הכנסת השתים-עשרה

מושב רביעי



נוסח לא מתוקן



פרוטוקול מס' 315

מישיבת ועדת העבודה והרווחה

יום רביעי. ו' בכסלו התשנ"ב (13 בנובמבר 1991). שעה 00;09

נכחו;

חברי הוועדה;

אי נמיר - היו"ר

אי בן-מנחם

ת' גוז'נסקי

רן כהן

י ' צבן

מוזמנים; לסעיף ראשון -

י' גולדן וסר - יו"ר הנהלת כפר המכביה.

שי פרקש - מנהל אגף השיום במשרד העבודה והרווחה

גי פרידמן - נציגת אגודת "ניצן".

אי רם - המדריך החברתי של אגודת "ניצן".

לסעיף שני -

דרי גי סקלי - יו"ר ועדת ההיגוי לפסיכיאטרים במשרד הבריאות.

י י בקל - מנכ"ל אגף נכות במוסד לביטוח לאומי.

י י קרנות - הלשכה המשפטית, משרד הבריאות.

ע' מישורי - מנהלת בית הספר "יחדיו" - אגודת אלו"ט.

פ' חודורוב - מנכ"ל אלו"ט.

מזכיר/ת הוועדה; א' אדלר

קצרנית; ש י צהר

סדר-היום; 1. קבוצת חוסים סולקה ממעון בכפר המכביה (של חה"כ ע' ז יסמן).

2. טיפול בילדים אוטיסטים ובמשפחותיהם (של חה"כ אי בן-מנחם).



אני מתכבדת לפתוח את ישיבת ועדת העבודה והרווחה, ומקדמת את בקי

הנוכחים בברכה.

הצעה לסדר להבר הכנסת רן בהן.

אני מבקש להתייהס לשני נושאים. הנושא האחד הוא זה של הפיטורים ברפאל.

אני יודע שאת, נברתי היושבת ראש, מטפלת בו ועוקבת אחריו, ואני מבקש שתמצאי

את הזמן המתאים כדי להעלותו לדיון בוועדה.

הנושא השני מתייחס לכוונה לפטר המון עובדים בתע"ש, כשמדובר בכ-2,000

עובדים. הדבר נשמר עדיין בסוד, אבל כבר היום מכינים את רשימות המפוטרים.

אני יודע שגם במפעל שבירושלים עומדים לפטר בין 350 ל-400 עובדים. אני מבקש

שהוועדה תדון נם בנושא הזה לפני שיהיה מאוחר מדי.

אני מציע, ברשותך, שנמצא את הדרך לקיים מפנש ראשוני בענין הפיטורים

מתע"ש, ואולי גם לקבל דיווח הן מארגוני העובדים והן מההנהלה של תע"ש ואולי

גם ממשרד הבטחון, כדי לבדוק אם עוד ניתן להציל את המצב לפני שיהיה מאוחר

מדי. לא אחת קורה שהדברים מגיעים אלינו כאשר כלו כל הקיצין וכבר אין מה

לעשות. הפעם כדאי שנקדים לברר את הדברים.

היו"ר א' נמיר;

באשר לרפאל, הם חתמו על נושא קרן ההתיעצות, פרט לעובדי המחקר. עובדי

המחקר פנו לבית הדין לעבודה, והתביעה שלהם לא התקבלה. אחרי שיחה עם מוסה

פלד ועם סיקו, יו"ר מועצת המנהלים של רפאל, אני רוצה לראות מה יקרה עם קרן

ההתיעלות. העבודים אמרו שקרן ההתייעלות תאפשר להם אולי לפרוש מרצון בתנאים

יותר טובים. אם היא לא תעבוד, ברור שיהיו פיטורים, וגם אמרתי זאת לעובדים.

אם יהיה צורך נכנס את ועדת המשנה שלנו לענין רפאל.

ואשר לתעשיה הצבאית, את ענין ירושים אני מעלה יהום במליאה כהצעה לסדר

היום. יש בידי נתונים, אבל אחרי שראיתי את המכתב שלכם אני בודקת אותם שוב

עם מוטי ליפמן, כדי שהמספרים שאמסור יהיו מדוייקים.

התעשיה הצבאית בירולשים קיבלה הודעה על 450 פיטורים. כל יום חמישי

האחרון ביקרתי בקרית שמונה, ו.חלק גדול מהביקור שלי שם הוקדש לתע"ש, ומר בן

יעקב שהוא אחד הסמנכ"לים בא לשם מטעם ההנהלה. לפני שבועיים הייתי בביקור

ברמלה, ומזכיר מועצת הפועלים שם מסר לי כי הוא קיבל הודעה על פיטורי 400

פועלים ממפעל של תעש ברמלה. איש התעשיה הצבאית אמר לי שבפועל בירולשים

מדברים עכשיו על 250 - 200 פיטורים. ולגבי כל הארץ המצב עוד לא ברור.

אנחנו נקבע ישיבה מיוהדת לנושא הזה מהר ככל האפשר, כי הענין נראה

הרבה יותר ממדאיג. כי את כל 1500 העובדים הם פיטרו, והצלחנו להציל רק ארז

המפעל בקרית שמונה, ושבנצרת עלית יפטרו רק 35 עובדים.

1 קבוצת חוסים סולקה ממעוז בכפר המכביה. (של חה"כ עי זוסמן)

היו"ר אי נמיר-.

אנחנו עוברים לדון בסעיף הראשון שעל סדר היום שלנו, על קבוצת חוסים

שסולקה ממעון בכפר המכביה. הבר הכנסת זיסמן יעלה את הנושא.

הנושא הזה הועלה במליאת הכנסת ב-17 ביולי השנה. מעשה בקבוצה של 38

נערים ונערות מאגודת "ניצן" חיפה שהניעה למלון כנר המכביה ברמת נן לבילוי

של סוף שבוע, לאחר שהוזמנו עבורה חדרים מראש. ובהתאם למה שבררתי אני יודע

שאנשי הקבוצה הזאת גורשו משם.

לאחר מעשה קיבלנו מכתבים נזעמים בענין זה. נמצא אתנו כאן מר יעקב

גולרווסר שהוא יושב ראש הנהלת כפר המכביה, והוא בוודאי ימסור פרסים

והסברים על מה שקרה שם. אני ראיתי בגירוש הזה מעשה חמור ביותר, מעשה המעיד

על חוסר רגישות, על אסימות ואובדן ערכים חברתיים.

המעשה הזה עורר סערה גדולה מאד, ועד היום עוד לא נרגעתי מזה. יתבן

שארגע קצת אם אשמע כאן הסברים מתקבלים על הדעת. התופעה הזאת חזרה על עצמה

גם במקומות אחרים בארץ, וזו פגיעה קשה מאד בערכי החברה הישאלית.

אני מסתפק בדברים שאמרתי, ואבי שומר לעצמי את הדבר לדבר שוב אהרי

שנשמע את דברי יו"ר הנהלת כפר המכביה.

אני המדריך החברתי של אגודת "ניצן". זה שנים שבאמצעות חברת "צבר"

אנחנו מארגנים לאנשינו נופש בבתי מלון ובבתי הארחה, ובמשך כל השנים לא

היתה לנו בעיה בענין זה. כשהגענו למלון או לבית ההארחה קיבלו אותנו שם יפה

מאד. גם הפעם נהגנו באותה פרוצדורה: הזמנו דרך חברת "צבר" הררים במלון כפר

המכביה, בשביל אגודת "ניצן", והמלון ידע זאת. היינו קבוצה של 38 איש בסך

הכל. הגענו לשם אחרי יום טיולים באזור תל אביב, ועם בואנו נתנו לנו את

המפתחות והיינו אמורים להכנס לחדרים. אלא שאז הגיעה הוראה שלא לתת לנו

להכנס לחדרים, וביקשו בחזרה את המפתחות שכבר נתנו לנו.

ביקשנו לדעת מה קרה ומדוע מבקשים מאתנו שלא להכנס לחדרים וגם להחזיר

את המפתחות. תחילה אמרו לנו שהחדרים אינם מוכנים. אחרי כמה דקות קראו

לחדרו של המנהל והוא אמר שהוא לא לוקח אחריות על עצמו להכניס את החברה

האלה למלון, כי יש לו קנטרי-קלב באזור ויש שם אנשים מאד מבוססים שלא יהיו

מוכנים לכך שאנשים שנראים כמו החברה שלנו יתאמנו אתם בקנטרי-קלב.

התחיל איזה שהוא משא ומתן וקצת ויכוח. באיזה שהוא שלב ראינו שאין טעם

להמשיך את הוויכוח הזה, וגם היתה לנו הרגשה לא נעימה. וגם חשבנו שאם אפילו

יתנו לנו בסופו של דבר להכנס לשם, אז האם נצטרך לשמור על החברה שלא יעשו

את זה ולא יעשו את זה. תחילה ניסו להגיע לאיזה שהם תנאים, שנהיה מוגבלים

למקומות מסויימים, אבל שום דבר לא עזר, והמנהל לא היה מוכן בשום פנים

ואופן שנכנס לשם.

היינו שעתיים או שלוש שעות, אינני זוכר בדיוק, בלובי של המלון מבלי

לדעת מה בעצם יהיה. שמרנו על החברה שחס וחלילה לא יעשו דברים שמעבר

לנורמה. החברה הרגישו מיד שמשהו פה לא בסדר, כי בדרך כלל אנחנו מגיעים

למקום שהוזמן עבורנו, מתקבלים בסבר פנים יפות, מכבדים אותנו בשתיה ואנחנו

נכנסים לחדרים. החברה התחילו איפוא לשאול שאלות, והיתה להם הרגשה מאד מאד

לא נעימה על שלא נותנים להם להכנס, ושהם תקועים.

