התוכניות.

היו"ר מ. בר-זהר; תמסור לנו קודם כל מה הצרכים כפי שאתה רואה

אותם בחינוך הדרוזי, מה מתוך זה בוצע, מה

מתוך זה עומד להתבצע, ואחר כך נשמע מהאורחים שלנו האם באמת כך הם רואים

את הצרכים שלהם, האם יש תאום בין שתי התפיסות.

ג. בו-דרור; אנחנו מתייחסים לחלקו היחסי של המיגזר

הדרוזי באוכלוסיה, במערכת החינוך, וההקצבות

בתחום הפיתוח תמיד יותר מהחלק היחסי של המגזר הדרוזי במערכת החינוך,

מכיוון שאנחנו יודעים שצריך לשפר את המערכת באופנים השונים שאעמוד

עליהם.

מערכת החינוך הדרוזי, חלקה היחסי הוא כ-2.3 אחוזים במערכת, בשעה שמשרד

החינוך והתרבות כבר מקציב בממוצע 4.1 אחוזים, על-מנת לסגור את הפערים

ולשפר את המצב. זאת נקודה חשובה מאוד, שמבטאת מדיניות כוללת. אותה

מדיניות נסמכת גם על כמה הנחיות בסיס נוספות, שאביא כמה מהן. כפי

שקבענו בתוכנית האב לא מדובר רק על חדרים, משום שאנחנו רואים בחדרים

אמצעי להשגת יעדים חינוכיים, לכן גם קיים הקשר ההדוק עם המערכת

הפדגוגית באמצעות הממונה ומנהלי המחוזות. כל פרוגרמה שמוכנה למוסד
חינוך עוברת שני שלבים
(א) את שלב הפרוגרמה הפדגוגית.



(ב) אחר כך הפרוגרמה הפיזית.

לדוגמא, הפרוגרמה הפדגוגית נותנת ביטוי בעיקר בחטיבות הביניים

ובעליונות את המשתמע מהרפורמה במדע וטכנולוגיה, ואותו הדבר חל גס על

בתי-הספר היסודיים. אם אנחנו אומרים שאנחנו בונים בממוצע לכיתה 125

מטר, הרי זה כולל את הכיתה עצמה, את כל שירותי ההיקף, המעבדות והספחים,

ובחטיבות הביניים ובחטיבות העליונות יותר מ-125 מטר לכיתה, על-פי

תוכנית הרפורמה במדע וטכנולוגיה. זאת אומרת, הדבר מיושם במלואו, כאשר

מקימים את הפרוגרמה החינוכית ואחר כך הפיזית.

על-פי אותה מדיניות אנחנו בודקים את התהליכים האורבניים והדמוגרפיים

שחלים בישוב, כדי להחליט על מיקום נכון. יש ישובים שאפילו בעיות של

אינטגרציה קיימות. נבדקת ההתפתחות האורבנית של הישוב, אנחנו בודקים יחד

עם ראשי הערים את הגידול הטבעי, המשמעות של הגדלת שיעורי הלמידה והקטנת

הנשירה. אנחנו מצביעים על כיוונים אפשריים של פיתוח בתי-ספר על-יסודיים

עם אפשרות של שילוב בין ישובים, והדגם האחרון הידוע הוא בית-הטפר

המשותף לעוטפיה ודלית-אל-כרמל שהוקם בתרומה ובמצ'ינג של הממשלה על-ידי

כספי תורם ששמו רונסון וכספי מדינה. שם גם עשינו מהלך מאוד מעניין, שלא

רק נבנה בית-הספר אלא הושקע גם הרבה בציוד, עד כמה שאנחנו מסוגלים היום

לדעת מה זה ציוד מודרני של שנות ה-90.
ז. אורלב
במאמר מוסגר. הוא אמור להחנך בספטמבר הקרוב,

והוא יהיה בית-הספר המשוכלל ביותר של מדינת

ישראל.

ג. בו-דרור; למעשה הוא עומד להיות מודל לא רק למגזר

הדרוזי.

היו"ר מ. בר-זהר; כמה תלמידים ילמדו בו, כמה כיתות יהיו בו,

איזה כיתות יהיו בוי מה המצב במגזר?

ג. בו-דרור; אני מסביר את המדיניות, והמדיניות היא לא רק

חדרים. אני רוצה להסביר שבונים משהו, ובנו

על פרוגרמה ועל מדיניות ועל יישום של רפורמות שמחליטים עליהן, וזה

מתיישם גם במגזר הדרוזי. לא רציתי לדבר על חדרים סתם כשלעצמם.

התוכנית מתייחסת לתלמידים מגילאי 5 ועד גילאי 17-18, זאת אומרת מגני

חובה ועד כיתה י"ב.

לצערנו לא נתנו תשובה לגילאי טרום-חובה, משום שאין באפשרותנו לתת תשובה

ארצית בתחום. הנתונים, כפי שאני אביא אותם, תואמים את הסקר שנעשה

על-ידי החברה למשק וכלכלה, אבל החברה למשק וכלכלה הדגישה את הפער של

כמה עשרות כיתות לחינוך לטרום-חובה.

אנחנו בפרוגרמות מתבססים על שיעורי למידה של 100 אחוזים, אנחנו רוצים

להניח, בדומה למגזר היהודי, שיש להבטיח קורת גג ל-100 אחוזים של

תלמידים. זאת מדיניות מאוד שאפתנית, ויש ישובים שעומדים בה עם שיעורי

למידה גבוהים מאוד ויפים מאוד.



על יסוד התוכנית הזאת הוכנה תוכנית חומש לשנת 1991-95, שעל-פי הוראת

השר והמנכ"ל אנחנו מעדכנים אותה עכשיו לתוכנית 3.5 שנתית. לפי התוכנית

הזו אנחנו כבר מכינים את הקצאת הכיתות, כפי שנציג את הפרוט בפני הצוות

כשנשב אתם ביום ראשון, ואנהנו מאמינים שאפשר להשיג את התוכנית הזו.

בתוך חמשרד כבר הבטהנו את התקציבים.
היו"ר מ. בר-זהר
כלומר, מתי זה יסתיים?

ג. בן-דרור; בשנת 91 כבר התחלנו, 92, 93, וחצי. אנחנו

צריכים לתת כ-39-40 כיתות בשנה, ואת זה

ניתן.

ר. סייף; האם התוכנית הזו תסגור את הפער הקיים?

היו"ר מ. בר-זהר! האם בתום הגשת התוכנית הזו כל הבעיות של

הבינוי במגזר הדרוזי תהיינה פתורות?

ג. בו-דרור! מדובר על כל מה שקשור לחדרי לימוד, למעבדות

ולסדנאות, כפי שצריך על-פי הפרוגרמה. מה

שאין בתוכנית מבחינה תקציבית זה גני ילדים וגני גילאי ,3-4.גילאי

טרום-חובה.

היו"ר מ. בר-זהר; אף על פי שמגיע להם, כי מעמדם כמו ערי

פיתוח.
ז. אורלב
גם בערי פיתוח לא מקבלים משנת התקציב 92 גם

בערי הפיתוח - והודענו זאת כבר בוועדה - כי

לצערנו תקציב המדינה איננו כולל בתוכו בינוי של כיתות בגילאי 3-4.

ג. בו-דרור; דבר שני שאמרנו שלא נוכל להתחייב עליו הוא

הנושא של אולמות התעמלות, לצערנו.

היו"ר מ. בר-זהר; מה זה, לצערכם? מה קורה פה? מדוע לא?

ג. בו-דרור; בתקציב הלאומי כפי שהוא מתגבש באמצעות משרד

האוצר לגבי מכלול המשאבים שמיועדים לחינוך,

שמים דגש בתוך כלל המשאבים על הבטחת קורת גג וכיתות לימוד. כדי להבטיח

את הבניה כהילכתה ולא לבנות חדרי לימוד טרומיים או זמניים, על-מנת

להפחית את מספר החדרים השכורים במערכת, ובתהליך הזה אנחנו גם סוגרים

פערים, על-מנת לא להשתמש בפתרונות זמניים, הדגש הוא על הבטחת קורת גג,

חדרי לימוד ובניית הפרוגרמה.

היו"ר מ. בר-זהר; בסופו של דבר יוצא שבעוד 3.5 שנים שוב יהיה

פער. פה יש חדרי התעמלות, אולמות התעמלות

בבתי-הספר הוותיקים יותר במגזר היהודי, ופה אין. כבר מראש התוכנית

אומרת שבתחומים מסויימים ישאר פער.



ג. בו-דרור; לגבי אולמות התעמלות, זו בעיה כללית. מפעל

הפיס מגייס מפעם לפעם תקציבים ממקורותיו.

המחסור היום באולמות התעמלות במערכת החינוך הוא של מאות אולמות.

היו"ר מ. בר-זהר; זה נכון, אבל מפעל הפיס מקים אולמות. כמה

מפעל הפיס בנה במגזר הדרוזי?

ז. אורלב; אני מציע שמשרד החינוך והתרבות לא יקח

אחריות למעשים או למחדלים של מפעל הפיס.

