ישיבת ועדה של הכנסת ה-12 מתאריך 15/01/1992

גל פיטורים חדש של עובדים בתעשייה הצבאית

פרוטוקול

 
הכנסת השתים-עשרה

מושב רביעי



נוסח לא מתוקן



פרוטוקול מס' 341

מישיבת ועדת העבודה והרווחה

יום רביעי. י' בשבט התשנ"ב (15 בינואר 1992). שעה 00;09
נכחו
חברי הוועדה; א. נמיר - יו"ר

רן כהן

ע. פרץ

י. צבן

מוזמנים; ד. שומרון - יו"ר מועצת המנהלים של תע"ש

ג. קומיסר - מנכ"ל תע"ש

ש. בוחבוט - ראש מועצת מעלות

פ. עזרן - ראש מועצת קרית שמונה

א. אורן - ראש מנה"ר במשרד הבטחון

י. דרומי - משנה למנכ"ל תע"ש

א. בן יעקב - מנהל התפכייל בתע"ש

ש. חבשוש - יו"ר ועד עובדי תע"ש

י. יעקבי - עוזר שר הבטחון לנושא תעשיות

ד. ועיש - עוזר מנכ" משרד הבטחון

ז. שר - סגן מנהל רשות החברות הממשלתיות במשרד האוצר

מ. פינדר - אגף התקציבים, משרד האוצר

נ. גלעד - אגף התקציבים, משרד האוצר

ע. נעים - ועד עובדי תע"ש, מעלות

מ. שיטרית - ועד עובדי תע"ש, מעלות

י. קורט - ועד עובדי תע"ש

ג. שפיצר - ועד עובדי תע"ש ירושלים

י. שלום - מזכיר מועצת הפועלים קרית שמונה

מזכירת הוועדה; א. אדלר

קצרנית; ש. אלתרמן

סדר"היום; גל פיטורים חדש של עובדים בתעשייה הצבאית



גל פיטורים חדש של עובדים בתעשייה הצבאית

היו"ר א' נמיר;

אנחנו חוזרים היום לדון בנושא לא רזדש - גל פיטורים חדש בתעשייה הצבאית. למעשרו

אנחנו כבר מקיימים ישיבה שלישית. הראשונה בנושא תע"ש היתה ב-15 באפריל, השני השל

ועדת מישנה בנושא הפיטורים היתה ב-25 במאי.

נמצאים איתנו היום דן שומרון, רב אלוף במילואים - יושב-ראש מועצת המנהלים של

התעשייה הצבאית. דן, אתה אצלנו בפעם הראשונה ואני רוצה לברך אותך. ארגה בא אל

חברי הוועדה הזאת עם קרדיט מאד גדול ומאד מאד חיובי.

נמצא איתנו גבי קומיסר מנכ"ל התעשייה הצבאית, פרוספר עזרן ראש עירית קרית

שמונה, אברהם אורן מיודענו ראש מנה"ר במשרד הבטחון, יוסף דרומי מישנה למנכ"ל

התעשייה הצבאית, אביחי בן יעקב מנהל תפקידים כלליים בתעשייה הצבאית, שלום חבשוש

יושב-ראש ועד עובדי התעשייה הצבאית, דוד ועיש עוזר מנכ"ל משרד הבטחון. המנכ"ל

ביקש להתנצל, הוא פשוט נמצא בחוץ לארץ. זוהר שר סגן מנהל רשות החברות הממשלתיות

במשרד האוצר, מיקי פינדר אגף התקציבים משרד האוצר, עוזי נעים ועד עובדי התעשייה

הצבאית קרית שמונה, שלום יוסף מזכיר מועצת פועלי קרית שמונה, משה שטרית ועד עובדי

התעשייה הצבאית במעלות, יחיאל קורט ועד עובדי התעשייה הצבאית במעלות, גיורא

שפיצר יושב ראש ועד עובדי התעשייה הצבאית בירושלים, ניר גלעד אגף התקציבים, יהודה

יעקבי ממשרד הבטחון.

רבותי, מה התחדש מאז הישיבה האחרונה שלנו? לצערנו הרב היו לנו ישיבות קשות

וסוערות בנושא של התעשייה הצבאית. הכעס והרוגז לא היו במישור האישי, קשה לראות

את הפיטורים ההמוניים שהיום הפכו לאופנת מדינה.

לצערי הרב כל מה שהצלחנו אז להציל - את מפעל התעשייה הצבאית בנצרת עילית ואת

מפעל התעשייה הצבאית בקרית שמונה. אני מדברת על הדיון האהרון שהיה בהודש מאי,

בעקבות גל הפיטורים הראשון של ה-1500. לגבי כל היתר שום השפעה לא היתה לנו על

תהליד הפיטורים, והיו פיטורים.

לפני כמה שבועות הגיעו אלינו ידיעות על גל פיטורים נוסף, לאחר ה-1500 עוד

1000 עובדים מההתעשייה הצבאית. נמסר לי על המקומות הבאים: ירושלים ורמלה. דיברתי

עם שלום חבשוש והוא אמר לי שזה משמעותית פחות מ-1000. עכשיו נשמע את הדיווחים

המדוייקים.

שני טעמים הביאו אותי לזמן בדחיפות את הישיבה הזאת: א. קיבלתי קריאה מתע"ש

מעלות. מנהל המפעל כינס את העובדים, 141 עובדים והודיע להם שאין עבודה, עומדים

לפטר עובדים בתעייש מעלות.

ב. התקשר אלי פרוספר עזרן, ראש עירית קרית שמונה, לפני יומיים, זה כבר היה

אחרי שהחלטתי לזמן את ישיבת הוועדה, וסיפר לי שנתקבלה הודעה בתעשייה צבאית קרית

שמונה על פיטורים של 43 עובדים.

מאז הדיון האחרון הייתי בתע"ש קרית שמונה, בתע"ש נצרת עילית וגם בתע"ש מעלות

והתמונה היא פשוט נוראה. שר האוצר היה כאן לפני שבועיים והוא אישר קיומו של מסמך,

שלי היה ידוע על קיומו, שנחתם בין שר חבטחון לשר האוצר. לפי המסמך הזה לא קוצץ

מתקציב משרד הבטחון כפי שקוצץ מכל משרדי הממשלה. אחוז הקיצוץ שהוטל עליהם הוא בסך

של 400 מליון שקל.

בנוסף לכך האוצר נתן למערכת הבטחון תוספת תקציבית של 500 מליון שקל. כלומר,

בברוטו שלהם תוספת של 900 מליון שקל, קרוב למליארד שקל. היתה התנייה באותו הסכם

שתמורת אי הקיצוץ ותמורת התוספת יתווספו עשרת אלפים עובדים למערכות הבטחוניות. שר

האוצר אישר את הדברים בישיבה שהיתה לנו כאן איתו לפני שבועיים בנושא התעסוקה.



אחד מודיע כך, השני מודיע אחרת ובינתיים הפיטורים חוגגים. עשיתי לקט של כמה

הודעות על פיטורים במערכות הבטחוניות. בשבע השנים האחרונות - וזה כולל גם את

הלביא וגם צבא קבע - פוטרו מהמערכות הבטחוניות 16,000 עובדים. לפני שלשה חודשים

פוטרו בתע"ש 1500 עובדים. עכשיו מדברים על 1000 נוספים, כולל ירושלים.

ברפא"ל - פרישה מרצון או פרישה אחרת, וכאן היה ויכוח נורא עם הנהלת רפא"ל

והעובדים. לאחר שפרשו מרצון 800 וההנהלה ומערכת הבטחון עומדים על כך שיפוטרו 200

נוספים. לי אמר בפירוש יושב ראש מועצת המנהלים סיקו - אם יגיעו לפרישה מרצון של

600 עובדים, אנחנו נעצור את הההליך. אמרו, אמרו ומפטרים את ה-200 הנוספים.

בעקבות פנייה של מזכיר מועצת פועלי קרית שמונה על מספר אזרחים עובדי צה"ל,

מדובר בשמונה עד עשרה אזרחים עובדי צה"ל שקיבלו הודעות לפיטורים, הציע לי אברהם

אורן לפנות לראש אג"א ולדבר איתו כדי למנוע את הפיטורים. במה אנחנו עוסקים? לשמור

על שמונה עובדים בקרית שמונה. הגעתי לראש אג"א ויש לנו עוד ויכוח על המספרים. ראש
אג"א אמר לי
אני רוצה שתביני שיש הרולטה בצמרת מערכת הבטחון במהלך ארבע רזשנים

הקרובות, כולל השנה הזאת, לפטר 1000 אזרחים עובדי צה"ל ולשרורר 3000 משרתים בצבא

הקבע.

תחברו את המספרים ואנחנו מגיעים למספרים מדהימים. דן שומרון, אנחנו יודעים את

הבעיה של הפרסטרויקה והפסקת מירוצי החימוש בעולם. אנחנו יודעים על התרורות הנוראה

שלנו בשווקי העולם החופשיים במכירת נשק בגלל עלויות עבודה. אנחנו יודעים שהיום

חלק מהמדינות הקומוניסטיות, ביהוד פולין וציכוסלובקיה, מוכנות למכור בפרוטות

תחמושת ונשק שמייצרים בתעשיות שלנו. אנחנו יודעים את הסיפור העצוב מכל שב-3

מליארד הדולר כספי המענק האמריקני, להוציא 400 מליון דולר שמותר לנו להשתמש בהם

בארץ, אנהנו חייבים לקנות נשק מוגמר תוצרת ארצות הברית.

עם זאת, לא יעלה על הדעת, ובהחלט יכול להיות שאיש לא הכתובת הבלעדית לנושא

הזה, שפרנסי המדינה הזאת בקלות כזאת יתנו יד לשחרר, לפטר כל כך הרבה עובדים כאשר

איש לא יתן את הדעת על יצירת מקום עבודה ארחי. היה לי אפילו ריב על זה עם קומיסר,

אבל גרמנו. היום אנחנו בשלום.

הערה אהרונה. הסיפור של רמת בקע. אני מעלה היום כהצעה לסדר היום במליאת

הכנסת. חברים יקרים, אי אפשר לרמות את כל הציבור כל הזמן. קראתי את הההלטה של

ועדת השרים, קראתי את הפרוטוקול. קישון הוא איש חסר כל חוש הומור על יד הההלטה

הזאת. הקציבו 5 מליון שקל לעשות סקר חדש. את מימצאי הסקר יביאו לוועדת מנכ"לים

שיהיו בה 12 חברים, 12 מנכ"לים. אתם יודעים מה פירוש לזמן ועדה של 12 מנכ"לים?

איורי ש-12 המנכ"לים האלה ידונו, יביאו לשני שרים.

כשאני קוראת בעיתון שהשר לתכנון כלכלי עזב את ישיבת הקבינט הכלכלי ישר לישיבת

מועצת עירית באר שבע ובישר לה את הבשורה הגואלת שהנה מעבירים את מפעלי התע"ש

ממרכז הארץ, כולם או חלקם, לרמת בקע ועומדים ליצור אלפי מקומות עבודה - זה

שקר וכזב והונאת הציבור.

