ישיבת ועדה של הכנסת ה-12 מתאריך 27/06/1989

ניצול ילדים כאמצעי למאבק בין שתי קבוצות במושב עין-יהב

פרוטוקול

 
הכנסת השתים עשרה

מושב ראשון



נוסח לא מתוקן



ו

פרוטוקול מס' 46 של ועדת החינוך והתרבות

מיום ג', כ"ד בסיון התשמ''ט, 27.6.1989, בשעה 09:05
נפחו
חברי הוועדה: מ"מ היו"ר, ח. מירום

ד. צוקר

פ. גולדשטיין

ח. פארס

מוזמנים; ד. פור, ראש המזכירות הפדגוגית, משרד החינוך והתרבות

נ. זווילי, מזכיר תנועת המושבים

צ. ברנע, חברת מושב עין-יהב

מ. בן-ארי, חבר מושב עין-יהב

י. רותם, יו"ר ועדת ביקורת, מושב עין-יהב

זי. קנו, מזכיר המועצה האזורית ערבה ומנהל מחלקת החינוך

י. קדמן, מנכ"ל המועצה הלאומית לשלום הילד

ב. ניסים, משרד החינוך והתרבות

ג. קליין, חבר ועד מושב עין-יהב

ר. לב, חברת מושב עין-יהב

א. רייס, חבר מושב עין-יהב

י. אורן, מזכיר מושב עין-יהב

י. אסקפה, חבר מושב עין-יהב

נ. רותם, חברת מושב עין-יהב

ג. להב, חבר מושב עין-יהב

מ. להב, חברת מושב עין-יהב

מ. אוזילבסקי, תנועת המושבים

מזכירת הוועדה; ד. פלר
נרשם ע"י
חבר המתרגמים בע"מ
סדר היום
ניצול ילדים כאמצעי למאבק בין שתי קבוצות במושב עין-יהב.



היו"ר ח. מירום; אנחנו נקיים הבקר ישיבה קצרת בנושא

הארועים במושב עין-יהב באשר למעורבות של

ילדים ובני נוער בתוך הארועים הללו. טרם שניכנס לדיון בנושא הזה אני

רוצה לבקש את חברי הוועדה להגיש את השאילתות שלהם.
פ. גולדשטיין
אני מבקש שלא תתקיים הבקר ישיבה ב-10:30

היו שמתקיימת ועדת חוץ ובטחון. לא יעלה

על הדעת שבהתרעה של כמה שעות יודיעו לנו על קיום ישיבה חשובה ביותר.

אני מעריך את כל מה שעושים בועדה, אבל במקרה זה אני מבקש לדחות את

הישיבה.

היו"ר ח. מירום; אני מבקש את רשותך לשקול את הענין במשך

כמה דקות.

גבי ברוריה, בנושא הבחינות בביהי'ס הריאלי בחיפה. אני מחזיק כאן מכתב

פניה של מר תדמור, מנהל ביה"ט הריאלי, שבו הוא מוחה על כך שלמרות

שמונה דייר גלעדי לבדוק את הפתקים שהועברו במהלך הבחינות לביה"ט

הריאלי ומר גלעדי אפילו נעזר בגב' צביה דולב, שהיא איש מקצוע בתחום,

ושניהם היו טבורים שהאמור בפתקים הוא טכני בלבד ואין בו כדי לתרום

תרומה מהותית לרמת המבחן, למרות זאת החליט משרד החינוך לקיים בחינות

חוזרות למטפר תלמידים בביה"ט הריאלי.

אנחנו מבקשים להבין מדוע אחר שהוטכם שיבוא בודק, ואחר שדובר על הענין

כפי שדובר, מדוע התוצאה הטופית היא שאותם תלמידים יוצאים נפגעים.

אנחנו יודעים שהיתה חוות דעת ברורה וחד-משמעית, אני לא רוצה לצטט כאן

מתוך המכתב, ואולי תהיה תשובה אחרת ואנחנו נקבל אותה.

באשר לבי"ט גאולים ברמת-גן. זהו בי"ט שקיים כבר 30 שנה, בי"ט

יטודי-ממלכתי, והנה התבשרו פתאום ההורים ע"י ראש העיר שבשנה הבאה אין

כוונה להמשיך לקיים את ביה"ט הזה. יש כוונה לפזר את הילדים בבתי'יט

אחרים בטביבה. לטענת ההורים נודף מההחלטה הזו ריח של עיטקה פוליטית

של טרום-בחירות מוניציפאליות, ואין בה שיקולים עניניים. ביה"ט מונה

מעל 300 תלמידים, הוא מוטד חינוכי למופת בעל מטורת. מתבקשת התערבות

של משרד החינוך והתרבות לבדיקת הטיבות לטגירת ביה"ט, ואנחנו מבקשים

בעצם גם לדעת, האם השיקולים לטגירתו הם הגיוניים ועל דעתו של משרד

החינוך.

כינטנו את הוועדה הזאת בדחיפות לישיבה בענין. הישיבה תהיה קצרה מאד,

היות שאנחנו היום ברצף ישיבות מאד גדול. נציגי הצדדים יוכלו לומר את

דברם. הפרטומים בטוף שבוע שעבר, הן בטלביזיה ןהן בעתונות, היו כאלה,

שעוררו אותנו לחשוב שיש כאן בתוך טכטוך שקיים באגודה, ושאנחנו לא

רוצים להיכנט אליו בכלל, שימוש חמור לכאורה, ואני אומר לכאורה כי

בשביל זה היזמנו את הצדדים על-מנת שישמיעו את דבריהם, בכלים שיש בהם

פגיעה כלפי הילדים עצמם.

בריכת שחיה נטגרת לחלק מילדי המושב ואנחנו רואים בעיניים, אולי זה

לא נכון, שכתוב שהכניטה אטורה לטוג מטויים של אנשים או של משפחות,

וזה כולל גם את הילדים; יש מקרים של תקרית אלימה בין בני נוער של

זריקת ילדים ממשפחות שנמצאות בעימות עם הרוב במושב, נקרא לזה כך,



וכתוצאה מזה הילדים נזרקים מן הבריכה; מערכת חינוכית-חברתית-כיתתית

מתפצלת, מסיבות של בר-מצוה נערכות ביחידות, ויש כאן מקום לדאגה.

אנחנו כוועדת חינוך של הכנסת, פשוט מתוך תחושה שדבר כזה, כשהוא

מתפרסם, הוא מקבל אימפקט ציבורי כמו שהוא קיבל, לא יכול לעבור מבלי

שאנחנו לפחות נשמע כאן את הצדדים, ונציע אולי את עזרתנו. לפחות נוכל

לעשות זאת בקטע שאנחנו מופקדים עליו, קרי שהילדים והמערכת החינוכית

לא ייפגעו. שלא תיפגענה אמות מידה בסיסיות שאנחנו מאד מקפידים עליהן

בכל מקום. אני אומר את כל מה שאני אומר כדבר שנודע לכאורה. אנחנו

איננו יודעים אם זה נכון או לא נכון, אבל אנחנו יכולים להסיק שמשהו

מתוך האינפורמציה שהוגשה מעל דפי העתונות והתקשורת, יש בו מן האמת.

הלואי נתבדה, ונשמע פה שלא היו דברים מעולם, למרות שחוששני שלא.

באופן פורמלי כביכול למשרד החינוך אין נגיעה בענין, אבל אנחנו ביקשנו

את מר פור לבוא לכאן להיות אתנו, הואיל ואנחנו חושבים שכל המערכת

החינוכית צריכה לשים את לבה ולהשתדל למנוע פגיעה בילדים. אני רוצה

מיד להזמין את נציגי שני הצדדים בענין. היות שהישיבה מאד קצרה, אני

מבקש להסתפק ב-5 דקות כל אחד. אנחנו נשמע קודם את מזכיר המושב.

י. אורן; אם זה יקח יותר מ-5 דקות אני מבקש שתרשו

לי,כי זח חשוב מאד, ואני חושב שאנחנו לא

הוצגנו עד היום נכון, וזה בדיוק משום שעמדנו בכל מיני ראיונות

עתונאיים, טלביזיוניים, שנתנו לנו שתי דקות בלבד, וביקשו מאתנו להציג

את הבעיה שלנו בשתי דקות.

