ישיבת ועדה של הכנסת ה-12 מתאריך 15/03/1989

פגישה עם הנהלת הטלוויזיה החינוכית; שאילתות של חברי הוועדה

פרוטוקול

 
הכנסת השתים-עשרה

מושב ראשון



נוסח לא מתוקן



פרוטוקול מסי 18

מישיבת ועדת החינוך והתרבות

יום רביעי. חי באדר בי התשמ"ט (15 במרץ 1989). שעה 00;09
נכחו
חברי הוועדה; מי בר-זוהר -היו"ר

ר' זאבי

חי פורת

פ' גולדשטיין

מוזמנים; יי לורברבוים - מנכי'ל הטלוויזיה החי נוכית

י י פרבר - סגנית מנכ"ל הטלוויזיה החינוכית

די קמחי - יועצת משפטית של הטלוויזיה החינוכית

מזכירת הוועדה; ד' פלר

קצרנית; צי ספרן

סדר היום; א. שאילתות של חברי הוועדה.

ב. פגישה עם הנהלת הטלוויזיה החינוכית.



היו"ר מי בר-זוהר;

אני פותח את הישיבה של ועדת החינוך והתרבות.

א. שאילתות של חברי הוועדה

בזמנו פניתי לברוריה נסים בקשר לסמינר על שם שיין והפניתי את תשומת לבו של

מנכ"ל המשרד לכך שיש הסכם חתום ביו נציגי המשרד לבין ראשי הסמינר, שאם ירצו לסגור

את הסמינר ייערכו קודם כל שיחות בין הנהלת הסמינר לבין המשרד. השיחות לא התקיימו

והם קיבלו הודעות על סגירת הסמינר. בעקבות הענין הזה פניתי בשאילתה לשר החינוך

והתרבות, קיבלתי תשובה ממר שושני, שאכן יש הסכם כזה, ובהתאם להסכם נערכות עכשיו

השיחות - מה שפשוט לא נכון. קיבלתי גם מברק מאנשי הסמינר: "אנחנו מודים על העתק

מכתבו של מנכ"ל המשרד. לצערנו המשרד לא מנהל איתנו הידברות בנושא".

א. אני מבקש אינפורמציה מדוייקת. ב. אני מבקש שייערכו השיחות.

בי נסים;

יכול להיות שעוד לא קיימו את השיחות.

הי ו "ר מי בר-זוהר;

אבל הם קיבלו הודעות שסוגרים את הסמינר. מתי יקיימו את השיחות, כשיארזו?

בי נסים;

נבדוק את זה.

הי ו "ר מ' בר-זוהר;

נקודה שניה; מסתבר שיש פער עצום בין התשלומים שמתקבלים במרכז השלטון המקומי

לגני הילדים ולחינוך העל-יסודי לבין תשלומים שמשרד החינוך צריך להעביר לשלטון

המקומי. מדובר כאן על סכום של כ-10 מליון שקל, שבו צריך להשתתף משרד החינוך

והתרבות, ואני מבין שהסכום הזה לא הועבר לשלטון המקומי.

בי נסים;

על החינוך העל-יסודי קיבלת תשובה.

הי ו "ר מ י בר-זוהר;

אני מדבר על הפניה מטעם השלטון המקומי. יש בה מכתב של המנהל הכללי, שכתב

לשלטון המקומי על תיקצוב הסכום הזה, והם טוענים שלא קיבלו את זה.

הגיע אלי מכתב של אלי חכים מירושלים, שמדבר על מספר תופעות מאד מוזרות בכיתה

י"א 9 במסלול מסמ"ר בבית הספר רודמן שבקרית-ים; סילוק כיתה לחודש ימים מפני

שמישהו זרק גיר על המורה והמורה לא ידע מי זרק את הגיר; שלחו מישהו לשבוע ימים

מבית הספר; מישהו אחר שבר מקדח - סולק לעשרים שעות לימוד ממקצוע במגמת חשמל;

תלונות על תקיפה חבלנית; סילוק לארבעה ימים; תשלומים. חלק מהתופעות הן בוודאי

קצת מוגזמות, אבל יש פה כמה דברים שמאד מטרידים אותי. לשלוח כיתה הביתה לחודש

ימים על זה שמישהו זרק גיר על המורה?

אמסור לברוריה נסים את המכתבים, ואנא תני לי תשובה בנושא הזה.



ב. פגישה עם הנהלת הטלוויזיה החינוכית
היו "ר מ' בר-זוהר
אני מצטער שהישיבה הזאת נערכת בשבוע שהלק מחברי הכנסת ניצלו את העובדה שיש

בחירות לרשויות המקומיות כדי לא להיות כאן.

היינו רוצים לשמוע מה מצבה, פעולותיה, בעיותיה ומגמותיה של הטלוויזיה

ההינוכית. השבוע הקדשנו את זמננו לרשות השידור מכל הכיוונים. אתמול ערכנו סיור

ברשות השידור - ביקרנו בבוקר ב"קול ישראל", ולפנות ערב ביקרנו בטלוויזיה, שם

שמענו כמובן הרבה מאד טענות על הטלוויזיה ההינוכית, יש הרבה מאד תחושה של קיפוח

מצידם על כך שאתם נוטלים כל כך הרבה שעות שידור, גם הצלחתכם לא זרה כל כך לתחושת

הקיפוח הזאת. היינו רוצים לקבל תמונה מלאה של מה שקורה בתחום הזה, מה גם שאנחנו

עומדים לקראת החלטות ושינויים לגבי עתידה של הרשות וחקיקת חוק הערוץ השני, שגם בו

כבר נכנסנו לפעילות ואנחנו עומדים לכנס ועדה מצומצמת שתעסוק בנושא זה.
י' לורברבוים
אני רוצה להודות ליושב-ראש הוועדה שהזמין אותנו ונתן לנו הזדמנות להציג את

הטלוויזיה החינוכית דווקה בשעה שבה מפת התקשורת במדינת ישראל עומדת בפני שינויים

רציניים, והשינויים הללו עלולים להעמיד בסכנה את עצם קיומה של הטלוויזיה

החינוכית. לכן ההזדמנות הזאת, בעיתוי הזה, חשובה לנו מאד.

הכינותי מספר שקפים על מנת שתוכלו להתרשם באופן מהיר ומרוכז מהבעיות.

כידוע לכם קיימת במדינת ישראל טלוויזיה חינוכית וטלוויזיה כללית, ששתיהן

משדרות על ערוץ אהד. למעשה התחלנו לשדר לפני הטלוויזיה הכללית, וזו אולי המדינה

היחידה בעולם שהתחילה לשדר טלוויזיה חינוכית לפני טלוויזיה כללית. אני חושב שזו

היינה התחלה טובה למדינה, השאלה רק איפה המדינה תסיים לגבי הפרופורציות האלה. לפי

מה שאני רואה בתהליך ההתפתחות הסכנה היא שהמדינה תסיים בדאגה ליותר בידור, יותר

אינפורמציה, יותר תכניות מהעולם הגדול, פחות תכניות מקוריות ופחות תכניות שיביאו

לאיזו שהיא הזדהות רבה יותר של עם ישראל עם ארץ-ישראל ועם כל מה שמשתמע מזה.

אל נשכח שאנחנו המדינה היחידה בעולם שיכולה להפיק ותפיק בשפה העברית. אף אחד

בעולם לא יפיק לנו לא הסטוריה של עם ישראל, לא גיאוגרפיה של ארץ ישראל, לא לשון

עברית ולא ספרות עברית. מדובר בארבעה מליון יהודים שצריכים להשתמש בטכנולוגיה הכי

חזקה כדי לשמור על זהותה, על הלשון, על התרבות, על המקום שלה ועל ההזדהות שלה עם

כל מה שקורה כאן בארץ.

כמות התחנות שעומדות להיפתח היא אדירה, כמות התכניות שייכנסו לארץ מהוץ-לארץ,

במשקל, תהיה גדולה, אבל באיכות תשאף לאפס, כי המכנה המשותף הכי נמוך, הפרסומת

והצד הכלכלי מהווים את הבסיס הכלכלי שימריץ את האנשים. לכן, אנחנו בחרדה גדולה.

אנחנו רואים את המגמות שמתפתחות, את האוריינטציה, ואולי כשאציג לכם את הנתונים

שאנחנו פועלים בהם, תבינו שהאמצעים - באופן יחסי למה שנותנים היום לרשות השידור -

שואפים לאפס, ואם תגבר הפעילות בערוצים נוספים, כפי שיושב-ראש הוועדה ציין,

בוודאי ובוודאי נלך ונצטמק בגלל אותם נתונים.

כל יחידה שצריכה לקיים את עצמה, צריכה קודם כל להגדיר מה הן המטרות שלה,

בשביל מה היא קיימת ואיזה דברים היא צריכה לעשות. המטרות של הטלוויזיה החינוכית

הן: להרחיב את ההשכלה, להפיץ דעת, לתרום ליצירת תנאים שבהם הסקרנות הרוחנית

והלימוד יהיו נחלת הכל. דבר שני: להשתתף במאמץ ליצירת חברה מתוקנת, המטפחת איכות

חיים במדינת ישראל. אלה שני יעדים שיכולים להיות כלולים במסגרת של חוק חינוך

ממלכתי וכל מה שקשור לכך, אבל חילקנו את זה לשתי מטרות על.

את שתי מטרות העל אנחנו מחלקים למטרה ראשונה: חיזוק הקשר עם המורשת היהודית

וערכיה; הגשת חומר לימוד בשיטות חדשניות בתחומים של מיומנות בסיס -כלומר,

מתימטיקה, אנגלית וכל הקשור לכך - לימודי ארץ ישראל ועם ישראל; הכרת התרבות



העולמית; התמודדות עם המהפכה הטכנולוגית בתקשורת; ניצול אמצעים טכנולוגיים

מגוונים למטרות לימוד וחינוך לצריכה נכונה של תקשורת.