איננו ממונים עליהם, איננו מאשרים את ההגרלות שלהם, ואני חושב שראוי

לקרוא למפעל הפיס ולשאול אותו, הוא גוף מספיק מכובד. אנחנו לא מתואמים

עם מפעל הפיס בנושא אולמות ספורט. מפעל הפיס איננו שומע לנו. לא רק זה,

גם בשנה האחרונה הוא חילק את האולמות לפני שהוא קיבל מאתנו בכלל את

ההמלצה. כלומר, הוא קיבל מאתנו המלצה והוא אפילו לא פתח את המעטפה כדי

לראות מה ההמלצה שלנו.

אני חושב שאמרתי פעם בוועדה בגלוי, הם ידידים שלנו, הפיס עוזר לחינוך

וכדי, אבל לגבי אולמות הספורט משרד החינוך והתרבות איננו נושא באחריות

לא המניסטריאלית ולא המוסרית, יפנו למפעל הפיס ולמי שממונה עליו, שהוא

שר האוצר.

היו"ר מ. בר-זהר; אנחנו נפנה למפעל הפיס, אף על פי שאני מכיר

את מפעל הפיס והבעיות הקשורות אתו. זה דבר

אחד. אבל דבר שני, הרי בכל אופן לא יתכן שמראש אומרים לנו שבתחום הזה

לא יכולים לגעת. יש לכם אחריות גם בתחום הזה. אתה יכול לומר לי שלא

תוכלו למלא את כל מה שרוצים למלא כי יש בעיה פה ושם, אבל להגיד לנו כבר

מהתחלה, שאתם בונים מראש בלי אולמות ספורט, פירושו כי מראש אתם למעשה

מנציחים את הפער.
ז. אורלב
כבוד היו"ר, המחוקק קבע בחוק התקציב שתקציב

הפיתוח של משרד החינוך והתרבות איננו מטפל

באולמות ספורט. על-פי הסידור הלאומי אולמות ספורט נבנים באמצעות מפעל

הפיס. שר החינוך והתרבות, מבחינה סטטוטורית ומכל הבחינות, אין לו מעמד,

איו לו חבר דירקטוריון, אין לו מעמד בנושא מפעל הפיס. הממשלה מיוצגת

במפעל הפיס באמצעות נציג שר האוצר ונציג שר הפנים, ולנו אין לכך

תשובות.

היו"ר מ. בר-זהר; אני מסכים אתך ואני מבין אותך, אבל אני כאן

מדבר מעבר לזה. אני לא רוצה שנהיה בזה

פורמליסטיים לגמרי, ואי-אפשר להיות פורמליסטיים. אתם עושים דבר חשוב,

אני באמת מברך אתכם על זה שאתם מנסים לבנות את הכיתות כדי לסגור את

הפער בתחום הכיתות. אבל אי-אפשר להשאיר בתחומים מסויימים פערים. אני

מכיר הרבה מאוד פתרונות. תבנו בית-ספר עם אולם רב-שימושי, שאפשר לעשות

אותו גם אולם מופעים וגם אולם לאמנויות, וגם אפשר להשתמש בו כאולם

התעמלות. תעשו מאמץ. לא יתכן שאם עושים כבר מאמץ, זה לא נעשה. אם יש

איזו שהיא ממשלה אטומה או משרד אטום שאומר שהדרוזים לא מעניינים אותו,

אבל אתם באים ואומרים שאתם רוצים לפתור את הבעיות, בתוך 3.5 שנים תסגרו



את הפער. חבל שעם כל המאמצים הטובים, בסופו של דבר יצא שאת הפער הזה לא

סגרנו.
ז. אורלב
אני ממש מצטער לומר, אבל על-פי החלטות

המחוקק, תקציב משרד החינוך והתרבות איננו

מאפשר לבנות אולמות כלשהם. הפרוגרמה של משרד חינוך איננה כוללת אולמות

שניתן לשנות את יעודם. לו הפרוגרמה היתה כוללת אולם ארועים, היינו

אומרים למגזר הדרוזי שנקטין את אולמות הארועים, ומכמה אולמות ארועים

היינו עושים אולם התעמלות. אבל הפרוגרמה איננה כזאת. היא מגדירה באופן

מדוייק את חדרי הלימוד, חדרי הספח והשטחים הציבוריים של חדרי מדרגות

וכד'. אין בה לדעתי מרווח, ואינני אוהב להשלות, ולצערי אני קובע,

שבעניין אולמות התעמלות אין לנו השפעה. למיטב ידיעתי, אגב, לשנת התקציב

1991, מתוך 15 אולמות לא הוקצה ולא אולם אחד למגזר הדרוזי.

היו"ר מ. בר-זהר; אם כך, נצטרך ללכת לחקיקה. אני מניח שחברי

כנסת יצטרפו אלי, ונלך לחקיקה שתכפה עליכם

לבנות להם אולמות. אתם למעשה שולחים את האנשים הללו למפעל הפיס, ומפעל

הפיס אומר שהוא מצטער, אין.

ז. אורלב; אנחנו לא שולחים אותם.

היו"ר מ. בר-זהר; נגיש הצעת חוק, ונקבע שבכל בית-ספר בגודל

מסויים משרד החינוך יבנה אולם ספורט.

א. בלר; אין לי תשובה, אני צריך לבדוק זאת.

ז. אורלב; מעבר לאולמות ספורט וגילאי 3-4, בתום

התוכנית הזו נוכל לומר שהשווינו את הנורמה

הפיזית של המגזר הדרוזי לנורמה המקובלת במגזר היהודי, ואפילו אולי

באופן יחסי הטבנו אותה בכמה מובנים. בהחלט אפשר לומר זאת.

ג. בן-דרור; אני רוצה להוסיף ולומר, שבתחום האולמות

התוכנית למעשה קיימת, כפי שהוכנה על-ידי

המינהל לפיתוח ורשות הספורט. אנחנו יודעים היכן הצורך, וגם הגדלים

השונים לפי סוגי בתי-הספר במגזר הדרוזי כמו במגזר היהודי, כך גם לגבי

גני 3-4 גילאי טרום חובה. אנחנו יודעים בוודאות היכן הבעיה גם במגזר

הדרוזי וגם בערי הפיתוח, ובמקומות אחרים. אנחנו פשוט לא מסוגלים להרים

את זה עקב חוסר התקציב.

לסיכום הענין, מה שאנחנו אומרים כאן הוא למעשה תוכנית ביצוע. התוכנית

תוצג ביום ראשון בצוות המשותף, ואני מקווה שתוסכם, ומיד נוציא את

האישורים ונפעיל אותה. כלומר, הדברים שכאן נמסרים הם דברים ריאליים.

רציתי להראות כאן איך זה נסמך על מדיניות כוללת, על מדיניות פרוגרמטית

ואופן ההקצאה.

היו"ר מ. בר-זהר; אני רוצה לשמוע את הפרטים, מה אתם עומדים

לעשות. מה המצב היום, מה חסר, והיכן.
ג. בו-דרור
ביום ראשון אנחנו מתכוונים להציג תוכנית שבח

ייבנו גם בתי-ספר וגם גני ילדים. אנחנו

מקפידים על הקמת גני ילדים. התוכנית חיא להתחלת בניה:

- בג'וליס - חטיבת ביניים, בשלב ראשון שש כיתות, 750 מטר.

- בדלית אל כרמל - שני גני ילדים, כל גן 125 מטר.

ס. חייר; אני שומע כאן שהולכים לפיתוח ושייבנו כיתות

של 125 מטר, וכופים עלי 6 כיתות בשטח של 550

מטר. זאת אומרת, פחות מ-100 מטר, וכך מנציחים את האפליה.

ג. בו-דרור; בחורפיש, בית-טפר יטודי, 12 כיתות.

היו"ר מ. בר-זהר; האם הכל בשנה הקרובה?

ג. בו-דרור; עכשיו, מיידי, ב-92.

- ביאנוח - בבית-הספר היסודי תוטפת של שתי

כיתות.

- בג'ת - גן ילדים; בירכא - גן ילדים.

- במרר - בית-הטפר התיכון, תוטפת בחטיבת הביניים, תוטפת של 6 כיתות,

ושני גני ילדים.

- בבית-הטפר המקיף מרכז הגליל - הקצבה של 120 אלף שקל לגידור, כפי

שטוכם בדיון הקודם אצל השר.

- בעוטפיה - 2 גני ילדים; בפקיעין - גן ילדים.

ז. אורלב; התוכנית הזו איננה קדושה. זו תוכנית שגדעון

מתכוון להציג בצוות המשותף. קבענו 140 כיתות

ב-3 שנים וחצי. יש לנו מיכסה של 40 כיתות, אנחנו יכולים לשבת אתכם

ולהתחשב בטדרי קדימויות שלכם.

היו"ר מ. בר-זהר; אתם מתכוונים השנה לבנות 140 כיתות.

ז. אורלב; בערך.

היו"ר מ. בר-זהר; מה מטפר הכיתות בתוכנית שהקראת בפנינו?

ג. בו-דרור; 41 כיתות לשנת 1992. את הדיון המפורט אני

מציע לקיים עם 2-3 חברים. אי-אפשר לקיים

דיון על כל ישוב בפורום כזה. עיכבנו את ההפעלה עד שנקיים את הדיון יחד [

עם הצוות המשותף בראשותו של טלאח טריף, והדיון יתקיים ביום ראשון. אם

חברים יציעו אחרת, אנחנו מוכנים להתחשב בהמלצות. העיכוב בביצוע נובע

מהרצון לטכם את התוכנית במשותף, ואני אכן מטכם אותה ביום ראשון, ואז

נצא לדרך.