אני רוצה להרחיב ולהגיד קודם כל קצת מה זה עין-יהב, כי עין-יהב זה

משהו של משוגעים. עין-יהב זה מקום שחי 250 ק"מ מתל-אביב. אמנם ישנן

באר-שבע ואילת, אבל המרכז שלנו הוא בתל-אביב, משק שמייצר בערך ב-18

מיליון שקל בשנה; משק שכל המשפחות בו מתפרנסות אך ורק מחקלאות, אין

לנו שום אפשרות פרנסה אחרת באזור. כל משפחה שלא יכולה להתפרנס

מחקלאות ' דינה לעזוב את האזור, אין לה מקורות פרנסה אחרים באזור.

החקלאות, יחסית לאזור שלנו, היא טובה, אבל היתה הדרדרות והיתה לנו

בעיה של תעסוקה, גם לקליטה של בנים שחוזרים מהצבא וגם של אנשים

מתבגרים באזור. החלטנו להיות חלוצים, ניסים יושב כאן בצד של הסוכנות

והוא מכיר את זה, ולקחת משימה כבדה על עצמנו. ניסינו למצוא פתרונות

תעסוקתיים במושב עין-יהב, כשרוב המימון נופל על חברי עין-יהב, ללא

שום עזרה מבחוץ. עזרו לנו בעיקר מוסרית, כי זה היה חדשני.

ניסינו לחקות את הקיבוצים שאז התעשיה היתה שיא ההצלחה שלהם. חשבנו

שבעסק של תעוש המושב אנחנו נצא לדרך המלך, נוכל לקלוט את הבנים, נוכל

למצוא מקורות תעסוקה. בכלל המצב הכלכלי בעיקר, נכשלנו, או כמעט

נכשלנו לגמרי, וזה עלה לנו הרבה כסף. אישית לכל משפחה, לכל חבר

בעין-יהב, זה עלה בכרטיסו האישי הרבה מאד כסף, נטל שהתמודדנו אתו, מי

יותר בהצלחה ומי פחות, אבל המשכנו לתפקד כמושב.

עד שלפני שנה וחצי, ראינו שהחבל מתהדק סביב צווארנו. החברים לא

הרגישו זאת בבית, כי השם של עין-יהב היה טוב מאד בבנקים ובכל



המוסדות. מעולם ועד לרגע זח לא חזר צ'ק של עין-יחב לשוס מוסד, לשום

איש, לשום גורם. כל החזר חוב עמד במלואו ביום של חפרעון. לא חיתח

אפילו בעיה אחת. ראינו שהבנקים עומדים ולוחצים עלינו, ואני, כגזבר,

ראיתי שאני לא יכול עוד מעט להמשיך לקיים את כל הדברים של האגודה

מבלי שנעשה משהו לשיפור המצב הכללי של האגודה.

היו הסדרי ועדת רביד. אני לא רוצה להתווכח כאן אם הם טובים מאד. הם

לא טובים, או לא מספיק טובים. אבל הם היו הפחות גרועים. אנחנו היינו

בין הראשונים שהחלטנו להיכנס לועדת רביד, כי לא מצאנו פתרון יותר

טוב. חיות שאני כבר כמעט שנח אחרי הסיפור חזה, אני אומר שלא מצאו עד

היום פתרון יותר טוב, ואנחנו יצאנו שלמים.
עין יהב החליטה על כמה דברים
(1) עמדנו לפני ערב חתימת החוזה, באנו לאסיפה והחלטנו שאנחנו רוצים

להמשיך להיות מושב. זה ברור, וכולם יודעים כאן ואני לא צריך לספר

בכנסת מה קרה לרוב המושבים בארץ. אנחנו החלטנו שאנחנו רוצים להישאר

מושב.

(2) נמשיך לעזור לכל האנשים. יש לנו הרבה אנשים שנשארו במערכת ולא

פרשו, או לא עשו שום דבר, וחייבים הרבה כסף, אולי יותר, אבל הם

ממשיכים להיות אתנו. כלומר, ההחלטה העיקרית שלנו היתה שאנחנו נשארים

מושב.

(3) בהחלטה שהיתה מהפכנית אני חושב, חחלטנו להחזיר את כל החובות שלנו

לזכאים - לאנשים, לבנקים, למוסדות שאנחנו חייבים. זה לא היה רגיל

בארץ. אני חושב שאין מושב כזה בארץ שהחליט להחזיר עד הפרוטה האחרונה

את כל החובות. ביקשנו, ונתנו לנו הזדמנות לפרוש את החובות ל-15 שנה,

וזה הקטע היחידי שעזרו לנו בכל המערכת. נכון, זה לא מקובל, קראו לנו

משוגעים, הפריירים של המדינה שמחזירים את הכספים, קילקלנו להרבה

אנשים, קילקלנו להרבה מושבים. הם אמרו-. אם הם יכולים להחזיר אולי גם

אנחנו נצטרך להחזיר.

כאן ברגע הזה התחיל המאבק בעין-יהב. קמה קבוצת אנשים ואמרה-. תילחמו,

אף אחד בארץ לא מחזיר את החובות, מה פתאום אתם מעלים בדעתכם בכלל

להחזיר חובות? הבנקים שדדו אתכם והמדינה שדדה אתכם, אנחנו לא צריכים

להחזיר חובות.

היו"ר ח. מירום; האם אתה מוכן לצמצם את ההקדמה? אחרי

הכל הדבר ברור. אתה מנסה לתאר כאן נסיון

ערכי של מושב שהחליט להתגבר על הבעיה בכוחות עצמו. אתה מבין שאנחנו

גם רוצים לנסות להגיע לענין עצמו.

י. אורן! אני מבין שאם אתם לא תבינו את זה ולא

תצא מכאן קריאה לעתונות לצל"ש לעין-יהב,

אז אין עין-יהב ואין ערבה. דרך אגב, זה סגנון הדיבור כל הזמן. ניסינו

לדבר, אבל היות שזה היה הסגנון לא הצלחנו להגיע להסכמה (מתייחס

לקריאות הביניים על'ידי החברים האחרים של המושב).

ברגע שהחלטנו שאנחנו הפריירים מחזירים, התחילה מה שאנחנו מכנים

אינתיפאדה פנימית של עין-יהב. אמרו אנשים: נחריב את עין-יהב אבן על



אבן. מעורבת בזה קבוצה ששמה לה לדגל, קוראים לה חוג אתגר,

והאידיאולוגיה שלה אומרת לא להשאיר אבן על אבן מהמושב בדמות שלו

הקיימת היום. המלחמה שלנו היא על המשך קיום המושב ולא על שום דבר

אחר. אנחנו הרגשנו מאויימים, אנחנו והילדים שלנו. באיזה שהוא שלב

אמרנו, שאם המערכת של עין-יהב מתמוטטת, חלקם יסתדרו במקומות אחרים,

אבל לפחות 20-30 משפחות אין להן פתרון, לא להן ולא לילדיהן. לא

מקורות פרנסה במקום אחר, לא דיור במקום אחר.
ד. צוקר
אני מאד מבקש לדעת מה אתם רוצים

מהילדים.

י. אורן; אם תבין את הכל, תבין גם את זה.

פ. גולדשטיין; צא מהנקודה שהוא מבין.

י. אורן; בשלב מסויים אמרנו למשפחות האלה, שכולם

צריכים לחתום על ערבות הדדית. אין לנו

ברירה אחרת לקיום המושב. ברגע שהם אומרים לא, אנחנו אמרנו שאנחנו לא

נותנים להן שרותים. הילדים, וזה טוב לעתונות, זה קטע קטן. אמרנו

שהמשפחות האלה לא יכולות לקבל שרותים, זה מה שאמרנו ולא אמרנו שום

דבר אחר.

ד. צוקר; גם לא תמורת תשלום!
י. אורן
לא הפרדנו בין התשלום הישיר והחוב.

האדון הזה שצועק שם, הוא חייב מעל 200

אלף שקל במושב. הוא קיבל עזרה, מיכסות מהחברים, כדי להחזיר את החוב.
היו"ר ח. מירום
מאחר שהדיון עכשיו הוא לא על הסדר החזר

החובות ולא על אופי המושב, ומאחר

שב-15;10 צריכים לסיים את הישיבה, יש לי בקשה לסדר; להתמקד בנושא

הילדים ולענות רק על השאלות הללו. אם אתה מוכן, כי אם אתה לא מוכן,

אני אאלץ להפסיק אותך ולעבור למישהו אחר שכן יהיה מוכן להתמקד בנושא

הילדים. אני נורא מצטער, אנחנו לא באנו לדון בנושא הסדר המושבים.
י. אורן
מה שאנחנו אמרנו הוא שהמשפחות האלה לא

מקבלות שרותים כי הן לא נושאות בנטל של

המושב.

