ישיבת ועדה של הכנסת ה-12 מתאריך 22/01/1992

העוני בקרב ערביי ישראל (הצעה לסדר היום של חה"כ נואף מסאלחה)

פרוטוקול

 
הכנסת השתים-עשרה

מוטב רביעי



נוסח לא מתוקן



פרוטוקול מס' 344

מישיבת ועדת העבודה והרוותה

יום רביעי, י"ז בשבט התשנ"ב (22 בינואר 1992), שעה, 9:00
נכהו; חברי הווטדה
א' נמיר - היו"ר

ת' גוזינסקי

עי דראושה

רן כהן

נ' מסאלחה

יי צבן

י' שמאי
מוזמנים
אי שוורץ - מנכ"ל משרד העבודה והרווחה

מי אבו-אחמד - מזכיר מועצת פועלי נצרת

פי אבו-יונס - עובד סוציאלי בסחנין

מי אבו-ראיה - ראש המועצה המקומית מתנין

שי בצון - סמנכ"ל שירות התעסוקה

סי דיאב - סגן ראש עיריית נצרת

ר' חאג' יחיא - ראש עיריית טייבה

ני חילו - קצינת מבחן ביפו

חי חליחל - מנהלת לשכת הרווחה בנצרת

חי ישראל - נציג התאחדות התעשיינים

גי עבאס - יועץ שר העבודה והרווחה וממונה על המיגזר הלא-יהודי

חי עאשור - נציג המפוטרים

פי עבד אל-ח' - מנהל לשכת הרווחה בטירה

אי עזאייזה - ראש המועצה המקומית דבורייה

חי פוזנר - מנהל האגף לשירותים חברתיים, משרד העבודה והרווחה

יי קדמן - מנכייל המועצה הלאומית לשלום הילד

אי קידר - מנהל מחוז הצפון, משרד התעשיה והמסחר

ר' קליין - יועצת מנכ"ל משרד העבודה

י' קרא - ההסתדרות

אי קריסטל - חוקרת בכירה באגף מוזקר ותכנון, המוסד לביטוח לאומי

מזכירת הווטדה; אי אדלר
קצרנית
ת' שפנייר

סדר היום; העוני בקרב ערביי ישראל (הצעה לסדר היום של חה"כ נואף מסאלחה).



העוני בקרב ערביי ישראל (הצעה לסדר היום של חה"כ נואף מסאלחה)
היו"ר אי נמיר
אני מתכבדת לפתוח את הישיבה, ואם אין התנגדות אני

רוצה להכריז עליה כישיבה פתוחה. רצינו לדון היום

במשותף על .שתי הצעות לסדר-היום - הצעתו של חה"כ נואף מסאלחה על העוני בקרב

ערביי ישראל, והצעתו של חה"כ האשם מחאמיד על פיטוריהם של מאות עובדים ערבים

מעבודתם, אבל חה"כ מחאמיד נסע במפתיע לחו"ל, ולכן נתרכז היום רק בהצעתו של

חה"כ מסאלחח.

נמצאים איתנו היום - מר אברהם שוורץ, מנכ"ל משרד העבודה והרווחה; מר

רפיק חאג' יחיא, ראש עיריית טייבה; מר אסעד עזאייזה, ראש המועצה המקומית

דבורייה; מר מוסטפה אבו-ראיה, ראש מועצת סחנין; מר מוחמד אבו-אחמד, מזכיר

מועצת פועלי נצרת; מר סוהיל דיאב, סהן ראש עיריית נצרת; ד"ר יצחק קדמן, מנכ"ל

המועצה הלאומית לשלום הילד; מר שמואל בצון, סמנכ"ל שירות התעסוקה; מר חיים

פוזנר, מנהל האגף לשירותים חברתיים במשרד העבודה והרווחה; מר גדעון עבאס, יועץ

שר העבודה והרווחה והממונה על המיגזר הלא-יהודי; מר אורי קידר, מנהל מחוז

הצפון במשרד התעשיה והמסחר; גבי אורית קריסטל, חוקרת בכירה באגף מחקר ותיכנון

במוסד לביטוח לאומי; גבי חוכמייה חליחל, מנהלת לשכת הרווחה בנצרת; מר פארוק

עבד אל-חי, מנהל לשכת הרווחה בטירה; מר חזקייה עאשור, נציג המפוטרים; מר פתחי

אבו-יונס, עובד סוציאלי בסחנין; מר חזקי ישראל, נציג התאחדות התעשיינים; גבי

נדיה חילו, קצינת מבחן ביפו; גבי רבקה קליין, יועץ מנכ"ל משרד העבודה; מר יוסף

קרא, נציג ההסתדרות.

מאחר ועבר זמן רב מאז הישיבה האחרונה שלנו בנושא, שהיתה ב-19 ביוני,

ומכיוון שאז לא היו המנכ"ל וחלק מראשי המועצות שנוכחים כאן, אני מבקשת מחה"כ

נואף מסאלחה שיזכיר לנו בקיצור את עיקרי הצעתו לסדר היום. אנחנו גם עומדים

לאחר פירסום סקירת הביטוח הלאומי על מצב העוני בישראל, שבתוכה, ללא כל ספק יש

לאוכלוסיה הערבית חלק גדול מאוד. אמר לי ד"ר אלי רכס שישנו איזשהו סקר על

העוני במיגזר הערבי, ואני מנסה כבר מספר ימים להשיג אותו, ללא הצלחה. אמרו לי

שאוכל לקבלו אצל האלוף הר-אבן, ואחר-כך שלחו אותי לכל מיני כתובות אחרות. אז

אם למישהו מהחברים כאן יש את הסקר הזה, מאוד הייתי מבקשת שיתן אותו לי ולחברי

הוועדה. חה"כ נואף מסאלחה, בבקשה.

נ' מסאלחה; גברתי היושבת-ראש, זאת השנת השלישית שאני ועוד חברי-

כנסת מגישים הצעות לסדר היום בעניין העוני, אחרי

המימצאים של הביטוח הלאומי. רק בשבוע שעבר הוגשו ארבע הצעות לסדר היום - שלי,

של חה"כ דראושה, של חה"כ פארס וחה"כ מיעארי; היח לנו רוב במליאת הכנסת, ושאלו

אם להעביר זאת לוועדה. אנחנו העדפנו שההצעות תידונה במליאה, כי היום כבר נקבע

איתך שאנחנו ממשיכים בדיון, ומאוד רצינו שיתייחסו לנושא גם בישיבת הוועדה וגם

במליאה, וכך אושר.

עי דראושה; הצעה אחת אפילו הועברה לוועדת הכספים.

ני מסאלחה; שלחו אלי למשרד את הסקר שדיברת עליו, ואדאג היום

להעבירו אליך. הנתונים נאספו בידי אשר בן אריה, מרכז

ומנהל מחקר ומידע במועצה הלאומית לשלום הילד, שהיא גם הוציאה את הסקר. ובכן,

הנתונים של הביטוח הלאומי הראו על כ-538,000 אזרחים ישראליים מתחת לקו העוני.

בשנתיים-שלוש האחרונות, הביטוח הלאומי כבר לא מפריד בניתוח הסטטיסטי בין ערבים

ליהודים, כי הוא יודע מה המצב. אני טוען שמחצית העניים הם ערבים, והם מהווים

מעל 40% מהאוכלוסיה הערבית. כל נתון שאנחנו מקבלים הוא סיבה לעוני במיגזר

הערבי. אם אנחנו לוקחים חינוך, רווחה, בריאות, הכנסה - לולא חוק שכר מינימום

אני חושב שעוד ועוד ערבים היו מתחת לקו העוני, כי בחוק שכר מינימום נכללות

בעיקר פועלות ערביות, המועסקות בטקסטיל ועבודות קשות וישחורוה', אבל גם זולות

ושיש בהן תחרות עצומה.



לא אאריך, כי הדברים הבסיסיים מוכרים לוועדה, ליושבת-ראש ולהברים

היושבים כאן, אבל אקח רק דוגמאות מהסקר האחרון, כדי להראות את חריפות הבעיה.

הילדים הערבים מהווים היום כ-24% מכלל אוכלוסיית הילדים במדינת ישראל.

מהנתונים שהופיעו בסקר של המועצה הלאומית לשלום הילד, אנו רואים כי סיכוייו של

עובר לא-יהודי להישאר בחיים לאחר לידתו, קטנים כמעט ב-1/3 מסיכוייו של עובר

יהודי. תינוקות לא יהודים מחים בשיעור יותר מכפול מאשר התינוקות היהודיים, וזה

מראה על מצב התברואה.

צפיפות הדיור - בעיקר בערים המעורבות ואצל הזוגות הצעירים, המצב הוא

בלתי אנושי. אתמול משך שר האוצר את חוק המשכנתאות, כי בסוף השתכנעו חלק

מהמפלגות החרדיות, ויושב-ראש ועדת הכספים בתוכן, שאם רוצים להשוות את התנאים

בין המשרתים נצה"ל לבין אלה שלא משרתים, שהם גם יהודים, חייבים לתת את אותם

תנאים גם לערבים, כי אחרת תהיה ממש גזענות, לא רק אפליה. זאת אומרת, גם כשיש

הלוואה מקופת המדינה, הערבים מקבלים פחות מהיהודים, והם משלמים מם הכנסה,

ומעמיקים עכשיו את הגבייה במיגזר הערבי. אפילו הלוואה כדי לשפר את תנאי הדיור

לא מגיעה לערבים, וזה לא שייך לשירות צבאי. אם נרצה להרחיב בנקודה הזאת - יש

המון הטבות שערבי לא מקבל בגלל שאינו משרת בצה"ל, והרבה עבודות בתעשייה חסומות

בפניו, ואני לא מדבר רק על התעשיה הבטחונית, שלשם אף אחד מהם לא נכנס. תסתכלו

במודעות בעיתונים, אפילו כשזקוקים לעובד במשרד כחוב - "דרוש ... אחרי שירוח

צבאי". אז מה קורה עם המשכילים הערבים? ואחזור לנתונים לגבי צפיפות הדיור -

מספר הנפשות בחדר אצל הערבים הוא יותר מכפול מאשר אצל היהודים, וזה גורם

לבעיות בתוך המשפחה, וילדים שנפלטים מהלימודים.

