ישיבת ועדה של הכנסת ה-12 מתאריך 04/02/1992

חוק לתיקון פקודת הרוקחות. התשנ"א-1991

פרוטוקול

 
הכנסת השתים-עשרה

מושב רביעי



נוסח לא מתוקן



פרוטוקול מס' 349

מישיבת ועדת העבודה והרווחה

יום שלישי, לי בשבט התשנ"ב (4 בפברואר 1992). טעה 08:30

נכחו;

חברי הוועדה; אי נמיר - היו"ר

ש' ארבלי-אלמוזלינו

מי גפני

רן כהן

י . שפרינצק

מוזמנים; שר הבריאות אי אולמרט

י' אדרי - יועץ שר הבריאות

צי לוין - היועץ המשפטי של משרד הבריאות

י י קרנות- סגן היועץ המשפטי של משרד הבריאות

מי היבנר- הלשכה המשפטית, משרד הבריאות

כ' שלו - משרד המשפטים

דייר ר' דיציאן - קופ"ח הכללית

אי גולדשמידט - קופ"ה הכללית

דייר אי שמאי - קופ"ה מכבי

מי ינובסקי - מ"מ מנכ"ל קופ"ה לאומית

א' בראל - יו"ר חברת סופר-פארם

ז' רוחמן - הרוקה הראשי של סופר-פארם

אי רז - יו"ר הסתדרות הרוקהים

הי רייס - הסתדרות הרוקחים

הי ביימל - הסתדרות הרוקחים

פ' פרייס - הסתדרות הרוקהים

מזכירת הוועדה; א' אדלר

קצרנית; צ' ספרן

סדר-היום; הוק לתיקון פקודת הרוקהות, התשנ"א-1991



היו"ר א' נמיר;

אני מתכבדת לפתוח את ישיבת הוועדה.

חוק לתיקון פקודת הרוקחות. התשנ"א-1991

יפתה יושב-ראש הסתדרות הרוקחים, מר אבי רז.
א' רז
פקודת בריאות העם, שעליה מושתתת פקודת הרוקחות, היתה בתוקף משנת 1948. מאז

תחילת שנות הששים היו תלונות שבתי המרקדות מרוכזים בערים הגדולות, שהשירותים אינם

טובים, שהמחירים שונים מבית מרקחת לבית מרקרחת, ולכן יש לפעמים אי אמינות לתרופה,

לאו דווקא למחיר. ב-1962 דנה בכך הכנסת, וב-1964 קיבלה ועדת השירותים הציבוריים,

בראשות חברת-הכנסת חייקה גרוסמן, מסקנות קשות מאד בנושא הזה והחליטה על מספר

תיקונים, שבאו להפסיק את האנרכיה הטוטאלית שקיימת בנושא הזה ולהסדיר את שירות

הנפקת התרופות על פי מתכונת הקרובה לדרך האירופאית.

אנחנו עדים היום למה שהרוליטה הכנסת ב-1964, כי כיום אנחנו חייבים לשנות את מה

שהוחלט אז, וזה אולי הדבר שהוא קצת מגוחך בסיפור.

ב-1985 הקים שר הבריאות דאז, מרדכי גור, ועדה שבראשותה עמדה גבי אביגייל,

חברת מועצת עיריית תל-אביב, וישבו בה עשרה חברים מאד מכובדים. המטרה שעמדה לפני
הוועדה היונה
לבדוק אם למסחר את הרוקחות או לא. אני בפירוש אומר זאת כך, למרות
שהניסוח היה שונה
האם להכניס תרופות לבתי עסק כלליים או לאו? הוועדה קיבלה דעה

חד-משמעית, ששוללת את הגישה האמריקאית למיסחור תרופות.

מכל הוועדות הרבות שבדקו את ענף הרוקחות בעשרים וכמה השנים האחרונות אזכיר את

הוועדה שהיתה ב-1990. יעדה שהיתה מורכבת משלוש מומחיות והוקמה על ידי שר הבריאות

הנוכחי, אהוד אולמרט. שלוש המומחיות האלה הגיעו למסקנות שלהן אחרי ששמעו את כל

העוסקים והכמעט עוסקים בענף הנפקת התרופות, בין שאלה היו קופות החולים ובין שאלה

היו היבואנים. ביקשנו לקבל את המסקנות, ובמקום זה קיבלנו סירוב ממשרד הבריאות,

שאמר שלא יתן את המסקנות. הלכנו לבג"ץ וקיבלנו צו של בג"ץ לקבלת המסקנות. דבר

אחד לא מצא חן בעיני בתשובת משרד הבריאות לבג"ץ והוא, שהרוקחים ישתמשו בחומר הזה

למאבק ציבורי. אני חושב שיש זכות גם לרוקח בישראל לצאת למאבק ציבורי נגד החלטות

הרשות.
שר הבריאות אי אולמרט
נדמה לי שזה פשוט יקר שיור. מסרנו את המסקנות לוועדה, והודענו מראש שנמסור

אותן לוועדה.
אי רז
קיבלנו אותן ארור כך בדרך של פעילות משפטית, שלא בדיוק היתה טובה לנו.

השאלה היא מה רואים חברי הוועדה בבית המרקחת. אם הם רואים בבית המרקחת שירות

קהילתי, כל הנימה היא שונה; אם הם רואים בבית מרקחת מקום לעשיית רווחים קלים,

תשובתי תהיה אחרת לגמרי. מי שהולך ללמוד רוקחות - ואני מכיר אחוז לא קטן של אנשים

שעושים זאת - לא הולך מתוך מגמה של עשיית רווחים, כי אין רווחים, והרווחים הם

פונקציה של כמות העבודה. רוב הרוקחים - זה מוכח גם סטטיסטית - מוציאים מתוך

עבודתם בבית המרקחת משהו שניתן לתאר אותו כמשכורת הולמת לאקדמאי, לא מעבר לזה.



אנחנו רואים בבית המרקחת שירות קהילתי. ולמה? כי לבית המרקחת מופנות מדי יום

ביומו שאלות על תרופות, בין שהן נקנו באותו בית מרקחת ובין שהן נתקבלו במוסדות

רפואה ציבוריים או בבתי מרקדת אחרים, כמו השאלות אם תרופה מסויימת טובה למטרה

מסויימת, אם תרופה מסויימת אינה טובה למטרה מסויימת, אם מותר לקחת תרופה איות עם

תרופה אחרת. הקריאות הטלפוניות שמגיעות לבית המרקדות הן בשאלות שיש להן אופי

רוקחי תרופתי טהור. יש בקהל צורך לקבל תשובות, ובית המרקחת הוא המקום הזמין, שבו

התשובה היא זמינה, ולרוב התשובה הזאת גם טובה.

בקטע זה פעלה הסתדרות הרוקחים למיחשוב בתי המרקחת, והיום מתוך ב450 בתי מרקחת

ממוחשבים 380 בתי מרקחת. אנחנו פועלים עכשיו במסגרת שנייה להביא לבתי המרקחת את

התוכנה שתענה על התביעות הנגדיות על פסילות של שימוש בתרופה זו או אחרת, ויש המון

דוגמאות, שלא אכנס אליהן. הדבר הזה חייב לעמוד לטובת הציבור והוא פונקציה של

קיומו הכלכלי של בית המרקחת.

מה אני רוצה לומר כשאני מדבר על פונקציה כלכלית של בית המרקחת? כשהוועדה

החליטה בזמנה להרשות פתיחת בית מרקחת במרחק גיאוגרפי זה או אחר, אני זוכר היטב

שאנחנו הרוקחים לא קיבלנו את ההחלטה הזאת ברצון, מפני שלכל רוקח הרבה יותר נעים

ועסקי לפתוח בית מרקחת במרכז קניות זה או אחר, כשיש לו תנועת קונים מסויימת, מאשר

לשבת באחד המקומות המבודדים שנשארו אז על המפה. די התנגדנו לפיזור הזה, מפני שהוא

איננו לטובת בעל בית המרקחת. הוא אולי נותן שריון מסויים בשכונה מסויימת, אבל עד

שהאדם מגיע לזכות קיום כלכלי באותה שכונה עוברות הרבה שנים, והרבה יותר קל לעשות

מה שעשו ידידי מעבר לשולחן - ואני מתכוון לסופר-פארם - ללכת למרכז קניות, לקניון,

עם תנועה של אנשים. הראיה היא שאין גם סופר-פארם אחד בעיירות הפיתוח או בעיירה

קטנה, כי עסקית, בלי כל ספק, אלה לא מקומות אטרקטיביים.

אני לא רב עם הרזשקפה העסקית, גם לנו היתה השקפה עסקית, אבל בפיזור בתי המרקחת

ובצורך של האוכלוסיה לקבל תרופות חייבים להיות שני קריטריונים מובילים, לפחות
בעינינו, והם
אמינות התרופה וזמינות התרופה. אמינות וזמינות הם שני קריטריונים

חשובים לגבי התרופה, חשובים יותר מאשר דבר שלישי, שאני לא פוסל אותו, שהוא מחיר.

מה התפקיד של בית המרקחת בקהילה? ואני לא מביא כדוגמה את בית המרקחת במרכז

עיר או בקניון, אני רק מביא כדוגמה את בית המרקחת שנמצא בשכונה או בעיירת פיתוח,

ואלה רוב בתי המרקחת כיום. במרכזי הערים הם הלכו והתדלדלו, ובכוח המציאות יצאו

לאזורים חדשים. אם יש היום מיתקן רוקחי אחד בעיר צפונית כמו קרית-שמונה, שהוא

מוקד לעזרה רפואית-רוקחית בכל שעות היום והלילה, זה בית המרקחת שהוקם שם, והוא

הוקם שם על ידי עולה חדש שלא רצה ללכת לקרית-שמונה. אחרי שהוסבר לו שהוא חייב

לעמוד בקריטריון של 500 מטרים הוא התפשר על קריית-שמונה, היא אימצה אותו, וטוב לו

היום בקריית-שמונה.

