ישיבת ועדה של הכנסת ה-12 מתאריך 06/09/1990

שאילתות; שילובם המיידי של ילדי תנועת האוהלים במערכת הלימודים

פרוטוקול

 
הכנסת השתים-עשרה

מושב שני



נוסח לא מתוקן



פרוטוקול מס' 160

ועדת החינוך והתרבות

יום הי. ט"ז באלול התש"ן. 6 בספטמבר 1990. בשעה 45;11. תל-אביב

(ישיבה פתוחה לעתונות)
נכחו: חברי הוועדה
מי בר-זהר - יו"ר הועדה

חי מירום - מ"מ יו"ר הועדה

אי בן-מנחם

ש י הלפרט

הי מחאמיד

די צוקר

שי שטרית

מוזמנים;

בי אמיר - משרד החינוך והתרבות. מנהל המינהל הפדגוגי

י' ירון - מרכז השלטון המקומי, יו"ר ועדת החינוך

גי לב - " " " משנה למנכ"ל

מי מזרחי - יו"ר ועד ההורים הארצי

חי אלג'ם - מזכ"ל " " "
נציגי תנועת האוהלים
בי אהרוני. אי בן-דוד, שי וייס - פתח-תקוה

שי דאודי. ני זכריה - גיסי כהן

ר' יחזקאלי - שכונת התקוה
קצרנית
אי אשמן
סדר-היום
א. שאילתות

ב. שילובם המיידי של ילדי תנועת האוהלים במערכת הלימודים



א. שאילתות

היו"ר ח' מירום;

אני מתכבד לפתוח את הישיבה. אני מברך את יושב ראש הועדה חבר-הכנסת מיכאל

בר-זהר, ששב אתמול מחו"ל. אדוני היושב ראש, הישיבה הזאת זומנה בהעדרך מן הארץ.

אם אתה רוצה לנהל אותה, בבקשה.

מי בר-זהר;

לא. אני מבקש שאתה תנהל את הישיבה.

היו"ר חי מירום;

תודה. הועדה זומנה לישיבה דחופה בעקבות ידיעות שילדים להורים בתנועת

האוהלים אינם הולכים לבית הספר. אבל לפני שנעבור לנושא המרכזי, כמה ענינים

אחרים.

בימים האחרונים קיבלנו מכתבים, מברקים ופניות חוזרות ונשנות של הורים

בבני-ברק הטוענים שעדיין לא הסתיימה פרשת האפליה העדתית או הבידוד העדתי של

ילדים בבתי חינוך בבני-ברק. הקריאות אלינו כל כך חזקות, המברקים והפניות כל כך

נואשים, שאיננו יכולים שלא להזקק מחדש לנושא זה.

על פי אינפורמציה שקיבלתי, יש ילדים שאינם לומדים מפני שמוסדות חינוך

מסוימים אינם מקבלים אותם בגלל מוצאם העדתי. טענה נוספת היא שחלק מהילדים שכן

לומדים, מבודד בכיתות שמיוחדות רק לבני עדות המזרח. אם זה המצב, הרי אנחנו

עומדים בפני תופעות שהועדה דנה בהן בשנה שעברה והתריעה שלא תשלים עמן.

בשנה שעברה מינה יושב ראש הועדה את חבר-הכנסת יהודה פרח לעמוד בראש צוות

לבדיקת הענין. התגלו דברים לא קלים. לאחר התערבות הוסכם והובטח שהמעשים האלה

לא יישנו. עכשיו אנחנו עומדים שוב מול בעיות דומות. אמש שוחחתי עם חבר-הכנסת

פרח, ביקשתי ממנו להכבד ולהכנס מחדש לעובי הקורה. אנחנו מוכרחים לקבל

אינפורמציה בענין הזה.

שי הלפרט;

אפשר לקבל העתקים מהמכתבים והמברקים? אני רוצה לבדוק את הנושא בצורה

יסודית. כאיש בני-ברק אשמח להכנס לעובי הקורה ולטפל בנושא.

היו"ר ח' מירום;

ברשות יושב ראש הועדה, אולי נסמיך את חבר-הכנסת פרח להמשיך את העבודה

שעשה בשנה שעברה, ונבקש ממנו להביא אינפורמציה בדוקה בענין. הוא יעמוד בקשר עם

הבר-הכנסת הלפרט.

א' בן-מנחם;

זה לא ענין עדתי, שם לומדים באידיש והילדים האלה לא יודעים אידיש...

היו"ר חי מירום;

לפי זה גם אני הייתי מוצא עצמי בכיתות מיוחדות לבני עדות המזרח, גם אני

לא יודע אידיש.



שי הלפרט;

בבני ברק יש מחסור קשה במבנים. יש יותר ממאה כיתות בקראוונים. צריך לבדוק

באופן יסודי מאיזו סיבה לא קיבלו את הילדים האלה, אם זה נעשה על רקע עדתי זה

דבר המור מאד, או שלא קיבלו אותם מחוסר מקום. אנחנו יודעים מה המצב במבני

חינוך בבני-ברק. יש אלפי ילדים מבני-ברק שלומדים במוסדות חינוך בתל-אביב.
היו"ר חי מירום
אנחנו מודעים לבעית הצפיפות במוסדות החינוך החרדי. הועדה הזאת סיירה

במוסדות, אנחנו גם הבענו נכונותנו לסייע ככל שאפשר. כאן מדובר בענין שונה. חלק

מהילדים, בגלל מוצאם, אינם מתקבלים כלל למוסדות מסוימים. והדבר השני, יש

מקומות שמבודדים את הילדים בכיתות נפרדות לפי מוצאם העדתי. זה דבר שאי אפשר

להשלים עמו, והועדה הזאת כבר הביעה דעתה בנושא זה. אני מציע שנבחן את הדברים.

שי הלפרט;

אני מוכן לשתף פעולה עם חבר-הכנסת פרח בנושא זה. נשב ונלבן את הדברים.

מי בר-זהר;

חבר-הכנסת פרח קיבל מינוי לתפקיד הזה. אם אתה מוכן למסור לו אינפורמציה,

בבקשה. חבר-הכנסת פרח הוא הכתובת שלנו לנושא זה, לא נשנה את הרכב הועדה, אבל

בוודאי נשמח מאד אם תעביר אליו כל מידע. חבר-הכנסת הלפרט, כמובן שנעמיד לרשותך

את כל המידע שיש בידינו. במשך השנה קיבלתי מספר פניות, העברתי את כולן לחבר-

הכנסת פרח. עכשיו הגיעו פניות מחדשות, כפי שאמר חבר-הכנסת מירום, כולן עומדות

לעיונם של כל חברי הועדה. אין בזה שום סוד. אבל בזמנו לא קיבלנו תשובות

מספקות. השעו מנהל של אחד מבתי הספר וקיבלנו הבטחות שהדברים יתוקנו. אם אכן

תוקנו ולפניות אין יסוד, בוודאי נשמח על כך. בינתיים יש תלונות ויש פניות

אלינו, ונשמח מאד אם תשתף פעולה בבירור נושא זה.

גם לי יש כמה שאילתות. היתה פניה מבתי ספר בבני-ברק בענין יום חינוך

ארוך. שני בתי ספר דתיים קיבלו יום חינוך ארוך ושני בתי ספר חילוניים לא קיבלו

יום חינוך ארוך, הם טוענים שזו אפליה. אני מבקש ממשרד החינוך והתרבות לתת לנו

תשובה בנושא זה.
ר' יחזקאלי
אנחנו הוזמנו לנושא מסוים ואתם דנים בנושא אחר. יש לי בעיות במאהל שלי.

אני רוצה רק למסור שם של אשה שלא מקבלים את הילדים שלה לבית ספר. היא גרה

בדירה שכורה בחולון, זרקו אותה מהדירה, היא עברה למאהל בשכונת התקווה. בסך הכל

באתי לכאן למסור את השם שלה. אין לי זמן. אני צריך לחזור למאהל כי קיבלנו מכתב

מהעיריה שעומדים לפנות חלק מהאנשים.
היו"ר חי מירום
תשאיר לנו את הפתק עם האינפורמציה ונטפל בה, כפי שאנחנו מטפלים בכל פניה

של אזרח לועדה.

מי בר-זהר;

קיבלתי פניה בענין השבתת לימודים בבית-יעקב בירושלים בידי ועד ההורים. הם

כותבים במברק שההשבתה היא בכלל לחץ של החינוך העצמאי. אני לא יודע במה מדובר.

אני מבקש ממשרד החינוך לבדוק.



82 תלמידים בדואים באזור לוד ורמלה נפלטו מבתי ספר ולא מקבלים אותם לבתי

הספר. אין להם איפה ללמוד. תלמידים בדואים. אני מבקש לברר גם ענין זה.

שאילתה רביעית. בזמנו דובר על פתיחת האוניברסיטאות בשטחים, הדבר סוכם עם

ועדת החינוך והתרבות, עמדנו גם לקיים שם סיור, שנדחה מסיבות טכניות. היום

קראתי בעתון שהאוניברסיטאות לא ייפתחו בשלב זה. מה גרם להחלטה הזאת?

ב. שילובם המיידי של ילדי תנועת האוהלים במערכת הלימודים
היו"ר חי מירום
אנחנו עוברים לנושא לשמו זומנה הישיבה הזאת. אני רוצה להסביר מדוע ראינו

דחיפות לזמן את ועדת החינוך והתרבות. בימים האחרונים קיבלנו אינפורמציה שבחלק

מן המאהלים, לא בכולם, יש ילדים שאינם חובשים את ספסל הלימודים, בגלל תפישה של

הורים האומרים שהמאבק שלהם הוא מאבק חזיתי וכולל וצריך לשלב גם את הילדים

במאבק הזה. היו אפילו כאלה שהתבטאו בכלי התקשורת באופן גלוי ואמרו: הילדים

האלה הם כלי שרת במאבק שלנו, אם נצליח במאבק הזה ונקבל דיור הולם - לילדים

יהי ו חיים טובים יותר.
ני זכריה
מי אמר את זה?
היו"ר חי מירום
שמעתי את הדברים בראיון עם אחת מיושבות האוהלים בשכונה תל-אביבית. היו

התבטאויות כאלה גם בכלי תקשורת אחרים.

אני רוצה לומר כאן במפורש לנציגים של תנועת האוהלים, באנו היום לשוחח

אתכם במלוא הרצון קודם כל להבין את מצב העני נים. יתכן שהדיווח שהגיע עדינו

איננו אמת. יתכן שתביאו לפנינו נתונים המלמדים שאין בכלל דבר כזה וכל הילדים

לומדים. ככל הידוע לנו, יש באוהלים כחמש מאות ילדים בגיל בית הספר. אם יש

ילדים שעדיין אינם הולכים לבית הספר, אנחנו חושבים שזה דבר שאין להשלים עמו.
די צוקר
אני מבין שזו דעתך. אין זו עמדת הועדה.
הי וייר חי מירום
אני מביע את דעתי.

אני חושב שראוי קודם כל לעמוד על המצב העובדתי, לשמוע מכם, יתכן

שהדיווחים שקיבלנו לא היו נכונים, יתכן שמי שדיבר לא דיבר בשם הרוב בקבוצות

האוהלים למיניהן. אבל יתכן שהאינפורמציה שהגיעה אלינו היא נכונה.

