ישיבת ועדה של הכנסת ה-12 מתאריך 19/11/1990

החינוך המיוחד והשתלבות הילד החריג (הצעה לסדר היום של דובר-הכנסת י' צבן); שאילתות

פרוטוקול

 
הכנסת השתים-עשרה

מושב שלישי



נוסח לא מתוקן



פרוטוקול מסי 176

מישיבת ועדת החינוך והתרבות

יום שני. ב' בכסלו התשנ"א (19 בנובמבר 1990). שעה 00;09
נכחו
חברי הוועדה; מ"מ היו"ר אי אליאב

ר' זאבי

ה' מחאמיד

ח' פארס

ד' צוקר

מוזמנים; י' צבן

אי סרטני

משרד החינוך והתרבות

ע' סלע - סגן הממונה על המינהל הפדגוגי

אי בריק - יועץ משפטי

עי הרשקוביץ - מנהל אגף התקציבים

ני ננר - סגנית מנהל גף ומפקח על החינוך המיוחד

אי כהן - מפקחת על הניסוי בירושלים

ר' זקס - מפקחת על הנסוי במחוז המרכז

י' ויינשטיין - מפקחת על הנסוי במחוז המרכז

בי נסים

משרד העבודה והרווחה

י י קנדל - משנה למנכ"ל המשרד, מנהל האגף לטיפול במפגרים

משרד הבריאות

בי גרוס - מהלשכה לשירותי אשפוז

משרד האוצר

ר' פינצי

ועד הורים ארצי

חי אלג'ם

ועד הורים ארצי לחינוך המיוחד

י ' ספורטה

א' יגודה

ועד הורים ירושלמי לחינוך המיוחד

נ' יפה

י י שרבף

המועצה לשלום הילד

י י קדמן - מנכ"ל המועצה

מרכז שלטון מקומי

שי דורפמן - מנהל אגף לחינוך יסודי וממונה על חינוך מיוחד בעי ת"א

איל"ן

אי אבנשטיין

שמ"ע

ז י גורני

מיח"א

ר' זוהר

אקי"ם

י י גלבוע

מזכירת הוועדה; י י גידלי

קצרנית; ר' בלומרוזן

סדר - היום;

1. שאילתות.

2. החינוך המיוחד והשתלבות הילד החריג - הצעה לסדר-היום של חה"כ י י צבן.
מ"מ היו"ר א' אליאב
אני פותח את ישיבת הוועדה.

שאילתות

די צוקר;

אני מבין שמתחילה היום שביתה של תלמידי שמיניות בגימנסיה הרצליה, על רקע של

אלימות של תלמידים ושל אקס-תלמידים. אבקש לקבל עובדות. איני בטוח אם לא נצטרך

לקיים דיון בנושא זה. דומני שלא מדובר רק בתקרית של מכות בין צעירים.
מ"מ היו"ר אי אליאב
היושב-ראש הקבוע של הוועדה, שיבוא בעוד יומיים, יחליט על כך.

די צוקר;

לפני כשלושה שבועות עלתה בוועדה השאלה של בית-ספר עוזיאל בבני-ברק.
ב' נסים
נתתי מסקנות בנושא זה ליושב-ראש הוועדה.
די צוקר
אבקש לקיים גם דיון בוועדה, כי איני משוכנע שהמסקנות אכן עונות לתביעה של כל

הוועדה. מצד חברים שונים עלתה בקשה שלא תהיה אפליה על בסיס עדתי. זה הסיפור

שהיה. איני בטוח שהפתרון שניתן הוא אכן פתרון. אבקש להביא את הענין לפני

יושב-ראש הוועדה, על-מנת לקיים דיון בנושא זה בוועדה.

על-פי פסיקת הבג"ץ בנושא חינוך בגני ילדים, אחרי שלושה חודשים צריך להתקיים

דיון במסקנות.
בי נסים
היתה ישיבה של הוועדה בנושא זה.
די צוקר
הבג"ץ היה לפני כחודש. הבג"ץ הציב שלושה חודשים לנסיון. הנסיון מסתיים בתום

שלושת החודשים. כלומר, הדיון שהיה בוועדה אינו מקובל עלי כסיכום הנושא. הגיעו

אלי פניות של הורים עם גישה שונה לחלוטין ממה ששמענו מבית-המשפט העליון בשבתו

כבג"ץ. היו פניות עם גישות שונות לחלוטין. הבקשה שלי היא, שבתום שלושה החודשים,

בתום תקופת הנסיון אותה פסק הבג"ץ, שיתקיים דיון בוועדה לסיכום הנסיון של שלושת

החודשים הראשונים.
בי נסים
כך סוכם.
די צוקר
אם כן, קלעתי לדעת גדולים.



ר' זאבי;

הייתי סבור שהנושא של הקיפוח העדתי בבני-ברק נגמר. קיבלתי מכתב מהורה על-כך

שהוא נענש כיוון שהוא התלונן. אמר לו המנהל: אכן רשמת את ילדיך, אבל מתלונן

אינו מקבל פרס והוא גירש את ילדיו מבית-הספר. האב הזה משלם 600 שקל עבור ילדיו,

בבתי-ספר פרטיים אהרים. כך אנחנו חוזרים לנקודת ההתהלה. ראשי החינוך העצמאי

אמנם אמרו לנו שהענין יוסדר, שנהיה שקטים ורגועים, אך תפקידנו לצאת להגנת הפרט.

גם להגנת העקרון וגם להגנת הפרט. הפרט הזה ראוי לקבל הגנה מלאה של הוועדה. מנהל

בית הספר אינו יכול לעשות בבית הספר כבתוך שלו ולהמשיך לקבל תקציבים

ממדינת-ישראל.

מ"מ היו"ר אי אליאב;

הנושאים האלה חמורים מאוד. אבקש את מזכירת הוועדה להעבירם לתשומת-לב

יושב-ראש הוועדה.

י' גידלי;

הסיכום של הדיון הקודם היה שעד הנוכה יינתנו לנו תשובות.
מ"מ היו"ר א' אליאב
בינתיים יגרשו ילדים.
די צוקר
ברמה התיאורטית הכל מסודר עם החינוך העצמאי, אין בעיה.
מ"מ היו"ר אי אליאב
אבקש ממזכירת הוועדה להעביר את הבקשות ליושב-ראש הוועדה, בר-זהר, עם שובו

מהר.

החינוך המיוחד והשתלבות הילד החריג

(הצעה לסדר היום של דובר-הכנסת י' צבן)
מ"מ היו"ר אי אליאב
זו ישיבת המשך לדיון בנושא. הישיבה הקודמת היתה ב-18 ביולי 1990.
י' צבן
אדוני היושב-ראש, בישיבה הקודמת ביקשנו לקבל בכתב, לקראת הדיון הזה - גם לגבי

ירושלים וגם לגבי אגד הערים במרכז, המונח על מצב ההינוך המיוהד לפני קבלת ההוק

ועל המצב היום, והסבר לשינויים. בירושלים הוזרמו כ-1.5 מיליון ש"ח לצורך הניסוי.

ביקשנו דיווח מפורט מה נעשה ב-1.5 מיליון ש"ה אלה, כדי לא להקלע שוב למצב של

נזילות תקציבית, שמשיגים תקציב לפרוייקט מיוהד, אבל בסופו של דבר, בלחץ הנסיבות

זה זורם לתקציב הרגיל.

ביקשנו דיווה על ההשתלמויות, על ההצטיידות, על שעות הוראה, על הילדים

במסגרות, לפני ועתה. זה הבסיס. ביקשנו לקבל זאת בכתב, לקראת הדיון. זה הבסיס

האלמנטרי ההכרהי לצורך דיון. לא קיבלנו הומר כזה. בלי זה כל דיון יהיה בערפל.



מ"מ היו"ר אי אליאב;

בישיבה הקודמת התעוררה שאלה גם בקשר לגל העליה, מה יהיה עם מאות המתדפקים

החדשים בנושא זה. באין הומר אהר, נשמע דברים בעל-פה.
י' צבן
צר לי מאוד, אבל אנהנו צריכים תשובה לשאלה, מן האהראים במשרד החינוך, מדוע לא

מולאה בקשתנו.
ע' סלע
פרוטוקול הישיבה הועבר לגף חינוך מיוחד. הם התכוננו להעביר את מלוא הפרטים

בעל-פה. הם לא הכינו הומר בכתב.
י' צבן
בפרוטוקול נאמר במפורש שאנחנו מבקשים הומר בכתב. היה פירוט של הדברים. יש

כאן אי-כיבוד בקשה של ועדה של הכנסת. הודגש בישיבה הקודמת, שלא נוכל לבדוק את

משמעות הניסוי, אם לא נקבל תמונה מה היה לפני ומה המצב היום.

די צוקר;

אם אין מציגים נתונים אי-אפשר גם לבוא בטענות למשרד האוצר.

מ"מ היו"ר אי אליאב;

מר סלע, מי היה צריך להכין את הדברים?

ע' סלע;

הגף לחינוך מיוחד הכין את הדברים.

מ"מ היו"ר אי אליאב;

גבי ננר, היית צריכה להכין את החומר בכתב.

נ' ננר;

את הפרוטוקול ראיתי רק כמה ימים לפני הישיבה. הפרוטוקולים אינם מגיעים אלינו

באופן סדיר.

י' צבן;

היית כאן בישיבה הקודמת. שמעת את הדברים. הבל על הזמן. כך אי-אפשר לקיים

עבודה רצינית.

מ"מ היו"ר אי אליאב;

אנחנו דנים כך בחלל האוויר. בכל אופן אין לנו ברירה אלא לקבל דיווח מכל

הנוגעים בדבר בעל-פה.

די צוקר;

הצעה לסדר. בתנאים הנוכחיים, הדבר המרשים ביותר יהיה אם הישיבה תינעל. אם

רוצים שתהיה איזו שהיא השפעה למפגש הזה, אני מציע לבטל אותו. לא מעניין לשמוע את

הדברים בעל-פה. הדברים אינם מדוייקים. אי-אפשר לשאול שאלות.
י' צבן
דיון בעל-פה כבר התקיים.

די צוקר;

שיילכו ויכינו שיעורי בית, שיהזרו עם שיעורי בית.
מ"מ היו"ר אי אליאב
ההערות צודקות, אבל איני חושב שמותר לי ולוועדה לשלח את האנשים. לא כולם

נציגי משרד החינוך. באו גם מן המוסדות עצמם. אבקש מאנשי משרד החינוך והתרבות

לדווח גס בכתב.
י י קנדל
הישיבה האחרונה התקיימה ביולי. היה חסר הקטע של נציג משרד הבריאות. כדאי

לשמוע דיווח מאלה שלא שמענו מהם דיווח בישיבה האחרונה.

מ"מ היו"ר א' אליאב;

נשמע דיווח ממשרד החינוך ולאחר-מכן נשמע את בא-כוח משרד הבריאות.
ע' סלע
בישיבה האחרונה דובר על הקצאת משאבים מיוחדים לביצוע ניסוי, מצד אחד, ומאידך

על צרכים במערכת שלא נענו.

לגבי הניסוי, תשמעו דיווח מן המפקחות על הניסוי.

לגבי הצרכים - עשינו בדיקה מחדש של המשאבים שניתנו לצורך החינוך המיוחד.

הפנינו משאבים מתוך התקציבים שניתנו לחינוך המיוחד גם לצורך הגידול הטבעי בחינוך

המיוחד וגם לצרכים מיוחדים בחינוך המיוחד, כדי לענות על רוב הבעיות שהועלו כאן.

