ישיבת ועדה של הכנסת ה-12 מתאריך 11/12/1990

ביה"ס החיל בידי אליהו; שאילתות

פרוטוקול

 
הכנסת השתים עשרה

מושב שלישי



נוסח לא מתוקן



פרוטוקול מס' 184

מישיבת ועדת החינון והתרבות

שהתקיימה ביום גי, כ"ד בכסלו התשנ"א, 11.12.1990, בשעה 9:00
נכחו
חברי הוועדה: היו"ר מ. בר-זהר

ר. זאבי

ה. מחמיד

ח. מירום

ח. פארס

י. פרח

ד. צוקר
מוזמנים
ר. בלקין, מפקחת על ביה"ס החיל ביד-אליהו, משרד החינוך

והתרבות

ב. ניסים, משרד החינוך והתרבות

מ. רשף, מנהלת ביה"ס החיל ביד-אליהו

צ. ברנר, סגנית מנהלת ביה"ס החיל ביד-אליהו

ג. פלדמן, מורה לחינוך מיוחד בביה"ס החיל ביד-אליהו

ש. מסלאווי, יו"ר ועד שכונת התקוה

ס. טובי, יו"ר ועדת החינוך, ועד שכונת התקוה

משה מזרחי, יו"ר ארגון ועד הורים ארצי

א. מרקיס, ועד הורים, ביה"ס החיל ביד-אליהו

ל. מרקוס, ועד הורים, ביה"ס החיל ביד-אליהו

ר. מזרחי, ועד הורים, ביה"ס החיל ביד-אליהו

י. יעקב, ועד הורים, ביה"ס החיל ביד-אליהו

מיכל מזרחי, תלמידה, גימנסיה הרצליה, בוגרת ביה"ס החיל

צ. שרון, תלמיד, גימנסיה הרצליה, בוגר ביה"ס החיל

נ. וולך, סגן ראש העיר תל-אביב

א. לייבה, מנהל המח' לבתי"ס יסודיים, עיריית תל-אביב

ט. פלדמן, יו"ר הסתדרות המורים בתל-אביב
מזכירת הוועדה
י. גידלי
נרשם ע"י
חבר המתרגמים בע"מ

סדר היום

ביה"ס החיל ביד-אליהו



חיו"ר מ. בר-זחר; אני מתכבד לפתוח את ישיבת ועדת החינוך

והתרבות.

שאילתות

(1) 300 מורים משביתים את הלימודים בבית-ברל, שוב השבתת לימודים,

ואנחנו מתנגדים לכל צורה של השבתה שלא תהיה. לא נקבל את ההשבתות

האלה מכל סיבות שלא יהיו.

(2) שלושה תלמידים עולים בכפר-הדסים איימו בהתאבדות, מפני שהם לא

הצליחו להיקלט. מה הסיבות לכך? יש להניח שלהרבה תלמידים עולים יהיו

קשיים בקליטה. האם משקיעים בזה מאמצים מיוחדים?

(3) מנהל בית-ספר, בדיון על קליטת תלמידים עולים, אמר שצעקו "שלח את

עמי", אבל לא התכוונו שהוא גם יגיע. מנהלי בתי-ספר, לא את זה אנחנו

מצפים לשמוע מהם. אני מבקש לשמוע מה אתם אומרים למנהל בית-הספר הזה

בעקבות דבריו.

(4) מה קורה עם "בוקר טוב ישראל"? האם זה יתחיל ב-15 בדצמבר או לא?

(5) קיבלתי ממך תשובה בשבוע שעבר באחת מהשאילתות שלי על זריקת הגירים

המפורסמת. תלמידים זרקו גירים על מורה, המורה כעסה, וכעונש

לתלמידים הפסיקו ללמד אותם ונתנו להם לעשות שיעורים. יש דרכים רבות

להעניש תלמידים, לא על-ידי הפחתת לימודיהם. אתם לא חייבים לסוכך כל

הזמן על מנהל בית-הספר הזה, אני רוצה לדעת מה אתם עושים במשרד כדי

שתלמידים ילמדו, ולא ישבתו מלימודים.

(6) מצוקת בינוי בבית-ספר רמב"ם בבאר-שבע.

(7} יש כאן מכתב ארוך של בחורה שיש לה בעיית לימודים.

(8) עוד מכתב שקיבלתי על איזו נערה, שהתייחסו אליה בבית-הספר בגסות.

ביה"ס החיל בידי אליהו

הנושא שלנו הוא ביה"ס החיל ביד-אליהו,

והארועים שקרו בבית-הספר הזה. כינסתי את הדיון הזה בקשר למערכה שמתנהלת

סביב בית-הספר החיל ביד-אליהו. את הדיון הזה רציתי לכנס בשבוע שעבר,

מאחר שהתברר לי שהוויכוחים סביב בית-הספר לא נסתיימו, קיבלתי את דעתם

של יו"ר ועד ההורים הארצי ושל מר מסלאווי שלא לקיים דיון בוועדה אם

הדברים יסתדרו מעצמם בין בית-הספר להורים, וזה התבצע, כפי שהבנתי,

לכיוון הזה.

אני מבין שבסוף השבוע שעבר היתה אלימות בבית-הספר, אני מבין שאמו של

אחד הילדים פגעה במנהלת, ובעקבות זאת הושבתו הלימודים. מחיתי בתוקף רב

על השבתת הלימודים, ואני חוזר ואומר בשם כל הוועדה, שאנחנו מתנגדים

להשבתת לימודים מכל סוג שהוא, מכל סיבה שהיא. כל ההשבתות האלה פוגעות

רק בילדים, ואינן מביאות לשום דבר אחר. זה לא משנה שום דבר מחומרת



המעשה שהיה, זה רק מפריע, זה רק פוגע בילדים. זה נוהל שנצטרך לשרש אותו

באיזו שהיא דרך. חצי הזמן שלנו כאן אנחנו נלחמים נגד משביתי לימודים

מכל הסוגים והמינים, כולל מורים.

החלטתי לקיים דיון בוועדה, משום שכל הדברים מתגלגלים, ביה"ס איננו פועל

בצורה תקינה, יש שמועות על מלחמות וקבוצות. ביקרתי בביה"ס עוד בחודש

ספטמבר, באותו זמן כבר היו מספר ארועים. חשבנו שהדברים יסתיימו,

ויתקבלו על דעת כולם. עכשיו הדבר קרה מחדש.

הייתי רוצה לשמוע קודם כל את המפקחת על ביה"ס, אולי היא תסביר לנו מה

מתרחש שם, מה ארע שם מכל הבחינות.

ר. בלקיו; אני צריכה לפתוח בקצת היסטוריה של ביה"ס

בכלל. מיה מנהלת את ביה"ס כבר 20 שנה ומעלה

באותו מקום, כאשר בעצם כל בית-ספר בכל מקום בעיר היה פתוח בפניה, בגלל

הכישורים והיכולת שלה לנהל את ביהי'ס. בצורה מודעת ומתוך רצון לעזור

באמת במקומות שצריך, היא נשארה שם.

בכל השנים ביה"ס צבר לא תלונות, אלא בדיוק ההיפך מזה, הרבה מאוד שבחים.

הפעילות בו היא ענפה, היא יורדת עד היסוד של כל ילד, שידוע מאין הוא בא

ולאן הוא הולך, ואם הוא גומר, ומה אחוז הנשירה בביה"ס. כלומר, יש מעקב

צמוד של מערכת שלמה אחרי כל תלמיד, מה שלא כל כך הייתי אומרת על

בתי-ספר אחרים, לצערי.

אני מלווה את ביה"ס זו השנה השלישית. ביה"ס זכה בפרס חינוך, ולא חינם

ניתנים פרסי חינוך. יש לי הרגשה, ואני מוכרחה להגיד שזו הרגשה, שמקבלת

אישוש על-ידי מאורעות אחרים בסביבה. נראה שיש כאן כוחות אחרים שפועלים

על בית-הספר מבחוץ, כאשר בית-הספר הוא בעצם איזה שהוא מוסד שקל מאוד

לנגח דרכו ואתו דברים אחרים. זו התפיסה הכללית שלי. ביה"ס עשה כל מה

שיכול בי"ס לעשות בכלים הדלים מאוד שלו כדי לחסום את הדברים, כדי לאזן

את הדברים, כדי לפקוח את האוזניים, כדי לפקוח את העיניים, אבל נראה שיש

כוח הרבה יותר חזק ממנו ברמה של העיסוק היום-יומי.

היו"ר מ. בר-זהר; אולי תיכנסי לפרטים.

ר. בלקיו; יש לי תחושה, וזו לא רק תחושה, שיש כוחות

פוליטיים שפועלים באיזור.

היו"ר מ. בר-זהר; אנחנו מדברים כאן ברחל בתך הקטנה, זו ועדת

כנסת, זהו המוסד העליון של המדינה, וכאן

אנחנו מדברים על הדברים, אלה לא סודות וזה לא ראיון עתונאי.

ר. בלקיו; אני לא מתכוונת להסתיר דבר, אני פשוט לא

רוצה להגיד דברים שלא יהיו מדוייקים, ובגלל

הכבוד למקום הזה אני לא אומר אותם. אבל יש כאן ענין פוליטי, שהוא למשל

גורם מתסיס בשכונה, והוא תקף ברגע זה את בית-ספר החיל. בשנה שעברה תקף

בית-ספר אחר באיזור. גם אדון מזרחי היה שותף להרבה מאוד מאבקים

פנימיים, שלא היו ענייניים בבית-הספר. חשנו שמעורבים גורמים חיצוניים.



לוחשים על אוזני שעוד בתי-ספר בסביבה מתחילים להתעורר ברמה הפוליטית.

אני לא בקיאה בשכונה ברמה הזו, אני לא מתערבת, זה לא התפקיד שלי, אבל

יש לי הרגשה שהטיפול במקום צריך להיות הרבה יותר לעומק. ברמה הפדגוגית

שאני אמונה עליה, אני יכולה לתת ציון - אין אומרים את שיבחו של אדם

בפניו אלא מחצית, אבל אני אגיד את הכל. אני חושבת שביה"ט מתפקד ברמה

מעולה, עם הנהלה טובה, עם צוות טוב, עם הורים שאני פגשתי ושתומכים

בביה"ס, עם כיוונים מצויינים של מערכת שהם עובדים אתה. מבחינה פדגוגית

אני רק יכולה להלל ולשבח, ואני מצטערת שאני יושבת עכשיו לצד מיה לא

לקבלת פרס חינוך שני, אלא בדיון הזה, שאולי טוב שהוא מתקיים, כי אולי

באמת צריך לעשות טיפול שורש באזור כולו.

היו"ר מ. בר-זהר; אני מאוד מעריך את מה שאת אומרת, אולי זה לא

נוח שזה בנוכחותה של המנהלת, אבל היו גם

תלונות לגביה. היו גם תצהירים של אנשים שכתבו לגביה.

ר. בלקין; נכון, היו תלונות.

היו"ר מ. בר-זהר; אני מבין שהתקרית הזאת - שאנחנו פוסלים אותה

לחלוטין - נבעה ממשהו, מאמירה מסויימת.
ר. בלקיו
אחלק זאת לשני רכיבים. ההליך הראשון היה

שהיו תלונות, שבאמת נבעו מהרעיון של לדפוק

בדלתות של השכונה ולשאול מה יש להם נגד מיה. תגיד אתה, היא לא עשתה לך

ככה, אולי היא לא חייכה נכון. כלומר, איסוף מדלת אל דלת - כוחות שלנו

אין, לדפוק בדלתות - ואז אנשים נזכרו. הראיה היא, שהתלונות שנאספו

נאספו משנים קודמות, מלפני 7 שנים, לפני 8 שנים, ונשאלת השאלה איפה היו

האנשים עד עכשיו.

ישבנו על המדוכה, ואמרנו שברמה הפדגוגית אנחנו מטפלים עד היסוד, כל אחת

מהתלונות נדונה לגופה בשיחה עם ההורה שהתלונן, בשיחה עם צוות ביהי'ס.

היו"ר מ. בר-זהר; מי קיים את השיחות? את?
ר. בלקין
אני קיימתי את רובן, במשרד, בבית-הספר,

בעיריה, ברמה של העיריה. ענינו בתיק עב כרס,

ושלחנו לכם.
היו"ר מ. בר-זהר
אלינו זה לא הגיע.

ר. בלקין; זה לא יכול להיות, כי היתה שאילתא.

היו"ר מ. בר-זהר; התשובות לשאילתות לא הגיעו. אני קיבלתי תיק

מגב' רשף.

ר. בלקין; ממשרד החינוך יצא תיק עב כרס, שכל תלונה

ותלונה נדונה, וניתנה תשובה.
היו"ר מ. בר-זהר
את מתכוונת לתלונות של רחל ועקנין ושל

שמריהו?
ר. בלקין
נכון. של הילדים בגשם. דנו בתלונות שהגיעו

אלינו, בתלונות שראינו בעתון. החלטנו לא

להסתיר שום דבר, פנינו למיה, בררנו את דעתה, פנינו לצוות, פנינו

להורים. יכול להיות שהיו מכתבים שלא הגיעו אלינו, ועליהם לא ענינו, כי

אנחנו לא יודעים עליהם. תיק עב כרס נכתב על כל הפעילות, ובמיוחד הודגש

כל אחד מהסעיפים שהיו בתלונה.

