ישיבת ועדה של הכנסת ה-12 מתאריך 07/03/1990

פסטיבל ישראל; שאילתות

פרוטוקול

 
הכנסת השתים עשרת

מושב שני



נוסח לא מתוקן



פרוטוקול מס' 116

של ישיבת ועדת החינוך

שהתקיימה ביום די, יי באדר תש"ן, 7.3.1990, בשעה 9:00

נפחו;

חברי הוועדה; היו"ר מ. בר-זהר

פ. גולדשטיין

י. פרח

מוזמנים; א. הראל, יו"ר הנהלת רשות השידור

א. שליו, ראש מינהל התרבות, משרד החינוך והתרבות

ד. הלפריו, יו"ר הנהלת פסטיבל ישראל

י. עמרמי, מנכ"ל פסטיבל ישראל

ע. קוטלר, מנהל אמנותי, פסטיבל ישראל

מ. ורשביאק, אמ"י

מ. אלקלעי, אמ"י

ד. הורביץ, אמ"י

י. ברקת, אמ"י

מ. זמורה-כהן, אמ"י

ב. נסים, משרד החינוך והתרבות

מזבירת הוועדה; י. גידלי

נרשם ע"י; חבר המתרגמים בע"מ

סדר היום

פסטיבל ישראל



היו"ר מ. בר-זחר; אני פותח את ישיבת ועדת החינוך והתרבות של

הכנסת.

שאילתות

מונח בפני מכתב של הורים שפנו למשרד החינוך בתלונה על שימוש לא נכון של

כספים של הורים כדי לשלם משכורת למנהל ממלכתי-דתי. הוא כינה את ההורים

בשם עדר בהמות.

יש התעקשות לדחוף את החדשות באנגלית באמצע השידורים לקהל שצופה

בתוכניות בעברית. אני מבין שיש צורך לשדר חדשות באנגלית בטלוויזיה, אבל

בעוד מספר חודשים יהיו לנו עשרות ערוצים בארץ, ואפשר לשדר אותן בערוץ

כלשהו מבלי לשבש את כל התוכניות. אלה שיראו טלוויזיה, פתאום באמצע

התוכניות הרגילות שלהם בעברית יצטרכו לקבל 10-15 דקות של חדשות

באנגלית, 90 אחוזים מהם יסגרו בצדק את המקלט, או יעברו לירדן, כי שם יש

סרט באנגלית באותה שעה. אני לא מבין מדוע צריכים לשדר את החדשות

באנגלית בשעה 10-10:15 בערב.

א. הראל! בישיבת הוועד המנהל של רשות השידור אני

הצעתי לשדר בשעה 8 בערב, והצעתי נדחתה.

היו"ר מ. בר-זהר! במעבר מערבית לעברית, זה הרבה יותר הגיוני.

אבל בשעה 10:15 בערב, בשעת שיא צפייה, פתאום

באמצע ישדרו את החדשות באנגלית? אני מבקש תשובה על כך, כי נצטרך לקיים

דיון בנושא הזה.

יש לי פניה של תלמיד בקשר ללימודי היסטוריה. הוא טוען שהם מזוכים ב-2

יחידות על לימודי היסטוריה, אבל למעשה החומר הוא חומר של 5 יחידות. הוא

גם מביא כל מיני ראיות להוכיח שדורשים מהם יותר מדי.

הבוקר דיברתי עם מנכ"ל משרד החינוך בקשר לבית-ספר רוגוזין, מסרתי לו את

מסקנות הוועדה שהתקבלו אתמול, ובשבוע הבא נעביר את המסקנות הסופיות של

הוועדה בקשר לבית-הספר.

פסטיבל ישראל

אנחנו עוברים לנושא העיקרי של הדיון, פסטיבל ישראל של השנה. אני רוצה

לומר שהשנה קיבלנו בתאריך מוקדם מאוד פניה מכם לבוא ולהציג בפנינו את

תוכנית הפסטיבל, עוד הרבה לפני שהיא קיבלה פומבי. לצערי היה לנו עומס

רב מאוד שבגללו הפגישה נדחתה. אחר כך אתה הלכת למילואים. בכל אופן אני

מעריך מאוד את הפניה בזמן שהיתה מצד הנהלת הפסטיבל.



אני רוצה לומר לח"כ גולדשטיין - וזה לא מכוון דווקא אליך - שחיו כל

מיני הצעות של יו"ר הכנסת לגבי כל מיני שיטות אלקטרוניות בהן נתפוס את

חברי הכנסת כדי שלא יברחו מהישיבות.

פ. גולדשטיין; אני מבקש שיירשם בפרוטוקול שאני מוחה על

השיטה. היא טפשית, היא לא עניינית, היא לא

רצינית, היא לא שייכת לחברי כנסת, היא בקושי שייכת למפעל תעשייתי ואני

אעזוב את הישיבה כמחאה ואלך לוועדת חוץ ובטחון.

היו"ר מ. בר-זהר; אני מבקש מיו"ר הנהלת הפסטיבל או ממנכ"ל

הפסטיבל למסור לנו את תוכנית הפסטיבל. הייתי

רוצה שאבנר שליו יגיב על המבנה.

ד. הלפרין; חשבתי בעקבות הדיון שקיימנו כאן בשנה שעברה,

שלפני שניגשים לתוכנית הפסטיבל העתידי, אם

תרשה לי להציג במספר מלים את הלקחים שהפקנו בשנה שעברה. אני חושב שזה

יעניין אתכם, כי יש איזו המשכיות בין הדיון הקודם לדיון של היום.

א. שליו; מנקודת המבט שלנו התוכנית שהוכנה היא תוכנית

מאוזנת יש בה הרבה מעבר לזה של האמנות

הישראלית, ועל זה כל השבחים למנכ"ל, למנהל האמנותי, להנהלה, לכל מי

שצריך.

מתוך הפקת לקח מפסטיבל השנה שעברה ומההתפתחות הכללית בשדה של מחירי

היצע תרבות בארץ, משרד החינוך והתרבות וראש עיריית ירושלים באו בדברים

עם ההנהלה עם המלצה לשמור על מחירי הכרטיסים או להוזיל את מחירי

הכרטיסים. ישנה הצעה, שהמשרד ועיריית ירושלים יתנו גיבוי כספי כדי

להוזיל את המחירים, כפי שתשמעו להלן.

יש חידוש גדול מאוד בכל הענין של הפסטיבל, על-ידי שילוב רשות השידור.

אני חושב שזה חלק מהמדיניות המבורכת של אהרן הראל כיו"ר הרשות, והיא

מניבה פרי. זה שינוי דרמטי, ואני רוצה לברך על זה.

הרחבנו את המערכת של אספקת כרטיסים באמצעות אמנות לעם לאנשים שבאים

מרחוק, ואולי המנכ"ל יספר על זה אחר כך.

אלה ארבע הנקודות שרציתי לציין, שהן בולטות בפסטיבל של השנה.

ד. הלפרין; אין בינינו חילוקי דיעות בדברים האלה, לכן

אני אמשיך.

הלקחים שהסקנו היו כאלה.- ראשית, התוכנית בשנה שעבר ה לא משכה קהל רב

מאוד, על אף שמבחינה איכותית היא כנראה היתה, לדעת מביני ענין, טובה

מאוד. מכרנו בשנה שעברה כ-25 אחוזים מכלל הכרטיסים שעמדו לרשות הקהל עד

לפתיחת הפסטיבל. אנחנו כבר יכולים לראות, ומר עמרמי יפרט בענין הזה,

שהתוכנית של השנה הרבה יותר אטרקטיבית. השוני הוא כנראה בכך, שכיוונו

אולי לטעם של קהל רחב יותר בשנה זו מאשר בשנה הקודמת. הדבר נעשה לא



בטעות אלא בכוונה, כאחת המסקנות שהיו משותפות להנהלת הפסטיבל, להנהלה

הציבורית ולהנהלה המקצועית של הפסטיבל.

דבר שני הוא הנושא שעליו הרחבנו את הדיבור בשנה שעברה. את המספרים יציג

מר עמרמי, אני יכול לומר שהשנה הסקטור הישראלי מיוצג בצורה כבדה מאוד

מבחינה כספית. המספרים עדיין אינם מייצגים את כל הכובד, מכיוון שבשיטת

החישוב הפנימי שלנו מניחים נוכחות שווה בכל המופעים, רואים כמה לא כוסה

על-ידי הכרטיסים, וזוהי הסובסידיה הניתנת למופע. בפועל יודעים מנסיון

העבר, ולצערי אפשר לומר גם מנסיון שלושת ימי המכירה הראשונים,

שההתפצלות בין החלק הישראלי לבין החלק המיובא איננה שווה. כלומר, יש

העדפה ברורה של הקהל לנושא הלא-ישראלי. אשר על כן, הסובסידיה, כפי שהיא

תהיה בפועל, תהיה גדולה יותר בפרופורציה שלה מהסובסידיה כפי שמופיעה

בתקציב שיוצג בפניכם.

עם זאת, זה איננו בא לומר שאני מתחרט על מה שעשינו. יש לנו פה מקדם אחד

שהוא מפצה אותי כמי שלצורך זה צריך להסתכל על הוצאת כספי ציבור, והוא

שיתוף הפעולה עם רשות השידור. שיתוף הפעולה עם רשות השידור מתמקד בראש

ובראשונה בהבאת מופעים ישראלים גם לבתים. זאת אומרת, שחלק מההשקעה

שאנחנו שנשקיע ושהקהל אולי לא יבוא ויראה אותה באולמות - הוא יזכה

ויראה אותה בבית, באמצעות רשות השידור. אתה יכול לומר, כשאתה מסתכל על

זה במבט הרחב יותר, שאולי השקעה זו היא השקעה נבונה.

היו"ר מ. בר-זהר; הוא יראה אותה מיד או כעבור זמן?
ד. הלפרין
חלק הוא יראה מיד, חלק יראה כעבור זמן.

שיתוף הפעולה הוא הדוק.

בשנה שעברה הלקח שהסקנו תוך כדי הפסטיבל היה, שהכיסוי השוטף שהרשות

נתנה לנו, הטלוויזיה והרדיו, וכן גלי צה"ל, בוודאי הביא את הפסטיבל

לתודעת הציבור, וראינו התעוררות מסויימת של הקהל בזמן הפסטיבל. אין ספק

שזו פעולה מבורכת. גם העובדה שמגזיני תרבות זכו להדים כל כך רבים כפי

שזה היה בשנה שעברה מעודדת את כולנו מבחינה זו, שאנחנו רואים שיש ביקוש

לתרבות.

השנה העבודה הזו החלה קודם. הטלוויזיה כבר הציגה תוכנית של כחצי שעה על

חלק מהדברים שיהיו, והדבר מורגש מאוד. אם למשל יש שתי הופעות של בלט

ברלין, והן שונות זו מזו, ובאחת מהן יש דבר שהופיע גם בטלוויזיה, אנחנו

רואים בבירור שהביקוש מופנה לדבר הזה.