אם זה נכון שאנחנו ניתן יד לפטר 1000 עובדים בתעשייה הצבאית במרכז הארץ, הם

לא יעברו לרמת בקע. לא יסגרו ויפטרו במרכז הארץ וילכו וייצרו מקומות עבודה. לכן

אנהנו קצת בענינים.

אמנם עשו את זה הפוליטיקאים, לא עשיתם אתם, אנחנו רוצים לדעת על מה כאן

מדברים. מה אתם הולכים לעשות? ביהוד, יותר מהכל מדאיג אותנו הסיפור של ערי

הפיתוח. בבקשה, דן שומרון.



ד' שומרון;

אני אפתח ואשאיר לגבי וליוסף למסור נתונים על המקומות ועל התוכנית לפטר,

לצערי. מהם הגורמים המשפיעים? כי הרי אי אפשר לטפל רק בסימפטומים ולא בבעיה

עצמה.

אין ויכוח בחדר הזה בין כל היושבים. אנחנו רוצים ליצור מקומות עבודה,

לפחות לשמור על מקומות העבודה הקיימים. זה אינטרס שלנו, מעבר לרווח. אני הייתי

מוכן שהחברה הזאת תרוויח פחות ותיתן עבודה. אבל היא מוכרחה קודם כל לעמוד על

הרגליים שלה. תיתן עבודה למקסימום אנשים. אני רואה בזה חלק מהמטרות של החברה,

לא רק לרשום בבנק רווח.

מהי הבעיה הקיימת והיא הבעיה האמיתית, והיא גם תתחבר לנושא הנגב? במשך

שנים יש ירידה במכירות, כמו בכל התעשיות הבטחוניות. יש מדינות בעולם שמסבסדות

בצורות שונות את התעשיות. יש מדינות, למשל גרמניה, שהיא קונה תחמושת לעצמה

במחיר שלפעמים הוא פי שלש או ארבע ממה שמוכרחים החוצה למדינות אחרות, כדי

להצליח ולהיות תחרותיים בשוק. מסבסדים דרך קניות בפנים אצלם.

רוב המדינות בעולם עושות חלק מהתהליך הזה, יותר או פחות. גם משרד הבטחון

קונה בארץ, גם אם זה יותר יקר ב-5% ולפעמים 20%. זאת הרמה שאפשר לדבר עליה.

החברה הזאת במשך מספר שנים היתה בתהליך של הפסד, מתוך רצון לשמור על האנשים

וגם על התנאים. לא התאימה את עצמה לירידה המתמשכת. כאשר הגיעה לשלב של הפיכה

לחברה, החברה כבר היתה מפסידה בעשרות מלי ונים של דולרים לשנה.

במעבר לחברה היו שני דברים צמודים. קודם כל היה ההסכם הקיבוצי שהוא

במונחי 1992 עולה לחברה עוד 20 מליון דולר לשנה. המעבר לחברה עלה לחברה עוד 40

מליון דולר לשנה, זה כבר 60 מליון דולר לשנה. אבל היות והיא חברה, היא גם

משלמת ארנונה מעל 10 מליון דולר לשנה, כי החברה פרוסה בכל הארץ. היות והיא

מרוויחה, גם ריבית על מניות ההון לאוצר בסכום של 10 מליון דולר לשנה. האוצר

ויתר על זה בהמשך, גם את זה צריך לשלם.

כלומר, משהו בסביבות 80 מליון דולר לשנה, נוסף על ההפסד, לשאת על הגב.

ומכאן אומרים תעמדו על הרגליים שלכם. אין נסים בדברים האלה. החברה עושה מאמצים

עצומים בתהליך של התייעלות בתפיסה, גם של ריכוז של דברים, גם של המעבר לרווח

והפסד בכל מפעל, כדי שידעו על מה מרווירחים ועל מה מפסידים בדיוק.

כאשר מצטמצמות המכירות נוצרת אבטלה סמויה. מה המשמעות של אבטלה סמויה?

שהמחיר של כל מוצר שלנו יותר יקר. אז אתה לא תחרותי בשוק ואתה עוד פעם מאבד

מכירות. אנחנו בשנה אחת ירדנו ב-140 מליון דולר מכירות בין 1990 ל-1991.

אתן לכם דוגמא אישית. אני נסעתי למדינה בדרום אמריקה, כאשר על הפרק עמדה

עיסקה גדולה של נשק, של גלילים ותחמושת בסביבות 30 מליון דולר, והם הלכו לעשות

הסכם עם הגרמנים. רובה "גליל" שלנו עולה 800 דולר והגרמני בסביבות 600 דולר.

אין להם טענות לרובה שלנו, הוא טוב בעיניהם, אבל 200 דולר הפרש לרובה זה הרבה

בשבילם. הלכתי למפקד הצבא והלכתי לשר הבטחון שלהם. נפגשתי עם ארגון התעשיינים

שלהם. הלכתי גם לטלוויזיה הלאומית שלהם. הצענו להם עבודה אצלם. אצלנו שעת

עבודה עולה בסביבות 40 דולר ואצלם משכורת חודשית 40 דולר בערך. נוציא עבודה

אליהם ונוזיל את הרובה למחיר של פחות מ-600. הם עוד לא הגיעו לסיכום, אבל

בשבילנו זה אומר להוציא החוצה כדי למכור.

כלומר, כשאנחנו מגיעים לשעת עבודה יקרה, אנחנו גם לא תחרותיים. ואם קודם

ירדו המכירות כי יש פחות בתקציבי הבטחון, כל החברות מתחרות עכשיו על נתח שוק

הרבה יותר קטן. אנחנו מדברים גם על מזרח אירופה. בחלק אנחנו נהייה חייבים,



בשביל להיות תחרותיים, להוציא עבודה החוצה ולהחזיק אצלנו את החלק העיקהי. אני

מקווה שדרך עלייה במכירות גם תהיה יותר עבודה בסך הכל.

אבל הדרך הנכונה היא למצוא גם את התהום האזרחי ואליו אנחנו נכנסים עכשיו.

להיכנס עם מוצר לשוק לוקח זמן, גם דורש השקעות בפיתוח ובליין הייצור. בינתיים

כשאתה מפסיד אתה לוקח הלוואות, אם הבנקים נותנים. ההלוואות האלה עולות הרבה

כסף, בתוכנית שלנו ב-1992 מבחינה תפעולית אנחנו כבר מתיישרים. אנחנו צריכים

לשלם על עלות ההון בסביבות מליון דולר. ככל שאנחנו נמשוך את ההפסד העלות

עולה. זה מה שקרח לכור, אתה יכול להיות מאד יעיל מבחינה תפעולית, לא תוכל

להחזיר את ההלוואות האלה, את החוב שהולך ומצטבר. לכן גם אי אפשר למשוך את זה

יותר מדי, בהנחה שחברה צריכה להיות כלכלית.

על המפעל בנצרת היה לנו סיכום עם שר האוצר. המפעל מפסיד ופה משרד האוצר

פשוט עזר. פה אני רוצה לומר נקודה מאד רגישה, אני לא בעד מפעלים מסובסדים,

בדרך שבה מפעל שאין לו איסנטיב להתייעלות. גם בנצרת אנחנו אומרים: אנחנו לא

רוצים שתסבסדו. כשאני הולך לחוזה מכירה ואני לא מספיק תחרותי, שזה יאפשר לי

להוריד את המחיר ולהיכנס. אני רוצה שלמפעל יהיה אינסנטיב כל הזמן להתייעל,

אחרת אוי ואבוי לנו.

לכן הבעיה האמיתית שלנו, שאנחנו צריכים בזמן קצר לחתוך את ההפסדים. אחרת,

אם תגדל הגיבנת הזאת של כיסוי החובות, אנחנו לא נוכל להמשיך, ואז הפיטורים

ודאי יהיו הרבה יותר גדולים.

תאמינו לב, הפיטורים נעשים בכאב לב בחברה. כאשר תראו את החלק בערי

הפיתוח, הם אחוזים בודדים ביחס לפיטורים בכלל, מאד בזהירות. בסוף 1992 אנחנו

מקווים שנתאזן מבחינה תפעולית. עדיין יהיה לנו תשלום פיצויים גדול מאד לאלה

שפוטרו. כל ההפסד שלנו הוא בדיוק עלות ההון, על הלוואות שלקחנו. על ההפסד הזה

צריך תזרים מזומנים והלוואות. אם אתה לא סוגר, התזרים צריך לגדול בשנה הבאה.
עי פרץ
אתה מדבר על 80 מליון לשנה?
די שומרון
החברה תהיה בהפסד בסביבות 55-60 מליון בשנת 1992. בחלק של הרווח התפעולי

אנחנו נתאזן. אם מישהו היה מוחק לנו את החוב אנחנו מסודרים. אף אחד לא מוחק

לנו את החוב. אלא אם כן מישהו על פי החלטה ממשלתית היה מוחק לנו את החוב כדי

לשמור על מקומות העובדה, ומכאן ואילך נעמוד על הרגליים.
י' צבן
מה המחיר של ההלטה כזאת?
די שומרון
היום הוא עדיין צריך להיות בסביבות 60 מליון. אנחנו נבקש מהאוצר פריסה על

כמה שנים.
י י צבן
כדי לעצור את הפיטורים האלה?



די שומרון;

כדי במצב הנוכחי לקטוע, כי ככל שנפסיד נצטרך לפטר יותר. אלא אם כן יהיו

לנו יותר מכירות.

היו"ר אי נמיר;

סלירוה, אני לא מבינה משהו. אם הבעיה המרכזית שלכם זה הנושא של עלות ההון?

די שומרון;

כשאת מדברת על המכירות היום, על ההערכות שלנו לגבי מכירות, אנהנו יודעים

כמה עובדים אנהנו נצטרך עוד לפטר כדי להתייצב במצב שהחברה הזאת מבהינה כלכלית

עומדת על הרגליים. אנחנו תיכף ניגש למספרים יותר מדוייקים.

ברור שכאשר אנחנו צריכים לסחוב איתנו חובות יותר גדולים, אנחנו צריכים

לקצץ קצת. אם במקרה ייפתח פתאום שוק בצורה משמעותית, זה מכסה מצד שני. אבל אני

לא מאמין בנסים. להיכנס למוצרים חדשים או פתאום פתיחת שוק, זה נס. דברים כאלה

לוקחים זמן. אנחנו עובדים עליהם בכל הרצינות, מסין ועד כל מדינה שאתם מסוגלים

לחשוב עליה במוצרים אזרחיים. לכן אנחנו עובדים בשני ערוצים, פעם אחת לחתוך

בחוצאות ובערוץ שני לפתוח שווקים כדי למכור יותר.

עכשיו אני רוצה להגיע לנגב, כי פה יש תשובה רצינית מאד. אני יודע את

הבעיות שיש מבחינת מקומות עבודה במרכז הארץ. לתע"ש אין היום כסף להשקיע

בטכנולוגיה חדשה, מבחינת תהליכי ייצור ומבחינת מכונות חדשות. כדי להיות

תחרותיים חייבים להשקיע את הכסף ואין לנו את הכסף.

