ישיבת ועדה של הכנסת ה-12 מתאריך 23/12/1991

החינוך לזהירות בדרכים

פרוטוקול

 
הכנסת השתים-עשרה

מושב רביעי



נוסח לא מתוקן



פרוטוקול מס' 300

מישיבת ועדת החינוך והתרבות

יום שני. ט"ז בטבת התשנ"ב. 23.12.1991. שעה 9.00
נכחו; חברי הוועדה
מ"מ היו"ר ח. מירום

מ"מ היו"ר א. אליאב
מוזמנים
ע. כהאן - מנהל אגף הבטחון. משרד החינוך והתרבות

גבי ב. נסים - משרד החינוך והתרבות

י. צדוק - מפקח ארצי על זהירות בדרכים, משרד החינוך

והתרבות

ניצב-מישנה ד. טביב - ראש משטרת תנועה ארצית

רב-פקד ד. בויינד - קצינת הסברה והדרכה במחלקת

התנועה

ע. שנלר - מנהל מינהל הבטיחות בדרכים

ב. מאיר - מי נהל הבטיחות - משרד התחבורה

גבי מ. עמרם - מינהל הבטיחות - משרד התחבורה

גב' פ. מרום - מנהלת אגף הרישוי. משרד התחבורה

א. נתנאל - מינהל הבטיחות - משרד התחבורה

גבי ל. קולניר - מינהל הבטיהות - משרד התחבורה

גב' ר. גורן - תנועת "אנחנו נוהגים אחרת"

גב' כ. גורן - תנועת "אנחנו נוהגים אחרת"

גבי מ. ברומוביצי - מנהלת בית-הספר קרית-שרת

ש. צחי - מנהל בית-ספר "שדה-חמד", מעלה-אדומים

ר. רוט - תלמיד כיתה וי, בית-ספר קרית-שרת

א. שם-טוב - תלמידת כיתה ו' בבית-הספר קרית-שרת

ש. כהן - תלמיד בית-הספר "שדה-חמד"

ש. שיפטן - תלמידת בית-הספר "שדה-חמד"

מ. מזרחי - יושב-ראש ארגון ההורים הארצי

ע. שער - מזכיר ממ"ד בארגון ההורים הארצי

י. קרני - מזכיר סניף בת-ים בהסתדרות המורים
מזכירת הוועדה (בפועל)
י. גידלי
קצרנית
ה. אלטמן
סדר-היום
החינוך לזהירות בדרכים.



החינוך לזהירות בדרכים
היו"ר ח. מירום
בוקר טוב. אני מתכבד לפתוח את ישיבת ועדת החינוך והתרבות של הכנסת.

נושא הישיבה שלנו הבוקר הוא החינוך לזהירות בדרכים ואני מודה ומתוודה על-כך

שאני אשם בכינוסה ובהעלאתו של הנושא על סדר-יומה של הוועדה כיוון שלדעתי

העניין הזה חשוב ביותר. כל חיינו מתנהלים על הכבישים, לצדי הכבישים, מתחת

לכבישים, הילדים שלנו הם חלק מחברה, חלק מהמערכת כולה, ואנחנו נדרשים מדי פעם
בפעם לבחון את השאלות
מה עושים? האם אנחנו עושים מספיק כדי לחנך לזהירות

בדרכים? כדי למנוע תאונות?

חלק ניכר מנפגעי תאונות דרכים הם ילדים שיש להם נטיה לנהוג קצת יותר

בקלות-דעת ליד הכביש ועל הכביש, שיש להם לעתים משובות של גיל-הנעורים, בין

ביוזמה ובין שלא ביוזמה, הם נמצאים הרבה בקירבת כבישים, וגם מתחנכים לנהיגה או

אולי צריך לחנך אותם לנהיגה.

החלטתי ליזום את הדיון הזה כאשר אני מודה ומתוודה כי היוזמה לקיומו באה

גם משיחות שקיימתי עם תנועת "אנחנו נוהגים אחרת" שנציגיה נמצאים אתנו כאן.

מדובר על מתנדבים שמקדישים הרבה מאד זמן פרטי שלהם והרבה מאד אמצעים שלהם כדי

לבדוק כיצד ניתן לחנך לזהירות בדרכים, כיצד ניתן למנוע תאונות דרכים, וכיצד

ניתן לעשות כל מה שאפשר כדי שאנשים לא ייפגעו ולא יהרגו בכבישים.

קודם שנפתח בדיון אני אציג את הנוכחים (מציג את האורחים).

היות ומר שנלר צריך לעבור מכאן עוד מעט לישיבת ועדה אחרת בכנסת, כיוון

שחמי נהל עסוק בכל מיני עניינים, אני מבקש ממנו לפתוח את הדיון ולתאר בפנינו מה

הן הפעולות שהמינהל לבטיחות בדרכים עושה בתחום החינוך לזהירות בדרכים?

ע. שנלר;

ברשות יושב-ראש הוועדה וחבר-הכנסת אליאב אני מתכבד לומר שאני שמח להיות

כאן הבוקר כיוון שהפעילות והמעורבות של יושב-ראש הוועדה, חבר-הכנסת חגי

מירום, גדולה מאד, רחבה מאד, ואני סבור שעסקנו לא מעט בסוגיות האלה יחד אתו

בעבר.

מינהל הבטיחות בדרכים, כגוף מתאם, עוסק בסיוע למערכת, כאשר המחותן העיקרי

מדרך הטבע הוא משרד החינוך והתרבות. אני רוצה לתאר בפניכם במספר דקות את

התפיסה, ואחר-כך לעבור לנושא עצמו.

אנחנו רואים את מערכת החינוך לבטיחות בדרכים כמערכת שקשורה לתהליך חינוכי

אחד ארוך. הוא לא עומד בפני עצמו, הוא לא יכול לעמוד בפני עצמו, ואם מישהו

מנסה לבודד כדבר טכני חינוך לבטיחות בדרכים משאר תהליכי מערכת החינוך, הוא לא

יצליה להגיע, לעניות דעתי, לאיזשהם הישגים.

בתור מהלך שהוא חלק מתהליך אנחנו צריכים לשאול את עצמנו מה המיקוד בתהליך

עצמו? מהם עיקרי האיסטרטגיה באותו תהליך? תרשו לי לקבוע אחרי 4 שנים שאני

עוסק בנושא הזה שאין זה חינוך טכני. זה לא חינוך לחצות את הדרך נכון. זה לא

חינוך לעלות נכון לאוטובוס. זה חינוך לערכים בלי כחל וסרק; לערכים חברתיים,

לערכים תרבותיים, לערכים בין אדם לחברו, וזה בעצם מימוש מערכת שלמה, ערכית,

שאנחנו מחנכים לאורה בנושאים אחרים בכלל. זה עוד נידבך לאותה מערכת כיוון שאם

לא כן כי אז ניצור סתירה בין חינוך במקום אחד לפעילות וחינוך במקום אחר, וזה

ודאי לא יכול להיות.



אם ישאלו אותי אם צריך לחנך עוד שעה כדי לתת זכות קדימה ברכב לנהג אני

אומר: לא. צריך לחנך עוד שעתיים כדי לתת זכות קדימה בחיים היום-יומיים לזולת;

לסובב אותנו. זאת בעצם תפיסת העולם שעומדת מאחורי העבודח שלנו, שכפי שאני

אומר נעשית בשיתוף-פעולה מלא, ואני סבור שזה אחד הדברים היפים שיש בממשלה.

מדובר על שיתוף חפעולה בין המשרד שלנו ובין משרד החינוך והתרבות ומן הראוי

לציין זאת בכל מקום ובכל רגע.

משום שמדובר על חינוך לנורמות אני רוצח לחעמיד בפני חוועדה מספר איפיונים

חדשים רלוונטיים דווקה בתקופה הזאת. חחברה הישראלית קולטת הרבה תלמידים;

הרבה ילדים חדשים, תודה לאל שזה המצב, כשם שהחברה הבוגרת קולטת הרבה עליה.

כאשר קולטים הרבה תפוצות מכל העולם נוצרת בעיית הידברות ובעיית יצירת נורמה

התנהגותית ושפה אחת לכולם; שפה התנהגותית.

תאונות דרכים חם תהליך הידברות. אנחנו מוצאים במדינת-ישראל אדם שהתחנך

בתרבות המוטורית האמריקאית, על-ידו יש מי שהתחנך כייקה שהגיע מגרמניה, שלישי

שהגיע בעליה מתימן, רביעי - זה שהגיע בעליה מרוסיה, ובעליה האתיופית, כולם

יקרים, כולם על חכביש, וזאת בעיה שמתקשרת עם תאונות הדרכים. לא מצליחים ליצור

שפה אחת או דברים אחדים, לכן החינוך לבטיחות, מבחינתנו, הוא קטע מיצירת שפה

אחת נורמטיבית-חתנהגותית, וכך צריכים לראות את הדברים לפי תפיסת עולמי.

אני מבקש את סליחתם על ההקדמה הארוכה לדברי שנועדה לתאר את תפיסת העולם

שאיננה טכנית כלל ועיקר. ב-חמש-שש-שבע השנים האחרונות אנחנו רואים יציבות

במספר ההרוגים מקרב הילדים עד גיל 14.בשנת 1985 נהרגו 53 ילדים עד גיל 14.

ובשנת 1990 - 65. הגרף קצת מטעה כיוון שהוא ירד ל-39, 69, 61, 58, אבל

סביב 60-65 תלמידים עד גיל 14 מעורבים בעניין חזה מדי שנה בשנה. זה המון.

אלה הן שתי כיתות. אם לא היינו יושבים כאן כי אז הייתי משתמש בדמגוגיה ומנסה

לתאר את העובדה שכל שנה שתי כיתות עם תלמידים נמחקות מהעולם.

באשר להרוגים מקרב הילדים כהולכי-רגל אנחנו מציינים כ-35 הרוגים.

לפני שנתיים סברתי שאנחנו נמצאים בתהליך ירידה, אבל מצאתי שאנחנו ממשיכים

לעמוד בערך על אותו מישור, סביב ה-40- 35 תלמידים שנהרגים מדי שנה בשנה כהולכי

רגל בתאונות דרכים.

המערכת מראה לנו בעבודה שלה, בהשוואה למדינות אחרות, וברמה של הפרמטרים,

שמצבה של מדינת-ישראל, יחסית,וטוב, על-אף שהמצב גרוע. הדברים האלה נשמעים קצת

סותרים אבל אם בודקים את היחסיות של היקף התלמידים ומספר הולכי-הרגל למספר כלי

הרכב ולכל המשתנים האחרים, מוצאים שהעובדה שהמספרים נשארים באותה רמה אומרת

שמבחינה יחסית מצבנו משתפר. אבל אני לא מסוגל לומר, אפילו לא בוועדה המכובדת

הזאת, שמצבנו טוב כאשר יש 35 הרוגים כחולכי רגל ו-65 הרוגים מקרב הנוסעים.

