ישיבת ועדה של הכנסת ה-12 מתאריך 14/01/1991

הודעה; קליטת עולים אתיופים בחינוך הדתי והחילוני; שאילתות של חברי הכנסת

פרוטוקול

 
הכנסת השתים-עשרה

מושב שלישי



נוסח לא מתוקן



פרוטוקול מס' 196

מישיבת ועדת החינוך והתרבות

יום שני. כ"ח בטבת התשנ"א (14 בינואר 1991). שעה 00;09
נכחו
חברי הוועדה; והיו"ר מי בר-זהר

מי גולדמן

ר' זאבי

ח' מחאמיד

ח' מירום

די צוקר
מוזמנים
משרד החינוך והתרבות

ב' אמיר - מנהל המינהל הפדגוגי

מי דגן - מנהל אגף החינוך הדתי

ב' נסים

הסוכנות היהודית

אי עמיר - מנכ"ל עליית-הנוער

די הגואל - ראש מחלקת עליית הנוער

אי גורדון - ראש מחלקת העלייה

י י שילו - סמנכ"ל עליית הנוער

י' מאיר - חבר הנהלת הסוכנות ויו"ר המח' לחינוך ולתרבות בגולה

י י גיספן - יועץ לראש עליית הנוער

ארגון המורים

נ י סלמון - חברת מועצה

הסתדרות המורים

שי ישי - י ו "ר האגף לרווחת הפרט, מרכז ועדת העליה
מזכירת הוועדה
י י גידלי
קצרנית
ר' בלומרוזן
ס ד ר - היום
1. שאילתות של חברי הכנסת.

2. קליטת עולים אתיופים בחינוך הדתי והחילוני.



הי ו "ר מ' בר-זהר;

אני פותח את הישיבה.

הודעה

ביום רביעי השבוע תתקיים ישיבה דחופה בנושא: הערכות מערכת החינוך לגבי שעת

חירום, במקום בנושא של מצב התיאטראות.

ר' זאבי ;

אדוני היושב-ראש, אולי תקבע את הנושא של יום שלישי ליום רביעי, ותקדים את

הנושא של יום רביעי ליום שלישי?

הי ו "ר מ' בר-זהר;

נבדוק מייד בתום הישיבה ונראה אם ניתן להפוך את הסדר.

שאילתות של חברי הכנסת

הי ו "ר מ' בר-זהר;

קראתי בעתון, שמורה שהכה תלמיד הואשם בבית-המשפט בתקיפה קטין יוסר ישע. מה

קורה עם משרד החינוך והתרבות בנושא זה,

יש שוב פניות מבני-ברק, בענין הספרדים.

יש ענין תמוה. הצלחנו להשיג ממשרד החינוך והתרבות וממשרד העבודה והרווחה

כספים למען המועצה לילד החוסה כדי לחדש את הציוד. הכספים מגיעים ובתי-הספר

מקפיאים את הכספים ולא משתמשים בהם לצרכים האלה כי יש להם כל-מיני גרעונות אחרים.

איך אפשר לדאוג לכך שהכספים יגיעו אמנם ליעדם?

חבר-הכנסת חגי מירום קיבל תשובה לשאילתה שלו בענין הסטודנטים לרפואה. זאת לא

תשובה. הוא שאל אם יקצצו 30% ממספר התלמידים בבתי-הספר לרפואה. התשובה היתה: לא

קיצצו, אבל נבחנים הצרכים והאפשרויות לקיים את בתי-הספר לרפואה בהיקפם ובמתכונתם

הנוכחיים. אנחנו לא מטומטמים. לנגה הכוונה בתשובה?

באשדוד יופנו עולים חילוניים מברית-המועצות לבתי-ספר ממלכתיים דתיים. מה זה

צריך להיות? יש בתי-ספר ממלכתיים וממלכתיים-דתיים. לבתי-ספר ממלכתיים יילכו

תלמידים חילוניים ולממלכתיים-דתיים - דתיים. אין דבר כזה של החלטה להפנות

תלמידים חילוניים לבתי-ספר ממלכתיים דתיים. אבקש תשובה מהירה בנושא זה. לא יהיה

דבר כזה.

די צוקר;

עוד תראה כמה שיהיה.

הי ו "ר מ' בר-זהר;

נדאג לכך שלא יהיה.

אני מבין שתכנית הבוקר בטלוויזיה לא תשודר בסופו של דבר. מנכ"ל רשות השידור

דיבר פה כמה פעמים על התחלת השידורים. באותה הזדמנות אני רוצה לברך את הערוץ השני

- גם אתן לזה פרסום - על החלטתו לפתוח תכנית בוקר. טוב שיש מישהו במדינה שכן יוזם

דברים. אבקש את שר החינוך והתרבות להתערב בנושא הזה.



היתה כאן שאילתה קודמת בהקשר לשימוש חוזר בספרי לימוד. קיבלנו תשובה. השואל

טען שהתשובה לא מספקת, ובצדק. יש ספרי לימוד שיוצאים בהבדלי זמן מזעריים,

ואי-אפשר להשתמש בקודמים, זה גורר הוצאות גדולות מאוד. מדוע אי-אפשר להשתמש בספרי

לימוד על-פני תקופה ממושכת? אולי נצטרך לקבוע פז"ם מינימלי בו משתמשים בספר

לימוד, כדי שיהיה אפשר להשתמש בו לפהות מספר פעמים במהלך הלימודים.

קיבלתי פנייה מוועד ההורים המרכזי בכרמיאל על תשלומים בגנים של יום לימודים

ארוך. מדובר בילדי שלוש-ארבע. יש הבדלים עצומים בתשלומים. קיבלתי ארבע דוגמאות.

אני מתאר לעצמי שלוועד ההורים יש דוגמאות נוספות. במגדל העמק משלמים 180 שקל.

בנצרת עלית - 258 שקל. ברמת-גן - 300 שקל. בכרמיאל - 335 שקל. מי קובע את

המחירים האלה? לפי אלו קריטריונים? האם יש גורם הקובע את גובה התשלום?

יש לי גם שאילתה בקשר להלוואות ומענקים לסטודנטים דרוזיים במוסדות להשכלה

גבוהה בשנת הלימודים התשנ"א. נקיים דיון מיוחד בנושא הזה.