חשבנו שהענין ירד מהפרק, ואז הכל נרגע.

היו"ר מ. בר-זהר; מה קרה בשבוע שעבר?

ר. בלקיו; התחיל תהליך. כשהיתה הרגיעה, בעצם מי שנכנס

לתמונה היה אדם ששמו אקוקה, וכאילו לעזור

לביה"ס להוריד מעליו את התלונות, היה ליו"ר ועד ההורים. כשהוא הפך

ליו"ר ועד ההורים ראו שאין תוכו כברו. מה שהוא אמר שהוא עושה לטובת

ביה"ס, בעצם הוא עשה לטובתו האישית. למשל, אחת הדרישות של האדון אקוקה

היתה, שביה"ס יתן לו חדר עם שטיח ווילון וטלפון, כדי שיוכל לנהל את

הענין משם. לא נשמע, לא היה. מנהל אחד יש בביהי'ס, ודאי לא הוא. על רקע

זה, ועוד אחרים שמיה אולי תיטיב לפרט את הניואנסים הקטנים, הוא נהיה

מנהיג מאוד שלילי בענין. פנינו למר מזרחי, מר מזרחי מבחינתו כיו"ר ועד

ההורים הארצי התערב, ובוועדה שהיתה, ועדת ההורים לפני שבועיים, הודח פה

אחד, ונבחר האדון שיושב כאן אתנו. הוא יו"ר ועד ההורים הנוכחי, ונראה

לי שכך ביה"ס יוכל לתפקד.
היו"ר מ. בר-זהר
מה קרה אחרי זה? אני מדבר על הארוע

שבעקבותיו כינסנו את הוועדה.

ר. בלקיו; האם הזו היא אחת מאלה של כותבות המכתבים,

שעל התלונות שלה כבר ענינו. היה לה איזה

ענין עם מיה ולשמחתי - מפני שאני חושבת שטוב שיש עדות - היא נכנסה

לחדרה של מיה, כאשר ישב שם עוד מפקח של משרד החינוך. תוך כדי דיון

עניינים שעומדים ברומו של עולם, על הבנת הנקרא והליכים חברתיים

ופדגוגיים, היא נכנסה, ובצעקות שלא כדאי לחזור עליהן עשתה שמות בחדר.

מיה אמרה לה שהיא מתפרצת, זה לא יכול להיות, ותטלפן למשטרה. היא אמרה -

אני לא הייתי שם, אני מנסה להיות מדוייקת ככל האפשר - אני אראה לך,

ונתנה לה סטירת לחי.
היו"ר מ. בר-זהר
את אומרת שהיה לה ענין. מה זאת אומרת היה לה

ענין? האם קרה משהו? אני מבקש ממך למסור לנו

אינפורמציה. את המנהלת נשמע לפרטי פרטים. לא ניתן להשמיע האשמות כלפי

אדם, חלילה, מבלי שהוא יוכל להתגונן. בינתיים אני שואל אותך כמפקחת, מה

את יודעת ומה את שומעת. מה שאת יודעת, את צריכה למסור לנו. אל תהיי כל

כך כללית, זו ועדה, אנחנו רוצים להבין את הענין.
ר. בלקין
הילד הזה, שהוא בכתה הי, הוא הבן של הגב'

מזל פמילי. הוא צעק על המורה. נוצרה בביה''ס

- כדאי להבין את הרקע - אווירה של הילדים האלה, שהס היו מסוגלים להגיד
למורה
את לא תענישי אותי, כי אם את תענישי אותי, זה יהיה בעתון; את לא

תשלחי אותי הביתה, מפני שאם תשלהי אותי הביתה, אבא שלי יבוא ויהפוך פה

שולחן. כלומר, זו מין אווירה של אין חינוך. אותו ילד, שכנראה ניזון

מהאווירה כולה ומהבית בעיקר, צעק למורה "שקרנית". ואז התשובה היתה -

שלא היתה במקומה, ואני לא מקבלת אותה, ואני חושבת שאנחנו צריכים לעמוד

מעל הענין ולא לרדת לענין - אני לא שקרנית, אמא שלך שקרנית, הכתבה שהיא

פירסמה עלי בעתון היתה שקר.

זו היתה העילה שגרמה להתפרצות של הגב' מזל פמילי לחדרה של מיה, ולהגיב

כפי שהגיבה.

נ. וולד; גם אנחנו מוטרדים מהאווירה שנוצרה בבי"ס

החיל, והקשיים שהנהלת ביה"ס מצויה בהם באלו

הימים. גם אנחנו מצטרפים להתייחסות שלך, אדוני היו"ר, שאנחנו נגד שביתה

מכל סוג שהוא.

לפני הארוע האחרון קיבלתי אישית 4 תלונות, אחת מההורים, שבאה בלווית

אחד מפעילי השכונה לפני תקופה. העברתי את זה למנהל האגף לחינוך יסודי

אצלנו, שבדק אחת לאחת את התלונות, הזמין את ההורים אליו לשיחה, ולמר

לייבה יש הפרטים. אף אחד מההורים לא מצא לנחוץ לבוא, כי ההוראה היתה

חד-משמעית, לקיים שיחות אישיות עם כל אחד מההורים, ולחקור את הדברים עד

הסוף לעומקם.

זה היה בנפרד ממסקנה שנכתבה אליכם, לאחר שמר דורפמן וגילה בלקין בדקו

את כל מסכת הארועים. כפי שנמסר לי, גם אותה אשה, גבי פמילי, אמרה שאין

לה שום ענין לבוא, הענין לא אקטואלי, הענין גמור מבחינתה. מכל מקום,

לאחר התלונה, אף אחד לא רצה לבוא. אם אינני טועה, אחד מההורים אמר שזה

לא הוא שכתב את התלונה.

לגבי המקרה האחרון, ביום ששי היתה השבתה. ביום ראשון ביקרנו בבית-הספר

יחד עם ראש העיריה וכל צוות מינהל החינוך. שמענו בהרחבה את ועד ההורים,

שמענו את המפקחת, את מנהלת בית-הספר, ואנחנו כמובן נכנסים לעשות הכל

כדי להרגיע את הרוחות. לגבי אותו מקרה קונקרטי, לפי הנוהלים החינוכיים

הקיימים - דיון במועצה פדגוגית, במשרד החינוך והתרבות, שהם כידוע

אחראים לצד המקצועי - יוחלט מה שיוחלט במישור שלהם.

אנחנו רוצים לקוות, שתוצאת הדיון היום בוועדת הכנסת תהיה שסוף סוף

יירגעו הרוחות בבית-ספר חיל, ואפשר יהיה להמשיך את שנת הלימודים

באווירה חינוכית וחמה, כפי שמתבקש. משום שכפי שאמרה ברמז גבי בלקין, יש

לזה השלכות. פתאום הילדים משתמשים בביטויים שהם ההיפך הנכון מצד

חינוכי.

היה מהפך פנימי בוועד ההורים, שלנו לא היתה בו יד. אבל קיבלנו דיווח,

ונבחר יו"ר חדש. ישבנו, ושמענו את ההורים אחד לאחד לגבי הערכתם, והם

כולם הביעו רצון והערכה לעבודת בית-הספר, למנהלת ולשיתוף הפעולה. ואני



מקווה שבעזרת הוועד החדש, במעורבות יותר גדולה שלנו כעיריה, נוכל

להחזיר את המצב לתיקנו.
היו"ר מ. בר-זהר
האם גם אתה מודע לכך שבעתונות היו פרסומים

לגבי התערבות פוליטית בנושא?

נ. וולד; יש רגליים לענין.
היו"ר מ. בר-זהר
בעתון נכתב שאתה וגבי פלדמן, זה גם קושר

אותי, טיפלנו כדי להשתיק את הענין, אף על פי

שלצערי הרב לא יצא לי לראות את הגב' פלדמן הרבה מאוד חודשים.

נ. וולד; אני יכול לתת התרשמות שהיתה מגמתיות של אחד

מעמיתיך, חברי הכנסת, שכל הזמן פעל כדי

להעלות ולחדד את הנושא של ביה"ס החיל, מבלי שאפילו פעם אחת בא לשאול

בכתובת המוסמכת, שהיא מינהל החינוך של עיריית תל-אביב, לקבל מידע מה

קורה. אני חושב שהוא יודע גם את הכתובת וגם מכיר את הנפשות הפועלות.

היו"ר מ. בר-זהר; אני מאוד שמח שמר וולך בא, כי נושאים כאלה

צריכים להידון בדרג הבכיר שעוסק בכך. דע לך

שאנחנו נעסיק אותך בעתיד.

נ. וולך; כעיריית תל-אביב-יפו נשמח לארח את ועדת

החינוך של הכנסת בראשותך כאורחי העיר

תל-אביב-יפו, כדי ללמוד מקרוב על העשייה הרבה שלנו.

היו"ר מ. בר-זהר; נכניס זאת לסדר היום שלנו, ונשמח לבוא לבקר.

תודה רבה.

א. לייבה; לגבי המשפחות שהתלוננו. כולן זומנו לפגישה,

כפי שצויין. אף אחד לא הגיע.

לגבי הגב' פמילי, כתוב אפילו בכתב ידה של המזכירה; גבי פמילי התקשרה

ומסרה לה שאין לה ענין להגיע, ושהנושא כבר סודר.

הסיפור התחיל בפניה של הורה. בתחילה הוא פנה אלי, פנה בעל-פה, קיבל את

התשובה, ולאחר מכן הוא פנה בכתב.

היו"ר מ. בר-זהר; זה התחיל עם אותו הורה, שהבן שלו הושעה משום

שהוא לא שילם.
א. לייבה
כן. יוסי כהן. הורה שפנה על כך, שבנו לא

קיבל את התעודה כתוצאה מכך שהוא לא שילם

עבור שמירה. ההורה קיבל ממני תשובה. התשובה אמרה, שמנהלת ביה"ס נהגה

שלא כשורה בכך שעיכבה את התעודה. יחד עם זאת, הוא לא יכול לצאת ידי

חובה, לא לשלם עבור שמירה וגם לא לבוא ולשמור. הדבר הוצע לו. אמרנו

ששמירה זו התארגנות של הורים, חובת השמירה חלה עליך כהורה. אם אינך

מעוניין לשלם, בוא לשמור. ההורה, בזלזול, לפני ביה"ס וגם אצלי במשרד,



אמר: אני לא צריך לשלם. זה מסוג ההורים, ויש לנו כאלה, שחושבים שהכל

מגיע להם, ומגיע חינם.

כשההורה הזה קיבל את התשובה מאתנו, הוא פנה למי שפנה, וכאן אני קושר

זאת לחלק השני של המעורבות בשכונה. ישנם כוחות בשכונה, זה לא רק בשכונה

הזאת, יודעים על כך גם אצלנו במינהל, וגם הפיקוח יודע. יש לנו תחושה

כבר מספר חודשים ויותר מזה, שאנשים פועלים. ועד הורים של בית-ספר זאת

מנהיגות שכונתית. כשזאת מנהיגות שכונתית לטובת השכונה, זה בהחלט חיובי;

כשאנשים מנסים להיכנס לוועד הורים של בית-ספר כדי לעשות מזה איזה שהוא

הון פוליטי, זה חשוד. יש איזו התארגנות במקרה הזה של השכונה, יש

התעוררות במפלגה מסויימת, נסיון להקים ועדת חינוך מקומית, וכן הלאה.

מצאו מיד את יוסי כהן כהורה ממורמר שקיבל תשובה כפי שקיבל.

ואז הגיעו התלונות. מוזר מאוד, תלונות של 3 שנים אחורה, 4 שנים אחורה,

5 שנים אחורה, פתאום אנשים נזכרו בכל מיני ארועים שנבדקו לגופו של

ענין. אני לא מסתיר, נבדק עם המנהלת, נבדק במקרים שניתן היה גם עם

הורים. קל מאוד להוציא דברים מהקשרם. לבוא ולומר שילדים רצו במסדרון,

ומנהלת בית-ספר תפסה ילד כדי להרגיע אותם או לעצור אותם, ומזה עשו

שמנהלת בית-ספר מכופפת ידיים. זה דבר שקל מאוד לעשות אותו. אף אחד לא

טלית שכולה תכלת. יכול להיות שמנהל בית-ספר לפעמים נוקט דרך נוקשה

יותר. אבל עד כדי כותרות כמו אלימות בבית-ספר, מכופפת ידיים וכן הלאה,

המרחק הוא רב. היה ברור לנו שמישהו פה מנסה.

אמרנו גם לבית-הספר להתעלם, זו כתבה ראשונה, יכול להיות שזה יירגע, אבל

אתה רואה שזוהי איזו שהיא מסכת שהולכת ומתמשכת, ואין לה סוף. כשהציבור

רואה שדמו של מנהל הפקר, או מותר לעשות כל מה שרוצים, קמה גברת כזאת,

וכשיש לה איזה שהוא דיון עם מנהלת בית-הספר היא מרימה יד.

