הכנסת השתים-עשרה
מושב שני
נוסח לא מתוקן
פרוטוקול מס' 97
מישיבת ועדת החינוך והתרבות
יום שני. כ"ה בטבת התש"ן (22 בינואר 1990). שעה 00;09
ישיבת ועדה של הכנסת ה-12 מתאריך 22/01/1990
בית-ספר "מורשה" באביבים
פרוטוקול
נכחו
חברי הוועדה; ח. מידים - מ"מ היו"ר
פ. גולדשטיין
ד. זאבי
ח. פודת
י. פרח
א. דביץ
מוזמנים; מ. דגן - מנהל אגף החינוך הדתי במשרד החינוך והתרבות
י. בלישה - מפקח חינוך ממלכתי-דתי במחוז הצפון
י. בנבנישתי - מפקח ישיר על ביה"ס "מורשה"
א. מעתוק - ראש המועצה האזורית מרום-הגליל
י. ששון - מנהל המחלקה לחינוך במרום-הגליל
ב. מיכאלי - מנהל בי"ס "חמד" במירום, מחמ"ד
א. שכטר - מנהל ביה"ס המקיף האזורי
א. גץ - מנהל בי"ס מרום-הגליל
גבי ב. נסים - משרד החינוך והתרבות
מ"מ מזכירת הוועדה (בפועל); י. גידלי
קצרנית; ח. אלטמן
סדר-היום; בית-ספר "מורשה" באביבים.
בית-ספר "מורשה" באביבים
היו"ר ח. מירום
¶
בוקר טוב, אני מתכבד לפתוח את ישיבת ועדת החינוך והתרבות של הכנסת ומקדם
בברכה את אורחינו מהגליל וכמובן שגם את כל שאר הנוכחים.
האם לחבר-הכנסת רחבעם זאבי יש שאילתה? אני מבין שלא. גם לי אין. כיון שכך
נעבור לנושא שלשמו התכנסנו - בית-ספר "מורשה" באביבים.
קודם שנתחיל בדיון אני אציג את האורחים (מציג את האורחים).
התוודענו לבעיית בית-ספר "מורשה" סמוך לביקורם של חברי הכנסת בגליל, כאשר
היינו באביבים.
אני מקווה שהאורחים שהגיעו לכאן מייצגים את כל גורמי-המחלוקת; לא רק צד אהד.
רשות הדיבור למר מתי דגן, מנהל אגף החינוך הדתי במשרד החינוך והתרבות.
מ. דגן;
הרקע לדיון שוועדת החינוך והתרבות מקיימת עתה נובע מהצעתו של חבר-הכנסת חנן
פורת שהעלה - - -
היו"ר ח. מירום;
חבר-הכנסת חנן פורת אמנם ביקש לקיים דיון בנושא הזה אבל הוא לא היה חבר הכנסת
היחיד שביקש להעלות את הנושא הזה על סדר-יומה של הוועדה; היו עוד מספר חברי הכנסת
שביקשו לדון בעניין הזה, כך שהנושא הופך להיות דיון מטעם כל הוועדה ואנחנו נקיים
אותו למרות שחבר-הכנסת חנן פורת טרם הגיע לישיבה.
מ. דגן
¶
לבית-ספר "מורשה" באביבים יש, כידוע לכולכם, "היסטוריה" ארוכה מאז התקרית
שקרינה בכביש הצפון עם קבוצת-התלמידים בה נהרגו ילדים, ואז משרד החינוך והתרבות
החליט להפסיק את ההסעות של התלמידים ולרכז אותם בבית-הספר בישוב עצמו.
כאשר מספר התלמידים באביבים היה סביר, אפשר היה לקיים איזושהי רמה מינימאלית
של חינוך, אבל בשנים האחרונות המספר הלך ופחת עד כדי כך שהוא לא מצדיק קיומו של
בית-ספר עצמאי. דבר כזה פוגע, על-פי תפישתנו, באיכות החינוך שילדי אביבים
מקבלים.
כיוון שכך, אנחנו חוזרים להצעה הישנה, להסיע את התלמידים לבית-ספר "המד"
במירום.
חבר-הכנסת חנן פורת הציע אגב כך ליצור קומפלקס יותר רחב; לסגור את בית-ספר
"בניהו" ולצרף גם אותו לבית-ספר "חמד" במירום. המריק משני בתי-הספר שהזכרתי
לבית-ספר "חמד" במירום עומד על 18 קילומטר בערך.
לגבי ילדי אביבים אני אומר שאין מנוס אלא להסיע את התלמידים לבית-ספר "חמד",
עם כל הכאב והצער שבהחלטה הזאת. כיוון שכך יווצרו שני בתי-ספר שבכל אחד מהם
ילמדו בין 250 ל-280 תלמיד, האחד במירום, והשני, בית-ספר "בניהו".
ההצעה שלנו היא שבית-ספר "בניהו" ישאר במתכונתו כפי שהיא קיימת היום, כדי לא
להסיע קבוצה נוספת של תלמידי בית-ספר.
בנושא שאנחנו מדברים עליו קיימות בעיות של אינטגרציה שאיננו יכולים להתעלם
מהן ואשר אין לנו תשובה לגביהן. חלק מתלמידי מירום כבר היום "בורחים" לבית-ספר
בצפת, ואנחנו איננו יכולים לעכב בעדם מלעשות כן ולומר להם: תישארו כאן.
אנחנו, כאמור, איננו תומכים בהעברת תלמידים מבית-ספר "בניהו" וסבורים שלדבר
כזה אין כל הצדקה.
זה פחות או יותר הרעיון המוצע.
היו"ר ח. מירום;
אם אני מתמצת את דבריך אני אומר במספר מלים כי אתם תומכים בכך שילדי אביבים,
כולם, יסעו ללמוד בבית-ספר "חמד" במירום.
מ. דגן;
אנחנו לא תומכים בחלקה השני של ההצעה, לצרף להסעות גם את ילדי בית-ספר
"בניהו".
הי ו "ר ח. מירום;
תודה. רשות הדיבור למר אהרון מעתוק, ראש המועצה האזורית מרום הגליל.
א. מעתוק;
אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, אני מבקש להציג בפניכם את התפישה של ההורים,
במיוחד בקטע שנוגע להורי תלמידי בית-ספר "בניהו".
לכל הדעות, ושמענו זה עינה דברים גם מפיו של מר מתי דגן, לבית-ספר "מורשה"
באביבים אין זכות קיום, ואין מדובר בהקשר הזה מבחינה כלכלית, כיוון שלעניין כלכלי
תמיד אפשר למצוא פתרון.