ו



היו"ר מ. בר-זהר; אם אתם מסכמים אותה ביום ראשון על-דעת

הצוות, מתי הדברים האלה יהיו מוכנים?

ג. בו-דרור; לפי התוכנית יהיו מוכנים לשנת הלימודים

תשל"ג. מכיוון שכל מה שנופל בתוכנית מופיע

כבר בפרוגרמה עם תכנון אדריכלי, ועומד לקראת מיכרז. הם יקבלו את

האישור, ויכול לצאת מיד למיכרז. אנהנו אף פעם לא מכניסים לביצוע תוכנית

שלא מוכנה לביצוע.

היו"ר מ. בר-זהר; בית-הספר המשותף של עוספיה ודלית אל כרמל

כבר מוכן. כמה כיתות תהיינה שם?

ג. בו-דרור; לפי התוכנית הוא צריך להסתיים באפריל, ואז

נקיים טקס יפה. 27 כיתות. זו תוכנית יפה

מאוד, שכוללת גם אולם התעמלות, וכוללת סטנדרט של ציוד. התרומה מאפשרת

לנו לתת שם סטנדרט של הצטיידות גבוה מהמקובל.

ז. אורלב; התורם הזה תבע, הואיל והוא תורם 50 אחוזים,

הוא רוצה שסטנדרט ההצטיידות וסטנדרט הבניה

יהיה גבוה ב-20 אהוזים מהסטדנרט הרגיל. לכן אמרתי שזה בית-הספר היפה

ביותר של מדינת ישראל.

היו"ר מ. בר-זהר; כל בית-ספר שדיברת, כשאתה אומר לי שבונים

בית-ספר, בונים כך וכך כיתות, זה כבר כולל

מראש גם את ההסעות בכל מקרה שצריך הסעות?

ג. בו-דרור; כן, בוודאי.

היו"ר מ. בר-זהר; כלומר, התוכנית הזו היא חבילה, בית-ספר

והסעות.

ג. בן-דרור; במקום שצריך. למשל בעוספיה חייבים הסעות. גם

בחורפיש אולי צריך הסעות.

ז. אורלב; יש חוזר מנכי'ל. מה שנופל בכללים, אוטומטית

יקבל מימון. יש לנו בעיה אחת של הסעות

בבית-ג'אן בחורף, אף שהמרחקים אינם עונים על הקריטריונים, אבל הואיל

ולא היה מקום להקים את בית-הספר במרכז הישוב אלא בצדדים, והואיל

ובבית-ג'אן מאוד קר, והפערים בגבהים מאוד גדולים, הם ביקשו שם ללכת

לפנים משורת הדין.

125 מטר מרובע לכיתה זה קוד בינינו לבין האוצר. האוצר לא מתקצב אותנו

במטרים מרובעים. אנחנו מגיעים אתו לסיכום שהשנה בונים 1,800 חדרים,

ועושים 1,800 חדרים כפול 125 מטר מרובע, מטר מרובע עולה כך וכך, וזה

התקציב של משרד החינוך והתרבות.

זה הממוצע. כשבונים בית-ספר תיכון מבראשית, הממוצע לכיתה הרבה יותר

גדול מ-125 מטר מרובע כי יש סדנאות, מעבדות, חדרי המורים וחדרי הספח.



חם תובעים את חחלק היחסי לכל כיתה, אף שהכיתה נטו היא 50 מטר מרובע,

אבל ההלק שצריך לבנות עבורה במסדרון, בשרותים, בחדר מורים, בחדר מנהל,

חדרי ספח וכד', הם עולים. בבית-הספר התיכון זה הרבה יותר גבוה,

בבית-הספר היסודי נמוך.

בכל מצב, אם מוסיפים אגף לבית-ספר, ברור שלא צריך לתת 125 מטר מרובע

לכל כיתה, כי בונים את הכיתה עם המסדרון, כי יש חדרי ספח, יש מעבדה, יש

כבר חדר מנהל וכדי.

כשאנחנו מאשרים כיתה לבית-ספר, אין זה אוטומטי שמאשרים לה 125 מטר

לכיתה, אלא בודקים את התוכנית. האישור הוא אישור של תוכנית הנדרשת

לבית-הספר על-פי הפרוגרמה. קובעים מה הפרוגרמה, ומהפרוגרמה נגזרת

תוכנית. אם הממוצע של התוכנית יהיה גבוה מ-125 מטר מרובע, לא יבוא משרד

החינוך והתרבות ויגיד שאנחנו נותנים רק 125 מטר מרובע. אם הפרוגרמה

תכתיב תוכנית שהיא פחותה, היא תהיה פחותה. לכן אין טעם להתווכח אם

קיבלת 125 מטר, אפשר להתווכח על התוכנית לגופה, ולהגיד שהפרוגרמה

מחייבת תוכנית אחרת, אבל אי-אפשר להתווכח על-כך, שמי שאישרו לו כיתה,

הוא לא מקבל 125 מטר מרובע.
היו"ר מ. בר-זהר
דובר כאן על הפרש של 200 מטר.
ג. בן-דרור
תשובה לגבי פקיעין. לגבי פקיעין קיימת

תוכנית של הקמת כיתות. כשדיברנו עם ראש

המועצה הסברנו לו שההקצבה במגזר הדרוזי ניתנה כבר השנה, בשנת 91, ואין

לנו אפשרות להוסיף. אני יכול לגרד מה שנקרא איזה קניפל במערכת, איזה

פרוייקט שלא בוצע או עודפים שלא נוצלו, והצלחנו לגייס 550 מטר

לבית-הספר. ראש המועצה אמר שהוא ידאג כבר להפרש, וכך נעשה. אם הוא היה

אומר מראש מה שהוא אומר כרגע, ושואל למה, כל העסק לא היה מתבצע. הצלחנו

לגייס 550 מטר ואמר ראש המועצה שהוא מגייס את ההפרש, נזוז קדימה. נתנו

לו את ה-550 מטר, הוא דואג להפרש, ובשבילי הסכם זה הסכם.

היו"ר מ. בר-זהר; אתה אומר שלמעשה 550 המטר היו מחוץ

לתוכנית.

ג. בו-דרור; כך סוכם עם ראש המועצה, ואל ישאל עכשיו שאלה

שמחזירה לאחור את כל הדיון. כך סוכם וכך יש

לבצע.

ס. חייר; תעמיד את עצמך במקומי. באים ואומרים שיבנו

לי כיתות, יתנו לי 550 מטר, ואף אחד לא דיבר

אתי על 125 מטר לכיתה. יתרה מזו, התקציב מדבר על 550 מטר. יותר מכל,

מחתימים אותי על כל גרעון שאני חייב בו. מה אני צריך לעשות, לזרוק את

ה-550 מטר?

היו"ר מ. בר-זהר; אף אחד לא בא אליך בטענות.

ס. חייר; אני מבקש להוסיף עוד נקודה אחת. נושא

ההצטיידות. קיבלתי בית-ספר ב-90, אמרו במפעל



הפיס בשנה שעברה או לפני שנתיים שאין תקציב להצטיידות. אחר כך באו

ואמרו שב-91 יכנסו להצטיידות של מיוחסים או מיוחדים, לפי קריטריונים.

עכשיו מאשרים תקציב בניה ב-91 וב-92, 550 מטר במקום 750, ואני נופל

במצב כזה שהיום לבית-הספר החדש אין לי הצטיידות. יש לי שני בתי-ספר בלי

הצטיידות, ואני לא יודע מה אעשה.

ז. אורלב; אני רוצה להבהיר. בשנת 1990 מפעל הפיס ביטל

באופן חד-צדדי את ההקצבה המסורתית שהיתה לו

להצטיידות בתי-ספר. כתוצאה מועקה ודיונים גם בוועדת החינוך והתרבות

הגיעו להסדר ב-1991, שלכיתות שניבנו בתקציב 1991 היה תקציב משותף, גם

של מפעל הפיס וגם של משרד החינוך והתרבות. לגבי 92 הנושא כבר נסגר

להלוטיו באופן שהצטיידות הכיתות נכנסה כחלק ממפתח העלות של בניית כיתה.

ברגע שיש לנו כיתה, מוסיפים עוד איקס אחוזים כדי לקנות את הציוד.

אין לנו פתרון, והצהרנו על זה כמה וכמה פעמים פה בוועדת החינוך, לגבי

הכיתות שניבנו בתקציב 1990. לגבי תקציב 1991 אמור להיות פתרון.
היו"ר מ. בר-זהר
זו בעיה של כולנו, גם לגבי ההתיישבות

העובדת.
ס. תייר
קיבלתי תקציב לבנות לגבי שתי שנות כספים, 91

ו-92. עכשיו הייתי באגף הבינוי, ואמרו לי

שלא אקבל הצטיידות כי אני לא נכנס לפרוגרמה.

ז. אורלב; על-פי הנתונים האלה לא אמורה להיות לך בעיה,

ואני מציע שבאותו ברוד שיהיה אצלי, נטפל גם

בזה. אני מצהיר פה שלגבי כיתות שניבנו מתקציב 91 ואילך, משרד החינוך

והתרבות, במשותף עם הפיס, קיבלו על עצמם לתת פתרון, אבל הפתרון איננו

מלא. הוא פתרון חלקי אבל הוא פתרון.

היו"ר מ. בר-זהר; מה פירוש פתרון חלקי?

