ישיבת ועדה של הכנסת ה-12 מתאריך 11/03/1991

בניית בתי-ספר במגזר הערבי; שאילתות של חברי הוועדה

פרוטוקול

 
הכנסת השתים-עשרה

מושב שלישי



נוסח לא מתוקן



פרוטוקול מס' 217

מישיבת ועדת החינוך והתרבות

יום שני, כ"ה באדר התשנ"א (11 במרץ 1991). שעה 00;09
נכחו
חברי הוועדה; מ"מ היו "ר חי מירום

מי ג ולדמן

הי מרואמיד

מי מיעארי

ח' פארס

די צוקר

מוזמנים; משרד החינוך והתרבות

ג' בן-דרור - סמנכ"ל בכיר לפיתוח

אי קינר - עוזר ראש לסמנכ"ל בכיר לפיתוח

משרד ראש הממשלה

גבי בי קמא - עוזרת ליועץ ראש הממשלה לענייני ערבים, נושא החינוך

משרד האוצר

ר' פינצי

ארגון הורים ארצי

ע' שער

מי מילחם - יו"ר הוועדה להינוך הערבי בארגון

מזכירת הוועדה; י י גידלי .

קצרנית; ר' בלומרוזן

ס ד ר - ה י ו ם;

1. שאילתות של חברי הוועדה;

2. בניית בתי-ספר במגזר הערבי.



מ"מ היו"ר ח' מירום;

אני פותח את הישיבה.

אני אחליף השבוע את חבר-הכנסת מיכאל בר-זהר, יושב-ראש הוועדה, שיצא בשליחות

הכנסת למועצת אירופה.

שאילתות של חברי הוועדה

מ"מ הי ו"ר חי מירום;

שאילתה בשם יושב-ראש הוועדה, חבר-הכנסת בר-זהר: פורסם בעתון "דבר", כי

במחזור הגיוס הקרוב של גלי-צה"ל משוריין מקום לשני חיילים, תלמידי ישיבות ההסדר.

נאמר שזאת ההוראה שקיבלו גלי צה"ל מאגף כוח-אדם במטה הכללי. כמו כן נקבעה מיכסה

של דרוזי אחד בתחנה הצבאית. יש פרשנויות, שהדרוזי יוכל להועיל, שכו אין דוברי

ערבית בתחנה, וגיא בכור הוא דובר הערבית היחידי. יושב-ראש הוועדה שואל מה היו

השיקולים לשילוב שני תלמידים מישיבות הסדר, וממתי יש מיכסות על-פי מיגזרים בצבא

ולא קבלה על פי כישורים.

בי נסים;

גלי צה"ל לא שייך לרשות השידור.

מ"מ היו"ר חי מירום;

אמנם גלי צה"ל הם תחנה צבאית, אבל גם תחנה זו כפופה לחוק רשות השידור. לפיכך

יש מקום להתייחסות של הממונה על חוק רשות השידור, קרי שר החינוך והתרבות.

מעבר לזה, אני מקבל את ההערה שלך. נפנה את. השאילתה הזאת גם לשר הבטחון.

בניית בתי-ספר במגזר הערבי

מ"מ היו"ר חי מירום;

הוועדה כבר קיימה דיון בנושא זה בעבר. היא היתה מודעת בעבר לתכנית החומש

שהוכנה במשרד, עוד בתקופת ר?שר נבון. מטרת התכנית היתה להתגבר באופן משמעותי על

פיגור רב-שנים שהיה בבניית מוסדות חינוך במיגזר הערבי. אנחנו עכשיו בתקופה של

קליטת עלייה, אבל חשבנו שלמרות המטלות הלאומיות הקיימות היום, שומה על הוועדה

לקבל דיווח אם ביצוע התכניות הוא לשביעות רצון המשרד, אם יש התקדמות בתחום הבינוי

במגזר הערבי, אם יש עיכובים כלשהם. מה הערכת המשרד לגבי מצב המיבנים במגזר

הערבי?

ג' בן-דרור;

הבנייה במגזר הערבי נעשית על-פי מדיניות משולבת; א. לקלוט את הגידול הטבעי

במגזר הערבי בצורה מוחלטת, לפחות את הגידול הטבעי. בפועל נעשה הרבה מעבר לכך.

ב. לפתח במגזר הערבי בעיקר את החינוך העל-יסודי, כיוון שרוב התלמידים בחינוך

היסודי כבר בשיעורי קליטה גבוהים. הדגש צריך להיות בחינוך העל-יסודי. ג. לשלב

בתוך הבנייה שמתבצעת במגזר הערבי את האפשרויות למימוש הרפורמה במדע וטכנולוגיה,

כפי שהוחלט עליה במשרד לפני כשלוש שנים. למעשה, הפרוגרמות כפי שמתבצעות היום

במגזר הערבי מאפשרות את מימוש היעדים.

הרפורמה במבנה מערכת החינוך, שעיקרה גם תיגבור הלימודים וגם שינוי דפוס

הבנייה, גם-כן ממשיכה להתבצע במגזר הערבי בשיעור משמעותי ביותר, על-ידי הקמת

חטיבות ביניים. ישובים רבים נכנסים למערכת הזאת. כל שנה בהיקפים בהחלט משמעותיים.



אנחנו מקפידים שהמגזר הערבי יקבל את חלקו, לפחות את חלקו, בתחומים

נוספים.
לדוגמא
בבניית אולמות התעמלות. מפעל הפיס הקציב בשנים האחרונות 30 אולמות

התעמלות. המגזר הערבי קיבל מהם 6, שהם יותר מחלקו היחסי.

מחשבים - מרגע שמתאשרת תכנית מחשבים במשרד או במפעל הפיס אנחנו דואגים גם

לנושא זה.

הדגש במדיניות הוא להקצות למיגזר הערבי לא רק לקליטת הגידול הטבעי, אלא מעבר

לכךך, על-מנת לסגור את הפערים. המטרה העיקרית של סגירת הפערים היא: חיסול

החדרים השכורים. החדרים השכורים הם חדרים קטנים, מרוחקים, אינם חלק אינטגרלי של

בית-הספר. על-ידי כך אנחנו משיגים שני דברים: 1. גם בונים את בית-הספר על-פי

פרוגרמה קומפקטית רגילה, בבנייה קונוונציונאלית. 2. יש בכך חסכון משמעותי מבחינת

ההוצאות השוטפות של הרשות וגם מבחינת שכר מורים, כי הכיתות השכורות מפוזרות,

וצריך לתת שם מורים, חשמל, נקיון ולפעמים הסעות. ברגע שמכנסים את הכתות לבית-ספר

מרכזי, חוסכים בהוצאות הנוספות.

לעניו הרחבת המערכת של המתנ"סים - היום פועלים במגזר הערבי 11 מתנ"סים. השנה

היו צריכים להיפתח עוד שניים; לפחות עד סוף השנה - לא בדקתי אם הם נפתחו כבר

בפועל - צריכים לפעול 13 מתנ"סים. כל הזמן המערכת מתרחבת.

ישובים ערבים נכללו גם בניסוי. עם ההחלטה על מדיניות המדע והטכנולוגיה נערכו

ניסויים כדי לראות איך לממש את הענין. המגזר הערבי גם כן נכלל בכך.

זאת-אומרת, כאשר מדובר בפיתוח, לא מדובר רק בבינוי אלא במהלכים משמעותיים

ביותר שיכולים לאפשר השגת יעדי החינוך.

חלקו של המגזר הערבי באוכלוסיה הכללית, בשנים 1989-1986, נע בין 16% ל-16.7%.

במערכת החינוך השיעור יותר גבוה. בשנות הלימוד התשמ"ז-התש"ן, נעה מערכת החינוך

הערבית בין 17.8% ל-18%, במערכת החינוך כולה - מגן חובה עד כתה י"ב.

ההקצבות כפי שניתנו בפועל, באותן שנים, היו כדלקמן: ב-1987, התשמ"ז, המגזר

הערבי קיבל 127 כיתות. זה היה 19.8% מתוך סך הכל הכתות שעמדו לרשותנו באותה שנה,

שהן 641 כיתות. מדובר בכתות מכל המקורות: מפעל הפיס, שיכון ומקורות ארורים. בשנת

1988 קיבל המגזר הערבי 180 כתות שהיו שווי-ערך ל-26.3% באותה שנה. בשנת 1989

קיבל המגזר הערבי 110 כיתות, שהיו 17.9% מסך הכל הכיתות באותה שנה, ממש על גבול

חלקו היחסי. בשנת 1990 קיבל המגזר הערבי 112 כיתות, שהן 18%, ולפני כחודש וחצי

הוספנו כ-8 כיתות. גם זה על גבול חלקו היחסי של המגזר הערבי וקצת יותר.

על-ידי כך ניתן לראות שהמגזר הערבי מקבל לפחות כחלקו היחסי. בשנים מסויימות

נעשה מאמץ לתת הרבה יותר. ניתנה הקצבה של 100 כיתות, תוספת בשנת 1988. לכן זה

הגיע לשיעור היחסי היותר גבוה.

