הכנסת השתים-עשרה

מושב שלישי



נוסח לא מתוקן



פרוטוקול מס' 203

מישיבת ועדת החינוך והתרבות

יום שני, כ' בשבט התשנ"א (4 בפברואר 1991). שעה 00;11

נכחו;

חברי הוועדה; היו"ר מי בר-זהר

מי גולדמן

חי מירום

ח' פארס

י י פרח

די צוקר

מוזמנים; משרד החינוך והתרבות

בי אמיר - מנהל המנהל הפדגוגי

עי מיכאל - מנהל גף לחינוך מיוחד

נ' ננר - סגנית מנהל גף לחינוך המיוחד

ר' לוין - סמנכ"ל לאמרכלות

בי נסים

משרד הבריאות

בי גרוס - עוזר לראש שרותי האשפוז

משרד העבודה והרווחה

י י קנדל - משנה למנכ"ל האגף לטיפול במפגר

משרד האוצר

ר' פינצי

ועד הורים ארצי לחינוך המיוחד

חי יגודה

נ י אורגיל

ועד הורים ירושלמי לחינוך המיוחד

נ' יפה

מועצה לשלום הילד

י י קדמן - מנכ"ל

נציגי הג"א

אל"מ חי קולטון - ראש מחלקת מיגון והתיישבות במפקדת ראש הג"א

מרכז שלטון מקומי

י' לוטפיטל - מנהל אגף בתי-ספר יסודיים וחינוך מיוחד

מזכירת הוועדה; י' גידלי

קצרנית; ר' בלומרוזן

סדר-היום; 1. שאילתות;

2. פתיחת מוסדות חינוך לילדים חריגים בזמן חירום.



היו"ר מ' בר-זהר;

אני פותח את ישיבת הוועדה.

שאילתות

היו"ר מ' בר-זהר;

יש פנייה מאזרחים שונים, מדוע בשעות הבוקר אין תכניות חינוכיות לאוכלוסיה

הערבית שאיננה מקבלת שום דבר בימים האלה. מדוע לא משדרים בטלוויזיה החינוכית

משהו לאוכלוסיה הערבית.

שאילתה שנייה. מצד אחד, אתם לא מוכנים לפתוח את בתי הספר היסודיים. מצד

שני, במפעלים רבים, במוסדות ובמקומות עבודה גדולים הקימו שמרטפיות לילדים,

מצטופפים שם מאות ילדים, בגילאים שונים. הסכנה שם לא פחותה מאשר בבית-ספר. הם

אינם לומדים שם, רק מחזיקים אותם שם כמה שעות בתעסוקות שונות. מה יותר טוב?

בי אמיר;

יותר טוב לפתוח את בתי-הספר. אנחנו נמצאים בתהליך של פתיחת בתי-הספר. ממחר

יתקיימו לימודים ברוב אזורי הארץ, להוציא חלק מאזורים אי ו-בי. אנחנו מתקדמים

בכיוון הזה. לאחר התייעצות עם אנשי הג"א ועם אנשי נציבות שירות המדי נה -כי

השאלה התעוררה לגבי משרדי ממשלה - קבענו כללים שהם הכרחיים כדי לשמור על בטחון

הילדים.

היו"ר מי בר-זהר;

שאילתה נוספת. יש בעיה עם בתי הספר במועצות האזוריות. יש שם הסעות של

התלמידים לבתי-הספר. בדרך-כלל הם מסיעים את תלמידי בתי-הספר התיכוניים, אחר-כך

את תלמידי חטיבות הביניים ולבסוף את תלמידי בתי-הספר היסודיים. אותם אוטובוסים

עושים סבב. עכשיו הדרישה היא שכל התלמידים יופיעו לבתי הספר באותה שעה, בשעה

09.00. זה כרוך בהוצאה אדירה שהם אינם יכולים לעמוד בה.

מה אפשר לעשות כדי שהלימודים של חלק מהתלמידים יתחילו רבע שעה יותר מוקדם ושל

חלק אחר רבע שעה יותר מאוחר. הם דורשים חצי שעה הפרש בין הסעה להסעה.

ר' לוין;

אנחנו מאשרים זאת החל מהיום. תלמידי בתי-הספר התיכוניים יתחילו ללמוד בשעה

8:30 במקום בשעה 00;09.

הי ו "ר מ' בר-זהר;

האם אפשר למסור להם זאת באופן רשמי?

ר' לוין;

כן.

הי ו "ר מ' בר-זהר;

יש פנייה של סטודנטית בקשר למענקי לימוד, איך זה עובד.



י י פרח;

אני מתייחס לבעיה של גני ילדים פרטיים שהם בפיקוח של משרד החינוך והתרבות.

ידוע לנו שילדים גילאי 3-2 במעונות יום של ויצ"ו ונעמ"ת חוזרים למעונות. הגננות

בגני הילדים הפרטיים במצב חמור. יש גנים שיש בהם 4-3 גננות, אין מי שישלם עבורן

משכורת. הם אומרים שגם הם מוכנים לאמץ שיהיו כמה הורים בגן, בתורנות.

בי אמיר;

הנושא של פתיחת גני ילדים נמצא על סדר היום כבר כמה ימים. הוא עולה יום יום

בישיבת המטה. יש נימוקים כבדי-משקל בעד ונימוקים כבדי-משקל נגד.

י י פרח;

יש בעיה מיוחדת לגבי חגנים הפרטיים.

ב' אמיר;

בדיונים על פתיחת מוסדות חינוך אנחנו דנים בנושאים חינוכיים ובטחוניים. אנחנו

לא נכנסים לשאלה הכלכלית. יום יום אנחנו דנים בנושא הגנים הפרטיים. גם היום נדון

בנושא הזה, לאחר שהיה דיון אתמול. לא נפתח את הגנים עד שלא נקבל את כל האישורים

הבטחוניים לשמירת שלומם של הילדים. המגמה הכללית היא לחזור, עד-כמה שאפשר,

לשי גרת החיים, כולל גני הילדים, תוך שמירה על הכללים.

אשר לענין הכלכלי, זה דומה למצב של מוסדות אחרים במשק שנפגעו כתוצאה ממצב

החירום. אין לנו ברגע זה תשיבה לשאלה העסקית. אם תתקבל תשובה לגבי בעיות כלכליות

נוספות במשק, היא תחול גם במקרה הזה.

פתיחת מוסדות חינוך לילדים חריגים בזמן חירום

היו"ר מ' בר-זהר;

אבקש לשמוע מנציגי משרד החינוך והתרבות מה קורה עם פתיחת מוסדות החינוך

לילדים חריגים. הבעיה קיימת מתחילת המשבר. הבעיה קשה. מה המצב? מה סוכם?

ב' אמיר;

ההתייחסות לחינוך המיוחד לא היתה כאל אחד השלבים בחינוך אלא התייחסות נפרדת.

עוד לפני שהוחל לדבר על פתיחת החינוך היסודי וגני הילדים ניגשנו לנושא של החינוך

המיוחד, בעיקר מתוך היענות לדרישות וללחצים שהגיעו מההורים, ובצדק, כי הפגיעה

בילדים האלה בגלל אי-היותם במסגרת שלהם והקשיים להורים הם מעל ומעבר לפגיעה

שקיימת בכל מסגרת אחרת.

ביום שני שעבר קיימנו דיון בנושא, בהשתתפות נציגים של כל הנוגעים בדבר, כי

רצינו שההחלטה שתתקבל תיקח בחשבון את כל השיקולים. היתה נציגה של ועד ההורים

הארצי של החינוך המיוחד; היו נציגי משרד העבודה והרווחה, כי יש בתי-ספר בפנימיות

של משרד העבודה והרווחה. היה נציג מרכז השלטון המקומי והיו הגורמים ממשרד החינוך

והתרבות שעוסקים בנושא של החינוך המיוחד. אנשי הבטחון ייצגו את השיקולים של

הג"א. גובשה הצעה מסויימת שנדונה בימים שלישי ורביעי, וביום חמישי היא אושרה

במטה החירום של משרד החינוך והתרבות. ביום ששי בבוקר יצאו ההודעות הרשמיות, כי

רק ביום שישי בבוקר נתקבל האישור הרשמי להפעיל את החינוך המיוחד. אנחנו מותנים

באישור של הגורמים הנוגעים בדבר מחוץ למשרד החינוך והתרבות.

קודם-כל, אנחנו מפרידים בין כיתות שהן כיתות

משולבות בחינוך הרגיל לבין כיתות שהן בבתי-ספר נפרדים לחינוך מיוחד. כאשר אני

מדבר על בתי ספר נפרדים לחינוך מיוחד, זה כולל את כל הגילים. בדרך-כלל מדובר על

נערים ונערות שפגועים קשה מהיבט כזה או אחר - פיסי, נפשי או התפתחותי.

לגבי הכיתות המשולבות בבתי-ספר רגילים, העמדה הכללית שלנו היתה שעליהן חלים

הכללים שחלים על בית-הספר הרגיל. אם החלטנו במקום מסויים שבית-הספר חוזר

ללימודים, למשל חטיבה עליונה או חטיבת ביניים, ויש שם כיתות משולבות, הן חוזרות

ללימודים כמו כולן. אם החלטנו שמתקיימת שיטת הלמידה הגמישה בכיתות הנמוכות, ויש

תלמידים חריגים בבית-ספר רגיל, חלה עליהם אורנה הוראה.

לפי הנחיות שקיבלנו מגורמי הבטחון, הקפדנו שמספר המבוגרים בכתה חריגה, במוסד

רגיל, יהיה קצת יותר גבוה מאשר בתנאים רגילים. ציינו זאת. ההנחה היתה שבית-הספר

ימצא פתרון, או שיצטרפו הורים לעזרה.