אם מדברים על הישגים חינוכיים של תלמידי בתי-ספר, כי אז אי-אפשר בכלל לדבר על
הישגים חינוכיים של תלמידים כאשר מדובר על ארבעה תלמידים עד שבעה תלמידים בכיתה.
אסור שכיתה כזאת תתקיים בכלל.
כל בית-הספר "מורשה" באביבים מונה 44 ילד, מספר שמתאים לכיתה סבירה בכל
בית-ספר רגיל אחר בעיר.
ההצעה לסגור את בית-הספר "מורשה" באביבים הגיעה גם מצד חלק מהורי התלמידים
שהבינו שילדיהם לא יוכלו להתפתח בבית-ספר כזה. התלמידים כל הזמן "מתבשלים במיץ
של עצמם", דבר לא בריא לא מבחינה חברתית, לא מבחינה חינוכית ולא מבחינת הישגית.
בית-ספר "מורשה" נחשב לבית-ספר די כושל והורי התלמידים הגיעו למסקנה שאם הם רוצים
שילדיהם יתקדמו לבתי-ספר אחרים - יהיה להם קשה לסגור את הפער בו הם ילדיהם
מצויים. כיוון שכך הם דורשים מאתנו לסגור את בית-ספר "מורשה" באביבים.
אנחנו טוענים שגם לבית-ספר "בניהו" אין זכות קיום - - -
היו"ר ח. מירום;
שמענו שבבית-ספר "בניהו" לומדים כ-200 תלמידים.
מ. דגן
¶
196 תלמידים. מדובר על בית-ספר אחד עם חטיבות לגיל הרך בשני מושבים; כיתות
א'-ב' נמצאות במושב, וכיתה גי "מתנקזת" עם בית-הספר האזורי.
א. מעתוק;
ל-130 התלמידים שנמצאים היום בכיתות גי - וי אין "גירוי" או מוטיווציה
להישגים יותר גבוהים בלימודים.
אנחנו רוצים שבית-הספר הממלכתי-דתי באזור יהיה במרכז מירום, שיהיה בית-ספר של
500 תלמיד שהוא עדיין איננו אידיאלי, אבל הוא יהיה בית-ספר סביר.
אני מתפלא מאד על-כך שהאגף לחינוך דתי במשרד החינוך והתרבות מתנגד לסגירת
בית-ספר "בניהו", כיוון שהורי התלמידים תובעים זאת מאתנו. כולנו צריכים להבין
שוועדי המושבים הם הם הרשות החינוכית; כל ישוב נחשב רשות חינוך בפני עצמו,
ורשויות החינוך של הישובים תובעים מזה שנתיים לסגור את בית-הספר הזה.
אנחנו סברנו שבמרכז האזורי יתקיימו שני בתי-ספר; ממלכתי, וממלכתי-דתי.
אבל בכל מה שקשור לבית-הספר הממלכתי קיימת בעיה כיוון שאין אפשרות לאכלס את
הכיתות של בית-הספר. בית-הספר הממלכתי שקיים באזור הולך ודועך משנה לשנה.
ועדת החינוך של המועצה המליצה על סגירת בית-הספר הממלכתי ועל פיזור התלמידים
לבתי-הספר הסמוכים של הקיבוצים.
במבנה של בית-הספר שיתפנה נוכל להשתמש להקמת בית-ספר ממלכתי-דתי, כך תיפתר
בעייתם של בתי-הספר הממלכתיים-דתיים באזור.
נושא החינוך איכפת למועצה והיא מוכנה להשקיע את המירב לטובת תלמידי האזור.
היו"ר ח. מירום;
תודה. עמדתכם הובנה.
מר דגן, מה מונע בעדכם להסכים להקים בית-ספר משותף שיכלול בתוכו גם את
תלמידי בית-ספר "חמד" וגם את תלמידי בית-ספר "בניהו"?
מ. דגן
¶
קיימים בנושא הזה שני אלמנטים, כאשר האחד מהם כרוך בהסכמת הורי התלמידים.
לגבי בית-ספר "מורשה" כולנו תמימי-דעים שצריך להעביר אותו, ולא העברנו אותו במהלך
השנה האחרונה בגלל מחלוקת שהיונה קיימת בתוך קבוצה של הורים ל-45 תלמידים.
ההורים מלאי מרירות כלפי השלטונות ואתם יכולים להבין שאנחנו לא היינו רוצים
להוסיף על מרירותם זאת.
באביבים נשארו בודדים שמתקשים לקבל את ההחלטה שעליה דיברתי - - -
ר' זאבי
¶
בגלל מה ההורים שמתנגדים להעברת בית-ספר "מורשה", מתנגדים להעברה?
חי פורת;
נציגי ההורים נמצאים כאן?
היו"ר ח. מירום;
לא.
מ. דגן;
מר מעתוק הוא, בהחלט, נציג מכובד של הורים.
היו"ר ח. מירום;
האם יש מישהו ביניכם שחולק על הפתרון שמציע מר מעתוק?
ר' זאבי;
אני מבקש לדעת מדוע ההורים מתנגדים להעביר את ילדיהם מבית-ספר "מורשה"?
מ. דגן
¶
הם לא מרוויחים כלום, אבל קיים לגביהם רושש וחוסר-בטחון בכל מה שקשור לשובו של
הבן מבית-הספר בשלום.
היו"ר ח. מירום;
הם עדיין "חיים" את אסון האוטובוס.
מ. דגן
¶
בעיה שניה קשורה באיכות החינוך, ובנושא הזה קיים עניין של שיקול-דעת. צירוף
הכיתות יצור כיתות בנות 35 עד 37 תלמידים שאלה לכל הדעות כיתות די מאוכלסות.
מבחינה חינוכית זה לא יפתור את הבעיה וגם לא שווה את המאמץ שיחייב את ההורים
לשנות את עמדתם.
לא נמצא כאן נציג של החינוך הממלכתי, ואני מציע לוועדת החינוך והתרבות של
הכנסת לשמוע גם את דעתו בכל מה שקשור להצעתו של מר מעתוק.
היו"ר ח. מירום;
איננו יכולים לקיים עשר ישיבות רק לצורך הנושא הזה.
רשות הדיבור למר יעקב בנבנישתי, מפקח ישיר על בית-ספר "מורשה".