בסוף השבוע שעבר פורסם שאין בדעתו של שר החינוף לאכוף את חוק חינוך חובה

על יושבי האוהלים. כנראה מתוך התחשבות במצוקת אנשי האוהלים ומתוך הכרה שיש שם

בעיה אמיתית בוערת ושצריך להמנע מלהגדיל את האש, אמר שר החינוך: נעבוד בדרך של

שכנוע. ואכן נודע לנו שיצאו נציגי אגף הנוער במשרד החינוך וסיירו בשכונות

האוהלים כדי לשכנע שישלחו את הילדים לבית הספר.



אני רוצה להביע כאן דעה אישית. עם כל הכבוד הרב שאני רוחש לאנשי תנועת

האוהלים, אם אכן יש תופעה שאין שולחים ילדים לבית הספר, לועדת החינוך של הכנסת

אסור להשלים עם זה. קודם כל מפני שאנחנו לא יכולים להשלים עם הפרת חוק חינוך

חובה. אנחנו גם לא יכולים להשלים שילדים יוכנסו למאבק כזה, ממש כבני ערובה.

נשמע עכשיו מנציגי תנועת האוהלים מה המצב באזורים השונים, אחר כך נשמע את

חבר-הכנסת בן-מנחם, שמבקר הרבה באוהלים, אם יש לו אינפורמציה נוספת.

מי מזרחי;

האם העמידו הסעות כדי שתלמידים יוכלו להגיע לבתי הספר שלמדו בהם?

היו"ר חי מירום;

גם שאלה זו תבדק. נמצא אתנו מר אמיר שישיב לנו מטעם משרד החינוך והתרבות.

אני מבקש ממר אהרן בן-דוד, חבר ועד פתח-תקוה וחבר בנציגות הארצית של

תנועת האוהלים, לתאר את המצב העובדתי, אם ילדים הולכים לבתי הספר, אם יש

בעיות, אם יש הסעות, כל הקשור בלימודי הילדים משכונות האוהלים. בבקשה.
אי בן-דוד
אנחנו נמצאים במצב קשה מאד. מעציב אותנו שהיום מתעוררים, לאחר שהבעיה

קיימת כבר שלושה חודשים. אני רוצה לדבר אליכם כאיש השכבה הנמוכה שרואה גם מטר

אחד לפנים. לפני כשבועיים שלחתי פקס לשר החינוך. לאחר שבמשך שבוע לא קיבלתי

שום תגובה משום גורם במשרד החינוך, שלחתי פקס לשר החינוך עם העתקים לראש-

הממשלה, לשר המשטרה, לשר העבודה והרווחה, לכל הגורמים. עד היום לא התקבלה אף

תשובה, אפילו לא אישור קבלת המכתב כנהוג במשרדים ממשלתיים. זה מלמד מה גודל

הזלזול באוהלים. אני כבר לא מדבר בכלל על אפליה עדתית, אלא באופן כללי על היחס

לבני אדם. הכבוד העצמי של אדם נשחק.

בפקס ששלחתי היה תאור המצב במאהל ומספר הילדים, וביקשתי פתרונות כדי

שיוכלו להתחיל ללמוד. אף הורה במדינה לא רוצה שבנו ישב בבית ללא לימודים.

שום הורה לא משתמש בבנו ככלי למטרה מסוימת. הילדים הם לא כלי למאבק.

הילדים שלנו הם חלק מהמאבק. אנחנו נאבקים על קיומנו. אנחנו לא מדברים על

מחברת יותר או פחות. אנחנו מדברים על הקיום שלנו ועל עתיד הילדים שלנו. אם

אנחנו לא נאבק, הילדים שלנו יחזרו לאותו מצב. אני דור שני למעברות במדינת

ישראל. נולדתי במעברה, גדלתי במעברה, חונכתי, למדתי בכוחות עצמי. אבל אז זה

היה המצב במדינה בכלל. היום המצב שונה.

די צוקר;

כמה משפחות יש במאהל? כמה ילדים?

אי בן-דוד;

במאהל פתח-תקוה, בגן לזכר חללי צה"ל, יש מאה משפחות. לכל משפחה בממוצע

שלושה ילדים. יש לנו כשבעים ילדים בגילאי בית ספר. הילדים האלה רוצים ללמוד

והילדים רוצים לשלוח אותם ללמוד, אבל אין אפשרות. אנחנו כחברי הועדה לחצנו

שלפחות ילדים בכיתה אי ילכו לבית הספר ביום הראשון ללימודים כדי לחוות את

החוויה של יום ראשון בבית הספר. לצערי, רק ילדה אחת מכל שבעים הילדים במאהל

חוותה את החוויה הזאת. יתר הילדים לא לומדים ולא ילמדו, כי אין כלים ואין

אפשרויות.



מי בר-זהר;

אולי תסביר לנו מה פירוש הדבר שאין אפשרויות.

אי בן-דוד;

הילדים היו רשומים בבתי ספר שונים במקומות מגוריהם הקודמים, בתי ספר

ממלכתיים וממלכתיים-דתיים. מאהל פתה-תקוה נמצא באזור מרוהק מכל בתי הספר. יש

בעיה של מרהק ושל הסעות.

לילדים אין אפשרות להכין שעורים. אנחנו גרים באוהלים פחות טובים מהאוהלים

שצה"ל גר בהם בסיני. אני שרתתי שלוש שנים בסיני ליד התעלה, שם היו תנאים

סבירים. כאן התנאים הם הרבה מתחת לזה. אין מזרונים. אנשים לקחו קרשים ועשו להם

מיטה, שמו עליהם קרטונים, מצאו להם מזרנים בלויים. במקום כזה ילד לא יכול

להכין שעורים. במקום כזה ילד לא יכול להתרכז.

פניתי בבעיה זו לראש העיר. הפתרון שהציע היה שילד שמסיים את הלימודים

בשעה שתים-עשרה יוכל להשאר בבית הספר עד שעה שמונה בערב ולהכין שעורים, תהיה

לו מסגרת באותו בית ספר. לא די שהמדינה הענישה את ההורים, נוסף לזה מענישים את

הילדים שישארו עד שעה שמונה בערב בבית הספר, ביום חם או ביום קר, ללא ארוחות,

ללא השגחה.

אנחנו מבקשים היום שיקחו את הילדים כעולים חדשים ויתנו להם ללמוד באולפן.

אנחנו רוצים ללמוד רוסית, כשנלמד רוסית, יהיו לנו גם זכויות כמו לרוסים ותהיה

לנו גם שפה עם האנשים האלה ברחוב.
היוייר חי מירום
אולפנים יש למבוגרים. אנחנו עוסקים בילדים.

אי בן-דוד;

גם ילדים של עולים חדשים לומדים באולפנים. .

הי וייר חי מירום;

הילדים משתלבים במערכת החינוך. אנחנו רוצים שגם ילדיכם ישתלבו במערכת

החינוך.

אי בן-דוד;

בנו של עולה הדש שהגיע לפני שבוע ארצה - האם דאגו שיסיעו אותו לבית הספר,

שיקבל ציוד למידה?

הי וייר חי מירום;

אני מקווה שכן.

אי בן-דוד;

לפני שנה מצבי היה טוב, גרתי בדירה שכורה ב-400 דולר. לא היה לי קל, אבל

קניתי לילדים את כל מכשירי הכתיבה ואת כל הספרים. היום אין לי אפשרות כזאת. גם

אם ידאגו לילדים להסעה לבית הספר, אין לי אפשרות לקנות ספרים ב-400 שקלים. חוק

חינוך חובה הוא רק הטבה למעלה, רק פרסומת. במציאות זה אפס אחד גדול. יש לי



חמישה ילדים, ובכל שנה אני צריך להוציא 300 - 400 שקל עבור ספרים. כשאני למדתי

בבית ספר, והיתה מצוקה אמיתית, באתי לכיתה והמ ורה נתנה לי מהברת חשבון,

קיבלתי ספר שבתום שנה החזרתי אותו והוא ניתן למחזור שאחרי. היום יש בנושא הזה

שוק פשפשים אחד גדול. בכל שנה אנחנו רואים מדרחוב מלא ספרים שנמכרים מיד ליד.

זה פסול לחלוטין. אין סיבה שהספר לא ישאר בבית הספר ויעבור למחזור הבא. אני

אוהב ספרים, אבל אני צריך למכור את הספרים האלה כדי לממן חלק מקנייה של ספרים

חדשים, אילו היו עושים כמו בשנות הששים, זה היה פותר הרבה פעמים. היום עם כל

הסיוע שיתנו לי המוסדות, ילדי לא יוכלו להשתתף בלימודים.

היו"ר ח' מירום;

שבעים ילדים נשארו הבוקר במאהל שלכם שעה שחבריהם הלכו לבית הספר? הם לא

למדו, פשוט שיחקו להם במאהל כפי ששיחקו כל החופש הגדול?

אי בן-דוד;

כן.

גם אם היום יציעו הסעת הילדים באוטובוס, זה לא פתרון. היתה הצעה שאוטובוס

יסע במשך שעה וחצי לפזר את הילדים בבתי הספר השונים. זה לא מעשי. לא יתכן שילד

יצטרך לצאת בשש בבוקר כדי להגיע ברבע לשמונה לבית הספר. זה עוד עונש לילד,

נוסף לכל העונשים שיש לו כבר במאהל, אוהל עלוב, שינה על סמרטוט, שלא לדבר כבר

על ארוחות שהוא לא מקבל כבן אדם. אני ירדתי במשקל 12 קייג במשך חודשיים. תארו

לכם מה מצבו של ילד שלא מקבל את הדברים המינימליים הדרושים. את הדברים האלה

צריך לבדוק.

אם גם ילד יקבל ספר ומחברת, על מה יישב להכין שעורים? הוא יכול להכין

שעורים על המזרון שעליו הוא ישן ועליו הוא אוכל? האם לילד הזה יכול להיות כושר

חשיבה? האם ההורה במצב כזה יכול לסייע לילד בלימודים? הבת שלי מסתובבת אחרי

ארבעה ימים ואני לא מסוגל לענות לה, אני לא יכול להתרכז ולהשיב לה על שאלה.
היא אומרת
לאבא אין זמן בשבילי. וזה נכון, כי אני טרוד בכל כך הרבה בעיות. יש

גם דברים חמורים מזה, יש ילדים שנמצאים במצב קשה בבתי חולים, אין טיפול

מינימלי, אין טיפול סיעודי. לפני שבוע בא פסיכולוג ליומיים, דיבר עם הורים

וילדים ונעלם מהשטח. שלחו אותו ליומיים. אין אפקט לטיפול כזה אם אין לו המשך.

ביקשנו דברים מינימליים כדי לקיים מסגרת תרבותית, כמו משחקי חברה. זה דבר

פעוט ביותר בשביל מדינת ישראל או בשביל מחלקת חינוך בעיר כמו פתח תקווה. זה

הובטח לנו לפני חודש וחצי ועד היום לא הגיע. הובטח שיהיו חונכים אחר-הצהרים

כדי להחזיק את הילדים במסגרת, שלא יסתובבו בין האוהלים, בין הקוצים והעקרבים,

בלכלוך ובז והמה. עד היום זה לא בוצע. רבותי, אלה דברים מינימליים. אני לא מדבר

על בניית בנין, לא על שיכונים. פשוט לא עושים שום דבר.

