ישיבת ועדה של הכנסת ה-12 מתאריך 03/12/1991

חוק חיילים משוחררים, התשמ"ט-1989 ~ הצעת חוק של חבר-הכנסת רענן כהן; חוק שירות המדינה (גמלאות) (תיקון - קופה ציבורית), התשנ"א-1990 -הצעת חוק של חברת הכנסת נ' ארד

פרוטוקול

 
הכנסת השתים-עשרה

מושב רביעי



נוסח לא מתוקן



פרוטוקול מסי 322

מישיבת ועדת העבודה והרווחה

יום שלישי. כ"ו בכסלו התשנ"ב (3 בדצמבר 1991). שעה 00;09

(ישיבה פתוחה)

נכחו;

חברי הוועדה; אי נמיר - היו"ר

שי ארבלי-אלמוזלינו

עי זיסמן

רן כהן

י' פרח

י י צבן

מוזמנים; ח"כ רענן כהן

מי נתיב - מנכ"ל הסוכנות היהודית, נשיא

התנועה לקליטת החייל המשוחרר

מי זיסו - מנכ"ל התנועה

אי ז יק - ראש המועצה המקומית אזור, חבר

הנהלת התנועה

מ' דקל - המשנה למנכ"ל מרכז ההסברה,

חבר הנהלת התנועה

ר' צור - חייל משוחרר, חבר הנהלת התנועה

אי פרידמן - כלכלן, חבר התנועה

חי אטיאס-קידר - האגודה לקידום החינוך

ר' רוטמן - סטודנטית, נציגת התנועה

אי בן-צבי - סטודנטית, נציגת התנועה

י' שפיר - משרד העבודה והרווחה

אי קולא - שירות התעסוקה

די שלוש - סגן היועץ המשפטי,שירות התעסוקה

די גורדון - המוסד לביטוח לאומי

ר' הורן - המוסד לביטוח לאומי

די ברויטמן - משרד האוצר

חי גבאי -משרד הבינוי והשיכון

ני פלקוביץ -משרדהבינוי והשיכון

אל"מ י י תלרז - הפרקליטות הצבאית הראשית

יועץ משפטי; מי בוטון

מזכירת הוועדה; א' אדלר

קצרנית; צי ספרן

סדר-היום; א. חוק שירות המדינה (גימלאות)(תיקון - קופה ציבורית), התשנ"א-1990 -

הצעת חוק של חברת-הכנסת נ' ארד.

ב. חוק חיילים משוחררים, התשמ"ט-1989 - הצעת חוק של ח"כ רענן כהן.



היו"ר א' נמיר;

אני מתכבדת לפתוח את ישיבת הוועדה. אני מכריזה על ישיבה זו ישיבה פתוחה.

י' צבן;
הצעות לסדר
א. אני מציע שנבדוק את נושא הקשישים הסיעודיים בבתי החולים

הסיעודיים הפרטיים, בטרם ננקטים צעדים שמכוונים לזעזע ובאמת י זעזעו אותם.

ב. במוסדות למפגרים העלו את השתתפות המשפחות בתשלום בכמעט פי שלושה, וזאת

במכה אחת. אני מציע שנבדוק גם את הנושא הזה.

ג. נושא שלישי, שהוא לכאורה בעיה אישית, אבל לפי דעתי הוא בעיה כל כך מהותית

ועקרונית שאני מבקש שנתייחס אליה בוועדה: קיבלתי פנייה משני עוורים, שעובדים

במרכזיה של כור - האחד 17 שנה, והשני 20 שנה - שכיום מפטרים אותם. נמסר לי שקיסר

פנה לבני גאון, והוא אמר שיפנו ללשכת הסעד, שכור אינה לשכת סעד. אני מבקש שנרעיש

על כך עולמות.

היו"ר אי נמיר;

אחרי הישיבה נחליט איך לטפל בזה.

אשר לנושא של החולים הסיעודיים; כבר מהבוקר אני מחפשת את דייר משיח, כי היה על

כך סיכום שהתקבל לפני ארבעה חודשים, ועדיין לא מצאתי אותו.

לגבי מוסדות למפגרים; יש הצעה שלי על כל נושא שירותי הרוויה ונקדם אותה מה

שיותר מהר. אם אפשר, כבר בשבוע הבא.

י י צבן;

אולי בכל זאת נבקש הבהרה מהמנכ"ל.

היו"ר אי נמיר;

אני פונה למזכירת הוועדה; תבקשי מהמנכ"ל דיווח, ואם הוא לא יכול לבוא שיעבירו

לנו דיווח בפקס, היום, אם זה נכון שהעלו את התשלום ואם יש עוד דברים שבהם העלו את

התשלום למשפחות.

א. חוק שירות המדינה (גימלאות)(תיקון - קופה ציבורית), התשנ"א-1990 -

הצעת חוק של חברת הכנסת נ' ארד

הדיוו בהצעת החוק כבר התקיים. אני היססתי, אבל השתכנעתי שזה תיקוו צודק, לא

רק חשוב, ולכו מה שעומד היום על סדר יומנו הוא הצבעה בלבד.

זו הצעת חוק פרטית של חברת-הכנסת נאוה ארד, שהתנצלה על שהיא איננה כאן.

הצבעה

הוחלט; לאשר את החוק
היו"ר אי נמיר
אפשר להכין את הצעת ההוק לקריאה ראשונה במליאה.



ב. חוק חיילים משוחררים, התשמ"ט-1989 ~ הצעת חוק של חבר-הכנסת רענן כהן

רענו כהן;

אם יש נושא שהוא בסדר העדיפות של הכנסת הרי זה הנושא של חיילים משוחררים,

ואני רוצה לפתוה ולומר שאני מדבר בשמם של הרבה הברים שלא נמצאים כאן, בשמם של

אלופים אחרים - מלבד נשיא התנועה אלוף משה נתיב , שהוא מנכ"ל הסוכנות היהודית -

ובשמם של אנשי צבא, חיילים משוחררים שחברים בתנועה, שסיסמתה היא: "להשתחרר

ולחיות בארץ".

על החוק הזה קוימו מספר דיונים בתוך התנועה. קיימנו ימים רבים של דיונים כדי

לבחון את הדברים יחד עם אנשי השטח, יחד עם החיילים המשוחררים, יחד עם האנשים

שצריכים לחיות עם החוק הזה. קיימנו, ראשי התנועה, דיונים רבים, החל מדיון עם נשיא

המדינה, והגענו כמעט לכל שרי הממשלה. ישבנו מספר ישיבות עם שר האוצר ואני חושב

שבסופו של דבר נגיע לאיזו שהיא הבנה, כשהאוצר הקים ועדה משלו לבדוק את עלות החוק.

מחר אני יושב עם מנכ"ל הביטוח הלאומי, כי אנחנו רוצים להגיע גם אתו להבנה. במלים

אחרות, עשינו הכל כדי להגיע להבנה עם המערכת ועם הרשויות על מנת שבסופו של דבר

יחוקק במדינת ישראל חוק שיבטיח את מעמדם של החיילים המשוחררים.

יושבת-ראש הוועדה, חברת-הכנסת אורה נמיר, השתתפה בישיבה עם התנועה לקליטת

החייל, עם ראשיה, ואני חושב שהיא תיתן ביטוי לקבוצה שמובילה את הענין הזה, ענין

שאיננו פוליטי. בתנועה נמצאים אנשים מכל המפלגות שמיוצגות בכנסת, כי הבנים תם

בנים של עם ישראל והטיפול בהם חייב להיות טיפול כולל, מכיוון שכל ילד שנשאר כאן

הוא בסופו של דבר הישג למדינת ישראל והחוסן הבטחוני שלה.

מדוע הגענו להכנת החוק? לפי הנתונים שעומדים לרשותנו, אחרי מחקרים רבים שנעשו

- ליקטנו את כל המחקרים שנעשו במדינת ישראל לגבי מצבו של החייל המשוחרר, לגבי

מימדי הירידה וההתפלגות של האוכלוסיה שיורדת ממדינת ישראל - והגענו לנתונים

מדהימים. סקר אחד נעשה במסגרת בתי הספר התיכוניים, וכבר בתוך כיתות י"א-י"ב עולה

שכל ילד חמישי שוקל לעזוב את הארץ עם סיום שירותו הצבאי. נעשה סקר אחר המראה

שכיום נמצאים בירידה כחצי מליון אזרחי מדינת ישראל, ובשנות האלפיים מספר היורדים,

עם צאצאיהם, יכול להגיע ל-800 אלף אזרחים, מספר גדול יותר ממספר האנשים שהקימו את

מדינת ישראל ב-1948, שעמד אז על כ-600 אלף אזרחים.

נעשה גם מחקר, לפי בקשתנו, על הסיבות לירידה ומסתבר ש-60% מבי ו העוזבים -

יורדים כ-15 אלף בשנה - הם צעירים, חיילים משוחררים, שיורדים בגלל בעיות כלכליות,

שזה נתון מאד מדאיג. חשבנו מה אנחנו יכולים לפעול כדי להבטיח שיהיה משהו לאותם

צעירים אחרי שהם נותנים את השנים היפות ביותר בחייהם למדינת ישראל - והכוח האנושי

שלנו הוא אולי הכוח האנושי הטוב ביותר בעולם - מה אנחנו יכולים להעניק להם כדי

שיחושו שגם אליהם עם ישראל מתייחס, והגענו למסקנות, שהחוק הוא התוצאה שלהן.

החלטנו שתקום קרן מיוחדת לטובת החייל המשוחרר. בקרן הזאת יופקד אחת לחודש

סכום מסויים, כמו שכר, שהוא בשיעור שכר המינימום במשק, 1,160 שקל, מינוס השכר

החודשי הממוצע לחייל בשירות הסדיר, כך שלמעשה יופקד לטובו; החייל סכום של 1,000

שקל. הסכום הזה מופקד לטובת החייל המשוחרר, על שמו, אבל רק הקרן יכולה להשתמש

בכסף הזה.

מ' בוטון;

זה יהיה על שמו בבנק?

רענן כהן;

בבנק, על שמו. מיום גיוסו, כל חודש, ייכנס לחשבון הבנק של החייל סכום של

1,000 שקל.



י' פרח;

מי מפקיד את הכסף?

רענן כהן;

המדינה מפקידה את הכסף. ממשלת ישראל צריכה להכניס סעיף תקציבי מיוחד לקרן

הזאת, שמקציבה אחת לחודש 1,000 שקל, כך שחיילת שמסיימת את שירותה הצבאי מקבלת

כ-30 אלף שקל, וחייל מקבל 36 אלף שקל, שעומדים לזכותם בבנק. בעלי זכות החתימה על

החשבון היא ממשלת ישראל, הקרן שתיקבע, ובחוק כתוב מי יהיה בקרן. ממשלת ישראל

יכולה להחליט שזה גוף כזה או אחר, אבל היא שמנהלת את הקרן הזאת והיא שנותנת את

ההרשאה להשתמש בכסף הזה.

הכסף מיועד גם למטרת השכלה וגם למטרת דיור, כשאת הכסף מקבל רק נותן השירות.

אם החייל המשוחרר הלך ללמוד, הוא מודיע לקרן שהתחיל ללמוד באוניברסיטה בפקולטה

כזאת וכזאת, האוניברסיטה מודיעה מהו שכר הלימוד, הקרן בודקת את המסמכים, מעבירה

לאוניברסיטה את שכר הלימוד ומורידה מחשבון הקרן של אותו חייל. אותו הדין לגבי

הכשרה מקצועית, ואנחנו מעודדים הכשרה מקצועית. כמו כן יכול החייל, בכספי הקרן,

לרכוש דירה או להתחיל לפעול לרכישת דירה.