מה קורה בעצם במעבר לנגב? היות ואנחנו נותנים קרקע ששווה על פי שמאות כ-

550 מליון דולר והיות ובאי זיר פיתוח יש מענק של38%, במעבר הזה המפעלים האלה

יוקמו על פי התחזית של אותם מוצרים צבאיים ואזרחיים. לבנות את המפעלים הכי

מתקדמים כדי שיהיו תחרותיים. זאת הזדמנות עצומה לתע"ש. אנחנו יכולים להשקיע

היום מהמקורות שלנו בהחלפת תשתית? יש לנו ציוד ישן בן עשרות שנים, שהוא הלק

מהבעיה שלנו.

למעבר הזה יהיו נפגעים בדרך. כשאני מדבר על מקומות עבודה באיזור הדרומי,

כל עיירות הרפאים של העלייה החדשה אולי יישארו. כאן היכולת של תע"ש להתחדש,

או בנייתו לשנות האלפיים למוצרים, לטכנולוגיה, לתהליכי הייצור

לכן בראייה הרחבה הזאת אני מסתכל על מה שנקרא מעבר לנגב. זו השקעה גדולה

מאד בתע"ש לא מתקציב המדינה, חוץ ממענקים לאיזור פיתוח אי. זה מימוש נכסים.

גבי, הייתי מבקש לתת קצת יותר בפירוט מה התוכניות עכשיו ואיך זה ביחס

לעיירות פיתוח.
היו"ר אי נמיר
בבקשה גבי קומיסר.

גי קומיסר;

אם יורשה לי להתייחס לדברי היושב-ראש, בוודאי שאין פה אי הבנות אישיות.

נאמנים פצעי אוהב. אם התופעה קשה לי ושבת ראש, היא בוודאי קשה גם להנהלת התעשיה

הצבאית.



נהוג היה לומר על תע"ש שהיא חברה מאד משפחתית, אבל היא חברה שמטפחת את

העובדים. בצוק העיתים, כמו שדן אמר, קשה מאד. אני צריך מספר מלים בהמשך איך

ההנהלה רואה את הנושא, לדבר נקודתית.

היו"ר די שומרון;

גבי כמנ"כל עובד תחת המנדט של הדירקטוריון שמפעל חייב להיות רווחי. בגלל

שאי אפשר לעשות זאת מיד, אמרנו תוך חצי שנה צריך להציג את כל האפשרויות. ואם

לא נצליח למצוא דרך שנראית לנו רווחית ב-1994, המפעל לא יוכל להמשיך במתכונתו.
ג' קומיסר
בעצם גם היושבת ראש היתה הדוברת שלנו, התעשייה הצבאית נקלעה לקשיים בשוק

האירופי, בשוק התחמושת בעולם. אנחנו רואים את המצב הזה במישוואה עם שני
צדדים
צד אחד הוא צד של קיצוץ ההוצאות; צד שני הוא צד של הגדלת ההכנסות,

הגדלת המכירות. דן רמז גם על הצד הצבאי וגם על הצד האזרחי.

בצד של קיצוץ ההוצאות ב-1991 יחסי ההנהלה-עובדים בתע"ש הם לא סוד,

העובדים נתנו תרומה עצומה וההנהלה נתנה תרומה לא פחותה. ב-1991 פיטרנו יותר

מ-1500 איש, רובם ככולם באיזורי המרכז.
היו"ר אי נמיר
כמה זה היה בסך הכל?
גי קומיסר
בשנת 1991 כמעט 2000 איש. בנצרת הורדנו בודדים בעקיפים, בישירים לא

נגענו; בקרית שמונה לא הורדנו אף אחד; במעלות הורדנו 20-30 איש. בוודאי

שהורדנו באיזור המרכז. כפי שאמר חבשוש, דמם של אנשי איזור המרכז הוא לא פחות

סמיך מדמם של אנשי איזור לא מרכז.

בשנת 1991 עשינו תפנית, הורדנו בשכר, הורדנו בכוח אדם, איחדנו מפעלים,

קיצצנו משלחות, קיצצנו נסיעות. התעשייה הצבאית עם כל הדברים האלה הסכמה לחברה

כ-60 מליון דולר. על אף זה ולמרות הכל זה עדיין מספיק טוב.

מצד שני במקורות בשנת 1992 משרד הבטחון נשאר באותה רמה, הוא לא יורד ולא

עולה. יש לנו בעיה שהיא לא בעיה של משרד הבטחון, היא בעיה של התעשייה הצבאית,

בקוקטייל המוצרים שמשרד הבטחון מזמין בתע"ש עתירות שעות העבודה שונה מעתירות

שעות העבודה בשנים קודמות. כלומר, באותם 100 דולר שהמשרד מזמין אצלנו ייצרו

פעם 20 שעות עבודה והיום מייצרים 5 שעות עבודה, כי סוג המוצרים השתנה. אני

מנוע מלפרט בגלל הסיווגים.

ברור ששוק הייצוא הולך ונעשה קשה שבעתיים. פעם החברות הגדולות היו זונחות

חוזים של 10 מליון דולר, היום כולם מתחרים עליהם. בצוק העיתים כולם נכנסים.

אני רוצה להגיד ליושבת הראש וגם לראש עירית קרית שמונה, אנחנו בשנת 1991

תכננו לפטר אנשים במפעל תע"ש בקרית שמונה. אני חושב שראש עירית קרית שמונה

יודע את זה. בגלל שהנהלת תע"ש נתנה את מילתה לשר האוצר מודעי לא פיטרנו. ולא

היתה שום הצדקה עיסקית לא לפטר, לא ציונית ולא לאומית ולא סוציאלית. אני ציוני

וסוציאלי כמו כל החברים פה. פשוט לא היתה עבודה. יש לנו בקרית שמונה אלף 35-40

דולר מכירות לעובד, דבר שהוא בלתי אפשרי. שעת עבודה שם היא 52 דולר. זה מפעל

שאין לו זכות קיום וכל כלכלן שלמד מבוא לכלכלה מבין זאת. למרות זה, התעשייה

הצבאית נתנה את מילתה לשר האוצר ולא נגענו בזה.



ואמר הדירקטוריון בשפה שאינה משתמעת לשתי פנים, כל מפעל שבדרך ל-1994 לא

יוכל להגיע לאיזון, תישקל סגירתו. אמרתי זאת להנהלת התעשייה הצבאית, לסגל

המנהלים של התעשייה הצבאית ולמועצת הארגון של התעשייה הצבאית כי אין בלתה.

אנחנו מנסים להתייעל ולקצץ. העובדים עוזרים, תורמים ונותנים. אגיד יותר

מזה, יש לנו מפעל בקרית שמונה ואנחנו לא רוצים לפטר אנשים. אני עבדך הנאמן
אמרתי למנהל המפעל בקרית שמונח
אתה צריך להתאזן, אבל אני אעזור לך. הוצאות

הנהלה כלליות הורדתי ממך, הוצאות של החטיבה הורדתי ממך, עכשיו תעמוד לגורלך,

עכשיו תראה איך אתה מתאזן. גבירתי, הורדתי ממנו יותר ממליון דולר בדברים שהוא

היה צריך לשלם לפי כל חוקי התעשייה הצבאית ולפי חוקי כל ארגון כלכלי.

ברור שאותו מנהל מפלע קרא לאנשים ואמר: חבריה, ויתרו לנו על זה, ויתרנו

לנו על זה, בואו מתאזן. הם רוצים רוצים להתייעל, הם רוצים לעבוד יותר, אבל

עדיין ב-52 דולר שעת עבודה אין להם סיכוי למצוא עבודה. 98% ממה שעושה המפעל

הוא עושה ממה שהתע"ש מזמינה אצלו. פשוט כמו בבוכנה דחפנו עבודות. גם אם מאן

דהוא ישלם לכיסנו איקס מליוני דולרים, צריך להחזיק את המפעל הזה בהנשמה.

גבירתי, המפעל בנצרת הוא בהנשמה היום. תוציא את הסבסוד, נצרת מפסידה.

לכן מפעל צריך להיות בעל זכות קיום. תע"ש עוזרת ותע"ש דוחפת, אבל בוודאי

לא יכולה לקנות מוצרים במחירים מופקעים מקרית שמונה, כי אז מישהו בתל אביב

יסבול.

אני לא יודע כמה יפטרו. אני מעריך שמדברים על 1000 איש.
היו"ר א' נמיר
איך החלוקה?
גי קומיסר
אני מעריך שבקרית שמונה צריכים לפטר כ-40 איש, במעלות כ-40 איש, בנצרת לא

יגעו בכלום. גבירתי, ירושלים ירדה במכירות ב-50%. הם מכרו פעם ב-40 מליון דולר

והיום ב-20 מליון דולר. החלפנו מנהל והבאנו צוות חדש. רצים כמו מטורפים, עושים

שינויים. הוצאנו מנהלים ותיקים.
די שומרון
לא רק זה, השקענו 14 מליון דולר בשביל להיכנס לתחום האוירי.
גי קומיסר
בוודאי שזה מסוג הדברים שאנחנו מוכרחים לעזור לעצמנו.
היו"ר אי נמיר
גבי, כמה הולכים לפטר בירושלים?
גי קומיסר
עוד 200 איש.



היו"ר א' נמיר;

כמה ב-1991 פיטרו בירושלים?

גי קומיסר;

גם 200.

היו"ר א' נמיר;

איפה המקומות הנוספים? יש עוד ערי פיתוה?

גי קומיסר;

ביבנה כמעט גמרנו לפטר. נסגור את המפעל. זה לא מפעל, זה מהסן מרכזי.

בדיוק מהטעמים האלה זאת התוכנית שלנו. אנחנו היום אומרים לכל מנהל מפעל ולכל

מנהל קבוצה; אדוני אתה צריך להתאזן. אני הושב שהעובדים מבינים את זה, אני לא

בטוה שהם מסכימים. גם אני לא מסכים עם זה. השאלה אם אנהנו נהיה צודקים או נהיה

חכמים.

עם כל הענווה, אני הושב שאנחנו בין התעשיות שלפני שבאו לבקש ביקשו מעצמם.

אנהנו פנינו למשרד האוצר ולמשרד הבטחון וביקשנו עזרה. אין לי ענין בפורום זה

לתת את המספרים המפורטים, אוכל לומר שביקשנו עזרה גם בנושא המניות, גם בהון

הו זר ועוד. ניר גלעד, שהוא סגן הממונה על התקציבים לתקציב הבטחון, יושב ראש

הוועדה שבודקת את הנושא. הוועדה באה ושואלת שאלות נכונות. מבין התעשיות

התעשייה שנסיתה לעזור לעצמה לפני שבאה לבקש עזרה היא התעשייה הצבאית.

היו"ר א' נמיר;

תן לנו את הרשימה של הפיטורים ל-1992.

די שומרון;

אני מציע לא להתחייב על המספרים, זה לא דבר בפני עצמו.