הפועל היוצא של הדברים האלה הוא: א. במגוון התכניות; ב. בשיטות הלימוד; ג.

באמצעים שאנחנו מפעילים בתוך מערכת החינוך. לדוגמה, אנחנו מפעילים השתלמויות

מורים שמלוות את התכניות בכמויות. בשנה שעברה הגענו בסמינרים ובהשתלמויות ל-20

אלף מורים.

מי בר-זהר;

יש יחידה משותפת לכם ולמשרד החינוך שקובעת תכנית?

י' לורברבוים;

זו יחידה עצמאית שלנו.

אנחנו, למשל, מוציאים לאור קרוב לחצי מליון ספרים בשנה והם מלווים את כל

הסדרות שלנו. כלומר, אם אנחנו מפיקים תכנית בגיאוגרפיה של ארץ-ישראל, יש ספרים

בגיאוגרפיה של ארץ-ישראל וזה הופך להיות לתכנית לימודים של מערכת החינוך. הוא

הדין לגבי אנגלית, מתימטיקה וכל מה שקשור בכך. לא רק זה: יש לנו יחידה מיוחדת,

שמפעילה קבוצות מבוגרים. למשל, יש לנו תכנית לשיפור הקשר המשפחתי של ילדים

והורים. יש מנחים להורים שיושבים בקבוצות במתנ"סים, צופים בתכנית ומנסים להעלות

בעיות בתחומים שונים.
המטרה השניה
יצירת מודעות להתמודדות עם בעיות מרכזיות מולן ניצבת החברה

בישראל; תרומה להגברת הסובלנות והכבוד ההדדי; חינוך לדמוקרטיה; טיפוח רוח

ההתנדבות לחיי קהילה פעילים; טיפוח אהבת ארץ-ישראל והגברת המודעות וההניעה לשימור

הסביבה; טיפוח הקשר בין ישראל לבין יהדות התפוצות.

אם ניקח כל מטרה כזאת, היא מוגדרת, ואנחנו שואלים את עצמנו איך לתרגם את

המטרה הזאת ליהדות התפוצות, למשל, או לחינוך לדמוקרטיה. אלה לא מלים מנותקות מן

המציאות אלא אלה מלים, שאם יש לך מטרה, בוא תראה מה בתוך תכנית העבודה מתורגם

לתוך העבודה המעשית. למשל, אקח את הסעיף האחרון דווקה: טיפוח הקשר בין ישראל

ליהדות התפוצות. הפקנו תכניות בתחום של "רחוב שומשום" עם חברה אמריקאית. התכניות

האלה היו בשפה האנגלית והעברית ושודרו, למשל, ב-300 תחנות של P.B.S ברחבי

ארצות-הברית והצפיה הגיעה ל-20 מליון צופים.
ר' זאבי
יש משמעות לסדר הסעיפים?
י י לורברבוים
לא הייתי אומר שיש משמעות.
ר' זאבי
בכל אופן, הייתי שם את סעיף ה' ראשון.
י י לורברבוים
לא הייתי אומר שיש עדיפות לסדר העדיפות הזה, אבל הבעיות החברתיות מטרידות

אותנו לא פחות מאשר אותם ערכים. מובן שהדברים האלה צריכים להיעשות בפרופורציה,

ואתה תראה את הפרופורציה.



ר' זאבי;

במטרות הייתי שם קודם כל את ארץ-ישראל, את עם ישראל, וארור כך את כל האחרים.

י י לורברבוים;

איך הדבר הזה מיתרגם לתוך תכנית העבודה שלנו? יש לנו כאן לוח שידורים שבועי

של תכניות למוסדות החינוך. אנחנו משדרים באופן כולל לגיל הרך, לבתי ספר יסודיים,

לבתי הספר העל-יסודיים, ויש לנו תכניות מיוחדות, בתרגום לערבית לאוכלוסיה הערבית.

אנחנו מתחילים בשעה שמונה ורבע בבוקר, ומסיימים את השידורים שלנו בשעה שתיים אחרי

הצהריים.

ר' זאבי ;

יש גם "ערב חדש".
י י לורברבוים
כתוב כאן: "שידורים למוסדות חינוך".

כדי שתראו את ההתפלגות, לא רק של הכיתות, עשינו כאן גם התפלגות של המקצועות:

לגיל הרך, לשונות, לימוד יהדות, ספרות, מתימטיקה, מדעים, מדעי החברה, חינוך

מיוחד, תרגום לערבית ואמנות. במגוון של כל המקצועות, בפרופורציות של הכיתות,

ובהשתלבות שלהם אנחנו מגיעים לפיזור פחות או יורנר כפי שהמערכת דורשת. כמובן

שאנחנו מוגבלים גם בתקציב, גם בצוותי הפקה וגם בשעות שידור.

מה שחשוב לדעת הוא, שאנחנו מעודדים בתי ספר להקים בתוכם ספריות של סדרות

לימודיות, שהן יהיו עצמאיות ויותר גמישות בלוח השידורים או בלוח העבודה, בהתאם

למערכת השיעורים של כל בית ספר ובית ספר; ולא יהיו קשורים רק לשידור מרכזי.

התהליך הזה בוודאי יימשך כמה שנים. אני מתאר לעצמי שתוך חמש שנים נגיע לאיזה שהוא

אופטימום מסויים, אבל כפי שמקובל בכל העולם 3 שעות ביום יהיה צורך להשאיר למערכת

החי נוך בשידור מרכזי .
רי זאבי
את הטבלה של התפלגות המקצועות יש לך גם באחוזים?
י י לורברבוים
לא.
ד' פלר
למה אתה מתכוון כשאתה אומר שאתה משאיר 3 שעות לשידור מרכזי למערכת?
י י לורברבוים
זה יהיה רק בעוד חמש שנים. בינתיים כל הלוח הזה ישודר. אנחנו מדברים רק על

אוריינטציה לשנים הבאות.

כאן יש לוח שידורים שהוא לוח שידורים לשעות אחר הצהריים, שמתחיל משעה שתיים.

יש לנו שידור, שאנחנו מנצלים את הטכנולוגיה של הטלטקסט על מנת לתת לציבור

אינפורמציה עם החדשות. יש לנו שידורים לאוניברסיטה הפתוחה, בשיתוף עם

האוניברסיטה הפתורה. אנחנו משדרים שעתיים וחצי בשבוע בתיאום עם האוניברסיטה



הפתוחה, קורסים שמתואמים איתם, והם מספקים את הסרטים. בשעות אלה יש לנו מגוון של

תכניות שקשורות לכל המשפחה, תכניות לילדים. באמצע השבוע יש לנו סרט קולנוע שהוא

מאיכות מיוחדת, וכמובן שאנחנו מסיימים בתכנית של "ערב חדש" בין שעה חמש לחמש

וחצי.

למעשה זה הניצול המכסימלי או האופטימלי שאנחנו יכולים לעשות היום בשעות

השידור שיש לנו. אנחנו לא יכולים להגיע לאוכלוסיה המבוגרת בשעות השיא של הצפיה,

מפני שאין לנו שעות כאלה. המאבק שלנו על השעות הוא כדי להגיע לאוכלוסיית

המבוגרים, והתכנית "ערב חדש" היא התכנית היחידה שיש בה פרופורציה גבוהה של

אוכלוסיית מבוגרים, מפני שהיא נכנסה לאיזו שהיא "נישה" מסויימת: אנשים באים

מהעבודה, צופים בתכנית ואחרי כן יוצאים החוצה לקניות. הרגלי הצפיה של עם ישראל

מאד מענינים, אבל מאד הופתענו שהגענו ל-75% אחוזי צפיה של מבוגרים בתכנית "ערב

חדש". זה המכסימום שיכולנו לנצל את השעות. כמובן שפה נכנס מאבק בינינו לבין רשות

השידור. הם רוצים שעות שלנו והם היו רוצים שנרד בשעה שתיים אחר הצהריים, אבל על

זה נדבר בהמשך הצגת הנושאים.

אנחנו רוצים לדעת, כמובן, צופה ומה קורה. כל שנתיים אנחנו עושים סקר

צפיה של כל בתי הספר, זה לא מידגם, ומעבירים שאלונים לכל בתי הספר על מנת לדעת מה

קורה במערכת, אם משתמשים בנו בצורה מקיפה, משביעה רצון וכל מה שקשור בכך. הגענו

לכך שבסקר האחרון, בשנת 1986, נהנו משידורי הטלוויזיה החינוכית 87% מבתי הספר

היסודיים ו-84% מחטיבות הביניים. השתמשו בקביעות בארבע סדרות או יותר 33%

ביסודיים ו-19% בחטיבות הביניים. המקצועות הפופולרי ים -אנגלית וראשית הקריאה,

ברוטיבות הבינים - אנגלית וביולוגיה. אלה פחות או יותר הנתונים המרכזיים.

יש לנו הצגה באחוזים על פי התפלגות של שימוש בסידרה אחת, בשלוש סדרות, בארבע

ושש סדרות, לפי חלוקה של בתי ספר יסודיים וחטיבות הביניים.

ראוי לציין שלמעשה, כשמערכת החינוך סוגרת את כל כתליה ומליון ילדים יוצאים

החוצה לרחובות, אנחנו בעצם ממלאים פונקציה של בייבי-סיטר לאומי ומתחילים לשדר מן

הבוקר עד אחר הצהריים שידורים מאד מגוונים. אנחנו מגיעים לצפיה ממוצעת של 4 שעות

ו-19 דקות, של ילדים בזמן החופש. הממוצעים גם מראים שאחוז הילדים שנפגע מתאונות

דרכים קטן מאז שהתחלנו את השידורים בקיץ. יש לנו מלחמות קבועות עם משרד החינוך

לנו לנו כספים לרכישת סרטים לתכניות הקיץ. על כל פנים, זו פעולה מיוחדת שלא קיימת

כמעט באף מדינה בעולם, שתחנה מקדישה את כל המאמצים שלה רק לאוכלוסיה אחת,

לאוכלוסיית תלמידים, שנמצאת בבית או ברחובות.

