ישיבת ועדה של הכנסת ה-12 מתאריך 16/12/1991

היעדר מסגרות מתוקנות לקידום ילדים במערכת החינוך -הצעה לסדר-היום של חבר-הכנסת י' פרח; שאילתות

פרוטוקול

 
הכנסת השתים-עשרה

מושב רביעי



נוסח לא מתוקן



פרוטוקול מסי 296

מישיבת ועדת החינוך והתרבות

יום שני, ט' בטבת התשנ"ב (16 בדצמבר 1991). שעה 00;09

נכחו;

חברי הוועדה; ח' מירום - מ"מ היו"ר-

ח' פארס

י' פרח

די צוקר

י' שפרינצק

מוזמנים; ג י לב - משנה למנכ"ל מרכז השלטון המקומי

עי מיכאל - מנהל גף חינוך מיוחד, משרד החינוך

והתרבות

ר' קציר - מנהלת האגף לחינוך היסודי, משרד

החינוך והתרבות

נ' ננר - סגנית מנהל גף חינוך מיוחד, משרד

החינוך והתרבות

בי נסים - משרד החינוך והתרבות

נ' שני - מזכירת סניף ירושלים, ארגון המורים

עי שער - נציג ארגון ההורים

א' ברנע - מנהל המחלקה לחינוך בוועד הפועל,

ההסתדרות הכללית

מזכירת הוועדה; י י גידלי

קצרנית; אי זכאי

סדר-היום; שאילתות.

היעדר מסגרות מתוקנות לקידום ילדים במערכת החינוך - הצעה

לסדר-היום של חבר-הכנסת י' פרח.



שאילתות

היו"ר חי מירום;

אני פותח את הישיבה. אני ממלא את מקומו של חבר-הכנסת מיכאל בר-זהר

יושב-ראש הוועדה ואשב בראש הישיבה. אני מנצל הזדמנות זו לברך בשם כל חברי

הוועדה את חבר-הכנסת לובה אליאב ליום הולדתו ה-70. ערכו לו מסיבה יפה אבל

החגיגה האמיתית מתקיימת בניצנה ובמקומות אחרים בהם הטביע לובה את חותמו כמחנך

וכאיש ציבור שנותן דוגמה אישית. אני מאחל לך שתתמיד בכך בבריאות טובה.

אי אליאב;

תודה.

היו"ר חי מירום;

נפתח בשאילתות של חברי הכנסת.

אי אליאב;

אנחנו, חברי כנסת ואנשי שדולת הנגב, ביקרנו לפני כמה שבועות באתר

המגורונים אולי הגדול בארץ בנחל בקע בבאר-שבע. התרשמנו שיש שם צוות נאמן

ומסור העושה כמיטב יכולתו בתנאים לא קלים. ראינו שם עשרות ילדים מעולי

אתיופיה שמסתובבים בין הקראוונים ללא מסגרת חינוכית כלשהי. היה שם מר מליץ

ממשרד החינוך והבטיח כי הענין יסודר כי כיתות הלימוד בדרך והמחזה של ילדים

אתיופים המסתובבים בין השלוליות לא יחזור על עצמו. קיבלתי מברק ממנהל האתר

עדי חבד והוא זועק מרה. גם קראתי הבוקר כתבה בעתון באותו נושא על כך שלא

הגיע שום קראוון או מבנה לחינוך. בינתיים נוספו שם עוד עולים מאתיופיה ועשרות

ילדים מסתובבים בחוסר חינוך ותשובה איין. אני מבקש לוודא שההבטחות שהובטחו

יבוצעו.

די צוקר;

זה כמה חודשים שרשות השידור מתנהלת למעשה באופן שאיננו חוקי כי בעצם אין

ועד מנהל לרשות השידור. בפועל, שר החינוך איננו ממלא את חובתו כלפי החוק

להביא בפני הממשלה המלצה למינוי ועד מנהל. מעבר לתקלות הרגילות שאנחנו נתקלים

בהן מדי יום, זה יביא לכך שבשבועיים הקרובים לא יהיה אפשר לאשר את תקציב הוועד

המנהל ואת גובה האגרה ובלי זה רשות השידור לא יכולה לעבוד. מאחר שהשר איננו

ממלא את תפקידו כבר מספר חודשים, אני מבקש להעלות את הנושא על סדר-יומה של

הוועדה באופן דחוף ולקיים עוד השבוע ישיבה עם שר החינוך בנושא.

י י פרח;

500 מתוך 800 תלמידים בבית-ספר "קדימה" בקרית-ביאליק לא יקבלו תעודות

שליש רק משום שהוריהם לא שילמו את אגרת החינוך, בה כלול התשלום עבור טיפול

שיניים, טיפול שהם אינם מקבלים אותו למעשה אבל נתבעים לשלם עבורו. זו השנה

השניה שההורים מתנגדים לתשלום הזה. אני מבקש שיינתנו להם התעודות, כפי שקובע

החוק.



היו"ר חי מירום;

חבר-הכנסת שריד ביקש אותי, כיושב-ראש ועדת המשנה לחינוך בצה"ל - ועדה

המשותפת לוועדת החוץ והבטחון ולוועדת החינוך והתרבות - להעלות לסדר-היום אח

הנושא של שירות לאומי לבנות. במסגרת שאילתה מקדימה אני מבקש לדעת: מהי מידה

המעורבות של משרד החינוך בנושא של השירות הלאומי לבנות? האם עומדים תקציבים

לנושא הזה במשרד החינוך? האם ידוע למשרד על תקציבים נוספים ואחרים שלא במסגרת

המשרד? מי מכין את התכנים ואת ההנחיות לבנות העושות שירות לאומי? התשובות

תשמשנה בסיס לדיון שנקיים בקרוב על הנושא הזה.

היעדר מסגרות מתוקנות לקידום ילדים במערכת החינוך -

הצעה לסדר-היום של חבר-הכנסת י' פרח

היו"ר חי מירום;
אנחנו עוברים לנושא המרכזי
היעדר מסגרות מתוקנות לקידום ילדים במערכת

החינוך - הצער; לסדר-היום של חבר-הכנסת יחודה פרח. אני מציג את הנוכחים. ממשרד

החינוך והתרבות - מר עזרא מיכאל, מנהל גף חינוך מיוחד; גבי רוחמה קציר, מנהלת

האגף לחינוך היסודי; גבי ניצנה ננר, סגנית מנהל גף חינוך מיוחד. מארגון

המורים - גבי נילי שני, מזכירת סניף ירושלים. מארגון ההורים הארצי - מר עמרכ

שער. ממרכז השלטון המקומי - מר גדעון לב, משנה למנכ"ל. מההסתדרות הכללית -

מר אהרן ברנע, מנהל המחלקה לחינוך בוועד הפועל.