היו"ר אי נמיר;

תמיד המספרים יהיו יותר גבוהים, אין סכנה שהמספרים יהיו יותר נמוכים. כבר

לגמרי ברור שהויכוח שלנו הוא לא רק איתכם. מישהו צריך לדאוג לפרנסה של האנשים

האלה. לאן יזרקו אותם? לרחוב? מה קורה ברמלה?

גי קומיסר;

לא. בחיפה - 200.

היו"ר א' קומיסר;

זה האיזור המוכה ביותר באבטלה.

גי קומיסר;

במרכז יפטרו 600.



עי פרץ;

יש לי שאלה. יושב-ראש מועצת המנהלים דיבר על תוכנית עד 1994. אתה גם אמרת

כמה מילים בענין. מה לוח הזמנים שהעמדתם לפני המנהלים שלכם?

גי קומיסר;

קיץ 1992.

עי פרץ;

בקיץ 1992 אתם תדעו מי לשבט ומי לחסד.

די שומרון;

על חלק יחליטו מיד. למי שיש עתיד ילך.

גי קומיסר;

זה תהליך. אם למפעל פלוני אין קיום, אנחנו ננסה לעשות איגודי כוחות

והעברות.

עי פרץ;

שאלה נוספת לגבי הענין של ניווט ההזמנות. אתה יכול להיות המנ"כל הכי טוב

בעולם, אם אין הזמנות מה תעזור ההתיעלות? איך אתה מנווט הזמנות?

גי קומיסר;

בוודאי, לכל מפעל יש מערך ייצור מסויים, מערך הנדסה מסויים. לא עבודה

שיכול לעשות מפעל כימי יכול לעשות מפעל לעיבוד שבבי. אני חוזר, ב-98% אנחנו

דחפנו לשם הזמנות.

היה לנו ביבנה שטח איחסון שעשו בו עבודות שוליות. זה היה מקום עם הוצאות

בלתי אפשריות. רק הבטחון ביבנה עלה לנו 980 אלף דולר בשנה. מה עשינו? נכון

ששיחררנו שם 20 - 18 איש, אבל אמרנו לאנשי מועצת הפועלים שם; אנחנו דואגים

לאנשים ולא לגיאוגרפיה. 18 איש פוטרו ואת שאר האנשים נביא לחיק התע"ש. לפחות

נשמור על האנשים.

די שומרון;

עלתה פה שאלה; גם עם המנ"כל הכי טוב בעולם אם אין מכירות, מה תעזור

ההתיעלות? אני רוצה לומר שהתייעלות משפיעה על המכירות. בסופו של דבר השוק

תחרותי. השוק ישנו.

פי עזרן;

אחרי שמכריחים אותנו ראשי רשויות וערי פיתוח לנהל את השירותים הממלכתיים

כמו חינוך, רווחה ובריאות, שירותים שאנחנו לא חייבים לעשות אותם, מכריחים

אותנו עכשיו לנהל מפעלים. אנחנו יושבים על תקן של יועצים לתעשייה הצבאית מה

לעשות כדי שלא יפטרו אצלנו עובדים. אנחנו קטונו מלהגיד לתעשיה הצבאית מה לעשות

בעניני עבודה, אבל אנחנו רוצים מאד מאד להרגיש שבתעשייה הצבאית בכל זאת נשארה

נימה ציונית אמיתית. המפעלים בערי הפיתוח צריכים להיות האחרונים להיפגע.



ואם דיבר היושב-ראש על תע"ש לשנות האלפיים, שהולכים לבנות את תע"ש לשנות

האלפיים בנגב, ואפשר להוכיח גס כספית שזה מסתדר וזין טוב, אני מבקש לא לשכוח את

הגליל. אפשר באמת לסגור סקטורים במרכז הארץ, ובכספים שלהם, כספים גדולים מאד

לבנות את תע"ש קרית שמונה, תע"ש מעלות לשנות האלפיים.

הדם שלהם לא סמיך פחות, זה כואב. לנו לערי הפיתוח יש עדיין משימות

לאומיות. לתל אביב אין אף משימה לאומית. אין - שילכו ללונדון. סליחה על

הביטוי, אני לא כזה בוטה ואני אוהב את תל-אביב באותה המידה.

אנחנו ערים לעובדה שתמיד ירצו לנייד עובדים מקרית שמונה לחיפה, אבל מחיפה

לקרית שמונה אף אחד לא חושב לנייד עובדים. אנחנו מבקשים לנייד עובדים מתל-אביב

לעיר פיתוח ולא מעיר פיתוח לתל-אביב, כי אז אתה לא מנייד עובדים אלא מנייד

אנשים לתמיד. ונדו אנשים לתמיד מקרית שמונה. 180 אלף איש עברו דרכה מאז קיומה.

הסקטור שלנו בקרית שמונה הוא היום בקיפאון גדול, כמו בכל רחבי הארץ. אם

צריך לעשות ניתוח, אני מבקש לעשות את הניתוח לטובת קרית שמונה. כואב להגיד

זאת, אבל צריך לעשות את הניתוח לטובת קרית שמונה. אותו דבר בסקטורים אחרים

לטובת מעלות. איפה שיש עיר פיתוח, תבנו אותה לשנות האלפיים, ולא את מרכז הארץ.

אני לא רוצה להיכנס לתחשיבים שלכם, לעלויות של מיבנים במרכז הארץ. אפילו

אצלנו צריך לעשות מחשבה מהירה אולי לוותר על חלק מהמיבנים, אולי לעבור למיבנים

אחרים, אולי תבנו אתם בעצמכם. צריך למצוא את הדרך. גם עלויות בטחון צריך לבדוק

אצלנו. אני לא רוצה להיכנס לקלקולציה שלכם, אתה יותר טוב ממני בענין זה.

40 עובדים שאתם מתכוונים לפטר יתווספו על עוד 140 אחרים. ואצלנו זו מכה,

אין מה לעשות.

ג' קומיסר;

ובחיפה זו לא מכה?

פ' עזרן;

הלוואי שבחיפה יהיו 100 אלף אנשים פחות, שילכו לגור במקום אחר. הלוואי

שבתל-אביב יהיו 150 אלף פהות, שילכו לגור באיזור אחר בארץ. זה טוב לכל עם

ישראל, גם לאלה שיעברו מתל אביב.

בקרית שמונה אם אתה מנייד עוד 4Oמשפחות, מרגישה את זה כל העיר. במעלות

תנייד עוד 100 משפחות, אתה גומר את כל העיר. זה ההבדל בין ה-100 שלנו לבין ה-

100 אלף שלהם. תודה רבה.

שי בוחבוט;

אנחנו מעריכים את כל מה שתעייש עשה בשביל ערי הפיתוח. ברור לנו שהמפעלים

נמצאים בקשיים עקב השינויים הכלכליים והבטחוניים בעולם. אבל אני חייב לומר לדן

שומרון כמה דברים.

אתה אמרת, עקב הפיכתה של תעי'ש ממוסד ציבורי לחברה נתווספו 40 מליון ו-10

מליון ו-50 מליון. אני זוכר את הרצון העז שלכם להפוך להיות חברה בע"מ. אם לא

הייתם הופכים להיות חברה בע"מ, אולי הייתם חוסכים את עשרות המליונים בנושא של

ארנונות ודברים אחרים.

אנחנו לא יכולים להמשיך לתפקד בדרך שבה כל יום גוזרים עלינו גזרה חדשה.

אף אחד לא נותן לנו תשובות.



ברור שהנהלת תע"ש לא חייבת לערי פיתוח שוס דבר, כי היא לא ראש ממשלה ולא

ממשלת ישראל. אנחנו רואים בכם מוסד ציבורי ואי אפשר מדי שנה לירות בנו בתול"רים.

האנשים אצלנו מתוסכלים, לא יודעים מה העתיד שלהם. צדק פרוספר ידידי שאמר, כאשר

אתה מפטר 500 או 700 או 1000 איש במרכז הארץ, הם נבלעים בתוך המים הגדולים במרכז.

אצלנו זה משהו אחר. 40 מפוטרים - כל הישוב כאילו מפוטר.

שוחחתי מספר פעמים עם אנשים שלכם, אנהנו לא רואים את הדרך שאתם באים ואומרים

לנו: אנהנו הולכים להבריא את המפעל. תגידו שאתם הולכים לסגור את המפעל. ישבתי

במעלות כמה פעמים עם המנהלים. אני לא מערער כל כישוריהם של המנהלים, אבל אם אתם

רוצים להבריא מפעלים, אנא מכם. יש חבריה צעירים, שהיו מנכ"לים במפעלים והם

מסוגלים לעשות מהפכים במפעלים שלכם. יש לנו הרגשה שאנשים שהובאו למקומות שלנו על

מנת לסגור את המפעלים ולא להבריא לאותם.

במעלות יש לתע"ש 25,00 ממ"ר. תהפכו חלק מהשטה הזה לפרק תעשייתי. יש הרבה מאד

גרוטאות, הרבה מאד ציוד שצריך לזרוק אותו. אלסינט מעלות מוציא הזמנות החוצה בסכום

של 4 מליון דולר בנושאים מתכתיים. אמרתי לתע"ש תיכנסו איתו למשא ומתן, אולי אתם

יכולים לקבל מהם נתה. בשינוי של המערכות המקומיות אפשר לקבל נתח.

אגב, במעלות ישנה מסגריה ענק של אלסינט שמייצרת כל מיני הלקים מתכתיים. אין

שום סיבה שתע"ש לא תשתלב. מה פירוש והניאו יזמים? מי עובד היום בתעשיה הצבאית?

אנשים קשי יום, משפהות ברוכות ילדים. אין להם שום סיכוי למצוא תעסוקה מתאימה ברגע

שיפוטרו.

קל מאד לחתוך בבשר החי, אבל אנחנו לא נשב בשקט. אני אומר בצורה יוד משמעית

אנהנו לא נשב בשקט. נעשה מעשים שלא נעשו במדינה הזאת, כי אנחנו לא יכולים יותר

להמשיך ולהבליג.

רבותי, 3200 עולים יודשים נקלטו במעלות, ואני בטוח שמספר כזה בקרית שמונה.

אומרים שבונים במדינה הזאת רק איפה שרוצים לבוא, אבל אלינו באים עולים חדשים.

אנהנו קולטים כל הודש ארבעים-המישים משפחות, והן נדחסות ונדחסות. אנחנו מוכנים

להפגין איתכם כדי שהמדינה הזאת תעשה שינויים.

יש לי מפעל קטן במעלות שמקבל ממערכת הבטחון הזמנות, שסמוך על שולחנה של היפה.

בהיפה אוכלים את האוכל ולמעלות זורקים את השיירים. תן למפעל במעלות להיות עצמאי.

אני כראש רשות אומר את הדברים בכאב. צריך להבין אותי, אני לא בא בטרוניות נגד אף

אחד. לי כואב, המצב הולך ומחמיר.

הולכים לפטר 40 עובדים במעלות - שום דבר לא קורה. הולכים לפטר 40 עובדים

בקרית שמונה - שום דבר לא קורה. 40 משפחות זה מאות ילדים. לרוב העובדים בתע"ש

שבעה ושמונה ילדים. היילים, סטודנטים - אנחנו ניתן להם שירעבו ללחם?