תנו לנו את המצב שהיה לפני ארבעים שנה ואפילו חמישים שנה, תנו את המצב

שהעולים החדשים נהנים ממנו היום. אני שרתתי שלוש שנים בצבא, עשרים שנה אני

משרת במילואים, אני חייל טוב בצבא, אני נותן למדינה. תנו לדור הבא את

המינימום, שיזכרו שעשו בשבילם משהו. לי כבר אי אפשר לסייע, מה שלמדתי למדתי,

הראש לא יכול לקלוט כבר יותר ממה שקלט, כי לא איפשרו לי ללמוד בזמני. תנו

לילדים האלה אפשרות ללמוד.

שי שטרית;

אתה לא נותן לילדים אפשרות ללמוד.



אתה לא נותן להם אפשרות ללמוד. אני נותן להם ללמוד. אם אני שולה פקס לשר

החינוך והוא לא מגיב, מי לא נותן לילדים ללמוד - אני או הוא? צריך לתת כלים

כדי שהילד יוכל ללמוד. אי אפשר לבנות בנין כשאין הומר בניה. תן לי הומר בניה

ואני אבנה.

איך אני יכול לשלוה את הילד לבית הספר? יש סטיגמה לילדים שלנו: ילדי

אוהלים, ילדי מעברות. ילדים בבית הספר קוראים להם כך. עוד לפני התהלת שנת

הלימודים הילד שלי נפגש עם ילדים שצריך היה ללמוד אתם, ואמרו לו: אתה ילד

אוהלים, ההורים שלך מסכנים, אתה ילד מסכן. איך אתם רוצים שאתן לו ללכת לבית

הספר? איך הילד יכול ככה ללכת ללמוד?

קל להגיד שצריך לשלוה את הילדים ללמוד. כשיושבים בהדר ממוזג זה נוה
להגיד
תשלהו את הילדים, אתם חוליגנים, לא שולהים את הילדים.
שי שטרית
בבת-ים ובראשון-לציון קיים אותו מצב, והם שולהים את הילדים לבתי הספר.

למה הם יכולים?
אי בן-דוד
אני לא יודע. אולי העיריה במקום באה לקראתם, נתנה להם כלים. לי זה לא

ניתן. הודש והצי ראש העיר לא מוכן לשמוע אותנו.

מדינת ישראל היא מדינה דמוקרטית. נכון שהיא מדינה עניה, אבל היא מדינה

מתפתהת מבהינת המוהות. צריך לתת באופן שווה לאוכלוסי המדינה, לבני מיעוטים,

לדתיים ולהילוניים, שילמדו באופן שווה. לא יתכן שבני ישיבות יקבלו יותר, שבני

יהודים יקבלו יותר ובני מעוטים יקבלו פהות. לא צריך להיות במדינה הזאת הבדל

לפי דת וגזע. הילד שלי צריך ללכת לבית ספר כמו כל ילד. אם אני לא דתי, לא צריך

להעניש אותי מפני שאני הילוני. אם אני יהודי ולא בן מעוטים, לא צריך להעניש

אותי. חינוך צריך להיות שווה לכולם. צריך לתת את הכלים לאפשר לימודים, צריך

לתת אפשרויות להורים לשלוה את הילדים.

אני לא יכול להעמיד שעון מעורר. איך אני יכול להעיר את הילד בשעה שבע?

כשגרתי בבית, היו לי הכלים. על הבעיות הקטנות אנחנו מתגברים. על הבעיות במאהל

מתגברים, כשאין אוכל אפשר להסתדר, כשאין מצעים אפשר להסתדר. אבל צריך שולהן

שאפשר לכתוב עליו. אני כבר לא מדבר על המהשבים, נושא שאתם מעודדים. איפה הם

יכולים להשב? איפה הם יכולים לשבת ללמוד? אין באוהל שולהן מינימלי. אין שולהן

לאכול עליו. הוא יושב על מזרון, שם הוא אוכל ושם הוא ישן ועושה כל מה שהוא

צריך. גם ילדים שכן רוצים ללמוד, אין להם מקום ללמוד. ישנו רק אותו מזרון.
היו"ר הי מירום
לפהות שלה את הילדים לבית הספר. בבית-הספר יש שולהן וכסא, בבית-הספר יש

מורה. אם יש קושי בהכנת שעורים, המורים יתהשבו בזה. לפהות לשלוה את הילדים

לבית הספר. גם לזה אתה לא מוכן?
אי בן-דוד
אתה הושב שאותו ילד שילך לבית הספר, וידע שברגע שהוא נכנס לכיתה כל

העיניים מביטות בו, כי הוא ילד אוהלים, זאת סטיגמה - - -



היו"ר חי מירום;

מדוע?
אי בו-דוד
זאת המציאות בשטח.

היו"ר ח' מירום;

הרי אין זו בושה להיות ילד אוהלים. אם לא תעשו את זה למעמד של בושה, זאת

לא תהיה בושה.

ב' אהרוני;

אתם כולכם לא קוראים את הכתובת על הקיר. במהרה יהיו לכם כאן רעולי-פנים

ישראלים. ביום שיתחיל הגשם - - -
הי מחאמיד
שאלה למר בן-דוד. איך אתה מסכם את הדרישות שלכם כדי שמחר הילדים ילכו

לבית הספר? מחר, לא בעוד שנה. מה התנאים שאתם דורשים כדי שהילדים ילכו מחר

לבית הספר?

אי בן-דוד;

אני לא כל כך חכם שאני יכול לחשוב על פתרון במקום המדינה. שהמדינה תחשוב.

כמו שהמדינה חושבת איך להביא אותי לשדה הקרב, שתחשוב איך להביא את הילדים האלה

לבית הספר. אין לי הכלים ואין לי היכולת להתמודד עם הבעיה. אפשר להסיע את

הילדים במוניות לבית הספר, לתת לילדים ציוד למידה שדרוש. מערכת החינוך צריכה

להסביר לילדים מוילות בסביון שהילדים האלה שווים לא פחות מהם והם לא נחותים.

צריך להסביר שעקב מצוקה של המדינה, לא של ההורים, הילדים האלה נמצאים באוהלים.
פעם האשימו אותי ואמרו
אתה אשם שאתה נמצא במצב הזה. אמרתי שאני אשם מפני

שדגלתי באימרה של בן-גוריון לעשות ילדים. רק בזה אני אשם. יש לי חמישה ילדים.

אילו היה לי ילד אחד וכלבלב, לא הייתי מגיע למצב הזה. מפני שיש לי חמישה

ילדים, זה המצב שלי.

צריך להביא לתודעה של הילדים מהוילות, מאזורי היוקרה, שהילדים מהאוהלים

יהיו בעתיד חיילים שלנו, לא פחות מילדים אחרים. לי יש ילד מחונן, אבל היום הוא

לא מסוגל ללמוד. הילדים האלה מסוגלים ללמוד לא פחות מילד שבא מסביון, אבל צריך

לתת לו אפשרות. צריך לתת לו אפשרות להכנס לכיתה, לא להדביק לו סטיגמה של ילד

אוהלים. זה יכול להמחק מחר, אם המדינה תבוא לקראת הילדים האלה.

ני זכריה;

אם ועדת החינוך של הכנסת תעסוק היום רק בשאלה אם לשלוה או לא לשלוח את

הילדים לבית הספר, החטאנו את המטרה. ילדים נמצאים באוהלים כבר יותר מחודשיים.

הנזק שנגרם לאותם ילדים הוא כבד מאד. אני לא בטוח שהנזק הוא לא יותר גדול

מהנזק מזה שלא שולחים היום את הילדים לבית ספר. זה דבר ראשון.

דבר שני. אף ועד פעולה לא החליט לא לשלוח ילדים לבית ספר. זה נבע מהמצוקה

של האנשים עצמם שהחליטו שבתנאים הנוכחיים הילדים לא יכולים ללכת לבית ספר.



למה אי אפשר לשלוח ילדים לבית ספר? משתי סיבות. סיבה ראשונה: המימסד -

אני מתכוון למשרד השיכון - יצר בכוונה תחילה סטיגמה של אנשים חוליגנים. ועדת

החינוך במשך חודשיים ישבה בשקט ולא גינתה את המעשה ההרסני הזה, הרסני מבחינה

חינוכית. ילד מהאוהלים שנשלח בתקופת החופש הגדול לקייטנה, כינו אותו חוליגן.

מי שהדביק את התוית הזאת זו מדינת ישראל עצמה, בידי אותם אנשים שאמורים היו

לפתור את הבעיה ובמשך שנים התרשלו במילוי תפקידם. אם ועדת החינוך במשך חודשיים

יושבת ומחרישה, ואני לא הבינותי למה, אני חושב שמחטיאים את המטרה.

ילד אינו הולך לבית הספר מפני שאין לו תנאים ומפני שהוא מתבייש. יש ילדים

שבכו מפני שלא הלכו לבית ספר, אבל הם לא הלכו לא מפני שאמרו להם לא ללכת אלא

מפני שיש להם מצוקה אמיתית. אפשר להתווכח שעה בשאלה איזה תנאים אפשר לתת לילד

כדי שיוכל ללכת לבית ספר, אבל הבעיה החינוכית היא מורכבת יותר.

חי מירום;

מה קרה הבוקר עם ילדי גיסי כהן?

ני זכריה;

מאחר שלא היתה בענין זה החלטה יזומה של הועדה, ומאחר שבמדינת ישראל יצרו

לנו סטיגמה של חוליגנים - אני חוזר ואומר זאת בפעם העשירית, ומאחר שאנחנו באמת

לא חוליגנים, אנחנו לא משתמשים בילדים כאמצעי סחיטה. אם התקשורת ניפחה את

הענין, לדעתי ניפחה אותו בכוונה תחילה, ואני לא בטוח שלא עשתה את זה כחלק

מחפרופוגנדה של המימסד נגדנו.

די צוקר;

תאר לנו מה קרה אצלכם בין שבע לשמונה הבוקר.

ני זכריה;

אני חושש שמפספסים את העיקר. אם ועדת החינוך מצטמצמת בתחום של השמה לבית

ספר, מקומנו לא כאן. תפקידכם הוא לא השמה לבית ספר. תפקידכם לבחון את המכלול

כולו, ואת זה לא עשיתם.

עובדתית, היום חלק מהילדים הולכים לבית ספר וחלק אינם הולכים. לא זאת

השאלה. השאלה היא קצת יותר עמוקה; איך יכולה היום ועדת החינוך של הכנסת לסייע,

וקודם כל לשבור את הסטיגמה שנוצרה. נוצרה סטיגמה קשה לילדים האלה. שיהיה לכם

ברור, הילדים האלה יגדלו עם הסטיגמה חזאת. חברים לכיתה מכנים את הילדים בשמות

כאלה, זה יוצר משקעים. אם ועדת החינוך באמת רוצה לתרום, לא בפתרון בעית הדיור

כי לכך היא לא מסוגלת, לתרום בתחום החינוך, אני חושב שהיא צריכה קודם כל לצאת

בגינוי חריף כלפי מי שכינה את האנשים שיושבים באוהלים חוליגנים. זה לא נעשה,

לצערי, על ידי אף גוף ממלכתי במדינת ישראל. אנשים שמשרתים בצבא כונו חוליגנים.