ר' זאבי;

זה נעשה בארצות-הברית בשבת-ראשון.

י י פרבר;

רק בשבת.

י י לורברבוים;
התקציב שעומד לרשותנו הוא
תקציב רגיל - 12 מליון שקל, מותנה בהכנסה - 6

מליון. בסך הכל - 18 מליון שקל לשנה.
ר' זאבי
יש אצלכם פרסומת?



י' לורברבוים;

כן, תשדירי שירות.

הממשלה מקצה לנו בסך הכל כ-12 מליון ואנחנו צריכים להוסיף 6 מליון. אילו

חיינו צריכים לסמוך רק על הממשלה חיינו מפעילים את חתחנח ב-12 מליון שקל. אם תשוו

את תקציב רשות השידור לטלוויזיה עם התקציב של הטלוויזיה החינוכית - להם יש תקציב

של 11 מליון, אפילו יותר,: רק למחלקה אחת, למחלקת תכניות, לשנה הבאה.כמה שעות, כמה

עובדים וכמה שעות שידור אנחנו משדרים? כמח תכניות מקוריות אנחנו מפיקים?

המצב הקשה ביותר הוא,|שרשות השידוו נהנית מאגרת טלוויזיה והיא לא צריכה לעשות

שום פעולה כדי לאסוף כסף. אנחנו צריכים לקבל תקציב ממשרד החינוך, כאשר כל שנה

מקצצים לנו את התקציב, כי מקצצים מתקציבי החינוך, ובאופן פרופורציונלי אנחנו

מקוצצים בהתאם. אני חייב לקצץ עכשיו 10 מישרות בגלל הקיצוצים, ואני צריך ללכת

לעשות תשדירי שירות ולרוץ ולחברות לתת לי חסויות כדי שאוכל לקיים אותו לוח שידורים

שאני מקי ים היום.

היו"ר מי בר-זוהר;

גם רשות השידור מקצצת. מסרו לנו על קיצוצים וגם שם מקצצים השנה עוד 32

עובדים. !
פ' גולדשטיין
ו י י

אולי ראוי לעשות את הוויכוח בין הטלוויזיה הלימודית לטלוויזיה בערוץ הראשון

במעמד שני הצדדים והיינו משכילים מאד מהקונפרונטציה הזאת.

י י לורברבוים;

אני אשמח. אני שואל רק שאלה אחת, חבר-הכנסת גולדשטיין: האם מצאת באיזה מקום

בעולם, שתהנה חינוכית לא תיהנה מאגרה ותחנה כללית כן תיהנה מאגרה? האם יש הצדקה

לכך בשעה שגם אנחנו נותנים שירות? אין שום סיבה בעולם שהאגרה לא תתחלק בין אותם

גופים שמשרתים את האוכלוסיה במדינת ישראל, באותו ערוץ. החוק קובע תשלום עבור

מכשיר טלוויזיה, מקלט טלוויזיה. מי נותן את השירות במקלט הטלוויזיה? הטלוויזיה

הכללית והטלוויזיה החינוכית.

נשים לב שתקציב פיתוח הוא בסך הכל 733 אלף שקל. אנחנו צריכים לגייס עוד 530

אלף שקל. התחנה שלנו נמצאת חיום במצב של התמוטטות טכנולוגית. ערכו של הציוד

אצלנו הוא בערך 15 מליון דולר. בעולם מקובל שמחליפים את הציוד הטכנולוגי אחת לשבע
שנים, ואני אומר
במדינה עניה - אחת לעשר שנים. פירושו של דבר שאתה צריך לקבל

מליון וחצי דולר לשנה, אם בעשר שנים אתה רוצה לעשות את החלפת הציוד, בשעה שאני

מקבל בסך הכל 733 אלף שקל. כשמצטבר פיגור כזה של החלפה, יש לנו תחנות עבודה

שעומדות מושבתות. חלק מהתוכניות אנחנו לא מפיקים, מפני שאנחנו לא יכולים להקליט

אותן ברמה גבוהה. כל זאת, כשלרשות השידור יש 100 מליון שקל מונחים בצד וההתפתהות,
הקניה, הרכישה והפיתוח חוגגים
האם אנחנו ממזרים? בנים חורגים? למה אנחנו צריכים

לבקש נדברות מכל אחד לקי ים את השירות הזה? יש כאן בעיה מאד חמורה.

יש לנו בתקן 184 עובדים. אנחנו מממנים מהכנסות עוד 100 עובדים על חשבוננו.

יש הכנסות, אני מעסיק עובדים; אין הכנסות, אני לא מעסיק עובדים. מציאות כזאת

בתחנת טלוויזיה היא מציאות קשה מאד.

תראו את פריסת תקציב הפיתוח שלנו. מבחינת אפשרות פיתוח מ-1984 עד 1988 אנחנו

נמצאים במצב פיגור של מליון דולר לשנה כדי לקיים את עצמנו. אחרי מלחמה גדולה

קיבלנו 1,2 מליון דולרים לצורך פיתוח בשנה הזאת, אחרי שהקימו נו את כל הצעקות

ושוכנעו שאנחנו במצב קטסטרופלי.



היו"ר מי בר-זוהר;

מה מיועד לכם השנה?

י' לורברבוים;

שום דבר. התקציב הרגיל - 400 אלף דולר, משהו כזה.

אם תשימו לב, הגדלנו את תקציב ההכנסות שלנו מ-1982 והגענו למצב ש-59% מהתקציב

שלנו, מבחינת ההוצאות הכלליות, , אנחנו מכניסים, ואנחנו עומדים בהגדלה הקבועה,

השוטפת.

אם אתם רוצים לראות בדיוק איפה אנחנו קיימים בתוך המערכת: אחוז הטלוויזיה

החינוכית מתקציב המשרד הוא 0.48%. הצי אחוז מתקציב משרד החינוך.
ר' זאבי
זה גם יורד.
י י לורברבוים
נכון. אנחנו הולכים ויורדים, הקיצוץ הוא קיצוץ קבוע. ב-0.48%, בפחות מחצי

אחוז מהתקציב הכולל של משרד החינוך אנחנו מקיימים את הפעילות שלנו.

יש לנו כאן מדידה של התפוקות שלנו בשנה. עובדי תקן הלכו וירדו ב-30 עובדים

מ-1984 - מ-214 ל-184 עובדי תקן. הגדלנו בהכנסות ל-100 עובדים. תפוקות בדקות -

הגענו מ-11 אלף ל-19 אלף. יש לנו מערכת של בדיקת התשומות לעומת התפוקות, מערכת

ממוחשבת, ואנחנו בודקים את עצמנו על מנת לייעל את העבודה בתחנות שונות באופן

קבוע.

מה עומד לקרות? מפת התקשורת במדינה נמצאת בתהליך של הקמה. כל הנושא נמצא

בתהליך במקום אחר. יש ערוץ אחד שמחולק בינינו לבין הטלוויזיה הכללית. הטלוויזיה

הכללית נהנית מאגרה, ואנחנו - מאיזה שהם תקציבים של משרד החינוך. הערוץ השני יהיה

ערוץ מסחרי, לפי הצעת החוק שמקובלת היום, והוא יהנה מהפרסומת. יש להניח שברגע

שתהיה פרסומת בערוץ שני, כמות המישדרים של תשדירי שירות שאנחנו נקבל תרד ב-75%.

יש להניח שההכנסות שלנו, שהיו מגיעות ל-4 מליון, יהיו רק מליון אחד, מפני שאם

מישהו צריך לשלם בשביל תשדיר שירות, הוא מעדיף לשדר פרסומת חריפה יותר, אגרסיבית

יותר מאשר משהו שהיום מרשים לו לומר בצורה מאד מאופקת. לכן המצב שלנו מבחינת

המעמד התקציבי יהיה נמוך יותר, גרוע יותר.
יותר מזה
ברגע שנכנס ערוץ נוסף, התחרות בינינו לבי נם תהיה יותר גדולה וכמות

האנרגיה שנצטרך להשקיע בתחרות תהיה יותר גדולה. נצטרך לשלם לאמנים, לשחקנים,

לנגנים, לכותבי תמלילים יותר, מפני ששם ישלמו יותר. כוח התחרות שלנו יקטן, כוח

התפוקה שלנו יקטן, התקציבים יילכו ויקטנו, ופירושו של דבר שבעצם הסכנה שקיימת

מבחינת הערוץ המסחרי היא אדירה.
ר' זאבי
מדוע השותפות בערוץ יחד עם הטלוויזיה הכללית? מדוע לא ערוץ נפרד שלכם?



י' פרבר;

היום יש במדינת ישראל רק שני ערוצים.

ר' זאבי;

בניו-יורק יכולים להיות 12 ערוצים ופה לא יכולים להיות יותר משניים?
י י לורברבוים
יש חלוק בינלאומית של אזורי השידור באזור הזה, גם בגלל המבנה הטופוגרפי של

של מדינת ישראל, שהוא ארוך, וגם בגלל המדינות השכנות.

ר' זאבי;

איך בארצות-הברית פועלות במקביל 13 תחנות?

י י לורברבוים;

זה מפני שמרחב המחיה של התחנות האלה הוא הרבה יותר גדול. כאן התנגשויות

התדרים היא גדולה,

ר' זאבי;

אני מבין שהבעיה היא של ספקטרום אלקטרוני , לא בעיה עקרונית.

י י לורברבוים;

לא עקרונית.

ר' זאבי;

אם יהיה פתרון טכני לא תהיה בעיה.

י י לורברבוים;

, במקרה כזה יהיה צורך בפתרון תקציבי ותחוקתי. חיום במדינת ישראל ניתן להפעיל

רק שני ערוצים ארציים בתדרים של שידורי טלוויזיה.