אנחנו מוכנים להיות שותפים להבראה. מקובל עלי שמפעל לא יכול להפסיד. אבל

חבריה, אתם התחלטם? אני לא רואה זאת. אני לא רואה שיש תכנית. יש איש שיווק? איך

אתם רוצים להבריא את המפעל במעלות בלי איש שיווק שילך לחפש עבודה, שילך לראות מה

קורה, שילך להשתתף במיכרזים של משרד הבטחון. כפי שאמרתי, יש לי במעלות מפעל קטן

שמעסיק שלשים עובדים ומקבל עבודה ממשרד הבטחון. ואנשי תע"ש מקנאים בו בכל מה שהוא

מייצר. נתתי לו שטח כדי שישים את כל המיכלים שלו. הוא עובד ומרוויח כסף.

היו"ר א' נמיר;

איזה מפעל?



ש' בוחבוט;

ע. צדיק, ממש מול תע"ש מעלות. אם היו מביאים צוות חדש, איש שיווק - הוא היה

הולד ומשתפר. ונעזור לו ונביא יזמים. אני מבטיה, אם התעשיה הצבאית תהיה מוכנה

להפוך לפרק תעשייתי, אנהנו כמועצה מקומית נסייע בכל. אבל בואו נשב בירוד, ולא קודם

כל לפטר.

בנושא של הנגב. עם כל הכבוד, מה זאת אומרת הולכים להקים מפעל לפי התוכניות

של שנות האלפיים? הולכים לבנות מפעלים מזהב? יש לנו במעלות מיבנים מצוינים, אנשים

נהדרים, מהנדסים וטכנאים. בואו תנקו את השולחן, תכניסו מערכות מתוחכמות ויהיה

לכם מפעל של שנות האלפיים. אין צורך לרדת לנגב. למרות שאני הושב שגם בנגב צריך

להקים מפעלים, כי גם שם האבטלה הולכת וגואה. הבעיות הן בנגב ובגליל. אפשר להפוך

את המפעלים הקיימים.

היו"ר א' נמיר;

אני אבקש עכשיו מהדוברים מאד להצטמצם. הראשון, שלום הבשוש יושב-ראש ועד עובדי

התעשיה הצבאית, אחריו מזכיר מועצת פועלי קרית שמונה.

שי הבשוש;

קודם כל אני מודה ליושבת ראש הוועדה ולהברי הוועדה על הזימון. אני רוצה להעיד

שבין ישיבה לישיבה גם אורה וגם הובר הכנסת רן כהן מקיימים ישיבות ושיהות.

אני רוצה להגיד להברי הנבהרים וגם לאזרהים בני התמותה פה, אני הושב שזו מליומה

אבודה. אתם נלרומים מלחמה אבודה כדי לשמור על הברה יצרנית במדינת ישראל. ממשלת

ישראל, ההברה בישראל לא רוצה הברה יצרנית, לא רוצה פועלים, לא רוצה עובדים, לא

רוצה בתי חרושת.

גבירתי היושבת-ראש, את וההברים מקדישים מאמצים רבים, אבל לא תראו פרי בעמלכם.

את הזכרת את ההסכם בין שר הבטחון לשר האוצר, על תוספת שתיתן 10 אלפים מקומות

תעסוקה. נדמה לי שיש שפה טעות במונה, התוספת מורידה 10 אלפים מקומות תעסוקה.

וראה זה פלא, הוסיפו לתקציב הבטהון ומפטרים עובדים. מקצצים בתקציבי משרד

הממשלה ומוסיפים עובדים. אולי תראי לי התלבטות של תעסוקה. הרי זה אותו תקציב. כל

המשרדים הארורים הם אבן שואבת היום לקלוט עובדים. את רוצה לשכנע אותי שכדאי להיות

עובד? את רוצה לשכנע אותי שכדאי לי לקשור את גורלי עם מקום עבודה יצרני, עם בית

רורושת?

אני נפגש כל יום עם הברי המפוטרים והמועמדים לפיטורים ואלה שעדיין עובדים,
כולם אומרים לי
תגדע היד הזו אם אני אשלה בני לעבוד בבית הרושת או ללמוד מקצוע.

מה יש לדבר בכלל?

היית עושה מצויין להברים האומללים אם היית משכנעת את שר האוצר לפתוה עוד כמה

הדרים, לשים בהם שולהנות וכיסאות ולקלוט את החבר'ה האלה.

יש לי הרגשה נורא מזופתת, לא משום שאני לא מעריך את היושבים פה. עם מי אני

מדבר? אפילו מנ"כל משרד לא מגיע לישיבה הזאת. העוזר של העוזר מגיע הנה והם עושים

עבודה נאמנה. פה מדובר על אלפי עובדים שנזרקים ההוצה, 2000 ב-1991- עד שנת 1991

במשך חמש השנים האהרונות פוטרו 4500 עובדים. ולישיבה כזו לא יכול להגיע השר? לא

יכול להגיע המנכ"ל?

הנה יש בידי ילקוט הכזבים לבית שר השיכון. תראו איזו הבטהות שיקריות, ציניות

ניתנו לתעשייה הצבאית ולפועלי התעשייה הצבאית ולעם ישראל; התעשייה הצבאית תשולב;

התעשייה הצבאית תבנה; התעשייה הצבאית תקבל הזמנות; משרד השיכון ישלב את התעשייה

האוירית; וגר זאב עם כבש; ויש לא רק קצה אור במנהרה אלא רמזור.



במרכז טירה תעשייה צבאית הקימה מפעל והכינה 200 איש. משרד השיכון הבטיה לקנות

500 בתים. והנה לא איחרה לבוא הוראה של משרד השיכון להפסיק כל פעילות.
י' צבו
ממתי ההוראה?

שי הבשוש;

מ-11.12.91 להפסיק כל פעילות, לרדת מזה. איורי ששפכו 300-400 מליון שקל על

זבל. הם עומדים מול המפעל שלנו במי זבלה, כי לא היה להם היכן לאחסן אותם. הם

מונחים ליד בית הקברות. זה בית הקברות של חללי מלחמת העולם וזה בית הקברות של

שנות התשעים. מונחים שם קרוונים למאותיהם ומתפרקים, ואין כסף להזמין בתים נפלאים

במחירים מתחרים.
ר' כהן
בגלל אלף שקל.
ש' חבשוש
זו התשובה של ממשלת ישראל. מה אתם רוצים? למי נאמין? על מה? איזו סיבה יש לי

להאמין? היינו אצל ראש הממשלה. ראש הממשלה שאל אותי איורי שקיבלתי הרבה
קומפלימנטים, כי זו גם השיטה
שלום, ב-9000 איש תראו את הקו האדום? תראו בזה
סבירות? אמרתי
אדוני ראש הממשלה, האדר, 9000 איש. אבל ב-9000 נגמור? הוא אומר

כן.

לפי התוכנית בסוף 1992 יהיו 7500 ראש הממשלה אמר, מה אתם רוצים שאני אעשה?

באתי לחברים שלי כולי זוהר, מאושר, מפסוט, ראש הממשלה אמר קו אדום 9000 איש. הנה

קצה האור במנהרה.

תאמינו לי, אני אוהב את משרד הבטחון, את המנכ"ל ואת השר ולא במרכאות. יושב

כאן מר יעקבי והתשובות שהוא נותן לחברי מהו ועדים, אם זה בקרית שמונה, אם זה בחיפה

ואם זה במעלות, הן תשובות סטנדרטיות. אותו נוסח, אותו מכתב, אותם הסעיפים. מה

הוא יכול לעשות? אני מקבל את ההעתקים ומשווה, אותן התשובות.

משרד הבטחון ממשיך להזמין תוצרת שהתעשייה הצבאית יכולה לייצר, ולא במחירי

הפסד. לא רק שהתעשייה הצבאית יכולה לייצר, זו אבן שואבת וזה ביטוח שהתעשייה

הצבאית תקבל הזמנות מחוץ לארץ, מאחרים. לשמחתנו כשאומרים צה"ל משתמש בזה, זו

תעודת כניסה, כרטיס ביקור טוב. לתעשייה הצבאית יש כמה דברים מתקדמים והמשרד אטום

ומעדיף ללכת לאמריקאים ולקבל.

סיפורים תשמעי מכאן ועד להודעה חדשה. מה אותם רוצים שאני אחשוב? היינו אצל שר

הבטחון בערב ראש השנה, הלכנו לברך אותו. בערב ראש השנה ובערב יום הכיפורים אנחנו

מכים על חטא. בליל יום הכיפורים יש כל נדרי ושם אומרים: נדרנא לא נדריי, חרמנא לא

חרמיי וביטוינא לא ביטויי... נותנים הבטחות וזו התוצאה.

אני גם אזרה מדינת ישראל, אני ציוני ולא במרכאות. גם אני רוצה את יישוב הנגב

ואת יישוב הגליל. ממשלת ישראל לא רוצה, ואני אוכיח את זה. אז אני הכתובת? ממשלת

ישראל הנוכחית מתכחשת לתעשייה הצבאית. בתקופת הממשלה הזו 6500 איש פוטרו. הממשלה

הזו אטומה לצרכי הפועלים. לאישים שבה לא איכפת מהם. יכול להיות שהחברים המפוטרים

גם יצביעו בעדה, אבל היא אטומה להם.



המפעלים בעיירות הפיתוח הם שליחות לאומית - אני מקבל את זה. שליחות לאומית

עולה כסף. גם צה"ל עולה כסף. אני מודיע לכם שלא תסיתו עובד יהודי ביהודי. אני

נציגם של עובדי התעשייה הצבאית בלי יוצא מהכלל ובשבילי כולם שווים. לכולם יש אותן

הזכויות. לא יהיה הבדל בין דם לדם. אם המדינה רוצה שליחות לאומית, שהעולם לתעשייה

הצבאית את עשרות מליוני הדולרים שאנחנו מפסידים בגלל זה, ואז תהיה עבודה.

הם לא מוכנים, הם אטומים והם יודעים שכתוצאה מזה ייסגרו המפעלים. גם אם נשתטה

בוהבוט ואני על הכביש לא יעזור. אולי חרקירי יעזור. אני אגיד לכם שמשהו לא מתבשל

בתעשייה הצבאית, כי אנחנו עוברים דבר איום ונורא. זו פצצת זמן ואינני יודע כיצד

תתפוצץ.

איד מתנכלים לתעשייה הצבאית? איך מתחשבנים עם התעשייה הצבאית? היה אסון טבע

לתעשייה האוירית ויש אסון טבע לרפ "אל. באה ממשלת ישראל ומימנה את תוצאות האסון

הזה בתעשייה אווירית ומנומנת אותו ברפ"אל. והנה תעשייה צבאית צריכה לשלם בשנים

1992-1991 קרוב ל-70 מליון דולר. למה הממשלה לא תשלם את זה? אני מדבר על תשלום

הפיצויים בשל הפרישות המוקדמות. למה רק רפ"אל יקבל? למה התעשייה האווירית קיבלה?