תקנים לעובדים סוציאליים - וזה שייך למשרד העבודה והרווחה - במיגזר

הערבי התקן הוא עובד אחד ל-5,000 איש, לעומת אחד ל-1,800 במיגזר היהודי, זאת

אומרת חסרים לנו פי 3-2.5 תקנים ממה שיש היום. הקצאת משאבים - כ-9% מכלל

המשאבים מושקעים במיגזר הערבי, על אף שהם 18.5% מכלל האוכלוסיה, כלומר, צריכים

להכפיל אח המשאבים והתשלומים כדי להשוות.

קיצבאות הילדים של הביטוח הלאומי - משפוזה ערבית עם שישה ילדים מקבלת 434

ש"ח, לעומת 889 ש"ח שמקבלת משפחה יהודית עם אותו מספר ילדים. ידוע שתשלומי

הביטוח הלאומי מעלים אחוז גבוה מהילדים במשפחות היהודיות מעל לקו העוני, ואני

שמח על כך. אם תשלומים אלה היו שווים אצל ערבים ויהודים, לדעתי מספר הילדים

העניים אצל הערבים היה יורד ב.50%-

היו"ר אי נמיר! אני מבקשת עוד פעם את המספרים.
קריאה; יש נתונים יותר מעודכנים
משפחה ערבית בת שש נפשות

מקבלת 616 ש"ח, לעומת 1276 ש"ח שמקבלח משפחה של יוצא

צבא.
ני מסאלחה
הפער הוא כפול. אחרי החלטת ועידת מפלגת העבודה לתמוך

בהשוואת הקיצבאות, חה"כ דראושה ואני הגשנו הצעת חוק

פרטית לביטוח הלאומי, ואני מקווה שסוף-סוף הדבר יתקבל, כי כל שנה אנחנו מגישים

הצעה, והיא נופלת. זה נכון לא רק פוליטית. תראי את הפער, והממוצע של משפחה

ערבית הוא 6.6 נפשות.

בעניין החינוך - יש מימצאים ממש מדהימים. צריכים בדיוק להכפיל את מספר

המורים, כדי שנוכל להשתוות ליחס בין המורים לתלמידים במיגזר היהודי. אנו

זקוקים ל-5,000-4,000 מורים נוספים, זה יפתור גם את בעיית המשכילים הערבים וגם

את בעיית הצפיפות בכיתות. אני רואה את התוצאות - אחוז הזכאים לתעודת בגרות

עיונית מבין הניגשים לבחינה במיגזר הערבי הוא רק 44.6%לעומת 71.3% מהניגשים

היהודים.
היו"ר אי נמיר
אני לא מאמינה, גם באוכלוסיה היהודית יש מפלה גדולה.
נ' מסאלחה
דיברתי על הניגשים לבחינה, וכמובן שמכלל האוכלוסיה זה

הרבה פחות. בבחינות המקצועיות-26.6% במיגזר הערבי

לעומת 43.8% מיגזר היהודי, 76%מאוכלוסיית הילדים הערביים בגיל טרום חובה

אינם יכולים לממט את זכותם בגלל העוני, לעומת 10% במיגזר היהודי. עיני לא צרה

באוכלוסייה היהודית, אך אני פשוט רוצה להשתוות אליה. למרות שגם לה יש הרבה

בעיות, מצבה הרבה יותר טוב.

נתונים נוספים - 30% מהנערים הערביים לא ממשיכים בלימודיהם אחרי כיתה יי

בגלל מצוקה כלכלית, כלומר רק 30% ניגשים לבחינות הבגרות.8.4% בסך-הכל מבוגרי

התיכון הערבים - ולא מכלל המחזורים - ממשיכים את לימודיהם באוניברסיטה. במיגזר

היהודי - 27.6% ,זאת אומרת פי 3. קצין מבחן ערבי מטפל בממוצע ב-125 תיקים,

לעומת 76 תיקים במיגזר היהודי. זאת אומרת, שדרושים עוד קציני מבחן.

אני לא רוצה להלאות אתכם בנתונים נוספים, ולכן אסכם - המצב הוא חמור

מאוד. יש היום אבטלה רצינית במיגזר הערבי. אני יודע שקיימת אבטלה גם במיגזר

היהודי, אבל מצבנו יותר חמור, גם בגלל שאין אצלנו תעשיה. אני מסיים במשפט

שאמרתי במליאת הכנסת - אני מזהיר מפני מפולת והתנגשות על רקע כלכלי-תברתי,

ואני לא מדבר על הרקע הלאומי. המצב במיגזר הערבי הוא קטסטרופלי, יש חוסר תקווה

לעתיד, ויש אטימות מצד כל ממשלות ישראל, ובעיקר הממשלה הזאת, לנושא הערבי. זה

לא מעניין אותה ולא איכפת לה, היא מסתכלת על כך שאין חבר-כנסת ערבי שתומך

בממשלה הזאת - לצערי הרב כך זה בנוי. מדינה מתוקנת צריכה להתייחס בכבוד גם

לאוכלוסיית המיעוט, ולא רק בכבוד, אלא גם בתוכניות. והלוואי והיתה תוכנית

ארבע-שנתית או תוכנית חומש לפתרון הבעיות.

מי אבו-ראיה; אני ראש המועצה המקומית סחנין. לא אדבר על העוני

באופן כללי, אלא על בעיה כאובה ביותר של סחנין. הכפר

שלנו הוא גדול, יש בו 18,000 תושבים, ואנו שואפים להיות עיר, אך עדיין אין

אצלנו לישכת רווחה עצמאית. אני בקדנציה הראשונה, ומאז נכנסתי לתפקיד אני נמצא

בקשר עם משרד הרווחה על-מנת לקבל אישור לפתיחת לישכה עצמאית בסחנין. עד היום

לא קיבלתי דבר, אלא רק מכתב אחד ממר חיים פוזנר, שבסיפא שלו כתוב: "היות

והחובה לקיים מחלקה לשירותים חברתיים היא על הרשות המקומית ולא על משרד

העבודה, רשויות מקומיות שעומדות על מימוש חובה זו על-ידי לישכה עצמאית ולא על-

ידי שילוב בלישכה מקובצת, נענות בחיוב. אין בכך תשובה לריכוזי אוכלוסיה שאינם

מוכרים כרשויות מקומיותיי.

אני מבין שחובתנו לפתוח לשכת רווחה בסחנין. החלטתי על כך בהחלטת מועצה,

וכתבתי למשרד העבודה שבתחילת השנה אני פותח את הלישכה. פירסמתי הודעות על

משרות פנויות, ואני מחכה לתשובות המשרד על-מנת לשבת בוועדת המיכרזים ולפתות את

המשרדים. אם לא אקבל תשובות חיוביות, אלך לבג"ץ. על-פי החוק והמסמכים שיש

בידי, זכותי לקבל לישכה עצמאית בסחנין. לפי הקריטריונים של עובד סוציאלי

ל-1,800 נפשות, מגיעים לנו 10 עובדים סוציאליים. אני רוצה לממש את הזכות שלנו,

כי חייבת להיות לנו לישכת רווחה שתטפל בנושא העוני. שולחים לנו מהלישכה

המקובצת עובד אחד שנמצא במשרדי המועצה יומיים בשבוע, וזה לא מספיק. אני דורש

מהוועדה לנסות לשכנע, או לחייב, את משרד העבודה והרווחה שיבוא לקראתנו, ויאשר

את פתיחת הלישכה העצמאית בסחנין. חייבים לפעול לאור המימצאים שדיברו עליהם.
א' עזאייזה
אני ראש המועצה המקומית דבורייה. בנייר שחילקתי לחלק

מחברי הוועדה יש טבלאות עם סטטיסטיקה רשמית, המשוות

בין המיגזר הערבי למיגזר היהודי, בהנחה שהוא הממוצע. הטבלאות מצביעות על פערים

בכל התחומים, ובעיקר בתעסוקה ובמצב הכלכלי. כפי שאמר חה"כ מסאלחה, מצב האבטלה

של הערבים הוא קשה מאוד, ונובע מכך שאין היום במיגזר הערבי גורמי ייצור,

מפעלים או תעשיה שיכולים להעסיק את האוכלוסיה הערבית. וזה לא סוד שמסיבות

בטחוניות, המפעלים והתעשיה במיגזר היהודים מעדיפים את הפועל היהודי על הפועל

הערבי.

הטבלה הראשונה מצביעה על כך שכוח העבודה הערבי מהווה 11.5% מכוח העבודה

בכלל.



היו"ר אי נמיר; ממתי הסקר הזה?
אי טזאייזה
מ-1988. 40% מכוח העבודה הזה מועסק בעבודות פשוטות,

ואני חושב שהאחוז הולך וגדל. לעומת זאת, רק 3.5%

מכוח העבודה הערבי מועסק בעבודה מדעית-אקדמאית, בתעשיה וכוי.

