ישיבת ועדה של הכנסת ה-12 מתאריך 04/12/1991

ריבוי מקרי אלימות במשפחת כלפי נשים ויחסה של פרקליטות המדינה. (של חה"כ א' נמיר, ד' צוקר, ת' גוז'נסקי. ש' דיין); רצח במשפחה (של חה"כ ע' סולודר)

פרוטוקול

 
הכנסת השתים-עשרה

מושב רביעי



נוסח לא מתוקן



פרוטוקול מס' 323

מישיבת ועדת העבודה והרווחה

יום רביעי, כ"ז בכסלו התשנ"ב (4 בדצמבר 1991). שעה 00;09

נכחו; חברי הוועדה;

א' נמיר - היו"ר

ת' גוז'נסקי

רן כהן

שי עמור

י' צבן

ע' פרץ

י' שמאי

חה"כ ע' סולודר

חה"כ ד' צוקר

ר' אלול - ראש מועצת מזכרת-בתיה.

מ' גירון - ממונה על מקלט לנשים מוכות של ויצ"ו באשדוד.

י י הירשברג - מנוזלת המקלט לנשים מוכות בירושלים.

ר' רזניק - מנהלת המעון לנשים מוכות בהרצליה.

א' שמחה - יועצת ראש הממשלה למעמד האשה.

דר' י' שטיינר - מנהלת שירותי טיפול בנשים ונערות, משרד העבודה והרווחה.

י' ברק - יועץ משפטי של משרד העבודה והרווחה.

א' תמיר - ממונה על טיפול בנשים, משרד העבודה והרווחה.

ח' פוזנר - מנהל האגף לשירותים חברתיים במשרד העבודה והרווחה.

מ' פבר - פקידת סעד ראשית במשרד העבודה והרווחה.

ו' טרייפר - פקידת סעד בנתניה.

פרופ' פ' ורדי - מנהל המחלקה למקצועות רפואיים במשרד הבריאות.

י י קרנות - נציגת הלשכה המשפטית במשרד הבריאות.

א' מזוז - נציגת משרד המשפטים.

י י כהן - רפרנט אגף התקציבים, משרד האוצר.

ד' לוין - מנהלת לשכת רווחה בראשון לציון.

נ' ישראלי - סגן בכיר לפרקליטת המדינה.

נ' מימון - לשכת היועץ המשפטי.

ר' לב-ארי - מנהלת המרכז למניעת אלימות במשפחה בנעמת.

א' עירון - סגנית מנהלת מרכז למניעת אלימות בנעמת.

ניצב א' איש-שלום-עוזר ראש אגף חקירות במשטרת-ישראל.

רפ"ק מ' סופר - ראש מדור תביעות במשטרת ישראל.

נצ"מ חי קלר - סגנית היועץ המשפטי במשטרת ישראל.

נ' גולדמן - נציגת האגודה לזכויות האזרח.

ע' שמיר - נציגת שדולת הנשים.

ע' הוכוולד - סגנית יו"ר "אמונה".

שי לוין - איגוד העובדים הסוציאליים.

פי נדיר - עובדת סוציאלית, הסוכנות היהודית.

מזכירת הוועדה; א' אדלר.

קצרנית; ש' צהר

סדר-היום; 1. ריבוי מקרי אלימות במשפחה כלפי נשים ויחסה של פרקליטות המדינה -

(של חה"כ א' נמיר, ד' צוקר, ת' גוז'נסקי, ש' דיין).

2. רצח במשפחה (של חה"כ ע' סולודר).



ריבוי מקרי אלימות במשפחת כלפי נשים ויחסה של פרקליטות המדינה.

(של חה"כ א' נמיר, ד' צוקר, ת' גוז'נסקי. ש' דיין)

רצח במשפחה

(של חה"כ ע' סולודר)

היו"ר א' נמיר;

אני מתכבדת לפתוח את ישיבת הוועדה. למעשה אנחנו מקיימים היום את הדיון השני

שלנו בנושא ריבוי מקרי אלימות במשפחה כלפי נשים ויחסה של פרקליטות המדינה. לדיון

בנושא הזה צרפתי את ההצעה לסדר-היום של חה"כ עדנה סולודר בנושא: רצח במשפחה.

אחנו ביקשו שבישיבה זו יהיו נכחים כמה נציגים של לשכות סוציאליות. את ראשון

לציון אני הזמנתי באופן אישי, לארע- שדינה לוין באה אלי ביוזמתה לשירה בנושא הזה

במיוחד. פנינו לאיגוד העובדים הסוציאליים, אבל אינני רואה ששלחו מישהו. יתכן

ובגלל מזג האוויר הגרוע נבצר מהם לבוא, או שייאחרו.

הנושא של רצח נשים יעמוד היום במרכז הדיון שלנו, כי מאז שקיימנו את הדיון

בנושא האלימות כלפי נשים גדל מספר המקרים של רצח נשים. צר לי מאד שפרקליטת המדינה

והמשנה ליועץ המשפטי לממשלה לא הגיעו לישיבה הזאת.

אני רוצה להבהיר שגם אם יש טענות למשטרת ישראל, אני לא מוכנה להפנות את כל

הטענות רק למשטרת ישראל. אתמול ביקשנו שישלחו לשיבה הזו קצין וכר יותר במשטרה.

אני מודה, ואני חוזרת על זה בכל הזדמנות, שמהעבודה של הכנסת והוועדה יש לי נסיון

טוב מאד עם המשטרה. הלוואי ועם כל הגופים האחרים היתה לנו מערכת יחסים טובה כמו

זו שיש לנו עם המשטרה.

אני רוצה להתחיל מהמשטרה. ביום חמישי בלילה היה מקרה רצח במכמורת, ואתמול היה

בקרית אתא מקרה רצח של עולה חדשה מברית המועצות. אחרי רצח הילדה בבאר שבע ערב יום

הכיפורים, קיימנו כאן ישיבה, ביוזמת המשפחה, ואני הזמנתי לכאן את המשפחה. שמענו

טענות קשות מאד כלפי משטרת ישראל בענין זה. כתבתי מכתב לשר המשטרה, וצר לי לומר

שעד היום לא קבלתי עליו תשובה. אנימנירה שאתם בדקתם את הענין, והייתי רוצה שאתה,

ניצב איש שלום, תגיד לנו מה הן ההנחיות שיש למשטרת ישראל למקרים כאלה, כיצד אתם

נוהגים, והאם השתנה משהו בנוהגים שלכם אחרי הרצח בבאר שבע.

מאחר ואנחנו כבר הצגו את ההצעות שלנו לסדר היום, והצעתה של חברת הכנסת עדנה

סולודר נוספה להצעות שלנו, אבקש ממנה להציג אותה בפנינו עכשיו.

עי סולודר;

ההצעה שלי עסקה בנושא של רצח במשפחה, ובעיקר רצח של נשים. לא מזמן שמענו

מספרים גם על רצח של ילדים במשפחה. אני כבר הפסקתי לספור, אבל לפי חשבוני היו

בארץ בשנה האחרונה 33 מקרי רצח כאלה. כשר העליתי את ההצעה שלי לסדר היום בכנסת

דיברתי על 30 מקרי רצח, ולא ידעתי שבאותו בוקר כבר היתה אליס שטלצר ע"ה נרצחת

נוספת.

אינני יודעת אם התופעה הזאת היא חדשה. אני חושבת שהתופעה בממדים כאלה לא היתה

ידועה בעבר. כל נושא האלימות במשפרוה הוא כביכול נושא חדש לציבור. אבל הוא חדש רק

מפני שפתחנו את הווילון שהיה סגור במשך שנים רבות. אבל הרצח שברוב המקרים הוא רצח

כתוצאה ממכות ואלימות וקורה במשפחה שהיתה בה אשה מוכה, הוא לא תמיד פרי המקרה,

אלא לפעמים גם פרי תכנון מאד מדוייק ומדוקדק.

בהצעה לסדר הכנסתי פאן נוסף, אולי פחות ידוע, של רצח נשים ונערות ערביות

בשל חילול כבוד המשפחה. יש בידינו מספרים שנמסרו על ידי נשות אלפנא, ארגון של

נשים ערביות שקם לאחרונה, ועסק בענין זה. אין להשלים עם התופעה הזאת בעידן שלנו

במדינת ישראל הדמוקרטית, ויש לעשות משהו בנדון. אנחנו מגיעים בענין זה לשיא

שאינני יודעת אם הוא קיים במדינה אחרת, ואסור שיהיה אצלנו. השאלה היא איך

מתמודדים עם התופעה האיומה הזאת.



כשמדובר ברצח במשפחה שלפני כז היו בה אלימות ומכות, אז השכרים ראו

ושמעו וידעו מה קורה שם, בעיקר שלאחרונה הציבור מודע יותר לנושא הזה ער לו

קצת יותר. אבל אם מדובר במשפחה שהמעשה התרחש בה בדרד אחרת, השאלה היא איר

מגיעים למשפחה כזו בכלל, ואיר מטפלים במקרים האלה.

בשלושת השבועות האחרונים קיימנו שלושה דיונים בנושא האלימות, ושלוש

פעמים עלה שר העבודה והרווחה על הדוכן ואמר שהוא מרגיש עצמו עבריין, כי

אין לו כלים ואין לו תקציבים לטפל טיפול מונע שהיה בוודאי מסייע בחלק

מהמקרים.

אינני רוצה להאריר בדברים. אני רק רוצה לשאול את עצמי ואת הנוכחים מה

ניתן לעשות כדי למנוע מעשים קיצונים כאלה שאין מהם חזרה. אין לי ספק

שהלחצים שבהם אנחנו נתונים, מצד אחד, וכלי הנשק הרבים המצויים כיום בידי

אזרחים רבים, מהצד השני, תורמים אח הם לתופעה האיומה הזאת.
ניצר אי איש שלו
אני מבקש להקדים מספר מלים בלבד, ואת דברי ישלימו העושים בעבודה

ובמלאכה במשטרה שבקיאים יותר בפרטים ובמספרים, ויוכלו למסור לכם דיווח מלא

יותר.

הפיקוד המקצועי והפיקוד הטריטוריאלי במשטרת ישראל משקיעים רבות

בכתיבת הנחיות וכל התורות וההוראות בעקבות המקרים. ומשקיעים מאמצים ריבם

בנושא של שינוי ערכים של השוטרים. אנחנו מודעים לכד שעד שהוקמו הוועדות

השונות ועד שהיתה יותר מודעות בקרב הציבור היה סוג מסויים של טיפול בנושא,

ואנחנו מדועים לכד שהטיפול לא היה טוב, ולא נתן פתרון הולם לבעיה.

אנחנו יודעים שאין די בכתיבת הנחיות והוראות, אלא שבמקביל יש צורר

בהדרכה מתאימה; הדרכה תוד כדי מילוי התפקיד, והדרכה בקורסים, לימוד

והסברה. כי האחד משלים את השני.

