ישיבת ועדה של הכנסת ה-12 מתאריך 23/07/1990

החלטת הממשלה לדחות את יום החינוך הארוך

פרוטוקול

 
הכנסת השתים עשרה

מושב שני



נוסח לא מתוקן



פרוטוקול מס' 154

של ישיבת ועדת החינוך והתרבות

שהתקיימה ביום בי, אי באב התש"ן, 23.7.1990; בשעה 14:10
נכחו
חברי הוועדה: היו"ר מ. בר-זהר

א. אליאב

ש. הלפרט

ג. כהן

ה. מחמוד

ח. פארס

י. פרח

ד. צוקר
מוזמנים
ז. המר, שר החינוך וחתרבות

ד. שרון, ד"ר, מנכ"ל משרד החינוך והתרבות

ו. ליון, דוברת משרד החינוך והתרבות

ז. בוים, ראש עיריית קרית-גת

א. בן-אליעזר, ד"ר, מינחלח לחינוך, ירושלים

מ. מזרחי, יו"ר ארגון ההורים הארצי

ר. אלג'ים, מזכ'יל ארגון ההורים הארצי

י. לוין, מנחל מינהל החינוך, עיריית תל-אביב, נציג

השלטון המקומי

י. בר-דוד, עוזר מנכ"ל משרד החינוך והתרבות

ב. אמיר, סמנכי'ל משרד החינוך והתרבות

א. מרכוס, ד"ר, יו"ר המזכירות הפדגוגית

ע. סלע, סגן מנהל המינהל הפדגוגי, משרד החינוך והתרבות

ט. אזולאי, ועד ההורים הארצי

ד. גולדברגר, ד"ר משנה למנכ"ל משרד החינוך והתרבות

י. פינטו, מ"מ ראש עיריית קרית-גת
מזכירת הוועדה
י. גידלי
נרשם ע''י
חבר המתרגמים בעי'מ

סדר היום

החלטת הממשלה לדחות את יום החינוך הארוך



היו"ר מ. בר-זהר; אני פותח את ישיבת ועדת החינוך והתרבות של

הכנסת בנושא החלטת הממשלה לדחות את יום

החינוך הארוך.

אני רוצה להודיע לכולם שזו ישיבה פתוחה, כמקובל אצלנו בוועדה.

אני רוצה להודות לכל מוזמנינו שהגיעו בצורה כל כך מהירה, נענו לקריאה

שיצאה סה"כ בסוף הבוקר של היום. החלטנו לקיים ישיבה דחופה, ואני מאוד

מעריך את המאמצים של כל החברים להגיע, ובמיוחד מאמציהם של השר והמנכ"ל.

אני גם מודה לחברי הכנסת שהתגייסו ברגע ששמעו על כך.

מה שקרה ומה שמצטייר בשלב הראשון נראה כאילו הממשלה פורעת חוק, אני

מוכרח לומר את זה. יש במדינת ישראל חוק יום חינוך ארוך, זהו חוק מדינה

שהתקבל, פורסם ברשומות בחתימתו של ראש-הממשלה יצחק שמיר ושר החינוך

והתרבות יצחק שמיר. זו התקופה שראש-הממשלה מילא תפקיד של כ-13 שרים.

חוק זה אומר דבר מאוד פשוט.- "יום חינוך ארוך יוחל בהדרגה, החל משנת

הלימודים תשנ"א על-פי צווים שיתן השר בהתייעצות עם רשויות החינוך

המקומיות ובאישור ועדת החינוך של הכנסת, ובלבד שהחלתו תושלם לא יאוחר

מראשית שנת הלימודים התשנ"ד". כלומר, זהו חוק המדינה. לא יתכן שחודשים

ספורים לאחר שחוק המדינה התקבל בכנסת, ונחתם על-ידי ראש הממשלה ושר

החינוך ונשיא המדינה, קמה הממשלה ובמחי יד מבטלת דבר שעמלנו כל כך קשה

כדי להשיג אותו. וזאת דווקא השנה, כאשר מדובר שיום החינוך הארוך יוחל

בשנה ראשונה דווקא על אלה שנמצאים במצוקה במדינת ישראל, ילדי שכונות,

ילדי עיירות פיתוח, ילדי קו עימות. לא יתכן שבמקום לחבוש ספסל לימודים,

הילדים האלה על הרקע החברתי התוסס והגועש בארץ, ימצאו את עצמם

ברחובות.

נדמה לי שכולנו נחושים - וכשאני אומר כולנו אני מתכוון לשר החינוך,

לחברי ועדת החינוך של הכנסת, לארגוני ההורים, לארגוני המורים ולשלטון

המקומי - שלא לתת שהחוק הזה יימחק ויימחץ בצורה כזאת.

אני מבקש משר החינוך שנחלץ לענין הזה מלכתחילה לפתוח את הישיבה, ואני

מקווה שיש לו בשורות טובות עבורנו.