אחת הבעיות שעלתה כאן היא מרקור בשעות הוראה במסגרות מסויימות. על-פי הנתונים

שבידינו, מתוך המשאבים של המשרד ענינו על רוב הבעיות. היום אין כמעט דרישות

לשעות נוספות לחינוך מיוחד פרופר. על-פי הפרוצדורה הקיימת היום, כל ועדת השמה

מגדירה את הילדים לחינוך מיוחד. הנתונים מובאים למפקחים, דרך הרשויות המקומיות.

אם יש מחסור בתקנים, אנחנו עונים על הצרכים. לפי הנתונים שלנו, ילדים שהוגדרו

כבעיות קשות שובצו בכתות קיימות או בכתות נוספות שפתחנו. אמנם יש קבוצה של

תלמידים שהוגדרו על-ידי ועדות השמה לחינוך מיוחד, אבל הם בשלבים היותר-קלים, של

כיתות טיפוליות. אין לנו משאבים לכסות את כל המערכת הזאת.

מ"מ היו"ר אי אליאב;

לפי דבריך, יש התאמה בין ההיצע לבין הביקוש.

ע י סלע;

אם לכמת זאת מספרית, האוצר הקצה למשרד החינוך לגידול טבעי בחינוך המיוחד

3,600 שעות, בתחילת יושנה, ומן המשאבים הפנימיים שלנו גייסנו עוד 2,400 שעות.

בסך-הכל עומדים לרשותנו כ-6,000 שעות לצורך פתיחת מסגרות נוספות. וזה ענה על

הצרכים הקשים, כפי שעלו כאן בוועדה.
י' צבן
האם אתה מדבר על מסגרות מיוחדות או גם על מסגרות כלליות?



ע' סלע;

אני מדבר על מסגרות מיוחדות, בדרך-כלל, או מסגרות משולבות.

י' צבן;

כמה מתוך זה למוסדות הנבדלים של החינוך המי ורוד, כמה ליחידות בתוך המסגרות

הכלליות וכמה למגמה הכללית לשלב ילדים רוריגים במסגרות כלליות?

נ' ננר;

מסך הכל השעות שהיו לנו, כ-65% הופנו למסגרות נבדלות של חינוך מיוחד, ו-35%

לכתות מיוחדות בבתי-ספר רגילים.

י' צבן;

זאת למרות שאמרתם, בדיווח הקודם שרק 25% - כ-13,000 ילדים - נמצאים בבתי-ספר

מיוחדים. 65% הופנו אליהם.

נ' ננר;

הגיעו אלינו דרישות לכ-12,000 שעות. קיבלנו 3350 שעות. היינו צריכים לקבוע

סדרי עדיפויות. המקרים הקשים יותר זכו לעדיפות ראשונה.

מ"מ היו"ר אי אליאב;

נעבור לדיווח על הניסוי.
א' כהן
העברנו למשרד החינוך מסמכים רבים בהקשר לניסוי. לו ידעתי על הצורך להכין

חומר, אין-ספק שהחומר היה מוכן מראש.

מ"מ היו"ר אי אליאב;

מתברר שיש חומר בכתב ואלינו לא הגיע דבר ולא חצי דבר.

א' כהן;

כמפקחת על החינוך המיוחד אני מביעה את הוקרתי והערכתי לעצם החוק. החוק איפשר

לנו לחשוב על שיפורים. נכון שהשיפור אינו רב ביותר, היינו רוצים יותר הרבה, אבל

למפקחים בירושלים ואני מנירם שגם באזור המרכז יש איזו שהיא נשמה יתירה. מקנאים

בנו מפקחים במחוזות אחרים - בבאר-שבע, בחיפה ובמקומות אחרים. שם המצב קשה. ילדי

ירושלים וילדי אגד ערים במרכז זכו, וילדים אחרים בארץ שלנו - לא זכו.

העומס והציפיות שהחוק הזה יצרו רב ביותר. היה פרסום רב לחוק. גם אנשים שאין

להם נגיעה בחינוך ולא בחינוך מיוחד שמעו על החוק ואומרים שיש חוק והם באים

בתביעות ובדרישות. כלומר, יש לחץ רב ויש ציפיות רבות. יחד עם זאת, ידינו כבולות.

אנחנו יכולים לפעול רק במסגרת התקציב.

ועדות ההשמה היום מתפקדות אולי ביתר שאת ובצורה יותר מקצועית. בעיר ירושלים

יש כ-16 ועדות השמה. לכל ועדה דרושה נציגות ממשרד החינוך והתרבות, קרי הפיקוח על

החינוך המיוחד. המאמץ שאנחנו מקדישים בישיבות של ועדות השמה זה ענין לדיון בפני

עצמו. אם ההחלטות של ועדות השמה אינן מיושמות, אנחנו מאכזבים לא רק את ההורים

ואת הילדים אלא גם את הרשויות המקומיות ואת השותפים לנו בתהליך.



לגבי הניסוי - ירושלים משרתת את ילדי העיר ירושלים ואת ילדי המחוז. בירושלים

יש גם מספר ניכר של מוסדות ארציים בחינוך המיוחד, דוגמת מוסדות המטפלים בילדים עם

הפרעות נפשיות, ילדים מפגרים, בשיתוף עם משרד העבודה והרווחה. אלה מוסדות שמטפלים

בעיר ירושלים גם בילדים שאינם שייכים לעיר ירושלים. החינוך המיוחד בירושלים הוא

רחב מאוד, גדול מאוד, דיפרנציאלי מאוד. אני מדברת על החינוך המיוחד הנבדל.

בחינוך המיוחד הנבדל השתדלנו, עוד טרום החוק, לאפשר לתלמידים לקבל טיפולים

בשעות הוראה דיפרציאליות ובמידה מסויימת טיפולים פארה-רפואיים. טיפולים אלה ניתנו

מתוך שעות התקן של החינוך המיוחד. כלומר, יש מכסת שעות פר-כתה, ועל-פי חלוקה זו

העתקנו עובדים פארה-רפואיים.

החוק איפשר לנו להוסיף לתקן הקיים שעות עבור טיפולים פארה-רפואיים, גם במערכת

של החינוך המיוחד הנבדל, על כל הרבדים הגילאי ים - גני ילדים, בתי-ספר יסודיים,

חטיבות ביניים וכיו"ב, לכל סוגי האוכלוסיות. יש אוכלוסיות שטעונות יותר טיפולים

פארה-רפואיים ויש אוכלוסיות שטעונות פחות טיפולים כאלה. מן הראוי שייקבע

קריטריון לענין זה. כרגע זה נתון לשיקול הדעת של הפיקוח על החינוך המיוחד

ולהקצבה שקיימת.

י' צבן;

בפיקוח בכל מקום מחליטים אחרת?

א' כהן;

יש קריטריונים די מקובלים. למשל, ילדים שסובלים משיתוק-מוחין הם ילדים רב

בעייתיים שטעונים טיפולים פארה-רפואיים מגוונים - טיפול פיסיקלי, טיפול בדיבור,

טיפול בעיסוק. ברוב המקרים אלה ילדים שזקוקים למצבור הגדול ביותר של טיפולים

פארה-רפואיים. זאת לעומת ילדים אחרים, כגון מופרעים על רקע רגשי, שמספר הטיפולים

הפיסיקליים שהם צריכים הוא בדרך-כלל אפס. זה די נתון לשיקול-הדעת של הפיקוח, וזה

לא מצב טוב.

תחום אחר - תחום הארכת יום החינוך. עד כה במוסדות החינוך המיוחד הנבדלים

כמעט ולא יכולת להאריך את יום החינוך, אלא-אם-כן העברנו אותם לאגודות וולונטריות

או אגודות ציבוריות, כגון אקי"ם, איל"ן. גם היום העמותות ממשיכות לסייע לנו

בהארכת יום החינוך בבתי הספר.

י' צבן;

האם חלקן עכשיו יותר גדול או יותר קטן?

אי כהן;

אותו חלק. הן לא צמצמו את חלקן. הן המשיכו לתקצב. בנוסף לכך הוספנו שעות

תקן.

יש הארכה של יום החינוך. במקום לסיים לימודים בשעה 12.30 או45 .12 מסיימים

בשעה 14.00 או 14.30. אבל זה לא יום חינוך ארוך. ציפינו שיום החינוך הארוך יהיה

עד שעה 16.00.

היו דיונים יחד עם הורים אם הארכת שעות החינוך צריכה להיות הארכה לשמה או

הארכה עם תוכן. כלומר, האם סגנון 'בייבי-סיטינג' או סגנון תכני. הפיקוח

בירושלים הגיע למסקנה שמוטב פחות שעות ואיכות מאשר יותר שעות ללא איכות.

בחלק מן המוסדות, למשל מוסדות עירוניים שלא היו לצידם עמותות לפני החוק,

סיימו את הלימודים בשעה 12.30. היום בכל המוסדות העירוניים מסיימים את הלימודים

בשעה 13.30 ו-14.00 ויש אף כיתות בהן מסיימים את הלימודים בשעה 14.30 ו-15.00.



כניסוי בעיר ירושלים. המרכז הזה לא היה קיים לפני הזרמת התקציב לניסוי, והוא

אמור לשרת באופן מיוחד אותם התלמידים שלא קיבלו קודם-לכן טיפולים פארה רפואיים

בכלל. אלה התלמידים שאובחנו לחינוך מיוחד, שיושבים בכיתות חינוך מיוחד בבתי-ספר

רגילים. מעצם העובדה שילד הופנה להינוך המיוהד, אין לו שום זכות לקבל טיפול

בקופת-הולים - לא בטיפול בדיבור, לא טיפול בעיסוק ולא טיפול פיסיקלי. אומרים לו:

אתה שייך לחינוך המיוחד, החינוך המיוחד צריך לשרת אותך, למרות שבכתות המשולבות של

החינוך המיוחד, פרט לשעות תקן אין שעות מיוחדות. אי לכך פתהנו בירושלים, ביהד עם

הרשות המקומית מרכז שיפעל בשעות ארור הצהריים ואליו יופנו תלמידים של הכיתות

המשולבות בבתי הספר היסודיים, לצורך קבלת טיפולים פארה רפואיים בשעות ארור

הצהריים.

מ"מ היו"ר אי אליאב;

האם המרכז כבר פועל, כבר קיים?
א' כהן
המרכז כבר פועל, בהיקף לא גדול.

י' צבן;

כמה עובדים יש בו וכמה ילדים מטופלים בו?
א' כהן
המרכז מעסיק למעשה עובדים פארה-רפואיים בשלושה תקנים מלאים, כאשר הם מפוצלים

על-פני ששה עובדים - מהציות משרה. זה כולל ריפוי בעיסוק, ריפוי בדיבור

ופיזיותרפיה, וגם סדנה לטיפול באמצעות אמנויות. לא מועבר ילד למסגרת המרכז הזה

לצורך טיפול באמנויות. טיפול באמנויות זאת תכנית מתלווה. אם ילד זקוק לטיפול

פארה-רפואיים, לא רצינו שהמרכז יקבל אופי של קליניקה. לכן נתנו גם את המסגרת של

סדנת אמנויות.

י י צבן;

כמה ימים בשבוע המרכז פתוח?
א' כהן
חמישה ימים בשבוע, בשעות אהר הצהריים.

י' צבן;

כמה ילדים באים למרכז?

א' כהן;

כרגע יש בעיה קשה מאוד. מצד אהד יש עודף פניות לילדי הגיל הרך, ולהערכתנו

פהות מדי פניות של בתי-הספר היסודיים. יכול להיות שזה הצורך. כרגע נענים כמאה

ילדים. בממוצע שעה לילד לשבוע - שני טיפולים של מהציות שעה. לדעתנו, אין זה

מספיק, אבל כמסגרת ראשונית, שנותנת סקרינינג של המצב בשטה, זה מאפשר לתלמידים

לקבל טיפול ואבחון.



י' צבן;

מי עושה את האבחון?
א' כהן
אנשי המקצוע של המרכז.