אני מציע שרב פקד מלכה סופר, שהיא העושה במלאכה ויכולה למסור לכם על

התחושה בשטח.
היו"ר א' נמיר
על התחושה בשטח שמענו בישיבה הקודמת. אנחנו מבקשים לדעת מה קרה מאז

הישיבה האחרונה וער היום, האם הוחמרו מאז הנחיות המשטרה, האם המשטרה נענית

מהר יותר ובכל מקרה של פנייה אליה.
רפ"ק מ' סופר
הדברים הקשורים בנושא ההנחיות נאמרו לא אחת גם בוועדה הזו, וגם

במסגרות נוספות, ואין ספק שהן משקפות מגמת התייחסות הרבה יותר רצינית

בתחום האלימות במשפחה. אלימות נגד נשים וגם אלימות נגד ילדים בתור המשפחה.

ההנחיות משקפות מגמה של החמרה בהתיחסות לאורך כל שלבי ההליך, תוך מתן

עדיפות לקריאה, אם היא מתרחשת בעת העבירה, בשיקולים לגבי מעצר, פתיחת תיקים

והעמדה לדין. השיקולים הללו נלמדים, ויש מקום ליישם אותן. אבל יש שתי

מגמות נוספות שכדאי להדגיש, והן נובעות מוועדת קארפ. א. נסיגה מהרעיון של

השכנת שלום ביתרעיון של השכנת שלום בית בתפקידה של המשטרה. כי המשטרה

רואה עצמה יותר כממונה על אכיפת בתחום הזה, ולא על שלום בית; ב. במקביל

לזה זיקה וקשר יותר צמודים לרשויות הטיפול השונות בקהילה, הן ברמת תכנון

האחריות והתכנון הנוהלי וכו', והן ברמה של השדה.



אני לא רוצה לומר שכל הדברים האלה פועלים ללא תקלות. או ללא חריגות,

או ללא בעיות, אבל ההנחיות משקפות ללא ספק את המגמה הזאת.
רן כהן
האם זה הגיע למיצוי מלא? השבוע שוב נתקלתי במקרה שהמשטרה ניסתה

להשכין שלום בית, והאשה כמעט נהרגה לע ידי בעלה,
רפ"ק מ' סופר
הייתי רוצה לדבר קצת על פעולות ההדרכה במשטרה לשינוי עמדות. זה

תהליר שאנחנו מקדישים לו הרבה מאמץ ועבודה כדי לוודא שההנחיות האלו ייושמו

בשטח. בשיתוף אוניברסיטת חיפה ואחרים נעשו 45 ימי עיון לשוטרים בדרגותך

שונות ובתפקידים שונים, כדי לעבוד על שינוי עמדות. ניתנו גם שעורים
שבועיים בנדון בלכ תחנות המשטרה
נערכו ימי עיון לפיקוד ולשוטרים ברמות

שונות וכן הלאה. בעוד שבוע אנחנו עומדים לקיים השתלמות של ארבעה ימים

רצופים שתוקדש כולה רק לנושא של אלימות במשפחה.

ההדרכות שאנחנו מקיימים אינן ליידע בלבד, שאותו די קל להעביר בצורה

פורמלית. אלא מכוונות יותר להקדשת מחשבה לשינוי עמדות לדבר שהוא הרבה יותר

תהליכי. הכוונה היא גם להפגיש את השוטרים עם חלק גדול מהאנשים והגורמים

הנוכחים כאו היוטם. כמו נעמ'יתד, המקלטים לנשים מוכונות בעירם השונות, עם

משרד העבודה והרווחה, עם משרד הבריאות, ועוד. אנחנו גם משתדלים להפגיש

אותם עם נשים שיכולות לספר להם איד הן חוו את הטיפול המשטרתי, ולקיים דיון

בנושא הזה. כי השינוי לא יכול לחול רק על פי הוראה והנחיה, אלא זה תהליד

חינוכי מתמשך.
היו"ר א' נמיר
מי לדעתך צריך לעשות את זה? האם את רואה בשטח עוד מישהו שעושה זאת?

אני לא יודעת מי צריר לעשות את זה. אני יודעת שאנחנו עושים את זה

במידה רבה. אנחנו עושים זאת במסנרת מערכת הדרכה של משטרת ישראל.
היו"ר א' נמיר
האם מלבד כמה מקלטים כודדים לנשים מוכנות, שלדעתי רק הם רלבנטים

לענין הזה, את רואה עובדים סוציאליים או גורם נוסח אחר שפועל בשטח בתחום

הזה?
רן כהן
הבוקר הופיעה ידיעה, שמשטרת ישראל מתכוננת לקיים חודש של זכויות האדם

והאזרח. וכי זה מערד מקיר מאר של פעילויות. האם הנושא שבו אנחנו דנים היום

תופס בו חלק רציני או אפילו ראשי?
רפ"ק מ' סופר
אני לא שותפה לתכנון של החודש הזה. ואינני יודעת מה כלול בו. אני

יודעת שתהיה שם התייחסות לקורבן עבירה, כמי שמקבל את שירותי המשטרה,

בהתייחס למאפיינים ספציפיים וכוי. אני מוכנה לברר אם הנושא של נשים מוכות

יהיה כלול בו, ולדווח לכם.
היו"ר א' נמיר
גם אני בדעה שאין זה מתפקידה של המשטרה לנסות להשכין שלום-בית בין

בני-הזוג כאשר האשה מתלוננת על אלימות מצד בעלה. אבל אני מבקשת לדעת אם את

רואה בשטה נופים אהרים שנכנסים ומטפלים במשפהה ומנסים לפתור את הבעיה שלה.

ושל האשה המוכה במיוחד.
רפ"ק מ' סופר
אני לא יכולה להשיב בשם נופים אחרים.
היו"ר א' נמיר
אני לא מבקשת ממר לדבר בשם גופים אחרים. אני רק שואלת אם את רואה

בשטה נופים אהרים שנכנסים למשפחה ומנסים לעזור לה לפתור את הבעיה.
רפ"ק מ' סופר
יש גופים שאנחנו מפנים אליהם מקרים. אנחנו נמצאים בקשר עם נעמ"ת, עם

משרד העבורה והרווחה. וכמוו עם המקלטים לנשים מוכות. חלק משינוי המריניות

הוא מתז מידע לאשה על כל הגופים הנמצאים בשטח ושיכולים לעזור לה ולטפל בה.

שונה המצב כמובן בנושא של ילרים. שם הקשר עם משרד העבודה והרווחה, בתוקף

חוק. הוא שונה.

יש גופים בקהילה, אבל היינו ישמחים אילו היו בקהילה יותר גופים

שיכולים לטפלב נושאים מהסוג הזה. ואם השירותים היו יותר גדולים ורחבים, כי

זה היה כמובן מהקל על התהליך.
היו"ר א' נמיר
נשמעו כאן טענות על חלק מהמערכת המשפטית.כאשר מגיע תיק כזה אל מר

סטרשנוב, למשל. הפסיקה שלו היא פסיקה מרתיעה מאד לפי טעמי. אבל אנחנו

רואים גם דוגמאות הפוכות. אני מבקשת מגברת נורית ישראלי להאיר את עינינו

בנושא הזה.
נ ' ישראלי
הפרקליטות ככלל לקחה לעצמה מגמה של החשה בטיפול ומתן עדיפות לטיפול

בנושא אלימות במשפחה, כאשר המגמה הזאת מתבצעת החל מהגעת תיק החקירה אל

הפרקליטות מן המשטרה בשלב הכנת כתב האישום, דרך הבקשה למעצר עד תום

ההליכים של הנאשם. כאשר המגמה שלנו היא להגיע למצב שבו הנאשם יישב במעצר

ואנחנו נצליח לנהל ולסיים את התהליר תור כדי ישיבתו.

יש לנו בעיה נוכח החקיקה הליברלית שמאפשרת חלופות מעצר, מתור התחשבות

בזכויות הפרט וחירותו של הפרט, כאשר בתי המשפט נוטים לשקול מאד ברצינות

ואף לאפשר שחרור בערובה בתנאים מגבילים של בעלים אלימים ומכים. ולעתים

האבסורד מגיע כדי כד, שבעל אלים מצוי עד תום ההליכים במעצר בית באותו בית

שבו נמצאת האשה המוכה. בכל כוחנו אנחנו משתרלים לערור על החלטות מהסוג הזה

ולא לקבל אותן, ולהנחות את הפרקליטים בפרקליטויות המחוז לטעון נגד

הסיטואציה הזאת. אבל מובן שבענין זה אגחנו נתונים להחלטות בית המפשט.

אנחנו חושבים שהמצב הראוי והרצוי הוא שהאנשים שנאשמים באלימות במשפחה

יישבו במעצר עד תום ההליכים, ודווקה אלימות זה סעיף שבהחלט מאפשר מעצר ער

תום ההליכים.
נ' ישראלי
אני מבקשת להשיב לשאלה מה אנחנו עושים כאשר התוצאה השיפוטית איננה

נראית לנו. כמו שחרורו ממעצר של בעל אלים. או עונש קל מדי וכו'. אנחנו

פועלים בתוך מערכת המשפט. ובענין הזה אנחנו מאד עקשנים. אנחנו חזורים

ועוררים. אנחנו חזורים ומעלים אותן טענות. אנחנו חזורים ומערערים. אנחנו

חוזרים אפילו לאותו שופט כאשר ערעור על פסק דינו המקל התקבל ואומרים לו:

הנה הערעור התקבל. יש להחמיר בענישה, יש לעצור.

כאשר מדובר במעצר עד תום ההליכים. ואנחנו איננו מגיעים לתוצאה של

מעצר. אנחנו משתדלים. בשיתוף עם המשטרה. לודא אם אכן המשוחרר בערובה עומד

בתנאים של השחרור בערובה. אם הוא אמור להיות בהנלייה מסויימת. באיזה שהוא

ריחוק מהאשה או מהעדים. האם הוא באמת עומד בזה. אם אנחנו מגלים שהוא לא

עומד בתנאים האלה. אנחנו חוזרים ומבקשים מעצר בשל הפרת תנאי ערובה. אנחנו

מאד עקשנים ואנחנו משתדלים לא להרפות.
ע' פרץ
כמה פעמים הצלחתם לשנות החלטה במקרים כאלה?
נ' ישראלי
אין בידי נתונים. אבל אני יכולה להגיד שאנחנו מצליחים.
היו"ר א' נמיר
הענין חזה מאד מטריד אותנו. אני למשל יודעת על ריב שכנים שהיה בישוב

כמו רחובות. כאשר המשטרה עצרה מיד במקום את האיש שהיכה את שכנו. והכניסה

אותו לבית הסוהר. ומדובר באדם מאד מכובד בתחום עבודתו. אנחנו נקיים ישיבה.

אולי אפילו ישיבה סגורה של חברי הוועדה עם פרקליטת המדינה, אולי גם עם

מנהל בתי המשפט ונשיא בתי המשפט. כי אנחנו חייבים למצות את הנושא הזה עד

תום.
ד' צוקר
מאחר ועד היום אין קטינוריה נפרדת של תיקים מהסוג שעליהם דובר. ואי

אפשר לאתר זאת כקטיגוריה. הייתי מבקש שבין הבקשות של הוועדה מהפרקליטות

נבקש גם שתימצא דרך שתאפשר לנו לדעת שזו קטיגוריה נפרדת שבכל שעה ובכל

רגע ניתן להשוות אותה עם קטיגוריות אחרות.
היו"ר א' נמיר
אנחנו נפנה בכתב בענין זה אל הפרקליטות.
נ' ישראלי
מגמה נוספת שמסתמנת בטיפול שלנו זה שילוב הפאן הטיפולי בכל אחד משלבי

ההליכים. בהתאם לרוח הדברים של ועדת קארפ. ורוח הדברים שנאמרו בוועדה זו.