חבל מאד שהמוסד הזה, שנקרא בית המרקדות הקהילתי, שמתפקד היטב בשכונה ובעיירות

הפיתוה, יפסיד מן הקיום הכלכלי שלו. כי מה מבטיח שירות תרופתי? הדבר הראשון, שהיה

גם בפני ועדת הגברת גרוסמן ב-1964 - מחיר אחיד, הוא לתת לרוקח את השקט הכלכלי

הנפשי, שימלא את עבודתו המקצועית ללא לחצים. אני לא יכול להדגיש את זה מספיק, עד

כמה הסעיף הזה הוא חשוב ובעל משמעות ותוכן. הרוקח צריך לתת שירות תרופתי לקהילתו.

השירות לא תמיד הוא שירות רווחי, אבל צריך לתת לו את הביסוס הכלכלי, שהוא יוכל

בשקט נפשי לעבוד ולא לעשות מה שארצות-הברית או יפן עושות. בארצות-הברית וביפן הכל

חופשי, הכל ניתן. ביפן אפילו מוכרים תרופות בבסטות. הצריכה לתרופות ביפן לגולגולת

היא בשיעור224דולר, בארצות-הברית - 212 דולר לשנה, ובישראל אנחנו מסתובבים בין

40 ל-60 דולר תרופות. במסגרת הרפואה הפרטית מגיעים ל-60 דולר בשנה,. ובמסגרות

אחרות - ל-40 דולר בשנה.
דבר אהד ברור
תרופה איננה סחורה - וזה דבר שאנחנו חוזרים ומדגישים - היא

איננה סחורה שחייבת להימצא בכל מקום. תרופה צריכה להימצא בכל בית מרקחת, זמינה,

במהיר אחיד, כדי להוריד את הצורך מהחולה לבוא ולחפש כמה זה עולה פה, כמה זה עולה

שם. במקום אחר התבטאה יושבת-ראש האיגוד הצרכני של ההסתדרות, שאם היא חולה וזקוקה

לתרופה, באותו רגע היא רק רוצה את התרופה וללכת לשכב. זה מבטא את רצונם של אנשים



חולים בכלל, שהם מחפשים תרופה. לא המחיר הוא הגורם הקובע אלא הזמינות והאמינות

של התרופה, והאמינות היא חלק של המחיר. עצם העובדה שהאזרח יודע שבין מרכז תל-אביב

לבית המרקחת בנתיבות אין שום הבדל במחיר, תורמת במידה לא קטנה לסעיף הקרוי

אמינות.

בארצות הברית או יפו, במקומות שהתחרות היא הגורם בכל שטחי החיים, גם בצד

התרופתי, אני חושב שהאינטרס הוא רווחים ולא בריאות הציבור. לפי עניות דעתי נחטא

והוועדה הזאת תיקח על עצמה אשמה גדולה מאד אם היא תרשה את הנפקת התרופות בדרך

המקובלת בארצות-הברית, עם ריבוי המכירה, עם עידוד המכירה, עם שיווק אגרסיבי וכל

אותם הדברים שמתחייבים מתרורות.

היו"ר אי נמיר;

זו העמדה הרשמית שלכם, שאתם בעד מחירים אחידים?

א' רז;

כו.

היו"ר אי נמיר;

של כל התרופות?

אי רז;

לא.

שר הבריאות אי אולמרט;

הם רוצים רווח קבוע, אחיד.

אי רז;

רווח זה סיפור שני, שהוא חשוב. אני לא חושב שיש הרבה בתי מרקחת שיכולים לתפקד

הרבה זמו ללא רווח. אני מכיר אחד שלא יכול.

היו"ר אי נמיר;

אני לא חושבת שבוועדה הזאת מישהו חושב שצריכים או יכולים לעבוד בלי רווח.

אי רז;

רוח ההתנדבות אמנם פועמת בהרבה רוקחים, אבל לא עד כדי כך.

אני מתייחס כרגע למה שקרוי תרופות אתיות, תרופות החייבות מרשם, תרופות

המוזמנות על פי הוראת רופא, כאשר הסעיף השני, שהולך וגדל, אבל הוא עדיין קטן, הו

התרופות הנקראות ,O.T.C - OVER THE COUNTERשהו נמכרות ללא מרשם רופא- שם יש לנו

השקפה שונה לחלוטין.

אנחנו לא רואים בתרופות משהו הקרוי "א"טם". יש הרבה אנשים מחוץ למערכת

הרוקחות, שבשבילם תרופה היא "א"טם" על הדלפק. שמענו פה את נציג סופרסל, על IN

,STORE FARMACYוזאת בערך היתה הגישה, זה עוד "א"טם", זה עוד מטר דלפק וכה הלאה.

אנחנו לא רואים את זה כך. אנחנו חושבים שזו אחריות כבדה מאד להוציא את כל התרופות

החוצה, שהאם תלך לשלוף את האקמול לשעת שלג וגשם, כדי שיהיה בבית, כמו אותו

העגבניות שהיא מכינה ליום השלג והגשם.
היו"ר אי נמיר
היום לא עושים כך? אני עושה כך בבית מרקדות: אני רואה אקמול, לוקחת וקונה.

אי רז;

לא הייתי רוצה שהאמהות והקשישים, שהם למעשה ציבור צרכני התרופות, ינהגו כך.

את, גברתי, לא משקפת את צרכו התרופות האופייני בישראל, אלא משקפים אותו האמהות

לילדים והקשישים. הציבור שאנחנו דואגים לו זה ציבור האמהות והקשישים. דייר גבי

מור, שהוא מנהל מחלקה גריאטרית חוץ במרכז הרפואי איכילוב בתל-אביב, ניהל מחקר

המראה שבשנת 1989 היו 2,500 מקרים של שימוש יתר בתרופות על ידי קשישים. כ-10

אנשים מתוך הקבוצה הזאת נפטרו כתוצאה משימוש יתר בתרופות. מדובר ב-2,500

אישפוזים, ואם מדברים על החשבון הלאומי של מדינת ישראל, כל אחד יכול לעשות את

החשבון ולראות כמה זה יקר לקופה הציבורית של מדינת ישראל, כשניתן היה למנוע את

שימוש היתר על ידי ארגון ארור של הנפקת תרופות.

נכון, יש מסורת בכל העולם של שימוש יתר בתרופות על ידי קשישים, אנחנו לא

חריגים, אבל אם אנחנו, הרוקחים, הוצגנו רק כמי שדואגים שאנשים יקנו מאתנו יותר

מדי תרופות, הרי כל ההבנה המסחרית שהוצגה פה היא בדיוק ההיפך ממה שאנחנו רוצים.

כשאנשים באים לבתי המרקחת אנחנו דוחים אחוז לא קטן של דרישות בטענה: זה לא טוב

לך, זה לא מתאים לך, לא אתן לך שניים. אנחנו נגד שימוש יתר ברנרופות, ולפי דעתי

הוועדה הזאת צריכה לקבל עמדה חד-משמעית בנושא הזה, שהיא נגד שימוש יתר בתרופות.

הדרכים למנוע שימוש יתר בתרופות הן רבות, אבל דבר אחד ברור: פתיחת כל הדלפקים

לתרופות תביא לתופעה הפוכה - לשימוש יתר.

בארצות-הברית בית המרקחת מנוהל על ידי רוקח בעל רשיון, שלא המדינה מעניקה לו

אותו אלא ה - FARMACYBOARD- לשכת רוקחות, שאנחנו ביקשנו גם כן משר הבריאות, ויש

חצי הבטחה שנקבל.
צי לוין
FARMACY BOARDזה לא לשכת רוקחות.
אי רז
בארצות-הברית, באנגליה, ברוב ארצות אירופה הרוקחות היא גוף עצמאי שקובע לעצמו

דבר, שמאד יוסר לנו בארץ היום - אתיקה. אין לנו חוקת אתיקה בכלל. לפעמים יש תלונות

על התנהגות של רוקח, ומר לוין קיבל אחת מהן, אבל אין להם שום שיניים.

החוק שאנהנו באים לתקן בא לשנות שלושה סעיפים שהם כלכליים ואף לא סעיף אחד

שהוא סעיף מקצועי. מ-1929 ועד 1992 לא חל כמעט שינוי בפקודה בצדדים המקצועיים.

עשו בה כמה רוויזיות, קיימו עליה דיונים כאלה ואחרים, אבל אין ולא ניתן למצוא בה

דרישות שהן נחלת העולם בנושא הרוקחות. היות ובידי הוועדה לא רק שלושת הסעיפים

האלה אלא כל החוק, אבקש מאד לשמוע גם אותנו בנושאים המקצועיים.
היו"ר א' נמיר
תביאו לנו הצעות ונראה.
אי רז
אשתמש ברשותך להעביר לך את הצעת החוק כפי שאנחנו עיבדנו.



ש' ארבלי-אלמוזלינו;

אולי יש לכס גם מסמך כתוב על מה שנעשה בארצות-הברית?

היו"ר אי נמיר;

אני כבר ביקשתי שיביאו לנו מה קורה בארצות-הברית, גם בממשל המרכזי וגם בממשל

הפדרלי.
ה' רייס
בדיוק היום עליתי ארצה לפני עשרים שנה. אחד הדברים שעשיתי כשהייתי באנגליה

היה לעבוד עם אבי הרוקחות בארץ, דייר ג'ושוע קולברט, לגייס אינפורמציה לכנסת,

שישבה בזמנו על פקודת הרוקהים בשנת 1964, כדי להפוך את מקצוע הרוקהות בארץ למקצוע

לתפארת. בגלל העבודה הנמרצת של דייר קולברט בזמנו והחכמה של הכנסת ב-1964 יצאו

מספר חוקים שהראו לכל העולם שלפחות בישראל האנשים הבינו שמערכת הרוקחות היא מערכת

שיכולת להביא תועלת לבריאות הציבור מעבר למה שאנשים ברחוב מבינים.

