ישיבת ועדה של הכנסת ה-12 מתאריך 20/02/1990

שאילתות

פרוטוקול

 
הכנסת השתים עשרה

מושב שני



נוסח לא מתוקן



פרוטוקול מס' 109

של ישיבת ועדת החינוך והתרבות

שהתקיימה ביום ג', כ"ה בשבט תש"ן, 20.2.1990 בשעה 9:05

נפחו;

חברי הוועדה; היו"ר מ. בר-זהר

פ. גולדשטיין

ר. זאבי

י. פרח

ד. צוקר

מוזמנים; ר. נעמן, סגנית יועץ שר החינוך לענייני תקשורת

ב. נסים, משרד החינוך והתרבות

י. לורברבוים, מנחל הטלוויזיה החינוכית

ד. קמחי, יועצת משפטית, הטלוויזיה החינוכית

ד. הרניק, יו"ר המועצה לטלוויזיה בכבלים

ד. לחמן, יועצת משפטית, משרד המשפטים

א. הראל, יו"ר רשות השידור

א. מקל, מנכ"ל רשות השידור

נ. כהן, היועץ המשפטי, רשות השידור

א. אבנר, יועץ למנכ"ל רשות השידור

א. כהן, דוברת רשות השידור

י. לפיד, נציג חברת מת"ב, יו"ר העמותה לקידום שידורי

הטלוויזיה בכבלים

מ. אנגל, דייר, מנהל בכיר בחברת השקעות דיסקונט הקשורה

לחברת תב"ל

מ. רמתי, מנהל חברת ערוצי זהב ושות'

ר. רביב, ממנהלי חברת I.C.S. , מערכות כבלים

ר. סנד, סגנית מנכ"ל חברת תל"ם

צ. ברנר, מנהל חברת סאט/קום בע"מ

מזמרת הוועדה; י. גידלי
נרשם ע"י
חבר המתרגמים בע"מ

סדר היום

הטלוויזיה בכבלים
היו"ר מ. בר-זהר
אני פותח את ישיבת ועדת החינוך והתרבות של

הכנסת.

נפתח בשאילתות. ראשית, קיבלתי תלונה על זה שמנעו מתלמיד בית-ספר תעודת

שליש, היות שלא שילם עבור טיפול שיניים. בפעם שעברה שאלתי בקשר למניעת

נטיעת עץ מתלמיד משום שלא שילם דמי שיכלול. בפעם השלישית, כשחתכו

צמיגים ברעננה, זה היה מפני שלא שילמו עבור שיעורים נוספים. אני מבין

שבכל מקום מוציאים סנקציות, והכל בניגוד לחוזר המנכ"ל, אף על פי שכאן

אומרים לי שהמדובר בהנחיית של משרד החינוך.

נקודה שניה. פנה אלי ראש עיריית ראשון-לציון, והעלה טענה הגובלת

בשערוריה. שם הם רוצים לקלוט עליה, ואמנם הגיעו ילדים בגיל גן. הם

ביקשו שבכמה גנים יתווסף ילד אחד לכל גן. בכל גן יש 35 ילדים, והם

רוצים להוסיף. היות שבאה העליה, ואין מספיק מקום - יוסיפו ילד לכל גן.

הודיעה לו הסתדרות המורים, בחתימת גילה רם, שאף ילד לא יתווסף לגנים.

נתנו להם כל מיני הצעות כמו להסיע אותם לקצה העיר, היות שהכיתה

מאוכלסת. אני יודע שהסתדרות המורים היא גורם חזק במדינת ישראל. אבל האם

למשרד החינוך אין מה להגיד בנושא הזהל אי אפשר להוסיף ילד בכיתה משום

שכך אומר התקן? משרד החינוך יכול פעם להיכנס לעימות.

יש פניה אישית מסטודנט שרוצה לחזור מרומניה וללמוד כאן.

יש פניה ממרצים בכירים שהכינו תוכנית למניעת התאבדות. הם הוציאו איזה

ספר, ואני מבין שהם זקוקים למימון לפירסום הספר. אני מעביר את הפניה

אליכם, אני רוצה לדעת אם יש לכם גישה לנושא הזה.

יש פניה של בית-הספר באבו-גוש, שמבקש להפריד את התיכון מבית-הספר

היסודי. הם טוענים שיש שם בעיות של סמים, כשלונות בלימודים וירידה

ברמה.

יש פניה נוספת בנושא מע"ש. בזמנה היתה פה תקרית לא נעימה, כאשר ניתנה

לנו תשובה שלמעשה זה חמור מאוד מה שקורה. אנחנו לא קיבלנו את התשובה

הזאת. אנחנו לא מוכנים שדווקא בני הנוער והאנשים הנזקקים ביותר ייפלטו

לרחוב. קיבלתי פניה נוספת עם תקן שעות, ואני מבקש לקבל מכם איזו שהיא

אינדיקציה איך ניתן לפתור את הבעיה. זה תפקיד של משרד החינוך, ואי אפשר

לבוא ולהגיד שאין לכם. אתם טיפלתם בזה בעבר, אתם יכולים לטפל בזה גם

בעתיד.

זו הישיבה השניה שאנחנו מקיימים בנושא טלוויזיה בכבלים. בישיבה הקודמת

עסקנו בזכיונות, בענין הקרטל ובענין חלוקת הרכישות. הפעם אנחנו רוצים

לעסוק בעיקר בתכנים, כדי לברר כיצד יעמדו הרשויות הממלכתיות בתוך המצב

שיווצר. אני חושב שאף לאחד במדינה, כולל לכם ולנו, עוד לא ברור מה עומד

לקרות פה בארץ. יום בחיר אחד הישראלי יפתח את הטלוויזיה, והוא יופצץ

מכל הכיוונים בתוכניות. כל הדברים ישתנו, כל ההרגלים שלנו ישתנו,

והשאלה היא איך מתמודדים עם הכלים הממלכתיים שיש להם גם תפקידים

נוספים, עם כל מה שיבוא בטלוויזיה בכבלים.



אני רוצה לשמוע קודם כל את ראשי רשות השידור - הטלוויזיה הממלכתית

והטלוויזיה החינוכית - ואחר כך אנחנו נעבור לשמוע גם את אורחינו

האחרים.

מר א. הראל; אדוני היו"ר, אני מניח שברור לכולם

שההתמודדות עם המציאות החדשה יכולה להיות רק

באופן לא שיגרתי. אמנם לרשות השידור להתמודד באופן לא שיגרתי זו בעיה,

אבל אי אפשר לפתור את הבעיות הקיימות היום בפני רשות הממלכתית בדרך

הרגילה, ולעשות שינוי קטן כזה או אחר.

הגענו למסקנה שנוכח המציאות של טלוויזיה בכבלים, שיכולה לשדר כך וכך

ערוצים, והערוץ השני שיכול לשדר 24 שעות ביממה, כולל שבתות, לא יכולה

רשות השידור להישאר במסגרת מצומצמת של 5 שעות שידור בעברית. לא נוכל

להתמודד עם השאלה מה עומד בפני רשות השידור, כאשר בפנינו מונח חוק

שמטיל עלינו כל כך הרבה יעדי ביצוע, וזאת במיטת סדום של 5 שעות.

ההחלטה הראשונה שקיבלנו היתה לדרוש להעמיד לרשותנו ערוץ שידורים נוסף.

אני לא אכנס כרגע לפתרון הטכני לדבר הזה, אבל יש פתרון טכני.
ד. צוקר
דרושה חקיקה?
א. הראל
זה תלוי. אם שר התקשורת מרצונו ישנה את

התדרים ויתן לנו, זה לא דורש חקיקה.
ד. צוקר
כלומר, לא בהכרח. זה הוויכוח שיש לכם.
א. הראל
אין ויכוח. נפגשנו עם שר התקשורת, עם ראש

הממשלה ועם השרים. אנחנו מעמידים אותם בפני

הבעיה שתחרות היא אכן טובה, אבל צריך לתת גם לנו כלים כדי להתחרות, ולא

להשכיב אותנו במיטת סדום, כאשר ערוץ מתחרה משדר 24 שעות. לדוגמא, אם

הערוץ השני ישדר בשבת, ואילו אנחנו מנועים מלשדר בשבת, הוא מקבל אחוז

צפיה גדול מאוד באותו יום, וזה מכה אותנו בהכרח גם בדברים אחרים.

הדבר המרכזי שאנחנו אומרים שיפתור את הבעיה: העמדת ערוץ נוסף, כאשר

במצב זה יכולה וצריכה להיות גם חלוקת זמן אחרת בינינו לבין הטלוויזיה

הלימודית.

הסיטואציה הראשונה שנוצרה בארץ לאחר קבלת חוק הערוץ השני, קיימת עכשיו

יכולים ליצור מסגרת משותפת לרשות השידור ולטלוויזיה הלימודית, כאשר

אנחנו נפעל בשני ערוצים. ערוץ אחד יכול להיות ערוץ הנותן את הכיסויים

העיקיים, והערוץ השני יפעל בנוסח של ערוץ 4.
היו"ר מ. בר-זהר
אתם רוצים שני ערוצים מלאים?
א. הראל
ביחד עם הטלוויזיה הלימודית. אם אומרים

שהטלוויזיה הלימודית נשארת כפי שהיא היום,

כשיש לה החלק בערוץ השני ויש לה החלק בכבלים, אנחנו עם 5 שעות שידור

בתחרות הזו לא יכולים לעשות דבר. צריך להעמיד לרשותנו עוד ערוץ אחד.



אני רוצה להתרכז בעיקר בענין התכנים. בישיבת מליאת רשות השידור החלטנו

על כמה דברים שהם נכונים לכל מקרה. מובן שאם לא יהיו שעות שידור, נשדר

לאוויר. ואלה הדברים העיקריים אותם הוחלט לשנות, והם ימצאו את ביטויים

בתקציב של רשות השידור שנגיש בשבוע הבא לכנסת.-

ראשית, הגדלנו בהרבה מאוד את ההפקה המקורית. בנושא הזה לרשות השידור

חייב להיות יתרון על פני הערוץ השני ועל פני הכבלים, מפני שזה ענין של

השקעה כספית גדולה מאוד. יש לעשות הפקות טובות, זה עולה הרבה מאוד כסף.

הגדלנו פי שניים-שניים וחצי מאשר היה בשנה שעברה.

שנית, אנחנו נכנסנו בצורה רצינית לסיוע לקולנוע הישראלי. הגדלנו את

התקציב לשנה זו ל-3 מיליון שקל, דבר שיאפשר לנו להיות שותפים ב-10-12

סרטים בכל שנה, וזה עידוד בלתי רגיל מבחינת תעשיית הסרטים הישראלים

בארץ.
ד. צוקר
3 מיליון שקל לתעשיית הסרטים בישראל? בעברית

קוראים לזה בוטנים.
א. הראל
כל המהלך הזה, כל ההסכם שלנו, מוסכם על'ידי

שני גורמים- על-ידי המפיקים החתומים על

ההסדר הזה, ועל-ידי ועדת גביש במשרד האוצר, שעל סמך זה גם היא נותנת את

ההקלות במסות של הרבה סרטים. אם ניקח הפקת סרט ישראלי שעולה כחצי

מיליון דולר בממוצע, אם יש לו מקרן עידוד הסרט הישראלי של מסחר התעשיה

ומשרד החינוך, יש לו כ-150-200 אלף דולר, ויש לו עוד 100-150 אלף דולר

מאתנו - זה נותן לו 60-70 אחוזים מערך ההפקה. ואז שיתאמץ וישיג מפיק

פרטי, ושיממן גם בעצמו. אנחנו מוגבלים בתיקרה שהאוצר העמיד בפנינו, כמה

אפשר למערכת הציבורית להשתתף בסרט. הם אומרים שמבחינתם זו מהפיכה.