היו"ר מ' בר-זהר;

האם יש היענות מספקת מצד ההורים, גם שם וגם בבתי-ספר אחרים?

בי אמיר;

לגבי בתי-ספר אחרים, היום מתחילים לבחון את זה. נהיה יותר חכמים מחר

ומחרתיים. זה הוצג כאחד הקשיים. המטרה היא גם לאפשר חזרה לעבודה במשק, לא רק

לשחרר את ההורים מהעול ומהקושי. אם מבקשים כשהורים להצטרף כתיגבור לצוות, גם

בהסעות וגם בבית-הספר, זה מכביד. אבל יחד עם זאת, בלתי אפשרי אחרת, אם אנחנו

רוצים לחיות אחראים כולנו לשלומם ולחייהם של הילדים.

בחינוך המיוחד קבענו עוד כלל. אני מדבר על הכללים המנחים. מאחר שבתי-הספר

שונים מאוד זה מזה, אי-אפשר לדבר במונחים כוללים על החינוך המיוחד. כל בית ספר

שונה וכל תלמיד שונה. ההחלטה שלנו היתה שהחלטות לגבי פתיחת לימודים וחידוש

לימודים בבתי-הספר של החינוך המיוחד תהיינה ספציפיות, אינדיבידואליות,

דיפרנציאליות. קבענו ועדות מקומיות למטרה זו. בתחילה חשבנו על ועדות מחוזיות, אבל

לאחר התייעצות עם השלטון המקומי החלטנו על ועדות ישוביות, כדי שכל ההיבטים

הנוגעים לבית-ספר מסויים, לאוכלוסיה מסויימת, יישקלו. בוועדה כזאת נמצאים נציגים

של מי שאפשר לצרף, כולל נציג ועד ההורים של בית-הספר. יכולים להיות הורים יותר

מרוצים ופחות מרוצים מן ההחלטה, אבל אנחנו עושים המכסימום.

זה הנוהל. החוזר פורסם ביום שישי בבוקר. כבר ביום שישי התחילו חלק מן

הוועדות לפעול. ביום ראשון נוספו ועדות. עד מחר תפעלנה ועדות לגבי כל בתי הספר.

הי ו"ר מי בר-זהר;

מתי תתקבל החלטה על פתיחת בתי הספר?

בי אמיר;

כל ועדה יושבת ומחליטה על נוהל הפתיחה, סדר הפתיחה.

היו"ר מי בר-זהר;

מדוע ועדה צריכה לשבת ולקבוע?



בי אמיר;

מפני שבכל בית-ספר התנאים שונים. יש צורך לארגן הסעה, לארגן הורים. אחד

התנאים הוא שהחדר יהיה אטום לחלוטין. אם יש מיבנים שאי-אפשר לאטום, צריך לבדוק

אם יש מקום חלופי, זה הרבה יותר קשה בחינוך מיוחד מאשר בבתי-ספר רגילים, או לעשות

משהו אחר. ההנחיות אומרות שכאשר אין איטום של החדרים אי אפשר לחדש את הלימודים.

הי ו "ר מ' בר-זהר;

מה פרק הזמן שנתתם להם לאטימת החדרים?

בי אמיר;

אנחנו דורשים זאת מייד. מורים ומנחלים נקראו לבוא לבתי-הספר כבר ביום שישי.

לא חיכינו לוועדה כדי שתחליט על אטימה.

היו"ר מי בר-זהר;

מתי כל בתי-הספר לחינוך מיוחד ייפתחו?

בי אמיר;

המלה יכל' אינה תואמת את הכללים. יש שלוש-ארבע שאלות שמכבידות על החזרה

ללימודים של כל התלמידים. רובם יחזרו תוך יום-יומיים. אני מקווה שבעוד יומיים

נוכל לתת כאן תמונה מדוייקת על פתיחת כל מוסדות החינוך שהיה אפשר לפתוח. אני

מעריך שנגיע לקרוב ל-% 80. אני לא רוצה לציין מספרים, כי זה לא לגמרי אחראי. אבל

אומר מה הסיבות, על-סמך ההתנסות ביום-יומיים הראשונים, לאי-פתיחת בתי ספר. אנחנו

מנסים להתמודד עם הבעיות כדי להחזיר את התלמידים ללימודים.

סיבה אחת היא, חוסר אפשרות לאטום חדרים. יש מיבנים שאינם יכולים להאטם. לפי

הנחיות של הג"א אין שם לימודים.

סיבה אחרת, קושי לארגן הורים מצטרפים שיתגברו את הצוות ואת ההסעות. הנקודה

הזאת הועלתה. אני מאמין שנתגבר עליה, כי זה אינטרס של ההורים כמו של המערכת.

היום עלו עוד שתי שאלות, בתחום הבטחון. אנחנו מתכוונים להעלותן היום בישיבת

המטה. אחת, יש היום איסור להביא ילדים עם ממ"טים למוסדות החינוך. ההנחיות

אומרות; עד ממ"טים. יש דרישה רבה מן השטח, בחינוך המיוחד, לאפשר גם ממ"טים. נעלה

את זה היום לדיון במטה, כדי שזה יישקל על-ידי גורמי בטחון.

היו"ר מ' בר-זהר;

על איזה שיעור מדובר?

בי אמיר;

מדובר על חלק מן הילדים בגני הילדים. לפעמים מדובר על מקרים בודדים.

שאלה אחרת. ההנחייה היתה שילד שאיננו חובש מסיכה לא יחיה בבית-הספר. ההנחיות

של הג"א אמרו שיבואו לבתי-הספר רק ילדים שחובשים מסיכות. ילדים בחינוך המיוחד או

שאינם יכולים לחבוש לבד מסיכה, או שמתנגדים לחבישת מסיכה, או שגם אם חובשים להם

מסיכה אינם מוכנים להשאר אתה זמן ממושך והם מסירים אורגה. ההנחייה היונה שילדים

אלה יישארו בבית עם ההורים. קיבלנו פניות של הורים, שגם בבית הילדים האלה לא

יחבשו מסיכה. זאת-אומרת, שמבחינת האחריות הכללית של עם ישראל לילדים האלה, כולנו

יודעים שהם נמצאים בחדר אטום בלי מסיכה. האם גם במקרה כזה נשארת בעינה ההנחייה

של הג"א שהם חייבים לחבוש מסיכות?



היו"ר מי בר-זהר;

זה לא אותו דבר. אם שלושה ילדים יסירו את המסיבה, מה יקרה בכל הכוזה? יש הבדל

אם הוא עם הוריו בהדר אטום לבין אם הוא נמצא עם עוד ילדים. גם האהרים יסירו את

המסיכות.

בי אמיר;

מאחר שאנהנו רוצים להיות אחראים לשלומם של הילדים, לא הרשינו לקיים את

הלימודים לילדים כאלה. אבל, השאלה חוזרת ועולה על-ידי ההורים ואנחנו מצווים

להביא את השאלה בפני גורמי הבטחון. היו נימוקים שגם דובר צה"ל אומר מדי פעם, שאם

ילד איננו רוצה לחבוש מסיכה, להוריד קצת את המסיכה, גם ההדר האטום הוא הגנה די

טובה. אנחנו חייבים למסור את הנימוקים האלה, וננהג בהתאם להחלטה.

לפי הערכתנו, כ-40% מהמוסדות לחינוך מיוחד נפתחו היום. זאת הערכה על-סמך

דיווחים טלפוניים. אני מבקש לקבל אותם בכל הזהירות. אנחנו מעריכים שמחר ומחרתיים

כל המוסדות לחינוך מיוחד, שיהיה אפשר לפתוח לפי-הכללים לעיל, יפעלו.

היו"ר מ' בר-זהר;

כמה מוסדות יהיו פתוחים מתוך סך הכל המוסדות?

ב' אמיר;

יש כ-220 מוסדות, מתוכם כ-60 נפתחו עם הפתיחה של המוסדות למבוגרים. כך מתוך

160 מוסדות, לא כולל גני ילדים, 40% כבר נפתחו היום. היתר, שיכולים, ייפתחו תוך

יום-יומיים.

אנחנו יודעים שיש ילדים שלא יבואו. גם בגלל ההנחיות שלנו וגם מסיבות אחרות.

יש הורים שלא רוצים לשלוח את הילדים וכדומה. הנחינו את המנהלים שיכינו תכנית

עבודה לכל מוסד, קודם-כל, כיצד לפעול במוסד עם הילדים; שנית, לארגון ביקורים של

המורים והעובדים המקצועיים בבתי הילדים שלא יבואו, כדי לתת להם שם מה שאפשר.

אנחנו יודעים שלתת בבית שעה או שעתיים ביום זה לא כמו להיות בבית-הספר. אבל

אנחנו רוצים להבטיח שלפחות יהיה קשר.

לעתים הילדים באים מישובים שונים. לכן יהיה צורך בתיאום בין ישובים. המפקחים

יעבדו על הענין הזה, הרשויות המקומיות יעבדו על הענין הזה. הגישה בחינוך המיוחד

תהיה אינדיבידואלית, לכל תלמיד, ולא גישה כוללנית.

עי מיכאל;

לשאלת היענות ההורים - על-סמך הנסיון שלי בימים האחרונים אני יכול לומר שישנה

היענות של ההורים להביא את ילדיהם למוסדות החינוך, אבל עדיין לא בדקנו את מידת

ההיענות להצטרף לליווי התלמידים בהסעות.