י' צבן;

האם הס מוסמכים לאבחון? האם לא רופא צריך לאבחן?

אי כהן;

מצטרפת גם רופאה פדיאטרית ירושלמית שהיא איש החינוך המיוחד בתחום הפדיאטריה

והיא המסייעת בנושא האבחונים. הסינון עובר דרך מחנכות, יועצות, מדריכות. יש

תהליך של סינון מקצועי בהפניות, אבל המופנים עוברים ועדת קבלה מקצועית, ביחד עם

הרופאה של החינוך המיוחד.

א' סרטני;

האם יש לכם מבט כולל לגבי הצרכים הפארה-רפואיים, הצרכים האמיתיים. ידוע

שפעמיים מחצית יושעה בשבוע לא כל-כך עוזר, כלומר נחוץ הרבה יותר. האם יש לכם

ראייה מה נחוץ באמת לעומת מה שיש?
א' כהן
לא אני ולא חברי יכולים וצריכים להביע את דעתם באופן חד-משמעי בענין זה.

צריכה להיות ועדה בין-מקצועית של אנשי חינוך ורפואה שתחליט על קריטריונים לגבי

טיפולים פארה-רפואיים לילד. קשה לנקוט היום מספרים ולומר כמה צריך להוסיף לכל

ילד. זה ענין אינדיבידואלי. אבל הייתי רוצה מאוד שייקבעו קריטריונים לגבי הקצאת

שעות פארה-רפואיות, והחלוקה פר-תלמיד תיעשה על-פי צרכיו האישיים.

תיגברנו גם את הטיפולים הפארה-רפואיים במערכות החינוך המיוחד, החל מגני

הילדים וכלה בבתי-הספר העל-יסודיים.

דבר נוסף שנעשה - תיגבור נושא השילוב. בעיר ירושלים, אולי מתוך קונספציה,

אולי מתוך הנסיבות, אולי מחמת העובדה שרבים המוסדות הדיפרנציאליים בחינוך המיוחד,

מערך השילוב חיה בחיתוליו. אולי, גס בזכות החוק וגם בזכות שינויי גישה, יש

תיגבור משמעותי של כיתות משולבות של החינוך המיוחד במערכת החינוך הרגיל, החל מגני

הילדים, דרך בתי הספר היסודיים וחטיבות הביניים. נכון להיום, בעיר ירושלים בלבד

יש 25.5 כיתות חינוך מיוחד משולבות בחטיבות ביניים רגילות, כאשר לפני ארבע שנים

היו 3-2 כיתות טיפוליות בלבד. החוק איפשר לנו, במידה רבה, להתפרס על פני המערכת

המשולבת של החינוך המיוחד.

י י צבן;

איך נראה ר?שילוב הזה? מה התשובה שלך לביקורת שהיתה בישיבה הקודמת, מצד כמה

גורמים, שהשילוב הוא טכני, מיכני, מסגרתי, ארגוני ושיש קשיים בהקצאת כוח-אדם

מיומן ומתאים על-מנת להפוך את השילוב הזה לדבר שימלא את שליחותו.

א' כהן;

אני מודה על השאלה. אני סבורה ששילוב משמעותי עדיין אינו קיים בכל המסגרות.

יש הרבה מה לעשות בענין זה - גם בתחום ההסברה למערכת של החינוך הרגיל, גם בתחום

הציפיות שלנו, כאנשי חינוך מיוחד, וגם בתחומים של הגברת פתיחות בקבלה של השונה,

בחברה בכלל. התחלנו בשילוב שאולי נראה טכני בעיקרו, כלומר, חדר-כיתה בתוך מערכת



של חטיבות הביניים, ברצף של דרג הכיתה - ברצף של אותו מסדרון, זה ענין טכני -

כאשר רכזת השכבה מטפלת גם בילדי הכיתה המיוחדת. נכון, ההצלחה יותר תלויה באנשים

בשטח. כלומר, מורה שהיתה יותר מסוגלת להידברות עם אנשי המערכת הרגילה - כיתתה

יצאה נשכרת. ההצלחה תלויה גם בפתיחות של מנהל. כלומר, הענין בהחלט תלוי באישיות

האנשים הפועלים בשטח.

יחד עם זאת, היו מספר עקרונות - ואני מדברת רק על ירושלים, כי בערים ארורות
המצב שונה. העקרון הראשון
אבחון של התלמידים, מיונם על-פי קטיגוריות של בעיות.

השתדלנו ליצור מערכת של כיתות הומוגניות, כלומר, לא ליצור מין מערכת משולבת שיש

בה תלמידים שסובלים מבעיות מגוונות, על-מנת לאפשר לנו, קודם-כל, לשבא מורה מומחית

לתחום. אם מדובר בילדים שסובלים מליקויי למידה, הדיפרנציאציה היא עד-כדי כך חדה

שיש כיתות משולבות לילדים שסובלים מליקויי למידה בעלי יכולת אינטלקטואלית גבוהה

או בינונית, ויש הפרדה. לא פעם אנחנו באים לבית-הספר ואומרים למנהל, שאנחנו

מעוניינים בפתיחת כיתת חינוך מיוחד בבית-הספר וצריכים לבלות אתו 5-4 שעות, לצורך

הסברה, ובסוף הסבר כזה המנהל יכול לקום ולשאול: סליחה, האין זה מדבק? גם זה

קיים. זאת עובדה. אבל היום כבר עברנו כיברת דרך. השילוב עדיין איננו משמעותי.

הייתי רוצה מאוד לראות את המערכת מטפלת הדדית, משמעותית, בילדי החינוך המיוחד,

תוך נשיאה באחריות מעשית אמיתית ולא רק-וחלילה שיאמרו: אלה הילדים של גבי כהן

המפקחת, או של מישהו אחר. עדיין לא זה המצב. אנחנו פועלים בענין זה.

מכאן אני עוברת לנושא של השתלמויות. במסגרת החוק השתדלנו - וגם הצלחנו -

לפרוס מערך השתלמויות רחב ביותר, לכל הסקטורים של החינוך המיוחד וכן לסקטורים של

החינוך הרגיל. קיימנו בשנה שעברה ואנחנו מתכוונים לקיים גם השנה ימי עיון,

השתלמויות ופעילויות של הסברה למערכת החינוך הרגיל, על-מנת שמערכת החינוך הרגיל

לא תפלוט תלמידים מקשים אל מסגרות החינוך המי ורוד שלא לצורך. המטרה היא שהמערכת

הרגילה תפנה פחות תלמידים לחינוך המיוחד ותשתדל, בעזרתנו, להתמודד יותר טוב עם

תלמידים מקשים.
י י צבן
מה עשיתם בתחום של הילדים המקשים, הילדים עם בעיות מיוחדות, בכתות הרגילות.
אי כהן
החינוך המיוחד, שמשאביו הדלים, בעיקר של כוח-אדם, איננו יכול - גם אם הוא

מסוגל מקצועית - לענות לכל הבעיות של התלמידים המקשים במערכת החינוך. כמה משרות

פיקוח יש בחינוך המיוחד בירושלים? כמשרה וחצי. במשרה וחצי גם להיות אחראי

לתיפקוד של מערכת החינוך המיוחד פרופר, שזה המנדט שלנו קודם-כל, וכן להקדיש זמן

לנושא השילוב, וכן להסברה במערכת הרגילה, גם לסייע למערכת החינוך הרגיל - זה קשה

מאוד. תוך כדי כניסה למערכות הרגילות, אפשר לעבוד עם מנהלים, עם יועצים, עם

מדריכים כדי לשנות עמדות, כדי לשפר, כדי לתת כלים למערכת הרגילה. אבל לערוך ממש

מהפך חינוכי בעמדות במערכת החינוך הרגיל לגבי תלמידים מקשים - איננו ערוכים לזה.

אני חוזרת לנושא ההשתלמויות. כפי שאמרתי, יש מערך רחב מאוד של השתלמויות לכל

הסקטורים של החינוך המיוחד וגם לחינוך הרגיל, בעיקר לשם תיגבור המודעות של החינוך

הרגיל לשילובו של השונה והחריג במערכת.

תחום אחר שפיתחנו זה הנושא של מרכזי מתבגרים. במערכת החינוך המיוחד בירושלים

פיתחנו מרכזים למתבגרים מן הסוגים השונים. זאת מסגרת משולבת למתבגרים עם ליקויי

למידה. זאת מסגרת חדשה. אני מקווה שהיא תזכה בהכרה של בתי-ספר על-יסודיים

לתלמידים עם ליקויי למידה. ב"מתבגרים" הכוונה לתלמידי כיתות ז' ומעלה. במרכזי

מתבגרים עוסקים גם בתחום למידה עיונית וגם בתחום השיקום.

סקרתי בקווים כללים כיצד קידם הניסוי את המערכות בעיר ירושלים.



ר' זקס;

גב' ויינשטיין ואני מפקחות על אותו אזור גיאוגרפי - מרמלה דרומה עד גדרה.

אני מפקחת בעיקר על החינוך הממלכתי-דתי וגב' ויינשטיין על החינוך הממלכתי, אבל

אנחנו עובדות במשולב, הן מבחינה מקצועית והן מבחינות אחרות.

במחוז המרכז הוקדש לניסוי סכום של 2-5 מיליון שקל. מחוז המרכז הוא גדול,

מגדרה עד חדרה. הצענו בזמנו לקחת את אגד הערים רחובות, נס-ציונה וראשון לציון,

מתוך כך שאין אלה ערים שלא היה בהם חינוך מיוחד, שלא היינו צריכים להתחיל מ-א'.

אלה ערים שהיו בהן שירותים של חינוך מי ורוד, ערים שתיאמו פעולח ביניהן כבר בעבר,

וכן ערים שחשבנו שמבחינה כלכלית, סוציולוגית ואחרת פחות או יותר מהוות הותך חברתי

בארץ, ולכן טיב העבודה ותוצאות הפרוייקט עשויים ללמד על כלל הארץ, אם חוק החינוך

המיוחד יוחל על כלל הארץ.

בעבר היו בתי-ספר מיוחדים באזור. עם השנים, נסגרו בתי ספר. כתוצאה מכך בכל

עיר היה סוג שירות ייחודי. בראשון לציון היה בית-ספר מיוחד לפיגור-קל.

בנס-ציונה היה בית-ספר לליקויי למידה, עם יכולת בתחום הנורמה או יכולת גבולית.

ברחובות היה בית-ספר לגיל הרך, שבחלקו בית-ספר לתצפית על ילדים שלא ברור בדיוק מה

מקור הבעיה, כאשר ברור שיש בעיה. נעשית שם עבודה אינטנסיבית בגיל הרך, ובגיל 7-8

ובמקרים נדירים בגיל 9 מחליטים אם להחזיר את הילד לחינוך הרגיל או למערכות שונות

של החינוך המיוחד, החל מכיתות מיוחדות בבית-ספר רגיל וכלה בבתי-הספר המיוחדים.

קיים עוד בית-ספר, שאמנם שייך פורמאלית לרחובות אבל הוא נמצא בשטח חקלאי,

בית-ספר שקמים. הוא טיפל במקרים של ילדים עם ליקויי למידה חריפים, שהוחרפו לעתים

על-ידי סיבוכים רפואיים, כגון ניתוח מוח וכיו"ב. הילדים עדיין ללא פיגור, כי

כאשר יש בעיה של פיגור הדגש יותר על פיגור. כמו כן היו כיתות טיפוליות בתוך

בתי-הספר. כך שלא הגענו "על ריק".

גם לנו יש דו"ח כתוב. ניתן לשכפל אותו. יש גם סיכום כללי.
מ"מ היו"ר אי אליאב
זאת-אומרת, גם אתם הכינותם דו"ח כתוב. חבל, כל זה היה יכול להיות לפנינו.

