ישיבת ועדה של הכנסת ה-12 מתאריך 23/10/1991

פיטורי עובדים במפעל "רמים" בקרית-שמונה; שמיעת דיווח על הספריה לעיוורים

פרוטוקול

 
הכנסת השתים עשרה

מושב רביעי



נוסח לא מתוקן



פרוטוקול מס' 306

מישיבת ועדת העבודה והרווחה

מיום רביעי. י"ט בחשון התשנ"ב - 23 באוקטובר. 1991. בשעה 09:00
נכחו
חברי הוועדה: אי נמיר - היו"ר

חי נוז'נסקי

רן בהן

ע' פרץ

י' צבן

י' קמאי

מוזמנים; לנושא אי -

אי שוורץ - מנב"ל משרד העבודה והרווחה.

ר' קליין - יועצת למנב"ל משרד העבודה והרווחה.

ש' פרקש - מנהל אגף השיקום, משרד העבודה והרווחה.

ד' רונן - מנהל האגף לתרבות, משרד החינוך והתרבות.

אי בחן - מנהל המפריח לעיוורים.

ח' מוכתר - יו"ר אגודת העיוורים.

א' קירקיריוס - נציג אגודת העיוורים.

עי ויינברנ - מלווח.

אי נאור - מלווה.

ש' דגאי - נציג משרד הכלכלה.

לנושא ב' -

פי אזרן - ראש עירית קרית-שמונח.

שי יוסף - מזביר מועצת פועלי קרית-שמונה.

יי זמיר - מנב"ל בור-פלדח.

ש' שוחט - מנכ"ל כור-מתכת ומנכ"ל מפעל "רמים".

שי בצון - סמנכ"ל שירות התעסוקה.

נ' אורי - ממונה ראשי על יחסי עבודה במשרד העבודה והרווחה.

י' כהן - אגף התקציבים, משרד האוצר.

ט' ידידיה - מנהלת מחלקת אבטלה במוסד לביטוח לאומי.

ח' עמיאור - משרד התעשיה וחמסחר.
מזכירת הוועדה
א' אדלר

קצרנית ; ש' צהר

סדר היום; א. שמיעת דיווח על הספריה לעיוורים.

ב. פיטורי עובדים במפעל "רמים" בקרית שמונח.



א. שמיעת דיווח על הספריה לעיוורים.
היו"ר א' נמיר
אני מתכבדת לפתוח אה ישיבת ועדת העבודה והרווחה, ולקדם את כולכם

בברכה. על סדר היום שלנו שני נושאים: א. שמיעת דיווח על הספריה לעיוורים

בנתניה; ב. פיטורי עובדים במפעל "רמים" בקרית שמונה.

נתחיל בסעיף הראשון. אף שבכל אמצעי התקשורת שמענו שהבל בספריה

לעיוורים מוסדר והבל יוצא מן הבלל טוב, החלטנו בוועדת העבודה והרווחה, שעל

פי תקנון הבנסת נושא העיוורים שייר אליה, לזמן את הישיבה הזאת בדי לשמוע

את הדברים על דיוקם. בי אנחנו למודי נסיון ונובחנו לא אחת שאנחנו שומעים

הרבה הודעות על דברים שכאילו מוסדרים בבר, ואחר בך מסתבר לנו שלא היו

דברים מעולם, או שלפחות מחצית הדברים לא היו מעולם. לבן, למרות ההודעות

המרגיעות העמדנו את הנושא הזה על סדר היום, בדי לשמוע מהנוגעים בדבר מה

הוחלטל, מה קיים ומה עתידה של הספריה, בי איננו רוצים שבתחילת השנה

הבאהנשמע שוב שאין לספריה לעיוורים תקציב.

ברשותו, אדוני מנכ"ל משרד העבודה והרווחה, אקרא בפניכם את החלטת
מזבירות הממשלה
"אל: ראש הממשלה ושר העבודה והרווחה, שר החינוך והתרבות, שר הפנים.

מאת: המשנה למזכיר הממשלה.

הנני מתכבד להביא לתשומת לבכם את החלטה מס. תמ/53 של ועדת שרים

לעניני תיאום ומינהל מישיבתה ביום ב', ו' בחשון התשנ"ב (14.10.91):

תמ/53. תקציב הספריה הארצית לעיוורים בנתניה

מחליטים, בהתייחס לתקציב הספריה הארצית לעיוורים בנתניה:-

א. ועדת השרים לעניני תיאום ומינהל רושמת לפניה ומאשרת כדלקמן, את

ההסדר התקציבי לשנת הכספים 1991 להמשך הפעלתה של הספריה -

(1) 500.000 ש"ח יועברו לנושא על ידי שמרד החינוך והתרבות;

(2) 400,000 ש"ח יועברו לנושא על ידי משרד העבודה והרווחה;

(3) 400,000 שקלים חדשים יועברו לנושא על ידי משרד הפנים.

ב. בהמשך לנ"ל - לקראת שנת התקציב 1992, להטיל על צוות בהרכב -

(1) המנהל הכללי של משרד החינוך והתרבות - יו"ר

(2) המנהל הכללי של משרד העבודה והרווחח

(3) המנהל הכללי של משרד הפנים

(4) המנהל הכללי של משרד הכלכלה והתכנון

לגבש ולהציע הסדר קבע לתיקצוב הפעלתה של הספריה. ההסדר המוצע

יתבסס על הסיכום כמפורט בסעיף א' לעיל ועל ההכנסות העצמאיות

של הספריה.

נודה אם תודיעונו על ביצוע ההחלטה (בהתאם לסעיף 74 לתקנון לעבודת

הממשלה).

בברכה, א. לישנסקי

העתק: סנן שר העבודה והרווחה; הממונה על התקציבים, משרד האוצר;

המנהל הכללי, משרד החינוך והתרבותת; המנהל הכללי, משרד הכלכלה

והתכנון; המנהל הכללי, משרד העבודה והרווחה; המנהל הכללי משרד

הפנים."
י' צבן
במסמר הזה לקונה שגיאה אחת בלבד. במקום 14 לאוקטובר זה היה צריו להיות

14 לאוגוסט, ואז היינו הרסנים הרבה זמן.
א' שוורץ
גברתי היושבת-ראש, חברי הכנסת, למעשה אין לי מה להוסיף מעבר להקלטת

הממשלה. אני רוצה רק להביא בפניכם, ואהר כר אביא גם בישיבת המנכ"לים

שתתכנס, כמה דגשים. מעבר לפתרון המידי של בעיות הספריה לעיוורים שעליו

ההליטה הממשלה, יש כאן גם נטילת סמכות של הממשלה הרואה בספריה הזאת את

הספריה המרכזית לעיוורים במדינת ישראל, כאשר המדינה מעוניינת ליטול אהריות

לא רק בקטע התקציבי, אלא גם בקטע התפעולי, הניהולי שלה.

הגיעו לאזני הערות על הקטע הניהולי והתפעולי של הספריה, ואיני רוצה

להלר כרכיל בענין הזה, אבל אני הושב כי זכותה של הממשלה לבדוק גם את הקטע

הזה, ולראות איר אנהנו מתיישבים, מתייצבים או מאשרים את הקיים, כל אופציה

יכולה להיות קיימת, אבל ודאי שהוועדה תרצה להכנס גם לנושא הזה.

אני מבין שהחלטת הממשלה היא קביעת כיוון גם לגבי התקציב של השנה הבאה

ונטילת החלק הארי במימון תקציב הפעולות של הספריה לעיוורים, ואני מקווה

שבע"ה השמועות היחידות שיגיעו מהספריה הזאת יהיו על פעילותה הברוכה למען

העיוורים, ולא בקטעים אחרים.
י' צבן
מה נתן כל אחד מהמשרדים המוזכרים כאן עד כה? אגב, משרד הבטחון אינו

מוזכר כאן כלל, וזה לא מובן.

די רונו;

משרד הבטחון היה אמור לתת 40 אלף שקל, ונתן 27 אלף שקל.
א' שוורץ
אני יכול למסור לכם שמשרדנו העביר לספריה סכום שנע סביב 40 אלף שקל.

ההקצבה הבסיסית שלנו למוסד הזה לקראת השנה הבאה היתה כזו של משרד הבטחון.

אלא שמשרד הבטחון מצא את עצמו בחוץ, ואנחנו בפנים, ואין לנו טענות נגד

זה. למעשה אנחנו הגוף שמטפל בנושא שהזה מעבר לזכויות שלהם במשרד הבטחון.

התקציב המאושר שלנו עמד סביב 40 אלף שקל, פלוס מינוס אלף, בשנה שעברה

היתה העברה של עוד כ-60 אלף ש"ח מהאפוטרופוס הכללי, וזה למעשה הכל. כר

שנכון יהיה לקבוע שתקציבנו השנה גדל פי 10 מכפי שהיה בשנה שעברה.

אני מציע שאנשי משרד החינור יספרו מה היה התקציב הבסיסי ומה ההגדלה

שלהם בקטע הזה. משרד הפנים לא נתן בכלל. כדאי שההחלטה של משרד הפנים

להעביר תקציב תיבדק. כלומר, באיזו צורה יוכל הנושא הזה להגיע מהחלטה לכלל

ביצוע, כי יש קשיים בהעברת הכספים על ידי הרשויות המקומיות, ומשרד הפנים

מודע לבעיתיות של הדבר, וכראי לכן לעקוב אהרי זה. זה אינו כמובן בתחום

סמכותנו, אלא שאני מבקש להעיר את תשומת לבכם כאיש רשות מקומית.
ד' רונן
אני חושב שרצוי לציין את העבודה הנהדרת והחשובה שעושה הספריה

לעיוורים, ואת עבודה הנפלאה של אורי בהן, שזה שנים שאנחנו עובדים אתו. אני

חושב שהספריה זקוקה לכסף נוסף, וטוב שהלה תזוזה והל שינוי מסויים בנושא

הזה.

משרד החינוך והתרבות מטופל בספריה כנוף שזקוק לטיפול מיוחד של המשרד,

והוא מתוקצב אצלונ בבסיס. במסנרת תקציב משרד החינוך הוא מתוקצב במסנרת של

מחירים שנתיים כ-446 אלף שקל. ב-4 שנים, החל משנת 1985, שילשנו את תקציב

המשרד לספריה בנלל החשיבותש אנחנו מייחסים לעבודה של חספריה. זה פי 10

ממה שאנחנו נותנים לספריה רנילח. ספריה רנילה מקבלת הקצבה לפי מספר

הקוראים, מספר המשתמשים בה. ספריה רנילה בעיר, שיש בה כ- 6,000 קוראים,

מקבלת מהמשרד שלנו כ-30 אלף או 40 אלף ש"ח. בנלל ייחודה של ספרית העיוורים

אנחנו מקציבים לה פי 10 ויותר משאנחנו מקציבים לספריה רנילה.

