ישיבת ועדה של הכנסת ה-12 מתאריך 12/02/1992

שכר מינימום בחברות השמירה והנקיון

פרוטוקול

 
הכנסת השתים-עשרה

מושב רביעי



נוסח לא מתוקן



פרוטוקול מס' 353

מישיבת ועדת העבודה והרווחה

מיום רביעי. ח' אדר אי. התשנ"ב - 12 בפברואר. 1992, בשעה 00;09

נכחו; חברי הוועדה;

אי נמיר - היו"ר

ת' גוז'נסקי

רן כהן

מוזמנים;

ר' שפריר - ממונה על אכיפת חוק שכר מינימום. משרד העבודה והרווחה.

י' ברק - היועץ המשפטי. משרד העבודה והרווחה.

ני רטנר - סגן החשב הכללי במשרד האוצר,

יי ליאב - יו"ר האיגוד חכל-ארצי של מפעלי נקיון בארץ.

אי פרחאן - סמנכ"ל לתנאי עבודה בחברת השמירה; מייצג ארגון ארצי

של מפעלי השמירה בישראל.

גי הרפנס - מזכיר עובדי נקיון בהסתדרות.

יי אלמליח - מזכיר איגוד מקצועי בחדרה.

שי גרמניק - עובד.

קי י ודי יב - עובדת.

ר' דדון - עובדת.

מזכירת הוועדה; אי אדלר.

קצרנית; ש' צהר.

סדר-היום; שכר מינימום בחברות השמירה והנקיון.



שכר מינימום בחברות השמירה והנקיון.

היו"ר א' נמיר;

בוקר טוב. אני מתכבדת לפתוח את ישיבת ועדת העבודה והרווחה. אם חברי

הוועדה אינם מתנגדים, תהיה ישיבה זו פתוחה.

הנושא שעל סדר היום שלנו - שכר מינימום בחברות השמירה והנקיון, שהוא כמעט

נושא נצחי שלנו.

אני מתפלאת שמזכיר עובדי השמירה בהסתדרות אינו נוכח כאן היום. אני מבינה

שההזמנות שלנו מועברות ללשכת הקשר, אבל מאחר ולשכת הקשר איננה מתפקדת כראוי זה

מספר חודשים אנחנו נשלח מכתב בענין זה למר הברפלד, ולהבא נזמין את אנשי

ההסתדרות באופן אישי. במכתב נסביר כי אנחנו מקיימים לפעמים ישיבות מבישות בכל

הנוגע ליצוג ההסתדרות בישיבות הוועדה. להוציא מקרים שאני באופן אישי מזמינה את

מר הברפלד, אין אצלנו נציגות מלאה ובדרג המתאים מצד ההסתדרות בנושאים הקשורים

בה ישירות, כמו הדיונים על אכיפת חוק שכר מינימום.

ביקשתי להביא לכאן היום את הקלטת של תכנית כלבוטק שעסקה בנושא שבו אנחנו

דנים, ושממנה ניתן לראות כי מי מהעובדים שמבקש לקבל את שכר המינימום המגיע לו

על פי חוק מוצא את עצמו ללא עבודה, מאחר ומפטרים אותו מיד, בשל סיבות שונות

כמובן. אנחנו נצפה עכשיו בתכנית הזאת, ולאחר מכן נשמע את העובדים שעברו את

השלב הזה של פיטורים מיד אחרי שדרשו את שכר המינימום המגיע להם. (חברי הוועדה

צופים בתכנית כלבוטק הדנה בשכר מינימום, ובשכר הנמוך המשולם לעובדים בחברות

שמירה ובחברות נקיון).

היו"ר אי נמיר;

מר אלמליח, מדוע לא בא לכאן היום מזכיר מועצת פועלי חדרה? כאשר ועדה של

הכנסת מקיימת דיון בנושא אכיפת חוק שכר המינימום, ובאופן ספציפי בכמה מקרים של

פיטורי עובדים בחדרה אחרי שביקשו לקבל את שכר המינימום המגיע להם על פי חוק,

איך זה שמזכיר מועצת הפועלים בחדרה לא בא לישיבה הזאת?

י י אלמליח;

אני מניח שאילו הוזמן לישיבה הזאת הוא היה בא ברצון. אני בטוח שהוא היה

רוצה מאד להיות נוכח בישיבה זו.

אני התלוויתי אל קטרינה יודייב, שהופיעה בכתבה של הכלבוטק ושפוטרה ממקום

עבודתה בחברת נקיון, ואל רחמה דדון שב"ה עדיין עובדת בחברת הנקיון וטרם

פוטרה, וכן אל שלום גרמניק, שגם הוא הופיע בכתבה של הכלבוטק, שגם הוא פוטר

ממקום עבודתו בחברת השמירה.

סליהה אם אני מדבר בגלוי, כמו שהדברים קרו. כולנו צריכים לעשות את הכל

כדי שלא יבזו את הכנסת וכדי שלא יבזו את הוקי המדינה. כאן לא מדובר רק בהפרת

חוק שכר המינימום. זה התחיל ב- 1985, כאשר אני פניתי אל חברת השמירה וטענתי

שיש הפרה של חוק הגנת השכר, וחוק שעות עבודה ומנוחה. הפניתי את מכתבי בענין

זה לחברת השמירה, ושלחתי מכתבים גם למשרד העבודה בחיפה, ולא קיבלתי משם תשובה.

לאחר מכן ישבתי עם מר אפשרים פרחאן, שהוא הסמנכ"ל, והוא עשה אתי הסכם

שלפיו הוא ישלם לעובדי החברה שלו שכר שלא יפחת משכר המינימום. אבל ההסכם הזה

לא קויים לאחר מכן, כנראה בגלל שפע ה"סחורה" שהגיעה לשוק; העולים החדשים. ברגע

שיש שפע של היצע של פועלים, מורידים את השכר, וזה מה שקרה עם שכר המינימום.



חשוב לזכור שלא מדובר כאן במאות עובדים, אלא באלפי עובדים בחדרה בלבד.

בחברת חשמירה בחדרה, והיא איננה היחידה, מדובר בלמעלה מ- 400 עובדים. ואם יש

מי שחושב שהפרת החוק נעשית באיזה שהוא תחכום, אני יכול להגיד לו שאין תחכום

בהפרת החוק הזה. קודם כל יש הפרה של חוקים שקדמו לחוק שכר המינימום, והדבר מקל

על חפרת החוק כיום. כאשר נותנים תלוש חלק שבו מופיע רק שמו של העובד, מספר

תעודת הזהות שלו, מועד תחילת העבודה, ושום דבר נוסף, אפשר לעשות כל מיני

דברים.

הי ו"ר אי נמיר;

אחרי חקיקת חוק שכר המינימום חובה על המעסיקים לתת לעובדיהם תלושים

מסודרים ומפורטים.

י י אלמליח;

לאחר שראיתי שהתופעה השלילית של אי תשלום שכר מינימום התפתחה לממדים שלא

ניתן לסבול אותם יותר, פניתי לוועד הפועל של ההסתדרות, ואמרתי שאנחנו מתבזים

מדי יום, שאי אפשר להשלים עם זה יותר, וביקשתי עזרה. חיים הברפלד הצמיד לי

את עורך-דין ראובן גבע שהתחיל לטפל בתביעות של כ-20 עובדים לשכר מינימום. הוא

אמר שנתחיל במבחן משפטי לגבי שני עובדים, שהתביעה שלהם מגיעה היום ל- 172 אלף

שקל. לכל אחד מהם צריך להחזיר שכר של 72 אלף שקל. לאחר התביעה הזאת התחיל

להגיע למשרדי שיטפון של תלונות ותביעות, והתחלתי לפתור את הבעיות בדרך של

פשרה, בהסכמת העובדים כמובן. עד היום כל אחד מהעובדים מקבל ללא משפט, אלא בדרך

של פשרה, סכום של 6,000 שקל, 5,000 שקל או 4,000 שקל. חברת השמירה מסכימה

לסידורי פשרה אלה, והולכת בכיוון הזה.

כיום העובדים עדיין לא מקבלים תלוש חוקי. תיקנו את תעריף שכר מבלי לתת

פירוט באשר למספר השעות שעבד העובד, האם עבד שעות נוספות, האם עבד שעות לילה,

שבתות או חגים. וכיוון שכך, לא ניתן לעובד לבדוק כמה בדיוק הוא מקבל ובעד מה.

ואם לא די בזה, אז אני יכול לספר לכם שיש גם מקרים שמעביד מטיל קנסות על

העובדים שלו. כלומר, מחליט המנהל שהעובד לא שמר נכון, הוא מטיל עליו קנס של 70

או של 150 שקל.