א. הראל; אנחנו בדקנו. כאשר מוכרים ספר בטלוויזיה דקה

אחת בסוף ציטוט או משהו, זה נושא מכירה

מיידית של 500 ספרים. אם איזה ספר מופיע בתוכנית למבוגרים או בתוכנית

לילדים, למחרת הוא נמכר ב-500 עותקים.

ד. הלפריו; אני שמח שקפצנו את הקפיצה הזאת תוך פרק זמן

לא רב לשלב ההפקה המשותפת, ואני מניח שיעמדו

על זה בהמשך. אנחנו עושים כמה מופעים במשותף ממש. הדבר מגדיל את

האמצעים הכספיים שלרשותנו מצד אחד, ואני חושב שנותן לטלוויזיה חומר



ראוי מאוד לשידור. זוהי בהחלט קומבינציה, שאני מקוות שבסופו של דבר גם

חצופים יחנו ממנח, ולא רק חמוסדות העוסקים בענין.

בעניו המחירים. כולנו חיינו רוצים להוזיל מחירים, והשאלח חיא איך

מממנים את זח. פנינו למשרד החינוך, לעיריית ירושלים, לקרן ירושלים, שחם

חמממנים חעיקריים של חפסטיבל. יש גם אחרים שמממנים, כמו משרד התיירות.

הגענו אתם לחסדר, שאני חושב שחוא הסדר טוב. בעצם הקפאנו את המחירים

ברמה הנומינלית של אשתקד. לאור אינפלציה של כ-20 אחוזים, חוזלנו ריאלית

ב-20 אחוזים את הכרטיסים. אנחנו מאמינים שזה יעלה את התפוסה. כמובן, אי

אפשר לדעת בדיוק מה מעלה את התפוסה. גם תוכנית מעניינת יותר מעלה את

התפוסה. אבל אמרנו שנייחס את זה למחירים. בנינו את תקציב הפסטיבל כך,

שנעמוד באמצעים שעומדים לרשותנו, אם התפוסה תהיה שני שלישים. שחם 63

אחוזים, בעוד שבעבר התקציב תמיד נבנח על תפוסח של 60 אחוזים כנקודת

איזון. משרד חחינוך וחעיריח הסכימו לתת לנו את הגיבוי הכספי למקרח

שנחסר אותם 6 אחוזים. כלומר, אם חצפי הזח שלנו לא יתקיים.

היו"ר מ. בר-זהר; כמה אתם צריכים בסופו של דבר אחרי ההשתתפות

של רשות השידור?

ד. חלפריו; ביקשנו מהם 300 אלף שקל נוספים, שעומדים מן

הצד. חם לא מופיעים בתקציב שלנו. אם נצליח,

לא נשתמש בהם. אבל אנחנו הרי חייבים להגיש תקציב העומד במסגרת האמצעים

שלרשותנו, אנחנו לא יכולים להגיש תקציב גרעוני. אם הגרעון ייגרם כתוצאה

מכך שהתפוסה לא הגיעה לאותם 66 אחוזים, אלא יהיו 60 אחוזים, במקרח כזח

יעמדו לרשותנו אותם 300 אלף שקל. אני חושב שזח מבורך. נדמח לי שחמכירח

כפי שהולכת עד כה תביא אותנו למצב שלא נידרש לסכום הזה.

היו"ר מ. בר-זהר; מה תהיה העלות הסופית של הפסטיבל?
ד. הלפרין
היקף עלות חפסטיבל הוא למעלה מ-6 מיליוני

שקלים. הכרטיסים אמורים להוות בו למעלה מ-50

אחוזים, וזח חרבה עבור פסטיבל מחסוג חזח. חמספרים לפניכם, ונעבור עליהם

אחר כך.

למעשה אלח העקרונות שחינחו אותנו. הדבר האחרון חוא מכירה מוקדמת ככל

האפשר. כפי שאתה רואה יצאנו מוקדם עם התוכנית. אינפורמציח ניתנה לקחל

מוקדם, ובשפע. אנחנו חושבים שפנינו לפסטיבל טוב, אף שדבר אחד מעיב

עלינו, הישג שמעיב עלינו. את כל הפסטיבל אנחנו עושים בירושלים. נדמח לי

שזח יחיח מאוד טוב לחסביר שזו חחלטה נכונה מאוד לעשות את כולו

בירושלים. כנושא למכירה, ירושלים איננה נושא קל. אם אתח עוקב אחרי

הסטטיסטיקות השונות מהמוזיאון ועד חמלונות, אתח יודע שירושלים עוד לא

חזרח מבחינת חביקוש לתיירות, אפילו תיירות פנים, ולא רק תיירות חוץ,

למה שהיה לפני האינתיפאדה. זאת עובדה. כדי לחצליח בפסטיבל, צריכים

להביא יותר מ-50 אחוזים מקחל חצופים מחוץ לירושלים. זה האתגר, ואני

חושב שזה גם הדבר היפה אם נצליח בו. אבל כאן אנחנו צועדים במידה

מסויימת לבלתי נודע, כי גם אירועים שונים משפיעים, ואין לנו שליטה

עליהם. הדגש הוא שהפסטיבל כולו בירושלים, ללא יוצא מן הכלל, למעט



פעילות אמנות לעם שהוזכרה כאן, שהיא פעילות שאיננח מתחרח בפסטיבל. אין

לנו שום הופעה, לא בתל-אביב ולא בקיסריה.

היו"ר מ. בר-זהר! האם כללתם בתוכנית גם הסעה מרוכזת! למשל

מתל-אביב, כדי לבוא להופעות?

ד. הלפרין; כן. למופעים הגדולים, כגוו מרתון ג'ז מצד

אחד או האופרה וכוי, אנהנו מוכרים את זה עם

הסעה מיוחדת, ויש כבר ביקוש לזה. למשל, מרתון הג'ז הוא מופע גדול

בבנייני האומה, ומראש הנחנו שיבואו הרבה מחוץ לעיר ולא כולם רוצים או

יכולים לבוא ברכב שלהם. לאופרה בלבד אנחנו עושים השנה עוד מאמץ נוסף

בתחום הירושלמי, והוא ריכוז של מופעים בבריכת השולטן, בשיתוף פעולה עם

קרן ירושלים ועיריית ירושלים, שהופכת את המקום ליותר מוסדר. ישנה השקעה

ניכרת מאוד בכסאות קבועים וכדי, נדמה לי כ-4,500 כסאות, וזו השקעה

גדולה מאוד. אנחנו מקווים לאפשר בכך לאנשים לצפות בתנאים נוחים. זה

רעיון טוב מאוד להפוך את בריכת השולטן למקום של מופעים מרכזיים כמו

המופעים הפתוחים, שכל אחד מכיר מארצות אחרות באירופה וארה"ב. נקווה שזה

יצליח, כי ההימור פה כבד. לאופרה שאנחנו מביאים מפולין עם סולנים

רוסיים, אנחנו מנסים למכור למעלה מ-20 אלף כרטיסים. זה דבר ענק, והוא

אתגר שיווקי גדול מאוד.

היו"ר מ. בר-זהר! זו אופרה קצת כבדה.
ד. הלפרין
היא כבדה, אבל היא מופע גדול. כל הרעיון הוא

לעשות דברים שאינם נעשים במסגרות האחרות.

הדוגמא הטובה ביותר היא התזמורת מפאריס. הם מבצעים דבר שתזמורת אחרת

איננה מבצעת בארץ. הרי אם מביאים מנצח ידוע ותזמורת טובה או טובה מאוד

וכדי, לא כל כך חידשנו בענין הזה. באיזה שהוא מקום אתה רוצה שיאמרו שזה

דבר שהיה בפסטיבל כך וכך, ולא עוד מופע רגיל.

בזה סיימתי את הפתיחה שלי. הייתי מציע, ברשותך, שמנהלי הפסטיבל - מר

עמרמי כמנהל כללי ומר קוטלר כמנהל אמנותי - יציגו כל אחד קצת יותר

בפרוט את הדברים. את הצד הכספי, על-ידי מר עמרמי, ואת הצד האמנותי,

על-ידי מר קוטלר.

י. עמרמי; היו הרבה דיונים בהנהלת הפסטיבל כיצד צריכה

להראות תוכנית פסטיבל מהרבה מאוד אספקטים.

בזמנו עודד ואנוכי הגשנו תוכנית אב. אני חושב שמה שאנחנו מנסים ליישם

השנה, זה את תוכנית האב הזו, כפי שאושרה בזמנה.

אנחנו מדברים על 4-5 נושאים, שהם מציבים תוכנית כזו מבחינת האיזונים

שיש בה, גם מבחינת דברים שהם לקהל הרחב יותר, דברים שהם בעלי איכות -

לא מבחינת האיכות האמנותית אלא מבחינת היכולת של הקהל להתמודד. אקח

לדוגמא מצד אחד את להקת הפלמנקו של פאקו פניה, שזה מבחינת רמת האיכות

הגבוהה ביותר בתחומה, אבל גם מיועדת לקהל מאוד רחב; מול זה יהיה המרקיז

דה-סאד של התיאטרון המלכותי השוודי שביים אינגמר ברגמן, שזה נראה לי

דבר הרבה יותר קשה לעיכול. זה גם בשפה השוודית, גם קונצרט ל-6 שחקניות,

וזה נראה לי הרבה יותר פרובלמטי. איזון יש למשל בין הדברים המרכזיים,



שכאשר אדם בוחר את החבילה שלו, יש לו במח להיתלות על-מנת לקחת גם דברים

אחרים. חענין של חיקף הכרטיסים, איזה הוא נפח הכרטיסים שאנחנו יכולים

להרשות לעצמנו להוציא לשוק, דיברנו באופן כללי על כ-120 אלף כרטיס,

אנחנו מוציאים השנה 115 אלף, כאשר צריך לקחת בחשבון את הנושא של

ירושלים באספקטים אחרים של הגעת קהל. ובהקשר לזה גם נפח התקציב, שהוא

פונקציה של מה שעומד לרשותנו מכל הבחינות. בפרמטרים האלה האיזון השנה

נראה לנו בהחלט רצוי ואופטימלי.

אני מוכרח להדגיש את נושא ירושלים, והייתי מצפה שאולי גם ועדת החינוך

תאמר על כך מלה בנסיבות של היום. אנחנו חשים לא רק בפסטיבל - אני,

כמנהל תיאטרון ירושלים וכמי שמעורב בנושאים של התרבות והאמנות בירושלים

בכלל - הבעיה שלנו היא לא רק תיירות. הבעיה שלנו היא, שישראלים התחילו

להדיר רגליהם מירושלים, תלמידים התחילו להדיר רגליהם מירושלים. אני

רואה את זה בחומרה רבה, ואני חושב שראוי לומר על זה מלה.

הפסטיבל השנה הוא רק בירושלים. זו היתה בקשה של גורמים נוספים כמו

אמרגנים וכוי. אני הושב שזה נכון, ובטווח הארוך אני חושב שזה גם יקבל

את הביטוי הנכון שלו.