נם בעבר ניסינו למצוא פתרון לספריה הזאת, ובעיקר לקבל תקציב של משרד

הפנים, של משרד הרווחה ושל משרד הבטחון, ופעלנו בכיוון הזה אף שזה לא היה

תפקידנו. בזמנו היתה הבטחה של משרד הפנים בנדון, באשר מר דרעי היה מנב"ל

המשרד, שכתב כי במידה ותימצא דרך לתת לספריה מעמד של ספריה ציבורית על פי

החוק תובל הספריה לקבל סיוע בשאר הלספריות בישראל.

כתוצאה מהמכתב הזה עברה הספריה תהליך לפי חוק הספריות 75, וקיבלה את

החכרה כספריה ציבורית, ואז הניע מכתב שאמר שיהיו מוכנים להכיר במשרות

הספריה כשיא כוח האדם של עירית נתניה, ומעבר לשיא כוח האדם היהודי ואם

עוסקים בהחזקת העובדים, משרד החינוך ומשרד הרווחה יממנו 100% עלות החזקתם.

משרד הפנים יצא מהתמונה, ואמר שהוא אישר אבל אינו יכול להעביר כסף.

אנחנו מעונינים שהמשרדים האחרים יעבירו את הבסף בי נם לנו יש בעיה

להעביר את הכסף כשאין אישורים של המשרדים האחרים, ואז עיקר התקציב של

הספריה יבוא משמרד החינוך. משרדים אחרים לא יכלו ולא העבירו את הכסף. משרד

הפנים לא העביר כלום מתקציב שנרשמו בו כ-267 אלף שקל, ומשרד הרווחה העביר

50 אלף שקל.

אחרי קבלת ההחלטה הנ"ל של ועדת השרים, ועדת ההקצבות של משרד החינוך

הוסיפה אתמול לספריה לעיוורים את ה-50 לאף שקל שאנחנו צריכים להוסיף,

במחירים זה יצא לנו 40 אלף שקל השנה, בתנאי שהמשרדים האחרים יעמדו

בהבטחותיהם.

את ההבטחה שנשלם את הסכום שנקבע בוועדת השרים העברנו בבר לנבי השנה

הזאת בוועדת ההקצבות. בדי להחזיק את הספריה העברנו להם מקדמות מימון, בך

שגמרנו את בל ההקצבה שלנו לפני סוף השנה. היום, עם התוספת הזו נוכל להמשיך

בהקצבה וניתן את הסכום שבו התחייב משרד החינוך.

התקציב הוא של 446 אלף שקל, אחרי 9 חודשים זה חיה פחות, זה היה 330

אלף שקל. השתתפותו של משרד החינוך בנושא הזה היתה כמעט היחידה, פרט ל-ל50

אלף שקל שנתן משרד הרווחה.

אי שוורץ;

אנחנו מדברים על השלמה תקציבית של שנה זו. בערכים של שנה זו חסרים,

לפי חבנתי, 140 אלף שקל להשלמה, ולא 50 אלף שקל.
ד' רונן
נבון. אנחנו צריכים להעביר 500 אלף במחירי השנה, ואנחנו צריכים לקבל

עוד כסף בשביל זה. בינתיים השלמנו את התקציב של 500 אלף במחירי קונה.
היו"ר א' נמיר
ההחלטה הזאת של ועדת הקורים על 500 אלף שקלים מחייבת אתכם, ומה שנתתם

ומה שלא נתתם אינו רלבנטי. אז הבה לא נעסוק בעניני העבר.

די רונן!

אנחנו התקדמנו כדי להניע ל-500 אלף שקל במחירי בסיס, שיחיה לנו בסיס

של 500 אלף. ולזה הנענו. החלסת חממשלה אומרת שהשנה מעבירים לספריה 1,3

מיליון שקל של המשרדים. ויש בעיה לנבי התקציב של הספריה הזאת לשנה הבאה,

כמו שיש בעיה לנבי כל ספריה. האם צריו מספר כזה של עובדים וכוי, דברים

שצריכים להיבדק ושנבדקים כל שנה.

חלק מהסיבה שנרמה לבך שהספרי ח נכנסה לקשיים נובע מתת תיקצוב של

הספריה, והיא החזיקה מעמד על ידי זה שברנעים מסויימים היא השינה תרומות

שהצילו אותה. היו תכניות פיתוח שלקחו חלק מכספי חקרנות, וכך נוצר מצב

שאין השנה תרומות. שנת התקציב נגמרת ב-1 בינואר.

לנו ולמשרד הרווחה יש נציג בהנהלה, ודרישת המשרדים היא שיהיו נציגים

נוספים בהנהלה, ושההנהלה תהיה הנהלה שתבקר ושתוכל לפקח גם על התקציב.

משרד הרווחה מעביר ישירות לספריה, וצריך לקבל אישור שהעביר ואז יהיה

גם לנו קל יותר להעביר את הכספים שלנו. אני מציע שאנשי משרר הפנים יסבירו

את מעמדם. אני רוצה רק להסביר שאנחנו נמצאים במגע עם משרד הפנים, עם דוד

מילגרום שמטפל בנושא הזח, לפי החלסת ועדת השרים, ועם שי סלמון מהאוצר.

היום דיברתי עם שי והוא ביקש ממני להודיע שהוא לוקח על עצמו לפתור את

הבעיה, אבל יש קשיים. הקושי הוא בכו שמשרד הפנים אינו יכול להעביר את חכסף

ישירות לספריה, כי אינו יכול להעביר כספים למוסדות במסגרת הרשויות. הוא

אינו יכול להעביר לעירית נתניה, גם משום שהיא נסולת מענקים, וגם משום

שעירית נתנה שהבסיחה לתת לספריה 50 אלף שקל לא עשתה זאת, בסענה שזו ספריה

ארצית, ולא ספריה של נתניה.

אנחנו חצענו, וחצעתנו הועברה על ידי שי סלמון למשרד הפנים, שהם

יעבירו את התקציב שלהם העברה תקציבית אלינו, ואנחנו נעביר את הכספים

במסנרת של ההקצבות שלנו. לדעתי זה יפתור את הבעיה. אני מקווה שמשרד

הפנים יסכים לזה.

אי כהל!

אני מבקש לתקן מספר דברים. התקציב השנתי שלנו, ללא סעיף פיתוח, הוא

1,8 מיליון שקל הוצאות שוספות. אינני מדבר על סעיפי פיתוח, כי סעיפי

פיתוח באים מתרומות מיועדות שבלתי אפשרי להשתמש בהן להוצאות שוספות.

אני מדבר במונחים שנתיים, ולא לגבי השנה הזאת שהיא שנה של 9 חודשים,

ואז התקציב עומד על 1,3 מיליון שקל. מתוך 1,ר8 מיליון שקל תקציב שנתי לכל

השנה סף הכל כ-420 אלף שקל מתוקצבים על ידי משרד החינוך והתרבות. 40 אלף

שקל על ידי משרד העבודה והרווחה, וזה מורכב משני סעיפים: 1. הוצאות שוספות

- 27 אלף שקל; החזר מס עד 13 אלף שקל. בסך הכל 40 אלף שקל. משרד הבטחון -

30 אלף שקל, ללא סעיף פיתוח שמשרד הכסחון נותן לנו כל שנה כחלק לסעיף

פיתוח פחות או יותר סכום דומה, ולפעמים יותר מזה.



אלה הן ההקצבות השנתיות שלנו. להערכתי מדובר בקרוב ל-30% ממשרדים

ממשלתיים, ו-70% מתרומות. המסגר הוא לא פתאומי. היו פגישות ברמה של

סמנכ"לים בנסיון למצוא פתרון לבעיה של הספריה קולנו, והפתרון לא נמצא.

בשנים האהרונות היו בעיות עט התקציב. לגבי הקונה הנובהית. של 9 החודשים,

התקציב קולנו הוא 1,3 מיליון שקל. מתוף הסכום הזה הועברו לנו על ידי משרד

החינוך והתרבות לכ-370 אלף שקל, עד בה. ממשרד העבודה והרווחה - 14 אלף שקל

בלבד, באשר 7,000 הועברו לפני 3 או 4 חודשים, ו- 7,000 שקל הועברו בעקבות

הלחץ הציבורי שהתעורר בעקבות מה שקרה אצלנו בחודש האחרון. בסך הבל 14 אלף

שקל בלבד להוצאות השוטפות. באשר לכפסי האפוטרופוס, בשנה הקודמת לא קיבלנו

אף לא אגורה אחת. האפוטרופוס לא הבטיח לנו דבר בבתב, אבל הילבו שמועות על

60 אלף שקל. הנשתי להם בקשה לפני 3 ו-4 שנים, ובמשך כל הזמן הזה אני חוזר

ומנדנד להם, אבל עד כה שמועה הגיעה אלי אודות 60 אלף שקל, אבל זה נשאר

בגדר שמועה בלבד, ואנחנו לא קיבלנו על בך שום הודעה בבתב וגם בסף לא

קיבלנו.

די רונן;

מדוע, האם מפני שעדיין לא החליטו?

אי בהו;

המצב שלנו נבון להיום הוא שבמקום 1,3 מיליון שקל קבלנו 370 אלף פלוס

14 אלף, פלוס עוד 30 אלף שקל של משרד הבטחון.

באשר לתפעול, בהנהלת הספריה יושבים נציגי משרדים ממשלתיים. יושב שם

מר דיקשטיין שהוא נציג השירות למען העיוור, והוא סגן מנהל השירות למען

העיוור ויושב ויקטור בן נעים, שהוא מנהל המדור לספריות. הם מייצגים את

המשרדים בצורה טובה ביותר. אני מוחה קצת על הרברים ששמעתי באשר לתפעול

הספריה. הספריה הוא מוסר מבוקר המגיש אחת לשלושה חודשים בצורה מסודרות

ומאורגנת דו"חות פעילות , ובן דו"ח תלת חודשי על הבנסות והוצאות, ד"ה על

בל אגורה ואגורה. הדו"הות נמצאים בתיק, מסודרים ומאורגנים על בל שקל. מעבר

לזה, אנחנו חסופים לבל ביקורת, לא רק ביקורת של המדינה, ושל ועדות אלה או

אחרות, אלא שאני נוהג לומר שבל מי שעובר סמוך לבנין יבול הלבנס ולבדוק תא

הנהלת ההשובונת של הספריה. אם טעינו שלא בבוונה, אני פתוח במובן לקבל

הערות. לבן אני די מוחה על מה שנאמר בענין אופן הניהול. הבל פתוח אצלנו

לביקורת ולבדיקה.

אני מאמץ היסטורית את הדברים שאמר מר רונן בדבר ההבטחות שקיבלנו,

אפילו בתובות, וגם לחצנו למען מימושן, אלא שכנראה שלא היה לנו מספיק כוח,

והן לא מומשו.

אשר לסעיף הפיתוח, יש חיום תורמים, אבל הם תורמים לפרוייקטים

מסויימים ואינם מוכנים לשלם בתרומתם את כוח האדם, את חשבון הטלפון וכוי.