חבר-הכנסת פרח, בבקשה תציג את הנושא.
יי פרח
הנושא המונח כאן על סדר-ה'ום הועלה על-ידי במליאת הכנסת ב-27 בנובמבר,

לפני כשבועיים, והוא עוסק בהיעדר מסגרות מתאימות לקידום ילדים במערכת החינוך.

במציאות נוצר מצב שבתי-הספר אינם יכולים להתמודד עם ילדים שיש להם בעיות. מאחר

שלא כל הילדים דומים ולכל אחד מהם כישורים אחרים ויכולות אחרות, עלינו להיות

יותר גמישים בהכוונתם של התלמידים. יש היעדר מסגרות בבתי-הספר היסודיים והעל-

יסודיים, במיוחד בבתי-הספר היסודיים. בגלל ריבוי תלמידים, ב-40 תלמידים בכיתה,

המורה לא יכולה לטפל ב-3-2 תלמידים שמפריעים לה ומכבידים על מהלך השיעור ואז

מוציאים את הילדים האלה ומפנים אותם למסגרת של החינוך המיוחד. החינוך המיוחד

הפך פתרון לבעיות שאינן תמיד ממין הענין. נמצאו שם ילדים עם .134 I.Q.אג

לילד כזה אמר לי שהילד למד תמיד בכיתה הרגילה אלא שהוא היפר-אקטיבי. המסגרר

של החינוך המיוחד לא הולמת צרכים של ילד כזה, הוא נקלע לשם בהיעדר מסגרור

טיפוליות אחרות שמתאימות לו.

אמרתי את הדברים האלה לשר החינוך שהשיב על הצעתי במליאת הכנסת. אמרתי

שאינני מבקר בקורת לשמה אלא בקורת קונסטרוקטיבית שמגמתה להביא למציאת מסגרור

טיפוליות אחרות שתעזורנה לילדים כאלה. חבר-הכנסת מירום, אתה שאלת אז את השו

מדוע הוא איננו דורש תקציבים, והוא ענה: אני דורש תקציבים כל אימת שאני רואו

שיש צורך בהם. האם יש צורך חיוני יותר מאשר הענין הזה? מורות אינן יכולוו

להתמודד עם הנושא, נוח להן להוציא ילדים כאלה מן המסגרת וגם אין להן כוח-אדנ

שיעזור להן בכיתה הגדולה.
י י שפרינצק
יש פורום שמחליט מתי להעביר ילד לחינוך המיוחד?



י' פרח;

כן, אבל גם הוא אנוס על פי המסגרת. יש ועדת השמה שיושב בה פסיכולוג

ונציגים אחרים, אלא שאין לאן לנתב את הילדים האלה. התוצאה היא שמכוונים את כל

הילדים האלה לאותה מסגרת ומכאן צמחה התופעה של התקוממות הורים. רק בקריות היו

40 הורים שהתנגדו לכך ותארו לכם מה קורה בקנה מידה ארצי. הורים לא ישנים

בלילות משום שהילד שלהם הלך במשך חמש-שש שנים לבית-ספר רגיל ופתאום גזרו עליו

לעבור לחינוך המיוחד. ההורים אינם מסכימים וטוענים: הילדים שלנו מופנים

למסגרת שתהרוס אותם ואנחנו מתנגדים לזה. הם פנו לבית-משפט וזכו במשפט, למרות

ועדות ההשמה, כי זו לא היתה המסגרת ההולמת לילדים שלהם. הילדים הוחזרו לבית-

הספר הרגיל והצליחו בו. הורים שלא היה להם כסף למשפט השאירו את ילדיהם בבית.

כוועדה שתפקידה לדאוג לחינוך התקין במדינה אסור לנו להיות שבויים בתוך

מערכות מקודשות עם פתרונות כאלה.

דובר על כיתות טיפוליות אבל גם בהן חל צמצום רב. אני מעדיף כיתה טיפולית

על מסגרת של החינוך המיוחד. נעשית עבודה, אינני מזלזל בה ובאלה העושים אותה

ואינני מותח עליהם בקורת, המדיניות מלמעלה איננה נכונה, היא נתנה מסגרות שאינן

יכולות להתמודד עם הבעיות האמיתיות של המערכת.

יש לנו עכשיו עלייה מבורכת, נוסף על קשיי השפה גם היא תורמת לקשיים של

המורה בכיתה. אם יש לה תלמיד אחד שמפריע לשיעור הוא הולך לחינוך המיוחד, אף-

על-פי שהוא לא צריך להיות שם. הדבר נעשה קל גם משום שיש אפשרות להעביר ילדים

בסיטונות לחינוך המיוחד. הנתונים שבידי אינם מדוייקים אבל אחוז הילדים בחינוך

המי וחד גבוה מדי.

אני מבקש שהוועדה תעורר את הבעיה הזאת במלוא חריפותה, בעיה התובעת טיפול

נמרץ ומיידי משום שילדים רבים יושבים בבית ללא מסגרת. ילד דיסלקטי, למשל, לא

צריך להיות במסגרת הזאת, אין לו מה לעשות שם, יושבים שם ילדים עם בעיות שונות

וכל אחד מהם זקוק לטיפול אחר. אי-אפשר לתת לילד דיסלקטי אותו טיפול שנותנים

לילד שמנת המישכל שלו נמוכה ואיננו יכול לתפקד, הילד הדיסלקטי יכול להיות בעל

מנת מישכל גבוהה והבעיה שלו טעונה טיפול אינדיבידואלי אבל אין לנו מסגרות

טיפוליות כאלה. אם יש מסגרות כאלה - למה לא מכוונים לשם, למה ההורים פונים

לבתי-משפט וזוכים שם?

היו"ר חי מירום;

אני מבקש לשמוע את מר עזרא מיכאל.

עי מיכאל;

חבר-הכנסת פרח הוא מחנך ותיק, עסק בהוראה במשך שנים רבות ומכיר היטב את

הנושא, ואכן הוא העלה בעיה קשה.

החינוך המיוחד איננו צריך לטפל בילדים שמקומם בחינוך הרגיל. חינוך מיוחד

הוא מסגרת מוגדרת שאליה מגיעים ילדים על-פי קריטריונים ועל-פי חוק. אף ילד לא

צריך להגיע לחינוך המיוחד אם הוא לא עבר ועדת השמה שהיא הגוף המשפטי הנותן

גושפנקא לילד ללמוד במסגרת הזאת. אם ילד לא עבר ועדת השמה - מקומו בחינוך

הרגיל.