היו"ר אי נמיר! כלומר 3.5% מתוך 11.5%?
אי טזאייזה
כן. הטבלה השנייה השלישית מצביעות על כך שהשכר הממוצע

טל השכירים הערביים מגיעה ל-59%-60% מהשכר הממוצע של

שכיר בארץ. בטבלה הרביעית יש נתונים עד 1990, בה אנו רואים אנו רואים ששיעור

המובטלים בין הפועלים הערבים הוא 9.6% לעומת הממוצע הכללי שהוא 7.5%.
היו"ר אי נמיר
כל הנתונים האלה לא רלוונטיים.
אי שוורץ
אתה מדבר על אבטלה, אז כדאי שנחוש את זה.
אי טזאייזה
אני חושב שהנתונים היום הם אפילו יותר קשים מב-1990.
היו"ר אי נמיר
סליחה, אהה מביא לנו טבלאות באנגלית, כאשר השפות

הרשמיות בכנסת הן עברית וערבית, והן מצולמות מספר,

שוודאי הודפס לפני כמה שנים. גם אני חושבת שהנתונים היום הם יותר קשים, אז

יכול להיות שנדון בנושא האבטלה בנפרד. אני רוצה להציע לסדר, בואו ננצל את

העובדה שנמצא איתנו היום מנכ"ל משרד העבודה והרווחה, שהוא הבכיר ביותר בשירותי

הרווחה, אחרי סגן השר. לכן כדאי ללכת בדרך שהתחיל בה ראש מועצת סחנין, ולנסות

להתמקד בבעיות של שירותי הרווחה, ואולי גם נצליח למצוא כמה פתרונות.
אי טזאייזה
ברשותך, אני רוצה להוסיף שני משפטים בעניין האבטלה

והעוני. כל הנתונים של הביטוח הלאומי מראים שכמעט 50%

מהאוכלוסיה הערבית נמצאת מתחת לקו העוני, והאבטלה לפי השיעורים של היום היא

10%-12% מכוח העבודה הערבי. לגבי שירותי הרווחה, במקומות אחרים הנתונים הם

אפילו יותר חריפים מאלו שהציג ראש מועצת סחנין, כאשר ברוב הרשויות המקומיות

אין לשכות לשירותים חברתיים.
היו"ר אי נמיר
אצלך יש?
אי טזאייזה
אצלנו אין לישכה כזאת. דבורייה מונה 5,500 תושבים,

ואנחנו שייכים ללישכה מקובצת, כאשר התקן שמופנה אלינו

הוא רק חצי משרה. בשאר הכפרים הערביים עם אותו מספר תושבים, המצב לא יותר טוב.
ג' טבאס
מה-1.1.92 אושרה לכם משרה מלאה של עובד סוציאלי.
אי טזאייזה
נכון, מה-1 בינואר יש לנו משרה שלמה.
סי דיאב
אני סגן ראש עיריית נצרת. הדו"ח האחרון של המוסד

לביטוח לאומי, שהיו בו סטטיסטיקות נפרדות לגבי

האוכלוסיה הערבית, יצא ב-1989, כאשר הנתונים היו מ-1987. אז היו המספרים

הרשמיים כדלהלן - 48% מהמשפחות הערביות חיות מתחת לקו העוני, לעומת 8%

מהמשפחות באוכלוסיה הכללית. באותו זמן, בנצרת, שהיא העיר הערבית הגדולה ביותר

בארץ, ומשמשת ראי לאוכלוסיה הערבית - 51%מהמשפחות תיו מתחת לקו העוני. בדו"ח

האחרון לא הובאה בצורה רשמית הסטטיסטיקה על האוכלוסיה הערבית, ואני תושב שזה

לא במקרה. זה היה מכוון. אני חושב שהמצב היום הרבה יותר קשה ממה שהיה אז, ואני

בטוח שיותר מ 50%-מהמשפחות הערביות ויותר מ 65%-מהילדים הערביים, חיים מתחת

לקו העוני.

יש לנו מלחמה על קבלת נתונים מדוייקים. אני מציע לבקש מהמוסד לביטוח

לאומי שיציין בצורה ברורה, מה המצב הסוציו-אקונומי של האוכלוסיה הערבית.



זכותנו לדעת זאת, כי כדי לדבר על המצב, צריך קודם כל לצלם אותו בצורה נכונה.

בהרבה משרדים ממשלתיים צריך להיאבק על-מנת להשיג נתון, אפילו בענייני אבטלה,

ולפעמים אחרי קושי גדול מקבלים נתונים מתאימים.
י' צבן
למה יש קושי גדול?

היו"ר א' נמיר; יש קושי אדיר, ואסביר למה. אני ניסיתי תקופה מסויימת,

מטעם הוועדה ובשמה, לקבל נתונים משירות התעסוקה על

מובטלים לפי התפלגות של ערבים ויהודים, פשוט אין נתונים כאלה. לא רושמים בטופס

אם דורש העבודה הוא יהודי או ערבי. אתה יכול לקבל נתונים לפי מקום ישוב, אבל

לא למעלה מזה, ובעיר כמו תל אביב-יפו זה לא עוזר הרבה. צריך לבקש שיתהילו

מעכשיו לרשום אחרת. אני חוששת שאם נדע את הנתונים, יתברר שהמצב הוא פי כמה

יותר גרוע.
מי דיאב
בסוף 1989 היה סקר אחר מטעם משרד הפנים, שאמר "העיר

היהודית הכי ענייה היא יותר עשירה מן העיר הערבית הכי

עשירת". זה מראה על המצב שאנו חיים בו. השאלה היא מה אפשר לעשות. אני מסכים עם

כל ההצעות שהוצעו, ואני רוצה להוסיף: קודם כל בעניין קיצבאות הילדים הערביים.

אני חושב שבלתי אפשרי שזה יימשך כך, צריך לשנות את המצב בהמלצה ברורה מטעם

ועדת העבודה והרווחה בכנסת. יש לשנות את החוק על-מנת שיהיה שוויון מלא בהקצבות

של הילדים הערביים והילדים היהודיים.

הדבר השני, עניין ההכשרה המקצועית. בדיון המיוחד של הממשלה בנושא

האבטלה, שהתקיים לפני כחודש, היתה החלטה להקצות 220 מליון ש"ח להכשרה מקצועית

למובטלים. אני חושב שצריך לקבל כאן הצעת החלטה, שהמובטלים הערביים יקבלו הכשרה

מקצועית בהתאם לאחוז המובטלים, והוא גדול יותר מאשר באוכלוסיה היהודית.
אי שוורץ
אני כבר מודיע לך שאני מוכן להשקיע יותר בהכשרה.
סי דיאב
דבר שלישי, אינני רוצה להיכנס לעניין התקנים לעובדים

הסוציאליים, אבל ברצוני לומר שהפועל היוצא של העוני

והאבטלה זה בעיות חברתיות - סמים, פליטה ממעגל הלימודים וכוי. אני מסכם: המצב

הכלכלי-חברתי של האוכלוסיה הערבית הוא פצצת זמן, לא רק חברתית אלא גם פוליטית.

אני חושב שהבעיות של האוכלוסיה הערבית צריכות להדאיג את עם הרוב, ולא רק את עם

המיעוט. שיפור המצב יביא להידוק קשרים בין יהודים וערבים, לעבודה משותפת,

לחיים משותפים. באווירה של מדריד אי-אפשר להשאיר את המיעוט במצב כזה. היום,

כאשר אנו שומעים על דברים חיוביים אפילו בדרום אפריקה - ששם יש הפשרה

באפרטהייד - נהפך המצב של המיעוט הערבי בישראל לכמעט הכי קשה מבין כל המיעוטים

בעולם, וזה לא יתכן. אני רוצה להצטרף לצעקתם של האנשים הללו, ולומר די! אפשר

לעשות הרבה בעניין הזה - תיקון חוק הבטחת הכנסה, שיכיל מוקדי אבטלה בצורה יותר

טובה, לא להקשות ולתת ביטוח אבטלה.
מי אבו-אחמד
כאשר מדברים על מצב העוני במיגזר הערבי אי אפשר לפסוח

על נושא האבטלה, כי העוני הוא גם תוצאה של האבטלה

הקשה הקיימת זה מספר שנים, במיוחד בנצרת ובסביבתה. כשהתחלנו להופיע בפני ועדת

העבודה, כאשר היתה אבטלה גבוהה אך ורק באיזור נצרת, הזהרנו שזה לא יסתיים

בנצרת, והנה עכשיו התופעה הגיעה לכל הארץ. אבל אז לא התייחסו אלינו, חשבו שזה

רק אצל הערבים, ושהערבים יסבלו. מתברר שזו היתה טעות. ההשלכות של האבטלה הן לא

רק בעיות כלכליות, אלא גם בעיות חברתיות קשות ביותר.

במועצת הפועלים בנצרת יש סניף 'משען', בו אפשר לקבל הלוואות של 500 שקל,

ובעשר השנים האחרונות חברים מעטים מאוד ניצלו זאת. בשנת 91', כל הכסף שהצטבר

במשך השנים שעברו - אזל. אנשים שהיו גאים ולא באו לבקש דברים כאלה קטנים,

מגיעים לסניף 'משען' במועצת הפועלים, בכדי לבקש את ההלוואה של 500 שקל. אני

חושב שזה נותן תמונה כמה אנשים נזקקים יש היום. ויותר מזה, אנשים רבים מתקשים

לשלם את המס האחיד של קופת-חולים, דבר שגורם להרבה בעיות כשהם נזקקים לשירות

רפואי. מועצת הפועלים והעיריה מתמודדות עם בעיות קשות ביותר, שכולן קשורות

בנושא הנדון פה היום.



קיבלנו תרומה מהג'וינט כדי להקים מרכז טיפולי לנוער מנותק בנצרת,

ובאמצעות הנוער העובד הקמנו את המרכז. ביחד עם מחלקת החינוך טל העיריה הבאנו

אל המרכז הזה 40 ילדים שאינם עובדים ואינם לומדים, ואנחנו מנסים להחזיר להם את

הגאווה והכבוד העצמי - או על-ידי חזרה ללימודים או על-ידי הכשרה מקצועית

מתאימה. עד עכשיו, משרד העבודה לא משתתף בשום דבר - לא בתחזוקה, לא בשכר מורים

ומדריכים, לא בציוד וריהוט. ישבנו עם כל הנוגעים בדבר במשרד העבודה ועם הממונה

על ההכשרה בחיפה, כמחווה טוב מצידנו הכנסנו אותם לצוות ההיגוי, אך ללא הועיל.

משרד החינוך נתן לנו תקן אחד, מתוך שבעה תקנים שיש במרכז. אלו ילדים שהיו

אמורים להיות על ספסלי הלימוד ונפלטו, ומדינת ישראל חייבת לספק להם מורים,

ולמרות זאת קיבלנו רק תקן אחד ממשרד החינוך, ומשרד העבודה לא נענה כלל. בנצרת

יש יותר מ-1,000 נערים שלא לומדים ולא עובדים, ובסך-הכל קיבלנו 40 מהם. אותו

מצב קיים גם בכפרים שמסביב לנצרת, או בכל המיגזר הערבי. אני מבקש שמשרד העבודה

יתרום את חלקו בנושא, ואני מקווה שלאור הדיון היום הוא יחזק את המרכז הטיפולי

לנוער, כדי שנוכל לקבל עוד נערים.

