ישיבת ועדה של הכנסת ה-12 מתאריך 12/02/1990

בית-הספר בישוב פי-נר; הצעה לסדר היום; שאילתות

פרוטוקול

 
הכנסת השתים-עשרה

מושב שני



נוסח לא מתוקן



פרוטוקול מס' 105

מישיבת ועדת החינוך והתרבות

יום שני. י"ז בשבט התש"ן (12 בפברואר 1990), שעה 00 ;09
נכחו
חברי הוועדה; מ' בר-זוהר - היו"ר

פ' גולדשטיין

ר' זאבי

ח' מירום

ד' צוקר

פ' גרופר

מוזמנים; בי נסים - משרד החינוך והתרבות

מי נצר - ראש מועצה אזורית זבולון

שי כנעני - מנהל אגף מיפוי ותכנון, משרד החינוך והתרבות

א' מסינג - מנהל הפרוייקט, פי-נר

י' פרוינד - יו"ר ועד ההנהלה לשעבר, פי-נר

ע' קרמר - חבר ועד ההנהלה, פי-נר

ר' שטיינר - מנהלת אגף תכנון, משרד החינוך והתרבות

מזכירת הוועדה; י י דגלי

רשמה; א' ברק

סדר היום; הצעה לסדר היום

שאילתות

ביה"ס בישוב פי-נר - הצעה לסדר היום של חה"כ פ' גרופר



היו"ר מ' בר-זוהר;

אני פותח את הישיבה,

הצעה לסדר היום

ר' זאבי;

היום משביתים 200 אלף תלמידים של המגזר הערבי. אני חושב שוועדת החינוך

והתרבות צריכה להביע את מחאתה לראשי המגזר הערבי על כך שהם משתמשים בתלמידים

ובנושא החינוך כאלמנט פוליטי בשביל לנגה את המדינה. זכותם לשבות, זכותם לעשות מה

שהם רוצים בביקורת על המדינה ומוסדותיה, אבל להחיל את זה על התלמידים, אני חושב

שאנחנו צריכים להביע את מחאתנו על ניצול התלמידים. על גב התלמידים לא עושים

הפגנות פוליטיות לא במגזר היהודי ולא במגזר הערבי. אני חושב שהם שוגים גם

מבחינתם. יש להם בעיות של סגירת הפער עם המגזר היהודי בחינוך. בזה שהם מונעים עוד

ימי לימודים הם רק מגדילים את הפער. הם חוטאים לעצמם, חוטאים לתלמידים, חוטאים

למדינה, חוטאים לדמוקרטיה וחוטאים לחינוך, ואני מציע שהוועדה תעביר אליהם דברים

ברוח זו.

היו"ר מ' בר-זוהר;

חבר-הכנסת זאבי, לפני שבוע שלהנו מברק ליושב-ראש המועצות הערביות ותבענו שלא

לעשות שביתות על גב התלמידים. בשבת נודע לי שבכל אופן הם החליטו על כך, ואתמול

עשינו כל המאמצים כדי לקיים ישיבה דחופה ומיוחדת של הוועדה הזאת היום בשעה

אחת-עשרה, ולזמן אליה את ראשי המועצות הערביות כדי שחד-משמעית יהיה ברור שאנחנו

מתנגדים, ולנסות להניא אותם מהשביתה. לצערנו הרב התברר שאי אפשר בכלל להגיע לשום

קשר עם יושב-ראש המועצות הערביות, ומשום כך הישיבה נערכה. נעביר להם מברק בתום

הישיבה.

פ' גולדשטיין;

חבר-הכנסת האשם מחמיד פתח בשבוע שעבר הצעה לסדר היום במליאה בצורה בלתי רגילה

לאוזן שלי, בכך שהוא הביע תנחומים והזדעזעות מהרצח שהיה במצרים, והוא ציין את

העובדה שהוא היה מהגורמים שגרמו לדחיה. אני מציע שנביא לתשומת לבו את הנושא הזה.

ר' זאבי;

לא רק שלו, של כל חברי הכנסת הערביים.

פ' גולדשטיין;

הוא אמר בצורה מפורשת שהיתה לו השפעה לדחיה.

שאילתות

היו"ר מ' בר-זוהר;

יש פה מקרה מאוד מוזר של תלמידה שקיבלה תרופה לעצבים, ובסופו של דבר נזרקה

מהכתה בעוד שהציונים שלה בבית-הספר כולם טוב-מאוד. היא קיבלה איזשהי תרופה על

התנהגות, על היפר-אקטיביות. יש כאן גם חוות דעת רפואיות שאומרות למעשה שהילדה היא

בסדר גמור, נורמלית לחלוטין, אין בה שום דבר הריג, ובכל זאת יש פה משהו מאוד

חריג.



ח' מירום;

איפה זה קרה?

היו"ר מ' בר-זוהר;

זה קרה בבית-ספר גורדון שם היא למדה מכתה א' עד ו', ואחר-כך היא עברה לחטיבת

ביניים, ושם היו לה בעיות. זה מכתב שנשלח למנכ"ל משרד החינוך שקיבלתי ממנו העתק.

אני מבקש לקבל תשובה.

קיבלתי מכתב מהורים בבית-ספר ברמת אפעל. יש פה חברים שמתנגדים לתשלומי הורים.

לוקחים מכל הורה למסיבת סיום של כתה ח' 25 שקלים לחודש במשך 8 חודשים, כך שכל

תלמיד ישלם למסיבת הסיום של בית-הספר 200 שקל. זה כולל שכירת כסאות, הגברת תאורה,

תמונת מחזור. זה לא כולל וידיאו, אוכל וכיבוד. אני חושב שיש גם גבול לכל הפקרות.

אני מבקש לבדוק איך גובים סכומים כאלה. זה שובר את כל השיאים, 200 שקל לכיסוי

חלקי של מסיבת סיום של ילדי כוזה חי.

בזמני פניתי אליכם בקשר לבחורה בשם רונית פי.נגולד, מורה באחד מבתי הספר,

וקיבלתי תשובה ממשרד החינוך שהדבר מסודר. מסתבר שזה לא מסתבר.
בי נסים
לא שזה מסודר, שהיא העדיפה לעבור לבית-ספר אחר.
היו"ר מ' בר-זוהר
מסתבר שהדבר הוא לא אמת. יש מכתב ממנה שהועבר אליה על-ידי חבר-הכנסת אברהם

בורג.
בי נסים
באנו לסדר לה את זה, המשרד החליט שהיא תעבוד באותו בית-ספר והיא הודיעה שהיא

החליטה לעבור לבית-ספר אחר.
היו"ר מ' בר-זוהר
המכתב שקיבלתי: "התשובה שקיבלת אינה נכונה. אינני עובדת בתיכון לאמנויות

מאותה סיבה בגללה הוגשה השאילתה, ולא בשום בית-ספר אחר שהיקנה לי אי-אלה זכויות

פורמאליות".
ב' נסים
אולי היא התחרטה.
היו"ר מ' בר-זוהר
אני מבקש לבדוק את זה.

ישנה הבעיה של 3 ילדים מילדי משפחה אחת שלא נשלחו לבית-הספר בקרית-מוצקין. יש

גם פניות בשם הדמוקרטיה וחופש הפרט מה יש אם הורים מחנכים את ילדיהם לבד, מה רע

בזה. אני מניחה שאת מכירה את הפרשה הזאת, על זוג הורים בקרית-מוצקין, שלא שלחו את

ילדיהם בני 7. 10 ו-12 לבית-ספר, מאז תחילת שנת הלימודים. הוצא להם צו הבאה והם

הובאו לחקירה. הם טענו שלא עברו כל עבירה. אני מבקש לבדוק ולהגיד לי מה קורה

בכלל, האם ידוע על מקרים, על כמה מקרים של הפרת החוק בדרך הזאת, של ילדים שאינם

שולחים את ילדיהם לבית הספר.



קראתי היום בעתון הודעה של הטלוויזיה לעתונות. בעתון "הארץ" נאמר ש"בוקר טוב"

של החינוכית נרכש לשידור בארצות-הברית. זה נשמע מצויין. קוראים את הידיעה ומסתבר

שנרכשה לשידור בערוץ הכבלים הניו-יורקי "שלום אמריקה" שהוא ערוץ כבלים של היורדים

בארצות-הברית. מאחר שהטלוויזיה החינוכית שייכת למשרד החינוך, יש גם גבול להודעות

לעתונות.

כמו כן קראתי בעתונות, שמנכ"ל רשות השידור, אריה מקל, הגיע למסקנה שהוא מצא

בדיוק את השעה הטובה לשדר חדשות באנגלית לתיירים. אבל ראה זה פלא, השעה היחידה

שבאה בחשבון בשביל מר מקל היא השעה בין חמש לחמש וחצי, שבה בדרך מקרה משודרת

תכנית בשם "ערב חדש", והוא מציע לקחת את השעה הטובה הזאת ולשדר בה חדשות לתיירים.

אני מציע שתציעו למר מקל שישדר חצי שעה יותר מאוחר. כי הוא מסביר שהתיירים חוזרים

עייפים ואחר-כך הם צריכים לבלות. אנחנו ילדים לא כל כך קטנים.

יש לי פניה וזאת אולי הפניה המרכזית בשאילתות הפעם, של אם בשם חנה גוזמן

מירושלים, שילדיה לומדים בבית-הספר הניסויי על-שם חיים ארלוזורוב ברחי ר' עקיבא 3

בירושלים. זה לא בית-הספר הניסויי שבו טיפלה הוועדה בפעם הקודמת. מסתבר שבחדר

ההתעמלות, מצורף פה גם צילום, מתנוסס דגל מפלסטלינה של אש"ף עם תמונות של ערבים

ויהודים, וילדים בכתה ד' קיבלו הביתה להכין עבודות על יהודים ועל הפלשתינאים,

ועל הפתרון בשטח. ילדים מכתה די. מובן מאליו שאת העבודות לא בדיוק הכינו הילדים.