י. בנבנישתי;
כמי שגר בישוב קטן בגליל ומכיר את מרום הגליל אני מבין שלהורים יש טיעונים
חזקים מאד, למרות שאינני מסכים עם דעתם. אני מצדד בהעברת בית-ספר "מורשה"
לבית-ספר "חמד", אבל כמי שגר באזור הזה, בישוב קטן, שהמרחק ממנו לישוב הסמוך
גדול, כאשר הפרוטה אינה מצויה ביד התושבים, אני יכול להבין שפירושו של דבר הוא
שהילדים מקיימים את כל הקשר החברתי ששייך לכל מה שנמצא בתוך כותלי בית-הספר. ברגע
שנוטלים מהילדים את בית-הספר שלהם, נוטלים בעצם את החלק הרוחני המרכזי שהוא
המוביל בתוך כותלי בית-הספר. מדובר גם על מחנכים שמגיעים לבית-הספר וגם על ציבור
הורים שנפגש אתם, אתם צריכים להבין שהקשר הזה יתנתק, ובגלל דה ההורים
מודאגים. אני אינני אומר שזאת הסיבה שבגללה צריך להמשיך לקיים את בית-
הספר, אבל אתם צריכים לדעת שמדובר על טיעון שאיננו מבוטל כלל ועיקר.
מכאן אני עובר לפתרון ואומר שמר דגן אמר את
הדברים בצורה הברורה והחד-משמעית ביותר. אני אוסיף על דבריו ואומר
שהצעתו של ראש המועצה היא הצעה לטווח רחוק מאד, אבל על כולכם לדעת
שבית-ספר "חמד" מתמודד עד היום עם צירוף מושב דובב. בית-הספר בדובב
נסגר, ובעקבות סגירתו עד היום אנחנו מתמודדים עם סוגיות חברתיות קשות,
סוגיות עדתיות קשות, עם מנטליות שונה, תפישות שונות, השקפות עולם שונות
דתיות או לא דתיות, ועוד הרבה מאד בעיות חינוכיות שאנחנו מנסים להפעיל
לגביהם פתרונות.
בשנה הקרובה נתחיל להתמודד עם צירוף אביבים
לאותו בית-ספר ואנחנו מדברים בנשימה אחת על צירוף "בניהו", כלומר עוד
200 תלמידים, זאת אומרת שבית-ספר "חמד" יאבד כליל את צביונו. אסור לנו
לתת יד לכך מטעמים של ביצוע בשטח. זה לא יתכן לא חברתית ולא לימודית.
מנהל אגף החינוך הדתי במשרד החינוך והתרבות, מר
מתי דגן, הציג בפני ועדת החינוך והתרבות של הכנסת את הנושא בצורה חד-
משמעית. בית-ספר "בניהו" לא יכול בשלב זה לעבור, אלא בהדרגה, לקראת
השנים הבאות, ולעת-עתה אנחנו חייבים להסתפק אך ורק בצירופו של בית-ספר
"מורשה" באביבים לבית-ספר "חמד".
י. ששון
¶
בראשית דברי היה ברצוני לומר שאינני יודע מאין
"שלפו" את המספרים שנמסרו לוועדה, בכל אופן בידי
נמצאת סטטיסטיקה מאתמול לפיה בשנת התשנ"א יהיו 254 תלמידים בבית-ספר
"חמד", מתוכם 41 לא גרים במקום אלא בישובים אחרים. זאת אומרת שמדובר
על 214 תלמידים בבית-ספר "חמד" לשנת התשנ"א.
בית-ספר "בניהו", בשנת התשנ"א, כולל החדג"רים
שאינם נמצאים פיסית במקום, כולל 180 ילדים, מתוכם 59 ילדים נמצאים
במסגרת חדג"רים, הווה אומר 121 ילדים, פיסית, ילמדו בבית-ספר "בניהו".
בסך-הכל יהיו לנו במרכז מירום 368 תלמידים אם
נצרף את שלושת בתי-הספר גם יחד. אני לא מבין איך מסרו לוועדה נתונים
המדברים על 500 או 500 ומשהו תלמיד.
הנתונים שמסרתי לכם הם סטטיסטיקה רשומה של מח'
החינוך.
אני לא סבור ש-368 תלמידים יהוו בית-ספר גדול.
אם מסתכלים על ההיבט החינוכי כי אז אנחנו יכולים לשאול את עצמנו לא רק
איך בית-ספר עם 3.3 תלמידים יכול להתקיים, אלא איך בית-ספר עם 121 תלמיד
יכול להתקיים? איך הוא יכול לתפקד? הרי כולנו מדברים על צמצום
בתקציב, על חוסר כסף - - -
ב. מלכאלי
¶
אלה נתונים שלי והם מוסמכים. מר ששון מבדיל
בין חדג"רים, לבית-הספר, כאשר למעשה חדג"ר הוא
חלק אינטגראלי מבית-הספר אלא שהוא נמצא רחוק, ויש בעיה למנהל. הנושא
הזה איננו מקל על המנהל, אלא מקשה עליו.
בתי-ספר
¶
"חמד", "בניהו" ו"מורשה".
א. גץ-. אני חייב להעיר הערה המתייחסת לחדג"ר-, לפני
חודש ימים מנהל המחוז הוציא הוראה חד-משמעית
לישובים שלנו לבטל את החדג"רים. המושג חדג"ר לא קיים יותר. החדג"ר
הופך להיות סניף של בית-הספר.
י. ששוו
¶
אני מתפלא על מה שאני שומע היום. יש לנו תקציב
מסויים; יש לנו כמות מסויימת של כוח-אדם-, יש
לנו כמות מסויימת של איכות כוח-אדם באזור שלנו. הרי איננו מבורכים
בצוותות מצויינים בתחום החינוך, וכולכם יודעים זאת. עובדה שרמת החינוך
שלנו לא הכי טובה-, עובדה שאנחנו מתמודדים עם בעלות קשות מבחינת הרמה
החינוכית, ואני לא מאשים אף אחד בכך. אני מבקש שלא תבינו אותל לא
נכון.
אני אומר שכדי שיהיה לנו חינוך טוב וכדי שהילדים
שלנו יתקדמו, צריך לאגור את כל המשאבים ולמקד אותם במקום אחד; במרכז
אחד; בבית-ספר אחד, ולתת לו את כל השירותים.
י. ששון
¶
לא. הילדים שלנו נמצאים כל שנה ברגרסיה.
יש לי כיתה של 5 ילדים או 7 ילדים שאלך בה לא
מוטיווציה, לא "גירויים", לא תחרות, ואיך על מי להסתכל. כאשר רץ,
לדוגמה, רוצה להגיע להישגים, הוא משווה את עצמו עם רץ יותר חזק ממנו,
אבל אצלנו איך מצב כזה לצערי הרב.
אם רוצים שיהיה על המפה עוד בית-ספר כדי להשלים
רשימה, כי אז רק גורמים עוול לתלמידיו, ואני מצטער מאד לומר את הדברים
האלה.