קליטת עולים אתיופים בחינוך הדתי והחילוני

היו "ר מ' בר-זהר;

נדון היום בענין הקליטה של ילדים אתיופים בחינוך הדתי ובחינוך החילוני. דנו

בכך במסגרת אחרת, כאשר עלתה בעיה של קליטת נוער אתיופי במוסדות חב"ד. הבעיה

נפתרה בזמנו, אבל בינתיים התעוררה בעיה אחרת, שנרצה להתיירא אליה בעיקר, זוהי

בעיית תיעולם האוטומטי של ילדים אתיופיים לחינוך הדתי. התברר לנו, אף-על-פי שלא

גילינו את המסמך עליו זה מסתמך, שיש איזה שהוא הסכם בין הסוכנות לבין הממשלה,

משנת 1984 או 1985- אף אחד לא הצליח לגלות את המסמך הזה. זאת תעודת עניות גם

לסוכנות וגם לממשלה. לפי אותו סיכום, ילדי אתיופיה מופנים באופן אוטומטי לחינוך

הדתי. כאשר ביררנו את הנושא לפני תחילת הדיון שלנו, נאמר לנו שהסיבה לכך היא

שהילדים האלה באים מעדה דתית. הדבר נכון. אפשר להניח שב-99.9% מהמקרים הדבר אכן

תואם את השקפותיהם. מה שמטריד אותנו הוא, שלא ייתכן להפנות באופן אוטומטי כל ילד.

אני זוכר שהיתה פנייה של מנהל המוסד החינוכי בן-שמן, שטען שהוא מבקש לקבל ילדים

אתיופים ולא רוצים לתת לו. זה פורסם בכלי התקשורת.

ד' הגואל;

גם לא רצו לתת לו ילדים אחרים.
היו"ר מ' בר-זהר
זה לא רלוונטי לנושא שלנו.
אבקש לקבל פרטים
מה מספר הילדים האתיופיים שהגיעו לארץ, שמשולבים

בבתי-הספר? איך הם נשלחים ללימודים? מה ההסכם המסתורי, הסמוי, שמזכיר הממשלה

דאז טען שאין לו מושג עליו? על מה בנוי אותו הסכם? ההסכם הזה אינו תואם את חוק

חינוך חובה. זה לא הסכם חוקי. כיצד אפשר להגיד למשפחה: הילד שלכם הולך לחינוך

כזה או אחר.
די צוקר
מה אופי או הצורה של ההנחיות הניתנות להורים כאשר מגיעה השעה בה הם צריכים

להחליט לשלוח את הילדים לבית הספר? מי נותן להם תדריך? האם ניתן תדריך בכתב או

בעל-פה? האם יש משהו כתוב? מה אופי ההוראות?

מה קורה בתום שנה ראשונה? האם אחרי פרק זמן של שנת לימודים כן יש חופש

בחירה? האם יש תנועה מן החינוך הממלכתי-דתי לחינוך הממלכתי ולהיפך? האם יש

אפשרות כזאת?
די הגואל
בעליית הנוער קולטים את העלייה מאתיופיה מאז מבצע משה. נכון להיום יש במערכת

3,000 בני-נוער מאתיופיה, בעיקר בכיתות ט'-י"ב, אם כי יש גם תלמידים בכיתות יותר

נמוכות. מדובר ב-3,000 בני-נוער בפנימיות, מתוך 10,000 בני נוער. אני מניח

שבהודשים הקרובים המספר הזה יגדל. כמות הבוגרים היא כיום כ-700-600. חלק נכבד

מהם משרת בצבא. ההישגים של החינוך בעליית הנוער מצויינים. לאחרונה נערך סקר לגבי

ההישגים של התלמידים בעליית הנוער.

די צוקר;

האם מדובר ב-600 בוגרי ארבע שנים במערכת?
די הגואל
חלק היו יותר מארבע שנים במערכת וחלק פחות מארבע שנים, זה תלוי בגיל בו נכנסו

לעליית הנוער. יש כאלה שגם היו חמש שנים ושש שנים במערכת. רבים מהם בצה"ל. יש

מהם טכנאים בחיל אוויר, יש כאלה בצנחנים, ויש גם כמה קצינים, בשלב זה בדרגות

הנמוכות, כי אלה הגילאים.

עם הגיעם הם באמת עוברים לחינוך במגזר הדתי. בזמנו, בעת מבצע משה, רוב

החניכים, כ-60%, היו ילדים שהגיעו יתומים או במעמד של יתומים, כי הם הגיעו ללא

הורים. אלה נקלטו בעליית הנוער. בעליית הנוער פיתחו שיטות יוצאות-מן-הכלל,

מבחינת הטיפול החינוכי ומבחינות אחרות.

אחרי חיפושים במסמכים שונים מצאתי בתכנית של היערכות המשרד לקליטת העלייה
מסמך שיש בו סעיף האומר
העדפת מסגרות עליית-הנוער לבני הדור הצעיר, גילאי

18-12, כפוף להחלטת הממשלה בדבר זיקת חובה אל החינוך הדתי בשנה הראשונה לעלייתם.
היו"ר מי בר-זהר
זאת-אומרת שיש החלטת ממשלה בעניו זה.
די הגואל
יש זיקת חובה לחינוך הדתי. כך נהגה עליית הנוער מאז מבצע משה וכך המשכנו

לנהוג בשנתיים האחרונות, בתקופה בה אני ראש עליית הנוער.
חי מירום
ממתי המסמך הזה?
די הגואל
מן התקופה האחרונה. מסמך שהוצא כרגע לנושא קליטת העלייה, אבל הוא מתייחס

לעבר.
היו"ר מי בר-זהר
אולי מי שחיבר את המסמך יודע את המצב.
די הגואל
נסינו לפנות. לא הצלחנו עד לרגע זה להגיע אליו.



די צוקר;

אולי אין החלטה כזאת ואתם עובדים על-פי משהו שגוי?

ד' הגואל;

אני נוהג כפי שנהגו קודמי. התוצאות מוכיחות את עצמן מעל ומעבר, על כן לא

הצעתי בשלב זה לשנות את השיטה.
השיטה היא
הנוער מגיע למרכזי קליטה. כעבור חצי שנה - לפני כן היתה תקופה

של כשנה - לאחר טיפול ראשוני, הם מועברים למוסדות החינוך השונים במערכת עליית

הנוער. יש היום מרכזי קליטה בחופים, במעלות, במירון ועוד. אלה מוסדות שמחזיקים

את הנוער. הקליטה היא לפי קצב הגעת הילדים. פתחנו מספר מרכזי קליטה בהם מתחנכים

הילדים בתקופה הראשונה.

ילדים עולים מאתיופיה שרוצים לאחר מספר שנים בארץ לפנות לחינוך הכללי, פונים

לחינוך הכללי. אלה ההנחיות שלי על-כל-פנים. זה על-פי פניית המשפחה. עד היום

רוב הילדים שגדלו בארץ פונים לחינוך הדתי.

