ישיבת ועדה של הכנסת ה-12 מתאריך 14/11/1990

הצעת חוק פרטית של חבר-הכנסת אברהם פורז - ערוץ נוסף לטלוויזיה; תקנות הצלילה

פרוטוקול

 
הכנסת השתים-עשרה

מושב שלישי



נוסח לא מתוקן



פרוטוקול מס' 175

מישיבת ועדת החינוך והתרבות

יום רביעי, כ"ו בחשון התשנ"א (14 בנובמבר 1990). שעה 09:00
נכחו
חברי הוועדה; אי אליאב - מ"מ היו"ר

ר' זאבי

ח י פארס

מוזמנים; אי אריין - סגן הממונה על הכנסות המדינה

לי ברטוב - מרכז אגרות, משרד האוצר

א' יפהר - משרד החינוך

אי סופר - מנכ"ל ההתאהדות הישראלית לצלילה

חבר-הכנסת אי פורז

אי הראל - יו"ר רשות השידור

אי מקל - מנכ"ל רשות השידור

אי לורברבוים - מנכ"ל הטלביזיה החינוכית

תא"ל שי וקס - קצין קשר ראשי

י י אלוני - סמנכ"ל ברשות השידור

מי קוק - הערוץ השני

שי קלפנר - מנהל אגף הנדסה ורישוי במשרד התקשורת

נ' כהן - יועץ משפטי ברשות השידור

אי בריק - " " במשרד החינוך

מי אוהלי - " " במשרד התקשורת

די קמחי - יועצת משפטית בטלביזיה החינוכית

ד' לחמן מסר - משרד המשפטים

סא"ל י י טלרז - ראש ענף יעוץ וחקיקה בפרקליטות הצבאית

י' כהן - יועץ שר החינוך לענייני תקשורת

שי טלמון - משרד האוצר

י י שוהם - עוזרת ליו"ר רשות השידור

אי אבנר - עוזר למנכ"ל רשות השידור

אי כהן - דוברת רשות השידור

ב' נסים - משרד החינוך

יועץ משפטי; מי בוטון

מזכירת הוועדה (בפועל); י י גידלי

קצרנית; אי זכאי

סדר-היום; תקנות הצלילה.

הצעת חוק פרטית של חבר-הכנסת אברהם פורז; ערוץ נוסף לטלביזיה.



תקנות הצלילה
היו"ר א' אליאב
אני פותח את הישיבה. לפנינו שני נושאים, הראשון - תקנות הצלילה. השני -

הצעת חוק פרטית של חבר-הכנסת פורז: ערוץ נוסף לטלביזיה. אני מתנצל מראש בפני

האנשים שהקדימו ובאו לדיון בנושא השני ויצטרכו להמתין.

אני מציג את המוזמנים לנושא הראשון. ממשרד החינוך עורך-דין אפרים יפהר.

ממשרד האוצר - מר לטיף ברטוב, מרכז אגרות; מר אשר אריין - סגן הממונה על הכנסות

המדינה. מההתאחדות הישראלית לצלילה - מר אמנון סופר, המנכ"ל.

אנחנו מבקשים מעורך-דין יפהר שיציג את התקנות ויסביר מדוע אנחנו מתבקשים לאשר

אותן?

א' יפהר;

בשנת 1979 חוקק בכנסת חוק הצלילה הספורטיבית, שם הוגבלו הצוללים בכל מיני

הגבלות. בהתאם לאותו חוק, ב-1980 הותקנו תקנות בקשר לתעודות שונות, לרבות,

אגרות. באותן תקנות נקבעה גם פרוצדורה לעידכון האגרות לפי השינויים במדד המחירים

לצרכן. במשך השנים עודכנו התקנות בהתאם לצורך.

לפני שנה פנתה אלינו ההתאחדות לצלילה ולפעילות תת-ימית בישראל וביקשה לשנות

את המבנה של האגרות בתוך התקנות האלה, כשהדבר נבע מצרכים בשטח, בעיקר כשהתעריפים

של חברות הביטוח, שאתן היא עמדה בקשר, היו גבוהים מהסכומים שנקבעו בתקנות ועודכנו

מפעם לפעם.

הבאנו את הענין לאישור ועדת האגרות הממשלתית והיא אישרה זאת. אשתקד, הבאנו

את הענין הזה לאישור ועדת החינוך והתרבות של הכנסת. משום מה רק עכשיו הוזמנו

לדיון הזה. אנחנו מבקשים לאשר את התקנות האלה.

הי ו"ר א' אליאב;

מר אמנון סופר, יש לך מה להוסיף לגבי התקנות ההדשות?

א' סופר;

בהתאחדות הישראלית לצלילה רשומים היום כ-22,000 צוללים וצוללות המופיעים

במחשב שלנו, מתוכם שילמו אגרה בשנה האחרונה 15,560. לא כולם דאגו לחדש את

רשיונם.

בארץ פועלים 18 מרכזי צלילה. עוד 8 מרכזים בקיבוצים נותנים שירות לחברי

הקיבוצים עצמם ולחברי קיבוצים מהסביבה. יש גם ספינות הנותנות שירותים לצוללים,

בעיקר בים-סוף, באילת.

הבקשה שלנו להגדלת האגרה נובעת מהכפלת עלות הטיפול לצולל שנפגע ודרוש לו

טיפול בתא לחץ, שהוא הטיפול העיקרי בו משתמשים כאשר יש פגיעה. המחיר שייגבה

מאתנו מהשנה הקרובה ואילך הוא 700 דולר לשעת טיפול בתא לחץ. האגרה שלנו מורכבת

בהלקה גם מרשיון ובחלקה גם מביטוה וזה מגדיל בצורה משמעותית את החלק של הביטוח

בה.

פיזור הפעולות שלנו על פני הארץ וריבוי מרכזי הצלילה מחייב אותנו להגדיל את

האגרה, על-מנת שנוכל לעמוד בהיקף הפעילות הנדרשת.



ר' זאבי ;

אני לא חושב שוועדת החינוך יכולה לבדוק תעריפים של אגודה כזאת. יכול להיות

שהתעריף הזה צודק ויכול להיות שלא. בחישוב מהיר, רק דמי החבר נותנים להם 990 אלי

שקל, קרוב למיליון שקל. אולי הם זקוקים לפי שניים מזה ואולי הם לא זקוקים אפילו

להצי מזה. לנו את הכלים לבדוק זאת. גורם ציבורי ממלכתי אחר צריך לבדוק את הצד

התקציבי, אולי האוצר. אם יבקשו שנחתום - נחתום, אבל אני לא רוצה שתהיה

החתימה שלי, כשאני נושא באחריות, מבלי שבדקתי זאת.

אי אריין;

אני ושב-ראש ועדת האגרות הבין-משרדית. כל אגרה עוברת בדיקה ואישור. האגרה

הזאת נבדקה. יש כמה סעיפים לגביהם לא הסתפקנו בדיון בוועדה, אלא מינינו ועדת

משנה, בהשתתפות אגף התקציבים, והם בדקו אותם. הכסף כולו הולך לרשות ולא לאוצר.

כלומר, אם לא יאושר הסכום, והגג הזה לא יכסה את התקציב שלהם - האוצר לא יסבסד את

הפעילות הזאת.
ר' זאבי
ברגע שאתה אומר שבדקתם, נחה דעתי.
היו"ר א' אליאב
התשובה מספקת.

אני מעמיד להצבעה את אישור תקנות הצלילה הספורטיבית (תעודות)(תיקון),

התש"ן-1989 - טיוטה שניה.

הצבעה

התקנות אושרו

הצעת חוק פרטית של חבר-הכנסת אברהם פורז - ערוץ נוסף לטלביזיה
הי ו"ר א' אליאב
אנחנו ניגשים לסעיף השני: הצעת חוק פרטית של חבר-הכנסת אברהם פורז: ערוץ

נוסף לטלביזיה, מה-12 בפברואר 1990-

אציג את המוזמנים. ממשרד החינוך - מר אריה בריק, היועץ המשפטי: מר ישראל כהן

- יועץ השר לענייני תקשורת; ממשרד התקשורת - מר מנחם אוהלי, יועץ משפטי; מר שמואל

קלפנר, מנהל אגף הנדסה ורישוי. ממשרד המשפטים - גבי דוידה לחמן מסר, שצריכה

להשתתף בעוד ועדה ובוודאי תגיע לכאן מאורור יותר. ממשרד האוצר - מר שי טלמון.