ז. אורלב; ב-1991 באופן ממוצע הצטיידות כיתה היתה

כ'4,500 שקל לכיתה בבית-ספר קיים.

ו

א. בלר; בכיתה חדשה בבית-ספר חדש זח חיה

9,000-10.000 שקל. |

ז. אורלב; בכל מקרה לא מהווים לדעתי מאה אחוזים מהצורך

בהצטיידות. לגבי גני ילדים נדמה לי שזה

14,500 שקלים, שגם הם לא מהווים את כל הדרוש. לכן אמרתי שזה לא פתרון

מלא, אם כי הוא הרבה יותר משמעותי מאשר היה כשמפעל הפיס מימן את

ההצטיידות. השנה זה נכנס במפתח העלות בסדר גודל של 3 אחוזים. גם זה לא

אמור לתת פתרון של מאה אחוזים, אבל הוא אמור לתת פתרון של 80 אחוזים,

90 אחוזים, של אחוז יחסית גבוה מאוד.

לגבי שנת 91 ואילך אני מקבל על עצמי שבפגישה שנקיים נטפל גם בזה, כי לא

אמורה להיות לך בעיה לגבי זה.
היו"ר מ. בר-זהר
בזה אנחנו מסכמים את הענין של פקיעין. מר

חייר, אתם תיפגשו, ואתה תדווח לי בשבועות

הקרובים מה סוכם ביניכם כדי שאדע שמסדר היום שלי אני יכול להוריד את

הפניה שלך-
ס. טריף
אני רוצה קודם כל להודות לכבוד היו''ר, לח"כ

בר-זהר, על עצם קיום הדיון. אני רוצה לדבר

באופן כללי, ואני מבקש מהחברים לדבר באופן כללי, על הבעיה הקיימת בנושא

החינוך. אם אני נאמן להחלטתכם, אתייחס כרגע לנושא הבינוי וההצטיידות

ולנתונים הפיזיים.

קשה לי שלא להגיד בהתחלה שנושא החינוך הוא נושא מאוד מאוד חשוב ויסודי,

והוא מהווה גורם מרכזי בהשתלבות של האוכלוסיה הדרוזית במדינת ישראל, או

באי-יכולתה להשתלב בכל תחומי החיים. זה יכול להטיל צל או שזה יכול לתת

דחיפה להשתלבות שלנו בכל המערכות במדינה, כולל היותנו נהגים וטבחים

בצבא או בדרגות הפיקוד או ביחידות האחרות, ועד להשתלבותנו בכל מפעל של

הייטק או משהו אחר.

החברה שלנו היום בהחלט רואה בנושא החינוך בעדיפות עליונה ביותר. יש

בעדה מודעות גדולה מאוד בנושא החינוך, העדה רוצה לראות את נושא החינוך

כנושא מקודם. יש לנו תחושות כבדות שהממשלה לא מסייעת די כדי לקדם את

נושא החינוך. אני מסכים עם המנכ"ל שאמר, שאכן יש היום אחזקה מלאה

בבתי-הספר בהתאם לתקציבים שניתנים לעיירות הפיתוח, בנושא גני

טרום-חובה, בנושא בתי-ספר על-יסודיים, וזו האמת בכל מה שקשור בחוק

חינוך ממלכתי, במה שקשור לעיירות הפיתוח, אבל אין זה בוודאי יכול לענות

על הפערים. עובדה שהתוצאות אוששו את מה שאנחנו מדברים, ונתגלו דברים

שבהחלט מחייבים גם אתכם וגם אותנו, ראשי הרשויות שאמונים על המערכת

הזאת. יש לראות איך אנחנו מרימים את העסק הזה ועושים טלטלה כדי לשנות

סדרי עולם, כי אי-אפשר להשאיר את המצב כמות שהוא.

צריך להרים את העסק. מי שחושב שאפשר לעשות חינוך טכנולוגי של שנת

אלפיים בחדרים שכורים ואפלים ובלי מכשירים, טועה טעות מרה.

יש לנו בעיה במגזר הדרוזי, דיבר חברי ד"ר בן-דרור על נושא הבינוי. היתה

החלטה, הוא הכין החלטה ל-3 שנים וחצי, תוכנית פרוגרמה לבינוי, והוא

מציג את הבעיות של המשרד. אבל אי-אפשר כשאנחנו באים לכאן שלא נתייחס

לשאלה איך פותרים את הבעיה. לנו אין פתרון אחר. הפורום שיושב כאן, ראשי

הרשויות, הדן בתקציבים, גם בגלל קיפוח מתמשך ביתר המשרדים, ואתם יודעים

על כך, איננו יכול להרים פרוייקט כזה. אם לא הייתם מביאים את רונסון,

היה צריך להמציא אותו, כי אין מה לעשות.

אני אומר את הדברים בצורה הברורה ביותר. אם פורסם שהיום 50 אחוזים או

פחות, 40 אחוזים, חיים מתחת לקו העוני במדינה, אצלנו ישנם 80 אחוזים

שמשתכרים מתחת לקו העוני. יש לנו נתונים ברורים שבעדה הדרוזית המצב

קשה, לא רק הענין של עבודה, אלא גם מי שמשתכר משתכר מעבודות מזדמנות.

יש לנו מזל שקרוב ל-20 אחוזים אולי משתכרים במערכות הבטחון משכורות

ממוצעות. היתר משתכרים מתחת לקו העוני, בין 75 ל-80 אחוזים. ולכן, אל

נצפה שאותן משפחות שחיות בשביל הפרנסה ומחפשות את הפרנסה יבואו ויקנו



ספרים לילדים, ויתנו לילדים להשתתף בקורסים חינוכיים ובחינוך

לא-פורמלי, ויקנו מכשירים ומחשבים. דבר כזח לא קיים. בישוב שלי, כמו

בכל חישובים, לא אמצא מתוך 800-900 בתי-אב ולו 10 בתי-אב שיש להם ספריה

בבית. אין. אי-אפשר לחנך היום בלי להעשיר את התלמידים בכל מה שקשור

לספרים, טכנולוגיה ומחשבים. הענין הזה לא עולה כאן אפילו.

אני מצביע כאן על נושא הבניה. אילולא היו מפסיקים את הבניה לפני כ-4-5

שנים, שאז החלו בקרן משותפת של השיכון והחינוך לבנות כדי לסגור פערים

במגזר הדרוזי, היום היינו כבר מאחורי העסק הזה, היום בכל הישובים היו

בתי-ספר, והיינו עוסקים בדברים יותר חשובים, ולא בהצטיידות,

ובטכנולוגיה ובמדע וכן הלאה. היום אנחנו עדיין מדברים על סגירת פערים

בנושא הבינוי.

אני מאוד מקווה שהתוכנית שנסכם עליה תצא לפועל ותיושם, כי פעם אחת צריך

לסגור את הפער הזה. יווצרו פערים כמו בכל הארץ של גידול, וזה משהו אחר,

בזה יהיה קל יותר לטפל. אני שמח ששר החינוך נענה לבקשה שלנו, והקטין את

התקופה ל-3 שנים וחצי. אבל כאן המבחן של קיום התוכנית הזו וביצועה החל

מאתמול.

אדוני היו''ר, אי-אפשר שלא להתייחס למשל לנושא ספריות. לא קיימות ספריות

בבתי-הספר הדרוזים. התקציב בעקבות הדו"ח המקיף שהוכן הינו 500 אלף שקל

לכל המגזר הדרוזי, שזה סכום מצחיק ביותר. בבית-ספר כברי המקיף ליד

ג'וליס, עכשיו גמרו להכין ספריה של אולי 550 אלף שקל בבית-ספר אחד. אני

מציע לבדוק את הנתונים. ביקרתי שם וראיתי. דרשתי משר החינוך והמנכ"ל

פעם שהסכום הזה יהיה הרבה יותר גדול. היתה הבטחה שהנושא ייבדק, לצערי

לא שמעתי היום מהמנכ"ל בשורות, ואני מאוד מאוכזב מהענין הזה.

יש לנו בעיה בתוכנית שהכנו, אנחנו ראשי הרשויות עם השלטון המקומי, יש

לנו שם הצעות מה אנחנו עוד רוצים בנושא המחשבים והטכנולוגיה, ולא ניתנת

לנו שום תשובה בענין הזה. זה נושא מאוד מאוד חשוב.

בנושא המעבדות. אין מעבדות בכל החינוך הטכנולוגי. קיים מחסור אדיר

בענין הזה.

יש לנו בית-ספר אחד בירכא וג'וליס, 1,650 תלמידים על 7-8 דונם. כל הזמן

רבים שם, הבעיות קשות מאוד. אנחנו לא יודעים איך לטפל בזה. אני לוועד

המנהל לא ניגש, כי אני מתבייש. זאת דוגמא למצב קשה ביותר.

השיטה היתה צריכה להיות לפי עניות דעתנו שצריך לתת במהירות תקציבים

מיוחדים. כפי שביקשתי משר החינוך, גם הוא צריך לפנות הפיס. זה לא משהו

חוץ-טריטוריאלי של מדינת ישראל. יש ממשלה, וגם השרים מדברים ביניהם. יש

מקום ששר החינוך יצביע בפני שר האוצר וגם בפני ח"כ גדעון גדות שצריך

לבנות אולמות ספורט בישובים הדרוזים, כי אין לנו. יש ישוב גדול כמו

דלית אל כרמל, זו כבר עיר, שאין שם מתנ"ס, ולכן מזל שיש שם אולם

בבית-הספר, ושם הוא מקיים את הפעילויות. אצל האחרים אין מועדונים, אין

אולמות, אין להם מתנ"סים. עכשיו המדינה לא בונה מתנ"סים ולא בונה מבני

ציבור. ואיך הם יקיימו את כל הפעילות הזאת?