הן בשלב המעצר. הן בשלב הטעון לעונש. הן הפיכת הטיפול לחלק או לאיזו שהיא

התנייה בהליך העונשין. על מנת להגיע: באמת לפתרון. ולא רק למיצוי הדין.

באשר לעבירת הרצח. אני רוצה להזכיר שאין דין מיוחד לרצח בתור המשפחה.

כאשר מדובר בעבירת רצח שמתבצעת במשפחה. אנחנו עדיין כבולים על כל המגבלות

המשפטיות של חוכחת יסודות העבירה. ררר קינטור וכוונה תחילה. כאשר בדרר כלל



בדברים שקורים בתוך המשפחה מצבנו מבחינת דיני הראיות, או מבחינת הראיות

הקיימות וזמינות להוכחת העבירה הוא קשה יותר. לעתים אנחנו תלויים בעדותם

של קטינים, של ילדים שחיו עדים לעניו המזעזע הזה. לעתים דברים קורים בחדרי

חדרים, ואין לנו עליהם ראיות כבילות. אבל אנחנו מקיימים את המשפטים האלה,

ומוכיחים את יסודות העבירה, ולצערנו יש ריבוי של מקרים כאלה.

מבחנית החפרקליטות אין דין מיוחד לרצח על כבוד המפשחה, או על רקע

תרבותי מיוחד. רצח על כבוד המשפחה הוא רצח כמו כל רצח אחר, מחריד ומזעזע

כבל שיהיה, ואנחנו ממצים את הדין. אנחנו מנהלים את המשפט ומוכיחים את

יסודות העבירה, וכאשר מניעים להרשעה העונש הוא מאסר עולם, ועונש זה בלבד.

אנחנו לא מוכנים להתחשב בשלב הזה של אכיפת החוק במקרים הכל כד חמורים

בטענות כמו "רקע אתני שונה", או "תפיסה חברתית", או "רקע תרבותי". אנחנו

רואים צורך לאכוף את שלטון החוק על כל המסורות האלה כאשר אנחנו רואים

באכיפת החוק הזה כור היתוד של אותו דין לכולם.
ר' לב-ארי
בשנת 1983 הוקם במסגרת נעמ"ת מרכז שמהווה מרפאת חוץ, לעומת מקלט שהוא

על תקן מקום שניתן להיות בו כבית חולים. המרכז שלנו מקבל בדרך כלל פניות

של נשים מוכות. בעלים מוכים לא מניעים לשם מרצונם החופשי. המרכז חזה הוא

היום חלק ממחלקה, עם שלוחות בירושלים, חיפה ובאר-שבע, שהם מרכזים

איזוריים. המטרה של המרכזים האלה היא הפסקת האלימות כלפי האשה. והמרכז

מציע טיפול כוללני, כאשר האשה המוכה נמצאת במרכז. היא מקבלת את השיחה

התמיכתית הראשונה, יועץ משפטי, הכוונה, טיפול במסגרת תמיכתית לאורו זמן,

כהתאם לצרכיה. במידה ויש סכנה לחייה אנחנו שוקלים סיוע בהוצאת הבעל מהבית,

במסגרת צו הגנה לפי החוק החדש שהתקבל, או הפנייתה למקלט. כאשר לא מדובר

בסכנה לחייה היא מקבלת עזרה בכל הרמות, קצר מועד וארוד מועד, כדי להפסיק

את האלימות.

בפועל יוצא הגיעו אלינו עד היום לטיפול למעלה מ-500 בעלים מכים.

בשבועיים-שלושה האהרונים כבוד השופט פורת הפנה אלינו במסגרת החוק בעלים

מוכים. זאת אומרת שהשבעל הוצא מהבית בצו, והופנה לטיפול. מהנסיון שלנו

למדנו שרק אחרינקיטה באיזו שהיא סנקציה נגדו הבעל מסכים לשתף פעולה, אחרי

שבמשד שנים לא הסכים לכך.

המודל הזה הוא מודל כוללני, ואנחנו מאד מדגישי את העבודה עם לשכות

ועם אנשי מקצוע, כולל משטרה, שירותים חברתיים וכוי, במטרה להדריד את כל

הגורמים ולהקנות כלים מתאימים, כדי שבשטח תהיה עד כמה שאפשר עבודה יותר

נכונה בנושא הזה.

היו"ר א' נמיר;

במה בערד עברו אצלכם בחודש, או בשנה? והאם יש לכם מעכב אחרי מי

שקיבלו אצלכם טיפול?
ר' לב-ארי
הגענו לשיא של 25 פניות חדשות ביום של נשים מוכות. אנחנו מדברים על

ממוצע של אלפי מקרים בשנה. משנת 1983 עברו אותנו כ-12 אלף נשים מוכות ברמה

זו או אחרת של טיפול.

הקו המוצהר שלנו הוא שאיננו מחזיקים בכוח משפחות ביחד, ואיננו מפרקים

משפחות, אלא מנסים לתת להן כלים להפסקת מעגל האלימות. כאשר יש ילד מוכה

אנחנו מדווחים על כד מיד על כד מיד לפיקידי סעד לחוק הנוער, על פי חוק

חסרי ישע.
היו"ר א' נמיר
תסלחי לי. אנחנו ועדה של הכנסת שרשאית וצריכה לקבל על פי דרישתה

פרטים ונתונים. אילו דובר בענין שהוא טוב-יודיצה, משהוא נדון בבית משפט,

כי אז לא היינו דנים בו. אבל מאחר ומדובר בוועדת חקירה של הסובנות שבודקת

את האירוע, וועדת חקירה של הסוכנות איננה בית משפט, אני מבקשת לקבל את כל

הנתונים והפרטים הידועים לד. ניליתי הבנה לבקשה שלא לשלוח לישיבה הזו שלנו

את העובת הסוציאלית האחראית על מרכז הקליטה במכמורת, אבל ממד אני מבקשת

למסור לנו את כל הידוע לך בנדון. עייפנו מלשמוע את הטעון שבודקים ובודקים,

וכל יום נרצחות נשים נוספות. אז כבקשה ממד, מסרי לנו את כל הפרטים.
פ' נדיר
אין לל אישור, גם לא מהמשפחה, לדבר על הדברים, אבל אני בכל זאת אמסור

את הפרטים הראשוניים. מדובר במפשחה שעלתה ארצה במבצע שלמה. הנישואים נערכו

באדיס אבבה לפני העלייה. האשה היתה בהריון כאשר המפשחה עלתה לארץ. בני

הזוג הופנו למרכז הקליטה בנואיבה. אמה של האשה, שהיא אלמנה, הופניתה למרכז

קליטה אחר עם ילדיה הצעירים. היה ידוע על סכסוכים בין בני הזוג. הענין

טופל בתור המערכת הטיפולית שלנו. אני רוצה להדגיש שהנושא של הכאת נשים

בחברה או בתרבות האתיופית הוא ענין נורמטיבי, ואנחנו לא מעט מתלבטים עם

הענין הזה.

היו"ר א' נמירף

האם אתם רואים את התופעה הזאת גם במרכזי קליטה אחרים?

אנחנו בהחלט רואים את זה גם במרכזי קליטה אחרים, וזאת בעיה מאד קשה

לטיפול, מאחר וזוהי נורמה.
ע' פרץ
זו קביעה חמורה ביותר.
פ' נדיר
הקצ' הוא בנושא התרבותי.
ע' פרץ
אני מציע שתפסיקו עם הטעון הזה. ברוסיה מכים הרבה יותר ורוצחים יותר,

ואילו אתם עושים מזה כאן סטיגמות.

היו"ר אי נמיר;

חבר הכנסת עמיר פרץ, אני מציעה שנשמע תחילה את אשר יש לגברת נדיר

לומר לנו. כי אפילו זו התייחסות שאסור שתהיה, חשוב שנשמע מה היא אומרת.
פ' נדיר
זאת איננה סטיגמה, הענין בוודאי איננו סטיגמה. את אשר אנחנו לומדים

על העדה האתיופית אנחנו לומדים מאנשי העדה. אנחנו לא המצאנו את הדברים.

אני מרבה לשבת ולדבר עם אנשים משכילים מקרב בני העדה האתיופית, ואני שומעת

מהם שזוהי נורמה. אני מצטערת, אבל את הדברים האלה הם אומרים לי. חוקית זה

אסור, אבל זה נורמטיבי.
ע' פרץ
צריך לקחת בחשבון שגם העולים מרוסיה וגם העולים מנאתיופיה מניעים

לארץ בתקופה שיש בה מצוקה, וקשה לכולם. גם לעולים, אבל אני לא רוצה להדביק

להם סטי גמה.
פ' נדיר
אני לא מדביקה סטיגמה.
היו"ר א' נמיר
עם כל הכבוד לסוכנות היהורית, רווקה משום שאתם אחראים על מרכזי

הקליטה ביקשתי שיבואו לישיבה הזאת עובד סוציאלי או עובדת סוציאלית

אתיופים.אני שמעתי כיצד הם התבטאו בתכנית שהיתה בטלוויזיה ביום ששי בערב,

ואנחנו יכולים ללמור מהם. בפעם הבאה לא אפנה אל הסוכנות, אלא נזמין אותם

ישירות.

אחזור למקרה הנדון. במשפחה הזאת היו סכסוכים. הדברם לא הגיעו עד, עד

כמה שידוע לנו בשלב הזה--
היו"ר א' נמיר
האם פניתם למשטרה?
פ' נדיר
לא. לא היתה פנייה למשטרה.
ת' נוז'נסלקי
מה כן עשיתם?
פ' נדיר
אנחנו לא פונים למשטרה. אם האשה מבקשת להתלונן במשטרה. אנחנו עוזרים

לה למוא את הדרך. מכוונים אותה ומדריכים אותה,
ת' גוז'נסקי
ואם היא לא יודעת שיש בכלל אפשרות להתלונן במשטרה?
ד' צוקר
ואם זה נורמטיבי שאסור להתונן על הבעל?
פ' נדיר
אנחנו מציידים את האשה בכלים של ידע, של אינפורמציה,
ת' נוזנסקי
מה נאמר לאשה המסויימת הזאת במכמורת?
פ' נדיר
אינני יכולה להשיב על השאלה.הענין נמצא כרגע בבדיקה. באופן כללי

מציידים את האשה באינפורמציה, מכוונים אותה, ואם יש צורר נותנים לה

מתורגמן מהמערכת שביחד אתו היא הולכת למשטרה להתלונן, והיו דברים מעולם.
ת' גוז'נסקי
במה מקרים כאלה היו?

אני מצטערת, איז בידי מספרים.
היו"ר א' נמיר
אני מבקשת מגברת רות רזניק. מנהלת המקלט לנשים מוכות בהרצליה להתייחס

לבעיה של נשים הערביות והדרוזיות. ביקרתי במקלטבהרצליה, והוא אכן בלתי

רגיל. אני מניחה שגם המקלטים האחרים כר. ועור אבקר בהם. אני מבינה שסגן

השר פרוש גם כן ביקר במקלט שלכם.
ר' רזניק
הוא לא היה. הוא ביטל את הביקור. יושב ראש הכנסת, מר שילנסקי, ביקר

אצלנו.