הם אומרים שאם המוסר הזה חשוב למדינת ישראל ולחברה הישראלית אז הממשלה

צריכה לממן את ההוצאות השוטפות שלו. אם תורם רוצה שבכספו יירכש מכשיר

מסויים הדרוש למוסד, הוא מבקש לראות את החשבון והקלה על מנת להיות בטוח

שבבספו אבן נרכש המכשיר הזה. לעתים קרובות כספו של התורם עובר ישירות

לספק, ולא עובר אותנו בכלל. אם מישהו תרם חצי מיליון דולר להרחבת

האולפנים שלנו, שמצויים בחור עלוב ברוב סמולנסקי, ורוצה שיעברו למקום נוח

ומרווח יותר, הוא רוצה לחיות בטוח שבספו הוצא למטרה הזו, ולמטרה הזו בלבד.

והבל מופיע בדיווחים. ונציני המשרדים יושבים בהנהלה ונם הם מקבלים את

ההחלטות.



כפי שהסברתי, כספי הפיתוח עוברים ישירות למטרה שלשמה ניתנו. אני לא

רוצה ואינני מתכונן להונות את התורמים, ולהשתמש בכספם לכיסוי הוצאות

שוטפות של הספריה בעוד שהם ייעדו אותו לרכישת מכשיר או למסרה מסויימת

אחרת, בדיווחים מופיעות התרומות האלה כתרומות מיועדות. בפירוש כן.

התקציב בגודל של 1,3 מיליון ש"ח ל-9 החודשים, או 1,8 מיליון שקל לכל

השנה מכסה את השירות המינימלי. אנחנו מדברים על 300 עד 350 כותרים שאנחנו

עושים במשר בשנה, שזה כולל את ספרית הלימוד וכו', כשספריה קסנה רנילה

מכניסה 2,000 כותרים.

אתמול קבלתי ממנכ"ל משרד החינוך והתרבות את האישור להחלסת ההנהלה,

הוא נמצא בידי, כשהסידור הוא כמוכן רב שנתי. בפועל לא קבלתי אף לא שקל

אחד. על סמר החלטה זו פניתי לבנק ובקשתי הנדלת האשראי עד 150 עד 170 אלף

שקל, והבנק נאות לבקתשי, על מנת שאוכל לשחרר לחצים, ושחררנו קצת כספים

לספקים. הביסוח הלאומי הלו להסדר של תשלום, ונם זה הקל עלינו, ונם מבסחים

בא לקראתנו. אבל מה הכנסה עיקל את הניידת שלנו.

אני מצפה כל יום שיתנו לי את 800 אלף השקלים. מצד משרד החינוך

והתרבות הכסף מועבר בצורה נכונח.
הי מוכתר
אנחנו שמחים שנמצא הסדר שמאפשר פתיחת הספריה. ציבור העיוורים מתננד

בכל תוקף לנקיסה בסנקציה של סנירת ספריה. כי זה פוגע בנשמתו של העיוור

האוהב ספר. ישנן לדעתי דרבים אחרות להלחם בחעדר תקציב, אבל אין לסנור

ספריח. היום אנחנו שומעים ורואים שמפעלים נדולים וחשובים נסגרים, ואלפי

עובדים נפלטים מהם, ואף אחד, פרט לוועדת העבודה והרווחה של הכנסת בראשותה

של חברת הכנסת אורה נמיר, לא מזדעזע ולא מצפצף. כל שכן שלא יתרגשו מסגירתה

של ספריה לעיוורים.

למזלנו חתקשורת, האלקטרונית והכתובה, היתה מאד אוהדת לענין שלנו,

ולכן נם נזעקו נציני הממשלח ומצאו איזה שהוא הסדר לנושא שלנו. אבל אני

מטיל ספק וחושש שמא ההסדר הזה לא יחזיק מעמד, כי כל דבר הכרוך בתקציב אינו

מחזיק מעמד זמן רב. לכן אני מאר מבקש שייעשה הכל על מנת שהמצב הזה לא

יחזור על עצמו, ושלא יסנרו שוב חלילה את הספריה.
י' צבן
מדוע אתה חושב שההסדר הזה לא יחזיק מעמד? הרי שמענו את החלטת הממשלה

בענין זה. האם אתה חושב שבשנה הבאה לא ינהנו לפי הקווים האלה? שמענו את

החלטת ועדת השרים בענין זה.

רז כהו;

הנסיון עם תקציבי המדינה מראה שכאשר אתה נכנס למסגרת התקציב קשה יהיה

להוציא אותך מהמסגרת הזאת. מובן שאם האוצר ירצה בזאת מאד הוא יוכל לעשות

זאת, כפי שהוא עיקל את הניידת שלכם, אבל בדרך כלל מי שהכניס רגל למסנרת

התקציב יש סיכוי שישאר שם. תוכלו להגיש תכנית להגדלת התקציב ותוכלו גם

לחלהם על כך, ונחנו נעזור לכם.

הי מוכחר;

לפני כשנתיים החליטה הנהלת הספריה לגבות דמי מנוי בסך 50 שקלים

לשנה. לא אכחד ואומר שרוב ציבור העיוורים קיבל את ההחלטה הזאת לא טוב, אלא

שלא היתה ברירה באשר רצו לאזן את תקציב הספריה.



יחד עם זה צריך להבין שישנם עיוורים רבים, זונות של עיוורים, שידם לא

משנה לשלם 50 שקלים אלה. ומשום מה הוחלט לא לתת להם יותר ספרים. אני רוצה

שבוועדה הזאת תתקבל החלטה שבאשר מדובר בספריה שתקציב ממלכתי מועבר אליח לא

יקרה שבגלל אי תשלום דמי מנוי העיוור לא יקבל יותר ספרים בספריה שלו.
היו"ר אי נמיר
אני רוצה לשאול את מר יאיר כהן, נציג האוצר, שאלה פרקטית: מתי הכסף

הזה יועבר?
י' כהן
לפני יומיים קבלנו את הבקשה של משרד העבודה והורוחה להעברה תקציבית.

מבחינתנו אנהנו מאשרים אותה. ובמהלך השבוע הקרוב או בשבוע הבא זה יגיע

לוועדת הכספים של הכנסת.

רן כהן;

למה רק בשבוע הבא, ומדוע זה לא הועבר לוועדת הכספים כבר בשבוע הזה?

היו"ר אי נמיר!

מישהו צריף לרכז את התקציב מכל שלושת המשרדים, ולהעבירו בצורה מסודרת

לספריה. מי אחראי על ביצוע הדבר הזה?

יי כהן!

אני מניה שבבעיה הטכנית יטפל שי טלמון. מבחינת משרד החינוך הבנתי

שהכסף כבר עבר, ואין בעיה.

היו"ר אי נמיר!

אני רוצה לחזור בקצרה על דברים שנאמרו לנו כאן. השינוי המשמעותי

בתוספות לתקציב הספריה לא בא ממשרד החינוך והתרבות, שנתן במשך כל השנים את

הנוזח הכי קטן, ונדמה לי שהתוספת שלו תתבטא בעוד 50 אלף שקל, לפי החלטת

ועדת השרים. משרד העבודה נתן בין 40 ל-50 אלה שקל, ועכשיו יתן 400 אלף

שקל. משרד החינוך העביר את חלקו, פרט ל-50 אלף שקל הנוספים. עכשיו הוא

צריך להעביר את התוספת הזאת, ומשרד העבודה צריך להעביר את הלקו. השאלה היא

מתי יבוצע הדבר.
י' כהן
הכסף של משרד העבודה נמצא כבר בתהליך העברה לוועדת הכספים.

היו"ר אי נמיר!

מדוע זה לוקח כל כך הרבה זמן?
י' כהן
במהלך השבוע הקרוב או בזה שאחריו נגיש זאת לוועדת הכספים. זה הוגש

לנו רק אתמול, ולוקח קצת זמן לכתוכ את זה.
היו"ר אי נמיר
שבוע ימים זה אולי באמת לא הרבה זמן, אבל אני יודעת שכאשר הממשלה

מעוניינת בהעברה מהירה של בספים היא נוקטת בהליכים מזורזים, ושולחת לוועדת

הכספים שליח עם מכתב, והדבר מבוצע מיד. מאהר ומדובר בנושא בואב במיוחד,

במצב הפוגע באוכלוסיה כל כך חלשה מבחינות רבות, וגמ מבחינת ההתיהסות שלנו

אליה, אני פונה אליו, מר יאיר בהן, ומבקשת ממר לזרז את ההליך הזה, על מנת

שהדבר יאושר מהר ככל האפשר. אל תעכבו את זה באוצר, מה גם שלא מדובר בנושא

מסובך כלל וכלל. מיד אחרי הישיבה נכתוב מכתב ליושב ראש ועדת הכספים ונבקשו

לאשר את בקשת האוצר בנדון מיד עם הגיעה אל הוועדה.

אני מודיעה להברי הוועדה כי ב-1 בדצמבר, חודש לפני שצריך להלחליט על

שנת התקציב 1992, נחזור לדון בתקציב הספריה.
י' צבן
אני רוצה לומר את כל שבחי הלב למפעל הזה של הספריה ולחברים שעובדים

בו ועומדים בראשו, ובראשם אורי כחן. אני רוצה לומר גם מלה טובה לתקשורת

שמילאה כאן תפקיד יוצא מן הכלל.

מדוע בהחלטה בזאת אין סעיף של הפקת לקחים; ומדוע צריך להגיע למצב כזה

על מנת לקבל החלטה במו זו שהתקבלה? ומה עושים כדי הישנות הליר כזה בעתיד?

למשרר הבטחון יש 120 גבים, ויש לו 2%, ואם הספריה הזאת כי אז גם ל-

120 הנכים של צה"ל לא תהיה כתובת לפנות אליה להשגת סגרים, ולכן אני חושב

שאפשר לשתף את משרד הבטחון במאמץ המיוחד הזה, גם אם לא בסכומים גדולים.

אני מציע שהוועדה תפנה בענין זה אל קרן העזבונות. אני מבקש לשאול את

מר דן רונן, בעקבות הדברים של אורי כהן, האם משרד החינוך מקיים ביקורת

ופיקוח על הספריה בדי שלא יסתובבו בשטח שום עננים וריבורים כלליים כאלה,

ואני מבין היטב את ההרגשה שביטה באן אורי כהן בענין זה.

אני חושב שבסיכום שלנו אנחנו צריכים לומר דברים חריפים ביותר על מעשה

העיקול של הניידת על ידי האוצר. מעשה כזה פשוט מרתיח את הדם.

אני מבקש לדעת כמה עיוורים ערבים ישנם בארץ, והאם בספריה יש מדור

לקלטות בערבית?

האם העיוורים המקבלים הבטחת הבנסה פטורים מהצורר לשלם דמי מנוי

שנתיים לספריה? כי אינני מאמין שאנשים אלה יכולים לעמוד בתשלום הזה. יש

במובן עיוורים שעוברים ומשתכרים, והם במובן יכולים לעמוד בתשלום כזה.

