ישיבת ועדה של הכנסת ה-12 מתאריך 22/10/1991

ועדות השמה בחינוך המיוחד; שאילתות

פרוטוקול

 
הכנסת השתים-עשרה

מושב רביעי



נוסח לא מתוקן



פרוטוקול מס' 275

מישיבת ועדת החינוך והתרבות

יום שלישי, י"ד בחשון התשנ"ב (22 באוקטובר 1991). שעה 00;09

נכחו: חברי הוועדה; מ' בר-זהר - היו''ר

מ' גולדמן

ח' פארס

י ' פרח
מוזמנים
ע' מיכאל - מנהל האגף לחינוך מיוחד -

משרד החינוך והתרבות

נ' ננר - ס/מנהל האגף לחינוך מיוחד -

משרד החינוך והתרבות

ר' אש - פסיכולוג ראשי - משרד החינוך והתרבות

א' גיל - פסיכולוגית - משרד החינוך והתרבות

כ' ארנן - מפקחת בחינוך המיוחד -

משרד החינוך והתרבות

טי אזולאי - סגנית הדובר - משרד החינוך והתרבות

ב' נסים - משרד החינוך והתרבות

דייר בי גרוס- שירותי אישפוז - משרד הבריאות

א' בלר - משרד האוצר

דייר יי קנדל-משנה למנכ"ל ומנהל האגף לשירותי

טיפול במפגר - משרד העבודה והרווחה

י' לוטפיג - מרכז השלטון המקומי

ר' פן - מנהלת המח' לחינוך המיוחד - עירית ת"א

שי דורפמן - מנהל האגף לחינוך יסודי - עירית ת"א

חי יגודה - ארגון הורים ארצי לחינוך המיוחד

נ' אורגיל - " " " " "

יום-טוב שרבף-יו"ר ועד הורים ירושלמי לחינוך מיוחד

ד"ר ש' סיבירסקי- ארגון ה.ל.ה

ת' לוי - רכזת ארגון ה.ל.ה

ר' פדלון - הורים

לי חי - "

שי בן-אור - "

דייר חי נידורף - מועצה ירושלמית לילדים ולנוער

פ' גפן - " " "
מזכירת הוועדה בפועל
י י גידלי
קצרנית
מזל כהן
סדר-היום
שאילתות

ועדות השמה בחינוך המיוחד



שאילתות

היו"ר מ' בר-זהר;

אני פותח את ישיבת הוועדה.

תחילת הישיבה שאילתות של חברי הכנסת. יש לי כאן מספר שאילתות מכיוונים

שונים בענין השבתת בתי הספר בשדרות. בשדרות יש שני בתי ספר: מקיף דתי ומקיף

כללי. נאמר לי שכאלף תלמידים ו-130 מורים מושבתים. העילות לשביתה: א. אי-תשלום

שכר במועד. ב. קרן מבטחים לא משולמת מספטמבר 1990. ג. קרן דפנה לא משולמת. ד.

קופת-חולים, מס אחיד. ה. קרן השתלמות, בנק מסד.

יש לי פנייה באותו נושא מפי שושנה אורן, יו"ר הנהלת ארגון המורים העל-

יסודיים שאומרת לי שעד 21 באוקטובר 1991, אתמול, לא קיבלו מורי שדרות את שכרם.

11 יום הם שובתים, תלמידים בחוץ. אני קורא בעתון היום שהיתה הפגנה אתמול של

מורים ברחובות.

אני רוצה להבין, איפה משרד החינוך? לא מעניין אתכם שתלמידים מושבתים? את

מי זה כן מעניין? משרד החינוך יושב בשקט בצד ולא מתערב, לא אומר מלה, צריך

לעשות סקר בשביל שהוא יגיב? זאת שאלה אחת.

שאלה שנייה, אני רוצה לדעת מה דינו של ראש מועצה או של כל מועצה שהיא

שמקבלת תקציבים ממשרדי הממשלה שמסומנים מראש לחינוך, אבל התקציבים הולכים

לדברים אחרים ומי שצריך לקבל אותם, לא מקבל. האם יש בכך עבירה או אין ב:כך

עבירה?
שוב אני שואל
איך משרד החינוך יושב בצד. לא שמעתי שום תגובה של משרד

החינוך באף אחד מכלי התקשורת ובקרב אף אהד מהגורמים שעוסקים בזה. איך אתם

יושבים בצד ומחכים שדברים ייפתרו? אני כבר יודע מה התשובה שתתנו לי: זה עניינו

של השלטון המקומי, הם משלמים משכורות. אתכם זה לא מעניין? כמובן אני הרבה יותר

חריף גם על רקע מה שקרה אתמול. באיזשהו מקום אנחנו צריכים להפסיק לטמון את

ראשינו בחול. זאת שאילתה אחת.

שאילתה אחרת שדי מתקרבת לזה. הרשויות ובתי' הספר הערביים בשביתה כללית

מיום חמישי. הממשלה לא הזרימה 27 מליון שקל, תלמידים לא ילמדו. האם אתם מטפלים

בזה? כשבמשרד החינוך קוראים ידיעה כזאת בעתון, האם מישהו אומר: בואו נעשה משהו

כדי שזה לא יקרה, או שאתם קוראים את העתון ומחכים שהדבר יקרה ולא מגיבים?

יש פה שאילתה על ילד שלא לומד, מושבת מלימודים ואף אחד לא נוגע בו. יש

תלונה על חריגים בענין יום לימודים ארוך, וביטול משמרות הזה"ב בבית-ספר יהודה

הנשיא בנתניה. זו כמובן פגיעה רצינית וסכנה לילדים.

חבר-הכנסת פרח, בבקשה.
י' פרח
תלמידה מכיתה י' בבית הספר הממלכתי-דתי בנתניה הוצאה מבית הספר על רקע זה

שתלמיד מכיתתה, ראו אותו מחבק אותה במדרגות. הילדה יושבת בבית ואיננה לומדת.

אני אמסור את כל הפרטים.



היו"ר מ' בר-זהר;

לסיום הפרק של השאלות, קבלתי פה פנייה מחבר הכנסת חסיין פארס, שמבקש לזרז

את הבירור בבית הספר הערבי המקיף בעכו. אני מבקש לשים את הנושא הזה כמה שיותר

מהר בסדר-היום. הפנייה מוצדקת בהחלט.

ועדות השמה בחינוך המיוחד

היו"ר מ' בר-זהר;
אנחנו עוברים לנושא שעל סדר-היום
ועדות השמה בחינוך המיוחד. הנושא

מכאיב. על כך היו לנו מספר שיחות עם מר מיכאל והיתה גם תגובה ציבורית וכל מיני

פרסומים בכלי תקשורת שונים. ישנה טענה שמעוררת בי הרבה חרדה, שאומרת שיש משהו

לא כיאות בפעילותן של ועדות השמה, שלעתים ילדים שלא צריכים להיות בחינוך

המיוחד, מועברים לחינוך המיוחד על ידי ועדות השמה שפועלות בלחץ זמן, בשיטה של

מכבש, שלא תמיד דנות לעומקו של ענין. הטענה הזאת עד היום לא הוכחשה. אני יכול

לומר כאן בבטחון, שידוע לי שהדבר אכן כך. הויכוח שישנו - אשמח מאד אם מישהו

יזים את דברי - הוא לגבי המספרים. כלומר, מה מספר הילדים שהועברו לחינוך

המיוחד ושלא היו צריכים להיות מועברים לשם.

כמובן שסביב השאלה הספציפית הזאת נצטרך גם לבדוק איך הוועדות פועלות, האם

הן פועלות כיאות, האם השנה הן פעלו כיאות ולשמוע את שאר הדברים של אורחינו.

אתם יודעים שעסקנו בכל הנושא של החינוך המיוחד הרבה מאד בשנה שעברה. אני כבר

אומר לכל אורחינו, אני לא מניח שנגמור את הדיון בישיבה אחת, מפני שזה דיון

רציני מאד ומכאיב מאד, ואני מבקש מכל האורחים, גם אלה שלא יספיקו להגיע לרשות

הדיבור, שיהיו אתנו גם בפעם הבאה.

אני גם רוצה להזכיר לכל עובדי הציבור כאן, יצא חוק בכנסת שמחייב כל עובד

ציבור שמוזמן לישיבת ועדת כנסת להתייצב. כלומר, כל עובדי הציבור שכאן יהיו

חייבים להתייצב גם בפעם הבאה. אשר לאנשים הפרטיים, כמו למשל הורים או עובדים

במוסדות פרטיים, אנחנו לא יכולים לחייב אתכם, אנחנו פשוט מבקשים שגם בישיבה

הבאה תתייצבו ותשתתפו בדיונים שלנו.

אני רוצה קודם כל לשמוע את מר עזרא מיכאל, בבקשה.

עי מיכאל;

אנחנו כממונים על החינוך המיוחד הוצאנו הוראות והנחיות בענין עבודת ועדית

ההשמה. עבודת ועדת השמה צריכה להיות על פי התקנות וההנחיות המתבססות על חוק

חינוך המיוחד. נפגשתי לא פעם עם דייר סבירסקי וגם עם אנשי ה.ל.ה. אני יכול

לטעון יחד אתם דבר אחד, ילד שלא צריך לעבור לחינוך המיוחד לא צריך להגיע

לחינוך המיוחד, ואני יוצא מתוך הנחה שאין ילדים כאלה ואם יש מקרים כאלה, אין

לעבור לסדר היום. יחד עם ההורים אני אומר; ילד שמקומו לא בחינוך המיוחד, לא

צריך להגיע לחינוך המיוחד.

היו"ר מ' בר-זהר;

אתה אומר שאין מקרים כאלה?



ע' מיכאל;

לא אמרתי. אני יוצא מתוך הנחה שלא צריכים להיות מקרים כאלה.

