ישיבת ועדה של הכנסת ה-12 מתאריך 07/02/1990

היערכות משרד החינוך והתרבות לקליטת ילדי עולים; שאילתות ש

פרוטוקול

 
הכנסת השתים עשרה

מושב שני



נוסח לא מתוקן



פרוטוקול מס' 104

של ישיבת ועדת החינוך והתרבות

שהתקיימה ביום ד', י"ב בשבט תש"ן, 7.2.1990 בשעה 9:00
נבחו
חברי הוועדה: היו"ר מ. בר-זהר

פ. גולדשטיין ח. פורת

ש. הלפרט י. פרח

ר. זאבי ד. צוקר
מוזמנים
ב. אמיר, מנהל המינהל הפדגוגי, משרד החינוך והתרבות

מ. שגב, המפקח על קליטת העליה, משרד החינוך והתרבות

א. מור, מנהלת מחי החינוך, אגף שרותי קליטה, משרד

העליה והקליטה

ח. אסולין, משרד העליה והקליטה

ד. הגואל, יוי'ר מחלקת עליית הנוער, הטוכנות היהודית

י. שרייבר, אחראית על נושא החינוך במרכזי הקליטה,

הטוכנות היהודית

י. גיטפן, יועץ ליו"ר מחלקת עליית הנוער, הטוכנות

היהודית

ע. קירש, מנהל מחלקת החינוך, קרית אונו

מ. לויאן, מנהלת ביה"ס תל"י, גילה

א. ליברמן, עולה חדשה מבריה"מ, אולפן לעולים, מרכז

קליטה, גילה

ג. גנזל, עולה חדש מבריה"מ, אולפן לעולים, מרכז קליטה,

גילה

ט. רבינוביץ, עולה מרומניה, ביה"ט בויאר, ירושלים

י. טימון, עולה מאיראן, ביה"ט רנה קאטן, ירושלים

ל. אלשטיין, יו"ר מדור הקליטה, ויצ"ו

ש. בן-שחר, אחראית על נושא המתנדבים, "אמונה"

ע. עבדי, יו"ר ועד ההורים, ביה"ט ימית, קרית ים

ב. נטים, משרד החינוך והתרבות

י. סיסו, עו"ד, ראש העיר, קרית-ים.
מזכירת הוועדה
י. גידלי
נרשם ע"י
חבר המתרגמים בע"מ

סדר היום

היערכות משרד ההינוד והתרבות לקליטת ילדי עולים
היו"ר מ. בר-זהר
אני פותח את ישיבת ועדת החינוך והתרבות של

הכנסת בנושא היערכות משרד החינוך לקליטת

ילדי עולים. כרגיל, לפני תחילת הישיבה, אנחנו מעלים שאילתות של חברי

הכנסת.

שאילתא ראשונה. תלמיד בירושלים לא הורשה לטעת עץ בנטיעות ט"ו בשבט משום

שהוריו לא שילמו דמי שיכלול. זה דבר מאוד לא נעים, ואנחנו נמסור לכם

יותר פרטים אחר כך. אני מקווה מאוד שזו טעות או מישגה, והדבר הזה בכל

אופן, אסור שיקרה.

אני קורא שבבית-הספר המקיף ו' בבאר-שבע, יש שערוריה מפני שבשיעור לציור

הביאה המורה לכתה דוגמנית עירום. אני אמנם ידוע בפתיחות באמנות, אבל

באמת קצת נראה לי מוזר שבבתי-ספר מתחילים להביא דוגמניות עירום. תבדקו

מה הענין הזה, אם זה לפי הכללים המקובלים.

יש לי פניה שגם נשלחה לשר החינוך מאת תלמידי קרית-חינוך בגליל המערבי,
שמגוללים פרשה מאוד לא נעימה
מס הכנסה עיקל ציוד לימודי וציוד אחר

מבית-הספר. הוליכו אותם שולל, הם פרצו בהפגנות אלימות, דבר שלא היו

צריכים לעשות כמובן, ואז הבטיחו להם שהציוד למעשה יעוכב בתחנת המשטרה

ולא יועבר למס הכנסה. אחר כך התברר שזה לא היה נכון, אבל לזה אני לא

רוצה להיכנס. אבל איך מעקלים ציוד לימודי? למעשה משביתים תלמידי

בתי-הספר מלימודים או מניסויים במעבדות בגלל כל מיני חובות שלא הם

צריכים לשלם. קודם כל, אני רוצה לקבל תשובה על הפרשה הספציפית הזאת.

שנית, אני מבקש מכם למסור לי מידע חד משמעי על המדיניות, האם רשאי מס

הכנסה, או האם מסכים משרד החינוך שמס הכנסה יעקל ציוד לימודי

מבתי-ספר.

יש לי כאן שאילתא המבוססת על מכתב שקיבלתי משדולת הנשים בישראל. נדמה

לי שכבר פניתי אליכם בעבר בנושא הזה, בקשר לאותו פרופסור. סטודנטית

התלוננה על פרופ' צמח מהאוניברסיטה העברית, שביקש מהם לרכוש ספר חדש

שעולה 70 שקל. היא אמרה שאין לה כסף לזה, והוא אמר לה: תרדי לכביש

ותעשי שני לקוחות.
ב. נסים
נדמה לי שהוגשה שאילתא במליאה בענין הזה.
היו"ר מ. בר-זהר
לא אני הגשתי את השאילתא, אבל גם אני פונה

ומבקש לדעת בקשר לנושא הזה.

פנה אלי טוביה פרידמן, מנהל המכון לדוקומנטציה בישראל, שעוסק בחקירת

פעולות הפושעים הנאצים. אני מבין שהוא נואש מבחינה תקציבית, ונדמה לי

שמשרד החינוך נותן לו מדי פעם איזה שהוא תקציב, ועוזר לו במימון

המחקרים שלו. אני מבקש לבדוק את זה, כי נדמה לי שמשרד החינוך והתרבות

אישר לו פעם תקציב של 10,000 שקל לשנה, והוא טוען שהם אינם מקיימים את

הבטחותיהם. אני מבקש לבדוק את הנושא הזה.

נושא נוסף חשוב בעיני, הוא פרשת מכוני המחקר באוניברסיטת בן-גוריון

בנגב. מכוני המחקר, שהם אחד מההישגים החשובים של אוניברסיטת בן-גוריון

עומדים להיסגר בגלל קיצוצים, ויש שם מהומה גדולה בקרב העובדים. אלה

מכונים למחקר שימושי, שיש להם משמעות חשובה גם לגבי פיתוח הנגב, ובכלל



לקידום המדע בישראל. איפה עומד משרד החינוך בנושא הזה? האם אנחנו

מקבלים את הנושא? אני חושב שמשרד החינוך צריך לעזור כדי שהדברים האלה

יימשכו כפי שהיו עד עכשיו.

אנחנו נעבור לנושא שעל סדר יומנו: היערכות משרד החינוך והתרבות לקליטת

ילדי עולים. ח"כ זאבי העלה את זה באחת הישיבות, גם אנחנו רצינו לקבל

מידע, מה עושה משרד החינוך באלפי בני הנוער שמגיעים, איך הוא קולט

אותם, איך הוא מנחיל להם את השפה העברית, ואיך הוא קולט אותם במוסדות

החינוך שלו. אותו דבר אני רוצה לשמוע גם מנציגי הסוכנות שעוסקת בזה,

במסגרת עליית הנוער.

פ. גולדשטייו! יכולנו לקיים את הישיבה הזאת בשיתוף עם ועדת

העליה והקליטה, ואז אולי היה לזה אפקט יותר

גדול.
היו"ר מ. בר-זהר
יכול להיות שנקיים אתם סיור משותף. דיברתי

עם מנהלת אולפן עקיבא, והצעתי את הרעיון

שאנחנו יחד אתם, עם ועדת הקליטה, ונערוך סיור באולפן עקיבא ביחד. אני

חושב שכדאי שנתרשם ביחד.

ר. זאבי; זה כדי לחפות על ההעדרות של החברים?

בהזדמנות זו אני מוחה על ההיעדרות אצלנו.

אנחנו מבקרים את שרי הממשלה שהם לא באים לישיבות הכנסת, והנה, בנושא כל

כך חשוב, מ-20 חברי ועדת החינוך, באים שניים.
היו"ר מ. בר-זהר
רבותי, אנחנו רוצים לשמוע כיצד פועלת

המערכת כדי לקלוט את הנוער. נשמע את האחראים

ואת בני הנוער עצמם, כדי לקבל התרשמות על האופן שהדברים מתרחשים.
ב. אמיר
זאת לא פעם ראשונה שמשרד החינוך קולט עולים.

אנחנו קולטים בארץ שנים רבות, אבל כדי

להמחיש את ההבדל בין התקופה הזאת לבין מה שהיינו עושים בעבר, אציג

שלושה נתונים. היינו רגילים בעבר לקלוט בין 2,000 ל-2,400 תלמידים

עולים בשנה. בגלל נתונים שנמסרו לנו לפני חודש, הכנו תוכנית היערכות

שהיתה מבוססת על הנחה שיהיו כ-10,000 תלמידים עולים בשנה. וזאת לעומת

כ-200-2,400 בשנה בעבר. בחודש ינואר 1990 בלבד הגיעו לארץ כ-6,000

ויותר עולים. זאת אומרת, שאפילו התחזיות הגדולות - שאנחנו ראינו אותן

כתוספת גדולה מאוד, זה הרי פי 4 ממה שהיינו רגילים - הן כנראה מצומצמות

מאוד לעומת מה שצפוי לנו, לשמחתנו הרבה. כך שתוכנית ההיערכות שהכנו -

ואני מקווה שבשבוע הבא החוברת תונח גם על השולחן הזה, היא כרגע בדפוס

ותהיה מוכנה בסוף השבוע - גם היא כבר טעונה עידכון, לשמחתנו הרבה.
ר. זאבי
עדכון, באיזו הנחה?
ב. אמיר
בהנחה שבמקום 10,000 ילדים עולים בשנה, יהיו

20,000 אלף ילדים עולים בשנה. הדברים



משתנים. לפני שבוע-שבועיים דיברו על 100,000 עולים, שמהם בערך 20,000

ילדים בשנה, במקום 50,000 עולים ו-10,000 ילדים. ואני אומר לכם, שאני

לא בטוח שכעת, לאור הנתונים שבינואר יש למעלה מ-6,000 תלמידים עולים,

שגם זאת אינה אלא הערכה מצומצמת, ולכן אנחנו צריכים להיערך למצב של

אי-ודאות ושל מספר הולך וגדל של תלמידים.

מה כוללת ההיערכות שלנו בתחום הזה. ראשית, כשבאים תלמידים עולים, זו

תוספת של צרכנים למערכת החינוך, ואנחנו צריכים לתת להם כיתות, מקום

לשבת בכיתות, מורים, ולהיערך לחומרי לימוד מתאימים. תוספת של 10,000

תלמידים בשנה, פירושה צורך בעוד כ-300 כיתות. תוספת של 20,000 תלמידים

בשנה, פירושה לפי מספר ממוצע של תלמידים, צורך בתוספת של כ-600 כיתות.

זאת אומרת, שקודם כל צריך את השירות שנותנים לכל תלמיד שנוסף למערכת,

בעצם העובדה שנותנים לו כיתה.

שנית, הילדים העולים אינם יכולים להסתפק, ואסור שאנחנו נסתפק, במתן

השירות הרגיל. אנחנו נותנים סיוע נוסף. וזאת כדי שילמדו עברית, כדי

שילמדו את המערכת שלנו, את אופיה של החברה, את הארץ, את כל מה שיש

לילדים שנולדו בארץ וגדלו בה, וגדלים במשפחות שנמצאות בארץ, ואין

לילדים העולים. לשם כך יש שעות מיוחדות וארגון מיוחד, ואני עוד אחזור

לסעיף הזה.

ר. זאבי; איך הגעת ל-300 כיתות עבור 10,000 ילדים?
ב. אמיר
בערך כ-30-35 תלמידים בכיתה. אמרתי כ-300

כיתות, ולא יותר או פחות, כאשר ההנחה היא

שהם יוכלו להיספג בכיתות הקיימות. במצב של הצפיפות של הכיתות בארץ,

אנחנו צריכים להניח גם אפשרות שאין מקום לקלוט בכיתות.

צריך עוד לזכור - אני מקדים קצת את המאוחר - היום המדיניות של הקליטה

היא מדיניות של קליטה ישירה. העולים אינם נשלחים למקומות מסויימים

שאנחנו יודעים שיש בהם דירות פנויות או בתי-ספר פנויים. אנחנו משתדלים,

אנחנו מקבלים את הנתונים, אבל המדיניות היא שהעולים הולכים למקום שהם

רוצים ללכת אליו, וזה לאו דווקא למקומות שבהם יש חדרים פנויים. אבל

בוודאי הכוונה היא קודם כל לשבץ אותם במקומות שבהם אפשר.

אני חוזר לבית-הספר היסודי. תלמידים שמגיעים לבית-הספר העל-יסודי,

לכיתות הגבוהות, ורוצים לסיים את לימודיהם ולקבל את התעודה שתאפשר להם

גם המשך לימודים אתר כך, הקושי שלהם הרבה יותר גדול מאשר הקושי של

התלמידים שמגיעים לבית-הספר היסודי. גם אין להם זמן, גם הם צריכים

להתגבר על חומר מקצועי בשפה אחרת. ולכן, אנחנו מקילים על תלמידים

ותלמידות עולים חדשים שנמצאים בבית-הספר העל-יסודי, גם על-ידי אפשרות

להיבחן בחינות בגרות בבחינות מיוחדות, גם על-ידי אפשרות להיבחן בבחינות

בגרות בשפת האם שלהם, להוציא כמובן עברית. תלמיד שרוצה להיבחן

במתמטיקה, יכול להיבחן בחינת בגרות בשפה שלו, כדי להקל עליו את

ההתבטאות וכדי.

אנחנו משתדלים כל הזמן ללמוד מהנסיון ולראות אם דברים מסויימים שעשינו

עד עכשיו טובים דיים, אם צריך להוסיף דברים אחרים, אם צריך לשנות כללים



קיימים. ואם המפגש הזח או הישיבה הזאת היא הזדמנות שנלמד עוד כמה דברים

- אני כבר מראש מברך עליה.