ד. צוקר; שרותי חינוך, תמורת תשלום, הן יכולות

לקבל?

י. אורן; שרותי חינוך הם חינם.

ד. צוקר; לא, שרותים במושב, אם הוא ישלם הוא יכול

להיכנס לבריכה?



י. אורן! יש לנו בעיה של חוב עבר.
ד. צוקר
סליחה, יש לי שאלה מאד פשוטה, ואני גס
מדבר עברית ברורה
אס הוא משלס תמורת

מינוי לבריכה, הילד יוכל להיכנס?
י. אורן
אין לנו מינוי לבריכה.
ד. צוקר
אני יודע, אבל אס ישלמו עבור זה - יקבלו

את השרות או לא?
י. אסקפה
אין בעיה מהבחינה הזאת. האנשיס שיושביס

כאן, כמעט כולס חייבים כסף למושב, זה

חוב שנובע מאשראי שקיבלו במשך תקופה ארוכה מאד, כולל בריכה, כולל

תשומות של חקלאות, כולל אוכל, שמקבליס וזה חוב שמצטבר. אני אומר

שאין אפשרות שיבואו היוס ויגידו שרוצים לשלם ושניתן להס להשתמש

בבריכה, מכיוון שגם כשאני הולך לצרכניה ואני קיבלתי שם אשראי של שנה

שלמה, אני לא יכול לבוא ולהגיד שאני לא מכיר בחוב הזה של שנה שלמה,

ושאני רוצה לשלם מעכשיו והלאה. בעצם, על מה אנחנו מדברים? אנחנו

מדברים על נורמות של התנהגות. אם אנחנו מתנהגים נכון או לא נכון.
ד. צוקר
גם הזימון לוועדה היה בגלל נורמות

התנהגות.
פ. גולדשטיין
מישהו יכול להסביר מה קורה עם הילדים?
ד. צוקר
אנחנו רוצים לדעת האם זה נכון שסוגרים

בריכה לילדים.
ג. קליין
בריכה זה חינוך?
ד. צוקר
כן, זה חינוך גופני. ילד שנימצא בישוב

וחי בו, אם הוא מורחק מילד אחר בגלל

בעיות זו בעיה של חינוך.
פ. גולדשטיין
חבריה, עם כל הכבוד ועם כל ההערכה, זה

ועדת חינוך של הכנסת ולא המושב שלכם.

תהיו רציניים (מתייחס לקריאות ביניים של חברי המושב והויכוחים

ביניהם). אני לא מבין אתכם. אנחנו התכנסנו לענין ספציפי, ואני מבקש

סליחה שאני מרים את הקול. סדר היום הוא ניצול ילדים כאמצעי למאבק בין

שתי קבוצות במושב עין-יהב. את הרקע אני מבין, ואפשר לדבר על הילדים,

על החינוך.
היו"ר ח. מירום
יש פה כמה אפשרויות, ואחת מהן היא שיהיה

דיון גם בלעדיכם. תצא מכאן החלטה גם

כשאתם לא נשמעתם, כי אתם לא תדברו על מה שמתחשק לכם. אתם הוזמנתם

לכאן בשאלה שאנחנו לא בטוחים בה, ושהתרשמנו לגביה מהתקשורת שיש כאן

ניצול של ילדים כאמצעי למאבק. אתם נמצאים במאבק, מהות המאבק פחות



מעניינת אותנו. אנחנו מעריכים מאד את ההתיישבות בעין-יהב, ואנחנו

יודעים היכן זה, ויש כאלה שיודעים גם מה הקשר שלי לשם במקרה, ועל-כן

אני מבקש שהקטע הזה לא יהווה את מרכז הדיון.

אנחנו רוצים שתינתן פה תשובה על-ידי נציגי "הרוב" במושב לשאלות

המיידיות, ותחליטו ביניכם מי יכול לענות על זה, והשאלות הן-. האם זה

נכון שבאמת בקטעים מסויימים, כתוצאה מהעימות שבין נציגי המיעוט לבין

נציגי הרוב, יש דברים שנמנעים מילדים במושב. זאת השאלה העיקרית.
א. רייט
יש דברים שנמנעים, אבל ההצגה של הדברים

היא לא נכונה. יש כאן מאבק של שתי

קבוצות, יש כאן מאבק על דרך חיים. דרך החיים הזו נותנת בריכת שחיה.

הדרך הזו שלנו, שפטולה בעיני המיעוט, יוצרת חברת ילדים

מגובשת-מתפקדת, הדרך הזו שלנו יוצרת חגיגת בר'מצוה משותפת שלא קיימת

בשום שכונה בירושלים, שלא קיימת בשום רחוב בחיפה, ועוד דברים מהסוג

הזה, בתחום התרבותי, בתחום החינוכי. ובאה קבוצה ואומרת, שהיא לא רוצה

להיות שותפה לזה. אז אנחנו אומרים: אתם אינכם רוצים להיות שותפים

לזה, לא כלכלית, לא רעיונית, לא חברתית - אז בבקשה מכם, קחו את

ילדיכם ואל תכניטו אותם לפעילות הזאת, לא אתם ולא ילדיכם. מה עושה

הקבוצה הזו? בציניות דוחפת את הילדים שלה.

היא זוכה אמנם בתקשורת, זוכה להדים חיוביים, והיא זו שמנצלת את

הילדים שלה בצורה צינית ואיומה, ומנטה להציג את מושב עין-יהב כאילו

שהוא מתנכל. מה עושה מושב עין-יהבו מושב עין-יהב אומר.- אתם אינכם

רוצים להיות שותפים, בבקשה, אתם גם לא זכאים; ישנה חגיגת בר-מצוה

שמתקיימת בעין-יהב. וזו מטורת, וזה מאורע בלתי רגיל, שלא קיים בשום

ישוב בארץ. אולי קיים בישובים חקלאיים מאורגנים. באה הקבוצה ואומרת

שהיא רוצה להשתתף. איך היא רוצה להשתתף ולשמוח יחד אתי, וזאת כאשר

היא חוטמת את דרכי, פוטלת את היחד שלנו. אין דבר כזה. יש זכויות ויש

חובות, ולזה אנחנו מחנכים את הילדים שלנו.
פ. גולדשטייו
כמה ילדים יש בעין-יהב?

א. רייט! 400 ילדים. אני יודע שיש בעיה של ילדים,

שקל להציג אותה בתקשורת בצורה מאד צרה

ולבכות על ילד שלא השתתף בחגיגת בר-מצוה. אני, אורי רייט, אילו הייתי

יוצא למאבק כזה, הייתי אומר לעצמי, למשפחתי, לילדי'. אנחנו יצאנו

למאבק, ניקח על עצמנו את כל הקושי שבדבר, ונתמודד בכבוד. אבל אלה

אנשים שאין להם כבוד, באים ומנצלים יתרונות, באים ומנטים לנצל רק את

הטובות שיש בעין-יהב.

את הקשיים - ויש המון קשיים בחברה כזו שטגורה ועובדת ומתפקדת בצורה

משותפת, יש המון חובות ויש קבלת החלטות של רוב, זה לא נעים - את כל

זה הם לא רוצים. את השיתוף לא רוצים, את היתרונות שהשיתוף הזה, הפטול

בעיניהם, נותן - את זה כן רוצים. אנחנו אומרים: לא ולא. אנחנו

אומרים, שאם אנחנו ניכנע לדברים כאלה, לא יהיה קיים מושב עין-יהב, לא

תהיה פעילות לילדים שלנו ולא לילדים שלהם כמובן.



אנחנו רואים בזה את ביתנו. זו החלטת הרוב של מושב עין-יהב שכך חיים.

והחברים האלה, אם ירצו להצטרף כשווי-חובות וכשווי-זכויות, יש להם

מקום בעין-יהב. רק כשווי-זכויות - לא בא בחשבון, משום שדבר כזה לא

יכול להתקבל בעין-יהב.
היו"ר ח. מירום
תודה אורי, אתה דיברת לענין ונתת

תשובות לשאלות.

צ. ברנע; אני מהמשוגעים אולי שהיו 18 שנה

בעיו-יהב, ובין אלה שאין להם כבוד.

משבוע הבא אני לא חברת עין-יהב, אני עוזבת. אני לא חייבת כסף למושב,

ולכן אל תדברו בהכללות, כי יש משפחות שלא חייבות.