הקרן פתורה לטובת החייל למשך חמש שנים. אם בתוך חמש השנים האלה החייל נשאר

בארץ לפחות ארבע שנים, כל הכסף - בתום התקופה, כשהחשבון נסגר - הוא מענק לחייל

המשורורר. עשינו מבדק עם אנשי מדע ומצאנו שהתקופה הקריטית מבחינת עיצוב דמותו של

האדם אחרי השירות היא התקופה של חמש שנים אחרי השחרור. אם תוך חמש שנים הוא בנה

את ביתו, מצא תעסוקה והוא מתחיל להסתדר בחיים האזרחיים, הוא אכן נשאר בארץ. אני

לא מדבר על אחדים שגם אחי חמש שנים יכולים לעזוב את מדינת ישראל.
באשר למימון אנחנו מציעים
בשנה הראשונה כיסוי של כשליש מכלל ההוצאה, בשנה

השניה לחוק - שני שלישים מכלל ההוצאה, ובשנה השלישית - כיסוי מלא להוצאה. ההוצאה

הכוללת יכולה להגיע בתום השנה השלישית לסכום של כמליארד שקל, כשבטנה הראשונה -

168 מליון שקל, בשנה השניה - 504 מליון שקל, בשנה השלישית - 840 מליון שקל. בכך

אנחנו נותנים תחושה שהחייל מקבל באופן ישיר את הכספים. הוא יודע שיש לו סכום

מסויים שהוא יכול להשתמש בו כדי לפתוח את חייו האזרחיים בדרך הטובה ביותר.

אל הנתונים האלה הגענו יחד עם משרד האוצר, עם שי טלמון הממונה על התקציבים.

בידי מסמך שהוא הכין לי, על פי בקשתו של שר האוצר.

עשינו שיעורי בית, למדנו את הדברים, הפעלנו הרבה מדענים, הפעלנו פרופסורים,

ואנחנו לא באים עם הצעת החוק הזאת לפני שעשינו את כל עבודת השדה. כמו כן פנינו

ב-400 אלף איגרות לאזרחי מדינת ישראל. 20% מכל מקבלי האיגרות חתמו פיסית על

הזדהותם ועל רצונם, גם בכך שהם שילמו את הבול מכספם הפרטי. בדיוור ישיר מקובל

שהתשובות שחוזרות נעות בין 1% ל-2.5%, ואנחנו קיבלנו למעלה מ-20%, ועדיין ממשיכים

לקבל. דהיינו, הנושא הזה בוער, הנושא הזה מעורר ענין.

אנחנו רואים את הטיפול בנוער שמשתחרר מהצבא כדגל אחד עם הטיפול בעלייה, כי אם

יש ירידה בקרב הדור הצעיר היא מקרינה על העלייה. אם יש תחושה שהעלייה מקבלת

זכויות מיוחדות, הרי על ידי זה אנחנו נותנים את האיזון, מקטינים את המתח, כי

אנחנו חייבים להציג דגם אחד שמבטא גם את הטיפול בעלייה וגם את הטיפול בצעירים.

אנחנו חייבים לעשות משהו למען האוכלוסיה הצעירה, כי בסופו של דבר היא החוסן

והבטחון של מדינת ישראל.

היו"ר אי נמיר;

באמת הייתי באחת הישיבות של הוועד הציבורי, ואני מוכרחה לומר שאני לא מכירה

הרבה גופים, שכאשר הם הביאו נושא בפני ועדה מוועדות הכנסת, הם הכינו שיעורי בית

בצורה כל כך רצינית כמו התנועה הזאת, שאת הנושא שלה הציג חבר-הכנסת רענן כהן.



מי נתיב;

אני רוצה להתייחס לתנועה שהקמנו ולהסביר מהן המטרות שלה ולמה דווקא בהצעת חוק

מסוג זה הצטרפתי לעמותה הזאת, שחושבת שיש לדגת תמיכה ציבורית להצעת הרווק.
סיבה ראשונה לתמיכה הציבורית
חשבנו שיש מקום - וזה משותף לכולנו, לא חשוב

מאיזה מפלגה כל אחד - לטפח ולהדגיש בפני הצעירים שלנו שהם לא רק רצויים בשירות

הצבאי, הם רצויים גם אחרי השירות הצבאי, והחברה מעריכה את מה שהם עושים והחברה גם

עושה סידורים שביתר קלות הם יוכלו להיקלט כאזרחים שמתחילים לגדול ולפתח את עצמם.

כשחבר-הכנסת רענן כחן בא אלי וביקש שאקח על עצמי את התפקיד של נשיא התנועה, בשמחה

רבה עשיתי את זה, ויש לנו חברים מכל קשת המפלגות, ללא יוצא מהכלל.

סיבה שנייה שחשבנו שצריכה להיות פה תמיכה ציבורית - וכתוצאה מזה גם יצאנו

ל-400 אלף אזרחים - היא שפעם כבר התקבל חוק חיילים אזרחיים. אני זוכר שכראש אכ"א

בא אלי חבר-הכנסת פרח עם החוק הזה, אבל החוק ההוא מעולם לא מומש. אותה כנסת

שקיבלה את החוק החליטה גם להקפיא אותו. לכן חשבנו שיש מקום ללוות את החוק הזה, גם

אם הוא יתקבל - ויכול להיות שמסיבות פוליטיות הוא יתקבל בשנת הבחירות - כדי

שבסופו של דבר לא יקרה לחוק הזה, חס וחלילה, אותו הדבר שקרה לחוק שהתקבל אז

בכנסת, וחשבנו שצריך ללוות את החוק הזה בתמיכה ציבורית כדי שיתממש.
י י צבן
דרך אגב, זו לא פעם ראשונה שקורה דבר כזה, זו פעם שנייה: היה חוק של השתתפות

בהשלמת השכלה תיכונית, שיזם חבר-הכנסת שילנסקי, יושב-ראש הכנסת דהיום. הוא התקבל

ערב בחירות, ואחרי הבחירות - שום דבר.
מי נתיב
לכן חשבנו שנלווה את החוק בתמיכה ציבורית עד שהוא ימומש ולא רק עד שיתקבל.

אני גם מנכייל הסוכנות היהודית ואני רואה תחילתו של המתח בין הזוגות הצעירים

לבין העולים החדשים. כאנשי ציבור אנחנו צריכים להקטין את המתח הזה עד כמה שאפשר.

נכון, כאשר משרד השיכון מפרסם דירות לזכאים הוא כותב "לעולים חדשים וזכאים",

ונכון שאם יש מישרות פנויות הן מיועדות לעולים חדשים ולחיילים משוחררים, אבל כל

אחד רואה את הענין מהזווית שלו. כשבאתי לשלומי ודיברתי עם אנשים פגשתי הנדסאי

מזון שעובד ביימילואותיי, בחור יליד שלומי - דרך אגב, שלומי קלטה הרבה עולים וקלטה

אותם יפה מאד - והוא בא אלי בדאגה רבה ואומר: הגיעו הרבה מהנדסי מזון

מברית-המועצות; יכול להיות שעולה כזה יגיע מחר ליימילואותיי ויהיה מוכן לקבל שכר

יותר נמוך ואז הוא יקבל את המישרה ולא אני. אני מקווה שזה לא יקרה, אבל אני רוצה

להסביר שיש רוששות מסוג כזה ואנחנו צריכים להיות ערים לחששות האלה.
י י צבן
אלה לא רק חששות, זה כבר קורה.
מי נתיב
אם זה כבר קורה במציאות, זה עוד יותר גרוע, אבל על רקע זה אנחנו צריכים לטפל
בשני הצדדים של המטבע
גם בעלייה וגם בזוגות הצעירים.



אני לא חושב שאנחנו תנועה שעוסקת במניעת ירידה, כי מניעת ירידה זה לא רק

ארבעת האספקטים שהצעת החוק הזאת באה להציע. מניעת ירידה לא מבוססת רק על השכלה,

עבודה וקרן של חייל, יש לה הרבה מאד אספקטים, הרבה מאד דברים ערכיים, אבל אנחנו

מניחים שאם הצעת החוק הזאת תתקבל, נפחית את הירידה, אם כי אני לא חושב שנמנע

ירידה. אנחנו גם לא רוצים לחציג את עצמנו כתנועה למניעת ירידה, כי אני חושב,

להבדיל אלף הבדלות, שזה דומה להתאבדויות: כשמדברים על זה הרבה, יש גם רבים

שנתפסים לרעיון. אבל אין ספק שזה יעזור ויפחית את הירידה.

מה אנחנו רוצים? אנחנו חושבים שכל מי שיש לו תעודת בגרות ורוצה להגיע

ל-בי .אי, צריך לאפשר לו להגיע לתואר הזה. אנחנו יודעים כולנו שההשכלה היא המפתח

להצלחה בחיים, זה הוכח באלף דברים, זה דבר מובן מאליו. ישבתי בניו-י ורק שנתיים

ופגשתי מאות חיילים, טייסים, חיילי סיירות. הבעיה שהם נמצאים בניו-יורק היא משום

שהם לא התקבלו ללימודים בארץ. זה היה לפני ארבע שנים ואז האוניברסיטאות שלנו היו

הרבה יותר סלקטיביות. היום אני שומע שהן קצת פחות סלקטיביות, אבל כל הקונקורסים

מונעים את האפשרות ללכת ללמוד ולהגיע לתואר בי .אי, שזה היום כמעט השכלה לכל.

כלומר, צריך לאפשר לפתוח את המכללות. קראתי בעתון, ואני שמח, ששר החינוך והתרבות,

בתוקף היותו יושב-ראש המועצה להשכלה גבוהה, הכריז שכל מכללה תוכל לתת בי .אי,

ואנחנו רוצים שזה יקרה.

הי ו"ר א' נמיר;

השאלה אם זה לא יהיה ברמה יותר נמוכה.

רענן כהן;

היינה לנו ישיבה גם עם המועצה להשכלה גבוהה.

מי נתיב;

אנחנו מבקשים שמי שכבר השיג תעודת בגרות תהיה לו האפשרות - כמו בארצות-הברית

- ללמוד דבר כלשהו ולזכות בתואר בי.אי, בתנאי שהוא יעמוד בקריטריונים שצריך לעמוד

בהם, ולא שהקונקורס יוציא אותו החוצה, כי רק 78% יכולים להתקבל ואין יותר מקום

ואין אפשרות ללמוד בארץ. פגשתי אנשים ששירתו ארבע וחמש שנים בצבא, מייפים בדרך

כלל, שרצו ללמוד כלכלה. באף אוניברסיטה לא קיבלו אותם והם נסעו ללונדון ולמדו

כלכלה. הבחורים חאלה שנמצאים בלונדון, בלוס-אנג'לס שנתיים-שלוש, כל והשקפת עולמם

משתנה. השיקול אם להישאר או לחזור ארצה הוא שיקול ממדרגה ראשונה, ולצערי הגדול

הרבה מחליטים להישאר. אם היינו יכולים לפתוח את חאוניברסיטאות, התמונה היוגה אחרת,

וזאת כל בקשתנו; לפתוח את חאוניברסיטאות. הבעיה היא לא כספית, לדעתי, הבעיה היא

הסנוביות של האוניברסיטאות, שצריכות יותר להיפתח.

