ישיבת ועדה של הכנסת ה-12 מתאריך 07/05/1990

חוק רשות השידור (תיקונים שונים) (הצעת חוק של חבר-הכנסת דוד ליבאי); שאילתות חברי הוועדה

פרוטוקול

 
הכנסת השתים-עשרה

מושב שני



נוסח לא מתוקן



פרוטוקול מסי 124

מישיבת ועדת החינוך והתרבות

יום שני. י"ב באייר התש"ן (7 במאי 1990). שעה 09:30
נכחו
חברי חוועדח; חיו"ר מ' בר-זוחר

אי אליאב

פי גולדשטיין

ר' זאבי

גי כחן

ח' פארס

י' פרח

חי מירום

ח' מחאמיד

מוזמנים; די ליבאי

משרד החינוך והתרבות

י' כהן

בי נסים

משרד המשפטים

ד' לחמן-מסר

רשות השידור

אי הראל - יו"ר רשות השידור

אי מקל - מנכ"ל רשות השידור

י' לורברבוים - מנהל הטלויזיה החינוכית

די קמחי - יועצת משפטית לטלוויזיה החינוכית

אי כהן - דוברת רשות השידור

אי אבנר

נ י כהן

י י שוהם

גלי צה"ל

תא"ל אי לפיד - מפקד גל"צ

תא"ל אהוד גרוס - קח"ר
יועץ משפטי
מי בוטון
מזכירת הוועדה
י' גידלי

קצרנית; ר' בלומרוזן

סדר - היום;

1. שאילתות חברי הוועדה.

2. חוק רשות חשידור (תיקונים שונים) - הצעת-חוק של חבר-הכנסת דוד ליבאי.
היו"ר מי בר-זהר
אני פותח את ישיבת הוועדה.

שאילתות חברי הוועדה

היו"ר מי בר-זהר;

מורה בבית-ספר באום-אל-אחם הושעה מעבודתו על-ידי העיריה. אבקש לברר את

הנושא.

יש הודעה ב"מעריב" על מורה ש'חנק' תלמיד כדי להוציא מפיו מסטיק. עד-כמה שאני

יודע לתלמיד שלום. אני מבקש לדעת אם באמת הוא חנק את התלמיד כדי להוציא את

המסטיק, או שזה חלק ממסורת הדיבורים במדינת-ישראל על-מנת לזכות בכותרת.

קיבלתי תשובות מרשות השידור ומגורמים נוספים בעקבות פניות שלנו. פניתי בקשר

לחדשות באנגלית. קיבלתי תשובה ממר הראל, שאכן תובא בפני הועד המנהל, לשיקול

מחדש, הבקשה שלי שהחדשות באנגלית ישודרו בשעה שמונה ולא בשעה עשר, באמצע השידורים

בעברית. כלומר, במעבר בין השידורים בערבית לשידורים בעברית. הצענו זאת. עוד נקבל

תשובה בעניין זה.

קיבלנו גם תשובה בקשר לשידור המופע של התזמורת הפילהרמונית.

גם לגבי שידור הראיון עם הרב עובדיה יוסף, שקרה לפני ה"מבול", קיבלנו תשובה.

הדבר למעשה בא על פתרונו בדרך הטבע.

בזמנו גם פנינו בנושא של בית-הספר לפיסיקה. פנינו למשרד המדע והטכנולוגיה,

כי עמדו לסגור את בית-הספר. קיבלתי תשובה ממר אריה שומר, מנכ"ל המשרד, כי אמנם

התקציב בכי רע, אבל הוחלט על הקצבה של 20,000 שקל השנה. כלומר, לשנה אחת הצלחנו

למנוע את רוע הגזירה. הבעיה תופיע מחדש בשנה הבאה.

י י פרח;

לאחר התקרית הבלתי נעימה שקרתה ברעננה, בה תלמיד נשרף בלפיד, אני מבקש לדעת

מה עשה משרד החינוך והתרבות בעניין זה. האם יצא חומר הסברה למוסדות חינוך על-מנת

שלא תקרינה תופעות כאלה? הילד ניזוק בצורה קשה מאוד. גם ילד אחר נכווה. מה נעשה

בעניין זה. האם אפשר לקבל העתק מחומר ההסבר שהועבר למוסדות החינוך בעניין זה.

אם לא יצא חומר כזה, חייב לצאת חומר כזה.

היו"ר מ' בר-זהר;

בעקבות העניין פורסם בעתונים כאילו פורסמו הנחיות, ושבוע לאחר-מכן היתה תקרית

נוספת. לכן רצוי לקבל תשובה מוסכמת על-כך.

י י פרח;

היות וזאת תקרית חוזרת, אבקש לדעת מה עשו בעניין זה.

חוק רשות השידור (תיקונים שונים)

(הצעת חוק של חבר-הכנסת דוד ליבאי)

היו"ר מי בר-זהר;

כולנו שמחנו מאוד להעביר את הצעת החוק של חבר-הכנסת דוד ליבאי בקריאה טרומית.

החוק הזה היה מונח למעשה זמן ממושך עד שהועבר לוועדה. בכמה תחומים הוא בוודאי

זקוק לרענון ולהידוש. נשתמש בהצעת החוק הזאת כבסיס לדיונינו, אבל להצעה הזאת

יתוספו תיקונים ושיפורים ברוח הזמן וברוח הצרכים החדשים שיתעוררו.



היום יהיה שימוע כללי, כלומר, כל הגורמים המעוניינים יאמרו את דברם. אחר-כך

נתחיל לעבור על החוק סעיף סעיף. אבקש מחבר-הכנסת דוד ליבאי להציג בפנינו את החוק

ואת ההצעות שלו לגבי שינויים ותיקונים.

די ליבאי;

יושב-ראש הוועדה הציג את הדברים נכונה. הצעת החוק שמונחת לפנינו, שעברה

לטיפולה של הוועדה הזאת, הוגשה מלכתחילה ב-11 בפברואר 1986. יאה הוגשה אז יחד עם

חבר-הכנסת מיכאל רייסר, זכרונו לברכה, וייבדלו לחיים ארוכים, חברי-הכנסת פנחס

גולדשטיין ורפי אדרי. חכנו אז את ההצעה בהתבסס בעיקר על ביקורות בדוחו"ת מבקר

המדינה, על פסיקה בשני בג"צים - בג"ץ 566/75 ובג"ץ 125/85 - וכן על דו"ח גרין,

מיוני 1973. שהוגש עוד לשר יגאל אלון בזמנו, בירק לרשות השידור, ולאחר התייעצות

עם מומחים שונים, בכללם לפחות שניים מן היושבים כאן - עו"ד נתן כהן ומר ארי אבנר.

הצעת החוק הוגשה על רקע משברים חוזרים ברשות השידור, שהיו סימפטומטי ים ונבעו

בין השאר מן המיבנה של הרשות. המיבנה מבוסס על חוק, חוק שכלל לא הותאם בזמנו

למצב העכשווי. אלה שחוקקו את חוק רשות השידור לא יכלו לחזות לא את הטלוויזיה

הכללית, לא את הטלוויזיה החינוכית ולא את ההתפתחות של הרדיו, של הטלוויזיה בכבלים

ושל תחנות הרדיו הפרטיות, שלא לדבר על "קול-שלום" וקולות אחרים שמושמעים בינתיים

בחלל. היה מאמץ לנסות ולתקן את המצב, לא ברפורמה יסודית, משום שחברי כנסת פרטיים

אינם יכולים להציע דבר כזה, אלא על-ידי תיקונים נדרשים והכרחיים.

על כל אלה אני רוצה להוסיף את הכשלונות של הממשלה בכל נסיונותיה לתקן את חוק

רשות השידור. טבעי הדבר שהחשדנות בקרב הגופים הפוליטיים לגבי כל שינוי במצב

הנוכחי בולטת וברורה, בעוד שגם הכשלונות, הבעיות או החומרה של הבעיות גם הם

ברורים, לא רק לקרובים לעניין אלא גם לציבור הרחב, שהוא הצרכן, שהוא הנהנה או

הסובל מהשידורים.

הכשלונות אינם מקריים. נוצר מצב שעקב חוסר יכולתה של הממשלה לשנות דברים,

נשארנו עם הסטטוס-קוו ועם המצב הבלתי-משביע רצון. זאת הזדמנות נדירה שיכולה

להיות לכנסת, ולוועדה הזאת בראש וראשונה, לשיפור המצב, מתוך תקווה שיש רצון

ענייני. כל אחד כאן חשוד בפוליטיזציה ובאינטרסים גלויים וסמויים. בזמנו, כאשר

הגשנו את ההצעה חיפשנו פתרון עקרוני, מיבני, בלי קשר לשאלה מי ממלא היום את תפקיד

היושב-ראש. אני מציע שהוועדה תנסה לבחון את הדברים עניינית.

ההצעה הוגשה בפברואר 1986 והיתה מונחת בין השאר כנייר שאין לו שימוש, משום

שהממשלה התנגדה בעקביות להבאת ההצעה הזאת בפני הכנסת וסירבה לתמוך בה. הגשתי את

ההצעה שוב לאחר פטירתו של חבר-הכנסת מיכאל רייסר, על דעת החברים היוזמים בזמנו,

ב-26.1.89. רק לאחרונה קיבלנו אור ירוק ונכונות מצד השר להעביר את הצעת החוק

במליאה, עם כל ההסתייגויות שהיו לשר, והוא השמיע אותן במליאה. הוא אמר שהחוק יכול

לשמש מכשיר לתיקון המצב.

בינתיים השתנו דברים. הבעיה כיום אינה של רשות השידור ככזאת בלבד, אלא רשות

השידור מול הגורמים החדשים שצצו בעולם התקשורת. מדובר בערוץ השני. נזדמן לי

ללוות את הוועדה שדנה בחוק הערוץ השני ובטלוויזיה בכבלים. יש לכד משמעויות

ארגוניות, תקציביות, ענייניות ואידיאולוגיות.

לפני שאני מציע את הצעת החוק עם התיקונים הנדרשים, באופן כללי, אקדים ואומר,

שאני מציע שהוועדה תאמץ, בין השאר, גם את הצעת החוק הפרטית שהגיש חבר-הכנסת פורז.

אני מדבר על עקרונות לא על פרטים, משום שתנאי היום לקיומה של טלוויזיה ממלכתית

כללית שיהיה זמן שידור ושיוכלו להתקיים מול הגלים של הטלוויזיה הציבורית-פרטית,

בין אם קוראים לזה ערוץ או טלוויזיה בכבלים. בלי תוספת ערוץ, שתי התחנות תחנקנה,

כפי שהן נחנקות היום מחוסר זמן שידור. לכן, זאת הזדמנות לאמץ את הצעת החוק שהגיש

חבר-הכנסת פורז. גם היא הצעת תיקון לחוק רשות השידור. זאת הזדמנות לאמץ אותה,

לאחר בחינה מתאימה, ולכלול אותה בתיקון כבר עכשיו.



דבר נוסף שנדרש, לעניות דעתי, מהשינויים במצב, שלא באו לידי ביטוי בהצעת החוק

כפי שהגשתי בזמנו, הוא סדר. הצעת החוק שהגשתי מציעה לבטל את המליאה. היא באה

להגדיר מחדש את הסמכויות של הועד המנהל, ולעשותו לועד המנחה, לועד הקובע מדיניות,

המפקח וכיו"ב.

הדמות שנראתה כאחראית לביצוע היתה והינה מנכ"ל רשות השידור. ההוק עוסק בו

ובהגדרת סמכויותיו.

נושא שנגעתי בו בתמציתיות, שלדעתי יש להרחיבו, זה נושא האוטונומיה של המדיות

השונות בתוך רשות השידור. נוכח ההתפתחות שהיתה, אי-אפשר עוד להסתפק בחיזוק רשות

השידור הממלכתית ולהשאיר מנגד את הטלוויזיה החינוכית כאגף של משרד ממשלתי, בלי

פיקוח ציבורי. איני מתכוון לפיקוח פוליטי. צריך לפעול שיהיה פיקוה ציבורי נאות

על הטלוויזיה החינוכית, והעיקר, דווקא עכשיו, צריך להבטיח את קיומה. זה ערוץ

שבמהותו חינוכי, שעוסק בלימוד, בהקניית ערכים, הקניית מידע ופחות בצד הבידורי. זה

דבר חשוב מאין כמותו. בעת הדיון בהצעת היק רשות השידור אין להזניח זאת.

