ישיבת ועדה של הכנסת ה-12 מתאריך 06/11/1990

תוצאות בחינות הבגרות בעיירות הפיתוח

פרוטוקול

 
הכנסת השתים עשרה

מושב שלישי



נוסח לא מתוקן



פרוטוקול מס' 172

מישיבת ועדת החינוך והתרבות

שהתקיימה ביום בי, י"ח בחשון התשנ"א, 6.11.1990, בשעה 9:05

נכחו;

חברי הוועדה; היו"ר מ. בר-זהר

מ"מ היו"ר א. אליאב

ח. פארס

ח. מרום

י. פרח

מוזמנים; ז. המר, שר החינוך והתרבות

ז. אורלב, מנכ"ל משרד החינוך והתרבות

א. מרכוס, ד"ר, יו"ר המזכירות הפדגוגית, משרד החינוך

והתרבות

א. אמיר, מנהל האגף לחינוך העל-יסודי, משרד החינוך

והתרבות

ב. אמיר, מנהל המינהל הפדגוגי, משרד החינוך והתרבות

מ. דגן, מנהל האגף לחינוך דתי, משרד החינוך והתרבות

ע. מליץ, ד"ר, מנהל מחוז הדרום, משרד החינוך והתרבות

א. פיינמסר, מנהלת מיכון ומערכות מידע, משרד החינוך

והתרבות

ש. עמיחי, מנהלת אגף הבחינות, משרד החינוך והתרבות

י. כהן, יועץ שר החינוך והתרבות לתקשורת

ב. נסים, משרד החינוך והתרבות

ז. בוים, מרכז השלטון המקומי, ראש עיריית קרית-גת

ש. שמאי, מנהל מחלקת החינוך, עיריית קרית'גת

מ. מזרחי, יו"ר ועד ההורים הארצי

ע. שער, ועד ההורים הארצי

נ. ממן, הורה, אופקים

א. ממן, תלמיד, אופקים

ש. אלון, חבר הנהלת ארגון המורים

מזכירת הוועדה; י. גידלי
נרשם ע"י
חבר המתרגמים בע"מ

סדר היום

תוצאות בחינות הבגרות בעיירות הפיתוח
מ"מ היו"ר א. אליאב
אני מתכבד לפתוח את ישיבת ועדת החינוך

והתרבות של הכנסת. אני שמח לקבל את כבוד שר

החינוך והתרבות ואת מנכ"ל משרד החינוך והתרבות.

הנושא בו נדון היום הוא תוצאות בחינות הבגרות בעיירות הפיתוח. אני לא

רוצה להכביר מילים על חשיבות החינוך בעיירות הפיתוח. גם כמורה וגם

כמורה בעיירות הפיתוח, וכמי שעזר להקים אחדות מהן, אני חושב שהנושא

חיוני. טעם ההקמה וטעם היסוד וטעם החיים של ערי הפיתוח ברחבי הארץ היה,

שדור לדור יביע אומר. לדור שלי היתה זכות ליישב את דור ההורים.דור זה

רוצה, ומגיע לו, שרמת דור הבנים, שזהו החמצן של כל חברה, יקבל חינוך,

שרמתו לא תיפול מרמת החינוך שבמרכז הארץ. היות שאצבעו של שר החינוך

והתרבות נמצאת על דופק העניין הזה, אתן לו את רשות הדיבור.
השר ז. המר
ברשות מ"מ היו"ר אפתח בכמה מלים, ואחר כך

החברים יספרו מה אנחנו עושים בענין.

קנה המידה שאנחנו יכולים לבדוק על פיו באופן אובייקטיבי את הרמה

שמגיעים לבית-הספר הוא מבחנים שלא עושה בית-הספר עצמו, אלא מבחנים

חיצוניים. המבחן היחידי, שנדמה לי שקיים באופן רצוף וקבוע, הוא בחינת

הבגרות. יש לנו עדיין ויכוח עם האוניברסיטאות. אינני יודע אם הוא ויכוח

תיאורטי, אבל ודאי הוא ויכוח בפועל, האם כל מי שיש לו תעודת בגרות באשר

היא, יכול להתקבל לאוניברסיטה. אינני אומר שהוא יכול להתקבל וללמוד כל

מקצוע. יש כמה מקצועות שבהם מספר המתקבלים מצומצם יותר, כמו מדעים,

משפטים, רפואה. בשאר המקצועות היה ראוי שכל מי שיש לו תעודת בגרות יוכל

להיכנס לאוניברסיטה. הדבר הזה נדון עכשיו במקומות שונים, מה שנקרא

הוויכוח על המכללות וכד'. כלומר, פתיחת מוסדות חינוך על-תיכוניים כך

שכל אחד יוכל להתקבל. זה לא פשוט, לא כל אחד מתקבל אוטומטית, ואינני

נכנס כאן לבעיה של הבחינות הפסיכומטריות.

מכל מקום, בחינת הבגרות היא המבחן האובייקטיבי שיש לנו, כדי לקבוע את

ההישגים של בתי-הספר במקצועות העיקריים, שאנחנו סבורים שהם חשובים

לתלמיד בצאתו לחיים.

מבדיקות שמשרד החינוך והתרבות עושה באופן קבוע התברר, שההישגים בעיירות

הפיתוח אינם משביעי רצון. לא בכל בתי-הספר זה המצב, אני לא צריך לעשות

עוול לעיירות הפיתוח, ולומר שכולן ברמה נמוכה מאחרים, כי זה לא נכון.

יש שם בתי-ספר טובים מאוד, יש עיירות פיתוח שההישגים בהן מצויינים. יש

עדיין פער די גדול באופן רחב יותר בין ההישגים שישנם בערים הוותיקות,

שזה יכול להגיע לפעמים ל-60-70-80 אחוזים של הישגים ויותר, היינו של

בוגרי י"ב שמקבלים תעודות בגרות, לעומת בתי-ספר מסויימים, שם יכולים

להגיע ל-10-15 אחוזים. זה פער אדיר.

אני יודע שנעשו מאמצים אדירים במשך השנים מטעם משרד החינוך, מטעם

הרשויות המקומיות, מטעם המחנכים, על-מנת שבתי-הספר בעיירות הפיתוח -

שהם בעיקרם בתי-ספר מקיפים - יהיו ברמה גבוהה ונאותה. מבחינת התשומות

הכספיות השקיעו שם יותר מאשר משקיעים במקומות אחרים. התשומות יחסית הן

גדולות, וכמובן אם היה לנו יותר כסף אפשר היה לעשות יותר. אבל התוצאה

אינה מרשימה, כמו שראינו בנושא של ההישגים הלימודיים. יכול להיות שזה



שונה בנושאים אחרים של תרבות, לא בדקנו אותם, אין לנו קנה מידה

אובייקטיבי לבדוק אותם, וכן גם לגבי בדיקה בהשוואה למה שהיה קורה בלי

תשומות כאלה. מכל מקום, זאת התוצאה.

אני לא אומר שאוטומטית אם נותנים יותר שעות, יש חינוך יותר טוב. זה לא

בהכרח. נראה שיש פה מורכבות של הרבה גורמים שאנחנו צריכים להתמודד אתם,

על-מנת להביא את בתי-הספר לרמה הנאותה, קודם כל בדבר שעל פניו נראה

כבעייתי יותר במקומות האלה, בעיקרו מבחינת המורים, וזה במדעים -

מתמטיקה, פיזיקה, כימיה - ובאנגלית. אלה דברים מאוד חשובים, הם בסיס

ליכולת התפתחות בעתיד.

את הדבר הזה אתה לא מקבל אוטומטית על-ידי תוספת שעות, ויש פה באמת

חיבור של דברים רבים, ממסירות נפש ונחרצות של מורים להגיע לתוצאות,

והמשך אולי בשיטות ובגישות שבהן פועלים. אי-אפשר לעשות את זה בלי שעות,

אבל לא רק זה הפתרון. אני אגיד באופן ציורי דבר שלא בדקתי אותו, אבל

אני אומר: נניח מורה מצויין בפחות זמן עושה יותר מאשר מורה פחות טוב

ביותר זמן. אני חושב שזה נראה מובן מאליו.

אנחנו עכשיו רוצים באופן ממש פרטני, יחידני, מרמת המקום אל בית-הספר,

אל התלמיד, להתמודד באופן מובחן ובאופן מתוכנן, על-מנת לבדוק תוצאות.

אגב, נפגשתי השבוע עם קצין חינוך ראשי של צה"ל והצוות שלו, והוא הראה

לי נתון שאולי גם מובן מאליו, אבל מעניין לומר אותו: לפני כ-15-20 שנה

ממוצע שנות הלימוד של הגעת החייל היה 8,6 כשהוא הגיע לצה"ל, עכשיו

10,9-11. אולי זה קשור גם לחינוך חובה חינם, אבל לא רק לזה. זו גם

ההתפתחות הפנימית של הענין. אנחנו לא מדברים כאן על תלמיד שהגיע מכיתה

י"א או י"ב, אלא האם הוא השיג את התוצאה שיכולה לאפשר לו להמשיך ללמוד

הלאה באוניברסיטה, שזה חלק מהמפתחות המובחנים למוביליות חינוכית,

לתוצאה חינוכית וכד'.

(מצטרף יו"ר הוועדה}

היו"ר מ. בר-זהר; אני מבקש סליחתכם על האחור, היות שהייתי

בוועדת הכנסת.
השר ז. המר
אנחנו עושים שורה של פעולות על-מנת להתמודד

עם זה באופן נכון, ואנחנו רוצים לרתום את

המשרד, את המחנכים, את הרשויות. על כולנו יחד לרתום ולהרתם בנושא הזה

מכל בחינותיו, החל במערכת משוב שהמשרד נכנס אליה, המשך בתכניות של

הזדמנות שניה, ברעיונות של קצב שונה לילדים שונים בהשגת ההישגים שלהם.

יש לנו דוגמאות של כמה מקומות אינטגרטיביים, או ברמות התחלתיות נמוכות

יותר, ושמגיעים שם להישגים גבוהים. אתמול קיבלנו דיווח מד"ר חדוה

איש-שלום על בית-ספר דנמרק, על מה שנעשה שם. לפי הדו"ח שלה, רוב

התלמידים ניגשו לבחינות הבגרות וקיבלו תעודות. אנחנו רוצים לאמץ

בתי-ספר שילוו בנושא הזה, אנשים בכירים במשרד יקבלו על עצמם בתי-ספר

באחריות אישית. אנחנו רוצים לעשות מאמץ גם תפיסתי, אבל גם פרטני, כך

שנוכל להראות תוצאות כבר בשנה הקרובה, עם ידיעה שזו לא רק בעיה של

כיתות י"ב, אלא גם של הכיתות הקודמות. אנחנו חוזרים למשל על דבר שהיה



בעבר, מבחן בשתי רמות כיתה בבית-הספר היסודי, כדי לדעת מה מצבם ברגע

מסויים, כדי לדעת לתקן גם בדרך ולא רק בסוף המהלך.