מרשות השידור - מר אהרן הראל, יושב-ראש הרשות; מר אריה מקל, המנכ"ל; מר יאיר

אלוני, סמנכ"ל לתפקידים מיוחדים; מר נתן כהן, יועץ משפטי; מר ארי אבנר, עוזר

למנכ"ל; גבי יעל שוהם, עוזרת ליושב-ראש הרשות; גבי אילה כהן, דוברת הרשות.

מהטלביזיה החינוכית - מר יעקב לורברבוים, המנכ"ל; גבי דבורה קמחי, יועצת משפטית.

מהערוץ השני - גבי מיה קוק. מצה"ל - סא"ל יוסי טלרז, ראש ענף יעוץ וחקיקה

בפרקליטות הצבאית; תא"ל שלמה וקס, קצין קשר ראשי.

מר אוהלי, אתה רצית לומר משהו לפני התחלת הדיון, בבקשה.



מי אוהלי;

אני רוצה להקדים ולומר. שר החינוך והרזרבות הנוכחי מר זבולון המר, שהיה בזמנו

ממונה על משרד החינוך, הודיע בשעתו בכנסת על עמדת הממשלה, כי היא מסכימה להצעת

ההוק של חבר-הכנסת פורז. אווזה הודעה של שר החינוך - ואני מצטער מאוד להודיע על

כך - היתה בטעות, כי הממשלה עדיין לא קבעה עמדה.

היו דיונים ארוכים בוועדת השרים לענייני רקיקה. יש בעיות רבות סביב הנושא

הזה. גב' דוידה לחמן מסר היתה אמורה להודיע זאת, אך מאחר שהיא עדיין לא הגיעה,

אני ממלא את מקומה לצורך זה בלבד ומודיע: עדיין אין עמדת ממשלה בנושא הזה. אני

מבקש בשם הממשלה, לפחות לא לסכם את זה היום, אם אפשר.

היו"ר אי אליאב;

כינסנו כאן ציבור מכובד ואנחנו בהחלט נדון וניכנס לעומקו של הענין. שמענו את

בקשתך. אנחנו נחליט אם לסכם.

א' הראל;

אני מודיע שרשות השידור קיבלה מכתב רשמי משר התקשורת לשעבר, שאישר הפעלת ערוץ

לווייני שני לרשות השידור, תוך שנתיים. כלומר, המכתב הרשמי שיש לנו מטעם ממשלת

ישראל הוא מכתבו של שר התקשורת.
היו"ר אי אליאב
אנחנו נלבן את הענין תוך כדי הדיון. אני מבקש מחבר-הכנסת פורז להציג את

הנושא לעומקו.

אי פורז;

את מרבית היושבים כאן, או חלק מהם, אני מכיר לאו דווקא מעיסוקי הנוכחי כחבר

הכנסת אלא כתוצאה מאחד מעיסוקי הקודמים. בין השנים 1987-1984 ניסיתי לקדם כמה

פרוייקטים בתחום התקשורת; ערוץ שני, טלביזיה בכבלים, תחנות רדיו מקומיות ושידורי

טלביזיה באמצעות לוויין. שלושה רבעים מן המלאכה, לפחות מהאספקטים המשפטיים,

נעשו.

היום יש חוק הערוץ השני, חוק הרשות השניה לטלביזיה ורדיו, שבמסגרתו פועל

ויפעל ערוץ שני, ובהמשך נדע מה אמור להיות. יש תיקון לחוק הבזק, המאפשר הפעלתה

של טלביזיה בכבלים באופן חוקי, ובחלק גדול מהמקומות הטלביזיה פועלת הלכה למעשה,

שלא לדבר על כך שכמעט כל אזורי הארץ מכוסים על-ידי בעלי זיכיון.

אחרי שנעשתה העבודה הזאת גיליתי שבעיני המלאכה לא מושלמת ויש כמה עיוותים

לתיקון. מאחר שאני עכשיו חבר כנסת, אני פועל מהבית הזה. גם אם הממשלה היתה

מודיעה על התנגדותה ומר זבולון המר היה אומר שהוא מתנגד, אני מניח שאפשר היה

להעביר את זה ברוב בכנסת. זה דבר יום ביומו שהממשלה נשארת פה במיעוט ועמדתה לא

מתקבלת.

הכנסת קיבלה את ההצעה בקריאה מוקדמת, היא נמצאת לפנינו כדת וכדין ואנחנו

צריכים לדון בה לגופה.

מה חסר ולא כשורה בטבלה הזאת? אנחנו מדינה מפגרת מבחינת מיגוון האפשרויות

העומדות בפני צופי הטלביזיה. יש לנו ערוץ אחד שמחולק בין הטלביזיה

החינוכית-לימודית לבין רשות השידור - שגם היא חלוקה מעוותת; יש ערוץ שני שכרגע

רחוק ממה שהוא צריך להיות בעתיד. כשלב ביניים הוא פועל עוזה ממשרד ראש הממשלה, אבל

בשלב הסופי הוא צריך להיות ערוץ מסחרי נוסח .I.T.V.



קריאה;

שר המשטרה מטפל בזה.

אי פורז;

השר רוני מילוא מקפיד לומר שהוא מדבר בתור השר המתאם בין ראש הממשלה לכנסת.

אני מניה שהוא לא היה רוצה להיזכר בתור שר משטרה כשהוא שר האהראי על שידורים. אני

מוכן לא לומר שהמשטרה מפעילה שידורים, אלא ששר שמונה על-ידי ראש הממשלה מטפל

בענין.

לדאבון הלב, גם בקטע הקטן והבלתי חשוב הזה, של מינוי מועצה לערוץ השני, הקמת

הרשות והפעלתה, והוצאת מכרזים, הממשלה נכשלה כשלון קולוסלי. ההוק עבר בסוף ינואר

ואנהנו נמצאים עכשיו באמצע נובמבר. מועצה אין, רשות אין, מנכ"ל אין, הכל נעשה

באילתורים, כמו מינוי מנהל תכניות זמני ועוד דברים כאלה, אם כי יש לי הבטהות

מפורשות מלשכת ראש הממשלה, שעד סוף י?שנה תמונה המועצה ותקום הרשות. אבל אני יוצא

מתוך הנחה שהערוץ השני יקום במתכונת שדיברתי עליה.

חרף כל המאבקים של רשות השידור נגד הקמתו של הערוץ השני, שחלקם לא סימפטיים

בעיני - ואני מייחס זאת בעיקר לקודמים של אלה מהנוכחים פה, שניהלו מלחמה פתטית -

רשות השידור נמצאת היום במצב בלתי אפשרי. לא ייתכן שה- C.B.B של מדינת ישראל

יימצא בסד של כחמש שעות שידור בערב עם עוד כשעה וחצי לילדים. זה מגוחך, בעיקר

כאשר הטלביזיה בכבלים על מיגוון ערוציה והערוץ השני, שלדעתי צריך לעבוד הרבה שעות

ביממה, מביאים את רשות השידור למצב של מצוקה אדירה בזמן שידור. זה מצב לא טוב

והצעת החוק הזאת נועדה לאשר ערוץ נוסף.

אני מודע לבעיות הקשות שיש גם עם הטלביזיה החינוכית-לימודית. הדגשתי בחוק

שיש הצדקה להקים במדינת ישראל מין ,PUBLIC TELEVISIONערוץ להשכלה, שיהיה פחות

טלביזיוני במובן המסחרי. גם הטלביזיה החינוכית-לימודית זכאית לערוץ משלה.

כלומר, מעבר לטלביזיות בכבלים צריכים לפעול ארבעה ערוצים: שניים לרשות

השידור, אחד לטלביזיה הלימודית-חינוכית, אחד למסחרי.