יש פה גם עבודה אחת מצולמת. ברור מאוד מי כתב לה את העבודה, כולל פרטים שניתנו לה

מתוך "בצלם". יש גם הפתרונות שהילדים איורי דיון הגיעו אליהם, ילדים בכתה די עשו

פתרון חופשי. פתרון אחד הוא ש"ניתן לערבים את כל השטחים, זה חצי מארץ-ישראל.

ישראל תוותר על חברון, רמאללה, שכם, רצועת-עזה ובאר-שבע". פתרון אחר: "ירושלים

צריכה להיות בינלאומית ואחרי שנסלק את כהנא והדוסים מהקבינט המדיני נחיה אתם

בשלום".

אין לי שום טענות לדמוקרטיה ולחופש חינוך. אבל אני חושב שלקחת ילדים בכתה די

ולהגיד להם תחברו עבודות על הבעיות עם הפלשתינאים, יידוי אבנים, פתרונות

וירושלים, לאן זה מגיע? מה רוצים מהילדים האלה? שהם יביעו דעות מה לעשות

בארץ-ישראל ויציירו דגלים של אש"ף? אומרת לי האם, חיילי צה"ל רצים ביהודה ושומרון

כמו משוגעים אחרי כל עמוד חשמל שיש עליו דגל של אש"ף כדי להסיר אותו, ופה שמים

אותו וזה עומד בחדר ההתעמלות לתפארת, וכולם באים לראות את העבודה הנפלאה שנעשתה.

אין לי טענות לילדים. ברור לי שהם מביעים פה דעות של הוריהם, אבל גם ההורים האלה

צריכים פעם לקחת בחשבון שילד בכתה ד' הוא לא מספיק בשל כדי לדון ולהחליט אם

מחזירים את באר-שבע או לא מחזירים אורנה. אם מזרימים לתוך הילדים דעות כאלה בבית,

משני הכיוונים, זאת פגיעה בהינוך.

אני מבקש לשמוע מה יש למשרד החינוך לומר בנושא הזה.
פ' גולדשטיין
ברוריה, אני אכיר תודה אם אני אקבל מכם מה מספרם של גני הילדים במדינת ישראל

על-פי התפלגות פרטיים וציבוריים. מה מספר בתי-הספר הממלכתיים והממלכתיים דתיים,

חטיבות ביניים ובתי-ספר תיכוניים. ואם יש אפשרות, התפלגות לפי אזורים ולפי

ישובים, כולל המגזר הערבי.

ביה"ס בישוב פי-נר
היו"ר מ' בר-זוהר
אנו עוברים לנושא שעל סדר היום: בית-הספר בישוב פי-נר. היו מספר שאילתות

בנושא, וחבר-הכנסת גרופר העלה הצעה לסדר היום במליאת הכנסת, שהועברה אלינו.



פ' גרופר;

העליתי את הנושא בהצעה לסדר היום מפני שאני רואה פה פגיעה נוראית בסדר

המקובל. להציג את פי-נר בכסה משפטים. זה ישוב שכאשר הייתי במשרד החקלאות עזרתי

להם לעלות למקום. אני הושב שהצרה היהידה שלהם היא שהם לא מפלגתיים. זו התאגדות של

אנשים נחמדים, שבכוהות עצמם יישמו את מה שמדינת ישראל צריכה לעשות, ללא פיתוה

שטח, ללא שטח בזמנו של משרד השיכון. בכוחות עצמם גם הכשירו את השטח, גם עלו לשטח

בבנייה פרטית שלהם, וכיום גרים שם 180 משפחות. זה מקום יפהפה. כשנכנסתי לפרטים,

לא יעלה על הדעת דבר כזה. ראיתי הסכמים כתובים בין הנהלת הישוב לבין משרד החינוך

על כל הנושא של בניית בית-ספר וגנים. ברור שישוב כזה לא יכול להיות בלי חינוך.

היו כל מיני אלטרנטיבות שאמרו שהם ילמדו בטבעון, יסיעו אותם, עם כל הכרוך בזה.

הבסיס היה שצריכים להיות יותר מ-200 תלמידים. זה הבסיס להקמת בית-ספר. אולי

לא היו התחייבויות בדבריו של שר החינוך בתשובתו מעל במת הכנסת, לא היו אולי

התחייבויות ישירות, אבל היה אישור לפרוגרמה של הנושא, ועל בסיס זה המתיישבים בנו

בית-ספר.

פ' גולדשטיין;

מתי הם עלו על הקרקע?
א' פרוינד
הבנייה החלה ב-1985, האכלוס ב-1988-87, במכה אחת הכול.

פ' גרופר;

יש שם יותר מ-200 תלמידים, שזהו הבסיס לבניית בית-ספר. אבל לבוא היום אחרי

שציבור של מתיישבים שעשה את זה על חשבונו, סיבך אותם בחובות ענק, ומי שראה את זה,

הקימו משהו לתפארת במדינת ישראל, וכבר אמרתי, החסרון הוא שלא עמדה מאחוריהם מפלגה

פוליטית - היום לבוא ולהתעלם מהעובדה הזאת ולהשאיר אותם במצוקתם הכספית על דבר

כזה שהם הקימו, והקריטריונים קיימים, אני חושב שזה לא ייתכן. גם לא היתה אפשרות

לאכלס את הילדים האלה בטבעון גם מבחינת מקום וסדר לימודים.

מצאתי לנכון להעלות את הנושא כהצעה לסדר היום מפני שאני חושב שאתה אדוני

היושב-ראש עם הוועדה, ברור שזה תפקידכם לשמור גם על האיזונים בתוך המדינה, ולא

לקחת אזרחי מדינה ולסבך אותם על לא עוול בכפם. אני מבקש שבעזרתכם יתקנו את העוול

הזה.

א' פרוינד;

אני רוצה להדגיש את המיקום שלנו. אנחנו נמצאים בגליל התחתון מעל נחל ציפורי.

אנחנו יושבים במרכזו של אזור שמיושב על-ידי בדואים. מצד אחד בשמת-טבעון, ראם-עלי,

איבטין, ערב-אל-חיל וזבידאת. אני לא מדבר מה שביניהם.

כיוון שאנו נמצאים באזור מבודד יחסית, הנושא של בית-הספר משמש הרבה יותר

מאשר חינוך ילדים פורמאלי מכתת גן חובה ועד כתה וי. אנחנו מדברים על בית-ספר

יסודי בלבד. בית-הספר הזה אמור לשמש כמרכז קהילתי, ואני מדבר על המחשבות שהיו אז,

שענו על כל הציפיות. מרכז קהילתי שנותן את החינוך הפורמאלי לילדים, ואחר-הצהריים

משמש לפעילות לבני נוער שהם מעבר לכתה ו', ולמבוגרים. ואכן כך הוא משמש. לדעתי,

כך צריך לראות את זה. בית-הספר הוא בית-ספר קהילתי, ואנחנו יודעים שמשרד החינוך

מעודד מאוד להקים בתי-ספר קהילתיים, והוא משמש כבית-ספר קהילתי.

צריך להבין שחתך האוכלוסיה שלנו הוא כזה שרוב התושבים, גברים כנשים, עובדים י

מחוץ לישוב. אם לא היה מקום ריכוז פעילות שהוא פעיל במשך שער שעות היום, הישוב

הזה היה ישוב שאין בו אף אחד, על כל המשמעויות שיש לכך, גם להורים שהיו צריכים



לדאוג. בית-הספר הזה נשאר מוקד פעילות במשך שעות הבוקר ואחר-הצהריים כאשר הישוב

בעיקרו ריק לגמרי, כי עדיין אין שם מקורות תעסוקה.

מתהילת הדרך ראינו את השטה שלנו כשטה שיש לו פוטנציאל גדול מאוד להרהבה.

תכננו את בית-הספר כך שיוכל לגדול הן לגבי בית-הספר היסודי, ומעבר לכך גם חטיבת

ביניים. היום אני יכול לומר שמשרד השיכון אכן מטפל בהרחבת בית-הספר. מדוע אנחנו

מציינים את זה? כי יש לזה משמעות מבחינת המדינה, ואני רואה את משרד השיכון

כמדינה. זאת אומרת, אנחנו הולכים פה להציע בכספים שאנחנו בנינו את בית-הספר, את

בית-הספר, גם לתושבים שיבואו, כי זה גם אינטרס שלנו. בשלב ראשון, אין ספק, משרד

השיכון מדבר על הרהבה מאוד גדולה. ההרחבה תיבנה בשלבים, אבל עד גבול מסויים של

כ-200, 300 ואולי 400 משפחות, בית-הספר הזה יכול לענות על הצרכים. לכן אנהנו

רואים את זה לא רק כבעיה שלנו אלא גם כבעיה לעתיד.

ההרחבה מיועדת בעיקרה לאנשים שירצו לבוא לשם, מהציבור הרחב, ולאנשי צבא קבע

שאנחנו נמצאים אתם בקשר, וכמו-כן לעלייה. פנינו וביקשנו להיכלל במסגרת קליטת

עלייה, ונענו לדרישה שלנו. כמובן, הדבר כרוך בפורמליסטיקה ובביורוקרטיה.

פ' גולדשטיין;

עד כמה משפחות אתם מייעדים את הישוב?

אי פרוינד;

משרד השיכון מדבר על כאלף יחידות. להערכתי, כאיש מקצוע, ואני בתחום המקצוע

הזה, אולי לא יגיעו לאלף, אבל אין ספק שיש פוטנציאל להגיע עד אלף משפחות.
פ' גולדשטיין
משרד ההינוך מודע לנושא הזה?

א' פרוינד;

כן.

היו"ר מ' בר-זוהר;

מה התביעה שלכם ממשרד החינוך?

אי פרוי נד;

התביעה שלנו שיעזרו לנו במימון של בית הספר.

היו"ר מ' בר-זוהר;

מה פירוש שיעזרו?

א' פרוינד;

בנינו אותו, הוא קיים. שיעזור לנו במימון שלו.

היו"ר מ' בר-זוהר;

שישלם לכם את מה שהשקעתם?



א' פרוינד;

היום בית-הספר הזה פועל תחת הנחייה ופיקוח של משרד החינוך והתרבות. הוא לא

בית-ספר פרטי. הוא בית-ספר שמשרד החינוך מטפל בו.

