ישיבת ועדה של הכנסת ה-12 מתאריך 31/12/1990

פרידה מפרופ' יעקב זיו, יו"ר ות"ת היוצא וברכות ליו"ר ות"ת החדש, פרופ' אמנון פזי; צעדים נגד רפיק חלבי (הצעה לסדר-היום של חבר-הכנסת י' צור)

פרוטוקול

 
הכנסת השתים-עשרה

מושב שלישי



נוסח לא מתוקן



פרוטוקול מס' 191

מישיבת ועדת החינוך והתרבות

יום שני. י"ד בטבת התשנ"א (31 בדצמבר 1990). שעה 00;09
נכחו
חברי הוועדה; היו"ר מי בר-זהר

אי אליאב חי מירום

מי ברעם נ' מסאלחה

מי ג ולדמן חי פארס

צי הנגבי חי פורת

ר' זאבי י י פרח

הי מחאמיד די צוקר

מוזמנים; י י צור

אי רובינשטיין

רשות השידור

אי הראל - י ו"ר הרשות, י ו"ר הוועד המנהל

אי מקל - מנכ"ל הרשות

י' בראל - מנהל הטלוויזיה

א' רם - מנהל מחלקת החדשות

נ י כהן - יועץ משפטי

אי אבנר - יועץ למנכ"ל

י י שוהם - עוזרת ליו"ר

אי כהן - דוברת

הוועד המנהל של רשות השידור

שי קור

די איציק

אי פלאח

אי אורן

אי מנדה

אגודת העתונאים

י' לב - יו"ר ארצי של אגודת העתונאים

ועד העתונאים ברשות השידור

מי פרידמן - יו"ר הוועד

י' אי יז נמן - חבר הוועד

פרופי י' זיו - יו"ר ות"ת היוצא

פרופ' אי פזי - י ו"ר ות"ת

י ועץ משפטי; מי בוטון

מזכירת הוועדה; י' גידלי

קצרנית; ר' בלומרוזן

ס ד ר - ה י ו ם;

1. פרידה מפרופ' יעקב זיו, יו"ר ות"ת היוצא, וברכות ליו"ר ות"ת החדש, פרופ'

אמנון פזי.

2. צעדים נגד רפיק חלבי - הצעה לסדר-היום של חבר-הכנסת יעקב צור.



היו "ר מ' בר-זהר;

אני פותח את הישיבה.

פרידה מפרופ' יעקב זיו, יו"ר ות"ת היוצא

וברכות ליו"ר ות"ת החדש, פרופ' אמנון פזי

היו"ר מ' בר-זהר;

היום אנחנו נפרדים מפרופ' יעקב זיו שהיה יושב-ראש ועדת התכנון והתקצוב של

המועצה להשכלה גבוהה ומקבלים בברכה את מהליפו, פרופ' אמנון פזי, שיבוא במקומו.

נהנינו מאוד לעבוד עם פרופ' יעקב זיו. נהנינו מיחסו הרציני לכל הנושאים שהוא

עסק בהם ואנחנו מודים לו על העבודה היפה שהוא עשה. נהנינו מאוד מהעובדה, שבכל

פעם שפנינו למפגש, לדיון, לשיחה טלפונית ולהבהרת דברים, פרופ' זיו קיבל את הפנייה

ועשה כל מאמץ, ואכן הופיע והתייצב בפנינו. אנחנו מאחלים לו הצלחה רבה בהמשך

עבודתו המדעית.

את פרופ' אמנון פזי אנחנו מכירים מעבודתנו יחד. הוא היה חבר פעיל בעת דיוננו

בנושא ההשכלה הגבוהה. כפי שנאמר בתנ"ך: מצא סדן פטישו. אנחנו מברכים גם את

פרופ' פזי עם כניסתו לתפקיד. תהיה לך עבודה לא קלה אתנו, פרופ' פזי, כי אנחנו

עומדים להכנס עוד יותר לעומק בנושא ההשכלה הגבוהה, בעיקר על רקע העלייה והקליטה.

נשמח מאוד לשתף אתך פעולה.

אנחנו מברכים את שניכם. תודה רבה לכם. אני מאחל לשניכם הצלחה רבה.
פרופ' י' זיו
אני מודה. ועדת החינוך והתרבות היא הבמה בה שיטחנו גם את בעיותינו וגם את

הישגינו. זו היינה במה ממנה הועברו אלינו גם רחשי לב הציבור. הקו המאפיין היה

שתמיד דיברנו על העתיד ואתם - על ההווה. זה היה קו המחלוקת היחיד. בסך-הכל שני

הצדדים התיירוסו לנושא בחרדת קודש.

צעדים נגד רפיק חלבי

(הצעה לסדר-היום של חבר-הכנסת י' צור)

הי ו "ר מ' בר-זהר;
אנחנו דנים בנושא
העברתו מתפקיד של רפיק חלבי. בעת ובעונה אחת עם העלאת

היזמה בוועדת החינוך והתרבות, הועבר אלינו הנושא ממליאת הכנסת. אנחנו חייבים לדון

בו ולהביא מסקנות למליאת הכנסת בנושא זה.

אנחנו עומדים לערוך כאן דיון בנושא שהסעיר את הציבור וגם את הכנסת. זה ענין

העברתו מתפקיד של רפיק חלבי כעורך "מבט". אקריא פה הודעה של ועדת החינוך והתרבות

מה-3 בדצמבר השנה. אני מקריא את החלק השלישי של ההודעה, החלק האופרטיבי:

משעה שנושא חלבי הועבר לבית-הדין המשמעתי לא היה כל מקום לדיונים בעניינו

בוועד המנהל. ביקשנו מיושב-ראש הוועד המנהל ומן המנכ"ל לפנות לוועד המנהל ולבקש

ממנו לחדול מכל דיון בנושא הזה, מאחר והדבר הועבר לבית-דין משמעתי.

במקום זח ראינו חגיגה שלימה בתקשורת. אתם אולי הוועד המנהל הצעקני ביותר

שהיה קיים אי פעם בתולדות המדינה שלנו. כל יום אני קורא בעתון על שערוריה חדשה

שאחד מחברי הוועד המנהל עורר. יום אחד זה על ירון לונדון, יום אחר - על רפיק

חלבי. יום אחר - מדוע ניתנו שתי דקות לזה, ויום אחר - אחרת. כל יום יש שערוריה.

הוועד נהפך למעין סיירת של שערוריות. כל הזמן התקפות על מישהו זה ועל מישהו אחר.



31/12/90

לא לכך ייחלנו ובוודאי לא לכך התכוון המחוקק כאשר הוא הקים ועד מנהל. הוא לא

התכוון שכל יום יספק לעתונות כותרות שערורייתיות חדשות. נקיים דיון בנושא זת.

קודם-כל נשמע את חבר-הכ נסת י עקב צור, שהעלה את ה נ ושא במל יאת הכ נסת.

י י צור;

זה למעלה מחודשיים מתחוללת הפרשה של הרדיפה הפוליטית לסילוקו של רפיק חלבי

מעריכת "מבט". חובתנו, גם מבחינה אישית, לדאוג שלא ייעשה עוול לרפיק חלבי. אני

רואה בזה גם מאבק על הזכות של כולנו לעתונות חופשית ולתקשורת של חברה דמוקרטית.

אינני מכיר אישית את האנשים, אבל ממה ששמעתי וקראתי אין לי דרך אחרת אלא

לומר, שמר שלמה קור ומר אמנון מנדה, פועלים בנחישות ולצערי גם בלא מעט הצלחה לממש

את השליחות שהם לקחו על עצמם, להיות המשמרות הפוליטיים של המסך הקטן. היעד הוא

לנקות לדבריהם את המסך מ"אוייבי המדינה". ראשון לכל הוא רפיק חלבי. אחריו בתור -
ירון לונדון. הסגנון הוא
כינוס ישיבות, הטלת רפש, ניצול יצרים של הרחוב. אם זה

לא היה מלווה בתוצאות שליליות, הייתי אומר שהוועד המנהל נהפך בזכותם לגיחוך

ולקריקטורה אולי מן הגדולים במדינה.

ב-31 באוקטובר, בכינוס הוועד המנהל, אומר מר קור: ראייתו המעוותת של רפיק

נשקפת לילה-לילה, גם לפני העולים החדשים. חובה מייד לסלק את כותבי דברי הנאצה

הללו מחטיבת החדשות.

אורי פלאח, בפגישה של הוועד המנהל מה-2 בדצמבר, אומר לרפיק חלבי: אתה הרי

יודע שאנחנו מחפשים אותך זמן רב. למה לא נזהרת?

מעבר להצטעצעות בעבירה על חוקי השירות ברשות השידור, פה היעד ברור - לסלק את

רפיק חלבי ולסלק את כל אלה שאינם הולכים בקו ובכיוון של האנשים האלה, שהם מינויים

פוליטיים, כמו גם אחרים. לצערי, זה מה שקורה ברשות השידור. היעד הוא לממש את כל

כוחם כדי להביא לסילוקו של רפיק חלבי ואחר-כך של אחרים.

העילה ידועה. בניגוד להוראות פרסם רפיק מאמר באסינארה הנצרתי. הוא עבר בכך

לכאורה שתי עבירות - אחת, בעצם הפרסום. שנייה, מבחינת תוכנו של הפרסום. אין זה

מתפקידנו כאן לומר אם מוצא חן בעינינו מה שהוא כתב או לא מוצא חן בעינינו. הדברים

ידועים וברורים. לעצם הפרסום לא היה אישור, כי זה היה פרסום פוליטי. הוא גם כתב

נגד המדינה וכו'.
חי פורת
מה היה תוכנו של המאמר?
י י צור
תקרא את המאמר. היו דברים קשים מאוד, דברים שהם ביטוי עמדתו הפוליטית. הוא

עבר בכך שתי עבירות לכאורה. אחת, עצם הפרסום ללא אישור. שנייה, מבחינת התוכן.

ב-20 בנובמבר הגיש מר מקל קובלנה לבית-הדין המשמעתי. מהלך סביר, נכון, אפשרי.

עם כל הכבוד, לא ועדת החינוך והתרבות היא בית-הדין ולא חברי הוועד המנהל שהם

מינויים מפלגתיים יכולים לשמש בית-דין שבודק, ששופט ושמוציא לפועל.

אם תימשך הנורמה הזאת שחבורה מפלגתית שרוצה ליהפך למשמרות הפוליטיים של

מדינת-ישראל היא זאת שתהיה גם התובעת, גם הפוסקת וגם המוציאה לפועל, נהיה דומים

לגרועות שבחברות הדמוקרטיות. מר מקל הגיש כראוי ועל-פי נוהל קובלנה לבית-הדין

המשמעתי. בחברה מסודרת היו צריכים להמתין למסקנות בית-הדין. במקום זאת, לא

הניחו לענין. ניסו לפעול. בראש וראשונה ניסו להשעות אותו מתפקידו. לא היתה דוגמה

קודמת, שאדם שעמד לדין משמעתי בגין עבירות כאלה הושעה מתפקידו. היתה פרשת גינת.

לא נחזור פה לעמדת אותם חברים, מה אמרו אותם החברים. די אם אומר שלא היה אף מקרה

אחד של העברה מתפקיד.



אפשר לומר שפה הוא מואשם בעבירות שלא היו דוגמתן. זה לגיטימי בחברה

דמוקרטית. אבל, למשל, יש כתב טלוויזיה שכתב ספר על מלחמת לבנון שאינו מחניף

לממשלת ישראל. מיכאל קרפין כותב ב"דבר". יגאל גורן התראיין וביקר את כל שרי

הממשלה ואת כל הממשלה. איני רוצה חלילה לפגוע בהם. אני אומר: האם אתם פגועים

בקהות-חושים עד-כדי-כך שאינכם מבינים שאם נעשה מעשה כזה כלפי רפיק חלבי יש בזה

שמץ של רדיפת דרוזים. מי שרגיש לנקודה הזאת צריך להבטיח שלא יהיה אפילו צל צלו

של ספק בענין הזה. זה המקרה היחיד, כאשר כולם יודעים על חאלטורות ברשות השידור,

כולל חאלטורות שיש בהן צד אידיאולוגי, ואף אחד מבעלי החאלטורות לא הושעה מתפקידו.

מה אתם חושבים, שאם נעשה מעשה כזה לא תיווצר תחושת קיפוח? האם אתם בעלי הבית

של המסך? בסך-הכל אתם שליחי מפלגה. אינכם יכולים לאבד את חובתכם להבטיח לכולנו

אורח חיים דמוקרטי בכלי תקשורת טלוויזיוני כמעט יחידי במדינת-ישראל מבחינת הגשת

חדשות.

באחד הדיונים הזכיר יושב-ראש הרשות שגם אבשלום קור מביע את דעותיו. על-כך ענה
מר שלמה קור
איך אתה מזכיר את שמו של אבשלום במקום בו נמצאים אוייבי המדינה.

כאשר אני חוזר וקורא את הדברים אני אומר, שאם זה לא היה מעורר בי דאגה נוראה

הייתי חושב שגיחוך וטירוף מערכות כזה איני מכיר בשום מקום במדינת-ישראל.

נכון שחוק שירות המדינה מאפשר להמליץ על העברה זמנית לעבודה אחרת, כפי שאכן

קרה, אבל אני חוזר וטוען שהמניעים אינם טהורים. אפילו לא מנסים להסתיר אותם.

הפרשה היתה רק עילה למגמה הרבה יותר ותיקה - לסלק את רפיק חלבי מעריכת מבט.

ההרגשה היא שהיה יותר נוח לעשות זאת לגבי דרוזי , כי זה יכשיר את הקרקע לאחרים.

היות ורפיק חלבי עצמו איננו כאן, אני משתמש בזכותי לקרוא כמה שורות מדבריו:

איש לא יצליח לקרוע את לבי הישראלי מגופי הדרוזי. אני מצטער שנתתי לכם סיבות לא

סיבות לנתץ את דמותי. הטלתם דופי בנאמנותי. העמדתם אותה במבחן, וזה סחט את לבי.

סייעתם להסתה נוראה נגדי. חוויות מצמררות עברתי בשבועות האחרונות, כי איימו על

משפחתי, על ילדי, שהבכור שבהם מצטרף בשנה הבאה, אם ירצה השם, לפנימיה הצבאית

בבית-הספר הריאלי.

מה תגידו לקצין דרוזי אם תעשו אפליה בין דרוזי אזרח ליהודי אזרח, והאפליה

זועקת לשמיים. כולנו בכנסת חייבים להשתחרר מהעמדות ומהיחס לתוכנם של דברים

ולהבטיח, שהנציגים האומללים, הפוליטיים, בתוך רשות השידור לא יצליחו לבצע את

זממם, שתבוטל העברתו של רפיק חלבי מתפקידו ונמתין למסקנות בית-הדין המשמעתי.
הי ו "ר מ' בר-זהר
נשמע תחילה את חברי הכנסת, ואחר-כך את חברי הוועד המנהל.
ר י זאבי
אולי להיפך, נשמע קודם את חברי הוועד המנהל.
הי ו "ר מ' בר-זהר
בבקשה.

אני מבקש לומר לחברי הוועד המנהל: עד היום מעולם לא הושעה ולא הועבר מתפקידו

עתונאי בשל עבירה דומה. שנית, פנתה אליכם ועדת החינוך והתרבות של הכנסת ואמרה

שהדבר נמצא בדיון משמעתי, הרפו מן הנושא. הדבר לא השפיע עליכם. לא התעניינתם

בזה. הדברים הובאו לידיעתכם והמשכתם במסע שהיה.

נשמע תחילה את חברי הוועד המנהל.



שי קור;

אדוני היושב-ראש, רבותי חברי-הכנסת. נניח יושב-ראש הוועדה, חבר-הכנסת

בר-זוהר, שאתה מנהל תהנת טלוויזיה ויש לך 300 מועמדים לתפקיד עורך יומן החדשות

בטלוויזיה, והנה מתברר, שאהד המועמדים כתב דברי נאצה נגד כוהות הבטהון בעתון

ערבי. ברור לי שבאופן אוטומטי היית מעדיף את 299 המועמדים האהרים. זה מה שאנחנו

עשינו.

אני בהחלט בעד שרפיק חלבי ייהנה מחופש הדיבור, שיהיה פעיל במפלגה של חבר

הוועדה הזאת, מוחמד מיעארי, או של חבר הוועדה דוד צוקר - - -
די צוקר
מה זה פה? פה לא הוועד המנהל.
א' אליאב
חוצפן.

שי קור;

מה אמרתי ?

ח י פארס;

אתה רגיל לדבר כך ולהתנהג כך. אנחנו לא מקבלים את הגישה הזאת.

אי אליאב;

ארנה קודם-כל חצוף.

ד' צוקר;

כל טרחן יבוא הנה ויעסיק אותנו. חתיכת טרחן.

שי קור;

בסדר, לא אזכיר עוד את חברי הכנסת.

אי רובינשטיין;

מר קור, יש רמה מסויימת ממנה אין יורדים.

הי ו "ר מ' בר-זהר;

רבותי, לא ארשה דבר כזה בוועדה. אם חבר הוועדה יתפרץ בצורה כזאת פעם נוספת,

אצטרך להעיר לו ואולי גם להוציאו מהישיבה.

דבר שני. כאן לא ישיבת הוועד המנהל. זוהי ישיבה של ועדת החינוך והתרבות של

הכנסת.