אתמול כבר כ-10% מבתי-הספר נפתחו. אני יודע על בתי-ספר בירושלים, במחוז

תל-אביב ובמחוז חיפה, שכבר כינסו את הוועדות ביום שישי, וכ-10% מבתי הספר נפתחו.

היום ידוע לי על כ-40% מבתי-הספר שנפתחו. מחר נגיע ל-% 70, בימים די-ה' אני מקווה

מאוד שנגיע ל-90%-95%. יתר בתי הספר הם אותם בתי ספר שלא עונים על הקריטריונים

מבחי נה בטיחותית.

לגבי ילדים שלומדים במסגרות המשולבות - חל עליהם מה שחל על בתי-ספר רגילים.

הבעיה שלנו היא של אורנה אוכלוסיית תלמידים אשר מונה בערך 14 אלף תלמידים, ביניהם

ילדים עם ליקויים קשים. הגישה כלפי ילד אוטיסט שונה מאשר כלפי ילד עם פיגור

שכלי, או כלפי ילד עם בעיות התנהגות. לכן, ההתייחסות שלנו היא אינדיבידואלית.



אחת הבעיות שאנחנו נתקלים בה היא של ילדים שאינם יכולים לחבוש מסיכות,

וההורים מבקשים מאוד לקבל אותם לבית הספר. לפי שעה ההנחיות אומרות שהילד יגיע

לבית-הספר עם מסיכה.

הילדים שיבואו לבתי-הספר ילמדו כמקובל, משעה 9 ולא יאוחר משעה 3 אחר הצהריים.

ילדים שמסיבות שונות לא יגיעו לבתי-הספר, תורכב בשבילם תכנית אישית והמורים יעשו

הכל כדי להגיע אליהם הביוזה.

בתקופה האחרונה לחלק גדול מן ההורים היה קשר עם בית-הספר. המורים והמנהלים

ניסו לברר מה קורה עם כל ילד בבית.

יש בעיה של ליווי והסעות. הבעיה העיקרית היא בגנים - מסיכות, ממ"טים

וברדסים. הנושא בוודאי יידון.

באופן כללי, במחוז חיפה לדוגמא יש פעילות גדולה מאוד. הודיעו לי על 80%

מבתי-הספר שמתכוננים להפעיל היום לימודים.

המצב דומה במגזר הערבי והדרוזי. המגזר הדרוזי פועל, כי רובו משולב בבתי-ספר

רגילים. במגזר הערבי 30% מהתלמידים התחילו ללמוד. מצב דומה קיים במגזר החרדי

והעצמאי.

ילדים לקויי שמיעה ולקויי דיבור כבר לומדים, כי המסגרות שלהם הן מסגרות

משלבות.

היו"ר מ' בר-זהר;

מר לוין, האם אתה יכול להוסיף משהו לענין ההסעות?

ר' לוין;

אין לי מה להוסיף בענין זה. הדברים בחוזר המנכ"ל 24 - היערכות לחידוש

הלימודים במוסדות החינוך המיוחד - ברורים מאוד. בסעיף 16 מפורטות הוראות בטחון

ובטיחות. חלק מהן כלליות, לכל המערכת, וחלק ספציפיות לחינוך המיוחד.

1. תקן כוח-האדם בבתי-הספר יגדל ב-50% לעומת תקופת

רגיעה. לדוגמא, בבית-ספר בו התקן הוא 2 מבוגרים על כל 8 תלמידים, במצב הנוכחי

יהיו 3 מבוגרים על כל 8 תלמידים, כאשר בחינוך המיוחד בגן הילדים אנחנו מדברים על

אדם מבוגר אחד על כל שני ילדים.

החמרה נוספת, קשה מאוד, היא בנושא ההסעות. ההסעה לבית-הספר תבוצע כאשר על כל

שני תלמידים יהיה מבוגר אחד. אלה ההחמרות שהכנסנו לנושא של חינוך מיוחד באשר

לבטחון.

אל"מ חי קולטון;

אנחנו היום במצב שנוצר רושם שהאיום הולך וקטן לאור הצלחות פחותות, לשמחתנו,

באפקטים של ירי הטילים. לאחרונה הם גם נופלים במקומות שלא כל-כך מפריעים לנו.

ארבע הנפילות האחרונות לא גרמו שום נזקים. הם נפלו מזרחית לאזורים המי ושבים

העיקריים של מדינת-ישראל.

יחד עם זאת, מתוך מודיעין שידוע לנו, האיום לא חלף. אנחנו צריכים לקחת בחשבון

שעדיין האזורים שהגדרנו אותם כאזורים אי ו-ב י הם אזורים בעלי רמת סיכון גבוהה

יחסית. אנחנו לא יכולים להבטיח שלא יהיו נפילות נוספות של טילים בכמות כזאת או

אחרת באזורים האלה.



לאור הענין הזה ולאור ההבנה שלנו שבכל-זאת המשק, על כל שלוחותיו, צריך לחזור,

בצורה כזאת או אהרת, לשיגרת פעילות שהגדרנו אווזה היום כשיגרת הירום לאומית, אנחנו

באים בדברים עם משרדים שונים, כולל משרד העבודה והרווחה, משרד החינוך והתרבות

וגורמים נוספים, וביחד אנחנו מסכמים תנאים על-פיהם יהיה ניתן להחזיר את מערכת

החינוך למסלול התקין.

לגבי הנושא שאנחנו דנים בו כרגע - מוסדות החינוך המיוחד - ישבנו עם אנשי משרד

החינוך והרזרבות. הדברים שהוצגו כרגע על-ידי נציגי משרד החינוך והתרבות הם דברים

שסוכמו אתנו ומקובלים עלינו. בצורה כזאת אנחנו רואים את המשך פתיחת המוסדות

לחי נוך מיוחד.

נבחן את הנושא של הממ"טים. הנטייה שלנו היא לאשר להגיע עם ממ"טים. הדבר קשור

בעיקר לנושא של חינוך מיוחד, הממ"טים הם לגילאי 2-0, ופה בירושלים 3-0, מתוך

מחשבה שנייה שבעצם בממ"ט יותר קל לטפל, כי פשוט צריך לפתוח אותו ולחכניס את

התינוק פנימה, נדון בענין הזה והיום ניתן תשובה כנראה חיובית על הענין הזה.

לגבי ילדים חריגים שלא מוכנים לחבוש מסיכה', אני אומר בצער רב שזאת תשאר בעיה

של ההורים שלהם, מתוך ראיית הצרכים של הכלל והעדפתם על צורכי הפרט.

לגבי הורדת המסיכות, הוזכרה כאן הנחיה של דובר צה"ל שמותר להוריד מסיכות. אני

מבקש לקבל זאת בהסתייגות רבה. חבילת המיגון שאנחנו מדברים עליה כוללת גם את החדר

האטום וגם את ערכת המגן. שהייה ללא ערכת מגן בהחלט לא מגינה בצורה מספקת. דובר

צה"ל התכוון שרק במקרים קיצוניים ניתן להוריד את הערכה למספר דקות. בוודאי שאין

כוונה לאשר שילדים חריגים או ילדים אחרים יהיו ללא המסיכות בחדר אטום.

היו"ר מ' בר-זהר;

לגבי ילדים שלא מוכנים לחבוש מסיכה, בסך-הכל בין יציאת טיל לנפילה יש 5 דקות.

תוך 5 דקות אפשר לדעת אם באזור מסויים ניתן להוריד את המסיכות.

אל"מ חי קולטון;

לגבי האזור הספציפי זה עלול להימשך שעה.

היו"ר מי בר-זהר;

בדרך-כלל הנפילות עד-כה היו בלילה. ביום יהיה יותר קל למצוא את המקום שהיתה

בו הנפילה. ניתן להניח שבמרבית המקומות הבעיה תימשך דקות ספורות בסך-הכל.

אל"מ חי קולטון;

אני מציע לא לקבל רושם שהעניין יכול להימשך 6-5 דקות. הנסיון מוכיח שעד 25-20

דקות אנחנו מסוגלים לשחרר את כל האוכלוסיה למעט אזור ספציפי. באותו אזור ספיציפי

זה עלול להימשך שעה ואף יותר.

היו"ר מ' בר-זהר;

מדוע 25 דקות באזורים שידוע שלא נפלו בהם טילים?

אלל"מ חי קולטון;

לגבי אזורים שהם ממש מרוחקים מאזור הנפליה זה יימשך 15-10 דקות. לגבי אזורים

יותר קרובים, עד שלא מוודאים שהנפילה היא לא כימית, לא נשחרר אזורים קרובים, ואז

זה יכול להימשך 25 דקות. ספציפית לגבי המקום בו היתה הנפילה זה יימשך יותר זמן.



היו"ר מ' בר-זהר;

אני מבקש לשמוע את ההורים. כי המפתח בכל הענין הזה הם ההורים. באיזו מידה

אתם יכולים לקחת על עצמכם הלק מהמשקל הזה?

ח' יגודה;

בחינוך המיוחד המסיכות שניתנו לילדים הן המסיכות הרגילות. ילדי החינוך

המיוחד לא מסוגלים לחבוש אותן. ההורים ביקשו ברדסים. נאמר להם שיש מחסור בברדסים

והם חייבים לקבל מסיכה רגילה. עכשיו, כאשר יש ברדסים, אבקש שהג"א יחליף את

המסיכות לברדסים, לילדים שלא יכולים לחבוש מסיכות. היום 50% מהילדים לא יכולים

להגיע לבתי-הספר בגלל העניו של המסיכה. זה הדבר שהכי מפריע להחזרתם לבית-הספר.