בענין הכרטיסים עשינו מאמץ גדול, גם מטעמנו, אבל בעיקר בסיוע של משרד

החינוך והעיריה, פעם ראשונה שניתן לנו גיבוי בענין הזה, ובאמת המחירים

ריאלית נמוכים מהשנה הקודמת. אנחנו מאפשרים סידרה גדולה של תשלומים כדי

להקל על הקהל. מי שקונה כרטיסים עכשיו, יכול לשלם ב-5 תשלומים. פירושו

של דבר שהכסף מגיע עד אוגוסט, ואני רואה שזה בהחלט מסייע לאנשים.

לגבי הפרוייקט של אמנות לעם והחברה למתנ"סים בשיתוף עם הפסטיבל, אני

חושב שדיווחתי על זה גם בהזדמנות הקודמת, אני רואה את המפעל הזה כמפעל

לאומי ממדרגה ראשונה. הפעם הוא עשה עוד צעד אחד קדימה. היום הוא מורכב

משני ערוצים, כאשר הערוץ האחד הוא הבאת קהל גדול לפסטיבל לירושלים

מעיירות הפיתוח, מישובים מרוחקים,- מקהילות מיוחדות. בשנה שעברה הבאנו

3,500-4,000 איש, ואני מקווה שהשנה נעבור את ה-5,000. לשם כך יש קרן

מיוחדת של 50 אלף שקל, המסבסדת את הכרטיסים ואת ההסעות בעיקר לאוכלוסיה

הזאת, ומארגנת את הענין בתחום הארגוני. אדם שרוצה לבוא מקרית-שמונה,

יותר קל לו אם יש קבוצה ואם יש אוטובוס, ואם הוא מלווה לא רק בביקור

בפסטיבל אלא גם בביקור בירושלים, כולל סיור. היום נפתח מגדל דוד עם

מוזיאון חדש, יש פה הרבה אתרים. אנחנו הופכים את זה לאירוע חינוכי

שנקרא יום בירושלים. יש אנשים שלא היו בכנסת, במוזיאון ישראל וכוי,

ועכשיו יש להם הזדמנות.

הערוץ השני גם הוא רעיון חדש שייושם, והוא הבאת המופעים הישראלים

המופקים במיוחד לפסטיבל בכיוון ההפוך. היות שאנחנו יכולים לאפשר

למופעים האלה בתוך מסגרת הפסטיבל בירושלים מספר הופעות מצומצם ביותר,

אנחנו רוצים שהם באותם 3 שבועות יזכו לחשיפה יותר גדולה ולמספר הופעות

יותר גדול. ולכן, בתאום עם אמנות לעם ועם הפסטיבל, יעלו את הצגותיהם

במקומות השונים, שם עובדת אמנות לעם - אם זה בקרית-שמונה, אם זה

בכרמיאל, אם זה בערד, אם זה באשדוד וכוי. כתוצאה מכך גם המופעים

הישראלים נהנים, גם האוכלוסיה נהנית וגם מכניסים את זה תחת הכותרת של

הפסטיבל, וזה הופך לחלק גם בכיוון ההפוך.



הענין חזה מתואם בין אמנות לעם, חחברח למתנ"סים והפסטיבל, ואני חושב

שזח יחיה דבר מאוד יפה בשני הכיוונים שלו.

על רשות השידור כבר דובר. אני מניח שאהרל'ה עוד יוסיף פרטים. מדובר על

3 מסלולים: מסלול של הפקות משותפות, מסלול של צילומים ושידורים מתוך

הפסטיבל של דברים חיים, כיסוי מלא של כל המערכת. ההשתתפות של הרשות

בכמיליון שקל, מתוך זה בכסף ישיר סך של 275 אלף שקל. אני חושב שזה

בהחלט פרוייקט, שאם יהפוך למסורת - יכול לתת סיוע לכל המערכת. רשות

השידור מטפלת רק במופעים הישראלים בהשתתפות ההפקתית, ובעיקרו של דבר

בכיסוי הישיר. אני חושב שזו תרומה נוספת לנושא הישראלי.

פסטיבל הרחוב. עשינו שני שינויים ארגוניים. הפסטיבל במתכונתו הרגילה

יהיה קיים, קרן קארב ממשיכה להיות בו הגורם הדומיננטי מבחינה תקציבית,

יחד עם עיריית ירושלים ויחד עם הפסטיבל לצורך הטיפול בבעיות שפה ושם

הועלו בפעם הקודמת.-

(א) נקבע מנהל אמנותי מיוחד לפסטיבל הזה, דודו מעיין, שמלווה את העבודה

באופן לגמרי צמוד כבר מהרגע שהתחלנו לטפל בו. בחוברת ניתן לראות

שיש 14 קבוצות שתשתתפנה בתכנית.

(ב) הוקם צוות היגוי לפסטיבל, לקרן קארב ועיריית ירושלים. משתתפים בו

עודד קוטלר, אלי שלתיאל מטעם קרן קארב, ויוסי טלגן מטעם העיריה.

צוות ההיגוי הזה יטפל גם הוא באופן צמוד בהכנות ובליווי של הקבוצות

לפסטיבל הזה, כדי להבטיח שתהיה בקרה צמודה ומערכת מלווה, ושהדברים

יתגלו לא במועד שהם מתרחשים בשטח אלא הרבה מאוד קודם לכן.

היו"ר מ. בר-זהר! בפעם שעברה היו כמה מקרים של התנגשויות. האם

הפעם הייתם יותר רגישים למה שעלול לקרות

ברחוב? אני רואה פה למשל דבר, "איש קשר ורעול הפנים". האם זה כמו שזה

נשמע, ואם אכן זה כמו שזה נשמע, האם אתם ערים לתופעות שזה עלול לעורר!

י. עמרמי; הערנות כפי שדיברתי עליה בפעם הקודמת קיימת.

העבודות כרגע נמצאות מבחינה ארגונית על

הנייר. כל החכמה של הענין היא, ללוות את ההכנה של ההצגה מתחילת

היווצרותה, בניגוד למופעים שנביא מחו"ל, ושאנחנו יודעים מה הן.

היו"ר מ. בר-זהר; אני שואל אותך שאלות לגופו של ענין, שאלות

מאוד נקודתיות. בפעם שעברה היו לנו מקרים של

התנגשויות ברחובות על כל מיני תחושות של פגיעה ברגשות. לכן שאלתי האם

זה כמו שזה נשמע. משום שאם זה כמו שזה נשמע או כמו שזה נקרא, אני כבר

רואה קהל שמסתער על תהלוכה כזאת או על הצגה כזאת.

י. עמרמי; המבחן הוא לא איך שזה נראה או איך שזה נשמע.

הוא גם ייראה תוך כדי המהלך של הענין, אנחנו

רוצים לחוש את זה. גם מחרתיים או בעוד חודש אנחנו יכולים להוריד מופע.
היו"ר מ. בר-זהר
כשאתה אומר לחוש, אתה מתכוון לחוש אותו לפני

שהוא מועלה?



י. עמרמי; אותו צוות, אותו מנחל אמנותי, מטפל בהפקות

האלה תוך כדי חתהוותם. אנחנו חיום עדיין

בחודש מרץ, וחן צריכות לעלות במאי. בין חמועד שבו חן צריכות לעלות על

לביו חביצוע שלחן בשטח ילווח אותו צוות, אותו מנחל אמנותי - וכמובן אם

יש צורך, גם חנחלת הפסטיבל - את חנושאים, בעיקר אלח חרגישים, ויראו חאם

יש בזח לא רק כמו שזח כתוב או כמו שזח נשמע, אלא איך זח מתחיל לחתחוות

כיצירח בביצוע, לראות חאם חיא עלולח או עשויח ליצור רגישות. דיברנו פעם

גם על המיקום, שיש לו חשפעח, ודברים אחרים כאלח.

היו"ר מ. בר-זחר! אני לא רוצח שבגלל חשתלחבות יצרים על דבר או

שניים תיווצר מעין חתלקחות לגבי כל חפטטיבל,

וזח מח שעלול לקרות. יש נושאים רגישים שצריך לחשוב עליחם פעמיים-שלוש

לפני שמעלים אותם, ולא תמיד לצאת רק מחחיבט חאמנותי. אנחנו מכירים את

עמנו ויש יצרים שלפעמים "מתלאמים" בכל מיני כיוונים.

י. עמרמי; יש לנו "חתלאמויות" כאלח כל יומיים. ככל

שנוכל וככל שחענין יחיח נכון גם מבחינח

ציבורית וגם מבחינח אמנותית, כולל נושא חמיקום. חמיקום חוא אחת חבעיות

חמרכזיות, אם אני מזכיר לכם מח שחיח בפעם חקודמת, כאשר חוא לא חיח אולי

נכון מבחינח ציבורית. יש בקרח תוך כדי חחכנות, ובאותם מקרים שזח ייראח

לנו רגיש - אפשר יחיח גם לחתאים את חמקום, ועד לשלב שבו נחליט שלא

מעלים את חחצגח.

היו"ר מ. בר-זחר; ניתן לחעלות אותח במקום טגור.
י. עמרמי
בחחלט.

לגבי יריד לאמנות ישראלית בתחום חפלסטי,

בעיקר ציור ופיטול. לפני שנח קיימנו לראשונח בתוך מטגרת חפטטיבל יריד

לאמנויות, שארח 30 אמנים ישראלים. חם לא רק חציגו את תמונותיחם, אלא גם

מכרו אותן במחיר מיוחד בתוך מטגרת חפטטיבל, כפי שמקובל בפטטיבלים רבים

בעולם. הנסיון זכח. לחצלחח רבח. אנחנו מרחיבים אותו מבחינת משך חזמן

ופורשים אותו לכל תקופת חפטטיבל, וכן אנחנו מכפילים את מטפר חאומנים

שישתתפו בו מ-30 ל-60, על-מנת לאפשר ייצוג יותר מלא ויותר חולם. אם

חענין יזכח גם חשנח לחצלחח, נחפוך את זח למטורת לשנים חקרובות, וניתן

גם איזו שחיא פינח לאומנות חפלטטית חישראלית בתוך מטגרת חפטטיבל. אני

חושב שגם זו נקודח שיחיח ראוי לחזכיר. מתגייטים לזח גם גורמים נוטפים.

יש חשתתפות נוטפת לפרוייקט חזח של גופים כמו משרד החינוך, משרד

חתיירות, כמו אנשים פרטיים, כמו קרן ירושלים וגורמים אחרים, ולכן זח

אינו מופיע בתקציב. יש חיענות מאוד יפח של אומנים לחשתתף בפרוייקט.