אני רוצה להקריא כאן שני משפטים שפורסמו בעלון עין-יהב, כשהתחיל

המאבק, כשהחלטנו לא לחתום על ההטדר מסיבות שלנו. זה פורסם על-ידי

יובל קרוק, אחד מחברי הוועדה שיושבים כאן: "מאבק כולל פרושו גם לחץ

חברתי מקסימלי על המשפחות, כולל הילדים. רצוי לשלב במאבק את חברת

הילדים שיש לה די שכל ישר כדי להבין את הבעיה ולהתמודד עמה. הפעילות

של הילדים צריכה להיות סלקטיבית, ויש לנהוג כלפי כל ילד בהתאם

להזדהותו או אי-הזדהותו עם מעשי הוריו".

הילד שלי היה בשנת בר-מצוה, והילד שלי לא חגג עם המושב. זה לא נורא,

חגגנו לו לבד וזה בסדר. עברנו על זה, ואני מקווה שלא תישארנה לו

טראומות.

היום אנחנו משפחה טובה של חקלאים במושב. אנחנו עוזבים את המושב בגלל

הקטע של הילדים. הבן שלי עולה ל-י"ב. אני צריכה להפסיק לו את החינוך

באמצע בחינות הבגרות שלו, כי המצב בבית הוא בלתי נסבל. יש עליו חרם

מוחלט של הילדים כהנחיה מהוועדה הזאת. אני אמא שלו. זה מה שהוא מספר

לי, אני לא הייתי בישיבות. האדון אורן ישב אצלי בבית ואני התחננתי,
אמרתי לו
אל תפגעו בילדים, הילדים לא אשמים, הם לא צריכים לחתום,

תטפלו בי, יש ערכאות, יש בתי-משפט, אני יכולה להתמודד. והוא אמר לי:

כשדורכים על הבוהן של הילד, השכל מגיע לאבא שלו לראש.

הילדים שלנו מוחרמים, עם הילדים שלנו לא מדברים, הם מנועים מלהיכנס

לספריה, לבית העם, לבריכה, לכל המקומות. מזל שיש להם עבודה והם

עסוקים. ילדים הוצאו מהדרכה של חברת ילדים, למה? כי ההורים שלהם לא

חתמו. הם מדריכים טובים, הם ילדים נחמדים, הם לא אשמים שאנחנו כאלה.

הענין שלנו נדון. בערכאות בית-משפט. אם אנחנו צודקים או אם שייקח אורן

צודק, יש אנשים חכמים שישפטו. אנחנו כולנו מאד אמוציונאלים היום,

יושבים על העצים. אני לא חושבת שאנחנו יכולים לשפוט. אבל הילדים שלנו

ודאי לא אשמים.

יש מדיניות הסתה של מושב שלם, זה לא שילד הוא ילד. אם ילד רב עם ילד

בבריכה - זה לא מעניין אותי, זה קורה יום יום. אבל הילד שלי בן

השנתיים וחצי הוצא מהגן והוא חצי שנה בבית.



ד. צוקר; את מוכנה לשלם שכר-לימוד עבור הילד?

צ. ברנע; אני גם מחוייבת בכרטיס. ודאי שכן.

ד. צוקר.' תסבירי לי איך הוא הוצא. אני רוצה את

הצד הטכני, איך הוא הוצא. האם קיבלת

הוראה, האם זה בכתב?

צ. ברנע; אני קיבלתי טלפון מחברת ועדת חינוך ששמה
נסיה רבין. היא אמרה לי
ציפי, עידו לא

יוכל לבוא יותר לגן. שאלתי למה, והיא אמרה-. את יודעת, בגלל המצב.

אמרתי לה.- מה זה את יודעת, את מוכנה להסביר לי? אני לא משלמת? מה
קרה? היא אומרת
תשמעי, את יודעת, אני רק שליח, אמרו לי. אמרתי לה

שאני מבקשת את זה בכתב. היא אמרה לי שאני כבר מדברת כמו עורך-דין. את

עידו לא לקחתי יותר לגן, כי אמא אחרת לקחה את שני התינוקות שלה לגן

והגברת חסמה אותה בגופה. היא בכל זאת הכניסה את הילדים לגן, ואז

המטפלת אמרה לה - והמדובר בילד בן שנה - שהם לא יטפלו בו.
ד. צוקר
האם זה יכול להיות שהילדים שלך, ואותו

ילד בן השנה הם מאד נגד האידיאולוגיה

המושבית? אני רוצה לדעת, יכול להיות שיש סיבות אידיאולוגיות שלא

מכניסים את הילד ואז אני מבין את זה.
פ. גולדשטיין
אם היום היו מאפשרים לבנך לגמור את י"ב,

אתם הייתם נשארים במושב?
צ. ברנע
אני עוזבת. אני כבר רשמתי אותו במקום

אחר.
מ. להב
יש לי כאן מכתב מ-27 בפברואר, כשאמא של
גיורא, חמותי, כתבה לחבר אלמרה
"מנסים

אפילו לערב את הילדים במלחמה. כדי להמחיש לך על מה אני מדברת, אני

מצרפת לך את הראיון עם מר קרוק שהתפרסם בעלון, אני סבורה שאתה בתור

מזכיר התנועה חייב לדעת מה מתרחש, כדי שתהיה לך אפשרות לעצור תהליך

בו מערבים ילדים בענין לא להם בצורה מכוערת, וזאת בטרם יתפוס תאוצה

מסוכנת". המכתב הוא מ-27 בפברואר.

אני רוצה להראות לכם ברכה שהבת שלי כתבה לבת של שייקה אורן, שחגגה

יום-הולדת ולא הזמינה את בתי. כל הכתה באה ביום ששי. דאגו גם להתגרות

בה בביה"ס. אני אמרתי לה שתקנה מתנה לאפרת. זו ילדה בת 10. היא אמרה

שהיא לא תקנה מתנה, כי זה מגוחך, אבל שאקנה לה ברכה יפה, והיא כתבה:

"לאפרת, נורא רציתי להיות ביום ההולדת שלך ואני יודעת למה לא היזמנת

אותי, אני יודעת שבגלל שההורים שלנו לא מסתדרים לא יכולת להזמין

אותי. אני לא רוצה שתרגישי רע, אני מבינה ולא כועסת, שיהיה לך מזל

טוב ויום הולדת שמח. ממני, ענבר". זה גם שייך? זה עולה כסף?
פ. גולדשטיין
עשינו שגיאה שלא היזמנו את הילדים לפה.



מ. לחב .י אני ביקשתי להביא את הילדים, ואמרו לי

שלא. אדון יצחק קדמן, שאני אתו בהתכתבות

והוא יודע, או ז'ק קנו - בתור מועצה אזורית ערבה - נפגש עם שני

בתיה"ס. אני במקרה הייתי השנה מעורבת ביה"ס היסודי - זוועה מה שהולך

שם. כל אחד מתנער, מכניס ידיים לכיסים, לא יודע, לא רואה. למה? כי

הופעלו להצים על-ידי מושב עין-יהב. יותר קל להתמודד מולי, מולו, מול

יחיד, מאשר מול מושב שלם. הילדים שלנו נוסעים לבי"ס ובוכים, וצועקים

להם אינתיפאדה וגנבים.

היום אני מקשרת בין המאמר של יובל קרוק,_שהיה כל כך מוקדם, והוא

השתמש במילה סלקטיבי, לבין הימים האלה שהגענו, ושקוראים לבת שלי

דמניוק. לילדה בת 8. על רחל לב, יש לנו בנות גדולות משותפות, עליה

סיפרו שהיא לא הירשתה לה לבוא. אני אמרתי לבת שלי להזמין את יערה,

ושהיא יכולה ללכת אליה, כי אני לא מאמינה שהם יזרקו אותה. אני קראתי

לשני חברי מושב שלא נמצאים, כאן ושייכים לקבוצת הרוב, כי אני הייתי

המומה'. הם ישבו בשוחת הבטחון, ליד גדר מערכת עם אופניים ושם הם

נפגשו. זה היה מזמן מזמן, לא היום. היום כבר אסור לדבר, היום מסובבים

את הראש, היום זה דבר מתועב.

פ. גולדשטיין; אפשר לדעת באחוזים כמה זה משפחות רוב

וכמה זה משפחות מיעוט?

י. אורן; 86 משפחות רוב, 7 משפחות מיעוט.