שי קור;

מי שכתב את המאמר ההוא בעתון אסינארה, לא אני צריך להתנגד לעבודתו בטלוויזיה,

אלא ועדת ההינוך היתה צריכה להתנגד. כיוון שאתם לא פעלתם - נאלצנו אנהנו לפעול.

איו כאן כל קשר למוצאו של רפיק הלבי. אני בההלט גם בעד שיעל הן תפסיק לערוך את

"מבט", אבל את המאמר בעתון אסינארה לא כתבה יעל הן. רפיק חלבי כתב ולכן הדיון

עליו.

היו"ר מי בר-זהר;
שאלנו
מדוע בזמן שבית-דין משמעתי עוסק בנושא אתם מתערבים בו וממשיכים להתערב

בו.

שי קור;

אני אסביר זאת, אדוני היושב-ראש, עשיתי שיעורי בית.

עתו נאי דרוזי, בשם קאסם זיאד, פוטר בימים אלה מהעתון "על המשמר", אהרי 21

שנות עבודה.

נ י מסאלחה;

הוא איננו דרוזי, הוא מוסלמי מהמשולש.

שי קור;

מוסלמי, בסדר. העתקתי מ"על המשמר". אני קורא קבוע של "על המשמר". האם נאמר

שעורך "על המשמר" הוא גזעני?

הצעד שלנו הוקי להלוטין. הוק רשות השידור קובע שעובד שהוגשה נגדו קובלנה,

הוועד המנהל יהליט אם להשעותו כליל או להעבירו לתפקיד אהר. ובכן, זה מה שעשינו.

הוגשה קובלנה נגד העובד, והוועד המנהל ההליט להעבירו לתפקיד אהר. אם אתם הושבים

שההלטת הוועד המנהל איננה הוקית, אדרבה, הגישו עתירה לבג"ץ.

ועדת ההינוך והתרבות קבעה בישיבתה הקודמת, שעד-עכשיו איש לא התלונן על עבודתו

המקצועית של רפיק הלבי. רבותי, לא נכון שעד-עכשיו איש לא התלונן על עבודתו

המקצועית. יש עשרות רבות של תלונות על הלבי, עם תאריכים ושעות מדוייקות, על כך

שהוא מפלה בין דם לדם. כאשר נרצח ערבי בשומרון, הדיווח שהופיע במהדורה של רפיק

הלבי - -

היו"ר מ' בר-זהר;

מר קור, פה לא בית-משפט.

י י צור;

זה מלמד על המתלונן, לא על הנאשם.

הי ו "ר מ' בר-זהר;

בכוונה לא הזמנו לישיבה הזאת את מר הלבי, כדי לא להפוך את המקום הזה לבית-דין

שדה. אבקש להשיב על השאלות שהפנתה אליך ועדת החינוך והתרבות. אם אין לך תשובה

לנו, תוותר על רשות הדיבור.



שי קור;

רבותי, אם יש חשש שערבי נרצח בידי יהודי - - -

לוי ו "ר מ' בר-זהר;

האם אתה משיב על השאלה שלנו? מדוע לא נעניתם לפנייה שלנו?

שי קור;

אני אשיב לשאלה.

ד' צוקר;

האם אתה מוכן לא להוריד אותנו לביוב שלך. אינני מוכן לרדת לרמה הזאת.

הי ו "ר מ' בר-זהר;

חברי הכנסת, לא אסכים לביטויים כאלה בוועדה. אבקש לא להתפרץ.

י י פרח;

אדם הוזמן לדבר.

שי קור;

אינכם מאפשרים לנו להשמיע את הטענות שלנו נגד רפיק חלבי. יש לנו הרבה טענות

נגד רפיק חלבי .

היו"ר מ' בר-זהר;

כאן לא בית-משפט ולא תהפוך את הוועדה לבית-משפט. לא אשמע את ההאשמות שלך.

השאלה שלנו פשוטה; מדוע על אף הפנייה שלנו המשכתם לעסוק בנושא, כאשר הדבר הועבר

לבית-דין משמעתי? במדינה מתוקנת מקובל שכאשר נושא נמצא בשיפוט אין נוגעים בו עוד.

אי נך משיב לי על כך.

שי קור;

יש לי תשובה על כל השאלות. אבל, אני מוכרח להשמיע פה דברים חשובים שעדיין לא

נשמעו פה.

חי מירום;

אתה לא מוכרח, גם לא נתבקשת. תשיב למה ששואלים אותך. איננו חייבים לשמוע פה

את השטויות שלך. בוועד המנהל חייבים, פה - לא. יש לו קורוזיה בשכל.

הי ו "ר מ' בר-זהר;

איני מוכן לשמוע מחברי הכנסת ביטויים שאנחנו מגנים אצל חברי הוועד המנהל.

מה הביטוי ים האלה?

י י פרח;

אתה צודק במאה אחוזים.



די צוקר;

הוא עושה את זה לעובדים שלו כבר- כמה שנים, כל יום ראשון.

היו"ר מ' בר-זהר;

חבר-הכנסת צוקר, אני אוציא אותך מן הישיבה.
די צוקר
אותי? על הביטויים שלו?

אי אליאב;

מר פלאח, מה אתה דופק על השולחן. זה הבית שלך? זה שולחן שלך?

א' פלאח;

מה זה "קורוזיה בשכל"? איזו צוות ביטוי היא זו.

הי ו "ר מי בר-זהר;

מר פלאח, אני מודיע לך שאם עוד פעם תפריע, אוציא אותך מהישיבה.

חברי הכנסת, אם תהיה עוד התפרצות, אוציא חבר כנסת מהישיבה. לא אהסס לעשות

זאת. ולא מעניין אותי מה ההשקפות הפוליטיות שלו. פה מתנהל דיון והוא יתנהל בצורה

תרבותית. לא יהיו פה עוד התפרצויות.

מר קור, בבקשה השב לשאלה שנשאלת.

שי קור;

אדוני היושב ראש, אענה על כל השאלות. הוזמנתי להשמיע את דברי בנושא חשוב מאוד

ואתם לא רוצים לשמוע. הזמנתם אותי כדי לשמוע. זה ענין של חמש דקות.

היו"ר מ' בר-זהר;

האם אינה מוכן להשיב לשאלתי? מדוע הוועד המנהל לא נענה לפניית ועדת החינוך

והתרבות שביקשה ממנו לא לעסוק בנושא ברגע שהוא הועבר לבית-דין משמעתי.

שי קור;

אנחנו מתנהגים לפי חוק רשות השידור, לפי הייעוץ של היועץ המשפטי של רשות

השידור, שנמצא אתנו כאן.

תרשה לי להסביר עוד כמה דברים. כאשר נרצח ערבי בשומרון, הדיווח שיופיע

במהדורה של רפיק הלבי תלוי בזהותו של הרוצח. אם יש חשד שהערבי נרצח בידי יהודי,

יהיו צילומים ממקום האירוע, יראיינו את השכנים, יתנו תיאור רחב של הרצח, יגידו את

שם הנרצח, ותהיה כותרת בראש המהדורה. אבל אם הערבי נרצח בידי ערבים, בדרך-כלל לא

תהיה כתבה, ולפעמים הדבר לא יוזכר אף במלה אחת. הדוגמא הטריה ביותר היא מלפני

שבוע. ביום שישי ושבת נרצחו 4 ערבים על-ידי רעולי פנים שהשאירו מכתבים מטעם אש"ף.

אשרף סמאן, בן 23; אחמד גיאברא, בן 22, שניהם מקלקיליה; יאסר אבו-יאסר, בן 32

מגינין, נרצח במכות. טלאל אבו-ארוסי, בן 30, מכפרי, נרצח ביריות. לא היה דיווח

במוצאי שבת. במקרים כאלה יש דיווח המשך ביום ראשון. אבל מר חלבי שהוא עורך "מבט"

ביום אי, ראה את הידיעה בעתוני יום אי ובכלל לא חשב שצריך להזכיר בטלוויזיה את

ארבעת הערבים שנרצחו. פתאום לא היתה קיימת זכות הציבור לדעת.
היו"ר מ' בר-זהר
אני לא יושב פה בבית-משפט.
שי קור
אתם לא בית משפט שלי. אתם ועדה חשובה מאוד. רפיק חלבי עורך את מבט בדיוק

ברוח המאמרים שלו. כלומר, הוא איננו מסוגל להפריד בין דעותיו לבין העובדות.

עשרות תלונות מעידות על-כך. 360 ערבים נרצחו ביש"ע בידי ערבים.

י י צור;

הגעת להסתה. עד כאן. אתה לא מרגיש שאתה מגזים? זאת הבעיה שלך.

שי קור;

לא נותנים לי לדבר פה. מה זה פה?

הי ו "ר מ' בר"זהר;

אתה סיימת.
הי פורת
הצעה לסדר. הישיבה מתנהלת עכשיו באווירה קרבית ובצורה די ברוטאלית. אנחנו

צריכים לחזור להצעה שחברי הכנסת יאמרו את דברם קודם. לפהות להם יש חסינות לומר

דברים בלי שיוכלו לשסע אותם כל רגע ובלי שיעמדו בחקירת שתי וערב. באווירה

שנוצרה, כל אחד מחברי הוועד המנהל של רשות השידור לא יוכל להשמיע את דבריו באופן

חופשי. אני מציע לחזור להצעה הקודמת של היושב-ראש, שחברי הכנסת יאמרו את דבריהם

קודם.

נ י מסאלחה;

זה לא מקובל.

שי קור;

אדוני היושב-ראש, אני מבקש לסיים את דברי.

היו"ר מ' בר-זהר;

סיימת את דבריך. אני מצטער.

שי קור;

גם פה לא נותנים לדבר.

היו"ר מי בר-זהר;

נשמע את שאר הברי הוועד המנהל.

די איציק;

הדברים כתובים במשך שנתיים וחצי. במרס שנה זו אנחנו אמורים לסיים את הקדנציה

שלנו.



די צוקר;

תודה לאל.

די איציק;

טוב יעשה הבית הזה אם יתפטר מהברי הוועד המנהל, כגוף בכלל, לא רק בהרכב, מפני

שהוא מזיק. הוא גורם נזק גדול לרשות השידור, לערוץ הזה שהולך ומתהסל, ואני חושבת

שהוא מביא נזק לעם ישראל. טוב יעשו הברי הכנסת אם ישחררו את עם ישראל מהעונש הזה.

רפיק חלבי כתב דברים קשים. הוא אמר דברים שלא היה צריך לומר, אבל יש מושג של

"למראית עין". ולו רק למראית עין, ולו רק בגלל שהוא ראשון שמחסלים אותו, ולו רק

זה שבמשך שנתיים וחצי מנסים לחסל אותו, ולו רק בגלל זה, שגם כאשר הוא איננו עורך

"מבט" אומרים שרפיק חלבי ערך את "מבט", רק בשביל זה לבד ובשביל שהעדה הדרוזית

החשובה לא תרגיש מה שהיא מרגישה, רק בשביל זה לבד, מעבר לכל הסיבות האחרות למה .

היה אסור לעשות זאת, לא היה צריך להביא זאת לשולחן פוליטי. יש שולחן של אנשי

משפט. הם יקבעו ואנחנו נקבל את הדין.

אני רוצה לספר לכם, שאחת לכמה זמן אנחנו נקראים בישיבות הוועד המנהל לצפות

בטלוויזיה. פתאום מגלים שרפיק חלבי אולי מצמץ, שיעקב אחימאיר עשה עווית בעין,

שמנשה רז עשה תנועה מסויימת כאשר הזכיר את פרס או מישהו אחר. הישיבות בלתי

נסבלות. רפיק חלבי הוא חוליה אחת קטנה בשרשרת גדולה שעומדת להיות בחודש מרס. אין

לי ספק, שהתחממות האווירה עכשיו היא לקראת חידוש קדנציה של חלק מחברי הוועד המנהל

של רשות השידור, שרוצים מאוד שהקדנציה שלהם תחודש. חלק מחברי הוועד המנהל אמרו לי

במפורש, שהם קיבלו הוראה מבן-אהרון - - -

היו"ר מ' בר-זהר;

מה שהם אמרו לך במפורש זה לא ענייננו.

די איציק;

למה זה קורה דווקא עכשיו? כי הם צריכים להביא נדוניה למרכז הליכוד. הנדוניה

היא ראשו של רפיק חלבי.
היו"ר מ' בר-זהר
איננו נכנסים פה לוויכוחים פוליטיים ביניכם.
אי פלאח
אני מחזיק בידי מסמך שחובר לא על-ידי פוליטיקאים אומללים ולא על-ידי גוף

מגוחך, אלא על-ידי העתונאים ברשות השידור. מסמך מפורסמם, שנקרא "תדריך חדשות

ואקטואליה". סעיף 16 באותו מסמך אומר; היכולת להביא חדשות בצורה אובייקטיבית

ונייטראלית היא מסגולותיהם המקצועיות ההכרחיות של עובד החדשות ברשות. על העובד

להימנע מלהביע את השקפותיו האישיות בנושאים שהוא מסקר, עורך ומביא לשידור.

מקובל מקדמת-דנא ברשות, שהמסמך הזה מחייב את כל העובדים, משום שהוא מסמך

מקצועי ולא פוליטי. רפיק חלבי, ועל כך בוודאי מסכימים כולם, הביע השקפות אישיות

בנושאים אותם הוא מסקר ועורך. לנגד הוועד המנהל עמדה השאלה: האם להתעלם?
י י צור
האם הוא יחידי?



א' פלאח;

לחברי הכנסת מותר להפריע ולנו אסור?
א' אליאב
כן. בשביל nrזאת כנסת.

י י צור;

האם הוא היחידי שהביע דעות פוליטיות?

שי קור;

דברי נאצה נגד כוחות הבטחון אף עתונאי לא כתב, רק הוא.

הי ו "ר מי בר-זהר;

חבר-הכנסת צור, אתה אורח בוועדה הזאת. אנחנו לא נוהגים לדבר כך בוועדה הזאת,

ואינני רוצה לשמוע התפרצויות כאלה.

אורחינו אינם מדברים ללא רשות. זה הנוהג כאן.

שי קור;

אבקש רשות לשאלה.

הי ו "ר מ' בר-זהר;

אתה לא יכול לשאול.

מר פלאח, תמשיך בדבריך.

א' פלאח;

הנושא הובא לשולחנו של הוועד המנהל בעקבות הגשת תלונה. לשאלה אם ישנם עובדים

נוספים או אין עובדים נוספים, אני יכול להגיד; אין עובד אחד שנגדו הוגשה תלונה

לבית-הדין המשמעתי. לא הוועד המנהל הוא המגיש תלונות לבית-הדין המשמעתי. הוועד

המנהל, בהתאם לחוק - כך הוסבר לנו על-ידי היועץ המשפטי - רשאי להיכנס לתמונה רק

לאחר שהוגשה תלונה לבית-הדין המשמעתי. רק החל מנקודה זו אנחנו יכולים להתייחס.

היו"ר מ' בר-זהר;

האם לא עסקתם בנושא הזה לפני הגשת התלונה?

א' פלאח;

לא.

די איציק;

במשך שנתיים וחצי, כמעט בכל ישיבה.



א' הראל;

בכל ישיבה.

א' מקל;

בזה עסקו לאהר שפורסם מאמר בעתון מסויים. בעקבות זה נפתחה גם הבדיקה.

א' פלאח;

הוועד המנהל לא עסק בנושא.

היו"ר מי בר-זהר;

אומר לי פה יושב-ראש הוועד המנהל שהוועד המנהל כן עסק בנושא.

א' פלאח;

הוועד המנהל לא עסק בנושא השעייתו או העברתו מתפקיד של מר רפיק חלבי בעקבות

המאמר בעתון אסנארה. שמו של רפיק חלבי עלה מדי פעם לדיון בעקבות תלונות שמר קור

הגיש על צורת עריכה ועל דרך הגשה, אבל לא על הנושא של כתיבת מאמר או ביצוע עבודה

ללא אישור מחוץ למסגרת רשות השידור. זה מעולם לא עלה.

א' הראל;

גם זה לא מדוייק.

א' פלאח;

לפני הוועד המנהל עמדו שלוש אפשרויות; או להתעלם מהעניין ולהשאיר לבית-הדין

המשמעתי לפסוק כפי שהוא חושב. או להשעותו מעבודתו ברשות השידור עד גמר הדיון, או

להעבירו לתפקיד אחר, במעמדו, בדרגתו ובהתאם ליכולתו המקצועית. האפשרות השלישית

היא שהתקבלה, בהתאם להצעתי.

מדוע הבאתי את ההצעה הזאת? אין לנו שלוש, ארבע או עשר תחנות טלוויזיה, או חמש

או שש מהדורות מבט. יש לנו ערוץ אחד שמשדר חדשות ויש מהדורת חדשות אחת בלבד. כל

אלה שמתלוננים עלינו ועל מה שאנחנו עושים אומרים שהעריכה כפי שנעשית היום היא

אובייקטיבית, היא מקצועית וללא משוא פנים. כך היא גם צריכה להתפס בעיני כל איש

ברחוב. זה מקובל. מובן שיש רגישויות וכל-אחד חושב שהוא קופח, אבל בסופו של דבר

כולנו רוצים שמבט לחדשות יתקבל על-ידי הציבור הישראלי כולו - דרוזים, ערבים,

יהודים, ימנים, שמאלניים ודתיים.