אנשים עובדים, חלקם בשכר נמוך, כונו חוליגנים. היה רצף של דברים בחודשיים

האחרונים ולא נעשה שום דבר נגדם.

אני חושב שהדרישה המרכזית שלנו מכם היא קודם כל לגנות כל מי שכינה את

יושבי האוהלים בכינוי חוליגנים. ללא הצדקה. זה יהיה צעד ראשון בניסיון לאפשר

לילדים האלה, גם מבחינה מוראלית, ללכת לבית הספר, לא להרגיש את הבושה שהם

מרגישים כרגע.

היו"ר ח' מירום;

כמה ילדים מגיסי כהן הלכו היום לבית ספר וכמה נשארו במאהל?



ני זכריה;

בג'סי כהן יש 13 ילדים בגיל בית ספר, כיתות אי עד טי. שלושה ילדים הלכו

לבית ספר, השאר לא הלכו. אני חוזר ואומר, זה מראה שאין החלטה מלמעלה לא לשלוח

את הילדים. אני גם בטוח שגם בפתח-תקוה וגם בירושלים ובכל מקום אחר אף אחד לא

משתמש בילדים כבבני ערובה. עובדה שיש הולכים ויש שאינם הולכים לבתי ספר. זה

מעיד שאין ניסיון להשתמש בילדים ככלי מאבק. זה לא נכון. הילדים במשך חודשיים

עברו את החוייה של המאבק, לדעתי זה אפילו יותר מדי. אנחנו לא משתמשים בילדים.

אבל עובדתית כרגע, גם בג'סי כהן, גם בפתח-תקוה,גם בירושלים ובמקומות אחרים, יש

הורים שכן שולחים את הילדים לבתי הספר ויש הורים שלא שולחים. זה נובע מהרגשה

פנימית של האנשים.

אם קודם דובר בועדה על אפליה על בסיס עדתי, הרי כאן יש אפליה על בסיס

אוהלי. אני עסקתי בחינוך, נמצאים כאן אנשים שמבינים בחינוך. חינוך הוא רצף של

דברים, לא רק בית הספר. חינוך הוא גם אוירה שיצרו ברחוב, חינוך הוא גם כל

האוירה שנוצרה סביב האוהלים. אנשי האוהלים נתונים במצוקה, וצריך לראות איך

כולנו מנסים לפתור אותה. אבל בקטע של החינוך, לפחות להסיר את אות הקלון

שהדביקו בילדי האוהלים.

ב' אהרוני;

לדעתי, הממשלה לא רואה את הכתובת שעל הקיר ולא קוראת אותה נכון. המצב

הרבה הרבה יותר חמור ממה שנאמר פה. אתם כאנשי חינוך בוודאי יודעים מה קורה

במוחו של ילד שרואה ששוטר מכה את אמא שלו בהפגנה. כדי שלא תעלו את השאלה מדוע

לוקחים את הילדים להפגנה, אומר מייד: אין ברירה, הילדים וההורים הם ביחד, לטוב

ולרע.

אנחנו יודעים שדרך ארץ קדמה לתורה. אם שוטר מכה אם לעיני בנה,זו דרך ארץ,

הוא לומד איך מתנהגים כלפי ההורים שלו. אתם מצפים שאותם ילדים יגדלו ויקבלו

חינוך נכון, ושההורים האלה שיושבים באוהלים ביום פתיהת הלימודים יגידו לילד:

לך לבית הספר, תחזור מבית הספר ותכין שעורים באותו מקום שישנת בו. רבותי, זה

לא ילך. בשום פנים ואופן כך זה לא ילך.

אנחנו לא אמרנו להורים לא לשלוח ילדים לבתי ספר. אל תעלו על דעתכם דבר

כזה, אל תחשבו שהועד אמר להורים לא לשלוח את הילדים לבית הספר. ההורים מיוזמתם

לא העזו לשלוח את הילדים במצב שבו הם נמצאים, כפי שהם נראים.

בתחילת הישיבה דיברתם על אפליה.
הי וייר חי מירום
.זה לא היה קשור בענין הזה. אני מבקש לא לקשור לענין הזה.
בי אהרוני
היות שהנושא הוזכר כאן, אני רוצה רק לומר שבפתח-תקוה, בבית-ספר נצח-ישראל

יש כיתות אשכנזים וכיתות ספרדים. הם מנמקים את זה בכך שאם לא יעשו כך, הילדים

האשכנזים לא ילמדו בבית-הספר נצח-ישראל אלא בבית-הספר נועם. לפני מספר שנים

ילדי למדו בבית-ספר יבנה. חלק מההורים האשכנזים הוציאו את הילדים שלהם ופתחו

בית-ספר נועם. בזמנו בית-ספר נועם לא קיבל אישור משרד החינוך, אבל לאט לאט בית

הספר הלך ותפח.



אין לנו כוונות לא לשלוח את הילדים לבית הספר, להיפך. אנחנו רוצים

שהילדים שלנו יקבלו חינוך, חינוך טוב. אבל עם מירב התנאים שניתן לקבל היום.

במצב של המאהל כיום, אין לנו אפשרות כזאת. עמידר נטשה אותנו, המוסדות נוטשים

אותנו, העתונות נוטשת אותנו במכוון. אנשים לא קוראים את הכתובת על הקיר. ביום

הגשם הראשון אנחנו ניפגש שנית ובצורה אחרת, שונה מאד.

אני חושש - ואני לא מבטא בזה דעתי האישית, אני מבטא מה שאני חש בתוך

המאהלים, אני מסייר הרבה במאהלים בארץ ואני מבטא מה שעיני רואות ומה שאוזני

שומעות - רבותי, אתם יכולים להעביר את המסר הזה הרבה יותר גבוה, לא ירחק היום

שנראה רעולי פנים ישראלים. מצער לומר את זה. אני מקווה שלא נגיע לזה. אם ביום

הגשם הראשון עוד ישארו אוהלים, אינני יודע מה יהיה במדינה.

היו"ר חי מירום;

אנחנו יושבים כאן כדי לנסות לקדם דברים לפני יום הגשם הראשון.

שי וייס;

גם אני מפתח-תקוה, מספר 2 מהאשכנזים. כשהגעתי למאהל פתח-תקוה ישבתי עם מר

בן-דוד והוא ראיין אותי, הוא שאל איך הגעתי לזה. הוא שאל שאלה זו לאחר שקיבל

את התיק האישי שלי מהשירות הצבאי שלי. אני בטוח שאף אחד מהנמצאים כאן לא שרת

ביחידה שלי. אחרי שהשתחררתי, במשך השנים מעדתי ונפלתי. אני מנסה מחדש להעמיד

את משפחתי על הרגלים. התחלתי יום יום להאבק, ביחד עם מר בן-דוד, כדי שהילדים

שלי, שלומדים בכיתה בי ובגן-חובה, כן ילכו לבית הספר. הגענו לראש העיר, דנו

אתו ועם אנשים אחרים בעיריה, חוץ מהממונה על החינוך בעירית פתח-תקוה שהיה

באותו זמן בחופשה. ניסינו להגיע לדרך עבודה לחודש ימים, לתחילת הלימודים.

אני לא מדבר על הזלזול בכך שהוא תרם לנו 50 אלף שקלים, כי זה לא שייך

לענין. אבל אני מזלזל בו ובמוסד הכללי, שהציע לפתור את הבעיה של מאהל פתח-

תקוה על ידי כך שיאפשרו יום חינוך ארוך לילדים, בלי שום מדריך. הילדים ישארו

בבית הספר עד שיגמרו את השעורים. כאב עובד שמתחיל את העבודה בשש בבוקר, קשה

לי מאד להפסיק את העבודה בשש וחצי לחזור למאחל כדי לקחת את הילד לבית הספר, כי

אני לא אתן לו לעבור שלושה אוטובוסים, לחזור לעבודה בשמונה ועשרה, ושוב לחזור

לבית הספר בשעה שתים-עשרה וחצי, וביום אחר בשעה שתים אחר-הצהרים, לפי לוח

השעורים של הילד, ובעצם לחכות אתו עד שמונה בערב עד שיגמור את הלימודים, בלי

אפשרות לתת לו ארוחה חמה בבית ספר. צריך לחכות שיגמור את הלימודים, יכין את

השעורים, להחזיר אותו למאהל, לרכז את חוג המשפחח ולתת ארוחה חמה.

יש בעיה בתוך המאהל. ידוע לכם שלא כל היושבים במאהל הם באותה רמה, לא כל

הילדים הולכים לאותו בית ספר, לא כולם מתחילים ולא כולם גומרים באותן שעות. אם

נותנים אוטובווס אחד בתחילת הלימודים ואוטובוס אחד שיחזיר את הילדים בשמונה

בערב, זה לא פותר את הבעיה. אם אומרים שהילד יגמור את הלימודים בשעה שתים,

כרגיל, ויסע למאהל, הוא לא יכין שעורים והמורה יסלח לו, הרי הילד בכיתה לא

סולח. הילד הוא יצור רע, אם משהו מציק לו, אם הוא רואה מישהו חלש ממנו - הוא

דורך עליו. במשך שנה יהרסו לי את הילד. אני לא אתן. הילד שלי ילך ללימודים,

יחזור למאהל - יחזור לכיתה בתוך המאהל, שם יכין שעורי ו, יגמור את לימודיו ויצא

לחצר לשחק כמו כל ילד, ולמחרת יבוא לכיתה עם מחברות מלאות, ולא אחרת.

זאת הבעיה שלכם ולא שלנו למצוא לנו פתרון, איך הילד שלי יחזור מהלימודים

בשעה שתים ותהיה אפשרות ללמד אותו בבית. אתה רוצה שבתוך האוהל אשתי תלמד אותו

ותשב אתו להכין שעורים? שיהיה בתוך האוהל. אבל שיחזור למחרת לכיתה עם מחברת

מלאה, ושלא יקרה שהמורה תשאל מי הכין שעורים והילדה שלי תרים יד ותגיד: אני

מהאוהלים, לא יכולתי להכין.



זאת הבעיה העיקרית. בכלל לא חשוב אם היום שלחתי את הילד שלי ללימודים או

לא שלחתי, כמה כן שלחו וכמה לא שלחו. חישבו על העיקר. תגיעו למסקנה איך הילד

שלי ילך ללימודים ואיך הילד שלי יחזור- מהלימודים. וזה לא להיום, אלא לפני

חודש. היום אנחנו עומדים שבוע לאחר פתיחת הלימודים ויש בעיה שהילד לא ילך השנה

ללמוד. שיחליטו החלטה כלל ארצית שהשנה לא לומדים. לא רק ילדי המאהל אלא בכל

הארץ, השנה יגדל דור של מטומטמים. אין כיתה. בשנה הבאה יחזרו לבית הספר. או

שתמצאו פתרון ותסדרו שהילד שלי לא יהיה שונה מילדים אחרים. את זה צריך היה

להכין עוד לפני חודש.

הועדה הזאת צריכה היתה לפני חודש לצאת במסקנות. נציג שלכם טען בעתונות

שהיה במאהל שלנו. הוא בא ודיבר עם אשת אחת, ולא חשוב מה היא ומי היא, שאל אותה

שתים וחצי שאלות, ואמר שהיה במאהל. זה לא נקרא שהיה במאהל. כמו שאני יודע

שאני צריך לפנות לראש העיר כדי לשוחח על דברים מסוימים, כך אותו איש ציבור

צריך לבוא לאנשי הציבור באותו מאהל ואתנו לדבר, ולא לספר שאנחנו אנשים עובדים

ושאין לו זמן בשבילנו.