חשפנו ונחשפנו למצב, ואנחנו רוצים לתקן אותו. יש לנו פרוט מדוייק. צריך

לבדוק בדיוק כמה ממחזור במקום מסויים לא פוזר ולא הופל בדרך. לא רק

לגבי מי שבית-הספר הגיש אותו לבחינות, ולפיו סופרים את המצליחים או

הנכשלים. פה צריך לבחון באופן הרבה יותר רציני. ושוב השאלה היא מה אתה

בוחן: האם אתה בוחן את בית-הספר היסודי שבמקום, או את בית-הספר התיכון

שבמקום. צריך פה לעשות כמה וכמה דברים, כדי להביא באופן יותר ברור את

התמונה. באופן כללי התמונה נראית ידועה, וכי יש לנו בעיה מסויימת

בבתי-ספר רבים בארץ. לאו דווקא בעיירות פיתוח. אני מניח, מבלי שבדקתי

זאת, שזה קיים גם בשכונות בערים הוותיקות. יש גם עיירות מצטיינות. יושב

פה ראש עיריית קרית-גת, אני לא זוכר את הפרטים, אבל אני מניח ששם יש

הישגים כמו בעיר ותיקה. אפילו בקרית-שמונה ובמקומות אחרים מצאנו הישגים

מאלפים. אבל שוב, צריך להבחין בין בתי-ספר, ההבחנות מאוד כלליות.

אנחנו לא מתכוונים ולא רוצים לכסות את הענין. להיפך, רוצים לגלות אותו

ולתקן אותו.

אמרתי באופן כללי את כיווני הפעולה. יושבים כאן מנכ"ל המשרד, יו"ר

המזכירות הפדגוגית ויו"ר המינהל הפדגוגי, והם יוכלו להמשיך מכאן.

ז. אורלב; ברשות השר והיו"ר, אתן סקירה של התכניות

העומדות בפנינו, ואולי בכמה תכניות ניגע

ספציפית באמצעות יו"ר המזכירות הפדגוגית ומנהל מחוז הדרום.

יש קשר ישיר בין שיעורי הלמידה במדינת ישראל לבין רמת ההישגים בעיירות

הפיתוח. מדינת ישראל כידוע היא מהמצטיינות בעולם בשיעורי למידה גבוהים,

באחיזה טובה מאוד של תלמידים, בערך כ-80 אחוזים מאלה שמתחילים את כיתה

א' מסיימים את כיתה י"ב. חרף כך, כפי שאמר השר, נקבעה מדיניות של

התמודדות עם רמת ההישגים בעיירות הפיתוח.

האפיון השני של הבעיה הוא, שהתופעה מתמשכת שנים רבות. היא לא תופעה

חדשה של איזה גל של השנה-שנתיים האחרונות.

ח. פארס; אתה לוקח בחשבון גם את המיגזר הערבי?

ז. אורלב; כן. מדובר על הממוצע הכללי של מדינת ישראל.
ח. פארס
זאת אומרת, שאם אתה מוציא לרגע את המיגזר

הערבי, זה עולה עוד יותר, כי אחוז אלה שלא

מגיעים לכיתה י"ב במיגזר הערבי מגיע ל-40 אחוזים.
ז. אורלב
לש שוני בין העיר לבין הכפר. גם השוני

במיגזר היהודי הוא גדול. יש מיגזרים בסקטור

היהודי, שלצערי לא נופלים באחוז שלהם ממקומות מסויימים בסקטור הערבי.



ח. פארס; אני לוקח את המיגזר כולו כמיגזר.

ז. אורלב; האפיונים הם יותר אפיונים של צורות מגורים

של עיר, כפר וכד', מאשר עניינים של סקטורים,

שלדעתנו הם היותר משפיעים.

ח. פארס; אני כנראה לא ברור. אני אומר שאחוז הבוגרים

בבית-הספר היהודי - אם אנחנו שמים בצד את

המיגזר הערבי - הוא לא 80 אחוזים המסיימים כיתה י"ב באיזו שהיא מסגרת,

אלא הוא גבוה יותר.

ז. אורלב; נראה שכן.
ח. פארס
במיגזר הערבי 40 אחוזים לא מסיימים כיתות

י"ב. יש אחוז גבוה מאוד של מסיימים במיגזר

היהודי.

ז. אורלב; שיעור הלמידה בסקטור היהודי גבוה יותר, אם

כי אני לא יכול לאשר ספציפית את המספרים.

המגמה שאתה מצביע עליה היא מגמה נכונה.

האפיון השלישי שהודגש גם בדבריו של השר הוא, שבאמת אין קשר ישיר בין

ההיקף או צורת התשומות לבין צורה מסויימת של התפוקות, אם התפוקות

נמדדות כרגע ברמת הישגים לימודיים, ואנחנו נעמוד על זה בהמשך הדברים.

התכניות בהן אנחנו מדברים הן קודם כל לחזור במשנה תוקף וביתר חדות על

תכניות קודמות, שהצליחו. בתקופתו הראשונה של השר המר הוכרז על תכנית של

הזדמנות שניה, לפיה אנשים יכלו לקבל עוד כמה חודשי לימודים, כדי להגיע

להישגים. הוכרז יעד של אלף, והתכנית הזאת נכנסת כבר השנה בהגדלה של עד

1,500 תלמידים.

א. אליאב; זה נוסף להזדמנות שניה של חיילים משוחררים.

ז. אורלב; נכון. בזמנה היתה תכנית כזאת, והיא הצליחה.

תכנית נוספת שמאוד הצליחה היתה תכנית

המיכללות הקדם-אקדמיות, היום 30 אחוז ממסיימי תואר ראשון הם בוגרי

התכנית הזאת. התכנית הזאת עומדת בפני הרחבה בשנת תשנ"ב, כמובן בכפיפות

לאישורים התקציביים שעדיין אין לנו. כדי להגביר את רמת ההישגים אנחנו

רוצים להפעיל אותה. אלה שתי תכניות שהופעלו ומאוד הצליחו, ואנחנו רוצים

לנצל אותן כדי להגביר את רמת ההישגים.

תכנית נוספת וספציפית היא התכנית של ההזדמנות הראשונה, שהותוותה על-ידי

ד"ר דן שרון. תכנית זו נמצאת בסיום הליכי גיבושה, לאחר בקרות ודיונים

מקצועיים, ותופעל כנראה בעיר בית-שמש בשיתוף עם תכנית קריב. את עיקר

הדברים המקצועיים שבתכנית אשאיר לדיווחו של יו"ר המזכירות הפדגוגית.

הכוונה להרחיב את תכנית קריב לפחות לעיירת פיתוח נוספת, כנראה לנצרת

עלית ולעיר לוד.



אנחנו עובדים יחידנית, כלומר עיר עיר, בית-ספר בית-ספר.

התכנית השלישית שבח אנחנו מדברים היא זו של בתי-ספר מאמצים. אנחנו

לוקחים את 50 בתי-חספר המצטיינים של מדינת ישראל, בהם אחוז ההצלחה הוא

מ-90 אחוזים ומעלה, ושהיקף הכיתות והתלמידים והמורים בהם הוא היקף

גדול. מעמידים מולם את 50 בתי-הספר שבהם רמת ההישגים היא הנמוכה ביותר,

ומבקשים מבית-הספר שיש לו הידע המקצועי וכוחות ההוראה שיקח על עצמו

חסות פדגוגית ותמיכה באותו בית-ספר חלש, וינסה להביא אותו לשפור רמת

ההישגים. אנחנו נעמיד את הכלים לצורך ההתקשרות הזאת.

התכנית הזאת קלה יחסית להפעלה, והיא מאוד זמינה, כי הידע קיים, הכלים

קיימים, וכל מה שצריך לעשות הוא השידוך החינוכי. לאחר מכן יו"ר

המזכירות הפדגוגית יאמר כמה מלים בנושא הזה.

התכנית הרביעית היא האחריות האישית שאנחנו עומדים להטיל על הבכירים

במשרד החינוך והתרבות. כל אחד מהם יקח על עצמו בית-ספר מסוייס, יעקוב

אחריו, יטפל בו במסגרת עבודתו ומחוץ למסגרת עבודתו, כדי שבית-הספר יזכה

בתשומת לב, יהיה אחריו מעקב ותהיה לו יד תומכת לצורך הגברת רמת

ההישגים.

תכנית נוספת היא תכנית שוודאי נדבר בה היום, ושמה "ראיה אחרת". יזם

אותה ד"ר אברהם מליץ, מנהל מחוז הדרום. גם היא עברה את המבחנים

הראשונים של המזכירות הפדגוגית, ונמצאת בסיום הגיבוש של הפרוגרמה

החינוכית. היא תופעל ב-3 עיירות במחוז הדרום כתכנית ניסויית.

התכניות האלה חלות על כל המיגזרים, גם על הסקטור הדרוזי והבדואי.

יש עוד מספר תכניות. השר הורה לנו לעבוד יחידנית, ואנחנו מאוד מאמינים

בנסיונות ובפריצות של יחידים. קיבלנו הרבה מאוד פניות של גורמים כמו

הנהלת גימנסיה הרצליה, ועוד בעלי ידע, שמוכנים לקבל על עצמם משימות

אד-הוק. אמרנו שבמקום שנדבר, ניקח מוסד חינוכי, נטפל בו, ושהם ינסו.

אנחנו מאמינים שפנים רבות לחינוך, ויש דרכים רבות להגיע להישגים. אנחנו

מוכנים לנסות. ניתן כר פתוח לנסיונות תחת הבקרות המקצועיות של המזכירות

הפדגוגית.

המכנה המשותף בכל התכניות הוא תקיפה ישירה בנושא איכות ההוראה והחינוך.

לא מדברים פה בבניינים, אלא נוגעים ממש בלוז ההוראה, הנתונה תחת שלושה
מרכיבים יסודיים
איכות המורה והניהול, איכות תכניות הלימודים, איכות

חומרי הלמידה והידע המקצועי של ההתמודדות עם החומרים בתחומים ספציפיים

של הטרוגניות, הבנת הנקרא, דידקטיקה ומתודיקה, במקצועות שבהם יש נקודות

תורפה.

לצורך זה האגפים שלנו - אגף הבחינות והמיכון - עשו מיפוי מדוייק של

נקודות התורפה, כדי להגיע לטיפול נקודתי. יש בידינו נתונים מאוד

מדוייקים שיכולים להצביע בברור איפה קיימת הבעיה, מה ההיקף ומה

האחוזים.



נעבוד בשיטה של ריכוז מאמץ. יש לנו הנחיה לכך גם מהשר, והיא בוודאי

חידוש במערכת החינוך, שהחל משנת התקציב הקרובה כנראה נעבוד בשיטה של

דיפרנציאציה בהקצאת משאבים. כלומר, יש לנו אישור מהשר להקצות יותר

משאבים על-חשבון דברים אחרים, בדרך כלל על-חשבון החזקים, כדי לרכז מאמץ

באותן נקודות תורפה שאנחנו מצביעים עליהן, וצריכים לקדם אותן. לאמור,

קידום תמיד כרוך בכסף, והכסף יבוא מהגברת הדיפרנציאציה. יש כאן

פרובלמטיקה עצומה, שאינני רוצה להיכנס אליה. אבל מכאן יהיה המימון

לתכנית הזאת, וגם השר אמר בצורה די ברורה, שהקשר בין תפוקות לתשומות

יהיה קשר יותר הדוק. נרצה לתת לבתי-ספר שמוכיחים הישגים יותר, כדי

שיוכלו להגביר את יכולתם, מול מי שלא מצליח להגדיר בדיוק מה הוא עושה

עם כל המשאבים שעומדים לרשותו.

התמונה הכללית היא, שמול 59 אחוזים ממוצע ארצי של זכאים מול ניגשים, יש

שונות רבה ומגוונת מאוד בכל עיירות הפיתוח. יש גם הישגים מעולים

ומצויינים של עיירות פיתוח. והשר הזכיר את קרית-שמונה, קרית-גת, וערי

פיתוח כמו אשקלון ואשדוד, שהאחוזים בהן יחסית כמעט שווים. אם אשקלון

מגיעה להישגים של הרצליה, נבין שיש לנו תקווה גדולה שזה אפשרי, שהמשימה

היא אפשרית. אם קרית-שמונה הגיעה לרמת הישג לא רחוקה מהממוצע הארצי, גם

אופקים יכולה להגיע לכך, וכן גם נתיבות.

