ישיבת ועדה של הכנסת ה-12 מתאריך 06/03/1989

החינוך הערבי בישראל

פרוטוקול

 
הכנסת השתים עשרה

מושב ראשון



נוסח לא מתוקן



פרוטוקול מסי 15

ישיבת וועדת החינוך והתיבות

מיום ב', כ"ט אדר א' תשמ"ט - 6.3.1989 בשעה 11:30

נכחו;
חבוי הוועדה
יושב ראש: ח. מירוס

מ. מיעארי

ח. פארס

י. פרח

פ. גולדשטיין

מוזמנים; ע. חיידר - מנהל האגף לחינוך ערבי, משרד החינוך

ע. אסדי - מפקח בצפון, משרד החינוך

ע. אבו-רביע - מפקח בדרום, משרד החינוך

י. עזיז - מפקח בי"ם, משרד החינוך

י. כהן - סגן מנהל האגף, משרד החינוך

ג. בן-דרור - משרד החינוך

ד. ששון - משרד החינוך

י. נחאס - משרד החינוך

ב. ניסים - משרד החינוך

ש. טלמון - משרד האוצר

ר. פינצ'י - משרד האוצר

ר. לרנר - הסתדרות המורים

ה. עלי - הסתדרות המורים

מזכירת הוועדה; דנה אבידר פלר
נרשם ע"י
חבר המתרגמים בע"מ

שעת סיום; 13.05

סדר היום; החינוך הערבי בישראל



היו"ר ח. מירום; אנחנו מתחילים את הישיבה. יו"ר ועדת החינוך

והתרבות של הכנסת ח"כ מיכאל בר זוהר נמצא

בחו"ל ואני מחליף אותו עד שובו.

נתכנסנו כדי לדון בנושא החינוך במיגזר הערבי, נושא שהוא כבד וחשוב מאוד.

היוזמה לדיון זה באה דווקא מצד חברים שלנו מהמיגזר הערבי, שהם אנשי

חינוך. ועדת החינוך והתרבות של הכנסת איננה דנה בשאלה זו של החינוך

במיגזר הערבי בפעם הראשונה, היא עושה זאת מעת לעת, מפני שהבעיות הן

סבוכות מאוד ואיננו רואים בדיון י זה שיתפתח היום דיון סופי ומסכם. אנחנו

נאפשר לכל החברים להשתתף בדיון ולשאת את דבריהם. במידה ויהיו כאלה שלא

יגיעו לכלל דיבור, או במידה ונחשוב שחלק מהנושאים לא מוצו, נמשיך ונדון

בוועדה בישיבות נוספות בנושא זה.

ברצוני להביע עמדתי האישית לגבי החינוך במיגזר הערבי, שבו קיים פיגור

נראה לעין ובלתי ניתן לטשטוש לעומת מערכת חינוך במיגזר היהודי. זה פיגור,

שהוא פרי של שנים ומערכת החינוך בשנים האחרונות עושה רבות כדי לגשר עליו

ולקדמו, אבל אין בכך די. הבעיות העיקריות שאנו מסמנים כבעיות, הן קודם כל

בתחום החינוך הכללי, ברמת ההוראה וביכולת של הנער הערבי לקבל מבחינה

טכנית את מה שמקבל הנער היהודי. רואים בעיות קשות מאוד בתחום החינוך

הטכנולוגי במיגזר הערבי. אנחנו מסמלים לעצמנו בעיה הולכת ומתמשכת של בעית

חינוך הנערה הערביה. אנו ערים לבעיות קשות מאוד בתחום הנכסים החינוכיים,

נכסים המבניים ובעיקר הבינוי. ברצוני לומר שיותר מכל אני מודאג ממצב

החינוך בירושלים המזרחית, שבה למעשה המערכת החינוכית נתונה בין הפטיש

לסדן ונתונה למעין אינתיפאדה חינוכית. היא קיימת בעיר ירושלים, על אף

שהעיר היא חלק ממדינת ישראל וחלק מירושלים שחוברה לה יחדיו.

מ. מיעארי; אינתיפאדה, מאיזה נקודת ראות?

היו"ר ח. מירום; מאותה הנקודה שמערכת החינוך בירושלים המזרחית

משובשת, אינה תקינה. והציבור אינו יודע 1איזה

מצב נתונים המחנכים העוסקים במעשה החינוכי בירושלים המזרחית ובאיזה מצב

של העדר חינוך מסודר נתונים הנערים, הילדים, במערכת החינוך במזרח

ירושלים. ועדת החינוך חייבת להדרש לשאלה הזו. במידה ולא נמצה את הדיון

בשאלה הזו כאן היום, ייתכן ונצטרך להזמין את הגורמים המתאימים לכך בעירית

ירושלים להמשך דיון, מפני שנושא זה מדאיג במיוחד. ועדת החינוך לא תהסס גם

מביקור במזרח ירושלים במידה ונדרש לכך.

אני מזמין את חבר הכנסת חוסין פארס לפתוח את הדיון.
ח. פארס
לפני שאפתח את הנושא אני רוצה להביע צער, שיתר

חברי ועדת החינוך בכנסת, חברינו היהודים, אינם

נוכחים מלבד יושה הראש. זה מראה על גישה מסויימת וזלזול, כאילו שהחינוך

הערבי לא שייך למדינת ישראל.

החינוך הערבי. איני רוצה להאריך בדברי ולשבח שמערכת החינוך במיגזר הערבי

התקדמה במשך ארבעים השנים מאז קום מדינת ישראל, כאשר אנחנו עדים לכך,

שאלפי בוגרי אוניברסיטאות היום, במיגזר הערבי, מחצית התלמידים הלומדים

בבתי הספר היסודיים הם היום בנות. כמעט בכל ישוב גדול קיים בית ספר

תיכון. התלמידים הערביים מהווים כעשרים ושנים אחוזים מכלל תלמידי המדינה

בכלל, אחוז גבוה יותר מזה של ערביי ישראל במדינה, שהם קרוב לשבעה עשר



אחוזים. היו מחקרים רבים בעניין החינוך הערבי, ועדות שונות, דוחות שונים

ולעיתים, הנתונים של הוועדות השונות אינם תואמים את המספרים של משרד

החינוך. אני רוצה לתת תמונה כללית על הידוע לי בחינוך הערבי.

כששים אחוזים מתלמידינו הערבים זוכים לחינוך תיכון לעומת כשמונים אחוזים

בסקטור היהודי. אחת הסיבות העיקריות לנשירה היא אי מציאת המסגרת המתאימה;
לדוגמא
אין מספיק חינוך מקצועי; בבתי ספר יסודיים יש חינוך מיוחד, אבל

גם החינוך הזה אינו מקבל תשומת לב מספקת; מיעוט בתי ספר לחינוך מיוחד.

סיבה נוספת, במיגזר היהודי יש חינוך לטעוני טיפוח, אשר אינו קיים במיגזר

שלנו. התלמיד הנחשב לחלש נפלט מהמערכת לאט לאט. כשהוא מגיע לכיתה ט', יי,

הוא יוצא לרחוב.

בתחום החינוך המקצועי והטכנולוגי רק עשרים אחוזים מהתלמידים הערביים

לומדים לעומת כששים אחוז בסקטור היהודי. חינוך גבוה: כשמונה אחוזים מכלל

התלמידים לתואר ראשון הם ערבים, לתואר שני 3.2% ולתואר שלישי 2.7%.
בסמינרים למורים
3.20/0 מכלל אלה הלומדים הוראה.

תחום התנאים הפיסיים והצפיפות בכיתות. קיימים נתונים שונים. קיים נתון

אשר שמעתי אותו ממר ששון, על מחסור של ארבע מאות שבעים חדרי לימוד בחינוך

היסודי. ועדת המעקב טוענת שחסרים בין שמונה מאות עד תשע מאות. אני לא

רוצה להיכנס לוויכוח זה, אבל משרד החינוך קובע שחסרים ארבע מאות שבעים

חדרי כיתות או חדרי לימוד, מלבד ירושלים המזרחית אשר בה לטענת משרד

החינוך יש מחסור במאה עשרים כיתות. הריבוי הטבעי דורש כל שנה בממוצע בין

מאה למאה וחמישים חדרי כיתות. בארבע השנים האחרונות נבנו מספר חדרים, אבל

לפי קצב זה, הגידול הטבעי והמחסור הקיים, הרי בבתי הספר הערביים יש חדרים

שכורים שחלקם אינו מתאים מאחר ונבנו כבתי מגורים. חדר נבנה לצורך מגורים,

מכניסים בתוכו ארבעים ילדים, המורה עומד צמוד ללוח והילדים היושבים

בשורות הראשונות גם הם צמודים ללוח. חלק מהבניינים הקיימים אינם שכורים,

אבל גם אינם מתאימים. הם רעועים, במצב קשה מאוד. במרבית מוסדות החינוך

שלנו אין מקלטים.