ד' קמחי;

אפשר להחליט שהערוץ השני יהיה חינוכי.

ר' זאבי;

איך קורה שבאנגליה יש ארבעה ערוצים?

י י לורברבוים;

יש להם תדרים יותר רחבים. מרחב המחיה שלהם באזורים האלה יותר גדול, כי השטח

שלהם, מבחינת המרחב, גדול. אצלנו אתה תעלה על תדרים של ירדן, או של סוריה, או של

מצריים.



י' פרבר;

יש גם תדרים שנתפסו ויצרו עובדות בשטח.

י י לורברבוים;

מסיבה זו המדינה החליטה להפעיל טלוויזיה בכבלים, ששם אתה יכול להפעיל

בו-זמנית 160, 200 ערוצים מקבילים. בארצות-הברית ארנה יכול להגיע היום ל-60 תחנות

שמשדרות סימולטנית.

לפי חוק הטלוויזיה בכבלים, יש לנו ערוץ אחד בכל אזור. המדינה מחולקת ל-30

אזורים, ובחוק הבטיחו לנו ערוץ לכל אזור לצרכי חינוך. איך נפעיל את הדבר הזה

ונממש את החוק מבחינה תקציבית, לכך עדיין אין תשובה.

ר' זאבי;

למה רק אחד?

י י לורברבוים;

ביקשנו שניים, ואחרי מלחמות גדולות הישגנו אחד.

י י פרבר;

גם אחד יהיה קשה למלא בחומר טוב.

י י לורברבוים;

בחוק הטלוויזיה בכבלים יש גם חוק של הפעלת לוויין, שנמצא בהכנה לקראת מכרז,

וזה כאילו ערוץ נוסף. התחנה תשדר מכאן ללוויין, כל בית יתקין צלחת שתקלוט את

התכנית, ובעצם זה ערוץ נוסף, פתוח, לאומי, במדינת ישראל.

ח' פורת;

מה היתרון בו?

י י לורברבוים;

היתרון, שלא צריך להקים תחנות מימסרים אזוריות. השידור בטלוויזיה צריך

להיקלט בקשר עין, לכן כשיש לך לווין למעלה והוא מגיע לכל בית בקשר ישיר, לא צריך

לעבור את ההרים והגבעות והבקעות.

חי פורת;

בתוך תחומי ארץ-ישראל יש בעיות בקליטה?

י י לורברבוים;

בוודאי. בעמק הירדן צריך להכין כמה תחנות.

י י פרבר;

צריך להבדיל בין שידור בעזרת לוויין לבין קליטה בעזרת לוויין.



י' לורברבוים;

מדוע עלולה הטלוויזיה החינוכית להיעלם? פתיחת ערוצים רבים בישראל פירושה

תחרות אגרסיבית באמצעי פרסומת על הצופה; הגדלת הוצאות ההפקה והקטנת כושר ההפקות

בטלוויזיה החינוכית; לחץ על צמצום שעות שידור של הטלוויזיה החינוכית; קיצוץ

בתקציב הממשלה והכנסות מתשדירי שירות; בריחה של כוח אדם למגזר המסחרי ואי יכולת

הטלוויזיה החינוכית להתחרות בתחנות האחרות. התוצאה שאנחנו צופים היא היעלמותה של

הטלוויזיה החינוכית במהלך השנים הבאות לאור שינוי מפת התקשורת.

מדוע אנחנו חושבים שמדינת ישראל צריכה לשמור על הטלוויזיה החי ניכית? היא

צריכה לשמור על מערכת החינוך כגורם דינמי בחברה משתנה, היא צריכה להקטין את

בידודה של המערכת החינוכית במערכות החברתיות האחרות. צריך לתת לנו אפשרות

והזדמנות לשדר למבוגרים בעולם של התפוצצות יידע. אנחנו חושבים שאנחנו יכולים לנצל

את יום הששי, שהופך להיות ליום חופשי נוסף - אם המערכת תעבור לחמישה ימי עבודה

בשבוע - ליום לימודים והשכלה,ולסייע למערכת החינוך להחדרת שינויים מהירים ואיזון

בתקשורת בין תכניות בידור ותכניות חינוך. זו הראיה הכללית שלנו מבחינת התפתחות

הבעיות.

אני חושב שוועדת החינוך של הכנסת צריכה להיות ערה להתפתחויות האלה והיא צריכה

להגן על הטלוויזיה החינוכית לאור השינויים הקיצוניים שעומדים לחול במפת התקשורת.

י י פרבר;

אני דווקה רוצה להתייחס לשאלה הלימודית-חינוכית ומה מאפיין טלוויזיה חינוכית,

מה מאפיין את אלה שעושים טלוויזיה חינוכית. המאפיינים של טלוויזיה חינוכית הם

אלה: א. האנשים שעושים את התכניות הם אנשים קצת אחרים. יש להם רקע אחר, זה איזה

שהוא קומבינט של הפקה וחינוך. ב. התכניות הן קרחון. תכנית הטלוויזיה היא חלק

ממערך כולל, מפיקים גם ספרים וכו'. זאת אומרת, יש .EX-SCREEN ACTIVITIESהמסך הוא

חלק מתפיסה כוללת ויש לעשות הרבה מאד פעילויות בשטח. ג. יש מחקר שמלווה את

התכניות ויש יעוד בין תכניות ואוכלוסיות.

אתן לכם דוגמה, ואקח את הדבר הכי קשה: למה "ערב חדש" היא תכנית של הטלוויזיה

החינוכית, מה ההבדל בין "ערב חדש" ו"מבט", למה הטלוויזיה הכללית חושבת שאנחנו

מתחרים ולוקחים לה את השטיח מתחת לרגליים, ואנחנו חושבים שטלוויזיה חינוכית צריכה

לעשות תכניות בעניני היום? מכיוון שברגע שטלוויזיה חינוכית עושה תכניות, השליטה

שלה על סדר עדיפויות של נושאים הוא אחר, ואם ב"ערב חדש" יש רבע שעה שהיא חמה, יש

רבע שעה אחרת שהיא הרבה יותר מבוקרת ועושה סדר עדיפויות של נושאים, שלתחנה כללית

הרבה יותר קשה לעשות, ואילו לתחנה חינוכית הרבה יותר קל לעשות. לכן היא יכולה

לעשות הרבה יותר פעולות בכל מיני כתבות באזורים רחוקים, בכל מיני דברים שלעולם לא

יבואו לידי ביטוי בתכנית של תחנה כללית. אין להם שום בעיה לבוא לידי ביטוי בתכנית

של עניני היום ולא חדשות בתחנה חינוכית.

מבחינת היקף התכניות אפשר לראות בשטח טלוויזיה לימודית קטנה שעושה מתימטיקה,

אנגלית ודקדוק ואז היא נעלמת, מכיוון שבסופו של דבר אין לה השפעה, או שאפשר לראות

תחנת טלוויזיה חינוכית, שהיא גדולה מבחינת היקף הראיה שלה, טווח הנושאים, טווח

האוכלוסיות, ואז במידה מסויימת יש לה תפיסה מתחרה. במידה מסויימת היא רואה את

עצמה כגורם משפיע בתקשורת, ולכן בנתונים מסו י ימים היא עלולה להתפרש כמאיימת. אבל,

להערכתי, חייבים להתמודד עם זה ולא לפחוד מכך, אחרת נעלמים ונכנסים לפינת

המתימטיקה מאחורי הדלת של המורה ויורדים מהשפעה ציבורית. אם חושבים שלחינוך צריכה

להיות השפעה ציבורית, צריך לנצל את כלי התקשורת ולעבוד בתקשורת הכללית שלהם.

מה אנחנו עושים? יש לנו בערך 20%-25% של השקעה בגיל הרך. זאת אוכלוסיה נהדרת,

. היא צופה הרבה מאד בטלוויזיה. זאת אוכלוסיה שאוהבת טלוויזיה, וברגע שמשהו מתחיל

לזוז שם, האם והילד מסתכלים. כשיש לנו את הילדים האלה ביד, במקום שיסתכלו בכמות

אדירה של זבל, שאפילו כבר לנו קשה לברוח ממנו, עדיף שיסתכלו על תכניות שעשו אותן

עם מחשבה חינוכית מסויימת.



חי פורת;

כשאת מדברת על הגיל הרך, לאיזה גילאים את מתכוונת?

י י פרבר;

בעיני זה טווח של שנתיים וחצי עד שש שנים.

לאחר מכן, המוכנות של הילדים האלה לכניסה למערכות חינוכיות גדלה. אפשר

להשקיע בהם, להשקיע בהם היטב, ואם תהיה טלוויזיה חינוכית טובה, להערכתי האוכלוסיה

הזאת, שהיא אוכלוסיית פז, מגיעה למערכת החינוך במצב יותר טוב. זה כיוון אחד שבו

אנחנו משקיעים הרבה, בערך 25%.

כיוון נוסף, שאנחנו משקיעים בו הרבה מאד אלה הן תכניות חינוכיות למערכת

החינוך, שאי אפשר לרכוש אותן. אם אפשר לרכוש תכניות, אנחנו רוכשים: הסטוריה

כללית, גיאוגרפיה כללית, אמנות, מוסיקה. אפשר לקנות תכניות בחוץ-לארץ, לעבד אותן

לעברית, לתת להן קצת חומר ולשלח למערכת. לעומת זאת יש תכניות שאף אחד אחר לא יכול
לעשות במקומנו
לא גיאוגרפיה של ארץ-ישראל, לא יהדות, לא תלמוד. אלה תכניות

שאנחנו מפיקים אותן בעצמנו, לדעתנו בהתחדשות מועטה מדי - אנחנו לא מתחדשים כמו

שאנחנו היינו רוצים להתחדש - אבל בערך 25% עד 30% מהמערך שלנו הולך לכיוון הזה.