לצורך העניין זח יש מערכת רחבה מאד, ועליה ירחיבו את הדיבור נציגי משרד החינוך

והתרבות. אומר רק זאת כי המינהל לבטיחות בדרכים, בשיתוף-פעולה עם משרד החינוך

והתרבות, מגבש את התכניות החינוכיות ומלווה, דרך תיקצוב ודרך מעקב, ביצוע החל

מגן הילדים עד כיתה י"ב, כולל תכניות חדשות עליהן ידובר בהמשך הישיבה. קטע

מסויים של הדברים קשור למשטרה, למשמרות הזהב, ונציגי המשטרה ידברו על הקטע הזה

כיוון שהעניין הזה נחשב חמור מאד היום. אם יש נקודת-תורפה לצד ההישגים בהקמת

משטרת תנועה ארצית, לצד עבודת המטה בהקמת משטרות עירוניות, לצד העבודה הרחבה

מאד שנעשית במשטרה, עם המתנדבים, - נקודת-התורפה שלנו היום מתבטאת בהעדר יכולת

להעמיד מספיק שוטרות לעבודה בבתי-הספר. הדבר הזה דורש שינוי תפיסה, שינוי

איסטרטגי, ואנהנו אכן מנסים לבנות שינוי גישה. במקום שהמשטרה תהיה זאת

המלמדת, היא תהיה הצוות המנחה על-מנת להכשיר אנשים, אחרת תוך חודשים אחדים

נסגור את המערכת של המשטרה ושל משמרות הזהב. אני, כאמור, מוטרד מאד מהקטע של

משמרות הזהב.



אני מבקש שיתייחסו בישיבה הזאת, ברשות היושב-ראש כמובן, לעוד שני נושאים;

נמצאת אתנו מנהלת אגף הרישוי של משרד התחבורה, גבי פנינה מרום, אחת מבכירות

עובדי משרד התחבורה, שמנווטת את נושא החינוך התעבורת ולימוד נהיגה בכיתות י"א-

י"ב. כפי שדיווחתי כבר לוועדת הכלכלה של הכנסת, אנחנו איננו משוכנעים

שהפרוייקט הזה מצויין, כפי שאיננו משוכנעים שהפרוייקט הזה לא טוב. אנחנו

בוחנים אותו בעשיה נוספת השנה,ובעולם כולו בודקים מחדש האם נכון לחנך ילדים

בכיתה י"ב ללמוד נהיגה במסגרת בתי-הספר? אני לא בטוח שזה דבר טוב. יש לעניין

הזה צדדים לכאן ולכאן. לא הוכח כי הנושא הזה מצדיק את עצמו, בעיקר שהוא חושף

את כל ציבור הילדים לנהוג, ואנחנו לא רוצים שינהגו בגיל נמוך עד כמה שאפשר.

נושא נוסף רלוונטי לוועדה הזאת הוא התייחסות לגילאים המבוגרים, מעבר

לתלמידים הנחמדים שיושבים אתנו כאן, גילאי 17-18. המצב רע. היום, אחרי

החוקים החדשים, איננו משוכנעים שהחוקים שחוקקנו הניבו את התוצאות כפי שרצינו

לראות אותן. אנחנו מתחבטים ומתלבטים בשאלות עם הגיל הזח כיוון שהמעורבות של

הגיל הזה בתאונות עומדת על פי שניים מהגיל הממוצע. על כל 1000 תלמידים מכיתה

י"ב, בעלי רשיון נהיגה, מעורבים למעלה מ-30 תלמידים בתאונות עם נפגעים בשנה.
על כל אלה הממוצע הארצי הוא 16, קרי
פי שניים. העניין הזה מדליק אצלנו אור

אדום, כמובן. ניסינו לעשות מספר דברים בקשר לכך, ואנחנו נמשיך לעשות זאת

בעתיד.

אני מבקש לסיים את דברי בעניין שקשור לרשות השידור. לצערי רשות השידור

הממלכתית, בחלקים ממנה, ואני זהיר בלשוני, מתנהלת כנחלת אדם פרטי או כקבוצת

אנשים, ולא במונח של רשות ממלכתית. לא יעלה על הדעת שמאיימים עלינו יום אחר

יום לסגור את הגל הבטוח, רשת הרדיו לנהגים בצפון. אני מודיע לוועדה שמזה כ-4

חודשים עובדי הרדיו שם לא קיבלו משכורת, ואמורים לסגור את התחנה הזאת. אני

חושב שזה מצב חמור מאד. אי-אפשר להי ות'בני-ערובה בידי רשות השידור. צריך

להרחיב את השידורים ולא להעמיד אותנו כבני-ערובה ולומר: תנו כסף אז נשדר.

אם המינהל לבטיחות בדרכים לא מביא סרטים לטלוויזיח או לא מממן את התכנית: על

גלגלים, או לא מממן את אור-ירוק, רשות השידור איננה אחראית לנושא והיא לא

מבצעת אותו.

צריך, בכוחות משולבים, להסביר להנהלת רשות השידור שהנושא הוא לאומי; הוא

לא מפלגתי, לא פוליטי, לא קשור לסקטור זה או אחר, הוא לא יחודי, ואני לא יודע

בעוד אילו מלים אני צריך להשתמש כדי לדבר על העניין הזה כדי שהוא יובן. אוצר

המלים שלי דל. מדובר, כאמור, על נושא שראוי שיהיה בגדר האחריות הלאומית של

כולם, כולל של רשות השידור.

אני רוצה לקבל את הסיוע של ועדת החינוך והתרבות של הכנסת על-מנת שהגל

הבטוח בחיפה יימשך, וכדי שתהיינה יוזמות נוספות של רשות השידור. ודאי שבוועדה

הזאת לא צריך לומר עד כמה גדולה ההשפעה של כלי-התקשורת וכמה אנחנו מאמינים

בכך.

אני סבור שיחד עם הוועדה החשובה הזאת נוכל להמשיך ולפעול בתחום הזה.
היו"ר ח. מירום
הגל הבטוח הוקם מכוח הסכם שנחתם אתכם?
ע. שנלר
הוא הוקם כאשר סיכמתי עם מנהל הרדיו הקודם שנקים רדיו לנהגים בבל הארץ.

קבענו לעשות נסיון בחיפה, הוא עלה יפה, לפי ההסכם העברנו כסף לשנה הראשונה,

ולפי התחייבות רשות השידור בוועדת שרים לכלכלה לתיקצוב 1991 היא חתמה על הסכם

שהועבר לשר האוצר ולשאר שרי ועדת הכלכלה שהיא מתחייבת לקחת על עצמה את הפעלת

הרדיו לנהגים בתקציב שיועד. לצערי הרב בחודשי המלחמה הרשות סגרה את הגל וכאשר

לחצנו עליה והכרחנו אותה לפתוח אותו הבנו שחלק גדול של העובדים לא מקבל



משכורת, ויש איום לסגור את הגל הזה. זאת ועוד. נאמר שאם העניין הזה יעלה יפה

נרהיב אותו על בסיס האנטנה של גבעתיים לאזור השפלה, והאנטנה של בית-וגן לאזור

ירושלים. לצערי אנחנו נלהמים על-כך שהגל יהיה קיים ושלא יסגרו את מה שקיים

הי ום.
הי ו"ר ה. מירום
כיוון שיושבת אתנו הרפרנטית של משרד החינוך והתרבות אני אפנה מיד שאילתה

למנכ"ל בקשר לגל הבטוח - - -

ב. נסים;

השאילתה הזאת לא צריכה להיות מופנית למנכ"ל משרד החינוך והתרבות אלא

למנכ"ל רשות השידור.

היו"ר ח. מירום;

אני מפנה שאילתה למשרד החינוך והתרבות שיבדוק מה קורה לגל הבטוח? חאם

הוא נמצא בסכנת סגירה? מה עם מימון משכורות עובדיו?

אני מודה למר שנלר על דבריו. קיבלנו ממנו נתונים די מזעזעים שאי-אפשר לא

להזדעדע מהם בכל מה שקשור לקטל בדרכים של ילדים. אנחנו מבינים שמדובר גם על

הולכי-רגל. רוב חילדים נהרגים כהולכי-רגל, זאת אומרת שהם לא קורבן לנהיגה לא

נכונה של מישהו במכונית שבה הם נסעו או במכונית שבאה מולם אלא לעתים הם קורבן

להתנהגויות שונות בסביבת הכביש, או שלהם או של הזולת. העובדה הזאת מחייבת

אותנו לעשות כל מעשה שניתן כדי להתגבר על העניין.

אני מבקש מגבי מרום לתאר בפנינו את הנעשה במשרדה.

פ. מרום;

אני מבקשת להתייחס לפרוייקט של החינוך התעבורתי ולתת עוד מושגים לגבי

פעולות משרד התחבורה בכל מה שקשור לנהגים מסויימים במסגרות נוספות שמר שנלר

דילג עליהן. בהתייחס לנתונים הקשים ששמענו, כדאי שנכיר את המערכות.

(

משרד התחבורה, בשיתוף פעולה עם משרד החינוך והתרבות, לפני כעשר שנים פנה

לטכניון וביקש להכין תכנית שאנחנו קראנו לה; חינוך תעבורתי. אני סבורה שגם

השם מעיד על הגישה שלנו לנושא הזה. זה לא לימוד נהיגה לשמו אלא חינוך

תעבורתי. הוכנה תכנית לימודים שנועדה להיות מועברת בשנת לימודים מלאה כאשר

שני סימסטרים דובר על תפיסות כלליות וכל הקשור לתחבורה בכל מערכות הלימוד. אם

מדובר על כלכלה, אם מדובר על פיסיקה, אם מדובר על הדינמיקה של הרכב וכל שאר

המערכות כל זאת כדי שתלמיד יבין בכלל מה זאת תחבורה, ומשם לגשת לסימסטר האחרון

בו יילמד החלק העיוני והמעשי שקשור להוראת הנהיגה.

עברנו הרבה מאד תהליכים והרבה מאד שינויים במערכת הזאת. שני הפרקים

הראשונים לאט לאט הורדו מתכנית הלימודים באמצעות משרד החינוך והתרבות, אולי

בגלל מורכבות המערכת, ובאמת אולי כדאי לחשוב על חזרה לשני הפרקים האלה. מכל

מקום אנחנו השארנו את פרוייקט החינוך התעבורתי שהוא פרוייקט חיובי ביותר, אבל

גם לגביו יש בעיה מרכזית.

משרד החינוך והתרבות לא יכול לממן את החלק המעשי ובסך הכל זה לימוד

וולונטרי. בית-הספר יכול לעודד את הלימוד, משרד החינוך והתרבות מעודד את

הלימוד בבית-הספר אבל לא כל תלמיד יכול להגיע למערכת הזאת.



הנושא העיוני משולב במעשי. אין 20 שעות תיאוריה ואחרי זה מי שרוצה הולך

ללימוד המעשי. יש שילוב של הנושא העיוני עם המעשי וזה אחד הדברים היפים

בתכנית אם כי הוא בההלט גורם לכך שאנחנו עומדים על כ-3500 תלמיד בשנה, ובעניין

הזה אנחנו חצויים. מצד אחד אנחנו בהחלט לא מעוניינים ש-30 אלף או 50 אלף

תלמידי שנתון מכיתות י"א ו-י"ב ירוצו להוציא רשיון נהיגה, זה לא קורה היום

ואינני חושבת שצריך לעודד מגמה כזאת. מן הצד האחר בהחלט 3500 תלמיד זה מספר

לא מספיק כיוון שאין לי כל ספק בכך שלפחות עוד 15 אלף לומדים בחוץ. חבל שהם

לא ילמדו במסגרת הפרוייקט הזח בבית-הספר התיכון, שהיא מסגרת חינוכית כשכל

המערכת שמקיפה אותם היא חינוכית, בעלת תפיסה חינוכית, התייחסות רצינית, וחבל

שלא נוכל להרחיב את המסגרת. בקטע הזה נשמח לעזור למשרד החינוך והתרבות, אבל

בעצם המכירה של הנושא היא באמצעותם.

לפני שאני אעבור להמלצה שאני סבורה שהיא נבדקת במשרד החינוך והתרבות אני

רוצה לתת לכם מושגים נוספים בהתייחסות לנהגים חדשים כדי שנבין שבאיזשהו מקום

אנחנו בוחנים את כל נושא הבטיחות בדרכים גם מהאספקט החינוכי.