כמהדורה אובייקטיבית, מרגע שאדם המופקד על העריכה גילה את דעותיו האישיות שהן

חד-צדדיות בנושא ששנוי במחלוקת, קשה שהאיש הפשוט מהרחוב יראה בעריכה עריכה

אובייקטיבית. למה הדבר דומה? לאדם שמופקד על מערכת כספית ויש חשד לגבי

מהימנותו, והוגשה תלונה, ועדיין אין פסק-דין ואין הוכחות ואין כלום. לא יעלה על

הדעת שהמנהל של אותו מפעל או מוסד ימשיך להפקיד בידיו את הכספים גם אם הוא עדיין

חשוד. להשעות אותו או לפטר אותו - זה יהיה כבר עונש. אבל להעביר אותו לתפקיד-

די צוקר;

האם זאת היתה עמדתך בנושא של גינת? האם אנחנו פראיירים? האם נולדנו אתמול?

הגענו ארצה אתמול?



31/12/90

אי אורן;

נשאלנו שאלות ואנחנו נשיב, אבל הואשמנו בטרם השיבונו.

נשאלנו על-ידי היושב ראש מדוע נזקקנו להליך ביניים בעוד הנושא כולו עומד

לדיון. נזקקנו להליך ביניים משום שהדבר הובא בפנינו בתוקף ההוק על-ידי היועץ

המשפטי. נזקקנו להליך ביניים כי נזקקנו להליך ביניים בכל אהד מהמקרים, ללא יוצא

מן הכלל, שעובד רשות השידור הועמד לדין משמעתי בתקופתנו. בכל אהת מן הפעמים דנו

בנושא של הליך הביניים. נדרשנו לנושא. כל מוסד ציבורי נדרש לנושא כזה.

ח' פורת;

האם היו דוגמאות כאלה בעבר?

אי אורן;

בוודאי. הועמד בפנינו שלום קיטל; הועמד בפנינו שוקי מרגלית, ז"ל.

די איציק;

תדייק.

אי אורן;

הועמד בפנינו רפי גינת. זאת הפעם הרביעית. קבענו מה שקבענו לאהר שהפעלנו את

שיקול דעתנו.
ד' צוקר
מי מהם הושעה?
א' אורן
בכל מקרה היינה ההלטה לפי רוב ומיעוט. בכל אהד מן המקרים נפסקו פסיקות

דומות, על-ידי הרוב או על-ידי המיעוט. למשל, במקרה של גינת, ביקש המיעוט להשעות

אותו.

א' הראל;

לא נכון.

אי אורן;

בכל אהד מן המקרים נתבקשנו להפעיל שיקול דעת.

היו "ר מ' בר-זהר;

מי הושעה? מי הועבר מתפקידו?

אי אורן;

איש לא הושעה. גם הפעם לא היתה השעייה. איש לא הועבר מתפקידו, משום שהוועד

המנהל האמין, במקרים הקודמים שאין סיבה לעשות זאת, תוך הפעלת שיקול-דעת. שיקול

הדעת במקרה זה אמר אהרת.



אומר מה הדריך אותי, כהבר הוועד המנהל לא להשעות אלא להעביר מתפקיד לתפקיד.

משעה שנדרשתי לנושא והייתי צריך להוות את דעתי, אילו אמרתי שאינני רוצה לעסוק בזה

הרי זה כאילו אמרתי שאין לי דעה. היתה לי דעה. הדעה שהדריכה אותי בעבודתי

ובשיקולי היתה, שלא היה עוד מקרה, לנהות לא בתקופת היותי חבר הוועד המנהל, שאדם

עשה מספר רב כל-כך של עבירות משמעת. אינני מדבר על מה שהוא פרסם. אני מדבר

על מקרה ברור ונהרץ של הפרת משמעת מתמשכת, עקבית, במצה נהושה, הרף אזהרות הוזרות

ונ ישנות מצד המנכ"ל והרף הבטהותיו שלא להזור העל כך.

רוב הברי הוועדה אינם יודעים שהמעשה היה כזה: האיש ביקש וקיבל היתר לעבודה,

בסיוג מפורש שלא יעסוק בכתיבה פוליטית. הפר זאת. נתבקש להפסיק לעבוד וביקש

לוותר לו. ויתרו לו. הזר ועסק בכתיבה פוליטית. נתבקש להפסיק. הפר גם את ההוראה

הזאת ועבר לעתון אהר וכתב בלא היתר.

אינני מדבר על מה שהוא כתב, אף לא במלה אחת, כדי שלא ייאמר שנושא הופש הביטוי

עומד לנגד עינינו. אני מוותר על הנושא הזה לחלוטין. די לי שהאיש הפר את ההוראות

הברורות, את הנוהל, את ההוק וגם את מילתו, מילת כבוד של קצין קרבי, סרן בצה"ל,

נהג כאנרכיסט ותבע שישפטו אותו כדמוקרט.

בתוך כל הסיפור הזה, עוד לפני שאנחנו חיווי נו את דעתנו, כבר הועמדנו, כוועד

מנהל, למשפט ציבורי בה הוצגנו כחבר אנשים המטים משפט; וכבר האשים אותנו, רפיק

חלבי, ממש בפועל, בגזענות. וכבר אמר לנו שאנחנו עושים משפט כנגד מיעוט לאומי,

תוך שימוש דמגוגי ממדרגה ראשונה בכבודה של עדה המכובדת עלינו משום שהיא נאמנה,

משום שהיא איננה מפירה משמעת.

י י צור;

קרא את המכתב של דוד מגן.

אי אורן;

קראתי.

רק לפני שבועיים השעתה אגודת העתונאים עתו נאי מכובד מאוד, אשר היה במשך שנים

רבות כוכב טלוויזיה, על שום שהוא הפר משמעת. הוא הפר משמעת בסעיף אחד בלבד, ולא

חזר והפר. וחודשיים קודם-לכן, עתונאי אחר, לא פחות מכובד, גם-כן הושעה על-ידי

עתון משום שהפר משמעת.

די צוקר;

מי השעה את כוכב הטלוויזיה, המנהל או הוועד המנהל?

אי אורן;

אין נפקא מי נה.

אני רוצה שיהיה ברור שהנסיון שנתפסה לו לצערי ועדת ההינוך והתרבות של הכנסת,

וההלו בו עתו נאים, לדבר על הדרוזים כעל מיעוט לאומי אשר הוועד המנהל רוצה לדכא

אותו, זה אחד הדברים החמורים ביותר שקרו לנו אי פעם.

הי ו "ר מי בר-זהר;

אתה אומר לא אמת. ועדת ההינוך והתרבות מעולם לא נגעה בנושא הזה, מעולם לא

אמרה את זה.



י' צור;

איש לא אמר זאת.

א' אורן;

אני מוותר על המשפט הזה.

רפיק חלבי טוען במפורש, שאנחנו כחברי הוועד המנהל מפלים אותו לרעה. אני טוען

שהוא תובע, בעת ובעונה אחת להפלות אותו לטובה. הוא תובע יתרון זכויות בשם הטענה

לסיפוח זכויות. הוא תובע מאתנו בשם "וזכרת את הגר היושב בתוכך", והוא שוכח

שהמוסר היהודי הרבה יותר חכם והרבה יותר צודק, וגם קובע "ודל לא תאדר בריבו".
א' מנדה
אני רוצה לגעת בשני פנים של הנושא. פן אחד בו נגעו כולם, ופן נוסף כדי

להע י ר את עיניכם.

כדאי לרענן מעט את זכרונם של היושבים פה: הם נופלים חללים כשאהידים בארצם,

ללא שמות, הם נרצחים והרוצח מצדיק את רציחתם, הפושע - את מעשי הפשע שלו, התוקפן

את תוקפנותו. הזאב טורף את טרפו ולובש בגד של מסכן. ראיתי אותם מניפים דגלים

שחורים וירוקים.
הי ו "ר מ' בר-זהר
מר מנדה, אתה לא נמצא כאן בבית משפט.
ח' פורת
הוא רוצה לומר מה היה שיקול-הדעת שלהם כדי להעבירו מתפקידו. האם זה לא

לגיטימי? נמאס לי בית-הדין שאתה מנהל פה.
אי אליאב
כולם קראו את זה.
חי פורת
הוא רוצה להסביר מה השיקולים שהינחו אותו.
י י צור
אם הוא מעל בעבודתו, תפטר אותו. לא בודקים אדם על דעותיו.
ח' פורת
שיקול הדעת שלהם בהחלט לגיטימי.
י י צור
אינה אדם קיצוני, יוסר חוט שדרה אמיתי.
הי ו "ר מ' בר-זהר
מר מנדה, איננו בית משפט. לא נטיל פה האשמות וכתבי הגנה. לא לשם כך נועדה

הוועדה הזאת.



אי מנדה;

אני רוצה להסביר. כעתונאי רפיק חלבי קובע עובדות שאינן נכונות. זאת קבעה גם

ועדת האתיקה של אגודת העתונאים. הוא אומר: הס כיוונו לועי רוביהם לעבר חזותיהם

כי האבנים הפכו לטילים כימיים והילדים לחיילים לאומניים. זאת ידיעה שקרית. זה

פן שונה. ועדת זמיר קבעה מה שקבעה.

היו"ר מי בר-זהר;

אי ננו עוסקים במה שאמרה ועדה זו או אחרת. זה לא הנושא שלנו.

י' פרח;

לא ייתכן שחברים שמוזמנים לכאן כדי להביע את דעתם י יבלמו כל רגע כאשר הדברים

לא לרוחך, אני מצטער מאוד. מה אנחנו טוענים? שעשו דבר שאולי לא מסמכותם. הם

צריכים לומר מה הרקע. ללא רקע כזה אינך יכול להבין מה קרה. הוא אומר דברים, ואתה

אומר לו; זה לא לענין, זה לא ענין. מה כן לענין?

היו"ר מ' בר-זהר;

יש בית-דין משמעתי שעוסק בנושא. אנחנו מכירים את הרקע של המעשה. אנחנו לא

באים במקום בית דין משמעתי, בוודאי לא הוועדה הזאת. לא אשמע כאן לא את אלה

שמאשימים את רפיק חלבי, ולא את רפיק חלבי שמגן על עצמו. אנחנו דנים בעצם הנושא;

האם הוועד המנהל פועל כפי שהוא צריך לפעול או לא. לא על ציטוטים מצד זה או אחר.

משום כך לא הזמנתי את רפיק חלבי ולא את נציגיו כדי שיבואו וישיבו בשמו.

צי הנגבי;

אני מסכים אתך שרפיק חלבי כרגע הוא לא פרטנר למתקפה או להגנה. אבל חברי

הוועד תמנהל מועדים פה להתקפה לגיטימית מצד חברים בוועדה, והם צריכים להסביר מדוע

החלטתם היא ריאלית, רציונאלית והגיונית. הציטוטים שהביא מר מנדה הם לגיטימיים.

הי ו "ר מ' בר-זהר;

שמענו קודם את דבריו של מר אורן שדיבר על נוהלים. ההסבר היה לגיטימי ביותר.

ח' פורת;

גם הסבר תוכני לגיטימי.

היו"ר מי בר-זהר;

אינני רוצה להיכנס לתכנים, כי פה לא בית משפט.

אי אליאב;

כולנו קראנו את התכנים האלה.

היו"ר מ' בר-זהר;

אני בהחלט יכול לשאול את המוזמנים שאלות ולקבל תשובות. אני לא יכול להגביל

חברי כנסת בדיבורם, אבל את האורחים אני בהחלט יכול לתחום לתשובות על השאלות

שנשאלו.



אי מנדה;

עובד ציבור צריך לשמור על תדמית ני ישראלית בעיני הציבור, תדמית ני ישראלית

שאינה משועבדת לשום השקפה פולישית. אם הוא נושל הלק בוויכוחים פוליטיים קיצוניים

ומילישנשיים, נוצר סיכון שחלק מהציבור לא יראה אותו כעובד של הכלל. הדברים האלה

לא נאמרו על-ידי אלא על-ידי נשיא בית-המשפש העליון מר שמגר, בפסק-דין של ספירו

נגד נציב שירות המדינה. אנהנו פועלים על-פי הנהייתו של היועץ המשפשי של רשות

השידור. אנהנו פועלים על-פי מסמך נקדי שמונה לפנינו. אצשש מעמי 20: הוק רשות

השידור, סעיף 40, אומר: דין עובדי הרשות כדין עובדי המדינה לענין הוקים אלה.

בסעיף 5 לחוק שירות המדינה נאמר, שאסור על עובדים לבקר את המדיניות של משרדיהם,

של משרדים אהרים או של הממשלה, במסיבת עתונאים, בראיון עם עתונאי, בנאום במקום

פומבי, בשידור, בעתון או בספר. עובד רשות השידור זקוק לאישורו של המנכ"ל או של

דובר הרשות כדי להתראיין, למסור הודעה לעתונות או להופיע בכלי התקשורת.

רבותי, את כל העבירות שצויינו כאן הוא עבר, כעבירות משמעת, והוסיף להן עבירות

נוספות בתחום האתיקה ובתחום דעותיו הפולישיות.
מ"מ היו"ר חי מירום
האם הוא הראשון והיחיד שעבר עבירות מעין אלה?
א' מנדה
הוא הראשון והיחיד שהועמדה נגדו קובלנה - בתקופה בה אני יושב בוועד המנהל;

הוא היחיד שכתב מה שכתב בצורה כל-כך חריפה.
מ"מ היו"ר חי מירום
כלומר, יש פה מונח כמותי, אבל הוא לא היחיד שעשה זאת.
אי מנדה
ביקשתי, בישיבת הוועד המנהל, לבדוק את כל השאר שעשו עבירות מסוג זה. אני

מקווה שהמנכ"ל אכן יעשה זאת, ביחד עם היושב-ראש.
מ"מ היו"ר חי מירום
כלומר, אנחנו צפויים לשורה ארוכה של שיהורים.
אי מנדה
כולם דיברו על החוק, על העבירה. קראתי מה שכתוב בעתונים. יש צביעות ממדרגה

ראשונה. הענין גובל באלימות. נעשית אלימות מצד חלק מהאנשים, שמלבים יצרים,

ניגשים לכפרים, מוציאים אנשים ומארגנים הפגנות.

פרסומיו של חלבי, בנוסף לעבירה המשמעתית שעשה, הם גם עבירה מקצועית. חוסר

שיקול דעת איננו רק ענין לבית-דין למשמעת. חוסר שיקול-הדעת איננו מאפשר לאיש

להיות עורך "מבש" ומפיק-על של מהדורת החדשות. רוב הציבור תופס את האדם עם הענין.

כאשר רפיק חלבי כותב מה שהוא כותב, וכל העם יודע זאת, ואחר-כך עורך מהדורת חדשות

ומשמש שופר רשמי של רשות השידור ודרכה - של מדינת-ישראל, הרי שהדברים האלה נתפסים

כאילו הם דברי הרשות. עתונאי מקצוען מתעלם מנשיות לבו. גם זה כתוב במסמך נקדי

ובחוק רשות לשידור.

לעתונאי אסור להביע דעה אישית. לא לחינם כתוב בחוק רשות השידור שאסור לרשות

השידור לעסוק בפובליציסשיקה. אסור. זה ההבדל בין עתו נאי בעתון לבין עתונאי ברשות

השידור.



מ"מ היו"ר חי מירום;

האם אינך מכיר מקרח אחר בו עתונאי ברשות חשידור חביע דעח אישית?
י י פרח
חאם צריך לחיות מצב של שחיתות חוגגת?

אי מנדח;

לאדם מותר לחביע דעח פוליטית. באופן חד-משמעי, מותר, אם חיא במסגרת חחוק. יש

דעות פוליטיות שאינן במסגרת חחוק. לזח יש בתי משפט. אבל לאדם שחוא עובד מדי נח

אסור לחביע דעות פוליטיות מסוג זח בפומבי, בראיון במאמר קבוע.

אנחנו פועלים על-פי חנחיות חיועץ חמשפטי של חרשות. מרגע שחוגשח קובלנח,

וחוגשח קובלנח, לאחר שחמנכ"ל נזף ארבע, חמש ושש פעמים במר חלבי, בפעם חלפני
חאחרונח חמנכ"ל כתב לרפיק חלבי
על-פי חכללים חמקובלים ברשות חשידור, עובד אינו

יכול לחביע ברבים את דעותיו חאישיות בנושאים חשנויים במחלוקת ציבורית. כלל זח חוא

אבן חיסוד לעבודתנו. זח חיח ב-9 בספטבמר 1990.

חכלל חנ"ל חל במשנח תוקף על אדם שעורך לעתים קרובות את "מבט", תכנית שחיא

נושאת חדגל של חטלוויזיח ורשות השידור בתחום חחדשות. אם חצופים יידעו את דעותיו

חאישיות של עורך "מבט", בנושא מסויים, בצדק לא יאמינו לאובייקטיביות ולחגינות של

חדיווח ב"מבט" באותו נושא. אני תמח עליכם שעובדות כגון אלח עדיין אינן מובנות

לכם מאליהם,
חמנכ"ל כותב למר חלבי
חאיסור לכתוב בעתון חנ"ל או בכל עתון אחר חוא צעד

מינימלי. אתח נדרש לחקפיד על-כך באופן מוחלט, אחרת תועמד לדין. זח חיח ב-9

בספטמבר.

