הכנסת השתים-עשרה

מושב שלישי



נוסח לא מתוקן



פרוטוקול מסי 209

מישיבת ועדת החינוך והתרבות

יום שלישי, הי באדר התשנ"א (19 בפברואר 1991). שעה 00;09

חברי הוועדה; מי בר-זהר - היו"ר

אי אליאב

מי גולדמן

רענן כהן

הי מירום

ח' פארס

הי פורת

די צוקר

אי רביץ

מוזמנים; י' כהן - עוזר שר ההינוך לענייני תקשורת

תא"ל אי לפיד - מפקד גלי צה"ל

תא"ל ני שי - דובר צה"ל

תא"ל א' גרוס - קצין חינוך ראשי

סרן שי נבו - ראש לשכת מפקד גלי צה"ל

אי בן-עמי - מהי הסטוריה בצה"ל

אי הראל - יו"ר רשות השידור

אי מקל - מנכ"ל רשות השידור

י' בראל - מנהל הטלוויזיה

אי רם - מנהל מהי החדשות, הטלוויזיה הישראלית

אי אבנר - עוזר למנכ"ל רשות השידור

אי כהן - דוברת

י' לורברבוים - מנכ"ל הטלוויזיה ההינוכית

נ י משעל - מנהל ערוץ 2

אי שנהר - מנהל התוכניות, ערוץ 2

ב' נסים - משרד החינוך והתרבות

מזכירת הוועדה; י י גידלי

רשמה; ע' הירשפלד

סדר-היום; 1. שאילתות.

2. תוכן תוכניות הטלוויזיה והרדיו בזמן הירום.



שאילתות

היו"ר מ' בר-זהר;

אני פותח את ישיבת ועדת החינוך והתרבות של הכנסת. יש לי כמה שאילתות,

והראשונה נוגעת לחינוך המיוחד. קיבלתי מכתבים מארגון הגג של הנכים, וגם פניות

נוספות בקשר לחידוש הלימודים במוסדות שלהם. רציתי לדעת אם כל הלימודים במוסדות

לחינוך מיוחד חודשו, כי אני שומע על כך תגובות בעלות אופי שונה.

ומפה אני עובר לשאילתות בעיקר בקשר לטלוויזיה. מר כהן, הובטח לנו אתמול,

שתשודר שיקופית בטלוויזיה.

לא הובטח שתשודר, הובטח שייעשה מאמץ. אני מבין שיש בעיה חוקית בקשר לכך.

אנחנו נבקש להפעיל את החוק. למה לכם?

י' כהן;

גם הפעלת החוק צריכה להיעשות דרך הממשלה, לא דרך הכנסת.

הענין פשוט. מאחר שמדובר על דבר שהממשלה מבקשת על-פי החוק מרשות השידור, כל

הפעילות הזאת נעשית דרך מזכירות הממשלה. מזכירת הממשלה קובעת עכשיו קריטריונים.

היא לא מוכנה להעביר כל דבר. הענין נמצא בטיפולו של מר רובינשטיין, ונתן כהן

עוזר לו בפעילות הזאת.

השאילתה הבאה שלי קשורה עם דברים שהעליתי בפניכם כבר פעמיים בעבר ואני שמח

לקבל מכתב מאת חבר-הכנסת רענן כהן, שמתמרד נגד העובדה שהחלטתם להפסיק את שידור

החדשות בערבית בשעות היום, כפי שנהגתם מאז פרצה המלחמה במפרץ. מאחר שיש לנו בארץ

ציבור ערבי גדול שפתאום נותר ללא חדשות, פניתי בזמני וגם דיברתי לגבי הילדים

הערבים שלא קיבלו תוכניות בשפתם. חבר-הכנסת רענן כהן מדבר, בצדק, על כך שאנחנו

לא יכולים להרשות לעצמנו להפקיר אוכלוסיה כל-כך גדולה של ערבים תושבי מדינת ישראל

לשידור חדשות מהארצות שסביבנו. לא ברור לי מדוע החלטתם להפסיק את מהדורות החדשות

הללו.

אני מוכן להסביר. בישיבה אצל שר החינוך והתרבות בשבוע שעבר סוכם, על-פי

דרישת הטלוויזיה החינוכית, ששעות השידור יחזרו לקדמותן. כלומר, השעות בין 8

בבוקר ל-5.30 אחה"צ חזרו לרשות הטלוויזיה החינוכית. אנחנו דרשנו להמשיך ולשדר עד

שעה 8.15 לפחות כדי לשדר מהדורת חדשות בערבית. קיבלנו תשובה שלילית. ביום ששי

דיברתי עם שר החינוך והתרבות באופן אישי על הסוגיה הזאת ושוב קיבלתי תשובה

שלילית. אם נקבל את שעת השידור עד 8.15, כמו שהיה מאז תחילת המלחמה - ואין שום

סיבה לקחת את זה פתאום, כי המלחמה לא הסתיימה - נשדר מהדורת חדשות בערבית.

אני מציע לטלוויזיה הכללית לא להתנחל בנחלות שלא שייכות לה, כשהיא צריכה

להסתדר בתוך המסגרת שלה. בשעה 7 עד 8 הם משדרים מהדורת חדשות. למעשה הם יכולים



לתת משעה 7.45 עד 8 את המהדורה בערבית. אתמול ושלשום הם סיימו בשעה 7.45 ונתנו

שירים עבריים.

אנחנו פותהים את השידורים בשעה 8. אם יש ההלטה להזור לשידורים כמו שצריך

בצורה מסודרת, אנחנו חוזרים יחד עם מערכת החינוך בצורה מסודרת. הטלוויזיה הכללית

מסיימת את המהדרה שלה בשעה 7.45.

יתרה מכך, הטלוויזיה הכללית לא רוצה להפריש מזמנה לטלוויזיה הערבית בתוך

השעות שלה. אם הם לא מסתדרים בינם לבין עצמם, אין שום סיבה שהם יקחו ממערכת

החינוך את השעות שלה. זאת היתה החלטה של השר אחרי שהתקיים דיון בענין, ואני חושב

שההחלטה הזאת מוצדקת בהחלט. אני חושב שצריך לשדר חדשות בערבית בין השעה 7.45

ל-8, בזמן שהם נותנים שירים עבריים.

א' מקל;

אנחנו לא נותנים שירים עבריים. אתמול היתה תקלה.

הי ו "ר מ' בר-זהר;

רבותי, תפקידנו לא להיכנס לוויכוחים ביניכם על זמן שידור. מצב החירום נמשך

בשלב זה. אנחנו לחצנו לנורמליזציה בוועדה הזאת, וגם נדון בכך בהמשך. זה לא משנה

את העובדה שמצד אחד אנחנו פונים לטלוויזיה הכללית להנהיג כבר את "בוקר חדש".

דובר על כך לפני המלחמה, שאולי במלחמה הזאת זה יונהג.

א' מקל;

זה כבר קיים.

היו"ר מ' בר-זהר;

לא קיים כלום. בינתיים יש מהדורת חדשות עם קריין אחד ולפי אורגה מתכונת. זה

לא "בוקר חדש" שעליו דובר, לא מה שהובטח לנו ולא מה שהוכרז עליו. אל תנסו לטשטש

את הענין. אם חזרתם לנורמליזציה, בבקשה תתחילו עם שידור "בוקר חדש".

דבר שני. מאחר שיש מצב חירום, אם "בוקר חדש" יונהג כמתכונתו, כפי שנקבע,

נתבע משר החינוך וממך, מר לורברבוים, את הרבע שעה בבוקר בתקופת החירום, כדי

שישודרו בה גם חדשות בערבית, וגם במשך היום, אם אפשר לתפוס פה ושם רבע שעה שניה.

אם יתברר שהם לא מסוגלים לבצע את "בוקר הדש", על אף שכבר חודשיים לפני המלחמה

הבטיחו זאת, נבקש מהם להוריד את הרבע שעה בבוקר כדי לשדר מהדורת חדשות בערבית,

ואנחנו נדרוש שזה יהיה מיד.

בכל מקרה, אם מצב ההירום נמשך, צריכים למצוא את הפתרון, כי שאלתו של

חבר-הכנסת רענן כהן נוגעת לענין. אי-אפשר להפקיר את התושבים הערביים גם של מדינת

ישראל וגם של יהודה, שומרון ועזה.

נ י משעל;

אדוני היושב-ראש, בגלל מצב ההירום אני מוכן לשדר את מהדורת החדשות בערבית

בערוץ 2, בשעה 8 או בשעה 7. בכל שעה שתרצו.

הי ו "ר מי בר-זהר;

יכול להיות שבסופו של דבר נפנה אליכם ונבקש את זה, וזה יוכיח עוד פעם את אזלת

ידה של הטלוויזיה הכללית.



א' מקל;

מה זאת אומרת "אוזלת ידה"? מאז שהתחילה המלחמה לקחו מאתנו זמן שידור. על מה

יש לדבר פה? זו אזלת ידנו? לקחו את הזמן ובמקום זה משדרים התעמלות בוקר.

היו"ר מ' בר-זהר;

לא ייתכן שיישבו שני מיליון ערבים ולא יראו חדשות בערבית בטלוויזיה. אל

תספרו לנו כל אחד את הסיבה שלו.

נ י משעל;

מבחינתי אפשר ממחר בבוקר להתחיל לשדר חדשות בערבית.

רענן כהן;

יושב אתנו מר בראל שעמד בראש הטלוויזיה הערבית. אני שומע את הנימוקים ואני

פשוט מתבייש שבגלל בעיות ארגוניות אנחנו משאירים שאלה לאומית מדרגה ראשונה פתוחה.

להשאיר שני מיליון תושבים כשאנחנו נמצאים במצב של מלחמה, לחשיפה כללית של

טלוויזיה וכלי תקשורת אנטי-ישראלית כולה פרו-עיראקית, ואנחנו עוסקים פה בשאלה מי

יתן לנו רבע שעה. אני מסתכל בשידורים בשעה זאת בבוקר ואני בהחלט רואה שאפשר

למצוא זמן כדי לשדר במשך רבע שעה דבר חשוב מאד כמו חדשות בערבית. ואם הטלוויזיה

הכללית לא מסוגלת, אני התכוונתי לפנות לערוץ 2, שעושה עבודה נפלאה, לתת לו לעשות

את זה. מה גם שמנהל ערוך 2 מודיע שהוא יכול להתחיל לשדר חדשות בערבית אפילו מחר.

אז עד שהטלוויזיה תהיה מאורגנת ומסוגלת לכך, אני מציע להעביר בינתיים את שידור

החדשות בערבית לערוץ 2.

י י בראל;

קודם-כל אני מאד מודה לך על ההטפה בענין שידור החדשות בערבית.

היו"ר מ' בר-זהר;

מר בראל, אם אתה מתייחס לנקודה, רק תודה לו. מותר לו להגיד את דבריו. אנחנו

לא נוהגים פה לבקר דברים של חברי-כנסת.

י י בראל;

אני לא מבקר. אני מבקש להשיב. לא היינו זקוקים לשום הזמנה כדי לפתוח בפני

השידורים בערבית זמנים ב-8, ב-10, ב-12, ב-2 וב-4.

אני אנשי ערוץ 2 מעוניינים לקחת את שידור החדשות בערבית, אני מציע שיקחו את

כל הערבית ואז הם יוכיחו שהם באמת יכולים לשדר גם בערב.

הי ו "ר מ' בר-זהר;

אני מבקש ממך. רבותי, זה לא יילך.

י י בראל;

אני מסכים שהם ישדרו חדשות בערבית, אבל שהם ישדרו הכל, בשעות 6.30 עד 8.