ישנה בעיה של בית-הספר לחניכים, שיושבת-ראש הוועדה ביקרה בו. לפי חוק

חניכות, משרד העבודה חייב להבטיח בית-ספר מתאים לנוער העובד. בית-הספר שהוקם

לפני עשרים שנה, לא השתנה כלל במשך השנים, ומר גדעון עבאס ומשרד העבודה מודעים

לכך שבית-הספר לא יכול לשרת את הנערים הללו, אבל אינם עושים דבר. העיריה

העמידה לצורך זה חלקת אדמה מתאימה, כדי שמשרד העבודה יבוא לבנות את בית-הספר

לחניכים. אם אלה לא יקבלו את המגיע להם לפי החוק, אני חושב שהם יתווספו לאלפי

האנשים הסובלים מאוד.
ר' חאג' יחיא
אני רוצה להודות ליושבת-ראש הוועדה, שסוף-סוף הנושא

הכאוב הזה איכפת למישהו במדינת ישראל. אני חושב שעל

הדו"ח הכאוב של המוסד לביטוח לאומי, לגבי הסקטור הערבי, היו צריכים לכתוב דו"ח

רעב ולא דו"ח עוני. הדו"ח הזה לא התייחס בנפרד לאוכלוסיה הערבית, ואין נתונים

מדוייקים לגביה, ואנחנו, נבחרי הציבור שמופקדים על הסקטור הערבי, מביאים

עובדות רק מהשטח, כי לא עשינו מחקרים. ב'סיכוי' נעשה סקר המראה ש 60%-מילדי

ישראל הערבים הם מתחת לקו העוני, ואני חושב שהמצב בשטח במקומות מסויימים הוא

יותר גרוע. הייתי בתוכניות רדיו ושמעתי אזרחים יהודים שמצבם קשה, אבל כשדיברו

על העוני, אחד מהם דיבר על כך שאינו יכול לקנות לבנו גיטרה.
היו"ר אי נמיר
בוא נדבר על הבעיות של טייבה.
ר' חאגי יחיא
לזה רציתי להגיע - בטייבה רעבים לפת לחם. יש משפחות

שהשכר הממוצע שלהם לא עולה על 1,300 שקל, ומהסכום הזה

הן צריכות לשלם ארנונה ומים, אז מה נשאר לחינוך, לרווחה ולכל הדברים הבסיסיים

האחרים? בטייבה יש משפחות שחיות במצב סוציו-אקונומי קשה, ובלי הגזמה, רעבות

לפתח לחם.
היו"ר אי נמיר
מה קורה עם שירותי הרווחה בטייבה?
ר' חאגי יחיא
יש לנו מחלקת רווחה, שמושתתת על כ-10 תקנים, וחסרים

לנו הרבה-הרבה תקנים. אך מה יכולה לישכה כזאת לעשות?

אני לא חושב שהבעיה תיפתר במחלקת רווחה. המצב בשטח הוא מאוד קשה, יותר קשה ממה

שהחברים כאן תיארו. מוחמד אבו-אחמד סיפר על אנשים שבאים לקבל הלוואות של 500

שקל, אנחנו נתקלים בזה יום-יום. מגיע בעל משפחה שבוכה, כי כל שנה מעלים את

הארנונה והמיס ים, והשכר הריאלי יורד. לפעמים אנחנו נמצאים במצב אבסורדי -

אנחנו רוצים לקיים את חוקי המיסים של מדינת-ישראל, אבל אנו יודעים בוודאות

שלאיש העומד מולנו אין אמצעים לקנות פת לחם לבני ביתו. אני מבין שבשירותי

הרווחה שלנו חסרים הרבה תקנים על-מנת להשתוות לסקטור היהודי, אך לא לישכת

רווחה תביא לפתרון הבעיה הכאובה הזאת. מישהו אמר כאן שהמצב הוא פצצת זמן, אני

חושב שהפצצה כבר התפוצצה, ואנחנו חיים בשריפה שלה. הרי כל הנתונים שאנו מעלים

היום הם תוצאה מהפצצה, שתיקתקה כבר לפני שנים.

היו"ר אי נמיר! כמה תושבים יש בטייבה?
ר' חאג' יחיא
טייבה מונה 25,000 תושבים. הוזמנתי כבר כמה פעמים

לוועדת העבודה, וגם בוועדות אחרות מדברים על המצב -

פעם הוא יותר המור ופעם פחות, האחוז עולה ויורד, אבל הבעיה בסקטור הערבי קיימת

שנים רבות. היום כל האחראים על המדינה מדברים על אי-השוויון, וצריך לעשות משהו

בעניין הזה. אני רוצה לגעת גם בנושא האבטלה - בטייבה יש 13.5% מובטלים. אלו

נתונים טריים שקיבלתי אתמול מלישכת התעסוקה. בטייבה יש אמנם איזור תעשיה, אבל

איו בו מפעלים. לא יתכן שהמצב הזה יימשך - או שאין בכלל איזור תעשיה, או שיש

איזור תעשיה של מאות דונם כמו שקיים בטייבה, אך הוא ריק. צריך לחוקק חוק שמי

שבונה מפעל בתל-אביב, יחייבו אותו להקים מפעל גם בסקטור הערבי. האם אנחנו לא

חלק איטגרלי ממדינת ישראל? על-מנת לטפל בבעיית האבטלה, צריך לפעול לכך שחלק

מהתעשיה יגיע סוף-סוף לאוכלוסיה הערבית.
פי אבו-יונם
אנסה לחדד כמה דברים. אני עובד סוציאלי בסחנין, ואני

חושב - ואציג זאת במלוא החומרה - שסחנין לא כלולה

במדיניות הרווחה של מדינת ישראל, כי החוקים הפשוטים של מדינת רווחה דמוקרטית

לא קיימים אצלנו. מדיניות רווחה היא ראשית כל הצבת החיילים הראשונים לקרב -

שהם העובדים הסוציאליים. בסחנין, המונה 18,000 נפשות, אני אישית עובד בחצי

משרה ויש עובד סוציאלי נוסף בחצי משרה. אם אחשב את מספר התושבים המטופלים אצלי

באופן ריאלי, יוצא שאני מטפל ב-18,000 נפשות. זה דבר בלתי אפשרי, אני לא יכול

לבצע שם עבודה סוציאלית.

היו"ר אי נמיר; אתה העובד הסוציאלי היחיד?
פי אבו-יונם
יש עוד עובד בחצי משרה - כלומר, המספר הריאלי של

המטופלים שלנו הוא 18,000 נפשות על משרה אחת.
אי שוורץ
לפי התחשיב הזה, עובד סוציאלי בתל-אביב עובד על אותו

היקף אוכלוסיה.
היו"ר אי נמיר
אדוני המנכ"ל, כמי שהיתה בחלק גדול מהמקומות האלה,

אני רוצה לומר לך שהמצוקה ברשויות המקומיות הערביות -

ואני מדברת על ערביי ישראל - היא יותר קשה באופן משמעותי. אנחנו שומעים ש50%-

מהאוכלוסיה הערבית חיה מתחת לקו העוני, וליישוב של 18,000 תושבים י שעובד

סוציאלי אחד, ואפילו אם הוא הגזים - אז ל-9,000 נפש יש עובד סוציאלי אחד.
פי אבו-יונאס
אנחנו מטפלים באוכלוסיה מאוד קשה, כפי שציינה היושבת-

ראש - יותר מ-50% מהמשפחות ויותר מ-60% מכלל הילדים

חיים מתחת לקו העוני. כדי שמטופל שלי יקבל מכתב, הוא צריך לחכות חודש. כי אני

עובד בסחנין, והמשרד שלי, הלישכה אליה אני שייך, נמצאת בעכו, ואני מגיע לשם רק

פעם בשבוע. זו פשוט לא עבודה סוציאלית.
רן כהן
על-פי איזה עיקרון פתוחות לשכות הרווחה?
היו"ר אי נמיר
נמצא איתנו המנכ"ל, והוא ימסור לנו אחר-כך בדיוק מה

הקריטריונים.
פ' אבו-יונאס
אני רוצה להזכיר ש-24% מכלל הנרקומנים בישראל הם

ערבים, ו-31% מסוחרי-הסמים הם ערבים, וזה לא נוגע רק

למיגזר הערבי. רק בשבוע שעבר נתפס קילוגרם חשיש בסחנין, כאשר הסוחרים היו

שלושה - אחד מסחנין, אחד ממגדל העמק ואחד מקרית אתא. מי שחושב שאי-פתיחת לישכת

רווחה ואי-הגשת שירותי סוציאליים בסחנין יפגע רק בסחנין, משלה את האחרים ואת

עצמו. הדבר פוגע בכל הגליל, בכל האוכלוסיות - גם בערבים וגם ביהודים. לכן אני

מציע שתהיה כאן המלצה, בנוכחות מנכ"ל המשרד ובהשתתפות כל האנשים שנמצאים כאן,

להיענות לדרישה של המועצה המקומית סחנין, לקחת את האחריות על האוכלוסיה שם,

ולהקים בה לישכת רווחה. לא עושים לה טובה בזה, כי חובתה להקים לישכה כזו.
י' צבו
אין ספק שאנחנו דנים בתופעה חמורה ביותר, באפליה קשה.

לא כל אפליה היא גזענית, אבל באפליה שאנחנו עוסקים בה

יש מרכיבים מהותיים מאוד - שגם לפי החוק הבינלאומי וגם לפי האמנה הבינלאומית

נגד אפליה גזענית שישראל הצטרפה אליה - מוגדרים בפירוש כאפליה על רקע גזעני.

יחד עם זה אני מציע לא לעשות השוואות לאפרטהייד, הפערים כאן- אמנם חמורים

ביותר, אבל אם נשווה אותם לאפרטהייד, הדבר ירפה את ידי המאבק, כי שם הפערים הם

פי כמה יותר חמורים.
עי דראושה
אבל החליטו חוקית לבטל את האפרטהייד.
י' צבן
הנתונים מספיק חמורים גם בלי השוואה לאפרטהייד. אינני

רוצה שנשווה את עצמנו לשום מדינה שהיא פחות דמוקרטית

ומתקדמת משלנו, משום בחינה. ראשית כל אני רוצה להשוות את עצמנו לעצמנו, ולבדוק

האם אנחנו מתקדמים, נסוגים או דורכים במקום, ואם לקחת דוגמא - לקחת אותה רק

מארצות יותר נאורות ומתקדמות. הפער אצלנו הוא עצום. אני רוצה שיהיה ברור -

בארצות נורמליות, כאשר מישהו מצביע על פער של 30% כלומר שלאחד יש 100%

בממוצע, ולשני יש 130%, זאת נחשבת אפליה חמורה; פי שניים - אפליה תמורה מאוד!