ב-12 בספטמבר חופיע חמאמר חמפורסם, שאומר שחממשלח חיא רדיקאלית; שאומר

שחמנחיגים שלנו - חמנחיגים כולם - אבד עליחם חכלח; שאומר, אל תחזירו את רבי ן שוב

לפרס, כי ידוע שאמו של פרס ערבייה ורבין ינק מבדואית, וכדומה וכדומח.
די איציק
חוא צוחק.
די צוקר
זאת סאטירח.
אי מנדח
אתם חיחידים - חוועדח וחכנסת - שיכולים לחנחותנו לפעול בניגוד לחוק. כל זמן

שלא תעשו זאת, נפעל על-פי חוק רשות חשידור. על-פי חחוק חיו לנו שתי אפשרויות

בלבד: לחשעות אותו או לחעבירו מתפקידו. בחרנו באפשרות חקלח.

אנשי חמערך בוועד חמנחל, ביקשו לנזוף בו נזיפח חמורח. לנזוף בו פירושו חריצת

דין לפני משפט. אנחנו לא רוצים לחרוץ דין לפני משפט אלא לתת לבית-חדין לומר את

דברו. ולא - תיווצר אנרכיח ברשות והשידור. חעובדים ינחלו את חחנחלח וחוועד חמנחל

ייחפך לוועד מנוחל. זח מח שקורח כאשר יש טלוויזיח ממלכתית אחת בסך-חכל בישראל.

על-כן אנחנו נפעל על-פי חחוק.



א' הראל;

אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, נאמרו פה דברים שאין להם בסיס ואין להם שהר,

שאינם מעוגנים בשום מציאות. הענין המור.

כאשר בא אלי המנכ"ל עם ההומר לגבי רפיק, הלבי , אמרתי שיש עילה להעמידו לדין

משמעתי. אינני שופט; אינני יכול לקבוע אם זה נכון או לא. בית-הדין ישפוט את

האיש. מי שם אותי לשופט? איזה כוה נתן לי להיות שופט?

הברי הכנסת, אלמלא הייתי חותם על הקובלנה לא היתה מוגשת עד לרגע זה תביעה נגד

רפיק הלבי, כי סמכות הקובלנה היא אישית שלי, כי ושב-ראש הוועד המנהל. היו לי

יסורי מצפון, כאשר ראיתי מצד אהד את ההתעללות באיש, ומצד שני, אם יש עילה - יש

להעמידו לדין. הכרעתי. אמרתי שהאיש צריך לעמוד לדין.

י י פרה;

האם הערת למר הלבי גם תוך כדי התהליך, כפי שהוא קיבל מכתבים מן המנכ"ל?
די איציק
הוא קיבל רק מכתב אהד.

א' הראל;

אין לי סמכות לכך. זאת סמכות של המנכ"ל. אני פועל על-פי ההוק. למרות שאני

מסתייג מההלטת הוועד המנהל, מה שהוא ההליט זה בהתאם להוק. הוא לא הרג מן הכתוב

בהוק.

י י פרה;

מתי נכתב המכתב?

א' מנדה;

ב-9 בספטמבר. וב-12 באוקטובר הוא כתב את המאמר.

י י פרה;

מאז עברו יותר מהודשיים ימים.

א' הראל;

הבר-הכנסת פרה, יש דברים שהם בסמכות המנכ"ל. ענייני המשמעת השוטפים, עד להגשת

תביעה לבית-דין, הם עניינו של המנכ"ל. אני מקפיד לא להתערב בענין זה. מרגע שמוגשת

קובלנה הופך הנושא להיות נושא משותף.

לא נכון שזה המקרה היחיד ברשות והשידור. בתקופת כהונתו של אורי פורת כמנכ"ל

היתה עבירה דומה של אנאטון שמאס. היתה קובלנה על כתיבת מאמרים בנוסה דומה, נגד

צהייל, נגד ראש הממשלה. הוגשה קובלנה לבית-הדיו המשמעתי. איש ברשות השידור, לא

בוועד המנהל הקודם ולא בהנהלה, דרש להשעות את האיש או להעבירו מתפקידו.

י י פרה;

זה נ י גדול שלכם.



נ' מסאלחה;

האס באתם לתקן את העולם?

י' פרח;

אם פעם היה גרוע, האם צריד להמשיך באותו מצב כל השנים?

ח' פארס;

בשביל מה קיים בית-דין משמעתי? בשביל מה קיים המוסד הזה?
א' הראל
העתונאי אנטון שמאס הועמד לדין ויצא זכאי.

א' אורן;

הוא לא הוזהר מראש. זה ההבדל.
אי אליאב
אינכם בית-דין.
א' הראל
הזכיר פה חבר הוועד המנהל, אורי אורן, 'בתמימותי כיצד התנהגנו לגבי קיטל

ולגבי גינת. כאן מדובר כבר בוועד המנהל הזה. יכול להיות שיש לנו ויכוח על סולם

ערכים אחר, אבל מדובר באדם שהועמד לדין על-ידי המדינה, על-ידי הפרקליטות, על

שוחד. נגמרה הרוקירה, נפתח תיק. האיש הועמד לדין, צריך להשעות אותו, צריך להעביר

אותו מתפקיד. איך הצביעו אותם חברים בוועד המנהל לגבי רפי גינת? הם לא נתנו לגעת

בשערה משערו? אנחנו לא צריכים להיות תמימים. אולי מפני שהוא היה מועמד אז להיות

מנהל הטלוויזיה.
י י פרח
זה נושא מסוג אחר לגמרי.
חי מירום
שוחד מותר?
י י פרח
כאן מדובר בנושא פלילי וכאן בנושא פוליטי. יש הבדל גדול.
חי מירום
איזה נושא זה?
הי פורת
שם היה ספק אם היה מעשה או לא. כאן ברור שהיה מעשה.



א' הראל;

משפט אחרון. כאשר הוגשה הקובלנה על-ידי המנכ"ל, המנכ"ל לא דרש לנקוט צעדים

נגד רפיק חלבי. המנכ"ל, שהוא אחראי, ולא מנהל החדשות לא דרשו לנקוט צעד ביניים

של השעייה או העברה לתפקיד אחר. האנשים הממונים על רפיק חלבי ישירות לא דרשו

להעניש אותו, אבל אלה שיושבים למעלה החליטו להעניש בטרם דין. הם לא נענו לתביעות

של ועדת החינוך והתרבות, לא נענו לתביעות של השרים ולא לתביעות של אגודת

העתונאים. התערמו ערימות של מברקים ליד כל חבר מהוועד המנהל, וההחלטה היתה כפי

שהיתה.

אי מנדה;

בהתאם לחוק. שיהיה ברור.

א' מקל;

לפי דעתי, אדם שרוצה לעבוד ברשות השידור חייב לקבל על עצמו מיגבלות מסויימות.

המיגבלות האלה הן בתחום הציבורי והמקצועי. אדם שעובד ברשות השידור, לפי דעתי, לא

יכול להביע את דעותיו הפרטיות ברבים. זאת דעתי, ולפי מיטב ידיעתי זה גם מה שכתוב

בחוק רשות השידור.

לפי דעתי, הדבר הזה חל במיוחד על אנשים בתפקידים רגישים. כגון; עורך יימבטיי,

עורכי חדשות. ככל שהתפקיד יותר רגיש, זה יותר חל עליו. אם האיש טכנאי, אולי

הענין חל עליו פחות. צריך להפעיל שיקול-דעת גם לגבי מה שנאמר וגם לגבי תפקידו של

האיש.

אגב, לא פעלתי באופן פרטי, פרטיזאני. הענין היה כזה; נודע ברבים שהיה מאמר

כזה וכזה. היה על-כך דיון בוועד המנהל. הוועד המנהל החליט להטיל על המנכ"ל את

מלאכת הבדיקה של הענין. לא בדקתי זאת בעצמי. הטלתי זאת על התובע בבית-הדין של

רשות השידור, עוייד משה ויינברגר. עוייד משה ויינברגר קיים בדיקה מעמיקה שבמהלכה

הוא נפגש עם מר חלבי פעמיים, בדק את כל החומר. בסופו של דבר מר ויינברגר הגיש לי

חוות-דעת מנומקת של 11 עמודים, שאמרו שיש להעמיד את מר חלבי לדין משמעתי. לזה

הצטרף היועץ-המשפטי של הרשות, מר נתן כהן. כך הוגשה הקובלנה. מה שיפסוק בית-הדין

יחייב את כולנו.

כל היתר הוא בתחום הציבורי. אני מקבל את העובדה שהוועד המנהל הוא גוף ציבורי

והוא צריך לפעול כפי שהוא מבין. כל אדם שם אחראי למעשיו. כל חבר ועד מנהל צריך

לשקול מה לעשות. זה תפקידו.
נ י מסאלחה
מר מקל, לא ביקשת שהוועד המנהל ידון על העברתו מתפקידו?

אי מקל;

לא ביקשתי את זה מהוועד המנהל.

היו"ר מי בר-זהר;

זה לא בא מיזמתו.

אי מנדה;

נקודת הבהרה. מרגע שמוגשת קובלנה, היועץ המשפטי מנחה אותנו. הוא העמיד בפנינו

בסך-הכל שתי אפשרויות; להשעות או להעביר מתפקיד.
נ' כהן
אני אמון על הנושא הזה ברשות השידור 35 שנה. אני לא רוצה שישתמשו בשמי בענין

שאיני מעורב בו. דעתי היא כדעת המנכ"ל. כל מה שהמנכ"ל אמר - עשיתי. מעבר לזה לא

עשיתי שום דבר. מתפקידי להעמיד בפני הוועד המנהל את האפשרויות המשפטיות. לא

חיוויתי שום דעה.

י י פרח;

לא האשימו אותך בשום דבר.

היו"ר מ' בר-זהר;

היה יכול להשתמע כך מחלק מהדברים, ומר כהן העמיד דברים על דיוקם.

י' בראל;

אני ראשון הדוברים כאן שאינו משתייך לגוף פוליטי. אני איש מקצוע. אני מייצג

במקצועי את עובדי הטלוויזיה. נבחרתי לקדנציה של כמה שנים. אומר לכם כיצד אני

רואה את הדברים כעתונאי, כעתונאי יהודי - זה חשוב בהקשר הזה.

במקרה השבוע, בדרשה בבית-הכנסת, צוטט הפסוק "צדק צדק תרדוף". עלתה השאלה מדוע

זו הפעם האחת והיחידה שחוזרים פעמיים על המלה 'צדק'. ניתנו פירושים רבים: א. כדי

להדגיש את חשיבות הנושא. ב. כדי שצדק ייעשה וגם ייראה. ג. כדי שצדק ייעשה בדרכי

צדק. אי-אפשר לעשות צדק דרך עשיית עוול לאנשים.

אנחנו מחפשים לעשות צדק. אני מחשיב מאור את הנקודה הזאת. ברור שהנושא הזה

נמצא בוויכוח, ונמצא בוויכוח בתוכנו העתונאים ברשות השידור. היו מקרים שאנשים באו
ואמרו
אם אני הייתי כותב זאת אולי גם כן היו עושים לי כך. אמרתי: לו אני הייתי

כותב זאת, היו חייבים לעשות לי זאת. במקרה שלו צריך לראות גם מה היה מסביב.
אי מנדה
שטות.
הי ו "ר מי בר-זהר
מר מנדה, איני רוצה להביע דעתי על מה שארנה אמרת.
ח י פארס
זה משקף הרבה.
היו "ר מ' בר-זהר
מר בראל, תמשיך בדבריך. אם מישהו מאורחינו יעיר הערה, מייד אוציא אותו

החוצה.
י י בראל
תשמור עלי, כי אני רגיש מאוד לתגובות כאלה.
ח' פארס
תיזהר אדוני, תיזהר.



י' בראל;

כניסתי לתפקיד לוותה במסע השמצות, והשמצות ששייכו אותי לגוף פוליטי זה או אחר.

תיארו אותי כמי שמגיע לטלוויזיה כדי לצנזר, להיות קומיסאר, לערוף ראשים. ההתקפות

לא כוונו רק אלי. כל אדם ש"נחשד" בידידות אתי או בשתוף-פעולה אתי, הופיע

בעתונות כמתקרנף, כמי שמכר את דעותיו, כהולך על ארבע. אחד האנשים שהותקפו בצורה

הכי חריפה, הכי חזקה והכי מעליבה היה רפיק חלבי. זה נגע למצפוני. הרגשתי לא נוח.

עתון מעריב יצא במוסף מיוחד ואמר: האיש ש'ליקק' לכל המנהלים ברשות השידור.
רון מייבר כתב כנגדו
הבחור המתקרנף, הקויזלינג. דנקנר תקף אותו עוד יותר.

היטיבו לעשות כאשר בערב ראש השנה הוציא עתון 'חדשות' מוסף שלם, כולל הטלפון הפרטי

שלי כדי שאנשים יתקשרו אלי הביתה להביע התנגדות על דרכי בניהול, ורפיק חלבי היה

כלול בפנים.

אני יכולתי להמשיך לחיות בסביבה שלי. אני חי בקרב יהודים. אם יש לי דעה

כזאת או אחרת, סובלים אותי. נחשוב לרגע על אדם ששייך למיעוט בתוך מיעוט. היה

יותר קל לערבי מוסלמי לקבל התקפות כאלה מאשר לדרוזי, שאינו מוצא את עצמו לא כאן

ולא שם.

אני חייב להעמיד דברים על דיוקם למען המצפון. המצפון הוא החשבון העליון, גם

מעל לבית משפט. קרה מה שקרה בהר הבית. הטלוויזיה הצניעה מאוד את ההתרחשויות.

הסברנו לכם שלא הצלחנו להגיע פנימה עם הצוותים. העורכים שלנו עמדו בהתקפה מוחצת

בעתונות שהם הסתירו את האמת. כולל חברים בוועד המנהל, שתקפו אותנו על-כך שבחוץ-

לארץ שידרו הרבה יותר ממה שאנחנו שידרנו. אחד האנשים המובילים בעריכת חדשות הוא

רפיק חלבי. אותו רפיק חלבי לא שידר, כפי שאחרים לא שידרו. הגיעה קלטת באמצעות

חבר כנסת מהוועדה הזאת. היא נמצאה לא מתאימה מבחינה טכנית. לא יכולנו לשדרו.

האיש נמצא באש צולבת. האשימו אותו בכך שמכר את עצמו, איננו ערבי עוד, מלקק, נתן

את נשמתו למנהל החדש הקומיסאר השחור הזה.

מה הוא עשה? הוא מעד? איזו מעידה? הוא לא כתב מאמר, פובליציסטיקה, אלא פשוט

מאוד תגובה שלו הופיעה בעתון שקוראים 2.5 אנשים באזור נצרת. זה בסך-הכל מקומון

שמחולק חינם. עורך אותו מקומון שלח מכתב ליושב-ראש הוועד המנהל. הוא הסביר שזאת

טעות, שהיתה תגובה טלפונית. קראו לזה מאמר, אבל זה לא היה מאמר. יש בית-דין

משמעתי. כאשר כולם תמכו ברעיון של בית-דין משמעתי, גם אני תמכתי בכך, על אף שזה

העונש החמור ביותר והקשה ביותר שהוטל אי-פעם על עובד בכיר ברשות השידור. . אני

מדבר על 33 שנות שירות ברשות השידור. אני אישית, כעובד בכיר, אם יקהו אותי

לבית-דין משמעתי, מבחינתי יותר קל לו היו אומרים לי להתפטר מרשות השידור. בכל

אופן הלכו לבית-הדין המשמעתי. לא ייתכן שבנוסף לבית הדין המשמעתי תהיה גם העברה

מתפקיד, כאשר מדובר בנושא רגיש, בעדה רגישה, שרואה ברפיק חלבי סמל ודגל, כיוון

שהוא האדם האחד והיחיד מתוך בניה שהצליח להשתחל - להשתחל ממש, כי זה לא קל - לתוך

מערכת עברית יהודית ולהגיע למה שהגיע. קצת רגישות. זה הכל.
א' פלאח
זה לא לענין.
די צוקר
אינכם מבינים שהוא מדבר אליכם?
י י בראל
כאשר מצטטים ממסמך נקדי משתמשים בדבר שאינו ממין הענין. במסמך נקדי יש צווי

עשה ואל תעשה בתוך רשות השידור. מסמך נקדי אינו מתי יוק לפובליציסטיקה בחוץ, לא

להבעת דעה בחוץ.
א' מקל
כן מדבר.
י' בראל
אנשים כתבו ספרים עם ביקורת נגד מדיניות הממשלה ולא נשפטו ברשות השידור, גם

לא בתקופה של אורי פורת. יש הספר של יערי על מלחמת של"ג וכו' וכו'. הכל כותבים.

יש מאמר שנכתב לפני חודשיים נגד הוועד המנהל של רשות השידור, בעתון ידבר', ואחד

מחברי הוועד המנהל הפיץ אותו בישיבה ושאל איך מרשים דבר כזה. האיש אפילו לא ננזף.

לכן, לדעתי, היה ניתן להסתפק בבית-דין משמעתי. מצאתי לנכון להביע דעתי זו

כדי שמצפוני יהיה שקט.
א' רם
למעשה כל הדברים לגבי-בית דין השדה שמנסים לעשות לרפיק חלבי כבר נאמרו. אני

מודה לך, אדוני היושב-ראש, ולחברי הכנסת, על ההזדמנות להזהיר את עצמנו. אני אומר

זאת לאחר 35 שנות עבודה ברשות השידור ולאחר נסיון של עיסוק בחומר-נפץ תקשורתי

לפחות ב-30 השנים האחרונות ולאחר שהכרתי את רשות השידור לפני היותה רשות ובעת

היותה רשות, והיכרתי את הוועדים המנהלים לסוגיהם ולגוניהם השונים.