אני חייב לציין שהחברה היו מאד בסדר בהיותם בלובי. אני בטוח ששום

קבוצה אחרת של אורחים לא היתה יכולה להתנהג טוב יותר. הם היו שקטים,

מנומסים מאד מתוך שהבינו שהם צריכים כאילו להוכיח את עצמם. האמינו לי שזו

היתה הרגשה איומה שזורקים אותך מהמקום בגלל הסטיגמה, ולא בגלל ההתנהגות.



המנהל גם אמר שלא נראנו טוב, ושאנחנו לא מספיק יפים. הוא אמר-. אתם לא

נראים. והם גם נתנו לנו כל מיני דוגמאות, כמו זו שאחד החברה דיבר אל עצמו,

ולכן - הם טענו - הם לא יכולים לתת לנו להכנס. הם ציינו כל מיני דברים

קטנוניים מאד.

אחרי שארגנו לנו מלוז אחר. מלוז אוויה, עזבנו ועברנו לשם. זה לא מלוז

באותה רמה, אבל שם קיבלו אותה בצורה פנטסטית,

התחושה שלי היא שהתופעה הזאת היא טימפטום לכל מה שמתרחש אצלנו בארץ

ברמה החברתית. הדבר הזה קורה לא רק בבתי מלוז, ששם זה בולט יותר, אלא גם

במקומות אחרים. אתה בא עם קבוצה, ואיז חוק המחייב אותך לעבור ועדת קבלה

בהיותך נופש. וכאשר אתה נזרק ממקום כלשהו על לא עוול בכפך, אתה מרגיש רע

מאד. החברה אבן רצו להבין מדוע ועל שום מה מטלקים אותם מהמלון. ולא היו

בפינו תשובות שלאלה הזאת. אנחנו הרגשנו מטופשים על שאין לנו תשובות. וכי

מה נוכל להשיב להם? האם נגיד להם שהדבר קרה בשל היותם חריגים, או בגלל

היותם נפגעי ראש ברמה מאד נמוכה?

כל העבודה הקשה שלנו במשך שנים לנטות לשלב את החריג בתוד הקהילה ולתת

לו את תחושת הבטחון וההשרגשה שהוא שווה ערך לכל אדם אחר, כאילו נמחקה במחי

יד, בוטלה לגמרי בשל הערות ותגובות מהסוג ששמעתם כאן. אנחנו ממש מתוטכלים.

אנחנו העובדים ביהר עם קבוצת המטופלים נשארנו מתוטכלים, ואנחנו מחפשים דרך

לעזור לאנשים האלה לרכוש שוב בטחון עצמי, כי הדבדר הזה בא לידי ביטוי בכל

התחומים, אם זה בתעטוקה, אם זה ברחוב או בכל מקום אחר, אבל אנחנו לא

יודעים מה לעשות. ההתלבטות היא יום יומית: מה אנחנו יכולים וצריכים לעשות

כדי לטעת בהם מחדש את התחושה שהם שווים משהו כבני אדם.

מר גולדווטר, האם היית נוכח במלון כפר המכבי ה כאשר הקבוצה הגיעה לשם?

והאם בכוונה לא הרשיתם למנהל המלון לבוא לישיבה הזאת?

יי גולדווטר!

ממנהל המלון נבצר להיות נובח באן היום, כי הוא לא נמצא בארץ. הוא היה

מתוכנן לבוא כאשר דובר על זה, אבל מטיבות שאינן תלויות גם בו, לא יכול

היה לבוא כי איננו בארץ.

על דבר כמו זה שקרה במלון כפר המכבי ה אין מה להתנצל. אין ויכוח על

זה שנעשתה אצלנו שגיאה חמורה מאד. הבענו את צערנו על כר בכל פורום אפשרי,

גם בפני הגברת גאולה פרידמן, גפני הנהלת ל"ניצן" וכל פורום אפשרי. נעשתה

שגיאה איומה על ידי מנהל כפר המכביה. על זה אין כלל ויכוח. אף אחד מאתנו

לא מנטה להגן עליו, ולא מנטה להצדיק את מה שעשה.

האם אמרתם לו את זה?

בוודאי שאמרנו. היתה ישיבת הנהלה שבה גונה המנהל בכל החריפות, ועל

הפרק עמדה גם האפשרות לפטר אותו. והיו שיקולים שונים אם לפטר או לא לפטר

אותו. אמרנו את הדברים האלה להנהלת "ניצן", פנינו להנהלת "ניצן" וישבנו

אתה וכן גם עם הנהלת אנשי חיפה, עם ההורים, ואמרנו שאנחנו מודים שאכן

נעשתה שגיאה חמורה ביותר.



מדוע לא הזמנתם את אותה הקבוצה לסוף שבוע במלון?

הזמנו. ישבנו אתם והבענו את צערנו על המקרה. אנחנו לא מלון פרטי.

אנחנו הנהלה ציבורית ואנהנו משרתים רבות את הקהילה בסביבה, ובווראי שמעשה

כזה לא ייעשה במקום כמו שלנו, וכולנו הבענו צער כן על כר, נם בפני אנשי

"ניצן".

ואז התחילו בינינו ובין "ניצן" דיונים על פיצויים, איזה פיצויים,

איר יהיו הפיצויים, וכמה. התדיינו על הנושא הזה ברוח טובה. זאת ועוד-.

משלחת שלנו, בהרכב של איש הנהלה ואיש שעובד בפועל במלון, נפנשה עם האנשים

בחיפה כדי להזמין אותם שוב לכפר. ולפי דיווח שאני קיבלתי היתה זו פנישה

טובה מאד.

טובה מכיוון של החברה שלנו. אנחנו הערצנו מאד את הקבוצה שלנו שידעה

לקבל את אנשי כפר המכביה בכבוד.

יי נולדווסר!

לאחר אותה פנישה זימנו את הנהלת "ניצן" לכפר המכביה על מנת לראות איר

אפשר לפצות את אנשי הקבוצה בצורה הוגנת, ואיר אפשר לסיים את הפרשה, אם

אפשר להתבטא כר, בצורה הטובה ביותר. בהקשר לזה הגענו למספר החלטות. לא זו

בלבד שאנחנו מזמינים אלינו את הקבוצה, אלא שכפיצוי אנחנו מוכנים לתת ארוע

נוסף לאיזו שהיא קבוצה של "ניצן". אנחנו נקיים בכפר המכביה יום התרמה, עם

אירוע וכיבוד על חשבוננו, והדבר סוכם בכתובים, ואני חושב שזה מסוכם על כל

הצדדים.

מר פרקש, אתה מנהל אגף השיכון במשרד העבודה והרווחה. מתי נודע לר על

המקרה הזה, והאם אתה יכול לומר לנו מה עשה המשרד בנושא הזח?

לא רק לנבי הקבוצה הזאת של ילדים עם פניעות מוחיות זעירות, אלא לנבי

כל אוכלוסיית החריגים אנחנו עובדים קשה מאד על מנת לנסות, עד כמה שאפשר,

לנסות לשלב את כל החריגים בקהילה. יחד עם אנודת ניצן המדוברת יש לנו

פרוייקטים משותפים, כמו למשל דיור מונן בקהילה, שהוא פרוייקט מאד יפה

שקיים בחיפה, בתל אביב, ברחובות, ברענ נח, כפר סבא ועוד.

למען האמת, ראינו את המקרה הזה שקרה בכפר המכביה בחומרה רבה מאד.

ולצערי אין זה המקרה הראשון.

אני לא שמעתי וגם לא קראתי איזו שהיא תנובה של משרד העבודה והרווחה

על מה שקרה בכפר המכביח כאשר הקבוצה של "ניצן" הגיעה לשם. לכן אני שואלת

מה עשה המשרד בנדון.

המקרר הגיב. אנחנו פרסמנו גם לעתונות וגם לציבור. סגן שר העבורה

והרווחה פירסם ב-16 ליולי איזה שהוא תזכיר בנושא הזה. המקרה היה ב-11

ביולי, הדיון בכנסת התקיים ב-17 ביוליל, וסגן השר פירסם את התזכיר שלו ב-

16 ביולי.

אם אתה רוצה, אקרא באזניכם את תזכיר סגן השר בנושא אגורת "ניצן". את

"אגורת "ניצן" הוקמה במטרה לטפל בילרים, בני נוער ובוגריט הסובלים

מלקויי למידה, הסתגלות ותפקוד.

לקות למירה הינה קושי ברכישת מיומנויות למירה בסיסיות על רקע של

שיבושים בתפקורי המוח. ראוי להרגיש כי אין הכוונה לקשיי למירה הנובעים

מפיגור שכלי, סביבתי או מבעיות רגשיות חמורות.

מומחים מעריכים כי כ-10% מכלל אוכלוסיית הילרים סובלים מלקות למירה,

אן רק כ-30% מהם זקוקים לחינוך מיוחר. השאר יכולים ללמור בחינוך רגיל.

הילרים לקויי הלמירה הינם לרוב בעלי פוטנציאל שכלי ממוצע ומעלה, אשר קשיי

הלמירה שלהם נובעים מהפרעות באחד או בכמה מהתחומים הבאים: חקו נגטיבי,

המוטורי, הרגשתי וההתנהגותי.

על ירי אבחון מוקרם בגיל הרך וטיפולים במרכזים להוראה מתקנת ובסניפי

"ניצן", בטיפול פרטני או קבוצתי, ניתן לקדם את האוכלוסיה לשילובה במעגלי

החינוך, החברה והתעסוקה.

אגודת "ניצן" מפעילה שרותים מגוונים במסגרת שרותים טיפוליים הניתנים

על ירי חוגי העשרה, סיוע לבתי הספר, מוערונים חברתיים, סדנאות להורים, ימי

עיון ודיור מוגן.

אגף השיקום במשרד העבודה והרווחה מסייע לאגורה במימון שרותים

סוציאליים ופסיכולוגיים במרכזי האגורה וכן במימון אחזקתם של כ-40 בוגרים

בדיור מוגן בחיפה, ירושלים, תל אביב, רחובות, רעננח וכפר סבא.

מערכת הדיור המוגן נמצאת בפיקוח אגף השיקום ופועלת על פי המריניות

שהוכתבה על ירי האגף".

