ישיבת ועדה של הכנסת ה-12 מתאריך 17/12/1991

אי-הזמנת חברי כנסת דתיים וערבים לביה"ס "אורט" בקרית ביאליק "לשבוע המודעות הפוליטית"

פרוטוקול

 
לכנסת השתים עשרה

מושב רביעי



נוסח לא מתוקן



פרוטוקול מס' 298

מישיבת ועדת החינוך והתרבות

שהתקיימה ביום ג' י' בטבת התשנ''ב, 17.12.1991, בשעה 11:35
נכחו
חברי הוועדה: מ''מ היו"ר ח. מירוס

מ. גולדמן

א. גמליאל

ח. פארס

י. פרח

ש. וייס - לא חבר
מוזמנים
ד. זק, ראש העיר קרית-ביאליק

א.הרצוג, מפקח על החינוך העל-יסודי, מחוז חיפה, משרד

חחינוך והתרבות

ע. שלמה, מזכיר העיר קרית-ביאליק

י. דואק, חבר מועצת העיר קרית-ביאליק

ז. פינשטיין, מנהל בית-הספר "אורט"

פ. דיטמן, יו"ר ועד ההורים המרכזי, ביה"ט "אררט"

ט. דייו, יו"ר מועצת התלמידים, ביה"ט "אורט"

ב. גלעד, מרכזת מועצת התלמידים

ט. צור, מנהלת המחלקה לתכנים ולתוכניות הדרכה, משרד

החינוך והתרבות

ע. כהן, מנהל אגף הנוער והחברה, משרד החינוך והתרבות
מזכירת הוועדה
י. גידלי
נרשם ע"י
חבר המתרגמים בע"מ

סדר היום

אי-הזמנת חברי כנסת דתיים וערבים לביה"ס "אורט" בקרית"ביאליק

ל"שבוע המודעות הפוליטית"



מ"מ היו"ר ח. מירום; אני פותח את ישיבת ועדת החינוך והתרבות של

הכנסת.

הישיבה זומנה די בדחיפות על-פי בקשת חבר הכנסת חסיין פארס. הואיל

ומדובר בישיבה מיוחדת שזומנה לענין הזה, לא נעסוק בשאילתות ובהצעות

לסדר בפתיחה, אלא ניכנס מייד לענין. אומר כמה דברים בפתח הישיבה, ואחר

כך אעביר את רשות הדיבור לאורחינו.

את הדברים הבאים אני מבקש שתעבירו גם למשרד החינוך והתרבות.

משרד החינוך והתרבות נוהג מדי פעם להביע את מחאתו השקטה על כך שאנחנו

מזמנים אותו בדחיפות, או בלוח זמנים שלא נראה לו, דרך העמדת נציגים שלו

שאינם בדרגים הבכירים ביותר במשרד. מה שאני אומר כאן, מר הרצוג, מפקח

על בית-הספר "אורט", אינו בא לפגוע חלילה וחס בעבודת הקודש שאתה עושה,

ושאנחנו מעריכים אותה, אלא בא לומר להנהגה ולהנהלה של משרד החינוך

והתרבות, שהוועדה הזו אינה מקבלת את השיטה, לפיח שולחים מפקח מן האיזור

לדיון שהוא בעל אופי עקרוני בעינינו. אולי זהו ארוע מקומי, אבל יתכן

שיש לו השלכות מרחיקות לכת קצת יותר. יש במשרד החינוך והתרבות מחלקה

שעוסקת בנושא דו-קיום, ומדינת ישראל משקיעה שם כסף רב בכל שנה כדי

שהנושאים הללו יקבלו טיפול בבתי-הספר, והנה אפילו לא מצאו לנחוץ מנהלי

המחלקה הזו לבוא לכאן היום. אני לא יכול שלא לראות בכך פעולה מכוונת

במשרד החינוך והתרבות כדי להימנע מנציגות של המשרד פה בירושלים. אני

רוצה להעביר את מחאתי. הם הודיעו שהם לא יכולים לבוא היום, כך גם

המנכ"ל, כך גם מר עודד כהן, מנהל אגף הנוער וכן הלאה.



אין בדעתי לעבור לסדר היום על הענין הזה. אני גם אבקש מיו"ר הוועדה,

ח"כ בר-זהר, שחוזר היום מחו"ל, להעלות את הסוגיה הזו. אנחנו לא נשלים

עם אי-הופעות של משרד החינוך והתרבות כאן לישיבות, כי אנחנו רואים בכך

פגיעה בעקרון של ריבונות הכנסת על עבודת הממשלה, וזכותה של הכנסת לבקר

ולפקח על עבודת הממשלה.

אני אומר זאת בכאב לב, כי יושבת פה נציגת תלמידים, שאנחנו מתיימרים

לבקר את התנהגותם ואת פעולתם. והנה אני פה מציג התנהגות קלוקלת של משרד

החינוך והתרבות בענין זה, אבל אני נאלץ לעשות זאת.

ישנה רפרנטית קבועה של משרד החינוך והתרבות, ואנחנו מצפים שהיא תשתתף

בכל ישיבות הוועדה. אני לא רואה גם אותה כאן עכשיו, ואינני יודע מדוע.

אני יודע שהיא היתה כאן בבוקר, אבל אינני רואה אותה עכשיו, ואני מבקש

שגם הנושא הזה יתברר וייבדק. מדוע היא אינה נוטלת כאן חלק? המחשבה היא,

שגם אם נציגות אינה מגיעה, היא יושבת כאן על-מנת להעביר אל המשרד את

רשמיה, ואולי גם דברים שאנחנו מבקשים ממנה.

הצטרפו אלינו מר עודד כהן, מנהל מינהל חברה ונוער במשרד החינוך

והתרבות, והגב' טובה צור, שהיא מנהלת המחלקה לתכנים ולתוכניות הדרכה

במשרד החינוך והתרבות. מורת הרוח שהבעתי היתה כנראה לא לגמרי במקומה,

כי הייתם מעוכבים בשער.

התפרסם בכלי התקשורת על החלטה של מועצת התלמידים בבית-הספר "אורט"

לפעילות במסגרת של שבוע מודעות פוליטית. אנחנו מכירים את המפעל הזה כבר



כמת שנים. יתכן מאוד, שהתקשורת איננח מעבירה את הדברים באופן המדוייק

ביותר. לעתיס היא גם מחפשת את הכותרת או את הדבר הייהודי. יתכן שיש

מקום שנלמד מהארוע שארע במועצת התלמידים ב''אורט" קרית-ביאליק על הלוך

הרוהות בקרב התלמידים, על האווירה שישנה בקשר ליחס לזר, לשונה. אני

אומר לזר ולשונה, כי היתה זו החלטה בעלת אופי כזה, שאומרת שהם מזמינים

חברי כנסת מסיעות ציוניות בלבד, באופן שמוציא כביכול חברי כנסת ערבים

או חברי כנסת מן העדה החרדית בישראל. המחשבה הזו נראית לנו מדאיגה.

אתם לא יכולים לחשוד בי שאני מן המתקדמת, או מרק"ח, או מחד"ש, וחושב

כמוהם, ואתם לא יכולים לחשוד בי שגדלתי על חלק מתפיסת העולם שח''כ

גמליאל מייצג אותה, של ש"ס. נזעקנו בגלל התחושה שבחינוך לדמוקרטיה חייב

להישמע כל צד שהוא. נותנים לכל צד אפשרות לחיות בכנסת ישראל, ראינו

דוגמאות לכך שהחוק אינו מאפשר לרשימות מסויימות, במיוחד גזעניות, להיות

בכנסת הזו.

סביב השאלה של הזכות והצורך לחנך על הזכות להשמיע את כל הדעות ייסוב

כאן הדיון.

בזמן קצר לאחר שפורסם מה שפורסם, ואחרי שחברי כנסת הביעו את מה שהביעו

בכלי התקשורת על ההחלטות, ככל הידוע לנו נועדה בשנית מועצת התלמידים,

הענין עבר שיקול מחודש, וההחלטות שיצאו משם היו כבר שונות, עם נכונות

אפילו להזמין מתוך לימוד הענין והארוע חברים מן הסיעות החרדיות וחברי

כנסת ערבים. אני רואה את זה מאוד בהערכה, ואולי גם אנחנו יכולים קצת

ללמוד מן הענין הזה. עושים שיקול מחודש, אחר שמביעים דעה וחושבים על

הענין שוב ושוקלים היבטים. לא פעם אנחנו מביעים את דעותינו, ואחר כך

מתבצרים בהן בחוסר רצון ללמוד ולשנות. יש מקום לציין את העובדה שמועצת

התלמידים שקלה את הארוע, את מה שזה עשה, את האופן שזה נראה, וקיבלה

החלטה משנה. בכל-זאת מה שארע ארע, וחשבנו שאנחנו צריכים גם חינוכית וגם

לימודית לעמוד על הענין עצמו, על פרטי הארוע.

אני רוצה לבקש גם מחברי, חברי הכנסת שיתבטאו פה במהלך הדיון, שלא לשכוח

שאנחנו עוסקים במוסד חינוכי מפואר ביותר, מהגדולים שישנם בארץ. אני

חושב שהוא הגדול בצפון. זהו מוסד שחינך דורות, ששומר מכל משמר על

היצירה החינוכית שהוא עושה, ששמו הולך לפניו. בל נשתלח או נפגע בו

פגיעות שישפיעו מחר על העבודה החינוכית העצומה שהם עושים שם. אני מבקש

שהדיון ישא אופי של ברור חינוכי, יותר מאשר של איזה שהוא ביטוי מאוד

יצרי ואלים כפי, שלפעמים קורה לנו כאן.

אני מוכרח לציין שהתקשורת לא נמצאת עמנו כאן היום בחדר, ואולי זה יהיה

קצת מרגיע לגבי כולנו, כך אפשר יהיה לדון בנושא יותר עניינית.

ברשותכם, אני רוצה ללכת לסדר דיון אולי קצת שונה מכפי שתמיד מקובל כאן,

ולבקש מטלי, שהיא יו"ר מועצת התלמידים, להיות הראשונה שתפתח כאן, ותתאר

את האווירה בבית-הספר, מהו השבוע שאתם עוסקים בו במודעות פוליטית, מי

הוזמן במשך השנים, מה היה השנה, מה הביא את המועצה להחליט מה שהחליטה

וכן הלאה וכן הלאה, ככל שאת חושבת שזה חשוב, וזמנך עמך.
ט. דיין
חייבים לציין כאן לפני הכל, שהמתכונת של

שבוע מודעות פוליטית היא אותה מתכונת כפי

שהיתה בשנה שעברה. הנקודה היא, שבשנה שעברה לאף אחד לא היה מה להגיד

בענין, והכל פעל.

לנו היו שיקולים משלנו עוד לפני קבלת ההחלטה. בנינו את השבוע הזה על
שתי נקודות עיקריות
(1) אנחנו דנים בשינוי שיטת המימשל.