יש מקרים של ילדים אינטליגנטים, ילדים עם I.Q. 130 או 140. הייתי פעם

מנהל בית-ספר והגיע אלי ילד מחונן עם I.Q.. 155, ילד שהיו לו בעיות נפשיות

שלא ניתן היה לטפל בהן בכיתה הרגילה והכתובת היתה כיתה טיפולית בחינוך המיוחד

כי עובדים שם אנשים שמכשירים אותם לטפל בילדים כאלה.



ילדים שיש להם קשיים בלימודים קשה להם לתפקד בכיתה רגילה שמאוכלסת ב-40

תלמידים כשיש בה הוראה פרונטלית ובמקרים רבים יש למידה בקבוצות או למידה

פעילה. קשה למורה להצביע על ילדים כאלה ולטפל בהם ובמקרים רבים היא זקוקה

לסיוע של כיתה טיפולית בתוך בית-הספר. לכיתה הטיפולית מגיעים ילדים שהם לא

ילדים המתאימים לחינוך המי ורוד, למרות שהתקן הוא של החינוך המיוחד, אלה ילדים

שלומדים בכיתה רגילה, מוצאים ממנה פעמיים עד שלוש פעמים בשבוע לטיפול על-ידי

מורה טיפולית של ההינוך המיוחד שיש לה ידע והכשרה, ולאהר הטיפול הם מוחזרים

לכיתה הרגילה. לילדים אלה יש קשיים אמוציונליים קלים ולרוב יש לכך השלכה גם

על הלימודים, לכן מקומם בכיתה הרגילה. לחינוך המיוחד מופנים המקרים הקשים

ביותר, אותם ילדים שהמסגרת הרגילה לא יכולה לסייע להם ועצם הימצאותם בתוך כיתה

רגילה עשויה להזיק להם ולסביבה והם לא יפיקו תועלת מהישארותם בכיתה רגילה.

אשר לילדים דיסלקטים. ילד שבעייתו היא דיסלקציה איננו צריך ללמוד במסגרת

ההינוך המיוהד. אבל אני רוצה להדגיש שמורה בחינוך הרגיל לא קיבלה הכשרה, אין

לה ידע וכלים להתמודד עם בעיות חריגות בתחום האמוציונלי או בעיות קשות בתהום

הלימודי. המורים בחינוך המיוחד הם בעלי הכשרה רחבה ויכולים לסייע לחינוך

הרגיל להתמודד עם מקרים של ילדים דיסלקטים.
היו"ר חי מירום
לפי ההנחיות שלכם, אפשר שילדים דיסלקטים יופנו לחינוך המיוחד בגלל שמורה

איננה יכולה להתמודד עם הבעיה?

עי מיכאל;

לא לחינוך המיוחד, למסגרות עזר של החינוך המיוחד אליהן מופנים ילדים כאלה

והן יכולות לסייע גם לילדים דיסלקטים.

די צוקר;

מה היקף המסגרות האלה וכמה ילדים הן קולטות?

עי מיכאל;

יש כ-35 מרכזים טיפוליים בכל הארץ שיכולים לטפל בילדים דיסלקטים. לאהרונה

הקמנו שני מרכזים, בירושלים ובמהוז המרכז, שיכולים לטפל בילדים דיסלקטים

בחינוך העל-יסודי. מרכז כזה יכול לטפל בכ-40-30 תלמידים.

די צוקר;

כמה מטופלים לומדים בכל הארץ במסגרת המרכזים המיוחדים לדיסלקטים?

עי מיכאל;

200 או 300.

ד' צוקר;

כמה ילדים כאלה יש במערכת בסך הכל, יש כמה אלפים?

עי מיכאל;

לא עשיתי סקר, ייתכן, אין לי נתונים מדוייקים.
די צוקר
כלומר, יש מענה של אחוז קטן ביחס לביקוש?
עי מיכאל
נכון.

היו"ר חי מירום;

איזה מסגרות יש להם בצפון ובנגב?
עי מיכאל
יש כיתות טיפוליות בבתי-ספר רגילים שאפשר לפנות אליהם ובשנים האחרונות

הקמנו מרכזים טיפוליים שאפשר לפנות אליהם. בשנים קודמות היו בבתי-הספר שלנו

100 כיתות להוראה מסייעת שטיפלו בילדים שהתקשו בכיתה הרגילה. מסיבות תקציביות

נסגרו הכיתות האלה ורוב הילדים שטופלו בהן הופנו לכיתות הטיפוליות בבתי-הספר

הרגילים. אני לא רוצה שישתמע מדברי שאנחנו עונים על חצרכים, אנחנו פועלים

במסגרת התקציב העומד לרשותנו ותמיד יש לנו מחסור.
היו"ר חי מירום
היתה תוספת תקנים בתוך בית-הספר למורה מסייעת וזה חוסל?
עי מיכאל
כיתות טיפוליות הן לא כיתות של החינוך המיוחד. הכיתות האלה נפתחו בדרך

כלל בחטיבות הביניים. הן לא הוכיחו את עצמן מבחינה מקצועית ולכן נסגרו במשך

הזמן. אני מדגיש שלא הופנו אליהן ילדי החינוך המיוחד.

אני רוצה להזכיר כאן פרוייקט שהתחלנו בו השנה והוא פועל בהרצליה; זה כמה

שנים: שילוב ילדים מתקשים בכיתה הרגילה. זה נעשה באמצעות מורה נוספת למורה

בחינוך הרגיל, כלומר, אם מתגלים ילדים הזקוקים לגישה מיוחדת וטיפול מיוחד הם

יכולים לקבל סיוע מידי המורה הזאת. זה ענין תקציבי והלוואי שהמערכת תגיע לכך

שבכל כיתה תהיה עוד מורה מלבד המורה הרגילה.
היו"ר חי מירום
האם אתה מאשר שבהיעדר מסגרות מתאימות מופנים רבים מהילדים הדיסלקטים

למסגרות של החינוך המיוחד?
עי מיכאל
אני לא מאשר זאת.
היו"ר חי מירום
האם אתה מאשר שלמערכת החינוך אין היום פתרון ממשי או פתרון טוב לילדים

הדיסלקטים?



עי מיכאל;

יש פתרון חלקי, לא פתרון טוטלי. יש צורך במסגרות-עזר נוספות שיכולות

לסייע בידי המערכת הרגילה.

די צוקר;

מקצועית, היית מעדיף טיפול בתוך כיתה רגילה או במסגרות נפרדות?
עי מיכאל
כאנשי החינוך המיוחד הגישה שלנו היא שיש להשאיר את הילד בחברתו הרגילה

ולא להוציא אותו כל עוד ניתן הדבר. אם טובתו דורשת הפרדתו מהכיתה - אין

ברירה, צריך להוציא אותו וזו גם טובת הכיתה.

