הכנסת השתים-עשרה

מושב שלישי



נוסח לא מתוקן



פרוטוקול מס' 222

מישיבת ועדת החינוך והתרבות

יום שלישי, ד' בניסן התשנ"א (19 במרץ 1991). שעה 30;11

חברי הוועדה; מי בר-זהר -היו"ר

מ' גולדמן

מוזמנים; אי אייל - מנכ"ל בית-התפוצות

י' ארצי - יו"ר המזכירות של בית התפוצות

פרופ' שי סימונסון - חבר מועצת המנהלים של בית התפוצות,

אוניברסיטת תל-אביב

אי שלו - ראש מינהל הרזרבות במשרד החינוך

מי ארבל - יועץ מטעם הקונגרס היהודי במועצת

המנהלים של בית-התפוצות

י י קהאן - אוצר ראשי בבית התפוצות

נ' טל - סמנכ"ל בית התפוצות

ר' פינצי - משרד האוצר

מזכירת הוועדה (בפועל); י י גידלי

א' זכאי

סדר-היום; מצוקת בית התפוצות.



מצוקת בית-התפוצות

היו"ר מי בר-זהר;

אני פותח את הישיבה. הנושא שלפנינו הוא מצוקת בית התפוצות. זימנתי היום

ישיבה שניה של ועדת החינוך והתרבות משום שהעדפתי לקיים דיון על בית-התפוצות לפני

שהכנסת יוצאת לפגרה ולא בחודש מאי. לכן מיעוט המשותתפים מבין חברי הכנסת.

אני מציג את הנוכחים. ממשרד החינוך - מר אבנר שלו, ראש מינהל התרבות. ממשרד

האוצר - מר רן פינצי. מבית התפוצות - מר אלי אייל, מנכ"ל; מר יואל קהאן - אוצר

ראשי; מר נסים טל - סמנכ"ל; פרופ' שלמה סימונסון - חבר מועצת המנהלים

ומאוניברסיטת תל-אביב. מעיריית תל-אביב מר יצחק ארצי, חבר כנסת לשעבר ויושב-ראש

המזכירות של בית-התפוצות. מר מרדכי ארבל, יועץ מטעם הקונגרס היהודי העולמי

במועצת המנהלים של בית-התפוצות.

אני מסייר לעתים קרובות בבית התפוצות. זה מפעל ייחודי ויחיד במינו שממלא

שליחות מיוחדת כלפי הנוער בישראל, כלפי העולים וכלפי תיירים המבקרים בארץ

והיכולים לגלות את שורשיו ותולדותיו של העם היהודי בצורה יפהפיה.

באחד מסיורי האחרונים שם התברר לי כי לבית התפוצות יש בעיות קשות. מאחר שאני

רואה בו מוסד לאומי ממדרגה ראשונה - מוסד שנתמך על-ידי עיריית תל-אביב

ואוניברסיטת תל-אביב - אנחנו מקיימים את הדיון הזה כדי שנשמע מה מתרחש שם ובמה

ניתן לעזור. מר אייל, האם תוכל לתת רקע על מטרותיו ויעדיו של בית התפוצות

ולהסביר מה מצבו.

אי אייל;

אני מופיע כאן לפניכם כנציגו של בית התפוצות, לכאורה מוזיאון בין מוזיאונים,

בית התפוצות אינו ככל המוזיאונים. המוזיאונים לאמנות,

לארכיאולוגיה, לפולקלור, לטבע ולמדע וכיוצא באלה הם מוסדות מפוארים שכאזרח אני

מבקש את פריחות. אבל אינני מתייצב כאן היום לפניכם בשם טיפוח ערכי תרבות, אמנות

ומדע אלא בשם מילוייה וביצועה של המשימה הלאומית הראשונה במעלה של מדינת ישראל:

קליתטם היהודית-תרבותית של יהודי ברית-המועצות ואתיופיה.

גם אילו החליטה ממשלת ישראל. שהממלכה איננה תומכת בנושאי תרבות בשל העדר

מימון, כאשר מדובר על שיכון ותעסוקה בקליטה, באותה נשימה עלינו לדבר על הקליטה

היהודית-תרבותית בארץ. קליטה זו משולבת בשיכון ובתעסוקה, ויש להתייחס אליה בהקשר

של סדר העדיפויות הלאומי של המדינה המותווה על-ידי הכנסת.

את הי ומרה, שבשמה אני מזעיק ועדה נכבדה זו, אנסח כך - ותיסלח לי הנחרצות: אין

עוד מקום אחר בעולם, ודאי בארץ, כמו בית התפוצות, בו סופג העולה, שבא אלינו מנותק

מזהות יהודית וללא כל סימני מורשת יהודית, את החוויה הרגשית של מורשת וזהות.

עצמתה של החוויה הרגשית מכה בהלם תרבותי-רוחני את העולה שהגיע לפני חודשיים לארץ

ממוסקבה או מבקו. חרף צרותיו, הידועות לכולנו, נותנת ההוויה הזאת מימד חדש

לשייכותו לארץ.

אנו יודעים על תיירים יהודים מברית-המועצות שביקרו בבית התפוצות והביקור חזה

היה בין הגורמים הראשיים שהביאו להחלטתם לחזור לכאן כעולים. לפני כמה ימים ביקר

אצלנו פרופסור בוריס גרשונסקי, חבר האקדמיה למדעים שבא מטעם משרד החינוך. הוא

אמר: "ידעתי בראשי שאני יהודי. עכשיו אני חש זאת בלבי".

אני מציע שתבואו לאולמי התצוגה באמצע היום, כאשר הרוסית והאמהרית מתגלגלות

בחלל, החל בשער טיטוס, דרך שערי המשפחה, הקיום, היצירה, האמונה ועד לשער השיבה -

ותהיו עדים למצבים מרגשים עד כדי מבוכה של אדמירל יהודי בדימוס שפנה לפינה חשוכה

להסתיר דמעותיו שעה שגילה את מקורות לאומיותו, ושל צעירים יהודים מאירקוצק בעת

שנחשף לפניהם לראשונה כי בדייה היא שליהודים, כמו לצוענים, אין מסורת ותרבות.