ביקשתי את רשות הדיבור מפני שהנושא הזה עלה בצורה מאד חריפה מאז

שהייתי כאן בפעם האחרונה. נשים ערביות היו אצלנו מאז שהמעון נפתח, אבל

לאחרונה הגיעו אלינו גם נשים דרוזיות, ואז נפתח לי צוהר אל המצוקה הנוראה

של נשות העדה הזאת.

הגיעו אלינו שתי נשים. האחת רווקה, שחייה כאשה ישראלית מודרנית,

ומשפחתה אינה מוכנה לקבל את זה. השניה היא אשה גרושה אם לשישה ילדים,

שאחיה ניסה לגרום לה להתאבד. שתי הנשים שהו אצלנו, ואחר כד עברו למקומות

שונים בארץ, ולא חזרו לביתן. הבעיה החמורה שלהן היא שהן בסכנת מוות כל עוד

תחיינה במדינת ישראל. לא רק המשפחה, אלא כל העדה מחפשת אחריהן, וזו בעיה

מאד חמורה של נשים דרוזיות שהערה אינה מוכנה להכיר בזכותן לחיים עצמאיים

ברגע שהן מתנתקות מהמסגרת.

אחת הנשים הדרוזיות, שהיא אחות במקצועה, העידה ששבערים ובכפרים

הדרוזים היותר גדולים יש מקרים רבים שבהם מאלצים בני המשפחה נשים דרוזיות

צעירות להתאבד. כר שכאשר זה קורה זה אפילו לא מופיע בסטטיסטיקה כמקרה רצח.

זה נתון אחד שהגברת מסרה לנו. הבעיה השנייה היא בעיה כללית של נשים

ערביות בחברה. שוהות אצלנו היום שתי נשים ערביות. אחת מהמשולש, והשניה

משמרכז הארץ. אחת מהן רווקה, והשניה נשואה. המשטרהרצתה להחזיר את הצעירה

הרווקה לביתה, ואנחנו סרבנו, והיא אכן לא חזרה לביתה. במקרה של האשה השניה

העובדת הסוציאלית הרימה את הידיים כי הבעל של האשה חוזר ומטריד אותה,

והיא ביקשה שהאשה תחזור לביתה. אינני יודעת מה יקרה עם שתי הנשים הללו.

אין לי פתרון בשבילן, ואינני יודעת מה יקרה לנשים ערביות ודרוזיות לאחר

שיעזבו את המקלט. ואני רוצה להיות כאן לפה להן.

במקביל אני רוצה לציין שיש התעוררות מאד מרגשת בקרב נשים ערביות

במגזר הערבי, ויש היום קו חירום לנשים במצוקה בטייבה, ודבר דומה בכפר

קאסם, ואני יודעת על נשים ערביות ממקומות שונים בארץ שמנסות לפעול בתחום

הזה, והוזכרה כאן קבוצת אלפנה שהחברות בה הן ממש גיבורות.
מ' גירון
אני רוצה להבהיר שמקרי רצח על רקע של כבוד משפחה אינה תופעה של עדות

דרוזיות וערביות בלבד. זה יכול לקרות ברגע זה ממש גם במקלט של ויצו

באשדוד. ששם נמצאת אשה בת 22 שפנתה אלינו באמצעות קו חירום, והיא בת העדה



הגרוזינית. והיא כמעט ילידת ישראל, פקידה בכירה בבנק, שהשיאו אותה נישואי

בוסר בהיוהת בת 12, והיא היום אם לשני ילדים.

-V-

קיבלנו אותה למעון מיד אחרי שפנתה אלינו בקו חירום. האשה הזו

מאויימת בשני מישורים. האשה הזו הוכתה במשר שנים על ידי בעלה, המהזיק היום

בשני ילדיה כבני ערובה. כדי להבטיח שהיא תהתום לו שהיא בגדה בו עם בז

כיתתה. והיא אכן חתמה על כך אחרי שהוא הפליא בה מכותיו. ועוד הוסיף הבעל

ואמר לה שהי צריכה להתחייב לרצוח את החבר המדומה שלה, ואחר כר להתאבד.

ואם היא לא תעשה את הדברים האלה, שני ילדיה יירצחו.

האשה נמצאת כרגע במקלט של ויצו באשדוד. ואני מבקשת שהדבר לא יתפרסם.

כי שתי המשפחות מאיימות על חייה. משפחת בעלה והמשפחה שלה. מיותר לציין כאן

את הקשרים הטובים שיש לבני הערה הגרוזינית גם במשטרה וגם אצל עובדי

הציבור, וכולם יודעים מה עמדתה של העדה בשאלה של כבוד המשפחה והשמירה על

כבוד המשפחה, והכל עובירם על זה בשקט. והראיה, בזמן שהאשה הגישה תלונה

במשטרה על שמאיימים לרצוח אותה, שאל אותה השוטר שקיבל ממנה את התלונה: האם

את באמת בגדת בו? והצעירה בת 22, שחיתנו אותה בהיותה בת 12, והיא היום אם

לשני ילדים גדולים השיבה על חשאלה הזאת בחיוב, וגם חתמה על זה, ולא ידעה

שהיא יכולה גם להשיב בשלילה.

כשהיא רצתה להגיד במשטרה ששני ילדיה מוחזקים על ידי בעלה כבני ערובה,

ושאם היא לא תרצח את חברה ותתאבד, הילדים שלה יירצחו, לקחה אותה אמה הצידה
ואמרה לה
לא יפה להגיד דברים כאלה במשטרה. והיא לא אמרה אותם.

כאשר היא הגיעה למקלט שלנו הזעקתי את המשטרה, וביקשתי שהיא תתלונן על

ילדיה שמאויימים להיות נרצחים. כשהשוטרים שמעו זאת, הם אמרו: הרי זה אותו

אירוע. אז איד זח שלא אמרת מיד בפעם הראשונה שכאלה הם הדברים. היא השיבה

שהיא פחדה אז להגיד זאת. על כד אמר השוטה: אני לא יודע אם אפשר לדווח

דבדרים שונים על אותו אירוע.

שלוש פעמים הגיעה ניידת המשטרה ביום השישי למקלט באשדוד, ובכל פעם

ברמות שונות, עד שבסופו של דבר קיבלו את תלונתה. ולא מפני שאין הנחיות,

אלא מפני שההנחיות מתורגמות על ידי השוטרים בשטח, שכל אחד מהם - כמונו -

אינו משוחרר מדעות קדומות שלו. מה גם שבמשטרה יש הרבה שוטרים ממוצא

גרוזיני. וקרוב לוודאי שההודעה על כד נמסרה לחמולה בחוגים יותר רחבים,

ואתמול חיפשו את האשה במשרד הראשי שלנו בתל אביכ.

באשר לעדה האתיופית, במקלט של ויצו היוהשנה 5 נשים אתיופיות שהגיעו

ארצה בעליות שונות. אח אחת מהן לא הלתה בין עולימבצע שלמה, אלא מעליות

קודמות. האשה הראשונה שפנתה אלינו היתה מבאר שבע, וברגע זח היא כבר משוקמת

והיא יוצאת מקלט ללא גירושים, והיא מועמדת לעבודה בקו חירום של ויצו בשפה

האמהארית, לכשיוקם. היא הגיעה אלינו בעקבות תלונה שלה על גילויי עריות

בתוך המשפחה. הבעל התאיפי עשה בדיוק את מה שיכול היה לעשות בעל פולני,

מרוקאי, ערבי או רוסי.

ארבע הנשים האתיופיות האחרות נמצאות כרגע במקלט באשדוד. אני נפגשתי

גם עם הבעלים שלהן. הבעלים משתמשים באותן השיטות ובאותם סוגי איומים

ולחצים כמו בעלים מכל העדות האחרות בישראל. ואינני מקבלת שזה ענין של

תרבות.
י' הירשברג
אני רוצה לחזק את הדברים שנאמרו קודם. מספר קטן של נשים אתיופיות היו

אצלנו, וקשה לנו מאד לעשות הכללה. אנחנו טיפלנו ב-8 נשים, והיינו בקשר עם

זקני העדה שעזרו לנו מאד בטיפול באשה האתיופית, מאחר והרגשנו שאיננו

מצויירות במספיק כלים, סובלות מחוסר ידע, וגם קשיי השפה הכבידו מאד.



מצאנו שהמוכות מקרב העדה התאיפית אינן שונות מנשים מוכות מכל עדה

אחרת. כל מה שקיים אצל נשים מוכות מעדות שונות אחרות, כולל תדמית עצמית

נמוכה, קיים גם אצל הנשים המוכות האתיופיות. וכלמי שנמצא בקשר ישיר עם

הנשים האתיופיות חייב להעביר להז את הידיעה שאפר לעזור להן, לגלות להן שיש

להך אפשרות לפנות ולבקש עזרה. הו פשוט לא יודעות שהן יכולות להעזר ושיש

מי שיכול לעזור להן.

אלא שהדבר מאד מסובן. וכלל לא חד משמעי. אני רוצה להביא בפניכם דונמה

קטנה אחת כדי לאתר את הסביכות של הענין. טיפלנו באשה אתיופית ששהתה אצלנו

מספר חודשים, והבעייתה המרכזית היתה שהיא פוחדת מאלימות מילולית של בעלה.

היא טענה שהוא מפחיד אותה, אבל חזרה וטענה שאינו מכה אותה. עד שפגשנו

בילדיה, שהצעירים ביניהם הם שחשבו שהיא מוכה פיסית. והיא אמרה: זה בסדר

שהוא מכה אותי בגוף, אבל שרק לא יפחיד אותי.

9 נשים נמצאות במקלט שלנו, שהוא מקלט קטן שמוחזק בקושי מכספי

תרומות. תוד שבועיים נעבור למשכן החדש שלנו, שבו נוכל להגדיל גם את מספר

החוסות. נשמח מאד אם תבקרו אותנו במשכן החדש שלנו.
היו"ר א' נמיר
אני רוצה לקדם בברכח את חבר חכנסת שאול עמור, שהוא חבר יקר לכולנו,

ולאחל לד בשם כולנו הצלחה בניתוח שאתה עומד לעבור, וכן בריאות מלאה,

ושתחזור אלינו מהר, כי אנחנו צריכים אותר.

תודה רבה.
לי לייזרוביץ
אני מנהלת המקלט בחיפה. המקלט שלנו הוא הראשון שהוקם בארץ, והוא נמצא

בשכונה ערבית ולכן יש לו אפשרות לטפל גם בנשים ערביות ולתת תשובה

לילדיהן. כי בסביבה שלנו יש שלושה בתי ספר שילדים ערבים יכולים לבקר בהם,

במידה והאמהות מבקשות זאת.

באופן קבוע כ-10% מהנשים המגיעות למקלט שלנו הן נשים ערביות. בשלוש

השנים האחרונות התחלנו לקבל גם נשים דרוזיות, שעד אז לא הגיעו למקלט שלנו.