מהי הדרך שבה אנחנו נותנים את הסיוע לתלמידים העולים? קודם כל, השאלה

הראשונה שעמדה בפנינו כעקרון היא, האם לשבץ את הילדים העולים בבתי-ספר

מיוחדים לתלמידים עולים, או לשבץ אותם בבתי-הספר הרגילים. המדיניות

העקרונית היא לשבץ אותם כמו כל ילדי ישראל בבית-הספר שבאיזור הרישום

שלהם, ולא בבתי-ספר מיוחדים. זאת מדיניות שנשענת על התפיסה, שהקליטה

צריכה להיות קליטה חברתית רגילה במקומות שהם נמצאים. כעקרון זה טוב.

אנחנו משתדלים מאוד לשמור על העקרון הזה, אבל מובן שצריך מעבר לזה גם

סיוע, לפחות בהתחלה. לכן יש ישובים שבהם יש אולפנים מרכזיים. כאשר

הילדים העולים מגיעים לארץ הם נמצאים באולפן מרכזי ולומדים בו את

העברית, ואחר כך משתבצים בבתי-הספר שלהם, כאשר בבית-הספר יש מספר גדול

של תלמידים עולים, יש כיתות קלטי בבית-הספר. התלמיד נמצא בכיתה מיוחדת,

לפעמים זו לאו דווקא מאותה דרגת כיתה, הוא לומד את העברית, ולאט לאט

משתבץ בתוך הכיתות הרגילות שלו. יש מקרים שבהם אנחנו מסייעים על-ידי

מועדוניות לילדים, שפועלות אחה"צ. בעיקר הפעלנו את זה לגבי הילדים

האתיופים. יש שיעורי עזר, מערכת של שעות - עזרה בשעות - לפי המשאבים

שיש לנו. שעות העזר הן לתלמידים עולים שבית-הספר מקבל כדי לסייע להם,

מעבר ללימודים הרגילים, בלימודי העברית.
היו"ר מ. בר-זהר
האם אפשר לומר שכל ילד שמגיע לישראל יכול

להיקלט מיד בלימודים?

ב. אמיר; בצורה הברורה ביותר, כן. יכול באיזה מובן?

במובן זה שאנחנו משבצים אותו בבית-ספר, שיש

קשיים זה בוודאי.
היו"ר מ. בר-זהר
לא, קשיים, אנחנו מבינים.

ב. אמיר; בצורה הברורה ביותר, כן. אני רוצה להצביע

כאן על קושי בענין הזה, ועל דרך שאנחנו

מנסים להתמודד עם קושי. הזכרתי את הקליטה הישירה. העולים יוצאים משדה

התעופה למקום שהם באים, ואנחנו בעצם איננו יודעים היכן הם. יכול

להיווצר מצב שמשפחת עולים נמצאת אצל ידידים, או בדירה ששכרו לה, והיא

יודעת שהיא צריכה לפנות לרשות המקומית, אבל משפחה שרק עכשיו הגיעה ועוד

לא התמקמה, בוודאי עוברים כמה ימים עד שיווצר עמה הקשר.

פ. גולדשטייו; המודעות של העולים החדשים היא כל כך גדולה,

שאני בטוח שלא יוחמץ אפילו אחד.

ב. אמיר; אני מקווה. אנחנו לא רוצים לסמוך על זה. אני

מוכרח לומר לך, ח"כ גולדשטיין, אני משתתף

בדיונים של ועדת התיאום הבין-משרדית בראשותו של דייר ביילין. גם שם

הצגנו את העמדה הזאת שלנו. אנחנו לא רוצים להסתפק בהנחה שהם יגיעו

לבתי-הספר, אמרו לנו שאולי יעברו כמה ימים, אבל אנחנו לא רוצים להסתפק

בזה. אנחנו לא רוצים לחסוך מהם את בית-הספר ולקוות שבית-הספר יקבל אותם

כהלכה.
אנחנו עושים שני דברים
ראשית, הכנו עלון לעולה, ותיאמנו עם משרד

הקליטה, שכל עולה בשדה התעופה מקבל מאתנו מעטפה בעברית ובשפה של ארץ

המוצא שלו, ובה כתובות קודם כל כמה מילות ברכה, ואחר כך הדברים

המרכזיים.
פ. גולדשטייו
איך אתם יודעים? לנו הסתבר בביקור שערכנו

בשדה התעופה, שגם במטוס גופו לא יודעים מאין

מגיעים העולים.
ב. אמיר
אני אענה תשובה כפולה: באותה ועדה מתאמת

בין-משרדית, בישיבה האחרונה עלתה המחשבה

להתחיל את הטיפול בעולים כבר במטוס. זאת אומרת, ברגע שהם עולים על

המטוס, יכול להיות שם מישהו שמתחיל את כל התהליכים. זה יהיה באופן

מיוחד חשוב, כשהמספרים יהיו גדולים. מאוד. אבל בכל-זאת, כשהם יורדים

בשדה התעופה, אנשי משרד הקליטה יכולים - אם הם אינם יודעים - לשאול

אותם, ואז לתת לכל עולה את העלון הזה, בו כתוב ראשית, מה "מגיע לו"

ממערכת החינוך, ושנית, אל מי לפנות.
פ. גולדשטייו
אחד הדברים הפוגמים, אם מותר כך להתבטא,

במערכת הקליטה שלנו, זה שהעולה מבלה בנמל

התעופה כמה שעות, וזה מזכיר את התקופה של שחרור ממילואים. גמרת את

המילואים, אתה מרוצה; אבל אחר כך אתה עומד בתור לקבל את מספר האגורות,

וזה מוציא לך את כל החשק. הם באים מדרך קשה מאוד, מטרטרים אותם - תסלחו

לי על הביטוי - 5-6 שעות. לכן אני אומר, ככל שיקצרו את התהליך - זה

יותר טוב. אם אתה מתחיל את התהליך במטוס, זה כבר דבר אחר.
ב. אמיר
סליחה, אני לא רוצה לחדור לתחום משרד

הקליטה. אנחנו לא קולטים עולים בנמל. זאת

הערה למשרד הקליטה. כדי למנוע תוספת של זמן, את העלון הזה שרצינו לוודא

שהעולה ידע מה הוא יכול לקבל ולאן לפנות, תיאמנו שימסרו להם אנשי משרד

הקליטה, כדי שזה יגיע יחד עם. כל מה שהם מקבלים. שם יש מספרי טלפונים

שהם יכולים לפנות אליהם כדי לשאול כל מיני שאלות. הטלפונים האלה הם

טלפונים של מנהלי המחוזות שלנו, והם כבר יפנו אותם אל מי שצריך. בדרך

כלל לא פונה עולה. אין לנו בכל לשכה מחוזית אדם שיודע את כל השפות, ויש

שפות רבות. החוברת היא בכל השפות, אבל אין לנו אדם שעונה בכל השפות.

בדרך כלל פונה מישהו מהקרובים, שכבר מכיר את הדברים. המדובר בפנייה

בשעות העבודה. אל תשכח שבסה"כ הקליטה נעשית על-ידי אנשי משרד הקליטה,

ומה שאנחנו עושים זו תוספת לקטע הקטן שלנו.
ד. צוקר
אי אפשר להקים מוקד אינפורמציה אחד, שניים,

שיענה שם מישהו ברוסית יותר מ-8 שעות עבודה

רגילות?
ב. אמיר
מוקד האינפורמציה הזה הוא חשוב מאוד, אלה לא

שאלות על ילדים. אלה שאלות על תעסוקה ועל

מגורים וכל השאלות האחרות. הגענו להסדר שאנחנו מקבלים ממשרד הקליטה את

הנתונים המעודכנים על פיזור העולים בארץ, ואנחנו מודיעים למנהלי

המחוזות שלנו איזה עולים הגיעו אליהם ובאיזה יום, כדי שמנהלי המחוזות,



עם המפקחים - המפקחים לקליטת תלמידים עולים - יפנו אל הרשויות

המקומיות, יבדקו האם הילדים האלה נקלטו, האם הם בבתי-הספר.

אני מצביע על זה כדוגמא להערה על האופן שאנחנו רוצים לוודא היכן נמצאים

הילדים העולים וקולטים אותם בבתי-הספר.

בקיצור, אני לא רוצה לגזול את הזמן, חשוב לי מאוד לשמוע ולא רק להשמיע,

לכן אני מדבר טלגרפית.
פ. גולדשטיין
אתם חשבתם על מה שנקרא 24 שעות ביממה של

מישהו שמשיב?
ר. זאבי
בשביל מהל זה בזבוז כסף. את בעיות החינוך לא

פותרים בלילה. 24 שעות, זה אומר 3, משמרות, 3

משמרות של פקידים.
היו"ר מ. בר-זהר
יש להניח שב-3 לפנות בוקר לא יצלצלו לשאול

שאלות בקשר לחינוך.
ב. אמיר
יש לי הפתעה בשבילך. אתה לא יכול לדעת מה

מעסיק את האנשים האלה כשהם מגיעים ארצה,

דברים שאותך ואותי כנראה לא מעסיקים.

אני רוצה להצביע על כמה נקודות שסימנו לעצמנו בהיערכות לקראת קליטת
העליה המוגברת הזאת
ראשית, אנחנו מדברים על החשיבות של טיפוח אווירת

קליטה, מעבר לצעדים הקונקרטיים. בחוזרי המנכ"ל האחרונים, בכל חוזר

מנכי'ל, שזה הכלי שאנחנו מגיעים בו אל המערכת, יש הדגשה של נושא הקליטה

עם פירוט של הנחיות. בשנת הלימודים הבאה הנושא המרכז השנתי יהיה קליטת

עליה, טיפוח אווירת קליטה. אני לא רוצה לפרט על רעיונות נוספים לגבי

גימלאים, תלמידים, פעולות. המגמה היא לטפח את האווירה של נכונות ורצון

לקלוט, ולא רק להצביע על פעולות קונקרטיות.

הנקודה השניה, אנחנו רוצים ליזום את איתור העולים, בעיקר על רקע

המדיניות של קליטה ישירה. לא להסתפק בזה שנחכה שיגיעו, אלא להגיע אליהם

ולסייע להם.

הנקודה השלישית, אי אפשר יהיה לקלוט מספר גדול כל-כך של עולים בלי

כוחות עזר נוספים, מעבר לאנשים שעוסקים במישרין, כמו מורים ומחנכים

שעוסקים בקליטת העליה. יצרנו קשר גם עם ארגוני המורים, גם עם המורים

הגימלאים, אנחנו רוצים להפעיל תנועות נוער, אנחנו מתכוונים לחזק את

פעולת המחוייבות האישית של בתי-הספר העל-יסודיים עם הדגשה לנושא של

קליטת עליה. תלמידים בוגרים עם תלמידים צעירים שמאמצים ילדים, משפחות

שמאמצות. אתמול ראיתי חוזר של ארגון ההורים הארצי, שפונה אל ועדי

ההורים כדי שגם הם ישתתפו בפעולה של קליטת משפחות עולים שמגיעות

לבתי-הספר, ואנחנו נפרסם את החוזר הזה בחוזר המנכי'ל הבא, כדי להביאו גם

לידיעת המנהלים.



הנקודה הרביעית היא ענין פנימי, אבל אני מוסר אותו לכם. בחנו את שיטת

ההקצאה של משאבי הסיוע שלנו. התברר שהיו מקרים שבהם היה ילד עולה חדש

שהיה בודד בית-ספר, ואז שיטת ההקצאה של שעות הסיוע היתה מאוד טכנית,

שעה לתלמיד. כאשר היתה עליה גדולה, שעה לתלמיד, זו היתה דרך לחשב. 10

תלמידים זה 10 שעות, ואז אפשר היה ללמד אותם בקבוצה, לתת שיעורי העזר

ואת הסיוע בלשון, ביחד ל-10 שעות. לגבי תלמידים בודדים, מה זה שעה

לתלמיד בכיתה? זה שום דבר. אנחנו משנים את שיטת ההקצאה הזאת, החלטנו על
שני שינויים
האחד, שכל תלמיד יקבל מינימום מסויים של שעות. זאת אומרת,

גם אם הוא נמצא יחידי וגם אם הוא בקבוצה. אנחנו לא נגדיל על-ידי זה את

התקציב, כי אנחנו מבינים את המיגבלה של התקציב, אבל כל תלמיד יקבל

מינימום סביר של עזרה. לכן אחנו נבטיח, שאם יש 4 תלמידים, יהיו נניח 4

שעות לתלמיד מינימום. אבל אם יש 10 תלמידים, הם לא יקבלו 10 שעות.

אנחנו ננסח טבלא שתהיה טובה, ואם יצטרכו לתקן אותה - נתקן אותה. שנית,

אנחנו ניתן יותר שעות סיוע בהתחלה, ופחות שעות סיוע בשנים הבאות. תקופת

הסיוע היא של 4 שנים או שנתיים, תלוי מאיזו ארץ העולה הגיע.
ד. צוקר
4 שנים סיוע לתלמיד עולה? כלומר, תחזיקו

אותו 4 שנים על תקן עולה?

ב. אמיר; הזכאות של עולה היא ל-4 שנים כשהוא בא מארץ

מצוקה, ושנתיים כשהוא בא מארץ רווחה.
ד. צוקר
מעבר לסיוע הטכני, כאן מדובר בסטטוס. כלומר,

אתה נותן לילד בתוך בית-הספר סטטוס של עולה.

בחלק מהמקרים יכול להיות שזה יהיה כבר אחרי שהוא השתלט על העברית, הוא

התערה בחברה, ויתכן שהוא רוצה להסיר מעצמו את הסטטוס הזה של עולה. לא?

המערכת חושבת תמיד שיש צורך, אבל אני לא בטוח שזה תמיד נכון, כי ילד

רוצה גם להשתחרר לעתים מהתווית הזאת.

ב. אמיר; זה צד אחד של המטבע. הצד השני של המטבע הוא,

שכאשר עברו 4 שנים ממבצע משה, כשעלו הילדים

האתיופים, בשנה החמישית הם כבר היו ישראלים לכל דבר, ואני לא אומר זאת

במרכאות.

ד. צולזר; זו קבוצה יוצאת דופן. בוא נדבר על המסה.

ב. אמיר; יכולה להיות הגמשה, אבל הנסיון שלנו הראה

שבהחלט ב-4 שנים יש עדיין צורך בסיוע לילדים

שעלו מארצות מסויימות. ההגדרה של ארץ מצוקה תלויה באיזה באיזורים. יש

הגדרות שונות למשרד הקליטה, יש הגדרות שונות לנו. אני מצביע על עקרון;

הוא בוודאי פתוח להגמשה. כשם שאתה מצביע על צורך בהגמשה, בזה שאין צורך

לתמוך בתלמיד בשנה הרביעית שלו, יש לפעמים צורך לתת לתלמידים שגם מעבר

לזה, וזה הקושי היותר גדול.