על תוכניות הלימודים עובדים זה ארבעים שנה ועד היום הזה לא גמרו, מאחר

והעבודה איטית מדי. יש כמה אנשים העוסקים בתוכניות הלימודים לפי תקנים,

אבל מספרם מועט מאוד, כשבעה אנשים. בתחומים היחודיים קיים מחסור בתוכניות

הלימודים או בחומר הנלמד, למשל בשפה וספרות ערבית, דת איסלאם והיסטוריה.

תוכנית הלימודים טשטשה את הגאווה והזהות הערבית או הזהות הלאומית הערבית.

לאחרונה מר עלי חיידר מונה כמנהל האגף לחינוך לערבים במקום מר קופילביץ,

שקדם לו. הרושם שלי, שהסמכויות שהיו למר קופילביץ היו מרחיקי לכת יותר.

אני מרגיש שהסמכויות של מר עלי חיידר צומצמו מהסמכויות שהיו לקודמו.

חשבנו פעם כשרצינו ביזור בכל זאת לשמור על יחודיות מסויימת, אבל אנחנו לא

מרגישים אותו בחינוך הערבי.

חלק מתוכניות הלימודים מתורגמות תרגום יבש וחלקן נלמד בעברית. בטלביזיה

הלימודית אין התוכניות מתורגמות לערבית ואין תוכניות יחודיות. היסטוריה

ערבית מוזנחת מאוד בבית הספר היסודי ובחטיבת הביניים. כעשרים אחוז מהשעות

בחטיבות הביניים מוקדשות להיסטוריה של עם ישראל לעומת אחוז וחצי בבית

הספר העברי בו לומדים היסטוריה של העם הערבי. דהיינו, אנו צריכים להתעמק

רבות בהיסטוריה של עם ישראל ולהזניח את ההיסטוריה של עמנו. איני אומר



שאין צורך ללמוד היסטוריה של עם ישראל, אבל יחד עם זאת יש צורך להקדיש

להיסטוריה של העם הערבי תשומת לב מיוהדת.

מספר השעות ללמידת השפה הערבית אינו מקנה בסיס חזק לתלמיד הערבי לשליטה

בשפתו. כאדם שבא מהמערכת, עבד כשלושים שנה בחינוך הן העברי והן הערבי,

שתים עשרה שנים מתוכן עבדתי בבית ספר עברי כמורה לערבית ולאחר מכן עברתי

לבית ספר ערבי, אני מצטער מאוד לציין שמעטים מאוד בין המורים הערבים

יכולים להתבטא בערבית ספרותית טובה. ויש לזה סיבות. נראה כי מספר השעות

שנותנים לתלמיד הערבי ללימוד חשפה הערבית אינן מספיקות. קיימת השפה

הערבית המדוברת, אותה הילד מדבר בבית עם ההורים, ברחוב; אבל יש גם שפה

ערבית כתובה- קלסית ומודרנית. במידה ולא מקצים מספר שעות מספיק, הילד

יוצא מבית ספר התיכון חלש בערבית כשהוא מתקשה להתבטא בערבית ספרותית

נכונה.

תחום כוח האדם. מתוך מאה עשרים ושבעה תקנים, שמועסקים על ידי אנשי מקצוע

בתוכניות הלימודים, מוקצים שבעה למיגזר הערבי ומחולקים בין עשרים, עשרים

וחמישה אנשים, אבל בפועל קיימים כשלושה-ארבעה תקנים, וזה מעט מאוד.

במשרות גבוהות, שאני מדבר על מפקח ומעלה, יש כתשע מאות שמונים משרות

גבוהות במשרד החינוך. מנת חלקם של הערבים היא בסביבות ארבעים. כלומר,

ארבעה אחוזים. כאשר אמרתי עשרים ושנים אחוזים מכלל התלמידים בארץ הם

ערבים אבל מועסקים ארבעה אחוזים במשרות מפקח ומעלה. תפקיד בכיר אחד יש

לנו, מר עלי חיידר. ואם מדובר על מפקחים כפקידים בכירים, אז יש לנו בסך

הכל מקסימום ארבעים, לעומת תשע מאות שמונים. אם נשווה את מספר המועסקים

בכלל במערכת החינוך העברית לפי מספר התלמידים עם עמיתיהם הערבים, מתברר

שיש צורך לקלוט עוד כארבעת אלפים עובדים חדשים במיגזר הערבי. אני אומר,

מספיק אלפיים, לקלוט את הבוגרים מהאוניברסיטאות שאין להם תעסוקה.

באוניברסיטאות חצי אחוז מכלל המרצים הם ערבים. אז יש גישה מסויימת. קציני

ביקור סדיר, פסיכולוגים, עובדים סוציאליים, רופאים ואחיות - אחוזם הוא

כמעט אפסי. רק בשנתיים האחרונות הוכנסו כעשרה מתוך חמישה עשר או ששה עשר

העובדים במערכת.

הרוב המכריע, מעל לשמונים אחוזים של המורים בחינוך היסודי אשר מלמדים את

המקצועות חינוך גופני, ציור, מלאכה, חקלאות ודת איסלאם הם חסרי השכלה

המינימלית ביותר במקצועות אלה.

מסקנות. אני חושב שמשרד החינוך חייב לקבוע לעצמו תוכנית, לא של חמש ועשר

שנים, אלא ארבע שנים. לפני עשר שנים דיברו על תוכנית חומש. לפני שתים

עשרה שנה דיברו על תוכנית חומש. אנחנו עכשיו בשנת 89' ותוכנית החומש עוד

פועלת והפער גדל. באחד המחקרים, נדמה לי של פרופ' באשי פעם נאמר כי

מבחינת ההישגים הלימודיים, הפער הוא שנתיים בין בית הספר העברי לבית הספר

הערבי. חייבים להדביק את החסר, לסגור את הפער במשך ארבע שנים ולפתוח

מסגרות חדשות לתלמידים שיקלטו ולא תהיה נשירה מבתי הספר. לחסל את בעית

הבינוי במשך ארבע השנים הקרובות ולקלוט עובדים חדשים במערכת בצורה שווה

למערכת העברית ובכל הרמות. הכשרת מורים למקצועות שיש בהם מחסור, הקמת

יחידה לתוכניות לימודים, יחידה אשר תדאג לתוכניות יחודיות לחינוך הערבי

ובראשה יעמוד מנהל האגף לחינוך הערבי. במזכירות הפדגוגית ידוע לי על שני

אנשי מיעוטים הנמצאים שם, מר עלי חיידר ומר סלמאן פאלח, איני יודע אם יש

יותר; מנהל האגף לחינוך לערבים ומחנך החינוך הדרוזי. צריכה לקום יחידה

מיוחדת לתוכניות יחודיות לחינוך הערבי.
היו"ר ח. מירום
תודה רבה. ח"כ מיעארי, בבקשה.

מ. מיעארי; הנושא כבד ומכאיב. אבל מצד שני אנחנו יודעים,

אני חבר צוות טכני אשר בנתונים הקיימים מנסה

לדחוף את העגלה קדימה. אין התייחסות לחינוך ערבי במדינת ישראל. לא רואים

בחינוך הערבי במדינת ישראל ערך כשלעצמו, לא מקציבים לו יעדים ברורים. אין

יעד ברור לחינוך הערבי במדינת ישראל. צריך להציב ערכים, שיתאימו להלך

רוחו, לשאיפותיו ולסביבתו. אם נעשה את ההשואה בין מטרות החינוך בסקטור

היהודי לבין מטרות החינוך בסקטור' הערבי, כולנו יודעים את התוצאה. למשל

בסקטור היהודי הכל ברור או לפחות ברור יותר, אהבת המולדת, ציונות,

חלוציות, היסטוריה של עם ישראל, דברים שחור על גבי לבו מובנים וכל מחנך

שניגש לתרגם את התוכנית יודע לקראת מה הוא הולך. בסקטור הערבי, אהבת

מולדת אפילו לא כתוב שהיא מולדת משותפת פחות או יותר. אהבת אדם, אבל לא

מדברים לא על הצד הלאומי, לא על צד ההיסטוריה של הערבים, לא על היותם

פלסטינים בכלל. אני אומר שהמצב הוא שיצר את הבעיה הזאת. כל זמו שלא

מתמודדים או שלא מנסים להציב סימנים, אנחנו נישאר שרויים בתוהו ובוהו.