(2) חסכמי חשלום.

כשהגיעו חברי הכנסת לבית-הספר העמדנו בפניהם את הנקודות האלה.

המודעות הפוליטית, כפי שכולנו יודעים, ודאי שאיננה רק מחברי כנסת, זה

לא יכול לחיות, במיוחד לא באימפריה כמו שתיארת, בקרית חינוך כל כך

גדולה. בסהי'כ חבר כנסת בא ומופיע מול מקטימום 200 תלמידים, ויש עוד

1,800 בערך שצריכים לשמוע גם את הדעות האלה, אם הן ימין שמאל או מרכז.

כל הפעילות של המודעות נעשית על-ידי התלמידים.

כיו"ר יש לי הרבה חברים מאוד פעילים במועצה, והחבר'ה האלה לקחו יוזמה,

עברו בכיתות ושאלו מי מוכן לייצג את המפלגות בכנסת. כל תלמיד הצביע

בהתאם למי שהוא רצה לייצג, והם התארגנו. אני חייבת לציין שלא היה לא

מהמיגזר החרדי ולא מהמיגזר הערבי אף תלמיד שהיה מוכן להפעיל ביתן. בחצר

בית-הספר במשך כל השבוע הזה יש ביתנים, והתלמידים מעבירים חומר הטברה

וכל מה שקשור למפלגות האלה. יש כרזות וטטיקרים. אפילו היתה לפעמים הצעה

של משחקי טימולציה. אבל שוב, לא היו מתנדבים. אני חושבת שאני לא יכולה

לכפות על תלמיד, להגיד לו שאמנם הוא מהמערך, אבל הוא ישב וייצג את ש"ס.

אי-אפשר לעשות דבר כזה. אנחנו מדינה דמוקרטית.

עשינו בשנה שעברה מידגם מייצג ובחירות, ושוב, לא חיה ייצוג לא למיגזר

הערבי ולא למיגזר החרדי.

איש לא שולל את המיגזרים האלה, איש לא אומר שהדעות שלהם אינן נכונות.

פשוט אין להן תמיכה בקרב ציבור התלמידים.

ההחלטה שלנו התבטטה על העובדות שהיו לנו באותו רגע. רצינו שהמודעות

הפוליטית תבוא מהתלמידים. חברי הכנטת שמגיעים לבית-הטפר מייצגים את

העמדה, ונותנים איזה שהוא פתח לתלמידים להמשיך לעשות את התהליך. מי

שנכח ב"אורט" קרית-ביאליק והירצה בפני תלמידים ויצא החוצה אחר כך, ראה

שההרצאה של שעתיים אינה מטפקת, ומי שפועל הרבה אלה הם התלמידים. דיבר

ח"כ פרח שהוא מייצג ימין, לדוגמא. זה לא הטפיק לתלמיד לשמוע הרצאה, כי

זה לא הכל, זה לא כל המצע. אי-אפשר בשעתיים להגיד הכל על הליכוד.

יוצאים החוצה, והחבר'ה שומעים. החבר'ח מעבירים ביניהם.

לא הבנו בהתחלה, היתה פתאום מהומה תקשורתית, היא נהפכה למין אוכל

לפוליטיקאים או לתקשורת, ואני לא יודעת מי חיפש מה, בעצם. אנחנו לא



התכוונו לפגוע באף אחד בהחלטה שלנו. ההחלטה שלנו התבססה על זה שאנחנו

רוצים להגביר מודעות בקרב תלמידים שתומכים באותן מפלגות, כי אנחנו

יודעים מה זה נוער.

דיברת כאן על חינוך. הרבה חבריה צעירים נוטים להאמין בסיסמאות, נוטים

לדגול במשהו ששמעו, אבל הם בעצם לא מבינים את המהות של הענין. וחבל. אם

מישהו תומך בצומת ומכיר את הסיסמאות של צומת, הרי לא זה העיקר, הוא

צריך ללמוד מה כל הדברים וכל הנקודות שצומת מדברת עליהם.

אני לא אומרת שהחבריה לא צריכים לדעת מה אגודה ומה רק"ח רוצים לומר.

אנחנו לא שוללים את העמדות שלהם, וזו לא היתה הכוונה. הענין הוא שלא

היה מי שייצג אותם. הערך של המודעות הפוליטית היה הולך לאיבוד אם היינו

אומרים לנציג של החרדים לדבר בפני 200 תלמידים, ו-1,800 האחרים לא היו

שומעים את הדעה שלו. אני גם חושבת שזה לא היה נותן את אותותיו בבחירות

מאוחר יותר, ואנחנו מסתמכים על מידגם מייצג בבחירות.

הנקודה השניה היא שזו בעצם מיתקפה, אפשר לקרוא לה מיתקפה פוליטית

ומיתקפה תקשורתית. זה פשוט אי-הבנה מוחלטת של כל הגורמים. אף אחד לא

התכוון לפגוע באף אחד. אנחנו בגלל לא גזענים. אני חושבת שאני לא

גזענית. ואם אני מדברת כאן בתור יו"ר, אני חושבת שבבית-הספר שלי אין

גזענות ואין חינוך לגזענות, יש חינוך לדמוקרטיה, ועובדים על זה, ואני

חושבת שכל משרד החינוך ראוי לציון על זה שהוא מחנך את התלמידים

לדמוקרטיה.

מועצת התלמידים הגיעה להחלטה בצורה דמוקרטית. מועצה נבחרת באופן

דמוקרטי, וכמו שראש-ממשלה נבחר, כך גם ב''אורט" קרית-ביאליק מועצת

התלמידים העבירה החלטה מסויימת. חבל שאנשים הבינו את זה בצורה לא

נכונה, והדברים התגלגלו לכיוונים שונים.

מ"מ היו"ר ח. מירום! מדובר בסימולציה.

ט. דיין; לא.

מ"מ היו"ר ח. מירום; לא. אמרתי שאנשים שמאמינים ותומכים במפלגות

יוצאים החוצה, וקוראים בקול גדול בכל

החוצות; זה מה שאני מאמין, חבריה תקשיבו, כדאי לכם להקשיב, תבינו.

לא היתה החלטה על כך שיהיו רק מפלגות ציוניות?

ט. דייו; כן. אחרי שעשינו את הסקר שלנו והגענו להבנה,

אנחנו הבנו בעצם שהייצוג הוא של נציגות של

מפלגות ציוניות. וכך אמרנו שנתווה את הקו הזה של מפלגות ציוניות. אנחנו

התווינו את הקו. אנחנו התבססנו על שלוש עובדות;

(1) מפלגה ציונית.

(2) שתי המטרות שהצבנו לשבוע הזה.



(3) התלמידים שאמורים להעביר את המודעות הזו.

מ"מ היו"ר ה. מירום; איך יודעים מה זו מפלגה ציונית?

ט. דיין; כל אחד מגדיר זאת אחרת. שמענו לפני כן את

כבודו, שאמר שאנחנו הציוניים ביותר. אבל

אנחנו מדברים על ארץ-ישראל. עובדה שהיזמנו גם את חד"ש, גם תמר גוז'נסקי

תגיע אלינו. את חד"ש מלכתחילה היזמנו. לא היתה הגדרה שמזמינים מפלגות

ציוניות, זה קרה בדיעבד.

מ"מ היו"ר ח. מירום; למה תמר ולא האשם מחמיד?

ט. דייל; פנינו למפלגה, והיא שלחה לנו דובר. גם ח"כ

פארט הוזמן.

מ"מ היו"ר ח. מירום; שלא כמנהגנו, לאחר ששמענו את טלי, אני רוצה

לאפשר לח"כ פארט, שביקש את הדיון, להציג את

הרגשתו ואת הטיבות לכך שהוא ביקש את הדיון.

ח. פארט; לפני שאציג את דברי, יש לי שאלה לטלי. הרבה

תלוי בתשובה שלה. האם את מרגישה שהיתה טעות

בהחלטה הזו או לאל
ט. דייו
יש טעות מטויימת, אבל טעות של הבנה בעיקר.

ח. פארט; הבנה או אי-הבנהל

ט. דיין; הבנה ואי-הבנה, שאלה איך אנחנו מבינים את

זה. טעינו בזה שפגענו בדיעבד באנשים שלא

התכוונו לפגוע בהם.

ח. פארט; ואת מצטערת שהיתה החלטה שגרמה לכך שנפגעו

אנשים.

ט. דיין; לא רק טלי דיין מצטערת, כל תלמידי "אורט"

קרית-ביאליק שאנחנו מייצגים מתנצלים על

אי-ההבנה הזאת, ועל ההחלטה שפגעה באנשים אחרים.

ח. פארט; לאחר ששמעתי את ההטבר של טלי ואת התשובה

שלה, אני רגוע יותר. עטקתי בחינוך הרבה

שנים, 30 שנה. בחינוך תלמידים בגיל שלך עטקתי במשך 15-16 שנה, וגם

הקמתי את מועצת התלמידים הראשונה שקמה בבית-טפר ערבי בארץ. אני רגיש

מאוד לענייני התלמידים, וחשוב לי ענין הדמוקרטיה בבית-הטפר.

ז

אני חושב, כפי שאת אומרת, שהיתה פה טעות. אני אומר שהיתה טעות גם

בהערכה. לא שקלתם די את העניין שאף אחד מהתלמידים לא לקח על עצמו. יש

במדינה הזו 17 אחוזים אזרחים ערבים, והם מיוצגים בכל מיני מפלגות, גם

ציוניות וגם לא-ציוניות. הם מיוצגים לפי חוק שחוקקו בכנטת ישראל. זה לא



שסתם הם יושבים כאן בעל-כורחו של מישהו. הם יושבים בכנסת בזכות חחוק

שנתן להם את האפשרות הזו. כך זה עם החברים החרדים. הם לפי החוק יושבים

בכנסת. מה האחוז שלהם אינני יודע, אבל אני יודע שהערבים מונים 17

אחוזים מכלל אוכלוסיית ישראל.

כאשר מדובר על שבוע מודעות פוליטית, אני לא רוצה תשובה, האם את לא

חושבת שכאשר מדובר על מודעות פוליטית שפה חסר משהו, והמודעות זהו נשאר

בה איזה שהוא פגם! האם לא חסר משהו במודעות, כאשר מתעלמים מ-17 אחוזים

מתושבי המדינה או אזרחי המדינה, שמיוצגים פוליטית בכל מיני זרמים, גם

ציוניים וגם לא-ציוניים?

ח"כ שבח וייס קבע שתמר גוז'נסקי הוזמנה. אחרי או לפני.
ט. דיין
לפני. גם בשנה שעברה היא הופיעה.

ח. פארס; היא לא ציונית וחבריה לא ציוניים. היא

יהודיה. כנראה הוזמנה בגלל זה. מהצד השני,

ח''כ גמליאל הוא יהודי. לכן אני אומר, שלא שקלתם מספיק.
ט. דיין
פנינו לחד''ש.