ח. פורת; ישנם ישובי עולים, והם כאן כבר 20 שנה.
ד. צוקר
זו חלק מהטעות.



ב. אמיר; בעבר לא ניתן סיוע לילדים בגני הילדים, מפני

שהמספרים היו קטנים. זה היה שנה, שנתיים.

אנחנו חושבים כעת שצריך להתחיל בסיוע גם לפני כן, ובתוכנית ההיערכות

שלנו נבנה גם את זה.

אחרי הרבה ויכוחים ודיונים החלטנו, שאם מגיעים ילדים עולים לבית-הספר

העל-יסודי, לכיתה י"א ואנחנו רוצים לעזור להם לסיים ב-י"ב כמו כולם,

הקושי של השפה הוא קושי גדול מאוד. הזכרתי כבר את האפשרות שאנחנו

נותנים להם להיבחן בשפת האם שלהם. אנחנו רוצים לתת להם אפשרות, לפחות

לנסות את זה, ללמוד את לימודי המדעים בשפם האם שלהם. זאת אומרת, שאם הם

מגיעים בשנים האחרונות, הם ילמדו עברית, היסטוריה, תנ"ך, את כל

המקצועות המילוליים האלה בעברית. אבל לימודי מדעים הם יוכלו ללמוד בשפת

האם, בתנאי שיהיו מורים שיוכלו ללמד אותם באותו בית-ספר, בתנאי שתהיה

קבוצה גדולה של תלמידים. אנחנו רוצים לראות אם באמת זה יקל עליהם.

כמובן הם ילמדו לפי התוכנית הרגילה של משרד החינוך. זה יכול גם בדרך

אחרת לסייע בקליטה.
היו"ר מ. בר-זהר
מדוע כל זה?
ב. אמיר
ישנו הקושי של התלמיד שמגיע בכיתה י"א

ואיננו יודע עברית, ואיננו יודע עוד הרבה

דברים ששייכים להתמצאות בתוך בית-הספר, להתמודד עם כל הלימודים האלה.

גם לילדים ישראלים רגילים זה קשה, ועליו עוד לסיים, ואחר כך ללכת לצבא

כמו כולם ולהמשיך בלימודים ולא לנשור. הקושי הזה גדול מאוד.
היו"ר מ. בר-זהר
אתה לא חושב שללמוד היסטוריה בעברית זה הרבה

יותר קשה מאשר נוסחאות במתמטיקה או נוסחאות

בכימיה? אם זה השלמת חומר, זו שאלה אחרת.
ב. אמיר
אנחנו מדברים על מספרים שיהוו קבוצה, אנחנו

לא מדברים על יחידים. אנחנו מדברים על מצב

שבו יש מורה שיכול לעשות את זה. הכוונה היא להקל. המחשבה הזו עלתה מתוך

השדה, מתוך האנשים שרואים את הקשיים, ואנחנו נלמד מהנסיון.

כל התוכנית היפה הזו כמובן מחייבת הקצאה של משאבים מתאימים. הגשנו את

התוכנית שלנו למשרד האוצר במפורט. הקליטה של העולים במערכת החינוך

איננה רק קליטת תלמידים. מדובר על אולפנים, על עוד פרטים.
היו"ר מ. בר-זהר
זה נושא נפרד.
ב. אמיר
מעבר לקליטת תלמידים עולים, מדובר ב-280

מיליון שקלים, בהנחה שישנם 50 אלף עולים

לשנה, ו-10,000 ילדים עולים מביניהם.
ר. זאבי
זאת אומרת, אם אתה משנה את זה עכשיו

ל-20,000 ילדים, אתה רוצה 500 מיליון.



ב. אמיר; לדעתי המעבר מ-50 אלף ל-100 אלף עולים בשנה,

הוא לא רק שינוי כמותי. הוא יחייב את כל

המערכות, ולא רק אותנו, לפרישה שונה.
היו"ר מ. בר-זהר
הסכום הזה הוא כמעט כפליים מאשר עלות יום

לימודים ארוך בכל הארץ.

ב. אמיר! זה תחשיב שאפשר לבדוק. אנחנו נשמח לעשות את

זה בפחות, אבל אנחנו עשינו הערכה. אם 10,000

ילדים משתבצים ב-30 כיתות, לבנות כיתה, להוסיף עליה, להקצות לה מורים

שילמדו, להוסיף את שעות לימודי העזר, אלה הנתונים ואפשר לעשות את

החשבון, אנחנו לא טעינו בחשבון.

היו"ר מ. בר"זהר; תודה. אנחנו עוד נחזור למר אמיר בשאלות

ובהערות שלנו אחר כך. אני אבקש לשמוע עכשיו

את מר דוד הגואל לגבי עליית הנוער, ואחריו אני רוצה לשמוע את גבי אורית

מור.

ד. הגואל! אתעכב על ההיערכות לקליטה. אמשיך בחלק מן

הדברים שאמר כאן בנימין. בעליית הנוער כיום

נמצאים עולים אתיופים. יש לנו כיום כ-3,000 בני נוער אתיופים עולים,

רובם הגדול נוחת ישר אלינו, חלק מהם גדלו בארץ, ומצטרפים לעליית הנוער

בתוך השנה השניה או הראשונה שלהם בארץ.
ד. צוקר
אתה מדבר על גיל העל-יסודי?

ד. הגואל; לנו יש על-יסודי, גילאים 14-18, אבל יש לנו

גם מכינות של גילאי -12-14, ויש לנו גם כיתות

י"ג-י"ד, שאלה גילאים של 18-19. המסה העיקרית היא כמובן תלמידי

העל-יסודי, בית-הספר התיכון בעליית הנוער.

כידוע, בעליית הנוער המערכות והמסגרות הן הפנימיות, מרכזי הנוער,

הקיבוצים ותוכניות מיוחדות שלנו.

ברוב המקרים יש לנו שיתוף הפעולה עם משרד החינוך בתחום החינוכי-הוראתי,

גם מכיוון משרד החינוך אלינו, וגם מאתנו אל משרד החינוך, בנושאים של

ההוראה המסייעת, של העשרה חינוכית והתכנים שמועברים. אני שם את הדגש

כרגע על הנושא האתיופי, אבל ודאי כך הדבר גם בהיערכות לקליטת העליה

הרוסית.

ההיערכוחת לקליטת העליה הרוסית בעלית הנוער, יש בה שני אספקטים; אספקט

אחד, הנושא של המסגרות - הארגונית-מינהלתית הכוונה. בנושא הזה אני, שלא

כמו בנימין, לא רואה בעיה. אנחנו נוכל כמעט שלא להגביל את מספר הילדים

שיכולים להיקלט במוסדות של עלית הנוער. חלק מהמוסדות האלה הרי גם משותף

עם האגף לחינוך ותרבות. אנחנו מתכננים לקלוט בגילאים האלה בין 1,000

ל1,500 ילדים, אבל אני יכול לומר שגם אם יגיעו 3,000 ילדים יהודים

בגילאים האלה, נוכל בהחלט לקלוט גם אותם.



ח. פורת; במסגרת פנימייתית?

ד. הגואל; במסגרת פנימייתית, וגם חצי פנימייתית. ארבע

המכינות שלנו הן פנימייתיות. אני אומר את זה

גם על רקע האינפורמציה שמסרוני כאן בוועדה בישיבות קודמות. עליית הנוער

קלטה כבר פעם קרוב ל-20,000 ילד. המספרים קטנו בשנים האחרונות, כך

שהתשתית קיימת, התשתית המסגרתית קיימת, גם התשתית ההוראתית קיימת

מבחינת מורים, מחנכים, מדריכים, אמהות בית, אפילו חלק מהפנימיות יכול

בהחלט להוסיף ולקלוט.

ערכנו גם סקר כושר קליטה של המערכות האלה מבחינה ארגונית. מובן שנצטרך

להתאים את זה למה שהדגיש בנימין. אנחנו נותנים את האפשרות לכל ילד

לבחור בין בית-ספר רגיל לבין קליטה בעליית הנוער. כשהוא ייקלט בעליית

הנוער, תלוי איפה הוא מצוי. האם הילד הזה הגיע לקליטה ישירה באיזה

ריכוז עולים - לא מרכזי קליטה, אנחנו נמצאים רק בתחילתה של הדרך בנושא

הזה. אנחנו עוד לא יודעים בדיוק איפה נמצאים הילדים האלה, במיוחד אלה

שיפנו או יופנו או ירצו להגיע לעליית הנוער. לפי ההיערכות שלנו יש לנו

כמה מרכזים כאלה, צמודים לריכוזי קליטה: איזור נתניה, איזור כפר-סבא,

איזור הצפון, איזור ירושלים. אנחנו ערוכים במקומות שונים, לפי ריכוזי

הקליטה, כפי שהם יהיו.

בלי ספק הנושא התקציבי עדיין בסימן שאלה מבחינתנו. חבר הנאמנים של

הסוכנות יתכנס בשבוע הבא. המתח די גבוה לגבי סה"כ גורלה של עליית הנוער

מבחינת התקציבים, על זה דיברנו בישיבות קודמות. הדגש הוא מבחינתנו,

לפחות, איך אנחנו שומרים על האיזון העדין - ואני אומר את זה בזהירות

רבה - שבין קליטת העליה הרוסית, המשך קליטה של האתיופים ואי-נטישה של

הנוער הישראלי. כי בשנה שעברה, כפי שאתם זוכרים, גם בתחילת דרכי בעליית

הנוער, נחתה עלינו המכה של 2,500 ילדים שלא נקלטו בעליית הנוער, ובעצם

הם מצויים כאילו - ואני מדגיש את הכאילו, אין לנו בינתיים סיכום עם

משרד החינוך - במסגרת החינוכית הפורמלית. אני כלל לא בטוח שהם נקלטו

במערכת החינוכית הפורמלית, ועל זה יש דיונים גם עם שר החינוך, גם עם

מנכ"ל משרד החינוך היו כמה פגישות בנושא הזה.
היו"ר מ. בר-זהר
אתה חושב שהם יכולים להימצא ברחוב?
ד. הגואל
אני חושב שחלק מהם עלול להימצא ברחוב, אני

חושב שרובם נמצא במסגרות החינוך הפורמליות,

אבל לא נקלטו מבחינת הקליטה החינוכית, ואתן דוגמא. הייתי במרכז נוער

בטבריה, ונתבקשתי לפעול לטובת 10 ילדים, להכניס אותם למרכז הנוער, אף

שהתפוסה שם מלאה. הכנסנו אותם, הם היו ברחוב.
ח. פורת
לגבי יהודי אתיופיה, רובם ככולם נקלטו

במסגרות הפנימייתיות של החינוך הדתי, ולא

ניתן התקציב הדרוש. בשנה שעברה היה לנו מאבק גדול על 4 מיליון שקל, לא

280 מיליון שקל, בנושא הזה של תוספת, ושבסופו של דבר לא ניתנה.
היו"ר מ. בר-זהר
האם אתם מקבלים הגדלת תקציב?
ד. הגואל
אנחנו השנה לא מקבלים הגדלת תקציב, ובמפורש

נאמר שאנחנו נקלוט תוספת ילדים. כלומר,

אנחנו בנויים השנה לקלוט כ-1,000 עולים לפי הצעת התקציב, בלי תוספת

התקציב הזו. זה התקציב הנומינלי של השנה.

היו"ר מ. בר-זהר; איך תעשו את זה?

ד. הגואל; זה אומר בחלקו התייעלות, אבל חלק ילך על

חשבון ישראלים לפי הערכתי, גם לפי התוכנית.

ח. פורת; לסוכנות אין כוונה לתת נתח מסויים?

ד. הגואל; זו בדיוק השאלה הקשה ביותר שעומדת בפנינו.

היה דיון בהנהלת הסוכנות, שם דרשתי תקציב של

78 מיליון דולר לעליית הנוער, מתקציב הסוכנות בהצעת התקציב - ואני

מדגיש, הצעת התקציב - לעליית הנוער הוא על 70.5 מיליון דולר, כאשר

התקציב של השנה, כפי שאנחנו גומרים אותו, הוא 71.3 מיליון דולר. כלומר,

התקציב נומינלית דומה לשנה הזאת, כאשר ניקח בחשבון את האינפלציה,

ההתייקרויות וכל היתר. כלומר, התקציב לשנה הבאה יהיה דומה לשנה זו,

וקצת פחות אפילו, אם אני אומר את זה מהבחינה הכלכלית. אם אני אדייק, זה

יהיה 6-8 אחוזים פחות, כי כפי שנאמר - החישוב הוא בדולרים.

ח. פורת; איך תיערכו לזה?

ד. הגואל; זה סימן השאלה גם שלי כרגע. אנחנו מחכים

לחבר הנאמנים ולמאבק לחזור להצעת התקציב

שלי, ולא להצעת התקציב שלהם. על זה באמת יהיה מאבק. בלי כל ספק יש פחות

כסף ריאלית. בכמה הוא פחות - אם זה ב-8 אחוזים, 10 אחוזים, או 20

אחוזים - אני חושב שזה לא 20, אבל זה בין 8 ל-10 אחוזים, לפי הערכת

הגזברות שלנו. אנחנו נקבל יותר תלמידים, ואז המשמעות יותר חריפה. זה

מהבחינה הארגונית. כפי שאמרתי, תשתית, מורים ותקציבים וכן הלאה.

לגבי התוכניות. פתחנו ופיתחנו אפשרויות של תוכניות חינוכיות שונות.