השר ז. המר; אני מעדיף לראות את כל הנושא, כך אני מקווה,

כאיזו אי-הבנה או טעות. למעשה לא היה דיון

במממשלה, במהלך ישיבת הממשלה בנושא יום חינוך ארוך, אלא ממש רגע לפני

שישיבת הממשלה הסתיימה, לפני שהיה סעיף שנקרא נסיעות שרים, אמר

ראש-הממשלה שיש לו משהו להודיע. ראש-הממשלה אמר שבזמנו דובר על כך

שתהיה ועדה שתחליט לגבי הקיצוצים של כחצי מיליארד. היה זה כאשר דיברנו

על תוספת של 2 וחצי מיליארד לענין העליה. הוועדה שמינה ראש-הממשלה היתה

מורכבת מראש-הממשלה, שר האוצר ושר התכנון והכלכלה, והיא החליטה על

הורדה של 1,7 אחוזים - לא כולל שכר - מכל משרד ממשלתי, וכן סובסידיות

של הלחם ועוד כמה דברים. ופתאום, לבסוף, הוסיפו את מה שנוגע לפגישה

שלנו כאן, את נושא יום חינוך ארוך. אני באמת הופתעתי לגופו של ענין,

וגם מבחינת נוהגי עבודה. צריך לדבר עם שר כאשר דבר מוכן לאחר כל כך

הרבה מאמצים, ובעצם כמעט עומד להתבצע, אם הולכים לבטל אותו. כאן מדובר

על תקציב שנתי של 28 מיליון ש"ח. בתקציב לשנת לימודים של 44 מיליון

ש"ח, מדובר על 28 מיליון ש"ח.

מיד התנגדתי לזה. היה גם דבר מוזר. לא היתה הצבעת ממשלה, היתה איזו

הודעה, כאשר בדרך כלל בנושא כזה מתקיימת גם הצבעה. מכל מקום, זה מה

שהוחלט, וזה מה שהיה צריך להיות מובא לכנסת.



צלצלתי אל ראש-הממשלה, ואמרתי שדבר כזה מחייב דיון בינינו. ואמנם, היום

בצהרים התקיימה פגישה עם ראש-הממשלה בלשכתו. פגישה של ראש-הממשלה, שר

האוצר ואנוכי. בלי להיכנס לכל הפרטים, לכל הוויכוהים בנושא הזה, הייתי

רוצה בתוצאה ולא בקלקולים שיכולים להיווצר עקב הודעות כאלה ואחרות,

ולכן אני מבקש מחברי הוועדה, שבנושא הזה, עד שנעבור מחר את הכנסת, שלא

להחריף את הענין.
יש פה שתי אפשרויות
האחת - כפי שאתה אומר, שיש פה ענין של חוקן

והשניה, אתה יכול לומר שיש ענין של הכרעה חינוכית חשובה. שני הדברים

בעיני מאוד מאוד נכונים, והם עיקר הדברים. בעיקר הענין החינוכי. אבל יש

דבר שלישי, פרוזאי יותר, שהוא המציאות של החיים. זאת אומרת, שבעצם 32

אלף השעות שעליהם מדובר לגבי 6,000 הכיתות ב-40 בתי-הספר הללו, שהם

באמת הזקוקים ביותר, גם אם יש מי שיחלוק ויאמר שצריך שהורים ישתתפו,

כאן זה לא המקום שעליו זה מדובר. כאן מדובר על החינוך שיבוא מול החינוך

האפור. משרד החינוך בשנה שעברה עשה עבודה חשובה מאוד ב-40 בתי-ספר, יש

לו גם דגם. אמנם אין לנו אפשרות לתת אותן 40 שעות בדגם החדש, אין לנו

אותו מספר שעות, קיבלנו הרבה פחות, אבל ישנו איזה דגם שיכול לתת עבודה

אינטגרטיבית בבית-הספר, ושיביא תועלת, ולא סתם תוספת של שעה. בשבוע

שעבר התקיים דיון במשרד, ושמענו את תוצאות אותו ניסוי של 40 בתי-ספר.

יש פה באמת תקווה מסויימת, אם לא גדולה מדי בגלל העדר השעות, אבל של

התלהבות ורצון ויכולת לשפר הרבה מאותו ענין של חינוך אפור, ושל עוול

שנגרם מקיצוץ מתמשך ומצטבר של שעות במהלך השנים האחרונות הרבות. לכן

התוצאה של אותה שיחה שהיתה לנו היא שמשרד החינוך כבר חתם. החתימות היו

בשותפות עם האוצר, אנחנו לא חותמים בעצמנו, הרי כך זה מקובל. אמרתי

להם, שלפי מיטב ידיעתי והכרתי הכל חתום. כך נאמר לי לפני שהלכתי

לפגישה, וכך אמרו לי גם אחרי שיצאתי ממנה אנשי משרד החינוך.