ואני יכול לספר לכם עוד דבר מעניין. החברה מוכרת לעובד דובון עם הפירמה

של החברח. גם כאשר העובד אינו רוצה דובון חדש, כי יש לו את הישן שלו, הוא חייב

לקנות דובון החדש תמורת כסף מלא. זה דבר איום לדעתי, שאסור שיהיה. מי שמטפל

בחברת השמירה חייב להרים ידיים וללכת.

אנחנו חייבים לתקן את המצב, ואין חילוקי דעות בענין זה, כי גם הם מסכימים

אתי שצריך להחזיר כסף לעובדים. המצב כיום הוא עדיין כזה שחברות השמירה וחברות

הנקיון משלמים לעובדיהם פחות משכר המינימום.

היו"ר אי נמיר;

האם יש בידך תלושי תשלום שמהם נוכל ללמוד איך הם מפרטים את החשבון?

י י אלמליח;

העובדים הביאו את התלושים שלהם כדי להראותם לכם.

רן כהן;

מר ברק, האם ניתן לתבוע לדין מעביד ששילם פחות משכר המינימום גם אחרי

שהעובד פוטר?
י' ברק
אפשר בהרולט לתבוע את המעביד.

רן כהן;

האם הגשתם תביעות כאלה לבית המשפט?
י' אלמליח
עשינו זאת. עובדים שפוטרו לפני מספר חודשים קיבלו בדרך של פשרה סכומים של

4,000 שקל, 5,000 שקל ו- 6,000 שקל. לא הגענו לתביעה בבית המשפט.

היו"ר אי נמיר;

נתהיל בשמיעת דבריה של קטרינה יודייב, ובין היתר ספרי לנו כמה שנים את

בארץ, איפה עבדת מטעם חברת הנקיון, מה שם הקבלן ומה קרה שגרם לפיטורים שלך.
קי יודייב
אני 19 שנה בארץ, באתי מברית המועצות. יש לי 5 ילדים. לפני כן עבדתי

בתעשיה הצבאית. אחרי שפוטרתי משם, לפני למעלה משנתיים, לא היתה לי ברירה

והלכתי לחפש עבודה אחרת. היו לי 5 ילדים בבית, ובעלי אינו עובד, והיו לי בעיות

רבות. נגשתי לחברת "השמירה", שעוסקת גם בנקיון, וקיבלו אותי לעבודה.

תחילה נתנו לי 5,5 שעות עבודה ביום. אחר כך הורידו לי מהשעות. כאשר אמרתי

לו שאני רוצה יותר שעות עבודה, הוא עשה את ההיפך ונתן לי פחות שעות. הוא העביר

אותי למקום אחר שם קיבלתי 4 שעות עבודת נקיון ביום. התחלתי את עבודתי בחברה

עם 5,5 שעות, כמו שאמרתי כבר.

היו"ר אי נמיר;

את יודעת מדוע הפחיתו את שעות העבודה שלך מ- 5,5 ל- 4 שעות בלבד? כיצד

הסבירו לך את הדבר? האם היו תלונות על טיב העבודה שלך?

קי יודייב;

אני לא יודעת. הוא רצה כנראה להכניס מישהי אחרת לעבודה, אני לא יודעת

בדיוק. הוא אמר לי שאין שם יותר מקום עבודה, כי לא עובדים אתם יותר. זה היה

כאשר עבדתי במשביר לצרכן בחדרה.

אז העבירו אותי למע"מ. עבדתי שם 6 חודשים, והרגשתי שבמקום שהמשכורת שלי

תעלה היא כל הזמן יורדת. הלכתי לאחראי עלינו, לא המנהל, ואמרתי לו; תשמע, אני

מרגישה שהמשכורת שלי יורדת, במקום לעלות. הוא אמר לי שהוא יטפל בזה. פתאום

אני רואה שהורידו לי נסיעות. שאלתי; למה אתה מוריד לי נסיעות? אמר; המצב בחברת

השמירה לא טוב, ואפילו אני לא קיבלתי משכורת החודש. אז אמרתי; בסדר, אבל מי

צריך לטפל בזה, כי בשביל מה אני עובדת?

אז הלכתי להסתדרות ושאלתי מה החוק אומר, כמה אני צריכה לקבל ומה אני

צריכה לקבל. חזרתי לחבתר השמירה ואמרתי לו; תשמע, אני רוצה לקבל את שכר

המינימום. אמר לי; תיזהרי שלא לדבר על זה ליד מוטי ספוזיניק כי הוא יפטר אותך.

מוטי ספוזיניק הוא מנהל הסניף של חברת השמירה. שאלתי; בבשיל זר! יפטר אותי? אמר
לי; כן, תנסי ותראי. אמרתי
אני לא מנסה שום דבר, תדבר אתו אתה.



אחרי איזה שבוא הוא התקשר אלי ואמר לי: בסדרק קטרינה, תקבלי את שכר

המינימום. הוא ראה אותי כאשר הייתי בהסדרות. פתאום ראיתי בתלוש המשכורת שלי

6,10 שקל. אבל כאשר עשיתי חשבון זה לא יצא לי שקיבלתי 6,10 שקל בשביל שעה אחת

של עבודה, ויצא לי רק 5,70 או 5,80 שקל לשעה. בתלוש לא היה כתוב כמה שעות

עבדתי. יש לי כאן תלושי משכורת ואני מוכנה לתת להם העתק של התלושים.

הוא אמר לי שהוא ישלם לי את שכר המינימום. ואחרי כמה ימים ניגש אלי שוב

ואמר, שבתוך 4 השעות של העבודה שלי אני צריכה לשטוף את חלונות המשרד. מדובר

במשרד של 2,5 קומות, עם 12 - 11 משרדים בכל קומה. אמרתי לו שאני לא יכולה

לעשות את זה ב-4 שעות. אמרתי לו שאם רוצה הוא שאני אעשה את זה שיוסיף לי עוד

חצי שעה או שעה, וכל יום אני אשטוף כמה חלונות שאספיק. אז הוא אמר לי: את

יודעת מה, תבואי ונדבר.

כאשר באתי אליו ודיברתי אתו, הוא אמר: אנחנו על הפנים, אין לנו כסף. אתה

צריכה לעזור לנו. אם כבר עזרת לנו, אז תעזרי לנו עד הסוף. הזכרתי לו שבימי

המלחמה אנשים פחדו לבוא לעבודה, אבל אני השארתי 5 ילדים בבית ויצאתי לעבודה.
היו"ר אי נמיר
אני רואה שאת נרגשת קצת, אז נשמע את מר שלום גרמניק, ונחזור אליך אחר כך.
שי גרמניק
אני עבדתי במע"מ. אשה שעבדה שם בנקיון ניגשה אלי ושאלה אותי כמה שכר אני
מקבל לשעה. אמרתי לה
5,20 שקל. אמרה לי: למה רק 5,20 שקל לשעה, כשזה צריך

לחיות 5,80 שקל לשעה? אמרתי שאני אלך להסתדרות לברר את זה.

עליתי למר אלמליח, ושאלתי אותו מה הוא שכר המינימום. כאשר אמר לי שזה

5,80 שקל לשעה, שאלתי: למה אני מקבל רק 5,20 שקל? כתב מר אלמליח מכתב לחברת

השמירה, שצריך להחזיר לי את ההפרשים, ולשלם לי את שרכר המינימום. מהמכתב הזה

הם קיבלו כנראה חום, ושלחו לי מיד מכתב פיטורים.
זאת השיטה שלהם
אין ויכוח, אסור לדבר, אסור לשאול. אם אתה בכל זאת עושה

את זה, אתה מקבל מכתב פיטורים, וזהו. זו השיטה שלהם.
רן כהן
האם ידעת זאת עוד לפני כן? אם כן, אזאתה אמיץ מאד. כל הכבוד לך.
שי גרמניק
ידעתי. אני חושב שאדם כזה, מוטי ספוז'ניק, לא יכול לנהל את המשרד של

חברת השמירה בחדרה מפני שהוא נכשל.
ת' גוזינסקי
זו המדיניות הארצית של החברה, לא רק בחדרה.
שי גרמניק
לפני שעבדתי בחברת השמירה הייתי מנהל עבודה באליאנס וגם חבר ועד עובדים,

אבל פרשתי מאליאנס לפנסיה מוקדמת בשנת 1986, לפני שהיה הבלגן. בחברת השמירה

עבדתי שנה וחצי בעבודת שמירה במע"מ חדרה. אני בן 57, ואני מקבל פנסיה.