באשר לעבודת ועדות ההשמה, ועדת ההשמה היא ברשות המקומית. הרשות המקומית

אחראית להפעלת ועדת ההשמה והיא גם אחראית ליישום ההחלטה של ועדת ההשמה. לא פעם

אמרתי, אם יש מקרים אשר לדעת הגורמים השונים, כולל ההורים, חורגים, אני אהיה

מוכן לבדוק את הנושא הזה. אלינו הועברו הרבה העתקים של תלונות של אנשי ה.ל.ה

וגם של הורים שהופנו לרשויות המקומיות. אני מטבעי אוהב בדרך כלל להיות יסודי,

ולבדוק את העניינים ולהתייחס גם לעותקים.

בבדיקה שערכתי, ואין לי דרך אחרת מאשר לשאול את יו"ר ועדות ההשמה וגם את

הגוף המתלונן לרוב ולהגיע לעמק השווה אם באמת יש פה תלונה מוצדקת או לא. ללכת

באופן פיזי לבקר, אני חושב שהדבר בלתי ניתן כי מדובר ב-170 ועדות השמה שפועלות

בכל הארץ וכ-8,000 ישיבות ועדות השמה שמתקיימות בשנה.

המסקנות הן, שרוב הטענות הן טענות של נהלים: לא הודיעו לנו בזמן, לא

קבלנו הודעה בדואר רשום או בית הספר לא עידכן אותנו שלילד שלנו היו בעיות. על

פי ההנחיות הדברים האלה לא צריכים להיות. האגף שלנו הוציא ב-1990 בחוזר מנחל

כללי הנחיות לגבי עבודות ועדות השמה, מה צריך לעשות, איך מזמינים את ההורים.

ומעבר לזה, הוצאנו חוברת שנשלחה כמעט לכל גורמי הציבור--

היו"ר מ' בר-זהר;

מה זה גורמי הציבור?
עי מיכאל
אגפי חינוך, מנהלי מחלקות, משרד החינוך על כל אגפיו, משרד הבריאות, משרד

העבודה והרווחה, סמינרים, רשויות מקומיות בעיקר.
היו"ר מ' בר-זהר
האם ידוע לך שהורים לא קיבלו מידע על כך? ?
עי מיכאל
אולי אחר-כך חיה יגודה תתייחס גם לחוזר הנחיות לגבי זכויות הילד וההורים

שהכנו ביחד עם ארגון ההורים הארצי לחינוך המיוחד. אנחנו מניחים שהחוזר הזה

צריך להגיע גם להורה. החוזר הזה מחולק לרשויות המקומיות, לבתי הספר ולשירותים

הפסיכולוגיים. אני אישית אומר, חריגות כאלה, אם ישנן, לא צריכות להיות. אני
יחד עם ההורים אומר
ההורה, זכותו להיות אפוטרופוס של הילד, להיות מעורב

בקביעת גורלו של הילד. אישית, אילו הייתי עולה על מקרים של חריגות בוועדות

ההשמה מהנוהלים המקובלים, לא הייתי עובר לסדר-היום. והיו מקרים אשר הגעתי

למסקנה שיש לקיים דיון חוזר אפילו בוועדת ערר, למרות שהחוק אומר שהחלטת ועדת

ערר היא סופית ומי שיכול לשנות אותה זה רק בג"ץ.

אני חוזר ומדגיש, יש כל ההנחיות, כל הנוהלים, טפסים איך מזמינים את

ההורים, גם ההחלטה של ועדת ההשמה, ועדת הערר, חייבת להיות מנומקת וצריכה

להישלח להורים.



לאמיתו של דבר, אלה עיקרי הדברים. אני חוזר ומבקש עוד פעם את אנשי ה.ל.ה

במעמד זה, אני ירוד אתכם במאבק לגבי העברת ילדים שלא צריכים להיות בחינוך

המיוחד. אבל אנא, במאבק שלכם, אל תצאו נגד החינוך המיוחד, כי אתם טוענים

שהחינוך המיוחד הוא חינוך לא טוב, הוא הורס תלמידים. אני חושב שאנחנו פוגעים

בציבור מורים מסור, שעושה עבודה מסורה ועילאית מעל ומעבר ולא מגיע לציבור הזה

לקבל שכר בצורה כזאת. הבעיה המרכזית שלכם ושלנו צריכה להיות מה עושים על מנת

שאותם ילדים שלא צריכים להגיע לחינוך המיוחד, לא יגיעו לחינוך המיוחד. אני

עדין חי במחשבה ויש לי תקוה שילדים כאלה באמת לא צריכים להגיע לחינוך המיוחד.

אם יש חריגות כאלה ואנחנו נדע לאתר אותן, אני אישית לא אעבור לסדר-היום.

ר' אש;

אני חושב שהדבר היחיד שאני מוכן לקבל בדברים שפתחת זה שאנחנו עובדים

בוועדות השמה בלחץ זמן, אין ספק בכך.

היו"ר מ' בר-זהר;

מה אתה לא מוכן לקבל?

ר' אש;

באיזשהו מקום קבלתי הרגשה שוועדות ההשמה לא מתפקדות כפי שהן צריכות

לתפקד. יכול להיות שלא הבנתי אותך נכון.

היו"ר מ' בר-זהר;

מר אש, אם יש ילדים שלא צריכים להיות בחינוך המיוחד והם מושמים בחינוך

המיוחד, איך היית מכנה את זה, שוועדות ההשמה פועלות כפי שהן צריכות לפעול?

ר' אש;

אני לא יושב בוועדות השמה, אני יושב בוועדות ערר בשני מחוזות, במחוז

הדרום ומחוז ירושלים ואני בודק את העבודה של ועדות ההשמה. אני חושב שהן עובדות

ברמה גבוהה מאד מבחינה מקצועית. אם הילד זקוק לחינוך מיוחד או לא זה איך

שאנשים רואים את טובת הילד. מה היא טובת הילד? אתן לך דוגמא. ילד בכיתה הי

שמתפקד ברמה של כיתה ב' ויש חשש כלשהו של ליקוי למידה. אין ספק שהילד בביתה

ה' לא ילמד קריאה בחינוך הרגיל, כי אין לנו אפשרות ללמד אותו בכיתה רגילה. לכן

טובת הילד היא להיות בכיתה של ליקויי למידה בכיתה הי כדי שילמד לקרוא. מצד

שני, יש הסטיגמה של חינוך מיוחד בזה שמעבירים את הילד לשם. הגישה שלי היא

שצריך לראות שהילד ילמד מינימום כלשהו בבית הספר. אחרי מה שקראנו ושמענו,

אנחנו צריכים לחשוב עוד פעם מה הסטנדרטים שלנו. אבל אין ספק שהשאלה מהי טובת

הילד חינוך מיוחד או לא, זו שאלה מאד קשה.
הי ו"ר מי בר-זהר
לא שאלתי אם החינוך המיוחד הוא לטובת הילד. בעיני החינוך המיוחד הוא

בהחלט לטובת הילד שזקוק לחינוך המיוחד.

אשאל אותך שאלה אחרת. מר עזרא מיכאל לא מכחיש שיש מקרים שילדים שלא

צריכים להיות בחינוך המיוחד נשלחים לחינוך המיוחד. האם לדעתך זה בסדר?



ר' אש;

אם זה קורה זה לא בסדר. בוועדות ערעורים אנחנו משנים בערך 30% מן ההחלטות

של ועדות ההשמה.

היו"ר מ' בר-זהר;

כל ילד שלישי זו טעות?

ר' אש;

אני מדבר על מחוז ירושלים והדרום. אנחנו מקבלים את החלטת ועדת ההשמה

שאומרת; הילד זקוק לחינוך מיוחד. כדי ללכת לקראת ההורים אנחנו משנים למשל מבית

ספר מיוחד לכיתה מיוחדת בבית-ספר רגיל כדי להראות להורה שהילד זקוק לעזרה

מיוחדת וזה לא ילך כפי שהוא רוצה. אנחנו משנים לא מפני שאנחנו חושבים שוועדת

ההשמה תפקדה לא בסדר, היא תפקדה בסדר גמור מבחינה מקצועית, אבל אם אנחנו רואים

למשל שהורה לא ישלח ילד לבית ספר ויש אפשרות כלשהי לעזור לו במסגרת אחרת,

אנחנו משנים את ההחלטה. זה לא אומר שהילד לא זקוק לחינוך מיוחד. הילד בהחלט

זקוק לחינוך מיוחד. אנחנו כותבים, שאנחנו דוחים את הערעור של ההורה, אבל

הולכים לקראת ההורה לתקופת נסיון של שלושה או ארבעה חדשים בכיתה מיוחדת בבית-

ספר רגיל ואחר-כך נעקוב אחרי הילד. אנחנו מנסים לתת תמיכה לילד גם במסגרת

הזאת. זה לא ענין של טעות, זה ענין של הליכה לקראת ההורים. בדרך כלל אנחנו

בדעה שצריך את העזרה והתמיכה של ההורה כך שההשמה בחינוך המיוחד תצליח.

היו"ר מ' בר-זהר;

למה מלכתחילה לא שולחים אותו לכיתה מיוחדת בחינוך רגיל אלא צריך לעבור את

הויה-דלרוזה הזאת?

ר' אש;

זה לא ויה דלרוזה, כי ועדת השמה היא ועדה לגמרי מקצועית. הם צריכים

להחליט מה הילד צריך. אחר-כך בוועדת ערעורים אנחנו מנסים להיות רגישים גם לכל

הקונסטלציה של ההעברה.

היו"ר מ' בר-זהר;

מדוע הרגישות הזאת אינה כבר באינסטנציה הראשונה

ר' אש;

אני חושב שיש רגישות, אבל ההחלטה צריכה להיות לגמרי מקצועית. אחר-כך

אנחנו משנים. האמת היא, שברוב המקרים בהם עשינו מעקב אחרי שלושה ארבעה חדשים,

זה לא הצליח, הילד היה צריך לחזור לחינוך המיוחד.

היו"ר מ' בר-זהר;

האם אתה בכל אופן אומר שגם אחרי שעוברים ועדת ערעורים כולם הם כמו שצריך

להיות? כלומר, אין מקרים של ילדים שלא צריכים להיות בחינוך המיוחד מגיעים

לחינוך המיוחד?



ר' אש;

אני חושב שאין מקרים כאלה.