אני מזכיר כמובן מאליו את ביקורי בתי-הספר, הסיורים המודרכים של החיילים,

הקבוצות המאורגנות מרחבי הארץ, התיירים היהודיים והתיירים הלא-יהודיים. כמו-כן

אנחנו מקיימים תערוכות מתהלכות בצד תצוגות הקבע. ואצלב האבל פתה את התערוכה על

1000 שנות יהודי צ'כוסלובקיה, שננעלה לפני ארבעה הודשים. היום מוצגות שתי

האהת, הנשים-תערוכת ויצ"ו; השניה - יציאת יהודי רוסיה וקליטתם. בעוד

כמה חודשים נפתה תערוכה על המיתוס של עשרת השבטים האבודים שהוגלו על-ידי האשורים

בסוף המאה השמינית לפני הספירה וחיים, לפי האגדה, מעבר לסמבטיון. לאחר מכן נפתח

תערוכה על יהדות גרוזיה. ב-1992 תיפתח תערוכה: אחרית דבר של גירוש ספרד - מעקב

אחר חמש משפחות שגורשו ונתגלגלו להולנד, תורכיה, מרוקו, אנגליה, קירסאו

וארץ-ישראל.

מה עם יהדות בולגריה?

בית התפוצות רושם את ההערה האתנית של היושב-ראש.

כמה דברים על תוכנו ויעדיו של בית התפוצות. בית התפוצות הוא ביתו של העם

היהודי כולו, והמלה "כולו" מודגשת. בהדרכה למבקרים, בפעילות החינוכית של אגף

הנוער, בסמינרים ובפעילות של צה"ל, מציג בית-התפוצות 2500 שנות חיים יהודיים

ברחבי העולם, בצורה אמיתית ונאמנה, עם הימנעות מנטייה לגלוריפיקציית-יתר של העבר,

ותוך הכרה כי להזדהות עם העם היהודי פנים רבות. ההזדהות מתייחסת לדת, לזיקות

שייכות, לזכרונות היסטוריים, ללשון, לספרות, לאתוס ולשותפות גורל, חרף חדיכוטמיות

בין דתיים לחילוניים, בין ציונים ללא-ציונים ובין יהודים בישראל לבין יהודים

בתפוצות.

נקודת המוצא היא שהזהות הראשונית שלנו היא הזהות היהודית. כאשר מציעים לי

להיות ישראלי בלבד, מציעים לי, למעשה, לוותר על מטעני התרבותי, על מקורות יצירתי

ועל המניע לבחירתי להיות ישראלי. זהותי כאדם וגם התייחסותי לתרבויות אחרות

מתבטאים בשלמות דרך זהותי היהודית.

אנו מודעים להבדלים הקיימים בחברה היהודית מבחינת גילויי הזהות בה. גם

ההבדלים הם חלק מהווייתנו היהודית, ויצירה איננה נולדת מתוך פשרנות מטשטשת. לכן

בבית-התפוצות ימצאו הזדהות גם חרדים לא ציונים וגם אלה המבקשים להסתפק בזהות

ישראלית צרה, דוגמת הנוהים אחרי הרעיון הכנעני.

יש לנו ענין ליישם את העקרונות הבאים: עתידה של הקהילה היהודית בעולם לא

יתואר במנותק מגורל המדינה; קיימת אחדות גורל של כל היהודים באשר הם; ענייני

תרבות מספקים נתיב התבטאות פתוח ויוצרים הזדמנות לגשרים רעיוניים בין ישראל

לתפוצות. הינתקות מזהות יהודית והסתפקות בזהות הישראלית מותירים אותנו עם מטען

תרבותי והיסטורי דל מלפרנס חיים יצירתיים.

אנחנו תומכים נלהבים ביעדיו של בית התפוצות. אנחנו רוצים לשמוע כיצד נוכל

לסייע לכם במימוש היעדים האלה.

תקציב בית התפוצות לשנה השוטפת, 1990/91. הוא 8.7מיליון שקל. 45% מתקציב.

זה, 3.9 מיליון שקל, מכוסים מהשתתפות מוסדות ציבור: משרד החינוך והתרבות -

29.6%;הסוכנות היהודית, כולל הקונגרס היהודי העולמי -9.2%, עיריית תל-אביב

4.8%.אוניברסיטת תל-אביב - 1.3%.



יתר 55% אמורים לבוא מהכנסות עצמיות והן: תרומות כלליות ומיוחדות-17%;

כרטיסים, הנות, קפיטריה וכו' - 27%;הכנסות כלליות ליחידות - 11%.

היו"ר מ' בר-זהר;

אתם אוספים תרומות בעצמכם?

אי אייל;

כן. יש תשתית דלה ביותר לאיסוף כספים בארצות-הברית ובמקומות אחרים. אנחנו

שמים עכשיו דגש על תחום זה ובימים אלה סוכם על השכר של גייס הכספים. הוא איש

האוניברסיטה העברית וזכה לשבחים מחבריו לעבודה. אני מקווה שתוך חודש ימים הוא

יתחיל לעבוד בשרותנו. בשנה השניה לעבודתו אנחנו מקווים שנוכל לאסוף בארצות-הברית

ובצפון אמריקה בין מיליון למיליון וחצי דולר, למרות הקשיים הידועים לכולנו. אז

נוכל לערוך תערוכות לפי רצוננו. חבר-הכנסת בר-זהר, אם תרצה לעשות תערוכה על

יהודי בולגריה ותשתף את התאחדות עולי בולגריה - נוכל לקיים את התערוכה הזאת. אבל

לא נוכל לעשות תערוכה על המשיחיות ביהדות כשאין לנו תקציב. מה גם שעלינו לשפץ

באגף הקיים ובתצוגה הקיימת.

היו"ר מי בר-זהר;

מה פירוש הכנסות כלליות ליחידות?

אי אייל;

יש לנו אגף נוער ומתקיימים בו סמינרים עבורם משלמים.

מה הם סעיפי ההוצאה של התקציב כמו משכורות וכוי?

אי אייל;

הסיבה למצוקה; ירידה כללית במספר המבקרים שהחלה עם ירידה בתיירות בשל

האינתיפדה ובמיוחד החל באוגוסט 1990. מאז אירועי המפרץ. הגרעון של בית התפוצות

במחירים השוטפים; 1988 - 2.7 מיליון שקל; 1989 - 1.7 מיליון שקל; 1990. אומדן

לקראת סוף השנה - 3.4 מיליון שקל, הגרעון המצטבר בשלוש שנים. הגרעון של השנה

הנוכחית, עד היום - 1.3 מיליון שקל.

היו"ר מ' בר-זהר;

אי-אפשר לצמצם בהוצאות?

אי אייל;

אנחנו עושים זאת. מצבת העובדים השנה היינה 125 תקנים. יש הרבה עובדים בחצאי

מישרות, כך שמדובר ביותר עובדים. בגל הקודם של ההתייעלות צמצמנו 15%-16%. היום

מצבת העובדים עומדת על 107 עובדים. בזמן הקרוב אנחנו מתכוונים לקצץ לפחות עוד

15%, וזה תהליך שכבר החל. נעשה זאת לפי הצרכים שלנו. אנחנו מעריכים שנוכל לתפקד

עם פחות עובדים. זה יביא לחסכון של 400,000 שקל לשנה בשכר, לערך. יש להביא

בחשבון את פיצויי הפיטורין, נושא שבגינו פנינו למשרד החינוך ולמשרד האוצר ואנחנו

זוכים שם לקשב ולהיענות מעשית.



