ישיבת ועדה של הכנסת ה-12 מתאריך 16/07/1990

אמות מידה של אתיקה ומקצוענות בעידו החדש של התקשורת האלקטרונית; שאילתות

פרוטוקול

 
הכנסת השתים עשרה

מושב שני



נוסח לא מתוקן



פרוטוקול מס' 150

של ישיבת ועדת החינוך והתרבות

שהתקיימה ביום ב' כ"ג בתמוז התש"ן, 16.7.1990, בשעה 9:10

נכחו;

חברי הוועדה; היו"ר מ. בר-זהר

ה. מחמיד

ח. מירום

ד. צוקר

מוזמנים; ט. אזולאי, סגנית דובר משרד החינוך והתרבות

ב. נסים, משרד החינוך והתרבות

ד. הרניק, יו"ר המועצה לטלויזיה בכבלים, משרד התקשורת

א. אבנר, יועץ מנכ"ל רשות השידור

נ. כהן, יועץ משפטי, רשות השידור

א. טוקטלי, מנהל הערוץ השני

י. ליבני, יועץ, הערוץ השני

י. לורברבוים, מנהל הטלויזיה החינוכית

ד. קמחי, יועצת משפטית, הטלויזיה החינוכית

ש. שובל, מרכז העמותה לטלויזיה בכבלים

ע. לסקר, גוונים - טלויזיה בכבלים בע"מ

ע. דברת, ט.ל.מ. - טלויזיה למנויים בע"מ

ב. כהן, חברת "תבל" - תשדורת בינלאומית לישראל

א. אבנרי, יו"ר אגודת העתונאים

ד. פתיר, יו"ר צוות ההיערכות לטלויזיה בכבלים, אגודת

העתונאים

א. אבא, יו"ר ועד אגודת העתונאים לרדיו מקומי, וסגן

יו"ר אגודת העתונאים

י. לב, יו"ר אגוד ארצי של אגודת עתונאי ישראל

י. ג'קסון, מתאם הוועדה לטלויזיה בכבלים

צ. כהן, חברת הוועדות מטעם אגודת העתונאים בנושא

טלויזיה בכבלים

ע. בר-קדמא, מבקר טלויזיה, "ידיעות אחרונות"

יועץ משפטי; מ. בוטון

מזכירת הוועדה; י. גידלי
נרשם ע"י
חבר המתרגמים בע"מ

סדר היום

אמות מידה של אתיקה ומקצוענות בעידו החדש של התקשורת האלקטרונית
היו"ר מ. בר-זהר
אני פותח את ישיבת ועדת החינוך והתרבות

בנושא אמות מידה של אתיקה ומקצוענות בעידן

החדש של התקשורת האלקטרונית. הישיבה שלנו, כרגיל, תהיה ישיבה פתוחה.

שאילתות

1. קיבלנו כבר את הגל הרגיל של מכתבים לגבי אפליית ספרדים בבני-ברק, זה

מתחיל מחדש. העברתי ערימה גדולה לח"כ פרח ואליך, אבל ראיתי שהנושא

כבר בעתונים. אם הייתם מטפלים בנושא בזמן, הוא לא היה מגיע לעתונות.

אני רוצה לקבל תשובה מהר ככל הניתן, אם זה באמת נכון.

2. ישנו הסיפור של תלמידים מתמרה שיצאו לשרותים, וקיבלו את בחינות

הבגרות. זה כבר לא מקרה ראשון.

3. אופקים. בכל שבוע יש לנו משבר חדש באופקים. הפעם אסרו על 3 תלמידות

להיבחן במתמטיקה, כדי לא לקלקל את ממוצע הציונים של האחרים. היה להן

ממוצע של 46, ואז פשוט הורידו אותן מהבחינה, כדי שלבית-הספר יהיה

ממוצע טוב. יש פה פרשה שלמה של המנהל ואחיו, גם אחיו מעורב בענין.

פניתי כבר לשר, וביקשתי לטפל במיוחד בענין אופקים, כי שם המצב

מחמיר.

4.ישנה ההחלטה של מנהל הטלויזיה להוריד את "אולפן קיץ" מהמסך. אני

רוצה לדעת מהו התהליך הפורמלי. באיזה שלב מחליט מנכ"ל הטלויזיה שהוא

רוצה להוריד תוכנית מהמסך, האם הוא חייב לעבור את הוועד המנהל, האם

הוא חייב לעבור את המליאה לגבי תוכניות שאושרו. אני מבקש לקבל מכם

את הנוהל, מהו הנוהל הרגיל בדברים כאלה.

5. אני מבקש לדעת מה קורה בין הרב שך לבין אגף הפיקוח של משרד החינוך.

היתה ידיעה בכל העתונים על הפגיעה שבנו או אגודתו, אחת מהאגודות

שקשורות עם דגל התורה, פגעה בפקחי משרד החינוך, והרב שך נאלץ

להתנצל.

אמות מידה של אתיקה ומקצוענות בעידו החדש של התקשורת האלקטרונית

מטריד אותי מאוד שחוץ ממר דן פתיר ומר אפרים אבא, אלה שביקשו את הדיון

לא נמצאים כאן.

ד. פתיר; הוסמכנו לדבר בשמם.

היו"ר מ. בר-זהר; דיון זה הינו הדיון השלישי בנושא הטלויזיה

בכבלים, והוא מתקיים לבקשת העתונאים כדי

לדון באספקטים המיוחדים של אמות המידה של אתיקה ומקצוענות בתקשורת

האלקטרונית, בעיקר בטלויזיה בכבלים.

ד. פתיר; כשאנחנו ביקשנו את הדיון על נושא של אתיקה

ומקצוענות, מובן שלנגד עינינו לא היו שום

שידורים שבאותו זמן לא היו קיימים. אם היו לנו השגות, זה לא לגבי תכנים



של שידורים ולגבי ההיערכות לקראת השידורים, אלא לגבי ההערכות לקראת

השידורים האלה באשר לכל נושא של מיומנות ומקצוענות ואתיקה וקודקס של

אתיקה מקצועית.

כאגודת עתונאים אנחנו מברכים על הריבוי של אמצעי התקשורת, על הגיוון

שלהם, על הפתיחות שלהם, על התחרות ביניהם, אבל כל אלה מסוייגים לגבי
דבר אחד
באיזו מידה תישמר הרמה, תישמר האיכות, יישמר הענין, תישמר

ההגינות הציבורית באשר למקצוע.

לגבי הפגמים שכבר נראו לנו בעין, ואולי משום כך הוזעקנו גם לכאן או

הזעקנו את עצמנו לכאן. קודם כל, באשר לחקיקה עד כה. אעבור למשל על העבר

שלא שייך למקרה הדיון, אבל אזכיר זאת רק לצורך הסיטואציה.

ציבור העתונאים בארץ בוודאי לא שונה לטוב ולרע מכל ציבור אחר באשר

לטוהר מידות, אתיקה ומקצוענות. אבל ציבור העתונאים המאורגן בארץ הוא

הציבור היחידי כרגע בנושא תקשורת, שנתון תחת סד - או תקראו לזה אפילו

בקרה - של קודקס קיים. ישנה ועדת האתיקה של האיגוד הארצי של העתונאים

שמאגד כל עתונאי, ויש שיניים לוועדה הזאת, וגם לקודקס שלה, וישנה מועצת

העתונות, שוודאי מוכרת ליושבים כאן.

אנחנו כציבור עתונאים מדהים, שמליאת רשות השידור של היום למשל איננה

כוללת בשורותיה אף עתונאי מקצועי אחד. הנהלת הוועד המנהל של רשות

השידור כיום אינה כוללת בשורותיה אף עתונאי מקצועי אחד. לא שישבנו על

היציע ושאלנו איך זת קורה. פנינו לשר החינוך והתרבות - הממונה על ביצוע

חוק רשות השידור ? וקיבלנו את התשובה, שספק היא משיכת כתפיים, ספק
שיגרה
מה לעשות, הכל מינוי פוליטי.

כאשר עברה החקיקה לגבי המועצה לשידורים בכבלים, הוקמה לפי הבדיקה מועצה

בת 11 חברים. לפי החוק הבינותי שהיא מורכבת מ-5 נציגי ממשלה, ו-6 נציגי

ציבור, כאשר שניים מומלצים על-ידי השלטון המקומי, שניים מומלצי שר

החינוך ושניים מומלצי התקשורת, כמייצגי הצרכנים לפי המלצתו. בכל 11

חברי המועצה לשידורים בכבלים אין עתונאי אחד. כאשר אנחנו רואים את החוק

לנגד עינינו באשר ל-31 אזורים שבהם יופעלו הכבלים, ונאמר שיוקמו 31

מועצות, 11 חברים בכל מועצה - כלומר, יהיו למעלה מ-300 איש בציבור

הנבחר הזה, המייעץ בארץ הגדולה הזאת, אבל אין ביניהם אף עתונאי מקצועי

אחד לפי לשון החוק מה כן יש? נאמר שיהיו שם נציגי רשויות מקומיות,

נציגים שעיסוקם בחינוך, תרבות, ספורט וכו'. אני מניח שה-"וכו", כולל

גם עתונאים, אבל זאת הגדרה חדשה של עתונות.

לגבי הצד המעשי של הענין. העתונאים פנו אל שני השרים הנוגעים בדבר, שר

התקשורת לשעבר ושר החינוך והתרבות לשעבר. למען הדיוק ולמען העובדות

בהחלט זכינו לאוזן קשבת מצד שר התקשורת הקודם. ושוב, לא בטלה החקיקה,

אולי לגבי נושא קטן אחד באופן מעשי ניתן יהיה איכשהו להסדיר שעתונאי

יהיה כלול באופן רשמי בין 11 חברי המועצה האזורית המייעצת. דומני, אם

אני לא טועה, שבשני מקומות אגודת העתונאים נתבקשה כבר לתת את שמות

העתונאים המייצגים אותה, בשני אזורים מסויימים. אין שום השתייכות או

התייחסות לנושא של מועצה בכבלים, שהיא הגוף המפעיל, המפקח, המנהל.



כאמור, פנינו גם לשר החינוך והתרבות, הצבענו על העובדה שלגירסתו של

שר החינוך והתרבות ישנם שני מינויים שבכוחו להמליץ, משום מה עינינו לא

צרה בסופרים בישראל. שני המומלצים היו סופרים, אף שמקום אחד התפנה

על-ידי עתונאי. הוא לא היה שם כעתונאי, אלא כנציג עתון מסויים בעל

זכיון. והעתונאי הזה, לפי מיטב שיפוטו הנכון, ראה קונפליקט של אינטרסים

כעתונאי וכמייצג עתון בעל זכיון, והוא התפטר. ופינה את מקומו. שר

החינוך והתרבות הקודם לא מצא לנכון לאייש את המקום הזה בהמלצה על נציג

ציבור העתונאים במדינת ישראל.

זה המצב הקיים, באשר למועצה לכבלים. לפי מיטב ידיעתנו המצב ודאי לא

יותר טוב, אולי עדיין מבחינה כרונולוגית לא הגענו לכך, באשר לייצוגו של

ציבור העתונאים בערוץ השני ובתחנות הרדיו האזוריות.

מדוע אנחנו רוצים את הייצוג הזה של העתונאים. שוב, זה לא ייצוג של

איגוד מקצועי. אנחנו חושבים שבמצב שבו לפי שיפוטנו החוק היקנה מערך של

בקרה, של פיקוח מיומן לגבי כל מה שאמור להיות בטלויזיה בכבלים - אני

מדבר על תכנים, אני לא מדבר על הצד הנוהלי ולא על הצד המסחרי - העתונאי

שעל גבו ישנה המחוייבות המקצועית היחידה באשר לכובד של אתיקה, חייב

להיות אולי עיניים ואוזניים באשר לאתיקה הציבורית או הנוהל הציבורי

הטוב. בהעדרו של מעקב כזה, לפי הערכתנו אנחנו נכנסים לעידן חדש, שבאשר

למערך מעקב על המקצוענות והאתיקה, הוא פרוץ לחלוטין.