דבר שני שאנחנו חושבים שאנחנו צריכים לעסוק בו הוא התעסוקה, אבל לא במובן זה

שאנחנו באים לדרוש שאם יש עשר מישרות ויש 30 מועמדים ו-5 הם חיילים משורוררים,

שהחיילים חמשוחררים יקבלו עדיפות. אני חושב שאנחנו צריכים להכין את האנשים

לתעסוקה. ולמה אני מתכוון? קודם כל, השכלה גם כן מכינה לתעסוקה, והיא לא חייבת

להיות השכלה אוניברסיטאית - גם הנדסאי מכין את עצמו לתעסוקה - אבל שתהיה הוראת

חוק, כמו שיש גם היום, שחייל לא מסיים שירות חובה בלי שיקנו לו השכלת יסוד. זו

תקנה שדוד בן-גוריון הוציא בזמנו ובצה"ל מיישמים אותה עד היום. בשלושת החודשים

האחרונים של השירות חיילים הולכים ללמוד - מי שלא גמר בית ספר עממי - ומקבלים

תעודה.

הי ו "ר אי נמיר;

אתה בטוח שמממשים את זה?



מי נתיב;

בזמני מימשו את זה.

היו"ר א' נמיר;

גם היום?

אל"מ י' תלרז;

גם היום.
מי נתיב
אנהנו מציעים שלאלה הבאים לצבא ללא מקצוע ורוצים ללמוד מקצוע יאפשר הצבא,

בשלושת החודשים האחרונים לשירותם, לרכוש מקצוע. עד כמה שאני מכיר את יכולת הצבא

ואת צרכי הצבא, לדעתי הוא יכול לאפשר, בשלושת החודשים האחרונים, להקנות לאנשים

האלה - יחד עם משרד העבודה, על חשבון השירות הצבאי - מקצוע.

דבר שלישי - דיור. אנחנו לא מציעים שיתנו דירה, אבל אנחנו חושבים שצריך

להפסיק את התופעה, שבעיריות מסויימות אסור לבנות דירות שיש בהן פחות מארבעה חדרים

או פחות משלושה חדרים.

היו"ר אי נמיר;

איפה יש דבר כזה?

מי נתיב;

ברחובות.
י י צבן
גם בראשון לציון.

מי נתיב;

זה קיים גם בכפר סבא, שאני גר בה. צריך להתחיל לבנות דירות שיספקו זוגות

צעירים - כמו שאנחנו, בתקופה שלנו, גרנו בחדר וחצי כשהיינו זוג צעיר, וגרנו בשני

חדרים - אחרי זה מתפתחים עם הזמן. ברגע שארגה מפסיק לעשות את זה וכל דירה עולה

90-80 אלף דולר, יש לך בעיה עם הזוגות הצעירים, הם לא יכולים להגיע לדירה. צריך

להגיע לדירות שמחירן נע בין 40 אלף ל-50 אלף ל-60 אלף דולר, בגודל כזה שזוג צעיר

יכול להיכנס אליהן.

י' צבן;

יש באירופה מקומות בהם יש חיוב לבנות בקומת קרקע דירות קטנות, למשל לקשישים.

היו"ר א' נמיר;

גם אצלנו היתה הנחייה כזאת ב"עמידר", אבל לא מקיימים אותה.



מי נתיב;
דבר שני
יש להגיע למצב שזוג צעיר יוכל לשכור דירה, כשהוא ישקיע בשכר הדירה

שליש ממשכירתו, כמו שמקובל בכל העולם. לא מקובל בעולם שאדם צריך לשלם עבור שכר

דירה את כל משכורתו, אף אהוד לא מסוגל לעשות את זה. המשמעות היא שהוא הי על רושבון

אהרים, לפרוות אוכל על חשבון אהרים. אנהנו צריכים להגיע למצב ששליש ממשכורתו של

האיש יושקע בשכר דירה, וכך גם לגבי משכנתא, כי שני הדברים די דומים.
נושא הקרן
למה ההלטנו ללכת על קרן? התלבטנו הרבה מאד, כי היו הצעות לחסוך
למשכנתא ותיו הצעות ארורות. אמרנו
כמו שמדינת ישראל הכירה בכך שכל אדם חייב לקבל

לפחות שכר מינימום שהוא לא פחות מאיקס שקלים, אנחנו לא רואים שום סיבה שחייל

בשירות חובה לא יקבל את שכר המינימום. גם הוא עובד. כל הקרן הזאת מבוססת על

הרעיון שמקבלים שכר מינימום. הי יל בשירות סדיר מקבל שכר, שהשיעור הממוצע שלו כיום

הוא 160 שקל לחודש, וכל היתרה שנשארת תיכנס לקרן ותשמש לשלושה דברים, לדעתי: א.

יהיה לו סכום התחלתי לקניית דירה כשהוא יתחתן. ב. יהיה לו סכום התחלתי לעסק פרטי,

אם הוא ירצה ליזום איזה שהוא עסק פרטי משלו. ג. אם הוא ירצה להשתמש בזה לכסות את

דמי הלימוד, הוא יוכל להשתמש בזה. אני, אילו הייתי במקומם, לא הייתי משתמש בכספי

הקרן לדמי לימוד, כי יש היום המון סידורים של הלוואות, של מילגות וכל מיני דברים,

וכמעט אין אחד שלא יכול להיעזר בהם לדמי לימוד. היום, בשביל לקנות דירה, אתה

יכול לקבל 50% משכנתא, אבל אתה תמיד זקוק לסכום התחלתי. מי שאין לו סכום התחלתי

ואין לו הורים שיעזרו לו, לעולם לא יכול לרכוש דירה. פה יהיה סכום התרולתי.

בנינו את ענין הקרן בצורה פרוגרסיבית: אדם שישרת רק 26 חודשים, לא יהיו לו

36 אלף שקל, יהיו לו רק 26 אלף שקל. אדם שישרת 24 חודש - והחיילות אצלנו משרתות

24 חודש - לא ייצא עם 36 אלף שקל, אלא עם 24 אלף שקל. אדם שבכלל לא משרת בצבא

ייצא עם לא כלום.

אני מקווה שחברי הכנסת יוכלו לעמוד מול הלחץ של אלה שלא משרתים בצבא, כי היו

לנו פעם חוקים כאלה, אבל עשו אדפטציה של הדברים.

אלה העקרונות שאנחנו תומכים בהם. חברי העמותה מאד מסורים ונעשה הכל כדי לעזור

לכנסת שתעביר את החוק הזה.
ש' ארבלי -אלמוזלינו
מה עם מענק השחרור?
מי נתיב
הוא יתבטל.
ש' ארבלי-אלמוזלינו
מה: היום מענק השחרור?
ר' צור
הוא כיום 1,600 שקל.
היו"ר א' נמיר
מה המענק לחיילת?



אי בן-צבי;

200 עד 300 שקל.

היו"ר אי נמיר;

בתור ראש אכ"א לשעבר אולי תסביר לי מדוע ההבדל חזה בין חייל לחיילת?

מי נתיב;

חוק שירות בטחון מדבר על 30 חודשי שירות לגבי גבר - הוא איננו מדבר על 36

חודשי שירות - ו-24 חודשי שירות לגבי אשה. ברגע שנוצרו ששת חחודשים הנוספים לגבי

הגברים, אמרו שמענק השחרור על אותם ששה חודשים לא מבוסס על 160 שקל שירות חובה,

אלא על יותר. לא נותנים את זה לחייל, ממשיכים לתת לו את המשכורת הרגילה, היתרה

מצטרפת לו, ובשחרור הוא מקבל תמורת ששת החודשים האלה. למשל עכשיו יש מלחמה על כך

שחייבו קצינות בשירות חובה לשרת 30 חודש ולא 24 חודש, כאשר להן לא משלמים כמו

שמשלמים עבור ששת החודשים הנוספים שמשלמים לגברים.

היו"ר אי נמיר;

למה, על פי אותה פרופורציה, אם הבת משרתת שלושה-ארבעה חודשים נוספים, לא

משלמים גם לה? הרי הפער כאן הוא אדיר.

מי נתיב;

מדינת ישראל החליטה שחייל בשירות חובה בגיל 18 צריך לתת 30 חודשי שירות.

עכשיו היא באה והוסיפה לו עוד ששה חודשים. לחיילת אמרה מדינת ישראל שהיא צריכה

לינת 24 חודשי שירות, היא לא הוסיפה לה כלום, וזה ההבדל.

רן כהן;

החוק מדבר על שנתיים וחצי ולכן ההבדל.

מי נתיב;

בגלל ששת החודשים הנוספים שהטילו על החייל הוא מקבל קצת יותר כסף.

היו "ר אי נמיר;

הטיעון שלך, לדרכך, הוא נכון, אבל העיוות לא צודק.

רן כהן;

לפי החוק הזה גם כן יהיה הבדל?

מי נתיב;

כאן לא יהיה הבדל. כל חייל וחיילת יקבלו לפי מספר החודשים שהם משרתים.

ש' ארבלי-אלמוזלינו;

אם ההוק הזה יתקבל, האם יבוטל החוק הקודם שהקנה השכלה והקנה זכות לעבודה?



מי נתיב;

כן, הכל יתבטל.

עי זיסמן;

הממשלה לא מתכוונת לבטל אף חוק אחד. לחבר-הכנסת רענן כהן אין רוב בכנסת, גם

לא לנו, ולא יבטלו אף רווק אחד. צריך לבנות בנין על תשתית כדי לקדם את החוק, אבל

להגיד שיבטלו חוקים?

מ' נתיב;

זה מה שאנחנו מציעים.

היו"ר אי נמיר;

נשמע את רונן צור, שהוא חייל משוחרר. תמסור לנו כמה זמן אתה משוחרר, מה אתה

עושה, כדי שנלמד גם מהדוגמא האישית שלך.

רי צור;

אני משורורר שנה מצהייל. איורי השחרור חיפשתי עבודה באופן עצמאי וארבעה ימים

אחרי שחרורי התחלתי לעבוד במפעל פרטי שקשור בחוזים עם התעשיה הבטחונית. לאחר חצי

שנת עבודה, בסביבות יוני, החלו צמצומים ברפאייל, כל המפעלים סביב רפאייל התחילו

ליפול, ולארור חצי שנת עבודה פוטרתי, לא בגלל תיפקוד לקוי, והתחלתי לעבודה בתעשייה

האווירית. זה המקום שאני עובד בו כיום.

אני רוצה לעבור למסלול הרגשי שעובר חייל משוחרר כשהוא משתחרר מצהייל ורואה שכל

הדרכים חסומות בפניו. אחרי שלוש שנות שירות אדם יוצא ומתחיל לחפש כיוון במדינת

ישראל על מנת להקים עוד משפחה במדינה שבה הוא רוצה להמשיך לחיות - לפחות רובנו

מאד רוצים להמשיך לחיות בה - והוא מתחיל לבדוק אפשרות לקורת גג למשפחתו, את

האפשרות לדברים המינימליים. המצב היום הוא כזה שאדם לא יכול להגשים אף אחת

מהשאיפות האלה, אם זה קורת גג ואם זאת עבודה - מזל שאוכל הוא עדיין יכול לקבל אצל

ההורים - ולכן הוא מתחיל לחפש את התקווה במקום אחר. חצי שנה, שנה לארור החיפושים

האלה, הוא רואה שלמצב הזה אין מוצא, הוא אורז את המזוודות, כיוון שאין לו הרבה מה

להפסיד, והולך לחפש את הכיוון שלו במקום ארור. אני מכיר אישית מספיק חברים שלי

שאחרי הצבא עבדו חצי שנה גם בבנין, גם בפינוי אשפה, עבדו בכל העבודות הלא

מכובדות, ובסופו של דבר פוטרו בגלל קבלה של עולים בשכר נמוך. מדובר גם בכאלה

שעבדו במפעלי תעשייה והרוויחו שכר של 1,300-1,200 שקל. אלה אנשים שההורים שלהם לא

יכולים לעזור להם הרבה בקניית דירה של 80 אלף, 90 אלף, 120 אלף דולר. ב-1,000 שקל

חסכון בחודש, גם אם יוסיפו להם משכנתא והם יתחייבו ל-25 שנה, הם יגיעו לדירה בעוד

שמונה-תשע שנים. אם נעשה חישוב פשוט, זאת חתוצאה, ולכן הם לקחו את הדברים שלהם

והלכו לחפש במקום ארור. עד היום הם לא חזרו. אינני יודע, אולי יחזרו.