אני רוצה לעמוד על תופעה שעיקרה תהליך שבו סך כל תוספת הכתות לתלמידים במגזר

הערבי נמצא בירידה. המערכת צומחת, אבל פחות מכפי שהיא צמחה קודם. מערכת החינוך

הערבית צמחה בשנים האחרונות בהיקף של כ-100 כיתות, בחמש השנים האחרונות, עד שנת

1989. היום מסתמנת תופעה של ירידה במספר התלמידים בחינוך היסודי אבל המשך צמיחה

בחינוך העל-יסודי. בחינוך היסודי, במעבר משנת התשמ"ט לשנת התש"ן היתה ירידה של

415 תלמידים, בעוד שבחינוך העל-יסודי היתה תוספת של 2311 תלמידים. לכן גם אמרתי

קודם, שהמדיניות היא של חיזוק החינוך העל-יסודי. החינוך היסודי עדיין לא

ברווייה, כי לא כל הבנות כבר הגיעו, אבל הוא מתקרב לשיעורי למידה כמעט של תפוסה

מלאה. מערכת החינוך העל-יסודי עדיין מתפתחת.
מ"מ היו"ר ח' מירום
מה פירוש הדבר שלא כל הבנות עדיין לומדות?

גי בן-דרור;

עד לפני כעשר שנים רוב הבנות במגזר הערבי לא למדו. יש כאן תהליך. אני מניח

שתוך שלוש-ארבע שנים נגיע למצב שכל הבנות ילמדו. עד כה משפהות לא נטו לשלוה בנות

לבתי-הספר. תופעה זו קיימת פחות ופחות, אבל עדיין התופעה קיימת. יש גם תופעה של

רצון לבדל בין בנים ובנות, שזאת תופעה חדשה, של שלוש השנים האחרונות. אבל,

כתופעה כללית, בחינוך היסודי יש יציבות והפחתה, בחינוך העל-יסודי - גידול.

בסך-הכל, במעבר משנת התשמ"ט לשנת התש"ן נוספו 56 כיתות בלבד. באותה שנה

תקצבנו 112 כיתות ועוד 8 לפני כחודש וחצי, זאת-אומרת, שהפער בין 56 ל-112 יתן את

סגירת הפערים. זה אותו פער שנותן תשובה לחיסול החדרים השכורים.

אני חייב לציין בהקשר זה - וזה נתון חשוב מאוד - לפני 12 שנה היו במגזר הערבי

1300 חדרים שכורים. אנחנו עומדים היום עם 310 חדרים שכורים, שהם שווי-ערך ל-265

חדרים תקניים לבנייה. היו 1,300 ונשארנו עם 310. העובדה ששיעורי המעבר משנה

לשנה הם בהיקף של 60-50 כיתות היא תופעה חדשה. הבנייה מאפשרת לסגור פערים ולטפל

בבעיות.

לקראת שנת התקציב הקרובה נתקצב במגזר הערבי 127 כתות. זה שוב הרבה מעבר

לחלקו היחסי של המגזר הערבי והרבה מעבר לגידול הטבעי. זאת נקודה חשובה מאוד.

אנחנו מניחים שבמגזר הערבי תהיינה עוד 60 כיתות בלבד, ולא 100 כפי שהיו ב-10-5

השנים האחרונות. במגזר הערבי יש המשך צמיחה, אבל יותר מתון. במקום גידול טבעי של

100 יש גידול טבעי של 60-56, אבל אנחנו לא מפחיתים את ההקצבה במגזר הערבי כדי

לסגור את הפערים.

מ"מ הי ו"ר רו' מירום;

האם יש תמונה דמוגרפית במשרד?
ג' בן-דרור
יש לנו תמונה דמוגרפית חמש שנים אחורה ושלוש שנים קדימה. יש בידי חומר שעומד

על התופעות האלה.

מ"מ היו"ר ח' מירום;

תעבירו את החומר הזה לוועדה.

גי בן-דרור;

נעביר אותו.

מ"מ היו"ר ח' מירום;

האם זין כולל גם אינפורמציה לגבי התכניות הפיסיות?

גי בן-דרור;

בהחלט. יש כאן נקודה מעניינית. אף-על-פי שקיימת הפחתה בגידול הטבעי, איננו

מפחיתים את ההקצבה. התהליך של למחצבה למגזר הערבי כחלקו ואף יותר מקבל עכשיו.

תאוצה, כיוון שהגידול הטבעי צורך עכשיו פחות אבל רמת ההקצבה נשמרת.



במגזר הערבי יש מיבנים שניבנו בסטנדרד גבוה. יש שם מיבנים שהם מן השורה

הראשונה של מיבני חינוך במערכת החינוך.

בהזדמנות זאת אני רוצה לציין שהיום, במגזר היהודי, אנחנו מרחיבים את שייטה של

חטיבות צעירות בבתי-ספר יסודיים, משום שזה הצליח במגזר הערבי. במגזר הערבי בונים

את בתי הספר עם גני הילדים. קיום חטיבה צעירה בבית-ספר יסודי נתגלה כהצלחה. על

יסוד ההצלחה הזאת מרחיבים את זה עכשיו במגזר היהודי.

לקראת סיום דברי, אני רוצה להדגיש את הנושא של תכנית החומש. אנחנו יושבים

היום כבר על תכנית החומש השלישית. עם השר נבון עבדנו על התכנית לשנים 1992-1988.

ינואר 1992 זה כבר שנת התקציב הבאה. היום אנחנו מעבדים את תכנית החומש החדשה, לא

רק בפיתוח, אבל גם בפיתוח. תכנית החומש שמה הדגשים על אותם דברים שציינתי. לשם

כך יש צוות בשיתוף נציגות של ראשי ערים ערביות. מרכז את הצוות רפיק חאג' יחיה.

משתתף מדי פעם בדיונים ראש מועצת שפרעם. התכנית, שאני מניח שתאומץ בקרוב על-ידי

השר, עוסקת במכלול רחב של דברים. אנחנו מניחים שתוך חמש שנים נוכל לסגור את

הפערים.

יש היום ישובים שעוברים מהפך אמיתי מבחינת הערכות מערכות החינוך. יושב כאן

ידידי, ראש מועצה אום-אל-פאחם לשעבר. הוא יודע שהתכנית שנתגבשה כבר מתבצעת היום.

ישובים כמו אום-אל-פאחם, ערערה, וזמרה והרבה ישובים אחרים עוברים היום מהפכים

משמעותיים מבחינת צמיחה.

אני אומר את הדברים כדי להראות שאין קשר בין זה לבין הנושא של קליטת עלייה.

חשוב להדגיש זאת. הענין של המגזר הערבי וכן הדרוזי לא נפגע לחלוטין. התגבור

במגזרים האלה נשמר. אגב, התגבור הזה אפשרי על חשבון המגזר היהודי, כי התקרה היא

אחת, יש סך הכל תקציב. כדי לתגבר במגזר הערבי יש להוריד במגזר היהודי. עושים

זאת גם במגזר הדרוזי. זאת המדיניות. עושים זאת בראש מורם ובנפש חפצה.

לכן, לא רק שמגזר המיעוטים בכלל, והערבי בפרט, לא נפגע, אלא שהתגבור הזה בא

מן המאגר הכללי. זה מתבצע. כבוד היושב-ראש, כדאי בהזדמנות לצאת לאום-אל-פאחם,

לערערה, לנצרת, תמרה ועוד ישובים רבים ולראות דברים מופלאים שנעשו. בקצב הזה

ובמדיניות כזאת יהיה ניתן, תוך השנים הקרובות, להגשים את היעדים שהצבנו.

מ"מ היו"ר חי מירום;

מר בן-דרור, במגזר הערבי היה פיגור מסויים, שהוא תוצאה של אי-השקעה במיבנ'-

חינוך במשך שנים. בשלב מסויים משרד החינוך החליט להציב תכניות חדשות, שמטרתן

סגירת הפער. על-יסוד המצב הדמוגרפי שתיארת כאן נראה שהחברה נעשית יותר מודרנית

במבנה המשפחתי שלה ועל רקע המגמה לשמור על האחוזים ההסטורים גם אם תהיה ירידה

בעליה של מספר התלמידים בבתי-הספר הערביים, מתי נגיע לנקודה בה נצטרך לתת רק

תשובות למחסור במבנים עקב גידול טבעי בלבד?

ג' בן-דרור;

המטרה היא שזה יהיה תוך חמש שנים.
מ"מ היו"ר חי מירום
חמש שנים, ממתי?

גי בן-דרור;

משנת התקציב .1991 השר עוד לא אימץ את התכנית סופית. זה לא רק ענין של

פיתוח. מדובר גם בפסיכולוגים ועוד.



מ"מ היו"ר ח' מירום;

גם לפני שנתיים דיברתם על תכנית חומש.

גי בן-דרור;

התכנית הקודמת היתה לשנים 1988-1992. לא נחכה עד הסוף, כי יש צורך בעדכונים.

נצא, יחד עם ראשי הערים, בתכנית חדשה, שהיעד שלה הוא חמש שנתי. במציאות קורים

דברים, על-כן אולי זה יימשך שבע שנים או פחות מחמש שנים, כי אם התהליך שציינתי,

של שינוי דמוגרפי, יימשך, זה יכול לקחת פחות.

מ"מ הי ו"ר חי מירום;

ההפחתה שרואים היום בחינוך היסודי באופן טבעי תגיע לחינוך העל-יסודי באיזה

שהוא שלב.

ג' בן-דרור;

נכון.

מ"מ היו"ר ח' מירום;

אז ייתכן שיהיו די מבנים לחינוך העל-יסודי, אם עיקר המאמץ הוא שם כרגע.

גי בן-דרור;

לגבי מיבנים לחינוך העל-יסודי אנחנו לוקחים בחשבון עוד שיקול, מעבר לגידול

הטבעי, והוא של שיעורי למידה. התהליך של שיעורי למידה נמצא בעלייה. כך ההפחתה

בגידול טבעי תקבל תגבור בשיעורי למידה. לכן, אנחנו מניחים שהצרכים בסך-הכל לא

משתנים. אנחנו אומרים שיש לשמור על היקפי הבנייה גם עם הירידה בגידול הטבעי, משום

ששיעורי הלמידה גדלים. המטרה היא לסגור את הפער תוך חמש שנים.