היו"ר מי בר-זהר;

הגרעין יישאר גס אחרי זה?

אי אייל;

כן. חרף ההתייעלות והחסכון - ואנחנו מנהלים את הבית במשטר של הידוק הגורה -

קטנו ההכנסות בשל אירועי המפרץ ההל באוגוסט 1990 ועד לפני שבועיים.

אני רוצה לדבר על השינויים בהכנסות משנת 1990/91 לעומת 1989/90. עמדנו לפני

תהליך של ירידת היקף הגרעון לכדי מחצית, במונחים ריאליים, אבל האירועים, שאין לנו

שליטה עליהם, שיבשו את התכניות להבראה. ההכנסות העצמיות עלו ב- 11%לעומת השנה

הקודמת. אילו היה נמשך הקצב הזה היה צמצום בגרעון ואולי הגרעון היה מתחסל. בהצי

השנה האחרונה ירדו ההכנסות ב-25%,אשר הסך הכל המשוקלל הוא ירידה ב-10%.

תמונה דומה במספר המבקרים. ירידה של 50% בחצי השנה של אירועי המפרץ לעומת

יושנה שעברה. אבל 50% המבקרים בבית התפוצות הם עולים, חיילים וישראלים והם

לא אותו מקור הכנסה כמו התיירים מהוץ-לארץ בחנות, במזנון וכו'.

כמה מבקרים היו ב-1990?

247,000 מבקרים בתשלום ועוד 50,000 לא בתשלום.

זה מספר קטן של מבקרים. במוזיאון הכפרי שלנו בכפר תבור יש 44,000 מבקרים.

בית התפוצות הראה סטביליות במספר המבקרים לאורך השנים בין 310,000 ל-335,000.

עם כרטיסים. ברוב השנים מעל 320,000. זה מספר אמיתי.

אנחנו מקבלים עכשיו 170,000 שקל ממשרד החינוך כפיצוי על נזקי המלחמה. אבל

בקשת הסיוע שלנו היא הרבה מעבר לכך.

אנחנו נמצאים בתהליך התייעלות וצמצומים שבסופו יהיה צוות עובדים מגובש.

נמשיך להנהיג משטר חסכני במידת האפשר.

יש עמנו תכנית עבודה לביצוע ברמה הגבוהה ובמוניטין שיצאו לבית התפוצות.

הגרעון השוטף והמצטבר מכרסם ביכולתנו. אם נקבל סיוע חיצוני לכסות את הגרעון

המצטבר והשוטף אנחנו מתחייבים לנהל בית פעיל ושוקק עם תערוכות מתחלפות בלי גרעון,

כמובן ללא התערבות כוח עליון. אם יימחק הגרעון, תוך כדי ההתייעלות הנוכחית, נצא

לדרך חדשה בלי להעביר הכנסות ותרומות לתשלום ריבית והוצאות מימון. בבקשת הסיוע

הזאת ברור לנו שהובת ההוכחה להתייעלות וחסכון היא עלינו.

נועדתי בענייני המצוקה הכספית בנפרד הן עם שר האוצר והן עם שר החינוך

והרטיבות. כל אחד מהם גילה הבנה ורצון לעזור. אולי רצוי שהם ומשרדיהם יחושו

שהוועדה הזאת לא רק שותפת לדאגה, אלא עושה מאמץ אמיתי, במסגרת סמכותה והשפעתה,

לסייע לבית התפוצות. גם משיחותי עם חברי ועדת הכספים נראה לי שקריאה דומה מוועדת

החינוך והתרבות לוועדת הכספים לא תישמע מוזרה, אולי אף תשמש תשתית לביסוס הקצבה

מיוחדת מתקציב המדינה.



כפי שצויין קיבלנו סיוע מהאוצר, ו-5% מהסיוע הזה - שזו תרומה נדיבה - לבית

התפוצות, כדי שהם יוכלו לעבור את השבועיים-שלושה בחודש מרס ולשלם משכורות.

נכון לעבשיו, תקציבי השנה לא גדלו. אנהנו עושים מאמצים לשכנע בתוך המשרד וגם

באוצר. אבל אין סיכומים שלפיהם אפשר להצביע על מקור תקציבי חדש נוסף לשנה הבאה.

לדעתי יש להוסיף. צריך לעמוד על כך שהתוספת תבוא גם מצד הסוכנות, אי-אפשר לוותר

להם. תפקידו המיוחד של הבית הוא בקליטת העליה וכפי שידוע הסוכנות מפרישה סכומים

משמעותיים לענין זה, לכן היא צריכה לסייע. הייתי שמח אם עיריית תל-אביב היינה

מגדילה את השתתפותה ביותר מאשר 100,000שקל.

הסיוע הזה כולו מותנה בירידה של מספר העובדים בבית. בלי זה אני לא חושב

שהבית יוכל להחזיק מעמד זמן רב, הוא ייכנס לסינדרום שלילי ואסור שזה יקרה. הם

יאבדו את חופש העבודה שלהם ויצטרכו לקיים תערוכות שהם לא מעוניינים בהן.

היו"ר מ' בר-זהר;

במה משרד החינוך יכול לעזור?

יש נכונות עקרונית אבל אני לא יכול לנקוב במספר. יש לנו כוונה להוסיף בשנה

הבאה כדי לחסל את הגרעון.

היו "ר מ' בר-זהר;

ברור שאתם לא תתנו למפעל כזה ליפול?

זה ברור, אבל בשנה האחרונה המשרד לא העביר כסף לסייע בצמצום גרעונות של

מוסדות. האימרה הוודאית כל כך שהמפעל הזה לא י פול גורמת לי בהלה כי חשבנו שהיא

אמת. אבל לא נותנים כספים. המוסדות שלנו הלכו לבנקים והם פועלים על טיפות הדלק

האחרונות. אם לא תבוא העזרה, אולי הדברים כן יפלו. כרגע אני לא רואה פתרון

כלשהו.

אני לא יכול לומר באחריות שתקציב השנה הבאה נותן פתרון לכמה בעיות. כדי

לעמוד בהתחייבויות של השנה הזאת, שעוברות לשנה הבאה, חסרים כ-2 מיליון שקל לפחות,

ואין את הכסף הזה. מאחר שלא גמרנו את כל התכניות והבעיה היא סבוכה, צריך להכות

עד הרגע האחרון. זו הצורה הטובה ביותר שאפשר להגיד את הדברים אם אומרים אמת.