ח. פארס; חד"ש היא מפלגה לא ציונית.

מ"מ היו"ר ח. מירום; היה מי מהתלמידים שהזדהה עם חד''ש?

ט. דייו! כן.

מ. גולדמן! האם בבית-הספר יש תלמידים ערביים?

ב. גלעד; לא השנה.

מ. גולדמו! בשנה שעברה למדו. כשאני הייתי שם בשנה

שעברה, היו תלמידים מנצרת או משפרעם.

ב. גלעד! משפרעם.

ח. פארס! אני חושב שאם אנחנו באמת רוצים לחנך למודעות

פוליטית, צריך להזמין את כל המפלגות, ולא

להתעלם משום גורם, ואפילו הקיצוני ביותר. אם יש קיצוניים בתוכנו בתוך

הכנסת, גם הם יושבים בזכות החוק. אני יודע שפעם היה חבר כנסת שהתרענו,

אמרנו שאסור לקבל אותו, אסור לאשר לו את הרשימה. תראו שהוא גזעני.

לבסוף הכנסת הזרה בה, והחליטה לחוקק חוק, ולהוציא אותו מהכנסת. אכן הוא

הוצא מהכנסת, הרשימה שלו לא קיימת.

7

להתעלם מהקיים לפי החוק, אני חושב שזו היתה טעות.

ביקרתי בבית-הספר שלכם פעם ראשונה לפני 15-16 שנה. כבוד המנהל הנוכחי

לא היה, היה מנהל אחר. פגשתי את המורים בשעה מאוחרת בלילה, וביקרתי



בבית-הספר, באמת אפשר להתפאר בבית-הספר. לבית-הספר הזה יש שם טוב ואני

מכיר אותו. כשהרציתי בקן של השומר הצעיר בקריות, ראיתי את הילדים משם.

בדרך כלל שאלתי היכן הם לומדים. הצטערתי לשמוע שמועצת התלמידים

בבית-ספר מתקדם וטוב כזה תקבל החלטה כזאת.

השוב לנו - אני אומר את זה לא רק לתלמידים, אלא לכל אזרח במדינת ישראל,

יהודי או ערבי - לשמור ולדאוג באמת לחיים משותפים במדינה הזו. כולנו

אזרחי המדינה הזו, וצריכים לטרוח ככל שיותר למען חיזוק הדו-קיום במדינה

הזו, ולא להפריד ולהעמיק את הפער והשנאה בין שני העמים.

אני מקווה ורוצה לעודד אתכם להמשיך בפעילויות בעתיד למען המודעות

הפוליטית. תכניסו ותעמיקו את המודעות הפוליטית אצל התלמידים בבית-הטפר.

אלא מה, אתם צריכים בעתיד לחשוב הרבה יותר כאשר אתם עומדים לקבל

החלטות. לא להתעלם משום גוף חוקי במדינת ישראל, אם זה פוליטי או לא

פוליטי, ויכול להיות שהוא אפילו לא בכנטת. לא חשוב לשמוע למשל מה דעתו

של גוף כמו בני הכפר! חשוב. תשמעו אותם. אני טוען שהם הצומת של הערבים.

כדאי לשמוע את צומת של הערבים. הם לא מיוצגים בכנטת וגם לא רוצים להיות

מיוצגים.

שוב, אני מקבל את ההתנצלות. אתמול צילצלתי פעמיים למנהל בית-הטפר כדי

לשמוע אותו, ולא הצלחתי לתפוט אותו. דיברתי עם בתיה גלעד, מרכזת החינוך

החברתי, אני מקווה שהדבר הזה לא יפגע לא במועצת התלמידים שלכם, לא

בבית-ספרכם, ולא יגרום לכך שתהטטו בפעילות זו או אחרת. תמשיכו לפעול,

אבל תחשבו יותר, ותקבלו החלטות שקולות מאוד, יותר שקולות מאשר ההחלטה

כפי שהיתה. לפי דעתי היתה החלטה עלובה, וטוב עשיתם שחזרתם בכם.

ז. פינשטיין! מכובדי חברי הכנטת, מורי ורבותי. אני רוצה

להוטיף כמה מלים למה שנאמר כאן, ואני שמח על

האווירה שקיימת בוועדה הזאת.

לא רק שמדובר על בית-הספר הגדול ביותר במדינת ישראל, אלא זה בית-טפר

קהילתי במלוא מובן המלה. העובדה שכבוד ראש העיר נמצא כאן, הנציגים של

ההורים, מעידים על כך.

מדובר בבית-טפר ששייך לרשת "אורט" שהיא רשת א-פוליטית. אנחנו מקיימים

פעילות יזומה של קרוב לבבות. מתקיימים בבית-הטפר מזה שנים רבות מפגשים

בין יהודים לערבים, אנחנו קשורים לנצרת, לשפרעם. מתקיימים בבית-הטפר

מפגשים בין דתיים לחילוניים, אנחנו קשורים לישיבה מקרית-שמואל. 6 מורים

מבית-טפרנו קשורים לפרוייקט של ון-ליר עם מורים ערבים מעבלין, והם

עכשיו מכינים תוכנית לימודית של קרוב לבבות שתופעל בבית-הטפר.

כל הדברים היפים שנעשים בבית-הטפר, והדברים שציינתי כאן, ודאי שאינם

מראים על גזענות. אני שמח שלמרות - ואני אומר זאת לצערי - שהתדמית שיש

למערכת החינוך שהיא כפייתית, ולפעמים אנטי-דמוקרטית, יש לנו דבר כה יפה

כמו מועצת תלמידים שפועלת באופן עצמאי.

אני רוצה לציין, שהשינוי של ההחלטה נעשה ללא התערבותי. זה שינוי של

מועצת התלמידים. לאחר שיחת הטלפון שקיבלתי ממנכ"ל "אורט" ישראל, מר



גורלניק, במוצאי-שבת, ביום ראשון הגעתי לבית-ספר ב-7:25. הם התכנסו עוד

ב-7:00, וכשהגעתי שמחתי לשמוע על ההחלטה שהם שינו את ההחלטה הקודמת,

והזמינו את כל חברי הכנסת. ואני שוב אומר, ללא שום התערבות מצדנו.

אני חושב שניקח דבר יפה ונהרוס, אם לא ניתן להם את הפינה היפה הזו שהם

בנו. היוזמה והביצוע הס שלהם. ראיתי את נוסח המכתב שהיו חתומות עליו

טלי ובתיה, ונתתי אישור להדפיס את זה ולשכפל. לא נכנסתי לדברים

הקטנים.

אני חושב שחברי הכנסת שביקרו במוסדנו, ולא חשוב לאיזו מפלגח הם שייכים,

ציינו כולם ללא יוצא מן הכלל את האווירה הקיימת בבית-הספר, את התנהגות

התלמידים, ואת הדאגה שלנו שנלמד את התלמידים לשמוע דעות, גם אם הן

מנוגדות לדעות שלהם.

הייתי מבקש לקחת בחשבון את כל הדברים האלו. אני אישית, לאחר המעשה

ולאחר שמועצת התלמידים התקשרה לכל חברי הכנסת, טילפנתי אישית ודיברתי

עם מלכה מאגודה ועם הרב אמיתי שולמן, והשארתי את מספר הטלפון שלי. הוא

הבטיח לי שאם הוא יוכל, הוא ישלח חברי כנסת לבית-הספר. דיברתי עם צביקה

יעקובסון, דובר שי'ס. דיברתי עם אליאן, העוזר הפרלמנטרי של ה"כ פארס.

ביום חמישי, ח"כ דראושה יהיה ב-9 בבית-הספר.

הפירסום הראשון בתקשורת היה במוצאי-שבת ב"מבט לחדשות", במהדורה

המסכמת.

מ"מ היו"ר ח. מירום; מתי התקבלה ההחלטהו

ט. דייו; לפני כחודש וחצי.

מ"מ היו"ר ח. מירום; כלומר, עבר חודש וחצי עד שהענין הזה יצא אל

התקשורת. האם לא ידעתם על ההחלטה?

ז. פינשטייו; לומר לכם את האמת, על ההחלטה אני לא ידעתי.

ידעתי שמזמינים את כל חברי הכנסת, לא נכנסתי

לביצוע הדבר הזה. ראיתי את החוזר, אישרתי את החוזר, ידעתי ששולחים

לכולם. אם הייתי יודע, היתה לי בעיה מאוד גדולה. אני חושב שברור לכולם

שאני מאמין שצריך להזמין את כולם, זה לא נושא לדיון, זה מה שאני חושב,

אבל היתה לי בעיה איך להוליך את התלמידים מבלי לקלקל את המושג הזה

שנקרא דמוקרטיה. לשמחתי עזר לי הדבר שאנחנו מחנכים ברוח כזו, שאם אדם

נפגע, צריך לתקן ולבקש ממנו סליחה. היו חברי כנסת שנפגעו.

ח. פארס; האם בבוקר התלמידים התכנסו בעצמם והחליטו!

ז. פינשטייו! הגעתי אחרי שהם כבר התכנסו והחליטו.

ו

מ. גולדמן; זה לא היה ביוזמת חברי הכנסת.

מ"מ היו"ר ח. מירום; התלמידים עשו זאת על דעת עצמם, וכל הכבוד

להם.



ב. גלעד; כשחברי הכנסת הגיעו, הההלטה כבר היתה.

ז. פינשטיין; ח"כ שחל הגיע ב-9:00, לאחר שההחלטה היתה

קיימת. הוא היה נסער, הוא דיבר עם מועצת

התלמידים, הוא השתכנע ודיבר עם התלמידים. ח"כ גולדמן הגיע ב-11:00.

ש. וייס; וירשובסקי ואני היינו ביום ששי, וכמובן לא

ידענו על המקרה הזה.

מ"מ היו"ר ח. מירום; גב' גלעד, מנהל בית-הספר לא ידע על ההחלטה

שהתקבלה, אבל את מלווה את מועצת התלמידים,

את מרכזת, ואני מניח שאת גם מחנכת בבית-הספר. האם אותך זה לא הטרידו

ב. גלעד; זה הטריד אותי, אבל היתה לי בעיה עם מועצה

שהיא מועצה אוטונומית. אני מלווה, אני לא

מקבלת החלטות עבורה. ישנה כאן אותה נקודה שהעלה מנהל בית-הספר, לגבי

השאלה אם הוא היה יכול לשנות את ההחלטה, גם אם הוא היה יודע. גם לי

היתה בעיה. היה ויכוח סוער בתוך המועצה. זאת לא רק מזכירות המועצה, אלא

זו ועדה פוליטית. זה גוף הרבה יותר רחב. הם אמרו שאין נציגות בחצר, אין

המשך לתהליך, אנחנו לא משיגים אותה מטרה שהצבנו למודעות פוליטית.