אני מניח שיושר יאמץ את התכנית בקרוב. הכוונה היא להתחיל בזה משנת 1991.

מ"מ היו"ר חי מירום;

מה יהיה המצב בתחום המתנ"סים במגזר הערבי? האם זה כלול בתכנית שאתם מגישים?
ג י בן-דרור
תכנית המתנ"סים כלולה בתכנית החומש שמעבדים היום. התכנית היא לפתוח 3-2

מתנ"סים נוספים. הנושא הזה כלול בתכנית החומש.

מ"מ היו"ר חי מירום;

אני מבין, על-פי הדו"ח שמסרת כאן, שיש היום 13 מתנ"סים במגזר הערבי.

זאת-אומרת, כאן יש פיגור כבד. מה מספר הישובים הערבים בארץ?

ג' בן-דרור;

יש 48 רשויות מקומיות ועוד 12 ישובים ללא מעמד מוניציפלי.

מ"מ היו"ר חי מירום;

זאת-אומרת, כ-60 ישובים. קצב הבנייה הוא 3-2 מתנ"סים לשנה.



ג' בן-דרור;

לא באתי עם תכנית ספציפית הנוגעת למתנ"סים. אם יבקשו חומר בנושא זה, אני

אמציא חומר.
מ"מ היו"ר חי מירום
לפי והאינפורמציה שנתת עד כה ניתן ללמוד על פיגור מתמשך. אבקש להמציא לנו

נתונים בנושא זה, כי אנחנו רוצים לדעת מהי התכנית לגבי בניית מתגייסים במגזר

הערבי.

די צוקר;

דייר בן-דרור, האם אפשר לקבל תכנית של המשרד לחמש השנים הללו? כך נוכל לדעת

מהו החסר ומהי התכנית לסגירת הפערים. אני מבקש שבפני הוועדה יונח מסמך רשמי של

אגף הפיתוח.
גי בן-דרור
ו

זה חלק מתכנית חומש כוללת. על-כן, אני צריך לשאול את השר על כך.

די צוקר;

ההצעה היא שוועדת החינוך והתרבות תקבל מן המשרד מסמך שמצביע איפה יוסר וכמה;

כמו כן את התכנית לחמש והשנים הקרובות. כך נוכל ללמוד באיזה קצב מתכוונים לסגור

את הפער, איך ואיפה. זה מסמך חיוני מאוד הדרוש לעבודה השוטפת שלנו.

מ"מ היו"ר ח' מירום;

אני מניח שמדובר בתכניות גלויות.

גי בן-דרור;

הקטע של תכנית החומש נמצא אצל השר. הוא רוצה לגבש את זה כחלק מתכנית כוללת.

אני צריך לשאול את השר אם אפשר להעביר את החומר.

די צוקר;

מה תהיה ההשקעה השנתית?

גי בן-דרור;

בשנים הקרובות אנחנו מתכוונים לבנות במגזר הערבי כ-855 כיתות. זה צריך לכסות

גידול טבעי, החלפת חדרים לא תקניים והחלפת חדרים שכורים. זה כ-170 כיתות לשנה.

למעשה, לא צריך 170 כיתות לשנה, כי בנינו את התכנית לפי גידול טבעי של 100 בשנה.

מסתבר שהמערכת מתייצבת על גידול של 60 בשנה.

די צוקר;

כמה עולה היום כתה?

ג' בן-דרור;

בממוצע 200 אלף שקל.



ח' פארס;

כמה הוחלט לבנות השנה?

גי בן-דרור;

בשנת 1991 ייבנו 127 כיתות. בשנת 1990 שהסתיימה ניבנו 120 כיתות. בשנת 1989

- 110 כיתות. בשנת 1988 - 180 כיתות. בשנת 1987 - 127 כיתות.

די צוקר;

זה יוצא בערך 37 מיליון שקל בשנה. כנה תקציב הפיתוח של המשרד השנה?

גי בן-דרור;
בתקציב המדינה
כ-430 מיליון שקל. זה לא כל תקציב הפיתוח, כי חלק גם במפעל

הפיס. בתקציב הפיתוח רושמים כסף, אבל מדובר בכיתות. הכיתות מבטאות את הצרכים,

או הפתרונות.

די צוקר;

כמה כיתות בונים השנה, בכלל?

ג' בן-דרור;

בשנת 1991 עומדים לבנות 127 כיתות במיגזר הערבי, מתוך 613 כיתות.

ב-7-5 השנים האחרונות עשינו חישובים לפי גידול טבעי של 100 כיתות בשנה. מסתבר

שהמגזר הערבי מתייצב על גידול טבעי של 60 כיתות בשנה.

די צוקר;

האם זה נובע מן העלייה בצפיפות בכתות?

ג' בן-דרור;

לא. זה נובע מכך שהאוכלוסיה הערבית הופכת להיות יותר מודרנית, כפי שאמר

יושב-ראש הוועדה. בחינוך היסודי יש הפחתה בגידול במספר הילדים.

די צוקר;

מה הם שיעורי הצפיפות בכיתות ביחס לממוצע הכללי?

גי בן-דרור;

שיעור הצפיפות לכיתה יותר גבוה מן הממוצע הכללי.

ח' פארס;

יש בינינו חלוקי דעות. אתם אומרים שחסרות 855 כיתות. אנחנו אומרים שחסרות

1,200 כיתות. איך אפשר לבדוק את הדברים במשותף? אנחנו טוענים שמה שאנחנו אומרים

זה המספר האמיתי. בחודשיים-שלושה האחרונים הענין נבדק עוד פעם. זאת הפעם הראשונה

שאני שומע ממשרד החינוך שהוא מסכים שחסרות 855 כיתות.



גי בן-דרור;

לתקופה של חמש שנים.

ח י פארס;

אני מדבר על המצב היום. אני מדבר על חדרים שכורים, חדרים לא תקניים. אנחנו

טוענים שחסרות 1,200 כיתות. ומדובר רק בחדרי לימוד. אני לא מדבר על חדרי ספח.

אבקש לדעת גם כמה הדרי לימוד חסרים במגזר היהודי. לפי קצב הבנייה אני רואה

שסגירת הפער תימשך יותר מחמש שנים. כבר שמענו כמה פעמים על תכנית חומש. אני

מציע ללכת בכוון אחר. אני מציע לחוקק חוק בענין זה. אני מקווה שוועדת החינוך

והתרבות תתמוך בהצעה הזאת. לא נסכים עוד לסחבת בעניו זה. אני מעריך מאוד את שר

החינוך והתרבות, אבל לא הכל בידו.
מ"מ היו"ר חי מירום
מר מילחם, האם אתה רוצה להציג את מצב בתי-הספר בחינוך הערבי?

מי מילחם;

לאמיתו של דבר אני מייצג כאן שני פורומים. האחד, ארגון הורים ארצי. אני משמש

יו"ר הוועדה לחינוך הערבי בארגון. השני, אני חבר ועדת המעקב לעניני חינוך לערבים.

לפי סקר שערכנו, ב-70%-80% מבתי-הספר הערביים, יש כ-476 כיתות בשכירות ו-539

כיתות לא תקניות.
מ"מ היו"ר חי מירום
דייר בן-דרור, האם הנתונים האלה קרובים לנתונים שלך?

ג' בן-דרור;

לא. הטענות שיש הרבה כיתות שכורות נשמעות כבר כשנה. בישיבות רשמיות עם

נציגויות של המגזר הערבי ביקשנו לקבל את החומר. כל פעם שולחים מספרים אחרים.
מ"מ היו"ר חי מירום
אני מבין שיש חלוקי-דעות לגבי מספר הכיתות החסרות.
מי מילהם
בידי רשימה שמית של הישובים וכמה כיתות חסרות בכל ישוב.
מ"מ היו"ר חי מירום
אבקש להעביר את הרשימה לוועדה וכן לנציגי משרד החינוך והתרבות, למתן תגובה,

כי שמעתי שהמספרים לא הוגשו בצורה מסודרת.
די צוקר
לא נורא אם הרשימה לא תוגש היום. שישלחו רשימה מסודרת.



מ"מ היו"ר ח' מירום;

נקיים דיון נוסף. לא נסיים עם הדיון הזה. יש דברים שמצריכים עבודה נוספת.

מ' מילתם;

הבעיה נמשכת מספר שנים. לא אגולל עוזה את הסיבות לבעיה. הסיבה האהת והיחידה

היא אי-טיפול נאות מצד משרד החינוך והתרבות במכלול בעיות הבניה במגזר הערבי.

הדברים הגיעו עד-כדי-כך, שבשנים מסויימות אפילו לא הדביקו את הגידול הטבעי,

מבחינת הבנייה. הדבר החל לבלוט בתקופת החירום האוחרונה, כאשר רבים מחדרי הלימוד

נמצאו לא ראויים לא ממוגנים ולא לשיכון תלמידים בהם. יש מקום בו משמש כחדרי לימוד

חאן מימי התורכים. יש אישור ממהנדס שהמיבנה לא ראוי לשימוש. אפשר לראות שם

סדקים בקירות ברוחב 7-5 ס"מ. עדיין מיבנה זה משמש בית-ספר. המצב בלתי נסבל. יש

בתי ספר בהם לומדים עדיין בחדרים של בנייה טרומית.

עד כה דיברתי על חדרי לימוד. מה עם חדרי ספח - חדרי מורים? מעבדות? אולמי

ספורט? חדרי אחיות? ספריות? ב-% 90מבתי-הספר אין כמעט חדרי ספח. המועצות

המקומיות מנסות לנצל את התקציב ככל האפשר לבניית חדרים. זח יוצר בעיות תקציביות

לרשויות המקומיות. לדוגמא, בנצרת אושרו 12 כיתות לבנייה והעיריה בנתה 18 כיתות.