חדבר חאחרון מתייחט לנושא חתקציב. ראוי לציין בחשוואח לתקציבי חשנח

חקודמת, שנפח חתקציב חשתנח באופן די דרמטי. אנחנו חושבים שזח כך נכון,

וזח בעיקר בגלל אותם מופעים, שקראנו לחם "העוגנים". חנפח חכולל חוא 6

וחצי מיליוני שקלים, וחוא חנפח חתקציבי חגדול ביותר שחיח לפטטיבל. אפשר

לחביא לדוגמא את חאופרח חממלכתית של ורשח. עלות חפרוייקט חיא 800-900

אלף שקל. יש 2-3 מופעים כאלח, כמו חתזמורת חלאומית חצרפתית. לחם כמובן

יש חשפעח גדולח מאוד על נפח חתקציב.



היתה הערה או שאלה לגבי הנושאים של משקל האדמניסטרציה. הנושא הזה בא

כאן לידי ביטוי יותר מרהיק לכת. הוא נשאר פהות או יותר בהיקפו מלפני

שנה, ובמסגרת הכוללת כמובן הנפח הכללי שלו ירד. בגלל רשות השידור

ושיתוף הפעולה אתם, יכולנו לא להעלות באופן משמעותי את התקציב לנושא

פירסום ויחסי ציבור. יש לנו כיסוי וסיוע מאוד מסיביים של רשות השידור,

וזה איפשר שלא להעלות את מסגרת התקציב לפרסום וליחסי הציבור. פסטיבל

הרחוב נשאר בעינו פחות או יותר מבחינה תקציבית. אנחנו מקבלים על עצמנו

להגיע לרווח תפעולי של 150 אלף שקל, כדי לכסות גרעון של השנים הקודמות.

בדף השני מופיעות ההקצבות, וזה נותן את המושג על ההקצבות או הסיוע, כי

זה לא הכל מהקצבות ציבוריות. לקרן ירושלים יש משקל כבד, אבל סה"כ קרוב

ל-2 וחצי מיליוני שקלים הם סיוע של הגופים שמסייעים, חוץ מתרומות וחוץ

מרשות השידור המשתלבים בענין הזה.

ההערה האחרונה מתייחסת לנפח הסבסוד, שגדל מהשנה הקודמת, ושהיה 800 אלף

שקל, לכמעט כפול, למיליון וחצי. חציו, 700 אלף שקל, מוקצב למופעים

הישראלים. אני חושב שזה מבטא נכון את המשקל שאנחנו רוצים לתת להם, וגם

את ההיקף של נפח הסבסוד שעומד לרשות המופעים בכלל.

היו"ר מ. בר-זהר; בשנה שעברה היו לכם כרטיסים שנמכרו ברגע

האחרון ב-50 אחוזים הנחה.

י. עמרמי; השנה זה לא יהיה. למדנו, שכאשר אנשים יודעים

מלכתחילה שיש מצב כזה, זה משליך על המצב.

מכירת הכרטיסים לפסטיבל נפתחה בהיקף מאוד גדול. לפי דעתי היום, אחרי 3

ימי מכירה, נעבור את ה-30 אלף כרטיסים. וזאת כאשר אנשים שרוצים לקנות

כרטיסים למופע אחד, שניים או שלושה עדיין לא נכנסו למערכת, הם יכנסו רק

ביום ראשון. אנחנו מעריכים שהמכירה הזאת בהחלט טובה, אף שקשה לומר מה

יהיה סוף הענין. זה נובע מתוכנית שעל הנייר, ואני מקווה שגם בפועל, היא

תהיה יותר אטרקטיבית. אנשים היום מתקשים לבחור במובן שיש להם היצע רחב,

והם לא יודעים מה לקחת. לפי דעתי גם המחירים שקצת יותר נוחים ובפרישה

של תשלומים מאפשרים קניה.

כרגע לצורך הענין השיווקי של המערכת, הודענו שאין ולא תהיה מכירה של

הרגע האחרון. עשינו דבר נוסף והוא יכנס למסלולו ביום ראשון, כדי לאפשר

רכישה נוחה לאוכלוסיה מיוחדת כמו בני נוער, סטודנטים ואחרים. מיום

ראשון יהיה ניתן לקנות ב-50 אחוזים מהמחיר המלא כרטיסים לשורות

אחרונות, דבר שלא עשינו בשנים קודמות. ואם תעיין בטבלת המחירים

שבחוברת, תראה את המחירים האלה לאורך כל המופעים. אמנם זה מספר יחסית

מצומצם של כרטיסים, בכל מופע יש כמה שורות אחרונות או כסאות בצדדים,

אבל זה יאפשר לאותם זריזים לקבל כרטיסים זולים ב-50 אחוזים כבר עכשיו,

במקומות פחות טובים.

ע. קוטלר; למעשה מהותית אין לי הרבה מה להוסיף, ניתנה

כאן תמונה רחבה, ולכן אעיר רק כמה הערות.

היו"ר מ. בר-זהר; הייתי רוצה לדעת מה קורה מבחינת המופעים

השונים. אתם הולכים לבחור למשל יצירה שללא

ספק היא יצירה חשובה מאוד, כמו "בוריס גודונוב". אתם מחליטים לבחור את



התיאטרון השוודי, או מה שלא יהיה. תן לי מקצת השיקולים האמנותייס שעמדו

מאחורי בחירת החבילה הזאת, ומה דחף לבחור את זה וזה וזה.

ע. קוטלר; הפסטיבל כעקרון הוא פסטיבל רב-תחומים, מול

פסטיבלים אחרים שמתמחים בשטחים מסויימים. יש

פסטיבלים לתנועה ומחול, פסטיבלים למוסיקה, יש פסטיבלים אוונגרדיים או

למוסיקה עתיקה. הפסטיבל הזה כמודל לקח לעצמו מזה שנים את המודל של

הפסטיבל הרב-תחומי כדוגמת אדינבורג או זלצבורג בדגשים אחרים, ועוד כהנה

וכהנה פסטיבלים.

זו מסגרת מאוד מצומצמת של זמן בדחיסות גדולה מאוד של מופעים. תפקידו

באופן פילוסופי להוציא את הציבור משלוותו ומשיגרת יומו, הן במובן של

ההתמודדות עם יצירה אמנותית בשפה המוכרת לו או ברמת פתרונות מוכרים

פחות או יותר, אל עבר שפות זרות, תרבויות זרות, מקורות אחרים וגם רמות

גבוהות מאוד, שנותנות הן לציבור שוחר האמנויות - במובן זה הפסטיבל אינו

גורם מחנך שכבות חדשות, הוא מגייס שכבות חדשות - וחן במובן הקהילה
האמנותית הרחבה, בכל התחומים
אופרה, מוסיקה על כל גווניה, מג'ז ועד

למוסיקה סימפונית. בתיאטרון - מתיאטרון דרך המלך ועד לתיאטרון אוונגרדי

וכן הלאה, וכך גם בתחום המחול. גם את הקהילה האמנותית נוציא ממסלול

המחשבה הרגילה והשיגרתית אל עבר שידוד מערכות רעיוני או הסערת מוחות

ויצירת קנה מידה או שיכלול קנה מידה בינלאומי. אנחנו נמצאים במקום שהוא

די סגור מבחינה קהילתית, הקהילה המזרח-תיכונית, והפסטיבל יוצר תחושה של

השתייכות לקהילה התרבותית האירופאית, ובמובן מסויים זה נכון, כי יש פה

יסודות גדולים. זה נותן דגש ניכר לנושא הזה, כשבאמת הלהקות הטובות

ביותר בעולם רואות את הפסטיבל הזה כפסטיבל יוקרתי שאפשר להתברך

בהשתתפות בו מבחינתם.

היו"ר מ. בר-זהר; מה לגבי השיקולים הענייניים? הקונספציה

הכללית ברורה לי, אבל מה הקונספציה הייחודית

של הפסטיבל, איך אתה בונה את זה?

ע. קוטלר; לאור השיקול הזה אנחנו בעצם נמצאים בנסיון

למפות את ההישגים הגדולים ביותר בעולם

האמנויות הללו שציינתי, בהקשר הזה שציינתי, ולכן ציינתי זאת כרקע. קודם

כל מדברים על יצירה שאיננה שיגרתית. זה מפתח אחד. העבודה היא בלתי

שיגרתית גם בהקשר האירופאי, הוא גם יוצא דופן. גם עבודה של גאון בהקשר

הזה נחשבת כבלתי שיגרתית. אם מחר פליני יעשה עבודה כזו, או ג'ורג'

סטרלר, נשתדל להביא אותם אם יהיו בידינו האמצעים. בנושא הזה אנחנו

מנסים להביא את הבלתי שיגרתי, כמו שציין דני הלפרין. "רומיאו ויוליה"

של ברליוז איננה יצירה ששכיח למצוא אותה על במות ישראל. זה דבר נדיר

מאוד, ההיקף גדול מאוד, תזמורת פילהרמונית רחבה מאוד, מקהלה גדולה מאוד

וצריך מנצח מדרגה של לורל מאזן כדי שיביא אותה לדרגה של חוויה אמיתית.

כך לגבי "בוריס גודונוב". בוריס גודונוב איננה מתכוונת להיות הפקה של

האופרה הישראלית החדשה לפחות למשך עוד 10-15 שנה. זה דבר שהוא בלתי

מתקבל על הדעת. הוא דורש אמצעים ענקיים, הוא דורש זמרים, בעצם, רוסיים.

יש מוסיקה אפילו של מוצרט שאפשר לשיר בעברית, אבל כאן זה בלתי אפשרי.

בוודאי ורדי, שהוא שייך גס לטמפרמנט שלו. "בוריס גודונוב" הוא דבר שקשה

מאוד לתאר שאפשר לקבל אותו ממקום אחר לבד ממזרח אירופה, וגם שם בתנאים



מסויימים. התנאים התקיימו, כלומר ישנם זמרים רוסיים בתפקידים הרוסיים,

זה נעשה ברוסית. אלה שני שיקולים. או דוגמא אחרת, אלמנטים גדולים מאוד

רבי היקף במובן תשומת הלב שניתנת ליצירה, מול אפשרויות הכנסה קטנות

מאוד. לדוגמא, ניקח את בלט פרנקפורט, שנחשב היום לאחד מהיהלומים שבכתר

המחול הקלאסי האירופאי או העולמי, ששילב - כתוצאה מעבודתו של ויליאם

פורסייט שהוא גאון גדול - טכניקה קלסית עם קונספציה אמנותית ויזואלית

מודרנית. זה דבר נדיר. זה דבר יקר. שום אמרגן בעולם לא יכול להביא את

הדבר הזה, כי זה לא ישתלם לו. אנחנו מביאים את אחת יצירות המופת שלו

לאולם קטן, כיוון שבאולם אחר זה לא יכול להתבצע פיזית, טכנית. זה חייב

להיות בתיאטרון ירושלים, בשעה שההכנסה הראויה שנכניס לעצמנו היא דווקא

בבנייני האומה, כי יש שם 2,800 מקומות.