אדוני היושב-ראש, רפיק חלבי הוא הראשון. תרשה לי לקרוא רשימה המסתמכת על

תלונותיו של מר קור, של המשנה ליושב-ראש רשות השידור, שמחובתי מדי פעם לענות

עליהן. ואלה השמות, ולפי הסדר הבא: רפיק חלבי, ראשון. יעל חן, שנייה. תמר מורג,

העורכת הצנועה של החדשות במוצאי-שבת היא והשלישית. הכתב לעניינים ערביים, גיל

סדן, הוא הבא בתור. יגאל גורן הוא הבא בתור. גם אהוד יערי, גם ישראל סגל וגם

אלימלך רם, אלא שאלימלך רם, לשמחתו, פשוט נבחר במכרז. כאשר הוא היה בחצי שנת

נסיון נעשו נסיונות להדיחו תוך כדי מחצית השנה. זה לא הלך. מר מנדה ומר קור

הצביעו בעד ומצאו את עצמם במיעוט. שלא תהיינה אשליות. מר חלבי הוא הראשון.

יבואו בעקבותיו אחרים.

לא מדובר רק בעובדי רשות השידור. אתם בוודאי מכירים אורגה אישיות מדינית

בטחונית, שהיה מפקד חטיבה בפלמ"ח, היה אלוף פיקוד, היה רמטכ"ל, היה שגריר

בוושינגטון, היה ראש ממשלה והיה שר בטחון. אחד ממכתבי התלונה עליהם נתבקשתי

לענות, של המשנה ליו"ר הוועד המנהל, הוא: מדוע מר רביו הופך להיות פרשננו הרשמי,

הרי יש עוד רבים אחרים. שומו שמיים?

אני חייב להביא עוד דוגמא כדי שתבינו עד אלו אבסורדים הדברים מגיעים. איני

צריך להציג בפניכם את אהוד יערי, את איכויותיו ככתב ולא את איכויותיו כפרשן.

לפני חודשים אחדים הוא נתבקש, על-ידי ההסתדרות הציונית העולמית, לצאת למסע הסברה

באוסטרליה. רצה הגורל ופרץ המשבר במפרץ ודהינו את הנסיעה שלו ובסופו של דבר

קיצרנו אותה מ-30 יום ל-10 ימים, משום שהלחץ של ההסתדרות הציונית באוסטרליה היה

קשה. יוצא הבחור לשם, מצליח - ראיתי הדים לכך - והוא מופיע בפורומים הישובים

ביותר והנכבדים ביותר ועושה שירות יוצא-מן-הכלל למדינת-ישראל. קיבלתי מכתב תלונה
של מר קור השואל
כיצד זה אהוד יערי יוצא למסע של PROMOTIONלשבועון "ג'רוסלם

רפורט" שבו הוא עובד, באמצע המשבר? השיבותי למר קור, העמדתי אותו על טעותו

וביקשתי ממנו שיתנצל. זה המינימום שאני יכול לעשות כאשר פוגעים בעובד שלי. עד

היום לא קיבלתי ולו מלה אחת. ומר קור יודע, שכאשר אני מקבל מכתב תלונה וכאשר אני

מוצא את התלונה מוצדקת, אני מתנצל, אני לא מתבייש.
א' רובינשטיין
הוא לא אשם. אשם מי שמינה איש כזה.



די צוקר;

אתם עושים זאת כל שבוע.
אי רם
אדוני היושב-ראש, הדיון איננו על מר קור. מר קור ממונה עלי ואני משתדל לעמוד

בתביעות כאשר הן מוצדקות לפי חוק רשות השידור. הוא ממונה עלי, אני עובד ברשות

השידור, וחוקי רשות השידור חלים עלי. אני רק רוצה שתבינו דבר אחד: מר רפיק חלבי

הוא ראשון בשורה ארוכה של אנשים שיבואו בעקבותיו.
י י צור
לא ניתן להם.
י י לב
לפני שאכנס לנושא, אני מזמין את היושב ראש ואת הוועדה כולה למפגש שייערך

ביצוותא' בשעה 14.00 ביום ששי, בדיוק על הנושא שאנחנו מדברים עליו, אבל על לב

הבעיה ולא על האיש. מדובר לא רק בעתונאי ישראל אלא: אמני ישראל, השחקנים,

הבמאים, המחזאים, כל מי שיש לו נגיעה בקשת התרבות. נפגשתי אתם. אני רוצה שהוועדה

תראה את הפריסה. הקונוטציות יותר רחבות מאשר רפיק חלבי.

הכוונה שלנו היא להיפגש ביום שישי ולעסוק בענין של תקשורת חופשית. מפה אני

מגיע לא לרפיק חלבי, אלא לבעיה עצמה. אנחנו רוצים לעסוק בשאלה: איך יכול להיות

מצב שוועד מנהל פוליטי ינהל תקשורת חופשית. היו לי פגישות עם ראש הממשלה ועם

נשיא המדינה. שניהם אמרו באופן ברור, שהם רוצים תקשורת חופשית. לא יכולה להיות

תקשורת חופשית עם ועד מנהל כזה.

אם רוצים שיהיה ועד מנהל שהוא צנזור פוליטי קטן, שלא נדבר על תקשורת חופשית.

נדבר על מסרסים של התקשורת. אם אנחנו רוצים תקשורת חופשית, יש שתי אפשרויות: או

ללכת לפי לשון החוק ולכפות על הוועד המנהל להכניס לתוכו פנימה - - -

אני מבין שהברי הוועד המנהל הולכים. טוב מאוד. איני מבין למה אני לא הלכתי

כאשר הם דיברו. מה קרה? אינך יכול לשמוע כאשר אני מדבר?
הי ו "ר מ' בר-זהר
מר לב, מה זה צריך להיות? לא תחליט פה מי יוצא ומי נכנס.
י י לב
חוק רשות השידור אומר, שחייבים להיות במועצה ובוועד המנהל אנשי רוח, סופרים

ועתו נאים. אני מסתכל על הוועד המנהל הזה, לא בזכוכית מגדלת אלא בזכוכית ענקית,

ומחפש בהם שאר רוח, ראייה מעבר לדברים הקטנים, ואני רואה קבוצת אנשים אחרת. אני

שואל: האם הוועדה לאנרגיה אטומית היתה מעזה לתת לכור האטומי ועד מנהל שנותנים

לערוץ הכי חשוב של מדינת ישראל?

הקבוצה שאתם רואים פה מכתיבה למדינת ישראל מה לחשוב, מתי ואיך, וצריך להצטדק

בפניה.
י י צור
היא מנסה.



אי אליאב;

בהצלחה לא קטנה.

י' לב;

יש עוד דבר שאני מתקומם עליו. לאותה קבוצה יש ביד פתקים. היא מחלקת פתקים
בהם כתוב
זה פטריוט, זה לא. אני מתקומם נגד היד הזאת. זאת קבוצה מתנשאת,

מצנזרת. תופעת רפיק חלבי היא פועל יוצא מזה. אני ממקד את הבעיה על הוועד המנהל

שרובו גוף משפיל.

אנחנו, העתונאים, לא מפחדים מעסקנים שמתעבים את התקשורת אבל מבקשים לרחוץ

בזיווה; איננו מודאגים מעסקנים שיורקים לבאר-העתונות וממהרים להשתכשך במימיה.

תודה רבה.

מי פרידמן;

המקרה של רפיק חלבי הוא מקרה אחד וראשון מתוך מקרים נוספים שעלולים להווצר

בהמשך הדרך שלנו. לא ייתכן שהצבעה של ארבעה נגד שלושה תקבע גורלו של עובד. אם

במקרה באותו יום אחד מהארבעה היה חולה, או לא היה יכול להגיע היה יוצא בהצבעה

תיקו. ואם במקרה היה רוב של 3 נגד 2 נגד, אותו איש היה יוצא זכאי.

אפילו משתמשים בנוהל, בעבודה בשטח לא ייתכן שכל הזמן יהיה חשש שמא המנכייל

יגיש קובלנה נגד מישהו ואז ינהגו לפי אותו נוהל. יש הליכים ברשות השידור ולפי

הליכים אלה אפשר לנהוג כלפי כל עובד.
ח' מירום
אני רוצה לומר לחברי הוועד המנהל; בעיני אתם בהחלט הנאשמים כאן היום, בדיון

הזה, אשמה ציבורית, כמובן, אשמה ציבורית חמורה. אני מאשים אתכם בחיסול העתונות

החופשית, המסודרת בטלוויזיה. אני מאשים אתם במתן יד ללינץ' ציבורי בעתונאי -

במקרה זה, ברפיק חלבי. אני מאשים אתכם בהעמדת נורמות פוליטיות מטורפות בתוך

הטלוויזיה הישראלי.

למה מתלהטים כאן חברי הכנסת? מפני שיש לנו תחושה שיש כאן מכירת סוף עונה של

המכשיר הדמוקרטי הזה ששמו טלוויזיה והעברתו לידיים חד-צדדיות. מר מנדה כבר הצביע

פה על שורה של נידונים וכבר הראה את כוונתו ללכת הלאה ולהמשיך עם אלה שמגיעות

להם, על-פי תפיסתו, העמדות לדין משמעתי.

המקרה של רפיק חלבי יוצר תחושה של משפט-דרייפוס דרוזי. מדובר באדם שמייצג

עדה. הוא יחיד בין יחידים שהצליחו לטפס לצמרת. הוא לא רק היה קצין בצבא אלא גם

גנרל בטלוויזיה. החלטה כזאת לגביו אי-אפשר שלא תתפרש כפוגעת בעדה כולה. ואנחנו

עדים לביטויים קשים מתוך העדה כולה, מתוך אנשי הרוח שלה וכן הלאה.

לפי הדיבורים של מר קור לא אתפלא אם יוצע אחר-כך גם להסיר ממנו את דרגות הסרן

שלו. מדובר בקצין דרוזי שהוא אדם נאמן. אנחנו נמצאים עכשיו בתוך תופעה חמורה

מאוד, פוצעת, של אינתיפאדה עם כל הקשור בה. כולנו נקרעים בתוכנו עקב התופעות

שאנחנו נמצאים בהן, מוסריות ולא מוסריות. מה המרחק עד דדי צוקר?

אני רוצה להגיד עוד מלה למר מנדה. שמעתי את הטיעונים שלך, הם סדורים.

בכל-זאת יש בעיה קשה מאוד, ואתה כמשפטן בוודאי מכיר אותה. כאשר קיימת ערכאה

משמעתית אליה מועבר ענין, יש דבר חמור בכך שמחפשים דרך לעשות לה מעקף. זה אולי



הקטע החלש בעניינכם. ייתכן מאוד שוועדת המשמעת תמצא את רפיק חלבי כמי שנהג באופן

שנוגד את חוק רשות השידור, אבל עצם העובדה שחיפשתם מעקפים הפכה את בית--הדין

המשמעתי לאות מתה, כי אתם כבר פתרתם את הענין בעצמכם. כבר הנחתם את עץ התליה

לפני שהגורם המשפטי נתן את דעתו.

דיברו פה על אובייקטיביות. הסתובבתי בארצות-הברית וראיתי שם תכנית על ארועי

הר הבית. זה בכלל דבר אחר לגמרי ממה שראיתי פה במדי נת-ישראל. המצב מתחיל להיות

מפחיד. החובה העתונאית של דיווח אינה מתקיימת. אם תמשיכו באווירת הלינץ' הזאת לא

יריק היום שרשת השידור האמינה במזרח התיכון תהיה זו של ירדן.

חי פורת;

יש לי תחושה, כי בניגוד למרבית הדיונים שנערכים כאן, אנחנו, חברי הכנסת,

נהגנו כטריבונאל כלפי הוועדה שהופיעה לפנינו. לא נתנו להם לומר את דבריהם. אלה

היו דברים שאפשר להסכים אתם או אפשר להתנגד להם, אבל ההתנשאות של חברי הכנסת כלפי

אורחים אינה מידה נאותה של הכנסת אורחים.

לגופו של ענין, עבירה משמעתית היתה כאן אליבא דכל הדעות, והיא בוודאי צריכה

להיות נדונה בבית-דין משמעתי.

לפי עניות דעתי, העבירה המשמעתית מחווירה כאן לנוכח העבירה התוכנית. אני

קורא את דבריו של רפיק חלבי. יש לי ידידות ארוכת-שנים עם רפיק חלבי. עבדנו

בצוותא בשנים עברו. כאשר פנו אלי ואמרו לי שרפיק נאשם כאן, אמרתי: אני רוצה

לראות את החומר. לא אחרוץ משפט בלי שהדברים יהיה לנגד עיני. ביקשתי ושלחו לי את

הדברים. אחרי שקראתי אותם, לא היה לי ספק, שכל אדם בר-דעת שקורא דברים ומבין

צורתה של אות יאמר שכאן נפרצו כל הקווים האדומים. כאשר אדם מציין שזוהי תקופת

התנערות של העמים באירופה, באמריקה הדרומית וגם במזרח התיכון, ולכן זהו דור

שאיננו יודע רמאות, זיוף, צביעות ואחיזת-עיניים, זה עידוד והסתה לאינתיפאדה. אין

מלים אחרות.

נ י מסאלחה;

יש לד תסביך אינתיפאדה.
ח' פורת
אתה לא היית כותב דברים כאלה. אני יודע זאת. אף פעם לא אמרת דברים כאלה.

בית-דין משמעתי יכול לדון במסגרת הצרה: האם האדם עבר עבירת משמעת או לא עבר

עבירת משמעת. בכל-זאת יש פה שיקול דעת. אני שואל: האם ההחלטה לא מוצדקת שהרי

מדובר בתקופת ביניים, כאשר אדם מוסיף להגיש את מהדורת החדשות שכל עם ישראל רואה

אותה, והוא איננו חוזר בו מדבריו, ואיננו מביע חרטה אלא מתייצב מאחורי הדברים. מה

הדמיון פה למקרה של רפי גינת? כאשר יש דיון בשאלה אם אדם פשע או לא פשע, כל עוד

לא הוכוחה אשמתו הרי הוא בחזקת זכאי. השאלה היא אם היו עובדות או לא היו עובדות.

אך שעה שהוא מודה בעובדות רק עדיין לא נקצב עונשו - זאת סוגיה אחרת.
י י צור
לא נקבע אם העובדות הן עבירה.
ח' פורת
אם יש שאלה אם נעשו עובדות או לא נעשו עובדות, אז כל עוד לא הוכחה אשמה צריך

לתת לאדם קרדיט, אלא אם כן עובדות מוכחות על-פניהם. כאן יש מצב בו העובדות

ברורות לאשורן. אילו אני הייתי חבר הוועד המנהל, ללא ספק הייתי אומר: אדם שאלה

הן עמדותיו באופן ציבורי, פומבי, לתקופת ביניים צריך להיות מושעה מתפקידו, או

למצער - מועבר לתפקיד אחר.



צר לי, לא משפט-דרייפוס לפנינו, אין האשמה של אדם חף מפשע. אילו אדם היה

מתבטא בתקשורת, בעתונות, שצריך לפגוע בערבים הפים מפשע, או היה מתבטא שצריך לגרש

את כל הערבים מן הארץ, פעם ופעמיים, ומתרים בו והוא לא נענה, היה מועמד לבית דין

משמעתי, אבל האם עדיין היינו נותנים לו להופיע כאיש רשות השידור עם כל המשמעויות

של הדבר הזה? אין לי ספק, שבמקרים כאלה הייתי אומר: ייקוב הדין את ההר, גם בתקופת

הביניים. אין לי ספק מה היתה עמדתי במקרה זה.

אתם מטפסים על עץ לא לכם. אתם עושים בענין זה שגיאה נוראה. אני מדבר דווקא אל

הברים שאין דעתם כדעתי בסוגיה הזאת. אם מדובר באדם שהשקפותיו שמאלניות ומנוגדות

לעמדותי אעמוד בכל תוקף על זכותו להיות ברשות השידור ולהיות איש מקצוע. זה לא

המקרה שלפנינו.

הדבר היהיד שכואב לי הוא באמת שלפנינו אדם שהוא דרוזי, ולכן זה יכול להצטייר

אולי כאילו רוצים לפגוע בעדה. צריך להבהיר את הענין. אבל צודק בההלט אורי אורן,

באומרו שאם בגלל זה הוא לא יידון, אם אכן מעשיו המורים?

אי אליאב;

על-ידי בית-דין.
הי פורת
שיקול הדעת לגבי השעייה מתפקיד לתקופת הביניים לא רק לגיטימי אלא גם הכרחי.

אי השעייה פירוש הדבר שהוא ימשיך עם עמדותיו אלה, עם ה'צפצוף הארוך' שלו. במקרה

כזה כולנו מצווים לעשות את האבהנה הזאת. אין כאן לא פגיעה בעדה הדרוזית המשולבת

בהברה והאהודה עלינו, ואין כאן פגיעה לא בטארף אמין ולא בהיילים המשרתים בצבא. לו

היה מדובר ביהודי היה הרבה יותר קל לשפוט אותו, אבל גם בהיותו דרוזי אני בההלט

מצדיק את המהלך. דל לא תאדר בריבו.