אגב, קיימנו גם חוגי מנהלים, במשותף עם משרד החינוך, ועם הפנימיות

המשותפות לנו ולאגף החינוך ההתיישבותי. מוכנות כרגע תוכניות לקליטה של

העולים האלה בפנימיה מלאה, זו אפשרות אחת, בפנימיה או במשולב. בכל מקרה

זו אינטגרציה יחד עם קבוצות של ישראלים או אתיופים שנמצאים באותם

מוסדות. פנימיה חלקית או יום לימודים, זו אפשרות נוספת. אם ילד ירצה

לבוא לא לפנימיה - כי אומרים לנו שחלק מהילדים הרוסים לא רוצה לבוא

לפנימיות יבוא רק ליום הלימודים ויחזור אח"כ לביתו. אגב, המשפחות יחסית

הן קטנות, זאת לא דוגמת האתיופים, ואני תיכף אגיד גם מספרים מן החודשים

האחרונים. אפשר גם להגיע ליום לימודים ארוך, או לפנימיה, או למרכז

נוער, או לקיבוץ, או לכפר. האפשרויות האלה תהיינה פתוחות. האפשרות

הנוספת היא אותן כיתות לועזיות, כאשר השוני בין דברי בנימין לבין מה

שאני רוצה להדגיש, אינו לאורך ימים. כלומר, הכיתות הלועזיות הן בעיקר

לילדים בוגרים. ילד בכיתה י"ב, על סף דרכו לבחינות הבגרות או על סף

הגשת בחינות הבגרות - הוא יקבל את הסיוע בשפה לועזית. אבל בכיתות



הרגילות יהיה אולפן אינטנסיבי, במקביל ללימוד בעברית. בזה יש לנו

נסיון. כבר היום יש לנו כ-70 ילדים רוסים במערכת של עליית הנוער.
ח. פורת
איך הם הגיעו אליכם?
ד. הגואל
הם פנו, הופנו, ביקשו להיקלט, שמעו על עליית

הנוער, שמעו על מוסד כזה או אחר. אחד

המוסדות הטובים שלנו זה הדסים, גם בכפר-סילבר יש לנו חלק. בהדסים יש

לנו כ-25 ילדים.
ד. צוקר
הם באים כי יש להם מצב משפחתי קשה בבית?
ד. הגואל
משפחתי, או אישי, או שום בעיה. פשוט הוא

רוצה ללמוד בפנימיה. חינוך הילדים האלה הוא

בעברית, כולל המקצועות האחרים, וקיים הוויכוח בין המדריכים השונים לבין

המורים השונים, האם לתת להם לקלוט את השפה או להריץ אותם בעברית תוך

כדי השפה, ויש כאילו שיוויון בין המורה המתקשה בהסברה לבין התלמיד

הקולט. מנהל הכפר חושב שזו הדרך שהוא יצליח בה יותר. מנהל הכפר הוא

איש חינוך מובהק, צביקה לוי, ובנושא הזה עוד נעקוב ונראה. לי אין ספק

שלכיתות הבוגרים אפשר לתת את הסיוע, אפשר ללכת לקראתם בשפה הלועזית.

אני חושב שבחודשים האחרונים לדרכם, כדאי שהם יקבלו את זה בכיתה בצורה

אינטנסיבית.

אגב, יש לנו נסיון גם עם ההונגרים. יש לנו קבוצה הונגרית שנמצאת

באלוני- יצחק, 34 ילדים. אלה כבר דוברי עברית, הם הגיעו בספטמבר, והם

בהחלט מדברים כבר את השפה העברית. יש לנו קבוצה נוספת שהגיעה לכפר

הנוער הדתי, 8 או 9 ילדים מהונגריה.

ח. פורת; שם מדובר בילדים שהגיעו ללא הוריהם.

ד. הגואל; כולם בלי הורים. כל הקבוצה בלי הורים.

ח. פורת; ההורים שלחו אותם?

ד. הגואל; הם וההורים. הם הולכים לפי דרישתם ודרישת

ההורים. חלק מההורים שולח אותם, ורוצה לעלות

אחריהם. אני יודע על 4-5 משפחות כאלה, מתוך 34 הילדים הנמצאים

באלוני-יצחק. הקבוצה שנמצאת בכפר הנוער הדתי - ההורים פשוט שלחו אותם

לפניהם.

ח. פורת; היה ביקור של מנהלי המוסדות והם עודדו,

נפגשו עם ההורים שם ושיכנעו אותם שכדאי להם

לשלוח לכאן את הילדים.

ד. הגואל; השתמשתי בנושא ההונגרי כדוגמא לגבי הקליטה

גם מהבחינה החינוכית במוסדות של עליית

הנוער. אנחנו נציע גם חינוך ייחודי טכנולוגי מקצועי בכמה אפשרויות,

לאותם ילדים שירצו. הזכרתי את הקיבוצים, הזכרתי את האולפנים לעברית



עבור מבוגרים או עבור ילדים, גם כאלה שלא מצויים בתוך המערכת, אבל

נמצאים במסגרת כפרים, בסביבת ריכוזי עולים, שם נוכל גם לפתוח את

האולפנים המרוכזים האלה.

אלה האפשרויות שאנחנו נציע כדי לתת את האפשרות לילד ולמשפחתו לבחור מה

הוא רוצה בדיוק. גם כאן, הבעיות התקציביות יעמדו בפנינו בתוך התקופה

הקרובה הזאת, כאשר המאמץ של עליית הנוער הוא לנסות ולשמור על האיזון

העדין, כדי לא לפגוע באוכלוסיה הקיימת. קיימת החלטה בהנהלת הסוכנות שלא

לפגוע באוכלוסיה הקיימת. אבל אם התקציב לא יהיה בהתאם להצהרה הזאת,

אנחנו בהחלט עלולים לפגוע בחלק מהישראלים המצויים היום במערכת, ולא

הייתי רוצה שזה יקרה.

אני רוצה להזכיר עוד ששר החינוך בתיאום אתי הוציא מכתב לראשי הנהלת

הסוכנות - למנדל קפלן, לוין - בתביעה לנסות ולשמור על תקציב עליית

הנוער. מתוך הנסיון שהיה לנו השנה, לאותם 2,500 ילדים ישראלים שלא

נקלטו בעליית הנוער, גם לדעתו שלו, גם לדעת חברים אחרים במשרד החינוך

הפתרון להם לא נמצא במערכת של החינוך הפורמלית. אני לא רוצה להגיד שלא

נמצא פתרון לכולם, אבל לרובם לא נמצא פתרון במערכת החינוך הפורמלית.

זה מבחינת היערכות. אם יש שאלות, אני אענה לכם.
היו"ר מ. בר-זהר
אני רוצה לשמוע גם את גבי מור, ואחר כך אני

רוצה לשמוע את התלמידים, מה הם חושבים.
א. מור
אני מתנצלת בשם מנהל האגף שלא יכול היה

להגיע. אתחיל בהיערכות של משרד החינוך.

אנחנו סומכים ידינו על מלוא ההמלצות שהוגשו. הן מקובלות עלינו. אני

חושבת שחלק מהן כבר מזמן היו צריכים לתקן, ואכן טוב שזה נעשה היום.

הנקודות המרכזיות שאנחנו רואים במסמך הזה כחשובות, זה שינוי שיטת הקצאת

השעות, שפגעה בעבר באותם ילדים שהגיעו במספרים קטנים לבית-הספר; נושא

גני הילדים; מתן פתרון בהקצאה חדשה למקצועות שבהם הגיעו התלמידים בחוסר

ידע מלא או חלקי, כמו למשל אנגלית ומקצועות אחרים. אנחנו רואים בחיוב

את הפתרון שניתן לבחינות הבגרות.
היו"ר מ. בר-זהר
אולי את יכולה להגיד לנו במה הם טובים יותר,

במה הם טובים פחות? איך את משווה את רמת

הלימודים?
א. מור
יש איזו שהיא מקובלה שהחינוך המדעי וחינוך

לימודי המתמטיקה, בהם הם טובים.
היו"ר מ. בר-זהר
חינוך מדעי, את מתכוונת גם לפיזיקה, כימיה,

ביולוגיה?
א. מור
זה שווה בדיקה מעמיקה, יותר מאשר התרשמות של

בלתי מקצוענים כמונו.



היו"ר מ. בר-זהר; את מקצועית, את מנהלת מחלקת החינוך.

א. מור; זה שווה בדיקה של איזה שהוא מערך, מבחן של

ילדים שמגיעים בטווח גיל מסויים, בהשוואה

לנוער ישראלי שלמד פה לעומת נוער עולה. אולי באמת תקראו פעם לעשות זאת,

אם אתם מרגישים צורך.

נדמה לי שהקושי הוא בלימודי אנגלית, וברור לנו שהקושי הוא בלימודי

יהדות. זאת אומרת, אלה ילדים שבאים בלי רקע, בלי לימודי יהדות, בלי

היסטוריה של עם ישראל, בלי לימודי התנ"ך, ונדמה לי שפה צריכה להיות

השקעה מאוד מאוד גדולה. ובעברית כמובן, זה ברור מאליו. אני קושרת את זה

לשינוי הקצאת השעות, כי אני חושבת שהיא תוכל לתת פתרון, אם יכלכלו אותה

בצורה הטובה, לאותם מקצועות שעד היום היה קשה מאוד לתת לה פתרון במערכת

הקיימת של השעות.

אנחנו רואים חשיבות גם בהתחלת הסיוע בגני ילדים, על-מנת לא ליצור איזה

שהם קשיים בתחילת לימודי השפה, הקריאה והכתיבה בכיתות א'. אנחנו בהחלט

סומכים ידינו במלוא מובן המלה על אותו מסמך שהוגש על-ידי משרד החינוך.

אני רוצה להתייחס לכמה נקודות שנראות בעינינו נקודות רגישות. המערכת

כאן חייבת לדאוג להבטחת מקומות קליטה לכל ילד שמגיע. זאת אומרת, שלא

נעמוד בפני מצב שיגיעו ילדים, והכיתה מכילה כבר 40 ילד ולא יכולה לקלוט

עוד ילדים, ושיש קושי בפתיחת כיתה נוספת, משום שאין מבנים. לצורך זה

העברנו למשרד החינוך פרישה פוטנציאלית של ישובי המגורים שבהם אנחנו

מצפים שיגיעו לשם עולים, עם מספרים שאנחנו משערים שזה יהיה צפי הפרישה

של העולים באותם ישובים. אנחנו חושבים שצריכים לעשות זאת מייד. יש

לסרוק את הארץ ולראות איפה יש כיתות פנויות ואיפה אין. מה שמסתמן הוא,

שאותן כיתות פנויות הן במרכז, וכנראה מסלול הקליטה ילך לפריפריה. צריך

לעשות איזו קומבינציה של הדברים, וחשוב להבטיח לנו שלא יהיה מצב שילד

עולה, ואומרים לו שאין כיתה או שילך ללמוד באיזה מבנה צדדי ושולי.

אני חושבת שהמערכת צריכה לתת תשובה חד משמעית לנושא של אותם פערים

לימודיים עליהם דיברתי קודם, ביהדות, בתורה, בתנ"ך, במולדת, בלימודי

היסטוריה וכוי, אפילו עד כדי תוכניות מיוחדת, שבזמן קצר תשלים להם את

הפער שחסר. הצבא כבר התנסה בכל מיני תוכניות קצרות וחדות שנותנות פתרון

לחסרים ולחסכים שנוצרו אצל ילדים, ואני חושבת שזו דוגמא שיכולה לענות

על הנושא הזה.

הכשרת מורים. צריך להיות ברור, שלא כל מורה יכול להיות מורה לעולים,

ולא רצוי לקחת מורה שיש לו, נקרא לזה, חלון או חור במערכת, ולהגיד לו

שיקח כיתה וילמד. מורים לתלמידים עולים צריכים להיות מורים בעלי הכשרה

להיות מורים לעולים, ולא כל אחד שיודע את השפה העברית על בוריה גם יכול

ללמד אותה על בוריה. מערכת הכשרת המורים להוראת תלמידים עולים צריכה

להיות מאוד פורמלית, מאוד שיטתית ומיידית.

ברגע זה אני מתייחסת לאותן נקודות שבנימין העלה במסמך, ואני רוצה

להעלות נקודות נוספות שאולי צריך לפתח אותן יותר. נושא שלנו, כמשרד

הקליטה, אין לנו תשובה עליו. זה נושא הייעוץ וההכוון לנוער עולה. היו



קיימות יחידות לייעוץ לנוער עולה, שהתמחו בייעוץ והכוון מקצועי

פסיכולוגי לנוער עולה מתבגר, ושהוקמו על-ידי עליית הנוער. הם נתנו

שירות לתלמידים שאינם חניכי עליית הנוער, וזה שירות מקצועי טוב שאין לו

תחליף. השירות הזה לפני שנה-שנתיים צומצם, עליית הנוער פנתה אל שלושת

המשרדים הנוגעים בדבר - אל הסוכנות, משרד החינוך ומשרד הקליטה - וביקשה

ששלושת הגופים האלה יקהו על עצמם את מימון הפעולה. אני מוכרחה להגיד

שמהאוצר קיבלנו תשובה חד-משמעית מאוד מאוד ברורה, לא להגדיל את תקציב

משרד הקליטה עבור השירות הזה. אני חושבת שיכולה לצאת מכאן קריאה, היות

שהשירות הזה מאוד מאוד נחוץ לילדים. לא רק השירות הפסיכולוגי במובן של

השירות הפסיכולוגי וייעוץ בבעיות שנוצרות, אלא נדמה לי שאחד הדברים

המאוד מקשים היום על נוער עולה, זו המערכת המגוונת שקיימת היום בארץ

בחינוך העל-יסודי, והכוון נכון של ילד בזמן הנכון, יכול להקל עליו את

כל דרכו אחר כך.
היו"ר מ. בר-זהר
אני רוצה להבין. מה תפקידכם? מה עושה מחלקת

החינוך שלכם? יש משרד חינוך, יש סוכנות, יש

להם מחלקת חינוך, הם עוסקים בזה. מה חלקכם בכל הענין הזה? מה אתם

עושים?
א. מור
למשרד הקליטה יש אגף חינוך, שפועלים בו

ארבעה רכזי חינוך במחוזות משרד הקליטה.

אנחנו בעצם מחלקים את הפעולה שלנו לשלושה, באופן די גס: אחד, סיוע

לעולה. אם בהדרכת המטפלים הקולטים, מה המסלול שצריך ילד עולה, לאן הוא

צריך להרשם, את כל הסיוע, ההפניה הראשונית שנעשית באופן ישיר על-ידי

המטפל. אנחנו מרכזים את כל הטיפול מול הרשויות, מול משרד החינוך, מול

עליית הנוער וכוי.

נושא שני, משרד הקליטה מסייע סיוע כספי לכל משפחת עולים עבור הוצאות

הלימוד שאנחנו יודעים שהן מאוד מאוד גבוהות. היום הסיוע נכנס לתוך סל

הקליטה הישירה, הוא כולל בתוכו גם מרכיבים של הוצאות חינוך. תפקידנו

לוודא שזה אכן ניתן, להדריך את המטפלים, להדריך את המערכות ולדאוג

שהתקציב יהיה וכו' וכו'.

מערכת נוספת, לאותם ילדים שמתקשים, ילדים חריגים - לא קושי מובן מאליו

בהיותם עולים, אלא קושי של חריג, שבעטיו הוא יכול להיכשל במערכת או לא

להמשיך, לא לעלות כיתה וכו' וכו'. אנחנו מסייעים בעצם להורים לשאת

בהוצאה עבור עזרה לימודית פרטנית, מה שנקרא שיעורי עזר אינדבדואליים.