י. ששון
¶
אנחנו מתכוונים לקחת את שני בתי-הספר הקטנטנים
הקיימים, לצרף אותם לבית-ספר גדול יותר וליצור
בית-ספר אחד, לתת לו את כל הכלים ולקדם אותו, כדי שילדינו יגיעו
להישגים. המטרה היא הילדים ולא הביורוקרטיה.
היר"ר ח. מירום; תודה. עם כל הכבוד לדיון שצריך להתקיים בקשר
הקמת בית-ספר גדול, משותף, - נושא הישיבה היום
עיקרו
¶
בית-ספר "מורשה" באביבים. ספק אם ועדת החינוך והתרבות של הכנסת
תוכל לחוות דעתה בשאלה הכללית אף שברור שהיא צריכה להיזדקק לשאלה
הספציפית.
אני מרגיש לא נוח כיווך שלא נמצא אתנו אף הורה
מאבלבים שמתנגד להעברת בלת-הספר.
רשות הדיבור למר אוריאל גץ, מנהל בית-ספר "מרום
הגליל".
א. גץ
¶
אני תושב כרם בן-זימרה ומנהל את בית-ספר
"בניהו". אני מבקש להעיר בראשית דברי הערה
לדברים שאמר ראש המועצה מר מעתוק, שהוא גם אחד ההורים בבית הספר שלנו.
בבית-הספר שלנו יש ועד הורים מכובד המונה 12 חברים והוא דה שמכתיב לי
מדיניות כאשר הדבר מתבקש - - -
א. גץ
¶
הכיתה הקטנה ביותר מונה 15 תלמיד, והכיתה
הגדולה ביותר מונה 25 תלמיד.
מר מעתוק אמר דברים נכונים, אבל לי לא זכור
שוועד בית-הספר ישב אי-פעם בישיבה ודך בנושא שעל סדר-יומה של הוועדה.
יכול להיות שיש כוונה לסגור את בית-ספר "בניהו" ולהעביר את תלמידיו
לבית-ספר אחר, אבל העניין הזה לא הובא לדיון ולא נבדק.
חדג"רים
¶
החדג"רים בסך-הכל מכבידים על המערכת.
אם יעבירו את תלמידי כיתות גי, די, הי, וי, של בית-ספר "בניהו" לבית-
ספר "חמד", ימשיכו להשאיר את הסניפים שכאמור מכבידים עלינו מאד מאד.
אני עקרונית בעד איחוד, אבל אם כבר איחוד, כי אז
צריך לאחד את כולם. לא צריך להשאיר סניפים בישובים.
היו"ר ח. מירום
¶
לעניין הרגישות עוד נגיע.
מר גץ, האם גם אתה מקבל את התיזה האומרת שצריך
להעביר את כל התלמידים לבית-חינוך כולל אזורי אחד - - -
א. גץ
¶
עקרונית אני מקבל את התיזה. במבואות חרמון,
לדוגמה, ריכזו 20 מושבים כיוון שבכל ישוב היו
כ-30 תלמיד.
א. גץ
¶
עקרונית, כפי שכבר ציינתי קודם בדברי, אני בעד
איחוד, אבל צריך להבין שאנחנו נגרום איזשהו
זעזוע לילדים. מר ששון אמר שצריך להסתכל על טובת התלמידים, ואנחנו
אומרים אותו דבר
¶
טובת הילדים היא לנגד עינינו. להערכתי ברגע שיאחדו
את שני בתל-הספר יגרם זעזוע לילדים. תהיינה כיתות מאוכלסות - - -
היו"ר ח. מלרום
¶
יש דור שמשלם את מחיר התזוזה אבל זה נכון לגבי
כל בית-חינוך שהופך להיות בית-ספר אזורי.
הובאה בפנינו דוגמה של בית-ספר מבואות חרמון שלגביו אנחנו מבינים
שהאיחוד היה מעשה מוצלח.
י. ששוו
¶
בית הספר "בניהו" בשנה הבאה, כולל חטיבת הגיל
הרך, ימנה 180 תלמיד. בלי חטיבת הגיל הרך, 59
ילדים, יהיו בו 121 ילדים, פיסית, במבנה. זאת אומרת שמדובר על כיתות
עוד יותר מצומצמות. אמנם מנהל בית-הספר אחראי גם על חטיבת הגיל הרך
שמפוזרת - - -
א. גץ
¶
האם מר ששון בדק את המצב נכון לשנת התשנ"ב?
אם לא יסגרו את בית-ספר "בניהו" יש לי כוונה
לרכז את שני הסניפים, בעלמה ובכרם בן-זימרת ולהביא אותם לכרם בן-זימרה,
אז בית-ספר "בניהו" ימנה בערך 185 תלמיד.
ברצוני להשמיע בהזדמנות הזאת הערה
¶
- מר ששון
ציין, בין יתר דבריו, שכל שנה יש רגרסיה ברמת התלמידים. אני מתפלא על
דבריו אלה כיוון שהוא נמצא במרום הגליל רק ארבעה חודשים ולכך אינני
מבין על מה הוא מבסס את דבריו?
ב. מיכאלי
¶
מבחינה עקרונית יש ברכה בבתי-ספר גדולים
אבל אני סבור שצריך לבדוק את היכולת של בית-הספר
לבצע ו"לאכול" את השינויים המוצעים. לפני שנתיים קלטנו בית-ספר שנסגר
בדובב ואני תקווה שהצלחנו להתמודד עם הבעיה, אבל אני רוצה לספר לכם
ש"אכלנו חצץ". היתה לנו עבודה קשה. היו הבדלים משמעותיים בכל התחומים
בהם בית-הספר היה אמור לטפל, ואני לא אכנס לפרטיהם בגלל הרגישות שלהם.
השנה קלטנו קבוצה של ילדי אביבים שנוסעת אלינו
ואשר לגביה אנחנו עובדים קשה, ואנחנו אמורים לקלוט עוד קבוצת ילדים
בשנה הבאה, אם בית-הספר יסגר, ואני אכן סבור שבית-הספר "מורשה" צריך
להיסגר אף שאינני מומחה לעניין הזה.
קודם דובר על עניין החדג"רים שבקשר אליהם היה
ברצוני לומר שבבית-הספר שלי יש שתי שלוחות-, אחת בחזון, 20 קילומטר
דרומה, ושלוחה בדובב, 12 קילומטר צפון-מערב, שאני כמנהל אמור לדאוג
לטיפול הפדגוגי שלהם. אני יושב בבית-ספר מרכזי, צריך לבקר בחדג"רים,
מקבל טלפון, לדוגמה, שמורה לא הגיעה לאיזו שלוחה אז משם אני צריך לעשות
כל מיני מניפולציות כדי לדאוג שמורה אחרת תגיע - - -
ב. מיכאלי
¶
בחזון - שנים; בדובב בסך הכל שנתיים.