היו"ר מ. בר-זהר; במה זה טוב לטלוויזיה?
א. הראל
בכל העולם הטלוויזיה הפכה להיות חלק

מהקולנוע המקומי.
היו"ר מ. בר-זהר
אלה הן הפקות שמיועדות לטלוויזיה?
א. הראל
לא, אני מדבר על הפקות קולנוע.
היו"ר מ. בר-זהר
הפקות קולנוע לטלוויזיה, סרטים לטלוויזיה.
א. הראל
אני מדבר על סרט שמוקרן בבית-קולנוע. לפי

ההסכם בינינו, כל סרט כזה לאחר שנה - יוקרן

בטלוויזיה.
היו"ר מ. בר-זהר
כמה יעלה לכם לקנות את הסרט ולהקרין אותו

בטלוויזיה?
א. הראל
זו תמיכה, זה עידוד, רוצים לעזור לקולנוע.



היו"ר מ. בר-זהר; אני שואל האם זה תפקידכם.

א. הראל; בהחלט. עידוד היצירה הישראלית הוא גם עידוד

הקולנוע.

דבר נוסף עליו קיבלנו החלטה, הוא לצלם בשנה זו 15 הצגות תיאטרון. ברגע

שהתיאטרון יאפשר לנו, נקרין את ההצגות בטלוויזיה, לאחר מספר מסויים של

מבקרים. בשנה הבאה נקרין בטלוויזיה 15 הצגות, גם הצגות ישנות שיעלו

אותן במיוחד כדי שנוכל לצלם ולהציג אותן בטלוויזיה.
ר. זאבי
התיאטרונים רוצים את זה?
א. הראל
כן, הם מאוד רוצים את זה.

ר. זאבי; אם אתה תקרין את זה, יהיה שיקול. להרבה אנשים

לא ללכת לחפש חניה במקום שהיא איננה, או

לשבת במקום שהוא איננו טוב, אלא לראות את זה בתנאים אידיאלים, בביתם.

אני לא בטוח שזה לטובת התיאטרון.
א. הראל
הם מאוד רוצים.

ר. זאבי; אם אני הייתי מנהל תיאטרון, לא הייתי פונה

לזה. הכסף שאתם נותנים לי הוא בצורה עקיפה

מהממשלה, אני רוצה לקבל את זה בלי התיווך של אהרן הראל.
א. הראל
הם לא רוצים את הכסף, הם רוצים להופיע

בטלוויזיה.

ר. זאבי; כקטע, כדי למשוך - כן, אבל לתת את ההצגה

בשלמותה - כמנהל תיאטרון, לא הייתי מסכים.
היו"ר מ. בר-זהר
הוויכוח הוא ויכוח סרק, מכיוון שהדבר כבר

נסגר, ונסגר לשביעות רצון שני הצדדים.
א. הראל
החלטנו על דבר נוסף שיתחיל בשלב ראשון

ברדיו, ואם יהיה גם ערוץ שני בטלוויזיה, הוא

יהיה גם בטלוויזיה. אנחנו חושבים שצריך לחפש דרך לתוכנית מיוחדת

למבוגרים, פנסיונרים, עקרות בית הנמצאות בבית בשעות הבוקר. סיכמנו על

רעיון עם האוניברסיטה הפתוחה לתוכנית מיוחדת של השכלה למבוגרים, גם

לקבלת תואר. אני יודע שבמקביל האוניברסיטה הפתוחה דיברה עם הטלוויזיה

הלימודית וגם עם הכבלים, אבל נתחיל בזה עם הרדיו.
ר. זאבי
מה שגלי צה"ל כבר עושה.

א. הראל; לא. בגלי צה"ל זו השכלה לשם השכלה. אדם

רוצה, שומע; לא רוצה, לא שומע. פה הוא יוכל

לקבל תוכניות באופן סיסטמטי, כולל אפשרות לגשת לבחינה אחר כך לקבלת

תואר.
היו"ר מ. בר-זהר
והוא יעשה את זה בזמן שבערוץ השני משדרים את

ספינת האהבה, ריקודים מכל העולם, וסרטים?

כיצד זה יעמוד בתחרות? כלומר, מהי התוכנית שמצד אחד תעשו, ואיך הכבלים

יגידו ואיך הם יערכו לתכנים? זאת השאלה העומדת בפנינו.
א. הראל
אנחנו חושבים שברגע שיש כבלים וערוץ שני,

התפקיד המרכזי של רשות שידור ממלכתית הוא

לתת דברים באיכויות, לשרת את חוק רשות השידור, לתת את הדברים שלא יתנו

המסגרות המתחרות, תוכניות שלא מושכות קהל צופים. יכול להיות שהדבר שאני

אומר, הוא בדיוק דוגמא של דבר שאיננו מושך צופים, אבל הוא חשוב מבחינת

מדינת ישראל. התחרות שלנו תהיה בטיב ובאיכות. אני לא יודע אם אנחנו

נרכז את המספר הגדול ביותר של הצופים.

החלטנו לתת בכל יום מבט לחדשות באנגלית, וזאת נוכח מספר התיירים הגדול

שישנו בארץ. ניתן 10 דקות חדשות באנגלית, אנחנו רוצים לעשות זאת מול

ירדן, אבל נראה אם זה יתאפשר לנו.
א. מקל
מוכן כבר הכל, אפילו קסטות פיילוט. הדבר

היחידי שלא הוכרע הוא זמן השידור. היו

ויכוחים פנימיים, ואני בתוך כמה ימים אגמור את הענין הזה. זה לא יהיה

על חשבון שעות השידור לילדים, זה יהיה יותר מאוחר.
א. הראל
החלטנו להפיק תוכנית נוסח "רואים עולם"

בתרבות ובאמנות, להראות מה שנעשה בעולם

בתחום התרבות והאמנות. נעשה יומן מיוחד לעליה וקליטה. בוודאי ראיתם את

התוכנית ששודרה בערב שבת יחד עם סיבה למסיבה, שעל זה קיבלנו הדים רבים

ביותר. אלה חלק מהתוכניות כיצד אנחנו נערכים לעידן החדש.

מובן שרשות השידור תצטרך לשנות את טיב הסרטים. עשינו את הנסיון הזה,

שזוכה להצלחה גדולת מאוד, והוא סרט חצות. לסרט חצות שמוקרן ביום שני יש

קבוצה של צופים חשובה מאוד, ואני חושב שהוא יכול להיות דוגמא לשינוי כל

הסרטים ברשות השידור. אנחנו לא חשבנו שבענין של השבתת סרט אנחנו צריכים

למצות את הדין עם העובדים, כי יש לנו דברים יותר רציניים למצות את הדין

מאשר בענין הזה.

אלה הם הדברים העיקריים.
א. מקל
יושב אתנו מר ארי אבנר, שהוא חבר מלא

באקדמיה ללשון העברית, והוא אומר לנו

שהמינוח הנכון הוא כבילים ולא כבלים.

רשות השידור נמצאת בתקופה חסרת תקדים, אנחנו עוד לא יודעים בדיוק איך

לקבל אותה, אבל גם האחרים עוד לא יודעים בדיוק איך לקבל את מה שמתרחש.

במידה רבה הדברים עדיין תיאורטיים, אבל אנחנו בהחלט מנסים להערך לקראת

המצב החדש. אחרי היסוסים בהם חשבנו שאולי אנחנו צריכים להילחם באותם

גורמים, הבנו שלא זו הדרך, ושבעצם הדרך הנכונה היא דו-קיום בשלום תוך

תחרות חיובית על הצופים, על התוכן, על המסר וכוי. כשהתחלנו לחשוב איך

אנחנו מתחרים באותם גורמים גילינו, שבעצם אנחנו לא יכולים להתחרות כאשר



אין לנו בכלל שעות שידור. בשעה 8 אני יכול להתחרות, בשעה 9 אני יכול

להתחרות. אס אני אתן תוכן גרוע, אני אהיה אשם בזה ולא מישהו אחר. אבל

איך אני אתחרה בשעה 6 וחצי, כשאז אני צריך לשדר בערבית? או איך אני

אתחרה בשעה 5, כשאני בכלל לא על המסך? אני לא יכול להתחרות כשאני לא

קייס.

הגענו למסקנה שתוך כדי כל הפעולות החיוביות של החקיקה ליצור אלטרנטיבות

שידוריות, שכחו בכלל את רשות השידור ואת קיומה. אני מניח שלא מתוך

כוונה רעה, אלא מתוך היסח הדעת. נוצר פתאוס מצב שלכולס יש שעות שידור

מעל ומעבר, לרוחב ולעומק - 24 שעות לערוץ השני במשך 7 ימיס בשבוע, 24

שעות או קרוב לזה כפול 32 או 40 ערוציס לכל תחנת כבליס, ולנו נשארות 4

שעות בערב, או 5 שעות למי שיושב עד 1 בלילה.

מכאן הגענו למסקנה הפשוטה שמשהו כאן לא בסדר בכל העסק הזה, ולכן התחלנו

להתרוצץ בין כל הגורמיס הממלכתייס, בממשלה ובכנסת, כדי לנסות לפתור את

הבעיה. אני חושב שיש שיפור במודעות לבעיה שלנו. לאחרונה היינו אצל

ראש-הממשלה וקיבלנו את תמיכתו החיובית. הוא מוכן להעלות את הנושא בקרוב

לדיון בממשלה, במסגרת הדיון על תקציב רשות השידור. אני מקווה שגס

יתקבלו החלטות בסוף הדיון. שר התקשורת הקיס ועדה בהשתתפות אנשיו, פלוס

נציג של רשות השידור, לבחון מבחינה טכנית את האפשרות לתת לנו ערוץ

קרקעי. בעולס ישנס היום שני סוגי ערוציס, הערוץ הקרקעי והערוץ

הלווייני. אנחנו במפורש מבקשיס ערוץ קרקעי, שכן הצבת צלחות על כל בית

בישראל, זו התעסקות פרובלמטית מכל מיני בחינות. יש גם הצעת חוק פרטית

שכבר הוגשה לכנסת על-ידי ח"כ פורז ורובינשטיין, האומרת שצריך לתת לנו

ערוץ נוסף. שוב, משפטית איני יודע אס זה דורש חקיקה או לא, אבל לפחות

יש בזה סיוע רב במישור הציבורי. חקיקה ודאי תתחייב, אס זה לא יתבצע בלי

חקיקה.

נשאלה פה השאלה איך זה ייעשה, ויש כל מיני דרכיס. תוך כדי ההתעסקות

שלנו גילינו כל מיני פרדוכסיס. גילינו לדוגמא שה-Middle East T.V.