היו"ר מ. בר-זהר; אני מאוד מתרשם מהדברים שנאמרו כאן, ואני

מאוד שמח שיש לזה מימון. ואני מוכן לקבל את

הביטוי המעורפל של המלה דיפרנציאציה. כל עוד יש מימון לתכנית, זה טוב.

אני רוצה לשאול שאלת תם, ואני אפנה את השאלה שלי לאלה שיהיו אחריך. אני

רוצה לדעת מה ישתנה באופקים מהשנה או מהשנה הבאה. אני מבין את

הקונספציה הכללית, היא לרוחי, הדבר מוצא חן בעיני, אבל השאלה היא מה

יקרה בשטח.

נמצאים כאן הורה ותלמיד מאופקים. אני רוצה לשמוע על הקשיים ועל הבעיות

שבבית-הספר.

א. ממו; התחלתי ללמוד בבית-הספר באופקים בשנה שעברה.

היינו בכיתה כ-32 תלמידים, כאשר הכיתה

התחלקה ל-3 מגמות: מגמה ביולוגית, הומנית, והמסמ"ת שלמדה חשמל. אצלנו

בכיתה היו מספר בעיות במיוחד בתחום המדעים, פיזיקה ומתמטיקה. האפשרות

היחידה שאפשר היה ללמוד בבית-הספר היתה ביולוגיה. בפיזיקה לא היתה

מעבדה, במשך שלושת החודשים הראשונים של הלימודים בכיתה י"ב לא היה לנו

מורה, כי המורה של כיתה י"א חלתה, ונבצר ממנה ללמד אותנו מאז חופשת

הפסח.

במתמטיקה היו תלמידים שרצו לגשת לבחינות הבגרות ב-5 יחידות, זה די

מקובל שתלמיד רוצה להוציא את המקסימום. גם כאן נמנעה ממנו ההזדמנות,

בטענה שאין די תקציבים ואין מורה. הלימוד התבסס על תיגבור. הביאו מורה

לתיגבור שנתן שעות, אבל זה לא היה ממש תיגבור, זה היה טלאי על טלאי.

כנ"ל בפיזיקה. מה שנותר זה ביולוגיה, שמזה כמה שנים בית-הספר מגיש

לבחינות הבגרות ב-5 יחידות. זאת הבעיה העיקרית של תחום המדעים.



היו"ר מ. בר-זהר; כמה תלמידים קיבלו תעודות בגרות? האם אתה

זוכר את החלוקה אצלך בכיתה?
א. ממן
כן. 13 זכאים לתעודת בגרות, מתוך 26 תלמידים

שניגשו לבחינות עצמן.

היו"ר מ. בר-זהר! זה מדובר בשנת הלימודים שהסתיימה עכשיו.

א. ממן; כן.

נ. ממן" ברשותך, הייתי רוצה להגיש לך מסמך.

היו"ר מ. בר-זהר; מדוע בחרו דווקא בך לבוא? האם אתה פעיל

בוועד ההורים?
נ. ממן
אני יו"ר ועד הורים של המקיף הכללי, ומעורב

שנים בוועד ההורים. החל מגן הילדים ועד

התיכון אני מלווה את בני בנושא של ועד ההורים.

בפתח דברי אני מודה לכם, חברי הכנסת, לחברים היושבים כאן, על הדאגה

למציאת פתרונות למצוקת החינוך באופקים בפרט ובעיירות הפיתוח בכלל. לך

במיוחד אני מודה על זה שאתה באמת מראה מעורבות. הגעת לאופקים בחודש

מרץ, ישבת אתנו ואתה מכיר את הבעיות מקרוב.

החינוך בעיירות הפיתוח לדעתי נמצא בשלב כזה, שממנו אין לאן לרדת יותר.

המצב הוא די קשה. אם עד היום אמרו לנו, שהחינוך היסודי באופקים הוא

במצב טוב ואולי סביר, היום מגיעים מנהלים שפותחים את עינינו, ולא

מטייחים, ובודקים את האמת לאמיתה. הם מגלים שילדים מכיתות ו' מגיעים

לכיתות ז' ברמה די נמוכה, כאשר למעשה בבתי-הספר היסודיים הם מקבלים

ציונים טובים. אבל כשהם מגיעים לחטיבת הביניים המצב משתנה.
היו"ר מ. בר-זהר
אצלכם החוליה החלשה היא חטיבת הביניים, שם

זה נשבר.

נ. ממו! כן. אז מתגלה, שלמעשה היסודות מאוד רעועים.

אין להם הרגלי למידה, אין להם הרגלי

התנהגות, אין להם מיומנות למידה. זה נובע לאו דווקא מהסיבה הזאת, שתמיד

טוענים כלפינו, שההישגים בעיירות הפיתוח נמוכים בגלל מצב סוציו-אקונומי

כלכלי. אני אומר שהנושא הזה אינו מדוייק. הגשתי לכם את המסמך הזה, כדי

להראות שאנחנו מתאמצים לתת לילדינו חינוך טוב, לתת להם אמצעים ויכולת

למידה. למשל, את בני אורי שלחתי ללמוד בנוער שוחר מדע החל מכיתה הי.

הסעתי אותו בעצמי בכל שבוע, והוא השתתף ב-5 חוגים בנוער שוחר מדע -

אנגלית ודרמה, כימיה, חשיבה מתמטית, מחשבים וביולוגיה - באוניברסיטת

בן-גוריון בבאר-שבע. אני אב ל-5 ילדים, וגם לגבי ילדי האחרים אני דוגל

בזה שצריך להרחיב להם את הידע, האינטליגנציה והעשרת הרגלי הלמידה.

לצערי, אנחנו נתקלים באופקים בבעיה שאין לנו מורים טובים. עם כל הכבוד

למורים, ובאמת אנחנו מצווים לשמור על כבודם של אלה שמלמדים אותנו,



אנחנו נתקלים בבעיה שאין לנו חומר טוב, הם חלשים. לדוגמא, בשנה שעברה

לתומי שאלתי את המורה למתמטיקה לכמה יחידות בני יגש השנה. היא אמרה לי

שביו 3 ל-4, כי לבית-הטפר אין אפשרות להגיש ל-5 יחידות. לתדהמתי המנהלת

אמרה לי, שהמורה לא מתאימה ללמד מעבר ל-4 יחידות. זאת אומרת, שלמרות כל

המאמצים שהשקענו, נמנע מבני לגשת ל-5 יחידות.
השר ז. המר
אם בנך נטע לחוגים של נוער שוחר מדע

בבאר-שבע, האם לא היתה אפשרות להשלים ל-5

יחידות?
נ. ממו
הרכב תעודת הבגרות היה הרכב מוזר. הגשתי

לכם העתק, כדי שתראו איך בעצם מרכיבים תעודת

בגרות לתלמיד מצטיין כזה, ובטופו של דבר, כאשר הוא מגיע למוטד להשכלה

גבוהה, נמנע ממנו להתקבל בגלל נקודה, למרות כל המאמצים שהשקענו. אני

אומר במלוא האחריות, שאני כהורה השקעתי הרבה מאוד מזמני ומכטפי על-מנת

לתת לו את כל האפשרות, אף שהוא מעיירת פיתוח, כדי שהעובדה שהוא תושב

עיירת פיתוח לא תפגע בקידומו האישי ובבטחונו. לראיה, בכיתה טי ביקשתי -

לאחר שראיתי שבאמת המצב באופקים קשה - שהוא יטע ללמוד בבויאר. הוא

התקבל לבויאר, אבל הוא מיוזמתו האישית לא רצה ללכת לשם. הוא רצה לחוות

את החוויות המשפחתיות, הוא רצה להיות אתנו במשפחה, ואמר שכאן הוא יעשה

את כל המאמצים על-מנת להביא תעודת בגרות. ובאמת הוא ישב והשקיע שעות על

גבי שעות, הוא למד בכוחות עצמו, ישב והשלים את כל מה שהוא צריך להשלים.

אנחנו רואים את התוצאה, כאשר מקבלים תעודת בגרות כל כך יפה עם 33

יחידות. אבל היא לא בנויה כהלכה, מפני שאם הוא היה צריך לעשות ואם הוא

היה מצליח לעשות 5 יחידות בפיזיקה - כמו שדרשתי בתחילת השנה, והמנהלת

אמרה לי שכבר מאוחר, שאי-אפשר - אם היו מורידים ממנו את 2 היחידות

במחשבים, 2 יחידות בערבית, את היחידות המיותרות, בוודאי הוא היה מצליח

לעשות את היחידה החמישית. מונח בפניכם מטמך שאומר, שאת היחידה הרביעית

הוא עבר בהצטיינות, הוא קיבל ציון "מצויין". זאת אומרת שפה מערכת

החינוך והנוגעים בדבר לא עושים די על-מנת לתת לילד תעודה, שתאפשר לו

להתקבל למוטד להשכלה גבוהה, ושהוא יוכל להגיד שבעזרת תעודת הבגרות שלו

יתקבל לכל פקולטה, ושאין לו בעיה עם זה.

אני לא צריך לטפר לכם מה גודל האכזבה שלו באופן אישי, ושלי כהורה, לאחר

שהשקעתי כל כך הרבה מאמצים, ושפתאום אני מקבל תשובה של דחיה

מהאוניברטיטה בגלל הישגים במתמטיקה. אני לא יכול להאשים אותו, כי בעצם

רוב הבחינה התמקדה על היחידה החמישית, שהוא בכלל לא נגע בה. בבית-הספר

לא נתנו לו את האפשרות לגעת בה. כשאמרתי למנהלת בית-הטפר שאני מוכן

מכטפי לממן מורה, אבל שיעזרו לי להביא את המורה, אמרה לי שחבל לי על

הזמן, אין זמן שהוא ילמד את היחידה החמישית. זה באמת כאב לב. אני לא

יכול לשבח את בני, אבל מדובר פה בתלמיד מצטיין.
השר ז. המר
המורה כותבת פה, שהוא התלמיד המצטיין של

בית-הטפר.
היו"ר מ. בר-זהר
פה מדובר בתלמיד המצטיין, לא מדובר בתלמיד

שהוא בעייתי.
נ. ממן
לא רק שאני דואג לבני. חשוב לי הכלל. לכן

אני גם בתפקיד חזה בוועד ההורים, שדורש חרבח

מאוד שעות, ישיבות וכוי. אני שומע מח קורח גם בשדרות. במסיבת סיום היו

בעיות קשות ביותר. תלמידה גם צריכה להגיד למורה, שהיא לא תסלח לו

לעולם, אפילו אלהים לא יסלח לו, על הלמידה שהם למדו בבית-הספר.

זה גורם למשקע אדיר שנמשך לאורך שנים. ניסיתי לערוך סקר, ולראות האם

ישנו איזה בוגר מבית-הספר המקיף באופקים או מבית-ספר דומה לו, שהגיע

לאיזה תואר, האם הוא המשיך ללמוד באוניברסיטה. צר לי להודיע לכם שאין.

מעטים מאוד. כל אלה שעזבו את העיירה ולמדו מחוץ לעיירה, בבתי-ספר

אחרים, אכן הצליחו להגיע לתוארים גבוהים מאוד. יש לנו באופקים פרופסור

לביו-כימיה, זו תושבת אופקים שלמדה מחוץ למקום.