כיוון נוסף של תכניות, מאד מענין, שעכשיו התחלנו, הוא לנצל את הטלוויזיה

בשביל לעזור לנערים ונערות שמתקשים בבחינות הבגרות. יש מקצועות שזה פשוט קטלני.

כל הנושא של לשון ותחביר זו מכה. הם נכשלים, ההורים משקיעים הון תועפות במורים

פרטיים והילדים נכשלים. כאן ההלטנו לגייס את הטלוויזיה כמשהו דמוי מורה פרטי,

במקום מורה פרטי, ואנחנו מפיקים 30 תכניות. אנחנו מוכרים הוראה טובה, אנחנו

מוכרים הסברים טובים על המסך, כי להערכתנו הבעיה היא לא בילדים, הבעיה היא בכושר

ההסבר של חלק מהמורים, ובאיזה שהוא מקום אולי גם בסיסטמטיות וביכולת להתמודד עם

בעיות קשות. כאן הגדולה של טלוויזיה חינוכית, שהיא יכולה לאתר נקודות קושי

ולהתלבש עליהן. אני לפחות יודעת שברגע שאתה מאתר את נקודת הקושי ופותר אורגה,

לפעמים נפתח בפניך מסלול שלם של הבנה. זו גם נקודת המוצא שלנו במתימטיקה, שגם שם

אפשר להתלבש על נושא כמו - למה אי אפשר לחלק באפס. זה נושא מאד קשה, מעט מאד

מורים מסוגלים להסביר אותו, והטלוויזיה יכולה לעשות את זה. אולי אלה עשרים דקות

שלוקח הצי שנה להפיק אותן, אבל אהרי זה עשרים דקות אלה יכולות להיות משודרות חמש

שנים להרבה ילדים ולהפוך לקלסיקה של הוראה, ועם איזה שהן השתלמויות מתחדשות -

לסייע למערכת. גם זה תחום חדש בסיוע לבחינות הבגרות.

עד כאן הגענו בערך ל-% 60: הגיל הרך, סיוע למבחני בגרות והמערכת החינוכית.

השאר זו השקעה בציבור בכללותו, דהיינו חופשות, תכניות להורים וילדים, תכניות

שעוסקות בכל התחום של חיזוק החיים במשפחה. יש לנו עכשיו תכניות יפהפיות לקשישים,

שבהן אנחנו עושים סימולציות של מצבים עם שחקנים. לדוגמה, אם בת 65, בעלה מת, והיא

באה ומספרת לבתה שהיא עומדת להתחתן. מה קורה במשפחה? הבת מגיבה, בעלה מגיב,

מתפתח ויכוח קשה מאד איך לטפל בנושא הרכוש, שזו נקודה מאד עדינה, ובתכנית מדברים

על זה, מדברים מה כל זה עושה לאם.

הטלוויזיה החינוכית, גם בתכניות שלה לכלל המשפחה, יכולה להיות לייזר. כלומר,

היא תעבוד עם יועצים, היא יכולה לגייס סוג מסויים של אנשים. הטלוויזיה הכללית

יכולה לעשות תכניות לא פחות טובות מאתנו, אבל הצורה שבה אנחנו עובדים היא בכל זאת

אחרת. לכן צריך להגן על סוג כזה של עשיה במדינת ישראל וצריך למצוא לה את ההגנה

הנכונה בכל מפת תקשורת שלא תהיה. אין כל ספק שהלחץ של הבידור, של החדשות ושל

הפרסומת עלינו יילך ויגדל, וזה אוסף של בולדוזרים.
היו"ר מ' בר-זוהר
אין לנו ספק בחשיבות ובתרומה העצומה שאתם תורמים לטלוויזיה החינוכית.

זה אחד הדברים היפים שקמו בארץ ולא התקלקלו עדיין, ואני מקווה שגם לא

יתקלקלו בעתיד.

אני רוצה לשאול על מספר רבדים שהיום הם מאד אקטואליים: א. נאמד לנו

בכל השיחות שקיימנו עם אנשים בתקשודת, גם עם אנשים שעוסקים בערוץ השני,

שהיום בעולם הגרול יש מעבר משירורים מרכזיים יותר לקסטות. אני רוצה לקבל

על כך תשובה, וגם תשובה עובדתית במידת האפשד, כי לכם ודאי ידוע מה קודה

במקומות אחרים. הטענה היא, שכבר עבר העידן שבו שידדו באופן מדוכז לבתי

הספד, עכשיו כל בית ספד קובע לעצמו את המועדים, המקומות והנושאים ומשדד

באמצעות קסטות, מה שמאפשד להשתחדר מהלחץ בערוצים.

ב. העצמאות שלכם היא רבד מאד מבורך, אבל כיצר אתם מחליטים מה הם

הנושאים החרשים שצריך להעביר וכיצר מעבירים אותם? איפה התיאום ביניכם לבין

משרד החינוך? מי קובע שהשנה נקבל כך וכך שעות בתחום כזה וכזה, ולפי זה כל

המערכת פועלת? הלא צריך להיות במקום כלשהו תיאום בין ההנהלה הפדגוגית של

המשרד לבין מי שקובע את תכניות הלימודים - ותכניות הלימודים אינן קבועות -

לבי נ יכם.

ג. במה שהצגתם לפנינו חסד לי משהו על חינוך מבוגרים. דיבדתם על

היעדים של נוער, גיל רך, חינוך חברתי, אבל לא ראיתי תוספת השכלה או תרבות

לאותם גורמים מבוגרים, בעיקר לאותם גימלאים, שהיום ללא ספק זה תפקידכם.

אנחנו נמצאים במצב שאוכלוסיית הגימלאים בארץ עברה מזמן את המספר של חצי

מליון, זו אוכלוסיה צמאת יידע, מאד תוססת, ואני לא דואה שלגביהם יש איזה

שהוא מאמץ מי וחד.
ח' פורת
קודם כל אני מבקש סליחה על כך שהתאחרתי. זה חשבון מיושן שיש לנו בקשר

לנושא של הוועדות החופפות.

אני זוכד מהכנסת העשירית, בשעה שהיה לנו רינן על הטלוויזיה החינוכית,

הונח לפנינו ספר נאה שבו תכנית הטלוויזיה החינוכית לשנה שלמה. האם ספר כזה

כבר מוכן, מעובד אצלכם וכבד הגיע לכלל גמד? אם כן, הייתי מאד שמח לקבל

אותו. אני מבין שבדרך כלל מדובד בדבדים שכבד מגובשים, אבל מכל מקום זה

יכול להוות בסיס לביקודת, להעדות ואולי גם לשינויים כלשהם.

אגב, בפגישה אתמול עם הטלוויזיה הכללית, שאלתי אותם אם הם למדו

מנסיונה של הטלוויזיה החינוכית והכינו תכנית חד-שנתית. בגאווה הם אמרו שדק

השנה הם נערכו והם יכולים להציג בפנינו תכנית לשנה שלמה.
שאלה שניה
אני חושב שבמסגרת הטלוויזיה החינוכית אפשר להיערך הרבה

יותר - מפני שהריתמוס שלה איננו תלוי רק בקצב המאורעות המשתנים - לתכניות

מיוחדות ולימים מי וחדים,שמיועדים לנושאים ספציפיים,והם יכולים למקד תשומת
לב. דדך משל
יום שנוגע לייהוד הגליל או לגליל בכלל ואז עושים יום גליל

בטלוויזיה החינוכית; או יום שמיועד לירושלים על רקע אירועים שפוקדים את

ידושלים או לקדאת יום ירושלים; יום בנושא של קליטת עליה, או שלוש שנים

לקליטת יהדות אתיופיה. דברים מהסוג הזה. אני מעריך שעם פירסום מוקדם אפשר

למקד לתכניות כאלה תשומת לב. הדבד הזה נעשה, בהצלחה מדובה, בדשתות הדדיו,

בעיקר בגלי צה"ל, וצריך לשבח אותם על כך.
ר' זאבי
בררי ו זה הרבה י ותר קל.
ח' פורת
זה נכון, אבל אם בטלוויזיה החינוכית מכינים את הדברים האלה תקופה

ארוכה מראש, הרבר בהחלט אפשרי.
בעקבות שאלתו של היושב-ראש
אם אנחנו נכנסים לעידן של ערוצים נוספים,

רצוי שבפרק הזמן של הערבים, שהוא זמן צפיית שיא של אנשים, וגם של אנשים

מבוגרים, יהיו תחליפים ברמה איכותית רצינית: אוניברסיטה, לא רק משודרת

אלא גם מצולמת, עם היכולת שלה; אוניברסיטה עממית לאנשים, לתוספת השבלה.

בעידן הזה יש לכם תפקיד מכדיע. יש הרבה אנשים שנקעה נפשם מן הזבל - כפי

שנאמר פה - אבל כיוון שהם מכורים לטלוויזיה הם יראו את "שושלת" ועוד פעם

את "שושלת". אם יהיו אלטרנטיבות גם לציבור, גם לנוער, בעלות רמה רצינית,

כולם יצפו בהן. אני רוצה לרעת אם אתם נערכים לקראת הענין הזה של

אוניברסיטה משודרת - ערוץ חינובי בערבים.

דרך אגב, בישובים קהילתיים, בקיבוצים, במשקים, יש תכניות שלמות של

אוניברסיטת ערב או של לימודי עדב. פה הכלי הזה יכול להיות כלי נהדר שישמש

אותנו.
היו"ר מ' בר-זוהר
זה לא חייב להיות בערב. מדובר בגימלאים שפנויים גם במשך היום.
ח' פורת
אני מדבר רווקה על שעות צפיית השיא, שבהן יציעו אלטרנטיבה ערכית למה

שהיום משורר. למה שיהיה רק ערוץ 2, שעוד מודיד את הרמה? הלא פה יש

לטלוויזיה החינוכית ייעוד כביר מבחינתה.

