ישיבת ועדה של הכנסת ה-12 מתאריך 30/01/1989

דיון על רשות השידור; שאילתות

פרוטוקול

 
הכנסת השתים-עשרה

מושב ראשון



נוסח לא מתוקן



פרוטוקול מסי 2'

מישיבת ועדת החינוך והתרבות

יום שני, כ"ד בשבט התשמ"ט (30 בינואר 1989), שעה 11:00

נכחו;

חברי הוועדה;

מי בר-זוהר - י ו"ר

פי גולדשטיין

אי גמליאל

שי הלפרט

צי הנגבי

ר' זאבי

י י פרח

חי מרום

ש' עמור

חי פורת

ח י פארס

די צוקר

א' רביץ

מוזמנים;

אי הראל - יו"ר רשות השידור

אי פורת - מנכ"ל רשות השידור

ח' יבין - מנכ"ל הטלוויזיה

אי נדב - מנכ"ל "קול ישראל"

שי צימרמן - דוברת רשות השידור

אי אבנר - רשות השידור

נ' כחן - משרד החינוך והתרבות

בי נסים - משרד החינוך והתרבות

אי קמיר - עוזרת ליועץ המשפטי לוועדה

מזכירת הוועדה;

ד' פלר

רשמה;

טי קוטלר

סדר היום;

1. שאילתות

2. דיון על רשות השידור.



היו"ר מי בר-זוהר;

אני פותח את הישיבה. זו למעשה הישיבה הראשונה הרגילה של וועדת החינוך

והתרבות בכנסת ה-12. אנהנו מאררוים את אנשי רשות השידור. אני מברך את האורחים

שלנו. אנהנו פותחים בשאילות.

פי גולדשטיין;

ראשית, אני רוצה להתנצל בפני היושב ראש, על כך שלא יכולתי לבוא להצביע עבורו

בהיבחרו. אני מצרף את הקול שלי בדיעבד.

קיבלתי מכתב דחוף מהסוכנות היהודית בישראל, נציגי ועד פעולה לנושא אפשרות

חיסול עליית הנוער. אני מניח שהמכתב הזה הגיע לכולם. לדעת הכותבים יש אפשרות

שעליית הנוער תחוסל. הם פונים ומבקשים שוועדת החינוך של הכנסת תקיים דיון בנושא

והם מדברים גם על לוח זמנים די קצוב ודי צפוף. הנושא חשוב ואני מצרף את הדף ומציע

שבשבוע הבא נקיים ישיבה בנושא זה.

היו"ר מי בר-זוהר;

נבקש ממרכזת הוועדה לבדוק במה מדובר ואם יש ענין מיוחד בתאריך.
ר' זאבי
האם זה בסמכות שלנו? אנחנו לא סמכות מעל הסוכנות היהודית. הם רשאים להחליט מה

שהם רוצים.

היו"ר מי בר-זוהר;

אנחנו סמכות ציבורית. אנחנו יכולים בהחלט להעלות נושא לדיון ולהתייחסות.

מזכירת הוועדה, די פלי;

ועד עובדי עליית הנוער צלצלו אלי הביתה ומאז אני בקשר אתם. כיוון שעליית

הנוער מכוונת את ילדיה לפנימיות שנמצאות ברשות משרד החינוך והתרבות, יש לנו

נגישות לנושא זה וגם טיפלנו בו. יש גם ועדת תיאום בין ממשלת ישראל לסוכנות

היהודית, שבדרך כלל ועדת העליה והקליטה מטפלת בה, אבל בנושאים שקשורים בחינוך, גם

ועדת החינוך מטפלת.
היו"ר מ' בר-זוהר
נדאג לכך שהטיפול יהיה מידי.

י' פרח;

השאילתה שלי היא בנושא מימון לימודיהם שסטודנטים בהוץ לארץ. הורים רבים

מתלבטים בבעיה ואין מי שיעזור להם. סטודנטים שלא התקבלו ללימודים בארץ מחמת חוסר-

מקום, לומדים בחוץ לארץ ואינם יכולים לעבוד שם מסיבות ברורות, אינם יכולים לממן

את עצמם, והוריהם אוספים פרוטה לפרוטה כדי לשלוח להם, והמדינה מכבידה עליהם בכך

שהדולר שהם צריכים לשלם הוא במחיר דולר נוסעים, 2.13 ש"ח הדולר. איזה צדק יש

בדבר? סטודנט שזקוק לעזרה המינימלית הזאת, לפחות שישלם דולר יציג. הוא צריך לשלם

את הדולר היקר ביותר?
ר' זאבי
פורסם בעתונות שמשרד החינוך והתרבות הוציא הנחיות למורים על תכנית לימודים

הנוגעת למעמדם של תושבי השטחים. אני מבקש שזה יוצג בפנינו.
צי תנגבי
בחדשות השעה 10 הבוקר נמסר על ילדה שסובלת מתסמונת דאון שלא נותנים לה לשחק

טניס באיזשהו מיגרש. מנהלי מיתקן הטניס מאמללים אותה עוד יותר. האם יש דרך לעסוק

בענין? האם יש דרך להעיר למי שצריך?

היו"ר מי בר-זוהר;

אני מבקש להציג שאילתה בעניןה שבתת החינוך באום-אל-פאחם, בגלל אי-תשלום

משכורת על ידי המועצה. מה קורה בענין זה ומה בדעת השר לעשות בענין.

אנחנו שמחים לארח את ראשי רשות השידור. זו פגישת הכרות של הוועדה עם ראשי

רשות השידור. אנחנו רוצים לשמוע מהם ואני בטוח שחברי הכנסת ירצו ודאי להשמיע

עמדתם כלפי הזרועות השונות של רשות השידור. אני במקש לשמוע מפי מר הראל על כל

התכניות שלכם. קודם כל לתאר בפנינו את התכניות שלכם, את הבעיות שאתם נתקלים בהן,

מה אתם מתכוונים לעשות ומה התכניות לתקופה הרובה. וזאת כדי לקבל תמונה מקיפה של

המצב ברשות השידור על כל אגפיה.

אני מבין שבחוק רשות השידור לא נערכה רביזיה מעמיקה מאז חקיקתו. אני מבין שיש

בעיה רצינית מאד של הגדרת סמכויות לא ברורה בענין סמכויות מנכ"ל הרשות. נאמר שהוא

יפעל בהתאם להנחיית הועד המנהל, וחדשות לבקרים זה יוצר משברים לכל הכיוונים, מי

עורך ראשי, מה עורכים, מי קובע תכניות, מי מפטר את דוד גרוסמן, מי מחזיר אותו.
ר' זאבי
לא מי אלא למה.
היו"ר מי בר-זוהר
אני מבקש לדעת . מה עמדת הרשות לגבי עצמאותה של הרשת השניה שעומדת לקום, ומה

יהיה המצב בתחום התחרות החיובית בין שתיה רשתות.

נקודה נוספת שאני מבקש להעלות היא נקודת הדרמה וההפקה המקורית הישראלית. אין

צורך לומר שאיננו מתלהבים ממה שקורה בטלויזיה בתחום ההפקות. היתה תכנית בשם "עמוד

האש" שחלק מאתנו חלק על האוביקטיביות שלה, אבל כולנו הסכמנו על הצורך בהפקת תכנית

הזו. היום איננו רואים שום תכניות בתחום הלאומי המקורי, החלוצי, הישראלי,

הפטריוטי.

אשר להפקות הדרמה, אנחנו עוברים מתכניות שלדעתי קצת צורמות, כמו "כן, מה?"

וכל מיני סידרות שאמורות להיות מצחיקות. אני מבין שכסף יש לכם. בסרטונים ששודרו

בטלויזיה אתם מציעים סכומים נכבדים מאד למי שיגיש לכם תסריטים מקוריים. יש כסף,

והששלה היא לאיזה כיוון אתם רוצים לתעל אתזה.

מה היחסים בין הטלוויזיה הממלכתית לבין הטלוויזיה הלימודית וגלי צה"ל. למה זה

מביא, מה המסקנות האופרטיביות שלכם ואיך צריך לחלק, אם ניתן לחלק, את גווני

השידורים השונים בין הרדיו הממלכתי לבין גלי צה"ל.

אי הראל;

אני רוצה לברך אותך לתפקידך החדש. הדברים שהעלית הם מכלול בעיות. רשות השידור

היא רשות עצמאית ובלתי תלויה לפי החוק. היא רואה את תפקידה העיקרי לפעול בהתאם

למה שקבוע בחוק. דהיינו, לשקף נאמנה את המציאות הקיימת בארץ, לתת את החדשות כפי

שהן, גם אם הן טובות וגם אם הן רעות ולשמור על האיזון כאשר אתה נותן את הפרשנות

לחדשות.



זוהי נקודת המוצא העיקרית שלנו לגבי הראיה של רשות השידור. נקודת המוצא היא

לשקף את הנעשה בארץ, את החיים כפי שהן. אנחנו נמצאים במצב שהוק רשות השידור כפי

שנקבע בשעתו, כאשר הקימו את הטלויזיה, ומאז לא הוכנסו בו שינויים, אינו עונה יותר

למציאות הקיימת ברשות השידור ובארץ. בהרבה מאד מסעיפי החוק נוצרות יום יום בעיות,

כי לא התאימו אותם לבעיות הקיימות היום.

אני בהחלט רואה את אחד הדברים החשובים ביותר, לחפש את חדרך איך לתקן את חוק

רשות השידור. בקדנציה הקודמת עסקנו בזה הרבה מאד ולא הגענו לסיכום לשינויים בחוק,

בגלל בעיות פוליטיות שכרגיל תופסות כל נושא שמדברים עליו. גם אותם דברים עליהם לא

היו חילוקי דעות, שהתקבלו בוועדת החינוך כמעט פח אחד, חתנפצו ברגע שחגיעו לנושאים

הפוליטיים וגררו אחריהם את יתר הדברים.

אי-אפשר עם החוק הזה לחיות. ההוק הזה איננו מסדיר באופן ברור את הסמכויות בין

הרשות המבצעת ובין הרשות שהיא בבחינת מועצת מנהלים, ההנהלה. יש לנו שני דברים שהם

מעוררים בעיה בחוק. יש גם מליאת רשות השידור וגם ועד מנהל. המנכ"ל והיושב ראש

מתמנים על ידי הממשלה. המנכ"ל איננו שואב את סמכויותיו ממועצת המנהלים. ניתן לו

מעמד בכיר על ידי כך שהמינוי שלו הוא על ידי הממשלה.