היו"ר אי נמיר!

האם זה לא הנאום שנשא סגן השר בכנסת?

זו סקירה על נושא "ניצן". לכן שאלתי אותך אם לקרוא את הכל.

אני מבקשת שתשיב לי רק על מה שאני שואלת. אני שואלת: מה היתה תגובת

משרר העבורה והרווחה לנושא הזה.

"אחד המאפיינים של השילוב הוא ביציאה מאורגנת לחופש, פעולה שנקטעה על

ירי הנהלת מכון כפר המכביה שסרבה לקבלם כאורחי המלון.



משרד העבודה והרווחה רואה את התייחסותה קול הנהלת המלון לאוכלוסיה זו

בחומרה רבה ומביע את מורת רוחו מהתנהגותה של ההנהלה.

אנו מקווים שהארגונים הוולונטריים, הנועלים למען האוכלוסיות ההריגות

בישראל, ימשיכו במאמציהם לשלבם במעגלי החיים וההברה, ואני מקווה שתופעה

חריגה זו היא אכן יוצאת דופן".

את תוכן הדברים האלה, עד כמה שידוע וזכור לי, העלה סגן שר העבודה

והרווחה גם בדיון שהתקיים בכנסת בנושא הזח. אנחנו היינו מאז בקשר מתמיד גם

עם מנכ"ל "ניצן", דן לוין, וגם עם גאולה פרידמן. אנחנו לא פנינו לכפר

המכבי ה.

היו"ר אי נמיר!

למה לא פניתם לכפר המכביה?

אגודת "ניצן" הודיעה לנו שהיא נמצאת במשא ומתן עם הנהלת הכפר למציאת

איזו שהיא דרך לפצות אותה כנושא הזה, ואנחנו ראינו את עצמנו די מיותרים

בענין הזה, מאהר והנהלת "ניצן" אמרה: אנחנו מטפלים בזה.

אני רוצה להתייחס לענין הספציפי שלפנינו. אני חייב לומר שאני מתרשם

מאד מהעמדה של מר נולדו וסר. אם התאור שנתת כאן ממצה את מה שקרה ואת הבעיה,

הייתי אפילו אומר שההתנהגות שלכם לאחר שקרתה התקלה צריכה לשמש דוגמה. כי

כל מערכת מועדת לכר שמישהו בתוכה ימעד. אף אחד לא מחוסן מפני זה. אני חושב

שגם נכון עשיתם שלא פיטרתם את המנהל, אלא אם כן הפן הזה שנתגלה אצלו מגלה

נטיה שמסכנת את הניהול הנכון של כפר המכביה לפי הנורמות שהיינו רוצים

שתקויינה. ראוי היה לבקר אותו, לנזוף בו ולהזהיר אותו, אבל לא לפטר אותו.

כי מקום עבודה זה לא דבר כל כר נפוץ בימינו, ועל פיטורים צריו להשוב כמה

פעמים לפני שנוקטים בצעד מרחיק לכת זה.

אני משבה את התגובה שלכם. זו דוגמה למערכת שלא מנסה לטשטש, לחפות,

להמעיט בערך ולהביא צידוקים. אני מאד מחשיב את העובדה שלא שמענו כאן שום

נסיון אפילו להסביר משהו ברקע, אלא שמענו קבלת אחריות והסקת מסקנות. אנב,

זה גם נבון מבחינה טקטית. כי הרוב מתחילים להסתבר כאשר הם אומרים: אני

מודה באשמה, אבל, אבל, אבל..

יחד עם זה ברור שהמקרה הזה חושף בעיה קשה מאד שלא ניתן לפתור אותה על

ידי החלטות אדמיניסטרטיביות. אתמול ארחתי כאן קבוצה קטנה של מפנרים,

ונכנסתי אתם ליציע הציבור. בחוץ עמדו חבריה צעירים, תיכוניסטים אני חושב,

ולמראה הילרים המפגרים קראה אחת מבנות הקבוצה של התיכוניסטים: מה, גם

למפגרים נותנים להכנס לכאן? זה בא לה מהדעות הקדומות שמסתובבות ברחוב. זה

עניו של חינוד לגבי חולי נפש, לגבי מפגרים וחריגים אחרים. היה לנו כאן

דיון על הומוסקסואלים, ועל איד מתייחסת החברה אל חרינ כזח או אחר.

אני חושב שאם לאחר ששמענו את דבריו של יעקב גולדווסר אנשי "ניצן" לא

יערערו על העובדות שהוא מסר לנו, הייתי עושה ניודו על הענין, והייתי מצביע

על כד שמנהל המלון בוקר חריפות, ננזף והוזהר, אבל ההנהלה הציבורית נהגה

כמו שצריד. חייבים לשבח את הדבר הזה כדי להראות לאחרים מה הדרד שבה צריד

להתמודד עם דברים כאלה.



אני מצטרף למה שהיה ביו השיטין בשאלות קול יושבת ראש הוועדה אל משרד

העבודה והרווחה. אכן לא היתה הרגשה שהמשרד היה מעורב בנושא הזה בצורה

ראויה ובצורה מידית. אנחנו יודעים שכאשר סגן השר רוצה שהתקשורת תדע מה הוא

עושה ומה אינו עושה, הוא יודע אח הדרכים לטפל בזה. אני מבין שהתזכיר

ששמענו כאן היום הוכו כדי להשיב להצעה לסדר של הבר הכנסת זיסמו בכנסת. אני

חושב שהמשרד צריך היה לגלות פעילות מידית בעניו הזה, וחבל שלא עשה זאת.

שמעתי את דבריו של סבו השד פרוש. הדברים שלו באותו יום היו בוטים,

תקיפים והד משמעיים. הבל שלא הבאתי לכאן את הסטוננרמה של דבריו. אני לא

אומר את הדברים האלה כדי להגו עליו, כי הוא לא זקוק להגנתי. אני בא בטענות

אל המשרד על שהדוגמה שהעלה כאו חבר הכנסת צבו היא נכונה. אני חושב שרוב

האוכלוסיה ורוב העם מתייחסים בכבוד אל הנכים, בעלי מום וחריגים מכל

הסוגים. אבל יש גם תופעות שונות בכל שדרות העם. השאלה היא באיזו מידה

נאבקת המדינה בתופעות האלה, ומה היא עושה כדי שלא תתפתחנה ותתרחבנה.

ובעניו זה אני בא בטענות אל משרד העבודה והרווחה.

סגו השר צריך היה לנצל את המקרה הזה כדי להעביר את המסר הדרוש, ואני

מציע לו עדייו לעשות זאת. צריו לנצל את האירוע הזה של הזמנת הקבוצה של 38

צעירים מ"ניצו", שגורשו בשעתו ממלוו כפר המכביה, להיות עכשיו אורהי המלוו,

כאשר מנהל המלוו יהיה זה שיקבל את פניהם, וצריך לדאוג לכר שהוא אכו יקבל

את פניהם. קודה שאדם עושה שגיאה המודה, וגם אם מגיע לו שינזפו בו ויזהירו

אותו, הוא לא צריד לשלם על מעשהו זה מחיר כל כד יקר כמו פיטורים. אבל מאחר

והוא בכל זאת עשה שגיאה המורה ביותר, שבעקבותיה נגרם נזק לא רק לאותם 38

ילדים, אלא לכל החברה הישראלית, הוא בעצמו צריד לקבל את הילדים האלה בבואם

למלוו כפר המכביה על פי הזמנת הנהלת המלוו. צריד להפוד את הארוע הזה לארוע

תקשורתי כדי שכל עם ישראל יראה איד פועלים ומה עושים על מנת לתקו עוול

שנעשה.

הדוגמה שאותה הביא באו חבר הבנסת צבו מצביעה על כד שהתופעה הזאת

קיימת נם אצל תלמידים של בתיספר תיכון, ואין ספק שצריך להלחם בה בדרכים

המתאימות. אפשר היה כמובן לשאול גם איפה היה ראש העיר רמת כאן, ואיפה היו

פרנסי ואבות העיר כאשר הדבר הזה ארע ומיד אחריו. את אותן השאלות שהציגה

יושבת ראש הוועדה בפני משרד העבודה והרווחה, אפשר להציג גם בפני ראש העיר

וחברי העיריה והמוסדות האהרים הקשורים בכפר המכביה.

מהמעשה הזה צריך להקיש שוועדת העבודה והרווחה היא הגוף הלוחץ, המדרבן

והמוביל במאבק נגד התנהגות חריגה של חלק מהציבור כלפי חלק מהחברה

הישראלית, כלפי החריגים ובעלי המום. זו צריכה להיות המסקנה, וצריך לעשות

כדי שמקרים כאלה לא יישנו בעתיד, ושר העבודה והרווחה צריך להיות המוביל

במערכה הזאת.

אני מצטרפת לדברים שנאמרו על תגובת המלון לאחד המקרה. אני רוצה לשאול

את משרד העבודה והרווחה, על רקע מה שקרה, האם הכין המשרד איזו שהיא תכנית

פעולה לשילובם של ילדים וצעירים אלה בקהילה, כמו גם בתחום הספציפי של

בידור ותרבות הפנאי, והאם פנה בעניו זה אל משרד החינוך? אני חושבת שטוב

להלחם בדעות הקדומות ולעסוק בחינוך בכל הקשור לנושא הזה כאשר הילדים הם

בגיל רך, כי אז עוד אפשר להשפיע על השקפת עולמם. האם יש למשרד תכנית כזאת?



אני מוכרח להגיד שאין לנו תכנית כזאת. אנחנו עוסקים יחסית מעט מאד

בנושאים כמו חברה, תרבות הפנאי וכוי, אף שאלה כמובן נושאים נכבדים וחשובים

מאד. אם אנחנו מדברים בעיקר על אוכלוסיית הילדים והנוער בבתי הספר, אני

חייב להניד שהמעורבות שלנו בגילאים האלה היא בתחום השיקום בעיקר, בחלק

הטיפולי של השיקום, ופחות לצערי בחלק החברתי. צריו זכור שרוב האוכלוסייה

הזאת נמצאת במסגרת של בתי ספר כאלה או אחרים, אם זה בחינוך הרגיל ואם זה

בחינוך המיוחד. והמעורבות שלנו שם היא קטנה.