אנחנו קולטים במוסדות עליית הנוער גם בוגרים, מעל גיל 18. ב"נעורים" יש כמה

מאות, ויש כמה עשרות ב"עיינות". אלה בוגרים מעל גיל 18 שנמצאים בחינוך הכללי ולא

בחינוך הדתי. אנחנו פועלים על-פי מנהג שקיים זה שנים, על-פי הכוונה של ההורים

ועל-פי בקשות של אותם בוגרים לחינוך הכללי. הדגש הוא על צעירים מעל גיל 18.

אי גורדו ן;

באתי להסביר את חלקי בפרשה. אני שלם לגמרי עם ההחלטה שלנו, שהיתה שהנוער

האתיופי במבצע משה, על רקע ממנו הוא בא, צריך ללכת למוסדות דתיים. הייתי ראש

מחלקת עליית הנוער. אני זוכר את היום בו הגיע המטוס הראשון. עמדנו בנמל התעופה

ביחד עם מר דולציין זכרונו לברכה, ראינו את האנשים מגיעים והיינו נרגשים אך גם

חרדים מאוד. באותו ליום נסעתי אתם לקלט. גיליתי דבר שידעתי לא בהכרה מלאה,

שהדבר היחידי שהם יודעים זה ירושלים ואלוהים.

די צוקר;

ידוע שהיתה גישה ברבנות שלא הכירה ביהדותם. זה קשור בנושא. חלק מהאנטגוניסם

שלהם כלפי החברה שלנו היה על רקע של אי-הכרה ביהדותם.

אי גורדו ן;

עליית הנוער הודיעה אז לרבנים, שעליית הנוער אינה מוסד מגייר אלא מוסד

חינוכי. אפשר לומר שבגדול בסוף הרבנות הלכה בדרך של בית-הלל, והענין נגמר.

די צוקר;

האם ראית אותם בהפגנות רעב ליד הרבנות הראשית, במשך שבועות, על הרקע הזה?

אי גורדון;

כל ענין הגיור צץ כעבור שנתיים. אני מדבר על מחצית השנה הראשונה. אני זוכר

שבאתי אז למר דולצ'ין ואמרתי לו, שהחבריה האלה באים מתרבות אפריקנית עתיקת-יומין

וממילא יהיה להם משבר במדינת ישראל. רוב הילדים באו בלי הורים וכך החרדות שלהם

היו הרבה יותר גדולות. חשבתי שעדיף לתת להם חינוך דתי.



יותר מזה, אני זוכר שאמרתי כבר בכמה מקומות אז, שאם רוצים ליצור לרום נחיתה

רכה, זאת הדרך. אמרתי שאני צופה שכעבור שנים מספר הם ישחקו כדורגל בשבת ואותו

הלק שלא ישים לב לענייני בריאות גם יעשו סיגריות.

החבר'ה האלה באו לאחר שידעו והכירו את התורה שבכתב ולא את התורה שבעל-פה.

התפיסה של פיקוח נפש דוחה שבת לא היתה מוכרת להם. אספר בקצרה שלוש אפיזודות כדי

שתבינו מדוע גם היום אני שלם עם ענין החינוך הדתי.

קודם-כל כאשר מדובר בחינוך דתי, יש לזכור שב"חופים" הרב היה קונסרבטיבי.

החינוך הדתי לא קשור למפלגות. רב קונסרבטיבי ניהל את "חופים" ובהצלחה רבה.

די צוקר;

גם הוא עזר לאורח-החיים הדתי שלהם. מה זה שייך לקונסרבטיבי או אורתודוכסי.

כפינו עליהם חלק מן המושגים המערביים שלנו על חינוך דתי.

אי גורדו ן;

אני שלם עם זה. כאשר התפוצצה פרשת סודאן והופסקה העלייה, קיבלתי הודעה

שב"חופים" הילדים לא לומדים, בוכים וכדי. אני לא בטוח שבמוסד כללי היו יודעים מה

לעשות. הרב הקונסרבטיבי הבין את הענין. הוא לקח אותם לבית-כנסת, הכריזו על תענית,

התפללו לכבוד אבא, אמא, סבא וסבתא, וחזרו ללימודים. זאת אפיזודה ראשונה לצורך

בחינוך דתי.

דבר שני. בכפר היתה שריפה בשבת. הגיעו מכבי-אש. הילדים לא יודעים מה זה פיקוח

נפש דווחה שבת. מבחינת הילדים שיישרף הכפר, מכבי-אש יתחילו לפעול במוצאי-שבת. אני

יכול לתת עוד קוריוזים כאלה.

במקביל, היתה שיחה בין מר זבולון המר לבין מר מנחם בגין ראש הממשלה.

הי ו "ר מ' בר-זהר;

אתה מדבר על 1984?

א' גורדון;

אני מדבר על חיזוק החלטה שהיתה עוד קודם, במשך שנים. אני יודע ששם חיזקו

החלטה שנתקבלה בממשלת ישראל, שהנוער האתיופי יילך לחינוד דתי. אני מדבר על הנוער

שהגיע לעליית הנוער.

הי ו "ר מ' בר-זהר;

כמה הגיעו באותה תקופה?

י י שילו;

עד מבצע משה היו במסגרת עליית הנוער 400-350 ילד. מ-1978 התחילו להגיע ילדים

מאתיופיה. ב-1954 כבר היו ילדים בכפר-בתיה. החלטת הממשלה נתקבלה בסמוך למבצע

משה.

אי גורדון;

החלטת הממשלה חיזקה נורמה קודמת. למה אני יודע זאת? כי אנחנו הגענו בסוכנות

לענין הזה בלי קשר להחלטת הממשלה, מתוך הבנת הדברים. עבדנו עם משרד החינוך. הם

היו כבר ערוכים לענין זה כתוצאה מהסכמה של ראש ממשלת ישראל דאז, מנחם בגין, ושל

שר החינוך והתרבות.





היו מתחים רבים בעליית הנוער סביב הנושא הזה, משום שהמוסדות הלא-דתיים אז לא

קיבלו נוער אתיופי. המשמעות של הענין היתה שלא קיבלו תוספות תקציביות לשיפוצים,

שיפורים וכדומה. תוספות כאלה הלכו לחינוך הדתי. יושבים כאן אנשי עליית הנוער

והם יכולים להעיד שכבר אז - ב-1954 - טענתי שאני מאמין שתבוא עלייה

מברית-המועצות, והעלייה מברית-המועצות, ברובה ככולה, לא תלך למוסדות דתיים. אגב,

היום 90% מהעלייה מברית-המועצות אינה במוסדות דתיים. לבן, כאשר דיברנו אז על

עלייה דתית זה היה כדי ליצור נחיתה רכה.