כך שאני מניח שבעצם אם הענין יוסדר, כפי שאמר יוי'ר הוועדה, צריך לדאוג

שמחר קודם כל, כאשר זה בא לכנסת, הענין הזה לא יופיע. כלומר, אותו חלק

שאומר לקצץ 28 מיליון זה לא צריך להיות. זו בעצם המשמעות החוקית

האופרטיבית של הטיפול בנושא. אני רציתי גם מעבר לזה, אבל הסתפקתי

בסיכום הזה מאחר והוא נותן לי את התוצאה המיידית המעשית, שאומרת שמה

נחתם והשעות שיוקצו והוסדרו, אין חזרה מהן. גם שר האוצר, גם ראש-הממשלה

וגם אני, ואני יכול לומר לכם זאת בוועדה באחריות מלאה, לפי תוצאות

הפגישה, קיבלנו שיום חינוך ארוך במתכונת שסוכם עליה אמנם יתקיים. מובן

שצריך לעמוד על המשמר עד הרגע האחרון, כדי לראות איך זה יורד מאותה

הצעת החלטה בכנסת.

היו"ר מ. בר-זהר; מכל מקום אני רוצה לומר, לפני שאני פותח את

הדיון, שאני אמליץ בפני כל החברים, אם הדבר

מופיע בכל צורה שהיא בהצעת התקציב, שאנחנו לא נסכים לכך ולא נקבל את

זה. אם באמת יש כוונה רצינית מאחורי הדברים שנאמרו לשר החינוך, המשמעות

היא רק אחת, שהדברים יימחקו עכשיו מיד מהצעת החוק. הצעת החוק צריכה

להיות מודפסת ומובאת לכנסת לקריאה ראשונה. זה לא שיבואו ויגידו לנו לא

להתייחס לסעיף הזה בחוק, או כשאתם מצביעים כאילו אתם לא מצביעים על

הסעיף הזה.

מאחר שהדבר נמצא בהדפסה, והוא מובא אלינו מודפס, אנחנו צריכים לבדוק את

הנושא הזה. כל עוד לא ראינו את הדבר הזה מחוק בהצעת החוק, הדבר כמובן

לא מקובל.



מ. מזרחי; הוצאנו הבוקר גס לשר האוצר וגס לראש-הממשלה

מברקיס בנושא הזה. לדעתנו החלטת הממשלה היא
החלטה אומללה משתי סיבות
ראשית, אנחנו ניהלנו מאבק בשנה שעברה כדי

להחיל יוס לימודיס ארוך על כלל המערכת, ולצערנו לא הצלחנו להעביר את

זה. לא שיכנענו מספיק כנראה, והסתפקנו בהחלתו לגבי עיירות פיתוח

ושכונות. היוס, כאשר אנחנו שומעיס שגס את זה לא יתנו, אני משתדל להיות

עדיו ולא לזרוק מליס, אני רואה זאת כפשיטת רגל של הממשלה, ואני אומר

זאת בכל הכנות ובכל החומרה. לא יכול להיות, במה שקורה היוס במערכת

החינוך שעומדת ומתמוטטת, שילכו ויבטלו דבר שהשיגו אותו תוך פשרות,

ואחרי מאבקיס. אני מקווה שדברי יגיעו לאוזניים קשובות. אס זה אכן יהיה

- אני לא רוצה לזרוק איומיס - אני לא יודע איך תיפתח שנת הלימודיס. יש

מה שקורה היוס בעיירות הפיתוח ובשכונות, ישנה העשרה וחינוך אפור שחוגג,

כידוע לכולס, ההוריס מממניס, יש פער עצום, נושא האינטגרציה כמעט ולא

קיים. זו תהיה בכיה לדורות למדינת ישראל, אם הדבר לא יוחל לפחות בשלב

זה לגבי עיירות פיתוח ושכונות, כאשר התביעה שלנו היא להחיל את זה על

כלל המערכת, בשנה הבאה ננהל מאבק להחיל את יוס הלימודיס הארוך על כלל

המערכת ולהחזיר את 240 אלף השעות שקוצצו מהמערכת. אני מקווה שתהיה לנו

אוזן קשבת בוועדת החינוך ואצל שר החינוך.

השר ז. המר; אני מבקש סליחה, אני מוכרח לעזוב את הישיבה.

מאוד רצוי לדעתי, עד מחר, שלא תצאנה הצהרות,

שיצא כאילו מנצחים מישהו. אני מאוד מבקש לא לתקוף ולא להוציא הצהרות,

מפני שלדעתי הענין גמור, והוועדה תעמוד על המשמר בנושא הזה. אס יצאו

היוס בהתקפות או בדבריס דומיס, יהיה פה ענין של פרסטיג'ה. כשאמר לי

יו"ר הוועדה שנתכנס היוס הסכמתי, מפני שחשבתי שאין לנו פתרון. לכן חשוב

היה לעשות את זה היוס, עס כל התוקף שבענין. אבל אס זה מסתדר, אני מבקש

שלא לצאת בהודעות והצהרות.