אני לא מאשים אף אחד, המצב בחינוך הערבי הוא מצב של תוהו ובוהו.

אני רק יכול לאחל למפקחים ולמורים שימצאו את הידיים והרגליים וינסו לייצב

דברים חיוביים ולהמשיך לפחות במסגרת הקיימת, לשפר הדרוש שיפור. ההשוואות

והדברים החסרים בכל התחומים רק מנציחים את העוול ויוצרים מצב שהוא על סף

הבלתי נסבל. אני מסכים שאנחנו נראה מה המפקחים מציבים לעצמם ומה הם

דורשים מאיתנו בתוך ועדת חינוך, כדי לעזור להם להריץ את המכונה עוד שנה.

הדבר צריך להיות נדון בוועדה מיוחדת, אשר שר החינוך והתרבות יעמוד בראשה,

שתהיה מדיניות ברורה כדי לייצב את המערכת, כדי שהתלמידים, המורים,

המפקחים ואנו נדע לקראת מה אנחנו הולכים. תודה רבה.
היו"ר ח. מירום
נשמע את מר עלי חיידר ואחריו נבקש את מר גדעון

בן דרור לדווח על הנושא הקשור לבינוי ופיתוח

במיגזר הערבי.

ע. חיידר; אני מודה לשני חברי הכנסת שדיברו, מר חסן פארס

הבא ממערכת החינוך ומכיר את הבעיות. גם החבר

מיעארי דיבר על מטרות החינוך הערבי. מבחינה היסטורית מערכת החינוך סבלה

מכמה חסרונות. משנת 49' עד היום יש לנו בעיות ביחס לבינוי. למרות שנבנו

אלפי חדרי לימוד, הבעיה קיימת בגלל התפתחות המסגרות השונות של החינוך

הערבי. בתחילה, היה לנו חינוך חובה שנכנס לבתי הספר הערבים כמו היהודים,

לא היו מספיק חדרי לימוד לכל האוכלוסיה שבאה לבתי הספר, בנים ובנות. במשך

הזמן משרד החינוך טיפל בבעיה, אבל כל פעם הוא מקטין את מספר החדרים

הנשארים. יש לנו מסגרות חדשות שמתפתחות, למשל: התפתחות החינוך המקצועי

הדורש מבנים נוספים, התפתחות החינוך המיוחד; כל מסגרת חדשה שאנו מוסיפים,

מגדילה את הצורך בבינוי.

פעם דיברנו על מחסור במורים. היו מורים בלתי מוסמכים. במיגזר הערבי. היום

הבעיה כמעט ואינה קיימת. היום, יש לנו עודף מורים בוגרי סמינרים ובעית

המורים הבלתי מוסמכים הגיעה לשבעה או חמישה אחוזים בבתי הספר היסודיים.

בבתי הספר העל יסודיים, בחטיבות הביניים, כמעט מאה אחוזים מורים מוסמכים.

היתה לנו בעיה של תוכניות לימודים בשנות החמישים. במשך הזמן הוקמו ועדות



להכנת תוכניות לימודים והיום אנחנו כמעט מדביקים את בתי הספר היהודים

ביחס למקצועות הריאליים. אנחנו מתרגמים את התוכניות, מתרגמים את הספרים

ומתאימים אותם לסקטור הערבי. למקצועות היחודיים בשפה הערבית הקמנו ועדה

משנת 70' ורק לאחרונה גמרנו להכין תוכנית לימודים מכיתה א' עד י"ב. מכיתה

ז' עד י"ב יש לנו מקראות בערבית לפי התוכנית החדשה, ואנו מכינים ספרי

לימוד לשאר המערכת. לתוכנית לימודים מא' עד ו' בקרוב נפרסמה ונבקש כותבי

ספרי לימוד שיגישו הצעות לספרי לימוד, למקראות חדשות לכיתות ב', ג', די,

ה', ו'. לכיתה א' יש לנו כבר שני ספרי לימוד.

לדת האיסלאם, יש לנו ועדה המכינה תוכנית לימודים. משנות התורכים עד היום

זו הפעם הראשונה שמשנים את תוכנית דת האיסלאם בבתי הספר הערביים. התוכנית

שהיתה קיימת בבתי הספר הערבים הוכנה בזמן התורכים וכשבאו האנגלים הם

אימצו אותה. היום אנו משנים את התוכנית לחדשה, מודרנית ויש לנו כבר ספרי

לימוד מכיתה ז' עד כיתה י"ב. שייך תוופיק עסלייה מאום אל פחם גם הוא שותף

בהכנת התוכנית. אנחנו רואים בזה הישג מבחינת חומר לימודים לדת האיסלאם

ומאמינים על ידי לימוד הדת בצורה שאנחנו מציעים אותה, נעשה לקירוב לבבות

בין הדתות השונות בארץ ולדו-קיום.

השפה הערבית. השתתפו בהכנת תוכנית הלימודים ערבים מטובי המורים. היה לי

הכבוד להיות ראש הוועדה. כשהכנו פרק מסויים בספרות. היינו מעבירים אותו

למורים בבתי הספר התיכוניים שיתנו את ההערות שלהם. התוכנית קיבלה את

הסכמתם של רוב המורים בבתי הספר הערביים. חלק אומרים שחסר בה חלק מספרות

הפלשתינאים, שניים שלושה שירים. אני לא חושב שעל זה תקום או תיפול תוכנית

לימודים, אם לא הזכירו פלוני אלמוני שאין לו שירה או השירה שאנו היצגנו

אותה אינה מייצגת את המחשבותיו.

כשמדברים על הבעיות של החינוך הערבי - א. בינוי, ב. חינוך טכנולוגי, ג.

עניין החינוך המיוחד. הבאתי מסמך המחלק את הסמכויות ביני לבין מנהלי

המחוזות. אין דבר שאני לא מעורה בו. אני צריך לתאם עם כל מנהלי האגפים

ועם כל מנהלי המחוזות, בכל דבר ודבר, וזו משימה קשה מאוד. מנהלי האגפים

ומנהלי המחוזות משתפים עמי פעולה המקלה מעומס העבודה.

ביחס לשיבוץ מורים. לא מתמנה מורה בלא שיעבור את הביקורת. אנחנו כולנו

דואגים שיהיה צדק בשיבוצים ובהעברות של מורים.

לקחתי על עצמי את העניינים הפדגוגיים ועלי להפנות את תשומת הלב, כאשר

קיבלתי את ניהול הענף, הכרזתי שתוך חמש שנים ברצוני לסגור את הפער בין

בית הספר הערבי לבין בית הספר היהודי. אבל כשניגשתי למעשה ראיתי כמה שזה

קשה, מה הם הכוחות הפועלים בסקטור היהודי, מה הם הכוחות הפועלים אצלנו

וזאת בעיה. התחלתי לעסוק בעניין זה. אני משובץ במזכירות הפדגוגית או

בהנהלת המשרד ובסגל כל הוועדות הגבוהות ביותר במשרד. אני יודע מה מתרחש

במערכת החינוך, כל חידוש שנכנס לבתי הספר העבריים אני מיד מנסה להכניס

לבתי הספר הערביים. בזה אני מונע גדילת הפער. במשך הזמן נצמצם את הפער

שהיה קיים. פער חדש איני רוצה שיווצר.

