הכנסת השתים עשרה

מושב שני



נוסח לא מתוקן



פרוטוקול מס' 82

של ועדת החינוך והתרבות

שהתקיימה ביום ג' י"ד בכסליו תש'ץ, 12.12.1989, בשעה 9:00

חברי ו?וועדה: היו"ר מ. בר-זהר

ר. זאבי י. פרח

ח. מירום

א. נמיר - משקיפה

א. הראל, יו"ר רשות השידור

א. מקל, מנכי'ל רשות השידור

כ. כהן, יועץ משפטי, רשות השידור

א. אבנר, יועץ למנכ"ל רשות השידור

א. כהן, דוברת רשות השידור

ח. יבין, מנהל הטלוויזיה

א. נדב, מנהל הרדיו

א. רם, מנכל חטיבת החדשות, הטלוויזיה הישראלית

ר. יובל, מנהלת חטיבת החדשות ("קול ישראל" בערבית)

א. עריף, עתון ירושלים

ב. נסים, משרד החינוך והתרבות

ד. גורדון

חבר המתרגמים בע"מ

עצמאותה של רשות השידור

הצעה לסה"י של ח"כ אורה נמיר



היו"ר מ. בר-זחר; אני אפתח בשאילתות. התפרסם חיום שילדי מצוקח,

גילאי טרום-חובה אינם פטורים משכר-לימוד. יש

פח איזח שחוא סיפור מאוד מוזר, שמשפחות מצוקה משתכרות פחות מ-259 שקל

לנפש בחודש, אינן זכאיות לפטור מלא משכר-לימוד בגני ילדים טרום-חובה.

לעומת זאת משפחות שאינן דווקא משפחות מצוקה, המתגוררות מעבר לקן הירוק

זכאיות לפטור מלא בגנים אלה. זח חוזר מנכ"ל. אני רוצה להבין מה גרם

לחגיגה הזאת מעבר לקו הירוק.

דבר שני. סיירתי בשבוע שעבר בכלא השרון, שם נמצאים עצירים קטינים,

ומתברר שמשרד החינוך איננו שותף ולו בפרוטח אחת בלימודיהם ובהכשרתם

המקצועית של האסירים. נעשים שם דברים יוצאים מהכלל. שרות בתי-חסוהר

עושה מאמץ בלתי רגיל, כולל מורים, כולל יועצות חינוך, כולל חדרי מלאכה

וחדרי נגרות, וכתות עיוניות, והכל מוטל על שרות בתי-חסוהר. משרד החינוך

איננו משתתף. אני הייתי מוכן להגיש חוק בנושא הזה, אבל אומר היועץ

המשפטי שלנו שיש חוק. זה גם מה שאמרתי לאנשים שם, שעל-פי החוק הם

צריכים לקבל את הכל ממשרד החינוך. מדוע משרד החינוך איננו שותף לחינוכם

של אותם עצירים קטינים? מדובר בסה"כ ב-40 נערים. אני מבקש לשמוע מה

עושה משרד החינוך לגבי ענין בתי-הסוהר. אני אומר שוב, מדובר במספר קטן

מאוד של תלמידים, כך שאפילו שיקול כספי אני לא רואה איפה הוא יכול

להיות. אבל מה שאני יודע הוא שבכ פעם שיש קיצוצים בתקציב בתי-הסוהר,

של משרד המשטרה, מי שנפגע זה העצירים הקטינים, כי משרד המשטרה עושה את

הדברים האלה מרצונו הטוב. ברגע שמקצצים בתקנים, קודם כל מקצצים שם כי

חם לא מחוייבים לעשות זאת. יש השתתפות של משרד העבודה והרווחה בהכשרה

מקצועית של אסירים, שממנה נהנים קצת גם הקטינים, אבל אין השתתפות של

משרד החינוך.

ח. מירום; לא שאילתא, אלא בקשה שאני מבקש באמצעות

הפרוטוקול, שיכלל בסדר יומה של הוועדה באופן

דחוף דיון בנשוא בתי-הספר הניסויים הפתוחים. על-פי האינפורמציה שאנחנו

קוראים ושומעים, יש בעיה חמורה בבית-הספר בתל-אביב, אני לא יודע אם הוא

עוד קיים, על כל פנים הוא במצב של סגירה; בית-הספר בחדרה בשנה הבאה לא

יוכל לפעול אם ימולאו הוראות העיריה. זה פרוייקט מעניין חינוכי. אני לא

יודע לומר אם הוא חשוב או לא חשוב, אבל מן הראוי שהוועדה תלמד אותו

ותחווה את דעתה, אם היא חושבת שצריך להמשיך עם זה. אני חושב שבחינוך

צריך לתת הזדמנות גם לניסיונות, אם הם סבירים ואם הם תורמים. ולכן אני

מבקש להביא את זה לדיון.

היו"ר מ. בר-זהר; בהחלט מקובל עלי. נדמה לי שכבר שמנו את זה

בסדר היום. אבל אם לא, המזכירה תרשום. אני

רוצה להעיר בקשר להצעת ח"כ מירום. ברוריה, פניתי אליכם בשבוע שעבר בקשר

לבית-הספר הניסויי בתל-אביב, וביקשתי לדעת מה קורה שם. קיבלתי תשובה

מהמנכ"ל, שהיא תשובה מאוד מיתממת. הוא אמר לי שזה לא מוכר, זה לא רשמי,

כך וכך כספים. העובדה שבית-הספר נסגר לא קיימת בכלל בתשובת המנכ"ל. לפי

תשובת המנכ"ל בית-הספר ממשיך לתפקד בלי שום בעיה. האם המנכ"ל לא קורא

עתונים? האם המנכ"ל לא יודע? הרי שאילתתי היתה מכוונת לנושא הזה בדיוק.

אין שום התייחסות לזה שבית-הספר נסגר בינתיים והיתה מהומה שלמה בנושא

הזה?

זה לא בית-ספר שקיבל אישור משרד החינוך כדי

לקיים אותו?

הוא מוכר. משרד חחינוך מאשר רק את הפיקוח.

בתי-הספר בבאר-שבע שובתים מזה 3 ימים, היום

הם נכנסו שוב לשביתה ואלפי תלמידים מושבתים.

לא יתכן שמשרד החינוך לא ייחלץ לענין הזה, כל אחד יעשה כבתוך שלו. זה

לא המקום היחידי, זה התחיל לחיות מגיפת מדינה. בכל מקום, שביתת

בתי-ספר.

אנחנו עוברים לנושא הדיון. אני שמח לקדם את

חברתי אורה נמיר, שהיתה יו"ר ועדת חחינוך

והתרבות, ואשר הגישה הצעה לסדר יום בה אנחנו נדון היום.

א. נמיר! אדוני היו"ר, רבותי חברי הכנסת, ואורחים

נכבדים. אני רוצה להודות לך, אדוני היו"ר,

על שהקדמת יחסית להביא את הצעתי לסדר היום לדיון כאן. אני מודה שהעיכוב

חל בגלל לוח הזמנים שלי בוועדת העבודה.

ברשותך אני רוצה לחזור על עיקרי ההצעה שלי לסדר היום, ולהעמיד כאן מספר

שאלות ישירות למנכ"ל רשות השידור. מאז נבחרתי לכנסת - ואני חברה בכנסת

זו השנה ה-16, מהן הייתי 10 שנים חברה בוועדת החינוך, בתוכן 6 שנים

יו"ר - לא חסכתי את הביקורת שלי מאף אחד מהמנכ"לים של רשות השידור

באותה תקופה, וזוכרים זאת כאן חלק מהמוזמנים. לנוכח מה שמתחולל עכשיו

ברשות השידור אין בכוונתי להחריש.

חוק רשות השידור, אולי למי שלא זוכר או לא מכיר אותו, ואני חושבת שחלק

מראשי רשות השידור לא טרחו די ללמוד אותו, קבע, כי רשות השידור תהיה

ממלכתית ועצמאית, כאשר שר החינוך והתרבות הוסמך על-ידי הממשלה כשר

האחראי לביצוע חוק רשות השידור. חוק רשות השידור קובע: "המנהל הכללי

יפעל לפי החלטות הוועד המנהל בהנחיותיו, וישתתף בישיבותיו בזכות דעה

מייעצת". כלומר, המנהל הכללי הוא העובד הבכיר של רשות השידור, כפוף

להחלטות ולהנחיות הוועד המנהל. תפקידי הוועד המנהל, על-פי אותו חוק,

''להחליט בענייני הרשות, לקבל מהמנהל הכללי דו''חות על הפעולה השוטפת של

הרשות, להכין את התקציב ותקציב הפיתוח, לפקח על ביצוע התקציב המאושר,

להגיש למליאה דין וחשבון שנתי על פעולותיו, להגיש לשר כל דין וחשבון

שיידרש", ואני רוצה להדגיש, שהשר, על-פי הגדרת החוק הוא רק שר החינוך

והתרבות, וזה לא מוכר כנראה למישהו מהיושבים כאן. "הוועד המנהל יקבע את

סדרי עבודתו ככל שלא נקבעו בחוק זה או בתקנות לפיו".

מאז חקיקת החוק הובעו הרבה מאוד מישאלות להכנסת תיקונים ושינויים בחוק,

אך היה ברור לכולנו כי פתיחת החוק פירושה העמקת המעורבות הפוליטית

בנעשה ברשות השידור, וסתימת הגולל על עצמאותה. השינויים היחידים

שהוכנסו ב-1973 וב-1976 עוסקים בגביית האגרה, ובנושא הזה בלבד.



מה שמתחולל ברשות השידור מזה מספר שנים מביאני לתמיהה, ורבותי, השינוי

החל מאז כניסתו של יוסף לפיד לכהן כמנכ''ל רשות השידור. מדוע טובי

הכתבים והעובדים עדיין שם, וכיצד לא נקעה נפשם מההתערבות הברוטאלית של

חלק מהפוליטיקאים ומעושי דברם ברשות ובמוסדותיה.

ב-26 באוגוסט 82, לפני 7 שנים, העליתי במליאת הכנסת הצעה לסדר היום

בנושא השינויים בתחנת השידור גלי צה"ל. ההצעה הועלתה בעקבות מסע חתרנות

שהתבסס על הלשנות והכפשות שנעשו על-ידי עובד גלי צה"ל כנגד בכירי

התחנה. סגנון עולב ומכוער שלא היה כדוגמתו בעבר, ואשר הותיר כתם שלא

הוסר משמה הטוב של תחנת גלי צה"ל שהלך לפניה כל הימים. נראה שלא במקרה

היה אותו צעיר בנו של חבר דהיום של הוועד המנהל של רשות השידור, הממשיך

באותה הדרך, באותו סגנון מכפיש, משפיל ופוגע בעובדי רשות השידור,

במיוחד במחלקת החדשות של הרדיו, ובמיוחד הטלוויזיה. לא עוד שהוא קיבל

עוד ציון על כך, הוא לא רק היום בעל תוכנית בטלוויזיה, אלא לבושת רבים

התוכנית היחידה בטלוויזיה שזכתה לפרס זו התוכנית הזאת של שמירה על

אופיה של הלשון העברית. ויושבים כאן שני חברים, גם ח"כ יהודה פרח וגם

ח"כ מיכאל בר-זהר, שיודעים שאני הייתי היוזמת של חוק הלשון העברית.

לסגנון הזה העולה והמכפיש יש לשים קץ. תמיד רבותי חברי הכנסת, היה

שיקול פוליטי במינויים הבכירים ברשות השידור. אך אם בעבר מינוי

לתפקידים בכירים אלה היה תלוי גם בכישוריו של המועמד, היום הדבר היחיד

הנדרש הוא כישוריו הפוליטיים. המנכ"ל הוא מינוי פוליטי, כל הוועד המנהל

הוא פוליטי, אבל הוועד המנהל מיועד לפיקוח הציבורי ולא לניהול רשות

השידור. המנכ"ל חייב להיות מקצועי, ומנותק מהשפעת לשכת ראש הממשלה.

החוק איננו קובע שהמנכ"ל הוא עורך ראשי, ולא במקרה לא נקבע הדבר בחוק.

כך נקבע כדי לאפשר חופש מקצועי מקסימלי לרדיו ולטלוויזיה.

קיים מסמך, ואני רוצה להזכיר אותו כאן, שקוראים לו מסמך נקדי - ואני את

סיפורי נקדי עוד מכירה מימי בוועדת החינוך והתרבות. המסמך הזה לא יכול

להיות האורים וחתומים, ולקבוע מה מותר ומה אסור למנכ"ל הרשות, כל עוד

המנכ"ל הוא מינוי פוליטי ומינוי פוליטי בלבד. הרשות עומדת היום בפני

שורה של מינויים רציניים ביותר, כמו מנהל הטלוויזיה, עורך, עורכי

"מבט", מנהל מחלקת הבידור בטלוויזיה, מנהל המחלקה הדקומנטרית

בטלוויזיה, מנהל מחלקת הדרמה בטלוויזיה. מותר לשאול מה יהיו

הקריטריונים למינויים האלה ומי יחליט עליהם?