אגב, בדקתי את ההגדרה של ילדים דיסלקטים. לעתים הודבקו תוויות כאלה

לילדים ולאחר בדיקה מקצועית התברר שהילדים האלה אינם דיסלקטים אלא מתקשים

בלימודים.

י' פרח;

אני מבקש שלא נתמקד בדיון הזה בילדים הדיסלקטים. הנושא שהעליתי מתייחס

לקבוצות של ילדים שיש להם בעיות בתחומים שונים והם אינם יכולים להיות במסגרת

החינוך המיוחד. הדיסלקטים הם חלק מהקבוצות האלה, או ילדים שיש להם חוסר ריכוז,

סף קשב נמוך והם מופנמים בגלל בעיות משפחתיות רציניות כמו גירושין. אם שולחים

ילדים כאלה, שהרבה מהם אינטליגנטים, לחינוך המיוחד הופכים אותם לילדים

בעייתיים באמת ומטביעים עליהם חותם כזה.
היו"ר חי מירום
נשמע את גבי רוחמה קציר.

ר' קציר;

אני מנהלת האגף לחינוך היסודי ואתייחס קודם לענין הדיסלקטים. רק בעשור

האחרון עלתה הבעיה הזאת והגיעה אלינו לטיפול. ממחקרים ומעבודות שקראתי מתברר

שהמחנכים בעולם כולו לא היו מודעים קודם לבעיה הזאת. גם על-פי ההגדרה קשה

לאבחן ילד דיסלקטי. כאשר ילד בגיל מתקדם בבית-הספר היסודי איננו קורא, אנחנו

נוטים לחשוד בכך, אבל בכיתות הנמוכות מדובר בדרך כלל בבעיות קריאה והבנת הנקרא

שצריך לטפל בהן במסגרת הכיתה.

אני יוצאת מתוך הנחה שטובתו של כל ילד דורשת שלא להוציא אותו מהכיתה

הרגילה, אלא אם הוא אובחן כילד בפיגור. לדעתי ולדעת מחנכים אחרים, ילדים

אחרים צריכים לשבת בכיתה רגילה. אני אישית גם מתנגדת להוציא ילד מתוך

הלימודים בכיתה הרגילה לטיפול, ויהא הטיפול טוב ככל שיהא, כי הילד מפסיד שיעור

אחר. צריך לעשות זאת רק במקרים שהכיתה הטיפולית מאוד נחוצה לילד.

אפשר לטפל בבעיה הזאת אם נכניס את המורה המומחית לכיתה כאשר המורה עובדת

אינדיבידואלית עם התלמידים במסגרת הכיתה. בהשתלמויות ובהכשרות של המורים אנחנו

מכוונים אותם וממליצים להם שלאחר האיבחון יעבדו עם ילד או עם קבוצת תלמידים,

בהתאם לרמתם של התלמידים בכיתה ולא יראו את כל 40 הילדים בכיתה שווים, לפעמים

35 ילדים בכיתה, או כיתות יותר מצומצמות, כי לכל ילד יש סגנון למידה וקצב

התקדמות אחר. ההנחייה היא של הוראה אינדיבידואלית בכיתה. המשוב גם הוא יכוון

את המורים לעבודה אינדיבידואלית, לפחות בטיפול במתקשים.



מתי יבואו המסגרות המטפלות? אם הילד איננו באחוז המצומצם שדיבר עליו מר

מיכאל - הוא צריך לקבל את הסיוע שלו בכיתה על-ידי מורה טיפולית או מורה אחרת

שמתגברת אותו בשיעורי עזר במסגרת הקבוצתית בפינת עבודה בכיתה. הגישה הזאת היא

לטובת הילד והיא גם משאירה את האחריות לילד אצל מחנכת הכיתה ולא מעבירה אותה

למסגרת חיצונית כלשהי.

אשר לחינוך המיוחד. המסגרות של החינוך המיוחד הן לא מיקשה אחת של ילדים

מפגרים. יש כיתות של לקויי למידה שם יש ילדים עם כל מנת מישכל שתזכירו.

בכיתות של לקויי למידה שהן בבית-הספר הרגיל יש ילדים עם .I.Q. גבוה שיש להם

פגם כלשהו שזקוקים להשגחה או גישה מיוחדת של כוח מקצועי אחר שהוכשר לכך. זו

כיתה מקדמת במסגרת בית-הספר הרגיל והמטרה היא לשלב אותם עד כמה שיותר בכיתה

הרגילה.

דובר כאן על ילדים שמפריעים בכיתה ומועברים לחינוך המיוחד. אני מקווה

שבחוזר המנכ"ל הבא ייצא גם חוזר שהכנו במינהל החינוך שמקשה על ההעברה לחינוך

המיוחד עוד יותר. הוא יורה למנהל בית-הספר ולצוות המטפלים להסביר לוועדת

ההשמה בטופס מוגדר ומוכן מראש - לפני שמגישים את התלמיד לוועדת ההשמה - איזה

טיפולים נעשו לילד במסגרת של בית-הספר הרגיל, איזה צוותים טיפלו בו, איך יידעו

את ההורים על קצב התקדמותו, כלומר כל הפרטים שהביאו את הצוות להחליט על הפניית

התלמיד לוועדת השמה. בלי הטופס הזה שיגיע לוועדת ההשמה לא ידונו בתלמיד. זה

סייג ששמנו בפני העברת תלמידים מהחינוך הרגיל.

דבר נוסף. באותו חוזר מנכ"ל נמליץ שאם עד כיתה ה' תלמיד לא נבדק לצורך

העברתו לחינוך המיוחד, הרי בכיתה הי ובכיתה ו' הוא כבר לא ייבדק לצורך העברה

אלא רק לצורך טיפול.

אשר לילדים המפריעים. בבתי-הספר שאימצו את העבודה האינדיבידואלית פחתו

מאוד מספר התלמידים המתבלטים בהתנהגות הריגה. אבל יש בתי-ספר מסורתיים בגישה

שלהם ושם יש התנהגות הריגה מבחינת המשמעת. לכן המלצנו שבטרם יובא תלמיד כזה

לדיון בוועדת השמה להעברתו למסגרות אחרות, יש לנסות להעביר אותו בליווי המפקח,

מדריכה מהחינוך המיוחד ותכנית עבודה, לבית-ספר רגיל אחר באזור. כלומר, צריך

לתת לו הזדמנות בבית-ספר אחר ואם כעבור זמן סביר הוא לא יתאקלם שם ויהיו אותן

הבעיות שהתעוררו בבית-הספר הקודם, הוא יובא לדיון חוזר. שמנו את כל הסייגים

האפשריים בפני העברה, כדי, שחלילה, לא יהיה המקרה הבודד סטטיסטית, שיעבור

לחינוך המי וחד.