ש' דאודי;

ילדי האוהלים גדלים במצוקה ויש לזה השלכות עמוקות. אם ילד כזה לומד בבית

ספר והוא נדרש להכין שעורי בית, להתרכז בלמידה, במצב הקיים זה כמעט בלתי

אפשרי. הוא נמצא בתת-תנאים.

למצב הקיים יש השלכות פסיכולוגיות די קשות על הילדים. לילדים באוהלים אין

פינה שקטה להכין שעורי בית, להתרכז בחומר הלמידה. הם סופגים מההורים את

המצוקות שלהם. ההורים נרגזים, ההורים לא יכולים להקדיש לילד את המינימום

הדרוש. אם נשב כאן ונבדוק מספרית כמה ילדים הלכו לבית ספר, הבעיה לא תיפתר.

הבעיה הרבה יותר עמוקה. גם אני עוסק בחינוך, אני עובד בבית-ארזים, במוסד

לנערים חוסים בבת-ים. אני רואה את הבעיות.

ילדים שחיים באוהלים סופגים מהלומות על ימין ועל שמאל. אנחנו צריכים

לחשוב גם מעבר לשאלה אם לשלוח או לא לשלוח את הילדים לבית הספר. צריך לחשוב

מה עושים הלאה.

אני חושש שטראומות שילדים עוברים בלילות ישפיעו עליהם לאורך זמן, כי

אנשים במצוקה גם צועקים זה על זה, לקלל, להתווכח בקול. יש גם משתמשים בסמים.

אסור לנו לברוח מן האמת. ילדים רואים דברים שאסור להם לראות. זוגות חיים

באוהלים חודש, חודשיים, מטבע המין האנושי, הם צריכים גם לספק את היצרים שלהם.

לעתים ההורים מקיימים יחסי מין ליד הילדים. ילד עלול להבין את זה בצורה לא

נכונה.

אם חושבים על הדברים כאנשי חינוך, צריך קצת להעמיק יותר ולא לתת איזה

שהוא כדור הרגעה בזה שנשלח ילדים לבית ספר ונגיד שועדת החינוך של הכנסת עשתה

משהו. כצעד ראשון, צריך לערב פסיכולוגים בנושא, שישבו עם הילדים ויטפלו בהם.

אנחנו גורמים עוול כבד מאד לילדים שנמצאים באוהלים בזה שלא התחילו את שנת

הלימודים עם שאר הילדים. יש ילדים שהם לא מחוננים כמו הבן של מר בן-דוד,

ילדים שגדלו במצוקה וההורים לא יכלו לתת להם מה שהיו צריכים לתת. גם בלי

הבעיות הנוספות הילד מפגר בהומר. אם הוא לא בא לבית הספר זה רק יוסיף בעיות,

משקעים יותר קשים. אם אנחנו רואים את עצמנו כאנשי חינוך, אנחנו צריכים לקחת

את הנושא הזה בכובד ראש. אם נשלח את הילדים היום לבית הספר לא פתרנו עדיין את

הבעיה. יש סטיגמות, יש משקעים. הילדים האלה צריכים טיפול אינטנסיבי, אחרת

עלולות להתגלות בעיות בשלב מאוחר יותר.



היו"ר חי מירום;

אני מבקש ממר גדעון לב לומר לנו במה נרתמה המערכת של השלטון המקומי לנושא

זה, ואם יש בידו אינפורמציה שונה מזו שנמסרה פה. בבקשה.
גי לב
אני בא מישיבה של הנהלת מרכז השלטון המקומי, ששמעה דין וחשבון מהחברה

הכלכלית של מרכז השלטון המקומי על הפעולה המהירה שנעשתה, הם אומרים שעוד לא

היה דבר כזה, להכנת תשתית לקראוונים בכשלושים רשויות מקומיות, לא לעולים אלא

ליושבי האוהלים, ובסוף אוקטובר הם יעמדו לאיכלוס. (קריאה: כמה?) אינני יודע

את המספר. הפעולה ערוכה ל-57 רשויות, 11 עוד לא הודיעו על הסכמתן להצטרף,

השאר עומדים בשלבים שונים. התוכנית היא יפיפיה, לא סתם מעמידים קראוונים

ברחוב.
ש' שטרית
אני מציע שתשתמש במלים יותר צנועות לפרוייקט הזה, לא יפה ולא יפהפה.

תגיד גם שזה לא יהיה מוכן לפני פחות מתשעים יום. כל החורף וכל הגשם יעבור

באוהלים.
גי לב
אני לא אחראי על הפעולה הזאת. אמרתי מה שמסרו מי שעוסקים בדבר, ואין לי

שום יסוד להניח שלא דייקו. אני אומר שהפעולה בתכנון ובמהירות שלה היא יפה.

התבקשתי לשאול את עירית פתח-תקוה. הכלים לפתרון בעיות חינוכיות נמצאים

בידי הרשויות, לא בידי מרכז השלטון המקומי. שאלתי את הרשות בפתח- תקוה, וגם

כאן אני אומר מה שאמר לי ראש מינהל החינוך בפתח-תקוה. הוא אמר שההורים נתנו

לעיריה רשימה של 29 ילדים שצריכים הסעה לבתי ספר, והחל מהיום הוסעו. העיריה

פינתה מועדון בקרבת המאהל שם יוכלו הילדים להכין שעורים, והעמידה מורים לשעורי

עזר במועדון הזה לילדים שזקוקים לעזרה בהכנת שעורים.
א' בן-מנחם
מדוע שראשי הערים לא ידאגו למועדוניות במאהלים עצמם? אפשר להקים תוך

ארבע שעות מבנה קבע למועדונית. יהיו שם שולחנות וכסאות, הילדים יוכלו ללמוד

במאהל עצמו, ליד ההורים. זה גם יחזור להורים לשלוח את הילדים לבית הספר כי

אפשר יהיה להחזיר את הילדים בצהרים ויהיה להם מקום להכין שעורים.

בענין פתח-תקוה, במקום הסעה אחת באוטובוס שתימשך שעתיים, אולי כדאי לקחת

ארבע או חמש מוניות, זה יעלה פחות מהסעה אחת גדולה, ולהביא את הילדים מהר יותר

לבתי הספר השונים.
גי לב
בענין ההסעה אתקשר עם פתח-תקוה.
ב' אהרוני
אני טוען שהטעו את מר לב. אנחנו עומדים מדי יום בקשרים עם עמידר ועם משרד

השיכון. דיברתי אתמול עם אפרת ממשרד השיכון, שהיא ממונה על פינוי המאהלים
במחוז המרכז, והיא אמרה לי
הפסקתי לטפל בכם, אני מטפלת בעולים חדשים בלבד, יש

לך בעיה - תפנה לעדינה, היא הבוסית שלי. סוף ציטוט.



היו"ר ח' מירום;

יש מועדון באזור המאהל? הוא פתוח לשימושכם? יש מורים שעובדים עם

הילדים?

אי בן-דוד;

לא.

בי אמיר;

מגמתו של משרד החינוך והתרבות ופעולתו היתה להבטיח ככל האפשר שני דברים:

א. שהילדים ילמדו; ב. כיוון- שהתנאים האוביקטיביים הם קשים מאד, שילמדו ככל

האפשר בלי פגיעה בהם. לכן גם ניסינו לבדוק את הנתונים, עד כמה שאפשר, עוד לפני

פתיחת שנת הלימודים.

שי שטרית;

כמה זמן לפני שנת הלימודים?

בי אמיר;

שבועיים לפני פתיחת שנת הלימודים נפגשנו עם מנהלי המחוזות וביקשנו לברר.

כשבוע או יותר לפני פתיחת שנת הלימודים אספנו נתונים כדי לדעת היקף הבעיה. כמה

ימים לפני פתיחת שנת הלימודים היתה שוב פגישה עם כל מנהלי המחוזות.

שי שטרית;

שבוע לפני פתיחת שנת הלימודים - זה לא מאוחר מדי?

בי אמיר;

חשוב היה לנו שהילדים ילמדו בבתי הספר שלהם, ולא בבתי ספר ליד המאהלים.

זה יוצר קושי בהסעות. אמרנו שכדי שהילדים לא יהיו לגמרי זרים, כדי שיהיו

בקבוצה שהם מכירים, עם כל הקשיים הצפויים, חשוב לעשות מאמץ שהילד יגיע לבית

ספרו הקודם ושלא ילך לבית ספר אחר. אבל במקרים מסוימים, אם הדבר בלתי אפשרי,

או קשה, או כאשר מבקשים, או שיש הסדר שנראה מתאים יותר שהם ילמדו לא בבית הספר

שהם רשומים בו אלא בבית-ספר ליד המאהל, יימצא פתרון אישי. הבעיה שונה בכל

מקום, בכל ישוב, בכל מאהל, בכל ילד, והכוונה היא עד כמה שאפשר לתת תשובה

מתאימה לכל ילד.

אם דרושה עזרה אחרי שעות הלימודים, ליד המאהל, בתוך בית הספר, או בכל

מקום שהדבר מתבקש, ובעצם הוא מתבקש בכל המקומות, אנחנו פועלים כדי להסדיר את

הדבר. למעשה עושות זאת הרשויות המקומיות ואנחנו עוזרים ונעזור ככל האפשר כדי

לתת לילדים אותו סיוע, שהוא גם סיוע מקצועי לימודי וגם תמיכה. הדברים שנאמרו

כאן הם נכונים מאד. התמיכה הזאת חשובה מאד לילדים. בכל מקרה שאתם מרגישים

שנחוצה יותר תמיכה מכפי שמובן מאליו, אני מבקש לומר את זה. הקשר של הילדים עם

בתי הספר שלהם הוא חשוב מאד, כי שם מכירים אותם וזה תנאי ראשון שמאפשר מתן

תמיכה. אנחנו נמשיך בכיוון הזה.

אני רוצה להוסיף רק הערה אחד לענין הסטיגמה. אין כל ספק שצריך לעשות כל

דבר כדי למנוע זאת. הלימוד של הילדים בבתי הספר שלהם הוא חלק מן המאמץ למנוע



ככל האפשר את הסטיגמה. משום כך הכיוון הכללי היה להשתדל שהילדים ילמדו בבתי

הספר שלהם. אני חוזר, בתוספת של עזרה מקצועית לימודית ובתוספת תמיכה אחרת,

שחשוב שהילדים האלה יקבלו בתנאים הקשים שהם נמצאים בהם. בשום פנים ואופן לא

היינו רוצים להכנס לשאלה הכללית של חסרי הדיור ויושבי האוהלים. אנחנו מדברים

על תמיכה ספציפית בילדים.