רו כהז!

אני מבקש להצטרף לדברי חברבה והשבח שחלק חבר הכנסת צבן למר אורי בהן

ולכל העושים במלאבה וכן לכלי התקשורת, ואני מבקש לשבה נם את משרדי הממשלה

שנענו לענין הזה במהירות האפשרית.

אני מבקש שנפנה אל שר האוצר ולנציב מס הבנסה שיבטלו לאלתר את העיקול

של ניידת הספריה, ויחזירו אותה עוד היום. כולם מגלים רגישות לנושא הזה

ומבינים שמעשה חעיקול הוא דבר בלתי נסבל, ורק מס הכנסה אינו רואה זאת כר.

וחי כאילו בעולם אחר.



אני מציע שעוד לפני ה-1 בדצמבר תפנה יושבת ראש הוועדה בבקשה לקבל

בחקדם האפשרי את החלטת הממשלה לגבי התקציב של 1992, כי הסעיף הזה חייב

להכנס לתקציב כבר עכשיו. ה-1 בדצמבר יהיה קצת מאוחר מדי.
היו"ר א' נמיר
השאלות שהועלו באז יבולות לשמש נושא לישיבה נוספת, אבל אני חייבת

לדאבוני לעבור לנושא השני שעל סדר היום שלנו.

אני מבקשת ממר, מר פרקש, שתור שבוע תשיב לנו בנתב על השאלות שהועלו

באן היום, במו בענין ספרים לעיוורים ערבים, מספר הנהנים מהספריה, תשלום

דמי מנוי שהעיוורים נדרשים לשלם, האם משלמים בסף בעד חברות בספריה או דמי

שימוש. במו אנחנו מבקשים לדעת מה התקציב של הספריה, וגם תקציב הפיתוח, ובן

רשימה של הנופים או האנשים הפרסיים התורמים לה. יתבן מאד שבנושא אחד או

שניים הוועדה שלנו תובל נם לסייע. אני אעביר את מכתבך לחברי הוועדה, ויכול

לחיו שבקורב יחיה לנו דיון בנושא העיוורים, ואז יעלה נם נושא הספריה.

מיד לאחר הישיבה הזאת אנחנו נשלח מבתב לנציג מס הכנסה בענין עיקול

הניידת, כי מעשה העיקול באמת מצביע על אטימות שאין דוגמתה.

כמו כן נשלח מכתב אל מנכ"ל משרד החינור והתרבות, עם העתק לכל הנוגעים

בדבר, בענין הבנת התקציב של שנת 10992 בבר עכשיו, בהסתמר על החלסת השרים.

אי כהו!

אני רוצה להבהיר בקשר לתשלום דמי המנוי, שאין פונה שלא יקבל שירות

מהספריה. אני רוצה מאד שלא ייווצר הרושם כאילו מי שלא שילם דמי מנוי או

דמי שימוש אינו מקבל מאתנו שרות. בל הפונה מקבל שרות, בלי קשר לתשלום או

אי תשלום דמי מנוי מצדו.
היו"ר א' נמיר
אני מבקשת לדעת איפה עוד יש ספריות לעיוורים, ואם נם בהן מבקשים דמי

מנוי מהמשתמשים בשירותי הספריה.
הי מוכתר
איננו מתנגדים לשלם דמי מנוי, אבל אנחנו אומרים שאין לשלול ממי שאין

לו כסף לשלם את האפשרות להנות מהספריה.
היו"ר אי נמיר
זה הרי ברור מעל לכל ספק, וזה גם משתמע מדבריו של אורי בהן.

מאחר ונושא העיוורים הוא בתחום טיפולו ואחריותו של משרד העבודה

והרווחה, אני מבקשת ממנכ"ל המשרד שיקדיש תשומת לב מיוחדת לנושא הזה

ויעקוב מקרוב אחר ביצוע ההחלקה הזאת של הממשלה.

מר יאיר כהן, אינני רוצה לשלוח אליר מכתבים, שהרי אתה נוכה כאן

אישית, אכל אני מבקשת ממר לעשות הכל כדי שהענין אכן יבוצע. נשלח מכתב לשי

סלמון, בו נבקש ממנו למסור לנו דיווח מדוייק על מה שקורה.



אם הדברים לא יסתדרו אני מבקשת מכם להודיע לנו. ראויים גם אמצעי

התקשורת שנודה להם מאד נם על היוזמה ונם על הליווי נשלהם את הנושא הזה.

בזה סיישמנו את הדיון בנושא זה. אני מאד מודה לבם. בל טוב, ולהתראות.

ב. פיטורי עובדים במפעל "רמים" בקרית-שמונה.

היו"ר אי נמיר!

אנחנו עוברים עכשיו בנושא השני שעל סדר היום שלנו: פיטורי עובדים

מבפעל "רמים" בקרית שמונה.

רז בהן!

נאמר לי בי בינתיים ביטלו את הפיטורים.

היו"ר אי נמיר!

מאהר ובשירות התעסוקה מונו מספר סמנכ"לים חדשים הייתי רוצה לדעת מה

הלוקת העבודה ביניהם, בי אנחנו הרי קשורים מאד בשירות התעסוקה. לבן

אבקשממזכירת הוועדה לשלוה בענין זה מבתב לסגן השר פרוש.

יפתה ראש עירית קרית שמונה. אחריו מזכיר מועצת הפועים. אני רוצה

להקדים ולספר שלפני ב-10 ימים הגיע אלי פרוספר אזרן והזעיק אותי ואת הברי

הוועדה לנושא של "רמים". לאחר מכן דיברתי בענין זה עם מר יצחק זמיר,

והבינותי שהמצב איננו טוב. כיוון שבך, אז למרות כל עומס העבודה של הוועדה

שלנו, ומתוך תקווה שניתן יהיה אולי להציל מספר מקומות עבודה, החלטנו לקיים

היום דיון בנושא הזה.

פי אזרו;

תודה רבה על הזימון. אני תמיד מוצא בוועדה הזאת אוזן קשבת לבעיות

שאני מעלה, ובמיוחד אצל יושבת ראש הוועדה. אם יותר לי להוסיף משהו אישי

אומר שבשל ריבוי ישיבות הוועדה שבהן אני משתתף אני מתחיל להתאהב בשיטת

העבודה של חברת הכנסת אורה נמיר, ועל כך מגיעות לה כל המחמאות.

באתי לבאן כדי לבקש שמפעל "רמים" ישאר פתוח ויספק מקומות תעסוקה.

אני מביר את האנשים העוסקים בזה מפעם כור, את מר זמיר ומר שוחט, שהם אנשים

טובים מאד שתמיד היסו אוזן לתושבי קרית שמונה, ועשו נם בעבר מאמצים

שהמפעל הזה ייפתח, אחרי שנסגר, ויתחיל לעבוד בקצב האפשרי מבחינה כלכלית.

המעפל התפתה בדרגות מסויימות, ועל פי המידע המצוי ברשותי אני מאמין היום

שהמפעל יבול להמשיך ולפעול ללא הפסדים, ועם מאמצים מסויימים אפילו להתפתח.

עקרונית לא משנה לי מי יפעיל את המפעל; אם תהיה זו כור, העובדים בעצמם או

קבלן פרטי שיקנה את המפעל, ובלבד שהאנשים שבמשך הזמן רכשו שם מיומנות,

וחלק מהם אף גדל עם המפעל, ימשיכו לעבוד ולהביא פרנסה לביתם.

אם נצא מכאן היום עם הודעה לעובדים שהם ממשיכים לעבוד ולפרנס את

משפחותיהם, יהיה זה מעשה טוב במיוחד במציאות המאד עגומה של היום, באשר

מספר המובטלים גדול כל כך, ועוד הולך וגדל.
ש' יוסף
הייתי שמח להופיע בפני ועדה של הכנסת כאשר בפי בשורות טובות, אבל

לצערי אנהנו חיים במדינה שכל יום בה שונה מהיום שקדם לו, ולא לטובה.



מצבה של קרית שמונה אינו טובה בכל הקשור לתעסוקה. יזמים לא באים לשם.

מעסיקים עושים את החשבון הבלכלי שלהם, אם להשאיר את המפעלים שלהם פתוחים,

או לסגור ולצמצם אותם. ולכן, באשר קבלתי את הידיעה המרה שעומדים לסגור את

מפעל "רמים" שבקרית שמוגה ולהעבירו ליוקנעם, הדבר חרה לנו מאד, מאחר

ואנחנו חושבים שאסור למישהו לדרור על נוויות במקום אחד, ולנסות להחיות

מפעל במקום ישוב אחר. בקרית שמונה יש אבטלה איומה, וכולם יודעים זאת. אין

איש שמוכן לפתח מפעל קיים שם או להקים בקרית שמונה מפעלים חדישם. לכן

ההחלטה הזתא של הנהלת כוד הדהימה אותנו, ואסביר גם מדוע.

במפעל "רמים" שעבר סלסלה קשה בשנת 1985 הניעו בשלוש השנים האחרונות

למערכת של יחסי עבודה תקינים, טובים ושקטים. העובדים שם הם אנשים שגדלו

בקרית שמונה וקשרו את עתידם בקרית שמונה. אם יחליטו חיום להעביר את מפעל

"רמים" ליוקנעם, אני בטוח שלא יהיה בזה כדי לפתור את בעיית האבטלה וחוסר

העבודה ביוקנעם, אבל לעומת זאת אין ספק שהדבר יסבך אותנו ויגדיל את מספר

המובטלים בקרית שמונה.

קרית-שמונה זו עיר שקולטת עליה, וקלטה כ- 4,000 עולים חדשים מרוסיה

ומאתיופיה, שהם כ-26% תוספת לתושבי קרית שמונח.

אני מבקש מהנהלת כור, ממר זמיר וממר שוחט, שישאירו את מפעל "רמים"

בקרית-שמונה וימשיכו לעבוד בו במתכונת הקיימת, וזה יביא איזה שהוא מזור

לבעיות הישוב שם, בתקווה שבעתיד ירווח לנו עוד יותר.

היו"ר אי נמיר!

אולי תוכל למסור לנו מה מצב האבטלה בקרית שמונה, כמה עובדים מועסקים

במפעל "רמים", אילו מפעלים נסנדו במהלך השנה האהרונה בקרית שמונה, והאם

נפתחו או מתכוננים לפתוח שם מפעלים חדשים.
שי יוסף
למפעל בשם תעשיות מבחר, המייצר קרטונים ואריזות לביצים ועופות,

והשייר בשותפות לכור ולתנועת המושבים, מונה מפרק מפעיל זמני. כל העובדים

שם פוטרו, 35 במספר. הלק מהם מהמושבים בסביבה, ורובם מקרית שמונה. והדבר

לא נגרם משום שהמפעל הפסיד, אלא בגלל ויכוחים פנימיים.