בתחום העוני אנו מדברים על אפליה של פי 6 - 8% מהמשפחות היהודיות מתחת לקו

העוני, לעומת 48% מהמשפחות הערביות. בקרב הילדים - בדיוק אותה פרופורציה: 10%

במיגזר היהודי, לאחר תשלומי העברה, מול 60% במיגזר הערבי. יחס של 1:6 הוא בלתי

נסבל.

אני רוצה לשבח מאוד גם את המועצה לשלום הילד וגם את 'סיכויי. מהעיון תוך

כדי הישיבה התרשמתי מאוד - כך צריך להגיש מסמך, ברור ומחולק נכון. אבל, אדוני

המנכ"ל, אתה צריך לתת תשובה לטבלה שבעמוד 9, ואלו נתונים של ממשלת ישראל,

המקור הוא המחלקות לשירותים חברתיים, והנתונים נכונים ל-1.4.90. האוכלוסיה

הערבית בישראל היא 17% בערך מכלל האוכלוסיה. ילדים ערביים - 24% מכלל הילדים.

אז אם במיגזר הערבי עובדים רק 8.2% מהעובדים הסוציאליים, במבט של כלל

אוכלוסיה זה 1:2. אם אתה לוקח עניינים שיותר קשורים לילדים, העניין מחריף.

במיגזר הערבי יש רק 3% של עובדות נערות במצוקה, בשעה שהיו צריכות להיות שם 20%

מהעובדות הללו. כאן הפער הוא 1:7. זה מרחב האפליה.

חברנו מטייבה, למה אתה אומר שהעוני אצל יהודי זה העדר גיטרה? אתה רוצה

שאביא לך גם יהודים רעבים? האפליה היא לא בסבל של האנשים, אלא במימדי הסבל של

האנשים. עליך להבין שמה שאמרת לא עוזר למאבק המשותף שלנו, ואנחנו צריכים לחזק

את המאבק המשותף של יהודים וערבים יחד, למען תקנתה של החברה הישראלית.
ר' חאג' יחיא
בסך-הכל עשיתי השוואה.
היו"ר אי נמיר
אבל זו השוואה לא טובה. אנחנו יושבים בוועדה הזאת גם

עם יהודים שנמצאים במצב מאוד קשה, ואפילו רעבים ללחם.

בגישה הזאת אתה מפסיד את האמינות שלך.
יי צבו
אני בטוח ששנינו מעוניינים באותו דבר, ויש לפעמים

דברים שמכשילים אותנו. יש המון דברים שצריכים לטפל

בהם, אך מפאת קוצר הזמן אשים דגש על שתי נקודות, וזה לא אומר שאין נקודות

אחרות. הנקודה הראשונה, קיצבאות הילדים. הוכח שקיצבאות הילדים - לא רק בארץ -

הן המכשיר החשוב ביותר לצמצום פערים בחברה, ובמיוחד לגבי גורלן ועתידן של

משפחות עם ילדים. הצד השני של המטבע, כל עוד קיימת האפליה הזאת אצלנו, בעיני

זה כתם גזעני. אני שייך לאלה שחושבים שכן צריך לפצות חיילים משוחררים, אבל

תפצה את החייל המשוחרר במהלך שירותו, תעזור לו להסתדר בתום שירותו, אבל אין

שום הצדקה לעשות זאת באמצעות קיצבאות הילדים. לדעתי אחד הדברים הכי חשובים,

הוא לחייב כמה שיותר מפלגות, לקראת מערכת הבחירות הבאות, לכלול במצעים

התחייבות להצביע בעד חוק המבטל את האפליה בתחום הזה. אני מניח שאפשר למצוא דרך

להשיג את הדבר, וזאת תהיה פריצת דרך, שתחולל שינוי בפערים במדינת ישראל.
עי דראושה
זה יובא בעוד חודש לדיון במליאה.
יי צנן
הנקודה השנייה, זו טענה אל החברים במיגזר הערבי.

חוקקנו כאן חוק, שהוועדה הזאת הקדישה לו המון עבודה -

חוק שוויון הזדמנויות בתעסוקה. החוק הזה כמעט לא ממומש בתחום המיגזר הערבי.

אנחנו יודעים שיש קושי בעניין, אבל אתם, המובילים, מוכרחים להקדיש לכך מאמץ,

וללכת לבית-המשפט במקרה שמפירים את החוק הזה. כי כל משפט וכל פסק-דין בעניין

הזה, הוא לא רק פתרון בעיה של פלוני-אלמוני, אלא מנוף במאבק על דעת הקהל, על

ייצוג נורמות שוויוניות יותר.

הנושא הנדון הוא ים של בעיות, ובלי החלטה של הממשלה ושר האוצר לשנות

גישה - יהיה לנו קשה מאוד לקדם את הטיפול בנושאים הכואבים האלה.
פ' עבד אל-חי
יש לי כרגע שני כובעים - אני גם מנהל לישכת הרווחה

בטירה וגם נציג איגוד העובדים הסוציאליים. לגבי

הלשכות המקובצות במיגזר הערבי, איגוד העובדים הסוציאליים מטפל בנושא כבר הרבה

מאוד שנים. אני פונה למשרד העבודה והרווחה וגם לראשי המועצות המקומיות

הערביות, המצב הוא עגום מאוד. התמונה שקיבלנו עכשיו מסחנין היא מזעזעת - חצי

עובד סוציאלי שבא פעמיים בשבוע, ומטפל באוכלוסיה של 18,000 תושבים. לאור זה,

אני מניח שאם משרד העבודה ידרוש נתונים מלישכת הרווחה, הוא לא ימצא אותם. בכל

המיגזרים מצב שירותי הרווחה איננו טוב, ואם המדיניות היא שהשירותים הסוציאליים

הם הרשת החברתית המגינה, אנחנו רואים שהיא קרועה היום בכל הארץ, ואיננה יכולה

להחזיק בני-אדם שנופלים בכל המערכות; במיגזר הערבי הרשת הזאת כמעט לא קיימת,

היא במצב של בליעה, ואיננה יכולה להחזיק אף אחד.

איגוד העובדים הסוציאליים הקים זעקה לגבי חוק מניעת אלימות במשפחה,

פקידי סעד, כשרות משפטית ואפוטרופסות - המשרות האלה כמעט ולא קיימות במיגזר

הערבי; יש בכל לישכה עובד סוציאלי אחד או שניים. עכשיו הכנסת מחוקקת חוק

ומעבירה אותו לטיפולו של הלשכות לשירותים חברתיים, כאשר אין את הכוח המינימלי

שיבצע את החוק בצורה טובה, וזה יפגע בנו שוב. אנו זועקים אל משרד העבודה

והרווחה שיבדוק זאת מחדש. חולקו תקנים - אני לא יודע לפי איזה קריטריונים -

והרבה לשכות, גם במיגזר היהודי וגם במיגזר הערבי, לא קיבלו אותן. אך הבעיה

הרבה יותר חמורה במיגזר הערבי, מפני ששם המצב הוא מלכתחילה קשה ביותר.

העניין הרגיש ביותר לשני העמים, הוא העלייה והתעסוקה, ומה שמדאיג אותי

זו האבטלה של האוכלוסיה הערבית. קיימת במיגזר הערבי הרגשה - ויש עובדות בשטח -

שפועלים ערביים מפוטרים רק בגלל היותם ערבים, ומכניסים במקומם עולים חדשים.

אגב, שמעתי שהבעיה הזאת קיימת לא רק לגבי האוכלוסיה הערבית, אלא גם לגבי

משוחררי צה"ל שלא מוכנים לעבוד בשכר נמוך.

היו"ר אי נמיר! נכון, המעסיקים מנצלים את העובדה שיש להם כוח עבודה

זול. הם מפטרים עובדים ותיקיס, לוקחים במקומם עולים,

ומשלמים להם 3-2 שקל לשעה.
פ' טבד אל-חי
אין לי ספק בכך, אבל במיגזר הערבי כל המערכות מפוררות

- אין שירות תעסוקה, מצב החינוך גרוע והלשכות

לשירותים חברתיים יכולות לשאת רק ב-20%-30% מהעוס הקיים. אם מוסיפים לזה את

נושא האבטלה ופיטורי עובדים ערבים - שבחלקו הוא גם ממניעים של פחד - המצב מאוד

מחריד אוחי, ואני חושש לעתיד. ומי שחכם, צריך לראות את הנולד.

בקשה מיוחדת לטירה - טירה היא עיר שאין בה שירות תעסוקה, ואנשים שמגיעים

אלי, נשבעים שאין להם 6 שקלים בשביל להגיע לכפר סבא ולהירשם בלישכת התעסוקה.

הם יודעים שהם לא יכולים להשיג שם עבודה, כך שגם יפסידו 6 שקלים וגם לא יקבלו

עבודה. יש לנו בקשה - לפתוח סניף של שירות התעסוקה בעיר טירה.