מי מזרחי;

נקלענו למצב אומלל. אם מישהו חושב שועדת החינוך של הכנסת תפתור את בעית

האוהלים, הוא משלה את עצמו. אני מבין שמטרת הישיבה היא לשמוע מנציגי תנועת

האוהלים מה קורה בשטח ולנסות לפנות אליהם שיעודדו את ההורים לשלוח את הילדים

לבית הספר.
לשם כך דרושים תנאים מינימליים
א. הסעות לבתי הספר שבהם הילדים רשומים;

ב. במקום שיש קושי במתן ציוד לילדים, ספרים וכו', הרשות המקומית חייבת לספק,

ומשרד החינוך חייב לדאוג שזה אמנם ייעשה ולא רק ייאמר; ג. מקום להכנסת שעורים.

אי אפשר שהילדים ייעשו שעורים בבית הספר לאחר הלימודים, כי כל אחד יגמור בשעה

אחרת. אם רוצים גם להחזיר את הילדים בהסעות, יש לדאוג שבכל מאהל שיש בו ילדים

תהיה גם מועדוניה, או בתוך המאהל או לידו, ושיהיה שם גם איש שיוכל לעזור

לילדים בהכנת שעורים. אם הדברים האלה ייעשו, יש בהחלט מקום לפנות להורים
ולומר לכם
זה מה שאנחנו יכולנו לעשות, עכשיו בואו אתם ותתרמו חלקכם.

הערה בענין התדמית. לדעתי, משרד החינוך צריך להוציא חוזר למנהלים,

להסביר למורים בכיתות שיש בהן ילדים שבאים מהאוהלים שיבינו את מצבם, שימנעו

התנכלות לילדים אלה. יש התנכלות לבילדי האוהלים. צריך להסביר למורים שחם

יסבירו לתלמידים שזאת לא בושה, לצערנו זה המצב במדינת ישראל והילד לא אשם שהוא

נמצא באוהל.
ב' אהרוני
חלק מחמורים הם נגד האוהלים.
אי בן דוד
אני בטוח שאותה מורה שפותחת את היומן בבוקר ומקריאה את השמות, מציינת

שילד זה וזה בא מהאוהלים.
מי מזרחי
צריך לעשות את הדברים המינימליים שציינתי. אני מבקש מההורים לא להשתמש

בילדים. הבעיה היא כאובה. המאבק הוא הרבה יותר רחב מהנושא שאנחנו עוסקים בו

היום, צריך לנהל אותו בכנסת, בממשלה, אבל לא להשתמש בילדים כי בנפשנו הדבר.
הי וייר חי מירום
נשמע עתה את חברי הכנסת. ראשון הדוברים - י וייר הועדה חבר-הכנסת מיכאל

בר-זהר.
מי בר-זהר
שמענו כאן הרבה מאד מרירות מפי חלק מהאורחים שלנו. אני בהחלט מבין אותה,

אף כי לא הועדה הזאת היא הכתובת. אני מבין שהמרירות עקב הבעיה הכללית באה

לביטוי גם כאן, משום כך גם לא אתייחס לכל מיני האשמות מופרכות כלפי ועדת

החינוך וחבריה.



אני רוצה גם להזכיר שועדת החינוך של הכנסת ומשרד החינוך הם שני גופים

נפרדים. משרד החינוך תפקידו לבצע, ועדת החינוך תפקידה לבקר כגוף ציבורי את

פעולות המימסד.

אנחנו עוסקים כאן בנושא ספציפי, לא במצוקת האוהלים, שהיא בעיה חמורה בפני

עצמה - על חומרת הבעיה הזאת אין בתוכנו עוררין. אנחנו עוסקים בנושא ספציפי.

בועדה הזאת לא הסכמנו ולא השלמנו מעולם, בשום מקום ובשום מקרה לא השלמנו עם

השבתת לימודים. גם במקרה הזה אני אינני משלים. בשום פנים ואופן לא אשלים עם

הורים שמשביתים את לימודי הילדים שלהם, ומנסים להסביר לי בהסברים מן הגורן ומן

היקב מדוע זה טוב. זה לא מקובל עלי. זאת פגיעה בילדים. אתם הייתם צריכים

לבוא אלינו ולהתחנן שנעזור לכם לשלוח את הילדים לבית ספר. במקום זה אני שומע

כל מיני הסברים, עם כל הכבוד, חלקם מצוצים מן האצבע, על הפסיכולוגיה ועל

הסוציולוגיה ועל החברה - ובינתיים הילדים לא לומדים. אם הילדים לא ילמדו, הם

יהיו דור שלישי למעברות. זה הדבר שצריך לעמוד לעיניכם ולדרבן אתכם.

אני מדבר בכאב רב. שמעתי כל כך הרבה על מצוקה וחינוך, וכולנו מנסים להיות

נחמדים אתכם. אני לא רוצה להיות נחמד. מה זה מצוקה וחינוך? האם חלק מאתנו לא

היו ילדי מצוקה? חבר-הכנסת שטרית, אתה לא היית ילד מצוקה? חבר-הכנסת אלי בן-

מנחם, אתה לא היית ילד מצוקה? אני לא הייתי ילד מצוקה? עד גיל 18 קראו אחרי

"יפו, יפו". בגלל זה לא למדתי? אמא שלי לא שלחה אותי לבית ספר מפני שאמרה: אם

יגידו לו "יפו" הוא לא ילמד... איזה סיפורים אלה? מה איכפת לי מה שהמורה

מסמנת? להיפך, צריך לדרבן את הילדים ללמוד, להוכיח שהם כן יכולים.

די צוקר;

היא לא מסמנת.
מי בר-זהר
נניח שהיא כן מסמנת. מח זה חשוב? כאן שומעים כל מיני סיפורים. כולם
פסיכולוגים
נשמור את הילד באוהל כדי שלא ייחשף. תסלחו לי על ההשואה, אבל מה

קרה לעם היהודי במשך הדורות? הרי תמיד היה במצוקה, בסטיגמה, ברדיפות, עם טלאי

צהוב, היכו אותו, רדפו אותו - והילדים למדו כמו משוגעים. מה קרה לעם היהודי?

לפי ההסברים שלכם, הילדים צריכים לשבת בבית. להיפך, כל הדורות הילדים היהודים

למדו והוכיחו שהם יותר טובים מכל האחרים.
שי דאודי
אתה מוציא דברים מהקשרם.
מי בר-זהר
יכול להיות.
ב י אהרוני
כיושב ראש ועדה, אתה מדבר אל העתונאים.
היו"ר חי מירום
המצלמות לא עובדות עכשיו. אני מבקש שתכבדו את הדיון בועדה. למה אתם

קמים?



אי בן-דוד;

אנחנו עוזבים. תדברו עם העתונאים.

מי ברי-זהר;

מר ניסן זכריה, אני מוכן להגיע אתך להסכם. אני מוכן, ואני מניה שהברי

יסכימו, לגנות בכל התוקף כל גורם שקורא לכם הוליגנים, שפוגע בכם, שמעליב אתכם.

אבל אני רוצה ממך לקבל הבטהה שאתם תעשו כל מאמץ כדי שהילדים ילכו לבית הספר

וילמדו. אני מוכן לגנות, אני בהחלט חושב שלא צריך להשתמש בביטויים כאלה. אבל

תעשו גם אתם מאמץ. עובדה היא שבהרבה מקומות כן שולחים את הילדים ללמוד. מה

שמפריע לי הוא שאין כאן רצון יוקד של ההורים לשלוח את הילדים לבית ספר. זה מה

שהפריע לי בדיווחים שקיבלתי. כל הזמן הסבירו לי מדוע אי אפשר, מדוע לא, מדוע

זה קשה, מדוע זה לא טוב.

אנחנו ניתן את כל התמיכה, נעשה כל מאמץ אפשרי. אבל אתם מצידכם חייבים

לדאוג לכך שהילדים ילכו לבית ספר. אחרת אתם פוגעים בילדים עצמם. מקובלים עלינו

כל הדברים הנוגעים לעזרה של משרד החינוך בהסעות, שהשלטון המקומי יעזור כמה

שהוא יכול, אנחנו נפעיל את כל המשקל הציבורי כדי להסדיר כל מה שקשור בהבאת

הילדים לבתי הספר, עם מתן תנאים מינימליים ללימודים, פתיחת מועדון בקירבת

המאהל - אני לא מאמין בסיפור של הקמת מועדוניות במאהלים, אפשר לדבר על זה אבל

לא יתנן לכם לעשות זאת. למה להבטיח להם הבטחות שלא יתקיימו? אבל אני מבקש מכם

לעשות כל מאמץ כדי שכל ילד יגיע לבית ספר.

הי וייר חי מירום;

אני רוצה להגיד לשני הנציגים שנשארו, ניסן זכריה ושלומי דאודי, שאני מכבד

מאד שנשארתם כאן. בעיני זו שיטה פסולה מאד לומר דברים ולקום וללכת באיזה שהוא

רגע של ריתחה.
די צוקר
פורמלית מדובר בהפרת חוק. יש הרבה הורים שעוברים על חוק חינוך חובה. אני

רוצה לחלוק על ההשקפה היסודית שהביע חבר-הכנסת בר-זהר, שבכל מקרה אסור לשבות

או להשבית. יש קבוצה אחת שזו זכות יסודית שלה להשבית בית ספר: הורים. אני

מדבר עכשיו על הזכות, אני לא מדבר עכשיו על החוק.בענין החוק פתחתי ואמרתי מה

שאמרתי. ברור שאין מעמדו של הורה כמעמדו של מורה, או של משרד החינוך, או של

רשות מקומית. היחסים בין הורה ותלמיד מאפשרים לו לעשות צעדים שלאחרים אסור

לעשותם. הראיה היא שבשום השבתה, עד כמה שאני זוכר, מ-1948 לא הורשעו הורים

בגין עבירה על החוק. כלומר, גם החוק מבין שיש מצבים קיצוניים שבהם, לא בכוונה

תחילה ולא על מנת להשבית לאורך זמן, הילדים מושבתים מלימודים. כלומר, גם החוק

מבין את הזכות הזאת.

חוק חינוך חובה אמר שיש אינטרס לחברה ומותר לחברה לכפות על ההורים לשלוח

את הילדים שלהם לבית ספר, עד גיל מסוים, גם אם זה סותר את האינטרס המיידי

שלהם, למשל אם הם רוצים שהילדים ייצאו לקטיף. בין האינטרס של החברה וזכותה של

החברה לשלוח ילדים ללמוד עד גיל 16 בחובה, עומדת גם הזכות של ההורים.

במקרה הזה אני מוצא משקל רב לזכות של ההורים, לאינטרס של ההורים לראות

בילדים שלהם חלק ממאבק כולל. אפשר להגיד כאן אלף פעמים שהילדים הם לא חלק

מהמאבק. הילדים הם חלק מהמאבק. מאחר שאני מקבל ברצינות רבה את המאבק הזה,

אני מבין שפרט לבעיות הטכניות של הסעה וכו', שאותן משרד החינוך והרשויות



המקומיות יכולים לפתור, יש בעיה הרבה יותר יסודית. האם הבעיה היא לשלוח

אוטובוס או מוניות? כל מנהל מחלקה יפתור את בעיה ההסעה. יש דבר הרבה יותר

יסודי. חלק מן ההורים לא יכולים לשלוח את הילדים לבית הספר לא מטעמים טכניים
אלא משום שהם אומרים
אנחנו עכשיו הולכים למאבק על החיים ועל המוות, אנחנו

משלבים את הילדים. יש מצבים קיצוניים שבהם אתה צריך להכיר בזכות לעשות זאת.