אם ניקח, לדוגמה, רכב דו-גלגלי נבין כי היתה בעיה של הסכמת הורים, ויש

עדיין בעיה כזאת. יש הורים שלא מוכנים שילדם יוציא רשיון נהיגה בגיל 16 לרכב

דו-גלגלי. לפני שנים דרשנו מהורים שיחתמו שהם מוכנים לכך, אבל במשך השנים,

לצערנו, אני חס-וחלילה לא רוצה לומר שאנחנו מגדלים דור של זייפנים אבל חבריה

חתמו במקום ההורים וכתוצאה מכך תיקנו תקנה לפני כשנה וההורה נדרש לחתום במשרד

הרישוי על הסכמתו. התברר שיש הרבה נערים שהוציאו רשיון נהיגה מכספם ללא ידיעת

ההורים וללא הסכמתם. מה שאני רוצה לעשות בהזדמנות הזאת הוא להביא דוגמה כיצד

אנחנו מנסים ללכת יחד עם ההורים ויחד עם המערכת החינוכית.

לגבי נהגים חדשים תיקנו הרבה תקנות בשנתיים האחרונות, כמו שלט לנהג חדש

כדי שהנהירות שלו תהיה יותר גדולה, רשיון נהיגה לשנתיים, על תנאי, ואם הוא

עובר עבירת תעבורה חמורה במהלך השנתיים ההתייחסות אליו במשרד הרישוי שונה

מאשר לגבי נחג ותיק. הוא מוזמן למשרד הרישוי ואנחנו שולחים אותו לאמצעי תיקון

בנושא בטיחות בדרכים. הרשיון שלו לא אחת נשקל מחדש. כלומר יש החמרה יתרה

לגבי נהגים חדשים שברובם הם נהגים צעירים.

אנחנו דורשים מנהג חדש שיעבור קורס ריענון שמבוצע על-ידי המכון הארצי

להכשרת נהגים מיסודו של משרד התחבורה והמועצה הלאומית למניעת תאונות דרכים,

וכאן יש לנו התחשבות מסויימת בעובדה שהנהגים הצעירים יוצאים לצבא. יחד עם זאת

אנחנו בודקים היום את האפשרות להעביר את העניין הזה למסגרת השנתיים כדי שהקורס

יהיה קרוב ככל האפשר לקבלת רשיון הנהיגה.

אנחנו מבצעים קורסי-הכשרה עם הסקטור החקלאי למבקשי רשיונות נהיגה

לטרקטורים יחד עם המרכז החקלאי, וכל תלמיד במסגרת בית-הספר החקלאי מקבל את

הקורסים החקלאיים. אנחנו מבצעים, יהד עם הצבא, הכשרות לפני קבלת רשיון הנהיגה

ולאחר קבלתו, בתיאום מלא עם הצבא.

הקפתי על קצה המזלג את המערכת שקשורה לנהג החדש שכפי שאמרתי הוא ברובו

הנהג הצעיר, יחד עם זאת אני מרגישה צורך של שילוב, ואני סבורה שזה גם על דעת

מנהל המינהל לבטיחות בדרכים, וגם על דעת משרד התחבורה, של שילוב במערכת

החינוך, בכיתות י"א ו-י"ב, של הוראה עיונית לבטיחות בדרכים. לא השוב כרגע איך

נקרא לזה, אבל את התכנים אנחנו בהחלט יכולים לעזור להרכיב. משרד החינוך

והתרבות בודק את העניין ואנחנו נשמח לדעת באיזה מצב הדברים עומדים. אנחנו

מדברים על נושא חובה ולא על נושא וולונטרי. כל תלמיד בכיתות: י', י"א ו-י"ב

יקבל נושאים שקשורים לבטיחות בדרכים כהכנה לתפקידו בעתיד לנהיגה בכביש.



23.12.1991

אני רואה את הנהיגה בכביש כמערכת חברתית כיוון שעל הכביש נמצאים גם הרבה

מאד סוגי כלי רכב, הרבה מאד סוגי אנשים מכל הגילאים, הרבה סוגי כבישים ותשתיות

כך שההתנהגות של כל אהד מאתנו על הכביש היא חלק גם מהחינוך שאנחנו מקבלים, ולא
רק מהידע הטכני ומהשאלה
איך אנחנו מפעילים את הרכב? לכן דווקה החינוך

לבטיחות במסגרת החינוכית חשוב ביותר. אהר-כך, כאשר הצעיר לומד כאינדיווידואל

מול מורה הנהיגה, הוא מקבל ממורה הנהיגה, בהחלט, את המרכיבים שהמורה מנסה

להפנים בו, אבל כאשר הוא לומד את הנושא במסגרת חינוכית בכיתה, יחד עם עוד 30

תלמידים בני גילו, אני חושבת שיש לעניין הזה חשיבות רבה ביותר להפנמת הנורמות
של מה שאני קוראת
חינוך תעבורתי. אני מבינה שהמשרד שלנו שואף לעבוד בכיוון

הזה.
היו"ר ח. מירום
תודה. רשות הדיבור לניצב-מישנה דני טביב.
ד. טביב
אנחנו מודעים לבעיה של הפגיעה בהולכי הרגל, בעיקר בילדים. מהלק גדול

מתאונות הדרכים, והתייחס לכך קודם לכך מר שנלר, נפגעים הולכי-רגל, חלקם

קשישים, חלקם ילדים. הבעיה חריפה ואנחנו לא רואים שקו המגמה נמצא בירידה.

אני מדבר גם על הרוגים וגם על פצועים.
המשטרה מבצעת את הפעילות שלה במישורים רבים כמו
מניעה, אכיפה, חקירה,

ואנחנו נוטלים חלק גם בקטע ההדרכתי. איננו הגורם הבלעדי שעוסק בתחום החינוך

וההסברה הנוגעת לתלמידים.

יש לנו 45- 40 מדריכות שפרוסות על-פני כל הארץ, בכל המי גזרים. מזה מספר

שנים יש גידול בכיתות הלימוד גם באזורים נוספים ולנו יש קושי להקיף את כל

האזורים ואת כל כיתות הלימוד. הפעילות שלנו מתבצעת גם בכיתות וגם במגרשי

ההדרכה.

בקשר לפעילות שלנו אני מבקש ליידע אתכם שאנחנו לא רק מצטמצמים לפעילות

בבתי-הספר אלא מבצעים פעילות גם במתנ"סים, פעילות הסברתית והדרכתית למי גזרים

נוספים. אנחנו גם מבצעים פעילות במסגרת היחסים קהילה-משטרה, וגם בקטע הזה

אנחנו משלבים את הקטע ההדרכתי-ההסברתי למניעת תאונות-דרכים.

בימים אלה אנחנו נמצאים בשלב של בדיקה ובהינת מערך ההסברה בתוך המשטרה

ואנחנו גם עובדים בצמוד לנושא הזה עם מינהל הבטיחות בדרכים. יש לנו דרישות

תקציביות שבקשר אליהן אין לי כל ספק בכך כי נענה בחיוב. יש לגבינו אוזן קשבת.

במשרד החינוך והתרבות אנחנו בוחנים את הנושא של שילוב מורות-מדריכות או

מורות-חיילות בפעילות בצד המדריכות השוטרות. אנחנו בוחנים את טכניקות ההדרכה,

עזרי אימון, ערכות הדרכה, ומקווים שבאופן הזה או לאחר בחינת הטכניקות נוכל לתת

לבעיה פתרון קצת יותר טוב. יהד עם זאת אני לא בטוח שיהיה בו שינוי משמעותי

לגבי מה שקשור לכוח האדם או לגבי האמצעים שעומדים לרשותנו כרגע.
היו"ר ח. מירום
מתוך שלושת הדו"חות ששמענו עד לרגע זה אנהנו מתרשמים שאכן נעשית פעולה,

וכי היא הולכת ונעשית יותר ויותר אינטנסיבית. בכל זאת כאשר אנחנו מסתכלים על

הגרף אנהנו רואים מצב של אי-שיפור. איננו מתעלמים מהעובדה שיש יותר כלי-רכב

שעולים על הכבישים מדי שנה בשנה ואולי המתח האורבני השפיע על הנושא הזה, בכל

זאת נדמה לי שאיננו משיגים תוצאות דרמטיות בכל מה שקשור לתאונות דרכים.
ע. שנלר
המצב לא טוב אבל הסיכון לתושב במדינת-ישראל להיפגע היה בשנת 1987, על כל

100 אלף תושב - 11,2 איש שנהרגו; בשנה לאהר מכן, שנת 1988 - 11,4; בשנת

1989 - 10,6; ובשנת 1990 - 8,9.

אנחנו נחשבים מדינה בעלת הסיכון הנמוך יותר בהשוואה למדינות מתקדמות

בעולם, בכללן ארצות-הברית, יפאן, ואירופה, - מדינה מס' 4. מצבנו עכשיו יותר

טוב מזה של בריטניה, לדוגמה.

א. אליאב;

אינני מבין מה פירוש מדינה מסי 4?

ע. שנלר;

מהטוב ביותר. מכל מקום מדובר על פרמטרים ולא על מספרים מוחלטים.

אני חוזר ומדגיש כי המצב איננו טוב, ובכל זאת אם ניקח את הסיכון להיפגע,

חומרת הפגיעות בישראל - הרוגים על כל 100 נפגעים, נמצא כי בישראל על כל 100

נפגעים יש 1,54 הרוגים, מול 2,23 לפני שלוש שנים. זאת אומרת שבפרמטרים מצבנו

הולך ונעשה טוב, ולראיה, אם היקף ההרוגים השנה היה זהה או דומה למה שהיה לפני

3-4 שנים, כאשר גדלנו בצי הרכב בקרוב לרבע מיליון כלי-רכב, כאשר כל מה שקשור

לכבישים גדל באחוז קטן מאד יחסית, - פרמטרית מצבנו טוב, אבל כמו כל הקהיליה

הבטיחותית אנחנו כל הזמן מסתכלים על השחור; על החצי הלא מלא. איננו אוהבים את

המצב הזה והוא לא מספק אותנו, אבל זה החמצן שבכל-זאת מעודד אותנו.

היו"ר ח. מירום;

תודה. רשות הדיבור לרב-פקד דניאלה בויינד.

ד. בויינד;

כרגע אין לי מה להוסיף על הדברים שהושמעו.

היו"ר ח. מירום;

רשות הדיבור למר עמי כהאן, מנהל אגף הבטחון במשרד החינוך והתרבות.

ע. כהאן;

אי מבקש להיות שותף לדבריו של מר שנלר ולציין את שיתוף-הפעולה ההדוק

והפורה שקיים בין מינהל התעבורה במשרד התחבורה, שאר המשרדים במשרד התחבורה,

ומשטרת-ישראל.

שנה שעברה הוכרזה שנת הבטיחות במוסדות החינוך, נעשו פרוייקטים רבים שלא

נעשו בעבר, ויותר מכל - המשרד עשה בדק-בית. משרד החינוך והתרבות קבע ועדה

שתבדוק את נושא הבטיחות בדרכים במערכת, הוועדה ישבה על המדוכה, והסיקה מסקנות.

הוקמה ועדה לישום המסקנות ששותפים בה גם מינהל הבטיחות בדרכים ואם אינני טועה

גם משטרת-ישראל, המועצה הלאומית למניעת תאונות, ועד ההורים, הסתדרות המורים,

ועוד.