את ה-6 הנוספות בנתה ממימון העיריה. במקומות אחרים הורים רבים מתנדבים לבנייה.

הורים מוכנים להתנדב לבניית בתי-ספר, רק שיאשרו קרקעות, שיאשרו תקציבים לבנייה.

יש בעיה חמורה, במיוחד בנצרת, שאין מגרשים לבניית בתי-ספר. מינהל מקרקעי

ישראל יוצר סחבת. בנצרת העיריה החלה לבנות בית-ספר למרות שאין אישור רשמי ממינהל

מקרקעי ישראל. מי נהל מקרקעי ישראל מאשר וחוזר בו, מאשר וחוזר בו. כל פעם הוא מציע

הצעה אחרת. חייבים לבוא בדברים עם מי נהל מקרקעי ישראל על-מנת שיפשיר קרקעות

לבניית בתי-ספר.

במה שנוגע לעמדת משרד החינוך והתרבות, אני עוסק בתחום זה מאז שנת 1985. מאז

אני שומע שיש תכנית חומש במשרד החינוך והתרבות. שר אחד פתח פעם את המגירה ואמר:

התכנית מונחת במגירה. לא ראינו תכנית ולא ראינו ביצוע.

אני פונה למשרד החינוך והתרבות ושואל: האם המשרד באמת רוצה לפתור את הבעיה?

אם באמת רוצים, למה לא פעלתם עד היום לפתרון הבעיה? אין תכנית. בסוף אוגוסט

ישבנו עם כבוד השר, בלשכתו. הוא הבטיח שתוך שלושה שבועות תהיה תכנית חומש. איפה

תכנית החומש? נוצרות בעיות. לא רק לא מדביקים את הגידול הטבעי אלא נוצרות בעיות

חדשות. מדובר על תכנית לשנות ה-2,000. מדובר על 20% מאוכלוסיית מדינת-ישראל.

ביחס לחינוך הטכנולוגי, איך אפשר לחנך חינוך טכנולוגי כאשר בחדר אחד יושבים

40 תלמיד? איפה סדנאות? איפה ציוד? עד מתי מצב זה יכול להימשך?

היום החינוך במגזר הערבי הוא מעין חבית נפץ. אנחנו לא יודעים מתי היא תתפוצץ.

לא יכולים לסבול עוד.
מ"מ היו"ר חי מירום
האם המצב היום יותר גרוע ממה שהיה לפני עשר שנים?
מי מילחם
כן. אם אנחנו דורכים במקום או מתקדמים טפין טפין ונדרשים צעדים גדולים, המצב

יותר גרוע. בנצרת, בבתי-הספר היסודיים הצליח ועד ההורים בקושי לממן רכישת

מחשבים. אין שם מחשבים. אין מקורות מימון לכך.
מ"מ היו"ר חי מירום
האם נכון שזה המצב בנצרת, שאין כמעט מהשבים במוסדות החינוך?

ג' בן-דרור;

ניתנו הקצבות למטרה זו במגזר הערבי. העובדה שהורים תורמים לנושא הזה מקובלת

בכל המערכת. לא טוב להעמיד דבר היובי כדבר שלילי.

מ' מילחם;

בנצרת, בבתי-הספר היסודיים, בית-ספר אחד קיבל אישור ממפעל הפיס על 50%. השני

- במימון עצמי של ההורים. מלבד זה אין בית-ספר יסודי שיש בו מיושבים.

ג' בן-דרור;

זאת הצגה לא נכונה של הדברים.

מי מילחם;

32,000 ש"ח אושרו ממפעל הפיס לבית-ספר יסודי ו-9,400 לבית-ספר תיכוני נסיוני

ו-100 אלף שקל לבית-ספר בחטיבת ביניים. זה כל מה שאושר לנצרת. מי אחראי לזה?

משרד החינוך אחראי. הוא צריך לחלק את העוגה בצורה שתאפשר קידום החינוך.

מ"מ היו"ר חי מירום;

מר פינצי, יכול להיות שיתברר שמפעל הפיס לא העביר כמות ראויה.

ר' פינצי;

לממשלה אין שליטה על מפעל הפיס.

מ"מ היו"ר חי מירום;

זאת לא תשובה. אם אכן כך יתברר, נזמין לאחת הישיבות הבאות את נציגי מפעל

הפיס ונשאל על פועלו במגזר הערבי.
די צוקר
1

מפעל הפיס פועל על-פי תכנית של המשרד.

מי מילחם;

הבעיה היא לא בעיה של מימון אלא של חלוקה צודקת, כי ברור שיש בעיות בתקציב

המדינה, השאלה היא אם יש רצון לחלק או לא.

יש ואקף איסלמי. תנו לנו 20% מההכנסות של הואקף האיסלמי ואנחנו נממן את כל

בעיות החינוך שלנו. תנו לנו. היו מחלקים גרושים לתלמידים נזקקים, בשנת 1987

הפסיקו עם זה.
די צוקר
האם הואקף מוכן להעמיד כספים למטרה זו?



מי מילחם;

למה לא?

ח' פארס;

זה בידי הממשלה, האוצר.

די צוקר;

מה עם הנהלת הואקף?

מי מיעארי;

אין הנהלת ואקף ארצית. יש רק הנהלות מקומיות.
ח' פארס
קוראים לזה ועד נאמנים שממונה על-ידי הממשלה והוא עושה מה שהממשלה אומרת לו

לעשות.

מי מיעארי;

וזה רק בערים המעורבות. לא בכפרים.
מי מילחם
הגיע הזמן להתוות תכנית ולבצע אותה.

יש מקום לערוך דיון כולל על מצב החינוך במגזר הערבי. המצב מסוכן מאוד.

צעירים לא מוצאים היום את מקומם, אפילו כאשר הם מסיימים את האוניברסיטה. עוד
בבית-הספר התיכון הם מתחילים לשאול
מה אלמד, כנה אעשה אחרי שאסיים את לימודי.

זאת בעיה. יש מאות צעירים מובטלים, הן באבטלה ישירה והן באבטלה סמוייה, שעובדים

מחוץ לתחום ההתמחות שלהם. על כן, אבקש לקיים דיון נוסף בכל בעיות החינוך במגזר

הערבי. כן אבקש לשקול אם יש מקום לחוקק חוק בנושא זה.
מ"מ היו"ר חי מירום
מר פינצי, תחכים אותנו בנושא של ערוצי תקציב והעמדת כספים למגזר הערבי.
ר' פי נצי
מדי שנה, בהצעת התקציב, אנחנו מגישים את מספר הכיתות שאנחנו מציעים לבנות. זה

אחד הדברים היהידים לגביהם הכנסת מחליטה גם על יחידות פיסיות ולא רק על תקציב.

בתקציב הפיתוח כתוב בפירוש כמה כיתות הולכים לבנות. ההצעה מובאת גם לשר ההינוך

והתרבות וגם לאישור הכנסת. ההצעה ל-620 כיתות בשנה, בשנים האחרונות, מובאת

במשותף למשרד ההינוך. משרד החינוך והתרבות הוא שמקצה אותם 620 כיתות.

ה-620 כיתות מכוסות מכמה מקורות. יש כיתות שמגיעות ממשרד השיכון. חלקו של

משרד השיכון עולה ויורד, תלוי באיזו שנה. יש כיתות שמגיעות ממפעל הפיס. לגבי

הקטע של הפיס אנחנו באי-ודאות. מדי שנה אנחנו רושמים הערת אזהרה בספר התקציב.

הכל מותנה באישור דרקטוריון מפעל הפיס, וזה תלוי ביחסים באותה שנה ספציפית בין מר

אליצור גורן, שר האוצר ושר החינוך. לפעמים הם מוכנים לינת ולפעמים הם עושים

בעיות.



מ' מיעארי;

מה המצב השנה? האם היחסים תקינים או משובשים?

ר' פינצי;

השנה יש שני בג"צים, או בג"ץ אחד, של מפעל הפיס נגד המדינה.

אם אנחנו מבקשים ממפעל הפיס שיבנה עבורנו 300 כיתות השנה, הוא בא ואומר שהוא

יכול לבנות רק 100 - אלה הפערים, אלה בדיוק 200 הכיתות השוליות שיכולות לפתור

בעיה ניכרת במשרד החינוך.

די צוקר;

כמה כיתות בונה בממוצע מפעל הפיס בשלוש השנים האחרונות?

ר' פינצי;

100 לפני שנתיים, 160 לפני שנה, והשנה אנחנו מבקשים 300.
די צוקר
מתוך ה-160 כמה ניבנו במגזר הערבי?

רי פינצי;

אין לי נתון זה כרגע, אבל זה לא משמעותי.

די צוקר;

אני מבין שאתה רואה מאגר אחד של כסף ושל כיתות.

ר' פינצי י.

משרד החינוך מחליט היכן לבנות את הכיתות, מתוך השיקולים שד"ר בן-דרור העלה

פה: לתגבר את הבניה במגזר הערבי, וזה בא על חשבון דברים אחרים.

לנושא המחשבים - משרד החינוך כמעט ולא קונה מחשבים. המחשבים מגיעים ממפעל

הפיס. משרד החינוך נותן המלצות. משרד החינוך נותן הרבה המלצות, וועדת החינוך של

דרקטוריון מפעל הפיס מרוליטה היכן להקצות אותם כספים. תקציב המדינה לא מממן כרגע

הצטיידות במחשבים. מי שלקח על עצמו את הנושא הזה זה מפעל הפיס; זה גם מקור

שעומד לרשות המדינה. אם לא היה עומד לרשות המדינה, המדינה אולי היתה מחליטה

למסות את מפעל הפיס.