סיפרתי כבר שאשת שעבדה שם בנקיון שאלה אותי כמה אני מקבל לשעה. הלכתי אל

יצחק אלמליח, ושאלתי אותו מה הוא שכר המינימום. כאשר שמעתי שזה 5,80 שקל לשעה,

שאלתי מדוע אני מקבל רק 5,20 שקל לשעה. אז אלמליח כתב מכתב לחברת השמירה: נא

להחזיר לשלום גרמניק את ההפרשים, ולשלם לו את שכר המינימום.

הם כנראה קיבלו חום, או שנהיה להם קר כאשר הם קיבלו את המכתב. וישר

קיבלתי מכתב פיטורים. בגלל 60 אגורות לשעה פיטרו אותי. זה היה לפני כשבועיים.

למעשה פעמיים פוטרתי. פוטרתי ושוב חזרתי, ושוב פוטרתי. במע"מ חדרה עבדנו רק

קטרינה ואני מוטעם חברת השמירה. ויש שם עוד עובד אחד פעם בחודש.

קי יודייב;

המנהל מוטי ספוז'ניק ראה אותי כאשר הייתי בהסתדרות. אני ראיתי אותו וגם

הוא ראה אותי. באותו יום בשעה 2 בצהרים בא אלי האחראי עלינו במע"מ, ואמר לי:

קטרינה. אנחנו רוצים לדבר אתך, תבואי למשרד. חשבתי שאולי יוסיף לי עכשיו עוד

חצי שעה ואולי יוסיף לי עוד קצת כסף, או משהו כזה. חיכיתי שעה עד שיצא ממוטי
ספוז'ניק, ואז הוא אמר לי
אני מתבייש להגיד לך. את היית בסדר ואין לי נגדך

שום דבר, אבל זה המצב, והוא נתן לי מכתב פיטורים. המכתב נמצא בידי ואני מוכנה

לתת להם העתק ממנו.
רן כהן
אני רואה מאחד התלושים שבעד 13 ימי עבודה קיבלת 304 שקל, וזה כולל פדיון

חופשה.
קי יודייב
אחרי קרוב לשנתיים וחצי מבקש שאחזיר לו את החלוקים, ואם לא - אני אשלם

בעד זה.
ר' דדון
אני נמצאת בארץ משנת 1963. אני גרה בשיכון רסקו בחדרה, ויש לי 8 ילדים.

בעלי חולח, ונמצא בבית. הוא מקבל מביטוח לאומי 700 שקל לחודש. הילדים שלי ב"ה

נשואים, חוץ מהבת הצעירה שלנו שהיא היום בת 18.

אני עבדתי במפעל פרי-זה כפועלת במשך 7 שנים. כשעבדתי בפרי-זה היה לי קשה

עם הילדים שהיו אז קטנים. אז התפטרתי והלכתי לחפש עבודה ל-4 שעות ביום. כלתי

עבדה בחברת השמירה והיא אמרה לי לבוא לשם לעבוד 4 שעות. הסכמתי. נפגשתי עם

האחראי, ועבדתי שם 4 שעות, והלכתי הביתה. והוא היה רושם, אבל לא ידעתי מה הוא

רושם ומה הוא לא רושם, וקיבלתי משכורת. היה לי קשה ולא ידעתי מה לעשות. אז עוד

לא היה מוטי, אבל היה אביעד. עבדתי כחצי שנה. ואז אביעד הלך, ומוטי בא במקומו.

המשכתי לעבוד, הוסיף לי עבודה בבנק מאלכה. עבדתי משעה 5 בבוקר 5,5 שעות,

עד שעה 10,5 בבנק, והולכת למשרד שלו. אחרי שסגרו את בנק למלאכה לקח אותי לבית

אריזח. שם עבדתי 3 שנים בנקיון. גמרתי שם, העביר אותי לבית חולים הילל יפה.

עבדתי גם שם 4 שעות, עם כרטיס העבודה שלי. כל פעם הייתי אומרת לו: מוטי, זח לא

משכורת, יש לי בעל חולה, יש לי ילדים, תוסיף לי. אמר: טוב, אוסיף לך.

אחרי כמה חודשים שלא הוסיף לי, שוב הלכתי אליו וביקשתי ממנו. אז הבן שלי
הלך למוטי ואמר לו
אתה לא רוצה לתת לאמא שלי כמה שמגיע לה, אז תן לה פיטורים,

תן לה פיצויים. וגם אמר לו שמה שהוא נותן לי זה לא שכר. אני לא זוכרת כמה

קיבלתי, אבל הכל כתוב בתלושים שפה.



מוטי צעק על הבן שלי ואמר לץ: תצא מפה, אתה לא שייך לפה. אמרתי לו: מוטי,

זה הבן שלי. אני לא יודעת לדבר ולכתוב עברית, וזה הבן שלי שבא לדבר אתך

בשבילי. אתה לא רוצה לוט; לי תוספת, אז תן לי מה שמגיע לי ואני אלך. אז הוא אמר

לי: אני לא שולח אותך. את רוצה ללכת, אז תלכי. והיה ויכוח עם הבן שלי, עד
שאמרתי לבן שלי
בוא נלך הביתה. והלכנו הביתה.

אז עבדתי עוד בבית האריזה. כשהייתי בבית טילפן לי: רהמה, תבואי לעבודה,

אני אסתדר אתך, תבואי למשרד. הלכתי לעבודה, הלכתי למשרד שלו אני וכלתי. לא

לקחתי את הבן שלי, אלא את כלתי. אמרה לו: מוטי, אנחנו לא רוצים לריב אתך. או

שתוסיף לה, או שתיתן לה מה שמגיע לה. אמר: יהיה בסדר, אני אוסיף לה. אם לא

בחודש הזה, אז בהודש הבא.

עבר חודש, ועוד חודש, ולא הוסיף לי, ואני ממשיכה לעבוד כמו שהיה. כל פעם

אני פונה אליו, ואין לי תוספת. אז הלכתי להסתדרות ואמרו לי שם כמה מגיע לי

ליום. הלכתי אצל מוטי במשרד, והמזכירה שלו אמרה לי שהוא בישיבה ושהוא לא יכול

לקבל אותי היום. אמרתי לה שתגיד לי מתי לבוא, ואני אבוא. והיא אמרה: לא, לא,

אין לו זמן עכשיו. אז מה נעשה? חזרתי הביתה.
רן כהן
כמה פחות קיבלת מהמגיע לך?
ר' דדון
אני לא יודעת. אתם יכולים לראות בתלושים. המשכתי כך, עד שנמאס לי והלכתי

ליצחק אלמליח, והוא הלך אתי למשרד. אבל מוטי נסע לחוץ לארץ. אמר לי יצחק:

רחמה, תקהי התלושים שלך ותלכי הביתה עד שיחזור מוטי מחוץ לארץ. כשחזר מחו"ל,

נגשתי אל יצחק אלמליח ואמרתי לו שמוטי חזר מחוץ לארץ. נתתי לו את התלושים,

והוא מטפל בענין שלי. אני עדיין עובדת בחברת השמירה.
י' אלמליח
המקרה של רחמה הוא מקרה חריג. היא עדיין עובדת, ולא תעזוב את מקום

העבודה. יש לנו חשבונות שמעידים על כך שהיא קיבלה פחות משכר המינימום, וזה

מנוגד לחוק.
היו"ר א' נמיר
בתלושים שבידי אין שעות ואין שכר לשעת עבודה. זה מנוגד לחוק. איך יכולים

לתת במדינה שלנו תלושים שבהם לא כתוב בכמה שעות מדובר, וכמה משלמים בעד שעת

עבודה? האם אין זו עילה לתביעה? בתלוש אין דבדר.
ת' גוזינסקי
אבל גברת רינה שפריר תשכנע אותנו. היא תשלח להם מכתב.
היו"ר אי נמיר
היא אישית לא אשמה בזה. הרי שמעת שהמנכ"ל סרב לבוא לישיבה.
ת' גוז'נסקי
השכר של קטרינה יודייב נכון לחודש אוגוסט 1991 ונכון גם לחודש ספטמבר

1991 היה 23,44 שקל, ולא כתוב כאן בשביל כמה שעות זה.



היו"ר אי נמיר;

מה אלמליח, האם לפי התלושים שלה שבידיך אתה יודע כמה היא קיבלה בשביל שעת

עבודה?
י' אלמליח
התקיים בירור במשרדי עם מוטי ספוז'ניק ועם רהמה דדון, בהשתתפותה הבת שלה.

לפני כן כבר בדקתי איזה חשבון מגישה חברת השמירה למעסיק בעד שלוש שעות עבודה.