א. אליאב; אבל אפשר להודיע שהתכנסנו ושמחנו לשמוע כי

הענין מסתדר.

היו"ר מ. בר-זהר; אני לא רוצה להוציא הודעות שמחה. אני לא

רוצה שנהפוך את הישיבה ואת ההודעות שלנו

בעקבות הישיבה להודעות של התנצחות ושל איזה שהוא מאבק יוקרה. כולנו הרי

רוצים בטובת הענין. נוציא הודעות שתהיינה מאופקות, ושתתבססנה על הנקודה

שאנחנו מקוויס שהדבריס יימחקו מן החוק. בכל אופן, אנחנו רוציס בטובת

הענין.

אני רוצה למסור לחברי הוועדה ולאורחינו, שברגע זה מנסיס לאתר את אנשי

משרד האוצר כדי לוודא את הענין. ברגע שנשמע שהדבר הזה אמנס יימחק

מהחוק, נקבל. אס יתברר שהדבר לא נכון, נפעל.

י. לויו.' אני יכול לומר על גוש דן, שעל בסיס יוס

חינוך ארוך יצרו משהו הרבה יותר משולב

בתקציביס שלהס. אני חושש שביטול יוס חינוך ארוך ימוטט את כל המערכת. רק

כדי שנבין במה מדובר, העיר תל-אביב מקציבה 6,400 שעות ליום חינוך ארוך,

קודם כל לאותם מקומות שמשרד החינוך נותן. המשרד נותן כ-3-4 שעות

שבועיות, ואנחנו מוסיפים 3-4 שעות. חלק מהשעות האלה הן כדי ליצור מצב

שיהיה יום חינוך ארוך, הרבה מאוד שעות נלקחו גם ממקורות בין -משרדיים,



ואז השעות האלי! חסרות במקום אחר. וברגע שהוסיפו אותן כשעות של יום

חינוך ארוך, ההשוואה עם דברים אחרים היתה, שבלאו הכי ביום חינוך ארוך

הגענו למצב, שבכמה בתי-ספר יש לנו פחות שעות מהשנה הקודמת, וזה לאותם

בתי-ספר שמשרד החינוך אישר להם יום חינוך ארוך.

אני לא יודע אם חברי הוועדה, אם אדוני היו"ר מבינים את הדבר, שההקצבה

ליום חינוך ארוך היא בכמה מוסדות של העיר תל-אביב פחותה מזו שהיתה כאשר

לא היה יום חינוך ארוך. כתבו לנו כמה מנהלים, וביקשו עזרתנו במשרד

החינוך כדי שלא יהיה יום חינוך ארוך, אלא שיהיה להם כמו שהיה. זה נשמע

אולי כבדיחה, אבל אני חושב ,שזה מצב קשה. מחצית מבתי-הספר שלי ישמחו אם

יגידו שאין יום חינוך ארוך, ושחוזרים אל המצב הקודם. אבל אני פוחד שכאן

הפער יהיה גדול עוד יותר בגלל מה שקרה.

החצי השני כרוך בתשלובת שלמה של דברים, של תקציבים עירוניים, גם בחולון

גם ברמת-גן, גם בתל-אביב וגם במקומות אחרים. על בסיס יום חינוך ארוך

יוצרים מצב, בחלקו בעזרת תשלומי הורים, ולעולם, לפחות בתל-אביב אנחנו

לא עושים את זה באופן שווה. לדוגמא, אם בצפון תל-אביב ניתן 4 שעות, שהן

שעתיים על חשבון הורים ושעתיים על חשבוננו, הרי בדרום יינתנו 8 שעות,

כאשר 3 או 4 שעות יהיו על-חשבון משרד החינוך והתרבות, 3 או 4 שעות יהיו

על-חשבון העיריה, ולתשלומים של ציוד וכד' ישלם כל הורה עד 80 שקל לשנה.

הסכנה בהוצאת התקציב הממשלתי הוא בקריסה הכוללת, כי גם השלטון המקומי

יברח מיד מהנושא, ואז אנחנו נהיה לא כמו בשנה שעברה ולא עם יום חינוך

ארוך, גם הכספים האלה יברחו וגם השלטון המקומי יקח את הכספים שלו בסופו

של דבר. אני חושב שזה לא הוגן לבקש מאתנו לממן דבר שהממשלה חושבת שהוא

לא חשוב.
ד. צוקר
אחרי שאמרת מה שהשר סיכם עם הממשלה, מה זה

אומר לגבי העיר שלךל האם אצלך החוזים

חתומים?