מודעות זו לא הרצאה. מודעות זה תהליך הרבה יותר רחב, כפי שהילדים הבינו

אותו, וכפי שהם בנו אותו. אם אין המשך לתהליך, לא עשינו שום דבר. איזו

מין מודעות זול הרצאה אפשר לשמוע בכל שנה. לא צריך לעשות זאת בשבוע

מודעות פוליטית.

מ"מ היו"ר ח. מירום; זאת אומרת, שאת קיבלת את ההחלטה הראשונה

שלהם. את גם מזדהה אתם.

ב. גלעד; אני לא מזדהה עם ההחלטה שלהם.

מ"מ היו"ר ח. מירום; מדוע לא מצאת לנחוץ להעביר את הענין לידיעת

המנהל!

ב. גלעד; שוב, זו פגיעה באוטונומיה של הגוף.

מ"מ היו"ר ח. מירום; עם כל הכבוד לאוטונומיה של גוף, ואנחנו בעד

אוטונומיה, ובעד מועצת התלמידים שתוכל לחיות

חיי אוטונומיה ועצמאות. אבל אחרי הכל עומדים מאחורי המאזניים שיקולים

חינוכיים. אפשר לעתים לבקש לדון בסוגיה מחדש, אפשר להסב את תשומת לבם

למשמעויות שיכולות לנבוע מההחלטה שלהם. תפקידנו, דרך אגב, לבקר את

המערכות השונות שישנן במדינה, אולי לא לאכוף עליהן, אבל לפחות להפנות

את תשומת לבן למשמעויות. האם לא מצאת לנחוץ לעשות זאת?

ב. גלעד; אני עשיתי זאת. זה לא שיכנע אותם. לא הייתי

מספיק משכנעת לעומת העתונות והרדיו ואמצעי

התקשורת האחרים.



א. גמליאל; אני בכלל לא מאוכזב, לא מופתע ולא נפגעתי על

שלא הזמינו אותי.

משל למה תדבר דומה? אס אעשת מועצת תלמידים באיזו ישיבה, ואבקש מהס

לייצג כל מיני מפלגות, אני בטוח שהם לא ייצגו שום מפלגה הילונית,

ויזמינו חברי כנסת דתיים. אני לא רואה שום דבר נורא בכך שלא הזמינו

אותי, ואני לא נפגע מזה.

אם חיו חצחרות פוגעות גזעניות, זה בעיני דבר לא טוב. אבל אני חושב שאם

הנושא היה מודעות פוליטית, היה צריך להזמין מכל גווני הקשת כדי ללמוד

ולהכיר אותם. אנחנו טוענים, למשל, שאנחנו הציונים האמיתיים, ואני רואה

ששבח לא יכול לקבל זאת. הרב שך הכריז קבל עם ועולם שאנחנו הציונים

האמיתיים.

אני רק רוצה להגיד, אולי במשפט קצר. יש הגדרות שונות לציונות. יש

ציונות מדינית, יש ציונות משיחית ויש ציונות הלכתית. אנחנו דומים

לציונות ההלכתית. מי שהקים את ראש פינה, הם אברכים מראש פינה, מצפת; מי

שהקים את מזכרת בתיה, הם אברכים ממאה שערים. החבריה החרדים עשו הרבה

במדינה, גם בישוב הארץ. הסבא של יגאל אלון היה אברך מצפת. אי-אפשר לבוא

ולנתק אותנו ולומר שאנחנו לא קשורים עם המפעל הציוני בכלל.

היה כדאי באמת להכיר את ההשקפות השונות, ואני חושב שיש לנו הרבה מה

לומר ומה לחדש לתלמידים, במיוחד שהתלמידים רחוקים מאוד מענייני דת

ומענייני יהדות. לא שאני מאשים בית-ספר מטויים. באופן כללי זה קורה בכל

בתי-הטפר החילוניים בארץ. הרקע הדתי שלהם שואף לאפס, הוא חלש מאוד. גם

מה שהם לומדים אינו בדיוק לפי המקורות, אלא בשינוי ובתפיטות אחרות, ולא

בתפיטה המקורית והאמיתית ובאופן שעם ישראל קיבל מדורי דורות.

על כל פנים, אני לא מופתע. מובן לי שלא ייצגו אותי. אבל חשוב מאוד

להכיר, לפחות להכיר. אדם צריך להכיר את כל השטחים, להכיר את כל הדעות,

להכיר גם את החרדים, והדעות וההשקפות שלהם, ובכלל מה שהם חושבים. אדם

יכול להחליט לעצמו מה שהוא רוצה. כדאי מאוד להכיר. היהדות שלנו היא

יהדות נפלאה, וחדת היהודית היא דת נפלאה מאוד, וכדאי מאוד להכירה. זו

הדת שלנו, למה לא להכיר את השורשים האמיתיים שלנו? זה יפה ונפלא, ואני

חושב שהתלמידים צריכים לבקש את זה, ולא שאנחנו כאילו נוזמן. אנחנו לא

רוצים להיות מוזמנים, אנחנו רוצים שיהיה ביקוש אמיתי, שהם יתבעו זאת

מאתנו.

מ"מ היו"ר ח. מירום; חשאלה היא למה להזמין פוליטיקאים אם רוצים

ללמוד על היהדות.

ח. פארט; מדובר על מודעות פוליטית ולא על דת. היהדות

יוצאת מהכלל, אבל כאן לא מדובר על יהדות.
א. גמליאל
זה הוויכוח שלנו. אנחנו רוצים את הדת בתוך

המדינה, כי אנחנו חושבים שהדת חשובה לעם

ישראל. זה הוויכוח, על הפרדת הדת מהמדינה.
ד. זק
אני רוצה בשם בשם הציבור של קרית-ביאליק,

ההורים, המהנכים את העובדה, שהגיעה לכאן

נציגה, יו"ר מועצת התלמידים, ואני חושב שההופעה שלה כאן מרשימה, מעל

ומעבר לציפיות שאנחנו מצפים מנערים או נערות בגיל הזה. היא מייצגת

שיכבה רחבה של בני הנוער שלנו שמתחנכים בקרית חינוך "אורט", וששותפים

לה. אנחנו רוצים להביע את תודתנו למשרד החינוך, לרשת "אורט", למנהל,

למורים, לציבור התלמידים וההורים שמלווים את הילדים מאז ילדותם, מאז

לידתם, במערכות שונות בקרית-ביאליק.

מי כמוכם מכיר אותנו, ח"כ מירום, וח''כ מיכה גולדמן, שליווית אותנו

בתנועות הנוער בקרית-ביאליק. ראית את בני הנוער לא רק במסגרת הפורמלית,

אלא גם הבלתי-פורמלית. אני חושב שתנועות הנוער שלנו, גם מבחינה ערכית

וגם מבחינה מספרית, הן בין התנועות הגדולות ביותר במדינת ישראל.

דבר נוסף שאולי לא כולם יודעים. אי-אפשר לבוא לפרנסי הציבור, למנהל

בית-הספר, למורים, לוועד ההורים, באיזו שהיא חשדנות או חשיבה של

התערבות פוליטית. קרית-ביאליק היא שמורת טבע במדינת ישראל. מאז קיומה

וכיונונה, מוליכה ומנהיגה רשימה עצמאית מקומית בלתי-מפלגתית. היום יש

לנו 10 חברי מועצת עיר מתוך 17 חברים, ואין כאן כל זיקה מצד הרשות

המקומית, העיריה. מה שניתן במסגרות החינוך זה לגופו של ענין, לטובת

המערכת ולטובת התלמידים, שאחר כך הם אזרחים במדינת ישראל.

כשנודע לי הדבר, חרה לי מאוד; התקשרתי מיד למנהל בית-הספר ושאלתי אותו

מה קרה במערכת שלנו. קיבלתי' את הסבריו, ואני חושב שזו היתה מעידה,

כשלון, חוסר מחשבה. אם באמת רוצים לכוון למודעות, היו צריכים לפתוח את

השערים בפני כולם. זוהי הדרך שלנו, זו מחשבתנו, ואני חושב שהדבר

ייעשה.

אני יודע שבית-הספר הוא חזק, והייתי צריך לקחת החלטה קשה ביותר. זה היה

כאשר קיבלתי הודעה ממנהל בית-הספר ומהמשטרה, שבין היתר יש בעיה של סמים

במערכת שלנו. היתה לנו אפשרות, כמו שעושים בחלק מבתי-הספר לבקש על זה

אי-פירסום. אמרתי למנהל בית-הספר שאנחנו חזקים דהיינו, נרים אנחנו את

הכפפה, ושיפרסמו שיש גם בעיה של סמים במערכת החינוך שלנו. כאשר נופל בן

או בת, אנחנו יודעים מה קורה במשפחה.

לאחר שהתייעץ מנהל בית-הספר עם הגורמים שלו, עם משרד החינוך ו"אורט",

הטילו את האחריות עלי, ואמרו לי שאם ראש העיר מוכן לקחת את האהריות,

בבקשה, לא זאת.

יכולנו להיות מאותם האנשים שמטאטאים מתחת לשטיח, אבל אמרנו שלא, זו

בעיה אמיתית שאוכלת כל חברה טובה.

אינני יודע כמה בתי-ספר מתמודדים עם בעיות חינוכיות שהן מעל ומעבר

ל-8-12 או 8-1. בית-ספר זה פועל בכל הגוונים, בכל המובנים, החל מקליטת

ילדי עולים, וכלה בילד החריג. זה בית-הספר מקיף שאנחנו, יחד עם הנהלת

בית-הספר, בנינו בו מסגרות כך שכל ילד יוכל למצוא בו את מקומו. יש

לנושא הזה השלכה לא רק על הילד עצמו, אלא גם על המשפחה ועל החברה. אם

אני גר בדירה, מולי גר שכן, ולו יש ילד מוצלח. אם הילד שלי צריך ללכת



למסגרת מיוחדת, ולא נשלח אותו לאותו בית-ספר, הרי שפגעתי במשפחה. שניהם

קונים אותו לבוש, שניהם משתתפים בכל השותפויות החינוכיות. זה נכנס

לכיתה בצד ימין, וזה נכנס לכיתה בצד שמאל, וכל אחד מקבל על-פי כושרו,

יש בזה בעיות בבית-הספר. קל מאוד להוציא חלק מהאוכלוסיה מהישוב, כך

שתלמד במסגרות מחוץ לישוב. יש לזה השלכות ותוצאות במבחני בגרות וכדי.

שלנו הן מבין הגבוהות.

כך שההתמודדות של מערכת החינוך בקרית-ביאליק היא אחת, ולעומק.

עוד דבר ששמרנו בקרית-ביאליק הוא הנושא של האינטגרציה. יש לנו שתי

חטיבות ביניים שיש אליהן הסעות. תלמיד יכול לגור במרחק של מטר מחטיבת

ביניים, וכיתתו הוחלט שתלמד בחטיבת הביניים השניה, הוא יוסע או ילך 3-4

קילומטרים על-מנת שתהיה אינטגרציה אמיתית בחינוך בקרית-ביאליק. אין

מהומות, ההורים מקבלים זאת.