ידוע לי שארגון הנג של הנכים בישראל, שבראשה עומד עורך-דין ישראל

גלובוס, מכין תכנית רחבה מאד בנושא של מודעות הציבור לנושא הזה. ביחד עם

כל הנופים העוסקים בטיפול בנכים, ועם המוסד לביטוח לאומי, באמצעות הקרן

לשרותים, ייצא בעוד מספר חודשים עם תכנית רבת היקף. עדיין חסר להם סכום

מסויים כדי שיוכלו לצאת עם התכנית הזאת, אבל אני מאד מקווה שהתכנית הזאת

תקרום עור וגידים בחודשים הקרובים. זו ללא ספק תכנית גדולה ויפה.

הנושא של התנהגות החברה הבריאה כלפי החברה שהגורל התאכזר אליה זו

סוגיה מאד מורכבת ומאד קשה. חבר הכנסת ז יסמן, שהוא חבר בכיר בסיעתנו וחבר

בוועדת הכספים, נוהג להתלוצץ ואומר שכאשר בדרכו לוועדת הכספים הוא עובר

ליד חדר הוועדה שלנו הוא עושה זאת בריצה. ומדוע? מפני שאינו יכול לראות את

הקליינטים של הוועדה הזאת. הדברים נאמרו כמובן בהלצה, אבל זו כלל לא הלצה.

זה סיפור אמיתי ועצוב.

כאשר עמדתי בראש ועדת החינוך והתרבות של הכנסת סיירתי בארצות הברית,

ושם ראיתי שהכיתות של אוכלוסיות של המפגרים ושל אוכלוסיות פגועות אחרות,

כולל נפגעי מוחין היובתוך בית ספר רגיל. המגמה היתה מאד ברורה: שהילדים

בבתי הספר יתרגלו לחיות גם עם האוכלוסיה הזאת של ילדים. כי כאשר יש בית

ספר נפרד למפגרים, בית ספר נפרד לעיוורים וכך הלאה, אין לילדים הבריאים

נקודות מפגש עם הילדים שאינם בריאים כמותם, ולכן כאשר הם בכל זאת נפגשים

היחס של הילדים הבריאים כלפי הילדים הלא-בריאים אינו בדיוק היחס שהיו

רוצים לראותו.

אני רוצה להגיד לך, יחזקאל בקל, שבקרן של פיתוח שירותים הייתם

צריכים כבר מזמן לתת את הדעת לנושאים האלה, כי האוכלוסיות האלה בהחלט

שייכות לתחום העבודה שלכם.

אין ספק שזה נושא מאד מאד חמור. והמשפחות הפגועות הן היחידות הסובלות

מזח. שהרי החברה נעשית מיום ליום יותר אטומה לנושא הזח, כי כל אחד בטוח

שלו לא יקרח דבר כזה.

אני רוצה לשבח את חבר הכנסת עמנואל ז יסמן, שלולא ההצעה שלו לסדר היום

בנושא חזה, והרעש שקם סביב הארוע הזה, לא היינו שומעים אפילו את התגובה

החריפה של סגן השר במליאת הכנסת.

אני מאד משבחת את יושב ראש הנהלת כפר המכביה. אני חושבת שאתם באמת

ראויים לכל ההערכה על הגישה הציבורית האחראית שלכם, וחבל רק שזח לא זכה

לפרסום יותר גדול ורחב. אנחנו יודעים מהנסיון שהדברים השליליים זוכים תמיד

לכותרות, ואילו הדברים החיוביים - לא. אני רוצה להציע לכם לקיים את האירוח

של חניכי "ניצן" מהר ככל האפשר. לא כדאי שיעבור זמן רב עד לביצועו.

מ"ניצן" אני מבקשת שתהיו גם אתם יותר פתוחים לנושא הזה, ולא להתמקח.



אני לא יכולח קולא למתוח ביקורת קשה מאד על משרד חעבודה והרווחה. אני

לא יכולה לומר את זה ישירות על אגף השיקום, בי אינני יודעת אם מותר להם

להניב על דבר כזה או לא. אם מותר להם, אז הביקורת שלי מופנית נם אליהם. לא

יעלה על הדעת שבאשר ארוע בזה קרה ב-11 לחודש אתם תהבו עד שסגן השר יתייחס

לנושא הזה במליאת הכנסת. תנובה רשמית של המשרד היתה חייבת לבוא מיד לאחר

האירוע, נגר מה שהתחולל בכפר המכביה. לא יתכן שהמשרר שהוא ממונה על

האוכלוסיות האלה לא ישמיע את קולו בענין כמו זה, ואין ספק שזה היה מוצא את

ביטויו נם בכלי התקשורת. הדבר הזה היה מחזק נם אנודות כמו אנודת "ניצן".

אני מודה שמלאכתנו יהוםה יתה קלה יחסית, וזאת תודות למר נולדווסר.

הדברים האלה יופיעו נם במסקנות ובהמלצות שלנו.

מר נולדווסר, אולי בראי שנציג של ועדת העבודה והרווחה יהיה מוזמן

להיות נוכח בהניע האורחים שלכם מ"ניצן" למלון כפר המכביה.

זח בהחלט רעיון טוב, ונשמח לקבל הזמנה כזאת.

אני רוצה להניד לו, מר פרקש, שהשבוע ישבה אצלי נציגות של העיוורים.

מלבד הארנונים, שהם מאד השובים, אבל הם בריאים, יש ביניהם אנשים או

משפחות שצריר להתייחס אליהם כאל אוכלוסיות קשות, כי הנורל התאכזר אליהם.

צריר להתייחס אליהם בהרבה יותר סבלנות, הרבה יותר סובלנות, והרבה יותר

פתיחות. אני למדתי שנם כשאינו יכול לעזור בצורה ממשית, כשאתה מנלה כלפיהם

לב פתוח ורניש ובמובן רצון טוב יש בכל אלה 50% הטיפול. אני מכירה את

הקשיים הגדולים, אבל אני בבל זאת מבקשת מכם לגלות קצת יותר פתיחות.

שי פרקש!

רציתי לספר לכם על פרוייקט קטן שהתחילנו לפני שנתיים על שילוב ילדים

חריגים במעונות יום וגני לדים רגילים. בפרוייקט הזה משתתפים היום 180

ילדים חריגים, חלקם נכים וחלקם מפגרים. אנחנו עושים עכשיו סקר הערכה של

התכנית הזאת, אבל מההרים שאני שומע אני למד שהתכנית יוצאת מן הבל, והיא

תורמת לשני הצדדים, נם לילדים הנכים שנמצאים במסגתד רגילה, ולא פחות מזה

היא תורמת לילדים הבריאים שמכירים כבר בהיותם בני שנתיים-שלוש את הילד

הנכה. לראות ילד נכה יושב בכסא גלגלים בתוך קבוצה של ילדים רגילים זה דבר

יוצא מן הכלל. ואכן זה פרוייקט נהדר.

יהיה חבל אם הפרוייקט חזה ייפסק בהגיע הילדים לבית הספר.

במסקנות שלנו נקבע את הדברים שלא היו כהלכה, ונציין נם את הדברים

שהיו ראויים להערכה. אנחנו נם נפנה אל המוסד לביטוח לאומי כדי שיוביל את

הנושא הזה ביחד עם אגח השיקום במשרד חעבודה והרווחה ועם משרד החינוו

והתרבות. זה דבר חיוני מאין דונמתו.

אני מבקשת ממו, מר נולדו וסר, למסור את הערכתנו לבל חברי מועצת

המנהלים שלכם.

אני מודה מאד לאורחים שלקחו חלק בדיון שלנו בנושא הזה.



2. טיפול בילדים אוטיסטים ובמשפחותיהם (של חה"כ א' בן מנחם)

היו "ר א' נמיר;

אנחנו עוברים עכשיו לסעיף השני שעל סדר היום שלנו: טיפול בילדים אוטיסטים

ובמשפחותיהם, של חבר הכנסת אלי בן-מנחם.

האם מישהי מכן הורה לילד אוטיסטי? חשוב לנו שיהיה כאן גם הורה לילד אוטיסטי.

עי מישורי;

אני אם לילד אוטיסטי.

היו"ר אי נמיר;

ברשותכם אנסה להעלות כאן משהו מההצעה לסדר היום של חבר הכנסת אלי בן מנחם

בנושא הזה. הנושא הזה הועלה במליאת הכנסת ב-22 לינואר 1991 כהצעה לסדר היום של

חבר- הכנסת אלי בן מנחם. הנושא הועלה בעקבות המעשה הנואש של אם לילד אוטיסטי,

שמתוך רחמים מאד מאד עשתה - לדעת חלק מהציבור - מעשה רצה, כשלדעת חלק אחר של

הציבור היתה זו המתת רקד. אנחנו בוודאי זוכרים את דמותה של האם עם כל הטרגיות

שסובבה את הנושא הזה.

חבר-הכנסת בן-מנחם תאר את מה שעובר על המשפהות שמגדלות ילדים אוטיסטים, באיזה

קשיים הן נתקלות, באיזו בדידות הן מצויות. הבעיה מוכרת וידועה לכולנו כאן, ואני

מבקשת מגברת עדנה מישורי להציג בפנינו את הבעיה, גם כמי שהיא אם לילד אוטיסטי,

וגם כמנהלת בית ספר לילדים אוטיסטים.