ואז קרה מה שקרה ביום ששי. ניסינו להניא את בית-הספר מלקיים את השביתה,

יחד עם הסתדרות המורים, החליטו שזה מה שהם עושים - אפשר להבין, אבל לא

קיבלנו. אנחנו נצטרך לנקוט גם צעדים אדמניסטרטיביים המותרים לנו על-פי

חוק לגבי ההורים המתפרעים. כלומר, להעביר את הילדים לבית-ספר אחר.

היו"ר מ. בר-זהר! האם לפי חוק מותר לכם להעביר ילדים לבית-ספר

אחר?
א. לייבה
כן.
היו"ר מ. בר-זהר
איזה חוק?

א. לייבה; בסעיף העברת תלמידים. הוראות חינוך.

היו"ר מ. בר-זהר; האם זה חוק מדינה?

א. לייבה; זה הוראות מנכ''ל.



ד. צוקר; זח חשוב, כי הסטטוס בשני הדברים הללו שונה

לחלוטין. אלו הוראות פנימיות של מערכת

החינוך. הסטטוס החוקי שונה לחלוטין, כמובן.

א. לייבה; ישנה התייחסות בנושא הזה לאותם תלמידים

מתפרעים.

היו"ר מ. בר-זהר; תקריא לנו מה אומרת ההתייחסות.

א. לייבה; "הורים מתפרעים, רשאי המנהל לשקול את ההצעה

להעביר תלמיד שהוא בנו של הורה מתפרע

לבית-ספר אחר מטעמים חינוכיים. הצעה כזאת תובא לדיון במועצה פדגוגית

שמונתה". יש נוהל, מפקח בית-ספר צריך לאשר, זה מועבר לרשות, הרשות

מאשרת.

ההוראה או החוק מפרט על מה: "הורה ייראה כמתפרע אם יעשה אחד מאלה.-

(א) התפרץ לכיתה ויפריע את מהלך השעור.

(ב) יעליב את המורה עלבון גם לעיני התלמידים.

(ג) ירים יד נגד המורה בבית-הספר או מחוצה לו.

(ד) התפרץ לבית-ספר ויפחיד ילד לא לו.

היו"ר מ. בר-זהר; אין לזה תוקף חוקי, אבל אלו הוראות של משרד

החינוך.

בעקבות הפרשה הזאת, מה קרה בבית-הספר? הוא הושבת ביום ששי, מה המצב שלו

עכשיו? ביום ראשון הגעיו כל ראשי המערכת לביקור בבית-הספר.

א. לייבה; ביום ראשון היה ביקור של ראש העיר, סגן ראש

העיר, נציגי מינהל החינוך, הפיקוח.

היו"ר מ. בר-זהר; האם היה קשר בין אותה אם לבין ביה"ס? האם

אתם פניתם אליה, או שהיא פנתה אליכם?

א. לייבה; לא.

ט. פלדמן; דיברת על השבתה. כאדם פרטי אני רוצה לפנות

אליכם חברי הכנסת כאזרחים וכהורים. אני

מביעה מחאה על כך שבית-הספר החיל מושבת למעשה לא יום ששי אחד, אלא במשך

שלושה חודשים. במשך שלושה חודשים דמם של המורים הותר, ודמה של המנהלת

הותר, ואני יכולה להעיד כהסתדרות מורים, שלא רק בקטע של הגנה בתחום

הפרופסיונאלי אנחנו מעורבים מאוד, אלא גם בתחום החינוכי. אנחנו משתדלים

לתרום ככל שיש ביכולתנו, ואולי בניגוד לאיגודים נוספים, אנחנו עובדים

בשיתוף פעולה יוצא מן הכלל - שיש עליו מסמכים ומעשים - עם המינהל ועם

משרד החינוך.



במשך שלושת החודשים האלה קבוצת ההורים הקטנה הזו שיבשה את המערכת.

שמענו את התלונות, ופנתה אלינו דבורה הנגבי, העתונאית שכתבה את ענין

המעורבות של מפלגת העבודה. אני בעוונותי וזברה במפלגת העבודה, ובתפקידי,

מעבר לענין של תפקידי בהסתדרות המורים, שאינני מערבת שם ענין פוליטי,

אני מצויה במה שקורה במחוז בתוקף תפקידי האחרים. הודעתי לדבורה הנגבי

שאין שום מעורבות למפלגת העבודה בנושא. אבל אני לא רוצה לדאוג למפלגת

העבודה, אני רוצה לדאוג לבית-הספר. בתוך הכתבה היא כתבה בשורות הקטנות

שאין מעורבות. מה בעצם היתה תרומת הכתבה לענין? שום דבר. לא דבורה

הנגבי היתה בבית-הספר, לא גברת שחורי מעיריית תל-אביב. אנחנו עובדים

ברגליים, צעדנו לבית-הספר, דיברנו עם מיה, ובלי בושה אמרנו לה שתעזוב

אותנו לבדנו, והיינו בשטח, ודיברנו עם הורים שהיו בבית-הספר. שאלנו אם

אפשר לדבר. אומרת אשה שהיא פוחדת ממישהו ששמו אקוקה. אני לא ראיתי את

אקוקה, אבל הגברת הזו, שאינני מכירה אותה אומרת, שהיא פוחדת. היא יודעת

שפה לא מלמדים, היום זה לא אותם לימודים.

אפשר לשבת באולימפוס ולהגיד שהסתדרות המורים לא תשבית. אני מודה לצוות

הזה שהיה לו האומץ להוציא את העניין בפרהסיה. אתם חושבים שיש אלימות רק

בבית-ספר החיל? להם היה אומץ, מפני שהן מצויינות, יש בבית-הספר

מצויינות, וזאת אני אומרת מתוך ראיה ברגלים. גברת הנגבי כותבת על סגירת

שירותים, ואי-אפשר לסגור שם בכלל את השירותים. שאלתי אותה אם היא היתה

בבית-הספר, אבל לה יש כותרת. בדקנו דבר ודבר.

היו"ר מ. בר-זהר; הדיונים שלנו בוועדה פתוחים, אנחנו גם נדאג

להעביר את פרטי הדיון לעתונות.

ט. פלדמו; בבקשה. היו לי ויכוחים עם עתונאים עד 2

לפנות בוקר, פשוט כדי לסייע למערכת. אבל אני

לא צריכה להגיד לכם, אתם יודעים טוב ממני מה עושה העתונות.

במשך שלושת החודשים האלה השתדלנו לחזק את המורים. הערנו על דברים כאלה

ואחרים שכאן לא המקום לפרט, כי אנחנו מעירים על דברים כאלה ואחרים.

מאוד יפה לשבת כאן ולומר שנדבר על-פי שיטת חנה בבלי. אבל כשאתה כל הזמן

סופג מהלומות, אתה יכול לדבר לפי המירשם? מישהו צריך ללמוד את השיטה של

חנה בבלי, אולי כל השכונה תלמד, אולי כולנו נלמד. בסיטואציה הזו

המתמשכת, למי יש כוח?

אני רוצה לומר לכם כהסתדרות מורים, שאנחנו נחזק את המורים, אנחנו נהיה

אתם ולצדם, ואנחנו נגן עליהם מכל תופעה של אלימות.

משה מזרחי! האמת היא שיש בעיה, והבעיה היא לאו דווקא

בית-ספר החיל. אני מכיר את בית-ספר החיל,

אני גר לא רחוק ממנו, אני גם מלווה אותו מספר רב של שנים.

ישנן תלונות הורים, היו גם בעבר תלונות הורים, אבל פה ושם הן פסיק

ונקודה. אם הורה התלונן על שהוציאו את ילדו מבית-ספר, או לא שלחו אותו

לטיול, מיד הנושא טופל, הובא לידיעת המנהלת, והמנהלת מיד טיפלה. דברים

הגיעו אלי אישית, וטיפלנו בהם.



לצערי כל הסיפור של בית-הספר החיל התחיל עם אדם אחד ויחיד, שהיה צריך

לשלם 30 שקל דמי שמירה, והתעודה של בנו עוכבה.
היו"ר מ. בר-זהר
הילד גם הוצא מהלימודים.
משה מזרחי
אם הוא הוצא מהלימודים, זה חמור מאוד. אני

לא יודע על כך. אני יודע, וזה מה שנמסר לי

על ידי יו"ר ועד ההורים בערב החג, שהתעודה שלו עוכבה, ושאלו עושים, אם

זה מותר. אמרתי שאם הוא לא שילם ויש לו יכולת, אלא בגלל עקרון הוא לא

שילם ולא רצה גם לשמור, המנהלת לא יכולה לעכב תעודה, אבל את, כוועד

הורים רשאית. הבחור לא התבייש, ובחג צילצל אלי. היו"ר אמרה שזו הוראה

שלי, ושאל אותי אם אני נתתי את ההוראה. אישרתי שכן. הוא התחיל לספר לי

שהמנהלת הענישה. אמרתי לו שאין קשר בין הענשת המנהלת לבין התשלום, ואתה

תשלם. אם יש לך תלונה נגד המנהלת, תגיש אותה, נבדוק אותה; אם יש לך

תלונות נגד המנהלת על תפקודה, בבקשה. לצערי תלונה על המנהלת בכתב לא

הוגשה, לא אלי לפחות, והוא עשה את מה שעשה, ופנה למי שפנה, והגלגל

התחיל לרוץ. היו השמצות, היו כלי תקשורת.

מכאן אני רוצה לעבור לנושא של ועד ההורים. לדעתי כארגון הורים ארצי

בית-הספר החיל מבחינה חינוכית, הלואי שהיו הרבה בתי-ספר כמוהו

בתל-אביב, והיו הרבה מנהלים שהיו מנהלים את בית-הספר כפי שהוא מתנהל.

יש פה ושם חוסר הבנה בין מנהלת בית-הספר לבין פה ושם הורים, אלה מקרים

בודדים ביותר. בין זה לבין לעשות מה שנעשה, זה לעשות עוול, באמת לקפח

בית-ספר שעושה מעל ומעבר. איזור מיוחד, לשם באים ילדים מיד-אליהו,

משכונת התקוה. זה איזור די קשה. ועם כל זאת - ואני אומר זאת בכל הכנות

- עושה עבודה יוצאת מן הכלל.

היו בחירות לוועד ההורים, נבחר חבר ועד כיו"ר הוועד. לצערי אותו חבר

ועד שנבחר אף פעם לא היה בוועד הורים, אם אינני טועה, והוא לא הבין את

תפקידו. הוא הופיע בוקר בוקר בבית-הספר, כמעט התערב בכל ניהול

בית-הספר. קיימתי אתו אצלי במשרד 2-3 שיחות, לצערי יש לי רושם שלא

הבין. הצעתי לו לקיים ישיבת ועד. אני הייתי בבית-הספר יחד אתו, באמצע

היום עשיתי סיור, הסברתי לו מה תפקידו של ועד הורים, לו ולעוד שני חברי

ועד. לאחר כמה ימים קיבלתי הודעה שהמצב נמשך. באתי פעם נוספת בערב,

זימנו ישיבה של כל הוועד יחד עם הנהלת בית-הספר, והיה דיון על תפקידו

של ועד ההורים, והסברנו את זה. הנהלת בית-הספר מסיבות שלה כתבה מכתב,

שהיא לא יכולה לעבוד עם אותו יו"ר ועד הורים. ביקשתי את סליחתה של

ההנהלה אחרי שנגמר הדיון, ישבתי עם הוועד, והסברתי הסבר פשוט ביותר:

אתם ועד הורים, אתם צריכים להחליט: אם אתם נותנים לו גיבוי, הוא ימשיך

להיות יו"ר; אם אתם רוצים, אתם יכולים גם להחליף אותו, זה בסמכותכם.

לאור המצב שיש אתו ועם הנהלת בית-הספר, אני ממליץ לו להשתחרר מהתפקיד.

זו זכותי, ומותר לי ללא שום כפיה ברצון. הבחור התפטר, ובו במקום עמדנו

על כך שייבחר מישהו אחר. נבחר מישהו אחר לוועד.

לצערי, למחרת היו הפירסומים בתקשורת, ואחרי יומיים כבר שמעתי שהמשיכה

תסיסה.



לגבי הנושא הפוליטי, זה לא רק בבית-ספר החיל, זה בכלל בתל-אביב, זה

בכלל בכל הארץ. מישהו אמר פה מפלגת העבודה, אבל זה לא רק מפלגת העבודה.

שלא תחשדו בי, אני לא איש מפלגת העבודה, אבל לצערנו ישנן היום בחישות

פוליטיות בבחירות לוועדי ההורים, ולא רק לוועדי ההורים, אלא גם לוועדים

מקומיים.

יש גם גוף נוסף שפועל, ועליו אני מתריע כבר למעלה משנתיים, והוא היל"ה.