בבתי-ספר יסודיים יש לנו היום 1,772 תלמידים, בתיכון יש 800. מחצית

נעלמת לנו בדרך. הולכים ללמוד בירושלים, הולכים ללמוד במקומות אחרים,

ואחר כך הטענה כלפי ההורים היא, שהבעיות הן בגלל הנשירה. אבל הנשירה

נובעת מחוסר האמון במערכת. אני לא רוצה לפרסם ברבים את הנושא הזה, כי

אם אני אפרסם את זה, אני בטוח שתהיה בריחה גדולה מאוד ממערכת החינוך.
היו"ר מ. בר-זהר
כשהיה כאן יו"ר המועצה בדיון קודם שלנו, הוא

ביקש מאתנו לחוקק חוק בכנסת, שלפיו יחוייבו

תושבי אופקים לשלוח את בניהם לבתי-הספר באופקים. הוא היה כל כך נואש

מהבריחה הזאת. אני פוגש את תושבי אופקים, שאומרים שהם לא יכולים לעשות

דבר. הם רוצים שהילדים שלהם יקבלו חינוך גבוה, ולכן שולחים אותם ללמוד

במקום אחר. בעיקר על סמך הנתונים שמתקבלים כאן, אנחנו ממש מתקשים להגיד

להם שיהיו פטריוטים מקומיים.

נ. ממו; ההורים באמת חרדים. אתמול קיימנו ישיבה

ודיון לקראת בואי לכאן היום, וביקשו למסור

שיש בעיות של צפיפות בבית-הספר וכוי, אבל אני לא אגע בזה. ההורים בחרדה

מהמצב אותו תיאר כבוד השר, באומרו באחד העתונים שכנראה בשנים הבאות

האוניברסיטאות יעלו את סף הבחינות, וסף הבחינות יהיה גבוה. אנחנו עכשיו

לומדים כאילו מה שלמדו לפני שנים. במקום להתמחות במקצועות הלכו לרוחב.

יש 33 יחידות, אבל אתה לא יכול לעשות אתן כלום. יש 5 יחידות בביולוגיה,

אבל עם זה אין אפשרות לעשות כלום, אין אפשרות להתקבל לאוניברסיטה.
ח. פארס
האם יש לך מושג, מה אחוז הילדים שנושרים ולא

הולכים לבתי"ס באופקים ולא למקומות אחרים? '
נ. ממו
קיבלתי רשימה, ואני לא מתחייב עליה. אני

חושב שיש בין 15 ל-20 אחוזים שנושרים ולא

לומדים בכלל. מדובר בגילאים 16-17. הם הולכים ללמוד מקצוע או שהולכים

לעבוד.

א. מרכוס; אני מברך על הדיון הזה. הגעתי לפני שנה

למשרד, וזה היה אחרי 3 שנים שהייתי יומיים

בשבוע באיזור של מר ממן, וגם נפגשתי אתו בהזדמנויות שונות. פגשתי גם את



אורי בחוגים באוניברסיטת בן-גוריון, באחד הביקורים שלי שם, ואז שמעתי

על ההסעה המיוחדת.

העובדה שהמשרד היום שם דגש על שני נושאים, על הנושא הזה ועל נושא

העליה, היא שבעצם הוא תופס את השור בקרניו. אני חושב שאלה הבעיות

העיקריות של מערכת החינוך, ואנחנו מקדישים הרבה מאוד שעות להן בשבועות

האחרונים.

אני רוצה להניח כמה הנחות יסוד, ולהציע כמה כיוונים לפתרון. בסוף החודש

יתקיים יום עיון שקבע השר, שם נעלה את הדברים הרבה יותר בפרוט, וכל

הגורמים העוסקים בנושא במשרד יהיו שותפים לו.

נאמר על-ידי המנכי'ל שצריך לבדוק את תלמידי המחזור בשלמות. 45 אחוזים

מילדי אופקים לומדים בחוץ. רוב התלמידים הטובים מהממלכתי-הדתי, וחלק

גדול מאוד מהממלכתי, שלא כמו אורי, הלכו לבויאר, והלכו לכפר-סבא, והלכו

לעוד פנימיות. זה מגיע לעשרות רבות. אני אגיד יותר מזה. למעלה מ-50

מילדי אופקים, והם לא מהגרועים, לומדים בבית-הספר השכן במרחבים ובאשל

הנשיא. כלומר, מה שקרה באופקים ובהרבה ישובים נוספים זה שאנחנו מביאים

סטטיסטיקות על בגרות לגבי בית-ספר, ולא לגבי עיירה, ואנחנו מחמיצים כאן

משהו. גם השר נגע בנקודה הזאת.

אני חושב שצריך לבדוק מדוע רבים וטובים עוזבים, גם אחרי כיתה וי, גם

אחרי כיתה ח' וגם אחרי כיתה ט', ואם רצוי וחשוב להיאבק בתופעה הזאת. אם

רצוי וחשוב, פירושו שצריך לחשוב על מסגרת הדמוקרטיה, שמאפשרת חופש

בחירה. מה אנחנו יכולים לעשות כדי שיהיה יותר טוב, וכדי שיהיו יותר

הורים שישלחו את הילדים לבית-ספרם. למשל בכפר-סבא, להשוואה, 97.5

אחוזים מהילדים בממלכתי ובממלכתי-הדתי ממשיכים בבית-הספר העל-יסודי

בכפר-סבא.

אני חושב שזה יהיה יומרני מאוד אם יהיה לנו מירשם לתכנית אחת. גם ד"ר

מליץ, שהגיש את תכניתו, הסכים שאנחנו צריכים למצוא וריאציות. הוא הציע

תכנית אחרי שהוא בדק איזור שהוא מכיר היטב. באיזורים אחרים בגליל,

ברוגוזיו בתל-אביב - שם הבעיה לא פחות חמורה מאשר בעיירות הפיתוח -

צריך לחפש פתרונות שונים, כי הסימפטומים שונים. המשרד צריך להציע מגוון

תכניות, ולאפשר לכל ישוב ובית-ספר להסתייע בתכנית המתאימה לו.

ועוד הערה עקרונית וחשובה. לדעתי אנחנו חייבים לטפל לא רק באלו שיש להם

פוטנציאל לבגרות, כי ההורים של אלו, כמו מר ממן, יודעים ובצדק להקים את

קול הצעקה, כי הם רואים ילדים בעלי פוטנציאל שלא ממצים אותו. אבל

הילדים החלשים יותר, שנמצאים במסמ"ר ומסמ"ם, שנפלטים או שנמצאים

בהכוונים למיניהם, הילדים האלה הם חומר נפץ. הם גומרים בלי כלום,

וההורים שלהם לא יודעים לצעוק. כאשר אנחנו מטפלים בבעיה, אנחנו צריכים

לטפל בישובים חלשים, ובתוכם גם בילדים החלשים, ולא רק באלה שמועמדים

לגשת לבחינות הבגרות.

יש לערוך בדיקה, ולמזג בתי-ספר, כדי לאפשר מקיפות אמיתית ואופציות

לתלמידים.



כאן אני רוצה להגיד משהו לחבר מאופקים. לפני 3 שנים מנכ"ל משרד החינוך

וכל צמרת משרדו היו באופקים ובמרחבים יום שלם, והם נפגשו עם המנהלים
ועם הנציגים של ההורים, ואמרו
למה במרהק של קילומטר וחצי, שאפשר לסלול

דרך, בשני קמפוסים ילמדו 400 ילדים במה שנקרא מקיף מ-ז' עד י"ב, כאשר

בממלכתי-דתי המצב היה יותר חמור, רק 190 תלמידים - ו-400 תלמידים במקיף

שני. נאחד את המוסדות, נביא את המורים היותר טובים, וניתן יותר אופציות

לתלמידים. מרחבים ענתה על הצעת המנכ"ל בחיוב תוך חודש, אני הייתי זה

ששיכנעתי את הורי מרחבים לכך; ראש המועצה הקודם באופקים סחב את תשובתו

חצי שנה. הוא עמד בפני לחצים פוליטיים, כולל של חבר מועצה שהיום מאוד

יוצא ברעש על מצב החינוך בעיירה, ואותו חבר מועצה לא איפשר את האיחוד

של בתי-הספר. המשרד הציע פתרון מקומי לחיזוק שני בתי-הספר, עם הבטחת

הזרמת יתר משאבים. אופקים לא ענתה, ובעצם ענתה "לא", כאשר מרחבים ענתה

"כן". כל מערכת בתי-הספר נמצאת בבעיות שם. לכן אני מציע לעשות בדיקה

ולהיות נמרצים, בתמיכת ועדת החינוך והתרבות של הכנסת, ולהגיד שבית-ספר

מקיף של 190 ילד זו בדיחה.
היו"ר מ. בר-זהר
האם הדבר הזה ניתן היום לביצועי

א. מרכוס; בהחלט, בהרבה מקומות. הענין הוא, שעכשיו

נצטרך לשכנע את המושבים שיסכימו להתאחד עם

העיירה, כי אולי הם נעלבו קודם. חלק מהילדים המצליחים באופקים הולכים

לבית-הספר במרחבים, ועוברים שם את בחינות הבגרות.

אני אומר זאת כדי שנבין את מורכבות הבעיה. לעתים טירפודים פוליטיים לא

מאפשרים למצוא את הפתרון הרצוי.
הצעות לפתרון. המנכ"ל אמר נכון, בעיות היסוד הן 3
(א) מורים.

(ב) תכניות לימודים והתאמתן. ותכניות הלימודים תלויות בנו. אני חושב

שאנחנו צריכים להגמיש הרבה מהתכניות שלנו, ולפשט אותן.

(ג) דרכי הוראה - כולל אמצעי ההוראה.

לזה יש כמה פתרונות. אני חושב ששום פתרון לא יושג בלי שיפור משמעותי

בתנאי השכר של מורים באיזורי פיתוח, על-ידי שכר דיפרנציאלי למורים

בישובים האלה. כבר הגשתי תזכיר לשר הקודם וגם לשר הנוכחי, שיידון, אני

מקווה, ביום העיון. אני חושב שהמשך ההטבות הקיימות צריכות להימשך,

הטבות כמו מס הכנסה וכמו קרן השתלמויות; הרשויות צריכות לעזור בדיור

חינם למורים. אנחנו צריכים לחתור בהסכם עם הסתדרות המורים לשכר

דיפרנציאלי. חיפשתי 5 שנים מוריו למוזיקה במרחבים, ולא השגתי. בשנה

שעברה התחילו את שנת הלימודים כאשר בכיתה י"א-י"ב לימדה אנגלית מורה

בוגרת י"ב מארה"ב, כי לא מצאו מורה לאנגלית. אבל האוניברסיטה רוצה אותן

4-5 יחידות מתלמידים מהתיכון שליד האוניברסיטה ומילדי מרחבים ואופקים.

התיאור שניתן כאן על-ידי אורי על המורים המדעיים הוא אמת לאמיתה, זו

התמונה. בלי שכר דיפרנציאלי אנחנו יכולים לקיים הרבה ישיבות, אבל אם לא

יהיה אומץ לפנות יחד - המשרד והוועדה הזו - אל האוצר, ולהגיד שאם רוצים



נגב וגליל, ואם רוצים לעשות למען ילדי ישראל בישובים האלה, אין ברירה

אלא לשלם למורים אחרת. רק באופן כזה זוג צעיר שגומר אוניברסיטה,

וששניהם למדו לתעודת הוראה, ומורים בעלי דרכי הוראה רזדישות, רעננות

ורצון, אם הם יקבלו דיור, ואם הם יקבלו משכורת יותר גבוהה שניהם, ואם

יפתרו את בעיות השיכון שישנן היום בארץ, זה יתן להם אפשרות לאיזו שהיא

התבססות. חלק מהם ישארו, וגם אלה שלא ישארו, יתרמו מספר שנים טובות

לענין. זה צריך להיות לכל המורים בחדר המורים, משום שאחרת נבריח את

המורים הטובים מהמקומות האלה.