וכאן אני רוצה להוסיף שכל הבסיס הכלכלי של הברת השמירה הם משרדי ממשלה, משרד

האוצר, משרד הבריאות, מה הסכנה ומע"מ וגם משרד העבודתי. ובכן, התברר שחברת

השמירה הגישה חשבון לא כמו שמוטי ספוז'ניק אומר.

הכנו חשבון אבל עוד לא הגשנו אותול. בחודש האחרון היא קיבלה פחות משכר

המינימום.

היו"ר אי נמיר;

אני מהזיקה בידי תלוש שבברוטו שבו כתוב 2,636 שקל. בשביל כמה חודשים זה?

ת' גוז'נסקי;

זה הסכום השנתי המצטבר. בצד ימין של התלוש מופיע השכר החודשי. תחת "כמות"

כתוב 13, כלומר - 13 ימי עבודה, והסכום המופיע כאן הוא 304 שקל. אבל איננו

יודעים בעד כמה שעות עבודה ניתנו 304 שקל אלה. אם נחלק את הסכום 304 ל-18 ימי

עבודה, נקבל את הסכום 16,90 שקל ליום עבודה. אבל איננו יודעים בכמה שעות עבודה

מדובר. וכיוון שרחמה דדון עבדה 4 שעות ביום, הרי שקיבלה 4,20 שקל לשעת עבודה.

י' אלמליח;

אכן, הם שילמו לה 4,20 שקל לשעת עבודה, ומדובר בחודש ספטמבר 1991.

היו"ר אי נמיר;

לפני חודש סיירתי בתחנת הכוח בחדרה. פגשתי שם עובד קבלן על המזח. הקבלן

הזה בא אלי לשיחה לאחר מכן. מסתבר שיש סיפור של ארוחות צהרים בשביל העובדים שם

יום עבודה מלא. ברפא"ל ריאתי עובדת נקיון שהקבלן מוסיף לה עוד 100 שקל לחודש

אם לא תאכל ארוחת צהרים במקום. את אותו הדבר ראיתי במפעל נוסף.

בתחנת הכוח בחדרה פגשתי עובדת שעסקה בהגשת האוכל לעובדי המזח בחדר האוכל

הקטן. היא לא מקבלת ארוחת צהרים, אבל העובדים האוכלים שם נותנים לה מהאוכל

שלהם. ראיתי את התלוש שלה, וגם הוא לא היה מפורט. היא פחדה לתת לי אותו, וכאשר

אמרתי לי שאני אסיר מהתלוש את שמה, היא אמרה לי שתלושי העובדים שם ממוספרים.

בעלה עבד בתעשיה הצבאית ופוטר. גם לה יש 4 או 5 ילדים בבית, והיא חרדה ליום

עבודתה. לפי התלוש שלה מסתבר שגם היא קיבלה פחות משכר המינימום.

אנחנו נשמע עכשיו את נציג חברת השמירה, מר אפרים פרחאן. אם אינני טועה

חברת השמירה היא הגדולה מסוגה בארץ. אולי תוכל למסור לנו מספר נתונים, כמו

למשל מספר הסניפים שיש לכם, מס העובדים וכוי.



אי פרחאן;

אנחנו אכן חברת השמירה הגדולה בארץ, והיא יושבת ראש הענף של ארגון מפעלי

השמירה. הענף כולו חבר בלשכת התאום של הארגונים הכלכליים. בארגון יש 13 חברות

מיסדות, ועוד כ-80 חברות לא מאוגדות שעוסקות בשמירה. וישנן עוד חברות רבות

שאינן חברות בארגון, חברות שצומחות לתקופה קצרה, ונופלות.

יש גם בודדים העוסקים במתן שירותי שמירה, וגם במתן שירותי נקיון. אני

מייצג את חברת השמירה בלשכת התאום של הארגונים הכלכלים. בשנת 1980 נחתם הסכם

על הכנסת מינימום. הייתי חבר בוועדה הזאת עם נציג ההסתדרות, כשכבוד הרב פרנס

הוא יושב ראש האיגוד הארצי של מפעלי נקיון. אני יודע בדיוק מה התרחש ומה קרה

לפני אפריל 1987 עם ההסכמים בדבר גובה ההכנסה מינימום.

החוק פגע קשות בזה שצריך לשלם על פיו, כי אם צריך לשלם על פיו יש בחוק

סעיף שמתיר לכל התעשיינים, לכל החקלאים ולכל המפלעים לשלם פרמיות בתוך השכר.

וכאן הבעיה. 30% מתוך הסכום הזה כולל פרמיות. התעשיינים לא מיוצגים פה אמנם,

אבל אני יודע שהם מנצלים את זה. יש כאן הפרדה מלאה, אם זה בתלושים ואם בסכומים

ממש. ואני יודע שהתעריף הוא פחות משכר המינימום שצריך להיות בתעשיה.

אנחנו מבקשים שינויים. המטרה שלנו היא לקבוע שכר אחיד לשעה. אם יש

פרמיות, הן צריכות להיות מעל לשכר.

היו"ר אי נמיר;

ואם נוריד את 30% פרמיה, האם אתה משלם אז שכר מינימום?
א' פרחאן
אני משלם.

היו"ר אי נמיר;

לא, מר פרחאן, אתה לא משלם. חבר הכנסת רן כהן ואני יזמנו את החוק ביחד עם

חברי הוועדה. 8 חודשים עבדנו על חקיקתו. כשאני באה למפעל פולגת, שהוא מפעל

מכובד, ורואה את תלושי המשכורת של העובדים שם אני רואה מיד שמרמים אותם. ויש

לנו אתם עכשיו דין ודברים איום ונורא בשל הדברים שהם עושים.

הפרמיה הכלולה בשכר המינימום היא 30%. אני מודה שאנחנו עשינו ויתורים

בענין, כי הבנו שבזכות הוויתור הזח - שלעתנו איננו מוצדק - נחקק החוק. ואנחנו

הרי חיים בעולם של פשרה. אנחנו יודעים שמי שאינו מקבל את 30% פרמיה, אז לפי

החוק המעביד צריך לתת לו את השלמת ההכנסה. כך שזה לא משנה דבר. החוק מחייב

אתכם להשלים את השכר. וזאת הנקודה. אז אתה נאחז בזה שגם התעשיינים גם כן

מרמים? הם מרמים אגב פחות.

א י פרחאן;

אני אומר שאם לא היה הענין הזה של 30 האחוזים, היינו רואים תעריף ועוד

פרמיות.

הי וייר א' נמיר;

אתם הרי לא משלמים גם בלי ה-30%.



א' פרחאן;

הבעיה היא אחרת. אני מפריד פה בין שני הלקים, שמירה ונקיון. יו"ר

ארגון הנקיון יספר לכם איך משרדי הממשלה מפרסמים מכרזים על עבודת נקיון,

וזוכה בהם מי שמציע את ביצוע העבודה תמורת הסכום הקטן ביותר. זו מכת מדינה

ממש. איך יתכן שמשרדי ממשלה, כמו משרד החקלאות ובזק, מתחילים לקבל 5,70 שקל

לשעה, שזה פחות משכר המינימום, וצריך להוסיף על זה תנאים סוציאליים והטבות

שונות שביחד מגיעים ללמעלה מ-30% שהן הפרשות המעסיק.

אני רוצה להתייחס לדוגמאות ששמענו כאן היום, ונתחיל במר שלום גרמניק

שנמצא פה. הוא פוטר לא בסמוך ולא בזמן הופעת הכתבה הזאת בכלבוטק, אלא חודשיים

או שלושה חודשים לפני כן, בעקבות תלונה של קצין הבטחון במקום. ויש מסמכים

בענין זה. אנחנו נתנו לטלוויזיה את כל המסמכים, אבל הכתב לא קרא את כל המכתב.

בחודש יוני האחרון קיבל הסניף תלונה מקצין הבטחון, שאי אפשר להחזיק יותר

את מר גרמניק, כי הוא לא מתפקד טוב.

שי גרמניק;

זה לא נכון, מר פרחאן. תקרא את המסמך. תקרא את המכתב. אי אפשר כך סתם

לספר בלופים.

א' פרחאן;

הוא פוטר איפוא לפני שלושה חודשים, אבל הוא היה אז חולה, ואי אפשר לפטר

אדם בזמן מחלה. לכן המתנו עד לסוף המחלה. וזאת האמת. רק אחר כך הוא פוטר. מר

יצחק אלמליח, מזכיר האיגוד המקצועי במועצת פועלי חדרה, פנה אלי אישית בענין

זה. אבל לא רק אלי, כי הוא הלך למר חיים הברפלד, וחיים הברפלד ביקש מאתנו

להשאיר אותו, כי יש לו כנראה קשרים מסויימים. זה היה בספטמבר 1991, ולא

בינואר. הוא חזר לעבודה בהתערבות מזכיר מועצת הפועלים שאיננו נמצא פה היום.