בסך הכל מה מבקש חייל משוחרר כשהוא משתחרר מצה"ל? הוא לא מבקש אוטו חדש, הוא

לא מבקש וידיאו, מיקרוגל ומייבש כביסה. הוא מבקש קורת גג, הוא מבקש עבודה והוא

מבקש אוכל - את הדברים המינימליים.

י' צבן;

או סיוע בלימודים.



ר' צור;

נכון. הוא מבקש את הדברים האלמנטריים המינימליים, ומדינה שלא מסוגלת ליגת את

המינימום שבמינימום הזה, אני לא יודע אם היא ראויה להיקרא מדינה. מצב שוק העבודה

כיום הוא המור ביותר. מבחינת קורת גג, בכלל אין מה לדבר. מדוע כל צוותי ההשיבה,

שחשבו כיצד לקבל את העולים ההדשים, כיצד להקל עליהם, לא חשבו במקביל כיצד להקל על

החיילים המשתחררים מצה"ל? אני חושב שהם נתנו מספיק למדינה הזאת. מדוע לא לעזור

להם באותה מידה?

הי ו "ר א' נמיר;

צריך לעזור לצעירים, אבל אי העזרה לעולים החדשים הוא גם כן סיפור. אתם צודקים

לענין שלכם, אבל גם שם לא נותנים להם כלום.

ר' צור;

אני משוכנע שלא נותנים, אבל שיתנו לנו את המינימום, כמו למשל פטור ממסים על

מוצרי חשמל. מדוע זוג נשוי בשנה הראשונה לנישואין לא זכאי לפטור ממסים על מוצרי

חשמל? מדוע הוא צריך לקנות מקרר ב-3,500 שקל, מכונת כביסה - ב-2,500 שקל? מאיפה

יש לו את הכסף הזה? צה"ל נותן לו?

או, לדוגמה, אותה תקנה שמעסיק שמעסיק עולת חדש מקבל 500 שקל כל חודש סיוע

למשכורת של אותו עולה. אנחנו לא מבינים את האפליה החמורה הזאת.

מי נתיב;

התקנה הזאת כוללת גם חיילים משוחררים.

ש' ארבלי-אלמוזלינו;

זה לא רק לגבי עולים חדשים, זה לגבי כל אזרח במדינת ישראל.

רי צור;

אני אישית פוטרתי ממקום עבודה בגלל הסיבה הזאת, כי חיילים משוחררים לא מקבלים

את ההשתתפות הזאת. מעסיק שמעסיק חייל משוחרר לא מקבל את התוספת הזאת.
היו "ר א' נמיר
עבדת בתעשייה?

ר' צור;

עבדתי במפעל פרטי שקשור בחוזים עם התעשייה הבטחונית.

י' צבן;

מתי זה קרה לך?

ר' צור;

לפני חצי שנה.



היו"ר אי נמיר;

אם הוא עבד בתעשייה, קיים לגביו החוק של חבר-הכנסת יהודה פרח, שאימצנו, לגבי

עבודה מועדפת.

רענן כהן;

גם עבור עבודה מועדפת הוא לא קיבל.

היו"ר אי נמיר;

פנינו למנכ"ל הביטוח הלאומי שיפרסמו בתשדירי השירות בטלוויזיה את מה שנותנים

לאלה שהולכים לעבוד בעבודה מועדפת, שזו עבודה בתעשייה, בחקלאות, במלונאות

ובבניין. אני מבינה שרונן עבד במפעל תעשייתי.

ר' צור;

נכון,

היו"ר אי נמיר;

ולא קיבלתה את 500 השקל שמגיעים לך?

ר' צור;

לא.

היו"ר אי נמיר;

חלק גדול מהחיילים, שהיום על פי חוק מגיע להם מענק, לא מקבלים אותו, כי

המעסיקים מנצלים את חוסר היידע שלהם.

ש' ארבלי-אלמוזלינו;

הוא מדבר על משהו אחר. הוא אומר שהמעסיק לא מקבל עבור חייל משוחרר שעובד אצלו

500 שקל השתתפות.

היו"ר אי נמיר;

אבל אותו חייל משורורר יכול היה לקבל 500 שקל גם ממקום אחר.

ר' צור;

גם את זה לא קיבלתי. יש לי את כל האישורים מלשכת התעסוקה בנס-ציונה ובראשון-

לציון ולא קיבלתי.

שי ארבלי-אלמוזלינו;

תפנה לביטוח הלאומי שיתנו לך את המענק.

ר' צור;

פניתי אליהם, ומדובר במענק של 3,000 שקל. פקידת הביטוח הלאומי אמרה לי שכל

האישורים הם בסדר גמור ותוך שבועיים אקבל את הכסף. חכיתי ארבעה חודשים, פניתי

למנהל סניף הביטוח הלאומי בראשון-לציון והוא אמר לי דבר פשוט: משרד האוצר הוציא

תקנה שמבטלת את המענק רטרואקטיבית גם למי שהיה זכאי.



ש' ארבלי-אלמוזלינו;

תקנה לא יכולה לבטל הוק.

ר' הורן;

בטרם תוקן הרווק על ידי ועדת העבודה והרווחה, בהצעה של ועדת העבודה, שולם

המענק על פי התקנות שהיו בגדר הוראת שעה. אני רוצה להזכיר לוועדה שבגלל סירוב

משרד האוצר לא ניתן לנו להאריך את תוקף הוראת השעה ומטעם זה ועדת העבודה יזמה את

תיקון החוק. נשאר פער זמנים, שהוא מעל חצי שנה, שבו לא היו בתוקף לא חוק ולא

תקנה ובעד הזמן הזה המוסד איננו יכול לשלם מענקים, כי לא היה חוק בתוקף.

רי צור;

אבל לעבודה מועדפת שולחים.
היו"ר אי נמיר
ביום שני בבוקר יהיו כאן מנכ"ל הביטוח הלאומי וסגן השר על נושא אי תשלום

הקיצבאות לילד ראשון ושני לזכאים וכן על ענין מט"ב, שהאוצר החליט לעשות ממנו עסק

ולקרות ממנו מע"מ. אני מבקשת מנציגי הביטוח הלאומי לומר למנכ"ל הביטוח הלאומי - גם

מזכירת הוועדה תודיע על כך בטלפון - שיביא לנו דיווח בענין, כי יש חיילים שגם

היום לא מקבלים את המענק על פי חוק ולא רק באותה תקופה, שדובר עליה, שגם היא

צריכה להיבדק.

אני מבקשת ממזכירת הוועדה לבקש גם משי טלמון שיהיה נוכה כאן באותה ישיבה, אם

ניתן.

ר' צור;

נתתי שתי דוגמואות, אבל אני יכול להביא הרבה דוגמאות אחרות.

היו"ר אי נמיר;

אם יש לך עוד דוגמאות של זכויות שאתם יודעים שצריך לתת לכם ואתם לא מקבלים,

ולביא אותן.
ר' צור
אני ארכז אותן ואעביר אותן דרך חבר-הכנסת רענן כהן.

יושבים פה בוועדה חמישה-ששה חברי כנסת. חשוב שגם לאלה שלא יושבים פה יועבר

המסר, שהאנשים שבחרו בהם להגיע ולשבת פה, במקום הזה, חלק גדול מהם זה הדור הצעיר,

ויותר מאשר ניתן להם המנדט הזה לנהל את עניני העובד, הוא ניתן להם להבטיח את

העתיד. העתיד במדינה זה הדור הצעיר, ואם לא ידאגו לו, המדינה תהיה אחרת.

רענן כהן;

מדינה שננטשת על ידי צעיריה מאבדת מכוח חיותה.



רי צור;

אני לא רואה מי שמסוגל להתנגד לחוק כזה, שדואג לחיילים משוחררים. אני לא רואה

מי יכול לקחת על עצמו את האחריות הזאת. אנחנו נמצאים בשטח עם האנשים, והאנשים

חמים מאד, אולי חמים יותר ממה שהיו פעם. אנשים רוצים לצאת לשטח, אנשים רוצים

לעשות קצת יותר מאשר הפגנה בכיכר מלכי ישראל, ואנחנו משתדלים להרגיע. האנשים כאן

מנהלים את העולם - את ברית המועצות ואת ארצות-הברית - אבל הלבה רותחת מתחת

לרגליים שלהם והם לא מרגישים. יש לנו עשרות אלפי חתימות, ואני מתאר לעצמי שאם

נוסיף עוד שולחנות רתימה נגיע למאות אלפי חתימות ואולי ליותר. כמעט כל מי שעובר

ניגש ומזדהה, כי כמעט בכל משפחה יש חייל משוחרר - אם זה הבן, אם זה הנכד, או אם

זה האח.

י י צבן;

כמה פעילים עוסקים בענין הזה?

ר' צור;

כ-100 אנשים, שמרכזים את הפעילות.

רענן כהן;

כולם בהתנדבות.

הי ו"ר אי נמיר;

יש לכם פעילים גם מעיירות הפיתוח?

ר' צור;

יש לנו פעילים מכל חלקי הארץ.

רענן כהן;

גם דרוזים.

י' צבן;

ממפלגות שונות?

היו"ר אי נמיר;

זו תנועה על-מפלגתית. יש בה אנשים מכל המפלגות.

ר' צור;

אם ניגש לעיירות הפיתוח נראה ששם הגרעין הכי תוסס, שם האנשים הכי חמים, כי

אין להם מה לעשות. אלה אנשים שיושבים על הברזלים. אין להם עבודה, אני כבר לא מדבר

על דירה, והם לא רואים פה עתיד.

החוק הזה בא לעזור לצעוד צעד, ואת יושאר נמשיך לבד. אנחנו מוכנים לעבוד קשה.

אני מוכן לעבוד בבנין 18 שעות ביממה, אבל שאדע שהתמורה שאקבל תעזור לי להגיע

למשהו, כי במצב שקיים היום, לא ניתן להגיע לשום דבר. רצוי שהחוק הזה יעבור מהר,

לפני שיתחיל בלגן.



א' בן-צבי;

אני רוצה לספר קצת מהצד של החיילים המשוחררים שכבר לומדים באוניברסיטאות ואני

רוצה להדגיש שני אספקטים, שהראשון הוא הדרישות הגבוהות לקבלה לאוניברסיטאות.

הדרישות הן באמת גבוהות מאד, כפי שאמר משה נתיב. לכל המקצועות המועדפים צריך

להשיג ציון מאד מאד גבוה בבהינות הפסיכומטריות ובתעודת הבגרות וזה מפריע. הבקשה

היא להוריד את הציון שנדרש בבהינות הפסיכומטריות.
דבר שני
העבודה אחרי סיום הלימודים. מי שכבר התקבל למה שהוא רוצה חושש מאד

אם בכלל תהיה לו עבודה לארור שיקבל את התואר, וזאת בגלל כל ענין העולים החדשים.

קיימים הוסר ידיעה וחוסר בטחון לגבי מה שיהיה.

הי ו "ר א' נמיר;

באיזה אוניברסיטה את לומדת? איך את מתקיימת באוניברסיטה, יש לך מילגה?

א' בן-צבי;

אני לומדת באוניברסיטת בן-גוריון בנגב. אמא קצת עוזרת לי וקצת עבדתי לפני

שנכנסתי ללימודים. בלי עזרה מהמשפחה לא הייתי יכולה ללמוד.