סגרו את בית-הספר והשאירו את כיתות א'-ב'.
לדעתי אין הצדקה להשאיר את החדג"רים אבל להורים יש חוזה חתום עם משרד
החינוך והתרבות. בהקשר הזה של הדברים היה ברצוני להוסיף ולומר שאנל
בסך-הכל איש שמבצע את המדיניות-, לא מי שקובע אותה.
תושבי אביבים דורשים גם הם שלוחה-, זאת אומרת
שתהיה שלוחה שלישית. הם מדברים על צירופו של בית-ספר "בניהו", ועם כל
החיובי שבעניין הזה מבחינת הטיפול במאסה גדולה אני חושש מכך שאם נעשה
הכל בצעד אחד, בשינוי דרסטי, כי אז בית-הספר יקרוס.
ב. מיכאלי
¶
קשה לומר; אני לא מומחה בעניין כזה, אבל לשאלתך
אני אענה שאפשר לדבר על שינוי כזה כל שנתיים.
יחד עם זאת אני חוזר ואומר שאינני מומחה לנושא הזה.
בהזדמנות הזאת היה ברצוני לומר שהמועצה עושה ככל
יכולתה כדי לעזור לנו. עבדתי כבר עם מספר מועצות וככזה אני יכול לומר
לכם שאין נושא שבו המועצה לא עוזרת בעניין החינוך. אבל הפתרון המוצע
על-ידה שבית-הספר יוקם בשני מבנים-, אחת במבנה הנוכחי שיקלוט את ילדי
כיתות אי, בי, גי, והשני בבית-ספר אחר, שיקלוט את הילדים בכיתות די,
הי, וי, - יגרום לקשיים. מדובר על בית-ספר מרוחק בין 250 ל-300 מטר.
ב. מי כאלי
¶
בית-ספר "חמד" נמצא במקום אחד, באמצע יש מקיף,
בריכת שחיה, ובית-הספר השני נמצא במקום כזה שאין
אתו אפילו קשר-עין. המנהל יצטרך לנסוע על טוסטוס כדי "לטייל" בין שני
המבנים האלה וכל פעילות חברתית שנרצה לעשות תהיה בגדר הבלתי-אפשרית.
תארו לכם מורה לחשבון שתצטרך לעבור מכיתה אחת לכיתה שניה בין שני בתי-
הספר.
אני בעד האיחוד אבל אם הבעיה איננה כלכלית
ואנחנו מסתכלים על טובת החינוך כי אז צריך למצוא פתרון של בינוי. צריך
לעשות שינוי מסויים בקומפלקס של המקיף או למצוא פתרון של בינוי, כאמור,
או מאחורי בית-ספר "מגל", או מאחורי בית-ספר "חמד", שם יבנו עוד יחידה.
הפסקתי את התפילה הציבורית שהיא ערך חינוכי
בבית-הספר, כיוון שאין מקום היכן לקיים אותה. פעם קיימנו אותה במקלט
אבל המקלט הפך להיות כיתה לכל דבר. אין לנו אפילו חדר אחד פנוי.
אם נקלוט את ילדי אביבים נוכל להסב איזשהו אזבסטוך לכיתת לימוד מסוימת.
לגבי כיתה אחת העניין הזה יכול להשפיע על הפיצול, אבל בכיתות האחרות
לא.
בעיה נוספת שהוועדה הזאת תצטרך לתת את דעתה עליה
מבתטאת בכך שהיום כל האזור מכיל 73 תלמידים שלומדים ב-4 כיתות שונות.
2 כיתות בבית-ספר "חמד", כיתה אחת בבית-ספר "בניהו" בכרם בן-זימרה,
וכיתה אחת ב''מורשה". אם מרכזים את כל ה-73 תלמידים מקבלים בסך-הכל 2
כיתות. אם יעשו את השינוי צריך לדאוג לכך שבית-הספר יקבל מספיק שעות
כדי לא ליצור מצב של כיתות-עיר תל-אביב. עם כיתה של 40 ילד לא נפתור
שום בעיה בחינוך. לא נועיל כלום. אני מתנגד לכיתות של 10 תלמידים אבל
כיתרת של 25 - 20 תלמידים מהוות כיתות מכובדות שאפשר לטפל בהן, ואנחנו
הרי צריכים להתחשב בקשיים הקיימים באזור. לא מדובר על בעיה טכנית
בהקשר הזה, אבל צריך לחשוב על ענייך הבינוי.
י. בלישה
¶
1. אחרי כל מה שחברי אמרו לא נשארה לי אלא
אפשרות "לחדד" שתי נקודות; דיברנו עכשיו על
בתי-ספר קטנים מזווית-ראיה של מספרים בלבד, ועלי לציין בהקשר הזה שבית-
ספר קטן איננו רק מספר. כאשר הוא מקבל את היחודיות שלו כבית-ספר קטן
הוא משרת אוכלוסיה והוא לא יכול להחשב פחות טוב מבית-ספר גדול אם יש לו
כללים משלו. בבית-ספר קטן יש דינמיות מיוחדת משלה ובהקשר הזה של
הדברים צריך לציין שלא תמיד האיכות של בתי-ספר גדולים לעומת בתי-ספר
קטנים מביאים את הישועה או משבחים את ההוראה או את החינוך.
2. אני מבקש להפנות את תשומת-לב כולנו לבעיית
ההורים. במשך שנים אנחנו מתמודדים עם סגירת בתי-ספר קטנים בכל מקום
במחוז והעניין הזה תמיד "נופל" בגלל סירוב הורים. אני מבקש להביא
בפניכם דוגמה של בית-יוסף שאיחדנו עם שדה-אליהו, שכאשר באתי לחתום על
הליך הסגירה פגשתי את הרב שאמר לי: הנה ירמיהו בא לקונן על החורבן,
ושאל אותי
¶
מה אתה משאיר כאן? - מכולת? אתם צריכים להבין שלבית-ספר
יש מימד שונה.
גם לגבי ההעברה שעליה אנחנו מדברים אני צופה
התנגדות קשה מאד של הורים ואני כבר אומר לכם שלא כל ההורים יסכימו לה.
חלק מהורי התלמידים של הישוב אביבים באו למשרד החינוך והתרבות והביעו
את התנגדותם להעברה. תארו לכם מה יהיה המצב אם נרצה לסגור את בית-ספר
"בניהו"?
בעיקרון יש נטיה לחשוב שבית-ספר גדול שמאחד הרבה
תלמידים, טוב יותר, אבל היום לעניות דעתי לא נוכל לבצע את הרעיון הזה.