י. לויי; כן.
ד. צוקר
האם אפשר לקעקע את החתימה הזאת על-פי הסיכום

עם השר?

י. לוין.- מאחר שזה משולב, אני רוצה להסביר מה קורה

כאן. העיר לא חותמת הסכמים בתקציבי משרד

החינוך והתרבות. בתקציבי משרד החינוך והתרבות פנו אל המורים, ובחלק

גדול מהמקריםלא הביאו כוח אדם חדש אל המערכת, אלא ניסו שהמורים עצמם

יקחו על עצמם את הענין, וסיכמו אתם כבר על תוספת שעות. אנחנו הלכנו

באותו כיוון. ביקשנו את המורים של המערכת קודם כל שהם יתגייסו ליום

חינוך ארוך.
ד. צוקר
איזה סטטוס יש לסיכום הזה?
י. לויו
אני כבר הודעתי למורה שהוא עובד אצלי. יש

סטטוס של מדינה מול מורה.
ד. צוקר
הבעיה היא ההסכם בין המעסיק לבין העובד, לזה

מתכוונת החלטת הממשלה. שר החינוך אמר

לראש-הממשלה שממילא הוא חתם על הסכם.

ע. סלע; בשנה שעברה בעידוד שלנו יצאו מהמערכת 1,300

מורים. השנה אישרנו לצאת רק ל-500, משום

שידענו שיש יום חינוך ארוך. ל-700 האלה אני צריך לשלם משכורת בכל מקרה,

כי השארתי אותם במערכת.
י. לויו
כשאומרים למזרה שעבדה 24 שעות שהיא תעבוד 30

שעות, היא כבר רשומה כעובדת 30 שעות, ונערכת

לפי זה. אני חושב שהאמירה של המפקח שהיא עובדת אצלו בשנה הבאה 30 שעות,

זו המחוייבות של המדינה. המפקח לא יכול לקחת את הדברים שלו בחזרה אחרי

שאמר לה את הענין הזה. אני חושב שבכל מיני מעשים אפשר להגיד לגבות פחות

וכד', אבל בכל מדינת ישראל הודיעו מפקחים למורים שמשכורתו או שיעור

משרתו בשנה הבאה הוא 30 או 32 או 28 או 20 שעות, וזה פי שניים או קצת

יותר ממה שהיה קודם. זו המחוייבות. אנחנו עשינו אותו דבר. פנינו אל

מורי המערכת, ואמרנו להם שבשנה הבאה הם עובדים שיעור משרה אחר, וזו

המחוייבות שלנו. אני חושב שאין פתחון פה, אסור שיהיה פתחון פה לאמירה

הזו, שהיא כבר ההסכם בין המפקח שהוא נציג משרד החינוך והתרבות לבין

המורים.

היו"ר מ. בר-זהר; מתי סוכמו כל הסיכומים הללו?

י. לויו; אני חושב שכבר לפני חודש וחצי. זה לא דבר

שעושים אותו בן-רגע.

היו"ר מ. בר-זהר; מתי עוגנו במעשים ההוראות האלה?

י. לויו; אם זה לפני חודשיים או לפני חודש ושבוע, אני

לא יכול להגיד.

ע. סלע; אני מחזיק את הרשימה שניתנה למנהל המחוז ובה

פרוט של כל בית-ספר, פירוט שעות שאושרו

לבית-הספר, מספר כיתות.

היו"ר מ. בר-זהר; ומנהל המחוז הודיע כבר למורים?

י. לויו; הוא הודיע לנו, הוא הודיע למורים, והם שובצו

במערכת שעות.

ד. שרון; אי מילוי ההבטחה המינימלית הזאת של יום

חינוך ארוך, כפי שמשרד החינוך נתן אותה

למחוזות ודרכם לכל הרשויות, פירושו לפי דעתי אותו קו של מחוסרי הדיור.

זאת אומרת, חוסר הקצאת משאבים לאוכלוסיה מקומית, מול ההקצאה בגובה דומה

לענין העליה. לדעתי זה נושא שזועק לשמים, וצריך לשים לב אליו.



שנית, לצערי אנחנו לא יכולים לבשר שיום החינוך הארוך הוא כפי שאכן

רצינו שיהיה. ערכנו ניסוי, והוא באמת הצליח, והשקענו שם את חלבנו ודמנו

כדי שיצליח. אבל שם היתה הקצאה הרבה יותר מסיבית, בעוד ההקצאה הפעם היא

פחות מהחצי מבחינת השעות. זה כמובן רע, זה לא מספיק טוב, כך שאנחנו לא

משלים את עצמנו שביום החינוך הארוך כפי שהוא מוקצה כרגע אכן מתגשם חלום

ורוד שלנו. אבל לפחות צריך לעמוד על המינימום הזה.