ר' זקס;

התרומה הגדולה בניסוי היתה יכולת לפתור בעיות מעבר לטיפול בגידול הטבעי.

כלומר, יכולנו לכסות שטחים שבשום דרך אחרת לא היינו יכולים לכסות. לדוגמא,

בראשון לציון, עם החלת מערך החטיבות, נפתחו הרבה מאוד חטיבות, אבל כאשר פותחים

חטיבה רגילה אין מדביקים לה פרופורציונלית תקנים של חינוך מיוחד. התוצאה היתה,

שנפתחו חטיבות שבהן היו המון בעיות ולא היתה כל יכולת לפתור אותן. על-פי הגידול

הטבעי יכולנו להוסיף כיתה לשנה. אבל היו עשר חטיבות, ולכל רוטיבה היה צורך לתת

כיתה פר-שכבה. כך יכולנו להגיע למצב פחות או יותר תקין, ובעתיד אם יהיה גידול רב

- גם בגלל הגירה פנימית וגם בגלל עלייה - יהיה ניתן לענות לגידול הטבעי, בגלל

הבסיס שנוצר עקב הפרוייקט.

חוק חינוך מיוחד קבע הארכת יום לימודים, הארכת לימודים בימי חופשה קצרים,

הארכת גיל המתחנכים. לא יכולנו לענות על הכל. לכן, הנושא של הארכת יום לימודים

ולימודים בימי חופשה קצרים הוכנס לבתי-הספר הקשים ביותר, בהם לומדים ילדים שקשה

מאוד לחברה להתמודד אתם וקשה מאוד להורים להתמודד אתם. כגון ילדים עם פיגור

בינוני עמוק, ילדים אוטיסטים, ופחות בפיגור הקל, או ילד לקוי הלמידה עם

אינטליגנציה רגילה - ילדים שיכולים לתפקד בשכונה בימי חופשה.

תרומה גדולה היתה במערך השילוב. הפרוייקט איפשר לנו לפתוח מרכזים בשם משק"ל

- מרכז לשיפור קשרי למידה. קיימים ילדים בחינוך הרגיל, שכאשר יעלו לוועדות השמה

הם אינם ילדים של החינוך המיוחד, אבל הם כן ילדים שיש להם צרה. יש להם קושי

בלימוד קריאה, חשבון וכתיבה, בעיקר בכתות הצעירות. אהר-כך יש בעיות חמורות בכתות



הגבוהות, והם מתחילים לנשור ממערכת החינוך. פתהנו - גם ברהובות, גם בנס-ציונה

וגם בראשון לציון - מרכזים שפותחים בשעות אחר הצהריים. כך שילד אינו צריך להפסיד

שעות לימודים ואין בעיה באשר למקצוע שהוא יפסיד בעת הליכתו למערך מטפל.

למרכזים האלה באים ילדים מהחינוך הרגיל, שאינם מקבלים כל שירות אחר מן החינוך

המיוחד. זה אולי בשונה מאשר בירושלים. הגורם המווסת למרכזים הללו הוא השירות

הפסיכולוגי, כי בבית-הספר עולים הילדים האלה, הם צפים על פני השטח. השירות

הפסיכולוגי הוא הבודק אם אין בעיה אמיתית של חינוך מיוחד. אם הבעיות הן קלות,

התלמידים מופנים למרכזים של אחר-הצהריים.

בראשון לציון וברחובות המרכזים האלה פועלים כיחידות נפרדות. בנס-ציונה, היות

וקיים בית-ספר לחינוך מיוחד ללקויי למידה, הפעלנו את המרכז בתוך בית הספר המי ורוד.

כך חסכנו בעיה של מיבנים וכן שיתפנו פעולה עם "ניצן". אנחנו פועלים ביחד,

וכתוצאה מכך יש יותר שירותים, כי הם פועלים באותם שעות ויש יותר ניצול של תקציבי

משכורת. כתוצאה מכך המרכז יכול לקבל יותר ילדים.

אני מטפלת במרכז של נס-ציונה, במסגרת אזור פיקוחי. מגיעים למרכז כ-100-80

ילדים. יש רשימה של ממתינים. ברגע שמתפנה מקום מקבלים ילדים חדשים.

במרכזים האלה ניתנים טיפולים פארה-רפואיים. החלטנו שלמרות שאולי אין זה

תפקידנו המוגדר אלא אולי תפקיד שירות הבריאות אבל היות והשירותים אינם ניתנים

והילד הממתין סובל, הקדשנו שעות לכך. הרעיון הוא שעובדים מקצועיים יתוו תכנית

לילדים, יתנו טיפול ראשוני, וינחו מורים והורים להמשך עבודה טיפולית במשך השבוע

בין ביקור לביקור במרכז.

בנוסף לכך יש גם מערכות תיראפויטיות, כגון ריפוי במוסיקה, ריפוי בדרמה,

שמשלימות בהוראה מתקנת. לא כל ילד מקבל הכל, אבל הנסיון הוא, גם לאור אבחון

מקצועי , לתת לילד את מירב העזרה שאנחנו מסוגלים לתת, ולאפשר לו לחזור למערכת

הרגילה ללא הפגם שהפריע לו.

לענין השילוב - בנוסף לכתות מיוחדות בבית-ספר רגיל, בנינו דגמים שונים, החל

מכתות אם מיוחדות בתוך בית-הספר הרגיל -הן היסודי והן חטיבת הביניים, שמתוכן

יוצאים ילדים לשיעורים בכתות הרגילות, וכלה בצורות שונות של עבודה. עשינו "פול"

של כל השעות של החינוך המיוהד שהוקצבו לבית-הספר, ומפעילים מעין מרכז למידה.

הילדים יושבים בכתות רגילות, ובמקצועות בהם אינם מתפקדים הם יוצאים, בהתאם

לצרכים. יכול להיות ילד שיוצא רק פעמיים בשבוע, כי יש לו בעיה בחשבון. ויכול

להיות ילד שיש לו בעיות הבנה ולמידה, שייצא לשש-שבע שעות בשבוע. המרכזים האלה

כוללים בדרך-כלל מספר מורים בו-זמנית. המערכת בנויה על הוצאה מהכתה. לכן, יכול

להיות יום בו יש 20 ילד ושלושה מורים, ויכול להיות יום בו יש שני ילדים. זה תלוי

בצורך ביציאה.

הצורה שמופעלת תלויה בבית-הספר וביכולת הקליטה שלו, בפתיחות של המורים, יכולת

המורים להתמודד עם הילד יוצא הדופן, ובעיית החדרים.

אר1ת הבעיות שנוצרה והחמירה יושנה, עקב העליה, היא עומס גדול על הכיתות

הרגילות. ברוב המקומות הכיתות מלאות, כיתות של +40 ילד. קשה לבקש מכתה של 40

ילד להכניס תקופתית ילד, שניים או שלושה ילדים שהם חסרי מנוחה, שיש להם קשיים

ושהם זקוקים להתייחסות מיוהדת.

בנוסף לכך, הכתות הרגילות הן הצרכניות הראשונות של החדרים. כתוצאה מכך,

החדרים שניתנים לחינוך המיוחד או קטנים מדי, או לא מ,אימים. זאת-אומרת, אנחנו

עומדים ללא פתרון. אבל צריך לקלוט את העליה.

הקדשנו גם כספים לציוד ובנייה, בעיקר בשנת התש"ן. הקדשנו כספים לציוד,

לשיפוצים, לבנייה ולהרחבה. בשנת התשנ"א הקדשנו תקציב הרבה יותר קטן לבנייה.

פתהנו שני בתי-ספר חדשים. אחד, בראשון לציון, לבעיות התנהגות. שם היה מיבנה

שהיה צורך לשפץ אותו. כן יצרנו יחידה נפרדת לילדים אוטיסטים באזור רחובות.



הקיבוצים התאחדו וכך התפנה בית-ספר בחולדה, שהסכים לקלוט את הילדים האלה. המיבנה

נמסר לחינוך המיוחד על בסיס שכירות, בהשתתפות המשרד ועיריית רחובות. כך נוצר מוסד

שאנחנו יכולים להתגאות בו, אם כי הוא עדיין בחיתוליו.
י' צבן
אני מציע לקבל את ההצעה של גבי אביבה כהן בנושא של הוועדה הבין-מקצועית

לעניינים הפארה-רפואיים.

האם אתם עומדים בפני אפשרות של שיקול בין כמות ואיכות בנושא השילוב, או שעצם

העובדה שאתם צריכים ליצור מסגרות החזקה, תהיינה איכותן אשר תהיה, היא אשר קובעת

ואין לכם בכלל מרחב תימרון? בכל זאת אני שואל: האם לא היה כדאי, לפחות בבית-ספר

אחד, בחטיבת ביניים אחת, להדגיש את הצד של האיכות, כדי להעמיד את כל הפרוייקט

במבחן?

אותו דבר אני שואל לגבי ניסוי ספציפי, בענין של ילדים מקשים. אני מבין

שהתקציב שניתן לאזורים, למרות שהוא יותר גדול מן התקציב שניתן לאזורים אחרים,

אינו עונה על כל הצרכים. אך גם כדי לשכנע את המערכת, היה רצוי לקחת בית-ספר אחד

או שניים ושם להשקיע מאמץ מכוון בנושא של טיפול בילדים מקשים ושילובם במסגרת, כדי

להעמיד את התיזה במבחן. גם נראה את העלות שלה. יכול להיות שמדובר בעלות שמגיעה

לרקיע השביעי ואין לישראל אפשרות לעמוד בכך, אבל לפחות שנדע מה מצב הדברים ברמה

התיאורטית ומה המשמעות בנסיון של יישום.

עמדנו בדיון הקודם בלחץ של 600 תלמידים בבתי-ספר רגילים שחיכו להשמה. מה קרה

אתם? מה המצב היום? כמה ילדים מחכים היום לפתרון בעייתם על-ידי יושמה?

אנחנו מתרשמים שבאזורים האלה קורה משהו חיובי. אנחנו מבקשים לדעת מה היה

המצב בכל תחום ותחום - בבתי-הספר המיוחדים, בבתי הספר שיש בהם שילוב, בטיפול

בילדים מקשים, בטיפול של שירותים נילווים, כולל שירותים פארה-רפואיים, בנושא

השתלמויות, וכו' וכו'. מה היה המצב בשנה שקדנ^ה לניסוי ומה המצב יושנה?

שאלה נוספת. אם אתם רוצים ללכת לשלב נוסף בניסוי - איך נראה השלב הנוסף ומה

צריכה להיות העלות שלו, מבחינת סדר הקדימויות, כדי שנוכל להסיק גם מסקנות

כלל-ארציות?

א' אבנשטיין;

אני מבקשת לשאול שאלה את גבי זקס: בתי-ספר מיוחדים עבור ילדים נפגעי שיתוק

מוחי אינם באזור שלכם. כלומר, אין התייחסות לאוכלוסיה ספציפית וקשה.

י' ויינשטיין;

מר צבן שאל אם נבחר בית-ספר מדגמי כדי להעמיק את הניסוי וללמוד מתוך הדברים.

אכן הדברים נעשו. הגישה בחלק הדרומי של המחוז היתה גישה מערכתית כוללת. בתוך
הראייה המערכתית הכוללת נבדקו
בתי הספר המיוחדים והפריסה שלהם; החינוך המיוחד

בתוך בתי-הספר הרגילים והפריסה שלהם; והחינוך בתחום הטיפול המונע נשירה טבעית

למערכות של חינוך מיוחד. על-פי הקריטריונים האלה נבנתה המערכת, על-פי סדר מסויים

של עדיפויות.

באזור שלנו, בשנים האחרונות עד ליישום החוק, היתה תופעה קשה של ילדים נוסעים.