הבעלים של מפעל רמטוב טקסטיל ברחו מהארץ בחודדש דצמבר, והשאירו אחרים

350עובדים ללא עבודה. המפעל עבד היטב, ועסק ביצור קונפקציה. עבדו שם,

באמור 350 עובדים, כ-300 מהם מלבגון, ו-50 מקרית שמונה. ביום בהיראחד נשא

הבעים את רגליו וברח מהארץ, והשאיר חובות, והשאיר את העוברים ללא קיר

שעליו יוכלו להשען. אנחנו כמועצת הפועלים הפעלנו את המערכת ההסתררוחית

שלנו, וביקשנו צו פירוק דרר עודר ייו בתל אביב, שהצליחה בנושא שהזה. המפעל

לא קיים יותר, ואני יודע שהבעלים מנלהים היוטם משא ומתן מחודש, ואני

הודעתי שלא ארשה לפתוח את המפעל במתכונת הקודמת. או שיהיה הסכם עבודה, או

שלא ייפתח המפעל. כי אי אפשר להפור את העוברים לבני ערובה. העוברים טרם

קיבלו את המשכורות המניעות להם. נם מס הכנסה לא שולם על ירי הבעלים, וגם

מס אחיד לא הועבר על ידם, אבל חובות הם השאירו בלא סוף.

במהלר השנה נסגרה בהסכמה מכבסה אזורית השייכת לתנועה הקיבוצית, וחלקה

גם לצה"ל. עברו שם 35 עובדים, והיא נסגרה בגלל עלות הכביסה. הקיבוצים עשו

את השיקול הכלכלי שלהם והחליטו לתת בקיבוצים מכונות כביסה לכל החברים, כי

זה יותר משתלם. גם האו"מ הפחית את ההזמנות שלו, ואילו צה"ל חילק את הכביסה

שלו בין כמה מכבסות אזוריות, בגלל מלחמות יהודים. כולם מכירים את הנושא

הזה.



נוסח על כך נסגרו נם כמה בתי מלאכה, ואחרים צומצמו. מלון הצפון

שהעסיק 27 עובדים נסגר אף הוא. הוא היה בבבעלות של שיכון עובדים וההברה

לפיתוח קרית שמונה, ונמכר לבעלים הדשים. והבעלים החדשים אמרו שאינם רוצים

להפעילו יותר כמלון, ועכשיו ישמש בית דירות לעולים הדשים. הוא לא צריו

כמובן את כל העובדים. הם קיבלו פיצויים והלכו הביתה.
רן כהן
הייתי בגליל לפני כהודש, והכל שם כל כר יפה ופורה, וכולם מציעים

הדרים להשכרה. אז איך זה שרווקה המלון הזה נסגר?

שי יוסח!

כך המצב, וזו עובדה. יתכן שמצב בתי ההארהה בצפון יתאושש, אבל בענף

הזה יש כל הזמן עליות וירידות. מצבם של בוזי ההארהה קשור כמובן בארועים

בטחוניים באזור.

במשך השנה חוקם מפעל דניור, חעוטק בהקמת מבנים, וחוא מעסיק כ-170

עובדים, כולם מקרית שמונה. זה שייר לבעל בית פרטי, ונם הוא מסכן "בולע

צפרדעים". הוא אנב עומד על כר שייקלטו בו עובדים מקרית שמונה בלבד, וזה

ייאמר לזכותו של בעל הבית שהוא יהודי טוב שירד בזמנו לאמריקה, וחזר לארץ.

שום מפעל נוסף לא קם בקרית שמונה.

בנושא האבטלה קיים ויכוון נצחי בינינו ובין שירות התעסוקה באשר

למספרים. היום אין יותר חובת זיקה לשירות התעסוקה. 650 איש מקרית שמונה

מקבלים היום מענק אבטלה. אנחנו יודעים על מספרים שונים, כי אנהנו מטפלים

נם בעולים, ומועצת הפועלים פתחה מדור לחיפוש עבודות במשקים ובקיבוצים.

אנחנו יודעים על כ- 1,000 מובטלים מתור כ-6,000 ידים עובדות. את זה אנחנו

יודעים מנסיון שלנו. כ-300 איש נמצאים בשני מרכזי הכשרה שיש לנו, האחד

בכרמיאל והשני בקרית שמונה, והם יהיו מובטלים בעתיד הקרוב. יגמרו ללמוד

ויהיו מובטלים. 300 האיש הנמצאים במרכזי הכשרה הם בנוסח ל-650 מקלבי דמי

אבטלה. זאת אומרת שכ-950 איש מקבלים דמי אבטלה.

היו"ר אי נמיר;

בוועדה הזאת טענו תמיד שאנחנו מעדיפים מובטלים עם תעודות על מובטלים

שרק מקבלים דמי אבטלה.

יי שמאי!

זו איננה דעתי. תעודה נגר או סנדלר לא עוזרת למי שמחזיק בה.

שי יוסח!

אני רוצה להודות לחברי הוועדה, ובראשם ליושבת ראש הוועדה, בנושא תעש,

שם מועסקים כיום 159 איש. המצב ביום הוא סטטי, ולא מדברים על פיטורים

בקרית שמונה. אנחנו שמהים שהמצב הוא כזה, ורוצים לשמור לפחות על הקיים.

אזרהים עובדי צה"ל. היה נסיון לפטר 20 - 18 עובדים אזרחים עובדי

צה"ל, ורק בשל התערבותו של ראש העיר נמנע הדבר. אלא שזה עדיין לא סוח

פסוק. עובדים שם הרבה אנשים, כי זה מחולק מראש פינה ועד קרית שמונה, ו-

120 איש מקרית שמונה עובדים שם, ובשלב זה לא פוטרו.



במפעל "רמים" יש והיותמיר עליות וירידות, ושם יש חלוקה של העובדים.

עובד שעובד אצל קבלן אינו נבלל בקטיגוריה של עובדים. בין 6 ל-8 איש עבדו

ישירות אצל "כור". היתר הם עובדי קבלן. במשך החודש האחרון יצאו מכתבי

פיטורים לאנשים. בסר הבל עבדו שם כ-65 איש. 50 מהם עבדו אצל 5 - 4 קבלנים

שעסקו בנושא של התקשים, של קרוואנים, עמודי השמל, מיטות בית הולים,

מזוודות לצה"ל וכד'.

סטף ורטהיים מקים מפעל תעשייתי הדש.

פי אזרז;

הכוונה לפארק התעשיה של סטף ורטהיים. זה אכן מספק בינתיים עבודה, אבל

לא לאנשים מקרית שמונה, אלא לקבלנים שזכו בעבודה, והם קבלנים ממרבז הארץ

וגם העובדים אצלם באו ממרבז הארץ. בודדים בלבד מקדית שמונה. בנלל העדר

תנופת בנייה נדולה במרכז הארץ, הקבלנים עובדים בינתיים שם ומאפשרים

לעובדים בודדים שלנו להיקלט שם בעבודה.

יעודה של הקריה הזאת לשמש חממה לתעשיינים. הרעיון מוכר וידוע: להביא

לשם אנשים עם רעיונות, לקשר בינם לבין אנשים עם כסף, לספק להם חממה להתבשל

בה איקס שנים. הוא בונה זאת, אבל בכסח מסובסד.
הר א' נמיר
אם זו אכן ההברה למבני תעשיה לא יבואו לשם יזמים, כי את שכר הדירה

שהם דורשים לא יוכל לשלם שום תעשיין. אני מציע לר לבדוק את זה. אנחנו

מוכנים לסייע לכם בענין זה.
פ' פורז
לפני מספר שבועות נתבקשתי על ידי יוזמי פטיציה נגד מכירת מבני תעשיה

לתרום נם את חלקי לטובת המאמץ הלאומי הזה, ואני שלחתי מברק האומר שצריך

למכור את זה מיד.

האמת היא שאינני צופה שניוושע מכל הרעיון הזה. אם יהיו מספר נורמים

שיישבו בהממה, אנחנו נספק להם את האקלים הטוב ואת הנוף היפה, עד שיצליחו

להקים מפעל שעוד לא בטוה היכן יקימו אותו.
היו"ר אי נמיר
אני מבינה שמפעל "רמים" שייר רק לכור, ולכן אינני מבינה את הסיפור

הזה של עובדי קבלן במספרים כל כן נדולים. ולא במקרה אני שואלת זאת. כאשר

ביקשתי להזמין לישיבה זו נם את ועד העובדים, אמרו לי שאין שם ועד עובדים.

אנהנו מנהלים כאן מאבק מאד קשה ננד קבלנים פרטיים, ויש לנו נם הצעת

חוק בנדון, ויש העושים מאמצים בדי למנוע אותי מלהניח אותו על שולחן הכנסת.

יש לחצים נדולים בענין זה, אבל אנהנו נעביר את זח.

יי שמאי!

מה פירוש שלוהצים עליך שלא תניהי את זה על שולחן הכנסתתת? אני מוכן

לעזור בענין זה, על מנת שזה אכן יהיה בסדר היום של הכנסת.
היו"ר א' נמיר
אני אמרתי שאינני מוכנה לדון בחוק הזה מבלי שמזכ"ל ההסתדרות יהיה

נוכח בדיון מטעם ההסתדרות. החוק הזה בא לקבוע מספר דברים. אנחנו מכירים

בעובדה שקיימים קבלנים פרסיים, לצערנו, אבל אנחנו דורסים השוואת תנאים,

אנחנו דורשים יצוג עוברים. וכור זה בכל זאת הסתדרות, אפילו אם היום זה

26%, ואני לא מבינה את כל המצב הזה שעליו שמענו על קבלנים וכוי.

יי זמיר!

קודם כל אני מודה ליושבת ראש הוועדה שזימנה את הישיבה הזאת, ואני

מבקש לנצל הזדמנות זו כדי להצביע על מספר עובדות. מפעל "רמים" נסנר על

מנעול ובריח לפני שלוש שנים, אחרי שהוא צבר הפסד של 30 מיליון ש"ח, וכור

לא יכלה להחזיק אותו יותר, והעובדים הלכו הביתה.

כאשר התחיל המפנה בכור היה המפעל הזה הראשון שנסנר. ביום הסגירה היו

במחסני המפעל חומרי נלם, והיו חובות ספקים בסכומים אדירים שסיכנו את כל

המערכת בעיקולים. פנה אלי ראש העיר, מר פרוספר, שאותו אני מכיר לא מהיום

כי חלק ניכר מחיי ביליתי בקרית שמונה במסנרת שירות צבאי שלי, וביקש שאמצא

יהודים שירכשו את המפעל הזה ו יפעילו אותו. ואני אמרתי לעצמי שכיוון שיש בו

עדיין חומר גלם רב, יש הצדקה להעסיק בו 15 - 10 איש, עד שחומר הגלם ייגמר,

והמפעל אכן הופעל בשני קווי יצור, שכל הזמן התחלפו ביניהם, מתור כוונה

לספק עבודה לאותם 15 איש כל עוד היה שם חומר גלם.