פי גרופה;

אתה לא רואה את זה כציונות טובה שאזרחים תורמים למשרד החינוך מבנה?

היו"ר מ' בר-זוהר;

אתם תובעים את כל מה שהשקעתם בבית-הספר?
א' פרוינד
כן. כמה שמשרד החינוך משקיע בבית-ספר שבו וי כתות, בתקציבים ובקריטריונים

שלהם. אני לא מבקש אגורה אחת יותר.

חי מירום;

באי זה סכום מדובר?

א' פרוינד;

אני לא יודע. אני יכול להגיד לך בכמה אנחנו בנינו. יכול להיות שהם בונים

בפחות כסף, אם כי אינני מאמין , אבל יכול להיות. אנחנו בנינו ב-700 אלף שקל.

אנחנו בין היחידים שהקמנו ישוב מן המסד עד הטפחות, כולל התכנון. ממש בכוחות

עצמנו, ללא שום סיוע. תמיד כשאני אומר את זה לאנשים אומרים לי, אבל מה קיבלת. אני

אומר ללא שום סיוע.

פ' גרופר;

זה לא בסדר.

א' פרוינד;

כולל תשתיות לראש השטח. זאת אומרת, מה שישובים דומים לנו, ולא משנה אם זה

מהיזמה הפרטית או לא מהיזמה הפרטית בנו, אנחנו לא קיבלנו. ולא משנות הסיבות. היום

זו עובדה ואנחנו לא בוכים על מה שהיה. אבל אנחנו הקמנו את זה בעצמנו.

כפי שאמרתי, בית-הספר פועל, והוא אמור לתת שירותים ותשתית להרחבה של הישוב,

ואנחנו רואים בזה עילה מספיקה כדי שמשרד החינוך יבוא ויענה לנו.

אנחנו נתאר את סדר השתלשלות המגעים שלנו עם משרד החינוך, כולל מסמכים. המצאנו

גם לכבוד היושב-ראש את המסמכים הקשורים. ניתן גם חומר רקע שתוכלו לעקוב אחרי

הדברים.

אי מסי נג;

כדי שאוכל לקצר בדברים, אני רוצה לחלק לכם תיאור כרונולוגי בכתב.

למעשה, המגעים המעשיים הראשונים שלנו עם משרד החינוך התחילו ברבע הראשון של

שנת 1985, כשפנינו אליהם וסיפרנו להם על הישוב. אז באו נציגי משרד החינוך לישוב,

ערכו בו סיור, התרשמו. הישוב היה אז ללא בנייה בתשתיות. כבר במועד הזה הסברנו להם

שהישוב הזה אמנם בשלב ראשון מיועד ל-180 משפחות, אבל הוא ללא כל ספק יגדל עד לסדר

גודל של 600-500 משפחות, והדבר הזה גם מצויין בסיכום שהוציא משרד החינוך.



בעקבות אותו דיון התבקשנו על ידי מר רפאל רון שהיה ראש אגף המיפוי, נדמה לי,

במשרד החינוך, לטפל בהקצאת שטח מתאים בישוב למוסדות חינוך ותרבות, והוא אפילו

ציין לנו מה הקריטריונים, שעבור אלף יחידות משפחות זה 3 כתות מקבילות וכו'.

במקביל כל הזמן התנהלו בדיקות בין משרד החינוך לבין המועצה המקומית טבעון על

האופציה שילדי פי-נר ייקלטו בטבעון. באותה תקופה טבעון התנתה את קליטת ילדי

פי-נר, בניגוד לדעת משרד החינוך, רק בבית-ספר אחד ובמימון של תוספות בנייה,

ובדיון מחדש על עצם הלימוד של ילדי פי-נר בטבעון מדי שנה.

שלחנו מכתב, שמופיע במס' סידורי 5. למשרד החינוך, ונתנו להם נימוקים

ענייניים ופרוגרמטיים מדוע אנחנו חושבים שצריך לקום בית-ספר בישוב. בהמשך נערכו

מספר דיונים עם משרד החינוך, ואז הופנתה אלינו השאלה על-ידי משרד החינוך, האם

נהיה מוכנים להשתלב במה שמכונה המפעל לילדי ישראל, וכולל הקמה של פנימיה לילדים

האלה בשטה הישוב. התשובה שלנו היתה חיובית. הודענו על כך לכל הפורומים שטיפלו

בענין, גם לגב' שושנה לוי, שהיתה המנהלת של המפעל לילדי ישראל, וגם הודענו באופן

פורמאלי על החלטת הישוב, למשרד החינוך.

באותו שלב נמסר לנו על-ידי אנשי משרד החינוך, שלמעשה התקבלה החלטה עקרונית

שיוקם בית-ספר בישוב, והם כעת מעבדים את הפרוגרמה. כתוצאה מההחלטה הזאת קמו לה

מתנגדים במועצה המקומית קרית-טבעון, והיא פנתה למשרד החינוך בבקשת הערעור. ואז מר

נצר פנה למשרד החינוך והבהיר שהוא עומד על כך שההחלטה שנתקבלה תבוצע כלשונה. זה

המכתב שמספרו הסידורי 10. גם לנו היו מגעים עם משרד החינוך באותו ענין.

כל הדבר הזה הוביל לידי כך, שב-21.12.86 נערכה ישיבה שהיתה אמורה להיות ישיבה

מכרעת בפורום רחב מאוד של משרד החינוך. אמור היה להשתתף פה גם המנכ"ל, אבל ברגע

האחרון הוא לא יכול היה להשתתף. השתתף בה דייר גדעון בן-דרור ונציגים נוספים ממשרד

ההינוך, נציגי מחלקת החינוך של קרית טבעון, המועצה האזורית זבולון ונציגי הישוב

שלנו. הסיכום מאורנה ישיבה מופיע במסי סידורי 15 . בפגישה זו הוחלט למעשה שיוקם

בית-ספר יסודי בפי-נר. בשלב ראשון דובר על כתות גן-חובה, א' ו-ב'. ובאותה נשימה,

מאחר שטבעון הביעה התנגדות לקלוט חלקית בלבד את ילדי פי-נר, דובר על כך שככל

הנראה הפתרון המלא הוא בנופית.

היו"ר מ' בר-זוהר;

יש לך את הסיכום של הישיבה הזאת?

א' מסינג;

כן. מדובר על כך ש"בתקציב 1987 ישתדל המשרד לכלול בניית שלב אי של התכנית

לבית-ספר יסודי, שתכלול כתת גן-חובה פלוס א'-ב'. אגף הפיתוח יבדוק במהלך שנת

תשמ"ח התפתחות אוכלוסיית התלמידים בטבעון ובפי-נר, ובהתאם יוחלט על המשך פיתוחו

של ביתס-הספר לכתות גי-ו'". בסיפא של הסיכום שהוציא משרד החינוך כתוב: "מאחר

שנציג המועצה המקומית טבעון הודיעה על התנגדות המועצה לכתות גי-ו' בטבעון,

תיבחן האופציה להקמת כתות גי-ו' בישוב, אם יימצא הדבר נכון מבחינת עלות כללית או

לחלופין בבית-ספר אזורי זבולון".

בתאריך הזה זו היתה נקודת האל-חזור בשבילנו. זה היה המועד שהיה בערך שנה וחצי

לפני האכלוס הצפוי, ואחרי קרוב לשנתיים של מגעים ראינו בזת החלטה. מאחר שהרצנו את

הדברים באופן כללי בקצב אולי יותר מהיר מאשר נהוג במשרדים ממשלתיים, גם פה ראינו

שצריך להריץ את הדברים קדימה.

בעקבות הישיבה הזאת, העביר לנו משרד החינוך ב-23.12.86 פרוגרמה תכנונית עם

ציון כמה שטחים לכל כתה.

ההתפתחות הבאה היתה ב-26.2.87, שבה דייר שושני הודיע לנו, שנתקבלה החלטה כללית

במשרד החינוך, שלא לפתוח בית-ספר שבו פחות מ-200 תלמידים, והוא ביקש שהישוב ייערך

לפתיחת שנת הלימודים.



פ' גרופר;

השר לא ידע. הוא אמר שיש פחות מ-200 ילדים. אמרתי לו שספרתי את הגולגלות.

א' מסינג;

זה היה דבר בלתי אפשרי מבחינתנו שאחרי תהליך של שנתיים פתאום, לכו, תשברו את

הראש בקרית-טבעון.
למכתב הזה ניתנו שתי תשובות
א. תשובתו של מר נצר, שבה הוא עומד עוד פעם על

ההכרה לדבוק בההלטה שנתקבלה בישיבה ב-21.12.86; ב. תשובה שלנו מיום 19.3.87. שבה

הבהרנו שהדבר הזה הוא בלתי אפשרי מבהינתנו ואנהנו דורשים לבצע את הההלטה שנתקבלה.

בפועל בית-הספר נבנה, ובפועל ישנו פה מכתב מ-13.5.87 של ד"ר גדעון בן-דרור,

שהוא מאשר פתיהת גן-הובה וכתות אי-בי, והוא אומר לדייר גולדשטיין, מנהל המהוז: "על

יסוד זה, על בסיס בדיקתך, ומתוך המגמה לא להסיע דרדקים של בית רבן למרהקים,

העדיפות היא למסגרת הצעירה - גן-ילדים וכתות א'-ב', אשר תופעל בישוב בשלב ראשון".

בפועל, הישוב התהיל לפעול בספטמבר 1988. זאת למעשה שנת לימודים שניה שהוא פועל

והוא מקבל את התקנים בהתאם לנוהלים של משרד ההינוך.