כשמסתכלים על הנייר שחולק היום בין כולם רואים שב-14 מדינות באירופה - כמעט

כולו חוץ מאירלנד ובלגיה - יש חוק שדומה לחוק שקיים כיום במדינת ישראל לגבי בתי

המרקחת, גם במחירים האחידים וגם במררקים, וזה לא מקרה שהדברים כך נקבעו. הרי לא

יכול להיות שכל הממשלות וכל הוועדות באירופה טעו במחשבותיהם. העובדה שאנחנו

יושבים היום בוועדה הזאת מראה, שיש להניח שאנשים במשרד הבריאות לא מבינים היטב מה

מקצוע הרוקחות יכול לתרום לבריאות הציבור. את, גברתי היושבת-ראש, אמרת לנו לפני

זמן קצר שכאשר את מקבלת את התרופות בקופת חולים, את הולכת לבית מרקחת כדי לקנות

את התרופות. זה לא בגלל שהרוקחים בקופת חולים פחות טובים מאשר הרוקחים הארורים -

כולנו למדנו אותו הדבר - אבל חסרה מלה קטנה, שאומרת הרבה, וזו המלה "מוטיבציה".

כנראה אין את המוטיבציה בקופת חולים לתת אותו השירות התרופתי כמו זו שיש בבית

מרקרות פרטי.

היו"ר אי נמיר;

שם זה שירות ציבורי, שם לא עובדים למטרות רווח. מי שעושה את זה למטרות רווח -

ואני לא אומרת את זה במובן השלילי של המלה - יש לו מוטיבציה יותר חזקה למכור.

הי רייס;

אנחנו כולנו כאן בגלל שכולנו דואגים לטובת עם ישראל, אבל אולי ההשקפה שלנו

קצת שונה. אני מתאר לעצמי ששר הבריאות לא קם בוקר ארח- ואמר שהוא רוצה לדפוק את

הבריאות של מדינת ישראל. הוא ממלא את תפקידו לפי הראייה שלו, אנחנו - לפי הראיה

שלנו, אבל לפעמים כשיש מלרומות, החיילים שיושבים בשדה קרב רואים את האוייב יותר

מאשר הגנרלים שיושבים מאחור. אנחנו בבית המרקחת הקהילתי רואים משהו שאולי אתם לא

רואים.

אני יכול לתת דוגמה קלאסית על מה כולנו מדברים היום: אתמול קיבלתי מרשם

מפציינטית, שמקבלת הרבה מאד תרופות נגד דכאון. איות מתופעות הלוואי של התרופות

האלה היא יובש בפה. הרופא נתן לה מרשם על תרופה חדשה שיצאה רק בימים האחרונים,

תרופה שנקראת נופאן, המבוססת על מורפין. המרשם הגיע אלי, קראתי על התרופה, אני

יודע על תופעות הלוואי שלה, ומאחר שאני מכיר את האשה ויודע שהיא סובלת מאד מתופעת

הלוואי של היובש, עד כדי כך שזה לא נותן לה לפעמים להמשיך בטיפול, למרות שהמרשם

הגיע אלי, ולמרות שמחיר התרופה הוא 111 שקל - אפילו במחירים החדשים היא יקרה -

מצאתי לנכון לטלפן לרופא ולהסביר שלפי דעתי התרופה הזאת לא טובה בשביל הפציינטית

הזאת. אחרי שתי דקות של התייעצות בטלפון החלטנו שלא טוב לה לקחת את התרופה הזאת.

הסברתי לה ואמרתי שהיא צריכה להשתמש במשהו אחר.



מה אומרת כל השיחה הקטנה הזאת, שקרתה בבית מרקהת כיכר המדינה לפני עשרים

וארבע שעות? כאן מדובר על מה שקורה בבית מרקחת, וזה קורה לא פעם אהת ביום ולא

פעמיים ביום, זה קורה הרבה פעמים. כשבאה גברת זקנה ומבקשת לקנות איזה שהוא תכשיר

לשערות - אפילו אם זה תכשיר חצי קוסמטי וחצי תרופתי - ואני יודע שבעלה נפטר לפני

ששה חודשים וכתוצאה מזה היא לא אוכלת ומזניחה את עצמה, אני חושב שמתפקידי להגיד

לה: גברת, כל מה שאת צריכה זה ללכת הביתה ולאכול כמו שצריך. תפקידי בתור רוקח לא

לעשות הון, אלא הרבה פעמים לסרב למכור תרופות, כשאני חושב שהן לא לטובת הפציינט.

אם אנחנו נכנסים למצב שבו תרופות נחשבות כמו כל סחורה אחרת, אנהנו נכנסים למלכודת

שהרוקח יתחיל לא לשאול את השאלות החשובות האלה ולא יסרב למכור את הדברים שהוא

צריך לסרב למכור, אלא יעשה שיקול עסקי ולא מקצועי, כי גם הרוקח צריך לשלם משכנתא,

גם הוא צריך לדאוג לנעלים לילדים שלו. היום קשה מאד לנהל בית מרקרות ולגמור את

החודש עם מאזן חיובי, גם בגלל הצווים שיצאו בזמן האחרון.

שי ארבלי-אלמוזלי נו;

אבל המהירים חזרו לקדמותם.
שר הבריאות א' אולמרט
לא נכון.

הי רייס;

הם לא הזרו לקדמותם.
אי רז
המחירים של תוצרת הארץ הזרו לקדמותם, לא הרווחים.
שר הבריאות אי אולמרט
אם כל כך טוב, מדוע אתם מתלוננים? תחליטו כבר: עלה או ירד?
הי רייס
האמת של הסיפור היא, שהיתה עלייה של מחירי תוצרת הארץ מייד לפני הירידה

במהירים. המהירים ירדו בתוצרת חוץ בסדר גודל של כמעט 30% ובתוצרת הארץ - בערך

בין 8% ל-10%. הירידה הזאת לא רק היינה ירידה בשביל היבואנים, אלא היא התכה את

מתח הרווח בבית המרקחת. אני לא מתבייש להגיד: הוצאתי את כל הצוות המפואר שלי

מעבודה ואני עובד לבד עם אשתי בבוקר. האנשים הייבים לעמוד בתור בבית המרקחת

בבוקר, כי אני לא יכול לאפשר לעצמי, בבית מרקחת מפואר בכיכר המדינה בצפון

תל-אביב, לעבוד עם מאזן שלילי. אם כבוד יגשר הכריז ברדיו שאם הוא לא יצליח להוריד

מחירים בתרופות ולתת שירות יותר מהיר ויותר טוב, הוא לא הצליה בתור שר, אני פונה

אליך כבוד יושר לחשוב עוד פעם. המחירים אולי ירדו, אבל הם עומדים לעלות, כי אנהנו

יודעים מה המצב היום עם התרופות בארץ ואי אפשר לעצום את העיניים לנוכח מה שקורה.
היו"ר אי נמיר
מה המצב עם התרופות?



ה' רייס;

המצב הוא שהרבה מאד תרופות חסרות, חלק בגלל הירידה במחיריס. חבל שנציג של

"טבע" איננו כאן כדי לשמוע את זה.

הי ו"ר אי נמיר;

הוא כבר פעם שנייה מוזמן ולא מופיע.
ה' רייס
חלק גדול מהדברים הם של "טבע", וזה אסון מה שקורה היום.

היו"ר אי נמיר;

זה קרטל ששולט על כל שוק התרופות. בבית המרקחת שלי, כשאין תרופות של "טבע" על

הדלפק, אני יודעת שעומדים להעלות מחירים.

הי רייס;

קיימת היום בעיה עם "טבע". הוא באמת מפעל מפואר, אבל עכשיו הוא עומד בפני

ביקורת של ,F.D.A - FOOD AND DRUG ADMINISTRATIONשבאה לבדוק אם בית החרושת תקין,

והיום מצחצחים כל מכונה ומכונה ובודקים כל מערכת ביוב וכל משקל ומאזניים בבית

החרושת. משום שהם לא מספיק תקינים, סגרו חלקים גדולים של מפעל "טבע".

הי ו "ר אי נמיר;

באיזה מקום?

הי רייס;

כמעט בכל מפעל.

הי ו"ר אי נמיר;

אני מכירה כמעט את כל מפעלי "טבע". יש לי איתם ויכוח על הקרטליות שלהם - הם

קנו עכשיו גם את איקאפארם - אבל אני לא מכירה בארץ מפעלים כמו המפעלים של "טבע"

מבחינת הנקיון והסדר.

הי רייס;

זה מחזק את הדעה שאני בא להגיד; אפילו "טבע", שאת רואה אותו בתור מפעל

לתפארת, לא עומד בתקנים של ארצות-הברית, של ה ,F.D.A-ולכן הם לא מפעילים רולק גדול

מהמכונות ולכן יש היום חוסר בתרופות. האם זאת לא בושה וחרפה למדינת ישראל,

לסקציה הפרמצבטית שלנו, שאנחנו, עם ישראל, חייבים להשתמש בתרופות כשה- F.D.Aלא

מוכן לאשר את המפעלים האלה?

ש' ארבלי-אלמוזלינו;

צריך להזמין את מר הורביץ.

היו"ר אי נמיר;

נזמין אותו עם ההנהלה, ושלא ישלחו לנו את הסגנים.



הי רייס;

הם עוברים את הבדיקה בסוף החודש, ואז פתאום תראו שכל תוצרת "טבע" תהיה, כמובן

אם הם יעברו את הבדיקה של ארצות-הברית.