למשל עכשיו, עובדים בסקטור היהודי בעידן הטכנולוגיה, בהכנסת המחשבים לבתי

הספר היהודיים. אני מנסה להכניס את המחשבים לבתי הספר הערביים. הצלחנו

עכשיו בבתי הספר התיכוניים, כל בתי הספר התיכוניים כמעט יש להם מחשבים

ומלמדים לפחות יחידה אחת או שתי יחידות. ניגשים לבחינת הבגרות במחשבים



לפי אותה תוכנית הנלמדת בבתי ספר היהודיים. בזה אני מקווה שלא נפגר

אחריהם. בגני הילדים הכניסו את המחשב בתוכניות מטויימות. אנחנו משלבים את

גני הילדים הערביים עם היהודיים ומכניסים את המחשב. העברנו את

המורות-הגננות קורסי השתלמות למחשב ואני מקווה שנמצא את התקציב למתן מחשב

אחד לכל כיתת גן בבתי הספר הערביים. ההורים במועצות המקומיות נענים

לקריאתנו ונותנים ביד רחבה לבתי הספר. יש בעיה בבתי הספר היסודיים,

המלמדים לפי המחשב. הבעיה היא לא הכנסת מחשבים, קניית מחשבים, אלא הכנת

לומדות לפי תוכנית הלימודים, דבר שמקובל בבתי הספר היהודיים. אין לנו

לומדות בערבית וישנן חברות פרטיות המכינות קצת לומדות, אבל זה לא מספיק

לבתי הספר הערביים. הקמתי צוות מדריכים בראשותו של בעל תואר דוקטורט

במחשבים מארצות הברית בצירוף שלושה חברים אקדמאים במחשב, זו ועדת הדרכה

שתדריך את המורים ותהווה צוות לעריכת סטטיסטיקה מה קורה בבתי הספר

הערבים, מה הצרכים. הצוות יכול להעריך כל לומדה בשוק ולהמליץ לבתי הספר

לקנות את הלומדה הזאת או לא לקנות אותה. סיכמתי עם האגף לתוכניות לימודים

מתן אפשרות לתרגום הלומדות שיוכנו על ידי משרד החינוך לערבית. עניין זה

דורש תקציב, ביקשתי מהשר ומהמנכ"ל ואני מקווה שייענו לבקשתי בחיוב.

קיימים שידורים בטלביזיה הלימודית לבתי הספר היהודים. בתי הספר הערבים לא

טיפלו בהם. מיניתי אחד מהחברים כרפרנט בטלביזיה הלימודית והיום עלינו על

כל התוכניות. חלק מהן תירגמנו לערבית וחלק עשינו לו דיבוב וקנינו תוכניות

לימודים שנעשו בארצות הברית ובאנגליה. חלק מהן תורגם לערבית לארצות ערב.

המחנכים שלנו עברו על התוכניות ובדקו אם הן מתאימות לבתי הספר שלנו.

במדעים זה מתאים מאוד. בחלק מגיאוגרפיה כללית גם מתאים. המנכ"ל אישר לנו

תקציב לעידוד המשדרים בטלביזיה, חמישים אלף דולר עד לראשון לאפריל. ולאחר

תאריך זה אושר לנו תקציב נוסף של עוד מאה אלף דולר. החל מהראשון לאפריל

נתחיל בשידורים בערבית בטלביזיה, כשם שישנם שידורים בעברית יהיו שידורים

מיוחדים לבתי הספר הערביים. אני חושב שזה הישג.
דוגמה נוספת
טיפול במחוננים. בשיתוף פעולה עם מנהלת המחלקה לטיפול

במחוננים סוכם שנכניס את הנושא למועדונים לתלמידים מחוננים בכמה כפרים

ערביים. פתחנו מועדון אחד בטייבה והשני בבאקה אל גרבייה. התנסינו כיצד

להפעיל את הנושא, ראינו שהקשיים העומדים בפנינו הם מחסור בפסיכולוגים

לאיתור התלמידים. בעיה נוספת, התוכנית ללימוד המחוננים. לא רק ללמד אותם

חשבון או מתמטיקה; יש כאלה המחוננים למדעים ויש כאלה לאומנויות. הקמנו

צוות שיאתר באמצעות מכון לחינוך הערבי בחיפה, ידידנו מוסא קרייני ומרואן

דווירי מנצרת. הם יהוו צוות להכנת המבחנים הפסיכולוגיים ואנחנו מקימים

ועדה שתכין תוכנית לימודים למועדוני המחוננים. נעביר את המורים קורסים

מיוחדים, ובזה נטפל במחוננים.

אי אפשר להכניס תוכניות לימודים חדשות מבלי שתהיה השתלמות מורים, או מבלי

שיהיה לנו צוות הדרכה שידריך את המורים בשדה. כי לא רק דרך המפקח או דרך

המנהל אתה יכול לחדור לבית הספר, צריכים אמצעים לחדור לתוך בתי הספר ושם

המורה הוא המטרה שלנו, להגיע אליו שילמד ויבצע את כל התוכנית. יש לנו מעט

קשיים כי ההשתלמות פוזרה למחוזות ואנו צריכים להאבק איך לבצע את

ההשתלמויות שלנו.

עניין מדידה חינוכית. רמת חינוך הערבים ירודה או נמוכה מזו של היהודים.

מי מדד אותה? בשנת 74' פרופ' באשי ערך מחקר שתוצאותיו פורסמו בשנת 84'.

מאז עברו שנים רבות, המצב השתנה ולא היתה לנו אפשרות לערוך מחקרים. הקמנו

צוות מהמפקחים שלנו, בראשותו של פרופ' באשי, כמדען ראשי, לערוך את המדידה



החינוכית בבתי הספר. בקיץ נערוך את המבחן, אני מקווה שיהיה מבחן מהימן,

שיבדוק מה מצב בתי הספר הערביים.

דיברו כאן על מזרח ירושלים. איני מקנא באנשי מזרח ירושלים ולא באלה

שפועלים במזרח ירושלים, הבעיות הן קשות בגלל האינתיפאדה. אין אפשרות

למנהלים, למורים או למפקחים לשלוט במצב, כי לכל תלמיד עולם משלו וכל הורה

זה משהו אחר.
ע. חיידר
דיברו על מספר שעות הלימוד בשפה הערבית. אם

נשווה אותו למספר השעות הנלמדות בבתי ספר

יהודיים בשפה העברית, מספר השעות אצלנו הוא קטן יותר. במצב הקיצוצים איני

יודע איך אפשר להסתדר עם השעות.

היו"ר ח. מירום; תודה רבה מר חיידר. בבקשה, מר בן דרור.

ג. בן דרור; בנושא הבינוי. הנושא חשוב, אנחנו ערים לו ואני

חושב שהתשובה האחרונה צריכה להיות בעצם הצעדים

למימוש תוכנית האב, שקיימת לגבי המיגזר הערבי. בחינת הנושא נעשתה יחד עם

ראשי רשויות. הנתונים ידועים ומוסכמים וצריך להשיג כספים כפי שנעשה בשנים

האחרונות לתיגבור המיגזר הערבי. כל איבחון הנושא, חלוקתו ובדיקתו יחד עם

נציגים של המיגזר הערבי - נעשה. תוכנית החומש שהוכנה בשנת 87' והוגשה

לממשלה על ידי שר החינוך והתרבות, היא תוכנית שצריך להגשים אותה והיא
כוללת שני מרכיבים עיקריים
מרכיב הגידול הטבעי ומרכיב חיסול הפסולים

וסגירת הפערים. חיסול החדרים הסגורים, אלה ארבע מאות שבעים הכיתות

שהזכרת, חדרים שכורים, שאינם מתאימים לתפקידם או חדרים בבתי ספר שאינם

מתאימים. סגירת פערים, אותם חדרי ספח שנבנו, הקיימים בפרוגרמות ולא נבנו

מחוסר תקציב. זה קיים גם במיגזר היהודי.

תוכנית החומש התבססה על ההנחות הללו והניחה, שבנוסף לכך, עיקר המאמץ צריך

להיות בחינוך העל-יסודי, קליטה של מאה אחוזים בחינוך היסודי, דגש על

החינוך הטכנולוגי והכנת פרוגרמות לכל מוסדות החינוך, הן פרוגרמות

חינוכיות והן פרוגרמות פיסיות. סך הכל דרושות 1,222 כיתות לימוד בחמש

שנים, משנת 1988 עד שעת 1992. החלוקה היא 105 כיתות בשנה לקליטת גידול

טבעי וכ-140 כיתות לחיסול הפסולים וסגירת פערים.