צריך לחשוב על הנושא הזה כעל רעיון שצריך ליישם אותו בהדרגה. בשנה
הבאה נקלוט את ילדי אביבים ואחר-כך נחשוב על הרעיון של בית-ספר
"בניהו".
היו"ר ח. מירום
¶
תודה. אני שוב מדגיש שאני מיצר על-כך שלישיבה
הזאת לא הגיע נציג ההורים המתנגדים להעברת
התלמידים מהישוב אביבים. מלבד האספקט הזה אני סבור שכל ההתנגדויות
והקשיים הוצגו בפנינו בצורה טובה וברורה.
רשות הדיבור לחבר-הכנסת חנן פורת.
ח. פורת
¶
כמי שיזם את הדיון הזה בוועדת החינוך והתרבות של
הכנסת ניסיתי ללמוד ולהתחכות אחר הדברים, שוחחתי
עם הנציגים שיושבים כאן, גם עם מר מתי דגן, ועמדתי בסוגיה הזאת מגובשת.
כל מי שבוחן את הדברים וצופה את ההליכים צריך
להודות שעם כל הרצון הטוב ועם כל המאמצים לגבי בית-הספר באביבים,
הדברים ברורים לגמרי. בית-ספר "מורשה" באביבים נמצא בתהליך של דעיכה
ויהיה רע מאד אם נגיע למצב בו בשלב שבה הקריסה כבר בעיצומה או כאשר
יגיעו מים עד נפש נהיה עדים להפגנות של תושבים, שלא לדבר על הנזק
החינוכי המצטבר בכל מה שקשור לילדים עצמם.
בראש ובראשונה צריכה לעמוד לנגד עינינו טובת
הילדים, וגם הוריהם. למה הדבר משול? להורה שרוצה שבנו יהיה לידו,
קרוב אליו, גם כאשר הקירבה הזאת היא בניגוד לטובתו של הבן.
שיקול נוסף של הנושא הזה קשור למערכת החינוך גם
בכל מה שקשור לחסכון וליעילות מצד אחד וגם על-ידי האפשרות של הקמת
מערכת רצינית, בעלת יכולת, בעלת כיוון, עם תחרות מבורכת, עם העשרה
פדגוגית, דבר שאי-אפשר לעשותו במסגרות מצומצמות.
עברנו על "בשרנו", אם כי במימדים אחרים, את
ה"סיפור" הזה בגוש-עציון, וכאשר הקיבוצים רצו ליצור בתי-ספר קטנטנים
נאבקנו בהם. היום יש לנו בגוש-עציון בית-ספר שמונה כאלף תלמיד וכתוצאה
מהיקפו הגדול והחלוקה לכיתות עם אפשרויות העשרה שונות, בית-הספר הזה
"פורח".
אם אנחנו מדברים על 300-400 תלמיד כי אז אנחנו
מדברים על בית-ספר בעל נפח פחות מבינוני. 500 תלמידים מהווים בית-ספר
בעל גודל נורמטיבי. זה הכיוון ו"הולכים" לקראתו, לכן לא יעזור כלום;
מוטב לקדם את הדברים בצורה נכונה.
הקיבוצים, עם כל שיקולי-האיכות שלהם, "אכלו" את
העניין הזה על בשרם וכולם מודים שהכיוון הזה היה לא נכון.
צריך לקבוע קו עקרוני ולמרות השיקולים
האמוציונליים צריך לדבר עם ההורים. הרי בסופו-של-דבר אין באביבים אף
אדם, כולל ילדים קטנים, שלא נוסע בכבישים. אי-אפשר להמשיך לחיות כל
החיים עם הטראומה שקרתה. הרי עבור כל רכישה משפחות נוסעות לקרית-שמונה
או לצפת. אנשים אינם נשארים ספונים בבתיהם.
אם צריך, לשם הסעת הילדים לבית-הספר, קצת יותר
שמירה או ליווי יותר חזק - נתמודד עם זה. החסכון בכל מקרה גדול בהרבה,
והוא גם קשור לעניין החדג"רים. אני סבור שילדי כיתות אי, בי, בחדג"רים
מפגרים בהתקדמות, אין להם מוטיווציה, ומשאירים אותם ברמת גן, עניין
שמקבל את ביטויו בהמשך. מדוע לנקוט בשיטה כזאת?
אפשר, בהסברה נכונה, לשכנע את הורי ילדי אביבים
שמתנגדים להעברה. צריך ליצור גיבוי ציבורי כמו הכנסת או משרד החינוך
והתרבות עם המערכות התומכות, שיציגו בפניהם את הנושא.
צריכה להיות תכנית תלת-שנתית לפיה בשנה הקרובה
בית-ספר "מורשה" באביבים, כולו, יעבור, כולל הכיתות הנמוכות, לבית-הספר
האזורי, ובית-הספר האזורי, על-פי אפשרויותיו יתמודד עם הנושא. שנה
שנתיים מאוחר יותר, עם החלטה מראש, בית-ספר "בניהו" יעבור גם הוא לבית-
הספר האזורי. אם אמנם נפעל כך כי אז מבחינתו של משרד החינוך והתרבות
יהיה חסכון וצריך להערך לקראתו. יש אפשרות להערך לעניין הזה בצורה
מסודרת.
צריך להתחיל ליצור קשר עם ההורים כדי שבית-הספר
"יעכל" את הדברים כיוון שזה לא נושא שאפשר ליישם בבת-אחת.
משרד הבינוי והשיכון יחד עם משרד החינוך והתרבות
יצטרכו לתת דעתם איך בונים מערכת שתהיה גם טובה ומושכת גם מבחינת
חזותה, גם מבחינת יכולתה, גם מבחינת המרכזיה הפדגוגית שלה וכו' כיוון
שכל אלה יהוו גורמי-משיכה, בתנאי שכל הרעיון ייושם בתהליך מדורג.
אני סבור שמצוקת ההורים שנובעת מהמסגרת
החינוכית-תרבותית שסובבת את בית-הספר צריכה למצוא פתרון על-ידי העשרה
שתעשה בישוב עצמו בשעות אחר-הצהרים והערב. בית-הספר "מורשה" באביבים
צריך לההפך אחרי ההעברה למרכז חינוכי שבו תהיינה תכניות העשרה, חוגי
הורים ובנים, שירות לאומי, ועוד ועוד, וצריך לעשות מאמץ בכיוון הזה.
בקיבוצים העניין הזה קיים, אם כי אי-אפשר להשוות את הקיבוצים למושבים
שעללהם אנחנו מדברים. מכל מקום החינוך היסודי נלמד בבית-הספר, ותכניות
ההעשרה והחינוך הלא-פורמאלי ניתנים במקום. גם זה נושא שאפשר "לבנות"
מראש ולהערך לקראתו.