אחת המסקנות העיקריות של הוועדה היתה זאת שצריך לתת לתלמידים כ-30 שעות

בנושא הבטיחות בדרכים מגיל הגן עד כיתה י"ב, והמשרד הקים לצורך זה ועדה שיושבת

על המדוכה. הוועדה עובדת מאז חודש מאי, ועד חודש פברואר היא תצטרך לסיים את



עבודתה. בד-בבד עם עבודתה אנחנו עורכים בדיקה, בקרה והערכה של כל תכניות

הלימודים על-ידי מומחים לנושא של תכניות הלימודים הקיימות היום, והמגמה היא

שבשנת התשנ"ג הבאה עלינו לטובה לכל כיתת גיל תינתנה 30 שעות כאשר חלק נכבד

מתכניות הלימודים תהיינה הדשניות.

ש. צחי;

פירוש הדבר שעה שבועית או חצי שעה שבועית?

ע. כהאן;

30 שעות בשנת לימודים. זה יכול להיות בשבוע מסויים שעתיים, ובשבוע

מסויים רבע שעה, אבל המגמה היא 30 שעות לכל כיתת גיל, החל מגיל הגן.
א. אליאב
באופן שווה לכל גיל מגיל הגן?

ע. כהאן;

מגיל הגן 30 שעות, עד כיתה י"ב. לכל שנת לימוד, כאמור, 30 שעות.

יש לנו היום כ-140 מדריכים ומפקחים לנושא, 120 מהם מדריכים, והשאר מנחים

ומפקחים. הבעיה שלנו מתמקדת בכך שהעניין הזה היה יצור בן-כלאיים במערכת

החינוך כיוון שמצד אחד היינו צריכים מומחים לבטיחות, ומן הצד האחר מורים

שבסמינר לא מקבלים את הנושא הזה, לכן היום אנחנו לוקחים מדריכי בטיחות שקיימים

במערכת ומעבירים אותם קורסים במגמה להפוך אותם למורים מוסמכים.

המגמה שלנו היא בחופשת הקיץ הקרובה להעביר תכניות לימודים לכל המורים

בבתי-הספר, היינו לכל בית-טפר יהיה רכז בנושא הבטיחות שיקבל גמול על-כך, והוא

יוודא שהכיתות באותו בית-הספר אכן לומדות את הנושא. המדריכות דהיום תהפוכנה

להיות מנחות, ואותו הרכז יקבל ערכות לימוד וידאג להעביר אותן בבתי-הספר ועל-

ידי-כך אנחנו מקווים שכל בתי-הספר במדינת-ישראל אכן ילמדו את הנושא.
היו"ר ח. מירום
מתי זה יקרה?

ע. כהאן;

בשנה הבאה, שנת התשנ"ג. משרד החינוך והתרבות עושה רבות בשטח הזה.

אנחנו משתדלים לעשות הרבה יותר כיוון שאיננו מרוצים מהמצב הקיים. יש לנו בעיה

מסויימת שמתבטאת בכך שלמרות העליה הגדולה, למרות תוספת הכיתות, לא רק שאיננו

מקבלים תוספת תקציבים מהקרן אלא שהקרן העמידה אותנו במצב של סטטוס-קוו ומינוס.

במשטרת-ישראל, לדוגמה, בשנת 1988 היו 62 שוטרות להדרכה. היום יש 42 שוטרות

ואני לא חותם שהן עובדות במישרות מלאות.

הבעיה היותר גדולה מתבטאת בכך שאם יש תלמידים שנמצאים במסגרת משמרות-הזהב

בבתי-הספר, אם שוטרת לא לוקחת אותם ומדריכה אותם במעברי החציה עצמם, - חוקית

אסור להם לעבוד. זה עניין שחינוכית יש לנו אתו בעיה כיוון שקורה שתלמידים

לומדים את הנושא אבל לא יכולים לבצע אותו בפועל.



ועדת החינוך והתרבות - 10 -

23.12.1991

אני לא מנסה לנגח אף אחד אלא חושב שבנושא הזה של השוטרות הראיה הכוללנית

איננה נכונה. משטרת-ישראל בעצמה טוענת שיש אחוז נפגעים רב מאד מקרב הילדים,

ואני בהחלט חושב שצריך לצאת מהוועדה הזאת קול קורא למפכ"ל המשטרה לבדוק את

סדרי העדיפויות בכל מה שקשור לשוטרות.

היו"ר ח. מירום;

תודה. רשות הדיבור לרב פקד דניאלה בויינד.

ד. בויינד;

אני מבקשת להתייחס לדבריו של מר כהאן ולומר כי הם לא היו מדוייקים כאשר

הוא אמר שללא הדרכת שוטרת אסור להפעיל את משמרות הזהב. גם היום - - -

א. אליאב;

מה כן מדוייק? אפשר להפעיל משמרות כאלה?

ד. בויינד;

עושים זאת בפועל.

ע. כהאן;

זאת לא שאלה אם עושים זאת בפועל אלא אם זה חוקי?

ד. בויינד;

גם חוקית אין חובה ששוטר יגיד בדיוק היכן לעמוד או מה לעשות. אין כיסוי

חוקי לכך שרק שוטר - - -

ע. כהאן;

האם אני יכול לקבל ממך מסמך שאומר שהמדריכים של משרד החינוך והתרבות

רשאים להפעיל את הילדים?

ד. בויינד;

כבר יצא בעבר מסמך כזה.

י. צדוק;

יש לי מסמך האומר שאסור לנו להציג - - -

ע. שנלר;

ב-31 בחודש תתקיים ישיבה כדי להסדיר את הנוהל הזה, ויהיה טוב אם אנחנו

נידרש לדווח לוועדת החינוך והתרבות של הכנסת על תוצאות אותה ישיבה.

ד. בויינד;

זה נושא שכבר דובר עליו רבות.
היו"ר ח. מירום
אי-אפשר שיהיה נסתר מעיניה של הוועדה הזאת שיש כאן בעיה של אי-הבנה או

לפחות חוסר-תיאום.

רשות הדיבור לגב' מיכל ברומוביצי, מנהלת בית-הספר רמת שרת.

מ. ברומוביצי;

יש אצלנו מורה אחראית שמרכזת את הנושא. כל התכניות שמשרד החינוך והתרבות

חיבר, כתב, והפיץ מופעלות אצלנו בבית-הספר כאשר הדגש הוא לקראת יציאות לחופשה

עם תכנית במהלך השליש הנוכחי לעשות פעולה מרוכזת של יותר זמן. כל בית-ספר

יעסוק בנושא של הזהירות בדרכים בכל תחומי המקצוע ובכל הכיתות.
היו"ר ח. מירום
מתי התחלתם בפעילות הזאת?

מ. ברומוביצי;

אנחנו עובדים כל השנה אם כי את הפעילות הספציפית הזאת עוד לא התחלנו.

היא מתוכננת לשליש הזה, אחרי מתן התעודות.

היו"ר ה. מירום;

תודה. נשמע עתה את דברי הילדים. רשות הדיבור לאלמה שם-טוב. ספרי לנו,

בבקשה, מה את עושה בתחום הזה?

א. שם-טוב;

אני סגנית של מפקד במשמרות בטיחות, והמפקד ואני קובעים את הילדים שיעמדו

במעברי-חציה, באילו מעברים הם יעמדו.

היו"ר ח. מירום;

אתם גם בודקים שאכן כך נעשה?

א. שם-טוב;

כן. שלושה ימים בשבוע אנהנו גם בודקים זאת.

היו"ר ח. מירום;

כמה ילדים משתתפים במשמרות?

א. שם-טוב;

ארבעה-עשר.

היו"ר ח. מירום;

בהתנדבות?



א. שם-טוב;

לא. אנחנו קובעים את הרשימה.

היו"ר ח. מירום;

כל הכיתה משתתפת במשמרות?

מ. ברומוביצי;

זה חובה.

א. אליאב;

אתם מקבלים איזשנו ציוד לצורך העבודה הזאת?
א. שם-טוב
כן; מקלות, אפודות, ומעילים לחורף.
א. אליאב
מי נותן את הציוד?

מ. ברומוביצי;

באים למנהלת ומבקשים. המנהלת מקבלת את הציוד ממשרד החינוך והתרבות.

א. אליאב;

המעילים אחידים?

מ. ברומוביצי;

כן.

הי ו"ר ה. מירום;

אלמה, מתי אפשר להחליט שילד מספיק מבוגר כדי לעמוד בצומת ולבצע את העבודה

הזאת?

א. שם-טוב;

כאשר השוטרת היתה אצלנו היא הדריכה אותנו איזה ילד אומר; פתח או סגור,

על-פי שדה הראיה.

היו"ר ה. מירום;

אהד אומר; פתח או סגור, והשני מרים ומוריד את המקל?

ד. בויינד;

צריך להיות תיאום.



א. שם-טוב;

העניין מתבצע על-פי מה שכל אחד רואה.

היו"ר ח. מירום;

יכול להיות מצב כזה שסידרת חלק מהילדים לעבודה במשמרת והם אינם מתייצבים

אליה?

א. שם-טוב;

הם מתייצבים.
היו"ר ח. מירום
תמיד?

א. שם-טוב;

אני לא יודעת; המפקד נמצא יותר בעניינים האלה.

היו"ר ח. מירום;

היכן מציבים אתכם? באילו מקומות? במעברי-חציה שבהם הרבה ילדים עוברים

בדרך-כלל? באיזה שעות? לפני ואחרי הלימודים?

א. אליאב;

גם בשעות החשיכה?

א. שם-טוב;

לא בשעות החשיכה.

הי ו"ר ח. מירום; יי

רק בשעות הלימודים.

א. אליאב;

שעות לימודים יכולות להיות גם שעות אחר-הצהרים.

י. צדוק;

רק בשעות הלימודים.

ר. גורן;

אדוני היושב-ראש, האם אני יכולה לשאול את אלמה שאלה?

היו"ר ח. מירום;

ודאי.



ר. גורן;

האם ציבור הנהגים נשמע לכם?
א. שם-טוב
הרגשתי היא שהוא מזלזל בנו. אנהנו פותהים את המקל ואז הנהגים חושבים

שכאשר אנחנו עולים למדרכה הם יכולים כבר לנסוע.

ר. גורן;

ציבור הנהגים לא תמיד נשמע לכם. מה בקשר לציבור הילדים?

א. שם-טוב;

הוא כן נשמע לנו.

ר. גורן;

התפקיד הזה, בכיתה שלך, נחשב תפקיד חשוב? מה יותר חשוב; להביא גיר

למורה או לעמוד במעברי-חציה?

, א. שם-טוב;

אני חושבת שהתפקיד חשוב מאד.

ר. גורן;

התלמידים אוהבים לעשות זאת?

א. שם-טוב;

יש ילדים שלא אוהבים, כיוון שצריך לקום מוקדם בבוקר.

א. אליאב; יי

יש אצלכם גם ילדים עולים בכיתה?

א. שם-טוב;

לא.

ש. צחי;

אני מבקש להעיר הערה. התלמידים שלנו נתקלו, לא אחת, בנהגים לא ממושמעים,

וזוג תלמידים, ביוזמתו, כתב מכתב למפכ"ל וסיפר לו מה שקרה. המפכ"ל ענה

לילדים, בכתב-ידו, וציין שהוא מכבד מאד את פעילותם האזרחית, והעביר את העניין

לטיפול. כל זה בכתב-ידו, כאמור.

היו"ר ח. מירום;

אני מבקש לשאול את רן שאלה; כמה זמן אתה עומד כאשר אתה במשמרת?



רן רוט;

בבוקר משעה שבע וחצי עד שמונה ועשרה, ויש ימים שמשעה אהת או משעה שתים-

עשרה; בהתאם לסיום הלימודים.
היו"ר ה. מירום
אתה נמצא בכיתה הגדולה בבית-הספר או שיש חטיבת-ביניים בבית-הספר שלכם?