היו"ר חי מירום;

אני מבקש לשמוע את גב' נילי שני.
ני שני
אני מצטרפת למה שנאמר כאן אבל אני רוצה לחדד את הנושא מנקודת מבטו של

מורה בשטח.

הבעייתיות מתחילה בכך שהתקציבים לבתי-הספר הולכים ומתמעטים. אני מדברת

על חטיבת הביניים ומעט בחינוך העל-יסודי. בחטיבת הביניים יש חינוך חובה.

מורה מקבל 40 ילד בכיתה, ידיו כבולות והוא לא יכול לעשות כמעט מאומה כשאמצעי

הענישה מוגבלים. פעם מורה היה יכול להוציא תלמיד מן הכיתה, היום אסור לו

לעשות זאת, המורה צריך להתמודד עם התלמיד המפריע בתוך הכיתה בכל סוג של הפרעה.



היו"ר חי מירום;

אלה הוראות חוזר המנכ"ל?

נ' שני;

כן. אסור להוציא תלמיד כי הוא מסתובב במסדרונות ומפריע. יש בתי-ספר
שמצאו שיטה
אם ילד בכיתה הי מפריע, המורה מעבירה אותו לכיתה בי. אז קמה

צעקה של ההורים למה משפילים את הילד ומעליבים אותו. הילד יכול להשתולל כמה

שהוא רוצה ויש מנהלים שמכבידים על מורה ואומרים לו: זו הבעיה שלך ועליך

להתמודד אתו, אסור לך להוציא את התלמיד.

אני מקבלת את הגישה של הוראה אינדיבידואלית, זה יפה לשעה או לשעתיים אבל

תסכימו אתי שאי-אפשר ללמד הוראה אינדיבידואלית במשך יום עבודה מלא של 6-5

שעות, או 30 שעות בשבוע.

מה שקורה במערכת הוא מה שקורה בחברה מסביב. דיברו כאן על ילדים

דיסלקטים, זו בעיה קטנה, הם לא בהכרח מפריעים, הם אלה שסובלים. הרבה פעמים הם

יושבים בכיתה ולא יודעים לקרוא את החומר. אם יש להם הורים בעלי יזמה הם

משלמים כסף למורי-עזר והילדים עוברים את בחינות הבגרות, הם מקבלים הנחה

ועוברים את הבחינות האלה בעל-פה. הבעיה הקשה היא שיש במערכת ילדים אלימים, על

סף עבריינות, ושלושה-ארבעה ילדים כאלה יכולים לשבור בית-ספר שלם. חלק מהאנשים

כאן יודע שהיו מורים שהתחננו בוועדות השמה שיקחו ילדים כאלה לחינוך המיוהד

והחליטו שהם לא יילכו לחינוך המיוחד אלא ימשיכו להישאר בבית-הספר.

חבר-הכנסת פרח, דיברת על הילדים שיושבים בבית, לא לומדים וכמה הם מסכנים;

אני אומרת שהמערכת היא מסכנה כי שלושה-ארבעה ילדים כאלה יכולים להרוס כיתה

ולשגע מערכת שלמה כי הם יודעים שההורים עומדים מאחוריהם.

הבעיה המרכזית של המערכת היא האלימות, אפשר לראות ילדים בני 10 ו-11 שהם

אלימים בצורה בלתי רגילה.
הי ו"ר חי מירום
אלימות של ילדים פותרים בתוך החינוך המיוחד?
ני שני
לא. אם מדינת ישראל חושבת שחינוך הוא חשוב - תאפשרו פחות ילדים בכיתה;

תתנו יותר תקציבים כדי שתחזור המערכת של הוראה מסייעת ואותה מורה מסייעת תדע

שהיא מטפלת בשלושה-ארבעה ילדים בעייתיים בכיתה. אני מסכימה שלא צריך להוציא

את הילדים האלה מתוך המסגרת אבל תנו כלים לטפל בהם משום שבלי כלים אלה מערכת

החינוך לא תוכל לפעול. ככל שתצמצמו יותר בתקציבים כך נגיע במהירות רבה יותר

לפשיטת רגל של החינוך.
י י שפרינצק
היו ילדים שלא היה צורך להעביר אותם לכאורה לחינוך המיוחד והיה צריך

לעשות מאמצים כדי שהם יוכלו להישאר. אני מבין שצריכה להיות דיפרנציאציה

בחינוך המיוחד ולא כל הפיגורים דומים. אני מקווה שלא מערבים מין בשאינו מינו.
עי מיכאל
לא מערבים.



י' שפרינצק;

אני יודע שהכניסו ילדים אוטיסטים לבתי-חולים לחולי נפש מחוסר מקום אחר.

מה המצב עכשיו בחינוך המיוחד, האס אין פגמים כאלה, האם יש דיפרנציאציה מספיקה

בין הדרגות השונות של הפיגורים?
נ' שני
אתם מתייחסים כאן אל חינוך מיוחד כאל ארץ גזירה. החינוך המיוחד מיטיב עם

הילדים והאנשים כאן יכולים לספר איזו עבודה נהדרת נעשית שם.

י' פרח;

אף אחד לא אמר זאת.
עי מיכאל
יש קטגוריות שונות של ילדים בחינוך המיוחד, פיגור על סוגיו, פיגור שכלי

על סוגיו, בעיות נפשיות על סוגיהן, בעיות פיזיות, לקות-למידה, פסיכוטים

ואוטיסטים. נכון שלפני כעשר שנים הילדים האלה הוכנסו לבתי-חולים משום שהם

הוגדרו חולים. פתחנו בשבילם בית-ספר בתל-אביב ובאמצעותו הוכח שחינוך יכול

להתמודד בנושא האוטיזם הרבה יותר טוב מאשר משרד הבריאות. כל מסגרת בחינוך

המיוחד עונה על הצרכים המיוחדים של הילד המוגדר לפי אותה קטגוריה ואין מסגרת

אחת דומה לחברתה.
י י שפרי נצק
אם אתה רוצה לתת טיפול מיוחד לכל סוג של ילדים זה עולה הרבה יותר כסף,

כלומר זה ענין תקציבי?
י י פרח
בוודאי.
היו"ר חי מירום
אני מבקש לשמוע את מר עמרם שער.