נראה לי נכון לשלב, במסגרת ההנהלה הכוללת של רשות שידור ממלכתית גם את

הטלוויזיה החינוכית, בצד הטלוויזיה הכללית, בצד רשויות השידור השונות, וזה

"קול-ישראל" ו"גלי-צה"ל", עם כל הייחוד שנדרש לגבי טלוויזיה חינוכית, ייחוד

שמחוייב המציאות לגבי גלי-צה"ל.
דבר נוסף שחייבים להבטיח בחוק הוא
האמצעים. כפי שחייבים להבטיח אמצעים

לטלוויזיה הכללית, או לרשות השידור הכללית, שתוכל להתמודד מול הערוץ השני ומול

הטלוויזיה בכבלים. אי-אפשר להשאיר אותם כגופים אנמיים, חסרי-דם, חסרי חמצן ויקרי

יכולת תחרות באופן שבמקום שהטלוויזיה הממלכתית והחינוכית יקבעו רמה, הם או

יידרדרו או ייעלמו, הן בשל חוסר כוח-אדם מקצועי והן בשל חוסר אמצעים.

לאחר המגמות הכלליות האלה אני פונה להצעת החוק כפי שהיא לפנינו. לא אתייחס

עכשיו לסעיפים של הצעת החוק, כי אליהם נתייחס בישיבה אחרת. אתייחס לסעיפים שהם

בעלי המשמעות העיקרית בתיקונים כאן.

סעיף 1 של הצעת החוק עוסק בביטול מוסד המליאה של רשות השידור. המליאה מונה

היום 31 חברים. תפקידה, בין השאר, להתוות את קווי פעולתה של הרשות ולהנחות את

הוועד המנהל במילוי תפקידיו. הצבעתי בדברי ההסבר על-כך, שדו"ח מבקר המדינה, מסי

34, לימד שהמליאה מיותרת. זה נאמר בפשטות. לא מילתא זוטרתה היא שמבקר המדינה

מרשה לעצמו להצביע, בדו"ח מבקר המדינה, לאחר שהוא בודק את פעילותה של המליאה,

שניתן לבטלה. נכון, שבינתיים דברים מסויימים השתנו, אבל באופן בסיסי, מי שיבדוק

מה הן סמכויות המליאה לעומת סמכויות ועד מנהל וכיו"ב, ימצא כפילות, כיבודים

לאנשים פוליטיים, בבחינת חלקים בעוגה, עד כדי כך שבהסכמים קואליציוניים מבטיחים

גם מקומות במליאת רשות השידור. הדברים מפסיקים להיות ענייניים לחלוטין, בוודאי

לא" מקצועיים. אם אין לגוף הזה, לדעת מבקר המדינה, חשיבות ותפקיד של ממש, איננו

צריכים להשאיר אותו בספר החוקים ולא בפועל.

בית-המשפט הגבוה לצדק, באותם שני פסקי-הדין שהזכרתי, הצביע על כך שיש במידה

רבה חפיפה בין המליאה לבין הועד המנהל. ב-1985 אמר הנשיא שמגר, כאשר חזר על

הביקורת שלו משנת 1975 על המליאה ועל החפיפה בסמכויות - "עד עתה לא נעשה דבר

למימושה של ההמלצה שניתנה בשנת 1975 וחפיפת הסמכויות בעינה עומדת ומצפה לרוקיקה

המבהירה תוכנה ומסלקת טשטוש התחומים." ,זה נאמר ב-1975 יזה נאמר ב-1985, והממשלה

לא התפנתה לעשות זאת.

הגעתי למסקנה, יחד עם חברי, שייעול הניהול ברשות השידור מחייב לבטל את המליאה

ולרכז את סמכויות הפיקוה הציבורי בידי הועד המנהל, שמספר חבריו יגדל. בכך עוסק

סעיף 1 של הצעת החוק.

סעיף 2 עוסק בועד המנהל. ההצעה היא להגדיל את מספר החברים מ-7 ל-12. בעצם

ל-13. אני מציע לתקן זאת ל-13. כך היו הדברים גם בהצעת חוק שהוגשה בזמנו מטעם

הממשלה. הצעת החוק היתה מבוססת במידה רבה על הצעת החוק הפרטית שהגשתי. ובכן,



אנחנו מציעים שבו ועד המנהל יהיו 13 חברים - יו"ר הרשות ומשנהו וכן עשרה חברים

נוספים, וחבר נוסף שיתמנה על-פי המלצת הסוכנות היהודית. כפי שהוסבר לי זאת נהלה

הסטורית של הסוכנות בהנהלה. הדברים ראויים להיבדק. אם יש בכך טעם, אפשר להמשיך

בכך.

ההשוב בעיני, וזה לא הובא בזמנו, שאנהנו צריכים לעשות מאמץ, עד-כמה שאפשר,

לצמצם את המינויים הפוליטיים המובהקים בהנהלת רשות השידור, כדי שהפיקוה לא יהיה

פוליטי גרידא. איני תמים לחשוב שיהיה ניתן לקבל תמיכה לסילוק גורמים פוליטיים

לחלוטין, או שגורמים פוליטיים אינם יכולים להיכנס במסווה של מינויים אהרים. אבל

עד-כמה שניתן, וזאת בקשתי, ואני אומר זאת מתוך ידיעה שיושב-ראש הוועדה עוד יותר

תוקפני ממני בדרישה הזאת - שהפיקוח הציבורי יהיה ציבורי ולא שפיטה פוליטית ישירה

או עקיפה של השלטון.

צריך לבחון את האפשרות שבועד המנהל יהיו נציגים של המועצה להשכלה גבוהה,

ביחוד של בתי-הספר לחינוך באוניברסיטות, או של האקדמיה למדעים, גופים

שהאוריינטציה שלהם פהות פוליטית ויותר מקצועית. אפשר גם גופי תרבות אחרים שישלחו

את הנציגים שלהם, או בעלי תפקידים מסויימים, להיות הברים בועד המנהל. כאשר נעסוק

בסעיף לגופו יהיו בוודאי הצעות נוספות.

הוועד המנהל של 13 -חברים הוא אחד. אביא לשיקול ולהצעה, שנוכה המגמה לכלול

בסמכות הוועד המנהל גם את הטלוויזיה הכללית וגם את הטלוויזיה החינוכית, גם את

הרדיו וגם את גלי צה"ל, אולי נאפשר על-פי חוק תיפקוד של הוועד המנהל, תוך

התיירוסות יתר של חברים מסויימים למדיה מסויימת. למשל, לחלק את הוועד המנהל ואת

יכולת תיפקודו לשניים, כלומר מחצית הוועד המנהל יעסוק ברשות הממלכתית הכללית -

בטלוויזיה הכללית וב"קול ישראל" ומחציתו יעסוק באופן מתמיד בטלוויזיה החינוכית.

ממילא אנחנו יכולים לשייך את האנשים שבאים אלינו מן המועצה להשכלה גבוהה, מבתי

הספר לחינוך וכך הלאה, לאותה מחצית שבאופן מתמיד תפקח על פעילות הטלוויזיה

החינוכית. נרד לפרטים כאשר נעסוק בסעיפים.

הצעת החוק מגדירה מי לא יתמנה לוועד המנהל ולא יכהן בו. אפשר להוסיף לרשימה

עוד בעלי אינטרסים וניגודי עניינים.

ההצעה אומרת שחבר ועד מנהל יכהן שש שנים, באופן שכל שנתיים ייבחר שליש אחר

לוועד המנהל. ראיתי לנגד עיני את הגוף המסויים בארצות-הברית, בו כל שנתיים מתחלף

שליש. על-ידי כך יש מצד אחד רציפות מתמדת של חברים עם נסיון ויחד עם זאת -

תחלופה.
פי גולדשטיין
בסעיף 2(ג)(1) נאמר "מי שמכהן כשר בממשלה, כסגן שר או כחבר הכנסת". אם אחה

מציין זאת במיוחד, משמע שיש לזה כוונה. האם חבר הנהלת הסוכנות היהודית יכול

לכהן? השאלה היא אם הניסוח הזה נכון. אולי עדיף לדבר על בעלי משרות ציבוריות,

ממלכתיות.

ד' ליבאי;

אמרתי שאיני עוסק עכשיו בפרטי הסעיפים. נצטרך לבחון מי הם בעלי העמדות

הפוליטיות, או בעלי האינטרסים, שמן הראוי לקבוע בחוק שהם אינם יכולים להיות חברים

בועד המנהל.

ר' זאבי;

האם תסכים להוסיף במסגרת סעיף זה גם את מי שלא שירת בצה"ל או בשירות לאומי?



היו"ר מ' בר-זהר;

נדון בכך כאשר נדון בסעיפי החוק. בינתים הדיון כללי.

ד' ליבאי;

מבלי להיכנס לפרטים, אתה מעלה כאן שאלה של יכולת של ערבי לשרת בצה"ל וממילא

לשרת כאן. אתה מעלה את השאלה של דתיים מסויימים, של אנשים שאין להם כושר רפואי.

זאת שאלה בפני עצמה.

הצעתי היתה שחבר ועד מנהל יכהן תקופה אהת של שש שנים, שהיא תקופה ארוכה

שמאפשרת לו ללמוד את הנושא ולנצל את נסיונו. הצעתי שיהיה ניתן להאריך את

מינויו של יושב-ראש הוועד המנהל בשנתיים נוספות, וזאת במקרה שההארכה נדרשת,

שהכהונה מוצלחת, וכיו"ב.

שאר הסעיפים הם טכניים, לא אעסוק בהם כרגע.

אני מפנה אתכם לסעיף 5 בהצעת החוק שעוסק בתפקידי הוועד המנהל. מאחר שביטלנו

את המליאה, ההצעה היא להגדיר מחדש את תפקידי הוועד המנהל. אם לומר זאת בקיצור:

לקבוע את מדיניות השידורים, להכין ולאשר את התקציב הרגיל ואת תקציב הפיתוח, לקבוע

את המדיניות למימון הרשות ואת מקורות המימון, בעיית התשדירים, שידורי חסות

וכיו"ב, לפקח על ביצוע התקציב ולקבל דיווחים על פעולה שוטפת של הרשות, להגיש

דיווחים מתאימים לשר, במידה שזה נדרש, ולדון בכל עניין אחר.

פיסקה (6 עוסקת בבחירת מנהלי הטלוויזיה ומנהלי הרדיו בעברית ובערבית מבין

המועמדים שהציע מנהל הרשות לכל אחד מהתפקידים. הייתי ער לכך, וכולנו יכולים

להיות ערים לכך, שברשות השידור יש מתחים בלתי רגילים ולא פעם מצב יחסים בלתי

אפשרי בין ועד מנהל, בין המנהל הכללי לבין מנהלי המדיום. חשבתי שאנחנו צריכים פה

אפשרות שבכל זאת תהיה איזו זיקה של יכולת עבודה עניינית. אם לוועד המנהל יהיה

יותר מה לומר, הייתי מוכן לקבוע שהוא יבחר את המנכ"ל, כך המנכ"ל לפחות לא יהיה

אדם שנדחף מבחוץ ומלמעלה ולעתים כאנטי ליתר הגופים. אלא המנכ"ל יתמנה על-ידי

הועד המנהל. המדיות מתנהלים על-ידי המנכ"ל, איני אומר שהוא ימנה את מנהלי המדיות,

אבל לפחות שתהיה הסכמה מצידו, הצעתי שהוא יציע כמה מועמדים שמתוכם יבחרו, ולאו

דווקא אחד שהוא אינו יכול לעבוד אתו, או אחד שיחתור תחתיו באופן מתמיד. הדברים

האלה צריכים לקבל אלו שהם דפוסים. מן הראוי שהדברים האלה יהיו בחוק.
מ' בוטון
האם אתה מציע לשנות את פיסקה (6)?
די ליבאי
כן. יש דברים שהצענו בשנת 1985 וצריך לשקול מחדש. בפיסקה (6) הייתי מוסיף

פירוט. אני רוצה שהטלוויזיה החינוכית תיכלל במסגרת הזאת ותהיה בפיקוח הוועד

המנהל. גם מנהל הטלוויזיה החינוכית צריך להתמנות על-ידי הוועד המנהל, אבל לפי

המלצת שר החינוך והתרבות או משהו מעין זה. הדברים צריכים למצוא ביטוי. גם מנהל

גלי צה"ל מן הראוי שיתמנה על-ידי הוועד המנהל, לפי המלצת שר הבטחון. הדברים האלה

צריכים להיות במסגרת אחרת, כאשר הוועד המנהל הוא המפקח היחיד על הרשות ומגזריה

השונים, עם כל האוטונומיה הרחבה שהייתי רוצה לתת לכל מגזר ומגזר בפני עצמו.