היו"ר מ' בר-זהר;

למעשה אתה סותר את הדברים של מר מיכאל.
ר' אש
יכול להיות. אני יושב בוועדות ערעורים בשני מחוזות ואני ישן בשקט עם

ההחלטה שלי. לפעמים גם בין החברים בוועדה יש חילוקי דעות.

היו"ר מ' בר-זהר;

האם חילוקי הדעות ביניכם הובאו פעם לבדיקה במשרד?

ר' אש;

אנחנו יושבים בערך פעמיים בשבוע.

היו"ר מ' בר-זהר;

יש לנו דעות שונות. אני מניח שמר מיכאל מדבר על מקרים בודדים, הוא לא

מדבר על גל של מקרים. אבל אני רוצה להבין, יש מקרים או אין מקרים?

עי מיכאל;

אנחנו יושבים יחד ודנים בבעיות גם מקצועיות. אנחנו מתעתדים להוציא בקרוב

מסמך משותף לגבי הגבלת העברת הילדים לחינוך המיוחד. אני אציין אולי רק סעיף

אחד. בין היתר, ילד אשר לא למד בחינוך המיוחד עד כיתה ה', מכיתה ה' ואילך לא

צריך להעביר אותו לחינוך המיוחד. עד היום היה מקובל גם בכיתות ו' ז' ח' ו-ט'

להעביר ילדים שלמדו בכיתה רגילה לחינוך המיוחד.

למעשה יש גם בעיות נוספות שאנחנו יושבים ביחד ודנים עליהן. אמת הדבר

שבהרבה מקרים הילדים למעשה מופנים לפי המלצה של הפסיכולוג. פעם היו אומרים;

הפסיכולוג אשם, הוא מפנה את הילד לחינוך המיוחד. בעקבות החוק היום, ועדת ההשמה

נותנת בהרבה מקרים גיבוי להחלטה של הפסיכולוג ובמקרים מסויימים היא יכולה גם

לשלול את ההחלטה של הפסיכולוג. כך שקשה להגיד היום שהפסיכולוג הוא המחליט

הבלעדי אלא ועדת ההשמה.

אני אחזור לענין הנוהלים. אם יש באמת חריגות, הן לא צריכות להיות, חייבים

לטפל בזה.

היו"ר מ' בר-זהר;

עדין לא הבנתי מה צריך לעשות כדי שלא תהיינה חריגות כאלה, כי פה אתם

למעשה גוזרים גורלו של ילד, גורלה של משפחה וזה דבר מאד מכאיב ופוגע.



ר' אש;

ועדות ההשמה התחילו לפעול רק לפני כמה שנים. למרות שהיו ועדות לפני כן,

הן קיימות בחוק רק כמה שנים. אני חושב שיש התקדמות משמעותית ביותר בוועדות. הן

קיימות בכל מקום. לפעמים יש בעיות טכניות כמו מי הזמין את ההורה, מתי הזמינו

את ההורה לוועדה. אני חושב שזה חשוב להורה. אין לי ספק שצריך לתקן את הדבר

הזה. אם הדבר הזה לא מתוקן זה לא בסדר. אבל מה שקורה הוא שיש איזשהו איגוד

שמנסה לתמוך בהורים שבאים לפסול את כל העבודה שנעשתה בגלל שמישהו אחר הזמין את

ההורה לוועדה.

היו"ר מ' בר-זהר;

סלח לי שאני מתפרץ לדבריך. הדיון היום הוא לא על ה.ל.ה, אני רוצה שזה

יהיה ברור לכולם. אני מבין שאתה רומז עליהם. אנשי ה.ל.ה שותפים לדיון, הם

יגידו את דעתם. הם לא נושא הדיון. אנחנו לא באנו לדון אם האשמות שלהם נכונות

או לא נכונות. הם יגידו את דברם בבוא תורם. הדיון הוא על עצם הענין, האם זה

קורה. תתייחס לעצם הענין.
ר' אש
אני רוצה לתקן דבר אחד. אני דברתי על מחוז ירושלים והדרום ביחד. אנחנו

משנים את מה שקורה בוועדת ההשמה לא בגלל שאנחנו חושבים שוועדת ההשמה טעתה. אני

חושב שהיה רק מקרה אחד בשנתיים האחרונות שממש חשבנו שיש אפשרות אחרת בחינוך

הרגיל ולא ניסו את הכל. עברתי על המקרים בגלל מחקר שאני עושה עכשיו. אנחנו

משנים את ההחלטות רק כדי ללכת לקראת ההורים ולנסות בחינוך הרגיל. לפעמים

האיום, אני רוצה שזה יהיה ברור, של חינוך מיוחד נותן להורה אפשרות להתארגן

ולעבוד ולפעמים הם משקיעים כל כך הרבה בילד שיש שינוי. מה שכאב לנו, ראינו

שהשינוי הוא לתקופה של חצי שנה או שנה, אחרי זח שוב יש בעיות עם הילדים.
ח' פארס
מה הנימוק שילדים מכיתה הי ומעלה לא מועברים לחינוך המיוחד?
עי מיכאל
הנימוק הוא נימוק מקצועי. ילד שלמד עד כיתה ה' בכיתה רגילה ולא גילו שיש

לו קשיים לימודיים או קשיים בהתנהגות ובגלל שהוא חלש בלימודים בכיתה ו' או

במעבר לחטיבה, לא צריך להעביר אותו לחינוך המיוחד. זו אחת התופעות שאני בעצמי

נתקלתי בהן, שברפורמה, במעבר מבית ספר יסודי לחטיבות הביניים, ילדים שלמדו

בכיתה ו' ולא למדו בחינוך המיוחד, חלקם הופנו לכיתה מקדמת, כיתה מיוחדת ומנסים

אחר-כך בהתאם לתת מענה.
היו"ר מ' בר-זהר
כמה ילדים יש היום בחינוך המיוחד?
עי מיכאל
היום יש כ-63 אלף תלמידים. מהם 13 אלף תלמידים לומדים בבתי-ספר מיוחדים,

מה שנקרא חינוך מיוחד פרופר. יתר הילדים משולבים במסגרות שונות בחינוך הרגיל.

קרי, כיתה טיפולית כ-20 אלף תלמידים, כיתות מקדמות, אלה כיתות מיוחדות בבתי-

ספר רגילים ומסגרות עזר נוספות.



אני אולי אתייחס גם לפרוייקט שהתחלנו בו השנה וחשוב שהציבור ישמע את זה.

שילוב ילדים חריגים בכיתות א' ב' ג'. אלה ילדים שבמקום להפנות אותם לכיתה

מיוחדת במסגרת יישום החוק, אני נותן להם שעות ומצמיד אליהם מורה לחינוך מיוחד,

כשמונה או ארבעה תלמידים בכיתה, כל ילד מקבל שלוש שעות והילדים לומדים בתוך

הכיתה הרגילה. הם לא מופרדים מהכיתה הרגילה והם מקבלים סיוע של המירה לחינוך

מי וחד.

י י פרח;

מתי ניתן הסיוע הזה, באיזה שעות?
עי מיכאל
בתוך הכיתה לאורך כל היום. המורה מקבלת שמונה תלמידים, 24 שעות, זה אומר

4 שעות ליום. היא נמצאת בצמוד למורה הרגילה בתוך הכיתה הרגילה. ההנחה שלי היא,

אם נקבל תוספת ליישום החוק, נוכל להרחיב את הפרוייקט הזה באופן הדרגתי ונגיע

לפחות עד כיתה הי, פה אני חושב זה הגבול. מי שלא השתלב עד כיתה הי, צריך לחשוב

מה לעשות אתו. זה תלוי במשאבים.

היו"ר מ' בר-זהר;

בכמה ילדים מטפלות ועדות ההשמה בשנה?

עי מיכאל;

בין 7,000 עד 8,000 מקרים.

היו"ר מ' בר-זהר;

כמה ועדות יש?

עי מיכאל;

כ-165 עד 170 בכל הארץ.

היו"ר מ' בר-זהר;

בכמה ילדים בממוצע מטפלת ועדת השמה בישיבה אחת?

עי מיכאל;

יושבת כאן מנהלת מחלקת החינוך בעירית תל-אביב. אולי היא תוכל לענות על

השאלה הזאת. בישיבה אחת יושבים שעה או שעתיים או שלוש שעות. קשה לקבוע.

היו"ר מ' בר-זהר;

כמה זמן מוקדש לכל ילד?

עי מיכאל;

דיון על ילד צריך להיות לפחות 20 דקות עד חצי שעה. תלוי כמה יושבים, ארבע

שעות או חמש שעות או שעתיים.



היו"ר מ' בר-זהר;

מי הם הגורמים שמביאים את הילד לוועדת השמה?

עי מיכאל;

לפי החוק מנהל בית הספר, המורה, ההורה, גם הילד עצמו יכול לבקש להביא את

עניינו לדיון בפני ועדת ההשמה, והרשות המקומית.

היו"ר מ' בר-זהר;

עובדת סוציאלית יכולה להביא ילד לוועדת השמה?

עי מיכאל;

כן, גם ארגון ציבורי, ארגון וולונטרי, כל גורם אהר שיש לו נגיעה במערכת

החינוך יכול להביא ילד לועדת השמה.

ח' פארס;

בתוך ה-63 אלף ילדים שלומדים במסגרת החינוך המיוחד, כמה ילדים ערבים וכמה

מתוכם לומדים בבתי-ספר מיוחדים, לא במסגרת בית-ספר רגיל?

עי מיכאל;

יש כ-5,500 עד 6,000 תלמידים במיגזר הערבי. לא פעם אמרתי, שהמיגזר הערבי

צריך ללמוד מהמיגזר היהודי בנושא השילוב. זה המיגזר שאין בו הרבה בתי ספר

לחי נוך מי וחד.

ח' פארס;

כמה מתוכם לומדים בבתי ספר לחינוך מיוחד?

עי מיכאל;

כ-600-700. היתר משולבים בכיתות מיוחדות או בכיתות רגילות כשהם מקבלים

סיוע ושיעורי עזר בתוך הכיתה הרגילה.

ח' פארס;

זה מחוסר תודעה אצל הציבור הערבי או הרשויות או משרד החינוך לא עזר

מספיק?