היו"ר מ' בר-זהר;

בהזדמנות זו אני מודיע לכם שאנחנו מעוניינים בתערוכה יפהפיה שלכם על יהודי

ברית-המועצות, המתקיימת עכשיו בבית התפוצות, עבור הכנסת בחודש יוני.

אני מבקש לשמוע את מר קהאן.

אי אייל;

מר קהאן היה סגן מנהל המוזיאון היהודי באמסטרדם ועלה לארץ לפני שנה וחדשי ים,

שליטתו בעברית עדיין לא שלמה.

אנסה לדבר קצת עברית. אני רוצה להוסיף על דברי המנכ"ל. לדעתי אפשר לקיים את

תכנית התערובות של בית-התפוצות. עומדים עכשיו לאסוף בסף מתרומות ומקרנות. ביקרתי

לפני שבועיים בארצות-הברית ובגרמניה ונפגשתי עם נציגים של קרנות שממומנות על-ידי

יהודים ולא יהודים. כולם מוכנים לעזור בפרוייקטים. בהבדל מהעבר, הם רוצים לראות

את התוצאה המוגמרת. יהיה די כסף, התורמים יבואו וגם המבקרים יבואו אם נקיים

תערוכות מעניינות ונציב אותן בסדר העדיפות הראשון שלנו. אז נוכל לעזור גם

לעצמנו. יש גרעון גדול וצריך נס מהשמים כדי להתגבר עליו. אבל הרבה תלוי בעבודה

השגרתית להביא מבקרים ולפרסם בעתונות בארצות-הברית. זה מאוד חשוב.

בית התפוצות עבר בשנים האחרונות צמצומים והתייעלות. משנת 1987 הוא ירד

בהוצאות השכר שלו בערך ב-15%בהוצאות ההפעלה הוא ירד ב-35%, ואני מדבר על הוצאות

ריאליות.

היו"ר מ' בר-זהר;

אבל התקציב שלכם הולך ותופח.

נ' טל;

באהזקה ירדנו ב-13% בהוצאות על פרסומים ב-30%. הוצאות המימון גדלו ריאלית

ב-50%. כלומר, אנהנו מתייעלים בצורה סיסטמטית ועומדים להתייעל במהזור נוסף, אבל

זה לא מביא פתרון. בשנת 1989 הגרעון ירד ריאלית בערך ב-50%. כאשר הגענו למצב

שראינו את האור בקצה המנהרה, הגרעון תפה, ולא באשמתנו. הגרעון המצטבר הנוסף

בסהרור הזה נוצר כתוצאה מהצי שנה אבודה לחלוטין של תיירים וביקור במוזיאונים.

בחודשיים האחרונים ירד מספר המבקרים ב-69%. זה הכניס אותנו למעגל שאיננו יכולים

לצאת ממנו.

יש שתי בעיות שאני רוצה להעלות אותן. האחת - בעיית הגרעון המצטבר שמכביד על

הפעילות השוטפת. לא ניתן לתכנן תכניות, לשלם לספקים ולגורמים שאנחנו עומדים אתם

בקשר ואפילו לא לשלם משכורות; הבעיה השניה - הגרעון השוטף. אנחנו לא יכולים

לגייס הרבה כספים מהוץ-לארץ כתוצאה ממבצע "אקסודוס" או בגלל גיוס כספים על-ידי

המדינה למטרות ארורות.

לכן יש לתקן את בסיס ההקצבה של הממשלה והגורמים האחרים לבית התפוצות. פתרון

שתי הבעיות האלה ,במקביל להמשך ההתייעלות של הבית, יביאו להבראה מוחלטת ולתפקוד

מלא של הבית.

הדוברים לפני עמדו על חשיבות הבית, תפקודו והבעיה התקציבית. כדי לתת מענה

לבעיות, לדעתי יש צורך בשלושה דברים; 1. דרושה כרגע הקצבה חד-פעמית של בין 2 ל-3

מיליון שקל.

היו"ר מ' בר-זהר;

כמה מוכנה לתת אוניברסיטת תל-אביב?

פרופ' שי סימונסון;

אתה בוודאי יודע שאוניברסיטת תל-אביב סמוכה על שולחן ממשלת ישראל.



משפט הסיכום שלי אמור היה להיות משפט הפתיהה: כל אהד מכם מוזמן לסיור הן

בתצוגה והן בפעילויות המגוונות של בית התפוצות.

היו"ר מ' בר-זהר;

אני מבקש לשמוע את מר שלו המופקד על המגזר הזה במשרד החינוך.

אנחנו רואים את בית-התפוצות כמוזיאון מיוחד שעושה עבודה חינוכית מיוחדת.

היו"ר מ' בר-זהר;

הוא מוזיאון ייחודי. אין עוד מוזיאון כזה בשום מקום בעולם.

הקושי היסודי הוא שהמוזיאון הזה נבנה מלכתחילה על קונספציה של תמיכה ציבורית

מסויימת, הכנסות עצמיות והכנסות מו1רומות. רוב המוזיאונים הגדולים בארץ, כמו

מוזיאון ישראל, מתקיימים מתרומות, לצערי, וזה מבנה לא בריא. כבר אמרתי פעם לחברי

כנסת שאם לא נשנה זאת, מפעלי התרבות יתמוטטו בהדרגה. הממשלה צריכה לשאת בעול

מוסדות התרבות הלאומיים המרכזיים, בהדרגה, משום שקרן התרומות לא מספיקה.

לבית התפוצות קרה דבר לא טוב, התרומות בפועל של מוסדות הולכות ומתמעטות

והיכולת להשיג תרומות הידלדלה בשנים האחרונות מסיבות שונות, גם בשל חילופין

בהנהלות ובאנשים. עד לפני שלוש-ארבע שנים התרומות יכלו לתמוך מדי שנה, ריאלית,

בחצי מיליון דולר בתקציב השוטף, מעבר לפרוייקטים מיוחדים. עכשיו הם לא מגיעים

לזה.

במקביל חל צמצום בהיקף התמיכה הממשי של הסוכנות ושל אוניברסיטת תל-אביב.

אחוז התמיכה של עיריית תל-אביב הוא שולי. המשרד שמר על הרמה שהוא קיבל מהאוצר,

ולאורך השנים נתנו גם תוספות לא גדולות, 100,000 או 200,000 פה ושם.

התמונה המשתקפת היא של מפעל שאינו מסוגל להחזיק 120 עובדים. זו נקודת המוצא.