אני מברך על הפעילות שלו, אם הוא פועל באמת מתוך אמונה ומתוך יעוד

לטובת התלמידים. היל"ה זה גוף שעומד בראשו דייר צבירסקי. הגוף הזה נותן

יעוץ לוועדי הורים בבתי-ספר. בשנה שעברה וזיתה בבית-ספר תל-חי תסיסה

איומה. לאחר שבדקנו את הנושא, התברר שהיל"ה שם, היא מדריכה את ועדי

ההורים. זה מביא את ועד ההורים לא למעורבות, אלא להתערבות בניהול. הם

רוצים לקבל דיווח כמה שעות המורה הזה נותן, איזה מקצועות, לקבל תוצאות

מבחנים. דבר שאני כוועד הורים ארצי הייתי רוצה אולי פעם להגיע אליו,

אבל בכל-אופן עדיין לא. היל"ה עושה עבודה שאני התרעתי לגביה במשרד

החינוך, אבל לצערי לא מצאתי אוזן קשבת. לא מצאתי אוזן קשבת עוד בתקופתו

של שמשון שושני. התשובות היו, שלא יכולים למנוע, אנחנו מדינה דמוקרטית

והם רשאים לפעול. אין לי בעיה, אני לא חושש מתחרות אתם. אני רק חושב

שהפעילות שלהם לא חיובית בחלק הזה של ועדי ההורים. בחלק של ילדים

שנעזרים, ברצון רב.

את ההשבתה אני בהחלט לא מקבל. ביום חמישי, כשנודע לי שעומדים להשבית,

התחננתי לא לקיים את השביתה. לצערי זה כבר היה מאוחר, לא היה ניתן

לעצור את זה. עכשיו אני שומע דבר חדש. אם שלושה חודשים, כפי שאת ציינת,

בבית-הספר אי-אפשר היה ללמוד, מדוע אנחנו כוועדי הורים לא יודעים את

זה? מדוע לא יכולנו לזמן אסיפה של כל ההורים! כפי שאנחנו יודעים, כשיש

צרה ומצוקה, מיד מזעיקים אותנו. גם במקרה הזה היינו צריכים לדעת. 500

תלמידים בבית-ספר לא לומדים 3 חודשים, לדעתי זו שערוריה. אני לא מקבל

את זה, ואני אומר שבהחלט יכולנו לתרום את חלקנו. אנחנו עושים זאת לא

פעם על הצד הטוב ביותר. לא יכול להיות שאנחנו נשמע בוועדת החינוך, ש-3

חודשים תלמידים לא למדו בגלל פחד של מורים.

היו"ר מ. בר-זהר; היא התכוונה לומר שהלימודים לא מתנהלים

כסידרם, שהאווירה היא קשה.

משה מזרחי; בנושא התקשורת. כל יום אני מוצף טלפונים

בשעות הלילה על בית-הספר החיל, על הגימנסיה

הרצליה. ועדי הורים למדו את הפטנט, ופונים ישר לתקשורת. אנחנו מנסים

להימנע. אני חושב שגם מבחינת הרשות המקומית, הגיע באמת הזמן שהרשות

המקומית תיתן קצת יותר את דעתה למה שקורה בבתי-הספר. אני מקבל זאת

בברכה, כי אני חושב שבתי-הספר זקוקים לזה. הנהלות בתי-הספר וגם ועדי

הורים זקוקים גם להדרכה של הרשות המקומית.

ש. מלאווי; הייתי רוצה לציין שאנחנו ועד נבחר, ולא ועד

פוליטי בשכונת התקוה. יש לנו כמה ועדות. אחת

הוועדות שקיימת אצלנו בשכונה זו ועדת החינוך. יש מקרים, כמו שהוזכרו

פה, וגם מקרים חיוביים. אנחנו דנים בוועדה שמורכבת מנציגי משרד החינוך,

מינהל החינוך בעיריית תל-אביב, ועדי הורים והוועד שלנו.



היו"ר מ. בר-זהר; איך אתם נבחרים? איך נבחר ועד שכונת התקוה?

ש. מסלאווי; כמו שנבחרים לרשות המקומית.

היו"ר מ. בר-זהר; האם כל התושבים הולכים ומצביעים?
ש. מסלאווי
כן. זאת לא בחירה פוליטית. ציינו כאן שגורם

פוליטי התערב, ואני חושב שאכן כך הוא. היום

כולנו יודעים שיש מפקד למפלגת העבודה, אחרי 10 שנים שיש לנו ועדת חינוך

בשכונה הם החליטו שגם הם צריכים להקים ועדת חינוך. אני יודע ממשה

מזרחי - ואני לא אציין את השם - שמישהו פנה אליכם. אמרתי לך שגורם

פוליטי השתמש בשם שלנו, של ועד שכונת התקוה.

עוד סיבה שביקשתי לדחות את הדיון היא, שאנחנו צריכים קודם כל לדון בכך

אצלנו בשכונה, ושתהיה לנו דעה מגובשת שלנו.
היו"ר מ. בר-זהר
שלושה חודשים הספיקו לכם לקבל דעה מגובשת.
ש. מסלאווי
אהרן אקוקה פנה אלינו כיו"ר ועד הורים,

ישבנו אתו, אמרנו לו ששמענו, ואנחנו רוצים

לשבת עם כל הנציגים שהזכרתי קודם בנושא ועדת חינוך. עוד לא ישבנו, ואז

זומנו לכאן. לא הייתי רוצה להיכנס לדברים שהוזכרו כאן - כן אקוקה, לא

אקוקה.
היו"ר מ. בר-זהר
זו לא השאלה. השאלה היא מה עמדתך לגבי

בית-הספר, לגבי תלונות ההורים, לגבי תפקוד

בית-הספר, כיו"ר ועד השכונה שהוא לא פוליטי, ויש לך מגע עם כלל

האוכלוסיה. איך אתה רואה את בית-הספר.
ש. מסלאווי
אם היינו חושבים על בית-ספר החיל, ובעיקר על

המנהלת, שיש דברים שהם שליליים למשל, לא

היינו יושבים בשקט, ולא היינו מחכים לאהרון אקוקה או למישהו אחר. אני

חושב שהיינו פועלים בעצמנו והיו שומעים מאתנו. כי גם לנו אין בעיה עם

עתונאים. לא קיבלנו תלונות כאלה. מבחינתנו יש קשר טוב עם בית-ספר החיל

ועם המנהלת, ואני מקווה שזה יימשך בצורה הזאת.
ס. טובי
כ-11 שנים אני יושב בוועדת החינוך. מי שמנהל

את הישיבה זו בדרך כלל המפקחת. הרבה מפקחים

כבר התחלפו, אבל השיטה בה אנחנו נוהגים היא, שאנחנו תמיד נותנים את

הזכות ליו''ר ועד ההורים. התחלפו כבר קרוב ל-7 יושבי-ראש ועדי הורים

בבית-ספר החיל.
היו"ר מ. בר-זהר
כמה בתי-ספר יש בהתקוה ובסביבה?
ס. טובי
היו 13. עכשיו אין פרוייקט שיקום שכונות,

ואתה זוכר את המלחמות בנושא בית-ספר הגליל.

נשארו עכשיו 9 בתי-ספר, אבל על 7 בפועל אנחנו אחראים לתפקודם.
היו"ר מ. בר-זהר
האם בכל בתי-הספר לומדים 500 תלמידים, כמו

בית-ספר הוזיל?

ס. טובי; לא, הם יותר קטנים. בית-ספר החיל נחשב

לבית-טפר גדול.

אף שדיברו כאן על מפלגות, אני רוצה לומר שאני כל כך שמח שכל הסיעות

בכנטת תומכות בח"כ אורה נמיר. אני אישית מברך אותה בכל פורום, אף שהיא

שייכת לזרם ממלכתי שונה. מי שנתן את התנופה הראשונה לשינויים של פני

החברה בישראל בכלל ובשכונות בפרט זו הגב' אורה נמיר. היא מינתה בזמנה

את פרופ' באשי, שעשה מחקר על שכונת התקוה, שקבע חד וחלק שילדים במדינת

ישראל בכיתות גי אינם מבינים את הנקרא, על אחת כמה וכמה בעיירות פיתוח

ושכונות.

מעולם לא קיבלתי שום תלונה בכתב. ישנה התגוננות, אנשים רוצים להתגונן

לקראת הקדנציה הבאה, להראות שהם בשטח. כשבאים אלי בהאשמה, אני שואל

אותו יוטי כהן ואותו אקוקה, למה הם לא מביאים לי חומר. לדעתי זה דבר

מאוד חמור. לא קיבלנו שום מסמך. הם ישר הגיעו למעלה, לא עצרו אצלנו. כל

מטיבת טיום של כל בית-טפר, אני מוזמן אליה. כשאני רואה מחזות של

תלמידים, של הורים עם דמעות בעיניים, שהם צריכים להיפרד כי טיימו כבר 6

שנים ונפרדים מבית-הטפר, אם זה על-ידי שי ועל-ידי זרי פרחים, נפרדים

בבכי מהמנהלת, מה זה אומר ליל

אם הייתי מקבל את הכל בצינורות המקובלים, הייתי יושב עם עיריית

תל-אביב, והיינו פותרים את הבעיות, בלי להגיע לוועדת החינוך והתרבות של

הכנסת. אם האנשים רוצים דרך ועדי הורים להשיג את המטרה שלהם, אני חושב

שהם טעו. יש גוף פוליטי, מחפשים כמה ראשים, ולא כדאי לנקוב בשמות שלהם.

לא אצלנו, כי אצלנו הם לא יכולים, ואתה מכיר את השכונה.

היו"ר מ. בר-זהר; הדבר למעשה פרץ בעתונות בהתחלת טפטמבר.

ט. טובי; כן, בגלל 30 שקל.

היו"ר מ. בר-זהר; אני ביקרתי אז בבית-הטפר, פירטמתי הודעה,

ומטרתי אותה לוועדת החינוך. לא התערבנו

בנושא, אף על פי שיכולנו לזמן ועדת חינוך כבר בטפטמבר. לא רצינו

לחתערב, כי חשבנו שדברים כאלה מן הדין שייפתרו במטגרת המקומית. אנחנו

מתערבים רק כאשר הדבר פוגע באופן מהותי בלימוד התלמידים. משום כך גם

התערבנו כשראינו שהדברים ממשיכים להתגלגל. אבל דווקא אותם גורמים שאתה

מציין, לא היו מעוניינים שנקיים את הדיון הזה כאן.

אני רוצה לשמוע עכשיו את שני התלמידים, ולאחר מכן נשמע את ועד ההורים

של בית-הספר. מיכל, באיזו כיתה את, איפה את לומדת, מתי עזבת את

בית-הטפר?

מיכל מזרחי; אני לומדת בגימנטיה הרצליה, לפני 6 שנים

טיימתי את בית-הספר.

זה היה בית-טפר שאהבתי ללמוד שם, היו יחסים טובים בין המורים לתלמידים,

אף פעם לא הרגשתי שרע לי עם המנהלת.



חיו"ר מ. בר-זהר; האם יש לך הרבה חברים שסיימו אתך את

בית-הספר הזה, והמשיכו אתך!

מיכל מזרחי; כן. יש לי חברות. יש לי חברה אחת שכבר 12

שנים אני לומדת אתה.

היו"ר מ. בר-זהר; באותה הזדמנות אני כבר אשאל אותך מה קורה

בגימנסיה הרצליה. האם עוד מרביצים שם?

מיכל מזרחי; לא.

צ. שרוו; אני לומד בגימנסיה הרצליה בכיתה י"ב. סיימתי

את בית-הספר לפני 6 שנים. לא זכור לי הרבה

מבית-ספר חיל, אבל זכור לי שהמורים היו משקיעים הרבה, הכינו אותנו ככל

האפשר יותר טוב למפגש עם האינטגרציה. המעבר, כמו כל מעבר, היה בהתחלה

קצת קשה, אבל בכל-זאת הבסיס היה טוב, והתגברנו.

א. מרסיס; הסיפור הוא מה שנקרא לעלות לתפקיד בצורה

מטאורית. התחלתי כיו"ר, ותוך שבועיים אני

כבר מגיע לכנסת, זה נראה לי קצת מהר מדי, נראה לי קצת מוגזם.

היו"ר מ. בר-זהר; האם אתה תושב התקוה או יד-אליהו?

א. מרקיס; אני תושב יד-אליהו. אני לא יודע אם יש הבדל

ביו התקוה ליד-אליהו, נראה לי שבתקוה הבתים

היום הרבה יותר יפים.

נראה לי שהדיון בנושא לא היה צריך להיות כאן, כל הסיפור לא היה צריך

להגיע בכלל לכאן. הנושא היה צריך להיגמר בבית-הספר. הבעיה היא שאני

יושב-ראש במשך שבועיים. לפני מר אקוקה היו"ר, ואני בתור סגן וגזבר,

או משהו כזה, שום דבר אני לא יודע. בסה"כ היתה איזו שהיא תלונה אחת

קטנה, גם בה טיפלנו, ובזה נגמר כל הסיפור. כל החומר נעצר אצלו.