בשתי השנים האחרונות המאמץ הזה נתן פירות. בשנת 1987 בנו 127 כיתות שהן

מעבר לגידול הטבעי ומעט לחיסול הפערים. בשנת 1988 נבנו 180 כיתות שהיוו

בערך 105 כיתות לקליטת הגידול הטבעי. הערכנו 110 כיתות אפילו ועוד כ-70

כיתות נוספות. מבחינת האחוזים, תקציב 1988 למיגזר הערבי היה כדי עשרים

וששה וחצי אחוז, שהוא מעבר לחלק היחסי, תקציב הבינוי. זאת אומרת, המאמץ

למתן תשובה לגידול הטבעי בוודאות מוחלטת גם להחלפת פסולים וסגירת פערים,

קיים כבר בשנתיים האחרונות ויש להמשיך אותו על פי אותה תוכנית חומש

מוסכמת שהוגשה לממשלה. לא אושרה רק מסיבות תקציביות. אני חושב שראוי

להתלכד סביבה, היא מוסכמת במשרד ועל נציגי השלטון המקומי וראשי הערים

שאיתם התוכנית עובדה והוכנה. וכל שייאמר מסביב הם דברי השלמה. משום

שאנחנו יודעים את בעית החדרים הפסולים. יש בהם ירידה גדולה מאוד בשנים

האחרונות והמדובר במאות כיתות, היום מדובר על מאתים שבעים כיתות שכורות

בסך הכל במיגזר הערבי ועוד כמאתים לא מתאימות.



זאת נקודת המוצא שלנו וזה המסר העיקרי בתחום הפיתוח. אני רוצה לומר

שהמאמצים שלנו ניתנים בחינוך העל יסודי. כדי לסבר את האוזן, נבנו בשנים

האחרונות בתי ספר מקיפים וחדשים, רציניים וגדולים לפי כל סטנדרד: במג'דל

כרום, באום על פחם, בטמרה, בטייבה, בדבורייה, בבאקה על גרביה, בזרזיר,

בתרשיחה, בערערה, גם בתי ספר יסודיים. זאת אומרת, בתי הספר שנבנים היום,

נבנים על פי פרוגרמות חינוכיות ופיסיות בסטנדרד מקובל. ולא כל דבר צריך

להשוות דווקא ליהודים משום שיש בעיה בתוך המיגזר הערבי של קביעת סדרי

עדיפויות. המיגזר הערבי עובר תהליך של גידול גם משום אופיו, ללא שום

השוואה למיגזר אחר. עצם קליטת הבנות במערכת יצר לחץ פנימי שהוא חיובי

מאוד, אבל לא היו מספיק כלים להתמודד משום שהלחץ הזה בא בתקופת זמן קצרה

והוא עדייו נמשך.

יש גם דברים שאפשר ללמוד במיגזר הערבי והיה דיון בהנהלה, והמיגזר היהודי

לומד מהמיגזר הערבי. השיטה של הקמת גני ילדים כחלק מבתי ספר, חטיבה צעירה

וכיתות בית ספר יסודי ביחד, זהו מודל שהמיגזר הערבי ניסה אותו בהצלחה

ועכשיו הולכים להעתיק אותו בחינוך היהודי. השיטה של גן ילדים כחלק מחטיבה

צעירה בבית ספר יסודי הוא מודל שהצליח במיגזר הערבי.

אני רוצה לציין שבמיגזר הערבי מקדמים גם נושאים נוספים ולא רק כיתות. אין

ספק שלא מספיק אבל הוא לא מספיק גם בכלל. ואז עולה בעית הפרופורציות, אבל

לגופו של עניין בשנים האחרונות נבנו אולמות התעמלות במיגזר הערבי,

בירושלים, בעכו, בשפרעם, בדבוריה, במג'דל כרום. אושרו אולמות בנייה,

יש כסף.

היו"ר ח. מירום; עכשיו שראש העיר בעכו קיבל את תמיכת הציבור

הערבי אין לי ספק שהוא יזרז את הבנייה.

ג. בו-דרור; אני רוצה לציין, המיגזר הערבי נכלל. כשקיימנו

השנה את כיסוי המעבדות על פי הרפורמה בחינוך

המדעי והטכנולוגי, נכללו גם בתי ספר במיגזר הערבי כמו בשפרעם ובאום אל

פחם. המתנס"ים הוא נושא חדש במיגזר הערבי, כיום פועלים שמונה מתנסי'ים

וקיימות תוכניות מתנס"ים נוספים ולפחות שניים בשנת התקציב הקרובה.

אני רוצה לציין, שחדרים לבנייה ניבנים לא רק מכספי ממשלה. אני מציין את

זה לחיוב. זה תהליך במיגזר היהודי שהחל גם במיגזר הערבי. באים ראשי ערים

ומציעים הצעות של "מצ'ינג" שנותנים תנופה הרבה יותר גדולה. הם באים
ואומרים
"אני ממקורותי מביא תקציב, תשלים לי אותו וביחד נבנה יותר."

משום שאם צריך להמתין לתקציב הממשלתי, הוא יכול להיות קטן יחסית. ראש

העיר מצטרף מכספי העיר, והתנופה הזאת שהיתה אופיינית במיגזר היהודי בשנים

האחרונות החלה גם במיגזר הערבי ונותנת פירות.

הפיתוח בכלל הוא לא רק בנייה. כשאנחנו יושבים עם ראשי הערים, אנו חושבים

על איך לתת ביטוי נכון בבינוי ליעדים החינוכיים. אם היום המשימות הן

רפורמה בחינוך מדעי, טכנולוגיה והכנסת מחשבים, הרפורמות בבחינות הבגרות

ומאגרי המשאבים, ונושאים אחרים שהיום הולכים במערכת, כל פרוגרמה יוצאת על

פי המתכונת הזאת ובסטנדרד הזה.

לצערי, וזאת הערה אחרונה שמתייחסת למיגזר הערבי והיא קיימת גם במיגזר

היהודי, מפאת המחסור התקציבי אנחנו לא תמיד מצליחים להקים ולבנות

פרוגרמות מלאות כהלכתן. אנחנו בונים בתי ספר בשלבים. ראשית את חדרי

הכיתות ואחרי זה את הספחים ובסוף מקלטים. לאולמות התעמלות כבר לא נשאר



כסף. אני מציע בתוכנית הפיתוח לתת ביטוי לצרכים הללו, שהם מוסכמים ואנחנו

לא יושבים משני עברי המתרס, להמשיך את התנופה שהחלה בשנתיים האחרונות על

ידי תגבור המיגזר הערבי בצורה משמעותית מעבר לקליטת הגידול הטבעי, על פי

תוכנית החומש. הדבר נותן פירות.

ח. פארס; אמנם מדובר פה על חדרי כיתות, אבל למשל חדרי

מורים, מנהלים, יש מחסור. אם יש לך נתונים כמה

זקוקים במיגזר הערבי לחדרי מורים ומנהלים וחדרי ספח.

היו"ר ח. מירום; אי אפשר כאן לרדת לכל פרט ופרט. נמצאת פה

תוכנית כוללת.
ח. פארס
יש מורים שיושבים כולם ביחד באותו חדר. איך

המורה הזה יעבוד?

היו"ר ח. מירום; נשמע אותם, הם בוודאי יאמרו את מה שהם יודעים.

מר בן דרור הציג תוכנית רצינית ביותר, שאילו

היא היתה באה על מימושה זה היה מביא את העניין כמעט עד כדי פיתרון תוך

חמש שנים. השאלה היא רק אם הממשלה תאמץ את התוכנית הזאת ותמשיך את התנופה

שהחלה בשנתיים האחרונות, או שמא הדבר הזה יעוכב עכשיו בשל בעיות תקציביות

כפי שאנחנו יודעים.

ח. פארס; השאלה שלי, אם בתוכנית החומש הזאת כלולות גם

הבעיות שהזכרתי, חדרי מורים, חדרי ספח.

ג. בו דרור; 1,222 הכיתות שהוזכרו מתחלקות לקליטת גידול

טבעי וסגירת פערים. ברגע שנבנה את הכיתות הללו

ניתן תשובה גם לבעיה שהעלית, לחיסול ולסגירת פערים בחדרי ספח חסרים.
היו"ר ח. מירום
מר בן דרור, אם אתה יכול לתאר את מוקדי הבעיה,

האם אתה מבחין שבמיגזר הבדואי המצב הוא הרבה

יותר חמור, נטול תנאים בסיסיים, או שמא הבעיה איננה במיגזר זה או אחר.