א. בו-אליעזר; בהמשך לדברים שנאמרו על-ידי השר, המנכ"ל

ויאיר, אני חושב שמערכת החינוך עבדה השנה

בסגנון של נעשה ונשמע, לפחות בשני נושאים עיקריים- האחד, יום חינוך

ארוך; השני, העליה. נושא יום חינוך ארוך נכנס באמצע השנה עם השר לשעבר

נבון, והמערכת התארגנה בצורה קשה מאוד מבחינת השדה. שינוי מערכות,

מורים, מורות נשארו שעות נוספות, כולם ידעו שזוהי פריצת דרך ל3-4 שנים

הקרובות. ידעו שהכל הוא הכנה לתשנ"א. כנ"ל לגבי העליה, כל מערכת החינוך

התארגנה השנה לקליטה של כ-12 אלף ילדים עולים, והכל כמעט בחוסר משאבים,

לפחות בתקופה הראשונה. המערכות קלטו, כי ידעו שלאחר מכן המערכת תסתדר.

אם אצלי המפקחים ואנשי המינהל לא עשו את העבודה נאמנה, יש להם בעיה, כי

היום אנחנו בסוף יולי, וכל מורה היה צריך להיות משובץ בכיתתו ובשעות

שלו. הדברים האלה כבר נעשו. מרגע קבלת ההנחיות מעקיבא סלע על השעות

בירושלים, כל מורה משובץ בכיתתו.

מה פירוש הדבר לבוא היום ולומר שאי-אפשר? מה לא ידענו אז שיודעים

עכשיו? המערכת היא כמעט בלתי הפיכה. ישנו החשש שאנחנו נכנסים כאן, ואמר

את זה המנכ"ל, לקטע של אוהלים של חינוך, וזה דבר שאסור לנו בכלל לחשוב

בהקשר הזה. אני מקווה באמת, כמו שאמר השר, שזו טעות טכנית שתתבטל.

היו"ר מ. בר-זהר; לא, זאת לא טעות טכנית, זאת כלל לא טעות

טכנית, השר גם לא אמר שזו טעות טכנית.
י. לויו
הוא אמר שהוא חשב שזאת אי-הבנה או טעות.

היו"ר מ. בר-זהר; הוא רוצה לחשוב שזאת אי-הבנה או טעות. מאז

שהחוק חוקק, ומאז שסיכמנו באותו לילה בוועדת

הכספים ועם משרד האוצר שאכן יש כסף מסומן וסגור בנושא הזה, חזרתי למשרד

האוצר שוב ושוב ושוב ושוב. דיברתי עם דוד בועז אין ספור פעמים, ובכל

פעם נאמר לי שאין לי מה לדאוג, הנושא סגור. וכמו שקורה אצלנו, הוא סגור

עד לשניה האחרונה, ואז קורית טעות טכנית. אבל יכול להיות שהטעות הטכנית

היתה כבר כלולה מראש בכל הענין.
ז. בוים
היינו שותפים פה לדיונים על יום חינוך ארוך

במתכונת הרחבה והמלאה שלו, ובסופו של דבר

ראינו שזכינו בכיבשת הרש. אמרו כאן שבסה"כ הוא בא לתקן איזה שהם

קיצוצים מתמשכים, וכבר אמר ח"כ פרח שיכולנו לקרוא ליום חינוך ארוך יום

חינוך רגיל, ובשלב זה הסתפקנו. באים עכשיו ומתכוונים לבזוז גם את כיבשת

הרש הזו. אני מוכרח לציין שיש לי פה גם היבט קצת אישי. הבנתי שבקבינט

הכלכלי יושב עכשיו דוד מגן, שהיה ראש עיריית קרית-גת, שהוא איש

קרית-גת, איש ערי הפיתוח והוא חבר טוב שלי. אבל לענין הזה אני בטוח שלא

בטובתו הוא היה צריך להיות שותף. אני שמח שיש מגמה לשמור על כיבשת הרש



הזו. כמו שהיום מוצאים שיש צורך לעשות בתהום הדיור, צריך לעשות משהו

פעם למען תורה.

י. פרח; האוצר הצליח במשך שנים להרגיל את משרד

החינוך כמו במקרה של בעל הסוס, שבכל פעם

מוריד גרגר מהאוכל של הסוס, ואחרי שהוא התרגל הוא מתפגר. כל הזמן

הולכים וחותכים. בהתהלה אמרו שאנחנו מורידים מהשומן, עכשיו הגיעו כבר

לעצמות. לכן מוכרחים לעצור את התהליך הזה. אמרתי שיש לבוא באורח

חד-משמעי ודרסטי ולאמר, שמפה לא זזים, אי-אפשר הלאה.

שר החינוך הקודם, מר נבון, עם כל הכוונה שלו, רצה לדבר על יום

חינוך ארוך בכל מדינת ישראל. ידענו שזה דבר שלא יקום ולא יהיה, אבל לא

העלינו על הדעת שיקהו גם את הקמצוץ הזה, שמיועד לאוכלוסיה שאתם לא

יכולים לבוא אליה היום בסגנון אחר, אלא רק לעזור להם. על זה אי-אפשר

לעבור לסדר היום.