היו"ר מ. בר-זהר; האם לא קראת עתונים?

א. מרקיס; קראתי עתונים, שאלתי אותו. בישיבה הראשונה

הוא אמר שיש לו קשרים בעתונות, והוא יוכל

לדאוג שעל הכתבה הראשונה בנושא 30 השקל האלה, הוא יוכל לתת כתבת נגד.

בישיבה האחרונה שמענו שתהיה כתבה בעתון. ביקשתי ממנו, אמרתי לו שזו

הכתבה שלו. הוא ביקש את הכתבה, שילך לבקש מהעתונאי שכתב את זה, ושיגיד

לו להסיר את הכתבה. אנחנו בישיבות בינינו אמרנו, שאנחנו דרך העתונות לא

מנהלים את בית-הספר. לא כל המדינה צריכה לדעת על הכביסה המלוכלכת.

בינינו לבין עצמנו אנחנו יכולים לגמור דברים, לא צריך לערב את כל

המדינה. ביקשתי ממנו להוריד את הנושא הזה, ולמחרת קיבלתי את התשובה

בעתון. כפי שהבנתי מהתשובה בעתון, גם אחרי שביקשתי, הוא עוד התקשר

לעתון להוסיף עוד צימוקים.



היו"ר מ. בר-זהר; לא פניתי אליך כאל ידידו של מר אקוקה, פניתי

אליך כיו"ר ועד ההורים, כדי לשמוע מה מצב

בית-הספר.

א. מרקיס; אקוקה היה הגורם הבעייתי. בהתחלה כיו"ר הוא

באמת נכנס נכון, אחר כך הוא קילקל לנו את

בית-הספר. אם יו''ר ועד הורים אומר: המורה הזאת, מה שהיא אמרה לך, תבוא

אלי, אני אסדר, אני אטאטא את זה, המורה הזאת תסולק מבית-הספר. כך לא

משתפים פעולה בין הנהלה לוועד הורים.

ר. מזרחי; אני חושבת שאמרו כאן את כל מה שהייתי אמורה

להגיד. יש לי הרבה הרבה הערכה לבית-הספר.

פעלתי יחד עם מיה, היה שיתוף הדדי בינינו, ואני יכולה להגיד לך שהמורים

עושים הרבה למען התלמידים, והכל היה בסדר עד השנה מה שקרה הרס לנו את

הכל.

היו"ר מ. בר-זהר! המקרה שהתחיל עם ה-30 שקל.

א. מרקיס; לא עניין 30 השקל כמו שהעניין עם העתונות.

עניין 30 השקל יכול היה להיגמר בפנים, אם זה

לא היה מגיע לנושא שמישהו רצה פירסומת.

ל. מרקוס; גם אני הייתי תלמידה בבית-הספר הזה, ואני

מכירה את מיה ב-3 השנים האחרונות שלמדנו

בבית-הספר. אני יכולה להגיד שהיה כייף ובסדר, כי אחרת לא הייתי רושמת

לשם גם את הילדים שלי.

מהכרות אישית ומהתרשמות שיש לי - טוב בבית-הספר לילדים, ואני חושבת שיש

באמת קבוצה קטנה של הורים כמו בכל מוסד, שיש להם התמרמרות ויש תלונות.

במקום שלא עובדים, אין תלונות ואין טעויות.

בפעם הראשונה, כשהיתה הכתבה הראשונה, פנינו לעתון וביקשנו לפרסם הודעה

של ועד הורים שתומך במיה ובמורים; וכי אם יש בעיות וחיכוכים, הם לא

הובאו לידיעתנו; ואם יובאו, אנחנו נטפל בהם. שום דבר לא הובא לידיעתנו,

וכל התלונות היו תלונות מהארכיון. התחילה תסיסה. אנחנו מבקשים שמישהו

יעמוד בפרץ. אנחנו מבקשים שיעזרו לנו להחזיר את בית-הספר למסלול הנכון,

משום שהילדים לא כל כך אוהבים כבר ללכת לבית-הספר, וההורים לא כל כך

אוהבים לשלוח את הילדים לשם. לי לא נעים לשבת בחברה ולשמוע ששואלים

אותי איך אני מחזיקה את הילדים בבית-ספר החיל. אני מגיעה לבית-הספר

הרבה, משום שאני צריכה להביא ילדה לגן, יש שם חטיבה צעירה, ואני אוהבת

לעזור. אני נכנסתי לוועד, כי אני רוצה מעורבות בבית-הספר, לא התערבות.

אני לא רוצה לחצות את הקווים. אני שומעת ממורות שבשנה הבאה הן לא רוצות

ללמד שם, ואני יודעת שהן מורות טובות. שמענו גם את הצד השני, את משרד

החינוך והעיריה, שבית-הספר הוא בית-ספר טוב ואין לי שום ספק בכך.

היו"ר מ. בר-זהר; מדוע מורות אמרו לך שהן לא רוצות ללמד בשנה

הבאהו מה הסיבה לכך!
ל. מרקוס
בגלל האווירה העכורה, בגלל התערבות ולא

מעורבות של ועד. יש נוכחות קבועה ומציקה

ומעיקה, והתערבות בין מה שמתרחש בין תלמידים למורים, בנושאים שפשוט לא

יעלה על הדעת שיתערבו בהם. אני חושבת שוועד הורים תפקידו להיות מעורב,

ולעזור לבית-הספר. הגענו למסקנה בישיבת ועד אחרונה שהיתה לנו, שאם

להורים יש בעיה והם לא מצליחים למצות אותה עם המנהלת, אנחנו נתערב. עד

עכשיו לא היתה כל תלונה. יש לנו תיבת תלונות בבית-הספר, אף אחד לא טרח

לשים שם פתק, והתיבה נמצאת שם מתחילת השנה.
היו"ר מ. בר-זהר
האם את מכירה את ההורים האלה שהתלוננו?

ל. מרקוס; לא. הרקע שלי לכניסה לוועד הוא פשוט רק רצון

לעזור, אינני מכירה אף אחד, אני לא יודעת מה

קורה שם. אני גם לא מעורה בענין הפוליטי הזה, אני גם לא גרה בשכונה, לא

יודעת שום דבר על הבחירות. אני יודעת שבית-הספר הולך ומדרדר.
ר. מזרחי
אני מכירה חלק מההורים.

היו"ר מ. בר-זהר; מה את אומרת לגבי התלונות שלהם?
ר. מזרחי
הם לא פונים אלי, הם פונים יותר אל מר

אקוקה.
היו"ר מ. בר-זהר
אבל האם את יודעת על התלונות האלה, מה דעתך

עליהן?

ר. מזרחי! אתה שומע אותם, אתה שומע את הכיוון השני,

ואי-אפשר לשפוט. צריך להפגיש את שני

הכיוונים ולראות מה בדיוק קורה.

היו"ר מ. בר-זהר! זח מה שניסה מר לייבה לעשות, ונכשל כשלון

חרוץ.

ר. מזרחי! עובדה היא שהזמינו אותם והם לא הגיעו.

י. יעקב! המנהלת היא עשר, צוות המורות הוא צוות

לענין. יש לי ילדים שלומדים בבית-הספר הזה,

אני מרוצה במאת האחוזים. אנחנו נבחרנו לוועד בית-הספר כדי לעזור

לבית-הספר, ולא כדי להרוס אותו. הם יבינו אותנו ואנחנו נבין אותו, ואני

רואה שקורה ההיפך. העסק מדרדר והמצב לא טוב. יש סיכויים לסגירת

בית-הספר. בחוץ רוצים לבנות הון פוליטי על-חשבון בית-ספר החיל, וזה לא

ילך.
ל. מרקוס
אני לא רוצה שיווצר רושם שבאיזו שהיא צורה

אנחנו משוחדים, כי לא כך הוא. אני חושבת

שאנחנו מייצגים את הרוב. אני לא אגיד את כולם. הוא אומר שמיה היא עשר,

ואני יכולה להעיד שמיה אכן מנהלת קשוחה, אבל צריכים להבין שיש סוג

מסויים של אוכלוסיה בבית-הספר, לא כולם, שבמידה מסויימת צריכים קצת



קשיחות. אני לא אומרת להגיע לאלימות, אבל במידת מסויימת צריכים להבין

מה זו מסגרת, ויש כאלה שלא מבינים. זה כנראה מגיע מההורים, או שאני לא

יודעת מאיזה כיוון. פשוט הם צריכים להבין שיש גם מסגרת.

היו"ר מ. בר-זהר; גב' רשף, אומרים לנו שאת קשוחה, שאת עשר,

תאמרי לנו מה את.

מ. רשף; אני בן-אדם, לא מלאך, אני בהחלט בן-אדם. אני

חושבת שפה אמרו הרבה דברים, אולי נסכם את זה

משני הצדדים.

אני 20 שנה בשכונה. הציעו לי לחזור לרמת-גן, הציעו לי הרבה בתי-ספר.

אבל אני מרגישה מהרגע הראשון שאני עושה ציונות יום יום. ניסו להגיד לי

לא להיות פריירית, לא לעבוד שם, שם קשה. אף פעם ולא לרגע אחד לא הרגשתי

פריירית. אני נהנית מכל יום, עד ה-7 בספטמבר. כל יום אני באה שמחה

לעבודה.

עוד לפני שאורה נמיר התחילה לטפל בשכונה, אחד הדברים שהכנסתי היה

התייחסות לילד הפרטי, ממש לפרט. היינו בין הראשונים שהנהגנו את כל

השיטות של טיפול בפרט. בזמנו, מר בסוק, שהיה סגן ראש העיר תל-אביב, אמר

לי להפסיק להיות עובדת סוציאלית, אבל כן היינו כאלה. מצד שני, בהחלט

היה צריך להפגין אומץ, אינני יודעת אם זו קשיחות. אני באתי לשכונה

לבית-הספר, כל יום 20-40 חבר'ה הסתובבו שמה, נכנסו לכיתות עם אופניים,

עשו דברים נוראים. אני מודיעה לכם שתוך 3 חודשים לא היה אף איש בחצר.
היו"ר מ. בר-זהר
זה היה כשהגעת ב-1970.

מ. רשף; כן. היה שם אב אחד שאמר לי; את חושבת שאם את

אשה, אני לא ארסק אותך! שיקשקתי בהתחלה,

אחרי שעתיים הייתי צריכה לשכנע אותו שלא יפרד מאשתו.

אחד הדברים שאני אומרת לזכותי, שלא פחדתי, אולי חונכתי ככה. אבל היום

אני מפחדת.

היו"ר מ. בר-זהר; ממה את מפחדת?
מ. רשף
היום אני מפחדת מהתקפה פיזית, כמו זו שהיתה.

אמרתי לשומר שישמור על המכונית שלי. בעלי

היה הרבה שנים בצבא. הוא אמר לי שבתקופת המרדפים בבקעה פחדתי בגללו,

היום הוא אומר שהוא פוחד כשאני הולכת לבית-הספר. כבר פעמיים הוא בא

בהסתר לראות מה קורה, אם לא מכים אותי. ביום שלישי האשה הזו התקשרה

לביתי, אני לא הייתי, ודיברה מאוד לא יפה עם בעלי; מה אתה מנהל את

העניינים, מה זה מיה איננה. למחרת, כשחזרתי הביתה הוא שואל; נו, היא

היכתה אותך? אמרתי; כן.

היו"ר מ. בר-זהר! למה היא התקשרה?



מ. רשף; היא התקשרה לדבר אתי.

היו"ר מ. בר-זהר; על מה? מה היה שם בדיוק?

מ. רשף; כבר קודם אחה"צ היא התקשרה למורה, וצעקה

עליה מאוד; אל תתנפלי על הילד שלי, אל תגעי

בו, מה את רוצה ממנו וכדי. ההתנפלות הזו מוכרת לנו. שוב, פה ושם הורים

מתפרצים, יש כל מיני אנשים. זו אוכלוסיה לא קלה, אוכלוסיה די קשה, יש

בתוכה מגוון עצום.

היו"ר מ. בר-זהר; יש כמה מההורים שמתלוננים שאת פוגעת בילדים

שלהם בגלל ההורים שלא שילמו, לא ביצעו או

משהו כזה.

מ. רשף; תמיד אמרתי שאני לא נעלבת, כי אני מכירה

אותם. סיפרתי אתמול מקרה, שאם אלמנה תמיד

היתה מקבלת עזרה מבית-הספר, ספרים לילדים. אחרי שהיא קיבלה מהמזכירה

ספרים, היא פתאום מתחילה לצעוק עליה; אתם, אתם אתם. המזכירה אמרה, על

מי את צועקת, עלי? על מיה? היא אומרת; אוי, נכון, אין לי על מי לצעוק,

אני מוכרחה לצעוק על מישהו. אמרנו לה, חצי שעה תצעקי עלינו אבל נדע שאת

פשוט צריכה לצעוק. אנחנו מוכנים לקבל צעקות. יש כאלה שצועקים, מקבלים

קריזה, הולכים הביתה, ושולחים פרחים. קשה לי להגיד, אני בחיי לא הייתי

"ברוגז" עם מישהו. גם כשהייתי ילדה, שזה מאוד פופלרי. לא הייתי ברוגז.