צריך להגביר את הליווי של המורים החדשים דווקא בישובים הללו.
השר ז. המר
אני חושב שהמורים הרוסיים יכולים לתרום

ללימודי המדעים במקומות השונים.

א. מרכוס; אני חושב שהענין של המורים הרוסיים ידרוש

זמן, כדי שהם יוכלו להיקלט בישובים האלה. הם

מורים מעולים, אבל דרושה הכרת העברית, הכרת המנטליות של הילד הישראלי,

יש תכניות לימודים שונות מאשר ברוסיה, וכן הלאה. יחד עם זאת, אני רוצה

שגם מורים צברים ישראליים רעננים יגיעו למקומות האלה.

במרחבים השכנה ישנו מורה למתמטיקה מבריה"מ, הוא בן 60, והוא מרכז את

המקצוע מספר שנים. הוא מצליח ב-5 יחידות להעביר 85 אחוזים בפעם

הראשונה.

אני חושב שצריך לפתח מערכת הדרכה אינטנסיבית והכשרת מנחים בתוך

בתי-הספר. אופקים, זה לא הוזכר כאן, בבית-הספר הממלכתי, החליפה בכל שנה

מנהל במשך 5 השנים האחרונות. המנהל הוא מנהיג חינוכי. גם למנהלים צריך

לשלם שכר דיפרנציאלי, וגם למדריכים. אנחנו מוכרחים להביא את טובי

המדריכים, לקחת מורים מצויינים שהצליחו, ולהביא אותם כמדריכים

לבתי-הספר, ולפתח מערכת הדרכה בית-ספרית. בזה לעמרם ולי יש רעיונות

משותפים. צריך מערכת הדרכה במקום. אני לא רוצה שיאספו את המורים פעם

בחודש, ויתנו להם פטנטים, אלא לקחת את טובי המורים, ולהדריך אותם בתוך

בתי-הספר.

לדעתי אנחנו מוכרחים להתחיל ככל שיותר מוקדם, כי מדובר על העל-יסודי

וחטיבת הביניים, ולטפל אינטנסיבית בדרכי הוראה אלטרנטיביות בכיתה

הטרוגנית. המחלקה לחטיבות ביניים משקיעה הרבה מאוד מאמצים בנושא הזה

בכל הרמות.

אני חושב שאנחנו צריכים להשתמש הרבה יותר באמצעים אור-קוליים, בווידאו

ובמחשבים. אני חושב שצריך לבדוק מחדש למיין את התכניות של המגמות

הנמוכות בחינוך הטכנולוגי, במגמה לאפשר יותר השכלה כללית, להכין אותם

לחיים, לבדוק מידת ההתאמה בין התוכניות העיוניות להתנסות המקצועית,

לבדוק את רמת המדריכים והמורים, ולאפשר גמישות רבה יותר בהתאמת תכניות

אלו לתלמידים בעלי הפוטנציאל היותר חלש.

בצד הבחינות האקדמיות - שאני חושב שהן דבר חשוב - וההזדמנות השניה

שהמנכ"ל דיבר עליה, צריך לחשוב על כיתות י"ג. שנה נוספת תאפשר להם ללכת



לצה"ל עם תעודה ביד, עם אפשרות להמשך לימודים, וגם כתורמים יותר לצה"ל.

גם על הרעיון הזה אנחנו עובדים.

מדברים כאן על הזמן, על הישגים וציונים בבחינות הבגרות, אבל צריך לחזק

בעיירות האלה ובפרברי הערים את החינוך החברתי-ערכי, את תחושת

ההשתייכות, וזה מגביר את המוטיבציה. ילדים כאלה צריכים לקבל תוספת

באזרחות, במדע כללי, כדי שיצאו לחיים עם הבנה באקטואליה. הרגשת

ההשתייכות לבית-הספר על-ידי טיפול בצד הערכי תתרום למוטיבציה ללמוד,

ואני חושב שהמשרד נערך גם לענין היהודי-ציוני-אזרחי בכל הרמות.

היו"ר מ. בר-זהר; מה יקרה בשנה הבאה?

א. מרכוס; אני מסתכל על זה גלובלית, עמרם יפרט.

אנחנו מנסים ליצור פעולות אימוץ של בתי-ספר

וישובים, בהעברת אחריות להדרכה לגורמים כגון מכללות, מרכז טכנולוגיה

חינוכי, הוראה משקמת, למידה שיתופית, וכן לאוניברסיטאות שמוכנות לנסות

לטבול את ידיהן גם בעשייה. אנחנו מנסים לרתום כל גוף שמוכן לא רק להציע

איך צריך לעשות, אלא גם לנסות ולעשות זאת בעצמו. האימוץ של בתי-ספר

חלשים על-ידי בתי-ספר חזקים תלוי בליווי של מומחה, כדי שהמומחה יכוון.

שלא יבוא איש הגימנסיה הרצליה, ויחשוב שאותם פטנטים שטובים לגימנסיה

הרצליה טובים לאופקים, כי הם לא טובים. צריך כאן הדרכה של מומחה שילווה

זאת, צריך תנאים פיזיים, השכלה ונסיון של מורים, מעורבות הורים וכוי.
היו"ר מ. בר-זהר
ד"ר מליץ, התכנית שלך התקבלה במשרד. האם זו

התכנית שעומדת להתבצע?

ע. מליץ; אני מקווה שכן.

ז. אורלב; התכנית של ד"ר מליץ אושרה באופן עקרוני.

אושר להפעילה בתכנית ניסויית מיידית ב-3

ישובים בדרום.

ע. מליץ; אני רוצה לספר מה נעשה השנה באופקים, לאור

התערבותו של השר.

מינינו מנהלת חדשה, מנהלת בעלת נסיון במינהל. היא היתה סגנית מנהל מקיף

ג' בבאר-שבע.

היו"ר מ. בר-זהר; זו היתה אחת הבקשות של ההורים, כאשר נפגשתי

אתם.

ע. מליץ; הנושא מועלה במכתב, אתמול בלילה נודע לי.

נפגשתי עם המנהלת ללא כל קשר, לא ידעתי שזה

יובא לכאן, וביקשתי ממנה שזה יגיע אלי, שאני אדבר עם נשיא האוניברסיטה,

ואני מקווה שנפתור את זה. זו רק דוגמא איך ילד יכול להצליח למרות מצבים

קשים.



החלפנו את המנהלת, אבל ידענו שזה לא מספיק. היא דוקטורנטית, עבדה

במדריכה מחוזית. רצינו אישיות בעלת יכולת דידקטית, ולא רק מינהלית.

א. אליאב; האס היא גרה באופקים?

ע. מליץ-. לא, היא גרה בבאר-שבע. היא לא באה מטעמים

כלכליים ואני רוצה להדגיש זאת. היתה אסיפת

הורים של כל הורי המקיף, והיתה לי בה משימה אחת, והיא לקנות את אמון

ההורים במערכת. היה ברור לי שבלי קניית האמון, חבל על המאמצים שלנו.

אני שמח שהצלחנו, וההוכחה הטובה ביותר היא ההצבעה של ההורים בכך שרשמו

את ילדיהם לבית-הספר. מעט מאוד ילדים עזבו השנה את הישוב, למרות כל

הקשיים. היה ברור להורים - והבהרתי חד וחלק - שההצלחה אינה בידי משרד

החינוך והתרבות, אלא בידי ההורים. אם תבקר בכיתות ז', תמצא הרשמה די

טובה, למרות כל הקשיים שהיו גם בכיתות ז', ואני מדבר על אוגוסט 1990.

בדקנו את הרכב שעות ההוראה, כי אותי הדאיג המצב שעליו דיבר מר ממן.

בדקתי איך הילד מבלה את זמנו במקיף באופקים, והתברר לנו שחלק גדול

מהזמו הוא לומד מקצועות שהיה כדאי שלא יילמדו, כמו נגרות, ואמנויות

טכניות. אפשר היה לחסוך אותן, ולנצל אותן בדרך אחרת לגמרי.

במשך ספטמבר בנינו מערכת שעות לימודים חדשה. אני מדבר על התיכון המקיף

הכללי, כיתות ז'-י"ב. ישבנו עם המנהלת, שכרתי אדם שמומחה להרכב מערכת

שעות שתבטיח את ההישגים, ותמנע את העוול שנעשה.
היו"ר מ. זה-זהר
מה הם העקרונות?

ע. מליץ! הגדלנו את שעות ההוראה של מיומנויות היסוד,

קרי, חשבון, עברית, אנגלית ומדעים, עשינו

זאת בצורה מסיבית. היקטנו את הזמן שהילד הקדיש לנגרות, מלאכה, כלכלת

בית. כל מה שאני אומר תקף לכיתות ז'-י"ב, ואומר מה עשינו לגבי כיתות

י"א-י"ב - שאלה שני דברים שונים - כדי לא לגרום לזעזועים.

היה ברור לנו, שחשוב לתגבר את שעות ההוראה בצורה מסיבית. גייסנו כמובן

מורים לאנגלית. ייאמר לזכותה של הרשות שהשקיעה כסף, כשהיה צריך למצוא

מורה למדעים שדרש משכורת יותר גבוהה מהמשכורת המקובלת, והרשות מהתקציב

המדולדל שלה הוסיפה את התוספת.

היו"ר מ. בר-זהר; על איזה תוספות מדובר כאן? מהי המוטיבציה של

מורה לבוא וללמד? מה התוספת שהוא רוצה?

ע. מליץ; התוספת יכולה להגיע ל-70-80 אחוזים. מדובר

על שעות ביטול זמן שאנחנו לא נותנים, על

אחזקת רכב במקום שיבוא באוטובוס. תוסיף את אלה, ואתה מגיע לסכומים לא

מבוטלים.

אם יש שעות הוראה בלי תכניות לימודים, חבל על הזמן. החלפנו את כל ספרי

הלימוד בהשקעה כספית של המנכ"ל, שאישר לנו הקצבה מיוחדת. ייאמר זאת גם

לזכותו של בנימין אמיר וכל מי שסייע לנו בנושא. קרוב ל-100 אלף שקל



הושקעו בהחלפת ספרי הלימוד. הסיבה היתה, שכל שנה נתנו את הספרים בהשאלה

להורים, ההורים שילמו סכום מסויים, ובסכום שקיבלו יכלו לקנות רק 10

אחוזים מהספרים החדשים. כל שנה חידשו את המלאי ב-10 אחוזים, ובעצם הספר

נשאר אותו ספר, רק הכריכה השתנתה. יוצא שספר הלימוד לא השתנה במשך כ-16

שנים, לא החליפו בחלק מהמקצועות ספרי לימוד. אם זה קרה בחומשים ובמקרא,

לא קרה כלום; אבל כשזה קרה במדעים, זו היתה קטססרופה. השנה פשוט החלפנו

מהמסד את כל הספרים. אני מכוון לקראת משימה, בגלל בעיות אבטלה לא עשינו

זאת השנה, שההורים יקנו את ספרי הלימוד. יש בזה גם ברכה. כי כשההורה

קונה, רמת ההתחדשות של ספר הלימוד גבוהה יותר. בדרך כלל ההורה יקנה ספר

יותר מעודכן, ולא יחדש מלאי של ספר ישן רק משום שהוא קיים במחסן. זאת

משימה שבוצעה.

לגבי כוחות עזר מבחוץ, להדרכת מורים. בשיתוף עם מכון וייצמן, הסוכנות

היהודית, תכנית הרווחה של המשרד והרשות המקומית, אנחנו משלבים שני

גופים חיצוניים למשרד. את מכון וייצמן, לשיפור הוראת המדעים, ואת

האוניברסיטה הפתוחה לשיפור רמת האנגלית.