הורים מוכנים להגיע לבית-הספר, לשבת בבית הספר ולהיות אחראים לילד כל עוד הוא

בבית-הספר. יש הבדל אם הילד סגור בבית, או שהוא בבית-הספר. יש הורים שמוכנים

לחתום על אחריות לגבי חבישת המסיכה.

היו"ר מ' בר-זהר;

בבית יש להם אחריות אחרת ובבית-הספר אחריות אחרת. יש לכך גם השפעה על

הסביבה.

חי יגודה;

אפשר לשים ילדים בלי מסיכות בחדר אחר. מדובר על 40 ילדים בבית-ספר.

אני בטוח שההורים יגידו שכן, אבל אם אחר-כך, חלילה יקרה משהו, אני יודע מה הם

יגידו. אני מכיר את עם ישראל. ישאלו; למה אפשרתם לנו את זה, אנחנו לא הבנו

ואתם הייתם צריכים להגיד לנו לא. אני מעדיף שתשלחו את ההורים, שההורים יישבו אתם

וכל הורה יהיה אחראי שהילד יחבוש את המסיכה.

י י יגידו ;

אם יחליפו את המסיכה לברדס, זה יכול לעזור מאוד.

הי ו "ר מ' בר-זהר;

זה דבר אחר. אנחנו צריכים לקבל תשובה מדוע הדבר הזה צריך לעלות באמצע

המלחמה. מדוע לא חשבו על כך לפני המלחמה.

הבנו שנקבל מה שאנחנו מבקשים. כאשר ביקשו אמרו שיש מחסור. רק לפני שבוע

נודע לנו שאין מחסור.

אל"מ חי קולטון;

יש כאן בעיה טכנית שאולי אתם לא מכירים. ברדס בנוי, מבחינת ספיקה של המפוח,

לקצב נשימה של גילאים מסויימים. לא ניתן לתת ברדס לבני כל הגילים. הברדס בנוי

לגילאי 2 עד 8. אנחנו מחלקים ברדסים לגילאי 4-2. לגילאי 7-4 או 8-4 אנחנו מחלקים

מסיכות עם מפוח.



די צוקר;

אני מכיר בירושלים ילדים בני 2.5 שלא סיפקתם להם ממ"ט, כי לא היה לכם. רציתי

לומר שהאינפורמציה לא לגמרי מדוייקת. אתה מצייר וזמינה קצת ורודה.

לא צבעתי אותה. אני נותן אותה שחור לבן.

די צוקר;

היא לא מדוייקת.

ח' יגודה;

סליחה ,הבן שלי בן 17, ויש לו ברדס.

אל"מ חי קולטון;

זה לא טוב. זה לא בנוי בשבילו. בחור בן 17 אמור לנשום יותר מאשר ילד בן

4-2. הברדס בנוי לנשימה של ילד בן 4-2.

אני מבקש לא להיכנס כרגע לפרטי הנושא הרפואי. אם תרצו, אני מוכן לספק

חוות-דעת מדוייקת למה הברדס לא טוב לגילאי 17.

תנו מסיכה עם מפוח.

אל"מ חי קולטון;

יש נוהל רגיל של קבלת מסיכה עם מפוח.

די צוקר;

המסיכות עם המפוח הלכו לבני-ברק.

ח' יגודה;

למה בזמן כזה צריך ללכת לוועדת חריגים.

אל"מ חי קולטון;

יש נוהל של קבלת מסיכות. אנחנו מנסים להיות מסודרים. מי שיש לו בעיה רפואית,

יבוא עם אישור של רופא שהוא צריך את הערכה המיוחדת הזאת.

נ' יפה;

הרופא שלי אמר שאם אין לילד בעיות ריאה הוא לא יתן לו אישור.

די צוקר;

לאן ההורה צריך לנסוע עם האישור הרפואי?



אל"מ חי קולטון;

הוא יכול לקבל טופס בכל תחנת חלוקח. חטופס ממולא על-ידי רופא.

די צוקר;

למי חוא מגיש את חטופס?

יש כרגע חמישה מקומות בארץ.

די צוקר;

ממתי יש חמישה מוקמות? מריצים אותם מקצה הארץ לתל-אביב.

אל"מ חי קולטון;

מאתמול יש 5 מקומות בארץ. עם חטופס הזה הוא הולך לאחד מ-5 חמקומות האלח. יש

שם ועדה של רופאים שבוחנת את האישור שניתן, ואם היא מחליטח היא נותנת ערכת מפוח.

היו"ר מי בר-זהר;

האם אתה לא חושב שהתהליך מסורבל?

אל"מ חי קולטון;

נתפתחה נורמה כאילו חולה אסטמה לא יכול להיות עם מסיכה רגילה וחייב לקבל

ערכת מפוח. הרופאים טוענים שלא כל חולה אסטמה צריך את זה אלא רק מקרים קשים

שמטופלים בתרופות. לא אכנס לסייגים הרפואיים. מרגע שלא יהיה התהליך של בדיקה אם

מגיע או לא מגיע, לא נעמוד בזה, כי יש עשרות אלפי חולי אסטמה במדינת-ישראל,

ואנחנו מתכוונים לחלק ל-% 10 מהם.

נ י אורגיל;

אתם מדברים וגם באמצעי התקשורת מדברים על חולי אסטמה ולא על ילדים חריגים

שאולי גם הם צריכים ערכת מפוח. כאשר באתי לרופא שלי, הרופא שאל: יש לילד בעיות

ריאה? אם אין לו, הוא לא רצה לתת לו אישור. אם הילד הוא אוטיסט, לא מבין, או שיש

לו חרדות איומות מן המסיכה, זה לא מענין את הרופא. גם הרופאים צריכים לקבל הנחיה

בנושא זה.

אל"מ חי קולטון;

עם כל ההבנה והסימפטיה, לא שוכנעתי עדיין שהם צריכים ערכת מפוח.

נ י אורגיל;

אני מזמינה אותך לבוא לראות איך הילד לא מוכן לחבוש מסיכה.

הי ו "ר מ' בר-זהר;

אולי כדאי שאנשי הג"א יגשו ויראו את הדברים.



נ י אורגיל;

אולי תאמינו להורים שניסו לשים את המסיכות, וזורים שדאגו.

היו"ר מ' בר-זהר;

תבדקו את הנושא הזה. אי-אפשר להריץ אנשים ממקום אחד לשני.

די צוקר;

במקום אחד מו1בצעת הבדיקה הרפואית ובמקום אחר מקבלים את המסיבות.

ני אורגיל;

ומדובר בהורה שיש לו ילד חריג בבית.

הי ו "ר מ' בר-זהר;

למה אי-אפשר לפשט את הנוהל?

אל"מ חי קולטון;

נסינו לפשט את הנוהל במידת האפשר.

היו"ר מ' בר-זהר;

אפשר לעשות בדיקה ולקבל ערכת מפוח בחדר סמוך. למה להריץ אנשים בכל הארץ?

הייתי מציע שאנשי הג"א ייפגשו עם הילדים ויגיעו למסקנה אם הם צריכים ערכת

מפוח או לא. לא ייתכן שאנשים יתרוצצו ויגידו להם: אין לילד אסטמה, ואתה לא יכול

לקבל ערכת מפוח. אמרת שאתה לא משוכנע. כדאי שקודם-כל תראה את הדבר בעיניך,

באיזו מידה הדבר מוצדק.

דבר שני, תנקטו אמצעים כדי שבאותו מקום יוכלו גם להיבדק וגם לקבל מסיכה.

ני אורגיל;

אבקש שלא יגיעו למסקנות על-סמך ילד אחד או כמה ילדים, כי יש סוגים שונים של

ילדים.

ח' יגודה;

אני רוצה להוסיף, שבסך הכל אנחנו חשים שהיתה הרגנות יפה מאוד מטעם משרד

החינוך והתרבות. אנחנו מבינים שיש הרבה קשיים בהחזרת החינוך המיוחד למסלולו, אבל

שיתפו פעולה אתנו לאורך כל הדרך. אנחנו מבינים את הקשיים שלהם והם מבינים את

הקשיים שלנו. כל הכבוד.

נ' יפה;

אני רוצה לדבר על ההערכות המוקדמת. שלושה שבועות לפני ה-15 בינואר, ארגון

ילדי תסמונת דאון ניהל רומן שלם עם הג"א, יש קורספודנציה שלמה וטלפונים, כי היה

ברור מראש שהמסיכות לא מתאימות לילדים, כי לילדי תסמונת דאון דרושה מסיכה יותר

קטנה. גם אם הגיל גבוה, המסיכה הרגילה לא מתאימה. הרמתי ידיים, גם אישית וגם

מטעם הארגון. ביקשנו גמישות, שאם ההורה אומר שהילד קטן שיתנו לו מסיכה מתאימה.

אמרו לנו שהחיילים מקבלים הנחיות אחידות, שניפנה למרכז מידע ארצי. אני הרמתי

ידיים בעניו זה. מלכתחילה היו תלונות. למרות שפנינו והתרענו, וביקשנו גמישות

בתחנות החלוקה הראשוניות, זה לא נעשה.



מאוגוסט היה זמן להערך. איפה תכניות מגירה? למה אין תכניות מגירה להפעלת

החינוך המיוחד, שאם המלחמה תימשך יומיים -הילדים בבית. שבוע - הילדים בבית.

אחרי שבוע, מה עושים? אחרי שלושה שבועות, מה עושים? אולי נחיה כך שנתיים.