אני מבקש להפנות את תשומת לב הוועדה, שבלשון החקיקה של הטלויזיה בכבלים

נאמר, שהמועצה לכבלים תהיה הגוף המפקח. לא נאמר איך מפקחים על איכויות,

איך מפקחים על מקצוענות, איך מפקחים כל מה שנוגע לצד הציבורי באשר

לשעות שידור, באשר לאיכותו של השידור. הפיקוח כיום לפי לשון החוק מצוי

בידי המועצה. קשה לנו להניח שמועצה בת 11 חברים, שאנחנו לא בודקים את

הרכבה האישי או המקצועי, לא יכולה לפעול או אין לה הכלים לפעול כגוף

מפקח באשר לנושא תכנים, איכויות ואתיקה. האם יקום כאן גוף חדש? האם

המחוקק נתן את דעתו שצריך גוף חדש? אנחנו חושבים שכן, ואנחנו חושבים

שאולי זה צורך ראשון במעלה, כדי שתהיה בצד הקמתו של מערך שידורים חדש -

בין אם זה בכבלים ובין אם זה במערך הערוץ השני - זרוע שתוכל להפעיל את

עינה לגבי האיכויות המקצועיות והאתיות.

איננו יודעים איך נושא התכנים יבוא לידי ביטוי בשידורים החדשים של

חברות הכבלים. לפי סימנים ראשונים שישנם בידינו, אם לא תעשה מיד פעולת

חקיקה או תקינה שתפעיל מערך בקרה כלשהו, הענין יהיה ללא שליטה. אשר

לכבלים בראש ובראשונה, הדבר נמצא לפיתחנו. לגבי הנושא של פיקוח ציבורי,

ואני לא מדבר על צנזורה, אני מדבר על פיקוח ציבורי באשר לאתיקה מקצועית

עומד בראש סדר היום, לא ראינו סימנים לכך. ראינו סימנים אחרים. פרטנות

באשר לכלי תקשורת כתובים ומשודרים איננה פרושה בהכרח רק זניחת האיכות

או זניחת ההיצמדות לנושא של אתיקה מקצועית.
בסיכום, הייתי מבקש להביא בפני הוועדה את המלצתנו
(1) יבוא תיקון בחקיקה באשר ללשון החוק המחייב את הכללתו של העתונאי
המקצועי באשר למקצוענותו
(א) במועצה לכבלים,

(ב) בכל אחת מהוועדות המייעצות ב-31 האזורים כאשר יופעלו, או לקראת

הפעלתן.

(2) נציגות הולמת של העתונאים בגוף המפקח, אשר לדעתנו חובה להקימו, בין

אם בלשון החוק או בין אם בצורת תקינה.
א. אבא
דן מיצה את כל הנתונים שפחות או יותר

גיבשנו, אבל מתוך הדברים מבצבצת נקודת מוקד

שהיא בעיני כולכם, או בעיני אלה העוסקים בסוגיה הזאת, שעיקר הכובד נופל

על הטלויזיה. ואילו לגבי הרדיו, משום מה, אותן מחשבות בקשר לתחנות

המקומיות, נדחקו לאיזו שהיא קרן זווית. החשש הוא, שתקומנה תחנות רדיו

בנוסח התחנות הפירטיות הקיימות היום. באשר לתחנות פירטיות כאלה, יכולת

הביקורת שתהיה עליהן תהיה מזערית אם בחוק המוצע או בחוק הקיים או בחוק

שיתוקן לא יעוגנו כמה וכמה אושיות בקרה, באשר לשאלה למי מסוגל לעסוק

בזה, למי כדאי או צריך לתת את הזכיון, ומה הן אמות המידה של האנשים

בתחנות הללו. אנחנו עדים היום לתחנות הצומחות מפעם לפעם, וגם לאיכויות

שם. אינני יודע אם אנחנו כולנו ששים כל כך למצבן העכשווי. מה שנכון

הוא, שיש דעות לכאן ולכאן על קידמה, על תסיסה, על תחרות וכיו"ב, ואז

אנחנו ניתן את היד החופשית לאנשים המפעילים את התחנות הללו לאייש אותן

כראות עיניהם.

אני חושב שבאיזה שהוא מקום צריך לתת את הדעת על זה, וצריך לבחון את

הדברים בצורה הרבה יותר מבוקרת. מי יכול, מי איננו יכול לעבוד

בתחנות כאלה. לא כל בר-בי-רב וזב חוטם יכול להיות ליד מיקרופון. זו אחת

מאמות המידה שהייתי רוצה להוסיף.

י. לב; ברשותכם אתרכז רק בנושא האתיקה, משום שלפי

עניות דעתי זכותו של אדם לשמש כעתונאי

וזכותנו לדרוש את חופש העתונות מותנה אך ורק בעקרון, שעתונאי ממלא כמה

הלכות בכפוף לכמה חוקים, אחרת באמת הכל יהיה פרוץ.

לכן אנחנו באגודת העתונאים, באיגוד הארצי של העתונאים, בעצם פועלים כל

הזמן לפי קוד, ואני מדגיש את זה. הקוד הזה זו הזכות היחידה שיש לנו

כעתונאים לבוא ולדבר על חופש עתונות. כל המסרים שאנחנו מעבירים בלי

הקוד המוסרי הזה, חסרי ערך לחלוטין. החשש שלי הוא, שבגופים החדשים

שיקומו, גם בכבלים וגם בערוץ השני, לא נתנו את הדעת על העקרון, שבעצם

הבעיה היא שמפעילים אותם אנשים ולא מכונות. לא הבעיה לאייש כך וכך

מספרים, אלא לאייש בני-אדם שכפופים לאתיקה, שבגללם נוכל אחר כך לצאת

למאבקים, אם יהיו, על חופש תקשורת, אם יהיה או לא יהיה.

לכן כבר אנחנו בחנו וראינו למשל שנושא הפרסום מאוד מעורב. כשאדם יושב

מול הטלויזיה ומקבל בערוך שני סרט, הוא לא יודע ולא מסוגל לדעת אם זה

ערוץ שהוא כולו ממומן על-ידי יחצ"ן מסויים, או כולו בחירה חופשית של

מערכת עתון שבחרה. אנחנו כל הזמן בתקשורת עומדים על הדבר הזה, משום שזה

בעצם בנפשנו. באותו רגע שלא יהיה מחסום בין הפרסום לבין החומר עצמו, כל



הנושא של העתונות ילך לאיבוד. אנחנו עומדים על כך, אף שגם בעתונות

הכתובה המודעות הן חלק מהפרנסה שלנו.

לכן אני רוצה להסב את תשומת לב הוועדה המכובדת, שאנחנו כעתונאים מבקשים

שכל מי שיעסוק בערוץ 2 ובכבלים חייב יהיה לפעול לפי כללי האתיקה

העתונאית, אחרת כאילו פרקתס היום את כל מה שנקרא תקשורת, ואין לזה שום

ערך. בלי זה, זה כמו שנתתם למישהו מקצוע בעוד הוא חסר ידע מקצועי. לשם

כך לנו יש מאגר של אנשי מקצוע, אנשי מקצוע מנוסים גם בתחום

האלקטרוניקה, גם בתחום העתונות הכתובה ואנחנו רוצים להעמיד אותו לרשות

31 הגופים, וכמובן גם לרשות הגוף הכולל. וזאת לא משום שאנחנו רוצים

להיכנס, להצטלם ולקבל כבוד, אלא משום שאנחנו כבעלי מקצוע רוצים להטביע

את החותם המקצועי שלנו על הגוף או על שני הגופים האלה שיקומו.

א. אבנרי; גם דן וגם יגאל דיברו על הנושא של האתיקה,

אנחנו לא מדברים על תאוריה. ועדת האתיקה של

אגודת העתונאים בתל-אביב כבר דנה בימים אלה במקרים מעשיים של עתונאים,

וכבר הגיעו תלונות, שעל גבי המסך של הערוץ השני הם פירסמו מוצרים,

וכרגע אני מדבר על התחום הרפואי. אלה רק הניצנים הראשונים שמבשרים את

בוא החורף, ולא את האביב.

אנחנו פועלים להרחיב את השורות שלנו ולהכניס גם עתונאים, שדרים, בעלי

מקצועות נוספים שעובדים בטלויזיה בכבלים וגם בערוץ השני. אבל יש בעיה

שלא יודעים עדיין איך להתגבר עליה, והיא בעיית החוזים החופשיים. לפי

התקנות הפנימיות, שלנו אנחנו יכולים לקבל כחברים מלאים שווי זכויות

וחובות רק עתונאים שחתומים על ההסכם הקיבוצי. לבעלי החוזים האישיים

אנחנו יכולים להציע בשלב זה רק להיות בחטיבות, ולא כולם מעוניינים

להצטרף לחטיבה. יש כבר סימנים שכנראה עלול לקום איגוד עתונאים מתחרה.

כמובן, במדינה דמוקרטית אפשר להקים איגודים ואין על כך שום מיגבלות.

אבל אם אמנם יקום איגוד כזה, היינו מבקשים שתהיו ערים לנושא של האתיקה,

כאשר אחד המרכיבים החשובים שלה הוא, שמי שעובד בטלויזיה או בטלויזיה

בכבלים, כל עיסוקו יהיה על מקצוע העתונות. ברגע שאותו אדם הוא גם בעל

עסק, או שותף באיזה מקום, או יחצ"ן, זו מתחילה להיות רעה חולה.

י. ג'קסון; למעשה מדינת ישראל עומדת על סף מהפך תקשורתי

שאנחנו לא מודעים לו. ההתעסקות עד עכשיו

היתה מההיבט הטכנולוגי. מדובר על ההשקעה הגדולה ביותר שנעשתה אי-פעם

בתולדות מדינת ישראל בנושא הזה. מהצד התוכני החוק מתייחס ל-10 אחוזים

הפקה מקורית, ולא חשבו עליו מספיק. כי הפקה מקורית של שעתיים וחצי, אם

שעות השידור יהיו 24 שעות ביממה, זה מחייב היערכות מקצועית שלא היתה

אי-פעם בטלויזיה הישראלית לשם הפקה מקורית בכמות כזו של זמן שידור. זה

פותח את הפתח ליזמים מאוד אינטרסנטים לחסוך בעלויות לכניסה של חומר

שיהיה במסווה של פרסום יחצ"נות. חשש נוסף הוא, שראשי עיר בכל אזור

עלולים להפוך את הנושא לאפקט של פולחן אישיות, כי לתחנה המקומית יהיה

אינטרס להיות במצב יחסים תקין עם ראש העיר באותו אזור. לשם כך מוכרחים

לחשוב איך להימנע מהתפתחות עתידית כזאת. למעשה אגודת העתונאים היא

הגורם היחיד בארץ העוסק בנושא, ויצרה מכניזם איך לטפל בנושא. אלה כללי

האתיקה של האגודה, ולכן אני חושב שזה אינטרס עליון של המדינה לאמץ את

הכללים האלה, ולהפוך אותם לנחלת כלל הטלויזיה בכבלים.
ח. מרום
אולי מר ג'קסון ישכיל אותנו, איזה נסיון יש

במדינות שמעבר ליס.
י. ג'קסון
האמת היא שבארה"ב אין מחוייבות להפקה

מקורית, כי כל ההפקה למעשה היא מקורית.

אנשים באותו אזור ניזונים מרשת ארצית, והקניה, ההפקה היא כלל-ארצית

בארה"ב. לכן אין התופעה של פרסום, אלא יש הענין שבעוד שבישראל אנחנו

נזונים מערוץ אחד, וההימלטות של מרבית האוכלוסיה תהיה לכבלים כדי למצוא

פתרון לזמן העודף, ולשידורים שלא עונים לרצון שלהם, בארה"ב בגלל היקף

השידורים הארצי הגדול, בעלי הכבלים מוכרחים לתת שידורים ברמה כדי לשמור

על קהל הצופים. בארץ יש לנו אינספירציות של חינוך ותרבות, ואנחנו רוצים

לטפח תרבות ייחודית, ולא להיטמע בתרבות האמריקאית. צריך לתת את הדעת על

הנושא.