אני יכולה להתווכח. אחד הדברים שבאמת מנסים להגיד הוא, שאני אתנקם.

אמרתי להורה; אם אתה כל כך מפחד שאני אתנקם, קח את הילד מכאן. אתה

מכניס לילד שאני אתנקם, אתה עושה לו צרות צרורות, אתה גורם לו מבוכה,

והוא לא יודע עכשיו איך לבוא. אתה מצד אחד ואני מצד שני.
יותר מכך, אספר סיפור
לנו היתה בעיה של איחוד בתי-ספר בר-גיורא והחיל

לפני 13 שנים. המנהלת של בר-גיורא מאוד לא רצתה שייסגר בית-הספר. שושני

בזמנו סגר ואיחוד בתי-ספר קטנים וגדולים, והאנשים שם לא כל כך רצו לקבל

את האיחוד. בהתחלה הם התקוממו. היה הורה אחד שכעס עלי מאוד, ואפילו

בישיבת ועד אמר מלה לא יפה שלא אחזור עליה, ואנשי הוועד תפסו אותו

מהצדדים ושאלו אותו למעשיו. זה היה בסוף שנת הלימודים. בתחילת שנת

הלימודים שאחריה הוא נבחר ליו"ר ועד ההורים של בית-הספר, ומזרחי יודע

שכל השנים אצלנו היו בחירות דמוקרטיות אמיתיות, למעט השנה, שאני לא

השתתפתי. והיו"ר אקוקה החדש אמר; אני הוועד, אמרו כולם שהם מסכימים.

פורמלית זה בסדר, אבל זה כך קרה פעם ראשונה. הוא נבחר ליו"ר הוועד, אני

יכולתי להגיד שאתו אני לא מתעסקת, כי ניבל את פיו. אבל שום דבר, קיבלתי

אותו ועבדנו בצורה לא רגילה. בחיי לא נקמתי במישהו. אני יודעת לכעוס,

אני יודעת להגיד דברים בפנים, ואני לא מוותרת.

היו"ר מ. בר-זהר; האם את כועסת גם על הילדים, או האם פגעת

בילדים בגלל הענין של ההורים?

מ. רשף; לא. אני לא רק יכולה להישבע בפניך, אלא גם

בבית-משפט.



היו"ר מ. בר-זהר; זה לא בית-משפט, ואת לא צריכה להישבע. אנחנו

שואלים אותך שאלות, כי קיבלנו תלונות,

ואנחנו רוצים לברר את הענין עד תום.

מ. רשף; אני חושבת שכל התלונות האלה, אני לא יודעת

אפילו איך לכנות אותן, אם זה סילוף או

עיוות, ואני מציעה לכם אפילו למצוא את המלים היותר קשות. לא רק שלא

יצאו מהקשרם, ממש עיוותו דברים בצורה מסלפת, ואסור אולי להגיד, אבל ממש

שיקרית.

אני אתן את הדוגמא של גב' פמילי כי היא התחילה גם אז. בכיתות ה' לומדים

שחיה. אנחנו מצווים לשלוח להורים חוזר, ובחוזר יש ספח. ההורה צריך לומר

אם הילד שלו בריא ומותר לו להשתתף בשחיה. ואם לא, הוא צריך להביא אישור

רפואי. גב' פמילי באה - זה היה לפני 5-6 שנים, אינני זוכרת - ואמרה

שבתה חולה בדלקת פרקים. אמרנו, בסדר, תביאי אישור. לא, היא לא תביא

אישור, תאמינו לי. המורה להתעמלות מאוד כעסה עליה, כי היא אמרה שאם

ילדה חולה בדלקת פרקים והיא לא מביאה אישור רפואי לבית-הספר, הרי היא

גורמת לה עוול. אולי אסור לה לרוץ 300 מטר, אולי אסור לה לרוץ 600 מטר,

אולי היא תפסיק לתת לה להשתתף בשיעורי התעמלות? האשה התעקשה, ועד היום

לא הגיע האישור לבית-הספר.

אנחנו מספיק אחראיים כדי שלא ניתן לילדה לשחות. אנחנו לא מוכנים לקבל

אחריות, שאם באמת היא חולה, ואם ההורים שלה כאלה, מה הילדה אשמה.

להיפך, אני חושבת שיעידו פה הורים, כמה שההורים יותר קשים, אנחנו יותר

מטפלים בילדים שלהם.

בזה נגמר אז הענין. גם אז באה האם להשתולל, גם אז הוגשה נגדה תלונה

במשטרה על תקיפה. בעתון - אני לא ראיתי את המכתב, גם זה אחד הדברים, אף

מכתב לא הגיע אלי - היה כתוב שאני הכרחתי ילדה לשחות, אף שהיא הביאה

אישור שיש לה דלקת פרקים, והילדה סולקה מבית-הספר. כאן זה לא דעות אם

בעיני זה מוצא חן או לא.

היו"ר מ. בר-זהר; אני חייב להפסיק אותך לכמה דקות, היות שח"כ

זאבי צריך לעזוב את הישיבה, וביקש לומר משהו

בישיבה הזאת. לאחר מכן נחזור אליך.

ר. זאבי! אני מבקש להגיד דבר אחד חיובי, וארבעה דברים

שליליים.

החיובי. ההתרשמות שלי היא, ואני מניח שגם של כל חברי הוועדה, שיש לנו

עסק עם מנהלת מעולה בעלת הישגים גדולים, עם עבודה חינוכית טובה, עם

ציונות לשמה. אם תושבת רמת-גן הולכת לשכונת התקוה ל-20 שנה לעבוד עם

נוער שהוא קצת יותר קשה, מפני שהוא בא משכבות יותר קשות, והיא עושה את

זה והיא מתמידה בזה, כל מה שאפשר זה רק לברך. לי היה תענוג לשמוע את

המפקחת, כי המפקחת היא האוזניים והעיניים של החברה לדעת אם שס טוב או

לא טוב. ההורים, יכול להיות להם שיקול; למנהלת, היא מוכרת את המרכולת

של עצמה; המפקחת דיווחה לנו דיווח כל כך מרנין את הלב, שאני מברך

עליו.



אני מציע שנבקר ארבעה-דברים אחרים-.

(א) ועד הורים ותפקידו. ועד הורים איננו בא להחליף הנהלה אלא בא לסייע

להנהלה. הוא בא גם לייצג דרישות של הורים כלפי הנהלה, אבל הוא לא

בא להחליף הנהלה. אני מניח שיש איזה שהוא נייר, תקנון, מסמך,

שמגדיר מה הם תפקידי ועד הורים, ולפיו צריך לפעול.

(ב) שרבוב פוליטיקה לחינוך, מאיזה כיוון שזה לא יבוא. חינוך זה חינוך.

כולנו במפלגת החינוך, ובכלל מי שלא ישב פה והוא יו"ר הוועדה, הוא

המפקד שלי כי אני ממפלגת החינוך ואסור להכניס את הפוליטיקה

לחינוך.

(ג) התקשורת שמתערבת בחינוך או שירבוב התקשורת הסנסציונית. מילא, רוצים

לאכול אותי כי אני גם פוליטיקאי, רוצים לאכול דברים אחרים - את מר

נתן וולך כי הוא פוליטיקאי. אבל לערבב את החינוך בתוך הסנסציות של

העתונות? אני מבקש שבסיכום של ועדת החינוך תהיה מחאה על כך. תניח

העיתונות לחינוך לפעול כחינוך. אני לא אומר שהחינוך קדוש. הוא

בר-נגיעה, מותר לגעת בו כשצריך לגעת בו. אבל לעשות סנסציות

מהחינוך, זו שערוריה.

(ד) אנחנו היינו ונהיה ואנחנו היום נגד השבתות.

לסיכום, נקודה חיובית בשבילה היה כדאי לקיים את הישיבה, היא לשמוע

שבית-הספר החיל הוא כל כך יפה, לא רק משמועות אלא מעדות של הנוגעים

בדבר - הורים, מנהלת, מפקחת וכוי.
ארבע הנקודות השליליות
הפוליטיקה, הסנסציות בתקשורת, ועד הורים שלא

יודע את תפקידו והשבתות.

היו"ר מ. בר-זהר; גבי רשף, כדי להבהיר את הענין, קראתי בעתון

על מקרים, ואני רוצה לומר את הדברים כאן כדי

שזה ייאמר פעם אחת ולתמיד-.

(1) הכרחת ילדה לשתות את מים מהדלי.

(2) עיקמת יד לילד.

(3) שלחו ילד לנכש עשבים בזמן הלימודים, מפני שהוא לא שילם את התשלום

הנדרש.

(4) סיפור על מצב כלכלי שלא שילמו, הילדה הועלבה בפני הכיתה בנוכחות
מורתה על--ידי הגב' רשף במלים
במקום קוקיה לשער, תשלמי לבית-ספר,

את תהיי בדיוק כמו אביך, את לא תשלמי עבור ילדיך לבית-ספר.

(5) הוענש ילד על לא עוול בכפו והוצא מהכיתה ל-4 ימים תמימים בגלל דמי

השמירה - בזה כבר טיפלנו.



(6) גב' עליזה עוזרי, שהשפלת את בנה וחענין הושתק, בענין כסף, דרשה

שייחקר הדבר, ואת השתקת את הענין, ולא רצית שהוא ייחקר. היא מרגישה

פגועה, מפני ששמה הטוב נפגע.

(7) גבי משי, תפסת את הילד והעפת אותו לספסל, והילד נחבל במיצחו. אחר

כך הוא התלונן על סחרחורת, הובא על-ידי החונך לקופת-חוליס, ונשלח

לצילום גולגולת. אגב, על כך אמרתי שאם כך באמת היה, היתה צריכה

להיות מוגשת תלונה למשטרה.

(8) יחזקאל ציון, הילד רצה ללכת לשירותים באישור מורתו, והגב' רשף מנעה

זאת ממנו בכוח, עיקמה את ידו עד כדי כאב וכי את נוהגת באכזריות

כלפי הילדים.

אנא ממך, השיבי לנו על הדברים הקונקרטיים הללו.

מ. רשף; אף מכתב מהמכתבים האלה לא הובא לידיעתי. לא

רק שלא הגיע אלי, גם לא היתה תלונה בעל-פה,

ואני חושבת שפה הנקודה החמורה ביותר. אני לא יודעת אם לצחוק או לבכות,

אני אומרת את האמת, יש פה דברים שבחיים לא שמעתי עליהם. יש פה דברים

שפשוט מהמם איך אנשים מסוגלים להמציא.

היו"ר מ. בר-זהר! ענין מימי הדלי.

ד. צוקר; אל תפתחו שום עויינות כלפינו. אנחנו מבקשים

זאת ממך כדי שנשמע כולנו את ההכחשה באופן

ברור. לא שואלים אותך את זה בתוקפנות, תעני קונקרטית אחת לאחת מה קורה

עם כל תלונה, זה אולי לטובתך.

מ. רשף; אני רק מבקשת שלהבא כשיהיו תלונות עלי, שגם

אני אגישן ונברר אותן כאן.

היו"ר מ. בר-זהר; את לא מבינה אותנו. אנחנו קיבלנו את התלונות

הללו אתמול, מפני שברגע שנודע לי שיש תלונות

אמרתי שאם יש תלונות, אני רוצה לקבל אותן. התלונות האלה מסתובבות

בעתונים כבר זמן רב. מאחר שזו ישיבת ועדת חינוך של הכנסת, אני רוצה

שהדברים יהיו ברורים.

מ. רשף; אני אענה, אין לי ברירה.

נ. וולך; אותן תלונות שהגיעו אלי, קראתי לגבי מיה

רשף, היתה לי אתה שיחה כ-4 עיניים ושאלתי

אותה תלונה תלונה, וקיבלתי הכחשות חד-משמעיות על הדברים.

היו"ר מ. בר-זהר; אני רוצה שהוועדה הזאת תהיה מסוגלת לומר לכל

מי שיפנה אליה מהארץ ומחו"ל, שהדברים הוכחשו

על-ידך.



לגבי הדלי.

מ. רשף; אין דלי.

חיו"ר מ. בר-זהר; הילד יחזקאל ציון, כיתה ח' ראשונה שרצה ללכת

לשירותים ואת מנעת ממנו ועיקמת את ידו.

מ. רשף; לא מוכר לי דבר כזה.

היו"ר מ. בר-זהר; הילד של גב' משי שקיבל מכה בראשו, וחונך לקח

אותו לצילום גולגולת בעקבות חבלה.

מ. רשף; הילדים שלנו די משתוללים כשהם עולים ויורדים

במדרגות. אני עמדתי בקומה שניה, הקבוצה -

והוא היה הראשון - עלתה בפראות, ממש בפראות. תפסתי אותו והחזקתי אותו;

אל תרוצו, לכו. בכתבה בעתון יש סילוף ואגיד לכם למה. בכתבה בעתון נכתב

שאני עיקמתי לו את היד והוא נפגע בראשו, הלך לאחות והיא שלחה אותו

לכירורג. זה היה בעתון. כיוון שאני אמרתי לגב' משי שהאחות בדקה, ואין

שום פניה לאחות, היא לא שלחה לכירורג, ואין אצל הכירורג שום ביקור

באותו יום, האם כבר שינתה את זה שהחונך הלך. שום יד לא עוקמה. הילד לא

נפגע בכלל.