עי שער;

אני מברך את חבר-הכנסת פרח על כי העלה את הנושא. פונים אלינו הורים

שנפלו בין הכסאות וילדיהם נפגעו כי הופנו לחינוך המיוחד למרות שאינם שייכים

לחינוך המיוחד. שמחתי לשמוע מגבי קציר על החוזר העומד לצאת כדי לתקן ליקויים

שקיימים עד היום, אם זה לגבי ילדים עם בעיות משמעת ואם ילדים בכיתות הי וי שלא

יועברו לחינוך המיוחד וכן הלאה. התיקונים האלה יועילו למערכת.

לדבריה של נציגת המורים בקשר לילדים בעייתיים. צריך לחזור למקורות

ולהפוך את בתי-הספר לבתי-חינוך ולא לבתי-מאגר להישגיות וייתכן שלשם כך יש צורך

בתקציבים נוספים. התחרות בין בתי-הספר על ההישגיות גורמת גם לבעיות משמעת ומן

הראוי היה שוועדת החינוך תשב ותדון כיצד ייראו פני החינוך בעתיד.



היו"ר חי מירום;

אני מבקש לשמוע את מר גדעון לב.

גי לב;

יושב-ראש הוועדה שלנו בנושא הזה היה שמח להשתתף בדיון הזה אלא שהוא בחוץ-

לארץ.

מערכת החינוך, כולל ארגוני המורים, צריכים להביא בחשבון שבשלוש-ארבע

השנים הקרובות לא תהיה הקלה כלשהי לגבי הצפיפות בכיתות. לפי תחזית הבנייה

שלנו, מבלי שהעלייה תגדל מעל הציפיות, אין שום סיכוי שיהיו פחות מ-40 ילדים

בכיתה. אני חושב שהענין לא יבוא על פתרונו אפילו בחמש עד עשר השנים הבאות.

לכן מערכת החינוך צריכה למצוא כלים להתמודד עם הבעיה הזאת ולא לטעון בכל דיון

ש-40 ילדים בכיתה זה לא טוב. מבדיקות שנעשו, גם על-ידי המנב"ס, התברר שלא תמיד

ההישגיות מקבילה לכיתה קטנה לא מאוכלסת, ואי-ההישגיות מקבילה לכיתה מאוכלסת של

40 ילדים ומעלה. צריך להשלים עם כך שאין מוצא ופתרון לבעיה הזאת.

אינני יודע אם חבר-הכנסת פרח התכוון גם לגילאי 18-14, יש אתם בעיה קשה

ונגע בכך נציג ההורים. בתי-הספר העל-יסודיים מתחרים בהם באחוז ההצלחה בבגרות

לכן במהירות ובקלות רבה יותר הם מוציאים את הילדים שלדעתם לא יכולים להגיע

לבגרות, בצורה כזאת הילדים האלה נידונים להסתובב ברחובות. גם בתי-הספר לנערים

עובדים התמעטו ואנחנו נאבקים על זה. מר יצחק ירון תובע מכל המנהלים להשאיר את

הילדים שילמדו אפילו רק מקצוע אחד כדי שלא יסתובבו ברחובות. המנהלים מתנגדים

בגלל התחרות הסמולה על יוקרתו של בית-הספר באחוז גבוה של הצלחה בבחינות

הבגרות. הדבר הגיע לידי כך שאיש משרד החינוך הציע לנו לפני כשנתיים לחיות

שותפים להצעת-חוק בה ייאמר כי כל ילד שנפלט מבית-הספר, כלומר שהמנהל מוציא

אותו, מתחייבת הרשות המקומית לדאוג לו למסגרת. זה ירד מהר מאוד מעל הפרק כי

זה בלתי אפשרי מבחינה עקרונית ומבחינה כספית, המדינה צריכה לדאוג לכך ויש

פתרונות כמו בתי-ספר מקצועיים ובתי-ספר לפקידות, אבל אין מספיק. אני יודע

לבטח שמספרם של ילדים בני 18-14 שאינם לומדים אינו יורד כבר במשך שנים.

אנחנו חושבים שצריך להיזהר ממתן גיבוי לחורים המתנגדים להעביר את ילדיהם

לחינוך המיוחד. בזמן האחרון יש מעורבות-יתר של ההורים, לפעמים חיובית ולפעמים

לא כל כך חיובית. תמיד יהיו ילדים שיועברו על-ידי- ועדות השמה ותמיד יהיו

הורים לילדים כאלה החושבים שהילד שלהם הוא יותר טוב והם אינם מבינים שההעברה

היא לטובת הילד ומתביישים בה. אז הם משתמשים בכל מיני אמצעים כדי ללחוץ,

והדבר מורגש ברשויות מסויימות שמו ותרות מהר ואין זה לטובת הילד. צריך לסמוך

מהבחינה הזאת על הגופים המקצועיים.

י י פרח;

גם כשהם טועים? לאב יש זכות להגיד זאת.

ג' לב;

אתה בוודאי יודע שיש הורים שמשלמים באופן פרטי לפסיכולוג והוא אומר:

קבעתי שהילד הוא ילד רגיל. יש מקרים כאלה והמערכת לא יכולה לקבל דבר כזה.

היו"ר חי מירום;

אני מבקש לשמוע את מר אהרן ברנע.



אי ברנע;

אני מצטרף לברכות לחבר-הכנסת פרח על העלאת הנושא מפני שהוא חשוב. כמו-כן

אני מודה לאנשי משהד החינוך על התשובה המהירה שלהם. יחד עם זאת לא קיבלנו די

נתונים על היקף הבעיה בכל הקטגוריות של ילדים הדורשים טיפול מיוחד בבית-הספר

או מחוץ למסגרת בית-הספר. ייתכן שיש סטטיסטיקה כזאת או נתונים בית-ספריים על

הפיזור של התלמידים על-פי קטגוריות שונות שדורשות טיפול ייחודי.

התחושה שלי היא שהבעיה היא לא רק אינדיבידואליזציה של הילד שהוא נושא

בגנים שלו אלא שיש כאן בעיה חברתית. לכן חשובים הנתונים המספריים לגבי היקף

הבעיה. אם נקבל תוצאות כאלה נגלה שיש אזורים מוכים מבחינה סוציו-כלכלית, שם

המאמצים החינוכיים שיצטרכו להשקיע יהיו הרבה יותר גדולים מאשר באזורים סוציו-

כלכליים שהם במצב יותר טוב. אותם דברים אני אומר לגבי הילדים האלימים. אין

לי ספק שהאלימות הזאת אינה נובעת מבעיות נפשיות של ילד יחיד אלא היא פונקציה

של סיטואציה סוציו-כלכלית נתונה. לכן חשוב שנקבל נתונים מדוייקים על

אוכלוסיית התלמידים המטופלים.