אחר כך לא תפקד טוב, והיתה החלטה שאין מה לעשות אתו.

ת' גוזינסקי;

מתי היו הפיטורים האחרונים שלו, האם ביום שבו התראיין בטלוויזיה, או

למחרת היום?

אי פרחאן;

לא, בהחלט לא. הוא לא פוטר בעקבות הכתבה. יש תלונות עליו, ויש מסמכים על

זה. אפשר לשאול אותו כמה זמן היה חולה, ומתי חזר לעבודה.

ת' גוזינסקי;

הוא חזר לעבודה בחודש ספטמבר.

היו"ר אי נמיר;

מר פרחאן, ספר לנו בבקשה מה קרה עם קטרינה יודייב.

אי פרחאן;

יש תלונות ממקום עבודתה במע"מ שהיא לא עובדת טוב. ואלה תלונות לא של הרגע

האחרון. היא לא פוטרה עכשיו, אלא קודם לכן.



היו"ר אי נמיר;

כמה שנים היא עבדה בחברה שלכם?

קי יודייב;

אני עבדתי שם שנתיים, ועבדתי בשני מקומות.

היו"ר אי נמיר;

האם במשך השנתיים שהיא עבדה אצלכם היא היתה טובה, ופתאום אינה טובה?

א' פרחאן;

זה לא כך. אנחנו לא מפטרים מיד כאשר מתלוננים, אלא מעבירים את העובד שעליו

התלוננו למקום חדש. נותנים לעובד סיוע, אם זה שומר או עובדת נקיון, ולא מפטרים

אותו מיד, אלא מעבירים אותו למקום עבודה אחר, וכך לרצות את שני הצדדים; את

הלקוח ואת העובד.

ת' גוז'נסקי;

מר פרחאן, אין לך אומץ לקום ולהגיד; היא הרגיזה אותנו, אז פיטרנו אותה.

אחרת איך אפשר להבין את העובדה ששניהם פוטרו אחריהשידור?

א' פרחאן;

זה לא היה כך. היא פוטרה לפני השידור. ואין בכלל קשר בין הפיטורים ובין

השידור.

היו"ר אי נמיר;

סליחה, מר פררואן, אני רוצה להציג בפניך שאלה. בכתבה הראו אותה כשהיא

עובדת, האם אתה רוצה להגיד שהיא התחפשה.

א' פרחאן;

בוודאי שלא התחפשה, אלא שהיא קיבלה הודעה מוקדמת על הפיטורים. תוכלו לראות

זאת במכתב הפיטורים שהיא קיבלה.

היו"ר אי נמיר;

המכתב שלה נושא את התאריך 1 לינואר, ובו נאמר" הרינו להודיעך על הפסקת

עבודתך בחברתנו החל מיום 15 לינואר 1992. הצלחה בהמשך דרכך. האם הכתבה צולמה

אחרי ה-1 בינואר?

קי יודייב;

התאריך של המכתב הוא אותו יום שבו ראו אותי בבנין ההסתדרות. מוטי שהיה שם

ראה אותי והסתכל עלי, ורצה להעניש אותי.

רן כהן;

מדוע אתם כושרים את הפיטורים בתאריך הכתבה דווקה? קטרינה יודייב פוטרה

מפני שהתחילה לדרוש את שכר המינימום הקבוע בחוק.



היו"ר א' נמיר;

מר פרחאן, אולי תסביר לי מדוע אינכם משלמים את שכר המינימום.

א' פרחאן;

בנושא הנקיון יש בעיה מסויימת הקשורה במעיך הזמן הנדרש לביצוע העבודה.

עובדות הנקיון עוסקות לרוב בנקיון של משרדים. המכרזים בנויים על הערכת משך

הזמן הנדרש לעבודות הנקיון של המשרדים שבהם מדובר. כשהן אומרות שזה 4 שעות

עבודה, בפועל זה יכול להיות שעתיים, ולעתים העובדות עושות את עבודת הנקיון

בשעה אחת בלבד.

ת' גוזינסקי;

והרי היא ביקשה לעבוד עוד הצי שעה או שעה ביום, כדי להגדיל את הכנסתה.

היו"ר אי נמיר;

אתה טוען, איפוא, שלמעשה היא מקבלת יותר משכר המינימום, שהיא מקבלת שכר

עבור 4 שעות עבודה כאשר במציאות היא עובדת שעוני ים בלבד.

ת' גוז'נסקי;

אם כך הדבר, מדוע לא רשמת שהיא עובדת שעתיים ליום?

אי פרחאן;

אם היא נדרשה לנכות הלונות פעם בהודש או פעם בשבועיים, זה לוקח זמן.

ת' גוזינסקי;

רחמה דדון סיפרה לנו שהיא באה לעבודה בשעה 1/2 5 בבוקר.

קי יודייב;

יש לכל אחת מאתנו כרטיס עבודה שאנחנו מחתימים.

אי פרחאן;

נכון שיש כרטיס החתמה, אבל אפשר להחתים אותו בשעה שבה ביאם לעבודה ושוב

להחתים אותו כאשר עוזבים את העבודה, וזה לא מצביע על עבודה. במשך השעות האלה

יכלה העובדת שלא לעשות דבר. וזה גם לא מעניין אותי.

ת' גוז'נסקי;

זו בושה שיש מעבידים כאלה במדינת ישראל.

אי פרהאן;

זה לא מדוייק. אני מצטער לומר את זאת.

ת' גוז'נסקי;

אתה לוקח אותן לעבודה לפי שעות.
א' פרחאן
זה לא כך. יש עובדת שהיא יותר זריזה, יותר צעירה, והיא מספיקה לעשות

יותר בשעה. ויש עובדת שהיא פחות זריזה וצריכה יותר זמן.

רן כהן;

אתה באמת הושב שאנחנו מטומטמים?

אי פרחאן;

חס ושלום. האמת היא שאנחנו משלמים מעל לשכר המינימום.

רן כהן;

ראשית, אנחנו לא עד כדי כך מטומטמים, כי אנחנו מבינים שאתה לא פראייר.

אתה מעסיק, אתה נותן שירות ואתה מקבל עבורו כסף. ואנחנו יודעים שאתה לא תיתן

לעובד שכר של 4 שעות עבודה כאשר בפועל הוא עובד רק שעתיים. אנחנו יודעים שאתה

לא תשלם לעובד בעד רבע שעה יותר מהזמן שהוא עבד, ובצדק כך לשיטתך. אז אל תספר

את הסיפור הזה שהוא סיפור לא רציני. כי אם לא, אנחנו נחשוב עליך שאתה או שקרן,

או פראייר.

למי שמזמין אצלך עבודה אתה מגיש דוי'ח על העבודה, או שאתה עושה אתו הסכם

מראש לגבי מספר שעות העבודה.

אי פרחאן;

בעבודות הנקיון אין שעות.
רן כהן
כשאתה מגיש הצעה למכרז אתה מחשב לעצמך את שעות העבודה, כי אתה צריך לשלם

עבור זה. אני מבקש לדעת מה הוא ההישוב של שעת עבודה בחברת השמירה.

היו"ר אי נמיר;

אמר לנו נציג חברת השמירה, מר פרחאן, שמשרדי הממשלה מקבלים את ההצעה הכי

זולה למכרזים שהם מוציאים . כדי שהמציעים יוכלו לזכות במקסימום של מכרזים הם

נותנים את ההצעה הכי זולה שהם יכולים. וכך קורה שהם משלמים לעובדים שלהם 2 ו-3

שקל עבור שעת עבודה. זה למעשה הגורם לכך שחברות השמירה והנקיון משלמות

לעובדיהן פהות משכר המינימום. ומכאן מתחיל הסיפור. יש תחרות פרועה בשוק

העבודה. אבל אני רוצה להציג בפניך שאלה, מר פרחאן; אם אמנם זה לא לפי שעות,

מדוע אתה מבקש מהעובדות להחתים את כרטיס העבודה שלהן?

אי פרחאן;

כדי שיהיה פיקוח על נוכחות בעבודה.

היו"ר א' נמיר;

קח את גברת רדומה לדוגמה. האם אתה מאמין שהיא תבוא לעבודה בשעה 1/2 5

בבוקר, רק כדי לשבת שם ולשתות קפה? האמנם אתה מאמין שבהיותה אם ל-8 ילדים היא

תצא כל כך מוקדם מהבית ותשאיר מאחוריה בעל חולה, רק בשביל לשבת בטלה מעבודה?