לבית כזה יוסר מדי שנה, לפי החשבון הזה, כמיליון וחצי שקל. ההנהלה הציבורית וגם

המשרד הגיעו למסקנה שצריך לצמצם באופן ניכר את מספר העובדים בבית, כי זה מפעל

שמעסיק יותר מדי אנשים על היקף הכנסות נמוך. אם לא יפתרו את הבעיה הזאת, הבית

הזה יהיה נתון בגרעון בכל שנה.

שמענו מהמנכ"ל שיש כוונה להגיע להעסקה של 80 עובדים. בצורה כזאת הבית יוכל

להחזיק מעמד. לטווחים יותר ארוכים זה מביא לחסכון של 400,000. עלות משכורת

ממוצעת בבית היא כ-40,000 אלף בשנה, ובסך-הכל זה מגיע ל-600,000, כמעט מחצית

מהגרעון.

יש לבנות מחדש את מערכת ההתרמה שתצליח להגיע לשיעור התרמה שנתי קבוע של חצי

מיליון דולר וזה ייצב את הבית. יש להשיג תרומות נוספות לתחומים שעבורם נועד בית

התפוצות כמו קיום תערוכות מעניינות. אני מדגיש בנושא הזה את חלקה של הסוכנות.

הסוכנות נוטשת את הבית. היא לא משלמת את מה שלפי דעתי היתה צריכה לשלם, היא היתה

צריכה להיות מקבילה לממשלה ולשמור על הערכים האמיתיים. אבל לא רק שהיא אינה

שומרת על כך אלא שהיא מנכה חוב ישן של הבית, מלפני מספר שנים, שהממשלה שילמה אותו

לסוכנות, והסוכנות דואגת לנכות אותו מדי שנה בקפדנות. החולשה הזאת מכה בבית.

מעבר לכל זה קיימת בעיה מיוחדת של יושנה הזאת באובדן התיירות ובכך הקטנת מספר

המבקרים. השנה זה הביא לאובדן הכנסה של כמיליון וחצי שקל. אלמלא המלחמה הזאת זה

כסף שהיה נכנס בוודאות. אין לנו מוצא מהענין הזה.



היו"ר מ' בר-זהר;

אולי רמות-משפט תוכל לעזור.

פרופ' ש' סימונסון;

זה נכון. אם נעשה חלטורות ייתכן שנוכל, אבל אינני ממליץ על כך.

2. הגדלת ההקצבות של כל השותפים בצורה משמעותית - האוניברסיטה במגבלות שלה,

כמובן. גם אם התיירות תשתקם אינני הוזה שההכנסות העצמיות יגדלו בצורה משמעותית

הנראית לעין. דרושות שנתיים כדי לשקם את ההריסות ולהחזיר את מספר המבקרים

ל-300,000.

3. יש לגייס אמצעים נוספים.

בית התפוצות נכנס - ואינני רוצה להרהיב את הדיבור על השיקולים לכך אבל בעתיד

בוודאי נידרש שוב לנושא הזה - להרהבה עם האגף ההדש. לדעת אלה שעסקו בכך זה

מחוייב המציאות. הנושא הזה צריך לבוא על פתרונו, גם אם לא כהלק מפעולות ההבראה

והקונסולידציה הנוכחית.

לעתיד לבוא, עם סכום חד-פעמי של 3-2 מיליון; בהגדלה שתגיע מ-45% ל-58%;עם

הפיטורים שדובר עליהם - אפשר יהיה להגיע לתקציב מאוזן לשנתיים הקרובות.

אני ההבר הוותיק ביותר בהנהלה הציבורית משום שאני מלווה את הנושא עוד בטרם קם

בית התפוצות והשתתפתי בצוות ההקמה מטעם עיריית תל-אביב.

עיריית תל-אביב חשה אחריות גדולה כלפי הגוף הזה משום שהוא משקף את ההבדל בין

תל-אביב כעיר כנענית לבין תל-אביב כעיר יהודית. מוזיאון אמנותי יכול להיות בכל

עיר בעולם, אבל מוזיאון כמו בית התפוצות הוא המוסד הראשון והיחיד בתל-אביב העוסק

במימד היהודי. אנחנו גאים על כך ואיננו שוכחים לנהום גולדמן את ההחלטה האמיצה

להקים את הבית הזה בתל-אביב למרות הלחצים שהופעלו עליו. כל זה בא לביטוי גם

בתרומתה של עיריית תל-אביב לבית התפוצות.

אם בוחנים את התקציב שלו ואת הגרעין שלו, המוזיאון הזה, יחסית, הוא זול.

אתה אומר דברים יפים, אבל איך זה בא לידי ביטוי מבחינה כספית? הענין

הכספי שלכם בבית עומד בניגוד מוחלט להיבט הציוני שהצגת.

קיבלתי את ההודעה על הישיבה הזאת רק אתמול אחר-הצהרים ולא יכולתי להצטייד

בנתונים על הגרף של העיריה בשנים האחרונות.

היו"ר מי בר-זהר;

היום אתם נותנים להם 400,000 שקל. למוזיאון תל-אביב אינם נותנים 9 מיליון.

למוזיאון ארץ-ישראל - 8 מיליון. היחס שלכם הוא בלתי יאומן.



י י ארצי;

כאשר דובר על נסיון לאזן את התקציב, עיריית תל-אביב הלכה בראש וכשעלתה הבעיה

של תערוכה על יהודי ספרד, העיריה השתתפה ב-100,000. היא הביאה לבית התפוצות בפעם

הראשונה מקורות גרמניים - דבר שלווה בדיון לא קל - ויש היום כסף גרמני בייחוד

לאגף החדש של בית התפוצות. אפשר לבדוק מה תרמה עיריית תל-אביב בתחום הפיתוח

ובתחום ההקצבה השוטפת.

א' שלו;

לפיתוח - כלום.

אני מציין שכרטיס הכניסה לבית התפוצות הוא יקר מאוד. עם הכרטיס היקר הזה

אנחנו מגיעים להכנסה כפי שהיא.

מי גולדמן;

כמה עולה כרטיס?

נ' טל;

10 שקלים למבוגר ו-8 לילד.

י י ארצי;

הייתי רוצה להגיע לפופולריות יותר גדולה של בית התפוצות ובכרטיס יותר זול

אפשר היה למשוך יותר מבקרים, אבל זו בעיה של חישוב ההכנסות.

רצוי שתכנון התערוכות לא יהיה פונקציה של התקציבים המלווים את התערוכה אלא מה

טוב למוזיאון. אני מכיר תערוכות שאלמלא היו באות עם נדוניה, הן לא היו מתקיימות

בבית התפוצות.