הכנסת כולה והוועדה צריכות לדאוג למה שקורה במערכת הרוקחות בארץ, משום שכאן

המפתח להבטיח את בריאות הציבור, וזה קורה כל כך הרבה פעמים שאנחנו רואים מינוני

יתר, או תרופות שקשה להשיג. לדוגמה, היתה בעיה של תרופה בשם בטנסול, שניתנה

לילדים שיש להם אסטמה. אנחנו נותנים את התרופה הזאת, כי היא נמסה במים, אפשר ליגת

מינון קטן יותר והיא עובדת בלי הצרבת ותופעות הלוואי של קורטיזונים ארורים. היום,

כמה בתי מרקחת, בגלל החוסר בתרופה, הכינו במעבדות שלהם את התרופה ר?זאת או תרופה

אחרת, כדי שילדים יוכלו להשתמש בה, כי זאת האחריות של בית המרקחת. אם אתם לא

שומעים את הרעש על כך, זה רק מראה שהמערכת היום עובדת. אם במשך שלושים שנה מספר

התלונות נגד בתי המרקחת היה כל כך קטן, ואם במשך שלושים שנה לא היו שביתות בבית

מרקחת, למרות כל הסיבוכים במערכת הבריאות במקומות ארורים, ותמיד אנשים היו יכולים

לסמוך על המערכת של בתי המרקחת במצבים האלה, הרי זה בגלל שהמערכת עובדת. אם הימה

האפשרות להפעיל את המערכת של הנרקומנים באמצעות בתי המרקחת הפרטיים ואם הנרקומנים

עברו אליהם ולא עברו לקופות החולים למיניהן ולא עברו לידידינו בסופר-פארם, זה

בגלל המערכת של הרוקהות הקהילתית, מערכת שהאנשים ידעו - במשך הקדנציה של

חברת-הכנסת ארבלי-אלמוזלינו כשרת הבריאות - שהם יכולים לסמוך עליה.

צר לי מאד, ואני אומר את זה פומבית, שקרתה אי נעימות בינינו לבין שר הבריאות

על דבר כל כך רגיש, כי הוא כל כך חשוב. אנחנו מדברים כאן על בריאות הציבור.

הציבור זכאי ורשאי לקבל את ההמלצות ואת היידע של הרוקח, שהיום עובר חמש שנות

לימודים באוניברסיטה, שלא לדבר על הסטאז' שהוא עובר ועוד שנתיים שהוא עובר לפני

שהוא מקבל את האחריות בבית המרקחת, ולא סתם אנחנו עושים את זה.

תאמיני לי גברתי היושבת ראש, למרות שיש לי בית מרקחת במקום יוקרתי , המחיר הוא

אותו מחיר כמו במקום פחות מפואר, אבל כשאני הולך הביתה בערב, אני בונה את העסק

שלי עם היידע שאני רוכש ועם האמינות שיש לי כלפי הפציינטים שבאים אלי. שני שופטים

ישבו בבית המרקחת שלי לפני 16 בדצמבר, לפני שהצווים יצאו, ואחד מהם הביא לי מרשם

על כמות די גדולה של ניטרוגליצרין, כי יש לו בעיות לב. הסברתי לו, לפי כמות

המינון, שאם יהיו לו כאבי ראש, הוא צריך מייד להוריד את הכמות ולהתקשר מייד

לרופא. צחק השופט השני שעמד על ידו ואמר: האם יהיה לך זמן להסביר את זה אחרי ה-16

לחודש?

כאן, רבותי, אנחנו יושבים לפני שינויים של שלושה סעיפים, ואנחנו חייבים לראות

מה משמעותו של כל אחד מהם. כשאנחנו מדברים על בעל בית מרקחת שהוא רוקח, זה אומר

שאני חייב להיות רוקח מנוסה, רוקח שדואג לקיום העסק שלי, רוקח שיש לי התחייבויות

אתיות לבריאות הציבור, כי אם לא, לא רק שאני מפסיד את הקליינטים אלא שלמשרד

הבריאות יש אפשרות לקחת את הרשיון שלי וגם לסגור לי את בית המרקחת. אם אני בעל

בית מרקחת ועושה טעות, או מוכר משהו לא חוקי, גורם נזק למישהו בציבור ושוללים

ממני את הרשיון - אני לוקח רוקח אחר, ממשיך באותה דרך ולמעשה לא הפסדתי כלום.

איפה הפיקוח של משרד הבריאות עלי, שאני צריך לשמור על החוק ועל היחסים שיש לי עם

הפציינטים שנכנסים לבית המרקחת? אני בתור רוקח שם את המקצוע לפני הקופה, כמו שאני

מאמין שעורך דין או רופא שם את המקצוע לפני הקופה. העובדה שאני מרווים זאת לא מלה

גסה. טוב שאני מרוויח, כי אם לא הייתי מרוויח, לא הייתי נהנה בכלל לעבוד במקצוע,

המוטיבציה היתה יוצאת ממני, וזאת כשאנחנו מדברים על מחירים אחידים. נזק למישהו

בציבור רן כהן;

מדוע הרוקח שיעבוד אצל בעל בית המרקחת שאיננו רוקח, לא ישמור על המוסר האתי

שלו באותה מידה שאתה עושה את זה בבית המרקחת שלך?



הי רייס;

רוקח שלי שהיה עובר על החוק הייתי מפטר אותו. בעל בית מרקחת שהוא לא רוקח

והרוקח שלו עבר על החוק, יקח רוקח אחר.

רן כהן;

במצב הזה יקרה בדיוק אותו הדבר: לבעל העסק ייסגר העסק והרוקח יאבד את

הרשיון. כלומר, האחריות נשארת אותה אחריות.

הי רייס;

אם בעל בית המרקחת הוא לא רוקה ומשרד הבריאות בא ואומר שהרוקח שעובד בבית

המרקחת מכר אסיוול ללא מרשם, דבר שהוא אסור, הרי שוללים את הרשיון של הרוקח שעובד

בבית המרקחת.

שר הבריאות אי אולמרט;

וסוגרים את בית המרקרות, מענישים את בית המרקחת.

ש' ארבלי-אלמוזלינו;

האחריות היא על הרוקח ולא על בעל בית המרקרות.

שר הבריאות אי אולמרט;

מה זה שייך? אבל מענישים את בית המרקחת.

רן כהן;

אורנה ענישה שאתה תיארת קודם, שבמקרה היום היא עלולה ליפול עליך, הן כבעל העסק

והן כרוקח, מתחלקת בין השניים. הענישה של סגירת בית המרקחת תהיה על בעל העסק,

והענישה של אבדן הרשיון תהיה על הרוקח חאחראי באותו בית מרקחת, שהרי זה מה שכתוב

בחוק, שחייב להיות רוקח אחראי בכל בית מרקחת. במה זה פחות טוב מבחינת האינטרס

הציבורי?

הי רייס;

אני ירקן שפתחתי בית מרקחת. הרוקח שעובד אצלי מכר אסיוול ללא מרשם. בא צו

לשלול את הרשיון ובא צו סגירה לבית המרקהת. אני הולך לבית המשפט ואומר; בכלל לא

ידעתי. לקחתי רוקח מורשה, סמכתי עליו במאה אחוזים, מה אני יודע? אני לא מוכר

תרופות, אסור לי, אני יודע מה הוא מכר? אתה מעניש אותי בתור בעל עסק שהשקעתי חצי

מליון דולר בגלל שרוקה, שחשבתי שהוא איש, ישר מכר משהו? למה אתה מעניש אותי? אני

רוצה לראות בית משפט במדינת ישראל שיפסוק שמשרד הבשריאות רשאי לסגור את בית

המרקחת בגלל שבעל בית המרקחת, שכלל אינו רוקח, סמך על רוקח שעבר על החוק.

שר הבריאות אי אולמרט;

יש כאן דבר והיפוכו. אתם אומרים כך; כשבעל בית המרקחת הוא הרוקח והוא גם בעל

בית המרקחת דווקא אז לא יהיה לו אינטרס למכור, למרות שהוא זה שמרוויח. כאשר הוא

בעל בית מרקחת, דווקא אז הוא יתאפק, כי הוא דואג לציבור והוא ייעץ לפציינט לא

לקנות וכו'. מתי יהיה לו אינטרס למכור - כשהוא לא מרוויח, כשהוא שכיר, ואפילו אם

ימכרו פי עשרה הוא לא ירוויח יותר? דווקא אז יתעורר אצלו הייצר לעודד מכירות

מופקרות, כשרק האחריות תהיה עליו, כפי שאתה אומר, והוא יהיה זה שיינזק? מילא,

כשהוא עוד יכול להרוויח מזה, אפשר להגיד; אמנם הוא מסכן את הרשיון, אבל הוא יכול
להרוויח מזה באופן אישי
אבל כשהוא לא בעל בית מרקחת וגם אם ימכור יותר ירוויח רק

איש העסקים שהוא בעל בית מרקרות, דווקא אז הוא יסכן את הרשיון שלו בשביל בעל בית

המרקחת? תסביר את הניגוד הזה.

רן כהן;

מה שקיים כרגע, שרוקה יכול להיות בעל רשת של בתי מרקדת ושבכל בית מרקחת יעבוד
אדם שהוא גם רוקח. בלשונך
ירקן יכול להיות בעל רשת ובכל מקום יהיה רוקח, ורוקח

יכול לעשות אותו הדבר. אני לא מבין את ההבדל בין הדברים בדיוק.

הי רייס;

המצב אצל הרוקחים ואצל כל בעל מקצוע שמכבד את עצמו, שהוא שם את המקצוע לפני
הקופה. אני מסכים איתך אדוני
אני הייתי הראשון להגיד שיש להוציא הוק, שרוקה אחד

יכול להיות בעל בית מרקחת אהוד בלבד. אני הייתי בעל שני בתי מרקרת, היה לי בית

מרקחת ברחוב דיזינגוף פינת גורדון, וכשראיתי איורי כמה שנים שאני לא יכול להיות

ארוראי מספיק, שמתי את המקצוע לפני הכיס ומכרתי את בית המרקחת בדיזינגוף. לכן,

אדוני, אתה צודק, כאן הוועדה היתה צריכה להגיד: לא רק שרוקה צריך להיות בעל בית

המרקחת, אלא שמותר לו להיות בעל בית מרקרות אחד בלבד.זה מה שההכמים בגרמניה עשו.
הי ו "ר אי נמיר
גם ביניכם יש כמה שיש להם מספר בתי מרקחת. למשל, מר אבי רז.
הי רייס
לא תמיד אני מסכים עם אבי רז.