לנושא של אבטלה ועוני - נפגשתי עם אדם בעל גאווה, שלא היה עני, והיה

במצב מצויין עד לפני כחודש. הוא לא היה מוכר אף פעם בלישכה לשירותים חברתיים,

והיה לו קשה מאוד להגיע אלינו. אגב, הוא לא הגיע, אני פגשתי אותו והבאתי אותו

ללישכה. ראיתי את המצוקה שהוא חי בה עכשיו, והשאלה איך יחיה בעתיד. אבל הוא

יספר על כך בעצמו.
ח' עאשור
אני בן 40, אב לטישה ילדים - הגדול בן 14 והקטן בן

שנה והצי. אוזרי שסיימתי את הלימודים בבית-הספר

היסודי, יצאתי לעבוד כי לא היתה לי אפשרות להמשיך בלימודים. כל ההיים עבדתי

כשכיר, ובמשך השנים ההלפתי כמה מקומות עבודה. לפני כשנה הייתי חולה, שכבתי 5

הודשים בבית-הולים, ואחרי שהבראתי התחלתי לעבוד ברמת-גן, בתחנת דלק. עבדתי שם

כמעט 5 תודשים, עד ה-31 בדצמבר. ב-1 לינואר הייתי צריך לנסוע לביקורת בבית-

חולים מאיר, ולכן יום קודם עבדתי 16 שעות במקום 8 שעות. כשחזרתי הביתה לאחר

הביקורת, אשתי מסרה לי שביקשו שאתקשר למקום העבודה. השבתי שרוצים לתת לי את

סידור העבודה, כי אנחנו עובדים במשמרות, אך אמרו לי שיש שינויים, ושלא אבוא

לעבודה עד יום ראשון. כשבאתי ביום ראשון, ראיתי שבינתיים התקבלו שני עולים

חדשים, והמעבידים הודיעו לי שאינני יכול להמשיך לעבוד שם. כששאלתי מה הסיבה,

הם אמרו שעלי לגשת ללישכת התעסוקה בגבעתיים או ברמת-גן ולהמציא אישור בכתב

שאפשר להעסיק אותי ברמת-גן. הם יודעים שלפי החוק, לישכת התעסוקה ברמת-גן לא

יכולה לתת לי אישור כזה, כי יש מספיק מפוטרים ברמת-גן, וקודם כל הזכות היא

שלהם, ורק אם יש עודף - אפשר לקבל עובדים ממקומות אחרים.

לא הודיעו לי על הפיטורין אפילו 15 יום מראש, כדי שתהיה לי אפשרות למצוא

מקום עבודה. אמרתי לבעל הבית שאני לא רווק, אני אב ל-6 ילדים ו-5 מהם בבית-

הספר, ויש לי חובות. משכורת היסוד שקיבלתי היתה 1,250 ש"ח, הנסיעות מטירה

לרמת-גן הלוך-חזור עלו 380 ש"ח, ומתוך זה החזירו לי 125 ש"ח. כשעירערתי על כך

אמרו לי יזה החוק של הכנסת, זה מה שאנחנו יכולים לשלם',

היו"ר אי נמיר; כמה קיבלת ביד?

חי עאשור; בסופו של דבר קיבלתי על כמעט 32 יום - עבדתי כל יום

ובימי שישי 16 שעות - 1,855 ש"ח, כולל נסיעות. מזה

שילמתי 380 ש"ח לנסיעות, וזה כלל קיצבת ילדים ל-2 הילדים הראשונים בסך 176

ש"ח.
היו"ר אי נמיר
מה שהמעסיקים מכניסים לשכר המינימום...

חי עאשור; אני לא עובד כבר קרוב לחודש, כמעט כל יום אני יוצא

לחפש עבודה, אך יש ימים שאין לי כסף לנסוע לתל-אביב

או לאיזור שלי על-מנת לחפש עבודה. נרשמתי בלישכת התעסוקה, אני צריך להופיע

פעמיים-שלוש בשבוע בכפר סבא בשביל לקבל את דמי האבטלה מהביטוח הלאומי, הנסיעה

הלוך-חזור עולה 8 ש"ח ולפעמים אין לי כסף לנסיעות. יש לי שישה ילדים, ההובות

שלי במכולת הם בערך 2,000 ש"ח, עד מתי אני יכול למשוך את זה? לפני חודש קניתי

בגדי חורף לילדים, ונתתי ציקים בידיעה שכל 7 בחודש אני מקבל משכורת, עכשיו

הציקים חוזרים. הבן שלי חבר במועדון השחמט בטירה, לפני שבוע היתה תחרות בכפר

ערה במשולש, ולא יכולתי לתת לו 10 ש"ח בשביל הנסיעה. שלחתי אותו להורים של

אשתי כדי שיתנו לו כסף.

ת' חליחל; כבר דיברו פה הרבה על המצב, ואין צורך להוסיף. אני

אציין כמה נקודות, שאולי יהיו המלצות. הדבר הכי חשוב

לנו כעובדים סוציאליים, ולי - כמנהלת לישכת הרווחה בנצרת שרואה את האנשים כל

יום, וכיושבת-ראש ועדת המעקב לענייני רווחה בסקטור הערבי - זה פירוק הלשכות

המקובצות וזכותו של כל ישוב שיהיה לו שירות סוציאלי זמין. דבר שני, אני מבקשת

שהוועדה תמליץ להשוות את קיצבאות הילדים של האוכלוסיה הערבית ליהודית - זה

השוב מאוד ויפתור לנו המון בעיות.

דבר שלישי, עניין התקנים ומצב התקציבים; הסקטור הערבי זקוק ל-90 תקנים

נוספים של עובדים סוציאליים מינימום. משרד העבודה צריך להתוות תוכנית חומש, או

תוכנית לשלוש שנים, על-מנת להוסיף לנו את התקנים ההסרים. זה חשוב מאוד, והבקשה

שלי מהוועדה - לתמוך בעניין הזה, ולעזור להוציאו אל הפועל. אנחנו, בלישכת

הרווחה, לא מטפלים בעוני אלא בתוצאות של העוני, ואיננו יכולים לטפל בזה כמו

שצריך, בגלל מה שתואר פה. הציגו כאן נתונים ואחוזים, והם נמצאים בכל משרד

הקשור לנושא. אני מבקשת, שבתיכנון יוקצו תקציבים וכוח אדם מתאים לסוג



האוכלוסיה. למשל, לגבי המקלטים לילדים מוכים, שדיברנו עליהם כאן ב-6 לחודש, אי

אפשר לתכנן ולהקים מקלטים, בלי לקהת בחשבון שבאיזור כמו הצפון 50% מהאוכלוסיה

היא ערבית, וחלק מכוח האדם שעובד שם צריך להיות ערבי. כי במקומות שאין עובדים

דוברי ערבית, יש לנו בעיה לספק את השירותים לאוכלוסיה זו. אני מבקשת מהמשרד

לזכור שזה נתח האוכלוסיה ולהתחשב בכך בכל תיכנון.

לגבי התעסוקה - אני לא עוסקת בכך, אך אני רואה את הבעיות. מצב ההכשרה

המקצועית הוא קשה מאוד. דובר פה על מרכז שנפתח בנצרת ל-40 חניכים - יש 1,700

נושרים בגיל חינוך בנצרת, ופתרו את הבעיה רק ל-40 מהם. המקום הזה קטן מדי ויש

צורך להרחיב אותו. אנחנו גם נלחמים, ללא הצלחה, להרחיב גם את ה'מפתנים',

שנסגרים היום בארץ. כל הישובים בצפון מעוניינים בימפתנים' שיאספו את הילדים

מהרחובות.

דבר אחרון, מאז שהתחילה האבטלה, לפני חמש שנים, החלטנו בוועדת המעקב

לענייני רווחה - שהפתרון הוא להכריז על כמה עיירות ערביות כעיירות פיתוח איזור

אי. היום בעל הון מנצרת - אפילו איש עסקים מקומי - מקים את בית החרושת בנצרת

עילית או במקום אחר, כדי ליהנות מההטבות הכלכליות הניתנות לעיירות פיתוח. זו

זכותו, אך כך לא נפתרת בעיית המקום. המלצנו על הפתרון שלנו בכתב לאחראים על

ההכרזה של עיירות פיתוח ולמשרד התעשיה והמסחר, ולא קיבלנו כל תשובה עד היום.
היו"ר אי נמיר
אני רוצה לבקש ממנכ"ל משרד העבודה והרווחה, שיבהיר

לנו את כל נושא המדיניות, התקנים והשוואת הזכויות,

ומה ניתן לעשות, לפי הערכתך, כדי לשפר את המצב בכמה כיוונים: לפתוח לשכות

רווחה בכמה מקומות - אני לא מדברת על כל הארץ כי זו משימה בלתי אפשרית - וכיצד

אפשר לתת יותר תקנים למיגזר הערבי.
אי שוורץ
ברשות היושבת-ראש, אפתח בכמה דברים כלליים. הוזמנתי

לדיון על העוני, ואני שמה על ההגדרה המקצועית מאוד של

מנהלת לישכת הרווחה בנצרת, ששמה הולך לפניה כאשת מקצוע מעולה, ואני רוצה לומר

זאת לשבחה. הייתי רוצה לצאת ממשפט מפתח שאמרה הגברת - אנחנו במשרד העבודה

והרווחה או בלשכות הרווחה, עסוקים בתוצאות העוני ולא בסיבות העוני.
הסיבות לעוני הן
1) הקיצבאות הנמוכות - גם אחרי קיצבת יוצא צבא אנחנו

עדיין מוצאים שחיקה, וזה נכון כפל-כפליים לגבי אלה שאינם זוכים לקיצבת יוצא

צבא, והם לא רק הסקטור הערבי. לא ראיתי סטטיסטיקות וחוברות על מצב הילדים

במיגזרים אחרים, במשפחות מתחת לקו העוני.
ע' דראושה
הם מקבלים דברים אחרים.
אי שוורץ
בכל מקרה, אני בהחלט מסכים שיש צורך לחולל שינוי

בנושא הזה ולחשוב עליו בגדול, ואנחנו במשרד העבודה

והרווחה יכולים רק להמליץ על כך.