כשאתה נקלע למצב המנכ"ל והיושב-ראש שואבים את הסמכות שלהם לא מהמוסדות של

רשות השידור אלא מממשלת ישראל, בהכרח נוצרים מדי פעם קונפליקטים בין המוסדות

ובין שני התפקידים האלה. המחשבה שיש גם מליאה וגם ועד מנהל, והמליאה מתכנסת רק שש

פעמים בשנה לפי החוק, יוצרת בעיות. אנחנו הרשות היחידה במדינת ישראל שכדי לאשר את

התקציב שלה, עוברת את כל מדורי הגיהנום. אנחנו עומדים להגיש את התקציב החדש,

ועדיין לא נגמר הדיון בתקציב של שנה שעברה. המסלול הוא כזה. אנחנו צריכים לעבור

גם את מוסדות רשות השידור, שזה טבעי, אחר כך את ועדת הכספים של הכנסת, את הממשלה,

זה הוזר לרשות השידור, היא מקיימת דיונים נוספים. ולחוד יש דיון על האגרה.

אנחנו רוצים דיון משותף על חאגרה, על התקציב, על התכניות והכל יחד. אומרים: יש

חוק שבענין זה אתה מופנה לוועדה זו ובענין אחר לוועדה אחרת. ובכל מקום התסבוכת

היא נוראה בנושא אישור תקציב רשות השידור.

פי גולדשטיין;

יש באמת הצטברות של 80 מיליון דולר בקופה?

אי הראל;

הקמנו ועדה ועדה שלנו שמלווה זאת ובודקת פנימית את הבעיות שנרצה להעלות בשעה

שיהיה דיון על החוק עצמו.

הבעיה המרכזית לפי דעתי בתחום של התכניות, הטלוויזיה והשידורים, שמדינת ישראל

לא נתפנתה, לא הממשלה, לא הכנסת, למחשבה מחדושת בדבר חלוקת חזמן שיש בטלויזיה.

הטלויזיה הישראלית, הרשות הממלכתית, משדרת משעה 8 בערב עד 12, ארבע שעות בעברית.

בארבע שעות אי-אפשר למלא את כל הדרישות הקיימות מצד הוק רשות השידור מצד אחד,

וחברים שיש להם כל מיני רעיונות מצד שני. יש צורך במחשבה מחודשת בענין חלוקת הזמן

בין הגורמים השונים שישדרו בעתיד, בחמש-עשר השנים הקרובות בארץ, מה זה ערוץ שני,

מה זה הטלויזיה החינוכית.

אני לא בטוח, למשל, שהתכניות הניתנות היום בטלויזיה החנוכית בבתי-ספר, לא

צריכים להפריש לנו זמן מסויים שנשדר בו תכניות לפנסיונרים. ציבור הפנסיונרים בארץ

הולך וגדל, הם יושבים בבית והם יכולים לראות רק תכניות לבתי-ספר. אנהנו חושבים

שצריך לתת תכניות לפנסיונרים שיושבים היום בבית.

לכן אני חושב שצריכה להיות מחשבה מחודשת על הזמן הגלובלי שעומד לרשותנו ואולי

חלוקה אחרת של אותו זמן.



אנחנו מנסים. במסגרת ,הקיימת יפרוץ לכמה כיוונים. זו הפעם הראשונה שצמוד להגשת

התקציב החדש הגשנו הצעה לתקציב פיתוח לחמש שנים

עודפים, שהצטברו מאז. לפני ארבע שנים רשות השידור היתח כעין מחלקה נתמכת וכשרצה

לאוצר שישלם את ההוצאות, אמרו לרשות השידור; רבותי, תנהלו, את העניינים בעצמכם

תרויחו - תרויחו; תפסידו - לא נכסה לכם.

על ידי עבודות יעול, הגברת הגביה, הגענו לרזרבה של למעלה מ-100 מיליון שקל,

שכולה מיועדת על פי החוק לפיתוח רשות השידור. תכנית החומש של רשות השידור, אינה

מבקשת מממשלת ישראל אף אגורה אחת. את כל הפיתוח שאפרט אנחנו רוצים לעשות מכספנו

אנו. אני חושב שזו טעות מצד משרד האוצר לבוא ולדרוש מאתנו, מפני שצברנו, מפני

שהתייעלנו ויש לנו רזרבה למטרות שונות, לבוא ולקחת מאתנו 50%. לא שמעתי

שלוקחים רזרבה מחברת החשמל או ממישהו אחר. רק מרשות השידור רוציםלקחת.

תכנית הפיתוח לחמש שנים מבוססת על ארבעה דברים והיא צריכה להענות על

הדברים שציין היושב ראש,קודם כל פיתוח, פיתוח ממש. אנחנו עומדים לפתוח. בחודש הבא.

אולפן טלויזיה חדש. עד עכשיו הסתייענו באולפנים בהרציליה. בשנה האחרונה בניינו,

אולפן חדש,, גדול יותר, משוכלל יותר, אומרים שהמשוכלל ביותר במזרח התיכון. הוא

נמצא ליד בנין הטלויזיה. תהיו מוזמנים לחנוכתו. זה אולפן שיכול לסייע בידנו לפתח

תכניות, האולפן הזה יחסוך כסף מהשימוש באולפני הרצליה, וגם אפשרויות הביצוע בו

הרבה י ותר גדולות.

בחודש האחרון הקמנו צלחת שקולטת שידורים שלנו. איננו צריכים להסתייע בעמק

האלה. יש לנו צלחת שלנו שקולטת מהלווין ומעבירה שידורים. במסגרת ההסכם שלנו עם

המסגרת האירופית אנחנו קולטים ויכולים לשדר את השידורים מאירופה.

,בשנה זו אנחנו צריכים לתת תשובה לבעיה קריטית שרשות השידור מתלבטת בה שש שנים

ולא פתרה אתי זה ועכשיו אנחנו עומדים בפני פתרון הבעיה, שרשות השידור היא אולי

היחידה,, בעולם שעדיין הטלויזיה שלה מצלמת חדשות בפילם ולא בוידיאו. המשמעות לפעמים

קריטית הסיבה לכך שלא הגיעו להסכם עם אירגוני העובדים ולא התמודדו . כתוצאה מכך

שלא הגיעו להסכם לא הפעילו את הוידאו . ציוד שהיה במחסנים הופעל על ניידות . אבל

צריך ציוד חדש

אם קורה אירוע בצפון, אם זה לא מתרחש עד שעה 3 אחר הצהרים, אי-אפשר כמעט לשדר

את זה בחדשות, אלא אם שולחים ניידת. אבל לפעמים הניידת עסוקה במקום אחר. לא שלחת

ניידת שלחת את מצלמת הפילם, צילמת, אתה שולח לפיתוח, אתה עושה את הכל, ואין לך

במבט לחדשות.

אם יש לך ציוד וידיאו, צילמת ושידרת. במסגרת תכנית הפיתוח אנחנו רוצים השנה

להכניס תוך ,כמה חודשים את ציוד הוידיאו. ולהגיע למצב בו נגיע לשיכלול רציני של

השידורים

.במסגרת תכנית, הפיתוח, אמרנו שפיתוח,איננו רק פיתוח של ציוד . אלא פיתוח זה

גם דרמה ישראלית, גם תכניות מקוריות. בתכניות הפיתוח שלנו -הכנסנו סכום ניכר

לעידוד היצירה המקורית. משמעותו להיות יותר בשטח, לראות מה שנעשה בישובים, לצלם

את זה,לשדר את זה. נגיע למצב שבו נגדיל פי כמה את תקציב ההפקה המקורית המבוססת

מצד אחד על יצירת דרמות מקורי וו; בכמות הרבה יותר- גדולה - אתה טועה מבחינת מה

שמתרחש היום. בטלויזיה, יש גידול עצום מבחינת התכניות המקוריות-ובתקציב תחדש

נגדיל, נשלש ונרבע את מספר התכניות המקוריות, כולל כסך שהקצבנו כדי ללכת

לקופרודיוקיציות גם עם הקולנוע הישראלי, כדי לעודד סרטים ישראליים ולשקף את המציאות

אנחנו צריכים להגיע לסיכום לגבי הערוץ השני הכנסת דנה בזה בקדנציה הקודמת

אני לא משוכנע שבמצב שבו מתפתחת מאד הטלויזיה בכבלים, שזה נבון לישראל גם ערוץ

שני מסחרי
א' הראל
פ' גולדשטיין;

אתה יודע שהממשלה ההילה את הובת הרציפות על חוק הערוץ השני.

אי הראל;

הממשלה ההליטה, אבל אני אומר אתה ההרהורים. זה שווה דיון מחודש. יש ועדה הדשה

ושווה לחזור ולדון על אופי הערוץ השני. אני השבתי שמה שישראל צריכה זה ערוץ שני

נוסח הערוץ הרביעי בבריטניה. ערוץ שני שנותן תכניות הינוך ותכניות תרבות, תכניות

היסטוריה ויהדות ודברים- מעין אלה. החכמה היא להתחרות רק תחרות מסחרית בכבלים,

ערוץ שני ורשות השידור? יש לי ספק בזה. עד לקבלת החוק צריך למצוא הסדר - והדיון

נמצא אצל היועץ המשפטי לממשלה - לדרך של שיתוף פעולה בין רשות השידור לבין הערוץ

השני. הם משדרים מספר מצומצם של שעות. יכול להיות שעל ידי שיתוף פעולה אפשר יהיה

להעמיד לרשותנו עוד חמש שעות שידור, מ-5 עד 12. יכול להיות שנוכל למלא את הדרישה

הקיימת על ידי כך שיהיה לנו זמן שלדור של הערוץ השני.

חי פורת;

מי קובע את התכניות?

אי הראל;

הם עצמם, למרות שהיה סיכום. אין על כך שום בקרה ציבורית. זה נעשה לבד. לפי

פסיקתו של היועץ המשפטי הם היו צריכים להגיש לנו לבדיקה ולאישור התכניות, וגם זה

לא נעשה. אין היום שום מערכת שידור בארץ בלי פיקוח ציבורי, פרט לערוץ שני.

אני רוצה לתת לכם שתי דוגמאות שלוחצות עלינו מאד והיינו יכולים לפתור אותן לו

היה מועמד לרשותנו הערוץ השני כולו או חלקו. הציבור הדתי בארץ לוחץ על שידור חוזר

של התכניות שמשודרות בליל שבת. אם היה לנו הזמן של הערוץ השני היינו עושים זאת.

ציבור גדול בארץ, כולל הממשלה, ביקש מאתנו כמה פעמים לשדר מבט לחדשות באנגלית,

בעיקר לתיירים שבאים לארץ. זה חומר תעמולה ממדרגה ראשונה. איננו יכולים, משום

שהזמן אינו עומד לרשותנו.