פרופ' סימונסון הזכיר את האגף החדש. לא נוכל לברוח מהנושא הזה. תורם קיבל

על עצמו את האחריות לאגף הזה וקרה לו מה שקרה, והוא לא יוכל לעמוד בהתחייבות.

אלמנט נוסף הוא חידוש הציוד. בית התפוצות היה המוזיאון המתוחכם והמודרני

ביותר, כאשר יישמו בתחום ההיסטורי טכניקות שהתאימו למוזיאונים למדע. הציוד הזה

התיישן והתבלה. אם אנחנו רוצים להמשיך בקיומו של בית התפוצות - ואינני מדבר על

סטנדרט מודרני אלא לפחות בסטטוס קוו - אנחנו חייבים להשקיע כספים בכך.

ראשית, אני מציע מחיקת חובות. הממשלה, ובחלק קטן השותפים האחרים, חייבים

לגייס את הסכום שיאפשר פתיחת דף חשבונאי חדש במוזיאון. כוונתי למח שקורה בתחום

התיאטרון או במוזיאונים אחרים, נדמה לי שזו היתה המדיניות. בית התפוצות לא נהנה

עד עכשיו מהמדיניות הזאת ואני מבקש שהגישה הזאת תיושם גם לגביו. שנית, להיכנס

לעובי הקורה בנושא של האגף החדש. שלישית, לטפל בחידוש הציוד.

בית התפוצות לא ממלא את כל תפקידיו בגלל מחסור בכספים. היה טבעי אם בית

התפוצות היה מפרסם אחת לשנה פרסום העוסק בנושא יהודי. הייתי רוצה שבית התפוצות

יקיים אחת לשנה סימפוזיון בינלאומי שאליו יגיעו מדענים מכל העולם. אין דבר כזה.

וכבר דיברתי על תערוכות לפי תכנון של הבית עצמו.



אני רוצה לדבר דרך אגב על בולגריה. לפני שמונה שנים הייתי בבולגריה יוחד עם

שייקה ויינברג. היה לנו די קשה להיכנס אבל נכנסנו. ראינו שם תערוכה על הצלת

יהודי בולגריה, ותערוכה על היי היהודים בשלטון הקומוניסטי. ידענו שלא נוכל לקבל

חומר על ציונות או על עלייה או דברים נוספים הקשורים ליהדות בולגריה. היום המצב

השתנה ואפשר לעשות את הדבר הזה. ראינו גם הומר ביוגוסלביה. תיכננו תערוכה על

היהודים בתנועה הפרטיזנית היוגוסלבית, החל ממשה פיאדה וכלה בשירות הרפואי, שהיה

כולו בידי היהודים. התערוכה הזאת קיימת ואני מקווה שהיא תגיע גם לכאן. טוב היה

לו היינו יכולים לעשות קומבינציה של שתי התערוכות בו זמנית, ויש להזדרז כל עוד

יוגוסלביה קיימת.

אילו ניתן היה למחוק את החובות ולפתוח דף חדש, במאמצים של כל הגורמים הנוגעים

לבית התפוצות היינו יכולים למלא את כל המשאלות שהובעו כאן.

מי ארבל;

אני עוקב אחרי בית התפוצות עוד טרם הקמתו ואני רואה כהכרחי לחדש את הציוד.

זה מוזיאון מודרני שנתן דוגמה למוזיאונים בעולם. הציוד כבר התיישן ואם נמשיך

לתפקד עם ציוד ישן, הבית ישקע מבחינת הפעילות שלו.

הקונגרס היהודי העולמי איננו גוף שתקציבו בנוי למימון או לעזרה. בגלל זכות

ראשונים עם הקמת בית התפוצות, הקונגרס היהודי העולמי משתתף בכך. ההשתתפות הזאת

תימשך באותה רמה של 150,000 דולר לשנה. הקונגרס היהודי העולמי גייס את משרדיו

בעולם כדי לעזור בהתרמה לבית באמצעות הקמת ארגונים של ידידי בית התפוצות במדינות

שונות, ובתערוכות של בית התפוצות שנודדות בעולם.

הי ו "ר מי בר-זהר;

מר פינצי, מה משרד האוצר מוכן לעשות בנושא הזה, או שכוונתך לומר שמשרד האוצר

לא עושה שום דבר בנושא זה?

בערך כך. השותפים בבית התפוצות הם שלושה: משרד החינוך, הסוכנות היהודית

ועיריית תל-אביב. תהליך ההבראה של בית התפוצות תלוי בשלושת הגורמים האלה. משרד

האוצר הוא חיצוני לענין זה. כך הוא רואה את עצמו.

גם מנכ"ל הבית אמר שהם קיבלו סיוע ממשרד האוצר בהעברה של העובדים ההוצה.

אשר להפסדים שנובעים ממלחמת המפרץ. משרד החינוך קיבל הקצבה של 3 מיליון שקל

שאותם הוא מחלק למוסדות התרבות. מעבר לזה אנהנו לא רואים מקום להוסיף.

מסגרת התקציב קבועה כרגע. אולי מר שלו בונה על שינויים מרהיקי-לכת שייעשו

בוועדת הכספים אבל אנהנו לא רואים את והשינויים האלה.

היו"ר מי בר-זהר;

באחד הימים יתברר שבית התפוצות לא יכול לשלם משכורות, יסגרו את הבית, תהיה

זעקה גדולה בכנסת, תהיה הצעה דהופה לסדר-היום, חברי הכנסת יניחו הצעת חוק על

שולחן הכנסת, ואז, ברגע האחרון יגלו את חצי המיליון הנחוצים באיזו שהיא רזרבה,

ויתנו הנשמה מלאכותית לעוד כמה זמן. עד אז תמשיכו להגיד "לא" וזה מה שיקרה.

מר ארצי ומר ארבל, נתתם לנו הרבה עצות. מי יממן את כל זה.

המדינה.



היו"ר מ' בר-זהר;

מה ההרפתקה של בניית אגף הדש? זה הוסר אחריות ממדרגה ראשונה. מי החליט על

כך? המוסד נמצא בקשיים ואתם הולכים לבנות אגף הדש עם כסף מפוקפק שאינו מגיע? הבית

בקושי מחזיק את עצמו, עם גרעון שלא התחיל אתמול. כל אחד יודע שכאשר בונים אגף

הדש יש הוצאות נילוות, התרומות אינן מספיקות ויש להכניס כסף, אפשר להתאפק. מי

יממן את רוידוש הציוד? אני רואה את המיליונים שעיריית תל-אביב משקיעה במוזיאונים

אהרים ואילו לבית התפוצות אתם נותנים פרוטות, 400,000 אלף שקל לעומת 8 מיליון שקל

למוזיאון ארץ-ישראל, שמבקרים בו שליש ממספר המבקרים בבית התפוצות. זה הוסר אחריות

ממדרגה ראשונה.