לכן אני מאוד מקווה שהדיונים שמונקיימים כאן ישיגו את המטרה בזה שיעודדו

את הגורמים הרלוונטיים, בראש וראשונה את משרד החינוך, כדי לבוא וליישם

את התוכנית ולקדם את החינוך הדרוזי.

מ. מולא; באנו היום לשמוע שלא יוקם בית-ספר שלישי

בירכא. ירכא מונה כ-8,500 נפשות, כשמחציתן,

כ-4,000, מתחת לגיל 18. יש לנו שני בתי-ספר, כשבכל בית-ספר לומדים מעל

ל-800 תלמידים.

היו"ר מ. בר-זהר; נאמר שהתוכנית איננה תוכנית סופית, לכן אני

מציע שאחרי שביום ראשון תיפגשו, אנא תודיעו

לי אם הגעתם להסדר לגבי הבניה של השנה הקרובה. אין טעם שנדון בה עכשיו,

היות שבלאו הכי תדונו בזה ביום ראשון.

מ. מולא; בבתי-הספר אין ציוד, בבית-הספר המקיף שמשותף

לירכא וג'וליס היום, מירכא יש 1,000

תלמידים. בית-הספר הזה פרוץ, אין לו גדר, אין אולם ספורט ל-1,600

תלמידים.

ס. טריף; הפיס מקצה לשני אולמות ספורט בחיספין.

מ. מולא; אני מבקש להשלים את חטיבת הביניים. חסרים

לנו שם כ-8 חדרים.

מ. סייף; לצערי הרב אני שומע שהחליטו על שתי כיתות

ביאנוח, ועל שתי כיתות בג'ת. זאת מבלי

להתייעץ אתי ומבלי שיודעים מה חסר שם. היינו מועצה איזורית שפוצלה לשתי

מועצות. בית-הספר ביאנוח הוא מתחת לכל ביקורת, ואני מרשה לעצמי להגיד

זאת. הוא נבנה ב-68, והחדר הגדול ביותר הוא 30 מטר מרובע, ובו לומדים

40 תלמידים. את הפרוגרמה הגשתי, מר בן-דרור הזמין אותי לירושלים, ישב

אתי 5 דקות ואמר שהוא מצטער מאוד על שלא יכול להמשיך ולשבת, והחליט על

4 כיתות. היות שחסרות לי בכל בית-טפר לפחות 10 כיתות, הגשתי פרוגרמה.

בנו בית-ספר מקיף בכיסרא, שרויה למרכז הגליל, ובית-ספר גליל בירכא.

הילדים מיאנוח וג'ת לומדים ג-4 בתי-ספר. זה מקיף את מרכז הגליל,

תרשיחא, אבו-סנן וירכא. כולם באים לשם, 50 תלמידים בכל יום יוצאים עם

ההורים להפגנה לפני המועצה, כי הם רוצים שאני אשלם אגרת חוץ. אני הכפר

היחידי או המועצה היחידה שאין לה בית-ספר. ביקשתי לבנות חטיבת ביניים

בכפר גית, ילדי חטיבת הביניים לומדים בכפר והחטיבה לא מוכרת. זה הכפר

היחידי במצב כזה.

אנחנו נוסעים לירכא למרחק של 30 קילומטר, ולבית-הספר המקיף נוסעים 35

קילומטר עד שמגיעים. התנאי הראשון כשבנו במרכז הגליל היה שיסללו כביש.

לצערי הרב עד היום לא נסלל כביש, ואנחנו סובלים. הילדים צריכים לצאת

ב-15;6 בבוקר במזג אוויר כזה כדי להגיע.
היו"ר מ. בר-זהר
אחת המסקנות שלנו צריכה להיות, שכשאתם

מדברים על 3.5 שנים ו-140 כיתות, אתם חייבים



לתת לקהל הנכבד הזה את התוכנית. כלומר, לסכם אתם ולהגיד ביחד בראש אחד,

שזוהי התוכנית ל-3.5 השנים האלה. יחד אנהנו מסכימים שבשנה הזו בונים

כאן, בשנה הזו בונים כאן, בשנה הזו בונים כאן. אחרת יווצר מצב, אני

בטוח שאנשים יבואו, בצדק, וישאלו למה הם לא מקבלים. אם התוכנית תהיה

מקובלת, כלומר, לא רק להגיד שיש 40 כיתות, ובשנה הבאה נדבר על עוד

כיתות, אלא על 140 כיתות החלטנו, זה יפתור את הבעיה. בואו מעכשיו ונבנה

תוכנית. במקרה הגרוע הוא יבוא ויגיד שבסדר, אין לו השנה, אבל הובטח לו

וסוכם פורמלית שבשנה הבאה הוא מקבל את הכיתות שלו. מישהו אחר יגיד שהוא

מקבל השנה, ובשנה הבאה הוא לא יקבל משהו אחר. לפחות תהיה תוכנית כוללת.

אני מביו שיש תוכנית כוללת, אבל מוכרחים לבנות זאת כך שאנשים גם ידעו

על מה הם נלחמים. אחרת כל אחד פתאום רואה שהוא מקבל הודעה שיש לו

כיתות.
מ. סייף
אני לא מסכים שהילדים שלי ילמדו בירכא

ויסבלו כתוצאה מהנסיעות. בירכא יבנו

על-חשבון הילדים שלי. אני רוצה בית-ספר אצלי.

ר. סאף; ד"ר בן-דרור אמר שלא רק שיש שיוויון, אלא

שנותנים עדיפות למגזר הדרוזי. אם אנחנו ניקח

את ההצהרה של המנכ"ל, שבשנה בונים 1,800 חדרי לימוד, ונחלק את זה

לאחוזים אליהם התייחס ד"ר בן-דרור, זה צריך להיות 56 חדרים למגזר

הדרוזי, בלי שיוויון. אם נלך בכיוון הזה, שבאמת הוא יישם את ההצעה שלו,

זה יפתור חלק מהבעיות שמעלים ראשי המועצות.
ק. ג'אנם
לצערי הרב אני חייב לומר עכשיו בישיבה הזו

שאנחנו חוזרים ועושים צחוק מעצמנו, או שבאים

אנשים לעשות מאתנו צחוק. אם אני מסתכל על חתוכנית שהוצגה על-ידי ד"ר

בן-דרור, ובה 41 חדרים לשנה, זו לא תוכנית של סגירת פער. אנחנו בדרך

כלל היינו מקבלים בכל שנה דברים כאלה, גם בשנים שעברו. לפעמים 30

כיתות.

אני מביא דוגמא אח, ממרר. כולם יודעים כאן, גם ד"ר בן-דרור יודע שהמצב

במרר הוא הגרוע ביותר. אנחנו לא מתווכחים שיתן עוד לדליה או לכסרא או

למקומות אחרים, אלא אני מביא דוגמא אחת. בבית-הספר המקיף יש לי 22

חדרים שהם אסבסטונים מלפני 20 שנה, ואינם ראויים לשום דבר. בתקופת

מלחמת המפרץ סגרנו את בית-הספר, מכיוון שמבחינה בטיחותית הוא לא ענח על

הדרישות. כולם למדו חוץ מאשר אצלנו, אצלנו לא למדו. יש לי בית-ספר ד',

שם ידוע שחסרים 6 חדרים. יש לי בית-ספר אי, חסרים עוד 12 חדרים,

ובבית-הספר המקיף 6 חדרים היו חסרים השנה הזו.

בסה"כ חסרים לי 46 חדרי לימוד לבתי-הספר, וזה בלי הריבוי הטבעי. יש לי

400 יולדות בשנה, בכל 3 שנים יש לי בית-ספר חדש.
היו"ר מ. בר-זהר
לכן כל הזמן שאלתי האם 140 הכיתות האלה

יסגרו את הפערים.

ק. ג'אנם; לא יסגרו. אני מגיע ל-58 חדרים שחסרים לי

היום בבתי-הספר. לפי מה שקיבלתי מד"ר



בן-דרור, יש לי 33 כיתות גני ילדים בחובה וטרום-חובה, יש לי 21

בטרום-חובה ו-12 חובה. עכשיו אני מקבל 2 חדרים לגן חובה, ולבית-הספר

המקיף 6 חדרים, ובשאר בתי-הספר יסתובבו ברחובות ויהיו במצב גרוע.

בקשר לסגירת פער ב-35 שנים של 140 חדרים, אני אומר שזה לא יכסה אפילו

שני-שלישים.

היו"ר מ. בר-זהר; אומר לי מר טריף, שאם נגיע ל-160 כיתות, זה

יפתור את הבעיה.

ק. ג'אנם; זה מה שחסר היום. אבל יש לנו ריבוי טבעי,

ובתי-הספר לא ישארו כמו שהם. עכשיו חסרים לי

58 חדרים, חוץ מגני טרום-חובה, שמתוכם אני מקבל השנה 8 חדרים. מתי אוכל

לסגור את הפער הזה? גם בעוד 50 שנה לא אוכל לסגור את הפער הזה.