מ. ברומוביצי;

יש לנו גם כיתות הי.

היו"ר ה. מירום;

ההבר'ה של כיתה הי עומדים כאשר אתה, רן רוט, מסמן להם לעמוד?

רן רוט;

בדרך-כלל לא. הם מצפצפים עלינו.

היו"ר ה. מירום;

מה קורה עם העניין הזה בבית-הספר?

מ. ברומוביצי;

יש עם הנושא הזה בעיות, ואנהנו כל הזמן מבררים ומטפלים בהן.

היו"ר ח. מירום;

רן, אתה מרגיש כאשר אתה עומד במשמרת שאתה מרוכז כל הזמן? או שלפעמים

נמאס לך, אתה מוריד את המקל ואומר לעצמך; יהיה מה שיהיה?
רן רוט
אני מפקד.

היו"ר ח. מירום;

לא התכוונתי לפגוע בך, הלילה. מכל מקום מפקד צריך לדעת בדיוק מה כל חייל

עושה.

רן רוט;

גם אני עמדתי פעם במשמרות.

היו"ר ח. מירום;

תודה. רשות הדיבור לגבי כרמלה פייט מתנועת "אנחנו נוהגים אחרת".



כ. פיין;

אני תושבת תל-מונד ובעניין ההענות של נהגים למשמרות הזהב אני מבקשת לומר

כי לאחרונה הפעילו בישוב שלי את משמרות הזהב ויש לנו בעיה רצינית עם הענות של

נהגים. ילדים לא רשאים למסור את מספר הלוחית של נהגים סרבניים, אלא אם כן

יעמוד אתם מבוגר, והוא זה - - -
ד. בויינד
סליהה, דבריך אינם מדוייקים.
כ. פיין
כדאי להבהיר את הנקודה הזאת לבתי-הספר כיוון שקיימת בנושא הזה בעיה.

ד. בויינד;

מי היא מדריכת המשטרה שהיתה אצלכם?
כ. פיין
אינני יודעת.

ד. בויינד;

הדברים שאמרת, כאמור, אינם מדוייקים.

כ. פיין;

יש לילדים אפשרות להעביר את המספר - - -

ד. בויינד;

בהחלט. מה שנעשה עם זה אחר-כך, זה כבר סיפור אהר. יש בעניין הזה גם

חינוך לאזרחות טובה. יש יחידות משטרה שאפילו הכינו סטנסיל - - -

כ. פיי ו;

אם כך אולי אפשר יהיה לשלוח אותר לבתי-הספר?

ד. בויינד;

זאת יוזמה מקומית. לנו אין עם זה ולא כלום. איננו מכינים טופסיאדה לאף

אחד, אבל יכולה לצאת יוזמה מטעם בית-הספר מול אותה רכזת הסברה שלנו בלשכת

התנועה, תכינו טופס, כך שכל ילד ידע כיצד הוא צריך לדווח, וכיצד מעבירים אותו.

היו"ר ח. מירום;

ניצב מישנה טביב אמר לי שהמשטרה מחמירה עוד יותר עם דו"חות של ילדים

שעומדים במשמרות הזהב, וזה נושא שבאמת כדאי להבהיר אותו. אנחנו יודעים כי

אצלנו, במדינת-ישראל, המשמעת נחשבת די רעועה, עם הילדים בוודאי, ומעירים לי

עכשיו שיש גם בעיה של החומר שהם מסמנים אתו במשמרות.
ד. בויינד
ברצוני להעיר הערה סמנטית. נאמר במהלך הישיבה שמתייחסים למוט שאתו

מסמנים כאל מקל. זה לא מקל. המקל הוא רק אמצעי. מדובר על תמרור. מה שמאפשר

למי שאוחז בתמרור לעצור נהג הוא זה שהוא מחזיק את התמרור הנייד שנקרא: תמרור

עצור, וזה הבסיס החוקי היחיד. בגלל זה לא כל-כך מצייטים לו.
היו"ר ח. מירום
רשות הדיבור לשי כהן מבית-ספר "שדה-חמד". תגיד לי, בבקשה, שי, היכן

אתם עומדים?

ש. כהן;

יש לנו שני מקומות; אחד למטח, לפני בית-ספר יצחקי, ואחד למעלה, כאשר

עוברים לבית-הספר שלנו.

הי ו"ר ח. מירום;

עוברת שם תחבורה רבה במשך הבוקר?

ש. כהן;

למטה, ליד בית-ספר יצחקי, כן. עוברות שם הרבה מכוניות וקשה לפתוח את

התמרור.
היו"ר ח. מירום
מה זאת אומרת?

ש. כהן;

צריך שיחיה מרחק מתאים כדי לפתוח את התמרור, אם מכונית באה במהירות אין

מספיק מרחק עצירה וחיא יכולה לעלות על הילדים.
היו"ר ח. מירום
מה עושים בעניין הזה? מדוע קשה לפתוח את התמרור? כיוון שהנהגים נוסעים

שם מהר?
ש. כהן
נוסעות שם הרבה מכוניות; זאת צומת גדולה.

ש. שיפטן;

המכוניות באות מהרבה כיוונים.
היו"ר ח. מירום
שרית, כאשר את מרימה את התמרור, הנהגים עוצרים?
ש. שיפטן
בדרך כלל כן.



היו"ר ח. מירום;

את מרגישה שאת משתלטת על התנועה בכביש?

ש. שיפטן;

כן, אבל למעלה, בכביש שנחשב פחות מסוכן, שם בדרך-כלל המכוניות עוברות

באמצע.

היו"ר ח. מירום;

אני מבין שהן לא מצייטות לכם. האם התלוננתם על-כך אצל המורה או אצל

המנהל?

ש. שיפטן;

זה קרה כמה פעמים. זה לא קבוע, אבל זה קורה.

כ. פיין;

רשמתם את מספרי הרכב?

ש. שיפטן;

יש כאלה שרושמים את המספרים.

היו"ר ח. מירום;

אתם יודעים שמותר לכם לרשום את המספרים של כלי הרכב שאינם נשמעים לכם?

ש. כהו;

כן; השוטרת בשנה שעברה אמרה לנו זאת.

ש. צחי;

למי אתם מעבירים את המספר?

ש. כהן;

למנהל.

ש. צחי;

מעבירים את התלונה אלי, ואנחנו מעבירים אותה אהר-כך לתחנת המשטרה.

היו"ר ח. מירום;

על כמה מקרים כאלה היה דיווח?

ש. צחי;

לא רבים.



אני מבקש לומר כי אני הולך בכיוון שעליו דיבר מר עתניאל שנלר, שמשמרות

הבטיחות אינם בגדר לימוד אלא חינוך, ואנחנו באמת מחנכים את התלמידים.

בהזדמנות הזאת אני מבקש לציין באזניכם מספר דברים שאנחנו מפעילים בחקשר הזה של

הדברים. שינינו, לדוגמה, את התימרור בבית-הספר פנימה, כדי לחנך את התלמידים

להסתכל על תמרורים. השילוט שלנו בבית-הספר הוא תמרור. הכיתות מתומררות לפי

גודל הכיתה, דרגת הכיתה, ולא כתוב על דלת של כיתה, לדוגמה, כיתה אי, אלא יש

דמויות, ומספר הכיתה מופיע בצורה של דמויות כפי שהן מצויינות על תמרורים.

עליה במדרגות מצויינת על-ידי תמרור. ירידה במדרגות מצויינת על-ידי תמרור. כל

הפעילות בבית-הספר, כאמור, מתומררת. הכוונה שלנו היא לחנך את התלמיד להתייחס

לתמרור כאל מכשיר שמכוון אותו. מכאן גם ההתייחסות שלנו לנושא הזהירות

בדרכים. יש אצלנו חינוך יום-יומי. למה הכוונה כאשר אני אומר: חינוך יום-

יומי? בית-הספר שלנו זכה במשך שנתיים רצופות, פעם בפרס מחוזי ופעם בפרס

ארצי, לחינוך לזהירות בדרכים. ציינו, ועמדנו על-כך, שכבית-ספר דתי אנחנו

מנסים להראות שגם ההלכה פועלת בעניין של זהירות בדרכים. למדנו פרקים כאלה.

לקחנו עכשיו, לדוגמה, את הפרק של כיבוד אב ואם כנושא, ואנחנו מלמדים איך אפשר

לחנך ילד להעיר לאביו בנושא של זהירות בדרכים? עכשיו, לדוגמה, יש נושא של

אורות ביום. אנחנו די מתלבטים בשאלה הזאת כיוון שאנחנו שואלים את עצמנו איך

אפשר לחנך ילד שיעיר לאביו? במסגרת של נושא כיבוד אב ואם אנחנו נלמד איך

מעירים לאבא בצורה כפי שההלכה מכוונת.

אנחנו משלבים את הזחירות בדרכים בנושאים שונים, כמו טבע, חשבון, הבנת

הנקרא, ויש לנו מדי פעם בפעם הבזקות בכל מה שקשור למקצועות כדי ללמד את הנושא

הזה. אנחנו מדברים על חינוך לזהירות בדרכים.

שמחתי מאד לשמוע בישיבה הזאת שנקבל מיכסת-שעות, אם כי אני לא רוצה לומר

שמיכסה תפתור את הבעיה, אבל אם מדברים על זהירות בדרכים כי אז צריך להיות

מדובר על חינוך מגיל צעיר. שמעתי שבשנה הזאת, באזור שלנו, לא תהיה שוטרת כדי

ללמד את הנושא ואני לא יודע בגלל מה? מדוע? אני לא מבין את הדבר הזה.

שומעים על קטל איום ונורא בדרכים ומונעים מאתנו שוטרת? מה שהילדים מקבלים

בכיתות הי במשך שבועיים מטעם השוטרת זאת לא מיכסת-שעות, אלא זה חינוך שמשליך

לשנים הבאות. אני זוכר את השוטר שלי שלימד אותי בבית-הספר היסודי. זה דבר

שנשאר לכל החיים. הדמות של השוטר או השוטרת וההתייחסות אליהם, או מה שהם

מקרינים אלה לא רק חוקי תנועה אלא אהבה וחינוך. הקשר עם השוטרת שלנו, שהיא

במקרה גם תושבת מעלה אדומים, הוא משהו יוצא-מן-הכלל. כיוון שכך אני יוצא מכאן

בקריאה לא למנוע שוטרת מבתי-הספר. זה יהיה פשע.

כ. פיין;

אסור שזה יקרה.
ש. צחי
לא מקובל עלי דבר כזה. אני מדבר על חינוך, ואני לא רואה בשוטרת הזאת מי

שנותנת 10 שעות מיכסה לתלמידים ואחר-כך הולכת הביתה. זה משהו אחר לגמרי. היא

זאת שמכוונת. 10 השעות שלה או 12 השעות שלה הן משהו שתרומתו פשוט לא תאמן

ואסור להוריד אותה מבתי-הספר.
היו"ר ח. מירום
תודה. רשות הדיבור לנציגת תנועת "אנחנו נוהגים אחרת", גבי רבקה גורן.

אם הכל כל כך טוב, מה רע?
ר. גורן
קודם כל אני מבקשת להציג את התנועה שאני חברה בה במלים ספורות. התנועה

שלנו, שבראשה עומד יצחק ניר, קמה לפני כשנתיים-שנתיים-וחצי על-ידי קבוצת

אנשים מתנדבים מכל קשת המקצועות שקיימים בארץ, ומתוך מודעות שתדברי הוא בנפשנו

ושאפר לעשות.

בישיבה הזאת עלו שני חלקים והם, מצד אחד הנתונים הקשים, ומן הצד האחר

השאלה: מה אפשר לעשות?