אני מבקשת שתצא מפה קריאה שחינוך מיוחד זה שירות חיוני ויש להפעיל אותו. כל

אחד הבין שתלמידי י"ב לא יכולים לשבת בבית וצריך להחזירם מהר ללימודים. לילד פגוע

מן החינוך המיוחד זהו שירות חיוני.

לענין חלוקת האחריות בין ההורים לבין מערכת החינוך - במערכת החינוך יש זלזול

בהורים וביכולתם. התקשרה אלי שלשום מנהלת בית ספר, שיש לה 120 תלמידים, ואמרה:

יש לי בעיות עם הסעה. איפה אני מוצאת אנשים שיעזרו בהסעות. אמרתי לה: יש

הורים, תיפני אליהם בבקשה שיעזרו בהסעה. היא השיבה: אף אחד לא יצטרף לילדים.

אם תתקשרי להורים תמצאי הורים. אני משוכנעת שזה ניתן. זאת ההזדמנות

לחזק את הקשר ולהעביר גם חלק מהאחריות.

מה אתם תעשו כדי לדאוג לכך שההורים באמת יסכימו להצטרף.

אפשר להפנות בקשה ברדיו להורים להתגייס. לדעתי, בכל בית-ספר ניתן לגייס

הורים. בבית-הספר של בני קראו לי וביקשו ממני לבדוק סידורי בטחון, אם החדרים

האטומים נראים לי כהורה. בדקתי, הערתי וביקשתי לתקן. אני בטוחה שגם במקומות

אחרים הורים י יענו.

בזה אני לא בדעתך. אני מכיר מקרים שונים. אני מכיר תשובות: זה לא בשבילי,

זה לא ענייני. במקום לתת עצות למנהלים, אינם צריכים לפנות להורים. אתם חייבים

לעשות זאת בצורה מסודרת, ממוסדת.

אין לנו שמות של הורים.

תיפנו בקריאה פומבית.

את זה, בהחלט.

עם כל הכבוד, מנהלת בית-הספר תתקשר להורים, ומתוך 8-10 יגידו לא. מה היא

תעשה? צריך להחדיר בקרב ההורים תחושה, שבגלל המצב בלעדי ההורים אי-אפשר לקיים

לימודים.

לדעתי, ודעתי נתמכת גם על-ידי הורים רבים שהתקשרו אלינו, חלק ממסגרות החינוך

המיוחד היה אפשר לפתוח הרבה קודם. פתיחת המסגרות של החינוך המיוחד נעשתה מעט מדי

ובמאוחר מדי. בענין זה דיברתי גם עם מנכ"ל משרד החינוך והתרבות וגם עם מנכ"ל

משרד העבודה והרווחה, שניהם אמרו בצורה הברורה ביותר שהיה אפשר וצריך לפתוח את

המוסדות האלה קודם, והבעיה היתה של לקיחת אחריות.



הפעם אנחנו נמצאים במצב משונה, שהחזית האמיתית היא בעורף. מדינת-ישראל היתה

יכולה למצוא דרכים, גם אם הורים לא היו רוצים לעזור בהסעה. היה אפשר לגייס

גדנ"עים, חיילות ובנות משירות לאומי. היה זה תפקידה של המדינה לעשות זאת. ולא

אם ההורים מתארגנים טוב; אם משרד החינוך והתרבות יצליח למצוא פתרונות -

טוב. להורים לילדים חריגים יש במשך כל השנה בעיות קשות מאוד, בשעת החירום היו

להם בעיות עוד יותר קשות. אי-אפשר להגיד: אם ההורים יתארגנו מה טוב.

חלק לא קטן מן המסגרות לחינוך מיוחד היו ערוכים לפתירה כבר לפני שבוע ולפני

עשרה ימים. הם התחננו שיאפשרו להם לפתוח. התקשרו אתי מבית איזי שפירא, מסגרת

שמוכרת לרבים מכם. כל העובדים התייצבו במקום, המקום היה ערוך מבחינה פיסית, זה

מקום חדש, מיבנה מסודר, לא היתה בעיה בטיחותית, חלק גדול מההורים היו מוכנים

לשהות שם, גייסו מתנדבים מן הרשות המקומית, הכל היה ערוך ולא נתנו להם לפתוח את

בית-הספר.

גם בתי-ספר לא נתנו לפתוח.

יש הבדל בין ילד שסתם יושב בבית ונמאס לו וההורים רוצים שילך לבית-הספר, לבין

ילד פגוע קשה, שמטיח את ראשו בקיר ושאין לו המטפלת שלו. זאת לא סתם מסגרת של

בית-ספר או שמרטפיה. זאת מסגרת טיפולית. יש שם מרפאים בעיסוק. אי-אפשר להתייחס

אליהם כאל שאר הילדים. הבעיות שהיו כאשר הילדים ישבו כלואים בבית היו קשות פי

כמה וכמה. הם לא קיבלו מסגרת טיפולית. לחלק מן הילדים הדמות של המטפלת היא דמות

יותר מרגיעה מאשר ההורים. אני מוכרח לומר זאת. חלק מההורים אמרו לי זאת. הילדים

רגילים למטפלות שלהם.

יושב פה המשנה למנכ"ל משרד העבודה והרווחה. לשבחו של משרד העבודה והרווחה

ייאמר שמסגרות של ילדים אחרים הושארו פתוחות. האם הכפר השבדי לא היה פתוח ולא

תיפקד, עם כל הבעיות? האם מסגרות פנימייתיות אחרות של מפגרים לא תיפקדו? היו

יכולים לשלוח את הילדים הביתה ולא עשו זאת. מדוע לא היה אפשר לעשות זאת גם

במסגרות יום של החינוך המיוחד? יש שם בעיות ספציפיות.

אני לא מתעלם מבעיות בטיחותיות. נניח שיש ילד שלא יכול לחבוש מסיכה, ניחא.

נניח שיש מיבנה שהוא בלתי אפשרי מבחינה בטירוותית, ניחא. אבל היו. אנשים, היו

עובדים, היו מיבנים מוגנים, ואף-על-פי כן הענין נידרה ונתפס כאילו זאת עוד מסגרת

של בית-ספר. זאת לא עוד מסגרת של בית-ספר.

צריך לתת למסגרות שמטפלות בילדים קשים מעמד של מפעל חיוני לשעת חירום. זה

יפתור גם חלק מבעיות העובדים במקומות הללו, שהיו להם היסוסים אם ללכת לעבודה או

לא. מצב החירום עוד לא נגמר. אני לא יודע מה יתרחש מחר. יכול להיות שתהיה החזרה

של ילדים שכבר הלכו לבית-ספר שוב הביתה. אף אחד לא יודע מה יקרה. לכן, עוד לא

מאוחר להערך עכשיו גם להמשך, ולראות במסגרות של החינוך המיוחד משהו נפרד ומיוחד.

אני מירושלים, ואני יכול לומר כיצד נערכנו. בתי-הספר עשו את המירב כדי לתת

סיוע למשפחות, על-ידי ביקורי בית, טיפולים, הפעלה עד-כמה שאפשר בבתי-התלמידים,

במקרים מסויימים אף הגיעו ילדים לבתי-הספר כדי לקבל טיפולים חיוניים. מובן שזה

לא תחליף למסגרת הקבועה. הרשויות המקומיות קיבלו התראות מוקדמות ממשרד החינוך

והתרבות לקראת מועד חידוש הלימודים. היתה היערכות להכנת בתי-הספר לקראת קליטת

הילדים.



בירושלים, למרות המיגבלות שהוזכרו כאן, כל המסגרות תיפתחנה בסופו של דבר, לא

ונהיה מסגרת שלא תיפתח, בוודאי יהיו ילדים שלא יוכלו להגיע, כי יש תנאים

לקליטתם,

היו"ר מי בר-זהר;

אין בית-ספר שלא בנוי לאיטום?

י י לוטפיטל;

עשינו מכסימום למתן פתרונות, גם אם נדרשו בדק בית ושינויים, יש לא מעט קשיים

בעניו זה, קודם-כל, בעיה של כוה-אדם, אין לשכוה שגם לעובדי המסגרות של החינוך

המיוחד יש ילדים שהילדים לא חזרו למסגרות החינוך, היה קשה לגייס אותם לעבודה כל

עוד להם איו פתרונות חליפיים,

ההשוואות של מר קדמו לא כל-כך במקומן, הכפר השבדי הוא הבית של הילדים,

הילדים נשארו בכפר השבדי כי זה מקומם, זה כמו שכל-אחד אחר נשאר בביתו,

נ' יפה;

זאת אותה אחרי ות,

י י לוטפיטל;

מכל-מקום, מבחינתנו היתה היערכות כבר בשבוע שעבר, מנהלי בתי-הספר זומנו כדי

לקבל הנחיות, הוקמו הוועדות אליהן זומנו מנהלי המסגרות כדי שיהיה תיאום בהיערכות

לפתיחת בתי הספר,

הבעיה המרכזית היא בנושא של כוח-אדם, בירושלים נעזרנו בעוזרות לגננות,

לצערי, ההיענות של הורים לא גבוהה, גם משום שיש להם עדיין ילדים קטנים בגני

הילדים וגם משום שלהורים עובדים קשה לתפנות למטרה הזאת, מכל-מקום, מצאנו פתרונות

עוזרות לגננות ומתנדבים שמסייעים, כדי לקלוט מכסימום הילדים, עד היום

פתחנו כ-70% מן המסגרות, ואני מעריך שעד יום חמישי נפתח את כולן,

יש בעיות בהקשר לילדי מורים, שצריך למצוא להם פתרונות של שמרטפיה, בעיות של

ילדים לא ירושלמים שצריכים להגיע למסגרות, בסך-הכל, מאחר וכולם רוצים לפתוח את

המסגרות, ובמקרה זה אין שני צדדים - לכולם יש ענין לקדם את הדבר - אני מאמין שתוך

מספר ימים נפתח את בתי הספר,

הי ו "ר מי בר-זהר;

מר גרוס, מה אתה יכול לומר לגבי הרופאים שצריכים להחליט אם לילד מגיעה ערכת

מפוח או לא?