הההלטה להקים אגף הדש נתקבלה לפני שבע או שמונה שנים כאשר התברר שהבית, כפי

שהוא בנוי, איננו ממלא את כל הפונקציות. הבית שמשקף את הסינתזה של העם היהודי,

היהודים בתור עם, היהודים בתור דת, היהודים בתור קהילה ויתר השערים המציינים

אותו, אינו נותן לדור ההדש תמונה של הקהילה היהודית כפי שהיא היום. נתקלנו

בבקשות של אנשים ובעצות של מומהים שאמרו: אתם מציגים היום מוצגים היסטוריים אבל

אנהנו רוצים שמי שמבקר שם היום יידע מהי קהילת ארגנטינה, או קהילת יהודי פראג,

פרט לקהילת יהודי ארצות-הברית לה דאגו בהתהלה.

לכן, במשך שלוש או ארבע שנים עבדה ועדה מכובדת, בראשותו של אבא קובנר, זכרו

לברכה, וייבדל לחיים ארוכים פרופ' סימונסון הנמצא כאן, והם הציעו את התכנית. אחרי

משא-ומתן שהתנהל עם אדם מסויים הוא קיבל על עצמו לממן את הנושא הזה. הההלטה

נתקבלה כהוק על-ידי כל המוסדות וכל הגורמים שהיו מיוצגים אז ומיוצגים עד היום

הזה. אינני זוכר אפילו הסתייגות אחת. לכן זו לא היינה ההלטה הסרת אהריות אלא

ההלטה שנבעה מהצורך לפתה את בית התפוצות.

בנוסף לתרומה של היהודי - והמשבר של התורם הוא משבר של השנה האחרונה, לא

יכולנו לצפות זאת לפני כשמונה שנים - השגנו כסף גרמני שיועד לפיתוה ולא לתקציב

השוטף. הוא יכול להגיע רק לתקציב הפיתוה. במסגרת המסעות שלו מוצא ראש העיריה

מדי פעם תורמים אהרים המכסים את האגף הזה בסכומים קטנים. השלד של הבנין עומד

והסר לנו כסף להשלמתו. הייתי מצפה שתיאמר מלה טובה על היזמה הזאת ולא הדברים

שנשמעו כאן.

אשר להלקה של עיריית תל-אביב. אני מבקש להבחין בין מוסד לאומי לבין מוסד

מקומי. מוזיאון תל-אביב לאמנות הוא מוסד עירוני שתוכנן על-ידי העיריה. מוזיאון

ארץ-ישראל, עם כל מה שיש לי בלבי עליו, תוכנן בתהילה להיות מוזיאון שיכסה את ההלק

הארכיאולוגי של העיר תל-אביב ונעזר בתרומות. הוא הדין במוסדות אהרים הנבנים

בתל-אביב. בית התפוצות, מלכתהילה - והמבנה האדמיניסטרטיבי מוכיה זאת - היה צריך

להיות ממומן על-ידי העם היהודי, על-ידי ממשלת ישראל וגם על-ידי העיריה. העיריה

נכנסה באופן רציני רק כאשר הגופים האהרים לא מילאו בצורה מלאה את התחייבויותיהם.

סלירוה, העיריה בהלק גדול מן הדרך, לא עמדה בהתחייבויות שלה.

היא נתנה את האדמה.

א' שלו;

היא לא נתנה את האדמה. האוניברסיטה נתנה את האדמה.

מאחר שעיריית תל-אביב מממנת בתקציבה הרבה תחומים לאומיים, יש דברים שהיא

אינה יכולה לעשות. היא נותנת כספים לדברים שלא כאן המקום להרחיב עליהם את

הדיבור. במשך שלוש השנים האחרונות היא מובילה בתוספות תקציביות.

אי שלו;

היא אינה מובילה.

היו"ר מי בר-זהר;

הקונגרס היהודי העולמי, שהוא ארגון קטן יחסית, נותן כמעט כמו עיריית תל-אביב.

י י ארצי;

הירק הוא פרופורציונלי. אדוני היושב-ראש, אמציא לך בכתב תמצית חשבונאית של

עיריית תל-אביב מימי יסוד בית התפוצות ועד ימינו אנו, כדי שתוכל לעקוב אחרי

הגידול בהקצבה לבית התפוצות. הראייה, שהגרעון הוא קטן, לא כמו הגרעון של

"הקאמרי" או מוזיאון תל-אביב. זאת כתוצאה מניהול אחראי של הבית וגם בשל התמריצים

שהוענקו בשנה האחרונה ולפני שנתיים מטעם העיריה כדי שהבית יתפקד. זה לא מקטין

במאומה את התרומה של משרד החינוך והתרבות, שאני מעריך את פעולתו. זה תפקידו לגבי

מוסד ממלכתי ולאומי.

היו"ר מ' בר-זהר;

את דעתי לא אשנה. מוסדות נכנסים להרפתקאות, בעיקר אוניברסיטאות. מגלים איזה

שהוא תורם שמבטיח כסף לבניית בנין. גם כאשר התורם נותן את הכסף נכנסים לגרעון

עצום כי גם אחרי שנבנה הבנין אין כסף לתפעל אותו. במצב של משבר כלכלי אין מקום

להיכנס לבניית אגף חדש שצורכת הרבה מאד כסף. אם מתכוונים לעשות זאת, יש לדאוג

שהכסף יימצא בבנק לפני שמניחים את היסוד לבנין. גם אם תסיימו את בניית האגף הזה,

איפה תמצאו את הכסף כדי לתפעל ולהחזיק אותו? אין ויכוח על הניהול האחראי של מר

אייל ושל מר טל, ושמענו על המאמצים שלהם להביא לצמצום. מרשים מאוד שעומד מבנה

חדש אבל מי יממן את זה?

היתה עוד תשובה לצד אותו תורם.

היו"ר מ' בר-זהר;

אבל הכסף לא היה בבנק כאשר התחלתם לבנות.

י י ארצי;

לא יכולנו לדעת לפני שבע-שמונה שנים שמישהו יסתבך בעסקות בינלאומיות. זה אדם

שוזרם גם ליד-ושם ולאוניברסיטת בר-אילן.

אי שלו;

הוא אפילו לא נתן 50%. משרד החינוך לא היה שותף בהחלטות.