צריך להתייחס לתקופת הכהונה של כל מנכ"ל, שלא יכהן האחד שנה והאחר שלוש שנים.

יש לקבוע תקופה, עם שיקול דעת אם ניתן להאריך, בכמה זמן וכיו"ב. כל הדברים האלה

דורשים תוספת מחשבה.

הצעתי גם שהועד המנהל יוכל להתחלק לוועדות משנה. אלה דברים משניים. לא אעסוק

בהם כרגע.



ההצעה שלי משחררת את רשות השידור מן הכפיפות שלה לממשלה, בכמה וכמה סעיפים.

לדוגמא, ביכולת ההתערבות של השר ברשות. השארתי בסעיף 20א את האפשרות לערור לפני

השר על ההלטה של הועד המנהל. כלומר, אם הוגש ערר לשר רשאי הוא לעכב את ביצוע

הההלטה ולבקש מהוועד המנהל לדון בהחלטה מחדש בהשתתפותו. חיום אפשר לערער בפני

השר והשר מחליט, או הממשלה מחליטה. אין הצדקה לכך שהממשלה תחליט בענייני רשות

השידור. הוועד המנהל הוא הגוף. אם יש משהו שנראה כחריג, הוועד המנהל פסק ורוצים

לערער, יבואו לשר, השר חוזר לוועד המנהל, יסביר את עמדתו לוועד המנהל והוועד

המנהל יהיה הפוסק האחרון, לא ממשלת ישראל, לא גוף חיצוני. לרשות השידור.

דבר אחר הוא; מינוי המנהל הכללי. מה שבאה ההצעה הזאת לעשות הוא לקבוע מי בעל

חבית ברשות השידור. אם יש עכשיו ועד מנהל שהוא הרבה יותר תכליתי מבחינת יכולת

התיפקוד שלו, מי שמנהל בפועל הוא המנהל הכללי. לכן צריך לקבוע בחוק את אופן

בחירתו וגם את סמכויותיו. בזמנו הצעתי שהמנהל הכללי יתמנה על-ידי הממשלה, לאחר

התייעצות וקשר עם הוועד המנהל. היום הייתי מעדיף שהמנהל הכללי יתמנה על-ידי הוועד

המנהל.

לשאלה אם יש לזה סיכוי לעבור בכנסת או לא - זה תלוי גם בנו. יכול להיות

שצריך לתת לממשלה, באמצעות השר הממונה, זכות הבעת דעה, יכולת השפעה מסויימת,

מוגבלת מאוד. לא שהממשלה תמנה מבהוץ, בניגוד לדעת הועד המנהל ובניגוד לדעת ראשי

המדיה.

יותר חשוב לקבוע תקופת כהונה למנכ"ל. מוצעת כאן תקופה של חמש שנים. הצעתי

שאת המנכ"ל יהיה ניתן למנות לתקופת כהונה נוספת. מנכ"ל טוב, איש מקצוע שהוכיח את

עצמו, לא הייתי מגביל בתקופת כהונה אחת.

נ' כהן;

גם כיום זה כך, מבחינה משפטית. אין מי גבלה למנות מנכ"ל כמה תקופות שרוצים.

מי בוטון;

בהצעה מדובר על תקופת כהונה נוספת אחת.

די ליבאי;

ראיתי לנכון לקבוע שתי תקופות. אפשר לדון בזה. פעם בעשר שנים מותר לרענן

רשות ממלכתית.

תפקידי המנהל הכללי מוגדרים בסעיף 12 של הצעת החוק. בזמנו היתה הצעה שנחרתה

בראשם של כל מי שדיבר נגד ההצעה שלי. אמרתי שבין תפקידי המנהל הכללי יהיה: לנהל

את הרשות לפי המדיניות שקבע הוועד המנהל וכן לכהן כעורך-ראשי של הרשות. בזמנו

לא היינה לי כתובת אחרת לעורך ראשי. צריך שמישהו יהיה בעל הבית ולא יהיה תמיד ריב

מי אחראי.
ג' כהן
מה פירוש "עורך ראשי"? האם יש זכות וטו?

ד' ליבאי;
כן. כתבתי את הדברים בפירוש בפסקה 4
"לפסול לשידור תכנית שאינה תואמת את

מדיניות הוועד המנהל, או שאינה ראויה, לפי שיקול דעתו...".

אינני אוהב צנזורה, אבל מצד שני, לא תיתכן הפקרות. הקושי תמיד הוא למצוא

איזון. אם הייתי נשאל היום מי צריך להיות אחראי, הייתי מוריד אחריות מן המנהל

הכללי העל אל מנהלי המדיות, בקול-ישראל - למנהל קול-ישראל, בגלי צה"ל - למנהל גלי

צה"ל, בטלוויזיה החינוכית - למנהל הטלוויזיה החינוכית, ובטלוויזיה הכללית - למנהל



הטלוויזיה הכללית. שהם יהיו אחראים בפני המנהל הכללי והוועד המנהל על תיפקוד וגם

על תוכן. היום, עם התרחבות הערוצים, של הגלים ושל השידורים, איני יכול לדרוש

ממנכ"ל אחד את האהריות הכוללת הזאת. צריך לתבוע אותה ממנהלי המדיות השונות.

אני מציע שלא נברח מהנושא. אין כאן סמכות צנזורה. מה גם שיש סמכות ערעור,

אפשר לערער בפני הוועד המנהל. הוועד המנהל הוא שיקבע סופית במקרה כזה. אבל אני

רוצה שבוועד המנהל יישבו ככל האפשר פחות פוליטיקאים. אני רוצה יותר אנשי מקצוע

ואנשים בלתי תלויים. אבל איני מצדיק מצב של מתן אחריות בלי מתן סמכויות.

ובכן, אני מציע שהסעיף הנוגע לתפקידי המנהל הכללי יוגדר מחדש, לא רק בהתאם

למה שהצעתי בזמנו, אלא בהתאם להצעה יותר מפורטת שאני מוכן להגיש לקראת הישיבה

הבאה, שתיצור איזונים מתאימים.

היו"ר מ' בר-זהר;

אבקש לעשות זאת לקראת הישיבה הבאה, כדי שהאורחים יוכלו לעיין בה עוד לפני

הישיבה.

ד' לחמן-מסר;

אתה מדבר על ארבע מדיות. האם אתת עדיין מציע שהמנכ"ל יהיה העורך הראשי?

היו"ר ד' ליבאי;

לא. בזמנו, במימדים של אז, חשבתי שהמנכ"ל הוא הכתובת המתאימה. חיום, עם

התפתחות הנושא, נראה לי שמנכ"ל של כל מדיה צריך להיות עורך ראשי.

ד' לחמן-מסר;

עם זכות וטו למנכ"ל הראשי?

די ליבאי;

לא. אבל מנכ"ל הרשות יוכל לערער בפני הועד המנהל.

נ' כהן;

הוועד המנהל ייהפך לעורך ראשי, בקונסטרוקציה הזאת.

די ליבאי;

איני חושב שהוא עורך ראשי. בינתיים ההחלטה מחייבת. הוועד המנהל ידון לפעמים

פוסט-מורטום ויקבע הנחיה אחרת. יכול להיות שזה לא יחול לגבי העבר אלא לגבי

העתיד. נשקול את הדברים. אני פתוח לשכנוע, אך אני מנסה למנוע חמש שנים של

שרירות. אפשר לקבוע שמה שהמנכ"ל מחליט - קובע, אבל אפשר לערער על החלטה גם

בדיעבד. בכנסת יש ועדת פירושים. יושב-ראש הישיבה מחליט. החלטתו מחייבת את הבית.

אפשר לבדוק אחר-כך את ההגיון ואת נכונות ההחלטה אחר-כך בוועדת הפירושים, כדי

שהטעות לא תשמש תקדים ולהבא יפעלו על-פי העקרון הזה.

סעיף חשוב נוסף נוגע לקבלת עובדים ותנאי עבודתם. אם לא נותנים לקדם את החוק

במשך השנים זה בעיקר בגלל הסעיף הזה. לא יכולה רשות שידור לעבוד על-פי תקשי"ר,

על-פי כללים שאינם מתאימים לניהול גוף כזה. לא ייתכן שתנאי העבודה של עובדי

הרשות ייקבעו כאילו הם פקידים רגילים של משרד ממשלתי. זה אבסורד. מצב זה מביא

לסכסוכי עבודה, לבעיה של עבודה זמנית ודברים אחרים.



בסעיף 13. בפסקה (ג) כתוב: "תנאי עבודתם של עובדי הרשות ושכרם ייקבעו,

באישור הוועד המנהל, בהסכם בין הרשות לבין ארגוני העובדים המייצגים את המספר

הגדול ביותר של עובדי הרשות למקצועותיהם." יהיה משא-ומתן על ענייני עבודה. הרשות

תחליט מה מתאים לה ומה לא, היא תקבע את תנאי העבודה והשכר באופן שתוכל להתהרות עם

הרשויות האהרות, באופן שתדאג לתקציב מאוזן, באופן שתדאג שלעובדים יהיה מוראל

גבוה ושתוכל להשיג את העובדים הטובים ביותר שיוכלו להכין תכניות טובות.

אלה הדברים העיקריים בהצעת-החוק. אפשר להוסיף סעיף אחד או שניים בנושאים
שאיני רוצה לפרט, כגון
נושא פרסומת, מקורות ההכנסה.
היו"ר מ' בר-זהר
זה חוק חשוב מאוד. קבענו כבר מועד שני לדיון בהצעת החוק, ב-16 בהודש זה.

הצעה לסדר לחבר-הכנסת גולדשטיין, בבקשה.
פ' גולדשטיין
חבר-הכנסת ליבאי ציין שהייתי שותף בהגשת הצעת ההוק הזאת, משמע שאני תומד

בהצעת החוק. ההצעה הזאת היא במסגרת תיקונים שונים, אבל מוצעת מהפכה שלימה.

המועד שנקבע לישיבה נוספת הוא מוקדם מדי. את הנושא הזה יש ללבן בסיעות השונות.

יש כאן שינוי תפיסה, שינוי מהות. אני מציע שהמועד הבא של הישיבה הבאה יהיה בשלב

יותר מאוחר, כדי שהסיעות השונות יוכלו ללבן את הנושא, כדי שלא יעצרו את הדיון

בחוק הזה באמצע הדרך, כפי שעצרו חוקים אחרים.
היו"ר מ' בר-זהר
להצעה שלך יש משקל. אתייעץ עם חבר-הכנסת ליבאי ושאר החברים. נשמע עכשיו את

אורחינו. קודם-כל, יושב-ראש רשות השידור, מר הראל. בבקשה.
א' הראל
אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, אני תומך מאוד ברעיון של הכנסת שינויים בחוק

רשות השידור, אם בנוסח שהוגש על-ידי חבר-הכנסת דוד ליבאי או בנוסחים אחרים. יש

לצאת מהשיגרה ומחוסר היכולת של מוסדות רשות השידור, מצד אחד, ושל כנסת ישראל, מצד

שני, להתמודד עם הבעיות של רשות השידור. הבעיות יותר רחבות מאלה שהציג כאן

חבר-הכנסת דוד ליבאי.