הבעיה שלנו היא הדרכת מורים. ישבתי עם אנשי מכון וייצמן, והבהרנו את

המצב חד וחלק. עד עכשיו חוקר בא, צילם, העריך, הציע והלך. אמרנו שהמשחק

הזה נגמר. כולנו אנשי אוניברסיטה. קחו את בית-הספר, קחו את מורי אופקים

כמו שהם, ותגידו מה אתם רוצים כדי להגיע להישגים יותר גבוהים. אמרנו

שיקבלו כסף ככל שירצו, אבל אם הם מתחייבים ולא יודעים, שיצאו החוצה.

אותה מורה שעשתה צרות צרורות לפני שנה היא מורה מצויינת, והיא משמשת

היום כמדריכה. באים אנשי מכון וייצמן, מדגימים בכל שבוע שיעור בכיתה,

מלמדים, והמורה צופה איך הם מלמדים. אחר כך הם מתחלפים, ודנים. המשימה

היא לראות את כיתות ז'-י"ב כיחידה אחת, כי לפי דעתנו הבעיה מתחילה לא

בכיתה י'. ברגע שהכנסת ילד להקבצה ב' בכיתה ז' - קבעת את גורלו לכל

החיים.

למכון וייצמן יש מערכת שעות קבועה. הוא לא בא כיועץ בזמן שהוא רוצה,

אלא יש מערכת שעות קבועה. זה עולה לנו כסף. צריך שעתיים לכל מורה רק

כדי לשבת ולקבל הדרכה ממכון וייצמן.
היו"ר מ. בר-זהר
איך נוכל ליישם את התכנית הזאת במקומות

נוספים?

ע. מליץ; אנחנו עושים את זה בשלוש ערים: שדרות,

אופקים קרית-מלאכי. זה דורש כסף רב. זו השנה

הראשונה, כאשר הפרוייקט מיועד ל-3 שנים, בתקווה שהוא יתן דחיפה. כאשר

יש מעקב הישגים, אחד הקריטריונים שלנו הוא מעקב אחר עבודת המורים.

האוניברסיטה הפתוחה מטפלת באנגלית. גם שם אמרנו שלא מעניין אותנו איזה

תכניות הם מלמדים, השאלה היא אם הילדים יגיעו להישגים יותר טובים. ישנה

האחריות האישית להדרכת המורה. המדריכים היום מעורבים בהוראת הכיתות

על-ידי מבחנים קבועים אחת לחודש, והמעקב הוא צמוד.

למקצועות האחרים המשרד גייס מדריכים שמגיעים לבית-הספר. יש מורות טובות

שלנו בלשון, במקרא, בספרות, בפיזיקה.



תחוס אחר שאנחנו עובדים עליו הוא שיפור מעקב אחר הישגים בלימודים.

אנחנו מאמינים שככל שנרבה במעקב אחר הישגי התלמידים, כן נשפר את

ההישגים הלימודיים. ככל שנחזק את אחריות המורה להישגי תלמידיו, כן רמת

ההישגים תעלה. ככל שהאמונה של המורה ביכולת של התלמיד תגבר ותהיה חזקה,

ההישגים שלו יהיו יותר טובים.

השאלה היא איך מתרגמים את כל ההנחות הבסיסיות הלכה למעשה. בהיבט

המינהלי היום אין אדם במערכת המינהלית המקיפה, שאחראי על הערכה והדרכה

של מורים. אמרנו שצוות ניהולי של בית-הספר יהיה מנהל, איש מינהל שעוקב

אחר כל ההיבט המינהלי של בית-הספר, החל מנקיון השירותים וכלה בתפקוד של

מזכירה, מינהלה ומערכת שעות. יהיה איש הערכה והדרכה, שיבדוק מה המורה

לימד. לימדתי מתמטיקה במשך חודש. בואו נבדוק אם הילדים למדו. אם הוא

יעשה את זה תוך חודש-חודשיים בעזרת מרכזי מקצועות, הוא יעשה מהפיכה,

ויעשה את ההיבט הערכי שעליו כבר דיברנו, ואני לא רוצה לחזור עליו.

אנחנו אומרים שכל זה טוב. כל בתי-הספר, כולל אופקים, קיבלו מאתנו עכשיו

כסף לרכישת מחשב, שבעזרו יהיה כל המינהל הפדגוגי ממוחשב. לגבי כל ילד

מכיתה ז' ועד י"ב, כל בוחן, כל מבחן יוכנס למחשב, יהיה מעקב אישי אחרי

כל ילד. בנינו מה שקראנו לזה ספר מחזור. רצינו לאתר לאן נעלמו הילדים,

למה יש 55 ילדים בכיתה י"ב, כשאני יודע שהתחילו לפחות למעלה מ-100
בכיתה זי. עשינו תרגיל פשוט
לקחנו תמונות המחזור מכיתות ו', הבאנו

אותן לתלמידי י"ב, ושאלנו- אותם איפה הילדים. תוך 5 דקות אתה מקבל מיד

את התמונה איפה הילדים, מי עזב את העיר, מי קרה לו משהו, מי נמצא במרכז

נוער, מי לומד בבויאר. מקבלים מיד תמונה מעודכנת. היום, אם באים

לבית-הספר, ניתן למצוא ספר מחזור, כך שאותו ספר ילווה את הילד מכיתה ז'

עד כיתה י"ב. אם ילד עזב, לא יכולים למחוק אותו ולהגיד שלא יודעים

עליו. היום יש ספר, יש מינהל ממוחשב.

יש לנו מדריכה שמדריכה את צוות המינהל של בית-הספר. אנחנו משקיעים באדם

שעוזר לארגן את המינהל החינוכי במקיף. יש אדם שבא יום בשבוע לעזור

למנהלת בהיבט המינהלי, להדריך את המזכירה ואת המינהלן איך לרשום, איך

לעקוב. יש בעיה של גביית כסף. אתה בא, ואתה לא יודע לאן זרם הכסף, מי

קיבל, מי שילם, למה לא שילמו, מי החליט שנותנים הנחה למישהו שלא ישלם

עבור ספרי לימוד, באיזה פורום זה נקבע. כל המינהל הפדגוגי יהיה

ממוחשב.

היו"ר מ. בר-זהר; אנחנו לא נסיים את הדיון הזה היום. גם אם

אפשר היה, לא הייתי מסיים אותו, כי אני רוצה

לקיים המשך של הדיון, וגם לשמוע על יישום הענין.

ע. מליץ; בישוב אופקים יש מערכת משו"ב. לקחנו אנשים

שבודקים את ההישגים הלימודיים לא פעם בשנה,

כדי לדעת אם רמת אופקים יחסית לרמה הארצית היא נמוכה או גבוהה, זה לא

אומר כלום למורה בכיתה. בדקנו תלמידים הרך - מכיתה ד' עד וי, כדי לאתר

את החלשים. כבר נערכו מבחנים בישוב, כדי לתת הדרכה למורים בצורה

אינטנסיבית.



יש לנו מפקח אחר בבית-חספר בישוב, ואני שמח שהוא בן אופקים. הוא לא גר

באופקים היום, אבל הוא בוגר אופקים, כך שהוא רגיש לאוכלוסיה.

אנחנו מנסים לחזק את האמונה של הילד ביכולתו על-ידי חוזי למידה אישיים.

קשה להאמין עד כמה הילד החלש מוכן להתחייב להתמודד, אם נותנים בו אמון.

אתה אומר לילד שאתה מוכן לתת לו כך וכך וכך, ושואל מה הוא מוכן לעשות

בתגובה. היום אם תבוא לבית-הספר, תראה שיש אווירה אחרת.

היו"ר מ. בר-זהר; אנחנו עוד נמשיך בדיון הזה.

ע. מליץ; עד כאן מה שעשינו באופקים.

היו"ר מ. בר-זהר; אני מבין שדברים דומים עשיתם גם בשדרות וגם

בקרית-מלאכי.
ע. מליץ
עדיין לא. הנושא הוא אופקים, והשר קיבל על

עצמו טיפול מיוחד, לכן אני אישית מפקח שם,

ואני אישית מעורב בעשייה באופקים, שם אני מבלה זמן רב. אנחנו עומדים

להקדיש יומיים לשלוש העיירות. לשלוש העיירות היום הכנו את הבסיס יחד עם

הרשויות והמנהלים. לגבי המקומות האחרים אנחנו בשלבי הכנה. בנינו שם

תכנית לימודים אחרת לכיתה יי, ואני מקווה שנגיע לשלבי העשייה.

היו"ר מ. בר-זהר; אודה לך אם לקראת הדיון הנוסף שיתקיים, תפיץ

בינינו את התכנית שלך בכתב.
ע. מליץ
אחרי שהשר והמנכ"ל יחליטו, ולאור הערות

החברים, אתקן אותה ואפיץ אותה.
ז. בוים
אני מייצג פה יותר את ועדת החינוך של ערי

הפיתוח מאשר את מרכז השלטון המקומי, כי פה

עומד על סדר היום החינוך בערי הפיתוח.

באופן כללי נדמה לי שנעשתה פה הכללה שגרמה עוול. הדברים נאמרו, וזה

גורם גם נזק. מופיעים בציבור ובעתונות נתונים לא בדוקים. נוצר מצב,

שלפעמים ישובים שבמשך שנים בעמל רב מגיעים להישגים, נגררים לתוך הכותרת

הזאת ללא הצדקה. מאוד היה צריך להיזהר בזה, ואני לא יודע מאין התקבלו

הנתונים שהעתונאים פירסמו. תמיד העבודה היא לא מחקר מעמיק בדיוק על

הנתונים, והתוצאה יכולה להיות הרסנית.

דובר כאן על הובלת תלמידים למקום אחר מחוץ לישוב, על הדוגמא שנתן

אליעזר מרכוס. יש הבדלים בין ערי הפיתוח, יש הבדלים בתוך עיר אחת בין

בית-ספר לבית-ספר באותה אוכלוסיה, אותם נתונים, אותן השקעות. כבר נאמרו

פה בעצם חלק מהסיבות העיקריות להבדלים האלה. ודאי, שאם בתוך ישוב יש

הבדל בין בית-ספר מקיף אחד לשני, הרי שיש הבדלים גם בין עיר פיתוח אחת

לשניה.

צריך להבין שברמה היותר ציבורית, יש בעיה לראש עיר פיתוח. גם אם יש לו

בעיה בחינוך, הוא לא יכול לבוא ולהגיד אותה בפומבי, כי אם הוא אומר -



ואני לא מדבר על מה שהוא עושה אלא על מה שהוא אומר - יש בו מידה

מסויימת של תשלוס מס שפתיים. אנחנו צריכים להיות הגונים לענין החינוך,

אבל צריך לומר שבחלק מהמקומות יש בעיות, ובכל-זאת מציגים תמונה קצת

יותר יפה, מייפים אותה.
היו"ר מ. בר-זהר
מה מצב בתי-הספר בקרית גת?

ז. בוים; אני הנחתום שמעיד על עצמו, וזה לא טוב.

לדעתי מערכת חינוך זה איזו שהיא מסגרת,

וצריך מורים וצריך תלמידים. אלה שלושת המרכיבים העיקריים. דיברו כאן

בעיקר על המורים, וגם אני רוצה להתייחס לזה. לדעתי הבעיה הגדולה שנוצרת

בחינוך העל-היסודי מקורה בחטיבת הביניים.