לפני זמן מה הביא המנכ"ל הנוכחי את מנהל הטלוויזיה לפגישה עם

ראש-הממשלה, כדי שיציג לפניו את תוכניות הטלוויזיה לשנה הבאה. אנחנו לא

תמימים לחשוב, אני לא אדבר בלשון אנחנו, אני אומר אני, כי לשם כך הוא

הלך לראש-הממשלה. גם אותו מנכ"ל אינו נקי מהרצון להמשיך כהונה נוספת,

ואין לי האשמה אל המנכ"ל. הוא הלך מפני שהוא יודע בדיוק אל מי צריך

לפנות, כדי להמשיך ולכהן בתפקיד הזה. אני רוצה לדעת האם ראש-הממשלה הוא

הממונה על ביצוע חוק רשות השידור, ואני רוצה כאן לומר לפני השאלות שאני

רוצה להפנות.

בעבר היה סדר כזה, ואז מפלגתי היתה בשלטון, שעל-פי הנחיות טלפוניות

מלשכת ראש-הממשלה היו נותנים הוראות מה לשדר, מה לא לשדר, מה להקדים



במהדורת חדשות ומה לא להקדים. היה זה לוי אשכול המנוח, כאשר הוא נבחר

להיות ראש-הממשלה, שהחליט לשים קץ לשליטה הזאת של לשכת ראש-הממשלה, אף

שהוא היה חבר באותה מפלגה. הוא הפסיק את הנוהג שבטלפונים מלשכת

ראש-הממשלה יחליטו מה לשדר ומה לא לשדר ברשות השידור, ונחקק חוק רשות

השידור. היום עושים חוכא ואיטלולא מהחוק, מהסדר, ומנצלים ניצול מחפיר

עובדים שעומדים בפני אפשרות של אין ברירה: או שאני משחק את כללי המשחק,

או שאני הולך הביתה. ולי אין טענה אל אותם עובדים, הם זקוקים לפרנסה,

הם רוצים להמשיך בעבודתם.

ואני רוצה לשאול את המנכ"ל. היתה החלטה מחפירה של הוועד המנהל על פסילת

שני שירים, ועוד לא היה כדבר הזה. נמסר לי - בבקשה, תתקן לי, אם אני

טועה - שאתה החרשת בדיון הזה בוועד המנהל. אין לך עמדה בנושא הזה? אתה

מנכ"ל רשות השידור. זה ענין של חלק מאתנו, אולי לא לך, זה בציפור נפשה

של מה שאנחנו קוראים דמוקרטיה, ועליה רוצים לשמור. אני קוראה לך

בהזדמנות הזאת להחליט כבר להסיר את החרפה הזאת, ולהמליץ על כך בפני

הוועד המנהל.

אני יודעת שחברי מליאת רשות השידור מסתובבים בטלוויזיה ובודקים

תוכניות, אני יודעת זאת על חברי ליכוד, ואם אני אשמע את זה על חברי

מפלגת העבודה, אני בו זמנית אטען זאת נגדם, וכבר מוכנה מראש לטעון. אני

יודעת על תוכניתו של ירון לונדון שנקראת "מסיבת גן" שהתערבו והעירו

הערות מה לשדר, מה לא לשדר. אורי אורן, חבר הוועד המנהל, טילפן לכתב

לענייני מפלגות, לא כדובר, הוא הציג את עצמו כאורי אורן חבר הוועד

המנהל, וביקש לשדר ידיעה ברשות השידור, בחדשות.

אני מבינה שמנכ"ל הרשות מקבל כל יום את תוכנית "מבט לחדשות". כשצריך

לפי דעתו להתערב, הוא מתערב, מה כן לשדר, מה לא לשדר. בעבר, עד כמה

שזכור לי הוועדה הזאת היתה מאוד מעורבת במה שמתחולל ברשות השידור. זה

נעשה על-ידי מנהל הטלוויזיה, אני אפילו אומרת שגם כדי שזה ייראה טוב,

ולא רק כדי שזה ייעשה טוב. אולי מנכ"ל רשות השידור אומר למנהל

הטלוויזיה לבדוק, בבקשה, יאמר לנו. הטלוויזיה היא ממלכתית, היא לא

רכושו הפרטי של אף אחד, גם לא של המנכ"ל.

אני שומעת שגם ב"מוקד", סיפרו לי חברים בליכוד, יש לי גם חברים בליכוד,

היה "מוקד" מתוכנן עם השר דוד לוי. מהיום למחר זה בוטל. מי ביטל?

המנכ"ל הוא מטעם. הוא לא רק מינוי פוליטי אני מבינה, הוא מטעם משרד

ראש-הממשלה. מה שלא משחק טוב לראש-הממשלה, לא יהיה בטלוויזיה? זה

ברוסיה דבר כזה כבר לא קורה.

הטלוויזיה הפכה לטלוויזיה סטרילית, משעממת, ומה שחמור מהכל - מתחיל -

אני רוצה להיות זהירה - להתערער האמון שהציבור מביע ל"מבט" ולשידור

החדשות ברדיו, שזה היה גאוותה הגדולה של הטלוויזיה הישראלית.

אני לא מוכנה לקבל שזו טלוויזיה פרטית של ראש-הממשלה או של משרד

ראש-הממשלה, אני לא רוצה כאן לקבוע מי מזומן לפורום החדשות. גם אם זה

שר ממפלגת העבודה לא יהיה מקובל עלי, אלא אם זה השר הממונה מטעם החוק,

ורק מה שהחוק מתיר לו. אתמול ראיתי איזה ביטויים. יכול להיות שזה לא



נכון אדוני המנכ"ל, אני אקבל מה שאתה תאמר, אם תאמר שזה לא נכון. בכלל

הסטרפטיז הזה, הכל יוצא החוצה, זה גם מפני שיש איזו מרירות נוראה, אין

עבודת צוות.

אולי יש לי טעם חריג, ואני לא אוהבת מה שאוהב המנכ"ל, והמנכ"ל לא חייב

לאהוב מה שאני אוהבת. אני חושבת שהתוכנית "רואים עולם" במוצאי'שבת היא

אחת מאותות הכבוד הגדולים לטלוויזיה הישראלית, תרומה אדירה

לפרובינציאליות הישראלית. ואני שומעת ביטויים שאמר המנכ"ל באחת הישיבות

של פורום חדשות, לעומת ה-יאפים - סליחה שאני לא כל כך בקיאה בכל

המונחים האלה - פירש המנכ"ל, את אלה שאוהבים את מיכאל פנדלזאלץ,

ה-ויצסטומים האלה, שמנגנים בצ'לו ומתעניינים בחדשות החוץ. הבוקר אני

קוראת ב''הארץ" שוב, שאחד משלושת עורכי "מבט לחדשות" התרגז. ועל מהל על

כך שבמהדורות החדשות של מוצאי-שבת לא שודרה ידיעה של אהוד יערי שעסקה

במיתקפה של הנשיא מובארק על יצחק שמיר. דברי מובארק היו תגובה על דברי

שמיר, שירדן היא המולדת הפלשתינאית. מנהל מחלקת החדשות השיב לסגל,

שעורכת המהדורה במוצאי-שבת לא הצליחה למצוא את הציטוט המדוייק של שמיר,

ובלי זה אין לשדר את הידיעה. אני לא יודעת, אדוני היו"ר, איך העובדים

של רשות השידור מסוגלים להמשיך בעבודתם, אני לא יכולה להבין זאת.

חברים אחדים כאן זוכרים שאני מאוד התנגדתי ל"ערב חדש" בטלוויזיה

הלימודית, לא רציתי שהטלוויזיה הלימודית תיכנס לנושא החדשות. אני מודה

ששיניתי את דעתי. אני בעד תמיכה מאסיבית, אדוני היו"ר, בהצעתו של שר

החינוך והתרבות להפוך את הטלוויזיה הלימודית לערוץ נפרד, בלתי תלוי,

בלי שום קשר לא למליאה, לא לוועד המנהל, לא למנכ"ל רשות השידור, כרשת

מתחרה בטלוויזיה שלנו. אי אפשר יותר לשאת את הדבר הזה, לא מבחינת הרמה

ולא מבחינת השלטון, שלא ימצא מקומו בחברה דמוקרטית.

אני חוזרת ופונה למנכ"ל רשות השידור להמליץ להחזיר את שני השירים, זה

מה שמותר לך לעשות בתוקף החוק; או לומר לנו שגם אתה חושב שאסור לשדר

אותם בטלוויזיה וברדיו.

אני רוצה להעיר הערה טכנית. הישיבה שלנו היא

ישיבה פתוחה, זה הנוהל של ישיבות הוועדה

הזאת, ונמצאת כאן עתונאית. אנחנו קיבלנו החלטה בתחילת השנה שהישיבות

שלנו תהיינה תמיד פתוחות באופן עקרוני, אבל לצורך הפרוטוקול אנחנו

מזכירים את זה מדי פעם.

א. הראל; אני רוצה להעיר כמה הערות כלליות בתשובה

לדברים הספציפיים שנאמרו.

אני חושב שרשות השידור עומדת בפני משבר חמור ביותר בתחום אחד בלבד,

בתחום הפוליטיזציה של המערכת. היא איננה נתונה במשבר של רמה, של תפקוד,

של יכולת, של ביצוע. הייתי עכשיו אורח במשך שבועיים של הטלוויזיה

הגרמנית, וביקרתי בכל התחנות, ואני אומר לכם רבותי חברי הכנסת, אין לנו

מה להתבייש, לא ברדיו, לא בטלוויזיה, לא בתוכנית חדשות, לא בתוכניות

מוקד, לעומת מה שנעשה בעולם. יש על מה לדבר, ואנחנו נאבקים לא מעט

בענין הזה, בין הבעיה של מה שעושים ברשות השידור באופן כללי, לבין

הפוליטיזציה.



ואני רוצח לומר בענין הפוליטיזציה דברים ברורים לחלוטין. אני חושב שמה

שקורה ברשות השידור היום הוא בושה לרשות השידור, הוא בושה למדינת

ישראל, הוא בושה לכנסת ישראל, ואילו לבית הזה היה אומץ הלב, היו מפזרים

את מוסדות רשות השידור. אי-אפשר להיות במצב שכל העולם מתעורר התעוררות

בלתי רגילה, שכל העולם מדבר עכשיו על יתר חופש, על יתר ביטוי עצמי,

שסופר שישב בבית-סוהר מועמד לנשיאות צ'כסלובקיה, ואצלנו יפסלו שירים?

היום זה שירים, מחר זה סרט בטלוויזיה, מחרתיים זה חדשות, היתה כבר

הצעה. אני קורא אתמול בעתון את כל עלילותיו של המשנה. אני לא מדבר על

חברי הוועד המנהל באופן פרטי ומלא. אתמול מצאתי ב"מעריב" מה הם ההישגים

שהושגו ברשות השידור, עמוד שלם.

א. נמיר; מעניין שעתון "מעריב" לא יודע מזה כל השנים,

זה מעסיק אותו רק באדמניסטרציה.

אילו הייתי קורא בפניכם, ואינני רוצה לבזבז

את הזמן, מה הם הישגים, אז נא לשמוע מה מוצע

כהישג. ב-11 במאי 88, הוא תוקף את ראפיק חלבי על שיבוץ טקס בדקה ה-20

ולא בדקה העשירית של "מבט", ודורש את פיטוריו; ב-14 ביוני הוא טוען

שאין לאשר את תקציב רשות השידור, כי הטלוויזיה איננה מסקרת את

ראש-הממשלה יצחק שמיר; ב-15 ביולי 88 הוא תובע להדיח את רם עברון

מתפקידו ב"זה הזמן"; ב-20 ביולי 88 מציע לקצר את "מבט לחדשות"; ב-17

בנובמבר וכו' וכו'.

רבותי, היתה כבר ליכודיזציה ברשות השידור, כזו לא היתה.

אני קורא בעתונים שאתה והמנכ"ל זה ממש זוג

יונים, ושביניכם הכל בסדר.

א. הראל; מה זה שייך?

היו"ר מ. בר-זהר; אני רוצה לדעת. מפני שבסה"כ ח"כ אורה נמיר

תקפה את המנכ"ל. אתה גם כן תוקף את

הפוליטיזציה, ואתה ביחסים מצויינים עם המנכ"ל. איך הדבר מסתדר בדיוק?