פי גולדשטיין;

בדקתם אפשרות של תרגום לאנגלית?

אי הראל;

לא זה מסובך. יש כאלה שרוצים ספורט, יש כאלה שאינם רוצי ספורט, יש כאלה

שלוחצים עלינו שניתן יותר ספורט, יש כאלה שרוצים פחות. אילו היה ערוץ שני היינו

מקציבים תכנית אלטרנטיבית באותו זמן בערוץ השני.

לכן, גם השאלה של מערכת הזמן או שיתוף הפעולה בינינו ובין הערוץ השני צריכה

להגיע להכרעה והכרעה מהירה. אני חושב שאנחנו בשלים, אילו רק ניתן לנו זמן, והיינו

יכולים תוך זמן קצר להתחיל בשידורי טלוויזיה "בוקר טוב ישראל", מ-6.30 עד 8.30.

חי יבין;

ההערכות המקצועית לא מסובכת. יש עבודה מסביב.

אי הראל;

אלה דוגמאות על קצה המזלג. יש המון פנסיונרים, יש כאלה שמתחילים לעבוד מאוחר.

הוועד המנהל של רשות השידור יש לו סמכות לגבי גלי צה"ל. אנחנו עוברים מהפך

ברדיו. בדיונים במליאת רשות השידור אנחנו משנים את המבנה לשיטה של איפיון רשתות.

לא כל רשת משדרת מה שהיא רוצה, אלא לכל רשת יהיה הדבר המיוחד שלה. זה מהפך ושינוי



גדול בתכניות הרדיו. במקביל לאישור תכניות הרדיו, אנחנו אחראים על השידורים

האזרחיים של גלי צה"ל. גלי צה"ל חייבים להגיש למליאת רשות השידור גם את לוח

המשדרים שלהם לאישור. הם אינם יכולים לעשות שינויים בתכניות האזרחיות בלי אישור

שלנו. לגלי צה"ל יש פיקוח ציבורי. הם לא מחוץ לפיקוח. תוך שבועיים תוגש התכנית של

השנה הבאה.

חי פורת;

יש לכם יכולת בקרה?

אי הראל;

כן. כשאני רואה שיש חריגות, אני מתקשר עם גלי צה"ל. באחד הימים קיבלנו הודעה

בענין החטיפה של המטוס הסובייטי, וקיבלנו הודעה שבגלי צה"ל משדרים את קוד הקשר

בין המטוס ומגדל הפיקוח. התקשרנו מיד והודעתי להם להפסיק במקום את השידור, וזה

הופסק מיד. בתקופת הבחירות, כמעט יום יום הייתי צריך להתערב. היו שם פריצות קשות

בי ותר ולהעיר להם.

פי גולדשטיין;

למה אתם לא מביעים לידיעת הציבור הרחב שאתם מפקחים על גלי צה"ל?

אי הראל;

כל הדברים החיוביים שאנחנו מנסים להביא לדעת הציבור, אינם נקלטים. כל יום שיש

מריבה, היא נקלטת באותיות גדולות.

המליאה פועלת גם בישיבות שהיא מתכנסת וגם באמצעות ועדות שמתכנסות ביוזמת

המליאה, ביניהן ועדה של גלי צה"ל והיא מבצעת את הפיקוח השוטף על גלי צה"ל ובאש

הוועדה עומד אהרון ידלין, שר החינוך לשעבר. כמובן שיש לנו גם ועדת כספים, ועדה

לדרמה, ועדה לחקיקה וכוי.

א' פורת;

בשמי ובשם מנהלי ועובדי רשות השידור אני רוצה לברך את היושב-ראש. אני חושב

שזה מינוי מוצלח. חבר-הכנסת בר-זוהר ידוע לנו כמי שמכיר היטב את המדיה ואת

המורכבות של הנושאים הקשורים במדיה. אני מקווה שהדבר הזה יהיה לנו לעזר רב בעתיד.

היושב-ראש סקר את הבעיות העיקריות של רשות השידור. הרבה להוסיף לא נשאר לי.

אנסה לחדד כמה נקודות בדברים שאמר, מי שמבקש להתרשם מהנעשה ברשות השידור רק על פי

הדיווחים של העתונות, רואה רק את הצד האפל של הלבנה הזאת, רק סקנדלים, רק מהומות,

רק שביתות ורק סכסוכי עבודה ומריבות בהנהלה, רק רכילות והשמצות. כאילו לא עושים

שם שום דבר אחר.

חלק מהפירסומים האלה נכונים, והיושב-ראש כבר הזכיר. המהומה הפרמננטית ברשות

השידור מאז היא קיימת היא פועל יוצא מחוק בלתי-אפשרי. המהומה מובנית ומוזמנית על

ידי החוק. החוק מלכתחילה יצר מצב של מאבקי כוח, מכיוון שלא הגדיר סמכויות. מאבקי

הכוח הבלתי-פוסקים כבר עשרים שנה, הם בין ההנהלה ובין העובדים, בין העובדים לבין

ההנהלה, בין העובדים בינם 'לבין עצמם, בין ההנהלה לבין הוועד המנהל, בין הוועד

המנהל לבין המליאה, בין כולם לבין הכנסת והציבור. זה מצב בלתי-אפשרי שלא תוקן

מאז שההוק הזה נחקק. אם תבדקו את הפרוטוקולים של הוועדה הזו, תמצאו החלטות אין

ספור של הוועדה שדורשות משר החינוך לתקן את החוק ולהגדיר את סמכויות המנכ"ל לעומת

הוועד המנהל, דבר שרק הוא יכול לשים קץ למאבק הכוחני הבלתי-פוסק.

א' הראל;



היום נתבקשתי על ידי שר החינוך והתרבות להגיב על הצעת החוק של חבר-הכנסת

ליבאי.

אי פורת;

אני רוצה שחברי הכנסת יהיו בטוחים שהבעיה איננה בעיה אישית. לא משנה מי

המנכ"ל או היושב-ראש או כל אחד מחברי הוועד המנהל או המליאה. הבעיה היא בחוק.

צמיד היו שם מאבקים ותמיד יהיו. זה לא ענין פרסונלי. ריב הסמכויות יוצר

אנטגוניזם, האנטגוניזם יוצר את הסגנון הכסאחי של כל דאלים גבר. יש מחטף של

סמכויות מכל הכיוונים, ובתוך כל המהומה הזו צריך גם לתפקד ולשדר ולפתח אתה רשות.

ואם בכל זאת הצלחנו בכך, זהו הישג נדיר. אנילא מכיר שום מוסד או מפעל או רשות

ציבורית שבתוך מהומה כזאת, שלא באשמתה אלא באשמת החוק, הצליחה בכל זאת גם להתגבר

על בעיות וגם להתפתח להתקדם.

מרבים לבוא בטענות לרשות השידור, במיוחד לטלוויזיה. אבל במדינת ישראל יש שקר

מוסכם כאשר מדובר על הטלוויזיה הישראלית. זו לא טולוויזיה. בסך הכל אנחנו זנב

זנבו של ערוץ טלוויזיה. בעולם, כאשר מדובר על תחנת טלוויזיה, מדובר על תהנה

שמשדרת מהבוקר עד הלילה. אצלנו בר עשרים שנה מדובר על תחנה שמשדרת מ-8 בערב עד 21

בלילה. אני לא לוקח בחשבון שעה של תכניות ילדים ושעה וחצי שידורים בערבית. אבל

טענות יש אלינו וציפיות יש מאתנו, כאילו היינו .B.B.C.כלים לממש את הציפיות האלה

- לא נותנים. לא חוק שמאפשר זאת לא זמן שידור שמאפשר זאת, לא אמצעים שמאפשרים

זאת, לא כוח אדם שמאפשר זאת. שום דבר. להיפך, הרושם הוא שכל הזמן קיימת נטיה

להצר את צעדיך עוד יותר גם מבחינה כספית וגם מבחינה תכנית.

חי פורת;

מי מונע בעדך מלהרחיב את השידורים, זה גם כן מעוגן בחוק?
אי פורת
מה שיש למדינת ישראל כבר עשרים שנה, אלה שלוש תחנות טלוויזיה שמשדרות על אותו

ערוץ, על אותו מסך, כאשר כמעט אין כל קשר ביניהן. כל תחנה כזה היא אוטונומית

לגמרי. התלונות - כולן אלי. הסיבות לתלונות - לא כולן שלי.

ישנה הטלוויזיה הלימודית שמשדרת 9.5 שעות ביום. היא לא נמצאת תחת פיקוח הוועד

המנהל או המליאה או מנכ"ל רשות השידור. היא קשורה במישרין ללשכתו של שר החינוך.

על פי החוק היא אמורה לשדר לבתי-ספר בלבד. במרוצת השנים בזחילה התחנה הזאת יוצרת

עובדות בשטח ומשדרת גם בנושאים שבינם לבין בתי-ספר אין ולא כלום. היא משדרת אפילו

חדשות ואקטואליה והתכנית "ערב חדש" או "מוסף המוספים". בין זה לבין שידורים לבתי

ספר אי ן ולא כלום.

ישנה הטלוויזיה בערבית שמשדרת כל יום משעה 6.30 עד 8, גם היא תחנת שידור כמעט

עצמאית. את השירותים הטכניים שלה היא מקבלת מהטלוויזיה בעברית. הטלוויזיה

הממלכתית הישראלית נכנסת בעצם לתמונה בשעה 8 בערב. צריך לקחת בחשבון שהטלוויזיה

בערבית משדרת באחת מזמני השידור הטובים ביותר שעומדים לרשותה של תחנת טלו ו יזה,

בין 6.30 ל-8. היא כפופה לי, אבל היא משדרת בערבית. אני מדבר על תחנת טלוויזיה

שמשדרת בשפה אחת מהבוקר עד הלילה. אין לי דבר נגד הטלוויזיה הערבית, אני חושב היא

טובה, ה שאלה היא אם היא צריכה לשדר בכל ערב בשעותה אלה, שזה זמן השידור הכי טוב

לכל המשפחה. אין לנו את השעות האלה. זה תלוי בשר החינוך, ושר החינוך לא יתן לנו

שעות נוספות במשך שעות היום כי הוא צריך להוריד אותן מהטלווזיה הלימודית שכפופה

אליו במישרין, זו טלוויזיה שלו, והוא גם השר הממונה עלינו. בכל פעם כשאנחנו

מבקשים שעות שידור נוספת במשך חיום כדי לסקר אירוע ממלכתי או אירוע ספורטיבי, או

אפילו פתיחת הכנסת, השר אוטומטית תומך בתחנה שכפופה אליו במישרין, היא הבייבי שלו

ואנחנו בן חורג.