ברור לגמרי שכאשר המדינה תהיה מרושתת כולה בכבלים, וזה יקרה תוך זמן לא רב,

אולי בעוד שנתיים או שלוש, בסופו של דבר 95% מהמדינה יהיו מחוברים למערכות כבלים

- בעיית התדרים לא תהיה קיימת. אפשר יהיה להכניס ערוצים שלמים דרך הכבלים. ו-ושאלה

היא מה אנחנו עושים בתקופת הבי ני ים. יש שתי אפשרויות: האחת -שידור באוויר,

בתדרים - UHF- VHFובוודאי נשמע כאן עוד מעט שיש צפיפות ואי-אפשר להשיג תדרים;

האפשרות השניה - צלחות, קליטה ישירה באמצעות לוויין. לי יש בעיה עם האלטרנטיבה

רזשניה, כי עדיין אין לוויינים שמסוגלים לשדר בעוצמה מספיק חזקה עם אלומה שמכוונת

לכיוון ישראל ושאנטנת הצלחת תהיה בקוטר קטן. התקנת אנטנות צלחת בקוטר של מטר או

שני מטר, מלבד העלות היקרה, מביאה לכיעור סביבתי. זה לא אסתטי לראות בתים עם

הצלחות האלה.

למה צריך חוק? יכול להיות שלשר התקשורת ולשר החינוך יש סמכות לאפשר לרשות

השידור ערוץ נוסף, ולטלביזיה ההינוכית ערוץ נוסף, בלי שום חוק. אבל מאחר שני

מכיר את המערכת הזאת, אני אומר לכם: בתוך הממשלה הם יתכתשו עוד כמה שנים ולא

ייצאו מזה. תהיה ישיבה, יהיה דיון, ועוד ישיבה וכן הלאה. לא אלאה אתכם בסיפור על

היסורים שעבר ענין הערוץ השני, דבר שהיה מוסכם על כולם, איזה בעיות בין שרים,

משרדים, סמכויות ופקידים. קשה להאמין כמה גרוע העסק מתפקד כאשר צריך לתת לממשלה

לנהל ענין. לכן חשבתי שהובתה של הכנסת לחוקק חוק שעל-פיו הענין יתחיל לעבוד.

לתקופת הביניים אני מציע שילוב בין לוויין לבין שידורים קרקעיים. חשוב שרשות

השידור תפעיל את הערוץ הנוסף שלה מחר בבוקר. לא, בבוקר אתם לא יכולים לפעול, גם

כן מסוג הדברים הבנאליים - תכנית בוקר של טלביזיה. בכל מקום בעולם אתה מתעורר

בבוקר ויכול לראות חדשות בטלביזיה או מה יהיה מזג האוויר. פה, בגלל ריב סמכויות

מי יהיה "בוקר-טוב ישראל", אין "בוקר-טוב ישראל". כמה זמן מדברים על התכנית הזאת?
א' הראל
יש הצעת חוק שלי בנושא שהגשתי כשהייתי חבר הכנסת.

אי פורז;

היא הנותנת. ואין בעיה של משדרים, כי הם קיימים; ואין בעיה של אולפנים, כי

הם קיימים; ואין בעיה של צופים, כי כל אחד רוצה לצפות בבוקר. אם מישהו רוצה

להראות איך ממשלה פועלת ומתפקדת באי-יעילות - "בוקר-טוב ישראל'' היא הדוגמה לכך.

אי מקל;

"בוקר-טוב ישראל" זה לא בגלל הממשלה.

אי פורז;

כבר ימצאו מי האשם.

אני מציע שרשות השידור, על דעתה היא, תעשה כפי שעשו גלי-צה"ל כאשר פירקו את

.AM-FMלדעתי, אין לכם יותר הצדקה לשדר בערוץ 8-VHFכשאתם משדרים אותו הדבר

בערוצי UHFשונים. בשוליים יהיו אנשים שייפגעו, אבל במרבית המקרים יש חפיפה ביו

ערוץ 8-VHFלביו ערוצי ה-UHF השונים. למה שלא תיקחו מחר בבוקר את ערוץ 8-VHF

ותתחילו לשדר דבר אחר? את "מבט" אפשר לשדר בו, אבל ביתר הזמו תפצלו את הרשת. וכבר

כדאי להתחיל לשדר. במקביל תלכו על עניו הלוויינים - אני מביו ששר התקשורת אישר

לכס - עד שי ירווח ותוכלו לקבל ערוץ נוסף שלם.

הוא הדין לגבי הטלביזיה החינוכית, לדעתי צריך להפוך גם אותה לרשות. הצעתי

זאת בחוק אחר אבל זה אפילו לא אושר בקריאה מוקדמת. זו שערוריה שמחלקה במשרד

ממשלתי משדרת לציבור תכניות כמו ערב-חדש, שהיא תכנית חדשות ואקטואליה. גם

לטלביזיה החינוכית צריך להימצא בהדרגה ערוץ נפרד לשידור. ואשר לעניו הטכני - חלק

היא תשדר בתדרים רגילים, חלק בלווייו וחלק בכבלים.

מטרת החוק הזה היא לפתור באופו זמני את הבעיה, אבל גם כמדיניות, ולאפשר לרשות

השידור הפעלתו לאלתר של ערוץ נוסף. יש להם את האמצעים לכך. האגרה שהם גובים

אפילו מותירה בידיהם עודפים גדולים. מדי שנה אני מתקומם כשאני רואה בחוק התקציב

שמשרד האוצר רוצה לקחת מרשות השידור 150 מיליוו.

א' מקל;

עד עכשיו לקחו 125 מיליוו. בשנה האחרונה 75 מיליוו, לפני זה 50 מיליוו, ועוד

היד נטויה.

אי פורז;

הכסף הזה הוא כספם של משלמי האגרה, זה איננו מס. אם המדינה רוצה לגבות עוד

מסים, שתעלה את מס הכנסה או מס ערך מוסף או את הבלו על הדלק. הכסף הזה נועד אך

ורק לצורכי שידור. אני מצפה שרשות השידור, ואם תקום רשות הטלביזיה החינוכית, גם

היא - תיתו שירותים ושידורים לציבור מכספי האגרה האלה, וזה לא יהיה מס נוסף.

הי ו"ר אי אליאב;

כפי שאמר חבר-הכנסת פורז, וכוזב; "מטרונה של הצעת חוק זו היא לאפשר לרשות

השידור להפעיל ערוץ נוסף בטלביזיה". כחבר כנסת שקורא את ההצעה הזאת, אני שואל;

מדוע לא? על פניהם, ההסברים בכתב ובעל-פה משכנעים.



נעשה סבב בין האנשים היושבים ומייצגים כאן גורמים שונים לגבי הנושא הזה.

יתחיל יושב-ראש הרשות.

א' הראל;

אנחנו תומכים בהצעת ההוק ומבקשים שהכנסת תהיה זרז שאולי יביא את הממשלה

להחלטות בתהום הזה, מפני שמה שמתרחש היום במדינה הוא ההיפך מכוונת המחוקק כאשר

חוקקו את חוק והערוץ השני.

באופן מעשי, אם רוצים להעלות את רמת השידורים, אין מנוס מתחרות בין גורמים

שונים, ואי-אפשר אחרת בשום מקום בעולם וגם לא במדינת ישראל. הטלביזיה שלנו היתה

נראית הרבה יותר טוב אם הערוץ השני היה קם לפני כמה שנים, והיא תיראה עוד יותר

טוב אם יהיה ערוץ נוסף.

העמידו את רשות השידור במצב שהיא צריכה להתחרות עם מערכות אחרות בכלים חרבה

פחות מפותחים משלהן. אי-אפשר בחמש שעות שידור למלא את מה שמטיל עלינו חוק רשות

השידור, לתת חדשות בעברית, חדשות באנגלית, עכשיו מבקשים חדשות ברוסית, ובצדק.
אומרים
תלמד עברית, ידיעת הארץ, אהבת המדינה, אהבת הארץ ותן גם בידור. איך

אפשר לעשות זאת במערכת המצומצמת שיש לנו?