אתחיל מדבר שולי. רבותי חברי הכנסת, העיצומים האחרונים ברשות השידור היו

בגלל ויכוח על תוספת 15 שקל ברוטו לעובד. לא יכולנו לקבל לכך אישור מהאוצר. על

כך היו העיצומים. לא איפשרו לנו להגיע להסדר. מדובר בקבוצה של עתו נאים. המצב הוא

בלתי נסבל.

אם הכנסת מוכנה להתמודד עם מכלול הבעיות, אני רוצה להעלות את הנקודות

העיקריות. הוועד המנהל הקיים מסיים בעוד כעשרה חודשים את עבודתו. בעוד כעשרה

חודשים אפשר לקבל קרקע כמעט נקייה ואפשרות של מינוי מערכת חדשה ברשות השידור. זה

מקל מאוד, שלא תהיה טענה על הדחת כזאת או אחרת. זה יכול לעזור.

יש שלוש בעיות יסוד. ללא מתן תשובה של הכנסת לשלוש הבעיות האלה, כל סעיפי

החוק לא יתפסו לאחר-מכן.
נקודה ראשונה
האם אנהנו רואים את כל המערכת כמערכת אחרת, כלומר, גם רשות

השידור של היום, גם הטלוויזיה הלימודית וגם גלי-צה"ל? האם אנחנו רואים אותם

כמערכת, בכפיפות זו או אחרת? האחריות תיתן לפחות שני דברים: אחת, אפשרות של פתרון

תקציבי, לטלוויזיה הלימודית, מצד אחד ולגלי-צה"ל, מצד שני. לא ייתכן שכל פעם שיש

דיון על התקציב נשמע במשרד הבטחון שרוצים לקצץ בגלי-צה"ל, ומצד שני, במשרד החינוך

והתרבות רוצים לקצץ בטלוויזיה הלימודית. אם מקימים מסגרת חדשה, זאת צריכה להיות



מסגרת שנותנת אפשרות לכלול את כל המערכת הציבורית ביחד, מבלי לפגוע בעצמאות של

גלי-צה"ל בענייניה הספציפיים. כלומר, להשאיר את העצמאות בתחום הצבאי-בטחוני,

שצה"ל צריך למקרה חירום (אחר. כן יש להשאיר לטלוויזיה הלימודית ולשר החינוך

והתרבות להשפיע על תכניות בתי-הספר, וליצור מערכת מתאמת שתאפשר למצוא תשובות

לבעיות השידור במדינת-ישראל.
אם הולכים בדרך של מסגרת משותפת, יש שאלה שנייה
האם אנחנו מוכנים לפתרון

שאומר, שנוכח התפקידים הקשים שעומדים בפני מדינת-ישראל, בתחום החינוך, בתחום

בעיות לימוד השפה ועוד, אנחנו מוכנים להעמיד לרשות רשות השידור הרחבה את האפשרות

להשתמש בכלים טכניים שיפתרו את הבעיות. אתן דוגמא. ניהלנו משא-ומתן עם התעשיה

האווירית בעניין "עמוס". זה יעלה בעוד שלוש שנים. אם אנחנו מתקשרים עם "עמוס"

עכשיו יש אפשרות להזיזו במעלה אחת, והפלוס של הזזת "עמוס" במעלה אחת, מאפשר

למדינת-ישראל כתוצאה מכך, שהשידורים שלנו ייקלטו בחוף המזרחי של ארצות-הברית

באופן ישיר. זה כולל את כל אירופה וכל ארצות-ערב - בשני ערוצי טלוויזיה, בשמונה

ערוצי רדיו, שהיום צריך להלחם כדי שייקלטו בעמק הירדן או בערבה. הפתרון הטכני

מאפשר להעמיד לרשות המסגרת הציבורית המפוקחת, כפי שתחליטו, שמונה ערוצי רדיו.

פירוש הדבר - להגיע לכל בית במדינות-ערב. היום יש הגבלה. ושידורי טלוויזיה

יגיעו לכל בית. היום כאשר שמים משדרים יש גבול לקליטה. באמצעות לוויין יש

אפשרויות רבות.

ר' זאבי;

מדוע שינוי מעלה ב"עמוס" קשור בחוק הזה?

א' הראל;

זה לא קשור. נעשה את זה בין כה וכה. דיברתי על-כך כיוון שחבר-הכנסת ליבאי

אמר שיש לצרף גם את הצעת החוק של חבר-הכנסת פורז.

נקודה שלישית; למרות הביקורת שהיתה בוועדת החינוך והתרבות ובוועדת הכספים של

הכנסת על כך שכביכול רשות השידור מאחרת בהגשת התקציב שלה לאישור, השנה הגשנו את

התקציב לממשלה שלושה חודשים לפני התחלת שנת התקציב, לאחר כל הבירורים אצלנו. עד

לרגע זה התקציב איננו מאושר. אין שום מסגרת.

י' כהן;

הממשלה אישרה. הכנסת לא אישרה.

א' הראל;

הכנסת נכנסה לפגרה. המסגרת שלנו אינה דומה למסגרות אחרות. לגבי רשות השידור

יש מערכת עניפה של אישורים. כל דבר דורש אישור פה ואישור שם. הדיון על תקציב

רשות השידור נמשך תשעה חודשים, בדרך-כלל ששה חודשים לארור שהתקציב כבר בפועל. זאת

שטות, מבחינת הפיקוח הציבורי, מבחינת הכנסת.

דבר אחרון. הייתי מציע שהמסגרות הפועלות בתחום זה, למשל, רשות השידור,

הטלוויזיה הלימודית וגלי-צה"ל, יעשו נסיון. בנקודה זו לא יהיה ויכוח בין חברי

הכנסת. יכול להיות ויכוח בנקודות שהעלה חבר-הכנסת ליבאי, של פיקוח כזה או אחר,

של סמכות כזאת או אחרת למנכייל, אבל לא בשאלה של מציאת מכנה משותף. אני מבקש

שועדת החינוך והתרבות של הכנסת תטיל עלינו לעשות נסיון להביא בפני הוועדה הצעה

מוסכמת, אם אפשר, ולא - לא מוסכמת.

נניח שמצאנו מסגרת נכונה, ויש פתרון עם גלי צה"ל ועם הטלוויזיה הלימודית.

וכי באמת מישהו חושב שהסמכות של מפקד גלי צהייל כלפי פיקודיו תהיה יותר גדולה משל

סמכות של מנהל ייקול-ישראל" לגבי עובדיו? זה בלתי אפשרי. אם ליישר, צריך לתת

אותן סמכויות לכל-אחד ממנהלי המדיה.



ר' זאבי;

לא בהכרח. למסגרת צבאית יש כללים משלה.
א' הראל
אני מסכים אתך. בכל אופן נגדיר את המיבנה וזה יהיה מעוגן בחוק. שלא יהיה מצב

שבעת דיונים על רשות השידור, כל אחד שולף מסמך אחר. כל יום שולפים מסמכים אחרים.

יש מי שנזכר ב"ועדת גלילי" והפכו את החלטותיה כחלק מחוק.

בהזדמנות זאת, נעשה סדר, מתוך הנחה שמוכרחה להיות ראייה כוללת של הצרכים של

מדינת-ישראל. הצרכים הפוליטיים של מדינת-ישראל במובן הרחב.

בטלוויזיה יש מקום לערוץ רגיל, שנותן חדשות, אירועים, בידור וכיו"ב. ערוץ

שני, שעוסק בתכניות חינוכיות, לימודיות; לימוד שפות, לימוד ארץ-ישראל, מדינת

ישראל ואהבת הארץ. יש לנו תכנית שלימה בעניין זה. ערוץ שלישי - בשפות שונות, בו

תורחב המערכת בערבית, גם לארץ וגם לחוץ-לארץ.

אם נעמיד לרשות גלי צה"ל שני ערוצים, כאשר שניהם בסטריאו ושניהם מגיעים לכל

מקום בארץ, תיעשה בכך פעולה חיובית של סיוע לצה"ל.

כדי לסייע בקבלת החוק, אני מודיע לכם שאם תחליטו על קבלת החוק ועל עשיית סדר

ותבקשו שהיושב-ראש הנוכחי של רשות השידור יתחלף - המנדט ניתן מראש.

היו"ר מ' בר-זהר;

תודה רבה. לא שמענו את ההערה האחרונה.

די ליבאי;

לא זו כוונת הצעת החוק.

אי מקל;

אני מסכים שהגיע הזמן לשנות את חוק רשות השידור, כי חלפו 25 שנה ואי-אפשר

לטעון ששום דבר לא התרחש בתחום השידור. אדרבה, התרחשו דברים מפליגים ומרחיקי לכת

ביותר ועוד עומדים להתרחש. על-כן אין שום ספק שהגיעה העת לתת את הדעת לנושא וגם

לעשות מעשה בחקיקה.

הבעיות הקיימות היום ברשות השידור נובעות במידה לא מעטה מן העיוותים של החוק,

שלא הותאם למציאות, ומן הכפיפויות השונות. אין גורם שאין לו יד ורגל חוקית בתוד

רשות השידור. לכל דבר דרושים מיליון אישורים. יש גם עיוותים נוראים בפנים, בגלל

שהחוק אינו ברור. שיטת המינויים היא כזאת, שלמעשה לכל מנהל ממנים מתחתיו מנהלים

שאינו רוצה בהם. למנכ"ל ממנים מנהלי מדיה שהוא אינו רוצה בהם; למנהלי המדיה -

מנהלי חטיבות שאינם רוצים בהם, וזה ממשיך עד למנהלי מחלקות. התוצאה היא של יד

איש באחיו, כולם מסוכסכים עם כולם. זה בגלל המינויים הכפויים. איש אינו יכול

לעבוד עם אדם שמוצא הן בעיניו. להיפך, במתכוון כופים עליו אנשים הפוכים

לאישיותו. אם יודעים שיש לך אוייב גדול, ימנו אותו כסגנך. כי השליטה היא בעצם

בידי גופים חיצוניים.

המצב חשתבש, התעוות והסתאב במשך 25 שנה, וכיום הגענו למיבנה שהוא בעצם בלתי

אפשרי מכל הבחינות. זאת דעתי בתום שנה. היום מלאה בדיוק שנה לכהונתי.



היו"ר מ' בר-זהר;

אני מברך אותך ומנחם אותך.

א' מקל;

זה עובר.

יורשה לי להציע לחברי הכנסת לתת את הדעת היטב היטב לשינויים האלה. אלה לא

תיקונים של מה בכך. בעצם ייצא מכאן חוק רשות שידור חדש, שונה לחלוטין, כאשר

תסתיים מלאכת החקיקה. עם מה שייצא נצטרך לחיות אולי עוד 25 שנה. על-כן אני מציע

לדון בכך תוך עיון רב ולהתייעץ עם אלה שעוסקים בנושא, כי הצטבר נסיון רב.

ההצעה הבסיסית, כפי שהוגשה על-ידי חבר-הכנסת ליבאי בשעתו, נראית לי הרבה יותר

מתאימה מאשר התיקונים שהוא מציע היום. יורשה לי להסביר את דברי:

לא צריך להקים שני ועדי מנהלים אלא ועד מנהל אחד, חזק, רציני, לאו-דווקה

פוליטי, שיפקח על כל הפעילויות. אחרת יהיו מריבות בין שני-הוועדים המנהלים. זה

טבע האדם. יהיו עיוותים נוספים שאיננו רוצים אותם. אנחנו רוצים להיפך, לאחד

מסגרות, לבטל את המליאה.- שני ועדי מנהלים - זה מירשם בטוח לקרבות מסוג חדש, על

רקע אישי וללא כל צורך.