ח. מירום; איך מונעים שם חדירה מאוד עמוקה של אישים

פוליטיים, כגון ראשי ערים, ראשי מדינות

קטנות לתוך הרשתות המקומיות?
י. ג'קסון
ההתחייבות להפקה מקורית היא בתוקף מחוייבות

חוזית של היזמים למדינת ישראל. במסגרת זאת

התכנים של אותה הפקה מקורית גם נתונים לאיזה שהוא פיקוח ממשלתי, כי

אחרת לא היו קמות הוועדות האזוריות האלה. בוועדות האזוריות האלה, שמעצם

טיבן מרביתן מיוצגות על-ידי פוליטיקאים ברמות אזוריות, צריך גם שאנשי

מקצוע אובייקטיביים יהיו בתוכן, אחרת קונסטלציה מקומית יכולה להכתיב את

רמת השידורים באותו איזור.
ע. בר-קדמא
הבעיה היא לא כל כך איך אתה מכניס

פוליטיקאים, אלא איך אתה מונע הכנסת בנק

במסווה של מוסד צדקה. איך אתה מבדיל בין משדר אמיתי, שמשרת את הציבור

ומשרת את הצורך לתת אינפורמציה, לבין מוצר צריכה שמפרסם את עצמו

במישרין או בעקיפין. מי יודע מה הקשר היום בערוץ 1 בין נותן החסות

בתוכנית לבין המשדר? מי יודע, למשל, שתכניות שלמות בערוץ 2 הן תכניות

בתשלום, בעוד הן מופיעות כשרות לציבור - בידור, אמנות, רפואה? אלו הן

בעיות אתיות שקיימות כבר היום, בוודאי הן תחמרנה פי כמה בתנאים של

פרבטיזציה מוחלטת של כל העתונות האלקטרונית. אגב, בעתונות הכתובה קיימת

בעיה שלא נפתרה עד עצם היום הזה, והיא הבעיה של מודעות פרסומת במסווה

של טקסט מערכתי, בעריכה גרפית של טקסט מערכתי. הבעיה הזאת לא נפתרה.

בעתונות המדוברת, האלקטרונית, היא תחמיר פי כמה. מר ג'קסון דיבר על

סכנה של חדירת היחצ"נות, אלה תוכניות של יחסי ציבור אלא יש תור וטענות

קיפוח בין היחצי'נים, למה גונבים להם את התור. אין ספק שהמפיקים נתונים

ללחצים של יחצ"ני ציבור, והם מודים בזה.

צ. כהן; אם מדברים על ארה"ב, מדברים על תחנות פרטיות

מסחריות. כך שבמודע, כשאתה מאזין או צופה

בתחנה, אתה יודע בדיוק במה דברים אמורים, ואתה בעצמך צריך לסנן. אתה

יודע מראש שמדובר פה בתחנה פרטית מסחרית. פה אנחנו מדברים על שרות

שבחלקו הוא ממלכתי, וכאן ההבדל הבסיסי.



י. לב; לא נאמר פה דבר על גוף אחד חשוב שמטפל בזה,

גוף שקרוי מועצת העתונות. אני ממליץ

שהעורכים והמו"לים של הגופים האלה יצטרפו למועצת העתונות, משום שאז הם

יכולים להיות כפופים למסגרות האלה.

ד. הרניק; דיברו כאן על נושאים מנושאים שונים, בעצם

נושאים חובקי זרועות עולם, הרבה מעבר למה

שלפחות מבחינתי הציגו את נושא הדיון, ואני אשתדל להתייחס אחת לאחת.

קודם כל, מה המצב דהיום. יש היום בארץ 29 אזורים, שלגביהם כבר נקבעו

זוכים. התחילו שידורי טלויזיה בכבלים ב-5 אזורים: בפתח-תקוה, בבת-ים,

בבאר-שבע, בדרום תל-אביב ובראשון-לציון. היום בארץ יש כ-18 אלף מנויים,

ואנחנו מעריכים שעד סוף השנה יהיו כ-100 אלף מנויים.

הייתי נוכח בפגישה של אגודת העתונאים עם שר התקשורת הקודם, מר גד

יעקובי, ואני מניח שאהיה גם בפגישה עם שר התקשורת הנוכחי, שכבר נקבעה

עם אגודת העתונאים. המצב הוא שבתחילה היה במועצת הכבלים עתונאי או

סופר, אני לא יודע באיזו הגדרה זה נופל. היה זה חנוך ברטוב, בין אותם 6

נציגי ציבור. כשהתחיל ההליך של קביעת הזוכים, פנו אלי כל מיני גורמים,

ואמרו לי שהוא עובד ב"מעריב", ויש פה אולי טעם לפגם. פניתי אליו ואמרתי

לו שיש בפניו 3 אופציות: להתעלם מזה, להתפטר, או לא לשבת בדיונים שבהם

מעורב "מעריב" או אחד ממגישי ההצעות. הוא ביקש לחשוב כמה ימים, והודיע

שכדי למנוע כל ספק הוא מתפטר. מאז ועד עצם היום הזה לא מונה לו מחליף,

אף שעברו מעל שנתיים. השר שצריך להמליץ הוא שר החינוך והתרבות, שממליץ

בפני שר התקשורת, ושר התקשורת ממליץ בפני הממשלה. כך שיש מקום אחד

פנוי.

אמנם בחוק לא נאמר בפרוש שזה צריך להיות עתונאי או סופר, זה יכול להיות

איש רוח או מישהו אחר ששר החינוך והתרבות ימצא לנכון, אבל האופציה

עדיין קיימת.

לגבי ועדות יעוץ אזוריות. סוכם במפורש שאגודת העתונאים תעביר אלינו

רשימה. אגודת העתונאים העבירה רשימה לגבי חמשת האזורים הראשונים, ובכל

אזור זכיון באזורים הראשונים שמיניתי - דהיינו, בת-ים, ראשון-לציון,
פתח-תקוה, באר-שבע - יש עתונאים
צבי אלגת - בת-ים; אריה אגוזי -

ראשון-לציון; מאיר ריפמן - פתח-תקוה,- עמיר רוזנבליט - באר-שבע. לכל

אזור קיבלנו 2-3 מועמדים, והם יכהנו בוועדת יעוץ אזורית, שלמעשה תפקידה

להיות המשושים של המועצה לשידורי כבלים בכל אזור ואזור.
היו"ר מ. בר-זהר
האם אתם מתכוונים להעביר את זה גם לשאר

האזורים?
ד. הרניק
כן. אני בהחלט חושב שמקצוע העתונות הוא

מקצוע שצריך למצוא את מקומו במסגרת הטלויזיה

בכבלים. אם זה במועצה זה לא ענייני, על זה הממשלה צריכה להחליט. גם

בוועדות יעוץ אזוריות, שזה מעניינה של המועצה, אני בהחלט חושב ליישם את

זה.



לגבי פיקוח ובדיקת איכויות. אני חושב שקודם כל זה ענין של השקפת עולם,

גם ענין של יכולת.

קודם כל, לגבי איכויות. החוק קובע קודם כל רשימה של איסורים, שידורים

שהם אסורים לשידור בטלויזיה בכבלים. אלה סרטים ומחזות שהמועצה לביקורת

סרטים אסרה את הצגתם. וזה רק טבעי, מכיוון שלא יעלה על הדעת שיד אחת

תאסור ויד אחת תתיר. מדובר סרטים שהם בגדר סרטי תועבה, אלה שידורים שהם

בגדר שידורי תועבה. שידורים שיש בהם תעמולה מפלגתית או פוליטית,

שידורים שלא הוסדרו לגביהם זכות יוצרים או זכות מבצעים על-פי כל דין.

לדעתי הדבר היותר עדין והיותר מסובך זה הנושא של תעמולה מפלגתית או

פוליטית. אם נניח שבערוץ השידורים המקומיים מראים תחרות גמר גביע

כדור-סל בין בית-ספר א' לבית-ספר ב' ברמת השרון, וראש העיר בתום המשחק

מעניק גביע ואומר כמה מלים, אני חושב שזה ממין הענין. אבל מובן, שאם

ראש העיר יופיע 8 פעמים ביום בערוץ המקומי, פה יגזור סרט, פה יגיד כמה

מלים, פה יברך ופה יתן גביע, מובן שהכמות הופכת לאיכות. מובן שגם

לעיתוי יש איזה שהוא ענין. לא הרי מצב של 3 חודשים לפני בחירות להרי

מצב של שנתיים לפני בחירות. השיקול היחידי במקרים האלה הוא המצפון של

חברי המועצה, כושר הניתוח שלהם, כושר ההבחנה והיכולת לקבל החלטה, ואין

שיקולים אחרים.

לכן אני אתנגד בכל תוקף להצעה השלישית של דן פתיר, להקים מעין מוסד על

מפקח מעל המועצה לשידורי כבלים. המועצה לשידורי כבלים תפקח על השידורים

באמצעות המועצה עצמה, באמצעות מועצות יעוץ אזוריות ובאמצעות אורגנים

שלה. לגבי שתי החלופות הראשונות שהוא העלה - כלומר, מקום במועצה וחברות

בוועדות הייעוץ האזוריות - אני בעד זה, ואני גם מיישם את זה הלכה

למעשה.

מבחינת השקפת עולמי אני חושב שאנחנו לא צריכים להיכנס לשאלה של

איכויות, פרט למה שנאמר בחוק ובמכרז. כלומר, אם היזם במכרז התחייב לתת

ארבעה סרטים בשבוע מהפקה של 3 שנים אחרונות, על זה נקפיד. אנחנו לא

ניכנס לשאלה אם הוא מקרין את "חלף עם הרוח" או "תותחי נברון", בזה

כוחות השוק ישפטו. מכיוון שאתה לא משלם פה אגרה לכל השנה, אתה משלם בכל

חודש, הרי שאם לא ייראה לך - וזה לא טוב - תפסיק לשלם. נקפיד שנניח

בהפקה מקורית, יש לנו תקציבי הפקה של היזמים כפי שמופיעים בהצעות

למכרזים, וכפי שהם מופיעים בזכיון, שהוא המסמך המשפטי שמאגד את כלל

ההתחייבויות של היזם למסמך משפטי מחייב. אנחנו נקפיד שאותם תקציבים

באמת יוצאו על הפקות מקוריות.

אני בכלל חושב שבטלויזיה בכבלים, שיש בה כיום 18 ערוצים לוייניים ו-5

ערוצים עצמיים וחלק למוסדות קהילתיים, כל הנושא הזה של איזון בשידורים

הרבה פחות חשוב מאשר בערוץ אחד. אמר לי קודם עודד דברת, שקצת מצוי

בפסיקה האמריקאית, שיש היום פסיקה, שבגלל ריבוי ערוצים כל הענין של

הפרנרס דוקטרין בארה"ב בכלל מתערער. בין הערוצים שהיזמים יעבירו יהיה

- C.N.M.מערכת חדשות במשך 24 שעות ביממה. כשרואים את M.N.C 24 שעות

ביממה, ממילא כל ערוצי החדשות מקבלים פרופורציות אחרות.



אני חושב שמתפקידנו כמועצה קודם כל להקפיד שלא יהיו שידורים אסורים,

להקפיד שכלל ההתחייבויות של היזם על-פי המכרז אמנם תתמלאנה, ולהיכנס

לשאלות של איכות רק באמת במקרים חריגים, זה חוק שבנוי על יזמות פרטית.

היזמים הם מיטב קבוצות מבחינה כלכלית ומבחינות אחרות בארץ. כמעט בכל

פגישה שאני נמצא באים בתביעות. מבחינתי הדבר החשוב ביותר הוא, שהחברות

האלה יעמדו על הרגליים מבחינה כלכלית. כי אם הם יתרסקו ויתמוטטו, גם לא

יהיה אל מי לבוא בטענות.

לנו יש כללי אתיקה במסגרת כללי המועצה, כללי איזון ואתיקה בשידור,
שאומרים בין השאר
"בעל זכיון יבטיח כי בשידוריו יינתן איזון נאות

לדעות הרווחות בציבור לפי הנושא המובא במשדר. בעל הזכיון אחראי לכך

שתוכניות המובאות לשידור באפיקי השידורים העצמיים כהגדרתם בכללים

ייערכו וישודרו על-פי הוראות כללי האתיקה בשידור, כפי שתקבע המועצה מעת

לעת, ולפי הוראת כל דין לענין סייגים ושידורים. בנושא שבו רווחות דעות

שונות בציבור, יביא אותו משדר לפחות שתי דעות עיקריות בנושא, ולא יתן

העדפה לדעה מסויימת על פני דעה אחרת מבחינת היקף הזמן לשידורה, מבחינת

מתכונת הגשתה בשידור". ועוד הוראות מהוראות שונות, שאני מוכן כמובן

לצלם ולהעביר לכל חברי הוועדה.