אחת הרעות החולות היא הצפיפות הבלתי נסבלת בכיתת לימוד. אנחנו מחזיקים

ילדים בבית-ספר מקיף מסף החינוך המיוחד, כאלה שמוגדרים כתלמידים

גבוליים, ועד לתלמידים מחוננים. בקשת הזאת, להכניס 40 ילדים לכיתה, גם

אם תקח את המורה הטוב ביותר, איזה מקצוע שילמד שם, זו בעיה מאוד

רצינית. כאשר עושים נסיונות לפתרון במקצועות מסויימים על-ידי יצירת

הומוגניות על-ידי הקבצות, יש כאלה שבאים - ויכול להיות משיקולים נכונים

- ותוקפים את השיטה הזאת. זה לגבי צפיפות כיתות.

היו"ר מ. בר-זהר; בשנה הבאה זה יהיה יותר קשה.

ז. בוים; אני רוצה לחזור לענין המורים. לדעתי יש

הזנחה מתמשכת בנושא הטיפול בכוח-האדם

בהוראה, במיוחד בחינוך העל-יסודי. לפני 15 שנה הייתי מנהל חטיבת ביניים

בבית-הספר המקיף רוגוזין. שם ניתן היה לקחת מורה טוב, בדרך כלל היה זה

מרכז מקצוע, ולתת לו משרה. בתוך המשרה הזאת אפשר היה לפנות לו 6 שעות

כדי לסייע למורים ולהיות חונך שלהם. לא רק מרכזי מקצוע, אלא מורים

טובים קיבלו שעות בתוך המאגר הכללי של השעות, ואז היתה מערכת של חניכה

פנימית, הכשרה פנים-מפעלית בתוך בית-הספר. כמה שנים שאני כבר לא בתוך

המערכת, אבל נדמה לי שהיום זה לא קיים ולא ניתן.

למפקח יש כמה בתי-ספר לפקח עליהם, כך שתדירות הביקורים אינה גבוהה. הוא

נכנס לשיעורים, ואחרי כן יכול לשבת עם המורה. אבל כאשר מדובר בבית-ספר

מקיף, 1,200 תלמידים, ולמפקח יש עוד בתי-ספר, כמה מורים הוא יכול לפגוש

בחדר המורים, כאשר מלמדים באותו בית-ספר 100 מורים?

יש בעיה, מי הם המורים, ואיזה מורים מגיעים. איך אפשר למשוך כוחות

הוראה טובים מהמרכז לפריפריה? איזה תמריצים יש כדי להתמודד עם זה?

אנחנו מדברים על בתי-ספר מקיפים, על חינוך טכנולוגי, כאשר לחינוך

הטכנולוגי יש כמה רמות, וכאשר בחינות מסמ"ת בכל מקצוע טכנולוגי דורשות

יכולת מהתלמיד ויכולת מהמורה יותר גבוהות מבחינות עיוניות. אני צריך

לשם כך מהנדס אלקטרוניקה. עם מי אני אתמודד! צריך כוחות הוראה טובים.

אבל אין אפשרות להביא אותם מהנדסים ללמד בבית-הספר? המלה "דיפרנציאציה"

היא מלה יפה. אבל נכון להיום במערכת, עושים זאת רק מתחת לשולחן, ויש עם

זה שתי בעיות; ראשית, זה הולך מכספה של הרשות המקומית. שנית, זה יוצר

בעיה בתוך חדר המורים. יש מורה ששווה יותר, יש מורה ששווה פחות.



בינתיים הדיפרנציאציה קיימת מתחת לשולחן, והיא קיימת. אני נותן תמריצים

למורים, להנהלות, אני מעמיד בפני הנהלות בתי-ספר כרשות 240 שעות

חד-פעמיות, כ-10 מישרות בשנה מעבר לתקן של משרד החינוך. אני עושה זאת

בתמריצים. אני אומר למנהל שיש לו כלי, ושיקה אותו, שיציע לנו איך הוא

משתמש בכסף הזה, ולמי הוא נותן. בזה הוא יכול לתת תמריץ למורה זה או

למורה אחר שהוא בעמדה מיוחדת, במקצוע מיוחד שקשה להביא כמותו.

הוזכר כאן ענין הדירות. ניהלתי מאבק משפטי עם מנהל בית-ספר מקיף שבא

מבאר-שבע לקרית-גת. קיבלנו אותו לעבודה. מבחינה מקצועית-פדגוגית לא

היתה כל בעיה, אבל היה לנו תנאי שאנחנו רוצים שהוא יגור בעיר, ואמרנו

לו שתוך תקופת הנסיון יבוא לגור בעיר, ונעזור לו. הוא לא עמד בזה, ואני

לא נתתי לו קביעות. ביקשתי ממשרד החינוך לקחת את המנהל הזה וכי אני

רוצה אחר. הוא הלך נגד העיריה למשפט, והפסיד במשפט. לפני 25 שנה, כשאני

התחלתי בקרית-גת, בערך 90 אחוזים מהמורים של בתי-הספר העל-יסודיים

התגלגלו על הכבישים. אלה היו מורים על גלגלים. בא בבוקר בתחבורה

הציבורית מירושלים או מתל-אביב, גמר את עבודתו בסביבות 1:30-2:00 וחזר

לביתו. היום המצב הפוך. היום בערך 90 אחוזים הם תושבי קרית-גת. הרשות

ופרנסי העיר לאורך כל השנים נתנו תנאים מיוחדים למורים, וזה התבטא למשל

בדיור, ואיפשרו להתגורר במקום בתנאים באמת יוצאי דופן, בשכר-דירה נמוך.

בזמן שהאיש רוצה הוא יכול לרכוש את הדירה הזאת, ושכר-הדירה הוא חלק

מהתשלום, ועוד דברים מהסוג הזה. צריך לדעת, שבמשך הזמן אותו סל תמריצים

כללי של הליכה לערי פיתוח נשחק. היום התמריצים אינם תמריצים, הם לא

קיימים. התמריצים שאנחנו ממציאים עולים לרשות כסף רב, ויוצרים קשיים

גדולים מאוד.

היו"ר מ. בר-זהר; מה המצב בקרית-גת מבחינת ההישגים

הלימודיים?

ז. בוים; לנו חיתה בעיה למצוא את הנתונים של השנתון

הארצי, כי זה המדד. באופן כללי אני יכול

לומר, שבסה"כ יש לנו באופן יחסי ממוצע קצת נמוך מהממוצע לגבי הניגשים

מכלל השנתון. ישנם בסביבות 42 אחוזים מהשנתון שניגשו לבחינות הבגרות,

אבל מתוך אלה שניגשים, 92-94 אחוזים עוברים את בחינות הבגרות. ההצלחה

גבוהה. היא גבוהה במיוחד באחוזים האלה, בביה"ס העיוני - כ-94 אחוזים.

כאשר מדובר במסמ"ת טכנולוגי זה יורד ל-75 אחוזים. בנתונים ההשוואתיים

שלנו - לפי הנתונים שאנחנו בדקנו מול הנתונים האחרים - זה קרוב ל-60

אחוזים, שזה ממוצע גבוה.
היו"ר מ. בר-זהר
משום כך אי-אפשר לגזור גזרה שווה לגבי כל

ערי הפיתוח.
י. פרח
אנחנו דנים בבעיית הפער הבולט שבין מוסדות

מבוססים לבין מוסדות פחות מבוססים, ולפעמים

שמתקשים, בעיירות פיתוח ובשכונות מצוקה. זו בעיה שאנחנו חייבים להתמודד

אתה מעבר לכל בעיה אחרת, כי על זה הרי כל השנים אנחנו מדברים. הרי

אנחנו רוצים למנוע את הפער הגדול חזה.



אנחנו רואים כמה תלמידים הגיעו לחטיבה, כמה הגיעו לכיתה י"ב וכמה ניגשו

לבחינות הבגרות. קורה כאן דבר מדהים. מתוך קרוב ל-100 תלמידים סיימו

בעצם מבחינתי כ-13. כך צריך לראות את זה. אם אני אומר 55, אני מייפה את

התמונה. אנחנו יודעים שהרבה מסיימים, והרבה מביאים תעודות, ואנחנו

יודעים את ערכן של התעודות. אני מדבר על תעודה שאתה יכול להופיע אתה.

לדוגמא הילד שיושב אתנו. הוא ילד שלכאורה יש לו תעודה יפה, ובכל זאת על

חודו של קול לא יכול היה גם להתקבל. לולא הענין הזה בא לדיון כאן, לא

היינו תופסים שזה לא מקרה יחיד. זו תופעה שיכולה להיות, ורבים וטובים

נופלים בה.

איו לי ספק בכך שהמדיניות החדשה-ישנה של שר החינוך תביא לריענון

המערכת, ותזרים דם חדש. אתם מדברים על דיפרנציאציה, ואני רוצה שנעשה
דיפרנציאציה אחרת
השקעה כספית איננה ערובה להישגים, גם לא השקעת שעות

היא ערובה להישגים. ולכן דיפרנציאציה כלכלית לא היא שתפתור את הבעיה,

אלא גישה חינוכית-לימודית. אם לא יבואו מיטב כוחות ההוראה אל עיירות

הפיתוח ואל השכונות הללו, לא נוכל לקדם את התלמידים ולא נזיז אותם.

אני טוען שרק כוח הוראה טוב ושיפור דרכי ההוראה והלמידה, הם שיביאו

להישגים טובים יותר במקומות הללו. צריך שתהיה גישה דיפרנציאלית בחינוך

עצמו בכיתות, ודיבר על כך כבר ראש העיר קרית-גת, שאני מכיר אותו היטב

מהמערכת, הוא בעצמו איש חינוך. הוא טוען ש-40 ילדים יושבים באותה כיתה,

והם מהרמה הרדודה ביותר ועד לרמה הגבוהה ביותר. תראו לי את המורה הגאון

שיכול להתמודד עם פסיפס כזה של תלמידים. לכיתה כזו צריך לבוא עילוי

שבמורים כדי שיוכל להתמודד, ודווקא לשם מגיע המורה הבינוני או החלש,

ולא יכול להתמודד עם זה. הרי לפתח חטאת רובץ. צריכים לעשות דבר אחד,

והוא - הבאת אנשים טובים, מחנכים, מורים מקצועיים ומעולים.

כאשר דיבר כאן יו"ר המזכירות הפדגוגית על כך שאנחנו נפנה מורים רעננים

צברים לשם, שר החינוך שאל מה הרע במורים עולים חדשים מרוסיה. אני אומר

שגם אלה רעננים, אבל צריכות לעבור שנה-שנתיים כדי שיהיו בשלים. קודם כל

הם צריכים בעצמם ללמוד את השפה, להתמזג, לקלוט, אחר כך נוכל להכניס

אותם למערכת.

השר ז. המר; במבט קדימה אני רואה כמה אלפי מדענים שלא

יתקבלו באוניברסיטאות, והם ברמה גבוהה מאוד.

יש להם בעיה וחצי! בעיית השפה, ובעיית ההכרה של השיטות שלנו וכדי. הם

מדענים ברמה גבוהה.
י. פרח
אני תומך בדבריך. בזמני הבאתי מורה מחוננת,

דוקטור למתמטיקה, קיבלתי עליה תעודות יוצאות

מן הכלל. הבאתי אותה לאחת הכיתות, ולא עליכם כל עוברי אורח, איזה

גיהנום היה שם. התלמידים לא רצו לשמוע אותה. מי שבא מהמערכת, ומכיר

אותה, ולימד את התלמידים, יודע שכדי לגדל מורה במוסד חינוך יש להכשיר

אותו, ואני שמח ששר החינוך פתוח לרעיון הזה, והמערכת כולה נרתמת לנושא,

כי זה הנושא המרכזי.