ילדים נסעו לתל-אביב לבתי-הספר להפרעות התנהגות. נכון, ילדים עדיין נוסעים

לחולון ולמקומות אחרים, מדובר בילדי .C.Pבעבר ילדים נסעו לכל המגמות, למעט למגב™

של פיגור קל וליקויי למידה. מי שיודע מה קורה בתחבורה מראשון לציון לתל-אביב,

יודע מה זה להושיב במונית ילד עם הפרעות התנהגות קשות ולשלוח אותו לבית-ספר

בצפון. אחד הדברים ששמנו לנגד עינינו זה פתיחת מסגרות מתאימות לילדים האלה בתוך

העיר, או בישוב הקרוב לאזור מגוריהם. במסגרת זאת נפתח בית-ספר לילדים עם הפרעות

רגשיות - בית-ספר ארזים, בראשון לציון.



שותפים שלי בעיריית ראשון לציון, בעיריית רחובות ובנס-ציונה היו שותפי אמת.

הם התגייסו למטרה. ניקח לדוגמא את בית-ספר ארזים, בו נתתי המרה כספית של שעות

לשירותים פארה-רפואיים, לתקנים ולכתות; מצד שני, עיריית ראשון לציון נתנה למעלה

מ-200 אלף שקל רק למיבנה, והיא פינתה מיבנה של בית-ספר לצורך הענין, שיפצה

והשקיעה. היא עדיין משקיעה. אומר פה מילת הערכה לערים ששיתפו פעולה. כנ"ל

לעיריית רחובות ששוכרת ושכרה את המיבנים בתוך קיבוץ חולדה. פתחנו מסגרת יפהפיה

לילדים אוטיסטים. החוק איפשר לנו לתת שם יום לימודים ארוך, עד שעה 16.00, וכן

שירותים פארה-רפואיים. בביקור בבית-הספר, כאשר נשאלה המנהלת מה היא עוד רוצה,

היא אמרה שהיא קיבלה הכל. כך שהתחושה היא טובה.

בראשון לציון יש היום, בשנת התשנ"א, במערכת החינוך הרגילה - בתי-ספר יסודיים

וחטיבות ביניים, ללא גנים וללא בתי-ספר על-יסודיים - 24,492 תלמידים. יש עוד 250

גנים, מתוכם 100 תת-חובה ו-150 חובה. אני מסתכלת על הגידול במספר התלמידים.

בשנה שעברה היו 23,921 והשנה 24,492. התוספת לחינוך המיוחד בתש"ן היתה 625 והשנה

- 633. זאת-אומרת, כ-4%-6% מהילדים מקבלים שירותי חינוך מיוחד בעיר. nrעומד

בקריטריונים ארציים ובקריטריונים מקובלים בעולם של מתו שירותים של חינוך מיוחד.

אני רוצה לחדד את ענין המרכזים לטיפול מונע. את זה איפשר לנו החוק. ניקח

לדוגמא את משק"ל ראשון לציון. שם מוקדשים כ-110 שעות. הוא פועל תחת. שם של

בית-ספר מיוחד, אבל השירות שלו ניתן לחינוך הרגיל, לילדים שאינם הולכים לכתות

מיוחדות, ילדים שאינם מקבלים שירותים פארה-רפואיים בבתי-הספר. כיום יש שם כ-250

ילד, שעובדים בקבוצות קטנות, על-פי הצרכים. קשה מאוד לתת היום טיפולים

אינדיבידואליים ממש. יש 500 ילד מועמדים. זה מראה על הצורך בנושא הזה ועד-כמה

הוא חשוב.

לשאלת חה"כ צבן בנושא של בדיקת מסגרות. בתוך המערך הקיים, מצד אחד של

בתי-ספר מי ורודים, מצד שני של טיפול מניעתי שמתחיל בגיל הרך, עם הגנים וכיתות

היסוד - בנינו בבתי-הספר הרגילים את החינוך המיוחד בצורה מי ורודת מאוד. בחרנו

בדרך-כלל בתי-ספר חזקים, מבוססים. לתוכם הכנסנו אשכול כיתות, עם התמחות מקצועית

וספציפית. הווה אומר, מין בית-ספר מיוחד בתוך בית-ספר רגיל. לדוגמא, בית-ספר עין

הקורא, בראשון לציון. בתוך בית-ספר זה יש שש כיתות לילדים עם הפרעות רגשיות

קשות, שעברו ועדת השמה. יש שש כיתות ויש 'פול' של שעות. זה היה קיים גם קודם, אבל

הפרוייקט נתן אפשרות להרחיב שירותים פארה-רפואיים, בעיקר שירותי תיראפיות לילדים

אלה, בתחומים שהם זקוקים. את השירות הזה בית-הספר נותן לכל האזור. ויש תכנית

שילוב. הילדים משתלבים בכתות הרגילות, מתכנית שילוב אינדיבידואלית עד לתכנית

שילוב קבוצתית, כאשר יש שילוב מכיתה קטנה בחינוך מיוחד לכיתת-אם, ושילוב הפוך -

מכיתת-אם לכיתה בחינוך מיוחד. התכנית האישית של כל ילד וצרכיו האישיים הם

שמכתיבים בעצם את קצב השילוב - הלימודי או החברתי.

בסוף שנת הלימודים האחרונה סיימה לימודים כיתה ו' להפרעות התנהגות. כאשר

תלמידי הכתה הופיעו על במת בית-הספר, לא היה ניתן להבחין בינם לבין הילדים

הרגילים. מי שיודע מה הם ילדים עם הפרעות רגשיות חמורות בתוך בית-ספר רגיל, יכול

לתאר לעצמו.

כנ"ל יש בבית-ספר 'אשכולות' בראשון לציון, מרכז לליקויי למידה; ביסוד המעלה

יש מרכז לילדים עם פיגור קל. ברחובות, יש בבית-ספר רגיל מרכז גדול לילדים עם

ליקויי למידה. הם קיבלו תכנית מיוחדת לא רק בתחום הפארה-רפואי והתירפיות, אלא

חברנו ביחד עם המפקח הארצי על המוסיקה ועם הג'וינט והביטוח הלאומי. נעשה שם

פרוייקט שנקרא 'מוסיקה-כיף'. זה פרוייקט של הקניית מוסיקה לילדים עם ליקויי

למידה. ויש תכנית ניסויית מיוחדת, שלולא הפרוייקט לא היינו יכולים להגיע אליה.

זאת התמונה הכללית. אוסיף משהו לענין השתלמות והדרכה. מדובר בפרוייקט גדול,

ונעשים דברים. דרושים אנשים שיכולים להמשיך להנחות את הפרוייקט - הווה אומר:

צוותי הדרכה מיומנים, שיכולים ללוות מסה כל-כך גדולה, כדי שדברים לא ייעשו רק על

הנייר אלא לעומק. דרושים העמקה והמשך בנושא של הדרכה וללא-ספק בנושא של פיקוח.



לא עשינו די בנושא הגנים, בגלל ההיקף העצום. אם הנושא יימשך, יש לתת את הדעת

לנושא זה. כן יש לתת את הדעת לנושא יום הלימודים הארוך בחינוך המיוחד, לכל

המסגרת, כי זה נושא בעייתי. אני בהחלט הושבת ששירותים נוספים להפעלת ועדות ההשמה

חשובים ביותר, וכן נושא הבנייה. כאשר יש שירותים ואין לאן להכניס את האנשים, יש

בעיה קשה מאוד.

י י קנדל;

החוק מגדיר מה בדיוק התחומים שלנו. הקטע שלנו נוגע בעיקר לוועדות ההשמה -

מתן עובדים סוציאליים בכל-איות מהרשויות המקומיות, על-מנת שיהיו שותפים בוועדות

השמה. הדבר נעשה. כמעט בכל הרשויות המקומיות הועברו מלשכות הרווחה השונות

עובדים סוציאליים. הם ישבו בוועדות השמה, להוציא אי-אלו מקרים שהיו פניות של

הורים וכדומה, ברשויות מקומיות בהן ועדות ההשמה לא פעלו כהלכה. למיטב ידיעתי,

בכל רחבי הארץ ועדות ההשמה פועלות כהלכה.

קיימת אינטראקציה טובה בין משרד העבודה והרווחה לבין משרד החינוך והתרבות

לגבי כל הקשור בנושא של הפעלת מסגרות חינוכיות. אתמקד בעיקר בתחום של הפיגור

השכלי, ששם הבעיות הן הדומיננטיות.

בחלק מן המסגרות, בתחום הפיגור השכלי, עדיין יש העדר של תקנים. למעשה,

מפגרים ברמות פיגור בינוניות ועמוקות אינם נהנים עדיין משירותי חינוך חובה.

אנחנו פותרים את הבעיה יותר במישור הלוקאלי, באמצעות הקשר בין מפקחים. לא בכוח

החוק אלא יותר באמצעות יזמות מקומיות, מתוך רצון טוב של כל הצדדים הנוגעים בדבר.

אנחנו נתקלים בבעיות של העדר תקנים בכמה מקומות. בינתיים אין פיתרונות לכך.

מגיע שבח לחבר-הכנסת יאיר צבן.

מ"מ היו"ר אי אליאב;

נפנה שבח גם לגבי אמירה סרטני.

י' קנדל;

אני מדבר על קטע ספציפי לחבר-הכנסת יאיר צבן. הוא לקח על עצמו את הנושא של

סיוע לנו באוצר. בזכות היזמה שלו, הצלחנו במשך יושנה הנוכחית לפתור בעיות של 700

מיכסות לסידורים של מפגרים, ברמות פיגור בינוני ועמוק. נכון לקיץ, כמעט פתרנו את

בעיית הממתינים בשירותי קהילה. מה שלא כך, לדאבוני הרב, בנושא של שירותי פנימייה.

כ-900 מפגרים ממתינים היום לסידורם במוסדות פנימייתיים. ברובם הם מאוכלוסיות

סיעודיות, אוכלוסיות עם רמת פיגור עמוקה וקשה. טווח הציפיה לסידור מגיע היום עד

5 שנים. הבעיה קשה מאוד. עם סכום כסף לא גדול יחסית, היה ניתן לפתור את הבעיה.

בסכום של כ-15 מיליון ש"ח לשנה היה ניתן לפתור את המצוקה של כ-900 משפחות

שממתינות לסידור פנימייתי.

נתקלנו בבעיה של חמישה ימי עבודה בשבוע. הבעיות מצאו את פתרונן במידת-מה

לגבי הנושא של גנים ומעונות יום. לא כך הדבר לגבי בתי המלאכה המוגנים. שם נמצאת

סקציה שונה. מדובר בהסתדרות הפקידים. יש הסכם בין מרכז השלטון המקומי לבין

הסתדרות הפקידים, שבעקבותיו המעשי "ם באופן פורמלי ורשמי מופעלים חמישה ימי עבודה

בשבוע. אותם מעשי"ם מיועדים לאוכלוסיה עם פיגור בינוני ועמוק. מדובר במשפחות

שמוכנות להתמודד עם אותם נערים שנמצאים אצלן, ולא מצאו את הפתרון הקל-יחסית,

להפנות אותם למסגרות פנימייתיות. למעשה, הם משלמים את המחיר עוד יומיים בשבוע

בהם הם צריכים להתמודד עם בחורים כאלה. אנחנו רואים סכנה במצב זה. לפתרון בעיה

זו נזדקק למיליון ש"ח.

לנושא של הצרכים הפארה-רפואיים - ולא בכדי העליתי בקשה בענין זה, בישיבה

שהיתה לפני חצי שנה, ואני חוזר ומעלה אותה היום - יש צורך להקים בדחיפות ועדה

בין-משרדית, שתתן קודם-כל תקווה, וכן סטנדרטים וצרכים לאוכלוסיה. אם החוק אינו

מגדיר בצורה מפורשת וברורה די הצורך מי חייב לממן את הדברים האלה, ייתכן שאותה



ועדה בין-משרדית תקבע קריטריונים ברורים.