היו"ר מ. בר-זהר; האם הוא הלך לצילום גולגולת!

מ. רשף; הוא לא הלך לצילום גולגולת. בעתון אגב, לא

הגולגלת נפגעה, אלא היד נפגעה.

ר. בלקיו; אני לא יודעת מאיזה תיק אתם קוראים, אבל

ב-23 בספטמבר כל מקרה נותח לגופו ונשלח

אליכם.

היו"ר מ. בר-זהר; רוב התלונות הללו הן מה-1 ביולי.

מה עם משפחת עוזרי? את השתקת ענין של ילד

שהואשם שגנב כסף. אמו דרשה שייחקר, ואת השתקת את זה בכוונה. היא הרגישה

פגועה ואמרה שבנה השלישי לא ילמד בבית-הספר.
מ. רשף
הילדים שלה למדו בבית-הספר, וגם הבת שלה

המשיכה ללמוד.

בקשר למקרה, לא היה ערוב שלי. נגנב כסף בכיתה, המחנכת בררה, ובהחלט

המחנכת ידעה שהילד הזה גנב. זה היה ילד מאוד בעייתי. המחנכת היא שאמרה

שאין לנו עם מי להתעסק במשפחה הזו. האם הזו תמיד תהיה תוקפנית, והענין

דווקא הושתק והילד לא החזיר. אני מאוד מצטערת, אני עזרתי לאם הזו אפילו

עכשיו, בלי קשר לתלונה. עכשיו היא רצתה להעביר את בתה לתיכון ט' ולא

לגימנסיה הרצליה. בדרך כלל במקרים האלה אינני מתערבת. הם פונים לעיריה,

והעיריה אחראית לכל הנושא הזה. האם באה אלי, ודרשה ממני שאתן לה אישור

שלילדה יש בחילה בנסיעות באוטובוס, והיא לא יכולה לנסוע לגימנסיה.

אמרתי לה שאני לא אתן לה אישור כזה, כי הילדה בחיים בבוקר לא נוסעת

לבית-הספר באוטובוס. היא מגיעה ברגל, ואני לא אתן לה אישור. היא קצת



צעקה עלי, שאני מקלקלת לה. הצעתי לה אז לפנות, ולהגיד לעיריה בצורה

פשוטה שהיא אם שרוצה את בתה בתיכון טי, ושיתנו לה את היכולת הזו. אני

יודעת שהיא הצליחה. כלומר, דווקא אני אמרתי לה לא לפעול באמצעות על

שקרים, לא ברמאויות, לא במכתבים כוזבים, אני אדריך אותה בדרך האמת,

שהיא תציג את הדבר פשוט. הילדה השנה נכנסה לתיכון ט'.

היו"ר מ. בר-זהר; מה קורה עם גב' שמריהו, אמא של עדי שמריהו,

שאמרת לבת שלה בנוכחות מורתה שבמקום קוקיה

לשער תשלם לבית-הספר, וגם את לא תשלמי עבור ילדיך לבית-הספר.

מ. רשף; לא מוכר. את המשפחה אני מכירה היטב.

היו"ר מ. בר-זהר; ולא אמרת לילדה, שבמקום קוקיה תשלם

לבית-הספר?

מ. רשף; לא אמרתי. אני חושבת שלמשפחה הזו נתנו את

הכל.

היו"ר מ. בר-זהר; מה עם ניכוש העשבים המפורסם בזמן הלימודים

בתור עונש, שכותבת על זה גב' רחל ועקנין?

מ. רשף; רחל ועקנין? אין לנו אם כזו.

היו"ר מ. בר-זהר; תלמידה בכיתה וי ראשונה. נועם ועקנין. "גבי

רשף הענישה אותו בהוצאה מהכיתה ובהושבה בחדר

המנהלת. כמו-כן נתנה מעדר בידי בני, ציוותה עליו לנכש עשבים בחצר

בית-הספר וזאת בזמן הלימודים מפני שהוא לא שילם".

מ. רשף; אני לא יודעת, המשפחה הזו כן שילמה, לפעמים

בקושי, אבל שילמה. כספים לא כולם משלמים.

אנחנו דואגים שכולם ישלמו וגם רונית מזרחי, שבשנה שעברה היתה יו"ר

הוועד, כתבה מכתב לשר מה עושים עם אותם הורים שבאופן עקרוני לא משלמים.

הרבה ילדים מקבלים הנחות, הרבה משפחות מקבלות הנחות בכל מיני רמות של

הנחות, וזו באמת אחת הבעיות. משפחת ועקנין תמיד שילמה, אני בכלל לא

יודעת למה היא אומרת שהיא לא שילמה.

יש בעיה של ניכוש עשבים, שזו בעיה מאוד מעוררת מחלוקת. ראש העיר

תל-אביב הורה לפני 3 שנים או '4 שנים, שאת נקיון החצרות בבתי-הספר

תלמידים יעשו. אצלנו זה נהוג לעשות בצורה מסודרת, כל כיתה מנכשת

בתורנות של חודש, כל יום 6 תלמידים באים ב-30;7 בבוקר, נישום מקומות

קבועים לנכש, ומי שנמצא אתם זו אני, כי אין לי אפשרות לדרוש ממורה למלא

עוד שעות, שהיא לא מקבלת עליהן משכורת, ולעבוד עם ילדים. וכידוע צריך

להשגיח על הילדים.

מעבר לזה, אנחנו לפעמים גם מגייסים כיתות לעבודה של שעה, כיוון שהחצר

היא ענקית. אין אצלנו עונש. לפעמים ילד שמוצא מהכתה, אנחנו אומרים לו

שיבוא, ואם הוא רוצה - שיעזור לנכש. היתה קבוצת ילדים, דווקא מהכיתה של

גילי, שמאוד רצתה לנכש בהפסקות. הרבה פעמים היא נכנסה לשיעורים,



ולהיפך. עצרנו בהם, וביקשנו שיכנסו לשיעורים. לפעמים ילד שמוצא מהשיעור

אני אומרת לו לבוא אלי, ושואלת אם הוא רוצה לעבוד במזכירות, אם הוא

רוצה לנכש וכדי. אין עונש של ניכוש, אם כי לפעמים צריך לדאוג לתעסוקה

של הילד, כי אחרת אני הבייבי-סיטר שלו. אין עונש של ניכוש בחיים, בכלל

אצלנו אין עונש כעבודה. נכון שיש הורים שחושבים שעבודה זה עונש, יש לנו

קצת בעיה עם הענין הזה. אין ולא היה.

היו"ר מ. בר-זהר; האשמות ששמעתי מכמה אנשים שמעריצים אותך

ואומרים שאת קשוחה ואת לא טובה ביחסי אנוש.

מ. רשף; אני לא יודעת את ההגדרות, אולי אני צריכה

להסתכל במילון וללמוד אותן. לי תמיד אמרו

שאני לא יודעת להיות ביחסי ציבור. אבל אמרו לי גם מהצד השני, שאני לא

יודעת למכור את עצמי, שאני לא יודעת למכור מספיק את בית-הספר. ודווקא

שמחתי היום לשמוע, שלפחות מבלי לדעת למכור את בית-הספר, יש דעות

חיוביות, והוא מכור. כנראה זה מתוך עשייה, ועשייה קשה, ואני בעד עשייה.

אני חושבת שאי אפשר לזכות בתחילה בלי עשייה.

יש תקיפות מסויימת. אם באתי לאותו בית-ספר, ומורים אמרו לי שהם מפחדים

מילדים, בהחלט יש מידה של תקיפות שחייבים לנהוג בה. אני בכלל חושבת

שבאיזה שהוא מקום, שאתה דוחף ילד קדימה או אומר משהו להורה, הרבה פעמים

אין רע בכך. אני חושבת שבאיזה שהוא מקום יש דברים שצריך להעמיד על

דיוקם, וגם לעשות סדר. בהחלט מבחינה זו אני לא הייתי קוראת לעצמי

קשוחה, מפני שאני חושבת שאין הרבה מנהלות שיודעות לשבת ליד ילד. שכונת

התקוה מכירה את משפחת אזולאי. נכנסת מפקחת - לא של משרד החינוך -

ושואלת אותי מה אני יושבת עם הילד הזה להדרכה. אמרתי, כי פשוט הוא בכה

ואני יושבת לידו, הוא עוד לא יכול לדבר, ועד שהוא ירגע אני יושבת לידו.

אחר כך הוא יספר לי מה הענין. אני חושבת שאני כל כך קשובה לילדים, וזה

כבר לא יפה שאני אומרת על עצמי, אבל אני חושבת שדווקא הנקודה הזו

קיימת. מצד שני, בהחלט צריך לפעמים - ואני אומרת על עצמי י להעמיד

דברים ולא לתת להשתולל. חייבת להיות משמעת. אני גם מקפידה כלפי המורים.

יש צלצול ואז גם המורים צריכים לקום מיד ולעזוב את חדר המורים, הם

צריכים למלא את תורנותם. אני גם קשוחה בדקדוקי שמירה על החוק כאשר

יוצאים לטיול, שיהיו כל הניירות וכוי. כן, אני מקפידה על זה. לכן אני

לא יודעת אם אני קשוחה או מקפידה. אני בהחלט גם בחלק הזה לוקחת על עצמי

הרבה מאוד, ואני חושבת שזה עזר לבית-הספר לקבל צורה. פעם מישהו אמר לי,

שרואים שזה בית-ספר, ולא כמו שאני באתי ומצאתי שהרבה מאוד הסתובבו

בחוץ.

צ. ברנר; אני רוצה לדבר על צוות בית-הספר, ולהציג את

הסגל. מר מזרחי נדהם כרגע מדבריה של טליה,

שכביכול 3 חודשים לא לומדים בבית-הספר. בבית-הספר החיל אנחנו לומדים

מה-1 בספטמבר, המורות ישבו ועבדו כבר מה-7-8 באוגוסט, כבר מאז היינו

יום יום בבית-הספר, ואני חושבת שזה לא קיים בהרבה בתי-ספר בארץ.

בית-הספר מתפקד כמו שבית-ספר צריך לתפקד, רק הוא לא מתפקד אולי כמו

שבית-הספר החיל היה תמיד מתפקד. המוטיבציה הגבוהה שישנה בצוות בית-ספר

החיל, וידועה לכולם, לא קיימת היום. פשוט קיבלנו סטירת לחי. כך אנחנו

מרגישים כולנו. אותה סטירת לחי שניתנה למיה, בעצם ניתנה לכולנו. אנחנו



צוות, אנחנו כל הזמן עובדים יחד בכל הדברים, והיום אנחנו מרגישים

שמחפשים אותנו בפינה, שמים לנו רגלים, אנחנו כל היום תחת מיקרוסקופ.

אנחנו אנשים שעושים, ומצפוננו נקי. אני כל הזמן אומרת את זה למורות-.

מורה, אם המצפון שלך נקי, המשיכי. והמצפון שלנו נקי, לא במאה אחוז אלא

במאתיים אחוזים. אנחנו עובדות מעל ומעבר.

מה שהשנה קרה לנו, אנחנו מרגישות שאנחנו עושות את אשר אנחנו חייבות

לעשות, בסה"כ מה שכל המורות עושות, וזאת לא העשיה שלנו הרגילה.

המוטיבציה ירדה. אנחנו נפלנו, נפלנו מגבוה, כי היינו במקום גבוה מאוד

והרגשנו טוב. כולם באו, והדרכנו והיינו לדוגמא, ופתאום אומרים: זה

בית-ספר החיל שסיפרת עליו? הייתי מספרת לחברות שלי, שגם הן מורות, מה

אנחנו עושים ולמה אני לא יכולה ללכת, כי יש דבר כזה בבית-ספר ודבר כזה

בבית-ספר. אמרו שהן לא מאמינות לי. חברות היו צריכות לבוא לבית-הספר

לראות מה אנחנו עושות כדי שיאמינו לי.

היום אנחנו עוסקות בעבודה השוטפת היום-יומית ההכרחית. ילד לא מפסיד

שיעור חשבון, לא מפסיד שיעור עברית, הוא מקבל את כל השיעורים שהוא

צריך. מבחינתנו, המוטיבציה שלנו איננה אותה מוטיבציה. אנחנו קמות בבוקר

ושואלות מה מצפה לנו היום בבית-הספר, וזה כואב לנו, כי כך אנחנו לא

יכולים להמשיך לעבוד.

אתה אמרת שמורות רוצות לקום וללכת. אני הראשונה שאומרת שאני נשברתי.