הכל מתואם עם המערכת המקומית. אנחנו מממנים לעולה את ההוצאה בגין מורה

פרטי, אם באמת מתעוררת בעיה, ואנחנו בדרך כלל בודקים את זה עם משרד

החינוך. יש מערכת בקרה מאוד ברורה בענין הזה.

מערכת נוספת שהקמנו, זו מערכת של סיוע חינוך משלים. למעשה המסגרות של

החינוך המשלים בשנים האחרונות לא הקיפו דיין את כל הצרכים, ואנחנו באנו

ואמרנו שלילדים עולים יש צרכים מאוד מאוד ברורים. חלקם נובעים מזה

שהבית לא יכול לסייע בעזרה לימודית - כי אין אינציקלופדיה בעברית

וההורים לא יודעים עברית, וכוי. פיתחנו מערכת של חינוך משלים, שיש לזה

אופי שונה בהתאם לבית-הספר, במשותף בפיקוח עם משרד החינוך, עם המורים.



אנחנו היום פועלים בין קרוב ל-3,000 ילדים, ביותר מ-100 בתי-ספר. אלה

המועדוניות שמקיים משרד הקליטה.

מעבר לסיוע הזה אנחנו בעצם עומדים כל הזמן יחד עם משרד החינוך על בדיקת

צרכים, על בדיקת משאבים אם צריך, על בדיקת שינויים בדפוסי התהליכים

שצריכים.
היו"ר מ. בר-זהר
עם מי אתם עובדים במשרד החינוך?
א. מור
אנחנו עומדים בקשר יום-יומי עם המחלקה

לתלמידים עולים, וכמובן עם בנימין, ועם מי

שצריך בהתאם לדברים. נדמה לי שהיום יש לנו קשר יותר חזק עם הרשויות

המקומיות, קשר שבעבר היה פחות חזק. היום יש תפקיד מאוד ברור לרשות

המקומית, כשהיא מקבלת את הילד בקליטה ישירה. היום אחד התהליכים שאנחנו

עושים הוא לבדוק איך אנחנו פועלים עם הרשויות המקומיות, ומה יהיו כללי

המשחק עם הרשויות המקומיות.
היו"ר מ. בר-זהר
אני רוצה לשמוע עכשיו את בני הנוער. אני

רוצה שכל אחד מכם יגיד לנו בהתחלה בן כמה

הוא, מאין הוא בא, איפה הוא לומד, ואחר כך יספר לנו גם על מה שטוב, וגם

על הבעיות שקיימות בלימודים.
א. ליברמן
אני באתי מבריה"מ לפני 5 חודשים לארץ, אני

בת 15. הלכתי ללמוד באולפן בבית קנדה

בירושלים, זה אולפן לילדים בתיכון, לעולים חדשים. שם לומדים 5 חודשים.

בחודש האחרון לומדים מקצועות כמו אזרחות, היסטוריה, תנ"ך וגם מלים

ספציפיות במתמטיקה.
היו"ר מ. בר-זהר
את סיימת את האולפן הזה?

א. ליברמן! לא, יש לי עוד שבוע, ואחר כך אני אלך

לבית-ספר גימנסיה רחביה.
היו"ר מ. בר-זהר
עם כל הילדים האחרים?

א. ליברמן! לא, רק הכיתה שלי. באולפן שלנו יש 6 קבוצות.

עכשיו יש הרבה מאוד עולים, ורוצים שיהיו עוד

כיתות, אבל יש בעיות עם חדרים.

ר. זאבי; ידעת עברית לפני שבאת לארץ?

א. ליברמו! לא. ידעתי להגיד רק שלום.

היו"ר מ. בר-זהר; מה היו הבעיות שלך? מה היה הדבר הקשה

ביותר?



א. ליברמן; לא היה לי קושי. עכשיו אני יכולה לדבר קצת,

אבל כשאני הולכת לבית-ספר אני לא יכולה לדבר

כל כך מהר. אבל אומרים לי התלמידים שאלה בעיות רק של שבועיים.
היו"ר מ. בר-זהר
זה נכון. ומה עם הקריאה? את מבינה מה שאת

קוראת?

א. ליברמו; גם עם זה יש לי בעיות, כי אי אפשר לדעת את

כל השפה ב-5 חודשים.

ח. פורת; את הבנת מה שדיברנו בוועדה?

א. ליברמו; לא הכל, אבל הבנתי.

היו"ר מ. בר-זהר; ומה עם ההורים בבית? את יודעת יותר טוב מהם

עברית היום? העברית שלך יותר טובה מהעברית

של ההורים בבית?

א. ליברמן; ההורים מדברים כמוני.
היו"ר מ. בר-זהר
גם הם באולפן?

א. ליברמן; כן, הם באולפן. גם הם עכשיו מסיימים אותו.
היו"ר מ. בר-זהר
יש לך אחים ואחיות?

א. ליברמו; לא, אני לבד.

ג. גנזל; אני מקייב, מרוסיה. באתי לפני 3 חודשים, אני

בן 16 וחצי. אני לומד עכשיו באולפן, באותו

אולפן.
ח. פורת
ואתה ידעת עברית לפני שבאת לארץ?

ג. גנזל; לא, כלום. ידעתי מלה אחת, אבל לא ידעתי

באיזו שפה היא, אידיש אן עברית, שלום. עכשיו

אני קצת מדבר, קצת מבין.

היו"ר מ. בר-זהר; התכנית היא שתהיה עוד חודש וחצי באולפן?

ג. גנזל; עוד חודשיים.
היו"ר מ. בר-זהר
ואחר כך גם אתה תלך לגימנסיה?

ג. גנזל; לא, אולי לאקדמיה למוסיקה.
היו"ר מ. בר-זהר
אתה מנגן?

ג. גנזל; כן.
היו"ר מ. בר-זהר
מה היו הקשיים שלך?

ג. גנזל; לא היו.
היו"ר מ. בר-זהר
מה בבית? יש לך אחים ואחיות?

ג. גנזל; אחות שלי עכשיו בקייב, היא צריכה לבוא.

היו"ר מ. בר-זהר; אתה רק עם ההורים?

ג. גנזל; כן.

היו"ר מ. בר-זהר; איך העברית של ההורים?

ג. גנזל; פחות טובה משלי.
היו"ר מ. בר-זהר
אתה לומד גם תנ"ך?

ג. גנזל; עוד לא.
היו"ר מ. בר-זהר
אורית, איך התנ"ך אצלך?

א. ליברמו; אין בעיות לקרוא את זה. זה יותר קשה, אבל

כאשר יש תרגום, זה אפשרי.
היו"ר מ. בר-זהר
את לא יודעת שום דבר מהתנ"ך?

א. ליברמו; עכשיו אני יודעת. אבל לפני כן, לא.

ח. פורת; על רחל אמנו שמעת?

א. ליברמן; כן, שמעתי.

ח. פורת; היתה לי פגישה עם מאה עולים. סיפרתי להם על

אמא רחל ששמחה על כל ילד שבא, וראיתי שהם לא

מבינים על מה אני מדבר. שאלתי מי יודע מי זו רחל אמנו. מתוך מאה שלושה

ידעו.

היו"ר מ. בר-זהר; טיבריו, מתי אתה הגעת, בן כמה אתה?

ט. רבינוביץ; הגעתי לפני 3 שנים. באתי מרומניה, מבוקרשט,

אני כמעט בן 19. אני אתחיל מתקופת האולפן.

למדתי באולפן חודשיים וחצי, וזה לא היה מספיק לי, אני חייב לציין את

זה.
היו"ר מ. בר-זהר
זה לא כמו אצלם, לימודים של 5 חודשים?
ט. רבינוביץ
כן. אני חושב שהאולפן הזה הוא מאוד חשוב.

הלימודים הם ממש ברמה טובה. מה שלא כל כך

בסדר, זה שעוברים מהאולפן לבית-ספר, והם לא מעבירים בדיוק את המידע

שצריך לכל בית-ספר, כך שאנחנו נדע בדיוק איך בתי-הטפר ואיך הכל פועל

בבתי-הספר. אני לא ידעתי בכלל למה אני הולך.

ח. פורת; לא היה לכם ביקור מקדים בבית-הטפר במסגרת

האולפן?
ט. רבינוביץ
היה ניתוק בין האולפן לבין בית-הספר. אני לא

ידעתי איך פועל בית-הספר, איך המנגנון. אני

לא ידעתי בכלל מה קורה. שמעתי קצת, אבל לא ידעתי אם הלימודים הם ברמה

גבוהה או לא.

ח. פורת; לאיזה בית-ספר הלכת?

ט. רבינוביץ! לבויאר. ישנה בעיה גדולה, כמו שהיא אמרה,

וזה התנ"ך, בשבילי על כל פנים. אני חושב

שהמקצועות המדעיים אינם בעיה, משום שכמעט בכל שפה זה אותו דבר. זאת

אומרת, זה לא מי יודע מה בעיה המקצועות המדעיים, כמו שיש בעיה עם

תנ"ך.

ח. פורת; באולפן היו לכם איזה שיעורים במורשת יהודית,

בהיסטוריה, או שבעיקר התעכבתם על העברית?

ט. רבינוביץ; קצת מאוד.

א. מור; כשהם אמרו אולפן בן 5 חודשים, אני התפלאתי,

כי עד כמה שאני מכירה - בנימין, אולי תתקן

לי - רוב האולפנים עובדים על 3 חודשים.

ב. אמיר; יש כללים, אבל מדובר כאן בהתייחסות שמוכרחה

להיות גמישה לפי הצרכים. זה בוודאי

בבתי-הספר, אבל גם באולפנים. אפשר לבדוק את זה, אבל זה מסוג הדברים

הטובים.

היו"ר מ. בר-זהר; זה אותו אולפן, אולפן קנדה בגילה. כמה זמן

לקח לך כדי להתאזן ולהיות מסודר במסגרת

בויאר?

ט. רבינוביץ; אני חושב שהתלמידים לא כל כך מודעים לקשיים

של העולים החדשים שבאים מארצות אחרות. לא,

שאני אומר משהו רע. גם אם אני הייתי חי פה, אני חושב שלא הייתי מודע

לכך. אבל יש בעיה ממש גדולה, בעיה חברתית. אני יודע שאני באתי עם חבר

שלי מהאולפן, באנו יחד, הוא מאיראן. הגענו לכיתה י' והיינו ממש בודדים,



הרגשנו ממש לא נוח. יש בעיה של השפה, אתה לא יכול להביו אותם, אתה לא

יכול להביו את הבדיחות.
היו"ר מ. בר-זהר
זה ברור לי, גם אני עברתי אותו תהליך. אבל

אני שואל אותך כמה זמן לקח לך להתאקלם

בבית-ספר.
ט. רבינוביץ
שנה וחצי בערך.
היו"ר מ. בר-זהר
ואז כבר היית אחד מהחבר'ה?
ט. רבינוביץ
כן.
היו"ר מ. בר-זהר
אתה גומר השנה?
ט. רביכוביץ
כן, הפסדתי שנה משום שעליתי לארץ. אני גומר,

ויוצא לצבא.
היו"ר מ. בר-זהר
סימון, מתי אתה הגעת, בן כמה אתה?
י. סימוו
אני בן קרוב ל-18. ב-87 הגעתי לכאן וישר

נכנסתי לאולפו.
היו"ר מ. בר-זהר
כמה זמן היית באולפן?

י. סימוו; כ-3 חודשים. לאחר שגמרתי את האולפן היה לי

מבחן פסיכוטכני ונכנסתי לרנה קאסן. כשנכנסתי

לשם הייתי מבין את המורה בכיתה, אבל כדי לסכם את השיעור היה קשה. נכון

שהיו מוציאים אותנו לשעורים שקשורים לתנ"ך, אבל זה לא היה רק זה.

היו"ר מ. בר-זהר; מה היה לך יותר קשה? מתמטיקה, תנ"ך?

י. סימון; הכל קשה, אבל תנ"ך וכל זה, אני לא אמשיך

אתם. חשוב לי מתמטיקה, כימיה, פיזיקה וכל מה

שאני ממשיך. במקצועות האלה אני צריך לקבל ציונים יותר טובים, וזה היה

קשה. אחר כך היו לנו שיעורים אחרי הלימודים. היינו מחכים עד שעה 4, וזה

היה קשה. יום לימודים ארוך, עד שעה 4 לא היה כל כך נוח. שנה לאחר מכן

הסכמנו שבשעורים הקשורים לתנ"ך, ספרות, היסטוריה, לשון, חיבור, שיוציאו

אותנו מהשעורים, שלא נשב בכיתה. מוציאים אותנו מהשיעור, ולנו זה מאוד

טוב. אבל ככל שישבנו בכיתה, יותר נכנסנו לחברה, לבדיחות של הכיתה. זה

תלוי גם בעולה החדש עצמו. אם הוא רוצה ממש להיכנס, הוא משתדל. אצלנו

בבית-הספר היתה מרכזת לעולים חדשים וזה מאוד טוב. כי יש בתי-ספר שיש

להם מספר עולים חדשים, אבל הם לא יודעים לאן לפנות. יש להם המרכזת של

הכיתה, אבל אני חושב שזה לא מספיק. אני בעצמי אף פעם לא פניתי למנהל

בית-הספר, יותר נוח לי לפנות לרכזת של העולים, כי היא מבינה אותי.

היו"ר מ. בר-זהר; אתה בכיתה י"ב עכשיו?



י. סימון; כן.
היו"ר מ. בר-זהר
ומה קרה בסוף עם לימודי התנ"ך והיהדות?

י. סימון; הוציאו אותנו מהשיעורים. עכשיו אנחנו לומדים

את זה בנפרד. אבל אנחנו לומדים לפחות את

החומר של הכיתה, והמורים שלנו הם מורים מתאימים. לא כל מורה יכול ללמד

אותנו כפי שהוזכר כאן, וגם לא כל מורה מקבל את כל מה שאומרים לו. יש

מורים המלמדים עולים חדשים, הם באים לשעורים, וחושבים שאפשר לבוא יותר

מאוחר ברבע שעה או דברים כאלה.
מ. שגב
המורים שמלמדים מקבלים הכשרה מיוחדת.
היו"ר מ. בר-זהר
אבל הם לא צריכים לאחר ברבע שעה.
י. סימון
אם נלמד בשפה שלנו, יהיה יותר קל. עולה חדש

שבא, נכנס לכיתה, רוצה להיות כמו כל אחד

בכיתה. הוא משתדל לכתוב בעברית, ולעשות הכל. יש הרבה בבית-הספר

שהתנדבו, אבל מי שמתנדב יכול להתנדב לכמה חודשים ולא יותר. אני לומד

עכשיו 3 שנים בבית-הספר. היו הרבה קשיים בלימודים, השלמתי אותם בעצמי

או בשיעורי עזר שנתנו לי סטודנטים, אבל אף ילד לא בא אלי להגיד לי שהוא

יכול לעזור לי, כי אני יכול לעלות בציון. אף אחד לא בא. השנה אני כבר

ניגשתי אליהם, כי לכל אחד יש הקשיים שלו.
ר. זאבי
אתה 3 שנים בארץ, יש כבר עולים חדשים שבאו

אחריך?