2) נושא התעסוקה. במשרד העבודה אנו עוסקים בשני תחומים: א) דיווח על מצב

חוסר התעסוקה. ב) תרומת המשרד להורדת העקומוז הזאת, עד כמה שיש לו את הכלים

לכך, והכלי שנמצא בידינו הוא ההכשרה המקצועית. אנו קולטים בהכשרה כמה שיותר

דורשי עבודה, שלפחות יורדים מהעקומה העכשווית של מחוסרי העבודה, והדבר גם מעלה

את הסטטוס שלהם ומשפר את סיכוייהם למצוא עבודה מתאימה בעתיד. לגבי האחוזים

שהוצגו פה - זה משחק שאפשר לשחק אותו איך רוצים, ולא זאת הבעיה. לכן, בלי

להיכנס לאחוזים, אני חוזר על מה שאמרתי בקריאת ביניים, בצורה הברורה ביותר -

אנחנו מוכנים לתת הכשרה מקצועית בכל מקום שנידרש. אגב, מר עבאס יכול להציג

נתונים על מה שעשינו עד היום. יכול להיות שצריך לעשות יותר, ויש לי פגישות על

כך עם נציגי רשויות ערביות. אין לנו היום בעיה להיכנס לכל מקום, ובלבד שראשי

הרשויות יתגייסו לטובת העניין - באיתור מקום, באיתור דורשי עבודה שמעוניינים

בהכשרה ובאיתור מקצועות שנוכל ליישם אותם בצורה טובה. אם תסייעו לי בכך - דלתי

פתוחה בפניכם, ואני מוכן להיכנס לכל השקעה בתחום הזה, ללא הבדל בין המיגזר

היהודי והמיגזר ערבי.
ס' דיאב
איך הפרוצדורה של העניין הזה?
אי שוורץ
הפרוצדורה הרגילה - לפנות למחוזות שלנו, ואם תיתקל

בבעיה אני מרשה לך לפנות גם ללישכת המנכ"ל, אך אני

מבטית לך שלא תראה צורך בכך. המחוזות קיבלו מאיתנו הוראות מאוד ברורות, מר

גדעון עבאס מרכז את הנושא הזה, אני 'מטרטר' אותו יום ולילה בעניין ההכשרה

המקצועית, והוא יודע בדיוק מה אפשר, מה כבר נעשה ומה צריך לניידות.

דבר נוסף, דובר פה על 18,000 איש על עובד סוציאלי אחד. גם אם נחלק את

תושבי תל-אביב למספר העובדים הסוציאליים, לא נגיע להרבה פחות מזה. לכן צריך

לדבר במונחים מקצועיים של מספר התיקים המטופלים, ואז אני מסכים איתך הסכמה

מלאה. לגבי הלשכות הממשלתיות המקובצות - כך המשרד מתמודד עם העדר לשכות

מקומיות, וזה לא הכלי הנכון להתהדר בו. יש בסך-הכל 6 לשכות כאלה בארץ, ולישכה

אחת, בדרום, עומדת להתחסל בזמן הקרוב. המגמה שלנו היא לחסל את כולן, כאשר ברור

לכולנו שזה למעשה פתרון דחק בהתאם למצב הקיים.
טי דראושה
מה המדיניות?
אי שוורץ
המדיניות שלנו היא מאוד ברורה. אנחנו בהחלט חושבים

שלכל רשות צריכה להיות לשכת רווחה, והדבר מחוייב על-

פי החוק. הבעיה המרכזית שלנו, שאנחנו לא מקבלים את התקנים שאנו זקוקים להם. יש

היום כוונה לשנות זאת מטעמים אחרים לגמרי - משרד האוצר מעוניין שיהיו כמה

שפחות עובדים ממשלתיים, ועל המנוף הזה אנחנו יכולים לעלות. הרי כשנפרק את

הלשכות המקובצות ונקים לשכות מקומיות - העובדים יהיו עובדי רשויות, הממומנים

25%:75%, והדברים ידועים. אבל נכון שבנקודה הזאת אנחנו בבעיה, ואם יורשה, חיים

פוזנר יוכל לומר יותר. בנושא ההכשרה המקצועית - הייתי רוצה, אם אפשר, לשמוע גם

את גדעון עבאס.
היו"ר אי נמיר
אנחנו כבר למודי נסיון מכל הדיווחים. בעוד שבועיים

נקיים ישיבה נוספת, והיא תהיה מוקדשת רק לנושא ההכשרה

המקצועית, כי אני רוצה ללכת לנושאים שיש בהם תקציבים ושאפשר לעזור. להכשרה

המקצועית יש כסף, וגם במיגזר היהודים לא מנצלים את מה שיש. אנחנו מאוד מעריכים

את עבודתו של גדעון עבאס, אבל קשה להרים לבד את הנושא, ולכן הישיבה הבאה תיוחד

לכך.

י' שמאי; גבירתי היו"ר, המנכ"ל, רבותי נציגי המיגזר הערבי.

אתמול בוועדת הכספים ביקשתי להשוות את תנאי החזר

המשכנתאות של כל האוכלוסיה, לרבות הערבים, לתנאי ההחזר של אלה ששירתו בצה"ל,

כך שאני ודאי לא השוד באפליה. אבל אנחנו צריכים לומר את האמת בכמה נקודות. אני

אומר בצורה שיטתית לגבי כל דבר, אל תעמידו את עצמכם במצב כאילו אתם כל הזמן

מופלים לרעה. תיאבקו ותדרשו את מה שמגיע לכם בזכות, אך אל תציגו זאת כאפליה.

אסביר מדוע, ואני לא רוצה שתכעסו עלי.

אני טוען שיש אפליה לרעת משפחה יהודית בהשוואה למשפחה ערבית - משפחה

ישראלית ממוצעת עם שלושה ילדים, אם יש לה שני בנים ובת, הם משרתים בסך-הכל

שמונה שנים בצבא. למשפחה ערבית ממוצעת עם שבעה ילדים - יש כמעט 30 שנה שהם לא

משרתים בצבא. בהנחה שההכנסה משכר המינימום לחודש היא 1,200 שקל, זה 15,000 שקל

לשנה, תכפילו את זה ותקבלו הבדל של סכומי עתק בין משפחה יהודית למשפחה ערבית.

אך אני לא רוצה לעשות את ההשוואה הזאת, אני רק מאזכר אותה כדי שיקחו אותה

בחשבון כאשר מציגים את הדברים. מדו"ח המוסד לביטוח לאומי התברר שיש 538,000

תושבים מתחת לקו העוני, אבל עוני הוא תמיד עוני יחסי. אני גם לא רוצה לומר שיש

הבדל במחירי הדיור בין תל-אביב לערערה, למשל, וכשמדברים על סל ההוצאה, הוא

מורכב גם מהבנייה. אבל אסור לעשות את ההשוואה הזאת.

אני לא רוצה שתהיה אפליה, אך מה עושות הרשויות המקומיות הערביות למען

פתרון הבעיות המקומיות? במקום לנהל את התעמולה לתקשורת, לחמם את האווירה ולספר

כמה אתם טובים ודואגים לאוכלוסיה שלכם, וכמה היהודים רעים - תתחילו לטפל במצב

בצורה שיטתית, עניינית, כמו ששמעתי מהעובדת הסוציאלית.
היו"ר אי נמיר
הוועדה תעזור לכם בנושא הזה, כטפל בעניין אחר עניין.
יי שמאי
כמו שאמרו המנכ"ל והיושבת ראט, אני חושב שטוב תעשו אם

תטפלו בכך בצורה שיטתית, ולא תרימו דגלים, כי אין

אפליה לרעתכם. אבל צריך לעזור לכם. לגופו של עניין, אל תסיחו את האוכלוסיה

הערבית, כי הם אזרחי ישראל לכל דבר, תשרתו את המדינה, את העם ואת המולדת שאתם

גרים בה, כמו שעושים היהודים בדרום-אפריקה, ששם יש אפרטהייד, או בארצות-הברית

או בסוריה. אני לא מבקש מכם יותר, וצריך לתת לכם מה שמגיע.
ת' גוזינסקי
אני לא מקבלת אף מילה ממה שאמר חה"כ שמאי, אבל לא

אתווכח עם כל הטענות וההנחות שלו. במשך שנות קיומה של

מדינת ישראל יש מדיניות שיטתית של אפליה וקיפוח בשירותים לאורך כל הקו, וזה לא

רק עניין של השנה האחרונה. האפליה כמובן הלכה והצטברה, ויצרה מצב מסויים,

ובשנים האחרונות אנו עדים לקיטוב חברתי גדל. עקב האפליה והמדיניות הממשלתית של

תמיכה בהון, נוצר מצב ברור מאוד, שבקרב אלה שכבר קודם היה פגועים ומקופחים,

הקיפוח גבר. אני רוצה להדגיש שקורבנות הקיפוח הראשונים באוכלוסיה הערבית הם,

ללא ספק, הילדים, ולכן שירותי הרווחה הקשורים לילדים הם נושא מכריע. לא דיברו

פה על שירותי רווחה אחרים, שהם חיוניים כאשר מדובר בילדים - לדוגמא, שירותים

לילדים מפגרים, סיוע לקציני מבחן, לקציני ביקור. לא דובר על זמינות של שירותי

בריאות, על כך שאין בבתי-ספר ערביים אחות, למשל, למרות שלא קיים בית-ספר יהודי

בלי אחות.

לגבי קיצבאות הילדים - בנוסף לכל מה שנאמר פה, אני רוצה להבהיר את

משמעות העניין. אם ניקח משפחה עם שישה הילדים, ונניח שראש המשפחה בכל זאת מצא

עבודה ומביא הביתה 1,300 שקל לחודש, והוא מקבל גם 600 שקל קיצבת הילדים בלי

קיצבת יוצאי הצבא - ה-600 שקל הנוספים הם 30% מהכנסת המשפחה. אם מדובר על

משפחה עם הבטחת הכנסה, אז קיצבת הילדים היא 40% ומעלה מהכנסת המשפחה. לכן זו

לא תוספת שולית. ברור שיש גם שאלות של אבטלה ומצוקה, שנתייחס אליהן בפעם אחרת.

לגבי לשכות הרווחה, צריך שתהיה לישכה בכל ישוב, כדי - א) למצוא את

הבעיות הספציפיות. ב) ברגע שתהיה לישכה, הביקוש לשירותים יהיה הרבה יותר מובהק

ומתאים לתנאים המקומיים. לכן, אם נקבל החלטה והמלצה שבשנת 93' יהיו בכל

הישובים הערביים לשכות רווחה - שזה המינימום הדרוש - אני חושבת שמבחינת המשרד

זה יהיה צעד בכיוון הנכון.