עי מיכאל;

לא, לא. התודעה הולכת וגוברת.

ח' פארס;

הבנתי שכאילו צריך ללמוד מהמיגזר היהודי. המיגזר היהודי עשה את זה?



ע' מיכאל;

המיגזר היהודי פתח בראשית הדרך הרבה בתי ספר לחינוך מיוחד, כשהיום המגמה

שלנו, לפחות שלי וגם של משרד החינוך, היא שילוב הילד החריג. צריך לפתוח פחות

בתי-ספר לחינוך מיוחד, לתת למערכת הרגילה להתמודד יותר עם הילד החריג. שלוש שנים

התנגדתי לפתוח בית-ספר לחינוך מיוחד במיגזר הערבי ביפו, כשההתנגדות שלי היתה

התנגדות מקצועית, שהילדים האלה צריכים ללמוד בכיתות מיוחדות או בכיתות רגילות

ולקבל סיוע של החינוך המיוחד. אבל לאחרונה היתה מגמה ובקשה גם של ההורים וגורמים

רבים ופתחנו את בית הספר לחינוך מיוחד. אני אומר לך: בדחילו ורחימו פתחנו את בית

הספר הזה. לא הייתי רוצה שבית ספר לחינוך מיוחד ייפתח. שלא יתקבל רושם מוטעה,

בתי ספר לחינוך מיוחד עושים עבודה מעולה, עבודה טובה. אבל ברגע שאנחנו פותחים בית

ספר כזה אנחנו ותנים אפשרות להעביר לבתי ספר מי ורחיים.

יש לנו הרבה בתי ספר במחוז המרכז, במחוז חיפה והצפון, יש לנו פחות במקומות

אחרים. יש לנו כ-24 בתי ספר לחינוך מיוחד במיגזר הערבי, שלדעתי זה עונה בצורה

מוחלטת על הצרכים של הילדים בחינוך המיוחד במיגזר הערבי. יתר הילדים משולבים

בכיתות מיוחדות, כי אין צורך לתת סטיגמה לילד כשהוא יכול לשבת בבית-ספר רגיל.
ר' גיל
יש לי הרגשה שמי שצריך כנראה לעבור לועדת השמי! זה הפסיכולוגים ואולי המחנכים

ולהחליט אם הם מתאימים לתפקיד. יש כאן איזו שלילה של כל המערכת, שאנחנו רואים שהם

אמונים לעשות את מלאכתם.

מה עושה הפסיכולוג? הפסיכולוג בעצם נותן שירות מקצועי למורה. המורה או מסגרת

בית הספר מפנה את הילד. את זה אנחנו צריכים לזכור. לא הפסיכולוג הוא שהמציא את

הבעיה או עזרא מיכאל, זה בא מר!שדה.
היו"ר מ' בר-זהר
אנחנו לא שואלים לגבי הענין העקרוני, כי הענין העקרוני ברור לנו. צריכות

להיות ועדות השמה. יש חוק בנושא הזה. אנחנו רוצים לדעת אם יש איזשהו שיבוש בעבודה

שגורם לכך שילדים שלא צריכים להיות שם נשלחים לשם.
אי גיל
לדעתי, האינדיקציה הטובה ביותר זו המסגרת הרגילה. ברגע שהיא לא מסוגלת

להתמודד עם הילד הן מבחינה לימודית, הן מבחינת התנהגות וקשיי למידה, מוכרחים לברר

את הנושא הזה באמצעות פסיכולוג.
מי בר-זהר
זה ברור לנו, על זה אין ויכוח.
אי גיל
הרי אנחנו התכנסנו בעקבות איזושהי טענה של ההורים .וארגון ה.ל.ה לגבי הנושא

הזה.
מי בר-זהר
קודם כל לא התכנסנו בעקבות טענה של ההורים וארגון ה.ל.ה בנושא הזה. אני יכול

לספר לך, שוחחתי על כך עם מר עזרא מיכאל לפני למעלה מחצי שנה וקבלתי ממנו מידע

חשוב והסבר יוצא מן הכלל. אחרי כן היתה סדרה של תכניות ברדיו, נדמה לי שמר מיכאל

השתתף בהן ואני לא השתתפתי בהן. פתאם היום החלטתם, שמאחר ונמצא ארגון בשם ה.ל.ה

שהעלה את הנושא, אולי בצורה יותר מקיפה, בעיניכם יותר חריגה, אז כל הענין הוא

מלחמה שלכם בארגון ה.ל.ה. זה לא הנושא. הנושא הוא האם קיימת תופעה כזאת.



א' גיל;

יש טעויות אנוש, זה בטוח. על זה באמת צריך להחליט. אבל יש שבעה אנשים

מקצועיים שיושבים בוועדות השמה. אני הושבת שהאפשרויות להגיע לטעויות כרגע במסגרת

חוק הן מינימליות.

כ' ארנן;

אני רוצה לא לעשות הכללה אלא לדבר על מה שנעשה בירושלים אולי כדגם, יכול

להיות שבמחוזות אחרים לא פועלים כמו בירושלים ויש אולי אפשרות של טעויות, ולחזק

קצת את הדברים שאמרה אופירה.

כעקרון, כפי שועדת השמה עובדת, לא צריכות להיות טעויות. אם יש מקרה אחד או

שניים, זה ענין של דיון לגופו של ענין, חבל לאסוף את כל האנשים ולקבוע מדיניות או

עקרון. אם אתה חושב שזאת תופעה, אני יכולה להגיד חד משמעית: זאת לא תופעה.

מי בר-זהר;

אני יכול להגיד לך חד-משמעית שגורמים במשרד החינוך אומרים שזה לא מקרה אחד או

שניים. f

כ' ארנן;

לגבי מה שנעשה בירושלים, אם בשנה שעברה ועדות ההשמה דיברו על יותר מ-1,200

תלמידים והגיעו לוועדת ערר 30-40 משפחות, הפרופורציה כבר אומרת שהדיון היה לעומק,

הדיון היה רציני, ההורים התרשמו ששומעים אותם ומקשיבים להם. אם יש מקרה אחד או

שניים שההורים לא התרשמו בדרך הזאת, החוק נותן לחם את הפתח של ועדת ערר. ראובן אש

הדגיש, שגם בוועדת ערר הדיון היה לא על אי-מקצועיות של ועדת ההשמה אלא על רצון

ללכת לקראת ההורים שקשה להם לקבל את העובדה שהילד שלהם לא נקלט בחינוך הרגיל אלא

נפלט. יש פה בעיה אנושית של השיקול ולא בעיה מקצועית.

אני רוצה פה להדגיש, שבוועדת השמה אנחנו שוקלים בצורה מקצועית. שאלת קודם כמה

זמן דנים על כל ילד. לפני החוק, כשלא זומנו ההורים, בכל פגישה היו דנים על 7-8

תיקים לעומקו של ענין. עכשיו אנחנו דנים לפעמים רק על שלושה תיקים. אנחנו שומעים

במלוא הרצינות, לפעמים שעה.

היו"ר מ' בר-זהר;

את מדברת על שלושה מקרים. מבין 1.300 תלמידים בירושלים קיימתם 400-500

ישיבות?

כ' ארנן;

בחדשים מאי-יוני קיימנו שלוש-ארבע פגישות ולפעמים ארבע שעות כל פגישה רק כדי

להספיק לדון לעומק, לשמוע את ההורים ואחר-כך לשקול בצורה מאד רצינית את מה

שאומרים ההורים. בוועדת השמה יושבים שבעה אנשים ונציג של ההורים, אני רוצה שתביאו

את זה בחשבון, כי אם נציג של ההורים מתנגד יש לו זכות של התנגדות לכל החלטה שהיא.

זאת-אומרת, הרבה פעמים אנחנו מבקשים מנציג ההורים שידבר אישית עם ההורים ויסביר

להם שזו החלטה לא נגד ההורים אלא יש פה מקרה וחשוב לתת שירות וסיוע מתאים לפי

קשיי הילד, כאשר החינוך הרגיל כנראה, עקב סיבות שועדת ההשמה לא יכולה לדעת, לא

הצליח להביא את הילד להישגים המקובלים. ופה אני רוצה להדגיש חד משמעית, ועדת השמה

לא סוחבת ילדים לחינוך המיוחד. זאת ועדה מקצועית שמביאים אליה ילדים לדיון. זאת

אומרת, אם יש פה ביקורת, הביקורת יכולה להיות למה מביאים ילדים לוועדת השמה. אבל

זה לא התפקיד שלנו. התפקיד של ועדת השמה הוא רק המלצה מקצועית מה קרה לילד, מה

עשו אתו עד עכשיו, איזה טיפולים הוא קיבל, איזו עזרה הוא קיבל, מדוע למרות כל מה

שהוא קיבל, בית הספר הרגיל חושב שהוא לא יכול להיקלט.



י' פרח;

מלבד נציג ההורים והפסיכולוג, מי עוד יושב בוועדת השמה?

כ' ארנן;

השירות הסוציאלי באופן קבוע. רופאת ילדים באופן קבוע. נציג הפיקוח על החינוך

המיוחד, יו"ר ועדת השמה שהוא נציג הרשות המקומית, מזכירה. יש שבעה אנשים לפי
ההוק. החוק אומר
הרולטה תינתן בתנאי שיהיו לפחות שלושה אנשים. בירושלים אין

כמעט דבר כזה. אולי מקרה בודד, יש מגיפת שפעת ואנשים חולים. אבל בדרך כלל משתתפים

כל חברי הוועדה.

היו"ר מ' בר-זהר;

מה שפה מטריד אותי מאד זה המוסד של ועדת ערר. אני לא בטוח שאתם מודעים

למשמעות ,של גזר דין וערעור. אני לא יכול לרדת לסוף דעתכם מדוע העניו הזה של

הרגישות שעליו דיבר מר אש קודם, לא מועלה לרמה הראשונה. יש הרבה מאד אזרחים

במדינה הזאת, כמו בכל מדינה בעולם, ברגע שמקבלים.את המכתב או את ההנחייה, הם

מבצעים את מה שאמרו להם וחלק גדול מהם גם לא מערער, כי אמרו להם שכך צריך להיות.