הי ו"ר ח. מירום;

אני מבקש את סליחתכם על-כך שאני מוכרח לעזוב את הישיבה לזמן-מה ולעבור

לוועדת הכנסת. כיוון שכך אני מעביר את תפקיד היושב-ראש לחבר-הכנסת אליאב.

ר. גורן;

אני אישית, כיועצת בחטיבת-ביניים, מצויה במערכת החינוך ואני כמו שמר שנלר

הציג את הדבר, רואה את הנושא הזה כחשוב ממדרגה ראשונה בתוך מערכת חינוך כוללת,

חינוך לערכים, כאשר אנחנו מחנכים את הילדים שלנו מגיל אפס עד גיל 17 לצורך זה

שהם אוחזים בהגה וגם אחר-כך.

התנועה שלנו, שאיננה מתוקצבת ואשר לא שייכת לשום גוף במימסד, התחילה

לעסוק בעיקר בשני נושאים; 1. הכשרת לבבות בקרב מבוגרים מגיל 17 ומעלה בחוגי

בית, בפניה לארגונים, למפעלים, וגם בפניה למשרדי הממשלה השונים; 2 . הצעות

להיכנס לבתי-הספר, למערכת החינוך, משום שאנחנו רואים בפעולה הזאת דבר חשוב

ממדרגה ראשונה.

מה שקורה בבתי-הספר, ואולי בציבור כולו, הוא שקיימת איזושהי הרגשת

עייפות, כבדות, שחיקה, והמדריכות-שוטרות וגם המדריכות של משרד החינוך והתרבות

משדרות בכל פגישה שקבלת הפנים איננה אוהדת ופתוהה בבתי-הספר.

יש בארץ 20 אלף מחנכים, לא מורים אבל מחנכים , שעד שלא נצליח להחדיר

למודעות שלהם קודם כל שהנושא הזה חשוב כמו ואולי יותר מכל פרק בספרות,

הסטוריה, תולדות עם-ישראל, אזרחות, מתמטיקה וכוי, לא נצליח להזיז הרבה, לכן

אני פונה בוועדת החינוך והתרבות גם לאמצעי התקשורת וגם להקצאת משאבים. אנחנו

לא חושבים שזה נושא שצריך להיות מוטל על כתפיהם של 50 או 60 שוטרות או מדריכות

לבטיחות. הן יכולות להיות המובילות; נותנות הטון, אבל כמו שבבתי-הספר יש

מערכת שלמה שקשורה למקצוע הגיאוגרפיה או למקצוע הספרות, - המקצוע חזה חייב

להיכנס כמקצוע חובה. אני שומעת ויודעת כי המגמה בשנה הבאה היא אמנם כזאת,

ואנחנו מברכים על-כך.

יש לנו רצון, כמתנדבים, לפעול, לעזור ולהציע בנושא החינוך שאנחנו רואים

אותו בשני מישורים עיקריים; 1. חינוך לחברה מוטורית ולתרבות מוטורית; 2.

חינוך לאחריות אישית. בשני הכיוונים האלה אני מאמינה שנעשים דברים, אבל

תכניות הלימודים צריכות להיות מופנות מאד כבר מגיל הגן, אולי אפילו מתחת לזה,

עד גיל י"ב.
יש עכשיו מבצע בבתי-הספר שנקרא
"אורות ביום", שנחשב מבצע יפה מאד שיכול

להיות גרוי לעשיה נוספת בבתי-הספר. הנושא הזה של ילדים כשגרירים או ילדים

כסוכני-השפעה הוא נושא חשוב מאד ואנחנו מאמינים שילדים יכולים לשנות דברים

בחברה שלנו ויש לנו דוגמאות של ילדים שהצליחו לגרום לשינוי. הדבר הזה התקבל

גם בבתי-הספר שאני אישית וחברי באנו אליהם יפה מאד אלא שמבחינה ארגונית יש

תקלות. הרבה מאד בתי-ספר לא קיבלו את החומר. המבצע היה אמור להתחיל באמצעי



התקשורת כדי לגבות את הילדים שבאים הביתה להורים-הנהגים אבל הוא לא מספיק

מאסיבי באמצעי התקשורת. ההומר הגיע לבתי-הספר, אבל המתנדבים ומדריכות הבטיחות

לא הגיעו אליהם. זאת ההתיירוסות, לצערנו, כרגע לנושא. בקטע הזה צריך לעשות את

השינוי העיקרי.

אני רוצה לקוות ולבקש באמצעות ועדת החינוך והתרבות של הכנסת שיקצו לנו

עכשיו, באמצעי התקשורת, בטלוויזיה, אפשרות לפנות למחנכים על-ידי אנשי חינוך,

על-ידי אנשי משרד התחבורה ומינהל הבטיחות בדרכים, או על-ידי אנשינו המתנדבים,

לפנות ולהסביר את חשיבות המבצע כיוון שלפי דעתי הוא יקום או יפול בהתאם

להתייחסות המחנכים ובצורה שהם יעבירו אותו בכיתות.

כאשר אנחנו מפתחים אצל הילדים את הרגשת אחריות, חם מקבלים אותה, ובזה

כולנו נוכחנו.

אני מבקשת לומר למר צחי בהזדמנות הזאת כי אינני סבורה שאנחנו צריכים

להעיר או לחנך את ההורים. הילדים צריכים להזמין את ההורים, וכך אנחנו אומרים

בכל מה שקשור לעניין הזה. הם מזמינים את ההורים להצטרף למהלך, להצטרף לנסיון,

לשינוי, בעיקר כאשר מדובר בחיי-אדם של הילדים ושל הנהגים עצמם. אין יפה מזה.

אין אצלנו הטפה של ילד להורה אלא הזמנה של הילד להוריו לבוא יחד אתו למהלך

הזה.

שמענו מפי הדוברים בישיבה הזאת שכל גוף פועל ועושה דברים יפים מאד אבל

לדעתנו צריכה להיות ועדה שתכלול את כל הגופים יחד ואשר תתכנס קבוע אחת לחודש

או אחת לשלושה שבועות. נשמח לקחת חלק בוועדה כזאת ולהציע מה שאנחנו יכולים

להציע כתנועת אזרחים מתנדבים. אנחנו חושבים שנצליח בכוחות משותפים של כל

הגורמים, להעלות את הנושא הזה למודעות ולסדר-עדיפויות הרבה יותר גבוה הן

מהבחינה הזאת והן מבחינת הקצאת המשאבים.
היו"ר א. אליאב
אנחנו מברכים על כל התנדבות, בעיקר בשטח כל-כך רגיש.

רשות הדיבור לגבי כרמלה פיין.

כ. פיין;

חבר-הכנסת חגי מירום יאמר שעושים כל-כך הרבה פעולות ובעצם אין רואים

התקדמות; הגרף נשאר אותו גרף. בקשר לכך אני מבקשת לומר כי הפעולות שנעשות הן

פעולות בשטח קשה מאד; שטח של שינוי דפוסי התנהגות. שינוי התנהגות לא משיגים

לא בשנה וכמובן שלא בחודשים. זה בבחינת שלח לחמך. היום אנחנו רוצים להקנות

לילדים הקטנים ערכים של לקיחת אחריות כדי שכאשר הם יהיו נהגים, לאחר מספר

שנים, הם יתנהגו על חכביש בצורה המתאימה.

גם אנחנו, כחברי תנועה, וגם מערכת החינוך לא מצפים שיקרה מהפך דרמטי אם

כי כולם היו רוצים שיתרחש דבר כזה משום שמדובר על חיי אדם, אבל אנחנו רואים את

העניין הזה כשינוי כאשר כל שנה הגרף יורד, אם כי צריך לחכות בסבלנות, ובעיקר

בגלל שלא רואים את השינוי באופן חד אסור להתייאש. צריך לקוות שחפעילות שלנו,

תוך מספר שנים, תניב את התוצאות שהיינו רוצים לראות אותן היום.

היו"ר א. אליאב;

תודה. אני מבקש לשאול מספר שאלות על התנועה שלכם. האם היא ארצית?

ר. גורן;

כן.



הי ו"ר א. אליאב;

כמה חברים היא מקיפה היום?

ר. גורן;

כמה אלפים. בהוגי-בית, במיפגשים, במפעלים ובכל מיני הזדמנויות ביקשנו

התחייבות אישית של אנשים גם להצטרף לתנועה, גם להדליק אור, וגם לנסוע לפי

ההוק. אלה היו שלוש המחוייבויות שביקשנו, הצענו, וברוב המקרים היתה הענות.

בקשר לשאלה כמה אנשים התנועה כוללת? - תשובתי היא כמה אלפים. יש כ-100

פעילים בכל הארץ שעברו קורס הנחיה. ביום ששי, לדוגמה, נסענו 6 מנחים לנהלל

כדי לבצע פעילות בקרב כיתות י"א. זאת פעילות שמתבצעת כבר שנה שניה כיוון

שהפעולה הזאת הצליחה בשנה שעברה. היפנו אותנו, כאמור, לכיתות י"א כדי להעביר

סדנה, בשיתוף עם המשטרה.

היו"ר א. אליאב;

זאת היתה אמורה להיות השאלה השניה שלי; מה מידת שיתוף-הפעולה שלכם עם

המשטרה, עם משרד התחבורה ועם משרד החינוך והתרבות?
ר. גורן
מבחינתנו הפרה רוצה יותר להיניק מאשר העגל רוצה לינוק. אנחנו מנסים,
אולי לא יפה לומר
לדחוף את עצמנו, מכל מקום להציע את עצמנו בכל אחד

מהפורומים ולנסות לתרום את מה שאנחנו יכולים לתרום. מבצע האורות הוא תוצאה

יפה של שיתוף-פעולה בין משרד התחבורה, המינהל, משרד החינוך והתרבות והתנועה

שלנו ואנחנו רק מקווים, כפי שכבר אמרתי קודם, שיווצר פורום שיוכל לעבוד בצורה

שוטפת ושאולי גם התנועה שלנו תהיה חלק ממנו.

היו"ר א. אליאב;

לפי תנודות הראש של רב פקד דניאלה בויינד אני מבין שהיא מסכימה.

ד. בויינד; ^

בהחלט.

ע. כהאן;

יש לנו בעיה חוקית להכניס עמותות לתוך ועדות כיוון שהטענה היא אמנם שזאת

עמותה שקיימת לא למטרות רווח אבל יש עוד עמותות שרוצות להיכנס לאותה ועדה.

העניין הזה איננו בר-ביצוע.

היו"ר א. אליאב;

לא שאלתי את השאלה הזאת, אלא האם המתנדבים והמתנדבות מתקבלים בברכה

בעבודה שלהם בתוך בתי-הספר?

ע. כהאן;

כן. הם מקבלים את אישור משרד החינוך והתרבות לכך.



ר. גורן;

במבצע הזה קיבלנו מסמך ממר זבולון אורלב, מנכ"ל משרד החינוך והתרבות,

שמאפשר למתנדבים שלנו לבוא לבתי-הספר, וזה דבר שעשה את שלו. אני, לדוגמה,

לקחתי במקום הישוב שלי, רמת-השרון, את העניין כפרוייקט, בכל בתי-הספר, בבירכת

המועצה המקומית, אפילו עד-כדי התלהבות של שילוט גדול שקשור למבצע בכניסה לרמת-

השרון. הפעולה נעשתה בקרב מנהלי בתי-הספר, ובקרב מחנכות בגילאים שכלולים

במבצע הזה. לצערי הרב לא נוכל להגיע לכל בית-ספר בכל הארץ, וזאת אחת

מנקודות-התורפה שאני רואה במבצע. כאשר יבואו למדוד את הישגיו יצטרכו לקחת את

הדברים האלה בחשבון.