או ניקח את קטרינה יודייב, לדוגמה, שבעלה אינו עובד, האם היא תנצל לרעה את

כרטיס הנוכחות?
א' פרחאן
עבודת הנקיון לא בנויה על שעות עבודה בפועל, אלא על הערכה. מעריכים את

פרק הזמן הדרוש לביצוע העבודה, והשכר לצורך ההערכה הוא בסדר גודל של 15%-10%

מעל לשכר המינימום. שכר המינימום מתעדכן כל אפריל. פעם אחת לפי המדד, ופעם אחת

לפי השכר הממוצע, ויש כאן בעיה,. כי יש פער אדיר בין הסכום עם תוספת יוקר

בלבד, שזה 50% מעבר לזה. ההפרש הזה נלקח בחשבון.

היו"ר אי נמיר;

כמה עובדים יש בחברת השמירה בארץ?

א' פרחאן;

יש לנו כ- 6,000 עובדים. אנחנו החברה הכי גדולה בתחום הזה.

י י ברק;

אני מבקש לומר דברים מאד ברורים על המצב המשפטי. אין לי ספק בכך שעם

עובדים אלה, ובמיוחד עם עובדי הנקיון שביניהם, נעשה הסכם לפי שעות עבודה. כאשר

העובדת מגיעה למקום העבודה בשעה היעודה, ועוזבת את מקום העבודה גם כן בשעה

היעודה, בהתאם למספר השעות שסוכם איתה, היא יצאה ידי חובתה. לא היא זו שחייבת

לדאוג לכך שתהיה לה עבודה באותן מספר שעות. זו חובת המעביד. אם אין לעובדת

מספיק עבודה, זה לא מעניין אותה. מספיק שהיא באה למקום העבודה ועמדה לרשות

העבודה כל אותן שעות שעליהן סוכם אתה.

החוק מגדיר מה זו עבודה. עבודה זה שהעובד בא למקום העבודה ועומד לרשות

המעביד. אם המעביד לא הצליח לספק לעובד עבודה בשביל כל השעות המוסכמות, זה לא

עניינו של העובד. מה היה קורה בכל מקום עבודה אחר בארץ כאשר ברגע מסויים לא

חיתה למעביד עבודה לתתה לעובד? האם היה מוריד לו משכרו? ברור שלא. לכן צריך

להיות ברור שמה שקובע זה הסיכום בין העובד למעביד לגבי מספר השעות שעבורן נלקח

העובד לעבודה.

אשר לפרמיות, אני לא ראיתי בתלושים שלפנינו שום פרמיות. בענף הזה אין

בכלל פרמיות, מכאן שענין הפרמיות אינו רלבנטי.

היו"ר אי נמיר;

לכן, מר פרחאן, אתם חייבים לשלם את מלוא שכר המינימום. אז למה אתם לא

משלמים זאת להם?

ת' גוז'נסקי;

מדוע אתם משלמים רק 4,20 שקל לשעה?

א' פרחאן;

אנחנו לא משלמים 4,20 שקל לשעה, אלא מעל לשכר המינימום.

היו"ר אי נמיר;

איך אתה יכול לומר זאת כשאנו מחזיקים בתלושים שלכם ורואים מה אתם

משלמים?
א' פרחאן
אתם לא לוקחים בחשבון את פרק הזמן שהעובדת עובדת בפועל. יש עובדות רבות

שגמרו את עבודת הנקיון שלהן בבנק אחרי 3 שעות עבודה בלבד, והן נשארות במקום

עד סוף השעות שנקבעו להן.

ת' גוז'נסקי;
האם אתה יודע כמה שעות עובדת רחמה דדון
אי פרחאן: אני יודע. כל המשרות הן של 2/1 2 או 3 שעות, או משרות כפולות שהן 5 או 6

שעות.

היו"ר אי נמיר;

רחמה, את נראית לי אדם מאד אמין, את יכולה להגיד לנו כמה שעות את עובדת

כשאת הולכת לעבודה.

ר' דדון;

אני עושה את העבודה שלי, ואני לא עושה חשבון, העיקר שהמנהלים יהיו

מבסוטים. הוא אמר לי 4 שעות. אני עבדתי אפילו עוד רבע שעה או עוד חצי שעה, ולא

איכפת לי. אף פעם לא עבדתי פחות מ-4 שעות. חס וחלילה. אני יכולה להישבע על זה.

היו"ר אי נמיר;

האם את מקבלת משהו לשתות כשאת עובדת?

ר' דדון ;

לפעמים אני עולה למטבח ואני שותה.

רן כהן;

מר פרחאן, לא מעניין אותי אם רחמה עובדת חצי שעה או 10 דקותך, או דקה.

זו בעיה שלך. אתה לא מנהל את הענין הזה נכון. תפטר את מי שאחראי. אם היא דופקת

כרטיס על 4 שעות, היא צריכה לקבל שכר עבור 4 שעות.

עם כל הכבוד, מה שאתה מספר לנו אלה סיפורים. לבוא לכאן ולספר לנו

סיפורים, זה לא רציני. אתה אומר שהתלוש שאתם מוציאים הוא לא נכון. אנחנו תפסנו

שבתלוש הזה אין ציון של מספר שעות העבודה, וזה מנוגד לחוק; אין בו ציון של

גובה השכר שאתם משלמים לשעת עבודה, וגם זה מנוגד לחוק. ועכשיו אתה אומר שהתלוש

כוזב, כי מה שכתוב בו לגבי שעות העבודה של העובד בכלל אל מדוייק.

אני שואל את נציג משרד העבודה והרווחה; איך אתם יכולים להשלים עם זה

שחברה שמעסיקה 6,000 עובדים נוהגת כפי שהיא נוהגת?

י י ברק;

צריך לחקור את זה ולהגיש תביעות משפטיות.

היו"ר אי נמיר;

אבל מדוע זה צריך לבוא מוועדת העבודה דווקה? מדוע אתם לא עושים זאת

מיוזמתכם אתם?



רו כהן;

אנחנו ועדה של הכנסת, אנחנו לא מתווכים ולא עוסקים בחשיפת פרשיות בפני

משרד העבודה והרווחה. התכנית שראינו כאן היום שודרה לפני כשבועיים. והרי

יכולתם לבקש עותק של התכנית הזאת, למצוא את קטרינה יודייב ואת שלום גרמניק,

לקבל מהם פרטים, ולפעול בהתאם.

אני רוצה לבוא בטענות גם כלפי ההסתדורת. חוק שכר מינימום הוא החוק היחידי

שבו ניתן להסתדרות מעמד להגיש תביעה מפשטית גם מבלי לשאול להסכמת העובד. אלא

שההסתדרות לא מנצלת את האפשרות הזאת העומדת לה.

היו"ר אי נמיר;

10 תביעות ב-5 שנים זה לא רציני. ושמענו כאן ממר אלמליח שגם הוא הלך

בענין זה לשפרות. עם פשרות כאלה לא יהיה לעובדים מה לאכול. ואני רואה שמר

אלמליח מאד פעיל, ומאד איכפת לו הנושא הזה.

י י אלמליח;

אנחנו חיים בזמן של עליה, וצריך לקלוט את העולים, ואני לא רוצה לסגור את

חברת השמירה. לכן הלכתי לפשרות.

רו כהן;

אתה לא צריך לדאוג לנושא הזה. זאת ממש הפקרות שאתם גובים מס אחיד, גובים

מאות מיליוני שקלים, ולאנשים האלה אתם לא נותנים הגנה מפשטית. וכי על מה אנחנו

מדברים? על 10 תביעות במשך 5 שנים, על 7 תביעות או על 5 תביעות. אנחנו עומדים

כמו עניים בפתח להגשמת חוק שההסתדרות מתפארת בפרסומים שלה על שהיא העבירה

אותו.

היו"ר א' נמיר;

מר אלמליח, הדברים אינם מכוונים אליך אישית. אתה באמת פעיל מאד, ואנחנו

רואים שהדברים האלה כואבים לך ושאיכפת לך מאד מה קורה בתחום הזה, ואנחנו מודים

לך שבשאת לכאן היום. כאמור, הדברים לא מכוונים אליך אישית.

רו כהן;

אני יודע שבחדרה עובדים היום מובטלים בקטיף בפרדסים, לא בשמירה, והם

מרוויחים בין 11 ל- 22 שקל ליום עבודה. לא בעד 4 שעות עבודה, אלא עבור יום

עבודה מלא. הם מקבלים את שכרם לפי המיכלים. אז איפה כאן שכר המינימום?

י י אלמליח;

ההסתדרות החקלאית קבעה ששני מיכלים זו עבודה יומית. מי שימלא למעלה משני

מיכליות יקבל יותר כסף.