אני רוצה לחזור לעוד נקודה שציין היושב-ראש, אבל מהיבט אחד: התרשמנו

מאר בביקורנו בטלוויזיה הכללית רווקה מהשוני שחל בתחום התקציב והמעבד שלהם

לעצמאות מלאה, כשהם לא זקוקים לפדוטה מן המדינה והם מכסים את עצמם. אני

מבין את השוני שקיים בין הטלוויזיה החינוכית והטלוויזיה הכללית בענין זה,
ועם זאת אני רוצה לשאול
מאחר שעוברים יותר ויותר, וצריך לעבור יותר

ויותר, לתכניות ויריאו, לתכניות בקסטות, שבהן מלבר הענין שאתה לא תופס

ערוץ אתה יכול בזמנך החופשי ובהתייחסות לרבדים שאתה נזקק להם בהוראה

החינוכית שלך, לקחת את הקסטה - האם אתם נערכים ליצירת ספריית קסטות, שאותן

גם תוכלו להציע למכירה, אם לגורמים בארץ ואם לגורמים בחוץ-לארץ? אם

התכניות האלה תהיינה בעלות רמה, אני רואה פה אפיק שבו הטלוויזיה החינוכית

יכולה לא מעט לכסות את גרעונות עצמה, כי יש פה אפשרות להגיע למכירה

בהיקפים גרולים מאד. האם אתם נערכים לרבדים כאלה, כולל מכידת תכניות

ליהדות הגולה? אין לי ספק שאם התכניות תהיינה ראויות לשמן, אנשים בגולה

ובמערכות החינוך יהיה להם ענין לקלוט אותן. הם לא יכולים לקלוט את

הטלוויזיה המשודרת, ובשעות שהיא משודרת, אבל הם יכולים לקנות את הקסטות

החינוכיות המי וצרות בארץ.



אני רוצה לברך על קיומה של הטלוויזיה החינוכית וגם על הסקירה ששמענו

פה. ההיכרות שלי עם הטלוויזיה החינוכית מתחילה מאבא או סבא של צרכנים,

ואני יורע כמה זה חשוב להם, מה זה נותן להם ומוסיף להם. המגע האישי שלי עם

הטלוויויה החינוכית התחיל כשהיינו צריכים לעשות את חגיגות ה-75 של העיר

תל-אביב,רבר שנעשה באמצעות הטלוויזיה החינוכית, ונתקלנו שם, חיובית,

במקצוענות, ביחס, בגישה מאר פתוחה ואוהרת.

אני סבור שתחרות היא טובה. התפתחו שני אפיקים שונים - הטלוויזיה

הכללית והטלוויזיה החינוכית - הם לא רומים ולא צריכים לשאוף לעשות אותם

רומים. צריך לעורר שישארו לנו שני רברים יחוריים. הרבה פעמים אני שומע
שואלים
למה לא לאחר כרי לחסוך בתקורה? זה לא יחסוך בתקורה, ואם זה יחסוך

מעט, זה יהרוג את ה"בייבי", וה"בייבי" שאנחנו מקבלים בטלוויזיה החינוכית

הוא חשוב, הוא מצויין .
מספר הערות
ראשית, אנחנו הולכים כנראה לחמישה ימי עבורה בשבוע בכל

המשק, ואני רואה יעוד גדול מאר לטלוויזיה החינוכית ביום ששי, שבו צריך

להתחיל לשרר בשעה שבע בבוקר, כי יהיו הורים שיעזבו לעבורה ביום ששי גם

בחמישה ימי עבורה. אתם תוכלו להיות המגנט של הילרים ביום ששי. במקום שהם

ייצאו לרחוב, במקום שהם ייצאו להפקרות, תתפסו אותם למספר שעות ואולי ליותר

ממספר שעות. זה לא יכול להיות חינוכי במובן של שיעורים, אלא אלה צריכים

להיות סרטים, אפילו סרטי עלילה. תחרגו מן המסורת שלכם שרק מה שאתם מפיקים

לבר ישורר. אני לא הייתי נבהל לשים את "טרזן" בעברית בטלוויזיה החינוכית

כרי שהילר ישאר צמור לטלוויזיה וההורים יירעו שהילר נמצא ליר האקרן.
רבר שני - ספריית קסטות
האינטרס של המורה הוא לא לקבל את השירור

המרכזי אלא להשתמש בויריאו, כי אז הוא יכול לעצור ולהסביר משהו, הוא יכול

לשרר את התכנית פעם נוספת, הוא יכול לדלג על קטע שהוא לא רוצה והוא יכול

לשרר בזמנים נוחים לו. רצוי שתקימו ספריות כאלה, אם כי אני לא בונה על כך

הכנסה כמו חבר-הכוסת פורת, כי אני מכיר את הג'ונגל הישראלי בהעתקות. בכל

זאת יש טכניקה שבאמצעותה אתם יכולים לשמור על התלות בכם, והיא אם אתם

עושים את זה בשיטה של ערכות. יש נסיון נפלא של חברת "גינוסיס", שחיים

טופול עומר בראשה, שעושה מאתיים פרקים של התנ"ך. הם לא מוכרים רק את הקלטת

אלא נלוות לזה שקופיות, חוברות עזר למורה, חוברות עזר לתלמי ר. זה רבר שאתם

צריכים להיערך אליו, מפני שגם היום אני לא מניח שלא הקליטו שיעורים שלכם

והם לא מצויים בירי מורים פה ושם.
י' לורברבוים
בוודאי, יש לנו אינפורמציה שזה קיים.

לכן, כראי לעבור לספריית קסטות, אבל ספריה שמבוססת על ערכות. מהכנסה

בענ ין זה כראי שתשכחו.
י' לורברבוים
יש לנו נסיון בענין הזה ואמסור לכם פרטים.
י' פרבר
זו רק השקעה.
ר' זאבי
הנושא הבא - שימוש חוזר: דברים שאתם מייצרים הם לא חר-פעמיים - כמעט

כמו בטלוויזיה הכללית, שם לעתים גרירות יש שירור חוזר - אלא חומר טוב יכול

להיות משורר גם בעור עשר שנים. כלומר, אפשר להגיע אצלכם לצבירה של חומר.

אתם לא צריכים לראות את הייצור בראיה שנתית אלא בראיה רב-שנתית.
י' לורברבוים
כך אנחנו עושים.

הרבר הבא שאני רוצה להעיר עליו - מורים מקשרימ לבתי הספר. במוזיאון

שלנו עשינו את זה והנסיון הצליח מאר. מורה מקשר בין הטלוויזיה החינוכית

ובית הספר חשוב לשני הצררים - חשוב גם לבית הספר וגם לכם.
י' לורברבוים
יש לנו מחלקה מיוחרת שזה תפקירה.
ר' זאבי
אני לא השתכנעתי ואינני מבין מרוע לא יכול להיות ערוץ נפרד של

הטלוויזיה החינוכית כרי שחפעלו במקביל.
י' לורברבוים
זה בדיוק מה שאנחנו רוצים.

אבל הסבירו לנו שהספקטרום מחולק כך שאי אפשר לעשות את זה.
ד' קמחי
יש הערוץ השני, שהכוונה שיהיה מסחרי. אפשר להחליט לא להקים ערוץ שני

מסחרי ולהקים אותו חינוכי.
ד' זאבי
או שהערוץ השני יעבור כערוץ מסחרי אחרי הצהריים,ולפני הצהריים יעבור

עבורכם.

אני חושב שלכל כיתה צריכה להיות הטלוויזיה שלה, כי אם יש טלוויזיה

משותפת מתחילים לגרור את הטלוויזיה מכיתה לכיתה והיא מתקלקלת.
ח' פורת
אני רוצה להבין: הבעיה היא שבגלל היערר תררים עומרת האלטרנטיבה - או

ערוץ שני או ערוץ חינוכי בערב?
י' לוברבוים
כן .
י' פרבר
יכולה להיות תפיסה קומפלמנטרית בין שני הערוצים, יכולה להיות תפיסה

מתחרה בין הערוצים, אבל חינוך לא יכול להתחרות.

הייתי נוכח בכיתה כשהקרינו בה תכנית בטלוויזיה במכשיר של 28 אינטש,

ואני יורע שאפשר להקרין על מסך הרבה יותר גדול רבר שישנה את איכות הקליטה

של התלמיד ואת הרצון של המורים לשלב את הקרנת התכנית בשיעור. אל תשאירו את

זה ליזמת המנהל או המורה, אתם צריכים להיות הרוחפים לכך שיכניסו את הציור

המוררני. אני לא מרבר על ברקו, שעולה המון כסף, אבל יש מכשירים אחרים

שנותנים את ההגרלה של התמונה. אין סיבה שלא יכניסו אותם לבתי הספר, פרט

לסיבה הכספית, אבל הם ישנו את איכות הקליטה של התלמירים. ילר שיושב בשורה

חמישית או ששית, כשהמסך הוא קטן, לא רואה את הפרטים. צריך להכניס רמקולים

טובים ומסך גרול וזו צריכה להיות יזמתכם.
י' לוברבוים
נושא ראשון - תיאום בינינו לבין משרר החינוך: בררך כלל אנחנו עוברים

בתכנית אב לחמש שנים. הפקת תכניות טלוויזיה זה לא רבר שנעשה מהיום למחר,

זאת עבורה קשה, שצריך לתכנן אותה מראש. אני חבר במזכירות הפדגוגית של

המשרר ואנחנו פורסים את העבורה החמש שנתית שלנו בתיאום עם האגף לתכניות

לימורים של משרר החינוך והמזכירות הפרגוגית.
היו"ר מ' בר-זוהר
מה פירוש "בתיאום עם האגף לתכניות לימורים והמזכירות הפרגוגית"?
י' לוברבוים
ניקח, למשל, תכניות באנגלית. היום יש לנו ישיבה עם המפקח המרכז על