אשר לאוכלוסיה האתלפית. בחמש השנים האחרונות, מאז שנת 1986 ועד עתה

קיבלנו 15 נשים אתיופיות, ובשנה האחרונה קיבלנו 5 נשים רוסיות ששייכות

לעליה הגדולה האחרונה. אצלנו יש כרגע 16 נשים בכד הכל, וביניהן אין כרגע

אח אשה אתיופית. ישנן אצלנו 3 נשים מרוסיה, ואשה אחת ערכיה.
רי רזניק
במקלט שלנו לנשים מוכות בהרצליה יש היום 16נשים ו-22 ילדים, שהם 30%

מעל למקסימום התפוסה.
מ' גירון
במקלט של ויצו באשדוד לנשים מוכות מצויות כיום 12 נשים ו-28 ילדים,

ו-12 משפחות חד הוריות במסגרת טיפולית.
ל' לייזרוביץ
במקלט לנשים מוכות בחיפה מצויות היום 16 נשים ו-28 ילדים.
י' הירשברג
במקלט לנשים מוכות בירושלים יש 9 נשים ו-18 ילדים, ושתי נשים בדירת

מעבר.
היו"ר א' נמיר
אנחנו עובירם עכשיו לדיוז. אני מבקשת מחברי הוועדה להעלות גם הצעות.
ת' גוז'נסקי
העובדה שהנושא נדוז במסגרת של הכנסת ובמסגרות ציבוריות שונות אכן

מעודד, אבל השינוי בסופו של דבר לא יכול לבוא במהלך הדיונים. אלא רק

כתוצאה מהחלטות של הגופים המבצעים..

הנושא ששימש עילה לדיון המתקיים כאן היום היה נושא הפרקליטות ובתי

המשפט וכל המערכת המשפטית. עברנו שלבים בניסוח כל מיני שינויים בדיני

ראיות לצורר הוכהה מעשי אונס. השינויים האלה נועדו לענות למצוקה קשה מאחר

והפשע הזה מתבצע כמעט תמיד שלא בנוכחות עדים. השאלה היא מדוע לא יוזמת

הפרקליטות, או שמרד המפשטים שינוי בכיוון דומה למקרה של רצח בתוך המשפחה,

כאשר שוב קיימת אותה בעיה. מבלי לנסח את הסעיף הדרוש בחוק, אני חושבת שאם

אנחנו רוצים לשדר לחברה מה היחס והגישה שלנו לרצח בתור המשפחה אנחנו

צריכים להגיד את הדבירם בצורה ברורה ביותר.

הענין השני שאני רוצה להעלות מתייחסת למשטרה. אני חושבת שכל הקורסים

וההדרכה והשינויים בהנחיות הם אמנם דברים חשובים מאד, אבל הבעיה העיקרית

היא בין ההנחיה וההסברה לבין מה שעושה השוטר המסויים במקום מסויים ביום

מסויים. והדברים המגיעים אלי בענין זה הם, לצערי הרב, רחוקים מאד ממה

שהיינו רוצים לראות ולשמוע על הדרו שבה מתנהג השוטר המקבל את התלונה.

לא אביא פה הרבה דוגמאות, כי די היה במה ששמענו כאן שלשום על אשה

מבוגרת המאויימת על-ידי בעלה עם סכין ביד, וכאשר היא באה אל המשטרה רואים

בה שם נודניקית, ונותנים לה לחכות 5 שעות על הספסל. כי היא קטנה ומסכנה

ויושבת שם בצד בשקט. וניכרו דברי האמת בדבריה, שאכן כד הם פני הדברים.

ויש עוד דוגמאות רבות אחרות. כמו העצה שנותנים לנשים המתלוננות: תלכי

הביתה ותתקשרי בטלפון. וזאת אומרים למתלוננת גם כאשר העבירה היא חוזרת

והתלונה איננה הראשונה. ואפילו לא השניה. כנראה שלשוטרים אין את המידע

המלא ואולי הכרטסת לא מעדוכנת כפי שצריר, ושוב הם שולחים אותה הביתה.

אני מעריכה שבתחום הזה צריך להתחולל שינוי דרמטי, כי צריד לעודד את

הנשים שנתקלות ביחס לא מבין מצד המשטרה להתלונן על כר, וגם לעשות לזה

פרסום. אולי גם להביא דוגמה ממקרה של אשה שהתלוננה, ולדאוג לכר שגם

התקשורת תפרסם את זה, כדי שהשוטר הזה והשוטרים האחרים יתנהגו בצורה הולמת.

אינני מתכוונת לעשות מרדף אחרי השוטרים, אלא לקדם את הנושא הזה.

הנקודה הבאה היא בקשר לשאלה של הרקע התרבותי. אם היינו מקיימים

סמינריון אקדמי בנושא הזה, אני מניחה שהיינו שומעים כל מיני הרצאות. אבל

ככל שאני התעניינתי בנושא מצאתי שהשורה התהתונה היא שלא הרקע קובע את

התופעה הזאת, וכי התופעה הזאת קיימת בכל מקום. במקום אחד יש לה היבטים

כאלה, ובמקום אחר יש לה הסברים אחרים; במקום אהד אולי רבים יותר על רכוש,

ובמקום אחר רבי יותר על כבוד, אבל בסופו של דבר התוצאה היא אלימות,

ובמקרים מסויימים גם רצח.



מהנתונים על 33 הנשים שנרצחו, נמצא כי 5 נשים נרצחו במוצהר על רקע

השמירה על כבוד המשפחה. וזה תואם את השיעור באוכלוסיה. אני לא מקלה ראש

בבעיה, אבל טוענת שאותם כלים שהם טובים לשימוש באוכלוסיה בתל אביב. טובים

גם לשימוש באוכלוסיה באשרור. בנצרת ובטייבה.ר וכאשר שומעים שצריך את

המקלטים וצריר את העוברות הסוציאליות ואת האוזן הקשובה של המשטרה, הרי זה

מתאים לבל המקומות.

אני חושבת שחיוב בעלים אלימים לחשתתף בקורסים מתאימים זה דבר שקל

יחסית לבצעו. אילו ליוו שופטים כל פסיקה של בעל שנמצא אשם באלימות בחובה

שלו להשתתף בקורס לשינוי דפוסי התנהגות. כתנאי למתז רשות לו לחזור הביתה

ורברים דומים, אני מעריכה שניתן היה להביא לשינוי רציני בנושא הזה.

הבעיה של נשים מוכות היא בעית הקורבן, אבל אם אנחנו לא נשנה את דפוסי

ההתנהגות של הגבר המוכה, אנחנו בעצם מחזירים הנשים לחברה שבה הגברים

ממשיכים להכות ולהיות אלימים.

אני רותה להתייחס עוד למידת המידע שמועברת בנושא הזה, החל מבתי הספר.

אני מתכוונת לכד שנערות ונערים ילמדו כבר בגיל מוקדם התייחסות של כבוד

ויחס גומלין נוכן, ואני רואה בזה גם עידוד של ילדים ונעירם לא להיות

אדישים לאלימות בבית, אפילו היא מתרחשת כלפיהם. אנחנו שומעים גם שילדים

ממלאים בענין זה תפקיד מרכזי. אם אנחנו לא מרפאים את התופעה הזאת של

אלימות, אנחנו מגדלים דורות על גבי דורות של אלימים ואלימות.
י' צבן
אני חייב לפתוח בדברים שחלק מהנובחים כאן כבר שמעו מפי, אבל הכרחי

להדגישם בימים אלה. בין המרכיבים השונים היוצרים את הרקע לתופעות האלה,

המשקל של הרקע החברתי כלכלי נמצא אצלנו בעליה מתמדת, והמצוקות בבתים יביאו

לכך שהדחף לתופעות של אלימות במשפחה יקבל, לצערנו, תאוצה מאר מאד מסוכנת.

אם לא יהיה טיפול גם ברמה של המקרו הכלכלית-חברתית לבלימת המצוקות

החברתיות, לבלימת האבטלה ומציאת עבודה לדורשי התעסוקה, ובמקביל טיפול רב

צדרי בתופעות שבהן אנחנו עוסקים. אני מנבא תסמונת חמורה מאד בתופעות האלה

של אלימות במשפחה, על כל המגוון שלהן.

לא בידינו המדיניות של המקרו, ולכן אוי לנו אם המערכת שכולנו אמורים

לטפל בה היום לא תיערד ותמתח את כל היכולות שלה לקראת המצבים הקשים ביותר

שאנחנו עלולים לעמוד בפניהם. אני רואה בייעול המערכת ובמתיחת כל היכולות
שלה שני אבות פרקים
הראשון. שינוי בגישה ובשיטות; השני, הגדלה של הקצאת

תקציבים ומשאיבם. ורק הצירוף של שני הדברים האלה יכול להביא לאיזה שהוא

שינוי ולמאזן יותר סביר במציאות העגומה שמולה אנחנו עומדים.

למרות ההערה המוצדקת של יושבת ראש הוועדה, אני חשוב שאפשר וחייבים לעשות

בנושא החינוד. הפעילות החינוכית במשטרה חשובה מאר. בשעתו, לפני 7 שנים,

עסקתי בנושא זה בהקשר לזכויות האזרח. ההוראות התקיפות שזורמות מלמעלה,

ההנחיות התקיפות, הנזיפות על כל חריגה, הבירור על אי ביצוע מדיניות שאתם

מנחים אותה כאשר אתם משדרים ואומרים ששלום הבית הוא ערר חשוב, אבל אינו

הערר העליון, כי הערר העליון הוא הגנה על החיים, הגנת הגוף ושלמות הגוף

והגנה על הכבוד של האשה. זה ערר קודם לשלום בית, עם כל החשיבות שיש כמובן

לשלום המשפחה.

גם בקרב העוברים במשרד העבודה והרווחה צריד לפעול לשינוי הגישות,

ובמיוחד בצמרת. השיקולים היהירים צריכים להיות השיקולים המקצועיים, ובכל

העניינים, ולא שיקולים בלתי עניניים מכל סוג שהוא.



ואשר לבתי המשפט, בעקבות הדברים שאמרה כאן חברת הכנסת תמר

גוז'נסקי.יש לי הצעת חוק ואני פניתי לגורמים הנוגעים בדבר לפני שאני מניש

אותה, כדי לשקול ולעשות איזה לינקג' בין הדברים. הצעת החול, שלי אומרת

שתהיה הכפלה של העונש אם האיש לא מוכן קבל טיפול. אם לא יסכים לקבל טיפול,

כנדרש, יוכפל העונש שהוטל עליו. צריו ליצור לינקג' בעניז הזה. שייאלץ נם

את השופט. את המכה ואת כל המערכת לעמוד על ענין הטיפול.

חייבים להפעיל לחץ נם לע מערכת בתי הדין הרבניים כדי שההליכים שם יהיו

יותר סבירים ויותר מתקבלים על הדעת.

אשד לתקציבים ולמשאבים, מוכרחים לחזק את מערך פקידי הסעד, שעובד כיום

בתנאים בלתי אנושיים. לעובדים הסוציאליים יש רשימות אורוכת, והם פשוט לא

מגיעים לכל אחד, ואחר כד יאשימו אותם בעבירה על ההול,.