זה לא שייך. יש פה הרבה חברי כנסת מהליכוד,

ואנחנו ביחסים מצויינים.

היו"ר מ. בר-זהר; אתם עובדים יחד.

א. הראל; , מה זה שייך? קודם כל, אינני חושב שבכל

הדברים האלה שח''כ אורה נמיר העלתה פה יש

ויכוח ביני לבין המנכ"ל. אני לא חושב שבכל יש ויכוח. אמרתי שלא בכל

הנושאים שח"כ נמיר העלתה כאן, יש ויכוח בינינו. לכן התחלתי עם הנקודה

שהיא שורש הרע, והיא הפוליטיזציה של הוועד המנהל ושל מליאת רשות

השידור. אני מתחיל מזה, אני אגיע גם לשאר הנקודות. לפי דעתי הדברים

הרבה הרבה יותר חמורים. מכל הפרטים ברשימה הזו שמופיעה ב"מעריב", של

ההתערבות בעניינים הפוליטיים, עד עכשיו, עד לישיבה האחרונה, לשמחתי



הרבה לא היה להם רוב בוועד המנהל. מה השינוי? השינוי הוא בכך ששלמה קור

היה מביא את הדברים, היה מביא להצבעה, לא היה מקבל רוב, כי חבריו

התביישו בעמדות האלה, והנושא היה נשאר רק כותרת בעתונים. הפעם הראשונה

שהיתה התלכדות של רוב להכריע בעד בנושא פוליטי, היה פסילת השירים האלה.

זה ההבדל. גם ההחלטה, אין לה שום ערך כי היא בלתי חוקית, והיא לא

תתבצע. היא יש לפי אותו חוק שאת מצטטת, ח"כ נמיר, יש לשני חברים זכות

לערער בפני השר, והשר ילך עם הענין הזה לא למליאת רשות השידור, אלא

לממשלה, ואני רוצה לראות את ממשלת ישראל מצביעה על פסילת שני שירים

כאלה בטלוויזיה. זה לפי החוק.

אני מציע לך לא להעמיד במבחן את ממשלת ישראל

בדברים האלה, עם כל הכבוד.

א. הראל; לפי דעתי הנקודה הראשונה הקשה היא ההתערבות

של חברי הוועד המנהל ושל השרים ושל חברי

כנסת במערכות שלמות בתוך רשות השידור. הסיפור הזה שח"כ נמיר הציגה,

ואני אביא אותו היום לישיבת הוועד המנהל, הוא לדעתי חמור ביותר. לא

יכול חבר ועד מנהל, ויהיה שייך למפלגה זו או למפלגה אחרת, להתקשר

לכתבים ולהכתיב להם ידיעות. הוא יכול לפנות למנכ"ל, זה כן. אבל שחבר

ועד מנהל יתקשר? חברי כנסת, בהחלט כן זה התפקיד שלהם. אתן דוגמא של

לפני כחודש ימים, היות שראינו שיש כל מיני בעיות ברשות השידור,

סיכמנו, המנכי'ל ואנכי, שיש מקום לעשות ערב שאלות ברדיו. הציבור ישאל

בענייני רשות השידור, לא בעניינים פוליטיים, ואנחנו שנינו נענה. פורסמה

הודעה על כך. שעה לפני ההופעה שלי ברדיו אני מקבל הודעה, שחברי הליכוד

בוועד המנהל של רשות השידור מתנגדים להופעתי, מפני שכתוב בחוק שלנו

שהופעה של חברי ועד מנהל באמצעי התקשורת זקוקה להסכמה של חברי הוועד

המנהל, וחברי הליכוד מתנגדים. הידיעה כבר התפרסמה, כבר היו טלפונים

ברדיו ששאלו כל מיני שאלות. בא אלי המנכי'ל ואמר: אני באופן סולידרי

אתך, אם אתה לא מופיע, גם אני מוכן לא להופיע. אמרתי לו: לא, אתה תלך

ותופיע, כי התשובה לשאלות הציבור שרוצה לדעת היא יותר חשובה. אני

ביטלתי את ההופעה.

עשית טעות. הם לא מבינים לשון של אנשי

תרבות, זו לא השפה שלהם.

אני מעולם לא הפרתי חוק, וגם בענין הזה

הלכתי בדיוק לפי מה שהכתיב החוק, וביטלתי.

הופיע המנכ"ל לבדו, וענה על השאלות. ניצלו כאן את הרוב נגד יו"ר רשות

השידור, ללא תקדים בכל ההיסטוריה של רשות השידור, ומנעו את הופעתי

בשאלות של רשות השידור. אבל כשיש שני שירים ויש שערוריה שאני חושב אותה

לשערוריה נוראה, הוזמנתי דווקא ל"ערב חדש". ואני מסכים עם ח"כ אורה

נמיר שצריך כנראה, אם זה הוועד המנהל, ואם לא תהיה דרך אחרת, אלא

שתהיינה שתי רשתות מתחרות.

ולעשות את זה מהר.



א. הראל; הלכתי להופיע ב"ערב חדש" לפי הזמנתם, כדי

להסביר לציבור את העמדה בענין שני השירים,

אבל המשנה ליו''ר הופיע ברדיו, בניגוד להסכם.

אסור היה לו להופיע?

א. הראל; אסור היה לו בלי הסכמת הוועד המנהל. הוא

ביקש והופיע.

היו"ר מ. בר-זהר; ממי הוא ביקש?

א. הראל; הוא ביקש רשות מהמנכ"ל, המנכ"ל התייעץ אתי,

אני אמרתי שאני מתנגד, אלא אם יופיעו שניים:

אחד בדעה זו ואחד בדעה זו. הופיע שלמה קור, ובאמת אחר כך המנכ"ל סידר

שבחדשות הופיעה דליה איציק, בתשובה לענין הזה.

זה רק מראה שלא צריך לוותר. רצה המנכ"ל

להיות אתך יחד, היית צריך לקבל את הצעתו

הנדיבה של המנכ"ל.

אני אומר פה בפני כנסת ישראל, אם חברי הוועד

המנהל מסיעת הליכוד היו מוכנים היום לחתום

על מכתב התפטרות מתפקידם שבוועד המנהל, תוגש התפטרות הוועד המנהל מיד.

לפי החוק, יש בעיה עם פיזור. בבקשה, הסתבכתם, אנחנו מוכנים - אלה שלא

אשמים בשום דבר - להיות נגררים. אבל צריך להגיש את ההתפטרות בכדי לשחרר

את רשות השידור מהנטל הכבד והחמור שהוטל עליה על-ידי ועד מנהל כזה.

אני עובר לנושא שני. מערכת ההתערבויות ברשות השידור היא פועל יוצא של

מצב חמור ביותר שהיה ב-5 השנים האחרונות. אם אני צריך להגדיר את המצב

ברשות השידור, אני עוד לא יכול להגיד שהמצב טוב, אבל אני חושב שהיום

המצב ברשות השידור הוא יותר טוב מאשר היה קודם.

מה זה קודם?

בתקופת אורי פורת. הוא יותר טוב מאשר היה

קודם.

אני לא יודעת מה היה יותר טוב.

אתה לא אמרת שהמצב הוא טוב, אנחנו קיימנו פה

דיון.

ח"כ חגי מירום, אני יכול בקלות לזקוף

ולהראות איזה חלק יש לחברי הכנסת במצב הזה

ברשות השידור. ההתערבות הפוליטית היא גם של חברי כנסת, אז אי אפשר לבוא

ולהגיד שזאת התערבות פוליטית, זה פחות מידע.



ח. מירום; עוד מעט תסביר מדוע, מפני שאם כקיימת

השתוללות כמו שקיימת, מוכרחים שהגורם המחוקק

יכנס לכאן.

אני הרי אמרתי שאני בעד זה שהגורם המחוקק

יכנס. אני בעד זה שהגורם המחוקק יכנס ויעשה

סדר.

לגבי השאלה השניה. לפי דעתי נוצרה עכשיו סיטואציה, שאפשר וצריך לפתור

הרבה מאוד בעיות ברשות השידור. אני מציע רק לעשות את זה בדיון נפרד, כי

אני לא רוצה לעשות את זה על הגב של הנושא שהעלתה פה ח"כ אורה נמיר,

והוא ענין הערוץ השני והאפשרויות הגלומות עכשיו בהקמת שתי רשתות

ציבוריות, חוץ מהרשתות הפרטיות.

נגיע ל-3 רשתות עכשיו.

שיהיה מה שיותר. אם יש התנגדות של 95 או 98

אחוז מהאנשים במערכת "מבט לחדשות" אחת, לא

יעזור מה שלא נעשה. תהיה ביקורת, תהיה צעקה, אחד יראה את עצמו מקופח,

שני יראה את עצמו מקופח. זה ייפתר מאליו, ברגע שתהיה מערכת מקבילה

שישדרו דברים מקבילים, ושתהיה תחרות, אבל תחרות אמיתית. לא שערוץ פרטי

ישדר -24 שעות, וערוץ ציבורי ישדר 5 שעות. כלומר, לפתור עכשיו את המערכת

באופן הטוב ביותר. לפי דעתי נוצרה עכשיו הזדמנות. אנחנו ערוכים עם כמה

רעיונות שבודקים אותם, והייתי מציע שבענין זה תיזום דיון נפרד בתוך

הוועדה ואנחנו נפרט.

על הערוץ שלכם לגבי הערוצים האחרים?

כן, יכול להיות שיש בתוך הרשות חילוקי דעות,

אבל כל הדעות שישנן, שיהיו ערוץ שלנו, ערוץ

של הטלוויזיה הלימודית וערוצים פרטיים, ושיתחרו.

אבל מה עם ערוץ שניי

יתחרו ביניהם. מי שיהיה יותר טוב, מי שיהיה

בעל איכות טובה יותר, הוא ינצח. לא יהיה מצב

של טענות למה מעלים בחדשות את הדבר הזה או הדבר האחר, או כן מראים את

ערפאת או לא מראים את ערפאת. ברגע שיהיו שני ערוצים, וברגע שיש לווין,

הבעיה הזו בכלל לא מתעוררת. כי ערוץ שלא ישדר חדשות לא יהיה קיים.

הבעיות של הצנזורה הפוליטית שהיום רוצים לעשות על מבט לחדשות נפתרת

מאליה ברגע שיש תחרות.

עוד שאלה אחת. נמסר לי אדוני המנכ"ל, שאתה

מנהל משא ומתן על החזרתו של שלמה ניצן

ל''סיבה למסיבה". השאלה שלי מחולקת לשניים: האם זה בתחום הסמכות שלך, או

שזה שייך למי שאחראי על ה"סיבה למסיבה"; ושנית, מדוע מתנהל משא ומתן?



משום שהוא לפעמים אומר איזה אמירה פוליטית או ביקורת שלא מוצאת חן? מה

הבעיה בהחזרתו של שלמה ניצן?

אני רשמתי את השאלות ואני אנסה להשיב עליהן.

אני אשתדל לא להתווכח, כי לא מקובל עלי

להתווכח עם חברי כנסת, אני רק אנסה להגיב באופן ענייני.

בתחילה אני רוצה להביע צער על כך שח"כ נמיר שופטת אותי רק לפי מה שהיא

קוראת עלי בעתונים, לפעמים זה קטעי רכילות שאין בהם שחר ואין בהם אמת.

טוב יותר היה אילו היינו נפגשים פעם ומדברים, או אם היית שואלת את דעתו

של השר הממונה, מר נבון עלי או דעתו של היו"ר מר הראל, או את דעתם של

חברי הוועד המנהל מטעם המערך, והם יגידו לך בדיוק מה דעתם עלי.

א. נמיר! אל תמשוך אותי בלשון, כי אז אני אצטרך לספר

לך מה הם המקורות, בחלקם הם השמות שאתה

היזכרת.

א. מקל; אני יודע שלכל אלה יש להם עלי דעה טובה, בכל

אופן כך הם אומרים לי, גם לעתונים הם אומרים

את זה.

לעצם הענין. אני חושב שהמצב היום ברשות השידור יותר טוב מאשר היה בעבר.

אמנם עבדתי הרבה שנים ברשות השידור, אבל לא הייתי מנהל, ומה שרואים

מכאן, לא רואים משם. כשאתה כתב מן המנין אתה לא יודע בדיוק מה קורה

בהנהלה - אבל למיטב ידיעתי אנחנו מתקדמים ברשות השידור, ואני בהמשך אתן

מספר דוגמאות איך התקדמנו. אני בתפקיד הזה 7 חודשים, ואתן כמה דוגמאות

איך לדעתי התקדמנו, למרות שהפגמים בוודאי רבים מאוד. אני הראשון שאסכים

שיש פגמים אדירים, פרי עיוותים של יותר מ-20 שנה, מאז רשות השידור

הוקמה. לא קל לפתור בעיות של 20 שנה בכמה חודשים, אבל אני חושב שאנחנו

מתקדמים בכיוונים האלה, היו"ר ואני, ומנהלי המדיה, והמנהלים האחרים

והעובדים.