היו"ר אי נמיר;

בנוסף ללימודים את גם עובדת?

א' בן-צבי;

לא. בשנה הראשונה אני רוצה להשקיע יותר בלימודים. גם ענין התנועה גוזל הרבה

מזמני.

היו"ר אי נמיר;

כמה את משלמת עבור המעונות?

אי בן-צבי;

130 שקל לחודש.

הי ו "ר אי נמיר;

אין לך שום הנחה בשכר הלימוד?

אי בן-צבי;

לא. בנוסף יש כל מיני קורסים, כמו אנגלית, שאינם כלולים בשכר הלימוד. כמובן

שיש הוצאות על כלכלה, ספרים, ביגוד, שזה הרבה יותר מ-5,000 שקל שכר לימוד.

יש סטודנטים רבים שלומדים ועובדים וזה קשה להם.

ח' אטיאס-קידר;

האם ניצלת את כל הקרנות הקיימות למען הסטודנטים חיילים משוחררים? את לומדת

באוניברסיטת בן-גוריון בנגב, זו אוניברסיטה שיש לה עדיפויות במתן מילגות לחיילים

משוחררים. יש לה את קרן גרוס, קרן איסלר ועוד.



אי בן-צבי;

הגשתי בקשה לקרן גרוס ולא קיבלתי תשובה.

חי אטיאס-קידר;

תפני בבקשה לעמותה.

הי ו"ר אי נמיר;

כשאתם באים לאוניברסיטה כמו זו שבבאר-שבע יש מישהו שאתם יכולים לקבל ממנו

אינפורמציה אם יש קרנות, מאיפה אפשר לקבל סיוע?

א' בן-צבי;

יש הודעות על לוה המודעות.

הי ו "ר אי נמיר;

בהנהלת האוניברסיטה, במזכירות האוניברסיטה, אין מישהו שנותן אינפורמציה?

אי בן-צבי;

לא.
רענן כהן
לא מקבלים מספיק אינפורמציה.
אי בן-צבי
יש לוה מודעות באיזו שהיא פינה עם הודעות, אבל יש שמועה שלא כדאי להתעסק עם

זה, כי בין כה לא יקבלו כסף ולכן לא כל כך מתאמצים. למדנו מנסיון של קודמים שניסו

ולא קיבלו שום דבר.

אי ז יק;

נכנסתי לתנועה מתוך מטרה אהת קדושה; הגיע הזמן שמדינת ישראל תאמר תודה

לחיילים שלה. אולי על ידי החוק הזה היא ונאמר את התודה בצורה מרוכזת, מסודרת, ולא

תגרום תסכול לחייל המשוחרר. שבע-עשרה שנה הייתי מנהל מחלקת החינוך בישוב שלי,

היום אני ראש המועצה, ונתקלתי באותם חיילים משוחררים שרצו ללכת ללמוד

באוניברסיטאות ובמכללות גבוהות ולא יכלו להיכנס אליהן.

כמנהל מחלקת החינוך אני זוכר את התקופה שדיברו על חוק חינוך חינם בתיכון. אני

הייתי גם בתקופה שעדיין לא היה חוק ואותם תלמידים שלא הלכו לתיכון, שהיינו צריכים

להוציא להם פטורים מלימודים, הסתובבו ברחובות. זעקנו שעולה למדינה מליינים

להחזיק אותם בחבורות רחוב, במועדונים, ולטפל בהם מליונים כבדים, ואולי על ידי חוק

חינוך חינם בתיכון נפתור את הבעיה. וראה זה פלא, כל הכנסת, יהד עם השר המר,

הצליחו להעביר חוק נהדר בכנסת ולא היתה בעיה של תקציב, משום שאז כל המדינה הבינה

שאם ילמדו בשנתיים האלה על פי חוק חינוך חובה, יפתרו בעיה כלכלית וחברתית.



היו"ר אי נמיר;

לא זאת הסיבה שההוק עבר בכנסת. הוא עבר, כי הוא מומן ממילא מתקציבים ארורים.

אני הצבעתי אז נגד החוק כי חשבתי, ועד היום אני חושבת, שחינוך צריך להיות חינם

קודם כל בגיל הרך, כדי שהילדים יגיעו קצת יותר בסדר לבתי הספר. אבל אז התוספת

התקציבית היתה שולית.

א' ז'ק;

אני בא וטוען טענה פשוטה; הקרן הזאת היא הקרן היחידה שיכולה לפתור את הבעיה

של אותם חיילים שמשתחררים ואין להם את קו ההתחלה, אין להם מי שיעזור להם. אנחנו

יודעים שהקרנות, כמו אלה שבאוניברסיטאות, עוזרות באיזה שהוא שלב, אבל הן לא

עוזרות לכל המערכת. זה לא רק דיור, זה לא רק הלימודים, אלה גם ההוצאות האישיות.

האנשים האלה יצאו מהצבא אחרי שלוש שנים של הקרבה, שלוש שנים קשות מאד, והם רוצים

לראות גם דברים אחרים - קצת לבלות, קצת לקנות בגדים - ואין להם את האפשרות, אלא

רק דרך הקרנות האלה. לכן הקרן שאנחנו מציעים נותנת להם קו הונחלה והרגשה יותר

טובה, שהמדינה חושבת עליהם וחשבה עליהם במשך שלוש השנים האלה.

לגבי הדיור אני אומר כראש רשות: קיימת בעיה עם ראשי הרשויות בנושא של חוק

התכנון והבנייה. מטבע הדברים כל ראש רשות לא מעונין בדירות קטנות בשל התחלופה.

ברגע שיש דירות קטנות יש תחלופה של דיירים, הדירות האלה הן תמיד עם בעיות, מי

שנכנס אליהן הם רק כאלה שאין להם אפשרות, ולכן הם מתנגדים לאפשר בניית דירות

קטנות, כי דירה גדולה זו משפרה עם רווחה. אפשר יהיה להסדיר זאת רק על ידי חוק

שיכריח את הוועדות האלה לאשר אחוזים מסוי ימים, כ-% 20כל בנין - במיוחד בבנינים

שמשרד השיכון בונה - לדירות קטנות, שיאפשרו לחיילים משוחררים רכישה או שכירה.

משרד השיכון עומד לבנות אצלי בנין של 32 דירות וכבר מראש אמרתי ששליש מהבנין יהיה

מיועד למטרה הזאת. אם לא יהיה חוק שיחייב את משרד השיכון לא יהיה שום דבר, ואנחנו

יכולים לדבר עד מחר בלילה.

שי ארבלי-אלמוזלינו;

גם זוגות צעירים מעדיפים דירות של שלושה חדרים על פני דירות של שני חדרים. הם

לא מוכנים להיכנס לדירות של שני חדרים.

אי ז'ק

יש כאלה שלא יכולים לרכוש אפילו דירת חדר.

שי ארבלי-אלמוזלינו;

בנו פעם דירות של שני חדרים ואף אחד לא רצה אותן.

ר' צור;

תלוי איפה.

אי ז יק;

גם אני טוען, כמו שאמר משה נתיב, שהחוק לא ימנע ירידה לחלוטין, אבל הוא לבטח

יפחית אותה, משום שאותם אלה שימצאו את מקומם בלימודים, ישקיעו כאן את זמנם

הראשוני - חמש השנים הראשונות הן הבעייתיות ביותר - ולא תהיה להם סיבה רצינית

לעזוב את הארץ. תחשבו עד כמה עולה למדינה להחזיר את כל אלה שהלכו ולתת להם את כל

התשלומים וההטבות שהם מקבלים כשהם תושבים חוזרים. שהמדינה תוציא היום את הכסף כדי

לשמור על הבחורים הצעירים שלא ייצאו החוצה. זאת המטרה של העמותה, ואני חושב

שהסכומים שאנחנו מדברים עליהם אינם בשמיים ולמדינה הזאת יש אפשרות לעשות את זה.

כל המתח בין עולים חדשים לחיילים ייפתר תוך תקופה של שנתיים-שלוש, כאשר למעשה



המתח הזה קיים במקומות עבודה גם בין אזרח ותיק, מובטל שיש לו שני ילדים, לבין

מובטל חייל משוחרר, וכאשר יש מקום עבודה פנוי שואלים: את מי יקבלו, את החייל

המשוחרר או את אב המשפחה? לחייל קל יותר לקרות את הרגליים, לקום וללכת, בעוד שבעל

משפחה שמטופל באשה וילדים קשה לא לעזוב והוא לא בורח. עם הכשרה נכונה ועם

אפשרויות, האנשים הצעירים לא יברחו.
חי אטיאס-קידר
עד לפני ששה חודשים הייתי מנהלת מכינה לחיילים משורוררים. ניהלתי מכינה במשך

תשע שנים ובאופן קבוע, פעמיים בשבוע, ישבתי בלשכות להכוונת החייל וישבתי בלשכות

במחוז הצפון, במחוז ירושלים, שזה אזור קרית-גת, קרית-מלאכי.

אני מאד מעריכה את עבודתם של נברורי הציבור, ולצערי הרב, אחרי שנים רבות של

פעילות ציבורית, אחרי שאני רואה כמה דברים שהבית הזה מחליט ואינם מיושמים בשטח,

אני מתחילה לרושוב אם זאת המדינה שעליה חלמתי, שבהיותי אסירת ציון עליתי אליה

ממרוקו.

הצטרפתי לתנועה הזאת, למרות שעסקתי הרבה מאד בעליה הצפון אפריקאית בארץ, כי

היום אני רואה שצו יושעה הוא החיילים המשוחררים בארץ ובמדינתנו. אני מבינה אותך

רונן, אני יודעת שקשה לך, אבל פחות קשה לך כי ארזה במרכז הארץ. הייתי מאד שמחה עם

הציבור הזה היה בא ללשכה להכוונת החייל בצפון, בחיפה או בקרית--שמונה או בחצור

הגלילית או בבית שאן, והיה פוגש חיילים משוחררים בלי עבודה הרבה מאד זמן, שמחטטים

בפחי אשפה כדי למצוא בדלי סיגריות, כי גם כסף לקופסת סיגריות אין להם. כשיושב
מולי חייל משוחרר ואומר לי
שירתי בגולני, הייתי בשר תותחים, והיום אין לי מה

לאכול, אין לי אפילו פינה לישון - קשה לשאת את הדברים. אתם לא יודעים כמה המצוקה

עמוקה.

בעיירות הפיתוח יש דווקא פתיחות לעולים החדשים. היתה לי הפתעה גדולה מאד

בחצור הגלילית וגם במעלות. מסתבר שהעולים מבינים את החיילים המשוחררים, והחיילים

המשורוררים מבינים את העולים, כי כולם באותה סירה. כבר שמעתי אותם מתבדחים
ואומרים
נעשה שותפות, נעלה יחד לכנסת ונראה להם מה זה נבחרי ציבור.

הבעיה קשה מאד, ולפי דעתי זאת חבית של חומר נפץ, שבאיזה שהוא שלב תתפוצץ. עם

כל הכבוד והדאגה למדיניות החוץ והבטחון, אם לא נדאג לדברים האלה, אמנם תהיה לנו

מדינה, אבל אינני יודעת איזה תוכן יהיה לה.