מעבר לשאלה של התכנים של השידורים יש לנו בוודאי גם טעויות. אבל אילו היה

לנו הזמן הדרוש כדי לפתח עוד תכניות ועוד שידורים, היה קורה מה שקרה ברדיו, שיש

לו היום שבע רשתות. יש בקורת מינימלית על הרדיו, מפני שכל אדם במדינת ישראל יודע

שהוא יכול לפתוח רשת אחת, לעבור לשניה או שלישית ולהתרכז במה שנראה לו. לכן,

כשקם גלי צה"ל ונפתחו אצלנו עוד ערוצים, המשיכה היתה כלפי שידורים טובים יותר.

אני מזהיר. המצב כעת הוא שהכבלים הולכים ומתפשטים בציבור, ערוץ שני יתחיל

לפעול בעוד מספר חודשים עם 24 שעות שידור ביום, כולל בשבת, והערוץ הממלכתי שעליו

מטילים את כל היעדים של מדינת ישראל ישדר ארבע-חמש שעות. איך נוכל לעשות את זה?

לכן הענין של הערוץ הנוסף הוא היוני ממדרגה ראשונה לא רק לרשות השידור אלא למדינת

ישראל.

אביא דוגמה אחת, ודיברנו על כך בוועדת הקליטה. עלה רעיון שנשדר

לברית-המועצות. מצאנו אפשרות, לא דרך הלוויינים הקיימים פה אלא דרך לוויין רוסי,

לשדר חמש שעות לברית-המועצות עברית וידיעת הארץ, מבלי שזה יפגע במדינת ישראל.
אמרנו
אנחנו מוכנים למלא את התפקיד, אולי, הציוני הגדול ביותר שיכול להיות

ולשדר חמש שעות ביום לכל הריכוזים של היהודים בברית-המועצות. ואיננו רוצים דבר,

גם לא כסף. יפתחו מרכזי תרבות בברית-המועצות ובכל מקום יישבו 100, 200, 500

יהודים וילמדו עברית וידיעת הארץ ויבואו למדינה הזאת יותר מוכנים. זה מפעל שקשה

לתאר את חשיבותו בזירוז הבאת יהודים למדינת ישראל.

כך, שאנחנו מחפשים כל דרך אפשרית שעוקפת את שמי המדינה ומגיעה לרחבי העולם.

אבל אם לא יתנו לנו את הפתרון כאן, לא נוכל לעשות את המהפך ההכרה'. וצריך לעשות

זאת בתחרות חופשית, אבל תנו לנו את הכלים לכך, כדי שלא נהיה נחותים על יד כל

מערכת אחרת.

אני לא חושב שיש בעיה בינינו לבין הטלביזיה החינוכית. יכול להיות מבנה של

רשות נפרדת לטלביזיה החינוכית, יכול להיות שנמצא הסדר שבהבנה. אני מקבל שאנחנו

צריכים עוד שעות והטלביזיה החינוכית צריכה עוד, תוך חלוקת עבודה מסויימת בין

הפונקציות שפל אחד ממלא. אנחנו לא צריכים להתחרות בינינו אלא רק ברמה יותר גבוהה

של הפקות.

אמרו לנו תעשו נסיון. יש לוויין וכבר היום אפשר לראות שידורים בערוץ שלישי
בו כתוב
משרד התקשורת, בזק ורשות השידור. התחלנו לשדר, כניסיון, גם קונצרט,

אבל קולט זאת רק מי שיש לו את הצלחת המיוחדת, והיא מצויה אצל 20, 30 איש. אנחנו

שומעים שקולטים את השידור הזה בבון, בטורקיה ובאירופה. הנסיון הוא טוב וקליט אבל

המקום היחיד שבו לא קולטים את השידורים הוא מדינת ישראל.



אם מקובלים עלינו דברי משרד התקשורת, והכנסת רשאית לבדוק זאת, שאין פתרון אלא

באמצעות לוויין - ואני מסכים לכל מלה שאמרת בתחום הזה, חבר-הכנסת פורז - יכול

להיות שצריך לעשות סידור ביניים משותף. אס לא יתהילו לשדר, הצענו בוועדת הקליטה

של הכנסת, ללכת ולהעמיד בכל מרכזי הקליטה בארץ אותן הצלהות שהשארנו לנסיון, ולשדר

לימוד עברית וידיעת הארץ כדי שיקלטו וייקלטו. כלומר, יש אמצעים טכניים, אבל

בעניו פתיחת ערוץ נוסף המערכת סוגרת אותנו ואין לנו אפשרות לפתח את הנושא.

לגבי הטיעון של האוצר, שאם נתחיל לשדר באמצעות לוויין, הבעיה תהיה הכספים

שמזרימים למשק והשפעתם על הצריכה, האינפלציה והמשק הכלכלי - אנחנו יודעים ששום

תחזית כלכלית איננה עומדת במבחן כאשר יש עלייה גדולה כזאת והכל משתנה. התקנת

צלחות בבתים אין לה שום השפעה כלכלית על המערכת.

אני מבקש מחברי הכנסת שיתנו סיוע, כדי שיהיה לנו זמן להתארגן ולפתוח מערכת

שידורים יותר גדולה ויותר רחבה.
א' מקל
אני מברך על הצעת-החוק של חבר-הכנסת פורז. למעשה, אין צורך בהצעת חוק פרטית

ואין צורך בחקיקה והשאלה היא מדוע זה הגיע לידי כך. אם הדברים במדינה היו

תקינים, רשות השידור היתה מציעה את הצעותיה ושני השרים הנוגעים בדבר, שר החינוך

ושר התקשורת, היו מאשרים ובכך זה היה מסתדר. אבל הפעם אני מסכים שאין מנוס.

הפרשה היא חלמאית. יום אחד התחילו, ובצדק, לטפל בערוצי שידור מסחריים, כדי

להכניס אותנו לעידן נורמלי של שידורים, אבל תוך כדי ההתעסקות בערוץ שני ובכבלים

שכחו שיש שידור ממלכתי. יצרו כבלים שיש להם 32 ערוצים וכל אחד מהם ישדר 24 שעות

ביממה, כשאין להם במה למלא אותם, ולא יהיה צורך לעבור לבת-ים לשם כך - רק עכשיו

צריך לעשות זאת - כי בבוא היום אפשר יהיה לעשות זאת ממקום אחר. יצרו ערוץ שני

שישדר 24 שעות ביממה, שבעה ימים בשבוע. זה טוב ואני מברך על כך. אבל כל אלה הם

גורמים מסחריים שישדרו על-פי שיקול מסחרי, על-פי שיקולי קוני הפרסומת, וזה מקובל.

הרשות הממלכתית צריכה לפעול לפי התקציב הממלכתי. י ושב-ראש הרשות הביא

דוגמאות של הדברים שאנחנו נדרשים לבצע, כמו מהדורת חדשות ברוסית. אין לנו אפילו

חמש דקות, אלא אם נקצץ בתכנית אחרת. כך, כאשר יצרו את השידורים המסחריים, יושאירו

את רשות השידור עם ארבע שעות עלובות למבוגרים בערב, בהן אתה צריך למלא את כל
הצרכים
הדשות, בידור, תכניות תיעוד ועוד, וזה בלתי אפשרי. בדרך של "הבה

נתחכמה" הוספנו שעה וחצי, עד 1.30 אחר חצות. אבל מי יושב עד שעה כזאת? מאז שאני

בתפקידי, כשנה והצי, אני מתריע על זה והצעתי אז להקים ועדת שרים מיוחדת שתשקול את

נושא השידור ואחת ולתמיד תחליט מה מגיע לאלה ומה לאלה ותפתור את הבעיה. כמובן,

שאיש לא מאזין להצעות כאלה. לכן הגענו למצב הנוכחי, כשאנחנו לא מסוגלים לספק את

צורכי הציבור וכל דקת שידור הופכת למלחמה בין אינטרסים, אמיתיים, של ציבור.

רצינו לעשות חדשות באנגלית. לנה? שר התיירות ועוד כמה אנשים פנו וביקשו זאת

כשעדיין היו תיירים. שילבנו חדשות באנגלית, אבל בינתיים כבר אין תיירים. רבע

השעה הזאת היתה כרוכה במלחמות אדירות.