באשר לטלוויזיה הלימודית, איני חושב שיש מקום להקים גוף נפרד שייקרא

הטלוויזיה הלימודית. להיפך, זה הזמן לאחד מסגרות. צריך ללכת בשיטה של מספר

ערוצים בתוך רשות השידור, שלכל-אחד מהם תוכן משלו - ערוץ לימודי, ערוץ חינוכי,

ערוץ שפות; כמה ערוצים, ככל שיתאפשר טכנית וככל שיידרש. אבל לא ליצור באותה

הזדמנות נחלות ואימפריות חדשות שעל-פי כללי הבירוקרטיה המקובלים יילכו ויתפחו

ויתרמו לקרבות בתוך הרשות. כדאי שרשות השידור תלכד את כל הכוחות ותתמודד באופן

תחרותי ומקצועי עם גורמי השידור המסחריים - הערוץ השני, הכבלים.

לנושא העורך הראשי - מן הראוי שיהיה עורך ראשי אחד בתוך רשות השידור, וזה

מנכ"ל רשות השידור, כפי שבכל עתון יש עורך אחד ובכל מסגרת יש עורך אחד. אם יהיו

ארבעה עורכים, איש הישר בעיניו יעשה, לא תהיה אחידות. בכל אחד מן הערוצים האלה

יעשו ההיפך מן הנעשה בערוץ השני, ותיווצר אנרכיה. צריך להיות ברור מי בסופו של

דבר יכול לפסוק. אחת הבעיות היום היא שאין יכולת ברורה של הכרעה. יש חמסתמכים על

החוק, יש המסתמכים על החלטות "ועדת גלילי".

אני מסכים שצריך לנתק את הכפיפות של רשות השידור ממשרד האוצר. לא ייתכן

שפקידים, לאו-דווקה בכירים, יקבעו די בשרירות בענייני שכר, מתוך כך שהם חוששים

להשלכות על שכר מהנדסים בקרית-גת. אין קשר בין הדברים.

בקרוב גם לא נוכל להתמודד בצורה כזאת, כי הערוץ השני, לדוגמה, הוא גוף פרטי

והוא ישלם לפי השוק הפרטי. אם מחר ירצה לתת לחיים יבין 20,000 שקל בחודש, הוא

יתן, ואנחנו נאבד את כל כוחותינו המקצועיים. לא יהיה אף אדם מקצועי אחד. כי לכל

אדם מקצועי שם ישלישו את שכרו. איני אומר שאנחנו צריכים להשליש את השכר, אבל

לפחות שנהיה מסוגלים להתמודד עם זה בצורה מכובדת.

כדאי לתת את הדעת לנושא של תחנות רדיו 'פיראטיות', שיש להן קשר לספנות, שהן

למעשה קיימות במסגרת בלתי ברורה מבחינה חוקית. איני מתלהב מכך שאותן תחנות, על

ספינות, משתמשות בשידורי החדשות שלנו כטוב בעיניהן, פשוט משדרות אותן, ואחר-כך

נותנות תכנים זרים מאוד לרוח ציבורית כזאת או אחרת.

ר' זאבי;

אתה מתכוון לאחד מהם.
א' מקל
צורם בעיני שנותנים את מהדורות החדשות מ"קול-ישראל" כאילו זה שלהם, ואהר-כך

הם נותנים דברים שאני אישית, למשל, איני יכול לחיות אתם, כאילו הכל מיקשה אחת.

משהו צורם כאן. אם עושים סדר, מדוע להשאיר נחלות ימיות מחוץ לתחום הסדר.

בסיכומו של דבר, אני בעד שינוי החוק. אני אוהב יותר את הגירסה הראשונה של

הצעת החוק מאשר את התיקונים. אני קורא לחברי הכנסת לשקול את הדברים היטב, כי זה

יהיה התנ"ך למשך 25 שנה.

י' לורברבוים;

יש נושאים ברמות שונות. אנחנו נמצאים עכשיו בפני מצב של שמיים פתוחים.

למעשה, עשרות ערוצים יתחילו להיכנס לבתיהם של האזרחים במדינת-ישראל. דובר כאן על

פיקוח. למעשה, אין פיקוח. אין פיקוח על הטלוויזיה של לבנון, אין פיקוח על

הטלוויזיה של ירדן,' אין פיקוח על הטלוויזיה של הלוויין הערבי - אין פיקוח. הכל

נכנס פנימה.

הבעיה שעומדת בפנינו היא בעיה של קיומו של השידור הציבורי הממלכתי של

מדינת-ישראל, שיעמוד נגד כל עשרות הערוצים הללו, על-מנת לשמור על משהו ישראלי

יהודי בארץ הזאת, על השפה שלנו. חייבים לחזק את השידור הציבורי.

חוק רשות השידור אינו מסוגל לתת תשובה למציאות החדשה. זאת נקודת המוצא

היחידה. לכן, צריך לתקן את חוק רשות השידור, מבחינת אפשרות לגבש את כל המערכות

התקשורתיות, הציבוריות והממלכתיות תחת כיפת-גג אחת, לתת להם טכנולוגיה מתאימה

לשידור, לשנות את המערך התיפקודי, הפקתי, ניהולי של המערכות כדי שיוכלו להתמודד

עם המצב הזה, ולתת כלים אדמיניסטרטיביים לעשות את העבודה בצורה הטובה ביותר. כי

מה שיש היום מעוות. זאת הזדמנות לעשות סדר וחובה לעשות את הסדר הזה. נקודת

המוצא שלי היא נקודת מוצא ערכית-רוחנית.

אני מבקש לקהת בחשבון את המערכות השונות. במסגרת ההצעה של חבר-הכנסת ליבאי

אין דבר שקשור, בשלב זה, לנושא של הטלוויזיה החינוכית. חבר-הכנסת ליבאי אמר שהוא

רוצה להוסיף סעיפים בעניין זה. אני מודה לו על כך. אני מבקש מחברי הכנסת לסייע

לנו בנושא הזה.

במציאות החדשה, הטלוויזיה החינוכית עומדת בפני סכנת סגירה. תקציבנו לשנה

הנוכחית הוא 19 מיליון שקל. גובים מהציבור כסף בשביל מכשיר טלוויזיה שאנחנו

משדרים בו, והממשלה לוקחת 75 מיליון שקל בחזרה מרשות השידור, כאשר לנו אין כסף

לקיים שידורים חינוכיים ותרבותיים.

במציאות החדשה, כאשר יהיו ערוצים מסחריים, והאגרסיביות המסחרית תיכנס לתוך

המערכת, לא יהיה לנו כושר תחרות. גם איננו מסוגלים להגיע למבוגרים, כי אנחנו

מפסיקים את השידורים שלנו בשעה 17.30 מה עושה מדינת-ישראל כדי להתמודד עם

המציאות הזאת שיש עשרות ערוצים של תרבות מערבית רחבה וגדולה שנכנסה, ואלו איכויות

היא כוללת.

קריאה;

הכסף הזה הוא חוץ מתרומות שאתם מקבלים?

י' לורברבוים;

איננו מקבלים תרומות בכלל. כיחידה ממשלתית אסור לנו לקבל תרומות. תמורת

תשדירי שירות וחסות אנחנו צריכים לגייס עוד 10 מיליון שקל בשנה, וזה עולה לנו

בדמים, משום שאנחנו צריכים לעשות מניפולציות שונות לשם כך. אני מוכן לוותר על

זה. תנו למערכת החינוך אפשרות לעבוד בלי אילוצים כאלה. למה צריך להחזיר למדינה

75 מיליון שקל, כאשר לקחו את הכסף כדי לתת שירות יותר טוב?



במציאות החדשה, הטלוויזיה החינוכית לא תוכל לעמוד בתחרות. הערוץ המסחרי ישלם

לשחקנים ולבדרנים הרבה יותר כסף. איננו מסוגלים להתמודד עם זה. זאת-אומרת, רמת

השידורים שלנו תלך ותרד ואפשרות התחרות, במציאות החדשה, תלך ותקטן. במציאות

החדשה, אנחנו חייבים גם לקבל יותר שעות שידור.

אבקש מן הוועדה לאמץ את הרעיון של ראיית-גג חדשה של כל השידור הציבורי,

הממלכתי. האגרה שגובים מן האזרחים עבור השירות הזה צריכה להתחלק בין התחנות

שמשרתות את השירות הציבורי. איך יהיה הפיקוח של הועד המנהל, על-כך צריך לדון. יש

אפשרויות שונות. צריך לפתוח את הדיון בחוק ולתת בו תשובות מתאימות למציאות

החדשה.

אבקש שחבר-הכנסת ליבאי, שהתחיל בעבודה, יקבל על עצמו לקבל מאתנו רעיונות

ולגבש מחדש את הצעתו. כן יש לתת שהות לסיעות השונות ללמוד את ההצעה ברצינות.

ההצעה של חבר-הכנסת ליבאי אינה כוללת את כל האלמנטים. למשל, הטלוויזיה החינוכית

לא כלולה בהצעת החוק. אין תשובה לבעיה.

אבקש את חבר-הכנסת ליבאי להגיש הצעה מתוקנת, לאחר התייעצות עם הגורמים

השונים. ואז ההצעה תובא לדיון בסיעות השונות, ויחזרו לכאן לסיכום. הזמן אוזל.

חייבים להתמודד במציאות החדשה במהירות המכסימלית.

תא"ל א' גרוס;

אני מצטרף לחלק ניכר מדבריו של מר לורברבוים, לכן לא אחזור על דבריו. אבל אני
רוצה להוסיף
תחנת גלי צה"ל היא תחנה צבאית. לכן, העומד בראשה הוא בראש וראשונה

מפקד ורק לאחר-מכן מנהל. אף-על-פי-כן, תחנת גלי צה"ל הפכה להיות תחנה לאומית,

מבחינת קהל מאזיניה ומבחינת קהל היעד.

כיום המצב הוא שלתחנת גלי צה"ל יש יותר חובות מאשר זכויות, באחד משני כובעיה,

וזה הכובע האזרחי. רצוי שגם התחנה הזאת תהנה ממעמד אכסקלוסיבי שפוטר אותה מלחצים

שיפגעו באיכות, כמו חיפוש מקורות כספיים וכיו"ב. כך תוכל לשמור על איכותה או

להאדיר את איכותה. לאור זה תידרש גם בחינה מיוחדת לקביעת מעמדה ועמידתה של

התחנה.

ג' כהן;

האם עקרונית אתה מקבל שתחנת גלי-צה"ל תהיה כפופה למסגרת אחת?

תא"ל אי גרוס;

אני מקבל, לאחר שנבדוק את ההיבטים הצבאיים. הדגשתי, כי בראש וראשונה התחנה

היא צבאית. למשל, לעניין המינוי, מי שצריך למנות זה שר הבטחון והרמטכ"ל.

היו"ר מ' בר-זהר;

את זה נוכל לקבוע בחוק.

תא"ל אי לפיד;

הדברים שאמר מר לורברבוים משקפים את הטלוויזיה החינוכית ואותנו, התחנות שהן

מעבר לרשות השידור, כי כאשר החוק נתקבל בשנת 1965 הוא הסתכל על רשות השידור.

במהלך השנים, לפחות בתחום הרדיו, אנחנו היחידים שמטפלים בנושאים כמו אקטואליה

מחוץ לרשות השידור. לכן הנושאים האלה רלוונטיים לגבינו יותר מאשר לגבי אחרים.



זאת שעה הסטורית לעתידו של השידור הציבורי, ואנחנו מרגישים בכך יותר מכל,

בגלל הייעוד המיועד של גלי צה"ל, והייחוד של התחנח מבחינה ארגונית. היא, כמובן,

אינה יכולה להתנהג כמו כל גוף אחר. צריך למצוא פתרון נכון. מקובל עלינו שצריכה

להיות זיקה, והזיקה הזאת בין גלי צה"ל לבין רשות השידור, בתכניות הלא צבאיות,

מעוגנת גס בחוק הקיים. אם רוצים לשנות ולהרהיב, יש לתת לכך את הדעת בנפרד.