היו"ר מ' בר-זהר;

מר בראל, אנחנו לא במושב ליצים. תודה רבה לך. אנחנו דנים בנושא חשוב ביותר,

חיוני ביותר, ואינני מוכן לקבל תשובות כאלה. אני מודיע לכך שתוך 24 שעות נתבע



תשובה משר החינוך והתרבות, ואני רוצה לראות איך אתם תיראו בציבור כשתסבירו לנו

מדוע צריך לשדר שירים עבריים, או התעמלות בוקר, או מה שראינו היום - תיאור מה

קורה לאלמוגים שנשפך עליהם נפט. ריבון העולמים, מה זה, עניינים פנימיים ביניכם?

א' מקל;

זה לא עניינים פנימיים. אני יכול להסביר את זה.

היו"ר מי בר-זהר;

אתה מסביר לי כל הזמן. אני לא רוצה לקבל הסברים.

א' מקל;

אנחנו פה שק האיגרוף. הוזמנו לישיבה וזכותנו להגיב. אנחנו לא רוצים להיות

שק האיגרוף הקבוע.

היו"ר מי בר-זהר;

אנחנו תובים לקבל תוך 24 שעות מיושב-ראש רשות השידור תשובה היכן ישולבו חדשות

בערבית לתושבים הערביים של מדינת ישראל ולתושבי יהודה, שומרון ועזה. אינני רוצה

להיכנס לוויכוחים מי לקח מה, למי ולמה, ולכל מיני הצעות. אינני רוצה להגיע למצב

שנצטרך כל הזמן להימלט אל ערוץ 2 שיפתור את כל בעיותינו. יש מצב בלתי-נורמלי

ואתם לא מתעניינים כלל בזה.

תוכן תוכניות הטלוויזיה והרדיו בזמן חירום

הי ו "ר מ' בר-זהר;

הנושא שלנו היום הוא תוכן תוכניות הטלוויזיה והרדיו בזמן חירום. לגבי

ההיערכות המוקדמת אני מניח שחברי וחברי הכנסת יתייחסו לנושא. אני רוצה להתייחס

בעיקר לנקודה אחת שמאד הטרידה אותי בכל מהלך וזקופת החירום. אני אומר את זה בצורה

מאד בוטה אולי, אבל אני חושב שכלי התקשורת הממלכתיים, בדבר ארח- לפחות חטאתם:

בחודש האחרון הפחדתם את העם בצורה בלתי-רגילה. אני לא ראיתי תופעה כזאת בשום

מקום אחר. אם הייתי מנסה להגדיר את זה, פה זה היה מעין מבצע של המפחידים בעם.

אני שואל את עצמי היכן היתה האחריות למוראל הלאומי? אני יכול לתת לכם דוגמאות

לאין-ספור שאותן העלינו במליאת הכנסת.

הדבר התחיל בידיעות שפורסמו על תאי הגאזים של סאדאם חוסיין, שבהם נוסו גאזים

חדשים אשר חודרים בעד כל מסכה וכל השבויים האיראנים שם מתו ביסורים נוראים. זה

כאילו שאמרתם לעם ישראל; רבותי, למה לכם מסכות? למה לכם חדרים אטומים? זה לא

יעזור לכם. לסאדאם חוסיין יש גאז שיכה את כל המסכות שלכם. אני זוכר את הידיעות

האלה בחדשות, ומיד פניתי באופן בהול למר הראל וביקשתי ממנו לטפל בנושא הזה. הוא

אמר לי שהדבר נבע מתקלה, והיה בירור עם העורך.

באותו יום פתחתי את הטלוויזיה והופיע שם פרופ' מכובד שהסביר לכולם מה יקרה

להם כאשר ונהיה התקפת גאזים; "איך ייצאו לכם מים מכל הגוף, קצף וריר מהאף ומהפה.

יהיו לכם עוויתות קשות בכל הגוף, לא תוכלו לנשום, ואז מוכרחים מהר למצוא מהוסה

ולבקש טיפול". אני ראיתי מה קרה למחרת הכתבה הזאת בשדה דב.

קצין רפואה ראשי הופיע ב"קול ישראל" באיות התוכניות והסביר שלסאדאם חוסיין יש

כנראה גם נשק בקטריולוגי. לא יודעים לאיזה מימדים הוא מגיע, בין עשרות מטרים או

עשרות קילומטרים. כל ידיעה שהיה בה איזה שהוא גוון סנסציוני נופרוה והודגשה

בשידורים שלכם. כל מיני מומחים הסבירו לנו מדוע עם ישראל לא יוכל לעמוד במתקפת

טילים. אחר-כך אותו מומחה היה צריך לחזור לטלוויזיה להתפתל ולהסביר שלא לזה

בדיוק הוא התכוון.



כאן אני מגיע לנקודה המרכזית. הופיעו כל מיני פסיכולוגים ופסיכיאטרים בשטף

הדיבור והפטפטת שניהת עלינו 24 שעות ביום, והסבירו לנו שצריך לפחד, טוב לפהד, אל

תסתירו, אל תנסו להתגבר, פהד זה רגש טוב, תפחדו. אני לא רוצה לחלק פה מחמאות.

אני חושב שתא"ל שי היה היחיד שניסה להרגיע.

אנחנו מנסים לחנך עם על ערכים של עמידה. כל התפיסה הציונית בנויה על כך

שאנחנו לא מפחדים. אינני רוצה לחזור לתנ"ך ל"אל תירא אבי יעקב", אבל כל הסיסמאות

לא יפחידו אותנו ולא יבהילו אותנו ואנחנו לא נפחד.

כלי התקשורת הממלכתיים יצרתם אווירה שצריך לפרוד. אנשים נכנסו כל יום בשעה 4 - 5

לחדרים האטומים ורעדו מפהד, ועוד התגאו בזה.

אני לא מבקש שתטילו צנזורה, אבל זו שאלה של עריכה, של ירק לידיעות. לא היתה

תחרות גלויה בין גלי צה"ל ובין קול ישראל. היתה אולי תחרות מי יביא את הסקופ

היותר מעניין, או מי יראיין את הפרשן היותר מזעזע או יותר מסעיר. אני רוצה לומר

לכם שפה באיזה שהוא מקום יש פגימה, לדעתי, לטווח ארוך, של חלק מיסודות קיומנו. אם

אנחנו מחנכים היום את הנוער לפחד, מה יקרה כשמחר הוא יהיה בצבא? מה הוא יגיד לכם

מחר? - אני מפחד, אני לא רוצה להסתער. והרי אמרתם שזה בסדר לפחד, מותר לפחד.

אני יודע שמותר הכל להגיד, כמו שמותר לפרסם פעם שניה ושלישית את אותה מסיבת

עתונאים אומללה, לדעתי, של ראש אמ"ן, שבה הוא הודיע על הטילים בעלי ראשי חץ

בינאריים שיש לסאדאם חוסיין, עם שני גאזים. כלומר, אפשר למות פעמיים מזה.

אינני מבין מדוע לא היו כאן שיקולים של עריכה, של הרשויות שעמדו בראש

רגע אחד רבותי, בואו נדע איך אנחנו בכל אופן דואגים

לאי-שבירת רוחו של הציבור. אני לא ראיתי בשום מקום את היד המכוונת שמנסה לא

להקצין דברים בתחום של פרסום פרשנויות או ידיעות בלתי-מוסמכות כמו אווזה ידיעה

לגבי תאי הגאזים, שכל אדם שסיים בית-ספר תיכון יודע שמבחינת פיסיקה היא לא תיתכן.

אני מבקש לדעת איך אתם מתכוונים לנהוג בתקופה הקרובה. אני גם רוצה לדעת על

סמך-מה ניתנה הפתיחות הזאת? אולי בשם העתונות החופשית, אבל בכל אופן, התופעות

לדעתי היו לא טובות ואינן טובות גם לגבי העתיד. עוד לא היה בהסטוריה מקרה של

מדינה שהורד עליה פחד כזה בתקופת מלחמה כשהמלחמה עד עכשיו, תודה לאל, היתה שולית

לגבינו, וגם הפגיעות שלה היו שוליות שבשוליות בתוכנו. אפילו בלונדון בתקופת

מלחמת העולם השניה, במדינת ישראל במלחמת השחרור ובמלחמת ששת הימים, מעולם לא

נכנסנו לחרדות כאלה. תפקידכם כרשות שידור, שמעוניינת במוראל הציבורי, היה לדאוג

לכך שאנשים לא ייכנסו לפחדים. היום אני שומע כבר אנשים מדברים וכותבים: אוי

ואבוי מה יהיה לנו אם מחר תפרוץ מלחמה ולא יהיו פה האמריקאים והאנגלים. אז מה

הועלתם?

אני מציע שנשמע עכשיו את חברי הוועדה ואחר-כך את תשובות יושב-ראש הנהלת רשות

השידור ומנכ"ל הרשות.

במשך המלחמה החלפתי כמה פעמים דברים עם היושב-ראש, וחלק מהדברים שאומר יהיו

די חופפים. ראשית, אני רוצה לומר כמה דברי ברכה וציון לשבח לכלי התקשורת בכלל.

אנשים עבדו יום ולילה 24 שעות ביממה, עבודה מאומצת בלתי-פוסקת כדי להיות ראשונים

במקומות הפגיעה. כל המכלול הזה הוא ברור וטבעי. אבל בוודאי אתם לא מחכים מאתנו

שבזה נאמר תודה רבה. זה לא תפקידנו. תפקידנו גם להסיח את ליבנו ולומר לכם איפה

היו קלקולים. אצלי הם הלכו לפי האות פי: פטפוטים, פרשנים, פסיכולוגים,

פסיכיאטרים, פרנקנשטיינים, ותיכף אדבר על כל אחד מהם.

היתה הרבה מאד פטפטת. אנשים קשקשו ביניהם בשעה 2 בלילה או ב-5 בבוקר, ולא

תמיד בטעם טוב. זה לא נורא.



העניו של הפרשנים נהפך ל-OVER הכל. דווקא במפלגתי יש פרשנים למכביר שזמנם

בידם ורק תרים טלפון יש לך 3 גנרלים פרשנים. אבל זה פשוט טימטם את האנשים. מה

גם שהם סתרו זה את דברי זה. כולנו היינו פהות או יותרבקופסאות של קרטון במשך

הודש. לקהו 4 מיליון אנשים ושמו אותם בקרטונים, ובתוך הקרטונים הם שמעו, בנוסף

לדברים שחבר-הכנסת בר-זהר אמר, דברים איומים ונוראים שיקרו להם עוד רגע בתוך

הקרטון. הם שמעו פרשנויות שזה גם יותר מדי, והפרשנים עצמם קשקשו. הרי רוב

הפרשנים לא יודעים יותר מאתנו בכלום. אולי בשולי השוליים מישהו שמע ממישהו והיתר

לא יודעים כלום. אפשר לשמוע 1, 2, 3 פרשנים ביום, אבל לא 30.

פסיכולוגים ופסיכיאטרים. רבותי, תורידו אותם. הם התפרנסו יפה מהמלהמה. אני

מפרגן להם. פסיכולוג ליום, אבל לא 30 פסיכולוגים ליום, שאהד סותר את דברי חברו.

אחד אומר לפהד והשני אומר לא לפחד. לפחות תפסיקו את זה עכשיו. אני לא אומר את

זה ברוח רעה. היו לכם כוונות טובות, אבל צריך להפיק לקחים ולהקטין את מספר

הפרשנים עד למינימום. את הפסיכולוגים והפסיכיאטרים יש לתת במינון הנמוך ביותר

שיכול להיות.