צריך דווקא לחזק את ההוקים שמגבילים את הרוקח, לדאוג שרוקח לא יהיה ארוראי על

יותר מבית מרקחת אחד, מפני שהוא לא יכול.
הייתי אומר עוד יותר
רוקח שרוצה לפתוח את בית המרקחת שלו מעבר לשעות

מסויימות, כשהוא לא יכיל להיות נוכח, חייב להכניס עוד רוקח לבית המרקחת בתור

שותף, כי אותו הדבר קורה. כל שנייה שאני בבית המרקחת יש לי אוזן קשבת כדי שאוכל

לדעת מה קורה, מפני שאני אהראי למה שקורה, בגלל שאני מכבד את הקליינטורה שבאה

אלי, אני מרגיש אחראי כלפי הקליינטורה שבאה אלי, ואפשר לבדוק את ההתייחסות שלהם

אלי ולראות אם אני מדבר אמת או לא.

מישהו שחולה, זה הזמן בשבילו לעשות "שופינג"? מישהו שחולה, זה הזמן בשבילו

לבדוק אם יש איזה אפשרות לקנות תרופה במחיר יותר זול במקום ארור? קונקורנציה בין

בתי מרקחת צריכה להיות על מחיר של תרופות, או על יידע או על שירות? אנחנו נגיע

למצב שהאשה שבאה אלי אתמול לקנות ב-111 שקל נופאן ונבוא אלי לשאול אותי שאלות,

תגיד תודה רבה ותלך למקום אחר, כי שם זה עולה רק 105 שקל.

הדאגה של הוועדה הזאת צריכה להיות איך אנהנו יכולים להביא לכך שאין מחירים

מופרזים ורווחים מופרזים בבתי המרקחת. יש לנו תכנית, ופתחנו דלת לשבת עם שר

הבריאות ולהגיש לו את התכנית, איך אנהנו יכולים לדאוג שהמהירים לא יהיו מופרזים,

אבל שיתנו לרוקה להתפרנס בכבוד ובכך לעודד את האפשרות להגיד לפציינט: אני לא

מוכן למכור את התרופה הזאת, אני צריך לבדוק אם משהו כאן לא כמו שצריך. יש הרבה

מוצרים בישראל ובעולם כולו, שלגביהם יש מחירים אחידים. למה במוסך יש מחיר אחיד?



היו"ר אי נמיר;

אף אחד לא שומר על זה.

הי רייס;

אם לא שומרים על זה לא מביא כבוד לבית הזה. למה במונית יש מחיר אחיד?

כשיורד שלג ואני רוצה להגיע לכנסת, אני צריך לדאוג שאולי אוכל למצוא מונית אחרת,

או מישהו בדרך ינצל את ההזדמנות שיורד שלג ויכול לסדר אותי? ואם זה קורה, זה גם

כן לא מביא כבוד לבית הזה.
ש' ארבלי-אלמוזלינו
הבית הזה לא מפקח על המחירים. יש ממשלה שמפקחת על המחירים.
שר הבריאות אי אולמרט
כשעשינו השוואה למכולות, אמרתם שאתם לא זבנים. אני מקווה שלא תעלבי אם מישהו

יסיק מסקנה שאתם משווים את עצמכם לנהגי מוניות.

הי רייס;

הם לא יודעים פחות טוב ממני.

שר הבריאות אי אולמרט;

גם בעלי המכולת לא יודעים פחות טוב מכם.

הי רייס;

חשוב מאד שאמא שעומדת בתור עם ילד חולה ואין לה חרבה כסף, כי בעלה מפוטר או

שהם לא נמנים עם האוכלוסיה העשירה ביותר, שהיא לא תצטרך לדאוג אם באמת היא יכולה

לקנות את זה במקום ארור, במרחק שלושה-ארבעה קילומטרים בבית מרקחת אחר, כשאין לה

רכב ואין לה אפשרות ללכת לשם. למה לתת לאנשים שגרים בערי פיתוח את האפשרות לנצל

את המצב שאנשים שגרים בקרית-שמונה ובנתיבות, במקומות שאין קונקורנציה, ישלמו מחיר

מירבי, ובתל-אביב, שבה רוצים כולם לגור, יש קונקורנציה בין בתי מרקחת? זה לא הגון

וזה לא יכול להיות, לא בדבר רגיש כמו תרופות.

אנחנו בבית המרקדות לא במצב שאנחנו יכולים לקנות ברצון ולמכור ברצון. זה לא

עסק רגיל. יש המון אנשים שבאים ורוצים לקנות ברצון. עד לפני מספר חודשים היו

הרבה נרקומנים שרצו לקנות ברצון כמה אדולנים שהייתי רוצה לתת להם, ואני לא יכול

למכור להם ברצון, כי למרות שהיה לי הרבה אדולן והרווחתי על האדולן לא יכולתי

למכור להם. לכן אנחנו לא עסק רגיל, אנחנו שירות שמוכר תרופות. מסיבה זאת החישוב

של מחירי התרופות מאד חשוב, ואני פונה אליכם; צריך לשבת ולעשות סידור דיפרנציאלי

לגבי שכר רוקחים, כך שנמכור את התרופה במחיר קרן פלוס מחיר מוגדר מראש. סידור כזה

היה מוזיל תרופות לציבור והיה גם מביא לאותו מצב שיש מחירים אחידים בכל בתי

מרקחת, כך שכולם יידעו שאף אחד לא מסדר אותם כשמישהו חולה במשפחה.

כשאנחנו מדברים על מריק בין בתי המרקחת אני חייב לציין שמהתחלה אמרנו; 500

מטרים זו לא תורה מסיני. צריכים להיות קריטריונים למרחק בין בתי המרקחת בשל כמה

סיבות. אחת מהסיבות; כשמישהו בא אלי לבית מרקחת לקנות עשר קופסאות של כדורי

קודאקמולפורטה, שיש בהם קודאין, אני מרגיש שאולי זה פציינט שמכור לקודאין ואני

נזהר. דרך אגב, אם אין מחירים אחידים על תרופות יכול הפציינט להגיד; אני קוני;

אצלך עשר קופסאות, כי אצלך הכי זול, למה לי לשלם במקום אחר יותר ביוקר? היום אין

סיבה כזאת. למי שנכנס בשביל עשר או אפילו שלוש קופסאות כאלה אני אומר; אני

מצטער, קופסה איות גם כן מספיקה, כמה כאב ראש יש לך ביום? אם דורשים יותר, זה סימן

בשבילי לקחת את האדם הצידה ולדבר אתו. אם בכל זאת הוא מתעקש,, 500 מטרים ממני יש



בית מרקחת של מישהו אחר, אני מטלפן אליו ולעוד בית מרקחת שנמצא במרחק 500 מטרים
ממני ואני מזהיר אותם
יש מישהו שבא אלי לקנות קודאקמולפורטה ויש לי חשד שהוא

מכור לקודאין. אם יש בית מרקחת כל 50 או 100 מטרים המצב הזה לא יהיה. אם אין

מחירים אחידים המצב הזה לא יהיה.
היו"ר א' נמיר
מה המרחק שאתם מציעים?
ה' רייס
אני מציע שנשקול שיקול דמוגרפי וגיאוגרפי. הממוצע בעולם הוא בית מרקחת אהד

לכל 3,500 נפשות. לנו במדינת ישראל יש שותפים - קופת חולים, שגם הם חלק מהענין.
היו"ר אי נמיר
אני חושבת שאתה לא בענינים. אני חושבת שכל בית מרקחת שהוא על יד קופת חולים

עושה עסקים יוצאים מהכלל.
שר הבריאות א' אולמרט
בחוק ביטוח בריאות ממלכתי, שהוגש לממשלה ושיבוא בקרוב מאד לכנסת, בסעיף של

קופות החולים נאמר, שהתקנון של קופות החולים חייב יהיה לכלול גם זכות בחירה, גם

של רופא וגם של נותני שירות, ולענין זה ההגדרה של נותני שירות היא בסמכות שתינתן

לשר בתקנות.
הי רייס
אנחנו לא משרתים את כל האוכלוסיה ולאור העובדה שאנחנו משרתים, במכסימום, 30%

של האוכלוסיה, לא מתקבל על הדעת שלא תהיה הגבלה של מרחק. אנחנו מציעים 350 מטרים

בין בית מרקחת לבית מרקחת, בתנאי שיש לפחות 8,000 איש בין בית מרקחת לבית מרקחת.
א' רז
לא 8,000, אלא גידול ב-8,000.
שר הבריאות אי אולמרט
זאת אומרת שזה ישאר 500 מטרים כמו היום.
היו"ר אי נמיר
מר רז, מה המרחק בין שני בתי המרקחת שלך?
אי רז
בין שני בתי המרקחת יש 200 מטרים.
היו"ר אי נמיר
למה לך מותר 200 מטרים ובחוק צריך לקבוע 350 מטרים?
אי רז
זה קם לפני 60 שנה.

היו"ר אי נמיר;

לך יש שני בתי מרקחת, שהמרחק ביניהם 200 מטרים. למה אתה רוצה שבהוק ייקבע לא

פחות מ-350 מטרים?

אי רז;

אני מוכן לסווג את מרכזי הערים. אני הי ברהוב יפו, כשכל 50 מטרים יש לך בית

מרקחת. מרכזי הערים זה נושא ארור, שכונות זה נושא אהר, וצריך ללכת למרכיב

הדמוגרפי.
היו"ר אי נמיר
איך נלך - עם מטר?

אי רז;

עם מרכיב דמוגרפי-גיאוגרפי מעורב, בדיוק כמו בארצות אירופיות.

הי רייס;

יש לי הוברת שבאה מארצות-הברית ובה כמה נתונים שכדאי שכולנו נדע אותם: ם 60%

מכל ההסתבכויות בבתי ההולים שם הם בגלל תרופות. יום אהד מכל שבעה ימים שאנשים

מאושפזים בארצות-ברית הוא בגלל ריאקציות בין תרופות לתרופות.
היו"ר א' נמיר
תביאו לנו באמת השוואה עם ארצות-הברית, שזו הדוגמה הבולטת של שוק הופשי.
הי רייס
כן, בהרולט, זה מאד חשוב כי אלה הדברים שעליהם אנחנו דנים. הנתונים שיש לנו עד

עתה מראים, שלפעמים אהוז האנשים המאושפזים מגיע ל-30% בארצות מפותחות כמו יפן

וארצות-הברית, ואילו אצלנו - בין 13% ל-15%זה מראה שלמרות שאנחנו אומרים

שמערכת הרוקהות חייבת לעבור איזה שהוא שינוי, בינתיים, בהשוואה למקומות ארורים,

מצבנו לא כל כך רע.