יחד עם זאת היה מוסכם, תמיד, שאם משפחה רוצה שהילד שלה יילך ל"בן-שמן", למשל,

הילד יילד ל"בן שמן". עם הזמן מר יעקב צור היה שר הקליטה ואף הוא הסכים לענין

הזה, אבל חלק מהעולים נקלטו בקליטה ישירה. משפחה שעברה לבאר-שבע עם ילד בן 16,

הילד למד במוסד בו רצו ההורים. הוויכוח היה על אלה שבאו בלי ההורים. אמרנו שיש

לשלוח אותם למוסדות דתיים של עליית הנוער.

הסטורית זאת היתה החלטה נכונה מאוד. היו תחקירים שהשוו נוער אתיופי שגדל

בעליית הנוער מול נוער אתיופי שגדל בבאר-שבע או בנהריה ונמצא שבצה"ל אלה שגדלו

בעליית הנוער יותר טובים, יותר מוצלחים, יותר בשלים, כולל לפיקוד, וכדומה.

"י צוקר;

זאת-אומרת, המסגרת הפנימייתית היתה יותר נכונה?
אי גורדון
כן, זה בדוק.

חלק מהנערים שהיו דתיים היום כבר אינם דתיים, אבל הנחיתה היינה נחיתה רכה.

אני חושב שהמדיניות היתה צודקת, וגם היום אני שלם עם זה.

הי ו "ר מ' בר-זהר;

אולי היא צודקת, אבל לא חוקית. אתם לא יכולים להגיד לאף אחד: אתה הולך לשם.

אתם שולחים ילדים באופן אוטומטי לחינוך מסויים. אתם לא יכולים לעשות זאת, יש חוק

במדינה הזאת. אולי ההחלטה נכונה. אם כך, צריך לשנות את החוק.

די הגואל;

ילדים בודדים שהגיעו בגיל 19-12 האפוטרופוס שלהם היה עליית הנוער.

י י מאיר;

אני קשור לנושא האתיופי משנת 1955. הפנייה הראשונה לקליטה אתיופית בארץ היתה

על-ידי הנשיא המנוח יצחק בן-צבי, שפנה במסגרת פעילותו ברוקר נידחי ישראל. הוא פנה

אז ל"כפר בתיה" וביקש לקלוט קבוצה ראשונה של נוער אתיופי. הוא הגדיר את העדה

כעדה שאופייה דתי ועל-כן עליה להיקלט בכפר נוער דתי.

בסמוך לאותה פנייה, נפתחו אפשרויות להקים מערכת חינוך יהודית באתיופיה עצמה.

המחלקה שאני עומד היום בראשה, נתבקשה על-ידי שלטונות הסוכנות היהודית הכין קאדר

של מורים מקומיים. חלק מאותה קבוצה שבו לאתיופיה ושימשו מורים במערכת החינוך.

חלק מהם תלמידי, אחד מהם היום מנהל בית הספר שנפתח שם. היתה הבנה על דעת הקייסים

ועל דעת הסוכנות באותה שעה, שכיוון שהעדה הזאת היא עדה דתית אין לחשוף אותה למה

שהיה אז באופנה; מלחמת הרישום, מלחמת החינוך, שנערכה גם במעברות. נאמר שאין

לחשוף אותה לענין הזה, כי היא אינה מצויידת במידע ובנורמות הקיימות בארץ.



רשת החינוך שהוקמה באתיופיה היתה מרשימה ביותר. כאשר לא היה אפשר לפעול עוד

באתיופיה ורק רשת אורט היתה יכולה לפעולה באתיופיה, הם הפכו להיות פעילי העליה.

הם היו דוברי עברית. חלק מהם נאסרו, עונו. מ-1983 היה ברור שחלק מהילדים המגיעים

ארצה חשוכי הורים. בעליית הנוער קיים כלל שילד מופנה למסגרת דתית על-פי בקשת

ההורים או על-פי בקשת האפוטרופוס. כאן העדה כולה נחשבה כאפוטרופוס. היתה להם

בקשה מהסוכנות היהודית שאלה שמגיעים ללא הורים ייקלטו במסגרות הדתיות, לא מן הטעם

הפוליטי אלא משום שהיה חשש להלם תרבותי-דתי עם הגעתם ארצה. עליית הנוער קיבלה על

עצמה אז לנהוג כך. הייתי אומר שזה היה מוסכם.

אינני יודע אם קיימת חקיקה, הסכמה או החלטה בענין זה. אני רק יודע שפעלנו

על-פי ההבנה הזאת. עוד במאי 1985 אמר מר גורדון, כיושב-ראש מחלקת עליית הנוער: כל

הנוער האתיופי הולך למוסדות החינוך הדתיים להם נתנה המחלקה לעליית הנוער משאבים

רצי ניים וחשובים מאוד.

היתה אז מחלוקת קשה מאוד. נתבקשתי באורנה שעה על-ידי מי שהיה ראש הממשלה באוו1ה

שעה, מר שמעון פרס, ביהד עם חבר-הכנסת הרב מנחם הכהן, לטפל בענין המעמד היהודי של

האתיופים. מאחר שהייתי הרפרנט למוסדות עליית הנוער הדתי, ליוויתי את הפעולה גם

בעליית הנוער. היתה בעיה ציבורית. באותה שעה המוסדות הלא-דתיים של עליית הנוער

ראו עצמם מקופחים, בעיקר מבחינת המשאבים, אבל לא היה ערעור על הענין הזה מכוחו

פעלה הסוכנות במשך שנים.

בפברואר 1985. יושב-ראש ועדת הכספים של הסוכנות היהודית, מר אפשטיין, אמר
לחבר הנאמנים
הנוער האתיופי מופנה לבתי-הספר הדתיים, וזאת בהתאם למסורתם

ולהעדפתם, ומכוח זה פעלו.

אחת הבעיות הגדולות היתה שאלת מעמד האתיופים ביהדות. האתיופים הוכרו כיהודים

על-ידי שורה ארוכה מאוד של פוסקים, החל מהרדב"ז, דרך הרב הילדסהיימר ודרך הרב

קוק. לא היה אף אנתרופולוג ולא הסטוריון שפסקו שהם יהודים. הבעיה במעמדם היהודי

היתה, אליבא דחלק מהרבנים, שהצריכו אותם בגיור לחומרה. מדוע זה רלוונטי? כי

היהדות הדתית, הציונית, בניגוד לחלקים אחרים ביהדות, כאשר היא התבקשה לקלוט את

הנוער במוסדותיה ראתה בכך ענין לאומי ממדרגה ראשונה. היא עשתה פעולה נרחבת לקבלת

הילדים כיהודים לכל דבר, ללא קשר לענין של גיור לחומרה, החל מהרבנים הראשיים ועד

הרב סולובייצ'יק בארצות-הברית.