א' אליאב;

הזרתי לפני ימים מספר מברית-המועצות. שם הטלוויזיה היתה לגמרי פתורוה, עד

לפני ימים אהדים. ראיתי תכנית שסגרו אותה אתמול. הטלוויזיה היינה פתוהה לגמרי,

ביקורתית מעין כמוה על המשטר. בעתונות סובייטית כותבים בצורה הריפה ביותר נגד

המשטר. זה היה עד לפני כמה ימים. ראינו כיצד הגלאסנוסט הזה נשבר. את הצעירים

שהובילו לזה זרקו מכל המדרגות. מי זרק אותם? גנרל קרוציקוב, ראש הק.ג.ב. הוא

הלך בעקבות רבו הגדול, ז'דנוב. מה אתם עושים? אתם מובילים אותנו לז'דנויבסם,

בימינו. כל יום. ארזם מביאים להתקרנפות. עוד קרנף, עוד קרנף. יש ז'דנוביסם

בימינו, בתוך-תוכנו.

איך מלאכם ליבכם לעשות זאת לגבי דרוזי, כאשר הדרוזים הם מיעוט שבמיעוט?

בגולה מראים אצבע מאשימה; הוא אמנם ספסר בבורסה, אבל הוא גם יהודי. הוא אמנם פשע

פה ושם, אבל הוא יהודי. דורות על דורות אנהנו רדופים כך. האם לא היה בראשכם

שמייד יקום אמין טאריף? מייד תקום כל העדה? האם זה לא היה לכם בראש?

גם סבא של סבא שלנו זעק כאשר התקיפו יהודי באיזה מקום על יהדותו. כך קיבל זאת

אמין טריף. אל תזלזל באמין טריף ובכל העדה הזאת. האם לא עלה בדעתכם מה יהיה פה?

האם לא יכולתם להכות עד שהענין יידון בבית-דין משמעתי? אז כולם היו שותקים. מה

עשיתם? לאן אתם מובילים אותנו? לז'דנוביסם ולגזענות.

די צוקר;

לא אדון רק בארוע הקונקרטי של המאמר, של המכשלה, של השגיאה שעשה רפיק הלבי.

לא אפול לפה של ההתדיינות, האם מה שהוא כתב היה נסבל או לא. גם לי היה קשה לקרוא

מה שהוא כתב, קשה מאוד. השגיאה הקונקרטית הזאת של רפיק הלבי מקשה על ההגנה על



העמדה שלנו. זה מאמר קשה ביותר. אבל, לא אדבר על זה, כי לא הגעתי אתמול ארצה.

הקמפיין הזה נגד רפיק, נגד יעל חן, נגד אלימלך רם, נגד גורן ועוד מתנהל כבר שנים.

לפהות בשנתיים והצי האהרונות. ההסטוריה לא התהילה אתמול עם רפיק. על כן לא אפול

לפה הזה.
לפנינו שלושה נושאים
אהד מהם, הפן המקצועי. אני רוצה לומר לוועד המנהל:

אין לכם מושג מהו תפקידכם המקצועי. בפועל אתם מהבלים בפונקציה הכי אלמנטרית והכי

יסודית של מכשיר שידור - לשדר מידע, אינפורמציה. לא אדבר על זה.
אדבר על שני דברים אהרים
האהד, הוועד המנהל. כשם שאתם מדברים הדשות לבקרים

על כל אהד מעובדיכם ומשליכים אותו כאהרון הכלבים לרהוב, בלי יכולת תגובה שלו, כי

הוא עובד, אני רוצה לדבר על הוועד המנהל. את מי מייצג הוועד המנהל?
אי רובינשטיין
את הממשלה.
די צוקר
לא, פיסות ממנה, קטעים מתוך מפלגות הליכוד. אולי את שריר, אולי איזה פקיד

בלשכת ראש הממשלה. את מי בדיוק הם מייצגים? זה דירקטוריון יחידי שאני מכיר

שיוצא כל יום נגד עובדיו. איזה דירקטוריון אתם מכירים שיוצא נגד העובדים שלו כל

בוקר? איני מכיר דירקטוריון כזה. אבל הדירקטוריון הזה גם מבקש להיות בית-משפט

מאפיוזי. הוא קודם מסכם בתוכו מה קורה, קודם מצייר את המטרה, אחר-כך שס את האיש

בתוך המטרה. האם זו צורת הפסיקה שלכם? מלאת אהדה?

אין לכם שום ענין בהופש דיבור. האתיקה של חלק מכם שנויה במחלוקת קשה, ואתם

יודעים על מה אני מדבר. אם יעשו על מישהו מכם אי פעם תכנית ייצא וידיו על ראשו.
אי אורן
לפני צאתי מכאן אני מודיע שמועצת העתונות החליטה אהרת. הדבר נדון במשך

שנתיים ומועצת העתונות החליטה אחרת.
י י לב
היא לא החליטה אחרת.
אי אורן
איזה משקר, מר יגאל לב. מועצת העתונות פסקה בדיוק להיפך. אתה משקר. שיקרת

במצח רם.
היו "ר מי בר-זהר
מר אורן, אני מבקש ממך לצאת מן הישיבה.
י י לב
מועצת העתונות לא החליטה אחרת. אתה משקר.
ר' זאבי
יש פה יחס של איפה ואיפה. מר לב מפריע באורנה מידה.



היו"ר מ' בר-זהר;

שמעתי אותך.

די צוקר;

אם מדברים על אתיקה, על שמירת החוק וההוראות, נדמה לי שמקרבכם מישהו הכתיב

לפני שבוע ידיעה למערכת ההדשות על עצמו.

הי ו"ר מ' בר-זהר;

מר אורן, אל תיכנס בהזרה. ביקשתי ממך לצאת מן הישיבה.

מר צוקר, אל תיכנס להתקפות אישיות.

די צוקר;

הנושא השני עליו אני רוצה לדבר הוא: עומדת פה השאלה עכשיו האם אפשר להיות

ישראלי ולא להיות יהודי. עומדת השאלה אם אפשר להיות דרוזי וישראלי. זאת השאלה

שעומדת עכשיו. אתם מסרבים להכיר בעובדה הזאת. המשנה ליושב-ראש הוועד המנהל
הגדיר אותו באורנה ישיבה
הוא נוכל כרוני. הוא אומר על אדם שהוא נוכל כרוני.

עשיתי ניתוה טכסט של חלק ממהדברים שלכם באותן שלוש ישיבות. שום ניתוח טכסט לא

היה משחרר אתכם מלפחות אבק גזענות. מה שאינם עושים הכוהות הדמוקרטיים לא עשו

מעולם. האם איננו יודעים שיש ברשות השידור אנשים עם עמדות פוליטיות שונות, ואני

משוכנע שהם יכולים לסקר אותי היטב. לא עלה על דעתי שאי-אפשר לחיות בפלורליסם

כזה. ואתם סבורים שהאנשים הללו, מרפיק חלבי ומטה, הם נוכלים כרוניים, ובגלל

העובדה שיש להם השקפת עולם הם אינם מסוגלים לסיקור אובייקטיבי.

מה שיצא הוא שהרצתם דין, שרק מי שהוא יהודי יכול להיות ישראלי. זה הדבר הנורא

שעשיתם. שולחיכם לא התכוונו לזה. המסר תציבורי הזה נראה. נראה איך יועץ שר

החוץ יגן על זה בחוץ. איך תגנו בחוץ על סוג התבטאויות כזה. אף אחד מכם לא רוצה

את זה.

אני מציע לההלטה: א. שהוועדה תבקש מהוועד המנהל לקחת את החלטתו בחזרה, כלומר

לבטל את החלטתו. שזאת תהיה פנייה של ועדת החינוך והתרבות. ב. לגנות את הגישות

הלא-ענייניות, האישיות, האידיאולוגיות, ביחס לסוגיה שצריכה להידון אך ורק

בבית-דין.
א' רובינשטיין
גם אני מסתייג לחלוטין מהאשמה של רפיק חלבי, אני מצטער עליה. אני רוצה

גם להצטרף לדברים שאמר מר בראל לגבי המשמעות של הדבר מבחינת העדה הדרוזית.
חי פורת
י

לו לא היה מדובר במישהו מן העדה הדרוזית ודברים כאלה היו מתפרסמים, האם היה

צריך לנקוט צעד כזה?
די צוקר
לו זה היה בית-דין היה נסיון להסביר זאת.



א' רובינשטיין;

אני מקורב במקצת לעניו של העדה הדרוזית, דרך חבר-הכנסת לשעבר זידאן עטשי. אני

מכיר שם דעות שונות, כולל של אנשים שמצדדים בליכוד. הדבר הזה גרם לזעזוע ולהלם,

משום שרפיק חלבי, בין שאתם תרצו ובין שלא תרצו, הפך להיות סמל. הם לא מגיעים

לשום תפקיד בכיר בשירות המדינה, פרט לשני דברים מוגבלים - צה"ל ושירות בתי-הסוהר.

הדבר היהידי הזה הפך להיות סמל ומקור לגאווה. אתם אנשים פוליטיים והייתם צריכים

לקחת זאת בהשבון.

הדברים י שאמר מר בראל לדעתי מחייבים אתכם לחשוב מחדש. לא אמר זאת מישהו מזירה

שולית. הוא אמר דברים שיצאו מהלב וגם צריכים להיכנס ללב, אם מוכנים לשמוע אותם.

היה לנו דיון בכנסת, לא מזמן, על העדה הדרוזית. כולנו אמרנו שהמבחן של מדינת

ישראל הוא לגביהם, משום שהם משרתים בצה"ל.

לגבי הצד המשפטי יש אי הבנה, מר מנדה. לכאורה יש לכם סמכות חוקית. אבל איזה

תיארת את הדברים כאילו יש לכם חובה לפעול כך, וזה לא נכון. יש לכם שיקול דעת. איך

מפעילים שיקול-דעת של גוף שצריך לייצג את האינטרס הממלכתי הכללי. החובה הראשונה

שלנו היא לפעול על-פי העקרון של שוויון בפני החוק. כלומר, אם יבוא יועץ משפטי

ויאמר לי שיש הוק שלא מופעל, למשל הפיקוח על מטבע חוץ, שאנחנו יודעים שלא מופעל,

ואני לא מפעיל אותו כלפי כל האוכלוסיה ואני בוחר לי אנשים מסויימים נגדם אני

מפעיל את החוק הזה - הרי יש לך סמכות בחוק אבל פעלת בניגוד לחובות שלך כאיש

ציבור.
מה קורה ברשות השידור? תודיעו
אנחנו פותחים דף חדש. מהיום אין עוד

התבטאויות של אנשי רשות השידור מחוץ לרשות השידור. אגב, זה פרובלמטי. למה קרה

שאהוד יערי, ירון לונדון וכל יושאר התבטאו מחוץ לרשות השידור, משום שרשות השידור

היא מונופוליסטית. זה אסון גדול מאוד. יש אנשים שיש להם מה לומר והם רוצים

להתבטא, לא רק להיות קריינים. אבל, אם אתם מחליטים על מדיניות חדשה כזאת, בבקשה,

מהיום והלאה אין עוד התבטאויות.

א' מקל;

זאת המדיניות במשך שלושים שנה.
א' רובינשטיין
אבל היא לא המדיניות בפועל. זה כמו הסיפור עם הפיקוח על מטבע חוץ. בפועל

אנשים כתבו ספרים על האינתיפאדה, על לבנון, דברים לא פחות קשים מהדברים שאמר רפיק

חלבי נגד ממשלת ישראל. הוא התפרץ התפרצות רגשית, אבל מבחינת האשמות נאמרו דברים

לא פחות קשים. לגבי כל האנשים האלה אנחנו עוצמים עין ופתאום מתחילים את הענין.

אני אומר: לא, תתחילו מהיום והלאה. תשלחו מכתב לכל עובדי רשות השידור: מי שמהיום

והלאה יפרסם מידע כלשהו, נעיף אותו. אבל זה לא שוויון בפני החוק.

לא נכון שאין דברים מתחרים לרשות השידור. יש קצת. יש גלי-צה"ל, יש הטלוויזיה

החינוכית. אין להם פיקוח ציבורי, אין להם ועד מנהל. נכון, הועד המנהל מאשר את

לוח השידורים השנתי, אבלאין הפיקוח הציבורי. האם לא שמתם לב ששם יש פחות סערות,

פחות חלוקי-דעות, פחות ההשמצות וגידופים? האין זה מעורר את חברי הכנסת למחשבה

שבמקום בו אין פיקוח ציבורי הדברים יותר מסתדרים, ויש גם פחות טענות של חברי

הכנסת משני האגפים.

אני מציע שהוועדה תפנה לראש הממשלה ולשר החינוך והתרבות בבקשה לשקול מחדש את

הוק רשות השידור עצמו ולהציע לנו פתרון אלטרנטיבי לפתרון הזה, שלדעתי ממש מבזה את

רשות השידור ופוגע בעובדים.



נ' מסאלחה;

כאשר בראל היה מנהל הטלוויזיה הערבית, בהצלחה, הוא הואשם, אולי בצדק, על-ידי

הציבור הערבי, אזרחי ישראל, שהוא הראה את הממלכתיות יותר מאשר את הבעייתיות. אני

מאמין לדבריו שהוא שקל את האספקטים השונים, כולל האספקט הדרוזי.

הבעיה אינה של רפיק חלבי. אם רפיק חלבי 'נשברי ועשה מה שהוא עשה, זה צריך

להדליק נורה אדומה לוועד המנהל ולכל העם. ביום האירוע בכותל התקשרתי אל יעקב

אחימאיר הביתה וכן אל יואל ניר. ציטטו אותי פעמיים. אמרו שקרה משהו בין יהודים

וערבים במדינת ישראל, כי אמרתי מה שחשבתי. אם 'נשברי לרפיק חלבי, זה מדליק נורה

אדומה, בלי להצדיק מה שהוא עשה.

הערה נוספת. לוטפי משעור, עורך אסינארה, הוא לדעתי אחד העתונאים המוצלחים

ביותר במדי נת-ישראל. בסקטור הערבי הוא בין הראשונים. הוא רק עשה טעות בבחירות.

הייתי ראש מטה הבחירות לערבים ועזר וייצמן ראש המטה הכללי של הבחירות. משעור כתב:

עזר וייצמן יואל' אינתיפאדה, כאשר הראיון היה: עזר וייצמן והאינתיפאדה. הבדל של

מלה. איזה נזק היה כתוצאה מכך למפלגת העבודה. האם מישהו מכם היה מעלה על דעתו

שראש מטה המערך, עזר וייצמן, אלוף, עם אינתיפדה.

אינך יכול לחשוב במקום עתונאי, ואינך יכול לחשוב במקום עתו נאי ערבי מהעדה

הדרוזית. המקרה שקרה הוא חמור ביותר.

גם התיאור של אלימלך רם מרשים וגם של יושב-ראש ועד העתונאים. יש להם תחושה

נוראית לגבי הוועד המנהל הזה.

אומר דבר חריף, לא כהרגלי. דיברתי עם אישיות בכירה מהליכוד, כאשר נסיתי

לגייס אותה נגד המעשה הנוראי הזה ולקיחת החוק לידיים. אמרתי לו: שמעתי את מר מקל

ואת היועץ המשפטי, הם דיברו על ועדת משמעת ולא שאינם תחרצו דין. הוא אמר לי: יש

לי עסק עם אנשים שלקו - כוונתו היתה אל חברי הוועד המנהל - בטירוף לאומי. מרגע

שאמר לי זאת, השתכנעתי עוד ועוד בעמדתי.
הי מחאמיד
אני מוחה על-כך שבאים להגן על עתונאי בגלל שהוא שייך למיעוט שבמיעוט. אני בעד

הגנה על עתונאי משום שהוא ישראלי. כפי שנגן על רפיק חלבי נגן גם על יעל חן ועל

יעקב אחימאיר ועל עתונאים אחרים.

המצב ברור. יש בית-דין למשמעת. הוא יקבע. לא ייתכן שהאיש יישפט פעמיים, פעם

על-ידי בית-דין למשמעת ופעם על-ידי הוועד המנהל. מבחינה אנושית זה לא ייתכן.

כנראה שבוועד המנהל לא יכולים לסבול שאדם לא יהודי יגיע לדרגה בכירה באיזה

שהוא מקום בארץ. רפיק חלבי הגיע לדרגה שהוא עורך מבט. לא מוכנים לסבול זאת. הם

מדברים כאילו הם אובייקטיביים ודורשים מאחרים להיות אובייקטיביים. אנחנו יודעים

שהוועד המנהל אינו אובייקטיבי, שהוא פוליטי. אנחנו יודעים לאיזו מפלגה משתייך כל

אחד מחברי הוועד המנהל.

אני חושש שיש פה תחילה של שרשרת של פיטורים, של הריקה, של סתימת פיות.

לוועדת החינוך והתרבות יש אחריות כפולה. חיפשו את רפיק חלבי ומחפשים אחרים. יש

עוד אנשים שמחכים בתור לפיטורים. על-כן, אנחנו חייבים לעמוד על-כך שרפיק חלבי

יחזור לתפקידו הקודם, כעורך מבט, וכן שייפסק מסע הטרור נגד עתו נאים שאינם מוצאים

חן בעיני הוועד המנהל.



י' פרח;

להערכתי לא היה מקום להגשת קובלנה נגד רפיק חלבי על עבירה משמעתית. לדעתי,

זאת לא היתה עבירה משמעתית. כאן יש חריגה מן הסמכות המקצועית ככתב. הגשת קובלנה

לא היתה נכונה. הענין היה צריך להשאר בוועד המנהל, ברשות, ולא לצאת החוצה. כך

הייתם משיגים הישג הרבה יותר גדול.