סוגיית המשאבים קריטית במיוחד בגלי צה"ל. תחנת גלי צה"ל עולה היום

למדינת-ישראל 7 מיליון ש"ח לשנה. זאת העלות הכוללת. מהם מתקציב ישיר, בסך-הכל

1.6 מיליון ש"ח. מערכת הבטחון מתקשה מאוד לעמוד במינימום הזה. זה מצב שכמעט אינו

מאפשר לנו להמשיך לתפקד כהלכה, בוודאי כאשר מדובר בתחרות על אוזנו של המאזין.

הנקודה הזאת לא עלתה כאן במלוא החריפות. ריבוי הערוצים, שכולם מדברים בשבחם, אינו

מבטיח שקולה של המדינה אכן יישמע באוזנו של המאזין. למאזין אכן יהיו יותר

אפשרויות, אבל לא בטוח שיעדיף את קולה של המדינה ואת זה צריך להבטיח בראש וראשונה

על-ידי האיכות. איכות הולכת עם משאבים. זה לא יכול להיגמר רק במלים. אבקש לנצל

הזדמנות זו לוודא שבחקיקה יינתן גיבוי לגלי-צה"ל בצד המשאבים מתוך התקציב

הציבורי.

י' כהן;

משרד החינוך והתרבות תומך בהצעת החוק של חבר-הכנסת דוד ליבאי. כזכור, הממשלה

נכשלה בהצעת חוק משלה לביצוע שינויים בחוק רשות השידור, בקדנציה הקודמת. היום

אנחנו מברכים על הצעת החוק של חבר-הכנסת ליבאי.

עברנו התלבטויות וייסורים לא קלים במשרד, לפני שהגענו למסקנה שהדרך היחידה

להביא לכך שהטלוויזיה החינוכית תשרוד מול השטפון הטלוויזיוני הצפוי בארץ, היא

לשלב את הטלוויזיה החינוכית במסגרת חוק רשות השידור. אנחנו חיים חיום במציאות של

אבסורד תקשורתי. הטלוויזיה הכללית משדרת 9.5-9 שעות ביום והתקציב שלה בסביבות

140 מיליון שקל, ויש לה, כידוע, עודפים תקציביים, והטלוויזיה החינוכית משדרת

כ-9.5 שעות ביום וכל תקציב מסתכם בכ-20 מיליון שקל, פלוס 10 מיליון מחסויות

וכיו"ב. את המצב הזה צריך לשנות. אנחנו טוענים כל הזמן, שהאזרחים משלמים עבור

המקלט ולא עבור השידורים, ואם אמנם התשלום הוא על המקלט ולא על התוכן, אין-ספק

שאת ההכנסות מאגרת רשות-השידור צריך לחלק גם לטלוויזיה החינוכית.

אנחנו רואים צורך דחוף להגדיר מחדש את הסמכויות של בעלי התפקידים ברשות

השידור. את דעתנו המפורשת נביע בהמשך הדיונים כאן. מובן שיש ברכה רבה בניתוק

עובדי רשות השידור מתנאי עבודה, או מסולמות השכר, של עובדי המדינה. העובדה

שתקציב המדינה אינו מקצה היום אפילו שקל אחד לרשות השידור, מאפשרת היום לנו,

לכנסת, להחליט שמלוא ההכנסות של רשות השידור מאפשרות לה לקבוע בעצמה את תנאי

העבודה שלה.

אנחנו תומכים גם בהצעת החוק של חבר-הכנסת אברהם פורז, שחבר-הכנסת ליבאי הזכיר

אותה. עם תוספת אחת. חבר-הכנסת פורז מציע לתת ערוץ שידור נוסף, מלא, לטלוויזיה

הכללית. אנחנו מציעים לתת שני ערוצים מלאים, אחד לכללית ואחד לחינוכית. כדי שכל

אחד מהם יוכל לשדר אפילו 24 שעות ביממה ולהתחרות בתחנות המסחריות. ידוע כבר היום

על מדינות באירופה שכבר מתאבלות על התמוטטות התחנות חציבוריות ובידי ישראל עדיין

האפשרות למנוע את הסכנה הזאת.

גבי ד' לחמן-מסר;

אצביע על מספר שינויים שהתרחשו בתחום התקשורת באירופה. בארצות אירופה בעיית

השידורים ללא גבולות כבר קיימת. מדינות אירופה מתהילות להערך ביחד, במסגרת השוק

האירופי, במגמה לרוסום תרבויות זרות. הדבר משפיע גם על מדינות בעלות מיבנה שידור

מסורתי כמו אנגליה. באנגליה נדונה היום בפרלמנט הצעה מהפכנית מאוד לשינוי מיבנה

השידורים ברשת המסחרית, על-ידי נטייה להפרטה שמשקפת את המדיניות של העומדת בראש

ממשלת בריטניה, תוך כדי שימור ה-בי.בי.סי. כלומר, מצד אחד יש נטייה לסופר,מסחריות

ברשת שהיתה סמי-ציבורית, דהיינו מסחרית אבל גם ציבורית. יחד עם זאת, במקביל, יש

הצעות לחיזוק מעמדה של ה-בי.בי.סי.



ה-בי.בי.סי חיוותה מודל לרשות השידור. יש לזכור שגם ל-בי.בי.סי יש שני ערוצים

שדרים בכפיפה אחת, תחת גוף אחד. לא צריך ללכת בצורח עיוורת לפי מודלים זרים.

אבל יש חשיבות לראות תאגיד ציבורי משדר בעולם בו הכסף ממלא תפקיד כח חשוב

בשידורים. אימפריות תקשורתיות צצות וקמות והן מגיעות גם אלינו. רשתות בכבלים

שהגיעו לישראל ויתחילו לשדר בשנה הבאה, התקשרו עם מרבית הלוויינים הזרים שניתנים

לקליטה באזורנו. כך הבעיה של שידור ציבורי ממלכתי, שהמסחריות והרווח אינם המניע

העיקרי שלו, נותרת בעינה.

מן הראוי שקודם-כל תיקבע המדיניות הרצויה בסוגיית כלי התקשורת. החוק הוא בסך

הכל כלי שנועד לנסח אותה מדיניות, לכשתוסכם. אפשר ללמוד מן המצב במדינות אחרות,
קודם-כל לגבי הדרך להתמודדות עם השאלה
אם רצוי תאגיד ציבורי או לא. יש מדינות

שהכריעו בשלילה, ויש כאלה שכבר מצטערות על-כך. יש מדינות שהחליטו בחיוב והן מצאו

דרכים לחזק את מעמדו של התאגיד הציבורי תוך שמירה על האפשרויות שלו להתחרות

בגופים חמסחריים. פתחו אפיקי מימון חדשים. כפי שאנחנו פיתחנו את שידורי החסויות,

כך פותחו גם באנגליה. הרעיון של פרסומת מסחרית ומגבלותיה הוא בעיה. גם הערוץ השני

צריך לחיות עם זה.

מן הראוי קודם-כל להכריע בהקשר למדיניות הרצויה והמיבנה הנכון של התאגיד, ואז

יהיה יותר קל למשפטן לנסח את החוק. אנחנו נציע את עזרתנו ביידוע במה שקורה

במדינות זרות, על המודלים הקיימים ובמה מתלבטים.

היו"ר מ' בר-זהר;

החוק הזה חייב להרחיק את הפוליטיקאים מהמיקרופונים. ככל שנשיג התערבות

פוליטית פחותה - כן ייטב לכולנו, שלא נהיה עדים למחזות מבישים כפי שהיו בזמן

האחרון.

גם הייתי רוצה שהחוק הזה ירחיק את פקידי הממשלה משליטה על תנאי העובדים. זהו

תחום נפרד, רובד נפרד בציבור. חם עוסקים בדבר שונה. אי-אפשר לקבוע דין אחד לכולם

וכך להרוס את רשות השידור.

אני גם מקווה שנוכל להרחיק גורמים ממונים משליטה ריכוזית על תוכן השידורים.

בנקודה הזאת אני חולק על דעתו של מר מקל. ככל שנוכל לגוון - כן ייטב. מובן,

שתוך תיאום, כדי שלא יהיו תכניות זהות במקביל. יש לתת למנהלים השונים סמכות

ואחריות.

גם הייתי רוצה להרחיק את חסכנה שטלוויזיה בכבלים למעשה תשתלט על המסכים. זוהי

סכנה חמורה ביותר, שעדיין איננו מודעים לה. תוך חודשים ספורים יציף אותנו גל,

שאחריו כלי השידור הציבוריים עלולים להיבלע. את זה אנחנו חייבים למנוע, כי יש

לנו מסרים. גם ציבוריים וגם חינוכיים-לאומיים שאנחנו חייבים להעביר באמצעות

הכלים הללו. אנחנו חייבים לקרב את רשות השידור לשנות ה-2000. המציאות השתנתה

בצורה מכרעת.

בסופו של דבר אנחנו חייבים להעניק לטלוויזיה החינוכית ולגלי צה"ל את המעמד

הראוי להם. למעשה הם נחשבים אצלנו כבני-דודים רחוקים, שמוצנעים בפינה, ולמעשה הם

נושאים על גבם חלק גדול מן המשא. תחנת גלי-צה"ל היא היום תחנה פופולרית מאוד,

ותראו באלו תנאים הם עובדים. וכן, הטלוויזיה החינוכית ממלאת תפקיד מרכזי

וחינוכי, וחייבים לתת לטלוויזיה הכללית מה שמגיע לה. לא ייתכן שבמדינה כמו שלנו

יהיה שבריר ערוץ לטלוויזיה הכללית. זה פוגע גם בציבור הערבי בארץ שמקבל 1.5 שעות

ליום. חייבים לתת לפחות ערוץ אחד שלם לטלוויזיה הכללית ולתת גם לציבור הערבי מה

שמגיע לו - גם בטלוויזיה וגם ברדיו. כל הדברים האלה יתאפשרו בקרוב מבחינה טכנית.

צריך לתת גם כלים משפטים וחוקיים לביצוע.

לגבי המועדים. חבר-הכנסת גולדשטיין אמר דבר נכון, שחשוב שסיעות יגבשו עמדות

בנושא הזה. מצד שני, אני חושש שאם ניתן לסיעות להתחיל להחליט בנושא הזה - נקבור

את החוק.



הייתי מעדיף שהוועדה תאיץ בסיעות לנקוט עמדות ולקיים דיונים בצורה דחופה,

כדי שהן יתאימו את עצמן לוועדה. אני מקווה שעד להצבעות הסיעות יספיקו לגבש את

עמדותיהן.

א' אליאב;

אני מצטרף לדברים שנאמרו כאן בזכות העקרונות של החוק שחבר-הכנסת ליבאי הביא.
אבקש שהחוק ייקרא
חוק רשות השידור, תש"ן, כי לא מדובר רק בשינויים בחוק אלא זה

חוק חדש. צריך לקרוא לילד בשמו. לא מדובר בשינויים, מדובר ברח-קונסטרוקציה של

כל החוק.

אני מתנגד להצעה של חבר-הכנסת גולדשטיין להפסיק עכשיו את הדיון ולהתחיל לגלגל

את החוק ל-11 סיעות. לא נצא מזה. יש להמשיך לטפל בחוק הזה באופן רצוף, כאשר

חבר-הכנסת דוד ליבאי יביא חוק יותר מעודכן, שיכלול את הטלוויזיה הלימודית ואת גלי

צה"ל.

לענין מעמדה של הסוכנות היהודית - אסור לגעת בזה, להיפך, אף לחזק את מעמדה.

היום בכל נושא השידורים לגולה ונושא העלייה צריך את הסוכנות היהודית.

י' פרח;

אני מברך את חבר-הכנסת ליבאי על הצעת החוק. מדובר בחוק עתיק ומיושן. יש

לשנותו. דובר כאן על חוק חדש. צריך לראות את כל המכלול לפני שמחליטים אם לחוקק

חוק חדש.