אותו ערוץ שמשדר מדרוס לבנון, הוא בעצס ערוץ של מדינת ישראל, ערוץ של

חברת בזק, של משרד התקשורת, שלנו. אין עינינו צרה באותו ערוץ. מסתבר

שבחלוקה אחרת של תדריס אפשר לשדר לדרום לבנון בלי שייגרע חלקם, אבל אין

שום סיבה שאותה תחנה תכסה את כל מדינת ישראל מן הגדר הטובה ועד ראשון

לציון. את התדריס האלה למשל אפשר לתת לנו, ועוד עם איזו שהיא תחנת

מימסר בנגב, ואז נכסה את כל מדינת ישראל.

מסתבר שחלוקת התדרים היום די בזבזנית, לא במובן השלילי, אלא שלא היה

צורך בחלוקה אחרת. על-ידי מיחשוב התדרים וחלוקה יותר מודרנית אפשר לתת

לנו עוד תדרים. למלה "ערוץ" למעשה אין משמעות טכנית. מה זה ערוץ? יש

תדרים. אם רואים אותך בתדר זה בירושלים, בתדר ההוא בחיפה וכך הלאה, אם

אתה מגיע לכל הארץ - אז יש לך ערוץ. בתל-אביב למשל רואים היום בשני
תדרים
זה שמשודר בכל-בו שלום וזה שמשודר ממקום אחר. אין בזה צורך,

אפשר לחלק את התדרים בצורה אחרת.

אנחנו מאמינים שיש לזה פתרון טכני, וכרגע ועדה מטעם שר התקשורת בודקת

את הענין באופן המעשי. בזה אנחנו רואים את העיקר.



אני חושב שתפקידנו בסיטואציה החדשה הזאת של כל מיני גורמי שידור, עם כל

הכבוד שאני מייחס להם ואני רוכש להם כבוד, הם כולם מסחריים, ואילו

אנחנו לא מסחריים. זה ההבדל בינינו לבין הכבלים, לבין הערוץ השני. זו

ההבחנה. כגוף לא מסחרי אנחנו רואים את עיקר תפקידנו בשלושה מישורים:

בתחום. החדשות, בו תמיד היינו מובילים, בתחום החדשות המאוזנות מבחינה

ציבורית; בתחום של הבאת אותם דברים שהם, נאמר, ציוניים, יהודיים,

ישראליים, כל הדברים הטובים האלה, כל המסרים האלה שמישהו צריך לעשות

אותם, ואותו מישהו זה אנחנו. אם יש עליה, אנחנו צריכים להיות הראשונים

שמתייצבים לרשות העליה, או אם יש דברים אחרים בעלי ערך לאומי מהמדרגה

הראשונה. כמובן, לשמור על איכות גבוהה בביצוע, וכל זה פלוס דברי איכות

מיובאים מחו"ל.

אני חושב שרק אנחנו נעשה את זה. אנחנו לא מותחים ביקורת על אף אחד.

אבל אותו עולה מרוסיה שיגור בבת-ים, ויש לרשותו לוויינים סובייטיים

באמצעות הכבלים, איך הוא ילמד עברית ואיך הוא ישתלב בחברה הישראלית?

בזה שהוא יראה לווין מוסקבאי כל היום? ודאי שלא מזה, אלא על-ידי כך

שהוא יראה טלוויזיה ממלכתית.
היו"ר מ. בר-זהר
אבל יהיה לו ערוץ קהילתי של בת-ים, ואז הוא

לא צריך אותך.
א. הראל
אתה מאמין שעל-ידי זה הוא יתאקלם בחברה

הישראלית?
היו"ר מ. בר-זהר
הרבה יותר מאשר אם יראה ערוץ ממלכתי ישראלי.

הוא ידע מה קורה אצלו באיזור ובסביבה.

א. מקל! אני חולק על זה. אני חושב שערוץ בת-ים

המקומי לא יביא לו את מדינת ישראל, את

הערכים הממלכתיים. אולי אני טועה, אבל אני מאמין שזה הכיוון.

הדבר הנוסף עליו אנחנו נאבקים הוא שיפסיקו לנגוס בכספינו, כי לא נוכל

להקים ערוץ נוסף וכל הדברים היפים האלה שהוזכרו פה על-ידי היו"ר ללא

כסף, וגם משום שיש גישה משונה של הפקעה והלאמה של כספי רשות השידור. על

זה אנחנו נאבקים גם במישורים הציבוריים, החל מראש-הממשלה, שהביע הבנה

מלאה לעמדתנו, דרך שר האוצר, השרים האחרים ובראש ובראשונה בוועדת

הכספים של הכנסת, לשם יובא הענין בקרוב. שם אנחנו מקווים לשכנע את חברי

הוועדה, כיחידים וכציבור, בצידקת עמדתנו.
היו"ר מ. בר-זהר
אני מבקש לשמוע עכשיו את מר לורברבוים,

שאולי מצבך הוא הטוב ביותר. אני מודה שעוד

לא שמעתי י את התשובות לשאלה ששאלתי, ויש לי די הרבה ספיקות. אני מבין

שלך תהיה פחות בעיה, כי טלוויזיה חינוכית בכל אופן נותנת משהו מסויים

שאחרים לא ימלאו.
י. לורברבוים
אני אנסה להעמיד את כולנו על איזה שהוא מכנה

משותף מסויים שלפי דעתי כל הנוכחים, במיוחד

חברי ועדת החינוך של הכנסת, צריכים להיות ערים למציאות התקשורתית



החדשה. לא הייתי נכנס עכשיו לשאלה אם עושים הסכם עם התיאטראות או לא .

עושים הסכם אתם, כי בסופו של דבר לעשות הסכם עם תיאטראות זה בסהי'כ 12

שעות של שידור. אנחנו עומדים בפני מציאות הרבה יותר חמורה והרבה יותר

רצינית, ואני חושב שאם נתעורר שעה אחת מוקדם יותר, ונראה לפני מה אנחנו

עומדים, נצטרך להכריע איזה שהן הכרעות מסויימות.

כולנו יודעים שלאמצעי התקשורת - ולא ניכנס לתוצאות מחקרים וכן הלאה -

יש השפעה די רצינית על תפיסות העולם של האנשים. זו שאלה של זמן, זו

שאלה של תפקוד, של אינפורמציה. אנחנו 3 וחצי מיליון יהודים, המקום

היחידי של מדינה שדוברת לשון עברית וקיומה באיזור הזה תלוי רק בדבר

אחד: בשמירה על הצביון הישראלי-יהודי שלה, בשמירה על הלשון שלה, בשמירה

על התרבות שלה. השמים שעומדים להיפתח בפנינו מהווים סכנה אדירה, והשאלה

שנשאלת היא מה הם המנגנונים שהמדינה עושה, כדי לשמור על הייחוד הזה.

אין אף מקום בעולם שאתה יכול לקנות ממנו סרט בהיסטוריה ישראלית. אין אף

מקום בעולם מתעשיה של מיליארדים של דולרים, של אלפי תחנות טלוויזיה

וחברות תעשיה של סרטים, שייצור תוכנית אחת בלשון עברית. אין אף מקום

אחד.
ד. צוקר
בהיסטוריה יהודית יש בלי סוף. ארה"ב היא שוק

אדיר לזה.

י. לורברבוים! אני מציע לך לנסוע לשווקים שבהם קונים

סרטים. שני אנשים שלי נסעו, ואני מודיע לך

שהשוק שם הוא אפס. מדוע? כי הבסיס הוא בסיס כלכלי. אבא אבן הכין סידרה

אחת, זו סידרה אחת של מורשת. כמה סדרות כאלה יש בעולם? תראה לקראת מה

אתה הולך. אנחנו מכירים את השווקים האלה.

אני חושב שאף אחד במדינת ישראל במערכת הפוליטית והממשלתית, בעצם לא נתן

לעצמו דין וחשבון לקראת מה זה הולך, לאן מובילים כל הערוצים האלה. מהי

נקודת המוצא של ניתוח כל הענין.

אני רוצה להציג את המציאות שעומדת לקרות מהבחינה התכנית, הכלכלית ואולי

הפוליטית, וחברתית. המציאות היום היא שיש ערוץ אחד, והערוץ הזה מחולק

בינינו לבין רשות השידור. לנו יש שעות שידור מ-8 בבוקר עד 5 וחצי,

לרשות השידור מ-5 וחצי עד פחות או יותר 1 בלילה. לטלוויזיה החינוכית יש

תקציב של 14 מיליון שקל שהיא מקבלת מהמדינה. התקציב הכולל של רשות

השידור לשנה הזאת הוא בערך 270-280 מיליון שקל, כאשר לטלוויזיה התקציב

הוא 140 מיליון דולר. פי 10 מאשר התקציב שלנו. היא מקבלת את הכסף

מהאגרה. זאת פרופורציה קשה, והיא קשה לנו לתפקוד. אנחנו לא מסוגלים

לייצר את מה שאנחנו רוצים לייצר, ובכל-זאת אנחנו נותנים את מה שאנחנו

יכולים.

רשות השידור היום משדרת בשעות שלה מ-5 וחצי עד 1, כאשר 50 אחוזים

מהתוכניות הן מקוריות, 50 אחוזים מהתוכניות נרכשות בחוי'ל (שושלת וכל

התוכניות מהסוג הזה). אצלנו, הייתי אומר שעד שעה 1, למערכת החינוך, 80

אחוזים מיוצרים על-ידינו, ו-20 אחוזים מיובאים; אחה"צ, מ-1 עד שעה

5:30, הפרופורציה היא בערך: 60 אחוזים מקורי, ו-40 אחוזים מיובא.
ד. צוקר
יש חלוקה על-פי שידור חדש ושידורים חוזרים,

שאתה חוזה בהם כבר שנים?

י. לורברבוים; בשעות הבוקר האחוז של החזרה הוא בערך 60

אחוזים, בשעות אחה"צ האחוז של החזרה הוא 15

אחוזים, או משהו כזה.

יש מודלים שונים בתיאוריות תקשורתיות לגבי השאלה מה טוב לאיזו מדינה,

ואיזה מודלים תקשורתיים צריכים להיות שם. למשל, יש תיאוריה שאומרת

שבמדינת ישראל אולי היה טוב שיהיה רק ערוץ אחד. מדועל מפני שבחברה

הישראלית השסועה מבחינה פוליטית, אתנית, שיש בה דתיים-חילוניים,

יהודים-ערבים וכו' וכו', כשיש שידורים מסויימים אחידים, הם משמשים

אמצעי אינטגרטיבי ממדרגה ראשונה. העובדה שכל עם ישראל רואה יחד את

תחרות הכדורסל של מכבי תל-אביב, יש בה איזו שהיא התלכדות מסויימת.

כש-90 אחוזים של הציבור רואים את מבט לחדשות, יש להם אינפורמציה משותפת

מסויימת, שהיא יוצרת אחר כך איזה שהוא בסיס של התדיינות. מובן,

שליברלים מסויימים טוענים שלא יתכן שתהיה במדינה דמוקרטית ערוץ אחד.
היו"ר מ. בר-זהר
התפיסה קיימת, אבל אנחנו כבר עומדים על 30

ערוצים, כך שהוויכוח על אחד הוא לא

רלוונטי.