לפי בקשתו של ראש העיר קרית שמונה, שביקש שנספק עבודה לעובדים

ב"רמים" לקחנו עבודות של משמרת שניה מוולקן היפה ליצור עמודי חשמל ועוד

והעברנו את זה ל"רמים". המלה היתה לאלתר, ואכן זאת עשינו. פעם אחת האנשים

יצרו את התק"שים, תאים למערוכת קשר צבאיות, ופעם אהרת יצרו ארוניות לבתי

חולים, ופעם אחרת מיטות. עשינו כל מה שאפשר היה לעשות כדי לספק עבודה

לאותם 15 איש ב"רמים".

פעם אחת הבאנו לשם 40 איש ועשינו 286 קרוואנים. נגמר המכרז, יצאנו

מזה. אני רוצה להגיד שהמפעל לא נועד לקרית שמונה, אבל זה חיה כאילו ספה של

וולקן חיפה. הכל נעשה בתיאום עם מועצת הפועלים ועם ראש העיר, ואפילו

בהתערבותו הערה של ראש העיר, אבל הכל נעשה בשקט ובלבד שמקום עבודה זה

יישמר.

מצויים טפ מפעלי צבע, אמבטיות צבע וכו', ופשוט כואב הלב לראות את כל

זה, ולא מובן איר נכנסנו לזה. יש שם מיכשור פנטסטי שאין משתמשים בו.

המפעל, כפי שכבר אמרתי, נסגר למעשה. למפעל הזה אין בכלל מוצר, אלא מסגריה.

אפשר למעשה להכנס לצלריף אחד ולהמשיך. השוק שלו מאד מוגדר ומוגבל למכרזים.

אז כאשר תפסנו מכרז של קרוואנים, וראש העיר עזר לנו בענין זה, אז במשך

חודשיים עבדו בזה 40 איש. הענין לא נבדק כלכלית, וגם לא הרווחנו, אכל זה

נעשה מתוך שהיתה לי מחוייבות אישית כלפי קרית שמונה. אבל למעשה לא היתה

שום הצדקה ועדיין אין הצדקה להחזיק שם את המפעל. מה גם שניהול המפעל נעשה

מחולון. מנכ"ל המפעל יושב בחולון, ובקרית שמונה אין הנהלה.

אילו קיבלנו מכרז של עמודי חשמל, שלא קבלנו, היינו קולטים עוד אנשים,

ומשנגמרת העבודה שולחים אותם הביתה.

המפעל הופעל, כפי שציינתי, לאור הלחצים של ראש העיר והרצון הטוב שלנו

לשמור על מקום עבודה למספר אנשים. לאחרונה גמרנו פרוייקט ושלחנו את

האנשים הביתה. לפי כל השיקולים צריך לסגור את העסק, גם על פי הסדר הבנקים

שנחתם בין כור לממשלה ולמערכות, אלא שיושבת ראש הוועדה בקשה ממני לעצור.



כאשר יושבת ראש הוועדה טילפנה אלי בענין זה אמרתי שאנחנו מחפשים דרך למכור

את המפעל, ואני מקווה שנצליח. אם נמכור את המפעל במו שהוא יישארו מקומות

עבורה ל-15 - 10 איש, אבל אם לא נצליח למכור אותו, נצטרך לראות מה ניתן

לעשות. ברור שאי אפשר להעביר את כולו. כי הוא במצב כזה שאין מה להעביר.

אני רוצה שיהיה ברור שאין כל תכנית להעביר את כל המפעל ליוקנעם. התכוננו

להעביר קו אחד לסולתם, אבל זה לא יציל את סולתם.
היו"ר א' נמיר
כיצר זה היה אמור להציל את סולתם, אם סולתם לא יכולה לנצל את כל

הקווים שכבר מצויים בידה. אז בשביל מה להביא לשם קווים נוספים?

יי זמיר;

ברגע זה אני מנהלת משא ומתן למכור את מפעל "רמים" כמעפ חי ועובר.

אני מאמין שנצליח בזה, אבל צריך זמן ושקט בשביל לעשות זאת.

ל-15 עוברים בקרית שמונה יש בשלב זה עבורה ב"רמים". עוברים שם כיום

15 איש שהם עוברים סמניים ומבצעים עבורה שמספקים להם. ברנע זה הם עושים

ארוניות לכתי חולים, וקצת תק"שים אם אמנם תניע הזמנה. אם תהיה עבורה אחרת

שתתאים להם, נעביר להם אותה. אני מקווה, כאמור, למכור את המפעל ולצאת

משם. לפי ההסכם עם הבנקים אני צריך למכור את זה. אם לא, נחשוב מה לעשות

ואיר להמשיך את זה, כי אי אפשר להמשיך לנהל מחולון מפעל שנמצא בקרית

שמונה. מבחינה עסקית אין לזה שום בסיס, אבל אנחנו לא עוסקים בעסקים, אלא

מרברים באנשים חיים שצריכים להתקיים ולהתפרנס.

אם למפעל הזה אין בסיס, איזה בסיס כלכלי יראה בו מי שיקנה אותו? ?

יי זמיר!

אני לוקח עלי את ההובות ואת כל הצרות הקשורות במפעל הזה, ורוצה שמי

שיקנה אותו יקנה דבר נקי.

היו"ר אי נמיר;

אם אינכם מתננרים, הישיבה הזו תהיה פתוחה.
י' זמיר
בחצי השנה האחרונה אין לנו הפטר תפעולי, כי אני משלם את החובות מכספי

כור, וכל זאת כרי שנוכל למכור תא המפעל. למה מישהו יקנה את זה? אל תשאלו

אותי. אנחנו עושים כל מאמץ אפשרי כרי למכור את זה כמפעל חי, ואני מקווה

שנצליח.

כיוט עוברים במפעל "רמים" 6 אנשים שהם עוברי כור, ו-15 עוברי קבלן.

אינני יורע כמה זמן נוכל להמשיך להחזיק אותו, כי אנחנו מחזיקים אותו על

כתפי מפעלים אחרים.
שי שוחט
יש לנו מנהל מפעל מצויין בקרית שמונה, איש תפעול מצויין. 6 מהעוברים

שם הם עוברי כור, והיתר הם עוברי חכרת כוח ארם שנהנים מרוב התנאים הנהונים

בכור.
היו"ר א' נמיר
ולמה אין שם וער עובדים?
ש' שוחט
משום שהמפעל הזה בנוי על מערבת של תחרות שוק קשה ביותר ועל פרוייקטים

עולים ויורדים ועל מברזים. 40 איש שהועסקו במפעל הועסקו בתוצאה ממצב

קונייקטורלי זמני, כאשר ניסינו להבנס לנישה של הקרוואנים. ביום אנחנו

נמצאים במצוקה של עבורה, ורק 20 איש בערר עוברים במפעל, בפי שבבר שמעתם.

יבול להיווצר מצב בחברת החשמל, למשל, שמברז מסויים של עמורים לא התקבל

הרבה זמן, ואילו אנחנו פיתרנו את האנשים שלנו שעברו בקו הזה. בך שכל

הענין הזה נם מבחינת בוח ארם הוא זמני לאורך בל הזמן.

בסך הבל יש נרעין קטן של עוברים שעליו אנחנו משתרלים לשמור, וסביבו

אנחנו מקיימים מענלי עבורה. רובם מקרית שמונה, וחלק מהם מבפר אתא, וחלק

מחצור. אני נמצא שם כל שבוע.
היו"ר אי נמיר
אמרת לנו זה עתה שיש מנהל יצור במקום. מרוע הוא לא בא לישיבה זו?

ש' שוחט;

הוא מנהל היצור, ואילו אני המנכ"ל של החברה, ואני יבול להשיב על בל

שאלה שאשאל.

היו"ר אי נמיר;

- אני רוצה לשאול את נציג משרר התעשיה והמסחר אם ירוע להם המצב של מפעל

"רמים".

ח' עמיאור;

למעשה זה בבר במה שנים שלא היה לנו קשר. משרר התעשיה המסחר בעיקר

קשור למפעלים הקשורים בתבניות מאושרות. מאז שנושא תאי הקשר לא היה צפוי

להרחבות ולא היה מעונין בתבניות השקעה נוספות, לא היה לנו קשר אתו.

רו כהן!

במשרר התעשיה והמסחר ישנה קרן למפעלים במצוקה, וכאשר המפעל שלכם היה

במצוקה יכולתם לפנות לקרן הזאת כרי להעזר בה.

יי זמיר!

לענף שבו מרובר אין טעם לנשת למשרר המסחר והתעשיה. יצאנו מהעסק הזה.

אין לנו תקווה ללבת לתקשים אם אנשים לא צריבים תאי קשר.

ר' בהו;

מרוע אתה מרבר עלי תקשים רווקה. עמורי חשמל אינם תקשים.

יי שוחט!

אנחנו העברנו עבירות ממקום אחר לקריה שמונה.
ו' כהן
אני מבין שיש שינוי בסוג העבודות, אז בדיוק בשביל זה אפשר לבקש אח

עזרת המדינה. מדוע לא פניתם לקבלת עזרה?

פי אזרו!

חקשים אפשר לשווק נם לחו"ל, ולא רק למטרות שצה"ל משתמש בהם. אלא

שכאשר שמעו בהו"ל שהמפעל בקרית שמונה רופס ומתפרק ברור שאף אהד לא רצה

להתקשר אליו למרות העובדה שיש לו שם בינלאומי ביצור תקשים, והוא ייצא בעבר

ליוון, לארצות הברית ולמרינות רבות אחרות. שמו ומעמדו של המפעל הייבים

להיות יציבים ביותר כדי שאנשים בהו"ל יתקשרו אליו בהוזים של שנים.

היו"ר אי נמיר;

מר זמיר אמר כאן שהם רוצים למכור את המפעל כמפעל הי, והרי בשביל זה

אתם צריכים להסתייע בנופים שיכולים לסייע. סנרתם את המפעל לפינ שלוש שנים.

איו זה שבמהלך שלוש שנים אלה, כאשר אתם מנסים להשיג עבודות בשביל המפעל על

מנת לא לסנור אותו, לא היה לכם שום קשר עם משרד התעשיה והמסהר, ולא פניתם

אליו לעזור לכם אולי למצוא יזם או קונה? קשה לי להבין זאת.

יי זמירי.

אני עובד עם ראש הטיבת המתכת במשרד המסחר והתעשיה. בשביל המפעל

הספציפי הזה לא היו לי בקשות מהטעם הפשוט שלא היו לי הזמנות.

אני מנהל עכשיו משא ומתן עם קונה פוטנציאלי, ומבטיה לו שנסייע לו נם

בשיווק. אני מקווה למכור תא המפעל, מפני שאם הוא לא יימכר לא אוכל להשאר

בקרית שמונה. נכון לאתמול יש לנו סיכוי טוב למכור את המפעל.