והדבר האחרון, ביקשתי מכלי התקשורת, למען הילדים הקטנים, הנשים המבוהלות וגם

אל תכניסו תיאורים של רשת .CNNמספיק מה שרואים שם מה שנעשה

אצלנו. אל תכניסו מפלצות בין זה לזה. מספיק רואים הכל הי - זוועות, דם נשפך,

יריות, טומהוק, סקאדים וכו'. בין זה לזה להכניס עוד ממלחמות קודמות, עוד דם, עוד

פשע, עוד יריות ממיני נשק שונים.

ישבתי עם נכדה שלי והסתכלנו על תוכנית לילדים. במלחמה הזאת ישבו 4 מיליון

ילדים מול הטלוויזיה, כשגם הזקנים נהפכו לילדים. וגם אם כתבו: אסור לילדים, כולם

ראו הכל. - ישבתי וראיתי כל מיני דברים נוראים מה שקורה עם ההפצצות והאבדות,

ואחר-כך מראים לנו סרט על עלי בבא ו-40 השודדים, שהגנב מבגדד הולך להילחם, וכו'.

זה סאדאם, זה סאדאם. הם הולכים וגונבים. זה דבר איום ונורא

בשביל ילדה בת 6.

אני אומר את הדברים בלי כעס מיותר. לכולנו זה קורה בפעם הראשונה. גם אני לא

בעד צנזורה, אבל יש כל-כך הרבה דברים אחרים להראות חוץ מזה, ותמיד אפשר למלא כל

רווח במוסיקה, כל מוסיקה שהיא. תודה רבה.

חבר-הכנסת אליאב חילק מחמאות על העבודה שנעשית 24 שעות ביממה. אני לא רוצה

להתייחס לזה, ואני חושב שגם חברי הוועדה לא צריכים לעסוק בזה. הטלוויזיה שידרה

24 שעות. צריך לבחון מה היה מוכן לקראת ה-24 שעות ואיך התכוננו כך שידעו לתת

לציבור תשובה שבשעת חירום גם הטלוויזיה וגם הרדיו פועלים במשך 24 שעות.

לגבי סרטים ראינו שלא היתה התארגנות של רכישת סרטים, דווקא בימים שהיה צריך

להיות מלאי מוכן חודשים קודם לכן. אם אנחנו מדברים על פרשנים, היה צריך להקים

בטלוויזיה צוות שיעבוד עם דובר צה"ל ולהכין פרשנים שיעסקו בנושאים המוגדרים, ואת

הדברים האלה לא עשו. אם אנהנו רוצים להצביע על מה לא נעשה, אני הושב שאפשר

להצביע על הרבה דברים יותר מאשר על מה שכן נעשה. אם אנשים קמו לעבודה, או נמצאים

בעבודה עד 6 בבוקר, גם אחרים נמצאים עד 6 בבוקר. על זה לא צריך לחלק ציונים, אלא

צריך לדעת מה היה מוכן לקראת ר1שעה שהטלוויזיה פועלת 24 שעות, ועל הדברים האלה אני

למת מנהלים משא-ומתן על רכישת סרטים בשבוע השני של המלהמה, ולא

הכינו אותם 4-3 חודשים לפני-כן? למה בצפון מצלמים בפילם עד שעה 2? בצפון

האירועים מסתיימים בשעה 2, או ב-1.30, משום שהסרט צריך להגיע לאולפן בירושלים

במונית, ורק שם אפשר להפעיל את זה, משום שאין ניידת בצפון. בסכום של 200,000

מיליון שקל שיש לרשות השידור אני חושב שאפשר היה לקנות ניידות שיהיו גם בגליל

ובחיפה. לדברים האלה היה צריך לתת תשובות. והיום אנחנו צריכים לקבל הסברים.



חלק מהציבור חושב שהתוכניות היו מתאימות וחלק מהציבור חושב שהן לא היו

מתאימות. על זה נקיים דיון. חלק מאתנו יאמר שהסרטים היו טובים יותר, חלק יאמר

שהם היו פחות טובים, והמינון שלהם היה בצורה כזאת או אחרת. אבל אם אני צריך לתת

ציון לרשות השידור לחודשיים אלה, אני נותן לה ציון גרוע, משום שעבדתם תוך

אילתורים ולא לפי תוכנית שהוכנה מראש. זאת היתה טלוויזיה מאולתרת. הרדיו, מפני

שיש לו אנשים ותיקים יותר ובעלי נסיון רב יותר, האילתור שם מוצלח. אבל בטלוויזיה

זה היה אילתור עם כשלון גדול. לכן אני חושב שאתם צריכים להסיק את המסקנות

המהירות והמתבקשות, איך מתכוננים ונערכים בצורה מסודרת.

דובר כאן על כך שהצוותים היו בשטח. הצוותים לא היו בשטח, ואם מישהו היה בשטח

זה היה במקרה. שום דבר לא היה מתואם, הכל היה במקרה. קשה היה לקום בבוקר והם לא

הגיעו בזמן. כדאי לבדוק את הדברים האלה, ואז תראו באיזו שעה הגיע הצוות של

הטלוויזיה הישראלית ובאיזו שעה הגיעו הצוותים של רשתות הטלוויזיה הזרות. מזלנו

שהם לא אחראים על מגן דוד אדום. תודה רבה.

חי מירום;

אני רוצה להיות הרבה יותר מינורי והרבה פחות בטוח בעצמי בדברים שאומר פה

עכשיו. אני לא מבין מספיק בתקשורת. רשתות השידור, שהכפילו ושילשו את נפח

השידורים היומי שלהן, באחת עומדות בפני קושי גדול מאד ואותו צריך לקחת בחשבון, של

שאלות של טעם בתוכניות השונות ובסרטים שבכלל אינן יכולות לעמוד פה לבקורת. זה

אותו דבר כמו שכל אזרח אחר יביע את דעתו. יש מי שחושב שזה טוב ויש מי שחושב שזה

פחות טוב. אני לא רוצה להתייחס לסרט עלי בבא כזה או אחר עם המתודולוגיה העיראקית

שלו.

בעקרון, בסך-הכל צריך לבדוק למה רשות השידור לא היינה כל-כך מוכנה לקראת

המלחמה הזו, אם לא היתה מוכנה. אבל לאחר שלא היינו מוכנים, אני חושב שהיתה

התאפסות די מהירה ביחס למערכות אחרות שראיתי במשק הישראלי.

בהנחה שהדבר הזה נרות עלינו כמו שהוא נחת, אני מציע לכל אחד מאתנו שיש לו

בקורת, לקחת בחשבון איך רשות השידור הגיבה על הענין ואיך הגיבו מערכות אחרות

שצריכות לשקם בית, שצריכות להחזיר חיים לקדמותם, להחזיר מערכת חינוך לפעולה. כל

דבר בעולם הוא יחסי. לכן, על-פי תורת היחסות לא הייתי מוכן לקבל את הציון הגרוע

שנתן חבר-הכנסת גולדמן. אני חושב שזו היתה היסחפות.

מ' גולדמן;

זו דעתי. אם תיכנס לעומק העניינים תיווכח עד כמה אני צודק.

חי מירום;

אני לא בעד מתן ציונים אלא בעד דיון לגופו של ענין.

אם יש משהו שלא אהבתי והדאיג אותי - לא אצלכם דווקא - הוא תסמונת האח הגדול

שהיתה אצל האזרח בישראל, שכל-כך התאהב ברשת מרכזית וכל-כך מהר נקשר אליה. לא רק

הוא התאהב בה, לדעתי היו גם גורמים נוספים שהתאהבו בה אפילו אהבת-יתר. בפגישות

קודמות אתכם אמרתי שצריך ככל שניתן מהר יותר להיפרד מהגל המשותף, כי הגל המשותף,

לדעתי האישית, התמשך יתר על המידה. אפשר היה להיפרד ממנו קודם וטוב שחלק מהחברים

פה לא יודעים איזה בעיות זה יצר מאחורי הקלעים, של אנשים חסרי תעסוקה, של מערכות

שלמות ששותקו, של מתחים שנוצרו בגלל זה, וכו'. אני חשבתי שיש מקום להפריד בין

הרשתות מוקדם יותר, והודאגתי מהענין של האח הגדול.

אני רוצה להתייחס לענין של תסמונת פרשנדתא למיניה, שהערנו עליו פה. אם אתם

זוכרים, קיימנו פה ישיבות עם ראשי רשות השידור ואמרנו שנדמה לנו שנפח הפרשנויות

הוא כבד מנשוא, ואחר-כך באמת היה דילול יחסי - יותר מוסיקה, פחות פסיכולוגים

ופסיכיאטרים.



אני רוצה להעיר עוד הערה אחת והיא קצת כלפי קדימה וקצת פחות כלפי אחור.

אנחנו עוד לא יצאנו ממצב החירום. העסק נערך כמו שהוא נערך. אני מקווה שיש

התערבות, ואולי תא"ל שי יתן לנו תשובה על כך, בשניה הרצויה בשתי הרשתות, ברגע

נתון. כלומר, דבר שכל הזמן הטריד אותנו ובגללו כביכול לא הפרידו בין הרשתות, אני

מקו וה שבא על פיגרו נו מבחי נת הבטהו ן.

אבל אני רוצה לפנות אליכם בבקשה לנצל את התקופה הזו להפקה מקורית ולהפעלת

שחקנים, במאים וכיוצא באלה. נפגשנו פה עם אנשי תיאטרון, עם שחקנים ועם כל המערכת

של האמנים, ואחד הדברים שעלה בפגישה היה שניתן ללכת לקידום הפקה מקורית ברשתות

ועל-ידי כך להיחלץ לעזרת הציבור שנותן את התוצאה של ההפקה המקורית. אני רוצה

לדעת אם יש אפשרות שתיענו לענין הזה ובכך ניתן איזו שהיא פריצת-דרך גם כלפי

השחקנים.

אתה מתכוון שתוגדל ההפקה המקורית. ראשי רשות השידור השיבו לך שהשנה הם הפיקו

הרבה יותר מאשר אי-פעם, וזה נכון.

לא. אני רוצה שהיא תוגדל, ואני רוצה שבזמן קצר יפיקו יותר גם כלפי העתיד,

כדי לסייע לתיאטראות. אנחנו לא יכולים להביא אנשים לתיאטראות תל-אביב בלילה, אבל

אפשר להפעיל את השחקנים באולפנים.

ח' פארס;

ביום הראשון כשפרצה המלחמה נתקבל הרושם שעיראק, סאדאם חוסיין והצבא כולם

נהרסו לגמרי, ולמחרת התמונה השתנתה. אינני יודע אם זה היה מתוכנן כמלחמה

פסיכולוגית או לא, אבל לי אישית, ושמעתי גם אחרים חושבים כמוני, שהתקשורת איבדה

את האמי נות שהיתה לה כל הזמן.

לגבי הפחד אני קצת חולק על דבריו של יושב-ראש הוועדה. אני חושב שצריך היה

להסביר לאנשים על מה שסובב אותם ואת הגורמים לפרוד הזה. כי אחרת יכולים הצופים או

המאזינים לזלזל. ועובדה שלמרות כל ההפחדות ששמעתי עליהן, אנשים רבים לא נכנסו

כלל לחדר אטום אלא יוצאים למרפסת כדי לראות איפה הטיל עומד ליפול. יש כאלה

שאומרים שערבים עשו את זה. אני יודע שגם יהודים עשו את זה.