הייתי רוצה לראות חוקים שמחזקים את הצורך של הרוקח להמשיך בלימודיו, שמחזקים

את האפשרות של הרוקח לתת באופן חוקי את הייעוץ שהוא ממילא נותן, שמחמירים את

העונש אם הוא עובר על הדברים שאסור לו לעשות, כדי שכל מה שייצא מהוועדה הזאת יהיה

לבריאות הציבור ולטובתו.
פי פרייס
בנתיבות יש בית מרקחת אחד, שלי. הוא קיים שלוש שנים. אני גרה באשקלון.

קודם כל, אני רוצה לענות לשאלה שנשאלה על ידי חבר-הכנסת רן כהן: אני עבדתי

בבתי מרקחת פרטיים לפני שפתחתי בית מרקחת משלי. במקרה אחד היוגה בעלת בית המרקחת

רוקחת, שעל שמה היה רשום בית המרקחת, אבל למעשה דה-פקטו מי שהביא את ההון היה בן

זוג, בעלה. זה עסק משפחתי ואי אפשר להפריד בין הדברים, זה כיס אחד. קורה שאשה

צריכה לצאת מבית המרקחת ובעלה נשאר לשמור על העסק ולפקח, וראיתי הבדל בין העבודה

כשבעל בית המרקחת, שהוא רוקח, נמצא שם או כשנמצא בן-הזוג.
היו"ר אי נמיר
אבל אומרת שבעל זה דבר מובן מאליו שאם הוא לא רוקח הוא יכול לנהל. אם הוא

יכול, לפי אותו הגיון יכול לנהל גם מישהו אחר.

פי פרייס;

אם נכנס מישהו ורוצה מוקסיפן, שזה אנטיובטיקה לכאב גרון, אני אומרת: אם אין

לך מרשם, אני לא יכולה למכור. אם יש רוקחת שהיא בעלת בית המרקחת, היא לא אומרת לי

כלום. כאשר נמצא בעלה, שאין לו מושג על מה מדובר, הוא אומר: מה פתאום את אומרת

שאת לא יכולה לתת? תתני לו משהו. אם לא זה, תני משהו ארור, שלא יזיק, את נמצאת פה

בשביל למכור. ואלה דברים שקרו לי יום יום.
היו"ר אי נמיר
אם נקבל את ההגיון הזה, גם לבעל אסור להיות אחראי על בית המרקדת.
פי פרייס
כשמדובר בבעל ואשה אני יכולה להגיד לאשתו: בעלך דורש ממני כך וכך, אם את רוצה

שאני אמשיך לעבוד פה, בבקשה תדברי אתו שלא יפריע לי.
היו"ר אי נמיר
יש לכם בעיה בהצגת הדברים. גם אם אתם צודקים בעקרון, העובדה שאצלכם זה אחרת

מפריעה. לא יכול אבי רז לבוא הנה ולהיאבק על מריק של 350 מטרים בין בית מרקחת

לבית מרקחת כשהמרחק בין בבתי המרקרות הפרטיים שלו הוא של 200 מטרים. לי זה מפריע.
א' רז
זה היה לפני הפקודה.
רן כהן
היא לא טוענת מבחינת הענין החוקי, אלא מבחינת הענין המוסרי. מבחינת הענין

החוקי זה בסדר גמור.
היו"ר אי נמיר
בטיעונים כאלה, אתי לפחות יש לכם בעיה. כשמר רייס אמר שהוא ראה שהוא לא יכול

לנהל שני בתי מרקחת ומתוך אחריות לחולים שהוא משרת הוא מכר בית מרקדות אחד, זה

נראה לי מאד. אבל לא כולם כך. כלומר, גם אצלכם יש שיקולים מסחריים. למה את אומרת

שלגבי בעל זה אחרת ורק בעלת בית המרקחת שעובדת שם צריכה להעיר לו?
פי פרייס
כי זה אותו כיס.
היו"ר אי נמיר
מה פתאום? אני חשבתי שאיש מייצגים רק את הצד שטובת הציבור ובריאות הציבור

מענינים אותו, והיום בישיבה אני לומדת שזה לא בדיוק כך, בוודאי לא אצל כולכם.



פ' פרייס;

ברגע שזה אותו כיס, שזה בעל ואשה שהם בעלי בית מרקחת, בסופו של דבר זה מסתדר,

כי זה אותו כיס. ברגע שזה בעל הון או אדם אחר, הוא אומר: אני אביא רוקה אחר.

היו"ר אי נמיר;

מי אומר לי שהבעל שלך או הבעל של מישהו אחר לא יתנהג אותו הדבר? בעקרון זה

אותו הדבר.

רו כהן;

ניקח שני שותפים, שאחד מהם הוא רוקח ואחד מהם הוא בעל הון. הם עושים אווזה

עסקה שאת תיארת פה, רק אהד שם את הכסף והשני שם את השם, ולהלכה יתקיים בדיוק אותו

הדבר, רק שאינם לא רוצים לתת לו שום צביון פורמלי, שבו אפילו אי אפשר יהיה להעניש

את בעל ההון כאשר בית המרקחת יחטא לאמת הרפואית. יש לכם דרך לחסום את זה?

פ' פרייס;

אם היום בא מישהו ומבקש דבר מה שדורש מרשם רופא, בידי להחליט: אני מפסידה את

המכירה הזאת, אבל אני שומרת על ההוק. זה רווה שלי ואני מפסידה אותו. אם בעל בית

מרקחת הוא בעל הון ואני עובדת אצלו, מי שירוויח זה הוא ולא אני, אני רק עושה את

המכירה, ואם אני לא מסתדרת אתו ואני לא באותה דעה שלו, אני מפסידה את המישרה שלי.
רן כהן
לא הבנת את כוונתי. יש שני בעלים: יש בעלים אחד שהוא בעל הכסף ויש בעלים שני

שהוא בעל תעודת הרוקח. בעל התעודה נותן את הסמכות של הרוקח ובעל הכסף מעורב בעסק,

רק הוא לא רשום בתור בעל העסק. הוא נוכה בעסק והוא גם יכול לקבל את אותן החלטות

שיקבל הבעל של אווזה אשה שאת תיארת קודם ולהחליט אם ימכרו מוקסיפן או לא. מה

ההבדל? הרי אתם לא מונעים את זר!.

זה לגיטימי לגמרי שאתם תבואו להיאבק על האינטרס שלכם וזה יהיה אפילו קצת צבוע

לבוא ולהגיד שאתם יכולים להיות ממש אלטרואיסטים רק לטובת הציבור. יהיה נכון מאד
והוגן מצדכם לבוא ולומר
אנחנו רוצים להרוויח - ואוי ואבוי לנו אם אתם לא תרוויחו

- אבל בואו נראה איך לעשות אותם הסידורים בכדי שגם אוזם תרוויחו וגם טובת הציבור

תישמר. מה שחשה היושבת-ראש גם אני ימי, שכל המשחקים האלה הם משרוקים בטיעונים לא
רציניים. אם הייתם באים ואומרים
במקרה שבו ייענש הרוקה, באותו בית מרקהת שבו

הבעלים יהיה בעל העסק ולא רוקח, אנחנו עומדים על כך שגם בעל העסק ייענש באותה

מידה - זה לגיטימי, ואז בעל העסק יכול לההליט אם הוא רוצה להיכנס לעסק או לא

רוצה. יש דברים שאפשר להציג אותם אחרת.
פי פרייס
אני התחלתי לחפש בית מרקחת בשנת 1984. החלטתי שאני פותחת בית מרקחת, יש לי

כבר את הוותק הנחוץ, יש לי את הנסיון שנחוץ, גם בשוק הפרטי, גם במוסדות כמו קופת

חולים ובית חולים. חיפשתי בית מרקחת במשך ארבע שנים במרכז, כי גרתי במרכז, וטבעי

שאני אחפש פרנסה קרוב לבית. לא הצלחתי למצוא משתי סיבות: קודם כל המרחק הוא דבר

מגביל. אם אני מוצאת חנות מתאימה, מתחילה לבדוק את השטח, מסתבר שפה ושם יש בית

מרקחת ואי אפשר לפתות בית מרקדות נוסף כי לא קיים המרחק הדרוש. גם ענין ההון הוא

ענין קובע, כי בית מרקחת זה עסק יוקרתי, שדורש הרבה השקעה. לי אישית לא היה את כל

הסכום הזה כדי לפתוח במרכז, כי זה דורש הרבה כסף. אם היתה לי אפשרות להשתמש בהוו

של מישהו ארור, הייתי עושה את זה אולי, ואז הייתי נשארת פה במרכז והיה עוד בית

מרקחת אחד באזור המרכז . היות ולא היה לי הסכום הדרוש כדי לפתוח בית מרקדות במרכז,

החלטתי שאלך למקום אדור, ששם המחירים נמוכים יותר, כדי שההון העומד לרשותי יספיק

לי לפתוח בית מרקחת במקום רחוק יותר, שבו המחירים זולים יותר. לכו עזבתי את המרכז

והגעתי לנתיבות.

אם לא תהיה הגבלה של מטרז י ולא תהיה הגבלה של מרחק בין בית מרקחת לבית מרקחת,

אם לא תהיה חובה שהכסף יהיה כולו שלי או של שותף שהוא רוקח ולא מישהו אחר שאין לו

שום קשר למקצוע - תוא יכול להיות סוכו ביטוח, הוא יכול להיות בעל מוסך או בעל

דוכו בשוק, פשוט אדם שיש לו כסף - לא תהיה לגבי שום מניעה לסגור את העסק בנתיבות
ולחזור למרכז, וזה טבעי
החיים במרכז יותר מענינים, לבו הזוג יש יותר אפשרויות

לתעסוקה, רמת החינוך במרכז יותר גבוהה מאשר בפריפריה, גם הבילוי הוא חלק מהחיים

וכל הבילוי הוא במרכז. מבחי נה אובייקטיבית לי כבו אדם החיים יותר אטרקטיביים

במרכז ולא בדרום.