בי גרוס;

היועצים הרפואיים של הג"א קובעים בענין זה, יש דעה בציבור שערכת מפוח יותר

טובה, זה לא נכון, אני מסכים עם אל"מ קולטון, לא כל חולי האסטמה צריכים ערכת

מפוח, להלביש לילד בן 17 ברדס, זה בכלל לא טוב, כי קצב הנשימה שלו שונה, נפח

הנשימה שלו שונה, המפוח מתאים לילד בן 4-2,

הי ו "ר מ' בר-זהר;

בכל אופן יש בעיות אינדיבידואליות, רופא במקום צריך לקבוע, כי יש ילדים עם

תכונות שונות.



ב' גרוס;

לכן יש יועצים רפואיים שמכירים את הבעיות, מכירים את הציוד, והם צריכים

להחליט.

היו"ר מי בר-זהר;

ד"ר קנדל, מה עושה משרד העבודה והרווחה?

י י קנדל;

משרד העבודה והרוווחה התהיל בנושא של היערכות לשעת הירום ביהד עם הצבא עוד

בהודש ספטמבר. כך שהמלהמה תפסה אותנו במצב טוב. כך יכולנו לקבל ההלטה אמיצה.

בינתיים זה עבר בשלום. אם הלילה היה קורה משהו, היה אפשר לגנות את הענין. בכל

אופן קיבלנו ההלטה לגבי כל המוסדות הפנימייתיים, אם מדובר לגבי זקנים, אם מדובר

לגבי מפגרים או לגבי נכים, פנימיות טיפוליות של ילד ונוער, לא סגרנו אף פנימיה.

בכל תקופת המלחמה הן פועלות באותה מתכונת בה פעלו בתקופת שלום.

די צוקר;

זה קיבל אישור שר?

י י קנדל;

כן. התייעצתי עם הצבא וההחלטה האחרונה היתה של השר. פעלנו כפי שפעלנו.

הפנימיות פעלו כרגיל.

ייאמר לשבחו של הצבא, שקיבלנו אדם מקצועי ברמה מעולה, סרן אבי גרניט, שאחראי

באופן ספציפי בנושא של חל"כ. כאשר קיבלנו החלטה להמשיך להפעיל את המוסדות,

יכולנו להערך לנושא של חדרים אטומים, מסיכות.

חרדנו מאוד שעובדים לא יגיעו למקומות עבודה. אני אומר לשבחם, שלא רק היתה

היענות של 100%, אלא אף של 110%. גם אמהות צעירות עם ילדים מצאו פתרון לבעיית

הילדים.

הבעיה עם כוח-אדם התחילה בכך, שהתקנים שלנו לא מבורכים יתר על המידה גם בעתות

רגיעה, ולאור הבעיה שהאזעקות היו בלילה, נתנו הוראה להכפיל את כוה-האדם הטיפולי.

קיבלנו אישור לכך מנציבות שירות המדינה.

לגבי המעונות הפרטיים והציבוריים, כאשר מדובר בעיקר בזקנים, נתנו הוראה - גם

בלי לדעת אם יש לכך כיסוי או לא. כרגע אנהנו מקיימים מגעים עם האוצר בנושא זה.

במקביל התהלנו בגיוס מתנדבים. כי הצוות מתהיל להישחק. שלושה שבועות עברנו.

יצרנו קשר עם ארגון אמריקאי ויתהילו לשלוח אלינו, מן השבוע הבא, מתנדבים. כבר

בשבוע הבא מגיע קבוצה של 35 אנשים. ביקשתי 150 מתנדבים לכל שבועיים-שלושה.

צצו עוד שתי בעיות. כ-50% מהאוכלוסיה שלנו לא מסוגלים לחבוש את המסיכות

הרגילות. עוד לפני תחילת המלחמה פנינו לצה"ל וביקשנו למצוא אלטרנטיבה. האוכלוסיה

שלנו אינה מסוגלת לחבוש מסיכות רגילות. אנחנו לא שמים מסיכות בכפייה, כי יכולים

להיות נזקים. לכן, הסתפקנו בחדרים אטומים, ולשעת הצורך הכנו חיתול רטוב כדי לשים

על הפנים. אלה גם היו הנחיות של הצבא.

לא רק זאת. לקחתי על עצמי אחריות, לא באישור אלא בהתייעצות עם הצבא, שלגבי

מקרים שיש בעיות של העתקה לחדר אטום, אנחנו משאירים באותו חדר. אנחנו מנסים,

פחות או יותר, לאטום את חדרי השינה. כי מדובר באוכלוסיה סיעודית קשה מאוד,

אי-אפשר באמצע הלילה לטלטל אותם. איכשהו אטמנו את חדרי השינה.



המוסדות של מפגרים פעלו, מוסדות של נכים פעלו. בתי-הספר בתוך תמוסדות לא

פעלו. לעניות דעתי, בתי ספר במקומות שכבר פועלים רזיו צריכים להיות פתוחים. בחלק

מן המקומות מורים באו בהתנדבות, אבל רוב המורים אמרו שיש הנהיה ברורה של משרד

החינוך והתרבות והם פועלים לפיה.

במסגרות שכבר פועלות, אם יש צורך - להוציא ריתוקים לעובדים כפי

שהוצאנו לעובדים שלנו. כל המוסדות שלנו הם מפעלים היוניים. אם אני צריך, אני

יכול לרתק את כל העובדים. כנ"ל צריך אולי לעשות לגבי מורים שעובדים במסגרות

פנימייתיות שבלאו-הכי פועלות.

היו"ר מי בר-זהר;

מר פינצי, מה לגבי הצד הכספי של כל הדברים הללו? האם יש בעיה כספים בהקשר

להצטיידות, הסעות וכיו"ב? האם יש בעיה כספית?

ר' פינצי;

אתמול היתה ישיבה של נציגי משרד ההינוך ונציגי משרד האוצר. יש ועדת מנכ"לים

בראשות מנכ"ל משרד האוצר, שאהראית על החזרת המשק לפעולה סדירה. אתמול התקיימה

ישיבה אצל הממונה על התקציבים בנושא הזה, עם אנשי משרד החינוך והתרבות, אנשי הג"א

ואנשי צה"ל בהיבטים אהרים. מנכ"ל משרד החינוך התהיל להעלות דרישות תקציביות.

הדברים רק עכשיו מתהילים להתגלגל. עוד לא הגיעו פניות רשמיות של משרדים למשרד

האוצר. גם לא התקבלה ההלטה עקרונית של הממשלה איך לנהוג בבעיות כאלה. הנזקים

העקיפים מקיפים הלק גדול מן המשק, כמעט את כולו. הגיעו פניות בודדות של מוסדות

שהאיטום גרם הוצאה תקציבית, והפעלת פעוטון, מסגרת להחזקת ילדים, גם-כן גרמה

הוצאות. עוד לא התקבלה ההלטה עקרונית איך לטפל בזה.

היו"ר מי בר-זהר;

מה התשובה?

ר' פינצי;

הממשלה עוד לא דנה בנושא. קודם-כל, עוד לא הגיעו דרישות מהשטח, דרישות

מוסכמות.

בי אמיר;

אתה בעצמך אמרת שמנכ"ל משרד החינוך העלה את הבעיה אתמול.

ר' פינצי;

מנכ"ל משרד ההינוך אמר שיש לו עלויות. יש עלויות במשק. צריך לפרט את

העלויות.

יש ענין של גישה עקרונית.

ר' פינצי;

הגישה העקרונית תיבהן לאחר שתהיה תמונה של כלל ההוצאות במשק. משרד הבטחון בא

לממשלה אתמול עם חשבון של 246 מיליון שקל, והממשלה אישרה 246 מיליון שקל למשרד

הבטחון.



היו"ר מי בר-זהר;

משרד החינוך והתרבות יכול לחשוב שלא תהיה היענות לדרישה.

אף אהד לא אמר.

אין ההלטה עקרונית שלכם. זה יוצר חוסר ודאות.

ר' פינצי;

משרד החינוך עובד כרגע על הערכות תקציביות על הנזקים העקיפים והישירים

שנגרמים לו כתוצאה ממצב החירום במשק. משרד החינוך צריך לעשות חשבון. הוא צריך

לראות כמה כסף הוא חסך כתוצאה מכך שלא הופעלו הסעות במשך שלושה שבועות, מול

ההוצאות הנוספות שיש לו על הסעות בחינוך המיוחד. אם משרד החינוך יבוא ויאמר:

חסר מיליון שקל להסעות, הנושא יידון.

היו"ר מי בר-זהר;

אני מקווה שדבריך יעוררו תקווה רבה בלבות כל שומעיך.

אחד הדברים הבסיסיים, שלא כולם התייחסו אליו, שהשפיע על אי-קבלת החלטות היה

חוסר מודיעין, חוסר ידיעה מה עומד לקרות. ההכנות היו בנויות על תפיסות שונות

לחלוטין ממה שהתפתח למעשה. משום כך החלו באלתורים מכל-מיני כיוונים. היום פתאום

מגלים דברים שלא התכוננו אליהם. מדוע לא התכוננו? הערכתי היא שבנו את הדברים על

הערכות שמלכתחילה לא היו נכונות. על כן, המחדל הגדול הוא בתחום אחר לגמרי.