אני לוקח מול הדבר הגדול מאוד, דבר קטן מאוד, יצירה גדולה כמו "המלט"

בבימויו של גאון אחר כמו אנג'ל וידא. היצירה הזאת הועלתה במקורה

בקרקוב, והיום הוזמנה על-ידי כל הפסטיבלים, ואנחנו הראשונים מלבד

פולין. היא הוזמנה כי כולם הגיעו למסקנה שזה גאוני. היא מוצגת בקרקוב

לפני 80 איש בלבד, אף שיש להם אולם גדול. קיבלנו רשות מיוחדת להביא 250

איש, נעלה אותה במשך 6 ערבים, אלף וכמה אנשים יראו את זה. זוהי תעודת

כבוד לפסטיבל שיכול להביא דבר כזה.

כלומר, שני הקצוות האלה - הן מבחינה אמנותית, הן מבחינת היקף של הפקה

וכו' וכוי ותשומת הלב של הפקה מתלבושת ועד תפאורה - אלה דברים, שאם אתה

מבקר במופעים אמרגניים, לצערי הרב בהרבה מאוד מקרים אתה רואה חלטורות

על הבמה. אתה רואה תאורה רעועה, תזמורות סתמיות. כל מיני דברים כאלה

שהם מנסים לעשות כסף, אני מבין אותם, והם חוסכים. הפסטיבל שם לו מטרה

להביא את הרמה הגבוהה ביותר.

לגבי התחום הישראלי. יש אפשרות, שהפסטיבל יעלה את הדברים הבלתי

שיגרתיים הן מתוך יוזמה שלנו, שפונה אל אחד מהתיאטרונים שיש בהם כוח

אדם ויחידות הפקה ושחקנים, שיצאו ממסלול השיגרה שלהם. אנחנו מציעים להם

שיעשו משהו בין-תיאטרוני, או רפרטוארי, או חיבור בין רפרטואר לבמאי, או

חיבור בין אלה לבין חלל בלתי-שיגרתי. הרי לך המלט כזה לדוגמא, שהוא לא

שיגרתי. כאן מצאנו צורך להדגיש את הנושא הזה למרות הוויכוח הקיים,

מכיוון שאם לא - הרי התיאטרונים עושים את זה בלאו הכי במשך כל השנה.

ומה הגדולה של הפסטיבל להצטרף כטרמפיסט לאחת ההפקות הנורמליות? פה יש

לנו בעיה. הבעיה היא, שבתוך הוויכוח הזה עומד תמיד הנימוק שלאלמנט

הישראלי אין קהל גדול, ואז זה משנה את כל הפרופורציות של הסובסידיה

לפסטיבל, ומקטין את הצ'ארטר או מצמצם את ההשלכות של הצ'ארטר המרכזי של

הפסטיבל להביא דברים בינלאומיים. זה דבר שעוד דורש בדיקה של מספר

הצופים. יש בדיקה שאנחנו עורכים גם באולמות שא ינם הגדולים ביותר תמיד.

לפי ההיסטוריה של 15 השנה האחרונות הסתבר לנו, שדברים ישראלים מביאים

קהל, בארץ לפחות, בקנה מידה גדול מאוד. אני לא מדבר על "גיטו" בלונדון,

אני מדבר על הארץ.

אבל בכל-זאת, כאמור, אנחנו מדגישים לא את הצד הפופולרי בהכרח, לא את

הדבר שהוא כאמור עוד קונצרט של הפילהרמונית, עוד הצגה של הבימה או

הקאמרי, אלא את הבלתי שיגרתי. יש פה 17. דברים מתוך 45 מופעים ישראליים,

כך שיש מרחב גדול מאוד של ביטוי מקורי מקומי ויוצא דופן כאחד.



תדבר היחידי שאפשר לומר בהקשר זה במאמר מוסגר או בלתי מוסגר, הוא
כדלהלן
אם אנחנו רוצים להביא לשיתופם של המוסדות הגדולים של המימסד

התרבותי האמנותי בארץ - האופרה, התזמורת הפילהרמונית, תזמורות אחרות,

התיאטרונים הגדולים - בראותנו בהם בכל-זאת מקורות של כשרון וכוח אדם

וכו' וכוי, שיעשו במסגרת הפסטיבל את מה שאינם עושים במרוצת השנה. לכך

אין לנו תקציבים. זהו אולי בסיסה של החלטה האומללה של השנה שעברה,

להוריד פרוייקט שלם שהיה פרוייקט מופת, ושאולי באמת היה לו סיכוי קהלי

לא גדול. זהו פרוייקט אלוני. אחד המחזאים הגדולים הגיע לגיל 65. אינני

יודע כמה שנות יצירה פוריות היו לו, אבל בוודאי הוא אחד היוצרים

המקוריים, לא רק בקנה מידה ישראלי. כדי שתיאטרוני ישראל יעשו מחווה

כזאת - זה דבר שעושה פסטיבל בכל העולם יש להעמיד אמצעים גדולים.

לתיאטרונים הגדולים, שם עולים הדברים יותר, המחיר יותר יקר לכל שעת

עבודה, וזה מנטרל אולי תקציבים לדברים אחרים. זה דבר שדורש מחשבה

יסודית. דיברתי על זה עם דני הלפרין, דיברתי על זה עם אבנר, דיברנו על

זה בישיבה משותפת עם שר החינוך והתרבות. נעשה צעד משמעותי מאוד השנה,

והוא השריון של 300 אלף שקל הידועים לצרכי הורדת מחירי הכרטיסים, אבל

זה משפיע גם על הענין הישראלי. בוודאי יצטרכו לטפח את המחשבה, איך

לכלכל את צעדינו בתבונה על-מנת שהבין-לאומיות של הפסטיבל לא תיפגע,

ומאידך, שהישראליות לא תפסח על המוסד הגדול, שיש אפשרות שהוא יצא

משיגרתו ויעשה דברים יפים מאוד.

לקחנו השנה דוגמא אחת, "נפלאות הקרקס". זוהי יצירה של אלתרמן, מופיעה

ב"ספר התיבה המזמרת", ספר מקסים לכל הדעות, ספר של שירה נפלאה לכל

הגילים. הצענו שהקטע על נפלאות הקרקס - הוא קרקס הדמיון, קרקס החלומות

שלנו, קרקס בדמיונם של אנשים - יוכן כדי אופרה זוטא, אופרת רוק רך,

על-ידי מתי כספי, ויועלה על-ידי שחקנים. זה נקנה בהתלהבות על-ידי

תיאטרון הבימאות, שבעצם הוא תיאטרון לאומי, תיאטרון לילדים ונוער. הם

יחד אתנו מפיקים דבר שהוא מיוחד לפסטיבל. הבאנו לזה את מיטב הכוחות,

בימאים, שחקנים ואפילו מומחה בינלאומי לאמנויות הקרקס. אלה דברים באמת

מיוחדים שצריכים לעשות, כי זה פסטיבל.

היו"ר מ. בר-זהר; מר הראל, בדבריך תאמר לי גם, האם היתה איזו

שהיא השפעה של רשות השידור בבחירת החומר.

א. הראל; לתת מחמאה לאנשים העוסקים בפסטיבל, מתוך

המגעים שהיו אתם, אני באמת חושב שזה מבצע

בלתי-רגיל. מי שקורא רק את המודעות לא יודע איזה דבר גדול מרימים כאן

ואיזה מסירות ואיזה יחס אנשים מגלים לענין. אני מציין את זה, משום

שאנחנו נוהגים לא לפרגן זה לזה. אני רוצה לומר שאני פשוט מלא התלהבות

מהאופן שהם עושים את העבודה.

כניסתה של רשות השידור, לצערי הרב, לא באה בלי מאבקים. עדיין לא הגענו

למצב שנבין את החשיבות שיש לכניסת רשות השידור כשותפה בצורה זו או אחרת

לכל מערכת התרבות בארץ. אני חושב ששברנו קצת את הנוהגים של העבר, ואני

מקווה שמה שאנחנו עושים השנה משמש אך ורק פתיח לקראת מה שיהיה בשנים

הבאות. ישבנו אתמול עם אבנר, סיכמנו את ענין שותפות רשות השידור

בקולנוע הישראלי, גם זה איזה שהוא דבר, שבכל אופן יהווה הזרמה של תקציב

רציני בסך של 3 מיליון דולר לעידוד הסרט הישראלי. כל הדברים האלה היו



יכולים להיעשות בקצב רציני יותר, ורשות השידור לא היתה מפסידה אם היתה

עושה זאת בזמן.

בפסטיבל אנחנו רואים שתי מטרות, ואני רוצה לומר מה דחף אותי וחברים

אחרים להיכנס לענין הזה באופן אקטיבי: התגובות הבלתי רגילות שקיבלנו

בפעם הקודמת מהסיקור שהיה ברדיו ובטלוויזיה על הפסטיבל. נוטים להגיד

שכל הציבור בארץ רוצה דברים כאלה. היה ויכוח רציני ברשות השידור, שהגיע

לידי הכרעה אם לתת כיסוי כפי שניתן לענין הפסטיבל. התגובות החיוביות

היו יותר מאשר קיבלתי באיזה שהוא נושא אחר בתקופת כהונתי ברשות השידור.

כלומר, התגובות האלה הביאו אותנו לידי כך, שאנחנו רוצים להשיג על-ידי
השותפות שתי מטרות עיקריות
(א) לפי חוק רשות השידור חייבת רשות השידור לכסות ולתת ביטוי לחיי

התרבות והאמנות בארץ, ואין דבר יותר נכון מלעשות זאת באמצעות

הפסטיבל.

(ב) לסייע לאותם אנשים שבכל אופן גם אם יש הקפאה של מחירים, אינם

יכולים להוציא את הסכום הזה. את אותם המופעים שנוכל להביא לבתיהם,

נביא וניתן.

אלה שתי המטרות, ואז קבענו כלל אחד. הכלל שקבענו הוא, שאנחנו נסייע

למופעים ישראלים. את המופעים הלא-ישראלים אנחנו צריכים להראות, יהיה

להם כיסוי מלא ברדיו ובטלוויזיה, נכניס אותם למבט לחדשות ולליל שבת

ולתוכניות המיוחדות. נכסה את הענין הזה בכל הכוח, כולל השותפות שלנו

בתשדירי שירות שיהיו לעודד את הפסטיבל, והם כבר מופיעים בפועל. אבל

השותפות הממשית בהפקה ובכניסה ובתקציב עקיף נוסף, זה לגבי מופעים

ישראלים.

היו"ר מ. בר-זהר; ואותם תראו בכל אורכם, במלואם?

א. הראל; הם יצולמו.
היו"ר מ. בר-זהר
אבל הם לא ישודרו בשידור ישיר.

א. הראל; פתיחת הפסטיבל תשודר בשידור חי, בכתבה גדולה

שהטלוויזיה מכינה על העבודה של משה אפרתי.

קטע יועבר ישירות מהתיאטרון בערב הפתיחה, במשולב עם הכתבה שנעשית כבר

היום. צריך לתת כיסוי מקסימלי של רדיו וטלוויזיה במשך כל הזמן, צוות

מיוחד עוסק בענין הזה, והכל בתיאום עם הנהלת הפסטיבל. אנחנו מתאמים איך

לשדר, מתי לשדר וכוי. אם יש איזה שהוא מופע כמה פעמים, צריך להיזהר, כי

אם נותנים אותו בשידור מראש, אפשר למנוע את מכירת הכרטיסים. צריך לעשות

את הקומבינציה המתאימה, ואני חושב שהגענו להבנה מלאה בתחום הזה.