בינואר 1984 נתקבלה החלטה של הסוכנות היהודית, לא חס וחלילה מטעמים גזעניים

אלא מטעמים חינוכיים, שהאופטימום הוא לקלוט 30% מכלל אוכלוסיה של כפר בתוך עליית

הנוער הדתית של נערים אתיופיים, ולאחר שתהיה אינטגרציה יבואו היתר. כאשר עלה מספר

הילדים האתיופים עלה האחוז הזה, איש לא השגיח באחוזים האלה. היהדות הדתית, בניגוד

ללחצים אם על-ידי חב"ד ואם על-ידי היהדות החרדית שסירבה לקבל אותם אלא אם כן הם

גויירו - העלתה אותם לתורה ונתנה להם חינוך.

היום יש כ-20,000 אתיופים היושבים בחצרות השגרירות באדיס-אבבה ומתכוננים

לעלייה. מחלקתי והג'וינט פועלים שם לצורך עלייתם. מבחינת טובת העדה איננו יכולים

לזעזע אותם במלחמות רישום, בוודאי לא בזמן הזה. אין ספק שיהודי אתיופי כמו כל

יהודי רשאי לבחור לאיזה חינוך הוא רוצה לרשום את בנו. לא יכול להיות מערך כפייתי.

בסוכנות היהודית קיבלנו שזאת הכתובת הראשו נה. לאחר שנה, זה נתון בידיו. אין כאן

ענין של כפיית נורמות. הם באים עם נורמה שלחם. מכוח הנורמה שלהם הם נקלטו בחינוך

הדתי. אין לזה ערך פוליטי ולא ערך של חיפוש נפשות ונשמות.
א' עמיר
לפי מיטב ידיעתי אין החלטה של ממשלה בנושא הזה. כאשר התחלנו לקלוט את הילדים

במבצע משה, היתה ועדה של מנכ"לים, בראשותו של שר הקליטה דאז, מר יעקב צור. הנושא

הובא לשם באחד הדיונים, כהסכמה שהנוער שבא מאתיופיה יילך לחינוך דתי. כך הוצג

הענין לחבר הנאמנים של הסוכנות היהודית. הבר הנאמנים של הסוכנות היהודית בכלל לא



דן בשאלה אם לשלוח אותם לחינוך דתי או לא דתי. דובר על כך שיש הבנה בין ראשי

הסוכנות לביו הממשלה, בגלל הסיבות שפורטו כאן. לכן הנוער הופנה לכפרים דתיים.

בגלל הלחצים שהיו מצד הכפרים הכלליים, נזקקנו לא פעם לבדוק את הענין. לא יכולנו

לאתר החלטת ממשלה כזאת וגם לא החלטה של הנהלת הסוכנות היהודית. הנושא הזה עולה

במשך כל השנים.
הי ו "ר מ' בר-זהר
מה זאת אומרת "כפרים כלליים"?

אי עמיר;

כפרים כלליים רצו לקלוט נוער אתיופי, רצו לקחת חלק באתגר. גם אנחנו היינו

במצוקה, כי חרגנו מכלל שרצינו לקיים אותו, שמר יצחק מאיר הזכיר. כדי לעשות

אינגטגרציה עם הילדים האלה צריך 30% ילדים אתיופים בכפר נוער. אינך יכול להגיע

למצב ש-90% מן הילדים הם אתיופים. הפחידו אותנו בכך אז.

העליתי את הנושא, לפני שלושה חודשים, בישיבה פנימית של עליית הנוער, בפני

אנשי המקצוע. אמרתי שאנחנו עומדים לקלוט 3,000-2,000 ילדים אתיופים. המקום

בכפרים הדתיים לא יספיק. אם להקים רק כפרים של אתיופים, נשקול מחדש אם ההחלטה

לשלוח לכפרים דתיים מוצדקת ונכונה. ישבו 19 מומחים, דתיים ולא דתיים, שהם אחראים

להצלחה הגדולה של עליית הנוער. חוץ מאחד כולם תמכו בכך שצריך להמשיך לשלוח את

הילדים האלה לכפרים הדתיים כדי לא לזעזע אותם.

כאשר נער או משפחה מאתיופיה מגיעים לעליית הנוער, לאגף הקליטה, שבראשו עומד

מר יחיאל שילו, אומרים להם שיש להם גם אופציה ללכת לכפר לא דתי. יש שתי האופציות.

היו"ר מ' בר-זהר;

האם יש דבר כזה בנוהלים כתובים?

אי עמיר;

בנוהלים כתובים - לא. אבל יש החלטה בפרוטוקול שאני ניהלתי. הדבר נעשה גם

בעבר. לפני שלושה חודשים עמדתי על-כך - אמרתי זאת גם לממונים עלי - שמשפחה שבאה

באתיופיה זכותו של ראש המשפחה, כמו של כל ראש משפחה אחרת, לקבוע לאן הוא רוצה

לשלוח את הילד שלו. אנחנו מכבדים את ההחלטות של ראשי המשפחות.

הי ו "ר מ' בר-זהר;

אני בדקתי את הדבר. הדברים לא נאמרים למשפחות. אולי קיבלתם החלטה כזאת וזה

יפה, אבל אני יכול להגיד לך שהדברים לא נאמרים למשפחות.

אי עמיר;

אני מוכן לבדוק כל מקרה כזה בעליית הנוער. אני מוכן, על דעת ראש המחלקה,

לפרסם זאת גם בכתובים, כחלק מנוהלי הקליטה. אגב, בכתובים מעוגן שאומרים למי

שפונה לעליית הנוער; יש לך סוגים שונים של כפרי נוער, כולל קיבוצים, יש אפשרויות

שונות. ההורה בוחר וחותם.

הבעיה מתעוררת במלוא חריפותה בקשר לאותם 60% מהילדים שהגיעו ללא הורים.

במבצע משה כמעט כל הילדים היו מסוג זה. באו אפילו ילדים בני שלוש.

יש פה אספקט ציבורי פוליטי, זה מובן. שואלים; באיזו זכות אנחנו מתעלים את

הילדים האלה, מי שם אותנו. גם לגבי הרוסים שואלים; מי שם אותך לעשות זאת.





מאז מבצע משה חלפו חמש-שש שנים. דור חדש של אתיופים בא. המגמה של האתיופים

היא להמשיך ללכת לכפרים דתיים. יש גם קושי אמיתי, כי כל הנערים הולכים בכיוון

הזה. אגב, חלק מהם, לאחר שמסיימים את כפרי הנוער, מורידים את הכיפות וחדלים

להיות דתיים. זח קורה גם בזמן החופשות מלימודים. צריך לקחת את הדברים האלה

בחשבון.