אני הלכתי לדרום בעקבות פרנסה. אם לא תהיה לי סיבה לשבת בנתיבות - וזה עניו

500 המטרים ועניו הבעלות - אני אחזור למרכז. למצוא אדם עם כסף, שמוכו להשקיע, זו

לא בעיה בכלל. במשך ארבע השנים שחיפשתי את בית המרקדות היו לי כמה הצעות, אבל זה

לא חוקי ולא הלכתי על -זה.

בישיבה הקודמת נאמר- פה על ידי השר שהיו כמה קומבינציות לא חוקיות ורוקחים אכו

עשו דברים כאלה. במקרים כאלה מקומו של משרד הבריאות לטפל באכיפת החוק כמו בכל

עבירה על חוק כלשהו, ולא משנה באיזה ענף מדובר.

אם אני אסגור את בית המרקחת בנתיבות ואחזור למרכז, סופר-פארם או רשת כלשהי,

בי ו אם זה קו-אופ, או שקם, לא יפתחו שם סניף מסיבה פשוטה: זה לא כלכלי. האוכלוסיה

באזורים האלה ענייה, יש הרבה מובטלים. אלה אנשים בלי חשבונות בנקים, בלי צ יקים,

בלי כרטיסי אשראי. אם יש להם במזומו, הם קונים במזומו, אם לא - הם מבקשים לשלם

אחרי שבוע-שבועיים. אני רושמת את החוב במחברת, והבטחוו החלקי שיש לי זו ההבטחה

של אותם אנשים. לא תמיד יש להם טלפון כדי להזכיר להם שהם שכחו לשלם. רשת גדולה לא

תוכל לתת שירות כזה לאדם שנתקע בלי כסף עד סוף החודש, לא בגלל זה שהיא רעה, אלא

בגלל זה שהקופאית או אפילו מנהל הסניף לא רשאי להחליט להוציא סהורה מו המקום בלי

תשלום.

אני, כבעלת הוו משלי, לוקחת את הסיכון, שאני מכירה את הקליינטים, כי אני

יודעת שהם באים רק אלי, ובסוף הם באים ומשלמים, אם כי תמיד יש יוצאי דופו. אני לא

רואה שיהיה לטובת הציבור אם בית מרקחת פרטי ייעלם מהמקום ובמקומו תיכנס רשת, כי

רשתות לא עובדות על צריכה של ממש, הו עובדות על מותרות. הסופרמרקטים נותנים אשראי

לחודשיים, אבל מעל 150 שקל קנייה, ואם מישהו צריך משהו ב-30 שקל, מישהו ידבר אתו
על זה? לא. יאמרו לו
אם איו לך כסף, אל תקנה. אצלי זה אחרת. הפציינט קונה, כשהוא

צריך, ומשלם כשהוא מקבל את המשכורת. סיבה נוספת למה הרשתות לא ייכנסו היא בגלל

זה שכוח הקנייה של השאוכלוסיה מאד נמוך והרווח שאנחנו עושים שם הוא בגובה משכורת

של שכיר, לא יותר מזה.



למה אני יושבת שם כשהרווח לא כל כך גדול? כי אני רואה בעסק הפרטי שלי, בעבודה

שבעסק הפרטי, סיפוק יותר גדול מזה שאהיה בורג קטן במערכת גדולה. אני נותנת ירק

אישי לאדם, הוא חוזר אלי, ויש פידבק מאד חיובי. הוץ מזה יש גם העניו הדינמיקה של

העבודה, שכרוכה באופן כללי בניהול העסק, שזה דבר שאני אוהבת וזה דבר שאין לי

כשאני עובדת אצל מישהו כשכירה, כי אז עושה את זה בעל הבית, אם זה עסק פרטי שלו,

או המנהל, אם מדובר ברשת או בארגון גדול.

ברגע שיהיה מצב שאני לא מוציאה את המשכורת - אני צריכה לחשוב קודם כל על

המשכורת - לא תהיה לי ברירה אלא לסגור ולהפש פרנסה במקום ארור. אני מאמינה שלא

תהיה לי בעיה למצוא עבודה, לא לי ולא לשותפה שלי, כי אנהנו מנוסות במקצוע, גם

במוסדות וגם בשוק הפרטי, וניקלט באיזה שהוא מקום בתור שכירות. זה יבוא על רושבון

אנשים אהרים, שהיום מהפשים עבודה, גם בין הקולגות שלי, כולל עולים חדשים, כולל

אנשים שפוטרו ממקום כלשהו.
לגבי טובת הציבור
אני מוכרת תרופות באופן פרטי, אני משרתת את קופת הולים

מכבי שפתחה שם סניף לא מזמן, ואת מוכרת כל התרופות ההסרות בקופת הולים הכללית.

מקופת הולים הכללית אין לי הרבה מקור הכנסה, כי גם כשחסר ואני רואה מרשם של 30

כדורים, אני מקבלת אישור קנייה רק ל-5 כדורים, המינימום שבמינימום, עד שתהיה

אספקה, אבל בשעת הלחץ, כשאין עוד תרופה להיום זה פותר להם את הבעיה, גם לסניף

קופת הולים. לפעמים הרוקהת מתקשרת ואומרת שאזל להם משהו ואומרת לי שיבואו אלי עם

מרשמים. זה פותר גם להם את הבעיה עם לרוץ של אנשים, כי אלטרנטיבה אחרת זה לנסוע

לבאר-שבע, שזו דרך של שעתיים-שלוש, והוצאות על הנסיעה - 17 שקל לפהות.

היו"ר אי נמיר;

זה שירות משלים חשוב מאד.

פי פרייס;

שירות נוסף שאני נותנת לקופת הולים הוא בשבוע של פסה, כשאני עושה מכירת המץ -

כי האוכלוסיה היא דתית הרדית - וקופת הולים לא עושה את זה, ואז הם באים אלי. פעם

בשנה יש לי תנועה גדולה. לאנשים במקום זה פותר הרבה בעיות, כי קודם לכן בשביל

אווזה אנטיביוטיקה או אקמול לילד הם היו עושים קילומטרים לבאר-שבע בשבוע של פסה.
לגבי מהיר אהיד
נכון להיום קונים אצלי תרופות, כי יודעים שבכל מקום אותו

הדבר. דברים שהם לא תרופות, שאין עליהם פיקוה - הומרים לעדשות מגע, מוצרים של

תינוקות, פרפומריה, דברי בריאות למיניהם שלא מסווגים כתרופות, גרביים אלסטיות

לאשה בהריון ודברים אהרים - קונים מעט, כי בבאר-שבע, במרחק של 30 קילומטרים, יש

שני סניפים של סופר-פארם והמהירים שם אהרים, לא בגלל שהסופר-פארם לא מרוויה, הוא

מרוויח היטב, אלא פשוט יש לו גב כלכלי הזק, יש לו הרבה כסף כדי לקנות הרבה סהורה,

ואז הוא זוכה בהנהות גדולות ולכן את ההנהה הוא מגלגל ללקוה. גם אני מגלגלת הנהה

ללקוה, אבל ההנהה שאני מקבלת היא 1%או %2, ובסופר-פארם זה הרבה יותר. בגלל זה יש
תחרות. ואני שומעת מקליינטים
אצלו זה כך, מחרתיים אהיה בבאר-שבע לסידורים ואני

אקנה את זה שם. לכן אצלי 80% מהמכירות הם תרופות ולא דברים אהרים. מהתרופות האלה

יש לי בקושי משכורת של שכיר.

דו"ח רווח והפסד שלי לשנת 1990 נמצא בהסתדרות הרופאים. גם אני וגם השותפה שלי

מסכימות שמי שמעונין יכול לעיין בו ולראות מה קורה. אין שם פרנסה מי יודע מה, אלא

בקושי.

אם יבוטלו המהירים האהידים על תרופות, תהיה תהרות על תרופות גם כן ואז

המכירות שלי י ירדו, בגלל שהלק מן התרופות יקנו בבאר-שבע. קונים בדרך כלל תרופות

בשעת דהק, אבל לא תמיד. יש תרופות כרוניות, גלולות למניעת הריון ודברים אהרים,

שזה לא דרוש פתאום. בן אדם יודע שבתאריך כזה וכזה הוא מתהיל את הקופסה ההדשה. אם



הוא נמצא בבאר-שבע הוא קונה את זה שבוע קודם לכן כדי לא לשלם יותר אצלי. לכן זו

תהיה פגיעה ישירה בבית המרקדות בנתיבות ולא אוכל לעמוד בתהרות כזאת, מפני שגם אם

המחירים אהידים, אני עובדת על מינימום, על משכורת של שכיר, ואם לא יהיה לי את זה,

לא תחיה לי ברירה אלא לעזוב ולעבור למרכז ולמצוא איזה משקיע, כשזה יהיה הוקי.

נאמר פה שרוקהים הם אינטרסנטים. כל עסק בריא בנוי על אינטרסים, מפני שעסק

הייב להפיק רווחים, ואם אין אינטרסים אין רווחים, ואם אין רווחים יש פשיטת רגל,

כך שאינטרס כלכלי חייב להיות. אם ייסגר בית המרקחת בנתיבות לא יהיה להם שירות.

אני נותנת את השירות לקופת חולים מכבי, שיש לה סניף בנתיבות והצליחו יפה. במשך

שלוש שנים יש להם כ-2,000 מבוטחים.
דייר א' שמאי
בית המרקחת בנתיבות נמצא במבנה ששייך לקופת חולים מכבי. אנחנו השכרנו לה את

בית המרקחת על מנת שהיא תפתח בית מרקחת ותיתן שירות רוקחי לאותם חברי קופה

שבנתיבות. לא יכולנו לפתוח בית מרקחת שלנו, ואפילו היום 2,000 נפש לא מצדיקים

בית מרקרות. חיפשנו רוקח פרטי שיפתח במקום עסק משלו ונתנו לה את בית המרקחת.