בענין הכספי. בעלות העקיפה עד לרגע זה שהיינו צריכים להעביר ולהסדיר

תקציבים גם פנימיים בתוך המערכת לצורך הפקות, נעבור את המיליון שקל.

לעבור מנתינת אפס לנתינת מיליון, זו קפיצה רצינית.



היו"ר מ. בר-זחר! מה זאת אומרת "עלות עקיפה"?

א. הראל; אם אני מפיק ברדיו את יוני רכטר, הרי מעבר

לתקציב השוטף צריך תקציב נוסף. את התקציב

הנוסף הזה אנחנו נותנים לו. הוא לא הולך להנהלת הפסטיבל, וזה נוסף

לתמיכה הכספית. אני מקווה שבשנה הבאה נוכל להגדיל בצורה ניכרת גם את

התהום הזה. פה התחלנו קצת באיחור, אבל כשעושים את השלב הראשון - לעבור

לשלבים הבאים יותר קל.

ראינו שלא רק הטלוויזיה משפיעה, אלא גם הרדיו. אנחנו משדרים באופן קבוע

כל הצגת בכורה, יש מספר רב מאוד של מאזינים שמאזינים לשידורי ההצגות,

וזה לא מקטין את ההליכה להצגה, אף שאתה משדר את המחזה כולו. גם הרדיו

מגוייס בצורה רצינית למופעים, ואני יכול רק לקוות שזה יצליח.

היו"ר מ. בר-זהר; מי החליט על ההפקות כדוגמת ההפקה של יוני

רכטר?

א. הראל; ההחלטה היא של הפסטיבל. הם באו אלינו ואמרו

שיש הצעה אי, ב', גי. היתה הצעה אחת שבהתחלה

חשבנו להיות שותפים - בענין התזמורת הצרפתית. אחר כך עזבנו זאת, מפני

שחשבנו שמוטב לתת יותר כסף להפקות מקוריות. כלומר, לא כל מה שהם הציעו

אוטומטית קיבלנו.

י. עמרמי; ההפקה של אורה זיטנר, למשל, זאת הצעה

שהימלצנו עליה לתוך התוכנית שלנו. רצינו

לקיים את הפגישות עוד ביוני, אבל זה נדחה. בשנה הבאה זה יהיה יותר קל,

הם יוכלו להיות יותר מעורבים. השנה בהתחלה היו יותר יוזמות שלנו שנקלטו

על-ידי הרשות. אני מעריך שבשנה הבאה או בשנים הבאות אפשר יהיה לתאם

ולשתף פעולה לטווח הרבה יותר רחוק, וכבר התחילו מגעים גם על רעיונות

לטווח רחוק שבחלקם באים מהרשות, וחלקם באים מאתנו. רק על בסיס של תיאום

זה בא לידי מימוש.

ע. קוטלר; היו צוותים משני הצדדים שישבו על המדוכה

והעלו רעיונות מרעיונות שונים. מאחר שאצלנו

השלב שבו נתקלנו בנציגים של רשות השידור היה שלב קצת אוחר, נאלצנו לבקש

אותם לקבל יותר את דעתנו. אני מוכרח לומר שזה נעשה ברצון, והעבודה היתה

פוריה.

מ. אלקלעי; אני מצטרף למברכים את הנהלת הפסטיבל. בהחלט

נעים לראות את החוברת ולשמוע מה שנאמר כאן,

מה עוד שמהשנה שעברה ועד לשנה הזאת יש קפיצה ענקית קדימה. בנגיעה קטנה

אני רוצה להתייחס למה שאמר מר הלפרין בפתיחת הדיון, ואני מתכוון למגמה

שהקהל קונה יותר כרטיסים למופעים הזרים מאשר למופעים הישראלים.

אם אני מבין טוב, זה מפני שאנחנו קהל פרובינציאלי ורוצים לראות מה שבא

מבחוץ, או שזה טבעי שיהיה כך, ושמי שבא מבחוץ, נשאר כאן 3 ימים בעוד

המקומיים נשארים כל הזמן. אולי חייבים לדחוף את זה קצת יותר מבחינת

פירסומת אגרסיבית, או אולי כך צריך להיות. הפסטיבל, בין יתר מטרותיו,



גם את המטרה הזו צריכים לקחת בחשבון, ולסבסד יותר את התוצרת חמקומית.

אני לא רוצה שנצא מכאן בהרגשה שהנה עשינו הרבה, אבל לאט לאט מתברר שהבל

שעשינו, כי הקהל לא קונה. אפילו אם הקהל קונה פחות למופעים הישראלים,

גם זו גם אחת ממטרות הפסטיבל.

הייתי רוצה לקבל מעודד אינפורמציה, כי עד היום לא ידענו מה התכנית.

התכנית באמת יפה. היו שמועות ש"יסורי איוב" יועלה על-ידי האופרה, והוא

לא מופיע בתכנית. כמו"כ דובר על מופע הקשור איכשהו לים התיכון, שגם הוא

איננו מופיע בתכנית, ולדעתי זה חבל מאוד. באופן כללי, אני בהחלט מברך

את הנהלת הפסטיבל שחסכה השנה מאתנו לצעוק ולבכות ולומר שאין די מופעים

ישראלים.

ע. סוטלר; בענין האופרה. בדיעבד התברר לנו שהאופרה

עצמה הורידה את היצירה מעל הפרק, בגלל סיבות

לא ברורות לי. בהתחלה היא חשבה לעשות זאת אפילו בלי הפטטיבל. לא יכולנו

לעמוד בזה מטיבה תקציבית, מכיוון שנדרשנו לשלם עבור שתי הופעות 300 אלף

שקל. זה מתייחס למה שאמרנו קודם, שצריך כטפים גדולים עבור מוטדות

ישראליים.

באשר לערב הים תיכוני, עשינו מאמצים בלתי נלאים עד לרגע האחרון, ועדיין

למעשה אנחנו ממשיכים במאמצים האלה, אף שהחוברת כבר התפרסמה. מאחר שלא

רצינו לתת פרטום בלתי-אמין בחוברת, כשהדברים לא היו לגמרי מוחלטים,

החלטנו להמשיך לעבוד על הנושא, ולפרטם אותו אחר כך בנפרד, כשיהיה לנו

ביד משהו. זה נתקל בבעיות רציניות, כי לעמוד על רמה גבוהה.
מ. אלקלעי
קשיים של מימון?

ע. קוטלר; לא, קשיים של ביצוע של אמנים. המנהל האמנותי

המוטיקלי פרש מהרעיון הזה, כי היה נדמה לו

שאיו די זמן לעשות את זה.

ד. הורביץ; אני לא בקיא בכל המהלכים שהיו, אני יכול

לדבר על מישאלת הלב, על דברים שהייתי רוצה

לראות. מבחינת התוכנית, אני חושב שהיא מאוד אטרקטיבית ומביאה דברים

שאני כצופה אפשרי לא אוכל לראות כל מה שאני רוצה. אני חושב שמה שמייחד

את הפטטיבל הזה ואת העקרון שלו, הוא לראות את הדברים המיוחדים, שאני לא

יכול לראות כל פעם, את היוצא דופן, את הבלתי-שגרתי, דברים שנחשבים

לשיאי היצירה היום בעולם.

מבחינת היצירה המקורית, ביחוד בתחומי המחול, המוטיק ה והשירה, אני רואה

פה יצוג גדול מאוד. כאיש תיאטרון הייתי רוצה לראות יותר אירועים או

הצגות תיאטרון מקוריות שיקבלו ביטוי בפטטיבל הזה. מבחינה זאת אני לא

מוצא כאן את טיפוקי. אני יודע, לאור התוכניות בעבר ולאור מה שנשמע כאן,

שהרעיון היה לעטוק בתוכנית מיוחדת על יצירתו של נטים אלוני. לפי דעתי

זה היה רעיון יוצא מהכלל. הרעיון שייחדו הצגות תיאטרון רק לנטים אלוני.

אני חושב שזה היה רעיון יוצא מן הכלל שלא בא לידי ביטוי גם בפטטיבל

הזה, ואני מיצר על כך, אני חושב שזה כיוון נכון.



העקרון שעליו דיברו כאן, של אירועים שיש להם ייחוד והם חד-פעמיים -

על-ידי קשר בין תיאטרונים, בין מוסדות תרבות שונים - זו הדרך היחידה

לדעתי ליצור באמת משיכת של הקהל. כי אחרת הוא ילך לרפרטואר תרגיל של

התיאטרונים. לזה דרוש כסף. אני לא בקיא כל כך בנושא הכספי, אבל לדעתי

אחד התפקידים היסודיים של פסטיבל כזה הוא לתת אפשרות לקהל בישראל,

במיוחד כשמדובר על שיתוף הפעולה בין רשות השידור לבין כל האנשים בבית,

יכולת לראות דברים שהם לא יוכלו לראות לולא הפסטיבל. בתחום התיאטרון,

לדעתי, אפשר עוד לעשות מאמצים גדולים.

אני מדבר על מישאלת הלב שלי האישית בנושא הזה, דברים שלא קשורים לניהול

ולתכנון אמנותי וכוי. אני חושב שיש לתת יותר את הדעת לנושא של מקורות

היהדות. אני לא מדבר על המוסדות הקיימים, שאני לא מרוצה מהם בנושא הזה.

אבל במסגרת הפסטיבל אפשר לתכנן שנה, שנתיים, שלוש וארבע שנים יצירות

מיוחדות שיוזמנו, וינתבו אותן למוסדות האמנותיים בארץ בנושא של מקורות

היהדות והאמנות, ואני חושב שהפסטיבל בתחום הזה לא מצא עדיין את

הפתרונות. אני חושב שזה דבר שראוי לעשות אותו על-פי תאריכים, על-פי

נושאים ועל-פי תכנון מוקדם.

בסה"כ אני חושב שהפסטיבל הנוכחי הוא מעניין.

מ. זמורה-כהן; אני מניחה שאני יושבת כאן על תקן נושא

המוסיקה ולמען הסדר הטוב אני רוצה להודיע

שהוזמנתי על-ידי הוועדה שלך. המנכ"ל התקשר אתי אתמול, וביקש שאני אייצג

אותו משום שהוא לא יכול לבוא.

אני מצטרפת אל כל קודמי, גם כחברת הנהלת הפסטיבל. יש לי רושם שאכן לאחר

הרבה מאוד חיפושי דרך הפסטיבל הזה עלה על דרך המלך, והולך בכיוון

הנכון.