רו כהן;

אתן דוגמה אחרת; מורה שפוטר אחרי הרבה שנות הוראה נשלח לעבודת קטיף

תפוזים בפרדס. כמה תפוזים הוא יכול לקטוף ביום עבודה? הוא עובד כפי יכולתו,

אבל זה בוודאי לא יכול להיות הרבה מאד. אפילו הוא לא יודע שעל פי חוק מותר לו

לסרב לקבל את העבודה הזאת אם אינו יכול לקבל עבורה את שכר המינימום לפחות.



אני חלילה לא טוען כלפיך, מר אלמליח. כאשר ענין חוק שכר המינימום בא

לשולחן הזה, ואנחנו ישבנו עליו 7 חודשים, עשינו דבר חשוב כשהכנסנו שם את

ההסתדרות בתור ברת-תביעה, כדי שהיא תגן על העובד, כדי שאתם תהיו התובעים בשם

העובד, ושלא הוא יצטרך לעשות בעצמו את הדבר הזה, ושלא יפוטר בגלל זה ושלא

יתעללו בו כפי שמתעללים בו היום. אלא שההסתדרות לא עושה את אשר נדרש ממנה.

נעשה כאן מעשה גזל וחמס כלפי קבוצת העובדים האביונים ביותר במדינה, וזו

שערוריה שאי אפשר להשלים אתה. לדעתי אנחנו חייבים לאלץ את משרד העבודה

והרווחה להגיש מיד תביעה על כל תלונה שמתקבלת, ללא רחמנות וללא רצון לחנך.

וקיסר צריך לעשות את אשר הבטיח לעשות בשידור שלו ברדיו ביום הראשון האחרון,

שהוא יתן עכשיו הוראה לכל מוסדות ההסתדרות להגיש תביעות משפטיות בכל מקרה ששכר

המינימום לא שולם לעובד.

ת' גוז'נסקי;3

לעתים נדמה שהמלים כבר נגמרו, ושהכל כבר נאמר בעני ן זה, ואין מה להוסיף.

אני חושבת שעזות חמצה של חברת השמירה, שמר פרחאן ייצג אותה פה, עוברת כל גבול.

אני זוכרת שמר ליאב הופיע כאן בדיונים קודמים ואמר לנו: אני מבקש את עזרתכם.

אנחנו, ההברות הגדולות המאורגנות, רוצים לשלם שכר מינימום, אבל כשאנחנו עושים

חשבון של שכר מינימום, פלוס תשלומים נלווים, פלוס רווח מקובל, אנהנו מגיעים

לסכום די גבוה. וברור כי מי שדורש פחות כסף יהיה זה שיקבל את המכרז. אני זוכרת

שיושבת ראש הוועדה שיבחה אותו על עמדתו האתית.

יושב לצדך נציג של חברת שמירה גדולה, חברה שאתה מייצג אותה, חברה שאמורה

להיות אחד מעמודי התווך של המדיניות הזאת. איך אתה מסביר תשלום של 4,20 לשעה

לרחמה דדון, ו- 5,60 שקל לקטרינה יודייב, שאף אחת מהן לא מקבלת את שכר

המינימום. האם לרחמה אתם משלמים 4,20 שקל לשעה מפני שהיא עובדת בחברה הזאת

כבר 16 שנה, מאז שנת 1976, והיא לא יודעת לקרוא עברית, והיא אשה יותר מבוגרת?

האם בגלל זה מותר להתעלל בה ולנהוג בה כך? לקטרינה, שיודעת לקרוא וגם יודעת

ללכת להסתדרות, משלמים קצת יותר, אבל עדיין פחות משכר המינימום. זאת אומרת

שאתם לא רק מנצלים, אלא בודקים את מי אפשר לדפוק יותר. רחמה ב"ה לא יודעת

לקרוא עברית, אז היא תקבל 4,20 שקל לשעה. ואיפה מר ליאב כל ההבטחות שלכם על כך

שאתם לוחמים?

אתם מדברים על מכרז, ואני מבינה את כוונתכם. אבל אם כל החברות הגדולות

היו מודיעות למשרדי הממשלה שהן לא יכולות לעבוד בפחות מסכום איקס, משרדי

הממשלה היו משלמים יותר, וכי איפה היו לוקחים עובדים שיעשו את העבודה הזאת?

מר פרחאן גם לא דיבר כמו שדיבר בשעתו מר ליאב, אלא הוא טען כאן שהחברה

שלו משלמת לעובדיה למעלה משכר המינימום, כאשר גם עיוור יכול לראות שאין זה כך.

עם כל הרצון הטוב שלי כלפי רינה שפריר והיועץ המשפטי ברק, אינני מבינה מה

בעצם קורה. גברת שפריר אמרה בתכנית כלבוטק שכבר מזמן היא שמעה על חברת

השמירה, וכי מזמן כבר התלוננו על הענין הזה. היא הוסיפה כי היא שלחה לחברה

מכתב בענין השכר, וכי החברה הבטיחה.

גברת רינה שפריר, מתי הגיעה אליך התלונה הראשונה על חברת השמירה, ומדוע

עד היום לא הגשת תלונה משפטית נגד חברת השמירה? ולא רק נגד מקרה אהד, כי הרי

רואים שמדובר פח במדיניות של החברה. מדוע עד היום לא עשית שום דבר בנדון, אלא

את רק אוספת את המכתבים ומטלפנת אליהם? איך יכול להיות דבר כזח? בשביל מה אתם

קיימים אם לא בשביל זה? את אומרת שאין לכם מספיק כוח עבודה כדי לצאת החוצה,

אבל הרי הגיעו אליכם תלונות רבות, ואותן בוודאי יכולתם לבדוק.



המדיניות שלכם, שכנראה מוכתבת מלמעלה, שלא לעשות כלום, נמשכת עד היום.

התפקיד שלך איננו להגיד למנהלי ובעלי החברה שעליהם להיות ילדים טובים. תפסיקו

לתת להם הצעות, הערות והדרכות איך לפעול. מספיק עם זה.

אשר למשרדי הממשלה, אנחנו מכירים את המכתב ששלה ההשב הכללי בנדון, וכולנו

יודעים שהוא מופר כל בוקר, צהריים וערב. באישור ההשבים של המשרדים אתם חותמים

הסכמים שעל פניהם אין בהם שכרמינימום, והשכר נע בין 3 שקלים לשעה, במקרה

הגרוע, ובין 4 שקלים לשעה במקרה הטוב, ואתם עושים זאת יום יום. והרי לא יתכן

שיש הוראה של החשב הכללי שמשרדי הממשלה לא מבצעים אותה. והרי מדובר ברבבות

עובדים במשרדים ממשלתיים, בעיריות ובחברות ממשלתיות.

לפני שבועיים העברתי את זה, בנוכחות חברת הכנסת אורה נמיר, למשרד העבודה

והרווחה, אבל לא קיבלתי תשובה, גם ממשרד האוצר לא קיבלתי תשובה. ניכר בעליל

שאתם לא מקיימים את החוק, וממשיכים לא לקיים אותו. כי מר גרנית אמר פה שצריך

לגמור עם החוק הזח.

חבר הכנסת כהן. כבר דיבר על ההסתדרות, ואיני צריכה להוסיף על דבריו.

היו"ר אי נמיר;

מר ברק, מדוע צריכה אורה נמיר להיות זו שטרחה לטלפן לחדרה ולהביא לכאן את

אלה שפוטרו? האם אתם הזמנתם את העובדים האלה כדי לשמוע מהם מה קרה אתם? האם

בדקתם מה קרה אתם? אני לא הייתי בבית בזמן שידור תכנית הכלבוטק, וביקשתי

ממזכירתי שתקליט בשבילי את התכנית. וכאשר ראיתי את העובדים באותו שידור,

התקשרתי מיד עם מזכירת הוועדה וביקשתי שתכנס ישיבה מיוחדת לנושא הזה ותזמין את

העובדים שפוטרו וכן את הגורמים הנוגעים בדבר. האם גם אתם נהגתם כך?

רי שפריר;

את זה לא עשינו. אנחנו הגשנו תביעה משפטית נגד חברת השמירה, וחשבנו שפסק-

הדין שיינתן יפתור לפחות חלק מהבעיות.

היו"ר א' נמיר;

זה בשום פנים ואופן לא ענין של תקן בלבד. גם לוועדת העבודה אין יותר משני

תקנים. ואף על פי שיש לכל נישאים רבים שאנחנו מטפלים בהם, מאחר ואנחנו אחראים

על הבריאות, על חקיקה, ביטוח לאומי, מגן-דוד-אדום ועוד, מצאתי לנכון לטלפן

מהדרך אל מזכירת הוועדה ולבקש ממנה למצוא את העובדים האלה ולהזמין אותם לישיבה

הוועדה. ומדוע? מפני שיש סיכוי שאחרי דיון כזה מישהו אולי ירעד קצת. זה ענין

של טמפרמנט, זה ענין של איכפתיות.