אני חוזרת ואומרת שכאשר אנחנו מקבלים אישור אנחנו מתקבלים בדרך-כלל

בברכה, הבעיה היא שהעניין הזה איננו מקיף את כל בתי-הספר בארץ.
היו"ר א. אליאב
אתן טוענות כי אתן פועלות בלי תקציב בכלל. כל הפעילות שלכם נעשית

בהתנדבות?
כ. פיין
כן. הכל על חשבוננו.

ר. גורן;

יש לנו בעיה רצינית מאד לדוגמה, בהפעלת פרוייקט של הכשרת מנחים - - -

הי ו"ר א. אליאב;

איך עושים זאת בלי תקציב?

ר. גורן;

אנחנו רצות בערבים לחוגי בית, למפעלים, עם הרכב שלנו, על-חשבוננו, על-

חשבון זמננו הפנוי, הכל ללא תקציב. יש לנו, לדוגמה, בעיה להפיץ את הפרסומים

שלנו. בכל מה שקשור לסטיקרים או לכל מיני דברים מהקטן עד הכבד - אין לנו

תיקצוב. מר עתניאל שנלר ומנכ"ל משרד התחבורה לאחרונה טענו שאהרי שנתיים

שהוכחנו את עצמנו ובאמת התברר שאנחנו עקביים, יתכן וחם ימצאו דרך כדי לממן

פרוייקטים מסויימים שאנחנו מציעים ללכת עליהם. מכל מקום הנושא הזה כאוב מאד.

היו"ר א. אליאב;

האופן שתגדלו בו תלוי לעניות דעתי בארגון, וארגון תלוי גם בתקציב וגם

בהרכה.
כ. פיין
אחד הקשיים שלנו הוא לשמור על קשר עם אותם אלפים שנתנו את קולם וסימנו

בסעיפים שונים שהם מוכנים להתנדב. יש לנו קושי לשבת עם כל האלפים האלה ולשמור

אתם על קשר, ובהקשר חזה של הדברים אני רק רוצה לומר לכם כי כל עם ישראל מפסיד

מכך.



היו"ר א. אליאב;

מר עתניאל שנלר כבר לא נמצא כאן אבל האם הוא מוכן ללכת לקראתכם ולתת לכם

איזשהו סיוע מינהלי כדי שתהיה לכם אפשרות לגדול?

ר. גורן;

העניין מסובך. כרגע מכל מקום לא.
ב. מאיר
אני אוכל להעביר את המסר למר עתניאל שנלר.

ר. גורן;

כרגע העניין הזה נמצא בבדיקה ובהחלט קיים לגביו קושי.

ע. כהאן;

אני מבין שהעמותה היא זאת שיזמה את המבצע ומר שנלר, למרות שקשה לו

ישירות להעביר כספים לעמותה, השקיע במבצע כ-800 אלף שקלים. יכול להיות שזה לא

נעשה ישירות דרך העמותה, אבל הכספים למבצע אכן הושקעו. העמותה בסך הכל יכולה

להשתלב בכל מבצע ואין צורך להעביר אליה ישירות כסף.

הי ו"ר א. אליאב;

אני דיברתי על עזרה מינהלית.

כ. פיין;

אני מבקשת להעיר למר כהאן שאני שמהה מאד שהוקצו 800 אלף שקלים למבצע הזה

והעמותה השתלבה בביצוע הפרוייקט אבל 800 אלף השקלים הופצו למטרת המבצע עצמו

ויושב-ראש התנועה מישכן חלק מכספו הפרטי כדי ששתי מתנדבות של התנועה תוכלנה

לעבוד ולקבל איזשהו שכר עבור הזמן שהן הקדישו לנושא. כבודם של ה-800 אלף

שקלים במקומם מונח אבל אתם צריכים להבין שמר יצהק ניר הוציא מחשבונו הפרטי 15

אלף שקלים, מישכן אותם בבנק, ואנחנו חתמנו ערבות אישית שאף אחד לא יהזיר לנו

אותה, הכל כדי שנוכל להשתלב במבצע. הבעיה נחשבת הרבה יותר סבוכה, וקשה מאד

לפתור אותה.

היו"ר א. אליאב;

מה שאתם עושים זאת פעולה יפה מאד, זאת התנדבות לשמה, אבל אתן בעצמכן

אומרות שבצורה כזאת לא תוכלו להתפרס - - -

כ. פיין;

בשום-פנים-ואופן לא.

ר. גורן;

הכשרת לבבות או שינוי התנהגות מבוגרים הם הלק מהמטרות שלנו, ומה שאנחנו

יכולים לתרום בחינוך היא עוד מטרה שלנו, אבל זאת בהחלט בעיה לאורך זמן לעבוד

ולחיות בצורה כזאת.
היו"ר א. אליאב
רשות הדיבור לרב פקד דניאלה בויינד.

ד. בויינד;

לפני כמה זמן, לבקשת הממונה עלי, הכנתי רשימה של כל הגופים המתנדבים

והעמותות למיניהן שהיו בקשר אתנו כמחלקת תנועה של המשטרה, ויש עשרות כאלה

בארץ. יכול להיות שחלק מהמשאבים והכוה הטוב שרוצה לעשות את העבודה פשוט מתפזר

על-פני יותר מדי גופים ועמותות.

כ. פיין;

ניסינו לאחד אותם.

ד. בויינד;

ועדת החינוך והתרבות של הכנסת שומעת עכשיו פן אחד של עמותה אהת בלבד,

אבל קיימים הרבה גופים אחרים.

היו"ר א. אליאב;

בגודל כזה?

ד. בויינד;

אפילו יותר גדולים.

י. צדוק;

גם המועצה היא עמותה שאמורה לאגד את כל הארגונים הוולונטריים.

ד. בויינד;

קיימת בעיה. הרבה גופים התנדבותיים אזרחיים לא מוכנים להתעסק עם המועצה

הלאומית, אבל מאחר ונציגה לא נמצא כאן אני לא אוסיף יותר על דברי אלה. אני

עובדת יום-יום עם האנשים האלה וככזאת אני יכולה לומר לכם שיש הרבה מאד אזרחים

שאיכפת להם והם מנסים לעזור.

היו"ר ח. מירום;

אני מודה לחבר-הכנסת אליאב על-כך שהוא מילא את מקומי בהעדרי וכיהן כי ושב-

ראש הישיבה.

רשות הדיבור למר עמרם שער מארגון ההורים הארצי.

ע. שער;

אני מברך את היושב-ראש על-כך שהוא טרח להעלות על סדר-יומה של הוועדה נושא

כה חשוב לדיון. לדעתנו הנושא הזה אקוטי, והוא בנפשנו.

גם אנחנו, ועד ההורים הארצי, סבורים שאין מספיק הדרכה בבתי-הספר לצורך

העניין החשוב הזה אם כי ניתנות פה ושם מספר שעות. התבשרנו בישיבה הזאת על-ידי

מר כהאן בשורה טובה שתענה ולו במעט על הצורך של הדרכת התלמידים שאנחנו

מרגישים שהיא חסרה.



לדעתנו ועדי ההורים לא שותפו מספיק בבתי-הספר, ואני רוצה ליידע אתכם

שבחודש מרץ 1991 הוצאנו מינשר לכל יושבי-ראש ועדי ההורים בארץ בקשר דירבונם

להיכנס למערכת ההתנדבות במשמרות הזהב, אם בליווי תלמידים, אם לעמוד לידם וכוי,

ובבדיקה התברר לנו שלא היתה הענות מירבית של הנהלות בתי-הספר לשתף בנושא הזה

ועדי הורים. אני לא טוען שלא היתה הענות כזאת בכלל, אבל לא היתה הענות מספקת.

אנהנו מציעים גם לערב הורים שמכל מיני סיבות הם לא עובדים, גם סבים

וסבתות, שיהיו חונכים לתלמידים שעומדים במשמרות הזהב. תודה.
היו"ר ה. מירום
תודה לך. רשות הדיבור למר יוסי צדוק, מפקה ארצי על זהירות בדרכים מטעם

משרד החינוך והתרבות.

י. צדוק;

אני לא יודע אם כל הברי ועדת החינוך והתרבות של הכנסת יודעים שיש לנו

כמעט שתי תכניות לימודים לכל שיכבת-גיל מגיל הגן עד כיתות י "ב. התלמידים

מקבלים את התכניות, אם כי לא מספיק, אבל הם מקבלים אותן.

בקשר למשמרות הזהב אני מבקש לומר כי אנהנו מנסים להוסיף, בנוסף לתלמידי

כיתות הי שמקבלים את ההדרכה, ו-ו' שמוצבים כהברי משמרות הזהב, שתלמידי חטיבות

הביניים או אפילו תלמידי תיכון יוכשרו ו יוצבו במשמרות זהב, במקומות שחטיבות-

הביניים או התיכון נמצאים סמוך לבית-הספר היסודי. רשויות מקומיות שונות פנו

אלינו בקשה לאפשר להם לארגן זאת כאשר מנהל בית-הספר יהיה מוכן שתלמידיו יוצבו

במשמרות-זהב במקום תלמידי כיתות ו'. הדבר הזה יקל על המערכת מבחינת האחריות,

יהיו במשמרות האלה ילדים בוגרים יותר, עם קומה גבוהה יותר שנראית יותר בשטח,

וזה חשוב.

בקשר לתמרורים ולמוטות ניסינו באזור מסויים, יחד עם ראש החוליה בירושלים,

להכניס למערכת מוט נפתח טלסקופי כאשר היום המוט הוא מקל של מטאטא באורך של מטר

ועשרה או מטר ועשרים. אורכו של המוט הטלסקופי הוא בערך שני מטר עם התמרור

כאשר הוא נפתח, אלא שקיימת לגביו בעיה של עלות. יש חברה באזור בית-שאן שמוכנה

לספק אותו מפיברגלס כדי שהוא יהיה קל וחלול אבל המוט יקר מאד ובתי-הספר לא

יוכלו לעמוד בנטל אפילו אם נסבסד אותם. ההברה מאזור בית-שאן דורשת כ-25

שקלים רק עבור המוט בלי התמרור.

ד. בויינד;

האורך של התמרור נועד כדי להגן על התלמיד שמחזיק אותו; לבודד אותו ממקום

התנועה החוצה את הכביש.

י. צדוק;

הילדים, לצערנו, יורדים לכביש כיוון שאורכו של המקל רק מטר ועשרים, והם

מסכנים על-ידי-כך את עצמם.

ד. בויינד;

היו גם נפגעים.



23.12.1991

י. צדוק;

המוט הנפתח הטלסקופי הוכיח את עצמו, הוא טוב, אבל מחירו גבוה מדי. אם

נסבסד אותו ב-%50 או יותר, גם אז יהיה לנו קשה לממן אותו, זאת מלבד התמרור

עצמו שמסובסד על-ידינו.

א. אליאב;

כמה כסף עניין כזה צריך לעלות לכל בית-ספר?

י. צדוק;

כל מוט צריך לעלות 15 שקלים לפחות, אם לא יותר. התמרור - - -

א. אליאב;

התמרור הרי קיים ממילא.

י. צדוק;

אבל הוא לא מתאים למוט מפיברגלס.

א. אליאב;

כמה הנושא הזה צריך לעלות לכל בית-ספר?

י. צדוק;

אם מדובר על בית-ספר עם מעבר אחד או שניים, כי אז העניין לא נורא, אבל

אם יש לבית-ספר מסויים שבעה מעברים לכסות - זה כבר סיפור אהר. המינהל הבטיח

לעזור לנו בעניין הזה אבל בסך הכל - - -

א. אליאב;

לא מדובר על סכומים גדולים.