מי גולדמן;

אחרי כל הדברים שנשמעו כאן חשוב שנבדוק איך אנחנו ממריאים הלאח. לסוכנות

היהודית יש היום תפקיד חשוב בעזרה לבית התפוצות. הסוכנות היהודית גורמת היום לכך

שמוסדות ישראלים שהיו להם אישורים לגייס כספים לבנייה ולסיוע נתקלים היום בקיר

שעליו השלט "מבצע אקסודוס", המבצע הזה הוסם כל אפשרות לגיוס כספים לכל מיני

מוסדות וגם לבית התפוצות. הסוכנות חייבת להעביר נתח מ"מבצע אקסודוס" לבית

התפוצות משום שהוא מעמיד את המוזיאון לביקורים של עשרות אלפי עולים בשנה ללא

תמורה, ויש לנו עניו להביא כל עולה ובני משפחתו, כיהודים, לביקור בבית התפוצות.

לכן אני פונה לסוכנות היהודית לשנות את המדיניות כלפי בית התפוצות ולראות בו חלק

מ"מבצע אקסודוס". בית התפוצות "דיבר" אל הדור וזקודם שניהל את הסוכנות היהודית,

שהיה קרוב לשואה, אבל הוא אינו "מדבר" אל הדור שמנהל היום את הסוכנות היהודית.

הדבר הזה מתבטא בהפניית הכספים המועטה לבית התפוצות.

ועדת החינוך צריכה לפנות ליושב-ראש הנהלת הסוכנות וליושב-ראש חבר הנאמנים של

הסוכנות שיראה את בית התפוצות כחלק מהמלחמה היהודית שלנו בעולם. אני מבקש לא לתת

לסוכנות היהודית להתחמק מזה ולא להטיל אותו רק על הממשלה ועל עיריית תל-אביב.

אי-אפשר לעבור לסדר בלי שהממשלה תיתן נתין מהתקציב לבית התפוצות, מעבר לסכום

הקטן שמופיע היום. במסגרת "המבצעים" שעורכים בבנין הכנסת, זה צריך להיות חלק

מהכספים הייחודיים.

אשר לשמירה על המבנים והרכוש. יש להשקיע בחידוש הציוד מדי שנה. הציבור

המבקר צריד להרגיש שהוא מגיע אמנם למוזיאון היסטורי, אבל מוזיאון שמצוייד

במיתקנים ובשכלולים מודרניים. אם לא ישמרו על הציוד ולא יחדשו אותו, בית התפוצות

יגיע למצב שהגיעו אליו האוניברסיטאות, שב-1991 עובדים עם ציוד של 1961. חלק

מהתקציב השוטף של המוזיאון צריך להיות מיועד למטרה זו. חסכון של 14% או 16%

באחזקה יכול להביא בעתיד לנזק של 30%או 40% בעתיד. עושים טעות כאשר דוחים

שיפוצים בשנה או שנתיים ואחרי כן זה עולה ביוקר.

עוד נושא חשוב הוא הפרסום. חסכון בפרסום רק מזיק ואסור לוותר עליו. הפרסום

מושך מבקרים. אנחנו עושים עכשיו מסע פרסום למוזיאון בכפר תבור לקראת פסח שעולה

20,000 שקל בעתונות המקומית ברחבי הארץ. ב-20,000 שקל אלה אתה מכניס 50,000

שקל, כלומר כמעט מכפיל את ההכנסה. אמנם בדו"ח יהיה רשום שלא הוצא סכום כזה אבל

אז יש החמצה.

כפי שאמר יושב-ראש הוועדה, אסור שהגורמים הנוגעים בדבר יזדעקו ושהנושא יגיע

להצעות דחופות לסדר-היום, והוא הציג תמונה נכונה.

היו"ר מי בר-זהר;

אני מסכם את הדיון. גם אם היו פה 20 חברי כנסת ולא רק שני חברי כנסת, כולם

היו מסכימים לגבי חשיבותו של בית התפוצות, גם בקליטת עולי ברית-המועצות ועולי

אתיופיה וגם בחינוך הדור הצעיר במדינת ישראל.

אני מברך את הנהלת בית התפוצות על המאמצים שהיא עושה כדי לקיים את המוסד

ולפתח אותו. אבל אני ממליץ בפניכם: עזבו עכשיו בניית מבנים חדשים. תתרכזו

עכשיו באחזקת הקיים כי מצבכם אינו קל. יש משבר שפקד את כל מוסדות התרבות בארץ,

וכפי שנאמר פה, פתאום יכולים לקרוס כבנה מוסדות ואז יהיה קשה לשקם ולהחזיק אותם.

אנחנו נפנה למשרד ההינוך בבקשה להגדיל את ההקצבה כדי לתמוך בבית התפוצות.

נפנה לוועדת הכספים בבקשה לשלב את בית התפוצות בדרך זו או אחרת בכספים

הייחודיים או באחד מהתקציבים המי והדים שמשרד האוצר צריך להקציב, כי זה מוסד בעל

משמעות מיוחדת.



אני ממליץ להשקיע מאמץ יותר גדול בהתרמה בחוץ-לארץ משום שמדובר במוסד שאין

כדוגמתו בשום מקום אחר בעולם. ההתרמה הזאת תביא עמה התרגשות דווקא בתחום חיפוש

השורשים ולא כל כך בהיפוש ההווה. אותו אדמיראל יבכה כאשר הוא ימצא כאן את

השורשים שלו, לא כאשר הוא יגלה שבו-דודו הי בקהילה במוטבידיאו.

יש לתכנן פעילויות נוספות של המוזיאון שיכולות להביא לחסכון או לתוספת

תקציבית.

אנחנו נפנה לסוכנות היהודית. הזמנו לישיבה הזאת את מר עוזי נרקיס. הוא נמצא

בחוץ-לארץ ומשום כך לא הגיע. אקח עמו דברים ובתום הישיבה אשלה אליו מכתב כדי

לבקש את עזרת הסוכנות בנושא הזה. נפנה גם למר מאיר שטרית.

נפנה גם לעיריית תל-אביב - מר ארצי אתה תשמש שליה לענין זה. אנחנו דורשים

מעיריית תל-אביב להגדיל את השתתפותה בתקציב בית התפוצות. זו פנינה בפסאדה

התרבותית של תל-אביב. אל תגייסו להם כספים לבניית בניינים, די שתגייסו כספים

לקיום המפעל הזה ולחידוש הציוד, כפי שהזכירו כאן מר ארבל וחבר-הכנסת גולדמן.

בשם הוועדה אני מברך את בית התפוצות על הפעילות היפה שהוא עושה. שמחתי לגלות

שבמשרד החינוך יש גישה רגישה וערנות לנושא הזה. מר שלו, אני מצפה שתעזור ככל

הניתן כדי שנוכל להרחיב את ההשתתפות של משרד ההינוך במפעל הזה.

אני מודה לכל האורחים.

הישיבה ננעלה בשעה 12:55