ז'. קנו; ברגע שפרץ הסכסוך ראינו שהנושא הזה גולש

גם לתחומי ביה"ס. היתה מתיחות רבה בין

התלמידים, קללות, מריבות, ומיד התכנסנו בפורום של שני מנהלי בתיה"ס -

היסודי והתיכון, מנהל התחנה הפדגוגית המקומית ואנכי. החלטנו מה יהיה

הקו שינחה אותנו בנושא הזה. אמרנו' דבר אחד, חד וחלק; בסכסוך הפנימי

של עין-יהב ודאי שאנחנו לא נעסוק, זה לא הפורום המתאים. כל מה שקשור

לסכסוך הזה לא יכול להיות קיים במסגרת ביה"ס. צריך להביא למצב שביה"ס

יהווה אי כזה, שהילדים יוכלו לבוא וליהנות משקט יחסי, וללמוד. זאת

היתה ההנחיה וזה היה הקו.

מעבר לזה, אנחנו החלטנו - בגלל עצם התסבוכת - שלא תתקיימנה שום

יוזמות מצד מורים, אבל תהיינה יוזמות ישירות, שתהיינה נקוטות ע"י שני

בתיה"ס. כל דבר הוחלט ע"י שני מנהלי בתיה"ס. וכאשר תופסים תופעה

חריגה היא תטופל במלוא החומרה. היו מקרי התנפלויות של ילדים על

ילדים. מיד היתה התערבות של מנהל ביה"ס. זה לא הגיע למגע פיזי היו

התבטאויות מילוליות. הדברים מיד טופלו במלוא החריפות. היתה התערבות

מיידית. מובן שאי אפשר לדעת על כל מקרה ומקרה.

היתה פניה בכתב של ראש המועצה לחברי מושב עין-יהב, שבאמת יוציאו את

נושא הילדים, וששום דבר לא ייעשה על גבם של הילדים, כאשר ההנחה היא

שבעצם שני הצדדים נפגעים. אנחנו יודעים שישנה מצוקה אצל שני הצדדים,

ואני לא אומר את זה לשם איזון התמונה. זאת אמת לאמיתה, אנחנו יודעים

את זה על-פי דיווחים שקיבלנו ממנהלת התחנה הפסיכולוגית, שיש טיפול

בשני הצדדים.



בעקבות כל אלה שוב כינסנו את הוועדה, בתוספת של עובד סוציאלי במקום.

התכנסנו עם הפורום הזה, כאשר העמדנו את הנושא כך שהכל ייעשה בלי

שתהיה פגיעה בילדים. באופן כללי, עקרונית, היתה הסכמה שאמנם זה לא

יהיה. אחר כך היתה פניה דומה מהקבוצה, שלא תהיה פגיעה בילדים,

ולהימנע מאלימות מצד זה או אהר. הסוף היה שהיתה הסכמה משני הצדדים,

שאנחנו באיזו שהיא צורה מקצועית נטפל בזה. הדבר הועבר לטיפולה של

התחנה הפסיכולוגית, שהיא התקשרה עם התחנה למשפחה והילד, וכאשר המגמה

היא לנסות ליצור קבוצות כדי לנסות ולטפל בתופעה הזאת בצורה יותר

שורשית ויותר מקצועית.

פ. גולדשטיין; קבוצות של ילדים, לטיפול בילדים?
ז'. קנו
לא. המצוקה היא לא של הילדים בלבד,

המצוקה היא גם של חברים, של מבוגרים,

והם מטופלים בצורה זו או אחרת על-ידי התחנה.

י. קדמן! קיבלתי פניה ממה שקרוי קבוצת המיעוט כבר

לפני חודשיים. פנו אלי בבקשה להתערב

בנושא של הילדים. זה לא דבר בלתי שיגרתי, שמגיעות אלינו למועצה לשלום

הילד פניות בכל מקרה שבהם ילדים נפגעים. בעקבות זה היתה לי התכתבות

ארוכה גם עם חברי הנהלת המושב, והחומר שקיבלתי משתי הקבוצות תופס תיק

עב כרס. מסתבר שהיו כאן התכתבויות רבות ומאד מפורטות. לי בתפקידי

אין שום ענין להיכנס לסכסוך שקיים במושב הזה.

באופן אישי כואב הלב שאנשים, שהם בלי ספק מלח הארץ, אנשים שעשו משהו

במדינה הזאת, מגיעים למצב כזה שקשה לתאר אותו. את זה אני אומר, באופן

אישי, אבל לא זה הנושא שלי.

השאלה היחידה שעומדת, שאני הצגתי אותה גם במסגרת שיחות שהיו לי, וגם

עם קבוצת המיעוט וגם עם נציג של קבוצת הרוב - גם בהתכתבות וגם

בעל-פה ' היא שאלה, שאני חושב שהוועדה צריכה לתת עליה את הדעת, וזו
השאלה היחידה
האם באמת בלתי ניתן להוציא את הילדים מהמשחק המכוער

הזה. אני הבנתי, הבנתי את זה גם היום בועדה, שלפחות חלק מהאנשים

מקבוצת הרוב סוברים שאי אפשר להוציא את הילדים מהמשחק, שהם חלק

מהסכסוך והם צריכים להיות סובלים מהסכסוך. לפעמים גם אפשר לנצל אותם

- בגלל הרגישות שקיימת כלפי ילדים - בצורה הטובה ביותר, כדי לסיים את

הסכסוך או לקדם את הענין.

אני אישית סבור אחרת. אני רוצה דווקא להשתמש בעובדה שיש כאן נציג

בכיר של משרד החינוך, ולתת דוגמא ממדיניות של משרד החינוך. קורה שאב

לא משלם תשלומים שהוא חייב לשלם בביה"ס. ההוראה של משרד החינוך היא
חד-משמעית בענין הזה
לא שולחים ילד הביתה. אני מבקש פשוט לעשות

אנלוגיה. ישנה דרך, וסכסוכים קיימים בין מבוגרים ובין קבוצות גם

במקומות אחרים, ולא רק בעין-יהב. ישנה דרך להוציא ילדים מהסכסוך מבלי

לפגוע בכלים שיש למבוגרים להתמודד בקונפליקט, כאשר הם מנהלים

קונפליקט.



כל העניו הזח נראה לי כמו סכסוך שאני מכיר אותו יותר מטיפולים שלנו

בנושא, כמו סכסוך גירושין, וגם שם יש דרך. ילדים, אגב, תמיד ייפגעו,

גם אם יחליטו לחוציא את חילדים מחמשחק. הילדים יסבלו מפני שחהורים

סובלים, ויש לזה השלכות גם על ילדים. את זה בלתי ניתן כנראה למנוע.

אבל כמו בסכסוך גירושין, אפשר להחליט שעושים - עם כל הכאב של

הגירושין לגבי הילד - את המקסימום, מצדם של שני הצדדים, כדי שהילדים

לא יהיו כלי משחק, ולא יהיו הקורבן העיקרי של הסכסוך; ואפשר, כמו

שקורה הרבה פעמים בסכסוכי גירושין, לצערי, ששני הצדדים או שצד אחד
אומרים
מה שלא יהיה, שהילד ישמש כלי משחק, והילד יהיה הסובל. התוצאה

היא, שהילד הוא הסובל העיקרי במשחק הגירושין הזה.

אני חושב שהדבר היחידי שהוועדה יכולה לעשות בענין הזה, זה לבקש מכל

המעורבים בענין, ובמיוחד מאלה שלצערי הרב כתבו שיש להשתמש בילדים

כנשק בסכסוך הזה, לבקש מהם לנהל את הענין בין מבוגרים. זה מספיק

כואב. הילדים גם ככה יסבלו.

מי שחושב שהילדים של קבוצת הרוב לא ייפגעו על-ידי כך שמכשירים אותם

להיות כלי בסכסוך הזה, טועה. ילד שמלמדים אותו לשנוא, ילד שמלמדים

אותו להחרים, לילד עצמו, לא לילד הנפגע, יהיה להם נזק עצום. כל מה

שאני חושב שהוועדה הזו צריכה לעשות, זה לבקש או לדרוש שאתם תחליטו

להוציא את הילדים מן המשחק הזה, יש מספיק כלים אחרים לנהל את המאבק.
מ. אוזילבסקי
אנחנו לקחנו נושא כאוב, ואנחנו הופכים

אותו כאילו על זה הוויכוח. לא על זה

הוויכוח. הוויכוח הקיים בעין-יהב הוא ויכוח רציני. תרצו, תקראו לזה

סכסוך אמיתי, שצריך להיגמר, וצריכים להגיע למוצא. הילדים נפגעים,

ואין דרך למנוע פגיעה בילדים כשהמבוגרים רבים. אני מעריך שאם לח"כ

דדי צוקר היה סכסוך בינו לבין שכנו, אני מעריך שהילדים שלכם, שלך ושל

שכנך, היה ביניהם איזה שהוא מתח.
ד. צוקר
מתח ודאי, אבל למסד את המתח הזה

לאידיאולוגיה, ולהסית את הילדים!