בקשר לשאלה שאמרה ח"כ נמיר שצריך לזכור שהשר הממונה הוא שר החינוך.

הדבר הזה ידוע לי היטב, שר החינוך מקבל אותי באופן קבוע, הפגישה

האחרונה בינינו התקיימה ביום ששי האחרון, יש לנו שיחות טובות. אני

כמובן מאוד מכבד אותו, ואני יודע שדעתו עלי היא חיובית. באחרונה הוא גם

אימץ כמה רעיונות שהיה לי הכבוד להציג בפניו בתחום הערוץ הגדול, המלא,

שרשות השידור צריכה, דבר שאני נאבק בו חודשים ביחד עם היו"ר, והשר אימץ

את זה לאחרונה. כך שאני חושב שאין איזו בעיה ביני לבין השר הממונה.

ההיפך הגמור והמוחלט הוא הנכון.

יש לי יחסים טובים מאוד עם היו"ר, הוא כאן, אפשר לשאול אותו. אני חושב

שזאת הדרך הנכונה. לרשות יש די סכסוכים. סכסוך בין היו"ר למנכ"ל או

סכסוך קבוע יכול להיות קטסטרופאלי, ויכול להביא - בגלל המבנה ובגלל

הדרך שהחוק מחלק את הסמכויות בין השניים - להרס רשות השידור. לכן אני

מקפיד מאוד על יחסים טובים ויחסי עבודה טובים עם יו"ר הרשות, זה גם לא



קשה לי, כי אני מרגיש שיש בינינו כימיה אישית. גם אילו זה לא היה קל,

הייתי עושה כל מאמץ.

איך התקדמנו ב-7 החודשים האחרונים. חתמנו על הסכמי השכר עם העתונאים,

שלא היו קיימים במשך 3 שנים, וגרמו לשביתה של 52 יום ולצרות גדולות

במערכת. כתוצאה מזה אגודת העתונאים הפשירה את המיכרזים. במשך שנתיים עד

שלוש לא היו כמעט מיכרזים ברשות השידור, כי העתונאים לא הסכימו שיהיו

מיכרזים כל עוד אין הסכמי שכר. מינינו בחודשים האחרונים כ-15 מנהלים

חודשים בכל ארבעת המדיה, מה שאנחנו קוראם בטלוויזיה: עברית וערבית,

רדיו,- עברית וערבית, בכל התחומים כולל בתפקידים מרכזיים. אנחנו ממשיכים

בזה באופן שוטף, מדי שבוע כמעט בוחרים עוד כמה מנהלים, עד שנגמור את כל

מיכסת המנהלים, כולל התפקידים שהזכירה כאן ח"כ נמיר. בין היתר בחרנו

כמה בעלי תפקידים מרכזיים, כגון מנהל חטיבת החדשות בטלוויזיה, מר

אלימלך רם, כגון מנהל חטיבת הבידור ברדיו או המוסיקה הקלה, מר יואל

רקם; ועוד את מנהל התוכניות ברדיו בערבית; מנהל חטיבת הביצוע

בטלוויזיה, מר יוסי משולם, ועוד שורה של תפקידים אחרים. אנחנו ממשיכים

בזה במרץ. כל זה גם כן התפתחות של החודשים האחרונים.

ח"כ נמיר "האשימה" שיש לי רק כישורים פוליטיים וכך הלאה. אני חייב

לציין שאמנם זה נכון שעבדתי 4 שנים בלשכתו של מר יצחק שמיר, תחילה

כשהוא היה שר החוץ ואחר כך כשהוא היה ראש-הממשלה, אבל זה גם נכון

ש-19 שנה עבדתי בקול ישראל ובגלי צה"ל בתפקידים בכירים, כולל כתב מדיני

של קול ישראל ושל גלי צה"ל. אני האיש המדיני שהיה כתב מדיני גם בקול

ישראל וגם בגלי צה"ל, ואין שום אדם כזה בארץ; כולל עורך יומן השבוע של

קול ישראל במשך 5 שנים; עורך הבוקר הזה, בחצי היום, היום הזה. הייתי

ממניחי הדרך של כל התוכניות החשובות האלה; ועוד הרבה תפקידים כאלה.

כלומר, אני חושב שעושים לי עוול אם מציגים אותי כאיזה פוליטרוק פוליטי

שלא מבין דבר וחצי דבר בנושא רשות השידור. אני ברשות השידור הייתי מגיל

19. הייתי אסיסטנט של אלימלך רם כשהייתי בן 19 והגעתי כחניך בקורס,

ומאז אני בעסקי שידור. נכון ש-5 שנים עסקתי בדברים אחרים - שנה אחת

כחוקר במרכז למחקר מדיני של משרד החוץ, ואחר כך 4 שנים בלשכתו של מר

יצחק שמיר. זה לא פוסל אותי מלהיות איש מקצוע, ועם כל הכבוד להרבה

עובדים ברשות השידור, הרקורד שלי יותר מרשים מקצועית מזה של הרבה

עובדים ברשות השידור, שלא מילאו תפקידים רגישים וחשובים.

כותבים אולי בעתונים שאני כביכול קשור ללשכת ראש-הממשלה, אלה הם דברים

חסרי שחר. מטבע הדברים שיש גם ידידים. כשאתה עובד באיזה מקום כמה שנים

יש לך גם ידידים אישיים, ויש שם אנשים שאני מאוד מכבד, אבל אין לזה שום

קשר מקצועי עם לשכת ראש-הממשלה יותר מאשר עם לשכת מ"מ ראש-הממשלה או

לשכת שר הבטחון, או איזו.לשכה אחרת. כל הדברים האלה שכתובים בעתונים

לצערי חסרי שחר, לא היו ולא נבראו.

אתה אומר את זה לגבי הדברים שאמרה ח"כ אורה

נמיר?

לא, אני אומר לגבי מה שכתוב בעתונים. הדברים

האלה התבססו על דברים שפורסמו בעתונים.



היו"ר מ. בר-זהר; אתה אומר שהאשמותיה של ח"כ אורה נמיר

מבוססות על פירסומים בעתונים?

לא, אני לא אומר.

אני מעוניין למקד את הדיון.

לא, חס וחלילה. אס מישהו טוען שיש לי יותר

קשרים בלשכת ראש-הממשלה מאשר עם לשכה אחרת,

לטענות אלה אין שחר. אני לא יודע אם מישהו טוען ככה, אם יש טענה כזו.

זה מה שאני אומר.

בקשר למסמך נקדי שהוזכר כאן. לדעתי זה מסמך מצויין, שמשמש נר לרגלי

רשות השידור מזה שנים רבות. היום מנהל אותו מר ארי אבנר שיושב כאן, כי

מר נקדימון רוגל פרש לגימלאות. אני גאה מאוד שרשות השידור הוא המוסד

העתונאי היחיד בארץ שיש למנכ"ל יועץ מיוחד לאתיקה עתונאית, וזה מר ארי

אבנר. אין לזה אח ורע בשום עתון בארץ, והעצות של מר אבנר והיעוץ שלו

מבוססים על 30 שנותיו ברשות השידור, בחוק רשות השידור, על מסמך נקדי,

על השיקול הציבורי ההגון.

והוא שומר על האתיקה

בהחלט.

לא שמעתי אף פעם שום הערה מפיו, בשום מקום.

אני מכירה אותו הרבה שנים.

אני נועץ ומתייעץ אתו.

זה הוא קובע מה אתי ומה לא אתיו

לא אמרתי שהוא קובע, אמרתי שהוא יועץ המנכ"ל

לענייני אתיקה עתונאית, ואני חושב שאנחנו

יכולים להתגאות בכך שבמוסד שלנו יש אדם שזה עיסוקו, לייעץ בעניינים

האלה.

מסמך נקדי כאמור, זה מסמך שהוא כן נר לרגלינו, הוא מסמך חשוב.

אולי תסביר לנו מתי קרה המקרה שהיה ויכוח

מהותי בתוך רשות השידור בנושא האתיקה והיועץ

שלך ייעץ לך, תן לנו דוגמא.

יישום הענין האתי.

אני אשמח להשיב. הדבר הזה מתרחש כמעט מדי

יום. בפעם האחרונה הוא התרחש ביום ראשון

השבוע בישיבת פורום החדשות. קיימנו דיון עקרוני ביותר לגבי השאלה האם



מותר או לא מותר לצטט מקורות אלמוניים. זאת אומרת, למשל מקורות ברדיו

ובטלוויזיה בחדשות, מתי צריך להשתמש במקור מזוהה - למשל ח"כ בר-זהר '

או מתי אפשר להגיד מקורביו של השר איקט או דברים כאלה. זהו דיון עקרוני

וחשוב, שיש לו השלכות חשובות על העבודה שלנו. התכונתי להעלות אותו בפני

פורום החדשות, שזה הפורום של כל מנהלי המדיה ומנהלי החדשות.

היו"ר מ. בר-זהר; טליחה, אנחנו לא מתכוונים לשום דבר ערטילאי,

על ויכוח כוללני.

א. מקל; זה לא ערטילאי. זה השר דוד לוי והחישוקים,

זה מספיק מוחשי בשבילך?

היו"ר מ. בר-זהר; לא זאת השאלה. האם מבחינה עתונאית מותר

להגיד מקורביו או לא מותר, לא זאת השאלה.

הנושא היום הוא פוליטי מובהק. כשמדברים על אתיקה, הכוונה על התערבות

גורמים פוליטיים, על לחץ פוליטי.

א. מקל; לא זה תפקידו.

א. נמיר; אני מכירה את ארי אבנר שנים רבות, מכירה,

מוקירה. אם הוא יעז לצאת נגד החלטות מעוותות

של רשות השידור הוא מחר יהיה בבית.

היו"ר מ. בר-זהר; מר מקל, הדוגמא הזאת לא טובה, אנחנו דנים

בהתערבות פוליטית.

א. מקל; אני אמשיך בנושא הבא. מאחר שבקרוב יש כל

מיני מינויים נוספים, נשאלה השאלה על-ידי

ח"כ נמיר מי יחליט ומה הקריטריונים. מי שיחליט זו ועדת המיכרזים של

רשות השידור. בכל ועדה כזאת יושבים 7 חברים ובהם 2 נציגים של הוועד

המנהל - בדרך כלל היו"ר ועוד חבר של הוועד המנהל - המנכ"ל, מנהל

המדיום, נציג ציבור מתוך רשימה מוסכמת שהם חברי מליאה ונציגי ציבור

אחרים, ו-2 נציגים של אגודת העתונאים. זה הפורום שיחליט. לפי איזה

קריטריונים? לפי הקריטריונים המקצועיים, כפי שעשינו עד עכשיו, לפי

השיקול המקצועי הטהור.

א. הראל; אני חושב שבכל 15 התפקידים שהוזכרו כאן

היה שיקול נכון של ועדת המיכרזים, מקצועי

ולגופו של ענין.

היו"ר מ. בר-זהר; אם אתה כבר מזכיר, אני זוכר את המינוי של מר

אלימלך רם ואת כל מחול השדים שליווה את

אחרית המינוי שלו, את כל ההודעות וכל האזהרות וכל משך הזמן, ומתי יבדקו

אותו מחדש. זוהי דרך נכונה של מינוי?

א. הראל; הכל נכון, אבל ההחלטה של הוועדה היתה החלטה

נכונה.



היו"ר מ. בר-זחר; איזו מין החלטה נכונה היא שאחר כך עושים מסע

שלם בעתונות במשך שבועות אחרי זה? האם כך

מתכוונים לעשות את המינויים הבאים? כך זה גם יהיה אחרי כן?

א. הראל; אנחנו לא עשינו ככה, מישהו אחר כך צועק.

אבל אתם בעלי הבית. זה בבית שלכם מתרחש.

איך נמנע מאחרים לצעוק עלינו? אנחנו מינינו

באופן מקצועי, ומישהו רוצה אחרי כן לצעוק.

מה אני יכול לעשות?

י. פרח; שניהם אומרים ש-15 המינויים אחרונים נעשו

מתוך תאום.

היו"ר מ. בר-זהר; לא לזה אני התכוונתי. היתה כאן שאלה אחת של

ח"כ אורה נמיר, שמאוד מקובלת עלי. היא שאלה

מדוע לא הישמעת את קולך.

א. מקל; הכל רשום, אני עוד לא הגעתי לזה.