לדעתי היה ניתן למנוע את המצב הבלתי נעים הזה, אילו המנכ"ל ויושב-ראש הוועד

המנהל היו מזמינים את האיש - לא צריך להיות קשר של מכתבים במקרים כאלה, אנשים

עובדים יחד, לעתים אנשים חורגים מסמכותם. צריך להביא אותם לסדר - היה צריך להזמין

את האיש ולדבר אתו. לומר לו: איננו רוצים שיקרה דבר שלא ינעם לך. כתבנו לך

ואנחנו מזהירים אותך שוב ושוב.

הי ו "ר מ' בר-זהר;

אינה מדבר על נזיפה שהיא מסמכותו של המנכ"ל.

י י פרח;

כן. נזיפה חמורה ביותר. זה היה עושה את שלו.

אני לא מקבל, בשום פנים ואופן, את הטיעון הבלתי משכנע. אני מחסידיו של מר

בראל. בירכתי אותו על מינויו ושמחתי על כך. האיש מתאים לתפקידו. אני רק טוען;

הטיעון שלך מר בראל בחלקו חסר יסוד. נכון שמדובר במיעוט בתוך מיעוט, אבל למקל יש

שני צדדים. אם הוא מיעוט בתוך מיעוט ההנהגה גם-כן היתה צריכה לדעת זאת ולהתנהג

בהתאם. לא היה מקום להשוואה למשפט-דרייפוס. האם כך היה משפט דרייפוס. נהפוך

הוא. האיש אומר דברים חמורים וקשים ביותר. דרייפוס נשפט על לא עוול בכפו. אין

אחד בבית הזה שלא אמר שרפיק חלבי טעה ושגה. אפילו חבר-הכנסת דוד צוקר אמר זאת.

הייתי עפר לרגלי רפיק חלבי אילו היה מתנהג ככל אחד אחר. אילו היה סורח אחד

משלנו, הייתי נוזף בו באותה מידה ואולי יותר.

ענין זה אנאלוגי לענין הסופרים שקיבלו פרסים. בתוכם היה לאור, שאני בטוח

שהוא סופר מצויין. אבל, מה טענו נגדו? שסופר צריך לדעת שהכתיבה היא מחנכת

במדינה הזאת. כאשר הוא כותב שבתוך המצות שלנו היום יש דם של ילדים פלשתינאים,

איך אפשר שלא להתקומם נגד דבר כזה. הוא סופר דגול, אבל מצד שני, לא הייתי מעניק

לו פרס. הוא בין העשרה שקיבלו פרסים. לכן לא חתמו על הפרס. ננתח את הדברים ניתוח

אמיתי. וכי מישהו נגד כתיבה?
נ י מסאלחה
האם היית מסתפק בנזיפה במקרה של רפיק חלבי?

י י פרח;

הייתי מזמין אותו לבירור ונוזף בו באבי אביו, ואומר לו; בוא לסדר.

חי פורת;

היתרו בו פעם ופעמיים.

אי מנדה;

שוב ושוב.



ח י פארס;

חלק מחברי הוועד המנהל לא היו ענייניים, לא בישיבה הזאת וגם לא בהחלטה

שקיבלו. מההתנהגות שלהם פה היום, לפנינו, אני מסיק מסקנות. הקרבן הראשון היה

רפיק חלבי, ומנסים לאותת ליתר העתונאים בטלוויזיה: הזהרו. בכך מפעילים טרור.

אני חוזר ומדגיש את המלה טרור. נודף מהתנהגות זו גם ריח של גזענות.

אנשי העדה הדרוזית התכנסו בשפרעם והביעו השקפות שונות.

אי רובי נשטי י ן;

כולל אנשי הליכוד.

ח' פארס;

כולם, ללא יוצא מן הכלל, ראו שהאקט הזה היה גזעני. ראו שהוועד המנהל קיבל את

ההחלטה הזאת בגלל שרפיק חלבי לא יהודי, לא אגיד דרוזי. הם קראו מאמרים וספרים של

עובדים אחרים בטלוויזיה, שנכתבו בעברית, שהיו לא פחות חריפים ממה שכתב רפיק חלבי.

די לי בספרו של אהוד יערי על האינתיפאדה.

אני חושב שרפיק חלבי מחשיב עצמו ערבי. האם אסור להביע רגשות. הוא הביע את

רגשותיו. האם יכרתו את ראשו על כך?

האם רפיק חלבי מבדיל בין דם יהודי לדם ערבי? זאת עלילת דם. רק לאחרונה נודע

לי שהוא היה קצין בצה"ל. ידעתי שהוא שירת בצה"ל, אבל לא שהוא היה קצין קרבי, רק

לאחר שהתפוצצה הפרשה זה נודע לי.

תנו לבית הדין המשמעתי להחליט. יכולתם לחכות עוד מספר ימים עד שבית-הדין

המשמעתי יחרוץ את דינו של רפיק חלבי. הוא היחיד מבני המיעוטים שעובד ברשות

השידור. האם לא יכולים לסבול זאת.

כל הדיבורים על שוויון הם שקר מוחלט. אומרים: אם תהיו נאמנים למדינת-ישראל

יהיה שוויון ביניכם לבינינו. זה שקר. היחס כלפי רפיק חלבי אומר הרבה. הוא שירת
בצה"ל. עכשיו מעלים הצעה חדשה
שירות לאומי ליתר הערבים שאינם משרתים בצה"ל, כי

לא בוטחים בהם לשירות בצה"ל. שיהיו מטאטאי רחובות. זה אומר הרבה. אין שוויון. זה

שקר.

אני בעד ההצעה של חבר-הכנסת אמנון רובינשטיין.

ר' זאבי ;

אינני בטוח שהדיון הזה תרם לשמירת ערכי הדמוקרטיה וחופש העתונות, וגם לא

למעמדו של רפיק חלבי כעתונאי וכעובד רשות השידור. גם אלה שיצאו לגונן עליו פה לא

תרמו לדברים האלה, לא בסגנון הוויכוח, לא בצורת הוויכוח, לא בנימוקים ולא באיפה

ואיפה שבלטה לאורך כל הדיון, גם מצד היושב-ראש. כאשר מר שלמה קור אמר דברים

שנראו ליושב-ראש שלא לענין - זכותו של היושב-ראש לכוון את הדיון כרצונו. אך הוא

לא נקט באותה אמת-מידה כאשר אמרו דברים זהים מבחינת כיוון התוכן על-ידי צד אחר.

אנחנו צריכים לחשיב על שלוש שאלות: א. האם זה בסמכות הועד המנהל של רשות

השידור? ב. האם ההחלטה שלהם היא נכונה. ג. האם זו היטפלות ראשונה, ואם היא

ראשונה האם היא נעוצה או נשענת על נימוקים עדתיים או גזעניים.

אתחיל מהנקודה השלישית. הניצול של הנושא הדרוזי והניצול של המלה גזענות הפכו

להיות מטבע שדופה על-ידי מי שלא יכול להתווכח עם הנושא עצמו. כאשר אמרתי לפני

שנתיים שאיו מדינה דו-לאומית, התשובה שקיבלתי: גזען. אמר את זה לפני חודש

חבר-הכנסת יוסי שריד. איש לא אמר לו שהוא גזען. כאשר אני אמרתי שהיפרדות העמים זה
יתרון, אמרו לי
גזען. כאשר אמר זאת חבר-הכנסת אמנון רובינשטיין מעל במת הכנסת-



נ' מסאלחה;

זה לא אותו דבר.

ר' זאבי;

אותו דבר בדיוק.

כאשר אני דיברתי על עבודה עברית, אמרו לי: גזען. היום אומרים את זה אחרים.

כלומר, הניצול של המטבע השחוקה של גזענות כדי להכות יריב זאת שיטה פסולה. אני

מצוי בעדה הדרוזית. החיילים הדרוזים הלכו אתי בשדות ישראל ואני מכבד אותם. לפני

חודש, בעת הדיון בכנסת על העדה הדרוזית, תבעתי לתת להם את כל הזכויות מפני שהם

ממלאים את כל החובות. הכפרים שלהם צריכים להראות כמו הכפרים שלנו - עם חשמל, מים,

כביש, בתי-ספר וכן הלאה. כאן מדובר במקרה שאחד מן העדה הדרוזית מנצל את העובדה

שהוא דרוזי וגם את העובדה ששירת בצה"ל, ולוקח לעצמו חופש-הפקרות כדי לנגח את הארץ

הזאת, את המדינה שלו, את הממסד הזה, ולא מעל במה חופשית, לא בעתון של החברים שלו,

אלא מעל במה שאני משלם מסים כדי לקיים אותה, באורגן שהוא ממלכתי - רשות השידור

היא של כולנו; היא לא יכולה לנגח לא את זה, לא את זה ולא את זה. היא צריכה

להיות או מאוזנת או לשרת את המדינה.

רפיק חלבי עושה דברים אחרים, גם בשידורים שלו וגם בהתבטאויות שלו במאמרים.

המאמרים שלו פסולים על-ידי כולם. כאשר הוא מזוהה עם המאמרים שלו והוא מגיש את

החדשות לעם ישראל, בשעת הצפייה המרבית, בתכנית היוקרתית ביותר, ב"מבט", ב"מבט" של

ליל שבת, הוא הופך להיות למי שמזוהה עם אותו מאמר בעתון המסכן, המקומון הלא חשוב

בנצרת, אבל הוא גם מביא את דבר עם ישראל לכל בית ישראל בצורה המעוותת ביותר.

כל אלה היושבים פה וגם אחרים המדברים על טיפול במיעוטים, אף אחד מכם לא עשה

למען המיעוט הערבי בישראל כמוני, ואני עושה ואעשה, ואתם יודעים זאת.

די צוקר;

על מה הדיון פה?
ר' זאבי
אדבר על מה שאני רוצה, בזמן שלי. לא שאלתי את חבר-הכנסת צוקר, כאשר הוא

דיבר, על מה הדיון. בכל הדיונים אני יושב בשקט ואתם מפריעים בכל הדיונים. אתם

תמיד מחפשים כותרות ואתם גם מקבלים אותן. אני לא מקבל אותן.

אי רובי נשטיין;

אתה מקבל כותרות.
ר' זאבי
אני טוען מה שטענתי בדיון הקודם על רפיק חלבי, שאתם, חברי הכנסת בוועדה הזאת,

צבועים. משום שכאשר תבעו את ראשי בנימוק פוליטי - כאשר אמרו שאני לא יכול להיות

יושב-ראש הנהלת מוזיאון מפני שאני משתייך למפלגה שלא נראית לכם, איש מכם לא פתח

את פיו. לא היו נימוקים שאני לא מנהל את המוזיאון טוב, או שיש לו גרעון, או

שגנבו בו פריטים, או שהוא מתנהל עקום. הטענה היינה שאני משתייך למפלגה שלא נראית

לכם. אז לא פתחתם את פיכם. היום אתם פותחים את פיכם.
נ' מסאלחה
עכשיו נדבר.

ר' זאבי;

אתם טוענים לחופש הדיבור, חופש העתונות. מר יגאל לב טוען לחופש העתונות. אתה

כתבת בעתון שלך רשימה שנגעה לי בלי לדבר אתי קודם, בניגוד לחוקי האתיקה המחייבים

אותך. טלפנתי אליך והערתי לך על כך, הרקת בכסא ואמרת שתתקן את הדבר. עד הרגע הזה

- חלפו שנה ושנתיים - לא תיקנת את זה. האם אתה, יו"ר ארצי של אגודת העתונאים,

יכול לבוא לחדר הזה ולדבר על חופש העתונות? בטלוויזיה יש חופש עתונות? לפי מה

משדרים בטלוויזיה? אם משדרים לפי משקלי בכנסת, אני רוצה לקבל שליש מהזמן שמקבלת

סיעת ר"צ. אני לא מקבל. אם מקבלים לפי ההתבטאות בכנסת, בשנה הראשונה להיותי

בכנסת היה לי שיא במספר הנאומים. לא קיבלתי. אם אני מדבר שטויות והשיקולים הם

מקצועיים, אביא עלי כעדות את חבר-הכנסת ליבאי. כאשר ירדתי מעל במת הכנסת, לאחר
אחד הנאומים, הוא אמר לי
אינני מסכים אתך, אבל היה לך הנאום הכי מזהיר במושב הזה

של הכנסת.

אני רוצה לסכם ולהגיד. רוב האנשים שיושבים פה היו מנהלים והיו חברים

במועצות מנהלים והם יודעים מהי חובתו של מנהל. חובתו של מנהל היא לנהל. הוועד

המנהל לא זכותו אלא חובתו לנהל; חובתו היתה לתת את הדעת למקרה כזה, ולא לחכות

לתלונה. הוא בעצמו צריך ליצור את התלונה. גם אני מנהל.

נ י מסאלחה;

יש מנכ"ל.

ר' זאבי;

חובתו היתה לנהל.

נ י מסאלחה;

הוא ניהל, והוא לא רצה להדיח אותו.

ר' זאבי ;
השאלה השניה היא
האם החלטתם היתה נכונה? היא היתה סופר-נכונה. מישהו

מהחברים פה אמר שאי-אפשר להעניש פעמיים. הלא נשק ההשעייה בא כדי למנוע מצב חמור,

שהאיש יחזור על השגיאה שלו, כדי למנוע מצב שירוטא עוד ועוד. לכן יש נשק ששמו

השעיה. על כן התשובה שלי היא שהחלטתם היתה נכונה.

לשאלה אם זו היטפלות ראשונה - אני רוצה לומר פה דבר שירגיז אתכם. לו היתה

קמה מפלגה פוליטית בישראל שנחקרת כעת על עבירות בחוק מימון המפלגות והיתה אומרת:

אל תרוקרו אותנו, כי לא עשיתם אותו דבר לא לליכוד, לא למערך, לא למפד"ל ולא

לאחרים, מה היינו אומרים לש"ס?

אם רפיק חלבי חטא, הוא יתן את הדין. לא מעניין אותי מה עשו עם אחרים. אם ש"ס
חטאה, היא חטאה. אם יגידו
בליכוד לא מיציתם את הדין. האם זה נימוק שיעמוד

ציבורית או משפטית. הוא לא יעמוד.

לוועד המנהל יש סמכות, הוא נהג כשורה. העובדה שזה לא מקרה ראשון אלא מקרה

רביעי ובמקרים קודמים לא מיצו את הדין, איננה תופסת. אין זה תפקידנו, כוועדת

החינוך והתרבות, לשפוט את הוועד המנהל. לוועד המנהל יש מנדט, לפי החוק, לנהל והוא

מנהל. אם הוא לא יהיה טוב, יחליפו אותו בפעם הבאה. אינני רואה פה שום ריח של

גזענות. ניצול העובדה שרפיק חלבי הוא דרוזי ולנפנף בזה, הייתי יכול להביא לישיבה

הזאת דרוזים שמסתייגים מהמעשה שלו.
צ' תנגבי
אם בקשתו או תביעתו של חבר-הכנסת זאבי לקבל זמן שידור מסויים בטלוויזיה

ונתקבל, גם הליכוד מעוניין לקבל שליש ממה שמוקצה לר"צ.

די צוקר;

זאת דרך להשפיע על מקבלי הההלטות.

צי הנגבי;

מה קרה להופש הדיבור המפורסם שלך?

די צוקר;

כאשר אתה מדבר, אני מאבד אותו. חוץ מזה, חבר-הכנסת פרח סיכם הרבה יותר טוב

את הטיעונים של הליכוד.

צי הנגבי;

בסוגיה הזאת צריך להפריד בין שני מישורי התייחסות שונים. האחד, מהותי. השני,

טכני. אתמקד בעיקר בנושא המהותי. הנושא המהותי הוא: מה הם מיגבלות הופש הביטוי

של עובד רשות השידור. האם הנורמה שקיימת היום, שחל עליו איסור להביע בפומבי את

השקפותיו האישיות בנושאים ששנוי ים במחלוקת, היא נורמה רצוייה, ואם כן - מה הן

הסנקציות שצריכות להיות מוטלות על עובד שמפר באופן שיטתי את ההנחיות. זה הנושא

המהותי. הוא הגיע לכאן בהקשר של רפיק חלבי, אבל אין מניעה לקיים דיון עקרוני, שלא

לגופו של אדם כזה או אהר, בסוגיה הזאת.

הנושא הטכני פחות חשוב, מבחינתי לפחות, וחוא: האם הוועד המנהל של רשות

השידור היה צריך לקבל החלטה שהיא לפי כל הדעות לפני תום הדיון המשמעתי. אני

מזדהה כאן עם עמדתו של חבר-הכנסת זאבי: הוועד המנהל היה יכול לקבל החלטה. זה

ענין אדמיניסטרטיבי. לא היה צריך להפנות אליו זרקור.

הנושא המהותי הוא של חופש הביטוי. השאלה היא אם צריך חופש ביטוי אישי לעובד

רשות השידור הממלכתית. אני מקווה שיש כאן תמימום דעים מוהלטת, בקרב כל חברי

הוועדה, העתונאים והמנהלים ברשות השידור, שצריך לשמר את מעמדו הציבורי של הגוף

הבעייתי הזה של רשות שידור ממלכתית, במדינה שהיא כמעט חצויה על רקע של נושאים

פוליטיים. יש לשמר מכל משמר את הגוף העדין והשברירי הזה באמצעות איסור טוטאלי על

הבעת עמדות אישיות מצד עובדי רשות השידור. לא צריך לתת אישורים לעבודות פרטיות

שמשמעותן היא הבעת עמדות. אישור פרטי לעבודות אחרות, מטעמים של רווח כספי, זה

דבר שדורש דיון אהר, אבל לא צריך לתת אישור לזה.