אמרתי לכם כבר מספר פעמים שאני לא אמליץ בפני שר העבודה להוסיף תקנים

לנושא הזה. כי התקנים הנוספים לא יופנו דווקה לאכיפת חוק שכר מינימום. אני

מבקשת ממך, מר ברק, שלא תענה לי כי לא אתה הוא הקובע בדברים האלה. והדברים

אינם מופנים נגדך אישית.

י' ברק;

אני אומר לכם שהמצב הזה יתוקן.

היו"ר אי נמיר;

על פולגת דיברנו כבר לפני שבוע. את "כלל" אני מכירה היטב, ואני יכולה

להגיד לכם שזו חרפה שההסתדרות שלי מחזיקה ב- 46% מהחרפה הזאת.



באתי למפעל, שעתיים הסתובבתי באולם היצור, ואני שואלת ומבקשת לראות

תלושים של שכר, כי שמעתי שהעובדים אינם מקבלים שם את שכר המינימום. סמנכ"ל על

כוח האדם סרב לבוא לדיון שקיימנו כאן, ולמר חיים הברפלד הוא כותב: תואיל

להראות לאורה נמיר את המכתב שלי.

נאלצתי להעזר ברינה שפריר כדי לראות את התלושים שם, כי לגברת שפריר הם

חייבים לתת את התלושים. לי הם לא רצו לתת אותם. לכן אני אישית דיברתי עם

המנכ"ל, שקיבל אותי יפה מאד במפעל, ואמרתי לו: האם אתה לא מבין שאם אינכם

מראים תלושים, סימן שיש לכם מה להסתיר? לי הרי לא תהיה בעיה להשיג את התלושים,

ובסופו של דבר אקבל אותם. מה בכלל הולך כאן? אני לא מבינה את כל הסיפור הזה.

ראו את האנשים העובדים בחברת השמירה שיושבים כאן אתנו, את רחמה ואת

קטרינה. אנשים קשי יום שהולכים לעשות את העבודה הפיסית הכי קשה. האם מישהו

יאמין שמתוך 4 שעות העבודה שלה רחמה יושבת שעתיים ושותה קפה? את הדבר הזה

עושים אולי חלק מהפקידים במשרדים, אבל בוודאי לא עובדת נקיון, ובוודאי ובוודאי

לא רחמה. אנחנו עדים לכך שלאור השמש עושקים כאן אנשים. ואת מי עושקים? האם

אפשר להביט להם בכלל בעיניים?

לכן, רינה שפריר, שום פשרות. תתחילי להיות קצת יותר מרשעת. כאשר אומרים

עלי שאני קשוחה ולא נחמדה, אני מתחילה להתרגל לראות בזה מהמאה גדולה. אני אהיה

נחמדה עם החברים שלי, אבל בנושא הזה שלפנינו אי אפשר להיות נחמדה. בכתבה אמרת

שהנושא טופל. איך טופל, מה טופל?

מר יונס שלח את המכתבים לעובדים. אני מבינה שהוא עומד בתנאי תחרות

נוראים, והרי הוא עובד בשביל להרוויח. איני רואה דבר פגום בורוחים, בתנאי שזה

לא יהיה על חשבון העובדים.

מי שהשורס את השוק הם משרדי הממשלה, הרשויות המקומיות, החברות הממשלתיות

וחלק מהמפעלים של ההסתדרות. המצב הזה לא יכול להימשך כך יותר. בכוונה הבאתי

לכאן את הקסטה, בכוונה ביקשתי שיזמינו לכאן את המפוטרים, כדי שהעימות ייעשה

כאן בוועדה.

בישיבה נוספת שלנו לדיון בנושא הזה יהיה כאן גם מר הברפלד, וכן גם מר

פרנס ביחד עם מי שאחראי בהסתדרות על נושא השמירה. נזמין גם את מנכ"ל משרד

העבודה, ואפילו את סגן שר העבודה והרווחה. גם החשב הכללי חייב להיות בישיבה

ההיא, וכן גם יו"ר מרכז השלטון המקומי. אדרבה, שיגידו לנו שהמדינה מסוגלת לשלם

לעובדים רק 2 שקל בעד שעת עבודה, או 3 שקל.

כשאני מתעוררת בבוקר אני מקשיבה היטב כדי לדעת על איזה צד קם באותו בוקר

שר האוצר, הרואה בחוק שכר המינימום את אויב המדינה. האם אתם יודעים ש 44%

מהמשפחות החיות כיום מתחת לקו העוני הן משפחות של שכירים ועצמאיים קטנים? שיש

היום לפחות 80 אלף מפרנסים יחידים, עם ילד אחד או יותר, כששכר המינימום הוא

150 שקל פחות מקו העוני?

על מה אנחנו מדברים? אנחנו מדבדרים על אנשים קשי יום שהולכים להשתכר כי

בבית אין מה לאכול. בשביל זה הקמנו את המדינה? מדינה זה רק טנקים ומטוסים,

ובני אדם זה כלום?

אני חייבת לנעול את הישיבה. אנחנו נזמין אתכם להמשך הדיון בנושא הזה.
ני רטנר
ברשותך, גבירתי היושבת ראש, אני מבקש להגיב בקצרה על הדברים שאמרה כאן

חברת הכנסת תמר גוז'נסקי.



היו"ר אי נמיר;

אף אחד לא הגיב היום. אני לא מסכמת את הישיבה. הוועדה שלנו עמוסה מאד

בעבודה, אבל הנושא של שכר העובדים האלה השוב לנו ואיכפת לנו כל כך, שהרי בשביל

זה הוקקנו את הוק שכר המינימום. לכולם תינתן האפשרות להגיב ולדווח בישיבה הבאה

שלנו.

ני רטנר;

חברת הכנסת גוז'נסקי התייחסה למחיר המינימום-

היו"ר אי נמיר;

סליחה מר רטנר, אנחנו לא נכנסים עכשיו לדיון, כי יש עוד הרוצים להגבי על

דברים שנאמרו.
ני רטנר
אני מבקש שיירשם שרציתי להגיב, שיש לי מה לומר בעני ן, אבל את לא איפשרת

לי לעשות זאת.

הי ו"ר אי נמיר;

בישיבה הבאה ידברו החשב הכללי, מר הברפלד, מר ליאב. ואם מנהל חברת השמירה

יהיה נוכח בה, גם הוא ידבר. אני באמת מבקשת שהוא יבוא לישיבה.

אני מאד מודה לכם שבאתם לכן. אני מבקשת מחברת השמירה לשקול בחיוב את

החזרת העובדים האלה לעבודה. לשלום גרמניק יש בכל זאת פנסיה, אבל לקטרינה יש

בעיית קיום מאד קשה.

שי גרמניק;

רק מהפנסיה אי אפשר לחיות היום.

היו"ר אי נמיר;

אני מדברת על אנשים שהשכר שהם מקבלים עבור עבודתם היא פת לחמם היחידה.

אני לא חושבת שנהגו אתך יפה, מר גרמניק, אבל עוד לא שמענו את כל הדברים שיש

להם לומר.

לחברת השמירה יש 380 עובדים בחדרה, אני מבקשת לקבל עד הישיבה הבאה שלנו

צילום התלושים של כל העובדים שלכם בחדרה, כדי שנוכל לראות כמה הם מקבלים בשביל

שעת עבודה. כדי להקל עליך אסתפק ב- 50 תלושים, אבל זה צריך להיות מבוקר. אני

מבקשת שרינה שפריר תהיה אחראית לתלושים שיובאו לכאן, ותדאג לכך שיהיו ביניהם

כאלה שהם בסדר, כאלה שהם באיזה שהוא מקום באמצע, וגם כאלה שאינם בסדר. ושיהיו

שם גם התלושים של רחמה, של קטרינה ושל שלום. אנחנו רוצים לראות כמה הם מקבלים

בשביל שעת עבודה. את מכירה היטב את חוק שכר המינימום, ואת יודעת היטב מה מותר

ומה אסור להכניס בפנים. את תהיה אחראית לנושא הזה, גברת שפריר, כמו שהיית

אחראית לעבודה המצויינת שעשית בנושא הזה לגבי מפעל פולגת.

אני מודה לכם שוב. ישיבה זו נעולה.

(הישיבה ננעלה בשעה 11:05).

קוד המקור של הנתונים