מי גולדמן;

אתה צודק. אתה יכול אפילו להשמיע את ההקלטות של היהודים שדיברו ברדיו.

ח' פארס;

ערבים לא הלכו לחדר האטום, הם עלו לגגות ושמחו. זה לא

בדיוק כך.

אי-אפשר לקטול לגמרי. צריכים לתת את התמונה כפי שהיא. זה הכי אמין, זה הכי

טוב, זה הכי ישר, זה משרת את המטרה. לי הפריע המספר הגדול של הפרשנים. כל אחד

מומחה לפרשנות. אפשר לקחת 2, 3. ואפילו 5 מומחים טובים, כל אחד בשטח מסויים,

ולשמוע אותם. עכשיו יחדשו לי משהו? - שום דבר. אבל אני מתוח, אני רוצה לשמוע

משהו. מופיע עוד מומחה ועוד מומחה, וזה משעמם ומרגיז אותך.

כל הכבוד לנחמן שי, גם מהחבר'ה שלנו.

בטלוויזיה שמעתי בשעה 7 את החדשות בערבית וזה הכל. אם יוצא לי בזמן הנסיעה

במכונית לשמוע ערבית, כשאין עברית, אני עושה את זה. אבל הזדמן לי לראות את זוהיר



בהלול מראיין פסיכולוג ערבי. הוא חזר על אותה שאלה 3 פעמים, כאילו הוא עצמו לא

הבין, כדי לפשט את הדברים. הפסיכולוג הזר על הדברים, והוא לא הבין דבר. אני לא

הבנתי, ואשתי, שהיא כמורה, גם כן לא הבינה. זה פסיכולוג, יועץ. לכן, תהפשו אדם

שיודע להסביר, ולא צריך יותר מאחד.

היו"ר מי בר-זהר;

נעבור עכשיו לשמוע את אורהינו. מר הראל, בבקשה. אר^יו - מר מקל.

א' הראל;

קשה לי מאד להתייחס לדברים, כי אני הושב שחברי-הכנסת עשו עכשיו עוול גדול מאד

לרשות השידור. לי אולי יש הבקורת הגדולה ביותר, מפני שאני רואה את הדברים

מבפנים, ולא פעם נאבקים עליהם. אבל להגיד על המערכת הזו, שהתארגנה ונתנה את

השירות הלאומי ביו החשובים ביותר, שאתה נותו לה על זה ציוו גרוע מאד? אני יודע

שאני צריך לשמור על כבודם של חברי-הכנסת ולכו רק אגיד שזו אמירה שנובעת מאי-ידיעת

הענין.

אי אליאב;

אמר את זה איש אהד והוא אהראי על דבריו.

מי גולדמו;

אני אחראי על מה שאני אומר ואני עוד מהזק את דברי לאהר שאני שומע את דבריך,

מר הראל.

א' הראל;

עוד לא שמעת את דברי עד הסוף. אני לא מדבר על חברי-הכנסת אלא באופו כללי.

טלוויזיה מטעם לא תהיה. כל זמו שרשות השידור תפעל לפי הוק רשות השידור, היא תפעל

לפי מה שכתוב בהוק, באופו בלתי-תלוי, ולא סיסמאות של קרו הקימת או קרו היסוד,

שאני לא מזלזל בהו. אני הושב שעשינו שירות לאומי מדרגה ראשונה. אני לא אומר שלא

היו טעויות. היו לא מעט טעויות, אבל אנהנו המצאנו את ההדר האטום? אנהנו המצאנו

התקפת טילים? אנהנו המצאנו את נהמו שי? אנהנו עשינו מה שאמרה לנו המערכת הצבאית

והסברנו את הענין של ההדר האטום והגאזים. אם היינו הולכים לפי הקו שעליו דובר

כאן, איש לא היה מסתכל בטלוויזיה הישראלית וכולם היו הולכים ל-CNN. לכל אהד יש

היום אפשרות לראות טלוויזיה בכבלים ואת ה ,CNN-והוא רואה מה נעשה.

לא לכל אהד יש אפשרות לקלוט תהנות אחרות. בצפון הארץ אין טלוויזיה כבלים

ואין ערוץ 2. הגיע הזמו שתדעו שהמדינה לא מסתיימת בהיפה או בהדרה.

א' הראל;

יש עתונים והם יתנו את כל הסברות השונות ואנהנו ניתו רק שירים עבריים, ונגיד;

יהיה טוב, אלוהים ישמור על עם ישראל. במלהמה אי-אפשר לא לתת את כל הדברים שנתנו.

אני מסכים עם דברי יושב-ראש הוועדה שיכול להיות שפה ושם המינון היה לא בסדר. אבל

באופו מעשי, ברדיו ובטלוויזיה עבדו 24 שעות ויצאו לסקר כל אירוע.

אנהנו עובדים לפי הסקרים ותוצאותיהם שונות לחלוטין מחוות הדעת של הברי הכנסת,

וזו לא פעם ראשונה. עם כל הטעויות שהיו, הציבור בסך-הכל חשב שהמערכת עשתה את

המאמץ הגדול שהיא היתה צריכה לעשות. מהיום הראשון אמרתי שלא היינו מספיק מוכנים.

אנהנו צריכים ללמוד מזה ולהפיק לקהים כדי לדעת איך לנהוג במקרה כזה להבא.



אתם אומרים לקנות סרטים מראש. הרי את הסרטים שאנחנו קונים אנחנו מקבלים

לחודש-ימים. הסרט לא נשאר אצלנו במלאי. בגלל הבעיות שהיו ברשות השידור לא היה

מספיק מלאי של הפקה מקורית. זו הנקודה המרכזית לפי דעתי. למרות התוכניות שהבאנו

בפני הוועדה על ההפקות העצומות שיש בדרך, לא היה מספיק מלאי.

אתן לכם דוגמא אחת ובזה אסכם. בענין הסרטים הציבור נחלק כפי שהוא נחלק בין

אוהדי ספורט וכדורגל. חלק מהציבור רוצה לראות סרטי אימה ומתח, חלק מהציבור רוצה

לראות סרטים מרגיעים. זה מסובך מאד למצוא את האיזון בין השניים. אני חושב

שניסינו.

אני חושב שההפרדה שנעשתה בין "קול ישראל" ובין גלי צה"ל נעשתה בזמן. היא

היתה צריכה להיעשות אולי שבוע קודם לכן, כי היא מיצתה את עצמה. ברגע ששמענו בחדר

הזה את ההערות בענין קול המוסיקה, מיד הפעלנו את קול המוסיקה ואת רשת גי. מתברר

שהציבור באמת רצה לשמוע יותר פתיחות, יותר הפרדה. מי שרוצה לשמוע מוסיקה, יילך

למוסיקה, ומי שרןצה לשמוע את רשת גי פונה לרשת גי. לפי דעתי, הסידור כפי שהוא

עכשיו, גלי צהייל לחוד וקול ישראל לחוד, מצדיק את עצמו. עד עכשיו אין תחרות

פרועה. היתה תחרות פרועה מי יהיה יותר טוב, וזה תמיד דבר שמבטיח הצלחה.

יושב פה נחמן שי. איך אתם יכולים לבקר אותנו - אתם יכולים וצריכים - על

הפרשנות בטלוויזיה, כשניתנה פרשנות בערוץ 2?

היו"ר מי בר-זהר;

גם את ערוץ 2 ביקרנו.

א' הראל;

לא זו הנקודה. כשדובר צה"ל לחץ, ובצדק, על איחוד קול ישראל וגלי צה"ל, המגמה

היינה למנוע ששתי תחנות שונות, ברגע המתח הגדול ביותר של המלחמה, משתמשות

בניואנסים שונים. אז היתה פרשנות רבה מדי, אבל היא היתה מתואמת תחת גג אחד.

לא היה תיאום. כולם אומרים לך שנאמרו דברים הפוכים. העובדה שהיא היתה תרות

גג אחד לא שינה דבר. לא היתה פרשנות מסויימת של מספר פרשנים מקובלים. כל פעם

דיבר מישהו אחר שאמר ההיפך ממה שאמר קודמו. אז מה זה משנה אם הדברים נאמרים בתוך

רשת אחת או בשתי רשתות?

א' הראל;

אתה צודק, אבל לא אנהנו קובעים את זה.

היו"ר מי בר-זהר;

אתם קובעים.

א' הראל;

לא. במלחמה הזו לא היה פרשן אחד כמו שהיה במלחמת ששת הימים. אני חושב

שהשיקול שלנו היה נכון - לא לקחת איש אחד שיתן פרשנות של כל המערכה. היה מגוון

של דעות. יכול להיות שמבחינה זו אתם חושבים שטעינו. זו היתה גישתנו, זו היתה

עמדתנו. אני לא מאמין שאפשר לקבל היום פרשן אחד שדעתו תהיה מוסכמת על כל עם

ישראל, אלא אם מסכמים שדובר צה"ל הוא היחידי שמופיע כפרשן, או הרמטכ"ל היחידי

שמופיע כפרשן. יש ניואנסים שונים.



אי אליאב;

סליחה, כל מח שאמרנו הוא שהפרשנות צריכה להינתן במינון יותר קטן.

היו"ר מי בר-זהר;

אני רוצה להעיר לגבי שאר הדוברים. לא התכוונו לקהת פרשן אהד. דווקא

בטלוויזיה היו לכם שני פרשנים מרכזיים, טובים, והעם קיבל אותם. דווקא זו דוגמא

שכן אפשר להתמקד במספר פרשנים, כמו שזה נעשה גם בארץ וגם בעולם. אבל לכם יש איזה

שהוא שיגעון שמוכרהים להדש כל הזמן, להביא עוד מישהו ועוד פנים חדשות, וזה מה

שגורם לכל השיבושים.

אדוני היושב-ראש, אותם שניים שאתה מתייחס אליהם הם לא פרשנים אלא כתבים של

הטלוויזיה הישראלית, וזה הבדל עקרוני. הם לא פרשנים.

היו"ר מ' בר-זהר;

התכוונתי לומר שהם כתבים שנתנו פרשנות למאורעות. דבריך מקובלים עלי.

ראשית, אני חייב להצטרף לדברי היושב-ראש, ואפילו למהות על זה שנאמר שרשות

השידור לא היתה מוכנה מספיק. אני אומר שרשות השידור כן היתה מוכנה. המלה מספיק

היא מלה שאין לה אף פעם גבולות. אני לא יודע מה זה מספיק. אני הושב שהיינו

בההלט מוכנים. אין הנחתום מעיד על עיסתו, אבל אני הושב שאין לנו מה להתבייש

בתיפקוד של רשות יושידור בימים אלה, ועם כל הכבוד שיש לי להרבת גופים במדינה, יש

לי הרגשה שאנהנו לא בסוף הרשימה מבהינת יכולת התיפקוד והשירות לציבור בימי הירום

אלה. ההיפך הוא הנכון. אני הושב שאלה ימים שבהם אפילו הצטיינו לא במעט. יש לנו

סקרים שמוכיהים את זה. מאז שהתחילה המלהמה יזמנו סקר מיוחד שעושה בשבילנו פרופ'

אליהוא כץ, ויש לנו סקרים שמוכיהים שביעות-רצון הסרת-תקדים של הציבור מן השידורים

האלה.

מבהינת ההכנות אני רוצה לציין כמה עובדות. בהודשים שלפני המלהמה השקענו

למעלה מ-15 מיליון שקל בתשתית. הדבר הזה כולל שתי ניידות טלוויזיה הדשות שכבר

הגיעו ומתפקדות.

מתפקדות גם בצפון?