אתם יודעים שבשעתו עבר חוק להשלמת השכלה - אין הכוונה לאוניברסיטאות אלא

להשלמת השכלה ברמה של כיתות י"ב, אפילו לא לבגרות שלמה - ובמסגרת העתודה לקידום

החינוך ישבנו עם שי טלמון ונסינו להגמיש את החוק הזה כך שמי שיש לו תעודת בגרות

עם ציון 6 בממוצע, יוכל להיכנס לקריטריון של נתמך. לא הצלחנו. חוק זה של השלמת

הכנסה הוא רק עד רמת כיתה י "ב והוא מיועד לבוגרי כיתות טי, י"א, י"ב, שמסיבות

כלכליות וחברתיות לא יכלו להשלים את השכלתם. גם מתוך אלה יש מיון רב, ואם מכינה

מסויימת יכולה לקלוט 30 או 40 חניכים חיילים משוחררים, ומתייצבים 400, צריכים

לעבור טסטים כדי להתקבל. המבחן הפסיכומטרי הוא ממש קללה, שאנחנו חייבים לחסל אותה

ולתת אפשרות השכלה לכל אחד. יבורך נשיא התנועה שבאמת עושה רבות למען הענין.

הבעיה העיקרית היא שסטודנטים חיילים משוחררים שרוצים להגיע לאוניברסיטאות

עוברים מיון מאד קפדני. כמו כן קיים ענין דמי ההרשמה, שהעלינו אותו בפורומים

שונים. כדי להתקבל לאוניברסיטה אהת הסטודנט צריך להירשם בשש אוניברסיטאות ורק

עבור דמי הרשמה הוא צריך לשלם 1,000 שקל. גם אחרי שהוא מתקבל יש בעיות קשות. אם

הוא ממעמד בינוני, אם אביו ואמו עובדים ויש שלושה ילדים בבית, הדלתות נעולות

בפניו, גם בקרן גרוס, גם בעוד קרנות. אם הוא ממעמד של משפחה מרובת ילדים ויש תלוש

משכורת שבקושי מכסה את פרנסת המשפחה, עם השלמת הביטוח הלאומי, כאן יכולים, עם

הכוונה נכונה, לקבל סיוע, לקבל את כל ההדרכה בנושא המילגות, בכל הכיוונים. לא

צריך להתייאש, מחלקים מילגות, יש הרבה מאד קרנות.



היו"ר א' נמיר;

תדאגו שבאוניברסיטאות, במזכירות האוניברסיטה, הסטודנטים יוכלו לקבל

אינפורמציה. גס אנחנו נפנה לאוניברסיטאות.

חי אטיאס-קידר;

בלשכות להכוונת החייל עומד ספר ששמו "ידיעון לחייל המשתחרר" ושם יש הרבה

אינפורמציה. אבל מה קורה לחייל שמשתחרר? הוא בא ללשכה מבולבל, קודם כל רוצה

להיפטר מהמדים, וכשהוא מתחיל להתאפס לחיים האזרחיים, הוא חוזר ללשכה אחרי

חודשיים-שלושה שהוא הסתובב, ראה, ואז הוא בא עם יידע משלו. כשאנחנו מציעים לו
לימודים הוא אומר
כשאגמור את הלימודים לא תהיה לי לא דירה, לא אפשרות לקנות

משהו, בשביל מה ללכת ללמוד? אולי אתחיל לעבוד ואעשה קצת כסף. ואז מתחילה הניידות

לחוץ-לארץ, והיא גדולה מאד. ארור כך, כשהם חוזרים מחו"ל, הם שבים אחרי שנתיים

וחצי, כשיש להם רק חצי שנה לניצול הזכויות על פי חוק חיילים משורוררים, ולרוב הם

מאבדים את הזכויות. בענין זה העמותה שלנו מבקשת להאריך את התקופה לחמש שנים,

ביודעה שרוב החיילים המשוחררים יוצאים לטייל עד שהם מתאפסים ונשארת להם בקושי חצי

שנה לנצל את הזכויות למילגות ולשאר הדברים. אם נוכל מהבית הזה לקבל עזרה רצינית

להאריך את התקופה לחמש שנים מיום השהרור, זאת תהיה הקלה גדולה מאד לחיילים

המשוחררים בכל התחומים, הו בשיכון, הן בתעסוקה והן בהשכלה.

אנחנו מנסים לשנות קצת את הקריטריונים על מנת להביא לכך שחיילים וחיילות

משוחררים ממשפחות שנמנות עם המעמד הבינוני גם כן יגיעו לאיזו שהיא זכאות.

דרך אגב, קרן גרוס היא קרן מאד עשירה, שנותנת בהתחלה 2,000 דולר מילגה.

ע' זיסמן;

מי עומד מאחורי הקרן הזאת?

חי אטיאס-קידר;

יוסקה שפירא, שהיה שר וחבר-הכנסת מטעם המפד"ל. נשיא הקרן הוא השופט אילון

וחבר בה מר קוברסקי.
עי ז יסמן
מה עם ההסתדרות הכללית?
חי אטיאס-קידר
להסתדרות יש קרן. יש גם התאחדויות עולים.

כמו שאמרה יושבת-ראש הוועדה, צריך להעביר מידע לסטודנטים באוניברסיטאות מאיין

אפשר לקבל מילגות.

קרן גרוס נותנת מילגות של 2,000 דולר לשנה הראשונה, 1,000 דולר לשנה השנייה,

1,000 דולר לשנה השלישית, ונשאר לה המון כסף.
עי ז יסמן
יש הצעה שלי להאריך את תקופת זכויות החיילים המשורוררים משלוש שנים לעשר שנים,

כמו לעולים חדשים, ומשרד האוצר נתן תשובה חיובית. אני מקווה שתוך שבועיים-שלושה

הכנסת תאשר את ההצעה הזאת.



חי אטיאס-קידר;

יש לי הרבה נסיון בחיים הציבוריים, אבל חשבתי שבנושא כל כך חשוב יהיו יותר

חברי כנסת בוועדה הזאת. אני מאד מצטערת שלא היו כאן ואני מקווה שהפרוטוקול יעבור

אליהם. אני חושבת שאותם חברי הכנסת שלא היו כאן צריכים לחשוב מה הם היו עושים אם

הם היו הורים של היילים משוחררים מובטלים, שניים-שלושה חיילים משוחררים בתוך

המשפחה. לא פעם אני נתקלת במקרים שהאב במילואים ושלושה בנים משרתים יהד בצבא.

אני מודה לך, גברתי היושבת-ראש, על תשומת הלב שהקדשתם לנו ומבקשת שדברינו

יועברו לכולם.
אי פרידמן
אני רוצה לדבר קצת על המספרים שסביב החוק, המספרים התקציביים. מר שי טלמון

הגיב על הנתונים הכספיים, ובמסמך שהוגש לוועדה יש הניירות המרכזיים שקשורים לנושא

הזה, כשנייר אהד מציין את עלות החוק. לפי דעת האוצר - בהסתמך על 1,000 שקל לחודש

לחייל, לפי חודשי שירות - מדובר בערך על מליון ורבע שקל. מסמך ארור מציין את

ההטבות שקיימות היום בסדר גודל של 137 מליון שקל.

היו"ר א' נמיר;

מליון ורבע שקל - כל שנה?
אי פרידמן
מליון ורבע שקל זה בסוף התהליך, בטכניקה מסויימת.

היו"ר אי נמיר;

לא הבינותי. אני שואלת; כמה זה יעלה למדינה בשנה?

אי פרידמן;

כאשר כל החיילים שמשרתים בשירות חובה כבר יהיו במסגרת הזאת, כלומר בסוף

התהליך, זה יעלה לשנה מליארד ורבע שקל, וזאת בטכניקה מסויימת, כי מדובר כאן על

שתי טכניקות, שאחר כך אסביר אותן.

כאמור, מסמך אחד מדבר על ההוצאה השנתית, מסמך אחר של האוצר מדבר על הסכומים

שהיום מוציאים משרדי הממשלה השונים להטבות לחיילים משורוררים, ומדובר על 137 מליון

שקל בקירוב בדברים הקיימים.

למעשה יש שתי הצעות אלטרנטיביות. ההצעה הטובה היא שמיום החלת החוק כל החיילים

המשתחררים יקבלו את המענק לפי חודשי השירות שלהם. כלומר, אם החוק ייכנס לתוקף ב-1

בינואר 1992. כל מי שמתאריך זה משתחרר יקבל 1,000 שקל לחודש, לפי חודשי שירות

חובה שהוא מילא. זה אומר שמייד עם החלת החוק, מדי שנה, יצטרכו את המליארד ורבע כל

שנה.

אפשרות אלטרנטיבית היא, שעם החלת החוק ההטבה הזאת תחול רק על מי שמתגייס ביום

החלת החוק, וזה אומר שהסכומים עולים בהדרגה מדי שנה עד שהם מגיעים למליארד ורבע.

היו"ר אי נמיר;

ומה יקרה עם החיילים שמשתחררים מאותו תאריך?



אי פרידמן;

אני אומר שזה פתרון שני שאיננו מועדף, זח פתרון אלטרנטיבי.
ואשר לשאלה שלך
הכוונה היא שבמשך שלוש שנים ימשיכו לתת את ההטבות שקיימות

היום לאלה שמשתחררים, ולאט לאט, בהדרגה, יתהילו לתת את ההטבות. כמובן שזו בעיה

תקציבית פי ננסית.

רענן כהן;

ההצעה השנייה אומרת, שבשנה הראשונה התקציב הכולל יהיה בערך 168 מליון שקל,

בשנה השנייה הוא יגיע ל-504 מליון שקל, בשנה השלישית - 840 מליון שקל, ובשנה

הרביעית - 871 מליון שקל.

אי פרידמן;

הצעה זו כבר מתהשבת באילוצים. הצעה זו שבנייר כבר לא מדברת על 1,000 שקל

להייל אלא רק על 800 שקל, מתוך גישה שאומרת שהמימון לתקציב הזה יהיה משני מקורות:

מקור אהד - הביטוה הלאומי. מדובר על % lמהסכום ההייב בביטוה לאומי.

שי ארבלי-אלמוזלינו;

כלומר, יגבו עוד 1% לביטוה הלאומי בגין הנושא של היילים משוהררים.

א' פרידמן;

נכון.

הי ו "ר אי נמיר;

אני הושבת שאפשר לקהת את זה מעלות העבודה - שהשנה זה 4,4 מליארד, כשאף מקום

עבודה לא נוצר בגלל זה. שחררו את המעסיקים מעלות העבודה, והיום העובד משלם,

משמעותית, יותר מהמעסיק שלו. אמרו שזה ייצור מקומות עבודה, אבל מסתבר שנהנים מזה

כל הרופאים, עורכי-הדין. יש היום בספר התקציב 6 מליארד לטיפוח התעסוקה. מ-6

מליארד אלה 4,39 מליארד זה מה שמעבירה ממשלת ישראל למוסד לביטוח לאומי כדי שיוכלו

לשלם את הקיצבאות, וזה הסכום שממנו שחררו את כל המעסיקים, אבל זה לא יצר מקום

עבודה אהד. את כל החיילים המשוחררים אפשר היה לסדר שלוש פעמים בסכומים האלה.

אי פרידמן;

אנחנו מבינים את המשמעות של 1% הגדלת הוצאות העבודה דרך הביטוח הלאומי.
שי ארבלי-אלמוזלינו
1% צריך להתחלק בין העובד למעביד.

א' פרידמן;

אנחנו מדברים על 1% לכל האוכלוסיה.

היו"ר אי נמיר;

אתם לא מודעים לענין של עלות העבודה. אתם רושבתם בתום לב שתוסיפו עוד 1% וזה

יתהלק חצי בחצי בין המעסיק לבין העובד.



א' פרידמן;

כל אדם עובד במדינת ישראל משלם ביטוח לאומי. כל הסכום הזה הוא בסדר גודל של

45 מליארד שקל בשנה.
ש' ארבלי-אלמוזלינו
הכוונת לסכום הגבייה.