ג. בן דרור; המיגזר הבדואי עובר תהליכים דומים, קשים יותר

במובנים מסויימים, בעיקר במובן של ביסוס ישובי

הקבע. הפיזור שלהם הוא קריטי. בעיקר בדרום, גם בצפון. קיימות החלטות

ממשלה שלא לבסס ישובים זמניים אלא קבועים. התהליך של קליטה, כולל בנות,

במיגזר הבידואי הוא מסיבי מאוד ואין לנו פתרון, אין לנו תשובה. אנחנו

יודעים בוודאות שהתקציב הקרוב לא יתן פיתרון גם לקליטת הגידול הטבעי

בצורה נאותה ונצטרך לתת פתרונות ביניים בחדרים טרומיים, בהעלאת צפיפות

בכיתות, אפילו על חשבון חדרי ספח. המציאות הזאת קיימת ואם התקציב לא

יתוגבר, אני בהחלט לא רואה פתרון לבעיה הבסיסית של קליטת תלמידים שקיימים

כבר במערכת, אפילו ללא סגירת פערים.
היו"ר ח. מירום
תודה רבה. אני אבקש עכשיו את מר עזיז, אם אתה

מוכן למסור גם מן ההיבט הספציפי של ירושלים.



י. עזיז; אני אנסה לתאר טלגרפית את הבעיה של מערכת

החינוך במזרח ירושלים. אני לא אתייחס לשני בתי
ספר במערב העיר
אבו גוש ועין ראפה. מערכת החינוך במזרח ירושלים עברה

שלושה תהליכים מאז 67' ועד היום. אחרי 67' העברנו את תוכניות הלימודים

במיגזר הערבי בתוך הקו הירוק, כעבור מספר שנים קמה ועדת מתי פלד שיצרה

תוכנית שעטנז של התוכנית הירדנית והתוכנית הערבית הישראלית שנקראה בזמנו

תוכנית ירושלים. כעבור מספר שנים בשנות 73'-74' קמה צעקה לשנות ולהכניס

את התוכנית הירדנית. אז הוחלט להכניס את התוכנית הירדנית, שעד היום

מבוצעת במערכת על מעלותיה וחסרונותיה. אני עוקב אחרי התוכניות במיגזר

הערבי במפקח בחינוך הערבי, אבל כמפקח ספציפי על מזרח ירושלים אני אומר

כאן על מעלותיה וחסרונותיה, כי לא ניתן לשנות גם אם נרצה לשנות.

במה דברים אמורים? שתלמיד שמגיע לבגרות ירדנית שנקראת 'תווגייהי', הוא

חייב לעבור את החומר שממשלת ירדן קבעה. חומר זה נלמד בכל הגדה המערבית

ולכן את הספרים מקבלים מיו"ש. ספרי הלימוד, לא תמצא אותם בחנויות ספרים.

אנחנו מקבלים אותם ומחלקים החל מכיתה א' יסודית ועד כיתה י"ב יסודית.

הבעיה היתה, שבתוכנית הערבית הישראלית ובתוכנית ירושלים אף לא אחד מן

הבוגרים התקבל בשום אוניברסיטה במדינות ערב ולכן זה היה אחד השיקולים,

אולי השיקול העיקרי שהוחלט להכניס את התוכנית הירדנית כדי לאפשר לבוגרים

ללכת לאוניברסיטאות.

היו"ר ח. מירוס; מה היה ההיגיון להבחנה בין אותו ציבור ערבי

במזרח ירושלים ובין ציבור הערבים במדינת ישראל

במקומות אחרים?
י. עזיז
הבעיה היא שהרבה מאוד תלמידים ואחוז גדול מאוד

מהבוגרים הלכו למדינות ערב להמשיך את הלימודים

שלהם באוניברסיטאות. התעודה שמדינת ישראל מקנה להם לא הוכרה שם ועד היום

לא מוכרת. בו בזמן, שאם אדם בא ממזרח ירושלים עם 'תאוג'יהי', זאת אומרת

בגרות ירדנית לאיזה אוניברסיטה בישראל הוא מתקבל בלי שום בעיות. אבל

ההיפך לא נעשה ולכן נוצר מצב של התמרמרות, שאתם כאילו לא נותנים לנו

אפשרות ללכת להשתלם. מאז שהוכנסה התוכנית הירדנית, עשרות ואולי מאות

הלכו, למדו וחזרו וחלק לא מבוטל נקלט במערכת. היום כשיש לנו כאלף מורים

במזרח ירושלים, אולי אחוז אחד עדיין, לא מוסמך מאלה שנכנסו בשנות 69'

ו-70', כי אז היה לחץ לפתוח את בתי הספר.
היו"ר ח. מירום
איפה הם הוסמכו?
י. עזיז
היו קורסים בשנות השבעים עד 75' ועד היום

אנחנו מנסים כל שנה לסגור את הפער הזה של

100-120 מורים לא מוסמכים. בקיץ יש בחינות, יש להם חומר שהם צריכים ללמוד

אותו ויש בחינות מילואים. כשמורה עובר את הבחינות האלה, אחר כך יש עליו

פיקוח מעשי. אם יש חוות דעת חיובית הוא הופך למורה מוסמך.

יש לנו קרוב לששה עשר אלף תלמידים במערכת החינוך הממלכתית. במקביל יש

קרוב לשמונה עשר אלף במערכת החינוך הפרטית והעדתית במזרח העיר ויש כמה

בתי ספר של סוכנות הסעד. אין לנו שום פיקוח עליהם. דתיים - זה של

הכנסיות, אין לנו שום פיקוח עליהם מלבד הספרים שהם מלמדים בהם, הם אותם

הספרים שאנחנו מלמדים.



באשר לכוח ההוראה, מזרת ירושלים יש בה רוויה. כיום יש קרוב לשלוש מאות

מורים ומורות אקדמאים שאין להם מקום עבודה. המספר שיש לנו בבתי ספר

ממלכתיים לא מאפשר קליטה מסיבית של כמות זו. אף על פי שיש לנו כיתה

מיוחדת לבנות ממזרח ירושלים, הצמודה למכללת דוד ילין זה כבר מספר שנים,

שהיא סיפקה לנו בשלוש השנים האחרונות קבוצת מורות לחינוך מיוחד, זאת

אומרת, היא עונה על צרכים ספציפיים שאנחנו לא יכולים למצוא באלו הבאים

אלינו עם תעודות של אוניברסיטה וכדומה.

באשר לכוח הפיקוח, אני מצטער לומר בלי בושה, שעל כל המערכת הזאת יש שני

מפקחים, החל מגן ילדים ועד כיתה י"ב, כולל בתי הספר המקצועיים ועל כל

המקצועות. אין אף לא מפקח אחד מקצועי ואין אף אחד האחראי על גני הילדים,

שמספרם קרוב לחמישים וחמישה ואולי קצת יותר. אנחנו נעזרים רק בחברים

היושבים כאן מהמפקחים, ועוד החברים שאינם כאן, אני במיוחד נעזר בהם לפחות

בתוכנית הישראלית, הנהוגה בשלושה בתי ספר ששניים מהם יש להם עד תיכון וזה

בית צפאפה, אבו גוש ועין ראפה.

בבית צפאפה יש לנו שתי תוכניות לימודים, מכיתה א' עד כיתה י"ב. יש לנו

כיתה א' אחת לומדת לפי תוכנית ירדנית, כיתה א' שניה לומדת לפי תוכנית

ישראלית. זה גם יצר לחץ על התקנים. כשיש לך, נאמר, ששים ושבעה תלמידים של

כיתה ב' שהם מחולקים לשתי תוכניות ויש לך ארבעים וחמישה בתוכנית ירדנית

ועשרים וארבעה בתוכנית ישראלית, אתה פותח שלוש כיתות ולא שתי כיתות. זה

באותו בית ספר, באותו מוסד. מזרח בית צפאפה ומערב בית צפאפה.