ע. חזימה; דיברו חברי על 140 חדרים שהיו חסרים. אם הם

היו נבנים היום, זה היה סוגר את הפער היום,

אבל בעוד 3.5 שנים יצטרכו עוד 140 חדרים. אצלנו בכל שנה גדלה

האוכלוסיה. אצלי באבו-סנן למשל, יש חטיבה עליונה שהיא בחדרים שכורים

במשך 6 שנים. אנחנו מדברים על רמת חינוך בסקטור הדרוזי, שצריכים להביא

לו תנאים יותר טובים, בחינות יותר טובות. אבל בבחינה האחרונה שעשו

רואים שהדרוזים נמצאים ברמה הנמוכה ביותר. לא הגענו ל-12 אחוזים הצלחה.

88 אחוזים נכשלו, וזה כשמדברים על חינוך, מדברים על רמת חיים. מעל 70

אחוזים מהאוכלוסיה במצב קשה מאוד. איך נלמד בחדרים שכורים, ואיך נביא

נתונים? אני לא יודע.

ביקר אצלי ד"ר בן-דרור. יש לי שירותים משותפים לבנים ולבנות, חדרים

שכורים מתחת לאדמה, חדרים בלי ריצוף, בלי קרור ובלי חימום. בחורף

אי-אפשר ללמוד ובקיץ אי-אפשר ללמוד, ומתחת לכל בית משכירים חדר או

שניים. וכך במשך 6 שנים, ומדובר בבית-ספר תיכון. אני לא יודע איך אפשר

לסיים את זה בתוך 3.5 שנים. אני לא יודע איך אפשר ללמוד ולהגיע לתוצאות

טובות במצב כזה.

היום אומרים שאין תקציב, בונים 41 חדרים, ואומרים שנותנים לדרוזים

עדיפות. אבל לפי החישוב ב-1,800 כיתות אנחנו צריכים להגיע ל-56 חדרים,

וזה בלי העדפה.

ישבנו אצל השר, והוא אמר שאולי יצליחו להוציא קצת מהאוצר ויוסיפו

לסקטור על-מנת לשפר את התנאים. אני רואה שלא התקדמנו בכלל. 41 חדרים

אינם התקדמות.

אני מבקש מהמנכ"ל ומד''ר בן-דרור שיעשו מאמצים להכניס עוד לפחות 30

חדרים השנה, על-מנת לסגור קצת מהפער. היום המצב קשה. בגשם הזה שהיה

אצלנו, כל המים ירדו לתוך החדרים שמשמשים לכיתות ואי-אפשר היה ללמוד.

מי שרוצה דוגמא, יכול לבוא ולראות איך אי-אפשר ללמוד בחדרים האלה.
ג'. סלאללחה
אני לא רוצה לדבר על ההישגים, כולם דיברו על

כך, ועל רמת החינוך.



אני רוצח לדבר על הבינוי. נדהמתי לשמוע שבית-ג'אן לא נכללת בבינוי השנה

הזאת, ב-92, כאשר בבית-ג'אן יש לנו מצב קשה מאוד עם בתי-הספר. יש לנו

בית-ספר אהד, הטיבת ביניים, ובו יש 21 כיתות, חדרים שכורים בבנין טרומי

שבנוי מאסבסט, שזה הומר ששומעים עליו בחדשות ובעתונות כהומר מסרטן.

המועצה לקהה על עצמה את כל הוצאות הבנין הזה בהוצאה של כ-700 אלף שקל,

משום שבית-הספר התיכון היה מתהת לבתים, היכן שנמצאים עדרי העזים.

משרד החינוך ומשרד השיכון יבורכו על בנין בית-הספר התיכון שבנו

בבית-ג'אן, זה באמת בית-ספר טוב, אבל עוד היום הסרים לנו 6 הדרים בתוך

הבנין הזה, ועוד סדנאות, משום שבבית-הספר הזה אין אפילו סדנא אהת, אין

לנו ספריה. יש מעבדה, אבל אין לנו הציוד למעבדה. יש לנו בית-ספר יסודי

אחד, כשמחצית חדרי בית-הספר חדרים אינם מתאימים, הם 4 על 4, כשאין שם

חצר. בבית-הספר הזה לומדים כ-700 תלמידים, וההצר היא בת 200 מטר. אין

אולם ספורט.

נדהמתי לשמוע שבית-גיאן השנה לא נכללת כדי להשלים לפחות 6 חדרים

שדיברנו עליהם לבית-הספר הזה, כדי להעביר את החטיבה שנמצאת במצוקה

בבניינים שכורים ועל אדמות פרטיות של אנשים. אנחנו משלמים עבור השכירות

וזזו עשרות אלפי שקלים בשנה, ואנחנו לא מקבלים אגורה אחת ממשרד החינוך.

לפחות יבנו לנו את 6 החדרים והסדנאות, אותם צריכים לכלול עוד בשנה

זאת.

ההורים בבית-ג'אן מאיימים להשבית את חטיבת הביניים, היות שבית-הספר

איננו מתאים. בגשם הקשה שהיה בבית-ג'אן המים נכנסו מהריצפה לתוך

החדרים, חילחלו מהקירות של בית-הספר, מהגג של ההדרים, הכל נכנס לתוך

הכיתה. הילדים בבית-הספר לומדים ממש בתוך בריכת מים. אנחנו לא יכולים

לסבול דבר כזה.

ההום של בית-ג'אן בקיץ, אי-אפשר לסבול דבר כזה. אני לא יודע אם יש מקום

אחד היום שאפשר לחיות בו בקיץ בלי מזגן, כשיש חומר מסרטן של אזבסט

והילדים האלה לומדים שם.

אני מבקש שבית-ג'אן תיכלל השנה בתוכנית, ויגמרו את בית-הספר כדי להעביר

אליו את החטיבה לקראת השנה הבאה.

ו. נאסר א-דיו; מכל החברים שמעתי שהם נדהמו, ואני לא יודע

מה אני יכול להגיד. אני לא מוצא מלה אחרת.

ידוע לכולם, גם לראשי המועצות וגם לד"ר גדעון בן-דרור, שבכסרא יש

בית-ספר על גבעה, עם דרך צרה מאוד שלא מאפשרת לרכב להגיע אליו, לא לרכב

הצלה, לא להסעה, לא למורים.

חסרות לנו היום 8 כיתות. מדובר בכפר שמספר תושביו הוא 3,500 נפשות.

פניתי למשרד החינוך, אמנם יש אישור לבניית 6 חדרים ושני גנים, משנת 88,

אבל ישנה בעיה אצלי בכסרא, שאין שטח ציבורי. באתי במגע עם התושבים כדי

לאתר שטה לבניית בית-ספר, הייתי בלשכתו של ד"ר בן-דרור, והוא אמר שאביא

לו נתונים. הבאתי לו נתונים מדוייקים מטיפת-חלב בכמה גדלה האוכלוסיה כל

שנה, לאיזה מספר כיתות אנחנו נגיע תוך שנתיים, עד 93. יש צורך דחוף



לבניית בית-ספר, ולא צריף כבית-ספר. פניתי למשרד הפנים וביקשתי סיוע,

ובאתי במגע ובהידברות עס התושבים כדי לסייע לרכישת השטח, מפני שזה מאוד

חשוב.

יש לזכור, בכסרא, גם בסמייע, בשני הישובים, לא קיים מבנה ציבורי בכלל,

לא מועדון, לא מרכז קהילתי, לא מתני'ס, לא ספריה. לא כלום. מצבנו בשני

הישובים גרוע מאוד, כמו בכפרים האחרים. היינו במועצה קודמת, מרכז

הגליל, מועצה שלא טופחה, לא הסתכלו עליה, היא הוזנחה יותר מכל ישוב

אחר, אם זה דרוזי, ערבי או יהודי. אפשר לבקר בארבעת הישובים האלה, גם

במועצת ינוב וג'ת, ולראות את זה בעין.

בתוכנית שהוגשה על-ידי גדעון בן-דרור הוא דיבר על שנת 92, על בניית

מספר חדרים בכל ישוב וישוב, אבל הייתי מבקש גם לתת תוכנית, ולומר לנו

אם לא נכללנו ב-92, מתי התור שלנו מגיע, באיזו שנה. התוכנית תבהיר

שלמועצות איקס אתן ב-93 כך שזה יהיה ברור.

פ. חלבי; אני רוצה להתייחס קודם לנקודה הראשונה

שהועלתה, לנושא הפערים. קצת צורם לי באוזן

כל הזמן לשמוע את נושא ההעדפה כמעט בכל פגישה, ולשכוח את השנים שחלפו.

לא מדובר על העדפת הדרוזים על-פני מישהו אחר, אלא זה נושא של תהליך

ארוך ומתמשך שהביא לפערים הגדולים. היום כולם הגיעו למסקנה, וגם ממשלת

ישראל קיבלה כמה החלטות, שצריך להגיע לשיוויון מלא של הסקטור הדרוזי.

אנחנו לא מצליחים לראות תוכנית אחת רצינית שבאמת תביא לסגירה אמיתית של

הפערים.

בכל הישיבות והדיונים לפעמים אני מרגיש שנעשה נסיון לדחות את התהליכים.