אי פרידמן;

אם מעלים אותו ב-1% מקבלים 450 מליון שקל בשנה, שהם הצי מהמימון של הקרן

הזאת, כשהחצי השני מוצע שיבוא מתקציב המדינה. זה לגבי המימון כרסה של 800 שקל ולא

1,000 שקל לחודש לחייל.
השאלה החשובה היא
האם אפשר להחיל את החוק הזה במלואו ומייד על כל החיילים

המשתחררים, שזה במובן הדבר המועדף? האלטרנטיבה מדברת על מצב שהחוק ייכנס לתוקפו

בשלבים, תוך שלוש-ארבע שנים, כי מאחר שלא כל החיילים של יושנה הראשונה נכנסים לצבא

ב-1 בינואר, זה מתחלק על פני ארבע שנים, לא על פני שלוש שנים. קשה לי להאמין שאם

מחליטים על חוק של מליארד ורבע צריך לחכות שלוש שנים. אם מחליטים על חוק,

להערכתנו צריך להחיל אותו מייד ובמלואו. כדאי לנסות להגיע למצב שבו כל החיילים,

מיום החלת החוק, יקבלו ביום שהם משתחררים את הסכום המלא.

ש' ארבלי-אלמוזלי נו ;

אני רוצה לברך את הבר-הכנסת רענן כהן על היזמה המבורכת שלו, שהוא הצליח להקים

תנועה, שמר נתיב נתן את הסכמתו לעמוד בראשה כנשיאה.

בהזדמנות זו אני רוצה לברך את חניתה שלנו על כל העבודה שאת משקיעה. כל הכבוד

והברכות לך.

אני מברכת גם את כל חברי העמותה על העבודה שהשקעתם, על כך שאנשים מזדהים עם

מטרות התנועה, והיד עוד נטויה. כל הדברים שאמרתם נופלים על אזניים קשובות וחודרים

ללב, כי בכל משפחה יש בנים שמשרתים בצבא ויש חיילים שמשתחררים ועל הדברים האלה

מדברים. המרירות היא גדולה, התסכול הוא גדול מאד, ומדינת ישראל איננה יכולה

להמשיך ולהישאר אדישה לבעיה זאת של החיילים המשוחררים, כפי שעשתה זאת עד היום.
דבר עוד יותר חמור
חוקים שהכנסת מקבלת, הממשלה לא מבצעת, עד שצריך ללכת לבג"ץ

ונגזר על הממשלה לבוא לנמק מדוע היא לא מבצעת חוקים קיימים.

אין לי שום ספק שבצד הזכויות הניתנות לעולים יש לתת זכויות לחיילים

המשוחררים. אין צרות עין לגבי העולים, שבאים בלי כל מארצות מצוקה, ומי כמונו רואה

גם את התנאים הקשים של קליטת העלייה: לא תעסוקה, לא עבודה. אם אין תעסוקה ואם

אין הכנסה, המצוקה הכלכלית בבית קשה מאד. אני שמחה לציין שדווקא הדור הצעיר שלנו

ודווקא המשפחות מאזורי הפיתוח נרתמו כולם לקליטת העליה באהבה וברוח טובה. לא קיים

אותו ניכור שהיה בעבר מנת חלקנו. חיש מהר הופך הסבל של העולה החדש, של החייל

המשוחרר וגם של הוותיק המפוטר מהעבודה לסבל משותף והם כולם בסירה אחת, כי המחדל

נורא בכל התחומים, במיוחד בתחומים הללו. חייבת להיות התעוררות, חייבים להיות

מודעים ורגישים לכל הבעיות הללו, במיוחד לבנים המשתהררים מהצבא, שמילאו את חובתם

באהבה למולדת, כי המדינה חייבת להם הרבה מאד.

הצעת החוק הזאת היא בהחלט במקומה, היא הועלתה בעבר ולא נתקבלה במלואה, אלא

פרטו אווזה לפרוטות של השכלה, של נושא כזה ואהר, והנסיון לתת את הכל כמיקשה איות

שבה ירוכזו כל זכויות החייל המשוחרר - מעין מגילת זכויות החייל המשוחרר - לא עלה

יפה.



אולי עכשיו, בגלל המודעות הגדולה בקרב הציבור הרחב - ולדעת הקהל יש חשיבות

מרובה בהשפעה הן על הממשלה והן על הכנסת, במיוחד בתקופה כזאת - הצעת החוק אכן

תזכה לאהדה ותמיכה בכנסת. אני באופן אישי תומכת בחוק הזה בכל לב ואעשה כמיטב

יכולתי שהחוק הזה אכן יעבור בכנסת, לא רק בקריאה ראשונה אלא גם בקריאה שנייה

ושלישית.
באשר למימון
לא היירש מודעים איך עושים את זה באמצעות הביטוח הלאומי. דעו

לכם, ההפרשות לביטוח הלאומי באות משני מקורות: אחד - העובד, שמבטח את עצמו; השני

- המעביד, אשר על פי הסכם עם ההסתדרות במשך שנים, מאז קיומה, מבטח את העובד. בעבר
הפרופורציה היתה
שליש - העובד, שני שלישים - המעביד. כבר שלוש-ארבע שנים שהממשלה

רצתה להוזיל את עלות העבודה למעסיקים, כדי שלא יפטרו עובדים וכדי שיקלטו עובדים

נוספים, והיא משלמת במקום המעסיקים את ההפרשות לביטוח הלאומי. ומדובר על כל

המעסיקים, לא רק על המעסיקים היצרניים. לא פעם דרשנו שיפרידו, כי למה כולם צריכים

ליהנות מהזכות הזאת? גם משרד עורך דין לא משלם ביטוח לאומי, הממשלה משלמת עבורו,

כנ"ל רואה חשבון, כנ"ל כל אלה שעוסקים בדברים שאינם יצרניים. זעקנו בשעתו ולא

הלך. רק בכספים הללו שהיו נחסכים היינו יכולים לממן את ההוצאות הכרוכות בנושא

החיילים המשוחררים. היום העובד משלם יותר הפרשות לביטוח הלאומי מאשר המעביד.

התהפכו היוצרות וזה העיוות הגדול שנוצר, שהוא כואב מאד מאד. נצטרך לתקן את העיוות

הזה, אבל להטיל זאת רק על המעביד, זה לא כל כך יילך.
אי פרידמן
הכוונה שזה יוטל רק על הצד של המעביד.
היו"ר אי נמיר
לא מספיק שזו הכוונה שלכם.
שי ארבלי-אלמוזלינו
נצטרך לשמוע את כל הגורמים הנוגעים בדבר.

בלב חם, בלב שלם אתמוך בחוק ואעשה כמיטב יכולתי שהוא יתקבל. יבורכו כל אלה

שיזמו אותו, שעוסקים בו ושימשיכו בכך, כדי שלבנים שלנו תהיה הרגשה שהם לא רק

ממלאים את חובתם כלפי המדינה אלא גם המדינה פורעת להם את חובה.
היו"ר אי נמיר
אני רוצה לתקן נתון שקודם מסרתי, אם כי המספר עדיין מדהים: הפחתת עלות העבודה

השנה היא 3.39 מליארד. בהצטברות של כל השנים הסכום מגיע ל-17 מליארד.
י י צבן
זה 13 מליארד נטו, כולל השנה.
י' צבן
במציאות הישראלית זה חוק חשוב מאד. צריך להבטיח הפעם שלא תחזור הפרשה הצינית,

שהחוק הזה יעבור לקראת בחירות ויבוטל, כפי שהיה במקרים קודמים.



מחקר רציני היה צריך לחשוף כיצד זה קרה שארבעים וכמה שנים מאז קום המדינה -

מדינה שבנרייה בנתח כל כך גדול של הייה, של החוויות שלה, של הגורלות שלה, על נושא

הצבא והשירות הצבאי - לא היה חוק כזה. לכאורה היה צריך להיות חוק כזה כבר בשנות

החמישים, לפי אפשרויות המדינה, שיילד ויתפתח לפי הגדלת האפשרויות. במקום זה

עשינו כל מיני דברים מעוותים, כמו קיצבאות יוצאי צבא לילדים, בגיל שעוד לא יודעים

בכלל אס יהיה לילד כושר לשרת בצבא או לא, ואנחנו יודעים למה זה היה מיועד. זה לא

היה מיועד לעידוד חיילים משורוררים, אלא זה היה מיועד ליצור מנגנון חוקי, לגיטימי,

קונסנסוס של אפליה, בין משפחות יהודיות למשפחות לא יהודיות.

צריך לקדם את הענין הזה, טוב שהוא מלווה בפעולה חוץ-פרלמנטרית, ואני מברך את

חבר-הכנסת רענן כהן על היזמה,ואני מברך את כל החברים, עם משה נתיב בראשם, במיוחד

את החברים הצעירים.

אני הושב שחוק הכרחי דווקא עכשיו. הסכנה של התפרצויות זעם של צעירים בכלל

וצעירים יוצאי עיירות הפיתוח, במיוחד במציאות העכשווית, היא מוחשית מאד. יש סכנה

של התפרצות מחודשת של המתח העדתי. הוא קיים באופן אובייקטיבי ויש גם גורמים שיהיו

מעוניינים למתוה אותו לגבהים שניתן לנצל אותם למטרות שונות. יש חפיפה בין הפערים

החברתיים לפערים העדתיים בצורה מאד משמעותית, וגם הסכנה שדיבר עליה משה נתיב כבר

קיימת. המקרה הראשון שאני נתקלתי בו היה בתדיראן באר-שבע, שהוציאו חייל משורורר,

בוגר טכניון, שהיה בעתודה, מהעבודה והכניסו במקומו עולה הדש בגלל השכר המסובסד.

זה קיים, ואני בטוח שזה קיים היום באופן רציני.

החוק חשוב מאד גם על רקע המאבק שלנו לגיוס בני ישיבות לצבא. זה היבט ארור של

הענין והוא יהווה לחץ גם בנקודה הזאת.

הערה אחת לדברים של משה נתיב: אסור לנו שנזרע אשליות מוגזמות. החשיבות של

ההשכלה היא עצומה, אבל לצערי הרב, בחברה מאד ריבודית כשלנו, הוכה בעליל שההשכלה

אינה מפתה להצלחה בחיים לגבי הכלל. יש לנו היום מחקרים רציניים מאד, שמתפרסים על

פני קבוצות אוכלוסיה גדולות, שמראים שבדור השני - למרות הגידול בהשכלה לעומת הדור

הראשון - הפער העדתי לא רק שלא קטן אלא ברמה התעסוקתית, וזה המבחן של הצלחה

בחיים, הוא גדל. המסקנה שלי היא שכאשר ההברה היא מאד ריבודית - ואצלנו היא כזאת -

כל הרכבת אמנם זזה קדימה, אבל המרחק בין הקרון הראשון והקרון האחרון הולך וגדל.

אני מבקש רק לא לקשור את הענין הזה עם דגש חזק על ענין הירידה, כי יש גם

נבואה שמגשימה את עצמה. כלומר, אנשים שלא חיים במושגים של איום - "אם לא יתנו לי

את זה ואת זה, אני יורד מהארץ" - על ידי הדגשת יתר ייכנסו למעגל המחשבה הזאת.

היו"ר א' נמיר;

בנושא הזה אני קצת חלוקה עליך. יש היום שני איומים על מדינת ישראל מבחינה
יהודית
האהד - שהעלייה תיפסק כליל אם לא תהיה עבודה; השני - מספרם של הישראלים,

ילידי הארץ ובניה, שיירדו מהארץ יילך ויגבר. בזה שאנחנו לא אומרים את הדברים

בצורה הכי בוטה, הכי קשה, מה מאיים על המדינה שלנו, אנחנו לא מזעזעים אף אחד.