חלק ניכר מאוכלוסיית החינוך המיוחד, משפחות רבות - שוב אשאר צמוד לפיגור

השכלי - מוכנות להתמודד היום עם בעיית הילדים המפגרים, להשאיר אותם בבית, בגלל

העובדה שיש מסגרות-יום. שם הדגש חייב להיות מושם על שירותים פארה-רפואיים. בקטע

הזה אנחנו נמצאים לוקים, כי מה שמקבלים אינו מספיק, או שמקבלים את הדברים בחסד

ולא בזכות ובעיקר בזכות הארגונים הוולונטריים שנרתמים למתן מענה.

בעיה נוספת שאני רוצה להעלות היא הבעיה של שילוב אוכלוסיית מפגרים בבתי-ספר

שונים ברחבי העיר. משום מה ישנה סטיגמה. הסטיגמה קובעת שיש מפגר סוג א', מפגר

סוג ב', מפגר סוג ג' וכיו"ב. קשה לקבל היום קביעה, שמפגר במוסד פנימייתי, זכותו

על-פי כישוריו ויכולתו ללמוד בעיר. כשם שילד נורמלי לוקח בבוקר את תיקו והולך

לבית-הספר, כך הייתי רוצה שהילד במוסד יקום, יקח את תיקו ויילך לבית-הספר,

ולאו-דווקא עם אותה קבוצת התייחסות שאופיינית לאוכלוסיית המוסדות. שיפוזרו

ברחבי-העיר על-מנת ליצור אינטגרציה מסויימת, בזעיר-אנפין. יש כאן בעיה, שיש

הורים שמתנגדים. הייתי. רוצה ללכת יותר לשילוב, יותר לפיזור, ולאו-דווקא ליצור

מוקדים בבתי-הספר בצמוד למוסדות, אלא ברחבי הארץ.

מדברים כל הזמן על הנושא של ניסוי. הייתי רוצה לדעת מתי החוק ימומש ויחדל

מלשמש לניסוי. אני משוכנע שאליבא אנשי המקצוע אנחנו באמת כבר לא זקוקים לניסוי

הזה. אנחנו יודעים בדיוק מה דרוש. יש פשוט בעיית המשאבים על-מנת לצאת מגדר

הניסוי. אני יודע מה הם סדרי העדיפויות על-פיהם אנחנו פועלים.

מפריע לי מאוד שעומדים על הנושא של גיל 21. כולנו יודעים שלא גיל כרונולוגי

באוכלוסיה הזאת קובע, אלא הגיל התיפקודי. לפעמים גם לאחר גיל 21 למפגר יש סיכוי

ותוחלת מבחינת יכולת תיפקודית.

לנושא העלייה החדשה - יש פאראדוכס מסויים. עד רגע זה אין לנו ולאף גורם

שעוסק בעלייה - הסוכנות היהודית, משרד הקליטה - נתונים מדוייקים לגבי מצב העלייה

החדשה. קשה להאמין שהעלייה עד-כה היא בחזקת עלייה הומוגנית. אני מתאר לעצמי שזאת

אוכלוסיה הטרוגנית. למרות הכל, אם מדברים על פיגור שכלי, מבחינת הפניות אלינו,

ניתן לספור בשתי ידיים את סך הכל הפונים אלינו.
מ"מ הי ו"ר א' אליאב
כמי שעסק במקצת בענין עליה ועליה מברית-המועצות במיוחד, אני מבטיח לכם שיהיו

שם אותם 4%-6% ,כמו בכל עליה אחרת. הם עדיין תקועים, מסתדרים ולא יודעים.

י י קנדל;

אם כך, לא ניחמת אותי. צריך להערך לקראת זה. האוצר מבקש, בצדק, נתונים,

והנתונים עד כה אינם מצביעים על צורך.

מ"מ היו"ר אי אליאב;

עוד לא יכולים להיות נתונים. הם בראשית הצנרת. הנתונים יהיו של אוכלוסיה

רגילה.

אני אומר לכל הנוגעים בדבר, הן למשרדי הממשלה והן לארגונים הוולונטריים,

שיתכוננו לכך שיבואו אליהם 5% מאוכלוסיית התלמידים העולים, כמו בכל אוכלוסיה

אחרת, לא פחות.
י י קנדל
אם התחזית שאתה מעלה אמורה להתגשם, הרי אם לגבי אוכלוסיית עולים רגילה, בעיות

הקליטה וההסתגלות הן קשות, קל וחומר לגבי אורגה אוכלוסיה. יהיה צורך לתת להם

קדימות ולהערך לתשתית מתאימה לקראת הבאות.



תוך כרי הישיבה, קיבלתי מכתב שמופנה לחבר-הכנסת יאיר צבן, לגבי זכויות הילד

החריג, לנושא של אלה הנופלים בין הכסאות של החינוך המיוחד בירושלים. אני מצטרף

לאמור באותו מכתב. יש חוסר בהירות בין משרד העבודה והרווחה לבין הביטוח הלאומי

ולבין משרד החינוך והתרבות לגבי אוכלוסיות שנופלות בין הכסאות מבחינת הזכאויות.

יש מקום לבדוק מה הם הבקיעים.

מ"מ היו"ר אי אליאב;

נשמע את דייר גרוס, ממשרד הבריאות. אני שמח שהוא בינינו, כי בישיבה הראשונה

הורגש חסרונם של אנשי משרד הבריאות והיתה בעיית שיתופם בוועדות ההשמה.

בי גרוס;

אני חייב לומר שהנושא לא כל-כך מוכר לי. רק היום ראיתי את הפרוטוקול של

הישיבה הקודמת.

לגבי ועדות ההשמה - ב-1 בינואר 1989 העברנו רשימה של רופאים.

מ"מ היו"ר א' אליאב;

מה המצב, נכון להיום?

בי גרוס;

יש רשימה של רופאים, לפי מחוזות, לוועדות השמה.

מ"מ היו"ר אי אליאב;

אני רואה, על-פי התגובות של הנוגעים בדבר, שאין רופאים בוועדות ההשמה.

בי גרוס;

יש רשימה.

מ"מ היו"ר אי אליאב;

אבל אין רופאים.

שי דורפמן;

בתל-אביב יש.

י' ויינשטי י ן;

ברחובות ובראשון לציון אין.

נ' ננר;

שר החינוך והיועץ המשפטי של משרד החינוך פנו מספר פעמים למשרד הבריאות וביקשו

רשימות. לא קיבלנו עד היום רשימות.

ר' זקס;

באזור בו אני עובדת, הרופאים שאלו מי ישלם עבור שעות העבודה, אם משרד הבריאות

או משרד החינוך. כיוון שאיש לא ענה, הם לא באו.



מ"מ היו"ר אי אליאב;

הנושא עלה גם בישיבה הקודמת. נאמר שהרופאים שאלו מי ישלם. אני מבין שאין

תשובה לבעיה.
בי גרוס
זאת עבודה נוספת של הרופאים. מישהו צריך לתגמל אותם על-כך.

מ"מ היו"ר אי אליאב;

צר לי דייר גרוס שאינך מתמצא בנושא. אבקשך ללמוד את הבעיה במהירות עם אנשי

משרד החינוך והאנשים הנוגעים בדבר ותיתן לנו תשובה, כי עובדה היא שאין רופאים

בוועדות ההשמה.
א' סרטני
אקדים בהערה לנושא של ייצוג הרופאים בוועדות ההשמה. אנחנו נתקלים בבעיה זו

מימי הולדתו של החוק. איני רוצה להיות מטיפה, אך עובדה היא שהעוסקים האחרים,

שכולם נמצאים באותה קטיגוריה, מוצאים את עצמם מחוייבים לענין הזה ולילדים האלה,

ורק מצד הרופאים איננו רואים את הנכונות הזאת. אני אומרת זאת בצער. מדובר בתקופה

ארוכה בה הבעיה לא נפתרה.

נמסרה אינפורמציה לגבי שני האזורים בהם מתקיים החוק. אני רוצה להזכיר: אף

אחד לא קבע שאלה אזורי ניסוי, אלא אזורי יישום. סוכם שמיישמים את החוק בשני

אזורים, באופן מלא, ובאזורים אחרים - רק בתחום העקרונות של החוק, ואחר-כך יראו

לגבי ההמשך. מה שקרה הוא שההתייחסות היא כאל ניסוי. יכול להיות שאנחנו צריכים

להתייחס לזה כאל ניסוי. אם נתייחס לזה כאל ניסוי, אנחנו רואים כאן שתי גישות של

יישום ניסוי. אם כך, צריך להסיק מסקנות לגבי הדרך הנכונה. האם שיטת ירושלים היא

הנכונה או השיטה של אגד הערים, כי יש הבדלים. באגד הערים יש בעיה של תשובה

לצרכים ספציפיים. שמענו שילדים עדיין נוסעים למרחקים.
י י ויינשטיין
אמרתי שכבר לא, חוץ מנפגעי .C.Pבהחלט יש בעיה בנושא של .C.Pהיתה

אפשרות לפעול בענין זה, אך הקושי העיקרי היה למצוא מבנה מתאים. על הענין הזה נפל

הנושא של .C.P
אי סרטני
צריך להסיק מסקנות.

גב' אביבה כהן אמרה שדברים רבים נעשו בזכות וזחוק. אני חשה תחושת סיפוק, שבכל

זאת חלה תזוזה שלולא החוק אולי היתה קיימת. אבל, אני חוששת שזה יסנוור את

העיניים ולא תהיה ראייה כוללת של מה שקורה בכל הארץ. הסכנה העיקרית היא שלא נראה

את ההמשך. יש אלפי ילדים, נדמה לי ש-4,000, שהחינוך המיוחד אינו מגיע אליהם. הם

במסגרות הרגילות לסוגיהן. מה קורה עם סייעות לגבי ילדים בנמצאים במסגרות רגילות

ומישהו צריך לסייע בטיפול בהם. ב-1986 קיצצו בתקנים של סייעות, של קציני ביקור

סדיר ועוד. מה קורה עם ילד שנמצא במסגרת רגילה? האם אפשר בכלל לסייע לו.

אינני יודעת מה קורה לקראת התקציב החדש, עם התכניות הכלכליות החדשות בהן

מדובר על הורדת הזכאות, בין היתר. אנה אנחנו באים עם כל הנושא הזה?

שאלה נוספת שמטרידה אותי מאוד היא: מה קורה במיגזר הערבי? שם הבעיה כאובה

מאוד. כמי שלא נמצאת בבית הזה כבר שנתיים, עדיין אני מקבלת הרבה פניות לעזרה.

אני מניח שאל אחרים יש הרבה יותר פניות לעזרה מאשר אלי. כלומר, כאן לא זז דבר.

מוכרחים לעשות משהו בענין זה.



אנחנו משלימים עם העובדה שיש 900 תלמידים שאין להם סידור מוסדי, אם כי אני

שמרוה שהמספר ירד מ-1,200 ל-900. הם מאבדים את רכבת החיים, כי לגביהם יהיה קשה

להחזיר דברים.

בסך-הכל נעשו דברים גדולים בשני האזורים, באמצעים פחות מן הנחוץ. נעשו

דברים, אבל כללית אנחנו עוד בהתחלה. על-כך צריך להאבק.