על-כך נצטרך לעשות חשבון נוקב מאוד אחרי המלחמה. איפה היו התשובות לבעיות?

נשמע את חברי הכנסת.

די צוקר;

לא אתפתה לדבר על נושאים שהם מעבר למסגרת הדיון היום. אני מקבל חלק מהגישה

של היושב-ראש.

אתייחס לשתי נקודות; 1. הגישה של הדרג מקבל ההחלטות. 2. ליקויים ברמת

המיקרו.

זאת מלחמה משונה. התהפכו פה כל-מיני יוצרות. אחד הדברים המדהימים, שהגישה

הכי הססנית היתה מכיוון הצבא, בעוד שדרג אזרחי כאשר היה יכול - והיתה פה דוגמא

טובה של משרד העבודה והרווחה, או הדוגמא של החינוך העצמאי - כאשר היתה לו יותר

אוטונומיה ובעיקר כאשר היה מוכן לקחת על עצמו אחריות פעל יותר נכון מן הגישה

ההססנית של הדרג הפוליטי - גם האזרחי וגם המקצועי הצבאי. לפי דעתי, הם כל הזמן

כמעט כפו עלינו פחדנות, כמעט כפו עלינו להיסגר בבתים ולשתק את המשק.

היו"ר מ' בר-זהר;

למה אתה מדבר רק על העבר. גם בהווה.



די צוקר;

אין לי טענה כלפי מנהל בית-ספר, או אפילו כלפי מנהל מחוז. אבל, משרים,

רמטכ"ל ואלופים הייתי מצפה לגישה אחרת לגמרי. אם המלחמה היא בעורף, גם התביעה מן

העורף צריכה להיות אחרת כדי לנצח במלחמה.

לא ראיתי שום שיקול רהב. במערכת קבלת ההחלטות הנושא המשקי היה משני. השיקול

המשקי קיבל משקל נמוך לעומת המשקל שהיה צריך לקבל.

אני משוכנע שאם במטות היו יושבות שתי אמהות ומספרות מה קורה במשק, בעיקר

לנשים, אולי כל הגישה של הצבא היתה שונה. אם הג"א היה שומע את ההורים של ילדי

החינוך המיוהד, הייתם מתנהגים אחרת. כי לא משאירים אוכלוסיות הכי פגועות לקבל

מכות הכי קשות. מי שיכול - בורח לאילת. ומי שלא יכול, נשאר עם הילד האוטיסט.

מה שמוכיח שדברי הם לא דברים בעלמא זאת העובדה שיש אלטרנטיבות. החינוך העצמאי

נהג אחרת ומשרד העבודה והרווחה נהג אחרת. לפי דעתי, הם נהגו נכון, באומץ ציבורי,

באחריות גדולה, כי האחריות לא מתבטאת רק בסגירת הילדים, הנשים או המשפחות בחדרים

אטומים. זאת אחריות קטנה מאוד.

אני מתפלא איך הצבא לא נקט גישה דיפרנציאלית. האם את ילדי החינוך המיוחד

באילת היה צריך להחזיק שבועיים-שלושה בבית? או את ילדי החינוך המיוחד בצפת? האם

רק השבוע היה צריך לפתוח את בתי-הספר. זה נכון גם לגבי החינוך הרגיל.

הגישה שננקטה על-ידי הצבא מעידה על הססנות גדולה והעדר נטייה לקחת אחריות.

הסיכון באילת הוא ממש כמו באזור אי, ממש אותו דבר.

נושא אחר, ליקויים ברמת המיקרו. אני מודיע: ילדים פגועים מכל הסוגים הם לא

תופעה של אחרי ה-2 באוגוסט. הם תמיד היו כאן. אני מצפה מהג"א, מהצבא, שיידע שיש

אוכלוסיות מיוהדות עם צרכים מיוחדים, שחייל מחלק מסיכות לא יכול לענות על הצרכים

שלהם כמו פקיד. אסור לאפשר לחייל לעבוד כמו פקיד, כי אז אנחנו נתקלים במצבים

ששמענו עליהם היום.

יש אוכלוסיות שלא יכולות לחבוש מסיכות. כבר איני מדבר על הגישה השערורייתית

של חלוקת המסיכות במוקד אחד בתל-אביב, עד אתמול. מוקד אהד, בתל-אביב, למקרים

חריגים.

מי גולדמן;

זה כבר שונה.

די צוקר;

זה שונה אתמול, אחרי שכל הארץ כבר עברה את המכשול הזה. גילו את אמריקה, שיש

צרכים מיוחדים בצפון ובדרום.

אני תובע גמישות לגבי הצרכים הייחודיים של אוכלוסיות מסויימות. זה לא נוגע רק

לחינוך מיוחד. יש בעיה עם קשישים, עם אנשים עם מחלות כלי נשיכה למיניהן. איני

נכנס לענין הפוליטי שהשתרבב לפה, זה הלחץ של החרדים. זה באמת לא קשור לדרג

המבצע, זה היה בדרג הפוליטי. אני מצפה מכם שתהיה יותר קרובים לצרכים, מבחינה

גאוגרפית, שתגיעו יותר קרוב לאנשים, שתתייעצו ברמת האזור, ברמת בית-הספר וברמת

המגזר. להתייחס על-פי צרכים, ולא בהתייחסות בירוקרטית שרואה את כולם עם אותם

צרכים. שתגיעו אליהם יותר קרוב. לא רק יותר גמיש אלא גם יותר קרוב.



ח' מירום;

היושב-ראש דיבר על כך שיש דברים שהיה כדאי לצפות מראש. אני מציע להג "א לרושוב

במונחי כיתה אטומה בקיץ. אני לא יודע איך אפשר להיות, להתקיים וללמוד בכתה

אטומה. יכול להיות שזה נראה לגמרי אווילי היום, ובאפריל, בעוד חודשיים, כאשר

יתחילו חמסינים ממשיים, הבעיה יכולה לצוץ.

יש אולי מקום לשנות את השיטה. לא קודם לשים את המסיכות ואחר-כך להורידן. אלא

קודם להיכנס לחדרים האטומים ולהכין את המסיכות, ולשים את המסיכות לפי האזורים.

מישהו צריך לקחת אומץ ולהחליט על כך. כמה מאבקים יש בין הורים לילדים בשעה שתיים

בלילה. לגבי ילדים חריגים המצב קשה פי כמה וכמה. כל זה כאשר אנחנו חיים בסבירות

מסויימת ויודעים באיזה נשק תוקפים אותנו. אולי כדאי לשנות את הושיטה.

יש בעיה רצינית עם החירשים.

חי יגודה;

יש פתרון.

די צוקר;

יש הודעה בעתו ן שיש פתרון. זה המצב עכשיו. יש 100 אלף איש עם קשיי שמיעה.

האם לכולם יש פתרון.

חי יגודה;

לא.

די צוקר;

מה קורה בעת שינה? אין תשובה.

חי מירום;

אינני נכנס כרגע לתקיפת הג"א ולא לדיבורים בלשון של ועדות יקירה. אבל נראה

לי שזאת מערכת אדירה שהוזנחה במשך שנים. האם מישהו שם לב לעורף? זה לא היה בראש

סדרי העדיפויות.

דרושים קריטריונים ברורים לגבי הילדים החריגים, שהענין לא ייקבע לפי שיקול

דעתו של רופא זה או אחר. אבקש שיהיה מענה לענין הזה.

צריך לעשות כל מאמץ להחזיר את המוסדות האלה לשיגרה, אמנם שיגרת חירום. צריך

שיתוף פעולה של הורים, אבל צריך לעשות כל מאמץ לתקוף גם את 20% הנותרים. הם

מדאיגים לא פחות מן ה-80%. לא צריך לפחד כל-כך.

על כף המאזניים עומדות כמה בעיות. אחת, שילדים ייפגעו מחתקפה. מצד שני, יש

גם פגיעה קשה בנפשם של הילדים במצב של הסגר בבית. אי-אפשר להתחמק מקבלת הכרעה

בענין זה. ההורים מביעים את דעתם באופן די ברור. כן המועצה לשלום הילד הביעה דעה

ברורה. צריך להרהיב עוז ולקבל החלטות נכונות. נכון שעוד קיימת יכולת לשיגור

טילים, אבל קיימת מערכת של סבירויות. צריך לקחת רמה של סיכון ולהפעיל את המוסדות

החריגים.



מי גולדמן;

נסתכל לאיזו אווירה נכנסנו בשבועות האחרונים. כל מי שהיה אחראי על משהו פחד

רק מדבר אחד, מוועדת חקירה. נוצרה אווירה של איך לברוח מוועדות חקירה שיקומו אם

לא יהיו די זהירים בנושא זה או אחר. לפי דעתי, זה מה שעמד מול החלטה של כל שר

לגבי פתיחת של גוף זה או אחר. אנחנו יכולים לראות לאיזו רמה של אבסורד הגיעו.

בסוף נצטרך אולי להקים ועדת יקירה על חוסר היערכות של המוסדות. הפחד מוועדת

יקירה של שר זה או אחר, יביא אותנו להקמת ועדת חקירה לבדוק למה המשרדים לא היו

ערוכים ואף לא הכינו פקודות קבע להיערכות במצב בו מוסדות נסגרים לשבועיים, שלושה

או ארבעה שבועות. עבדו על-פי אילתורים. אף אחד לא יספר לנו, שהיתה תכנית מגירה

לגבי היערכות לשעת חירום. שמענו דברים כאלה גם מהנהלת רשות השידור ומיושב-ראש

הנהלת רשות השידור, שלא היתה שום תכנית חירום לפעולת הטלוויזיה במשך 24 שעות. לא

היו תכניות מגירה. אנחנו עוברים מוועדה לוועדה ושומעים את החששות מפני החזרת

הפעילות לשיגרה. לפי דעתי, זה הדבר החמור ביותר.