מיד אדבר גם על הצפון. יותר מ-12 שנה לא התקבלה אף ניידת שידור איות. אלה לא

דברים שקורים כל יום. קיבלנו כ-40 יהידות עריכה בוידאו, ציוד ENG שמופעל מאז

ראשית המלהמה - לא בכמויות שהיינו רוצים אבל בכמויות מסו י ימות של בערך 3 יהידות

צילום ליום. רושקענו גם במובן זה שהתמנו הסכם עם CNNוהיינו ערוכים לשדר כוע:ות

שלהם באופן הוקי. השקענו, כמובן, בציוד הטכני, כי ללא צלהות מיוהדות CNN-bאתה

לא יכול לקלוט אוו1ם. יש גם 5 ניידות רדיו, אבל זה שייך לנושא אהר.

בנוסף לכל זה יושקענו גם בתשתית של בני-אדם. בהודשים אלה הוספנו 10 כו1בים

חדשים ל"מבט". כל מי שצופה היום בטלוויזיה נתקל בשמות הדשים, אלה כו1בים שהכשרנו

אותם במשך הצי שנה והם היו ערוכים בדיוק בזמן המודים. יש עוד תרבה דברים שעשינו,

ונערכנו.



כן נערכנו וכן היינו מוכנים. נערכנו גם במובנים האחדים, כגון: החלטה על

איחוד רשתות ודברים ממין זה שבוצעו ברגע המתאים. זה במקרו.

אני רוצה לומר כמה משפטים מה אנחנו עושים ברגע זה. כידוע, מיום ראשון יש

שינויים מסויימים בשידורים. כפי שנאמר, ביום ראשון הופרדו השידורים של קול ישראל

וגלי צה"ל, אבל אנחנו ממשיכים לשדר ברשת בי, כרשת חירום בסגנון אחר, 24 שעות. לא

חזרנו לשידורים הרגילים. לפני המלחמה לא שידרנו 24 שעות אלא 19 שעות. בנוסף לזה

אנחנו ממשיכים להפעיל את רשת אי כרשת לעולים בשפות זרות, 24 שעות ביממה, להוציא

כ-5 שעות שאנחנו נותנים עכשיו שידורים בעברית.

היו"ר מ' בר-זהר;

תסלח לי. אנחנו מדברים היום על תוכן השידורים ולא על כל הדברים הטכניים

שציינת.

א' מקל;

מיד אגיע לזה. אבל מאחר שרשות השידור עד רגע זה היתה נושא הדיון הבלעדי

והיחיד, ומאחר שהיא גם שק האיגרוף הקבוע, אני חייב להגיד את הדברים האלה.

אנחנו ממשיכים לשדר כרגיל את שידורי קול המוסיקה ואת שידורי רשת גי, להנאת

האנשים שלא רוצים את מה שמכונה פה פטפטת או ברברת. אנחנו ממשיכים לשדר בקול

ישראל בערבית ברשת די 24 שעות ביממה לתועלת הציבור הערבי בישראל, בשטחים וגם מעבר

לגבולותינו. לפני המלחמה זה היה 18 שעות. נוסף לכל זה אנחנו ממשיכים לשדר ברשת

הי לחוץ-לארץ. אנחנו גם ערוכים להפעיל רשת מיוחדת לעולים, אלא שכמקובל אצלנו,

משרד התקשורת לא עשה דבר בענין המשדרים שאמורים היו להפעיל את הרשת הזאת, למרות

הוועדות ולמרות הכל ולכן אנחנו לא מסוגלים להתחיל עם זה.

לגבי הטלוויזיה, החל מיום ראשון חל שינוי, לצערנו, במובן זה שהופסקו כל

השידורים שלנו בין השעה 8 לשעה 5.30 . כתוצאה מכך אין עכשיו שידור בערבית,

באנגלית, אין חדשות ב-10, 12, 2. אנחנו מצטערים על כך אבל לא בידינו להושיע, כי

זמן השידור הזה נלקח מאתנו והוחזר לטלוויזיה החינוכית. כל אחד יחליט על-פי הבנתו

אם יותר חשוב לשדר ב-8 בבוקר חדשות בערבית או התעמלות בוקר.

היו"ר מי בר-זהר;

קיימנו הבוקר דיון בנושא הזה ודרשנו לקבל עד מחר תשובה איפה יהיו החדשות

בערבית.

י' כהן;

חוץ מזה, ההתעמלות מכוונת גם לערבים.

א' מקל;

מר כהן, אני חושב שחבר-הכנסת פארס לא יאהב את התשובה שלך.

ח' פארס;

האם בטלוויזיה היו תוכניות ילדים לערבים?

א' מקל;

למיטב ידיעתי, אצלנו לא היו. בימים אלה נמצאת בהפקה סידרה קבועה לילדים

בערבית, לראשונה מזה שנים.



בתשובה לדברי חברי הוועדה, אם הפחדנו או לא הפחדנו. הוראות הקבע היו לתת

שידור פטריוטי, שידור שמסייע להרגיע, שידור שמשרת את המוראל הלאומי. אני חושב

שבסך-הכל הדברים האלה בוצעו. יכול להיות שפה ושם היו חריגות. המקרה המפורסם

שבצדק הזכיר יושב-ראש הוועדה, שיום אחד היתה ידיעה תמוהה על שבויים איראניים

שתקעו להם גאז, התברר שזו היתה עבירה. מנהל החדשות שלום קיטל פסל את הכתבה הזאת

שהגיעה ומשום-מה בכל זאת לא התחשבו בו ושידרו את הכתבה. כעבור כמה שעות נזפנו

בעורכים.

היו"ר מי בר-זהר;

זאת אומרת שאפשר לפסול כשרוצים.

בהחלט. פסלנו כתבות בלי סוף. לידיעתכם, ב CNN-מגיעים דברים מפחידים שאפשר

לקבל מהם שבץ. יום-יום אנחנו פוסלים כל מיני כתבות מהמין הזה שמגיעות לטלוויזה

ולרדיו.

לשאלה אם היתה יד מכוונת, היו הוראות ברורות והן קויימו. פה ושם היו חריגות,

כמו שזה קורה בכל מוסד, במיוחד בהיקף כזה של שידור.

לגבי הטעם בשידור, כבר נאמר פה: יש אחד שאוהב את עלי בבא ואחד ששונא אותו.

קשה לקבוע מסמרות בענין זה.

לשאלה בקשר לצפון. זה נכון שיחידות ה-ENG לא הופעלו בצפון. עדיין לא פתרנו

את בעיית ה .ENG-האמת היא שהבעיה הזאת כבר יוצאת לי מהאף. יכול להיות שאחרי

המלחמה נצטרך יום אחד לסגור את הטלוויזיה לזמן-מה ולהגיד: עד שלא יהיה ENGלא

יהיה כלום. כל העסק נמאס עלי, נמאס על מר בראל ונמאס על כולנו. זה עדיין אותו

ספור. האוצר לא רוצה לשלם לעובדים תוספת, העובדים לא רוצים לעבוד בלי תוספת.

בזמן המלחמה הפעלנו 3 יחידות .ENGכפי שאמרתי, העסק הזה יוצא לי מהאף, כמו לכם.

אחרי המלחמה נצטרך לקבל החלטה אמיצה.

אני חושב שבענין הזה תזכו לתמיכת הוועדה.

נצטרך לקבל החלטה אמיצה ולהגיד: עד שאין ENGאין טלוויזיה ותלכו לכל הרוחות

כולכם. אני לא אומר את זה למישהו ספציפי, אבל הדבר הזה נמאס על כולם.

מר מקל, אנחנו נחשוב שאתה גבור שרוצה לעשות את זה.

אני אומר לך שנעשה את זה, וגיבוי של הוועדה יעזור לנו. הענין נמצא אצל

הממונה על השכר באוצר.

זה שטר שאלוה משאיר פה חתום?



א' מקל;

כן.

לגבי ההפקות המקוריות, אני מסכים שלא עשינו מספיק ולא עושים מספיק בעניו הזה.

היו כל מיני אילוצים שאינני רוצה להיכנס לפרטים שלהם. אני מדבר על תקופת ההירום.

הפקות בכלל אנהנו כן עושים. בתקופת החירום היו כל מיני בעיות, כמו למשל שאי-אפשר

להפעיל אולפנים בערב בשידור חי, וכיוצא באלה צרות. אנחנו צריכים לעשות עכשיו

הרבה יותר ונעשה את זה.

אגב, ברדיו, מאתמול, כמעט כל היום יש אמנים שמלווים את המגישים הקבועים.

התחלנו עם שלמה בר-שביט וממנו עברנו אל ציפי שביט, ויהיה לזה המשך. בטלוויזיה לא

עשינו מספיק, צריך לעשות יותר.

הי ו "ר מ' בר-זהר;

תודה. מר בראל, בבקשה.

אין לי מה להוסיף.

א' רם;

לי דווקא יש מה להוסיף אבל אני אמנע מלעשות את זה, וזאת מן הטעם הפשוט, אדוני

היושב-ראש. אני מבין שאי-אפשר להתווכח עם חברי-כנסת, כפי שאמרת, אי-אפשר לערער

על דברים שהם אמרו.

היו"ר מ' בר-זהר;

סליחה, מר רם, אתה לא פעם ראשונה בוועדה שלנו ואתה יודע בדיוק כמוני שאפשר

להתווכח עם חברי כנסת. אי-אפשר לתקוף חברי כנסת באופן אישי. זה כמו בכל ועדות

הכנסת, וכולם יודעים את זה. משום-כך, בואו לא נשחק במשחקים.

א' רם;

אינני מתכוון לתקוף חברי כנסת חרף העובדה שחברי הכנסת תקפו את חברי ואותי,

אבל אני מנוע מלתקוף אותם.

היו"ר מי בר-זהר;

אתה לא מנוע מלתקוף אותם, מלבקר את דבריהם ולהשיב על דבריהם. אתה מנוע

מלתקוף אותם באופן אישי, אבל לבקר את דבריהם אתה בהחלט רשאי, ואם יש לך משהו

להשיב, תשיב. מה התגובה הזאת?

א' רם;

אדוני היושב-ראש, אני לא על תקן של מתנצל ומצטדק, כי כמי שעשה את העבודה מאז

ה-15 בינואר, יחד עם חבריו, אני בטוח שעשינו עבודה טובה, עבודה מקצועית, עתונאית.

אני חושב שסיפקנו לצופים שלנו גם את המידע וגם את הרקע.

אני מוכן להיכנס לפרטים, אלא שזה ספור ארוך מאד, בין היתר, מאד מקצועי. אני

מצטער שחבר-הכנסת גולדמן איננו כאן. הייתי מנסה אולי להסביר לו, אבל זה יקה הרבה

מאד זמן.



עוד לפני המלחמה רכשנו 70 סרטים ממיטב סרטי הקולנוע שאפשר לרכוש היום,

שהתחלנו בהקרנתם כבר מתחילת המשבר והם מוקרנים בתדירות של כמה סרטים בשבוע.

היו"ר מ' בר-זהר;

תודה רבה לנסים משעל. נשמע כעת את דובר צה"ל ואחריו את מפקד גלי צה"ל.

תא"ל נ י שי;

בתחום ההכנות וההתארגנות מראש נדמה לי שעשינו כל מה שניתן כדי להתריע בפני

מנהלי רשות השידור - הרדיו, הטלוויזיה וגם גלי צה"ל - על המלחמה הקרבה והולכת.