באתי בהצעת חוק לוועדת העבודה והרווחה, ואמרתי: צעירים מקבלים דמי



אבטלה והם יושבים בבית, אתה נותן להם תקציב שלילי. כשאתה נותן דמי

אבטלה לחיילים, אתה בעצם נותן להם תמריץ שלילי. אמרתי בהצעת החוק,

שבמקום דמי אבטלה - נעודד אותם לעבודה. ניתן להם מחצית מדמי האבטלה

כמענק. אמרו לי שזה לא יהיה, אבל העברנו את זה בקריאה שלישית, והחוק

הזה קיים. בחודש הקודם 640 צעירים הלכו לעבודה מועדפת בבנין, בתעשיה,

בחקלאות, ואף אחד לא האמין שהצעירים האלה ילכו לעבודה. למה כאן אי-אפשר

לתת תמריץ? אני אומר שצריך לתת למורים תמריצים, כדי שיבואו לעיירות

הפיתוח וניווכח שכוחות מעולים יגיעו לשם, והם עשויים לתרום למקום.

אם הגישה שלנו תהיה כזאת, נסחף לשם אנשים טובים. אני מאמין ששר החינוך

פתוח לרעיון הזה, וגם כל הנקודות שהעלית מובילות לרעיון הזה.
א. אליאב
את המנגינה הזאת של הבאת מורים טובים

לאיזורי פיתוח אני שומע כבר יותר מדור, וזאת

היא בעיית הבעיות.

בקשר לענין המאגר של המורים מבריה"מ. אני עבדתי בבריה"מ. אפשר על

בריה"מ להגיד דברים רבים, קשים ורעים, ואני עוד אוסיף עליהם. אבל הם

נתנו למורה סטטוס גבוה הרבה יותר מאשר אצלנו ומאשר במערב. צריך לזכור,

שהמדינה הענקית הזאת, במהפיכה, קיבלה אוכלוסיה של 80 אחוזים אנלפביתים,

והיום שם 95 אחוזים אלפביתים. זאת אומרת, שלא צריך לזלזל במורות

ובמורים שבאים מבריה"מ, ושמהווים מאגר אדיר. יקח שנה, שנה וחצי,

שנתיים, הם ילמדו את מה שצריך ללמד אותם כאן, אבל אחרי כן אני חושב שלא

רק למשרד החינוך, אלא לכולנו זה יכול להיות משאב אנושי בלתי רגיל.

ז. בוים! העליה מרוסיה בשנות ה-70 העלתה את כל הנושא

של הוראת המדעים והמתמטיקה.

א. אליאב; עכשיו הענין הוא עשרת מונים יותר גדול. אני

מציע לשר החינוך ולמשרדו ללכת בשיטה דומה

לגבי האיזורים המרוחקים. אוניברסיטת בן-גוריון או אוניברסיטת חיפה יהוו

את המאגר, ומשם ישלחו את המורים, שיהיו בקשר עם האוניברסיטאות. אני

רואה בזה עוגן שצריך להאחז בו, ולנצל אותו היטב. לפי דעתי זה יתן מנוף

תוך שנתיים-שלוש לכל נושא המורים, שהוא נושא המפתח.

ח. פארס; אני רואה שלטווח הארוך יש תכניות שהן בדרך

לביצוע. אני חושב שאלמנט חשוב מאוד הוא, שאם

נותנים תמריצים למורים, אפשר למשוך כוחות הוראה טובים למערכת הזאת לא

רק באופקים, אלא בכל מקום. דיברנו לפני כמה ימים על משכורות מורים.

נאמר שהמשכורת של המורה נשחקת והוא סובל, ואנחנו מתעלמים או מנסים

להתעלם מחשיבות החינוך במדינת ישראל. תמיד אנחנו שמים את החינוך במדרגה

שהיא לא במקומה, והיא נמוכה.

כבוד השר רמז לי תוך כדי הדיון, שיש לנו מצב דומה. האמת היא שאופקים

יכולה להיות דוגמא "טובה" למיגזר הערבי כולו, או למרבית המיגזר הערבי,

ל-80 אחוזים מבתי-הספר הערביים. אם אני לוקח את בית-הספר המקיף בעכו -

שם עבדתי פעם במשך 7 שנים כסגן מנהל, ומדי פעם אני מבקר שם - בית-הספר



ששמענו עליו באופקים נחשב לבית-ספר מצטיין לעומת בית-הספר המקיף

בעכו.

התחלתם בדרך הנכונה לגבי אופקים. יש כל הכפרים הערביים יוצאים מהמסגרת

הזאת, לא שייכים למסגרת הזאת, פרט למעלות תרשיחא ולעכו, שהיא בדרגה לא

גבוהה ביותר. אבל כשבודקים את ההישגים, ולא רק את ההישגים, את כל הענין

שקשור לחנוך במיגזר הערבי אני חושב שצריך להשוות לעיירות הפיתוח בכלל.

על המקומות הקשים ביותר יש לשים דגש מיוחד, ולהתחיל לטפל שם. אני יודע

שעיריית עכו היא עיריה חלשה, עיריה עניה, שאיננה יכולה לממן פרוייקט

מסויים. אבל אם משרד החינוך חושב לקחת מאלה שיש להם ולתת להם פחות,

ולתת יותר לחלשים ולזקוקים, אני חושב שזה יכול איכשהו לדחוף את הענין.

אני מפנה את תשומת לבו של שר החינוך, ומבקשו לבדוק את המצב במיגזר

הערבי, ולשים דגש על בתי'ספר. באמת עצוב מאוד לראות באיזה תנאים

לומדים, ומה הם ההישגים הלימודיים. דיברנו פעם על בית-הספר המקיף בעכו,

אבל התרכזנו יותר על הצד הפיזי, אף שבסוף דברי דיברתי על התכנים ועל

ההישגים. אמרנו שלא הזמן עכשיו לדבר, ואם נדבר - לא נדבר על הבניין.

אני אישית לא פעם למדתי מתחת לעץ, לא פעם למדנו שתי כיתות באותו חדר,

אבל היו לנו מורים טובים, והיתה רמת לימודים טובה.
היו"ר מ. בר-זהר
אני רוצה לומר לך, שנקיים דיון בעוד שבועות

ספורים שוב בנושא בית-הספר בעכו. זה יהיה

דיון הרבה יותר מקיף, כדי לבדוק מה קורה שם.

אני רוצה לסכם את החלק הזה של הדיון.

אני שמח לראות שמכל הכיוונים יש למעשה הסכמה. אמנם עוד לא שמעתי את

המורים, ואשמע אותם בפעם הבאה. בקרב חברי הוועדה, אנשי משרד החינוך

והרשויות המקומיות יש הסכמה לגבי הכורח בתמריצים למורים, בעיקר בתחומי

המדעים, וגם בתחומי הניהול. ניהול פה הוא גורם בעל חשיבות מכרעת. זו

היתה למשל בעיה מספר אחת באופקים, והטיפול בו כבר נותן כיוון שונה

לחלוטין לבית-הספר.

זו פעם ראשונה שאני שומע על שינוי בשיטות לימוד, וכי אין פה פחד מפני

העובדה שבמקום מסויים ילמדו בצורה קצת שונה מאשר במקום אחר, מפני

שלמקום מסויים יש בעיות שונות מאשר במקום אחר. כך צריך להיות. צריך

לחסל בתי-ספר שאינם טובים, ולאחד אותם. גם זה צריך להיעשות. צריך לחתום

דברים בצורה יותר תקיפה. אני שמח על-כך, ואומר זאת לזכות המשרד

והמנכ"ל.

גם לענין שינוי ספרי הלימוד, אני חושב שזה דבר חשוב מאוד. ספרי הלימוד

הוא נושא שאנחנו עומדים לעסוק בו בנפרד, כי יש פה גם בעיה כספית וגם

בעיה של עידכון.

אני רוצה לומר לחברי, שענין המורים העולים שעליו דיבר השר, להערכתי זהו

דבר בעל חשיבות בלתי רגילה. עם כל ההסתייגות של חלק מכם, הלואי

שהתחזיות האלה אכן יתממשו. כי גם במצב קשה תהיה לנו פח הזרמה של כוחות

מעולים בתחום שלהם. עם העברית ועם ההסבה המקצועית נוכל להזרים אנשים



שכמותם לא חיו לנו. בשנה שעברה כל משרד החינוך עמד על ענין של 50 מורים

לכימיה ומתמטיקה, וכולם שאלו איפה ימצאו אותם, כי היה פער.

א. אליאב; פה ישתנה הענין של מורות-מורים. מבריה"מ

יבואו מאות אלפים מורים גברים. אני לא נגד

מורות חלילה, אבל הפרופורציה תשתנה.

השר ז. חמר; אני לא בדיוק מכיר את זה, אבל אומרים לי

שבשנות ה-20 וה-30, כשהגיעו לכאן אנשים

מגרמניה, ולא היה מקום באוניברסיטאות לכולם - היתה רק האוניברסיטה

העברית - רבים מהם במידה רבה העלו את הרמה של המדעים בבתי-הספר בתקופה

ההיא.

היו"ר מ. בר-זהר; יש לנו פה הזדמנות דומה.

תהיה לנו בעיה עם מורים מבריה"מ בתחומי

חינוך אחרים, מפני שבתחומי חינוך אחרים הם מלמדים בשיטה שונה לגמרי. זה

לא במדעים. בתחום המדעים אין לנו בעיה של צורת חינוך. החינוך בישראל

בנוי גם על שאלה של התלמיד, ועל ערעור, ועל ספק, דבר שהוא מאוד זר

לעולים מבריה"מ. שמעתי על כמה מפגשים אצלכם במשרד, שלקחו מורים מבריה"מ

לבקר בכיתות, והם חשבו שהמורים מטומטמים כי הם שואלים את הילד מה הוא

חושב, מה דעתו, כאילו הם לא יודעים את החומר. אלה צריכים ללמד ואלה

צריכים ללמוד. זו באמת בעיה של שינוי מנטליות, אבל זה לא קיים בתחום

המדעים.

בנושא הזה יהיה חשוב מאוד שיתוף הפעולה של ארגוני המורים, גם לגבי

קליטת המורים העולים וגם לגבי התמריצים.

אל תשכחו שאנחנו מדברים על רשויות, שחלק מהן נמצא במצב כלכלי

קטסטרופלי. יפה שראש המועצה אופקים תרם כסף לאותם מורים, אבל לא כולם

יכולים לעשות כך. בל נסמוך על כך שהרשויות המקומיות תוכלנה להקציב

תמריצים. כשבונים את התכנית, חייבים לקחת בחשבון שחלק גדול מהרשויות

נמצאות במצב של פשיטת רגל.

נקודה אחרונה, שמבחינתי היא אולי החשובה ביותר. אנחנו רוצים להגיע

ליישום מיידי לפחות של חלק מהתכניות. מה שהתנסינו בוועדה הזאת מזה

שנתיים הוא, שיש כל הזמן דיונים, ומביאים לנו כל הזמן חוברות יפות,

והסברים יפים ותכנונים יפים. אנחנו רוצים לראות את זה בשטח, גם אם יהיו

מספר טעויות. מוטב לתקן טעות מאשר לא לבצע בכלל, ומשום כך אני עומד 'על

כך שנקיים המשך דיון בעוד חודש-חודשיים, נשמע מכם להיכן הגיעה התכנית,

מה הן התגובות הראשונות מהשטח, איך הדבר מתבצע. אני מבקש מכל הקהל שהיה

כאן היום, לראות את עצמו כבר מוזמן, כולל אנשי אופקים, כדי שנוכל

להמשיך ולדון בנושא.

הישיבה ננעלה נשעה 05;11

קוד המקור של הנתונים