מאחר ואני משמש גם כראש רשות מקומית, אני נתקל לא מעט בבעיות יום-יומיות. אתן

כמה דוגמאות. היום כאשר יש אדם עם בעיה מיוחדת, הוא צריך להביא אישור רפואי. את

האישור הרפואי הוא צריך להביא לוועדה המרכזית ברחוב יהודה הימית ביפו. אחר-כך

הוועדה מעבירה את האישור לעורף. דיברתי עם אורי מנוס ביום שלישי שעבר. אמרתי לו

שלמטרה זו לא דרוש אישור של שר הבטחון. ההחלטה שונתה. בין ההחלטה על שינוי ועד

השינוי גם כן עברו כמה ימים.

בכפר תבור אמרתי למנהל המתנ"ס, יומיים אחרי ה-17 בחודש, לפתוח את המתנ"ס

מהבוקר. לספרנית אמרתי לפתוח את הספריה. ביקשתי להוציא חוזרים תחת החתימה שלי.

אמרתי שהאחריות היא שלי. כשם שאני לוקח על עצמי אחריות, אני גם אעמוד לדין אם חס

וחלילה יקרה משהו. לקחתי אחריות על עצמי, ולא קרא שום דבר.

יש במדינה אווירה שאי-אפשר לפתוח כלום. תראו מה קורה בתיאטראות. מצד אחד,

לא. מצד שני, אני רואה בעתון שהאופרה ריכזה 800 איש, עם נשיא המדינה

וראש העיר, ביום שישי.

חי מירום;

זה היה ביום.

מי גולדמן;

אני מדבר על שעות היום. בהתחלה גם ביום לא נתנו לפעול. רמת הפחד מוועדות

חקירה גבוהה מאוד. בזה אני רואה את הדבר הנורא ביותר.

אל"מ הי קולטו ן;

חבר-הכנסת צוקר הציג תמונה לא נכונה על הפעילות של הג"א ושל הצבא לגבי העשייה

שקשורה למלחמה הזאת. נעשית עבודה רבה וגדולה מאוד, בהיקפים עצומים. אנשים שלא

עוסקים בעבודה יום יום לא מסוגלים לתאר לעצמם איך העבודה נעשית. צריך להבין

שבמערכת כל-כך רחבה, מתגלים מדי פעם נושאים חדשים שצריך לטפל בהם, שהאחראים לא

חשבו עליהם מראש. אנחנו משתדלים לתת פתרון נאות לכל בעיה.

לדוגמא, כפי שאמר חבר-הכנסת מיכה גולדמן, אכן ראינו שוועדה רפואית במקום אחד

לא הספיקה. הרחבנו זאת, תוך יום יומיים, כפי שהוא אמר.

לטענה שזקנים ואנשים עם בעיות רפואיות לא מטופלים - זה לא נכון. אנחנו מטפלים

באוכלוסיה רחבה מאוד עם בעיות רפואיות. הכנו פתרון מהיר מאוד בנושא של סופר-קיסר,

ערכה לנושמי-צוואר. זאת היתה פעילות של פיתוח של אמצעי שבכלל לא היה קיים, תוך

מספר ימים. בימים אלה אנחנו מציידים את אוכלוסיית נושמי הצוואר בערכה מיוחדת

שמאפשרת להם להמשיך לחיות באיום הזה.



ח' פארס;

באחת הישיבות בשבוע שעבר היה כאן האלוף לפידות. אני העליתי אז את נושא

חקמ"חים - קציני מוסדות חינוך, שלא ביקרו ולא עשו כלום בבתי חספר הערביים.

ר' לוין;

הקמ"חים מבקרים עכשיו גם במוסדות חינוך ערביים.

ח' פארס;

האם זה נכון לכל הארץ? האם אתה בטוח?

ר' לוין;

כן.

ח' פארס;

אתמול הייתי בסיור בצפון. שאלתי ראש מועצה של כפר דרוזי אם היה ביקור,

על-מנת לראות מה קורה בכפרים הדרוזיים. הוא אמר שאיש לא ביקר. אני לא רוצה לדבר

על יתר המוסדות של הערבים. נכון שמתחילים לבקר.

היו"ר מי בר-זהר;

זה לא הנושא שלנו היום. מחר נדון עם צמרת משרד החינוך והתרבות ואנשי הג"א

בענין פתיחת בתי-הספר. נבקש ממר אמיר ומגב' ברוריה לקבל מחר תשובה מוסמכת לשאלה

של חבר-הכנסת פארס. הוא טוען שהוא לא ראה את הביקורים הללו, כפי שהובטח לו.

ח' פארס;

נאמר לי שהענין ייבדק ויטפלו בכך.

מחר יש דיון בנושא זה. עם פתיחת הדיון אנחנו מבקשים לקבל מידע מוסמך על

הדברים שחבר-הכנסת פארס העלה.

חבר-הכנסת גולדמן דיבר על הפחד. יש לא רק פחד מוועדות חקירה הפכנו את הפחד

לאידיאל במלחמה הזאת. כבר נקעה נפשי מלפתוח את הרדיו ולקרוא את העתון, ולשמוע את

כל השועים ואת כל הרוזנים שמסבירים לי כמה טוב לפחד, כמה חשוב לפחד, כמה צריך

לפחד ולדבר על תפחד, ולהפחיד את כל האחרים. זה חלק מהענין. אולי זה מתוך חוסר

רצון לקבל אחריות.

י י קדמן;

מזל שהילדים מרגיעים את ההורים.

היו"ר מי בר-זהר;

עוד לא ראיתי עם שמפחידים אותו כל-כך ומתפללים שהוא ייהפך לפחדן. עוד מביאים

פרופ' לטלוויזיה שאומר לנו, שאם תהיה התקפת גזים ייצא קצף מהשפתיים, ריר מהאף,

מים מכל הגוף ואחר-כך תקבלו עוויתות נוראות ולא תוכלו לנשום, ואז כדאי באמת לרוץ

למקום מוגן. למחרת היום, שדה דב התפוצץ מאנשים שנסעו לאילת, ולא מבינים למה.



אנחנו עומדים לקיים, בשבוע יובא, דיון בנושא מוסדות התרבות. בהחלט אמליץ

שיפתחו את מוסדות התרבות גם בערב. האם זה העם הגיבור והאמיץ שמחזיק מעמד, כאשר

כולם יושבים מ-4 אחה"צ בבתים ורועדים מפחד מה יעשו להם?

נמליץ על החזרת המוסדות לשיגרה במהירות המרבית. אני מקבל את ההמלצה להגדיר

את החינוך המיוחד כמפעל חיוני, כדי שלא ייפגעו דווקא האוכלוסיות הקשות בי ולגר.

כדאי לקחת דוגמא ממשרד העבודה והרווחה. אם חלילה וחס יקרה עוד מקרה כזה, יש

לדאוג לכך שהמגזר הזה יוכל לקבל טיפול מיוחד. מוטב להכין תכניות מגירה שלא

משתמשים בהם מאשר לא להכין תכניות מגירה בכלל.

אני יודע שהג"א עושה עבודה רבה, אבל גם נכון שבמשך זמן רב העבודה של הג"א לא

נבחנה וחלק גדול מן הצנרת לפעמים החליד. עצם העובדה שמפסיקים לצפור צפירות הרגעה

כי אנשים שלוחצים על כפתור הרגעה מקבלים אזעקה חוזרת, וחצי המדינה חוזרת למסיכות,

זה גם כן אומר משהו. זה לא בגלל שאנשים כל-כך מטומטמים. אי-אפשר להצדיק זאת.

מאחר והאוכלוסיה הגדולה פחות או יותר מאורגנת, חייבים לנקוט צעדים יותר

גמישים, גם לגבי האזורים וגם לגבי המגזרים. רצוי שהוועדות יהיו במקום בו מחלקים

את הערכה. זה לא כל-כך מטובך. זה עדיף מאשר להתחיל להריץ אנשים לרופאים, לתת

להם טופס, עם הטופס ללכת לרופא ואחר-כך להמשיך להריץ אותם. מדוע? אפשר לפשט את

ההליכים.

אני תובעים הגמשה של השיטה. שבכל מקום יוכלו אנשים לקבל פתרון פרטני לבעיה

שלהם. חשוב שבהתייעצויות של הג"א יישבו גם נציגי הורי הילדים החריגים. הם מכירים

את הדברים מזווית שונה.

יש צורך בהיחלצות של הורים לסייע בפרשה הזאת. גם אם היו בונים מראש את המערכת

היו קשיים. יש צורך בהתייצבות של הורים לסייע.

אנחנו דורשים ממשרד החינוך והתרבות לדווח לנו ביום רביעי, גם דיווח בעל-פה,

על מצב פתיחת בתי-הספר במגזר של החינוך המיוחד, אם התעוררו בעיות, אם קיימות

בעיות. אבקש גם מהורי התלמידים בחינוך המיוחד וכן מד"ר קדמן, להודיע לנו ביום

רביעי לפני השעה 9. לפני הישיבה שלנו, על בעיות שאתם רואים. אחר-כך יש הפסקה

בדיוני הוועדה עד יום שני.

הישיבה נעולה.

(הישיבה ננעלה בשעה 12.50)