היה נסיון של אחד מקיבוצי השומר הצעיר, עוד כאשר מר אורי גורדון היה ראש

מחלקת עליית הנוער, להקים חברת נוער אתיופית באחד מקיבוצי השומר הצעיר. פנו אלי

ואל מר גורדון ושאלו מהי עמדתנו. אנחנו אמרנו במפורש שאנחנו בעד זה, שאם תבוא

קבוצה של 20-15 נערים מאתיופיה שירצו להקים חברת נוער בקיבוץ לא דתי, או בכפר לא

דתי, אין שום בעיה עם זה.

פתחנו את הכפרים שלנו למתבגרים מגיל 19 ומעלה. כ-700 אתיופים שהם בגיל 19

ומעלה התחנכו בכפרים הלא-דתיים בצורה מוצלחת לגמרי.

חבר-הכנסת צוקר שאל מה קורה אחרי שנה. אחרי שנה הילד ממשיך בכפר בו הוא

נמצא. יש לו קבוצת חברים, קבוצת התייחסות. אבל היו גם מקרים אחרים. לפני שלושה

חודשים היה מקרה של ילד שרצה לצאת מכפר דתי לכפר כללי. קיבלנו את בקשתו ושלחנו

אותו לכפר כללי.

י י שילו;

שאלנו את האנשים תוך כדי תהליך הקליטה אם הם רוצים מסגרת דתית או לא דתית,

מסגרת זו או אחרת. ללא יוצא מן הכלל כל בני העדה, כולל הקיסים שלהם, טענו בתוקף

שהם חייבים להימצא במסגרות חינוך דתיות. הם אמרו שייגרם עוול גדול אם הם לא

יקבלו חינוך דתי. יש לנו הנחיות בכתב.

הי ו"ר מ' בר-זהר;

איפה הן?

י י שילו;

אני מוכן להעביר אותן ליושב-ראש. יש הנחיות בכתב לפיהן אם משפחה רוצה להעביר

ילד ממסגרת דתית למסגרת חילונית, תוכל לעשות זאת.

הי ו "ר מ' בר-זהר;
אנחנו שואלים
האם כאשר בא עולה אינם אומרים לו: יש דרך כזאת ודרך כזאת וארנה

יכול לבחור? לכך אין הנחיות בכתב וגם לא בעל פה.
י' שילו
בשנה הראשונה הם מכוונים ישירות למוסדות חינוך דתיים. ישנם מוסדות חרדיים שלא

קולטים ילדים אתי ופי ים ושלא הסכימו לקלוט ילדים אתיופיים.
אי גורדון
ההחלטה אמרה: מוסד שלא קולט נוער אתיופי לא יקבל את עזרת הסוכנות היהודית

בקליטת נערים אחרים.
י י שילו
היתה פנייה אלי, לפני שנתיים ולפני שלוש שנים, של נציג הקיבוץ הארצי. הוא

אמר שיש אצלו ילדים שלמדו במוסדות דתיים, אפילו רשימה שמית. עליית הנוער הסכימה

לקלוט אותם בקיבוץ של השומר הצעיר. אבל הקיבוץ לא הצליח לגייס ילדים. הילדים לא

הסכימו, בסופו של דבר, לעבור למסגרת לא דתית.



בשורת התחתונה, מגיע פרס למערכת החינוך הדתית על טיפולה - גם במסגרת עליית

הנוער וגם במסגרת משרד החינוך בקטע של האוכלוסיה האתיופית.

מי דגן;

ההחלטה התקבלה מחוץ למשרד החינוך. אנחנו היינו צריכים לבצע את ההחלטה. יש

תקדים, משנות ה-50, שהממשלה החליטה שהתימנים במעברות יקבלו חינוך דתי.

מה קורה עם הרוסים? אפילו אנשים דתיים ברשויות השונות מפנים אותם באופן

אוטומטי לחינוך הלא-דתי. העובדה שכ-10% מהעולים מרוסיה בחינוך הדתי, אינה משום

שהם דתיים אלא משום שהם באו עם ידיעה מוקדמת. לשאלה איפה התוקף החוקי - יש מציאות

מסויימת, לפיה אתה משער שקבוצה מסויימת בוודאי רוצה חינוך דתי וקבוצה אחרת -

חינוך לא דתי. אני לא מציע להסתכל על הצד הפורמאלי של הענין.

בחינוך הדתי יש כ-6,000 ילדים מאתיופיה. מדובר בחי נוך היסודי, בחטיבות

הביניים ובחינוך העל-יסודי. בשנת 1985 נערכנו באופן מיוחד. לדוגמא, הוצאנו בבת

אחת קבוצת מורים לשבוע שלם לצורך הכנת תכניות לימודים שהיו נחוצות באופן מיוחד

לאותם תלמידים. עברנו מישיבות לישיבות, כי רצינו שגם החינוך היוקרתי יקלוט אותם

ולא רק כפרי עליית הנוער. עליית הנוער צמצמה את המיכסות של הילדים הישראלים בגלל

האתיופים. ילדים ישראליים דתיים שהופנו למוסדות נידחו כי לא היה מקום במוסדות

עליית הנוער. זאת-אומרת, קליטת האתיופים פגעה בבוגרי החינוך היסודי הדתי באופן

מעשי. עד היום הבעיה הזאת לא נפתרה, כי יש מאות ילדים נזקקים שלא מתקבלים היום

למוסדות עליית הנוער, בגלל העובדה שקלטנו אתיופים. מי שרוצה לעשות חשבונות עם

הציבור הדתי צריך לדעת שהציבור הדתי הפסיד במיכסות שלו עקב העלייה האתיופית.

אנחנו גאים לטפל בכל עלייה נחשלת. איננו מחפשים את היחסנים ואת המיוחסים.

עשינו זאת בשנות ה-50 כאשר קלטנו טעוני טיפוח, וכן קלטנו את האתיופים ונשמח לקלוט

כל עלייה שנזקקת לענין זה.

היו תופעות, שוליות אמנם, של קבוצות דווקא חלשות, שבגלל האתיופים עזבו את

החינוך הדתי. אני יודע על גן שנסגר במקום מסויים, או בית-ספר מסויים שכמעט נסגר.

זאת-אומרת, החינוך הדתי היה צריך להאבק גם עם חלק מהציבור, כדי שהעלייה האתיופית

תיקלט באהבה ובשמחה.

אנהנו גם בודקים מה קורה לבוגרים. הייתי צריך לדאוג למילגות לסטודנטים

באוניברסיטה, מעולי אתיופיה. עשרות בוגרים נמצאים באוניברסיטאות השונות -

באוניברסיטה העברית, בבר-אילן, בחיפה יש קבוצה קטנה.