לא ידענו בוודאות מתי יפלו טילים, אבל במקביל להתארגנות של צה"ל ולהכנות שצה"ל

עשה אנחנו פעלנו בתחום התקשורת, ושבועות לפני המלחמה כבר היו אצלנו ישיבות שבהן

העמדנו אותם על העובדה שעלולים לפרוץ מעשי איבה, שנדרשות לכך הכנות בתחום כוח-אדם

וארגון, וממילא, מה שאני הבנתי, זה גם הכנות בתחום התוכניתי. כבר אז דיברנו על

האפשרות של שילוב שידורים וקיום ערוצים, שהוא דבר שנוי במחלוקת מבחינות אחרות,

אבל שנראה היה לנו חשוב כדי ליצור איזו שהיא אחידות לפחות בתחילת המלחמה. לא

אדבר על המלה קונסנסוס, כי היא גם בעייתית, אבל כדי שיהיה לנו לפחות ערוץ אחד

ברדיו ובטלוויזיה שדרכו נוכל לדבר אל הציבור ולהעביר את המסרים. לאו-דווקא

אנחנו, אלא בכלל כל מה שקורה בתהום החדשות והאינפורמציה.

ערב תחילת המלחמה באמת היה איהוד. כבר דיברנו על כך ואיננו רוצה להמשיך

ולומר מה דעתנו. היום, בתשובה לשאלתו של חבר-הכנסת מירום, רשות השידור/רדיו ערוך

למצב שברגע האזעקה הם מתאחדים, השידור עובר לירושלים ובירושלים עולה קריין ואז

מתנהל אותו דו-שיח, עם כניסה ויציאה, בערך 40 דקות מרגע האזעקה ועד להרגעה

מוחלטת.

אני רוצה להדגיש שלא היתה מעורבות של דובר צה"ל, וממילא גם של צה"ל, בתכני

השידור. לא היו כתבים מגוייסים, לא היו עורכים מגוייסים, לא היה דיברור. הם היו

חופשיים לשדר כל אשר עלה על דעתם. הדבר היחיד שביקשנו, ואנחנו מבקשים גם עתה,

הוא לבדוק אתנו מידע לפני שידור. כמו, למשל, פרשת המקלט או חדר אטום שהיתה בשבוע

שעבר, והיתה לנו על כך הידברות עם רשות השידור. אני לא מתנגד לעיסוק בנושא הזה.

אני חושב שכתוצאה מטיפול לא נכון הענין יצא מעוות ואחר-כך היינו צריכים לתקן

אותו. צריך לזכור שמעבר לכל הדיונים בחדר הזה יש 4.5 מיליון אנשים שמתכנסים

מבוהלים, עם מסכות על הפנים, לתוך המקלט או לתוך החדר האטום, והדבר קשה להם מאד,

ואני מקווה שאותם לא שוכחים כשמקיימים את הדיונים האלה.

אני אומר בכנות שאני מוטרד מזה שמקלפים מהישראלי את כל שכבות המגן שלו, בזו

אחר זו. בהתחלה לוקחים את ההדר, אחר-כך את המסכה ואחר-כך גם את הזריקה, ועוד מעט

יטפלו כנראה גם בקרטון וברצועות הניילון.

צה"ל השקיע ומשקיע הרבה מאד בפרופורציות, וצריך לזכור שהמלחמה הזאת היא לא

מלחמה שהתכוננו אליה וצה"ל לא בנה את עצמו למקלטים אלא למלחמה מסוג אחר.

אני לא מבקש, חלילה, שלא יטפלו בנושא הזה. אני רק מבקש שיבינו את הרגישות

הרבה שיש בציבור לנושאים אלה.

הי ו"ר מי בר-זהר;

דבר כזה כמו המסכות והאטרופין לא תואם אתכם, לא הובא לידיעתכם?

תא"ל נ י שי;

הוא הובא לידיעתנו ושלחנו קצינים מטעמנו שישבו באולפן והסבירו. זה כבר היה

מבוסס גם על לקחי השבוע שעבר. כשניסיתי להסביר את ענין המקלט או ההדר האטום

אמרתי שלא ההלטנו על מדיניות והסתרנו אותה. הרי לא יעלה על הדעת שנחליט על



מדיניות התגוננות ונסתיר אותה מהציבור. מה שזכינו לו לאשראי רב לאורך כל הדרך זה

שכל דבר שנעשה דווח ובהרחבה. התיצבנו לפני הציבור ואמרנו. אם היינו מחליטים

שהמדיניות הזאת איננה נכונה, או שעל-סמך 35לקחי טילים הוחלט שיורדים למקלט ולא

נכנסים לחדר, היינו אומרים את זה. הרי אין לנו ענין, חלילה, להביא ליותר נפגעים

במקרה של נפילת טילים וכדומה.

אנחנו עובדים אתם במקביל. לכן, אני מבקש לגלות את הרגישות הנדרשת, לאפשר לנו

להגיב בזמן, לפנות אלינו במועד.

דבר אחרון הוא המסביר הלאומי. כמו שאמר יושב-ראש הועד המנהל, לא איתרנו

מסביר אחד לאומי. לכו, מראש קיבלנו את השיטה שבה יש כמה וכמה מסבירים שהם בעצם

מומחים מקצועיים כל אחד בתחומו והם מציגים את הענין לפני הציבור. במקומות

שיכולנו תידרכנו אותם. אין לנו מסביר לאומי מודל חיים הרצוג 1967.

היו"ר מ' בר-זהר;

תודה רבה. תת-אלוף לפיד, אני מבקש גם ממך, תוך תיאור הדברים, להסביר לני איך

פעלתם, אתה ומר נדב. כלומר,מה תפקידכם כמנהלי רשת משותפת.

בהעדרו של אמנון נדב אני בהחלט מייצג פה את הרדיו עם 50% אחריות ל-100%

סיקור. אני חושב שזו מיתה דוגמא למופת למערכת רדיו שכמותה לא היתה במדינת ישראל,

בגלל המשמעות שהיתה לרדיו. הרדיו לא היה כלי לדיווח ולסיקור כפי שהוא אופייני

והיה אופייני במלחמות קודמות. הרדיו היה מכשיר אופרטיבי - תא"ל שי תיאר את זה

כאן רק בראשי פרקים, אבל כולנו ראינו את המשמעות שגולת הכותרת של עבודת הרדיו

היתה בין אזעקה לארגעה החל מהצפירה. בפעם הראשונה בתולדות המדינה מועברת הצפירה

במערכות הרדיו. זה מטיל אחריות מסדר-גודל לגמרי אחר על הרדיו, על כל רשתותיו.

לכל הרשתות יש תרגולת טכנית משומנת מאד, כולל צה"ל 1 וצה"ל 2, שבהו1ראה של שנייה

אנחנו מסוגלים להתאחד טכנית, וכמובן גם תוכנית. אני חושב שהעובדה שבכל הצפירות

ובכל האזעקות המערכת הזאת פעלה למופת היא בהחלט תעודת כבוד.

רק אחרי המשקל הזה של הרדיו כמכשיר אופרטיבי אני מגיע לטפל ברדיו כמכשיר

לדיווח-סיקור, וגם זה בשני נתיבים. החודש האחרון היה המלחמה בעורף הישראלי והיתה

מלחמה במפרץ, ואלה שתי נקודות מבט שונות, שתי התייחסויות שונות. הטיפול בעורף היה

במידה רבה מאד של אחריות. הטיפול במפרץ היה טיפול חיצוני יותר. בשתי המערכות, גם

קול ישראל וגם גלי צה"ל העמדנו את מיטב הכתבים שלנו. צריך לזכור שמעולם לא עמד

לרשות המאזין הישראלי כל העושר הזה בתנאי מקסימום ללא תחרות: הכוהנים לענייני

ערבים, הכתבים לעניינים בינלאומיים, כתבים צבאיים, וכמובן כל שאר הכתבים

הנושאי ים. שמנו דגש רב על כל נושא שהעסיק את האוכלוסיה. אם זה פינות הג"א, אם

זה כל תיפקוד המשק, חזרת המשק לשיגרה ושיגרת חירום, ובצד זה היינו מאד ערנים

לענין ה"ברברת". מהשבוע השני הקפדנו שהמינון של המלל לעומת מוסיקה יהיה שונה.

שמנו הרבה יותר מוסיקה בין הפריטים השונים במהלך היום, בוודאי יותר בלילה,ופתחנו

עוד רשתות. גם קול המוסיקה, גם רשת ג', גם צה"ל 2, כל אלה היו אלטרנטיבות שמצד

אחד וידאו שבכל שעה ומחצית השעה יש לציבור אפשרות לקבל חדשות ועידכון החדשות,

וכמובן האזעקה, ומצד שני מי שזקוק למוסיקה ולהרפייה יותר קלה, יש לו גם השידורים

הללו.

הדוגמא שאתה נחת, אדוני היושב-ראש, על המדענים, היא דוגמא של ידיעה שכמובן

טופלה לא נכון. צריך לזכור שהמלחמה הזאת רווייה בלוחמה פסיכולוגית. נעשה פה

מאמץ עליון מגורמים רבים מאד בעולם, והחשיבות של בדיקה עתונאית בתקופה כזאת היא

הרבה יותר מסובכת, במיוחד כשאנחנו מדברים על רדיו שמגיב מהר 24 שעות ביממה.



היו"ר מי בר-זהר;

אל תתייחס לעניו שלי כי זה יותר נוח. אבל חברי דיברו כאן על כל מיני

פרשנויות, גם פרשנויות נוגדות ומפחידות ללא צורך. לאלח כדאי שתתייחס.

תא"ל אי לפיד;

כל נושא חפרשנויות, לדעתי, פעל בדיוק כמו שתקשורת חופשית במצב כזה צריכה

להגיב. כאן לא היה מדובר על איזה שהוא קו שהוכת: מראש, איך להתייחס למלחמה במפרץ

ואיד להתייחס לאיומים. האיומים הם איומים עובדתיים, עם הרבה מאד ספקולציות. גם

מערכת הבטחון, החל משר הבטחון, הרמטכ"ל וראש אמ"ן, הציגו הרבה מאד אי-ודאויות, גם

לגבי האיום הכימי. גם האיום הכימי הוא לא דבר מובן מאליו. הוא גם לא דבר שניתן

היום להגדיר בבירור למה מתכוונים. אני חושב שההערכה והרצון היו להציג את האיום

במלוא האחריות, ויחד עם זאת לצפות שאולי המציאות תהיה קצת יותר ורודה. גם באיום

הקונבנציונלי, רבים מאד גם בצבא וגם במערכת האזרחית הופתעו לטובה. אני מאד שמח

שהפגיעות היו יותר קלות מכפי ששערו קודם. אני חושב שהאחריות שלנו מחייבת להציג

את האיום באחריות, להיערך לו מתוך כל הסידורים המתאימים, ואם המציאות תהיה יותר

אופטימית, כולנו רק נשמח.

היו"ר מי בר-זהר;

אני מוכרח לשאול אותך שאלה. העליתי נושא שאף אחד לא התייחס אליו עד עכשיו.

הנושא של אותו נוער ששומע ברדיו שוב ושוב שטוב לפחד, שצריך לפחד, שמותר לפחד. אתה

איש צבא הרבה שנים ואתה יודע מהו הדבר שעומד ביסודו של צה"ל. איך דבר כזה,

לדעתך, משפיע על דור צעיר שלם, שכל הזמן חוזרים ואומרים לו את זה כל מיני

פסיכולוגים? איך הוא מגיב כשאומרים לו שזה טוב לפחד?