היו"ר חי מירום;

עכשיו יבואו לביטוי חברי הכנסת ואחר-כך חבר-הכנסת פרח, בעל ההצעה, יתייחס

לדוברים.

ח י פארס;

מנסיוני אני עד לבעיה הקשה של קשיי למידה, בעיה שהיא חמורה עוד יותר

בבתי-הספר הערביים. בגלל הבושה של הילדים קשי-הלמידה התוצאה היא שחלקם נושר

בבית-הספר היסודי ואין מסגרת שתקלוט אותם, אין מסגרת שתטפל בהם, אין קצין

ביקור סדיר שיפעל כדי שהילד יבקר בבית-הספר ואם הילד כבר מגיע לבית-הספר - אין

לו המסגרת המתאימה משום שאין הוראה מסייעת.

ר' קציר;

באף בית-ספר אין כיום הוראה מסייעת.
חי פארס
יש עזרה לימודית לילדים שיש להם קשיי למידה?

ר' קציר;

יש כיתות טיפוליות וחינוך מיוחד ובמסגרת הגמשת השעות בבית-הספר. מנהל

בית-ספר יכול להחליט שהוא מקצה משעות התקן שלו לטיפול בילדים כאלה.

ח' פארס;

אחוז הנשירה בבתי-הספר הערביים הוא גבוה והוא נע בין 10% ל-15% בכיתות

החינוך היסודי, בין 25% ל-30% עד כיתות י', ובכיתות י' עד י"ב הוא מגיע ל-40%.

מתוך 60% שמסיימים את כיתה י"ב רק 40%עוברים בחינות בגרות. הנתונים

המדוייקים מצויים בוודאי במשרד החינוך.

אם כך הוא המצב, אני פונה לחברי בוועדת החינוך להחיל חוק חינוך חובה לא

רק עד כיתה י' אלא עד כיתה י"ב. אז כל הורה יחוייב לשלוח את הילד שלו לבית-

הספר. יחד עם זאת צריך לדאוג למסגרות מתאימות עבור ילדים המתקשים בלמידה.

הייתי שמח אם חברי הוועדה יתנו יד לחקיקת החוק הזה, אם לא - אצטער על כך.



הטענה תמיד היא שאין משאבים. כל אחד מאתנו כאן יודע שיש משאבים למקומות

מסויימים ולנושאים מסויימים. הרבה מהמשאבים של מדינת ישראל הולכים לשטהים

להתנחלויות ולדברים שבעיני פחות חשובים, אבל בעיני מדינת ישראל הם כנראה יותר

חשובים מאשר החינוך של ילדי ישראל.

אי אליאב;

אתם יודעים בוודאי כמוני על התופעה שהורים לילדים בעייתיים, גם דיסלקטים,

הולכים ומחפשים מורים בשוק האפור, משלמים הרבה כספים ומביאים את הילד למורה

הביתה אחר-הצהריים, זו תופעה בהיקף לא קטן. אני חושב שהמערכת צריכה לתת

לגיטימציה כלשהי, לא לכל התופעה. מורה פלוני יעבור קורס או הכשרה במסגרת

המוניציפלית, והורים שאין להם דרך אחרת יידעו שהם פונים אליו לפי המלצה, כדי

שלא יגיעו לאנשים שהם חסרי ידע אלמנטרי שיקלקלו אולי יותר את המצב הקיים.

הייתי מבקש תשובה על הנקודה הזאת.

עי מיכאל;

לפני שלוש שנים הודענו בחוזר המנכ"ל, בצער רב, על גופים וגורמים

המוסמכים לתת טיפול והצבענו על ארגונים מוכרים לנו ועומדים אתנו בקשר כמו

ארגון ניצ"ן, שהמרכז הארצי שלו ממומן ברובו על-ידינו במסגרת שעות הוראה

ותקציבים שאנחנו מעבירים אליהם. המשרד מאפשר לארגון הזה יום התרמה ארצי והכסף

כולו מיועד לסיוע לילדים במסגרת המרכז הארצי או הסניפים ברחבי הארץ. יש גופים

נוספים שעוסקים בנושא שאנחנו מכירים אותם אבל לפי שעה משרד החינוך שולל את

המושג של שיעורים פרטיים.

אי אליאב;

אבל זה קיים.
עי מיכאל
לכן בצער רב נקבנו בשמם של כמה ארגונים. אנחנו מתעתדים לפרסם בקרוב מסמך

שמתייחס לאנשים שעברו הכשרה ורק הם יכולים לשמש כתובת.

אי אליאב;

זאת הכוונה.

עי מיכאל;

אבל גם אז יהיו הורים שיחפשו להם מסגרות אחרות וייקלעו לאנשים המתיימרים

להיות מומחים ובעלי ידע. כאשר להורים יש בעיה עם הילד שלהם, הם מוכנים לעשות

הכל לטובת הילד וכולנו מכירים זאת.

היו"ר חי מירום;

חבר הכנסת פרח, אתה מוזמן להתייחס לדברים שנאמרו כאן.
י י פרח
החכמתי מהשיחה הזאת. שמישהו לא יעלה על דעתו, חלילה, שיש לי בקורת כלפי

האנשים המטפלים בנושא הזה - אני מכיר את מר מיכאל, את מסירותו ומעורבותו -

הבקורת שלי היא כלפי המדיניות, משום שהאדם האיכפתי ביותר לא יכול להתמודד כאשר



אין לו כלים. הורידו את הכיתות להוראה מסייעת - דבר שאין לו תחליף. כפי

שאמרה גב' רוהמה קציר, צריך לתת סייעת למורה כדי שהבעיה תיפתר במסגרת כיתת-

האם. אין ערוך לעובדה שהמחנך נמצא בכיתה ומכיר את הילדים ואת הטיפול היחידני

הדרוש להם כי אין מתכון חינוכי אחד לכל הילדים, אבל העיקר הוא האמוציות.

הילדים שאנחנו מכוונים אותם למסגרות אחרות, יש להם לפעמים בעיות אמוציונליות

רציניות שאנחנו עוד מעמיקים אותן במקום להקל עליהם.

חוק החינוך המיוחד משנת 1988 הוא לדעתי מקור הרע. ההגדרה שהוא מגדיר את

החינוך המיוחד היא מעורפלת וכללית ומעניקה לרשויות החינוך סמכות רחבה מדי לטפל

בנושא הרגיש הזה. החוק הזה מגדיר את הילדים המתאימים לחינוך המיוחד, אני

מצטט: כילדים אשר מחמת התפתחות לקויה של כושרם הגופני, השכלי, הנפשי או

ההתנהגותי מוגבלת גם יכולתם להתנהגות מסתגלת. זו ההגדרה שהביאה לכך שמספר

גדול של ילדים הולכים לחינוך חמיוחד. לפי נתונים שקיבלתי יש היום למעלה מ-

62,000 ילדים בחינוך המיוחד, לפי בדיקה שלי יש 1,000 ילדים במסגרת הזאת בקריות

בלבד.
הי ו"ר חי מירום
מדוע אתה מדגיש את הקריות?