בתהום המיומנות של המפעל יש כל כך הרבה פתרונות, ששואלים אותו למה

הוא צריו להיות דווקה שם ולא במקום אהר, כי מיטות וארוניות ועמודי השמל

אפשר לייצר בהרבה מקומות בארץ. אנחנו מוצפים באמצעי יצור ואין טעם להשקיע

בזה דווקה שם.

ת' גוז'נסקי;

אני רוצה להעיר שבשונה מהדיון שהיה כאן אתמול, נציגי כור מגלים הרבה

יותר רצון טוב והבנה, ואני אומרת זאת לזכותם, כאשר הבינו שכאשר סוגרים

מפעל מדובר למעשה באנשים, ולא במכונות.

ברור לי שההסכם המפורסם עם הבנקים, שעליו אנחנו שומעים כל הזמן אבל

לא ראינו אותו-
י' צבן
האם הוא סודי?
י' זמיר
לא.
ה"ר אי נמיר
אני אבקש ממזכירת הוועדה לפנות רשמית אל לשכת מנכ"ל כור ולבקש שישלחו

אלינו את ההסדר של כור עם הבנקים. אני לא חושבת שזה סודי. אני רק הוששת

שאולי נבין את מה שכתוב שם.
ח' גוז'נסקי
נם במקרה של המפעל הזה ונם במקרה של מפעלים אחרים השאלה היא האם אמנם

גודלה של עיר כמו קריה שמונה הוא להשאר בלי תשתית יצור? אנחנו מפנים אתכם

אל משרד המסחר והתעשיה מתוך צפיה שלנו שכור, תחשוב על משהו עלטרנטיבי

בעזרת התקציבים הקיימים שהיא יכולה הלעזר בהם, ולא תתמקר רק בסגירה. אנחנו

מכל מקום מוכנים לעזור לכם בענין זה. כי הרי מדובר בכוח אדם מיומן, וגם

במתקנים טובים שכשבר קיימים שם. אם היינו שומעים על כיוון כזה מצדכם,

היינו אומרים שאנחנו מוכנים לעזור לכם בזה. . אתם אומרים שדבר כזה לא יכול

לעבוד במקום כזה, אז תגידו נם מה כן יכול לעבוד שם. כי אם לא תהיה שם

עבודה, לאן יילכו אותם אלף מובטלים הזויים שם? וזו השאלה שבה אנחנו דנים.
י' צבן
חשוב לראות גם את הרקע הכללי. ב"הארץ" יש היום כותרת האומרת "למרות

ריבוי ההטבות אין ריבוי בהשקעות זרות בישראל". ומדובר בממצאים מעודכנים של

בנק ישראל, וגם של המחלקה למטבע חוץ. והאמינו לי שההטבות בשמים ממש. אין

עוד ארץ בעולם שבעשור האחרון קיבלו בה כל כף הרבה החלטות לקראת המשקיעים,

לקראת המעסיקים מכל הכיוונים האפשרים, כמו מדינת ישראל. אף מדינה לא מתחרה

אתנו בנושא הזה. שום ארץ לא אישרה בעשור האחרון חבילת הטבות כמו זו שאושרה

בישראל. מכאן שהסיבות להעדר השקעות בארץ הן יותר עמוקות מאשר עלות העבודה.

אבל אני מאמין שאם יתחיל עכשיו איזה שהוא תהליך, ואנשים ירגישו איזו

סטביליזציה במדינה וכדי, אולי בכל זאת יבואו.

לא הבנתי בדיוק איך הגעתם למצב קיצוני כזה שבמפעל הזח ישנם 6 עובדי

כור ו-15 עובדי קבלן. אלה פרופורציות מאד משונות. איו מפעל של כור מרשה

לעצמו הלגיע למצב בזה.

בענין החוק המשותפת שלנו בענין חוק שירות התעסוקה, שיזמה יושבת ראש

הוועדה, תבעתי במועצה האחרונה של חברת העובדים שיוחלט כי עוד בטרם קבלת

החוק ינהגו לפי הכללים המקובלים בו. היתה התנגדות של חברת העובדים,

התקיימה ישיבה מיוחדת עם קיסר ועם שישינסקי, ובסופו של דבר זה אכן נכלל

בין החלטות מועצת חברת העובדים. עלינו לעמוד על המשמר בענין זה.
שי בצון
אני רוצה להתייחס במיוחד לאנשי מקצוע וההזמנות שיש בקרית שמונה. כל

ההזמנות שקיבלנו מקרית שמונה סופקו. זאת אומרת שאין בעיה של העדר ידע

מקצועי שם. אנחנו מוכנים גם להכשיר כל הכשרה מקצועית שתבחרו בה, ובלבד

שתהיה אלטרנטיבה למפעל הזה לבל ייסגר, ושאפשר לקלוט עד כמה שיותר עובדים

מקרית שמונה, ולא על ידי קבלן. כ- 600 איש מקרית שמונה קיבלו דמי אבטלה.

יש שם 894 דורשי עבודה.
ש' יוסף
אני לא יודע מדוע ב-20 בחודש ספטמבר 1991 יצא מכתב פנימי של כור עם

החלטה של ההנהלה המורחבת של כור על סגירת "רמים", על על סיום עבודות

תקשים, העברת עבודות חברת החשמל לוולקן והדממת קו מוצרים קפואים עד ראשון

לנובמבר 1991. כולל פיטורי כל העובדים.

כל הזמן טוענים שקרית שמונה קיבלה עדיפות בקבלת עבודות מחברת החשמל

רק מפני שמדובר ב"רמים" קרית שמונה. והנהלת כור העבירה תמיד לוולקן את

העבודות שקרית-שמונה זכתה בהן. מכאן שהדיבורים על העברת עבודות מוולקן

לקרית שמונה הם משונים במקצת, אם להתבטא בעדינות.



עד סוף שנת 1991 יבוצעו הזמנות תקשים בסך קול 400 אלף דולר. הזמנות

צפויות של תקשים עד סוף אוקטובר 1992 מסתכמות בכמיליון דולר. כור שינתה

את ההחלטה שלה מ20 בספטמבר 1991 ב-2 באוקטובר 1991, ואמרה שאם יש הזמנות

וצפי הזמנות גדול במו"מ יק להעביר את המפעל לאתר סולתם ביוקנעם. באתר

יוקנעם יש 750 דונם סבכות, ויש שם מבנים ונם בוה אדם, ורוצים להעביר לשם.

ב-6 לאוקטובר 1991 שוב היה שינוי בההלטת כור, באשר התברר שעלות ההעברה כל

כר נדולה אמרו שכדאי לגמור את העבודות בקרית שמונה.

אני רוצה להגיד לבם שאני בוש ונבלים בשל העדר ועד עובדים ב"רמים".

ההסתדרות נכשלה פה בענין זה, ואמרתי זאת נם למזכ"ל ההסתדרות וליושב-ראש

האגף המקצועי. ההסתדרות לא הצליחה לבחור שם ועד עובדים, ואני לוקח על עצמי

את האשמה למחדל הזה. שבוע או שבועיים אחרי שנסגר המפעל בשנת 1988 היה שם

צוות מצומצם. אמרו שיש שם מיכון וציוד וצריך צוות שישמור על הדברים. למעשה

לא נסנר מפעל "רמים" אף לא ליום אחד. בשנת 1988 היו בו 92 עובדים, וכל

העובדים האלה פוטרו. אבל במציאות היתה שם המשכיות.

אני מורה שבפגישה שהתקיימה בין יו"ר האגף המקצועי למר זמיר ומר שוחט,

כאשר גם אני נוכח בה, לא הצלחתי לשכנע אותם להרשות הקמת ועד במקום, והטענה

שלהם היתה שאלה הם עובדי קבלן.
י' צבן
מדוע העסיקו שם עובדי קבלן, ולא עובדים מבין אלה שפוטרו?

שי יוסח;

להנהלת כור, שעברה טראומה עם סנירת "רמים", יש רתיעה מפני מתן אפשרות

לעובדי המפעל הזה להיות מאורגנים. ואני אומר דברים אלה באחריות מלאה. וכל

הזמן הם מנסים לחטט בפצעים ומזכירים את העבר.
י' צבן
האם הם טוענים שהיה שם ועד פראי?

ש' יוסף

הם טוענים שהוועד היה ועד פראי, ועד חזק, ועד שהציג דרישות. ואני

מאשר שהוועד לא תמיד ניצל את מעמדו בצורה חיובית, אבל מצד שני אני טוען

נגד ההנהלה ואומר שאין חיילים לא טובים, יש רק מפקדים לא טובים.

היתה לי שיחה עם ועד עובדי הברת החשמל במחוז הצפון, ולמדתי שהם

מוכנים גם היום, כמו בעבר, להרתם ולהעזור לקרית שמונה כדי לספק חמצן לקרית

שמונה.

נאמר כאן כבר, שקרית שמונה היא עיר שקולטת עליה, ולא יתכן שכל יום

שני ושלישי י זעזעו את היסודות שלה על ידי סגירת מפעל זה או אחר ופיטורי

העובדים בטענה שקרית שמונה נמצאת רחוק ממרכז הארץ. לא יתכן שיזעזעו אותנו

שוב ושוב. אני מוכן לוותד על העקרונות שעליהם חונכתי, ואני מוותר על ועד

עובדים במפעל, ובלבד שהמפעל ישאר פעיל ולא ייסגר. אני מוותר על ועד עובדים

במפעל ובלבד שעובדי המפעל לא יפוטרו וימשיכו לעבוד בו. ואמרתי זתא גם

למזכ"ל ההסתדרות.



לכן אני מבקש מהמנכ"לים שישאירו את המפעל, כי אני בטוח שזה לא ישנה

את מצבה של כור. מיליון או שני מיליון השקלים שתקבלו מהקונה לא ישנו

במאומה את מצבה של כור. אתם מנהלים משא ומתך עם פיני שקנה את "סימט" בקרית

שמונה, שהיה שייר לכור, והוא באמת בחור נהמד, אבל זה לא יפתור את הבעיה

שלכם. לא יהיה כזה די כדי לסתום אפילו את החורים בשיניים. כמה כסף תוכלו

לקבל בשביל "רמים"? אולי מיליון או 2 מיליון שקל? הפיצויים שתצטרכו לשלם

יניעו לסכום הזה. כי יש עוברים שהזכויות שלהם מן העבר נשמעות עדיין

אצלכם.

עם כל הכבוד, מר יצהק זמיר היה מפקד הטיבה בצפון והוא אוהב את קרית

שמונה, ואני מבקש שישאיר אצלנו משהו ממשי. אנא מכם, השאירו את "רמים"

בקרית שמונה.
ש' בצון
אם ימכרו את "רמים" יש לשער שהמפעל יעסיק יותר עובדים, אז הםא זה לא

יותר טוב?