מ. אוזילבסקי; הפסקת אותי מדברי והנה אתה מאשים אותי

שאני ממסד סכסוך של ילדים. שמעת את זה

ממני? למה אתה אומר את זה? אני חשבתי שאם אתה מפסיק אותי, אתה מתכוון

אלי, לא ידעתי שאתה מתכוון למישהו אחר.

מה שאני טענתי ואני טוען הוא, שמי שחושב שילדים לא ייפגעו ולא יהיה

ביניהם מתח כשהוריהם רבים - טועה.

ד. צוקר; טבעי, הגיוני, אין חילוקי דעות.

היו"ר ח. מירום; מה אתה חושב שאפשר לעשות במצב הזה?

מ. אוזילבסקי .י צריך להבין שבמבנה של מושב - כשם שאני

מעריך שזה גם היה קורה בחוץ - כשהורים

אינם מוכנים או כשחלק מאוכלוסיה - אינה מוכנה לקבל על עצמה



התחייבויות על השקעות שנעשו בגין שרותים שניתנים לאוכלוסיח, אי אפשר

להמשיך לתת להם שרותים. אני יוצא מתוך הנחה, שאם מישהו בעיר או בכל

מקום אחר בארץ לא היה מחדש את המינוי שלו בבריכת השחיה, לא היו

נותנים לבני משפחתו להיכנס לבריכת השחיה, לא לו ולא למבוגרים. זה לא

מלחמה נגד ילדים. כלומר, שרותים שניתנים - עולים כסף. אי אפשר לבוא

בתביעות למי שמשלם עבור השרותים שישלם גם עבור מי שאיננו מוכן

להתחייב בגין הערבויות, בגין ההלוואות שנלקחו.

ד. צוקר; הנקודה הזו ברורה. ברשותך, דבר על ענין

הילדים.

מ. אוזילבסקי; עד כאן, ההחלטות של עין-יהב לא לתת

שרותים למי שאיננו מוכן לשאת בעלותם

וההלוואות שנלקחו גם עבורם. אני חושב שההחלטות עד כאן נכונות. אני

חושב שכתוצאה מהחלטות כאלה יש גם פגיעה בבני המשפחה, ואין מניעה ואיו

אפשרות שזה לא יקרה. מה שכן חבל, שהוויכוח והריב על הענין הזה ירד

לרמה של הילדים. כאן ההורים או קבוצת ה-7 - היו צריכים להסביר

לילדיהם, שמאחר שהם אינם מוכנים לשאת בכל ההתחייבויות כפי שנושאים

ה-88, לכן חלק מהשרותים אינם יכולים להינתן להם, ולא היו צריכים

לשלוח את ילדיהם לבריכת השחיה, משום שהם לא חידשו את המינוי.

המבוגרים, קבוצת הרוב, היתה מצידה, בכל הכוח, צריכה לכנס את כל

קבוצות הילדים, גם של המיעוט וגם של הרוב, ולהסביר להם מדוע לא

ניתנים השרותים לבני המשפחה האלה. ובכל הכוח להסביר לילדים, בכל

הדרכים שבכוחם, שהוויכוח הוא לא שלהם, הם לא צד בענין. אמנם אי אפשר

לתת שרותים למי שלא משלם כסף, נכון, אבל לא מעבר לזה. צריך לנטרל את

הילדים. גן ילדים עולה כסף לעין-יהב.
ד. צוקר
הוא משלם, הוא אומר שהוא ישלם.
מ. אוזילבסקי
אם היהודי לקח על עצמו את מלוא

ההתחייבויות, אין שום סיבה למנוע ממנו.
ד. צוקר
אם שילם 12 צ'קים על שכר לימוד לגן,

יכול להיכנס או לא?
מ. אוזילבסקי
לעשות את זה פשטני ולומר, שאפשר מסה"כ

ההתחייבויות של עין-יהב, לקחת את הצימוק

שנוח ליהודי, ואת יתר ההתחייבויות להעביר למטומטמים שמוכנים לשלם -

לא ניתן לעשות את זה בחברה ישרה בעלת רמה מסויימת של מוסר.
היו"ר ח. מירום
אני רוצה להתנצל בפני אלה שכל כך רוצים

לדבר, הזמן שלנו קצוב. הועדה הזו יושבת

היום ב-3 ישיבות רצופות בהרבה מאד נושאים בוערים ואתם לא הנושא הבוער

היחידי. יש לנו הצפון ששובתים, ויש לנו סכסוך בין ועד עובדי רשות

השידור לבין ההנהלה ועוד. הטכניקה היא לקיים דיון מאד שטחי, אבל

לשמוע את דעות הצדדים.
י. אסקפה
אני חושב שהתאורים שמתוארים כאן לגבי

מצבם של הילדים מאד חמורים. בודקים את

הרוב אמרתי את זה קודם, באיזו שהיא נורמה של התנהגות, וזה מה שעומד

למבחן בעסק הזה. מארה אמר שלרוב אין בעיה - מהבחינה הזאת של נקיפות

מצפון לגבי הנורמה של התנהגות. אנחנו מממנים שרותים שהם לא שותפים

אתנו. אנחנו לא התחלנו במאבק הזה ואנחנו - אני מתכוון לרוב - לא

יכולים להפסיק את המאבק הזה.

המאבק הזה מביא את המושב הזה לקטסטרופה: 90 משפחות נוספות שרוצות

לחיות בערבה, במקום רחוק, שאין לו מקורות פרנסה אחרים פרט למקורות

הפרנסה האלה, מתמודדות על עצם קיומן, ושלא תהיינה פה אי-הבנות.

כשמדובר על קיום, זה אם להיות בעין-יהב או לא להיות בעין-יהב.

בעין-יהב אי אפשר להתקיים, אם תהיה שם הדלדלות של משפחות כתוצאה מדרך

מסויימת. לא רוצה להתווכח על הדרך כאן. אי אפשר לקיים שום שרותים של

בריכת שחיה, של בר-מצוה וכל אותם הדברים, אם כל שנה יתמעטו שם

המשפחות. ולראיה, אילולא ההסדר שעשינו, 40 משפחות היו צריכות ללכת.

הצענו להם את זה 100 פעמים. לא לחינם 90 משפחות הלכו למאבק חמור
כזה. אמרנו להם
תפסיקו את המאבק, או תחזרו למסגרת. לא מקובל בשום

חברה דמוקרטית שמיעוט יכתיב את דעתו לרוב. מה לעשותו ככה זה. גם

הכנסת הזאת לא מתנהלת על-פי החלטה של מיעוט. אנחנו אומרים להם ואני

קורא להם עכשיו- תחסכו מהילדים, תחסכו מעצמנו. אנחנו משלמים הרבה מאד

כסף לעורכי-דין, במקום להתעסק בחינוך ותרבות ועוד דברים. שיקחו הם-

מי הם, אם לא אחרים, יותר מאשר כל אחד אחר - אחריות על הילדים שלהם.

ישנן משפחות שעשו את זה, ואני מעריך אותן, זה ברנע ואחרים שוודאי ,

מתמודדים עד להוצאת אמירה שבמסמרים ועץ יוציאו אותי מפה, על. גבם של .

הילדים. לא אני הכתובת, גם לי יש ילדים, רק הם אשמים.

היו"ר ח. מירום;. יש כאן אנשים שהם חברי כנסת והם. יושבים

ורוצים להבי.ע את דעתם. הדברים כאן

נשמעו. אי אפשר לרדת לניואנסים הקטנים, יש כאן דברים שאתם צודקים; . .

דברים שהם צודקים, דברים שלא נאמרו באופן מדוייק. הבעיה בכללותה'

'מונחת כאן והיא ברורה. . ...

הדיון לא שינה את תחושתנו .הבסיסית. לא באנו' למשפט ציבורי על .עין-יהב

ותנועת המושבים, ואני יכול להגיד כאן את דעתי האישית. המאבק על קיום

חיי המושב וערבות הדדית ואחריות כלפי. קופת המושיב , אני אתכם, . נציגי

הרוב. אבל ברגע שהדברים מדרדרים עד כדי החרמת ילדים, הוצאתם אל מחוץ

למחנה. יצרתם מצב שילדים לא יכולים 'לשאת אותו,רק משום שהם ילדים

למשפחות הללו, משפחות שחולקות עליכם בדעה. זה דבר שלא- ייעשה.