בדרך כלל מי שמערער הם אלה שעולים בסולם החברתי וההשכלתי. אני לא מבין מדוע אותה

רגישות שהיא ראויה לציון ושעליה דיבר מר אש, לא מתגלית כבר בפעם הראשונה, מדוע

הדבר הזה צריך לבוא באינסטנציה של ערעור על החלטה שכבר נתקבלה?

כ' ארנן;

הרגישות מתחילה עוד בבית הספר. כשאומרים להורה: הילד שלך לא מתקדם, פה מתחילה

הרגישות.
מי בר-זהר
יש הבדל גדול בין אם את אומרת להורה: הילד שלך לא מתקדם, לבין לתת חותמת

שהילד צריך ללכת לחינוך המיוחד. השאלה היא איך אנחנו מונעים את התחושה הזאת אם

אפשר כבר בשלב הראשון להגיד להורה: אדוני, אפשר לשים את הילד בכיתה מיוחדת בבית

הספר. למה צריך לעבור קודם כל את הערעור, שחלק לא מגיע אליו, ואחר-כך להיכנס

לנקודה הזאת. על כך בינתיים לא קבלתי תשובה.
ש' דורפמן
ההחלטה הראשונית על הפנייה לחינוך המיוחד מתחילה בסף של הבנה ובסף של יכולת

התמודדות והיא תלויה באנשים, ולא הרי הרולטה של מורה אחת כהחלטה של מורה שניה

כשמדובר באותו ילד. זאת אומרת, פעמים יכול להיות מצב שילד מסוים כשהוא בא למורה

אחת לדיון קדומני בבית הספר, לא יובא על ידי מורה שניה. אבל כשהדבר בא בפני ועדת

השמה יש קריטריונים מאד ברורים וחד משמעיים שאינם קשורים לסף החלטה של המורה או

של גורם אחר בבית הספר, אלא הם קשורים להחלטה היסודית האם הוא בר-חינוך מיוחד או

לא בר-חינוך מיוחד.

כדי להגיע לענין הרגישות אני רוצה שהוועדה תבין שבתל-אביב למשל, בשנים עברו

היו כ-1,500-1,600 דיונים בשנה לגבי ילדים שדנים באפשרות להעביר אותם לחינוך

המיוחד לקטגוריה כזאת או אחרת.
ח' פארס
כמה תלמידים הקיפו הדיונים האלה?



ש' דורפמן;

יש לנו 53 אלף תלמיד במערכת. יותר מ-1,500 היו מובאים בשנים עברו לוועדות

השמה. כתוצאה ממדיניות ועדת ההשמה של העיר תל-אביב, ירדנו בכשליש הפניות לוועדת

השמה. בתי-ספר ומורים במערכת יודעים מראש, שבקטגוריות מסויימות, אין להם שום

סיכוי להגיע למצב שוועדת השמה תעביר ילד לחינוך המיוחד. אני חושב שזה מצביע בעליל

על העובדה ועל הרגישות המיוחדת של ועדת ההשמה מראש לענין כולו.

מעבר לזה, מתוך אותם 700 ומשהו ילדים, יחד עם חטיבות הביניים וגני הילדים

בעיר תל-אביב, יותר משליש נפסלים להעברה לחינוך המיוחד, לא בגלל שהם לא בני-חינוך

מיוחד, על פי כל הקריטריונים, ללא יוצא מן הכלל, הם היו יכולים בהחלט להיעזר

במסגרות חינוך מיוחד, אבל בגלל הרגישות המיוחדת שיש לנושא של החינוך המיוחד

בוועדת ההשמה של העיר תל-אביב, למעלה משליש לא מועברים לחינוך המיוחד.

י י פרח;

לאן הם מועברים?

ש' דורפמן;

לכיתות רגילות בבתי ספר עם סיוע מיוחד של העיריה.

היו"ר מ' בר-זהר;

האם זה יותר טוב?

ש' דורפמן;

בהלק מן המקרים אני לא בטוח.

ח' פארס;

הם לומדים בבית-ספר רגיל אבל בכיתה לחינוך מיוחד?

ש' דורפמן;

לא. מתקציבה של עירית תל-אביב-יפו אנחנו מוסיפים אמצעים רבים כדי לסייע להם

בכיתה.

ח' פארס;

הסיבה היא תקציבית או סיבה אחרת?

ש' דורפמן;

הסיבה היא לא תקציבית. להיפך, זה גורם לנו עול תקציבי עצום. זו פשוט רגישות

לענין העברה לחינוך המיוחד.

ח' פארס;

בגלל ההורים?

ש' דורפמן;

לא בגלל ההורים. ברוב המקרים הורים יסכימו. הם מוכנים לכיתה קטנה, כי משכנעים

אותם שזה נכון ובכל זאת אנחנו לא מעבירים אותם לחינוך המיוחד, ואני אסביר מדוע.

כאן תהיה מחלוקת קבועה בין אנשי מקצוע מה עדיף. יש דולק מאנשי המקצוע שיאמרו שעדיף



להעביר לכיתה של לקויי למידה עם שמונה ילדים, מורה מקצועית וכו'. אחרים ידברו על

אינטגרציה במערכת הרגילה. אנחנו, נכון לרגע זה, במדיניות של הפחתה בחינוך המיוחד

בצורה מאד משמעותית, כשאנחנו מלווים את הענין עם כלים כדי שאפשר יהיה להתמודד עם

הילדים האלה בכיתה, ואני לא בטוח שאנחנו צודקים. אבל זאת המגמה היום ואנחנו

משתדלים לעמוד בה. בכל זאת מועברים לחינוך המיוחד כ-500-600 ילדים בשנה, אם זה

לכיתות מיוחדות ואם זה לבתי-ספר לחינוך מיוחד.

לגבי היקף הדיון בנושא הילד, אנחנו בממוצע של 35 דקות דיון לילד, כשיש ילדים

שהדיון בהם הוא קצר מאד ויש ילדים שהדיון איתם הוא ארוך מאד. יש כאלה שהדיון

מתפרס על כמה ישיבות ולא ישיבה אחת לקבלת פרטים נוספים, נתונים נוספים וכו'.

היו"ר מ' בר-זהר;

כמה ילדים מתוך אלה שמובאים לפני ועדות השמה בתל-אביב נדחים ומוחזרים לחינוך

הרגיל?

ש' דורפמן;

שליש. מתוך כ-1,098 ילדים, 600 ומשהו מועברים בסיכומו של דבר לחינוך המי ורוד.

היו"ר מ' בר-זהר;

ו-300 ילדים חוזרים ללימוד רגיל לחלוטין.

ש' דורפמן;

לכיתה רגילה לחלוטין. אנחנו נותנים להם שעות סיוע.

בישיבות ועדות השמה בעיר תל-אביב יושבים אותם גורמי מקצוע שהזכירה גבי ארנן.

זאת אומרת, יושב רופא ילדים, רופאת ילדים במקרה שלנו, יושבת עובדת סוציאלית.

אגב, אצלנו יושבים הרבה יותר אנשים. מעבר לפסיכולוג של המערכת שיושב בוועדת

ההשמה, יושבים גם אותם גורמים שקשורים בעבודת בית הספר, זה פסיכולוג בית הספר ואם

צריך זה אחות של בית הספר, המחנכת, המנהלת וכו'. הרבה אנשי מקצוע לוקחים חלק

בדיון של ועדת ההשמה.

הוועדה עובדת ברצינות. אם תשאל אותי את השאלה ששאלת קודם: האם יש בתל-אביב

ילדים שהם לא בני-חינוך מיוחד, שנמצאים בחינוך המיוחד, אני אענה לך קטגורית
וחד-משמעית
לא, אין. על פי שיקול הדעת של אנשי המקצוע היושבים בוועדות ההשמה

בעיר תל-אביב והכוללים רופאת ילדים, עובדת סוציאלית, פסיכולוג, מפקיות על החינוך

המיוחד, יו"ר מחלקת החינוך, פסיכולוגים נוספים, נציג ההורים, אין בעיר תל-אביב

ולו גם ילד אחד בלבד שהוא לא בר-חינוך מיוחד שנמצא בחינוך המיוחד.
היו"ר מ' בר-זהר
שמעתי שבירושלים יש ילד אחד או שניים, בתל-אביב אין אף ילד. בסופו של דבר,

כשאני חוזר למשרד החינוך אומרים לי: נכון, יש מספר ילדים., מאיפה הילדים האלה?
ר' פן
זו שאלה של גישה ותפיסה.
היו"ר מ' בר-זהר
אולי תסבירי איך אתם פועלים?



ר' פן;

אני אתייחס לוועדה אחת. יושב כל הצוות הקבוע. אנחנו מבקשים קודם כל מהגורם

שהפנה את הילד לדיון בוועדת ההשמה, נניח בית הספר,ומכל האנשים שטיפלו בילד

ויכולים לשפוך אור על למה הפנו את הילד, מה נעשה בבית הספר, לדווח. נערך דיון על

סמך הנתונים שהביאו אותם גורמים, מזמינים את ההורים. אגב, רק שליש מההורים

שהוזמנו הגיעו השנה לוועדת השמה, שני שלישים לא הגיעו. מזמינים את ההורים שיסבירו

מה רוצים, מה לא רוצים, מה הם חושבים שנכון לגבי הילד ועורכים את הדיון שוב עם

השיקול של מה שאמרו ההורים ואז מגיעים לכלל החלטה, ברוב המקרים מגיעים להחלטה.

היו"ר מ' בר-זהר;

ההחלטה היא פה אחד או ברוב דעות?

ר' פן;

זה תלוי. לא הכרחי שההחלטה היא פה אחד. לפעמים יש חילוקי דעות וההחלטה

מתקבלת ברוב קולות. ברוב המקרים זה היה פה אחד. מאד חשוב לנו בתל-אביב להגיע

להסכמה עם ההורים כבר בוועדות ההשמה.

'1

היו"ר מ' בר-זהר;

גם אתם מדגישים 20 דקות, חצי שעה, לכל ילד?