ולמה עובדי התעשייה הצבאית צריכים לשלם? ושילמנו. שילמנו במחיר של 6500 מפוטרים.

שילמנו במחיר של 80 מליון דולר בשנים 1992-1991 ויתורים על שכר.

אני רוצה שתראו לי עוד מקום עבודה כזה במדינה הזו. מה עוד אנחנו צריכים לינת?

מדוע שהממשלה לא תיתן לתעשייה הצבאית את 70 מליון הדולר האלה? היא נתנה לכולם,

היא נתנה ליחידת סמך והיא נתנה לחברה בע"מ. אנחנו לא רנרמנו לבטחון? אנחנו לא שרתו

את המדינה הזו בנאמנות? מדוע מעוללים לנו את זאת?

י' צבן;

כדי לשחרר ממס מי שמוכר שש דירות בשלש שנים בלי הגבלה של מהיר. הגשתי

הסתייגות מעל 400 אלף דולר, הורידו אותה. גייסו את ראש הממשלה כדי להצביע.

ר' כהן;

כאשר מדברים על תע"ש אין אף חבר מהקואליציה. גייסו אותם כדי לקבל החלטה על

פטור ממס על דירות של 800 אלף דולר.

שי חבשוש;

אנחנו גם כן אזרחים במדינה הזאת. יש מחשבות אצל העובדים, אינני יודע אם הן

חוקיות או לא חוקיות. אני לא יודע אם אנחנו נוכל לחייב את ההנהלה. אנחנו נרצה

לסרב לשלם מסים למדינה על פי חוק. נראה מה יהיו התוצאות. נעשה הפגנות? נשרוף

צמיגים? נעמוד פה וישלחו אלינו שוטר על סוס עם נבוט? היו כבר דברים מעולם, כבר

שרפו את הצמיגים, כבר שלחו את הסוסים.
ש' בוחבוט
יש דברים שעוד לא עשינו.

שי הבשוש;

אינני מתכוון להתיירוס לענין של רמת בקע. הרבה חומצות עוד כולנו נשתה עד

שמישהו יראה שם משהו ברמת בקע. המדינה הזו, הממשלה הזו, השר הזה מרמים את עם

ישראל, עובדים בעיניים על אנשי הנגב. זה שקר, זה לא יהיה.

אני אמרתי למנכ"ל שלי, ויש לי את מלוא האמון אליו, יש לך כבר התהייבות ממשרד

הבטחון על המעט שהמפעל הזה שם צריך, או שזה יהיה פיל לבן? הרי אין הזמנות, אין

התחיבות להזמנות. יקימו מפעל, ישקיעו בו הון תועפות ואחר-כך הממשלה תשלח אותנו

לפסוק השני של שיר השירים, כמו שהיא שוליות אותנו לפסוק השני של שיר השירים בקשר

למפעלים בקרית שמונה, במעלות, במצפה רמון ובנצרת.



אורה, נצרת זה עד סוף 1992. ג'ק רובינזון וגמרנו את 1992 ועל הפרק יש 150 -

100 איש לפטר, ואז צריך לסגור את המפעל. עם כמות האנשים שיישארו שם המפעל לא יהיה

רנטבילי, לא כלכלי. שר האוצר אומר שכל מפעל שאינו כלכלי ייסגר. אנחנו צריכים

להיות כלכליים. מצד שני, מדברים על משימות לאומיות. שיפטו בינינו לבין ממשלתנו

לבין חברתנו.

קודם כל תודה, היה לנו איפה להתפרק קצת. תאמיני לי, מה שעובר עלינו כל יום

לעומת איוב זה כלום. אנחנו רוצים שיופיעו פה שלשת המוסקטרים שבידם המפתחות וישמו

פה כסף. לא מתן בסתר, לא אבטלה סמוייה, לא לשטיבעלעך, לא לאלה שמשתמשים אלא לאלה

העובדים. וכל אשמתם היא שהם קמים בשש בבוקר, מתייצבים על יד המכונה וחוזרים הביתה

עם חשיכה. הם חיים רק מיגיע כפם - זו כל אשמתם עלי אדמות. הם רוצים לעבוד ולחיות

בכבוד. על כך הם נידונים לצאת החוצה.

שי יוסף;

אחרי ששלום אמר את הדברים, אני מסכים איתו מילה במילה. לפעמים אנחנו מרגישים

באיזור הפיתוח שחטא חטאו הורינו ואנחנו לחטוא. לחיות בערי הפיתוח זה עונש. ממשלת

. ישראל אומרת שזה עונש. קחו את הרגליים ותעזבו.
הרבה פעמים אני שואל
לעזעזאל, מה קורה איתנו? מדינת ישראל שמחוייבת לתת לנו

תעסוקה, מחוייבת לתת לנו בטחון, מתחייבת לתת לנו בריאות מתעלמת מכל הדברים

האלה ועוזבת אותנו לנפשנו. כל פעם אנהנו צריכה להגיע הנה ולכרוע על ארבע כדי

שיתנו לנו בסך הכל מקום עבודה ופרנסה.

אני רוצה לסבר לחברי הוועדה את האוזן. חברים, יש לי נתונים של שירות התעסוקה

בקרית שמונה. אנחנו גם כן ישוב מוכה אבטלה. דוברת שירות התעסוקה בירושלים מסרה

נתונים על אוקטובר 1991: מקבלי דמי אבטלה 580, הבטחת. הכנסה 350, דוו-שי עבודה 728,

הכשרה מקצועית 80 איש. בחודש נובמבר פוטרו מהמפעלים בקרית שמונה, בדניור 150 איש.

דניור הגיע לקרית שמונה כדי להקים מגורונים. 150 איש פוטרו בחודש נובמבר. במצדה

פוטרו 40, בתעשיות מבחר, ברמטוב ומפעלים איזוריים - 50. בסך הכל יש כ-6,000

עובדים. באהוזים אנחנו מגיעים ל-33 אחוזים.

תע"ש עושה חטא לקרית שמונה כאשר הוא אומר 30% מכוח העבודה במפעל. 40 איש לא

דומים ל-200 איש בישוב של 400 אלף. נכון, כל מפוטר הוא עולם ומלואו. אלה לא אנשים

העומדים בשלהי הקריירה התעסוקתית שלהם, העומדים לפני פרישה. בטחון לא הבריח

אותם, הוסר תעסוקה יבריה אותם מקרית שמונה. יבריחו את הצעירים.

אמר חבשוש, אמר פרוספר ואמר בוחבוט, יכול להיות שממשלות ישראל אטומות, ישובי

הפיתוה לא מענינים אותן. הייתי ילד בתקופת ואדי סאליב, אני לא רוצה לחיות מחדש את

התקופה הזאת. אני לא רוצה שאנשים יתאבדו. אני לא רוצה להיות נביא זעם, אבל זה

יגיע, כי אין מנוס. יושבים ארבע מובטלים בבית, מה עושים? הבן צריך לחזור

מהצבא, הוא יחזור לקרית שמונה או לא?

אמרתי פעם ואחזור, לא תהיה קרית שמונה - לא תהיה טבריה, לא תהיה טבריה - לא

תהיה גם תל אביב, גם ירושלים לא תהיה. אנהנו בגופנו עוצרים את האוייב. זו לא רק

שאלה של תעסוקה, אנהנו יושבים בקרית שמונה מתוך אידאל. יכולתי לעזוב את קרית

שמונה לפני ארבעים שנה עם הורי, כי האמנתי בישוב הזה. הורי האמינו ואני מאמין,

ולכן אני חי שם עם משפחתי.

חברים, אני מבקש, אל תראו את קרית שמונה כמו מקום איור. קרית שמונה אינה דומה

למקום ארור. אנחנו מקבלים מספיק מכות, אנחנו מקבלים מכות מממשלת ישראל, אנחנו

מקבלים מכות מתעשיינים פרטיים. אני מבקש מהנהלת תע"ש לא להכות אותנו. השאירו את

הצעירים בקרית שמונה.



ג' שפיצר;

אני רוצה להתייחס למפעל שלי בירושלים. אנחנו נדרשנו לצמצם 40% מכמות העובדים.

זה למעלה מ-200 עובדים. כל מובטל, איפה שלא יהיה, הוא מובטל. אין לי פה ויכוח עם

עיירות הפיתוח, אני רוצה בהצלחתו. אבל כל מובטל בירושלים דומה למובטל בעיירות

הפיתוח.

אני בחודשים האחרונים מלווה בחורים צעירים שעוזבים את תעייש ירושלים ונשבעים

לא לחזור לעבוד בתעשייה. בירושלים התעשייה מידלדלת, מפעלים נסגרים. המפעל

התעשייתי הגדול ביותר בירושלים הוא התעשייה הצבאית. אנחנו דרשנו מההנהלה שלנו לתת

לנו תוכנית. קיבלנו תוכנית. אפשר להגיד שהיום התוכנית הזאת נראית לנו.

נדרשנו אנחנו על ידי ההנהלה לתרום את חלקנו ותרמנו. אני לא חושב שיש עוד

ארגון עובדים במדינת ישראל שנתן 80 מליון דולר מכיסו.

לא ילך בטוב, ילך באלימות. אנחנו מבקשים סיוע מממשלת ישראל לעבור את התקופה

הקשה הזאת שעוברת על התעשייה הצבאית. המשבר שלנו לא קטן מהמשבר של הלביא. אנחנו

נצא לרחובות ונשבית את מדינת ישראל. לא יכולים לעמוד בזה יותר.

מי שטרית;

בחודש מאי קיבלנו מנהל חדש למפעל. המנהל החדש בא עם יועץ למפעל והוא רוצה

להבריא את המפעל. לא נותנים לו את הכלים ולא נותנים לו הזמנות. אם אין לו הזמנות,

הוא לא יכול להבריא את המפעל. הוא ביקש מאיתנו לצאת בחנוכה לחופש על מנת לעזור

למפעל. הלכנו לקראתו. לא שאלנו את שלום, ואחר-כך הוא אמר: אתם יוצרים נורמה

בתעשייה הצבאית. חשבנו שנחזור מהחופש ויהיה משהו. לא היה כלום. יוצאים עוד אנשים

לחופש ולחופש, חוץ מהחופש שתרמנו לתעשייה הצבאית, וזה לא נגמר.

המנהל הודיעלנו שיש לפטר 30 עובדים. בחודש מאי 1991 היינו 181 עובדים, היום

144. יצאו הפנסיונרים נהיה 135, נוציא 30 עובדים, נהיה 105 עובדים. איזו הצדקה יש

לקיים את המפעל הזה בכלל? אני אמרתי לסמנ"כל חיפה עמי ברטל: אם אתה מדבר היום על

פיטורי 30 איש, תדבר על סגירה. אתה לא מראה לי שום תוכנית עבודה.

את מי לפטר? יש אנשים שעובדים 23 שנה, בני 48-50. אם אנחנו מפטרים אותם היום,

אין להם שום מקום עבודה. יש להם שבעה, שמונה ועשרה ילדים. אין להם איפה להיקלט.