אחד הדברים שאני מברך עליהם הוא; ביטול מוסד המליאה. זה באמת מוסד

פיקטיווי, עם 31 חברים, עם מינויים. הם מפריעים בעבודה ובהתקדמות המערכת. חיזוק

הועד המנהל נראה לי. אבל דבר אחד מדאיג אותי בעניין זה. אני מסכים שיש להוסיף

סמכויות לועד המנהל. הסמכויות תהיינה כל-כך נרחבות, שהוועד המנהל יהיה הגוף שיקבע

כל דבר. משום כך קיימת סכנה בעניו זה. הוועדה צריכה להיות ערה שלא ייכנסו לכאן

אלמנטים פוליטיים, שלא נחזור לאותה גברת בשינוי אדרת. אינני יודע כיצד נתגבר על

התופעה הזאת.

חבר-הכנסת גולדשטיין הציע להעביר את הצעת החוק לדיונים סיעתי ים. ככל שירבו

הדיונים הסיעתי ים כך יהדרו עוד ועוד הגורמים הפוליטיים לתחום הזה.

לענין הערוצים, אני בעד שני ערוצים נפרדים, אחד לטלוויזיה הכללית ואחד

לטלוויזיה החינוכית. הטלוויזיה הכללית יכולה להוסיף תכנים רבים. היא עושה עבודה

טובה. מאחר ולטלוויזיה הכללית אין די שעות שידור, קיבלה על עצמה הטלוויזיה

החינוכית פונקציות שאינן ממין הענין. זה לא צריך להיות. לטלוויזיה הלימודית יש

מספיק נושאים.

א' מקל;

היום הטלוויזיה הלימודית משדרת בשעה 16.00 את ישיבת הכנסת. אנחנו רצינו

לעשות זאת. יש כאן שעטנז. ברור שזה תפקידה של הטלוויזיה הכללית, אבל השעה 16.00

היא השעה שלהם. אני נותן זאת כאילוסטרציה למצב הבלתי נסבל.

י' כהן;

אנחנו רואים בזה שידור חינוכי.



א' מקל;

דיוני הכנסת תמיד חינוכיים, אבל הם גם חדשותיים, וזה מענייננו.

י' פרח;

אי-אפשר שלא להקדיש מלים אחדות לגלי-צה"ל. תחנת גלי צה"ל צריכה לקבל חיזוק.

במרחבים מסויימים לא ניתן לשמוע את גלי צה"ל. זה מצב שלא יעלה על הדעת.

ההצעה לניתוק מן האוצר משמרות אותי מאוד. המריבות במשך כל השנים הן על עניין

קידום שכרם של העובדים. העובדים עושים האלטורות כדי להתקיים. זה פוגע בעבודתם.

שמענו היום שהויכוחים האחרונים היו על 15 שקלים.

א מקל;

רוצים להעמיד אותנו לדין על דברים כאלה.

י' פרח;

חייבת להיות עצמאות בנושא הזה, כדי שאנשים יוכלו לקבל שכר הוגן לעבודות.

חבר-הכנסת ליבאי לא התייחס לנושא הפרסום.

ד' ליבאי;

זה נושא שצריך לדון בו, אבל אני חושש שאם נגלוש ליותר מדי נושאים - נעכב את

הצעת חחוק.

י' פרח;

הנושא של שירות פרסום בתקשורת צריך לבוא על תיקונו. לא ייתכן שגורמים פרטיים

ינהלו כאן את העניינים. החוק צריך לכלול גם את הנושא הזה.

די ליבאי;

כמקור הכנסה או כתוכן?

י' פרח;

גם כמקור הכנסה וגם כתוכן. ההכנסות צריכות להיות הכנסות נטו של המערכת

שמדברים בה, שתהיה לה מסגרת גג אחת.

אי מקל;

יש היום אנומליה. שירותי פרסומת בשידור עושים את הרווחים על חשבון שידורי

הפרסומת ברדיו. זה בלתי נחוץ.

י י פרח;

ההכנסות צריכות להיות מרוכזות בקופה אחת, ברשות השידור.
נ' כהן
בשנת 1961, כאשר הרשות היתה במסגרת משרד ראש הממשלה, נתן ראש הממשלה זכיון

לחברה בה לממשלת ישראל היו מניות, בכך וכך אחוזים - 70% - וזכות וטו על התכניות,

ועתונים כמו "מעריב" "ידיעות" ו"הארץ" היו שותפים לכך, פלוס שני משקיעים מצרפת

שלהם מרבית המניות. בשנת 1965 קמה הרשות. על-פי החוק לא היתה אפשרות לפרסומת בין



ברדיו ובין בטלוויזיה. היועץ המשפטי שמגר דאג, יעץ שהפרסומת ברדיו אפשרית כל עוד

הזכיון יהיה קיים. כל עשר שנים צריך לחדש אותו. אנחנו מנועים היום מלהפסיק את

הזכיון. ברגע שנפסיק את הזכיון אין פרסומת ברדיו. לכן צריך להוסיף סעיף בחוק,

שיאפשר לעשות פרסומת ברדיו, בינתיים. אם רוצים גם בטלוויזיה - בבקשה. בשנת 1971.

ממשלת ישראל, בוועדת השרים לענייני כלכלה, כבר המליצה - והצעת החוק של משרד

המשפטים סמכה ידה על כך, אפשר לחדש זאת ולכלול זאת כסעיף בחוק - שרשות השידור, עם

תום הזכיון, בשנת 1991 או 1992. תוכל להוציא מכרז או לעשות זאת בעצמה.

א' מקל;

גם מבקרת המדינה העירה על-כך וביקשה שנלך בכיוון הזה.

י י פרח;

בענין הזכיון - החוק יכול לבטל כל זכיון. מרגע שהענין עובר לסמכות רשות

השידור, הוא בסמכותה. אם אין אפשרות, לפחות לחסל זאת עם תום הזכיון.

היו"ר מי בר-זהר;

יש פנייה של תא"ל גרוס-, שצה"ל מבקש לעגן בחוק ערוץ טלוויזיה של צה"ל.

תא"ל אי גרוס;

אנחנו מבקשים לעגן את האופציה, אחר-כך נדון בפרטים.

ר' זאבי;

הגיעה העת לעשות שידוד מערבות ולחבר חוק חדש, ללא תלאים. היום אנחנו מנסים

לתקן את החוק הישן וכבר אנחנו בבהילות שמא לא נספיק, כאשר הצעת החוק מונחת עשר

שנים. על-מנת לחוקק חוק יש קודם-כל לסכם ארגון ומדיניות, אחר-כך מלבישים את החוק

על ארגון שרוצים, על מיבנה שרוצים. עלינו לסכם איזה רשות שידור אנחנו רוצים.

אחר-כך נכתוב חוק חדש. מה שטוב בחוק הישן - נאמץ, ומה שצריך לחדש - נחדש. לטעמי,

אם לא היו מיגבלות של אמצעים, צריכות להיות ארבע תחנות טלוויזיה. צריכה להיות

תחנת טלוויזיה ראשית ומשנית, שהיא בדיוק כמו הראשית, שמתחרה אתה, כמו בי.בי .סי.

וצריכה להיות טלוויזיה שלישית, שכולה חינוכית לימודית, ושאינה מבקשת נדבות של זמן

ואינה מתחרה, היא עוסקת בשלה. וצריכה להיות טלוויזיה רביעית, שנותנת מענה לבעיות

הלשונות שקיימות במדינה - יש בעיות של מיעוט ערבי, של עולים, ויש גם צורך להשפיע,

משיקולים מדיניים. לו היה אפשר, הייתי בונה ארבע תחנות מקבילות. אני יודע שזה

קשה - ניבנה שלוש.

תחנות השידור - גם הטלוויזיה וגם הרדיו - הן ממלכתיות, ולא במקרה, כדי

שהממלכה תוכל להשפיע בהן. מה שקורה, זה דבר עקום. מצד אחד, הן ממלכתיות ואין

נותנים לפרטיות לפעול, ומצד שני, הממלכה אינה משפיעה על התכנים שלהם. צריך

להחליט; אם התחנות הן ממלכתיות המדינה קובעת מהי רוצה. המדינה זה מי שהגיע

לשלטון. מה אנחנו עושים? אומרים שהתחנות ממלכתיות, אבל נותנים לכל מיני עתונאים

להשפיע, ואסור שיהיו פוליטיקאים, אסור שיהיו חברי כנסת בוועד המנהל, אסור שיהיו

שרים או סגני שרים. למה? אם תחנות השידור לסוגיהן הן פרטיות, אז מי שיש לו כסף,

אמביציה, יזמה ויכולת, יקים תחנה. ראו ארצות-הברית. יקבל רשיון, במיגבלות טכניות

ובמיגבלות של צנזורה בטחונית וצבאית ובעוד כמה מיגבלות, וכל-אחד יקים תחנה. לגוש

אמונים תהיה תחנה ולאחרים תהיה תחנה, ולא בים אלא בתל-אביב. גם התחנה שהיום בים

איננה בים. יש כאן בלוף. משדרים מתל-אביב לים וזה חוזר אלינו, והם נהנים מכספי

פרסום, כאשר אין משלמים על-כך מס-הכנסה. כך גם מפלגת שינוי תוכל להקים תחנה,

מפלגת התחייה תוכל להקים תחנה, כפי שזה בהרבה ארצות. אם התחנות הן ממלכתיות,

לממלכה יש מה להגיד.



בטענה להרחקת פוליטיקאים והשפעה על השידורים, כולכם מתכוונים רק לממשלה.

אינכם מתכוונים לפוליטיקאים אחרים שאינם בממשלה. יש חבר כנסת, ולא אנקוב בשמו,

שיש לו השפעה בתקשורת יותר מאשר לכל הממשלה ביחד. אם כן, מה הבלוף הזה? או

שתחנות השידור ממלכתיות והממלכה אומרת מהי רוצה, או שיש הפקרות וכל-אחד יכול

להגיד מה שהוא רוצה ויגיד מה שהוא רוצה, במיגבלות שנכתיב - של בטחון שדה, כי

המדינה במלחמה, של מוסר, כדי שלא תהיה פורנוגרפיה.

המנכ"ל צריך להיות עורך ראשי וכל המנהלים של המדיות הם עורכי משנה. המונה הזה

קיים גם בעתונות. יש עורך ראשי ויש לו עורך המוספים, העורך הכלכלי, עורך הספורט

ועוד עורכים. אם המנכ"ל איננו עורך ראשי, הוא איננו יותר מאשר דחליל. הוא מתווך

בין אלה שמינו אותו לבין עורכי המשנה, שיהיו עורכים ראשיים כל-אחד במדיה שלו והוא

יהיה דחליל. מנכ"ל חייב להיות עורך ראשי והוא נושא באחריות לשר הממונה עליו.

לטעמי, השר הממונה עליו זה ראש הממשלה. לא משרד החינוך ולא שום דבר אחר.

בן-גוריון צדק באומרו שרשות השידור כפופה לראש הממשלה.

התלות בממשלה צריכה להיות בתוכן, אבל לא בתקציב. זה צריך להיות משק סגור.

ההכנסות שיש לרשות השידור צריכות לבנות את רשות השידור. אם רשות השידור הגיעה

לפני שנה לעודף תקציבי של מאה וכמה מיליון שקלים, צריך להקדיש את כל הסכום לפיתוח

רשות השידור.

החוק צריך לכסות גם את נושא הפרסום. לכן אני מציע לחבר-הכנסת ליבאי לקחת את

הצעת החוק בחזרה ולבנות הצעת חוק חדשה, ושיקראו להצעת החוק, כפי שאמר חבר-הכנסת

אליאב: חוק רשות השידור, תש"ן. תפקידה של ועדת החינוך הוא לעשות הכל שהחוק יהיה

באמת של שנת התש"ן.