היו"ר מ. בר-זהר; אם כבר היזכרנו את הנושא של המינויים, והיתה

השתוללות בעתונות, מדוע אני לא שמעתי את

שניכם קמים ואומרים; סטופ, נא להפסיק עם זה, המינוי גמור, הדבר סגור

ולהשמיע דעה בנושא הזה?

א. נמיר; למה אתה לא אומר שזה מפריע לך? אולי זה לא

מפריע לך. למה אתה לא אומר שהמעורבות

הפוליטית והלחצים מכל הצדדים מפריעים לך?

א. מקל; ודאי.

א. נמיר! אני לא שמעתי את זה

א. מקל; אז אני אומר. .it's goes without saying

א. נמיר; .It does not go without saying

א. מקל; אני אומר בצורה ברורה; הרעה החולה מספר אחת

. של רשות השידור היא ההתערבות הפוליטית. זה

מה שרומס את הרשות, והלוואי שהיא תחדל ותיפסק. היא לא באה רק מכיוון

אחד, היא באה מכל הכיוונים. אני מקבל כל יום אישית טלפונים מ-6 עד 8

שרי ממשלה, מ-20 חברי כנסת, מ-30 ראשי ערים, ועוד ועוד. אני נותן

מספרים שמשתנים מיום ליום, אבל אני לא מגזים בכמויות. כל אחד מהם רוצה

במשהו פוליטי להשפיע על תוכן השידור. מכל המפלגות, מהשמאל הקיצוני עד

הימין הקיצוני וכולם" באמצע, כל אחד פה - מנהלי המדיום ומנהלי החדשות -

חש את זה על בשרו, יודע את זה, זה דבר יום-יומי. זו רעה חולה, והלוואי



שהייתי יודע איך להפסיק את זה. זה קיים יותר מ-20 שנה, ואני לא יודע

איך להפסיק את זה.

אני אמשיך לנקודות האחרות. נכון שפעם אחת מנהל הטלוויזיה ואני הלכנו

ונפגשנו עם ראש-הממשלה, והצגנו בפניו את תוכניות הטלוויזיה. אני חושב

שזה בסדר גמור מבחינת תפקידנו. מנהלי הטלוויזיה, מנהלי המדיום, לפעמים

נפגשים עם שרים כדי לדון בנושא זה או אחר, ואני לא רואה בכך שום פסול.

א. נמיר; היה תקדים לכך לפי ידיעתך?

לרוב, ללא סוף וללא גבול. במקרה הדבר פורסם

הנה מנהלי המדיה הולכים ונפגשים עם

שרים ועם ראש-הממשלה באופן קבוע, באופן יום-יומי. אם יש פה מנהל מדיום

שיעיד שהוא לא נפגש מימיו עם שר, שיעשה את זה פה, ואני אקרא לו שקרן

בפניו.

א. נמיר; אתה לא חושב, אדוני המנכ'יל, שהייתה סמיכות

של הפגישה הזאת לצורך בהכרעה?

א. מקל; לא היתה כאן שום סמיכות.

א. נמיר; ברשותך, אני רוצה לגמור את המשפט. אתה לא

חושב שהסמיכות להליכה הזאת, גם אם היא יכולה

להתפרש על-ידי אחרים בהכרעה מי יהיה מנכ"ל הטלוויזיה, יכולה כך להתפרש

ולכן היא לא טובה בעיתוי הזה? אני לא פוסלת שהולכים לפגישות עם שרים,

אבל תלוי למה.

א. מקל; אני חייב לומר, לא היתה שום סמיכות, זה היה

לפני 4 חודשים בערך. אני יכול לבדוק את

התאריך המדוייק, חיים יתקן לי אם אני טועה. לדעתי זה היה לפני כ-4

חודשים.

ח. יבין; יותר.

א. מקל; 5 חודשים. לא היתה שום סמיכות. חיים סיים את

הקדנציה הראשונה בכלל ב-4 בינואר, זה היה

חצי שנה קודם. רצינו לדבר אתו על תוכניות, לספר לו. הוא הביע ענין

באמצעות לשכתו, ורצינו לספר לו איזה תוכניות הולכים לעשות בתחום הדרמה,

ההפקה המקורית.

א. נמיר; י הדרמה? את ראש-הממשלה עניין הדרמה?

א. מקל; בהחלט. כל סוגי ההפקה, ועל זה דיברנו שם, לא

על שום דברים אחרים. זה לא שונה מפגישות עם

שרים אחרים שאני נפגש אתם או חיים או אנשים אחרים.

אני מבקשת שתשיב לי בענין השירים.

בהחלט, אני משיב. חבל שח"כ אורה נמיר לא

יודעת, הדיון הזה בשירים היה בפעם השלישית

שדנו על זה בוועד המנהל של רשות השידור. בפרוטוקולים שלנו זה נדון

פעמיים קודם. אמרתי את דעתי בישיבות הקודמות, שאני נגד פסילת שירים,

וסירבתי לפסול שירים. זה התחיל בזה שאני נדרשתי לפסול את השירים

בישיבות הקודמות. הוועד המנהל החליט רק אחרי שאני סירבתי. הודעתי אז -

וזה כתוב בפרוטוקול - שאני נגד פסילת שירים, אני לא פוסל שירים, אני

מתנגד בכלל לפסילת שירים, כל הנושא הזה לא מקובל עלי.

למה קולך לא נשמע אחרי שנתקבלה ההחלטה?

זה כתוב.

איפה זה כתוב? בפרוטוקול?

זה לא נכון. מיד אחרי ששר החינוך הודיע לי

שהוא קבע את עמדתו, הודעתי למנהלי המדיה

בכתב שהשירים האלה מותר לשדר אותם, אין בהם שום פסול. מנהלי המדיה

יושבים פה, כל אחד מהם קיבל ממני מכתב. אני הודעתי, וזה בפרוטוקול. אין

שיר שאני מסכים עם פסילתו, אני מתנגד לפסילת כל השירים. לפי דעתי לא

ניוושע מפסילת שירים ואני מתנגד לזה. הוועד המנהל נזקק לצעד הזה, רק

משום שאני סירבתי לפסול את השירים. אם הייתי מסכים לפסול אותם, הוועד

המנהל לא היה צריך לפסול. אני סירבתי קטיגורית במשך חודשים, סירבתי ולא

עשיתי את זה, וזה כתוב בפרוטוקול. העברתי את החומר, אגב, ליועץ המשפטי

לממשלה.

אדוני המנכ"ל, אני מהתשובות שלך מתרשמת שלפי

טעמי אתה לא חש ברגישות לנושאים מסויימים

שישנם בציבור. אני מברכת על זה שאתה חושב שאסור לפסול שירים

לא רק חושב, אמרתי את זה.

יש לך דוברת, חנה, היא יושבת, עושה את

תפקידה נאמנה, רושמת כל מלה. כשיש החלטה

כזאת שהתקבלה בוועד המנהל, ואתה ידוע שיש רגישות כזאת בציבור, ושאתה

נגד. אתה לא חושב שזה מצריך איזו הוצאת מכתב לעתונותל בכל הכלים

להודיע, שמנכ"ל רשות השידור חושב - הייתי אומרת בלשון מנומסת - שההחלטה

היתה החלטה שגויה? אתה לא חושב שזה היה מחוייב המציאות בתוקף תפקידך?

אני מוכן להתייעץ בנושא עם מר נתן כהן, אני

חושב שאת טועה. אני חושב שאין זו זכותי

למתוח ביקורת על חברי הוועד המנהל. על-פי החוק הם חייבים למתוח ביקורת

עלי.

לומר בלשון מנומסת אי אפשר? אתת עושה כל מה

שאומר היועץ המשפטי?

אני משתדל מאוד.

היו"ר מ. בר-זהר; מר כהן, אולי תשיב לשאלה ששאלו אותך

האם המנכ"ל יכול למתוח ביקורת על חברי הוועד

המנהל?

לא מקובל שהמנכ"ל ימתח ביקורת על הוועד

המנהל.

לא זאת היתה השאלה. השאלה היתה הבעת דעה.

הוא לא יכול להגיד יותר מזה.

למה הוא לא יכול? הוא יועץ משפטי, הוא

עצמאי.

לא נולדנו אתמול ואנחנו לא חיים רק מקטעי

עתונות.

תשאלי את מר חריש אם מותר לי או לא.

את יהודית קרפ אני מוכנה לשאול.

א. מקל! תשאלי את יהודית קרפ.

אדוני היו"ר, אני צריכה להיכנס לאיזו ישיבה

עוד מעט. אני מאוד מבקשת לדעת בנושא של

מעורבות המנכ"ל בשידורי חדשות. אני יודעת מדיונים, מר מקל, על הערוץ

השני, שהיו כאן הרבה בוועדה עוד בראשותי, שזה נתקע, וזה עד היום תקוע.

ואתה יודע למה? רק מפני שלא היו מסוגלים להגיע להסכמה מי יפקח על

החדשות בערוץ השני. זה כל הסיפור. אני מבקשת שאתה תתייחס לשאלות שלי

בענין המעורבות הישירה שלך בנושא של שידורי החדשות. מה שהעליתי קודם.

אדוני היו"ר, בדיונים שלנו בוועדת החינוך,

ובכלל בכל ועדה - ואני אומר את הדברים האלה

מתוך כנות ואמונה שלמה. אני חושב שאסור שאדם שדנים בנושא שלו, יתייחסו

אליו בצורה בוטה. להערכתי זו התנהגות כאל אדם נאשם שעומד על ספסל

הנאשמים, ומטיחים בו דברים. זה לא הוגן. אפשר לומר את הדברים הנוקבים

ביותר, הביקורתיים ביותר, אבל לשמור על דרך נאותה.

א. נמיר! זה נקרא בוטה?



י. פרח; בהחלט.

כבוגרי ועדת החינוך והתרבות בראשותה של ח"כ

אורה נמיר, אנחנו יודעים שכשהיא רוצה להיות

בוטה, היא יכולה להיות הרבה יותר בוטה.

אני מאוד מצטער. אני חושב שצריך לכבד אדם.

אם מישהו היה פונה אלי כך, אני הייתי קם

והולך.

אני אתייחס לנושאים שהעלתה ח"כ אורה נמיר

בתחום החדשות, בענין חבר הוועד המנהל, אורי

אורן, שפנה. שוב, נושא התנהגות של חברי הוועד המנהל, לטוב או לרע,

איננה בידי אלא בידי היו"ר מר הראל. אם הוא יבקש ממני לבדוק את הענין

הזה, אני אבדוק אותו. אני מוכן לומר באופן עקרוני, שאני חושב שזה חמור

מאוד אם חברי ועד מנהל יתחילו להתקשר ישירות למערכת החדשות שלנו

ולהכתיב ידיעות. זה איום ונורא. אבל חזקה עליו שהיו"ר ישים לכך קץ על

פי דרכו, הוא מופקד על התנהגות חברי הוועד. אם הוא יטיל עלי, אני אתאם

בדיקה מקיפה מה בדיוק התרחש פה, ונסיק את המסקנות.

בענין "מוקד" עם השר דוד לוי שהיה ובוטל, לא ידוע לי על כך, לא ידוע לי

שהיה, לא ידוע לי שבוטל. אם היה כדבר הזה בעבר, אני אישית לא הייתי

מעורב בו, גס לא היה ידוע לי על כך מעולם, ואני שומע על כך פעם

ראשונה.

מר יבין, האם ידוע לך על הנושא הזהל

ח. יביו; לא. לא היה מתוכנן "מוקד" עם השר דוד לוי,

וממילא לא בוטל.

אדוני המנכ"ל, אתה מוכן לבדוק את זהו

אני אשמח לבדוק. חיים, אולי אתה מוכן לקבל

את הבדיקה הזאת, אם אי-פעם נקבע "מוקד"? בכל

אופן, אני מדבר על 7 החודשים האחרונים, כי לפני כן לא הייתי בתפקיד. לי

לא ידוע, מעולם לא שמעתי על דבר כזה.

יכול להיות שהכוונה לאותו נושא שאורי אורן

העלה אז בישיבת הוועד המנהל, שהוזמן דוד לוי

להופיע ב"מוקד", דיברו עם. הלשכה שלו ביום ראשון, ואחר כך ביטלו את

ההופעה שלו. זה היה מקרה שאורי אורן הביא לישיבה.

היה איזה מקרה שאולי יורם רונן גישש עם

הלשכה שלו.

בסדר, הנושא הזה ייבדק.