י. לורברבוים! אני רוצה להראות את הפרובלמטיקה. ההתפתחות

השניה היתה שהוחלט על טלוויזיה בכבילים.

פוטנציאל הטלוויזיה בכבילים הוא פחות או יותר 24 ערוצים. לטלוויזיה

החינוכית, כפי שאתם רואים, יש ערוץ אחד, שהחברות צריכות לתת לנו. יש 24

ערוצים שיכולים לשדר 24 שעות כל אחד, החוק מחייב אותם לתת חצי שעה ביום

שידורים מקוריים, וזאת בערוץ אחד, לא ב-24 ערוצים. הם כמובן יעשו את

החוזים עם כל הלוויינים שישנם, ולמעשה מה שיראו כאן זה 99 אחוזים של

תוכניות שנרכשות בחו"ל.

ההתפתחות הבאה היא שישנו ערוץ מספר 2, הוא ישדר נניח מ-8 עד 1 בלילה,

כאשר לטלוויזיה החינוכית יש 15 אחוזים מהזמן.

פ. גולדשטיין; קביעה בסיסית לא מדוייקת.
י. לורברבוים
מ-5 עד 5.

א. הראל! תראו את ההגיון. לטלוויזיה הלימודית יש שעות

שידור מ-8 עד 5 וחצי, בערוץ השני יש

טלוויזיה לימודית, ובכבלים יש טלוויזיה לימודית.
היו"ר מ. בר-זהר
רק היום אתם מגלים את זהי

א. הראל! חברי הכנסת הם המחוקקים, לא אנחנו.
היו"ר מ. בר-זהר
לא שמעתי את המלחמה הגדולה נגד הטלוויזיה

הלימודית.
י. לורברבוים
לפי החוק, הערוץ השני צריך לשדר 3 שעות ביום

תוכניות מקוריות. בתוכנית היה עוד ערוץ של

לווין, במסגרת תל"ק. בישיבה האחרונה של הוועדה הענין בינתיים הוקפא.

אם אנחנו מסתכלים על כל ההיצע שיעמוד בפני החברה הישראלית, ונראה את

כמות האינפורמציה המקורית שתהיה, היא לא תהיה מסוגלת לפי מיטב ידיעתי

להתמודד עם התוכניות שיגיעו מחו"ל. כלומר, לא יתכן שבמדינה שלנו,

שאנחנו צריכים לשמור על התרבות ועל השפה, ועל אותן תוכניות מקוריות,

שלא יהיה איזון בין השירותים המסחריים לבין השירותים הממלכתיים. אני

חושב שמצב שבו רשות השידור, יש לה שעות שידור רק משעה 5 וחצי עד 1, זה

פשוט לא יעלה על הדעת שרשות השידור. לפי החוק היא צריכה לתת שירות

לתושבי ישראל, וגובים אגרה מכל תושב, כדי שיתנו לה בסה"כ 5 וחצי שעות

שידור לשרת את הציבור. זו פרופורציה לא נכונה, וחייבים לשנות אותה.

הפתרון היחידי שנראה לי הוא שיהיה ערוץ על הקרקע או ערוץ דרך הלווין,

שיהיו שני ערוצים ממלכתיים - אחד לרשות השידור, אחד לטלוויזיה החינוכית

- שיעמדו מול הערוצים המסחריים. זאת האפשרות היחידה לתת פתרון של איזון

נכון בין הכסף שילך מהאגרה לצרכי ביסוס תוכניות, שמטרתן למלא את היעדים

והמטרות של רשות השידור לפי החוק, מול כל המערכת המסחרית הזו.

ד. צוקר; אני רוצה להבין במה זה שונה ממה שהראל ומקל

אמרו
י. לורברבוים
לא שונה.
ד. צוקר
כלומר, גם אתה בעד שני ערוצים ממלכתיים?
י. לורברבוים
נכון.
ד. צוקר
אולי עם חלוקה שונה של זמנים וכוי.
י. לורברבוים
כן.
ד. צוקר
כלומר, בענין הזה אין הבדל.
י. לורברבוים
אין הבדל ואין חילוקי דיעות. שני הגופים

האלה הם היחידים שצריכים בסופו של דבר לשרת

את היעדים המרכזיים.
ד. צוקר
אולי הם גם צריכים להיות בעל הבית שלך? אני

לא שואל זאת בקנטרנות.
י. לורברבוים
אני חושב שגם רשות השידור וגם אנחנו יכולים

לגבש יחד הצעה שתובא בפני ועדת החינוך של

הכנסת, שתציע הצעה אופרטיבית, כיצד שתי התחנות הללו משתפות פעולה כדי

לשרת יחד את המטרות.
היו"ר מ. בר-זהר
הנושא הזה די ברור לנו. אם אתם תגבשו הצעות

אופרטיביות, מאוד נשמח. אבל אנחנו רצינו

לשמוע תכנים. איך אתם נערכים מבחינת תכנים מול הכבלים. בינתיים אנחנו

רואים את המפה של הערוצים, שהיא מפה חשובה, אבל אנחנו רוצים לשמוע איך

אתם נערכים מבחינת תכנים.

פ. גולדשטייו! אם אנחנו מאשרים ערוצים בישראל, אנחנו

אמורים לאשר ערוץ נוסף לרשות השידור א'. האם

מבחינה טכנית, מבחינת השמים, יש אפשרות לבצע זאתי
י. לורברבוים
התשובה חיובית.

פ. גולדשטייו; כל החיים אני חי במצב של שקר לעצמי, שהשמים

שלנו סגורים, ויש רק ערוץ אחד.

י. לורברבוים; בלי כל ספק התשובה היא חיובית. יש תשובות

טכנולוגיות שונות וניתנות לפתרון. לפי דעתי

שתי התחנות מסוגלות בכוח האדם שלהן להתארגן ולהציע תוכניות שיעמדו בפני

כל המערכת השניה. אין בעיה. אני חושב שאין לנו בעיה. אנחנו נצטרך לתת

תשובות למציאות המתפתחת. השאלה היא אם הזמן, הכסף והערוץ עומדים

לרשותנו כדי לעשות את זה. כסף יש, לא צריך לקחת את הכסף מרשות השידור,

הכסף קיים. כוח האדם המקצועי ישנו בין שתי התחנות. האפשרות לעמוד מול

אותה מערכת שקיימת בפוטנציה, יש למדינת ישראל כל המשאבים. לכן הבעיה

שלי איננה להגיד לך שיש שידור בהיסטוריה, יש שידור בספרות, ושאנחנו

נשדר את הענין הזה והענין ההוא. התפקיד שלנו יהיה לתת את הדברים

המקוריים. זה התפקיד שלנו, ולשם זה אנחנו מקבלים את הכסף מהאגרה. הבעיה

היא האם יהיו לנו הזמן והאמצעים לעשות זאת. כסף יש, כוח אדם מקצועי יש,

תוכניות יש, ערוץ לשדר אין.

פ. גולדשטיין; אתם במצב שבו יש לכם חלק משעה 8 בבוקר עד

5:30 אחה"צ בערוץ א'. על-פי החוק יש לכם 15

אחוזים מהערוץ השני. אילו היו נותנים לכם לשדר מ-8 עד 8, 24 שעות, ואתם

יוצאים משם, ואם היו לוקחים מכם את 15 האחוזים שיש לכם בטלוויזיה בערוץ

השני, והיו לוקחים אתכם מהכבילים, והיו נותנים לכם את כל הערוץ השני

שהם מקבלים, ושיהיה ערוץ אחד מהבוקר עד הלילה ועד ליום שלמחרת, האם זה

היה מונע את בעיות החינוך והתרבות של מדינת ישראל לפי דעתך? כלומר,

יהיה ערוץ לימודי אחד במדינת ישראל מהבוקר עד הבוקר.

י. לורברבוים; יחד עם ערוץ אחד בכבלים, התשובה שלי היא

חד-משמעית כן. אני מודיע לך עכשיו שאני מוכן

לוותר על 15 אחוזים בערוץ המסחרי, מפני שאני לא רוצה להתלכלך שם

בפירסומת. זו לא בושה, אבל כערוץ חינוכי אני מעדיף לקבל אמצעים כדי

לעשות את מה שאני צריך לעשות, ולאו דווקא קשור לפירסומת. הכרחתם אותי

להילחם על הענין הזה, כי אני חושב שאני צריך להיות בערוץ נוסף כדי לשדר

למבוגרים. אבל אם תבואו בהצעה ותגידו שאתם מוותרים, אני מודיע לך

עכשיו; אני מוותר על 15 אחוזים, בתנאי שאנחנו מקבלים ערוץ שלם, יחד עם



רשות השידור, כל אחד בנפרד, לעשות כל אחד את העבודה שלו. אני חושב שזה

הכיוון שאנהנו מבקשים ללכת בו.

אני שמח לשמוע ממר מקל שהוא הגיע למסקנה ששיתוף פעולה במקום מלחמה הוא

הדרך הטובה ביותר. אני אומר למר מקל פה שאני מציע לו שנלך יחד לפתרון

הזה, מפני ששני הערוצים, שתי התחנות, הן היחידות שיש להו המנדט לעשות

את העבודה הציבורית.
ד. הרניק
יש לי ארבע הערות קצרות, נוסף להצגת הדברים

בישיבה הקודמת.

ראשית, אני די מסכים עם מר לורברבוים, שכל מה שקרה בתקופה האחרונה

בתחום התקשורת ההמונית קרה באופן מקרי, לא מתוכנן וללא ראיה כוללת.

כשאנחנו פירסמנו את המיכרז לשידורי טלוויזיה באמצעות לווין, הסיכויים

לחקיקת חוק הערוץ השני, מסיבות כאלה ואחרות, היו קלושים ביותר. לפחות

הערכנו שלא יהיה חוק הערוץ השני. משהתברר שחוק הערוץ השני קרם עור

וגידים ועבר בכנסת, בישיבה האחרונה של המועצה לשידורי כבלים החלטנו

שבינתיים אנחנו משהים את הפרוייקט של שידורי הטלוויזיה באמצעות לווין,

לוקחים איזה שהוא פסק זמן ומתכננים את דרכינו מחדש. למעשה ממדינה של

ערוץ ממלכתי אחד שמשדר 4-5 שעות, אנחנו פתאום עוברים לשפעת ערוצים.

שנית, עד סוף אפריל אנחנו נקבע את הזוכים לכל 31 האיזורים שנקבעו

בתקנות. עד עכשיו הענקנו זיכיונות ל-27 איזורים. ב-26 בחודש נפתח מוקד

שידורים נוסף בראשון-לציון, וזה נוסף על בת-ים ובאר-שבע, שכבר נפתחו.

אני מציע שחברי הוועדה יבקרו בהזדמנות באחת מחברות הכבלים שכבר פועלת

ומפעילה, כדי שיתרשמו גם מהיקף ההשקעות וגם מיכולת הביצוע.

לגבי הערוץ בכבלים, היו שיחות גם בין הראל לביני וגם עם גורמים נוספים.

אני חושב שאותו חוק שיש לגבי הטלוויזיה הלימודית וערוץ נוסף בכבלים,

אפשר לחוקק גם לגבי הערוץ הראשון, שגם לו יהיה ערוץ נוסף בכבלים, אם כי

זה לא פתרון. כי לטלוויזיה בכבלים יש מספר אחוזים מוגבל של מתחברים,

וזו לא פרישה כלל ארצית.