קלטנו 750 תלמידים עולים חדשים במערכת החינוך בקרית-ביאליק. אנחנו

מתמודדים עם הנושא הזה. זאת ועדת החינוך, ואני רוצה בהזדמנות חגיגית זו
לזעוק
מה אתם עושים לנו? אל תעזרו לנו, אבל גם אל תכו אותנו, אל

תפריעו לנו. איזו החלטה זו לקחת מאתנו כספים ברווחה וחינוך ולהעביר

לרשויות אחרות? במה אנחנו לקינו?

מ"מ היו"ר ח. מירום; על איזו החלטה אתה מדבר?
ד. זק
לוקחים מהרשויות החזקות ומעבירים לרשויות

החלשות. אנחנו מתמודדים בעצמנו, לא פושטים

יד.
מ"מ היו"ר ח. מירום
זה לא צריך להיות מופנה לוועדת החינוך של

הכנסת, אנחנו נאבקים במגמה הזאת.
ד. זק
אנחנו מתמודדים. צריך לדעת גם עם מי יש לנו

כאן עסק. אני רוצה שזה יירשם בפרוטוקול

וייבדק.

לגבי המקרה המצער אני חושב שכולנו למדנו לקח, גם הצוות החינוכי, גם

הצוות המוביל בעיריית קרית-ביאליק. אני מקווה שהדבר הזה נעשה בתום לב

ואנחנו מצרים על כך. אני אישית בשם תושבי קרית-ביאליק, אם פגענו

במישהו, אנחנו מתנצלים.
ש. וייס
אני מתנצל על שאני פורץ לישיבה, אבל ח"כ

מירום הזמין אותי.

הייתי ביום ששי בבית-הספר, גם מרדכי וירשובסקי היה. כמובן לא ידענו מה

קורה. אם היינו יודעים, ודאי י שהיינו משוחחים עם טלי, והיינו מנסים

לשכנע אותה שזה לא נכון.

ניהלתי שיחה עם טלי גם בטלפון מספר פעמים לפני שהגעתי, וביום ששי

שהגעתי דיברתי עם בתיה, דווקא, בצד החינוכי של הענין. ניהלתי שיחה



ביוזמתי, שיחה אפילו קצת ססגונית. אני כמובן באתי, והיתה לי הרגשה

נפלאה שם במקום. המנהל פתח, והוא פתח דווקא בנאום לסובלנות. יצא כך

שחלק גדול מאוד מההרצאה שלי היתה בגנות הגזענות, טיפלנו בבעיות של

מפלגות קיצוניות. אם מותר למורה - ואני מורה - להתרשם, היתה לי הרגשה

שאפילו התלמידים די הזדהו, חלק גדול מהם, עם העמדה שלי, שהיא

אנטי-גזענית מוחלטת. נתתי כמה הערות מפלצתיות על טרנספר.

לי אין ספק שזו טעות, זה בכלל לא משקף את רוח בית-הספר מה שקרה, ולכן

יש לי כאב שדווקא אתם נפגעתם.

פה אני בא אליכם בשאלות. כתבתי לפני כמה שנים מאמר ב"מעריב" בדיוק
בנושא הזה, וקראתי לו
מדיטציה טרנס-אלקטורלית. תקפתי במאמר הזה באופן

קשה מאוד את כל המשחקים הפוליטיים בבתי-הספר התיכוניים. עשיתי זאת

מנקודת ראותו של פוליטיקאי פעיל, ועל זה אני רוצה להציג 2-3 שאלות. אני

חושב שאם הענין יוסדר, כפי שאז כבר היה צריך להסדיר אותו, הטעויות האלה

לא יוכלו להתרחש.

לי אין ספק שפה היתה טעות, פה היתה השתלשלות של עניינים שלפחות מבחינת

התלמידים תמה לחלוטין. התגלגלה לתופעה מייסרת מאוד, כפי שנתן לה ביטוי

ח"כ פארס וחברי כנסת אחרים. מאוד אהבתי את התגובה של ח"כ פארס, באמת

תגובה של מחנך, ספוגה בסובלנות, שלא לדבר על תגובתו של הרב גמליאל, שגם

היא היתה סובלנית. היו כמה חברי כנסת שירו יריות, אבל אל תקחו אותנו

ברצינות. אנחנו יורים ולא בוכים. ביחוד ערב בחירות, כל אחד מאתנו מחפש

את הנישה שלו בבחירות פנימיות. תסלחו לנו, לכולנו, אנחנו לא בסדר.

מ"מ היו"ר ח. מירום; אני רוצה לומר שאינני מקבל את האמירות

הגורפות האלה כלפי חברי כנסת, ואני מבקש

מח"כ וייס לא לעשות מזה משחק של פריימריס. אני הייתי בין המגיבים,

הגבתי מתוך לבי, ולא מתוך טעמי חיפוש נישה באיזה שהוא מקום. אני מצטער

על האופן שבו הדברים מוצגים כאן. לא קראתי לחברי הכנסת לא להופיע שם,

אלא ביקשתי שחברי הכנסת שמופיעים שם יכניסו בפתח דברם את הענין של

אי-מתן זכות לאחר להופיע.

אני מציע שבמסגרת השאלות שלך לא תפקיר כאן את אלה שהגיבו.

ש. וייס; את הפריימריס אני מוציא, אני אומר שזו בעיה

של כולנו, כל אחד בשיטתו. אגב, לא שמעתי את

התגובות, אבל מכיוון שסיפרתם על תגובות, אני מתאר לעצמי איך הן היו.

אבל זה באמת ויכוח בינינו, אני מקבל את ההערה.

הבעיות. אין כללי משחק. העסק הוא רציני. עשרות בתי-ספר, עשרות אלפי

תלמדים עושים שבוע של מודעות פוליטית, ויש לזה כל מיני שמות. זה ענין

מאוד רגיש. אנחנו לא נותנים זכות בחירה לאנשים הללו אלא מגיל 18. בחלק

גדול מהמדינות בעולם בגיל 20. אנחנו מודעים לבעייתיות הזו, ואנחנו

יודעים שככל שאנשים צעירים יותר, יש להם נטיה יותר מובהקת או לחד וחלק,

שזה לרוב שמאל יעקוביני, או מעל ומעבר שזה ימין משיחי. כל הסקרים

שעושים בבתי-ספר, וגם אצלם זה יהיה בעוד יומיים-שלושה, מצביעים על

כך.



השאלה שלי היא, האם למשרד החינוך יש ענין שלא להתערב באופן פרטני בכל

בית-ספר, אלא לקבוע מסגרת של כללי משחק. זה כולל את ההחלטה את מי

מזמינים, איך עושים זאת. אם זה היה תלוי בי, לא היו עושים זאת בכלל.

בכל פעם שמזמינים אותי, אני בא. אני לא מציע צנזורה, אבל אני שואל האם

התמודדתם עם השאלה הזו.

האם התמודדתם עם השאלה הזאת דווקא בשנת בחירות או ערב בחירות,

כשהמפלגות מנצלות את תוצאות הבחירות בבתי-הטפר לתעמולה? תמיד עושות זאת

מפלגות קיצוניות. אלו שאלות מאוד מרכזיות, חינוכיות לגמרי. יש מדינות

רבות שאוסרות סקרי דעת קהל לפני בחירות, לא כך בישראל, שעוד בשעה

האחרונה עושים סקר דעת קהל. האיסור הוא מבחינת התהליך הדמוקרטי. פה

בתי-ספר הופכים למעין סקרי בחירות, הנוער בעד צומת, הנוער בעד ר"צ,

הנוער בעד מפ"ם. יש פה בעיה חינוכית ממדרגה ראשונה.

האם היו איזה שהם כללי משחק? על-פי הצעתי כללי המשחק הם כאלה, שבכלל

אסור לעשות בבתי-ספר משאלים כאלה. אם רוצים להזמין פוליטיקאים וכן

הלאה, רצוי באמת לפתוח את זה לחלוטין, כפי שבית-הספר מודע היום לכך,

וגם מועצת התלמידים מודעת.

אלה השאלות שלי כמשרד, לא צנזורה פרטנית. להיפך, אם כבר, הרי תהיה

פתיחת מסגרות שתהיינה הקרובות ביותר למה שאני קורא מצב חינוכי.

ע. כהו; אני אקצר ואבקש מטובה בכמה משפטים לענות על

השאלות של ח"כ וייס.

לפני כן אני רוצה ללכת בעקבותיך, ולא מן הפה אל החוץ, ולומר שבית-הספר

הזה, "אורט" קרית-ביאליק זו פואמה פדגוגית. כשאני מדבר על חינוך חברתי

ערכי, ומי שהציץ קצת בדפים הצהובים האלה ומי ששמע את טלי, נוכח לדעת כי

אלה מוסד ועיר שעוסקים בנוער על רב-גווניותו, וראש עיר שאיכפת לו

מהנוער החלש, יש שם לנו מיקוד של טיפול, ושמענו על הטיפול בסמים.

אני רוצה לשבח את בית-הספר על פעולותיו. זה לא בית'ספר רגיל, זה

בית-ספר גדול, הוא בעל עוצמה חינוכית ברמה גבוהה מאוד, ועל זה יש

לשבח.

במסגרת השבחים אני רוצה להגיד מלה אחת לטלי. מצא חן בעיני המשפט הכולל

שלה: טעינו, למדנו, וגם למשפט שהיא אמרה: זה היה שווה את המחיר.

כאיש נוער ואיש חינוך אומר, שהמשפט שאומר "זה היה שווה את המחיר", חשוב

לי מאשר "טעינו". כי אם טעינו, אז סליחה, ואנחנו יודעים שהנוער קצת

ציני. אבל כשהוא אומר שזה היה שווה את המחיר, זאת אומרת שאנחנו ידענו

שכאן עשינו לא איזה משחק פוליטי, אלא פגענו אולי באנשים, ויש כלל קשה

מאוד למלבין פני חברו ברבים. נדמה לי שזה הקו שבית-הספר מייצג, וכן

העיר, ההנהלה. זו מערכת חינוכית אמיתית דוקרטית שחונכה על ערכים של

חינוך חברתי ערכי.

אני רוצה להציג לגבי מועצת התלמידים את עמדתנו. היא חדה, היא

חד-משמעית. אנחנו עוסקים בה זמן רב, ואם יהיה אפשר - טובה תדבר על זה.

אנחנו מדברים על- מועצת תלמידים שחייבת לאפשר לכל מי שהוא אזרח מדינת



ישראל להביע את כל דעותיו, גם אם הוא שייך לרוב, גם אם הוא שייך

למיעוט, אם הוא דתי, אם הוא חרדי, אם אנחנו מסכימים לדעותיו, אם לא

מסכימים לדעותיו, אם הוא יהודי, אם הוא ערבי, אם הוא דרוזי, אם הוא

צ'רקסי.