בכל הישיבות שקיימתי בוועדת המשנה לענין החינוך האפור, תמיד יצאתי

בהרגשה, שהסיפורים שמספרים לנו שכולם שווים שם, וגם העניים המרודים

נהנים במסגרת הזאת, זה לא נכון. בשטה זה לא נכון. מי שמשלם את המחיר,

אלה השכבות החלשות. מי שמשלם את המחיר זה כל הזמן ההורים שאין להם

אפשרות. אם הם באים ללמוד, הילדים מרגישים את עצמם מקופחים, ולא כשווים

בין שווים. בתופעה הזאת רצינו תמיד להילחם.

לבוא היום, ואת המעט הזה שעליו ישנה התחייבות, כאשר מורי המערכת כבר

קיבלו הודעה, מי יכול לבוא היום ולההזיר את המצב אחורנית הלא ייגרם נזק

חמור ביותר, ישלמו להם משכורת בלאו הכי. אסור לסגת מן הענין הזה,

והעובדות בשטח הן שתקבענה את הדברים הללו.

שר החינוך אמר שהוא מאמין שהדברים האלה כבר גמורים, אבל אנחנו יודעים

בדיוק עם מי אנחנו חיים, ויודעים מה קורה. חשוב שהוועדה הזאת כולה תצא

ותאמר שבשום פנים ואופן היא לא תוותר על המינימום הזה, וכל שינוי בענין

יביא נזק חמור שלא נקבל אותו בשום פנים.
ד. צוקר
אחרי ששמעתי את שר החינוך אני לא כל כך יודע
מה לחשוב, כי אחת משתיים
אם באמת לא היתה

פה מחשבה תחילה, מדובר בשלומיאליות או בשלומיאלים; אבל אם מדובר

בכוונה, הרי שמדובר בחוסר רגישות קיצוני. כלומר, בכל מקרה ההחלטה,

ביטולה או מה שנראה כביטולה, נראה קצת לא רציני. אתה רוצה לקבל 28

מיליון שקל. האם שמים את זה במשהו כמו סעיף שונות בסוף הישיבה? כלומר,

בהודעה לממשלה? מה זו הודעה לממשלה? אני גם לא בטוח שיש לזה תוקף חוקי,

אם זאת הודעה לממשלה. פעם ראשונה אני שומע שמקצצים חצי מיליארד שקל בלי

לדבר עם השרים הנוגעים בדבר.

מבחינה משפטית זה נראה לי רעוע, צולע, ואם זה עומד על רגל אחת, גם הרגל

הזאת די רקובה. זה לא רציני ליד סעיף שונות לקצץ חצי מיליארד שקל.

הענין מטריד אותי הרבה יותר, מאחר שאני סבור שמי שהביא את ההחלטה הביא

החלטה רצינית, וגיבש אותה עם אגף התקציבים, והביא נייר. אני מעריך שפה

מדובר באמת בחוסר רגישות קיצוני. אף שזה גרושים בהשוואה לדברים הגדולים

האחרים, הרי מי שירצה לטעון שכדי לקלוט צריך לקפה מישהו שנמצא כבר כאן,

הנה הממשלה פשוט סיפקה לו את הראיה. לדעתי אולי זה לא רק חוסר רגישות,

אולי זה גם חוסר תבונה, או העדר תבונה מספקת, או פגם באינטליגנציה. מה

שעשו אתמול זה לאפשר לאנשים להגיד, שכדי לקלוט צריך לקפח מישהו.



לפני שבוע בא בית-המשפט העליון ואמר לממשלה, שיש במדינה הזאת חוק. רק

לפני שבוע הוא אמר את זה. הוא אמר שיש חוק, והממשלה לא תלך עם טרקטורים

על החוק. הממשלה תערך לפי החוק. אין פה קפריזות, וכל אחד יעבוד פה רק

על-פי מה שמותר, על פי עקרונות קונסטיטוציוניים. אם יהיה צורך,

בית-המשפט יגיד את זה שוב.

אני מקווה שהשר צודק, אני מסרב להיות אופטימי עד מחר. אם מחר נראה את

הנייר, הנייר יגיע באיזו דרך ביניים, ויגיד שרק במקרה שלא חתמו וכו'

וכוי, ואז יכנסו להתדיינויות עם יאיר לוין באיזו מידה כן חתמו ומה

הסטנדינג, והאם להבטחת המפקח למורה יש סטנדינג, והיא במצב שהיא כמו

הסכם חוזי חתום. עד שיגמרו את הדיונים נגיע לפורים בשנה הבאה, ואין יום

חינוך ארוך.