אלה ההערות שרציתי להעיר בהמשך לסקירה שהייתה בישיבה הקודמת.
היו"ר מ. בר-זהר
אני הייתי מבקש לשמוע את היזמים של

הטלוויזיה בכבלים. האם תוכלו להסביר לנו קצת

יותר לגבי התוכן של השידורים?
י. לפיד
אדוני היו"ר, קודם כל, עינינו לא צרה

בדרישות הממלכתיות, ותבוא עליהם הברכה. אני

חושב שלא צריך לעשות את זה על חשבון או בהענשת הטלוויזיה בכבלים. בחברה

פלורליסטית דמוקרטית מערבית היום יש מקום גם לזה וגם לזה, ואפשר לדרוש

את חלקכם בלי לרמוז על ההמוניות של הטלוויזיה בכבלים, שיש עליה מטלות

ממלכתיות ממדרגה ראשונה.

אנחנו מעמידים לרשות הציבור-הקהילה כלים .Any time, any bodyכל ארגון,

כל מוסד מקומי שרוצה לשדר אצלנו, בכל עת עומד לרשותו ערוץ. אם תבוא יד

שרה עם העגלות שלה, היא תשדר את העגלות שלה; אם יבוא המתנ"ס - ישדר.
היו"ר מ. בר-זהר
יבוא משהו מאוד לא חיובי או מאוד לא מוסרי,

מה תעשו?

י. לפיד; אם יבוא איגוד מוכרי הסמים, לא ניתו לו

לשדר.

ד. התיק; אותן מיגבלות שיש על השידורים בכלל בערוצים

העצמאיים, חלים גם לגבי השידור הקהילתי.

י. לפיד; אגי רוצה שיהיה ברור. לנו יש אפשרות לעשות

מת שאיו לכל הכלים הממלכתיים. בכל עת שיבוא

מגן דוד או המשטרה נגד הטרור או מי שירצה, ויביא לנו קסטה, משדרים. את

זה אף אחד מהממלכה לא נותן. קיימת עכשיו התארגנות של כל המוסדות

והעובדים הסוציאליים, כולם מכוונים את תקציבי הפירסום שלהם למטרה הזו.

הקושי הוא שאתה לא יכול לאלץ את הציבור לעקוב אחרי הדודה שרה, כאשר יש

שושלת. אני חושב שבעיה של הקונספציה היא מאוד חשובה. אנחנו הכלי, אנחנו

רק אמצעי. הבעיה היא איך להרגיל את הציבור לראות את הדברים שאנחנו

חושבים שרצוי שהציבור ידע אותם. אני חושב שאחת הדרכים היא לעשות את

הדברים האלה היטב. בוודאי יקוו זמן עד שכל הגורמים הציבוריים הממלכתיים

והעירוניים ילמדו איך לעשות סרט דקומנטרי על הנושא שלהם, כך שזה גם

יעניין את הציבור המקומי. זו התמחות מקצועית, ויש פה שטח עצום לכל

החברות הישראליות הפרטיות שרוצות לעסוק בדברים האלה.

חובה עלינו, ויש לנו רצון עז לשמש מקומונים בטלוויזיה. החוק אמנם מטיל

עלינו מטלות, אבל אני יודע שכל החברות יעשו יותר ממה שהחוק דורש, כי זה

חומר טוב. אני אשדר שסוגרים את הכביש הזה או פותחים בית-ספר זה, כי זה

מה שמעניין את הציבור שלי, וכגורם מסחרי אני אעשה מה שמעניין את הציבור

שלי. או למשל הספורט המקומי. בכל הארץ יש הרבה מאוד קבוצות ספורט שלא

מקבלות שום ביטוי. אנחנו ניתן ביטוי לספורט המקומי. אני חושב שיש פה

תרומה מאוד חיובית לפיתוח התודעה המקומית של האזרח ולקשר שלו עם מקום

מגוריו וחייו הפרטיים.

היה לנו הכבוד להיות מוזמנים אתמול לעמותה אצל יו"ר רשות השידור,

המנכ"ל והסמנכ"ל לענייני כספים לשיחה ידידותית ביותר, שפיזרה את

האווירה ההתחלתית של חשדנות ועויינות. דיברנו על שיתוף פעולה. הודענו

להם שאם הם רוצים מלבד הערוץ שיש להם כבר עוד ערוץ אחד, שהם יוכלו לשדר

בו עד שהם יקבלו לווין או יקבלו אנטנות, ודרכנו בכל המדינה להפיץ את

הערוץ השני שלהם, הם יכולים להתחיל בזה ממחר. אנחנו עומדים לרשותם. זאת

תהיה התרומה הנוספת שלנו. אינני יודע מאין יקהו - אני מבין בנושא הזה

גם מהצד השני של השולחן - מר לורברבוים ומר מקל את כל התוכניות שהם

רוצים לשדר, אם יתנו להם לשדר. אנחנו הסכמנו אתמול לקנות מהארכיון של

הרשות דברים ישראלים טובים ויפים ששודרו לפני שנים. הם לא משדרים

שידורים חוזרים ואנחנו נהיה מוכנים לעשות זאת. היתה תקופה מצויינת של

רשות השידור, כשאני הייתי המנכ"ל שלה, שאז עשו דברים נהדרים ואנחנו

ניקנה אותם.

רשות השידור, בצדק מבחינתה, הבטיחה לעצמה את הכדורגל הישראלי בתור רכוש

בלעדי, אבל היא יכולה לשדר רק שתי דקות למשל מהפועל צפרירים. אם אני



משדר בחולון, אני אקנה ממנו את 88 הדקות הנוספות, כך שזה יהיה מקומי.

אני מסביר את הדברים האלה כדי שתבינו שאנחנו לא רק איזה גורם שמשדר רק

שושלת. אנחנו יודעים מהעולם הרחב שהטלוויזיה בכבלים הופכת להיות חלק

אינטגרלי של החיים מכל הבחינות. אני חושב שאנחנו משלימים את מה שהצד

הממלכתי חייב לעשות.
ד. צוקר
בוא נרד מהרמה הקונספטואלית. תן לי תיאור

מאוד טכני. בבת-ים יש לך 24 ערוצים.
י. לפיד
עוד לא, אבל זה בדרך.
ד. צוקר
יהיו. תגיד לי מה ב-24 הערוצים אתה תיתן,

באיזה שעות, מה חובה ומה רשות.

י. לפיד; ניתן בסופו של דבר כ-10 ערוצי לוויינים.

ד. צוקר; איזה?

י. לפיד; ,C.N.M.אתו חתמנו על חוזה לכל מדינת ישראל,

חדשות מכל העולם; רצינו לחתום גם עם

ה,B.B.c.-אבל רשות השידור מנעה זאת מאתנו. מצד אחד אומרים שאנחנו לא

מספיק תרבותיים. אבל כשרוצים לשלם כסף רב עבור ה B.B.c.-התרבותי,

מונעים זאת מאתנו. ערוץ צרפתי שבו הצרפתים מכנסים את מיטב התוכניות

שלהם מכל הערוצים ומשדרים את זה לכל העולם לדוברי צרפתית; שני ערוצים

תורכיים, כי בבת-ים יושבת הקהילה התורכית הגדולה בארץ, וזה מאוד מעניין

אותם; שני הערוצים הסובייטיים; שני ערוצים אפריקניים, וזה לא כל כך

מצחיק. כשכותבים בעתונים בוצ'ואנה, זה מצחיק. אבל בוצ'ואנה זו בעצם

טלוויזיה מעולה, שמשדרת בכל אפריקה תוכניות אמריקאיות ואנגליות, ואנחנו

קולטים אותה פה; טלוויזיה גרמנית אחת שמשדרת תוכניות בידור. אלה

דוגמאות. מאמריקה בינתיים זה רק ,c.n.m.כי רק הוא מוכר לנו את

התוכניות. ישנה הגירסא הטלווזיונית של Voice of Americaשנקרא World

.Netאלה בעצם שידורים הסברתיים של האמריקאים, הם לא משדרים לאיזור הזה

תוכניות למכירה. אנחנו קונים מהם תוכניות בקסטות; השידורים סביבנו

שטעונים אישור המועצה, אלה שני ערוצי ירדן, הערוץ המזרח-תיכוני שכבר

דובר בו. אני מניח שבבאר-שבע יקלטו את המצרים. זאת אומרת, שמהאיזור

יקלטו 5-6 ערוצים פלוס, כמובן, הערוצים הממלכתיים שלנו.

יהיו לנו 5 שידורים עצמיים. פה אני רוצה להסב תשומת לבך. מישהו אמר

שיש חובה לשדר רק חצי שעה ביום שידורים מקוריים. זה חצי שעה יותר מאשר

יש ברוב הכבלים בעולם כולו. בארה"ב אתה מקבל רשיון, ואתה לא חייב לעשות

שום דבר. בבלגיה, בהולנד, במדינות נהדרות, זה בכלל איננו. אתה משדר רק

מה שאתה קולט ממקום אחר. כך שזה תוספת. ב-5 הערוצים האלה, בדרך כלל

שעות השידור הן 4 שעות, אבל אתה יכול לחזור על זה, כי אתה יכול לשדר את

זה כמה פעמים. חמשת הערוצים יהיו;

(1) מוסיקה קלה;



(2) תוכניות ילדים;

(3} ערוץ ספורט שהוא, אגב, נהדר. זו קומבינציה של E.S.T.N.ושל w.I..,

עשינו באמת דבר נפלא ויקר מאוד. אנחנו בכלל נשנה את ההתייחסות

לספורט בטלוויזיה;

(4) ערוץ סרטים;

(5) והערוץ המשפחתי, שהוא בעצם ערוץ שדומה לתוכניות שמשדרת היוס

הטלוויזיה הישראלית. בתוך הערוץ המשפחתי הזה נמצאים השידורים

העצמיים הישראליים בכלל, והמקומיים בפרט.

בסה"כ זה התפריט עליו אתה שואל.
היו"ר מ. בר-זהר
אני אתן את רשות הדיבור לח"כ גולדשטיין

וזאבי, היות שהם חייבים לצאת לוועדת חוץ

ובטחון, ואחר כך נמשיך בשיחה עם אורחינו.

ר. זאבי! ריבוי הערוצים מזכיר את תקציב המדינה או את

תקציב הרשויות הציבוריות. כלומר, התפתחות

היסטורית אבולוציונית, ותמיד מסתכלים על קו ההתחלה שהיה בעבר. כשעושים

מהפיכה, לא חשוב מה היה בעבר. צריך להתחיל את הכל לבנות מלמטה. אם זה

היה תלוי בי, הייתי נותן ערוץ אחד מלא לממלכתי, שישדר כל הזמן, בלי

שותפות עם החינוכית. ישתמשו בזה טוב, לא ישתמשו בחלק מן השעות, לא טוב

- זה עניו שלהם. אבל ערוץ שלם לממלכתי, ערוץ שלם לחינוכי, פלוס ערוץ

לחינוכי בכבלים, והייתי נותן ערוץ אחד מסחרי, מה שקוראים הערוץ השני.