פי פרייס;

אם אני אעזוב את המקום, המבנה ישאר. אם לא יבוא רוקח אחר - ואין הרבה

מוטיבציה לבוא לדרום עם כל הדברים שהזכרתי - אני מאמינה שמכבי תמשיך את השירות

בדרך כלשהי, אולי הס יהפכו את זה לסניף שלהם, ואז יתר האוכלוסיה, שהם לא חברי

קופת חולים מכבי, יפסידו את חשירות שאני נותנת להם.

בית המרקחת בשדרות, באופקים ובערד נפתחו על ידי עולים חדשים, ותיקים פחות או

יותר. הם נפתחו על ידי אנשים שגרו במרכז, בגלל אווזה סיבה שהיה להם רצון לפתוח בית

מרקחת ,להיות בעלי בית לעצמם, אבל לא היה להם מספיק כסף כדי לעשות את זה במרכז,

כי במרכז המחירים גבוהים.

בהמש השנים הארורונות נפתחו בארץ כ-60 בתי מרקחת, בממוצע אחד לחודש, שהם

ברדיוס הרבה יותר גדול מ-500 מטרים. זאת אומרת שהחוק הזה באיזה שהוא מקום דואג

לפיזור בתי המרקחת בפריפריה.

ה' ביימל;

לפני שבועיים הוקם באירופה פורום אירופי של רוקחים, ארגון חדש, שמארוד את כל

הרוקחים באירופה, לא רק של השוק המשותף, שזה רק 12 מדינות, אלא גם כל הרוקהים

מהארצות שנוצרו כתוצאה מהפירוק של ברית-המועצות וישראל. בהזדמנות של הקמת הפורום

הזה היה לי הכבוד לייצג את ישראל ונפגשתי עם 27נציגים של מדינות אירופה. היה לי

מאד חשוב להגיע לפורום הזה ולקרות בו חלק כדי ללמוד קודם כל מה קורה באירופה

בנושאים שאיתם יש בעיות בישראל. חזרתי עם אינפורמציה מראשי הארגון של אותן מדינות

ועיבדנו טבלה, כי אי אפשר להתעלם ממה שקורה באירופה, כי שר הבריאות רוצה להידמות,

בחלק, גם למה שקורה באירופה.

הרוקחות בארצות אירופה מסוכמת בחלקה בטבלה הזאת, ובגדול אפשר לראות שברוב

הארצות בעל בית מרקחת הוא אכן רוקח - הרוקחים שם חשבו על הדברים האלה משרדי

הבריאות שם גם כן חשבו על הדברים האלה, אנחנו לא ממציאים פה דברים חדשים -

ובמקרים מסויימים אפילו עם החמרה, כפי שגם אנחנו מוכנים לקבל אותה, שהוא חייב

להיות רוקח של בית מרקחת אחד כדי שמידת האחריות תהיה מכסימלית.



לי יש בית מרקחת בחיפה זו השנה הששית, לאחר שהייתי שכירה במשך עשר שנים, ואני

רואה את המתת שאני מצויה בו כל היום. כל הזמן אני בודקת אם חס וחלילה לא יתנו שום

דבר ארור, כי יש לי עוד רוקחת, ואני כל הזמו שומרת. לא רק שאני לא מוכרת תרופות

ללא מרשם, אלא פציינטים לפעמים כועסים עלי: אני רוצה לשלם לך, למה את לא נותנת

לי? כשאני מסבירה, שהאינטרס שלי הוא להרוויח, ואם אני לא מוכרת הם צריכים להבין

עד כמה זה משמעותי, כי אחרת הייתי מוכרת, הם בכל זאת יוצאים כועסים, הם לא מבינים

מדוע אני לא מוכנה למכור בלי מרשם של רופא. ההתנהגות שלי בעשר השנים שהייתי שכירה

שונה מההתנהגות שלי כבעלת בית מרקחת היא אחרת, משום שאני שומרת על הכל, כי אני

רוקרות, זה המקצוע שלי, וזה בניגוד למה שחושבים.

אפשר לראות שברוב ארצות אירופה יש קריטריונים לפתיחת בית מרקחת וכל נושא

פתיחת בית המרקחת לא פרוץ לחלוטין. יש שיקולים דמוגרפיים או שיקולים גיאוגרפיים,

אבל בהחלט יש שיקולים מסויימים.
דבר נוסף
ברוב הארצות יש רווח סביר לרוקח. אני לא עובדת בחינם, אני מודה,

אני עובדת כדי להרוויח ולהתפרנס. בשביל זה למדתי, אני רוצה מקצוע אקדמאי וזכותי

להתפרנס בכבוד. יש מינימום סביר ויש פה טבלה של סדרי גודל באירופה.

מה עוד למדתי בכנס הזה? קודם כל, כשהרוקה מתפרנס בכבוד סביר, יש לרוקחים

אפשרות ויכולת - הם עושים את זה היום אולי בצורה קצת שונה - לתרום לבריאות

הציבור. לארור הכנס הזה, שהיה בחסות ארגון הבריאות העולמי, ביליתי עוד יומיים

בתוך ארגון הבריאות העולמי, נפגשתי עם נשיא הארגון ודיברנו על כל הנושאים של

הרוקחות. יצאתי מהערב הזה במסר, שאם אנחנו רוצים, כרוקחים, לשפר את בריאות

הציבור, יש לנו הרבה אפשרויות. אנחנו יכולים לשפר אותה במתן ייעוץ נכון בתזונה,

במתן ייעוץ נכון בכל מה שקשור למניעת בעיות לחץ דם.
היו"ר א' נמיר
את זה רוקחים יעשו?
הי ביימל
רוקחים יכולים לעשות את זה.
היו"ר אי נמיר
מתי יש להם זמן לעשות את זה? רוקחים יהיו במקום רופאים?
הי ביימל
לא, הם רק יתנו ייעוץ במניעת זיהום אוויר, במניעת בעיות כולסטרול, בכל מיני

בעיות מהסוג הזה - כי הרוקה מהווה מוקד שאליו מגיעים מספיק אנשים במשך היום, הוא

סמכות מקצועית, שהלקוח מגיע אליו - וזאת במתן חוזרים או ארגון הרצאות לציבור.
הי ו "ר אי נמיר
ומה יעשו הרופאים?
הי ביימל
לא מדובר בתחום שעוסקים בו רופאים אלא, למשל, במתן תזונה נכונה.



הי רייס;

מפנים את הבעייתיות לפציינטים. משום שהדלת של הרוקח תמיד פתוחה והפציינט

יכול להיכנס ולבדוק לחץ דם - כי לפניו איש מקצוע והוא שומע לו - אנחנו יכולים

להפנות את הפציינט, כמו שנעשה היום, כשאומרים לפציינט שלחץ הדם שלו גבוה ומפנים

אותו לייעוץ עם הרופא. באנגליה , בגלל הזמינות של בית המרקדות, הרבה יותר קל

לפציינט להיכנס ולעשות בדיקות כולסטרול וכו'.

הי ביימל;

באופו כללי דברים כאלה יכולים להיעשות בבתי מרקחת קטנים, קהילתיים, שבהם

הרוקח יושב בפועל. הוא אחראי, הוא משרת מרכז קהילתי קטן עם האוכלוסיה הקבועה שלו,

שמכירה אותו, שסומכת עליו מתוך היכרות וכו'. אם כתוצאה משינוי החוקים בתי המרקחת

יקבלו צביון ארור לגמרי וישתנו לכיוון אחר של בתי מרקחת בקו-אופ וכו', אני לא

מאמינה שאפשר יהיה לארגן את הדברים האלה, לשפר את בריאות הציבור בכיוון הזה.

היו"ר אי נמיר;

מה העמדה שלך לגבי שאר הדברים - המחירים האחידים והפריסה - האם את בדעת

החברים האחרים?

הי ביימל;

כן.

הי ו "ר אי נמיר;

איזה נסיון יש לכם בעיר כמו חיפה? יש שם גם סופר-פארם, גם בתי מרקחת פרטיים.

האם הימצאות סופר-פארם בחיפה היא משמעותית מבחינתכם?

הי ביימל;

אין ספק שהימצאות הסופר-פארם משפיעה על בתי המרקחת שנמצאים באזור שלו. זה

בהחלט פוגע.

היו"ר אי נמיר;

היום שמענו את נציגי הסתדרות הרוקחים, ואני חייבת לשבח אתכם מאד על צורת הצגת

הנושאים, שהיתה מעולה. הכנתם שיעורי בית והבאתם ייצוג מכל הארץ, לרבות נציגה

מנתיבות, שהיא לא סתם עיר פיתוח. הצגת הענין היתה מאד מרשימה.

לא נקבל את העובדה שמ"טבע" מודיעים לנו שהם אינם מעונינים לבוא. אמנם אין

לנו הוק שמחייב אנשים לבוא, אבל מאחר שיש לי נסיון טוב מאד עם "טבע" מבחינת מערכת

יחסי אנוש והתנהגות, אני מציעה לטלפן ללשכתו של מר הורביץ, ולהזמין אותו לבוא יחד

עם אנשיו. אתם כולכם תהיו מזומנים.

אבקש ממזכירת הוועדה לבדוק מה קיים היום מלבד "טבע" בנושא של ייצור תרופות.

אני יודעת, שיש "אגיס" בירוהם, ואני מבינה שאת "איקאפארם" רכשה "טבע".

הי רייס;

יש מפעל של קיבוץ מעברות בנתניה.
היו"ר אי נמיר
אני מציעה שאחרי הישיבה תתנו לנו את הרשימה, כי חשוב לנו, לפני שאנחנו ניגשים

לדיון בחוק עצמו, להיפגש עם יצרני התרופות בארץ.

תודה רבה לכם, תקבלו הודעה על הישיבה הבאה. הישיבה נעולה.

(הישיבה ננעלה בשעה 10:40)

קוד המקור של הנתונים