היו"ר מ' בר-זוהר;

מה מספר התלמידים לפי הרישום שלכם?
אי מסי נג
הבאתי פה רשימת מחשב של כל ילדי הישוב בהתפלגות לפי שנתונים, רשימה שמית,

ואני יכול להשאיר אותה פה. בסוף כל שנתון יש סיכום.
פ' גרופר
אני רוצה למסור אינפורמציה לפני שמר נצר ידבר. אני רוצה לספר שלישוב הזה

לפני שהיו עניינים עם משרד ההינוך, היו להם עניינים עם משרד השיכון. בהיותי שר

החקלאות הכרעתי במועצת המי נהל ואישרנו את השטה. כי משרד השיכון בזמנו אמר שאולי

יעשו שם שיכונים לעולים, שיכונים לקליטה בארץ, אבל תכניות לא היו. באמת בגלל

ההכרעה שהיתה במועצת המינהל, בלי שום שייכות למשרד ההינוך, הם לא קיבלו שום סיוע.
ד' צוקר
משרד השיכון התנגד להקמת הישוב?
פ' גרופר
כן. ואנהנו הכרענו במועצת המינהל. הם לא קיבלו כל עזרה אלמנטרית שצריך לקבל

כל ישוב ממשרד השיכון והם גם השקיעו בתשתית.
די צוקר
אתה רוצה להגיד שדוד לוי הוא נגד התיישבות בארץ-ישראל?
פי גרופר
אני לא יודע אם הוא נגד התיישבות, אבל הוא לא היה בזמנו בעד פי-נר. הנכון הוא

שלאחר שהישוב הוקם, אני לא זכיתי לחתוך את הסרט מפני שלא הייתי שר, אבל הוא חתך

את הסרט.



היו"ר מ' בר-זוהר;

העברתם לי חומר שלא שווה דבר. אתם מתחילים בתאריכי לידה, כשהתאריך הראשון הוא

1959 . יש גבול. התאריך האחרון הוא שנת 1989 .אני מדבר על ילדים שהם בגיל בית-ספר,

אז מה אתם כותבים פה 457 ילדים? בן 31 הוא ילד בישוב? תנו לי מספר של הילדים

בגיל בית-ספר יסודי.
מי נצר
זה ישוב כפרי קהילתי במסגרת המועצה האזורית ומטופל על ידינו בשלב די מאוהר,

מפני שהם היו ללא אבא, בשונה מהמעמד של הרבה ישובים, ולצערי לא מוסדר גם היום.

ראש הממשלה היה שם לא מזמן. הישוב הזה הוא לא במעמד נבון מבחינה ציבורית, ואנחנו

מנסים לשנות את זה. אני לא יודע אם נצליח כל כך מהר.

איפה זה מתקשר? זה מתקשר לכך שאת כל מה שהישוב הזה הקים הוא הקים לבד התל

מבנה-ביתך וכלה בכל התשתיות, והן אינן מושלמות עד היום, והן מתחת לרמה. הכספים

שהמדינה שותפה בהם תמיד בהקמת ישובים, ואני מנוסה בנושא הזה מזה ארבעים שנה, כאן

הם עשו הכול על חשבונם.

נכנסנו לטפל בענין החינוך ובית-הספר כי באזור הזה קשה להעלות על הדעת,

ומבחינתי אי אפשר להעלות על הדעת, שישוב יתרומם בבוקר והילדים יסעו החוצה. זה לא

מתקבל על הדעת. נכון שיש פה נתונים מתחילה, שמשרד החינוך מדבר על סדר גודל

מסויים, דבר שמקובל עלי, כיצד להשקיע בבית-ספר בעלות מסויימת לפי מספר התלמידים.

פה עמדו בתנאים.

תוך כדי הדיונים סיכמנו את הנושא הזה סיכום מוחלט, כולל ידידי שושני שהיה

מנכ"ל, ובשלב מסויים כתב נגה שפה הוזכר, אבל זה היה במקביל וזה לא היה במקום בכלל.

לא היו עוררים. יותר מכך, ישבנו ביחד בטבעון במגמה איך לטפל בכתות מעבר לכך.

כלומר, בהנחה יסודית שבית-הספר קיים. קרה פה מקרה, שהיות שהיתה פה הבטחה ולא

היתה הבטחה שיבנו, או יותר נכון, אם צריך להשקיע בשנה זאת, אין אנו יכולים להשקיע

- זה מה שאמר המשרד בתחילה - לכן נטלו על עצמם אנשי פי-נר את המשימה הזאת, בהבטחה

לא מפורשת תקציבית, אבל במגמה ברורה לגמרי: שלגבי כתות גן-הובה, אי-ב', הדבר ברור

לגמרי, ולגבי ההמשך הדבר ייבדק.

הדבר הזה ברור מהמשפט האחרון במכתבו של גדעון בן-דרור שחולק לכם, ויש גם

תשובה נוספת של גדעון בן-דרור אלי, שהוא מודיע לאיש המחוז של משרד החינוך, למר

גולדשטיין, להתחיל לבצע את מה שהוא כתב שם. ההנחה הברורה היא שלאחר כל הבירורים

זו עובדה שצריך לקבל אווזה, וצריך לחפש את הדרך כיצד אפשר להשתתף במימון. זאת

הבעיה היחידה שהיו1ה.

אני כשלעצמי משוכנע בכך שאי אפשר להפיל את העומס הזה ולא מוצדק להפיל אותו על

האנשים שפעלו יחד עם המועצה, במקרה זה פעלנו במשותף, ועם משרד החינוך, במגמה

ברורה לגמרי. ישנו קושי תקציבי, אני לא אדם שיכול להתנער ממנו ולא יכול להגיד

שהוא לא קיים. הוא קיים. עברנו שנה, שנתיים, שלוש. צריך בהדרגה, וזה גם מה שנאמר.

יותר מזה, בשיחה אישית עם גדעון בן-דרור לפני חצי שנה, כשביקשתי ממנו לממש את זה,

הוא היה במקרה ישב בראש הישיבה כששושני נקרא, והוא היום סמנכ"ל במשרד, והוא אמר

לי: משה, אני לא יכול להתכחש לזה, זה אמת. בית הספר הוא עובדה, הוא קיים.
חי מירום
למה מר בן-דרור לא נמצא כאן היום?
מי נצר
הוא חזר על זה. יש קושי וצריך לחפש איך לעבור אותו. אני חושב שצריך ללכת

קדימה ולמצוא את הדרך לעמוד בהתחייבות. מפני שבצורה מעשית הכסף שהושקע בבית-הספר,

ומי שיזדמן לשם, זה מקום יפה, חברה מסודרת, בית-ספר יפה, אזור מטופח על ידי



האנשים שעשו את זה - הכסף הזה לא הושקע בדברים, והסרים שם דברים מינימליים של

שירותים אחרים, היות שהאנשים העדיפו, ובצדק, את החינוך. וצריך למצוא דרך להחזיר

את זה.

ש' כנעני;

ד"ר בן-דרור, שהוא הסמנכ"ל הבכיר לפיתוח, נמצא כרגע בישיבה של ועדת הכספים של

הכנסת ולכן אני פה במקומו.

היו"ר מ' בר-זוהר;

בפעם הבאה תמסור למשרד החינוך, שבישיבות בוועדות, לפחות לאנשי משרד החינוך,

מקובל שהם יושבים אצלנו. ועדת הכספים אין לה אותה עדיפות.

בי נסים;

בוועדת הכספים יושבים היום על תקציב החינוך.

פי גרופר;

ועדת הכספים מתחילה בעשר. היתה לו שעה להיות פה.

ש' כנעני;

אני חושב שצריך את התשובה למה שאומרים אנשי פי-נר לחלק לשלוש שאלות מרכזיות:

1. האם בכלל צריך את בית-הספר; 2. שאלת הנוהלים שעל-פיהם פעלו בענין הזה; 3.

השאלה של האינטגרציה החברתית.

האם בכלל צריך את בית-הספר, התשובה היא שהיום ישנם בבית-הספר 159 תלמידים.

היו"ר מ' בר-זוהר;

פה רשומים 219.
ר' שטיינר
לנו נמסרה אינפורמציה מהמועצה האזורית זבולון על 159 תלמידים.
היו"ר מ' בר-זוהר
איזה גילאים?
ר' שטיינר
מ-א' עד ו'.
א' פרוינד
יש פה גם גן-חובה.
די צוקר
כולם גרים בפועל בישוב?



א' פרוינד;

כמעט כולם. היום לומדים אצלנו מעל 180.
היו"ר מ' בר-זוהר
תתנו לי מספרים נכונים.
ע' קרמר
אצלנו כתת גן-חובה נמצאת בתוך בית הספר.

היו"ר מ' בר-זוהר;

יש פחות מ-200 תלמידים.

ע' קרמר;

חלק מהמשפחות עוד לא עברו.
היו"ר מ' בר-זוהר
היתה לנו בעיה דומה עם הר אדר. המספרים האלה אינם מדוייקים. רבותי , כך לא

עובדים, אני מצטער.

ש' כנעני;

זו דוגמא דומה מאוד להר אדר, משום שגם בהר אדר ישנו המצב שהיתה פרוגרמה.

ד' צוקר;

בהר אדר היו חסרים ילד אחד או שניים ל-200 תלמידים. נכון?

ש' כנעני;

בהר אדר יש השנה 164 תלמידים.

אני רוצה לחזור לנושא של פי-נר. ההערכה שלי , שאם פי-נר לא תתחיל בנייה חדשה,

אנחנו עומדים בפני אוכלוסיה שעתידה להזדקן ומספר הילדים עוד ילך ויקטן. מתי תתחיל

בנייה חדשה, יצחק פרוינד שעוסק בתכנון, יודע טוב כמוני שזו שאלה שאין עליה תשובה

ברורה. ואם תתחיל בנייה בעוד חמש או שש שנים, כך שתלמידים יהיו בעוד שבע-שמונה

שנים, האוכלוסיה הנוכחית, להערכתי, לא תספק את הילדים, ושוב נימצא עם מספרים כאלה

של תלמידים. במלים אחרות, מקדם אי-הוודאות על השאלה של גודל התלמידים במקרה הזה

גדול ביותר.