במצב כזה, כאשר אין לך אויר לנשום, אין לך אויר לשדר, ובאים ודורשים שתשדר כל

מה שהציבור רוצה, זה לא הוגן. הבעיה שלנו היא מחסור באויר. פעם היתה בעיה של

מהטור בכסף. כשהיה מחסור בכסף, לא היה מחסור באויר, כי מעט האויר שהיה לנו בקושי

נוצל. לפני חמש שנים הלכתי לשר האוצר דאז, השר מודעי, והתחננתי בפניושילווה לי 5

מיליון דולר כדי לגמור את שנת הכספים 1984-85, כאשר במאזן שלנו גרעון של 12

מיליון דולר. לפני חמש שנים רשות השידור היתח עם עודף כוח אדם, בלי כסף בכלל,

עודף חובות, מערכת הפקה משותקת לחלוטין.

אני מוכרח לומר לשבחו של השר מודעי, שהוא עזר לנו בעיסקה היסטורית. הוא אמר:

קח 5 מיליון דולר, אבל אני לא רוצה לשמוע אותך יותר, האוצר הוא לא הבנק שלכם.

הסידור הזה, אמר, שאתם בכל שנה תבואו עם גרעון כספי ותצפו שהאוצר י זרים לכם כסף,

נגמר.

לקחנו על עצמנו סיכון גדול מאד כאשר הסכמנו להצעה הזאת. עם גרעון של 12

מיליון דולר והלוואה של 5 מיליון שקיבלנו, 17 מיליון דולר, להכריז על עצמאות

כלכלית, זו רולטה רוסית. אבל לקחנו את הסיכון ויצאנו לעצמאות. אני תמיד האמנתי

שעצמאות כלכלית היא גם תנאי לעצמאות תכנית. רשות השידור על פי החוק צריכה להיות

עצמאית.

תראו מה קרה לנו בחמש השנים האחרונות. שילמנו את כל החובות, שילמנו את כל

ההלוואות, הגברנו את ההפקה המקורית, בעיקר בטלוויזיה, מתקציב של 4 מיליון שקל

לפני שלוש שנים להפקה של תכניות בטלוויזיה, בשנה שעברה התקציב הזה הוכפל ל-8

מיליון שקל, ובתקציב השוטף 13 מיליון שקל, דבר שלא היה לו תקדים בתולדות הטלוויזה

בתחום ההפקה המקורית.

חי פורת;

מה עיקר מקורות ההכנסה?

אי פורת;

כל מי שרואה טלוויזיה בחודשים הארורונים, לא יכול שלא להתרשם באיזו מידה גברה

העשיה העצמית שלנו. פחות סרטים קנויים ויותר שידורי ישראליים מקוריים. אם זה לא

יהיה, אין לנו זכות קיום. עוד שנוז-שנתיים כל אחד יישב בבית ויוכל לקבל את כל

העולם באמצעות צלחת. הדרך היחידה שלנו להתמודד בתחרות כלל-עולמית כזאת, היא יצירה

מקורית. על זה אנחנו עובדים שנים, להקים פס יצור של הפקה מקורית ואנחנו כבר

ביישומו של התהליך הזה, ויש לנו את המימון לעשות את זה ואיננו מבקשים מהאוצר

אפילו לא אגורה אחת. במצב של 100 מיליון שקל שהסכנו במשך 5 שנים, לא הרווחנו

בטוטו, חמש שנים אנחנו עובדים על זה, בא האוצר ורוצה לקהת לנו 50% מה. למה? כי

הצטיינו? מפני שחסכנו? מפני שראינו כמה שנים קדימה? מפני שתכננו לטווח ארוך? כי

רצינו פעם אחת ולתמיד לצאת מתוך הביצה שרשות השידור היתה נתונה בה במשך 15 שנה?

זה הפרס שמגיע לנו?

מה המשמעות של החלטה כזאת או רעיון כזה לקהת כסף ממי שחסך והתייעל? המשמעות

היא, שכל מנכ"ל במשק הציבור צריך להבין: אל תחסוך, אל תתייעל, להיפך, תבזבז, יהסר

לך -יזרימו לך, יקהו ממי שחסך ו יזרימו לך. זה תואם את המדיניות של הממשלה? זה

תואם את ההגיון, את ה הגינות? במקום שיציגו אותנו כדוגמא ויאמרו: תראו את רשות

השידור, תוך חמש שנים, מאיזה שפל הגיעו לשגשוג, יקהו לנו את פירות השגשוג?
פי גולדשטיין
באיזה מצב זה עומד עכשיו?



אי פורת;

יש החלטת ממשלה לקחת מאתנו 50 מיליון שקל. זה דבר שלא יעלה על הדעת. מהיום

שחדלנו לקבל מהאוצר השתתפות כלשהי בתקציבנו, וזה היה ב-1984, רוב הציבור לא יודע

זאת, חיפשנו כל דרך אפשרית להגביר את מקורות ההכנסה שלנו. קודם כל עשינו פעולות

משמעותיות ביותר בנשוש של גביית האגרה. זה לא קל ולא פשוט. אנחנו גובים את האגרה

בעצמנו, למרות שאיננו רשות מס ואין לנו סמכויות של רשות מס. מגביית אגרה של

40%-50% בשנת 1984 הגענו היום לגביה של 80% ומעלה, לבד, בכוחות עצמנו. לפעמים זה

גם לא נעים. אין לזה שום דוגמא בעולם, שרשות ה שידור גובה את האגרה בכוחות עצמה.

בדרך כלל הממשלה היא שגובה את האגרה, ובכל תחילת שנת תקציב נותנת לרשות צ'ק לכל

השנה. אנחנו צריכים לעשות זאת לבד עם מנגנון שלנו ואנשים שלנו, בלי סמכויות, ובכל

זאת הצלחנו על ידי החלפת השיטה. במקום הסיסמא יתה פעם: "אם לא תשלם יקחו לך",
החלפתי את הסגנון לסגנון חיובי
יש תמורה בעד האגרה. ותתפלאו כמה הדבר הזה השפיע.

עשינו לציבור חשבון מה הוא מקבל במחיר שהוא פחות ממחיר עתון ליום. הוא מקבל רדיו

שמשדר בחמש רשתות וטלוויזיה שנותנת מה היא נותנת. מה מקבל האזרח כשהוא קונה עתון

באותו מחיר לעומת מה שהוא מקבל מאתנו. אנשים הבינו את זה ושילמו ברצון. ואם פעם

לשכות הגביה שלנו נראו כמו אורוות שהיתה בושה לעמוד שם בתור, היום תענוג לבוא

לשם.

פיתחנו את הקואופרודוקציות. לא כל דבר שאנחנו מפיקים אנחנו צריכים לממן

בעצמנו. מצאנו שותפים מחחוץ, וכך הפקנו יותר בהשקעה פחותה. פיתחנו נושא של תשדירי

שירותו חסות, נושא שמהווה היום כ-12% מהתקציב שלנו. אנחנו עושים זאת בגבול החוק

ולא מעבר למה שהותר לנו על ידי היועץ המשפטי לממשלה ובג"צ. איננו משדרים פירסומת

במובן המלא של המושג. יכול להיות שפה ושם יש איזושהי סטיה, אנחנו מיד מתקנים

זאת. הכלל הוא שיש גבול שאיננו עוברים אותו. אנחנו משתדלים להקפיד לא לעבור זאת,

שמא היועץ המשפטי לממשלה יקה לנו גם את מה שיש. פירסומת טלוויזיה זה דבר אחר

והסכומים שנגבים עבור זה הם אחרים. במסגרת תשדירי השירות אנחנו מעבירים לציבור גם

מסרים שלדעתנו חשוב שיקבל אותם.

רשות השידור ב-4 השנים האחרונות צימצמה את כוח האדם שלה ב-15%, למעלה מ-200

עובדים. אף רשות ציבורית לא צימצמה כך את כוח האדם שלה. זה חסכון אדיר. זה לא

חסכון חד-פעמי, זה חסכון לטווח ארוך. עובד שיצא לא חוזר ולא לקחנו אחר במקומו.

אנחנו ייעלנו את מערכת ההפקה. מה שעשו קודם ארבעה עובדים, היום עושים שלושה. ומה

שאפשר היה לעשות בשתי ניידות, היום עושים באחת. אבל זה עוד לא מספיק.

התכנית שלנו היא לעבור את מהפיכת הוידיאו. היום אנחנו תחנת הטלוויזיה היחידה

בעולם שעדיין משדרת בפילם, בשיטות שהיו מקובלות בשנות ה-60. עד עכשיו הדבר היה

בלתי-אפשרי כי לא היה לנו כסף. היום, כשיש כסף, הדבר הופך להיות אפשרי. אנחנו על

סף המהפיכה הזאת. בימים אלה אנחנו שוקדים על הכנת רשימות ההצטיידות של הטלוויזיה

כדי להעלות אותה על פסי היצור של שנות ה-2000, כדי שתוכל להתמודד עם הכבלים ועם

הערוץ השני כשיקום ועם הצלחות. אם לא נעשה זאת, תוך שנה רשות השידור תיעלם מן

המפה מבחינה תכנית ולא יהיה לה שום ערך.

אני חוזר ואומר, הדברים החיוביים שנעשו ברשות השידור בשנים האחרונות, לא

תמצאו להם זכר בעתונות. זה לא מעניין אותם. שם תמצאו רק רכילות ודברי הבל. בעוד

שבועיים תהיה מוזמנים לטכס חנוכתו של אולפן הטלוויזיה החדש, שהוא מלאכת מחשבת.

בשנתיים ה אחרונות בנינו אותו בשקט בשקט ואיש לא ידע. הוא עלה 3 מיליון דולר.

לפני שלוש שנים חנכנו את האולפני החדשות של הרדיו ברוממה שהם המשוכללים

והמתוחכמים ביותר בעולם. לא לקחנו מהאוצר אפילו אגורה. בנינו את אולפן קראון

בשיתוף עם קרן ירושלים, אולם הקונצרטים של תזמורת רשות השידור, בהשקעה של 2

מיליון דולר. אין לזה זכר בעתונות. אנחנו חותמים עכשיו על חוזה רכש של מצלמות

חדשות, יחידות עריכה ובקרה, ניידות חדשות, בשווי של 20 מיליון דולר - לא לקחנו

ולא ניקח אף פרוטה מהאוצר, הכל מכספים שחסכנו. אם יקחו לנו את החסכונות, לא נוכל

לעשות את כל הדברים האלה, ורשות השידור תיסוג ותחזור למה שהיתה לפני חמש שנים.