אי יגודה;

לשנת התשנ"א היתה בקשה לכ-12,000 שעות ואושרו רק 6.350 שעות. זאת-אומרת,

ילדים רבים עברו ועדת השמה, היוזה בקשה לשעות והבקשה לא אושרה, והילדים נשארו איפה

שהם היו. נאמר גם שרוב התקציב הלך לחינוך המיוחד פרופר, זאת-אומרת, למוסדות של

חינוך מיוחד. זאת-אומרת, כל הילדים שעברו ועדת השמה והיו אמורים להשאר בכיתה

קטנה בבית-ספר רגיל לא קיבלו מה שהיו צריכים לקבל. מה עשו עם הילדים? יש כאלה

שהכניסו לחינוך מיוחד פרופר, על-מנת שתהיה להם מסגרת. יותר הילדים נשארו בכיתות

הרגילות, ושם הם ממשיכים לא ללמוד, להפריע ועוד.

יש ילדים שעוברים ועדת רושמה ואמורים להשאר בכיתה מיוחדת בבית-ספר רגיל;

על-פי רוב 50% מהילדים אמורים להשתמש בחינוך המיוחד כתחנת מעבר. זאת-אומרת, הם

נכנסים לכיתה מיוחדת ואחר-כך חוזרים לכיתה רגילה שלהם. בתי-ספר רבים משתדלים

לשלב אותם בשלב כלשהו. זאת-אומרת, הם בחינוך המיוחד אך משולבים בחינוך הרגיל.

בתבנית הזאת, לצערי, אין מקום לילדים עם פיגור. ההורים רצו מאוד שהילדים החריגים

יוכלו להשתלב במסגרות של החינוך הרגיל. אבל, לצערי כרגע אין מקום בשבילם. פה

ושם יש ילדים עם פיגור קל או ילדים עם בעיות מוטוריות קשות, שאולי מצליחים להכנס

לכיתות הקטנות, אבל מעט מאוד. בענין של השילוב יש הרבה מה לעשות.

בענין של ועדות השמה - הייתי רוצה מאוד שיגדילו את התקציב של הוועדות. הייתי

רוצה שהוועדה הבין-מקצועית תפעל, כי בבתי-ספר רבים הילדים מקבלים מה שצוות

בית-הספר מחליט, ולא כל-כך לפי הנחוץ לילד.

כאשר אני יושבת בוועדות אני נוכחת לדעת, לצערי, שלא כל האנשים שצריכים לשבת

שם מגיעים. צריכים לשבת 7 אנשים ועל-פי-רוב יושבים 4-3 בלבד.

הארגונים הוולונטריים ישבו לענין החוק, והם הגיעו להסכמה עם הגף לחינוך מיוחד

על תכנית ליישום החוק על כל הארץ, בפריסה על 7 שנים. איני יודעת אם הוגשו עוד

תכניות, אבל הייתי מבקשת התייחסות לתכנית של הארגונים הוולונטריות. אם אין

תכניות אחרות, שלפחות ישתמשו בתכנית הזאת ויתחילו ליישם את החוק בכל הארץ.
חי אלג'ם
דובר כאן רבות על צורכי הילדים ועל מה שמשרד החינוך והגופים האחרים יכולים

לתרום, אבל צריך לזכור גם שלכל ילד כזה יש משפחה. כאשר לילד יש צרכים מי ורודים,

המשפחה כולה במאבק לפתור את הבעיות. אם עוזרים למשפחות בשני מקומות בארץ, אני

מברכת על כך, אבל כפי שאמרה גבי כהן, שהמפקחים האחרים מקנאים. ההורים האחרים
באים ואומרים
מה נגרע חלקנו? מדוע שההורים באזורי הניסוי יקבלו עזרה ואנחנו

צריכים להמתין עד בוש. הגיע הזמן להחליט שחוק חינוך מיוחד שייך לכל ילדי ישראל,

ויש להחילו בצורה מסודרת על-פני כל הארץ.

נ' י פה;

ליוויתי את החוק מהצעדים הראשונים. אני רוצה להעלות נקודות ספציפיות:

1. ועדות השמה. בירושלים היתה ועדת השמה עוד לפני החוק. היום יש 3- 4 ועדות

השמה בעיר. היחס אל ההורים בוועדות הללו הוא כאל מטרד. לפני היות החוק, היינו



צריכים להאבק על-מנת לסנן הורה אחד. היום לפי החוק חייבים להזמין הורה. איני

בטוחה שתמיד מזמינים, בוודאי לא בכל הארץ. כאשר הורה מופיע זה מטרד. נותנים

תשובות סתמיות. כך שכל ענין ועדות ההשמה איננו כל-כך יפה כמו שהוא נראה.

2. נושא השילוב. שמענו פה שהשילוב בחלקו הוא טכני. התלונות שלי בעניו זה

מכוונות להנהלת משרד החינוך. החינוך המיוחד עושה מאמץ לשילוב, אבל המאמץ העיקרי

צריך להיות מוטל על המערכת הכללית. לחינוך המיוהד אין השפעה על המערכת הכללית.

הוא יכול לבקש, אבל הלחץ על המערכת הרגילה לשנות את גישתה צריך לבוא בעיקר ממר

עקיבא סלע. כל מכתב שאני שולחת מעבירים אוטומטית לעזרא מיכאלי. הוא עושה כמיטב

יכולתו, אבל צריך ליישם את החוק גם בתחום המערכת הכללית.

גן הילדים הוא אחת החוליות הקלות לשילוב, כי עדיין אין בעיה של הישגים

לימודיים. כל המעמסה מוטלת על ההורים. יש הורים נמרצים, שמוכנים להפסיד

פיסיותרפיה והסעה, שמתבזים ומתרוצצים עד שהם מוצאים גננת שמוכנה לשלב. מדוע שלא

ייקבעו ברשויות המקומיות גופים שתפקידם לטפל בשילוב, לפחות בגיל הגן.

3. תכנית הלימודים האישית. תכנית זאת הופיעה לראשונה בחוק החינוך המיוחד.

גם קודם היו תכנית. הדגש בחוק הוא על הישגים, זאת-אומרת, מדידת התוצאות. כלומר,

צריך לקבוע לוח זמנים ובו למדוד את ההישגים. לאחרונה הסתובבתי בכמה בתי-ספר. יש

תכניות, הכל יפה. עדיין הדגש ברובו על אבחון, שוב אבחון ומצב הילד. אין מודל של

השגת תוצאות, עדיין אין במסגרות החינוך המיוחד תחושה שצריך להגיע לתוצאות מדידות.

4. גילאי 18-15 . בירושלים נעשתה עבודה רבה, אבל בעיקר עוד לפני קיום החוק.

במקומות אחרים גילאים אלה אינם מכוסים, למרות שזה כלול בחוק.

5. אספקת שירותים טיפוליים. שמענו כאן על הקמת מרכזים אליהם יביאו ההורים

את הילדים לטיפול אחר-הצהריים. זאת מכשלה גדולה. השירות צריך להגיע אל הילד,

ולא הילד לטיפול. צריך למצוא דרך לפתור את הבעיה, ויש דרכים.

6. שיפוץ מיבנים. החוק אינו מתייחס לזה, אבל כדי שילדים חריגים יוכלו להקלט
בבתי-ספר רגילים, צריכים להיות
מעליות, מעלונים בתי-שימוש מורחבים. יש לדאוג

שלפחות בבתי-ספר חדשים ובתי ספר שמשפצים אותם יהיו מעליות, בתי-ספר רחבים.

7. טעוני טיפוח. למדתי שהחוק פועל לרעתם של טעוני טיפוח. ישבתי בועדות השמה

לילדים בגילאים יותר גבוהים. למדתי שילד טעון טיפול מסיבות שונות נתקע בפיגור

של שנתיים, אף-על-פי שהוא בעל מנת משכל תקינה. צריך לחשוב על-כך שילדים כאלה אין

להפנות לחינוך מיוחד אלא לכיתות רגילות קטנות בנות עשרים ילד. זה יותר חסכוני

מאשר כיתה של חינוך מיוחד.

8. פיצול. אנחנו עדיין שומעים על פיצול. בישיבות הוועדה שעבדה על החוק דיברנו

על-כך שצריכה להיות יד אחת . אינני רואה שמשרד החינוך עושה מאמץ לרכז תחת סמכותו

את החוק. כנראה שנוח שעדיין יש פיצול, כאשר כל אחד אחראי לקטע.

אי אבנשטיין;

בוועדות השמה ארורות, של הביטוח הלאומי או משרד הבטחון, ביטוח לאומי או משרד

הבטחון משלמים לרופאים המוזמנים. אני מציעה שבמקרה זה משרד החינוך ישלם לרופאים

המוזמנים.

אין יישום טוטאלי גם באזורים בהם הוחל החוק. ניתן ללמוד מזה, שאם מוסיפים

דברים לשירותים, למוסדות, לשילובים, זה נהדר לאוכלוסיה שמדברים עליה, אבל בשביל

זה לא היה צריך לחוקק חוק כמו זה, שהמטרה שלו היא יישומו בכל הארץ, על כל

האוכלוסיות שמדובר עליהן.

הדבר החשוב כרגע, ואולי עקב זה היה עיכוב ביישום המלא, הוא שעדיין לא ישבה

ועדה מקצועית שקבעה אפילו דרגות כוללניות של פגיעות והצרכים המדוייקים -

פארה-רפואיים, צרכים מיוחדים, גודל הכיתות. אנחנו בהכנות לקראת התקציב השנה



הבאה, ועוברת עוד שנה של יישום ניסוי, ולא יוצא דבר. בינתיים באים גם עולים.

אמרתי זאת גם ביולי, ואמרתי זאת לשר החינוך לפני שנה והצי. רבותי, במוסדות שלנו

אין מקום. הילדים העולים יישבו בבית.

גב' אמירה סרטני התייחסה לאוכלוסיה הערבית. כאשר הגעתי לפרדיס לפתוח כתה

מיוהדת לילדים נפגעי .C.Pהתברר לי, להוותי, שמדברים על ילדים בגיל 10, שעד אותו

יום ישבו בבית. אולי יש בעיה בהקשר של חינוך האוכלוסיה לזכויותיה. אמרתי לראש
המועצה
אתה עומד לפתוה כתה אחת לילדים מגיל 10-3, כתה שתתן פתרון של שמרטפיה.

אני מעלה פה את הבעייתיות על קצה המזלג.

כל הכבוד לעבודה שעשו המפקחות, אבל זה אפילו לא פיט- את הבעיות של הילדים

באזורים שלהם. אנחנו מבקשים תשובה ממשרד האוצר על התכניות. כפי שאני רואה, אין

סיכויים רבים, בעיקר לאור הבעיות הקשות הקיימות במשק. אינני רואה פתרונות. אפשר

לכתוב ספרים יפים על הדברים הנהדרים שנעשים, אבל האגודות הוולונטריות ממשיכות

לשאת בעול. חשבנו לתומנו שאולי נוכל להפנות את משאבנו ומרצנו לדברים שאינם

קיימים בחוק. התבדינו. להיפך היום מטילים עלינו מטלות נוספות, שלא נוכל לעמוד

בהם, בעיקר לאור העלייה, המצב הכלכלי ועקב המצב שנושא זה אין בין המקומות

הראשונים בסדרי העדיפויות.

ז' גורני;

ראשית, אני רוצה להביע תודה ליושב-ראש הקבוע של הוועדה, דייר מיכאל בר-זהר,

שסייע בידינו להחזיר את כותרות 'מבטי ללוח המשדרים.

כן אני רוצה להודות את הגף לחינוך מיוחד על האוזן הקשבת לתלמידים לקויי

השמיעה. למרות המצוקה, אנחנו זוכים לשיתוף-פעולה וסיוע.