בענין טיפולה של המשטרה במשפחות, הציעה חברת הכנסת גאולה כהן שתוקם

משטרת משפהה.
א' שמחה
הדבר הזה קיים בדרום אמריקה,ר וה עובד שם נהדר.
היו"ר א' נמיר
אוי לנו אם אנחנו צריכים לרצות להיות דומים לדרום אמריקה.
י' צבן
אני חושב שבכל תחנת משטרה בגודל מסויים צריד להיות עובד שהוא מיומן

לטפל אישיתבנושא וגם להדריד שוטרים אחרים, אבל לא משטרה מיוחדת לנושא. אלה

צריכים להיות שם אנשי משטרה שמתמחים בזה,

צריך לקדם את הענין של מעונות לנשים מוכות מעבר לקיומן על תרומות

ול,רן העזבונות. התשתית התקציבית של מעונות לנשים מוכוות ושל כל הפרוייקט

הזה חייבת להיות של המדינה. יש בהחלט מקום להתנדבות ולגיוס תרומות, אבל לא

יתכן שדבר שהתחיל כמפעל חלוצי בשנת 1977 יימשך כך לנצח.

יתכן מאד שכדי ללחוץ על המערכת שמקבלת את ההחלטות נקיים פגישה מיוחדת

בענין זה עם ראש הממשלה. ואולי עם ראש הממשלה ושר האוצר ביחד. כי אם לא

תהיה בממשלה אווירה אחרת לנושא הזה, הדברים לא יזוזו.
ש' עמור
גם אני התבטאתי בשבוע שעבר ככנסת בנושא האלימות נגד נשים, ועסקתי בזה

שנים רבות. מי שראה את יומן השבוע ראה סיבה נוספת להתאבדויות, ושמע את

העובדת הסוציאלית האתיופית שאמרה כי באתיופיה לא היו התאבדויות בקרב העדה

היהודית גם במצב של מצוקה קשה.

אנחנו חוזרים היום על שגיאות שעשינו בעבר כלפי יהדות אחרת. לדעתי

צריר לבדוק במערכת החינוד את האפשורת לעבור על חיזוק מערכת הערכים של

האוכלוסיה האתיופית הנפלאה הזאת. וגם במערכת הסעד כד.

מי שיאיים על אשתו, אפילו זו הפעם הראשונה, ויש בידיו אקדח ברשיון,

יטלו ממנו אוטומטית את האקדח. אני יודע שרוצחים גם בסכינים, אבל אינני

יכול להציע להרחיק מהבית את כל הסכינים.



אני מציע שבכל רשות מקומית יוקם מוקד חירום, שיכלול נציג של המשטרה,

פקיד סעד, פסיכולוג ופסיכיאטר, וכאשר אשה תתקשר אל המוקד בענין איום עליה

או היותה במצוקה כלשהי היא תוכל להגיע מיד אל האיש המתאים.

נושא שלום הבית בין בני זוג צריד להיות מטופל על ידי אנשים מקצועיים,

ואין זה נושא לטיפולה של המשטרה. עם כל הכבוד לשוטרים ולמשטרה, כאשר שוטר

בא לבית שאליו נקרא לבוא והוא אינו בקי בבעיות והוא לעול לסבר את הדברים

יותר מכפי שהם, ולכן חשוב לשאיר את הטיפול בנושא הזה לידיים מקצועיות.
רן כהן
צריד להוריד מעל הפרק את הדיבורים על נורמה שלעדה וכוי, כי הנורמה

הזאת איננה נורמה של עדה מסויימת, אלאל זו נורמה של התרבות הנחותה שבה

אנחנו חיים, כאשר האדם החלש והאשה החלשה יכולים להיות לה קורבן. אין לכן

לחלק את זה בין עדה זו או אחרת, קבוצה זו או עלייה זו עושה למעשה דבדר

שכמעט ובה להצדיק את הדבר. אנחנו צריכים להלחם למען עקירת הנורמה הזאת. אני

מוכיר את המשטרה שלנו, אבל אני חייב לציין שלקח לנו שנים לשכנע את המשטרה

שאיז זהתפקידה לעשות שלום בית, אלא תפקידה לקיים את החוק ולהגן על האנשים.

עיזבו את ענין הונרמות, אני מבקש מכם.

אנחנו עוסקים בענין שנקרא עקירת נורמה מכל האוכלוסיה, ואני לא מחדש

לכם דבר כשאני אומר שגם בחברות שיש להן סטיגמה של היותן הכי תרבותיות,

כביכול, יש אלימות בתוד המשפחה. התופעה הזאת קיימת איפוא אצל כולם.

אנחנו לא משדרים עד כמה עלוב ונאלח ומתועב ונחות הוא האדם המכה.

אנחנו לא מתמודדים עם הבעיה המרכזית, והבעיה המרכזית היא החברה שמרשה מתן

מכות לאשה ורואה בדבר הזה דבר לגיטלמי, מפני שהיא רואה דדבר לגיטימי בכוח.

בענין הזה אנחנו חייבים לשדר שדר כולל: בעל מכה הוא בעל עלוב, חלש, חלאה,

טינופת.

בחברה של העבריינים יש כללים ברורים. מל שנכנס לבית סוהר, החברה

העבריינית שם יודעת לשפוט אותו על פי סוג העבירות שהוא ביצע, ויודעת

להשפיל בין כותלי בית הסוהר מי שעשה עבירות שיש עמן קלון. ואנחנו עור לא

הפכנו את עבלרת המכות לאשה לעבירה שיש עמה קלון. השדר הזה לא יוצא מהכנסת,

ואינו יוצא משום מקום אחר. אני חושב שיש פחות מדי יוזמות של חקיקה להחמרה

בעונשים. בכנסת שידרנו שדרים כל כד עלובים בענין הזה, ואח שר בממשלה לא

בא לדיון שהתקיים במליאה בנושא הזה.

מה צריר לחשוב הגבר המכה כשהוא רואה שאח שר בממשלה לא מצא לנכון לבוא

לדיון שהתקיים בנושא הזה בכנסת? וכפי שאמרתי כבר, אנחנו גם לא יזמנו הצעות

חוק מתאימות כדי להכתיב לבתי המשפט לנהוג בענין זה בצורה יותר חמורה,

אנחנו גם לא הקצבנו את הסכומיים האלמנטריים הדרושים להקמת יותר מקלטים

לנשים מוכות, והרי יותר מקלטים פירושו גם יותר חיים, יותר מקלטים זה גם

יותר שדרים שניתן לשדרם לאוכלוסיה, כדי שיבינו שאין היום טעם להכות נשים

כי יש להן לאן ללכת, יש להן מקום שאליו הן יכולות לפנות לקבלת עזרה וסיוע.

בארץ מצויים כיום רק ארבעה מקלטים לנשים מוכות, ורובם הוקמו

ומוחזקים בעזרת תרומות ומעבודת התנדבות של נשים נפלאות שעושות את העבודה

הזאת. לא המדינה עשתה את הפעולה החשובה הזאת.

בחדר הסמוד לחדר שבו אנחנו יושבים עכשיו יכולים לגנוב ביום אחד 30

מיליון שקל, 60 מיליוז, 90 מיליון ואח 330 מיליון שקל בהנח יד, אבל אותה

כנסת אינה יכולה להפנות כמה מיליוני שקלים להקמת 12 מקלטים שאנחנו חייבים

להקים תוך השנתיים הקרובות. 6 מקלטים בשנה זו, ו-6 בשנה הבאה.



זה צריך להיות השדר. אם אין שדר כזה, איו דבר, פרט לקשקושים וישיבות.

אנחנו צריכים להגיד בצורה ברורה ביותר שאנחנו לא נאפשר העברתו של התקציב,

שאותו מנסים לחטוף במליאה היום בשעה 11 לפני הצהרים, אם לא יכלול גם תקציב

להקמת 6 מקלטים השנה. והבטחה להקמת 6 מקלטים נוספים בשנה שלאחר מכן.

אני מבין שבמשרד העכורה והרווחה הוקצו 30 תקנים לעוברים סוציאליים.

אני מציע שנבקש לקבל על כר דיווח מסגזשר העבודה והרווחה תוך השבוע הקרוב,

כרי שנדע לאן הם יופנו. מה המטלות שלהם ומה הם מתכוננים לעשות כדי למנוע

אלימות.

אני חושב שהמשטרה שהקימה אתמול מטה מיוחר להתמודדות עם אסונות ההורה.

צריכה להקים גם מטה מיוחד להתמודדות עם האלימות המתמשכת במשפחה.
ד' צוקר
חברים שדיברו לפני ניסו לראות את מקרי הרצח בתוך המשפחה בהקשר רחב

יותר ולנסות לתת בהם סיבות. אני רוצה להצביע על נתון אחר. בין שנת 1987 ל-

1990 גדל מספר מקרי הרצח במדינת ישראל בשיעור שאני מניח שיפתיע את כולכם,

כי הוא באמת ללא תקדים בעולם המערבי: פי שלושה, בשלוש שנים. מ-67 מקרי רצח

לל-185 מקרי רצח. בשלוש שנים גרל מספר מקרי הרצח פי שלושה. זו תופעה

שרורשת איזה שהוא הסבר.

חבר הכנסת צבן ניסה לדבר על מצוקות חברתיות-כלכליות, ויכול להיות שזה

חלק מהסיבה, כי זה שנים שיש מיתוו כלכלי וכוי. ואין ספק שזה שנים שגם

במישור הבטחוני מדיני קרן כמה דברים, וזה הולך ביחד, עקב בצד אגודל.

הריבוי של האלימות בתוך המשפחה הולר עקכ בצד אגודל עם אירועים שאנחנו חיים

בהם ושהם פוליטיים מדיניים במהותם. זה עוד הסבר אחד בנסיון לתת רקע לנושא

שבו אנחנו מדברים.

אנחנו עוסקים ברילמה שהיא רוויה וטעונה בסטריאוטיפים שאי אפשר יהיה

לעקור אותם רק בפעולה חר פעמית כזאת או אחרת או בחקיקה כזו או אחרת.

והסטריאוטיפים דללו משפיעים, מדריכים ומכוונים כמעט כל אדם שפעיל כמעט בכל

תחום. הדיבורים הללו על כר שאלימות של בעל כלפי אשתו זה פחות חמור, וקצת

יותר מותר. טבועים עמוק בתורעה של כמעט כל הקבוצות החברתיות. והשאלה היא

איר מתמורדים עם הסטריאוטיפ האומר שזה פחות חמור, קצת יותר מותר.

בזה אני רואה תפקיד מרכזי לממסד או לקבוצה קטנה בתור החברה שצריכה

כמעט להכתיב נורמות ולהתמודד סע סטריאוטיפים חברתיים. ההכתבה הזאת, שעומדת

בניגוד לסטריאוטיפים חברתיים ולעמדות חברתיות נעשית על ידי קבוצה מאד

קטנה. ואני הושב שבחקיקה של הכנסת יש כמה הישגים לא מבוטלים, אבל נכון

שהשאלה היא מה עושים עם חקיקה כזאת.