יש לזכור שמפעל הפיס זה גוף ששייך לרשויות המקומיות. ההערכה היא שיש אינטרס

לבעלים של מפעל הפיס להקצות כסף לרשויות המקומיות לצורכי חינוך.
מ"מ היו"ר ח' מירום
יש ספק לגבי התוצאה. נברר את הענין.

מר שער, האם אתם רואים את הדברים עין בעין עם הדברים שאמר מר מילחם?



ע' שער;

אנחנו רואים גם את מחצית הכוס המלאה, לא רק את מחצית הכוס הריקה.

בביקורים שלנו אנחנו רואים בנייה גדולה של מוסדות חינוך. אולי היא לא מספיקה

ודרושה תנופה יותר גדולה. חיסול הפערים משנים קודמות יימשך זמן. אבל, אנחנו

רואים גם את הסבל הרב של תלמידים בכיתות שכורות. יש בתי-ספר בהם הסבל גדול מאוד,

כאן אנחנו רואים את הדברים עין בעין, אבל אנחנו רואים גם את מחצית הכוס המלאה.

מ"מ היו"ר חי מירום;

מסתמן צורך להקים ועדת משנה לענייני חינוך במגזר הערבי, ועדה שתיכנס לעובי

הקורה, לא רק לנושא המיבנים. מדובר במגזר גדול מאוד שיש לו בעיות י יהודיות.

מי מיעארי;

אני מציע לא לתת שם ועדת משנה לחינוך הערבי אלא ועדת אד-הוק, או ועדת מעקב.

מ"מ היו"ר חי מירום;

אני מוכן לקבל את המינוח ועדת אד-הוק. אציע ליושב-ראש הוועדה שתקום ועדה

כזאת, בתוכה יישבו גם חברי כנסת מן המגזר הערבי. ננסה לבחון את הדברים על-מנת

להגיע לאינפורמציה יותר טובה לגבי סדרי הגודל של הפערים.

נאפשר עכשיו לחברי הכנסת לומר את דברם. לאחר מכן - מר מילחם הניח בפנינו

מסמך, על-פיו נערך סקר של חדרים לא תקניים וחדרים שכורים במגזר הערבי. מר

בן-דרור, נרצה לשמוע תגובה על זה.

הי מתאמיד;

שמחתי לשמוע את דייר בן-דרור. אנחנו מכירים הרבה שנים, עוד מתקופת היותי ראש

עיר. אני יודע שהשתדלת לעשות דברים, אולי גם תכננת לעשות דברים. השאלה היא

עד-כמה הצלחת להגשים.

יכול להיות שיש בעיה של הגדרות; מה זה מבנה תקין ומה זה מבנה לא תקין. לפי

הנוסחה ששמענו כאן חשבתי שעוד מעט יהיה לנו עודף של הדרים.

לפני שני מסמכים עם מספרים. ועדת המעקב לעניני החינוך הערבי בוודאי בדקה את

הדברים לפני שהביאה את המספרים. מדובר כאן על מחסור ב-1231 חדרים, מתוכם - 726

חדרים, שלא ראויים שילמדו בהם ויותר מ-500 חדרים שכורים. 115 חדרים דרושים

לשנה עקב הריבוי הטבעי.

אני מציע לקיים דיון כולל בנושא החינוך הערבי.

בנצרת יש חמישה בתי-ספר בהם לומדים בחדרים שכורים, ונצרת ידועה בסקטור הערבי

כעיר המתקדמת ביותר. בנצרת יש 100 חדרי לימוד שכורים או טרומיים, כלומר בלתי

תקינים - צריפים.

מי מילחם;

כ-60% מהחינוך שם בבתי-ספר פרטיים.



ה' מרואמיד;

אבקש מן הוועדה לסייר במיבנים שניבנו, ואכן ניבנו מיבנים ואי-אפשר להכחיש

זאת, אך גם לסייר במיבנים שאף אחד מאתנו לא יסכים שאלה יהיו בתי-ספר. שמענו בימי

החירום שבישובים בדואים היו בתי ספר שלא היה ניתן לאטום אותם. היה צריך לעטוף

אותם בפלסטיק כדי שגז לא ייכנס אליהם.

כאשר הייתי ראש עיר, זכור לי שרצינו להקים מגמה למכניקה. היינו צריכים לשלוח

מישהו לגרמניה לגיוס תרומות למטרה זו.

לענין מחשבים - בבית-הספר של הבת שלי דורשים ממני כסף עבור המחשבים. אני

משלם עבור המחשבים בבית-הספר בו לומדים הילדים שלי. דובר כאן על מפעל הפיס. מפעל

הפיס מזרים כספים לנושאי חינוך. אני שואל: האם יש משרד חינוך או משרד הפיס? אני

רואה את משרד החינוך אחראי על המבנים, על האולמות, לא את מפעל הפיס. הכתובת היא

משרד החינוך.

יש עוד תופעה מעניינת. כאשר ניבנו חדרי לימוד על ידי, קרו לעתים מקרים שמשרד

החינוך לא הסכים לאותם מיבנים שניבנו על-ידי האוכלוסיה הערבית בהתנדבות. משרד

החינוך לא מכיר בבנייה של אנשים בידיהם, בכספיהם.

די צוקר;

לא הבנתי זאת.

ה' מחאמיד;

אם אני בונה ארבעה חדרים בבית-ספר, על-חשבון תרומות מן התושבים, משרד החינוך

איננו מוכן לקבל את החדרים האלה כחדרי לימוד, כי לא ניבנו באישורו או מטעמו.

מי מיעארי;

הדברים מגיעים עד-כדי איום בהריסתם.

הי מחאמיד;

דייר בן-דרור, לא לקחת בחשבון שאכן יש צמצום בילודה, אבל יש גם תהליך של

התפוררות של מבנים שקיימים עשרות שנים.

מ"מ היו"ר חי מירום;

זה נקרא חדרים לא תקניים. קיבלנו אינפורמציה על זה.

מי מילחם;

בממוצע 30% מהילדים הערבים לא לומדים בבתי-הספר. מה יקרה אם מחר נצליח להכניס

את כולם לבתי-הספר? אז יגדל המחסור. גם את זה צריך לקחת בחשבון.
ח' פארס
בזה אנחנו אשמים.

הי מחאמיד;

בזמנו דובר על-כך שבעכו אין שטח לבניית בית-ספר. יש דברים כאלה גם לגבי ערים

מעורבות אחרות. שמענו שגם בנצרת אין קרקע לבניית בתי-ספר. יש לנו מינהל, יש

מפעל הפיס. לדעתי משרד החינוך צריך להיות האב של כולם ולעזור לרשויות המקומיות

הערביות.



יש תכניות יפות מאוד, לדעתי, אבל יהיה עוד יותר יפה אס הן תבוצענה. אני מבקש

לקיים דיון רחב על נושא החינוך במגזר הערבי.

ח' פארס;

אני יושב פה שנתיים ואיני רואה התקדמות. לפני בואי לכנסת ישבתי בוועדת

המעקב, ישבתי בוועד הורים ארצי, ישבתי בהסתדרות המורים. אנחנו סובלים מבעיה זו

במשך שנים. אני שומע מלים יפות. אני יודע שעוד לפני 16-15 שנה משרד החינוך עצמו

הקים ועדת מנכ"לים שבדקה את מצב החינוך במגזר הערבי, על כל היבטיו, כולל חדרי

לימוד. הוגשו המלצות, לאחר עבודה קשה ויסודית. המלצות אלה עוד ממתינות למי שיבצע

אותן. אז אמרנו שאנחנו מאמצים את הדו"ח של ועדת המנכ"לים. אמרתי לשר הקודם שיש

לבצע את הדו"ח. הוא לא ידע על זה בכלל.
מי מיעארי
עברה עליו תקופת התיישנות.

ח' פארס;

דיברתי על-כך עם השר פה, בוועדה הזאת. הוא לא מכיר את הדו"ח. אם כך, הוא

צריך ללמוד את הדו"ח ולבוא עם הצעות.

אין כספים. 43 שנה קיימת מדינת-ישראל, ותמיד היא במצוקה כספית. מתי היתה

רו ורד!? מתי היה הרבה כסף? אף פעם. תמיד אנחנו במצוקה. אם מדינת ישראל תמיד

במצוקה הערבים צריכים לסבול כפליים, כאילו הם לא שייכים למדינה הזאת. בואו נסבול

את הסבל שווה בשווה. הדבר מרגיז ומתסכל.

מדברים פה על חדרי לימוד. האם לילד הערבי לא מגיע אולם ספורט? דייר בן-דרור,

האם אתה יכול לומר לי כמה אולמי ספורט קיימים בבתי-הספר הערביים בארץ?
ג' בן-דרור
אברר זאת.

ח' פארס;

תברר ותביא את העובדות.

אני מכיר את המצב בגליל המערבי. יש שם אולי שלושה אולמות ספורט. האוכלוסיה

בגליל המערבי מהווה 60% מהאוכלוסיה הערבית.

האם הילד הערבי לא צריך ללמוד ציור? האם הוא לא צריך חדר ציור? האם הוא לא

צריך חדר מלאכה? האם הוא לא צריך חדר מעבדה. מדברים על חדרי לימוד בלי לדבר על

חדרים אלה, כאילו זה מותרות. למה לא מזכירים את זה. ואנחנו מוותרים ומוותרים.