לגבי ההוק, הדגש הוא על השילוב. במשך 23 שנה האגודה חרתה על דגלה את נושא

השילוב. זה נתמך על שני יסודות חשובים מאוד: 1. מורות מדריכות. שמענו שזה נעשה

באזורי היישום. המורות המדריכות הדריכו הן את המשפחות, הן את בתי-הספר והן את

הקהילה. 2. חינוך משלים. ילדים לקויי-שמיעה זקוקים מאוד, בנוסף לשילוב, להיות

בקבוצת השווים ולפעול בה. קבוצת השוו ים שפועלת במועדונים החברתיים שלנו נותנת

להם כוח להשתלב. ההשתתפות במועדונים החברתיים שלנו תורמת רבות להישגים הלימודיים

של התלמידים.

אנחנו מברכים על התחלת יישום החוק. אנחנו מקווים שהיישום יזורז. אנחנו

מקווים שזה יסייע לשמ"ע בכל הנושאים שאנהנו מתקשים בהם.
ר' זוהר
אתייחס לנושא שקרוב אלי, ילדי הגן. לא שמעתי מה קורה עם הילדים בגיל הזה.
י' ויינשטיין
יש בראשון לציון, כידוע לך, גן משולב עם ילדים לקויי שמיעה. מדובר בגן רגיל.

ההצלחה גדולה מאוד. כמו כן במרכז משק"ל יש מדור ללקויי שמ"ע. הצוות פועל גם

בגיל הזה.
אי כהן
פרוייקט שיייח תוגבר במסגרת ירושלים. במסגרת הזאת, גם השילוב של ילדים

הירשים, בגיל הגן. כרגע, בזכות הניסוי, הצלהנו לפתוח מסגרות משולבות לילדי כבדי

שמיעה. אלה מסגרות חדשות במסגרת הניסוי.

אגב, בנושא של שילוב ילדים הירשים בירושלים - כל ההירשים וכל העוורים שאינם

סובלים מבעיות אחרות מתלוות, כולם משולבים, ללא יוצא מן הכלל.



ר' זוהר;

אני שמחת לשמוע.

מעבר לזה, אנהנו מחכים לדעת מתי החוק יתחיל להיות מיושם, לא רק בירושלים ולא

רק במרכז.

י י גלבוע;

מי שהמציא את המלה 'ניסוי' החליט למחוק את החוק. אף אחד לא קבע כמה זמן

יימשך הניסוי. ניסוי יכול להמשך זמן רב מאוד. זה לא יישום. בניסוי הזה אין

אפילו 60%-70% ממה שהחוק צריך לתת. אנחנו צריכים להיות עם הפנים אל מול המציאות;

הולכים לחסל את החוק. מה קרה? לקחו שני אזורים ונתנו להם תיגבור. זה כל מה

שקרה. אבל הולכים להרוג את החוק.

דרושה תהיה תכנית ברורה ומפורשת, והגשנו תכנית מוסכמת עם משרד החינוך על

קליטה לפי קבוצות גיל. בשנה הראשונה גילאי 18-15; אחר-כך גילאי 21-18. אחר-כך

בני הגיל הרך - 6-3, אחר-כך נעלה את הגיל. כך כולם ייכנסו ולא תהיה בריחה. אם

לא י ילכו על התכנית הזאת, אלא יזרקו פירור פה ופירוש שם - אין חוק.

הייתי מצפה שמשרד החינוך והתרבות יודיע חד-משמעית שהניסוי נגמר. בשום פנים

ואופן לא נקבל ניסוי, לא באזורים ארורים ולא המשך באזורים הקיימים, בשום פנים

ואופן. אבקש את עזרת הוועדה הזאת לחסל כל נסיון כזה באיבו, כי פירושו; חיסול חוק

החינוך המיוחד.

בשעתו היו המהומות הגדולות שלא ליישם בבת-אחת, אלא במשך שבע שנים. הסכמנו,

כמו אידיוטים. אמרו לנו; תנו שבע שנים והכל יהיה בסדר. כבר עברו תשע שנים,

במקרה הטוב. מסבירים לנו שהשנה הראשונה אינה נחשבת ועוד הסברים. גם משרד

החינוך וגם הוועדה צריכים להיות ערים לנסיון הברור והחד-משמעי של משרד האוצר לרוסל

את חוק חינוך מיוחד. אני אומר זאת גם מפני שאני יודע שעלתה בישיבת ממשלה הצעה

ברורה; למחוק את החוק. העלו בישיבת ממשלה הצעה לבטל את חוק החינוך המיוחד.

אי כהן;

זה היה לפני שנה.

י י גלבוע;

זאת-אומרת, יש מישהו שהחוק הזה מפריע לו, והוא רוצה לבטל אותו. הוא ניסה פעם

אחת ולא הצליח. אנחנו מכירים את האוצר ויודעים שהוא איננו מוותר כל כך מהר. השנה

ינסו עוד פעם. אני רואה בחרדה גדולה את הנסיונות לחסל את החוק הזה, שהוא מהפכה

בתחום החינוך המיוחד במדינת-ישראל, והוא מהפכה בתחום חייהם של אלפי משפחות.

אסור לקבל פתרון חלקי בשנה הבאה. בשנה הבאה צריך להיות מיושם שלב אי. ולא -

כל מי שיש לו יד ורגל בנושא צריך לצאת למאבק ציבורי, כל אחד בתחום שבו מותר לו

ובתחום בו הוא יכול. הברי הכנסת והארגונים בוודאי יכולים לצאת למאבק ציבורי.

אסור להסכים למגמה לנסות לחסל את החוק.

ש' דורפמן;

המשאבים הניתנים לנושא החינוך המיוחד מעודדים מנהלי בתי ספר ברשויות המקומיות

לא לשלב את הילד החריג, כי האמצעים הולכים בעיקר לחינוך מיוחד ולא לשילוב. זאת

נקודה חשובה שהוועדה צריכה לתת לב אליה.



נקודה שניה שיש לשים לב אליה היא, שהחוק מיושם בשני אזורים בארץ. זה עשוי

להכביד בשאר אזורי הארץ. אקה לדוגמא את העיר תל-אביב. הרשויות המקומיות ששותפות

בניסוי ההוק, מקבלות אמצעים עצומים לטובת העניו הזה. רשויות שקיבלו על עצמן דגש

בנושא ההינוך המיוהד והקדישו לנושא זה אמצעים עצומים, כדוגמת תל-אביב, יכולים

להקדיש מהשבה נוספת בנושא של הקצאת משאבים ולהזור בהם מנוה שכבר נעשה.

תל-אביב קולטת היום מעבר לשליש מתלמידי ההינוך המיוהד - מפריפריה רהבה מאוד

שכוללת גם את אזור הניסוי, שהוא אזור המרכז. תל-אביב קולטת ילדים מקיבוץ סעד ועד

לילדים מקיבוצי הצפון.

רשויות מקומיות דוגמת תל-אביב הקדישו רק למיבנים ולשיפוץ מיבנים בהינוך

המיוהד מיליוני שקלים בשנה האחרונה, ובשנים האחרונות הרבה יותר ממיליוני שקלים.

הן עשויות להקדיש מהשבה נוספת לנושא הזה. עלולה להיות נסיגה משמעותית בנושא זה.

היבט נוסף. יש מוסדות כמו בית-ונצואלה, שהבעלות עליו היא של איל"ן, והוא

איננו זוכה לאמצעים שהוא צריך לקבל. בימים הקרובים בוודאי נשמע, שמשרד העבודה

והרווחה שוקד על קריטריונים שונים להפעלה, ויצטרכו לצמצם שם את הפעילות עד לשעה

12.00, פעילות שהיתה עד לשעות המאוהרות. יש לקהת דבר זה בחשבון.

ר' פינצי;

אין שום כוונה של האוצר לנגוס ביעדים האלה. עלות ההוק היא כ-200 מיליון ש"ה

לשנה. הסכומים האלה אינם מצויים במרתפי האוצר, ככסף זמין. כבר היום אנהנו

שומעים על צרכים נוספת במערכת הבטהון ובקליטת עליה. זאת הבעיה העיקרית ביישום

החוק. לפיכך נערכו ליישם את החוק בשני אזורים. נערכו שתי פעולות במקביל: תוגבר

תקציב החינוך המיוחד בכללותו. בנוסף לכך תוגבר תקציב, מעבר לתגבור הרגיל, בשתי
נקודות ספציפיות
באגד הערים ובירושלים, ליישום ההוק באופן יותר משמעותי. ניסו

ליישם את ההוק באופן הדרגתי, בהתאם לרוח החוק. ההוק מדבר על שבע שנים. לא מדובר

בחוק על פריסות גיל, כפי שהציעו הארגונים, או על פריסות גיאוגרפיות. פריסה

ראשונית היתה גיאוגרפית, כי היה יותר פשוט לתגבר את האזורים האלה.

עד-כמה שידוע לי, הממשלה איננה מתכוונת לבטל את החוק הזה אלא להמשיך ביישום

הדרגתי שלו, למרות מיגבלות התקציב והמשאבים. אנחנו נערכים לענין זה.

לענין שיפוץ המבנים - תקציב הבינוי של משרד השיכון תוגבר, לא באופן ספציפי

לחינוך המיוחד, אבל תוגבר מאוד בשנה האחרונה. אני מתאר לעצמי שנתה מזה יגיע גם

לחי נוך המיוחד.
שי דורפמן
הערה נוספת. יש לי רושם שחלק מתוספות התקציב לשני אזורי היישום בא על חשבון

שאר אזורי הארץ, שם יש צמצום בתקציב.
מ"מ היו"ר אי אליאב
נסכם את הישיבה.

אני מודה לנוכחים. על דעת כולם אנחנו משבחים את העבודה הרבה וההשובה שנעשתה,

באמצעים לא מספיקים, בשני אזורי יישום. נחליט לא לקרוא להם אזורי ניסוי אלא

אזורי יישום. מדובר ביישום חלק. בתוך גבולות היישום החלקי והאמצעים הלא

מספיקים שניתנו, על דעת כולם אנחנו משבחים את העבודה הרבה והמסורה שנעשתה.

הוועדה צריכה להמשיך ולהאבק לא רק שלא יפגעו בהוק, חלילה ורק, אלא למען יישום

החוק בכל חלקי הארץ. שמענו שעוזרים קצת לאזור אהד ואזורים אחרים נפגעים במידה

קשה.



אנחנו צריכים לקבל תשובה מן האוצר לגבי 900 ילדים שאיו להם אפשרות להגיע

למוסדות.

רי פינצי;

נשלח תשובה בכתב ליושב-ראש הוועדה.

מ"מ היו"ר אי אליאב;

הוועדה דורשת להחיל את יישום החוק ביתר חלקי הארץ. הוועדה מצטרפת לדרישה מן
הממשלה
ראשית, למלא את היקר בשני אזורי היישום; שנית, לעבור לאזורים אחרים

עד-אשר החוק יכלול את כל חלקי הארץ.

אי סרטני;

כאשר הוחלט על שני האזורים, נאמר בחוק התקציב במפורש, שבשני האזורים האלה

ייושם החוק במלואו. זה כתוב בחוק.

ח' פארס;

לפני שבועיים העליתי את הנושא במליאת הכנסת, בירוד עם חבר-הכנסת גמליאל. אני

רואה שלא היה דיון על המי גזר הערבי. אבקש לקיים ישיבה מיוחד לדיון בחינוך המיוחד

במיגזר הערבי.

מ"מ היו"ר אי אליאב;

ענין המיגזר הערבי עלה פה, בהערות שונות.

ח' פארס;

הנתונים זועקים לשמיים.

מ"מ היו"ר אי אליאב;

אנחנו רושמים את בקשתך לפנינו.

אני מודה למוזמנים. אני מודה לכם שאתם עוסקים בעבודת הקודש הזאת. תודה רבה.

הישיבה נעולה.

(הישיבה ננעלה בשעה 11.35)

קוד המקור של הנתונים