נשמח מאוד לשתף פעולה עם אגודת העתונאים בכל מה שנוגע לכללי אתיקה.

הקפדנו מאוד בנושא של חדשות מקומיות לגבי מי מעסיקים, איך מעסיקים. מי

שעוסק בנושא של חדשות מקומיות לא יהיה בעת ובעונה אחת גם מוכר מנויים

לבעל הזכיון. אבל כללי אתיקה זה כמובן דבר גמיש וקולע ומשתנה חדשות

לבקרים. אנחנו מוכנים לאותו שיתוף פעולה שאגודת העתונאים מציעה.

י. לורברבוים! אני חושב שהכללים של המועצה לטלויזיה בכבלים

הם דברים שיצטרכו להיווכח בהם תוך כדי מעשה.

עדיין מוקדם לומר האם יש בכללים האלה משום בטחון שהלחצים הפוליטיים

המקומיים לא יגברו על הטעם הטוב ועל האתיקה המקצועית המתחייבת מכך.

היו"ר מ. בר-זהר; אני רוצה להגיד לך, שהלחצים הפוליטיים

המקומיים יגברו על הטעם הטוב.
י. לורברבוים
לכן אני חושב שהדרישה של אגודת העתונאים

בענין הזה היא במקום, ואני חושב שכדי למנוע

כבר עכשיו את האפשרות שנאחר את הרכבת, צריך שאותם כללי אתיקה שמאומצים

על-ידי אגודת העתונאים, והם בסיס ונר לרגלינו מבחינת הפעילות הדמוקרטית

של עתונות חופשית, יאומצו על-ידי הוועדה כאן, והם יהיו חלק בלתי נפרד

של המועצה לכבלים, מפני שאני רואה בענין הזה סכנה אדירה.

ישנה הדוגמא של הטלויזיה, של הערוץ היחידי שקיים היום. אנחנו ערים

ועדים לפוליטיקה וללחצים שישנם על כל מינוי ועל כל פעולה ועל כל

תוכנית. הלחצים ירדו לרשות המקומית, והם יהיו הרבה יותר לא סימפטיים,

מפני שרמת האנשים והלחצים של כל הפוליטיקה הקטנה שם תתמקד באותו מקום.

לכן, כדי באמת להקדים תרופה למכה, נדמה לי שאגודת העתונאים באה בזמן.

היא מעירה את ההערות שלה במקום, והיא אומרת "ראו הוזהרתם, הדרך לעשות

את הדברים האלה היא כך וכך וכך". אני מאוד בעד זה שאנחנו נהיה באוזניים



כרויות כדי לשמוע ולראות מה נעשה. אני חושב שדוד הרניק ניסה להציג את

הפתיחות שישנה, ונדמה לי שבסה"כ יש פה איזו שהיא נכונות מסויימת של

שיתוף פעולה הדוק שקיים, ואני חושב שצריך לאמץ אותו ולחזק אותו.

א. טוקטלי; אני מקדם בברכה את עצם הדיון בשמירה וברצון

להגיע לאיכות גבוהה של שידורים. אני חושב

שאם ניתן את הכותרת הכללית הזאת לדיון, בעצם אולי נרחיב את תחום הדיון

לנושא שנדמה לי שכרגע נגענו רק בקצה קצהו. במציאות שבה יש הרבה מאוד

כלי תקשורת, לאחר תקופה ארוכה שהיו מעט מאוד כלי תקשורת באופן יוצא

דופן, אין ספק שיחולו הרבה מאוד שינויים, יחולו הרבה מאוד מהפכים. אני

רוצה להזכיר שיש להם משמעויות ממשמעויות שונות, ולא רק ההיבטים שהוזכרו

כאן. יכולות להיות גם בעיות של תוכניות באיכות נמוכה, בלי פגיעה בשום

כלל אתיקה זה או אחר.

לדעתי התנאים לקיומם של שידורים באיכות גבוהה הם בעיקרם שלושה:

(א) הוזכר כאן נושא של קודקס כללי אתיקה, ואני רוצה להזכיר שגם בחוק

הרשות השניה, טלויזיה ורדיו - וכפי שכבר הזכיר מר הרניק, גם בחוק

ובכללים שעוסקים בטלויזיה בכבלים - יש כללים בנושאים האלה. אין לי

ספק שכאשר תוקם הרשות השניה, טלויזיה ורדיו, ייקבעו כללים נוספים.

במפגש הקודם שהיה לנו, הזמנתי את נציגי האיגוד הארצי של העתונאים

להציע את כללי האתיקה שגובשו אצלם, ויכול להיות בהחלט שיש טעם

ללמוד מהם ולאמץ אותם, או חלקים מהם.

(ב) התנאי השני הוא שיהיו אנשים טובים ואנשים טובים יכולים להיות

שונים. יכולים להיות כאלה שצמחו בתחום העתונאות, ויכולים להיות גם

כאלה שצמחו בתחומים אחרים. אנחנו יודעים שהעתונאות איננה מקצוע

מורשה. גם בעתונות הכתובה יכולה להיות בעיה. אנחנו יודעים שיש

בעיות, ויש כאלו במקומונים. בעיה כזו יכולה להיות, וצריך להתמודד

אתה. צריך להבטיח שיהיו אנשים בלתי תלויים, אנשים עצמאיים, אנשים

שהמקצוע עומד לנגד עיניהם. אין ספק שלפעמים גם נדרש אומץ לב ציבורי

כדי לעמוד כנגד לחצים. ההבחנה הזאת, או ההצעה להכניס אנשים של

האיגוד הארצי של העתונאים, לדעתי לא תפתור את הבעיה.

יש בעיה נוספת שהוזכרה כבר כאן. העובדה שבעצם מדובר בין השאר

באיגוד מקצועי. זאת אומרת, יש ערבוב של איגוד שדואג לתנאי עבודה של

חבריו מצד אחד, לבין איגוד שרוצה לשמור על כללים מסויימים

ציבוריים. יש עם זה בעיה. אין לי ספק שבעידן החדש יהיו הרבה מאוד

אנשים שיועסקו על בסיס של חוזים אישיים, ולכן לא יוכלו להיות חברים

באיגוד, ואין ספק שלא צריך לערבב בין השניים. צריך למצוא איזו שהיא

דרך שתהיה הפרדה, שתהיה שמירה על כללי האתיקה, בלי ערבוב הענין

המקצועי הצר.

(ג) התנאי השלישי הוא, שכמובן יהיו תנאים כלכליים כאלה שלא תיווצר

מוטיבציה שלילית שמערבת פרסומת עם העתונאות עצמה, עם הכתבה עצמה.

התנאי הזה לדעתי לא תמיד נשמר. יכולות להיות בעיות, ואם צריך להעיד

על כך, בוודאי בשידורים שלנו קיימת בעיה כזאת. הייתי מאוד שמח אם

ציבור העתונאים היה מסייע לנו להחלץ מהבעיה הזאת, כי אותם מקרים



בהם שמעתי כאן רמיזות כאלה או אחרות על כשלונות כאלה או אחרים, אין

ספק שלא זה הדבר שצריך להיות. צריך לראות מהיכן הוא נובע, וצריך

להתמודד אתו. לאחר שהוא מוסר, בהחלט צריך להבטיח שלא תהיינה

מכשלות. לדעתי המכשלה הזאת עתידה להתרחב במערכות של הטלויזיה

בכבלים, לאור הלחץ הגדול שיש עליהם להפיק הפקות מקוריות, ולאור

העובדה שמחיר הפקות מקוריות גדול מאוד, אני מניח שתהיה נטיה לגלוש

לכיוון פתרונות כאלה. הוזכר כאן כבר, שגם בטלויזיה הישראלית, שלא

סובלת ממחסור בכספים, גם שם יש בעיה כזאת.

הבעיה חמורה, ולדעתי על-ידי הצטרפות של שלושת התנאים אפשר יהיה להבטיח

שבאמת תהיה הקפדה מלאה, ויושגו שידורים באיכות גבוהה, וכאלה שאינם

נכשלים במכשלות שהוזכרו כאן.
היו"ר מ. בר-זהר
שאלה למר לורברבוים. מה כללי האתיקה הנהוגים

בטלויזיה החינוכית?
י. לורברבוים
העובדים שלנו כולם חברים באגודת העתונאים,

כך שחלים עליהם כל הכללים.

א. אבנר; צד אחד של הבעיה, של המעקב, שהוא בכלל לא

עניינה של רשות השידור, מפני שלרשות השידור

אין שום השפעה על הרכב מוסדותיה. כידוע הממשלה מרכיבה אותם, ואם לאיגוד

הארצי יש בענין זה השגות, זה ענין שבינו לבין הממשלה. לרשות השידור אין

אפילו השפעה עקיפה, היא אפילו לא יכולה לבקש להמליץ.

השאלה האחרת קשה יותר. לרשות השידור יש אמות מידה אתיות שהן חמורות

יותר מאשר בעתונות הכתובה, לא מפני שרשות השידור צדקת גדולה או בה

צדיקים גדולים יותר מאשר בעתונות הכתובה. אלה אותם אנשים, שעוברים

לפעמים גם ממדיום למדיום. זה קרה מכיוון שלרשות השידור עד לזמן האחרון

היה מעמד מונופוליסטי, ומזה נובעים דברים מסויימים. עתון יכול תמיד

לומר, שאם איני אוהב את מה שהוא עושה, שאקרא את המחרה. לגבי רשות

השידור עד לזמן האחרון לא היתה האופציה הזאת, לא היתה לה תשובה כזאת.

מזה נובע במידה רבה גם סעיף 4 בחוק רשות השידור, הסעיף המפורסם על

האיזון הפוליטי.

הדבר השני הוא ממלכתיותה של הרשות, שגם זה מטיל עליה חובות מסויימות,

שאינן מוטלות על עתון פרטי. כך גם לגבי העובדה שאנחנו יכולים להצטער

עליה, אבל היא קיימת, שמה שרשות השידור משדרת מתקבל בחוץ לא רק כשידור

מישראל, אלא כשידור של ישראל. אם הרדיו הישראלי אמר - זה אומר שזה רק

דרגה אחת למטה מהודעה רשמית. הדברים האלה מטילים על הרשות חובות,

לפעמים בלתי אפשריות, וישנו המסמך המפורסם שהמצאנו אותו בזמנו לוועדת

החינוך, שנקרא על-שם עורך הגירסא הראשונה שלו, מסמך נגדי, והמסמך הזה

מקובל לפחות בצורה לא פורמלית גם על אמצעי התקשורת האחרים.

השאלה העקרונית הקיימת, עם התפוצצות האוכלוסין בתחום תקשורת אלקטרונית,

היא שאלה מהותית למקצוע העתונאי. בניגוד למקצועות מוסדרים ובעלי רישוי,

מקצוע העתונאי נעשה על-ידי בני אדם שממצים זכות אזרחית יסודית שלהם.

אין לי זכות יסוד לרפא את גופך או לייצג אותך בבית-המשפט, לשם כך עלי



לעבור הכשרה מסויימת. אבל יש לי זכות יסוד לדבר ולכתוב ככל העולה על

רוחי, כל זמן שאינני מוציא דיבה או מסית למרד, או מגלה סוד בטחוני, או

עוד כמה דברים. לכן העתונאי - שלא כעורך-דין, שלא כרופא, שלא כרואה

חשבון - בשעה שהוא עוסק במלאכתו, הוא משתמש בזכות יסוד שיש לכל אזרח.

מכאן הקושי הגדול להיענות לתביעה שנראית רק לכאורה כל כך סבירה, למה לא

יהיה רישוי עתונאים כמו שיש רישוי של עורכי-דין ורופאים. רישוי שנעשה

על-ידי לשכה או על-ידי אגודה, איננו עקרונית יותר דמוקרטי מרישוי שנעשה

על-ידי מדינה וחוק. זו סכנה שצריך להיות ער לה, לפני שמגיעים למסקנות

חפוזות.