רק לפני שבוע ראינו שכנסת ישראל, כאשר רצתה לפתור בעיות של חינוך

ובעיות חשובות, במספר דקות הצליחו לגייס כספים ולפתור את הבעיות. מי

שיכול, מוזמן לבקר בישובים שלנו ולראות את הצרכים, בעיקר בחינוך שהוא

הנושא המרכזי שלנו. זה הנושא המרכזי שהיום הוא בנפשנו, זה העתיד שלנו,

אלה הם הילדים שלנו. אני חושב שצריכים לעשות גם משהו מעשי, משהו רציני

בכל התחומים, ולא לחפש את הסיבות למה לא לתת, למה בתקציב המדינה השנה

אין אולמות ספורט. לסקטור הדרוזי אין 5-6 חברי כנסת שיכולים להצביע על

הפלת הממשלה, ותמיד אנחנו נהיה בעדיפות האחרונה. כשמגיעים לצורך החשוב,

אומרים שאין בתקציב הממשלה, אין בתקציב המדינה, והדברים נדחים משנה

לשנה.

היו"ר מ. בר-זהר; מר בן-דרור צריך לעזוב את הישיבה. נעביר

אליך את תוצאות שאר הדברים. המנכ"ל נשאר.

פ. חלבי; לא צריך להזכיר שוב, אמרתי בפני השר, שבכל

סקר שעושים בסקטור הדרוזי, לשמחתנו או

לצערנו, אנחנו שומרים על מקום קבוע, בתחתית הסולם. כל סקר מדעי אקדמאי

שנעשה באוכלוסיה הדרוזית - אם זה לגבי השכלה, אם לגבי הישגים, אם זה

תוכניות לימודים - אנחנו בתחתית הסולם. כאילו יש איזו קואורלציה בין

דרוזי לחינוך נמוך. זה מאוד מתסכל.



דיברו החברים על כל הנושא שנדון היום. לדעתי היו צריכים ללכת לפי

עדיפות, והנושא הפדגוגי של החינוך עדיף על הנושא של הבינוי. יש דברים

שאפשר כבר מחר להתחיל ליישם, וזה ניתן להיעשות על-ידי משרד החינוך

והתרבות בתחומים רבים. הוא יכול להיכנס לבתי-הספר ולעשות דברים רבים

באופן מיידי, ולהביא להעלאת רמת החינוך.

בקשר לבינוי. לא דובר כאן על מוסדות נוער. היום בסקטור הדרוזי התופעה

של סמים היא תופעה מעמיקה, ואני חושב שהאחוזים הם הגבוהים ביותר בסקטור

הדרוזי. אין לנו אפילו בית נוער אחד ברמה שאפשר לעשות בו איזו פעילות

שמתאימה לעידן שלנו.

אולמות ספורס בבתי-ספר. דובר כאן שעומדים להקים בית-ספר ברמה גבוהה

מאוד, ואנחנו מברכים על כך. אבל אסור לשכוח את בתי-הספר הקיימים. בדלית

אל כרמל יש 3 בתי-ספר יסודיים, ושם כבר חסרים חדרים והרבה חדרי ספח, אם

זת לאחות, אם זה לספריה, אם זה למעבדה. חברי סלאח דיבר על 160 חדרים

ועל 140 חדרים, אני לא יודע מאין הביאו את המספרים האלה, כי אף אחד לא

בדק בשטח מה הצרכים של כל בית-ספר ובית-ספר.

לא צריך לדבר רק על הדברים הבולטים לעין והם חסרים, כי יש הרבה דברים

מתחת לפני השטח, שחסרים בכל בית-ספר, וצריך למצוא את פתרונם. נפתור את

הבעיות היום, ניתן לכל מועצה מקומית כמה חדרים, ואז כאילו פתרנו את כל

הבעיות, אבל בעוד שנתיים שוב נחזור למצב קשה.

כפי שאמר יו"ר הוועדה, שצריך לערוך תוכנית מפורטת לכל ישוב מה הצרכים

שלו ומתי הוא יקבל את החדרים שלו. אני יכול להגיד לך כבר עכשיו, שביום

ראשון לא נגיע להסכמה. כל אחד רוצה שיתחילו אצלו. צריך לעשות איזו

תוכנית מפורטת בדוקה, שבה יצויין כל מקום מתי הוא מקבל את הצרכים שלו,

באיזו שנה וכמה חדרים, ואז אפשר באמת ללכת על תוכנית כזאת.

מ. קנג'; לגבי בעיית החינוך אני שומר לעצמי את הזכות

לדבר גם בישיבות הבאות.

יש לנו ויכוח עם משרד החינוך כמה חדרים חסרים לישוב הדרוזי. לדעתי

חסרים יותר מ-200 חדרים, אבל משרד החינוך המציא לנו רשימה של 145

חדרים, ועוד 46 חדרים טרומיים. אם נחלק את זה ל-3 שנים, מגיעים לנו 54

חדרים בשנה. כך אמר לנו משרד החינוך. 188 חדרים לחלק ל-3, זה יצא לנו

54 חדרים. לכן אם באמת רוצים לבנות מה שצריך, צריך לבנות 54 חדרים ולא

41 או 39 חדרים.

אם אנחנו נעשה באמת מה שחסר לנו ב-3 שנים, אני מסכים שמגיעים לנו 75

חדרים כל שנה.

לגבי אולמות ספורט. בעוספייה יש לנו שני בתי-ספר יסודיים זה ליד זה,

ובהם 1,300 תלמידים. בשנת 89 הכנו תוכנית להקמת אולם ספורט בתיאום עם

משרד החינוך ומפעל הפיס. יש ויכוח עם מפעל הפיס, כי הוא מוכן לתת עד

600-650 מטר, ואת היתר צריכים להשלים יתר המשרדים. מפעל הפיס אמר לי

שמשרד החינוך אמר שבעוספיה לא נחוץ אולם ספורט, וזאת במקום לעזור לנו.

הטענה היא שיש לנו בית-ספר מקיף בין דליה ועוספיה, וכי זה עונה על

הצרכים של בית-ספר תיכון.



לכן חייתי מבקש שוב ממשרד החינוך לעזור לנו ליישם את התוכניות, שהן כבר

מוכנות, אנחנו רוצים לצאת לעבודה.

יש לנו בעיה יותר חמורה, והיא - חימום בבתי-הספר. הדרוזים גרים בהרים.

משרד החינוך איננו משתתף ולו באגורה אחת בחימום. אני חושב שצריך לשים

דגש על הנושא הזה, כי הוא חשוב מאוד.

תקנים לספריות בבתי-הספר. יש לנו בעיה עם משרד החינוך וגם עם משרד

הפנים. משרד הפנים שולח למשרד החינוך, משרד החינוך שולח למשרד הפנים.

זה אומר עבדו עליכם, וזה אומר עבדו עליכם. צריך להחליט מי צריך לתת לנו

תקנים להחזיק את הספריות בבתי-הספר, משרד החינוך או משרד הפנים.

מחשבים. מפעל הפיס משתתף ב-15 אחוזים מעלות מחשבים, לכן גם משרד החינוך

לפי דעתי צריך לתרום את חלקו בנושא הזה.
י. חאוכה
כבני העדה הצ'רקסית, בגלל היותה מיעוט בין

המיעוטים, אנחנו אובדים בכלל במערכת החינוך

בישראל. עד לפני 10 שנים היינו שייכים למגזר הערבי, ולאחר בקשה מיוחדת

שר החינוך דאז העביר אותנו למגזר היהודי, בגלל ההישגים הנמוכים, בגלל

הזנחתנו. ביקשנו זאת על-מנת שנוכל להשתלב בסביבה ברמת החינוך הגבוה,

ומאז אנחנו בירידה.

לנושא הבינוי שייך גם נושא חשוב שהוא נושא המתנ"סים. לנו ספציפית

בכפר-קמא יש בנין מתנ"ס, ואני מזה שנתיים מבקש אישור להפעלה, תקציב

להפעלה, ואני לא מקבל תשובה. התשובה שאני מקבל היא שאין תקציב למתנ"סים

השנה, אולי בשנה הבאה ואולי בשנה שאחריה.

נושא שגם הוא חשוב בעיני הוא החימום. ילדים לא לומדים, שלחנו אותם

ליומיים-שלושה הביתה, מערכת החשמל לקויה מאוד. אם אני מספק תנורים,

הפיוזים קופצים. אנחנו צריכים לשאת בהוצאה של כ-100 אלף שקל עבור החשמל

בבית-הספר.

לגבי המחשבים. ברגע שאין חשמל, המחשבים אינם עובדים, והוויכוח עם מפעל

הפיס הוא שמפעל הפיס זורק את הטיפול למשרד החינוך, וממנו אנחנו לא

מקבלים.

לגבי גני ילדים. יש לנו בעיה בגן טרום-חובה. בשנה הבאה נצטרך לחפש

חדרים בכפר על-מנת שהילדים יוכלו ללכת לגני טרום-חובה.

היו"ר מ. בר-זהר; בעיית גני טרום-חובה זו בעיה נפרדת.

י. חאוכה; באופן דחוף צריך לבנות שני גני ילדים, ואני

רואה שבכלל לא מדובר על זה, לא השנה, ואני

לא שומע על זה מאומה.

ס. חייר; את ההערה הפרטית שלי כבר הערתי בראשית

הישיבה, אני רק רוצה לחדד את הנקודה של גני

הילדים.