מדברים על כיתת הלימוד הרגילה. נגה עם היתר. ואני לא מדבר על החינוך הטכנולוגי

שסובל פי כמה וכמה. לרשת 'אורט' יש שירותים טובים, ציוד, הרבה יותר מאשר במגזר

הערבי. 20% מילדי בתי-הספר הערביים לומדים בבתי ספר הנקראים טכנולוגיים. איזו

טכנולוגיה? הם לומדים מקצועות הכי פשוטים, עם כלים מלפני 30-20 שנה, שצריך

להוציא אותם מכלל שימוש. ילד שגומר בית-ספר תיכון ערבי מקיף בעכו, במסלול

מקצועי, כאשר הוא הולך לעבוד בבית-חרושת, הרי זה כאילו לא למד אפילו יום אחד

בבית-ספר. זה מרגיז.

לענין מפעל הפיס - ידוע לנו שמשרד החינוך מחליט כמה חדרים בונים, והוא ממליץ

למפעל הפיס לאיזה בית-ספר לתת את הכסף. הכתובת שלנו תמיד היא משרד החינוך.



אני בין אלה שהמליצו על-כך שיש לאפשר לשר ללמוד את הבעיה, כי ההליטו בוועדת

המעקב להשבית את הלימודים לכל השנה. ממילא אנהנו סובלים. עשינו כל המאמצים

למנוע את השביתה הזאת. אבל כמה זמן זה אפשרי? נמאס לנו. אי-אפשר לסבול עוד את

המצב.

פתרון הבעיה לא יהיה על-ידי ועדת משנה או על-ידי ועדת אד-הוק, כפי שהציע

הבר-הכנסת מיעארי. פתרון הבעיה יהיה אך ורק על-ידי רקיקה. יש לא רק ענין

המבנים. יש נושאים נוספים רבים שאנחנו כואבים אותם. אין זה מקרה ש-80% מן

הערבים במדינה בקירוב נולדו במדינת-ישראל והם מרגישים שהם לא כל-כך שייכים

למדינת-ישראל, שהם לא משולבים בחיי המדינה כפי שצריך. אין זה מקרה. מי אשם בזה?

הערבים? למה הממשלה לא משנה את המדיניות כדי שנרגיש שאנחנו באמת חיים במדינתנו.

אני לא רוצה לומר דברים יותר קשים.

מ' מיעארי;

הבעיה היא לא של איסוף מידע. הכל ידוע. חבר-הכנסת פארס דיבר על מה שהיה

לפני 16 שנה. אנחנו רוצים לראות ביצוע של התכנית מלפני שלוש שנים. תירוצים תמיד

יש - מפעל הפיס, תקציב. אני שואל: האם למשרד החינוך יש רצון, כוונה ויכולת ביצוע

או לא. אי-אפשר כל הזמן לדחוף ולדחוף. הענין באחריותכם. האם אתם חושבים שהמצב

הקיים יכול להימשך? איך אתם מסתכלים על עצמכם כאשר זה המצב?

אבקש לקיים דיון משולב בנושא החינוך במגזר הערבי.

עוד לפני שנתיים, כאשר מר נבון היה שר החינוך והתרבות, התווכחתי אתו על השאלה

אם החינוך הערבי מפגר אחר החינוך היהודי 30 שנה והוא אמר שלא, 14 שנה. זאת הודעה

של שר. זה נמצא בפרוטוקול של הכנסת.

ח' פארס;

פרופ' באשי קבע במחקר שהפיגור הוא של 15 שנה.

מ' מיעארי;

למה? השאלה היא אם. רוצים לחסל את הפערים? האם רוצים שהחינוך הערבי יהיה

חינוך מודרני ויעיל? אם כן, צריך להקטין את הפער לפחות לפער של חמש שנים.

אי-אפשר לחסל את הפער בבת אחת, אבל השאלה היא אם יש במשרד החינוך רצון לחסל את

הפער. אם יש רצון, צריך למצוא את הכלים. אני מקווה שמשהו בכל-זאת יזוז.

מי גולדמן;

אין זו הפעם הראשונה שהנושא של מחסור בכיתות במגזר הערבי עולה לדיון. הבעיה

קיימת במשך שנים. כאזרחי מדינת-ישראל וכחברי כנסת אנחנו צריכים להתבייש. קל

מאוד לזרוק את הכדור אל משרד החינוך. אני בטוח שגם משרד החינוך אשם, אבל האשמה

היא של כולנו ביחד. ומדובר על כל ממשלות ישראל, גם של המערך וגם של הליכוד.

הנושא לא נולד השבוע ולא לפני שנתיים. הבעיה היתה בכל ממשלות ישראל. מפלגות

ניצלו את המגזר הערבי. אף אחד מאתנו לא יכול לצאת נקי מהענין הזה. האשמה היא על

כל המפלגות. מפלגות שלא היו אף פעם בשלטון לא ניתן להאשים, אבל אשמות כל

המפלגות שהיו בקואליציות מאז הקמת המדינה, ובעיקר אלה שהיו אחראיות על משרד

החי נוך.

יש מצבים שניתן לדבר על מחצית כוס ריקה ומחצית כוס מלאה. פה אפשר לדבר על

טיפות של בנייה ושמרבית הכוס היא ריקה. יש צורך בפעולה לא שגרתית. אני יודע

שבתשובות יגידו שיש עלייה בבנייה, ושעכשיו צריך להתמודד עם בעיות של בני יה

לעלייה, אבל מצב הבינוי במגזר הערבי מבזה את מדינת ישראל, מבזה את מערכת החינוך

של מדינת ישראל ופוגע בכבודם של אזרחי מדינת-ישראל.



צריך לתת תשומת-לב לנושא יחסי ערבים-יהודים במדינת-ישראל. צריך לתת לערבים

הרגשה שהם אזרחים שווים, אם אנחנו רוצים לחזק דו-קיום. בשטח זה אנחנו לא עושים

די. מפעל הפיס יכול לזרוק את הדברים אל משרד החינוך ומשרד החינוך אל מפעל הפיס,

ומפעל הפיס מנוהל בצורה פוליטית. גם לו יש "יסמנים" שלו. בבסמת-טבעון הוא בונה.

כל פעם שמדברים על מפעל הפיס, הוא מעלה את השקופית הקבועה של בסמת-טבעון. למשרד

אחר יש שקופית של דבוריה. לכל אחד יש השקופית שלו.

ועדת החינוך והתרבות צריכה לפעול בנושא זה, לשים דגש על הבינוי במגזר הערבי.

אני יודע שיציעו תכנית חומש. במשרד החינוך אפשר כבר לבנות כיתה מתכניות החומש

שהכינו לבנייה במגזר הערבי.

צריך לדון גם במספר השעות שמקבל תלמיד ערבי מול תלמיד יהודי. גם כאן יש אפליה

לרעה. התלמיד הערבי מקבל 3 שעות פחות לשבוע. כדאי לבדוק למה זה קורה. קיימת

בעיה גם לגבי חדרי ספח. ככל שנעסיק יותר את הילד הוא יהיה פחות פנוי לדברים

אחרים. זה משפיע על ההורים ועל כל הסביבה.

הצעתי היא שוועדת החינוך והתרבות תבקש ממשרד האוצר, ממשרד החינוך וממפעל הפיס

ביחד - כל הגורמים האחראים על בינוי כיתות במדינת-ישראל - לתת לנו תשובה, קודם-כל

לטווח הקצר והמיידי, כיצד נותנים פתרונות למבנים זמניים - בבתים פרטיים, או

במבנים שהם לא מבנים. בדמי השכירות של המבנים האלה היה אפשר כבר לבנות מערכת

חינוך וכיתות לימוד בחלק לא קטן של הישובים.

לגבי הכיתות במבנים לא ראויים, יש לתת פתרון מיידי לטווח הקצר. אני מבקש

לזמן פה לוועדה את נציגי שלושת הגורמים שהתייחסתי אליהם: האוצר, החינוך ומפעל

הפיס, ביחד עם נציגות של מרכז השלטון המקומי, שיתנו לנו תשובה לגבי טווח סגירת

הפערים בשטח הבינוי במגזר הערבי.

די צוקר;

הבעיה שלנו בתחום הזה היא לא עם הדרג המקצועי. הדרג המקצועי יודע בדיוק מה

לעשות. יש תכניות טובות מאוד, נאות מאוד, כבר הרבה שנים. הבעיה היא עם הדרג

הפוליטי, עם מצב בו תמיד יש דבר יותר חשוב. תמיד החינוך הערבי חשוב מאוד, אבל יש

כמה דברים יותר חשובים. קוראים לזה בעברית סדר עדיפויות. הבעיה היא של הכרעה

פוליטית, ציבורית. אני מצטרף לדעת ההברים, שההכרעה הפוליטית שגויה.

יש פאתוס של שוויון בישראל. כאשר מעמידים מול הפאתוס הזה את המצב של מערכת

החינוך במגזר הערבי, היומרה הזאת נלעגת, היא נראית עלובה, אוסף של מלים שמאחוריו

יש מעט מאוד. אני יודע שיש מחצית כוס מלאה, אבל מחצית הכוס הריקה מפריעה מאוד

להתייחס ברצינות לאימרה שיש לנהוג בכל האזרחים כאזרחים שווים. זאת נראית אימרה לא

רצינית.

מה ניתן לעשות? עלו פה כמה רעיונות. צריך לזכור שיש די הרבה מגבלות לגבי

הקצאת מקורות. אני מציע קודם-כל לדעת נגה הם הנתונים. יש חלוקי-דעות ביחס

לנתונים. ועדת משנה צריכה לשבת ולבדוק את הדברים על-מנת שתהיה לה גירסה משלה. אני

מציע שתהיה לנו גירסה משלנו לגבי הצרכים. בוועדת המשנה יישבו חברי כנסת ערביים.