תא"ל אי לפיד;

זו לא הרגשתי, זה היה תוצר של השידור. נכון שפה ושם היו אמירות כאלה, אבל אם

אני צריך לבדוק מהו התוצר של השידור למאזין הישראלי

לא תוצר. אני מדבר על אותם פרשנים שהופיעו שוב ושוב והסבירו שטוב לפחד.

אני חושב שיש לנו נוער מאד בוגר שיודע להיות סלקטיבי ולהבחין בין אמירה פה

ושם של פסיכולוג לבין תחושתו.

היו"ר מי בר-זהר;

אתה באמת חושב שאותו נוער ואותו אדם ממוצע שיושב ושומע ברדיו איש חשוב

ומפורסם, שאומר לו; זה לא נכון שצריך להתגבר על פחד, זה לא נכון שפחד היא לא

תחושה חיובית,. אתה חושב שהם מספיק סלקטיביים בשביל להגיד: לא חשוב מה שהוא אמר,

אני אהיה גבור ולא אפחד?

תא"ל אי לפיד;

אני חושב שיש היום גישה מאד בקורתית של מאזינים למה שהם רואים בטלוויזיה, למה

שהם שומעים ברדיו ולמה שהם קוראים בעתון. זו תחושתי. אני רואה גם את החיילים,

גם את האזרחים. זה כבר לא כל-כך קדוש; כתוב בעתון או נאמר ברדיו. אי-אפשר

להגיד שהקו של הרדיו היה קו אחיד ומבהיל.



אני גם מתרשם מסקרים. אם סקר, יותר מאחד, והרבה מאד תגובות שקיבלתי מכיוונים

שונים, במכתבים, בשיחות טלפון, במפגש בלתי-אמצעי עם אנשים, היה שאנשים רוצים את

הגל האחוד הזה, שלדעתי באמת היה עם מכנה משותף הרבה יותר רהב מכפי ששתי התהנות

מתנהגות בנפרד, כי איו ספק ששתי התהנות שמתנהלות בנפרד הו יותר תחרויות - הרגשתי

שהקו היה מאד אחראי.

היו"ר מי בר-זהר;

אתה עורך תוכנית רדיו ואתה רוצה לראייו פסיכיאטר או פסיכולוג מסויים, ואומרים

לך: אתה יודע שהפסיכולוג הזה ימליץ לציבור לפהד, ואתה כעורך תוכנית יכול גם

להזמין מישהו אהר. האם תזמין אותו בכל אופו?

תא"ל אי לפיד;

השבוע שמענו ברדיו ב-3 אחה"צ בתוכנית שלנו "יש עם מי לדבר" שני מומהים אחרים

שהיו מאד רגועים.

היו"ר מי בר-זהר;

אני לא מדבר אתך על אחרים. אני מדבר אתך על המומחים הללו.

י' כהן;

בעניו הפסיכולוגים הכתובת היא בוודאי לא קול ישראל או גלי צה"ל, אלא

הפסיכולוגים. היה דיוו מקצועי של השירות הפסיכולוגי במשרד החינוך, ונתקבלה שם

החלטה פה אחד להעביר לציבור התלמידים וההורים את ההבחנה ביו פחד, שמותר לפחד,

ואולי אפילו רצוי לפחד, לשחרר פחדים. זו היתה ההנחיה שניתנה גם למורים,

שהתלמידים יציירו, יכתבו ויבטאו את מת שמפהיד אותם, ומשרד החינוך והתרבות הוא זה

שביקש מקול ישראל ומהטלוויזיה הכללית והחינוכית לאפשר לפסיכולוגים מקצועי ים

ומנוסים, שעבדו בקרית-שמונה ובאזורים שהיו בטווח אש, לאפשר לילדים לבטא את

פחדיהם, מסיבה פסיכולוגית.

תא"ל אי לפיד;

האלמנט האחרון שראוי לציון הוא מאד מאד אנטי-רדיופוני ואולי אפילו מתקשר

באופו פסיכולוגי עם מה שאמרנו קודם, זה הגל השקט. אנחנו הקמנו, בניגוד לדעתי

הפרטית, כי לא האמנתי שזה יהיה כל-כך פופולרי - הפעלנו את הגל השקט בהתחלה 6 שעות

ואחר-כך 8 שעות בלילה, 7 ימים בשבוע. לאחר מכו, גם משיקולים אהרים, הפעלנו רדיו

שקט בשבת. הרדיו השקט בלילה היה אמצעי מרגיע ומבטיח באופו ישיר. אחד המקרים

הנדירים שיכול להצביע על קשר ישיר ביו אמצעי לתוצאה של הרגעת האוכלוסיה, עם

אפשרות לקבל, כמובן, את שירותי האזעקה בעת הצורך. מעבר לכל הבדיחות שהתפתחו

כמובו מהתופעה הזאת, לדעתי זה שירות מדרגה ראשונה שנתנו באמצעות הרדיו וגם הוא

צריך להיזכר בתקופת ההירום הזאת.

י י לורברבוים;

התופעה של הפרוד היא תופעה. השאלה מה אתה עושה עם התופעה הזאת. יש כל מיני

שיטות שבהו אתה מטפל בזה. אתה לא יכול להתעלם מהעובדה הזאת. ברגע שיש פהד יש

שיטות שונות של טיפול. שיטה אחת היא שאתה כו הושף את העובדה שילד מסויים אומר;

אני מפחד, ואתה משוחח אתו ומראה איך בכל-זאת ניתו על-ידי שיחה משותפת ועל-ידי

גילוי אותה מצוקה נפשית כדי כו להגיד; אתה יכול לפחד, אבל תדע שיש כלים להתגונן

בפני זה. כי השיטה השניה של התעלמות מהמציאות של הפחד היא סכנה יותר גדולה,

שמצטבר משהו שאין לך עליו שליטה ובסופו של דבר הוא מתפרץ. הבעיה היתה איך כו

לטפל בזה.



בתוך התוכניות האלה כן ניסינו להעלות את הבעיה הזאת על פני השטה וכן להתייחס

אליה, מפני שזה היה יכול להיות דווקא דבר הפוך, לתרום איזו שהיא מועקה מסויימת

שמצטברת ויוצרת בסופו של דבר טראומה שהיא תרבה יותר מסוכנת.

השאלה היא אם אותו פסיכולוג פעל ברמות השונות של הטיפול הזה. אני הושב שזה

נושא מאד פרובלמטי ומאד רציני, שקובע את מוראל הציבור. למשל, הורים שידרו לילדים

שלהם לפעמים יותר פהד מאשר הילדים יצרו את זה, ולפעמים גם זאת היתה בעיה.

אני הושב שצריך להקור את הנושא הזת בצורה רצינית ויסודית, מפני שזו תופעה

שצריך לדון בה, ואני הושב שצריך להמליץ בפני אותם גורמים כן לדון בבעיה שהיא

תופעה מיוהדת שהיתה בתקופה הזאת, היא דומיננטית והיא מצריכה איזה שהוא טיפול,

ואולי גם בדיקה של עצמנו איך אנהנו טיפלנו בענין הזה.

היו"ר מ' בר-זהר;

אני חייב לומר לך שלא היו כל אותם פסיכולוגים ודיונים במלחמת והשחרור ובמלחמת

העולם השניה, ובכל-זאת אנשים יצאו נורמליים, וגם התגברו על פחד ונאבקו.

י י לורברבוים;

הם היו בתוך מלחמה. זה דבר אחר. תגובה יוצרת לפעמים מוראל גבוה של הציבור.

חוסר תגובה יוצר תגובה אחרת. אני חושב שהמציאות הזאת היתה שונה לגמרי מכל

המלחמות האחרות.

היו"ר מי בר-זהר;

היא עוד לא הסתיימה.

אני רוצה לשמוע את חבר-הכנסת הנן פורת, שלא הספיק לדבר קודם, ואחר-כך אני

אסכם את הדיון.

חי פורת;

לצערי לא הייתי כאן בראשית הישיבה, אבל הבנתי שהיו תגובות על הבקורת החריפה

שנמתחה. אני רוצה לומר קודם-כל כנקודת מוצא; כל הכבוד למערכת של רשות השידור, גם

לאיחוד של התחנות, גם להיערכות, גם לאינפורמציה, גם לעמידה בזמנים הנכונים, כפי

שהוזכר על-ידי תא"ל לפיד. כל הכבוד.

אחרי האמירה העקרונית הזאת, אעבור לסוגיית הפחד שדובר עליה. צריך לעבור קורס

בפסיכולוגיה כדי לדעת מה השתנה ומה התפתח, לפחות בתפיסה של הצורך לא להדחיק ולא

ליצור מועקות. הזכירו כאן את מלהמת העולם השניה ומלחמת השחרור. אינך יודע איזה

טראומות אנשים סוהבים אתם עד אחרון ימיהם כתוצאה מהעובדה שהם לא היו יכולים

להיפתח. ונבדוק אצל ההורים שעברו תקופות כגון אלה, שרק באהרון ימיהם הם מתהילים

לפתוח את עצמם.

יש צורך אמיתי ביכולת של פריסה, אבל מתוך 3 נקודות חשובות; 1. לא להשאיר את

עצם ההיפתהות לפחד אלא לדעת להיערך כיצד מתמודדים אתו. 2. לתת לזה את המינון

הנכון, לא הפרזת-יתר. 3 . אחת הדרכים להתגבר על הפהד היא השיבה אל המערכות

הנורמטיביות ואל השיגרה.

יש לי רושם - וכאן אני אומר באופן כולל לגבי רשות השידור - שהראיה שהעסקים

אינם כרגיל ולכן צריך לשנות את כל דפוסי המערכת, היתה במידה מסויימת, בהכרזתה,

בעוכרינו, עם ביטולים של תוכניות קבועות ומסודרות שאנשים הורגלו אליהן, עם הריקה

של תוכניות יפות מאד, שאנשים היו מעוניינים לראות. אתן דוגמא אחת. יש סדרה

נפלאה בטלוויזיה "מלהמה וזכרון". לא צריך לדהוק אותה לשעות הקטנות של הלילה.



א' מקל;

היא נדחקה לשעות הקטנות של הלילה רק אחרי שניצולי שואה רבים מאד פנו ואמרו

שהם לא יכולים לסבול את הקטעים של השואה.

ח' פורת;

באופן כללי אני רוצה לומר שאחד הדברים שבאמצעותם מתגברים על הפחד הוא הצורך

לחזור לחיי שיגרה, כשהילד יודע שהוא הולך לבית-הספר בזמן, וכוי. התקשורת צריכה

לתרום לכך דווקא על-ידי אי-חריגה מופלגת מהתחום של התוכניות הקבועות, מהתחום של

הדפוסים שבהם האדם יכול לתפקד ולא לאבד את הצפון.

א' הראל;

זו היתה טעות שלנו.

חי פורת;

כדאי ללמוד מזה, מפני שגם אם יחזרו ימים כאלה - ואין לנו בטחון שהם לא יחזרו

- כדאי ללמוד ולא לחזור על טעויות.

אני חושב שבתקופה כזו, בלי להסתיר חילוקי-דעות וניואנסים שונים, צריכים לצמצם

ככל האפשר נקודות חיכוך ולהרבות ככל האפשר במיצוי המשותף.

אם לדבר על בקורת כלפי עצמנו, לנגד עיני שתי נקודות: ספור הזקנים שהפך להיות

שערוריה, וספור החדר האטום או המקלט. באיזה שהוא מקום נכנסנו למין אובססיה.