נוסף לזה יש לי צעירים, שהם שלש וארבע שנים במפעל. זה העתיד של המפעל. אם אני

מפטר אותם היום - זהו, תע"ש מעלות תיסגר. אין לה שום סיכוי. לפטר צעירים - איך?

לפטר ותיקים - איך?

אני מבקש מגבי וגם מדן שומרון, אין מקום לפטר היום במעלות. אנחנו מבקשים לתת

לנו הזמנות. העובדים במעלות עובדים ורוצים לעשבוד. ולא כאן המקום לפרט מה אנחנו

עושים. את כל העבודות הכבדות והקשות עושים במעלות, ועושים אותן באהבה וברצון.

אני בטוח שאתה מקבל את כל התוצאות והנתונים. דן אמר שמי שלא יגיש תוכנית במשך

חצי יושנה הבאה אין לו זכות קיום. איך נוכל להגיש תוכנית אם אין לנו הזמנות? והיום

אין לנו הזמנות. אני כוועד עובדים משכנע את העובדים לרכוש כספת קטנה חדשה, על מנת

להוכיח; הנה העובדים במעלות רוכשים. אפילו פנינו לשלום שיעזור לנו במתנה של פסח.

לכן אנחנו מבקשים לעשות הכל כדי לבטל את הגזירה הזאת. אני רוצה להודות לאורה

על ההזמנה ומבקש מגבי, מדן, מיוסי למנוע את הפיטורים. לפטר את הותיקים - אין להם

סיכוי להיקלט, לפטר את הצעירים - סגרנו את המפעל. אין עתיד.



היו"ר א' נמיר;

החבר מקרית שמונה מסתפק במה שהציגו כאן ומוותר. חבר הכנסת רן כהן בבקשה.

רן כהן;

אני רוצה לומר שנים-שלשה דברים. קודם כל, אני מאד מאד שמח על הדיון. אני

מצטער על האיחור, אני חולה והחלטתי לבוא רק משום שהנושא הזה עומד על הפרק. זה

נושא שאני מלווה אותו די הרבה זמן, עוד מהימים שאני הזהרתי אותכם, חבשוש, ששר

הבינוי והשיכון מוליד אותם בכחש ומרמה אותכם בענין ההזמנות של הבתים. לדאבוני הרב

אני נוכח לדעת שזה היה נכון.

תמיד היה מקובל במדינת ישראל שהשקעות ציבוריות ברמה הלאומית הולכות לערי

הפיתוח, ולדעתי בצדק. המידנה לא שולטת על הכסף הפרטי ולא על החברות חפרטיות.

המקום היחיד שבו הממשלה באמת יכולה להתערב ולעשות זה כאשר היא שולחת את התעשיות

ברכוה הלאומית שלה שהיא שולטת בהן.

לדאבוני הרב וזדבר הזה כבר לא קיים היום כנורמה, לא מקובל כעקרון. אדרבה, היום

בעצם נוצר מצב שבו איזורי הפיתוח מופקרים משום שאין הכוונה לאומית מבחינת השקעות

רמה הלאומית. זאת בעצם הבעיה הגדולה ביותר.

שלא יגידו שאין כסף. רבותי, זה ענין של החלטה מדינית פוליטית. פרוספר עזרן

ואני יכולים להיות בשני הקצוות של המפה הפוליטית, העובדה היא שכאשר רצו להציל את

הקואליציה ולשלם 220 מליון שקל למפלגות הרורדיות - מצאו את הכסף. כאשר היה צריך

להשקיע בשטחים 4,1 מליארד שקל ב-16 חודשים - הכסף ההנמצא. מישהו החליט שיוו1ר טוב

לשים על המתנחלים מאשר לשים על הפועלים. מי שהחליט לשים 3,4 מליארד שקל בהפיותת

עלות העבודה, בלי ליצור מקום עבודה אחד נוסף, אמר: יש כסף, אני רק רוצה לשים אותו

שם. אני לא רוצה לכוון אותו אל יצירת מקומות עבודה רודשים. אני לא רוצה להתערב

ברמה הלאומית איפה יווצרו מקומות העבודה החדשים הללו. אני בעצם אדיש להתפרקות של

מעלות, להתפרקות של קרית שמונה, להתפרקות של נצרת.

תאמינו לי, גם אני מאמין שהנגב לא יתפתח מכל הסיפור הזה. כי מי שלא רוצה לשים

במקומות האלה, למה שישים בנגב? קרית שמונה ומעלות זה פצע לעומת רמת בקע? שטויות,

זה ענין של הרולטה כלכלית.

נתן פה חבר הכנסת צבן דוגמא שאולי מבחינת מליונים היא קטנה, מבחינת דוגמא

מהותית ענינית ערכית היא הקלאסית ביותר. שלשום החליטו לתת 15 מליון שקל מתנה, לא

לעשירון העליון, לא למאיון העליון, לטופ שבמאיון העליון. לאלה שכל הצלחת שלהם

מלאה דבש ושמנת. הממשלה הזאת התגייסה כאיש אחד כדי לבוא להעביר את זה.

י' צבן;

שעה אחרי הדיון על העוני.
רן כהן
ממש ירקו בפרצוץ של העניים, ירקו בפרצוץ של המועסקים, ירקו בפרצוף של הפועלים

של תע"ש, ירקו בפרצוף של התעשייה האיורת. תראו על מה אנחנו בכלל מדברים פה. אתמול

קמים שני אנשים שאין להם שום קשר לויכוח הפוליטי, דב לאוטמן ודני גילרמן. מה הם

אמרו?
היו"ר א' נמיר
מה שאומרת ועדת העבודה.



רו כהן;

הם אמרו את הדבר הפשוט ביותר שאנחנו בלי הכלכלנים הכי גדולים ובלי המרצים הכי

גדולים אומרים כבר שנתיים. ממשלת ישראל בזבזה שנתיים ופגעה בתעשייה ובייצור.

אני רוצה לומר בעניו הזה דברים לגמרי תכליתיים. הבשוש, בשום פנים ואופו אסור

להתייאש בעניו הזה. אנהנו יכולים לסייע ככל שאפשר. מי שהיום צריך לצאת למלחמה על

הפרנסה זה העובדים. תצאו למלחמה על הפרנסה, כי המלחמה על מדינת ישראל. איו לנו

מדינה רזרבית. הממשלה הזאת מתנהגת כאילו יש מדינה רזרבית. אין לנו מדינה רזרבית,

יש לנו אחת. ואם אתם לא תילחמו עליה, היא תתפרק.

גם יתאבדו, גם ירדו מהארץ. הצעירים יותר, הבריאים יותר והאנשים שיש להם קשרים

יותר ירדו מהארץ, והשאר יפלו לאבטלה, לעוני, לפשע. כדי לסיים את העניו הזה צריך

לצאת למלחמה על הפרנסה. כי המלחמה על הפרנסה זאת המלרומה על המדינה. ואני אומר לך,

המלחמה על הפרנסה היא מלחמה יותר חשובה מאשר על גבול הצפון. אוזה ודן יודעים כמה

אני הייתי בגבול הצפון.

דבר שני. גבירתי, בסיכום בינתיים של הוועדה, אני מציע שאנחנו נפנה מיד היום

לראש הממשלה, בירק לאותה התחייבות שהוא נתן לעובדי תע"ש על קו אדום של 9000

עובדים. שהממשלה וזאמר לדן שומרו ו ולגבי קומיסר: קחו את הנורמה של 9000 עובדים

ותאמרו מה יש לכם להציע. אני ראש הממשלה עם שר הבטחון אמצא את הכספים כדי שתשיקו.

במקום שישקיעו בהתנחלויות, במקום שישקיעו בישיבות ההרדיות כדי למלט עוד עשרות

אלפים משירות בצה"ל, שיגידו לתעשייה הצבאית: היום אתם החלוץ ללכת ולהשקיע בתעשייה

במוצרים אזרחיים או במוצרים סמי-צבאיים. אתם היום הזרוע להשקעה.
י' צבו
חבר הכנסת רן כהן אמר את הדברים הכלליים ואני מסכים איתו לחלוטין. שמענו כאן

את הדברים הכואבים שהשמיעו כולם, במיוחד ידידנו חבשוש. חשבתי על איזה אוזניים הוא

משמיע את הדברים? אם היו נותנים לנו את רשות הדיבור, היינו משמיעים את אותה זעקה,

לא מתוך אותה קירבה שאתה כיושב-ראש ארגון עובדים חש את זה. לעמוד מול רשימות

המפוטרים זה הדבר הנורא ביותר.

ממשלה מתפרקת מאחריות ומחליטה לשרת אינטרסים חלקיים, אינטרסים פרטיקולריים על

כל צעד ושעל; משועבדת בצורה דוגמטית לתאוריות של "כוחות השוק יפתרו לנו את

הבעיה"; ממחישה שוב ושוב כמעט בכל ענין שהיא איננה מבינה אלא את שפת הכוח, לא רק

במדיניות החוץ אלא גם במדיניות הפנים. ונבחנו את תגובותיה לכל ההתפתחויות

החברתיות. שום דיבור אל השכל הישר אלא רק את שפת הכוח. אין לכם ברירה אלא לחשוף

כוח.

חבשוש, אני אומר לכם במעמד הזה שאם לא תעשו את זה הפסדתם את המערכה. הדברים

הם לא פשוטים. אמר כאן דן שומרון כמה דברים. אנחנו חיים בעולם מלא סתירות. נאמר

את האמת, אנחנו יכולים לפתור היום בעיה של אלף וליצור לעוד חמש שנים בעיה של חמשת

אלפים. אני מסכים שאי אפשר במציאות של היום ללכת לעניו של פיטורים.

מה הנסיון שלי? היינו מעורבים כאן שורה של חברי כנסת בשני מאבקים שהיו סמוכים

זה לזה. שני מאבקים צודקים, האחד אתא והשני מספנות ישראל. בשורה האחרונה המאבק של

אוזא נכשל, כי היה שם אדם נחמד פני גרופ שאמר: אני אראה איך מנהלים מאבק כמו ילד

טוב אתא.

והיה המאבק השני של מספנות ישראל, שעסקה בו ועדת שרים לעניני כלכלה,

מטומטמת וחסרת אחריות על פי עדותו של מודעי. הוא עמד ואמר לקול ישראל: כאשר ישבנו

והחלטנו על סגירת מספנות ישראל, חשבתי שמדובר במסגריה של 150 ממ"ר . מחליטים על

סגירה של המספנה! היחידה. כך מקבלים החלטות .
שאלו אותי אחר כך העובדים
מילא הענין שלנו, כך מקבלים הרולטות גם בענינים
ארורים? השבתי
אתה יכול להירגע, כן. לא מפלים אותכם לרעה.

ככה מקבלים הרולטות. מה שאמר אביהו בן נון לא במועד הנכון ולא בצורה הנכונה.

ואני אומר לך, הבשוש, בכל ההברות: צריך לשמור על ההוק, אבל עד הקו הזה של שמירה

על ההוק להפגין כוה ונחישות ולזעזע את הארץ. אם לא, אתם הפסדתם את המערכה.