ר' פן;

35 דקות בממוצע.

היו"ר מ' בר-זהר;

אנחנו מדברים על כ-1,000 ילדים שהובאו בפניכם השנה. 35 דקות ממוצע זה מדבר על

חדשים מלאים של עבודה.
ר' פן
נכון. אני מנהלת המחלקה לחינוך מיוחד, רוב העבודה שלי זה בנושאים האלה.

י' פרח;

אדוני היושב-ראש, אני מודה לך על שהעלית את הנושא הזה. אני חושב שהוא חשוב

מאד. הנושא לכשעצמו, בהיקפו הרחב, צריך לדון עליו ימים אחדים כדי למצות אותו. אני

שמח שתהיה לנו עוד ישיבה, כפי שאמרת.

מכל מקום, מה שאותי מטריד זה דבר אחד. לא כל מה שוועדת השמה וועדות למיניהן

יודעות ידוע להורה ואפילו אם הוא כתוב בכתב. אני מדבר כמי שהיה מנהל מחוז ומפקח

מחוז שמכיר את המערכת לפני ולפנים. לא כל הדברים שאנחנו יודעים עליהם, יודעים

ההורים גם אם זה מודפס בגוף המכתב. כך שההערה של,היו"ר היתה הערה נכונה.

הפרופוציות שאנחנו שומעים על ערעורים ומזה רוצים ללמוד על היחסיות, לא תמיד הן

נכונות. יש הורים רבים, שבמקום לפנות הם מחפשים כל מיני גורמים ובפניהם הם

משטחים את מר לבם על החלטות וצריך להגיד להם שיש להם זכות לערער. אפילו את זה הם

לא יודעים. לכן התמונה לא תמיד נכונה.

דבר שני, עם כל הכבוד לוועדות שיושבות, ואני בטוח שהן עושות עבודה נאמנה,

המסגרות שקיימות היום במערכת החינוך להשיב על הבעיות הדיפרנציאליות של ילדים אינן

עונות על הבעיות הללו ומושיבים יחד ילדים אלה עם אלה. אחד שיש לו חסך בלימוד



הקריאה, הוא דיסלקטי, נכנס לקטגוריה זו של חינוך מיוחד, בשעה שיש לו טיפול ספציפי

לגמרי אחר ושונה. תעמיד לו עשרה מורים שיעזרו לו ומסייעת, חבל על הזמן, כי הוא

צריך לקבל את הטיפול המיוחד.

הטיפול שלנו פעמים כוללני. לוקחים קבוצת ילדים, מושיבים אותם ביחד, אני בדקתי

וראיתי, שמונה ילדים יושבים בכיתה עם מורה מסייעת, זה יש לו בעיה ספציפית בתחום

ארור לגמרי, השני, יש לו בעיה של קשב, השלישי, יש לו בעיה ויזואלית ללימוד קריאה

או בעיה מוטורית. לכל אלה אין לנו מסגרות, בואו נודה על האמת, ואנחנו אומרים:

חינוך מיוחד. האבא שומע חינוך מיוחד - נדהם, כי בחינוך המיוחד תמצא ילדים שנורא

לראות אותם.מה אנחנו עושים? משיקים את המשחק כאילו פתרנו את הבעיות. הילד לא

מקבל בסופו של דבר את הטיפול האינדיבידואלי, האיכותי, הספציפי שמגיע לו. על זה

צריך לתת את הדעת במשרד החינוך. אני תמיד אומר: חמישה ילדים יושבים לפניך, אף אחד

לא דומה לשני בצורה הפיזית. השוני במיוחדים לא כל שכן. אפילו לגבי רגילים יש

שוני עצום. קח את הילדים המיוחדים. שם הבעיות הרבה יותר מורכבות, הרבה יותר
מסובכות ואנחנו פותרים את הבעיה
כיתה מיוחדת, שלום עליך נפשי.
ד"ר ש' סבירסקי
אני רוצה לומ- קודם כל שהדיון הזה לפי מיטב הבנתי אמור להיות על החינוך

המיוחד כפי שהגדרת אותו, בהפניה של ילדים שלא כדין לחינוך המיוחד ולא דיון על

ה.ל.ה

אני חייב להקדים התייחסות לדברים לגבי ה.ל.ה. אני חושב שאנשי משרד החינוך

עושים מלאכתם קלה בזה שהם מפנים את האצבע אלינו. אנחנו משמשים פה לכל היותר כראי,

אנחנו משמשים כצנור של העברת תלונות של הורים אל משרד החינוך. אנחנו לא קמנו

לצורך המטרה הזאת, אנחנו קמנו כדי לעודד הורים למעורבות בבתי הספר. באיזשהו שלב

אנשים התחילו לפנות אלינו והתפרסמו פה ושם ידיעות, מאותו יום אנחנו מוצפים

בפניות. את הפניות האלה אנחנו מעבירים לרשויות. התופעה היום היא במימדים כאלה

שאנחנו מחזיקים שני אנשים יום שלם כדי לטפל רק בפניות של הורים. אנחנו מקבלים

בשנה בערך 300 פניות. בשנה שעברה קבלנו 300 פניות והשנה זה יגיע למספר גדול יותר.

אני חושב שמן הדין היה לכנס ישיבה של הוועדה הזאת גם אם היה מקרה אחד של ילד

שהופנה שלא כדין לחינוך המיוחד. זאת אומרת, ילד רגיל, שיכול לעשות קריירה רגילה

בבית הספר והופנה בטעות לחינוך המיוחד. אנחנו מקבלים מאות פניות כאלה ומאות ילדים

שהצליחו לחזור באמצעות טיפול בדרכים השונות בסיוע שלנו לחינוך הרגיל. לא מדובר פה

בילד אחד, מדובר במאות.
היו"ר מ' בר-זהר
מה הנתונים שבידיכם.
ד"ר ש' סבירסקי
עוד מעט תקוה לוי תמסור את הנתונים. .

אני רוצה להתייחס לנקודה שהועלתה, מדוע הרגישות לא מתגלית ברמה של ועדת השמה.

אני חושב שאפשר להרחיב את זה ולדבר גם על השלבים הקודמים. אבל אני רוצה לתאר מצב

של הורה שעומד מול ועדת יושמה. אני אספר על מקרה אחד שישבתי בו. חברי הוועדה

יושבים במתכונת, אפילו פיזית, מעין שיפוטית. הורה נכנס בודד, יושב מול מספר אנשים

שבדרך כלל לא מציגים את עצמם בפני ההורה. אני ביקשתי שהאנשים יציגו את עצמם ואז

הסתבר שמתוך חמשת האנשים שישבו, שלושה היו אכן אנשי ועדת ההשמה, רביעית היתה

יועצת של בית הספר, חמישית הייתה פסיכולוגית של השירות הפסיכולוגי. לאף אחד לא

נאמר ששני האנשים האלה הם לא חברי ועדת ההשמה אלא הם נציגים של השירותים שהם בעצם

במעמד דומה לזה של האמא שבאה אל הוועדה. כיוון שלא יודעים, מסתבר שיש חמישה

שופטים מול הורה אחד.



היו"ר מ' בר-זהר;

היכן היה הדבר?

ד"ר ש' סבירסקי;

בהרצליה. אבל יש לנו מקרים כגול אלה בעוד מקומות.
הדיון מתנהל בצורה כזאת
חמשת האנשים מציגים את העמדה המקצועית שלהם, ואני

רוצה את המלה מקצועית להכניס במרפאות, אני עצמי איש מקצוע בתחום שלי, אבל אני

חושב שבאינסטנציה הזאת של מפגש כזה, המלה מקצועי מיד מכניס את ההורה למעמד נחות

יותר מזה של חברי הוועדה. יש לזה חשיבות רבה.

כל התהליך מתנהל כאילו יש הנחה מראש שאם כבר בית הספר שלח את הילד לחינוך

מיוחד, למעשה פה כל מה שאנחנו צריכים לעשות זה לחתום סופית את גורלו. האם במקרה

זה מתבקשת להגן על עצמה. זה לא דיון אלא חמישה שופטים מול אדם שהוא עומד במצב של

נאשם. זאת הסיטואציה שהוועדה יוצרת.

היו"ר מ' בר-זהר;

אתה מדבר כאילו פה הוא עשה משהו רע והם צריכים לגזור את דינו. עד כמה שאני

מבין, הם בסך הכל רוצים בטובת הילד, אולי לא כמו ההורים שלו, שתמיד רוצים יותר,

אבל גם הם רוצים בטובת הילד. הייתי אומר שהדימוי למשפט הוא לא בדיוק דימוי תואם

למציאות.

ד"ר ש' סבירסקי;

אני מנסה לתאר סיטואציה כפי שאני חשתי אותה בתור משתתף.

אנחנו שמים דגש רב על ההליכים שמצויינים בתקנות של מנכ"ל משרד החינוך ובחוק

חינוך מיוחד. הבעיה המרכזית של הרבה מאד הורים היא שהם לא יודעים את ההליכים

האלה, לא מיידעים אותם, שאי-אפשר להפנות ילד לטיפול פסיכולוגי ללא אישור של

ההורים, לא מיידעים אותם לגבי הזכות שלהם לקבל מידע, להתייעץ עם גורמים ציבוריים

כלשהם לפני שהם באים לוועדת ההשמה. כאשר הם באים לוועדת ההשמה, לא כולם יודעים

שהם יכולים לבוא בליווי של גורם ציבורי. לכן, ההורה עומד במצב מאד חלש. למרות

שמשרד החינוך, האגף של מר עזרא מיכאל עושה הרבה מצדו, צריך להביא בחשבון שמנקודת

ראות של ההורים, ברוב המקרים ההורים יודעים מעט מאד. מדובר פה בהליך שמעביר

ילדים ממסלול רגיל למסלול אחר, שמהמסלול הזה הסיכויים שלו לחזור למערכת המסלול

הרגיל הם מעטים. נקבע פה גורל של ילד להרבה מאד שנים בהליך שבו לצד האחד יש מעט

מאד מידע.
ת' לוי
אני רוצה להתייחס למספר דברים שפה נאמרו שהם מאד חשובים. קודם כל לגבי הדברים

שעזרא מיכאל העלה. לנו אין הרבה טענות למשרד שמר מיכאל מייצג אותו. הטענות שלנו

הן למערכת הרגילה ולשירות הפסיכולוגי שזורקים את הילדים למסגרת של החינוך המיוחד

בה הם לא צריכים להיות. אנחנו יודעים שמר מיכאל עושה הרבה מעבר לתפקיד שלו, וזה

בשיתוף פעולה אתנו.