עי דראושה; אני לא רוצה להתווכח על המושגים, אלא יותר על הנתונים

והמאפיינים, והם שונים מאשר הזכיר כאן חה"כ שמאי. יש

נתונים שמראים על רעב אמיתי בסקטור הערבי, על אבטלה קשה ועבריינות גוברת. נושא

העבריינות הוא אולי התחום היחידי במדינת ישראל שבו יש שיתוף פעולה יהודי-ערבי

פורה - סמים, כנופיות משותפות, עבריינות נוער. הבעיות הן אמיתיות ולא יעזרו כל

הטענות שלא קיימת אפליה. היא קיימת כתוצר של מדיניות שמונהגת על-ידי כל

הממשלות מאז קום המדינה, ובשנים האתרונות האפליה התעמקה. התוצאה היא ש60%-

מהילדים הערביים הם מתחת לקו העוני וסובלים מרעב. כשאני יושב בלישכה שלי

בנצרת, באים אנשים עם כבוד עצמי, מובטלים, ובלית ברירה מושיטים יד בכדי לקנות

שק חיטה או שק קמח לילדים שלהם. אנשים כאלה מגיעים גם לעיריה ולמוסדות אחרים

בנצרת, וזו תופעה שחוזרת על עצמה ביישובים אחרים. אני חושב שהאוכלוסיה הערביח

ממלאת את כל התובות שהמדינה תובעת ממנה. לדעתי, יש לפעול לשינוי המדיניות

בעניין קיצבאות הילדים. על שולחן הכנסת מונחות כמה הצעות חוק שהוגשו בנושא

הזה, ואני מקווה שכבוד המנכ"ל יתייחס אליהן בצורה מעשית.

אי שוורץ! יש לי שתי ידיים בלי זכות הצבעה אחת. אנחנו באותה דעה

בנושא הזה.

טי דראושה! אם זאת תהיה גם דעתו של סגן השר, אני חושב שיש לנו

רוב, ונעביר את ההצעות. הדבר יצמצם את הפערים, ולדעתי

זה גם צודק במערכת שמתיימרת להיות דמוקרטית.



הנושא של הלשכות המקובצות, זה עוול משווע שפוגע בישובים הערביים. ישובים

גדולים, כפרים ומועצות מקומיות סובלים מכך, ואני וזושב שתיקון המצב הוא בתחום

האחריות של משרד העבודה והרוווזה. אתם יכולים להיאבק על תקציבים גדולים יותר,

על תקנים נוספים, ואנחנו בוועדה גם נתמוך בכם, אבל אני חושב שגם בחלוקה

הפנימית בתוך המשרד אתם יכולים לנקוט בצעדים יותר צודקים, בכדי לבטל את הלשכות

הללו, שהן עוול משווע ומתמשך. בכפרים כמו הכפר שלי, איכסא, שהוא בן 7,500

נפשות, אין תקן אחד של עובד סוציאלי, והועלו פה דוגמאות אחרות.

הנקודה האחרונה - אני חושב שבעניין של התעסוקה וההכשרה המקצועית יש

לעשות יותר, ובישיבה הבאה נרחיב את הדיבור על הכך.
רן כהן
כל הוויכוח אם יש או אין אפליה הוא חסר משמעות. יש

אפליה משום שהתוצאה היא אפליה. בשנות ה-50 וה-60 היה

יותר שוויון בין יהודים לערבים במדינת ישראל, ובמהלך השנים השלטון יצר פער

הולך ומתרחב, כאשר מצבם של הערבים הוא לאין שיעור יותר נחות ממצב היהודים. זה

לא נעשה בגלל מחדלים בציבור הערבי- חוץ מאולי משהו שולי פה ושם - אלא מדיניות

הממשלה, על מרכיביה, יצרה את האפליה הזאת. אני בכוונה כן תישבתי מה אתוז

הילדים הערבים מבין כלל הילדים הנמצאים מתחת לקו העוני, וזה מדהים. אם קרוב

ל-150,000 ילדים, שהם 60% מכלל הילדים הערבים, הם מתחת לקו העוני - זאת אומרת

ש-57% מכלל הילדים שמתחת לקו העוני הם ערבים, בשעה שהאחוז שלהם מכלל האוכלוסיה

הוא 24%. כלומר, שיעור הילדים הערבים העניים הוא כמעט פי 3 משיעור הילדים

היהודיים העניים. טעות לומר שזה נוצר במקרה. ברור לגמרי שזה בגלל אי מימוש

קיצבאות ילדים, ובגלל הפער בין קיצבאות הילדים שלהם לאחרות.

אני רוצה לחזור על דבר שאמר כאן חה"כ שמאי. אתמול באמת ניהלנו מערכה

בעניין של אי יצירת אפליה חדשה בנושא המשכנתאות. עד היום יש הבדל בין סכום

ההלוואה בין ערבים, חרדים ונכים שלא משרתים בצה"ל לבין אלה שמשרתים בצה"ל,

סכום שעודכן כל פעם והפער נשמר. אבל עד עכשיו לא היה הבדל בתנאים, היתה הצמדה

מאה אחוז לכולם. עכשיו בא האוצר ומציע ליצור אפליה חדשה - שלערבים, לחרדים

ולנכים תהיה הצמדה מאה אחוז, בעוד שלמשרתים בצה"ל לא תהיה הצמדה כזו. את ההצעה

הזו באמת מנענו ביחד. זאת היתה יוזמה שלי, הצעתי זאת לחה"כ פלדמן, ואני מוכרח

להגיד לזכותו של חה"כ שמאי שגם הוא הצטרף אלינו. אם החלטת האוצר תתבצע, בלי

ספק תיווצר אפליה חדשה.

אסיים במשפט אחד, ואני רוצה לפנות גם אליך, אדוני המנכ"ל. ישנם דברים

בלתי נסבלים - כמו הפער במספר העובדים הסוציאליים. הם הרי לא פותרים את הבעיה,

הם לא מוצאים תעסוקה ולא נותנים הכשרה מקצועית, אבל לפחות שיינתן הטיפול

היומיומי שהאנשים הללו זקוקים לו. אתה מוכרח להביא לנו תוכנית בת שני דברים -

1) איך לתגבר את הצינור הערבי ביותר עובדים סוציאליים, כדי שהטיפול הפרטני לכל

אדם שנזקק יהיה יותר זמין. 2) איך לפרק את הלשכות הרווחה הממשלתיות. לא יתכן

שאנשים מג'סר ופרדיס יצטרכו להיות מטופלים על-ידי חצי עובד מתדרה. הנושא הזה

מחייב תוכנית מיידית לפירוק הלשכות המקובצות, והצמדתן לישובים שבהם מקבלים את

הטיפול.

היו"ר אי נמיר; קודם כל אני רוצה להתנצל בפני כל האורתים שלא הגיעו

היום לרשות דיבור. אני מאוד שמחה לציין שהמנכ"ל

מעוניין מאוד להשתתף בדיון שלנו על ההכשרה המקצועית. באמת מגיעות לך, אדוני

המנכ"ל, כל התודות וההערכה על כך. כי ככל שהדרגים היותר גבוהים במשרד יהיו

מעורבים בישיבות, יש יותר סיכויים להגיע לאיזושהי תזוזה. הישיבה הבאה תהיה

בעוד שבועיים, נודיע לכם על המועד ועל המוזמנים. אנחנו נקדיש אותה לנושא אחד -

ההכשרה המקצועית. יהיו פה המנכ"ל מר שוורץ, ד"ר יעקב הכט, וכמובן מר גדעון

עבאס שילווה אותנו כל הזמן, ונזמין ממשרד העבודה את מי שצריך. נקבע מי יבוא

מהמיגזר הערבי, גם אתם תוכלו לסייע בקביעה, ויחד נראה מה אנחנו יכולים לעשות.

א) אני מבקשת מכל עיר או כל רשות שנזמין, שתבוא בצורה מסודרת עם הצעות

ומסמכים, כי את הדיונים הכלליים כבר גמרנו, והם לא משפרים את המצב. ב) אני

מבקשת ממר בצון, סמנכ"ל שירות התעסוקה, גם כן ללוות אותנו בכל הדיונים האלה,



כי יש לנושא השלכה ישירה על המובטלים, על מצב התעסוקה ועל צמצום מספר

המובטלים, ואתם גם מודעים לכך. בבקשה, תבוא מוכן מטעם שירות התעסוקה - איפה

ומה יש להציע מבחינת ריכוזי היישובים הערביים. אני יודעת שאין הרבה, אבל לפחות

נרכיב רשימה של מה שיש - לפעמים יש עבודות עונתיות ואחרות.

ג) אני רוצה לבקש מהמנכ"ל - בוודאי יכין זאת מר פוזנר, אבל הפנייה שלנו

היא תמיד לסגן השר או למנכ"ל - שתכינו לנו על נייר את מספר הלשכות הקיימות

היום במיגזר הערבי עם מספר התקנים והעובדים. לגדעון עבאס יש את כל הנתונים

האלה, וצריך רק להדפיסם בצורה מסודרת. דבר נוסף, אם אפשר, לתת לנו תחזית או

תוכנית פיתוח לשנה אחת או לעוד שנתיים. הלא הדברים לא ייפתרו בבת אחת, אבל גם

אם המשרד יכול להציג שבשנה הבאה ובעוד שנתיים תהיה איזושהי פריצת דרך, איזשהו

שיפור, זה משהו משמעותי.

יש לי עוד הערה למנכ"ל, כי אני עוסקת כבר הרבה שנים בנושא של המיגזר

הערבי, עוד מימי בוועדת החינוך והתרבות של הכנסת. הרבה פעמים אנחנו, כיהודים,

חושבים שבחלק מהדברים אין אפליה, ושיש גם יהודים במצב קשה מאוד, ובוועדה הזאת

אנחנו שומעים גם דברים כאלה. אני אישית חושבת שיש אפליה גדולה, אבל הגעתי

למסקנה, שעצם העובדה שישנה תחושה כזאת, היא קשה וחמורה מאוד. ערביי ישראל הם

אזרחי המדינה, ואם אצלם התחושה הזאת תגבר, זו לא רק בעיה חברתית אלא בעיה

בטחונית נוראה למדינת ישראל. לכן מכל ההיבטים אנו חייבים לעשות הרבה יותר גם

כדי שהתחושה תשתנה, לפתות שירגישו שמתאמצים, גם אם אין פתרון מהיום למחר. אני

רוצה להודות לכולם. הישיבה נעולה.

הישיבה ננעלה בשעה 11:00.

קוד המקור של הנתונים