לעניין גלי-צה"ל - תחנת גלי צה"ל איננה מתחרה לתחנה הממלכתית. תפקידה של

תחנת גלי צה"ל הוא לתת שירות לצבא ולהביא את דבר הצבא לעם, כי כל העם צבא. מה

שאתם עושים היום זאת תחרות. אין סיבה שתהיה מערכת חדשותית של גלי צה"ל. החדשות הן

של המדינה. אין סיבה שנשמע פוליטיקאים בגלי צה"ל, אין סיבה לשמוע תכניות כלכלה

ובורסה בגלי-צה"ל, כי היילים לא צריכים לעסוק בבורסה. תחנת גלי צה"ל צריכה לתת

חינוך לחיילים, לאהבת הארץ, לאהבת האם ולאהבת המולדת, לערכי ישראל-סבא. זה

תפקידכם. חינוך לצבא, לבטחון, למסירות, להתנדבות. זה תפקידכם. מה שעושים היום

בגלי-צה"ל זה תחרות פרועה עם הרשות הראשית. לדעתי, צריך להעמיד את תחנת גלי צה"ל

במקומה.

חי מירום;

הבנתי שחבר-הכנסת גולדשטיין הציע לעכב את הדיונים בהצעת החוק. לא רק שאיני

מציע לעכב אלא להזדרז בחקיקה, לנוכח המצב ששורר היום ברשות השידור.

גם לי נראה שצריך לחוקק את החוק כולו מהתחלה. ריבוי הנושאים שמוסיפים פה גם

כן מצביע על-כך שיש ללכת לחקיקת החוק מחדש. הצעה של חוק חדש יוצרת גם תחושה

בציבור של רענון, של גישה חדשה. גם זה חשוב.

תוספת ערוצים צריכה להיות כללית ולא סקטוריאלית. יושב-ראש הוועדה הצביע על

הסקטור הערבי כמי שיזכה לסיקור יותר גדול. זה חשוב, אבל כמובן במסגרת הערוץ הכללי

ובמנות הירוסיות, ולא כערוץ נפרד.

היו"ר מי בר-זהר;

מדוע שהטלוויזיה בערבית לא ונהיה בערוץ נפרד?



חי מירום;

היא לא צריכה להיות בערוץ נפרד. אם תהיה בערוץ נפרד, יבואו אז תביעות נוספות

לערוצים לאומיים נפרדים נוספים, כפי שיש כמה ערוצי רדיו בזמן האחרון. אנחנו

צריכים לדון בערוצים כלליים ממלכתיים ולא בערוצים סקטוריאליים. המיגזר הערבי הוא

חלק ממדינת-ישראל והוא צריך לקבל את חלקו בערוצים הכלליים. לא הייתי רוצה שנקבע

ערוצים סקטוריאליים, כי זה יוצר הבדלה, זה יכול לתת ערוצים לעריצים ולעשות כל

מיני דברים שאיני מעוניין בהם.

באשר לגלי-צה"ל, יש ועדת משנה משותפת לועדת החינוך והתרבות ולוועדת החוץ

והבטחון, ועדת משנה לענין החינוך בצה"ל. סיירנו בגלי-צה"ל. לא אתייחס כרגע

להערות האינדוקטרינריות שחבר-הכנסת זאבי העיר. בוועדה ראינו בחיוב רב את המעורבות

של גלי צה"ל גם בנושאים הפוליטיים, ללא קביעת עמדה, תוך היותה רשת אמינה, מסקרת.

אני רואה בגלי-צה"ל גורם תורם ביותר לחיבור בין הצבא לעם והעם לצבא. איננו צריכים

לחשוש. צה"ל סיקר את אירועי החודשיים האחרונים בצורה אמינה וללא קביעת עמדה, תוך

היותם בכל מקום ובכל פינה. יצא לי לשמוע מכל-מיני אנשים, שצה"ל היה הגורם שנתן

להם את תמונת המצב האמינה ביותר לגבי מה שקורה, ללא מעורבות או קביעת עמדה.

ר' זאבי;

זה לא דומה לאמת. אני מייצג סיעה קטנה.

חי מירום;

זח דומה. צר לי שתזכה בתקופה הקרובה גם למנה גדושה של סיקור.

ר' זאבי;

אז גם אתה תהיה נגד גלי צה"ל.

חי מירום;

לא. אני חושב שתחנת גלי צה"ל עושה זאת נכון, במינון הנכון.

כאשר סיירנו בגלי-צה"ל דיברנו על גל"ץ-2000 ודיברנו על-כך שיש לשלב רשת

טלוויזיונית בגלי-צה"ל. תחנת גל"ץ צריכה לשמור על הרלוונטיות שלה בציבור, זה

יעלה על גלי הטלוויזיה.
די ליבאי
האם יש עוד מדינה שלצבא שלה יש תחנת טלוויזיה?
חי מירום
איני יודע. בכלל איני יודע אם יש עוד מדינה עם צבא כזה ואווירה של צבא-עם.

א' הראל;

אם יש לצה"ל כסף, יש עכשיו לוויין פנוי שאפשר לקחת אותו עכשיו - 10 מיליון

דולר.

חי מירום;

היינו בגל"ץ ולמדנו את העניין. רק בזכות היות העובדים חיילים שיכולים לעבוד

יום ולילה, ללא חשבון, הם מצליחים להפיק מה שהם מפיקים. אבל מצב זה אינו יכול

להימשך לאורך זמן. למשרד הבטחון אין תקציבים. יהיה נכון שהתחנה הלאומית של רשות

השידור תאמץ את גל"ץ בתקציבה. אבקש מחבר-הכנסת ליבאי לקחת בחשבון את העניין.



חוק רשות השידור מדבר על כך שהשר הוא חבר הממשלה שהממשלה הסמיכה אותו לבצע

חוק זה. לפי ההגיון הזה גם השר לענייני בטחון פנים, ואינני יודע מי יהיה, יכול

להיות פתאום אחראי לחוק הזה. אבקש לשקול הגדרה מפורשת שהשר לענין חוק זה הוא שר

החינוך והתרבות.

ג' כהן;

אתחיל בהצעה של חבר-הכנסת גולדשטיין לתת שהות להתייעצות סיעתית. עד הימים

האחרונים לא היה ניתן לדון בהצעת החוק. זה מחייב לתת לסיעות זמן לדון בהצעת החוק

ברצינות. אני שמחה שחבר-הכנסת ליבאי הצליח לפרוץ את הדרך לדיון בחוק.

לדברי חבר-הכנסת זאבי - אני מבדילה בין מיבנה למדיניות, אך איני מבדילה בין

מדיניות לבין אלה שעושים את המדיניות, ובין אלה שעושים את המדיניות לבין דעותיהם.

מדברים על אנשים עם השכלה גבוהה. ראיתי אנשים עם השכלה גבוהה חתומים לכאן ולכאן.

חבר-הכנסת זאבי ניתח נכון את המצב. קודם לא היתה אפשרות לאנשים לבטא את עצמם.

אפשר לומר שהיה צפוף והיתה הגבלה ממלכתית בלתי מוצדקת. היום, גוש אמונים מכאן

ואייבי נתן משם, כל אחד יכול לקום, אם יעמוד בתנאים, ולהביע דעתו. זה אחד הדברים

החשובים, אבל האם רק לממשלת ישראל שנבחרה ברוב דמוקרטי לא תהיה אפשרות להביע

דעתה? לכולם כן, רק לה - לא? איפה נשמע כדבר הזה. הממשלה בהחלט היתה צריכה להביע

דעתה. הדברים צריכים לבוא לידי ביטוי בחוק.

שאלתי קודם אם למנכ"ל זכות וטו. אמרו לי שכן, הוא יכול לפסול תכניות. לדעתי,

הוא יכול גם לפטר אדם. זה צריך להיות מעוגן בחוק. צריך למצוא דרך לעגן את העובדה

שהוא לא רק יכול לפסול תכנית אלא לגם לפטר עובד. בהסכמת המנהל ועוד, אבל שהוא

יכול להמליץ על פיטורין.

א' מקל;

היום המנכ"ל אינו יכול להשעות עובד אפילו לדקה אחת.

ג' כהן;

זה לא יעלה על הדעת. איני אומרת עכשיו מי צריך להיות אחראי לרשות השידור.

איני חושבת שראש הממשלה. אי-אפשר להעביר את זה חזרה לחסות ממשלתית. בפירוש לא. זה

צריך להיות ממלכתי, כפי שהיה. אבל איני בטוחה שדווקה שר החינוך והתרבות.

אין-ספק שזה פשע שעד היום הטלוויזיה הלימודית לא קיבלה ערוץ שלם. במדינה

קולטת עלייה ההסברה היא דבר חשוב ביותר. זה צריך להיות גם לעולים בשפות שלהם.

מובן שלטלוויזיה הכללית צריך לתת מה שיותר כדי שהיא תוכל לעמוד בתחרות.

לעניין גלי צה"ל, איני מסכימה עם חבר-הכנסת רחבעם זאבי. אין גוזרים גזירה

שהציבור אינו יכול לעמוד בה, ובצדק. זאת מדינה בה העם הוא צבא והצבא הוא עם,

ובצבא יש כל הזמן מילואים, ורוצים לשמוע גם מה שקורה בעולם הפוליטי. בגלי צה"ל יש

מתירנות, פחות מדי פיקוח על דברים שאינם שייכים לטיפול הוגן בבעיות פוליטיות פה

ושם. אני אוהבת מאוד את גלי צה"ל. כאשר שאלו אותי מה הדבר הכי ישראלי בעיני

אמרתי שגלי צה"ל. אני אוהבת את החוצפה של המראיינים, חוצפה צברית. אבל עוברים שם

על הגבול. לא רק בגלי צה"ל, גם במקומות אחרים. אם לא יישמר האיזון ההוגן, יבוא

מצב שיגידו שצה"ל יתעסק בצה"ל. איני בעד זה שצה"ל יתעסק רק בצה"ל. תחנת גלי צה"ל

היא תחנה נהדרת, צעירה תוססת ויפה, אבל יש גבול גם לדברים האלה.

הי מחאמיד;

שמענו נימוקים מדוע יש לחוקק חוק חדש. כולם היו בעד חוק חדש לרשות השידור.

מ-1965 השתנו דברים רבים. יש להביא הצעה מגובשת תוך תיאום עם אנשי רשות השידור.

יש לתת לנו זמן ללמוד את הסעיפים השונים של החוק, משום שזה חוק חשוב מאוד.



לנושא של שידורי טלוויזיה בערבית - השידורים אינם עונים לא מבחינה כמותית ולא

מבחינה מהותית על הציפיות של 17% מהאוכלוסיה במדינת-ישראל. אם תעשו משאל תמצאו

ש-90% מאותם 17% רואים את "מבט לחדשות" יותר מאשר את החדשות בערבית, מסיבות

שונות, שיש לקחת בחשבון. הכוונה בדברי היא לא רק לשידורים הכלליים אלא גם

לשידורים החינוכיים.

אני מאזין לגלי צה"ל ואני מצטרף לדעה שהשידורים אובייקטיביים, מוצגות דעות

שונות, מכל גוני הקשת הפוליטיים בארץ.

לגבי הפרסום, בארצות שיש בהן נפט מדובר על זכיונות. לא שמעתי על זכיון לגבי

פרסום. לא ידעתי זאת. עצוב שיש דבר כזה. אני מקווה שעניין זה ימצא את פתרונו.

היו"ר מ' בר-זהר;

חבר-הכנסת ליבאי, האם תוכל עד ה-16 במאי לא רק להכין את ההצעה אלא אף להפיצה

בין חברי הכנסת כדי שיוכלו ללמוד אותה?

די ליבאי;

אבקש עוד שבוע.

היו"ר מ' בר-זהר;

אם כן, נקבע ישיבה נוספת בנושא זה ליום רביעי, ה-23 במאי. אבקש שעד סוף

השבוע הבא תעביר לידינו נוסח מעודכן של החוק שיופץ בין חברי הכנסת, על-מנת שנוכל

להיות מוכנים לדיון המהותי בחוק, וסיעות שמעוניינות בכך יוכלו לקיים התייעצויות.

הישיבה נעולה.

(הישיבה ננעלה בשעה 11.20)

קוד המקור של הנתונים