כך שבמצב של היום כשהמערכת כולה נמצאת בתהליך של סגירת בתי-ספר קטנים, כל

הקיבוצים נמצאים בתהליך של סגירת בתי-ספר קטנים ואיחודם לבתי-ספר גדולים של

400-300 תלמידים - וחבר-הכנסת מירום מכיר את מה שקורה אצלם באזור, שאיחדו את

שלושת בתי-הספר בשריד, גבת ויפעת לבית-ספר אחד בסדר גודל של 400 תצלמידים - כאן

נעשה מהלך של פתיחת בית-ספר הרבה יותר קטן. ההערכה שלי בתוך טווח שאנחנו מסוגלים

היום לראות לעין, לא יגדל מספר התלמידים, ולכן בשלב הזה לא הייתי אומר שצריך

לבנות להם בית-ספר.

לעניו הנוהלים. יש נוהלים של תקצוב ויש נוהלים של פיתוח. הנוהל של פיתוח

אומר; בשלב ראשון מוציאים את הפרוגרמה החינוכית והפיסית. שלב שני - הבעלות העתידה

מכינה תכנית אדריכלית. שלב שלישי; תהליך התקצוב.



אני רוצה להגיד לחברינו הנכבדים פה, יש הרבה יותר פרוגרמות פיסיות וחינוכיות

בשטח מאשר יש לנו תקציב לממש אותן אחר-כך. מעטים המקרים שבהם מישהו מתחיל לבצע

בנייה כאשר בידיו רק הפרוגרמה. אבל כאן נעשה מעשה שלדעתי הוא המור עוד הרבה יותר

- לא רק שהם לא קיבלו תקציב, אלא עוד לא נעשה השלב הקודם. אנשי פי-נר לא קיבלו

אישור על התכניות האדריכליות של בית-הספר מאדריכל היועץ של משרד החינוך והתרבות

ומנהל האגף לבינוי ותקצוב, שזה הנוהל. אינני יודע, אילו היו מביאים התכניות, מה

היה נאמר שם, משום שבית-הספר הוא הלק אינטגרלי מתוך מגדל המים, ואינני יודע אם

מבחינה בטיחותית זה היה מאושר על-ידי האדריכלים שלנו.

פ' גולדשטיין;

מותר לי להבין אותך? בדף ההסבר שקיבלתי בעמוד השני במס' 15 הם כותבים:

"4.2.86 - סיכום ישיבה במשרד החינוך, בהשתתפות סמנכ"ל המשרד. סיכום סופי על

הקמת בית ספר בפי-נר והתחייבות כספית 21.12.86". איך אתה מסביר את זה? האם מה

שהם כתבו כאן זה מדוייק או לא?

ד' צוקר;

המשפטים שכתובים שם הם שהמשרד "ישתדל", "יבדוק".
מי נצר
על זה נאמר לבנות ונשתדל להחזיר.
ש' כנעני
זו לא המשמעות.
די צוקר
דירה שלי לא הייתי קונה לפי הניסוח הזה.

ש' כנעני;

יש נוהל תקציבי מאוד ברור. הנוהל התקציבי אומר שהישוב לא יכול לצאת למכרז

לפני שהוא קיבל את האישור של המשרד למכרז לקראת הבנייה. יש נוהל שאומר שהישוב

מקבל את האישור התקציבי התום על-ידי חשב המשרד ועל-ידי מנהל האגף לבינוי ותקצוב.

כל הנוהל הזה לא נעשה. על דבר כזה היה בשעתו בג"ץ שהגישה..טייבה נגד המשרד, שבנתה

באותו אופן, והבג"ץ פסק שהם יספגו את הבנייה כי הם בנו בלי האישורים התקציביים.

בכל אופן הנקודה המרכזית, המכתב הקובע והמחייב הוא מכתבו של מנכ"ל משרד

החינוך והתרבות מה-26.2.87 שאומר אל תבנו. השאלה מתי התהילו פי-נר לבנות את

בית-הספר.

היו"ר מ' בר-זוהר;

מה התשובה לשאלה הזאת?
ש' כנעני
אני לא י ודע.

היו"ר מ' בר-זוהר;

אולי אנשי פי-נר יתנו לי תשובה? מתי התחלתם לבנות?



א' מסינג;

אני לא זוכר את התאריך המדוייק. הליכי התכנון שלנו התחילו מיד אחרי האישור

הזה, וזה לא נכון שלא קיבלו אישור.

היו"ר מ' בר-זוהר;

אני שואל אתכם מתי התחלתם לבנות את בית-הספר?

א' מסינג;

בסביבות אפריל 1987.

היו"ר מ' בר-זוהר;

זאת אומרת אחרי שקיבלתם הוראה ממשרד החינוך לא לבנות את בית הספר?

א' מסינג;

זו לא היתה הוראה לא לבנות. הם אמרו לא לפתוח בית ספר בפחות מ-200 תלמידים.

ש' כנעני;

אני מוכן לקרוא את המכתב שנכרע: אל אריה מסינג: "כידוע לך, החליט המשרד שכל

בית-ספר בו פחות מ-200 תלמידים ייסגר, או לחלופין לא ייפתח בית-ספר עם מספר

תלמידים נמוך מזה. לגבי פי-נר גם קיימת אלטרנטיבה טובה, לפיה ילמדו תלמידי פי-נר

בבתי-הספר בקרית-טבעון. מה גם שהמשרד נתון במצוקה תקציבית קשה ביותר. אבקשכם

להיערך כבר עתה לקראת שנת הלימודים תשמ"ח בהתאם". כלומר - - -

פי גולדשטיין;

אין כלומר. אין פה הוראה מפורשת לא להתחיל לבנות.

היו"ר מ' בר-זוהר;

אינה יכול לומר לי מהו אישור תקציבי שניתן לבנייה?

ש' כנעני;

אישור תקציבי זה הודעה לגוף שיבנה. בדרך כלל זה הרשות המקומית. במקרה הזה

אילו היינו מוציאים הוראה כזאת, היא היתה יוצאת אל המועצה האזורית זבולון.

ההוראה אומרת, יש לך תקציב לשנת התקציב Xמסעיף תקציבי Yבסכום כזה וכזה, לבצע

בנייה בשטח כזה וכזה. ההוראה הזאת צריכה להיות חתומה על-ידי שני גורמים.

די צוקר;

הנוסח פה הוא לא מאוד מובהק, מאוד ברור, מאוד דפיניטיבי. הנוסח הוא דקלרציות

הניתנות לפירושים שונים מכיוונים שונים. מה היתה הבעיה שלכם להגיד "כן", "לא",

אבל משהו מוגדר? כי אפשר לפרש את המכתב לכל כיוון, אפשר לפרש את זה כמו הבר-הכנסת

גולדשטיין, כך פירש את זה הישוב, ואיפה לפרש את זה לחומרה. למה פה לא היתה פה מלה

ברורה כן או לא?

ש' כנעני;

אני לא יודע לענות לך בדיוק למה נוסה המכתב בצורה הזאת. ברור לי שגם היה

ניסוח כזה של מכתב, גם לא היה בידיהם אישור תקציבי וגם הבנייה החלה אחרי מכתבו של

שושני שאמר להם, תלמדו בטבעון. נובע מזה שהוא אמר להם תלמדו בטבעון, שלא תבנה



בפי-נר.

די צוקר;

אני מסכים אתך שעם המכתב הזה לא הייתי מקבל הלוואה בבנק. מצד שני אין פה גם

לא ברור.

ש' כנעני;

אני חושב שהדברים אמורים מאוד בבירור. משום שאם הוא אומר לו תלמד בטבעון,

משמע ארנה לא לומד במקומך.

ד' צוקר;

יש גם הודעה של המועצה המקומית טבעון שהיא מתנגדת לכל הענין.
ש' כנעני
המועצה המקומית טבעון הבהירה שהיא מוכנה לקלוט או את כתות א'-ו' כולן, או

אפילו את אי עד י"ב או היא לא רוצה חלקיות.

די צוקר;

יש להם סיבה להניח שזה לא ברור.

ש' כנעני;

לו היתה להם התחייבות תקציבית קודמת ביד או לפחות אישור אדריכלי של האדריכלים

שלנו, שמסכימים לתכניות האלה, היית יכול להגיד, יש כאן איזשהי נקודה. אבל זה לא

עבר את השלב הזה. זה הובא לאדריכל שלנו והאדריכל שלנו לא אישר את התכניות משום

האמירה של דייר שושני, אנחנו לא בונים. כלומר, היה ברור מאוד לאנשי פי-נר שמשרד

החינוך לא מאשר. התשובה שלנו איפה כן ללמוד היתה, צריכים ללמוד בבית-הספר נרקיסים

בקרית-טבעון, שהוא בית-ספר שמתרוקן מאוכלוסיית התלמידים שלו, ולימוד שם ייצור גם

אינטגרציה חברתית.

היו"ר מ' בר-זוהר;

קרית-טבעון היתה מוכנה לקבל אותם?

ש' כנעני;

מ-א' עד י"ב.

מי נצר;

מרדכי בן-דרור מטבעון הסכים לקבל בתנאים שאומר מר כנעני, אבל שיינתן לו כסף

לבנייה, ועל זה היתה תשובה חד-משמעית שלילית של שושני.

יש מהלך של מציאות. הילדים היו שם, התכניות שדיברו עליהן היו מביאים את

הילדים שיהיו לא פה ולא שם, שיישארו בקרית-מוצקין. על זה ביקשתי מגדעון בן-דרור

שיכתוב מכתב, והוא יותר מאוחר מכל המכתבים, ממאי 1987, אחרי מכתבו של שושני; "על

יסוד זה, על בסיס בדיקתך את הפעלת מערכת השעות ומתוך המגמה לא להסיע אנשים

צעירים, דרדקים של בית רבן, למרחקים, העדיפות היא למסגרת של גן ילדים וכתות אי-ב'

שתופעל בישוב, בשלב זה היא פונקציה של יכולת הקצאת שעות ושל שיפורים אחרים". ..

כלומר, בנינו, הוא ידע שבונים. הוא אמר לי, אני לא מתחייב מתי אני אחזיר. הוא גם

ידידי, הייתי מפקדו האישי. מבחינה אישית הוא עמד בכל מה שהוא אמר. הוא אמר שהוא

לא יכול להתחייב במועד. זה לא משנה שום דבר.



היו"ר מ' בר-זוהר;

מר כנעני, איך אתה מסביר את המכתב הזה?