י. סימון; נכון.
ר. זאבי
אתה עוזר להם, כפי שלא עזרו לך.
י. סימון
כן. בשנה שעברה באו שתי תלמידות מפרס.

בהתחלה היה להן קשה להבין את השפה, וככל

שיכולתי עזרתי להן. בכיתה לפעמים הם לא מבינים משהו, ואני מסביר להם.

עכשיו הם הרבה יותר טובים ממני.

היו"ר מ. בר-זהר; בקבוצה שלך שהיתה בתיכון, היו רק תלמידים

מאירן או שהיו תלמידים גם מארצות אחרות?

י. סימון; היינו מכל העולם. מצרפת, מארגנטינה ועוד.
היו"ר מ. בר-זהר
אני רוצה לשמוע קצת מהשטח, את האנשים

שעוסקים בזה. קודם כל את הגב' מדלן לויאן.

אולי תספרי לנו איך את מטפלת בתלמידים האלה.

מ. לויאן; בית-הספר שלי נקרא תל"י, והוא בשכונת גילה

בירושלים. מטרתו תגבור לימודי יהדות. הוא

הוקם ביוזמת ההורים, בלי שום קשר לקליטת עליה. אנחנו קולטים כבר במשך 5



שנים, מאז שאני מנהלת את בית-הספר, תלמידים עולים. הם באים ממרכז קליטה

סמוך לבית-הספר. בית-הספר מונה 290 תלמידים, מתוכך 40 תלמידים עולים.

מדיניות בית-הספר היא לשים דגש לתלמיד, לפרט, בבית-הספר, ובין השאר

לתלמידים העולים. יש לנו הרבה מאוד פעילויות, ועצוב לי מאוד לשמוע את

בני הנוער איך מקבלים אותם החברים, כי אצלנו בבית-הספר בפירוש נעשות

הרבה מאוד פעילויות, כדי שהתלמידים ירגישו כחלק מבית-הספר. יש לנו

פרוייקט אחד שנקרא חונכות תלמידי כיתה הי. באופן קבוע ילדי כיתה ה'

חונכים את התלמידים העולים בבית-הספר. אולי כדאי שנציב לנוער שלנו

אתגר, שיחנכו את העולים שבאים לארץ, אבל שתהיה להם הדרכה מתאימה.

כלומר, גם התלמידים העולים הם תלמידים, וילדי כיתה ה' בוודאי מאוד

צעירים, הם בני 10, וההדרכה מאוד חשובה. הם נפגשים באופן קבוע עם מורה

שלקחה על עצמה את התפקיד בהתנדבות. היא מדריכה אחד אחד, בודקת מה הם

הקשיים שלו, איך הוא מתייחס אל החניך העולה שלו. פעם זה בביתו של העולה

ופעם זה בביתו שלו, אבל זה גמיש. החובה היא להיפגש פעם בשבוע, אבל מובן

שבין הילדים קיימת תחרות מי נפגש יותר עם החברים שלו. דבר יפה שמוצהר

הוא, שהמשפחות של הילדים קולטות גם כן את המשפחות האלה. מזמינים אותן

לארוחה, כך שזה הופך להיות אתגר. אותו ילד שלא משתתף בפרוייקט, מרגיש

רע מאוד.

דבר נוסף שאנחנו עושים בשעות הבוקר הוא הפרוייקט של פרופ' בן דיוויס,

שנקרא חונכות ילדים. זה למעשה לא מיועד לתלמידים עולים. תלמידי כיתה

וי, 15 תלמידים טובים מאוד, יוצאים באמצע השיעור, פעמיים בשבוע בשעות

הבוקר, יושבים ועובדים עם תלמידים מכיתה ב', שהם תלמידים חלשים. לא

חלשים מאוד, יותר בינוניים, שיש להם קשיים בקריאה והבנת הנקרא. פרופ'

בן דיוויס הכין תכנית מיוחדת עם חוברת לתלמיד, לחניך, וחוברת לחונך, מה

לעשות. אנחנו שיתפנו את הילדים העולים בפרוייקט הזה, כי אנחנו חושבים

שזה מאוד עוזר להם בקריאה ובהבנת הנקרא. ואז למעשה, לאותם תלמידים

עולים, יש חונך נוסף בשעות הבוקר.

ישנה פעילות נוספת שאנחנו הכנו השנה, ואנחנו משתדלים לשתף בה את ההורים

של התלמידים העולים בבית-הספר. כדי שהם לא ירגישו את עצמם זרים בחברה

הישראלית הכנו תוכנה ללימוד עברית. למשל בשנה שעברה באה אם שמתמצאת

מאוד במחשבים. היא באה פעם בשבוע לבית-הספר, או בזמנים של אחה"צ ועבדה

על מחשב. היא הכינה לנו תוכנות מיוחדות ללימוד דרך מחשב. התוכנה היא

כזאת, שלמעשה זה כתוב ברוסית. ילד שמגיע ביום הראשון לבית-הספר, מיד

נכנס לחדר המחשב, ויש לו איזה 10 מלים ברוסית, כשיש המלה בעברית. למשל

מאמא, זה אמא ברוסית, וכך הם לומדים בכל יום מספר מלים. תוך שבוע ימים

הם יודעים קרוב ל-100 מלים חסיות בתרגום עברי, ואז הם עוברים לשלב

השני של רוסית ועברית, וההורים שלהם גם מצטרפים ללימוד.
ח. פורת
אלמלא היתה האם הזאת, משרד החינוך היה נותן

חומרי עזר לתחומים האלה?

מ. לויאו! יש לנו תוכניות לימוד מיוחדות ללימוד עברית.

כלומר, ישנה כיתת אם. התלמידים בכלל לומדים

בכיתה הרגילה, אם זה כיתה אי, בי, ג,', או לא משנה באיזו כיתה. הם

יוצאים לשעה ביום, לפעמים לשעתיים ביום למורה לעולים, בחדר מיוחד. שם



יש דפי עבודה מיוחדים, ספרי לימוד מיוחדים, תיאטרון בובות, משחקים,

כשדרך המשחק הם לומדים עברית. כלומר, החדר עצמו מהווה חממה.

אולי אני אעבור לבעיות ולקשיים שיש. הפעילות של ההורים מאוד חשובה,

וכדאי לקחת אותה בחשבון. הבעיות של שעות עולים שאתה היזכרת, אנחנו

מקבלים למעשה רק שעה אחת בשבוע. לילדי א'-ב' אין בעיה. אני חושבת שצריך

לתת את הדעת לגבי אותם ילדים בכיתות ג' והלאה, כי גם עד לכיתה ו'

נותנים שעה בשבוע, ולא כדאי שיווצר פער כזה של תורה, נביאים, היסטוריה,

וכל מיני מקצועות שהם כל כך מתקשים. זה חבל, כי אנחנו היינו רוצים שהם

ישתלבו יותר.

בעיה נוספת, לגבי אותם תלמידים חריגים שזקוקים לאיבחון, שזקוקים לטיפול

משפחתי פסיכולוגי. השירות הפסיכולוגי לעולה מטפל רק בילדים בני 10

ומעלה. השירות הפסיכולוגי הכללי של ירושלים מטפל בכל ילדי ירושלים, והם

לא יכולים להתפנות לאותם תלמידים עולים. יש לנו כמה ילדים שאינם באים

עם רקע או תעודות, והם צריכים להיות מופנים לחינוך מיוחד. ואז הם

נופלים בין הכסאות. הם יושבים בכיתה ואין להם מה לעשות.

נושא התקציב מאוד מכביד על בית-הספר. 40 תלמידים מתוך 290, זה מספר לא

קטן. הם לא מסוגלים לשלם. אמנם משרד הקליטה אומר שהוא נותן, אבל חצי

שנה ראשונה הם נותנים רק למי שבא למשרד הקליטה. למי שבא מקליטה ישירה,

הם נותנים להורים את הכסף, ואנחנו צריכים לפנות אל ההורים, וזו בעיה.

כלכלית מאוד קשה לבית-הספר להחזיק תלמידים עולים. צריך לחשוב איך לעזור

לבית-הספר.

היו"ר מ. בר-זהר; נדמה לי שיש פרוייקט מיוחד שנעשה בקרית-ים,

משום כך גם היזמנו את נציגי קרית-ים. עו"ד

סיסו, אנא, ספר לנו מה אתם עושים. קיבלתי מכם מכתב על מה שאתם עושים.

ספר על הפרוייקט שלכם.

י. סיסו; מצאתי לנכון לבוא לכאן במיוחד, כי אין לי

כבר לאן לפנות. העליה שבאה זו עליה איכותית.

חלק גדול מהם הם אקדמאים, מדענים וכוי וכוי, וזה בניגוד לעליות קודמות

שאנחנו קלטנו בקרית ים, ושבדרך כלל היו עליות מצוקה. אנחנו עומדים בפני

סכנה מאוד חמורה, לדעתי זה משקף את מה שיהיה בכל מדינת ישראל. תהיה

קונפרונטציה בין העולים החדשים לבין הוותיקים, במיוחד אני מדבר על

שכונות המצוקה, או מה שקוראים ישראל השניה. אנחנו כבר מאחרים את הרכבת,

והמדובר בדברים הפשוטים ביותר.

במערכת החינוך קלטנו השנה 500 ילדי עולים, שלא היה מתוכנן מראש לקלטם,

תוך כדי שנת הלימודים.
ח. פורת
כמה משפחות עולים קלטתם!

י. סיסו; קרוב ל-400 משפחות קלטנו בשנה שעברה. יש לי

צפי של משרד הקליטה, שבשנה הבאה תהיינה

לפחות 500 משפחות, שזה אומר 1,000 ילדים. לאן אני אכניס אותם? אני פונה

למשרד החינוך, ואומרים לי שאווסת בין בתי-הספר. הוויסות היחידי שאני



רואה הוא שילמדו משמרת לילה ומשמרת בוקר. אבל בענין הזה, כבר מתחילים

להיות ניצנים. בשבוע שעבר היה אצלי ועד של בית-ספר תיכון. אנחנו כבר

רוצים לשפץ מקלט ולהעביר ילדים למקלט על-מנת להכניס עוד כיתת אולפנא,

והם צועקים גוואלד. אני חושב שזו סכנה, שאני תיכף אגיע אליה.

אנחנו עושים כל מיני תוכניות, ואני שומע שמכינים כל מיני תוכניות

לעולים. אם לתוכניות האלה לא יתלוו גם תוכניות לשילוב של הנוער, גם

משכונות המצוקה, אם לא ינצלו את המועדוניות האלה גם לילדים קשי יום,

שקשה להם בבית, אנחנו צפויים להפסיד גם את שכבות המצוקה וגם את העליה

החדשה.
היו"ר מ. בר-זהר
טוב שאמרת את זה, משום שזו נקודה חשובה

מאוד. אסור שהילדים או השכונות ועיירות

הפיתוח, אסור שתושבי המדינה מכל שיכבה שהיא, יחושו באיזו שהיא צורה

שקליטת העליה היא על גבם. זו נקודה חשובה ביותר.

י. סיסו; משרד החינוך לא נערך לזה.
היו"ר מ. בר-זהר
כדי להמשיך וליצור את התחושה של היחס האוהד

לעליה, צריכים ללכת לכיוון הזה.
ע. עבדי
אני יו"ר ועד הורים מרכזי של בית-הספר

"ימית". בית-ספר "ימית" הוא בית-ספר יסודי

בקרית-ים. למעשה אני לא באה לדרוש, אני באה להציג ולתאר דגם של פעילות

חברתית, קליטה חברתית, ויש לי כאן חומר גם על נושא קליטה חינוכית. אני

לא מקצועית בתחום הזה, אבל נתבקשתי על-ידי מנהל בית-הספר להעביר את זה.

אני אעביר אליך אחר כך את החומר, ואתה תוכל להעביר את זה הלאה.

המסר שלנו בבית-הספר בנושא של הקליטה החברתית פועל על העקרון של מן

הקרוב אל הרחוק. אנחנו, באמצעות הילד, מגיעים אל ההורים, ועל-ידי קליטת

ההורים אנחנו בעצם מקילים, על בסיס של מכנה משותף, שזה הילדים שלנו,

והקשר הולך ומתפתח. יש לנו הצעות שונות של פעילויות חברתיות שאנחנו

עושים בבית-הספר. למשל, בשבוע הבא אנחנו מקיימים ערב שנקרא "ערב סדר

ט"ן בשבט". אני חושבת שזו הזדמנות פז לחזק את הקשר לארץ ישראל. אנחנו

נביא להם מרצה שירצה על צמחים, עצים, פירות ארץ-ישראל, ובכלל כמה שיותר

ישים דגש על ארץ-ישראל. במסגרת הערב הזה אנחנו גם מתכוונים להרחיב את

הגיבוש החברתי בין ההורים.

יש לנו רעיונות נוספים לפעילויות משותפות, כגון צביעת קירות האולפן,

כדי להכניס את ההורים לתוך כתלי בית-הספר ולערות אותם בו; יהיה ערב

משחקיה משותף של ההורים עם ההורים הוותיקים והילדים; ערב ריקודי עמים

ישראלים, רוסים, רומנים וכוי; הכנות משותפות של קישוטים לחגי ישראל-,

משלוח מנות בפורים למשפחות העולים; פעילויות במסגרת בית-הספר לתלמיד

העולה.

השתתפות של תלמידים עולים במסגרת תערוכות בית-הספר. במסגרת זו אנחנו

מדגישים את הנושאים של פרטי לבוש מארצות מוצא. אנחנו למעשה מחזקים את



התרבות ממנה הם באו, ואנחנו לא רוצים ליצור את הנתק בין התרבות שממנה

הם הגיעו אלינו.

אנחנו משתפים אותם בעבודות בכתב בנושאים שונים, למשל - "מארץ ההולדת

לארץ המולדת", "אני ומשפחתי", נושא אישי כלשהו. אנחנו מייחסים חשיבות

רבה להשתתפות העולה במערכת הטיולים והסיורים של בית-הספר, כאשר אנחנו

מצמידים לכל תלמיד עולה תלמיד ותיק, שמלווה את העולה לאורך כל הטיול.