אני מסכים עם חבר-הכנסת פורז שרשות השידור הממלכתית היא ה B.B.C.-הישראלית.

באנגליה יש B.B.C.עם שני ערוצים, יש רשת מסחרית ITV, יש כבלים, יש לוויינים

וכולם מתחרים, אבל ה B.B.C.-נשאר יציב. לפני שהם הקימו את רשת ה ITV-הם נתנו עוד

ערוץ ל .B.B.C.-כדי שיהיה מוצק ויוכל להתפרנס מן האגרה, כשהאחרים נבנים מהפרסומת

המסחרית. זה המבנה הנכון וכך צריך להיות.



ברשות השידור זה לא מתרחש. בדרך כלל אומרים שאי-אפשר לבצע דבר מסויים בגלל

מחסור בכסף. לנו יש כסף, אבל יש מצבים מסובכים בחס פועלת מדינת ישראל. לנו אין

שליטה על המשדרים שלנו ולא על התדרים שלנו. יש ועדת תדרים שאנחנו אפילו לא

מיוצגים בה. העניינים האלה הם בידי משרד התקשורת. באחרונה הגענו להסכמה עם משרד

התקשורת ואני מקווה שעכשיו הם מוכנים לקבל על עצמם את המשימה ולהוביל את כל

המהלך, בראש הדרך ולא בזנבה, כי הענין הוא יותר טכני. יש לי יסוד להאמין שמר

קלפנר, הנוכח כאן, קיבל זאת על עצמו ואני סומך עליו שכך זה יהיה והדברים יסתדרו.

אשר לערוץ ,8-VHFיש פתרונות טכניים. יהיו כאלה שיקבלו זאת באמצעות לוויין,

ויהיו כאלה שיקבלו זאת באמצעות משדר קרקעי. אנחנו מוכנים ללכת עם משרד התקשורת,

שיוביל את המהלך הזה, ואני אופטימי בענין.

בעיה נוספת. משרד האוצר מתנגד לנושא הזה. בעקבות העלאת הצעת-החוק הפרטית של

חבר-הכנסת פורז, הנושא נדון מספר פעמים בוועדת השרים לענייני רקיקה, שכמה מאתנו

השתתפו בדיוניה במשך שעות רבות. הוחלט להקים צוות בראשותו של איש האוצר. הוא

ממליץ להתנגד, בטיעון שזה יעלה מיליונים. אם אמנם זה יעלה כנגה מיליונים, יש לנו

אורגם בקופה. בעקבות אותה המלצה כתבתי מכתב לשר המשפטים שאני מתנגד להמלצת הצוות

כי אני חושב שה0 טועים. אני מציע לא להיבהל מעמדת האוצר שזה יגרום לצריכה נוראה.

אין קשר בין הדברים ויש להתגבר על העמדה הזאת. הדבר צריך להתבצע משום שזה אינטרס

ראשון במעלה של הציבור לקבל שידור ממלכתי ולא רק מסחרי. אני עומד מאחורי דברי

מבחינת הנתונים התקציביים.

לסיכום, כדי להגשים את הענין יש צורך בשני דברים: א. שמשרד התקשורת יוביל את

המהלך מבחינה טכנית; ב. שהאוצר יפסיק להתנגד, ואז ועדת השרים תתייחס לנושא.

הממשלה צריכה לתמוך בהצעה של חבר-הכנסת פורז. כאמור, שר התקשורת כבר הביע פעם

תמיכה בענין הזה בכתב ואין שום סיבה שהם יחזרו בהם. אחרת, לא יהיה מי שישדר

ברוסית, באנגלית, או לערבים, אלא במסגרות הדלות, שאין הקומץ משביע את הארי.

אשר ל"בוקר-טוב ישראל" שעלה פה באקראי. ההיסטוריה של הנושא הזה ידועה. לגבי

ההווה. קיבלנו משר החינוך ומשר התקשורת אישור ללכת עם התכנית הזאת והקמנו צוות

שמכין את התכנים. תחילה עלינו לסיים משא-ומתן מתקדם עם ועדי העובדים על הפעלת מה

שקרוי משמרת-לילה. אתמול הודעתי בוועד המנהל של רשות השידור שקבענו תאריך יעד

ה-9 בדצמבר - בלי נדר - כי במשא-ומתן עם ועדים אף פעם אי-אפשר לדעת. גם בענין זה

איננו מקבלים סיוע מהאוצר. ביקשנו לקבל 2%, 3%, או 4% תוספת שכר, וכמובן, נענינו

בשלילה. אנחנו מנסים לסיים זאת במשא-ומתן פנימי ואני מקווה שנעמוד בכך.

היו"ר אי אליאב;

לפחות בשורה אחת טובה הבוקר. נשמע ארג חבר-הכנסת זאבי.

ד' לחמן מסר;

אם אפשר לומר מלה לפרוטוקול.
היו"ר אי אליאב
אנחנו באמצע דיון, עם כל הכבוד לוועדה השניה שאת משתתפת בה, אם את רוצה

להשתתף בדיון הזה את מוזמנת.
ר י זאבי
אם היינו משוחררים מההתפתחות שהיתה ברשות השידור, על כל מרכיביה, ומהבעיות

האישיות והמוסדיות, והיו ממנים אותנו כוועדה לבנות את רשות השידור במרכיב

הטלביזיוני שלה, היינו בודקים את הצרכים ואת הארגון, והיינו מגיעים למסקנה הבאה;

מדינת ישראל מבחינת הצרכים זקוקה לחמישה ערוצים - ערוץ אחד; ערוץ שניים שמתחרה

בערוץ אחד - תחרות חיובית; ערוץ שלישי, בשלמותו, לטלביזיה החינוכית, בלי שותפים;

ערוץ רביעי לשפות, בהתאם לצרכים של עלייה, וצרכים מדיניים. אני יודע איזה שירות



מדיני אדיר עשה קול-ישראל בשידורי הערבית במשך כל שנות המדינה. שמעתי זאת גם

מערביי ישראל וגם מערבים מעבר לגבול שמקשיבים לתחנה אמינה ברדיו הישראלי. אני

מדבר על תהנה שכולה שפות. קולטים אתיופים - במשך שלוש שנים ישדרו גם בשפה

האמהארית. אם לא תימשך העלייה אחרי שלוש שנים, יבטלו את השידורים באמהארית. עכשיו

טוב לשדר בשפה הזאת עד שהאתיופים ייקלטו ויקנו אחיזה מלאה במולדת ובתרבות שלנו.

יהיה שידור ברוסית לעלייה הרוסית. אם תהיה פעם מדינת תיירות גדולה, כשיהיו תנאים

בטחונייים-מדיניים יותר טובים, אפשר יהיה לשדר גם בשפות ארורות. ערוץ המישי צריך

להיות לצה"ל, כפי שיש לו תהנת רדיו. אם הוא לא רוצה לעשות את זה היום יש לשמור

לו את הערוץ הזה.

'כפי שאמרתי, ערוץ אחד וערוץ שניים יתחרו ביניהם, ואיני מציין איזה יהיה מסיורי

ואיזה לא. אפשר ללמוד לקחים מהאנגלים או מאחרים. הטלביזיה החינוכית צריכה לעסוק

רק בחינוך. היא פלשה לתחום של ערב-חדש, שהיא תכנית מצויינת, אבל זה לא עיסקה.

הקמתם דבר יפה, תכנית שיש בה טמפו, אבל זה לא נושא חינוכי וזה לא התחום שלכם. זו

לא תכנית לנוער, זו תכנית למבוגרים. מתחילת שלום-הגליל היא קנתה לה אחוזי צפייה

גדולים אבל מקומה לא יכירנה בטלביזיה החינוכית, היא צריכה להימסר לטלביזיה

הכללית. אתם צריכים לקבל תחנה בשעה חמש ומאז הילד לא יעזוב את האקרן שלכם, עד

שעה שבע או שמונה בערב, לפי הצרכים החינוכיים.