זה מה שמגיע לנו? יש פחות סכסוכי עבודה ברשות השידור, יש פחות מהומות, כמעט שאין

שביתות, דבר שעד לפני שנתיים היה מנת חלקנו עד לפני שנתיים. יש יותר משמעת שידור



ברשות השידור. כל מיני שידורים סקנדליוזיים שהיו מקפיצים את המדינה חדשות לבקרים

עד לפני שנתיים-שלוש, לא קיימים עוד.

אנחנו רואים בתכנית ההצטיידות לפסי הייצור של היצירה המקורית את שיא הפעילות

של רשות השידור בחמש השנים האחרונות. אנחנו נמצאים בפתחו של עידן חדש שיביא

את

המהפיכה התכנית והטכנית, הטכנית והתכנית. בלי מהפיכה טכנית לא תיתכן מהפיכה

תכנית. הדבר היחיד שאנחנו נצטרך להזדקק לעזרתכם כדי לקבלו הוא עוד קצת אויר

לנשימה, עוד קצת אויר לשידור.

יכול לחיות שלפני 20 שנה היתה הצדקה לתחנת טלוויזיה שמשדרת לבתי ספר,

כשהטלוויזיה הלימודים הוקמה. אני לא מכיר היום אף בית-ספר אחד במדינה שנזקק

לשירותים של תחנת טלוויזיה כזו. בכל בית ספר יש היום וידיאו וקסטות והוא יכול

באמצעי העזר שלו לשדר תכניות לימודים כפי שהמורה רוצה והוא לא צריך לקבל את

השידורים דרך האויר של המדינה. הוא יכול לקבל אותם או בכבלים או בקסטות. בשביל מה

לבזבז כל כך הרבה אויר לשידורים לבתי-ספר? לא קיים דבר כזה בשום מקום בעולם.

אני לא מזלזל בשידורים של הטלוויזיה הלימודית. אבל להעמיד לרשותה את האויר של

המדינה, זה בזבוז משווע שאין לו אח וריע.

די צוקר;

מההערות שלכם אפשר להבין שאתם חוששים גם מתחרות.

אי פורת;

נכון. אם תשאלו אותי מה צריך להיות, האני מאמין שלי - לגבי האסטרטגיה של

השידורים במדינת ישראל, זה דבר שאיש לא נתן עליה את דעתו עליה עד היום, הגיע הזמן

שיתן עליה את דעתו. למדינת ישראלי שני ערוצים באויר. מה שמתכננים פה זה שלוש
תחנות
לימודית, ממלכתית, ותהיה טלוויזיה מסחרית. כאשר הלימודים משדרת גם עם

הממלכתית וגם עם המסחרית, בשני ערוצים. זה דבר שלא יעלה עלה דעת. אי-אפשר לקיים

תחרות חופשית והוגנת כאשר יש שלוש קבוצות על מגרש אחד. איך אפשר לשחק כדורגל כשיש

שלוש קבוצות על מגרש אחד? יש שם קבוצה אחת מיותרת. לאיזו שער בדיוק היא בועטת

הטלוויזיה הלימודית? בבוקר היא תבעט לשער של המסחרית יחד אתנו, בערב עם המסחרית

היא תבעט לשער שלנו. זה אנדרוגנוס מכל בחינה. אחת מן השתים, או שהלימודית תהפוך

להיות חלק מחממלכתית, תחת האמברלה של הוועד המנהל, או שהלימודית תהפוך להיות

המסחרית, ואת בתי הספר נשרת בקסטות. לא צריך לשרת אותם באנטנות. אלה האפשרויות

הפשוטות שעומדים בפני המדינה, ואין אחרות. מה שמתכננים עכשיו הוא שעטנז. זה כל

החסרונות בלי אף יתרון אחד. זה חומר למחשבה.

מדברים רק על טלוויזיה, אני מבקש מחברי ועדת החינוך של הכנסת לא לשכוח, שרשות

השידור זה גם רדיו והרדיו שלנו אולי הוא לא הכי טוב בעולם, אבל אני לא מכיר הרבה

תחנות רדיו יותר טובות מ"קול ישראל".

חי יבין;

אני חושב שהדברים נאמרו. אני יכול לחדד כמה נקודות מהשטח. תרשה לי להצטרף

למברכיך ולמברכי חברי הוועדה. אני מקווה שהם יעזרו לנו לקדם את נושאי השידור

בישראל. אחת המשימות העיקריות היא להתמודד עם מערכת השידור במדינת ישראל לקראת

שנת ה-2000, והמדובר לא רק בבעיות שנגעו בהן המנכל והיושב-ראש, אלא מדובר בבלגן

באויר ומצב של אנרכיה או חוסר מעש לגבי מה שצפוי לנו בעתיד בכל נושא השידור

הטלוויזיוני.

הכבלים, הכבלים הפירטיים, הערוץ השני, הערוץ הראשון, או זנבו של הערוץ., זו

אחת הבעיות הקשות ביותר שיש לנו, אבל נראה לי שהוועדה הזאת צריכה להתמוסר בצורה

הרבה יותר רצינית מזו שהיתה בשנים קודמות, למפת הערוצים במדינת ישראל. אני מדבר

כעת כאיש שידור ולא רק כאיש רשות השידור.



אחת הבעיות הקשות ביותר שלנו היא העובדה שאנחנו משדרים מ-8 עד 12. אי אפשר

ואין שום דרך בעולם שאפשר לרצות מדינה כל כך מגוונת בטעמיה, בעדותיה, בארבע שועת

שידור, ולתת לכולם מה שכולם רוצים כל הזמן, לא בנושא החדשות ולא בנושא התכניו.

תמיד יימצא חלק מן הציבור מקופח כאשר אין לו מבחר של תכניות שהיה רוצה לראות ברגע

נתון כל שהו. את הדבר הזה צריך לפתור במהירות, אם בנושא של ערוץ שני שיכול בהחלט

להכלל בתוך רשות השידור, ועכשיו קיים מצב שבעיני הוא בלתי-נסבל, וזה שיש ערוץ שני

שעובד בלי פיקוח ציבורי ועובד בחוסר תיאום אתנו, כאשר אפשר היה להשתמש בערוץ הזה

לצרכים שממש משוועים לזמן שידור. למשל, שידורי ספורט לחובבי הספורט, שידורים

למיעוטים, והכוונה לקבוצותב אוכלוסיה שמעוניינות אם בקונצרט או ספורט או שידורים

חוזרים של ערבי שבת וכו'. חבל שהדברים האלה לא נעשים, אך ורק מפני שאי-אפשר

להתגבר על הענין הזה מבחינה פוליטית.

לגבי ההפקה המקורית - נאמרים הרבה מאד דברים מושלכים לאויר ואף אחד לא טורח

לבדוק אותם. הטלוויזיה כבר היום מפיקה יותר מכפי שהפיקה אי-פעם בעבר מבחינת

הכמות. תקציב ההפקות שלנו גדל בשנה שעברה מ-4 ל-8 מיליון,ובהצעת התקציב בשנה

הבאה ההצעה לתכניות בלבד היא של 14-8מיליון. אנחנו מדברים על הפקות שלתכניות

תעודה, תכניות העשרה, הפקות של תכניות בידור והפקות דרמה. יש לי רשימה של 13

דרמות שנמצאות עכשיו בשלבי הפקה. לא כל הדברים האלה מאירים את הרישום שלהם

ואנשים נוטים לשכוח דברים. ודאי שיש עוד הרבה לעשות. יש לנו דיון על

קואופרודוקציות עם חברות פרטיות. אנחנו צריכים להוציא הרבה דברים מחוץ לטלוויזיה

ולעורר את השוק. השוק בחוץ זקוק לעידוד ונדמה לי שיש מקום ויש גם פוטנציאל להרבות

בהפקה המקורית.

היו"ר מ' בר-זוהר;

כל זה יתבצע גם במידה שיקחו מכם 50% מהתקציב?

חי יבין;

אני חושב שלא.

ד' צוקר;

העודפים הרבה יותר גדולים מתכניות הפיתוח שמר יבין מצביע עליהן עכשיו. מדובר

על למעלה מ-100 מיליון שקל עודפים - -

אי הראל;

אנחנו מוכנים להגיש לכם מיסמך מפורט למה מיועד הכסף הזה, לפרטי פרטים.

חי יביו;

אני רוצה לגעת בנושא טכנולוגי וכוה-אדמי שזהו הקוץ בבשרנו, שמוכרחים למצוא לו

פתרון ומיד. זה נושא של מעבר לשידור באמצעים אלקטרוניים. היום משדרים בעיקר

בחדשות בשיטות מיושנות, באמצעות פלים. הנושא הזה הוא נושא מאד מסובך. אין שום

ציוד ששוכב בשום מחסנים, צריך להוציא את זה פעם אחת מהמיתוס הלאומי, כמו שאין

אבטלה בטלוויזיה. יש אבטלה שולית. אבל בטלוויזיה אין אבטלה במובן זה שדיברו, על

עשרות אנשים שמסתובבים באפס מעשה. לא נכון. כנ"ל אין ציוד ששוכב במחסנים. הציוד

הזה בוזר בינתיים לתוך המערכות הישנות. אבל הבעיה היא שאנחנו עובדים בשיטות

מיושנות בנושא החשוב ביותר של הטלוויזיה שבו יש לטלוויזיה גם הישגים הגדולים

ביותר, וזה נושא אקטואליה וחדשות. זה נשוא כאוב כי הוא קשור להעלאת שכר, פשוט

מאד. הבעיה אוכלת אותנו מזה 10 שנים ויותר. אם הדבר הזה לא ייפתר במהירות, תקרוס

גם המערכת שאנחנו עובדים אתה. המערכות האלה כבר כלכך מיושנות, שאין להן כבר חלקי

חילוף בכלל. אם בתחום הבטחוני היה קורה דבר כזה, זה היה מחדל ממדרגה ראשונה. את

הבעיה הזו חייבים לפתור והיא לא בידי אנשי הטלוויזיה וגם לא רק בידי הנהלת רשות

השידור. זו בעיה של משא ומתן, בעיה של העלאת שכר, במערכת שהתייעלה.רשות השידור



הוציאה מתוכה 150-200 עובדים, ועדיין נמשך הכיווץ. באוצר אמרו לנו: תתייעלו

-תקבלו את אותה תוספת שהעובדים דורשים כדי להפעיל את הטכנולוגיה החדשה. ועכשיו

הגיע רגע האמת. את זה צריך לפתור. צריך לפתור זאת מהר, אחרת גם המערכת הקיימת

שעובדת בפילם, תקרוס גם היא.