אני גאה לומר שמשרד החינוך עזר לנו רבות בתקנים. יש שתי כיתות שהשטח שלהן

הוא עשרים וארבעה מטר מרובע, ויש שלושים ושמונה תלמידים שצריכים להיכנס

לפי החוק בכיתה אחת, אז אנחנו מכניסים בשתי כיתות ועד כמה שאפשר משרד

החינוך בא לקראתנו מבחינת התקן, במקום לתת להם עשרים שעות, נתנו להם גם

תקן מלא.

היו"ר ח. מירום; מר עזיז, אני מבקש לדעת מה מצב הלימודים שם

לנוכח האינתיפאדה.
י. עזיז
פתחנו את שנת הלימודים בסוף ספטמבר בהסכמה עם

הסתדרות המורים, כי בשנה שעברה המורים הועסקו

בחודש יולי ומשרד החינוך נאלץ להוסיף להם על המשכורת מאחר וזה חודש

חופשה. השנה אמרנו, לפחות לשריין חצי חופשת קיץ מראש, ואמרנו שחודש

ספטמבר הוא על חשבון הקיץ. אתם מקבלים משכורת, זה חודש החופש שלכם. היום

המצב הוא כך, כשיש שביתה כללית כמו היום, שמונים אחוז מבתי הספר הביקור

שלהם הוא סדיר, מעל לתשעים אחוז. השאר, הביקור שלהם הוא בין שלושים

אחוזים לאפס. בתי הספר התיכוניים, התלמידים שלהם באים מכל קצוות ירושלים

והתחבורה הציבורית לא פועלת ביום כזה, התחבורה הציבורית במזרח ירושלים.

ולכן הם לא יכולים להגיע. סיבה שניה, הרבה מאוד הורים נזהרים ביום כזה

מלשלוח את ילדיהם לבית הספר ואומרים, אני מעדיף להשאיר את הילד בבית מאשר

ילך ואינני יודע מה יקרה ביום של שביתה. ימי השביתה הם לא מעטים. השבוע

למשל יש שלושה ימי שביתה. כל שבוע הוא יום או יומיים מתחילת השנה. עד

היום קרוב לעשרים ושבעה ימי שביתה.
ב. נסים
איך בית צפאפה מתייחסת לזה?



י. עזיז; כשיש יום שביתה, החלק היסודי על שני חלקיו בא,

החלק העל יסודי ממתה ז' עד י"ב, החלק הירדני

לא בא. החלק הישראלי תמיד בא. כמובן באבו גוש ובעין ראפה אין שוס בעיה,

הס לא יודעיס אפילו מה זה אינתיפאדה. קיימת בעיה של תיסכול אצל המוריס.

אנחנו מנסיס לנצל בתי ספר שיש להס מערכות של מחשביס ומביאיס מוריס.

לדוגמה, בבית חנינא ביוס כזה יש לי אולי חמישה עשר אחוז ביקור סדיר.

הודעתי למנהל בית ספר שועפאט, שאנחנו מעבירים את כל המוריס בימיס כאלה

אליו, יש לו חמישה עשר, ששה עשר מכשיריס של מחשביס, ומורי המחשביס יושבים

עס המוריס חמש שש שעות כל יום ללמד אותס.
ב. ניסיס
ירושליס זו העיר הראשונה שבה נוצר מיזוג בין

מינהל החינוך ובין מחלקת החינוך של העיריה.
י. עזיז
כן.
ב. ניסיס
איך אתס משתלבים בזה?
י. עזיז
עדיין בשלב התארגנות. פועליס רק שני מפקחים,

אני ועוד מפקחת אחת בכל האזור, קרוב לארבע

מאות וחמישים כיתות. שני מפקחים. אנחנו עדיין מסופחים ולא מסופחים לעיריה

כי אנחנו יושבים במקום, כוח האדס יושב במקום אחר והעיריה יושבת במקום

שלישי. בינתיים עדיין לא מצאו לנו חדרים כדי להביא אותנו קרוב.
מ. מיעארי
כשסוגרים בית ספר, כמו אתמול בשועפאט למשל,

שואלים אתכם, או זה עניין של המשטרה או של

שירותי הביטחון?
י. עזיז
זה עניין של המשטרה ושירותי הביטחון לאור המצב

הקייס בשטח. משרד החינוך והעיריה, זאת אומרת

התאוס היחידי היה בקשר לבית ספר ראשידיה. שס היו באמת סיבות שמצדיקות את

ההחלטה שנתקבלה במשותף בין משרד החינוך ועירית ירושליס. זה עדיין סגור.
מ. מיעארי
כמה בתי ספר סגורים היום?
י. עזיז
היום אין. חוץ משועפאת סוגרים אותו יום יומיים

ופותחים אותו בחזרה. רק ראשידיה סגור כבר

ארבעה חודשים.
היו"ר ח. מירום
תודה רבה למר עזיז. הדברים חשובים מאוד ועוד

נתייחס אליהס בסוף. אבקש ממר רן לרנר, מנציג

הסתדרות המוריס, לשאת דבריו.
ר. לרנר
החבריס כאן שאלו מה אנחנו, כחברי ועדת החינוך

יכולים לתרום. אצלנו במקורות כתוב, דע מאין

אתה בא ולאן אתה הולך. כשאני מסתכל לאן אנחנו הולכיס כאשר הנתונים

קבועים, בלי תוספת תקציביס ובלי שינוייס ערכייס, אז אני מרגיש מאוד לא

נעיס. המערכת הולכת לכיוון שהכישורים הפורמליים של האנשים ילכו ויגדלו.

כבר היום אם אנחנו לוקחים את הדו"ח הסטטיסטי של הלשכה המרכזית



לסטטיסטיקה, אנו רואים שהכישורים של המורים בבתי הספר התיכוניים הערביים

עולים על הכישורים של בתי הספר התיכוניים העבריים. אני רואה כבר במשך

השנים האחרונות, וראיתי את זה כבר לפני עשר וחמש עשרה שנים, שהעובדה

שהמערכת משמשת ככלי יחיד, למעשה, לקליטת משכילים ערביים, זה דבר מסוכן

ביותר. העובדה הזו היא, לדעתי, אחת המכשלות הכבדות ביותר שתלויה כאבן

ריחיים על צוואר החינוך הערבי בישראל.

אם ניקח את כל הניתוח שחבר הכנסת ידידי חוסין פארס ניתח, שהוא ניתוח

נכון, וניקח את כל הבעיות אחת לאחת ונגיד, אם נפתור את בעית המבנים, האם

תיפתר בעית החינוך בישראל? אם נתפור את בעית תוכניות הלימודים, יהיו מחר

תוכניות לימודים מעודכנות, אז ירווח למערכת? אם ניקח את כל הדברים שתוארו

כאן והם נכונים, האם בזה תיפתר הבעיה?

התשובה יכולה להיות כזו או אחרת. עד שלא ננסה לא נוכל לדעת. אבל אנחנו

יכולים לבדוק את הדברים על פי דגמים קטנים שכבר עבדו והצליחו. בבית ספר

מסויים שהיה משוקם במבנים גרועים ביותר, אולי הכי רגועים בארץ, ברגע שהוא

עובר למבנים טובים האם יש קפיצה בבת אחת ברמת החינוך, ברמת ההוראה, ברמת

ההישגים? אם יש לנו מקצועות שהם נלמדים בדיוק כמו בבתי הספר העבריים על

פי אותה תוכנית לימוד נניח במקצועות הריאליים או באנגלית, האם יש שיוויון

בהישגים? הדברים האלה נשארים בסימן שאלה. אם לא מסתכלים על דברי הרקע,

אנחנו לא מבינים נכון את הבעיתיות של העניין. ניצור מצב, שאם לא נטפל

בדברים שהם מחוץ למערכת, לא נעשה את מלאכתנו נכונה. לדעתי, פתרון בעית

התעסוקה של משכילים ערביים, זה דבר שיביא רווחה למערכת החינוך הרבה יותר

מאשר פתרון בעיות חשובות ונכונות שהוזכרו כאן. משום שבעיה זו, למי שלא

מכיר את המערכת, גורמת להרבה מאוד דברים שיש בהם פגיעה ברוח הצוות,

בגאוות יחידה, במוטיבציה לעבודה, בנכונות להתנדבות. הדברים האלה כשאתה

מוציא אותם מבית הספר הוצאת את הנשמה היתירה של החינוך.