כמו כן אנחנו ממליצים בפני ההורים העולים להצטרף לטיולים.

מסדרים וחגיגות. אנחנו מייחסים חשיבות רבה להשתתפות התלמידים העולים

במסגרת מסדרי הבוקר והחגיגות. בדרך כלל השתתפות זו מתקבלת על-ידי

התלמידים הוותיקים בהתלהבות ובהתרגשות. כל פעולה כזו מביאה ובונה נדבך

נוסף להעלאת בטחונם של התלמידים העולים, ומקרבת אותם לתלמידים

הוותיקים. בהכנת המסדרים בבית-הספר אנחנו מקפידים על הגייה נכונה של

המלים, במטרה למנוע גיחוך מצד הוותיקים.

נושא המסדר. אנחנו מקרבים את הנושא באולפן, תוך כדי אפשרות פיתוח בפני

התלמידים הוותיקים אשנב אל עולמם של התלמידים העולים.

אנחנו גם מקיימים יום בשנה שנקרא יום הצדעה לתלמיד העולה, בו עומדים

התלמידים במרכז הארועים. התוכנית בנויה בהשתתפות הורים עולים ותיקים,

החל ממסדר הבוקר וכלה בפעילות חגיגית, לימודית וחברתית, כולל חלוקת

תעודות למצטיינים בפעילויות מקצועיות, חינוכיות וחברתיות, מתן פרסים

לפעילות תלמידים עולים, הוצאת עתון מיוחד לתלמידים העולים וכוי.

אני רוצה ברשותך להעלות נושא של קליטת ילדי העולים האתיופים. יש לי

משום מה הרגשה שהנושא של קליטת הילדים האתיופים נדחק לקרן זווית. זו

ההרגשה שלי. אצלנו יש אוכלוסיה גדולה מאוד של ילדים אתיופים.

י. סיסו; אנחנו קלטנו 150 משפחות.

היו"ר מ. בר-זהר; מתוך 400 משפחות, 150 זה אתיופים.

ע. עבדי; מתוך הפעילות השכונתית שלי, זו שאינה במסגרת

בית-הספר, קליטת ילדי עולים אתיופים, הייתי

מאוד מבקשת לייחס לנושא הזה חשיבות. אני עוד אעביר אליך מכתב בנושא של

הפעילות שלי בתחום הזה.

היו"ר מ. בר-זהר! רבותי, אני רוצה לומר לשאר אורחינו שלא

הגיעו לרשות דיבור כרגע, שאנחנו נמשיך את

הדיון הזה בישיבה נוספת. קיבלתי פתק גם מגב' בן-שחר. אני לא רוצה להגיע

למצב שכל אורח יצטרך לדבר 30 שניות, אני רוצה לשמוע בצורה יותר מקיפה.

יש מספר נושאים שמחייבים ומצדיקים לפחות ישיבה נוספת וגם סיור של

הוועדה, כדי לראות איך הדברים נערכים. משום כך אני מבקש מאורחינו שלא

הגיעו לרשות הדיבור, שאתם תהיו הפותחים בדיון הבא שלנו, כדי שנוכל באמת

להיכנס לעומקם של דברים, וגם לשמוע תשובות על חלק מהדברים שהועלו כאן.

אני אבקש גם מנציגי קרית ים, אמנם השמעתם את דבריכם, אבל אני אבקש מכם

לבוא גם לישיבה הבאה. אני מאוד אודה לכם אם תבואו, גם בגלל הדברים שאתם



יזמתם - ועל כך אני מברך אתכם. וזאת גם כדי לקבל תשובות על דברים

שהעליתם, גם לגבי הדברים שאמר ראש העיר לגבי התחושות בציבור, וטוב מאוד

שאמרת את זה, וגם לגבי דבריך על העולים האתיופים. אני רוצה לשמוע עליהם

גם תשובה מפורטת ממשרד החנוך.

עכשיו אני רוצה לשמוע את חברי הכנסת בנושאים הללו.

ח. פורת; אני מאוד שמח למפגש הזה. הייתי חבר ועדת

העליה וקליטה, ואז עסקנו בסוגיות של העליה

והקליטה על ההיבטים השונים שלהם. לצד החינוכי יש פחות תשומת לב, ואני

חושב שזהו הנדבך השלישי והמכריע בחשיבותו, אחרי נושא התעסוקה והדיור.

אבל במפורש, לכל אחד מן העולים - ואנחנו שומעים את זה גם מתוך מפגשים -

שאלת החינוך של הילדים היא, כפי שזה בעם ישראל, באמת נושא מרכזי. אני

מאוד שמח על המפגש, ואני מקווה שהוא יהיה בעל תוצאות קונקרטיות.

אני רוצה לפתוח בנקודה אחת כללית, הצעד הראשון לקליטת העליה. אמרתי את

זה בוועדת העליה וקליטה, ובמידה מסויימת גם במפגש עם משרד הקליטה, אבל

קולי היה קול קורא במדבר.

אמרתי לאנשי משרד העליה והקליטה שאי אפשר לקלוט עולה במשך שעתיים-שלוש

בשעות הקטנות של הלילה. זו טעות לחשוב שאפשר לסדר את הדברים האלה

במסגרת המטות, אנשים מבולבלים אז ואינם יודעים היכן הם. אתה חייב,

במיוחד אם אתה תגיע למספרים גדולים שיצטרכו לקלוט אלף עולים ויותר

ביום, אתה חייב להגיע למצב שבו אתה קולט את העולים ביום הראשוו,למסגרת

של 24 שעות לפחות עד 48 שעות, בקמפוס מסודר, אחרי הירידה מן המטוס, עם

אפשרות לנוח, עם אפשרות להסביר במדורים השונים, חינוך, תעסוקה, קליטה,

עם אפשרות להיפגש עם הקרובים. ההרגשה הזאת בשדה התעופה, שמצד אחד האדם

יושב שעתיים-שלוש עד שמגיע תורו, בגלל הפקק שנוצר שם, בגלל צוואר

הבקבוק הזה; ומצד שני, ההרגשה של האנשים שרוצים להיפטר מהם כמה שיותר

מהר, מפני שמוכרחים להעביר את האחרים הלאה - זו הרגשה קשה. אומר לי שר

הקליטה שבעבר היה נסיון כזה, לעולים היה טוב באותו קמפוס, והם לא רצו

לזוז ממנו. באמת, אפשר לחשוב שאי אפשר להתמודד עם דברים מעין אלה.

מוכרחה להיות אפשרות של קליטה יותר רגועה, יותר אינטנסיבית עם כל מה

שקשור לזה. היא ממילא גם תיתן תשובה, כי אז שם במקום יש לך דלפק

החינוך, הפקידים שמיועדים לכך, והם יכולים להיפגש עם העולים, ואפשר

להפנות אותם, ואפשר ליצור את הקשר. אתה לא מצפה שב-3 בלילה הוא יעשה את

זה.

שנית, בנושא הפרוייקט החינוכי. אני מרגיש שלמרות העובדה שנעשו פה

מאמצים, יש עדיין חסר עצום במערכי חינוך שהיו יכולים לתת תשובה, גם

לבתי-ספר שאין בהם מספר מספיק של מורים ואפשרויות של השעות, וכדי. אני

קצת טיפלתי בזה בהיבט אחר. עמדנו לשלוח קבוצה לבריה"מ במגמה ללמד עברית

וכדי. ניגשתי לראות איזה תומר יש. תוכניות וידאו של לימוד עברית

מרוסית, למשל. ואם מדברים על היסטוריה ויהדות - אפשר לקחת את "עמוך

האש" ולתרגם לרוסית. באמצעות וידאו, באמצעות אביזרים אחרים, יש אפשרות

ללמד את הילדים בנפרד. הדבר הזה מחייב היערכות מיוחדת של משרד החינוך,

של כל המערכת הפדגוגית, ואז אתה יכול לתת לעתים פתרונות למי שאיננו

יכול לקבל את התשובה הפרטנית האישית שלו.



גם מה שנאמר כאן בקשר לאולפן מחייבי חשיבה. כי האולפן באמת חייב להיות

זה שמוביל את האדם. אם זה בנושא התעסוקה, שבאה לאחר מכן, ואם זה לנושא

החינוך. אם אין קשר בין האולפן לבין בית-הספר, עם אפשרות של הזמנת

המורים מבית-הספר לאולפן, עם האפשרות של ביקור של הילדים בבית-הספר,

האפשרות של לימוד דברים מיוחדים שקשורים למערכת הלימודים בבית-הספר,

הרי שהאולפן איננו ממלא את תפקידו. שכן תפקידו אינו רק בלימוד עברית

מקצועית, אלא בהכנה לקראת הדברים האלה. ואז המעבר קשה ולעתים קריטי. כי

שוב, הבעיה היא תמיד - כמו שלמדנו את זה בנושא הטירונות בתחומים אחרים,

בוועדת חוץ ובטחון - כך הדברים אמורים גם בנושא הקליטה.

לפי דעתי לא צריך לחכות עד לשנה הבאה. גם בשנת העברית הזאת, לעברית

ולנושא קליטת העליה יש היום משמעות רבה. יש לנו עוד למעלה מחצי שנה של

שנת לימודים, וחצי שנת לימודים זו היא קריטית. העליה לא מחכה לנו לשנת

החינוך הבאה.

מ. שגב; אנחנו כבר עכשיו עוסקים בזה. כל חוזר מנכ"ל

עוסק בענין הזה, כל מפגש של מנהלי מחוזות

עוסק בזה.

ח. פורת; אני סבור שהדבר הזה צריך לרדת מחוזר מנכ"ל

אל בית-הספר. חבל שאין לנו פה נציגי נוער

ישראלי, כדי לשמוע אם זה ירד מחוזר מנכ"ל משרד החינוך אל בית-הספר.

הדבר הזה מחייב באיזו שהיא צורה להעביר את זה דרך תוכניות הלימודים,

דרך תוכניות הטלוויזיה הלימודית וכדי, שם יותר קל אולי להעביר מסרים

במהירות רבה, כדי שהמערכת שלנו תיערך לזה.

אני רוצה לסיים ולומר בנושא של עליית הנוער והנושא של הילדים

הפנימייתיים, שהם אולי לא כל כך רבים. רבותי, אני חושב שהגיעה השעה
שנאמר לעצמנו
אם הסוכנות אינה מסוגלת להתמודד עם הדבר - וכפי ששמענו

כאן, אנחנו נחזור עוד פעם על ההתבזות הזאת בפני מנדל קפלן, במחילה. אם

הסוכנות אינה מסוגלת להתמודד עם זה, אין מנוס, מדינת ישראל במסגרת

ההיערכות הכוללת שלה צריכה לקחת על עצמה את האחריות לענין הזה. צריך

תקציב למשרד החינוך, אחרת באמת לא נוכל לרחוץ בנקיון כפינו.

ר. זאבי! היערכות משרד החינוך לקליטת העליה צריכה
להיבחן בשלושה מישורים
מישור אחד,

ארגוני-מינהלי; מישור שני, השיטות, מישור השלישי, התכנים. שמענו פה

בעיקר על המישור הראשון, אני רוצה לקוות ולהאמין שגם בשני המישורים

האחרים יש הכנות, אבל לא שמענו עליהן. שמענו על האומדן התקציבי, ואני

עוד אתייחס אליו; שמענו על הנחת המוצא, על מספר התלמידים וכו' וכו',

אבל לא שמענו על שיטות הקליטה, ולא שמענו על התכנים.

אני חושב שהבעיה הקשה שלנו נובעת מהמדיניות של משרד הקליטה, שהגדירה

קליטה ישירה, שיש לה הרבה פגמים או חסרונות בראייה לאומית כוללת של

פיזור האוכלוסיה, של ישוב חבלים שיש צורך לאומי ליישב אותם בראייה

לאומית ובטחונית. אני רוצה לבחון בוועדת החינוך את המדיניות הזו, איזה

נזקים יש לה. יש לה נזקים, אנחנו ראינו את זה על פניו. אין הפניה

למקומות שיש בהם כושר קליטה של בתי-ספר, אלא אנשים הולכים לאן שהם



הולכים. ואז יכול להיות לנו מצב שבמצפה רמון יש בית-ספר ריק, דירות

ריקות, ואין לנו לשם הפניה, או שהעולים לא מגיעים לשם. לעומת זאת, כולם

רוצים את רמת אביב ג'. הטענה היא לא אליכם, אל אנשי משרד החינוך, הטענה

היא אל משרד הקליטה או אל ממשלת ישראל, אל ראש-הממשלה שהלך על קו לא

נכון ולא צודק בראייה לאומית. אבל היום הוכחו לנו פה בשולחן כמה דברים.

משרד החינוך בכלל לא יודע לאן האנשים הולכים. הוא יכול לקבל דיווח

מאוחר, אחרי שמתחילים לבוא לחצים מבית-הספר שבאו להרשם אצלו. יש לו

כושר קליטה, אין לו כושר קליטה, זה בכלל לא מעניין את המדינה. הוא לא

יודע, אין מעקב. הלא האיש מנתב'יג לוד נוטע לאן שהוא רוצה, לאן שהקרובים

לקחו אותו, לאן שמישהו לחש לו באוזן או ממאוויי לבו. והתוצאה היא אסון

לאומי, ואנחנו ניכשל. אנחנו בתחילת קליטת העליה. כשיבוא הגל הגדול של

ה-100 אלף או ה-200 אלף וה-300 אלף, נקווה למיליון, אנחנו נפשוט את

הרגל בקליטה הישירה הזאת. זאת שיטה קלוקלת, גרועה, אני לא מדבר על

האספקטים שניסיתי קודם לרמז עליהם - בטחוניים, לאומיים, מדיניים. אני

מדבר על אספקט חינוכי, השולחן הזה דן רק באספקט החינוכי. אתם לא תכסו

את האספקט החינוכי בשיטה של קליטה ישירה, אתם לא יכולים לדעת לאן הם

הולכים. בעצם אתם כן יכולים לדעת. הם ילכו למרכזי האוכלוסיה, יכנסו

לגיטו הגדול של גוש דן ולגיטו של חיפה.

התקציב קשור לנ"ל. לפי הערכתי הלא מבוססת, אבל באינטואיציה, אתם

מגזימים בתקציב הנדרש. הלוואי שתקבלו אותו, כי זה יענה לכם אחר כך לא

על 20 אלף תלמידים בשנה, אלא יענה לכם על 50 אלף תלמידים בשנה.
מ. שגב
אנחנו ביקשנו את זה גם עבור המבוגרים.