ש. צחי;

זאת לא רק שאלה של המוטות. מדובר גם על אפודות קיץ ועל מעילי חורף, כך

שההוצאה כללית - - -

היו"ר ה. מירום;

מי מממן אותה?

ש. צחי;

בית-הספר.

מ. ברומוביצי;

זאת הוצאה שאיננה מתוקצבת בשום מקום.



י. צדוק;

קיימת פעילות והפעילות הנעשית עם המינהל לבטיחות בדרכים ועם משטרת-ישראל

נהשבת פעילות יפה מאד וברוכה, אבל גם אני מיצר על-כך שיש הורדה בתקנים במשטרת-

ישראל בשנים האחרונות. לפני מספר שנים נעשתה פעילות יפה מאד מצדה של המשטרה,

ולעניין הזה צריך להוסיף את הדימוי של המשטרה בעיני התלמידים, דימוי חיובי

ביותר.

היו"ר ח. מירום;

תודה. רשות הדיבור לפקד דניאלה בויינד.
ד. בויינד
אני חייבת לתת תשובה למנהל בית-הספר שאמר שהיתה בבית-ספרו שוטרת להדרכה

ועכשיו אין כזאת יותר. לפי הנחיות משרד החינוך והתרבות המשטרה מתמקדת בכיתות

ה' ו-ו' בלבד. בזמנו, בעבר, כאשר היה לנו מספיק כוח-אדם, התמקדנו גם בגיל

הרך. היום דבר כזה לא קיים גם בגלל שאין לנו מספיק כוח-אדם וגם - - -

ש. צחי;

אני מדבר על כיתות הי.

ד. בויינד;

הישוב מעלה-אדומים, מבחינת הפריסה המשטרתית, נמצא בנפת יהודה. נפות, בלי

להיכנס לפוליטיקה, הן אותם אזורים לא של ארץ-ישראל הרגילה ושם יחידות המשטרה

פועלות כאשר חלק מהמימון שלהם נעשה על-ידי קרן הבטיחות של השטחים. יש משטרה

שפרוסה בשטחים האלה אבל ביחידות התנועה של אותן נפות משטרתיות אף פעם לא היה

תיקנון למדריך הסברה. בשנים האחרונות האוכלוסיה, הן הישראלית-יהודית והן

האחרת ביהודה, שומרון ועזה גדלה בצורה משמעותית ואף אחד לא נתן את הדעת לתקנן,

גם לא במשרד החינוך והתרבות וגם לא אצלנו, כוח-אדם מתאים שיסביר לתלמידים,

ידריך אותם, ויציב אותם במשמרות הזהב באותם ישובים.

היו"ר ח. מירום;

אני לא אוהד גדול של ההתיישבות שם אבל אני לא מעלה על דעתי שאפשר לא

לתקנן כאשר חיים שם אנשים שצריך לשמור על חייהם ועל חיי ילדיהם.

ד. בויינד;

זאת עובדה.

ד. טביב;

יש לנו מספר מדריכות נתון אבל הגידול בתוך הקו הירוק משמעותי. קיימות

שכונות רבות שלא כיסינו, בתי-ספר הדשים שלא כיסינו, ומיגזרים רבים. יש לנו

בעיה ביו"ש. יש לנו, כאמור, מספר מדריכות נתון, ואנחנו משתדלים לעשות את

האופטימום.

הי ו"ר ח. מירום;

לא קטנתם במספר?



ד. בויינד;

פיסית קטנו.

ד. טביב;

לא בשנה האחרונה.
הי ו"ר רו. מירום
עלינו לסייס את הישיבה. לסיכומה אני מבקש לומר שאי-אפשר להרגע מהמצב

הקיים למרות שניכר על-פני השטח שכולם עושים מאמצים. גם הגורמים הפורמלים,

קרי: המי נהל לבטיחות בדרכים, משרד החינוך והתרבות, משרד התחבורה, וגם המשטרה

כמובן, כל אלה עושים מאמצים, אבל נתונים כמו אלה ששמענו, של 65 תלמידים עד גיל

14. מזעזעים ,ואי-אפשר לעבור עליהם לסדר-היום.

לא דיברנו במהלך הישיבה ולא קיבלנו נתונים על פציעות של תלמידים בתאונות

דרכים, אבל אני יכול לתאר לעצמי כי מדובר על דבר נורא ואיום. ילדים הופכים

נכים לכל ימי-חייהם בגלל תאונות דרכים, ודאי מאות, כאלה שיסבלו כל ימי חייבם

גם מהטראומה וגם בצורה גופנית - - -

ד. בויינד;

כאלף ילדים נפגעים. אם תוריד 65 הרוגים תבין שכל השאר נפצעים פציעות

בדרגות שונות. חלק מהם אינם הולכי רגל אלא נוסעים.

היו"ר ח. מירום;

המצב איום ונורא והוא מחייב אותנו להיזדעק ולחשוב על מה שאפשר לעשות כדי

למנוע את המצב הקיים. אנחנו יושבים כאן עם הצדיקים והבעיה שלנו היא שעוד מעט

נתחיל לכעוס על מי שעוסקים בנושא הזה. לא זאת הכוונה.

לדעתי צריך לטפל בבעיה שהתבררה בישיבה, שקשורה לשוטרות המלוות - - -

ד. בויינד; יי

שוטרים.

היו"ר ח. מירום;

אני מקבל את הערתך. שוטרים מלווים. אפשר, ואני יודע שיש מחשבה כזאת,

שמשרד החינוך והתרבות יחזק את המערכת הזאת במורות-חיילות, ואפשר לעשות זאת גם

עם מתנדבות שנת-שירות. יש לנו מערכות שיכולות לסייע, אם אלה הן מורות-חיילות

שיכולות לבצע את אותו התפקיד של השוטר או השוטרת, ואין לי כל ספק בכך שאם

יכשירו אותן לכך - - -

ד. בויינד;

חסר להם נסיון חיים.

היו"ר ח. מירום;

המערכת יכולה לסייע סיוע גדול, ואני מדבר על מערכות שיכולות לספק לנו

כוח-אדם משמעותי מאד. אתם נאבקים על כל שוטר, ואנחנו יכולים, בהכשרה נכונה,

להציב במקומות האלה מדריכות שתהוונה כוח מצויין.



ד. בויינד;

דרך אגב אנחנו הצענו זאת.

היו"ר ח. מירום;

אני יודע. כיוון שכך תרשי לי לדרוש זאת ממשרד החינוך והתרבות שמופקד גם

על נושא המורות-החיילות, וגם על עניין שנת שירות של בנות שאינן מתגייסות לצבא.

זה מקור אחד שנראה לי חשוב, ואשר יכול ללוות את הנושא.

צריך להיות תיאום יותר משמעותי בין המערכות השונות בעניין המערכת המהנכת,

משמרות הזהב, הסמכויות, היחס, וכו', ואסור לוותר בתחום המשמעת של הגדולים ושל

האחרים כלפי הילדים שעומדים במשמרות. נראה לי כי העניין הזה שחוק. מה

שהילדים ביטאו בישיבה בטון מינורי הרבה יותר חמור, בעיקר ביחסם של הילדים

הגדולים לילדים האלה. צריך להבין שזאת עבירה כמו עבירה שמתבצעת על הכביש של

ילד שלא נשמע להוראות, והעניין הזה צריך להיות מעוגן בתוך בתי-הספר.

מה שאני רוצה להציע, ואני מבין שהוא לא צריך לעלות הון-תועפות, זה להפיק

דיסקטים למשחקי-מחשב - - -
י. צדוק
זה כבר קיים.
היו"ר ה. מירום
אפשר לדבר על דברים מרתקים שיכולים להיכנס למסגרת הזאת של משחק בו מקבלים

נקודות ומפסידים נקודות. הילדים יוכלו להריץ מכונית, הולכי-רגל, יתמררו,

וכו'. לא שמענו במהלך הישיבה מה קיים בתחום הזה אבל אני סבור שזה נושא שאפשר

לפתח אותו, כולל ניידת, כמו שעושים בצבא בחלק מהמקומות - - -

י. צדוק;

זה כבר קיים.
ע. כהאן
נרכשה ניידת ותוך שבועיים היא תופעל.

ד. בויינד;

יש היום כבר מספר ניידות.

היו"ר ח. מירום;

אנחנו כמובן מתייחסים בחיוב לתכנית של משרד החינוך והתרבות להוראה עיונית

כמקצוע חובה, ואני סבור שצריך ללכת לכיוון הזה. האם,זה כלול בתחום התכניות

שלכם ללימודי נהיגה בכיתות י"א-י"ב?

ע. כהאן;

כן.



היו"ר ח. מירום;

אם לא כולם יכולים להרשות לעצמם את הקטע של לימוד הנהיגה והוצאת הרשיון,

לפחות נכניס הוראה עיונית לתוך הכיתות, כזאת שגם מזכה באפשרות לעבור את המבחן

העיוני.

ע. כהאן;

הדבר הזה נעשה.

היו"ר רו. מירום;

באיזה היקף? שמענו על 3500.

ע. כהאן;

אנחנו מפסיקים את עבודתו של המפקה שעוסק בנושא הזה בטוף החודש הנוכחי

ובמקומו נעסיק 4 מפקחים פרי-לאנסרים שיקבלו שכר על-פי פרמיות, היינו לפי אהוז

הכיתות שהם יצליחו להכניס לתוך הפרוייקט. אנהנו מאמינים שעל-ידי כך נקיף את

מקסימום התלמידים שניתן להקיף.

היו"ר ח. מירום;

אנהנו מבקשים לדעת מהמינהל לבטיחות בדרכים מה קורה עם תמיכות ועם ההכרות

שלו בגופים הוולונטרי ים שעוסקים בתחום החינוך לזהירות בדרכים? יש לפנינו

תנועה כמו "אנהנו נוהגים אהרת", שמענו מקצת מהבעיות הכספיות שיש לה, ואני שומע

שהיא לא הארגון היחיד. העניין הזה היה צריך להיות כלול במועצה הלאומית למניעת

תאונות שאינני יכול לתקוף אותה כיוון שהיא לא יכולה להתגונן, נציגה לא נמצא

כאן, לכן אני לא עושה זאת, אבל אני כן אומר שניתן להתרשם שאין תיאום, אין

הכרה, ואין מערכת שעושה את העבודה של טיפול בגופי מתנדבים. כיוון שכך ועדת

החינוך והתרבות של הכנסת דין-וחשבון מהמועצה הלאומית למניעת תאונות בקשר

ל; 1. מדוע נציגם לא בא לישיבה? זה דבר שנראה לי חסר-אחריות בנסיבות

העניין - - -

א. אליאב;

הם הוזמנו לישיבה?

היו"ר ח. מירום;

כן. מר ציון מסורי, מנכ"ל המועצה הלאומית למניעת תאונות היה צריך להיות

נוכח כאן אבל הוא לא הופיע לישיבה. כיוון שכך אני מבקש לדעת מדוע הוא לא בא?

2. אני מבקש בשם ועדת החינוך והתרבות של הכנסת לקבל תשובה על השאלה;

כיצד ומה הם הקריטריונים לטיפול בעמותות השונות שעוסקות בתחום הזה? אני מבין

שקיימת איזושהי הסתייגות מחלק מהן בין אם היא עניינית ובין אם היא תקציבית.

מכל מקום אנחנו רוצים לדעת איך אפשר לעזור בכיוון הזה?

אני מודה מאד, לאורחינו הילדים במיוחד, גם לאורהינו האחרים, ורוצה לברך

את המתנדבים שעושים עבודת-קודש. תודה רבה לכולכם. הישיבה נעולה.

(הישיבה הסתיימה בשעה 10.50)

קוד המקור של הנתונים