במידה מסויימת קיומה של עתונות גרועה הוא המחיר שחברה משלמת בעד עתונות

חופשית, אבל הפתרונות כולם הם בתחום הלחץ הציבורי על המקצוע שישפר את

עצמו, שידאג לעצמו, שלא ירמה את הציבור על-ידי הסוואת פרסומת בתוך חומר

מערכתי, והבעיה הזאת הרבה יותר חמורה באמצעי התקשורת הלא-אלקטרוניים,

מאשר באמצעי התקשורת האלקטרוניים. אצלנו לפחות החוק קובע, שמישהו בעל

ענין במשדר, אסור לו להיות נותן החסות במשדר הזה, וזה קבוע בתקנות, ואם

יימצא יוצא מהכלל - נא להודיע לי, אף שלא יימצא. אינני יכול לומר זאת

לצערי תמיד על העתונות הכתובה.

על כל פנים, רק כדי לסכם, לרשות השידור יש אמות מידה גם מקצועיות, גם

ציבוריות, גם כאלו שנובעות מהשתייכות עובדיה לאיגוד הארצי. עד כמה

שידוע לי, רוב בעלי התפקידים הבכירים הם חברי אגודת העתונאים.
ש. שובל
על-פי חוק הבזק אני חושב שאפשר ללמוד ממנו

שנהיה כבולים לגורם המפוקח ביותר בתקשורת

הישראלית, כולל רשות השידור. אני חושב שזה לא נאמר עד עכשיו, וצריך

להזכיר את זה. אני צריך לבדוק את העמדה שלנו לגבי קשר עם אגודת

העתונאים, אבל אני יכול להגיד שאם נשווה את המעמסה הציבורית של פיקוח

וביקורת, אין היום גורם מפוקח כמו הכבלים. בסופו של דבר, לגבי מה שקורה

בשטח, נדמה לי שמר פתיר היה זה שאמר, שיש סימנים לאי-התאמה. אבל אני

חושב שאין לו כל עדות לכך. אם ירצו לבחון את המצב, יצטרכו לחכות כמה

חודשים טובים.

ע. לסקר; אנחנו למעשה התחנה הראשונה שמיום השידור

התחלנו להפעיל מערכת חדשות מקומיות, ובכל

ערב אנחנו משדרים רבע שעה חדשות מקומיות. הנושאים יכולים להיות החל

מנושאים שברומו של עולם, כמו למשל רצח הערבים בצומת ראשון או התנחלות

האוהלים בגן העיר, ועבור להחתמת שחקן או מאמן במכבי ראשון-לציון, או

פסטיבל פופ בחוף פלמחים וכד'. הדרך שבה התארגנו היא, שקיימת לנו מערכת,

אנחנו עובדים לפי כללים שנקבעו קודם כל בזכיון שניתן לנו. הוזכר פה

מסמך נגדי. אכן לקחנו את המסמך, ובתיקונים קלים שמתחייבים מאופי

הפעילות שלנו, קבענו התנהגות וכללי אתיקה פנימיים של התחנה.
היו"ר מ. בר-זהר
האם לקחתם זאת ביוזמתכם?
ע. לסלקר
ביוזמתנו.
היו"ר מ. בר-זהר
כלומר, אתה לא מחוייב לקחת אותו.

ע. לסקר! אני מחוייב לפי כללי הזכיון.

היו"ר מ. בר-זהר; האם אתה מחוייב להשתמש במסמך נגדי?

ע. לסקר; לא.
היו"ר מ. בר-זהר
באותה מידה אתה יכול להגיד שאתה לא משחק.

ע. לסקר! נושא של כללי אתיקה תלוי די הרבה באינטגריטי

של החברה, או של תחנת השידור, ועד כמה היא

רוצה באמת לעקוף את זה. צריך לבדוק את זה בצורה נקודתית תחנה תחנה.

בהזדמנות זו אני מזמין את חברי הוועדה שיבואו להתרשם באורח בלתי אמצעי

מאופן עשיית מהדורת חדשות מקומית, כולל כל מה שנלווה לזה.

הייתי רוצה לחזק את דבריו של מר הרניק לגבי מידת הפיקוח. למעשה עלינו

יש פיקוח יום-יומי, מאחר שאנחנו נשפטים יום יום על-ידי ציבור המנויים.

שלא כרשות השידור, יכול המנוי לבוא - וזה קורה - ולהודיע שהוא מתנתק

ולא משלם. זאת אומרת, שהנושא של מהדורת חדשות שתהיה אוסף של ענייני

יחצ"נות או פוליטיקה מקומית, אם זה לא יעניין את ציבור התושבים הם פשוט

לא יצפו בזה.

היו"ר מ. בר-זהר! בוא נהיה ריאליים. כשהוא חי בראשון-לציון,

ויש לו רק רשת כבלים אחת בראשון-לציון, האם

בגלל 5 דקות שמראים את מאיר ניצן בפרופיל הוא יפסיק לקבל את הסרטים

והחדשות, וכל מה שהוא מקבל בכבלים האלה? ברור שלא. הוא לא יבטל את

המנוי, הוא יעבור לערוץ אחר. לא רק שאין לכם תחרות, יש לכם מונופול

מוחלט.

ע. לסקר! אני מנסה להסביר בדרך החיוב נקודה אחת

פשוטה. אנחנו משדרים כ-4 חודשים את החדשות.

אנחנו נסקרים וניצפים על-ידי כל מוסדות הציבור המקומי, וכולם מסתכלים

מה אנחנו עושים דווקא בתחום הספציפי של החדשות. עד היום לא קיבלנו הערה

אחת. לא שאנחנו מלאכים, אבל בשלב זה לפחות הצלחנו ללכת על החבל הדק

הזה, שבין כניסה לפוליטיקה מקומית וכדי, לבין מהדורה אובייקטיבית. אני

בהחלט מברך כל לימוד של נסיון של כל כללי אתיקה של מוסדות שכבר פועלים

זמן רב, והעובדה היא שאימצנו את הנושא הזה.

צ. כהו! האם יש לכס מועצה ציבורית?

ע. לסקר! אני יודע שהוקמה מועצה, אנחנו עדיין לא

פגשנו אותה.
צ. כהן
אתם פועלים 4 חודשים ללא מועצה ציבורית.

ע. לסקר! כן. הפיקוח שלנו הוא על-ידי המועצה.



צ. כהן; אנחנו מדברים על מועצה ציבורית מקומית, והוא

פועל 4 חודשים בלעדיה.

ע. דברת; אם מותר לי להציג את עצמי, אני מנכ"ל חברת

"תלם" שזכתה לאחרונה באזור דרום השרון.

אנחנו בעלי השטח הגדול ביותר ומספר הבתים הקטן ביותר. האזור שלנו משתרע

מקרית-גת ועד אילת. אני גם אחד המשקיעים בחברה, ולכן אדבר גם על הצד

העטקי של החברה, לא רק על הצד הניהולי.

גם ללא אגודת העתונאים כאבא ועם קצת לב חסר פניות, הענין פתיר. צריך

להבין ולהכניס את הנושא לפרופורציות נכונות ולהבין מה זו בעצם טלויזיה

בכבלים. אנחנו מדברים בחברות פרטיות שהשקיעו כסף, כמו שהעתונים הם

עתונים פרטיים. הם לא השתמשו בשום משאב לאומי, ואין שום חוק שמגן עליהם

מפני תחרות או שמגן עליהם בכלל. כפי שעתונים הם עסקים פרטיים ולא

כפופים לחוק, אלא אגודת העתונאים ששופטת את עצמה, אנחנו כפופים להרבה

חוקים מגבילים, גם בנושא האתיקה.

העתונים עוסקים מאה אחוז באקטואליה, בהבעת דעות, הבאת ידיעות, והם לא

כפופים לשום חוקי אתיקה, למעשה חוקי אתיקה שקיבלו גושפנקא של חוק, והם

שופטים את עצמם. אנחנו עוסקים בנושאי אקטואליה בחדשות, בסך הכל אני

מעריך 0.01 אחוז מזמן השידור שלנו. הם עוסקים מאה אחוז בכך. עכשיו הם

רוצים גם לשפוט אותנו. נדמה לי שמדובר פה על אימוץ עתונאים על-ידי

החברות במסווה של אימוץ כללים אתיים. מדובר פה באגודה מקצועית שמחפשת

לאנשיה פרנסה, וזה לגיטימי. לא הייתי אוכף את זה באכיפה של אימוץ כללים

אתיים, ולא אגודת העתונאים היא זאת שצריכה לעמוד בנושא.

אני מוכרח לומר, שעקבתי אחרי כל הידיעות, והייתי מעורב אישית בנושא

הכבלים בישראל, כולל הידיעה האחרונה על המכרזים בהענקת הזכיונות. מאה

אחוז מהידיעות, ואני מוכן על זה לעמוד, היו שגויות מבחינה עובדתית,

כולל הידיעה האחרונה שדיברה על כך שזכו במכרז 5 החברות האחרונות, בשעה

שזה בעצם היה מתן זכיונות שנתיים לאחר שזכו במכרז. לא היתה ידיעה אחת

שהיא עובדתית נכונה, וכאן עומדים חברי אגודת העתונאים ומדברים על אתיקה

ומקצוענות.
היו"ר מ. בר-זהר
מדוע לא הגבתם?
ע. דברת
הגבתי כאשר היה מדובר ב"תלם". לאחרונה כתבתי

מכתב בעתונות המקומית, ביום ששי האחרון, ראה

מכתבי בי'צומת השרון". הידיעה לא נכונה, הגבתי.

אנחנו נשדר, חלקנו משדרים, בקרוב ל-30 ערוצים, חלקם משדרים 24 שעות

ביממה, חלקם מעבר ל-10 שעות. מדובר על כניסה של קרוב ל-30 ערוצים בערוץ

אחד, בערוץ המשפחה. יהיו חלונות של הפקה עצמית שיגיעו בערך לשעה וחצי

ביום, ומתוך השעה וחצי יהיה רבע שעה ביום חדשות, ומגזין בסוף השבוע של

חצי שעה חדשות. בפרופורציה הזאת צריך להבין את בעיות האתיקה בטלויזיה

בכבלים.
היו"ר מ. בר-זהר
אני לא רוצה להיכנס לויכוח אתך, אבל כאשר

אתה חושב על הפוליטיקה המקומית, על הנהגת

בחירות מוקדמות - פריימרי - אולי גם על המלה בחירות אזוריות, אינך יכול

להעלות על דעתך מה תאמר דקת שידור בטלויזיה מקומית במקום שכוח - אל

מבחינת התקשורת הכללית, וכמה הדבר יהיה חשוב.

ע. דברת; יש לי רושם שמגזימים בכוחנו. אני לא מזלזל

באתיקה, חס וחלילה, ושלא אובן לא נכון. רק

חבל לי שזה בא היום מכיוון לא נכון, מאגודה לא נכונה. נדמה לי שמגזימים

קצת בכוח הטלויזיה בכבלים. אני לא מזלזל לא בכוחנו כטלויזיה מקומית, לא

בכללים אתיים, חס וחלילה, אבל נדמה לי שמר לסקר, שמשדר כבר, הסביר את

זה. אלא מה, כאשר יהיו חדשות מקומיות, יהיו 18 או 20 מסכים מקבילים

לציבור להסתכל באותה עת. אם מישהו חושב שבאותה עת שמאיר ניצן ידבר אצלו

בטלויזיה, נגיד בחריגה מהאתיקה, הוא יוכל לעבור למשהו אחר. אנחנו לא

במנטליות של מסך אחד, שבו אנחנו חיים היום. יהיו 20 ומשהו מסכים אחרים

יותר אטרקטיביים באותו רגע, ואת זה צריך להבין.

את זה הבינו בארה"ב, ונדמה לי שמר לבני כתב על זה מאמר שמתוייק אצלי,

לגבי ביטול חובת האיזון בדיווח בנטוורקס האמריקאי, כשם שאין חובה כזאת

חלה על העתונות והיא חלה על רשות השידור מכוח החוק, והיא חלה על רשות

השידור מכוח מסמך נגדי. חובה כזאת לא חלה על העתונות. למה? כי מדפדפים

לעמוד הבא, ובעמוד הבא מוצאים דעה הפוכה. ואם לא בעתון הזה, ימצאו אותה

בעתון אחר. בית-המשפט העליון בארה"ב ביטל את החוקה הזאת לגבי הטלויזיה

בכלל, לרבות הנטוורקס. ומדוע? כי יש ריבוי מסכים.