עי מישורי;

אני חושבת שהבעיה הקשה ביותר שבה אנחנו נתקלים היא של העדר מסגרות המשך

לילדים ולמתבגרים האוטיסטים. התקדמנו בהדרגה ולחלק גדול מהילדים האלה יש היום

מסגרת חינוכית הולמת, ואנחנו חושבים שמסגרות חינוכיות שיקומיות כאלה יכולות לענות

על הצרכים של האוכלוסיה הזאת. עד היום מקובל שלאוכלוסיה ששאיננה במסגרת חינוכית

כזאת, נמצאת בבתי חולים לחולי נפש, כאשר ברוב המקרים זה לא מתאים. יש אמנם מקרים

של בעיות שיקומיות וגם בעיות רפואיות שמצריכות טיפול רפואי, אבל אצל רוב

האוכלוסיה זה לא מוצדק.

בשל חומה בירוקרטית מאד לא מוצדקת קורה שהאבחנה של אוטיסט סוגרת בפני ילד,

שיכול היה להיקלט בהצלחה במסגרת של שיקום או עבודה על משרד הרווחה, את האפשרות

להיקלט בה. אוטומטית הוא לא יתקבל לכל מסגרת שקשורה במשרד העבודה והרווחה.

אגודת אלו"ט הקימה מסגרת, שהיא הראשונה בארת, שהיא לא במסגרת בית חולים, והיא

בינתיים מסגרת בודדה. יש צרכים מרובים, ואני חושבת שהמדינה צריכה לקרת עכשיו על

עצה להמשיך בפרוייקט כזה של טיפול וחינוך שיקומי איורי שנגמר חוק חינוך חובה, וגם

ילדים בגיל שלפני חוק חינוך חובה שהמשפחות שלהם אינן יכולות להתמודד עם הבעיה

הזאת.

סקרים עולמיים מורים שארות לכל 10,000 לידות נולד אחד או שני ילדים אוטיסטים.

יש חוקרים שמדברים על 3 - 4 לידות של ילדים אוטיסטים לכל 10,000 לידות, ויש

המדברים על 1 - 2 לידות כאלה.

באגודה שלנו חברים כ-400 משפחות, כאשר ידוע לנו שזה פחות ממחצית האוכלוסיה

בארץ. מעולם לא נעשה במדינה סקר מקיף ובצורה מאורגנת על ידי משרד ממשלתי כלשהו

כדי לעמוד על המספרים המדוייקם, ואנחנו כמובן לא יכולים להגיע אל מי שאינם

פונים אלינו.



במשך שנים ארוכות רזיה מאד קשה לאבחן את האוטיזם כדבר נפרד, ולכן הרבה ילדים

והרבה מבוגרים אוטיסטים נפלו בין ההגדרות. אני חושבת שדר' סקלי יאשר שבהרבה

מסגרות של רווחה מצויים מבוגרים אוטיסטים שלא קיבלו את הטיפול המתאים. לא שהטיפול

במפגרים איננו טוב, אלא שהוא פשוט לא מתאים.

יש לנו דבר נוסף שאנחנו ערים לו בשנה-שנתיים האחרונות, וזה איבהון מוקדם מאד,

החל מגיל שנה-שנה וחצי, דבר שלא היה בשנים הקודמות. הדבר הוא כך כפי הנראה בגלל

מודעות גבוהה יותר לנושא בקרב הציבור, ולדעתי גם בקרב אנשי המקצוע, וגם בגלל

השתפרות הכלים האיבחוניים.

בשנת 1991 הצטורפו לאגודה 30 משפחות עם ילדים בגיל הרך, שנתיים-שלוש, דבר

שלא כמותו בעבר.

היו"ר אי נמיר;

האם זה לא מאוחר מדי לעשות איבחון אצל ילדים בגיל שנה או שנה וחצי?

פי חודורוב;

אי אפשר לעשות זאת לפני כן.

י י צבן;

האם זה מרמז על כ- 15 - 20 מקרים בשנה?

פי חודורוב;

לפחות מספר כזה של מקרים שידועים לנו, וצריך לקחת בחשבון שלא כולם מגיעים

אלינו.

האם הסיבה לכך שלא כולם מגיעים אליכם נובעת מעכבה פסיכולוגית של ההורים לקבל

את עובדת היותם ילדם אוטיסט, וגם עכבה פסיכולוגית של ההורים לחשוף את זה בחברה?

פי חודורוב;

יכול מאד להיות שגם אלה סיבות לכך, אבל בוודאי גם חוסר איבחון וחוסר קיומם של

שירותים מתאימים. אנחנו עדים למצבים בהם המשפחה מתגלגלת ללא אבחנה והגדרה עד

שמלאו לילד 5 שנים, ואפילו 6 שנים, בעיקר שיש מצבים שבהם באמת קשה לאבחן את זה

אצל ילד לפני שמלאו לו 3 או 4 שנים.

במהלך 18 שנים שהאגודה קיימת הוקמו בזכות ההורים, ורק בזכותם, מספר מסגרות

חינוכיות, והראשונה בהן היא זו של בית-ספר "יחדיו" שמאכלס היום 43 ילדים

אוטיסטים, ונמצא ברהוב הר נבו בתל אביב.

הגברת רבין היא יושבת ראש האגודה שלנו, והיא ביקשה להתנצל בשמ על שלא יכלה

לבוא לישיבה הזאת, אף כי מאד רצתה להשתתף בה, כיוון שאת ההזמנה לישיבה היא קיבלה

רק בשבוע שעבר, וכבר היו לה התחייבויות קודמות.

בית הספר "יחדיו" מטפל בילדים בהצלחה מדהימה, ומוציא אותם כשהם כשירים לחיים,

עם מיומנויות של תפקוד כמעט עצמאי במסגרת מוגנת. מצב שכמעט ולא יכלו להגיע אליו

לפני קיומו של בית הספר הזה.



בבית הספר "יחדיו" נמצאים, כאמור, 43 ילדים. בירושלים הוקם בית ספר "דקלים"

ובו יש 52 ילדים. בבית הספר "לוחם" שבקיבוץ הולדה, והשייך לעירית רהובות, יש 24

ילדים השנה. בבית ספר "גיל" בהיפה יש 4 כיתות אם 20 ילדים אוטיסטים, ובשנה

הבאה הוא יהיה יחידה נפרדת.

בגלל הוסר מקום לא לא יכלו להתקבל בספטמבר האחרון כמה וכמה ילדים. 5 ילדים

נדהו מבית ספר יהדיו, בשל הוסר מקום, וגם בבית הספר בהיפה ביקשו להתקבל, ולא

התקבלו, 5 ילדים.

עירית באר שבע מאד מוכנה עכשיו לנושא הזה, וזו למעשה הפעם הראשונה שהצלחנו

ליצור קשר עם הדרום, ובמסגרת משרד הבריאות יש שם היום יחידה גנית פסיכיאטרית עם 6

ילדים. זה לא שלנו, אבל אנהנו נמצאים בקשר טוב אתם. בחיפה יש בית ספר רגיל, בית

ספר בארי, שבו יש התנסות מאד מיוהדת. יש בו שלוש כיתות עם 18 ילדים אוטיסטים.

התקן לכיתה של ילדים אוטיסטים הוא 5 עד 6 לפי קביעת משרד ההינוך. העובדה שמשרד

החינוך הכיר בצורך לקבוע תקן כזה מובנת מאליה.

ההיסטוריה בחיפה היא כזאת שמשום שהאוטיזם נחשב בזמנו לסוף העולם, הן מבחינת

מודעות הציבור והן מבהי נת המכונים המאבהנים, היתה שם חלוקה לאוטיסטים קשים

ולאוטיסטים פהות קשים. הפחות קשים הועברו לבית-ספר בארי, והיותר קשים הועברו לבית

ספר גיל. בשטה אין הבדל בין הילדים. יתכן שילד אחד הוא בתפקוד יותר גבוה, וילד

שני בתפקוד יותר נמוך, אבל בפועל ההתנהגות של כולם דומה בהגיעם לגיל 20, והם

זקוקים למעשה למסגרת מוגנת לכל חייהם.

היו"ר א' נמיר;

אבל יש ילדים אוטיסטים שנמצאים במסגרות יותר כלליות של ילדים שסובלים מפיגור

מוחי ופיגור אחר. בביקור שערכתי בלבצלר ראיתי מספר לא קטן של ילדים אוטיסטים.

פי חודורוב;

אכן, וזה באמת נסיון מוצלח.

היו"ר אי נמיר;

האם אתם יודעים כמה ילדים אוטיסטים נמצאים בכל מיני מוסדות שאינם שלכם?

ע' מישורי;

הבעיה היא בכך שברגע שמאבחנים ילד כאוטיסט הוא לא מתקבל למקומות האלה, אבל הם

לא מוציאים את אלה שכבר נמצאים שם.

י' צבן;

כמו שמחזיקים מפגרים בבתי חולים לחולי נפש.

היו"ר אי נמיר;

בנושא של חולי נפש המצב באמת הרבה יותר חריף וקשה. אבל כשלמוסדות לילדים

מפגרים, לילדים עם שיתוק מוחין וכו' יש הנהלות שהן יותר פתוהות, מצבם של הילדים

האוטיסטים המתקבלים לשם הוא פחות קשה.

י' צבן;

יש הנחיה ברורה לא לקבל לשם ילדים אוטיסטים, כי ילדים אוטיסטים יכולים לפנות

למשרד הבריאות.



היו"ר אי נמיר;

יש עדיין פנימיות שמקבלות גם ילדים אוטיסטים,למרות ההנחיה שהזכרת. מתוך

נסיון אני יודעת שקשה מאד להכניס ילד מפגר למוסד מתאים. אני יודעת באיזה קשיים

אני אישית נתקלת כשאני מנסה לעשות זאת, וקל לתאר מה עוברת משפהה שצריכה להכניס

אהד מילדיה למוסד כזה. אגב, התרשמתי מאד לטובה מביקורי בלבצלר כי זה באמת מוסד

בלתי רגיל.