אני יכול לומר דבר עוד יותר אפיקורסי. אני לא מאמין שיש פתרון טכני

לבעיה. בקיץ הבא יהיו הרבה יותר אנשים באוהלים. אגב, תהיה גם אינטגרציה עם

עולים מרוסיה. אין מקום להציב זה מול זה, בקיץ הבא הם עצמם יראו שזה מופרך, כי

כל כך הרבה אנשים יהיו באוהלים. מכיוון שאני לא מאמין שיש פתרון טכני לבעיה,

אולי טוב שיווצר לחץ כבד מאד על המערכת גם בצורה הזאת, ושממשלת ישראל תבין

שעומדים על סף פיצוץ, שיש אלפי הורים, וכפי שאמרתי המספר עוד יגדל וילך, שלא

יוכלו לתת לילדיהם את השרות הכי יסודי שחברה צריכה לתת לילדים שלה - חינוך.

אולי זה יעזור במשהו. מישהו יודע על דירה אחת שהתחילה להיבנות מאז יש ממשלה

חדשה?

הדילמה העיקרית היא של המורה מול התלמיד, מה עושה המורה עם הילד הזה שלא

הכין שעורים כי הוא לא יכול להכין שעורים, ואיך עומד הילד מול הכיתה כשיום

אחרי יום הוא מנסה לרמות את המורה, להכנס אחרי התחלת הלימודים כדי שלא ישאלו

אותו אם הכין שעורים. הבעיה היא ברמת הכיתה, המורה מול התלמיד. השאלה היא איך

למנוע מהילד בושה בפני עצמו, בפני חבריו ובפני המורה. בתחום הזה צריך לפעול

משרד החינוך. הענינים הטכניים, הסעות וכו', הם ברמה של הרשות המקומית.

ועתה לענין ההחלטה של הועדה. אני לא רואה אפשרות, בזה יש לי אי הסכמה עם

חבר-הכנסת בר-זהר, שהועדה תאמר שיש חובה להחזיר את הילדים ללימודים, או בנוסח

דברי הפתיחה של יו"ר הישיבה חבר-הכנסת מירום. אני לא רואה לעצמי זכות לומר

זאת. אני יכול לייעץ. אני יכול לומר להם שזו טעות גדולה לברוח מבית הספר,

להבריח את הילד מבית הספר, או ללמוד במועדונית. אל תיתנו את הפתרונות האלה. זו

טעות גדולה, זה גם לא יהיה, זה רק נוטע אשליות. אני יכול לייעץ להורים לשלוח

את הילדים ללמוד, אבל אני מבין את מי שלא מסוגל לשלוח את הילד שלו לבית הספר.

יתכן שאם יהיו רבים כאלה, בסופו של דבר מדינת ישראל תהנה מזה.

לכן אני מבקש שהועדה לא תסכם בתביעה ובקריאה להחזיר את הילדים ללימודים,

אלא תאמר שזו עצה. אני חושב שאין לנו סמכות, כמי שאינם הורים לאותם ילדים,

לחייב אותם או לתבוע מהם בתוקף לשלוח את ילדיהם לבית הספר.

שי שטרית;

אני מבין הבנה מלאה את הלבטים של ההורים, ואני לא חושב שיש לי זכות לנזוף

בהם או לחלוק על התפיסה הסוביקטיבית שלהם בענין זה, לא על הטראומה, לא על

הקושי הפיסי, הדיזנטריה. את כל אלה אני מבין. דווקא משום שהתרוצצתי הרבה

במאהלים האלה, אני לא יכול לנזוף. יכול להיות שאני קצת משוחד, כי אני רואה את

הדברים מנקודת המבט שלהם.

יש שתי אפשרויות, שתיהן גרועות. האחת, שהילד ילך מן המאהל לבית ספר

ויחזור למאהל, עם כל הקשיים, עם הסטיגמה. אפשרות שניה, שהוא לא ילך. מבין שתי

האפשרויות הגרועות האלה, אני מעדיף את הראשונה משום שאני יודע מנין הילדים

האלה באים. אס הילדים ממוצעים, אוי ואבוי אם יפסידו לימודים. אם הם מצטיינים,

למה שיפסידו? אם הם חלשים, זה יכול לפגוע בהם להרבה שנים.

לא מתוך תרעומת או בקורת, אני חושב שאנחנו צריכים לפנות להורים. יש לנו

משקל מוסרי. אנחנו צריכים לגנות את הסטיגמה, לבקש מהמורות להתחשב בילדים האלה,

לקרוא לעם ישראל שלא יקראו להם פרזיטים או חוליגנים, כי הם לא כאלה. אבל מצד

שני להגיד שלטובת הילדים - זה אינטרס עליון של כל הורה, גם של הורה שנמצא



במאבק - להוציא את הילדים מהרץ למאבק הזה ולעשות כל מאמץ כדי שילמדו. לכן

רולקתי על שר החינוך שהמציא דבר חדש, כאילו שר החינוך יכול לפטור את מישהו

מתחולת חוק. שר החינוך לא יכול לפטור אף אחד מתחולת חוק.

בי אמיר;

לא היתה כוונה כזאת.

די צוקר;

חבר-הכנסת שטרית, אתה חושב שההורים עוברים על החוק? צריך להביא אותם

למשפט?

ש י שטרית;

אני לא מתייחס לשאלה הזאת. אני חושב שמי שיעמיד אותם לדין יהיה טיפש

גדול. אני מדבר על הצד המוסרי והציבורי, על כך שהשר כאילו אומר שהוא פוטר

אותם.

לסיכום, אני מציע שהועדה תפנה להורים, לאחר שתאמר במבוא שאנהנו מבינים

קמה קשה להם מבחינה סוביקטיבית, אנחנו קוראים לרשויות שיטפלו בבעיות, ולהורים

אנחנו קוראים לשלוח את הילדים לבית הספר, מתוך תפיסה של הבנה ולא תפיסה של

בקורת.
בי אמיר
זאת בדיוק העמדה של משרד החינוך והתרבות: לשכנע לשלוח את הילדים לבית

ספר. לא לפטור אותם מלימודים.

אי בן-מנחם;

אני מסייר יום יום באוהלים, אני רואה שהרוב המוחלט של הילדים הולכים לבית

ספר. ברוב המקומות ילדים הולכים לבית ספר, על אף הקושי הגדול להגיע לבית הספר.

רוב ההורים רוצים שהילדים ילמדו, לא רוצים שהילדים יהיו קורבן.

במקומות מסוימים יש בעיות, גם בעיות פסיכולוגיות וגם בעיות גיאוגרפיות,

מרחק רב מבית הספר, חוסר מקום להכין שעורים. מי שמבקר באוהלים יודע שאין שם

תנאים מינימליים להכנת שעורים או אפילו מקום לשבת.

אני מציע שהועדה תפנה בהמלצה לראשי המאהלים ללחוץ ולפעול כדי שהילדים כן

ילכו לבית ספר, כי הפסד של יום או הפסד של חודש עלול להיות הפסד של שנה שלמה.

נכון שהבעיה היא לא רק בתחום החינוך, יש בעיות נוספות ויש השלכות נוספות.

הועדה יכולה להגיש המלצות ודרישות לרשויות המקומיות.

אני רואה את הכתובת המרכזית ברשות המקומית. תאמינו לי, אפשר לפתור את

הבעיות. בכל מאהל יש צריפים. מעלימים עין או שלא מעלימים עין, אבל יש צריפים.

בצריף אחד אפשר להכניס קצת ריהוט, כמה שולחנות וכסאות. חרשות המקומית יכולה

לעשות זאת בלי הוצאות גדולות. משרד החינוך טוען שהוא מוכן לעזור ולהעמיד

מורים. כשהורים יידעו שיש פינה עם ציוד ועם מורים, זה ימריץ אותם לשלוח את

הילדים לבית ספר. עכשיו דואגים ההורים שהילדים יבואו מבית ספר ולא יהיה להם

מקום להכין שעורים, ולמחרת ילכו לבית ספר לא מוכנים ושם יעליבו אותם, יקראו

להם ילדי אוהלים וכו'.



היתה הצעה לפנות למשרד החינוך שיסביר את הבעיות למורים ואלה יהנכו את כל

הכיתה. אני חושב שזה מיותר, כי הבעיה היא אולי לא כל כך גדולה כפי שמנסים

להציגה, שקוראים לילדים ילדי אוהלים וכוי. אם היום אין בעיה כזאת ופתאום יעלו

אותה בכיתות, הפגיעה תהיה יותר קשה.

מה שאפשר לעשות הוא מועדונית בכל מאהל, קצת ציוד, אולי לעזור גם קצת

בספרים ומחברות. אם אפשר לפתור היום את הבעיות הקטנות האלה, אני מעריך שאפשר

יהיה לההזיר את הילדים לבית הספר.

ה' מחאמיד;

כולנו מבינים את מצוקת הדיור בארץ ואת המצוקה של יושבי האוהלים, ואינני

רוצה להזור על הדברים. אני מצטער מאד שועדת ההינוך לא דנה בנושא זה לפחות שבוע

לפני התחלת שנת הלימודים.

מר בן-דוד אמר ששלחו לפני שבועיים פקס למשרד החינוך ולא קיבלו תשובה או

תגובה כלשהי. אני מבקש לבדוק את הדבר, ואם זה אמנם נכון הרי זה מצביע על זלזול

שאין כמותו.

בי אמיר;

אני שמעתי על זה רק היום. הוא אמר ששלה פקס למשרדים שונים. אני יכול רק

לומר ששלושה שבועות לפני התחלת שנת הלימודים, עוד בתקופת החופשות, אנחנו

נערכנו.

ה' מחאמיד;

אני חושב שהועדה חייבת לגנות ביטויים קשים כלפי יושבי האוהלים, שצוטטו

כאן.

אני לא חושב כחבר-הכנסת בן-מנהם שאם משרד החינוך יסביר את הדברים

לתלמידים זה יזיק. להיפך, אני חושב שצריכה להיות הסברה בבתי הספר שילדי

האוהלים סובלים ממצב שהם לא אשמים בו.

זו פעם שניה או שלישית אני שומע בועדת החינוך על כיתות לפי עדות, לפי

מבטא, לפי ידיעת אידיש, מערביים ומזרחיים, ובוודאי ערבים. אני מבקש שהנושא

הזה ייבדק בצורה יסודית מאד כדי לשרש את התופעה. המצב הקיים לא מתקבל על הדעת.

זכור לי הסיפור על אותו אדם ששינה שמו מבן-מנחם לזילברשטיין, או ממחאמיד

לצוקר...

כמובן שאני מצטרף לקריאה להורים לשלוח את הילדים לבית ספר, אבל אני לא

מאמין בקריאות ובתביעות. אני מציע שצוות של ארבעה אנשים מהיושבים כאן, חבר-

הכנסת בר-זהר, נציגים של משרד החינוך והתרבות ושל מרכז השלטון המקומי ונציג של

ועד הורים, יחשבו מה הם התנאים המינימליים כדי להחזיר את הילדים לבית ספר. כפי

שנאמר לי, מספר הילדים האלה הוא לא עשרות אלא מאות. אין כאן נציגים של כל

המאהלים. צריך ליצור את התנאים שהילדים יוכלו ללמוד. אני לא מאמין שאפשר ללמוד

בלי כסא, בלי אור, בלי ספר. כמובן, שצריך לפתור את הבעיות הטכניות של הסעות

וכו'. אשמח מאד אם ייקבע צוות מצומצם שיעסוק בתכלית, לא בקריאות.