י י פרח;

כי שם התחיל הענין כאשר הורים הלכו לבית-המשפט וזכו בו. טענתם היתה מדוע

הכניסו את ילדם למסגרת שהוא לא צריך להיות בה, הוא ילד שיכול להתמודד במסגרת

הרגילה. בית-המשפט פסק לטובתם. הזעקה של ההורים האלה מחייבת אותנו לטפל

בבעיה הזאת.

אני מציע ללכת בכיוון שדיברו עליו גבי קציר ומר מיכאל. אני מבקש את ברכת

הוועדה להכניס תיקונים בחוק הקיים. הגשתי הצעת חוק והייתי רוצה שתתנו לי

תמיכתכם בה כי אני חושב שהיא תבלום דברים בהם החוק פרוץ, ויש כאן בידי מסמך

המדבר על כך. אם נתקן את החוק הפרוץ משנת 1988, זה יעזור ליישם את הדברים

הנכונים בעבודה המבורכת של העוסקים בכך.

היו"ר חי מירום;

חבר-הכנסת פרח, העלית נושא חשוב וטוב שהוועדה נדרשה לו. למדתי כאן דברים

שלא ידעתי אותם. שינוי החוק לא יענה הכל. למדנו שיש כאן כמה רמות של בעיות

הדורשות טיפול.

באשר לילדים הדיסלקטים, לא מדובר בתופעה בהיקף שצריך להיזעק אליו, אבל

בהיעדר מסגרת מתאימה לא צריך להפנות אותם לחינוך המיוחד ואין חילוקי דעות

בנושא הזה עם משרד החינוך.

אנחנו מסכימים - הוועדה צריכה להביע דעתה בנושא - שיש להימנע מהוצאת

ילדים בעייתיים מכיתותיהם והפיכתם לנזקקי חינוך מיוחד אם מבחינה נורמטיבית הם

אינם שייכים לאוכלוסיה של החינוך המיוחד. אם קיימת תופעה של העברת ילדים

בעייתיים - אנחנו מתנגדים לה. אני יודע שיש ועדות השמה וגם אלי הגיעו ידיעות

שהיתה העברה קלה מדי של ילדים בעייתיים, ילדים מפריעים. החינוך המיוחד הוא

מלאכת קודש, וצריך לגונן עליו כדי שהוא יוכל לטפל בילדים שמבחינה נורמטיבית

צריכים להיות שם.



לדבריה של גבי שני. הוועדה דנה במספר ישיבות על הבעיה של האלימות.

ניכרת עלייה מסויימת באלימות של ילדים בבתי-הספר. במה שקשור לתופעה של אלימות

ולתופעה של ילדים בעייתיים חסרה המסגרת של ההוראה המסייעת. גבי קציר, זה כרוך

גם בגישה שהעלית שהילד צריך להישאר במסגרת שלו ולא יועבר למסגרות אהרות.

ר' קציר;

אתה מתכוון בוודאי לסיוע בכיתה ולא להוראה מסייעת.

הי וייר חי מירום;

אני מדבר על סיוע בכיתה. מדובר בשאלה שמצריכה גיבוי תקציבי. -זו גם היתה

הסיבה שוועדת החינוך והתרבות של הכנסת ביקשה ממשרד החינוך להביא תכנית תקציבית
אחרת לשנה הקרובה. אמרנו להם
הצעת התקציב שהסכמתם עליה נמוכה מדי, יש פינות

שחייבים לעבות ולחזק, הצעת התקציב הנוכחית לא מתקבלת על דעתנו, לכן תשפרו

אותה. גם הנושא שהעלה חבר-הכנסת פרח זקוק לגיבוי תקציבי רחב י ותר ואז אפשר

יהיה לתת סיוע בכיתות. זה מה שדרוש לנו כדי להתמודד עם הילדים שהם יותר

בעי יתי ים.

לענין לשון החוק. אני מציע שוועדת החינוך תפנה בהזדמנות זו למשרד החינוך

כדי לבקש חוות-דעת שלו לגבי חוק החינוך המיוחד. האם יש בו פרצות, האם הוא

מצריך תיקונים והאם יש מקום להכניס שינוי כלשהו. חבר-הכנסת פרח, אם חוות הדעת

תהיה שלילית, נצטרך לזמן כאן דיון במסגרת הצעת החוק שלך כדי לדון בשאלות הללו;

אם חוות הדעת תהיה חיובית, ייתכן שנוכל להתקדם מהר יותר ולגבש הצעת חוק שתהיה

מקובלת על משרד החינוך ועל ועדת החינוך של הכנסת כדי לתקן את הטעון תיקון,

כמובן ביזמתך, חבר-הכנסת פרח.

י י פרח;

בדברי לא התייחסתי לאחד הדברים החשובים שהוא העדר הכשרה מספקת למורות

כוללות, מחנכות, שאינן מטפלות טיפול ייחודי. לא ייתכן שמורה בכיתה הרגילה

תחשוב שהפתרון נמצא תמיד אצל המורה שלמדה את המקצוע. צריך שתהיה לה ידיעה

בסיסית, יותר מאלמנטרית, כדי שהיא תדע לנתב ילדים. כפי שטענה כאן גבי שני, לא

ייתכן להטיל הכל על המחנכת שצריכה להתמודד עם 40 ילדים בכיתה ולכן היא זקוקה

לסיוע בכיתה. אבל המחנכת היא זו שנותנת לילדים את הבטחון והכיתה שלה היא

החממה שלהם, כשהם נעקרים מן הכיתה הם מאבדים את הבטחון שלהם. אם יהיו ליד

המחנכת מורות מסייעות, כל אחת בתחום שלה, והן נכנסות במהלך השיעור כשהקבוצות

מתפצלות לפי יכולתן, חלשות, בינוניות וחזקות, כשהמחנכת עוברת מקבוצה לקבוצה

ומסייעת - אתה עונה בכך על צרכיהם של כל הילדים.

היו"ר חי מירום;

אני מבקש שהסיכום של הישיבה הזאת יועבר למשרד החינוך והתרבות כדי שדעתנו

תישמע וכדי לקבל את תגובתו לענין חוק החינוך המיוחד.

אני מודה לכל האורחים.

הישיבה ננעלה בשעה 30;10

קוד המקור של הנתונים