אני רוצה לרבר על עור קבוצה שלפי רעתי גם היא אינה משוחררת

מהסטריאוטיפים הללו. וזו הקבוצה השופטת. אני לא יכול לתאר לעצמי חברה שבה

השופטים אינם חלק מהחברה, ושגם שם אין הסטריאוטיפים פועלים את פעולתם.

הרושם הוא שבית המפשט גם הוא מושפיע, בין השאר, מהסטריאוטיפים הללו, ואני

לא יכול להשתחרר מהרושם הזה עד שלא יסלקו אותו ממני על ידי נתונים.

ההצעות הללו עלו גם בהקשרים של אלימות מהסוג של משפחה וילדים, ויש גם

הצעות חוק שמונחות על שולחן הכנסת, ועוד לא העיזו להעלותם, על רצח ממדרגה

ראשונה. יש מספר קטגוריות שבשהן אתה יכול לאפיין רצח ממדרגה ראשונה, ויתכן

שצריר לחשוב שמקרים של אלימות בתור המשפחה, כלפי חסרי ישע וכלפי נשים

יזכו לקטיגוריה הזאת. שהעונש בה יהיה יותר חמור מאשר עונש על רצח אחר.



אחרי שנאמרו הרבה מאד דברים ונשפכו כאן מירב הכינויים והנינויים

לתופעות האלה, אני מבקש להסביר שכאשר אני התקוממתי על הנסיוז של נציגת

הסוכנות להטביע סטיגמה בערה מסויימת שהניעה ארצה, זה לא היה מפני שאני לא

חושב שיתכן והיא צודתק באשר לעוברות. יתכן שהקילה האתיופית מניעה אלינו עם

יותר סלחנות למעשים אלימים. יתכז שזה כר. אבל מסוכז לומר דברים כאלה. כי

כאשר אנחנו קובעים קביעות כאלה יש בהם משום קביעה שהחברה הישראלית כאילו

מוכנה לקבל את הנורמות שהניעו ולהכיר בהן. הדבר הזה הוא מסוכן מאד. אני

שומע זאת כאשר מדברים על קבוצות מאיזורים מסויימים, כאשר מדברים על קבוצות

משכבות חברתיות מסויימות.

נכוז שלמדינת ישראל מניעים עכשיו עולים רבים כשהם נקלעים למציאות

איומה של אבטלה וקשיים נוראים אחרים, וזה מצע יוצא מו הכלל להתפרקות

היצרים האלימים ביותר החבויים באדם. יחד עם זאת מי שמניע לכאז בהבנה

שהניע למדינה שהכללים בה שונים מאלו שהכיר ושהוא חייב להתרנל ולהסתנל

אליהם. אכן ישתדל לעשות זאת.

אני מבקש מהמשטרה שתפסיק להיות הרבנים של כל העולם. כל

שוטר מנסה להיות רב, וקורא לאחד ולשני, מנסה לפייס ולהשלים ביניהם, ומנסה

לעשות שלום בית בין בני זוג, מה הדבר הזה שהם עושים? מי הסמיך אותם לטפל

בשלום בית? הם צריכים לטפל במניעת אלימות, ואינם צריכים לגלות "הבנה" ורצון

להשכין שלום בית וכוי. המשטרה צריכה לטפל בנושא האלימות, כמו שהיא מטפלת

בכל מי שהוא עבריין סמים ובכל מי שמבצע מעשה פלילי.

אסור ששוטרי תחנה בישוב קטן יטפלו באירוע כזה, כי תמיד מצויים בתחנה

שוטרים שיש להם קשרים אל תושב זה או אחר בישוב, כי ישוב קטן מורכב בדרך

כלל מכ- 10 משפחות גדולות, ולשוטר יש ללא ספק קשר אל אחת או שחיים מהן.

הוא נם מכיר את האשה שבה מדובר, והוא נם יודע שהיא אשמה. וכך השוטרים

מדביקים לה סטיגמות מיד כשהיא מגיעה. והרי זה כלל לא חשוב. כי אפילו הצליח

להדביק לה סטיגמה כזאת או אחרת, האם במקרה כזה מותר לבעל להכות אותה? וכך

קורה לא אחת שהם מנ?שמתעללים בה. כשהם משאירים אותה שעותבתחנה לפני שמישהו

ניגש אליה לרשום את תלונתה או לטפל בה.

אני מציע לכן שאם מדובר במקרה שארע בבית שאר, יטפל בו שוטר מחצור. אם

קורה מקרה במעלות, יטפל בזה שוטר מראש פינה, וכר הלאה וכר הלאה. אי אפשר

לנהונ אחרת, כי השוטרים סוגרים הכל ביניהם.

גם אני סבור שיש להתנות שחרורו של כל גבר שהגיע לטיפול משפטי ונמצא

אשם בהתחייבות מצדו לעבור סדנה טיפולית, בעיקר ששמעתי שלטיפול הזה יש

הצלחות ממשיות. שהרי לא כל מי שמבצע מעשי אלימות נדן לעשות זאת כל ימי

חייו, מאחר ונולד להיות כזה, ויתכן מאר שהטיפול שיעבור בסדנאותה אלה יעזור

לו לשנות את מעשיו. אם לא יסכים לקחת חלק בסדנה כזאת יחמירו בעונשו. אין

לי שום ענין להיות סלחן כלפי אדם כזה.

לאחרונה נוברים קולותיהם של בעלים מוכים. אני לא רוצה לפסול מראש את

היותם של בעלים מוכים. אבל זה יוצר מן איזון כביכול, ומתחים להביט על

הנשים המוכות לא עם אותן רגשות שבהן נהנו להביט עליהן קודם לכן. עם כל

הכבור לגברים המוכים, אני לא חושב שאנחנו צריכים להתרשם כל כך מהגל של

גברים מוכים שהתחיל להציף אותנו לאחרונה. לדעתי צריך להעמיד באופן שונה את

הטיפול בנשים מוכות מזה שיינתן לגברים הטוענים שהם נבירם מוכים. בל ניתן

לתופעה הזאת ליצור מצב שכאילו הכל מאוזן מעכשיו. כאשר מול אשה מוכית ישנו

גם גבר מוכה. והטבע עשה את שלו. כי הטבע לא עשה את שלו. הנשים נמצאות

במילכוד. הן מניעות לתחנה, והשוטרים מחזירים אותם לזירת ההתעללות בהן.



הן מגיעות למקלט לנשלם מוכות, והמקלט לא יכול לקלוט אותן מאחר ואין בו

מקום, והיא נאלצת לחזור הביתה, למקום בו חטפה מכות, כי אין לה לאן ללכת.

אחרי שהתייחסו לאוכלוסיות מיוחדות, וניסו לתאר אותן ולאבחן אותן, כמו

האוכלוסיה הדרוזית, האוכלוסיה הערבית, האוכלוסיה האתיוטפית, האוכלוסיה של

יוצאי רוסיה וכוי, וניסו לבדוק מה ההבדל ברמת האלימות בהן ובדרך של שמירה

על דברים שקורים בה מלצאת החוצה, נמצא שאיננו יודעים מה קורה באוכלוסיה

אחת בלבד, וזו האוכלוסיה החרדית.
היו"ר א' נמיר
קראתי בעתוז שנם בקרב האוכלוסיה הזאת יש אלימות.

בהחלט יש, ואני מוכנה לדבר על זה.
ע' פרץ
אני לא מנהל את הישיבה ואינני מוסר את רשות הדיבור כאן. מפליא אותי

שאיש מכם לא דיבר על האוכלוסיה הזאת. אני חושב שצריר לחשוף את מה שקורה גם

בקרב האוכלוסיה הזאת, אם אמנם קורים שם דברים מעין אלו, אם אנחנו רוצים

לעשות צדק עם כולם, ושהטיפול בכולם יהיה טיפול ללא רעות קדומות. אין מקום

לסלחנות בנלל בעיות חברתיות שיצרו את זה. צריו להתחשב רק בתוצאות, ואין

לאח אחד זכות להתחשב בנסיבות מקלות לנבי המקרים האלה.
ע' סולודר
רוב הדברים כבר נאמרו. אבל מעבר לכל יש לנו בעיה שכאשר נוצרת מודעות

אבל בד בבד אתה לא באים גם פתרונות, המצב נעשה יותר קשה. אנחנו נמצאים במין

מעגל סגור. אם יש אלימות במשפחה. היא משפיעה על האלימות בחברה. ואם יש

אלימות בחברה, היא משפיעה על האלימות במשפחה. השאלה היא איר נטפל בעיה

הזאת.

אני הגשתי את ההצעה שלי לסדר היום כהצעה דחופה. נשיאות הכנסת לא

חשבה שהנושא דחוף, ואמרו לי לא פחות ולא יותר: זה כבר לא כל כר דחוה, זה

כבר כמו באינטיפאדה.
היו"ר א' נמיר
הצעה כזאת בדיוק היתה שבועיים לפני כן.
עי סולודר
ההצעה האחרונה בנדון היתה בחודש מאי של ארבעה חברי כנסת. התשובה

שקיבלתי לבקשת הדחיפות מראה משהו על ההסתכלות שלנו עלהתופעה הזאת, וזה

אולי הדבר הגרוע ביותר, כי אנחנו מרברים בתופעה שקיימת בכל המנזרים, בכל

התרבויות, בכל העדות, בין שאנחנו יודעים ובין שאיננו יודעים זאת, ואל נהיה

על כן מופתעים.

דובר על המשטרה. המשטרה במגזר הערבי והדרוזי מתוך רצון לשלום בית,

מחזירה את הנערות הביתה. אותה נערה מרמלה הוחזרה הביתה אחרי העדורת של

שלושה חודשים. וכעבור מספר ימים גילגלו אותה אחיה ואחותה בשמיכה ודרסו

אותה במכונית.



אמר סגן השר פרוש שדווקה אחרי החקיקה אנחנו נזקקים ל-3,5 מיליון שקל

לפחות בשביל לטפל בענין. בשבוע הבא עומדת על סדר היום של ועדת הפנים של

הכנסת הצעה לדיון בהקמת יחידה משטרתית לטיפול באלימות במשפ.חה.

התרשמתי מדדבריה של רונית לב ארי על מרפאות החוץ, כי אנחנו זקוקים

לשני הדברים נם יחד. יש מקרים אקוטיים כאשר הנשים נזקקות למקלט ממשי ומלא,

ויש מקרים שנזקקים למרפאת החוץ בשביל טיפול מונע, ולבן למרפאת החוץ נודעת

חשיבות רבה ביותר.

אני חושבת שענין המקלטים לא יכול להשאר יותר כפעילות וולונטרית. יש

בידי מספרים על השתתפות הממשלה בכל אחד מהמקלטים האלה, וזה אכן בגדר טיפה

בים ולעג לרש. הפרוייקט הזה חייב להיות מתוקצב על ידי הממשלה והשלטון

המקומי. כאשר מדובר ברשות נדולה. ואין לפטור מזה גם את המגזר הקיבוצי, כי

מדי יום אנחנו שומעים עלמקרים שבעבר היו מסתירים אותם. בכל רושת גדולה

צריכה להיות גם מרפאת חוץ, גם מקלט, וגם טיפול מונע. תסרגאות גראות לי

כדבר בעל חשיבות גבוהה ביותר.