ש' כנעני;

המכתב מתייחס להוצאה השוטפת ולא לבנייה.

היו"ר מ' בר-זוהר;

לא מעניין אותו אם יש שם בית-ספר או אין?

ש' כנעני;

המכתב הזה מתייחס למצב שבו פי-נר כבר הודיעו אנהנו בונים. אין פה שום

התחייבות לממן את הבנייה שהם כבר התחילו. מתייחסים רק להוצאה השוטפת.

פ' גולדשטיין;

אני מבין, אדוני, שלפעמים עורך-דין מקבל תיק שקשה לו להגן עליו והוא עושה את

זה בצורה מאוד יפה, ואני מעריך את מה שאתה עושה. אני לא מכיר את פי-נר, רק היום

נודע לי עליהם. אם אני מסוגל לקלוט את הרשמים שלי אובייקטיבית, אז כשהם כותבים

שיש סיכום סופי לבנייה, אפילו אתה לא מקבל את זה, כי זה לא כל כך ברור על פי מסמך

שקרא חבר-הכנסת צוקר, זה הרבה יותר חזק מהאמירה שניסיתם לדלות מאותו מכתב שאומר,

תפסיקו לבנות או אל תבנו או תלכו לקרית-טבעון.

היו"ר מ' בר-זוהר;

אנשי פי-נר אומרים שיש סיכום סופי לבנייה. המסמך הזה לא אומר זאת.

פי גולדשטיין;

כשאני קורא את ההחלטיות בדברים שלהם ואני משווה אותם למשרד החינוך שאומר שזה

לא כך, ואני משווה את זה למכתב השני שהוא לא החלטי כל כך - - -

די צוקר;

נתתי לך הסבר. יש פה שני מכתבים סותרים זה את זה.

פ' גולדשטיין;

אני רוצה לשאול שאלה כדי לקצר את הוויכוח; מתי וכמה אתם מוכנים להחזיר לאנשי

פי-נר את התשלומים, ובאיזו דרך? תגמרו את העניינים, הרי לא נהרוס את הבנין. יש

מצב, נכון, לא הלכו בדיוק על-פי ההלכה, אבל תגמרו את הענין.

ש' כנעני;

חבר-הכנסת גולדשטיין, לקחת היום תקציב פיתוח ולתת אותו לפי-נר, פירושו שאנחנו

לוקחים תקציב שנועד לכתות למניעת משמרת שניה, ואתה כהבר ועדת החינוך בוודאי יודע

שהגשנו תכנית של 1,400 כתות ואנחנו מקבלים 600 כתות. זה אומר שבאיזשהו מקום אחר

אנחנו נכנסים לחסר.
פ' גולדשטיין
מה האלטרנטיבה שלך?

ש' כנעני;

הוצע לאנשי פי-נר ללמוד בטבעון.

פ' גולדשטיין;

מה עם הבנין שהם בנו?

ש' כנעני;

הם לקהו על אחריותם להתחיל לבנות בנין.

ר י שטי י נר;

אם אנחנו רוצים לבדוק את המכתב של מר בן-דרור לדייר גולדשטיין כמשפטנים,

מדובר פה אך ורק על הנושא של תקנים ושל שעות, כאשר ההתייחסות היא שיש כבר בנין

קיים ועומד. אין כאן שום התייחסות תקציבית לבנייה אלא רק לתקנים והוצאות שוטפות.

לכן אומר גדעון בן-דרור לדייר גולדשטיין, מנהל מחוז חיפה, תקצה להם את השעות, כי

הנה הם כבר לומדים שם, אז שיהיה להם הכסף.

ד' צוקר;

במידה מסויימת זו היתממות. גדעון בן-דרור אחראי לא על הקצאת שעות במשרד

החינוך. זה לא התפקיד שלו. הוא מתעסק בשאלה שהיא נושא הדיון - תכנון, בנייה

ופיתוח. כלומר, כאשר הוא מבקש להקצות שעות הוא יודע שבנו בנין. זה עומד בסתירה

למכתב אחד שהוא אומר קודם לא לבנות, אבל זה כן מתיישב עם מכתב אחר שלו שאומר כן

לבנות.

הי ו "ר מי בר-זוהר;

היית באותה ישיבה, גב' שטיינר?

ר' שטי י נר;

נכון. הייתי בכל הישיבות.

היו"ר מ' בר-זוהר;

שם סוכם למעשה לבנות את בית-הספר.

ר' שטיינר;

כמו שאמרנו, אנחנו מסתכלים על כל רשימת התאריכים, ואכן בהתחלה היו מיושבות

ממחשבות שונות, אבל מה שקובע מבחינתנו זה החלטת מנכ"ל, והחלטת המנכ"ל היתה לא

לפתוח בית-ספר. זה מה שקובע.

ש' כנעני;

הבנייה החלה אחרי החלטת המנכ"ל. זה המפתח.

הבעיה היתה בעיית הגודל וגם בעיית האינטגרציה. ניסינו ללכת לקראת הישוב

על-ידי הכנסת המפעל להכשרת ילדי ישראל ויצירת פנימיה שם, ועל-ידי כך ליצור

אינטגרציה וגם להגדיל את מספר התלמידים. הסתבר די מהר אחרי הדיון הזה שהעסק הזה

לא עובד ולא תוכל לקום שם פנימיה, והילדים לא יהיו שם. בנקודה הזאת החליט המנכ"ל



את מה שהחליט. כי נקודת מפתח מאוד חשובה היתה השאלה של אינטגרציה הברתית, שזאת

מדיניות שהכנסת ההליטה לקיים ואנחנו פועלים כמיטב יכולתנו לממש אורנה.

א' פרוינד;

קרית טבעון היא אורנה אוכלוסיה כמונו.

ש' כנעני;

לא אזור נרקיסים.

א' מסינג;

אני רוצה להשיב על הנושא של האינטגרציה החברתית. אני מחזיק בידי תרשומת בכתב

יד מהישיבה מה-21.12.86. באותה ישיבה אומר גדעון בן-דרור "פי-נר בעדיפות נמוכה

מבחינת המפעל להכשרת ילדי ישראל ואין סיכוי להשיג תרומה למפעל הכשרת ילדי ישראל

בפי-נר". הוא טען שרק אחר-כך נודע להם שאין סיכוי ולכן זו היתה אחת הסיבות להחלטת

המרכז. הסיבה הזאת היתה ידוע כבר אז, ב-21 לדצמבר.

די צוקר;

עובדה שבאפריל המנכ"ל אומר לא להתחיל לבנות ואתם מתחילים לבנות. זאת הבעיה

שלכם לפנינו עכשיו.

א' פרוינד;

כמעט נפגעתי מכך שאמרת., אדוני היושב-ראש, שניסינו להטעות את הוועדה בכך

שהבאנו מספרים לא נכונים. מה שמסרנו לך זה סיכומים של מספרים שלנו ואפשר לבדוק

אותם. הסיבה שיש אצלנו ילדים רשומים מעבר ל-200 היא פשוטה מאוד. יש אצלנו כמה

משפחות שהן בשליחות, חלק מהן עשו את השליחות כי הן במצב כספי גרוע והם בחוץ,

הילדים רשומים אצלנו, הם יחזרו. חלק מהם כבר בשנת לימודים זו, חלק מיד בשנת

הלימודים הבאה. לדעתי, זו אינפורמציה חשובה.

היו"ר מ' בר-זוהר;

קיבלנו אינפורמציה כזאת בדיוק מאנשי הר-אדר, באותה צורה בדיוק, על כאלה שהם

כבר עם המיטלטלים בדרך וכאלה שכבר נכנסים לבתים המוכנים. אני מכיר את הבעיה, אבל

העובדה היא שיש פחות מ-200 ילדים, ואת זה אתם לא יכולים להכחיש.

א' פרוינד;

לגבי התכניות האדריכליות - אנחנו לא יכולים מבחינה פורמאלית לדעת איזה שלב

קודם. אנחנו עשינו הכול בהתאם למה שאמרו לנו במשרד החינוך. לגבי התכניות

האדריכליות, הן נעשו בתיאום מתחילה והועברו כבר לגוף שבודק אצלם. הם הפסיקו, כך

אמר לנו האדריכל, שאנחנו פירשנו את המכתב שלא יפתחו בית-ספר עם פחות מ-200

תלמידים, כלהפסיק את העבודה. אבל בפירוש זה לא נכון שלא הועברו תכניות אדריכליות.

היו"ר מ' בר-זוהר;

הוויכוח מתמקד בשתי עובדות; בעובדה שהודיע לכם ד"ר שושני שלא לפתוח בית-ספר.

אתם כותבים בפירוש שד"ר שושני הודיע לכם שלא לפתוח בית-ספר בפחות מ-200 תלמידים.

יש גם תשובה של מר נצר וגם שלכם, לד"ר שושני, שבה אתם אומרים, לא, תעמוד על

הסיכום הקודם. כלומר, לא היה לכם פה צל של ספק שנאמר לכם להפסיק. בכל אופן בניתם

על אף העובדה שנאמר לכם לא, אל תבנו. שניכם פניתם במהאה אל המשרד ולא קיבלתם .

תשובה חיובית על המחאה שלכם, ובכל זאת הלכתם לבנייה.



א' מסינג;

קיבלנו תשובה במובן זה שאושרו תקנים.

מי נצר;

בעל-פה יש תשובה. התשובה היתה שאי אפשר להעביר אותם באותה שנה לקרית-טבעון,

ומר שושני ידע שבונים, ואף הערה אחת להפסיק לבנות לא נאמרה. מפני שבטבעון היתה

תשובה חד-משמעית שלילית. כלומר, לא התחייבות כספית, אבל הבקשה שהיתה מגדעון

בן-דרור היא להשלים עם עובדה, צריך להתהיל ללמוד, ואז הוא אמר, תתהילו ללמוד,

בידיעה שלא מתחייב מתי להחזיר.
די צוקר
למה קרית-טבעון לא היתה מעוניינת בקבוצה הזאת? הרי מדובר בקבוצה חזקה.

חי מירום;

הם רצו בינוי.