כללי אתיקה צריכים לחיות. אם אנחנו כיזמים פרטיים לא נעמוד בכך, יש גם

מקום להתערבות חקיקה. אבל תנו לנו את ההזדמנות לעמוד בכך קודם כל

מעצמנו, כפי שהעתונות עומדת ביוזמתה בנושא. רק אם נפר את האמון שהציבור

נתן לנו, אז יש מקום להתערבות. כללי האתיקה צריכים להיות בכפיפה

למציאות האלקטרונית, למדיה החדשה של ריבוי מסכים, של זמן שידור מועט

באופן יחסי של אקטואליה, הרבה מאוד בחירה חופשית לאנשים. אם נפר את

האמון הזה, יש מקום להתערבות.
ב. כהו
אני אציג את עצמי כדי שיהיה ברור על מה

מדובר. אני עורך-דין בהשכלתי, גם בוגר

פסיכולוגיה, מה שלא כל כך רלוונטי לכאן, והייתי גם דובר עיריית

תל-אביב, מה שחשוב לאור "החשדות" או עמדת התגוננות שאנחנו כרגע עומדים

בה.

עמדת ההתגוננות כרגע בעצם מתמקדת בשלושה מישורים-.

(א) אנחנו נשדר ברמה נמוכה, ומישהו צריך לשמור את הציבור מפני הרמה

הנמוכה שאנחנו נעשה;

(ב) פרסום שמגיע בדרכים לא דרכים.



(ג) מערכת לחצים פוליטית מקומית, אשר תפעל על אותם אנשים נקודתיים

היושבים או שישבו ויצטרכו לקבל את ההחלטות.

ראשית, צריך לשים לב מי האנשים היושבים כבר היום בעמדות מנהלי התוכניות

או בעמדות הרלוונטיות לקביעת התכנים.
היו"ר מ. בר-זהר
הנושא הזה כבר נדון פעם אחת, ועכשיו נמצא

בבית-משפט בקשר למשהו אחר לגמרי, בקשר

לתחרות, לקרטל, וכל הסיפור הזה. זה איננו מעניינה של הישיבה היום.

ב. כהו; האנשים שיושבים היום כמנהלי תוכניות, כמעט

כולם עתונאים. מי שעושה את החדשות בכבלים זה

מר עמיקם רוטמן, שהוא עתונאי בעל רמה מוכרת וידועה, מי שמייעץ למערכת

החדשות לקראת פעולתה, אלה דן מרגלית ויוסי רונן, אנשים שאני חושב שאין

לגביהם איזה שהוא ספק או קושי; וכמובן, כשאני מדבר על חברת "ערוצי

זהב", זאת הגב' ליאורה ניר, שמשדרת גם במקומות אחרים. אני בעצמי, אגב,

הייתי חבר אגודת העתונאים עד לפני איקס שנים, כאשר ערכתי את העתון

"רחוב ראשי" בתל-אביב, וכאשר ערכתי בעריכות שונות ומשונות עתונים

שונים. כך שלגבי הרקע העתונאי וחופש הדיבור הקשור אליו, אפשר לראות

במאמרים שפירסמתי.

בכל מקרה, בעולם התקשורת הישראלית - אולי חוץ מערוץ 2 - אנחנו הגוף

היחיד שלא שופטים את עצמנו, ושום כללי האתיקה שנקבעו בכללים ובחוק -

וכמובן תוקפו של חוק יותר חזק מאשר שפיטה עצמית, - ואלה מחייבים אותנו,

והם מאוד מאוד דווקניים. אני מאוד מברך על זה, כי אני חושב שמערכת

הלחצים תהיה גדולה ותהיה כבדה, והדבר הזה כמובן יעזור תמיד למי שיצטרך

לעמוד כנגד זה.

אני רוצה להזכיר שעתונים בארץ, כמו למשל אפילו עתון "העיר" בתל-אביב,

לא חש את עצמו כפוף לכללי האתיקה של אגודת העתונאים. ברצונו - ילך,

ברצונו - לא ילך.

היו"ר מ. בר-זהר; אנחנו לא יושבים כאן לשם התקפה.

ב. כהו-. מה שבאתי לומר בדבר הזה הוא כלל לא התקפתי.

רציתי לומר שמקצוע העתונות בארץ לא כולו

כפוף לכללי האתיקה של העתונאים. זאת לא התקפה על אף אחד, זאת עובדה.

היו"ר מ. בר-זהר; ניתקלנו בגישה מאוד פתוחה, מאוד ליברלית מצד

מר הרניק, שמאוד נראתה לכל הנוכחים, ודווקא

כשמגיעים אליכם, אתם אחד אחד תוקפים את הנושא הזה בצורה כל כך לא

ברורה.

ב. כהו; לא תקפתי איש בכך שאמרתי שאם מדברים על כללי

אתיקה, מה המצב בשוק.

היו"ר מ. בר-זהר; אם יש לך טענות לעתון, תפנה אותו לגורם.



ב. כהן; אין לי טענות.
היו"ר מ. בר-זהר
אם אין לך טענות, אל תעלה את זה. כשמדברים

כאן על ענין של אתיקה בטלויזיה בכבלים, דברו

על אתיקה בטלויזיה בכבלים.

ב. כהן; אנחנו חיים בעולם תקשורתי מסויים, ואני

משווה את עצמנו לעולם התקשורתי האחר.
היו"ר מ. בר-זהר
גם לי יש טענות חריפות מאוד לגבי התקשורת

הכתובה, וכשיש לי, אני גם מביע אותן. אבל לא

זה המקום עכשיו לבוא ולהתנגח אתם על דבר מרוחק לגמרי מהנושא.

ב. כהי; אני מתנצל אם לא הובנתי נכון.

לגבי השאלה של פרסומת סמויה שמגיעה בדרכים

יחצ"ניות וכוי, לדעתי הפתרון היחיד שיכול להיות לדבר הזה הוא כמו שקיים

בעתונות הכתובה. יש אפשרות להודיע. האפשרות לפרסם לגיטימית ביום שיהיה

מותר על-פי חוק. כלומר, אם אני אודיע שהתוכנית הזאת מומנה בחסות חברה

זאת וזאת, ברור שכולם ידעו על מה מדובר. אני ער לעובדה שקיים חשש, כל

עוד הדבר אסור לי, שבכל מיני מקומות יהיה קיים הפיתוי, ונצטרך לעמוד

בו. אבל הפתרון לסיטואציה הזאת יהיה כמובן ברגע שאני אוכל לקבל את זה

בצורה לגיטימית.

מובן שאני מצטרף לעמדתו של מר הרניק, אין לי שום עמדה שונה בכך, אבל

אני רק רוצה להגיד דבר אחד ואחרון. מה שנאמר בקשר לזכות לדבר הוא מאוד

מאוד קריטי היום בסיטואציה שבה אנחנו נמצאים. עוד לא הוכחנו את עצמנו,

אף אחד לא יודע מי אנחנו, ורמת החששות גבוהה מאוד מפני כל דבר בלתי

ידוע. התערבות היום בדרך חקיקתית או בדרך אשר תקבע סטנדרטים מחייבים

כבר עכשיו, עלולה להביא לכך שחופש העתונות בארץ מבחינה אלקטרונית ייפגע

יותר ממה שהוא היום, בהתחשב בעובדה שאנחנו גופים פרטיים כמו העתונים

שהם גופים פרטיים, בהתחשב בעובדה שהזהירות כלפי החרות הבסיסית להבעת

דעה חשובה במיוחד.
י. לבני
החידוש העיקרי בתקופה האחרונה בתקשורת

האלקטרונית הוא כמובן הכניסה של כוחות השוק,

וכל מי שעבד אי-פעם ברשות השידור או עובד בה עכשיו, יש לו סיבות טובות

מאוד לשמוח על כך שכוחות השוק נכנסו. אנחנו יודעים את כל הקשיים

והטראומות של מי שהיה שם, ושל מי שיעזוב את המקום הזה בעתיד, את

הטראומות שהוא ישא אתו כשהוא יצא. הטראומות האלה הן במידה רבה תוצאה של

אי-פעולה של כוחות השוק, אלא פעולה של כוחות אחרים. עם זה, אני מלא

חרדה במשך כל התקופה הזאת, וגם בדיון הזה, כאשר אני שומע עד כמה גם

הגורמים הציבוריים - בדמותו של דדי הרניק וגם המנהלים של החברות - שמים

דגש גדול כל כך רק על כוחות השוק ככלים לבחינה אתית, לבחינה איכותית.

יש לי כבוד גדול לטעם הקהל, אבל הנסיון שלי מלמד שהקהל הישראלי - ואולי

לא רק הישראלי - הוא שמרן, מבולבל מאין כמוהו במה שנוגע לאתיקה, והוא

בלתי איכפתי מאין כמוהו במה שנוגע לשאלה אם ראש עיר יופיע או לא יופיע

בצורה חדשותית או לא חדשותית. הוא לא ידע על כך, זה לא יהיה איכפת לו,



ואם לא יימצאו כוחות אחרים שהם לא כוחות השוק מבחינה זאת שיפעילו כללי

אתיקה נכונים, אין שום סיכוי בעולם שהחדשות המקומיות יהיו בעלות ערך,

ולא יהיו מפגע פוליטי מאין כמוהו.

אני מצדי אינני נוטה להפריד הפרדה כל כך ברורה כפי שמנסים לפעמים

להפריד בין הפרובלמטיקה של האתיקה החדשותית, שכפי שצויין כאן היא באמת

אחוז קטן משידורי הכבלים, והיא תהיה כמובן אחוז גדול יותר בערוץ השני,

לבין מה שקרוי איכות התוכניות. יש קשר הדוק בין שני הדברים האלה,

ומבחינה זאת למשל אינני מסכים למה שדדי הרניק הגדיר כפילוסופיה שלו על

צורת פעולה נכונה של הגוף הציבורי. אני חושב שהגופים הציבוריים חייבים

להיות מעורבים לאין שיעור יותר בדרישה מראש ובפיקוח אחר כך על האיכות

של התוכניות. ודאי שתמיד הכוח העיקרי יהיה בידי החברות הפרטיות, ובידי

מה שקרוי כוחות השוק. דווקא לכן צריך להעמיד מולם מועצה, שלצערי היא לא

סטטוטורית במובן של רשות השידור. עליה להיות בעלת עוצמה הרבה יותר חזקה

ובעלת תיאבון ורצון ואמביציה הרבה יותר חזקים בדרישה לאיכות.

הדבר הזה חל על המועצה, שלפי הניסוח של דדי תהיה ליברלית, ותיתן לכוחות

השוק לפעול, ותדרוש רק דרישות שמופיעות במכרזים, דרישות כמותיות ולא

איכותיות; אני מניח שישיאלו מי שמנו לקבוע איכויות ואיך ייקבעו

האיכויות. תשובתי תמיד בענין הזה, ששמנו מי שבחר בנו. תהיה רוטציה,

ונניח שנוחלף כולנו. עד אז חובתנו לדרוש ולקבוע, והציבור ישפוט, כולל

כוחות השוק.

אני מפנה את הדרישה הזאת גם לאגודה שאני חבר בה הרבה שנים. אני שמח על

הפעילויות האלו בחצי השנה האחרונה, וזה היה צריך להתחיל קודם, ולטעמי

הפעולות הללו לא מספיקות. מידת הענין שהאגודה גילתה במשך השנים

בפוליטיזציה בשידורים ובהיקף תוצרת הארץ - היקף ודאי אפשר למדוד

כמותית, ובאיכות של תוצרת הארץ, ובאיכות של תוצרת חוץ - בכל הדברים

האלה לדעתי לאגודת העתונאים יש חובה שחורגת מהחובה של אגודה מקצועית.

יש ויכוח האם אגודת העתונאים והסופרים הן רק אגודות מקצועיות לצורך מתן

ייצוג לצרכים הכלכליים, או יש להם גם מטרות נוספות. לדעתי חייבות להיות

להן מטרות נוספות, מה עוד שהמטרות האלו משתלבות באורח פלא גם במטרות

כספיות מקצועיות.