אלה שלוש הנקודות שרציתי לחדד. בסך הכל אני חושב שהטלוויזיה נמצאת בעידן שבו

היא נותנת תמורה בעד האגרה, היא נותנת לדעתי תמורה הוגנת לאגרה, אבל מה שחשוב,

היא נמצאת בפיתחו של עידן שמבשר שאם יתנו לנו אתה הזדמנות, נוכל גם להגיע להישגים

שהם מעל ומעבר לתחנת טלוויזיה בסדר גודל שלנו.

אי נדב;

שלא כמו הטלוויזיה, הרדיו משופע באויר, יש חמש רשתות שמשדרות,ומשופע

בעובדים,אבל רחוק מאד מלמצות את עצמו. אין שום הגיון ואין סדר שיטתי בנושא

השידורים. רוב רובו שלה רדי והיום הוא תולדה של מבנה היסטורי של הצטברות של מעל

חמישים שנות קיומו, שאף פעם לא היתה עצירה בשלב של עשר שנים או עשרים שנה: רגע

אחד, כך היה טוב לפני עשר שנים, מה אנחנו צריכים לעשות מכאן והלאה כדי להתאים את

עצמנו לשנים הבאות. זה התהליך שאני מנסה לעשות כרגע ברדיו, ולהכניס איזשהו סדר

בדברים.

כשקיבלתי את הרדיו, אחד הדברים שנראו לי משונים היתה תכנית שירים מאד מאד

מוגדרת, בשעת שיא האזנה בשבת, שהתאימה לקהל מאד מאד מצומצם. אני בא לאחראי ושואל

מדוע התכנית הזו משודרת ולא דבר שמיועד לקהל רחב יותר במדינת ישראל? הוא אומר

לי: המנהל הקודם של הרדיו פגש מנהל איגוד מקצועי מסויים, לא גדול, וההוא אמר לו:

למה אין לכם שירים בשפה זו וזו. הלך מנהל הרדיו ושם את זה כדי לרצות את אותו

איגוד מקצועי כדי שיעזור לו לשדר. מהאילוסטרציה הזו אני בא להגיד שבעצם הכוונה

שלי לנסות וליצור באמת "קול ישראל" שהוא גם לכל ישראל בצורה הרחבה ביותר ובפריסה

הרחבה ביותר, שישקף את כל מדינת ישראל וינסה לספק את הרצונות במכלול האויר

והאנשים שיש לו. זה עיקרה של ההיערכות, להכניס סדר ולא הרבה מאד שעות שידור

שבנויות לענות לרצונו של שר איקס או חבר כנסת איקס או איגוד מקצועי איקס.

את הדברים האלה אני מנסה לעשות בכמה דרכים. בדרך מתודית - לנסות לקחת

שגם יבצעו סקרים וגם יבנו בצורה מסודרת את התכנית של ריאורגניזציה ברדיו, או בדרך

של איזון ביני לבין המוסדות הציבוריים הממונים עלי, החל מהוועד המנהל, המליאה,

שיאמרו איך הם רואים למי אני משדר, מה אני משדר, מתי אני משדר, איפה אני משדר.

"קול ישראל" משדר היום ברשת וחצי מתוך חמש הרשתות שיש לו, שידורים לשפות

ולעולים. "קול ישראל" משדר ב-18 שפות, ביניהן סטית. מי שירצה לרדת לחקר פשרה של

אותה שפה ושידורה, ימצא שבשנת זו וזו באה עליה בגודל כזה וכזה ולכן משדרים. לא

בודקים מדוע צריך מספר כזה של שפות. השידורים לחו"ל משודרים בלי התוויית מדיניות.

אני חושב שזה לב לבם של דברים. הנושא של מה מדינת ישראל מייצאת היום בשידורים

שלה, מסתבר שלא נתנו עליו את הדעת. לא קבעו אם הרדיו צריך לשדר באפקט כזה או אחר,

דגש על הסברה או חדשות במובן הסופר-אוביקטיבי שאנחנו מנסים לעשות בתוך מדינת

ישראל.

"קול ישראל" משדר חדשות באנגלית ובצרפתית במדינה והחוצה. יום אחד מישהו פנה

אלי, והסתבר שהרדיו עמד לשדר ראיון עם באסם אבו-שריף, שהכתב של אותו רדיו שנמצא

בפריס הקליט איתו, הועבר לארץ והיה אמור להיות משודר חזרה לחו"ל. על פי כל הכללים

שיש לנו, דבר כזה לא משודר ברדיו בעברית כי לא מראיינים ברדיו בעברית אנשי אש"ף,

על פי כללים שנקבעו על ידי כל הגופים. אלה דוגמאות של אבסורד. אני מנסה להכניס

קצת סדר שיאפשר צורת פיקוח ובקרה נכונים, וינסה לענות ולייצג בין אם את

המבנה התרבותי, כלכלי, של מדינת ישראל, ובין אם לענות על הרצונות של אותו מבנה.

אני משתדל להיעזר בכל האמצעים הקיימים, כולל אנשים שיצא לי לשוחח אתם

בהזדמנות זו או אחרת, או בדרך אחרת. ביקשתי מקבוצה של אנשי אקדמיה לבדוק בדרך

סטטיסטית מה הקהל רוצה או לא רוצה.



חמש שנים אנחנו משדרים בשפה האמהרית. אני מנסה לקבוע כמה זמן נשדר להם? האם

רצוי לשדר בשפתו של העולה או לא? -זה עוזר לו להקלט בארץ או שזה מקשה עליו. אם זה

עוזר לו - למה אני משדר לו עברית קלה? ממה נפשך?

כל זה מתווסף לתוך בוקה ומבולקה שקיימת גם בטלוויזיה. יש לי את אייבי נתן

שעושה דברים שאני אינני יכול לעשות, והוא עושה ככל העולה על רוחו, משדר שידורי

ספורט שרשות השידור משלמת עבורם כדי להיות בעלת הקונצסיה אבל הוא עולה על זה

טרמפ, משדר שוב את החדשות. השאלה איך נותנים לו לעשות זאת. עכשיו יש אחד חדש,

והוא לא יהיה אחרון. הרבה אנשים קלטו את החכמה להציב משדר בים ולשדר מהיבשה ולתת

לכל הפוליטיקאים להתלבט אם ללחוץ עליו או לא. אני יכול לסדר לכל אחד שעת שידור

אצל אייבי נתן. מי שיחשוב על ביקורת בכיוון אייבי נתן, מובטחת לו שעת שידור אצל

אייבי נתן. עכשיו יש גם ערוץ 7, אניית הצבי, שהתייצבה במרחק לא גדול מאייבי

נתן, וכרגע משדרת מוסיקה כדי לא למשוך עליה אש, אחר כך עוברים למלל, ספורט וכל

דבר, כשמצד אחד יש גוף שכפוף לכל הגופים הממלכתיים ודבר שאינו כפוף לשום דבר. גם

מסחרית התחרות אינה הוגנת. אייבי נתן לוקח לנו פירסומות. אני כפוף לשדר בעברית

תקנית, לא לשדר דברים שהוועדות אינן מתירות, אם זה קולות או חיקויים או וולגריות

כאלה או אחרים, ולעומת זאת יש תחנת שידור מסחרית שמשדרת כל מה שעולה על דעתה, וזה

נמצא ברחוב פרוג בתל-אביב.

די צוקי;

מאחר שהדיון כללי, אני מבקש להשאר ברמה קצת כללית. אצל כל הדוברים אפשר היה

לשמוע מילולית את הרצון לתחרות וכן את החשש הגדול ממנה. הדוגמא הטובה ביותר היתה

אצל מר נדב. הרדיו לא היה הולך למהפיכה שהוא הולך אליה עכשיו ולמידור הזה, לולא

התחרות שבעיניך לעתים לא כל כך נראית. מישהו אמר שאין תחנת שידור טובה כמו "קול

ישראל"? ביפו יש תחנה שבחלק מן המימדים מתחרה בהצלחה ולעתים עולה על "קול ישראל".

לולא גלי צה"ל ואייבי נתן, ואני שמח שנפתחת תחנת ארץ הצבי -לתחרות הזו תהיה תוצאה

ברורה של מה שהרדיו הולך אליו עכשיו. אני הושב שהגישה שהולכים אליה נכונה, המידור

של סיפוק קבוצות המיעוטים היא גישה נכונה לרדיו. בין השאר זה נובע מהתחרות.

הדיבור על ערוץ שני בטלוויזיה די מצחיק אותי. לא מדובר על תחרות של ערוץ שני.

השמיים מתמלאים בעשרות ערוצים. זה ענין של זמן מאד קצר שהצלחת תלך ותקטן,יכולת

התימסורת מאירופה או ארצות-הברית תלך ותגדל,והתחרות תהיה עם עשרות ערוצים. אנחנו

יכולים להטיל את האחריות על הממשלה והדרג הפוליטי. הכנסת היא זו שאחראית, היא לא

חוקקה את הערוץ השני. האחריות כולה רובצת על הבית הזה ולא על אף אחד אחר, בעובדה

שלא נוצר ערוץ שני, ונמצא את עצמנו במצב שאין ערוץ4 ולא B.B.Cיש 30 ערוצים עם

מאות תחנות פירטיות. יצרכו את כל הג נק הזה, הערוץ הרביעי לא יקום ויצרכו קצת

מהצבא האמריקני מאירופה. זו התחרות האמיתית. יקלטו את זה מיד כאן.

אם הוועדה תצליח לאפשר את הערוץ השני שהוא בערך ה-150 לישראלים בעוד כמה

שנים, בזה יהיה שכרך, אדוני היושב-ראש, אולי שכרנו.

לענין העודפים, מאחר שהייתי קצת שותף לכך שלפני חצי שנה נחשפה העובדה שיש

עודפים, ואז המעטתי וחשבתי שזה 40% מיליון דולר, בארגון הסוג הזה, ארגון שלא

למטרות רווח, שמוצא את עצמו בעודפים של למעלה מ-100 מיליון שקל, זה כשלון ניהולי

לא מבוטל. אהת משתים - או שיכולתם להוריד את האגרה ולא לבוא לוועדת הכספים מדי

שנה ולבקש להגדיל אותה, או שצריך היה לנצל את הכסף באופן אחר. נכון שיש פה גם פגם

נוהלי, כי לפעמים הדיונים נפרדים - דיון על האגרה לחוד ודיון על התקציב לחוד והם

לא קשורים זה בזה. זה דיון שאין בו קשר בין ההכנסות לבין ההוצאות. יש דיון על

הכנסות ואחרי כמה חודשים יש דיון על הוצאות.