מ' נצר;

הם היו מעוניינים מכתה א' עד י"ב, כולל. היום יש בית-ספר טוב בפי-נר, ורק

לפני עשרה ימים סיכמנו את ההמשך ברוח טובה תוך עשר דקות, שמכינה ז' ומעלה לומדים

בטבעון. זה מוסכם. צריך למצוא דרך פשוטה לאט לאט להחזיר את ההשקעה שהאנשים

השקיעו.

חי מירום;

אני מאוד מודאג מהעובדה שאנשי משרד החינוך נמצאים בוועדת הכספים ואנחנו לא.

שאלתי בישיבה הקודמת האם יש ועדה לתקציב החינוך ואני שומע שגומרים את ענייני

תקציב החינוך בוועדת הכספים.

היו"ר מ' בר-זוהר;

הדבר יטופל.
הי מירום
אני רוצה להעלות את ענין הכנת חומר לישיבת הוועדה. אני רוצה להעיר זאת

לעצמנו. אולי כדאי שמזכירת הוועדה תדריך היטב את המוזמנים שיכינו דפי עמדה

מסודרים שלא יצטרכו להגיש לנו רשימות מיושב של הילדים אלא יסכמו את מספר הילדים

והנתונים יהיו כפי שצריך. ראינו דיונים מסודרים שהכינו אותם טוב, וראינו דיונים

פחות טובים כשהיה דרוש זמן לברר את המצב העובדתי אם ההומר לא הוכן כראוי.

היו"ר מ' בר-זוהר;

יש לנו בעיה, כי לפעמים מביאים לנו כאן חומר שהוא חומר תעמולה של צד מסויים.

היה לנו דיון בענין "יד לאחים". הם הביאו לנו הומר שלמעשה החומר הזה היה מאוד

מעוות וחד-צדדי שהיתה לו מגמה מסויימת. לכן לא בכל מקרה הכנת חומר של צד אחד היא

דבר חיובי. כך שאנחנו נמצאים פה בבעיה.

הי מירום;

שיכינו עובדות, שלא יכתבו בשבה עצמם.



לגופו של ענין. אם הייתי צריך להיות פוסק מההיבטים המשפטיים של הפרשה, אני לא

בטוח שאנשי פי-נר היו זוכים. מצד שני, להגיד שמשרד ההינוך מוגן, שופט היה צריך

לעשות "אנ-דנ-דינו" רציני ביותר לפני שהיה מקבל החלטה. אני אומר את זה כמשפטן.

ניתן להבחין בחוסר עקביות ואולי גם חוסר אחריות לא קטנה מצד משרד החינוך בכך שמצד

אהד מסכמים ענין ומצד שני מודיעים אחר-כך שלא מאשרים, ומצד שלישי אחר-כך מאשרים

תקנים לבית-ספר שלא מאשרים אותו וכו'. מן תעבר השני, לי אין כל ספק, אנשי פי-נר,

אתם בניתם בית-ספר בידיעה שלא מאשרים אותו, ואמרתם, נבנה, נעשה ונשמע. כך זה

התפתח.

לכן ההכרעה בענין הזה לא תהיה בכלל מההיבט המשפטי.

הקיבוצים נדרשו על-ידי המשרד בהחלטה חכמה, נבונה וטובה לאסוף את ילדיהם ולרכז

אותם בבתי-ספר אזוריים כי ברוב בתי-הספר בקיבוצים היו כ-100 ילדים בלבד, וגם

מבחינה פיסית היה קל לעשות את זה. המצב של פי-נר הוא לא רק המצב של פי-נר, הוא

יהיה המצב של כל הישובים הקהילתיים בגליל שפה אנשים מתיישבים על גבעה, על הר, על

אזור שהוא ר)שוב לנו מאוד, והם במקרים רבים די מרוחקים. גם אם הם לא מרווקים, מבנה

הישוב הוא כזה שהוא עתיד לגדול, ואם לא נראה אותו כעתיד לגדול, אנחנו קוברים את

המפעל. אני לא מכיר את פי-נר כל כך, למרות שכמזכיר הנוער והעובד התנהל אתם משא

ומתן על פתיחת קן של הנוער העובד. אבל אני מכיר את הישובים האחרים ברחבי הגליל,

ואני רוצה להציע פה, לא על סמך שום ראיות שהובאו בפני הוועדה, אלא על סמך העובדה

שאנשים קמו לעשות מפעל התיישבותי בגליל, ושיש לזה חשיבות מדרגה ראשונה מבחינה

לאומית, ועל סמך העובדה שאתם מדגדגים את המספר הנדרש כדי לקיים בית-ספר עצמאי.

לכן הייתי מציע לוועדה בגלל החיוניות של המפעל ההתיישבותי הזה בגליל, ובגלל

החלוציות של ההתיישבות שם, ובגלל כל מה שהם השקיעו שם - ואני מכיר כמה ישובים

בגליל, זה לא יאומן, האנשים הקימו את הכול במו ידיהם ובמו כספם, שעה שבמקומות

אחרים בארץ-ישראל מקימים הכול מכספי המדינה והמשכנתאות מרקיעות שיקים.

אני חושב שיהיה זה נכון שהגישה של הוועדה לא תהיה פורמאלית אלא ונהיה ציונית,

ועל הרקע הזה תפנה למשרד החינוך לא לראות את הענין ראייה פורמאלית אלא עניינית.

גם שם בית-ספר, האנשים יושבים שם, ועל כן משרד החינוך מתבקש על-ידי הוועדה לזקוף

תוך שנה או שנתיים או שלוש, החזרים על חשבון הקמת בית-הספר, וגם לבחון פיתוח

בהמשך.
ד' צוקר
אני לא רוצה להרחיב הרבה בפרוצדורה, בהיסטוריה שקדמה לישיבה של היום. אני

בהחלט מסכים שיש פה מצב די חלמאי, גם החלטות מאוד הססניות, מכתבים שניתנים לכמה

פירושים, של משרד החינוך, כלומר המגמה מאוד לא החלטית ולא ברורה, שנתנה אפשרות

למי שרצה לסהוב החלטה, לפרש אותם כרוחו. אין ספק שבישוב אתם הנחתם שנבנה ונשמע

ואהרי זה נסתדר, יהיה בסדר. אבל זו ההיסטוריה והיא לא כל כך מעניינת, אם כי אני

לא בעד פרס לסוג מעשים כזה.

חגי, אתה רוצה להיות ענייני, אני מוכן לדבר עניינית, ולפי דעתי, אף אחת

מההנחות הענייניות שלך לא תקפה אם תיישם אותן על עמדות אחרות שלך. בתי-ספר קטנים

כמדיניות היתה ההלטה מאוד נכונה של משרד החינוך, עם כל הקשיים, ורוב אלה שסגרו

להם את בתי-הספר מודים עכשיו על ההסדר החדש. בהגדרה, בית-ספר של 200 תלמידים הוא

בית-ספר שלא יכול להיות טוב. לא אצל ילדים כאלה או אחרים, זה בהגדרה בית-ספר דל

שעות, דל מבחר, שהילדים נתונים בו בתוך גטו קטן עם קבוצת חברים קטנים, והסיכוי

שלהם להתפתח וללמוד כמו בבית-הספר של הילד שלי הוא נמוך יותר. בהגדרה זה בית-ספר

לא טוב. זה אני אומר לכם ההורים. זה לא טוב לילדים, ועוד בישוב מבודד יהסית.

בית-ספר של 100 תלמידים הוא כמו בית-ספר של 200 תלמידים. הוא בית-ספר לא טוב. לא

יהיו לו שעות, לא ספריה, לא מעבדה, לא אולם התעמלות. חבל שהילדים ילמדו בבית-ספר

קטן.

אתה אומר, בגליל מפעל ציוני. כל פעם כשאני שומע את המלה "ציוני" סימן

שהארגומנט הוא כל כך חלש שמוכרחים להוסיף את המלה "ציוני". בגליל כל מי שיושב

במצפים נוסע. כמה מטובי חברינו. מי שגר בגליל במשגב נוסע. במשגב בכל ישוב לומדים



לחוד? נוסעים לבית-ספר אזורי ונהנים מהמשאבים שיש לבית-ספר אזורי. גם ההורים

נותנים כי זו קבוצה חזקה כמוכם, אבל זה בית-ספר אזורי עם יותר ישובים, יותר

תלמידים ויותר משאבים.

אומרים, בואו נתפשר עם העובדות, זה מה שיש, בואו נשלים עם הענין. אני רוצה

להיות במצב שפה בפעם הבאה כשיבוא בית-ספר, ישוב, ענין, שבו באמת יש בעיה של

הדרים, אני רוצה לבוא עם ידיים נקיות למשרד החינוך, ולהגיד להם שאני לא עושה מעשה

פופוליסטי וכל מי שבא הנה אני תומך בו. אגב, יש 200 שלא באו הנה, מטעמים שונים.

אני רוצה לבוא אליהם בידיים נקיות ולהגיד, שם התנגדתי, שם התנגדתי, פה אני בעד.

יתייחסו אז לתביעה של הוועדה אחרת כי תבוא ענייני , ולא כמי שנענה לכל מי שבא.

יש רק פתרון אחד לדברים הללו, ולכן שאלתי את השאלה על טבעון. זה לא המערב

התיכון, פה לא נוסעים שעתיים לבית-הספר. כולנו יודעים איפה פי-נר ואיפה טבעון ומה

המרחק. זה לא שעתיים נסיעה ולא שלוש שעות נסיעה. במשגב נוסעים יותר. מדובר בנסיעה

קצרה יחסית שבה לטבעון יש ענין לקלוט אתכם ולכם יש ענין לגדל ילדים בישוב יותר

גדול. אני אומר לכם עניינית מבחינת הילדים, מבחינת בית-הספר, עדיף לכם לתת להם את

האפשרות ללמוד בטבעון ולהפעיל את המבנה הזה כמתנ"ס.

אי פרוינד;

הוא לא יכול לפעול כמתנ"ס אם לא יהיה בית-ספר. זה מאוד יקר.