אין סוף למישאלות לב בנושא הזה, והרי בסופו של דבר כל אחד מאתנו לא

רוצה שכל חלומותיו יתגשמו אלא הוא רוצה לחיות עם החלום. אם כן, יש לנו

עדיין חלומות שעוד לא התממשו, אבל אני חושבת שכל מת שמופיע פה - ואני

רוצה בענין הזה גם לברך את המנהל האמנותי ואת הצוות שעובד אתו - ראוי

וטוב ומעניין. אני מתייחסת רק לתחום שלי, לענין המוסיקלי.

אני גם רוצה לברך על מינויו של יועץ מוסיקלי חדש, פרופ' אריה ורדי. זה

לא היה פשוט, וכעת זה מומש. אני שמחה על כך, ואני תולה בדבר הזה הרבה

מאוד תקוות. פרופ' ורדי מופיע כאן כיועץ, אבל אני מקוות שבעתיד הוא

יוכל להרבות ולתרום בתחום הזה .

מטבע הדברים הדגש הוא על ענין התיאטרון, וכל מנהל אמנותי נותן כמובן

מכוחו או מיכולתו. אבל לזכותו של עודד קוטלר אגיד, שז ה לא רק תיאטרון

אלא באמת כל השטחים מכוסים.

נכון שהחלום שצריך לשמש לנו כאור הנוצץ שלאורו צריך ללכת, החלום הוא

חלום כפול. ראשית, מתן אפשרות וניצול הכוחות הגדולים הקיימים בארץ

להתארגן למופעים יוצאים מגדר הרגיל. הדבר הזה לא מופיע פה, וזה לא

באשמת הפסטיבל, הפסטיבל עשה לשם כך בכל כוחו. בעובדה שהתזמורת



הפילהרמונית איננה מופיעה פה, שלא לציין תזמורות אחרות, אני רואה את

האשמה בתזמורת הפילהרמונית ובתזמורות האהרות. יש להן התחושה שיש

פסטיבל, ומהפסטיבל הזה צריך לינוק עד כמה שאפשר ולנצל עד כמה שאפשר.

כמו שאמר עודד, אס האופרה הישראלית דורשת 300 אלף שקל כדי לבצע את הדבר

הזה, זה מעל לכוחות הפסטיבל הזה. לא הצלחנו עדיין להביא למודעות של

הכוחות הקיימים להטות שכם ולנצל את הבמה הזאת ואת המסגרת הזאת, וזה לא

דבר פשוט. יש לי גם התשובה של התזמורות לדבר הזה, אבל זה בכל זאת מאמץ

שאנחנו צריכים לעשות. מאמץ אחר שהפסטיבל טרם הצליח בו, זה למשל ענין

יסורי איוב. זאת היא הזמנה מקורית, עם אופרה מקורית, עם הלחנה מקורית.

נעשה נסיון גדול שלא התממש, ולא באשמת הפסיבל. גם היוצרים, גם

הקומפוזיטור השתדל, עשה מאמץ, ולא הצליח להגיע עד סוף הדרך. זה באמת

קשה. את זה אנחנו מוכרחים להשיג, וכמו שאמר מר הורביץ נכון, חוט השני

הישראלי-יהודי - היידרמן של פסטיבל זלצבורג - אותו עוד לא מצאנו,

ואנחנו מחפשים אותו. אבל כאמור, אף אחד לא רוצה לחיות בלי חלום, וזה

עדיין החלום שלנו.

בסה"כ אני חושבת שמה שישנו הוא טוב. מבחינת רשות השידור כל האירועים

המוסיקליים - זולת הקונצרט של תזמורת צרפת, אם כי בנושא הזה אנחנו

מנהלים משא ומתן עם העמית בפאריס - ישודרו בשידור חי. יש הרבה מאוד

היערכות של כל הצד המוסיקלי לשידורים ולדיווחים. יש גם אירועים שהם

אמנם שוליים או קטנים, כמו למשל תה אתנחתא, שאלה קונצרטים קאמריים של

מוסיקה ישראלית בלבדית, והם ניתנים חינם לקהל בתוך הפסטיבל. הם שמים

נותנים עוד דגש על היצירה הישראלית. לא אגיד שאני מסתפקת בזה וחושבת

שבזה עשינו את כל מה שצריך, אבל משהו נעשה, אף שהוא נופל קצת בשוללים.

מ. ורשביאק; אני כמובן מצטרף לכל קודמי בשבחים להנהלת

הפסטיבל על התוכנית שהיא מגישה השנה.

אני רוצה להתייחס לשני נושאים, כשהאחד הוא הנושא של המופעים של הפסטיבל

והמדיניות כיצד לבנות אותם. אקשר את זה לדברי דני הלפרין, לנושא הזה

שבעצם הסיבסוד למופע הישראלי תמיד יוצא גבוה יותר, משום שהקהל המגיע

אליו הוא מצומצם. אני חושב שלא צריכים לראות זאת כמינוס, אלא צריך

לראות זאת כפלוס. אני חושב שבהחלט כשמגיעים מחו"ל מופעים שהם מהווים

מקור משיכה גדול לקהל רחב יותר, צריכים לסבסד אותם פחות, ואת המופעים

הישראלים המוזמנים באופן מיוחד לפסטיבל - שהשנה נעשה מאמץ מיוחד לעשות

כאלה, ואני חושב שזו הדרך היחידה להביא אותם - אותם צריכים לסבסד יותר.

יכול להיות שיש להפנות אותם לקהל יותר מצומצם. זאת אומרת, שלא רק המלט

יהיה באולמות של 250 איש, אלא גם הופעות ישראליות, אולי בסיבסוד יותר

גבוה אבל הופעות מיוחדות, יופנו לקהל כזה, כדי להגדיל את התפוסה

האחוזית לעומת התפוסה המספרית.

נקודה שניה שאני חייב להתייחס אליה בדחילו ורחימו, כי אני בכל-זאת פה

חובש שני כובעים - מצד אחד אני מטעם אמ''י, מצד שני אני חבר בהנהלת

הפסטיבל - זהו שיתוף הפעולה עם רשות השידור, נושא שנתן דחיפה מיוחדת

למופעים הישראלים ועזר גם בהרחבת תקציב הפסטיבל. אני חושב שזה חשוב

מאוד, זה נושא שצריך לבדוק אותו השנה מאוד מאוד בזהירות.

בעקבות הסיקור המסיבי שהטלוויזיה תיתן לנושא הזה, אם הפסטיבל ימכור 120

אלף כרטיסים ב-3 שבועות - יודעים שלא יהיו המספרים האלה, אבל נקווה



שלפחות את ה-75-80 אלף הוא ימכור - זה בלי ספק יתן מכח לכל מה שמסביב.

מה שמסביב השנה הוא קצת חסר אמצעים להגנה עצמית, מפני שהטלוויזיה כרשות

השידור היא בעצם הגורם המרכזי המשדר בטלוויזיה. אני מדבר על התיאטראות

המסובסדים והתיאטרון הפרטי וכל שאר המופעים, מופעי האמנות שמחכים לקהל.

אנחנו מדברים על כמות אדירה של כרטיסים לתקופה מצומצמת, כשמתחילים

למכור כרטיסים כבר מהיום. לשוק הפרטי אין דרך להתנגד באמצעים

טלוויזיוניים, כיוון שיכולת החשיפה, אפילו כשהרשות רוצ ה לתת לדברים

אחרים, אין לה כמעט מקום. יתכן שלקראת השנה הבאה יצטרכו לבדוק את

התוצאות, כדי לתת איזה שהוא איזון לענין, אם התוצאות תהיינה חמורות

הרבה יותר ממה שאנחנו חושבים כרגע.

היו"ר מ. בר-זהר; . בשנה הבאה אנחנו נהיה בעולם אחר לחלוטין.

הציבור עוד לא יודע את זה, אבל יהיו לנו 30

ערוצי טלוויזיה. אנשים עוד לא מבינים מה יהיה כאן עוד שנה. תהיה הצפה

טלוויזיונית גדולה.

ד. הלפרין; הנסיון מוכיח שיש דבר שנקרא הגדלת כלל השוק,

כאשר דבר הופך להיות נושא שמדברים בו. אני

סתם יכול לנחש, שכאשר הטלוויזיה הראתה את תחרות רובינשטיין בהבלטה רבה,

זה לא הזיק לצריכת המוסיקה אלא להיפך, מכיוון שזה מביא את תודעת הנושא

לאנשים. יש כאן אלמנט שאתה מחנך, אתה מחנך את הציבור מבלי שאתה רוצה.

י. ברקת; אין ספק שזו תפנית חדה מאוד, דרמטית מאוד,

מוסיקלית מאוד בכיוון הנכון, ואני מברך לא

רק את הנהלת הפסטיבל אלא גם את היו"ר, שלפני שנה כינס ישיבה שהיתה

באווירה לגמרי אחרת. כפי הנראה אנחנו ואתה הוספנו משהו כדי שהדבר

ישתנה.

שאלתי היא פשוטה, צנועה ועניינית. הייתי מבקש שהסוכנות היהודית או כל

גורם מסבסד אחר ידאג לכך, שהעולים ממרכזי העולים או העולים בבתים יבואו

ויגיעו אל אירועי הפסטיבל.

היו"ר מ. בר-זהר; האם הפסטיבל יהיה מוכן לסבסד מכירת כרטיסים

במרוכז לעולים?

ד. הלפרין; הפסטיבל מוכן, ועושה את זה. הנהלת הפסטיבל

תעשה מאמץ להגיע לענין הזה .

א. שליו; פתחתי בדברי שבה, ואני חושב שאכן הנהלת

הפסטיבל ראוייה לכך. השנה יש איזון מאוד

מעניין, וצריך ללמוד ממנו לשנה הבאה. לא בהכרח הוא יכול לחזור על עצמו

מכל בחינה שהיא. השאלה שהעלה היו"ר בקשר לרשות השידור, צריך לבחון אותה

ולראות מה המשמעות שלה. יש כאן פתיחת דלת שהיתה חסומה הרבה שנים. בעצם

היצירה התרבותית הלגיטימית הגדולה שמתבצעת כל השנ ה בכמות גדולה מאוד

ובאיכות, לא קיבלה ביטוי בכלל ברשות השידור, כאילו לא היתה קיימת.

נקודה שניה היא אותה נקודה שמיכל דיברה עליה. החיבור המיוחד והיוצא

דופן של הגופים הגדולים שיוצרים את הענין. הפסטיבל לא יכול להיות הוו



שהם יתלו את כל הצרות שלהם עליו. אני רוצה להזכיר לעצמנו, שהפסטיבל

מקבל אחוז קטנטן, לא יותר מאחוז וחצי-שניים, מכלל ההקצבה שניתנת ליצירה

התרבותית הישראלית. זאת צריך לזכור. אי אפשר להתנפל על שני האחוזים

האלה ולבקש להסתדר באמצעותם בחיים. אני חושב שהמאמץ שנעשה כאן הוא באמת

יוצא מהכלל, והוא טוב.