בתהליך חינוכי ארוך שנשמח להציג אותו, עוסקים בשינוי תפיסות עולם בקרב

מחנכים. פחות אצל תלמידים, יותר אצל מחנכים, וזה מוגשם יפה מאוד

ב"אורט" קרית-ביאליק. מועצת התלמידים הארצית מורכבת מכולם: דתיים

ושאינם דתיים, על כל הגוונים של אזרחי ישראל. לצערי לא קיבלנו מענה

מבתי-הספר החרדיים, אבל יש שם גם תלמידי ישיבות וישיבות תיכוניות,

וישיבות תיכוניות מסוגים שונים.

אנחנו חושבים שמועצת התלמידים זו עדה בזעיר אנפין, זה בעצם הנבט של

החברה הישראלית לעתיד. לכן חשוב להשקיע בנבט הזה. הכלים שאנחנו רוצים

ליתן בידי בני הנוער אינם רק הכלים של הכללים - שמענו מח"כ וייס, או

שלא ירדתי לסוף דעתו - שאנחנו לא יכולים לתת בידי מועצת התלמידים מצד

אחד חינוך של עדה בזעיר אנפין וחינוך לאורח חיים דמוקרטי, ומצד שני

לקבוע לה כללים נוקשים. אנחנו יכולים לבוא ולומר להם: עד הנה הגעתם,

כאן סטיתם מנורמות דמוקרטיות, כי פגעתם. אבל אנחנו לא יכולים לומר להם

כן תעשו משאל, או אל תעשו, איך תבחרו וכדי. לגבי תפקידה של המלווה, אני

חושב שהיא עשתה את עבודתה נאמנה. היא חניכת האסכולה שלנו, ואנחנו

מעריכים אותה מאוד. אני מוכרח להגיד מעט שבחה בפניה, אנחנו חושבים שהיא

נקטה מינון. אם כן היתה צריכה להגיד למנהל או לא, אני לא רוצה להיכנס

לזה. אבל בסה"כ המינון שלנו הוא לבוא ולומר להם: אנחנו מנחים אתכם,

אנחנו מכוונים אתכם, אנחנו מעודדים אתכם, אל תסטו, אבל תעשו את הדברים

במסגרת של אורח חיים דמוקרטי.

המישאלה שלנו היא שאכן הם יהיו המנהיגים של העתיד, ולכן אנחנו חושבים

שאנחנו צריכים להיזהר.

ח"כ שבח וייס, שאנחנו מכירים ומוקירים, כבר לקח אותנו קדימה, ואם היו"ר

יתן לטובה אפשרות, נוכל לגעת בנקודות נוספות.
ט. צור
אני מוכרחה להצטרף להערכה הרבה שיש לי

לבית-הספר, ועל-מנת להיות קונקרטית ולא לומר

שאני רק מספרת סתם דברים, נאמר שבמועצת התלמידים הארצית יש נציגה של

בית-הספר כנציגת המועצה המחוזית של חיפה, ואני מתכוונת לליבה.
מ"מ היו"ר ח. מירום
כמה יש במועצה הארצית?
ט. צור
21 תלמידים, מהם 3 מהמיגזר הערבי, 2 מהמיגזר

הדרוזי. אין מהמיגזר החרדי, וזה אך טבעי

מדוע.
א. גמליאל
אנחנו לא מחנכים אותם לפוליטיקה, איננו

רוצים שבכלל יתערבו.



מ"מ היו"ר ח. מירום; לא. אני מבין שהם לא שייכים למערכת הזו.

ט. צור; נכון. הם שייכים לרשת החינוך העצמאי.

בתוכנית שאנחנו הכנו לפיתוח או לטיפוח

מנהיגות נוער או תרבות ההנהגה כפי שאנחנו קוראים לה, אנחנו עובדים הרבה

מאוד על פיתוח מודעות, על מעורבות חברתית, והרבה פחות על איסורים

וצנזורה. פיתחנו כלים איך לטפח אצל ילדים את הכבוד לזר, את הפתרון

ההוגן. אני מחזיקה בידי קלסר שבוודאי לא נבנה לצורך הפגישה הזאת, יש

עליו תאריך, ואני מעריכה שבתיה מכירה אותו, מכיוון שמלווי מועצות יש

להם מסגרת להכיר את התוכנית הזאת. תלמידים רבים מכירים אותו, כי

התלמידים האלה עברו השתלמויות כאלה הקיץ. שם יש פרקים על פתרון הוגן,

ועל דת מיעוט, ועל התייחסות לשונה ולזר, ועל שותפות, ואני מונח רק חלק

מהדברים.

אני מתפעלת מהיוזמה לשבוע שלם שמוקדש לנושא של מודעות פוליטית. הארגון

בוודאי לא היה קל, ואני לא כל כך מצטערת למען האמת על המעידה, מפני שזו

דרך למידה מצויינת. אחד הדברים שאנחנו מאוד מקפידים עליו זה לא לדבר על

משהו, אלא לאפשר לתלמידים להתנסות במשהו. ולא במקרה כללנו בחומר שלנו

את השאלה איך מפיקים לקחים ואיך מיישמים אותם, איך מתמודדים עם כשלון,

ויש לנו פרק שלם של התמודדות עם כשלון. מכיוון שאנחנו חושבים שזה אמצעי

למידה ממדרגה ראשונה, אני מצטרפת בהחלט לאימרה: מי שאיננו עושה, איננו

נכשל. מי שעושה, נכשל. כאן היתה מעידה יוצאת מן הכלל.

אני רוצה להזכיר בהקשר לשאלה שלך, שהוצאנו משחק סימולציה שהוכתרת שלו

היא: אישים ודעות. היזמנו אותו אצל ד"ר מאיר ארליך, והוא יצא בהוצאת

אוניברסיטת תל-אביב, ביקשנו להביא באמצעותו בפני הנוער את הפרובלמטיקה

של הדמות והדעות של הדמות, ונתנו להם אפשרות לראות גם על אמצעים של

העברת הדעות, אכן על-מנת להכין אותם למה שעובד על הבוחר, וזו רק תוכנית

אחת.

אני מחזיקה בידי שתי חוברות שהוצאנו, והן מיועדות לשעת מחנך, ועוסקות

בערכים דמוקרטיים. אלה אינן חוברות שכוללות מאמרים, אלא חוברות להפעלה

ולהתנסות. יש חוברת שעוסקת במפגשים דתיים וחילוניים, מכיוון שהנושא

הזה, מודעות פוליטית, העלה את הפרובלמה של היחסים אל הנפגע.

ש. וייס; זאת בדיוק הטענה שלי. זה מעשה חינוכי כביר,

אחר כך עושים שבוע, כל מפלגה משתדלת לשלוח

בדרך כלל את חבר הכנסת התוקפן ביותר שלה, ואז הורסים את החינוך. זה

בדיוק התהליך.

ט. צור; אנחנו עובדים על זה ללא הרף. אנחנו עובדים

על הענין הזה.
י. דואק
אני הפעם מדבר כהורה. אני קודם כל נפעם

מהסובלנות ומתרבות הדיבור שיש פה לעומת מה

שהצטייר בעיני. אני מודה על ההזדמנות שבכלל נתתם לנו לבוא ולהביע את מה

שאנחנו באמת סבורים. אני מודה ליו''ר הישיבה, לח"כ חגי מירום, על הדרך

שבה אתה מוביל בצורה תרבותית למופת את הישיבה.



אני רוצה לומר, וגם ח"כ גמליאל ישמע את הדברים הללו, וח''כ פארס, שאתם

מוזמנים לבית-הספר בזרועות פתוחות. היינו מאוד רוצים לראות אתכם

בבית-הספר, כדי שגם אתם תתרשמו מהילדים הנפלאים שיש לנו.

חשוב לי מאוד, אולי בצד עיסוקי, שבתום הישיבה יו"ר הישיבה ידע איך

להעביר לעתונות ולתקשורת את תוכן השיחה שהיתה פה היום. כי באופן שזה

פורסם בכלי התקשורת בית-הספר נפגע, הילדים נפגעו, אנחנו כהורים נפגענו,

כי סברנו שהיה אולי חשוב קודם ללבן את הנושא. אני מאוד מבקש מיוי'ר

הישיבה שיצא סיכום גם על דעתו של ח"כ פארס, ועל דעתו של ח"כ גמליאל, לא

רק לעתונות הארצית, אלא גם לעתונות המקומית. אני סבור שבכך אנחנו ניישר

קו, ואני משוכנע שמה שהיה עד היום, לא יחזור על עצמו, כי אנחנו למדנו

שיעור מאלף.

א. הרצוג; אנחנו מעוניינים לחשוף את הנוער למיגוון של

דעות פוליטיות. אנחנו מעוניינים בפעילות

לאזרחות פעילה, בהתמודדות של הנוער בבעיות של העם והמדינה, בעיות חברה.

אנחנו מעוניינים לעודד את הנוער לקבל החלטות, לשנות החלטות, לדון

בפורומים שלו.

אנחנו מעוניינים שהנוער יעסוק בתחום הפוליטי, כי זה חלק מהתהליך

החינוכי וגם מהתהליך הלימודי. אתה לומד בכיתה, אתה לומד גם מחוץ

לכיתה.

כאשר בית-הספר עוסק בפעילות פוליטית, הוא נכנס לשדה מאוד מאוד מסובך,

בלשון המעטה. מנהל בית-הספר, הרשות המקומית, משרד החינוך, כולם צריכים

לצפות לשאילתות ולהערות ולשאלות, לא רק מהכנסת, אלא גם מהורים. הורה

יכול לפנות למנהל בית-ספר ולשאול מדוע הזמין לבית-הספר לכיתה של הבן

שלו נציג של תנועה קיצונית, תנועת שוליים וכו' וכו'. הוא צריך להשיב,

אבל הוא צפוי לביקורת. הוא צפוי לביקורת מטעם הבעלות שלו, הוא צפוי

לביקורת מכל הכיוונים.

אנחנו יכולים לבוא ולומר אל תעשה, אל תפעל, תכניס את הילדים לכיתה,

הרבה ילדים בכיתה, תלמד אותם ותצא.

לדיון הזה לדעתי יש השלכות על פעילויות בבתי-ספר אחרים, מפני שהוא זכה

לפירסום. אנחנו לא מעוניינים לבלום מנהלים אחרים. להיפך, אנחנו

מעוניינים לעודד מנהלים אחרים. אם מנהל יעשה חישוב או מועצת תלמידים

תעשה חישוב, שאם היא תעשה פה והיא תעשה שם, והיא תזמין את זה ולא תזמין

את זה, לאן נגיע!

החיוב שבענין הזה הוא, שגם בית-הספר וגם התלמידים וגם המנהלים וההנהלה

התמודדו עם הבעיה, ויצאו ממנה.