צריך פעם אחת ולתמיד שממשלת ישראל תקבע קריטריונים מי אכן יכסה את

הבניה. עד לשנת מסויימת ניבנו גני טרום-חובה בעיירות הפיתוח בערים

היהודיות. מה יהיה הפתרון של הישובים הדרוזיים? משרד החינוך לא בונח,

אף אחד אחר לא בונה, והשאלה היא מי יקח את זה על עצמו. האם הרשויות

יעשו זאת? להן אין תקציב.

מ. נפאע; חובתי קודם כל להודות ליו"ר על קיום הפגישה,

אחרי העבודה הקשה שהיתה אתמול והיום בכנסת,

ואני מצדד באמת בהחלטה להתחיל בדיון על תחומים שונים בתחום החינוך,

בינוי, תוכנית לימודים, ולפרט זאת בצורה שאפשר יהיה להגיע ללב הבעיות.

אין חילוקי דעות על-כך שקיימת בעיה רצינית בחינוך, והסיבות ידועות

לכולנו. כל הצהרה וכל עמדה לא תסתיר את המציאות המרה שאנחנו נתקלים בה,

ואנחנו נתקלים וחשים בה בחיי יום יום. ראש מועצת דלית אל כרמל דיבר על

סמים, יש פשע, יש אבטלה, יש נשירה, יש אנשים שמהווים סכנה לחברה בחיי

היום יום.

מה שיוחלט בקשר לבינוי קודם כל איננו דבר מקודש שאי-אפשר לשנות. אם יש

צורך כזה, אני אומר שיש אפשרות לשנות החלטה לטובת חישובים. אני לא רוצה

להסתיר דבר. לפעמים בשטחים מקימים 40 חדרים תוך יום אחד ותוך שבוע אחד,

וזו אחריותה של כל ממשלת ישראל, לא רק של משרד החינוך והתרבות. חדיבור

במשרד החינוך והתרבות הוא חלק מדיבור בכל התחומים האחרים, זה בתעסוקה,

זה בבינוי, זה בבריאות, זה בכל נושא אחר. אני זוכר, כשבאו ראשי המועצות

להפגנה, הצליחו לשנות החלטה לטובה. אני לא קורא להפגנה, אבל אני רוצה

להגיד שאפשר לשנות החלטה. זה לא דבר מקודש. יש צורך, כולם מכירים בזה,

ואין פתרון אחר אלא לפתור את הבעיה הזאת.

היו"ר מ. בר-זהר; כל מי שלא דיבר היום, יוכל לדבר בישיבה הבאה

שלנו.

בסוף הישיבה נקבע מועד לישיבה הבאה. בינתיים ניקח את הפרוטוקול של

הישיבה הזאת, נפרק אותו לחלקים לפי מה שנאמר גם לגבי מקומות וגם לגבי

נושאים, כמו למשל חימום, מחשבים, גני ילדים, מתנ"סים, הפעלת מתנ"סים,

דברים כאלה. על כל הדברים האלה נשתדל להכין ביחד עם משרד החינוך תשובות

לישיבה הבאה שלנו.

בינתיים, ביו הישיבה הזאת לישיבה הבאה, אני מקווה שנוכל לבוא לסיור

ראשוו כדי לראות חלק מהדברים עליהם דיברתם. כך שבישיבה הבאה חברי

הוועדה יהיו קצת יותר חכמים.

ז. אורלב; פטור בלי פיס אי-אפשר. אני רוצה להזכיר

לחברים, שבפיס יש לשלטוו המקומי ששה חברים -

3 של הערים הגדולות ו-3 של כל היתר, ולממשלה יש שני חברים. לא מקובל

עלינו שנשב בפורום עם ראשי רשויות מקומיות, והם יגלגלו את בעיית הפיס

לפיתחה של הממשלה. אנחנו מחזירים את הכדור לרשויות המקומיות ואומרים

לכם, שיש לכם מרכז שלטוו מקומי. הרבה דברים יש לנו לתקו אצלנו, אבל

נושא הפיס איננו באחריותה של הממשלה יותר מאשר באחריות הרשויות

המקומיות, ואותה טענה שאתם מפנים אלינו, אני מפנה חזרה אליכם, על שאתם



איפשרתם קבלת החלטות שם. אני לא מדבר עליכם באופן אישי, אלא על השלטון

המקומי שאיפשר קבלת החלטות, שלדעתי אינן מיטיבות עם החינוך.

יש נורמות של שותפות בין השלטון המקומי למשרד החינוך בהפעלת שירותי

החינוך. על-פי ידיעתי, אחרי שתוקן התקציב שלכם בעקבות ההפגנות, ראוי

מאוד שהרשויות המקומיות ישתתפו יותר בשרותי החינוך כפי שעושים במגזר

היהודי. אני לא צריך להחליף מערכת חשמל, אני לא צריך לסלול דרך

לבית-ספר לכביש חרום. דיו חימום חל על כלל ילדי ישראל ועל כלל הרשויות

המקומיות, ואתה לא תצליח להוכיח מה שאתה מנסה לרמוז כאן, שיש דין שונה.

אני שולל את זה מכל וכל. אותו דין של ילדי צפת יהיה דין של ילדי

עוספיה. קבעו מטרים מרובעים, גבהים, וזה חל על כלל מדינת ישראל,

יהודים, דרוזים, צ'רקסים וכד'. אגב, לגבי הצ'רקטים אני חייב לומר שיש

שני כפרים, אחד - כפר קמא - שייך למגזר הדרוזי, והשני - ריחניה - שייך

למחוז הצפון.

מובן ומוסכם שצריכה להיות תוכנית אב של 3.5 שנים, כי הרי ברור שהשנה,

על כל חדר שנותנים יש עוד 2.5 חדרים שלא נתנו. לכן יש כאלה שמתפלאים

ונדהמים וכוי. זה מובן, זה ברור. אנחנו הרי אומרים שחסרים מבחינתנו

140. יש כאלה שטוענים יותר, אפשר לבדוק זאת. עובדות תמיד אפשר לברר.

לכן מובן מה שאומרים כאן, ובהחלט מקובל עלי שיהיו כמה פגישות, ובלבד

שתהיה תוכנית אב וכל אחד ידע ב-3.5 השנים הקרובות איך פותרים לו את

הבעיה, כך שהתוצאה הסופית צריכה להיות שיש פתרון מלא של הבעיה. זה מאוד

מקובל עלי.

לנושא מתנ"סים. אני יכול לבשר שבשנת התקציב 1992 ייפתחו שני מתנ"סים

חדשים. אנחנו נבוא אתכם בדברים לגבי המקומות, כי יש יותר צרכים. נשתדל

על-פי התוכנית הזאת בכל שנה לפתוח עוד מתנ"סים.

אנחנו נקיים את החלטת הוועדה ביחס להצטיידות של החינוך הטכנולוגי בסך

של מיליון שקלים במסגרת תוכנית החומש, וכבר השנה אנחנו מבצעים 250 אלף

שקלים ראשונים במסגרת הזאת. אגב, בית-ספר ירכא מככב באופן רציני מאוד

ב-100 אלף שקלים כבר בשנת הקרובה.

בנושא ספריות עדיין אין לי תשובה. יש לנו כרגע תקציב של 100 אלף שקלים,

הוועדה החליטה על 500 אלף שקלים, אנחנו מתוקצבים לשנה הראשונה הזאת

ל-100 אלף שקלים, ועדיין אין לי תשובה חיובית כפי שאתה רצית, אבל עדיין

אינני נותן תשובה שלילית. הטיפול שלנו בנושא הזה טרם הסתיים.
ח. מנסור
רציתי לברך על זה שמצאה לנכון ועדת החינוך

וכן כל מיני ועדות אחרות להזמין את נציג

הסתדרות המורים, כי אני רואה שפה אי-אפשר לעבוד, או שהעבודה יותר תורמת

אם נציג הסתדרות המורים נמצא כאן.

אני לא אדבר על הבינוי, אבל לענין הפדגוגי אני חושב שלהסתדרות המורים

יש חלק גדול בהעברת מורים, בהשתלמויות וכוי.

לכן אני מברך את יוי'ר הוועדה על ההזמנה הזו, ויקבל ממני את שיתוף

הפעולה.



היו"ר מ. בר-זחר; כפי שאמרתי, הישיבה הבאה תתקיים בשבוע

האחרון של חודש ינואר. בתוך 3 שבועות נקיים

ישיבה שניה שלנו. אני יודע שב-28 בחודש אתם בכנסת, ואם ניתן, נוכל

לקיים את הישיבה בתאריך זה.

לקראת אותו מועד אנהנו חייבים לקיים סיור אחד במגזר הדרוזי ולראות כמה

מהדברים.

בדיון הבא נדון בתכנים. בתחילת הישיבה אמסור לכם דיווח על חלק מהנושאים

שהעליתם כאן ונראים כחשובים מאוד, כמו ספריות, מעבדות, מחשבים, חימום,

בתי-נוער, גני טרום-חובה. על כל הדברים הללו אני רוצה לעבור גם לפי

המקומות וגם באופן כללי, ולבוא בדברים עם משרד החינוך. אתם תשבו עם

הצוות ביום ראשון.

אנחנו רוצים לבדוק אם המספר של 140 כיתות הוא המספר הנכון. אני רוצה

לבדוק זאת, ונצטרך לקבל פרטים. יתכן שבאמת הדברים שלכם צודקים.

הישיבה ננעלה בשעת 00;11

קוד המקור של הנתונים