עין-יהב היא אנית' דגל של תנועת המושבים, היא לא חבורת משוגעים, על כל

פנים בעיני. זאת אנית דגל להתיישבות מרוחקת, במקום שהוא קשה. זו

הפרחה אמיתית, וחקלאות. שהיא פורחת וטובה, ומוצלחת. זה היה שנים גם

מושב שהיה אניית דגל בביטוי החברתי שלו. הוא לא יהיה כך אם אתם

תצמיחו דור ששונא את חבריו.



לצערי אני רואה פה תעתועים דומים לתעתועי הפילוג בתנועת העבודה

בעבר, ואני עברתי בתוך קיבוץ שעבר תהליך של פילוג. אני יודע מה זה

נקרא פילוג. כי יפעת, שאני בא ממנה, קמה מפילוג בתוך גבת, מסכסוך כבד

מאד פוליטי עם קבוצת השרון. אני יודע מה זה נקרא כשמטפחים אצל ילדים

שנאה. זה נמשך שנים, דורות. זה לא נגמר ביום אחד, וזה משפיע גם באופן

חינוכי על דרך ההתנהגות הכוללת. רוב הדור הזה נעלם, הוא לא רצה לחיות

יותר את החיים האלה, מפני שהוא שנא את הדרך שבה גידלו אותו הוריו.

ז'ק, אני מברך על כוונותיכם להשתלט על הבעיה ולאתר את האש, אלף

פסיכולוגים לא יכבו את זה עכשיו.

זה לא יוכל להימשך ככה בלי שתהיה כל הזמן מעורבות שלנו ושל המערכת של

משרד החינוך בענין. איך עושים הפסקת אש ומגדירים מה עושים עם הילדים

כדי להוציא אותם מהענין? אני לא יודע, אבל אני חושב שזה מה שמתחייב.

בגלל זה ביקשנו ממזכירי התנועה, המזכיר היוצא, והמזכיר הנכנס, להיות

כאן אתנו, כדי שיהיה נסיון לאתר את הענין. אני מקבל את דברי קדמן. יש

דברים שהם מוגדרים מן היסוד, שלמרות שהורה לא משלם, או למרות שיש

בעיה ויש סכסוך - מגדירים שאיך שלא יהיה, בילדים לא פוגעים. אני חושב

שזה צריך להיות כך גם במקרה שלכם.

אני מבקש ממר פור, בהיותך נציג המערכת הביצועית, שהמשרד לא ישאר

אדיש. תוקם איזו שהיא ועדה, אם ניתן, ושתחליטו אתם מי יהיה בה לליווי

התופעה הזו, של מה שמתרחש במערכת החינוכית בעין-יהב. אני אומר

במפורש, כל מה שאמרתי אמרתי בלי לפגוע כהוא זה במאבק הצודק שלכם,

בעיני, ההתיישבותי, הפנימי, בענין הלכידות בתוך מושב. אבל זה לא יכול

להיות שיקרה כדבר הזה עם הילדים.
ד. צוקר
אני לא אכנס לאופי המשבר ואופי הוויכוח,

אם כי קיבלתי היום דוגמא טובה, ניסים,

למה שהערבות ההדדית עושה פוליטית לתנועת העבודה. אבל עכשיו נעזוב את

הענין הזה, זה לא נושא לחדר הזה.

אנחנו כאן קונסולים רק לדבר אחד, לילדים, אנחנו קונסולים לחינוך

ולאנטי-חינוך. אני אומר לכם שאתם לא למדתם מושג יסודי של מה זה רוב

ומיעוט. רוב קובע, אבל חב איננו עריץ. יש חרויות וזכויות יסוד שאתם

לא מסוגלים ושאסור לכם בחיים לגעת בהן. יש זכויות יסוד, גם אם היתה

משפחה אחת שאסור לכם לגעת בה בשום פנים ואופן. זה המושג האמיתי של

רוב ומיעוט. רוב איננו רוב עריץ, אסור לו להיות רוב עריץ, אלא אם כן

אתם רוצים להידמות לדברים אחרים. ואתם הרי לא רוצים להידמות לדברים

אחרים.

אתם חכמים על ילדים, זה הסיפור שלכם. כי מרוב התלהטות של ויכוח -

שאני מבין שהוא נוגע לשורשי חייכם - אתם הפכתם לחכמים על ילדים, וזה

החלק הכי קל, הכי אכזרי, ואתם תהיו הנפגעים הראשונים. כמו בדוגמאות

אחרות מהקשרים אחרים, אתם תהיו הנפגעים הראשונים. הם יעופו מהמושב,

הם לא יחזיקו מעמד כי אתם רוב עריץ. ילד שיגדל אצלכם במשפחה ישנא את

המסגרת שהביאה אותו לשנוא ילדים חברים שלו, אתם לא מבינים את זה?



אני חושב שיש אפשרות לא להפוך את המאבק הזח לטוטאלי. לצערי אתם

מקבלים גיבוי לא רק מתוך המושב, ואני תיכף אגיע לזה. אני חושב על מה

שיכול לקרות לכם. זה לא מקרה יחידי, ניסים, שעכשיו עם המשבר של

התנועה אתם תעמדו בו, ואתם צריכים להחליט, לא הם, אם אתם רוצים עכשיו

לשכפל את משבר עין-חרוד ההוא. זו השאלה האמיתית שעומדת בפניך עכשיו.

אני, מביו את עמדת המזכיר הקודם של תנועת המושבים. אני מאמין בעמדה

ההומניסטית שלך, וכאן יש צורך בהרבה הומניזם, קצת פחות אידיאולוגיה

וקצת להיות בן-אדם. השאלה עכשיו היא אם הולך להיות כאן עין-חרוד,

והולך להיות עין-חרוד. ואת השאלה הזו אני מפנה אליכם. אתם צריכים

למנוע את זה בזמן. אני תיכף אציע מה הכנסת צריכה לעשות.

אני אומר לך את דברי בסימפטיה לתנועה שלך. אתה נתת כאן גיבוי מוחלט

לכל מה שהם עושים. אתה תמכת עכשיו במאבק טוטאלי שמתחיל בגן הילדים,

ואתה עושה לי חשבון של ערבות הדדית. אם הם לא שילמו על השתילים

לוורדים או על הזרעים לאבטיח, ועוד כל מיני דברים - בגלל הערבות

ההדדית שחייבים לחברת האספקה - בגלל זה גן הילדים מוציא את הילד שלו.

את השטופי-מוח האלה נגד הערבות ההדדית, הילדים בני השנה וחצי, שהם

באמת כבר אידיאולוגיים, צריך להעיף. הם באמת מרעילים את האווירה. זה

מה שאתה אמרת להם.
מ. אוזילבסקי
זה מה שאתה רצית לשמוע. מישהו שמע שאני

אמרתי את הדברים האלה?

ד. צוקר; תשאל את חברי הכנסת מה הם הבינו. זה היה

גיבוי מוחלט.

משפט אחרון שאני מציע לנו - ואם זאת לא תהיה החלטה של הוועדה, אני
אעשה כל מאמץ לעשות אותו
אם זה לא ילך בטוב, זה ילך באופן קצת יותר

תקיף. בכנסת הזאת עוברים כל מיני תקציבים שלכם. אם אתם לא תוציאו את

הילדים מהמאבק הזה, אתם תיתקלו כאן בחזית מאד רחבה, משמאל לימין, כי

לאיש לא איכפת כאן מערבות הדדית, כשאתם דופקים את הילדים האלה.

אני מציע את זה כהחלטה. במידה שזה לא ?לך, יש סנקציות. משרד החינוך

עובר דרך הוועדה הזאת, ועדת הכספים נימצאת ,שני חדרים לידינו, אנח,נו

נדאג לענין הזה.
ח. פארס
אני מצטער לומר שאני מאד הזדעזעתי לשמוע

כאן כמה ביטויים שהושמעו כלפי הילדים,

והזדעזעתי גם לשמוע 'שמבוגרים, אחראיים, ועד של מושב יכול להתנכל

לילדים כתוצאה מהתנהגות ההורים. אני רוצה להאמין לכל מלה שאתם אמרתם,

שההורים חייבים ושהם לא בסדר וכו' וכוי. אבל שהילדים יהפכו למטרה

להתנכלות ולנקם - זה מזעזע.