איך זה עובד מבחינה עקרונית. אני חושב

שהמערכת שלנו בתחום החדשות היא מערכת טובה,

מקצועית ומשומנת היטב. המנהלים דואגים לעובדים בצורה מקצועית. מבחינת

הבקרה, יש לנו בעיקר פורום אחד שנקרא פורום החדשות, שמתכנס מדי יום

ראשון בראשותי, והוא כולל את כל מנהלי המדיה ואת כל מנהלי החדשות. שם

אנחנו דנים בבעיות העקרוניות וגם הספציפיות, קובעים את המדיניות, איך

לכסות ארוע מסויים או תופעה מסויימת, איך לא לכסות. זה נכון שאני מקבל

לידי מדי יום את התוכניות המרכזיות בתחום החדשות, כולל "מבט", וזה נכון

שאני לעתים מביע את דעתי על מה שכתוב שם. אני חושב שזה במסגרת תפקידי,

אני חושב שחובתי לעשות את זה, ואני עושה את זה, כפי שגם עשו קודמי

בתפקיד.

ח. מירום; זה כאשר ישנם חילוקי דעות, או שזאת שיגרה?

א. מקל; זאת שיגרה.

יש גם מקרים מסויימים שמנהלי המדיה מוצאים

לנכון להתייעץ אתי באיזה שהוא נושא. אגב, ב-95 אחוז הם לא מקרים

פוליטיים, אלא מקרים אחרים. לדוגמא, האם אנחנו צריכים לשדר שיש בעיה עם

אריה אורגד או לא, או דברים מאוד מקצועיים שהם חושבים שזה נושא שכדאי

להתייעץ אתי, או שיש לנו הוראות שבעניינים מסויימים צריך להתייעץ,ו אז

הם מתייעצים. אנחנו בדרך כלל מגיעים לקונצנזוס. אני חושב שיעידו מנהלי

המדיה פה, שפורום החדשות הוא פורום מאוד פתוח. זה לא פורום שאני מכתיב

להם חס וחלילה, זה פורום שאנחנו מתייעצים בצוותא איך להתמודד עם בעיות

קשות. משתתפים שם מיטב האנשים ומיטב הכוחות המקצועיים של רשות השידור.

אני גאה בפורום הזה. אני לא אמתח ביקורת על עתונים, אבל לפי דעתי יחסית

לעתונים, אנחנו המקצועיים ביותר, המקפידים ביותר, הנזהרים ביותר, ובסדר

בכל המונחים האלה, כדי חלילה לא לפגוע באיזון או באיזו שהיא מפלגה או

באיזה שהוא גורם, ולתת זכות ביטוי וחופש ביטוי אמיתי, ולספק את זכותו

של הציבור לדעת.

תמיד אפשר לעשות יותר, אף אדם לא מושלם ואף גוף לא מושלם. אנחנו מנסים

להשתפר.

אני מסכים עם היו"ר וגם עם ח"כ נמיר שאמרו, שכאשר יהיה ערוץ שני

וערוצים נוספים הרבה מהלחץ הפוליטי ירד מאתנו, ויתנקז למקומות אחרים.

אז נוכל לפעול יותר טוב. לכן אני תומך בהצעת חוק הערוץ השני, ואני תומך

בכל אותם גורמי שידור אחרים. אני רוצה שהם כבר יהיו סוף סוף, כדי שהלחץ

הגדול ירד מרשות השידור, ויהיה הרבה יותר נורמלי ומנוקז. זה לא שייך

בדיוק לנושא הזה, אבל כמו שאמר היו"ר, אנחנו פועלים רק לכך שגם לנו

יהיה ערוץ שידור מלא מבוקר עד לילה, כי זה השידור הממלכתי.

א. נמיר; כשאתה אומר שאתה עובר באופן שיגרתי על מה

שישודר ב"מבט" מדי ערב, האם זה נעשה דרך

מנכ"ל הטלוויזיה?

א. מקל; בוודאי.

או שאתה עושה זאת ישירות?

א. מקל! חס וחלילה. כל הקשר שלי עם הטלוויזיה הוא

דרך מנהל הטלוויזיה. מנהל הטלוויזיה הוא

שמעביר לי את זה אחרי שהוא חותם את שמו על הטופס, ומזכירתו מעבירה את

זה ללשכתי.

השאלה השניה שלא השבת לי היא בענין שלמה

ניצן.

לא השבתי, כי שאלת בתחום החדשות, וזה לא

שייך לחדשות. בנושא זה, אכן הגיעה בקשה

להחזיר את מר שלמה ניצן לשידור. אנחנו חוכחים בדעתנו בענין זה. אתמול

אמרתי למנהל הטלוויזיה שאני מציע שנחכה עם הענין הזה כמה שבועות, עד

שתתבהר שאלת מנהל הטלוויזיה, וזה מתוך זה שיש לנו עוד כמה הצעות של

סטירה, יש לנו עוד 3-4 תוכניות סטירה שמוצעות לנו, אנחנו עכשיו מרכיבים

את התקציב.

א. נמיר! אבל למה? הוא לא טוב בעיניכם? ההופעה שלו לא

טובה?

א. מקל! חס וחלילה.

א. נמיר! היא פרובלמטית, היא מרגיזה?

א. מקל! לא, לא.

א. נמיר! מה השיקול?

א. מקל! אני אוהב את שלמה ניצן באופן אישי, אבל אני

לא יכול לשפוט רק לפי הטעם האישי שלי. יש

נושא שנקרא סטירה ברשות השידור. אנחנו רוצים סטירה, והשאלה היא באיזה

תוכניות, איפה, כמה. יש לנו עכשיו למשל תוכנית חדשה שמכין מר נסים משעל

ושם יש קטע שבועי גדול ורחב של סטירה. יש עוד 2-3 תוכניות שמנהל

הטלוויזיה סיפר לי עליהן שהוא עומד להגיש אותן למעשה ביום חמישי בדיון

אצלי על התקציב לשנה הבאה, וכל אחת מהן היא תוכנית סטירה. חשבתי שיהיה

הוגן - מאחר שמר ניצן כבר שנה פלוס לא מופיע בתוכנית - במקום לשלוף

מהשרוול, נשב ונשקול את כל נושא הסטירה לסוגיה, ונחליט כמה סטירה, איזה

סטירה, איפה סטירה. אישית אני אוהב מאוד את שלמה ניצן, אין לי שום

בעיה.

כולם אוהבים אותו, ולכן צריך לשדר אותו.

א. נמיר! לכן אנחנו לא מבינים מדוע לא משדרים, אם

המנכ''ל אוהב אותו, אז אני לא מבינה.

אם לשקול רק לפי הטעם האישי שלי, זה לא יהיה

הוגן וזה לא יהיה מקובל. אני לא שופט לפי

הטעם האישי שלי, לי יש טעם כמו לכל אחד, אבל זה לא שייך.

היו"ר מ. בר-זהר; מכל הטעמים האישיים, עובדה היא שאדם שהיה

ללא ספק מוכשר מאוד בתחומו יצא מהטלוויזיה,

משום שנמתחה עליו ביקורת בחוגים מטויימים, ולא חזר אליה.

א. מקל! לא, זה לא בגלל זה. אני ביקשתי ממר שלמה

ניצן, בנוכחות מר חיים יבין, מר חנוך חטון

ומר אהרן גולדפינגר שהם ממונים על הנושא הזה. מר ניצן אמר לי שהוא פרש

מרצונו בשעתו, ללא שום קשר לשום פוליטיקה ולשום דבר. עכשיו הוא הביע את

רצונו לחזור.

הפרישה היתה זמנית, כך בכל אופן היא הוצגה

לכולנו.

לא.

כך גם הוצגה על-ידו.

אולי חיים יכול לעדכן אותנו, הוא היה מעורב

בנושא הזה.

הפרישה של שלמה ניצן היתה על דעתו, מרצונו.

כפרישה או כיציאה לחופשה?

הוא עזב. כאשר לא היה ברור בדיוק אם הוא

יחזור ומתי הוא יחזור. עכשיו הוא מבקש

לחזור.

אני רוצה לבקש בקשה לטיכום שלכם, לפני שאני

הולכת. אדוני היו"ר, אני מאוד טקפטית לגבי

הנושא של הפוליטיזציה. ואדוני המנכ"ל, שיהיה ברור. אני אמרתי את זה

בדברי, אני לא עושה שום הפרדה בין פוליטיקאים משום מפלגה. אנחנו רואים

מה הממשלה הרחבה הזאת עושה לכנטת. זה לא יעשה לרשות השידורו לכן ראשית,

אני מציעה אדוני היו"ר להגביר את הפיקוח של הוועדה על מה שקורה בנושא

הפוליטי של ההתערבות ברשות השידור. שנית, נעשה הכל, אנחנו כחברי כנסת,

כדי לזרז כל הליך. הקל .ביותר זה הענין של הטלוויזיה הלימודית כערוץ

נפרד, כי אני יודעת איזה מכשולים יש בערוץ השני. להרבות רשויות נפרדות,

וככל שתהיה יותר תחרות, יתחרו על הרמה ועל המצויינות. זה הדבר היחידי

שיציל את רשות השידור, ולא שום דבר אחר.

תודה רבה, ואני אשמח להיפגש אתך, מר מקל.

בעיני אחת מהבעיות - ח"כ נמיר לא הצביעה

עליה באצבע - היא גילוי חולשה מצד השר

הממונה על החוק ועל ביצועו. ויש עוד קצת מקום לחקיקה. הוא יכול ליזום

חקיקה ממשלתית שאנחנו נכבד אותה מאוד, ועוד רגע אני אומר מה כאן

אפשרי.

אני מתכוון כאן להגיד כמה דברים באמת בדחילו ורחימו, כי אני חושב שצריך

להיזהר. רשות השידור, עם כל מה שקורה בה, נראית רע מאוד ונשמעת רע

מאוד, אבל בכל-זאת צריך תמיד להיזהר בדברים.

יש לנו דאגות גדולות - אדוני המנכ"ל במיוחד אליך אני אומר את זה, וגם

לך אדוני יו"ר הרשות - כי החד-גדיא הזה שהיה אצלכם לפני שבוע-שבועיים

הוא פשוט בזיון למערכת חיים דמוקרטית. אני חושב שאחת הבעיות הקשות

שישנן היא באמת בתחום של האפשרות לפזר ועד מנהל או לפזר חלק מהחברים

שם. זה לא דבר שהוא נעלם מעיני הציבור. יש קורוזיה בוועד המנהל,

וקורוזיה צריך לנקות. בעידן שבו קורה מה שקורה בכל אומות העולם, במדינת

ישראל מתרחש בתוך רשות השידור מה שמתרחש, וזוהי חרפה שאי אפשר לעבור

עליה לסדר יום.

כל הזמן יש צלילים קשים מאוד של הדלפות, ושל תככים ושל הפחדות. צריך

לטפל בזה בחוזק יד. מישהו שם צריך להיות הגורם שמנהל את הענין, ואני

יודע שזה קשה, מפני שיש ועד עובדים ויש בעיות פנימיות. האם ניתן להשליט

סדר ברשות השידור או לא? זאת השאלה שאני רוצה לשאול כאן, ולקבל עליה

תשובה.

כל השידור החוקר הזה לאחרונה שמזכיר לי את השתיל בערוגת הגינה, כל

ההתרחשויות שיש סביב אורגד וגינת וכל מה שקשור בזה, הכל זורם, הכל נוזל

משם, זה הופך לפוליטי, זה הופך למלוכלך מבחינת מה שהציבור קולט מה

שנעשה בתוך הבית חזה. אני לא יודע, כל הזמן התחושה היא שאי אפשר לעשות

שם סדר.

(1) צריך לפי דעתי לעשות שינויי חקיקה. כשאני אמרתי מעורבות של חברי

כנסת, אני לא מתכוון לכך שחברי כנסת צריכים להיות מעורבים במשהו

פוליטית בתוך רשות השידור, כי אחד הדברים החשובים שצריכים לשמור זה

על עצמאותה של רשות השידור. אבל מעורבות של חברי כנסת בתחום של

הבקרה והחקיקה, זה כן. זה אנחנו עושים כאן הבוקר, ומבחינה זו ח"כ

נמיר - אף שחלק מדבריה היה מאוד בוטה - היא תורמת תרומה בכך שהיא

מעלה ענין כזה ואומרת שאנחנו רוצים לדעת, שאנחנו רוצים לבקר.

(2) ניתן פה לחוקק, ניתן פה לשנות. אם על-פי חוק רשות השידור יש בעיות

עם פיזור ועד מנהל ועם היכולת לתת לשר איזה שהם אמצעים כממונה על

ביצועו של החוק, צריך לעזור לו. אלה הם דברים שצריכים להישקל. אני

יודע שהם מאוד בעייתיים, מפני שתמיד תעמוד השאלה איפה ההתערבות

ואיפה העצמאות. פה יש בעיה גדולה של איזון האינטרסים, זו בהחלט

בעיה רצינית, ובוודאי נתווכח על זה הרבה. אבל בשעה שאנחנו עדים



למצב שהוא בלתי ניתן לשליטה, לא תהיה ברירה. השאלה היא האם בתוך

רשות השידור ניתן יהיה לעשות סדר, או שמא המחוקק יצטרך לומר את

דברו.