אני לא מרגישה איך אני, עם כל מה שאני שמקיעה בבית-הספר, אני מרגישה

שאני לא יכולה לעשות את זה עוד פעם. הורידו אותי ממש נמוך נמוך. לא פנו

אלי ישירות, אף אחד לא פגע בי ישירות, אבל כל אווירת בית-הספר זה לא

זה.

צוות המורים לא מתחלף אצלנו, מורות לא מבקשות העברה זה שנים. ההחלפה

היחידה היא אם מורה יולדת, עוברת מקום מגורים, אין אצלנו תחלופה של

מקום בבית-הספר. אני מאוד חוששת - ואני אומרת זאת כי אנחנו מדברות

על-כך בחדר מורים - שמורות אומרות שאם את תלכי, אם מיה תלך, אם המצב

יימשך, אנחנו נקום ונלך.
ג. פלדמן
מורות צעירות אומרות נקום ונלך, ולא נלך

לבית-ספר אחר, אלא אל מחוץ למערכת.

היו"ר מ. בר-זהר; כמה זמן את מלמדת שם?

ג. פלדמן; שנה שלישית. אני שייכת לחינוך המיוחד.

מבחינתי זה לא בית-ספר החיל או בית-ספר אחר,

אלא זה בית-ספר החיל או בכלל לא. כשחושבים על אפשרויות המשך, בכל-זאת

חוזרים, כי אין עבודה כמו עבודה חינוכית, אין סיפוק כמו בעבודה

חינוכית. כששומעים ילד שלא ידע לקרוא בשנה שעברה נלחם על ספר ספריה,

איפה עוד אני אוכל להגיע לסיפוק כזהו

ד. צוקר; אחרי מה ששמעתי פה היום, אני די משוכנע שאני

כנראה יודע מעט מאוד ממה שקורה סביב

בית-ספר, כי באינטואיציה - ואני מדגיש, באינטואיציה - נדמה לי שטיפלנו



בקצה של קרחון, של -מאבקים בתוך השכונה, שבית-ספר הוא במידה מסויימת

קורבן שלהם. אבל המאבקים הם רחבים הרבה יותר והם נראים גם מאבקים די

מכוערים ודי מיותרים, ובית-הספר די נפגע בהם.

אני רוצה לומר משהו עוד יותר מפורש. אם ישנה מעורבות של ח"כ בן-מנחם

בסיפור הזה, הוא יכול לזקוף לגנותו את מה שקרה בבית-הספר. זה מסוג

המעורבויות היותר שליליות שיכולים לגלות בהתארגנויות של הורים, ואני

מאוד בעד התארגנויות של הורים. אני מאוד בעד התארגנות של הורים, שגם

תהיה לה קונפרונטציה, אני מאוד לא מפחד מזה, אני חושב שזו תופעה מאוד

בריאה שוועדי הורים מגיעים גם לויכוח עם מנהלים, והצדק לא שמור בידי אף

אחד. אבל אם המוטיבציה היא פנים-מפלגתית, היא די מכוערת לדעתי. קצת

שמעתי על זה גם לפני הדיון פה. ואם אפשר לגנות את המעורבות של אותו חבר

כנסת, או של מישהו אחר שקשור בענין, אני מגנה אותה בכל לשון ובכל פה.

אם יש חברה, נציגת ר"צ במועצת העיר, והיא בהתחלה עשתה טעויות, אני מגנה

אותה באותה לשון של חריפות כמו שגיניתי קודם. רק ששם זה נעשה בטעות, לא

במזיד ולא לאורך זמן, והבנתי שאחרי שהיא למדה את הענין היא גם, הודתה,

ועזבה והיא תרוחם. אם לא כך המצב, הגינוי נשאר בתוקפו.

צר לי מאוד על התקיפה המתמדת הזאת של העתונות. רוצים להתנגח עם המראה,

אני באמת מאחל כל טוב בהטחת הראש במראה, אבל זה לא עוזר לשום דבר. אם

יש לכם טענות כלפי קבוצת הורים אחרת, או כלפי חבר כנסת, או כלפי מנהל,

תעזבו את העתונות. זה לא מכבד אתכם, זה לא מכבד את הענין. בסה"כ

העתונות שיקפה כנראה מתח לא קטן בשכונה סביב בית-הספר. אי-אפשר להכחיש

שיש בשכונה מתח לא קטן סביב בית-הספר.

אני רוצה להצטרף לברכות לצוות בית-הספר על העבודה שהוא עושה. אני לא

רוצה להכביר מלים, כי אני מניח שזה יבוא לביטוי בסיכום הישיבה על-ידי

היו"ר. אני מצטרף בכל פה לברכות, כי אמרתי, קצת שמעתי לפני הישיבה.

אני מאוד חושש מהתגובה שתהיה בבית-הספר אחרי הישיבה הזאת. יהיה זה

אנושי אם ילדים והורים שלא מיוצגים כאן היום ירגישו מאויימים אחרי

הדיון הזה. גם אם אין סיבה אובייקטיבית, אני מניח שיש סיבה לחשוש. אני

קורא פה גם לוועד ההורים.- אתם ועד הורים של כל הילדים ושל כל ההורים.

אם אני הייתי מעורב עם הילד שלי בסיפור בבית-הספר מול המנהלת, בדיון

שמגיע לוועדת החינוך, אני הייתי חושש לילדים שלי. לא במובן הפיזי, הרי

לא תכי אותם. אבל זה דבר מאוד מובן. אני הייתי חושש, ואני מניח שכל

הורה חושש מהענין הזה. אני מאוד מבקש שזה גם יהיה ברור מכאן, וגם

תבהירו את זה, זאת עצה חינם שאני נותן לכם. תבהירו את זה באופן יזום

להורים של בית-הספר, שפותחים דף חדש ושום דבר לא קרה, והעובדה שזה הגיע

לוועדת חינוך של הכנסת לא צריכה לשמש עילה לפגוע בשום ילד ובשום הורה.

אני מציע שזה יצא ממך, זה חשוב ביותר. אני חושב שזה חשוב להורים

ולילדים.

ל. מרקוס; יש לנו היום ישיבת ועד הורים, וזה ידווח.
ד. צוקר
תרגיעו את כולם בענין הזה. הוא הגיע לדיון,

ולא קרה כלום.



חיו"ר מ. בר-זהר; . אני רוצח לסכם את הדברים.

ביקרתי בבית-חספר, נפגשתי השבוע עם מספר

אנשים, ביניהם מר שרעבי, מר אקוקה ואחרים, ואני אומר לכם כאן מה שאמרתי

להם. אני ראיתי מעט בתי-ספר שהם כל כך יפים ומפוארים כמו שבית-הספר

הזה, ובתוקף עבודתי ראיתי הרבה בתי-ספר. באתי כדי לבדוק את התלונה

המקורית שהיתה, שהגיעה לתקשורת, ואכן גם אמרתי לגבי רשף וגם פירסמתי

בהודעה בעקבות זה, שאני לא מקבל את הרחקת הילד מהכיתה. זו באמת היתה

טעות, וכולנו הסכמנו עליה, גם גב' רשף הודתה, וגם מר מזרחי קיבל את

הדברים.

אני לא ראיתי בכיתות את משטר הפחד שעליו קראתי בתקשורת, ואני זוכר

שביקרנו בכל בית-הספר, רדפנו אחרי הכיתות שלא היו במקומן, ומצאנו אותן

בכל מיני מקומות אחרים. דיברתי אז עם קבוצת הורים אתם נפגשתי, חלק מהם

אנשי ועד הורים וחלק אחרים. פגשתי את אחת הבוגרות שהיום היא מורה, לא

בבית-הספר, אבל התרפקה בגעגועים רבים על בית-הספר.

אני מבין שאת אשה תקיפה, גב' רשף, ולפעמים תקיפות יכולה להתפרש גם

כפגיעה, כשרוצים. זה יכול להתפרש כאילו הנה, היא חזקה, היא תפסה את

הילד, ועיקמה את היד שלו. אני מכיר את הביטויים של מעקמת ידיים.

בניגוד לחברי ח''כ צוקר, יש לי מלה קשה על התקשורת. אני מוכרח לומר אותה

כי אני מאמין בחופש העתונות לא פחות ממנו, ואני גם מוכן לעשות כל שאני

יכול למען חופש העתונות. אבל אנחנו בשנה-שנתיים האחרונות מתנסים

בעימותים בלתי פוסקים עם עתונות סנסציונית שמפרסמת דברים. כשאנחנו

מנסים כאן לברר אותם ולהגיע לתומם, מגלים תמונה שונה לחלוטין. לי יש

טענה. זו היום האופנה בעתונות, זו עתונות, אם להשתמש בביטוי שלנו,

עתונות "כסאחית" שמכה, שתוקפת. קיימנו כאן דיון על גימנסיה הרצליה, על

האלימות בגימנסיה הרצליה. חשבנו שהתחוללו שם כל יום פוגרומים. היינו

כולנו כאן ערוכים לשמוע, והיינו המומים כאשר קצין המשטרה בא והסביר לנו

שהיה אריע אחד בלבד, שלענין הסיפורים על סחיטות כספים נוראות בבית-הספר

התברר, ששני ילדים תבעו מילד אחד שקל בשביל לשתות קולה, והוא לא נתן

להם שקל, ובזה הדבר נגמר. בסופו של דבר הגענו למסקנה, שחלק גדול מהענין

נופח, וזה מאוד לא מצא חן בעיני העתונות. מסקנות ועדת החינוך והתרבות

של הכנסת מאוד לא מצאו חן בעיני העתונות, כי היא קיוותה שאנחנו נתנפל.

גם שם רזיתה בעיה. יש סכסוך מתמשך בין חלק מוועד ההורים לבין בית-הספר

גימנסיה הרצליה. תלמידי הגימנסיה ודאי מודעים לכך, והם רכבו על כל

הפרשה כדי לעשות מזה מהומה גדולה.

אני חושב שפה העתונות בהחלט פעלה וניפחה, ולכן שאלתי אותך, כשבאתי

אליך, אילו מהעתונאים באו וביקרו וסיירו במקום, וראו את מה שנערך,

בעקבות הביקור שלי שוחחתי עם אחד מהעתונאים, ולא עזר שום דבר. הוא מיד

קבע שזה מסיבות פוליטיות העמדה שלי, שגבי פלדמן דיברה אתי, ומשום כך

רצתי לטפל בנושא הפוליטי. לא עזרה העובדה שלא פגשתי את גב' פלדמן, לא

שוחחתי אתה בבית-הספר, ועד יום חמישי בערב לא יצא לנו לדבר על

בית-הספר, ואני בכלל לא יודע מה ההשתייכות הפוליטית שלך ולא מעניין

אותי מת ההשתייכות הפוליטית שלך. פה בוועדת החינוך, כמו שאמר ח"כ זאבי,

זאת מפלגת החינוך, אין לנו פה שום נטיות מפלגתיות.



אני רוצה לומר לשבחו של מר שרעבי, שפגשתי השבוע. הוא אמר במעמד של קהל

רב, שהם כולם בדעה שמבחינה חינוכית בית-הספר הוא עשר. אני גם רוצה לומר

בשמו, שהוא הביע בפני את התקוה שהענין יסתיים בצורה מכובדת לכל הצדדים.

מר אקוקה דיבר באותה ישיבה ב-20 נושאים שונים, ולא הזכיר במלה אחת

תלונה על בית-ספר החיל. חוא רק אמר שהוא התפטר. מרבית האנשים שהיו

באותה ישיבה חזרו על ביטויים של הערכה. היו כאלה שבאו בטענה, אמרתי שאם

יש להם תלונות, בבקשה, שיעבירו לי לוועדת החינוך של הכנסת, כי אני רוצה

לברר את כל התלונות שלהם.

אנחנו מגנים בכל תוקף אלימות מכל סוג, שהוא ובוודאי את המקרה הספציפי

הזה שקרה בבית-הספר. אנחנו גם נדאג לכך שהדברים יפורסמו. אנחנו גם

מגנים את ההשבתה, ואנחנו מבקשים שלא יעשו זאת על גבם של הילדים. זה

בית-ספר, שהילד באמת ממלא בו תפקיד כל כך מרכזי.

אנחנו רוצים לפנות גם לצוות המורים ולבית-הספר, ולומר לכם דברי עידוד.

זהו בית-ספר מפואר, שעושה שליחות יוצאת מן הכלל. זוהי משימה של כולנו,

ואנחנו מאוד מקווים שבחיזוקה של ועדת החינוך והתרבות של הכנסת - אתם

רואים שדיברתי גם בשם חברי, לא היה פה אדם אחד שדיבר ברוח שונה - אתם

תמשיכו במפעל שאתם עושים אותו שם.

אני רוצה לומר למשרד החינוך. לא הייתם צריכים לחיות כל כך נלהבים. את

ההתלהבות היינו מקבלים בלאו הכי גם תוך כדי הדיון. ראינו את התגובה של

כל הגורמים, אנחנו מברכים את בית-הספר, ומקווים שבכך יושם סוף פסוק

לפרשה הזאת.

אני מודה לכולכם, הישיבה נעולה.

הישיבה ננעלה בשעה 00;11

קוד המקור של הנתונים