די צוקר;

הפתרון שהציע משה נצר של להחזיר את הכסף, הענין הזה של לראות את הנושא כתכנית

חסכון מאוד לא מקובל עלי. כלומר, השקענו בבית-ספר ומשרד החינוך מחזיר לנו בריבית

והצמדה. זה לא מפעל חסכון. נוצרה בעיה אחת והיא שמשרד החינוך עצם את העיניים ונתן

לכם לבנות. הוא ידע שאתם מערימים עליו והוא הירשה לכם להערים עליו.
ש' כנעני
הוא לא יכול למנוע מהם לבנות.

די צוקר;

יכולתם לא להקצות להם שעות. אם רוצים עניינית, טבעון זה הפתרון.
פ' גרופר
אנחנו עכשיו בגליל, ולפני שבועיים חוקקנו חוק לשלם 2,500 שקל בשיקים הביתה

לאנשים כדי שיישבו בגליל. אני בעד. מפני שאם אני רוצה שהם יישבו שם ואני לא רוצה

ללכת לשמירה ולי אין קטיושות ואני חי בתל-אביב בעולם של פריס, אני צריך לשלם לשם

שיישבו ליד הגדר וישמרו עלי.

הנושא של פי-נר, אני לא נכנס לפוליטיקה, זה מפעל גדול בים רכוש של מדינת

ישראל, שכאשר הייתי במשרד החקלאות היינו עדים לכך שעשרות אלפי דונאמים נלקחים

מאתנו שלא כחוק. הישוב הזה הכניס שם טריז ומשרת את מדינת ישראל במובנים ששווים

מיליארדים.

לגופו של ענין, אם אתם, משרד החינוך, לא הכרתם בזה, אין שעות, אין פרוגרמה

ואומרים להם, תלכו ללמוד בטבעון, שהבנין יעמוד. איזה צדק זה? אני בונה בית, אינה

אומר לי לא צריך לבנות ואחר-כך אתה בא להשתכן אצלי? אינה נותן להם שעות, פרוגרמות,

הוצאות, מכניס אותם לתקציב המדינה. רק בגלל זה אתה צריך לשלם. כי אם הייתי עומד

על דעתך, היית צריך ללמד אותם לקח ולהגיד להם, תלמדו בטבעון. אם בשנה הבאה יהיו

250 תלמידים זה כבר יהיה חוקי? אם הכרתם בבית הספר הזה כבית-ספר לכל דבר, צריך

להחזיר להם את הכסף.



אדוני היושב-ראש, אילו היתה הודעה מפורשת, אנחנו מודיעים לכם אם תבנו זה יהיה

על חשבונכם, והיה על זה מסמך,לא היו יכולים החברים לבוא ולטעון. אבל תמיד נתנו

אשליות. אנחנו מכירים את משה נצר. אני חותם על כל מלה שלו שהיא אמת. במשא ומתן

שהוא קיים, נתנו לו את ההרגשה שהכול בסדר, ושברגע שזה יגיע לקריטריונים, זה

ישולם.

בתשובה של שר החינוך להצעה לסדר היום שלי אמר שר החינוך שלגנים ולכתות א'-ב'

יש הצדקה. גם הוא בעצמו מבין שאי אפשר לקפח.

לכן אני חושב, אדוני היושב-ראש, על הגנים וכתות א'-ב', צריכים להחזיר להם את

הכסף, וגם אם יחזירו, לא יחזירו את זה בשנה אחת אלא בשנתיים-שלוש. אסור לעשות להם

את העוול הזה. הם לא אשמים. צריכים להחזיר את הכסף כי הוא ממילא הולך לפיתוח.

אמנם הוועדה הזאת היא לא גוף סטטוטור' שיכול לחייב את משרד החינוך, אבל לדעתי, זה

משפיע.

אני רוצה לנצל את הבמה הזאת שיושבים גם אנשי משרד החינוך ולהגיד, אני גר

בעתלית. עלינו על הקרקע ב-1903 ואז בכתה אחת, בחדר אחד, למדנו ארבע כתות. עכעשיו

עתלית מונה בערך ארבעת אלפים נפש, והייתי לוקח אותך, דדי צוקר, לבית-ספר אחד,

והייתי מראה לך את מראה בית-הספר, הלא דתי. היית רואה באילו תנאים לומדים ילדים

במקום ותיק כזה, גם את המבנה היית צריך לראות, גם את המיכשור שאין שם כלום, ולא

מלמדים אותם התעמלות וטבע, דברים שיש בכל בתי-הספר. לא באתי עכשיו להעלות את

בעיית עתלית אלא לציין לפניך שבמקומות שיש הצדקה, משרד החינוך מחוסר תקציב איננו

מכסה את זה. באים אנשים, תלך ותראה מה הם עשו מבית-הספר, איזו פעילות קהילתית,

איפה יופי של רמה. אז היום בדיעבד אתה צריך לומר שלא היתה הוראה חד-משמעית לא

לבנות, ולכן לא ייתכן לחייב אזרחי מדינה במס שהם לא צריכים לשלם אותו. הם

מחוייבים היום ב-700 אלף שקל בבנקים. לא צריך לקבור אותם בגלל זה.
היו"ר מ' בר-זוהר
רבות', אומר לכם מה דעתי, ואם נצטרך להצביע, נצביע. הנקודה שמפריעה לי היא

הנקודה של בניית בית-הספר אף-על-פי שידעתם שהוא לא מאושר באותו שלב. זה מחזיר

אותי לנושא שעסקנו בו בשנה שעברה גם ברמות-השבים, שתבעו להמשיך לקיים להם בית-ספר

בפחות מ-200 תלמידים, וזאת היתה קבוצה של אנשים נפלאים, אבל הם נאלצו לסגור. היינה

לנו גם בעיה עם הר אדר שנלחמו, וזה לא פחות ציונות כי הם התיישבו מעבר לקו הירוק

וזה ארץ-ישראל וכו'. גם שם היתה בעיה שהיו שם פחות תלמידים. כך שמבחינה זו קשה לי

לבוא ולהגיד, הנה פה יש משהו שונה. אבל יש משהו שונה. מה ששונה כאן זה כמו שנאמר,

יש כאן מחדל של משרד החינוך או של גורמים שונים במשרד החינוך, של אמירות שונות

ודברים שלא נסגרו עד הסוף.

כמו שאני רואה את הדברים, נאמר לי שאתם עומדים לגדול. אני לא מקבל חלק

מדבריך, חבר-הכנסת צוקר, לגבי הענין של בית-ספר קטן של 100 או 200 תלמידים. ברגע

שמשרד החינוך קבע 200, כלומר ש-200 מקובל עליו שזה בית-ספר טוב, אחרת היה קובע

300.

די צוקר;

בזה אני חולק עליו. אני חושב שבית-ספר של 200 הוא בית-ספר לא טוב.
היו"ר מ' בר-זוהר
אני מדבר בצורה פורמאליסטית לגמרי. הוא אומר שזה בית-ספר טוב. בחלק מהדברים

אני מקבל את ההערה של חבר-הכנסת גרופר.

אני סבור שאתם צריכים לקבל החזר על בניית כתות גן ו-א'-ב'. אלה הם הדברים

המחוייבים שגם שר החינוך מקבל אותם, שבדרך כלל זאת גם מדיניות המשרד. כלומר, על

החלק הזה, שזה כשליש מהעלות, לדעתי, משרד החינוך היה צריך להחזיר לכם. מה גם שמר

בן-דרור מאשר את פתיהת כתות גן חובה ו-אי-ב' בישוב.



אשר לשאר הסכום, אני בדעה שברגע שיגיעו לילד ה-200, משרד החינוך יצטרך להשלים

לכם את כל הסכום שהשהשקעתם. כי אז זה בית-ספר לפי התקן. גם ד"ר שושני אמר פה

במפורש, ברגע שיהיו בהר אדם 200 תלמידים, אנחנו מממנים בית-ספר.
ש' כנעני
אין בנייה בהר אדר בינתיים ואין בנייה בינתיים בפי-נר.
היו"ר מ' בר-זוהר
אני קודם כל מקווה שזה יקרה. אם אין עלייה במספר התלמידים, זה סיפור אחר. הם

התחייבו כמו שהתחייבו להר-אדר. לגבי הר-אדר טען המנכ"ל שאין סיכוי לעלייה,

ולהיפך, תהיה אפילו ירידה. סוכם שאם בתאריך מסויים יתברר שיש 200 תלמידים בהר

אדר, הוא מורה לבנות בית-ספר. התברר שאין 200 תלמידים והוא לא הורה על כך.

אותה גזירה עלי מקובלת לגבי המקרה הזה, חוץ מהנקודה שבכל אופן היה סיכום

מוקדם וגם ניתנה הסכמה לגבי פתיחת כתות א'-ב' וגן. להערכתי, אנחנו חייבים לפנות

ולהמליץ שעל החלק הזה, שהוא גם מקובל על השר, יינתן החזר. אם יגדל הישוב ויהיו

יותר מ-200 תלמידים, נתמוך במתן מלוא ההחזר, ואני מניח שאז למשרד החינוך לא תהיה

התנגדות וישלמו לפי הקריטריונים.

אני מקווה שהסיכום מקובל על חבריי, ננסח המלצות ברוח זו.

די צוקר;

לא הבנתי מה הנושא כבר - האם הנושא הוא פיצוי או המשך הפעלת בית-הספר או כתות

א'-גי?
היו"ר מ' בר-זוהר
בית-הספר מופעל על ידי משרד החינוך.

די צוקר;

הוויכוח הוא רק אם זה תכנית חסכון או לא?
היו"ר מ' בר-זוהר
הוויכוח הוא אם מגיע להם פיצוי על מה שהם בנו.

די צוקר;

לפי איזו ריבית הולכים? לפי הריבית על המשכנתאות כשבנו?
היו"ר מ' בר-זוהר
אני מציע לא להיכנס לזה. אני לא רואה בכך תכנית חסכון. מכל מקום, זאת תהיה

רוח ההמלצה שאני אציע.

אני מודה לכם. הישיבה נעולה.

הישיבה ננעלה בשעה 10:45

קוד המקור של הנתונים