אתם נקלעתם למצב שהוא כשלון ניהולי לא מבוטל. בינתיים מצלמים חדשות בפילם

ונדמה לי שהדרך היחידה לעזור בפתרון הבעיה הזו תהיה בעת הכנת התקציב, לעזור לרשות

השידור להרחיב את המושג של פיתוח. שהמושג פיתוח לא יישאר רק מבנה פיסי, אלא

יכלול גם תכניות.



אני נידון על מה שנעשה ברשות השידור, בין השאר מעתונות. אני רוצה להעיר על

תופעה שמפתיעה אותי בכל פעם מחדש, שעניינה אתיקה של עבודה. לא היה עוד דיווח בשנה

האחרונה שבו לא קראתי על אחד מחברי הוועד המנהל, שיורד בגסות, באופן לא אתי, על

עובדים שהם חסרי כל יכולת לענות. מישהו ששותף להנהלה, מדי שבוע מגיע לישיבת

ההנהלה - אני מדבר על המשנה ליושב-ראש, ואני שמח שהוא איננו כאן משום שמה שהוא

עוה לעובדי רשות השידור זה בדיוק מה שאני עושה לו עכשיו, ואני עושה את זה בכוונה

- ומבקר, קוטל, מעליב, נותן דרגות של פטריוטיות לעובדים שלו, לאנשים שפועלים

באותו מפעל שלו. זו צורת עבודה לא אתית, לא הגונה. לא היינו מסכימים לזה בשום

מפעל. אם היו באים הנה לוועדת העבודה והרווחה מנהלים שהיו יורדים ככה על

העובדים שלהם, אף אחד מחברי הכנסת לא היה מוכן לדבר אתם.

באמצעות היושב-ראש אני רוצה לומר, שבכל פעם שאותו מנהל, שהוא הלק מן ההנהלה,

יירד על עובדים שאין להם שום יכולת לענות לו, ייצא גם מפה טיל, וגם הוא לא יוכל

לענות לחברי כנסת. שיידע. או הוא יגן על העובדים שלו, כי הוא מנהל, או שהוא יידע

שיקבל אותו תשלום כמו שהוא נותן להם.
חי פורת
בסך הכל התרשמתי מאד מהדיווח שהוצג. אני קצת תמיה על כך שבאים אנשי רשות

השידור ואומרים שהדברים הטובים שנעשים במסגרת שלהם אינם ידועים לציבור. לו היתה

אומרת זאת חברת נעליים, הייתי מבין. אבל בידכם הכלים. רשות השידור עצמה, ואולי

במסגרת של תכנית לא חד-פעמית, תחשוף את עצמה גם על מערכת ההתייעלות שלה וגם על

הנושא הכלכלי וההתקדמות. הדברים של היום הם ענין לציבור.

אתם תולים את הקולר בחוק הלקוי. נראה לי שאם אתם הייתם מגיעים ביניכם להבנה

על סמכויות מנכל, עובדים, הרשות, ההנהלה וכוי, ומגישים לנו הצעה שמקובלת עליכם,

היה הרבה יותר קל להפעיל את הדברים. אני זורק זאת כאתגר. אם אתם מסוגלים להגיע

להסכמה ביניכם על תיקון משמעותי בחוק רשות השידור, אנחנו מוכנים להיות מליצי

היושר והפועלים כדי שהצעת החקיקה הזו תעבור.
בהזדמנות זו אני רוצה להוסיף
יש מפתח גדול והוא נעוץ בשאלה, מי הם השדרים,

מי הם העובדים, ואני מתכוון בעיקר לא למישור הטכני אלא המגישים והמעבדים למיניהם.

אינני מכיר די הצורך, אך דומני שאילו רשות השידור עצמה היתה פותחת סמינרים

וקורסים שאליהם מתקבלים אנשים על יסוד הדמנות שווה ועל יסוד יכולת ולומדים את

הנושא, היה פה פיתוח של הדור הצעיר שצריך להכנס אל דזמערכת, ועל ידי כך היינו

חוסכים הרבה מאד מתחושות תיסכול של מיגזר זה או אחר.

אני חושב שנושא השדרות הופך להיות יותר ויותר ענין מקצועי וצריך להכשיר

אנשים. הם לא צריכים לנסוע בשביל זה לחוץ לארץ. אם היום יש תקציבים או מאזן

חיובי כל כך גדול, זה צריך להיות חלק מהענין. כמו שבונים בתים, כך צריך לבנות

אנשים.

אני חושב שיש צדק גדול במה שנאמר בענין הלם התקשורת שלפנינו. המפתח לפי

הבנתי, גם המסחרי, הוא בשידורים מקוריים עבריים. מקורי בעיני איננו רק מה שנאמר

בעברית. מקורי הוא גם מגע עם המקורות. אני מאד מצר על כך שרוב התכניות שייכות

לחלקת אלוהים קטנה ששייכת למיגזר הדתי במושגים של "פסוקו", או מורשת. אני חושב

שזה צריך להיות פתוח. אנירואה לנגד עיני תחרות בתשדירים על דמויות של גדולי

ישראל, כדבר שיכול להיות מרתק. אפשר לפתוח את זה. יש לנו אוצר אדיר. וזה לא עבור

הציבור הדתי. הציבור שזקוק ומחפש מורשת שתיעשה בכלים מודרניים הוא ציבור שכולל את

מירב עם ישראל.

יומן השבוע הוא תכנית יוקרתית. עד שעושים תיאום, לדעתי לא יתכן שיומן השבוע

לא ישודר עבור הציבור שאינו פותח את הטלוויזיה בשבת. וזה צריך להיות ממחר. הציבור

הזה מרגיש את עצמו גם אאוט כי לא ראה את התכנית הזאת.



לאמנון נדב, הייתם עושים טוב אם היתה תחנת רדיו שנקלטת היטב, שמשדרת נון-סטופ

שירים עברי ים בלבד.
פי גולדשטיין
לפי הבנתי יש שיפור ניכר בתכניות הטלוויזיה. אני יותר נהנה מהתכני ות

הדוקומנטריות שלכם. יש לשבח אתכם ע לכך. אני עדיין מצר על כך שכנסת ישראל חיתח

שותפה למתן יד לפיטרטיות. אני עדיין לא שוכח שתחנתו של אייבי נתן נכפתה עלינו

בכוח, בסלחנות ובאוירה טובה. מין מתן יד לאוהבי עם ישראל. בעקרון אני מנגד

לפירטיות, כך שאני מתנגד גם לרדיו פירטי. מי שנתן יד לא יכול להלין על דברים

שנעשים שם ולא בצורה המקובלת עלינו.

בכנסת הקודמת הגשתי הצעת חוק שקראתי לה "איסור פגיעה בחסכונות הציבור". בדברי

ההסבר אמרתי שהממשלה רוצה לשים יד בכיסו של האזרח פעמיים. לאחר ששילם מס הכנסה

ואת כל המסים המוטלים עליו, באה הממשלה ואומרת: עכשיו, לאחר שחסכת, בוא נתחלק

אתך. ואני שביקרתי אתכם על כך שאתם עושים עבודה לא יעילה, חייב לשבח אתכם על

התי יעלות.

אם חסכתם לצרכי פיתוח 100 מיליון ש"ח, וזו המטרה, עם כל הכבוד וכל ההערכה, לא

יעלה על העת שיקחו את זה. אם המדינה במצוקה, יכולים להגיע להסדר עם רשות השידור

על הלוואה, על הבנה.

כבודה של בת מלך פנימה, נאמר.לצערי הרב ההתכתשויות שלכם ברשות השידור

מתגלגלות בחוץ. אם הייתם יכולים לעצור את זה, זה היה לטובת כולם. לא טוב לגלגל את

כל הדברים האלה בחוץ.

ההתפשטות הזוחלת שעשתה הטלוויזיה הלימודית , שהפכה לחינוכית, הוא מסוג

הדברים הבלתי-נסבלים. אני מצער מאד שלא עשינו סדר בנושא זה. לא יעלה על הדעת

שמישהו יתפשט, ובגלל זה שמישהו לא מדבר, הדברים הופכים לעובדות. לכן אתם צריכים

לשאוף לכך שיהיה ערוץ שני בטלוויזיה. אתם צריכים להילחם על כך.

אם זה יהיה ערוץ פרטי מסחרי, נאמר - לא טוב ליהודים; אבל אם זה יהיה ערוץ

נוסף בפיקוח רשות השידור - טוב ליהודים. כך אני הבנתי.
אי פורת
בשום אופן.
פי גולדשטיין
אני חושב שהשוב שיהיה ערוץ שני,ואז זה יהיה ערוץ ארצי ולא טלוויזיה בכבלים.

יש לקיים דיון נקודתי גם בטלוויזיה וגם ברדיו.
י' פרח
גם לי יש הרגשה שלא היה לי מידע כפי שקיבלתי היום. הישג כלכלי של 100 מיליון

שקל בקופה? זה הישג גדול. הקצאת 13 מיליון שקלים לתכניות מקוריות, זה הישג גדול.

זה חלום.

אם כל כך טוב, אם אנשים מגיעים לכך שיש להם 100 מיליון שקל, העובדות בשטח

יוצרות דברים. יש לכם 100 מיליון שקל ואתם עובדים באנכרוניזם של צילום בפילם שאבד

עליו הקלח, כשיש כסףל א שואלים שאלות אלא יוצרים עובדות בשטח. ראשית כל, לקנות.

הכלים לא פועלים, מישהו יכול להגיד לי משהו?



אם מייעלים מערכת, צריך לתת שכר. לא יכולים להכות את האנשי שבע פעמים. אתה

מוציא איקס אנשים מהמערכת ואתה מייעל. במערכת טובה טוב להוציא שלושה אנשים

ולהחזיק אחד יעיל, מאשר שלושה שמקבלים שכר בינוני ונמוך. העלאת השכר לאנשים אלה

תביא יעול.

אמרת שהמהומה כולה קמה בגלל החוק. החוק עצמו הוא מקור המהומות. גם בענין זה

נוצר רושם שאתם עצמכם מדשדשים ואף אחד לא יודע לאן אתם מנווטים את הענין. תבואו

בהצעת יעול ותגידו מה אתם חושבים. יכול להיות שיש סמכויות חופפות שסותרות זו את

זו. את זה צריך להגיד בפהמלא.

אמנון נדב דיבר על התכניות. אני נהנה מתכניות הרדיו. הנכון הוא שכל דיכפין

מעלה כל מיני דברים. אבל התנאים האוביקטיביים שלכם, אין להשוות אותם. אני קראתי

לזה פעם קן הקוקיה, באיזה תנאים היו משדרים זאת.

התנאים האוביקטיביים כאשר הם ישנם, אפר להעלות את הרמה. כאן יש בעיה

אנכרוניסטית שאינני מבין. לא האמנתי שמצלמים עדיין בפילם. זו אולי בורות שלי, אבל

עד כדי כך?