היו"ר אי נמיר;

לנו יש כאן תחושה שבשירות התעסוקה לא עוסקים בסיוע למציאת מקומות

עבודה. מאד חשוב שתצא ותראה את הדברים. אני חושבת שאם שירות התעסוקה יהיה

יותר מודע לצד הזה הוא יוכל לעשות יותר, ואתה אולי תוכל לתרום לנושא כי

אתה בא מצד התעשיינים.
יי זמיר
לשאלתו של חבר הכנסת צבן, המישה העוברים של כור נשארו באופן קבוע על

פי בקשה של ראש העיר. מבחינה כלכלית אין לי חומר גלם שיבטיח שם שנתיים

עבודה. ערב המשבר בכור המפעל נוהל בחובבנות, ואיני רוצה להכנס לפרטים.

והיו בו חומרי נלם.

היו"ר אי נמיר!

כל הדברים האלה הם הרי תוצאה של ניהול כושל. ואילו את המחיר על כר

משלמים רק העוברים.

יי זמירי.

נמצאה דרר לשמור מקום עבודה ל-15 איש. בשבילם צריר מהנדס, מנהל

מפעל,וכן נרעין קשה של 3 - 2 אנשים, והיתר סופחו אליהם. זה היה אז השיקול;

נם לשלם את החובות, נם לשלם פיצויים למפוטרים, כי הם פוטרו בפיצויי ענק,

ומישהו היה צריר לשלם את זה. את המקור לזה ראינו כניצול חומרי הנלם שככר

נרכשו ונמצאו במקום.

אני חושב שלא זה המקום להסביר את ההחלטה של ההנהלה המרכזית של כור,

כי זה ענין פנימי שלנו. אני חושב שאינני צריר להסביר את חהחלטה המתקבלת

מרי פעם לדחות את סנירת המפעל. הכוונה היתה למצוא דרר למכור את המפעל כדי

לשמור על מקום עבורה ל-15 העוברים שם, כי כל עובר הוא כידוע עולם ומלואו.

אשר למשקיעי, כמי שמבלה הרבה שעות במשרד התעשיה והמסחר, ובמלי להשמע

פוליטי אני רוצה להניד שיאן לנו למעשה משרד תעשיה ומסחר, אלא יש לנו משרר

מסחר. וכל פעם שאתם מצביעים עלי באצבע אתם צריכים לחפנות שלוש אצבעות כלפי

עצמכם. 9 או 10 פעמים הייתי כישיבת ועדת הכלכלה שדנה בנושא החשיפה.



יש האומרים שאם יהיה פה שלום תהיה פה גם פריחה, אבל אני אומר שההיפך

מזה הוא הנכון. כי אם יהיה כאן שלום יציפו את המדינה בסהורות יבוא. אין

תעשיה במרינה שלנו, ולא תהיה כאן כלל תעשיה. מכרנו את מפעלי הטקסטיל שלנו,

ועכשיו אנחנו צריכים למכור מפעלי פלדה רק כנלל זה שאנחנו חשופים ליבוא,

ופלרה פירושו צינורות, אוטובוסים, וכל מקום שעוברים בו יהודים,

אותו הדבר לנבי קרית שמונה. עם כל הכבוד לקרית שמונה, אינ רוצה להניד

שאם יש לנו שם מפעלים הרי זה לא בזכות מועצת הפועלים שם, אלא למרות מועצת

הפועלים. כי הדברים לא הלכו שם חלק כלל וכלל. היו סכסוכי עבודה רבים בשל

דרישות של ועד העובדים שהיו מעל ומעבר למקובל במדינת ישראל, והטענה שלהם

היתה שזה מניע להם מפני שהם בקרית שמונה.
ע' פרץ
זה היה לפי הנורמה של המנהלים שם. את הנורמה קובע המנהל.

יי זמירי.

כל פעם שבאים אל התעשיה ומפנים אליה אצבע מאשימה, צריו להסתכל על היד

ולראות ששלוש אצבעות מופנות כלפי המצביע בעצמו.
ע' פרץ
התפקיד של מועצת הפועלים הוא לנצל כל דרך אפשרית כדי לשפראת מצבם של

הפועלים ולהטיב עמם. ברגע שהעובדים רואים הפקרות במפעל, חובבות, כפי שאתה
אמרת, פזרנות ובזבוז הוא אומר
תנו גם לי קצת. אם יש חגיגה, גם אני רוצה

ליטול בה חלק.

יי זמיר!

אני רוצה שמפעל "רמים" ישאר, אני אעשה ככל האפשר כדי למכור אותו,ך

ואני מקווה שאצליח. אני מביא חוזים נוספים ובלבד ששיהי להם מה לעשות שם,

וכל זאת כדי שאוכל למכור מפעל חי עם הזמנות. אם לא אצליח למכור אותו,ך

נצטרך לסגור אותו.

שי שוחט!

אני רוצה להביא בפניכם דוגמה. ישנו שם מפנה תעשיה שהשכירות שלו עולה

לנו 300 אלף שקל לשנה. אני חייב להודות שכאשר פנינו אל משרד המסחר והתעשיה

בעגין זה הם עזרו לנו בצמצום העלויות האלה.

אני רוצה להזכיר שנם אנחנו צעירים במערכת הזאת. אני לא מכיר את שנת

1988 שהיתה שנה קשה מאד, אבל אני יודע שהיא היתה קשה, ואיני רוצה להפנות

אצבע מאשימה על זה או על אחר. כולם אשמים. אני רוצח לומר שהרעיון הכללי,

מעבר לכל ההחלטות שגילה נציג מועצת הפועלים, הוא לשמר את העובדים במפעל

הזה.

האמת היא שיש לנו שם אפשוריות רבות. אנשים יכולים להפוך את המקום הזה

לנדל"ן, ואז לקבל עבורו תמורה יותר גדולה. אבל אנחנו לא רוצים בזאת. ביקשו

מאתנו למכור להם את זה, ולא הסכמנו, כי הרעיון הכללי הוא לנסות לשמר עד

כמה שאפשר את המפעל עם העובדים בו, כי יש לנו שם עובדים טובים באמת.
היו"ר א' נמיר
לנו, חברי הכנסת המייצגים בכנסת את תנועת העבודה, יש אתכם, אנשי כור,

ויכוח מאד נוקב בתחום האידיאולוגי. אבל לא אתם אשמים בזה, אלא אשם מי

שבחר בכם לנהל את המפעלים של כור. ואיני מדברת במישור האישי. לנהל מפעל זה

לא צבא; לנהל מפעל של חברת העובדים אינו דומה לניהול מפעל פרטי.

לא יעלה על הדעת שלאורה נמיר שגרה בתל אביב, ולמר שוחט שמנהל מפעל

בקרית שמונה ממקום מושבו בחולון ונר בוודאי במרכז הארץ, ולמזכיר מועצת

הפועלים ולראש העיר קרית שמונה, שנרם בה, שי אותה תחושה לנבי הבעיות של

קרית שמונה. אני נרה בתל אביב, הם נרים בקרית שמונה, ולכן הם אצלנו

הרלבנטים. למזכיר מועצת הפועלים בקרית שמונה אין בעיה עם מקום עבודתו,

כמו שאין בעיה כזו נם לפרוספר שנכנס לחדרי בכנסת ואמר לי: את מוכרחה

לעזור.

אבל אני לא רוצה לקיים עכשיו את הויכוח הזה, וזה נם אינו המקום לעשות

זאת עכשיו. אינני רוצה להזכיר את סולתם. אומר רק כי מר זמיר ואני יודעים

שמה שקרה בסולתם בכל הקשור לנורמות התנהגות לא קרה בשום מפעל פרטי בארץ.

ואני אומרת תא הדברים האלה מפני שההסתדרות מאד מאד יקרה ליל.

אני לא רוצה להכנס לוויכוח מי אמר מה. היום יש בסך הכל 21 עובדים

במפעל, ושמחתי לשמוע ממר זמיר שהוא עושה הכל כדי למכור לישם את המפעל הזח

כמפעל חי.

אנחנו פונים אליכם היום ומבקשים מכם לא לסגור את המפעל עד שתצליחו

למכור אותו. אני בטוחה שכור תעמוד בזה נם לפי הסדר הבנקים, ואני מניחה

שכאשר מוכרים קרקע בקרית שמונה לא מדברים על מחיר הזהה למחיר שמקבלים עבור

קרקע במפרץ חיפה.

עובדי מנה שישבו כאן אתמול, ושכולם מקבלים שם שכר מינימום, אמרנו לנו

כאן שהם מוכנים לנסוע לעבוד ביוקנעם אם יעבירו את המפעל לחצר של סולתם, כי

יש כוונה למכור את המנרש שעליו עומד המפעל בסכום של 7,5 מיליון דולר כדי

לממן גרעונות של המפעל. במקרה שלפנינו אין בעיה כזאת.

אנחנו מבקשים מכם, אנשי בור, לא לסגור את המפעל עד שתמכרו אותו, וזח

למעשה הסיכום שךל הישיבה הזאת. אפילו מזכיר מועצת הפועלים חרים כאן ידיים

מענין ועד העובדים, ואמר כי בשבילו חשוב קודם לכל שיהיו בקרית שמונה

מקומות עבודה. אהרי זה, כשיהיה בעל בית אחר, נתווכח.

ועכשיו אני פונה אל משרד התעשיה והמסחר. אנחנו נשלח מכתב בענין זה גם

לשר ונם למנכ"ל. אני מרגישה שאין משרד תעשיה ומסחר. איש לא יחשוד בי שאני

מהליכוד, אבל אני מודיעה שבקדנציה הקודמת, כאשר שר התעשיה והמסחר היה

אריאל שרון, ישבנו יחד אתו בישיבות ופתרנו בעיות.
ע' פרץ
הוא הרס את כל משרד המסחר והתעשיה. למעשה הוא הורס כל משרד שבו הוא

נמצא. כר זה היה במשרד החקלאות, במשרד הבטחון ועוד.
היו"ר א' נמיר
חבר הכנסת עמיר פרץ, אני מודיעה לו שבקדנציה הקודמת של הכנסת שר

התעשיח והמסחר היה אתנו בהרבה מאד דיונים של ועדת העבודה והרווחח. לא בכל

הוא היה יכול לעזור, אבל היתה תחושה שיש מצדו רצון ונכונות לעזור. ההרנשה

הזאת איננה קיימת היום.
ח' גוז'נסקי
השר נסים הבטיח בתחילת השנה 80 אלף מקומות עבודה.

היור אי נמיר!

אמרתי לרן פרופר, ואני חוזרת על הדברים נם באן, ©לא יעלה על הדעת

שכיושב ראש ועדת העבודה של התעשיינים הוא הופך להיות אחד היבואנים הבי

גדולים בארץ, ובגלל זה גם מפטר עובדים שלו באסם יוקנעם. בולם איפוא

מחליפים את הכובע.

במי שעומדים מאחורי המועסקים, העובדים והמובטלים, אנחנו בעד תעשיה

מאד 'חזקה, ואנחנו נהפוך עולמות בדי לעזור לבם לקיים את "רמים", וזה נם

הסיבום שלנו.

אני מודה לבולבם. ישיבה זו נעולה.

(הישיבה ננעלה בשעה 11:115)

ו

<

קוד המקור של הנתונים