בחיפה היתה הלוקה של הילדים, כשהפרידו בין היותר קלים לפהות קלים. במהלך

השנים קלטנו שהמסר היה אולי לא נכון. האמינו שילד אוטיסט הוא לגמרי מנותק, שאין

מה לעשות ושהוא צריך לקבל טפול מיוהד. היום ברור לנו שבעקבות טיפול הינוכי

אינטנסיבי שיקומי אפשר לקדם את הילדים הרבה מאד. וככל שמתחילים בזה מוקדם יותר,

כך זה יותר טוב ויש יותר סיכויים להצלהה. ילד אוטיסט כן יוצר קשר וכן מגיב

לסביבה, אף שהוא מגיב כמובן בצורה אחרת, והוא כמובן מוגבל יישאר מוגבל כל ימי

חייו מוגבלית קשה.

לפני שליש שנים הוקמה המסגרת הראשונה של כפר עופרים, שמאכלס 35 אוטיסטים

בוגרים מעל גיל 18. בירושלים הוקם היסטל שמצליה בצירה בלתי רגילה, יהוא מאכלס 7

בוגרים מעל גיל 18. אלה הן שתי המסגרות הבלעדיית היחידות שקיימית בנישא זה.

באגודה רשימים למעלה מ-80 בוגרים שזקיקים לפתרון, יאן להם פתרון.

עי ז יסמן;

העם העליה הגדילה הגדילה את מספר האיטיסטים?

פי הודורוב;

בוודאי. אין בידי נתונים באחוזים או במספרים מדיי יקים, אבל אני יכילה להגיד

שאין בית ספר שאין בי לפחית 2 ילדים שהגיעו מרוסיה יאיבחני כאיטיסטים. בירושלים

יש שלישה ילדים כאלה, בחיפה - שניים, בלותם - אחד.

הי י "ר אי נמיר;

אני כיודעת שהיתה לכם תכנית להגדיל את כפר עיפרים. מה קרה לתכנית הזאת? וכמה

יכיל כפר עיפרים לקליט אילי היה לכם התקציב הדריש?

פי חידיריב;

התכנית בעינה עימדת. בימים אלי אנהני מתחבטים בשאלה הזאת. לאיר התכנית

הקידמת לבנית את הכפר בשני שלבים, תיכנני כל המהלכים להתחלת השלב השני, יהכל

מיכן, אבל היום עצרני לרגע להשיבה שניה, בעיקר בשל ההצלחה הגדולה של ההוסטל

כיחידה קטנה. בכפר עופרים יש לנו בעיות ארגוניות קשות הקשורות בעובדה שהמסגרת היא

בתחילת דרכה ועוברת שלבי התבססות, ובנוסף לכך יש לנו בעיה תקציבית קשה שמעיקה

במיוחד, והיא מתבטאת במיוסור בכוח אדם מספיק. השתתפותו של משרד הבריאות בהחזקתו של

כל חניך מגיעה נכון להיום ל- ל1,600 שקל לחודש, שזה אפילו לא מחצית דמי האישפוז

בבית חולים פסיכיאטרי. את כל היתר משלימים ההירים, האגידה והקיבצה של הביטוח

הלאומי העיבדת ישירית בהיראת קבע להפעלה השיטפת.

חניך בכפר עיפרים עולה 3,500שקל לחודש, כאשר התנאים די מצומצמים ירוסית. הורה

משלם כמעט אלף שקל לחידש, ביסף לדמי הביטיח הלאימי, יזה בהחלט הרבה כסף.



עי מישורי;

זה אכן הרבה כסף בשביל ההורים, בעיקר כאשר הם נושאים גם בהוצאות של ביגוד,

תרופות וכיוצא באלו דברים נוספים.

היו"ר אי נמיר;

ומה עושים עם הורים שאין להם כסף?

פי הודורוב;

פוטרים אותם מתשלום, וזה נופל על הורים אהרים, נופל על האגודה. במובן מסו"ם

הפכנו למשרד ממשלתי בעניו זה. ואני פטורה מלציין כאן את המצוקות הקשות שבהן אנהנו

נתונים. אנחנו חנוקים ואיננו יכולים להמשיך ולפתה מסגרות כאלה, אףש שיש לנו

תכניות-מגירות לרוב.

ע' זיסמן;

איד האגודה מממנת את העצמה?

פי הודורוב;

מתרומות בלבד. מהמצבע ומתרומות נוספות.

עי ז יסמן;

האם אוטם לא מקבלים שום עזרה ישירה, גם לא מעיריות?

פי הודורוב;

לא. עירית ירושלים מגלה התייחסות מיוהדת, מאד צנועה, כלפי בית הספר וההוסטל

והיא משתתפת בהוצאות ההזקת המועדון של ארור הצהרים.

אני רוצה להדגיש שהעזרה ניתנת למס-גרות קיימות. גם עירית תל אביב עוזרת, וזה

כמובן מקל, אבל מדובר בסכום לא גדול.

היו"ר אי נמיר;

דרי סקל', אולי תוכל לומר לנו מה רמת ההשתתפות של משרד הבריאות לגבי

אוכלוסיות ארורות. מר פרקש יאמר לנו מה רמת ההשתתפות של משרד העבודה והרווחה

בההזקת מפגרים שנמצאים במוסדות וכו'.

דרי גי סקל';

מבהינה מקצועית הייתי רוצה לאפיין כמה דברים. אני פתרותי את המהלקה הראשונה

לאוטיסטים לפני קרוב ל-30 שנה בנס ציונה, מכיוון שבאותו הזמן האוטיזם היה נחשב

למהלת רוח. נהגו לקרוא לזה פסיכוזה של ילדות מוקדמת, ודברים דומים, ובאופן

אוטומטי זה נפל על משרד הבריאות.

מהר מאד הגעתי למסקנה שאוטיזם זה סימפטום, שארורי זה יש עשרות בעיות מוחיות.

כ- 75%-70% של הילדים האוטיסטים הם גם מפגרים. בהלק מהמקרים קשה מאד לאבהן את

דרגת הפיגור מפני שבשל האוטיזם קשה לבדוק אותם.



באותו זמן התחלתי כבר למצוא פתרונות, ולהוציא ילדים מהמחלקה

הפסיכיאטרית, כי זאת לא היתה מחלקה מתאימה לאוטיסטים,א בל הייתי צריו לקבל

נם ילדים חולי רוח, והיותם ביהר לא היה דבר טוב, כד שהתחלתי להעביר ילדים

אוטיסטים אל 'ורה לבצלר שברעננה. זו היתה אשה שבאופן אינסטנקטיבי היה לה

כוח עצום לטפל בילדים האלה בחבצלת רחובות, וממנה למדתי איר לטפל באוטיזם,

כי הרפואה לא לימדה אותנו דבר בנושא הזה.

הקבוצה של ילדים אוטיסטים היתה די קטנה אבל הלכה וגדלה כל הזמן, מאחר

והמשפחות, הגנים, בתי הספר וגם רופאים ביחידות של רפואה התפתחותית התחילו

לגלות את הבעיה הזאת. והגענו למסקנה שבאוטיסטים שמסכנים פיסית את עצמם ואת

זולתם, כמו אלה שמכים את עצמם וכוי, אי אפשר לטפל ללא תרופות, וכי הדגם

הרפואי הפסיכיאטרי לא יכול לקדם אותם בכלל.

לפני הרבה מאד שנים היו לי קשרים טובים עם הגברת לאה רבין, ואני

הייתי בעד זה שמשרד הבריאות יקבל על עצמו את האחריות המיניסטריאלית לילדים

האוטיסטים, כי טענתי שאנחנו לבד איננו מסוגלים להתמודד עם הבעיה מבחינה

מקצועית, כי מדובר בבעיות קשות מאד בתקשורת, בריפוי בעיסוק מיוחד, בחינוך

מיוחד וכוי, נושאים שאנחנו איננו יכולים להתמודד אתם. הבעיה היתה

בירוקרטית, כי בארץ היה מקובל שיש או מפגרים או חולי רוח, והאוטיזם היה

דבר בלתי מוכר. וכד קרה שאנחנו קיבלו ועד היום מקבלים את האחריות הרשמית

על הטיפול הרפואי בהם, ואנחנו מאד שמחים שתומכים מבחינה כספית בעלות.

מובן שאנחנו לא מציעים להוציא ילדים קטנים מהבית, אלא אם כן יש בעיה

מאד מיוחדת לגביהם. יש מסגרות חינוכיות ראשוניות עבורם, כמו הגן לילדים

אוטיסטים עד גיל 5 שנמצא ברמת גן, ושרק לאחרונה נתן שר הבריאות הוראה לתת

לגן הזה 200 אלף שקל מדי שנה. המסגרת הזאת הוקמה בלחץ של הורים, והוא נמצא

בקופת חולים, אבל אנחנו נותנים את הכסח.

יבתל השומר יש לנו יחידה שהיינו רוצים להרחיבה. התקציב בתל השומר הוא

אוטונומי, והם מחזיקים את היחדיה הזאת. יש לנו בארץ הרבה מסגרות לילדים עם

כל מיני בעיות נורולוגיות התפתחותיות, ושם יש גם ילדים אוטיסטים, אבל כאשר

הילדים האלה גדלים ומגיעים לגיל חינוך מתחילות אצלם בעיות, ולפעמים קשה

לההזיק אותם בבית. אבל איך שהוא הסתדרנו במהלקות.

בבית חולים איתנים שבירושלים יש מחלקה פסיכיאטרית לילדים, ושם נמצאים

גם כמה ילדים אוטיסטים. באיתנים יש גם מחלקה לנוער אוטיסטי, וכן גם בבית

הולים אברבנאל יש מהלקה לנוער אוטיסטי.

הם כבר לא יותר בגדר נוער.

דרי גי סקלי!

אני עוד אגיע לנקודה הזאת.

בנס ציונה פתחתי מחלקה עבור ילדים עד גיל 13 - 12, אבל הילדים גדלו

בינתיים וכבר עברו את גיל 18 ,19 ואח 20. בית החולים בנס ציונה הוא אמנם

בית חולים לחולי נפש, אבל אני קיבלתי לשם ילדים אוטיסטים שהיו בעייתיים

במיוחד.