ועדת החינוך והתרבות צריכה לצאת הם הצהרה ברורה
בנושא הזה, לא מגומגמת, והיא איחוד לטווח הארוך של שלושת בתי-הספר.
איחוד בית-ספר "מורשה" באביבים צריך להעשות כבר בשנה הקרובה, תוך כדי
הערכות נכונה של בניה ותוך הקמת תכניות- העשרה שהמועצה תצטרך ליטול חלק
מהם בישוב עצמו. זאת תהיה השלמה ופיצוי על העברת התלמידים לבית-ספר
אחר.
א. גץ
¶
במקביל לדבריו של חבר-הכנסת חנך פורת היה ברצוני
לומר שצריך לסגור את כל החדג"רים כיווך שהם
מיותרים לחלוטין; איך טעם להחזיק אותם.
ח. פורת
¶
מקובל עלי. אם מחליטים על בית-ספר מרכזי
ומכריעים על סגירה ועל פתיחה של בית-ספר צריך, באופן פורמאלי, למנוע
אפשרות של יצירת מסגרות אלטרנטיביות. אני לא יודע מה הכללים החלים על
העניין הזה ואם הוא ניתן לביצוע, אבל זאת צריכה להיות השגה משותפת,
אחרת נעשה צחוק מהעבודה.
י. פרח
¶
בתי-ספר אזוריים אינם המצאה חדשה ולהם היתה
תמיד מגמה חשובה והיא, לפתור את בעיותיהם של
מוסדות קטנים.
הקיבוצים "חגגו" במשך הרבה שנים "חגיגה" שבסופו-
של-דבר הם הבינו שהיא איננה ה"בריאה" ביותר לילדיהם, ואני אומר את דברי
אלה כמי שהיה מפקח על בתי-ספר קיבוציים. היו קיבוצים שהיו להם בסך-הכל
45 ילד, 6 תלמידים בכיתה אי, 7 תלמידים בכיתה בי, וכדומה, אבל הקיבוצים
האלה נמצאו במרחק כזה שהם לא יכולים היו להעביר את ילדיהם למסגרות
אחרות. כיוון שכך הם הקימו בתי-ספר קטנים. הגדלנו לגביהם את שעות
התקן מתוך הבנה שסביב המוסד הזה מתקיימת פעילות ענפה ביותר. אבל גם
התפישה הזאת השתנתה במשך השנים והיום קיבוצים התאחדר והקימו מוסד גדול,
אזורי.
אני מתנגד להקמת בתי-ספר גדולים, כאלה בהם
התלמידים מאבדים את הזהות העצמית שלהם. לדעתי זה אחד הדברים הגרועים
ביותר שאפשר לעשות בחינוך. יש בתי-ספר בהם אין מכירים כלל את התלמידים
והילדים איבדו לחלוטין את זהותם.
לפי מה שאני מבין מכם אתם מדברים על בית-ספר
אזורי עם מספר תלמידים קטן ואם אני מבין נכון כי אז לא יתכן שבית-ספר
קטן, לדוגמה, יפגע מחוסר מורים מקצועיים. אף מורה מקצועי לא יבוא ללמד
בבית-ספר לשעה או שעתיים. כיוון שכך צריך לדאוג לכך שהמורים המקצועיים
יוכלו לקבל במקום כזה עבודה במישרה מלאה, ואז גם אפשר יהיה להעלות את
רמת הלימודים.
כולנו צריכים להבין שהאוכלוסיה שיש לה ילדים חיה
סביב בית-הספר, ואנחנו מבינים שלבית-ספר קטן יש אמות-מידה אחרות
וקריטריונים שצריך להתייחס אליהם. יחד עם זאת צריך לבדוק את האתגר
שקיים בתקופה בה אנחנו חיים ולקבוע שלמוסד שבו לומדים 50-60 תלמיד אין
זכות קיום.
בתי-הספר הבלתי-מדורגים נחשבים בעיני הגרועים
ביותר.
אני מביו שאין מנוס מריכוז מספר בתי-ספר תחת
מוסד רציני אחד מתוך מגמה לתת לו את המשאבים הטובים ביותר. כיוון שכך,
צריך לדאוג לא רק למבנה אלא גם לציוד שיהיה בתוכו, למורים טובים ואז
היכולת לשמור על רמה גבוהה תהיה הרבה יותר גבוהה מאשר זאת המפוזרת על-
פני מספר בתי-ספר קטנים.
מ. דגן
¶
אני סבור שאנחנו צריכים להביא בחשבון את
התהליכים. בגללל, לפני עשרים שנה, האוכלוסית
הצדיקה קיומם של בתי-ספר קטנים אזוריים שענו פחות או יותר על הצורך.
לאט לאט, עם הידלדלות האוכלוסיה, התחלנו לרכז את בתי-הספר, וזה חלק
מהתהליכים שעליהם אני מדבר. לא צריך להאיץ בתהליכים האלה אלא רק כאשר
קיים סיכון חינוכי - - -
מ. דגן
¶
על-פי הערכתי בית-ספר "מורשה" באביבים צריך
לעבור ללא כל ספק, הוא היה צריך כבר לעבור לפני
מספר שנים, זה היה רק לטובתו, אבל כולנו צריכים להביא בחשבון את תחושות
ההורים שאי-אפשר לגזור עליהם גזירה ולומר-. כך אנחנו חושבים.
היום הגיע תזמן לישם את ההחלטה בלי כל היסוס.
י. ששון
¶
על-פי הבנתי קיימת הסכמה בין כרם בן-זימרה - - -
מ. דגן; בכל מה שקשור לכרם בן-זימרה היה ברצוני ליידע את
ועדת החינוך והתרבות של הכנסת ש: א. לא התקיים
דיון עם ההורים-, ב. אנחנו סבורים שהפעילות החינוכית הקיימת עדיין לא
נפגעת מאי-המיזוג, היא נחשבת ברמה טובה; ג. צריך להביא בחשבון דבר
חדש שמתרחש במדינת-ישראל שלמדינה אין סמכויות ואין יכולת לשנותו, וזאת
ה"היזדנבות" של החינוך הלא-ממלכתי במקומות שמתפנים.
צירוף כל הגורמים האלה יחד מחייב את הישארותו של
בית-ספר "בניהו" במתכונתו הנוכחית, ואני מבטיח שנבדוק לטווח של מספר
שנים את הנושא כיוון שאם האיכות החינוכית של כרם בן-זימרה תיפגע -
נחייב מיזוג. מכל מקום אני לא ממליץ לקבל בעניין הזה החלטה כבר עכשיו.