שי הלפרט;

מאחר ששר החינוך אהראי לחוק רשות השידור, אני סבור שהיא צריכה ויכולה להיות

גורם חינוכי ממדרגה ראשונה, וזה יכול להיות גם להיפך. אנחנו חיים במדינה

דמוקרטית, יש חופש ביטוי, חופש דיבור, חופש פירסום, אבל אנשים במדינה מעדיפים

סקופ וסנסציה ודברים שליליים. במסגרת הריאורגניזציה ברשות השידור, חשוב מאד לחשוב

שהיא צריכה להבליט יותר את הצד החיובי מאשר את הצד השלילי. במקום לפרסם ולהציג

סקנדל בכנסת, להביא בפני הציבור ענייני, כאשר דנים על דברים חשובים כמו השכלה,

אבטלה, תעסוקה, דיון מדיני. מדוע להבליט דווקא את הדברים השליליים. ומדוע לדבר כל

כך הרבה על ירידה ולהציע רעיונות לאנשים שבכלל לא חושבים על דבר כזה? או מדוע

לפרסם כל כך הרבה על הפיגועים שיש בשטחים, מה שיוצר תדמית שכל המגמה שלנו לרדות

בערבים ולהרוג? וכמעט שוכחים שמדובר בטרוריסטים שבאים להרוג אנשים חפים מפשע

ואנחנו בסך הכל בהתגוננות.

מדוע לשדר סרטים פורנוגרפיים וסרטי אלימות בטלוויזיה. בחיפה, ילד בגיל 10-9

ירה באחיו. מפקד משטרת חיפח שאל אותו מנין הגיע למעשה כל כך נורא, הוא אמר שראה

זאת בטלוויזיה, וחלש שזה ספורט והוא ירה באחיו. ומאחר שאת מה שמשדרים בטלוויזיה

רואים נוער וילדים, אני חושב שצריך להזהר מאד על דברים שמשדרים ולקחת בחשבון

שיכולים לראות זאת ילדים שעלולים לחקות את הדברים.

לכן אני מציע שבמסגרת כל הריאורגניזציה שיעשו בטלוויזיה, לחשוב להדגיש ולהבליט

יותר את הצדדים החיוביים שיש במדינה, מאשר את הדברים השליליים.
ר' זאבי
מהצצות אקראי שאני מציץ בטלוויזיה ומקשיב לרדיו, אני יכול להגיד שיש לנו רדיו

טוב ויש לנו טלוויזיה טובה. זה לא אומר שאין לי ביקורת עליהם. אני מוכרח

לפתוח בהערה החיובית, כי כך אני מרגיש. אני יודע נתון אחד נוסף, אנחנו עובדים על

אוכלוסיה של 3.5 מיליון, וזה קושי גדול. במקום אחר אפשר להציג תכניות מארץ לארץ

בשפה זרה. זח דומה למה שקורה בספרות העברית. כשאתה מוציא ספר לקהל מוגבל בגודלו

שקורא באותה שפה. אבל יחד עם הדברים האלה, שאני חושב שהם טובים, יש לי ביקורת

נוקבת על אמצעי התיקשורת האלקטרונית שלנו.
מר אהרון הראל אמר בפתיחה
התפקיד שלנו לשקף נאמנה את מה שקורה בארץ, לשמור

על האיזון בפרשנות. ואתם לא מתחילים להיות כאלה. תמיד ראיתי את זה מרחוק כצרכן,

ועכשיו אני הופך להיות צרהן. אני יכול לקחת את חדברים שאני מכיר ומעורב בהם יום

יום. בשבוע שעבר התקשרתי למנהל רשות השידור ונתתי לו דוגמא. ראיינו באהל של ראשי

יש"ע ששה אנשים, מתוכם שידרו חמישה ואחד הופקר. הוא היה הראשון או השני שדיבר.

אני הייתי הדובר. דיברתי ראשון או שני ולא הראו אותי, אבל הראו חמישה אחרים. אני



רואה את זה לאורך כל הדרך. כשיש דיון מדיני במליאה, אם פעם אחת הזכירו אותי - לא

נתנו את דברי אלא אמרו מה אמרתי והראו אותי צועד כיוון הבמה.

יש פה מדיניות ויש פה איפה ואיפה. יש פה נבזות לשמה. הדברים נעשים על ידי

אנשים שהם רק בשר ודם בלי שיהיה עליהם פיקוה. הדברים יותר חמורים. יכול להיות שמה

שאני אומר אינו טוב, אינו חכם ולא ראוי לשדר. אבל איך יודעים מראש שהם יהיו לא

טובים? מראש לא מצלמים אותם. כשגומר מישהו שרוצים לצלם אותו, הנורה כובת, הצלם

מתיישב, השדר אומר לו לא לצלם ולא מצלמים יותר. ובשעה מסויימת גם מסתלקים מהכנסת.

מה שקורה אצלכם זה בניגוד משווע למה שאמר מר הראל. לא משקפים נאמנה את מה

שקורה בארץ ולא שומרים על האיזון בפרשנות. אני לא מדבר רק על הכנסת. יש המון

דברים יפים בארץ שאין להם ביטוי בטלוויזיה. ברדיו יותר טוב מאשר בטלוויזיה. הוא

הרבה יותר נותן את דופק החיים בארץ, החל מספר וגמור בחיי הטבע.

אם החוק איננו טוב ואי-אפשר לפעול לפיו, בשביל זה קיימת הכנסת ואפשר להציע

חוק אחר. אמרתם שאי-אפשר לעבוד עם פילם וצריך לעבוד עם וידיאו, בשביל זה קיימתצ

הכנסת, ואני מציע שתהיה החלטה פורמלית של הוועדה הזאת שמבקשת מרשות השידור,

שתובעת משר החינוך כדי לעבור לעידן המודרני כפי שכל העולם עובד בו, ומבקשים ממנו

דו"ח תוך שלושה חודשים. אנחנו צריכים להחליט החלטה שיש לה שיניים. אנחנו דורשים

משר החינוך נקיטת אמצעים תוך שלושה חודשים.

אני מציע להזמין לכאן את הטלוויזיה החינוכית. כל מה שששמעתי פה היטה אותי

לטובת הטלוויזיה הכללית. אבל היות שאני שכן של הטלוויזיה החינוכית, וכשדברתי קודם

על קיפוח אני יודע על מה אני מדבר, אף פעם לא כיסו תערוכה שנפתחה במוזאון

ארץ-ישראל, מאבקים, סיפורים, זה רחוק, זה לא מתאים, אין להם זוית ועוד. אבל פה

העלו נושא עקרוני שהם בזחילה נכנסים לתחרות. אני מציע שנשמע את הטלוויזיה

החינוכית כדי שנוכל לשפוט בצורה יותר מאוזנת.

מה יקרה לאולפני הרצליה כשאתם מגיעים לעצמאות טכנית? האם איננו מחבלים בכלי

חשוב שקיים במדינה? בצה"ל הגענו לתהליך הפוך, להוציא מה שיותר לקבלנים בחוץ

כדי לתת להם להתקיים. פה אנחנו מגיעים לכך שאתם שואבים את כלי הביצוע, ואז נחנוק

אותם, אולי.

האם אתם בטוחים שהגביה שאתם כל כך מתפארים בה היא באמת בסדר.לדעתי, ההתרשמות

שלי היא, שהגביה דווקא לא צריכה להיות פרטית שלכם והיא צריכה להשתלב

בגביה ממלכתית.

היום אני מכיר הרבה בעלי טלוויזיות שאינם משלמים. משלם מי שרשום שבתאריך

מסויים קנה. לדעתי זה יכול להיות הרבה יותר ממלכתי וחסכוני אם זה ישתלב עם גבית

המדינה.

שאלה אחרונה שלי היא לדיון, מה יקרה אם לא תהיה רשות ממלכתית, אם נחיה כמו

באמריקה, שמי שיש לו כסף עושה טלוויזיה, זה יהיה קוקה קולה, גוש אמונים, מי שלא

יהיה, במיגבלות של צנזורה בטחונית. אבל יהיו שמים פתוחים.
היו"ר מי בר-זוהר
אני מציע שבישיבה הבאה נעסוק בשאלות שהועלו. הנושא מקיף מאד. היום קיבלנו

ראיה מקיפה אבל צריך לקיים מיפגש בנושא הוטלוויזיה בנפרד ובנושא הרדיו בנפרד.

התרשמנו כולנו מהדברים שאמרו אורחינו לגבי ההצלחה, לפחות בתחום החסכון תמצאו

בנו בעלי ברית, אם הכספים האלה שברשותכם ינוצלו למען העלאת רמת השידורים בכיוון

ההפקות המקוריות, התיעודיות והחינוך לציונות וכוי.



תמצאו בנו בעלי ברית גם בנושא העצמאות של רשות השידור. שמעתי חברי כנסת

שהעירו לגבי הדברים שאתם עושים, אבל אל נשכח, יש לכם עצמאות ואנחנו צריכים להקפיד

על עצמאותה של רשות השידור כדי שתהיה נקיה מכל התערבות לפוליטית מכל כיוון שהוא,
אי הראל
תכו אותנו כשאנחנו לא בסדר. נבדוק את ההערות לגופו של ענין ונחפש להם

פתרונות.
אי פורת
מחר יהיה בעתונים מה שאמר חבר הכנסת צוקר. הוא אמר שביקשנו להגדיל את האגרה

כל שנה וכך ניפחנו את הרווחים שלנו. אין לזה שחר. האגרה של רשות השידור מאז 1985

לא גדלה אפילו באגורה, וגם לא ביקשנו להגדיל אותה. הערך הריאלי שלה אפילו ירד.

לא יתכן שהחוק לא יאפשר לנו להשתמש בעודפים שלנו אלא למטרות פיתוח, ואחר כך

יבואו אלינו בטענות למה לא השתמשנו בעודפים האלה למטרות אחרות. מה שעשה כאן

חבר-הכנסת צוקר זה בלתי הוגן. הוא אמר שזה כשלון של ההנהלה, אתם יושבים על עודפים

ולא עושים כלום. החוק לא מאפשר לנו לעשות מעבר למה שעשינו. אם הייתי מוציא את

הכסף הזה, היה בא חבר הכנסת צוקר ואומר: הם בזבזו כספים על דברים מעבר למה שכתוב

שם. אני בעד ביקורת, אנחנו צריכים להיות גוף מבוקר, אבל ביקורת הוגנת.
היו"ר מי בר-זוהר
אני מודה לאורחים שלנו.

- הישיבה ננעלה בשעה 13.10 -

קוד המקור של הנתונים