ר. זאבי; זה נראה לי מאוד מאוד מוגזם, אפשר יהיה

להכשיר את קליטת העליה על-ידי תקציבים

גדולים, המדינה לא תוכל לעמוד בזה. אין הצדקה ש-28 אלף ש"ח יהיו

פר-גולגולת. זו החלוקה. אני חילקתי את הסכום שאתם ביקשתם.

מ. שגב; ל'10,000ל זה לא ל-10,000, זה ל-50,000

עולים בשנה.

ר. זאבי; יכול להיות. בכל אופן, לי יצא 28 אלף שקל

לאיש. הנקודה החשובה אינה התקציב, הנקודה

החשובה היא התכנים שאנחנו נותנים להם. אם אנחנו הולכים ומוותרים להם

בלימודי יהדות - מה שאנחנו צריכים לקרוא לא יהדות, אלא תורת ישראל, עם

ישראל וארץ ישראל - אנחנו נהיה בסהי'כ ארץ קליטה, מין ארץ מעבר. ארץ

קליטה של הגירה, ארץ הגירה, ולא נהיה שותפים ליצירת עם מחדש. לפי דעתי

התלמידים האלה לא יכולים להיכנס, לתפוס את הכיתה במקום שהיא נמצאת

ולהמשיך אתה קדימה. הם מוכרחים לקבל את מה שהילד המקביל להם, הישראלי,

קיבל - במינון זעיר מאוד גם כן לטעמי - מהגן, ומהטלוויזיה, מהעתון, וזה

במשך 7-8-11 שנה שהוא היה בבית-הספר. פתאום הילדה הזו, הילד הזה נופלים

על עמית בכיתה, והם צריכים להמשיך אתו קדימה. אבל איפה כל המטען של

העבר? גם בבית נותנים הרבה, בהרבה בתים. אם אנחנו לא נשים פה דגש תוכני

אחר, על שלושת המקצועות - תורת ישראל, עם ישראל וארץ ישראל - אנחנו

נהיה רק ארץ הגירה, לא ארץ שיוצרת עם מחדש, עם ישן מחדש.



לימודי מדעים, אני אומר לכם באחריות, שצריכים ללמד אותם בעברית ולא

בשום שפה אחרת. כל הלימודים של המדעים זה מילון של 200-300-400 מלה,

ואני יכול להעיד ממקצוע צבאי, שזה דומה - לא זהה, אבל דומה. אנחנו

לימדנו בצבאות אחרים ולמדנו בצבאות אחרים, ותמיד בשפה המקומית, כי אוצר

המילים הוא פשוט. אני מכיר אנשים שהגיעו לבית-ספר לפיקוד ומטה של צבא

ארה"ב - זה לא בית-ספר טכני ברמה של מ"פ או מג"ד - והם נופלים על השפה

האנגלית, והם לומדים את זה בשפה שהצבא הזה מלמד אותם. הם מתקשים קצת,

הם חורקים, הם מסתייעים במילון כיס, בעזרת פתק. אין ברירה, צריך ללמד

אותם את זה בעברית, אחרת אתה מכהה את הקליטה שלהם, אתה עושה את הקליטה

שלהם ללא נכונה.

חונכות על-ידי תלמידים, רשמתי את זה לפני שסיפרו פה, ולכן כשסיפרו פה

התחזקתי בדעתי. חייבת להיות הכוונה שלכם, ללמוד את הלקחים הטובים

ולהפיץ אותם.

נקודה אחרונה, שמות עבריים. משרד החינוך צריך לעודד את המנהלים ואת

המורים ללכת בדרכו של בן-גוריון. בן-גוריון היה משוגע צודק, לא משוגע

סתם, וקל לי להגיד את זה ליד הביוגרף שלו. צריכים לעודד אותם, לא לחייב

אותם. הם באים לארץ חדשה, יש מהפיכה בחיים שלהם, ושיפתחו פרק חדש עם שם

עברי, וזה תפקיד משרד החינוך.
ד. צוקר
אני מסכים לחלק מהגישות שבלשון כוללת נקראות

היערכות. אני לא רוצה להיכנס לענין הזה

עכשיו, אבל המלה קצת מפחידה אותי, כי מאחריה אין לפעמים הרבה תכנים.

אבל אני רוצה לדבר דווקא בזכות המיגבלות של המדינה, בטיפול, והרבה יותר

בזכות כוחות השוק, מה שנקרא הקליטה הישירה כביטוי אופרטיבי של איזה

תפיסה יותר רחבה. יש ויכוח גדול, בעיקר עם מדינת ישראל הזו, הישנה, ועם

הנסיון הישן, האם האוריינטציה צריכה להיות על העולה או על המדינה.

כלומר, האם העולה הוא מכשיר מדיניות שלנו, למדיניות שאנחנו בעצמנו לא

הצלחנו לבצע, והוא בשר התיישבות, או שהאוריינטציה שלנו היא על קליטה של

היחיד, שמהגר עכשיו מחברה לחברה, מתרבות לתרבות, וזה משבר חייו. האם

אנחנו עכשיו מסייעים ליחיד, לבודד, שהיגר, וזה משבר חייו, או שאנחנו

בהזדמנות חגיגית זו גם מבצעים את מטרות המדיניות, שאנחנו בעצמנו לא

הצלחנו לבצע.

אני מאוד בעד אוריינטציה לעולה, על היחיד שנמצא במשבר, ואני מקווה שהוא

לא יחליף את שמו, ושיתגאה בשם שלו. כמו שאני לא אחליף את צוקר אף פעם,

שיהיה גם הוא גאה במה שהוא בא. אין מקום ליהירות של ישראלים כלפי

העולים, אין שום מקום ליוהרה. עולים באים עם מטענים חשובים, ואין מקום

לשום עליונות, ושאף עולה לא יתבייש במשהו, ושיעשה את הקליטה לאט לאט.

אם בהזדמנות חגיגית זאת הוא גם ילך לעיירת פיתוח - בתנאי שהיא תציע לו

את כל מה שמגיע לו בגדרה - שילך. אבל בבקשה, לא להיות חכמים על חשבונם.

אני כבר עזבתי את גוש דן? כשאני אעזוב את גוש דן, לפחות אני אבוא עם

ידיים נקיות ואגיד לו לעבור גם הוא מגוש דן. כל עוד אני גר בגוש דן, גם

הוא מותר לו לגור בגוש דן.

י. פרח; אבל אולי לפני גוש דן, אתה עשית עוד משהו?



ד. צוקר; זה לא חשוב. השאלה היא נכונה, אבל אני חושב

שמגיע לו לקבל את הסטנדרטים של הישראלים.

אני נגד שני סטנדרטים: לישראלים, ולעולים. אני בעד סטנדרט אחד, ומגיע

לו מה שמגיע לפרח. מגיע לו מה שמגיע לך. אם הוא יחפש אתגר ללמד בטבריה

- בסדר. אתה הלכת לטבריה, היית בטבריה? אתה או אחיך, לא חשוב, מישהו

מהמשפחה? בסדר.
י. פרח
בכל הארץ.
ד. צוקר
נקודה שניה. לכל מנגנון, לכל מערכת, יש נטיה

הרבה פעמים של ,Over doingוהיא לפעמים מאוד

בעייתית. מאחר שאמרתי שאני בזכות הקליטה הישירה, כקונספט, הערתי קודם

הערה שאני מציע לחשוב עליה. להחזיק 4 שנים עולה עם שלט של עולה זה רע.

אני עכשיו מדבר על המסה. המסה לא זקוקה לתיגבור במשך 4 שנים. יש עולים

חלשים, גם מבריהי'מ וכוי. אבל התלמיד הרגיל במרבית העליה, ככל שתמהר

לחלץ אותו מהתווית הזאת של עולה - כך יותר טוב לאינטגרציה. מי שחושב

שהאינטגרציה שלו לתוך החברה באה כי יש החלטה של חוזר מנכ"ל או של ועדת

חינוך של הכנסת, טועה. תן לו את התיגבור שהוא צריך - כן. אבל ברגע שהוא

עומד על הרגליים שלו, עזוב אותו, תן לו לשחות, והוא יעשה את זה יותר

טוב מאשר בעזרתי או בעזרתך. אני אומר את זה כלפי 4 השנים של תיגבור

לימודי, שאני לא בטוח שבכל המקומות צריך את זה. לתלמיד חלש, כן;

הנקודה הבאה, ענין בחינות הבגרות. הקבוצה שבה נניח ילדים בני 16-18, זו

קבוצה שאני ממש חרד לה. יכול להיות לה משבר עצום נוסף למשבר הרגיל. מי

שיש לו עוד 3 שנות תיכון, שייבחן כבר בסוף בעברית. יש לו 3 שנים, יהיה

לו קשה, אבל זה חלק מהמשבר. אני לא מקנא בו, אבל הוא יכול לעשות את

זה.

אני לא רואה שום אסון שילד שהגיע לכאן בשביעית, שהוא ייבחן על הספרות

הפרימיטיבית של בריה"מ ברוסית. אני לא רואה בזה שום חסרון. לא יקרה

כלוןם אם לחברה הישראלית יכנסו כמה אלפי חבריה, שנבחנו בספרות ברוסית.

אני רוצה את זה, מתוך אינרטס שלי כישראלי, כחלק מהעשרה של החברה הזאת.

זה נשמע רעיון. משוגע, יכול להיות, אבל האוריינטציה היא על העולה. אתה

רוצה לבחון כישורים שלו, אתה לא רוצה לבחון רק ידע. לשם מה נועדו

בחינות הבגרות? זו איזו שהיא אמת מידה, גם לבחון אם הוא יאה, ראוי

להיקלט במקומות מסויימים. ולכן, אם הוא מסוגל להיבחן בספרות עוד 4

שנים, כשהוא יהיה מסוגל לקרוא עברית, הוא יחזור לספרות העברית.

בתנ"ך יש בעיה עצומה, הוא הרי צריך למלא פיגור של 12 שנים. זה יותר, כי

מהגן אנחנו מתחילים את זה. זה פיגור אדיר. אותי לא מפחיד אם הוא יבחן

ברוסית על הענין הזה. אם רוצים לקלוט אותו ולא להקשות עליו, אתה דורש

ממנו מינימום, והמינימום שונה מן המינימום של הילד שלי. על זה אנחנו

מסכימים שנינו, אבל תקל על האינטגרציה שלו. אם הוא טוב והוא מתעניין,

הוא יעשה את זה יותר מאוחר. לא לעשות את זה בשנתיים הראשונות, ולרדת

עליו. במקצועות המדעיים, בכלל אין לי בעיה שיבחן ברוסית. מה איכפת לי?

שיבחן ברומנית, בהונגרית. הרי אני רוצה לקלוט אותו, אני לא רוצה להפוך

אותו לבן-דמותי. אני רוצה את המעבר הטראומתי להחליק טיפה. אני מחפש את

השמן שעליו הוא יכנס לתוך המערכת הישראלית, ולכן זה לא מפחיד אותי.



והעיקר, בלי יוהרה גדולה. אני אומר לכם, הם בהרבה מקרים טובים כמונו,

ובהרבה מקרים טובים מאתנו. בענין הזה נא ללכת בצניעות גדולה, גם מבחינת

מערכת החינוך. בצניעות גדולה, אל תחנכו אותם, הם באים נהדרים, הם

צריכים להתרגל ולהסתגל לתוך החברה הזאת, אל תחנכו אותם.

י. פרח; כשאנחנו מקנים לילדים את השפה העברית,

כשהילדים תופסים את השפה העברית, בעצם לא רק

שהם לומדים אותה, הם מקנים אותה גם להוריהם. המהירים ביותר לקליטת שפה,

אלה הילדים. היו זמנים במשרד החינוך שנפתחו כיתות מיוחדים לקליטת

עולים, שם הם למדו את השפה. לא כולם תמכו בקו הזה. היום הילדים האלה

קולטים יפה מאוד ילדים אחרים, הם ילדים אינטליגנטים, יש אוכלוסיה יפה

שמגיעה, והם מסוגלים להתמודד עם הנושא תוך קליטת הלשון בכיתות הרגילות.

אני הייתי מציע שבשלבים הראשונים, לאיזו תקופה, שיהיו להם מילות יסוד

אחדות שהם חייבים להכיר, ואחרי כן לשלוח אותם לכיתות הרגילות, כדי

שיחיו עם הילדים האחרים. אני מאמין בזה. ביום לימודים ארוך יהיה

תיגבור, שילמדו יחד, ואני רוצה לתת להם את המלים היום-יומיות

השימושיות, כדי שזה יעזור להם.

אני בהחלט מעוניין להקנות להם את הערכים היהודיים והישראליים. יש להביא

את הילדים האלה אל הטבע, זה ילמד אותם יותר מכולנו. הייתי מציע למשרד

החינוך לתת לילדים האלה הרבה מאוד כלים ויזואליים, החומר הוויזואלי

יעשיר אותם גם בשפה וגם בכלל.
היו"ר מ. בר-זהר
תודה. רבותי, אני רוצה לסכם את הישיבה.

בעיני כל קליטתה של העליה הגדולה עכשיו

תלויה בחינוך, כי זוהי עליה שאין לה מוטיבציה ציונית יוקדת, ואל תשכחו

את זה. את המוטיבציה הציונית נוכל להעניק רק על-ידי זה שאנחנו נעמיק את

השורשים הציוניים והיהודיים אצל בני הנוער. אחרת זה יכול לשמש רק ארץ

מעבר, אם כל המאמץ הגדול הזה לא יצלח, וזה חשוב ביותר. לדעתי לחינוך יש

התפקיד המרכזי בקליטה ובהשרשה של העליה הזאת.

אני לא רוצה להרחיב את הדיבור, אנחנו נדבר על כך בישיבה הבאה. אנחנו

נקיים את הישיבה הבאה שלנו באולפן קנדה. אנחנו נערוך סיור באולפן קנדה,

ואז אורית וג'ניה, תראו אותנו פעם נוספת, ותספרו לנו פעם נוספת מה

קורה אתכם שם. אנחנו נבצע שם את הסיור, ובמקום נקיים את הישיבה הבאה

שלנו, בעקבות הסיור באולפן. המועד יימסר לכל אורחינו טלפונית, והוא

יתואם על-ידי מזכירת הוועדה שלנו.

לסיכום, אני מזמין את האורחים שלנו - בעיקר את האורחים הצעירים - לעלות

ליציע כדי לראות את דיוני הכנסת.

תודה רבה לכם, הישיבה נעולה.

הישיבה ננעלת בשעת 11:05

קוד המקור של הנתונים