הוראת האנגלית. אנחנו יושבים עכשיו לתכנן את חמש-שש השנים הבאות בפיתוח

תכניות לאנגלית. המפקח המרכז על תכניות הלימורים, בתיאום איתנו, קובע שאת

הפונקציות האלה הטלוויזיה החינוכית תכין, הספרים שלה הם הספרים שיהיו

תקפים למערכת החינוך, מערכת אחרת לא פועלת. לרוגמה, היינו צריכים להיכנס

לנושא של חינוך לרמוקרטיה או חינוך לאזרחות בתיאום עם האגף לתכניות
לימורים וכן הלאה. האגף אמר
אתם תפיקו את התכניות ואת הספרים, אנחנו

יוצאים מזה. כלומר, כל תכניות הלימורים שלנו מתזות עם האגף לתכניות

הלימורים והמזכירות הפרגוגית. הרי לא יעלה על הרעת שאנחנו נכין תכנית

לימורים שמתחרה עם תכנית לימורים אחרת,או לא תואמת את תכנית האב של

המשרר,או לא תואמת את הסילובוס של המשרר. להיפך, יש לנו קונפליקטים עם

המפקחים המרכזים שהם לפעמים מאר נזסורתיים בגישה שלהם ואנחנו נאבקים על

חירושים של גישות, של מתורות, של נושאים. למשל, אנחנו עוברים עכשיו על

נושאים במתימטיקה. אנחנו מנסים להחריר שינויים שהמערכת מתקשה להכניס אותם

ואנחנו נאבקים על תכנית לימורים חרשה, הכל בתיאום עם המערכת. זאת אומרת,

התיאום נעשה בדרג העליון ביותר, כשהחלוקה של המשאבים שהמשרר נותן היא כזאת

שאנחנו מונעים כפילויות של כספים, אמצעים ופיתוח. זה רבר שנמשך כל השנים

ואנחנו חייבים לראוג לענין הזה.
נושא שני - חינוך מבוגרים
בתוך היעדים שלנו יש כמה כיוונים של

פיתוח, שכבר התחלנו בהם. יש לנו את הנושא של תכניות מבוגרים במסגרת

האוניברסיטה הפתוחה. אנחנו משררים שעתיים וחצי בשבוע תכניות שמתואמות

לתכניות הטלוויזיה הפתוחה, אבל השעות הן שעות קשות - 14:30-15:00. אין לנו

שעות בערב, שמבוגרים יכולים לצפות בתכניות שלנו. מה שכן עשינו, וזה בכיוון
שנאמר פה
איתרנו את הנושא של פנסיונרים, יש היום 400-500 אלף

פנסי ו נרים, ולפני מספר שבועות התחלנו ברצועה של שירורים, מ-9:45 ער 10:30.

זאת הרצועה הראשונה, שמיוערת לפנסיונרים בבית ולעקרות בית.
ח' פורת
יש "פיר-בק" לשירורים האלה?
י' לוברבוים
אי אפשר לרעת אחרי שלושה שבועות, אבל לאחר שלושה חורשי שירור אנחנו

מתכוננים לעשות סקר צפיה ולברוק מה קורה. אוכלוסיית הייער הזאת היא

אוכלוסי ית י יער ברורה לנו.
היו"ר מ' בר-זוהר
תוכלו להרחיב את הרצועה הזאת?
י' לוברבוים
אנחנו מתכוונים להרחיב אותה, זה תלוי בכספים ובאמצעים שנקבל.
היו"ר מ' בר-זוהר
מבחינת זמן אפשר להרחיב אותה?
י' לוברבוים
בבוקר אנחנו יכולים לפנות זמן.
ח' פורת
מרוע הטלוויזיה הכללית לא יכולה להוריע על מה שקורה בטלוויזיה

החינוכית, כמו שהיא מוריעה על התכניות שבהן נצפה ביום המחרת או בימים

אחרים?
י' פרבר
הם ברו ג ז אתנו.
י' לוברבוים
היה לנו הסכם שהרדיו מודיע על מה שאנחנו נותנים ואנחנו מודיעים על מה

שהרריו נותן. לפי הוראות מנכ"ל רשות השירור הפסיקו את הענין הזה.



היו"ר מ' בר-זוהר;

אם נעשה מאמץ להשיג תמיכה ממקורות אחרים, כמו, למשל, ממשרד העבודה

והרווחה, אתה יכול להתחייב בפניי שאתם תרחיבו את השידורים לגימלאים?

י לורברבוים;

התשובה חיובית.
הענין של יום ששי
הגשנו לשר החינוך והתרבות תזכיר מיוחד ואמרנו לו

שבעיית תרבות הפנאי במדינת ישראל היא בעיה אדירה. פינוי יום נוסף בשבוע

פירושו של דבר מדבר רוחני, בטלה. אם לא ינצלו את המכשיר הזה, שיכול לבוא

לכל בית בישראל,על מנת להגביר את המשקל הסגולי של תרבות, חינוך והשכלה,

אנחנו פשוט לא ננצל את היום הזה בצורה הטובה ביותר, לא ננצל את האמצעים

שלנו. מובן שאם המערכת הכלכלית תעבור לחמישה ימי עבורה בשבוע אנחנו נזדקק

לאמצעים כדי לבצע את התכנית. הקימותי צוות מיוחד בתחנה, שתפקידו לגבש את

התכנית הזאת לטווח ארוך, ואנחנו בהחלט ערוכים ומוכנים לבצע את הדבר הזה

בהתאם לכיוון שהועלה כאן.

יש לנו מחלקה מיוחדת, שאחראית על הפצת התכניות בתוך מערכת החינוך. יש

לנו מנחים, שתפקידם לבוא במגע עם מנהלי בתי הספר, עם המחנכים בהשתלמויות

מורים, בכל מה שקשור לזה. אנחנו מאמינים שרק כך אנחנו מסוגלים לקבל משוב

לגבי מה שנעשה בבתי הספר, ועל ידי כך גם לעדכן את עצמנו לצרכים הספציפיים.

ח' פורת;

אולי צריך ליצור קשר עם ציבור הצרכנים, עם הנוער. כמו שיש כתבי נוער

בעתונות יכולים להיות כתבי נוער בטלוויזיה.

י' פרבר;

יש לנו מועדון צופי הטלוויזיה החינוכית ואנחנו בקשר איתם.

י' לורברבוים;

קשה לנו מאד להתמווד עם הנושא של ימים מיוחדים, שהציע חבר-הכנסת

פורת,ואנחנו חושבים שזה דבר חשוב ביותר. כשאמרתי שיש לנו בעיה של ציוד -

אין לנו אפילו ניידת אחת, שאנחנו יכולים לצאת לשטח ולשדר מהשטח. לשדר רק

מהאולפן, זה ניתוק, זה לא להביא את החיים הריאליים מהשטח. אני צריך לשכור

ניידת, וניידת ליום אחר זה 10,000 ולדר. אני שואל: בסדר העדיפויות של

הכספים,איפה להוציא קודם? אנחנו עושים פעולות מסויימות. היה לנו יום על

הגליל.

י' פרבר;

יהיה לנו יום על הדרוזים, היה לנו יום על זהירות בדרכים.

י' לורברבוים;

אנחנו מגייסים כספים מכל מיני גורמים כדי לבצע את זה וזה לא יכול

להיות.
נושא קלטות הוידיאו
אנחנו מוכרים במהלך כל השנים קלטות וידיאו לבתי

הספר. בשלוש השנים האחרונות נסינו למכור קלטות וידיאו גם לציבור הרחב וגם

בחו"ל. הנושא איננו רווחי לחלוטין. הוא לא רווחי גם מן הסיבה שאנחנו מאד

מעונינים להפיץ את הקלטות שלנו ואנחנו משתדלים שמחירן יהיה נמוך ככל

האפשר, כיוון שבתי הספר מתקשים לרכוש אותן, היות ותקציביהם מוגבלים ביותר

בנושא הזה. מבחינת מקור הכנסה זה לא יכול להיות מקור הכנסה לטלוויזיה

החינוכית. יש לנו מכרזים למכירה של התכניות שלנו בחו"ל, אבל עדיין לא

פיצחנו את הנושא הזה, לא הצלחנו להגיע למערכת שיווק ענפה.

איפה אתם מוכרים אותן?

בארץ, כרגע, בכל הספריות של "אימפריה של קולנוע" ובאמצעות הפצה לבתי

הספר.

ח' פורת;

מה היקף המכירות?

אנחנו מוכרים בסדר גודל של 300 קסטות לחודש, שזה לא הדבה.

ר' זאבי;

ב"שבוע הספר" חשבתם להשתלב?

ד' קמחי;

אנחנו משתלבים, אנחנו נמצאים ב"שבוע הספר". אנחנו מוכרים 600 אלף

ספרים בשנה.

אני לא קיבלתי עדיין תשובה על השאלה שלי - על המעבר לוידיאו.

י' פרבר;

לשאלההאם אמנם מה שנקרא הויסיארים, הווידיאו הביתי,מחליף את האוויר,

מה קורה בעולם ומה צריך לקרות אצלנו? ראשית כל, זה לא מדיום חלופי, זה

מדיום נוסף. זה לא נכון שבארצות מפותחות, שיש בהן טלוויזיה לבתי

ספר,כתוצאה מהויסיארים יורד השידור הפתוח. ה-C.B.B. משרד כל בוקר שלוש שעות

לבתי הספר ועוד שעה לקטנים. N.H.Kביפן - כנ"ל. ה- P.P.S בארצות-הברית -

ערוץ שלם לחינוך. בבוקר יש לו שידורים לבתי הספר, ויש לו שידורים לקטנים

בצודה שוטפת.



מדוע זה לא חילופי? קודם כל, בתי הספר, הרבה פעמים, מקליטים ומשתמשים

בשידור דחוי. אין להם את המערכות ואת הכסף להתחיל לקנות, לרשום את הספריה,

לחפש. לכן, יש להם ספריות קבועות, קטנות ומוגבלות, אבל הם ממחזרים חומר.