בשנה האחרונה קבלנו למעלה מ-400 פניות של הורים שהצביעו על חריגות מאד חמורות

בהליכים בהשמת הילד במסגרת של החינוך המיוחד. עלתה פה טענה, גם ממר עזרא מיכאל

וגם מראובן אש, ולפני שבוע נפגשתי עם גבי שושנה קציר שממונה על החינוך היסודי

ביחד עם מר מיכאל וגם היא העלתה את אותן טענות, שאנחנו מתמקדים אך ורק בהליכים

הפורמליים כמו זה שהורים מקבלים זימון לא מספיק זמן מראש וכו'.



קודם כל, יש להליכים הפורמליים האלה חשיבות מרובה, ואני לא מדברת פה רק על

זימונים, אני מדברת על דברים הרבה יותר משמעותיים, כמו זה שאנחנו במאת אחוזים של

המקרים שהגיעו אלינו, עוד לא ראינו החלטה אחת של ועדת השמה שהיא מנומקת כפי שחוק

חינוך מיוחד מחייב אותה. הנושא הזה של נימוקים מאד חשוב, כיוון שאם הורים רוצים

לערער, הם צריכים לראות את הנימוקים כדי שיהיה להם על מה לערער. לכל היותר

אומרים להם, מעבר לענין של הטופס הסטנדרטי, יש בעיות רגשיות או ליקוי למידה.

תפרטו מה הבעיות הרגשיות, מה הוא ליקוי הלמידה. איך הורה יכול להתמודד עם החלטה

שכזאת בלי נימוקים? אני עוד לא ראיתי, במהלך ארבע השנים שאני עובדת בה.ל.ה טופס

אחד של ועדת השמה מנומק כראוי, וזה מאד וקשוב. כך שלהליכים הפורמליים יש חשיבות

מאד גדולה, כיוון שאם הורים למשל מיודעים מספיק זמן מראש, יש להם אפשרות להתכונן

הרבה יותר טוב לוועדה. יש להם אפשרות למשל לגשת לאיבחון פרטי אצל פסיכולוג חינוכי

שמוכר על ידי משרד החינוך ולהביא אולי חוות דעת נוספת שנוגדת את חוות הדעת של

הפסיכולוג מהשירות הפסיכולוגי. יש להם אפשרות להיות בקשר, אם הסיבה היא לימודית,

עם מורה פרטית, לשכור מורה פרטית לילד ולהביא את זה גם כנימוק. אבל קורה שהורה,

וזה קרה די הרבה, מוזמן אפילו טלפונית באותו יום. הוא בא לשם המום לגמרי. הוא

יודע מה זה ועדת השמה?

גב' ארנן הזכירה שבירושלים מתוך למעלה מאלף מקרים ערערו 40. צר לי להודיע

לך, יואל לוטפיג שיושב כאן, לא שולח בכלל החלטות של ועדות השמה להורים, אני כבר

לא מדברת על החלטות מנומקות. רק אחרי שיידענו את ההורים לגבי הזכות שלהם לקבל את

ההחלטה בכתב, רק אז הם הלכו ודרשו את זה מיואל לוטפיג, והיו מקרים של הפיכת שולחן

עד שהם קיבלו את ההחלטה הזאת בכתב. לנו זה חשוב, כיוון שהטופס הסטנדרטי מדבר על

זה שיש להורים זכות לערער בפני ועדת ערר. זה שלא שולחים להם את ההחלטה בכתב, בעצם

שוללים מהם את האפשרות לערער. הורים שהגיעו אלינו לירושלים, לא ידעו בכלל על

הזכות שלהם לערער. בוועדת השמה בתל-אביב יש בכלל אופנה חדשה, הורים שכותבים

ומצביעים על ליקויים חמורים שהיו בוועדות ההשמה, פתאם מוצאים לנכון להפוך את

המכתב שלהם שמופנה לגב' פן לערעור לוועדת ערר. ההורים לא ערערו, ההורים פשוט

רוצים לבטל את החלטת ועדת ההשמה כיוון שהיא לא היתה חוקית.

לגבי נתונים, בשנה שעברה היו למעלה מ-30 הורים שהחזיקו את ילדיהם בבית במשך

השנה. פשוט הם החליטו לא לקבל את רוע הגזירה, למרות שזאת החלטה של ועדת השמה,

וברוב המקרים גם החלטה של ועדת ערר, הם החליטו לעשות דין לעצמם, למרות שהם ידעו

ויודעו גם על ידינו שבכך הם עוברים על חוק חינוך חובה, הם השאירו את הילדים שלהם

בבית.

מתוך 30 מקרים, 26 מקרים במרוצת השנה וחלק מהם בסוף השנה, הצליחו להחזיר את

הילדים שלהם לחינוך רגיל. ברוב המקרים, וזה סותר את הדברים שראובן אש אמר, אנחנו

בקשר עם ההורים והילדים שלהם משתלבים יפה בחינוך הרגיל.

היו"ר מ' בר-זהר;

לחינוך הרגיל לחלוטין או במסגרת כיתה מיוחדת בחינוך הרגיל?

ת' לוי;

לחנוך הרגיל לחלוטין. שניים מההורים נשברו באמצע והכניסו את הילדים שלהם

לכיתה קטנה.

היו"ר מ' בר-זהר;

איפה זה קרה?

ת' לוי;

ברחבי הארץ.



היו"ר מ' בר-זהר;

מר אש, ידוע לך על דבר כזה?

ר' אש;

לא.

ר' פדלון;

אני כתבתי למר אש הרבה מכתבים. על הארגון בלבד הוא ענה לי. הסברתי לו

שהפסיכולוגית לקחה את הילד שלי מבלי לבקש ממני רשות. היא צלצלה אלי בשביל להגיד

לי שאת החצי השני של האיבחון היא לא יכולה לעשות בבית הספר, אני צריכה להביא אותו

לשירות הפסיכולוגי. היא לא אמרה לי מה היו התוצאות. פשוט הגעתי לוועדת ההשמה, היא

ישבה שם והודיעו לי שהפסיכולוגית החליטה לפי האיבחון שהבן שלי צריך חינוך מיוחד.

את כל החריגות אני לא אפרט, כתבתי אותן במכתב למר אש ובשבוע שעבר ענה לי מר אש,

שכל החומר נמצא בתיק, הוא שאל את הפסיכולוגית והיא אמרה לו בעל-פה שהכל היה בסדר.
עניתי למר אש
מדוע אתה סומך על דברי הפסיכולוגית בעל-פה ולא על דברי? באותה מידה

צריך לסמוך גם על דברי. תשובה על זה לא קבלתי.

חי יגודה;

יש לי הרבה מה לומר, גם לכאן וגם לכאן. הנציגים שלנו יושבים בוועדות השמה וגם

בוועדות ערר. נכנסנו לתפקיד מבלי לדעת כלום. לקח לנו שנה כדי לעלות על אי-סדרים

התחלתיים. כל פעם שאנחנו רואים אי-סדרים, אנחנו מדליקים אור אדום ופונים לשירות

הפסיכולוגי, ולמר עזרא מיכאל. במשך שלוש שנים הוצאנו הנחיות לוועדות השמה בנוגע

להזמנת ההורים ולאפשר להם להשמיע את דברם. כשאנחנו רואים שהדברים עדין לא בסדר,

אנחנו פונים שוב ומוציאים הנחיות. אבל מי אנחנו שנחייב את הרשויות לפעול לפי

ההנחיות שלנו. גם אין לנו נציגים בכל מקום. במשך שנה שלמה הוצאתי הסבר של רומישה

דפים על זכויות הורים, הסברתי בדיוק מה זו ועדת יושמה, מה המטרה ומה רוצים לעשות,

מי יושב שם ומי לא צריך להיות שם. פניתי לכל רשות ובקשתי להודיע להורים כמה שיותר

מוקדם את הזכויות שלהם. גם אני מקבלת טלפונים מהורים שלא ישנים לילות לפני בואם

לוועדה, הם לא יודעים למה הם הולכים, מה רוצים מהם. יש ליקוי בהסבר.

היו"ר מ' בר-זהר;

אגב, את מאשרת את הדברים שאמרה קודם גבי לוי?
חי יגודה
בהרבה מקרים כן. אני מאשרת כל מה שנאמר פה, גם מצד זה וגם מצד זה. אני מנסה

להיות באמצע ולהביא את אי-הסדרים אל משרד החינוך. כל אי-סדר שהבאנו תוקן ועדין זה

לא בסדר, ואנחנו ממשיכים.

יש הרבה הורים שמבקשים את החינוך המיוחד. אני יכולה להביא עשרות מקרים שבהם

הילדים בחינוך המיוחד היו מרוצים והם ממש אומרים תודה. שלא יהיה רושם שהחינוך

המיוחד זה סוף פסוק. אמנם לגבי כמה מקומות בארץ גם מקבלת את הרושם הזה. אני פונה

ושואלת כמה ילדים מהעיר שלכם הזרו לחינוך הרגיל, אומרים לי:17%. זה נשמע לי

טוב. אני הולכת למקום אחר ושואלת: וכמה אצלכם? ילד אחד או שניים. זה מצלצל לי לא

טוב, משהו לקוי.

ההנחיות שיצאו עכשיו לבתי הספר בענין הוצאת הילדים לחינוך מיוחד מחמירות. הם

צריכים לדווח מה הם עשו למען הילד לפני שביקשו ועדת השמה. אני חושבת שזה פרט מאד

חשוב. אני שמחה שבוועדות ההשמה יושבים אנשים לפי החוק. יש מקומות שזה לא כך.