הופעתי במפגש של חיל האווויר, ביחידה לא של טייסים ולא של אנשים ברמת השכלה

גבוהה, אלא חיילים שעובדים בשירותים, נהגים, טכנאים, והם אמרו לי: יש עכשיו גל

שחרורים גדול מאד וכמה מאתנו מתכוונים לרדת מהארץ. אני הייתי המומה.

אני רוצה לומר למשה נתיב: שש שנים הייתי יושבת-ראש ועדת החינוך והתרבות, ואני

מזהירה את כולנו מפני התפשרות על הרמה בנושא ההשכלה. בלחצים, גם פוליטיים

וגם

ציבוריים, נגיע ליותר מכללות, נגיע לכך שכל מכללה תיתן תעודת בגרות ותיתן תעודות

בי.אי, אבל זה יהיה סוג בי, סוג ג' של תעודות. אני מציעה לא ללחוץ יותר מדי. צריך

לבדוק לגופו של ענין את הבחינות הפסיכומטריות, את כל הדברים, אבל תדעו לכם שכבר

היום יש שתי רמות של תלמידים בוגרי אוניברסיטאות, יש שני סוגים של מקבלי תעודות

בגרות. אני מזהירה את כולנו כמי שחושבת שחינוך הוא אולי הדבר החשוב ביותר כבסיס

שצריך להעניק אותו לכל ילד ולכל אזרח.



אני רוצה לפנות כאן לנציגת שירות התעסוקה: יש לי הרגשה קשה מאד. במסגרת הוק

ההסדרים במשק הוחמרו מאד התנאים לקבלת דמי אבטלה. אני הייתי מאד בעד זה, וכאן

ועכשיו אני אומרת שאם יוכח לי שעדיין מנצלים לרעה את דמי האבטלה, אני אהיה בעד

הההמרה. אני רוצה להגיד לך, ואבקש לכתוב על כך מכתב גם לסגן השר: הייתי ב"ספן",

מפעל של כור, ביום רביעי החולף והלכתי מעובד לעובד עם המנהל ועם נציגי מועצת

הפועלים. היה שם ויכוח מדוע לוקחים פועלי ייצור באמצעות קבלנים פרטיים ולא דרך

שירות התעסוקה. ואז אמר לי מנהל המפעל: כששולחים אלי אנשים דרך שירות התעסוקה,

הם עובדים יום, הם עובדים יומיים והם עושים לי טרור לתת להם עבודה שהם לא

מתאימים. אני לא רוצה לקלוט עובדים כאלה, אני רוצה שאלי ישלחו עובדים שאני יודע

שבבסיס יש אצלם נכונות להישאר בעבודה ולהתאים את עצמם. וזה קורה לא רק ב"ספן".

מקום ארור מקום ממשיכים לומר לי ולספר לי שהקלות שבה משרדי שירות התעסוקה - יכול

להיות שזה בגלל עומס או כל דבר ארור - מסכימים לקבל את התעודות האלה של "בלתי

מתאים" נמשכות באותו קצב כמו לפני החמרת החוק, וזה דבר חמור מאד. אם יש לנו היום

60 אלף מקבלי דמי אבטלה - ואני הולכת למכסימום שבמכסימום - ואפילו אם יהיו 13,000

5,000 שמנצלים לרעה את דמי האבטלה, סיפור דמי האבטלה יהפוך להיות לרועץ לכל אלה

שלא תהיה להם פת לחם אם הם לא יקבלו דמי אבטלה.

די שלוש;

גם המעסיק לא צריך לחלק את התעודות האלה בנדיבות.

היו"ר אי נמיר;

אני רוצה שהלשכה המשפטית שלכם תבדוק את הענין. תיקחו שתיים-שלוש לשכות בארץ,

תרדו לשטח ותבדקו, תראו מה קורה. איזו סיבה בעולם יש שקבלן פרטי מביא עובד, הוא

רוצה לעבוד, וכשבא עובד משירות התעסוקה, הוא לא רוצה להמשיך לעבוד?
די שלוש
הבעיה היא שהיום אין הובת זיקה.

הי ו "ר א' נמיר;

זו לא ועדה שרוצה ברעת שירות התעסוקה ובלב כבד קיבלנו את השחרור מחובת הזיקה.

תעשו ביקורי פתע, תשבו עם ראשי הלשכות.

אני מקבלת שלא צריך ככלל לבנות דירות קטנות, אבל צריך להיות קבוע שבכל ישוב

יהיה מספר דירות קטנות. זו צריכה להיות פנייה למשרד השיכון, באמצעות נציגיו

שיושבים כאן. אין צורך להכות עד שנגמור את החוק, אלא כבר נכתוב מכתב לשר ולמנכ"ל

שחייבים לבנות בכל ישוב מספר דירות שתהיינה יותר קטנות ומיועדות לצעירים.

לגבי החוק כולו; אני מחזיקה את טבלת התקציב של השנה, התפלגות ההוצאות בתקציב

1992: 30.4% -החזר חובות; 33.6% מהתקציב נקרא "אחר" והסבירו לי מהאוצר שבסעיף

הזה יש גם החזר חובות. כלומר, החזר החובות מגיע לכ-35%. בתקציב הקודם זה היה .40%

בטחון - %15.7; בשירותים החברתיים יש היום ירידה של שבע עשיריות בהשוואה לתקציב

השנה החולפת. אז הוא היה 16% ,עכשיו הוא 15.3%. יזה הינוך, בריאות, רווחה וביטוח

לאומי. מזה למעלה ממחצית הן קיצבאות הביטוח הלאומי.

אשר לעלות העבודה; היום האוצר מממן 64% מתשלומי המוסד לביטוח הלאומי. הוא

ניטרל את הביטוח הלאומי כגוף עצמאי. הביטוח הלאומי כיום פועל כמו אגף במשרד

האוצר, הם לא מעזים לזוז בלי שהאוצר נותן להם אישור. הם בבר פסקו להיות הגוף

שלשמו הם הוקמו. מה שעשה את השבר הזה הוא הסיפור של עלות העבודה. הלכתי בשעתו

לוועדת הכנסת - בהתמודדות עם ראש הסיעה שלי רפי אדרי - להיאבק, כי ועדת הכנסת

החליטה להוציא את הנושא הזה מוועדת העבודה, כי היא ידעה שאין סיכוי שדבר כזה

יעבור כאן.



בתקציב השנה 6% מהתקציב הם לתעסוקה, שזה 6,6 מליארד שקל. מזה 3.39 מליארד זו

הפחתת עלות העבודה, זה מה שנותנים השנה מתנה למעסיקים, וזה מועבר על פי חוק

לביטוח הלאומי, כדי שהם יוכלו לשלם את הקיצבאות לזקנים, לילדים, לנכים, לאלמנות.

לקליטת עלייה יש 14.3%. מהתקציב; 6 מליארד לשיכון; בין 1.5 מליארד ל-2 מליארד

לסל קליטה; מליארד אחד - ביטוח לאומי, לקשישים ולחולים שאין מי שיממן את זה, כי

הם עוד לא משלמים; רזרבה - 2 מליארד; ו-1,1 מליארד מחלקים כך: לחינוך - 500

מליון, לרווחה - 150 מליון, לבניית כיתות - 300 מליון, לבריאות - 200, לעבודה

ורווחה - 160 מליון.

אני מביאה לכם את הנתונים כדי שתדעו על מה מדובר.

אני חושבת שיש מחוייבות גדולה מאד של המדינה ושל הממשלה לדור הצעיר שלה,

מחוייבות כמו זו שיש למשפחה כלפי הבנים והבנות שלה. לא ייתכן שזו תהיה מדינה שלא

דואגת לוותיקים שלה - היום אנשים בני ארבעים, כשמפטרים אותם מהעבודה, אין להם שום

סיכוי לקבל עבודה במקום ארור, בעיקר אם זה באזורי הפיתוח, באזור היפה והמפרץ -

לצעירים משורוררי צה"ל ולעולים החדשים. המזל הוא שכולם בסל אחד. לו זו היתה רק

קבוצה אחת, הם היו על הפנים. יש למדינה מחוייבות אדירה לצעירים שלה, היא לא יכולה

רק לשלוח אותם לשרת בצה"ל על פי חוק, על פי חובה, וכשהם משתחררים הם זרוקים לכל

רוח.

אנחנו נמשיך בדיונים האלה, הם מוכרחים להיות משולבים עם האוצר. נסיתם אמנם

להביא פתרונות, אבל הפתרונות שלכם הם לא רלוונטיים. האתגר שלנו צריך להיות הנושא

הזה של עלות העבודה. אני מאמינה שגם נעשה את זה בשלבים. אני לא מאמינה שבמכה אחת

אפשר יהיה לקבל סכום כזה של כסף.

אני מבקשת ממך, חבר-הכנסת רענן כהן, לקבוע מבין החברים שלכם צוות - חשוב

שתמיד יהיה בו אחד הצעירים - של שלושה ארבעה, מכסימום חמישה אנשים שילוו אותנו

בעת הדיונים.

את הנושא הזה חייב ללוות שי טלמון. אנחנו לא יכולים לקיים את הדיונים בהצעת

החוק הזאת בלעדיו, ואני מבקשת ממזכירת הוועדה שתזמין אותו.

נתאם את המועדים ונתחיל לקדם את הנושא.

רענן כהן;

מאחר שלשר האוצר יש הרבה ענין ורגש לנושא הזה, אולי אפשר להזמין גם אותו

לישיבה אחת.

היו "ר אי נמיר;

לוועדה שלנו אין בעיה לזמן את שר האוצר. הוא בא אלינו וברצון, אבל לדעתי קודם

כדאי לנו לשבת עם שי טלמון ישיבה, שתיים, שלוש, ורק לנושא של ההכרעות וההצעות

נזמין את שר האוצר. אני מציעה שנחליט יחד.

ד' ברויטמן;

לדעתי המספרים שניתנו כאן היו נמוכים מאד, ובוורסיות השונות שהציעו הם יכולים

להגיע גם ל-2.5 מליארד שקל, אם אתה מחיל את החוק כבר מהיום על כל מי שמחר משתחרר

והוא מקבל את המכסימום בוורסיה הראשונה.

היו"ר אי נמיר;

אנחנו לא נכנסים עכשיו לדיון.



ד' ברויטמן;

נכנסת פה לצד המקורות וכל פעם היתה כאן הפניה לנושא של הפחתת עלויות העבודה

והפניה למעסיקים. זה לא חייב להיות כך, כי מי שמעסיק את החיילים זה הצבא, והצבא

עושה היום כל מיני פעולות על גבם של החיילים: מפטר אנשי קבע, מצמצם בימי מילואים

ומרוויח מזה כספית, במקום שלחילופין הוא היה יכול לקצר את שירות החובה או לגייס

פחות חיילים.

היו"ר א' נמיר;

אנחנו לא נכנסים עכשיו לוויכוח. גם תקציב צה"ל הוא תקציב המדינה, לכן הכתובת

שלנו לא יכולה להיות ישירות לצבא, הכתובת שלנו היא ממשלת ישראל ומי שאחראי על

תקציביה. אנחנו לא נכנסים לדיון, אתם תוכלו להשמיע את דבריכם ככל שתרצו. מה שאני

קובעת, שבגלל ההחשבה שלנו את החוק הזה - ואני רוצה להאמין שכולם במדינה הזאת

מוטרדים ממה שקורה לחיילים המשוחררים - אנחנו לא רוצים לקיים את הישיבות בלי שי

סלמון. יחד נראה, מתוך אחריות, איך אנחנו - גם אם נלך בשלבים - יכולים לתת הלכה

למעשה תחושה למשתחררים מצה"ל שהמדינה הזאת באמת דואגת להם.

תודה רבה. הישיבה נעולה.

(הישיבה ננעלה בשעה 11:20)

קוד המקור של הנתונים