אם נלחמים על יותר תוצרת הארץ - שפירושו גם יותר איכות, כי אז גם יהיה

מומנטום לתוצרת הארץ - נותנים גם יותר עבודה לחברים. גם כאשר מדובר על

תוצרת חוץ, חובה גמורה על אגודת העתונאים לעשות מלחמה יותר חריפה מזאת

שעשתה. לטעמי היא היתה צריכה גם להילחם יותר בעתונות הכתובה, ובכל מיני

עוולות אתיות. אני קורא מוקסם את מה שקורה בארצות אחרות, בארה"ב מידת

המלחמה של עתונאים - ובאנגליה עוד יותר - על שינויים אתיים ועל יישום

אתי הרבה יותר ממשי מזה שהיה קיים עד היום._כל הדברים האלה נעשים היום

שם בקנה מידה גדול. בארץ זה קנה מידה אפור ועמום יחסית, אבל כיוון שיש

התחלות בחצי שנה האחרונה, התחלות שלא היו קיימות קודם, אני מאוד מקווה

שיהיה להן המשך, ובפרופיל הרבה יותר גבוה.

אם יהיה שילוב נכון בין מועצות הרבה יותר דומיננטיות לבין עתונאים

שתופסים את מטרותיהם גם על בסיס תוכני ותרבותי, ולא רק על בסיס מקצועי,



יש אולי סיכוי שזה פלוס כוחות השוק - שאני מאוד מאוד בעדם - יביאו יחד

אולי לאיכות יותר טובה מזאת שיש היום.
היו"ר מ. בר-זהר
שמענו את האורחים. אני רוצה לשמוע עכשיו את

חברי הכנסת, ואם ישאר זמן, נאפשר לאורחים

להעיר הערות קצרות מאוד.

אני מסכים עם מרבית דבריו של מר לבני לגבי שני התחומים, ואנחנו

מתכוונים לערוך, מיד אחרי פגרת הקיץ, דיון בענין האתיקה בכלי התקשורת

האחרים, גם לי נדמה ששם יש כירסום. לא רק שזה לא משתפר כמו במערב, אלא

שיש כירסום רציני מאוד. אני אישית התנסיתי במצב שביקשתי להגיב בעתון

מסויים במכתב למערכת על דבר שנכתב בקשר לנושא שטיפלתי בו, והמערכת פשוט

סירבה לפרסם אותו. רק כאשר איימתי בפניה למועצת העתונות היא התרצתה

והסכימה. זה דבר שלא היה קורה לפני כמה שנים, כשהזכות של אדם להגיב

בנושא שקשור אתו נחשבה כזכות מקודשת. הגענו עכשיו למצב שהוא מאוד לא

משמח אותי, שבכנסת מונח חוק שיחייב את העתונים לתת זכות תשובה לאנשים

נפגעים. אני תמיד מעדיף שדברים כאלה יקרו מתוך הבנה ומתוך נורמות

מקובלות ולא בחקיקה. חקיקה היא תמיד מוצא אחרון, שיכול להיות מאוד מאוד

לא סימפטי.

מכל מקום, לגבי הנושא שמטופל כאן היום, יש מספר נקודות שאני רוצה

להעלות אותן.

(א) אני אמליץ לחברי כסיכום הוועדה, שנציג אגודת העתונאים יהיה חבר

המועצה במקום שנתפנה. נפנה לשר החינוך בנושא הזה, כדי שהדבר ייקבע.

אס יש צורך לתקן את החוק, נבקש גם תיקון חוק בנושא הספציפי הזה,

כדי שיהיה נציג האגודה. נדמה לי שלטענה שלכם יש משקל כבד מאוד.

חשוב מאוד שיהיה אדם שזה עיסוקו וזאת נקודת השקפתו. באופן קבוע

יהיה נציג של אגודת העתונאים בישראל במועצה לשידורי כבלים.

(ב) יוקמו מועצות אזוריות בכל מקום, ובכל מועצה אזורית יהיה נציג אגודת

העתונאים, כפי שכבר נעשה ב-4 מקומות, ושהמועצות הללו יפעלו. נתבע

מהמועצה שלכם לבדוק שהמועצות אכן פועלות, וזה לא רק בא לידיעתם,

כמו שמר לסקר אמר, שנודע לו שיש מועצה. יהיה קשר אתן. אני רוצה

לייחס את זה לעובדה שבינתיים זאת רק ההתחלה, וזה ודאי לא רצון רע

מצדכם.

אני מציע שאת הדברים הללו נעשה בהסכמה. והיה אם התברר לנו שבאיזה

שהוא מקום הדבר לא מתבצע, אנחנו נעביר את זה בחוק. לא תהיה לנו שום

בעיה להגיש חוק כזה, ולא תהיה שום בעיה להעביר אותו. אני מעדיף

שדברים כאלה ייעשו מתוך הבנה והסכמה. אבל כאמור, לא תהיה שום מניעה

מבחינה זאת ללכת לחקיקה. אני רוצה לצרף באופן מעשי נציג במועצה

הארצית במקום הפנוי, ומאחר שאני חושב שענין המועצה הארצית חייב

להיות מעוגן בחוק, נקבע שזה יהיה בחקיקה.

(ג) יש פה מספר גורמים שהייתי רוצה לאחדם. ישנו המסמך שלכם, ישנו מסמך

נגדי, ישנם כללי האתיקה של ועדת העתונאים. אני הייתי ממליץ, אם

אפשר לגבי שלושת המסמכים הללו, שבראשותך תתכנסו, ותנסחו מסמך שיהיה



המסמך המחייב לגבי כללי אתיקה בטלויזיה בכבלים, מסמך שיהיה מקובל

על כל הצדדים. אם אפשר להגיע למסמך כזה שהוא מקובל על דעת כולם -

נעדיף את השיטה הזאת. אם יתברר שיש בעיה, גם בזה נטפל. אני מדבר גם

על הערוץ השני. אנחנו מדברים על כל הגורמים שאינם רשות השידור

הממלכתית, שכבר יש לה למעשה הכללים, התקנון והנוהגים. אם מסמך כזה

יעובד על דעת כולם ויתקבל על דעת כולם - מה טוב; אם יתברר שיש

ויכוח רציני, נצטרך ללכת לחקיקה. אני שוב אומר, הייתי מעדיף להימנע

ממנה, מפני שדברים כאלה צריכים להיעשות בהסכמה. אמר כאן נדמה לי מר

לסקר או מר דברת, לענין האינטגריטי. חשוב מאוד מה מידת היושר

והנכונות לעמוד על נוהלים, על שיטות ועל עקרונות ונורמות

מסויימות.

א. טוקטלי; לגבי הצעתך האחרונה, אני מתעלם כעת מהענין

המשפטי, כדי לראות אם אפשר בפועל להגיע

לאיזו שהיא הבנה. אבל אם אתה מעוניין שהמסמך המשותף הזה בסופו של דבר

יהיה כזה שמנחה גם את הערוץ השני, אני לא יודע באיזו מידה אני יכול

להתחייב בשם רשות שטרם קמה אני מציע שגם אנחנו ניוצג, ואני מציע

שנציגנו בענין יהיה מר לבני.
היו"ר מ. בר-זהר
בוודאי. שלא יהיה לך ספק, אם מדובר על דבר

שמגיעים אליו מתוך הסכמה, הצדדים שמגיעים

מתוך הסכמה צריכים להיות מיוצגים.
ד. הרניק
אני רוצה להביא לידיעת החברים, שבמסגרת מה

שקרוי אצלנו כללי איזון באתיקת השידור, שזה

הובא למועצה, זה הובא גם עם הערה שמסמך נגדי יחול. חברי המועצה התנגדו

להכללה כזאת של דברים בכללים, וביקשו שאותו מסמך נגדי המפורסם ייבחן,

יעובד, יותאם לאפיון הספציפי של טלויזיה בכבלים ויובא כפי שיובא לאישור

במועצה, ואז הוא יהפוך לכלל מחייב. כללי האתיקה והאיזון שכבר יש לנו הם

די רחבים ודי ממצים.

היו"ר מ. בר-זהר; זה כבר חלק מהדרך.
ש. שובל
אני חושב שאת הרעיון כדאי להחיל גם על

העתונים הכתובים.

היו"ר מ. בר-זהר; אם משהו פה מטריד אותי, זאת עמדת הטלויזיה

בכבלים. יש לכם פה מועצה ציבורית, קודם כל

אתם מסבירים כמה זה מעט וזה לא חשוב, ואתם נלחמים בשצף קצף שלא יגעו

בדברים הללו. התגובה הזו מאוד מוזרה. אני אומר לכם שוב, שיש לכם ברירה,

ללכת בהסכמה לדברים הללו, או שנצטרך לחוקק חוקים. בכל מקרה אתם כפופים

להחלטת המועצה. כל המלחמה על העתונים הכתובים אין לה שום מקום בדיון

הזה.

ד. צוקר; בלי ספק זה מפגש בין האיום לבין המאויים.

כלומר, יש פה מתח די מובן של עתונות כתובה

שמרגישה מאוד מאויימת - אני לא בטוח שבצדק מוחלט - לבין מי שמאיים

עליה. נדמה לי שצריך להעמיד את זה גם בפרופורציה מאוד טכנית של זמנים



שמוקדשים לכל דבר. כלומר, האם באמת בטלויזיה בכבלים על 24 הערוצים, 24

האלטרנטיבות שהיא תאפשר כמעט בכל רגע נתון, האם באמת זו הבעיה הגדולה

שבגללה מועצת העתונות, העתונאים, אגודת העתונאים, כל המערכות הללו

קמות? האם באמת זו הבעיה הגדולה שלכם? נכון שצריך מאוד להקפיד בחדשות

המקומיות, אם כי שם לדעתי הבעיה הראשונה שלהם תהיה בכלל בעיית איכות

מקצועית.

מאיו משיגים נתח מקצועי כל כך אדיר וכל כך הרבה חדשות מקומיות - זאת

לדעתי תהיה הבעיה הראשונה שלכם. אני מדבר על הכושר המקצועי לפני השאלה

האתית, ואני מיד אגיע לשאלה האתית. צריך גם את הדאגה הנכונה וגם את

הדאגה הזאת לשים לפי דעתי בפרופורציות מאוד מרוסנות, מסוייגות, ולדעת

שלא זאת הבעיה המרכזית של הטלויזיה בכבלים, לא זה האתגר המרכזי

שהטלויזיה בכבלים מציבה לחברה הישראלית, לצופה.

בבעיה המרכזית מר לבני נגע בקצה, והיא השאלה של ההתגוננות בפני

האימפריאליזם התרבותי. זאת השאלה הקשה והמטובכת. אירופה למשל הבינה את

העניו הזה.
היו"ר מ.בר-זהר
אתה מתכוון להצפה על-ידי התרבות האמריקאית.

ד. צוקר; כן. אני לא מנטה לקנות לעצמי איזה מוניטין

בתור איזה, לאומן צר. אם יש משהו שמטריד

אותי, זו באמת העובדה כמה יש יצירה מקומית שהיא ביטוי של קיום לאומי

וכו' וכו'. בעניו הזה אני מצטרף לדברי היו"ר, שאגודת העתונאים, חבל

שהיא רק עושה בעניו הזה איגוד מקצועי, במובן הצר של המלה.

י. לב; אתה בונה בטיט לא מדוייק. אגודת העתונאים לא

הצטיירה מעולם בתקשורת כאגודה מקצועית. אם

אתה קורא עתונות, ואתה קורא עתונות, אתה רואה שאנחנו מגיבים על בעיות

מוטריות בדיוק כמוך, על בעיות אתיות בדיוק כמוך, בלי הקוד של חברי

כנטת.
ד. צוקר
הדיון הוא על דבר שאמרתי שמבחינת פרופורציה

הוא לא הבעיה המרכזית, אבל הוא עניו מרכזי.

יש פה שאלה שהיו"ר נגע בה, ואני לא בטוח שיש לי דעה כל כך מוצקה כמו

שיש לו. האם אתיקה הוא ענין לחקיקה או ענין וולנטרי. לי התשובה לא כל

כך ברורה, משום שהיום השלטון כזה, מחר יהיה שלטון אחר, והחקיקה שתועבר

בחוק שידורים לכבלים היא כזאת והיא טבירה, ומחר היא לא תהיה לגמרי

טבירה. זה לא אומר שאתיקה שיש עליה הטכמה וולנטרית מגיעה להישגים

מרשימים, אבל אני לא בטוח שצריך לרוץ מהר לחקיקה. ודאי שאני מעדיף סוג

הבנות כזה.