איך לארגן זאת. לדעתי, ארבעה ערוצים מתוך החמישה כפופים רק לרשות אחת. אנחנו

מדינה קטנה מכדי שהתחרות תהיה במסגרת רשויות, כי זה עולה כסף, מיותר ומנופח. זה

לא צודק ולא מתאים למדינה בגודל שלנו. אני בעד תחרות, אבל מתחת לרשות. כל ארבעת

הערוצים יהיו כפופים למנהל הרשות, כשהערוץ של הטלביזיה החינוכית הוא עם זיקה

גבוהה יותר למשרד החינוך. אם פעם יקום משרד הסברה, יש להשאיר מקום לכך שהטלביזיה

החינוכית תהיה לא רק בזיקה אלא אפילו בכפיפות למשרד החינוך.

אשר לערוץ החמישי של צה"ל, הכפיפות היא לצבא, למטכ"ל, עם זיקה או צינור תיאום

אל רשות השידור, יותר מגלי צה"ל. לגלי צה"ל יש פחות מדי תיאום עם רשות השידור.

יש להם עצמאות בדברים שהם לא צריכים אותה. צריכה להיות להם עצמאות בנושאים של

צה"ל, לא בנושאים כלליים.

אני תומך בהצעה שהוגשה פה מפני שאני רואה אותה כלבנה שנוכל לשתול אותה בתכנית

האב.
היו"ר אי אליאב
אתה בונה מבנה שאולי כדאי שתפרט אותו ותגיש אותו כהצעה לענין זה.
ר י זאבי
עלי ללכת, וכאשר הענין יגיע להצבעה אני מבקש מהיושב-ראש לספור את קולי בעד.

הערה נוספת. כשהענין של הוספת עוד ערוץ יהיה ממשי, אני מבקש שיתנו יותר שעות

לטלביזיה החינוכית. כשאתם מוכפלים, יש להוסיף מספר שעות כזה שיהלום את הצרכים של

הילדים שלנו.

היו"ר אי אליאב;

אני מבקש לשמוע את מר ישראל כחן ממשרד החינוך.

י' כהן;

אהיה זהיר בניסוחים שלי. ועדת השרים לענייני חקיקה החלה לדון בהצעת החוק

הפרטית של חבר-הכנסת פורז ועדיין לא סיימה את דיוניה. נכון להיום, למעשה, אין

עמדת ממשלה לגבי הצעת החוק הזאת.





העמדה העקרונית של שר החינוך ומשרד החינוך: מתן ערוץ מלא לשידור לטלביזיה

הכללית ולטלביזיה החינוכית. בהצעה של הבר-הכנסת פורז מדובר על מתו ערוץ נוסף

לטלביזיה הכללית ולא מדובר על מתן ערוץ נוסף או מלא לטלביזיה החינוכית, למרות שזה

נאמר בעל-פה.

במפת התקשורת בכל חלקי הארץ מתרחשים שינויים רבים. הטלביזיה בכבלים כבר החלה

לשדר ולמעלה מ-40 אלף בתי-אב בישראל כבר מחוברים אליה; הערוץ השני החל לשדר והוא

צובר פופולריות בקרב הצופים; יש שידורי לוויין ישירים - אמנם המועצה לכבלים עיכבה

אותם, אבל בבוא היום תהיה לאזרחים האפשרות לקלוט בביתם עוד כמה עשרות תחנות

טלביזיה בשידור ישיר. כל ההתפתהות הזאת, כפי שציין מר מקל, היא בפיקוה המדינה

אבל היא מסחרית. נוכח כל אלה נוצר אבסורד, שאנחנו המדינה היחידה בעולם שיש לה

ערוץ ממלכתי אחד בו משדרות שתי תחנות. לפעמים יש אירועים לאומיים בארץ דווקה

בשעת השידור של הטלביזיה החינוכית, הטלביזיה הכללית רוצה להעביר את האירוע, אנחנו

מתחילים במשא-ומתן ונקלעים למצב לא סימפטי.

מכל בחינה שהיא לטלביזיה הכללית יש פחות מדי שעות במשך היום. אם הערוץ ו7שני

ישדר 24 שעות ביממה, והכבלים כבר משדרים 24 שעות ביממה, צריך לאפשר לטלביזיה

הכללית לשדר בערוץ מלא במשך היום והלילה. הטלביזיה הלימודית אמנם משדרת תשע וחצי

שעות ביום, אבל היא איננה משדרת בשעות הערב והלילה. צריך לאפשר לשתי התחנות

להתחרות זו בזו בכל שעות הצפייה, גם של הילדים וגם של המבוגרים.

מבחינה כלכלית, אנחנו עדים לאבסורד תקציבי מסויים, כשהטלביזיה הכללית איננה

סובלת ממחסור בכספים ולעומתה הטלביזיה החינוכית איננה יכולה להתפתח אם לא יחול

שינוי רדיקלי במבנה התקציבי שלה. שר החינוך עומד להגיש בקרוב הצעת חוק בענין

הזה.

כמשרד החינוך והתרבות אנחנו מודאגים מנתונים המראים כי הצופה הישראלי הממוצע

מתקרב במהירות לשיעורי הצפייה של האמריקאי הממוצע. ערכנו במשרד סקר ומצאנו שכבר

היום הילדים ובני הנוער בישראל צופים בטלביזיה יותר ממשך שהותם בבתי-הספר והם

יושבים כארבע וחצי עד חמש שעות ביום מול האקרן. הסקר לא בדק את זמן הצפייה

בוידיאו או בתחנות השכנות. סביר להניח ששעות הצפייה של הילדים מגיעות לשש שעות

בממוצע. הטלביזיה החינוכית ערכה סקר משלה ומצאה שהילדים הישראלים מתקרבים

לשיעורי הצפייה של הילדים ביפן, כשביפן יש עשרות ערוצי טלביזיה ואילו אצלנו ערוץ

אחד. אנחנו מפגרים בתחום הפיתוה של הרשתות והערוצים אבל מתקדמים מאוד בשיעורי

הצפייה.

יש ברכה בעובדה שאנחנו נמצאים ערב סיומו של מונופול תקשורתי. יש לכך חשיבות

חינוכית ותרבותית. באירופה יש מדינות שמלכתחילה לא חשבו כיצד למנוע את נפילתן של

התחנות הממלכתיות, ולאחר שמיסחרו את הטלביזיה, פתחו בהליכים כדי להציל את התחנות

הממלכתיות שהתמוטטו. בארץ אנחנו עדיין בשלב שאנחנו יכולים להציל את שתי התהנות

הממלכתיות ולתת ערוץ שידור מלא לכל אחת משתי התחנות.

אני פונה שוב לחבר-הכנסת פורז, שמכיר את בקשתנו, אם יימשך הדיון בהצעתו,

להוסיף באופן רשמי ערוץ שידור מלא גם לטלביזיה החינוכית.

ועדת השרים לענייני רקיקה הטילה על נציגי הממשלה שמופיעים כאן לבקש מהוועדה

לדחות את הדיון הזה.

הי ו"ר א' אליאב;

אנהנו שומעים זאת שוב ושוב ובכל זאת מקיימים דיון, ונחליט כאשר נחליט.

אני מבקש לשמוע את משרד התקשורת.
מ' אוהלי
אני מתייחס לדברי מר הראל שהממשלה לא קבעה את עמדתה. מייד אחרי שהוגשה הצעת

ההוק של חבר-הכנסת פורז, משרד התקשורת אמר שאין ערוצים קרקעיים אבל שר התקשורת

הודיע, רשמית, וגם על-פי סמכותו לפי סעיף 44א לחוק רשות השידור, שהוא מאשר ערוץ

לווייני נוסף לרשות השידור. מנקודה זו חברי יתייחס לאספקטיט הטכנולוגיים, ולא

לאספקטים התכניים או לעמדת הממשלה.

ש' קלפנר;

כפקידי ממשלה אין לנו מנוס אלא להזור על כך שאין עמדת ממשלה.

שר התקשורת אכן הביע את עמדתו ואישר בכתב הפעלה של ערוץ טלביזיה נוסף, ערוץ

שלישי. במכתב הזה הוגדר שהשידור ייעשה באמצעות לוויין, משיקולים של מרקור בתדרים

ומשיקולים נוספים.