כמו שיש טלפון של ער"ן, צריך להיות גם קו פתוח לנשים במצוקה, שתוכלנה

להתקשר ולקבל מיד הדרכה ויעוץ.

היו"ר אי נמיר;

יש קו כזה.
ע' סולודר
כבר דובר על המשטרה ועל החינוך, דברים שחייבים להעשות, ואיני רוצח

להרחיב על זה את הדיבור. אני רוצה לגעת באלפנה, שזו אגודה של נשים ערביות

משכילות, שבפעם הראשונה התייצבו בנצרת בהפגגה כדי להביא אל הנושא הזה

למודעות. שמחתי לשמוע שבמספר מקלטים יש גם נשים ערביות, ואוי לשמחה הזאת.

גם הן אזרחיות של המדינה, וגם הן זכאיות לעזרה הזאת. אבל ברור שכל

הפרוייקט הזה צריד להעשות בצורה הנכונה, בגיבוי רציני של המדינה. המספרים

בקרב האוכלוסיה העריבת הם מספרים מאד קשים, וחלק ממקרי המוות מוסווים

במסווה של התאבדויות. יש לתת עדיפות בטיפול בנושא הזוז בגלל הבעייתיות

המיוחדת שבו.

הממשלה חייבת להכנס לנושא הזה, וכן גם השלטון המקומי, כדי להגדיל

מספר המקלטים לנשים מוכות. כמו כן יש להגביר את נושא הסדנאות, ואת מרכזי

הסיוע וטיפול מיוחד בנושא הזה במגזר הערבי והדרוזי.

רציתי להביא כמה הצעות אופרטיביות מכנס בינלאומי בנושא הספציפי הזה,

אכל אני מכינה שלא עכשיו הזמן לעשות זאת. אייחס איפוא את דברי לשינוי

החוק ולטיפול משטרתי. הבעיה נדונה בכנס הבינלאומי הזה, והגיעו למסקנה

שאחת הבעיות המרכזיות של אכיפת החוק היא בצורה שהחוק הקיים אינו עונה על

הצרכים של לאימות במשפחה, ומדוע. מפני שעיקר האלימות במשפחה מתקיימת בתוך

המשפחה, הרחק מעדים. אז צריך לשנות את החוק העדויות ואת החוק האופרטיבי.

ועוד נאמר שהמשטרה בדרך כלל לוקחת על עצמה תפקידים שאסור לה לקחת על

עצמה, כי היא לא עובדת סוציאלית, והיא צריכה לעסוק באכיפת החוק. אחרי

בדיקה עם כל הגורמים אני ממליצה על יחידה משטרתית שבראשה תעמוד קצינה

ושוטרות. נאמר לי על ידי גברת בן-צבי מהמרכז לנפגעות אונס, שנשים נרתעות

מלפנות אל שוטרים גברים, כי קשה להן לדבר בפניהם על הנושא הזה. ולכן יש

פניות רבות יותר למרכזים, והן לוקחות את המתלוננות אל המשטרה.
ח' פוזנר
בשינוי למה שאמר סגן שר העבודה והרווחה. משרדנו משותף לחקיקת חוק

למניעת אלימות במשפחה. פרטים אמסור בישיבה הבאה. מר סלבין, המנכ"ל הקודם

של המשרד, נתז בזמנו הוראה לא להפעיל את ההוק נד שיתקבלו האמצעים. עכשיו

ההוראה שונתה, ואנחנו שותפים. הרשויות המקומיות יקבלו במשך שנתיים 46

משרות נוספות לתגבור המחלקות לשירותרים חברתיים. כמו כך קיבלנו 3 משרות

במימון תקציבי קליטה לפקידי סעד מחוזיים לחוק הסעד, סדרי דין. בנשוא

היעוץ המשפטי האוצר הבטיח לנו שמיד לאחר סיום תקציב 1992 יתקיים דיון על

תגבור היעוץ המשפטי בנושאים אלה.
היו"ר א' נמיר
כאשר שמעתי את רן כהן מספר על 30 תקנים לא במקרה הסתכלתי עליו. אם

יהיו מזה 3 תקנים בשנה זו בשביל הנושא שבו אנחנו דנים כאן, נרים כוסית של

מיץ.
חי פוזנר
יהיו יותר.

היו"ר אי נמיר;

נראה. מה שאתם מציעים זה דבר כללי. אנחנו מדבירם על נושא מיוחד

וספציפי. ואתה יודע לא פהות ממני איזה מצוקות יש בלשכות הרווחה בכל

הנושאים, ואתה יודע איזה מאבקים מתנהלים היום על סדרי עדיפויות במשרדך

וכל יום שני ישדיווחים למה העבירו ממפגרים לבתי החלמה ליולדות, ואיני רוצה

להגיד איזה, ולמה העבירו מסעיף נכים לסעיפים אחרים.

אני רוצה לקבוע את סדר הדיון. הריון הבא יהיה מוקדש רק לנשים הערביות

והדרוזיות. אני מודיעה מראש, שהדיון לא יהיה בפורום גדול כמו זה שנמצא כאן

היום. לכל נושא נזמן את מי שקשור בו ישירות.

אנחנו נקיים דיון נפרד נוסח בנושא האתיופים, הגרוזינים,הרוסים, ילידי

הארץ. אני לא רוצה לשמוע אח אחד המדבר מטעמם. אנחנו נשמע עובדים סוציאלים

אתיופים ואת ראשי הקהילה האתיופית, וכר גם לגבי הגרוזינים ובני עדות

אחרות, וגם בני הארץ.

בשום אופן לא אסכים שהמשטרה תהיה זו שתעשה את מה שגופים אחרים צריכים

לעשות. שלום הבית אינו מעניינה של המשטרה, ואני חוזרת ואומרת זאת לאנשי

המשטרה בכל ישיבה שאנחנו מקיימים אתה בנושא הזה. אני מאד מעריכה את עבודת

המשטרה בנושאים החברתיים, ואני גם יודעת שהמשטרה באה לבתים האלה מפני

שהאחרים אינם באים לשם. אבל זה בכל זאת לא תפקידכם, ואל לכם להתעסק בשלום

בית. יש הודעה עלמעשהאלימות, תעשו תא מה שצריך לעשות במקרה כזה.

דיון נפרד נקיים עם המערכת השיפוטית, וזה יהיה דיון סגור ונפרד, ומאד

ענייני. ואני מבקשת ממר גברת שמחה, שלא תציעי לנו שבראש יחידה כזאת תעמוד

אשה. לא תמיד העמדת אשה בראש מערכת כזאת היא ערובה להצלחה. לא אחת קורה

שנשים הממלאות תפקידים מאד נשיים חוששות מפני הדבקת סטיגמה בהן, שהן כאילו

מקלות כשמדובר בנשים ומחמירות כאשר מדובר בגברים. תאמיני לי שזה לא טוב

ברוב המקרים, ואפילו רע. למעמד האשה יש בעיה, כאשר בנושא של נשים מטפלות

נשים. אם היינו מחדירות קצת יותר גברים למערכת, הדברים היו נראים קצת

אחרת.



הנושא של החינוך הוא מאד חשוב. שש שנים הייתי יושבת ראש ועדת החינוך

ומי שחושב שמשם תבוא הישועה אינו יודע מה הוא שה. הדבר קשור בדפוסי

התנהגות של בית, של הורים, של קהילה, של רשויות, של משפחה.

אני מבקשת ממרכז השלטון המקומי. יש לנו בעיה קשה מאד עם מרכז הלשטון

המקומי. אתמול שלחתי מכתב מאד חריף למקסים לוי. מרכז הלשטון המקומי לא

משתתף בישיבות שלנו. התקיים אצלנו דיון על מד"א, ותסכים אתי, מר רפי אלול,

שסניפי מד"א זה נושא שקשור לרשויות המקומיות, ובלכ זאת הודיעו לנו שאף אחד

ממרכז הרשויות המקומיות לא ישתתף בדיון שלנו בנושא הזה. בלי שיתוף פעולה

עם הרשויות המקומיות לא יקרה כאן דבר.

אני פונה אליך מר פוזנר, ואל בכירי משרד העבודה והרווחה. העובדה

שאנחנו עדיין עומדים עם ארבעה מקלטים בלבד לנשים מוכות, כאשר במצוקה

הנוראה שקיימת בנושא הזה מצוייות שם בסד הכל 53 נשים ו-96 ילדים, מדברת

בעד עצמה. אני יכולה רק לציין שבלי הדבקות והמסירות של הנשים העושות

במלאכה החשובה הזאת, ובתנאים כל כד קשים, אינני יודעת מה היה עם המקלטים

האלה. אבל עד היום לא העליתם את התקציב אח לא באגורה אחת, ולא נתתם שום

סיוע להגדלת קיבולת הקליטה של המקלטים האלה, כדי שתוכלנה למצוא בהן מחסה

עוד 5 ועוד 10 נשים על ילדיהן. וזו אכן תהיה הדרישה המרכזית והעיקרית

שלנו. וכל הסיפורים שלכם על הסכמים עם האוצר הם סיפורי פורים.

אני לא מדברת על 12 מקלטים, אלא על תוספת של מקלט אחד לפחות, ועל

סיוע רציני יותר לאלו שכבר עושים את העבודה. אם גם לזה אין לצפות, אז חבל

על הזמן שאתם מקדישים לישיבות שלנו.

מי שמאמין שעל ידי חקיקה משנים סדרי עולם, אינו אלא טועה. חוק חסרי

ישע, שהוא חוק נהדר וצודק, ריק מתוכן כל עוד האוצר לא נותן את הכסח ואת

התקנים הדרושים לביצועו. תאמינו לי שלנסח הצעת חוק זו עבודה הכי קלה לחברי

כנסת, כי יש יועצים משפטיים שעוסקים בזה. ואם יש קונצנזוס על הנושא, הוא

גם עובר. אבל מה שקורה בשטח זה סיפור שאין שום דמיון בינו לבין מה שהחוק

אומר.

בענין זה נצטרך ללכת על כמה דברים במשולב. הראשון בהם זה חיזוק

המקלטים וגם חיזוק קו הסיוע שמקיימת נעמ"ת וגם ויצ''ו, ויש עוד קו סיוע

בלתי תלוי שאיני זוכרת כרגע את שמו.

אני מבקשת מהמשטרה להודיע לנו בכתב: א. מה הן ההנחיות החדשות של

המשטרה כיום בנושא הזה. לאור ריבוי מקרי הרצח של נשים; ב. מה הסיוע הקבוע

והשוטה של המשטרה לכל קריאה של המקלטים לנשים מוכות; ג. מה מידת הקשר

שלכם עם הרשויות המקומיות. אני מבקשת פירוט של הדברים, איפה זה קיים ואיפה

לא קיים.

הישיבה הבאה תוקדש לדיון על הנשים הערביות והדרוזיות. הישיבה שאחריה

תהיה עם העובדים הסוציאליים וכן פרנסי וראשי הקהילה של האתיופים,

הגרוזינים ועדות אחרות שהן מאד בעייתיות, ולאחר מכן נגבש את כיוון

ההמלצות שלנו.

אני מודה לכולכם. ישיבה זו נעולה.

(הישיבה ננעלה בשעה 11:20)

קוד המקור של הנתונים