אני לא מתפלא לשמוע שכמה משפחות רוצות לעזוב, או שאחת כבר רשמה את

הילדים מחוץ למושב. כמובן הילד לא מסוגל לעמוד בתוך ביה"ס או בתוך

חברת הילדים מול לחץ כזה של בני החבורה שלו, החבריה שאתם הוא לומד,

חי אתם. זה יכול לגרום לו נזק נפשי פסיכולוגי שאי אפשר לעמוד בו ואתם



המבוגרים הגורמים לכך. בסוף זה גם יתנקם בילדיכם בעתיד הרחוק. כך

בונים מושב שיתופי וחברה תקינה?

אני חושב שלמרות כל הסיבות שהעליתם, הצעד שנקטתם לגבי הילדים, לא

מוצדק. יש מספיק דרכים - ואני שמעתי שאפילו הלכתם לביהמ"ש, וביהמ"ש

עדיין לא הוציא פסק-דין. סימן שאפשר, ושקיימים כל מיני צינורות שאפשר

להגיע לפתרון. אבל להכניס את הילדים למערבולת הזאת - זה אסור.

יש מקום לקבל החלטה לאסור על הוועד, לפעול נגד הילדים. ויש הוכחה -

הנה, הקריאה החברה כאן קטע מראיון - אני לא רוצה לחזור על זה. זה

מוכיח שבאמת הכנסתם את הילדים למאבק. אי אפשר להכחיש שלא השתמשתם

בילדים כנשק. לצערי הרב, עלי לומר שזה נשק זול ביותר. יש לקבל החלטה

למנוע את ההתנהגות הזאת כלפי הילדים, מיידית. אם לא יישמעו, יש

לנקוט בסנקציות, ואני תומך בדבריו של דדי צוקר. אתם הורסים את עתיד

הילדים שלכם במו ידיכם.

פ. גולדשטיין; אתם שמתם לב שהיחידי שלא שייך לתנועה זה

אני, והיחידי שלא שייך למוסדות המיישבים

זה אני. אולי אני Out siderלחלוטין - ואני לא בא להטיף לכם מוסר.

כולכם באתם בהרגשה, שני הצדדים, שאתם צודקים. אחרת לא הייתם מציגים

נושא בצורה כזאת. תאמינו לי, עזבתי דיון חשוב לדעתי בוועדת הכנסת

ובאתי לכאן, אם כי להלכה זה לא שייך לי בכלל. אבל זה בכל זאת שייך

לכל אחד מאתנו, משום שאנחנו עוסקים בילדי ישראל. בלהט הוויכוח דבר

ראשון אני אומר שאני מבין את הרוב, כי זה מגיע לעניינים של ניהול

עסק. אבל, אנא חברים, עם כל הצדק שלכם, אתם תצדקו אבל אתם הורסים את

העסק.

אני לא הייתי בעין-חרוד, אבל עברתי תהליכים פוליטיים במסגרות

פוליטיות, ולכן אני מסוגל להבין. אני חושב שלא הבינו אותך טוב במאה

אחוז, מארה, אם התכוונת אחרת. אני הבנתי אותך, ואני מקווה שטוב. אבל

בכל-זאת התחושה שלנו היא שאתה באמת מזדהה עם הרוב, ואפילו עושה את זה

עד לנקודה מסויימת. אבל אם יש עד כזה, אני מקבל אותו באהבה ובהבנה.

אני חושב שצריך לנתק מכם את הזכות לקבוע בנושא הילדים. אל תשמעו את

זה כל כך דרסטי וכל כך בומבסטי. אני מציע, אדוני היו"ר, שמה שיוחלט

כאן הוא שכל המריבות וכל הוויכוח יימשכו, כי אנחנו לא יכולים לעצור

אותם. ואם אתם נהנים - בבקשה, תהנו, תרביצו מכות, תערכו אינתיפאדה

וכל מיני מלים שאסור לשמוע אותם.

אני הייתי מציע שתחליטו כאן, ואם לא - אנחנו נחליט בלעדיכם, ואולי

ניקח מישהו שמנותק מהנושא כדי שיהיה בורר בנושא הילדים. אני העברתי

פתק לקדמן, אולי הוא לא האדם המתאים. אבל מישהו שאתם תסכימו עליו,

דמות מחנכת, דמות מקובלת בתנועת העבודה. למשל את בן-אהרן, שמעתי אותו

לפני שבועיים בכפר-סילבר. קחו מישהו שהוא מקובל על שניכם. ואם לא,

אנחנו נספק לכם את האדם הזה. רק דבר אחד, עיזבו את הילדים. כשאני

חושב שאפרת וענבר אוהבת זו את זו ולא מסוגלות לדבר, זה כואב. אתם

יכולים לחשוב מה רוצים מכם חברי הכנסת. אבל תראו, זה לא הילדים שלנו,

זה הילדים שלכם ואנחנו צריכים לעזור לכם במקום שלכם קצת קשה.



נ. זווילי! אני עוד לא בתפקיד, אבל אני ליוויתי את

המשבר בעין-יהב כראש המחלקה להתיישבות

ואני רוצה לומר דבר אחד-. עין-יהב לא היתה קמה בלי הבורה מגובשת כל

כך, ומשוס שהיא תמיד נשארה הבורה מגובשת. היום, ברגע שיש איזה שהן

חריקות המשבר הוא הרבה יותר עמוק מאשר ב-95 אחוז מהמושבים במדינת

ישראל. רוב המושבים במדינה יעברו שינוי במבנה. את זה צריך לדעת.

הנושא של ערבות הדדית הוא דבר שאומר שינוי והתאמה למה שקורה בחברה

הישראלית, וזה קורה בכל מושב. ככל שהמושב היה מגובש יותר ובתוכו שמר

יותר על ערכים או על עקרונות בסיסיים, כך התהליך של השינוי הוא יותר

קשה. כאן זה מקרה קיצוני.

אני לא שמעתי בשום דיון של תנועת המושבים, וזה אני רוצה להבהיר,

שהיתה עמדה של תנועת המושבים שתמכה רשמית בגישה של שילוב הילדים

במאבק.

אף אחד מאתנו לא יכול לעצור את המאבק שמתנהל על הבסיס

האידיאולוגי. הנושא עבר לצערי הרב לבתיהמ"ש, והוא היום כבר לא ניתן

לשליטה של אף אחד מאתנו. זה כולל את הצד הכלכלי, הערבות ההדדית וכל

המרכיבים האלה. התנועה תתמוך בקביעת אדם שמקובל על שני המרכיבים,

שינסה לבדוק איך ממשיכים לתפקד במושב בתנאים הנוכחיים.

ד. צוקר; האם אתם כתנועה תקראו להוצאת הילדים מן

המאבק?

נ. זווילי; אני אמרתי ואני חוזר ואומר, אני הבר

במוסדות תנועת. המושבים לפני שנבחרתי

להיות מזכ"ל. היו שיהות לא-רשמיות, ואני לא זוכר שתנועת המושבים תמכה

בעמדה שמשלבת את הילדים בתוך המאבק. ננקטו צעדים קיצוניים שהרוב בתוך

הענין מצאו שאלה הצעדים הבלתי נמנעים. אני בדעה שהצעדים האלה נגד

הילדים לא היו צריכים להינקט. כרגע זה לא הוויכוח, כרגע גם נציגי

הרוב וגם נציגי המיעוט- מוכנים שייקבע אדם שיהיה מסוגל לקהת את הנושא

של הילדים, ולבודד אותו מהמאבק. המאבק המשפטי נמשך, לא הצלחנו לעצור.

אותו. צריך לראות. איך ממשיכים לחיות בעין-יהב עם מינימום נזק. מצטבר

להורים, לילדים, לעתיד הישוב, כשנצטרך לקחת בחשבון את כל המרכיבים.
היו"ר ח. מירום
אני רוצה לשאול את דוד פור ואתכם אם

. מקובל עליכם פתרון כזה.
ח. פארס
כל מה שקשור בילדים, בעינינו זה חינוכי.
ד. צוקר
זה הכל מראית עין. ניסים רוצה בטוב, והם

יטרפדו לו את הענין.
היו"ר ח. מירום
אני פונה למר דוד פור, נציג בכיר של

משרד החינוך, למנות אדם אחד אשר יכנס

לעובי הקורה, אולי אפילו דוד עצמו, וביחד עם נציגי התנועה יגבשו

הסדרים שיוציאו את הילדים מתוך המאבק הזה. האם זה מקובל על כל

הצדדים?
ד. פור
זה אפשרי בתנאי שכל הצדדים מתחייבים

לקבל את מה שייקבע.
היו"ר ח. מירום
האם זה מקובל על כולם? מקובל. תודה רבה

לכם, הישיבה נעולה.

הישיבה ננעלה בשעה 25 ;10

קוד המקור של הנתונים