זה לא מצב שמישהו ארור יקבע לחינוך הערבי מה הם הצרכים שלו.

אני רואה בדיון זה דיון ראשון ולא אחרון. אני מציע שהוועדה תשקול ברצינות

שימוש במקורות אלטרנטיביים, לא ממלכתיים, לשיפור מערכת החינוך הערבית. הוצעו כאן

כמה מקורות לא ממלכתיים. אני יודע שיש בזה בעיות. האלטרנטיבה של אי-שימוש

במקורות האלה לדעתי יותר גרועה. אני רואה את כל הליקויים שיש בשימוש במקורות לא

ממלכתיים, בעיקר מבחינת אי-השוויון בין מועצות מקומיות כאלה ואחרות, זה ברור

לגמרי, אני מבין את זה. אם קהילה אוספת כסף, אני לא רואה שום זכות למדינה למנוע



מקהילה להשתמש בכסף שהיא אספה לטובת הילדים שלח. אני לא יודע איך אפשר למנוע את

העניו הזה, למרות המגרעות שאני רואה בזה, בעיקר אם יווצר פה אי-שוויון ביו

הרשויות המקומיות עם מתהים פנימיים קשים. זאת תהיה צרה חדשה. היא פחות גרועה

מהצרה של היום, שאי-אפשר להשתמש במקורות הוץ-ממלכתיים.

אמרתי את דעתי על ההכרעות הפוליטיות הממלכתיות, אבל אי-אפשר לפטור מאחריות גם

את הדרג הפוליטי במועצות המקומיות. אי-אפשר לפטור מאחריות את המועצות המקומיות,

שחלקו הו מועצות חלשות, כולנו יודעים זאת. אני לא מציע בפיזור הארוריות להסוך

ביקורת מו המועצות המקומיות. הלק מן המועצות אם היו פועלות כראוי, גם מצב הבינוי

במערכת החינוך היה נראה שם אחרת. כולנו יודעים שאני צודק בענין זה.

ח' פארס;

מה הביקורת על השלטון המקומי?

מ"מ היו"ר חי מירום;

שיש ראשי מועצות שלא יודעים לעבוד כמו שצריך.

די צוקר;

יש מועצות מקומיות שלא מקדמות את הישובים.

ח' פארס;

אלה מועצות מקומיות בודדות.

די צוקר;

דיברתי על הבודדות.

מ"מ היו"ר חי מירום;

הוא התכוון שיש הרבה בודדות כאלה.

ח' פארס;

אתם לא יודעים על מה אתם מדברים. מדובר על בודדות מאוד.

די צוקר;

החולשה של חלק מו הרשויות המקומיות מיתוספת לקיפוח הממלכתי.

ח' פארס;

אני מוסיף ואומר, שהחלק הזה שלא מתפקד טוב הוא מיעוט שבמיעוט. זה בדוק.

ג' בן-דרור;

מספר הערות לדברים שהושמעו. ראשית, לעניו תכניות החומש. אני מציע לא לראות

בהו דברים שוליים. זה דבר רציני מאוד. אתם צודקים באשר למקורות ומשאבים.

רצוי לאמץ תכנית הומש ולדאוג שתתוקצב. לנו יש סכום נתוו של תקציב. אפשר לקחת

קצת על חשבוו המגזר היהודי. אי-אפשר לעשות זאת הרבה. זה גם עלול ליצור מתח מסוג

אחר. צריך לדאוג לתיגבור. בכל-אופו, אני מציע לראות בתכניות אלה דבר וקשוב.

עכשיו מכינים את התכנית השלישית. התכניות כו מתבצעות, לפהות בתחום הפיתוח. אני

מבקש לייחס לזה השיבות ולהתלכד סביב התכניות האלה.



לנושא של חדרים שכורים ולא תקניים - הוגשה כאן רשימה שאינני יודע מהי. מי

שהכין אותה, שיחתום עליה, יעביר אותה לגוף המוסמך. לא אתייחס לרשימה הזאת. יש

הבדל בין "צעטאלע" לבין מסמך רשמי. כבר לפני שנה נתבקשתם להגיש מסמך רשמי. לא

הוגש. אם יוגש, נתייחס אליו במלוא הרצינות.

לענין עצמו - מה זה מיבנה לא תיקני ומהו מבנה שכור - לכל דבר הגדרה שלו.

קיימת בעיה דומה גם במגזר היהודי. במגזר היהודי יש היום 700 חדרי לימוד במיבניים

טרומיים רכים, מיבנים במצב קשה ביותר. עכשיו התמוטטו מיבנים בקרית-גת, ואני יכול

להביא דוגמאות נוספות. לא אביא את המקרים הקיצוניים. יש הגדרה של מיבנה לא

תקני, שמחייבת בדיקה הנדסית. חדרים שכורים הם אותם חדרים שמוכרים כשכורים - הפער

בין מה שצריך על-פי הפרוגרמה לאותו בית-ספר ואין. אלה אותם 310 חדרים שהמשרד

משלם בעדם. ישובים רבים, לא רק ערבים, שוכרים חדרים נוספים, מסיבות שונות, גם

ישובים יהודיים. שוכרים מאות חדרים. אם זה איננו פונקציה של הפרוגרמה החינוכית

של בית-הספר - כיתות שבשבילן יש תקן ומורה, הם לא נכללים. על אותם 310 חדרים

המשרד משלם 240 דולר לחודש, ברוב המקומות. יש מקרים שהוא משלם פחות ויש מקרים

שהוא משלם קצת יותר. אנחנו משתתפים. הגדרות הבסיס חשובות מאוד. גם במגזר

היהודי וגם במגזר הדרוזי ראשי ערים שוכרים חדרים מסיבות שונות, עוד חדר למחשבים,

חדר להנצחת נופלים, הדר למוסיקה.
מ' מיעארי
מדובר בחדרי לימוד של כיתות א' ו-ב', כאשר בית-הספר מרוחק, כאשר קשה לאסוף את

התלמידים. אם אתם מקבלים את המצב כמצויין, יש בעיה.

גי בן-דרור;

אני מסביר מה הן הגדרות הבסיס, אחרת מדברים כללית. חדרים שכורים שדרושים

על-פי הפרוגרמה, אנחנו משלמים בעדם, כי הם חלק מהפרוגרמה.

מי גולדמן;

אני רוצה להציע הצעה שכדאי לבחון אותה. בזמנו הקימו חברה למבני-תעשיה. משרד

החינוך צריך לשקול אפשרות להקים חברה לר?שכרת מיבני חינוך. בסכום שמשרד החינוך

משלם כדאי מבחינה כלכלית לבנות כיתות להשכרה.

גי בן-דרור;

עשינו בדיקה. בודקים זאת עכשיו באיזה ישוב. הסחר-מכר יקר מאוד ולא משתלם.

ההון הממשלתי הוא הכי טוב. ההון החלופי לחון הממשלתי הוא תמיד יותר יקר ולא

ממשלתי'. צריך הון ממשלתי לבנייה. לשם כך צריך כסף. למה לשלם זאת דרך שכר-דירה.

זה בלי דמי תיווך.
מי גולדמן
ונבדוק את הענין.

מ"מ היו"ר חי מירום;

חבר-הכנסת גולדמן, אני מציע לך להמשיך לעבוד על הרעיון הזה. כרגע נמשיך

בכלים הקיימים.

גי בן-דרור;

הון ממשלתי לבנייה הוא הטוב ביותר, המהיר והזמין ביותר, ולא יוצר בעיות

ציבוריות או בעיות אתיות.



חבר-הכנסת מחאמיד, אנחנו לא מתנגדים שהרשויות תבנינה, אף פעם גם לא התנגדנו.

אנחנו רק תובעים שזה יעבור ביקורת, כי לא נהיה מוכנים לתת אישור לדבר שאיננו מוכר

ודוס וחלילה יהיה אסון. חשוב לדעת מי בונה, מי הקבלן. אנחנו יודעים איך בונים

קבלנים שונים. אם לא נדע מה קורה לא ניתו הסכמה. אנחנו לא נגד. אם אתה בונה

בעצמך, האחריות עליך.

התהליך הוא של פרוגרמה חינוכית, פרוגרמה פיסית, בדיקה אדריכלית, בדיקה הנדסית

עם מכון התקנים. אם אנחנו לא שותפים אל תבוא לעשותני שותף. אני לא נגד, אני רק

לא שותף, על הכל. שיקולי הבטיחות והגיהות הם שיקולים רציניים מאוד.

לענין מחשבים - התופעח שהורים משתתפים בהוצאות על מחשבים זאת תופעה ארצית,

בכל המגזרים. לצערנו, הדבר מקובל. אני עצמי נושא בזה. זה לא אופייני למגזר

ספציפי.

לגבי מפעל הפיס, לא כדאי שייווצר רושם שמפעל הפיס לא בסדר. מפעל הפיס הוא

חלק מתכנית ארצית, שמתוכננת בדרך מסויימת. נכללים במסגרת זו אותם ישובים שעונים
על קריטריונים מסוי ימים
מקום, מורה מומיה שכבר עבר השתלמות, או השתלמויות מורים

אם שיטת ההוראה היא בכיתות ולא בחדר מרכזי. בית-ספר שאיננו יכול להציג משאבים

אנושיים כאלה לא מקבל הקצבה. זאת-אומרת, זה מחייב מורה מרכז.

מ' מיעארי;

כאשר לבית-ספר יקרה כיתת לימוד, מהיכן יהיה אולם?