יש דוגמא אחת, וזה בכיוון שעודד ואני דברנו עליו לא מעט. בעבודת הפתיחה

של משה אפרתי, שזה גוף נתמך על-ידנו, נעשה מאמץ נרחב. משרד החינוך

והתרבות היקצה תוספת מיוחדת, כל הכסף שדרוש להפק ה יכול להגיע לכדי 40

אלף דולר, וזה מענק גדול מאוד, מיוחד למטרה הזאת כדי להשלים את היצירה.

זה התחבר למענק מיוחד שגם הפסטיבל העניק לו בגודל דומה. זו יצירה יקרה

במונחים ישראלים של מה שעולה על הבמה בתחום המחול. זו דוגמא, אפשר לפתח

כל מיני קומבינציות.
י. פרח
לאחר הישיבה הקודרת לקראת הפטטיבל הקודם,

רואים פה הרבה קרני אור. נכון שאין סוף

למישאלות, אבל אני רוצה להציע משהו בנושא של הבין-לאומי והישראלי. לי

מפריע שהתזמורת הפילהרמונית לא מופיעה, ולא מעניינת אותי הסיבה

לאי-הופעתה. אני חושב שאם היא לא באה, לא פנתה מציד ה ולא היתה עירנות

לענין הזה, או שהיא האשמה, לא זה צריך להיות הגורם. צריך לראות מדוע

היא לא מופיעה. אני חושב שהנהלת הפסטיבל שהיטיבה לעשות עבודה רצינית

הפעם, צריכה גם לראות את הדברים האלה מנקודת ראות שלה, שהיא יוזמת גם

דברים. ואם מישהו רדום, מביאים אותו ושואלים מדוע הוא לא בא, מה קורה

אתו. זו לא סיבה שגורם כזה יהיה מחוץ למסגרת. התזמורת הפילהרמונית,

שהיא גאוות ישראל, לא יתכן שלא תכלל בתוך התוכנית הזאת.

לגבי העניו של הפרופורציות. לא ברור לי בכל-זאת מה הן הפרופורציות בין

הישראליות והבין-לאומיות, אף שאמרו שיש כאן התקדמות רצינית.

ד. הלפריו! 700 אלף סובסידיה לישראליות לפי החישוב

הקונסרבטיבי, מתוך כמיליון וחצי. זאת אומרת,

שזה קרוב ל-50 אחוזים.

י. פרח; בא המענה לבעיה הישראלית, במשפט שנאמר בו,

שתהיינה גם הצגות באיזורים. זה דבר שאני לא

מזלזל בו. הוא בעל חשיבות כשלוקחים את הענין של האקט הגדול הזה הרציני,

המטריה הזאת של הפסטיבל, כאשר לידה יש גם מוקדים כאלה. השאלה באיזו

מידה התקציב הזה שאתה מדבר בו מופנה להצגות האיזוריות האלה.

י. עמרמי! זה מופנה להפקה.
י. פרח
איפה זה יבוא לכלל ביטוי בהופעות שלהם?
ד. הלפרין
הסיבסוד מחושב לפי ההופעה בירושלים. בנושא

של אמנות לעם יש לנו סובסידיה נוספת, שאיננה

מופיעה בחשבון הכולל, זה נוסף לכך. הסיבסוד מאפשר את עצם קיום המופע,

ויש סיבסוד נוסף שמאפשר את ההופעה.



י. פרח; האם הוא יוצג במרכז?

י. עמרמי; כל המופעים הישראלים יוצגו בתקופת הפסטיבל 2

או 3 הצגות בירושלים בפסטיבל, ועוד כל אחת

על-פי יכולתה ועל-פי לוח זמנים מתואם, עוד 3-4 פעמים במקומות שאמנות

לעם עובדת, מקומות שקשורים דווקא בפריפריה של המדינה, ובצורה כזאת יש

גם פיזור.

י. פרח; שילוב היריד לאמנות עם הפסטיבל. זח נראה לי

מאוד שמשלבים את היריד לאמנות. זאת הזדמנות

בלתי רגילה ליצור מוטיבציה גם לזה. האם היריד לאמנות יהיה גם

באיזורים?

ד. הלפריו; שם לא.

י. פרח; זה יהיה יריד האמנות היחידי.

ד. הלפרין; בתקופת הפסטיבל בלבד. לדעתי, נוכח הנסיון

הזה, הם יאמצו אותו גם במקומות אחרים.

י. פרח; הקושי הוא לרתום את כל הגורמים. אני חושב

שנעשה צעד מאוד חשוב בכך ששיתפתם את

הטלוויזיה. ענין של עליה וקליטה במדינה היה רדום, דיברו בוועדות ובכל

מקום, ובעתונים היה כתוב. כל זמן שלא הכנסנו את התקשורת האור-קולית

למערכת הזאת, לא ניתן טון במדינה לפרובלמטיקה הגדולה, ואולי אפילו

מתחילים להפריז שכל יום אומרים לך כמה עומדים לעלות ושזה כבר מזיק לנו.

כך אפשר ליצור מוטיבציה בערים, כמו שהתחילו כולם להרתם לעניינים עם

מוקדים, כמו בירידי תעסוקה. אין כלי יותר אדיר מבחינת הכוח שלו בענין

הזה. נכון שצריך לשמור על איזה שהוא איזון, שמא הוא לוקח מעבר למה

שצריכים לתת לו.

היו"ר מ. בר-זהר; אני באמת שמח על ההסכמה הכללית ועל האווירה

החיובית שהיתה פה היום. זה לא כל כך תדיר

בוועדות שלנו, בעיקר לא בוועדה הזאת, שאנחנו מגיעים להסכמה ולחילופי

מחמאות כפי שהיו פה היום, שהיו נדיבים מאוד והדדיים מכל הכיוונים. אני

מאוד מקווה שבאמת הפסטיבל יצדיק את התקוות שלפחות הובעו גם בעתונות

בעקבות הפרסום של דבריכם, וגם בחדר הזה.

אני מברך את מארגני הפסטיבל על היריעה הרחבה של המופעים האמנותיים שאתם

הכנתם. עקבתי אחרי הפרסומים שהיו בעתונות, ובאמת ראיתי שנעשה פה מאמץ

גדול לתת יריעה ותנופה רחבה בכל תחומי האמנות.

שיתוף הפעולה עם רשות השידור חיובי מאוד, אבל נדמה לי שכבר עכשיו אתם

צריכים להתחיל לחשוב מה יקרה בשנה הבאה, לחשוב על מגעים גם עם הערוץ

השני וגם עם הטלוויזיה בכבלים שתוך שנה לדעתי היא תפשוט בארץ כמו אש

בשדה קוצים. אנחנו חיים במדינה היסטרית. כאן כבר ניצבים תורים לפני

החברות שקיבלו זכיונות, ובעיקר תורים מהשכונות העניות, ושואלים מתי

יחברו אותם. בבת-ים יש כבר בעיה, מדוע חיברו שכונה כזו ולא שכונה אחרת.



כולם יתחברו. זה לא יהיה כמו באמריקה, שכך וכך עשרות אחוזים התחברו.

בארץ החיבור יעלה כ-250 שקלים, ואחר כך זה יעלה בין 37 ל-42 שקל לחודש.

ואני מוכן לשים את ידי באש שכולם יתחברו, גם אלה שהיום טוענים שהם לא

יכולים לשלם עבור ילד שני לתיכון. משום כך אני מאוד ממליץ להנהלת

הפסטיבל, ובכלל לעולם התרבות בישראל, לחשוב על הנקודה הזאת. אנחנו

יושבים כל הזמן עם זכוכית מגדלת על הערוץ השני. ראיתם את כל הפירסומת

בעמודים הראשונים בעתונות. בצדק קיבל חברי פנחס גולדשטיין הרבה מאוד

מחמאות על כך. אבל בזמן שכל המדינה יושבת עם מיקרוסקופ אלקטרוני על

הערוץ השני, צומחים מאחורי גבה 30 ערוצים ענקיים, ואף אחד לא מפקח

עליהם ולא יודע מה עומד לקרות שם. אנשים עדיין לא ערים לנקודה הזאת,

וזה חשוב מאוד בתחום התרבותי, כי זה יכול להיות מכשיר נפלא להפצת

תרבות. מצד שני זה יכול לחיות גזר דין מוות על תרבות. אותו אדם שכבר לא

פותח לראות משהו שונה, משהו מיוחד, כשבערוץ השני מחכה לו קוז'ק ובערוץ

השלישי מחכה לו איזה שהוא סרט מתח או אפילו סרט כחול - אני לא יודע מה

יחלקו שם - אחרי שעות מסויימות, אני חושש מאוד שהפיתוי יהיה גדול מדי.

בקשר למה שאמרה גב' זמורה-כהן וגם להערתו של ח"כ פרח. אנחנו באמת

צריכים - ואולי משרד החינוך חייב לעשות זאת - לפנות לאותם גורמי תרבות

ישראליים, ולהבהיר להם את המשמעות של הפסטיבל ואת המשמעות של ההשתתפות

שלהם בפסטיבל, כדי שלא יהפוך הפסטיבל לפרה מניקה כשכל מיני גורמים

מנסים להפיק ממנו תועלת. אולי אתם חייבים להסביר את החשיבות של

ההשתתפות שלהם בפסטיבל ישראל, כי בסופו של דבר זה גם יתנקם באותם

גורמים, אם הם יעדרו מאותו פסטיבל.

על מופעי הרחוב דיברתי קודם. אני מבקש מכם - דווקא בגלל התוכנית היפה

ודווקא בגלל התקוות הגדולות - משנה זהירות. אינני רוצה לקבל כותרות

בעתונים, אינני רוצה את כל החרדים בירושלים או את כל ממחנה הלאומי

יוצאים במסעות צלב או מסעות מגן דוד נגד הפסטיבל, מפני שעשיתם כך או

אחרת. חבל, זו תוכנית באמת יפה, וחשוב מאוד שנוכל להציג אותה ולתת אותה

למירב הציבור. אני לא רוצה כותרות סנסציוניות שיהרגו את כל הענין.

אני שמח מאוד על האפשרות שתינתן למכור כרטיסים מסובסדים לעולים, זה דבר

חשוב ביותר. זוהי עליה שהיא אמונה על תרבות, וצמאה לתרבות, ואת הצמאון

הזה לתרבות שישנו בעליה מבריה"מ צריך לטפח.

בעקבות דבריו של מר הורביץ. אני סבור שחשוב מאוד להבא שתדאגו לא רק

ליצירה ישראלית, אלא לנישה מסויימת, כמו פק"ל, שבכל פסטיבל יהיה משהו

מהתרבות היהודית. חשוב מאוד לקיים ולהדגיש את הנקוד ה הזאת, ולדעתי זה

יכול רק להעשיר את הפסטיבל ולתת לו גם את הייחוד שלו, כי כל פסטיבל אחר

יש בו מהחוץ ויש בו גם מהארץ המארחת, אבל פסטיבל שגם מדגיש את הנקודה

היחודית - בהחלט יהיה ייחודי וחשוב.

תודה רבה לכם ואני מברך אתכם.

הישיבה ננעלה בשעת 10:45

קוד המקור של הנתונים