לכן אני לא מקבל את הענין הזה, שהשר ביקש מאתנו לא להחריף את התגובה.

מה זה לא להחריף? כל הענין נראה גרוטסקי. אני כן בעד החרפה, ולומר

בדיוק מה אנחנו חושבים, ושהוועדה הזאת, בסיוע של אחרים, לא מתכוונת

שיעשו מאתנו צחוק, ויבטלו מחקיקה שנחקקה לפני 3 חודשים.
היו"ר מ. בר-זהר
בכנסת זה התקבל ב-20 במרץ 1990. שבועיים אחר

כך זה פורסם ברשומות.
א. אליאב
לגופו של ענין, כל המוסיף גורע. בדרך

שהולכים עכשיו לעזור לשר ולענין, נדמה לי

קודם כל שצריך להודיע על כינוס הישיבה הדחופה והבהולה, ושבאו חברי כנסת

מכל הסיעות וכו' וכו' צריך להודיע זאת, ומהר.

ודאי שהשר היה צריך להיות מאופק. זה תפקידו. האם הוא יבוא לוועדת כנסת

ויגיד שתרים את קולהי אני בעד זה שנמלא את רצונו, נהיה מאופקים, אבל

מאופקים עם כל כך הרבה סימני קריאה ועם קו למטה, שמיד יכולה ליהפך

למאוד לא מאופקת. את הניסוח אתה ודאי תמצא. הרווח הוא בסה"כ של 24

שעות, והם צריכים להבין שזה לא יעבור בשקט. הכנסת תשב בפגרה ויקראו לה

לכינוס מיוחד.

ח. פארס; אולי שהממשלה רצתה למשש את הדופק אצל השר,

או לעשות משחק מחבואים, בנוסח של "נראה מה

יהיה".
היו"ר מ. בר-זהר
אני חושב שאתה מייחס לממשלה יותר מדי

תיחכום, שאני לא חושב שיש לה.
ח. פארס
הוא ראה שהשר קצת החמיץ פנים ולא היה מרוצה.

לכן שמענו בקשה מהשר, שלא נדבר בטון תקיף

ושנחכה עד מחר. עם כל ההישג הקטן שהשגנו, אני מצטער לומר שזה לא מנחם

אותי אם היו מבטלים אותו, כאשר בתי-הספר הערביים קיבלו עקב ההחלטה הזאת

אחוז אפסי. ב-6 עד 8 בתי-ספר מכלל בתי-הספר יוחל יום לימודים ארוך. אבל

אילו היו מבטלים את זה, או עומדים לבטל, זה לא ישנה לגבינו, כי נמשיך

להיאבק למען השגת יום לימודים ארוך בבתי-הספר הערביים.
היו"ר מ. בר-זהר
בנושא הזה יש לנו פגישה עם השר ביום רביעי.

אני חושב שאנחנו כוועדת חינוך יחד עם כל

הגורמים - ועד הורים ארצי וכו' - צריכים לעמוד על כך, ולהתנגד לביטול



ההחלטה. להיפך. גם מה שהיה לא סיפק אותנו, אבל זה בכל זאת משהו. נעמוד

על כך שזה יוחזר, ולא יבוטל.
היו"ר מ. בר-זהר
אני רוצה לסכם את הדיון. נדמה לי שכולנו

נמצאים באותו צד של המתרס, כל הגורמים ללא

הבדל מפלגות וגם ללא הבדל של כנסת, ציבור, שלטון מקומי ומימסד-ממשלה,

לפחות משרד החינוך. כולנו סבורים שאנחנו חייבים ליישם השנה את החוק כפי

שהתקבל וכפי שתוקצב. ניתן את פסק הזמן הזה עד מחר, כדי לקבל תשובה על

כך. ולא - נצטרך להתכנס או להתקשר בדרך אחרת, ולתכנן יחד את הצעדים

שיביאו לכך שהדבר הזה לא יעבור. אנחנו לא ניתן שהחוק הזה יהיה למירמס.

לא ניתן שדבר שהושג בכל כך הרבה מאמצים יבוטל. טוב שהזכיר מנכ"ל משרד

החינוך וכן שאר החברים שהתייחסו לנושא הזה, לגבי אותו עקרון ששמנו אותו

מלכתחילה כעקרון מקודש, והוא שקליטת העליה לא צריכה להיות על חשבון

אוכלוסיה מקומית, ובעיקר לא על אוכלוסיה חלשה. וזאת כדי שלא ליצור כאן

ערכים חברתיים חמורים מאוד, דבר שרואים אותו כעת. לא ניתן שדבר כזה

יחדור גם לתחום החינוך.

נסתפק בכך בדיון הזה, ואני אמסור לכם כמובן על כל התפתחות חדשה שתהיה.

תודה רבה לכם על שבאתם.

הישיבה ננעלה נשעה 14:55

קוד המקור של הנתונים