הם מקליטים ומשתמשים בזה אחר כך בבוא העת, ולעתים משתמשים גם בשידור

המרכזי.
לשידור הפתוח כמה מטרות
א. חלון ראווה והפצה. המורים יודעים מה

קורה, זה עוזר להם להחזיק את האצבע על הדופק. לא מדובר באיזו מרכזיה

פדגוגית שם בפינה אלא בחלון ראווה. ב. שידור דחוי. ג. הענין הכלכלי. למי

שיש אוויר ומשדר, יש כסף. אם יש כסף, יש גם קסטות. אם יש רק קסטות ואתה
יורד מהאוויר, מה שקורה הוא
אין לך כסף, אתה הופך למרכזיה פדגוגית שהולכת

ונעלמת. הפילוסופיה של האוויר, שזה באמת כמו חמצן. אם רוצים שהחינוך יחיה

ויהיו קלטות ויהיו דיסקים, נקודת המוצא היא שיהיה שידור. יש שידור, המורים

יודעים, המורים באים. זה קצה הקרחון שמושך את הכל. אין שידור, התהליך הוא

תהליך של התנוונות וירידה. לכן צריך להבין: השידור זה החמצן. נכון שצריך

לשדר פחות, צריך לשנות את המינונים, צריך להוסיף בבוקר שידורים למבוגרים,

צריך להיות ער לכל מה שקורה בבתי הספר ולהיות במעקב אחרי הויסיארים, אבל
זה לא מדיום חלופי. כשאומרים
צריך להוריד את החינוך מבתי הספר, כי יש שס

כבר קסטות, זו אמירה פשטנית, שהיא נקלטת מהר מאד, אבל ההסבר הוא לא כל כך

פשוט, הוא לא שחור-לבן, וצריך מאד להיזהר מהסיסמה הזאת.

היו"ר מ' בר-זוהר;

האם תוכלו לספק לנו, גם לקראת דיוני הוועדה שלנו, גם לקראת ריוני

ועדת המשנה בערוץ השני, נתונים מדוייקים לגבי מה שקורה בחוץ-לארץ?

י' פרבר;

בהחלט.

היו"ר מ' בר-זוהר;

שמעתי מאישים בכירים מאר בצמרת הממשל את הטענה הזאת, ואני יודע,

כשמדובר על כל הריאורגניזציה של מערכת השירורים בארץ, עם פתיחת הערוץ

השני, שזה יהיה אחד הטיעונים המרכזיים: עוברים לקסטות, כל הסיפור מיושן

ואין בו צורך. אני זקוק לקבל מכס דברים מדוייקים ומוסמכים.

י' פרבר;

הערוץ הרביעי של אנגליה, למשל, משדר כל הבוקר רק לבתי הספר.

י' לורברבוים;

אתה תקבל את האינפורמציה שאתה רוצה.

י' פרבר;
לענין של אוניברסיטה משודרת
חבל מאד שאין לנו שעות בערב של השכלה

ודעת. ביחד עם האוניברסיטה הפתוחה אנחנו משדרים שעתיים וחצי, אגל זה לא

אפקטיבי. זה אפקטיבי לנשים שנמצאות בבית בשעות האלה ולוקחות קורסים של

האוניברסיטה הפתוחה וגם לטרמפיסטים שונים, גם לגימלאים, שרואים את

השידורים האלה בלי ללמוד את הקורסים. בלי שעות שידור הולמות אי אפשר יהיה

לפתור את הבעיה הזאת.

ו



ימים מיוחדים - זה רעיון נפלא בעיני. להערכתי אנחנו צריכים לעשות

יותר. עשינו בערך עשרה ימים כאלה במהלך השנה, אבל כשיום נגמר ב-17:30, הוא

נגמר ב"ערב חדש", ואין לך הדינמיקה האמיתית, שאתה מגיע עד הערב ויש לך

אקומולציה של צופים ואינפורמציה ואולי אינטרקציה עם הציבור. המאמץ שלך

נקטע. מה גם שבבוקר יש לך בתי ספר, ואתה מוגבל, כי בתי ספר וו דינמיקה

אחרת של שידור. בחופשות אנחנו משתדלים לפעמים לקחת יום ולתח לו איזה צבע,

אבל בלי אמצעי חוץ.

עשינו, למשל, יום ארץ-ישראל והכנו הכל מראש. עשינו יום טיולים לקראת

האביב, כל היום היתה פריסה וזה היה באמת יפה.

י' לורברבוים;

בקשר לבעיה של מסך יותר גדול: המצב בשטח מאד קשה. בדרך כלל יש בבתי

הספר מכשיר טלוויזיה אחד או שניים על גלגלים, שצריך להעביר אותו מכיתה

לכיתה. הבעיה היא שהפריצות לבתי הספר והגניבות של מכשירי וידיאו היא מכת

מדינה.בגני הילדים יש פריצות בלי סוף וגונבים מהם מכשירי טלוויזיה. יש לנו

בעיות ארירות בענין הזה,ולהגיע למסך גרול זו כבר הוצאה כספית, מה גם שקשה

לנו לשכנע את בתי הספר לחרש את תציור ולשמור עליו. הגישה של חבר-הכנסת

רחבעם זאבי נכונה, וכך זה צריך להיות, אבל המצב בשטח הרבה יותר חמור ממה

שהוא נראה, ויש לנו קשיים ארירים בנושא הזה, עם חלונות גדולות של בתי

הספר.
בקשר לתפוצות
בתחילה סיפרתי שיש לנו קשר עם חברת הפקה, שאנחנו מוסים

להפיק תכניות יחוריות לבתי הספר בתפוצות. סיכמוו עכשיו עם )1ברת הפקה להכין

יחד איתנו 21 תכניות בתחום החגים, יהדות, הלשון העבדית וכל מה שקשוד לכך.

זו בהחלט אוכלוסיית יעד חשובה.

כפי שדבודה אמרה, יש לנו קשיים במכירה. המקור הזה לא יהיה מקור

הכנסה. אנחנו מעונינים להגיע לבתי ספר, לעורר אותם לשחרר את האוויר ולהגיע

לגמישות.

בדיונים הקדובים על מפת התקשודת אנחוו זקוקים לעזרת ועדת החינוך של

הכנסת לשמוד עלינו. אני מזהיר, שבקונסטלציה שמתבהרת לפנינו בשבועות

האחרונים מעמדה של הטלוויזיה החינוכית יילך ויישחק. אם ועדת החינוך

והתרבות של הכנסת לא תתן את דעתה לכך שצריך לעגן את מעמדה החוקתי והכלכלי

של הטלוויזיה החינוכית על בסיס איתן, אנחנו צפויים להיעלם מהמפה. אוי אומר

את זה בכל הרצינות ובכל חומרת הענין.

ח' פורת;

הייתי רוצה לבקש, אם הייתם יכולים להגיש, לנו בצורה מסוכמת ובכתב,

מה הן הנקודות הקריטיות, אם במישור התחיקה, ואם בתחומים נוספים, תקציביים,

כדי שיהיה בידינו איזה נייר.

אני התרשמתי מאד מאפשרות ההתמודדות על תכנו של הערוץ השני, שעדיין לא

נסתיים לגביו הגיבוש,ושידורי הטלוויזיה החינוכית בעדב. הייתי רוצה לשמוט

איפה הדיונים לגבי הערוץ השני עומדים ואיפה יכול להיות משקלו ו שלוו בנושא

הזה לגבי התכנים שלו, לפחות לגבי התפיסה הקומפלמנטדית של השילוב שבין הצד

המסחרי והצד החינוכי.



י' לורברבוים;

יש לנו תכנית עבודה שנתית, אנחנו נמצאים עכשיו בתהליך הכנתה לקראת

שנת התקציב הבאה ונשמח להמציא אותה. אם אתם רוצים את שנת התקציב החולפת,

נשנוח לעשות את זה גם כן .

היו"ר מ' בר-זוהר;
באשר לערוץ השני
קיימת ועדה מיותרת, בראשותו של חבר-הכנסת פנחס

גולדשטיין, שעוסקת בהכנת חוק הערוץ השני, ושם כל הדברים יבואו לידי ביטוי.

זה איננו מונע מהוועדה לקיים דיונים במסגרת הזאת גם לגבי הערוץ השני, גם

לגבי חלקה של הטלוויזיה החינוכית. ייתכן, כתו שאמר חבר-הכנסת גולדשטיין,

וקיבלתי את הצעתו, שיהיה צורך להביא לכאן - לא לעימות, אלא למיפגש - את

אנשי הטלוויזיה החינוכית ואנשי הטלוויזיה הכללית כדי שנוכל להבהיר את

המצב בין שני המוסדות האלה ואיך הדבר יבוא לידי ביטוי חיובי במסגרת

המישדרים בארץ.

אני חושב שכל חברי הוועדה כאן מאוחדים בכך שאנחנו משבחים את הפעילות

הברוכה של הטלוויזיה החינוכית. אנחנו גם נובטיחים לכם שנעמוד לצדכם ונסייע

בכל מה שצריך לעשות כדי שהטלוויזיה החינוכית תוכל לקבל את המשאבים

הנחוצים, גם אח זמן האוויר הנחוץ, על מנת להמשיך ולהרחיב את הפעילות שלה,

לא רק בתחום החינוך של הנוער אלא גם בתחום חינוך מבוגרים. אתם יכולים תמיד

לראות בנו ידידים ובעלי ברית בנושא הזה, כי האינטרס של ועדת החינוך

והתרבות של הכנסת הוא בוודאי שתצליחו ותמשיכו בדרך שבה אתם הולכים עד

היום.

תודה רבה לכם.

י' לורברבוים;

תודה רבה.

(הישיבה ננעלה בשעה 10.50)

קוד המקור של הנתונים