אני מתלבט באיזו צורה לעשות זאת, אין לי תשובות ברורות. כפי שזה

נראה ונשמע, יש מקום לדאגה. איך אפשר לטפל בזהל מי שמוסמך ומופקד

יעשה את הסדר שלו, ואם אין לו כלים לכך, צריך לעזור לו באמצעי

חקיקה. אני יודע שאמצעי חקיקה אינם רצויים, אבל מה הברירה שלנו?

אני מודאג שעוד מעט רשות השידור תתנהל באמצעות בג"ץ כי במצב שאין חקיקה

שנותנת את האמצעים, ויש שרירות לב והחלטות בלתי סבירות בתוך הוועד

המנהל, בג"ץ יתחיל לנהל את רשות השידור. אני מקווה שבדרך קצת יותר חכמה

מאשר חברי ח"כ פורז עשה, לרוץ מיד ולהגיש בלי להמתין למתן תשובה ובלי

לראות איך מתפתחים דברים, אבל אני מכבד אותו על זה שהוא מיהר לגונן.

אני זוכר שכשישבנו על תקציב רשות השידור למדנו שיש בקופת רשות השידור

ממון רב, שאפילו יש ויכוח בין האוצר לבין רשות השידור מה ייעשה בו. אני

יכול לשלוח ברכה קטנה, צנועה, על מה שנקרא היצירה המקורית בתוך

הטלוויזיה, שבזמן האחרון אנחנו עדים לה. אני לא רוצה לדבר לגבי רמתה,

אני מתאר לי שהיא תעלה במשך הזמן. זה דבר יפה מאוד, ואי אפשר כאן רק

לגנות. יש גם דברים שהם בהתפתחות.

אני לא יכול להבין מדוע יש סרטים כל כך גרועים כמו שנותנים, וכל כך

מיושנים, אם יש כסף, ולא נותנים משהו יותר עדכני. ושנית, כתבי הרדיו.

סובלים מחוסר אמצעים, ואני גם לא בטוח שמעודף עצמאות. למשל, אתה רואה

פה בבית הזה כתב גלי צה"ל שמסתובב עם ביפר ועם כל האמצעים הדרושים,

ולכתבי קול ישראל, רשת בי, אין שום אמצעים כמו שיש אפילו לחיילים

הצעירים האלה שצה''ל מעמיד לרשותם. אני לא מבין מדוע זה המצב.

אני ניצלתי את ההזדמנות כדי לומר את זה, ואני גם מבקש תשובה לדעת מהי

מידת העצמאות של הרדיו, בהוצאת הוצאות, בהחלטות תקציביות. האם בכל דבר

וענין צריך המנכ''ל להתערב, או שמא יש עצמאות גם למערכת הפנימית בתוך

הרדיו?

י. פרח.' אין ספק שהבעיה המרכזית היא המערכת כפי שהיא

בנויה פוליטית. זהו האסון שלה, שיש בוז

גורמים פוליטיים שמושכים, זה כנגד זה. אם יעמוד בראש הנושא החכם הגדול

ביותר, לא יוכל לנצח בגלל הקשיים האיומים האלה, וזה אחד הדברים

שמחייבים תיקון. לא יתכן שהמערכת תהיה כזאת. היו"ר הוא מינוי, מליאת

רשות השידור, המנכ"ל הוא מינוי, כולם מינויים פוליטיים, ואני יודע מה

שמתרחש שם, ואני אומר שזה רעל לעבודה כולה, וזה מזיק לאלה שנמצאים

במערכת.

עם זאת, אני לא מסכים בשום פנים עם הדברים שאמרה כאן ח"כ אורה נמיר

לגבי התקשורת. אני חושב שהטלוויזיה שלנו וקול ישראל הם לא סטריליים

ומשעממים, עד כדי כך.



ח. יבין; זה לא מכוון להנהלה, זח מכוון לעובדים.

י. פרח; בעיני זח מוזר מאוד לשמוע את הדברים, אני

חושב שלא. אני חושב שישנן תוכניות שהן ברמה

יוצאת מהכלל. אני נהנה מהרבה תוכניות. אין לי הרבה זמן לראות, אבל מה

שאני רואה אני נהנה. לא על זה היתה הביקורת שהיא סטרילית או משעממת. לא

יכול להיות במדינה שלנו שיהיה משעמם, הנתונים כל כך מלאי בעיות, אנחנו

חיים בעולם כל כך בעייתי, כל כך משתנה, שלא יכולים לספר לנו שזה סטרילי

ומשעמם. אלה סתם אמירות, מלים מיותרות שלא תורמות דבר לענין.

אני חושב שכל הביקורת של אורה - חבל שהיא איננה כאן, אבל זכותי לומר -

היתה בלתי בדוקה, פשוט לקחת ולומר דברים ואחר כך לשמוע שהם לא נכונים.

אם היא מדברת על כך שמנעו מדוד לוי הופעה, נאמנים עלי דבריו של חיים

יבין שאומר שהוא לא יודע על דבר כזה, ושלא ביטלו שום דבר. או שהיא

מספרת על שהמיכרזים נעשים ללא כל ביקורת, ושמענו כאן תגובת היו"ר. ואני

אומר לזכותו, שנים עבדנו יחד. מה זה משנה אם הוא מהמערך ואני מהליכוד?

אנחנו בידידות יוצאת מהכלל, ואני מעריך את הדברים שהוא אמר כאן כדי לא

לעשות הכל שחור. דווקא המינויים האלה נעשו מתוך תום לב והם טובים.

הנושא של הכתבים שאתה העלית קודם שנפרצה הדרך לגבי השכר העלוב שהם

מקבלים. כל המערכת סובלת משכר מביש של כל העובדים האלה, והם צריכים

לחפש פרנסות בחוץ. לא עושים למען האנשים האלה דבר, אנחנו תמיד מדברים.

אני מציע שאנחנו נתכנס לדון גם בבעית שכרם של העובדים, שהוא למטה מכל

ביקורת. בעניות כזאת רוצים שאנשים יחיו, ורק מטיחים בהם ביקורת, ועוד

אומרים שהם סטריליים, וכל הדברים האלו. אני מכיר את המצב הכלכלי שלהם,

ואני יודע שהם מחפשים כל מיני פרנסות אחרות, מחפשים חלטורות כדי

להתקיים, ואנחנו אשמים בזה.

זה מותר להם לפי התקשי"ר?

היו"ר א. הראל; באישור המנכ"ל. צריכים כמה קריטריונים, לא

סתם אישור.

זו לא פרנסה שמכבדת את בעליה, ואסור שייעשה

דבר כזה. אני חושב שזה חייב דיון מיוחד

אצלנו בכנסת בוועדה הזו, שמתפקידה לראות גם את הדברים האלה. גם שכרם של

האנשים הוא חלק ממהות עבודתם, ואני לא רוצה למרוח את זה.

הבעיה היא שיש לנו הערוץ הראשון, מהערוץ הזה דורשים ותובעים את הכל,

שהוא יתן את הכל והוא לא. יכול לתת את הכל, ותמיד תהיה בעיה. היום רק

חקיקה זריזה יכולה לשנות את המצב הקיים, ואני אתמוך בה בשתי ידי.

בקשר לשירים. אני מתנגד לפסילתם, זו שטות ואיוולת שאין כמוה.

היו"ר בר-זהר; התוצאה היחידה היתה שניתן להם פירסום בלתי

רגיל.

לא מקובל עלי דבר כזה.

ר. זאבי; אני לא השתתפתי בדיון, אני אעיר רק 3 הערות.

ראשית, מהמעט שאני שומע ברדיו וצופה

בטלוויזיה, אני הושב שיש לנו רדיו וטלוויזיה טובים. אני הייתי בנכר -

ואני מדבר על ארה''ב הגדולה והעשירה - ואני משווה, שם יש לך 20

אלטרנטיבות, ואתה רץ עם הרמונט-קונטרול מתחנה לתחנה. אני לא מתבייש

בטלוויזיה שלנו ולא ברדיו שלנו. שם 3 שבועות אתה לוחץ ומעביר מתחנה

לתחנה, ואתה מתגעגע לטלוויזיה הישראלית.

שנית. אני חושב שבטלוויזיה הישראלית - עם הציון שנתתי קודם - אני מצטרף

להערתו של ח"כ מירום, שהייתי רוצה לראות הרבה יותר מקור. זה כסף, אבל

אני יודע שיש לכם יותר מ-100 מיליון רזרבה.

200. זה מתקרב ל-200 שקלים.

אני רוצה לראות הרבה יותר מקור, לא כדי

לעודד את המקור, אלא גם משום שהמקור מכסה את

העם והארץ ואת הנושאים שלנו, ואי אפשר לקנות אותם בחוץ. סרטי טבע אפשר

לקנות בחוץ, סרטי עלילה אפשר לקנות בחוץ, אבל לספר יותר על ארץ-ישראל

אפשר לעשות כאן.

הערה שלישית, שלדעתי החשובה. הטלוויזיה שלנו מקפחת את האנשים שבאופן

פוליטי אינם חפצים ביקרם, וגם הרדיו. אני שנה ורבע בחיים הפוליטיים, לא

זכיתי להיות מרואיין בקול ישראל, אלא אם היתה תקרית אני שווה בין שווה,

אבל כשיש תקרית בנושאים של פח"ע, לא יכולים להגיד ששם זה רק פוליטיקה,

ולא יכולים להגיד שאינני מומחה לנושא. אני לא מרואיין, לא בתוכנית של

דליה מאירי ביום שבת בבוקר ולא בתוכנית של מישהו ב-7 וב-1ג וב-12. יש

פה איפה ואיפה על פניהם ברורים ביותר, וכל הצעקות לא עוזרות, וניסינו

בג"ץ וזה לא עוזר. הטלוויזיה והרדיו מביאים רק את מי שהם חפצים ביקרו.

סעיף 4 של חוק רשות השידור לא נותן לכם את הרשות, אלא להיפך, הוא

מחייב אתכם להביא את כל הדעות בקשת הפוליטית שישנן בישראל. לא ברשות,

אלא בחובה, ואתם לא ממלאים את החוק הזה, לא הרדיו ולא הטלוויזיה. אתם

מצפצפים על זה וכל פעם סותמים את הפה בתשובה כזו או אחרת, אבל אתם

עושים איפה ואיפה ואני יכול להגיד, אולי אני לא זכאי להיות מכוסה כמו

מפלגה בת 40 ו-39 מנדטים, אבל להיות מכוסה בשאיפה לאפס, זוהי עוולה, כי

45 אלף איש שהצביעו בשבילי רוצים גם לראות ולשמוע אותי או את עמיתי. על

זה אני מוחה בפעם האלף.

יש כמה נושאים שהעלו אותם ואני רואה אותם

כנושאים ששייכים לדיון אחר, אותו נקבע בעתיד

הקרוב. למשל - ריאורגניזציה בכל תחומי התוכניות, ואז יהיה מקום גם לחלק

מההערות.

אני רוצה להעיר הערות קצרות בכמה תחומים. ראשית, אני מאוד מקווה שאותו

מחול שדים שהיה כבר בקשר למינוי של מר אלימלך רם בזמנו - לפני ואחרי -



לא יתחיל מחדש, כשידובר עכשיו על כהונת מנכי'ל הטלוויזיה, ואני מבקש

שהדבר הזה ייערך בצורה יותר תרבותית, ויגמר בצורה חדה, וככל שאפשר יותר

מהירה, ולא נתחיל למשוך את זה על פני שבועות בכל העתונות, ועל-ידי כך

גם להכפיש את הטלוויזיה עצמה.

נקודה שניה. אני מאוד רוצה לשמוע הבעת דעה יותר תקיפה של מנכ"ל הרשות.

אני לא רוצה לשמוע ממנכ"ל הרשות ביקורת על הוועד המנהל. אני מבין שהדבר

הזה לא מקובל, וגם לא צריך להיות. אבל אני חושב אדוני המנכ"ל, שאם אתה

תביע את דעותיך לגופו של ענין לגבי עניינים שבאים לדיון ושמסעירים את

הציבור, ותאמר את מילתך, יהיה לזה משקל רב, ואתה חייב לגלות בנושא הזה

יותר רגישות it goes with saying באמת, יש דברים שחייבת להישמע אמירה

שלך בנושאים הללו.