אני מקווה שגם תפיסת העולם של הכתבים ושל המנהלים היא כזאת, וגם של חברי

הכנסת מכל המפלגות, אחרת תאבד אמינותה של רשות השידור בעיני הציבור. כבר ראינו

בקעים מהותיים מאוד במדינת ישראל לגבי אמינותה של רשות השידור, עד-כדי-כך שנעשו

מעשים חמורים ומופרעים בנקודות מחלוקת מסויימות. אנשי רשות השידור חוו זאת,

לצערי, על בשרם. לכן צריך להזהר כפל כפליים.

הראשונים שצריכים לעמוד על משמר אי הפגיעה בעקרון המקודש הזה, שלא להיכלל

במחלוקת הפוליטית, הם אנשי האופוזיציה. כי הכלי הזה, של מיקרופון פתוח לכל

העמדות, של מיקרופון שמוחזק לא ביד מגוייסת ולא ביד משועבדת על-ידי איזה קו

פוליטי, אלא ביד שאוחזת מצלמה, עט ומיקרופון באופן בלתי משוחד וללא משוא-פנים,

ובלי רבב של משוא-פנים, הוא קודם כל לטובת אופוזיציה במדינה דמוקרטית.



די צוקר;

כבר שנתיים וחצי הם לא תופסיס את זה.
צ' הנגבי
נסית להגן פה על הבר, רפיק הלבי, שפגע בעקרון הזה.

נ י מסאלחה;

אם היה עושה זאת ב"מבט", ארגה צודק.

י י פרה;

ארגה מזהה אותו עם מאמר.

צי הנגבי;

אינכם מבינים את הומרת הענין. זה לא ענין של "מבט". אסור לו להיות מזוהה עם

קו פוליטי. לא ידעתי את הקו של אלימלך רם ואיני יודע עד היום. לכן, כאשר הוא היה

כתב פרלמנטרי יכולתי לעבוד אתו, למרות השמצות מכאן ומכאן. גם איני יודע את

עמדותיו של יעקב אהימאיר. אני יודע שאם אני נותן לו ידיעה הוא כתב מקצועי.

האם אני יכול להוש אותה תהושה כלפי רפיק הלבי.

ח' פארס;

גם הוא לא שייך לשום מפלגה פוליטית.
נ י מסאלחה
הוא לא שייך לשום תנועה.

די צוקר;

עליך הראיה שהוא אכן נוהג כך.

צי הנגבי;

עליו הראיה לא לנהוג בניגוד להוק רשות השידור, ועלי הזכות למהות כאשר זה

מתרהש. אינני צריך לבדוק בשבע עיניים את כל ההלטותיו. הוא צריך לעבוד בצורה שלא

תגרום לי איזה שהוא השש לגבי שיקול הדעת שלו.

מי שמאמין שצריך לשמור על הנורמה הבסיסית המקודשת הזאת, של אי-משוא פנים, בכל

אמצעי של ביטוי, לא רק בשידור עצמו, לא יכול להתייצב לצידה של הפעולה שביצע רפיק

הלבי, גם אם הוא דרוזי, גם אם הוא קצין בצה"ל. אין לזה שום רלוונטיות לערך

המהותי שצריך לשמר, וזה טלוויזיה או רדיו שמהוסנים מפני כל האשמה למשוא פנים

אידיאולוגי.

קראתי את כל הציטוטים מהמאמרים של רפיק הלבי. יש סידרה רצופה של מאמרים

שמנכ"ל רשות השידור הגיב עליה בהמישה מכתבים במשך הצי שנה. קראתי אותם. להערכתי,

אלה לא דברי שטנה ולא דברי נאצה. אלה דברים פוליטיים ולגיטימיים. אני שומע אותם

יום יום ואף המורים מהם - מפי הברי כנסת בבית הזה ומפי אזרהים מן השורה. זוהי

זכותם. אני לא מוכן לקבל אותם מפי עובד ברשות השידור, בשום פנים ואופן.

הראשונים שלא צריכים לקבל אותם הם יוסף בראל ואלימלך רם, כי הם מופקדים על

אמינותו, משקלו ומעמדו הציבורי של הגוף.



31/12/90

די צוקר;

מהוועד המנהל אתה מוכן?

צי תנגבי;

איני מתייחס כרגע לנושא של הוועד המנהל.

די צוקר;

זה הפן הציבורי של הכלי הזה.
צ' הנגבי
אתה מנסה להסיק זאת.

אני מקבל את החלטת הוועד המנהל כמוצדקת. הוועד המנהל הוא גוף פוליטי.

אנהנו גוף פוליטי. אפשר להתווכה על השאלה אם רצוי לשמר את המנגנון הזה או לא. זה

גוף חוקי. החוק כופה על רפיק חלבי, כמו על כל עובד ברשות השידור, להימנע מהבעת

עמדותיו, בכל דרך שהיא. כאשר נעבר ההוק הזה בצורה גלויה, שיטתית, באופן

אינטנסיבי, במשך חודשים על גבי חודשים. על זה אני מוחה.

הדברים שמושמעים יום יום, ברוח הדברים שכתב רפיק חלבי, הם דברים לגיטימיים.

זכותו של כל אזרח במדינת ישראל לומר אותם. אינני מפקפק בנאמנותו של מי שאומר

אותם, לרבות רפיק חלבי, כהוא זה. הוא נאמן עלי כאזרח נאמן למדינה, כמו ראש

הממשלה, לא פחות. אני רק דורש בכל תוקף שיושם קץ לתופעה שמקבלים כלגיטימיות

התבטאויות כאלה מפי עובד רשות השידור, ביהוד כאשר לא מדובר רק בכתב ועתונאי רגיל

אלא בעורך החדשות, המופקד על מהדורה מרכזית, יחידה במדינה, ש-60% מעיני ואוזני עם

ישראל מרוכזים בהן מדי ערב בערב. האם היום אני יכול להתקשר לרפיק, או לסמוך על

כתב שמעביר ידיעה לרפיק חלבי, כאשר הוא נמצא בצומת המשמעותית הזאת של עיצוב דעת

הקהל בישראל, כאשר אני יודע את עמדותיו, כאשר הוא אומר על יושב-ראש הכנסת שהוא

מגדולי מזהמי האווירה בארץ.

לא אכנס לכל הציטוטים. יש דברים פרובוקטיביים ביותר, שגורמים לי חשש כאשר אני

צריך לעבוד מולו, ולאזרח מן השורה כאשר הוא צריך לשמוע את דברי "מבט". כאשר הוא

כותב שחיילי צה"ל יורים בחזותיהם של ילדים שהופכים לשאהידים. כאשר הוא כותב:

שהממשלה הזאת היא ממשלה רדיקאלית ששריה צרי אופקים, אינם יודעים שפות, עריקים.

בלתי אפשר לקבל זאת. אינני יודע איך אנשי שמאל יכולים להגן על עמדה כזאת.

אני מקבל מה שאמר חבר-הכנסת מסאלהה. רפיק חלבי 'נשברי, יש לו בעיה. הוא בן

מיעוט שמרגיש את מצוקת הפלשתינים בישראל. איני כואב את כאבו, אבל אני יכול להבין

את כאבו. אבל האם היינו מקבלים שכתב של קבוצת מיעוט אחרת, נניח המתנחלים - נניח

שהיה, בדרך נס, כתב שגר באריאל, אולי באחרית הימים זה יהיה - והכתב הזה נשבר לו

מכמות האבנים שמי ודה בו, בשכני ו ובמשפחתו יום יום. הוא היה כותב מאמר ב"נקודהיי

בו הוא דורש מכוהות הבטחון לירות שלא לפי הוראות הפתיחה באש בכל מי שמיידה אבנים.
נ י מסאלחה
זה לא בדיוק אותו דבר. הוא לא ביקש לירות. הוא נגד ירי.

צ' הנגבי;

הייתם מעמידים אותו כתב לעמוד הקלון, ובצדק. אותו דבר צריך לנהוג כלפי רפיק

חלבי.



31/12/90

בקשה ליושב-ראש. הנושא הזה שנוי במהלוקת. למרות שידענו שאתה מעלה את הנושא,

לא רצינו לעשות גיוס קואליציוני ולהביא לכאן את כלל חברי הוועדה. איני חושב שמן

הראוי להביא כאן היום הצעות החלטה. אם יתעקשו להביא הצעות החלטה, נצטרך לבקש

התייעצות סיעתית ולהביא את כל החברים. מן הראוי לסכם נושא זה באמצעות השמעת

העמדות הסותרות.
היו"ר מי בר-זהר
אני רוצה לסכם את הדיון.

חבר-הכנסת זאבי, אני דוחה את דבריך בענין איפה ואיפה בכל תוקף. אני מוכיח

זאת בישיבות הוועדה, גם כאשר אני שומע דברים שלא מוצאים חן בעיני ולא תואמים את

השקפותי הפוליטיות והחברתיות.

שמענו את דברי חברי הוועד המנהל בנושא מסויים. חלק מחברי הוועד המנהל השיבו

לשאלות שלנו וחלק לא השיבו. חלק הסבירו לנו את עמדתם. חלק נכנסו לגופו של ענין.

לסיכום, אני חייב לשאול שאלה פשוטה: מה נתן הענין הזה? על מה הסערה הציבורית

במשך שלושה שבועות בעתונים? חלק גדול מהדברים שאנשים כאן העלו בהאשמה לוועד המנהל

נובעים מכך שהוועד המנהל עשה מספר צעדים שקוממו נגדו חלקים נרחבים בציבור.

הנושא של היותו של רפיק חלבי דרוזי לא עלה בהתחלה. זה היה חייב להתעורר

במוקדם או במאוחר, וזה התעורר. הנושא של ציד המכשפות, של כאלה שהם ברשימה, שהם

בדרך, גם זה לא התעורר בהתחלה, מסיבה פשוטה.

כל החברים דוחים לחלוטין את הדברים שיש במאמר. אם הדברים היו לגופו של ענין -

פנייה למנכ"ל, בית-דין משמעתי וטיפול בנושא - לא היו יוצאים מן הבקבוק כל השדים

ששחררתם. זאת הנקודה התשובה. על זה הויכוח. איננו מדברים על כך שהוא דרוזי.

ולא על כל הביטויים שאתם משמיעים מדי יום ביומו. כך, רבותי, ועד מנהל הופך להיות

ועד מחבל. בשביל מה?

גם אלה שתבעו את הדחתו ואת השעייתו של רפיק חלבי, מה השגתם? פגעתם ברשות

השידור. שמעונם את מנהל הטלוויזיה ואת מר אלימלך רם, שדיברו מן הזווית המקצועית.

פגעתם באווירה הציבורית במדינה. האם זה עזר? למה הגענו?

בגלל הגישה הזאת הגענו רחוק מאוד. שיקול דעת לא היה. אף אחד לא פקפק בזכות

הוועד המנהל להעביר את רפיק חלבי מתפקידו. בדקתי את החוק. בהחלט יש לכם זכות

מבחינת החוק. אף אחד לא פקפק בזכות. אף אחד גם לא פקפק בעובדה שמר חלבי, על פניו,

עשה דבר חמור מאוד. משום כך יש בית-דין משמעתי. אבל אחר-כך ריצת האמוק בכל

מחיר, לפגוע בו, לתקוף אותו, להעביר אותו - זה גרם סערה ציבורית שרק הזיקה לרשות

השידור שאתם מופקדים עליה.

איננו מקבלים היום החלטה של הוועדה. אבל אני מסכם על דעת רוב הדוברים. רוב

הדוברים תמימים בדעה שיש לפנות לוועד המנהל שיחזור בו מההחלטה על העברתו של רפיק

חלבי.

חי פורת;

בשום אופן לא.
די צוקר
האם אתה רוצה שנצביע?



היו"ר מ' בר-זהר;

לא תהיה הצבעה. שמעתי 13 דוברים.

חי פורת;

מה היתה עמדתך אילו אתה היית חבר הוועד המנהל, לגופו של ענין?

הי ו "ר מ' בר-זהר;

הבעתי את עמדתי באופן חד-משמעי. לא רק הפעם אלא גם בישיבה הקודמת. אמרתי

שבעיני בית-הדין המשמעתי הוא הכתובת. הצעדים הנוספים הביאו להרעלת האווירה

בציבור. זאת עמדתי . כל הסערת נובעת מההחלטה של הוועד המנהל.

די צוקר;

יש רוב לבקשת החזרה הזאת.

צי הנגבי;

איו רוב.

הי ו "ר מ' בר-זהר;

כל מי שמדבר בשם רוב ומיעוט, אני רוצה לומר לכם; יש נוהלים בוועדות הכנסת.

אם רוצים ללכת להצבעה רשאי כל חבר ועדה להצביע. צריך לבצע גיוס. יבואו כל חברי

הוועדה ותיערך הצבעה.

צי הנגבי;

לכו אני מציע שתסתפק בדברים ששמענו.

הי ו "ר מ' בר-זהר;

אתה לא מכיר את התקנו ו. דנו בנושא היום עקב העברתו לוועדה מו הכנסת. את

המלצות הוועדה יש לנסח ולהביא לוועדה להצבעה.

בסיכום היום, אני אומר- מהי דעתם של עשרה חברי כנסת מול דעתם של שלושה חברי

כנסת שדיברו אחרת.

ר' זאבי;

לא כולם חברי ועדה.

ח' פארס;

גם מתוך חברי הוועדה שהתבטאו היה רוב.

הי ו"ר מ' בר-זהר;

חבר-הכנסת צור הוא חבר כנסת מטעם המערך והוא רשאי להחליף חברים במערך, כפי

שחבר-הכנסת הנגבי רשאי להחליף חברים בליכוד. חבר-הכנסת מירום הוא חבר המערך.

חבר-הכנסת פורת הוא חבר תו ועדה. חבר-הכנסת צוקר חבר הוועדה. חבר-הכנסת אליאב חבר

הוועדה. חבר-הכנסת רובינשטיין איננו נספר במקרה זה, כי לסיעת שינוי איו ייצוג



בוועדה הזאת. חבר-הכנסת מסאלחה הוא חבר הוועדה הזאת. חבר-הכנסת האשם מחאמיד הוא

חבר הוועדה. חבר-הכנסת פרח הוא חבר הוועדה. חבר-הכנסת פארס הוא חבר הוועדה, כן

חבר-הכנסת זאבי. חבר-הכנסת הנגבי הוא ממלא מקום של חבר כנסת מהליכוד.
הייתי אומר, בצורה פשוטה
מרבית הדוברים כאן התנגדו לענין של העברתו של רפיק

חלבי מתפקידו.

צי הנגבי;

אתה מאלץ אותי להעלות הצעה שתובא להצבעה במועד שייקבע.

היו"ר מ' בר-זהר;

כנראה שאינך מבין את השיטה. המסקנות יובאו להצבעה בוועדה. הן מנוסחות על-ידי

יושב-ראש הוועדה. איזה יכול להציע הצעה אחרת למסקנות הוועדה. זאת זכותך. היום

אני מסכם את הדיון היום. בדיון הזה רוב הדוברים תבעו מן הוועד המנהל לחזור בו

מההעברה של רפיק חלבי מתפקידו. זה מה שקרה בדיון היום.

ח' פורת;

אבקש שבסיכום הדיון ייאמר שהוצגה פה עמדה שונה, עמדת מיעוט, שאומרת לוועד

המנהל יישר-כוח על העמדה האמיצה שלו ותובעת ממנו להשאר בעמדתו זו.

נ י מסאלחה;
ותוסיף
ולפטר עוד שלושה-ארבעה אנשים.
ר' זאבי
זה רעיון.
הי ו "ר מ' בר-זהר
במסקנות הוועדה נדון בעת שינוסחו. אז תביאו הצעות. סיכמתי עכשיו את העמדות

השונות שהובעו בוועדה. מקובל עלי שמיעוט המשתתפים תמך בהחלטת הוועד המנהל של

רשות השידור.
ח י פארס
אני מבקש להוסיף, שמיעוט אחר של המשתתפים מבקש לגנות את ההחלטה.
צ' הנגבי
אדוני היושב-ראש, אתה יודע כמוני שבציבור אין אבחנה בין סיכום היושב-ראש לבין

החלטה. לכן, אני עומד על-כך שיהיה ברור שיש רוב בוועדה הזאת לעמדה שנותנת גיבוי

להחלטה של הוועד המנהל. אתה מחייב אותנו להביא את הדברים להצבעה.
הי ו "ר מ' בר-זהר
זה חייב לבוא להצבעה.

רוב הדוברים תמכו בעמדה אחת. את זה אתה לא יכול להפוך, גם אם אתה רוצה בכך.

בזאת לא אמרתי שרוב חברי הוועדה. אמרתי: רוב הדוברים בדיון. יובאו מסקנות.
י' פרח
אני רוצה שיהיה ברור, טענתי שהשעייתו של רפיק חלבי באת כתוצאה מאי טיפול נכון

של ההנהלה. ההנהלה לא טיפלה נכון בעניו.
הי ו "ר מ' בר-זהר
תודה רבה. הישיבה נעולה.

(הישיבה ננעלה בשעה 12.10)

קוד המקור של הנתונים