כשאתה בא לבית ספר, לחדר מורים, הנושא שמרחף בחלל האוויר בכפרים ובערים

הוא נושא של אווירה, של פרוטקציוניזם חריף ביותר. זאת אומרת, האנשים

נושמים את הנושא הזה בגלל המצוקה של התעסוקה. אנשים קשה להם להכניס את

הבנים שלהם לבתי המדרש משום שכולם רוצים להיכנס לבתי המדרש, משום שהם

רואים בבית המדרש אפיק שמוביל לתעסוקה מכובדת על סטאטוס ההשכלה והדימוי

העצמי של האנשים. אנשים יודעים שאם הם לא יקלטו בחינוך הסיכוי שלהם הוא

טוב לעבוד בתור מלצרים או בתחנות דלק וכוי. לכן הקרב על התעסוקה בסטאטוס

צווארון לבן הוא קרב קשה ומאבק אמיתי, מאבק שהוא חסר פשרות. אנשים רוצים

ומוכנים לעשות הכל בשביל להצליח בקרב הזה. מי שמפסיד מהעניין זו מערכת

החינוך. ברגע שמתמנה מנהל או מפקח או מישהו במכרז, או מישהו מועבר ונדבקת

אליו סטיגמה שהוא זכה בתפקיד בגלל שהיו לו קשרים עם אנשים ולא על פי

כישוריו, ברגע זה הוא הפסיד את האוטוריטה החינוכית שלו. כי מי אני המורה,

מה פתאום שאני אתאמץ, כאשר אני יודע שהמנהל שלי התמנה בגלל שיש לו

פרוטקציה או יש לו קשרים, למה שאני אתרום, למה שאני אתאמץ, למה שאני אכבד

את המפקח כשאני יודע שהוא התמנה בגלל שהוא ממשפחה שיש לה קשרים וכישורים.

לכן האוטוריטה החינוכית של ההיררכיה, עד למטה, היא מוכה באווירה לא

בריאה, לא נכונה, לא חינוכית. לכן, ככל שההשכלה הולכת וגדלה, התחרות תהיה

גדולה יותר עם רמה הרבה יותר גבוהה של כישורים.



אם היום יש לנו כמה דוקטורנטים וכמה דוקטורים שעובדים בבית ספר יסודי

בכיתה ב' וג', במקום שזה ישרת את המערכת, שיתרמו מהנסיון וההשכלה שלהם,

לדעתי התיסכול מנטרל ולפעמים הורס את העניין. ברגע שיש לך מנהל בית ספר

שהתמנה בשנות החמישים, שהוא בוגר כיתה ז' או ח' ויש עד היום כאלה במערכת

לקראת הפנסיה, ומתמנה אחד כזה אצלו בבית הספר, הוא פוחד ממנו, שהוא רוצה

להוכיח שזה למעשה לא ראוי להיות מנהל. הוא יעשה על מנת להוכיח שאמנם הוא

דוקטור אבל הוא לא טוב כמורה, הוא היה צריך להיות דוקטור באוניברסיטה.

כאשר אתה נכנס לחדרי כיתות ושואל, מתי לקחתם את הילדים בפעם האחרונה

להצגה, מתי ביקרתם אצל הורים,- קישוטים או תרומות וכוי, הדברים הם לא

בפרופורציות שהיינו רואים אילו העסק הזה היה מבחירה חופשית. הסמכותיות

היא דגל שלפיו הולכים, לא על פי הערכה. המנהל נאלץ להשתמש בסמכותיות

והדברים האלה שלובים אחד בשני.

אם היינו מצליחים להביא לתודעה, אני חושב שהנושאים שהוזכרו כאן לפני עשר

שנים, נושא המבנים היה הרבה יותר חריף. דיברו על מבנים, אלפי כיתות. היום

מדברים על דברים נוספים לקראת סיום. אני מקווה, סמוך ובטוח, שתוך כמה

שנים נושא המבנים יפתר. אז ניצור לנו מערכת שתייצר חבריה עם בי.אי.

ואמ.אי. שלא דאגנו כבר מהיום או כבר מלפני כמה שנים לקלוט אותם, אז הבעיה

תהיה קלקול ושיבוש בתוך מערכת החינוך והפיכה של הבעיה החינוכית ובעית

התעסוקה מבעיה חברתית לבעיה פוליטית. אנחנו, כהסתדרות מורים ערים לעניין

זה, ופועלים בכיוון. הייתי שמח אילו גורמים נוספים כולל משרד החינוך, אשר

במקרים רבים מתנער מאחריות ואומר, זו החצר שלי, אני אדאג לחינוך, שאחרים

ישברו את הראש בנושא תעסוקה. אני חושב שזה אינטרס של כולנו לדאוג לעניין,

כי הוא קשור בנימי נפשו למערכת.

היו"ר ח. מירום; תודה רבה. אחרון הדוברים יהיה ח"כ יהודה פרח

מאחר שאחרים כבר הביעו את דעתם כאן היום.

אנחנו לא נסיים בזה את הדיון, אנחנו נמשיך אותו בישיבה הבאה. אני מתנצל

בפני המפקחים, אבל אתם תגיעו לידי דיבור. גב' פדר תקבע לנו מועד.
י. פרח
בכנסת העשירית, כשדנו בנושא החינוך הערבי ואני

לוקח ומשווה את המצב להיום, אפשר להגיד שחלה

התקדמות משמעותית. אף אחד לא צריך להיות מעוניין, חלילה, או לשאוף לכך

שמערכת הלימודים הערבית תהיה במצב נחות על זו של המערכת היהודית.

לדבריו של מנהל האגף מר חיידר מסתבר, שחל מפנה רציני בתחום הפדגוגי

החינוכי ויש עירנות לדברים חדשניים, לכל מה שקורה במערכת. אמרת, שהכנסתם

שינויים בתוכנית הלימודים בנושא הדת, שהם היו אנכרוניסטיים מהתקופה

התורכית. מה האלמנטים שאתם הכנסתם בנושא הדתי?
היו"ר ח. מירום
אני מניח שזו שאלה שהתשובה בצידה היא לא קצרה

כל כך.
י. פרח
מה היה הכיוון?
היו"ר ח. מירום
מר חיידר, תרשום את השאלה הזו לישיבה הבאה

שלנו. לא נוכל להיכנס לזה היום.



י. פרח; זח חשוב לי מאוד. דבר שני, שמחתי לשמוע את

העברית היפה שלכם ושל ידידנו עזיז. יחזקאל

עזיז, דיברת על ארבע מאות וחמישים כיתות עם שני מפקחים. אני בדרך כלל בעד

זה, שמספר הכיתות למפקח יהיה קטנן ככל האפשר, יצומצם. בחינוך היהודי

היום, בניתוח של ההיקף שנופל על מפקח אחד, זה נע בין חמש מאות עד שש מאות

כיתות למפקח בחינוך העברי. כשש מאות כיתות מוטלות היום על מפקח אחד

הטיעונים, שהמפקחים אפילו לא מכירים את המורים שצריך לפטר, וכשבאים לפתוח

את התיקים שלהם, המנהל אומר, לא מוצאים בתיק חוות דעת של מפקח, משום שלא

הספיק להגיע אפילו למורים הגרועים. עד כדי כך.

היו"ר ח. מירום; אני מודה לכל מי שבא לדיון הזה כאן ואני מבקש

להודיע שדיון זה לא הסתיים. יצאנו מפה מעודדים

יחסית מהדברים של מר בן דרור על תוכנית הפיתוח שהחלה. וועדה זו יכולה

להשתתף במאבק במסגרת הוועדה המשותפת על תקציב החינוך, שנוכל להמשיך את

תנופת הפיתוח שמשרד החינוך התחיל בה.

לא קיבלנו עדיין תשובה מספקת כי לא ירדנו לעומק העניינים, אבל מר עזיז

העיר את אוזנינו, באשר לחינוך במזרח ירושלים. אני מקווה שלישיבה הבאה

אנחנו נזמין גם את מנהלי מחלקת החינוך בעירית ירושלים ונוכל ליחס פרק

מיוחד לנושא הזה של החינוך במזרח ירושלים, כי הוא מדאיג במיוחד.

תודה רבה לכולם והישיבה נעולה.
הישיבה ננעלה בשעה
13:00

קוד המקור של הנתונים