אי אפשר להשלים עם כך שהילדים נמצאים מחוץ לכתלי בית הספר. עם כל ההבנה

שלי למצוקתם של יושבי האוהלים, אין להשלים עם כך שהילדים מסתובבים ברחוב. הם

חלק מהמדינה הזאת וגם להם מגיע ללמוד בבית ספר.



י י ירון;

אנחנו מופקדים על ביצוע החוק. אני עוסק בחינוך כבר יותר משלושים שנה.

שביתות שהיו בבתי ספר, חבר-הכנסת צוקר, בדרך כלל היו רלוונטיות לבעיות באותו

בית ספר, אם זה היה קשור לניהול בית הספר, התנהגות של מורה, תוכנית לימודים,

או מבנה פיסי.

מי בר"זהר;

כשלון של בית הספר למלא את יעודיו.

י' ירון;

כן. לא השתמשו בהשבתת ילדים מלימודים כדי לפתור בעיות שאינן רלוונטיות

לבית הספר או למערכת החינוך.

כשמדברים על הסך הכל, יש כך וכך מאות, כך וכך עשרות. אבל בדרך כלל

המאהלים הם קטנים, אין מספר גדול של ילדים באותה קבוצת גיל.

כל הצריפים שנבנו במאהלים נבנו באופן בלתי חוקי. זה יהיה מצחיק או עצוב

אם אנחנו נרהט מבנים בלתי חוקיים. כל מסכן, שיכול להיות מסכן מאד אבל הוא לא

תופס טרמפ על הענין, אם הוא שם רק לבנה אחת -אנחנו גם הורסים וגם מביאים אותו
למשפט. וכאן אנחנו נאמר
אתה תבנה בית לא חוקי ואני אעשה לך את השפריץ... זה

בלתי אפשרי.

יש בעיות, צריך מועדונים בבית הספר בשעות מיוחדות, משחקיה. אני כבר לא

מדבר על מחנה האוהלים בעירי, בגבעתיים. אתה רואה שלקחו גן, מקום בככר העיר.

תיתן כדורים שישחקו בחם בככר העיר? הפתרון צריך להיות בבית הספר, אם nr

מועדונית אחר הצהרים או מסגרת אחרת. רצוי מאד שהמסגרת תהיה משותפת עם עוד

ילדים, לא לעשות דבר ספרטיסטי, שאם אתה רוצה או לא רוצה, זאת קבוצת המסכנים

שאי ן להם סידור אחר.

הבעיות האמיתיות הן לא במה שנעשה אחר הצהרים. הבעיות האמיתיות קשורות

למזג האויר. צריך לחשוב איך פותרים את הבעיות הממשיות של כל משפחה ומשפחה, שלא

לדבר על עשרות אחוזים של טרמפיסטים שתפסו טרמפ על הענין. ואני יודע על מה אני

מדבר. בגבעתיים לרוב האנשים קר בלילה, הם הולכים לישון בבית ובבוקר חוזרים

למאהל. יש גם אנשים שבאים ממקומות אחרים ואומרים שכדאי להתנחל בגבעתיים.

צריך לטפל בבעיות האמיתיות. כל ילד צריך ללמוד במסגרת הטבעית שלו, במקום

שלמד לפני כן. לצערי הרב, הבעיות של חלק מהמשפחות האלה הן לא רק בתחום הדיור.

יש בעיה של אבטלה ועוד בעיות. הבעיה היא הרבה יותר מורכבת. לילדים האלה חשובה

מאד המסגרת, מעבר לשאלה אם יפסידו שעור אנגלית או שעור תנ"ך. אני בטוח

שהרשויות המקומיות יהיו מוכנות להתמודד בקטע הזה. טוב שתחיה הנחייה של הועדה

שצריך לפתור את הבעיות בבתי הספר שהילדים רשומים בהם. אני מציע לא ליצור

הרגשה, אפילו מבחינה פסיכולוגית, לא ליצור הרגשה של קבע - עכשיו דואגים

למועדון, אחר כך מקימים חוגים - התנחלות. זה לא בריא.

הי וייר חי מירום;

אני רוצה לסכם את הישיבה. אומר מה שמוסכם ובמה חלוקות הדעות. קודם כל אני

רוצה להעיר שהועדה לא דנה בנושא לפני כן מפני שהועדה לא ידעה לפני פתיחת שנת

הלימודים שילדים לא יישלחו ללמוד. את זה רואים כאשר שנת הלימודים נפתחת ויש

דיווח שהילדים לא נשלחו לבית ספר. יתכן שאילו הפעלנו מודיעין טוב יותר היינו

חכמים יותר, אבל לא היינו מזמנים ישיבה של ועדה לפני שעומדים על הבעיה.



בענין הסטיגמה, אני חושב שמוסכם על כולנו שאנחנו פונים למשרד החינוך

לעשות כל פעולת הסברה, למורים או במוסדות החינוך, על מנת שלא ידבר בילדים האלה

משהו שמפריד אותם מילדים אחרים. נכון, הם נמצאים בשכונות האוהלים. אבל זה לא

דבר שצריך לדבוק בילד. ההסברה צריכה להיות ברורה ככל האפשר.

מ' בר-זהר;

בעיקר על ידי כך שלא יפנו אצבע מאשימה להורים כאילו הם חוליגנים.
ני זכריה
לפני רגע היתה כאן דוגמה חיה. מר ירון אמר שיש טרמפיסטים. הדביקו אות

קלון לעדה שלמה, לא לבודדים.

י' ירון;

אני המצאתי את זה?

ני זכריה;

משרד השיכון יצר את זה, ממשלת ישראל יצרה את זה, התקשורת יצרה את זה. אי

אפשר להכריז על עדה שלמה כטרמפיסטים.

הי ו"ר חי מירום;

הוא דיבר על המיעוט, הוא לא דיבר על הכלל, הוא לא דיבר על הרוב.

י' ירון;

לא שמעת על התנגשויות בין הקבוצח האותנטית ובין הטרמפיסטים?

בי אמיר;

אפשר לומר; משרד החינוך ימשיך בהנחיותיו... גם היום אנחנו עושים זאת.

היוייר ח' מירום;

אנחנו מצפים מן הממשלה שתעשה כל מה שניתן לעשות, זאת חובה שמוטלת עליה,

על מנת שמשפחות והילדים לא יסבלו קור וגשם.

אנחנו פונים למרכז השלטון המקומי, אנחנו יודעים שהוא עוסק בזה ועושה לא

מעט, לסייע להורים שאין ידם משגת לקנות ספרים ומחברות.

די צוקר;

צריך לאפשר המשך לימודים שוטף למי שבוחר בזה. הבעיה היא בהכנת שעורים. לא

רק הבעיות הפיסיות. את הבעיות הפיסיות אפשר לפתור. לכל מי שבחר להמשיך ללמוד,

צריך לאפשר לימוד סדיר. זה כולל הכל.

הי וייר חי מירום;

בענין אחד נחלקו הדעות בועדה. רוב חברי הועדה סבורים שאין להשלים עם הפרת

חוק חינוך חובה ושאין לקבל את הגישה שמטילים ילדים לתוך המערכה. אני יודע, מר

דאודי, יש בעיות עצומות, שתארת אותן כאן יפה מאד, שמשפיעות על הילדים. אבל

אנחנו שבורים ששליחת הילדים לבית ספר מקטינה את הקשיים ולא מגדילה אותם.



ש' דאידי;

עקרונית, אף אחד לא מתנגד לשלוח את הילדים לבית ספר.
הי ו"ר חי מירום
כשאומרים שעקרונית לא מתנגדים ומעשית הילדים לא הולכים לבית ספר,..

מי בר-זהר;
צריך להגיד
עקרונית אנחנו נעשה כל מה שרק אפשר כדי שהילדים ילכו לבית

ספר. מת זאת אומרת שלא מתנגדים? אתם עושים למישהו טובה? הרי הילדים שלכם

סובלים.

שי דאודי;

אנחנו צריכים עזרה חזקה מאד מועדת החינוך. אנחנו לא מתנגדים שהילדים ילכו

לבית הספר. להיפך, רוצים שהילדים ילכו לבית הספר, בכל אופן אצלנו בגיסי כהן.

אנחנו מצהירים כאן שרוצים שהילדים ילכו לבית ספר, אבל שיהיו כלים ועזרה לאותם

ילדים שסובלים.
הי ו"ר חי מירום
לזה אנחנו נסכים.

די צוקר;

אני מסתייג מהסעיף הקודם.
היו"ר חי מירום
זה סיכום על דעת רוב חברי הועדה, בהסתייגות של חבר-הכנסת צוקר.

הועדה תמשיך ותלווה את הנעשה באתרי האוהלים ותבחן את הדרכים שבהן משרד

החינוך והשלטון המקומי פותרים את הבעיות.

אני רוצה לשאול את יושב ראש הועדה אם לא רצוי להקים צוות מצומצם מתוך

הועדה שילווה את הנושא. אם זה מקובל, אדוני היושב ראש, אולי בשבוע הבא תודיע

על ההרכב.
ני זכריה
אנחנו דרשנו שועדת החינוך תגנה באופן פומבי ומפורש כל מי שהדביק ליושבי

האוהלים סטיגמה של חוליגנים.
הי ו"ר חי מירום
אנחנו אומרים באופן הברור ביותר: אנחנו מגנים כל ביטוי שמייחס לילדים

באוהלים או להוריהם חולגניזם.
מי בר-זהר
אני רוצה שבסיכום הישיבה הזאת יופיע גם שאתם הודעתם שאתם תפנו לכל ההורים

בתביעה לשלוח מיד את הילדים לבתי הספר. זה לא חד סיטרי.



ני זכריה;

ביחד ניצור את התנאים, קודם כל נסלק את האוירה העכורה מסביב, והתנאים

הטכניים, שמר ירון אמר שאפשר להשיג אותם.
מי בר-זהר
הילדים צריכים ללכת מחר לבית ספר.
היו"ר ח' מירום
אמרתי מה שאמרתי, אם אתם מרוצים או לא מרוצים, זה הסיכום.

ני זכריה;

אנחנו נקרא להורים בתנאי שתיתנו לנו את התנאים הבסיסיים למחוק את אות

הקלון.

היו"ר חי מירום;

בבקשה. אנחנו נסייע בידכם למנוע כל אות קלון.

ה' מחאמיד;

באשר לדרישה לשמור על חוק חינוך חובה, אולי אפשר להסתפק בכך שנאמר כי

הועדה איננה משלימה עם השארותם של ילדים מחוץ לבתי הספר בלי להדרש לחוקים.

מי בר-זהר;

כאשר היתה השבתה במיגזר הערבי, גינינו את ההשבתה בצורה החריפה ביותר, גם

ביום האדמה וגם במקרים אחרים, על כך שהילדים הפכו לכלי משחק. כך היה בכל מקרה

אחר שהיתה השבתת ילדים. אנחנו לא יכולים פה להגיד אחרת.

היו"ר חי מירום;

תודה רבה. הישיבה נעולה.

(הישיבה ננעלה בשעה 14:00)

קוד המקור של הנתונים