הייתי מטיל על הערוץ המסחרי את העול של שידורים לועזיים. כלומר, ערבית,

אנגלית שהולכים להוסיף כעת וכוי, אלה חודרים אליו. למה? כי הוא לא

מחוייב לתת שידורים מקוריים באותו היקף, כי הוא מרוויח כסף, כי החיים

שלו יותר פשוטים מבחינה זו. כלומר, הגענו לשעת מהפיכה, ולא להתפתחות

אבולוציונית, ולא לתקציבים היסטוריים. ערוץ שלם לחינוכית פלוס אחד

בערוצים של הכבילים, ערוץ מלא לממלכתי, וערוץ אחד מסחרי עם העול של

הלועזית.

לדעתי הממלכתי והחינוכי לא יכולים לעבוד בתחרות חיצונית. הם צריכים

לעבוד בתחרות פנימית, בתוך מסגרת גג אחד. כלומר, המדינה כשהיא עושה

מהפיכה, צריכה לקחת את שניהם ולשים אותם מתחת לרשות שידור ממלכתית אחת

תוך תחרות, כי התחרות מבטיחה לנו הישגיות. אבל התחרות לא צריכה להיות

בשתי רשויות שונות שכפופות לממונים שונים. תהיה תחרות, אבל בראשות אחת,

עם הסתייעות הדדית. "ערב חדש" למשל, איננו בדיוק נושא חינוכי. לא שהוא

לא נותן דברים חינוכיים, אבל הוא לא נושא חינוכי. הוא תוכנית מצויינת,

עם צפיה מירבית, הוא נולד בשלום הגליל, והוא ממשיך היום היסטורית.

מקומו של "ערב חדש" בתוכנית של הערוץ הממלכתי הרגיל, ולא בתוכנית

חינוכית. כל הכבוד שהם יסדו את זה, ויציינו אותם פעם בכותל המזרח על זה

שהם נתנו את הרעיון ואת התוכנית. זה יפה שיש תוכנית כזאת, שכל 5 דקות

מעלים נושא. מיצית, לא מיצית, אתה עף מהמסך אחרי 5 דקות, זו תוכנית יפה

מאוד, אבל מקומה לא בחינוכית, מקומה אצלם. ולכן מוכרחים לעשות פה

מהפיכה ולעשות סדר.



חלוקת כספי האגרה גם כן לא יכולים להתחלק כפי שהם מתחלקים היום. העומס

על החינוכית, מבחינת שעות בטבלא, כחול-אדום, איננו דומה לעומס שנופל י על

הכללית, והם מקבלים רק בוטנים. אם זה יהיה ברשות אחת, וצריכה להיות

רשות אחת משותפת לכולם, יחלקו את זה שווה, ולא יהיו 200 מיליון עודף

שהאוצר ישים על זח עין. זה ילך לאן שזה צריך ללכת, ולא יורידו להם מזה

מס וכן הלאה. לכן אני חושב שהגענו לרגע של מהפיכה, ולא לרגע של

התפתחות.

הטלוויזיה והרדיו שלנו אינם אובייקטיבים, הם לא משדרים לפי סעיף 4 של

חוק רשות השידור שמחייב אתכם להביא את כל ההשקפות מכל חלקי הציבור. אתם

עושים דין לעצמכם, אתם שבויים בידי חלק אחד של הציבור של המפה הפוליטית

ואתם מתעלמים מאחרים. אני יכול להביא הוכחות, אני יכול להביא דוגמאות -

הלכתי למשפט, נכשלתי בו טכנית - אבל זה לא יעזור לכם, אתם לא בסדר,

אינכם ממלאים את החוק. סעיף 4 תובע מכם להביא את ההשקפות של כל חלקי

הציבור. אגב, אתם לא יותר טובים. "ערב חדש" לא עושה צדק מבחינה

פוליטית.

פ. גולדשטיין; לפעמים אתם מחמיצים משהו גדול. באירוע

חדשותי מהדרגה הראשונה שהיה בשבוע שעבר, אתם

שידרתם לעם ישראל שקר, כזב, דברים שאין להם מקום. הוניתם את דעת הקהל.

מזלי הטוב שיש עתונאי בעתון "הארץ" ושמו דן מרגלית, שסיפר את האמת לעם

ישראל, וצריך להפיץ אותה. אבל אי אפשר להתחרות בכם. אנחנו גמרנו את

שיכתוב ההיסטוריה. אי אפשר לסדר דברים. כשמישהו שלא אהוד בדעת הקהל

אומר משהו בסדר, צריך להגיד את זה. ולא משום שהוא לא אהוד, לא משדרים

אותו. זה היה כהערת אגב.

יש אבסורדים שמשתנים תודה לאל. היתה תרומה גדולה לכך שהערוץ השני לפחות

הביא להידברות בין כל הגורמים המשחקים במירקע ובשמים, וזה טוב. קנאת

סופרים תרבה חכמה. עצם הישיבה ביניכם, זה יוצא מן הכלל, אבל זה היה

צריך להיות לפני זמן רב. פשוט הסתגלתם למציאות. אם זו תרומתנו, תודה

לאל.

השקפתי ברורה. אמרתי אותה בשאלה ואני מסביר ואני אומר, ואני לא נכנס

לפרטים הקטנים. הטלוויזיה הממלכתית, היה לי הכבוד להציע לגביה יחד עם

ח"כ ליבאי, השר אדרי ומיכה רייסר ז"ל הצעת חוק, ואולי הוועדה הזאת

צריכה להגיש הצעת חוק בנושא הזה. צריך לעשות צדק עם הענין. צריך לתת

להם 24 שעות, לטלוויזיה הממלכתית, שיעשו בזה מה שהם רוצים על-פי הבנתם.

הטלוויזיה החינוכית תקבל ערוץ משלה, או רשת משלה, ושיעשו בזה מה שהם

רוצים, מה שהם מבינים. הם מצליחים בתוכניות שלהם? שיעשו 7 פעמים "ערב

חדש". לא צריך להיכנס להם לעצמות, אם הם חושבים שזה טוב.

המיגוון שהציג טומי לפיד נראה לי סביר, הגיוני. אתם די מבינים איך

למכור את מרכולתכם, ואני מקבל אותה. כאשר אני אראה ואני אהיה תורכי

ואפריקאי, אוכל לחוות דעה, אבל היום אתם בעלי הבית.

אני חושב שצריך לתת לרשות השניה להתחיל לשחות כדרכה, ואני חושב שבסה"כ

הגענו למצב יציב. אני מזהיר מפני עודף, מפני לוויינים למיניהם, זה רק



יהרוס לנו, כי אמנם אנחנו הולכים לשנות סדרי בראשית, אבל לא צריך לשנות

את זה מן היסוד.

ר. רביב! הערה לדבריו של טומי לפיד. אני מבקש להפנות

את תשומת לבכם למיגבלה שקיימת באחת מן

התקנות שאנחנו חייבים לפעול לפיה, ודי מקשה עלינו להעלות את רמתן של

התוכניות להפקה העצמית שבצדק אתם מצפים מאתנו לעשות, אני מתכוון להגבלה

להפקה משותפת.

ד. לחמן! לא, אין הגבלה, זן טעות בפירוש החוק. הסעיף

לא מנוסח.

ר. רביב! אם הוא לא מנוסח, זכותי לפרש אותו כך.

היו"ר מ. בר-זהר! הוועדה הזאת תתמוך בהפקות מקוריות.
ר. רביב
אני מבקש להסביר במה המדובר. כיוון שאליבא

לפרשנות שלנו, כיוון שכל עוד הנושא הזה לא

מוסדר בצורה הברורה ביותר שרק יכולה להיות, אנחנו לא נוכל להרים הפקות

גדולות, מפוארות וברמה איכותית - כפי שבהחלט מצפים מאתנו - בגלל הבעיות

הקשות מאוד להפיק את זה במסגרת איזורית קהילתית. אם ישאירו לשיקול

דעתנו כיזמים לשתף פעולה בתחום הזה, מבקשות להסדר כובל כזה או אחר, או

לצאת מזה או להיכנס מזה, שהחוק לא התייחס לנקודה הזאת, וימנע מאתנו

להיכנס לפרוצדורה המינהלית בענין הזה. שישאיר את זה לשיקול דעתנו, ואני

בהחלט חושב שהציבור יתברך באפשרויות להגיע לרמה של תוכניות יותר טובות,

בתחום הזה של הפקות עצמיות.

היו"ר מ. בר-זהר; אנחנו, כוועדה, מוכנים לסייע גם לגב' לחמן

וגם לכם. נבוא ונבהיר את הנושא כדי שנדע איך

אפשר לבצע את זה, כי אנחנו מאוד מעוניינים בהפקות מקוריות.

ד. לחמן! נכנס תיקון מספר 5 לחוק הבזק, סעיף שאומר

שבעל זכיון לא יהיה צד להסדר כובל לצורך

הפקות מקוריות. אבל גם חוק ההגבלים העסקיים, מה הוא קובע? הוא קובע שלא

יהיה צו להסדר כובל, אלא באישור בית-הדין.
היו"ר מ. בר-זהר
אני מבקש ממך למצוא לי את הדרך שהם יוכלו

להפיק הפקות מקוריות.

ד. צוקר! איפה עומד עכשיו הדיון המשפטי?

ד. לחמן! הממונה על הגבלים עסקיים הודיע, שהם ערערו

וניתן להם היתר זמני למשך תקופה של חצי שנה

לבצע תיאום פעולות, עד לשמיעת הערעור.
היו"ר מ. בר-זהר
הוועדה הזאת תשמח לעזור, כדי שיובהר כיצד

ניתן להפיק הפקות מקוריות.



מ. אנגל; אנחנו נשדר בתל-אביב. לגבי השידורים העצמיים

שנופלים באותה משבצת שטומי ציין קודם לכן,
אתם צריכים להבין
אנחנו ארגונים עסקיים, השיקול שלנו הוא שיקול כלכלי.

נכון שדרישות המועצה להפקה עצמית. הן מעל ומעבר למה שנמצא בעולם. יותר

ויותר התברר לנו שיש ענין רציני בעסק, וצורך בעמידה על רמת איכות

מינימלית. זה צריך להתהרות בשושלת. ברור לנו שמבחינה כלכלית יש לנו

הצדקה לענין, וזה בסופו של דבר יכתיב את המרץ שבו אנחנו ניכנס לעסק.

בהקשר לתביעות או לדרישות או לטענות של רשות השידור והטלוויזיה

החינוכית. לנו, מבחינת Air timeיש למכביר, אנחנו יכולים היום לתת

ערוצים, יש לנו אפשרות של עד כ-50 ערוצים. לכן יתכן שכפתרון זמני,

אולי אפילו פתרון קבע - יתכן שגם לנו יש אינטרס בענין הזה - יכולים

להעמיד לרשות השידור ולטלוויזיה החינוכית, מעבר להתחייבויות שיש לנו

בזכיון, Air timeלצורך השידורים שלהם, ולשתף פעולה בנושא הזה.
היו"ר מ. בר-זהר
גב' נעמן, איפה עומד משרד החינוך בכל הענין

הזה? למשרד החינוך יש עמדה בנושאים הללו?