אני מבינה שהיום כבר הגיעו להכרה שהילדים האוטיסטים לא צריכים להימצא

במוסדות לחולי נפש. תקן אותי אם אני טועה.

הילדים האוטיסטים שמהווים סכנה לעצמם או לזולתם בגלל התפרצויות

אלימות, בגלל שהם מכים את עצמם ומאד מאד קשה להשתלט עליהם, כן נמצאים

במוסרות כאלה. חלק קטז מהם צריך להיות

יש ילדים אוטיסטים שמהווים סכנה לעצמם ולזולתם, ילדים הסובלים

מהתפרצויות אלימות, שמכים את עצמם בצורה המסכנת אותם וכו', ילדים שמאד קשה

להשתלט עליהם, צריכים להיות בבתי חולים פסיכיאטריים למשך תקופות מסויימות

בלבד, וברנע שאפשר להוציא אותם משם, הם אכן מוצאים משט. מדובר בחלק קטן של

הילדים האוטיסטים.

כאשר מדברים על אוטיזם מדברים על הילד האוטיסטי, אבל הילד גדל והופך

למבוגר. ועובדה היא שהמחלקות לנוער נסתמו מזה שנתיים. ב-1 בינואר אנחנו

פותחים בבית חולים אילנית, שהוא בית חולים פרטי, 30 מיטות למבוגרים

אוטיסטים, ומוציאים משתי המחלקות את מי שכבר אינם בגיל ההתבגרות. זה כמובן

יתן פתרון לבני נוער המחבים בתור להכנס לבית החולים, כשהם חייבים להיות שם

לפחות תקופח מסויימת. יש גם תקופה שאנחנו קוראים לה תקופת התאמה לטיפול

תרופתי, באם יש צורך בכד. אחר כר הם יכולים לקבל תרופות גם במקום אחר. גם

בכפר עופרים הם מקבלים טיפול תרופתי.

לפני שבוע ימים קיבלתי הצעה ממוסד אורים בקרית טבעון, בהיותם מוכינם

להקצות 100 מיטות לאוטיסטים. מוסד אורים זה מוסד פרטי, שהיה בעבר מוסד

למפגרים.

הי"ר אי נמיר!

דרי סלולי, האמנם אינו יודע מה ואיו הם מוסדות פרטיים, ובאיזו רמה הם

מתפקדים?

אם יש עליהם פיקוח טוב, הם מתפקדים בסדר. ויש פיקוח עליהם. הייתי

נוכח בזמנו כאשר דובר על מפגרים, כאשר היושבת ראש ביקרה במספר מקומות,

וראתה שהיו ביניהם מוסדות פרטיים שהיו על רמה נאותה. מוסד אילנית נמצא

ברמה מתאימה בהחלט, אחרי שאנשי אלוט ביקרו במקום וראו כיצד הוא פועל. אם

אנחנו יכולים להשיג מוסדות דומים, שלדעתי אנחנו צריכים הלשתתף באחזקתם, זה

יכול להיות פתרון טוב מאד, כי במשרד הבריאות אין החלטה ברבר בנייה מיוחדת

עבור ילדים אוטיסטים, וגם לא רוצים בשבילם את הסטיגמה המיוחדת של מערכת

פסיכיאטרית.

בקיבוץ הראל שבדרד לירושלים יש כעת 30 מיטות לנוער אוטיסטי, שהוקמו

על ידי קבוצת אנשים פרטיים, והמקום ייקרא כפר-שמעון לזכרו של פרופסור

סימון זקס, המחנך מעין חרוד שהיה ראש המחלקה לחינוך מיוחד במשרד החינוך.

כך שבעתיד תמצא בעיית המבוגרים את פתרונה.

המועצה המקומית בקרית טבעון לא מוכנה עדיין הלסכים שהמוסד הזה יחזיק

מפגרים. אינני יודע למה. אבל הם מסכימים שבמוסד הזה יהיו אוטיסים, והם

שלחו אלינו את ההצעה הזאת. שם יהיו 100 מיטות לאוטיסטים מבוגרים. לעת עתה

זה יכסה את הצרכים שלנו בתחום הזה.

מה גובה השתתפות משרד הבריאות במקרים האלה?

אנשי אלוט ביקרו אצל שר הבריאות באמצע חורש ספטמבר בענין זה וביקשו

ממנו להגדיל את העזרה שהמשרד נותו לנושא הזה. אני מקווה שייצא מזה מטהו.

לי אישית איו נגיעה לתקציב. בדבר שהזה מטפלים קור הבריאות ואנשי המשרד. אני

מבין שכיום מקבלים 1,600 שקל לאוטיסטי.

אישפוז פסיכיאטרי בבית חולים ממשלתי עולה לנו היום ביו 130 - 120

שקל ליום, ובבתי ההולים הפרטיים זה עולה כ-27 שקל ליום בממוצע. אבל לא

הייתי רוצה את הרמה שלהם.

מה השתתפות המשרד בהחזקת חולי נפש במוסד?

לפי הנוהל הנוכחי, שמאד לא התקבל בוועדה הזאת, מי שאחראי לחולה

המאושפז צריך להוכיח מה גובה ההכנסות שלו. ב- 50% מההכנסות שלו לא נוגעים,

ואת 50% הנותרים מחלקים למספר בני המשפחה, ובהתאם לזה מוצאים מה חלקו של

המאושפז בהכנסה הזאת, ואותה צריד לשלם למשרד הבריאות. מדובר למעשה בסכום

לגמרי לא גדול. אפשר להגיד שזה אפילו סכום קטן. אני אמנם איש משרד

הבריאות, אבל אני לא מגן על השיטה הזאת. אני רוצה רק להוסיף שעובדת

סוציאלית יכולה לקבוע שהמשפחה המסויימת אינה יכולה לשלם דבר, ואז מקבלים

החלטה שהיא אמנם אינה צריכה לשלם דבר.

האם בנוסח לקריטריונים יש למישהו גם שיקול דעת באשר לגובה התשלום שבו

צריכה לשאת משפחת המאושפז?

בוודאי. אם המאושפז מקבל ביטוח לאומי, למשל, אז 80% מהסכום הזה מגיע

למשרד הבריאות, ו20% נשארים אצל המאושפז ככסף כיס כל עוד הוא מאושפז.

על פי דיווחים שלכם, אחזקת חולה בבית חולים לחולי נפש מסתכמת ב- 160

שקל ליום, ויכול להיות שהיום מדובר בסכום גדול יותר, וזה מביא אותנו לסכום

של 4,800 שקל לחודש. זה סכום גבוה בהרבה מהעלות של אחזקת אוטיסט בוגר בכפר

עופרים. ביקרתי בחברת החשמל באשקלון, כאשר פנה אלי מהנדס העובד שם, שכידוע

שכרו אינו מן הנמוכים ביותר. וסיפר לי שיש לו בן שהוא חולה נפש שנמצא כל

הזמן באישפוז, ואמר לי שהשוא אינו עומד כזה מבחינה כספית וכי זה מרושש

אותו ואת משפחתו.

למעשה היתה בענין זה הונאה, אח שלא הייתי רוצה להשתמש במילה הזאת.

פעם היה הסדר שעבשר למשרד הבריאות, ומשרד הבריאות חייב לשלם, ואינו משלם.

האם אתה יודע. דרי סקלי, מה גובה ההשתתפות של משרד הבריאות בנושאים

אחרים שבתחום הטיפול שלכם? והאם מר פרקש יוכל להגיד לנו מה נוכה השתתפותו

של משרד העבודה והרווחה בהחזקת ילד מפגר במוסד?

נושא המפגרים אינו בלול במסגרת אגף השיקום שאותו אני מנהל. בנושא

המפגרים מטפל ירי קנרל. אני יבול למסור לבם מה קורה במוסרות של אגף

השיקום. גם לנו יש מספר מוסרות שבהם יש נכים קשים, חלקם הגרול זקוק לכסאות

גלגלים. המחירם אצלנו נעים היום בין 1,900 - 1,800 שקל לחורש, ער 4,200

שקל לחורש. המשרר משתתף במלוא ההחזקה של הנבה, ויש גם השתתפות של הרשויות

המקומיות לפי הסיווג הרגיל והבנסה של 50% מקיצבת הנבות. לגבי גילאי 18

פלוס, המהווים יחירה עצמאית, המשרר אינו גובה מההורים בל השתפות. באשר

לאלה שמתחת לגיל 18 קיימת טבלת זבאות שנבונה לב השירותים של המשרר, וזה

בהתאם לגובה ההבנסה של המשפחה, ושם יש השתתפות של ההורים.

האם יש חורים שהשתתפותם מגיעה לברי 1,000 שקל לחורש? אני חושבת שבן.

אני לא יורע.

שר הבריאות ער לבר שהתמיבח שלנו אינה מספיקה. והוא יפנה בעתיר הקרוב,

אם לא פנה ערייך, לסגל השר פרוש ויבקש ממנו להשתתף בזה. הוא ביקש מאתנו

לנסח מבתב בנדון, ועשינו זאת. בי בין האוטיסטים יש באלה שסובלים גם מבעייה

של פיגור. אני מקווה ששני המשררים יהיו מסוגלים ללפתור את הבעיה בצורת

טובה יותר.

11. צבן.:

הייתי מאר מבקש מהאורחות הנבברות שלנו שיעבירו אלינו בחקרם נייר

מסבם מסורר שיתן לנו תמונת מצב על היקף הבעיה ובן הגררה מרוייקת על סוג

הבעיות ובו', בר שיהיה בירינו מעין שולחן-ערוך יעיל שיעזור לנו להתמורר

עם הבעיה. הבוונה היא לריכוז הדברים בעמוד או שניים לבל היותר.

אני לא יורע אם קבלתם את הפרוטוקול של ההצעה לסרר היום בנרון ובן את

תשובת השר. היה חשוב לרעת אם יש לבם הערות לתשובת השר. במירה ויש, אנא

צרפו זאת לנייר הסיכום שלבם.