יש ועדת מישנה, אני מציע שאנהנו נבקש פגישה דחופה. אני לא רוצה לשהק את המשרוק

של להזמין את ראש הממשלה. נבוא אליו, פגישה בלישכת ראש הממשלה איתו ועם שר האוצר.

ע' פרץ;

אני רוצה לפתוה את דברי כתושב הנגב. הייתי שמה לנהל ויכוה היום גם ראשי הערים

מהצפון וגם עם הברים שמאד הוששים לגורלם של העובדים ברמת השרון. הייתי מעדיף לנהל

ויכוה כזה, אילו לא הייתי הי בתהושה שהההלטה הזאת תישאר בגדר החלטה בלבד. אם נראה

את העובד הראשוןש שצועד לכיוון רמת בקע בעוד שלש-ארבע שנים, זו תהיה הצלחה גדולה

והפתעה גדולה.

לכן אני מציע שלא יכניסו אותנו עכשיו למצב שאנחנו נאבקים אחד בשני איפה יהיו

מקומות התעסוקה. בואו לך נראה איך אנחנו מנסים לפתור את הענין בצורה פרטנית.

דן, אני לא בטוח אם אני שמח שאתה יושב-ראש מועצת המנהלים או אני מצטער שאתה

יושב-ראש מועצת המנהלים. כיוון שרק לפני כמה חודשים אתה חבשת את הכובע של המזמין.

אתה קיבלת החלטות שצה"ל צריך לעמוד במסגרת התקציב שלו.

אני בטוח שלא אחת עמדת במצב שהייתי צריך להעדיף תעשיות אחרות על פני התעשיות

הצבאיות. אני לא יודע איך אותה עומד היום מול מערכת הבטחון, איך אתה שיש לך את

המידע הגדול ביותר איפה אפשר לעשות הזמנות שהן ברות קיום מבחינת המפעל? אני לא

יודע איך אתה עומד מבחינת התוקף הכלכלי או התוקף המוסרי, כאשר אתה בא להתמודד מול

המערכת, כי זאת המערכת הכי נגישה שלך.

לכן אני מקווה מאד שאתה תתרגל מהר מאד להחליף כובעים במהירות.

ד' שומרון;

החלפתי כבר.

ע' פרץ;

לא, להחליף אמיתית ולהיכנס לזה ריגשית. בויכוחים שלך עם אברהם אורן אתה תהיה

הרבה יותר חזק ממני, כי אתה יודע בדיוק איפה כן ניתן לבצע בתוך התעשייה הצבאית.

אני מצטרף לקריאה שאומרת שהממשלה הזאת היא ממשלה שמנפצת את התקוות אחת לאחת.

שעה אחרי שנסתיים הדיון על מצב העוני מביאים הצעה לפטור דירות במשך שלש שנים ממס

שבח. זה לא יאומן.

רן כהן;

שלא תהיה טעות, אנהנו הצענו הסתיגות שימסו רק מעל 400 אלף דולר. גייסו את

הקואליציה כדי להפיל את ההתנגדות שלנו.

ע' פרץ;

אם יש ממשלה שיכולה לגייס רוב קואליציוני כדי להעביר ההלטה כזו, אני הושב

שכלו כל הקיצין. אין פשוט שום סיכוי לדבר על רגישות ועל סידרי עדיפויות שלוקהים

בחשבון גם את העובדה שיש ציבור גדול שלקה על עצמו משימות יותר גדולות.



אני חבר כנסת פוליטי ואני אומר לך, חבשוש, זו שנת בחירות, בלי שום בושה כולם

פוחדים מהציבור שלך. הציבור שלך לא מתחיל ונגמר בעובדים הישירים, לכל אחד יש

משפרה וקרובים. תאמין לי, כולם פה משוקים משחקי כוח. תיקח את הציבור שלך ותשתמש

בו בדרך היעילה ביותר כדי שממשלת ישראל תקבע שעל מנת לקיים את התעשייה הצבאית

מישהו צריך לשלם את אותם הפרשים שהם לא נגרמים בגין חוסר יעילות או בגיל תפקוד

לא נכון.

היו"ר א' נמיר;

רבותי, אני רוצה לומר באזניו של חבר הכנסת עמיר פרץ. אני לא רוצה לקבוע עמדה

על רמטכ"ל כזה או אחר. זה היום לא מישור הויכוח. יש לנו תפיסת עולם כלכלית שגם

אני חושבת שצריך לשים עליה פס. אולי נלמד גם קצת מממשלת מצרים. לבקש מארצות הברית

למחוק הובות בלי מענקים וליצור עשרות אלפי מקומות עבודה. מפטרים היום עשרות אלפי

עובדים בארץ, לא רק בתעשיות הבטחוניות.

בגין המחוייבות שלנו , לקנות בכספי המענק רק תוצרת מוגמרת מארצות הברית ב-3

מליארד מינוס 400 מליון דולר, אנחנו גוזרים כלי יה על התעשייה ועל הייצור הישראלי.

תאמין לי, הלוואי והיו לנו מאה אברהם אורן. הויכוה שלנו עם אברהם אורן? זו

מדיניות ועם המדיניות הזאת של הממשלה יש לנו ויכוח.

שלום חבשוש, יש לי איתך בנושא הזה ויכוח מההתחלה. אני חושבת שאתה לא רק

דוגמא, אתה סמל של יושב-ראש ועד אחראי שאין כדוגמתו. אתה עושה זאת מתוך אחריות

למדינה, מתוך אחריות למערכת הבטחון. צר לי לומר, אלה לא כללי המשחק שאפשר עם

הממשלה הזאת לשחק. אני אומרת הזאת, כי זאת הממשלה של עכשיו.

תראה מה קרה בתעשייה האוירית. אתה אומר לי, דן שומרון, שזה ישפיע על רכישות

מחוץ לארץ? אני מודה שאז לא היה כל כך מקובל עלי. הם הלכו למאבק ללא פשרות. הם

השיגו על ידי כך שני דברים: את מי שהיו צריכים לפטר פיטרו. הם יצאו בתנאים

מכובדים לעובדים, לא על חשבון כספה של התעשייה האוירית.
דבר שני
שם שמו קו אחרי הפיטורים האלה, סייעו ועזרו, מסייעים ועוזרים להם

להשיג עבודה. מזה אני מגיעה למסקנה שאנהנו, אותם האנשים שהם אחראים במדינה הזאת,

משחקים על פי כללי משחק שכל אזרח צריך לשחק, הם לא משחקים נכון.

לכן אני לא מציעה לשרוף צמיגים. אם כאן לא תבוא זעקה מאורגנת לא רק בקול של

עובדי התעשייה הצבאית, שום דבר לא יקרה. הויכוח שיש לי כאן היום הוא לא עם ראשי

התעשייה הצבאית.

אני מודיעה לכם זה לא ייגמר. הייתי במפעל במעלות, הייתי בקרית שמונה. למה שם

עלות כל כך גבוהה פר פועל? הסיבה המרכזית היא שאין להם מה לעשות. לו היתה עבודה,

העלות של העובדים היתה יותר זולה. אין שם עבודה. יש אבטלה סמויה שם בחצר הנוראה

של מעלות.

עם כל הכבוד, אני לא בעד ללכת לראש הממשלה. יש לכם בכתב את ההבטחה של ראש

הממשלה על 9000 איש? אני מתייחסת בכבוד לכל נושא מישרה, בוודאי לראש ממשלה. שלש

פעמים הלכתי אל ראש הממשלה. פעם אחת בנושא של סולתם, פעם שנייה בנושא של רפא"ל

ופעם שלישית יחד עם חבר הכנסת שאול עמור בנושא של התעשייה הצבאית.

ועדת המישנה שלנו לענין רפא"ל הופכת אוטומתית לוועדת מישנה לכל נושא התעשיות

הבטחוניות. הזימון שלהם הפעם יהיה רק לנושא התעשיה הצבאית. גם בתעשיות הבטחוניות

האחרות המצב רחוק מלהשביע רצון. נזמין את שר האוצר, שר הבטחון. נשב עם שניהם, עם

ראשי הוועדים הארצים, איתך דן ועם מנכ"ל התעשייה הצבאית. אזמין גם חלק מייצג של

ראשי ערי פיתוח, ירושלים וחיפה שהיא איזור מוכה אבטלה הקשה ביותר בארץ.



עד אז הפנייה אליכם היא פנייה אחת: עיצרו בשלב זה את הפיטורים בערי הפיתוח.

אני יודעת שהמצב בירושלים הוא נורא, אני יודעת שהמצב בחיפה הוא נורא, אבל מה

שקורה בערי הפיתוח הוא פשוט גזר דין מוות. שם כל פועל וכל עובד ז הסוף חישוב.

עיצרו את זה עד שאנחנו כאן נשב איתם ונראה מה קורה כדי לחזק את התעשייה הצבאית.

בלי שהמדינה, הממשלה תחזק את התעשייה הצבאית התעשייה הצבאית תיסגר. זה הסיכום

ואנחנו נעשה את כל המאמצים לזמן את הישיבה הזאת מה שיותר מהר.

היו לי שיחות ממושכות עם שר הבטחון, בראש וראשונה על רפא"ל. גם עם רפא"ל קרה

לנו דבר מאד עצוב. הלכו לפרישה מרצון. אברהם אורן, אתה יודע כמה אני אישית תרמתי

לנושא של רפא"ל. ישבתי יום שלם עם כל הוועדים. עשינו שלום בין כל הוועדים. אמר לי
יושב-ראש מועצת המנהלים
אם תהיה פרישה מרצון של 600, אנחנו לא נלחץ על עוד 400

שיפוטרו. הם הגיעו לפרישה מרצון של 800. באו לישיבה ובאופן בוטה ביותר עמדו על כך

שיפוטרו מיד עוד 00ג2.

אני לא רוצה לערב את התעשייה הצבאית לא עם רפא"ל ולא עם תעשייה בטחונית איורת.

אני לא יצאתי מעודדת מהשיחות שלי עם שר הבטחון. הוא מודע לבעייה והוא רגיש. איורי

שפנו אלי מוועד מעלות ואחרי שקיבלתי ממך טלפון טלפון אמרתי לו: פרוספר עזרן התקשר

עכשיו .SOS

נזמן אותם לכאן מה שיותר מהר, בכל שעה שתהיה נוידו להם ונראה איך אנחנו

מצליחים לסייע לתעשייה הצבאית, כדי שייפסק הסיפור של פיטורי עובדים.

אני שוב פונה ומבקשת, לא לגעת בערי פיתוח עד אז. שלום, אתם לא יכולים להמשיך

לשחק במגרש על פי כללי משחק של ילדים טובים ירושלים. זה לא הולך יותר. אתה צודק

ואנחנו אומרים זאת בוועדה הזאת כבר שנים. העובדים בגדול, אבל ביחוד עובדי הייצור,

הפכו הפקר במדינה הזאת. תודה רבה. הישיבה נעולה.

הישיבה ננעלה בשעה 11.15

קוד המקור של הנתונים