גי בן-דרור;

אחת הבעיות היא של הקריטריונים שמפעל הפיס קובע. לדעתי, אלה קריטריונים

נכונים. אחרת, תשים מחשבים בכיתות ולא יקרה כלום.

מ"מ היו"ר חי מירום;

יש כאן סיבה ומסובב. אם יידרש מיבנה פיסי מתאים, או מורה שעבר השתלמות ואין

בנמצא כרגע, יהיה מצב נמשך שאין מיושבים במגזר הערבי. בחלק מן המקומות אין חדרים.

השאלה היא אם אי-אפשר למצוא פתרון לזה במיבנים הקיימים. אנחנו מכירים זאת גם

במגזר היהודי, ששם התנאים לא אידיאליים. בכל-אופן דוחפים מחשבים אפילו למסדרונות,

בחלק מן המקומות. אני לא בטוח שצריך לאחוז בטיעון הזה. יש צורך להתחיל להסתכל

לעתיד ולראות איך דוחפים בדרך של מבצע את הענין. יש התחלות. צריך לבדוק אם

אי-אפשר להמליץ לפני מפעל הפיס לתת עידוד יותר משמעותי.
גי בן-דרור
אפשר לעשות את מפעל הפיס שותף לענין הזה. הם מייחסים לתחום הזה חשיבות.
מי ג ולדמן
רק רציתי שתהיו מודעים לבעיה. הנסיון מראה שאם אין מי שמתמצא ויודע, באים

מחשבים, ואחרי זה הם הולכים לאיבוד.
מי מיעארי
היום יש בסקטור הערבי מורים. זאת לא הבעיה אצלנו. השאלה היא איך להתארגן

כדי שיהיה להם תקן בבית-הספר.



גי בן-דרור;

חבר-הכנסת פארס אמר, שמדברים היום רק על חדרי לימוד. אני חייב לציין שהבנייה

היום היא בסטנדרד ובהיקף מקובל. כאשר לאומרים שבונים חדר לימוד, בונים אותו עם

כל חדרי הספח, כולל מקלטים. אין בית-ספר שניבנה היום בלי מקלט.

ח' פארס;

האם אתה יודע מתי ניבנה בית-ספר עראמשה? זה בית-ספר חדש. אין בו מקלט. מה

אמר מנהל המשרד בזמנו? הוא אמר: פה לא נופלות קטיושות. כך הוא אמר. אני יכול

להעיד על כך. זאת בשעה שבעראמשה מצאו כמה פעמים פצצות ליד הקיר.

גי בן-דרור;

אם בונים בית-ספר בשלבים, אנחנו מעדיפים בשלב ראשון לבנות רק כיתות עם חדר

מורים. כאשר בונים שש כיתות ראשונות, אי-אפשר לתת גם מיקלט, גם מעבדות, גם ספריה

וגם חדר מורים. בנייה בשלבים תמיד יוצרת בעיה, עד שמשלימים את הבנייה.

כאשר מדברים היום על בניית כיתה, הרי זו כיתה שהיא שוות-ערך ל-125 מי. זאת

אומרת, הכיתה - כ-50 מי ושווה-ערך של כל חדרי הספח. כבר 15 שנה בונים כיתות

בצורה הזאת.

אני מציע שני דברים. אחד, להמשיך לעבוד על תכנית החומש. יש שם פריסה של כל

הדברים, לא רק מה שבפיתוח. דבר שני, כאשר מגישים חומר צריך לדעת מי בדק אותו, מי

חתם. כך נבדוק זאת לגופו של ענין.

ח' פארס;

קיבלנו נתונים ממר מילחם. הנתונים שונים מהנתונים של משרד החינוך. אני מציע

שתהיה עבודה משותפת לבדיקה סופית, כי יש הפרש גדול בין הנתונים. אני מציע להקציב

זמן להכנת הנתונים לוועדה.

שנית, אני רוצה לצאת מהישיבה בתחושה שהולכים בדרך הנכונה. אני מציע שבמקום

127 חדרים יהיו 213 חדרים למיגזר הערבי ו-400 חדרים למיגזר היהודי. כך ארגיש

שאנחנו הולכים בכיוון הנכון. אחרת יימשך הקיפוח, יימשך הפער.

מ"מ הי ו"ר חי מירום;

אסכם את הדיון. מדינת-ישראל נתונה כרגע במצב בטחוני מיוחד ובתנופה אדירה של

קליטת עלייה, שלא ידענו שנים. זה משפיע על כל חיינו. זה משפיע גם על תחום החינוך.

ועדת החינוך והתרבות צריכה להשקיע מחשבה לשאלה, איך בתנאים אלה לא נאפשר שייפגע

ענין מוסדות החינוך של המיגזר הערבי. זה קשה מאוד.

בשנה הקרובה ובשנים הקרובות יהיה קשה כפל כפליים להגן על האינטרסים של ההינוך

במיגזר הערבי, בגלל קליטת העלייה וההתמקדמות של המדינה סביב קליטת העלייה.

אני נגד רקיקה בנושא זה. כל רקיקה בה הכנסת נכנסת לנעליה של הרשות המבצעת

וקובעת את אמות-המידה הרצויות של מדינה היא חקיקה לא רצוייה מבחינה

קונסטיטוציונית, מפני שיש מיבנה למדינה דמוקרטית בה יש רשות מבצעת ורשות מחוקקת

ומבקרת את עבודת הרשות המבצעת. כבר חוקקנו בכנסת חוקי ביצוע, כמו למשל חוק הגליל

הידוע, עם חלוקת מיכסות הביצים. זה חוק אווילי שאין דוגמתו. לא הייתי רוצה

שנעסוק בחקיקה אווילית בהמשך דרכנו כאן בכנסת. חובתנו לתבוע, מהגורם המבצע,

לעשות את עבודתו כפי שצריך ולסגור פערים, אם יש פערים. רקיקה כזאת גם לא תועיל

וגם לא תעבור.

ח' פארס;

אני אזום הצעת חוק כזאת, ואתה תתנגד, אחר-כך תקבלו קולות במגזר הערבי. אנחנו

תובעים זאת ארבעים וכמה שנים. אפנה אל היועץ המשפטי שיכין הצעת חוק.



אני מציע שהוועדה תצא לסיור במיבנים במיגזר הערבי. יש מה לראות, יש מה

לשמוע, גם בתחום ההישגים - ויש הישגים - וגם במקומות המצריכים פתרון מיידי.

כן אני מציע, שהוועדה תקים ועדה מיורודת, בעלת אופי זמני, שתבחן את הנושא

שעסקנו בו היום, של מיבני חינוך במי גזר הערבי. יש לי רעיון משלי לגבי מיבנה

הוועדה. לא אומר אותו פה, כי אני מוכרח להתייעץ עם יושב-ראש הוועדה, חבר-הכנסת

מיכאל בר-זהר. הוועדה הזאת תקבל מכם חומר, חתום כפי שצריך, לא באופן שהוגש כאן

היום.
מי מילחם
לא התכוונתי להגיש אותו היום.

מ"מ היו"ר ח' מירום;

ננסה לבדוק מה הם הפערים הבסיסיים. כן נבדוק אם המושגים שמשתמשים בהם למיבנה

בלתי תקני, לחדר שכור ולכרזה הם אותם מושגים. ייתכן שיש מי שרואה את הדברים באופן

שונה.

הוועדה המיוחדת תניח דו"ח מסודר על שולחן ועדת החינוך לנושא של מיבני חינוך

במגזר הערבי . אני מניח שכך נוכל לראות את הדברים באופן יותר מאוזן.

נראה לי שבמשרד החינוך יש יש מגמה חיובית של נסיון להקטנת הפערים. אבל

ייתכן שהיא איננה מספקת. נצטרך להצביע על-כך.

דייר בן-דרור הציג פה חלוקה של 18% מכל הכיתות שניבנות בשנה - למיגזר הערבי.

ייתכן שאחוז התלמידים במיגזר הערבי יירד ל-16%. ד"ר בן-דרור, יכול להיות שזה לא

מספיק. אולי תהיה פה המלצה להעלות את האחוז ל-20%. אני לא יודע. נחכה לעבודת

הוועדה.

אבקש מיושב-ראש הוועדה, שכבר עם פתירות המושב הבא של הכנסת נקיים דיון מקיף

בנושא החינוך במי גזר הערבי בכללותו. את הדיון הזה נקיים עם מנכ"ל משרד החינוך ועם

שר החינוך והתרבות. נשמע פה דו"ח כולל על החינוך במגזר הכולל, שלא עוסק רק

במיבנים אלא גם במגמות, בכיוונים, בהישגים ובמחדלים שיש בחינוך במיגזר הערבי.

ח' פארס;

באמצע ספטמבר היינו צריכים לקיים את הישיבה הזאת. הובטח לי, שלושה חודשים

לפני פתיחת שנת הלימודים, כאשר יצאנו לפגרת הקיץ, שבאמצע ספטמבר הכל יובא לוועדת

החינוך והרזרבות. ביקשתי זאת פעמים רבות, ועכשיו מדברים רק על מיבנים, ומתי

יתקיים הדיון? לקראת פגרת הקיץ.

מ"מ היו"ר חי מירום;

אני לא היושב-ראש הקבוע של הוועדה. אינני יכול להשיב לך על כך. אני מציע לך

להעלות את תענין בישיבה הבאה, כאשר חבר-הכנסת מיכאל בר-זהר יהיה יושב-ראש הוועדה.

אני מודה למשתתפים. נשוב וניפגש לדיון בנושא זה, בצורה יותר מקיפה. הישיבה

נעולה.

(הישיבה ננעלה בשעה 11.15}

קוד המקור של הנתונים