השיקולים שעמדו לנגד עיני השר היו: יתרונות של תחרות הוגנת; האפשרות של

הציבור לבחור בין מיגוון ערוצים; ומניעת היצף תרבותי שצפוי לנו מהלוויינים

הבינלאומיים הנקלטים בארץ כבר היום. רק לפני כחודש הופעל לוויין נוסף וכבר

נקלטים במדינת ישראל שלושה שידורים, ובמשך הזמן זה יתרחב. ניתן יהיה לקלוט כמות

אדירה של שידורים בשפות זרות, באנגלית, בצרפתית, בגרמנית וכו'. בטורקית וברוסית

קולטים כבר היום. מדובר בהיצף נוסף על זה הקיים כיום.

בדיון שהיה בוועדת השרים לענייני רקיקה לפני יומיים, שר התקשורת הביע את

תמיכתו בערוץ שלישי. אבל הדיון נידחה ועדיין אין עמדת ממשלה.

כל המדינות המפותחות מפעילות היום שלושה, ארבעה או חמישה ערוצי שידור לפחות,

בנוסף לערוצי שידור אזוריים באמצעות לוויינים, שבהם יש כמות אדירה של ערוצים, כמו

"אסטראיי שהולך לשדר ב-48 ערוצים, כששליש פועל כבר היום, או "יוטרסק" שפועל כבר

בשלושה ערוצים באירופה.

מבחינה טכנית-הנדסית. אם תתקבלנה ההחלטות בדרגים המתאימים, יש לנו פתרונות

להפצת השידורים כשהם מתבססים על שידור לוויינים ושיטות תומכות. אני מדבר על

מערכת משולבת כשבחלק מהמקומות זה לוויין ובחלק מהמקומות פתרונות תומכים נוסח

הפתרון שהציע חבר-הכנסת פורז, או גם שימוש בכבלים איפה שהדבר הזה קיים, או שימוש

בתדרים אזוריים וכו'.

ויותר מכך. אם יוחלט שצריך להוביל מהלך כזה, משרד התקשורת יהיה מוכן לעשות

זאת.

היו"ר א' אליאב;

אני מבין שנציגת משרד המשפטים איננה כרגע. אני מבקש לשמוע את נציג האוצר.

ש' טלמון;

עמדת משרד האוצר, כפי שהובאה בפני ועדת השרים לענייני חקיקה, מתייחסת בעיקר

לעלויות הנגזרות מהחוק הזה. יש חילוקי דעות. הוטל על מספר פקידים מגורמים שונים

לבדוק את הענין וגם בוועדת הפקידים הזאת לא הגענו להסכמה. יש הערכות שונות ואציג

את ההערכה שלנו שמתייחסת עניינית לחוק הזה.

אנחנו מניחים שיש שני סוגים של עלויות שייגזרו מהחוק הזה; 1. עלות השידורים

עצמם; 2. עלות ההפצה. העלויות לפיהן מפעילים היום את הטלביזיה הכללית -

שידורים בעברית, בערבית ולילדים - ואת הטלביזיה החינוכית, במצב הקיים התוספת

שתידרש כדי להפעיל כל ערוץ במשך 18 שעות, היא כ-200 מיליון שקל. המקורות יכולים

להיות אגרה, תקציב מדינה או גורם ציבורי אחר. זו העלות השוטפת לקיום השידורים.



עלות אחרת, שאנחנו מניחים שלא תיפול על המדינה אבל היא חלק מגורם חמשפיע על

חמשק, היא אותה צריכה פרטית שתילווה להפצת השידורים. קיבלנו מגורם בלתי תלוי

הערכות עד כדי 800 מיליון שקל עלות הפצה. ההערכות שלנו הן יותר מתונות כי לדעתנו

לא כולם יקנו את הצלחות. התקשינו לראות את השילוב בין לוויין ובין אמצעים

תומכים, כפי שנאמר פה, והתייחסנו יותר להפצת אותן צלחות בבתי-אב. הגענו לעלות

שמתקרבת ל-350 מיליון שקל.

אי פורז;

יצאתם מתוך הנחה שכולם יקלטו בצלחות?

שי טלמון;

לא. הנחנו שהחדירה תהיה של 60%, כולם בצלחות.

תא"ל שי וקס;

לפי איזה תחשיב עשיתם זאת? 350 מיליון שקל זה סכום דמיוני. צלחת יקרה היא

4,000 דולר. כמה בתי-אב יש?

ש' טלמון;

אם תרצו נציג את התחשיב. אנחנו לא חושבים שזה דמיוני. אלה היו הנחות. אנחנו

מדברים רק על לוויינים ולא על אויש אמצעים תומכים שלא ידענו בדיוק לכמת אותם.

זה לא ענין של כמה עשרות מיליונים בודדים שמשפיעים לכאן ולכאן. לכל הדעות

מדובר פה במאות מיליונים. התהליך שאנחנו מדברים עליו בטווחים הקרובים הוא

שההוצאה הממשלתית הולכת לגדול לצרכים אחרים לגמרי ויש רצון לרסן את הצריכה הפרטית

כדי לעודד חסכון. זה לא נראה לנו דבר שולי שאפשר לבלוע אותו. זה דבר משמעותי

וחייבים להתייחס לזה כך. זאת העמדה שאנחנו מביאים בפני ועדת השרים לענייני

חקיקה. הבאנו זאת בכתב ולפי זה היא תחליט.

היו"ר א' אליאב;

בשורה התחתונה אתם מתנגדים לזה?

ש' טלמון;

משרד האוצר הביע את התנגדותו להפעלת הערוץ השלישי כרגע והסיבה המרכזית היא

העלות.

היו"ר א' אליאב;

הסיבה ברורה. וזאת, למרות שיושב-ראש הרשות והמנכ"ל אמרו בפירוש שהם לא מבקשים

תקציבים נוספים והדבר הזה ימומן מתקציביהם.

אני מבקש לשמוע את הטלביזיה החינוכית.

אי לורברבוים;

הנושא המועלה פה הוא מהותי לקיום השידור הציבורי. היום רשות השידור

והטלביזיה החינוכית הן שתי התחנות היחידות שמפיקות תכניות מקוריות ונותנות שירות

למדינת ישראל מלבד חדשות.

דיברו כאן על שטיפת מוח של הציבור בישראל מתחנות זרות. קיימת סכנה חמורה

לקיומה התרבותי של מדינת ישראל אם לא נדע לאזן בין התכניות המקוריות בעברית לעומת

שטף האינפורמציה שמגיע מכל המדינות האלה וגם מהלוויינים.



הבעיה היום היא לא רק מה תהיה דמותה התרבותית של מדינת ישראל לאור הופעת

התקשורת, והבעיה היא לא רק לדאוג לחמישה ערוצים, כפי שאמר חבר-הכנסת זאבי - הבעיה
הניצבת בפנינו היא
מה יהיה עד שיוקמו כל הרשתות או מה תהיה מפת התקשורת העתידית.

השאלה היא אם אנהנו תומכים בהצעתו של חבר-הכנסת פורז שיהיה עוד ערוץ - וכפקיד

ממשלתי אני חייב לומר מה שנאמר פה על עמדת הממשלה. .אשר לעניו העקרוני.

חבר-הכנסת פורז הסכים שצריך להיות ערוץ לטלביזיה החינוכית ושני ערוצים לטלביזיה

הכללית. אני מבקש ממנו, שלאור השלבים, יתקן את הצעתו ויאמר, שבשלב הראשון, כששתי

תחנות ציבוריות ממלכתיות פועלות, תהיה קודם כל השלמה של ערוץ שלם לרשות השידור

בשעות שחסרות לו; במקביל השלמה של השעות החסרות לטלביזיה ההינוכית. צריך לפתור

גם את שלב הביניים בצורה נכונה. כי אם יש היום רק שתי תחנות שמייצרות תכניות

מקוריות, צריך לתת להן להמשיך לתפקד. מה שעושה הערוץ השני הוא לקנות סרט ולשדר,

ז ו לא הפקה מקורית.