אני מצטרף לגבי מועצת התלמידים. התלמידים קיבלו החלטה לשנות. הם הגיעו

למסקנה שההחלטה הראשונה היתה מוטעית, הם שינו אותה, הם אמרו ברבים

"טעינו", ואני מוכרח להגיד שאין בידי בני הנוער שלנו הרבה דוגמאות

מהמבוגרים בנושא זה. איפה נשמע בחיים הציבוריים שקם מישהו, ואומר שטעה,

והוא מתנצל? זה לא קורה לעתים קרובות. הם עשו את זה, וזה חשוב.



לכן חשוב מאוד האופן שהנושא והדיון הזה מוצג, איך הוא מוצג כלפי חוץ לא

רק בגלל "אורט" ביאליק והמשך הפעילות ב"אורט" ביאליק, אלא גם בהמשך

הפעילות בבתי-ספר אחרים.

עלתה כאן בעיה נוספת, והיא יחסי גומלין בין מועצת תלמידים לבין הנהלת
בית-ספר. השאלה שבתיה נשאלה
את ידעת. ואם היא ידעה? מנהל בית-ספר

אחראי לכל מה שקורה בבית-הספר. אם יש לי טענות, אני פונה למנהל

בית-הספר. אם יש לראש עיר טענות, הוא פונה למנהל בית-הספר. אבל איפה

הגבול? אם מועצת התלמידים קיבלה החלטה, ואנחנו מעוניינים לעודד את

מועצת התלמידים לקבל החלטות ולעמוד אחרי ההחלטות, וההחלטה איננה פוגעת

בהנחיות משרד החינוך או בחוק, איפה ההתערבות? ואולי יש כאן מקום גם

לוויכוח לגיטימי?

ההחלטה על תנועות ציוניות או לא ציוניות, או מפלגות ציוניות או לא -

אני לא מביע כאן דעה, אבל יכול לבוא מישהו מהישוב ולומר שזה נושא לדיון

ציבורי, ודיון לגיטימי. יכולים לבוא תלמידים ולומר שהם סבורים כך, הם

רוצים לדון בכך.

בהזדמנות זו, מאחר שהחברים הוזמנו לוועדה הזו, אני רוצה גם בשם מחוז

חיפה להביע את הערכתי לפעילות של בית-הספר בנושא הזה.

ח. פארס; יש לי חילוקי דעות עם המפקח. אני רוצה לשאול

אותו ולקבל תשובה, ואעמוד על זה.

אתה אומר שאתה לא רוצה להביע דעה לגבי ההחלטה המוטעית שיו"ר מועצת

התלמידים התנצלה והודתה שהיתה טעות. אני רוצה לדעת מה עמדתך כלפי

ההחלטה הראשונה.

כאדם שעוסק בחינוך ואחראי במחוז חיפה, חשוב לי לדעת מה עמדתו, חשוב לי

לדעת מי עומד בראש פירמידה במחוז מסויים, חיפה, ומה דעתו על דבר כזה.

אתה אומר שיש ויכוח ציבורי או לא ציבורי, זה ענין אחר.
ש. וייס
אני מתנצל, יש לי ישיבה אחרת, כך שאני צריך

ללכת אליה. אני מבקש ממך את הנושא שהעליתי,

להעלות בפעם אחרת לדיון. יש לי הצעה לתוכנית. פגשתי מעט בתי-ספר בארץ

ברמה כזו ובתרבות הקשבה כזו.

א. הרצוג; אני כאן נציג של משרד החינוך בתפקיד. האם

אתה שואל אותי את דעתי הפרטית כאזרח?

ח. פארס; אתה נציג משרד החינוך. למשרד החינוך יש

מדיניות שאתה מייצג. אני רוצה לשמוע את דעתך

כאיש משרד החינוך, לא את דעתך הפרטית.
א. הרצוג
אתת רוצה לדעת איזה אנשים יש במשרד החינוך

ומה הם חושבים. אתה רוצה לדעת מי יושב

בפירמידה במחוז חיפה. קודם כל, כאשר עושים ארוע ומזמינים, תמיד יכול

להיות שלא יזמינו 120 איש. תמיד בית-הספר יצטרך להתמודד. הרי הארועים

האלה מתבטאים לפעמים בכך שמזמינים חבר כנסת אחד להרצאה, ושבועיים אחר



כך חבר כנסת אחר, אחר כך איש ציבור אחר, ותמיד תישאל השאלה למה הזמינו

את זה ולמה לא תזמינו אחר.

אני מנסה להציג את הבעיה של מנהל בית-ספר.
מ"מ היו"ר ח. מירום
אני חושב שהמנהל עשה זאת יותר טוב.

א. הרצוג; הוא אמר פשוט מאוד, ההחלטה היתה מוטעית,

וזהו זה. אבל הוא לא עסק בבעיה כבעיה. אתה

הזכרת את תנועת כך. אני משוכנע שאם לפני שנים היה מנהל בית-ספר מזמין

נציג של תנועת כך שהיה לה יצוג בכנסת, הוא היה מקבל ביקורת.

ע. כהן; היה חוזר מנכ"ל שהודיע בפירוש שאסור להזמין

נציג של תנועת כך.
א. הרצוג
זה לא היה מההתחלה, לא מהרגע שהוא נבחר.

לגבי השאלה עצמה, יש לזמן לפי דעתי את כל

המיגוון הפוליטי. זאת מדיניות המשרד, ולכן אין כאן שאלה של השקפה פרטית

או לא פרטית. יש לזמן, ושוב, בהתאם לטכניקה של הארוע. לא תמיד ניתן

לזמן את כולם, אבל יש לזמן את כולם. בפירוש יש לזמן את כל המיגוון

הפוליטי בארץ, בוודאי אין למנוע הזמנה לאור דת. על זה אין חילוקי

דעות.

ח. פארס; יאיר' צבן או חיים אורון, הם יכולים לייצג

אותי בכל. אני ערבי, ואם יזמינו אחד משניהם,

מצדי הוא יכול לייצג אותי בכל. אנחנו הגענו לעמק השווה, ואין בעיה. אני

אדאג לכך שזה יגיע לתקשורת בצורה הנכונה.

פ. דיטמו; אוסיף 2-3 נתונים, כי נראה לי שרוב הדברים

נאמרו כהלכה, וכהורה או כמייצג הורים אני

מאוד שמח על כך.

בבית-הספר ישנם כ-5,000 תלמידים. ישנם מקומות ישוב בארץ שהם 5,000

ופחות. אנחנו כ-10,000 הורים שמלווים את ילדינו יום יום, שעות רבות.

בית-ספר הזה נפתח בשעה 7 בבוקר ונסגר לא לפני 10-11 בלילה, ויעידו

על-כך החברים שהסתובבו, כולל ח"כ פארס.

מר זאב פינשטיין הוא כאחד מאתנו, נמצא בבית-הספר מבוקר ועד לילה. אני

לא יודע לכמה מכם הזדמן לנהל מפעל שבו 5,000 עובדים וכ-400 מנהלי

עבודה. רק מן האספקט הזה די כדי שאיזה שהוא דבר קטן או אחר יחמוק

מעיניו.

מועצת התלמידים שלנו מייצגת נאמנה את רוב התלמידים, אנחנו צריכים לחזק

את ידם על ההחלטה ולתת להם כל גיבוי אפשרי. אמרו את זה כמעט כל קודמי.

כמעט שאין דוגמא ורע, במישור הציבורי בעיקר, שאנשים יודעים לבוא ולומר:

סליחה, טעינו. אם יש משהו שאנחנו כהורים רוצים לחנך את ילדינו, אני
חושב שזה אחד הפרקים הראשונים
סליחה, טעיתי.



אני הייתי שמח ואציע אולי לאנשי משרד החינוך, אגף הנוער שבעבר הרחוק

נמניתי על עובדיהם, שהשיעור הזה כאן יילמד בבתי-הספר. גם אני מאוד

נהניתי מהדיון הבוקר, ואני מציע שתצא מכאן החלטה כזאת או אחרת - אינני

בקיא בהליכי ועדות כנסת - שיינתן למועצת התלמידים הגיבוי למעשה הראשון,

ועל אחת כמה וכמה על ההחלטה השניה.

י. פרח; אני רוצה לתת לענין הזה פן קצת שונה מכל

הדברים שנאמרו עד הנה, אף שאני מזדהה עם

הרבה דברים שהועלו.

אני הייתי ביום ששי בבית-הספר, ביקרתי בו, נפגשתי עם תלמידים, ואני

יודע מה זה תלמידים. כל חיי אני מתעסק עם תלמידים, גידלתי דורות של

סטודנטים, לא נפלתי מאיזה כוכב. זה מה שנתן לי ללמוד את טיבו של המוסד

הזה והייחוד שבו. לאחר שסיימתי את הדברים שלי, ואף שכבה החשמל והרמקול

לא עבד, היה קשב, תלמידים התנהגו באופן תרבותי ביותר. עד הרגע האחרון

של צאתי משם לא אמרו פרח הלך, שלום. הלכו אחרי תלמידים, לא אחד ולא

שניים, ושאלו הלאה שאלות כל הזמן. שאלו, ואיכפת להם, ושאלו ואיכפת להם,

גם אלה שהתנגדו. זה היה ביום ששי בצהרים. ליוו אותי עד למכונית. ראיתי

שאיכפת לחבר'ה האלה. הם רצו לדעת בדיוק מה אני חושב, מה אני אומר,

ביקשו את מספר הטלפון. היה פנטסטי לראות דבר כזה, זה אמיתי.

אני רוצה ללמד זכות על בית-הספר. יש לנו תכונה במדינה שלנו, וביחוד

בתקשורת, שיש להם אמנות לעשות מנמל גמל, וזאת אמנות. בית-ספר הלך ועשה

דבר יפהפה ובתום לב.

אני מוריד את הכובע בפניו של חסין פארס, הוא שיזם היום את הפגישה כאן,

תוך דקה תפס את המסר האמיתי, תפס שאין פה חס ושלום משהו. אני אומר

שהגדולה של בית-הספר היא לא בכך שהוא ביקש סליחה, שהוא חזר בו ותיקן את

המעוות כאילו שגה. העניין הרבה יותר רציני מזה, מכיוון שהוא בעצם לא

שגה. ביסודו הוא לא עשה זאת בזדון. מתי אדם בא לבקש סליחה? כאשר הוא

עושה משהו שהוא גם מכיר בו שעשה. הם ביסודם לא עשו את הדבר הזה, חס

ושלום, כדי לפגוע, אלא משום שלא היה נציג בקרבם. אלה בסה"כ אנשים

צעירים. ואף על פי כן הם באים ומבקשים סליחה, ולבקשת הסליחה שלהם יש

ערך פי כמה יותר גבוה, משום שביסודה לא היתה שום כוונה רעה. אילו

ביסודה היתה כוונה רעה, הסליחה היא מלאכותית. דורכים לך על היבלת

ואומרים סליחה. בסליחה כזו אין טעם. פה יש עליונות בסליחה הזו מעצם

הענין שביסודה אין בה שום כוונה רעה, אלא שהיא קיבלה פן כזה.