היו"ר ח. מירום
¶
תודה. ברצוני לסכם את הישיבה, ואני אתחיל
מבית-ספר "מורשה" באביבים. 1. על-דעת כל
הנוכחים כאן, גם על דעת חברי ועדת החינוך והתרבות של הכנסת, יש חשיבות
רבה שכבר בשנה הקרובה בית-הספר הזה יעבור למוסד חינוכי משותף במרכז
אזורי מרום הגליל.
היו"ר ח. מירום
¶
אבל החלק האחר - לא.
מדובר על החלטה של משרד החינוך והתרבות שאנחנו
נחזק בהחלטת הוועדה הזאת. ועדת החינוך והתרבות של הכנסת גם פונה אל
הורי התלמידים שמתנגדים להעביר את ילדיהם, להסיר את הספקות, החרדות
והחששות שיש להם, שנשמעים לנו לגיטימיים וטבעיים במיוחד נוכח המצב
השורר בצפון הארץ ולנוכח ארועי העבר, להתגבר על כל אלה ולאפשר לילדים
לנסוע לבית-חינוך משותף שיהיה טוב יותר, בעל כוחות-הוראה טובים יותר
ובעל אמצעים חינוכיים טובים יותר.
2. אנחנו רואים את העניין שעליו ברצוני לדבר
עתה קצת שונה ממה שמשרד החינוך והתרבות רואה אותו וכוונתי לכרם בן-
זימרה או לבית-הספר שנקרא" "בניהו".
כאשר דיברו על הקיבוצים, אני, כחבר קיבוץ, עברתי
את התהליכים האלה עם ילדי ואני רוצה לספר לכם שהם היו קשים מנשוא.
בשנים האחרונות משרד החינוך והתרבות הכביד את הנחיותיו לרכז גם את בתי-
הספר היסודיים, וידוע לכם שהתחלנו את הרעיון מבתי-הספר התיכוניים.
ככל שגיל הילדים נמוך יותר, חרדות ההורים גדולות יותר והבעיה קשה יותר.
בקיבוץ שלי יש בית-ספר משותף כאשר מגלעד, הרחוקה מרחק של 45-50 קילומטר
נוסעים אליו, אבל זה גם על רקע "השגעון הפוליטי" כיוון שמדובר על מוסד
אזורי הרי-אפרים שהוא מוסד של השומר הצעיר, הקיבוץ הארצי, ואני אומר את
כל זה כיוון שבאביבים מדובר בסך-הכל על נסיעה של 18 קילומטר.
המלצתנו למשרד החינוך והתרבות תהיה שהוא יתארגן
גם לאיחוד העתידי של המוסד "בניהו" - - -
היו"ר ח. מירום
¶
אני רוצה לומר לנציג משרד החינוך והתרבות
שעמדתנו בעניין הזה ברורה. הכנסת יכולה להפעיל
את השפעתה ואת הפיקוח הפרלמנטרי שלה על מעשי הרשות המבצעת. אחרי הכל
ההחלטה תיפול במשרדכם, אבל אנחנו מבקשים אתכם במפורש להערך לאפשרות של
שילוב בין בתי-הספר בצורה כזאת שגם בית-ספר "בניהו" יכנס במשך הזמן
לתחום המוסד החינוכי "חמד".
אני מבקש להוסיף הערה שהיא צריכה להיות חלק
מההחלטה שלנו-, אנחנו פונים למשרד החינוך והתרבות, עם קליטת הילדים כבר
בשנה הקרובה מאביבים, לסייע בידי המוסד על-מנת להשלים את כל הטעון
השלמה כדי לשלב את הילדים שיבואו ללמוד במוסד האזורי. אם זה אומר
תוספת של מבנה או סיוע במתן תקנים או עידוד מורים - אנחנו נפעיל את
השפעתנו.
אם כבר פעלנו והבאנו את הנושא הזה לכלל דיון, מן
הראוי ש"נלווה" אותו הלאה, נפעיל את השפעתנו על משרד החינוך והתרבות
ונסייע בידי המוסד החינוכי לקלוט כרגע את ילדי בית-ספר "מורשה"
מאביבים, ואני תקווה שתוך כמה שנים גם את תלמידי בית-ספר "בניהו".
ח. פורת
¶
אני מבקש להשלים את דבריך ולומר שהסיכום שלך
מקובל עלי. אנחנו לא נקבל החלטות שבין כה וכה
איננו מוסמכים לקבל אלא נמליץ על הערכות והכנת התכניות לקראת האפשרות
המוצעת. מדובר על תהליך פסיכולוגי, סוציולוגי, ארגוני ממושך וצריך
לצפות את העתיד.
אנחנו פונים למועצה ולמערכת החינוך לבנות בתוך
הישובים אפשרות של הרחבת חינוך משלים דווקה עם הוצאת בתי-הספר מהם.
זה יתן בסופו-של-דבר לא רק פיצוי אלא אפילו יתרון בכל מה שקשור
לתלמידים והוריהם. בישוב שלנו בנו תכניות העשרה דווקה בגלל שקיים
בית-ספר אזורי, ואני מבין שזה דבר שניתן לעשותו גם במקומות אחרים.
היו"ר ח. מירום
¶
התוספת שלך הושמעה בגדר המלצה.
אני מבקש להוסיף החלטה שאיננה שייכת למערכת
ההתלטות שלנו אבל היא עולה מכל מה שנאמר כאן, שמתוך הצפי של רשימות
הילדים לשנים הבאות מתברר שהגליל מצוי בבעיה קשה מאד. המפה העתידית של
מספר הילדים בישובי הגליל איננה מבטיחה צמיחה כמו זאת שהיינו רוצים
לראות, וזה איזשהו רפלקטור למצב הקשה שבו הגליל נתון. אני רוצה לקוות
שבשעה זאת, כאשר גלי העליה מידפקים על שערי-הארץ, מוסדות המדינה יפנו
אזרחים לגליל כדי שאוכלוסייתו תיגדל וגם כדי שמצב ילדיו במוסדות
החינוכיים לא ילך ויקטן כך שלאט לאט נצטרך "להתקפד" ולקבץ עוד ועוד
ישובים לבתי-ספר משותפים.
ח. פורת
¶
מעבר לצד החינוכי השלטה, כמו זאת הנהוגה
ביהודה ושומרון, של הקמת ישובים קהילתיים, אומרת
שקיימות אפשרויות, אלא שצריך בכל מה שקשור לנושא הזה - לשנות
קונספציות.
היו"ר ח. מירום
¶
בזה המליאה תעסוק היום בשעות אחר-הצהרים.
אני מודה לכולכם על השתתפותכם בישיבה.
הישיבה הסתיימה בשעה 10.25