אני שמחתי לכל ההבהרות שמסרת, אבל העובדה שאתה צריך למסור אותן, כבר

אומרת שמשהו כאן פגום. כדאי למסור את הדברים, וצריך למסור את הדברים

חד-משמעית מפיך.

נקודה שלישית. מדובר על התערבות של חברי כנסת ברשות השידור. לפני

כשבועיים היה בשידור חי בטלוויזיה או בהקלטה חיה של הטלוויזיה ביטוי

שערורייתי מאוד של ראש-הממשלה לגבי החמ, ושוחחתי על כך גם עם הכתב של

הטלוויזיה, וכל התקשורת כיסתה את זה מכל הכיוונים. הכלי היחיד שלא

הוזכרה בו מלה היתה הטלוויזיה. דיברו אתי מספר חברים שלי ואמרו לי

שלשכת ראש-הממשלה איננה מעוניינת שראש-הממשלה יצוטט בטלוויזיה בביטוי

הצפציפי הזה וגם לא תגובתי. פניתי לאחד מבכירי הטלוויזיה, ושאלתי מה

קרה. הוא אמר שהוא בודק את הענין, הוא עדיין חייב לי תשובה. הדבר היה

ביום ששי לפני 10-12 יום, הוא הבטיח תוך יומיים תהיה לך תשובה. אני

עדיין מצפה לתשובה הזאת. זה אמנם דבר אישי, אבל אני רוצה לדעת. בדברים

כאלה יש נוהל, יש סדר, מה משדרים ומה לא משדרים. אני מניח שאם הייתי

אומר את הדברים האלה לראש-הממשלה וראש-הממשלה היה מגיב באיזו שהיא

צורה, דברים כאלה היו ודאי מתפרסמים בצורה הרבה יותר חריפה לגבי, וכך

עד היום צופי הטלוויזיה בכלל לא שמעו ולא יודעים שהדבר נמצא בעיון,

בדיון בוועדת הכנסת, כשכל התקשורת בישראל רעשה על כך, ותשובה לא

קיבלתי. 48 שעות של אותו אדם כנראה עוד לא נגמרו.

נקודה רביעית, שאותה אני רוצה לשאול גם את מנהלי הרדיו והטלוויזיה.

נושא הדיון היה הצעה לסה"י של ח"כ אורה נמיר בענין פוליטיזציה

בטלוויזיה, ואני רוצה לשמוע מכם, האם אתם מרגישים או חשתם בדרך זו או

אחרת התערבות פוליטית בהחלטות שלכם בשידורים שלכם.

. הם בעצמם פוליטיים.

זאת השקפתך, אני שאלתי אותם.

ח. יביו.- אדוני היו"ר, אתה היבעת מישאלה, שמינויו של

מנהל הטלוויזיה הבא לא יחולל מחול שדים.

וכדי לבוא לקראתך ולעזור לך, אני אסתפק בכמה הערות מאוד קצרות, כי אני

לא רוצה שדברי יתפרשו שלא כהלכה לכיוון זה או לכיוון זה.



הטענות בדבר פוליטיזציה ימיהן כימי הטלוויזיה והרדיו, ואני זוכר אותן

מאז ומעולם. לא היו דברים מעולם. הנושא הוא נושא מאוד נכבד ומאוד סבוך,

ואני רוצה לומר בצורה חד-משמעית שאנחנו לא חיים בתקופה הכי גרועה.

ההיפך הוא הנכון. אני חושב שיש תחושה יותר קלה היום בנושא הזה ממה

שהיתה לפני חצי שנה וגם בעיתות אחרות.

יש לחצים פוליטיים, זה חלק מהנוף של העבודה. ואגב, הלחצים באים מכל

כיוון, 360 מעלות, וחייבים לעמוד בהם, תוך הפעלת שיקולים מקצועיים

וציבוריים. הוויכוח לעתים קרובות הוא ויכוח ציבורי, הוא רק מתפרש

כוויכוח פוליטי. אני אומר שבשנה האחרונה חלה הקלה, ולא הכבדה של הנושא

הזה.

הנושא השני, ח"כ זאבי הזכיר אותו, אני חושב שגם זה קרה בחצי השנה

האחרונה, חל מהפך של ממש ביצירה המקורית בטלוויזיה, וחייבים להכיר בדבר

הזה ולהעריך אותו. אנחנו עוסקים בכמה פרוייקטים מאוד מאוד רציניים,

שיביאו למהפיכה בנושא הזה. בפעם הראשונה בתולדות הטלוויזיה שיש לנו

דרמה מקורית אחת בחודש, ואנחנו נביא את זה להכפלה ולהשלשה. אנחנו

עוסקים עכשיו בשלושה פרוייקטים מאוד רציניים - סידרה דקומנטרית על

תולדות יהדות ספרד, על תולדות יהדות המגרב ועל תולדות יהדות פולין,

ואני מביא רק על קצה המזלג. הדברים האלה לא היו מתאפשרים אלמלא היתה

פתיחות, ואני אומר זאת בפירוש ובאחריות, של הוועד המנהל ושל המנכ"ל

לגבי הנושא של יצירה מקורית. היזכרתי באמת רק על קצה המזלג, כי זה קורה

בכל התחומים, בתחומי הבידור, גם בתחומי הסטירה שכאן נשאלו כל מיני

שאלות קשות.

יש ויכוחים פנימיים בתוך המערכת, החל מטריקת דלת של עורך כזה או אחר,

המשך בוויכוחים בתוך הוועד המנהל והוויכוחים האלה הם לגיטימיים. הם

פורצים החוצה. אנחנו עובדים בתוך ביבר זכוכית, כל ישיבה אצלנו וכל

לחישה במזדרון מיד יוצאת לעתונות, וחברי הכנסת ניזונים גם מהדברים

האלה. לא צריך להתרגש יותר מדי.

אני חושב שהיום תחושת הליברליות גדולה ממה שהיתה בעבר בתוך המערכת שבו

אנחנו פועלים. כל קשקוש, תסלחו לי, זוכה לכותרת. למשל, אני מוכרח לומר

דבר שמתפרסם היום בעתון, נושא התבטאות המנכ"ל על הויצטומים. כל מי

שמעורה בדברים יודע שהדברים נהפכו 180 מעלות. מדובר בשני ידידים בכלל,

באנשים שמשדרים על אותו גל, אבל זה לא ענין באמת להטריד את חברי

הוועדה.

אני חושב שבסה"כ מבחינת הרדיו אין לי שום

טענות. יש לחצים פוליטיים, וזה תמיד היה.

אני אומר זאת כמי שמתעסק עם המערכת הפוליטית יותר מ-10 שנים בתפקידים

אחרים. אבל אני רגוע ושקט, כי זה מתחיל ונגמר אצלי. האנשים בדרך כלל

זוכים מבחינת הרדיו לחופש מירבי בנושא הזה, כך שסה"כ אין לי טענות. אני

גם לא מתבייש ולא התביישתי אף פעם, שברגע שיש לחצים פרטיים, לצעוק על

כך מעל כל גבעה רמה.



ח. מירום; אני רוצה לשאול בכל-זאת, בעקבות הדברים שאני

אמרתי קודם. ראשית, מה מידת העצמאות שלך

בקביעה תקציבית וכן הלאה; שנית, מה מצבכם? אתם עשירים, אתם עניים?

זה נושא לתשובה יותר ממושכת משני משפטים.

אני חושב שהוא לא יוכל לענות בשתי מלים.

אנחנו רוצים לקיים דיון, וכבר קבענו זאת בסדר היום, על הריאורגניזציה

ברשות השידור על סמך דברים שנאמרו בהתחלה, וכדאי שאז, ברשותך, נעשה את

זה בצורה יסודית ורצינית.

אני רוצה להגיד משהו על סמך הנסיון שלי

בתחום החקיקה. אם במובלע או לא במובלע

הזכירו את הענין של חקיקה, ואני רוצה להגיד מלה אחת לטובת חוק רשות

השידור.

אני מזהיר את הכנסת - ואני בעסק הזה מ-65, ושנתיים לפני כן כשנוסד חוק

רשות השידור. כמו שכאן כבר עשו אחרים את המלאכה ואמרו שאין לנו מה

להתבייש בשידורים שלנו בהשוואה לרוב התחנות במערב אירופה וארה"ב, אני

רוצה להגיד מלה על החוק. אני חושב שהחוק הזה הוא חוק חכם עם מקבילית

כוחות. שני חברים מאוד מכובדים מוותיקי הכנסת, שכיום אינם כאן - ברוך

אזניה ואונא - הקדישו לזה שנה וחצי, פלוס משרד המשפטים, ועבדכם הנאמן.

החוק הזה עמד במבחן השנים, ואם אתם עורכים, ובצדק, ומותחים ביקורת כזו

או אחרת, הביקורת צריכה להיות מופנית אל כיוון אחד בלבד, ליישום החוק,

ולבעלי הסמכות - לפי החוק ליישם את החוק או לא. המערכת הפוליטית היא

האשמה הראשונה. היא מחוץ לחוק רשות השידור והיא מפעילה את חוק רשות

השידור.

מה שקורה במערך הפוליטי ובמינויים הפוליטיים לאורך כל המערכת הציבורית

שלנו - משרי ממשלה ומטה, כולל חברי כנסת - קרה גם למינויים ברשות

השידור. ולכן רשות השידור נראית כך או אחרת. אבל לא חוק רשות השידור

אשם, אלא מי שממנה אנשים לפי קריטריונים כאלה ואחרים.

עוד מלה על חוק רשות השידור. חוק רשות השידור לא מאפשר מינויים

פוליטיים ציבוריים לגופים שלו. היתה הדרדרות מכוונת של המערכת הפוליטית

לכל זרועותיה למינוי ועד מנהל ומליאה לפי מינויים פוליטיים. היה ועד

מנהל ראשון, היה שני - רבותי, אני גם היסטוריון של רשות השידור. היו

גם מליאות, והיו אנשים מכל כיווני הקשת, עם השקפות עולם שונות, אבל

המינויים נעשו בצורה אחרת, בדרך אחרת ועל רמת מינויים אחרת.

, מר כהן, ברשותך, אני לא מסכים לכל דבריך,

ואני רוצה שתדע את זה. ואני אומר לך את זה

חד-משמעית. אם יש סיבה שאנחנו בגללה איננו מנסים לתקן את חוק רשות

השידור, זה בגלל החשש שלנו שפתיחת החוק תביא מיד להסתערות של אינטרסים

פוליטיים הרבה יותר עזים, שיכולים להרוס אותו. זה שהחוק ראוי לשינוי,

אין לי צל של ספק, מפני שהמציאות הפוליטית והציבורית שבה החוק נחקק

ב-65'1963, שונה לחלוטין מהמציאות שבה אנחנו פועלים כיום. אני חושב שזה



יהיה קצת תמים - ואתה לא נראה לי כאיש תמים - לטעון שהחוק ההוא תואם את

המציאות הזו. והסיבה לאי החקיקה, היא סיבה שונה לחלוטין.

עוד מלה לגבי החוקים הבאים עלינו לטובה,

לגבי חוק הערוץ השני, ואם תהיה טלוויזיה

לימודית, בחקיקה מיוחדת. רבותי, לפי הערכתי האישית - שוב פעם, מנסיוני

- כל אותן הבעיות שאתם דנים עליהן כיום, הפוליטיות והפרסונליות, לכם

יהיה עימות אתן באותה צורה, באותה חריפות, גם בגופים האחרים. שום דבר

לא תמנעו.

היו"ר מ. בר-זהר; יכול להיות, אבל העובדה שתהיינה 3 תחנות

תיצור איזו שהיא תחרות חיובית.

מר אבנר ביקש להעיר הערה אישית, מאחר שהוא

הותקף, או בכל אופן נמתחה עליו ביקורת.

א. אבנר; אחת הצורות של לחץ פוליטי ברשות השידור היה

הנסיון של גורמים פוליטיים להלביש על מבוקשם

מעטה של בעיה אתית. במליאה הקודמת של רשות השידור היו חברי מליאה

מסויימים שהקימו ועדה לענייני אתיקה בתקווה שהיא תשרת ענין פוליטי זה

או אחר.

מי שרוצה ללחום על עצמאות רשות השידור, איננו יכול לצפות שהמלחמה הזאת

תיעשה במסווה של בעיות אתיות. מי שיכול לגרום לעצמאותה של רשות השידור

או לאי-עצמאותה, זו המערכת הפוליטית, בין אם על-ידי מינוייה, ובין

על-ידי התנהגותה.

תודה. אנחנו בכך נסכם את הישיבה היום.

הוועדה תכין המלצות על סמך הדיון, כפי

שמקובל אצלנו, והן יועברו למליאת הכנסת.

הישיבה ננעלה נשעה 00;11