אותו דבר גם לגבי ח"כ גמליאל שאיננו כאן, כאשר אמר שהוא אפילו לא כועס

על הדברים האלה.

אני הייתי לוקח נושא בבית-הספר, כשהנושא המרכזי שלו- ואני מוכן גם לבוא

ולהרצות עליו - גישה הומניסטית. הגישה החומניסטית בחינוך, בכלל בעולם,

אומרת שגם דברים שאינם מקובלים עלינו, גם נושא כמו דת שהתלמידים לא כל

כך מעורים בו, רוצים להכיר, רוצים להכיר את התפילות. לא יתכן שילד

בבית-ספר חילוני לא יכיר את התפילות הנהדרות שישנן, ולא יאמר שתפיל הזה

דבר דתי. יש בתוך התפילות פרקים נפלאים, שיפה שכל נער בישראל ידע את

התוכן שלהן. תפילת הגשם, או תפילות אחרות שאתם לא יודעים. אני רוצח



ללמוד את הנושא הזה, אני רוצה להכיר אותו אף שיכול להיות שתאגד לו על

כל פרטיו, אבל ראשית אכיר אותו, אלמד אותו היטב, ואחר כך אבוא ואבקר

אותו.

בחוסר התפיסה ההומניסטית הזו, מהנך בישראל הוציא מהתנ"ך את האלהיס, כי

הוא טען שאלהים מפריע לתלמידים שלו, והדפיס ספר תנ"ך ללא אלתיס. האם

יכול להיות דבר שגוי מזה? זו רק דוגמא קלסית לתפיסה אנטי-תומניסטית.

האם אתה מוציא מספר התנ"ך את האלהים? אל תאמין בדת, אל תאמין באלהים,

אבל קה ולמד את התנ"ך כפי שהוא. זה הייחוד שלו. מי שכתב אותו רצה את

האלמנטים האלה לכלול. ואתה - אל תקבל אותו או כן תקבל אותו. זה דבר

שהייתי מאוד ממליץ לראות אותו, למרות הפתיחות הנהדרת שלכם.

תלמידה צעירה, תלמידת י"ב ניצבת בפנינו, ומדברת כאדם מושלם, חכם, מבוגר

לכל דבר, ומבקשת סליחה על דבר שבעצם לא חטאה בו, זו התעלות אדירה. אני

חושב שצריך לציין לשבח את מנהל בית-הספר, את יו"ר ועד ההורים, את כל

הדמויות החינוכיות שעובדות במוסד. הם מחנכים במוסד של קרוב ל-5,000

תלמידים, והרי זו ממלכה אדירה. רק המורים שעובדים במוסד הם לבדם מוסד

ענק. ואיך מנהל בית-הספר מתפקד שם, זה ממש תענוג לראות.

הוועדה חייבת היום - ואני בטוח שהיו"ר יעשה זאת - לתקן את העוולה

שנעשתה לעיר הזאת, למוסד היפה הזה, כאשר נאיר זאת באור יקרות, באור אחר

לגמרי. נציין את ההתנהגות המכובדת של חברי חסיין פארס ושל הרב גמליאל,

שגם הוא כביכול היה צריך להיות בין הנפגעים, שתפסו את הענין והבינו

שלא היתה כאן חס ושלום כוונה רעה.
ח. פארס
אני לא נפגעתי אישית.
י. פרח
הבנתי זאת. לא צריך להרחיב את הדיבור.
מ"מ היו"ר ח. מירום
לפי דברי ח"כ פרח עוד מעט נצטרך אנחנו לבקש

סליחה על שזימנו את הדיון, אבל אני לא אסחף

עד לזה.

י. פרח! אמרתי מה שאני חושב, אתה יכול לחשוב אחרת.
מ"מ היו"ר ח. מירום
בטרם התכנסנו כאן היתה חרדה גדולה בקרב

הורים ומחנכים, שמא ועדת החינוך של הכנסת

תהפוך את התלמידים ואת מנהל בית-הספר ואת בית-הספר לקורבן.

אני חושב שזה היה חשוב מאוד שהיתה לכם ההזדמנות לבוא ולראות איך עובדת

המערכת הפוליטית בחיי היום יום שלנו, איך באים חברי כנסת, איך הם

יוצאים, איך הם עסוקים, ואיך מגייסים אותם להצביע בוועדת הכספים. אתם

אפילו לא הרגשתם, אבל הדלתות נפתחו ונקראו כאן קריאות, חברים נקראו

להתגייס להצבעה בוועדת הכספים.

אתם רואים שהקדשנו לענין הזה זמן, והפכנו את זה לדיון כדי לברר את

הענין, ולא כדי לפגוע ולא כדי להשתלח. אתם רואים עד כמה ברצינות אנחנו

מתייחסים לארוע בתוך בית-הספר שלכם בקרית-ביאליק. מי חשב ש-6-7 חברי



כנסת יבואו לכאן, וישבו שעתיים ויקדישו מזמנם וינסו גם להפיק את התועלת

החינוכית מן הארוע הזה עם כל מה שקשור בוו

מ. גולדמו; אני רוצה לומר כמה דברים, מאהר שאני ביקרתי

שם אתמול, ואני מכיר את אירועי השבוע שנעשה

בבית-הספר. גם בשנה שעברה הייתי אורח של בית-הספר. מועצת התלמידים ידעה

לחזור גם בטעות שלא היתה טעות, אלא לפעמים היו כאן תרגומים של חלק

מאנשים פוליטיים שהיה להם ענין לתפוס טרמפ על המערכות. אנחנו מכירים את

זה, וטוב שכחלק מהשבוע של המודעות היה גם זה. אני חושב שזה היה שיעור

טוב גם לבית-הספר ולתלמידים, משום שאנחנו מכירים את הבעיה הזו.

אני רוצה לחזור ולומר, שמועצת התלמידים היתה מספיק מבוגרת כדי להבין,

שגם אם יצאה החוצה תחושה של טעות, הם ידעו לתקן תיקון שאפילו לא היה

צריך לתקן, משום שלא היה כאן -שום דבר חריג. היה פה מה שנקרא חוסר בגרות

פוליטית של חלק מחברי מועצת התלמידים בענין.

לכן אני חושב שגם הנהלת בית-הספר וגם מועצת התלמידים למדו מהמקרה שקרה,

וידעו איך לפעול בעתיד בצורה שלא תתן שום פתח לאלה שחושבים שתלמידי

בית-הספר בקרית-ביאליק חושבים אחרת.
מ"מ היו"ר ח. מירום
ועדת החינוך מחייבת את הופעת האישים

הפוליטיים בבתי-הספר, ואת האפשרות שלהם

להבהיר את עמדות מפלגותיהם, אבל היא דורשת מתן אפשרות להביע את קשת

הדעות הפוליטית בישראל בעת שעוסקים בנושא שבוע מודעות פוליטית.

ההחלטה הראשונה של מועצת התלמידים התפרשה כפוגעת או כמפלה, אבל שינוי

החלטה, ההבהרות שנמסרו לוועדה על-ידי מנהל בית-הספר, על-ידי יו''ר מועצת

התלמידים, ועל-ידי נציגי ההורים, יוצרים תחושה שניתן לשים סוף פסוק

לוויכוח הציבורי שהיה סביב הנושא הספציפי של בית-הספר "אורט"

קרית-ביאליק.

יחד עם זאת, חשוב מאוד, ואנחנו שמחים על ההבהרות של משרד החינוך, שידעו

בכל בתי-הספר, שבית-הספר שמתכבד ונכנס לתוך הדיון על הקשת הפוליטית,

צריך יהיה להביא לידי ביטוי גם כאלה שהתלמידים לא מזדהים אתם, שמא

ילמדו גם מה הם חושבים, אולי יש להם אפילו טעות לגבי הבנת עמדותיהם.

מדובר פה בדרך כלל במפלגות שאני לא משתייך אליהן. בכל-זאת אני רוצה

שילדי בבתי-הספר יקבלו את הזכות לשמוע גם את ח"כ גמליאל, ח"כ מסיעה

ערבית, ואני מדבר על דראושה שיגיע אליכם, ותראו כמה מעניין יהיה לשמוע

אותו, וכמה מכובד יהיה לחלוק על דעתו.

אני מקבל ואמליץ בפני יו"ר הוועדה, שהוועדה לא במסגרת הזו ולא בהקשר

לענין הזה, אלא במסגרת הכרת בית-הספר הגדול ביותר במדינת ישראל, תיכבד

ותכבד את בית-הספר בביקור באחת ההזדמנויות כאשר אנחנו מבקרים בצפון. זה

יהיה יפה מאוד, זה יהיה מכובד מאוד, ואני חושב שזה גם ראוי שנבקר במפעל

החינוכי העצום הזה בהיקפו, ואני גם חושב שבתכניו, ואני אומר זאת בשיא

הרצינות.



אנחנו נוציא מכאן הודעה שמשקפת גם את הדברים שנאמרו כאן על-ידי חברי

הכנסת וגם דברים שנאמרו על-ידי כל אורחינו. נעשה כל מאמץ כדי לסייע

בידכם להמשיך את המפעל החינוכי שאתם התחלתם בו. יש לנו הערכה גדולה

לאופן שבו שנים מתנהלת המערכת החינוכית בבית-הספר שלכם.

ח. פארס; הייתי מכניס עוד סעיף בסיכום, או לצרף אותו

לסעיף אחר שתמצא לנכון, שלאחר שמיעת יו''ר

מועצת התלמידים ומנהל בית-הספר, רכזת החינוך וכל הגורמים שהיו פה,

אנחנו כוועדה קיבלנו את ההסבר שלהם בשביעות רצון, במיוחד כאשר הם הודו

שהמקרה ארע בטעות, והביעו נכונות שבעתיד ישקלו יותר את העניינים, כאשר

עומדים לקבל החלטות.

חשוב שהמומנט הזה יופיע בסיכום הוועדה.

מ"מ היו"ר ח. מירום; אני מקבל זאת. אנחנו נכניס זאת, נשלב את רוח

הדברים שלך בהודעת הוועדה.

שלא כדרכנו, נוציא את החומר שיצא מכאן גם לעבר המקומונים, על-מנת

שהציבור במחוז חיפה והצפון והקריות יוכל למצוא את זה בכל מגוון כלי

התקשורת האפשריים, וגם אתם תוכלו לעשות בזה שימוש, כמובן.

אני מודה מאוד לכל אורחינו שבאו הנה, שרובם ככולם, פרט למזכיר העיר שלא

הביא לידי ביטוי את דעתו האישית, כולם כאן הביעו את דעתם.

אני מודה לכולכם על שבאתם לכאן.'

הישיבה נעולה ברוח טובה זו.

הישיבה ננעלה בשעה 13:25

קוד המקור של הנתונים