אשר לאישפוז בתשלום, אני. מחזיק בירי דין וחשבון מספר 41 של מבקרת

המרינה, שבו היא עושה את החשבון הזה. אני מניח שהרברים נבתבו לפני כשנה,

ולפי זה מסתר במשפחה של 6 נפשות שההכנסה הפנויה שלה היא 1,200 שקל, צריבה

לשלם 100 שקל לחורש בער החזקת בן משפחה במוסר. בר שאפשר לתאר במה צריך

לשלם אותו מהנרס בחברת החשמל, שאותו הזבירה יושבת ראש הו וערה.

אני מטפל במקרה של מפגר מבוגר, בן קיבוץ רליה, שנמצא בבית חולים

לחולי נפאש, במקום להיות במוסר למפגרים, ומשלמים בשביל החזקתו שם סבום של

4,000 שקל לחורש. אז אינני מרבר ברגע על הקיבוץ שאינו עושה רבר בנרון

ומשלם זאת. אבל אילו היה מרובר במנהל מחלקת המהנרסים בחברת החשמל, למשל,

והיו מטילים עליו לשלם לא 4,000 אלא "רק" 2,000 שקל לחורש, מה הוא היה

עושה, ואיר הוא היה עומר בזה?



אנחנו רואים שוב ושוב שנושא בריאות הנפש הוא בן חריג במדינה ישראל,

ויש להעלות את השאלה הזאת באופן הרציני ביותר. סל הביטוח פשוט לא כולל את

החולים האלה, גם לא את האישפוז שלהם. אני מונו לעשות את ההבחנה בין החולה

הכרוני והלא כרוני. אבל סל הבריאות אינו כולל גם את הלא-כרוני. לפי רעתי

אנחנו חייבים לטפל בענין הזה. ואם הצעת החוק תעבור היום תהיה זו הזרמנות

לעסוק לא רק בנושא הספציפי הזה, אלא גם ללחוץ בענין הזה.

לפני מספר חורשים קיימתם בבית חולים אכרבנאל יום עיון עם השר, והוא

אמר שם רברים יפים מאר. אלא שבין הדברים שאמר ובין מה שמתרחש היום במציאות

המרחק עצום.

אני מבין שאנחנו לא מתכוננים לסכם היום את הריון. הייתי רוצה לבקש את

הקריטריונים ואת הסמכויו באשר לשיקול הדעת, כרי שנוכל אולי לבחון את זה

מחדש. שמענו שיש קריטריונים ויש גם שיקול דעת, וחשוב לנו לדעת מה הוא

שיקול הדעת, בידי מי הוא נתון, ואיד אפשר לערער עליו, אם בכלל.

קשה לי להאמין שנחזור לדיון נוסח בנושא. אין ספק שהבעיה שלפנינו היא

בעיה קשה מאד, אבל בוועדה הזאת אנחנו שומעים מדי יום על בעיות קשות של

אוכלוסיות שונות שמצבן ומצב משפחותיהן אומלל ממש. כדי לסכם את מסקנותינו

בנדון אנחנו מבקשים לקבל נתונים מאגודת אלוייט, ונם ממשרד הבריאות. מאגף

הכספים שלו אנחנו מבקשים לקבל פרטים על מערד החישובים של המשרד בקביעת

גובה השתתפות ההורים בהחזקת ילדיהם, וכן אנחנו מבקשים לדעת אם המשרד מגדיל

את השתתפותו בהחזקת ילדים להורים שידם אינה משגת לשלם בעד החזקתם, שהרי לא

יתכן שכל העול הכספי יפול על האגודה. כמו כן אנחנו מבקשים לדעת כיצד

הדברים האלה נקבעים.

אם אתן יכולות למצוא עבורנו נתונים קצת יותר מדוייקים על מספר

האוטיסטים שאינם מגיעים עליכם, היינו מעריכים זאת מאד. אני בטוחה

שאוכלוסיות ערביות ובדאויות ואולי גם עולים החדשים אינם מודעים כל כד לכל

הנושא הזה של אוטיזם. ואחוז החולים אצלם הרי גבוה מהממוצע הידוע לנו. כאשר

יהיה החומר בידדינו יהיה ללחץ שלנו על משרד הבריאות משקל יתר.

אנחנו רוצים לחזק את ידי העושים במלאכה החשובה הזאת, ואני מבקשת מכן

למסור זאת גם לגברת לאה רבין שאני יודעת שהיא משקיעה הרבה מאד לב וזמן

בנושא אלו"ט ומסייעת באיסוף כספים למטרה זו, ועוזרת בפתיחת רלתות

בעיריות במוסדות השונים. אינני רוצה להשלות אתכם שכאילו אחרי הדיון וסיכום

המסקנות שלנו תבוא הישועה לנושא הזה, אבל אנחנו נראה איפה בכל זאת אפשר

לחקל לפחות על האוכלוסיות החלשות במיוחד, ויכול להיות שגם נפנה אל שר-

הבריאות בענין כספי האפוטרופוס, כדי שחלק מחכספים האלה יופנה גם לאלו"ט.

מר בקל, יכול להיות שבמסגרת הפרוייקטים המיוחדים של הביטוח הלאומי אפשר

יהיה לעזור גם לאלו"ט.

אנחנו רואים המחלה הזאת מחלה שמקנה דרגת נכות מאד גבוהה, כלומר

המקסימום שאפשר לתת. הבעיה היא באיבחון. לא תמיד מאבחנים את המחלה במועד,

ואצלנו זה מתערבב לפעמים עם מחלות נפש. אין לנו סיווג נפרד ומדוייק של

אוטיזם, ולכן כשהדבר לא בטוח קורה שמכניסים של שתי הקטיגוריות.



לפי הנתונים שלנו יש 223 ילדים אוטיסטים עד גיל 18, ורק 57 ילדים

בגיל 3 עד 7, משום שבגילים האלה האבחנה עדיין אינה מדוייקת. אני מבקש

מהאגודה להפנות את המשפחות עם ילד אוטיסטי אל הביטוח הלאומי, כי אולי לכ

כולן יודעות שהז צריכות לעשות זאת.

במסגרת הקרן לפיטוח שירותים אנחנו כן נותנים סיוע, בעיקר ציוד

ושירותים חדשים, אף כי אולי לא לכניינים. אכל אם יזדקקו לסיוע כזה בעקכות

פתיחת מועדונים חדשים או הרחבת הכפר אנחנו בהחלט נעזור ברכישת הציוד

הדרוש. בוועדה הציבורית נמצא גם מר פרקש, והוא ידוע שהוועדה הזאת נותנת את

עיקר המשאבים שלה לפיתוח שירותים מהסוג הזה.

בהתחשב בחברי יושבת ראש הוועדה בדבר חסר בנתונים מספיקים, האם שקלתם

אם לא כדאי לעשות מדגמית של אוכלוסיה כדי לבדוק איך עומדים בענין הזה, מה

גם שאני חושב שזה די מתאים לכמה מחקרים שאתם עושים. אני מציע שבסיכומים

שלנו נכלול גם את הפנייה לקרן העזבונות.

אני מבקש לנצל את ההזדמנות הזאת כדי למלא את בקשתו של השופט בן דרור

להבהיר בשמו דברים בענין הטענה שהועלתה כאן בזמן הדיון על הספריה של

העיוורים, כאשר טענו כאן שהם פנו ולא קיבלו. הם פנו לפרוייקט הזה בתל אכיב

והתגלה שהשקיעו המון כפסים כבנין שם, אבל הם לא פנו לדבר הלוחץ בנתניה.

והוא אמר שאם יפנו, הוועדה תתיחס לפנייה שלהם.

חשוב מאד שיהיה שיתוף פעולה כין כל הגורמים המטפלים בנושא הזה, כדי

שכיחר יוכלו להכין תכנית תלת שנתית או ארבע-שנתית כדי לנסות לתת תשובה בזמן

סביר. הרי כולנו יודעים שבשנת התקציב הקרובה לא ייעשה הדבר, אבל בכל זאת

חשוב שייעברו ויכינו נתונים על ממדי המחלה בקרב העולים, הציבור החרדי

והמודעות שלו לנושא, ממרי המחלה בקרב אוכלוסיות הערבים וכוי. גורם כלשהוא

צריך לקבל את כל הנתונים האלה, לעבר אותם ולנסות להתוות בקווים כלליים

תכנית לפתרון הבעיה הכללית.

אם אבוא לוועדת הכספים ואציע שם איזה שהוא פתרון לנושא הזה לשנה

הקרובה, אני יכול

אילו רציתי להציע לוועדת הכספים למצוא דרך לעזור במציאת פתרון לנושא

הזה בשנה הקרובה, לא הייתי יודע כלל איך לעשות זאת, כי לשם כך חשוכ היה

שתהיה בידי תכנית תלת-שנתית א ו חמש-שנתית, כי אני משוכנע שבכוחה של תכנית

כזו יהיה כדי להשפיע על שחרור אמצעים לעזור בפתרון בעיות שונות שמכבידות

על המצב.

אני מבקש שמשרד הרווחה יקח על עצמו, ביחד עם גורמים אחרים הקשורים

בנושא, להכין תכנית כזאת.

בתנאי שזה לא יעלה הרבה כסף.

זו פעם ראשונה שמזכירים את משרד העבודה והרווחה בהקשר לנושא

האוטיסטים.



היו"ר אי נמיר!

זה אכן שייר למשרד הבריאות.

אני מבקשת מכם להמציא לנו מהר ככל האפשר תשובות לשאלות שהצגנו, וכן

נבקשכם למלא את בקשותינו, כדי שאנחנו נוכל לנסח את המסקנות. נשתדל כמובן

לסייע לכם במידה ורק נוכל לעשות זאת.

אני מודה לכולכם. ישיבה זו נעולה.

(הישיבה ננעלה בשעה 10:55)