עוד הסבר מדוע הם באו אלינו. מפגישות שונות שהיו לנו עם הקיסים למדתי שהקיסים

הם שדרשו זאת מן הממשלה. זאת הערכה שלי, כי מייד כאשר עלו ארצה, בשנת 1985 היתה

קבוצת קיסים שהיתה אתנו בקשר הדוק, ששאלה מה אנחנו עושים, שהיו לה טענות.

הסוציולוגים והפסיכולוגים, שאינם דווקא דתיים, אמרו פה אחד, שכדי לא לגרום משבר

רציני בעדה הזאת צריך לקלוט אותם לחינוך הדתי.

הי ו "ר מ' בר-זהר;

איננו נכנסים פה להשערות איך ומי אמר מה למי.

מי דגן ;

קיבלנו את הענין באהבה, על-פי רציונאל מסויים. החינוך הדתי אינו מייצג

מפלגות. הוא מייצג חינוך ממלכתי-דתי על כל המשתמע מזה, חינוך ציוני. עשינו זאת

מתוך תחושת הצורך שהציגו בפנינו אחרים.

לסיכום, יש הוראה כתובה של המשרד, שאומרת שאחרי שנה מותר לכל ילד אתיופי ללכת

לחינוך לא דתי. עובדה היא שבודדים בוחרים באלטרנטיבה הזאת. המערכת לא כופה על

אף אחד שום דבר.





בהזדמנות זו אני מציע שוועדת החינוך תאמר כמה מילות הערכה לגורמים הנוכחיים

שהשקיעו רבות. יש לתת עידוד לפועלים בשטח.

הי ו"ר מ' בר-זהר;

לא עוסקים פה בעצות לועדה של הכנסת מה היא צריכה להגיד ומה לא.

מי דגן;

מותר לי להציע.

הי מירום;

ההסטוריה מלמדת שהיתה התהשבות ברצון העדה וביכולת לקלוט את בני הנוער

מאתיופיה בצורה שתאפשר להם קליטה מודרגת בהברה הישראלית, על-מנת למנוע הלם של

מפגש עם תרבות אחרת, זרה, שונה להלוטין. זה נשמע הגיוני.

אבל, נראה לי שפעולה גורפת של הכוונת ציבור שלם לעבר מערכת חינוך אחת, כאשר

לא מובהר באופן ברור שניתן להעביר את הילדים גם למוסדות רגילים לא דתיים - מעוררת

בעיה. אנחנו מטפלים היום בקטע הזה של הבהרת הזכות, בנושא של לגיטימציה.

כור ההיתוך האמיתי, הטוב ביותר, לבני נוער מהעדה האתיופית בחברה הישראלית הוא

הצבא. פתאום אתה מגלה שבצבא בני העדה האתיופית מסירים את הכיפה והופכים להיות

כאחד החיילים, כי הם רוצים להתערות בחברת הרבים, שיותר חילונית או מסורתית

באגפיה.

אי עמיר;

הם עושים זאת עוד קודם.

חי מירום;

זה מראה שיש רצון פנימי להיות כמו החברה הכוללת.

אני מוכן לברך על הפעולה שנעשית, אך חייבים להבטיח את הזכות של המשפחות

להעביר ילדים לחינוך ממלכתי.

מי גולדמן;

קודם-כל, אני מברך את משרד החינוך ואת ההינוך הממלכתי דתי. האגף לחינוך דתי

של משרד החינוך עושה עבודה יפה. אני מכיר את העבודה מקרוב. אינני מכיר מוסדות

וארגונים רבים שהיו תורמים באותה מידה. אני מכיר בתי ספר, גם בממלכתי-דתי , שעושים

הכל כדי שהילדים האתיופים לא יגיעו אליהם.

לגבי עליית הנוער, אני מכיר מוסד שם נעשית עבודה נהדרת - "הודיות". נעשית שם

עבודה טובה. אך אני רוצה להעלות כמה נקודות שאני מכיר אותן ממסגרת ועדה אחרת,

שאני יושב-ראש שלה. בקרב האתיופים יש ספורטאים מצטיינים. כתוצאה מכך שהם במסגרת

דתית סגורה יש נערים אתיופיים, ספורטאים מצטיינים, שנפגעים.

י י שילו;

אני לא בטוח שאתה צודק. דווקא יש טיפוח רציני של ספורטאים.



מ' גולדמן;

באתלטיקה התחרויות הן בשבתות. מחנות האימונים מתקיימים בימי שישי ושבת.

כך החינוך הדתי פגוע.

אני מנהל משא-ומתן עם ראשי 'אליצור' להעביר ילדים כאלה ל"וינגייט" בימי שישי,

על-מנת להקל עליהם.

בסך-הכל צריך לברך על כל מה שנעשה. אבל ברור שצריך לאפשר לילד שרוצה להגיע

למוסד ממלכתי רגיל לעשות זאת. לא להציב מיגבלות.

בי אמיר;

שתי הערות. מבחינת משרד החינוך והתרבות, תלמיד בחינוך הממלכתי מקבל אותו

סיוע כמו בחינוך הממלכתי-דתי. יתר-על-כן, בשנה שעברה שמנו לב שיש תלמידים אתיופים

שעברו כבר את תקופת הזכאות. זאת-אומרת, שהם מעבר לארבע שנים בהם עולה חדש מקבל

סיוע מסויים. כשם שניתנה לתלמידים הדתיים האתיופיים שמעבר לזכאות הקצאה מיוחדת,

כך ניתנה הקצאה לתלמידים שלמדו בממלכתי, כאשר היו מעבר לזכאות.

הערה שנייה. יש במשרד צוות מיוחד שנפגש אחת לשבוע. מדובר בפורום לקליטת

עלייה, בראשות השר. ביקשנו להעלות את נושא קליטת האתיופים באחת הישיבות הקרובות

ביותר כנושא לדיון בצוות הזה.

נ י סלמון;

אנסה להתייחס לנקודת המבט החינוכית. אני מחלקת את הענין לשניים. קודם-כל,

אם ההפנייה לחינוך חדתי היא טובה או רעה. שנית, הלגיטימיות של הענין בנושא של

חופש הבחירה.

לגבי הנקודה הראשונה, היתה כאן הסכמה לגמרי כללית, שזה טוב, מבחינת נחיתה

רכה, מבחינה זאת שמדובר בחברה שהיתה פטריארכלית וכך יש אפשרות הסתגלות הדרגתית.

להערה על פקפוקים בהקשר ליהדות שלהם, גם בענין זה אני רואה רק לברכה שדווקא

בתי הספר הדתיים קולטים אותם, כי יש בכך משום גושפנקא שמקבלים אותם גם בסביבה

דתית, זאת-אומרת, לא פוסלים את יהדותם. מבחינתם זה בהחלט טוב.