אנשים מספיק אינטליגנטים ומבינים. היו פה גוונים שונים. אבל לא לדוש ולא לבוסס

בשאלות כדי למצוא עוד איזה שהוא נושא שהוא שנוי במחלוקת. בענין זה כדאי גם לאמץ

את הכלל הגדול שאומר רבי ישראל סלנטר, מה זאת שתיקה - לחשוב על התועלת שבדבריו

קודם שידבר.

די צוקר;

מאחר שנשמעו בישיבה הזאת מלות בקורת, חלקן מוגזמות, חלקן לא כל-כך מרוסנות,

אני רוצה במשהו לאזן ולומר שהחודש הזה היתה מהלומה ניצחת לאמירה המרושעת,

הלא-תרבותית של העם נגד תקשורת עויינת. כלומר, מי שטבע את המושג האנטי-דמוקרטי,

הלא-תרבותי, ששאוב באמת מעולם מונוליטי, של העם נגד תקשורת עויינת, אני חושב

שבחודש הזה, עם כל המגרעות ועם כל הבקורת, האמירה קיבלה תבוסה. החודש הזה הראה

שחברה מודרנית עם יומרה דמוקרטית לא יכולה בכלל לתאר לעצמה את עצמה בלי המוסד

האלמנטרי הזה, שלמרות מגבלות שחלו עליו - ואולי הן היו מוגזמות ואולי האריכו קצת

יתר על המידה את הזמן שלהן - אנחנו לא יכולים לראות את עצמנו בלי הענין הזה.

נקודה שניה. אני מציע למר מקל. מנהל שאומרים לעובדים שלו; שיילכו לכל

הרוחות, או שיילכו לעזאזל - - -

א' מקל;

לא אמרתי שהעובדים יילכו לכל הרוחות.

היו"ר מי בר-זהר;

הוא לא אמר דברים כאלה. אני יכול להעיד על כך שהוא לא הזכיר את העובדים. הוא

דיבר על כולם. זו היתה אמירה כללית וכולנו רואים את עצמנו בכלל הקהל הזה.



די צוקר;

מאחר שמר מקל ממונה על סקטור מסויים ועל עובדים מסויימים, וכאשר הוא אומר

"כולם" הוא יכול להתכוון רק ל"כולם" מאד מסויים, ואני לא מניח שהוא התכוון לחברי

הכנסת. אני מניה שהוא התכוון רק לקבוצה מוגדרת. אני אומר לך עכשיו ברצינות.

מנהל שאומר את זה, שלא יצפה אלא לתגובה מאד חריפה מהעובדים. הישיבה לא הסתיימה.

אני מציע לך למשוך את הדברים, לטובת הענין. אם יש לך איזה שהן תוכניות - שאני

יודע שעדיין אין לך - להשתמש בו ידאו, בדור היותר חדש מה-ENG, תעשה את זה באופן

מסודר ולא בשליפה מן הסוג "שיילכו כולם לעזאזל".

הערה שלישית לא לגמרי קשורה, אבל היא קשורה לטלוויזיה. המלחמה הזאת תעבור

ואנחנו נישאר עם בעיות הרבה יותר יסודיות. אני רוצה להאהז בדברי היושב-ראש ולבקש

לקיים פה דיון, אולי בפורום הרבה יותר מורחב לגבי כל הסוגיה של היצירה המקורית

בישראל, והטלוויזיה. אי-אפשר לראות את החיים התרבותיים בלי טלוויזיה. אי-אפשר

לראות את החיים התרבותיים במדינה בלי המימון שעובר דרך הטלוויזיה, שמגיע בעזרת

הטלוויזיה, בעזרת החשיפה הטלוויזיונית. אינני רוצה להיכנס לסוגיה עצמה, לגופו של

ענין. אני מאד מבקש שהוועדה תיקח על עצמה בעתיד הקרוב את האחריות לענין הזה,

לראות איך מתמודדים עם הנושא התרבותי הזה האמריקאים והאירופים, וכלה בביצור

היצירה המקורית.

היו"ר מי בר-זהר;

לפני שאתן את רשות הדיבור לחבר-הכנסת רביץ אני רוצה להעיר לחבר-הכנסת צוקר.

אני הבנתי מדבריו של מר מקל תגובה שפירושה נקעה נפשי, קצה נפשי בכל זה. הוא דיבר

על האוצר, שהוא פנה אליו, וכו'. אני אאפשר למר מקל להסביר את דבריו בקיצור, אבל

מתוך הדגשה שאני הבנתי מתוך דבריו שאין כוונתו בשום פנים ואופן לציבור עובדי

הטלוויזיה.

א' מקל;

בהחלט. אני רוצה להבהיר. חס-וחלילה, לא התכוונתי לעובדי הטלוויזיה או

לאחרים. התכוונתי למילכוד ש-15 שנה לא מאפשר לפתור את הבעיה. יש פה 3 גורמים:

הנהלת רשות השידור, משרד האוצר וועדי העובדים, שלא מסתדרים ביניהם. התכוונתי

לומר שנקעה נפשי מן המילכוד הזה ושנצטרך לעשות משהו יותר דראמטי כדי לפרוץ את

המילכוד. אם התקבל הרושם שאני דיברתי, חלילה, נגד עובדים, בוודאי שלא התכוונתי

לכך. אני באופן אישי אחראי לזה לא פחות מוועדי העובדים, כמו כל המנהלים שלפני,

אבל גם משרד האוצר אחראי, וצריך לפרוץ את המילכוד. נכון אמר היושב-ראש שהתכוונתי

לומר: קצה נפשי באותו מצב.

אדוני היושב-ראש, ראשית-כל אני רוצה לשבח את הרדיו על הגל השקט. אני אומר

זאת לא בחינם, מכיוון שאנחנו כבר מתחילים לראות סימנים שלארזר המלחמה בצורה של

מכתבים למערכת אשר תוקפים את הגל השקט ואת ההתחשבות בציבור כזה או אחר. לכן אני

מחזק את ידכם. אל תקראו מאמרים למערכת, תקראו רק בין השיטין , תמשיכו עם הגל השקט

בשבת, ואני כנציג של ציבור דתי מאד מברך אתכם על כך. אני חושב שזו תרומה

בלתי-רגילה לציבור הדתי.

יש לי בקורת במיוחד על הרדיו, לא כל-כך על הטלוויזיה. הרדיו כנראה לא היה ער

לכך, שבגלל המצב הצטרפו אליו פתאום עוד כמה מאות אלפי מאזינים. אני מדבר על

הציבור ההרדי שבדרך-כלל משתמש ברדיו כדי להאזין לחדשות ותו לא. הרדיו לא היה

מוכן לכך ולא היה רגיש מספיק לציבור הזה. אני קיבלתי עשרות טלפונים מאנשים

תפנה אל הרדיו שיפסיק עם השירים האלה. אלה שירים שבהברה הישראלית

הרגילה הם נורמטיביים וחלק מהחיים, והם לא עושים לאף אחד שום דבר גרוע. אבל

הרדיו היה צריך להיות ער לכך מספיק מהר. אני אומר מספיק מהר, מפני שנדמה לי



שאחר-כך הוא כן התעורר. אני ביקשתי: יש מספיק שירי ארץ-ישראל היפה, שירים

עבריים, שירים שיכולים להיות שווים לכל נפש, כמעט, ובמשך הימים הראשונים לא היתה

התהשבות, ואפילו לא הבינו על מה אני מדבר ומה אני מבקש.

אם חס-וחלילה תיפול עלינו עוד פעם צרה והציבור ייאלץ להיות מרותק לרדיו במשך

24 שעות, נא להתחשב גם בציבור הדתי.

היו"ר מי בר-זהר;

אני רוצה לסכם את הדיון. הועלו כמה נקודות מרכזיות. א. בנושא שידור ההדשות

בערבית. מר כהן, אנהנו רוצים לקבל תשובה עד מהר, באיזו מסגרת ישולבו שידורי

ההדשות בערבית במשך היום, כל עוד תקופת ההירום נמשכת.

2. אני מעלה הצעה שכמה חברי-כנסת העלו בפני, והיא מקובלת עלי מאד. אנהנו

רוצים לקיים שני סיורים - ארח- ברשות השידור, ברדיו ובטלוויזיה הכללית, ואחד

בטלוויזיה החינוכית, כדי להיפגש עם עורכי החדשות ועם הלק מהשדרים. אנחנו נתאם

אתכם את המועד, כדי לעמוד יותר בפרוטרוט על השיקולים ועל צורת העבודה במהלך תקופת

ההירום.

3. לגבי ה ,ENG-אנחנו נזמן דיון מיוחד יחד עם הנהלת רשות השידור, הממונה על

השכר באוצר והעובדים, כדי לראות אם אפשר למצוא מוצא מהקשר הגורדי הזה שמעיב על

רשות השידור במשך שנים.

אשר לטלוויזיה ולרדיו, לכלי התקשורת הממלכתיים, כמו שאמר הברי חבר-הכנסת

אליאב, אתם זכיתם בשבחים רבים, ואנחנו בההלט מצטרפים לשבהים על העבודה

האינטנסיבית והמסורה שנעשתה. עם זה, אני רוצה לומר שאתם אולי טעמתם היום מה

שאנהנו טועמים מכם כל הזמן, ואנהנו מקבלים את זה בשמחה. זו חברה דמוקרטית, אבל

ברגע שמישהו מעז להגיד מלה שקצת לא מוצאת חן בעיניכם, אתם קופצים, אתם נהיים

ברוגז, הלק עוזב את הישיבה. מה זה?

א' רם;

אדוני היושב-ראש, מותר לי להגיד משפט אחד?

היו"ר מ' בר-זהר;

אנא, אני מסכם עכשיו את הדיון.

אבל אפשר לקבל בקורת.

הנקודה הבאה היא - ואת זה אני רוצה להדגיש גם בעקבות הדברים שאמר תא"ל שי.

תקופת מלהמה היא לא תקופה רגילה, ובתקופת מלהמה חייב להיות שיקול נוסף כיצד

הדברים המשולבים מתקבלים בציבור, כיצד הציבור שומע אותם, כיצד מה שאתם נותנים,

לפעמים מתוך רצון של פלורליזם, של אינפורמציה, כיצד אותו אדם שיושב בביתו בהדר

קטון, שומע; איך הוא מתייחס לדברים האלה, מה הם עושים לו? הרי זו בכל זאת לא

תקופה רגילה. ומשום-כך צריך להיות שיקול נוסף, שאומר; בואו נראה איך הדבר משפיע

על המוראל הלאומי, והמוראל הוא הדבר החשוב ביותר שיש לנו.

הנקודה האחרונה שאני רוצה להעלות נוגעת להפקות המקוריות. אנחנו פועלים עכשיו

יחד עם האמנים ואנשי התרבות במדינת ישראל, שנמצאים במצוקה נוראה, ואנחנו רוצים

לפנות אליכם בבקשה.

א' הראל;

בשעה 12 יש לנו ישיבה של מליאת רשות השידור בנושא הזה.



היו"ר מי בר-זהר;

אני מאד אודה לכם. חבר-הכנסת צוקר, מקובל עלי לחלוטין מה שהצעת, ואנחנו

נקיים סדרת דיונים בנושא של ההפקה המקורית הישראלית. אבל עכשיו, מאחר שמדובר על

מצוקה קשה שבה נתון כל עולם התרבות בישראל, אני מבקש שתעבירו בפני המליאה את

פניית ועדת החינוך והתרבות המבקשת עכשיו באופן יוצא מן הכלל - - -

א' הראל;

אני אביא למליאה גם את פנייתך בענין החדשות בערבית.

היו"ר מי בר-זהר;

תודח רבה לכם. הישיבה נעולה.



הישיבה ננעלה בשעה 11:15