כדי להבטיח את קיומן של שתי התחנות הציבוריות היחידות, חבר-הכנסת פורז צריך

כבר בשלב הראשון לשנות את הצעתו ולתמוך בערוץ נוסף שישלים את שתי התחנות. גם כוח

ההפקה המשותף שלנו לא יכול פתאום להתפרץ לשלוש תחנות. צריך לעשות זאת בשלבים.

לתת לשתי התחנות את השירותים כשבכל אחד מאתנו קיים הבסיס ההפקתי הפוטנציאלי.

ברשות השניה אין עדיין בסיס הפקתי. המערכת הוקמה והפוטנציאל קיים, אבל הוא

בשוליים. בשלב השני, יש להרחיב לרשות השידור בערוץ שלם נוסף.

זה שלב הגיוני ואני אשמח אם חבר-הכנסת פורז יתקן את ההצעה שלו.
היו"ר אי אליאב
אני מבקש לשמוע את הערוץ השני.
מי קוק
אני חוזרת על מה שנאמר פה שאין עמדת ממשלה, ואני מצרה על כך.

אני מביעה כאן את עמדת השר המתאם את פעולות הערוץ השני מטעם ראש הממשלה, כפי

שהובעה בוועדת השרים לענייני חקיקה. השר התנגד להצעת החוק מהנימוקים הבאים:

הערוץ והשני עדיין בחיתוליו, בעצם הוא עוד לא התחיל. אחד היתרונות הגדולים

בהתפתחות הערוץ השני יהיה הקטנת המונופול של רשות. השידור. מדברים פה על הגנת

התחנות הציבוריות מפני דבר שעדיין לא קם. אם יגבירו את כוח רשות השידור, יש

סיכוי שיכולתו הכלכלית וכדאי ותו של הערוץ השני להתפתח, תפחת.

יש יתרון בכך שהמונופול של רשות השידור יקטן. צריך לאפשר לגופים נוספים

ומסחריים להיכנס.
היו"ר א' אליאב
המונופול הוא כל כך קטן, מה את רוצה מהם? יש להם רק ארבע שעות שידור.
מי קוק
עדיין לא. הערוץ והשני משדר שידורי נסיון לתקופת ביניים.
הי ו"ר א' אליאב
זה תיכף ייגמר והוא ישדר 24 שעות ביממה.



מי קוק;

כדי שהערוץ השני יתפתח נכון מבחינת כדאיות כלכלית צריך לאפשר לו את התנאים

הנוחים.
היו"ר אי אליאב
אם נקודת ההתחלה שלו היא שידור של 24 שעות יש לו כבר יתרון פי שישה.
מי קוק
זה נכון.

מבחינה משפטית אין צורך בהוק הזה. הבעיה יכולה להיפינר בלי חקיקה, ואני אומרת

זאת כמשפטנית.
היו"ר אי אליאב
אני מבקש לשמוע את נציגי צה"ל.

סא"ל י י טלרז;

אנחנו מבקשים מהוועדה שתומלץ שיטת שידור שלא תפריע לצרכים הצבאיים החיוניים,

ויש פתרונות טכניים לכך.

תת-אלוף וקס יציג עכשיו דברים מסווגים ואני מבקש שהפרוטוקול יהיה חסוי.

(עמודים 17-16 סודיים)



(עמודים 17-16 סודיים)

היו"ר אי אליאב;

אני מבקש מחבר-הכנסת פורז להעיר את הערותיו לדיון.

אי פורז;

היתה לי שיחה עם נציגי משרד המשפטים ועל-מנת להבהיר את הענין, אני מצהיר כאן:

מאחר שאנחנו מדברים בהצעת חוק שעוד ארוכה הדרך לפניה עד שתגיע לקריאה שלישית, ככל

שהיא תאושר היום בקריאה מוקדמת, אני מתחייב שלא להביא את הצעת החוק שלי לקריאה

ראשונה במליאת הכנסת לפני ה-1 בינואר 1991, כדי לאפשר לממשלה לגבש עמדה ברורה.

לאור ההערות של נציגי הטלביזיה החינוכית, לאחר שהחוק יאושר בקריאה ראשונה,

אסכים להכניס את התיקונים המתאימים על-מנת להבטיח להם את הערוץ הנוסף שלהם לטווח

ארוך וגם הסדר כלשהו לתקופת הביניים. אמרתי בדברי, אני רואה את הטלביזיה

החינוכית כרשות נפרדת שצריכה לקבל ערוץ נפרד בפני עצמו, שלא צריך להיות קשור לשני

הערוצים של רשות השידור. אני בעד ריבוי ערוצים, זה דבר חיובי.

אני אומר חד-משמעית, אם בתקופת הביניים תהיה בעיה של תדרים ומצוקות ושוב

תצטרכו לעשות TIME SHARINGבערוץ הנוסף, אציע פה - כמובן לא לבדי, כי זה חוק של

הכנסת - שיימצא הסדר ביניים שיאפשר גם לטלביזיה החינוכית זמן נוסף.

אנחנו מדברים עכשיו בהצעת חוק שאושרה בקריאה מוקדמת. התחייבתי להביא אותה

לקריאה ראשונה רק לארור שהממשלה תגבש את עמדתה. בדרך כלל, אחרי קריאה ראשונה

מלבנים את כל הפרטים. אני מציע שלא נתעכב היום כי העקרון מוסכם כמעט על כולם,

חוץ מנציג האוצר שהתנגד, ונציגת הערוץ השני שהביעה את עמדת השר המתאם בין ראש

הממשלה לערוץ השני. הערוץ השני הוא BABYמאוד יקר ללבי, כי היינה לי תרומה קטנה

בהקמתו, ואני חושב שהשר רוני מילוא טועה. רוב הדוברים התבטאו בחיוב. גם מצד

העניינים הטכנולוגיים, אנחנו לא נפגע, חלילה, בצרכים של מערכת הבטחון, זה לא

יבוא על חשבונה. אנהנו יכולים למצוא פתרונות טכניים שיתנו לנו את המענה, בין אס

זה דרך לוויין, בין אם זה באמצעות כבלים, או בדרך אחרת. מה שמעניין את האזרח

בביתו הוא שהתמונה מופיעה באקרן.

בקשתי לאשר את הצעת החוק עקרונית ולהכין אותו לקריאה ראשונה ב.BLUE PRINT-

אי בריק;

אי-אפשר לאשר הצעת חוק עקרונית.

אי פורז;

אני מציע ליושב-ראש הוועדה להכין את הצעת החוק לקריאה ראשונה, תוך כדי

ההתחייבות שלי לא להביאה לפני ה-1 בינואר 1991 למליאת הכנסת.

אי לורברבוים;

אני מודה לחבר-הכנסת פורז על דבריו. אני רוצה לבקש ממנו, אם אפשר שהתיקון

שלו ייכלל כבר בקריאה הראשונה, אחרת, תוך כדי התהליך תתעורר בעיה.

אי פורז;

אם אתחיל להכניס תיקונים בהצעת החוק שלי זה לא ייגמר. לטובת הענין ניתן לזה

לרוץ. זאת הצעת חוק פרטית שאני יכול למשוך אווזה בכל עת. אם אראה שזה הולך

בניגוד למה שהבטחתי לך, אמשוך אותה.



היו"ר אי אליאב;

אני מסכם. הוועדה שמעה דעות שונות והדיון היה מקיף. על דעת חברי הוועדה

אנרונו מקבלים את עקרונות הצעת החוק ומבקשים להכין את הרווק לקריאה ראשונה, כשדבריו

של חבר-הכנסת פורז נרשמו בפרוטוקול.

מי בוטון;

הוועדה מחליטה לאשר את הצעת החוק להכנתה לקריאה ראשונה.
היו"ר אי אליאב
אמנם כמה מהנוכחים הסתייגו בטענה שהם פקידים, אבל נשמעה כאן הסכמה מירבית, לא

כוללת, להריץ את הצעת החוק הזאת.

אני מודה לכם.

הישיבה ננעלה בשעה 10:45

קוד המקור של הנתונים