לענין חופש הבחירה. לכאורה נשמע, שמרגע שלא נותנים להם בחירה ומפנים אותם

בצורה אוטומטית לחינוך הדתי, כאילו משהו פגום מבחינה לגיטימית. קודם-כל, אני לא

בטוחה שהצגת כל האופציות בפני אדם שלא מתמצא בקורה בארץ, בצורה די מבלבלת, פירושה

חופש בחירה י ותר גדול.

יחד עם זה, אני שואלת את עצמי אם זה לא דומה למקרה בו שני ההורים פרודים

ומנסים להחליט לאן לשלוח את הילד - לאבא או לאמא. לצערנו הרב, זה המצב בחינוך.

היה יותר נחמד אם ההורים היו ביחד. מה עושים במקרה כזה? מנסים לראות איפה יותר

טוב לו, וכן לוקחים סמכות להגיע לאיזו החלטה של אפוטרופוס, כי מדובר במקרה

שההורים לא מצויים בעניינים. בשלב ראשון יש התרוצצות מסו י ימת. ברגע כזה יש
לגיטימיות לבוא ולומר
לנו נראה שהמקום המתאים, לפחות בשלב הראשון, זה החינוך

הדתי .

היום כבר יש עולים יותר ותיקים. הם שומעים מה קורה בארץ. יש להם אפשרות של

תקשורת עם אחיהם שהיו כאן קודם. אם יש למישהו דעה מוגדרת בעד בית-ספר אחר, הוא

יכול לעשות זאת. כך שלמעשה משאירים להם חופש בחירה אלא דוחים זאת לשלב קצת יותר

מאוחר.



ש' ישי;

בעצם בקליטתם של יהודי אתיופיה לא נתנו חופש בחירה, בהרבה תחומים. גם לא

במקום המגורים שלהם. זאת לא היתה קליטה ישירה. בישובים רבים כיוונו אותם לשכונות

מסויימות ולמקומות מסויימים.

שמענו כאן מידה מסויימת של הצדקה לכך, לפחות בשנה הראשונה, כדי שבנוסף להלם

הטכנולוגי נמנע מהם הלם של תרבות ושל פגיעה ביהדותם, של מה שהם מבינים כדת

וכיהדות. שמענו גם שהחינוך הממלכתי דתי לא היה חממה סגורה ומסוגרת, כאשר התלמיד

האתיופי יצא ממנה רק לאחר 5-4 שנים לאוויר העולם. הוא חי בשכונה. לא פעם בית-ספר

ממלכתי דתי סמוך לבית-ספר ממלכתי. הוא ראה את האפשרויות השונות.

על-סמך הנסיון ניתן לומר שכך נמנעו הרבה משברים. כולם יודעים את ההתלבטויות

שהיו גם בחינוך הדתי וגם ברבנות לגבי יהדותם. מה שנעשה נעשה מתוך כוונה טובה

כלפי היהדות הזאת. הממצאים בשטח הוכיחו שההחלטה הזאת היתה נכונה.

היו"ר מי בר-זהר;

אסכם את הדיון.

אין ספק שהחינוך הדתי קלט בצורה הטובה ביותר את ילדי אתיופיה. אין ספק

שעליית הנוער, בשיתוף עם החינוך הדתי, פעלה מתוך מגמה טובה. הנושא טופל מתוך אהבה

ומתוך רצון טוב.

יחד עם זאת, אין גם ספק שהחברה בישראל, במקרה הספציפי הזה, נקטה עמדה

פטרנליסטית. היא חחליטה מה טוב בשבילם. היא החליטה שכולם ילמדו בבית-ספר כזה

וכזה. אני לא מתנגד בכלל שגם נוער מברית-המועצות ילמד בבית-ספר ממלכתי-דתי. אם

ההורים רוצים לשלוח את הילד לבית-ספר דתי, תבוא עליהם הברכה, אבל ההורים יחליטו.

באים הורים מאתיופיה. אני מעריך שברובם המכריע הם ירצו לשלוח את הילדים שלהם

לחינוך דתי. זה מקובל עלי. מה שלא מקובל עלי הוא שהם בכלל לא יודעים שהם יכולים

לשלוח לחינוך אחר. זה לא ייתכן במדינת-ישראל. האם הפטרנליסם הזה לא מפריע לכם?

האם מחר נחליט שאנחנו שולחים את כל הגרוזינים לבתי-ספר חרדיים?

אני מבין שלעדה יש כיוון כזה. אם ממשלת ישראל החליטה כך לגבי התימנים, היא

החליטה לא טוב. אם שמים את כל האתיופים במקום מסויים מראש, ולא נותנים להם אפשרות

לחשוב אחרת, זה לא טוב. אני יודע שהלם העתיד שהם סופגים קשה מאוד. במקרים

מסויימים היו לכך תוצאות עגומות. אבל, אנחנו חייבים לתת לאותם הורים אפשרות

לשמוע ולהחליט בעצמם.

משום כך אנחנו נתבע ממשרד החינוך ומהסוכנות לתת הנחיות בכתב, שכאשר בא ההורה
ייאמר לו
אלה האפשרויות העומדות בפניך. אפשר גם להמליץ, אך לומר: יש גם

אפשרות אחרת, לשלוח לבית-ספר ממלכתי. צריכה להינתן להורה ההזדמנות להכריע לבדו.

אני משוכנע שכמעט כולם יחליטו ללכת בכל אופן לחינוך הדתי, אבל במדינה מתוקנת שיש

בה חוק חינוך ממלכתי, צריך לתת לנער, במקרה זה להורי הנער, אפשרות לקבוע לאן הם

שולחים את הילד. העובדה שכולם התרוצצו לחפש את ההסכם או ההחלטה לא היתה מקרית,

כי זאת היתה החלטה בלתי חוקית. לפי החוק אין להחליט בשביל מישהו אחר. יש הבדל

בין הכוונה לאזור בו יש נניח דירות או עבודה, או תנאי קיום נוחים, לבין הכוונה

לבית ספר. כך הופכים את הילדים למעשה ל"אסירי ציון", כי הם חייבים ללכת לבית ספר

דתי .

כולנו מברכים על הקליטה היפה, יחד עם זאת, השיטה לא מקובלת עלינו. להבא נרצה

לראות הנחיות בכתב. יש להסביר לאתיופים שאלה שרוצים ללמוד בבית-ספר כללי יכולים

לעשות זאת. תודה רבה. הישיבה נעולה.

(הישיבה ננעלה בשעה 10.25)

קוד המקור של הנתונים