ר. נעמו-. אני די חדשה, נכנסתי בימים אלה לתפקידי,

ועבורי זו רק השתלמות.
מ. אנגל
עמדתו של שר החינוך והתרבות היא שלרשות

השידור צריך לתת ערוץ.
היו"ר מ. בר-זהר
את זה שמענו, אנחנו יודעים מה עמדתו לגבי

ערוצים. אני רציתי לשמוע על המהות.
מ. אנגל
ניתבנו ערוץ נוסף למדע וטבע. אנחנו לא

יודעים מה הציעו האחרים, את זה נראה במשך

הזמן. . מובן שבשידורים של הסרטים, ושידורי המשפחה, ושידורי הספורט,

אנחנו נעשה את מאה האחוזים ביחד. בתוקף בירורים שנעשים כרגע באותה

סוגיה עליה דיברנו בפגישה הקודמת, אנחנו מחוייבים לשליש של שידורים שלא

יעשו בתיאום גם באותם הדברים שחלק מאתנו נקנה ביחד, שלא נקנה אותם

ביחד, וניתן אותם בנפרד. אין ספק ששליש כזה, רק בשני ערוצים מתוך היתר,

יכול להביא במידה מסויימת את התחרותיות.
ד. צוקר
מהאמריקאים, למשל, אתם תיקנו אותו הדבר?
מ. אנגל
לגבי הלוויינים, סביר שיהיו פחות או יותר

אותם לוויינים.
ד. צוקר
השאלה שלי ברורה, אני לא יודע לנסח אותה כי

אני לא בעל מלאכה. אני רוצה לדעת באיזו מידה

תהיה תחרות בין האיזורים השונים, או שכולנו נראה שטנץ אחד.
י. לפיד
סביב לזה היתה תסבוכת משפטית וציבורית גדולה

מאוד. בנוגע ללווינים, כולם קולטים אותן



התוכניות. זה לא רק אצלנו אלא בכל העולם, כי אלה הם הלווינים. מדובר

רק בתוכניות שמופקות מתוך האולפנים, אם זרות ואם עצמיות.

ד. צוקר; יש לווינים בשמים עכשיו, שמהם אתם לא

קונים?
ר. סנד
כן, אירופאים.
י. לפיל
אני לא רואה כל אינטרס ממלכתי בכך שבבת-ים

לא יראו לווין שרואים אותו בראשון-לציון. יש

אינטרס בזה שיראו מקסימום של לווינים בכל המקומות. הלווין, ה sky-הגדול

האירופאי, שהוא צריך צלחת של 7-9 מטרים שעולה חצי מיליון דולר, בינתיים

לא נקלט בבאר-שבע, אבל יש איזה נסיון לקלוט אותו.
ר. סנד
אין אישור להפיץ את זה לצורך צפיה.
י. לפיד
אתה לא צריך לדאוג שאני ארצה את זה, כי אני

כבר מאוד רוצה את זה. יש פה בעיה של הקמת

צלחת כזו. זה כמו בית גדול, זה נמשך שנה. שנית, יש בעיות עם הזכויות.

אבל יש רצון עז לעשות את זה. זה דבר מצויין.

בשידור למשפחה ובשידור הסרטים אנחנו גיבשנו הסכמה שעומדת לקבל איזה

שהוא אישור פורמלי בימים אלה. לפי זה 30 אחוזים מהשידורים יהיו ללא קשר

זה עם זה. אני רוצה שתדעו, שלדעתי זה הבדל גדול יותר מאשר יש בין תחנות

כבלים באותן מדינות שבהן אין פיקוח מסוג זה, כי קיים גרעין קשה של

שידורים, שהוא קיים בכל העולם. בעצם אנחנו רוצים גיוון יותר גדול מאשר

יש במדינות שבהן לא מאלצים שום דבר לעשות. אנחנו חושבים שזה מספיק

ודי.
ר. רביב
תשובה לח"כ צוקר. בבאר-שבע. אנחנו משדרים -

מאחר שיש שם קהילה ארגנטינאית גדולה מאוד,

אחת הגדולות בארץ - שידור מספרד. בקיץ הקרוב עומד לעלות לווין אירופאי

שהוא יהיה הלווין האטרקטיבי ביותר לאירופה. הוא נקרא אולימפוס. כרגע

נעשים עליו שידורי נסיון. היום אנחנו מסוגלים להעביר שידורי חלק

מהתחנות המשודרות בצרפת, ואנחנו נעשה את זה לטובת קהל המנויים שלנו. מה

שטוב למשל בבת-ים בנושא של תוכניות בשפה התורכית, לא כל כך רלוונטי

בבאר-שבע. יש תחנות לווין שבהחלט יש לנו אינטרס להביא אותן מצרפת, וכן

תחנות נוספות, אם נוכל לקלוט אותן. יש דברים שלא כל כך מעניינים אותנו

וקיימים באוויר.
היו"ר מ. בר-זהר
מה יהיה המחיר? האם יהיו כמה מחירים? יש

התחברות כללית ללוויינים.
ר. רביב
אני יכול לומר לך מה אנחנו מבקשים מהציבור

שלנו המבקש להצטרף כמנוי. זה לא מחיר

ללווינים, זה מחיר לתוכניות. יש מחיר כללי, שהוא דמי התקנה חד-פעמיים,

שאנחנו מבקשים עבורם 250 שקל. זה הרבה פחות ממה שמותר לנו על-פי המיכרז

בו זכינו. דמי מנוי חודשיים, שזה עבור חבילת ה ,Basic-שזה כולל את כל



25 פלוס הערוצלם, מחירם 47 שקלים לחודש, כולל מעי'מ. יש הסדרי הנחות

שמסוגלות להעניק לציבור אפשרות להגיע לרמה של פחות מ-200 שקל דמי

התחברות, ו-34.50 שקלים לחודש מנוי.

היו"ר מ. בר-זהר; זה כולל גם את כל ה-5 ערוצים?
ר. רביב
הכל. ב-47 שקלים מקבלים למעלה מ-20 ערוצים,

שכוללים חלק נכבד מערוצי לווין, 5 הערוצים

העצמיים. ערוץ אחד יש לנו עם האוניברסיטה הפתוחה שמשדרת 10 שעות ביום,

תוכניות השכלה, תוכניות טלטקסט, מידע קהילתי, לוח משדרים.
היו"ר מ. בר-זהר
זה גם המחיר פחות או יותר בשאר החברות?

ר. רביב; כן.
י. לפיד
ה-34, לא. ה-47, כן.
מ. אנגל
דומה.
ד. צוקר
איך מתבצעת התאמת המחיר?
מ. רמתי
יש קריטריון בכללי הבזק שאומר, שהמחירים

יכולים להיות צמודים למדד, בהנחה שהמדד עולה

על יותר מ-4 אחוזים תוך 3 חודשים. אז מותר לך להעלות את המחיר לפי

עליית המדד. אפשרות אחרת היא - אם המדד עלה ב-10 אחוזים, מותר לך

להצמיד את המחיר למדד ב-10 אחוזים ויותר.
ד. הרניק
המחיר הוא חלק מההצעה של היזם במיכרז.
היו"ר מ. בר-זהר
אני רוצה לסכם את דברי חברי הכנסת. אני מאוד

שמח שניתנה הזדמנות לערוץ נוסף לרשות

השידור, אולי גם לגלי צה"ל, אם יבקשו מכם. אני אמליץ לעשות זאת, ולעשות

זאת מהר, כי זה יכול מאוד להועיל להם.

אני בכל אופן לא קיבלתי תשובה - לא מכם, מרשות השידור - והערכתי שרשות

השידור איננה יודעת לאן היא הולכת. כולכם אמרתי לי, כולל הטלוויזיה

החינוכית, שאתם רוצים זמן אוויר נוסף, זה ברור לי. בזה אנחנו כולנו

תומכים, ואנחנו גם נסייע - כוועדת חינוך - שבאמת יהיה ערוץ נוסף

לטלוויזיה, לרשות השידור, ושהטלוויזיה החינוכית תצא מהסד שגם אתם

נמצאים בו - כשהסד שלכם הרבה יותר חמור, כמובן. אבל לגבי תוכניות, מה

שתשימו בפנים, אני חושב שאתם פשוט לא מודעים למה שיקרה בארץ. בעוד כמה

חודשים יהיו פה עשרות שידורים. אתם מדברים אתי על תוכניות שאני שמעתי

עליהן בשנים האחרונות כמה וכמה פעמים. תוכניות למבוגרים, לגימלאים,

דברים כאלה. יומן אנגלית, 10 דקות. רואים עולם בתרבות ובאמנות, זו

תוכנית שכבר מתבשלת בטלוויזיה די הרבה זמן. הצגות תיאטרון, יש לנו

יוזמה, אני עצמי אפילו טיפלתי בנושא הזה כבר לפני שנה, בקשר לטלוויזיה

בעיסוקיה הרגילים. הדבר היחיד החדש ששמעתי היום מרשות השידור, אלה



הפקות סרטים, שזח לא בדיוק הדבר שיעמוד כתשובה בתוכן הטלוויזיה מול

השטפון שיבוא מכל מיני כיוונים.

שמעתי מעט מאוד על הפקת סדרות מקוריות, שהן הדבר החשוב. לדעתי הרבה

יותר חשוב שאתם תשקיעו בהפקת סדרות מקוריות ישראליות וציוניות מאשר

בעזרה לתעשיית הסרטים בארץ. אני לא שמעתי שום דבר על קופרודוקציות

ישראליות - זרות שיכולות לבוא, ועם הכלים המתאימים שברשותכם אתם יכולים

לדחוף את זה. לא שמעתי על יותר אקטואליה שחייבת להיות, כי לכם יש גם

המכשירים לכך, להם אין המכשירים. תוכניות אקטואליה שונות ומשונות, ולא

רק להעביר את הזמן במסגרת של חדשות. העמקת תרבות ואמנות ישראלית

בהיבטים שונים, בצורות שונות-, דרמות מקוריות יותר; ספורט ישראלי שצריך

פה לתפוס הרבה יותר מקום.

א. מקל; איך אפשר ב-4 שעות לשדר את כל זה?
היו"ר מ. בר-זהר
לא מדובר ב-4 שעות. אתם יודעים שבסופו של

דבר תגיעו לערוץ נוסף. אבל איך אתם תעמדו

מול השטפון הזה? אני חושב שאתם בכלל לא חשבתם על כך עד עכשיו, עם כל

הכבוד לכם. אני שמעתי רק את הדרישה, שהיא למעשה מקובלת.
א. הראל
אני חושב שהבעיה היא שבבית הזה לא חשבו, כי

אנחנו עשינו בשלב זה תוכנית. אנחנו צריכים

להגיש תקציב, מגישים תקציב על סמך השעות העומדות לרשותנו. אנחנו לא

פראיירים שרשאים להגיש תוכנית ותקציב לוועדת הכספים על סמך הסיכון.
היו"ר מ. בר-זהר
אבל כבר היום יש לכם למעשה ערוץ נוסף, נתנו

לכם אותו.
א. הראל
זה תיאורטי, אין צופים.
היו"ר מ. בר-זהר
עד שהתוכנית תגובש, אני מבטיח לכם שיהיו לכם

צופים. אני לא רואה משפחה אחת במדינת ישראל

שתעז שלא תהיה לה טלוויזיה בכבלים, אנחנו מכירים את עם ישראל. אם אתה

בונה על האמת הזו, יהיו לך הפתעות מרות.
א. מקל
לא, אני לא בונה, אני רק חולק עליך.
א. הראל
כך בנו ברשות השידור, שלא יהיה ערוץ שני,

וקיבלו את הערוץ השני. לכן לא עשו שום דבר

עם הערוץ השני.
היו"ר מ. בר-זהר
אני לא מבין את הגישה הזאת.
א.מקל
אני מוכן לתחרות, אבל אין לי איפה לשדר.
היו"ר מ. בר-זהר
תיקח שלושה אנשים מהתכנון שלך, שלם להם

משכורת, שישבו ויתכננו לך תוכניות.