אני מוכרח לומר, שאם מביאים לי את הטלויזיה הישראלית הממלכתית כדוגמא

ליצירה חדשותית חופשית, אני מפקפק בעניו הזה, מאוד מאוד מפקפק. אני

יכול להראות תחומים שלמים, שהאתיקה המפוקחת הזאת, שמקפידה אולי בכמה

נושאים משקיים ומסחריים, מייצרת חדשות גרועות למשל, או לעתים לא מייצרת

חדשות על מה שהיא צריכה לייצר חדשות. מודל או מופת, אני לא רוצה לראות

שם. למשל מחלקת החדשות עבורי בטלויזיה איננה מודל או מופת למה שאני



הייתי מצפה מהחדשות המקומיות בכבלים. יש באמת הפיקוח שהוא לא בחקיקה,

אלא הפיקוח הציבורי, המועצה הציבורית.

ד. הרניק! זו מועצה על-פי חוק, לכללי המועצה יש אופי

סטטוטורי.

ד. צוקר! אני מתייחס ברצינות לאלטרנטיבה הזאת, אם

הייתי יודע שבאזור ראשון המועצה כבר נפגשה

עם היצרן אחרי 4 חודשים. היא לא נפגשה. וזאת, לדידי, רק אחריות שלכם.

זאת בכלל לא אחריות שלו. הוא באמת צריך אותה כמו חור בראש, ואני אגיד
את זה באופן יותר עדין
הוא לא צריך לחפש ברחובות את המועצה בראשון, זה

תפקיד של המדינה שהטילה את האחריות עליך. אם היא לא נפגשה, וזה די

עגום.

יצחק לבני דיבר באמת בזכות התיאבון, בזכות הרעב של המועצה. מה לעשות,

שיש שלנו כבר מועצה כזאת ומלים מיותרות. לא ברור שגם זה ערוץ לפיקוח.

אם אין חקיקה, ואם אין הסכמה וולנטרית, נותרת באמת רק המועצה הציבורית

המקומית, והמקומית הרבה יותר אפקטיבית בגלל הפריסה הרחבה. המועצה

המקומית היא כלי הרבה יותר אפקטיבי מאשר ההתארגנות הארצית.

פה האופק מאוד ברור. המינויים פה לא יהיו רק פוליטיים, הם לא יהיו רק

מפלגתיים, אלא הם יהיו על-פי מחנות בתוך המפלגות. וזו הסכנה הגדולה. עד

ה-1 באוגוסט חבר מרכז מפלגה, שהוא גם עובד מדינה, צריך להכריע איפה הוא

נמצא, אם הוא עובד פה או עובד שם. בענין הזה אני מציע לא לחכות, מאחר

שברור לי מה האופק של הענין.- החברות הללו יצטרכו להתעסק עם סיעות בתוך

העיריה, בתוך מפלגתו של ראש העיר, שלא לדבר כבר על סיעות אחרות שיהיו

מיוצגות. אני מדבר על האספקט שבו שרים דרך ראשי ערים וראשי ערים דרך

שרים, נראה שזאת תהיה הדרך, באמת ימנו להם אנשים שפשוט יוציאו אותם

מדעתם, והמודל של המועצה פה יהיה על פניו, בניגוד לכל הכוונות הטובות

של יצחק לבני. הכוונות הן נכונות, באמת פיקוח ציבורי הוא איזה שהוא

פיקוח פוליטי, וכך זה צריך להיות.

אני מציע להקדים תרופה למכה הנוראה הזאת, ולשחרר גם את החברות וגם את

המועצה. גם המועצה לא תוכל לעמוד בזה, דדי לא יעמוד בזה. אותו מודל

חקיקה שעבד במדינה ובחברות הממשלתיות ובמינויים המפלגתיים של שרים,

לדעתי צריך לחול גם כאן, ומוטב שנעשה זאת, וטובה שעה אחת קודם.

ח. מירום! אינני מומחה לנושא הזה, ואני רוצה להתייחס

רק לממד הצר של הבטחת תנאי אתיקה. להבדיל

משני קודמי, אני בעד חקיקה בכל מקום שאנחנו חושבים שהיא דרושה. אנחנו

די מנוסים כדי להבין שפוליטיות מהר מאוד משתלטת על כל גורם, בין אם הוא

ארצי ובין אם הוא אזורי, ואני בעד הליכה להבטחת תנאים אתיים מינימליים

בדרך של חקיקה.

כשאני מסתכל ורוצה לראות מה הגדרות החקיקתיות האפשריות במקרה הזה, אני

רואה שראשית ניתן ללכת לתיקון בחקיקה, שמחייב הכללה של העתונאי המקצועי

במועצה לכבלים. היום זה ריק, עומד שם מקום וממתין. אין שום סיבה בעולם

שגורם פוליטי יחליט בשרירות לב לא להכניס לשם את הגורם העתונאי, ושהוא



לא יהיה שם. אני חושב שצריך היה לנסות לעשות את זה כחלק מקודקס ברור

וחוקתי.

כנ"ל לוועדות הייעוץ באזורים, ואני חוכך בשאלת נציגות בגוף המפקח.
היו"ר מ. בר-זהר
אין גוף מפקח.

ח. מירום; הדבר השני שאני שם את לבי אליו הוא הצעתו

של יגאל לב, שדיבר על צרוף עורכים ומו"לים

למועצת העתונות. אני לא יודע אם זה אפשרי, אבל זו דרך עקיפה להכפיף

אותם לתקנות האתיקה של מועצת העתונות.
היו"ר מ. בר-זהר
זה נושא לדיון נפרד.

ח. מירום; עורך או מו"ל למעשה עושה עבודה עתונאית, אבל

אני משאיר את זה לרגע בצריך עיון, כי אני

רואה פה כל מיני בעיות נוספות.

יש גם מכשיר שנקרא כללי איזון ואתיקה במסגרת כללי המועצה שמר הרניק

דיבר עליו. כאן וכאן יש מקום להידוק ולהעמקה במידת הצורך עד כדי אימוץ

כללי האתיקה של אגודת העתונאים. בענין הזה צריך לתת לעסק להתחיל לעבוד,

ולהתבונן בו.

אני רוצה להעיר על הפן הפוליטי שדי מדאיג אותי. אני יכול לראות, בדומה

לעתונות המקומית שיש בסופי שבוע, שיש עליה, ממש השתלטות של הגורם

הפוליטי. שלא יהיו אי-הבנות בענין הזה. איך שאתה פותח ומאיזה צד שאתה

לא מסתכל על זה, אתה רואה את ראשי המועצות, ראשי הערים וגורמים

פוליטיים אחרים אזוריים, ואיזה מין תהליך סימביוזי כזה של היזם, של מי

שמפיק את זה יחד עם הגורם הפוליטי. כאן יש מקום לחקיקה מצדנו, שהיא

חיצונית לענין הזה. למשל הגבלות בתקופה של ריצה לרשות מקומית. אפילו

מזכירי מועצות פועלים יכולים להשתלט על דבר כזה, שעה שבחקיקה אתה יכול

להשתלט על גורם מוניציפאלי, אתה צריך גם לשים לב לגורמים אחרים.

בכל אופן, בשורה התחתונה, אני חושב שיש מקום לצעוד היישר אל חקיקה

שמבטיחה אתיקה, כי לפי דעתי אם לא נעשה את זה מייד, נעבור את הנסיון

שיביא אותנו לצורך בכך יותר מאוחר, ויפה שעה אחת קודם.
ה. מחמיד
אני לא כל כך מיומן בטכנולוגיה הזאת, אבל

אני רוצה לומר שני משפטים.

דיברו כאן על 24 ערוצים. זה מספר גדול למדינת ישראל. אני חושב שלאותם

24 ערוצים יהיה אפקט חזק לא פחות מאשר לטלויזיה הרגילה. לדעתי הדבר

מחייב כללי אתיקה מחייבים, כדי למנוע השלכות פוליטיות שכולם דיברו

עליהן, ואני אוסיף עוד אפקט. חשוב שקבוצה שולית מסויימת לא תשתלט על

הטלויזיה בכבלים, ולא תעשה מזה הון פוליטי מסויים. אם תרצו, אוכל להגיד

למה אני מתכוון אף שאני מקווה שזה ברור.



אני בוודאי חושב שאנשי מקצוע צריכים לעשות את העבודה הזאת. השאלה היא

אם הטלויזיה בכבלים כוללת איזה שהם אזורים, כמו נניח המשולש או הגליל.
היו"ר מ. בר-זהר
כן.

ה. מחמיד; אם כן, האם אפשר לחשוב שבמועצה הזאת יהיה

איזה שהוא נציג של אוכלוסיה ערבית בארץ.
היו"ר מ. בר-זהר
בוודאי.

ד. הרניק; על-פי החוק אין מניעה, אנחנו יודעים שאין

מניעה.

ה. מחמיד; לא דיברתי על חוקיות, אני יודע שאין חוק

שמונע.
היו"ר מ. בר-זהר
אני רוצה לסכם את הישיבה, ורוצה להוסיף מלה

אחת לגבי החקיקה, בעקבות דבריו של ח"כ

מירום.

כמו שאמרתי, לגבי הענין של העתונאי, נתבע מיד חקיקה בנושא, כי זאת

חקיקה שלפחות אופיה הוא טכני.

לגבי הדברים האחרים אני חושש מאוד שאנחנו יכולים להסתבך, מפני שאם

מישהו יגע היום בחוק הערוץ השני, או אם מישהו ינסה לגעת היום בחוק

הטלויזיה בכבלים, זה יכול לפתוח תיבת פנדורה. משום כך אני מעדיף - ואני

מקווה שזה על דעת כל חברי הוועדה - להגיע לנוסח מוסכם של כללי אתיקה

מקובלים. זה למעשה יהיה הבסיס, והייתי מעדיף שנלך בדרך הזאת. על כך אני

מבקש ממר הרניק, מר טוקטלי באמצעות מר לבני, מר אבנרי, מר לב, מר פתיר

עם נציג של רשות השידור, אם ירצה להיות נוכח בזה, וגם כמובן אנשי

העמותה לכבלים. תחליטו מי מהם צריך לבוא ולייצג, וכן הטלויזיה

החינוכית, וכל הגורמים העוסקים בכך. תביאו בפנינו בתום הפגרה, בספטמבר,

מסמך מוסכם. אם יהיה מסמך כזה, והוא יהיה מקובל על כל הצדדים, נראה בזה

תשובה מספקת; אם לא, נלך לחקיקה בנושא הזה.

ניזום חקיקה בענין מקומו של עתונאי במועצת הטלויזיה בכבלים. אני מניח

שלכך לא תהיה התנגדות מצדכם.

ד. הרניק! אני לא יכול להביע התנגדות או לא, זה לא

ענייני. יש מועצה, התמניתי על-ידי הממשלה.
היו"ר מ. בר-זהר
נדבר עם שר החינוך.

ד. צוסר; אם ילכו לחקיקה, רק במקרה כזה, ארצה להוסיף

מיגבלה על נציגים במועצות האזוריות שהם חברי

מרכזים מפלגתיים. ארצה להוסיף משהו לגבי שאלת המינויים המפלגתיים.



היו"ר מ. בר-זהר; אני רוצה גם להזכיר שמר הרניק הודיע לי, שהם

מכינים עכשיו הצעה לתקנות בענין שידורי

תעמולה בבחירות מוניציפאליות בדומה לחוק הבחירות בכנסת, על פי אותם

עיקרים.

י. לב; אם יהיו מועצות בכפרים ערבים, נדאג שיהיה

עתונאי ערבי.

היו"ר מ. בר-זהר; לסיכום הדיון אני רוצה להודות לאגודת

העתונאים, ובעיקר למר אבנר ומר פתיר, שהיפנו

את הבעיה לתשומת לבנו בנושא הזה. אני חושב שהנושא היה חשוב, והוא מתברר

כיותר חשוב מאשר שיערו חלק מהמוזמנים תחילה. טוב שקיימנו את הדיון הזה.

אני מאוד מבקש, לגבי הקמת הוועדה המשותפת והבאת התקנות בפנינו, אני

מבקש לקיים את זה עד סוף ספטמבר.

תודה רבה, הישיבה נעולה.

הישיבה ננעלת נשעה 11:00

קוד המקור של הנתונים