החוק מדבר על שבעה אנשים. פנינו למשרד החינוך וביקשנו ששבעת האנשים האלה יישבו

כולל המפקח על בתי הספר בחינוך הרגיל. אני מקווה שזה יהיה.



ל' חי;

אני אמא שהחזיקה את ילדה שנה בבית. הייתי בוועדת השמה. בוועדת ההשמה הראשונה

שהייתי היתה קבוצה של אנשים, לא ידעתי מה אני צריכה לעשות, אומרים לי: תגידי מה

יש לך להגיד. עברתי את טבילת האש הראשונה ואחר-כך התחלתי ללמוד דברים. אלה

איומים מכל הכיוונים.

היו"ר מ' בר-זהר;

איזה איומים?

ל' ח';

איומים שיעמידו אותי למשפט.

היו"ר מ' בר-זהר;

על מה?
ל' חי
על שאני מחזיקה את הילד בבית.

היו"ר מ' בר-זהר;

זו באמת עבירה על החוק. איומים כאלה הם איומים מוצדקים. אם את אומרת שאמרו

לך: תקחי את הילד לחינוך המיוחד ואם לא, נעשה לך כך וכך, זה דבר אחד. אם היו לך

איומים מכל הצדדים על זה שאת משאירה את הילד בבית, האיומים האלה מוצדקים לחלוטין.

היו צריכים לתבוע אותך למשפט. דברי לעצם הענין.

ל' חי;

לעצם הענין, הילד ישב שנה בבית ועשו לו איבחונים בלי ידיעתי. כשסרבתי לשתף

איתם פעולה הם הלבישו על הילד כל מה שהם רצו. זה התחיל עם קשיי למידה והתנהגות

ואחר-כך זוז עבר לבעיות נפשיות.

היו"ר מ' בר-זהר;

הם הרי לא מנסים להכניס את הילד לבית-סוהר, הוא לא פושע בעיניהם. הם לא מנסים

להלביש עליו תיק.

לי חי;

זו התחלה של בית-סוהר. אני בתור אמא הלכתי למחנכת כשבני היתה בכיתה א'

ושאלתי אותה; איך הבן שלי? היא ענתה לי; גב' חי, עזבי את הילד, אל בלבלי לו את

המוח, אנחנו נלמד אותו. אז איפה החינוך שלכם? ילד גומר כיתה ה', מפנים אותו

לחינוך המיוחד ויש לו חוסר בלימוד של חמש שנים.

כ' ארנן;

ואת לא הרגשת?



ל' חי;

הרגשתי. הם אמרו לי שהבן שלי עלול להתאבד. איך הם קובעים שהבן שלי עלול

להתאבד? מה זאת אומרת קשיי למידה והתנהגות? אף אחד בבית הספר, לא המנהלת, לא

המחנכת ולא היועצת יכולות לומר שהילד שלי גרם נזק בבית הספר, כי הוא לא גרם נזק

לאף אחד, לא לעצמו ולא למשפחתו. ילד עם בעיות נפשיות מסוגל לגרום נזקים. הוא לא

גרם נזק לאף אחד. להדביק תווית על ילד, זה לא בא בחשבון.

ש' בן-אור;

כאן דברו על ועדות השמה, שילדים מופנים לוועדות השמה, ולא נשאלה אף שאלה למה

חם מופנים לוועדות יושמה. את השאלה הזאת אני לא אשאל, אני רק שואלת שאלת אחרת. איך

ילדים שלא הופנו לוועדות יושמה, לא היו בשירות הפסיכולוגי ולא היו בכיתה מקדמת או

בכיתה טיפולים בבית ספר יסודי, המנהלת או המורה או ועדה פדגוגית יכולות לקבוע

ולהחליט, בלי ליידע את ההורים, שהילדים האלה יהיו בכיתה מקדמת.

ו
היו"ר מ' בר-זהר
האם יש סמכות לוועדה פדגוגית לעשות דבר כזה?

נ' ננר;

השאלה מתי זה היה, לפני החוק או אחרי החוק.

ש' בן-אור;

זה היה לפני שלוש שנים.

נ' ננר;

אז לפני החוק.

ש' בן-אור;

לי בתור אמא, אף פעם לא אמרו בבית הספר העממי שהבת שלי זקוקה לחינוך מיוחד

בגלל שהיא קצת שקטה ושהיא צריכה להיות בכיתה מקדמינ. באתי לבית הספר בכפר בתיה
ושאלתי
מדוע הבת שלי בכיתה מקדמת, בכיתה קטנה? ענו לי: תשאלי בבית הספר יבנה.

הלכתי לשם ושאלתי; למה הבת שלי נמצאת בכיתה הזאת, מה הסיבה? היועצת ענתה לי; הבת

שלד מופנמת והיא לא מסוגלת להתמודד עם 40 ילדים. אמרתי לה; זה לא משכנע אותי.

הייתי כמו כבשה, שמעתי בקולם. פניתי לכל גורם, לרופאת ילדים, הלכתי לבית חולים

בילינסון כדי לבדוק אולי יש לילדה הזאת משהו. אמרו לי: את השתגעת? פניתי לכל

גורם, עד שהגעתי לה.ל.ה ובה.ל.ה אמרו לי מה הזכויות שלי בבית הספר. אני האמנתי

לכל המורים שאמרו לי; הבת שלך תתקדם. הבת שלי התקדמה. כל הבנות שהיו איתה עברו

כיתה וחגית נשארה באותה כיתה. בכיתה ט' אמרו לי שהיא תעלה לכיתה ט' טובה. היא לא

עלתה לשום כיתה ט' עיונית ואני בקשתי שהילדה תעלה לכיתה י'. שיקרו לי שלוש שנים,

גם המנהל, גם היועצת גם המורה. אחרי שהיא עלתה לכיתה ט' הילדה ירדה בלימודים, לא

רצתה ללמוד, מבחינה חברתית היא לא רצתה ליצור קשר עם אף אחד. המורה הוסיפה ואמרה;

היא לא מתאימה לבני עקיבא. שאלתי אותה; מה הסיבה? היא לא נתנה לי שום סיבה.

הילדה נשארה שנה שלמה מדוכאת ומדוכדכת בבית. דברתי עם גב' יגודה, התקשרתי לכנסת.

התקשרתי לכל גורם גם לשר החינוך ובקשתי שיעזור לי להכניס את הבת שלי לכיתה י'

עיונית. הבת שלי לא מפגרת, הבת שלי לא תלך לחינוך מיוחד, הבת שלי יושבת בבית

וחברות שלה לומדות. הוא אמר לי: אני מוכן לעזור לך. הוא הפנה אותי ליעקב

לוינגר. אני לא ויתרתי, כל יום התקשרתי לשאול מה התקדם בטיפול. שום דבר לא התקדם.



באתי לכנסת עם שלושת הילדים שלי וישבתי יומיים ואמרתי: אני לא יורדת מירושלים עד

שאני לא מקבלת מכתב ביד שהבת שלי תלך לכיתה עיונית עם בגרות מלאה, כי זה מגיע לה.

ביום השני הלכתי למשרד החינוך ושר החינוך אמר לי: אנחנו מבטיחים שחגית תלך לשני

בתי ספר או באמנה בכפר סבא או בבית ספר הראל. בסופו של עניו חגית לומדת בכיתה

עיונית עם בגרות מלאה.

אי-אפשר לתת סטיגמה לילד ולהגיד לו: אתה לא מסוגל. צריך לתת לו הזדמנות, ואני

מאד מכבדת ומעריכה את מה שעכשיו אמר עזרא מיכאל, שהוא נותן הזדמנות לשלב ילדים

ולא לשלוח אותם לוועדות השמה בגלל היפראקטיביות או בגלל בעיה רגשית. הכל שטויות,

זה לא נכון. אני כבר לא מדברת על הצער של ההורים, אני לא מדברת על בזבוז הכספים

של ההורים. ההורים מקבלים כדורי ואליום בגלל מה שוועדת ההשמה עושה להם, בגלל מה

שהמורים עושים להם.

היום הבת שלי מסודרת, הבן שלי סיים את בית הספר עם בגרות. אמרתי שאני חייבת

לבוא ולומר את זה בכנסת, שגם לבן שלי עשו אותו דבר. כיתת נגרות, כיתת מסגרות.

כשהוא יגמור את כיתה י"ב, הוא יבחר לו את המקצוע שהוא רוצה. בשביל מה להכניס אותו

לכיתה כזו כשהוא מסוגל ליותר מזה.
היו"ר מ' בר-זהר
מה שמפריע לי בכל הסיפור של גב' בן-אור זה שבסופו של דבר הבת שלה התקבלה

לכיתה י'. כי אם היא היתה אומרת לי: הלכתי לכל האינסטנציות, כולם בדקו את זה

ובסופו של דבר הוחלט שאין לה מקום, הייתי אומר: כנראה שאת טועה והם צודקים. מה

שמפריע לי ומטריד אותי מאד בסיום הישיבה הראשונה הזאת, זה שבסופו של דבר כן קיבלו

אותה לכיתה עיונית.
ל' חי
הבן שלי נכנס בחודש ספטמבר לבית-ספר רגיל וכיתה רגילה אחרי מאמץ של שנה.
היו"ר מ' בר-זהר
אני מבקש מגבי תקוה לוי את כל הנתונים ושהם יועברו גם למר עזרא מיכאל ולמר

אש, כי בישיבה הבאה אני רוצה לקבל את התגובה שלהם על הנושא הזה. אני בטוח שכל אחד

מכם עושה את עבודתו במלוא הרצון לסייע. אני בכל אופן רוצה לתקן את כל המקרים שבהם

יש התחלקויות, ויש יותר מהתחלקות אחת או שתיים. גם אם זה מקרה אחד זה מחייב דיון.

אנחנו נקיים על כך דיון נוסף. בדיון הבא יבואו לידי ביטוי קודם כל אנשים שלא

דיברו ונחזור אל כל מי שדיבר, כי אני רוצה גם לשמוע את תגובותיהם של כל האנשים.

תודה רבה, ישיבה זו נעולה.

הישיבה ננעלה בשעה 11:05

קוד המקור של הנתונים