א. מקל; יש לי תוכניות.

היו"ר מ. בר-זהר; אני שמעתי את התוכניות שלך. אני התחננתי

במשך חצי ישיבה לשמוע על התוכניות וכולם

אמרו לי כמה שעות נוספות הם רוצים לשדר.

י. לורברבוים; בכל העולם תהליך החדירה של טלוויזיה בכבלים

הוא ענין של 5 עד 10 שנים, וזה ברור. אני

חייב להגן עליו ועלי מסיבה אחת פשוטה, ואני רוצה להסביר לך. ב-14

מיליון שקל אני לא מסוגל למלא את השעות שיש לי. אני אושיב את הצוותים

ואגיד להם לחלום על מה שנעשה? אני לא מסוגל לעשות את הקיים.

אני מכין היום למשל סידרה על ההתפתחות של הספרות העברית עם בעיות

החברה, סידרה שעומדת להיות מופקת. היא בתהליך הפקה, כבר מוכנות 8

תוכניות. אני מצפה לשדר אותה בערוץ השני בעוד שנתיים, אבל זאת פעולה

חד-פעמית שאני עושה. אני מפריש איזה סכום היום מכסף שאין לי כדי להכין

את זה, אבל זה טיפה בים ואני לא מסוגל לעשות את זה. כדי להתכונן לבאות

צריך להפריש סכום מסויים וצוותים שיתחילו לעבוד.
היו"ר מ. בר-זהר
הוא אשר אמרתי. אתה דיברת על 5-10 שנים

טלוויזיה בכבלים בעולם, ואני מודיע לך שאם

בארץ זה יקח 5 עד 10 חודשים, זה יהיה הרבה, מפני שאתה מכיר את עם

ישראל. עם ישראל יאוץ להתחבר.

י. לורברבוים! תאמין לי שאני יודע על מה אני מדבר. אני

בדקתי בצרפת, אני בדקתי בארה"ב, בדקתי

באיטליה, בדקתי בבלגיה.
ד. צוקר
לכל אחד שם יש לפחות -4 ערוצים לאומיים.
היו"ר מ. בר-זהר
האם זו גם דעתם של היזמים, שזה יקח 5 עד 10

שנים?

י. לפיד! אם זה יקח 5 עד 10 שנים, אין לכם בעיה, כי

אם כך - לא תהיה טלוויזיה בכבלים.

ר. רביב! תוך שנתיים וחצי נכסה את באר-שבע.
מ. רמתי
עם סיכון כספי שלקחנו על עצמנו, השקענו עד

היום כבר כמה עשרות מיליוני דולרים, ויש

להניח שמי שהשקיע כל כך הרבה כסף חושב שיש לו גם סיכוי בעתיד. התחייבנו

על קצב כניסה, ואנחנו חושבים שנעשה את זה יותר מהר ממה שהתחייבנו, ודאי

לא 5 עד 10 שנים.

י. לפיד! יש משלחות של שכונות שבאות במחאה מדוע הם לא

חוברו.
ד. צוקר
אני מודה שסוף הדיון הזה היה החלק המרתק

ביותר שלו. אני אומר לכם בעדינות גדולה -

אריה ויעקב לורברבוים - שאתם מתייחסים בקלות, בזחיחות ממש מדהימה למה

שעומד להיכנס פה לשוק. אם כך אתם מתייחסים, שני הערוצים האלה שחשובים

לנו מאוד, שני הערוצים הלאומיים, פשוט ימצאו את עצמם על הפנים. אם כך

אתם נערכים, וההערכה שלכם שהכניסה תהיה כל כך איטית, ומי זה הגרוטאות

האלה שישדרו לנו, אתם צריכים לראות את ההתייחסות שלכם מול המתחרים

האלה. זו התרשמות שלי, לא ציטטתי אף אחד, רק אמרתי שההתרשמות הזאת שלי

מדאיגה אותי. בשמי אני אומר את זה, ולא צריך להגיב על זה.

אני רוצה להתייחס לשתי נקודות. הראשונה, לגבי שאלת היחס שבין הטלוויזיה

החינוכית לבין הטלוויזיה הכללית, בגלל ענין התחרות ולא משום כל טעם

אחר. אני מסכים, מר לפיד, שבעצם מה אתם רוצים מאתנו, יש העסק שבין

החינוכית לבין הממלכתית, ושיפתרו הם את הענין. זה נכון, אבל זאת לא כל

האמת. גם אתם צריכים גורם שיתחרה בכם. כלומר, אם באמת הטענה שלכם

נכונה, שהתחנה ברמת-גן לא מתחרה בתחנה בבאר-שבע, אנחנו מוכרחים לדאוג

לשני ערוצים מאוד חזקים כדי שיתחרו בך בבאר-שבע או בתל-אביב, ולכן זה

כן מן הענין וכן מן הדיון. אני לא מקבל את מה שאמרת קןדם, שנעזוב אותך,

ושהם ישדרו מה שהם רוצים. זה מאוד חשוב כדי שיתחרו בך, כדי לקיים את

העקרונות של תחרות.

לדעתי יש רק פתרון אחד. יעקב, לצורך ענין המשאבים. זו הבעיה החריפה

שלך, כי שעות יש לך. אתה כבר עכשיו משדר 60 אחוזים שידורים חוזרים,

אמרת זאת בעצמך.
י. לורברבוים
רק בבוקר.

ד. צוקר; לך יש בעיה של משאבים, והם עובדים כמו קופת

חסכון, אבל לא מוציאים את הכסף. רשות השידור

היא קופת חסכון, ובצדק המדינה לקחה מהם את הכסף בשנה שעברה, והלוואי

שתיקח מהם עוד פעם אחת, כדי שילמדו להוציא את הכסף על מה שהם צריכים.

הם לא מס הכנסה. האגרה היא מס, היא לא אגרה.

יש רק פתרון אחד. אתם צריכים לקבל סטטוס אוטונומי בתוך רשות השידור,

כדי שיהיה לך מעמד כמו לבית השידור הערבי, כמו לטלוויזיה בערבית, כמו

לטלוויזיה בעברית, וכך תיהנה מכל המשאבים. הדיכוטומיה הזאת, החלוקה

הזאת היא מוזרה, היא חלק ממצב פוליטי שאין לו מקום, אין בו ענין ובעיקר

פוגעות באיכות השידור שלך ובצרכים שלי כצרכן. ולכן צריך להעמיד את השר

בפני עובדה, והכנסת כולה תתמוך במאבק מול שר החינוך. אגב, כל שר חינוך

שיהיה, זה לא חשוב איזה שר חינוך הרי ירצה את המבנה הנוכחי, שהוא מבנה

מטופש שאין בן שום הגיון. אני מציע לכם לעשות את זה, ולביורוקרטיה מותר

לעשות משהו ולהעמיד את הפוליטיקה. הפוליטיקה בסוף תכריע, אבל אתם תבואו

ותראו שזה אפשרי, ושזה כדאי.

א. הראל! אני י ולא בתור רשות השידור - מסכים לכל

מלה שאתה אומר. לפי דעתי תחת המסגרת



הציבורית צריכים לחיות רשות השידור, הטלוויזיה הלימודית וגלי צה"ל, שגם

לה יש בעיות.
ד. צוקר
אני לא נכנס לגלי צה"ל. אני רוצה שהוא ייהנה

מאותה אגרה. אני משלם את האגרה עבור שידורי

הטלוויזיה והרדיו, לא עבור הטלוויזיה הזו או האחרת. וזה הכל כדי לקיים

את התחרות אתו בתל-אביב ואתך בבאר-שבע.

הנקודה השניה שרציתי לומר, היא באמת החשש הגדול. אין לי פתרונות לענין

הזה, וזה באמת הקולוניאליזם התרבותי החדש הזה, שהוא בעיה חריפה. אני

אומר את זה גם לבעלי האינטרס המסחרי. לי אין תשובה טובה לענין הזה, חוץ

מהערוצים הממלכתיים שצריכים להיות מופקדים על הענין הזה, וזה תפקידם.

אני לא אומר את זה בתור לאומן גדול, אין לי ביקורת של איזה לאומן יוצא

דופן. בכל אופן, זו לדעתי הבעיה החריפה ביותר שתעמוד מולנו כחברה.

הקולוניאליזם התרבותי החדש. אירופה מאוד פחדה מהקולוניאליזם האמריקאי

הזה, היא מתמודדת אתו בחקיקה אפילו, הם מקצים שעות וכוי. יכול להיות -

אני לא בטוח שעכשיו, יכול להיות שזה יקח שנים - שגם פה יהיה מקום

לחקיקה בענין הזה. אני אומר את זה בתור אינטרנציונליסט, אוניברסליסט.
א. מקל
אין לנו שום זחיחות דעת. כל מאבקנו לערוץ

נוסף נובע מהחשש מן המצב החדש. זה מראה על

יחסנו. מן הנסיון האמריקאי שאני מכיר לוקח שנים עד שהכבלים נכנסים, אבל

זה לא אומר שאנחנו צריכים להיות זחוחי דעת, להיפך הוא.

מבחינת תכנים, אנחנו ערוכים ונערכים. יש לנו עכשיו בהכנה עשרות סדרות

מקוריות, אני יכול לתת לך רשימה מדוייקת של כל סידרה, כולל סידרה שמכין

מר יוסף לפיד בשם "שבט כהן", סידרה קומית. גם בתחום האקטואליה אנחנו

ערוכים. לדוגמא, אותו משחק כדורגל שאנחנו משדרים במשך 2 דקות, אנחנו

מקליטים ואני יכול לשדר את כל 90 הדקות, אם יהיה לי איפה. כל ה-90

קיימות אצלי, אלא שאין לי איפה לשדר. הבעיה היא זמן שידור, ערוץ נוסף.

יש לי חשש, ואני לא יודע אם הוא מבוסס או לא, שבתוך זמן קצר אנשים לא

ירצו לשלם אגרה במדינה הזאת. הם יגידו שהם משלמים עבור כבלים והם רואים

כבלים, והם לא רוצים לשלם אגרה. אני לא יודע איך נתמודד עם זה, ומה

יהיה המימון. כרגע זו רק דאגה בלב איש, אבל רציתי להעלות אותה אם וכאשר

זה יבוא.
היו"ר מ. בר-זהר
תודה רבה. בזה אנחנו נועלים את הישיבה.

הישיבה ננעלה בשעה 00;11

קוד המקור של הנתונים